פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



22
ועדת הפנים והגנת הסביבה
12/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 51
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום רביעי, כ"ב באב התש"ף (12 באוגוסט 2020), שעה 9:00

ישראל נקייה – עלייה בכמויות הלכלוך בטבע ובחופים בעקבות הגידול בענף תיירות הפנים.

חברי הוועדה: מיקי חיימוביץ' – היו"ר

שר התיירות אסף זמיר
פיני שני - סמנכ"ל בכיר מנהל חוויית התייר, משרד התיירות

יצחק בן דוד - סמנכ"ל אכיפה, המשרד להגנת הסביבה

חני פלג - מרכזת ומובילה חינוך לקיימות - מזה"פ, משרד החינוך

עאטף חיראלדין - מנהל אגף אתרי רחצה, משרד הפנים

עו"ד הגר סלקטר - רפרנטית שלטון מקומי, משרד המשפטים

קרנית גולדווסר - יועצת סביבתית, מרכז השלטון המקומי

גיורא זלץ - ראש מועצה אזורית גליל עליון

מאיר יצחק הלוי - ראש עיריית אילת

יעל אילמר גירון - רכזת הסברה וקשרי קהילה, החברה להגנת הטבע

שאול גולדשטיין - מנכ"ל רשות הטבע והגנים הלאומיים

תומר אשל - מנכ"ל עמותת נקי

גבי גבריאלה ארד להב - מנהלת מרכז לימודי סביבה, המועצה לישראל יפה

ד"ר יובל ארבל - רכז ים, חופים וקשרי ממשל, עמותת צלול

תומר רוזנר

לאה קריכלי

תמר פוליבוי



ישראל נקייה – עלייה בכמויות הלכלוך בטבע ובחופים בעקבות הגידול בענף תיירות הפנים.

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים דיון נוסף בסדרת הדיונים, שנקראת "ישראל נקייה". לצערי, אנחנו עדיין ישראל מלוכלכת, אנחנו מאוד-מאוד רחוקים מהיעד, וישראל באמת טובעת בזבל. בעיקר עכשיו בתקופת הקיץ, בזמן הקורונה כשהשמים סגורים והציבור מבלה בכל השטחים הפתוחים הקיימים בארץ, נדמה שהלכלוך מגיע לשיאים חדשים. אני רואה את זה בסיורים בשטח, בתמונות ששולחים ומתייגים אותי באינסטגרם וברשתות, גם בחדשות 12 הכתב גיא ורון בסדרת הכתבות "טובעים בזבל", מראה את כמויות הזבל העצומות, את השקיות, את כל סוגי האשפה – ליד הנחלים, בחופים, בפארקים, פשוט זוועה, במיוחד כשאנחנו יודעים שכל הפלסטיק הזה בסופו של דבר גם מתגלגל למים, פוגע בים שלנו ובבעלי החיים. בקיצור, כל הטבע שלנו, השבילים, היערות, הפארקים, מטונפים. זה פוגע בטבע, במערכות האקולוגיות, בבעלי החיים, ובסופו של דבר גם בבריאות של כולנו.

בדיון הקודם אנחנו חשפנו כאן דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהראה עד כמה מעט קנסות מושתים על השלכת פסולת, כמה מעט פקחים יש, ואת מחדל חוסר ניהול הידע והנתונים. היום אנחנו נתמקד בעלייה בכמויות הלכלוך בטבע ובחופים בעקבות משבר הקורונה, והגידול בענף תיירות הפנים, שמשבר הקורונה גלגל. אני מברכת את שר התיירות אסף זמיר, שמתארח בישיבה היום על מנת לעזור לנו ולהתגייס למצוא פתרונות לסייע בניקיון הטבע שלנו לאור העלייה בתיירות הפנים.

במהלך הדיון, אנחנו ננסה לקבל תמונת מצב ונתונים על העלייה בלכלוך במרחבים הפתוחים לעומת שנים קודמות, ננסה למצוא דרכים אופרטיביות, מהירות להתמודד עם זה. יהיו פה אנשים שיציגו פתרונות מידיים עד סוף עונת הטיולים הנוכחית לשיפור המצב, כך שנגיע אינשאללה לחורף נקיים הרבה יותר. במקביל, התחלנו גם לבחון מתווה חקיקה שאני מתכוונת לקדם על מנת להוביל צמצום דרסטי בפלסטיק, בכלים חד-פעמיים, שזה אחד הדברים שאנחנו רואים הכי הרבה בשטח, ולמצוא גם לזה פתרונות חלופיים.

בוקר טוב לכולנו ולכל מי שמצטרף אלינו בזום ובוקר טוב לשר התיירות אסף זמיר.

שמחתי מאוד על ההזדמנות לבוא ולדבר בתחילת הוועדה הזאת. ראשית, למרות שהודעתי, אני מתנצל שאני לא אוכל להישאר ולשמוע. לשם כך פיני שני, סמנכ"ל המשרד, נמצא כאן בישיבה על הזום, ישמע את כל הדברים.

זה בטח לא המקום שלי לדבר על החד-פעמי ועל הפלסטיק. אני חושב שעכשיו החד-פעמי בימי הקורונה – גילו סגולות אחרות שלו. אין ספק שיש יתרונות לתיירות הפנים בזה שכרגע כל עם ישראל מטייל ונמצא בארץ. אני רוצה להזכיר, כמו שאני מזכיר בכל במה, שזה לא מצב אידיאלי, גם אם משרד התיירות מפיק ממנו את מלוא התועלת. אבל אנחנו מאמינים שלישראלים צריכה להיות האפשרות לנפוש גם בארץ וגם בחוץ לארץ, ולכן קודם כל נאמר שאנחנו תומכים תמיכה מלאה בפתיחת השמיים, אפילו עובדים אל מול המשרדים האחרים כדי שהשמים ייפתחו, ואז יבואו גם תיירים אחרים.

לצורך העניין, מספר התיירים בשנה בישראל הוא פי שניים ממספר הטיילים הישראלים, כך שהאמת היא שמבחינת לכלוך לכאורה, התיירות אמורה להיות כרגע באותה נקודה. ובכל זאת, בגלל שישראל מטיילים יותר בטבע, מגיעים יותר לחופים, וכנראה משאירים יותר פסולת, אין ספק שמה שאתם רואים ומדווחים לכם עליו, הוא תוצאה של ישראלים שמטיילים יותר. אנחנו כמובן מתנגדים לזה. אנחנו לא המשרד שאחראי לאכוף את זה, אבל בכל דרך שנוכל לתרום למציאות שבה יהיה נקי יותר, אנחנו נעשה את זה. קראתי בפרוטוקול של אחד הדיונים הקודמים, שדיברתם על שילוב המסר הזה בקמפיינים של משרד התיירות – אני בהחלט רואה בזה חשיבות, ובהחלט אפעל שזה יקרה.

יש סקר שנעשה בזמנו, עוד בתקופה של שר התיירות הקודם.

זו משימה של כולנו שישראל תהיה נקייה. אין כמעט משרד ממשלתי שלא נוגע בשאלה איך הופכים את ישראל לנקייה יותר.

הקשר בינינו הוא לא "משהו", אבל אני רק רוצה להגיד שבסקר שנעשה עוד בזמנו של שר התיירות הקודם, יריב לוין, שבדק את שביעות הרצון של תיירים – ואנחנו מקווים שהתיירים יחזרו לפה יום אחד – אחד הדברים הבולטים שהם סימנו, זאת העובדה שהארץ הזאת מלוכלכת. כלומר, זה מאוד מפריע לתיירים שמגיעים מחוץ לארץ ומסיירים פה.

לכן אני חושבת שהנושא הזה, זה נושא שצריך לא רק בזמן הקורונה ותיירות הפנים הגואה, להטריד את משרד התיירות, כיוון שזה אחד הפרמטרים שמפריע לתיירים שמגיעים לארץ. מדינת ישראל – אם היא שואפת למשוך אליה יותר תיירים, כדאי שהיא תהיה גם אטרקטיבית מהבחינה הזאת. לכן אני כן רואה את משרד התיירות כאחד השותפים לכל מבצע בעתיד שאנחנו נעשה לצמצום הלכלוך בשטחים הפתוחים.

מאה אחוז, מה ששלי שלך מבחינה רעיונית. יש לנו אינטרס אמיתי, אנחנו מודעים לסקר שדיברת עליו. אנחנו יודעים שתיירים מייצרים לכלוך, ויש לנו אינטרס שיהיה פה נקי כדי שיבואו עוד וייהנו יותר, ולכן בכל מקום שבו אנחנו יכולים להירתם – ואני מניח שפיני, כאשר יגיע שלבו לדבר, גם ירחיב על פעולות שנעשו בעבר – בכל מקום כזה, אנחנו פרטנרים.

מצוין. תודה רבה.

אני מברך על כך. תודה לכם ובהצלחה, מיקי.

דווקא בגלל שאנחנו מדברים על התקופה של הקורונה – אני רוצה שתדבר יעל מהחברה להגנת הטבע. יעל, אני פונה אליך בגלל שאתם ממש הכנתם תכנית. התכנית הזאת יצאה מתוך ההבנה הזאת של העומס שיש בימים האלה של תיירות הפנים בארץ, וההבנה שאנחנו חייבים להיערך בגלל העומס הזה, גם מבחינת קמפיין של מודעות, וגם מבחינת קמפיין של הסברה. אני אשמח מאוד אם את תחלקי כאן עם השותפים לדיון הזה את עיקרי ההצעה, שאני בזמנו העברתי גם למשרד להגנת הסביבה.

באמת אנחנו, החברה להגנת הטבע, יחד עם עמותת נקי, הנחנו הצעה לתכנית חירום, שמבחינתנו היא תכנית חירום לדמותה של הארץ הזאת. כמובן עשינו את זה קצת לפני תחילת החופש הגדול, ואנחנו כבר בתוכו, ולצערי התמונות מגיעות לכולנו. אני לא ארחיב ולא אציג, כולנו רואים את התמונות באותן הרשתות החברתיות.

