פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



21
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
11/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 12:33

הצגת התכנית הלאומית למיגור האלימות המינית בישראל ולקידום זכויות נפגעות ונפגעים - של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
קרן ברק
מרב מיכאלי
עאידה תומא סלימאן

היבה יזבק
יוראי להב הרצנו
יואב סגלוביץ'
אורלי פרומן

נתנאל אשרי - רפרנט רווחה, אג"ת, משרד האוצר

איילת אורנשטיין - סנ"צ, רמ"ד נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לבט"פ

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי'/נפגעות תקיפה מינית, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

רחל שפירו - משרד המשפטים

ליאת יקיר - יועצת מקצועית לשרה, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

איילת רזין בית אור - יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/נפגעות תקיפה מינית

ענת קאופמן - נציגת לשכת עו"ד

עתליה שיינפלד - מנהלת מרכז סיוע, חיפה

ליזה ניקולאיצ'וק - מנהלת מרכז סיוע לנשים בנגב

מריאנה סופיאניק - מוזמנת

ענת מימון

דלית אזולאי

עופרה ארגס – חבר תרגומים

הצגת התכנית הלאומית למיגור האלימות המינית בישראל ולקידום זכויות נפגעות ונפגעים - של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

בוקר טוב לכולם. אני שמח לחדש את הדיון בנושא השני על סדר היום וזה הצגת התכנית הלאומית למיגור האלימות המינית בישראל ובקידום זכויות נפגעות ונפגעים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. נפתח את הדיון, אתן את רשות הדיבור לגב' אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

יש מצגת. בוקר טוב. קודם כל תודה מאוד על הדיון הזה. אני רוצה לומר תודה לשרים שהגשנו להם את התכנית, שר המשפטים, שר הרווחה, צוות השר לביטחון פנים, השרה לשוויון חברתי והשרה לקידום קהילתי ואני גם רוצה לומר שעדיין לא הצלחנו ואני מקווה שזה אכן יקרה, גם לדבר ולהגיש את התכנית הזו שרלוונטית גם למשרד החינוך כמובן וגם למשרד הבריאות. זה בפתיח ותודה לוועדה לקידום מעמד האישה על האפשרות להציג את התפיסה הכוללת שלנו.

בפתח דבריי אני רוצה לומר שאנחנו באיגוד מרכזי הסיוע, עם תשעת מרכזי הסיוע שלנו יש לנו ניסיון של 40 שנה בהבנה עמוקה של התופעה הזאת של האלימות המינית ויש לנו יכולת לעשות מה שלאף משרד ממשלתי אין ולראות ראיה כוללת ורחבה, ולכן יש משמעות גדולה לתכנית הזאת כי יש בה שורה של המלצות שכמו שאומרת היועמ"ש של האיגוד, עו"ד איילת רזין, ההמלצות האלה נכתבו בדם, בדם של נשים וגברים שעברו ונפגעו ולא קיבלו מענה. אז כל דבר שכתוב כאן מבוסס על סיפורי חיים.

אני רוצה לדבר על כמה דברים. בהיותנו בתקופה שלא תסתיים בקרוב, שיכולה לקחת שנה ואולי יותר, מגפת הקורונה, האלימות המינית תמיד הייתה תופעה רחבת היקף שאחת מתוך כל שלוש נשים נפגעת, אחד מתוך כל חמישה ילדים נפגע ואחד מתוך כל שישה גברים. לתופעה, לצערנו הרב ייקח עוד הרבה זמן למגרה, אבל ככל שהרשויות והחברה יהיו מודעות והן כבר הרבה יותר מודעות מבעבר, אנחנו נתקדם בנושא.

מגפת הקורונה, שמתי כאן תמונה של מגבר, היא מגבר אדיר ביותר לתופעה, והתכנית הזאת שכתבנו אותה בימי הקורונה כשאנחנו מסתכלים עליה היום אנחנו מבינות עד כמה הדברים עוד החריפו לרעה ומאוד משפיעים עלינו בשטח על מרכזי הסיוע. בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים, היה גידול חד בפניות אלינו, בשנים האחרונות יש כ-50,000 טלפונים מדי שנה ובתקופה של החודשים האחרונים היה גידול חד. זה ברור למה ואם לא אני אגיד, שבמצב שבו המשק קופא, שאנשים מאבדים את מקומות העבודה, כשרשויות המדינה לא מתפקדות כמו בתחילת הדרך שכל הטיפולים הנפשיים נסגרו, מחלקות ייעודיות נסגרו, אחר כך הייתה שביתה של העובדים הסוציאליים ועוד הרבה מאוד, אין סוף בעיות, אז הרבה מאוד אנשים שחיים כאן, נשים וגברים, בעצם נותרו ללא מענה., אנחנו נתייחס לזה בסוף ההצגה, אבל אני זועקת כאן זעקה של ארגונים שמהווים איזו שהיא חגורת בטחון חברתית, זעקה מאוד גדולה שלא ייתכן מה שקורה שאחרי שקיצצו 30% בתקציב של מרכזי הסיוע שאנחנו באמת חוד החנית של העזרה לכל כך הרבה אנשים, חוץ ממקדמה קטנה לא הגיע כסף, זה לא ייתכן. פשוט לא ייתכן.

בסופו של דבר בשלל הבעיות החברתיות האדירות שהחברה הישראלית סובלת מהן כעת אנחנו חייבים לשים זרקו על אוכלוסיות יותר רגישות וזו האוכלוסייה שאנחנו מייצגות אותה, ילדים, צעירים נערות ונערים וגם אנשים מבוגרים קורסים עכשיו וכשאני מדברת אתכם, יש לי סיפורים בלב ובנשמה שבטלפונים שלפני הוועדה ובטלפונים שיהיו אחרי הוועדה.

אחרי הפתיח אני אפתח ואציג את כמה מהמלצות המרכזיות שלנו למשרד העבודה והרווחה, אני רוצה שוב לציין לטובה את השר איציק שמולי שקיבל אותנו די בתחילת דרכו לשמוע את הבעיות אבל צריך לדברים האלה כמובן היבטים תקציביים כי זה לא רקק להבין, אלא חייבים לטפל.

אחת מהבעיות הכי גדולות שאנחנו רואות היום הייתה קיימת לפני כן ועכשיו היא זועקת לשמיים, זה נושא של הסיפור של הטיפולים הנפשיים. משרד הרווחה של ישראל עשה מהלך יוצא מן הכלל חשוב בהרחיבו את המענים הנפשיים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אבל כשמשך ההמתנה מגיע היום לעד שנתיים זה פשוט מענה שהוא לא תקף, אי אפשר להתעלם מזה, אני יודעת שיש הרבה בעיות חברתיות אבל חוסן נפשי של חברה וחוסן של חברה תלוי גם בחוסן של האנשים שנמצאים, ואם אימא קורסת, ושוב כשאני מדברת אתכם, יש אימהות שאני מדברת איתן וקורסות היום, אם האימהות האלה קורסות אז הילדים שלהם קורסים והפגיעות רק ימשיכו ויתרחבו. הסיפור הזה הוא קריטי.

הדבר הנוסף, הישג גדול שהיה למשרד הרווחה להקים את בית אלה, חלופת אשפוז ייעודית לנפגעות. התקשרתי כמה פעמים, יש שם צוות יוצא מן הכלל, התקשרתי אישית כדי לעזור לנפגעות וכל פעם יש המתנה, יש רק חלופה אחת כזאת היום בארץ, וצריך להרחיב את זה, זה דבר קריטי, זה למנוע מנשים להגיע לאשפוז פסיכיאטרי, גם צריך כמובן לגברים, צריך לחשוב ולתכנן את זה. יש לזה פחות עלויות וזה דבר שמציל חיים.

דבר נוסף והקורונה רק המחישה את זה בצורה עזה, ילדים בסיכון שהיו בפנימיות שנסגרו ונשלחו לבתים פוגעים, בחורות צעירות שיצאו לעבוד במלצרות ועברו לעיר הגדולה או לעיר אחרת מבית פוגעני, מצאו את עצמן מובטלות, המסעדות נסגרו, חזרו לגור בבתים פוגעים. אין במדינת ישראל כמעט שום מענה או אפס מענה, מסגרות דיור לנשים כאלה. כמו שיש מקלטים לנשים מוכות, חייבים לפתח מענים כאלה לבחורות ובחורים צעירים שיצאו מבתים פוגעניים ויוכלו להתקיים. עכשיו זה גם קשור לקורונה, כי זה בעיני כולם, צריך היום גם הכשרות מקצועיות וגם לפתח שיקום תעסוקתי, זה דבר קריטי, נשים שעברו פגיעה מינית לא יכולות לעבוד במקומות רגילים תמיד, הן לא תמיד יכולות ורוצות ומסוגלות לעבוד עם גברים, חייבים לפתח את הדבר הזה, זה בסופו של דבר מבחינה חברתית קריטי ומפתח את שוק העבודה.

גם כשחברה נמצאת במצוקה, היכולת לנצל ולפגוע ולהטריד גוברים, זה כמובן קיים בימי שיגרה, והחוקים האלה לא נאכפים אפילו במינימום, אפילו אין אכיפה של ללכת ולבדוק האם במקום העבודה יש תקנון. מתי הדבר הזזה ישתנה אני לא יודעת. ראינו איך משטרת ישראל ידעה לאכוף יפה את המסכה, ראינו גם סרטים מאוד קשים על אישה מבוגרת בתל אביב ששוטרת ממש התנהגה אליה בצורה לא ראויה בגלל שהיא שתתה קפה ולרגע הורידה מסכה. אז לזה יש תקציבים, אני לא אומרת שזה לא חשוב, אבל מה עם אכיפת חוקים של הטרדה מינית ושל מניעה כדי שנשים יוכלו לעבוד.

אלה ההמלצות למשרד העבודה והרווחה. משרד הבריאות, והיה הרבה שיח תקשורתי על הנושא של פסיכולוגיה ציבורית, נושא של רפורמה לבריאות הנפש שלא נאכפת בתחום של אלימות נפגעות מינית שיגיעו לקופות החולים ויקבלו טיפול נפשי, היום הדבר הזה לא קיים כמעט, זה חייב להשתנות.

