פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
18/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 7
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום שלישי, כ"ח באב התש"פ (18 באוגוסט 2020), שעה 9:36

מיזם "חופים" ויוזמות הרשויות בימי החופש הגדול בעת מגפת הקורונה

חברת הוועדה: מיכל קוטלר-וונש – היו"ר

רים ארשיד - מפקחת ארצית, קהילות טיפוליות, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

אחיה קמארה - מנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תמר פתחיה - ממונה תוכניות היישובים, משרד החינוך

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

מגי טובול - מנהלת רשותית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים

חלי ביתן - מ"מ ראש מדור מש"קים, חטיבת השיטור, פרויקט מיל"ה ארצי, המשרד לביטחון פנים

יפה וולמן - מדריכה וראש צוות ארצי, חטיבת רשויות, ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה

מאיר יצחק הלוי - ראש העיר אילת

עידן גרינבאום - ראש המועצה האזורית עמק הירדן

יורם שליאר - פסיכולוג, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים

רועי חומרי - ראש תחום עבודת רחוב, עמותת עלם

בת שבע פנחסוב

א.ב., חבר תרגומים

מיזם "חופים" ויוזמות הרשויות בימי החופש הגדול בעת מגפת הקורונה

במקרה הזה כולם נמצאים כרגע בזום, אז בוקר טוב לכם, תודה שהצטרפתם אלינו לדיון הזה בנושא מיזם "חופים" ויוזמות הרשויות בימי החופש הגדול בעת מגפת הקורונה.

אנחנו נצא לסרטון קצר ממנו נתחיל. הוא נועד לכולנו להתחיל להבין במה מדובר. לצערי, חברי הכנסת שאולי עוד יצטרפו אלינו, אינם פה, אבל אני מקווה שיצטרפו אלינו.

(הקרנת סרטון)

באמת מטרות הסרטונים הללו שאיתם אנחנו מתחילים את הרבה מאוד מהוועדות, היא למקם אותנו ולראות בעיניים, כי אין טוב מהן, על מנת להבין במה אנחנו עומדים לדון. אני מניחה שכל מי שנמצא איתנו בזום, היות ואתם מגיעים מהגורמים השונים, יודעים את מה שאני הולכת לומר. אני בכל זאת אומר את זה גם לפרוטוקול.

מיזם החופים שנקרא "מתחברים לנוער בחופים" נוסד על ידי הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול יחד עם עמותת עלם, משרד החינוך כפי שראינו בסרטון וגורמים נוספים, ובחמש השנים האחרונות מופעלת על ידי התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון בשיתוף משרד הרווחה, החינוך, הבריאות, העלייה והקליטה, ביטחון פנים. באמת יש פה הרבה מאוד גורמים. אני חושבת שהעובדה שיש פה הרבה מאוד גורמים הופכת את החשיבות להעלות את הנתונים ולקיים את הדיון הזה בוועדה, כמי שיכולה גם להוות גורם מפקח וגם באמת לתכלל את כל הדבר הזה ולהבין מה הם הנתונים שעולים מכם, הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול כמובן, משטרת ישראל. ממש תוכנית שחוצה את משרדי הממשלה ואת הגורמים הרשמיים, מה שמראה על החשיבות של הנושא הזה והנגיעה שלו בכלל בני הנוער בישראל.

הוועדה הזאת שמה לעצמה את היעד הזה לדבר לא רק על המה, אלא גם על האיך ועל מה שקושר אותנו יחד להיתלות מעל ההבדלים כפי שאנחנו אולי רואים אותם, חרדים, ערבים, דתיים, חילוניים. הדבר הזה נוגע בבני הנוער, בילדים של כולנו וכך הוועדה הזאת מתייחסת לנושאים שעולים כאן.

אחת התופעות הבולטות בקרב בני הנוער במהלך חופשות היא שוטטות ויצירת מתחמים אוטונומיים. אנחנו רואים שמאות אלפי בני נוער בעצם מתכנסים בחופים ברחבי הארץ, בפארקים, ועוד. לאילת יורדים עשרות אלפים, לכנרת וכו'.

אני רוצה לומר פה שאני מניחה שאתגרי הקורונה מביאים איתם נתונים נוספים, מציאות חדשה שאנחנו צריכים להיות מודעים אליה, לכל הכיוונים, גם בנושא הזה. במרחבים הללו הנוער נחשף לחוויות כפי שכולם פה יודעים, גם של לחץ חברתי, והסיבה שזה פה בוועדה הזאת זה גם השימוש בסמים ואלכוהול על כל מה שנגזר מזה. הוועדה שמה לעצמה את הנושא הזה באמת, גם של התמכרויות, לא משנה כבר אם זה לסמים, לאלכוהול ולכל שאר הדברים שבאמת כתוצאה מהלחץ החברתי הזה ומוביל כמובן גם לאלימות.

התוכנית שואפת לספק מענים לבני הנוער בעיקר לאלו שבסיכון. אני מדגישה את זה כיוון שאני חושבת שהאחריות שלנו פה היא מוגברת. הם נקלעים למצבי מצוקה כשהם מגיעים למקומות הבילוי האלה, מרוחקים מהבית כמובן, וגם להניע כמובן ולבקש סיוע מיידי לטווח קצר וארוך במקום מגוריהם.

התוכנית פורסת, ובזה אני מתחברת מאוד כמטרת הוועדה הזאת, רשת תמיכה גם באמצעות הסברה, גם איתור וזיהוי, גם במתן תמיכה רגשית והתערבות ראשונית וגם כפי שאמרנו, להתערבות טיפולית והפנייה לטיפול בטווח ארוך לגורמים מוסמכים כשזה מתאפשר. הפרויקט מפעיל מתחם במקומות הבילוי.

אנחנו רוצים בעצם פה לקיים את הדיון הזה עם הגורמים שנמצאים איתנו פה. כפי שאמרתי, הדיון הזה והנושא הזה חוצה את כל המגזרים במדינת ישראל, דתות, גילאים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. אנחנו מחויבים פה לבני ובנות הנוער.

אני חושבת שגם צריך לתת את הדעת לא רק על אתגרי הקורונה ועל איך זה השפיע על מה שהיה. אנחנו מקיימים את הדיון הזה לקראת לכאורה הסיום הרשמי של החופש הגדול, אבל הקורונה היא מציאות משתנה שאיתנו למה שנראה כפרק זמן מתארך, וחשוב להיערך גם להשלכות בהקשר הזה כיוון שאני מניחה שאתם תדעו גם לומר לי, הגורמים שנמצאים איתנו, גם מה קרה עד עכשיו וגם כיצד חשוב להיערך ואולי להאריך את פעילות המיזם הזה מעבר לחודשי הקיץ הרשמיים וגם אחרי ה-1 בספטמבר.

חשוב לי לומר שכל מי שנמצא איתנו פה, כל הגורמים עושים עבודת קודש. שיתוף הפעולה ביניכם, אם אפשר לטייב אותו ואם אפשר לשוחח עליו, כמובן שזה חשוב, אבל אני רוצה להתחיל ולומר שאין לי ספק שאתם עוסקים במלאכת קודש, שאתם עושים את זה לטובת בני הנוער של כלל אזרחי מדינת ישראל, כשהמטרה היא באמת למנוע את ההתדרדרות לשימוש בסמים ואלכוהול בין היתר. גם כמי שאימא לילדים בגילאים האלה, כמובן שאנחנו רוצים כולנו שהילדים שלנו ייהנו וימצו גם את החופש הגדול וגם בכלל, אבל חייבים לדעת שהאחריות שלנו היא להנגיש להם את המידע, לוודא שהם יכולים לעשות זאת תוך שמירה על בריאותם הפיזית, הנפשית ועל חייהם. הוועדה הזאת מחויבת לדאוג לכלל בני הנוער בישראל תמיד, ובעיקר בתקופה הזו שהיא באמת תקופה מאתגרת במיוחד על כל הרבדים שלה.

אני אשמח מאוד אם כל מי שנמצא איתנו בזום, הגורמים השונים, יציג את עצמו באמת בפריזמה או בזרקור שעליו הארתי. כל אחד באמת ישתף אותנו בפעילות. חשוב לי מאוד לשמוע גם נתונים וגם אתגרים בעת הנוכחית וכפי שאתם צופים גם לפני עתיד, דברים שכדאי שהוועדה תהיה מודעת להם.

פה אני בעצם מעלה לפי סדר הדוברים שאיתנו. אני מתנצלת מראש שיש איתנו הרבה מאוד גורמים בזום. זה מה שהזום מאפשר. שוב, הברכה וההזדמנות שלצד האתגר של משבר הקורונה. אנחנו נתחיל בסדר הדוברים שיש פה מכלל השותפים למיזם.

משרד העבודה והרווחה, יש לנו איתנו את רים, מפקחת ארצית. שלום רים, בוקר טוב.

בוקר טוב, אני אתחיל בלהציג את התוכנית והשותפים שלי פה גם ישלימו את הדברים לגבי תוכנית "חופים".

כמו שאמרת, באמת התוכנית הזאת היא כל כך מיוחדת שהיא יושבת ועובדת על פלטפורמה של התוכנית הלאומית בשיתוף חמש משרדי ממשלה. אנחנו שותפים בכל תהליך של בנייה והפעלה של התוכנית גם ברמה ארצית, גם ברמה מחוזית. משרד הרווחה מנהל את התכנית. יש לנו משרד חינוך, יש לנו משרד הקליטה והעלייה, יש לנו משרד הבריאות, משרד לביטחון פנים. כולנו עובדים יחד כדי באמת להגיע לבני נוער כמו שאמרת, בתקופת הקיץ הרגילה גם עוד לפני הקורונה, כשבני הנוער מבלים בעיר אחרת מעיר מגוריהם. אנחנו רצינו שיהיה לנו את המקום שהם יוכלו באמת למצוא בן אדם מבוגר שהם יכולים או לשוחח איתו או למצוא להם את המקום השקט, ואם יש איזושהי מצוקה, כן לפנות ולבקש עזרה.

