פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



40
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
11/08/2020



מושב ראשון



פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 10:00

1. דיווח לפי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח-2008 - סיכום שנת 2019
2. מענה ראשוני לילדים נפגעי עבירות מין

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר

סונדוס סאלח
יואב סגלוביץ'

חוה לוי - עו"ס ראשית לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ירדנה יעקב - מנהלת השירות חקירות ילדים וחקירות מיוחדות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר זהר סהר - מנהלת מחלקה לטיפול באלמ"ב ותקיפה מינית, משרד הבריאות

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ולמניעת פגיעה, משרד החינוך

מיטל גרף - ק' חקירות מין ומוגבלויות אח"מ, המשרד לבטחון פנים

אשרת שהם - ראש פורום עבירות מין חקירות ילדים, משרד המשפטים

ליאנה מגד - עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

לידיה רבינוביץ - ממונה ארצית ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי

איילת רזין בית אור - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

לירון אשל - מנהלת מרכז הליווי לנפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

פרופ' רחל לב - ראש מרכז המחקר ע"ש אמילי סגול

ענת אופיר - מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים, מכון חרוב

לירון חביב - חברת צוות מוגנות, הנהגת הורים ארצית

גליה אנג'ל - ס' מנהלת, הלובי למלחמה באלימות מינית

תמי ברנע

ס.ל., חבר תרגומים



מענה ראשוני לילדים נפגעי עבירות מין

דיווח לפי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח-2008 - סיכום שנת 2019

בוקר טוב לכולם, גם לאורחים כאן בוועדה וגם השותפים לדיון בזום. אני פותח את הישיבה, היום 11 באוגוסט, בנושא שהייתי אומר שבאמת כואב מאוד, ילדים נפגעי עבירות מין ואלימות. אנחנו מקיימים את הדיון הזה גם בהקשר לחובת הדיווח שקיימת בחוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות מ-2008, לכן זה דיון שמתמקד בדיווח לפי החוק לוועדה לגבי סיכום שנת 2019. מתוך הדיווח הזה אנחנו נרחיב גם לסוגיה היותר כללית של מתן מענים ראשוניים לילדים נפגעי עבירות מין.

בחקיקה מ-2008 בחוק הסיוע המדינה הכירה בקשיים המאוד ייחודיים שחווים ילדים נפגעי עבירות במהלך מעורבותם בהליכים פליליים והחוק בעצם עמד על הצורך להעניק לילדים אלה שירות ייחודי, שירות מותאם להם, שתכליתו, ולפי דעתי אולי זה העיקר, לאחד בין גורמי האכיפה והטיפול באמצעות מרכזי הגנה או מרכזי סיוע.

עברתי על החומרים לקראת הדיון ואני אומר שלצערי, כפי שעוד נשמע עכשיו, המערכת החשובה הזו והשאיפה להגנה ראויה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות, המערכת לא עובדת בצורה הטובה ביותר ומתגלה כאן פער משמעותי, לפחות לפי תמונת המצב שבטח נשמע עליה, פער בין ההצהרות של החוק, ההבטחות שלו, לבין היישום בשטח. אני רואה את זה בתקנים חסרים, הנגשה חסרה, במיוחד לאוכלוסיות ייחודיות, במחסור במרכזי הגנה, ואני חושב שהקריאה שלנו כבר עכשיו בוועדה הזו שלא יכול להיות שמענים לקטינים, לילדים ולילדות שנפגעו מעבירות מין ואלימות, לא יהיו המענים הטובים ביותר שאפשר לתת. זה אפשרי, המטרה שלנו בדיון הזה היא לקדם את המענים הללו ולהבטיח את התפקוד הראוי של מערכת ההגנה הזו.

אני רוצה לפתוח בדיווח לפי החוק, דיווח של משרד העבודה והרווחה, של חוה לוי, העו"סית הראשית והממונה לפי החוק. דיווח שסוקר את תמונת המצב ממנו גם נוכל ללמוד על הדברים. חוה, בוקר טוב.

בוקר טוב.

אנחנו איתך בדיווח, שוב, לפי חוק סיוע לקטינים ובהמשך גם נרחיב את הדיון, אבל בינתיים נתמקד בדיווח שלך.

בוקר טוב. נעים מאוד, זו פעם ראשונה שאנחנו בהרכב הזה של הוועדה ובאמת אני רוצה לפתוח ולהודות על ההזדמנות שנקרית מדי שנה לחשוף את פעולות מרכזי ההגנה ואת ההתקדמות מדי שנה תוך כדי זה שאנחנו גם כמובן שמים בכל פעם מחדש גם את המורכבויות שאנחנו מתמודדים איתן. במקום שבו תחת קורת גג אחת נמצאים אנשי מקצוע מתחומים שונים, שפות מקצועיות שונות, מודלים שונים לעבודה אז אנחנו באמת צריכים כל פעם מחדש לדייק את השפה המקצועית המשותפת באופן כזה שאנחנו יוצרים בסוף שפה מקצועית שהיא מתאימה לכל מי שעובד במרכז ההגנה.

אני אגיד בכל זאת איזה שהיא מילת רקע על מרכזי ההגנה, פשוט כדי שהנתונים יהיו בתוך הקונטקסט הרחב יותר. מרכזי ההגנה נמצאים תחת קורת גג אחת, אנשי מקצוע מתחום החקירות והפלילי, כמו משטרה, חקירות ילדים, יש פרקליטות שמלווה את התהליך וגורמי טיפול כמו עובדים סוציאליים לחוק הנוער ורופא כמובן, שהוא הכתובת שגם מבצעת את הבדיקות הרפואיות, וכולם כצוות אחד אמורים לשים את הילד במרכז ולפתוח את חדרי המרכז באופן כזה שהילד יוכל לקבל מכל אחד מהחדרים ומאנשי המקצוע הנמצאים את השירות המתאים לו באותו זמן ולמשפחה המלווה אותו.

ככל שאנחנו יכולים לתת לילד במקום אחד, בזמן אחד, את כל המענה ראינו שזה בסופו של דבר עוזר מאוד לילד בתהליכי שיקום. ההתמודדות עם הטראומה ומניעת התפתחות של טראומה משנית מאוד מסייעים לילד ובעצם השאיפה שלנו והחזון שמביא מרכז ההגנה הוא כזה שככל שנוכל להביא את רוב המקרים, אם לא את כולם, לתוך מרכזי ההגנה נוכל בסופו של דבר לתת את השירותים הטובים ביותר, כמובן בהתייחס לעובדה שיש אינטרסים נוספים וסוגיות בתחומים המקצועיים השונים שכולם חייבים להילקח בחשבון ונלקחים בחשבון. מודל העבודה במרכז נבנה שכל מקרה שמופנה למרכז נפתח בישיבה של כל הצוות על ההפניה וההערכה לגבי המענה הטיפולי, החקירתי, המקצועי הנכון ביותר, על מנת שגם ייתן את הסיוע הראשוני המתאים וגם נלווה את כל התהליך.

אולי, חוה, רק פשוט ליישר קו, לגבי מרכזי הסיוע הקיימים והמיקום שלהם כיום, או במהלך 2019 ואם יש שינוי עד היום, לפני שאנחנו נכנסים לפירוט.

בדיוק הקדמת בשנייה את מה שהתכוונתי לפתוח, אז תודה. בעצם בסיום שנת 2019 משרד הרווחה השלים את ההקמה של כל שמונת המרכזים שאנחנו מחויבים להם על פי חוק. יש את המרכז הראשון שנפתח בירושלים, בשנת 2003, עוד טרם החוק, היה את המרכז בשיבא שהוא היה המרכז השני, שנסגר לקראת סוף יולי, ותיכף אני אדבר על הדבר הזה, יש את המרכז בבאר שבע, בחיפה, בנצרת שהוא ייעודי לחברה הערבית, יש את המרכז בצפת, בנתניה, אשקלון, באר שבע. אני מקווה שאמרתי את כולם ולא פספסתי.

לקראת סוף שנת 2019 המרכז היחידי שהיה בתוך מתחם בית חולים היה המרכז בשיבא. בית החולים שיבא, מעניינים פנימיים שלו, ביקש מאיתנו לסיים את השהייה שלנו במקום ובעצם יצאנו למהלך מאוד מאוד מזורז, דילגנו על הרבה מאוד סוגיות בירוקרטיות על מנת שנהיה מסוגלים כמה שיותר מהר לפתוח מרכז חלופי למרכז הזה ואנחנו היינו אמורים בסוף יוני, בתיאום עם בית חולים שיבא, שנוכל לעבור מדלת לדלת, לסיים את השהייה שלנו בשיבא ולפתוח מרכז חדש ברמת גן, מאוד בסמיכות לשיבא, רק ענייני קורונה יצרו עיכוב מאוד גדול ביכולת של קבוצות עבודה להיכנס ולהשלים שיפוץ של מקום שנבנה. המרכז נסגר לקראת סוף יולי, הוא אמור להיפתח ב-20 באוגוסט עם התחלת גיבוש הצוות ועבודת הצוות ולקהל ב-1 בספטמבר.

בתקופה הזאת שהמרכז סגור משרד הרווחה מעמיד לרשותו של כל מרכז מימון של מוניות שנוכל לנייד משפחות שרוצות להגיע למרכז הגנה ואנחנו בינתיים מעבירים את המשפחות לנתניה. צוות נתניה תוגבר בעו"ס חוק נוער נוספת וככל שנדרש כוח אדם נוסף אז מגיעים לשם כרגע כתקופת הביניים. לצערנו הרב, התוכנית הייתה ממש לא להגיע למצב הביניים הזה, אבל כרגע אנחנו נותנים עוד מענה באמצעות המרכז בנתניה ואני ממש מקווה שבתוך עשרה ימים נהיה כבר במקום יותר טוב.

אז הסגירה של המקום היא רק בגלל הקושי הפיזי של המקום? זו הסיבה?

הסגירה של המקום היא מצרכים של בית חולים שיבא.

ואז לוקח לכם יותר משנה, עכשיו כבר יותר משנה אחרי סגירת המרכז ועדיין לא - - -

לא, המרכז נסגר ביולי.

ביולי 19'?

לא, מה פתאום? ביולי 20'.

נסגר רק ביולי 20'?

כן, כן, כן.

ועד יולי 20' האנשים קיבלו טיפול בשיבא?

המרכז המשיך לעבוד בשיבא, למרות הקורונה, למרות שהיו משפחות שפחדו להגיע לשיבא, המרכז היה בסמיכות לאיפה שטופלו חולי קורונה, היו דאגות בעניין הזה, אבל המרכז המשיך לעבוד. הוא לא נסגר, הוא נסגר עכשיו. מה שאמרתי, שבדצמבר 19' הודיעו לנו בבית החולים שיבא שהם סוגרים, ב-1 בדצמבר הם הודיעו לנו שהם מתכוונים לסגור והייתה התארגנות מאוד מהירה. התוכנית שלנו הייתה שתוך חצי שנה כבר המרכז החדש יעמוד על רגליו, לצערנו העיכוב בגלל הקורונה לא אפשר את הדבר הזה. הוא נסגר בסופו של דבר ב-19 ביולי ואנחנו אמורים לפתוח – בעצם אנחנו מדברים על בערך חודש ללא מרכז ובינתיים בחודש הזה אנחנו מפנים את המשפחות לנתניה.

ואת אומרת שתוך שבוע, פחות או יותר, בשבוע הבא כבר - - -

זאת הכוונה, כן. יש להניח שהימים הראשונים אנחנו נתחיל קודם בעבודת הצוות, בליישב כל אחד במקומו ותוך כדי אנחנו נתחיל להתארגן לקליטת המשפחות. הכוונה היא שתוך שבוע וחצי משפחות כבר יתחילו להגיע למרכז.

כי אנחנו מדברים על מרכז שמשרת את אזור גוש דן, כך שמדובר באוכלוסייה מאוד - - -

אני מסכימה איתך, אבל תראה, אני באמת חושבת, מי שמכיר את הבירוקרטיות וועדות המכרזים במשרדי הממשלה משרד הרווחה עשה בעניין הזה פעולה מאוד מאוד דחופה ומהירה. מבחינתנו כבר בפברואר, למרות שקיבלנו את ההודעה רק בדצמבר, אני מדגישה עוד פעם את הדבר הזה, אבל נעשתה פעולה מאוד מהירה על מנת שכבר בפברואר נוכל לתת את האישורים ולרוץ עם הדבר הזה, כולל תקופת התארגנות, כולל משא ומתן עם שיבא על מנת לדחות את מועד הסגירה ולא לעשות אותה באופן שהוא חד צדדי.

אוקיי, אז בעצם מה שאת אומרת שתוך עשרה ימים אמור להיפתח מחדש ברמת גן, נכון?

כן, כבר יש לנו חלק מהצוות שאמור להיכנס, כבר נבחרה מנהלת. אנחנו עושים את הכול בפעולות נורא מהירות כדי שאף יילד לא ייפגע. ואני אומרת עוד פעם, גם עכשיו, ממש היום בבוקר שאלו אותי לאן מפנים ואנחנו מפנים לנתניה ונתניה נערכו ותגברנו אותם.

לגבי הצוותים בתוך המרכזים האלה, אנחנו מדברים פחות או יותר על אותו היקף של צוות מקצועי בכל מקום?

ברור. אני רק רוצה עוד להוסיף, אדוני היושב ראש - - -

רק אם תוכלי לפרט ממה מורכב הצוות?

אני אפרט, אני רק רוצה להוסיף לסקירה שסקרתי שאמנם משרד הרווחה צריך היה להקים רק שמונה מרכזים, אבל הוא הוסיף עוד חלקיות מרכז לירושלים, לטובת החברה הערבית במזרח ירושלים, על מנת שגם ננגיש את זה תרבותית וגם נאפשר לאוכלוסייה שקודם לא הגיעה למרכז כן להגיע ואנחנו רואים את הנתונים של ירושלים בעניין הזה וזו הייתה החלטה מאוד משמעותית ונכונה ואנחנו מהבחינה הזאת מנסים לעשות הערכות מצב בכל כמה זמן ולראות מה הם הצרכים בעניין הזה ולתת להם מענה.

כוח האדם שיש במרכז הגנה הוא חוקר ילדים, משרה וחצי של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער, חוקר נוער ממשטרת ישראל, רופא בחצי משרה שמשרד הבריאות הוא המממן, ופרקליט מלווה. בנוסף משרד הרווחה בחלקם של המרכזים באמצעות המפעיל מעסיק מנהל, בשלושה מרכזים הוא המעסיק הישיר של המנהלים ויש גם אימהות בית, מזכירות, אנשי אחזקה, כל מה שהמרכז צריך, וחוץ מזה שיש סל תפעולי שמאפשר לנו להכניס למידה, הדרכות, הסעות, כמו שאמרתי, מזון אם ילדים מגיעים אחרי אירוע טראומטי ולא אכלו, מקלחות אם הם צריכים, כל מה שילד צריך על מנת שהוא ייצא מהמרכז לא באותו מצב כמו שהוא נכנס אליו.

והצוות הזה הוא צוות קבוע שנמצא כל הזמן במרכז?

כן.

אני הבנתי שיש קושי לגבי תקן ייעודי של חוקר ילדים שיימצא במרכז כל הזמן?

אני מציעה שבעניין הזה, אם אתה רוצה לעצור ולהתעכב על הדבר הזה אז ניתן לירדנה יעקב, מנהלת השירות לחקירות ילדים במשרד הרווחה, שהיא בטח תרצה להתייחס לזה והיא נמצאת איתנו גם.

אני מציע שתמשיכי ואחר כך נפנה לירדנה, אבל אני יכול להבין מהתשובה שלך שיש קושי מסוים.

לא, אני חושבת שירדנה תיתן תשובות יותר מדויקות לעניין הזה. אני קראתי את הדברים שנכתבו ואני חושבת שצריך לשמוע מהגורם המקצועי הבכיר לעניין הזה את התשובה המדויקת שלו. עדיף שאנחנו נדבר את עצמנו מאשר שידברו עבורנו, בגלל זה ירדנה נמצאת יחד איתי כאן. אז ברשותך אני אמשיך בשלב הזה ואחר כך ניתן לירדנה להשלים בסוגיה הזאת.

אני רוצה כן לציין שאנחנו מדי שנה עושים איסוף של הנתונים של היקף הפעילות של מרכזי ההגנה. גם בעניין הזה אנחנו עושים הערכות וככל שאנחנו צריכים לדייק את העבודה ולדייק את השירות שאנחנו נותנים ואת אוכלוסיות היעד למרכז ואת הכלים שאנחנו משתמשים בהם בתוך המרכז, אנחנו בכל פעם בוחנים מחדש את עצמנו ועושים התאמות בעניין הזה.

חשוב לי להגיד שמרכזי ההגנה מנוהלים על ידי משרד הרווחה, אבל בעצם יש פורום של ועדת היגוי ארצית שיושבים בה נציגי כל משרדי הממשלה ששותפים בתוך מרכז ההגנה, חלקם נמצאים גם כאן, גם ממשרד הבריאות, גם מהפרקליטות, כמובן ממשרד הרווחה, מהמשטרה, ואנחנו ביחד עושים הערכות, בודקים מה הדברים שעובדים טוב, מה הם הדברים שאנחנו מבקשים לדייק ולתקן ועל בסיס הגיבוש של הדברים בוועדות ההיגוי אנחנו מתקדמים על מנת להשלים את הדברים, כולל כתיבת נהלים. יש לנו אוגדן של תפקידים שכתבנו ביחד, של כל בעלי התפקידים במרכזי ההגנה.

אחרי שאמרתי מהו התפקיד, אז חשוב לי לציין שכל מי שעושה את תפקידו במרכז ההגנה עושה אותו קצת אחרת ממה שהוא עושה מחוץ למרכז ההגנה. השוטר, העובד הסוציאלי לחוק הנוער, חוקר הילדים, הרופא, כל אחד יודע את תפקידו ומומחה בתפקידו ובתחומו, אבל בפועל האופן שבו הוא מבצע את זה במרכז ההגנה לפעמים ייעשה תוך כדי התאמות למודל המיוחד הזה שאתה לא עובד לבד, אתה לא מקבל החלטות לבד, אתה עובד יחד עם צוות ובתוך הצוות הזה אתה צריך להיות לפעמים במקום שקצת משנה את אופן העבודה שלך. ישבנו ביחד כל בעלי התפקידים, כל אחד בתחומו וכולנו ביחד כדי לדייק את התפקיד ויצא אוגדן של התפקידים. אנחנו גם הגשנו את זה לוועדה, נדמה לי לפני שנתיים, בטח מזכירת הוועדה זוכרת ואם צריך נעביר את זה פעם נוספת.