אנחנו מדברות על זה כל הזמן וזה בכל תחום וגם בתחומים הרפואיים, אנשי מקצוע בתחום הרפואה צריכים לעבור הכשרה שהיא לא מורכבת מדי, כדי שיוכלו לזהות ולמנוע, הדבר הזה לא קורה ודורות על גבי דורות של ילדים גדלים לתוך פגיעות ולא מצליחים להינצל, לכן צריך גם בהיבטים ספציפיים כמו למשל בלידה, ויש דבר כזה היום בבית החולים קפלן, ביוזמתה של ד"ר אנה פדואה להקים צוותים רב תחומיים שידעו לטפל בנפגעות ונפגעים. גם בתחום רפואת השיניים, היא צריכה להיות מיודעת טראומה מינית, זה כמעט ולא קיים היום, ואז יש הרבה מאוד אנשים שלא מגיעים לטיפולים והמחיר הבריאותי של זה קשה, וכמובן הסוגיה שעוסקים בה רבות, סגירת הנוהל של החדרים האקוטיים כדי שהדבר הזה יהיה מיושר בכל הארץ ושיהיה מענה כפי שנדרש. עכשיו אעביר את רשות הדיבור לעו"ד איילת רזין שתדבר על ההמלצות למשרד המשפטים.

תודה רבה על הדיון. אני חייבת לומר שאני ממש נרגשת מכל השותפים והשותפות לדרך שנוכחים כאן וגם שנמצאים בזום כולל מהארגונים ומשרדי ממשלה וכמובן חברי כנסת וצוות הוועדה. כמו שאמרנו, נפגשנו עם שר המשפטים והגשנו לו את הדו"ח והצגנו את עיקרי ההמלצות שלנו ואני אתייחס אל כל אחת במשפט.

נושא של הקמת בתי דין לעבירות מין, כבר מזה שנים מונחת הצעת חוק של ח"כ מרב מיכאלי וגם מיכל רוזין שעוברת מכנסת לכנסת ולא קיבלה מענה, לא התקדמה. בעקבות דיון מאוד משמעותי שערכנו בוועדת חוקה, הורתה הנשיאה חיות על הקמת ועדת ברלינר, ועדה שנועדה לבחון את השירות ואת החוויה של נפגעי ונפגעות עבירות מין במפגש שלהם עם מערכת המשפט. הוועדה הגישה את המלצותיה ואני לא ארחיב כי אני יודעת שיתקיים דיון פה ויציגו את הנקודות החשובות.

אנחנו נקיים דיון יחד עם השופטת ברלינר. אני כן הייתי שמח לשמוע את ההתייחסות שלכם על מה שפורסם היום בישראל היום, שקורבנות לעבירות פגיעה מינית בתוך המשפחה נדרשות לשלם אגרה גבוהה ביותר לבית המשפט כאשר זו פגיעה בתוך המשפחה, כי מעבירים את זה לבית הדין לענייני משפחה ואז הן נדרשות לשלם אחוז מהתביעה לעומת 900 שקל, בין 143-904 שקלים שהן משלמות בבית דין רגיל אם זה לא היה תביעה בתוך המשפחה.

כמה זה יוצא להם

תלוי בסכום התביעה. בסוף זה מסכום התביעה. אבל יש פה אפליה לרעה למי שנפגע על ידי בן משפחה.

הפלייה עקרונית, אבל בפרקטיקה, לפני שאנחנו מתחילים להלחים בתחנות רוח, השאלה בפרקטיקה מה התוצאה. כמה זה יוצא. יכול להיות שאולי הפערים לטובתן.

תעשי חשבון שאם את תובעת עכשיו 150,000 כבר עברת את הסכום. אין פה שאלה בכלל. נורא פשוט. אפשר לקבוע אגב פטור בכלל מאגרה בתביעות כאלה בעיני, זה יפתור את הבעיה וגם את הדיסוננס הזה, מצד שני לקבוע שהאגרה בכל מקרה לא תעלה על סכום הנקוב. היא תהיה או אחוז כמו שזה היום או לכל היותר הסכום הנקוב בתביעות - - -

אני אומר מעבר לכך בהקשר של הליך אזרחי, שבכל פגיעה שהיא בתוך המשפחה בהכרח הדיון מגיע לבית הדין לענייני משפחה. יש מי שמעוניינת בכך ויש מי שלא מעוניינת בכך, אני לא אכנס עכשיו לכל הפרטים, ומעצם זה יש כבר אפליה ונכון שיש לזה גם השלכות כלכליות כפי שפורסם. זה בהחלט נכון. אגב, ההמלצות של ועדת ברלינר נוגעות ברובן להליך הפלילי ויש מעט התייחסות להליך האזרחי. אנחנו נפגשנו עם הנשיאה סביב ההמלצות וביקשנו שכל מה שקשור להכשרות יוטמע גם בהקשר של שופטים אזרחיים כי כמו שאנחנו יודעות או אולי לא כולם יודעים, 85% מהתלונות בתיקי עבירות מין נסגרות, כך שרוב ההליכים בכלל לא מגיעים למיצוי. 85% מהתלונות נסגרות ללא הגשת כתב אישום כלומר אנחנו לא קרובים בכלל לתת מענה לתופעה הכל כך רחבה של אלימות מינית בהליך הפלילי.

בואו נתקדם עם המצגת.

צריך לקחת בחשבון שגם התלונות שמוגשות זה פרומיל מהמקרים שקורים.

6% לפי מחקר - - -

בואי נתקדם, אילת.

אז לגבי הקמת בתי דין ייעודיים, המלצות ועדת ברלינר דיברו על פיילוט במחוז אחד, אנחנו סומכות ידינו על ההמלצה הזאת, ועושות כל שביכולתנו לקדם את הפיילוט ונשמח בדיון שיועד לנושא לשמוע אם ואיך מתקדמות עם זה. הנושא של ביטול מגבלת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים והארכת התיישנות בעבירות מין שבוצעו בבגירים, בעצם מי שמכיר את המטריה מבין כמה משוכות וחסמים פנימיים, חיצוניים, סביבתיים, כלכליים ועוד צריך לעבור כדי בכלל להביא את עצמך לפתח תחנת המשטרה ולמרות שבנתוני הפרקליטות רק אחוז אחד מהתיקים נסגר מחמת התיישנות, אנחנו במרכזי הסיוע מכירות את התופעה הזאת היטב, היטב מדי, של נשים וגברים שכבר הגיעו למקום שבשלו התנאים עבורם להגיש את התלונה, בעצם פאול טכני, הדלת של תחנת המשטרה נסגרת בפניהם והם לא יכולים להגיש את התלונה ובהקשר הזה אבקש ממריאנה שנמצאת איתנו, שהיא ביחד איתנו מנסה להיאבק במגבלה הזאת של ההתיישנות, אני כבר אומר שהתיק של מריאנה נסגר ותיכף היא תדבר על זה, התיק של מריאנה נסגר מחמת התיישנות, כרגע אנחנו בהליכים של ערר שאם יורשה לי להביא את הנתון שבעצם 1% מעררים בעבירות מין מתקבל וגם הערר האחד שכן התקבל נסגר אחרי השלמת חקירה. אני כבר מצהירה כאן, אנחנו נגיע עם הדבר הזה עד לבג"צ ביחד עם עו"ד שרון פנחס שנרתמה לנושא יחד איתנו.

צריך להגיד שבסוף הכנסת ה-20 כן הצלחנו להכניס הארכה.

תודה על רבע הכוס המלאה.

תמיד לזכור שיש לאן לשאוף וצריך לזכור שכבר הלכנו דרך. אנחנו לא מתחילות מאפס כל פעם.

תודה מרב.

לא באמת, זה לא עניין של מה בכך.

בבקשה מריאנה.

שלום ותודה רבה על זמנכם ועל המעמד, על ההזמנה. נעים מאוד קוראים לי מריאנה סופיאניק, אני בת 32 מתל אביב. הסיפור שבאתי לספר לכם היום בקצרה, המקרה האישי שלי, נולדתי בשנת 1987 באוקראינה ועליתי לארץ יחד עם משפחתי בשנת 1990 בגיל 3. כשהייתי בת 4.5 אחרי מספר מעברים בין מגורים משותפים עם המשפחה, עברתי לגור בבניין בפעם הראשונה עם המשפחה שלי, רק עם ההורים שלי, ובבניין הזה היו הרבה ילדים, מכל המעברים שעברתי לא היו לי חברים, ובאחד הימים פגשתי את אחד מילדי הבניין שהיה בערך בגילי. במקרה גם ההורים שלו היו ועד הבניין והם בערך האנשים היחידים שההורים שלי פגשו, כשההורים שלי לא ידעו את השפה אגב, והיו צריכים להביא את הצ'קים, לוועד הבניין. אותו משפחה גרה ממש קומה מתחתינו ומזה שהתחלנו לשחק בחגים ובסופי שבוע ולאט לאט כמעט כל ערב, הייתי כמעט כמו בת בית אצלם, אמא שלו הייתה מאכילה אותי לפעמים, היינו משחקים המון, היו לו המון צעצועים שלי לא היו ולא יכלנו להרשות לעצמנו.