יש לנו מקרים ששם צריך באמת המשכי קשר, זאת אומרת שהעובד הסוציאלי במתחם עושה אבחנה ראשונית ומפנה את הנער להמשך קשר במקום המגורים שלו. זה יכול להתבטא בבעיות גם בקשרים בין-אישיים, גם בתוך המשפחה, גם עם חברים, גם במערכת החינוך, גם בכל הנושא של לקיחת סיכונים בתקופת הקיץ. שתיית אלכוהול זה מה שאנחנו רואים. חברים שלי גם ישתפו. אנחנו היינו בסיורים בשבוע שעבר. אני הייתי בשלושה מתחמים. באמת האלכוהול, הסמים, ההימורים דרך האינטרנט בעקבות הקורונה, זה הכול צץ למעלה ודורש מאיתנו באמת את המענים.

השנה באופן מיוחד לגבי הקורונה, מאחר והשמיים סגורים, שפעם היה חלק מבני בנוער טסים לחו"ל עם המשפחה, לבד, השנה אין איפה לטוס אז כל בני הנוער באמת כפר יצאו בתוך הארץ, טיילו, ומה שראינו, ראינו כמויות גדולות של בני נוער, גם משפחות עם הילדים שלהן אבל גם הרבה בני נוער שרצו לבלות, להתאוורר. שגרת הקורונה היא שגרה לא פשוטה גם לאנשים מבוגרים ועוד יותר לבני הנוער שלנו, ושם גם ראינו התבטאויות של שתיית אלכוהול, מקום קצת לפרוק את הלחץ הזה החוצה כדי שיוכלו באמת להתמודד עם כל השגרה החדשה שנקלענו אליה.

המתחמים שלנו השנה פעלו בארבע מתחמים בתוכנית שלנו: באילת, בירושלים, בטבריה ובצפת. לצערי שני מתחמים לא התקיימו, שבדרך כלל שמתקיימים כל שנה, שזה גולן ותל אביב. זה הכול באמת קשור לכל הנושא של הקורונה וההכנות. בארבע המתחמים האלה פעלנו בהתאם להנחיות משרד הבריאות והתו הסגול. לא לשכוח שההחלטה לפתוח את המתחמים למרות שיש שגרת קורונה, לא הייתה החלטה פשוטה.

סליחה שאני עוצרת אותך, יש לי שתי שאלות. אחת, האם יש נתונים לגבי העלייה בשגרת הקורונה? אם אנחנו אוספים את הנתונים האלה, זאת אומרת, מזהים גם את ההזדמנות שיש לנו פה לראות מה הן המגמות בגלל המשבר הזה שהוא כפי כנראה מתמשך. אם יש את הנתונים הללו, אני אשמח גם לשמוע עליהם וגם לקבל אותם. שתיים, את אמרת עכשיו ששניים מהמתחמים מתוך השישה, רק ארבעה נפתחו, שניים לא נפתחו. השאלה שלי היא האם אנחנו יודעים שבני הנוער נמצאים במתחמים בעצם בלי שפתחנו להם את התשתית הזאת? כיוון שאני מניחה שבני הנוער לא מחכים שהגורמים הרלוונטיים יהיו שם כדי לקבל את פניהם במתחמים שהם כן נמצאים שם, ואם יש לנו נתונים גם לגבי מתחמים נוספים מעבר לשישה האלה שבעצם במשבר הקורונה?

נגעת במשהו מאוד חשוב. גם המשפחות כולן נמצאות בארץ ולכן אני מניחה שבני הנוער מזהים, מחפשים ומוצאים את הצורך למצוא מתחמים אחרים שבהם לא נמצאות המשפחות, אז אני אשמח גם על זה לשמוע או ממך או מהגורמים שיודעים לענות על השאלות הללו.

ידוע לנו שבני הנוער כן מסתובבים בכל המקומות וכמו שאמרת, גם במקומות שלא נפתח מתחם הם ממשיכים להסתובב. הבעיה היא שהעירייה צריכה באמת להתארגן ולעמוד בדרישות של התו הסגול והנחיות משרד הבריאות ולכן לא היה כל כך קל באמת בכל מקום לפתוח. היו מקומות שרצו לפתוח ונתנו איזשהו מענה חלקי שלא קשור למתחם "חופים". כן מנסים לתת את המענים לבני נוער. כל עיר מנסה כן לתת את המענה כי היה לנו ברור שהולכת להיות עלייה.

מבחינת הנתונים, אנחנו עוד לא סיכמנו את הנתונים שלנו לשנה הזאת. אחר כך יש לנו את מר אחיה, הוא יציג את הנתונים שתוכלו לדעת כמה בני נוער אנחנו פוגשים בתוך המתחמים האלו. בשנה הזאת עוד אין לנו נתונים, עוד לא סיימנו. יש לנו עוד כמה מתחמים שאמורים לסיים השבוע ואז אנחנו נוכל לאסוף את הנתונים ולהגיד לכם אם יש עלייה או לא. לא לשכוח שגם הפעלת המתחמים השתנתה משנה קודמת. אם שנה קודמת עיקר ההפעלה הייתה בתוך המתחם כשיש לנו עובדי איסוף שיוצאים החוצה ומביאים את הילדים לתוך המתחם, השנה אנחנו גם עושים הרבה עבודה מחוץ למתחם כדי לעמוד בדרישות של משרד הבריאות וכדי שנוכל באמת להגיע לכמה שיותר בני נוער, כי בתוך המתחמים אנחנו מוגבלים מבחינת היכולת לאלכס ולהכניס בני נוער, לכן אנחנו כן משתדלים לראות אותם בחוץ.

חשוב מאוד. לפי מה שרים אומרת לי, אני כבר יודעת שאני ארצה לדעת מה צריך לעשות כדי להסיר את החסמים הללו אם אנחנו רואים שצריכים לפתוח אותם, והדבר השני באמת כפי שאני מבינה את זה, זה ההנגשה לבני הנוער. האם מיצינו את כל האפשרות לעדכן, להנגיש לבני הנוער את הידע שיש מתחמים כאלו ומה ניתן לעשות, שוב, באתגרי הקורונה עם כל מה שאנחנו מבינים, כדי שבני הנוער ידעו שיש מקום בטוח יותר שבו הם יכולים להגיע אליו? אני מבקשת גם שנחשוב על זה, ניתן על זה את הדעת וכתוצאה מהוועדה הזאת אולי נצליח באמת בשילוב של כל הגורמים שנמצאים כאן ואולי כאלה שלא נמצאים כאן ואנחנו מזהים שאותם אנחנו צריכים כדי להסיר את החסמים, כדי להנגיש לבני הנוער באמת כהמשך לדיון הזה. אנחנו נבקש מהם את הנתונים הללו.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחרון באמת לגבי הנגשה. אני חייבת להגיד בגאווה, בני הנוער מחכים למתחמים שלנו. הם כבר יודעים על המתחמים שלנו כי הם כל שנה באים לאותה עיר. למשל, באים לאילת, באים לצפת ויודעים שבמקום הזה הספציפי יש את המתחם. זאת אומרת שגם בני נוער כבר רגילים לזה, ולא רק זה, הם גם מספרים לחברים שלהם ומביאים את החברים שלהם. זה לפחות מהחלק הזה לגבי בני נוער, וכן צריך לחשוב עוד יותר איך להנגיש את זה ולפרסם כדי שעוד בני נוער יוכלו לדעת שיש את הנקודות האלה שהם יכולים בטיולים שלהם להגיע ולהיות במקום הבטוח הזה.

אני מזמינה את השותפים שלי להוסיף. תודה לכם.

תודה רבה, רים. כיוון שהזכרת שאחיה נמצא איתנו ויש לו קצת נתונים, אז כדאי שכולנו נמשיך את הדיון מתוך המקום הזה שהנתונים הקיימים.

בוקר טוב אחיה.

בוקר טוב, תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה על העלאת הנושא החשוב הזה. תודה לרים על הצגת הנושא ועל ריכוז הוועדה הבין-משרדית שמנהלת את המתחמים האלה של "חופים".

אני רציתי להוסיף כמה דברים למה שרים אמרה. א', להדגיש שהמתחמים האלה נועדו לבני נוער מחוץ ליישוב. ברור שבכל יישוב במדינת ישראל יש בני נוער שמשועממים בקיץ, שמתפרקים בקיץ וכדומה. אנחנו כתוכנית בין-משרדית מפעילים מתחמים במקומות שאליהם אנחנו יודעים שבני נוער מחוץ לרשות מגיעים, רחוק מהבית, נמצאים שם כמה ימים, כמה לילות. בעקבות הקורונה עוד יותר משנים עברו מרגישים צורך להתפרק, להשתחרר אחרי הסגר, אחרי כל המגבלות, אחרי כל החרדות, המתח הכלכלי והבריאותי וכדומה, לכן המתחמים שלנו הם רק במקומות שאליהם מגיעים בני נוער מבחוץ.

כמו שרים אמרה, השנה הצלחנו להקים, ואני מאוד גאה בזה, ארבעה מתחמים: באילת, טבריה, צפת וירושלים. לצערי, בתל אביב ובגולן הם לא הצליחו להתארגן. הקושי סביב הקורונה, סביב המגבלות, התו הסגול, קשיים תקציביים. ברגע האחרון הצלחנו להשיג את התקציב, שבוע שעבר, מיכל, דנו פה בוועדה בקשיים התקציביים של 360, אז זה שהצלחנו בכלל להשיג תקציב לפרויקט הזה, זה קרה רק לפני חודשיים וחצי. עד לפני חודשיים וחצי היינו משוכנעים, כל המשרדים, שהשנה לא יהיה תקציב לפרויקט המדהים הזה, אז באמת כל הכבוד לכל השותפים ולכל המשרדים.

לגבי נתונים. אין לנו נתונים מלאים אבל אנחנו יודעים לגבי מה ששאלת, על עלייה במספר בני הנוער שמגיעים למתחמים. באילת מספר בני הנוער לפי הדיווחים של אנשי המקצוע בשטח, שהגיעו למתחמים באילת, הייתה עלייה של 50%. בירושלים הייתה עלייה במתחמים השונים של בין 30% ל-40%. בטבריה וצפת הייתה עלייה של בין 20% ל-30%, וזה לא מפתיע. שוב, בני הנוער היו צריכים להגיע למקום מסוים רחוק מהבית בשביל להתפרק.

