פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
11/08/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 10
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 10:00

תוכנית משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים למיגור הפשיעה בחברה הערבית

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
אבי דיכטר
איימן עודה

היבה יזבק
יואב סגלוביץ'

איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל לשירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מרב רותם כהן - עו"ס, סגנית מנהל שירות מבחן מבוגרים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלונה אילת - יועצת מנכ"ל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רביב זית - צוות חברה, משרד ראש הממשלה

עמית שפייזמן - ראש אגף בכיר משטרה, המשרד לבטחון פנים

לי פרל - ר' חו' אלמ"ב מדור נפגעי עבירה, המשרד לבטחון פנים

אהרון דגן - ק' בילוש נוער ארצי, המשרד לבטחון פנים

יונס אבו ליל - ק' מתנדבים מנהלת חברה ערבית, המשרד לבטחון פנים

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

נורית יכימוביץ כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר רותם אפודי - מפקחת ארצית ומ"מ מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

מחמוד נסאר - רכז המאבק באלימות בחברה הערבית, הוועד הארצי לראשי רשויות ערביות

רות לוין-חן - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

פאטמה יוסף - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

מאריא זהראן - רכזת קשרי כנסת וממשל, עמותת נשים נגד אלימות

חנאן מרגיה - עו"ד, רכזת ייצוג נשים, עמותת נשים נגד אלימות

דולב ארד - סמנכ"ל, ארגון 'פנימה'

יעל סיני - קשרי כנסת, שדולת הנשים בישראל

רדא ג'אבר - מנכ"ל מרכז 'אמאן'

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים

תוכנית משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים למיגור הפשיעה בחברה הערבית

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה הזו, ישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית, אנחנו היום מארחים את משרד העבודה והרווחה כחלק מהמסע הארוך שלנו בינתיים בשלב הזה לעבור על כל משרדי הממשלה ולשאול מה התוכניות שלהם הנוכחיות והעתידיות למיגור הפשיעה בחברה הערבית בפרט ולמיגור הפשיעה בכלל. היום יום מיוחד גם, אנחנו היום ראינו שקבוצת נשים מהעיר חיפה יצאו למסע הליכה לרגל לירושלים, לבית הנשיא, והדרישה שלהן היא שרשויות החוק יצליחו סוף סוף לחשוף תיקים ולהביא פושעים לדין ולפצח תיקי רצח ותיקי אלימות בחברה הערבית.

אנחנו כבר קיימנו בנושא הזה, אפילו יותר מדיון אחד עם המשרד לבטחון הפנים ועם משרד המשפטים. לא מזמן גם היינו בישיבה עם היועץ המשפטי לממשלה והוא מודע לסוגיה הזאת. אמנם יש גרסה משופרת של המשטרה, אבל אנחנו רחוקים מלהגיע, גם בחברה הערבית, אבל גם בחברה בכלל, לאחוז פיצוח מתאים וראוי של תיקי רצח ופשיעה בחברה הערבית ובחברה בכלל.

יש לנו עוד כמה ישיבות שאנחנו צריכים לקיים, גם עם הפרקליטות, גם עם צוות היועץ המשפטי לממשלה, כדי לטפל בסוגיה הזאת ובוודאי עם המשטרה והמשרד לבטחון הפנים. חבר הכנסת איימן עודה, הוא מתלווה למסע הזה של הנשים השכולות, אז אנחנו נעלה אותו והוא ישתתף בדיון שלנו.

חברים, אני מבין שאנחנו לקראת סוף גיבוש התוכנית הממשלתית המקיפה למיגור הפשיעה והאלימות. אני מודע לזה שמשרד העבודה והרווחה הוא חלק מהתוכנית הזאת, מחר תהיה לנו פגישה עם צוות הוועדה הבין משרדית ממשרד ראש הממשלה ואנחנו נתקדם לקראת הכנת המסמך הזה, התוכנית הראשונית הזאת לתוכנית בשלה ולתוכנית שאפשר להעביר אותה החלטת ממשלה, שנוכל לעבוד בסנכרון בין כל המשרדים ושנדע שיש לנו תוכנית כוללת שלפיה אנחנו פועלים בכל משרד ומשרד. תפקידנו אז כוועדה יהיה גם לעקוב אחר יישום התוכנית עצמה.

אנחנו ניגש ישירות לנציגי משרד העבודה והרווחה. אני רוצה להודות להם על התוכנית שהם הגישו. הסתכלתי על זה, היא תוכנית ראויה, מטפלת בנושא מכל מיני כיוונים וגישות שונות, גם בתוצאות של הפשיעה יש תוכניות, יש גם תוכניות למיגור התופעה עצמה ולטפל בקבוצות סיכון. האתגר הגדול מבחינתנו הוא איך ליישם את התוכנית הזאת וכמובן קודם כל איך לאשר את כל התוספות שמתבקשות לפי התוכנית. מדובר על סכום נכבד שצריך לגייס אותו בעתיד הקרוב ובנושא הזה יש לנו חלק ואנחנו נפעל כדי שהממשלה בסופו של דבר תקצה את התקציבים הראויים למימוש גם התוכנית של משרד העבודה והרווחה וגם התוכנית הכוללת.

לפני שהאורחים שלנו ממשרד העבודה יציגו את עיקרי התוכנית יש פירוט די ארוך, אני למדתי את כל התוכנית, אבל חשוב לנו שמשרד העבודה והרווחה יבין שגם בדיון בוועדה הזאת ואחר כך אנחנו נעלה גם דרישות וגם הערות כדי שנוכל לשפר את התוכנית עצמה, למרות שאני חושב שבסך הכול התוכנית מתאימה ומקיפה ורצינית, אבל יש כל מיני פרטים שצריך לברר ומה ההיקף של התוכנית והאם היא תתאים לצרכים הכלליים של החברה הערבית לאור הגל הגואה. אנחנו לצערנו לקראת שיא חדש, לפחות בפרמטר של מספר הרציחות בחברה הערבית. זה לא הפרמטר היחידי, אבל זה נותן אינדיקציה לאן אנחנו פונים.

אז נתחיל עם גב' איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה. איריס, אולי תציגי את עצמך ואז תתחילי להציג את הדברים. אני מקווה שההצגה תהיה מתומצתת כי את החומר קיבלו כל חברי הכנסת ואז נוכל גם בדיון להתקדם ולהתכנס לאיזה שהיא נקודה שתהיה מתאימה לכולנו. בבקשה, איריס.

בוקר טוב לכולם. שמי איריס פלורנטין, אני ראש מינהל שירותים אישיים וחברתיים. במסגרת תפקידי אני אחראית על הרבה מאוד פעולות ליבה מול השלטון המקומי ומול עמותות ציבוריות, מתוקף התפקיד שלי קיבלתי מינוי של המנכ"ל לרכז את החומרים לוועדה הבין משרדית בנושא אלימות בחברה הערבית. אני השתתפתי בפגישות שהיו ואני מביאה כאן תוצר שהוא תוצר משרדי של זרוע הרווחה.

אורך ההצגה יהיה בהחלט תלוי במה שאתם תרצו לשמוע. יש לי כמה שקפים ראשונים שמתמצתים את התפיסה, ואני תיכף אכנס אליהם, ומספר שקפים נוספים שנכנסים לעובי הקורה של כל תוכנית. אם נרצה להעמיק באיזה שהיא תוכנית אין בעיה להעמיק, יש גם איתי שתי נציגות שנמצאות בזום שיכולות להעמיק, כל אחת מהן, אלונה בנושא צעירים ומרב בנושא מבוגרים ואלימות.

אני רוצה להגיד למה אני לא אתייחס כרגע. יש החלטת ממשלה אחרת בנושא התמודדות עם אלימות במשפחה, אני מרכזת את החלטת הממשלה הזו, כרגע יש לנו 50 מיליון שקלים, יש לנו הרבה מאוד פעולות שנעשות, אם יהיה צורך בסיפא של דבריי אני אשמח להרחיב, זו החלטה אחרת. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילות, זה לא רשום פה ואני כרגע לא מתייחסת לזה.

אני רוצה להתחיל ולומר שהיכולת ליישם את התוכנית שרשמנו כאן היא יחסית קלה, למה היא יחסית קלה? כי התוכניות שנבחרו כאן הן לא תוכניות חדשות, הן תוכניות שהצליחו, הן תוכניות שהיו עליהן מחקרים, הן תוכניות שנמצאות ברשויות המקומיות ובאמצעות עמותות ציבוריות והן תוכניות שמצליחות, לכן אנחנו יודעים להרחיב ולהקים אותן. הסיבה שאנחנו לא נמצאים כרגע בפריסה מלאה היא, כמו כל סיבה בשירותים החברתיים, אנחנו עושים את העבודה, אנחנו בתוך התקציבים הקיימים, מה שיש אנחנו בהחלט עושים ונמצאים בכל מקום.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד כאן, אנחנו לא היינו בתוך החלטת הממשלה הקודמת 922, ואני מקווה שבהחלטה הנוכחית ייקחו אותנו בחשבון מאוד לעומק.

תוכנית מתייחסת לארבעה פרמטרים או תפיסות עיקריות של כניסה לעולם של הטיפול. הרמה הראשונה זה העבודה עם הקורבנות. הקורבנות שנפגעו בכל מיני דרכים, אני אדגים איך אפשר לטפל בהם, עבודה ישירה באנשים האלימים עצמם שעשו את האלימות, עבודה של מניעת אלימות, כלומר להיכנס לתוכניות קיימות מסוגים שונים ולהכניס לשם תוכניות מניעה בנושא אלימות כדי להפחית ולמנוע את האלימות, וכמובן מעטפת כללית כשמעטפת כללית היא בתוכניות למשפחות, לילדים, כשהן בעצם תוכניות שבאמצעותן אנחנו נותנים מענה לצרכים הסוציאליים וככה מונעים את האלימות. לכן אני מדברת על מעטפת עקיפה.

כפי שאמרתי קודם לכן, אנחנו מתמודדים באמצעות הרשויות המקומיות. צריך לדעת, חוק הסעד משנת 58' מדבר על כך שהרשויות המקומיות מחויבות לפתוח מחלקה לשירותים חברתיים. מה שנדרוש מהמחלקות לעשות זה בהתאם לתקציב והמדיניות שאנחנו מורידים. לצד זה כמובן יש לנו עמותות ציבוריות שפועלות באמצעות מיקור חוץ של השלטון המקומי ושלנו כדי להרחיב את הפעילות, כמובן לצד שירותים ממשלתיים, כמו שירותי המבחן, חסות הנוער, שיקום נוער ואחרים שנותנים מענה ישירות באמצעות תקנים ופעולות של עובדי מדינה.

אני רוצה לתת דוגמאות לפעולות שנעשות מול האדם האלים וקצת מעטפת למשפחתו. אני מדברת על עבודה ישירה של שירותי המבחן עם האנשים האלימים עצמם בכל האמצעים והכלים שיש להם, ואם תרצו אחר כך אנחנו נרחיב. חסות הנוער, מסגרות חוץ ביתיות שנותנות מענה לילדים באלימות ובעבירות אחרות. יש לנו גם שירותים שניתנים גם לפוגעים מינית וגם לנפגעים מינית בעיקר ברשויות המקומיות, גם למבוגרים וגם לנוער, גם לקורבנות וגם לאלימים עצמם. וכמובן שיקום האסיר, שהם יציגו כאן לבד, אבל זה גם תוכנית ומענה נוסף שהוא מחובר כמובן למשרד העבודה והרווחה.

