פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



20
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
11/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 12:15

מצוקת הרשויות המקומיות נוכח משבר הקורונה: דוח מבקר המדינה 70ב – היבטים בפעילות המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל והרשויות לפיתוח הנגב והגליל

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
סעיד אלחרומי
אוריאל בוסו
אופיר כץ

צחי סעד - מנהל החטיבה הכלכלית, משרד מבקר המדינה

ניר עוזרי - סגן מנהל אגף ט' חטיבה כלכלית, משרד מבקר המדינה

סיון להבי - מנהל אגף תקציבים, משרד הפנים

דרור סורוקה - מנהל אגף בכיר תכנון תקצוב ואסטרטגיה, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

פלורין גדלבסקי - סמנכ"ל, הרשות לפיתוח הנגב

מודר יונס - יו"ר ועד רשומ"ק ערביות ויו"ר מועצת עארה וערערה, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

ערן דורון - ראש מועצה אזורית רמת נגב

ניר זמיר - ראש מועצת בני שמעון

עמר מלק - מנכ"ל, עיריית שפרעם

סלאמה אלאטרש - ראש מועצת אל קסום

פלורינה הלמן לוין

מוריה אביגד



מצוקת הרשויות המקומיות נוכח משבר הקורונה: דוח מבקר המדינה 70ב - היבטים בפעילות המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל והרשויות לפיתוח הנגב והגליל

אני מתכבד לפתוח את הדיון בדוח מבקר המדינה 70ב – היבטים בפעילות המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל והרשויות לפיתוח הנגב והגליל. בהמשך נבקש להתמקד בעיקר בשאלה איך הרשויות המקומיות בפריפריה, בנגב ובגליל, מתמודדות עם המצוקה שנגרמה להן. מדובר ברשויות שרובן לא חזקות מלכתחילה ונגרמה להן מצוקה משמעותית כתוצאה ממשבר הקורונה. עסקתי בכך כיו"ר ועדת קורונה בשעתו. ככל שהזמן עובר המצוקה רק מחריפה. אני רואה אמירה של בנק ישראל עכשיו שהתוצאות הכלכליות של הקורונה גרועות אפילו מתרחיש הקיצון שהוא חזה. זה בוודאי משפיע על רשויות מקומיות, כמו גם הבעיות של היעדר תקציב, ואי לכך גם פגיעה בהכנסות שלהן מהמדינה. אנחנו נבקש לשמוע משורה גדולה של ראשי רשויות, גם ראשי מועצות אזוריות, גם ראשי עיריות, מכול המגזרים, איך הם מתמודדים.

נתחיל בהצגת הדוח. צחי, בבקשה.

צהרים טובים. נקודת המוצא של הדוח הייתה הרשויות לפיתוח הנגב והגליל שהוקמו על פי חוק בתחילת שנות ה-90'. מאוחר יותר, ב-2005, הוקם המשרד לפיתוח הנגב והגליל. הדוח עוסק ביחסי הגומלין ביניהם והמשמעות מבחינת התפקוד שלהם כלפי התושבים והרשויות של הנגב והגליל. הדוח העלה חסמים ביכולת הרשויות המקומיות לממש תמיכות, תקציבים, פרויקטים שונים וכו', במיוחד הרשויות החלשות כמובן, חלקן במגזר הלא יהודי. הדוח העלה תמיהות לגבי המטרות האמיתיות של פרויקטים, התרומה האמיתית שלהם לתושבים באזורי הנגב, הגליל והפריפריה, לגבי תהליכי מינויים, ובמשתמע מה התרומה האמיתית של כל התהליכים האלה לפיתוח הנגב והגליל, האם באמת מומשו התקציבים, התמיכות והכספים שרצו להעביר למקומות האלה.

ברשותך, אבקש מניר עוזרי, סגן מנהל האגף שעסק בנושא, להציג בקצרה את הממצאים.

שלום לכולם. דוח 70ב פורסם במאי 2020. תקופת הביקורת הייתה בין אוגוסט 2017 לפברואר 2018. בחנו בעיקר את המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשות לפיתוח הגליל והרשות לפיתוח הנגב. נבחנו שלושה היבטים: תפעול הרשויות לפיתוח תחת המעמד הסטטוטורי שלהן; פעילות המשרד לפיתוח לצורך ביצוע פרויקטים; ומינויים של מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב והעסקת יועצים חיצוניים.

תקציב המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל לשנת 2017 היה כחצי מיליארד ש"ח; תקציב כל אחת מרשויות הפיתוח היה 40 מיליון ש"ח; יש לנו 35 רשויות מקומיות בנגב ו-94 בגליל. מטרות המשרד הן להעניק סיוע נקודתי ליישובים בנגב ובגליל ולפריפריה חברתית, לחזק את החוסן החברתי, להגדיל צמיחה ולהביא לצמצום פערים על מנת לשפר את איכות החיים. הרשויות הוקמו כתאגידים סטטוטוריים ובשנת 2005 עברו לאחריות המשרד לפיתוח. המשרד לפיתוח והרשויות פועלים באמצעות קולות קוראים, מכרזים ומיזמים משותפים למימוש המדיניות ויישום החלטות ממשלה בתחומי הנגב והגליל.

התחום הראשון שנבדק הוא עצמאות הרשויות לפיתוח וגיוס משאבים. מצאנו שהרשויות לפיתוח התבססו על תקציבים שהן מקבלות מהמשרד לפיתוח, לא גייסו תקציבים בעצמן. כחלק מזה – זו סיבה ומסובב כמובן – המשרד לפיתוח התייחס לרשויות כזרועות לביצוע, כאחד ממחוזותיו, והתערב גם בפעילות השוטפת וגם בתכנון העבודה. המלצת מבקר המדינה הייתה לשמור על האיזון שנדרש בין עצמאות הרשויות לבין הצורך בפיקוח ובקרה עליהן.

בנוסף, בחנו חסמים למיצוי משאבים על ידי הרשויות המקומיות בנגב ובגליל. למעשה בדקנו האם הרשויות מצליחות לממש את הקולות הקוראים שהמשרד והרשויות מציעים. מצאנו: העדר אפשרות להגשה מקוונת; היעדר הנגשה בשפה הערבית; זמן המענה לקולות קוראים לא היה מותאם לפרויקטים ולא איפשר לרשויות להיערך אליו; דרישות מימון, מצ'ינג, שלא היו פרוגרסיביות מנעו מרשויות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לממש את הקולות הקוראים. ההמלצות שלנו הן: להקל על הגשת קולות קוראים; להתאים את זמן המענה; להעביר תשלומים במועד רלוונטי; ולנקוט בשיטת מימון פרוגרסיבית.

דבר נוסף שבחנו הוא איוש המינהלות והמועצות ברשויות לפיתוח הנגב והגליל. מצאנו איוש חסר. אפשר לראות בטבלה ששיעורי האיוש בפועל הם 17%, 20%, 32% לכל היותר. נושא נוסף שנבחן הוא בקשת תמיכה של עמותה שהתגלה תוך כדי הבקשה שיש זיקה לשר לפיתוח. עמותה מסוימת הגישה בקשה, יו"ר העמותה וסמנכ"לית העמותה היו חתומות על הבקשה. לא צוין בטופס הבקשה זיקה, לא נדרש בעצם לציין אז ממילא לא צוינו. חשב המשרד בחן את הנושא, מצא, פנה לעמותה, היא משכה את הבקשה. אנחנו ממליצים ליועץ המשפטי לממשלה לשנות את נוהל ההגשה כך שתהיה חובה לציין זיקות.

המשרד שלנו בחן גם ביצוע של כמה פרויקטים, מצאנו מגוון ליקויים. בפרויקט מסוים, "תכנית חרדים באקדמיה", היקף ההתקשרות היה 8 מיליון, 4 מיליון ש"ח השתתפות של המשרד. הוחלט להאריך את המיזם בשנה נוספת למרות שלא עמדו בתנאים כבר בשנה הראשונה. בפרויקט אחר, סיוע למשפחות אבלות, נמצא שהרשות לפיתוח הנגב אישרה את הפרויקט, פרויקט דומה ניסו לאשר ברשות לפיתוח הגליל והוחלט שהוא לא הולם את מטרות הרשות. פרויקט נוסף, תמיכה באחת מהילולות בדרום, נמצא שאחד מעובדי הרשות לפיתוח הנגב פנה לרשות המקומית וביקש ממנה לתקן את בקשתה על מנת לקבל תמיכה גבוהה יותר.

אנחנו ממליצים להקפיד על בחינה של עמידה בהסכמים כבר בשלב הסכם ההתקשרות והמשכי הסכמי התקשרויות. אנחנו ממליצים ליזום פרויקטים בתחום האחריות ופרויקטים שנותנים מענה לכלל האוכלוסייה ולא לאוכלוסיות ספציפיות. אנחנו ממליצים להימנע מהכוונת רשויות מקומיות שיכולה לגרור בקשות שלא עונות על התנאים והקריטריונים, וכמובן לחדד לעובדים שלא להכווין רשויות מקומיות.

בחנו את תהליך מינוי מנכ"ל לרשות לפיתוח הנגב ב-2016. מצאנו שהייתה מחלוקת מהותית בין חברי הוועדה שנגעה להיקף הניסיון והיקף הכספים שניהל. הביקורת עשתה בחינה עצמאית ומצאה שהוא ניהל מתנ"ס עירוני והיה חבר בפורום הנהלה שדן בפעילות אבל לא דן בתקציב החברה העירונית כולה, מה שסתר את הגשת הבקשה. אנחנו ממליצים למועצת הרשות לפיתוח הנגב לקבוע מראש אמות מידה ברורות למתן ניקוד, שלא יתגלו מחלוקות כאלה, שזה לא יגיע למצב של חוסר ודאות, ולבחון דרכים לשיפור עבודת הוועדה ועמידה באיתור המידע שעומד בפניה.