השר אסף זמיר ציין עכשיו, שישראל נערכת לפתיחת השמים, ואני מודאגת אף יותר, כי אחד הדברים שעולה בסקרי דעת קהל של התיירים זה שישראל היא מדינה נהדרת ונפלאה, אבל היא מלוכלכת, וזה משהו שהוא לא מתאים לזמננו אנו. אני יודעת על מדינות אחרות, שעושות צעדים לשיפור, ואנחנו – אולי אנחנו עושים צעדים, אבל אנחנו לא מצליחים בהם.

הצענו לנצל את ההזדמנות של הזמן הזה שכולנו נמצאים פה. מיליוני ישראלים שלא יצאו לקיץ בחוץ לארץ או לתקופת החגים בחוץ לארץ נמצאים פה, והם נמצאים בשטח. כפי שצפינו, כמעט כל חורשה, מעיין, זרזיף של נחל, הופכים להיות אזורים עמוסים במטיילים, אנשים שמגיעים ושוהים שם, וגם האשפה שוהה שם ונשארת. אנחנו נכנסנו לתקופה הזאת לא ערוכים – לא מבחינת תשתיות, לא מבחינת הגברה של אכיפה. אני בטוחה שכולכם קוראים את העיתונים ורואים את הדיווחים מהגליל העליון, שזאת מועצה שזועקת לעזרה, אבל הם לא היחידים.

ההצעה שלנו מציעה להפוך את הדבר הזה להזדמנות. ישראלים שנמצאים בארץ – זה אומר שהם גם מתעוררים. הרבה מאוד מגיעים עם הילדים, פורקים את הפקלאות מהאוטו ומוצאים את עצמם בערימת אשפה. גם להם זה לא נעים. זה לא משהו שצריך לשכנע פה שיש בעיה.

לכן, במקום לחכות שזה יעבור ואז לטפל בבעיה, אפשר לטפל בבעיה כבר איתם. הנחנו על שולחן המשרד להגנת הסביבה, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, לעשות מהלך ציבורי, שינצל את ההזדמנות ויוציא את אותם מדריכי הטיולים ומורי הדרך שנמצאים עכשיו רובם בבית ללא פרנסה, וחלקם אולי מצאו לעצמם איזשהו עיסוק זמני אחר, לשטח, איפה שהם רגילים להיות, איפה שטוב להם, איפה שהם יודעים להסביר, לפגוש את אותם המטיילים והנופשים שמגיעים, ורגע לפני שהם נכנסים לשטח, להסביר להם מה כללי ההתנהגות, בשיתוף עם הרשויות המקומיות – רט"ג, קק"ל וכל מי שאחראי על השטח. בעצם, לפנות את האשפה יחד עם המטיילים. מטיילים שמגיעים, מקבלים הסברה מאירת פנים, נחמדה, לא משהו שמוציא את החשק לטייל, שמזכיר לאותם מטיילים שהשטח נראה מלוכלך, בגלל שאנחנו משאירים אותו כך, להוציא עד סוף היום את כל האשפה שהם אמורים – או ישאירו בשטח – החוצה ולדאוג להוצאה של האשפה הזאת יחד עם הרשויות המקומיות מחוץ לשטחים הפתוחים.

הדבר הזה הוא קריטי מבחינת הפגיעה הסביבתית. אותן ערימות האשפה שנשארות בשטח זאת פגיעה ישירה בבעלי החיים שמסתובבים שם, מעבר למפגע האסתטי הכול כך לא נעים. ההצעה שלנו כוללת גם להחזיר אנשים לעבוד. יש פה חודשיים שבהם יהיו המון המון אנשים בחוץ, חלקם לא ישכרו שירותי הדרכה של מדריכים, אולי בגלל שהם לא רואים בזה צורך, יכול להיות שגם המצב הכלכלי לא מאפשר, אבל הם בוודאי ישמחו למצוא אנשים בשטח שייתנו להם מידע ויסבירו להם גם את כללי ההתנהגות. שיתוף הפעולה הזאת יכול להניב ישראל נקייה מחר בבוקר, וזה משהו שהחברה להגנת הטבע בשיתוף עם עמותת נקי, יכולה לעשות. כל מה שאנחנו צריכים זה גיבוי של הממשלה. גם המחיר של הדבר הזה הוא לא כל כך גבוה, הוא הרבה יותר נמוך מהרבה תכניות אחרות שהונחו על השולחן.

תו המחיר שאתם שמתם על זה הוא משהו כמו 10 מיליון שקלים, נכון?

אני אגיד לך בצורה אפילו קצת יותר מפורטת, שבשביל 71 ימי הסברה, שמכסים יום-יום את כל התקופה הזאת, זה תשעה מיליון וחצי, כולל את כל האופרציה. רק תקופת החגים, שזה 31 ימי הסברה, זה ארבעה מיליון שקלים וחצי.

לא מדובר פה בסכום עתק.

לא מדובר בסכומי עתק, אבל מדובר פה גם בהחזרה של אנשים לעבודה שהם אוהבים וטובים בה, גם ליצירת חיבור ישראלי, וגם "להרוג" את הבעיה עכשיו. אנחנו הולכים להתגעגע איך שישראל נראית היום, כי היא הולכת להיראות הרבה יותר רע בדצמבר, כשיחזרו התיירים.

יעל, אני העברתי את התכנית שלכם למשרד להגנת הסביבה. מישהו משם יצר אתכם קשר?

כן, נפגשנו עם המנכ"ל. הוא אמר שהוא יחזור אלינו תוך כמה ימים. מאז לא שמענו ממנו.

מתי זה היה?

לפני שבועיים.

הבנתי – עברו כמה ימים.

עוד מעט נדבר עם תומר אשל מעמותת נקי. ננסה להבין איך אתם חושבים לעשות את ההסברה הזאת, כי כל הסוגיה הזאת מורכבת, איך אתה מצליח להגיע לאנשים ולשכנע אותם לשנות את אורחותיהם.

אני רוצה לפנות ליצחק בן דוד, סמנכ"ל אכיפה במשרד להגנת הסביבה. אני יודעת שאני לא צריכה להסביר לך את המצב בשטח, אתם מכירים אותו ומבינים אותו. היה פה דיון על כל נושא האכיפה. אנחנו נמצאים היום באתגר עוד הרבה יותר גדול. אנחנו רואים את זה בכל התמונות שמגיעות, אני לפחות מקבלת מדי יום. האם הגברתם את הסיורים? האם הגברתם את כמות הפקחים? האם אתם באיזשהו הליך של פריסה אחרת בשטח בימים אלה?

בוקר טוב לכולם. האם הגברנו את כמות הפקחים? לא הגברנו את כמות הפקחים, כי אין לנו דרך להגביר את כמות הפקחים. אנחנו צריכים תקנים לטובת העניין הזה ותקנים חדשים אנחנו לא מקבלים. אנחנו מסתובבים בשטח עם מה שיש לנו, אנחנו מתעסקים בעיקר בבעיות הגדולות, בעיקר במשפחות הפשע, בבעיות הפסולת הענקיות שאנחנו נמצאים בפניהן, ועיקר המאמץ שלנו הוא שם.

נכון, אנחנו יודעים שבתקופת החגים יש טיפה עלייה – אני לפחות רואה את זה בתחום הים, שאני מתעסק שם באופן יום יומי. שם אנחנו רואים שיש בתקופה הזאת של הקורונה יותר ימים שהחופים לא עמדו ביעד של הניקיון, ואנחנו מסבירים זאת בכך שיש יותר אנשים שמגיעים לחופי הים בתקופה הזאת.

אני יודע שהמשרד כרגע מכין קול קורא של תכנית ניקיון עם הרשויות המקומיות, אנחנו מדברים על יום ניקיון באוקטובר, יש לנו תכנית בחגי תשרי יחד עם רט"ג, זאת תכנית שתוקצבה.

מה נעשה עד אוקטובר?

ויש לנו את פרויקט חוף נקי, שהוא פרויקט שאנחנו עושים כל שנה.

מה זה פרויקט חוף נקי? מה הוא כולל?

חוף נקי זה פרויקט שאנחנו עושים כל שנה, זה פרויקט שאנחנו מנקים את חופי הים, אנחנו מתקצבים את הרשויות המקומיות לנקות את החופים הלא מוכרזים. התקציב של הפרויקט הזה הוא סדר גודל של 11 מיליון שקל בשנה. פורסם קול קורא השנה לטובת הרשויות, ואנחנו נותנים כסף לנקות את החופים הלא מוכרזים באמצעות הרשויות המקומיות.

אם אתם רוצים יותר אינפורמציה, נמצא פה בשיחת הזום הזאת מרכז הפרויקט, פרד ארזואן מהיחידה הימית. זה פרויקט יפה שנותן שירות לכלל הציבור במדינת ישראל, והוא מטפל בכל החופים הלא מוכרזים. בעיקרון אנחנו מתקצבים כל רשות מקומית, שמבקשת לנקות את החופים שלה.

אם אני לא טועה, בדיון הראשון שאנחנו קיימנו כאן בכנסת בנושא של "ישראל נקייה", השרה הכריזה על הקצאת של סכום די ניכר בנושא של ניקיון ברשות הרבים. האם זה גם דרך קולות קוראים? כי הרי הבעיה של קול קורא זה שאתם צריכים תמיד מצ'ינג, נכון?

כן, בדרך כלל מצ'ינג. יש כל מיני החרגות, אבל בדרך כלל אנחנו ממנים 90%, ומי שזוכה בקול קורא צריך לממן עוד 10%. אני לא בקי בפרטים של הקולות קוראים האלה, למעט בים, יש פה את אסף יזדי שיכול להרחיב בעניין.