אני רוצה להתייחס למענה לשיקום כללי או מענה לצעירים ונוער. כל התוכניות שלנו, כמו 'נושמים לרווחה' שנותנים מענה לעוני, כמו תוכניות של הוסטלים שניתנים לעבריינים מבוגרים או צעירים, או תוכניות לילדים למנוע נהיגה בשכרות, או כל תוכנית אחרת, שאני מיד אפרט אותה, שנותנת מענה מורחב למשפחות, הן תוכניות שנותנות לנו מענה בכל הספקטרום ואתם תראו את כל המשרד.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו כאן הוא כל העניין של צעירים ובעיקר דגש על צעירים. אני חושבת שהחלטת הממשלה תיתן דגש מאוד גדול לנושא הצעירים. כשאנחנו מדברים על צעירים שסיימו את בית הספר, צריכים לעזור במכוונות להשכלה גבוהה, לשירות לאומי, להתחבר חזרה כדי להתפתח ולהיות מבוגרים שעומדים על הרגליים בזכות עצמם. ושוב אני אומרת, אלה תוכניות שאני לוקחת אותן מהתוכניות הקיימות בכלל במשרד.

נדבך נוסף שאני רוצה להתייחס אליו ולפעמים שוכחים אותו הוא הנושא של עבודה קהילתית בהתנדבות. אני חושבת שבמגזר הערבי יודעים היום להיכנס לנושא של התנדבות ועבודה קהילתית, גם בנושא חירום וגם בשגרה. אנחנו נמצאים על השולחן עם הרבה מאוד בקשות ואנחנו נענים ונכנסים, כשאני רוצה לומר שבחסות הקורונה אנחנו ראינו שהנושא של עבודה קהילתית והתנדבות צריך לעלות.

אם אני לוקחת כדוגמה את נושא ההתנדבות אז בכלל בישראל אנחנו קפצנו באחוזים ניכרים ברמת ההתנדבות בארץ, מתקרבים למדד העולמי של ההתנדבות ובנושא עבודה קהילתית אנחנו ראינו בקורונה שאנחנו היינו צריכים למצוא אדם שלא נמצא ברשות המקומית והיה צריך לתת לו סיוע, אני זוכרת כרגע בראש באיזה יישוב, שחיפשו איזה אזרח ותיק ואף אחד לא ידע איפה הוא ואז הרימו טלפון לצח"י, שצח"י הוא צוות מקומי שנוגע בחירום ונוגע בכל המשברים ותוך חמש דקות הם ידעו להגיע לזקן שהיה צריך להביא לו אוכל ולאתר אותו.

כך שאנחנו מדברים על עבודה קהילתית שנותנת מעטפת גם בנושא של חירום, גם בנושא של גישור, גם בנושא של פרויקטים של שכנות טובה ועוד פרויקטים רחבים נוספים שצריך לשים אותם כמעטפת. גם אם היום אני צריכה לכתוב תוכנית כדי להגיע לאוכלוסיות, וזה בכל הקהלים, הקורונה שמה אותנו במקום שהאנשים נמצאים בבתים ואנחנו לא רואים מה קורה שם, אפרופו אלימות כלפי נשים, ואני צריכה למצוא כל מיני מענים שעוזרים לי להגיע לבתים ועבודה קהילתית היא אחד המתודות לצד מתודות נוספות שאני רוצה להיכנס דרכן.

בתוך הדיונים שעשינו ברוה"מ אחד הדברים שעלו מאוד ברור, ואני חושבת שאנחנו צריכים לשים את זה על השולחן, זה באמת לעשות עבודה ברמת הרשות המקומית כך שתהיה רשות מקומית שמסתכלת עירונית על כל הבעיות ומתכללת את כל הפעולות ברמה העירונית ובודקת שהדברים מסונכרנים בין כל המשרדים, כשכמובן אנחנו נוביל ונעשה את הפעולות שלנו.

התוכנית הזאת נבנתה על בסיס עבודה שלי מול כל המנהלים בתוך המשרד כשכל מינהל נתן את התחומים העיקריים שהם חושבים שצריך להרחיב אותם ולעבוד איתם. כפי שראיתם בתוך המצגת, זה גם מסודר לפי סדר עדיפויות, כי ברור לנו שלא נוכל לקבל את כל המשאבים, כך שאנחנו שמנו את סדר העדיפויות שלנו כשכמובן אפשר לדבר עליו ולראות לאן אנחנו הולכים.

הנושא הראשון שעלה מאוד חזק מתוך הדיונים זה הנושא של התמודדות עם תקיפה מינית. זה עולה בכלל היום. אנחנו מדברים על גם בבקשות התקציביות שלי בכלל במשרד הנושא של תקיפה מינית, אלימות מינית בתוך המשפחה, מקבל בולטות מאוד גדולה ואנחנו צריכים לתקצב אותו, כשזה גם הנושא של מבוגרים וגם הנושא של בני נוער שאנחנו נמצאים ברשימות המתנה מאוד מאוד גדולות וצריך את הנושא הזה מאוד לתגבר.

תוכניות קבוצתיות לעוברי חוק בשירות המבחן לנוער. כאמור, אני נותנת כאן דוגמאות, יש הרבה יותר דוגמאות בטבלה. אחד הדברים שאנחנו יודעים, נהיגה בשוכרה, יש הרבה מאוד במגזר הערבי, 59% של התיקים שנפתחים הם כאלה ואנחנו רוצים לעשות פעילות קבוצתית עם בני הנוער כדי להפחית את העניין של נהיגה תחת השפעה של אלכוהול ופגיעה באנשים לצד תוכניות אחרות שיש בשירות המבחן לנוער שמדברות על תעסוקה וכישורי חיים. גם אותן אנחנו רוצים לתגבר, כמו תוכניות אחרות של מעטפת וגישור ודברים נוספים.

הוסטל שיקומי לצעירים ובוגרים עוברי חוק. יש לנו הוסטלים, גם לצעירים, גם לנוער וגם למבוגרים. אנחנו יודעים לקלוט אותם כשצריך להוציא אותם מהבית, גם אחרי מאסר וגם מהבית עצמו כשהם מורחקים מאיזה שהיא סיבה, לתת מעטפת שיקומית לפני שאנחנו משחררים אותם חזרה לקהילה ועושים עבודה.

איריס, אנחנו לא מזמן היינו בסיור ביחד עם הוועדה למניעת התמכרות לסמים ולאלכוהול, היינו במרכז אחד בעילבון, עמותת 'הדרך', ושם ברור שהם עושים עבודה מאוד נפלאה, אבל ברור שלא מצליחים לספק את הצרכים השונים. זאת גם שאלה כללית בקשר לתוכנית שלנו, כאשר אנחנו מדברים על הוסטלים, על תוכנית כזו או אחרת, אמרתי כבר, התוכניות קיימות, אנחנו מנסים להרחיב את זה, האם ההרחבה הזאת עונה לצרכים? כאשר קבעתם את התוכנית הזאת שמתכוונים ליישם אותן ברמת כל יישוב ויישוב, האם למשל המחלקה לשירותים חברתיים בכל יישוב, יש להם תמונת מצב על פשיעה ואלימות ביישוב עצמו? אתם מקבלים דיווח, אתם יודעים לאפיין את סוג האלימות או הפשיעה שנמצאת בכפר מראר, בסכנין, בכל יישוב ויישוב?

אני אענה לך בכמה צורות. ראשית, כשאני אתייחס לנושא ההתמכרויות, ובעברי לפני התפקיד הזה, לפני חמש וחצי שנים, ניהלתי את השירות לטיפול בהתמכרויות, כך שאני אענה לך אפילו מהמקום הזה, ראשית השירותים לטיפול בהתמכרויות שאתה רואה אותם פה, זאת אומרת בתוך הטבלה יש בקשה להרחבת השירותים. היחידות להתמכרויות ברשויות המקומיות יודעות את התמונה היישובית בנושא הטיפול וכאן יש לנו הפרדת רשויות ואני מיד ארחיב את זה ואתן את התשובה למה שאתה אומר.

מי שבעצם מסתכל ברמה רשותית, וזה גם הכיוון של החלטת הממשלה, לתת את הריכוז העירוני למשרד שמוביל את העניין של ההסתכלות של האלימות, מטבע העניין זה לא אנחנו, והם מרכזים גם היום את ההסתכלות על אלימות בכלל בתוך היישוב, זה כל החבר'ה של האגף למניעה, שיכול להיות שהם נמצאים פה והם ידברו, זה עבר למשרד של השרה אורלי לוי, שהם רואים את ההתארגנות העירונית, רואים את המניעה, אוספים את המידע ברמה העירונית, פחות זה יהיה אצלנו.

אנחנו נראה את זה יותר במפוזר. עובד ההתמכרויות יראה את זה ברמת מי שמגיע לטיפול וגם יראה כמה מענים צריך במקומות כמו בעילבון בקהילה טיפולית 'הדרך', הוא יראה את הצד שלו של העניין. לכן התכלול לא יהיה אצלנו, אבל יש מי שעושה את התכלול.

אני כן רוצה להגיד שכשאנחנו מדברים היום על הקמה של ארבעה מרכזים להתמודדות עם אלימות במשפחה, 24/7, כשהראשון אמור להיות בצפון במגזר הערבי, אנחנו מדברים על הסתכלות של אלימות במשפחה ופלטפורמה נוספת שהיא הסתכלות על אלימות ברמת העיר, אבל אני משערת שתוכל לקבל תשובה מהמשרד השני.

אז דיברנו על התמכרויות. אני רוצה להסתכל על 'מיתרים'. 'מיתרים' הם בתי ספר שיקומיים שמופעלים על ידי מינהל תקון. בבתי הספר נערים ונערות נושרים, אנחנו נותנים להם מענה של עבודה סוציאלית וחינוך, אנחנו רוצים להרחיב, זה מענה שפועל מאוד טוב, לאסוף את הילדים, גם מלמד אותם מקצוע וגם מאפשר להם לסיים את הדרך ולהפוך להיות מבוגרים אפקטיביים יותר.

עבודה עם משפחות וילדים. הנושא של מוגבלויות, זה יותר למנוע את האלימות כלפי ילדים ומבוגרים בנושא מוגבלויות, לעזור למשפחות לקבל את הילדים ולשלוח את הילדים ואת המבוגרים עם המוגבלויות לטיפול ולהקטין את רמת האלימות שאנחנו יודעים שקיימת שם יותר מאשר בתחומים אחרים של אלימות במשפחה.

יש נתונים בעניין?

אני יכולה להביא לך. יש נתונים וגם מחקר, אני אבקש שיעבירו. אני חוזרת לרגע למענים של מרכזי טיפול. יש לנו מרכזי טיפול לעבריינים, אנחנו רוצים להרחיב אותם, מרכזי יום, מרכזי ערב, כדי לעשות את השיקום אפקטיבי ולהחזיר אותם לקהילה לאחר מאסרים או כתחליף למאסר ולהחזיר אותם כמבוגרים משוקמים, עובדים וגם אחרי טיפול חזרה למשפחות.

הקמת מרכזי גישור קהילתיים. דיברתי על זה קודם לכן, כל המענים של עבודה קהילתית, מרכזי גישור, שכנות טובה, צח"י, צח"שים, כל המענים של לגייס את הקהילות למען עצמן ולאתר את המצוקה.

הנושא של צעירים. אני פחות אכנס כרגע, נמצאת פה אלונה, היא תיכנס יותר לעומק. כשאנחנו מדברים בנושא של צעירים, שוב, אמרתי, אני חושבת שהתוכנית צריכה לגעת בעיקר בהם בנושא של החלטת הממשלה, אנחנו מדברים על כמה רמות. אנחנו מדברים על לקלוט את הצעיר הזה שמסיים בית ספר ולעזור לו בתהליכים של לשלב אותו בעולם, לשלב אותו בשירות לאומי, אם הצעיר רוצה, לשלב אותו בהשכלה גבוהה תוך כדי זה שמלווים אותו ויש תהליך של מנטורים וליווי גם להשכלה הגבוהה וגם לעולם העבודה כדי לתת את כל המעטפת ולגשר אותו מהמעבר של ילד למעבר של צעיר למבוגר, מה שנכון לעשות, אנחנו עושים בכל הקהלים ונכון לעשות את זה גם כאן.