בחנו גם העסקה של יועצים. בחנו שלושה יועצים: יועץ לקשרי ממשל לרשות לפיתוח הנגב, יועץ לקשרי ממשל לרשות לפיתוח הגליל ויועצת להעצמה נשית לרשות לפיתוח הגליל. מצאנו שהוועדות פעלו בלי שהוצג לוועדות מסמך צורך; מצאנו שהיועץ לקשרי ממשל לרשות לפיתוח הנגב הועסק שלא בהתאם למטרות המכרז, הוא עסק בעבודה פנים-ארגונית ולא בקשרי ממשל, שזו מן הסתם עבודה חוץ-ארגונית. מצאנו בשני המקרים שניתן בניקוד ניסיון מקצועי ניקוד גבוה מאוד, באחד מהם אפילו מקסימלי, למרות שלמועמדים אחרים היה ניסיון רלוונטי מהותי יותר. נציין בהקשר הזה שגם ליועץ לקשרי ממשל לפיתוח הגליל וגם ליועצת להעצמה נשית היה רקע מקצועי במתן שירות במפלגת השר. מצאנו שהיועץ לקשרי ממשל לפיתוח הגליל והיועצת להעצמה נשית הגישו דיווחים שגויים, חסרים, וקיבלו אף תשלומים ביתר.

מכול האמור כאן עולה שהרשות לפיתוח הגליל לא עשתה מספיק כדי לפקח ולבקר על עבודת היועצים. אנחנו ממליצים: להקפיד ולתעד את הישיבות ואת מהלך הדיון, להגדיר צרכים ברורים, לפרט ולתת נימוקים לאישורי מכרז; לשפר את תהליכי העסקת יועצים וקבלת דיווח מהימן ופיקוח ובקרה; וכמובן לפעול להשבת הכספים ששולמו ביתר. כן נרצה לציין לחיוב שבאוגוסט 2017 נחתמו הסכמים בין המשרד לפיתוח לרשויות שמסדירים את האיזון בין הצורך בפיקוח ובקרה לבין עצמאותן. עם זאת, כן מצאנו הבדלים והערנו על כך בדוח.

לסיכום, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל והרשויות הוקמו במטרה להביא לפיתוח כלכלי ולפעילותם אמורה להיות השפעה מהותית. עם זאת, מצאנו שהם נדרשים לפעול להסרת חסמים להשתתפות רשויות מקומיות ולפיתוח יזמים, להביא לכך שעיקר התקציבים יגיעו לרשויות החלשות. אנחנו מצפים מהם לפעול בחיסכון וביעילות וליצור סדרי בקרה ראויים לגבי הפעלת פרויקטים ומינויים. תודה.

תודה רבה. העליתם נקודות, למשל ביחס למינויים או ביחס לפרויקטים שקיבלו תמיכה, האם גם הגעתם למסקנות כמה זה סיסטמי? אני מניח שאתה יכול לראות בכל משרד ממשלתי מקרה אחד או שניים, האם אתם יכולים להגיד שבמשרד הזה זו תופעה יותר רווחת ממקרה אחד או שניים?

כמו שהערנו בדוח, היו כאן יותר ממקרה אחד או שניים, היו לפחות חמישה מקרים בין הרשויות. הערנו את זה בצורה מפורשת בדוח.

תודה. חה"כ סעיד אלחרומי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על קיום הישיבה בנושא החשוב הזה. לכל אחת מהרשויות האלה, הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל, הוקצה תקציב של 40 מיליון שקל. עולה מהדוח שהמשרד לפיתוח הנגב והגליל החשיב אותן כחלק מהמחוזות שלו ולא זו הייתה כוונת המחוקק בהקמת שתי הרשויות האלה. הרשות לפיתוח הנגב – שקרובה אלי ובשלב מסוים בשנים עברו גם הייתי שותף לכמה פרויקטים – מתוקצבת על ידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל אבל היא רשות שבעיקר נועדה לגייס תקציבים ולעזור לרשויות המקומיות, בעיקר החלשות, לפתח מיזמים בהן. גם אם היא מתקצבת ברור שיש מצ'ינג, זה לא תקצוב מלא.

כן, אנחנו בטח נגיע לסוגיית המצ'ינג.

מה שקרה זה שהם פשוט נשארו סטטיים. לא ביצעו גיוס כספים ופיתוח פרויקטים בעלי משמעות בנגב. אם תשאל עכשיו, לפחות במגזר הבדואי בנגב – וזה לא מעט רשויות – אף אחד לא שמע על רשות לפיתוח הנגב. הם שומעים על רשות אחרת, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים. אני מניח שגם הרשויות היהודיות לא שמעו עליה כי הם לא ממוקדים במטרה להיות מעורבים בפרויקטים גדולים בנגב.

אני מודה שאני לא בקיא במיוחד במשרד לפיתוח הנגב אבל אתה רוצה פה משהו שעל פניו קופץ – תקציב המשרד הוא קרוב לחצי מיליארד שקל, תקציב שתי הרשויות האלה, שעוסקות לכאורה במה שהוא התכלס של עבודת המשרד, הוא 80 מיליון ביחד, אז אתה שואל: מה עושים עם 420 מיליון השקלים האחרים?

הדבר השני הוא איוש חברי המינהלות והמועצות. למשל, במינהלת הרשות לפיתוח הנגב מספר החברים – 3, האיוש – 0. אין. מינהלת הרשות לפיתוח הנגב – אין. צריכים להיות שלושה – אפס. במועצת הרשות לפיתוח הנגב אמורים להיות 19 אנשים, האיוש הוא 32%. זאת אומרת – שליש מהאנשים. מה עם האחרים?

ואותו דבר בגליל.

האיוש נכון גם להיום?

דוח המבקר הוא מ-2020.

מעניין לראות אם הם קיבלו את ההמלצות ואיישו את זה.

ננסה לשאול בהמשך, יש לנו כאן את נציגי המשרד.

כשמתקדמים לשאר הדברים רואים מה קורה באיוש משרות, למשל גיוס היועץ. אני לא רוצה להיכנס לזה אבל זה ברור, כי כשתופסים את המקום הזה זה מקום עבודה, זה פיל שנשאר באמצע, יש לו תקציב שנתי. איפה הבקרה? איפה הביקורת על הגוף הזה? האם המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא שעושה את זה? מה יעילות הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל? כאן אני גם מתחבר למה שאמרת לגבי 80 מיליון השקלים מתוך תקציב המשרד שהוא חצי מיליארד. איפה שאר הכסף?

חה"כ אוריאל בוסו, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני קורא את הסיכום: "המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל והרשויות לפיתוח הנגב והגליל הוקמו במטרה להביא לידי פיתוח כלכלי" וממנו אני יכול להשליך. אני מכיר את הדוח ועברתי עליו לפני כן. מצד אחד, כשמדברים כאן לדוגמה על הכבדה בהגשת הניירת, הטופסולוגיה ועל כך שלא מצליחים להקים מיזמים – אלה דרישות של משרד האוצר ומשרד המשפטים, שלא מעוניינים בכך. כשמדברים על עצמאות של הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל לעומת המשרד, בסופו של יום נתבקש על ידי הממשלה שהם יהיו הרגולטור.

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל והפריפריה החברתית, בשונה ממשרדים אחרים – משרד התרבות מתעסק בתרבות, משרד החינוך מתעסק בחינוך – מתעסק בלמעלה מ-50 מיזמים ויוזמות שיש ברשויות ופועל בכל הערוצים. למשל, דובר בדוח על פרויקט שניתן ושהמשיכו לתת אותו למרות שכביכול עמדו ביעדים – אני מכיר את הפרויקט הזה – זה פרויקט שביקשו מהמשרד הזה לעודד, לעודד חרדים, והמשרד בעצמו, כשראה שלא עומדים בזה, עצר ובסוף הם מקבלים ביקורת.

הביקורת היא לא על עצם זה שהולכים עם הפרויקט ושהוקצה לו כסף, רק אמרו שאם השותף – אמרת מצ'ינג וזה בדיוק זה – לא עמד בחלקו, אז נשאלת השאלה האם צריך להמשיך עם השותף הזה.

ביקשו לתת לו עוד צא'נס, זה הכול. בסופו של יום המשרד בעצמו עצר את זה מיוזמתו כשהוא ראה שלא עומדים במיזם. כשמדברים על איושים צריך לזכור שמטה העבודה של המשרד הזה הוא מאוד-מאוד-מאוד קטן ביחס לפעילות שהוא עושה. אני רוצה להגיד לך שצמצום הפערים שהמשרד הזה הביא ברשויות ובשכונות הפריפריאליות, וגם במרכז, הוא משהו שלא היה כדוגמתו.

את זה נשמע מהרשויות, על זה בדיוק נשאל את הרשויות בהמשך.

ברור שיש יותר ויש פחות, אבל אני חושב שזו ברכה. אנחנו נשמע בהמשך לגבי חלוקת הכספים, 40 מיליון לרשות, 80 מיליון לשתיהן, אבל בשאר הדברים אני חושב שהמשרד פועל במקצועיות ואנחנו רואים בכך רק ברכה לצמצום פערים בפריפריה.

בואו ניגש היישר לשטח. אני מבקש מראשי הרשויות שנדבר אתם להתייחס כמובן גם למצוקה ולצרכים שלהם בזמן הזה, וגם האם הם מסתייעים ובמה במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. ערן דורון, האם אתה יכול לתאר לנו את השפעת משבר הקורונה על המצב הכלכלי של המועצה ומי ואיך מהגורמים הממשלתיים מסייע לך בהתמודדות אתו?

אני לא אפתח את כל הדבר הזה כי אני מבין שההתמקדות היא בעיקר בממשק מול המשרד לפיתוח הנגב והגליל, אבל אני חושב שהעניין הוא לא רק הקורונה אלא בהיעדר תקציב מדינה מאושר.

תפתח, תפתח.