אנחנו נסתפק בדברים האלה. אני חייבת להודות שאני מתוסכלת מהחלק של המשרד בעניין הזה.

שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, אתה מן הסתם מקבל גם את הדיווחים מהשטח. שמעת את ההצעה של החברה להגנת הטבע, היה פה רעיון שמגולגל דווקא בעונה הזאת, כשיש כל כך הרבה אנשים שהם חסרי עבודה – לנסות להעסיק אותם, להכניס מורי דרך לנושא הזה במיוחד. האם אתם באיזשהו אופן הגברתם את כוח האדם שלכם נוכח העומס הזה שיש על הטבע שלנו בימים האלה?

כן, פרופורציונלית לכמות המבקרים, יש לנו יותר פקחים. לקחנו אנשים מחופשה וממקומות אחרים לתגבר את השטחים הפתוחים ואת האתרים בתשלום, אבל מה שקורה, כמו שיעל תיארה – גם הכנו מצגת – שמה שקרה בתודעה של האנשים, של חלק מהאנשים כמובן, זה לא כולם, שמגיעים לשטח, עושים את הפיקניק שלהם ומשאירים הכול כמו שהוא וקמים והולכים. כשאתה שואל: רגע, מי יפנה אחריכם? הוא אומר: רגע, אני משלם מיסים, שילמתי כרגע דמי כניסה בכניסה, תפנו אחרי, תפקיד שלכם. אתה רואה שהוא משאיר כיסאות, שולחנות, צלחות, סלטים סגורים – אתה מסתכל על הדבר הזה, שמשאירים בקבוקי קולה, יחד עם בקבוק וודקה, קמים והולכים. זה לא מובן, זה לא היה בעבר.

יש לנו הרבה הסברים לעניין הזה ולהתנפלות של הישראלים אחרי הקורונה, אבל ממש היה ניתן לראות שבזמן הקורונה שלושה, ארבעה חודשים כמעט אף אחד לא יצא מהבית, ראית את הטבע לאט-לאט מתנקה, הרוחות מעיפות את הלכלוך לפינה, ואז הכול מתנקה. ברגע שנפתח הסגר, פשוט בלגן שלם.

מה שאנחנו עושים היום זה ממש לא מספיק. באחריותנו כחמישה מיליון דונם. כדי לשמור על חמישה מיליון דונם, כמות הפקחים שלנו קטנה מאוד.

כמה פקחים יש לכם?

זה לא מספר הפקחים, כל שמורה וכל עובד אתר שלנו הוא בחזקת פקח. בסך הכול יש לנו לצורך העניין למעלה מ-1,000 עובדים, אבל 1,000 עובדים שכולם עסוקים בצורה כזאת או אחרת בניקיון, עדיין תחשבי שעם כל השטח שאנחנו מטפלים בו, מסלול שאתה עושה בנחל צין או נחל טל, את מכניסה את הפקח בכניסה של הנחל או ביציאה שלו – זה יום עבודה כדי לאסוף את כל הזבל שיש לו בדרך.

הרעיון שהעלתה פה יעל מהחברה להגנת הטבע זה באמת רעיון נכון. צריך לקחת את המובטלים שכרגע אין להם מה לעשות, שרוצים להירתם למשימה ולהשתתף בפרויקט. כמו שדיברתי אתך בשבועות האחרונים, בשבוע האחרון דיברתי עם האוצר ועם מי שצריך בעוד מקומות, ומנכ"ל הביטוח הלאומי אתמול בבוקר. אנחנו מדברים על העסקת 500 אנשים שלא עובדים לטובת מטרת הניקיון. אם זה ילך טוב, יכול להיות שמ-500 נגדל ל-5,000 ול-50,000 – זאת המטרה שלנו. העיקר זה לא עבודת הניקיון, אלא מה שחשוב לנו זה שינוי מודעות, כי אם לא נשנה את המודעות של האדם שיוצא החוצה ולוקח אתו את הזבל הביתה או לצפרדע או לפח זבל הקרוב, לא עשינו דבר. אנחנו ננקה את הארץ, הקיץ יהיה נהדר, דצמבר יהיה מבריק, וינואר יהיה מטונף. דרך אגב, המודעות הזאת תהיה מושתתת גם בערים הבנויות, ולא רק חלק בחופים.
חלק מהמזהמים הם בעלי מפעלים וחקלאים ומפעלי מחזור וכן הלאה. למעשה, כולם צריכים להבין מה עושה הלכלוך ולמה אסור ללכלך, והציבור גם צריך בסופו של דבר להגיד לנבחרים שלו: חלק מהקריטריונים שנבחר אתכם לקראת הבחירות הבאות יהיה איך אנחנו נראים, האם האזור שלנו נקי או לא נקי? זה עניין של מודעות, אנחנו יודעים שזה ייקח זמן. אנחנו בונים תכנית לטווח ארוך.

אם תרצי לראות, יש לנו מצגת קצרה. אתם רואים כדור ים. דרך אגב, כשהייתי ילד כדור כזה אף פעם לא היינו זורקים, היינו מתקנים אותו 10 פעמים, עד שבסוף היה נקרע. היום כל כדור שיש לו פנצ'ר קטן ויצא לו האוויר, לא קופצים למלא את האוויר שלו, פשוט משאירים אותו על חוף הים.

כמו שאמרתי, האחריות שלנו על שטח של חמישה מיליון דונם. אנחנו שמים שלטים בכל המקומות, תחנות מידע מפוזרות. היום פועלות 30 תחנות מידע בשטחים הפתוחים. בחגים יפעלו בסביבות 80, תחנות מידע שאנחנו מפעילים יחד עם המשרד להגנת הסביבה. כך נראה חוף ים ביום טוב שלו. תבינו שכאשר פקח בא לשם, איך הוא ישלוט בכזאת כמות של אנשים ומי מלכלך מה? זה מאוד מאוד קשה. יש לנו מיולים על חוף הים. כמו שאמר בן דוד מקודם, יחד עם המשרד להגנת הסביבה אוספים שקיות, אבל כל נגלה כזאת שיוצאת החוצה וחוזרת פנימה זה שעה. עד שחוזרים, כאילו לא ניקו.

בשקופית הקודמת שהראית, רואים כלי שעליו שקיות ניילון. בצ'ט ראיתי מישהו ששלח תמונה של חוף, פולג נדמה לי, שניקיתם אבל השארתם את השקיות שם. אם משאירים שם את השקיות, זה לא עוזר.

לא לא, אין דבר כזה.

יובל ארבל מעמותת צלול רוצה להראות תמונה מחוף שמורת פולג, באחריותכם שהשקיות נשארו שם, ולמחרת אתה יודע, העורבים באים, מפזרים את הכול, וכאילו לא עשיתם דבר.

קודם כל, את רואה את המיול הזה? המיול הזה מלא עד אפס מקום. מיול זה כלי הרכב הזה. הוא לא יכול לנסוע על החול שהוא טובעני, לכן לפעמים הוא צריך להשאיר חלק מהשקיות. הוא נוסע, חוזר, לוקח אותן פעם שנייה. אין מצב שאנחנו משאירים שקיות בשטח. זה התפקיד שלנו, להוציא אותן החוצה. הוא כנראה צילם בין הנגלות.

אנחנו צוללים בים ומנקים את הים מתחת למים. את רואה איפה צללתי, מוצאים טונות של לכלוך מתוך המים. גם שם הלכלוך מטורף. דרך אגב, חלקו לא מגיע מישראל, אלא ממקומות אחרים. אם אני אצליח להראות את הסרטון החמוד הזה, תראו שגם הקרנו בוועידות בין-לאומיות. כדאי לראות אותו.

לא רואים בכלל.

אולי אפשר יהיה לראות יותר טוב את הסרטון השני. הקרנו אותו בהרבה ועידות בין לאומיות. זה בהחלט זכה להרבה הצלחה שם, ואפילו תרגמו אותו. זה הסרטון השני, משפחה מנקה. הפצנו את הסרטון הזה ברשתות החברתיות. כשהם מגיעים לשטח, הם אומרים: אנחנו באים לטייל על מנת לנקות, ואז הם עושים את ההדרכה לכל העם, נותנים שקיות, ועושים תכנון של הטיול. ההורים רותמים את הילדים, והילדים ממש שמחים עם זה וגם יוצאים בסוף עם הרגשה מיוחדת של עשייה. מסבירים מה מותר ומה אסור, ואיך נכון לטייל, גם מבחינת חילוצים. יש לנו גם בקיץ הרבה מאוד חילוצים. את כל הדברים האלה אנחנו עושים יחד.

שאול, אני לא רוצה לחרב שמחה. סרטון מקסים, אבל יש לו 559 צפיות. האם אתה מכיר את המושג קידום ממומן? האם אתה יכול לעשות משהו, כדי שקצת יותר אנשים יראו את הסרטון הזה?

את צודקת מאה אחוז. גם את יודעת שאנחנו במשבר כלכלי מטורף, לא רק המדינה, אלא גם הרשות, עם ירידה של כמעט 80% בהכנסות שלנו. יש לנו אגף דיגיטל שמנסה להפיץ את זה, אבל זה הסרטון שהצגתי לכם כדי להראות את השותפות של הציבור. יש סרטונים יותר מופקים עם אחוזי צפייה יותר טובים, אני מקווה בכל אופן. שיתפנו את זה גם בטלוויזיה.

חני פלג ממשרד החינוך מבקשת שנשלח את הקישור בצ'ט פה.

(מציג סרטון לוועדה.)

סרטונים נחמדים מאוד, מצוין, אבל אתה יודע, אנחנו גם דיברנו על זה בדיון הקודם בנושא האכיפה, יותר קנסות אתם נותנים בתקופה הזאת?