לגבי העניין של סמים ואלכוהול אין לנו נתונים של השנה עדיין. יהיו לנו רק בסוף הפעילות של המתחמים, אבל הנתונים משנה שעברה היו ש-14% מתוך כ-4,000 בני נוער שביקרו שנה שעברה במתחמים האלה, הנושא המרכזי של השיחה איתם, של אנשי המקצוע היה בנושא של סמים, ו-24%, הנושא המרכזי שבו הם דנו היה בנושא של אלכוהול. זה נושא שבהחלט עולה. יש כמובן נושאים אחרים: אלימות, מיניות, משפחה, זוגיות, לימודים, כל הדברים האלה, אבל בהקשר של סמים ואלכוהול אלה הנתונים.

אחיה, קודם כל אנחנו נשמח לקבל את הנתונים האלה לוועדה ולראות איך אנחנו גם עושים בהם שימוש נוסף בהמשך. אני רק רוצה להבין, המתחמים שאתה מדבר עליהם שיש עלייה בצורך, בדרישה, ברצון להיכנס אליהם, הם יכולים להכיל את כל בני הנוער שמגיעים אליהם או שיש מתחמים שפשוט מגיעים למצב של זהו, ספיקה מלאה ובני נוער, אין להם יותר מקום, גם אל מול אתגרי הקורונה וכו', או שזה בסדר, זאת אומרת יש מקום לכל מי שמגיע?

תראי, זו שאלה מורכבת. היישובים, כל אחד מהם ניסה להיערך בצורה אחרת להנחיות של התו הסגול. למשל בירושלים הם החליטו על מדיניות שבה הם פותחים מחצלות במקום מתחם אחד מרכזי כמו כל שנה, בשישה מוקדים: בשוק מחנה יהודה, בכיכר ציון, במזרח העיר, בפסגת זאב, קריית מנחם וקריית יובל. המטרה הייתה ליצור מצב שבכל מקום תהיה מחצלת שבה יוכלו להגיע 30–20 בני נוער במקביל. אילת, הם הלכו גם כן בהתחלה לכיוון כזה ואחרי זה כן פתחו מתחם מרכזי וחילקו אותו לקפסולות. אותו דבר בצפת, הם חילקו אותו לקפסולות. בטבריה הם יותר עושים עבודה של איסוף החוצה, ובכלל הדגש הוא על עבודת איסוף, reaching out החוצה בשביל להגיע לבני הנוער ולא לרכז אותם במתחם. הם אומרים שבכל המתחמים האלה שיש תורים של בני נוער אבל בסופו של דבר הם מנסים ליצור מצב שהם נותנים מענה.

אם את שואלת אם יש מחסור בכוח אדם, תמיד יש מחסור בכוח אדם. תמיד היינו רוצים שיהיו עוד עובדי נוער, עוד אנשים שעושים עבודת איסוף, ינסו למצוא בני נוער בעוד מקומות. רים דיברה על הסיורים שאנחנו עושים. השבוע הייתי בשוק. הייתי מזועזע מלראות. אתה רואה שם בני נוער, בעיקר נערים בני 14, 15,16 שאתה רואה שהם מחוקים לגמרי, מסטולים לגמרי, רוקדים באמצע השוק, מבעירים אש פתאום. אנחנו עושים עבודה משותפת עם המשטרה. המשטרה הגיעה בשביל לעצור אותם, עובדי הנוער ניסו לתווך, אבל אתה רואה חבורות של בני נוער שאין שום קשר בינם לבין המציאות. זה עצוב מאוד וכל אנשי המקצוע מנסים לתת להם מענה, כמובן לא רק בימים של המתחמים אלא גם מה שרים התייחסה אליו, המשכי קשר בשביל שכל השנה אנשי מקצוע יהיו איתם בקשר וינסו לעזור להם.

זה חשוב מאוד מה שהעלית עכשיו, הנושא של אנשי המקצוע החסרים או הלא חסרים כרגע בשטח. מה שמאוד מדאיג אותי, תמיד יודעים רק על נתונים, אתה מספר לי עליהם, זה רק על מי שהצלחנו להגיע. אין לנו את הנתונים לגבי מי שלא הצלחנו להגיע אליהם ואני אשמח אם מי מהגורמים שנמצאים איתנו יודעים להנגיש לי מה הוא מספר, האם יש כזה, של אנשי מקצוע נוספים שאנחנו צריכים להכניס לתמונה גם עם סיום החופש הגדול לפחות רשמית, כיוון שאנחנו בעצם צופים איזושהי התארכות ממשית בצל הקורונה, שוב, של מן חוסר מסגרת פורמלית עם ה-1 בספטמבר. אם לך יש משהו לומר על זה, אחיה, ואם לא אז אנחנו אולי נמשיך לגורם הבא שנמצא איתנו.

אנחנו נמשיך עם מגי מהמשרד לחיזוק וקידום קהילתי ברשות הלאומית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול. בוקר טוב.

בוקר טוב. אני מאילת, אני המנהלת היישובית של הרשות פה באילת ובמינהל שח"ק.

את דיברת קודם על הנתונים, אז עדיין אין נתונים מספריים. אנחנו התחלנו את תחילת הפעילות לפני הקורונה ביציאה לשטח, ותוך לילה כשאושר לנו להקים את המתחם, הקמנו מתחם פיזי שבאמת מחולק לקפסולות כמו שאחיה אמר. יש פה פעילות מונחית ומותווית וילדים נכנסים אחרי שכמובן הם עומדים בכל התנאים, עם מסיכה, עם אלכוג'ל. הם נרשמים בשמות שלהם, עם הפרטים שלהם, מאיפה הם מגיעים.

אנחנו פוגשים בני נוער צעירים, גם ילדים בגילאי 14–13 פגשנו בתחילת החופש. היום דווקא פוגשים הרבה כאלה שהם לקראת גיוס ולא היה להם נסיעה לחו"ל, לא היה להם נשף סיום, לא היה להם את כל מה שהם בדרך כלל חווים בכיתה י"ב ואז זאת החוויה האחרונה שלהם בעצם לפני הצבא, ופוגשים אותם פה המון. לצערי באמת הם מחוקים מאלכוהול. אלכוהול יוצא מהאוזניים, מה שנקרא. קצת פחות סמים דווקא הפעם, ואם כן, אז אנחנו פשוט מריחים את זה באוויר, מריחים את זה על החופים.

חלקם נכנסים למתחם לפעילות מונחית אבל לרוב העבודה נעשית באיסוף. יש לנו שלוש קבוצות איסוף שיוצאות במחזורים, בין אם בחופים לאורך כל הטיילת, גם בשכונות איפה שצריך.

תופעה מאוד חדשה ומדאיגה זה כמובן כל הנושא של הווילות וההתארחות בבתים פרטיים שמארחים אותם. הם סוגרים דילים בצפון, הם מגיעים לכאן ולפעמים מתאכזבים כי הבטיחו להם מסיבות ואין בעצם מסיבות כי מוקדי הבילוי בעצם לא קיימים. המסיבות העיקריות, יש שלושה מחזורי מסיבות על ספינות. בתחילת התהליך היינו פוגשים שם 150 עד 170 בני נוער על ספינה. היום עירבנו את המשטרה, את המרחב שלנו וזה הרבה יותר מפוקח, הרבה יותר מסודר. הבטיחו להם בהתחלה כשמכרו להם בצפון, שיהיה שם כיבוד, שתייה. חוץ ממים ובאמת מוסיקה בצפיפות, אין שם הרבה וזה קורה בשלושה גלים.

המון בני נוער מסתובבים. במהלך היום או שהם בתוך החדרים במלונות, שותים ומבלים שם. בעיקר בלילה הם יוצאים. בסביבות 23:00 הגדולים יותר מגיעים לאוהל ולמתחם. המון משבר אחרי הקורונה אתה שומע, המון שיתופים על המשברים במשפחה, על חוסר היציבות הכלכלית, על איך הולכים להתנהל, איך הולכת להיות שנת הלימודים. חוסר הבהירות הזה מאוד קשה ומבלבל.

הנושא של הטרדה מינית עולה לא פעם ולא פעמיים בשיחות. זה ככה בגדול.

תודה. נגעת בנושא מאוד חשוב שאני חושבת שצריך להעלות אותו באמת על השולחן ולהאיר את הזרקור. אנחנו מדברים על המשבר הכלכלי והמשבר הבריאותי, שאגב, את מתארת לי גם מבחינת קורונה משבר בריאותי בעצם שנמצא בתוך המציאות הזאת, כיוון שאני מניחה שאין שם שמירת מרחק ומסיכות כפי שמתחייב, אז זה בפני עצמו.

אנחנו לא מדברים עם נער שאין לו מסיכה. קודם כל אנחנו שומרים על המדריכים. הכי חשוב לשמור על המדריכים שלנו. אם הם יחלו, אז אנחנו נהיה בבעיה. אנחנו מחלקים מסיכות איפה שצריך, לנער שאין לו מסיכה. מנהלים שיח רק עם ילדים עם מסיכה.

את זה אני מבינה. אני יותר התייחסתי, מגי, למה שאת מעלה פה ואני חושבת שחשוב שנהיה מודעים לו, וזה שכשלא נמצאים שם מדריכים, אני בספק רב אם בני הנוער בספינה, 150 ו-170 שמגיעים לשם, ובחדרים, מקפידים. את מתארת לי גם מוקדי הדבקה מאוד מאוד גדולים, שעל זה בכלל לא דיברנו. נמצא פה, אני מניחה, גורם ממשרד הבריאות. לא שיש מה לעשות עם זה כרגע אבל אנחנו צריכים להיות מודעים לזה שגם בזה מדובר.

אני רציתי להאיר את הזרקור על משהו מאוד חשוב שאת כן דיברת עליו, וזה באמת המשבר הנפשי שאנחנו לא מספיק מדברים עליו, ואנחנו פוגשים אותו בבני הנוער במקרה הזה. הוא קיים, הוא לא רק מתחת לפני השטח, הוא כבר מתפרץ. הוא מוביל גם לנושא של שימוש בסמים ואלכוהול. אנחנו יודעים כבר שבכלל התמכרויות באופן כללי בדרך כלל שזורות בצורה מאוד מאוד ברורה במשבר נפשי, באתגרים נפשיים, ואנחנו צריכים להיערך לתוך הדבר הזה. באמת אני אשמח אם שאר הגורמים שנמצאים איתנו גם יתייחסו, אם יש להם את הכלים הדרושים לזיהוי ולסיוע ולטיפול, שבעצם נמצאים עכשיו ביתר שאת מעבר לנושא של השימוש בסמים ואלכוהול וכו'. אנחנו רואים דרך בני הנוער את המשבר הנפשי של החברה הישראלית, של ההורים, של כל הגורמים, של מה יקרה לקראת ה-1 בספטמבר וכו'.