זה הדבר שממנו נגזרים כל הדברים, למשל תקציבי מרכזי צעירים, מרכזי "קליקה". אני רואה את דרור סורוקה פה, הוא בוודאי יידע להרחיב על זה. בסופו של דבר, חלק לא מבוטל מהפעולות התוספתיות שהיו נגזרת של תקציב המדינה לא מתקיימות ולכן נאלצנו לצמצם פעילויות – ורמת נגב זו לא מועצה מסכנה. זו לא מועצה במשבר. הכול בסופו של דבר ממשיך, אבל עדיין, התחייבנו לפעולות, התחייבנו למשרות, התחייבנו על בסיס תקציב שהיה אמור להגיע מאותם משרדים. ברגע שתקציב המדינה לא אושר, ואנחנו היינו עם תקווה גדולה שבעקבות הקמת הממשלה – שאני יודע שיושב-ראש הוועדה מאוד תומך בה – יהיה תקציב מדינה ונוכל לחזור לשגרת פעילות כפי שנדרש וצריך.

אני אתן את מרכזי הצעירים רק כדוגמה. מרכזי הצעירים בכל המרחב בנגב ובגליל, וכנראה גם במקומות אחרים, באמת פועלים על מנת לאפשר השכלה, תעסוקה, התיישבות, לאותם אלפי צעירים שנמצאים אצלנו או יזמים. היום, כתוצאה מכך שתקציב המדינה לא אושר, הפעילות נפגעה בצורה די דרמטית. אני חושב שזו דוגמה להרבה מאוד פעילויות שנפסקו. אני חייב להגיד שלהבנתי משרד נגב-גליל היה מאוד רוצה לממש את הדירקטיבה שלו ולהמשיך לתמוך, רק שכרגע, בהיעדר תקציב מדינה, זה המצב.

איזה גודל של בור זה יוצר אצלך בתקציב?

מדובר על מאות-אלפי שקלים.

האם אתה מקבל איזשהו סיוע בשביל להתגבר על זה, או שפשוט אומרים: חכה, יהיה תקציב חד-שנתי, דו-שנתי, והכסף יגיע?

בדיוק כך. בהיעדר תקציב כל משרדי הממשלה, מנגב-גליל, שיכון, חקלאות, באמת בצורה רוחבית, לא יכולים לפעול, אלא אם כן אלה דברים שהיו כבר בבסיס התקציב ב-1 חלקי 12. אפילו תנועות נוער, כמובן משרד החינוך. כולם דיברו על פרויקט היל"ה, קרן קרב, אלה דוגמאות חיות ויש עוד אינספור דוגמאות. אני אתן דוגמה מהמשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשות השר אקוניס, הוא כבר כשנה וחצי לא הוציא את הקול הקורא של פעילות ביישובי פתחת ניצנה, בחבל אילות, בערבה התיכונה או במטה אשר. הפעילות לא יכולה להתקיים כי הדבר הכי בסיסי, הקול הקורא, לא יוצא. כנ"ל במשרד לשוויון חברתי ומשרדים אחרים.

ברגיל, איזה סיוע, באיזה תחומים ובאיזה היקף אתה מקבל מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל?

הסיוע בדרך כלל הוא נגזרת של הסוציו-אקונומי. רמת נגב זו מועצה שהיא בסוציו-אקונומי 6. היינו 5, הידרדרנו ל-6 לצערי – "הידרדרנו" זה אומר שאנחנו מקבלים פחות. על פי הקולות הקוראים, אם זה בתרבות או בתמיכה במיזמים כלשהם, בסוף אתה מקבל כפונקציה של הסוציו-אקונומי שלך, אלא אם כן יש החלטות ממשלה ייעודיות, כמו שיש למגזר הבדואי או למגזרים אחרים שקיבלו, ליישובים ספציפיים. אם ניקח את המשרד לשירותים חברתיים, בסוציו-אקונומי 5 אתה מקבל תמיכה של 75% מהממשלה, כשאתה יורד או עולה ל-6 – תלוי איך אתה רואה את זה – אתה מקבל 70% וככל שאתה עולה בסוציו-אקונומי אתה תקבל פחות תמיכה. זה העניין של תקצוב דיפרנציאלי, שיש בזה שכל אבל דבר ראשון צריך לקבל את מה שאתה צריך לקבל.

כמה קיבלת מהמשרד הזה ב-2019?

אני לא זוכר, אני מתנצל, אולי דרור יידע לתת את התשובה. בדרך כלל מדובר, במועצה כמו רמת נגב, בתקציבי הפעלה שוטפים של מאות-אלפי שקלים. אם מדובר פה על פרויקטים זה כבר מגיע למיליוני שקלים. אני שוב חייב להגיד שבתחושתי בעבודה מול הפקידות הבכירה במשרדים, גם הדרג הפוליטי מאוד רוצה לממש את העבודה שלו, רק שבהיעדר תקציב זה לא מתכנס.

בשביל הדיון שלשמו התכנסנו הייתי רוצה לדעת האם אתה מרגיש שהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל נותן לך את המענה שלשמו אתה פונה, מסייע לך לצמצום פערים, שלשם כך הוא הוקם? אנחנו רוצים לדעת בנוגע למה שמוצג בדוח האם המשרד מקיים את ייעודו ואיך שיתוף הפעולה שלך אתו.

מאחר שהיום מדינת ישראל עובדת בשיטה של מכסחת דשא, קולות קוראים שכל מי שעומד בקריטריונים יקבל או לא – כמובן בהנחה שהוא מילא את זה כמו שצריך – אז אין בעיה במקרה הזה. היום, מאחר שהם לא מסוגלים להוציא קולות קוראים, אז זה פשוט לא קורה; או שפרויקטים נתקעו או שהם פשוט לא קורים.

לגבי הזרוע הביצועית של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שזו הרשות לפיתוח הנגב או הרשות לפיתוח הגליל, גם שם הסוציו-אקונומי עובד. שם אני חושב שיש יותר בעיות כי לצערי רשויות כמוני לא מתוקצבות. נגיד, לרשות לפיתוח הנגב יש תקציב של 82 מיליון שקל, חלק גדול זה החלטות ממשלה לעלה נגב וכל מיני דברים, אבל מ-82 מיליון שקלים לצערי אנחנו לא זוכים כמעט לשום תמיכה. הצלחנו עכשיו להוציא משהו לתחום התיירות. אתם, אגב, מוזמנים לבוא למדבר המדהים הזה בלילות האלה.

ערן, צריך להבדיל בין המשרד לפיתוח המגב והגליל והפרויקטים שהוא מוביל לבין הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל. אנחנו דנים בדוח של מבקר המדינה לגבי שתי הרשויות האלה, הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל, וממשק היחסים בינן לבין המשרד לפיתוח הנגב והגליל. אנחנו לא דנים כאן על המשרד לפיתוח הנגב והגליל. צריך להבהיר את הנקודה.

אני מבין ולכן עשיתי את ההסתייגות הזו, כי אין לי שום בעיות עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל ברמה השוטפת. להפך, אנחנו נעזרים מאוד. הרשות לפיתוח הנגב, לצערי, מבחינתי כראש רשות בנגב – אמרתי למנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב, משה מור יוסף, שראוי ועושה עבודה טובה, שיקרא לזה "הרשות לפיתוח הנגב חוץ מרמת נגב", כי באמת לא הרגשנו שאנחנו זוכים לקבל איזשהן תמיכות מתוך תקציב של 82 מיליון שקל ואני לא חושב שיש סיבה שתושבי רמת נגב יופלו לרעה. הם לא צריכים להיות מועדפים לטובה אבל הם בטח לא צריכים להיות מופלים לרעה מתקציב כל כך גדול. כמובן שיש תמיד הסברים: זו החלטת ממשלה, פה אתה לא בסוציו-אקונומי, אבל דווקא הרשות לפיתוח הנגב, שכל תפקידה ותכליתה לתמוך ברשויות ובפעילויות בנגב, מבחינתי לא עושה את עבודתה בהיבט הזה עבור תושבי רמת נגב. אני מניח שיהיו ערים אחרות שיגידו שהם עושים עבודה מצוינת, רמת נגב לא נהנית מפעילות הרשות לפיתוח הנגב בצורה חד-משמעית.

אתה חבר במועצת הרשות לפיתוח הנגב?

כן, אני חבר.

ערן, תודה. בני ביטון, שלום.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המכובדים, שמעתי את סוף דבריו של הקולגה שלי מרמת נגב, אני רוצה להגיד לך, בטוח שהוא יגיד שהוא לא מקבל הרבה כי שמוליק ז"ל היה יושב-ראש מינהלת הרשות לפיתוח הנגב. אני חושב שהרשות לפיתוח הנגב עושה עבודה יוצאת מן הכלל. אני ישבתי עם חברי וידידי ערן דורון ואמרתי לו שבתקציב 2021 אני הולך לבדוק את מה שהוא אומר. יכול להיות שהוא מעלה טענות שהרשות שלו לא קיבלה. העדיפות שלי הייתה – אני איש ליכוד – לתת יותר לרשויות הבדואיות ברשות לפיתוח הנגב, לעשות תיקון עיוותים. אם המועצות האזוריות – ואני מאמין לכל מילה שערן אמר כרגע – לא קיבלו מספיק כסף אנחנו נעשה תיקון ובתקציב 2021 ניתן להן.

אני חושב שהרשות לפיתוח הנגב עושה עבודה – לא בגלל שאני היושב-ראש – יוצאת מן הכלל. המינהלת עובדת ואנחנו מתכללים אותה במספר תחומים שהגיעו לידי ביטוי: אחד, בנושא התיירות. ערן הולך להיות מופתע כרגע לשמוע שחלק מהכספים אני מעביר לאשכול הנגב המזרחי. אשכול הנגב המזרחי יתכלל את זה יחד עם רמת נגב, מצפה וערד, שהן הערים המרוחקות, שנושא התיירות חזק אצלן. להגיד "שתו לי, אכלו לי" וכו' זה לא מתאים לי ואני מכיר את ערן. אין לי את הנתונים והמספרים המדויקים. גם כשהייתי סגן ראש עיריית דימונה ושמוליק ז"ל היה יושב-ראש המינהלת לא באתי ואמרתי: דימונה קיבלה פחות או מישהו אחר קיבל פחות. אנחנו נשב במינהלת, אני אבקש מאדוני המנכ"ל להביא חתך - - -

בני, אנחנו יורדים פה לרזולוציות שאני בטוח שהן חשובות אבל הן פחות מעניינו של הדיון הזה. אתך אני רוצה להתמקד בהשלכות משבר הקורונה על תפקוד עיריית דימונה. אני זוכר שהיית אצלי כשהייתי יו"ר ועדת קורונה והצגת את הדברים. איפה הדברים עומדים היום? למה אתה גם זקוק מהממשלה והכנסת?