בשקף הבא בדיוק נשאלת השאלה הזאת. בשנת 2020 רשמנו 441 קנסות על ניקיון; חוק איסור נהיגה על חוף הים - 654, זה הולך ויורד עם השנים, כי אנחנו מגדרים ומחנכים את הציבור, שלא נוהגים על חוף הים; וסדרים והתנהגות, שגם כוללים חלק מהניקיון – זה עוד 2,600. בסך הכול כ-3,700 אירועי אכיפה.

מה זה אומר סדרים והתנהגות? מה אתה צריך לעשות כדי לקבל קנס על סדרים והתנהגות?

למשל הכנסת לכלוך לפארק, למשל הבערת אש במקום שאסור להבעיר אש, למשל ירידה משביל מסומן והתנחלות במקום סמוך, זריקת פסולת בשטח. זה לא רק ניקיון. אין לנו חלוקה פנימית, סדרים והתנהגות יכולים לכלול כמה וכמה עבירות.

אז בעצם אתה לא יכול לתת לנו נתון מדויק כמה קנסות ניתנו על השלכת פסולת בטבע.

רק פסולת פר-סה, לדעתי חצי מסדרים והתנהגות, בערך 1,300 ועוד 400 שזה 1,700 דוחות על פסולת.

אז למה החלוקה הזאת בין חוק הניקיון לבין סדרים והתנהגות? מה ההבדל מבחינת קנס שניתן במסגרת חוק הניקיון לבין קנס שניתן במסגרת סדרים והתנהגות?

סדרים והתנהגות זה רק בשמורות שהן שלנו. אנחנו בדרך לקבל סדרים והתנהגות – אנחנו צריכים לקבל את זה, ואז תהיה לנו גם אפשרות לאכוף, כי במקום שאין לנו בו סמכות - - -

מי יהיה אחראי להביא את זה לוועדה שלי?

אני אבדוק איפה זה נמצא, ואני אחזור אליך.

אני אשמח מאוד לדעת איפה זה עומד.

בחופי הים בקורונה יש עומסים מטורפים. אני אתמול הייתי בעמק המעיינות. אתה לא מאמין מה אתה רואה, אתה רואה אנשים מגיעים עם הלכלוך ומשאירים אותו. אנחנו הולכים על מבצע הניקיון הגדול, שעיקרו שינוי תודעתי. אם נצליח – עוד פקחים ועוד משאבים לטפל בניקיון, אני חושב שיהיה יותר טוב. הרעיון שהועלה פה מקודם בהחלט יכול להיות חלק מהמשחק. ככל שייחשפו לזה, זה יעזור לשינוי התודעתי.

אני יודעת שתקציבכם מקוצץ, אבל אם אתם עושים סרטים ולא מפיצים אותם, לא עשיתם כלום, וזאת לא בעיה היום, אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, אתם צריכים להבין את זה.

אנחנו משתפים וכל מי שרוצה להוריד, יכול להוריד, אבל נשמח לכל רעיון איך לעשות את זה יותר טוב.

תודה רבה, שאול גולדשטיין.

אני רוצה לפנות לגיורא זלץ, ראש מועצה אזורית גליל עליון. שלום לך אדוני.

בוקר טוב, אני רוצה לברך גם את הוועדה וגם אותך מיקי על הדיון החשוב הזה בבחינת טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני גם מבקש לברך את המוני המוני המבקרים, שמגיעים לגליל העליון. זה טוב להם וטוב לנו.

נכון לימים אלה, כל שנה זה נכון, אבל בטח ובטח כשהשמים סגורים, יש לאורך הנחלים – ואני תיכף אעשה את ההבדלה בין הנחלים לבין חופי הים – אבל יש לאורך הנחלים בגליל העליון לא אלפי אנשים, אלא עשרות אלפי אנשים, שרובם הגדול מגיע לכמה ימים, וכשאתה נמצא כמה ימים, אתה אוכל, אתה שותה, סליחה על הביטוי, אתה גם עושה את צרכיך, והכול קורה ליד הנחלים ובשטחים החקלאיים.

אחת, כל חופי הים התיכון, מראש הנקרה ועד אשקלון, זה כ-196 קילומטר, כשפחות מחצי מזה הוא נגיש לאנשים. בגליל העליון, רק בגליל העליון יש 240 ק"מ גדות נחל, שכ-200 מהם נגישים לכל אדם ולכל כלי רכב, וכ-100 ק"מ מאפשרים חניון או קמפינג של כמה ימים. אנחנו המועצה האזורית הגליל העליון, לצערי, הגוף היחיד שלקח בהתנדבות אחריות על גדות הנחלים האלה. אין לנו שום תמיכה תקציבית, שום תמיכה תקציבית מהמדינה, ואין גם שום שיתוף לא של רשות נוספת או של גוף אחר, כמו: רשות הטבע והגנים, קרן קיימת או כל מישהו אחר.

לצורך השמירה הפיקוח על הנחלים, נכון להיום מחזיק לאורך כל השנה, למעט חודשיים בחורף, בין שלושה לחמישה צוותי ניקיון על רכבים, תלוי כמובן בעונה. אנחנו מחזיקים ארבעה פקחים, וכפי שכרגע נאמר והוצע על ידי יעל, אנחנו מחזיקים צוות של מסבירים בשכר. הצוות מורכב ממורי דרך, שהם כרגע בחל"ת, אין להם עבודה, ולכן לקחנו אותם לעבודה במשכורת על חשבוננו.

מעולה.

צריך להבין שהעלות הישירה של מה שלקחנו על עצמנו, שוב בהתנדבות, זה כשישה מיליון שקל בשנה, וזה באופן ישיר.

בנוסף, יש עלויות עקיפות. נכון להיום, משהו כמו 20% מהאשפה – שוב, תבינו את המספרים – שהרשות שלי מפנה ומביאה לפתרון קצה, 20% זאת אשפה של מדינת ישראל, ולא של האזרחים של המועצה.

אז גם עליה אתה משלם היטל הטמנה.

אני רוצה להדגיש פה שיש לנו חוקי עזר, אבל עכשיו כשביקשנו לעדכן את חוק העזר ולכלול למשל – מיקי, משהו שמאוד חשוב לך – איסור על הכנסה של כלים חד-פעמיים, משרד המשפטים כרגע עוצר את אישור חוק העזר רק בגלל הסעיף הזה, שאנחנו עומדים עליו.

נוסף לזה, באותם שטחים שהם לאורך הנחלים, אבל לא שלנו, מוניציפלית אנחנו גם לא יכולים לאכוף את חוקי העזר.

שני דברים שכן אפשר לעשות. אני מאוד שמח על האירוע, אני חושב שטוב שהוא קורה. קודם דיברו על זעקה, אני לא זועק. אני חושב שזה אירוע לאומי ואירוע חשוב וצריך לעשות. צריכים לעשות שני דברים בזמן המידי: דבר ראשון זה כמו בחופים וכמו בכינרת, להקים רשות נחלים בגליל העליון, רשות שתהיה משותפת לגופים, כמו: רשות ניקוז, קק"ל, רשות הטבע והגנים והרשויות באזור, רשות שתהיה מתוקצבת באופן קבוע בתקציב המדינה על בסיס שנתי; דבר שני שצריך לעשות זה להשקיע באופן מידי תקציב, שהוא לא גדול אבל משמעותי, שאנחנו לא יכולים להעביר אותו לבד, לצורך תשתיות של תחבורה, של כבישים, צמתים ודרכי גישה. מי שמסתובב בגליל העליון, לא מבין איפה הוא נמצא מבחינת הפקקים והתנועה; תשתיות של מים וביוב, שאפשר להציב במקומות האלה חניונים, שירותים, תשתיות של תקשורת ומה שצריך.

בסופו של דבר, התסכול הגדול שלנו הוא שהנחלים – למרות שבפועל משמשים כחוף לכל דבר והם בשטח הרבה הרבה יותר גדול מאשר כל חוף הים של מדינת ישראל – הכול הכול הכול בסוף נופל על הרצון הטוב והתקציב של המועצה האזורית גליל עליון. אני חושב שזה דבר שאסור אסור אסור להמשיך אותו. תודה רבה.

תודה גם לך. הזכרת מקודם את חופי הים. שמענו מבן דוד מהמשרד להגנת הסביבה על הקולות הקוראים, זה לא כולל את גדות הנחלים. אתם יכולים להיכנס לקולות הקוראים האלה?

אין שום התייחסות לחופי הנחלים. ביקשנו וקיימנו סיורים עם כל המשרדים: המשרד להגנת הסביבה, משרד התיירות, משרד הפנים – אין התייחסות. משרד הפנים עד לפני כשלוש שנים – תשבו טוב – העמיד לזכותנו תקציב של 20,000 שקל בשנה לשילוט, אבל זה הדבר היחיד, וגם זה נגמר לפני שנתיים. אנחנו לא יכולים להשתתף בשום קול קורא – שוב, כי זה לא מוגדר כחופים, ואין שום תמיכה, שום שקל משום משרד ממשלתי.

מבחינת שילוט, יש שילוט בערבית?

יש שילוט בעברית, בערבית, באנגלית, אבל צריך להבין שהשילוט יכול להיות במקומות ראשיים, בכניסה הראשית, אבל כשיש לך 240 ק"מ גדות נחל, שאל חלקם הגדול אפשר להגיע כמעט מכל מקום, היום כמעט עם כל רכב, אי-אפשר להציב שלט כל – אנחנו גם לא רוצים. השילוטים ישנם.