איפה שהוא באזור גיל 7, בערך שנתיים-שלוש מהרגע שנהיינו חברים, הייתה פעם אחת שהגעתי כמו הרבה פעמים שהגעתי לפני, דפקתי על הדלת ושאלתי אם אותו ילד נמצא בבית, כמו הרבה פעמים לפני, ובכל פעם היו פותחים לי את הדלת ואומרים לי או שהוא בבית, והייתי נכנסת, או שהוא לא בבית והייתי חוזרת הביתה. באותה הפעם אבא שלו פתח לי את הדלת כמו הרבה פעמים לפני ואמר לי שהוא בבית, ורק אחרי שנכנסתי והוא סגר את הדלת אחריי עם המנעולים, והמנעול העליון שהייתי נמוכה מדי כדי להגיע אליו, רק אחרי זה הבנתי שאותו ילד לא בבית, ושאני ואבא שלו לבד. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא פגע בי, אחת מני רבות, פגע בי בהמון דרכים שונות, לא רק בבית, גם ברכב, ניסה לתפוס אותי בבניין, ומאותו הרגע החיים שלי השתנו. לא רק שהוא גרם לי אשמה מאוד ג דולה בזה שהוא היה מאיים עלי והיה אומר לי שאני יודעת מה יקרה לי אם אספר למישהו, הוא גם לא היה נותן לי לצאת מאותה דירה בלי לשים לי כמה מטבעות ביד. באותה תקופה, בילדות, לא ידעתי לבוא לאימא שלי ולהגיד לה מה הוא עושה לי, לא ידעתי בגיל 7 להגיד את המילים האלה, התביישתי מאוד והרגשתי אשמה נוראית. יותר מזה, לא רציתי לאבד את החבר היחיד שהיה לי, החבר הכי טוב, וגם לא רציתי ששום דבר רע יקרה, לא לו ולא למשפחה שלי. אבל באיזה שהוא שלב, בערך באזור גיל 9 שלי כל הסיפור הזה התפרץ. המילים פשוט יצאו ממני באיזו שהיא מריבה שהייתה לי עם הילד וזה הביא למצב לא נעים שבו ההורים שלו הגיעו לשבת בסלון של ההורים שלי, כשאבא שלי לא בבית ואמא שלי לא מדברת עברית, ובערך אמא שלו רצתה לדעת מה פשר העניין. אני רק חיכיתי שאבא שלי יחזור הביתה, הוא היה עובד פה בירושלים באותה תקופה, והוא לא חזר, ואני בסוף בחרתי להגיד שלא קרה כלום, מהפחד. פחדתי נורא מאותו בנאדם, הוא היה עוקב אחרי לבית הספר ופחדתי ממנו נורא.

אחרי המקרה הזה שהם ישבו אצלנו בסלון עברנו דירה, בערך בגיל 9 שלי, ואיזה שהוא זמן אחרי זה כאילו שהזיכרון שלי נמחק, אני באמת לא יודעת להסביר את זה. הזכרון נמחק והוא חזר אלי רק בערך באזור גיל 15, 16, באותו גיל, כנראה בהתבגרות מינית, היה לי סיוט שהיה לי המון בזמן התקופה של הפגיעה, באזור גיל 7, 8. וברגע שהיה לי את הסיוט הזה באותו לילה כל הזכרון שלי מהפגיעה חזר אליי. רצתי לאמא שלי, דיברתי איתה, והיא לא ידעה איך להתמודד עם זה, היא לא ידעה להתמודד עם זה שמה שקרה בילדות שלי באמת קרה. מעבר לכך, באותה תקופה היו לי המון התמודדויות. היה לי את הבגרויות שבחלקן נכשלתי כי בערך מגיל 7 התחלתי להבריז מבית הספר, לא עניין אותי כל כך לשבת בכיתה, גם עברתי בריונות בגלל שעליתי מחבר העמים, זה היה יותר מסע הישרדותי. העדפתי להיות יותר בחוץ מאשר לשבת ולחטוף על הראש, אז היה לי את הבגרויות, התנדבתי במד"א מילדות, סבא שלי נפטר, כשהוא היה הורה בשבילי לכל דבר, הדמות. עברתי תאונת דרכים קשה ואחרי זה התגייסתי, ועברתי דברים אחרים כמו למצוא אח למחצה, חבר מאוד קרוב שנפצע אנושות בצבא במלחמה, זוגיות, מערכות יחסים, עבודות שעברתי ביניהן, ניסיון ללמוד לתארים, אבא שלי שנפטר כשהייתי בת 25, החיים קרו לי. פשוט כל הזמן החיים קרו לי, ורק באזור גיל 26-27 כשהתחלתי סוג של טיפול למדתי על חוק ההתיישנות גם בפעם הראשונה. רק באזור גיל 27 למדתי שיש דבר כזה חוק התיישנות. ואני ממש זוכרת איך בגיל 28 ביום הולדת שלי ישבתי עם אמא שלי בסלון ושתינו הבנו שאנחנו לא יכולות להתמודד עכשיו להגיש תלונה, היא עדיין לא התמודדה עם הפגיעה שלי והייתה לה משכנתא על הראש להתמודד איתה ועם המוות של אבא שלי, ואני זוכרת שהחלטנו שלא להגיש את התלונה.

בערך שנה-שנתיים אחרי זה נסעתי עם חברים לצפון ושיחקנו איזה שהוא משחק שהרגשתי שהחברים שלי לא מכירים אותי, שהם מעליבים אותי, והחלטתי כמה ימים אחרי זה לספר להם על הפגיעה שעברתי כי רובם לא ידעו. אחת מהן במקרה למדה משפטים ויום אחרי זה היא פנתה אלי ושאלה אותי 'מה היה בפגיעה ומי פגע בי'. היא עשתה משהו שאני לא עשיתי בחיים. היא חיפשה את השם של הבנאדם שפגע בי בגוגל, ומסתבר שהיה רשום עליו שהייתה תלונה אחרת עליו בעבר, בערך שנה מהרגע שעברנו דירה, בדירה שהוא פגע בי.

היא הפנתה אותי לעו"ד פלילי שהיא הכירה, הלכתי לאותו עו"ד והוא סיפר לי על התלונה ועל מה קרה בסופה. הייתה ילדה באותו בנין שגרה איתי באותה תקופה, ואח שלה שם לב שהיא מתנהגת מוזר, היא לא הייתה מוכנה ללכת לבית הספר. אז הם התלוננו להורים וההורים גילו וסיפרו למשטרה, והיה משפט, ומי שפגע בי ובאותה ילדה נמצא אשם ואחרי זה הוא ערער והוא יצא זכאי מחמת הספק.

כשגיליתי את זה הבנתי שכל הזמן הזה חשבתי שרק בי הוא פגע, שאני הייתי הנפגעת היחידה שלו ואותו רגע הבנתי שזה לא רק אני ולא רק היא וכנראה שיש עוד נפגעים. והאשמה, האשמה שלא דיברתי בילדות, ששתקתי, זה מאוד ליווה אותי מאותו רגע, והבנתי שאני לא יכולה להמשיך בסדר היום שלי, אני לא יכולה לטאטא את הדבר הזה שוב, כשהוא כל הזמן חופשי וכל הזמן חופשי לפגוע בעוד ילדים.

המשכתי עם הטיפול וגם הצטרפתי לטיפול במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב. בערך לאחר שנה סיימתי את הטיפול, והגשתי את התלונה במשטרה. בערך שבוע-שבועיים אחרי זה היה לי עימות עם הפוגע שלי, שלא ראיתי אותו מאז הילדות. בעימות הוא הכחיש הכל, הוא אמר שהוא לא נגע לא בי ולא באף אחד אחר ואני ידעתי שהוא משקר, אז אמרתי לו את זה, אמרתי לו שהוא פגע בי והוא פגע בילדה האחרת. ובגלל שלפני העימות יצא לי לדבר עם חבר ילדות, על מי יכולה להיות הנפגעת האחרת מהבניין כי היו X ילדים בבניין בגילאים שונים ו-X בנות, אז היה לי ניחוש על השם וכשהוא אמר שהוא לא פגע בי ולא באף אחד, אמרתי לו 'לא פגעת בי לא פגעת גם באותה ילדה' וזה שזרקתי לו את השם זה ערער אותו לחלוטין. ובאותו רגע ראיתי את זה והתחלתי לצעוק עליו 'בכמה ילדים פגעת' שוב ושוב. התשובה שלו הייתה 'מאה. מה תעשי לי, חוק ההתיישנות'. תודה.

קשה לדבר אחרי מריאנה אבל 'מה תעשי לי, חוק ההתיישנות', את זה בדיוק אנחנו מבקשות לנטרל. אני אמשיך במהירות. תודה מריאנה. אמשיך במהירות על הדברים העיקריים בהמלצות שלנו למשרד המשפטים. הנושא של זכאות לסיוע משפטי, התייחסתי קודם ש-85% מהתלונות נסגרות, ולכן דווקא בשלב שלפני סגירת התיק, דווקא בשלב של ההליך המשטרתי, של החקירה, אז צריך את הזכאות לסיוע משפטי לליווי וייעוץ של הסיוע המשפטי כדי לייצג בשימוע, כדי לתווך את הזכיות. הנושא של חובת הכשרה בתחום של פגיעה מינית לפרקליטים ושופטים ולחוקרי משטרה, משהו שנדמה שהוא ברור מאליו, אז הוא לא. אין חובה כזו. יש הכשרות ספורדיות במשך הקריירה כולה ולא כתנאי סף להתחיל לעסוק במטריה הזו. העבירה של grooming, שהיא לא עבירה בכלל, של טיפוח, טוויית הקורים סביב ילד כדי לאפשר את הפגיעה. אני יכולה להגיד שעכשיו בתיק של מלכה לייפר, אתם מכירים כולם בוודאי את הפרשה, אחת מהטענות של ההגנה היא שבעצם בישראל אין בכלל עבירה כזו ולכן אי אפשר להחזיק אותה נגדה, הרחבות לחוק זכויות נפגעי עבירה, פיצויי חובה, כל הנושא של חסיון מלא ביחס מטפל-מטופל, היד הגסה של החשוד, של הנאשם, של ההגנה, חודרת לחלל הקדוש הזה, למרחב הקדוש הזה של טיפול בצורה ממש סדרתית, אסטרטגית מתוך כוונה לערער את הנפגעת ולהפעיל לחץ על הפרקליטות להגיע להסדר, את זה חייבים לעצור.

אני אעצור כאן כי יש עוד תחומים שחשוב לנו להתייחס אליהם. אבקש אם אפשר שעתליה מנהלת מרכז סיוע בחיפה להתייחס לחלק של משרד החינוך.