הייתי אצלך בוועדת הקורונה. אתמול נתתי הרצאה יחד עם חברי ועמיתי, יושב-ראש השלטון המקומי, בנושא הקורונה, נתתי דוגמה שדימונה הייתה עיר אדומה מספר 1 במדינת ישראל ודימונה ירדה מעיר אדומה לעיר ירוקה ואני עשיתי את זה. אמרתי להם שלא צריך סגר בדימונה ועובדה, תכללתי, עבדתי יחד עם הצבא והמשטרה, הקמתי את החמ"ל שלי באופן אישי. חברי וידידי, שנינו מצנחנים, אתה ב-202, אני ב-890, ששנינו יודעים את העבודה. הורדנו לגמרי.

מה שאני צריך כרגע ממדינת ישראל הוא שהיא סוף סוף תעביר את הסמכויות אלינו. אנחנו יודעים לנהל את זה. אבל כשרוצים להעביר את הסמכויות תרשמו גם שיק וסעיף תקציבי לכל הדברים האלה. אנחנו יודעים איפה איצקוביץ' גר, איפה מסעודה גרה, אנחנו מרימים אליהם טלפונים. אנחנו עשינו פעולות לפני שממשלת ישראל והכנסת עשו. סגרנו את בתי הכנסת בדימונה, את העירייה, את בית הספר של החופש הגדול, סגרנו הכול, עשינו אכיפה, יצאנו בהסברה בנושא הזה, הגענו לכל מאומת ומאומת הביתה ולכל מבודד ומבודד הביתה.

אני מבקש מהכנסת וממשלת ישראל – אמרתי את זה גם לראש הממשלה, גם לשר הבריאות וגם לראש המל"ל – תפתחו את הכיסים. אנחנו לא רוצים עודף כספים, אנחנו לא בכיינים, תנו לנו כדי שנוכל לתת את הכסף ישירות לאזרחים. לא סגרתי את בעלי העסקים שלי, את בעלי בתי הקפה שלי, השארתי את הכלכלה שלי פועלת. נכון שסגרתי את תחום התרבות. כתוצאה מכך שהתחלואה בדימונה ירדה התחלתי לפתוח את אירועי התרבות, את בית הספר של החופש הגדול – שהסתיים אמנם ביום חמישי – את עיריית דימונה, הכנסתי לבתי הכנסת 19 מתפללים וכמובן שעברנו חנות לחנות והעברנו אותה לתו הסגול.

בני, אתה מתאר יפה את הצד הבריאותי, אני רוצה לשאול אותך על הצד הכלכלי. בכמה נפגעו הכנסות עיריית דימונה כתוצאה ממשבר הקורונה?

שאלה מצוינת. עיריית דימונה נפגעה כמעט ב-10 מיליון שקלים ואני אסביר לכם איך. נכון שקיבלנו שיפוי ממשרד הפנים לגבי הארנונה אבל לא קיבלנו 100% אלא לפי תקציב הרבעון הראשון של 2018. אמר לי ידידי וחברי, ראש עיריית קריית שמונה, שעובד עם חשב מלווה – אני גם יושב-ראש פורום ערי הפיתוח – ב-2018 הייתה לי גבייה של 62%, היום הגעתי ל-92%, אז שימו לב לדלתא הזו.

דבר נוסף שאתם לא שמים לב אליו, במיוחד בערי הפיתוח, הוא שחלק מהאנשים בשוטף לא משלמים ארנונה. אומרים: אנחנו לא נשלם. אם בן אדם יחשוב שקודם כל הוא צריך להוציא על האוכל שלו הוא יוציא על האוכל שלו, על הכלכלה שלו ועל הילדים שלו וישאיר את הרשויות בעדיפות אחרונה. בתקציב 2020 אני הולך להיפגע ב-10 מיליון שקל. עיריית דימונה היא עירייה חזקה, אני לא יודע איך היא תשרוד את זה, אני מקווה שהיא תשרוד את זה, אבל קריית שמונה לא תוכל לשרוד את זה, ירוחם לא תוכל לשרוד את זה, בית שאן לא תוכל לשרוד את זה ועוד הרבה רשויות בפורום ערי הפיתוח לא תוכלנה לשרוד את הפגיעה הזו בנושא הארנונה.

יש לי שיח מצוין עם שר הפנים, אריה דרעי, ועם המנכ"ל, הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. אבל אני חושב שחברי הכנסת – וזה התפקיד שלך, יושב-ראש ועדת הביקורת, שאני לא מהמפלגה שלך אבל אני חושב שעשית עבודה יוצאת מן הכלל בוועדת קורונה – להגיד שיש לתת שיפוי לרשויות המקומיות בנושא הארנונה.

דבר נוסף שאני רוצה להעלות, והעליתי אותו אתמול בתקשורת, הוא שיש לנו פגיעה של 1.4 מיליארד שקל בכל הפעולות שלא נחשבות בבסיס התקציב. תבינו, 30% מבסיס התקציב של הרשויות המקומיות הם בתמיכות. זה אומר שאנחנו לא יכולים לפתוח ב-1 בספטמבר את המסגרות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, כל הנדכאים והחלכאים שהצלחנו להציל אותם, ילדים טעוני טיפוח, מרכז אופק וכו'. הילדים שלנו הצליחו לסיים בגרות ולהתגייס, לולא המסגרות בלתי פורמליות האלה הם היו היום בבתי הסוהר או בחוץ.

הודעתי את זה גם לראש הממשלה וגם לעמיתיי השרים, לשר האוצר ולשר החינוך, אני, כסגן יושב-ראש השלטון המקומי, יחד עם חיים ביבס, לא נפתח את שנת הלימודים אם לא יהיה תקציב של 1.4 מיליארד שקל. עפר, אתה יודע שבשנה שעברה הבאנו את זה כפרויקט נקודתי לוועדת כספים כי חיכינו שתהיה ממשלה ושיהיה תקציב למדינה. רבותיי, אנחנו לא מסוגלים לעבוד, לא מסוגלים לעבוד כשאין תקציב למדינת ישראל.

הדברים ברורים לחלוטין.

ראש העיר, יישר כוח על הדברים. כמי שמגיע מהמוניציפלי אני חושב שכל מילה שראש עיריית דימונה אומר כאן נכונה. ראשי הרשויות יודעים וצריכים לנהל את האירועים הללו. אתה צודק שזה צריך לבוא יחד עם שיק נוסף. לצערנו, אנחנו עדיין נמצאים פה בוועדת ביקורת המדינה ולא ועדת הכספים או ועדת קורונה. ביחס לדוח, שמענו שראש העיר אמר במפורש ששיתוף הפעולה והייעוד שלשמו פועל המשרד נותן את המענה.

אוריאל, כל פעם שתהיה מילה טובה על המשרד אני ארשום שאתה מכפיל, הכול בסדר. אופיר, בבקשה.

ראש העיר בני ביטון, באמת יישר כוח. אנחנו מודעים לעבודה שאתה עושה ואיך שהפכת את העיר מאדומה לירוקה. העניין של שיפוי הארנונה, שנתנו לכם לפי 2018, זה משהו שהייתי רוצה לבדוק. כמו שבתוכנית הכלכלית שעשינו לעסקים נתנו להם את האפשרות לבחור בין 2018 ל-2019, גם לכם צריך לתת את האפשרות לבחור בין 2018 ל-2019, כי אם יש לך יותר הכנסות מארנונה ב-2019 אז צריך לתת לכם את זה לפי 2019 ולא לפי 2018. אני אבדוק את זה ואהיה אתך בקשר בנושא.

עמר מלק, מנכ"ל עיריית שפרעם, אני שואל אותך את אותה שאלה: ההתמודדות שלכם, אבדן ההכנסות שלכם, הצרכים שלכם, גם בהיבט הבריאותי, גם בהיבט הכלכלי, בנקודת הזמן הנוכחית.

צהריים טובים לכם ותודה על הדיון שאתם מקיימים בנושא הזה דווקא בתקופה הקשה הזו. מיותר לציין שרשויות חלשות נפגעות ראשונות בעת משבר. הרשויות הערביות נמצאות בתחתית הסולם מבחינה סוציו-אקונומית והכנסות, מצבם הכלכלי לא הכי ורוד ולכן טבעי שהן תיפגענה ראשונות במשבר הזה. נפגענו בצורה מאוד-מאוד קשה בשיפוי שנעשה לגבי העסקים. ידוע לכם ש-80% מהכנסות המגזר הערבי בנויות ממגורים ו-20% מעסקים, כך שכשעשו את השיפוי לעסקים המגזר הערבי קיבל פחות מ-5%. אנחנו ציפינו שנקבל פיצוי לגבי ההכנסות במגורים והדבר הזה לא נעשה.

האם כתוצאה מהמשבר וההרעה הכלכלית שחלה ממנו חלה ירידה אצלכם בהכנסות מארנונה מאנשים פרטיים, ואולי במקביל גם חלה עלייה בצורך לספק שירותי רווחה, ונוצר פה בור? זה נכון?

תמהיל ההכנסות של רשויות מקומיות ערביות בממוצע – ואני אומר אחוזים רשמיים – הוא 20% מעסקים ו-80% ממגורים, כך שאפילו כשנעשה שיפוי בעסקים המגזר הערבי לא קיבל כי בלאו הכי אין לו הרבה הכנסות מעסקים. אני ציפיתי שהנוסחה תיקח בחשבון את המצב הזה וחבל שזה לא קרה. כך קרה שקיבלנו מעט כסף וזה לא התבטא בשיפוי אבדן הכנסות עצמיות, בארנונה ודברים אחרים.

לגבי שפרעם, בממוצע הייתי גובה כל חודש הכנסות עצמיות 5.5 מיליון שקל, מאז הקורונה המספר הזה ירד כמעט ל-3 מיליון שקל, כך שאני צופה אבדן הכנסות עד סוף השנה של כמעט 10 מיליון שקל, שמהווים 20% מההכנסות העצמיות שלי. השיפוי שקיבלתי התבטא כמעט ב-2.8 מיליון שקל, כך שיחסר לי בסך הכול כ-7 מיליון שקל. כך אני צופה לסיים את השנה.