חלק גדול מתושבי המדינה בסך הכול כן מקשיב והחינוך קורה, חלקם הגדול של האנשים כן רוצה לאסוף את האשפה, אבל אין את האפשרות – אין כרגע לא כמות פחי אשפה מספקת; אין שום תאי שירותים; אין חניונים מסודרים. גם כשאנשים רוצים להיות אזרחים טובים, זה עומס גדול מדי, כי לא הרבה מאתנו, סליחה על הביטוי, אוספים ניירות בית שימוש אחרי השימוש. גם כשאתה אוסף בשק, אם אין לך בטווח סביר לעין מקום לשים אותו, לפעמים חלק אוספים את הלכלוך אבל משאירים אותו במקום, מה שעושה לתנים, לחזירי הבר ולדורבנים חגיגה, ולנו עבודה. זאת אומרת, לא רק שהמבקרים צריכים להתחנך, שזה נכון, אבל אי-אפשר רק להגיד למבקרים הרבים: אל תבואו, אל תעשו קמפינג. זה לא נכון, להפך, צריך לאפשר את זה במקומות מסודרים, שעם ישראל יוכל ליהנות מכל היופי והטוב והטעים שיש בגליל העליון, אבל צריך לעזור לנו לעשות את זה מסודר.

תודה רבה לך, גיורא זלץ.

מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת.

אני רוצה להאיר את הדברים מזווית נוספת. אני אגיד שהעיר אילת זכתה למשאבי טבע, אני חושב מהיפים ביותר בעולמנו, ורק חובתנו להגן ולשמור עליהם. אני רוצה להציע לך ולוועדה כמה דברים, שאת חלקם כבר שמעת.

אחד, פעולה שעשינו ונמצאת בהליך מתקדם זה אותו חוק עזר, שאינו מאפשר שימוש בכלים חד-פעמיים לאורך החופים, אני אגיד יותר מזה, ובעיר אילת בכלל. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך פעילות החוק. אנחנו העברנו את זה אצלנו במועצה, ואני מצפה ומקווה שמהר מאוד גם במשרד הפנים יאשרו את החוק, ונוכל להתחיל לטפל בו ברמת האכיפה וברמת ההסברה והחינוך. זה דבר שאני חושב שמחויב המציאות, ואני אודה לך אם תעזרו לנו לקדם את זה כמה שיותר מהר, כי חוקי עזר דינם להימשך שנים, ולכן טוב שנאיץ מהלך.

דבר נוסף שאני חושב שצריך לעשות – יש לנו 13 קילומטר של רצועת חוף מדהימה, ויש לנו רכסי הרים וטבע מדהימים בצדה המערבי של העיר – להתחיל לחזק את מה שאנחנו מגדירים קווי תקן לחופים ירוקים. צריך לייצר פה מנגנון – יש את זה, אני חושב שהוא לא מספיק חזק. צריך לתקנן מה הוא חוף ירוק. אנחנו פותחים עכשיו פיילוט, אם תרצו, במה שאנחנו קוראים החוף האקולוגי, בחלק הצפוני של חוף קצא"א, ואני חושב שהוא יכול להיות דוגמה ומופת למה שצריך להיות בחופים.

מה יהיה בחוף הזה? מה יהיה שונה?

קודם כל, אנחנו מקימים שם מרכז הסברה לכל התחום האקולוגי שקשור לים. יש מבנה ששימש בעבר את קצא"א, החלטנו לשנות אותו למרכז הדרכה. יש כאן תיאום עם רשות הטבע והגנים לצלילות היכרות. דרך אגב, עובדים על זה עכשיו, It's not green, אלה דברים שמתבצעים הלכה למעשה בזמן הזה. כל החומרים בחוף יהיו חומרים שנגדיר חובבי סביבה, ללא שום התערבות, שהיא התערבות שהטבע לא יודע לקבל אותה, וגם מזנון שמדבר ברוח של בריאות וכן הלאה וכן הלאה.

לא ימכרו בו בשר?

את יודעת? אני הולך אתך על זה...

יפה.

אבל לא היתה כוונה למכור בשר בשום צורה, זה מצריך אישורים אחרים.

דיברתי בשבוע שעבר עם השרה להגנת הסביבה, חברת הכנסת גילה גמליאל, על נושא שכבר שמעת – ארגון הנוער, אצלנו הוא נקרא שומרי המפרץ. אני חושב שצריך בכל עיר שיש בה חופי ים, להקים ארגוני נוער ירוקים, שמטרתם להגן על החופים ועל הים באזור השליטה שלהם. יש לנו קרוב ל-30 ערי חוף, זה נכון גם לים תיכון, זה נכון גם לכינרת, גם לים המלח, בוודאי ובוודאי לים סוף.

נקים ארגון ירוק שתפקידו לפקח, לצלול, לחנך, להורות, להדריך. בדיוק כמו ארגוני נוער אחרים, אני חושב שהארגון הזה יכול להיות ארגון עם אלפי בני נוער. אני מאמין גדול בחינוך ובהסברה. שוב, גם בעניין הזה אנחנו מוכנים להיות הפיילוט. יש לנו היום את ארגון שומרי המפרץ, שעובד כבר שנים, עושה עבודה מדהימה.

זה רעיון מצוין.

רק בדרך הזאת נוכל להתקדם.

זה רעיון מצוין, ואני אנסה לעזור לך בכל דרך, כי אני חושבת שהגיוס של הנוער לנושא הזה הוא קריטי ויכול לעשות הרבה מאוד.

התכניות קיימות, הפורמט קיים, המתודה קיימת, יש הסכמה של השרה, יש הסכמה שלך כיושבת ראש, צריך לחבר את משרד התיירות, את משרד החינוך, וקדימה הפועל...

הזכרת מקודם את חוקי העזר, ואמרת שהבעיה היא משרד הפנים. אנחנו שמענו מקודם את גיורא זלץ אומר שהבעיה עם משרד המשפטים.

לא השתמשתי במילה בעיה. אמרתי שאנחנו העברנו את החוק במועצת העיר. הפרוצדורה אומרת שאנחנו מעבירים את זה למשרד הפנים. משרד הפנים צריך לטפל בזה, יכול להיות גם מול משרד המשפטים, אין לי מושג. מה שאני מבקש זה להאיץ מהלך כדי שנוכל לטפל בזה. לא השתמשת במילה בעיה. אני רק מבקש לצמצם רווחים, מה שנקרא.

תודה רבה.

תומר אשל, מנכ"ל עמותת נקי. העברת לנו מצגת, נכון?

כן, אני אשמח שתראו את הסרטון ואת התקציר.

(מציג סרטון לוועדה.)

יפה. תומר, כמה צוותים יש לך? עם כמה אנשים אתה עובד בעמותה?

אנחנו עמותה צעירה, יש לנו צוות אחד בעברית ויש לנו צוות אחד דובר ערבית.

צוות אחד?

אנחנו לא יכולים להוות תחליף לממשל, אנחנו בסך הכול עמותה די צעירה, אבל עם המון ניסיון, 13 שנים בהסברה. אני חושב שכל ראשי הרשויות והמועצות שנמצאים כאן, צריכים לחבק אותנו. רוב הקמפיין הזה שכרו את שירותנו וראו ברכה. צוות ההסברה הוא העיניים והאוזניים של ראש הרשות או ראש המועצה, או של מנהל אתר הטבע.

אנחנו מגיעים לנופשים, אנחנו לא מחלקים להם שקיות ולא אוספים את הפסולת עבורם. אנחנו מעבירים להם את האחריות ואנחנו מנחים אותם איך להתנהג ועושים איתם תיאום ציפיות. אנחנו נמצאים בשטח בצורה רשמית. אתם רואים איך אני לבוש. הם רואים שזה משדר משהו מכובד, אנשים מתייחסים אלינו כמו שצריך, וגם כשהם מתחילים לצאת מהשטח, אנחנו נמצאים שם לוודא שהם לוקחים איתם את הפסולת.

מיקי, אני רוצה להגיד לך משהו, גם לגיורא וגם למאיר מאילת, 90% מהאנשים שפגשו את צוותי ההסברה שאנחנו מפעילים, וזה כבר עשרות אלפים, חיבקו אותנו ואמרו תודה למסביר, שאתה הופך אותנו לישראלים היפים והנקיים, כי עוד שנייה היינו הופכים להיות הישראלים המלוכלכים. חבר'ה, עם ישראל זה עם שמאלתר, זה עם שאוהב לעשות קומבינות, זה עם שעושה בלגן מהדברים הכי קטנים. כשאנחנו נמצאים בשטח בצורה מקצועית, בצורה רציפה יום יום, בכל מקום שיש בו 500 ישראלים, מחייכים, עושים צחוקים, יש לנו בובה, יש לנו אמנה ויש לנו כל מיני גימיקים, בסוף אנחנו מסתכלים לאנשים בעיניים בצורה הכי מקצועית ואומרים להם שהאחריות על הניקיון היא שלהם, ואנחנו נמצאים בשטח כדי לוודא שהם לוקחים את האחריות.

אתם צריכים לחבק אותנו. אתם צריכים להזמין אותנו. החברה להגנת הטבע יכולה מחר בבוקר להעסיק 200 ו-300 אנשים שמוכשרים לנושא, מדריכי תיירים שנמצאים כרגע ללא עסוקה, עמותת נקי וארגונים אחרים יתנו את הגב המקצועי ויתנו את הידע. מיקי, שלושה וחצי, ארבעה מיליון שקל זה כסף כיס במונחים ממשלתיים. אנחנו יכולים מחר בבוקר להקים 20 צוותים, להעסיק 250 עובדים, אנחנו נגיע כל חודש למיליון וחצי איש.

גיורא, ראש מועצה אזורית גליל עליון, אני נותן לך התחייבות עכשיו, קח את צוות ההסברה של עמותת נקי לגדת הנחל הכי מסובכת שלך, הכי מלוכלכת שלך, הכי בעייתית, עם הכי ונדליזם, תן לי יום עבודה אחד, ואתה תראה את השינוי. אי-אפשר לסמוך על מתנדבים, אי-אפשר לצפות שזה יקרה אם עושים את זה פעם בכמה ימים בכן רצינות, לא רצינות. בכל מקום שיש בו 500 איש, צוות המסבירים שלי יסתובב ואתה אישית תבוא לשטח ותראה שהשטח נשאר נקי. אני לא עוזב אותו עד שהשטח לא נקי. אני חוזר ואומר, אנשים אוהבים אותנו, אנשים מכבדים אותנו, אנשים רואים שמתייחסים אלינו ברצינות, וככה הם מתנהגים. אל תצפו שעם ישראל ישמור על ניקיון.