אני רוצה להוסיף עוד התייחסות אחת ששכחנו. במסגרת התוכנית של החופים אנחנו נותנים מענה לנוער שהוגדר נוער בסיכון ואפשר היה להחריג אותו, אבל אני חושבת שחשוב לחשוב על הילדים ועל בני הנוער ביישובים שלנו שהם לא הוחרגו ולא תמיד יש לנו מענים אליהם או בכלל אין מענים. אנחנו לא יכולים לפעול לא לפי התו הסגול, ולהפעיל אותם בקבוצות של עשרה או 20. זה לא ריאלי. אנחנו סגרנו את המגרשים הפעילים שלנו כי לא יכולנו לעמוד בתנאים של התו, כי באים 300–400 ילדים ואתה לא יכול להגיד להם, אתם תשחקו שמונה ואתם ארבעה. זה בעייתי.

זה מאוד בעייתי ובהחלט צריך לתת את הדעת. אני מקבלת את זה מאוד. אני מניחה שזה יעלה באופן קונסיסטנטי ובגלל זה שאלתי מה צריך לקרות כדי להוריד את החסמים האלה. אני מודה לך מאוד שאת מעלה את החסם הזה.

אני רק מבקשת מראש עיריית אילת שנמצא איתנו, אני יודעת שהוא חייב לצאת, אם אפשר להעלות אותו בבקשה על הקו.

שלום גבירתי היושבת-ראש ותודה למגי שעושה עבודה נפלאה על הדיווח בכל מה שקשור לעיר אילת.

אני בראש ובראשונה מברך על היוזמה לקיים דיון שכזה. אני מודה ומתוודה שביקשתי דיון כזה כבר הרבה מאוד שנים. העיר אילת החליטה כבר לפני נדמה לי 13 או 14 שנים לטפל באוכלוסיות בני הנוער המגיעות לעיר אילת בחודשי הקיץ. צריך לזכור, לעיר אילת מגיעים מדי שנה עשרות אם לא מאות אלפי בני נוער בסירקולציה חודשית, "לתפוס ראש", לבלות וליהנות. הרגשנו צורך כרשות אחראית לא לזנוח אותם אלא לעשות כל פעולה שהיא פעולה שאולי קצת תסייע להם לשחרר לחצים בצורה נכונה, להתוות להם דרך, ולכן כל הצוותים הרלוונטיים של העיר אילת מגויסים לעניין, החל מעובדי הנוער, דרך עובדים סוציאליים, דרך פסיכולוגים, דרך כמובן החברים ששותפים לנו בתוכנית הלאומית, המתנ"ס. כל מה שזז בעיר והוא רלוונטי, מתגייס, והיום הופך ללילה וכולנו נמצאים בלילות לבנים כדי לטפל בבני הנוער. אין ספק שמדובר בפעולה שיש בה הרבה מאוד הקרבה. צריך לזכור, יש לנו את בני הנוער שלנו ויש לנו אלפי בני נוער תוססים ושמחים, שאם תרצו, אני אגיד את זה בצורה לא פשוטה, חודרים למרחב שלהם וצריך לייצר איזשהו מפגש שהוא מפגש זהיר, רגיש ושכולם יוצאים נשכרים ממנו.

אנחנו פיתחנו מיומנויות ברבות השנים והיום התרגולת היא תרגולת מצוינת. אני חייב להגיד לך, גבירתי היושבת-ראש, לפני מספר שנים צבא הגנה לישראל שיתף איתנו פעולה והיה אוהל צמוד לאוהל ההידברות שלנו, של הצבא, שבעצם ידע להנגיש את הגיוס לצה"ל לאותם מאות אלפי בני נוער, עשרות אלפי בני נוער שמגיעים.

אני מציע לחשוב שוב על הפעולה הזו כי הייתה יכולת חשיפה מדהימה לחבר'ה שהם לקראת גיוס להיחשף באמצעים לא קונבנציונאליים, נגדיר, לנושא של גיוס לצבא הגנה לישראל. ממליץ ומציע להחזיר את הרעיון הזה כי זה היה מפגש של שתי אנרגיות מטורפות שרק טוב עשה לבני הנוער, אני מניח שגם צבא הגנה לישראל, לעיר אילת ולכולנו.

אני אגיד לגבי העת הזו. אין ספק שכפי שאנחנו המבוגרים עוברים טלטלה נפשית ורגשית, ואל לאף אחד מאיתנו להקל ראש במה שהקורונה עושה לכולנו גם בהיבטים הנפשיים, הרגשיים, כלכליים וכן הלאה. אותה תופעה ואולי אף חמורה ממנה עוברת גם על בני הנוער שלנו, ולכן האתגר הוא אתגר כפול ומכופל. פה צריך גם קפסולה בראש, לא רק באוהל שעליו דיברה מגי. צריך להתחיל לחשוב במושגים אחרים, איך אנחנו יודעים לחדור למכאוביו, לדאגות, לחרדות של בני הנוער שחלקם ראו את ההורים שלהם מובטלים, שחלקם ראו בתוך הבית קשיים, חלקם נתקלו בדברים כפי שאנחנו נתקלים, שלא הכירו, והדרך שלהם לשחרר את הלחצים באה בהרבה מאוד אופנים, ופה בדיוק אנחנו נמצאים.

האם אנחנו יודעים לטפל במצוקות המאוד קשות שבאות לאור משבר הקורונה? בואו נשים את הדברים מאוד ברור. אלה הם בהחלט אתגרים שאני שואל את עצמנו האם אנחנו יודעים להכיל אותם? האם הכנו את עצמנו אליהם? האם אנחנו יודעים לדבר באמפתיה נכונה לילדים? אין לי תשובות על כל השאלות.

אני מאוד מודה לך על הדברים הללו. בדיוק לכך אני מתכוונת כשאני אומרת, ההזדמנות שלצד המשבר ושבל נחמיץ את ההזדמנות הזאת.

משפט אחרון ואני בזה אסיים, ברשותך. אנחנו בהחלט נמצאים, ואני אומר את זה כראש עיר 16 שנים ולא רק כראש עיר מארח. אני חושב על ילדיי, על ילדי אילת. אני חושב, ואני רואה פה את אחיה ואני רואה פה את כל הצוות הנפלא שנמצא. אנחנו חייבים לשבת לעשות חשיבה שבאה מהעולם של הנפש, איך אנחנו נוגעים בעולם הנפש של בני הנוער היום, כי האתגרים הרגשיים והנפשיים שהם נמצאים, הם שונים ממה שהיו לפני שנה. אני לא בטוח שאנחנו נערכנו לזה ויודעים להכיל את כל הדברים.

העיר אילת תמשיך לארח באהבה גדולה. אני פניתי גם לשלטון המקומי ואמרתי להם, חברים, הפרויקט הוא לא פרויקט של מאיר יצחק הלוי, של מגי או של חברים כאלה ואחרים. זה פרויקט לאומי. ראשי הרשויות צריכים לדעת שהילדים שלהם מגיעים לעיר אילת. עכשיו בואו ותשתפו פעולה. איך לשתף פעולה? לא יודע. נשב, נחשוב, נעשה דברים, אבל בסוף כשמגיעים כמויות כאלה של בני נוער, אני חושב שזה ממן העניין שהשולחים אותם לכאן ידעו וישתפו פעולה. במה? אני מאתגר אותך, גבירתי היושבת-ראש.

תודה רבה אדוני ראש העיר. אני חושבת שבעצם ענית על השאלה שלי. השאלה הבאה אליך הייתה מה רמת שיתוף הפעולה, כיצד שיתוף הפעולה בין הערים השונות? אם זה אילת כעיר מארחת, אם זה ערים נוספות ומתחמים נוספים. אני מקבלת ואני חושבת שגם הוועדה תקיים פה דיון בדיוק על הנושא הזה. אני מאוד מודאגת שכשאנחנו מדברים על חזרה לשגרה, אנחנו נחמיץ את ההזדמנות. חס וחלילה, אל לנו לחזור לשגרה או לנסות לחזור למה שהיה. מה שהיה הוא לא מה שנמצא והוא גם לא מה שיהיה, ובחזרה אחורה אנחנו נחמיץ את ההזדמנות שאתה מתאר אותה, לשיתוף הפעולה הזה, להבין, לחשוף את עומק המשבר הנפשי שבעצם הנוער הוא רק מיקרוקוסמוס, הוא רק משקף את מה שקורה בבתים, בקהילות, בערים, במדינה.

אגב, אני חושבת שזה התכנסות של מה שהבאנו איתנו גם בגלל הפלטפורמות הדיגיטליות וכל העידן שאנחנו חיים בתוכו, והבדידות הנוראית שבני הנוער מגיעים למרות כל מה שנראה כמו שיתופים ולייקים. אני חושבת שפה יש התכנסות של משבר הקורונה שבעצם כפי שהתחלתי, האיר את הזרקור על אתגרים נפשיים מאוד עמוקים, שאני מקבלת את ההערכה שלך שלא טיפלנו בהם, שאנחנו פחות מודעים אליהם ושעכשיו יש לנו את ההזדמנות. בגלל זה אני כל הזמן שואלת ומבקשת לאסוף את הנתונים הללו והוועדה לוקחת באמת את מה שאתה הרמת לנו כפי שאני רואה אותה כאחריות שלנו, להמשיך את השיח. אני לא יודעת מה הדרך הנכונה ביותר, האם זו רשות נפרדת, האם תהיה איזושהי רשות בין-משרדית שתצא מתוך המקום הזה ותצא קריאה לכך.