במקביל גם נכתבה הוראה של משרד הרווחה יחד עם השותפים שלנו, מן נוהל תפעולי של עבודת המרכז. הייתה בקשה שאנחנו נעשה בו תיקונים, אנחנו הפצנו אותו כטיוטה, לכן הוא לא פורסם בציבור, אבל הוא בעיקר מדגיש את האופן שבו צריכים לעבוד המרכזים ואנחנו העברנו אותו כטיוטה. אספנו הערות שניתנו לנו, אנחנו עכשיו עשינו תיקון נוסף לנוהל הזה וגם שינוי קצת בפורמט שלו סביב הצורך להיות יותר ברורים בעניין ואנחנו כרגע נמצאים בתהליך של עוד פעם הפצה שלו ואישור. מבחינת משרד הרווחה, לאור כל ההערות, אנחנו סיימנו את החלק שלנו ואנחנו מבקשים עוד פעם את התגובות של השותפים שלנו בעניין.

נורא חשוב לי להגיד שגם כמשרד אנחנו רוצים להיות מודל של איך עובד המרכז כמשהו שעובד באופן שיתופי ולא באופן שאנחנו קובעים את הדברים לבד, גם כי אנחנו לא יכולים, וגם כי זה לא נכון, זה לא משהו שאפשר לעבוד בו לבד. אז גם את העניין הזה נורא חשוב לי להדגיש.

סביב מה שאמרתי עכשיו אחת מהלמידות שלמדנו זה שיש משפחות שמאוד מתקשות להגיע למרכזים והמרכזים מלווים אותם לפעמים במשכי זמן מאוד ארוכים, בשיחות טלפון, בהתייעצות, בהתלבטות, חלק מהם בסוף התהליך הזה יגיעו למרכז ויעשו את כל התהליך במרכז, חלק מהם לצערי לא יגיע למרכז ואולי יגיע בעתיד. חלקם גם לא מזוהים אצלנו אז אנחנו לא יכולים לדעת אם הם בחרו בסופו של דבר להגיע או לא, אבל אנחנו למדנו שיותר נכון לנו להשקיע בתהליך הזה וגם אם אנחנו ניתן להם הדרכה מרחוק ונלווה אותם ונכיל אותם בשלב הזה אז אולי הם יידעו להתמודד יותר טוב בבית עד שמבחינתם תבשיל השעה והם יגיעו.

אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה בפניות למרכזים, עדיין אנחנו רואים שעיקר הפניות הן סביב הפגיעות המיניות. 80% מהפניות הן סביב הפגיעות המיניות. יכול להיות שזה גם חלק ממאפייני הפגיעה המינית שפחות ניגשים ומדברים עליה. יש משהו יותר באינטימיות שאתה מחפש את המקום שאתה יכול לדבר באופן יותר אינטימי על הנושא הזה. אז אנחנו רואים יותר פניות בנושא של הפגיעות המיניות. כמובן עדיין אנחנו רואים יותר בנות מבנים בנושא של הפגיעות המיניות. בנים יותר בנושא של הפגיעות הפיזיות. עדיין יותר פגיעות מחוץ למשפחה מאשר בתוך המשפחה.

אנחנו רואים מהנתונים של 2019, ברמה מסוימת של שמחה, עד כמה שאפשר להגיד שמחה על התחום שבו אנחנו עוסקים, אבל אנחנו כמובן תמיד מעדיפים שאם כבר מישהו נפגע אז שהוא יגיע למרכז ההגנה, אז אנחנו רואים עלייה בפניות העצמיות של האנשים, אנחנו מאוד מברכים על הדבר הזה. אנחנו משקיעים בכל דרך שאנחנו יכולים על מנת שאנשים יגיעו, אז הייתה השנה פעולה מאוד משמעותית של קמפיין בחברה הערבית שהוביל המרכז בנצרת באמצעי המדיה השונים, בעיקר בפייסבוק, הרבה מאוד סרטונים שחלקם זכו לצפיות של מיליונים רבים בעניין הזה.

אני לצערי עוד לא רואה עלייה בפניות שם, אבל אנחנו רואים עלייה בשיתופים, בעוקבים ובעיקר בצופים של הסרטונים האלה. אנחנו מנסים בכל דרך להגיע לאמצעי התקשורת הקלאסיים והמוכרים על מנת שנוכל, דרך אירועים שקרו. אנחנו למדנו שהרבה פעמים אירועים הם הגורם שגורם לאנשים להתעניין ולהגיע. וכמובן בחשיפה לאנשי מקצוע מהתחומים הרלוונטיים, הבריאות, החינוך, המשטרה, כל מי שיש לו יד ורגל בנושא של ילדים נפגעי אלימות מינית ופיזית. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לחשוף את מרכזי ההגנה. מדי חודש מארחים, כמובן לא בתקופת הקורונה, למרות שגם היו מרכזים שעשו את הדבר הזה בזום, כמו שעושים ישיבות בכנסת, אז גם למדנו לארח אנשים בזום לתוך המרכזים. הרבה מאוד עבודה נעשית בחשיפה של עבודת המרכזים.

כשאת אומרת פונים באופן עצמי, לא הבנתי, זה ילדים או משפחה? מה הכוונה, שילדים מגיעים?

גם וגם.

כשאת אומרת שמרבית הפניות הן עדיין על עבירות בתוך המשפחה.

לא, לא אמרתי את זה. אמרתי כמה דברים. אמרתי שאנחנו רואים עלייה בפניות העצמיות והפנייה העצמית זה גם של המשפחה, בעיקר הורים מודאגים, וגם של ילדים, בעיקר מעל גיל 14 שמתחילים לפנות בעצמם ולבקש ולהגיע למרכז. גם בעניין הזה אנחנו צריכים להיות כפופים להוראות חוק ומה מותר לנו ועם מי אנחנו מתנהלים, האם ילד יכול להגיע לבד, האם אנחנו צריכים ליידע אפוטרופוס. אלה סוגיות שאנחנו דנים בהן לא מעט בינינו. אבל אם נערה או נער מגיעים למרכז ומבקשים את שירותי המרכז אנחנו לא סוגרים את הדלת בפניו, להיפך, אנחנו מעודדים את הדבר הזה. כמובן גם משפחות, כי לא תמיד משפחות מגיעות, עדיין רוב ההפניות הן דרך הגורמים המקצועיים, בעיקר משטרה, רווחה וחינוך.

חלק מהניסיון שלנו בקמפיינים שאנחנו עושים ובחשיפה בכל מקום שאנחנו רק יכולים של עבודת מרכזי ההגנה זה שתהיה פנייה עצמית. במרכז בבאר שבע הייתה תקופה שעשו ערב קפה ומאפה והזמינו הורים וילדים להגיע, בעיקר הורים, אבל אם זה בני נוער, להגיע ולשמוע על המרכז וקצת לענות על שאלות ודאגות של הורים. אנחנו מנסים להיות מאוד יצירתיים בדרך שלנו להגיע. אנחנו לא מצאנו דרך אחת שהיא תהיה הדרך המושלמת לדבר הזה ואנחנו משתמשים בכל האפשרויות הקיימות.

בנוסף אמרתי שאמנם מגיעים בעיקר סביב פגיעות מיניות, עדיין מבחינת הנתונים אנחנו רואים יותר פנייה בהפניות למרכז הגנה בנושא של פגיעות מיניות מחוץ למשפחה ולא בתוך המשפחה.

תרצי לשתף בשקף או שניים לגבי הנתונים? כי אנחנו קיבלנו את הפירוט שלהם, יכול להיות שתרצי להתייחס לנתונים העיקריים.

אני יכולה להתייחס, אבל לא בשקף. הנתונים נשלחו אליכם בדוח ואני ראיתי שהדוח הופץ כחלק מחומרי הוועדה.

כן, זה חומר שנמצא לקראת הדיון בוועדה, אבל אני אשמח אם תשתפי אותנו אולי בנתונים העיקריים.

בסדר גמור. אז בשנת 2019 אנחנו ראינו שסך כל המקרים שהופנו למרכז זה כ-5,889, עדיין אנחנו רואים שהמרכזים בהיקף הפעילות הגדול הם המרכזים הוותיקים, ירושלים, באר שבע ושיבא. יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה באזורים אחרים שאנחנו רוצים להרחיב, למשל כמו חיפה, שלהערכתנו לא הגיע למיצוי העבודה שלו. אנחנו רואים עלייה במספר ההתייעצויות למרכז. כ-44% מהפניות היו התייעצויות טלפוניות.

בשנת 2019, כמו שאמרתי, סך הכול הפגיעות המיניות שהופנו למרכז זה היה 4,683, רובן בנות מתחת לגיל 14. אחד האתגרים שיש לנו, ואנחנו עובדים על זה יחד עם המשטרה, זה להפנות גם את אלה שמעל גיל 14 למרכזי ההגנה. אני יודעת שהמשטרה סימנה את זה בתוכנית העבודה שלה גם בשנת 2019 ובוודאי בשנת 2020, יכול להיות שהם ירצו להתייחס לדבר הזה.

בנושא של הפגיעות הפיזיות אנחנו רואים יותר בנים מאשר בנות. סך הכול בנים היה 624, ובנות היה 422. זה גם כל פעם נושא שאנחנו מתדיינים לגביו, מה המשמעות של פחות פניות בנושא של הפגיעות הפיזיות. אנחנו כן ראינו שהמרכז בבאר שבע מוביל את הנושא הזה של הפגיעות הפיזיות וחלק מזה זה הפניות של החברה הבדואית שמעדיפה שמקרים מהסוג הזה בפגיעות של ילדים, בעיקר פגיעות שנעשות בתוך מסגרות חינוך ומסגרות בלתי פורמליות, יתבררו במקום שהוא ניטרלי כמו מרכז הגנה והם מפנים לשם.

אנחנו ראינו שבנושא של הפגיעות בתוך המשפחה סך הכול הגיעו 1,442 בנושא של הפגיעות המיניות, ו-467 בפגיעות הפיזיות. פגיעות מחוץ למשפחה היה 3,164 פגיעות מיניות ו-595 פגיעות פיזיות. כן צריך לקחת בחשבון, הייתי צריכה להגיד את זה קודם, שבמקום שהנתונים לא מתגבשים אלה המקומות שאו הייתה אופציה 'אחר' או 'לא ידוע' וחלק מה'לא ידוע' פשוט נשאר פתוח ולכן המספרים לא תמיד מתאזנים, אבל היו מקומות שפשוט עשינו את התרגיל החשבונאי כדי שזה יהיה ברור.

בנושא של הגורם המפנה, כמו שאמרתי, המשטרה היא הגורם העיקרי, וזה מאוד משמח אותנו, אפרופו ההערה קודם של המקרים שנחקרים במשטרה ולא מופנים למרכזי הגנה. המשטרה משקיעה הרבה מאוד במקרים שמגיעים אליה להפנות אותם ישירות מהמשטרה ואנחנו רואים אותם באופן קבוע מדי שנה כגורם העיקרי שהוא מפנה. עדיין בנושא של מעל גיל 14 יש לנו עבודה לעשות. כמובן שהרווחה היא כתובת מאוד משמעותית בהפניה והחינוך. החינוך הוא הגורם המדווח גם באופן קבוע בכל הסוגיות של חובת הדיווח לעו"סים לחוק הנוער וגם בעניין הזה מקרים מגיעים אלינו דרך החינוך. אני חושבת שזה נתון שהוא מאוד חשוב. ציינתי קודם ואני חוזרת ומציינת את הנתון הזה, ואני מאוד אשמח אם נצליח להעלות אותו, של הפניות העצמיות, גם של בני משפחה וגם של קטינים במשפחה. אני חושבת שזה מאוד חשוב.

אם נתייחס עוד לשקף האחרון של הפעולות שנעשות בתוך מרכז ההגנה, אתה רוצה שאני אתייחס לזה?

אני חושב שיש לנו לגבי פעולות, אלא אם זה יעלה אחר כך. בתחילת דברייך דיברת על עלייה בפניות, אז את מזהה בעצם עלייה יחסית לשנים קודמות?

כן. אנחנו רואים מדי שנה עלייה. אני לא בטוחה מה יהיה מצבנו בשנת 2020, אנחנו בדקנו במרץ-אפריל וראינו קצת דאגה בשל הקורונה. למרות שהמרכזים מתחילת הדרך הוחרגו ועבדו כרגיל, אז ראינו קצת בעיה בעניין הזה.

בעיה במובן הזה של ירידה?

אנחנו ראינו ירידה, כן. אנשים פחדו לצאת מהבית למרות שהיו פניות ותואמו הגעות למרכזים וברגע האחרון היו ביטולים. כשכבר היו כן מקרים שהיה צריך לטפל בהם הם הגיעו. ראינו את הקצוות, את אלה שאמרו שלא חשוב אם עכשיו האזור שלנו הוא בסגר או במצב של הגבל אנחנו בכל זאת נגיע והיו את אלה שפחדו ולא הגיעו, אבל על זה בטח נדבר כשנסכם את 2020.

אני אומרת שמדי שנה כן ראינו עלייה, כולל בשנת 2019, ראינו עלייה בנתונים ובפניות למרכזי ההגנה ובהגעה למרכזים ואני מקווה שהמגמה הזאת תמשיך.

יש לי שאלה לגבי הנגשת השירות לחברה הערבית. אז קודם כל יש את המרכז בנצרת, אני מניח שהצוות שם הוא צוות ערבי לרבות הרופא, אם תוכלי להתייחס לזה, אבל גם דיברת על באר שבע ופניות מהאוכלוסייה הערבית הבדואית, האם בבאר שבע יש צוות שיכול לתת את השירות ואת המענים גם בשפה הערבית?

אני אתחיל רגע במה שיש. בנצרת יש צוות שהוא כולו דובר ערבית, אבל יש לנו גם חוקרת ילדים דוברת עברית כי צריך לציין שהמרכז לא סוגר את שעריו בפני דוברי העברית ויש כאלה שכמובן מגיעים ומקבלים שירותים, יש גם חוקרת דוברת עברית וגם חוקרת דוברת ערבית וזה מאוד משמעותי.

אמרתי קודם שאנחנו עשינו תהליך של חשיפה, אז אני אתן רגע גם את הנתונים של החשיפה של הצוות בנצרת. יש 3,020 עוקבים קבועים כשהמספר עולה מדי יום, הם ממש רואים מדי יום עלייה בעוקבים. בעקבות סרטונים שנעשו ופוסטים אז הייתה חשיפה ל-5,574,353 חשיפות, שזה נתון מרשים ביותר ומאוד מאוד מרגש בעיניי. אנחנו רואים עלייה באחוז הגברים שעקבו אחרי הדף, 4% של עוקבים בני נוער. זאת אומרת אנחנו כן רואים עניין בעניין הזה והצוות בנצרת כל הזמן מכניס עוד ועוד נתונים. אני חושבת שזה נורא משמעותי.

הצוות מכניס נתונים, אגב נצרת, אבל הוא גם בעצם מעביר מידע על קיומם של מרכזים נוספים, כולל יש קו טלפון של כוכבית 91, אני לא זוכרת את ההמשך, כרגע, אני מתרגשת, אני אגיד אחר כך. הוא מפנה דרך המספר גם למרכזים אחרים על פי האזור על מנת להנגיש את השירות.

גם במרכזים אחרים יש לנו עובדים דוברי ערבית כחלק מהצוות הקבוע. בחיפה, בצפת, יש לנו עובדים דוברי ערבית. במרכזים שבהם אין לנו את זה - - -

שאלתי לגבי באר שבע.

בבאר שבע. אמרתי, במרכזים שאין לנו את זה, ואתה כל פעם מקדים אותי, אדוני היושב ראש, תודה על העזרה, במרכז בבאר שבע באמת אין לנו דובר ערבית. ככל שנדרש בחקירות ילדים יש חוקר ילדים דובר ערבית והשירות לחקירות ילדים משתמש בו ומפנה אותו ואני מניחה שירדנה תתייחס גם בעניין הזה. האמת שאפשר להגיד את זה בכל מקום, ככל שנדרש דובר ערבית או שנסתייע בתרגום שעומד לרשותנו בעניין הזה, של גורמים מתרגמים, אגב גם לשפות אחרות, יש לנו עוד שפות שמאתגרות בתוך המרכזים, או שיגיע איש צוות שזאת שפתו ו הוא יוכל להשתמש בה.

אני שאלתי גם לגבי באר שבע, אנחנו מדברים על אוכלוסייה של כרבע מיליון תושבים.

עניתי, אמרתי שבבאר שבע אין דובר ערבית.

לפי הסטטיסטיקה שאני מכיר ממש מחציתם הם קטינים, מתחת ל-18, כמובן בנוסף למצב הסוציואקונומי שם, מכאן הצורך להנגיש את השירות בבאר שבע. אני מבין ממך שגם הרופא אינו דובר ערבית שם.

נכון.

ובמיוחד אם את מזהה עלייה בפניות לשם אז זה ודאי קושי שצריך לתת עליו מענה.

אני מסכימה איתך. הצוות בבאר שבע הוא לא דובר ערבית ואני מסכימה איתך שזו סוגיה שנצטרך לתת לה מענה קבוע. אנחנו נותנים מענה לכל מקרה, לא ייצא ילד או לא ייבדק ילד או לא ייחקר ילד שלא מבין מה שואלים אותו או מה מדברים איתו. אבל אני מסכימה איתך.

מה את יכולה לעשות בעניין הזה?

אנחנו נבדוק את האפשרויות בתוך המשרד וגם נעשה את זה בהידברות עם המשרדים האחרים כי לא הכול הוא רק במשרד הרווחה.

טוב, תשובה לא כל כך מספקת, אבל אני מניח שנשמע גם התייחסות מהגורמים האחרים. אני מניח שגם ההמלצות שלנו בטח יהיו בכיוון של הצורך להנגיש את השירות המאוד חשוב והמאוד חיוני לשפה הערבית. שוב, את גם מצביעה על פניות שהולכות וגוברות והאמת היא שזה נושא שמחייב את ההתאמה התרבותית והלשונית. ילד צריך גם איש מקצוע שדובר את השפה שלו באופן מיוחד. אני חושב שתרגום לא כל כך ימלא את הפונקציה המקצועית כאן.

אדוני היושב ראש, אני רוצה רגע להבדיל בין זה שילד בסוף יפגוש מישהו שמדבר את השפה שלו, הוא לא ייחקר בעברית כשהוא לא מדבר עברית, אין בכלל שאלה בעניין הזה, כמו שזה נכון לגבי ילד שדובר אמהרית או רוסית. אני אומרת רק שברור שהסוגיה היא רלוונטית לגבי הצוות הקבוע במרכז ואת זה אנחנו מחויבים לבדוק את הנושא הזה ולראות איזה תשובה אנחנו נותנים שהיא תהיה כן תשובה טובה. אני מבינה את מה שאתה אומר, אני לגמרי מסכימה איתך.