למה לא? למה לא לצפות? למה זה כל כך מופרך לצפות מעם ישראל שישמור על הניקיון?

לא יקרה, אבל כשאני נמצא בשטח, כמו שאני מדבר אתכם, בגובה העיניים, אבל אתם רואים שאני לא מחייך ואני לא עושה פה יותר מדי צחוקים ולא פותח פה שכונה, אנשים אומרים לי: ואלה, תודה שהזכרת לי, תודה שדאגת שאני אפתח שקית, תודה שדאגת שעכשיו נאסוף את הפסולת, תודה שאתה דואג שאנחנו נמנה אחראי ניקיון כל הזמן. אני מסביר איפה הפחים. אגב, אני גם משווק אטרקציות – אם יש קיאקים בסביבה, אני אומר איפה תחנת מגן דוד אדום הקרובה, בכינרת אנחנו מזהירים בזמן שמתחילים הגלים שהים הופך להיות סוער. אנחנו לא רק מדברים על הניקיון.

אנחנו נסתפק בדברים האלה. תומר, אני מקווה ששמע אותך גם כל מי שצריך לדאוג לאזור שלו.

משרד הפנים, עאטף חיראלדין. על פי מה שאני מבינה, אתה מנהל אגף אתרי רחצה במשרד הפנים.

אמת ויציב.

מה זה אומר? איך אתם מחלקים את האחריות? מה האחריות שלך לגבי אתרי רחצה?

אני מופקד למעשה על חוק הסדרת מקומות רחצה, הסדרה מבחינת הצלת חיים והפעלה של חופים מוכרזים. כפי שאמרו פה מהמשרד להגנת הסביבה, לא דואגים לנקות את החופים המוכרזים, אלא זה באחריות הרשויות המקומיות. במסגרת התקציבים שניתנים גם על ידי משרד הפנים, למעשה אותן רשויות שמפעילות חופי רחצה מוכרזים ויש בהן שירותי הצלה מנקות אותם. לגבי שאר החופים ורצועות החוף, אין לנו למעשה שליטה, אלא זה באחריות הרשויות המקומיות.

בעקבות הדברים שאמר כאן ראש מועצה אזורית גליל עליון, שמדבר על 240 קילומטר של חופי נחל, למה גדות הנחלים שלנו לא מתוקצבות?

למעשה, התקצוב של משרד הפנים מתייחס להצלת חיים, זה הצלה, בטיחות, שילוט לגבי רחצה בלבד, ולא לגבי ניקיון.

משרד הפנים לא מתעסק בכלל בנושא של כסף לניקיון? בכלל אין שום תקציב לזה?

יש לנו גם תקציב מיוחד רק כמה שנים, תקציב שוטף שניתן לרשויות שאינן איתנות. הרשות יכולה להשתמש באותם כספים לאחזקה בהפעלת החופים, ובין היתר היא יכולה להשתמש באותם כספים גם לניקיון.

אני מבינה. אנחנו נסתפק בדברים האלה, כי נראה לי שמבחינת הדברים שקשורים לנושאים שלנו זה פחות נוגע. תודה רבה לך.

חני פלג, מה ההגדרה שלך במשרד החינוך?

אני הממונה על החינוך הסביבתי במשרד החינוך, ממונה על החינוך לקיימות.

יש לך תפקיד מאוד חשוב.

בהחלט.

כל פעם שאנחנו מקיימים פה את הדיונים האלה של "ישראל נקייה" עולה ומוזכר מחדש אותו קמפיין מפורסם של פרחי הבר והשינוי הדרמטי שהוא עשה. אחד הדברים הכי חשובים לגבי הקמפיין ההוא היה שהוא התחיל בבתי הספר. זה התחיל בגני הילדים וזה עבר לבתי הספר, והילדים ינקו ושתו את הקמפיין הזה מגיל מאוד מאוד צעיר. משום מה, אצל ילדי ישראל אין את החינוך הזה לניקיון ברשות הרבים בבתי הספר. אני רואה את זה אפילו בחצרות של בתי הספר – את הלכלוך.

מה משרד החינוך עושה?

אנחנו פועלים רבות בנושא של חינוך לניקיון. יש תהליכים חינוכיים והסברה, שהם תהליכים איטיים שמתרחשים בתוך בתי הספר. מאז שאני בתפקיד, אני מקדמת את הנושא הזה – גם עשיתי ימי עיון לצוותי הוראה, גם כתבנו תכניות, בימים אלה כתבנו יחידות הוראה בנושא חינוך לניקיון לימי קורונה, נקבעו שני ימי ניקיון שיהיו השנה, ב-27 באוקטובר וב-9 במרץ, אנחנו נעביר מכתבי הסברה ממש בפתיחת השנה למנהלים ולמורים. אנחנו מנסים לעשות כל שניתן בנושא של הניקיון, גם לצאת לשטח הקרוב וגם לחופי הים – כמו שהוזכר, בתי ספר שנמצאים על ציר חוף הים, בתי ספר שיכולים לצאת ללמידה חוץ כיתתית, אנחנו מעודדים אותם לצאת לנקות. כמובן אנחנו גם נעשה כל מה שאנחנו יכולים בהקשרים הנ"ל.

אחד הדברים שעלו כאן גם בדיונים קודמים זה שימי ניקיון – אין להם תוחלת. זה נחמד ויפה, עושים יום אחד, אבל זה לא מה שישנה את המציאות שלנו. מושקע בימי הניקיון האלה הרבה מאוד כסף, כל פעם נעשה איזשהו מבצע, אבל זה חד-פעמי. זה לא מה שישנה, זה לא מה שבאמת יעשה את השינוי שלנו.

אנחנו צריכים עשייה יום יומית. השאלה היא למה כל בית ספר לא יכול לאמץ את הפארק בסביבה שלו, את חוף הים בסביבה שלו באופן קבוע? שכל פעם כיתה אחרת תצא. חייבים לקשר בין הילדים לבין הסביבה הקרובה שלהם וגם הרחוקה. על ידי "האימוץ הזה", אתה יוצר את הקשר בין הילדים לבין הסביבה הקרובה שלהם. למה אי-אפשר לעשות תכנית כזאת למשל? היא לא עולה כסף.

יש תכניות כאלה. יציאה לחוף ים או יציאה לפארק קרוב, זה לא בהליכה רגלית, צריך תקציבים של אוטובוסים וזה מאוד מורכב. לכן אנחנו עושים שיתוף פעולה עם הרשות, והרשות היא זאת שמסייעת לנו עם אוטובוסים. אנחנו פונים לבתי ספר שינקו את האזור הקרוב לשטח בית הספר שלהם או את הפארק הקרוב אליהם, אבל להתחיל להוציא כל שבוע כיתה אחרת, זה רק לאזור הקרוב.

אפשר לעשות את זה באזור הקרוב. אפשר לעשות את זה בגינה הציבורית ליד בית הספר. אפשר לעשות את זה.

מהניסיון שלי, כשילד מתחיל להתרגל לאסוף זבל, הוא רואה שקית, הוא רואה פקק והוא אוסף אותם, בפעם הבאה שהוא ייצא והוא יראה אותם, זה יפריע לו – זה יפריע בעין, הוא יבין את המשמעות של זה. הם לא עושים את זה בפועל, את מבינה?

הם לא חייבים לנסוע לים. הם לא חייבים לנסוע. כל מה שהם צריכים זה לצאת לגינה ליד בית-הספר ולעשות את הפעולה הזאת.

אני מסכימה אתך, ואנחנו נמשיך לפעול בהוראות, בעידוד, בפעולות ובסרטונים וביחידות הוראה. באמת אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות.

אני מבינה.

כמה שנים את בתפקיד?

שש.

כמה?

שש שנים.

שש שנים. תודה רבה לך.

יש מישהו ממשרד המשפטים? עוד לא.

יובל ארבל מצלול, בבקשה. יופי של רקע בחרת.

יופי של בוקר קיבלתי ממתנדבת חרוצה מנתניה, שיחד עם עמותת צלול כבר בימי הקורונה הראשונים, כשכולם היו בסגר, ארגנה קבוצה. תודות לעיריית נתניה, ארגנו אישורים מיוחדים לנקות את החופים, כי כמו שאתם יודעים, החופים האלה והפסולת שנשארת על יד הים נסחפת עם הים ומגיעה גם כשלא מגיעים אנשים, וככה זה נראה אחרי שמשאירים שקיות שלא אספו יומיים.

אני לא רוצה לבוא בטענות, אני יודע שרשות הטבע והגנים עובדת קשה ויש עליה עומס מאוד גדול, ויכול להיות שהיה פה מקרה נקודתי, אני פשוט הבאתי את זה לתשומת לבם, אבל ככה זה נראה ובאמת צריכים להקפיד מאוד. אם אני יוצא אחר הצהריים לניקיון, במקרה הזה של זפת שנדבקה ותקועה על הסלעים כבר עשרות שנים, שזה מקורות זיהום נוספים, גם מבני אדם, כל פעם כזאת אני מתאם עם העירייה או עם רשות הטבע והגנים. כל פעם שאנחנו יוצאים לניקיונות ולהסברה, אנחנו מתאמים על מנת שהשקיות ייאספו, אם אנחנו לא יכולים לקחת אותן בעצמנו. בדרך כלל אנחנו לוקחים את זה בעצמנו לצפרדע הקרובה.

צריך להבין שאם לא לוקחים את השקיות מחוף הים, זה כאילו לא עשית כלום.