שלום לכולם. תודה רבה על ההזדמנות לדבר. אני מנהלת את מרכז הסיוע בחיפה והצפון. קודם כל באמת יש לו זמן קצר להציג משהו שהוא בדמנו ואנחנו ממש מקדישות את כל מרצנו ובאמת הרבה מאוד שנים, ולי יש כמה דקות להציג את ההמלצות שיש לנו למשרד החינוך בכל התחום החינוכי ובגלל שזה עיסוק יום-יומי אני גם אתחיל עם סיפור ממש קצרצר, שמייצג הרבה. אנחנו בתקופת טרום הקורונה העברנו איזו שהיא הכשרה לצוות מורים בחטיבת ביניים בבית ספר אזורי במועצה אזורית בצפון הארץ. עם תחילת הסגר הצוות החליט שנמשיך את ההכשרה, נעשה את זה דרך הזום. באמת המשכנו וליווינו את הצוות הזה לאורך כל תקופת הסגר וגם אחרי שנגמר הסגר בתקופת הקורונה. אני רוצה לספר לכם על עמית, אחת מהמורות, שאחד מהמפגשים הציגה לנו איזו שהיא דילמה שיש לה סביב אחת מהנערות שנקרא לה מאיה, נערה בכיתה ח', שהמורה זיהתה בחושים שלה בתקופת הסגר שמגיעים אליה כל מיני נערים הביתה. כל פעם שהיא מחוברת היא רואה ברקע נערים משכבות שונות מבית הספר, כל פעם נערים אחרים שהמורה הזאת ברגישות שלה ובהבנה שלה של מערכות יחסים הבינה שמשהו שם לא תקין. לא יכול להיות שכל כך הרבה נערים, בנים, נכנסים יוצאים, כל פעם מישהו אחר, והיא העלתה את זה לדילמה במפגשי ההדרכה שלנו. הנחינו אותה, הדרכנו אותה איך לנהל שיחה עם אותה נערה ומסתבר שאותה נערה שהייתה בסגר מתוך המקום הבודד שלה מילאה את הזמן בלהיפגש עם נערים, לפעמים עם נער אחד לפעמים עם מספר נערים, ולקיים איתם כל מיני פרקטיקות מיניות שהן בעצם ניצול ופגיעה מאוד מאוד חמורים, בגלל מערכות היחסים הלא שוויוניות שהיו שם, נפתחה השיחה על זה, כמובן ששפ"י, היועצות של בית הספר היו מעורבות, ככל שהתגלגל האירוע גילינו שאותה נערה נמצאת בבית עם אבא שלה, שפוגע בה מאז שהייתה ילדה צעירה. מקרה שעד אז לא נחשף ולא היה ידוע בבית הספר, מקרה שהצריך טיפול שעד היום אנחנו מעורבות בטיפול ובליווי שלו, וכל זה בזכות אותה מורה שהשתתפה בהכשרה של מרכז הסיוע ויחד עם החושים והכלים שלנו, התחושת בטן שלה, הצביעה, זיהתה, ביררה ופעלה נכון, היא עירבה את המערכת.

אני רוצה להגיד שיש פה כמה מקרים שהם מתוך הניסיון העשיר שלנו, חריגים. קודם כל התפיסה של אותה מורה כאחראית למה שהיא ראתה שם, היכולת שלה לזהות נורות אדומות מאוד חמקמקות, כשאותם נערים ואותה נערה ניסו להסתיר את מה שקורה שם. היכולת שלה להמשיג את מה שקורה שם כפגיעה מינית, כי על פניו אותה נערה הסכימה לכל מה שעבר עליה בכל התקופה הזאת, ולייצר איזו שהיא סביבה שבה אותה נערה יכלה לבוא ולספר גם על פגיעה קודמת ומתמשכת על ידי אבא שלה.

יש כאן הפעלה נהדרת של מערכת שהיא לא מובנת מאליה, ואני באמת גאה להגיד שההכשרה שהיא קיבלה במרכז הסיוע כחלק מההכשרות שלנו, שינתה את החיים של אותה נערה ונתנה לה כלים משמעותיים. אני חושבת שזה מדגיש מאוד קודם כל את החשיבות של ההכשרות לאנשי מקצוע בתחום החינוך, לזהות, לאתר ולהבין מה זה פגיעה מינית, מה זה פגיעה מינית אצל נוער. זה לא משהו שהוא שולי והוא בצד. מהנתונים של ארגון מרכזי הסיוע אנחנו יודעות ש-60% מהנפגעות והנפגעים חוו את הפגיעה שלהם בילדות, מתחת לגיל 18, כשלמעשה הזמן הממוצע עד שהם פונים לבקש עזרה, זה עשר שנים מהפגיעה. תוסיפו לזה את חוק ההתיישנות, תוסיפו לזה שנים שבה הפגיעה בעצם לא נפסקת, לא מטופל ולא מענה. אני שואלת מי אחראי לזהות את אותם נערים ונערות. אני חושבת שגם בזמן הקורונה יש כאן סיטואציה מאוד קיצונית שבעצם כמעט ואין מרחב חברתי, ציבורי לנוער, גם היום, כשבעצם כל הפעילות התרבותית של הנוער, תנועות נוער ומסגרות אחרות אלטרנטיביות נפתחות ונסגרות חדשות לבקרים, מי רואה את אותם ילדים. מי שם לב למה שעובר עליהם, למעט ההורים המבוגרים שנמצאים בבתים, ומה קורה כשהבית הוא פוגעני? מי מזהה, מי מאתר?

ההמלצה הראשונה שלנו היא זאת, לתת הכשרות מידיות חירומיות לאנשי חינוך לאתר לזהות ולפעול במצבים כאלה. זה הדבר הראשון.

אם נדבר על מאיה הנערה בכיתה ח', מה הסיכוי של אותה נערה לשנות את דפוסי ההתנהגות הפוגעניים שלה, מה הסיכוי של אותה נערה להבין שהיא נמצאת במצב פוגעני, שיש לה למי לפנות, לדעת למי לפנות ולהבין שזה יהיה בסדר אם היא תפנה לעזרה ותקבל סיוע, מה היכולת של אותה נערה, מי אחראי על זה. אני אפילו אשים את הזרקור על הצד השני. כל אותם נערים שבילו - - -

בואי נתכנס לכיוון ההמלצות כי אנחנו קצת - - -

זה מוביל אותנו להמלצה השניה, שזה בעצם תוכניות למניעה של אלימות מינית כלפי קטינים - - - לזהות מצבים סיכוניים ולפעול אחרת עבור אותו נער, גם בצד הנפגע וגם מהצד הפוגע. היום תכניות חינוכיות כאלה נתונות לשוק החופשי מה שנקרא, לא ממומנות ונתונות לבחירה של בתי הספר.

ההמלצה השלישית שלנו היא גם לערב את ההורים בתמונה הזאת, לתת להם כלים והכשרה, לשים לב להתנהגויות מיניות פוגעניות ונורות אזהרה של מי שנפגעת, והדבר הרביעי זה שאנחנו חושבות שאין מספיק נתונים, צריך לאסוף נתונים על אותם נערים ונערות, על קטינים וקטינות מה בעצם קורה שם, איך אנחנו לוקחים אחריות על המניעה, על האיתור, על טיפול מוקדם ואני אגיד שזה קריטי בהצלת נפשות. אם עוברות עשר שנים עד שהפגיעה נחשפת וניתן טיפול - - -, זה הבדל של שמיים וארץ לעומת אם הפגיעה נפסקת על ידי גורם מבוגר אחראי וניתן טיפול מתאים בזמן אמת בסמוך לפגיעה. אלה ארבע ההמלצות שלנו.

תודה. אילת את ממשיכה?

לא, ליזה ניקולאיצ'וק, מנהלת מרכז סיוע לנשים בנגב, מסל"ן.

שלום לכולם. הלב שלי נשבר לשמוע את מריאנה, אבל הקורונה לימדה אותנו כמה מילים חדשות. אחת מהן 'עקומה' אז אנחנו בזינוק בעקומה של כמות הפניות וכל פעם שיש שביתה של עובדות סוציאליות אנחנו בעליה אטומית של פניות, יש סגר בבית, עליה אטומית בפניות למרכזי סיוע, יש את כל מה שקורה בחברה, אנחנו מגיבים בעומס אטומי על מרכזי הסיוע. מלי היקרה, אני רואה אותך בזום, כמו שאת אומרת, אנחנו על רצף ומענים שנותנים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות ולמשפחותיהם, אנחנו חדר המיון ועזרה ראשונה, זה מרכזי הסיוע. אני יותר מ-20 שנה מנהלת מרכז סיוע ואני קוראת לעצמי 'שורדת'. לא כי לא היה לי מזל, היה לי מזל ולא נפגעתי, אבל לא היה לי מזל ונכנסתי כפסיכולוגית לנהל מרכז סיוע שצריך כל פעם לדאוג להישרדות תקציבית. קיבוץ נדבות זו התחושה שלנו כאנשי מקצוע. אני חושבת שיש חוסר רצינות מהמדינה לעניין הכספי ותמיכתי למרכזי סיוע, ואותי זה מזעזע כל פעם מחדש, ואגיד לכם למה, לגייס כספים ב-100% של התקציבים זה בלתי אפשרי. המדינה תומכת בנו דרך מבחני התמיכות של הרווחה בשליש מהתקציבים, כשכל פעם אנחנו משיגים איזה שהוא עוד סכום. הייתה הבטחה מ-4 מלש"ח ל-6 מלש"ח, מ-6 מלש"ח ל-8 מלש"ח ועכשיו העקומה שלנו בירידה, לא בפניות שאנחנו נותנים להן מענה אלא במענים הכלכליים. זאת אומרת אם עכשיו בהתחלת השנה קיצצו לנו את הסכומים, קיבלנו מקדמה שהרווחה ניסו להשיג בשבילנו ועכשיו אני הולכת ושולחת לחל"ת בפעם השניה את הצוות שכדי להכשיר אותו למרכזי סיוע זה שנים של לימודים והכשרה. אנשים משוגעים שיכולים לשרוד אלפי פניות וכל כך הרבה צרות.