בדוח הביקורת עלה שקול הקורא שהרשויות מוציאות לא מתורגם לערבית. אנחנו עכשיו מדברים על הרשות לפיתוח הגליל והרשות לפיתוח הנגב. במקרה של הגליל, שמחצית מתושבי הגליל הן רשויות ערביות, וכמובן שאנחנו עוסקים בפיתוח עמותות שפועלות ביישובים האלה, האם אתה רואה שהעובדה שהקול הקורא לא מונגש לאוכלוסייה בשפה הערבית זה חסם מסוים?

לפני שהוא עונה אשמח לשאול אותו גם שאלה. המנכ"ל, דיברו פה על הנגשה וקולות קוראים, אני לפחות יודע שאתם בשפרעם דווקא קיבלתם על ידי קולות קוראים משחקיות, גני שעשועים וגנים מוסיקליים.

נכון, זה הזמן לציין את זה. עיריית שפרעם, אני יכול לציין ולהודות למשרד לפיתוח הנגב והגליל, קיבלנו משחקיות, מגרשים, ערכות הפעלה לילדים, גנים מוסיקליים ואנחנו עכשיו משתתפים בקול קורא של מרכז מידע. אני יכול לציין שעם המעט שיש למשרד לפיתוח הנגב והגליל אני חושב שהוא עושה את המיטב על מנת להקל על האוכלוסיות דווקא בזמן הזה ויישר כוח. אין לנו טענות. מה שיש להם לתת לרווחת הקהילה הם נתנו.

אבל שוב, אנחנו שואלים לגבי הרשות לפיתוח הגליל, לא על המשרד לפיתוח הנגב והגליל. שוב אני מחדד את הנקודה, אנחנו לא דנים כאן במשרד לפיתוח הנגב והגליל.

אני יודע אבל מאחר שהוזכר השם אני חייב להגיד דברים טובים על דברים שעושים כי יש משרדים אחרים שבכלל נעלמו לנו בתקופה הזו.

אני יכול לציין שדווקא בתקופה הקשה הזו של משבר הקורונה, שאנחנו עדיין בעיצומו, אנחנו צריכים לעשות חשיבה מעמיקה לגבי הרשויות בפריפריה, רשויות במגזר הערבי, כי בגל הראשון ראינו את הפגיעה בשירותים שאנחנו נותנים לאזרחים. הייתי נותן 25% הנחה בארנונה מדי שנה, עכשיו, עקב המצוקה של האנשים, זה אמור להגיע ל-50%. הבעיה היא לא רק הרשות אלא שהאוכלוסייה גם נחלשה. זו הבעיה שלנו. זה גורם לבעיות חברתיות, בעיות אלימות ובעיות שונות. אנשים מאוד מתוסכלים. הם חיים בחוסר ודאות. כמעט שאין להם אוכל.

יכול להיות שאני אקבל עוד 10 מיליון שקל ואני אסגור את השנה בצורה מאוזנת אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא לחזק ולהעצים את הקהילה כי הקהילה במגזר הערבי, וגם בשפרעם, היישוב שלי, נמצאת ממש במצוקה וחוסר ודאות. אנחנו צריכים לעשות הכול על מנת שהאוכלוסייה הזו תרגיש טוב כי אחרת הבעיות החברתיות גדלות מאוד, האלימות גואה והבעיות המשפחתיות. אנשים ממש מתוסכלים, חברים. אתם צריכים לבקר בפריפריה ולראות מה הולך פה. אין אוכל לאנשים. עסקים נסגרים. אנשים כבר התחילו לחשוש מכול דבר, יש כל מיני בעיות.

תודה רבה. ניר זמיר, ראש מועצה אזורית בני שמעון, שמעת את השאלות, תן לנו תיאור מנקודת הראות שלך.

קודם כל, אני חייב להגיד שאני שומע את המצוקה של חלק מהרשויות, ואני מכיר את זה מהרשויות השכנות הבדואיות, אני באמת חושב שהמצב של בני שמעון הוא טוב ובהחלט נכון שהמדינה תפנה את המשאבים כרגע לרשויות שנפגעו הרבה יותר. אנחנו נערכנו.

פעם שמעתי את סיוון ממשרד הפנים – אני רואה אותו פה בזום – מספר שהוא מתקשר פעם בשבוע לראש רשות לשאול מה נשמע, הוא התקשר פעם לחולדאי בתל אביב, הוא אמר לו: לא צריך לעזור בכלום, רק אל תפריעו. אני לא רוצה להגיד את זה בצורה כזו אבל מבחינתי אנחנו כרשות נערכים בצורה טובה, רשות במרחב כפרי, רק שלא יפריעו. רק שיתנו לנו בכל התחומים להתנהל, יתנו לנו את הסמכויות, את התקציבים שצריך לתת, יעבירו את מה שצריך, אנחנו נסתדר. כשהתחיל משבר הקורונה צמצמנו בכל האגפים, נערכנו כספית לזה, כל האגפים שיתפו פעולה, לא פגענו בפעילות, לקחנו אחריות מלאה והיינו בקשר עם העסקים הקטנים והמפעלים הגדולים.

האמת כשאני שומע פה את הדיון, אני יודע שאולי זה קצת שונה, אני אומר: אנחנו בבני שמעון נסתדר מצוין, צריך לדאוג לרשויות – שמענו פה חלק מהן, חלק מהן במצב דומה – שנקלעו לקשיים ולראות איך אפשר לעזור להן, ולנו בעיקר לתת לעבוד. לתת לעבוד, לתת את הסמכויות, להבין שמרחב כפרי זה לא מרחב עירוני, זה דברים שונים. אנחנו נסתדר. אני גם עוזר לחברים שלי ברשויות הבדואיות איפה שאני יכול, כולל, דרך אגב, לקהילת מונטריאול, שאנחנו בשותפות אתה תמיד. זה היה הפוך, הם פנו, מונטריאול הגדולה רצתה תמיכה מבני שמעון, אז אמרנו שזו הזדמנות טובה לא רק לקבל אלא גם לתת.

תסביר לי במה בני שמעון עוזרת למונטריאול.

התברר שהקהילה היהודית במונטריאול נפגעה מאוד קשה בקורונה ואמרתי שנעזור במה שצריך. בשעת צרה אני תמיד שמח לעזור. הם ביקשו עזרה בשלושה תחומים: אחד, בסרט תמיכה שעשינו; שניים, בכסף, בסכומים לא גדולים, להצטיידות במסכות וכל מה שצריך; ושלוש, בשיחות בנושא טראומה עם עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים אצלנו דוברי אנגלית טובה. בשלושת הדברים האלה נענינו ברצון ועזרנו. אני חושב שבשעת צרה מה שנכון מעבר לים בטח נכון גם לפה, לשכנים שלנו.

ממש ימות המשיח.

אני ממש שמח ואפילו נרגש לשמוע ראש מועצה שאומר שיש רשויות שהן במצב יותר קשה ותנתבו את הכסף לשם כי הם צריכים אותי יותר ממני. זו בדיוק הערבות ההדדית שקיימת וחשובה. כל הכבוד, שאפו שכך אתה מתייחס ורואה את הדברים. זה לא מובן מאליו.

תודה.

ניר, תודה. מודר יונס, יו"ר ועד הרשויות המקומיות הערביות, מנכ"ל עיריית שפרעם דיבר על המצוקה ברשויות המקומיות הערביות, שרובן ככולן נמצאות בפריפריה, הן בהיבט שחלק מתוכניות השיפוי הכלכלי לרשויות לא כל כך נוגעות אליהן והן בהיבט של מצוקת האוכלוסייה.

קודם כל, אני חייב התנצלות קטנה. חה"כ סעיד אלחרומי יגיד עכשיו שהתבלבלנו. כאשר קיבלתי את הזימון הבנתי שמדובר בביקורת המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, והיום בבוקר, כאשר עיינתי בכל הדוח, התברר לי שהוא רק התייחס לרשויות לפיתוח הנגב והגליל. לכן ביקשתי מראשי רשויות מקומיות ערביות ששייכים לאזור שייכנסו. בינתיים אני מקווה שסלאמה אלאטרש, ראש מועצת אל קסום, יוכל לדבר. אם תתנו לו אפשרות אני אשמח מאוד.

אני אחלק את דבריי לשני דברים. מהמידע שקיבלתי והוסמכתי מחבריי ראשי הרשויות, אם זה באזור הנגב ואם זה באזור הגליל, לגבי תפקוד המשרד לפיתוח הנגב והגליל. לגבי הגליל, אנחנו יודעים שבמסגרת 922 הייתה החלטה של חלוקה מחדש שתעשה שוויון, צדק והסרת האפליה כלפי הרשויות המקומיות הערביות על ידי 40% שיצבעו במשרד על מנת לגשר על הפער שהיה. מהמידע שיש לי מחבריי ראשי הרשויות זה לא כל כך נעשה, כמעט ולא היה, מלבד קול קורא שנעשה לעניין מגרשים, נדמה לי. השקיפות לא הייתה מספיקה. גם הדיווח למשרד לשוויון חברתי על מנת לדעת בדיוק מה כן יצא, איך נעשה, האם אנחנו עומדים ביעד ה-40% שהובטח בתוכנית החומש או לא – לא בוצע.

את המידע קיבלתי מראשי רשויות, אני לא קראתי ונחשפתי לכך כי אני ראש מועצה מקומית עארה וערערה ואנחנו לא באזור הזה. מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועד ארצי המידע מגיע אלי וחשוב שנזכיר את זה. לגבינו, שמעתי את חברי וידידי בני ביטון בעניין הרשות לפיתוח הנגב. זו לא הדעה שאני שומע מראשי הרשויות הבדואיות באזור. יש להם דעה מאוד נחרצת בעניין הזה. אני לא אגיד כולם אבל רובם ככולם אומרים שהמעבר לכך שהכול מתרכז ברשות לפיתוח הנגב זה לא דבר טוב וזה שולל מהם את הקשר הישיר עם המשרדים.