לגמרי, לפעמים זה אפילו גורם ליותר נזק, כי זה מושך אליו את העורבים והכלבים שמסתובבים, ולפעמים אפילו אוספי הבקבוקים, שאולי עושים משהו טוב, אבל חלקם מפזרים את הכול אחרי ותוך כדי. זה חשוב מאוד, שהדברים יהיו מתואמים. אני הרבה פעמים גם נפגש באיזה מן זריקת אחריות. אני מבין שיש שטחים, זה של הרשות המקומית וזה של רשות הטבע והגנים, אבל יש כל מיני מקומות חפיפה או לא חפיפה. רשות מקומית אחת אומרת לי שזה שייך לרשות השנייה.

צריך לעשות סדר ולהפסיק עם זה. לא יכול להיות שהמקומות האלה ימשיכו להתלכלך ואף אחד לא ייקח על זה אחריות.

התקציבים צריכים להיות מספיקים. כרגע התקציב לקול קורא חוף נקי הוא לא מספיק, בטח לא להסברה ולחינוך.

השיטה של קול קורא היא שיטה שמאוד מגבילה ומקשה, צריך לעשות את זה בדרך יותר פשוטה. אני רואה איך הם מתמודדים עם זה כל שנה. אני מעריך מאוד את פרד ואת כל מי שעוסק במלאכה, אבל צריך ללמוד מהניסיון ולעשות את זה יותר פשוט.

נקודה נוספת שהעליתי בכתב ואני אחזור עליה פה זה הנושא של חופים מוכרזים. אין כרגע מספיק חופים מוכרזים. אנשים נמצאת בצפיפות גבוהה מדי, בתקופת הקורונה זה בטח חשוב שהנופשים על החופים לא יהיו קרובים מדי אחד לשני; אבל זה נכון לכל יום ונכון שאין שם תשתיות תומכות בחופים הפתוחים, כי אנשים שמגיעים לחוף מוכרז שהוא עמוס מדי, מעדיפים בפעם הבאה ללכת לחוף לא מוכרז, ואז הם גם מסכנים את עצמם כשהם נכנסים לים בלי מציל, וגם אם הם שוהים הרבה מאוד שעות, או לפעמים נשארים ללילה לישון, אין להם איפה לעשות את הצרכים, הם עושים אותם בטבע. אבל כשעושים את זה בטבע, זה הופך להיות מפגע – מפגע סניטרי תברואתי, מעבר ללכלוך שזה משאיר – כי אין שם תשתיות תומכות. לכן אנחנו צריכים יותר אתרי קמפינג שיהיו בקרבת חופים, הם לא צריכים להיות על החוף עצמו, וגם חופי רחצה מוכרזים. תודה רבה.

תודה רבה. הגר סלקטר ממשרד המשפטים הצטרפה אלינו. את רפרנטית שלטון מקומי במשרד המשפטים. אנחנו שמענו מקודם את גיורא זלץ, ראש מועצה מקומית גליל עליון מספר שאתם בולמים אותם, משרד המשפטים בולם אותו מאישור חוק עזר עירוני, שיאסור על הכנסה של פלסטיק וכלים חד-פעמיים לשטחי הטבע והנחלים שם. גם ראש עיריית אילת אמר שהוא לא מקבל אישור ממשרדי הפנים והמשפטים לאישור חוק העזר העירוני שהם העבירו במועצה שם לגבי הכנסת כוסות פלסטיק.

אנחנו נשמח להבין מכם למה אתם עוצרים את הדברים האלה.

התשובה שלי היא קצרה ולא מאוד אינפורמטיבית, כי הנושא הזה נמצא בבחינה, כלומר: עדיין אין תשובה סופית. הוא עלה לבחינה אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה משפטי פלילי, עמית מררי. למיטב הבנתי, השאלה שעלתה היא האם יש מקום להסדיר קודם כל באופן רוחבי במסגרת חקיקה ראשית את האיסור על השימוש בכלים חד-פעמיים.

החוק שלי כבר מוכן, אם אתם רוצים.

אני לא אביע עמדה, אני לא מכירה ויודעת על איזו הצעה היושבת ראש מדברת, ולכן בזהירות הראויה אומר שאני לא מכירה את העניין.

חשוב לי להסביר שכרגע השאלה שעלתה בפני המשנה הפלילית היא האם אכן אפשר לקבוע אישור כזה בחוק עזר, או שצריך איזשהו עוגן קודם בחקיקה.

את יודעת שזה בכל העולם, בכל העולם כבר יש את החוקים האלה. גם אם אין חקיקה ראשית, בכל העולם רשויות מקומיות או ערים הכריזו על חוקים מהסוג הזה. אני כבר לא מדברת על זה שבצרפת עד סוף השנה הזאת ייכנס בחוק רוחבי נושא איסור כלים חד-פעמיים.

אני מצפה ממשרד המשפטים, שיבין שהעולם חייב ללכת לשם, ויבין שצריך לאמץ חקיקה מהסוג הזה; ובטח ובטח שאם כבר יש רשויות מקומיות שרוצות לקדם זאת, לא לעצור אותן. זאת הזכות שלהן לחוקק חוק עזר כזה.

אני כמובן אוכל לשקף את הדברים למשנה הפלילית, ואנחנו נוכל לעדכן ברגע שתתקבל החלטה.

אנחנו נשמח מאוד לשמוע על כך בהקדם. תודה רבה לך הגר סלקטר ממשרד המשפטים.

גבי ארד, המועצה לישראל יפה, בבקשה.

יש שניים או שלושה דברים שבעיניי הם סופר דחופים: 1. הנושא של האכיפה – אני לא שומעת שיש אכיפה חזקה, אני שומעת מספרים מאוד-מאוד קטנים.

מאוד קטנים. אנחנו קיימנו על הנושא של האכיפה דיון ספציפי, בגלל זה אני לא יותר מדי נכנסת לזה היום. המצב הוא נורא, נאמר את האמת שהאכיפה כמעט לא קיימת.

2. הנושא של האחריות – זה קשור לאכיפה, אבל לא רק. צריכה להיות כאן הסברה, גם לבעלי מרכולים, למשל: אנשים יוצאים מהסופר וזורקים את המסכה ליד הסופר, אין פחים ליד הסופר. תסתכלו, תצאו בפעם הבאה מחוץ לסופר ותראו את הלכלוך. האחריות לניקיון היא בטח של האזרח, אבל גם של בעל המכולת. זה דבר נוסף, שאנחנו צריכים ללמד את הארגונים ואת העסקים לקחת אחריות.

3. חינוך – למועצה לישראל יפה יש מספר פרויקטים, שגם אושרו על ידי משרד החינוך, שמתעסקים בנושא של ניקיון. אני לא מאמינה מספיק רק בפרויקטים, הילדים צריכים לחוות את הפרויקטים, אבל הנושא של הניקיון צריך להיות ערך. הוא צריך להיות ערך שעוסקים בו לאורך כל השנה. הוא צריך להיות ערך בולט, כי המצב הוא פשוט זוועתי. אני מטיילת בחופים בבוקר, בחופים שהם מוכרזים, חופים של רשויות חזקות. אתה יכול לראות בעיר אחת החוף נקי ובעיר שנייה החוף מלוכלך. אנחנו צריכים ללמד את הילדים ולחנך אותם לעניין.

אל תתביישי לתת דוגמאות.

אז אני יכולה לבוא ולהגיד שחוף ראשון לציון זוועה, וחוף בת ים נקי יותר. פשוט זוועה. הדברים שאנשים משאירים זה לא רק כלים חד-פעמיים, שלא לדבר על הכלים החד-פעמיים. הם שוכחים את הציוד שלהם. אני שואלת, איפה מי שבא ומעיר ואיפה המודעות?

אני חושבת שאחד הדברים שהילדים צריכים לדעת, ובזכות הילדים גם ההורים, זה למה צריך את אותו ניקיון. אנשים לא מכירים את הסביבה, אנשים לא מחוברים לסביבה. אנשים לא מחוברים לעולם החי והצומח של הסביבה. אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות בתכניות הלימודיות – לא רק של תחום המדעים – זה להכניס את זה חזק. יש כאן מספיק מוחות טובים, כולל המועצה לישראל יפה, שיכולים להירתם לזה.

בהחלט צריך גם להשתמש בכם. תודה רבה לך.

קרנית גולדווסר, את היועצת הסביבתית של מרכז השלטון המקומי.

יש לי המון המון מה להגיד ולהתייחס. לגבי החופים, קודם כל מרכז שלטון מקומי בשנים האחרונות – חמש שנים אם אני לא טועה – כבר מקים את פורום רשויות החוף, שמאגד את כל הרשויות, גם המועצות וגם הרשויות המקומיות. כמוש נאמר כאן קודם, יש חופים מוכרזים וחופים לא מוכרזים. החופים הלא מוכרזים – מי שמסייע לרשויות לנהל אותם ולנקות אותם זה חוף נקי והמשרד להגנת הסביבה, ששם התקציבים עלו בשנים האחרונות, ועדיין התקציב הוא תקציב קצר מועד, הוא בעיקר תקציב שנתי, ואנחנו היינו שמחים שהתקציב יהיה תקציב תלת שנתי, שרשות תוכל להיערך. יש לה עדיין מצ'ינג, אבל שתוכל לדעת ולהיערך. בתקציב הזה מצוי גם החינוך, אבל מי שמקבל אותו זה רק הרשויות, רשויות החוף. זאת אומרת שאנחנו יכולים לחנך רק את ראשי הרשויות החופיות, ומה לעשות, לחופים מגיעות עוד אוכלוסיות, שהן לא רשויות החוף, והנה כבר בעיה אחת – חינוך שאפשר לממן אותו ,לא נעשה לכלל הרשויות.