אתם בקושי החזקתם מעמד עם הדמעות על הסיפור של מריאנה, אבל אנחנו מקבלים במרכזי הסיוע אלפים כאלה. אנחנו חייבים תמיכה כלכלית. ותמיכה כלכלית זה בשבילנו תמיכה בהבנה שאנחנו עושים עבודת קודש וזה לא במילים. 30 שנה, 40 שנה מרכזי הסיוע עושים את זה, יום ולילה. בקורונה מצאנו את עצמנו בעליה פי 2.5 אפילו בפניות של סיפורים שילדים פתחו על פגיעה מינית, באלימות בין בני זוג שפנו אלינו, ונתנו מענה לכל מקרה ומקרה. אבל התחושה שלי היא סובייקטיבית ובשמן של מנהלות מרכזי הסיוע ואיגוד מרכזי הסיוע אני חושבת, לי יש תחושה של זלזול על ידי המדינה. אתם יודעים מה, לחלק את המענקים ההזויים של 700 ומשהו שקל, אתם יודעים כמה טיפולים אנחנו יכולים לעשות בסכום הזה? עד כמה התחושה שאם המדינה, מזניחה אותנו, אנחנו האחרונים בלקבל את התקציבים, והיום נורא קל לגייס כספים. אנחנו גם מגייסים. 70% מהתקציבים שלנו אנחנו מוכרים בבזארים את השטויות, ומעבירים, עושים אירועים ומקבצים נדבות. אבל ה-30% האלה עכשיו שאנחנו לא מקבלים, זה פסק דין מוות לעמותות.

העמותות האלה הוא הלב הפועם של החברה שלנו. תתייחסו לזה כך. אנחנו נותנים מענה רב תרבותי ברמות שקשה, בשמונה שפות. איפה ראיתם דבר כזה? פעם הייתה מנהלת אגף רווחה שממש אימצה אותי וליוותה בדרום, קראו לה אסתר עמר ז"ל, כשאנחנו היינו במשבר ואמרתי לה 'אני הולכת לסגור את המרכז ומשאירה רק מתנדבות לעשות מה שאפשר' היא אמרה 'ברגע שאת סוגרת את המרכז - - -

תסכמי במשפט.

אני שייכת למשוגעות שיושבות ועובדות בלי משכורות כי יש לנו שליחות. אני פונה לוועדה, תהיו בשליחות איתנו. אתם חייבים לעזור לנו לקבל את התמיכות כי אחרת עד סוף השנה אנחנו שולחים לחל"ת את כל אנשי המקצוע המדהימים ולא נוכל לתת מענה.

תודה. אנחנו נבקש עכשיו תגובה מהאוצר בדיוק בעניין הזה. אני גם פניתי לאוצר ולשר הרווחה אחרי הסיור שעשינו במרכזי הסיוע אז תיכף נשמע את תגובתם. נמצאת איתנו רחל שפירו ממשרד המשפטים.

הבנתי שקודם דיברתם על הפער באגרות.

כן. העליתי קודם.

רציתי להתייחס לזה בקצרה, ולהגיד שבעצם יש כן פערים בין האגרות במשפחה לאגרות הכלליות, כאשר אחד מהם זה באמת האגרה לתובענות בגין עבירות מין. הפער הזה בעינינו לא מוצדק והוא עתיד להתבטל בתיקון לתקנות אגרות במשפחה, יש תיקון שאנחנו עובדים עליו בכל מה שקשור להשוואת אגרות בין הערכאות השונות, בתי משפט למשפחה ובתי דין, וגם הנושא הזה נמצא בפנים.

מתי זה אמור להגיע?

אנחנו לקראת הסיום, לפני הפצה להערות הציבור. אני אגיד שגם הנושא הזה נדון בביהמ"ש העליון במסגרת הדיון 1292/20 שגם שם ביהמ"ש העליון התייחס לנושא הזה ומבחינתנו גם בתקופת הביניים, עד שתיקון התקנות ייכנס, אפשר באמת להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה ולהפעיל את ההוראה של האגרה המופחתת.

תודה. נתנאל אשרי ממשרד האוצר, אחריך מלי ממשרד הרווחה. נתנאל, תסביר לנו קצת מה קורה עם נושא התקציב.

צהריים טובים, תודה רבה על הדיון. זה באמת דיון חשוב, ונושא שקרוב ללבי באופן אישי.

התקציב יותר חשוב מהדיון.

לגבי תקציב התמיכות, כמו שאתם יודעים אנחנו בתקציב המשכי ולכן מה שקורה זה שהאפשרות להעמיד תמיכות באופן רוחבי, כל התמיכות שניתנות לרוחב משרדי הממשלה היה עד 70% מהביצוע של שנה קודמת. אנחנו מקפידים על זה גם בעניין הזה.

לא בכולם. יש מקומות שידע החשב הכללי לפתור את התקציב.

אני לא מכיר, זאת שאלה לחשב הכללי. מבחינתי אנחנו - - -

האגף לחינוך תורני במשרד החינוך למשל.

- - - באופן מתואם על הדבר הזה וזה המסר שאני מכיר. אנחנו בכל מקרה מקפידים עליו. שזה המצב שם. דיברו כאן הנציגות - - -

אתם כשבדקתם, נתנאל, וגם שאלתי את זה בדיונים קודמים שהיו לנו. הרי בסוף יש קופסת קורונה. בתוך קופסת הקורונה הזאת שאתם עשיתם לטובת הטיפול במשבר, יש אם אני זוכר נכון לפחות בגל הראשון של התוספת שהוספה לתקציב המדינה שהייתה כ-80 מיליארד שקל, היה 14 מיליארד שקל משרדי ממשלה. בסוף אנחנו מדברים פה על תקציב, אגב אין עוררין על כך שהנושא הזה קפץ מבחינת היקף הפניות והצורך בטיפול בעשרות אם לא מאות אחוזים. בגלל הקורונה. זה לא עכשיו שאני אומר לך 'בוא תטפל במשהו שלא קשור לקורונה בתקציב שמיועד לקורונה'. מדוע לא לקחת על התקציב הזה ולאפשר את התמיכות האלה למרכזי הסיוע האלה שנשארו בחזית, לבד. רק כדי שיהיה ברור, מתוך תקציב של 14 מיליארד שקל אנחנו מדברים על סדר גודל של 6-9 מלש"ח.

5.7 אחרי שקיצצו.

אני מדבר על התוספת.

כרגע השימושים של קופסת הקורונה מוקצים במלואם. אם יהיה איזה שהוא שינוי או התפנות - - -

הם לא מוקצים במלואם, תשמע, אני יודע שלפחות מנתונים שהציג החשב הכללי בוועדת הכספים לפני כשבועיים, מתוך 200 מלש"ח שהוקצו סיוע לעמותות, ואגב מרכזי סיוע לדעתי הן עמותות. נכון? מתוך 200 מיליון שקל שהוקצו לעמותות בוועדת הכספים, בוועדת הכספים הוקצו לעמותות בחודש אפריל, קרי לפני ארבעה חודשים, ביצעה הממשלה עד לרגע זה אפס. מדוע לא להגיד 'בוא נראה איך אנחנו מעבירים את התקציב הזה', לפחות לנושא שהוא נושא אקוטי.

יש פער, והיו"ר גם מכיר את זה היטב, שיש פער בין הקצאה לבין ביצוע. לכן כרגע ההקצאה שנעשתה במלואה, אכן כמו שאמרתי, לפחות למיטב ידיעתי והכרתי, במידה ויהיו תתי ביצוע אני מניח שהממשלה תשקול מחדש איך היא מחלקת כסף שנותר.

מדוע לא לקחת מתוך התקציב הזה שקיים אצלכם, להעביר את זה למשרד הרווחה. אני בטוח שאם תיתן למשרד הרווחה 9 מלש"ח להעביר תמיכות לטובת הנושא הזה, הם יעבירו אותם. תמיכות אגב זה התקציב שהכי קל לשחרר אותו ברגע שאתם פותחים אותו.

מאיזה תקציב שקיים אצלנו - - -

ה-200 מלש"ח סיוע לעמותות.

התקציב הזה כרגע מוקצה. גם אם הוא לא - - - עדיין, הוא שמור.

איפה, באיזה משרד?

בקרן של הסיוע לעסקים קטנים, נתנו 50 מלש"ח - - -

אבל לא ביצעתם משם שקל אחד אז תשאירו שם 191 מלש"ח ו-9 מלש"ח תעבירו למשרד הרווחה. אגב זה לעמותות, זה סיוע למגזר השלישי.

אני אומר, הקצאה שהממשלה ביקשה לעשות מלכתחילה היא 200 מיליון. כדי לשנות את סדרי העדיפויות, במידה ואין ביצוע, זה בדיוק מה שאמרתי קודם, במידה ואין ביצוע אני מניח שהממשלה תרצה להחליט על סדרי עדיפויות שלה בהקצאה של תקציבים - - -

אתה ממש אופטימי שאתה מניח שהממשלה תרצה להחליט. אני לא ראיתי את הממשלה הזאת מחליטה כמעט שום דבר.

אם תהיה ממשלה עד אז.

משרד הרווחה, מלי.

אם אפשר שאלה, נציגות הארגונים דיברו על בעיות בהשמה חוץ ביתית לילדים שעברו תקיפה מינית, אני אשמח לשמוע ולקבל על זה נתונים, אני לא מכיר את זה וזה מטריד אותי.

רק זה מטריד אותך?

בין היתר.

אני אשמח לשדך ביניכם לקשר ישיר בין איגוד מרכזי הסיוע אליך לגבי הנתונים האלה.

בשמחה.

מלי, תראי, עוד פעם היית שואל את השאלה הזאת אם היה מנכ"ל משרד הרווחה. אבל בכל הכבוד למשרד האוצר, כמי שניהל משרד ממשלתי יותר קטן ממשרד הרווחה, אם רוצים למצוא 3-4 מלש"ח תוספת, מוצאים. איפה אתם עומדים בעניין הזה?