אוקיי. ירדנה יעקב, אולי את רוצה להשלים מבחינת סוגיית תקן ייעודי לחוקר ילדים בתוך מרכזי ההגנה? חוה, תודה רבה לך. תודה גם החומרים והנתונים שהעברתם.

בשמחה. אני אשמח להתייחס אם יהיו דברים שמופנים אלינו.

כן, את נשארת איתנו.

אז אם תיתן לנו גם את הזכות להתייחס בהמשך אני אעריך את זה, תודה.

בשמחה.

שלום לכולם. אנחנו ממסגרת כוח האדם של השירות, שהוא גם ככה לא כוח אדם גדול, נתנו לכל המרכזים חוקרים קבועים. בשלב הזה יש לנו בשבעה מהמרכזים חוקרים קבועים ורק באחד מהם אין לנו חוקר קבוע וזה מתייחס למורכבות ובעייתיות מסוימת שהשותפים שלנו מודעים אליה וקבענו שתי פגישות לדיון, שנדחו בגלל השביתה של העובדים הסוציאליים וגם בגלל הקורונה, בתקווה שנצליח לשבת, לדבר, ללבן את הדברים ולתת את המענים על ידי חוקר קבוע.

איזה מרכז זה?

אשקלון.

זה קושי שכבר קיים כמה שנים?

לא, כמה חודשים, מהתקופה האחרונה, שנה אולי. לפני זה היו לנו חוקרים קבועים גם באשקלון. חשוב לי להדגיש, אדוני היושב ראש, שהיעדר חוקר קבוע לא פוגע במענים החקירתיים שאנחנו נדרשים לספק לילדים והרבה פעמים דווקא זה מאפשר לנו לתמרן ולתת מענים יותר מותאמים, אם זה על ידי חוקרת אישה כשמדובר בילדה, או אם זה על ידי חוקר גבר כשמדובר בילד, או אם זה נחקר מיוחד אז על ידי חוקר מיוחד, כי לא החוקרים שלנו הם חוקרים מיוחדים. גם נגיד במרכזים שיש בהם חוקר דובר עברית אז אנחנו יכולים גם לתת בעת הצורך חוקר דובר ערבית שייתן מענה במחוזות שיש בהם.

לגבי המרכז בבאר שבע. בסך הכול בבאר שבע יש לנו שלושה חוקרים בכל האזור הזה ובכל זאת אנחנו נותנים מענה של חוקר קבוע למרכז ההגנה בבאר שבע. זה משהו שכביכול נלקח ממצבת כוח האדם שלנו הרגילה וזה מצמצם אפילו את היכולות שלנו לתמרן ולתת מענים בשטח. אם אני נותנת חוקר קבוע למרכז הגנה, ויש תמיד שם חוקר קבוע שנותן מענים, ויש לי עוד עובד בחופשת מחלה ועוד עובד שמבקש חופש אז היכולת שלי לתת מענה בשטח לילדים נפגעים בתוך המשפחה, למקרים של עצורים, מאוד נפגעת ולא תהיה אפשרית.

לגבי דובר ערבית, יש חלק מהמחוזות שאנחנו מתקשים לגייס חוקרים דוברי ערבית. בבאר שבע הצלחנו אחרי קושי רב ואיתורים רבים לגייס חוקר דובר ערבית שעובד ונותן מענה גם בשטח וגם במרכז ההגנה. לדוגמה באזור תל אביב אנחנו לא מצליחים לגייס חוקרת או חוקר דובר ערבית כבר תקופה ארוכה.

כאילו יש תקן לא מאויש? זה המצב?

יש לנו תקנים, יש לנו הרבה תקנים לא מאוישים. לצערי אחוז העזיבה בחקירות ילדים, התייחסתי לזה בוועדה לביקורת המדינה שהייתה לפני שבועיים, הוא גבוה מאוד. רק ב-2019 קיבלו מינוי 31.5% מכוח האדם החוקר שלנו. היום יש לנו 14 תקנים פנויים לגמרי של חוקרי ילדים ויש לנו שישה תקנים, שישה עובדים שהם בתהליכי הכשרה והם עוד לא קיבלו את המינוי. תהליך הכשרה של חוקר ילדים הוא תהליך מאוד ארוך, כולל קורסים, הדרכות פרטניות וגם כולל קבלת מינוי של משרד המשפטים, אז חוקר ילדים חדש או מתחיל יכול להתחיל לחקור, החקירה הראשונה שלו, תהיה רק אחרי בין ארבעה לחמישה חודשים מאז כניסתו לתפקיד.

יש לכם חוקרות?

כן, בטח, רוב הצוות שלנו. כמו, את יודעת, העובדים הסוציאליים רובן נשים, אז רוב הצוות שלנו מורכב מנשים חוקרות ילדים.

אז ניתן להם את הקרדיט שהן חוקרות.

לא שמעתי, סליחה.

כל הזמן אמרת חוקרים וחוקרים והרוב הן חוקרות, כפי שאני קראתי, אז להגיד שהן חוקרות, מגייסות חוקרות, דווקא זה מעודד את הנשים שם.

כן, הרוב המוחץ שלנו זה חוקרות ילדים, 90% מהכוח החוקר שלנו וגם מכוח ההדרכה שלנו הוא של נשים.

מה שאני יכול להגיד לך שלגבי איוש תקנים, ככל שזה מתקשר לפחות לחברה הערבית, אז אני אשמח לסייע בעניין הזה. אני חושב שהנגישות הלשונית היא מאוד חשובה ואם באמת יש קושי אז יכול להיות שנוכל להעביר את המודעה או את הדרישה הזו לעמותות, לחברה האזרחית, שיוכלו לסייע בעניין הזה. כי חבל, אז אפשר לסייע באיושם.

אנחנו מאוד נשמח לקבל עזרה בעניין. אנחנו מפרסמים בכל מיני אתרים אבל לא מצליחים לאתר דוברי ערבית באזורים מסוימים. נגיד במחוז צפון כמעט מחצית מכוח האדם שלנו הוא כוח אדם שדובר ערבית. עכשיו יש לנו בתהליכי הכשרה ארבעה עובדים דוברי ערבית במחוז צפון, כי זה המחוז עם האוכלוסייה הערבית הכי גבוהה ברמה הארצית, וגם היתרון של חוקר דובר ערבית שהוא יכול לעשות חקירות בשתי השפות, גם הערבית וגם העברית. אז אם נצליח לגייס גם באזורים אחרים זה יהיה מעולה.

הקושי שאנחנו מזהים זה בעיקר בדרום, בהתחשב גם במרחק הגיאוגרפי, כאילו לא יכולים לבקש מילד או המשפחה שלו לנסוע שעתיים לנצרת כדי לקבל את השירות.

אם אפשר להוסיף לעניין הזה את עזרתך, אדוני היושב ראש, אחת הבעיות הגדולות זה שהחברה הערבית עדיין מתקשה לדווח, היא מתקשה לפנות ולספר את הפגיעה המינית שקורית אצלה, ובדבר הזה אנחנו צריכים להשקיע ולשנות ואז היכולת אולי לתת את השירות בשלבים גם יותר מוקדמים.

אני חושבת שהטענה הזו היא גדולה מדי על החברה הערבית. השאלה קודם מה נעשה על מנת להגביר את המודעות, חומר הסברה, חינוך בבתי הספר, בגופים הממשלתיים השונים שנמצאים בחברה הערבית, במשרדים, בבתי הספר, ואחרי זה נדבר אם יש דיווחים או לא.

אני רוצה להגיד לך שלפני שנכנסתי לוועדה עשינו מין בדיקה קטנה להתקשר למוקדי חירום ולא היה שם מענה בשפה הערבית. למרות שהקשתי שאני מבקשת מוקדנית או עזרה בשפה הערבית לא קיבלתי את השירות הזה בשפה הערבית. אז לפני שנגיד את הטענות האלה נבדוק האם אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך בחברה הערבית.

אני מדברת על תופעה מאוד מזעזעת, מאוד, אחד מכל חמישה ילדים הוא נפגע פגיעה מינית, שני שליש מהאנשים שנמצאים במרכזי ההגנה הם כתוצאה מפגיעה מינית. זו התופעה שצריך לשטח ולאפס אותה, ממש לאפס אותה. והדבר הלא מדווח, העולם הלא מדווח הוא עוד יותר מדאיג וזה ברובו נמצא בחברה הערבית, כי מרכז הגנה אחד לא יכול לתת מענה. כשהאנשים בטיפת חלב לא מקבלים הכשרה או השתלמות איך לזהות תינוק שעבר פגיעה מינית או ניסיון לפגיעה מינית אנחנו לא יכולים להגיע לאנשים, לתינוקות אלה, לילדים הפגיעים ביותר.

אני לא רוצה רק לקבל את המקרה בעת שהוא פגיעה מינית, אני רוצה למנוע את הפגיעה הזו. יש עוד עבודה שאנחנו צריכות וצריכים לעשות אותה עוד לפני שיגיעו הילדים האלה למקלטים בטיפת חלב. ורופאים, רופאי ילדים לא קיבלו הכשרה לזהות ילדים נפגעי מין. זה אסוני בעיניי. אלה האנשים שבאים במגע עם הילדים שלנו והם לא מקבלים הכשרה, הם לא יודעים לזהות ילד במצוקה וילד לא יכול לדווח. וגם ההורים וגם המורים וגם האנשים המבוגרים סביב הילד הזה לא קיבלו שום חומר הסברה, שום הכוונה לזהות, או אם יש מוקד שהוא מדבר בשפה הערבית, מספר המקלטים לא מספק ולא מספיק. היעדר הנחיות ברורות בתוך המרכזים האלה, בתוך המוקדים האלה, מחמיר את התופעה ומאפשר קרקע פורייה להמשך והחמרת הפגיעה בקטינים שהם חסרי ישע ואין להם את הכלים לפנות למוקדים אלה.

אז יש הרבה מה לעשות, הם שקופים למערכת ואין טיפול מספיק והוא לא מספק, לא מבחינה כמותית ולא מבחינת טיב השירות שניתן, לא בשפה העברית ויותר ויותר חמור בשפה הערבית, אין הנגשה למידע הזה בשפה הערבית.

חוה, את רוצה להתייחס? אנחנו תיכף גם נשמע מנציגי הארגונים שהם פעילים גם בשטח ונוכל גם לשמוע פידבק מהם, אבל אולי תרצי להתייחס.

אני מאוד מסכימה עם הדברים שנאמרו, בדיוק לזה אני מכוונת. אני חושבת שיש עדיין פער מאוד גדול בנושא הזה ואני חושבת שיש כאן הרבה מאוד נושאים להשלים. יחד עם זה אני כן רוצה להגיד, הדיווחים שמגיעים אל עובדים סוציאליים לחוק הנוער על פי חובת הדיווח, שזה ממקום אחר, אבל זה מאוד קשור כאן, אני רואה את הפערים המאוד גדולים שאנחנו מקבלים במקום שבו כולם דוברי ערבית. כולם מכירים את התרבות וזה לא זר להם וזה לא משהו שאני צריכה ללמד, אולי אני לומדת מהם, שזה דווקא יותר חשוב, ואני רואה פערים מאוד גדולים בדיווחים, גם כשמדובר ביישובים מאוד גדולים.

חזקה עלינו שפגיעות, לצערנו הרב, אני מאוד מסכימה עם הדברים שנאמרו, הפגיעות קורות בכל מקום, בכל רמה סוציואקונומית, בכל תרבות, והתפקיד שלנו זה לגמרי לעשות את הכול כדי למנוע את הדבר הזה, שם אנחנו צריכים להיות. לזה התכוונתי. ככל שאנחנו נוכל לעזור לאנשים גם לראות את הדבר הזה, אבל גם לעשות איתו משהו, כי הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים למקרה אנחנו שומעים שידעו עליו קודם.

את אומרת שאת מסכימה עם הביקורות, גם הביקורת שהשמעתי קודם.

אני אומרת שאני מסכימה עם ההערה שהיא העירה, זה עדיין לא מוריד מהעניין, זה שאנחנו רואים פערים מאוד גדולים בדיווחים שמגיעים אלינו מהחברה הערבית, ועדיין יש שמה סוגיות שכן צריכות עבודה. זה לא משהו שמוריד בעניין הזה. אני לא מאשימה אף אחד, אני רק אומרת שיש כאן עוד הרבה מאוד דברים שאנחנו צריכים להתקדם איתם ואנחנו רואים התקדמות. אני מזכירה את הנתונים של המרכז בנצרת. אבל כן חשוב להגיד שאין ציפייה שיגיעו רק למרכז בנצרת, כל המרכזים קולטים מכל החברות שמגיעות אליהם ומי שידבר עם הילד ידבר איתו בשפה שמתאימה לו, גם אם אנחנו נצטרך להתנייד עבורו.

אבל זה לא בצוות הקבוע. ולגבי רופאים, אני מבין שהרופא הערבי המוכשר הוא רק במוקד בנצרת.

נכון.

שזה אומר שבשאר המקומות אי אפשר לקבל את המענה הרפואי המקצועי בשפה הערבית שזה בוודאי קושי שאת מסכימה איתו.

אני מסכימה.

אז יש לנו את העניין הזה של רופא דובר ערבית, אבל בנגב הצוות, בכלל לא ניתן לקבל מענה, גם של חוקר, גם של עו"ס בשפה הערבית ולכן אין ספק שזה בעייתי מאוד מהבחינה הזו. אני יכול לומר שמרכז ההגנה לא יכול לתפקד בדרום בלי ההנגשה בשפה הערבית.

מרכז ההגנה מתפקד ונותן שירות - - -

לא, הכוונה מתפקד לאוכלוסייה הערבית.

אני אומרת שהסוגיה של הצוות הקבוע היא אכן סוגיה ואני מבטיחה שאני אביא את זה לדיון בתוך המשרד כדי לעשות חשיבה נוספת על איך אנחנו יכולים להתמודד עם הדבר הזה, עם המגבלות הקיימות. ירדנה דיברה קודם על הקושי לגייס חוקרי ילדים, אני יכולה להגיד שבאחד המרכזים אני עיכבתי קליטה של עובד סוציאלי לחוק הנוער עד שתגיע עובדת סוציאלית דוברת ערבית ולא הצלחנו, גם כשפנינו באופן אישי לעובדות ואמרנו להם שיבואו לעבוד וניסינו לפתות אותם בתנאים הטובים לא הצלחנו לגייס עובדים. אני לא סתם אמרתי, יש עדיין קושי בעניין הזה ואנחנו עובדים עליו. ואני מודיעה לך שאנחנו נמשיך לעבוד על זה.

חוה, קודם כל אני שמח על הרצון שלך לקיים אותה חשיבה, שאנחנו כמובן מדגישים את החשיבות שלה. אנחנו נשמח בוועדה לקבל את המסקנות שלכם ואת ההמלצות לגבי הבטחת הנגישות של מרכזי ההגנה בשפה הערבית ונשמח לקבל אולי את סיכום הדברים או את המסקנות ומה שאמרתי, במה שקשור לרשויות נשמח לסייע, ובמה שקשור לגיוס אנשי מקצוע במידת האפשר גם אולי להשתמש בקשרים שיש לוועדה עם עמותות ועם ארגונים שפועלים בתחום הזה.

ברשותך, אני רוצה להוסיף משהו לחוה. זה שאת אומרת שנפגע מיני גם מהחברה הערבית יכול לפנות לעוד מרכזים שהם לא ביישובים שלו או לא מדברים את השפה שלו, זה מאוד מדאיג אותי, מאוד מאוד מדאיג. בן אדם במצוקה, אני לא יכולה להרשות לעצמי להוסיף לו עוד חסם, החסם של השפה. אם את חושבת שבן אדם במצב רגיש, בקושי החליט שהוא הולך ומדבר על הפגיעה המינית, שזו עוד רגישות בתוך נושא מאוד רגיש בחברה שהנושא הזה רגיש מאוד, ואת עכשיו מצפה מהם שידברו בשפה העברית על הפגיעה המינית שהוא עבר. זה יותר מדי. זה מנותק מהמציאות ומנותק גם מהמקצועיות.

אני מבקשת להבדיל רגע. הדברים שלי לא מובנים טוב. אני מבקשת להבדיל בין מה שאנחנו עושים על מנת להבטיח שיהיה צוות קבוע במרכז, וזה צריך להיות צוות קבוע שיש בו את הנציגים שהם יודעים לעבוד ביחד ולנהל את המקרה ביחד, לבין מי תפגוש המשפחה. לא תגיע משפחה דוברת ערבית ותפגוש מישהו דובר בעברית ויעמידו אותה באתגר של השפה. אני מסכימה איתך.

יחד עם זה אני רוצה להגיד, אני יכולה לתת לך דוגמה ממקום אחר. על אותו קו יש לנו מרכז בנצרת ומרכז בצפת, יש משפחות ערביות שלא תמיד ירצו להגיע לנצרת וכן ירצו להגיע לצפת. לפעמים הציפייה שאתה תגיע למקום של הדומים לך ויהיה לך יותר קל זה לא תמיד עומדת במבחן המציאות. אנחנו מאפשרים גם את הדבר הזה, אנחנו מאפשרים לוואדי ערה להגיע או לנתניה או לנצרת - - -

כי אין בוואדי ערה. אין שם, בטח שהם יגיעו להכי קרוב אליהם, שזה המרכז בנצרת.

לא, המרחק מבאקה לנצרת ולנתניה זה מרחק דומה ואנחנו מאפשרים להם את הבחירה ולא כולם תמיד יבחרו להגיע לנצרת. אנחנו מאוד מאוד קשובים למה שאומרים לנו האנשים, אבל ברגע שמשפחה מגיעה מי שידבר איתה ידבר איתה בשפתה. דיברה קודם ירדנה, ילד יפגוש חוקר ילדים דובר ערבית גם אם אנחנו נצטרך לעבור ממקום למקום, הוא יפגוש אנשים שמדברים בשפתו. זו בעיית שפה, זה לא יעלה על הדעת.

הבנתי את הנקודה הזו ולכן ההתייחסות העיקרית היא לצוות הקבוע. מובן שאם אין צוות קבוע זה ייקח זמן, הם יכולים להמתין, לשלוח אותם למקום אחר, ברור שזה בעצם לא המצב שרצוי בעניין הזה. חוה, אני חושב שהתקדמנו כאן וסיכמנו שאנחנו נשמח ללוות את החשיבה הזו לגבי איך מנגישים באופן ראוי את שירותי מרכזי הסיוע וההגנה לאוכלוסייה הערבית, במיוחד הצבענו על הקושי באזור הדרום. ואני, שוב, אשמח כוועדה לא רק ללוות את זה, גם לקבל את המסקנות שלכם לגבי מה ניתן לעשות, איזה חסמים קיימים וכך אולי גם לקדם את הנושא הזה.