הרשויות עם החופים המוכרזים – שם מי שאמור לממן זה משרד הפנים, וכמו שאמר עאטף ממשרד הפנים, הם בכלל לא מממנים את נושא הניקיון, וגם הן מארחות לא רק את האוכלוסיות שלהן. אנחנו שומעים על מספרים כמו מועצה אזורית חוף כרמל, שהיא בעלת 30 ק"מ, 30 ומשהו ק"מ חוף, יש לה מיליונים של אנשים ואורחים, ועכשיו איך מועצה כזאת, שיש בה 20,000 ומשהו תושבים יכולה לנקות ולהיות אחראית על הניקיון הזה? זאת נקודה שאנחנו מנסים לעסוק בה הרבה.

מה בעיניכם הפתרון? שהמשרד להגנת הסביבה הוא זה שיקצה את הכסף הזה? מאיפה יגיע הכסף? ממשרד הפנים? מאיפה?

א. שמשרד הפנים יקצה יותר כסף, גם עבור ניקיון, ולא רק עבור שירותי הצלה. יש רשויות שהייתה להן עלות מסוימת בכניסה לחופים, וגם זה כבר בוטל. העלות הזאת הייתה בעיקר עבור התחזוקה של החוף. זה משהו שבוטל, ומישהו צריך לממן ולהבין שרשויות לא יכולות לעמוד תחת העומס הזה, בטח לא בקיץ. שוב, לא רק האזרחים שלהם מגיעים, וזה מבורך, אבל מישהו צריך לסייע להן במימון של הדבר הזה – אם זה משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה. אני רק אגיד שהתקציב של המשרד להגנת הסביבה זה הקרן לשמירת הניקיון, זאת אומרת זה לא תקציב שהוא תקציב של המשרד עצמו.

יש שם המון כסף.

המון, המון.

כולנו יודעים.

מיליארדים. מי ששם את הכסף זה הרשויות עצמן, אז זה לא שהמשרד מממן באמת, זה מגיע מכספי הרשויות.

דיברתם קודם גם על חקיקת העזר בנושא כניסת פלסטיק לחופים – זה גם משהו שפורום רשויות החוף מנסה לקדם. יש לנו הרבה מאוד רשויות שרוצות. אנחנו מוכנים לסייע – אם זה בחקיקת עזר לדוגמה, בכל דבר, זאת לא רשות אחת שרוצה ומעוניינת, זה גל שסוחף את כל הרשויות שרוצות לעשות את זה, ומשרד המשפטים צריך להיערך. אנחנו מוכנים לסייע בכל דבר שניתן, על מנת שזה יקרה מהר יותר. אנחנו מעודדים את זה כמה שיותר.

שמעת פה את נציגת משרד המשפטים.

כן, בהחלט, אבל נקודת חקיקת העזר ברשויות המקומיות זה אולי לדיון אחר, היא בעיה קשה מאוד, בטח בנושאים סביבתיים, שבהם רשות צריכה את אפשור חקיקת העזר גם של משרד הפנים, גם משרד המשפטים כמובן, וגם המשרד להגנת הסביבה. לפעמים נתקעים באישורים כאלה שנתיים, שלוש ואפילו יותר, וזה הרבה מאוד זמן, בטח כשמדברים בנושאים של ניקיון בחופים.

ברור.

נקודה נוספת אחרונה שאני רוצה להעלות, שבה אנחנו נשמח מאוד לטפל, זה נושא הניקיון הכללי, לאו דווקא ברשויות החוף. כל קול קורא שיבוא בתחום הניקיון דורש מצ'ינג. אני חושבת שיש שיטות אחרות ופתרונות אחרים. דיברנו על זה גם בוועדה במקרים אחרים.

אנחנו אמרנו את זה, זאת גם בעיה עיקרית ברשויות חלשות.

נכון, חלשות מאוד.

בהחלט, ברגע שאתה דורש מצ'ינג, לא יקרה עם זה דבר.

נכון. יש פתרונות אחרים שאפשר לקדם ולסייע לרשויות. שוב, המטרה היא כמובן לעשות נקי יותר וטוב יותר ולאפשר את הדברים.

תודה רבה, קרנית.

אני רוצה לחזור למשרד התיירות. פיני שני שמקשיב לנו כל הדיון הזה, בבקשה.

אכן.

אתה סמנכ"ל בכיר מנהל חוויית התייר. אנחנו נסיים אתך ונזכיר שכל הדיון הזה הוא סביב תיירות הפנים, אבל גם הזכרתי בתחילת דבריי את חוויית התייר שמגיע מבחוץ ונתקל בישראל המטונפת, ואנחנו מהבחינה הזאת מייצאים פה איזושהי מראית של מדינה נכשלת מאוד. מהניסיון שלך במשרד התיירות, מה אתם יכולים לסייע על מנת שנציג פנים אחרות של המדינה הזאת? כי גם אתם חלק מהעניין.

בהחלט. הטיפול שלנו בעניין הוא בכמה רבדים. כשאנחנו נכנסים להשקעה פיסית תשתיתית בפרויקט חדש, חלק מהדירוג של הפרויקט הוא רמת התחזוקה שהמועצה יודעת לתת, ותחזוקה לא נאותה מתבטאת בזה שהמשרד לא משקיע בפרויקטים תשתיתיים – זה יכול להיות טיילות, פארקים שונים, גם עם רשות הטבע והגנים וגם עם מועצות אחרות, ועוד מיזמים שונים אחרים.

בין השאר, אנחנו גם דואגים שבתקציב שמוקצה לכל מיזם כזה, יהיה תקציב לחמש שנים של תחזוקה. במקביל לכך, אנחנו מפעילים את צוותי הביקורת שלנו, שאמנם מיועדים לדברים אחרים, אבל עוברים באתרי התיירות המרכזיים והחשובים, בעיקר לתיירות הנכנסת, מצלמים, בודקים, אנחנו בקשר עם הרשויות שאחראיות על המקום על מנת לוודא שזה מתוקן; אגב, לרוב אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מצוין ורואים שינויים.

אני גם אדגיש, שאנחנו מתעניינים כמובן גם במרחב העירוני ולא רק במרחב הפתוח. מאוד חשוב לנו שגם תוך העיר יהיה ראוי ונקי.

בהחלט.

אגב, אין לנו ספק שזה ילך ויתעצם בתום מגפת הקורונה, ותייר ישראלי וזר שיגיעו לכאן, כנראה יראו בניקיון אינדיקציה להיגיינה.

אציין גם – זה עלה בחצי שורה פה – שבין השאר אנחנו גם מבצעים ביקורות בשירותים הציבוריים בכל הארץ, בתחנות דלק ובשירותים ציבוריים של העיריות והמועצות, ובאותה שיטה וולונטרית מאירים את עיני הרשויות. לרוב זה מטופל – לא לאורך זמן, אבל אנחנו חוזרים ובודקים.

אני יודעת שאתם עשיתם קמפיין עכשיו בנושא של עידוד תיירות הפנים, נכון?

נכון.

אם אתם כבר עושים קמפיין כזה, למה שלא תכניסו גם את סוגיית הניקיון? אתם חשבתם על זה?

כמו שהתייחס לזה השר בתחילת הישיבה היום ואמר שהוא בעד, כמובן אני לא אסתור אותו. אנחנו כרגע, כמו כל המשרדים הממשלתיים האחרים, במצוקה תקציבית קשה, והתקציב לקמפיינים האלה הוא מועט, אבל ברגע שיהיה קמפיין מחודש, אני מניח שבהנחיית השר, הדבר יקרה.

השר מאוד טוב באינסטגרם, אפשר לעשות קמפיין באינסטגרם, ממש לא עולה כסף, רק קצת יצירתיות ולעודד אנשים שמנקים. אני חושבת שאתם יכולים לעשות את זה בקלי קלות. תודה רבה לך.

אנחנו נסכם את הדיון הזה. אני חושבת שכל דיון שאנחנו מקיימים בנושא הזה של "ישראל נקייה", השורה התחתונה היא שאם אנחנו לא נצליח לקדם גם את סוגיית החינוך, ההסברה, המודעות, חיזוק התשתיות והאכיפה, האכיפה, האכיפה, אנחנו לא נראה באמת שינוי משמעותי.

אני רוצה להודות לשר התיירות, אסף זמיר, ולכל המשתתפים בדיון. זה דיון רביעי שאנחנו מקיימים במסגרת סדרת הדיונים הזאת, ואני מתחייבת לא להרפות מהנושא הזה, עד שאנחנו נצליח לעשות פה שינוי ולהפוך את ישראל למדינה נקייה יותר.

הוועדה מבקשת מרשות הטבע והגנים להעביר לידיה התייחסות איך אפשר להביא לאישור הוועדה הרחבה של הסמכויות המוקנות לרשות בתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), כך שיחולו גם על גנים לאומיים.

הוועדה תפנה למשרד הפנים להבין מדוע הוא אינו מאשר למועצה אזורית גליל עליון העברת חוק עזר, האוסר על הכנסת פלסטיק וכלים חד-פעמיים לאתרי טבע ונחלים, ובכלל לקדם את החקיקה הזאת. הוועדה תפנה למשרד הפנים להבין מדוע טרם אושר חוק העזר העירוני שהגישה עיריית אילת לאסור על הכנסת כלי פלסטיק חד-פעמיים לחופי העיר אילת.

בנושא של האכיפה אנחנו נמשיך לבדוק גם מבחינה חוקית, איך אנחנו מקדמים הגדלת סמכויות ואמצעים לפקחים ברשות הטבע והגנים וגם במשרד להגנת הסביבה, כדי שיפעלו יותר בנחישות ובנחרצות.

אני קוראת לכל מי ששמע אותנו כאן בדיון. יש כל כך הרבה אנשים שמחפשים עבודה, יש כל כך הרבה זבל, בואו ננסה לחבר בין הדברים האלה על מנת לעודד גם הסברה וגם ניקיון – פשוט ניקיון של השטחים הציבוריים שלנו ושל הטבע שלנו. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:39.