קודם כל אציג את עצמי. שמי מלי אורגד, אני מנהלת שירות לטיפול והגנה במצבי טראומה ומשבר. אני באמת מברכת על המפגש הזה, אני חושבת שהוא חשוב, אנחנו שותפים מלאים עם מנהלות מרכזי הסיוע, חשוב לי לומר שהמשרד תומך ב-12 מרכזי סיוע שמתוכם יש תשעה מרכזים שמאוגדים על ידי האיגוד של מרכזי הסיוע, אנחנו עובדים איתם באופן מתואם, מקצועי ושיתוף הפעולה הוא מאוד פורה.

ההתייחסות לתמיכה, נתנאל ענה. ברגע שיהיה לנו אישור מהאוצר אנחנו נשמח לתת את כל התקציבים המגיעים למרכזי הסיוע.

אני אומר לוועדה, מי שהיה צריך לתת פה תשובות זה לא אגף תקציבים במקרה הזה אלא החשב הכללי שהוא זה שיושב על ה- - - אין לנו פה נציג של החשב הכללי. מה שאבקש, גם בסיכום, זה להוציא פניה להתייחסות החשב הכללי מדוע הנושאים האלה לא מגיעים לוועדות החריגים. אני איתך מלי.

בכל מקרה, אם יהיה אישור אנחנו ערוכים ומוכנים בתוך הוועדה הפנימית שלנו לתת את התקציב למרכזי הסיוע. עד כה נתנו 25% מהתקציב שקיבלו בשנה קודמת על פי הוראות החשכ"ל.

למה לא 70%?

כי זו לא ההוראה. ההוראה כרגע אנחנו מבינים שמדברת אולי עד 40%, אנחנו בודקים אותה, ואם תהיה אופציה כזו אנחנו נעביר עוד 15% מהתקציב של שנה קודמת. צריך לשאול את החשב הכללי אם אפשרי להעביר את כל ה-70%, אני הראשונה שאעביר.

המנהל הכללי של משרד הרווחה פנה לחשב הכללי בעניין? יש פניה של משרד הרווחה לחשב הכללי בנושא הזה?

אני לא יודעת לומר, אני יודעת לומר שפנינו לחשב שלנו וקיבלנו את ההוראות מהחשב של משרד הרווחה.

יש אפשרות לבקש מהחשב של משרד הרווחה שיתחבר לזום?

כן. לדעתי אי אפשר לתת את ה-70% כרגע מכיוון שאין תקציב לממשלה, זה מה שנאמר לי.

אני אומר לך שאת טועה. השאלה אם בכלל הנושא הזה עלה לוועדת חריגים. האם את פנית למנכ"ל שלך, האם המנכ"ל שלך פנה בעניין הזה לחשב הכללי?

אנחנו פנינו לחשב הכללי של המשרד שלנו.

החשב הכלל של המשרד זה מי שחותם בסוף על הזה, ומעל זה יש מנכ"ל - - -

הוא עובד מול האוצר.

יש גם מנהל כללי למשרד. זה נראה שאתם משלימים עם המציאות. אין תקציב אז אי אפשר וזהו, ושם נגמר האירוע. האירוע לא נגמר בזה שהאוצר או החשב של המשרד אומר 'אין תקציב'. זה רק תחילתו של האירוע. זה אומר שמפה צריך לפנות לאגף התקציבים וצריך לפנות לחשב הכללי וצריך לפנות למשרד רוה"מ אם צריך, כדי להביא את התקציב הזה.

אני רוצה להסביר. אנחנו נעשה את זה, מרכזי הסיוע – ואמרה את זה פה ליזה – שהם חלק מהרצף של הטיפול שלנו בתוך משרד הרווחה. גם לעניין הזה אנחנו דואגים וגם לעוד מרכזים טיפוליים שאנחנו מפעילים. אני רוצה כן לספר על מה אנחנו כן עושים או איזה תקציבים אנחנו כן דורשים בנוסף באמת לתחום הזה של - - -

זה לא הנושא. אני מבין מה את רוצה - - -

שאר הרצף מקבל את התקציבים. הם לא מקבלים. שאר הרצף הטיפולי ששייך למשרד מקבל את התקציב התפעולי שלו כי הוא חלק מהמשרד והוא לפחות מקבל 1/12. הם לא, בגלל שהן עוברות דרך התמיכות ואת יודעת את זה. אז לפחות תתייחסו אליהם כמו שמתייחסים לשאר.

אני חייב לומר, אני יודע לבוא לאוצר בטענות מפה עד להודעה חדשה. אבל זה כמו ההוא שמתפלל לקב"ה שיזכה בלוטו והוא צדיק גדול, בא המלאך גבריאל ושואל את הקב"ה 'למה אתה לא נותן לו פעם אחת לזכות' הוא אומר 'שימלא כרטיס'. אתם לא פניתם לחשב הכללי בבקשה לוועדות חריגים אז איך אני יכול לבוא בטענות לאוצר?

סליחה, אנחנו כן. רגע. זה לא נכון.

שאלתי לפני כמה דקות - - - לחשב של המשרד.

תנו לי לדבר ואני אסביר. אנחנו כן פנינו לחשב הכללי בתקופת הקורונה וביקשנו להגיע לוועדת חריגים וזה מה שעשינו, ואישרו לנו 20% מהתקציב של שנה קודמת ולא מעבר לזה.

מתי זה היה?

ברבעון הראשון כשמנהלות מרכזי הסיוע היו צריכות לקבל את התקציב.

לפני ארבעה חודשים. מאז פניתם שוב?

מאז פנינו שוב, וכרגע מהבנתי ומהתשובה שקיבלנו, יש אפשרות כנראה, אנחנו עוד בודקים את זה ממש בישורת האחרונה, להעביר עד 40%. לא שמעתי את המילה של 70%. אם יש משהו אחר אני מוכנה לבדוק.

מה שאני מבקש ממשרד הרווחה, נא לשלוח העתקים לוועדה של כל הפניות שביצעתם לוועדת החריגים לטובת הנושא הזה של מרכזי הסיוע, מתחילת משבר הקורונה, זאת אומרת מאז ה-16 במרס ועד היום, כולל התשובות שהתקבלו מהאוצר, מהחשב הכללי. אנחנו נסייע בידכם בעניין הזה, אני רק אומר שאם לא פניתם, יש פה טעם לפגם.

בשמחה. חשוב לי להגיד שמשרד הרווחה מוקיר את העבודה של המרכזים.

בסדר. כולם מוקירים. משרד האוצר מוקיר, משרד הרווחה מוקיר, בסוף ההוקרה הזאת לא מסבסדת את העלויות.

נכון. לצערנו לא הכל תלוי בנו. אני רוצה להתייחס למה שעלה פה ונאמר, לצערי לא קיבלתי את התכנית הלאומית מראש, אבל אני שמחה שהנושא עולה, כפי שאמרתי. אני אתייחס למה שכן עלה פה. משרד הרווחה מטפל גם בקטינים, ילדים ובני נוער, וגם בבגירים ובגירות מעל גיל 18 ומעלה. לגבי קטינים יש לנו 19 מרכזי טיפול ברחבי הארץ שנותנים מענה ליותר מ-2,300 ילדים ובני נוער ועוד 700 טיפולים דרך קופות טיפול. אנחנו מטפלים גם בנפגעים וגם בילדים שלהם יש התנהגות מינית פוגעת.

לגבי התחום של הבגירים זה עלה כאן מאוד חזק, אני חייבת לומר ולציין שהתחום הזה הורחב והיה פיתוח מואץ בחמש השנים האחרונות, מ-12 מרכזי טיפול אנחנו היום עם 62 מרכזי טיפול שמטפלים ביותר מ-2,000 מטופלים ומטופלות, גם גברים וגם נשים מעל גיל 18, אנחנו נותנים מענים פרטניים, רגשיים, מענים קבוצתיים בתוך מרכזי הטיפול שיש לנו מרמת הגולן ועד אילת.

אורית סיפרה על הוסטל בית אלה, ואני שמחה שהיא הזכירה ודיברה על החשיבות של ההוסטל, ממש בימים אלה אנחנו יצאנו למכרז ואמור לקום הוסטל נוסף המשכי להוסטל בית אלה שהוא יותר הוסטל חירומי לטווח קצר, אמור לקום הוסטל שיקומי ארוך טווח. אני משערת, ממש יצא המכרז, ספקים הגישו ואנחנו ממש בישורת האחרונה, כדי לבחור את הספק המתאים שייתן מענה לשני ההוסטלים הללו. אז אני שמחה לבשר בשורה חדשה.

תראו, אין ספק שהתחום של אלימות מינית חייב לקבל מקום מרכזי בכלל וגם בתוך המשרד. אני כן יכולה לומר שמשרד הרווחה שם את התחום הזה ואני חושבת שנתנאל אמר, אני מאמינה שראש המינהל שלנו איריס פלורנטין עובדת גם מולו, אני יודעת שאנחנו בסדר עדיפות מאוד גבוה על מנת לקבל תקציבים נוספים. נכון שיש עדיין רשימות המתנה, כי ככל שאנחנו מעלים את המודעות ומרכזי הסיוע עושים עבודה נהדרת סביב זה, יש עדיין המתנה. הטיפולים שלנו הם לא טיפולים קצרי טווח, הם טיפולים ארוכים. אנחנו אחרי שנה לא אומרים לנפגעת 'זהו, אי אפשר יותר להמשיך לטפל בך'. אנחנו נותנים לה טיפול איכותי, לא נופל משום קליניקה פרטית וארוך טווח.

הרבה פעמים הביקוש וההיצע מול התקציבים הוא עומד אחד מול השני ואני בתקווה שאנחנו נקבל תקציבים נוספים ואנחנו נוכל להרחיב ולפתח עוד ועוד.

תודה רבה. ד"ר יקיר ליאת, עוזרת השרה לחיזוק וקידום קהילתי. אחרייך חברי הכנסת יתייחסו. בבקשה.