אגב, עוד דבר שאני כן רוצה לציין. אני מחבקת את הקריאה שלך לשוחח גם עם ידידי השר מיכאל ביטון, שר בתוך משרד הביטחון. אני חושבת שהקריאה שלך היא מאוד נכונה. השילוב של הצבא במן מאהל מקביל או צמוד או שכן למה שקורה, יש שם הזדמנות אדירה מכל הכיוונים והוא חלק מהפתרון להרבה מאוד מהנושאים שעולים פה, אני מניחה.

אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד, ברשותך גבירתי, כבר לנצל את ההזדמנות כחברת כנסת צעירה ונמרצת.

תודה על הקומפלימנט של הצעירה.

אנחנו דנים עכשיו באתגרים מטורפים שקשורים לבני הנוער, ולצערי הגדול מתמודדים, בעוד שעה יש לי עוד ישיבה עם ועדת חינוך, בניסיונות חלילה לסגור את פרויקט היל"ה, לסגור את קרן קר"ב, לסגור את סל תרבות, לסגור את החינוך החוץ בית-ספרי. זה הזוי.

אדוני ראש העיר, אתה בעצם מתפרץ לדלת פתוחה כיוון שהדיון שאנחנו מקיימים היום בעצם נדחה בשבוע כיוון שכיושבת-ראש הוועדה הספציפית הזאת אני הבאתי אלי את תוכנית היל"ה בשבוע שעבר, באמת מתוך החשש הגדול שכ-8,000 בני נוער בסופו של דבר ימצאו את עצמם ברחוב במסגרת חוק חינוך חובה של מדינת ישראל. כמובן שיש תוכניות נוספות. בהקשרים הללו אני יכולה לומר לך שיש בוועדה הזאת מחויבות מלאה לא לשקוט, כולל מכתב שיצא גם אל ראש הממשלה ואל שר החינוך ואל שר האוצר.

אין אפשרות שתיפתח שנת הלימודים, ה-1 בספטמבר בלי שנדאג לנוער בסיכון, תוך ממש אפליה ברורה של יישום חוק חינוך חובה, כי כאמור התוכניות הללו הן החינוך חובה של אלפי בני נוער שיתחילו את שנת הלימודים ברחוב אם תיסגרנה התוכניות הללו חס וחלילה, וזהו חבל ההצלה האחרון, באמת ההזדמנות האחרונה. אגב, בזכות ולא בחסד זאת האחריות שלנו כמדינה לתת להם את הכלים.

אני מתחברת גם לנושא של המשבר הנפשי הגדול מאוד, אדרבא, והאמון הגדול שעוד יופר אם נגיע ל-1 בספטמבר ודווקא הנערים והנערות הללו שמשבר האמון אצלם הוא כל כך גדול גם כך, ולכן אנחנו מתעקשים ודורשים שיהיה תקציב. 2021, לא אכפת לי איך קוראים לו כרגע, אבל לדעת שמדובר בשנת הלימודים הקרובה ולא במשהו ששוב בעוד חודשיים או שלושה ננהל את אותו דיון.

אני מקבלת את קריאתך להמשיך את הדיון הזה ואת האתגרים בכל מה שהוועדה הזאת תוכל לרכז תחתה, גם בסיוע לגורמים לדבר זה עם זה ובאמת לשתף פעולה, וגם בבקשה מכם להציף מהשטח את הנושאים שנכונים שיידונו בוועדה הזו מהפריזמה הספציפית שלה באמת כוועדה להתמודדות עם נושא הסמים והאלכוהול או התמכרויות באופן כללי, ומתוך דאגה לכלל ילדי ישראל.

אני יודעת שאתה צריך אולי לעזוב אותנו באמצע השיחה, אבל אני מודה מאוד.

מי שאנחנו מבקשים לשמוע אותו כרגע זה את עמותת עלם, רועי שנמצא איתנו על הקו ואני יודעת שהוא שותף חשוב מאוד ביוזמה הזאת.

אני רוצה דווקא לחזור אחורה לחלק מהדברים ואז אם תרצו שאני אוסיף, אני אשמח, לדברים דווקא שמגי העלתה, להתחברות למשברים הנפשיים ולשימוש ולצריכה של האלכוהול והסמים.

האוהלים בזמנו כשהוקמו, וכל עוד הם פעלו באופן סדיר הם באמת סיפקו מענה נפלא, אבל הוא נורא תקופתי והוא נורא קצר מועד. לצד היעילות הגבוהה שלו חסרים דברים ארוכי טווח והקורונה רק הציפה אותם והעצימה את החוסר שלהם בכל מה שנוגע לנוער, סמים ואלכוהול.

זה לא עלה כאן עד עכשיו אבל חוץ מכל מה שתיארו האנשים שעובדים פה בתוך הרשויות המקומיות, בתווך שבין הרשויות המקומיות יש המון מסיבות טבע שבהן קטינים מתארגנים וצורכים סמים ואלכוהול וכמובן לא מסיכות ולא כלום. יש חופים לא מוכרזים שיש שם קאנטות.

אני לא שמתי לב אם יש פה מישהו ממועצה אזורית של עוטף כנרת.

יש את עמק הירדן, נמצא איתנו.

אז גם שם יש פשוט התנחלויות של בני נוער ושל צעירים שמגיעים. כן יש שם צריכה של סמים ואלכוהול, שזה עניינה של הוועדה, אבל יש שם גם עוד הרבה דברים אחרים. אם היינו מסתכלים עוד פעם, והרבה מהדוברים כאן דיברו על בני נוער בסיכון, יש שם פשוט הרבה סיכון והרבה מצוקה, חלקם של אוכלוסיות שלא היו מוכרות ובימים כתיקונם לשירותי רווחה. חלקם כן מוכרות לשירותי רווחה אבל דווקא על האמצע הרחב, דווקא עליהם שווה להתעכב כי אלה בני נוער שהם בדרך כלל לא ברדאר, לא רואים אותם והם צולחים את המערכת דרך חוויות נורמטיביות של גיל ההתבגרות. היעדר המערכת מחודש מרץ וכל הפגיעות שקורות בבתים, מתחילים לתת את האותות שלהם ואת זה אנחנו גם רואים בעלם בתחום שאני מנהל, של עבודת רחוב, שיותר ויותר בני נוער שלא היינו מורגלים בלראות אותם ברחוב או במרחבים הלא פורמליים, אנחנו רואים אותם יותר ויותר.

תודה רבה, רועי, אתה נוגע במשהו שאנחנו מתכוונים לדון בו ואני חושבת שאנחנו נקיים בו דיון עוד יותר דחוף ממה שאני שומעת פה, וזה באמת החיבור בין המשברים הנפשיים שאנחנו רואים שמובילים לשימוש בסמים ואלכוהול וכו', כשמי בעצם נופלים מתחת לרדאר או לא נמצאים בכלל ברדאר כפי שהגדרת את זה. אני בהחלט צופה ובטוחה שהשבר המערכתי הגדול שאנחנו רואים מתחילת חודש מרץ מתחיל לתת את אותותיו. הוועדה תקיים דיון ספציפי מעבר לדיונים שמתוכננים לנו פה בנושא מסיבות הטבע וכו'. הנושא הנפשי, אנחנו נאיר את הזרקור על הנושא הזה. אנחנו נקיים דיוני עומק.

אני ברשותך רוצה להוסיף רק עוד משהו קטן כי דיברו על הקשר בין מסגרות חינוך לבין הנושא של נוער וצריכת סמים ואלכוהול. להציף פשוט עוד איזה לקונה בעיניי שאנחנו נצטרך לתת עליה את הדעת בעתיד.

היום איש חינוך שנחשף לנער שצורך סמים, מחויב על זה דיווח לפי החלטת חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. הדבר הזה מייצר תת דיווח ובמקום שנערים ירוויחו עוד מבוגרים משמעותיים שיכולים להוות להם אוזן קשבת וגורם מסייע ותומך, הם נסגרים והם יעדיפו לא לדווח למורה. זה דרך אגב גם מבוסס מחקר על הדבר הזה, וחבל, אנחנו מפסידים פה הזדמנות אדירה של אנשי חינוך לצאת מהמקום של הוראה, להיות גם חינוך ולהוות בעצם כלי עזר לנערים להתמודד עם מציאות החיים שלהם. בגלל שמורה מחויב בדיווח על פי חוק, על פי בעצם חוזר מנכ"ל, אנחנו מפסידים פה הזדמנות. אני חושב שבהקשר של נוער וצריכה של סמים ואלכוהול זה משהו שכדאי שהוועדה תשים לנגד עיניה.

עוד נקודה שעלתה פה שאני רוצה לחזק ולתמוך, יש מיעוט, בואך היעדר מוחלט של מענים שרלוונטיים לנוער ולנושא של שימוש בסמים באלמנט הטיפולי. למעשה עד שנער לא מגיע לנקודת קצה מאוד משמעותית, אין לו היום מענים בקהילה בכל מה שנוגע לשימוש בצריכה של סמים.

רועי, אתה מעלה פה שני נושאים מאוד חשובים, האחד, אני לוקחת על עצמי מייד לבדוק כיוון שהנושא הזה של תת הדיווח, אני מודה לך שאתה מאיר את עיניי על כך שעל פי חוזר מנכ"ל מורים מחויבים דיווח, ואנחנו חייבים לתת על זה את הדעת גם אם זה ידרוש שימוש בכלים הפרלמנטרים האחרים שיש בידיי. חשוב מאוד מה שאמרת עכשיו.

אני אומר לנושא השני. מיעוט או היעדר המענים הרלוונטיים והאלמנט הטיפולי בקהילה ובכלל, אני אומר שאני הגשתי בקשה לתקציב מאוד ספציפי דרך הוועדה הזאת, דרך הפריזמה של נושא ההתמכרויות, שבאמת מדבר על הטיפול ההוליסטי, מההכשרה של הגורמים הרלוונטיים, וכפי שהארת את עיניי עכשיו, כדי שמעבר לזה שהם יוכשרו, הם גם צריכים את האפשרות לסייע ולטפל, ואם הם מחויבים בדיווח, אז אני מניחה שבני הנוער הרבה פחות פונים אליהם וכו', וגם אולי הם בעצם מפרים את התקנה אם כן הם רוצים לסייע. כל המנעד מהאיתור והזיהוי ועד ההפניה לטיפול, וגם הנושא של קמפיין לאומי בעצם שצריך להשיק על מנת להוריד את הסטיגמה ועל מנת לאפשר ולהנגיש את המידע בצורה הנכונה ביותר.