מודר, אני חייב לתקן משהו. אני חושב שאתה מתכוון לרשות להסדרת התיישבות הבדואים.

נכון.

זה לא הדיון. אנחנו מדברים על הרשות לפיתוח הנגב.

אני מתנצל, סעיד, פשוט עדכנו בכמה דברים ואני מנסה להיכנס לכאן ולכאן. אני אכנס לדבר נוסף, שחשוב לנו כרשויות מקומיות ועליו אני יכול לדבר בצורה הכי ברורה, רשויות מקומיות ערביות מכול האזור, מצפון עד דרום, הן רשויות חלשות. הן נמצאות, רובן ככולן, בסוציו-אקונומי 1 עד 3. ראינו את האפליה כלפי הרשויות הללו כאשר המדינה החליטה לתת פטור לעסקים ולחלק כספים לרשויות המקומיות כפיצוי, אותם 2.8 מיליארד שקלים שנתנו כפיצוי לעסקים, כאשר חלקן של הרשויות המקומיות הערביות היה 47 מיליון שקל בלבד. אם אנחנו מדברים על אוכלוסייה – להוציא את האוכלוסיות הדרוזיות והצ'רקסיות – שהיא סדר גודל של 14%-15%, הרשויות האלה קיבלו 1.7% בלבד.

זה המצב. זה אומר לך בדיוק מה החוזק של הרשויות המקומיות הערביות ועם מה הן מתמודדות. נכון, נכנסנו למאבק, נכון ששולם סכום כסף נוסף שחולק על ידי משרד הפנים בתוספת כספית של 175 מיליון שקל – אם אני זוכר נכון – והוגדל לעוד 25 מיליון שקל, אבל גם החלוקה שם הייתה קצת בעייתית. נוצר מצב שאום אל פחם קיבלה 2 מיליון שקל כשסדר גודל התושבים הוא 50,000, כאשר כאוכב אבו אל-היג'א, בגלל קריטריונים מסוימים קיבלה בסך הכול 3,000. אז התוצאה גם כן הייתה מעוותת, למרות הרצון הטוב של משרד הפנים. שוב בגלל כל מיני קריטריונים יש בעיה.

אנחנו יכולים לספר על האפליה הממושכת, כל העניין של נוסחת גדיש בחלוקת מענקי איזון, כל העניין של כסף שמחולק לתיקון עיוותים, בכל אנחנו, רשויות מקומיות ערביות – זה נמצא בהודעת משרד הפנים – כל שנה בחוסר של כמה מאות-מיליוני שקלים בגלל אותם קריטריונים לא טובים. באה הקורונה והוסיפה עוול על עוול. מבחינתנו, יש לנו קושי רב לעמוד מבחינה תקציבית. יכולים לחשוב על איזון תקציבי אבל מבחינה תזרימית מצבנו קשה ביותר.

כולנו נסמכים על ארנונה ממגורים, אנחנו כבר מצפים לכל הבקשות לפטור מארנונה, ושמענו את ידידי משפרעם שדיבר על כך. אנחנו לא נוכל לעמוד ביעדים שקבענו. אנחנו לא יכולים לתת שירות, מינימום שירות של אשפה והכול. אם פעם היו אוספים אשפה פעמיים בשבוע היום אוספים פעם אחת כי הרשויות המקומיות לא יכולות להרשות לעצמן לשלם כסף.

דיברתם על עניין ההתמודדות עם הקורונה. דיברנו גם עם פרופ' גמזו. כאשר יצאנו משם הוא אמר: תשמע, אני אומר לך כעיריית כפר קאסם – ואני עירייה טובה, שמתפקדת טוב – אני והרבה מהחברים שלנו לא בטוחים שנוכל לעמוד בספטמבר בתשלום המשכורות כי את כל חלוקת המענקים שהגדירו כמענקי איזון המדינה עכשיו תבקש להחזיר כפריסה והרשויות המקומיות תתחלנה לקרוס אחת אחרי השנייה. זה המצב.

ראשי רשויות הם אלה שעמדו בחזית עניין הקורונה, זה נכון לתת לרשויות המקומיות לטפל בעניין הזה אבל יש לצייד אותן בכלים. ואני מדבר גם על תקציבים וכלים. יש בעיה. פוגעים היום, למשל בתוכנית שמדברים עליה עכשיו, שלוקחים עובדי מועצה, מסמנים אותם, הם יעשו את כל החקירות, את כל נושא המבודדים, החולים וכו', יעשו את עניין הרצף, והדבר הזה הוא על חשבון המועצות המקומיות. מבקשים שאחרי השעה 16:00 הם ימשיכו לעבוד בהתנדבות וכך בונים את העניין הזה.

תודה. סמנכ"לית הרשות לפיתוח הנגב, פלורין גדלבסקי, שלום לך. הדיון קופץ פה בין שני דברים: המצב הנוכחי עקב משבר הקורונה – שכמובן מתערבב עם בעיות ותיקות וקיימות, כמו שגם עלה בשיחה האחרונה שלנו – ולסוגיית התפקוד והתפקיד של הרשות לפיתוח הנגב. סעיד, תרצה לשאול אותה שאלה ראשונה?

בקשר למינהלת ומועצת הרשות לפיתוח הנגב, מי הייצוג שם של הרשויות הבדואיות? מי שם נמצא? יש לך אינדיקציה?

יש לי נתונים. כרגע יש לנו איוש של 10 חברים מתוך ה-19 שאמורים להיות. אין לנו כרגע איוש חברים מהרשויות הבדואיות. אנחנו כרגע עמלים, כחלק מהתובנות של הדוח, גם לשפר ולאייש את התקנים החסרים. אני מאמינה שבזמן הקרוב נוציא עדכון על האיוש המלא.

זאת אומרת שאין כרגע ייצוג של המגזר הבדואי.

נכון לכרגע לא וגם הדבר לא תלוי בנו, ברשות. כמו שציינו בדוח, המינוי הוא מינוי של השר, ולכן פנינו, ונמשיך לפנות, לאיוש כל התקנים, גם של הנציגים מהרשויות והמועצות הבדואיות.

זה אומר הרבה. שאלה שנייה: צוין בדוח שהקולות הקוראים שאתם מוציאים לכל מיני פרויקטים לא מתורגמים לערבית. דרך אגב, הנהלת הרשות אמורה להיות מורכבת משלושה אנשים, לפי הדוח יש אפס, לא יהודים ולא בדואים. מי החברים במנהלת הרשות? אמורים להיות שלושה.

אין כרגע חברים במנהלת. אני אשיב לך על השאלה השנייה ששאלת, נראה לי שדנו מספיק בשאלה הראשונה. לגבי תרגום קולות קוראים לשפה הערבית, עשינו בדיקה גם מול המחלקה המשפטית וגם מבחינת עלות-תועלת של תרגום הקול הקורא לשפה הערבית, והגענו לתובנה שמרבית הרשויות הבדואיות שמתאימות ועונות לקולות הקוראים מחזיקות עובדים דוברי השפה העברית, מה שלא מקשה ולא מסבך את המענה לקול הקורא.

אני לא רוצה שתמשיכי בזה כי זה לא מקובל. ברור שצריך להיות תרגום - - -

אני אשיב לך, שניה.

אני יודע שאת משיבה אבל את הולכת לכיוון שלא רציתי. זה שיש עובדים – אני הייתי ראש מועצת שגב שלום, מנהלת הלשכה שלי והעובדים שלי היו יהודים, היו לי גם עובדים בדואים, הם היו הרוב, אבל זו לא סיבה, זה שיש להם עובדים יהודים. להגיד שלא מתרגמים בגלל שיש להם עובדים יהודים? צריכים להיות עובדים יהודים, זה בסדר וזה עוזר, אבל אל תלכי לשם.

ברשותך, אני רוצה להשיב ואני אסביר עוד פעם. ראשית כל, אנחנו מפרסמים את הקול הקורא עצמו במודעה בעיתון גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית, כך שאין סיבה שלא תהיה נגישות למגזר הערבי. מהצד השני, לפרסום כל הקול הקורא בשפה הערבית יש הרבה מאוד היבטים משפטיים שמצריכים גם חתימה של נוטריון מבלי שנקלע לבעיות משפטיות בתרגום המלא של הקול הקורא. אנחנו כן מנגישים את המודעה בשפה הערבית, אנחנו כן מפרסמים באתר שלנו גם בשפה הערבית ולכן הנגישות לקול קורא עצמו היא לא בעיה. כן השבתי שברשויות ובמועצות יש עובדים מהמגזר היהודי שאמונים על המענה לקולות קוראים, מרביתם צוערים לשלטון המקומי שגויסו לטובת הנושאים, מה שלא מקשה ומסבך את הנגישות של הרשויות הבדואיות לקול הקורא.

אני יודע, הם מפרסמים את המודעה, הם לא מפרסמים את הקול הקורא. על פי חוק אתם אמורים לתרגם את הקול הקורא. מבקר המדינה קבע את זה והעיר על זה ואת אומרת לי עכשיו שיש להם עובדים שיכולים לתרגם. זאת לא סיבה.

קולות קוראים מגופים אחרים מתורגמים לשפה הערבית?

לא בדקתי את שאר המקומות אבל כן - - -

פלורין, אני מנסה להבין את ההיבטים המשפטיים שאת מדברת עליהם. הרי יש היבטים משפטיים גם בעברית וגם בערבית.

ביטוח לאומי, למשל.

אם אפשר להתגבר עליהם בעברית אפשר להתגבר עליהם גם בערבית.

על פי מה שאנחנו בדקנו מול המחלקה המשפטית אין חוק שמחייב את הפרסום בשפה הערבית. תסתכל כאן, מרבית משרדי הממשלה שמפרסמים קולות קוראים לא מפרסם את התרגום לשפה הערבית.

יש חוק.

זה לא קורה גם במשרד הממונה עלינו, כך שהחוק לא חוק חלוט שבא ואומר שחייב שכך יקרה.