הנושא הזה נמצא על סדר היום של שולחן השרה לחיזוק קהילתי השרה אורלי לוי, במשך כל העשור האחרון היא עסקה בנושא, תיקוני חקיקה ו-15 הצעות חוק בנושא הטיפול בעבירות המין, המשרד לחיזוק קהילתי, הרציונל שעומד בבסיס התכניות שלנו למיגור התנהגויות אנטי חברתיות שפוגעות קשה בפרט, בדור הבא של הפרט וכמובן בחוסן הקהילתי, הן התערבויות מבוססות קהילה שזה בעצם אומר מבחינתנו בראש ובראשונה קהילת אנשי המקצוע שהיא הקו הראשון למיגור התופעה והנורמות החברתיות שמאפשרות אותה.

הנושא של חובת הכשרות לאנשי מקצוע חוזר בכל המלצה של דו"ח של מבקר המדינה בכל נושא ההשקעה הכספית כאן מועטה ולכן המשרד תומך בהצעת החוק של ח"כ קרן ברק בנושא חובת ההכשרות לאנשי מקצוע, כדי שלא נשב בעוד עשר שנים שוב בוועדות.

מה העלות התקציבית, כשאת אומרת עלות קטנה, מה סדרי הגודל? על כמה אנחנו מדברים?

יש לנו את המספרים והמערך שלנו ערוך לכך משום - - -

רגע, מה המספרים, מה העלות.

אין לי כרגע את המספרים - - -

10 מיליון, 100 מלין, מיליארד?

מדובר על כמה מיליונים.

בתוך תקציב המשרד לקידום קהילתי האם לא הצלחתם לאתר את המיליונים האלה בשביל לעשות את זה? בשביל מה אנחנו צריכים לעבור את כל האירוע הזה?

אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה מצד המשרדים כדי לאפשר את ההכשרות.

מה תקציב המשרד שלכם?

הרשות לביטחון קהילתי שנמצאת תחת המשרד לחיזוק קהילתי יש לה בעצם תשתיות ב-256 רשויות - - -

את מתעקשת לא לענות לי. ליאת, העלית נושא חשוב שאת אומרת שאתם תומכים בו,

אני רוצה ומר - - -

אני רוצה לשאול. מערכת היחסים שלנו כרגע היא שאני שואל ואת עונה, ולכן כשאני שואל אני מבקש שתתייחסי לשאלות שלי. אני מבין שבאת עם דברים שאת רוצה להגיד, אבל יש דברים שאני רוצה לדעת. לכן אני אומר, את אומרת שנדרש תקציב של מיליונים בודדים לטובת הנושא של ההכשרות האלה שאת אומרת שהן חשובות עד מאוד. השאלה היא בתוך כל התקציב של המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, האם אתם לא מצליחים לאתר מיליונים בודדים?

אני מנסה לענות שהתקציב הוא לא הבעיה אלא שיתוף פעולה של המשרדים שיאפשרו לאנשי המקצוע תחת המשרדים, לאפשר לנו לעשות את ההכשרה. שוב, תחת התשתיות של הרשות לביטחון קהילתי ב-256 רשויות בישראל. אנחנו ערוכים מבחינת כח אדם וידע לעשות את ההכשרות ברמה המקומית, לא רק מבחינת החשיבות שהידע יהיה המקצועי ביותר אלא גם כמו שעתליה סיפרה שקורה בחיפה, הישיבה המשותפת של אנשי המקצוע ברמה המקומית שבאמת מכירים אחד את השני ויודעים לפעול כשיש מקרים קשים, כדי להגביר את הדיווח.

אם כולם יושבים ומחכים לפעול, מה מפריע להם?

אנחנו מנסים לקדם בחוק של חובת ההכשרות, שאנחנו נהיה הגוף שמכשיר, שמרכז את הידע ואת המיומנות. התקציב הוא לא העניין אלא העניין הוא לאפשר לנו לבצע את ההכשרות.

מי לא מאפשר לכם להכשיר. יושבים עכשיו אנשים שרוצים לעשות הכשרות, יש להם את הזמן הפנוי - - -

אדוני היו"ר, אני רוצה להבין, מי בתוך הרשות הזו, איזה מערך אתם מדברים עליו? מי בתוך הרשות? איזה עובדים יש להם את האפשרות להכשיר אנשי מקצוע דווקא בנושא של אלימות מינית.

הכוונה במערך הוא שיש לנו את מערך ההפעלה, יש לנו מנהלים ישוביים, תקנים של כח אדם בתוך הרשויות שיכולים לשתף פעולה - - -

איפה נמצאים התקנים האלה?

לא, חברים שנמצאים בזום, זה לא עובד כך. יש זכות לחברי הכנסת להתפרץ.

המטרה שלשמה הוקמה הרשות לביטחון קהילתי שבאמת יש לה מנהלים ישוביים ותקנים ב-256 רשויות הייתה במקור - - -

אלה המנהלים שהיו מנהלים של עיר ללא אלימות?

במקור עיר ללא אלימות, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, המטרה שלהם הייתה הכשרה לאנשי מקצוע בשולחן הרשות המקומית כדי להתמודד עם התנהגויות אנטי חברתיות, אלימות במשפחה, אלימות - - -

מה הקשר שלהם לפגיעה מינית, אני לא מצליח להבין. אני מבין שאתם צריכים למצוא לעצמכם תכלית.

את מכירה את המנהלים האלה?

פגיעה מינית נמצאת תחת ההתנהגויות האנטי חברתיות והמשרד כיום עושה הכשרות לשומרי סף- - -

מה זאת אמרת התנהגויות אנטי חברתיות?

- -- כדי לזהות במקרה הזה אלימות במשפחה.

אין להם אפילו את ההכשרה, למנהלים האלה, סליחה שאני מתפרצת, אין להם אפילו את ההכשרה לזהות את האורות האדומים. אין להם את ההכשרה לזהות פגיעה מינית. אני מכירה אותם, את רובם, לא בגלל זה הם קיבלו אותם לתפקיד הזה. ואין להם את הסמכות, גם אין להם את ההכשרה שהם יכשירו צוותים מקצועיים. אנחנו מדברים על מורים, על רופאים, על אחיות. על מה אנחנו מדברים?

חברת הכנסת עאידה, מהרגע שהרשות עברה מהמשרד לביטחון פנים למשרד לחיזוק קהילתי, תכנית המשרד היא לייצר את הידע ואת ההכשרות האלה, כי באמת המצב הקודם היה - - -

או.קיי, אז בתכנית שלכם לייצר - - - אבל לא לבוא ולהגיד 'יש לנו את המערך'.

אני רוצה לשמוע את התייחסויות חברי הכנסת. ח"כ יוראי להב ואחריו ח"כ עאידה תומא סלימאן.

ראשית כל אני רוצה לברך אותך אדוני על קיום הדיון ואתכן, המשתתפות מהארגונים החשובים שעושות עבודת קודש, מהמעט שהקשבתי לדברים אני מרגיש שהממשלה במקום לעזור לכם לבצע את תפקידכן, מפריעה לכן. אי אפשר שלא להבחין באזלת יד ניכרת של הממשלה בסיוע בכל מה שקשור למניעה וטיפול בפגיעות מיניות. הדוברת האחרונה מטעם משרד המתנ"ס ממחישה את זה, יש פה פיצול יתר שנועד לחפות על אזלת יד ועל רצון לייצר ג'ובים וג'ובים בעוד שהכספים צריכים להגיע למרכזים שלכן.

אני חושב שבגדול זאת הקריאה שצריכה לצאת מהוועדה, למשרד הרווחה, להעביר מיידית את התקציבים לפחות בהיקף של 70% על מנת שהמרכזים יוכלו לעשות את תפקידם בשרשרת הטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. זה פשוט לא יעלה על הדעת, ואני חושב שזה נושא, פגיעה מינית משפיעה על חייה של אישה או חייו של אדם לאורך כל חייו הבוגרים ולכן היעדר יכולת שלהן לבצע את תפקידן בשרשרת הטיפול, יש לזה השלכות הרסניות על חיים של אנשים ואזלת ידה של ממשלת ישראל בהקשר הזה בגלל הצרכים הפוליטיים הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. לפיכך אני מבקש שזו תהיה קריאת הוועדה הבקשה הזה.

אורלי פרומן משתתפת בדיון דרך הזום והיא גם ביקשה לומר מספר מילים.

אני אתן לאורלי בהמשך. ח"כ עאידה תומא סלימאן אחריה ח"כ יואב סגלוביץ'.

כבוד היו"ר תודה רבה על הדיון הזה, וכמובן תודה לאיגוד מרכזי הסיוע, חברותיי שעבדו מאוד קשה לאסוף ולבנות תכנית עבודה שיכולה להוות לנו מן מדריך כזה, גם לנו כחברי כנסת, ללכת סעיף-סעיף ולדעת מה עומד בפנינו כאופציה לפעילות כדי לשפר את המצב. חלק ממה שעלה בתכנית כמובן עלה בדיונים קודמים, יש עליו הצעות חוק מכלל חברי הכנסת שיש בהן הרבה דברים חשובים.

מה שקומם אותי בדבריה של הדוברת האחרונה זה לבוא ולהגיד כאילו אנחנו ערוכים, הנה, או-טו-טו עושים. לא. חלק ממה שצריך לקרות במדינה זה להודות שהמשרדים לא ערוכים מספיק טוב כדי לטפל בבעיות האלה, להודות בזה, להכיר בזה ולהתחיל לבדוק את האופציות איך לעשות את זה. אני בטוחה ומקווה שתמשיך יותר להכנס לעומק בחלק מהנושאים שהגיעו בתכנית ואני חושבת שחשוב מאוד שנלחץ כדי שהם יקבלו את התקציבים שלהם. כמי שניהלה בעבר מרכז סיוע, כמי שחיה יום אחרי יום את הפחד האמיתי הזה שנצטרך להכניס את הכל לדממה ולפטר עובדות ולא להיות במצב שנוכל להרים את הטלפון ולענות לפונות, אני יכולה להבין את הדאגה שאתן נמצאות בה. מקומם גם כן שביקשו לפני ארבעה חודשים להחריג וקיבלו 20%, אין שום מרכז סיוע במצב נורמלי שיכול להגיע לאוגוסט עם 20% אז תתארו לעצמכם מה זה. אני מאוד מבקשת שנעבוד על הנושא הזה.