אני רוצה להגדיר את הפרמטרים לפיהם בנינו את הטבלה. בתוך הטבלה אנחנו רואים את פירוט התוכניות שמבוססות כאמור, אמרתי, על תוכניות שעובדות ואפקטיביות, מבוססות על יעדים ותוצאות. בכל אחד מהם אנחנו ציינו מה התוצאה אליה אנחנו רוצים להגיע. אנחנו דיברנו על היקף המענה הנדרש ברמה הארצית וברמת היישוב, דיברנו על עלויות ודיברנו על סדר עדיפויות של המשרד כרגע. כמובן שזה משהו פתוח בתוך שיח, גם כאן וגם עם הרשויות המקומיות ועם כל מי שיהיה שותף כשהתוכנית הזאת תעלה לשלב של תקצוב ועבודה.

מאוד חשוב פה ההתאמה בין היישוב או האשכול של יישובים, למשל, לבין התוכניות עצמן. כאחד שעוקב אחרי התפתחות הפשיעה בחברה הערבית ומאיפה היא התפתחה ומה אחוזי הפשיעה בפרמטרים השונים ביישובים, הפשיעה בחברה הערבית היא לא הומוגנית, את לא יכולה להגיד שהתוכנית הזאת ניישם בחברה הערבית. יפו, לוד, רמלה, זה לא כמו סכנין, עראבה, דיר חנא. בוא נגיד ש-50% מהפשיעה נמצאת באזור המרכז ולכן ברגע שרוצים ליישם, וגם לשים עדיפויות איפה מתחילים ואיפה משקיעים יותר צריך להתאים את התוכנית שלכם לצרכים.

את דיברת על המשרד לחיזוק קהילתי שאמור לתכלל את הנושא הזה, אבל לדעתי בלי העזרה והנתונים של המשרד לבטחון הפנים, המשטרה בעצם, ושם יש להם תוכנית שקוראים לה רמזור שהיא מציירת את היישובים הערביים במפה כאילו של רמזור, יש יישובים בצבע אדום, ירוק וצהוב ואז לפי זה הם מתכוונים לפעול. אנחנו מדברים חודשים על התוכנית הזאת, אבל עדיין לא מתחילים ליישם. אני לא יודע, כפר מראר, היישוב שלי, באיזה אור הוא נמצא. לכן בלי להביא את כל הנתונים ביחד ואז שנוכל – אנחנו לא רוצים רק לשמוע שהקמנו או יישמנו תוכניות כך וכך בחברה הערבית, צריך לשים את התוכניות ואת ההשקעה עצמה ואת המשאבים כמובן שיהיו מותאמים לצרכים של כל יישוב ויישוב. זאת עבודה קשה, אבל ככה צריך לעשות.

לדעתי, מאוד חשוב שברמת כל יישוב ויישוב המחלקה של השירותים החברתיים והרווחה וכו', או ביחד ברמת כל יישוב, שיהיה לנו דוח, בכפר מראר, בסכנין, בלוד, ברמלה, תמונת המצב היא כך וכך, לפחות מה שאנחנו יודעים, יש דברים שאנחנו לא יודעים אותם, ואז להתאים את התוכנית ברמת כל יישוב ויישוב.

זה ממש ככה. זה בדיוק ככה. אתה בעצם מקדים את המאוחר כי אנחנו לפני הרזולוציה של היישום ואני רוצה להגיד כמה דברים לגבי זה, איך אנחנו עובדים, וברור שזה צריך להיות ככה. לכן הקדמתי ואמרתי שיהיה פה תכלול יישובי וצריכה להיות ועדה יישובית שתנהל את כל המאמץ הזה וכל המשרדים מתכנסים סביבה ומתואמים. ברור שבשלב הראשון זה לאסוף נתונים ולבנות קריטריונים ואני יכולה להגיד ממה שאנחנו עושים במשרד שלנו.

ברור, כשאנחנו רוצים לצאת ליישוב ברמה הראשונה ולבחור איזה יישוב וכמה אנחנו שמים מהמשאב בכל יישוב אנחנו בונים קריטריונים. איך אנחנו בונים את הקריטריונים, זה לפי המאפיינים של הפעולה ואני אתן דוגמה, למשל, מעו"ס משטרה שזה תחום שלאחרונה אני תקצבתי אותו ובכל מקום הקריטריונים אחרים, ואני תיכף אגע בגודל היישוב.

כשאנחנו רצינו לתקצב את ההרחבה של עו"ס משטרה, שהוא פרויקט משותף עם המשרד לבטחון פנים, אנחנו לקחנו את המדדים של האלימות ביישוב, את המדדים של הרחבה ביישוב ועוד כמה מדדים, שקשקנו פנימה, עשינו חלוקה, משקולות איך אנחנו מחלקים ויצא בצד השני איך אני מחלקת, כמה לכל יישוב. זה מה שאני עושה בכל פעולה. כמובן שנצטרך לאסוף את הנתונים ולעשות את זה לפי הפרמטרים שנבחן.

בשלב הבא, מה ששאלת אותי זה בעצם התאמה ליישוב, זה חובה. אני באה ואומרת שיש לי מודלים ארציים, המודלים הארציים חייבים להיות מתאימים ליישובים. אם אני אקח לדוגמה את מודל 24/7 של המרכזים של אנשים באלימות שבנינו אותם, וזה מכרזים כרגע, כתבנו מודל כללי של איך המרכז הזה צריך לעבוד. בתוך המודל הכללי הזה כתוב שתהיה ועדת היגוי שתקבע איך כל מרכז כזה יעבוד כי ברור לנו שיש הבדל גדול בין היישובים. למשל כשאני לוקחת את העבודה שלנו היום עם מזרח ירושלים, במזרח ירושלים יש המון מודלים שהיו והתאמנו אותם ויש המון מודלים חדשים. אנחנו אישרנו כמשרד הרבה מאוד מודלים שם שלא היו, אישרנו אותם מקצועית, אפשרנו כשהתקציב נראה נכון ועשינו מהלך תקדימי שלא נצמדנו למודלים שלנו, אלא אמרנו צאו לדרך. אז אנחנו בהחלט נעשה את זה, רק אנחנו פה בסטייג' 1 בעצם.

אני מודה שאני בכל הסיפור לא מצליח להבין את ההיקפים. האם אפשר לקבל תמונה שלדית של ההיקפים? כמה הם הקורבנות, כמה הם הפוגעים, כפי שהגדרת אותם, אם אפשר להבין כמה מזה זה גברים, כמה מזה זה נשים, ובכמה מתוך המספר הזה אתם מטפלים, גם בקורבנות וגם בפוגעים, כדי לקבל איזה שהוא מושג מספרי.

זו עבודה שאפשר לעשות אותה.

מה, אין לכם נתונים ככה בשלוף?

זה לא בשלוף כי זה משהו שנמצא בכל מיני מקומות, הוא נמצא במשטרה, הוא נמצא בבתי משפט.

לא, המספר שנמצא אצלכם.

מה שנמצא אצלנו אני יכולה לעשות איסוף במשרד מכל התוכניות בדיוק לשאלה שלך. אין לי בעיה לעשות את זה, כי אם תסתכל, התוכניות כאן זה המון תוכניות, כל תוכנית אוספת את הנתונים האלה. אין בעיה לעשות את זה, אני יכולה להביא לך.

שאלה כללית. מי בעל הבית על האירוע?

על החלטת הממשלה? רוה"מ.

בסדר, הוא עסוק עכשיו, אבל בסוף מי קם בבוקר ומוודא שהדבר הזה, לא רק אצלכם, כי בסך הכול זה כמה מערכות, מי קם בבוקר וזה העבודה שלו?

מניסיון רב מהרבה מאוד החלטות ממשלה שאו שאני מובילה או שהשתתפתי בהן, יש תמיד שני בעלי בית, יש בעל בית עליון, אם זה במקרה הזה שהוא ראש הממשלה – אתה יודע מה? אני אקח את זה מפה, יש בעל בית שהוא מתכלל את החלטת הממשלה והוא אחראי שתהיה תוכנית, לתקצב אותה ולדאוג שהיא תפעל. עכשיו, הוא לא מפעיל את הפעולות בדרך כלל, שזה רוה"מ, הוא מפעיל את הפעולות דרך המשרדים, כך שיש ועדה ברוה"מ שעוקבת אחרי התהליך הגנרי מלמעלה.

אני אקח יישוב כמו סכנין, לא משנה, כל יישוב שירצו, בסוף יש מישהו שם ביישוב שיש לו אחריות על הסיפור, מי זה האיש או האישה?

אני יכולה לתת את זה מדוגמה של המשרד. בהחלטת הממשלה של אלימות במשפחה, אני מרכזת אותה, היא אצלי במשרד, מה שאומר שאני אחראית על החלטת הממשלה ואני אחראית לצורך העניין ביישום אצלנו, מה שאומר שאני יוצאת לדרך עם איזה שהיא תוכנית. לאחרונה אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים לקצר את ההמתנות ביחידות לאלימות במשפחה הורדנו תקציבים כדי לקצר את ההמתנות, איך אני עושה את זה? אני כותבת את המודל, אני מתקצבת אותו עם קריטריונים, כמו שאמרתי פה, אני מורידה את התקציב לשלטון המקומי, לכל רשות ורשות דרך המחוזות, ברגע שזה מגיע לרשות המקומית יש מישהו ברשות המקומית שהתפקיד שלו לנהל. לצורך העניין שאני אומרת יש מנהל מחלקה לשירותים חברתיים שקיבל את הכסף, יש לו מחויבות לבצע את המשימה שאני נתתי לו לבצע ויש לו מנהל של התחום הספציפי.

אני יודע, אבל מה שאת מציגה פה, או חלק ממה שהוצג, זה לא עבודה רק של המשרד שלכם.

ברור.

אז מי בעל הבית?

לכן אני אומרת, אני בעלת הבית, המשרד שלנו, אם זה ייצא - - -

הבנתי שבעל הבית - - -

ברגע שזה יאושר, ברוה"מ הם עושים תוכנית עם איקס משרדי הממשלה, הם ישיגו את הכסף ברגע שתהיה החלטה, לכל משרד יתקבל כסף, המשרד יקבל את הכסף - - -

בסוף מי אחראי? אני לא בא אלייך בטענות, אני שואל.

בוודאי. למשל אצלי - - -

לא אצלך, מי אחראי על סכנין?

אצלי זה לא אני. החלטת הממשלה מזרח ירושלים נניח לא מתוכללת אצלנו, יש לי נציג - - -

איריס, אני אתן תשובה ליואב.

אני לא שואל את השאלה בצורה טובה. אני בסוף מחפש את המישהו הזה שהוא קם בבוקר - - -

אין בינתיים, יואב. לכן איריס, כאשר שאלת אותה היא הלכה לחוק של מניעת אלימות במשפחה והיא אכן מנהלת את הוועדה הבין משרדית למרות שההמלצות של הוועדה שלה לפני שלוש שנים העלו אותן ועדיין הממשלה לא גיבתה את הוועדה ולא אישרה את ההמלצות להרחיב את הסמכות של הוועדה למניעת אלימות בתוך המשפחה ורצח נשים, איריס כמובן מודעת לזה ואנחנו העלינו את זה כמה פעמים גם במליאת הכנסת וגם בוועדה. שם, להחלטה הזאת למניעת אלימות במשפחה, יש מישהו שמתכלל, שמנהל, היא בעצמה מנהלת את זה למרות שהממשלה לא נותנת לה די גיבוי בנושא הזה. שלוש שנים עדיין לא אישרו את ההמלצות של הוועדה.