נשמע אולי את נציג משרד הבריאות, ד"ר זהר סהר.

בוקר טוב.

אנחנו איתך. הקשבת לדברים, הערכה שלך לגבי עבודת המרכזים, הביקורת שהועלתה, אם אפשר את התייחסותך.

כן. אז קודם כל הנושא אכן נמצא בדיונים ואנחנו כרגע בתהליך של חשיבה כיצד ניתן לתעל ולשפר את גם את הפריסה וגם את העבודה של הרופאים במרכזים. הוקמה ועדה פנימית במשרד הבריאות שבמסגרתה יש גם תת ועדה שעוסקת בכתיבת המלצות סביב הנושא הזה של הקשר בין מרכזי ההגנה למרכזים האקוטיים, הצרכים שיש לרופאים כדי באמת לשפר את המענה שניתן מבחינת הבדיקות, מבחינת כמות הרופאים שצריך וההכשרה שלהם, ואנחנו נשמח לשתף בהמלצות כשהן יוגשו.

אנחנו מדברים על רופאים שעוברים הכשרה מיוחדת, נכון?

נעשו שתי הכשרות גדולות, אחת בשנת 2008 והשנייה בשנת 2013, יש היום בסביבות 40 רופאי ילדים שעברו הכשרה, חלקם רופאי ילדים ויש כמה רופאי נשים וכירורגים של ילדים. כיום מי שנותן את המענה במרכזי ההגנה הם רופאי הילדים שעברו את ההכשרה.

ההכשרה האחרונה הייתה רק ב-2013? כל השנים האחרונות אין הכשרות?

ההכשרה האחרונה הייתה ב-2013.

יש סיבה מדוע? אני מניח שגם אותם רופאים שעברו הכשרה - - -

אני רוצה להבהיר משהו. אני רוצה להפריד בין ההכשרות שנעשות באופן שוטף לרופאים במערכת הבריאות, זה משהו שכן נעשה. נאמרה פה קודם אמירה שרופאי הילדים בכלל לא עוברים הכשרות, זה לא נכון, רופאי ילדים כן עוברים הכשרות בנושא של איתור וזיהוי של נפגעי אלימות והתעללות, נעשו בשנים האחרונות הרבה מאוד הכשרות, גם בבתי חולים וגם בקופות חולים.

האם זה חובה? כל רופאי ילדים עובר את ההכשרה, האם זה ברמת חובה?

כרגע זה לא ברמת חובה חוקית.

למה? זה מזעזע.

זו הצעת החוק שלנו.

זה לא ברמה של חובה חוקית, אבל יש בהנחיות מנכ"ל חובה לעבור את זה ואני יכולה להגיד שכרגע בקופות החולים אנחנו גם מתחילים לעשות בקרות יותר אינטנסיביות על הנושאים הללו. לפני כשנה הפקנו לומדה ייעודית לאנשי המקצוע סביב הנושא של התעללות בקטינים, עשינו עוד שתי לומדות וכרגע יש בתהליך מתקדם הפקה של לומדה נוספת בנושא של פגיעה מינית שנעשית ביחד עם אנשי מקצוע מהשטח. הלומדות כרגע הן ממש בתהליכי הטמעה, זאת אומרת אנחנו כן נתנו זמן להטמעה כדי שכל מערכת תוכל להכניס את זה לתוך הפול של הלמידה שלה ואחרי שזה קצת יוטמע אנחנו נעשה חשיבה האם אנחנו עושים את זה כלומדת חובה או שנכניס להנחיות הנחיה אחרת שבעצם מחייבת הדרכה. זה משהו שהוא בתוכנית שלנו.

אבל אני כן רוצה להפריד את ההכשרה הזאת, שהיא הכשרה יותר ראשונית בנושא של איתור, שזה רוב ההכשרות שנעשות במערכת הבריאות לבין הכשרות שנעשות באופן יותר ארוך לנושא של רופאים למשל במרכזי הגנה או רופאים שבודקים ילדים באופן יותר – מה שנקרא בדיקה משפטית לאיסוף ראיות, בדיקה בעצם לאיתור ילדים בסיכון באופן יותר מקצועי.

אלה ה-40 רופאים שעברו את ההכשרה הספציפית למרכזי ההגנה?

נכון.

אגב, כמה מתוכם ערבים?

בשתי ההכשרות היו שני רופאי ילדים ערבים, שאחד עובד במרכז ההגנה בנצרת והשנייה החליטה שהיא לא רוצה להתעסק בנושא הזה לאחר שהיא עברה את ההכשרה. שוב, זו הכשרה ארוכה שנעשתה בשיתוף עם מכון חרוב בתקציב משותף של מכון חרוב ומשרד הבריאות, הכשרה של כמעט שנה, כולל נסיעה לחו"ל. אני יכולה להגיד באופן אישי שבהכשרה בשנת 2013 ממש ניסינו לגייס מאוד מאוד מאוד באדיקות רופאים דווקא מהאוכלוסייה הערבית וזה היה מאוד קשה.

נכון, אבל ד"ר סהר, 2013 זה נשמע באמת תאריך רחוק קצת.

נכון, אני מסכימה.

יש בתוכנית שלכם עכשיו תוכנית הכשרה חדשה, עכשיו, אחרי שבע שנים? מה שנראה כרגע באמת מתבקש. זה לא רק להכשיר צוות וכוח אדם חדש, אולי זה גם להתעדכן עם כל ההתפתחויות בנושא, הניסיון שצברתם.

לא, הרופאים שעוסקים בנושא - - -

האם האחיות עוברות את אותה הכשרה? אחיות שמטפלות בילדים?

לא.

למה? כי הסיכוי שלי לפגוש אחות כילד או ילדה יותר גבוה מאשר לפגוש - - -

אחיות בבתי חולים עברו כמה הכשרות ספציפיות לנושא הזה ועוברות הכשרות שוטפות.

בטיפת חלב?

בטיפת חלב הן עוברות הכשרות באופן קבוע.

זה חובה? אז אם אני עכשיו אבדוק כולן עברו הכשרה?

חובה, שוב, אמרתי, לא בחוק, אבל אני יכולה להגיד כמי שמרכזת את הליווי של העובדים הסוציאליים שעובדים עם טיפות החלב במחוזות בכל טיפת חלב אחיות עוברות הכשרה לפחות פעם בשנה בנושא הזה. שוב, כמובן שאנחנו כל הזמן בתהליך של ניסיון להטמיע את זה יותר טוב, לעשות חשיבה מה האופן הנכון לעשות את ההכשרות, האם רק הידע הוא חשוב, כמה בעצם הנושא של תרגול, עבודה על מקרים, הרבה נושא של עבודה על חסמים אישיים, בטיפות חלב במיוחד, יש הרבה מאוד התמודדות עם חסמים, קשיים באיתור ואחר כך בהמשך עבודה סביב הנושאים האלה.

זה נושא מורכב, זה נושא שדורש הרבה מאוד השקעה און גואינג כל הזמן, אבל, שוב, אני אפריד בין הצוותים במסגרות השונות, שאנחנו בעיקר מצפים מהם לדעת לאתר, לדעת להסתכל ולדעת באמת להתייחס בצורה ראויה ומשמעותית, לבין הרופאים שעברו את ההכשרה היותר אינטנסיבית, ששם באמת אחד הדגשים זה מעבר לאיתור אלא גם באמת יכולת לעשות בדיקה של איסוף ראיות ו - - -

כן, אז מה ששאלנו, יש תוכנית להכשרות חדשות עכשיו, במיוחד לאור הצורך? ראית את הצורך בהנגשה לשונית, בשפה הערבית לפחות.

אני קודם כל לוקחת את זה ומנסה לראות איך אנחנו נוכל לקדם את הנושא הזה ספציפית, זה כבר עלה כמה וכמה פעמים בתקופה האחרונה, אבל אני כן רוצה לציין שאני אעשה שוב בדיקה עם רופאים, אבל אני לא שמעתי שהנושא של ההנגשה של הבדיקה הרפואית הוא זה שהיווה בעיה. זאת אומרת אני כן חושבת שבסופו של דבר, אני יכולה להגיד לך למשל במחוז דרום יש רופאה נהדרת שעושה את העבודה גם בבית חולים סורוקה וגם במרכז ההגנה ובודקת הרבה מאוד ילדים מהאוכלוסייה הערבית והבדואית ואני לא שמעתי על בעיה בנושא השפתי. כמובן, אתה צודק במאה אחוז, שזה נושא שאנחנו צריכים להשתפר בו. אני מסכימה איתך ואני מוכנה לעשות את הבדיקה.

לא, אני חושב שברמה המקצועית - - -

אני מתחייבת לעשות את הבדיקה הזאת ולחזור אליכם בהמשך עם תשובות.

אז קודם כל ברמה המקצועית את בטח תסכימי שרופא שנותן מענה רפואי וטיפולי לילד שעבר פגיעה מינית אין ספק שההתקשרות הלשונית היא מאוד מרכזית וקרדינלית, לדעתי, בטיפול הזה. אני חושב שהמצב הזה קודם כל שלפיו יש רק רופא אחד ערבי, אין ספק שזה לא מספיק וזה לא מקיים, לדעתי, גם את הוראת החוק. הגיע הזמן אולי באמת לעשות הכשרות ואני מניח גם שיהיו פניות אליכם בעניין הזה.

אני מאוד מקווה, ואם לא, אנחנו נשמח להיעזר בכם כדי לגייס רופאים.

אנחנו נקבל ממך, אני מקווה, עדכון לגבי הכשרות חדשות בתחום.

כן.

תודה לד"ר סהר.

יש ממשרד החינוך?

יש, אבל אני רוצה לתת אולי גם לאורחים שאיתנו כאן. נתחיל ממך.

תודה. אני גליה אנג'ל, אני סגנית מנהלת בלובי למלחמה באלימות מינית ואני עוסקת בלובי בתחום הפגיעה המינית בקטינים והטיפול הראשוני בזה. אם אפשר להעלות את המצגת שלי.

לפני המצגת, גליה, היא בטח חשובה, תרצי אולי להעיר על הדברים?

האמת שהכול כבר משולב לי בתוך המצגת.

אוקיי, מצוין. תנסי להתמקד בדברים העיקריים, לא צריך לעבור על כל ה - - -

בסדר גמור, גם שמעתם את רוב הרקע עכשיו.

זה חומר שנמצא באתר של הוועדה?

כן וגם נשלח לחברי הכנסת.

בסדר גמור. ׁ(מצגת). אנחנו כבר שמענו את הנתונים, אלה באמת נתונים מזעזעים, אחד מכל חמישה ילדים ובני נוער בישראל עובר פגיעה מינית. אלה הנתונים שמוכרים לנו. מוכרים לנו גם תת דיווח, תת דיווח בחברה הערבית בעיקר ותיכף אני גם אגע במה שאני חושבת על זה.

קיימים שבעה מרכזי הגנה, לא שמונה. אני שמחתי מאוד לשמוע שבאוגוסט, ממש עוד מעט, אמור להיפתח המרכז שהיה בתל השומר, בינתיים, אני יודעת שאמרו כאן שהוא נסגר ביולי 20', אנחנו מכירים נתונים קצת אחרים ושכבר הפסיקו בעצם להגיע לשם מקרים לטיפול הרבה לפני.

אמרת ששבעה ולא שמונה בגלל הסגירה?

שבעה ולא שמונה. במקום תל השומר - - -

שהיום הובטח לנו שתוך שבועיים פחות או יותר.

קיבלנו תאריך יעד, אנחנו מרוצות מאוד מהסיפור הזה. אני אוסיף גם את העניין של החדרים האקוטיים שלא דיברו עליהם כאן.

וצריך להגיד, זה שלא הגיעו זה לא אומר שזה נסגר. אמרתי קודם שהייתה גם בעיה עם זה שזה יושב בצמידות לסוגיית הקורונה, אז זה לא שהמרכז נסגר.

זה עוד יותר, כי בתקופת הקורונה עלו הפגיעות בתוך הבתים.

אני לא אומרת שלא, אני רק אומרת שלבית החולים, אנשים נעדרו מבתי החולים מכל מיני סיבות.

גב' לוי, אני לא התפרצתי לדברייך ואני מבקשת שלא תתפרצי לדבריי, תודה. בעצם במרכזים לא נעשות בדיקות רפואיות משפטיות לאסוף ראיות פורנזיות מגופם של הנפגעים, הבדיקות האלה מתקיימות רק בחדרים האקוטיים.

אני אתן לכם קצת טיזר ואני אגיד שיש רופאה דוברת ערבית אחת בכל ישראל שעובדת אך ורק בהדסה עין כרם שמוכשרת לעשות בדיקת ראיות פורנזיות. אז גם כאן יש בעיה של הנגשה לשפה הערבית.

את מדברת על ה-40 רופאים המוכשרים?

לא, יש הכשרה נפרדת, יש הכשרה לרופאי ילדים שהיא הכשרה מאוד חשובה לטיפול, זיהוי ואיתור ומניעה של הזנחה, התעללות פיזית והתעללות מינית, שזה עברו 40 רופאים בכל הארץ, רק שלושה מהם היו רופאים דוברי ערבית, ויש הכשרה נוספת, הכשרה שמתקיימת בכל מיני תצורות, היא אמורה להיות הכשרה של 72 שעות לפחות שבעצם עוזרת לרופאים ומכשירה אותם לדגום ראיות פורנזיות מגופם של נפגעים ונפגעות ורק מי שעובר את ההכשרה הזאת מותר לו לדגום ראיות פורנזיות מגופם של נפגעים ונפגעות בערכות אונס. הראיות האלה הן קריטיות כדי בסופו של דבר להביא להרשעה של עברייני מין. מתוך כל הרופאים שעברו את ההכשרה הזאת יש רופאה דוברת ערבית אחת.

וכמה בכלל, חוץ מדוברי הערבית, יש רופאים פורנזיים?

זה נתון שאני צריכה לבדוק, אבל - - -

זה לא רופאים פורנזיים, זה רופאים שעוברים הכשרה, בעיקר רופאי נשים. יש רופאים פורנזיים רק במכון לרפואה משפטית שהם מייצרים את העניין הזה, הם נמצאים בוולפסון, אבל ביתר המקומות בארץ זה רופאים בעיקר בתחום הגניקולוגיה.

אבל את מדברת על הכשרה, זה שלושה ימים, משהו כזה?

נכון, זו לא הכשרה שבעייתי לעשות, אבל אפשר בעצם לדגום את הראיות הפורנזיות רק בחדרים אקוטיים שמותאמים לדבר הזה. זה בעייתי מבחינה משפטית לדגום במקום אחר.

בחדרים האלה שליש מהקליטות הם של קטינים. יש שם בערך 600 עד 700 קליטות בשנה, זאת אומרת די הרבה קטינים מגיעים לשם לטיפול אקוטי לאחר פגיעה מינית.

מה היחס בין החדרים האקוטיים לבין מרכזי הסיוע?

אז היחס הזה הוא בעצם יחס לא מוסדר. כמו שאני תיכף אגיד לכם אין נוהל שמסדיר את זה ואז כל מקרה לגופו, זאת אומרת חלק מהילדים מגיעים, חלק מהילדים לא מגיעים, לפעמים שיקול של טראומה משנית אומר שלא צריך לשלוח ילד לחדר אקוטי כי החדרים האלה לא מותאמים לילדים. אני מדברת על זה בהמשך.

בדרך כלל הורים מביאים את הילדים לחדר?

לא, לחדר אקוטי צריך להגיע באישור של חוקר ילדים, שזה גם בעייתי בכל מיני מקרים.

הפניה כאילו?

משלמים משהו ההורים? יש תשלום נוסף?

לא, השירות הזה הוא בחינם בחדרים האקוטיים לכולם. אז אנחנו נתחיל מהעניין של נוהלי העבודה. בעצם דוח מבקר המדינה כבר מ-2015 מעלה את העניין שאין נוהל שמסדיר את העבודה של מרכזי ההגנה, אנחנו עכשיו מדברים רק על מרכזי ההגנה.

אבל לא התייחסת לגבי מרכזים אקוטיים או חדרים, אלה נמצאים בתוך מוסדות רפואיים, נכון?

כן, החדרים האקוטיים נמצאים בתוך מוסדות רפואיים, השקופית אחרי השקופית הזאת גם מראה פריסה גיאוגרפית שלהם ובאיזה בתי חולים הם נמצאים.

אין נוהל עבודה מסודר, כבר ב-2015 בדוח מבקר המדינה הנושא הזה עלה בתור בעיה. בדוח מבקר המדינה 2019 אמרו שפורסם נוהל כטיוטה ב-2017 כבר, זאת אומרת הנוהל שמדברים עכשיו, שיש עליו הערות, פורסם כטיוטה לפני שלוש שנים. עדיין אין נוהל שמסדיר את העבודה של מרכזי ההגנה, כל מרכז הגנה פועל לגופו ולפי ראות עיניו, זאת אומרת ילדים בצפת מקבלים טיפול אחר מאשר ילדים בירושלים ומאשר ילדים בבאר שבע כי ככה זה עובד.

בנוסף בחלק מהמרכזים יש צורך בהפניה של עו"ס מטעם הרווחה ברשות המקומית או ממשטרת ישראל. זה לפי הנוהל שפורסם ב-2013. אנחנו יודעים שבחלק ממרכזי ההגנה, כמו במרכז בנתניה, אפשר להגיע עצמאית, וכמו שחוה לוי אמרה, הם מאוד מאוד שמחים שעלו המספרים של ההגעות העצמאיות, אבל בעצם בנוהל הישן שמסדיר איך מגיעים לשם חייבים הפניה. אז לא ברור מתי כן ומתי לא, מהשטח אנחנו יודעים שבחלק מהמקרים כשמגיעים ללא הפניה של עו"ס לחוק נוער מהרשות המקומית אי אפשר לקבל טיפול במקומות האלה. בעצם אין שום חוק שמחייב אותם לתת טיפול במקרים של הגעות עצמאיות.

אני אמשיך עם הנהלים. נוהל העבודה, גם אין הטמעה שלו ואין פיקוח עליו מן הסתם כי הוא לא קיים, ובנוסף אין שום נוהל במרכזי ההגנה לטיפול בילדים בגיל הרך, מאפס עד שלוש. מה מי שדיבר, ודיברו יפה, שכחו להזכיר זה שמרכזי ההגנה מטפלים החל מגיל שלוש עד 18, מה עושים עם ילדים, פעוטות, שנפגעים? לא ברור.