האמת שהכותרת נמצאת כאן. 'אלימות מינית בישראל, תכנית עבודה לממשלת ישראל ה-35', אם לא הייתי יודע ש - - - ארגוני הסיוע הייתי בטוח שזה של משרד רוה"מ. אז זה עולם הפוך שהולך על הראש. אנחנו מסתובבים על הראש, כל הזמן הולכים על הראש במקום על הרגליים ואז מתפלאים למה רואים את העולם הפוך. העולם הפוך כי ארגוני הסיוע קמו מלמטה ואז משרד העבודה והרווחה – ואני לא בא בטענות- מתלבש על האירוע הזה, מתקצב אותם בתקצוב חסר ובסוף הם צריכים להסתדר בתוך האירוע הזה. בתוך העולם הזה אנחנו נמצאים באמת כשבסוף מגישים את התכנית ארגוני הסיוע כי אכפת להם.

שמענו פה סיפור אישי וחלק מהחברות היו גם בוועדה לזכויות הילד שדובר שם על אלימות ופגיעה בילדים, וזה מאותה משפחה. גם שם זה על הראש של מתנדבים וארגונים. זה כבר עלה בדיונים אחרים. פשוט אנחנו הולכים פה על הראש. אני אומר שבסיפור הזה צריכים לעשות היפוך, יש חשיבות גדולה מאוד למתנדבים שמניעים תהליכים אבל המדינה מתפרקת מכל אחריות ואחר כך מפזרת את עצמה לעוד משרדים, ולארגונים יש עכשיו יותר טלפונים להתקשר בשביל לבקש סיוע מהמדינה. זה ממש עולם הפוך ואני חושב שאנחנו בעניין הזה יכולים לעשות לפחות את ה- - - ואני שמח שהייתי שותף לדיון הזה. צריך להביא לפה את האנשים שנוגעים בדבר, אולי את החשב הכללי לאוצר ואחרים ולשים סוף לפחות לתקופה הקשה הזו, שיש יותר ויותר מתלוננות, נפגעים ונפגעות.

תודה. ח"כ פרומן, לפנים משורת הדין אתן לך לדבר כי לפי הכללים רק ח"כ שנמצא בבידוד או מחלה קשה או מאומת לקורונה, ואני מאחל לך שלא תהיי אף אחד מאלה.

תודה רבה עודד, אני לא מועמדת לקורונה אבל בהחלט אפשר לשמוע בקולי, אני יומיים בבית והייתי שמחה הרבה יותר להיות אתכם שם בדיון אבל הקשבתי לו מהבית. אני חושבת שהנושא מאוד מאוד חשוב. בהמשך גם לסיור שארגנת במרכזי הסיוע בירושלים, פגשנו שם עובדים ומתנדבים שבאמת עושים ועושות עבודת קודש. אנחנו שוב נתקלים לצערי בבירוקרטיה מיותרת, אזלת יד של משרד ממשלתי. למה? למה זה צריך להגיע לוועדה כדי שאנחנו נזעק את זעקתם הגדולה של הילדים והילדות ושל כל הקורבנות ובמיוחד אחרי תקופה כל כך קשה ולחוצה שעברנו.

מלי ממשרד הרווחה, אם לא תדפקו על השולחן, זכותכם לקבל 70%-80% אחוזים בשלב הזה ולהעביר את התמיכה הנדרשת, את התקציב הנדרש למרכזים, אל תשבו ותחכו שזה יגיע אליכם. פשוט צריכים להגיש בקשה לדרוש, לא לוותר, וזה תפקידו של המשרד הממשלתי מול האוצר או החשב הכללי במקרה הזה.

כל האיטיות של התהליכים - נחכה לתיקון התקנות, שאולי יגיעו ואז אולי נלך לפי שיקול דעת, זה לא עובד ככה. זה לא עובד. זה צריך להכנס להילוך מאוד גבוה, בעדיפות מאוד גבוהה, מצד כל המטפלים. חברים, פשוט צריך אינטואיציה ברורה כדי להבין שהקורבנות שם לא יכולים לסבול את איטיות הבירוקרטיה ואת כל התהליכים שמשרדים ממשלתיים מובילים. אני מזכירה את הסיפור של החדר האקוטי בכפר סבא שמחדרה עד גדרה אין חדר אקוטי, היה, נסגר, לא נפתח מחדש, וכמובן מקומה של מערכת החינוך גם בנושא הזה, גיל ההתבגרות הולך ונהיה צעיר משנה לשנה, אבל כל הנושא של שיח על זוגיות נורמלית ועל חינוך למניעת אלימות מינית מאוד מאוד משמעותי בקרב ילדים, ילדות ובני נוער. אין ספק שאנחנו חייבים להמשיך ולעקוב אחרי הנושא הזה, מאד מאוד חשוב.

הערה אחרונה, שלא שייכת לדיון הזה, רק תשומת לב, ועדת האיתור ליועץ משפטי לכנסת מונו שבעה גברים. אין שם אפילו לא אישה אחת ואפילו לא על פי הכלל של ייצוג הולם כפי שאתה ואני יודעים שצריכים להיות בוועדות איתור של משרדי הממשלה.

נתייחס לזה. תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, בפתח הדברים להודות קודם כל למריאנה שהסכימה לבוא לפה ולחשוף את הסיפור שלה, יש חשיבות מאוד מאוד גדולה בעובדה שאת באה לכאן לדבר, יש חשיבות למי שצופה בדיון ולמי שמשתתף כאן בדיון, כדי להבין מה המשמעות של אלימות מינית ושל פגיעה מינית. קל וחומר בילדים.

לצערי ופה אני מצטרף אולי לדברים שאמר ח"כ סגלוביץ, אנחנו רואים פה בעצם את הממשלה נשרכת אחרי העמותות ולא הפוך הרבה מאוד פעמים. יחד עם זאת אני חייב לומר שהונחה כאן תכנית מאוד משמעותית על ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, בנושא מניעת אלימות מינית בישראל, מיגור האלימות המינית בישראל, שבהחלט יכולה להיות סוג של מורה דרך או מורה נבוכים למשרדי הממשלה השונים.

כאן חשוב לי לומר שהמלחמה באלימות בישראל היא לא עניינם של איגוד מרכזי הסיוע או של עמותה כזו או אחרת לבד, זה עניינה של החברה הישראלית וזה צריך להיות עניינה של ממשלת ישראל עכל משרדיה, שלוחותיה, רשויותיה, אגפיה, ולכן אני פונה למשרדי הממשלה, כל משרד ממשלתי שמוזכר בדו"ח, ואני מבקש להעביר מכתב שלי עם התכנית עצמה לכל אחד מהמנהלים הכלליים של משרדי הממשלה המוזכרים בדו"ח, בבקשה להתייחסותם להמלצות העולות מהדו"ח.

אני מבקש בנוסף לציין שאני רואה טעם לפגם בעובדה שמשרד הרווחה עד עכשיו לא פנה פניה חריפה לחשב הכללי לעניין התקצוב בתחומים האלה. מדובר באלימות שברור לחלוטין לפי כל גורמי המקצוע ולפי כל הנתונים שגואה דווקא בימי הקורונה ולא יכול להיות שעושים תכניות, תקציבי קורונה וקופסאות קורונה והנושא הזה לא נמצא שם. 1. יש אחריות למשרד הרווחה לדאוג שהנושא יהיה שם 2. יש אחריות למשרד הרווחה לפעול ללא לאות מול החשב הכללי ומול משרד האוצר, כדי שגם מה שיש, אפשר יהיה להעביר אותו בגלל שאנחנו בשנה בלי תקציב. אני מבקש לראות את ההתכתבויות, אם היו כאלה, בין המשרד לבין החשב הכללי, ובמקביל להוציא פניה לחשב הכללי להעביר את כל 100% התקציב בעניין הזה ולמצוא את הפתרון כפי שהוא מצא בנושאים אחרים, חשובים לא פחות.

אני חייב לומר לגבי הנושא של חינוך שקצת עלה כאן. משרדי הממשלה לא ערוכים, בוודאי לא משרד החינוך, לכל הנושא של הכשרות בתחום הזה. זו הערה חוזרת בכמה משרדים, כל הנושא של ההכשרות, ואולי זה הבסיס הראשון שעליו אפשר להתחיל לבנות הלאה ומבחינת השקעה זו השקעה אולי שה-value for money שלה הוא הכי גבוה. ההשקעה לא גדולה, הערך שלה מאוד מאוד גבוה. יש הבדל עצום אם אתה פוגש במפגש של האזרח מול המשרד הממשלתי וציבור שעבר הכשרה, לעומת מצב אחר וזה משליך על כל הטיפול בנושא הזה. אני מקווה שבשנה הבאה יציגו כבר ביצוע לפחות בחלק נכבד מההמלצות. תודה רבה.

לסיכום ובעניין אחר שהתייחסה אליו ח"כ פרומן, ועדת האיתור ליועמ"ש לכנסת היא ועדת איתור שנקבעה מכח חוק. יש דברים שמבחינת החוק כנראה לא בשליטת היו"ר או אחרים, אז יו"ר ועדת הכנסת ויו"ר ועדת החוקה ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, אבל בהחלט שאר הנוגעים בדבר שממנים את נציגיהם, היה ראוי לו היו לוקחים בחשבון ומאזנים את ההרכב הזה. כי לראות ועדת איתור שאין בה ולו אישה אחת, כמו לראות את קבינט הקורונה שאין בו ולו אישה אחת עד שמוסיפים בסוף, וגם זה כאיזה שהוא עלה תאנה. אגב, השרה מרב כהן הייתה צריכה לשבת בקבינט הזה מתוקף תפקידה, לא בגלל שהיא שרה. זה לא רק מבחינת האיזון המגדרי. זה בהחלט מצביע על כיוון לא כל כך חיובי, בלשון המעטה, שהממשלה מקרינה לשטח. אני קורא עדיין לנוגעים בדבר שיכולים לשנות את ההרכבים, לשקול מחדש את נציגיהם בוועדה על מנת שיימצא שם איזון מגדרי יותר נכון. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:56.