אני אומר שכיושבת-ראש הוועדה אני הגשתי על כך תקציב עם הצעה מאוד מפורטת לשר האוצר ואני מקווה שבין יתר הדברים שיאושרו בתקציב שיעבור, יהיה גם הנושא הזה, ועל כך אנחנו נקיים דיונים נוספים על מנת לוודא שאנחנו משתמשים בתקציב הזה לכשיוקצה, בצורה הנכונה ביותר כדי לתכלל ולייצר מענה הוליסטי וכמובן מענים גם באלמנט הטיפולי כחלק מהדבר הזה. תודה רבה לרועי.

כיוון שדיברנו הרבה מאוד על האלמנטים הנפשיים של המשבר הזה ועל ההשלכות שלו, שכל מי שנמצאים פה מכירים, אולי כדאי שנשמע מיורם שנמצא איתנו, מהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, באמת על המקום שבו אנחנו נמצאים מבחינת התובנות, וגם ההפנמה והיישום בשטח וההשלכות על המשבר הנוכחי ובכלל.

בוקר טוב לך יורם, אנחנו רואים אותך ושומעים אותך.

שלום, אני יו"ר הסתדרות הפסיכולוגיים. דווקא לא התכוונתי לדבר על החלק של ההשלכות הנפשיות כי אני חושב שזה מאוד ברור. אני אתייחס לזה בנישה אחת. אני רק אגיד שאני מחזיק פה שני כובעים. אני שנים רבות הייתי חבר הרשות למלחמה בסמים עד שהיא נסגרה, מטעם הסתדרות הפסיכולוגים, לפני שהייתי יו"ר ההסתדרות. עוסק 40 שנה בערך במניעה. יש לי כאן חברות ממשרד החינוך.

הכובע השני שלי, שאני מנהל את התחנה לטיפול וייעוץ בעמק הירדן. נמצא כאן גם ראש המועצה שלי שיש לו הרבה מה להגיד על מה שקורה כרגע בכנרת, ואני הייתי רוצה, אמנם הוא צייד אותי במידע על העניין הזה אבל מאחר והוא כבר כאן אז הייתי רוצה שלא נפספס אותו, עידן גרינבאום, הנה אתם רואים אותו. אם זה בסדר, הייתי רוצה שנעביר אליו את רשות הדיבור כי זמנו מוקצב. יש לו דברים מאוד משמעותיים. אחר כך אני אקח את רשות הדיבור, ברשותך.

מאה אחוז ותודה רבה.

עידן, אתה הבא בתור בכל מקרה. בוקר טוב, רואים ושומעים.

בוקר טוב גבירתי היושבת-ראש ותודה ליורם גם על ההקדמה. ברשותך, סקירה קצרה וממצה של האירוע שאין לי מילים לתאר אותו, של מה שאנחנו מתמודדים איתו, דברים שלא חווינו מעולם בגלל כל האירועים שמוכרים לכם והנהירה לכינרת.

אני נושא שני כובעים, אני גם ראש המועצה האזורית עמק הירדן ואני גם יושב-ראש איגוד ערים כנרת שאמון ואחראי על חופי הכנרת. אני אתחיל במה שטוב, ומה שטוב זה השינוי המשמעותי שנעשה בחופי הכנרת עם החופים השקטים והפרויקטים יחד עם "עיר ללא אלימות". יש לנו היום למעלה מ-170 מצלמות בחופים, שיתוף פעולה מצוין עם המשטרה שהקימה יחידה מיוחדת שנקראת יחידת האגם, שנותנת מענה לאירועים שקורים באחד מ-15 החופים המוכרזים שבניהול האיגוד. צריך להבין, כשהיינו ילדים היה מושג כזה שקראו לו עיר הנוער, אז היום אני חושב שעיר הנוער עברה לכאן, במיוחד עכשיו בתקופת בין זמנים, שהמספרים הם עוד יותר גדולים.

בחופי הכנרת עצמם המצב מאוד השתפר, בטח לעומת מה שהיה בעבר, וניתנים מענים ויש גם את הפעילות ביחד, של הפרויקט של מקומות המפגש. יש מקום מפגש אחד בכניסה לעיר טבריה באחד החופים ויש עוד חוף אחד במזרח הכנרת שנותן מענה לאותם בני נוער, שהם יכולים לבוא וקצת שרואים אותם ושומעים אותם.

מהצד השני, ועל זה אני רוצה להרחיב את היריעה, דווקא הדבר הטוב הזה יצר אתגר שאין לאף אחד מענה עליו וכל הגורמים מכירים אותו, וזה האתגר שנקרא מורד הירדן. אנחנו מדברים על רצועת חוף בחופי הירדן, שנמצאת בשטח של משהו כמו 1.5 קילומטר מכל צד של נהר הירדן שנמצא, מי שמכיר, באזור סכר דגניה, מן שטח הפקר כי אין שם הסדרה. זה לא מוגדר לא כחוף מוכרז ולא כשום דבר.

יש לנו בכל יום נתון כ-1,500 בני נוער שנמצאים על חופי הירדן, פזורים משני הצדדים, מכל קצוות הארץ. אנחנו רואים אותם פה בתחנות ובשבילים. יש שם מבוגרים שנמצאים על הקצה, שגם כן גרים שם במשך חודשים ארוכים, והאינטראקציה הזאת מזמנת גם שימוש בסמים ואלכוהול. אנחנו רואים השנה עלייה של עשרות אחוזים בעבירות של אלימות, של רעש. אנחנו מוצאים בני נוער בקיבוצים שלנו. מוצאים אותם זרוקים בחדר אוכל או ליד חדר אוכל כי הם באו לחפש קצת מזגן לכמה דקות ולמלא מים או לטעון את הטלפון באיזה נקודת חשמל אקראית. אני לא מדבר על בודדים, אני מדבר על מאות רבות שמסתובבים ועל עשרות שאנחנו רואים ביישובים גונבים לנו את האופניים.

עידן, כיוון שכל הגורמים או לפחות רבים מהם נמצאים פה איתנו בזום, האם יש משהו פרקטי שמייד אנחנו יכולים להעלות ולדון בו ולראות איך אנחנו מקדמים אותו?

התשובה היא שיש יוזמה שצריך להוציא אותה לפועל אתמול, שבה שותפים אנשי הרווחה מכל הרשויות הרלוונטיות. יש לנו הרבה נוער מיהודה ושומרון, מהר חברון, מהאזורים האלה שמגיע לכאן. יש פרויקט שמדבר על עובדים סוציאליים שיסתובבו על גדות הירדן ויאתרו בני נוער במצבי מצוקה. הפרויקט הזה בריכוז של דני שחר וצוותו, אמור לצאת לדרך ולהתבצע.

אמור לצאת לדרך וטרם יצא לדרך. מה החסם?

כמו תמיד, הביורוקרטיה והסדרה של כל הדברים הקטנים.

אני מבקשת אם תוכל להנגיש לי את כל המידע הרלוונטי כדי שלפחות נזהה את החסמים ואני אוציא מטעמי את הדרישה לקדם את זה. אני חושבת שהדחיפות שאתה מתאר היא גדולה. אגב, זה הילדים של כולנו, לא אכפת לי מאיפה הם, ולכן שיתוף הפעולה הזה בין כל הרשויות וכל הגורמים שצריכים לשתף פעולה, זה ברור. אשמח לזהות מה הוא החסם ולקדם את זה.

אנחנו נדאג להעביר לך את זה, ברשותך גבירתי יושבת-הראש.

כמו שאמר מאיר יצחק הלוי, אנחנו מועצה קטנה. גם אם אנחנו מאוד רוצים, אנחנו לא יכולים לטפל בכל אלפי בני הנוער שהם פשוט מכל הארץ מגיעים לכאן. אגב, אם תשאלי את משטרת ישראל, אני חושב שהם יודעים להגיד שהיום כמעט כל נער או נערה שלא יודעים איפה הם, בסוף שולחים איתור למשטרת טבריה ומוצאים אותם פה על גדות הירדן, בני נוער מנותקים ובני נוער שקצת איבדו את הדרך.

אני מסכים לכל מה שנאמר פה על כל אתגרי הקורונה שמעצימים עוד יותר את מה שקורה כאן. יש פה אירוע באמת בקנה מידה שאין לו אח ורע לטעמי לפחות ומההיכרות שלי, בשום מקום אחר בארץ, לא מבחינת המספרים ולא מבחינת ההיקף, והדבר הזה מחייב את כולנו, לטעמי, להתגייס ולראות איך פותרים אותו.

בהחלט זהו משבר לאומי שמצריך מענה לאומי ולא נקודתי ולא מקומי, וכך אנחנו ניערך לו ונמשיך את הדיון בו ונעקוב. אולי נקיים דיון המשך ברגע שנדע שהצלחנו לקדם גם את הדברים הפרקטיים שעולים מהדיון הזה כדי לדעת איך זה מתבצע בפועל.

אני מחזירה את השרביט ליורם, וממש אני מבקשת מכולם בקצרה כיוון שאנחנו בעצם צריכים לסיים לצערי הרב בתוך כעשר דקות את הדיון החשוב הזה, ואנחנו נמשיך אותו. יורם, בבקשה.

קודם כל, עיקר הדברים שמטרידים אותי זה מה שעידן עכשיו תיאר. בזמנו, במסגרת הרשות למלחמה בסמים הייתי חלק מהפרויקט הזה של האוהלים בחופי הכנרת.

אני חושב שאם מסתכלים כרגע על הבחינה באמת הפסיכולוגית מעבר למה שאומרים כאן, צריך להוסיף לתוך הסיפור הזה את העובדה, קודם כל יש לנו את החגים לפנינו. גם כחוזרים ללימודים, הלימודים שהם מסגרת שפחות או יותר מארגנת את התלמידים, אנחנו יודעים שחוזרים בקפסולות. אנחנו בהסתדרות הפסיכולוגים, יש לנו הרבה מה להגיד על העניין הזה מעבר לזה שזה חשוב בריאותית, אבל אנחנו יוצרים כאן ניתוקים חברתיים בין ילדים. החדווה של ללכת לבית הספר ולפגוש את החבר'ה, שהרי רוב הילדים בגיל הזה הולכים לבית ספר כדי לפגוש את החבר'ה, החדווה הזאת נפגעה. אני אגיד לכם יותר מזה. סטודנטים שנרשמו ללימודים במכללות, חלק מהסיבה שהם רצו ללכת למכללות זה היה המפגש הסטודנטיאלי, שוקלים עכשיו את העניין הזה כי הם לא רוצים לשבת מול זום. כל זה יוצר בדידות מאוד גדולה ומפנה המון זמן.