בתוכנית הכללית הממשלתית, שאנחנו מקווים שבימים הקרובים תוצג בפנינו, שם מוצע מי יתכלל את כל התוכנית, המשרד לחיזוק קהילתי או רשות הביטחון הקהילתי, אבל בינתיים עדיין זו הצעה. אין מישהו שיפקד, אין פרויקטור על המלחמה בפשיעה ובאלימות.

מנסור, אני אגיד לך, אני מסתכל על הטבלאות, בטבלאות נתון מספרי יש רק לגבי התקציבים. לכן גם השאלה שלי קודם לכן היא לא הייתה במקרה, הרי בסופו של דבר אתה קודם כל אומר מה הבעיה, מה היקף הבעיה, אחרי זה אתה אומר מה התקציב שאני צריך, ובסוף יש את התקציב שאני מקבל. זה מייצר דלתא מסוימת, שאתה אומר בזה אני לא אצליח לטפל, מה שנכניס אותך לסדרי עדיפויות וכיוצא בזה.

אבל היינו שם, אנחנו פשוט מדברים על שלב שלוש. כשאנחנו התחלנו בממשלה אני הבאתי את כל הנתונים, אני אספתי מכל המשרד, בדיוק מה שאתה אומר, את כל הנתונים והעברתי לרוה"מ. אנחנו בשלב אחר פשוט.

אוקיי. אז בואו נסכם את הנקודה הזאת, אבי ויואב, שתי הנקודות שהעליתם, אנחנו צריכים לעקוב ולוודא שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון. איריס, את רוצה להשלים את הדברים כדי שנוכל להתקדם? כי את המידע יש לנו ב - - -

אם רוצים להעמיק עכשיו בתוכניות אפשר להעביר את השרביט לאנשים מהמשרד לדבר, שיוכלו להעמיק בתוכניות שלהם יותר, אם רוצים.

אוקיי. מרב רותם נמצאת איתנו? תציגי את עצמך וישר ולעניין.

שמי מרב רותם כהן, אני סגנית מנהלת שירות המבחן למבוגרים. שירות המבחן למבוגרים שייך כמובן למינהל תקון, אנחנו אמונים על הטיפול בעוברי חוק, לארגון שלנו יש שתי משימות עיקריות, זה אבחון הערכות סיכון וכתיבת תסקירים לבית המשפט או לכל מערכת אכיפת החוק והמשימה הנוספת היא באמת בנייה של תוכניות שיקום מותאמות להערכות הסיכון.

מאיזה גיל זה מבוגר?

מגיל 18 עד הסוף. יש גם שירות מבחן לנוער, זה שני שירותים שונים. אני מייצגת רק את של המבוגרים, מגיל 18.

אם אתם מסתכלים בטבלה דווקא אנחנו כן נכנסנו קצת לנתונים, אם רוצים להעלות את הטבלה פה בשקף ולהראות שבעצם האוכלוסייה הערבית הם 40% מהמופנים לשירות שלנו כשבעצם מספרם באוכלוסייה הרבה יותר נמוך. יש לנו תוכניות לאוכלוסייה הערבית, יש לנו תוכניות בשפה הערבית, כמו למשל בטייבה יש לנו שתי תוכניות, לאבות ולאימהות בנפרד, אלימים כלפי הילדים שלהם. יש לנו תוכניות תעבורה, יש לנו קציני מבחן דוברי ערבית, לא מספיק. היינו רוצים הרבה יותר.

כמה יש קציני מבחן דוברי ערבית?

אני יכולה להביא את הנתונים, הרבה יותר באזור הצפון כמובן, יש איזה שהוא מעבר טבעי של קציני מבחן, אחרי שהם מתחתנים ומקימים משפחות הם עוברים לגור בצפון. יש לנו הרבה יותר קציני מבחן דוברי ערבית בצפון, יש לנו חסר בירושלים, יש לנו חסר גדול במחוז דרום. במידת הצורך אני אוכל להביא נתונים.

האם יש תוכנית מסוימת להכשרת קציני מבחן ערבים כדי שתתגברו על הבעיה הזו במחסור?

לא, קציני מבחן מקבלים את ההכשרה שלהם, אין לנו הכשרה ייחודית.

אני יודעת, אבל אני שואלת אם יש עידוד, אם יש מסלול מיוחד לקציני מבחן דוברי ערבית שיוכלו להשתלב, כי יש בעיה את אומרת, יש אחוז מאוד גדול של מטופלים אבל אין קציני מבחן שייתנו את השירות, את הטיפול, את המענה.

אין מספיק. אנחנו עובדים הרבה עם מתורגמנים, אין לנו מספיק קציני מבחן דוברי ערבית ואנחנו - - -

אז אם נוכל לקבל נתונים על תמונת המצב.

אני רושמת.

פשוט חברת הכנסת היבה יזבק באה מהתחום הזה, לכן היא תעזור לנו בנושא הזה.

אפילו אחר כך אם יהיה דובר אחריי אני אוכל אחר כך להצטרף שוב ולהביא את הנתון הזה.

אוקיי, אז אם תוכלי להמשיך להציג את הדברים, אבל בקצרה, כדי שנוכל להתקדם בדיון.

יש לנו תוכנית ייחודית באזור הצפון לאוכלוסייה ערבית שמופנית אלינו מבית משפט על החזקת נשק. יש לנו תוכניות תעבורה, זה צעירים או בכלל עוברי חוק בתחום התעבורה, רצידיוויסטים בתחום התעבורה, יש לנו תוכניות מיוחדות בנושא של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ופה אנחנו באמת משתדלים שזה יהיה בשפה הערבית, בשפה מותאמת.

ההצעה שלנו כאן, כמו שהיא מובאת בטבלה, זה שאנחנו מבינים שבעיקר עבור צעירים באוכלוסייה הערבית יש צורך לבניית תוכניות על הרצף, מתוכניות לאנשים בסך הכול שמתפקדים נורמטיבית וזקוקים לעזרה הרבה יותר קלה, לאוכלוסייה שזקוקה הרבה יותר למרכז יום, להגיע כל יום, שנוכל לעבוד איתם גם על הנושא של שיקום תעסוקתי, גם לעבוד איתם על עבריינות, גם לעבוד איתם על יחסים בתוך המשפחה. וזאת ההצעה שלנו, בעצם היא להקים ארבעה מרכזים בכל מחוז, שירות מבחן פועל על פי ארבעה מחוזות בכל הארץ ואנחנו היינו רוצים להקים בכל מחוז מרכז שבתוכו יש כמה מסלולים, יש מרכז יום, אנשים באים משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, יש אנשים שדווקא מתפקדים ועובדים שיכולים לבוא רק בערב. זאת ההצעה שמובאת כאן בטבלה הזאת.

אוקיי. גב' אלונה אילת. תציגי את עצמך.

שלום, נעים מאוד. שמי אלונה אילת ואני מנהלת של תוכנית 'יתד', תוכנית בין משרדית שהוקמה לפני כארבע שנים בהצעת מחליטים. ביקשתם קצת נתונים ואני אספתי נתונים לפני משבר הקורונה לגבי צעירות וצעירים בסיכון. אנחנו מטפלים בכ-25,000 צעירים מגיל 18 עד גיל 25 כשמדובר בצעירים שהם רווקים ולא מוכרים במינהל מוגבלויות. מתוכם כ-30% מהמגזר הערבי.

ונתון מאוד מעניין שאני חושבת שאנחנו החלטנו בתוכנית 'יתד' לעשות זום ולמקד את התוכניות שלנו בפיתוח מענים, כ-34% מהצעירים במגזר הערבי דיווחו על עצמם שהם לא עובדים ולא לומדים. אני חושבת שזה נתון מאוד משמעותי. בקרב צעירים יהודים דיווחו כ-20% דיווחו שהם לא לומדים ולא עובדים. זו בהחלט קבוצה שאנחנו רואים שהסיכוי שלה להידרדר לאלימות הוא סיכוי משמעותי מעצם זה שהם בעצם ללא מעש.

בתוכניות כפי שאנחנו הצגנו בטבלה אנחנו מעוניינים לפתח ולהרחיב תוכניות בתחום של תעסוקה, השכלה, בריאות רגשית, רווחה, השתייכות. כבר היום יש לנו כ-70 מרכזי תעסוקה, לקידום תעסוקה במגזר הערבי, כ-60 בצפון. אנחנו בהחלט מעוניינים להרחיב את המענה הזה. אנחנו השנה מעניקים כ-1,500 מלגות לצעירים לסיוע בהשכלה גבוהה, גם את המענה הזה אנחנו רוצים להרחיב, כמובן סיוע בשכר דירה. אלה כל המענים שאנחנו הצגנו בטבלה.

גב' אלונה אילת היא יועצת מנכ"ל במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

כן, במקביל.

מבין כל התוכניות שהצגתם תוכנית 'יתד' מצאה חן בעיניי. כאחד שעוקב אחרי התופעה של פשיעה ואלימות בחברה הערבית אין ספק שזאת תוכנית מאוד טובה, אבל האתגר שלנו איך ליישם אותה בצורה יעילה בחברה הערבית ובהיקף הראוי. אין ספק, כאשר למדתי את המצגת שלכם אני סימנתי לעצמי את התוכנית הזאת. אני חושב שהיא טיפול ישיר בתופעה עצמה ולכן האתגר שלנו איך להביא את התוכנית הזאת ממש ליישובים ולקבוצת המטרה בעצם. אני חייב לציין, גם התוכנית של ביטחון קהילתי, שלוש תוכניות פה של ביטחון קהילתי הן מתאימות ישירות לבעיה שיש לנו בחברה הערבית. אז האתגר פה איך להפוך את התוכנית הזאת, להרחיב את ההיקף שלה ולתקצב אותה וליישם אותה ממש לפי מפת יישובים שתיקבע.

אז קודם כל אני מאוד מסכימה איתך, אני שמחה לשמוע שהתרשמת מהתוכנית ומהתוכניות להרחבה שאנחנו הצענו. יש לנו עובדי 'יתד' של צעירים ב-140 רשויות מקומיות. בהחלט היינו רוצים להתרחב גם לרשויות הקטנות יותר. אותו תפקיד של עובד סוציאלי ביישוב זה לתכלל את כל הנושא של צעירות וצעירים בסיכון.

שאלתם מי המתכלל, של מי התוכנית הזאת, אז לפחות לגבי צעירים וצעירות בסיכון מגיל 18 עד 25 יש לי כתובת ברורה, בגלל שמדובר בתוכנית בין משרדית ובין מגזרית ואנחנו עובדים עם משרדי ממשלה אחרים כמתכללים וגם עם ארגונים אחרים, גם עמותות וגם ארגונים, אז באותם יישובים שיש עובדים סוציאליים של 'יתד' הם הגוף המתכלל את כל העבודה מול צעירים וצעירות בסיכון מגיל 18 עד 25.

אוקיי, אנחנו צריכים לעבוד על הנושא הזה כי בלי להביא כמובן את משרד העבודה והרווחה, בטחון פנים, חינוך וחיזוק קהילתי, בלי להביא את כל הגורמים ביחד ברמת יישוב, אני לא מדבר רק ברמה הארצית, קל מאוד לעשות ועדה ארצית כזאת, אבל ברמת יישוב, אם לא יהיה לנו שיתוף פעולה בין כל הגורמים והתוכניות יהיו משולבות אחת בשנייה אנחנו לא נצליח להשיג את המטרה ולא לבלום, לא פשיעה ולא אלימות.

לפני שאנחנו ממשיכים, ברשותכם אנחנו קיבלנו מהממ"מ דוח על אחוז הלא מועסקים והלא לומדים בין הצעירים הערביים. את רוצה להציג את זה?

כן, תודה רבה.

וגם ברמת ההשתלבות בהשכלה הגבוהה, חשוב לתת לנו את הנתונים, לשים את הנתונים על השולחן. בבקשה.