אתם משרד שאחוז מאוד גבוה של האוכלוסייה הערבית - - -

החובה שלנו היא לפרסם את המודעה עצמה בשפה הערבית וגם בעיתון הערבי, כך שמי שרואה את הקול קורא לא יפספס חלילה בגלל שזה בשפה העברית. מעבר לזה אין חובה וחוק שמחייב כרגע את הרשויות לפיתוח וגם את המשרדים הממשלתיים לפרסם בשפה הערבית.

אנחנו נטפל בזה בהמשך.

התשובה לא טובה אבל שמענו את התשובה.

נכון.

סלאמה אלאטרש, ראש מועצת אל קסום. תתאר לנו את המצב אצלכם ברשות בעיקר בהיבט משבר הקורונה.

המצב אצלנו ברשות דומה כמעט למצב 40% מהרשויות הערביות במדינת ישראל שאין בהם אזורי תעשייה ומרכז מסחר. הן נפגעו קשות מהחלטת חלוקת 2.8 מיליארד שקל. אצלי במועצה יש מעל 70,000 תושבים והחלוקה שלנו הייתה כ-1.3 מיליון. גם בכל נושא התנהלות משבר הקורונה, כראשי רשויות במגזר הבדואי לא התנהלנו מול משרדי הממשלה אלא מול הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית התנהלה מול המל"ל והמשל"ט והיינו קצת מנוטרלים.

בהקשר למשרד לפיתוח הנגב והגליל, הוא כמעט לא קיים בשבילנו כאן, ברשויות הבדואיות בנגב. הוא לא מורגש. כמעט ואין שיתוף פעולה אתו. טוב שאתם מקיימים את הדיון בוועדת הביקורת אבל השאלה המתבקשת היא האם יש מעקב ליישום המלצות הוועדה. אנחנו היום בעיצומו של משבר הקורונה, המשבר לא חלף, ואנחנו מאוד מתקשים עם החזרה לשנת הלימודים בכל המתווה החדש של הקפסולות וגם בסיוע למשפחות נזקקות. זה משפיע עלינו מאוד. אנחנו בקושי שורדים את היום. אני חושב שצריך לעשות חשיבה מחודשת לגבי התמודדות הרשויות הערביות, במיוחד הבדואיות, בנגב, המוחלשות.

דרור סורוקה, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שלום. שמעת את הדברים שנאמרו, אני רוצה שתייחס גם לדוח הביקורת אבל בראש ובראשונה לתפקידו של המשרד לפיתוח הנגב והגליל בהקשר למצוקות הספציפיות שנוצרו לרשויות בתחום האחריות שלכם במשבר הקורונה.

אני חושב שעוד לפני שהתחיל משבר הקורונה כל מה שאנחנו מנסים לעשות בשנתיים האחרונות אלה פרויקטים לפיתוח כלכלי וחיזוק כלכלי של הרשויות המקומיות, אם זה יצירת מקומות עבודה, מקורות הכנסה, חיסכון בהוצאות וכן הלאה. זה הקו המרכזי שלנו בשנתיים האחרונות ואנחנו מפרסמים נהלים, קולות קוראים ומיזמים בתחומים האלה. זה ממש ה-shift in שהמשרד עשה בשנתיים האחרונות, עוד לפני הקורונה.

לצערי, כשהקורונה התחילה לא התאפשר לנו לעשות הרבה, כפי שרצינו, כי אין תקציב מדינה. המשרד נמצא תחת כל מגבלות החשב הכללי וועדת חריגים ולא מתאפשר לו לפרסם נהלים, קולות קוראים, להוציא לפועל מכרזים שאפילו נסגרו ב-2019 ויש בהם תקציבים ניכרים מאוד לפיתוח כלכלי שפשוט כרגע מוקפאים באופן מוחלט על ידי החשב הכללי.

יכול להיות שמכיוון שאתם עובדים בעיקר אל מול פרויקטים שיש בהם שיעור כזה או אחר של מצ'ינג ובסיטואציה הנוכחית לרשויות אין גרוש מיותר לפיתוח, כי את הכול הן צריכות להקדיש להישרדות, אז גם היכולת להשתמש בתקציבים שלהם, אפילו במידה שהם קיימים, מאוד פחתה בגלל הזמנים? זה נכון?

לא, דווקא לא. עד לפני שנתיים, לדוגמה, כשהמשרד היה מפרסם קולות קוראים, הוא היה נותן הרשאות לרשויות המקומיות ואז אכן הרשויות המקומיות היו נדרשות להשתתפות עצמית לפי הסוציו-אקונומי. לדוגמה, רשויות 1-4 היו נדרשות ל-10% וההשתתפות הייתה עולה. אבל בשנתיים האחרונות, כשהמשרד שינה את תפיסת העולם שלו והוא עובד בשיטת עבודה אחרת, הוא מפרסם מכרזים לספקים וקבלנים והם אלו שמבצעים עבור הרשויות המקומיות את הפרויקטים כשהמשרד משלם לקבלן ולספק והמימון של המשרד הוא מלא.

הרשויות המקומיות בשנתיים האחרונות בכל הקולות הקוראים והנהלים שהמשרד מפרסם לא נדרשות להשתתפות עצמית ולו של שקל אחד אלא רק להעמיד שטח, מבנה וכן הלאה. המימון הוא 100%, מלא ומוחלט. אנחנו ירדנו מנושא השתתפות עצמית בצורה גורפת בשנתיים האחרונות. מי שזוכה בקול קורא, זוכה במימון מלא, 100% ביצוע, על ידי קבלני המשרד.

אולי הפגיעה הקשה במשרד לפיתוח הנגב והגליל היא כי רוב התקציב שלו הוא תמיכות והן לא בבסיס התקציב, לא משהו שמתוקצב באופן שנתי לרשויות האלה? אתה יכול לאשר את זה?

אכן כן. כל התנהלות המשרד מותנית בתקציב. למעשה כל הקולות הקוראים ונהלי המשרד שמוכנים לפרסום מוקפאים. שום דבר לא מפורסם ולא יפורסם עד שלא יאושר תקציב המדינה. אלה ההנחיות שקיבלנו.

רשויות הפיתוח נגב וגליל מתוקצבות ביחד בסדר-גודל של 80 מיליון שקל מתוך חצי מיליארד שקל של המשרד כולו. מה היה, אגב, אחוז הביצוע שלכם ב-2019?

אחוז ביצוע מזומן קרוב ל-90%, אחוז ניצול הרשאות כ-99%.

אז אם אתם מסוגלים להוציא כך את הכסף לטובת המיזמים השונים שתיארת אולי לא צריך את הרשויות האלה? מה מותר הרשויות מהמשרד?

הרשויות נמצאות בשטח, לרשויות יש כוח אדם, יכולות פיקוח ובקרה, הן חיות את השטח ומבצעות פרויקטים שונים מהפרויקטים שהמשרד מבצע. יש למעשה חלוקת עבודה בין המשרד לבין הרשויות בתחומים שונים, בהיקפים שונים. אנחנו לא מתמשקים כל כך אחד עם השני בפרויקטים. לדוגמה, הרשויות התעסקו הרבה מאוד בתרבות, תיירות ופיתוח כלכלי בהיקפים מסוימים ואנחנו הולכים לפרויקטים שהם הרבה יותר גדולים ומשמעותיים, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת יכולות ביצוע. יש שוני בהתנהלות.

אם אנחנו רואים שמועצות הרשויות האלה לא מאוישות ויש תחושה, לפחות של חלק מראשי הרשויות, שהם לא ממש מרגישים אותן, ומצד שני יש לך משרד שכמו שאתה מתאר אותו מגיע לאחוזי ביצוע – זה לא סיפור כזה גדול, אם אתה מסוגל לבצע בפיתוח כלכלי, שתוכל לבצע גם בתרבות ואמנות. אני לא כל כך מבין אם כך למה צריך את זה.

זו שאלה שהיא לאו דווקא מקצועית אלא שאלה שהיא ברמה של השר שאמון על שתי הרשויות האלה. צריך להבין ששתי הרשויות האלה קיימות עוד לפני שהמשרד הוקם, 15 שנים לפני שהמשרד הוקם, והן כפופות על פי חוק לשר. ההחלטה איך הרשויות האלה יתנהלו ויפעלו וכן הלאה היא של השר שאמון על המשרד, לא של המשרד עצמו.

ברור.

התחושה שלנו היא ששתי הרשויות האלה מפגרות אחרי המשרד לפיתוח הנגב והגליל גם לגבי הפעילות שלהן ורואים, גם בדוח המבקר וגם במה שקיבלנו עכשיו מרשות הנגב, שאין איוש של הנהלה, אין איוש של מועצת הרשות. מישהו צריך לעשות סדר בשתי הרשויות האלה. אני מצטרף לשאלת יושב-הראש האם לא הגיע הזמן לספח אותן למשרד באופן סופי ולסיים עם עבודתן כי יש לנו כבר משרד לפיתוח הנגב והגליל, בוודאי יש מחוזות. האם אנחנו לא מעסיקים אנשים במשרות כפולות בעצם?

אני לא חושב שיש כפילות כי, כמו שאמרתי, תחומי העיסוק של הרשויות ושל המשרד שונים בתכלית. צריך לזכור שהמועצות כן מאוישות כי החוק אומר שכמעט רוב חברי המועצה הם ראשי הרשויות באופן אוטומטי. שאר המשרות שלא מאוישות זה בעיקר נציגי משרדי ממשלה ששרים ממנים ויש כאן ועדת מינויים במשרד המשפטים, אז התהליך יותר מורכב. כמו שאמרתי קודם, השאלה לגבי תפקיד הרשויות, המעמד שלהן, החשיבות שלהן וכן הלאה אלה שאלות שאני כאיש מקצוע לא יכול לענות עליהן, אלה שאלות שאמורות להיות מופנות לשר כי הוא בסוף היום אמון עליהן, הן כפופות אליו ולא למשרד. צריך להבין, הרשויות לא כפופות למשרד, הן במקביל אליו, הן כפופות לשר.

תודה, דרור. סיון להבי, משרד הפנים, שלום. שמענו על מצוקה בחלק מהרשויות מטעמים מובנים, איפה זה עומד?