כאילו שאין שם פגיעות.

איפה זה קבוע גיל שלוש?

בתקנות של מרכזי ההגנה מגיל שלוש עד - - -

בתקנות של מרכזי ההגנה ואפשר אפילו לראות את זה באתר משרד הרווחה, בדף של מרכזי ההגנה, מאוד מאוד ברור.

לא, כי החוק עצמו לא קובע את הגיל הזה.

לא, אין שום התייחסות בנהלים, לא של חדרים אקוטיים ולא של מרכזי ההגנה לגיל הרך למרות שכמו שנראה אנחנו יודעים טוב מאוד שהרבה מאוד פגיעות נעשות בגיל הזה.

עכשיו, החדרים האקוטיים. זאת הפריסה של החדרים האקוטיים. שנייה לפני שאני אומרת את זה חשוב לי להגיד שבבאר שבע, נכון שזאת עיר גדולה והרבה מהאוכלוסייה דוברת ערבית, אבל מרכז ההגנה בבאר שבע משרת את כל אזור הדרום מאילת ועד באר שבע. זאת אומרת כל הפזורה הבדואית, המענה שלה זה בבאר שבע.

כן, דיברנו על רבע מיליון תושבים, אמרתי שמחציתם הם בגיל הרלוונטי לחוק.

כן, אז בעצם גם כאן, כמו שאנחנו רואים, החדר האקוטי הכי דרומי שלנו הוא בבאר שבע. גם כאן הפריסה מאוד מאוד דלה, שזאת בעיה בגלל שאפשר לבדוק בחדר אקוטי עד 72 שעות אחרי הפגיעה.

גם כאן אין נהלים ספציפיים לטיפול בילדים, מאיזה סוג של הפלה אפשר לעשות או אמצעים למניעת היריון בילדות מתחת לגיל 12 ועד איזה תרופות נותנים ואיזה טיפול והתאמה של החדר עצמו לשהות של ילדים, כי שהות בחדר האקוטי, כמו שאנחנו יודעים, זו באמת שהות של שעות ארוכות וזה לפעמים יכול להגיע לשהות של עשר ו-12 שעות. עם ילד קטן זה קשה מאוד מאוד מאוד.

ערכת אונס זו ערכה שמגיעה בתוך קופסה, חבל שאין לי אחת להדגים. היא מגיעה בתוך קופסת קרטון, היא מגיעה עם הוראות ומטושים, שעכשיו כבר כולנו יודעים מה הם, כדי לדגום דנ"א מגוף של נפגעים. היא מגיעה עם הוראות למטופל בגיר, היא לא מגיעה עם הוראות למטופל שהוא ילד. זה עוד דבר שקורה כאן.

עכשיו נעבור טיפה לדבר על הנהלים. כמו שאמרנו, הדוחות של מבקר המדינה דרשו שייכתב נוהל מסודר, הוא לא נכתב.

כן, הבנו שיש טיוטה, את אומרת שהיא מתעכבת כבר שלוש שנים.

נכון מאוד. ואני אתייחס למה שד"ר זהר סהר ממשרד הבריאות התייחסה אליו, הוועדה הפנימית של משרד הבריאות, שבאמת יש בה תת ועדה שעוסקת בנושא של הפגיעה המינית בקטינים, אבל הוועדה הזאת היא ועדה פנימית של משרד הבריאות. בנושא הזה, כמו שהבנו מכל הדוברים וגם מהמצגת וגם ממה שאנחנו יודעים, זה נושא שמערב את משרד הרווחה, את משרד המשפטים, את המשרד לבטחון פנים. לא יכול להיות שייכתב נוהל לטיפול בקטינים שלא מעורבים בו הגורמים האלה, גם אם הוא נוהל רפואי, זה הרי רפואי משפטי, הם כותבים נוהל שקשור לטיפול בחדרים אקוטיים בעצם, הטיפול שם הוא רפואי משפטי ואין גורם משפטי בתוך הוועדה הזאת, זו בעיה.

חייבים לסכם.

כמו שאמרנו, זה מתוך הלומדה שד"ר זהר סהר דיברה עליה, הלומדה החדשה של משרד הבריאות. כבר כאן כתוב שרוב הפגיעות הן בגיל הרך ובאמת אני רוצה לחזור ולחדד את השאלה למה אין נוהל כלשהו של איזה שהוא משרד שמתייחס לפגיעות מיניות בילדים בגיל הרך.

ושקופית אחרונה, מן הסתם צריך לנסח, להטמיע, נוהל מחייב שנכתב תחת ועדה בין משרדית, צריך לפתוח את מרכז ההגנה במרכז. מאוד שמחתי לשמוע שהוא נפתח ובאזור הדרום כן חייבים עוד איזה שהוא מרכז הגנה, מאילת ועד באר שבע זה לא הגיוני.

בהחלט.

צריך להכשיר עוד רופאי ילדים בהכשרה הארוכה שהיא לא הכשרה של לומדה, היא הכשרה של תשעה חודשים שנעשית בארץ ובחו"ל, אלה שתי ההכשרות שמדברים עליהן, שהוכשרו 40 רופאים, זו הכשרה ארוכה מאוד, זה כמו התמחות על בסיסית ברפואה. צריך להכשיר עוד רופאי ילדים, צריך להכשיר אחיות, צריך להכשיר פסיכיאטרים, צריך להכשיר עו"סיות בהכשרה הארוכה הזאת וכמובן שחייבים חייבים להכניס כאן הכשרות של רופאים דוברי ערבית, זה 20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, לא הגיוני בשום צורה.

צריך להכשיר רופאי ילדים לקחת דגימות פורנזיות בחדרים אקוטיים. לא הגיוני שילד יגיע לחדר אקוטי ומי שייקח ממנו דגימות פורנזיות זה רופא שלא מוכשר להתעסק עם ילדים, הם אוכלוסייה מיוחדת. וחוץ מזה צריך להתאים את החדרים האקוטיים עצמם לביקור של ילדים, לשהות של ילדים. זה הכול, זו העמדה שלנו, תודה רבה.

תודה, גליה, על הסקירה המקיפה. אולי נמשיך מהשטח עוד לפני שחוזרים למשרדי הממשלה. עורכת דין לירון אשל מהמועצה לשלום הילד.

תודה, אדוני. אז אני אגיד קודם כל שאנחנו שמחים על הדיון החשוב הזה. אנחנו במועצה לשלום הילד מנהלים מזה 20 שנה מרכז ייחודי וייעודי לליווי ילדים נפגעי עבירה לאורך ההליך הפלילי, מלווים אותם באמצעות מתנדבים יד ביד לאורך הדרך כשברור שחשיפת הפגיעה היא רק השלב הראשוני, הם צריכים להתמודד עוד עם הליך קשה, ארוך ומורכב. המטרה היא בעצם להנגיש להם את הדרך לעזור להם במיצוי הזכויות ומתוקף זה אנחנו עובדים באמת עמוק עם השטח, עם כל גורמי המקצוע, עם כל מרכזי ההגנה ומשם אנחנו כותבים את הדברים ומעלים את זה פה בוועדה.

אולי כדאי להתחיל דווקא מהברור מאליו, להסביר מה המשמעות של המרכזים האלה עבור הילדים. היום מרכזי ההגנה הם בין המפעלים הכי משמעותיים בחייהם של ילדים נפגעי עבירה. ואולי זו ההזדמנות על הבמה הזאת להגיד תודה רבה לצוות המדהים הזה שיש במרכזי ההגנה, בכל מרכזי ההגנה בארץ, לפרקליטים ולמנהלים ולעובדים הסוציאליים וחוקרי הילדים וחוקרי המשטרה ולאם הבית. כדי להסביר מה זה, אדוני, מרכז ההגנה, למשל בירושלים, יושב קומה מתחתינו, זה לרדת למטה, להיכנס למרכז ולראות אם בית משחקת על הרצפה בפאזל עם ילדה בת שש שנפגעה מינית בצורה קשה, ילדה שאיבדה את האמון שלה בעולם, ולשחק איתה בעצם במשך שעה ואולי אפילו שעתיים כדי לסייע לה בקניית האמון שלה חזרה ולהכשיר אותה להיכנס אחרי זה לגורם הבא בשביל חקירת ילדים, כדי לייעל את התהליכים המשפטיים וכדי לתת איזה שהיא מעטפת נכונה.

חלק מהייחודיות, כמו שאמרו לפניי, זו המעטפת ההוליסטית, המענה הרב מקצועי. אם לפני חקיקת החוק ילד היה צריך לעבור מבית החולים לחוקר הילדים לתחנת המשטרה ולרווחה המקומית, כולם יושבים שם, בלבוש אזרחי, לא מאיים, מונגש לילדים, במקום שנראה יותר קרוב לגן ילדים מאשר לתחנות משטרה.

כשמבינים את המשמעות הזאת, ובאמת אולי מטרת העל של המרכזים האלה זה הפחתת הקורבנות המשנית, גם מבינים למה כל כך חשוב לתקן את המחדלים או את החסמים שקיימים היום. וברשותך, אני אתייחס בקצרה לכמה מהם שהעלינו. נקודה אחת זה באמת האיוש של התקן הקבוע של חוקר ילדים. אמרו פה שחסר תקן אחד.

חסר במקום אחד, באשקלון, אני חושב.

מהידוע לנו מהשטח, וגם כמו שעולה מדוח מבקר המדינה וגם כמו שעולה מהנתונים עצמם שמשרד הרווחה העלה לפני הדיון, חסרים יותר מבמרכז אחד. יש לזה משמעות אדירה. גב' לוי באמת הסבירה שהצוות הוא צוות, הוא כמו משפחה, יש דרך חשיבה, יש ישיבות צוות, יש מהלך משותף, כל בוקר נפתח בישיבת צוות של המרכז כדי לחשוב ביחד, כדי למצוא פתרונות עבור הילדים, כדי לחשוב מהי תוכנית העבודה, וכשחוקר ילדים מוזמן on-call, בהתאם להפניה, הוא לא חלק מהצוות באופן קבוע. לכן האיוש של התקן הקבוע, כמו שנקבע וכמו שנדרש כבר בהחלטת הממשלה ב-2011, שכל משרד יאייש תקן קבוע, לצערי מ-2011 אנחנו כל הזמן בדיונים חוזרים על העניין הזה של איוש תקנים וזה עדיין לא נפתר עד הסוף. אז זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה זה באמת העניין של ההפניה של הקטינים למרכזי הגנה. אני אתייחס לשתי נקודות, גם הפניה על ידי המשטרה, מרכזי ההגנה נותנים מענה לא רק לילדים עד גיל 14, אלא בכלל לכלל הקטינים, גם עד גיל 18, ואנחנו רואים שהרבה מאוד ילדים, גם מהמקרים שמגיעים אלינו מהשטח, גם כמו שעלה מדוח מבקר המדינה, הרבה מבני הנוער לא מופנים בסופו של דבר למרכזי ההגנה. זה נכון שברמה נגיד החוקית או המשפטית ילד בן 15 יכול להיחקר על ידי חוקר נוער גם בתחנת משטרה, אבל אין שום סיבה שילדה בת 15 שעברה עכשיו אונס קשה תגיע לתחנת משטרה כשמחוץ לתחנה חונות ניידות והשוטרים לבושים במדי משטרה ובמקרה בקשר עכשיו מדברים על איזה שהוא מעצר והיא שומעת במסדרונות את השקשוק של האזיקים כי מישהו עכשיו נעצר. יש להם באמת אופציה לקבל את המעטפת הכי - - -

אז למה זה קורה בפועל?

אז חלק מהדברים שאנחנו מבקשים זה באמת לרענן את הנהלים. המשטרה עשתה בזה עבודה, אבל לרענן את הנהלים וזה רענון נהלים החל מהיומנאי בתחנה שפוגש נפגעת עבירה שמגיעה כי היא לא יודעת לאן לפנות ומה הזכויות, ואז באמת לכל חוקר שנמצא בתחנה להפנות במקרה, כמובן תמיד יש מקרי קיצון שבהם נדרשת חקירה ממש עכשיו, אבל בכל זאת לרענן את הנהלים ולעבוד הרבה יותר בהקשר הזה של העלאת מודעות והפניה.

אני אגיד עוד נקודה בעניין הזה של הפניות. מדוח מבקר המדינה עולה שרוב חקירות הילדים לא מתבצעות במרכזי ההגנה, גם היום. למרות הערך הרב עבור ילדים נפגעי עבירה רוב החקירות, למעלה מ-80%, לא מתבצעות במרכזי ההגנה.

מי אמור לקבוע כאן את הנוהל?

ככל שאנחנו יודעים אין נוהל כתוב לעניין הזה, אבל המדיניות בשטח זה שלמשל החקירות שקשורות לפגיעה על ידי בן משפחה, גם בן משפחה יותר רחוק, לא רק אבא או אמא, זה נכון שיש אמירה שזה יהיה לפי שיקול דעת, אבל רובם נחקרים מחוץ למרכזי ההגנה.

חשוב להבין, לא כל חקירה של פגיעה בתוך המשפחה יש חשש לזיהום או לניגוד אינטרסים או יש איזה שהיא מניעה לחקור אותה בתוך המרכז. ברגע שאין איזה שהוא נוהל שמסדיר את זה בצורה ברורה אז קורה שרוב המקרים זולגים ממרכזי ההגנה והילדים לא מקבלים את השירות שמובטח להם. אנחנו חושבים שבהקשר הזה צריך להיות נוהל שקובע שברירת המחדל היא שילדים עד גיל 18 יופנו למרכזים ורק בחריגים שבחריגים, שבאמת מתקיימות אותן נסיבות, אלו המקרים שלא יועברו למרכזי ההגנה. באמת אי אפשר להשוות חוויית חקירה במקום אחר ובין באמת כל השירות המדהים הזה.

ודאי, זו אחת המטרות של - - -

אנחנו מחזקים את הוועדה, אנחנו מכירים את יושב הראש ואת הפעילות שלו, אנחנו מחזקים את הוועדה באמת כדי שלא נצטרך להגיע לדיון הבא, לדיון מעקב, שוב פעם סביב החסמים האלה.

איך יש לך את הנתון הזה של 80% שנחקרים?

דוח מבקר המדינה מדבר ממש בפירוט על מספר חקירות הילדים מחוץ למרכז ובתוך המרכזים. אני אגיד שאנחנו גם פוגשים את זה בשטח, המון.

תודה רבה לך, בטח תלוו אותנו. אני רוצה לשמוע את פרופ' רחל לב, ראש מרכז המחקר של אמיל סגול. את רצית לשתף אותנו בממצאים?

שלום, תודה על האפשרות לדבר. אני חושבת שמה שאני אומר פה נוגע גם לנושא של איתור, גם לנושא של נוהל, גם לנושא של חקירות וכו'. יש פה הרבה קולגות שלי וחברים שלי בתוך המפגש הזה.

אני רוצה להביא לכם ממצאים שאני חושבת שהם חשובים ונוגעים באמת לכל הנושאים שאני אמרתי. אנחנו כבר יודעים הרבה שנים שפגיעה מינית, בעיקר אם היא מתמשכת והיא בילדות, היא פוגעת ונרשמת בגוף, אבל עד היום או עד לפני שלוש שנים לא ידענו באיזה אזורים במוח היא פוגעת, באיזה אזורי תפקוד מוחיים היא פוגעת, ולכן בעצם אפשר היה להתעלם מההשלכות של האם ילד יכול לדבר או לא יכול לדבר, ואני אפילו לא מתייחסת לאפס עד שלוש, כי אלה בכלל לא יכולים לדבר.

במכון סגול לרפואה היפרברית עשינו, פרופ' שי אפרתי ואני, ד"ר שיר דפנה תקוע, ד"ר יאיר בכור וד"ר הדני, עשינו מחקר על נפגעות מינית ונפגעות גילוי עריות בטיפול משולב של חמצן ופסיכותרפיה, אבל העברנו את כולם מיפויי מוח לפני ואחרי וראינו בדיוק איזה אזורי תפקוד מוחיים נפגעים. האזורים המרכזיים שנפגעים אלה האזורים שאחראים על מידע סנסור מוטורי מתוך הגוף שהוא גם כולל אזורים נוספים שאחראים על היכולת של ילד לספר סיפור באופן מסודר וברור ואנחנו יודעים שבלי סיפור מסודר וברור לא ייפתח הליך, כמעט, לעתים מאוד רחוקות ייפתח, אלא אם מצאו איזה שהם ראיות פורנזיות אחרות בבדיקה רפואית, כשרוב הילדים לא מגיעים לבדיקה רפואית מיד אחרי הפגיעה, ואין להם ראיות פורנזיות. אז אנחנו יודעים שילד כזה, שאלה האזורים הפגועים שלו, ולכן גם זה ההיבט הביולוגי פיזיולוגי של דיסוציאציה והניתוק של היכולת שלו בכלל לזכור או לדעת או לספר סיפור רציף הוא מאוד מאוד קלוש, לכן אנחנו גם יודעים שאצל רוב הילדים האלה, רוב הילדים שכבר כן מגיעים לחקירות, לא ייפתח הליך משפטי או הליך פלילי.

זו נקודה אחת. אנחנו לא יכולים לצפות מילדים שעברו פגיעות מיניות, ובעיקר פגיעות מתמשכות, שהם יספרו סיפור מלא. לא יקרה. רוב הילדים לא יספרו וככל שהגיל שלהם צעיר יותר ככה הסיכוי שזה יקרה, הציפייה שלנו לא סבירה מהילדים. זה אומר שגם חוקרי ילדים וגם מטפלים וגם במרכזי חירום חייבים כלים נוספים שיאפשרו להם להעריך, לאבחן ולטפל בילדים האלה.

הממצאים האלה הועברו לרשויות?

אני חושבת שגם מהקולגות שלי כאן, הרבה מהם שמעו ממני את הממצאים.

כי זה גם מאוד רלוונטי לעניין ההכשרה.

זה מאוד רלוונטי לעניין ההכשרה, זה מאוד רלוונטי לאיתור. בין חמישית לרבע מהילדים שנפגעים מינית במדינת ישראל, פחות מ-10% משתפים או זה בכלל מגיע לשירותי אכיפה או שירותי רווחה. כשעשינו את ההערכה לפי הסקר שעשינו, של טראיינה, סקר אפידמיולוגי על פגיעות בילדים והשווינו את זה ללמ"ס, זה אומר שבין 120,000 ל-140,000 ילדים במדינת ישראל נפגעים מינית מדי שנה. זה הרבה מעבר למה שכל השירותים יכולים לטפל בהם והרבה מאוד מעבר למה שידוע. המשמעות היא שגם פוגעים מסתובבים חופשי.