התבקשנו על ידי הוועדה לאמוד את מספר הצעירים הערביים שלא עובדים ולא לומדים. לצורך ביצוע האומדן פנינו למוסד לביטוח לאומי וביקשנו ממנו נתונים, בעצם שאלנו כמה נמצאים בסטטוס הזה, קיבלנו מהם נתונים שהעברנו לוועדה, כמה נמצאים בסטטוסים של עובד, כלומר שכיר או עצמאי, סטודנט ומי שלא שייך לאף אחד מהסטטוסים האלה וגם הפרדנו את זה לגברים ונשים מפני שבביטוח לאומי יש סטטוס שנקרא אישה נשואה שאינה עובדת, כלומר עקרת בית. הנתונים מופיעים בטבלה שהעברנו לוועדה.

השורה התחתונה היא שיש לנו בערך 71,000 צעירים בגילאים המדוברים, של 18 עד 24, שלא רשום שהם לומדים או עובדים. בעינינו זאת הערכת מקסימום מפני שנודע לנו תוך כדי בירור הנתונים שיש גם צעירים ערביים שיוצאים ללימודים במדינות אחרות, המוסד לביטוח לאומי לא יודע בדיוק כמה, מצאנו הערכה אצל גורם אחר, גורמים מהאקדמיה, של בערך 15,000 צעירים ערבים שהולכים ללמוד בארצות אחרות, חלק גדול מהם ברשות הפלסטינית והשאר בירדן, אוקראינה, מולדובה.

כן, מזרח אירופה.

מזרח אירופה, אוקראינה, מולדובה ומספרים יותר קטנים במדינות אחרות. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הגילאים של אותם ה-15,000 אז אנחנו לא באמת יכולים להגיד מספר מדויק ולכן אנחנו נותנים כרגע אומדן ראשוני של משהו בין 56,000 ל-71,000 צעירים בגילאים המדוברים, שזה מבחינת אחוזים זה קצת פחות מההערכה ששמענו עכשיו.

זה הבדל של 20%. מה זה נתון 50 ו- או 70 ו-? זה 20% הבדל.

אז שוב אני חוזרת, במוסד לביטוח לאומי כנראה שהצעירים הערבים האלה שלומדים בחו"ל, והם לא מעטים, לא רשומים כעובדים ולא רשומים כלומדים. אז מבחינת ביטוח לאומי והנתונים שהוא יכול לספק, וכנראה שגם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא תדע מה בעצם עושים בחיים הצעירים האלה, הם לא יידעו האם הם לומדים בחו"ל.

לא, אבל הם יודעים שהם לא בארץ. אני אומר את זה כי זה נתון מאוד משמעותי, כשמדובר ב-20% הפרש זה משמעותי מאוד לטיפול של כל משרדי הממשלה. אף אחד לא יוצא בהסתננות ללמוד במדינה אחרת.

יכול להיות שאם היינו מבקשים פילוח מיוחד מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יכול להיות שהם היו יכולים להגיד לנו מי לא נמצא בארץ בשנים האחרונות למשך החודשים של שנת הלימודים. יש אולי אפשרות לחשוב איך לעשות את הפילוח הזה.

צריך לבדוק את הנושא הזה, כי בסופו של דבר הם חוזרים עם תעודות ואז או שפונים למשרד הבריאות או למשרד להשכלה גבוהה כדי לאשר את התעודות וכו', אבל צריך לבדוק את זה. בביטוח לאומי יש מעמד של סטודנטים בישראל, אבל אם הוא סטודנט בארצות הברית ואיטליה ורומניה אין לו מעמד של סטודנט. צריך לסדר את זה.

גם אם הוא סטודנט ברשות הפלסטינית, שזה בערך חצי מהסטודנטים.

אבל בהנחה, אם אנחנו מדברים על המספר הנמוך ביותר, אתה שומע, אבי? אם מדברים על 50,000 צעירים ערבים, בוא נחלק את זה לחצי, 25,000 צעירים ערבים לא לומדים, לא מועסקים, אין תוכנית, אז אנחנו מדברים על פצצה מתקתקת, אין ספק. הצעירים האלה נשאבים אל עולם הפשע.

לא הבנתי, למה קיצצת את זה בחצי?

נשים, בוא נגיד נשים.

מה זה קשור? מה, אישה לא - - -

לא, אני מדבר על ההקשר של פשיעה ואלימות. כמובן שכל אחד עולם ומלואו וכאשר רוצים לטפל באוכלוסייה הזאת בתחומים שונים כן צריך לקחת בחשבון ויש תוכניות להכשרת בחורות צעירות, אבל אני מדבר על ההקשר של פשיעה. אין ספק שמי שמועסק בפשיעה המאורגנת הם לא נשים. לא יודע אם נופתע בעתיד וגם יגייסו צעירות כדי, לא יודע, לשמור, לא יודע מה לעשות. בכל מקרה אנחנו מדברים על פצצה מתקתקת. הצעירים האלה, והיום יש פשיעה מאורגנת, פשיעה כלכלית, ושם הם מועסקים ואנחנו יודעים ששם הם מועסקים. רוב האנשים שנרצחים, בוא נבדוק באיזה קבוצת גיל, הם נמצאים בקבוצת הגיל הזאת.

לצערי בנושא של התעסוקה ממשלה קבעה יעד שהשיגה אותו ועברה אותו, 60% יעד תעסוקה לצעירים, היא השיגה אותו ב-2012, וברגע שוויתרו על המדיניות הזאת לקבוע יעד וליישם תוכנית איפה אנחנו עומדים עכשיו? על 53%. את הנתון הזה לקחתי מהמזכר של הוועדה הבין משרדית, זה נתון חדש, בקבוצת גיל בין 18 ל-24.

אבל יש עוד נתון מאוד חשוב בקשר להשתלבות בהשכלה הגבוהה, אני אציג אותו בקצרה. אנחנו מדברים על מסיימי התיכון יהודים, בוא נגיד, 48%, כמעט 50% ממשיכים להשתלב בהשכלה הגבוהה, בחברה הערבית 33% משתלבים בהשכלה הגבוהה. כמובן שההפרש בין זכאי תעודת הבגרות לא מסביר את הפער הזה.

לא, גם תזכור שכל צעיר שמתגייס לצבא כשהוא משתחרר לרובם יש יכולת להמשיך לימודים, או בגין מענקים, או בגין מלגות ממוסדות יותר או של גופים שונים, אימפקט וכיוצא בזה. זאת אומרת הקלות שיש למשתחרר מצה"ל להמשיך בלימודים אקדמיים היא לא דומה בכלל למגזר הערבי שרובו לא משרת בצה"ל, לא מדבר כמובן על הדרוזים והצ'רקסים.

אוקיי, אבל תמונת המצב גם בעדה הדרוזית לא מזהירה בנושא הזה. לא חשוב, אנחנו מבחינתנו מנסים לאבחן את הבעיה, גם בתחום התעסוקה וגם בתחום ההשתלבות בהשכלה הגבוהה ואין ספק שיש הרבה מה לעשות בנושא הזה. למל"ג הייתה תוכנית, וצריך גם להגיד מילה טובה, התוכנית שיישם המל"ג בשנים האחרונות, יש לה פירות טובים, במיוחד לצעירות הערביות. ההשתלבות בהשכלה הגבוהה של הנשים היא יותר טובה מההשתלבות של הצעירים הערבים, אפילו במיוחד בנושאים שנלמדים בטכניון. אין ספק שאם יש תוכנית ואם יש יעד ומושקעים שם משאבים מתאימים אנחנו משיגים את התוצאה. זאת חברה שאם משקיעים בה מקבלים תוצאות כמעט בצורה מיידית.

אז אנחנו נמשיך. רביב נמצא איתנו? תציג את עצמך ותתייחס לנושא שהצגנו עכשיו.

ממש בקצרה, רביב ממשרד ראש הממשלה. אנחנו גם מחר ניפגש איתך ונציג לך את התוכנית ונרחיב על כך, רק רציתי להתייחס ממש נקודתית לנושא של נתונים של חוסר מעש. במסמך, בדוח המלא נעזרים בניתוח ובפילוח נתונים מדויק של הלמ"ס, שמבוסס לא על סקר, אלא על נתונים מנהליים, והנתונים דומים למה שהוצג רק אנחנו יודעים להגיד בצורה יותר מדויקת כי הניתוח הזה התחשב גם במי שיוצא ללמוד מחוץ לישראל.

אנחנו מדברים על 69,000 שאינם באף מסגרת והחלוקה בתוכם היא לא חצי חצי, כמו שהנחת כאיזה שהוא כלל אצבע כזה, אנחנו מדברים על פי שניים נשים מגברים. יוצא שבסופו של דבר יש לנו 26,000 גברים, הנתונים האלה עדכניים ל-2017, הנתונים האלה מ-2015 עד 2017, ויכול להיות שיש איזה שהיא עלייה קטנה, אז אנחנו מדברים על כך שיש בעצם 20% מהגברים שאינם באף מסגרת ו-40% מהנשים.

ונתון שהוא יותר חזק ומשמעותי זה הקשר שמצאנו בין אלו שחסרי מעש לבין אלה שמעורבים בפשיעה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בניתוח שלה גם בדקה לנו מתוך אלה שמורשעים, אלה שהורשעו, יוצא שמתוך הגברים שהורשעו בגילאים 18 עד 24, שהורשעו באיזה שהיא עבירה, 57% מתוכם הם בחוסר מעש, הם מאלו שלא נמצאים באף מסגרת. אז הנתונים האלה ממש מחזקים את החשיבות שאנחנו חייבים לשים על הקבוצה הזאת.

תודה לך, רביב. אז צדקתי כאשר אמרתי שאנחנו עומדים בפני פצצה מתקתקת. האוכלוסייה הזאת מספקת כוח אדם לעולם הפשע בחברה הערבית.

אנחנו נתקדם. ד"ר רותם אפודי נמצאת איתנו. שלום לך. תציגי את עצמך, בבקשה.

שלום לכולם. שמי ד"ר רותם אפודי, אני המפקחת הארצית ברשות לשיקום האסיר וממלאת מקום המנכ"ל. אני מברכת על קיום הדיון הזה.

אני אגיד רק שתי מילים על הרשות לשיקום האסיר. אנחנו בעיקרון אמונים ואחראים על אסירים משוחררים לאחר תום ריצוי מאסרם, כ-75% מהמטופלים אצלנו הם אסירים משוחררים ברישיון, זאת אומרת הם אסירים ששוחררו בשליש ובתקופת השליש שלהם הם נמצאים תחת פיקוח והתניה שיפוטית אצלנו כשהפיקוח הוא ברוב המקרים כולל טיפול פסיכו סוציאלי, פרטני, קבוצתי, תעסוקה, גמילה מסמים, לחילופין יש אסירים משוחררים שמופנים למסגרות חוץ קהילתיות, להוסטלים או לקהילות טיפוליות.

קצת על מספרים. אסירים ערבים פליליים בבתי הכלא מהווים כמעט מחצית מהאסירים הפליליים. ברשות לשיקום האסיר האוכלוסייה הערבית מהווים יותר מ-50%, זה בסביבות ה-55%. זאת אומרת אם ב'יתד' שמעתי 30% ובשירות מבחן 40%, אז כשמדברים על אסירים משוחררים אז זה כבר קופץ ליותר מ-50%, שאין ספק שזה הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית.

מבחינת העבירות שבגינן הם שפוטים אז אנחנו רואים ייצוג במגוון עבירות כמובן, יחד עם זאת ייצוג יתר בפשיעה החמורה, במאסרים מאוד ארוכים, באלימות חמורה ובמאסרי עולם. יש כמובן עבירות שאנחנו רואים שהם בייצוג נמוך יותר ויש עבירות שאנחנו רואים ייצוג גבוה יותר. קודם דיברתם על נשים, אז אצלנו במסגרת של שיקום אסירות משוחררות למעלה ממחצית מהנשים הן נשים ערביות.

גם בנשים אנחנו מככבים.