שני הדברים האלה מתחברים ביחד למפגשים הבלתי פורמליים האלה שבדרך כלל מה שהם קוראים "ישיבות", אתם מכירים את זה בטח, והם נפגשים באופן בלתי פורמלי. הם לא מרגישים מחויבים לתו הסגול והם מפצים את עצמם בתוך המקומות האלה, לכן צריך לשקול גם את ההיבט הזה של הקפסולות כמו שאנחנו שוקלים את הנושא של הסגר, גם ההיבט הכלכלי ונמנעים מכל הצעדים הדרסטיים, אנחנו חושבים, אני מייצג כאן איזושהי דעה, שצריך לשקול טוב טוב את ההפרדות האלה, לעשות בחינת סיכונים ולראות מה המחיר שמשלמים על זה.

צריך להזכיר כאן שגם הפעילות של החינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער מאוד התמנתה, שזה היה איזשהו באפר של הסיפור הזה. אני בהחלט חושב שצריך בעניין הזה לתת את הדעת. זה הכול טריגרים וזה הכול מאיצים של הסיפור הזה של ההתכנסות הבלתי פורמלית שאנחנו כל הזמן מדברים עליה. אגב, זה לא חייב להיות בחופים. לא צריך בשביל זה את החופים.

אני מסכימה לחלוטין ואני חושבת שמעבר לדיון באמת במשבר הנפשי וכל ההשלכות שלו מבחינת מה שהוועדה הזאת מתעסקת בו, בין אם זה התמודדות עם סמים ואלכוהול והתמכרויות מכל הסוגים, אני עכשיו בעצם למדה ממה שאתה אומר שאנחנו צריכים לקיים דיון דחוף גם בוועדת החינוך, בהיערכות לקראת שנת הלימודים הבאה מעבר לנושא כמו שאתה אומר בצדק, הבריאותי, הטכני, הפדגוגי. באמת היערכות שעוסקת בנושא הזה, ההיערכות של ההשלכות הנפשיות, הפסיכולוגיות, החברתיות, ובאמת לחשוף את זה ולייצר את השיח. אנחנו שבועיים לקראת שנת הלימודים אבל לפחות בזמן שנותר לנו, כן ניתן את הדעת גם על הנושא הזה.

צריך לזכור שמדובר במתבגרים. הצרכים החברתיים שלהם הם בראש הפירמידה של הצרכים, בדרך כלל, ולכן צריך לתת לזה מענה. אגב, הזכרת את הנושא של המסכים, שזאת התמכרות שיהיה לנו קשה מאוד להתמודד איתה. אנחנו מתמודדים איתה כבר הרבה זמן אבל עכשיו בעקבות הלגיטימציה שנוצרה, אין ספק שזה עוד מרכיב אחד. זה אמנם ועדת הסמים אבל במשרד החינוך למשל, הנושא של מסכים נכנס לתוך האגף למניעת התמכרויות.

בהחלט גם כאן כיוון שכפי שאמרתי, הוועדה הזאת שמה לעצמה את היעד להסתכל על התמכרויות באופן כללי, לא משנה לי למה ההתמכרות. היא הנושא. סמים ואלכוהול הם רק שני חומרים מסוימים שאפשר להתמכר אליהם.

לא דיברו על התנהגות מינית שהיא גם לא הוזכרה כאן והיא גם קורית שם.

אמת. חשוב מאוד. אני לוקחת מהשיחה איתך המאוד חשובה, ואנחנו נעשה איתך את הפולו-אפ לקראת הבקשה לדיון דחוף בוועדת חינוך, שיהיה דיון מקיף וגם הוליסטי עם כלל הגורמים שאנחנו נזמן לאותה ועדה. אני חושבת שיש פה נושא חשוב מאוד ונעלה אותו גם שם. אני מודה לך מאוד, יורם.

ד"ר פאולה רושקה ממשרד הבריאות. בוקר טוב פאולה, אני רואה אותך וגם שומעת אותך.

בוקר טוב לכולם, תודה על ההזמנה לדיון החשוב הזה.

משרד הבריאות לצערנו מתעסק רק במקרים של קצה ואנחנו צריכים למנוע שיגיעו לשם. מאוד חשוב בעצם לחבר גם את הקופות. אנחנו יודעים שהיום המצב הנפשי מטופל יותר דרך הקופות. אני יודעת שהקופות השנה בעקבות משבר הקורונה והמשבר הנפשי שאנחנו רואים בכל המגזרים, הפיצו אפליקציה שניתן לפנות אליהם לקבל סיוע נפשי דרך המדיה.

אני אגיד שזה מאוד לא אפקטיבי כי אני לא חושבת שזה מגיע לבני הנוער, אני חייבת לומר.

נכון.

אם כך אנחנו חושבים שנכניס אותם ללופ, אז פספסנו.

נכון. זה מאוד חשוב להכניס אותם לדיון הבא שיהיה על המצב הנפשי כי הם חלק מהשחקנים שפועלים בתחום הזה ואנחנו חייבים לגייס אותם למניעה ולטיפול ולעיסוק של בני נוער שהם בסיכון.

אני רוצה לומר שקיימת בעיה מאוד קשה של פסיכיאטריים לילדים ונוער. יש מיעוט של פסיכיאטרים כאלה. ממש משבר גם של פסיכיאטריים, בעיקר פסיכיאטריים נוער, ואנחנו חייבים גם לעשות עם זה משהו כי לא יהיה גם מי שיטפל בבני הנוער במצבי סיכון.

זה חשוב מאוד מה שאת מעלה, פאולה, ואנחנו גם נרתום לדיון שיעסוק באמת בנושא הזה בצורה ממוקדת, את הקופות, ובאמת ננסה לפצח. הנושא שאת מעלה עכשיו, פסיכיאטרים במיעוט, ממה זה נובע? מה הם החסמים? אני מניחה שיש את כוח האדם אבל יש איזשהו חסם, אז אם תוכלי לסייע לי לזקק את זה כדי שבדיון שנקיים זה יהיה ממוקד.

אני חושבת שהנושא של אלכוהול שעלה פה, זה גם נושא שעולה מאוד חזק. גם אנחנו בפניות לחדרי מיון רואים יותר ויותר בני נוער וצעירים עם אלכוהול שהפך להיות אחד מהגורמים הכי מסכנים בני נוער וצעירים.

כן, זה ממש עולה בצורה עקבית, הנושא של האלכוהול, בכל הדיונים שאני מקיימת גם בנושא של ההתמכרות באופן כללי. גם במקומות שאני מבקרת בהם האלכוהול באמת הפך להיות הגורם מספר 1. אולי אנחנו קצת הפנינו את תשומת הלב לנושא הסמים והאלכוהול פה בינתיים עושה בנו שמות, אז חשוב מאוד להעלות את זה ולחשוב איך תוקפים את הדבר הזה אולי אפילו מבחינת שינוי חקיקתי. צריך לחשוב על זה, לתת על זה את הדעת בצורה מעמיקה יותר.

המשרד לביטחון פנים נמצא איתנו, משטרת ישראל. בוקר טוב, חלי.

בוקר טוב לכם, אני בעצם מייצגת את אגף המבצעים, חטיבת השיטור.

אנחנו אמונים בעצם על כל השוטרים הקהילתיים במערך הסיור הרגלי הפרוס בשטח ועובד כתף אל כתף עם הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול וכמובן יחד עם הרשויות.

אנחנו גם כחלק מהאתגרים של הקורונה עם בני הנוער שאנחנו מרגישים אותם שעה-שעה בחוץ, ואת הקושי והמורכבות בעקבות זה שממרץ הם בבית. אנחנו שותפים לכל היוזמות שלכם, נותנים לכם את כל המעטפת שבעצם צריך. אנחנו מנסים לייצר בעיקר מתחמים מפוקחים, מתחם בטוח לבני הנוער כחלק מפתרונות הפנאי.

חלי, יש לכם מספיק כוח אדם? יש לכם צרכים או אפשרות לסייע יותר במקומות שאתם יודעים אבל יש איזשהו חסם שלא מאפשר לכם להיות בשיתוף מספיק מדויק?

עד כמה שידוע לנו אנחנו עובדים באמת כתף לכתף ואיפה שיש צורך, אנחנו לגמרי נמצאים שם ונותנים את כל המענה והמעטפת שנדרשת, אם זה באכיפה המיידית, אם זה פעילויות מניעה והסברה. גם עם פעילויות הקורונה, השוטרים הקהילתיים בעיקר קשובים ומוכוונים לזה.

אנחנו גם מפעילים תנועת נוער שנקראת "שחקים", כמובן במגבלות הקורונה, ואנחנו מפעילים גם תוכנית לבני נוער בסיכון, תוכנית מיל"ה.

עוד שאלה, חלי, רק כדי שאני אבין. אתם יוצאים אל השטח בצורה פרואקטיבית או בעצם רק כשקוראים לכם הגורמים השונים אתם נכנסים לתמונה?

גם וגם. יש לנו את השוטרים הקהילתיים בעיקר, קציני המניעה. יש לנו סיירים רגליים שהם עוסקים בעיקר במניעה והסברה והם נמצאים במקומות כאלה ומוכוונים לגמרי. איפה שיש לנו היתקלות עם בני הנוער או מקום שאנחנו יודעים שהוא מועד לפורענות, הם לגמרי שם, וכמובן במידה ויש צורך באיזשהו מענה אכיפתי, הם מייד מגיעים לשם ונותנים את כל המענה. יש לא מעט מקרים שהם מפנים אליכם לכל הייעוץ המקצועי שנדרש להמשך טיפול.