אנחנו חייבים לאתר את הילדים האלה מוקדם ככל שניתן, כי ככל שהזמן עובר אנחנו יודעים כבר מממצאים שילדים פחות ופחות מוכנים לספר, למה? מכיוון שאותם אזורים מוחיים, בעצם נוצרים שם פצעים, פצעים כמו ברגל עם מוגלה, אנחנו רק לא רואים אותם, הפצע הזה מונע מהילד לדבר ולספר ופחות ופחות הוא שולט בכלל על כל המידע והזיכרונות האלה.

אנחנו מפתחים היום באמצעות בינה מלאכותית מערכת של בינה מלאכותית לאיתור ילדים מגיל חמש ואילך שנפגעו מינית באמצעות ציור עצמי, בשיתוף עם חברת אנימה, שיכול לאפשר לאנשי מקצוע, אם נפיץ את זה בהמשך, ואנחנו עובדים ביחד עם משרד העבודה והרווחה, עם איריס פלורנטין ועם אלין אלול, ועם השירותים השונים כדי לאסוף את הדאטה זאת, ואם תהיה אפשרות אחר כך להעביר את זה בכל בתי הספר לפחות פעם בשנה לכל הילדים, אז כמו מבחני מיצ"ב, אנשי מקצוע יוכלו לדעת למי הם צריכים לפנות. לא לחכות עוד 20 שנה עד שכל הסימפטומתולוגיה הולכת ומחריפה.

תודה רבה. שומעים אותנו, כפי שאמרת, הרבה אנשים שמעורבים בעשייה הזו אז אני מקווה שבאמת תימצא הדרך איך לשלב את הממצאים הללו כדי לשפר גם את העבודה בתחום.

חבר הכנסת סגלוביץ', תגיד לי מתי תרצה להתייחס. עכשיו?

אני אגיד כמה מילים קצרות.

כן, בבקשה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

לגבי מה ששמענו עכשיו, הסיפור, מעבר לאלה שמגיעים ואיכות הטיפול, זה כל הסיפור של נפגעי טראומה מינית שהסיפור הזה הוא סיפור שהוא לוט בערפל, גם מעט מאוד מדובר, זאת אומרת הוא לא נמצא על סדר יום באמת ציבורי וההשלכות הכבדות שיש לזה על המשך החיים של הנפגעים והנפגעות. בסוף יודעים גם בתחום הזה שכאלה שנפגעו יש סיכוי שגם יהיו פוגעים ויסחבו איתם עוד הרבה דברים נוספים.

זה תחום, כמו ששמענו עכשיו, שמצד אחד הוא מרתק, הוא קצת אפילו מטריד ומפחיד, השאלה איך לגרום למערכות לעבוד, ופה אני מתחבר למה שלפחות נכנסתי וראיתי כאן. אי אפשר להגיד שפגיעה בילדים או פגיעה בילדים או פגיעות מיניות הן לא על סדר, זאת אומרת הן בוודאי על סדר יום ציבורי, אבל זה משהו כמעט הפוך להיגיון, ככל שהוא על סדר יום ציבורי ככה איכות הטיפול הכללית שהמדינה נותנת הוא נמוך. מדברים פה על מרכז אקוטי ודיברו על חמישה מרכזים אקוטיים, יש 21 בתי חולים בארץ, כשאתה נפגע במשהו אתה לא – אני לא מדבר על המקרה הקיצון שצריך להגיע מאילת לבאר שבע, אבל גם להגיע מטירה או כפר סבא לוולפסון או לחיפה, ויש רק חמישה כאלה. עזבו רגע את הבעיות הפנימיות של הטיפול, עכשיו לחשוב חדר אקוטי, מדמיינים איזה משהו, איזה חמישה חדרים מחוברים, לא, זה חדר בדיקות די שגרתי, די רגיל, מה שלא רגיל שם זה שזה קיים וזה שיש אנשים שעברו מיומנות. ויש גם בחדרים הספציפיים, כולל בוולפסון, בעיות שחוזרות למרות ההכשרות, למרות שאלה רופאים משפטיים שם.

זאת אומרת יש פה איזה שהוא היפוך, ואני לוקח את הדבר הזה ואני עובר למרכזים שהתחילו, לדעתי ב-2011 היה הראשון, אז מדברים פה על מה? מדברים על שבעה ומברכים על זה שהשמיני ייפתח. אנחנו נמצאים באיזה שהוא עולם לא הגיוני. ואני פה חוזר אליכם, אני לא משרד העבודה והרווחה, אבל אני מבין מדוע חלק מהחקירות לא מגיעות לשם, כי זה בסוף שאלה גם של שינוע. לא יעזור, שאלת הזמינות היא שאלה. אני חושב שאם יש לנו כוח בוועדה, שלך, בוועדת העבודה והרווחה והוועדה למעמד האישה, שהן פחות או יותר עוסקים בפריפריה הזו, להכניס את זה, לא לסדר יום, להביא לפה את השרים הנוגעים בדבר, או להשתדל להביא אותם לפה, להציג להם את התמונה. זה לא שהם לא מודעים, כולם יודעים, אבל יש משמעות לפרטים. יש משמעות לדעת שחדר אקוטי זה לא בשמים להרים אותו.

גם במרכז הזה היו המון בעיות בהתחלה, של מי יהיה השוטר שיהיה ומי ממשרד העבודה ואיך עובדים ביחד, אבל כבר יש מודל קיים ולשכפל אותו זה לא עלויות מטורפות למדינה גם במצב הזה, אל מול הנתונים. הנתונים שקיבלנו פה, שהם ידועים, צריכים להציף אותם מעבר למה שיהיה פה בוועדה. אני פשוט אומר בקול רם, זה מסוג המקרים המתסכלים שאין בעיה של שיווק, יודעים שיש בעיה של פגיעות בילדים, אין בעיה, הבעיה היא שזה לא עובר למימוש של שום דבר אופרטיבי. החדר האקוטי שעלה פה בדרך, החמישה האלה שנמצאים, לא יודע, זה כבר עשר שנים חמישה. מרכזי ההגנה מ-2011, הגיעו לשבעה, עכשיו יפתחו את השמיני, אבל זה על תשע שנים, מדינה.

היושב ראש, אני מרגיש שצריך לעשות פה מעשה ברמה אחרת, מעבר לנתונים, כן להביא את מקבלי ההחלטות, לשים, סליחה על הביטוי, את האצבע בתוך העין ולרתום אותם. זה מסוג המקרים שאנשים לא יגידו לא, זה פשוט איך לוקחים את כל האירוע הזה ועושים אותו למשהו אחר.

ללא ספק הנושא האחרון, של טראומות מיניות והשלכות, אני מציע לייחד איזה שהוא דיון משותף של הוועדות, כי זה לא רק בילדים, אלא לעשות דיון משותף מה עושים, כי, דרך אגב, רב הנסתר על הנגלה, גם בנתונים, גם בעובדות, גם במחקרים בארץ ובעולם. זה לא נושא שבאמת באמת מבינים בו עד הסוף. אני לשירותך ולשירותכם בעניין הזה, אבל אני חושב שצריך לעשות פה מעשה שהוא מעבר לדיווחים. זו התחושה שלי.

כן. אגב, לגבי החדרים האקוטיים, זה גם מהשנים האחרונות או זה משהו שקיים? כי מרכזי ההגנה זה משהו יחסית חדש, של העשור האחרון.

החדר בוולפסון קיים כבר 20 שנה והבעיות בטיפול בחדר בוולפסון ובשאר החדרים, גם הן קיימות כבר 20 שנה.

יש שם נוהל שלא תוקף במשך שש שנים. אני מדבר על החדרים האקוטיים, שש שנים לא תוקף נוהל. רק בשבוע שעבר היינו בירושלים בביקור ודיברו שם והיינו ושמענו, אבל זה עוד מאותו דבר. הם אנשים נפלאים ומצוינים שעושים את העבודה, אבל זה –

חבר הכנסת סגלוביץ', תודה. אני רוצה לשמוע את ענת אופיר, עובדת סוציאלית, מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים. ענת, אם אפשר בקצרה, בתוספת על הדברים שהיו.

מאוד בקצרה. אני רוצה להתייחס לשני דברים. קודם כל האמירה של חוה לוי ממשרד הרווחה, שאנחנו צריכים להמתין עד סוף 2020 כדי לראות את הנתונים. אני יכולה להגיד לכם, בהכשרות רבות מאוד של אלפי אנשי מקצוע שמכון חרוב עושה כל שנה עם אנשי מקצוע מכל התחומים, יש הרבה יותר מדי אנשי מקצוע בשטח ובוודאי הציבור הרחב שאינם מכירים את מרכזי ההגנה.

אני בתפקידי באופן ספציפי עוסקת הרבה מאוד בדיבור עם הציבור, בקמפיינים תקשורתיים, וחוה יודעת שאנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים לשתף פעולה עם מרכזי ההגנה, אבל זה מאוד קשה. כשאין טלפון אחד אחיד, מקוצר, ראשי, שהציבור מכיר אותו ואפשר אפילו לפרסם אותו בפוסט שרוצים כבר לפרסם את העניין, אבל אי אפשר לתת כל כך הרבה טלפונים של מרכזי הגנה, זה לנתניה, זה לחיפה וכו'. זה לא עובד ככה. כמו שלקו המצוקה, 118, היה במרכאות, אני אגיד, את החסד של הקורונה שפשוט דחף את משרד הרווחה וסוף סוף התקבלה החלטה לצאת במסע הסברה רציני, לפרסם בטלוויזיה, לפרסם ברדיו, ברשתות החברתיות, לשפץ את האתר. אז יש עוד המון מה לעשות כמובן בעניין הזה, אבל כשמשרד הרווחה החליט להתלבש על קמפיין ציבורי הוא ידע לעשות את זה.

אז הגיעה השעה לעשות את זה גם עם מרכזי ההגנה. כמו שאמרה חברתי לירון מהמועצה לשלום הילד, יש פה שירות מדהים שמי שהקים אותו הייתה לו תמונה ברורה של איך זה הולך לשנות את כל המפה של הטיפול בקטינים נפגעים במדינת ישראל. כשאנחנו מדברים על מספר הפניות שחוה לוי הציגה, זה לא מספיק. זה לא מספיק ביחס לכמות הילדים שאנחנו יודעים שנפגעים כל שנה וזה הרבה בגלל שהשירות לא נגיש לציבור הרחב, שמי שכבר מגיע למרכזי ההגנה הוא בר מזל, זה מקום מדהים. זה דבר אחד.

דבר שני, אתה שאלת, אדוני היושב ראש, הרבה פעמים את ד"ר זהר סהר ממשרד הבריאות למה ההכשרה האחרונה הייתה ב-2013. האמת היא שכרגע במצב הנוכחי יש קושי ללכת ולהכשיר רופאים נוספים כשמאז ההכשרה האחרונה, כמעט עשור כבר, משרד הבריאות עוד לא מצא לנכון להתקין תקן מסודר לאותם רופאים מומחים בתחום של איתור וטיפול בהתעללות והזנחה בילדים. הם עובדים ונשרפים לחלוטין בגלל שהם עובדים 24/7 ויש להם מקצוע ראשי אחר והם נדרשים לגלות זמינות בלילה וביום ואין להם לא זמן להתייעצויות ולא זמן לכתיבת חוות דעת מסודרות, כי זה לא העבודה הראשית שלהם.

אני חושבת שאם אנחנו רוצים לתת טיפול מיטבי לילדים ולא להפקיר אותם כשהם באים למסגרת הבריאות, אני לא מדברת עוד על הרופאים שכמו ששמעתם לא עוברים הכשרה על פי חוק, וגם את הנושא הזה יום אחד נקווה שיעבור החוק שיסדיר את הנושא הזה, אבל אם אנחנו כבר הלכנו והכשרנו, במכון חרוב ביחד עם משרד הבריאות, כ-40 רופאים, אז מן הראוי שהם יעבדו כמו ביתר המדינות המתקדמות בתקינה מסודרת ואז הנושא הזה יקבל את הטיפול הראוי כשילדים כבר מגיעים לבית החולים אחרי שהם נפגעו. זאת פשוט אוזלת יד של המערכת שגם שורפת את הרופאים שהיא כבר הלכה והכשירה תשעה חודשים. פשוט תשעה חודשים של הכשרה.

תודה רבה לך. נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות. תזכירי רק את השם.

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שמי איילת רזין בית אור, אני עורכת דין, היועצת המשפטית.

אז קודם כל אני באמת רוצה להצטרף לדברים של חברתי, מרכזי ההגנה הם מודל חשוב וייחודי של שילוב זרועות בין המשרדים והלוואי שהיו עוד מודלים כאלה ואנחנו גם מבקשות, ויש גם המלצות של דוח ועדת ברלינר, להחיל את זה גם לגבי בגירים. אז באמת אני גם מתחברת לדברים של חבר הכנסת סגלוביץ', יש שם אנשים טובים, מוכשרים, מצוינים, שכמו שאנחנו רואות בהרבה מקומות, א', לא ניתנים להם מספיק תקציבים, ב', לא ניתנים להם מספיק הכשרות מקצועית, ו-ג', אין להם מספיק סמכויות, זאת אומרת יש מקום בהחלט להרחיב את הסמכויות שלהם.

אני אבקש להתייחס ממש בקצרה למספר עניינים, בכל זאת, של איפה אנחנו חושבות שצריך לתת דגש וחיזוק. אז קודם כל הנושא של תורי המתנה לפגישות טיפוליות. לצערנו, במקומות מסוימים, בעיקר בפריפריה, התורים ארוכים מדי והסדירות הנדרשת של פגישות טיפוליות היא - - -

איפה?

במרכזי ההגנה. אגב, רציתי לומר את זה קודם, לירון תיארה את זה באמת בצורה מאוד מפורטת, אני מציעה לכם לעשות סיור במרכז הגנה, זה באמת מקום ייחודי. זה נראה מקום מאוד שפוי ונעים שנותן בדיוק את התווך - - -

כן, היו סיורים בעבר, אני מניח שנעשה את זה גם.

כן, אני ממש ממליצה לכם, זה באמת מקום ייחודי שצריך לאמץ אותו גם בנקודות אחרות בהקשרים האלה.

אז דיברתי על תורי ההמתנה לפגישות טיפוליות. הנגשה לאוכלוסיות רחבות יותר. דיברנו על החברה הערבית, גם החברה החרדית, גם שפות כמו אידיש, נדמה לי שבמרכז ההגנה בירושלים יש מתורגמן לאידיש, יש צורך כזה גם במקומות אחרים, אמהרית, וכל השפות האלה. הנושא של הגבלת שעות לא עלה פה. ברוב המרכזים, לדעתי כל המרכזים - - -

אני מבין שהמרכזים פועלים עד ארבע, מקסימום עד שש?

ומי שיצליח להביא את עצמו למקום הזה בשעה ארבע וחצי כבר לא מקבל את המענה.

כן, כשנחזור לדברי הסיכום של חוה לוי אני אבקש את התייחסותה לעניין הזה, האם יש כונן, יש מישהו תורן.

לא, בדרך כלל הם נאלצים לקבל מענה כמו בגיר וזה מאוד בעייתי. אנחנו, כמו שציינתי קודם, יש לנו הצעת חוק שבעצם מחייבת הכשרות חובה בנושא זיהוי פגיעה והתעללות לאנשי מקצוע בתחום הרפואה.

רופאי ילדים?

כן, זה ממש נמצא עכשיו בוועדת שרים. לצערי לא כל המשרדים שאמונים על אותם אנשי המקצוע מתמסרים להצעת החוק הזה ודוחפים ל - - -

מה לגבי אחיות בטיפות חלב?

כן, כל אנשי המקצוע, בריאות, רווחה והוראה, חינוך, כל אותם אנשים אמורים לקבל הכשרה לפי הצעת החוק, אמורים לקבל הכשרה מינימלית בזיהוי אותן נורות אדומות ולדעת לתת מענה מותאם. אילו מענים יש, לדעת לתת את המענה הלא מאשים, הלא מצמצם. זה מסוג הדברים שאני מניחה שחשבת שכבר יש, אבל לא, מי שלא מכיר את המאטריה לא יודע שזה בעצם לא מוטמע בהכשרה.

עוד משהו שרציתי להתייחס לנתונים, זה גם קשור לדברים של חבר הכנסת סגלוביץ', שהוא מכיר היטב את המאטריה. הדבר העיקרי שקופץ מהנתונים זה הרשויות, כל הרשויות, גם אכיפת החוק וגם הרווחה, לא מכירים את הפנים האמיתיות של פגיעה מינית בישראל. רוב הפגיעות הן בתוך המשפחה. במרכזי הסיוע 60% מהפניות, מ-52,000 הפניות שאנחנו מקבלות בשנה, הן על פגיעות בתוך המשפחה. אל הרשויות מגיעות בעיקר פגיעות מיניות על ידי זר או על ידי לא בן משפחה, ככה עולה מהנתונים שהגיש משרד הרווחה. ואני אוסיף צעד אחד קדימה, במשטרה רוב כתבי האישום שמוגשים הם על מעשה מגונה על ידי אדם שאינו בן משפחה. כלומר הרשויות, אני מתחברת מאוד לדברים שנאמרו, לא יודעות לטפל בתופעה הזו ואת זה צריך לפצח.

זאת אומרת יש קושי בפגיעות מיניות בתוך המשפחה, גם מבחינת איתור וגם מבחינת –

כן.

תודה לך, איילת. מהסיוע המשפטי, עורכת דין לידיה רבינוביץ. התייחסותך לדברים שעלו כאן.

אנחנו בסיוע המשפטי מייצגים קטינים נפגעי עבירות מין חמורות מכוח תיקון החוק שעבר לפני כשלוש שנים ב-2017. אנחנו מייצגים אותם רק מהשלב של הגשת כתב אישום ולכן יש לנו פרספקטיבה יחסית צרה, אבל גם בשלב שאנחנו נכנסים לתמונה, לשם המחשה בשנת 2019 ייצגנו 50 ילדים מתוך 53 שהופנו אלינו, ואני מצטרפת לדברים שנאמרו על ידי חברתי איילת מהאיגוד, שבאמת אנחנו רואים תמונה מאוד ברורה שרוב המקרים הם פגיעה בתוך המשפחה אצל קטינים.

זה המקרים שמגיעים אליכם?