בקרב עברייני מרמה ועברייני מין קצת פחות, אני מניחה שזה לא בגלל שיש פחות מבצעי עבירות, כנראה שזה בגלל חוסר בדיווח, אבל למשל ביחידות הנוער והצעירים שלנו אנחנו רואים ייצוג יתר.

ברשות לשיקום האסיר אסירים ערבים משולבים באופן אינטגרטיבי לחלוטין במסגרות. למעט הוסטל אחד שהוא מיועד רק לאוכלוסייה הערבית שהוא נמצא בחיפה, כל יתר המסגרות שלנו הן מעורבות לחלוטין ליהודים ולערבים. צריך לזכור שכשהם יוצאים מבתי כלא הם יוצאים מאגפים מעורבים, ממחלקות טיפוליות מעורבות ולכן אנחנו לא באמת רואים סיבה לערוך הבחנה.

הקבוצות שלנו הן אינטגרטיביות, כמו גם המסגרות, יחד עם זאת כשהטיפול מתבצע בקהילה, ברשות המקומית, אז שם כמובן יש את הניואנסים ואת ההבדלים התרבותיים. יש לנו רכזים לש יקום אסירים ביישובים הערבים, כמובן דוברי ערבית.

כמו שציינה מרב משירות המבחן גם אנחנו נתקלים בקושי בגיוס עובדים סוציאליים מהחברה הערבית. עיקר העובדים הסוציאליים שאנחנו מצליחים לקלוט הם מהצפון, בדרום ובירושלים אנחנו מפרסמים ומפרסמים ומפרסמים ופשוט לא מקבלים מועמדים. בעינינו זו לאקונה שאנחנו מאוד מנסים להתגבר עליה, לצערי עדיין ללא הצלחה.

ד"ר רותם, אולי התנאים שאתם מציבים הם מעבר למה שנמצא בשוק העבודה בנושא הזה ואפשר ככה ל - - -

תנאי השכר אתה מדבר?

לא תנאי השכר, אני מדבר על תנאי הקבלה של העובדים האלה.

לא, בוגרי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. כעובד מתחיל כמובן.

ד"ר רותם, דיברת על זה שיש רכזים לטיפול באסירים ביישובים הערביים, כמה יש כאלה? כמה רכזים כאלה יש?

רכזים ברשויות המקומיות, אני לא רוצה לשלוף בעל פה, יש לנו בכל הערים הגדולות, ובערים שהן לא גדולות, ביישובים הקטנים, אנחנו הצבנו עובדים שהם שלנו שהם נותנים שירות לרשות המקומית. בהרבה מאוד מהרשויות המקומיות או שאין היתכנות למצ'ינג בגלל מספר יחסית נמוך של אסירים משוחררים, או שאין היתכנות למצ'ינג בגלל ועדה קרואה, או בגלל קשיים תקציביים שמקשים על הערים האלה למנות עובדים, אנחנו בעצם מינינו עובדים שלנו שנותנים שירות לערים האלה. אין היום יישוב, לא ערבי ולא יהודי, שאסיר משוחרר לא יקבל שירות בגלל שאין שם רכז. או שהוא יקבל מעובד שלנו או שהוא יקבל מהרשות המקומית.

אבל אני לא רוצה לעשות רגע אידיאליזציה, אני רוצה כן לדבר ברשותכם על קשיים, כי אנחנו נתקלים בקשיים שחלקם אוניברסליים לכלל האסירים המשוחררים, אבל חלקם ייעודיים לאוכלוסייה הערבית. הראשון שביניהם זה פריסת השירותים ברשויות המקומיות. אנחנו כן רואים רשויות מקומיות עניות שמתקשות להציב שירותים בהשוואה לרשויות מקומיות יהודיות, למשל תחנות לטיפול משפחתי וזוגי, למשל יחידות להתמכרויות. אז אנחנו כן רואים קושי בשילוב אסירים משוחררים ערבים כשאין את המענים האלה.

לגבי יתר המענים שדובר פה, אני רוצה להגיד שאסירים משוחררים רבים לא יוכלו להיעזר במענים שמציבים במשרדים אחרים הרבה פעמים בגלל שהאוכלוסייה שלנו היא באמת אוכלוסיית קצה, היא מה שנקרא עברה את סף המסוכנות והם יתקשו מאוד להתקבל למסגרות אחרות של משרדי ממשלה אחרים ולכן בעצם נוצר צורך להקים מסגרות ייעודיות לאוכלוסייה הזאת. הם הרבה פעמים פשוט מפחידים, מפחידים את יתר המטופלים במקומות האחרים, מהסיבה הזאת הקמנו הוסטלים ייעודיים לאסירים משוחררים ואנחנו עומדים להקים הוסטלים נוספים. אנחנו כמובן זקוקים לתקציבים נוספים כדי לתת מענים מלאים.

ד"ר רותם, זה בקרוב? מתי אתם מקימים עוד הוסטלים ואיפה? מה לוח הזמנים?

היום יש לרשות לשיקום האסיר ארבעה הוסטלים, אנחנו כרגע יוצאים למכרזים להקמת שלושה הוסטלים נוספים.

איפה?

זה באמת משמח, אבל זה לא מספיק בהנחה שרבים מאוד מהאסירים המשוחררים צריכים שלב ביניים בין המאסר, בעיקר אם מדובר במאסר ארוך, לבין השחרור לקהילה, צריך שחרור שהוא מדורג אין ספק שצריך להקים מסגרות נוספות. מסגרת של הוסטל היא מסגרת יקרה ואין לנו מספיק מענים להוסטלים נוספים.

אפשר לשאול כמה אסירים משוחררים יכולים לשהות בהוסטלים האלה שקיימים כרגע?

בהוסטל 'בית החסד' בחיפה לחברה הערבית נמצאים 17 אסירים משוחררים, ביתר ההוסטלים זה עד 12 מטופלים. יש כמובן עוד אסירים משוחררים שנמצאים בקהילות טיפוליות ובמסגרות נוספות, בהוסטלים שלנו זה בין 12 ל-17, שיש כמובן את הבוגרים שנמצאים בשנת מעקב. הוסטל זו מסגרת שהיא אינטנסיבית והיא מסגרת שמדמה בית, זו לא קהילה שהיא מאוד מאוד גדולה.

אז אנחנו מדברים על - - -

מענה מינורי.

מענה דל מאוד.

המענה הוא דל, הוא גם טיפה יקר, אבל הוא עדיין יותר משתלם מבית סוהר. בכל פרמטר שנסתכל על זה זה עדיף על כלא, גם מבחינת משאבים כלכליים וגם מבחינת ההכנה לקראת השחרור לקהילה, בעיקר כשמדובר על תקופות מאסר ארוכות. לנו אין ספק שצריך תקופת ביניים.

רותם, אם נוכל לקבל לוועדה את התוכנית שלכם, מה אתם מתכוונים לעשות ומה אתם דורשים, ואולי יהיה לנו חלק גם לדרוש. אנחנו צריכים לקיים דיון מיוחד לנושא הזה, של שיקום אסירים.

אני אשמח.

אבל חשיבות הנושא כי הרבה אנשים מהאסירים חוזרים, זו מין דלת מסתובבת כזאת.

41% מהאסירים המשתחררים ישובו לריצוי מאסר בתוך חמש שנים.

וכמה מתוכם הם כאלה שהם בוגרי הוסטלים?

דייקת את השאלה. בהוסטלים יש נשירה, באופן מצער, בוגרי הוסטלים יש להם אחוזי הצלחה גדולים, שהם עומדים על סביבות ה-20% רצידיביזם, אבל לצערי לא הרבה מסיימים מכיוון שהאוכלוסייה היא באמת – בעיקר אם הם מכורים יש נשירה באמצע. להוסטלים יש אחוזי הצלחה גבוהים אם הם מסיימים אותם, ופה צריך לזכור שיש לנו את השליש, השליש מהווה איזה שהוא שוט שמאיים עליהם לא לנשור. אז אני אשמח להציג תוכנית ואני אשמח מאוד אם יוכל להתקיים דיון בנושא. תודה.

כן, זה אחוז מאוד גבוה, 40% חוזרים, אז שווה להשקיע בנושא הזה כי זה ממש טיפול נקודתי וקבוצת סיכון.

נכון.

תודה לך, רותם. דולב נמצא איתנו. תציג, בבקשה, את עצמך.

אוקיי. אז שלום, חבר הכנסת עבאס, דולב, סמנכ"ל 'פנימה', מתעסקים בסוגיות של לכידות חברתית כמו בפריזמה של שירות אזרחי שהיה אמור להיות מוצג כחלק מהפתרון על ידי המשרד לשירותים חברתיים ומסיבה כלשהי לא הוצג.

אני כן אגיד שגם בשיחות מוקדמות עם משרד ראש הממשלה וגם איתך, יושב ראש הוועדה, דיברנו על מה שאמר חבר הכנסת דיכטר קודם, יש שלושה פתרונות בחבילה אחת שנכנסים בעולם הזה של ההתנדבות הקהילתית, השירות האזרחי, גם התעסוקה לצעירים אלה וחוסר התעסוקה בגילאים הקריטיים של גילאי, אנחנו אפילו אומרים 17, לאוכלוסייה הנושרת גם, מ-17 עד 24, גם עולם ההזדמנות להשכלה בסיום השירות ובעצם אנחנו רוצים במודל שאנחנו מדברים להכניס עוד שני דברים שלא מופיעים שם, שאחד זה הכשרה מקצועית בתוך השירות האזרחי, שיהיה משהו מקצועי שנותן מענה לאתגרים החברתיים בתוך הקהילה, וגם את העולם הזה של פתרונות לסוגיית האלימות.

בשיח הקודם בינינו דיברנו על למשל אפשרות של פתיחה של איזה שהוא צורך של שיטור קהילתי בשיתוף עם הרשויות המקומיות ועל פתרונות דומים שייתנו מענה רביעי בתוך המסגרת הזאת לאוכלוסייה הזאת. אני חושב שצריך לשים את זה על השולחן, למרות שיש לפעמים התנגדות מהצד הפוליטי הצעירים מצביעים ברגליים והולכים למסלולים האלה וחשוב חשוב חשוב שנדע לתת את המענה באופן שבאמת ימקסם את התוכנית הזאת של השירות האזרחי לטובת החברה הערבית ולטובת החברה הישראלית מול הסוגיה הכואבת הזאת.

אוקיי, תודה לך.

אני רק רוצה להגיד שבשורה 25 של הטבלה שלנו זה נמצא.

כן, אני יודע שזה נמצא שם. אני גם פעם קראתי להקמת מין משמר אזרחי כזה כדי שיעבוד גם לצד הרשויות המקומיות וגם בתיאום עם המשטרה וככה שיתפקד בצורה כזו או אחרת במסגרת בעיקר התנדבותית, אבל לדעתי בנושא הזה קודם כל צריך לנהל דיון כדי שגם הנושא הזה יטופל בצורה עניינית ולא בצורה כזאת פוליטית ועם הרבה גחמות פוליטיות.

שני נושאים שאני רוצה, איריס, להעלות, גם הנושא של התקציב ואחר כך גם נעלה את הנושא של התיאום עם המשרד לבטחון פנים והעברת מידע. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' בישיבה שעברה או לפני שתי ישיבות הציג את הבעיה הזאת, קושי בהעברת מידע במיוחד בנושא של אלימות בתוך המשפחה והציג אז רעיונות איך במסגרות אחרות הצליחו להתגבר על הנושא של העברת מידע. נמצאים איתנו בזום נציגים של המשרד לבטחון פנים.

אני יכולה להתייחס לזה כי יש פתרונות.

כן. אם מישהו מהמשרד לבטחון פנים רוצה גם להתערב בדיון יוכל ואחר כך ניגש לסיבוב האחרון בדיון שלנו, הנושא של התקציב, כי זה מאוד חשוב מבחינתנו. אנחנו יכולים להמשיך לדבר, אבל אם אין תקציב אז אין תוכניות. כן, איריס.