מצוין. קודם כל תודה רבה. אשמח אם שאר הגורמים שנמצאים, גם כעדכון ושאני אדע, יאמרו בכלל על מה שחלי עכשיו אמרה לנו ובאמת בשיתוף פעולה ביניכם, אם אחד הגורמים בעצם לא מודע לכך שצריך אותו בצורה יותר משמעותית, אז תציפו את זה, תעלו את זה. זה מאוד חשוב. המענה כפי שכל אחד מכיר אותו, קיים, והרצון הטוב בוודאות קיים, ועבודת הקודש נעשית על ידי כולם, אבל חשוב מאוד שנציף זה כלפי זה, והוועדה הזאת היא בהחלט מקום לעשות את זה. אם יש חוסרים גדולים או פער בין מה שמתאר כל גורם והצורך של גורם אחר בסיוע ובשיתוף הפעולה הזה, אני בהחלט אשמח שכפולו-אפ הוועדה תקבל את המידע הזה לדיון המשך פורה.

אני מבקשת ממשרד העלייה והקליטה. יפה נמצאת איתנו. בוקר טוב, יפה. באמת במיקוד על מה שטרם נאמר ואולי רלוונטי מהכיוון של משרד העלייה והקליטה חשוב שניתן עליו את הדעת.

אוקיי, אז קודם כל אני רוצה להגיד שאני חברה גאה מאוד בצוות של תוכנית "חופים". יש לנו נציגים מאוד מקצועיים של המשרדים ואנחנו עושים עבודה מאוד מקצועית. אני ב"חופים" עוד כשזה היה ביחד עם עלם. מאוד ותיקה.

לגבי בני הנוער העולים אני רוצה להגיד כמה דברים. אני חושבת שבני הנוער העולים, בגלל שהם באים לארץ ועדיין אין להם את תחושת השייכות, יכול להיות שהם לא מספיק באים לתוכנית של "חופים", אבל אני לא יכולה להגיד בוודאות שאני יודעת מספרים כאלה.

כיוון שאני גם חופפת בוועדת העלייה והקליטה, השאלה אם יש הנגשה של המידע למי שגם לא גדלו פה וגם ההורים בטח לא יודעים על קיום המסגרות האלה. אם יש הנגשה של המידע שהיא קצת אחרת במה שנוגע לעולים חדשים וגם מותאמת לפי מקומות העלייה, קהילות העלייה וכו'.

אני חושבת שזה יותר עניין של חסמים, אם הם מרגישים מספיק נוח להגיע לחופים. אני יודעת שבתל אביב למשל מגיעים יוצאי אתיופיה. למשל בצפת אני מניחה שמגיעים מצפון אמריקה כי יש שם קהילה דתית. אני מניחה שבירושלים גם מגיעים צרפתים מגוש עציון שהם גם דתיים במידה מסוימת, יש להם אפיונים שונים.

לגבי יוצאי רוסיה וחבר העמים אני לא יודעת בביטחון. לגבי יוצאי אתיופיה, רואים אותם. לגבי חבר העמים ורוסיה, אז לא תמיד אפשר לזהות, רק אם יודעים את השם ואת המשפחה ואם ההורים הגיעו משם או כל מיני נתונים.

אני רוצה לשאול שאלה ממוקדת כיוון שכשאת אומרת עולים חדשים, כל מי שמנית לי יכולים גם להיות דור שני ואז הם לא עולים חדשים וזה לא רלוונטי.

השאלה הבאה שלי היא האם כדי שנדע למנוע ולטפל, אנחנו יודעים לתת את המענה בשפה הרלוונטית, עם רגישות תרבותית רלוונטית, כיוון שהם עולים חדשים, זאת אומרת בזה מדובר, לפחות כפי שאני מדמיינת כמי שעלתה לארץ בעצמה. אם אנחנו לא מאפשרים להם את המענה בשפות, ברגישות התרבותית, אז בעצם זה החסם שבאחריותנו להסיר אותו. אולי רק אם אפשר לומר לנו אם אנחנו יודעים לתת את המענה הרלוונטי.

אני חושבת שכן אפשר ברגישות תרבותית גם לא לאנשים שהם מארצות המוצא של עולים - - -

זה ברור, השאלה אם האנשים האלה יודעים.

אם תשאלי אותי, אני שמחה ולא שמחה לגבי הנוער העולה. אם הוא לא מגיע למקומות האלה, אז אולי מצבו טוב. אני לא יכולה להגיד לך. זה דברים שצריך באמת לבדוק. אם הוא לא מגיע והוא צריך, אז אני קצת דואגת שיכול להיות שזה היה מקום טוב בשבילו לקבל איזושהי התערבות והמשכי קשר.

בעצם מה שהייתי רוצה לשמוע מכם בהמשך, אנחנו לא נעשה את זה היום, אבל אם יש לכם נתונים אם בעצם מדובר בתת דיווח כי הם לא מגיעים או שאנחנו פשוט לא יודעים שהם מגיעים. אני לא יודעת אם יש לכם דרך לדעת את זה, אם יש נתונים כאלה דרך המוקדים השונים הקיימים, אם יודעים לפלח את זה בצורה כזאת שנותנת את הדעת על האם בתוך המתחמים האלה ישנם עולים חדשים, מאיזה מקומות ואיפה לא נתנו מענה הולם. אולי זה יהיה נתון שבהמשך חשוב שנקבל מכם, בזמן הקרוב הייתי אומרת, כדי שנדע להיערך לדיון, בכלל לנתונים שביקשנו מהגורמים השונים שעלו פה. אני מבקשת שממש בתוך שבועיים יגיעו לבת שבע, מנהלת הוועדה, הנתונים השונים כדי שנוכל לקיים דיון המשך משמעותי ולא רק תיאורטי בלבד.

תמר פתחיה ממשרד החינוך. שוב התנצלותי בפני כל מי שנמצא. זמננו תם ולא נספיק לשמוע.

תודה רבה, אני אעשה את זה ממש בקצרה. אני גם חברת צוות בתוכנית הלאומית בוועדה הארצית. במסגרת התוכנית הלאומית יש לנו 83 מרכזי נוער ברחבי הארץ. אנחנו צריכים לחשוב על זה שרוב הילדים שנמצאים, ואנחנו מדברים עליהם כרגע, מגיעים מהיישובים שלהם אחר כך אלינו למרכזים. כרגע חרב הקיצוצים של התקציב של 360 עומד מעל לראשינו. אני חייבת לומר שבזמן קורונה מרכזי הנוער, רובם ככולם עבדו.

הנושא שדיבר עליו מר שליאר היה מאוד משמעותי בתקופה הזאת, על החברותא, על הביחד, על איך אנחנו עושים עבודות. פיתחנו תוכניות ייחודיות שהיו גם בזום אבל גם במפגשים אישיים קטנים.

אני רק מבקשת שניתן את הדעת לזה שאנחנו רוצים שיהיה לנו את התקציב הראוי והאפשרות להמשיך לעבוד ולתת מענים. כל המשרדים ששותפים בתוכנית הלאומית, שותפים גם בהפעלת אותם מרכזי נוער.

תודה רבה. בעצם אנחנו יודעים מי מגיע אליכם, אנחנו לא יודעים מי לא מגיע אליכם. ככל שנקיים את הדיון הזה בצורה טובה יותר ובאמת נבין את הפער הזה ובאמת נגיע לבני הנוער שאינם מגיעים למרכזי הנוער, אז אני יודעת שגם זה יצריך תקציב גדול יותר וגם כנראה יותר מרכזים, אבל זה חשוב מאוד.

אני רוצה רק להתנצל כיוון שזמננו ממש תם, לגורמים שלא דיברו. אם יש דברים חשובים שעלו במהלך הדיון, אני ממש מבקשת להעביר אותם בכתב אלינו, לבת שבע. אנחנו ניתן עליהם את הדעת לקראת ההיערכות בהמשך. יש כמה דברים אופרטיביים שיוצאים מפה, לרבות דיונים דחופים שיתקיימו בוועדה הזאת ואף בוועדות האחרות שעלה בהן הצורך.

אני מודה לכל מי שהשתתף. כאמור, זה נושא שחוצה מגזרים ודתות וגילאים. מדאיג אותי במיוחד מי שבכלל לא נמצאים על הרדאר, שהרבה מאוד פעמים אנחנו בכלל לא מודעים עד כמה האתגר הוא גדול.

הנושא של המשבר הנפשי הגדול כפי שמשתקף דרך בני הנוער שמלווה את המשבר הזה. אנחנו מדברים הרבה על הבריאותי, הרבה על הכלכלי, ממש לא מספיק על הנפשי. הוועדה הזאת וכאמור גם אני בוועדות האחרות אמשיך להאיר את הזרקור על הנושא הזה.

אני מבקשת מכולם גם לקראת הדיונים הבאים את הנתונים שנמצאים אצלכם, הנתונים שיכולים לסייע לנו לקיים דיון נכון אבל גם מעקב נכון אחרי מה שקורה במשרדים וגם לשיתוף פעולה נכון יותר ומדויק יותר ביניכם ובין גורמים שאינם נמצאים איתנו על הקו היום. אני מחלקת את זה בעצם בין החירום שאני חשה אותו בהחלט אל מול משבר הקורונה, והפתרונות ארוכי הטווח שאנחנו חייבים לתת עליהם את הדעת. גם כשאתם מתייחסים במה שאתם מעבירים אלינו, בבקשה, אפשר לחלק את זה בצורה הזאת, לרבות הצעות לדיונים, שוב, במסגרת הזאת של דיונים דחופים שאנחנו חייבים לקיים אותם מיידית ודיונים ארוכי טווח שיש להם השלכות אופרטיביות גם על השיתוף הפעולה, גם על מה זה דורש באמת מאיתנו כוועדה במישורים האלה.

אני שומעת פה שוב ושוב על החוסר הגדול בטיפול ארוך טווח, ופה אני משלבת את החוסר הזה של הטיפול הארוך טווח והחשיבה מבעוד מועד בצורה הוליסטית לחירום שנוצר בצל הקורונה.

אני מודה לכולם על ההשתתפות ואני מתנצלת שוב בפני מי שלא הספיק לדבר. אנחנו נמשיך את הדיון החשוב הזה ונקדם את הנושאים הללו הלאה בצורה הנכונה ביותר. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.