נכון, אני אומרת שיש לנו פרספקטיבה מאוד צרה כי זה רק המקרים שבהם הוגש כבר כתב אישום והם יודעים על השירות שלנו ופנו אלינו ובחרו להיעזר בשירות המיוחד שאנחנו נותנים, אבל גם בשלב הכול כך מאוחר שאנחנו נכנסים לתמונה, שזה כבר אחרי הגשת כתב האישום, אנחנו עדיין מגלים מקרים שהמשפחה לא מודעת לקיומו של מרכז ההגנה. אנחנו כמובן מפנים ואנחנו מפנים למרכזי הטיפול, שזה בעצם שלב ההמשך ואני יכולה רק להצטרף לדברים שנאמרו ביחס לצורך בהעלאת המודעות.

הועברה כאן הרבה ביקורת וחשוב לי לומר שהשירות שניתן לילדים במרכז ההגנה הוא הצלה ונעשית שם עבודה מקצועית רגישה. זה מודל שאני ייצגתי את המשרד בכל מיני פורומים בינלאומיים ובאמת הוא אות ומופת ולא רק על הנייר, גם בתוצאות עבור הילדים והמשפחה. התחושה שבאמת לא צריך להתרוצץ ויש מקום מגן ומכיל שכל אנשי המקצוע מגיעים אליך וממשיכים ללוות אותך. גם אנחנו כשמייצגים את הקטין ומלווים את המשפחה, לצערנו שנים אחרי הפגיעה, מרכז ההגנה מהווה עבורנו סוג של קייס מנג'ר, שאנחנו חוזרים אליהם עם שאלות ועם הבהרות לצורך הפניה לטיפול והשלמת טיפול. חשוב בצד הדברים שצריך לשפר גם להגיד את הדברים הטובים האלה.

וביחס לתת איתור והיעדר אנשי מקצוע בתחום עבור ילדים בסיכון בחברה הערבית אנחנו נשמח שנייעד לזה דיון נפרד, אנחנו נגיש בקשה בעניין הזה כי יש לנו קשיים מאוד מאוד גדולים בייצוג ילדים ונוער נפגעי עבירות מין, נפגעי עבירות בכלל, נפגעי התעללות, נפגעי הזנחה, מאושפזים פסיכיאטרים מהחברה הערבית, במיוחד בדרום המצב הוא אקוטי.

אז בעניין הזה תוכלי לפנות אלינו באופן מסודר?

כן, אנחנו נפנה, אנחנו נעשה פנייה מסודרת.

כי הניסיון שצברתם מאוד חשוב וחשוב לנו לשמוע את התובנות שיש לכם בתחום, בהחלט. ותודה גם על המילים המעודדות לגבי התפקיד של מרכזי ההגנה. תודה, לידיה.

אז באותו הקשר אולי נשמע גם את הפרקליטות, אשרת שהם, מפרקליטות המדינה.

שלום וברכה. אני אומר כמה דברים. אנחנו מלווים את מרכזי ההגנה בעצם מיום הקמתם. אני כן אתקן את חבר הכנסת סגלוביץ' שמרכז ההגנה הראשון הוקם ב-2003 בירושלים ובאמת רק בשנים האחרונות התווספו כלל מרכזי ההגנה.

אני רוצה לומר שלכל מרכז הגנה מוצמדת פרקליטה שהיא למעשה הנציגה של הפרקליטות שבסופו של דבר מגישה כתבי אישום, היא מייעצת למרכז, היא חברת צוות מן המניין. היא לא יושבת כל יום שם, אבל היא מגיעה במרבית המקרים פעם בשבוע לישיבת צוות ולהתייעצויות טלפוניות תכופות והיא מלווה את מרכז ההגנה.

אני אגיד שבהיבט שלנו אנחנו רואים את החקירות שמתבצעות במרכזי ההגנה מעבר למה שתואר כאן כמקום שהוא מדהים עבור הילדים ומכיל ונותן להם את המעטפת, אנחנו סבורים שגם החקירות וגם האופן שבו נחקרות אחר כך החקירות בתחנות המשטרה בעקבות חקירה שמתבצעת במרכזי ההגנה, החקירות הן טובות, הן חקירות ממצות, הן חקירות און ליין. מי שמכיר, אני לא אכנס להיבטים המשפטיים, אבל הרבה פעמים בתיקים כאלה נדרש סיוע ראייתי והדברים עוברים בלי קצרי תקשורת בין הגורמים המקצועיים השונים. אז זה בהחלט יתרון גדול מאוד גם בהיבט החקירתי וגם בהיבט של השלמות חקירה והיכולת לבצע אותן במקום שבו הילד ירצה לעשות אותן. כך שגם בהיבט של התיק הפלילי שאנחנו מטפלים בו יש יתרונות רבים למרכזי ההגנה.

שאלו כאן לגבי הטיפול בפגיעות מיניות במשפחה ובכלל בפגיעות במשפחה, אנחנו באיזה שהוא שיח, אני מקווה לקראת סופו, של הגדרת המקרים שמגיעים למרכזי ההגנה. אנחנו סבורים שכל התיקים יכולים להגיע למרכזי הגנה למעט חריגים שלא יכולים להיכנס למרכזי הגנה במובן הזה שיכול להיות שהוא מזהה שם זיהום. לכן הצוות של מרכז ההגנה חייב להיות צוות מלא בעינינו, אני יודעת שאנחנו שואפים מאוד מאוד שבאשקלון תאויש המשרה, שבנתניה כשתצא לחופשת לידה זה יאויש מיד. שיהיו חוקרי ילדים בכל מקום וכמובן ברמת גן, כי הצוות מקבל את ההחלטה הנכונה ביותר האם נכון לחקור או לא. יש מקרים שהם מובהקים, שאי אפשר לחקור אותם במרכזי הגנה והילד צריך להיחקר במסגרת, אבל בהרבה מאוד מקרים אנחנו חושבים שאפשר למצוא את הדרך להגיע למרכזי ההגנה, אנחנו חושבים שזה המקום המיטבי מבחינת חקירה ומבחינת שיתוף הפעולה של הילד, שוב, בהינתן ההחלטה המקצועית שנעשית על ידי הגורמים השונים.

אנחנו שומעים בשטח שקיימת בעיה שהחקירות מתבצעות בעיקר לבני נוער מעל גיל 14 דווקא במשטרה ולא במרכזי ההגנה, כעניין של פרקטיקה.

נכון. אני יודעת שכרגע נכנס איש פיקוד חדש למחלק נוער במשפחה במשטרה, עופר מסינג, אנחנו כבר ישבנו איתו, שתי נציגות מהפרקליטות, אנחנו ישבנו וביקשנו ממנו שוב לרענן את העובדה שכשילד או נער או נערה מתקשרים למשטרה ומבקשים סעד בענייני עבירות שמגיעות למרכזי ההגנה שיפנו אותו למרכז ההגנה ולא לתחנות משטרה. אבל זה צריך בהחלט שידוד.

אני אוסיף עוד, הפורום שלנו, של כל הפרקליטות מכל הארץ, שבו אנחנו מלבנים סוגיות, זה פורום שהוקם גם ביחס לפרקליטות לבתי לין, מרכזי הגנה, וגם לחקירות ילדים.

אני רוצה כן לחלוק איתכם תהליך שאנחנו עשינו. אני הייתי מעורבת בתהליך של הרחבת מרכז הגנה בירושלים עבור תושבי מזרח ירושלים. אנחנו זיהינו צורך באמת של שליש מילדי ירושלים שהם דוברי ערבית שלא קיבלו את השירות הזה במהלך השנים במרכז ההגנה, הוא גם היה ממוקם באזור קרית יובל, הוא לא היה ממוקם כמו שהוא ממוקם היום, במקום שנוח ונגיש יותר, והצלחנו במאמץ, וכאן באמת הוועדה יכולה לעשות את שלה, להכפיל כמעט את צוות מרכז ההגנה בירושלים כך שיש גם עובד סוציאלי, גם חוקר ילדים וגם שוטרת שהיא דוברת ערבית כדי להנגיש את השירות הזה עבור ילדי מזרח ירושלים וילדים דוברי ערבית באזור ירושלים.

אני בהחלט חושבת שאפשר לחשוב על הדבר הזה גם, כמו שאמרתם, באזור הנגב וגם באזור הצפון, זה בהחלט דבר שהוא טוב. אני שוב אומרת, זה לא שילדים לא יקבלו שירות בשפה שלהם, אבל בהחלט מרכזי הגנה במקומות שבהם יש אוכלוסייה דוברת ערבית זה בהחלט מקום שאפשר לחשוב עליו ולדחוף את זה בהקשר הזה.

אני כן אומרת שאנחנו עובדים באופן צמוד, ואני יכולה לסכם בזה, היתרון במרכזי ההגנה זה העבודה הרב התחומית, המשותפת והשותפות בין כלל הגורמים, בין המשטרה לפרקליטות לעובדים הסוציאליים לחוקרי הילדים ולגורמי הרפואה. אני חושבת שבדיוק זה המקום שבו אנחנו יכולים לדחוף קדימה ולנסות לתקן את הדברים שעוד זקוקים לתיקון. אנחנו חברים בוועדת היגוי ארצית, אנחנו חברים בוועדות היגוי אזוריות של מרכזי ההגנה הספציפיים בדיוק כדי לעקוב אחרי הדברים האלה ולנסות לשפר. אני לקחתי לעצמי כאן כמה דברים שנאמרו כאן ואני חושבת שאנחנו ננסה לקדם את זה גם בוועדת ההיגוי הארצית וגם במקומיות סביב הנושא של באר שבע. אנחנו כבר בקשר אינטנסיבי עם חקירות ילדים סביב המקרים שמגיעים אל מרכזי ההגנה והרחבה של המקרים האלה ככל שניתן.

יופי. תודה רבה, אשרת, אני שמח לשמוע. לא שמענו את נציגי המשרד לבטחון פנים. מי ידבר מטעמם? מיטל גרף? או כל אחד שתבחרו.

כן. נתתם לי את זכות הדיבור, תודה רבה.

כן, האמת היא שכנציגת המשרד לבטחון פנים, אז אם תוכלי להתייחס לנושאים.

גם נציגת המשרד לבטחון פנים וגם מאמינה מאוד במרכזים האלה. אנחנו את המחויבות שלנו, כפי שנאמר על ידי אחרים, יהללוך זרים ולא פיך, אנחנו מחויבים לתהליך. חוקרת מיומנת ומוסמכת נמצאת בכל מרכז הגנה. סתם לסבר את האוזן, בתקופה הזאת, כשכל המשטרה, כולל אני, מתגברת ומותחת את עצמה וחוקרים נהדרים, קצינים נהדרים, לטובת משימות אחרות, בחוקרי ההגנה אנחנו לא נוגעים ומשאירים אותם במרכז ההגנה, כי אנחנו מאמינים בתהליך הזה ואנחנו מחויבים בו. וכמו שנאמר, אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אבל החוקרים שלנו יושבים שם באופן קבוע, הם חלק מהצוות, מחויבים לתהליך.

אני לא אחזור על דברים שנאמרו, אבל אני כן אתייחס לשני דברים שעלו במהלך הדיונים וזה היה לי מאוד חשוב להגיד. אחת, נאמר לגבי חוקרי הילדים והאיוש החלקי וכמה שזה מפריע. אני לא אחזור על הדברים של לירון אשל מהמועצה לשלום הילד, אבל זה חשוב וזה קריטי וזה ראוי לטיפול. זה מטופל, זה יושב בוועדות ההיגוי, אבל צריך לטפל בזה כי זה חשוב וזה קריטי לתפקוד.

ומה שחשוב ורציתם לשמוע ממני לגבי ילדים מעל גיל 14. אז כמו שחברתי מהפרקליטות אמרה, אנחנו העברנו הנחיה כבר, ההנחיה הועברה לשטח. אני מזכירה שלשטח יש אינטרס שזה ייחקר במרכזי ההגנה, זה מקדם לנו את החקירה. קציני החקירות וחוקרים - - -

כן, רק שהנתונים קצת בעייתיים כי אם באמת 80%-70% דווקא נחקרים - - -

ולכן הועבר הרענון. עדיין הנתונים אומרים שרוב ההפניות מגיעות מהמשטרה, זאת אומרת שהמשטרה יודעת לעשות שימוש במרכזי ההגנה. כמובן שיש לשפר, שיש עוד כברת דרך, אנחנו בעד לעשות את זה, לכן הועברה ההנחיה הזאת לגבי מי שמעל גיל 14 ואנחנו ממשיכים בעשייה. כאמור, אנחנו מחויבים ומוקירים תודה על המרכזים האלה שמקדמים את העבודה שלנו.

אוקיי, תודה רבה לך. באמת חשוב העניין הזה של לרענן את ההנחיות כאן, בעיקר בגלל החשיבות שגם אתם נותנים לקיומה של החקירה בתוך מרכזי ההגנה.

לא, אני רק חזרתי ואמרתי שזה מעבר להנחיה, זה גם מקדם לנו את החקירה, זה לטובתנו. אם המטרה שלנו היא חקר האמת, אם המטרה שלנו היא להגיע לכתב אישום בסופו של יום כשיש לנו עדות טובה של קורבן העבירה, כדאי שזה יהיה לנו בבית לין, זה מקדם אותנו.

כן, זה גם מה ששמענו מהפרקליטות ומהסיוע המשפטי. מאה אחוז, תודה רבה לך. נציגת משרד המשפטים, לא נתנו לך.

כן. אנחנו באמת מלווים את הנושא הזה בהיבטים של ייעוץ וחקיקה, אבל אני רוצה לומר שני דברים. אני רוצה להתייחס לנושא הזה משני היבטים. קודם כל בחודש דצמבר ב-2019 ועדת ברלינר הגישה את המלצותיה לשר המשפטים והשר לבטחון פנים. זו ועדה שהוקמה על ידי שני השרים לבחון את הטיפול של מערכת המשפט בנפגעי עבירות מין. אחת ההמלצות של הוועדה הזאת הייתה לא רק להמשיך את פעולת עבודת מרכזי הסיוע, אלא אפילו לשקול הרחבה שלהם לגבי בגירים מתוך תפיסה שבאמת המענה ההוליסטי שניתן במרכזים האלה, שמספק גם את המענה החקירתי, גם את המענה הסוציאלי ובמקרים מסוימים גם את המענה הרפואי, כשיש צורך, המענה הזה הוא יהיה נכון גם לגבי נפגעי עבירות מין בגירים.

בדיונים שהיו לנו בוועדת ברלינר המשטרה הציגה פריסה שלהם ותפיסת עולם חדשה בעצם לגבי הקמת מחלקי משפחה, משפחה ועבירות מין, שזה איזה שהיא תפיסה חדשה של המשטרה שהקימה, אם אני לא טועה, אני לא נציגת המשטרה, אבל אני רוצה להציף את זה פה, שהקימה 16 מחלקי משפחה כבר במחוזות בינוניים, בתחנות מבחינת סדר גודל בינוני, ששם אמור להיות עו"ס קהילתי, עו"ס משפחה, שאמור לתת מענה בהיבטים הנדרשים לאותם נפגעים שמגיעים. אני רוצה לשקף לוועדה החשובה הזאת שהעבודה הזאת היא חשובה גם לגבי האדוות שיש לדבר הזה לגבי נפגעי עבירות אחרים, מין בגירים גם.

ומה לגבי מלידה עד שלוש? כי אם את מדברת על הרחבה, אז מה איתם?

קודם כל נגיד שלפי חקירות ילדים קטין הוא כל מי שמתחת לגיל 14.

נכון, אבל לידה עד שלוש, הם לא יכולים לדבר ולתקשר.

נכון, זו שאלה מאוד מאוד - - -

אבל הבנתי שזו חוליית גיל חלשה בהקשר הזה.

זו שאלה מאוד מאוד מקצועית בהיבטים של חקירות ילדים, אני לא יכולה להיכנס להקשרים שלהם, אני יכולה לומר שמבחינה משפטית אין איזו מגבלה, המגבלה היא השלב שבו ילד יכול לדברר את מה שקרה לו, יכול להבין שאלות והחקירה בכלל יכולה להיות רלוונטית. אין מבחינת חוק מגבלה של גיל מינימלי לחקירה, זו באמת שאלה מקצועית, בכל עניין חוקר הילדים מעריך האם החקירה היא רלוונטית ובכלל מה המצב הנפשי, עד כמה אפשר לשחזר ולהיות אמינים מבחינת העברת המידע. זו באמת שאלה מהתחום המקצועי, אין מגבלה חוקית בהקשר הזה.

ההיבט האחר שרציתי להציף הוא דווקא מכיוון קצת אחר ולוקח קצת לראשית הדיון בוועדה. בכובע אחר של הממשלה אנחנו היינו חברים בצוות המנכ"לים למיגור הפשיעה בחברה הערבית, שזה דבר שעכשיו מסיים את העבודה שלו. זה צוות שהוקם בראשות ממלא מקום מנכ"ל רוה"מ שריכז את כלל משרדי הממשלה כדי לבדוק איך לשפר את המענים, גם בהיבט של אכיפה וגם בהיבט של טיפול, כדי למנוע פשיעה בחברה הערבית. למה אני אומרת את זה? כי באותה מסגרת דיון היו חברים גם משרד הרווחה, אם אני לא טועה, והצורך הזה בהצפת המענים הייחודיים שדורשת החברה הערבית הוא צורך רוחבי, הוא צורך שעולה בהמון המון המון הקשרים. הסיפור של הפשיעה בחברה הערבית שנדון שם הוא הסיפור של פשיעה אלימה והנתונים היותר קשים שיש של פשיעה אלימה בחברה הערבית, אבל אני מאוד מברכת ומקווה שתמשיך המגמה הזאת של הרחבת התפיסה הזאת שמחייבת הסתכלות על צרכים ייחודיים של החברה הערבית בהרבה מאוד הקשרים. זה קשור גם לנושאים של אלימות במשפחה, זה קשור גם לעבירות מין וקשר שתיקה מיוחד שיש בעבירות האלה בחברה הערבית ולעוד היבטים נוספים שאני מאוד מקווה שגם הכנסת תקדם את ההסתכלות המיוחדת והמאוד חשובה הזאת.

תודה. האמת היא שאני שוחחתי עם יושב ראש הוועדה למיגור האלימות, נראה לי שאו שנקיים דיון משותף לחלק שקשור אולי לבני נוער וילדים או שנעשה את זה אצלנו.