אני כן רוצה להתייחס להעברת מידע ולהציע איזה שהוא פתרון, שהוא כבר קיים, כי אין ספק שהנושא של העברת מידע כשזה נמצא במשרדים שונים הוא בעייתי. אנחנו הצלחנו לפתוח את זה באמצעות התוכנית הלאומית 360 לילדים ונוער בסיכון, היא במקרה מרוכזת אצלנו. יש מערכת מידע ומערכת תקציב אחידה שנמצאת במשרד שמתכלל את התוכנית. ברמת הרזולוציה של הרשויות המקומיות כל הנתונים נשפכים לתוך מאגר נתונים אחד, כל משרד יכול להסתכל על הנתונים שלו, אבל ברמת הנהלת התוכנית וברמת הרשויות המקומיות כל אחד יכול לראות את כל הנתונים שלו. כך שהמתכלל העירוני של רשות מקומית ב-360 יכול לראות את הנתונים של כל המשרדים ולעשות את החיבורים. בהחלט המודל הזה יכול לשרת והוא קיים עבור המשרד שיעשה את התכלול ואני יודעת שהכיוון הוא כזה.

אוקיי. לי פרל. תציגי את עצמך בבקשה.

בוקר טוב. אני ראש חוליית אלימות במשפחה במשטרת ישראל, מדור נפגעי עבירה. אני רק מבקשת, בהמשך לדברים שאמרת, הנושא של העברת מידע בין רשויות, דווקא בין משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבין המשרד לבטחון פנים פחות מצוי בבעיה. אנחנו דיברנו על הנושא הזה בדיון הקודם שהשתתפתי בו יותר מהכיוון של משרד הבריאות ושם נמצאים חסמים בתוך חוק זכויות החולה ושם מנסים לפתור את העניין הזה. גם במסגרת משרד המשפטים עובדים מאוד קשה כדי למצוא את הפתרונות.

בנושא של העברת מידע בין המשרד לבטחון פנים לבין משרד הרווחה והשירותים החברתיים וגם הרשות לשיקום האסיר, אנחנו כולנו שותפים לדיונים, גם במסגרת ועדה שמתנהלת כרגע לטיפול בנושא של גברים אלימים והמידע שמועבר הוא ללא סייגים, עם כמה שפחות חסמים בנושא הזה. אנחנו דיברנו בדיון הקודם על נוהל טיוב התיאום בין המשטרה לבין משרד הרווחה, זה דובר באריכות, חבל לי לחזור על הדברים, אדוני בטח זוכר את הדברים.

כן, כן.

הנושא הזה מפוקח כל הזמן ונמצא כל הזמן במרכז הקשב. דווקא הנושא של העברת מידע הוא פחות בעייתי עבורנו בנושא של מיגור הפשיעה בחברה הערבית.

אוקיי, תודה לך, לי פרל. איריס, בקשר לתקציב, אתם הצגתם פה תוכנית שהעלות הכוללת שלה 172 מיליון שקל וכמה פרוטות עוד. זה בבסיס התקציב, זה תוספת?

זו תוספת.

איפה אנחנו עומדים בנושא הזה? קיבלתם תשובות בנושא הזה?

עוד לא התחיל הדיון התקציבי, אנחנו כאמור נמצאים על שולחן עגול במשרד רוה"מ ואנחנו בשלב של הגשת התוכניות.

אוקיי. אז מחר נשאל בנושא הזה.

אז בינתיים אין שום התחייבות לגבי התקציב.

בינתיים אין. הנושא של התקציב, כמובן שאנחנו צריכים לטפל ולעקוב. אני ביקשתי כבר פגישה עם שר האוצר ועם ראש אגף התקציבים אז נראה איך אנחנו יכולים גם לעזור בנושא הזה.

רות מעמותת יוזמות אברהם. רות, תמיד יש לכם רעיונות אותם לומדים טוב את החומר.

תודה, משתדלים. תודה רבה על זכות הדיבור. אני רות לוין-חן מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם יחד עם עולא נג'מי יוסף.

רציתי להתייחס בקצרה בעיקר לסוגיית כוח האדם שגם גב' איריס פלורנטין התייחסה אליה בדבריה ובאמת גם מהניסיון שלנו בשטח אנחנו רואים שבחלק לא מבוטל מהיישובים הערביים בסופו של דבר הדברים נופלים על הקושי לאייש תפקידים קריטיים באנשים איכותיים שמתאימים לתפקיד. אנחנו נתקלנו בזה למשל בעבר בג'סר א-זרקא, שהיה שם צורך באיוש היחידה למניעת התמכרויות בעובדים ועובדות סוציאליות ופשוט לא הצליחו למצוא אנשים לתפקיד. אי אפשר להפריז בחשיבות של עובדים סוציאליים למניעת התמכרויות ביישוב כמו ג'סר א-זרקא שאנחנו יודעים מה שיעור המכורים בו ופשוט לא הצליחו. אני חושבת שיש פה מקום לחשוב באמת על תמריצים שיביאו עובדים ועובדות סוציאליים ליישובים כאלה, ליישובים ששיעורי המכורים בהם גבוהים במיוחד.

אותו דבר לגבי עו"ס משטרה, גם זה תפקיד שהוא מודל מצליח שאפשר לראות את ההצלחות שלו בשטח ובחלק מהיישובים יש קושי לאייש את המשרה הזאת. פה אנחנו גם הצענו בעבר אולי לחשוב על איזה שהם מסלולים ייעודיים כבר בשלב ההכשרה של עובדים ועובדות סוציאליים, ממש להכשיר למסלול הזה של עו"ס משטרה, לראות בזה התמחות ספציפית. גם זה מתוך אפשרות לגרום לתחום הזה להיות יוקרתי יותר, להביא אליו אנשים מתאימים שלאחר מכן גם יידעו שהם יוכלו להשתבץ ביישובים השונים. זהו, זאת מצוקה שחייבים להתמודד איתה, כל הנושא של כוח האדם.

תודה לך, רות. טוב, חברים, יש מהאורחים שלנו בזום שרוצה להתערב בדיון? אנחנו לקראת סיום.

שלום לכולם.

שלום לך. איפה אתה?

נעלמתי לך קצת. טוב, אנחנו עובדים בשטח.

מחמוד נסאר, תציג את עצמך, בבקשה.

אני רכז מטעם ועד ראשי הרשויות הערביות בנושא מניעת אלימות ופשיעה בחברה הערבית. אני רוצה להתייחס בקצרה לתוכנית שהציגו במשרד לשירותים חברתיים ואני מניח שגם שאר המשרדים יציגו תוכניות בפני ועדת המנכ"לים.

שתי נקודות שהתייחסנו אליהן כל הזמן ואני חושב שהן עלו היום ככה בדגש מסוים בדברי חברי הכנסת וגם בדברי המשתתפים. אנחנו גם ביקשנו מרכזת ועדת המנכ"לים מטעם ועד ראשי הרשויות והדגשנו שתי נקודות חשובות. הנקודה הראשונה היא בעניין סדר העדיפויות. זאת אומרת אנחנו יודעים שישנן תוכניות קיימות שפועלות בשטח מכל המשרדים, גם ברשויות המקומיות וגם ברמת משרדי הממשלה, חלקן מצליחות, חלקן פחות, צריך לשפר אותן, אבל מה שחשוב לנו כראשי רשויות ערביות הוא בעצם מה יהיה סדר העדיפויות של המלצות ועדת המנכ"לים. אנחנו רוצים להצביע על שני תחומים, שאחד בא לידי ביטוי, על השני אני לא שומע הרבה.

הראשון הוא עניין הצעירים ובני הנוער וקבוצת הגיל שהוועדה מתמקדת בהם וגם שאר המשרדים, 18 עד 24, 25, כפי שהגדרת, יושב ראש הוועדה, ד"ר מנסור עבאס, פצצה מתקתקת. אנחנו כן חושבים שזאת פצצה מתקתקת שחשוב ודחוף וצריך לתת לזה סדר עדיפות מאוד גבוה. אני מקווה שהחלטת הממשלה תתייחס לנושא הזה ואנחנו נלחץ שהנושא הזה יקבל סדר עדיפות גבוה בהחלטת הממשלה וגם בתקציבים ובמשאבים.

הנקודה הנוספת היא כל העניין של איסוף הנשק. אני הפסקתי לשמוע על זה, גם מדוברי הממשלה וגם מדוברי המשרד לבטחון הפנים ואפילו מגורמים מקצועיים אחרים. כל הנתונים של הפשיעה מראים שכל עוד כלי הנשק מסתובבים בחברה הערבית בכמויות כל כך רבות שאנחנו גם לא יודעים להעריך אותם בדיוק, יש כל מיני הערכות, אבל מה שבטוח שבלי מאמץ מיוחד ובלי מתן סדר עדיפות גבוה לעניין של איסוף הנשק בחברה הערבית – ואנחנו מבקשים ורוצים שההמלצות של ועדת המנכ"לים יתייחסו לנושא הזה באופן מפורט ויגדירו יעדים של מבצע איסוף הנשק בחברה הערבית.

הנקודה השנייה שעלתה כל הזמן ואנחנו חושבים שהיא נקודה חשובה היא כל הנושא של התכלול. אני שמעתי גם הצעה בעבר מחברי כנסת, אני לא זוכר את השם, אבל להקים מנהלה מתכללת, זאת אומרת בלי תיאום וסנכרון בין משרדי הממשלה מצד אחד ובין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות וועד ראשי הרשויות, גם החלטת ממשלה כזו תישאר בעצם ללא ביצוע הולם בשטח, אם לא תהיה מנהלת מסודרת שבעצם יגדירו לה כוח אדם ומשאבים ותקציבים. אני מבקש ודורש בעצם שהחלטת המנכ"לים תתייחס בפירוט להקמת מנהלת או גוף או ארגון כזה שיתכלל את כל העבודה. מדובר בתוכנית חומש, אני מקווה שזה מה שיהיה בסוף, ואם זאת תוכנית חומש אז צריך לעקוב אחרי התוכנית הזאת באופן מקצועי, באופן שצמוד לנתונים, מעקב יום יומי דרך מנהלת או גוף או ארגון מקצועי שילווה את התוכנית.

אני הבנתי שיושב ראש הוועדה נפגש גם עם ועדת המנכ"לים, אנחנו גם העברנו בקשה להיפגש עם ועדת המנכ"לים, כוועד ראשי הרשויות, לפני פרסום הדוח הסופי, בעצם העברנו התייחסויות ודוח שגם כולל המלצות מטעם ועד ראשי הרשויות לוועדת המנכ"לים. חלק מההמלצות שאנחנו העלינו עלו בהמלצות הוועדה, חלק צריך הרחבה וצריך פירוט, אנחנו מקווים שאנחנו מתקדמים לכיוון הנכון ושהממשלה תראה את הדרך הנכונה להפעיל את התוכנית הזאת בשטח.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת וממש מודה ליושב ראש הוועדה על כל העבודה שנעשתה בתחום הזה מאז תחילת עבודת הוועדה, בעצם דרך הוועדה הצלחנו להגיע גם לנתונים, גם למחקרים, גם לתוכניות שמתבצעות בחברה האזרחית ובמשרדי הממשלה ואני מקווה שהעבודה הזו לא תרד לתהום ונתחיל להרגיש את פירותיה בשטח. תודה לכולם.

תודה, מר מחמוד נסאר. אני אדגיש שני נושאים. קודם כל אני חושב שלמועצות המקומיות אין ספק שיש תפקיד מנהיגותי חשוב והכרחי בנושא הזה, ואם מדברים על תכלול אני חושב שברמת היישוב, המועצה המקומית עצמה צריכה ליזום, להביא את כל הגורמים ביחד לשבת ולהתחיל להזיז דברים ברמת כל יישוב ויישוב. בסופו של דבר אנשים בחרו בראש המועצה ובמועצת הרשות כדי שתשרת אותם ואני חושב שבנקודה הזאת בוודאי שמר מחמוד נסאר יסכים איתי שעל ראשי הרשויות הערביות ליזום ולא להסתפק בקבלת תוכניות בוא נגיד מלמעלה.