שלום, אדוני. הדוח באמת עוסק במשרד נגב וגליל, שהוא משרד אח שלנו, השר שלנו הוא שר הנגב והגליל ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה, מנסים מבחינה תקציבית להשלים אחד את השני. פה יש באמת ניסיון לשתף פעולה כדי שהכספים ימוצו בצורה יותר מוצלחת. אנחנו מאוד מודאגים וערים למצבן של הרשויות המקומיות בכלל, מצבן של הרשויות בנגב ובגליל בפרט ומצבן לאור משבר הקורונה עוד יותר. מרבית תקציבי המשרד הולכים מדי שנה לנגב ולגליל, לרשויות המוחלשות. מרבית תושבי מדינת ישראל לא מקבלים סיוע ממשרד הפנים מכיוון שהם נמצאים ברשויות החזקות והאיתנות.

בנוסף, קידמנו בשנים האחרונות החלטות ממשלה ייעודיות. יש החלטת ממשלה לצפון ולמטרופולין חיפה, לבדואים בדרום, למגזר הדרוזי, לדרוזים ברמת הגולן, החלטות נקודתיות לעיריית אילת, טבריה ועוד. אנחנו באמת ערים לצורך שלנו לסייע לרשויות האלה.

בעניין הקורונה, אדוני מכיר את המתווה המשמעותי שהממשלה קידמה לתמיכה בסדר גודל של 2.8 מיליארד שקל לעסקים ברחבי הארץ, שלושה חודשי הנחה בארנונה ניתנו למרבית העסקים במדינת ישראל. בנוסף, כפי שציין מודר יונס, בשיתוף אתם קידמנו הקצאה של 200 מיליון שקל לסיוע לרשויות מוחלשות בסוציו-אקונומי 1-3 ותקציבים נוספים לתמיכה בחופי רחצה, תמיכה בתקופת הרמדאן, שהיה סגר, וגם מענה נקודתי לרשויות שהיה להן סגר ספציפי. בימים אלה אנחנו בשיח מול משרד האוצר למתווה נוסף לתמיכה בעסקים שהפעם יהיה קשור לעסקים שהפדיון שלהם נפגע כתוצאה ממשבר הקורונה ומקבלים סיוע מרשות המסים. הכוונה היא שאותם עסקים שנפגעו משמעותית יקבלו בנוסף לסיוע מרשות המסים גם הנחה בארנונה.

אבל אומרים לך ראשי הרשויות, בעיקר במגזר הערבי – שמענו את זה בשפרעם ובאל קסום – לגבי השיפוי של הרשויות על הוויתור בארנונה, שבסוף רוב העסקים במדינת ישראל מרוכזים דווקא ברשויות החזקות באופן טבעי ובמרכז הארץ. לרשות שהגבייה שלה היא 80% מארנונה של מגורים ו-20% מעסקים זה לא ממש עוזר, לא לה ולא לאוכלוסייה שלה.

זה הסיבה ששר הפנים עשה צדק חלוקתי בנושא הארנונה.

חשוב לדייק. המתווה הראשון של הארנונה הוא לא העברת מענקים אלא העברת שיפוי וההבדל הוא שהשיפוי ניתן למי שנתן הנחה. שר הפנים חייב בתקנות את הרשויות המקומיות לתת הנחה ואנחנו שיפינו אותן בגין ההנחה. אף רשות פה לא קיבלה שקל נוסף לתקציבה אלא רק החזר על סכומי ההנחה שהיא נדרשה לתת על פי התקנות. באמת הרשויות שיש להן מעט מאוד עסקים, שלא נדרשו לתת הנחה, לא קיבלו שיפוי. הטענה של הרשויות האלה שצריך לתת מענה גם לירידה ביכולת התושבים לשלם ארנונה באה לידי ביטוי במענק של 200 מיליון שקל, שהלך דווקא כתקציב תוספתי ללא איזושהי הנחיה או הוראת חוק לתת הנחה. אנחנו סבורים שהמענק הזה סייע בצורה משמעותית.

על פי הערכותיכם וחישובכם 200 מיליון השקלים האלה מספיקים?

לא. אנחנו רוצים להגיע לדיוני תקציב 2020 ולהתעקש לקבל תקציבים נוספים לסייע לרשויות.

סיון, תודה רבה. דברי סיכום. חה"כ אוריאל, בבקשה.

יש לי את המחקר של מרכז המחקר והמידע האם צריך לתרגם לשפה הערבית את הקול הקורא או לא. לפי מרכז המחקר והמידע לא. לא שמענו מראשי רשויות שעצם אי התרגום גרם לאי הגשה או בעיות. אני הבנתי שהמנהלות לא מאוישות במלואן, זה דברים שניתנים לשיפור, אבל בסך הכול אני חושב שממה ששמענו ראינו שהמשרד נותן את אותותיו לצמצום פערים ואני אומר את זה דווקא בכובעי כמגיע מרשות מקומית.

בסופו של הדיון שמענו מנציג משרד הפנים את מה ששר הפנים עשה, צדק חלוקתי ששינה את המאזן. כמו שאתה אומר, היכן שמשלמים ארנונה כשיש עסקים – במקרה הזה היו צריכים לשפות כי הם לא שילמו, אבל מעבר לכך, הצדק החלוקתי גורם לכך שהכסף של הארנונה של רשויות יותר מבוססות הולך לרשויות המוחלשות, אחרי הרבה שנים פעם ראשונה עשו זאת עם הקרן שהוא הקים של 500 מיליון שקל. אני חושב שזה דבר שסייע לצמצום פערים במקומות הללו, אבל כמובן הדרך עוד ארוכה בצמצום פערים במדינת ישראל, זה מתבטא גם בקורונה ללא ספק.

אני אתחיל עם הרשות לפיתוח הנגב. שמענו שמתוך 19 אנשים שאמורים לאייש את מועצת הרשות היא מאוישת ב-10 אנשים. כמובן שאין אף ראש רשות בדואית שם, לא העיר רהט, שמונה 70,000 תושבים, ולא אף מועצה אזורית או מקומית. ולכן אנחנו בסיכום חייבים לתת דד-ליין לנושא הזה, שיביאו לנו איוש של המועצה ושתייצג גם את כלל תושבי הנגב. הדבר השני, מינהלת הרשות שיש פה אפס חברים. אמורים להיות שלושה, אין אף אחד כרגע. גם אם זה משרדי ממשלה, הם צריכים לשלוח את הנציג שלהם.

אני שוב חוזר על עניין התרגום. זו עלות אפסית. מה זה נוטריון היום? היום כל אחד יכול להעביר תרגום לנוטריון והוא יחתום לו תמורת 200 שקל. זה לא צריך להיות חסם. יש אנשים שיכולים לעשות את התרגום הזה. התרגום הוא לא לרשויות, צריך להבין, הרשות לפיתוח הנגב שולחת קול קורא גם לעמותות, גם לגופים אזרחיים שנמצאים בחברה הבדואית, ולאו דווקא לרשויות, שיש להן את היכולת והכלים למלא את הקול הקורא.

הדבר השלישי, באמת לבחון את ממשק היחסים בין המשרד לפיתוח הנגב והגליל לבין שתי הרשויות האלה. המשרד לפיתוח הנגב והגליל מקדים אותן בהרבה. שמענו על הביצוע, שמענו על התקצוב. אני בטוח שהם עושים שם עבודה טובה, גם בנגב וגם בגליל, אבל מה היחס בין שתי הרשויות האלה והמשרד? האם יש צורך שהן תמשכנה להתקיים? האם אין צורך? צריך לבחון את זה.

עושה רושם, גם מהתשובות שקיבלנו, שזה בסוף איזשהו שריד היסטורי שבאמת קדם להקמת המשרד ויכול להיות שהוא מיותר.

כן, 15 שנה לפני.

אני מודה, אין לי את הבקיאות המוקדמת שלכם בנושא הזה אבל מלקרוא את דוח המבקר ומהתשובות שקיבלנו עכשיו יכול להיות שצריך לבחון את עצם קיומן. אם כבר גוף קיים ופתאום אנחנו רואים שהוא לא מתפקד טוב ובמועצה שלו בכלל אין אנשים, הוא לא עושה את זה, אז צריך לבחון אולי כבר אין בו צורך.

כינסתי את הדיון הזה ופעם נוספת עולה ממנו מבחינתי מה שאני אומר גם מימיי כיו"ר ועדת קורונה וגם בדיונים פה בוועדה, שהשלטון המקומי בישראל הוא חזק, הוא מכיר את הבעיות של התושבים שלו ויכול, כמו שבני ביטון תיאר, אפילו למלא פונקציות שאנחנו מייחסים לשלטון המרכזי ביעילות ובאופן מאוד ממוקד, נקודתי ונכון – זה גם עלה לידי ביטוי בדברים שאמר פרוייקטור הקורונה, אני לא יודע מה קורה עם זה בשטח – גם בשגרה וגם בשעת משבר כזה. ככל שהדבר הזה נכון, תפקידה של המדינה בעיקר להעניק גם סמכויות וגם אמצעים לרשויות המקומיות כדי לעשות את זה. כמובן שלא דומה היכולת של עירייה גדולה וחזקה, בטח במרכז הארץ, לאיזושהי מועצה בפריפריה ואת זה צריך למלא.

אני מצטרף לדברים של חה"כ בוסו, עושה רושם מהמדגם הקטן שלקחנו שבמובן הזה משרד הנגב והגליל ממלא את תפקידו. צריך לברך על כך, לחזק את זה ולדאוג שהתקציבים יעברו מתוך התפיסה הזו. רשות מקומית, תהיה במגזר הערבי, תהיה במגזר היהודי, תהיה במרכז הארץ, תהיה בפריפריה, היא הרבה פעמים הפתרון לבעיה ואת הפתרון הזה צריך לחזק ולתת לראשי הרשויות, שמכול אחד מהם – וזו גם עלה בדיונים שקיימנו בוועדת הקורונה – עולה תחושה של: אנחנו יודעים מה לעשות, אנחנו יודעים לעשות את זה באופן מדויק, תנו לנו את האמצעים. חלקם אומרים "אל תפריעו", לחלקם צריך לעזור. את כל הדברים האלה צריך לעשות. אני מקווה שגם הדיון הזה תרם לכך. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:50.