הנושא הזה גם עלה כאן, נדמה לי על ידי חברת הכנסת, הנושא הזה של קושי מיוחד קודם כל בעבירות מין, ולכן גם הוקמה בסוף ועדת ברלינר, אנחנו יודעים שיש קושי לדווח הרבה יותר מעבירות אחרות, בגלל הרגישות, הפרטיות וכו', דברים שמאוד קשה לחשוף גם בפני חבר, אז בטח בפני צוות שופטים, קהל וחוקרים. אבל אנחנו יודעים שבחברה הערבית הקושי הוא עוד יותר קשה, יש לזה כל מיני מחקרים והיבטים, אתם בטח מכירים אותם יותר ממני, יש לזה היבטים סוציולוגיים, יש לזה היבטים של התפתחות החברה לאורך השנים, יש לזה היבטים פטריארכליים וההשתנות של החברה בחברה המודרנית ושם אנחנו, כמערכת האכיפה, נדמה לי שעוד לא הצלחנו לפצח את זה מספיק טוב. אני כן יכולה לומר שהפרקליטות כן עושה בהקשר הזה עבודה, נפגשת, בודקת עם מרכזי סיוע שמסייעים בחברה הערבית, שזה גם דבר שצריך עוד להתפתח, כך שאני חושבת שיש לזה מודעות, אבל הדבר הזה צריך לפרוץ עוד הלאה.

ויכול להיות, לפי מה שאת אומרת, באמת שווה פעם לקיים דיון שמתמקד ב - - -

אני חושבת שלגמרי מוצדק. הוא גם מתקיים בתוך הממשלה ואני חושבת שהוא בהחלט צריך להתקיים גם בכנסת.

כן. אוקיי, תודה רבה לך. נציגת ההורים, הנהגת ההורים הארצית, לירון חביב, איתנו? אנחנו חותרים לסיום, יש לנו עוד חמש דקות ונסכם. כן, לירון.

כן, שלום. זה יהיה מאוד קצר. על הרוב כבר דיברו, אני רק רוצה להוסיף מספר דברים. קודם כל המון המון תודה על הזכות לדבר, בהחלט שמחתי לשמוע פה המון דברים חדשים על תהליכים שקיימים. זה משליך אותי לנקודות העיקריות שלנו.

קודם כל אני רוצה להדגיש משהו נורא חשוב. כל השעה וחצי האחרונות אתם מדברים פה בעיקר על המגזר הערבי, על הבעיות שקיימות בו, אני רוצה להתייחס שהבעיות האלה קיימות בעוד מגזרים, גם במגזר החרדי וגם בילדים עם מוגבלויות, שגם שם יש את הבעיות.

אנחנו רואים שיש בשנה האחרונה, בעיקר בתקופת הקורונה, גידול של מעל 50% בפניות למרכזי הסיוע. חשוב לי להגיד שחוזר מנכ"ל מחייב את משרד החינוך להפיץ דוח שבו הורים, ילדים, כל מי שנפגע מינית, הורים שהילדים שלהם נפגעים מינית, כיצד הם צריכים לפעול. זה לא קיים במרבית בתי הספר, בעיקר עכשיו בשינוי התקופה האחרונה שהיא תקופת הקורונה. הילדים נמצאים בבית, אין להם את היועצת לפנות אליה, בטח לא בצורה כל כך ישירה כמו שיש להם בבית הספר. זה משהו שחייבים בדחיפות לפרסם אותו, איך הילדים/הורים יכולים לפנות ברגע שזה קורה.

כמו שנאמר פה, הפגיעה המינית היותר חזקה היא בתוך הבתים וקשה מאוד בתוך הבית, כשאתה אפילו לא יודע למי לפנות. אני עשיתי בדיקה מאוד קצרה אתמול, כשהתכוננתי לוועדה, כשאתה רושם 'הטרדה מינית', שזה מה שילד ירשום, הוא אפילו לא יודע מה זה הטרדה מינית, בשביל לדעת איך לפנות, למי לפנות, כשאתה רושם הטרדה מינית זה רק מסביר לך מה זה הטרדה מינית, זה לא שולח אותך אפילו למי לפנות. איך הילדים האלה יכולים לדעת למי לפנות?

הדבר השני זה שמערכת משרד החינוך עדיין לא מספיק מוקיעה מקרבה אנשים עם רקע של עבירות מין. רק בחודשים האחרונים אנחנו עדים, בחודש מאי האחרון התבשרנו על זה שד"ר אברהם ברקאי, שהוחזק בהחזקה של 200,000 תכנים פורנוגרפיים פדופילים ככל הנראה יתמנה ללא פחות מאשר רופא הפיקוח על שירותי בריאות התלמיד בלשכת הבריאות במחוז הצפון. ועוד נושא אחרון, שהיה ממש בתקופה האחרונה, זה המורה הפדופיל בתל אביב. חייבים להגביר את הנושא הזה, חייבים להגביר את האכיפה.

והדבר האחרון שמאוד חשוב לנו כהנהגת הורים לבקש זה למצוא את הדרך בימי הקורונה, כשהילדים נמצאים יותר בבית מאשר בבתי הספר, למצוא את הדרך להוציא להורים סוג של הדרכה, הסברה, איך הם יכולים לראות סממנים. יש יועצת בבית הספר, מורה בכיתה, שעוד איכשהו היא פתאום רואה שהילד יותר נסגר, הגננת רואה שהילדה יותר נסגרת, מסבה את תשומת לב ההורים. איך ההורים היום יכולים לדעת את זה? איך אני כאמא יכולה לדעת שהילד שלי נפגע מינית? אין לי שום דרך לעשות את זה.

כן, אולי צריך להכין ערכה מיוחדת להורים.

בדיוק. אלה שני דברים, גם העניין של פרסום של חוזר מנכ"ל מחייב את משרד החינוך לעשות את זה וגם את החובה להדרכת הורים איך למצוא את הסימנים. אלה שני דברים דחופים וחשובים. תודה רבה רבה.

תודה, באמת תודה לך. לפני שאני שומע את דברי הסיכום מחוה לוי, אולי נציגת משרד החינוך איריס בן יעקב, ממונה על חינוך למיניות ולמניעת פגיעה?

כן, אני איתכם.

אז היו הערות גם למשרד החינוך ואם יש לך הערות על הדברים שעלו.

באופן כללי בימים כתיקונם אנחנו מפרסמים את מרכזי ההגנה גם בפני אנשי המקצוע שלנו. זה נכון שיועצות בית הספר הן לרוב הקשר שלנו עם מרכזי ההגנה, כשמתגלה איזה שהוא חשד אז הצוות החינוכי פונה ליועצת בית הספר ויועצת בית הספר מכירה את מרכזי ההגנה. אנחנו דואגים לעשות סיורים במרכזי ההגנה, אנחנו עושים בשיתוף פעולה הרצאות, גם לאנשי המקצוע שלנו, לפעמים גם לעובדי הוראה. זה נכון שבימי הקורונה זה אתגר מאוד מאוד גדול, קודם כל אנחנו לא רואים את הילדים, מאוד מאוד קשה ליצור קשר עם הילדים, זה לא כמו שילד בא לבית הספר ומחנכת או יועצת יכולה לקחת ילד ולדבר איתו בלי העיניים המשגיחות לפעמים של ההורים, אם נגיד מדובר בפגיעות במשפחה.

יש לנו שבוע המערכת למניעת פגיעה מינית, שם אנחנו לרוב מפרסמים את רשימת מרכזי ההגנה וכן כמה טיפים, אנחנו שולחים מכתב להורים על מה קורה כשיש חשד לפגיעה. בימי הקורונה, עכשיו אנחנו עובדים על ערכה למורים, על איתור וזיהוי, איך בכל זאת הם יכולים לאתר ולזהות ילדים מרחוק. ואנחנו גם נגיע להורים, זאת אומרת אנחנו כן נפרסם רשימה של לא רק מרכזי ההגנה, גם מרכזי סיוע, יש המון עמותות שמסייעות להורים והן כתובת לפנייה כשמתעורר חדש.

האם יש דיווח הפוך, כאילו שמרכזי ההגנה מדווחים למשרד החינוך על פגיעות בתלמידים?

קודם כל אנחנו בקשר שוטף עם חוה. באמת אני גם רוצה לפרגן מאוד למרכזי ההגנה, זה שירות מצוין, נעים, נגיש, אנחנו בקשר שוטף עם מרכזי ההגנה. לרוב אנחנו אלה שמפנים, אבל לפעמים יש קשר הפוך, כשיש כל מיני שאלות, כשצריכים את עזרת בית הספר, כשמתעורר - - -

לגבי חומרים כתובים, יש אפשרות שתעבירו אלינו, שיהיה לנו בוועדה תיעוד של – מה יש לכם, ערכה שאתם מפיצים או הנחיות?

כן, יש לנו קודם כל ערכה ליועצות החינוכיות, הן אלה שמעבירות בחדרי מורים, מרעננות כל שנה את סימני האיתור והזיהוי, איך מורים יכולים לדעת שילד עובר משהו. אז יש לנו את הערכה הזאת, אנחנו פיתחנו גם כל מיני סרטוני הדרכה שברגע שמורה מאתר ילד כזה אז איך הוא מנהל שיח עם הילד הזה, כי הרבה פעמים כשלא יודעים לנהל שיח זה גם יכול לחסום את הרצון של הילד לשתף.

אני מניח שזה קיים בעברית ובערבית, נכון?

זה קיים גם בעברית וגם בערבית. גם הכתובות שאנחנו מפרסמים לפנייה לעזרה הן גם בעברית ותמיד גם בערבית.

אז, ברשותך, תעבירי עותק מהערכה, אפשר אולי גם להעלות אותו לאתר הוועדה.

בשמחה רבה.

תודה רבה לך. נראה לי שנקיים עוד דיונים בהקשרים הללו, אז בטח אנחנו גם נהיה בקשר בנושאים הללו. גליה, רצית להוסיף?

אני רק רציתי לשאול שאלה, אם אפשר, לחינוך. מה קורה עם גילאי הגן? זאת אומרת לגננות, יש הכשרות גם לגננות וביקורים במרכזי ההגנה וכל זה?

הגן את מתכוונת שלוש עד חמש?

שלוש עד חמש, וכמובן באפס עד שלוש יש לנו את אותה בעיה כמו תמיד, שאף אחד לא לוקח אחריות.

אני רק רוצה להגיד שלהבדיל מבתי ספר הגננת היא די מנהלת הגן ואין לה ממש צוות כמו שנגיד יש בבית ספר. המעטפת המקצועית של הגננת, יש לכל כמה גנים יועצת חינוכית, את היועצת אנחנו מכשירים, היחידה שלי, היחידה למיניות ולמניעת פגיעה בילדים ובני נוער, אנחנו מכשירים את היועצות בסימני האיתור והזיהוי וגם איך זה נראה בגן והן אלה שמכשירות את הגננות.

בימים אלה אנחנו גם מפתחים עוד יחידת ידע, כמו לומדה, שתגיע ישירות לעובדי ההוראה ללא תיווך של היועצת. נגיד במקומות שאין יועצת, במקומות שגננת רוצה להעמיק, היא תוכל להעמיק בסימני האיתור והזיהוי. אנחנו מחלקים את הערכה שלנו כרגע לגנים, ליסודי ולעל יסודי, כי הרבה פעמים יש סימנים ייחודיים לגילאים מסוימים.

תודה רבה, איריס. חוה, דברי סיכום לפני שאני מסכם.

אז אני רוצה לחזור ולהודות עוד פעם על קיומה של הישיבה. אני חושבת שעלו כאן דברים שגם נשים אותם לבדיקה אצלנו ולחשיבה ולראות אם אנחנו יכולים לפתח עוד תחומים בנושא הזה. אתם מבקשים שנבחן עוד מרכזים, אז כמובן שזה מחייב אותנו לעשות בדיקה בעניין הזה.

אני לוקחת גם את הדברים בתודה, את דברי השבח וגם את דברי הביקורת, ואנחנו נצטרך לעשות חשיבה על איך אנחנו פועלים כדי לתקן אותם, בכל התחומים שהעליתם, אני לא אחזור על זה עוד פעם. אני כמובן כתבתי אותם לעצמי ואני אביא את זה לדיון בתוך המשרד וגם בצוות המשותף שמלווה את מרכזי ההגנה באמצעות ועדת ההיגוי וגם בתתי הצוותים שאנחנו עובדים באופן קבוע עם כל האנשים שדיברו ושותפים בעבודת מרכזי ההגנה אנחנו נמצאים בקשר הדוק.

אני חייבת להגיד תודה רבה על המחויבות של כל השותפים שלנו, בלעדיהם זה לא יכול היה לקרות, אני לוקחת מתוך הביקורת את הרצון לעוד מהשירות המאוד מאוד חשוב הזה. אני חושבת שילדים זוכים ליכולת תיקון טובה יותר דרך המעבר במרכזי ההגנה ולא בפלטפורמה הרגילה, ואני לגמרי אבחן יחד עם השותפים שלנו מה אפשר לעשות.

עלו כאן סוגיות מקצועיות, כולל לעניין הגילאים, לעניין ההנגשה של התרבות והשפה, לחלקם יש לנו תשובות ובחלקם הם באמת לא קשורים רק לעניין מרכזי ההגנה, אלא ליכולת שלנו לדייק את הדברים ולא ליצור איזה שהיא ציפייה שלא נוכל לעמוד בה ביכולת לתת את השירות המיטבי בעניין הזה, אבל לאור הדברים שעלו כאן בוודאי שנצטרך לחזור ולדון בהם פעם נוספת. גם אם התשובה תהיה אותו דבר, לפחות נאתגר את עצמנו בלשאול אותה.

אז אני כתבתי לעצמי את ההערות. בדברים שנראה על פניו שצריכים חשיבה ואולי תיקונים לגביהם אנחנו נבחן אותם בתוך המשרד ונגיב עליהם.

כן, תודה רבה. גם רשמנו בפנינו את ההצהרה שלך לגבי באמת הצורך לבחון כמה דברים שעלו כאן. אנחנו כמובן מצטרפים לתמימות הדעים שקיימת כאן לגבי החשיבות המאוד מכרעת של השירות שניתן במרכזי ההגנה והאמת היא שאנחנו בוועדה לא נחכה לעוד שנה כדי לשמוע את העדכון הבא לגבי 2020, אני מציע שאולי בטווח זמן של שלושה-ארבעה חודשים לכל היותר, אולי אחרי החגים, לקיים דיון מעקב, לפחות לגבי נושאים שעלו כאן וזה יותר בהיבטים היותר ביקורתיים.

הוועדה באמת מתריעה על הפער שקיים בין הצורך במענים ייחודיים לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות לבין מה שקיים בפועל והוועדה גם מבקשת לסיים את העבודה על הנוהל הייעודי לטיפול בנפגעי פגיעות מיניות לילדים בגיל הרך והוועדה מבקשת לקבל העתק הנוהל שמתגבש או שכבר התגבש.

עלתה סוגיית הנגישות הלשונית והתרבותית ומכאן הקריאה שלנו למשרד הרווחה בעיקר, אבל גם לכל הרשויות המעורבות, להנגיש את כלל השירותים במרכזי ההגנה במיוחד בבאר שבע, ברמה הלשונית והתרבותית, במיוחד לאוכלוסייה הערבית הבדואית בדרום שכאמור מחציתה הם קטינים מתחת ל-18. הוועדה גם אמרה שהיא מוכנה לסייע באיתור גם של חוקרים, עו"סים, ככל שיידרש לאיוש משרות שנודע לוועדה שהן קיימות ומצריכות איוש.

ברמה היותר כללית, הוועדה קוראת לצאת במסע הסברה לצורך העלאת המודעות הציבורית למרכזי ההגנה. שמענו ביקורת על כך שאולי אין מספיק מודעות בקרב הציבור למודעות של המרכזים לכן מסע הסברה חשוב בהקשר הזה.

הוועדה גם מבקשת להאריך את שעות העבודה במרכזים, במיוחד הצורך לספק מענים אולי בצורת כונן בעת הצורך שיגיע בשעות אחרי ארבע או אחרי שש, שעות שמרכזי ההגנה אינם פועלים.

בכל מה שקשור למשרד הבריאות, הוועדה, כפי שאמרתי, מבקשת לקבל לידיה גם את המלצות הוועדה הפנים משרדית שהתייחסנו אליה. הוועדה גם קוראת לקיים הכשרות ייעודיות נוספות. ההכשרה האחרונה הייתה ב-2013, ההכשרה מאוד חשובה בעינינו ומלבד איתור ילדים נפגעים מינית ההכשרה גם יכולה לספק ידע ומומחיות ביכולת לבצע בדיקות לאיסוף ראיות. כפי שאמרתי, הוועדה גם תשמח לסייע באיתור רופאים ערבים שמעוניינים בהכשרה הזו לאור המחסור הברור שקיים בתחום הזה.

הוועדה גם קוראת להתאים את החדרים האקוטיים הקיימים, הן לנוהל הייעודי והן בהכשרת רופאי ילדים שיוכלו לבצע בדיקות פורנזיות כאמור.

בכל מה שקשור למשטרה, הוועדה מדגישה את הצורך לרענן את הנהלים ולהפנות את הנפגעים למרכזי ההגנה על מנת שיוכלו לקבל שם את הטיפול המיטבי שהחוק מבטיח.

הוועדה גם תקיים דיון ספציפי בנושא של השלכות טראומות של פגיעה מינית, נושא שעלה במסגרת הדיון.

לקראת הסוף התייחסנו למשרד החינוך ולצורך להגביר את המודעות בקרב הילדים וההורים לעניין הפגיעות המיניות ופגיעות אלימות וגם לעניין קיומם והשירות שניתן במרכזי ההגנה.

אנחנו נמשיך במעקב אחרי הסוגיות הללו ואחרי החומרים שביקשנו לקבל.

גם לעניין איוש התקנים של חוקרי הילדים במרכזים שהם היו מאוד משמעותיים ועלו פה, לדאוג באמת שיאוישו כפי שהחלטת הממשלה באמת מורה, כי זה כרגע לא קורה.

כן, לעניין שני הנושאים הספציפיים במסגרת הפעילות של מרכזי ההגנה, אז הוועדה שמחה על תאריך היעד שנקבע, תוך לכל היותר שבועיים לפתיחת המרכז השמיני ברמת גן, בעקבות הסגירה בשיבא, וכמובן אנחנו נעקוב אחרי היישום.

הוועדה גם מדגישה את חשיבות האיוש של חוקר ילדים קבוע במסגרת כל מרכזי ההגנה. עלה המחסור באופן ספציפי במרכז באשקלון ולכן הוועדה קוראת למצוא פתרון מיידי למחסור הזה ולהבטיח שבאופן קבוע תהיה המשרה הקבועה הזו של חוקר ילדים.

אז כמו שאמרתי, נעקוב אחרי קבלת החומרים והעדכונים וכן נקבע ישיבת מעקב בעוד כשלושה-ארבעה חודשים, לא נחכה להשלמת השנה כדי לשמוע את הדיווח השנתי.

תודה רבה לכולם, סליחה לאלה שלא אפשרתי להם לדבר, בטח יהיו לנו עוד דיונים בהמשך. תודה ואני סוגר את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:35.