אנחנו התייחסנו בדוח שהעברנו לתפקיד ראש המועצה או ראש הרשות המקומית ואחת הנקודות החשובות שאנחנו מעלים שזו האחריות של ראש הרשות להפעיל ועדה יישובית שתכלול את כל הגורמים המקצועיים, הן ביישוב והן אם יש עמותות בחברה האזרחית ונציגי משטרה ונציגי משרדים ממשלתיים בתוך היישוב עצמו כדי לעקוב אחרי ביצוע התוכנית.

אוקיי, אז אנחנו מחכים ליוזמה כזאת. הנושא השני, אני רוצה שוב להדגיש את חלוקת האחריות. קל מאוד תמיד להאשים את הממשלה, להאשים את הממסד, את הרשויות, אני חושב שבנושא הזה של פשיעה ושל אלימות ברמת חברה מסוימת או ברמת כל חברה האחריות מתחלקת, יש למדינה תפקיד חשוב ואחריות כוללת כמובן על מה שמתרחש בגבולותיה, אבל אין ספק שלחברה הערבית עצמה, למוסדותיה, לקבוצות השונות, לאנשי הדת, לרשויות המקומיות, לוועדות עממיות וכו' וכו' יש תפקיד די חשוב בנושא הזה ויש גם אחריות חברתית ברמת החברה. בסופו של דבר מי שיקבע את הערכים ואת התרבות ברמת כל חברה וחברה זאת החברה עצמה והמדינה לא יכולה להגיד שהתרבות הערבית צריכה להיות כך וכך, אחרת אנחנו נאשים מישהו בגזענות וכו' ולכן ברמת החברה הערבית אנחנו גם צריכים לקחת אחריות ולעשות את המוטל עלינו בתור חברה.

לפני שאני מתחיל לסכם, מישהו מהאורחים שלנו רוצה להתייחס? כי אחר כך הם מאשימים אותנו שאנחנו מתעלמים מהם. מישהו רוצה להוסיף משפט? רדא, אי אפשר לסיים את הדיון - - -

לא, אני אף פעם לא מתלונן.

תציג את עצמך, רדא, אני מכיר אותך כמובן, אבל לפרוטוקול.

אני רוצה להיות קצת ממוקד בבעיה מסוימת.

רדא, תציג את עצמך שיכתבו בפרוטוקול.

רדא ג'אבר, אני מנהל מרכז 'אמאן', המרכז הערבי לחברה בטוחה, אנחנו עוסקים בנושא של התמודדות עם האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

אני רוצה למקד את הבעיה, הבעיה היא כזאת, יש הרבה תוכניות, אתה שומע את משרדי הממשלה, הרבה תוכניות, זה כאילו משהו צף באוויר. הרבה תוכניות, הרבה כוונות טובות, אתה יורד לשטח כמעט ואתה לא מרגיש את התוכניות האלה. יש פער בין התפיסה של משרדי הממשלה את עצמם ואת התוכניות שלהם ליישום ברזולוציות הנכונות בתוך החברה הערבית. זה האתגר. האתגר של יישום, לא רק אתגר של כתיבת תוכניות ותקצוב תוכניות.

היישום של התוכניות האלה, לדעתי, אם אני מסתכל על עשר שנים שאני עוסק בתחום הזה, אני חושב שיש פה כשל שצריך להתרכז בו. העניין של היישום, לא ברמה הכללית, לא רק ברמת המקרו, אלא ברמת המיקרו, ברמת היישוב, ברמת השכונה, ברמת הבודד, ברמת הצעיר הבודד, ולא רק לדבר באופן כללי על התופעה. אני חושב שעדיין, בכל התוכניות שאנחנו שומעים אותן, אנחנו לא מזהים את הלינקג' הזה בין המעבר בין תוכנית ליישום שלה היותר עמוק בתוך החברה הערבית. זה האתגר של משרדי הממשלה שהם צריכים לתכנן אותו ולחשוב עליו בצורה יותר עמוקה מה שמתאים לחברה הערבית.

זאת הנקודה העיקרית, נגזר ממנה התפיסה של הרזולוציות השכונתיות. אני חושב שרווחה אי אפשר לטפל באופן כללי, צריך לרדת לרמת בית ורמת שכונה ורמת הצעיר הערבי הבודד, אדם שנמצא במצוקה ואסיר ששוחרר שעדיין לא מוצא את המסגרת או לא מטופל מבחינות רבות. זה האתגר. תודה.

תודה, רדא, אני מסכים איתך. חברים, אני מסכם. אין ספק שאנחנו נתחיל בתודות, להודות למשרד העבודה והרווחה על המצגת שנתן, על ההשתתפות שלהם ועל התוכנית שהכינו. אנחנו כמובן שנעקוב אחרי יישום התוכניות.

לוועדה חסרה תמונת מצב המציגה את מאפייני הפשיעה ביישובים ברמת כל יישוב ויישוב ולכן ביקשנו מנציגי משרד העבודה והרווחה ליצור את תמונת המצב ברמת כל יישוב דרך מחלקות הרווחה ברמה יישובית. הוועדה ממליצה למשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים לאסוף נתונים ממחלקות הרווחה וכך לאפיין את מקרי הפשיעה ואת הייחודיות של כל יישוב ויישוב ולאמוד את מידת המסוכנות של הפשיעה ברמה יישובית.

הוועדה מבקשת ממשרד העבודה והרווחה להעביר לעיונה את תוכנית העבודה עם משפחות של ילדים עם מוגבלויות למניעת אלימות. כמובן לאור ההבדלים בין היישובים הוועדה סבורה כי התוכניות המוצגות אינן יכולות לשמש את כל היישובים באופן דומה ולכן הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה להכין תוכנית שתהיה מותאמת לפי אזור, אוכלוסייה והצרכים של אותו יישוב או אזור וסדר העדיפויות. אנחנו כמובן שנעקוב אחרי היישום הזה.

הוועדה ממליצה בפני משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים לשתף פעולה עם המשרד לבטחון פנים ולהכיר את תוכנית רמזור המאפיינת יישובים ופשיעה יישובית, למרות שבינתיים לא קיבלנו אור ירוק מהמשרד לבטחון פנים שהתוכנית הזאת מופעלת, אבל היא מוכנה.

הוועדה מבקשת ממשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים לקבל לידיה פירוט על היקף הקורבנות והנפגעים בחלוקה בין גברים, נשים וילדים, בין אזורים ויישובים שונים וכמה מתוך זה מטופל.

הוועדה סבורה כי יש צורך בהוספת תקני קציני מבחן דוברי ערבית בדגש על מחוז הדרום ואזור ירושלים שחסר בהם. אני חושב שבנקודה הזאת יש חסם מבחינתנו. אפשר להגדיר את זה כחסם, אם אין מספיק עובדים סוציאליים וקציני מבחן וכו' אז אנחנו גם ממליצים או דורשים בנושא הזה שהמשרד ייצא ביוזמות שיוכל לגייס כוח אדם בנושא הזה. אנחנו ראינו שאפשר. אנחנו יודעים שיש תוכנית, למשל קורס צעירים לשלטון המקומי, ואז אם חסר לנו כוח אדם בתחום מסוים אז כן צריך לקחת צעד קדימה ולהכשיר או לעשות תוכניות הסבה. יש 14,000 אקדמאים ערבים לא מועסקים, כולם רוצים להיות מועסקים במערכת החינוך, אבל אין, אז אפשר לעשות תוכניות הסבה לאקדמאים האלה.

הוועדה תעקוב אחר יישום הצעת משרד העבודה והרווחה על הקמת ארבעה מרכזי שירות מבחן במחוזות השונים. על תוכניות 'יתד' וביטחון קהילתי כבר אמרתי מילה טובה, שאני חושב שהן תוכניות שיישומן בצורה ראויה יביא לתוצאות מידיות. כמובן שנעקוב ואנחנו מבקשים לבחון דרכים ליישום יעיל ובהתאמה לצרכים המיוחדים של כל יישוב ויישוב.

כמובן הנתונים על צעירים וצעירות חסרי מעש כפי שהוצגו בדיון מדאיגים ומחייבים תוכנית שתיתן מענה להיקף שימנע את כניסתם של צעירים למעגל הפשיעה ואני חושב שהנתון שקיבלנו מרביב, ממשרד ראש הממשלה, יכול לתת לנו אינדיקציה על היקף הצעירים הלא מועסקים ואיך אפשר לטפל בזה.

בקשר לשיקום אסירים אנחנו נקיים דיון נוסף עם ד"ר רותם אפודי ועם הרשות לשיקום אסירים ונעקוב איך אפשר להגביר את היקף מתן השירות בשיקום האסירים. מהנתונים שקיבלנו אנחנו מטפלים רק בקצה הקרחון בנושא הזה.

בנושא של התקציב, אני לא בטוח שהסכום שקיבלנו, תוספת של 170 מיליון, האם זה ייתן את המענה הראוי, אבל כמובן משרד העבודה והרווחה קבע את זה. אני מקווה שזה יתאים ובתנאי שכל הסכום הזה יתקבל ולא נתחיל ככה להתפשר על דברים כי לדעתי בנושא של פשיעה ואלימות אנחנו היום נמצאים בשלב שאי אפשר לתת שני כדורי אקמול במקום ארבעה כדורי אקמול, אי אפשר חצי תוכניות ואי אפשר מענה חלקי. במשך השנים התקבלו החלטות, למשל 1402, ותוקצבו התוכניות ובסופו של דבר גם קוצצו מצד אחד וגם הכסף לא בטוח שהגיע ליעד שלו, ולכן אפילו לבלום ואפילו לשמור על רמה סבירה של פשיעה, למרות שזה מצער להגיד את זה, לא הצלחנו. אנחנו לא רוצים לקיים עוד דיון ועוד דיון ובעוד כמה שנים אנחנו נימצא בתמונת מצב יותר עגומה ויותר קשה.

אלה ההמלצות שעלו בדברי חברי הכנסת וגם המשתתפים, אבל כמובן אנחנו, איריס, נמשיך לעקוב ולעבוד ביחד עם משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, גם בשלב הגיבוש וגם התקצוב וקבלת ההחלטות, אבל גם בשלב היישום עצמו ונביא את הדברים מזוויות שונות.

אפשר לבקש תיקון קטן? אתה ביקשת נתונים לגבי קורבנות ומאפייני אלימות, אין לנו את זה, אנחנו יכולים לתת נתונים לגבי כל מי שמקבל שירות אצלנו.

אוקיי. זו בעצם הנקודה שהעלינו כי אנחנו רוצים בסופו של דבר שהטיפול שניתן, התוכניות מיועדות לאוכלוסייה מסוימת לפי צרכים. אי אפשר להגיד שאם יש לנו רמה מסוימת של פשיעה ואלימות אז רק להציג את הדברים ולהגיד: אנחנו עושים, אבל לא עושים די. הנושא הזה, התוצאות הן איומות, אנחנו מדברים על חיי אדם, אנחנו מדברים על משבר חברתי מאוד עמוק בחברה הערבית. אני לא יודע אם קברניטי המדינה הפנימו את עומק המשבר הזה, אבל אין ספק, אי אפשר להמשיך ככה, אנחנו חייבים פתרונות וחייבים יישום של התוכניות שמוצעות.

איריס, שוב, אני מודה לך וגם לכל חברי הצוות שהשתתפו איתנו, נמשיך לעקוב ולעבוד ביחד לקדם את הנושא. תודה לכם. תודה כמובן לצוות הוועדה. אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:35.