פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



9
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/08/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 44
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ז באב התש"ף (17 באוגוסט 2020), שעה 09:36

דיון מהיר בנושא: "אוטונומיה ניהולית למנהלי בתי ספר בתקופת הקורונה" , של חה"כ מתן כהנא, אריאל קלנר, סמי אבו שחאדה, ישראל אייכלר

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
אריאל קלנר – מ"מ היו"ר
סמי אבו שחאדה
יאיר גולן
עוזי דיין
ווליד טאהא
יוסף טייב
מאיר כהן
אורלי פרומן

שרן מרים השכל
מתן כהנא
יוראי להב הרצנו

שוש נחום - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר, תקציבים, משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין ויו"ר ועדת החינוך, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

אסנת ספורטה - סמנכ"לית עיריית חדרה

אורית גור כהן - יו"ר משותף, ארגון מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר

רן ארז - יו"ר הנהלת ארגון המורים

אביטל בן שלמה - עו"ד, פורום קוהלת

טל חסדאי ריפא - חוקר, פורום ארלוזורוב

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים

"אוטונומיה ניהולית למנהלי בתי ספר בתקופת הקורונה", של ח"כ אריאל קלנר, מתן כהנא, סמי אבו שחאדה, ישראל אייכלר (מס' 84).

בוקר טוב לכולם. שלום לכולם. יום שני ואנחנו פותחים שבוע חדש של דיונים ומתקרבים מאוד לפתיחת שנת הלימודים. בכל שנה באמצע אוגוסט אנחנו בתקופה לחוצה וכמובן שהשנה, לאור הקורונה, הסיטואציה הרבה יותר מאתגרת עבור כולנו, עבור משרד החינוך, עבור הוועדה ובוודאי עבור צוותי ההוראה, ההורים והתלמידים. אני שמח מאוד שאנחנו מנהלים דיון בנושא מאוד ער ורלוונטי סביב סוגיית האוטונומיה, גמישות, אפשר לדבר גם על הפער בין המילים האלה.

הצעה לסדר.

אני אתן לחבר הכנסת קלנר יחד עם שותפיו להציג את הנושא. יש לי הרבה מה לומר בנושא, אבל אני אתן לך להתייחס מבלי שהתייחסתי יותר מדי לתוכן עצמו. לפני כן, חבר הכנסת מאיר כהן, הצעה לסדר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברות וחברי הכנסת. סליחה אדוני, ההצעה לסדר שלך היא נהדרת, חבר הכנסת, אבל אני מוצא חובה להעיר על כך שאנחנו שומעים אתמול בתקשורת, ואני משוחח עם ראשי רשויות שמספרים לי שסיפור המתווה שהוצג כאן לפיו עד ינואר - כך אמר משרד החינוך כאן – יגיעו ל-50 אחוזים מפיתוח האמצעים הטכנולוגיים ומינואר עד סוף השנה בעזרת השם הם יגיעו ל-100 אחוזים - ועל כך גם אני בירכתי אותם ואני חושב שגם הוועדה בירכה – אבל מסתבר שלא היה ולא נברא. אומרים ראשי הרשויות שרק אתמול התחילו לדבר על כך שיכול מאוד להיות שיש קול קורא והן יצטרכו למלא את הקול קורא ואף ראש רשות אתו דיברתי לא אמר לי שיש בכלל סיכוי סביר שהם יפתחו את השנה עם משהו בסיסי.

אני מעיר את זה כי רשות חזקה שנמצאת בסוציו אקונומי גבוה וממילא יש לה כסף, היא יכולה לקחת את זה כאתגר. הם יכולים לשים את ידם בכיס, להוציא כסף ולעשות את מה שמשרד החינוך לא נותן. רשויות חלשות, סוציו אקונומי נמוך, לרבות במגזר הערבי, אדוני, המצב שם הוא באמת קטסטרופלי. הם סמוכים לשולחן הממשלה ואם לא יגיע התקציב בזמן, שום דבר לא יקרה עם הילדים.

אני מבקש לרשות את זה בפני הוועדה ולבקש הבהרה ממשרד החינוך. נדמה לי שמחר יש ישיבה ואני מבקש שמחר זה יעלה כדי לחדד את הנושא מול משרד החינוך.

הקול קורא נעצר לכמה ימים.

בדיוק.

כן. אני יודע.

אני מצטרף לדבריך. לא בכדי בחרנו לקיים גם מחר דיון ואני מניח שגם בשבוע הבא יתקיים דיון נוסף. ברור שבתקופה הזאת אנחנו צריכים כל כמה ימים לוודא היכן עומד המתווה, מה מתקדם ומה לא מתקדם. אני לא מתייחס לעוד המון סוגיות שאנחנו יודעים שהן מאוד מאוד בעייתיות כי מחר הן יוצפו, אבל תודה.

אני יודעת שגילי לידה עד שלוש אינם חלק מהוועדה הזו אבל גילי לידה עד שלוש נמצאים בפעוטונים, במשפחתונים, בגנים פרטיים במעונות שמפוקחים על ידי משרד העבודה ואחת לזמן מה אנחנו עדים למראות המזעזעים שראינו בשבועות האחרונים, מה שקרה בגן ברמלה. זה חוזר על עצמו וזה חוזר על עצמו כי מתייחסים למקומות האלה לא כאל מוסד חינוכי. גן פרטי, פעוטון, זה לא משנה מה, כי ברגע שיש שם ילדים, זה מוסד חינוכי שאמור להימצא תחת משרד החינוך, שצריך להיות בפיקוח משרד החינוך, אנשי המקצוע שעובדים שם צריכים להיות אנשים שהוכשרו לעבוד עם פעוטות בגילים האלה והוסמכו לעבוד עם ילדים ופעוטות בגילים האלו. אנחנו כאילו מתחילים בוועדה הזאת את חיי הילדים בגיל שלוש אבל זה לא נכון. אנחנו חייבים לקחת את כל הנושא הזה לוועדה הזו. אסור להפקיר שוב את חסרי הישע האלה, את הפעוטות חסרי הישע. זה מזעזע. אי אפשר לראות את התמונות האלה וזה בגן שהמקרים התגלו בו אבל לך תדע היכן עוד זה קורה. זה קרה בכל כך הרבה גנים גם בעבר.

אני מבקשת לקיים דיון על כל הנושא של חינוך פעוטות וילדים מגיל לידה עד גיל שלוש. זה חלק מתפקידה של מערכת החינוך ולכן זה צריך לבוא לוועדת החינוך. תודה.

תודה. חד משמעית. עוד נושא בפער אדיר וצורך מאוד מאוד רחב להסדרה. אני יודע שאת כבר שנים עוסקת בכך. אפשר לשוחח עם חבר הכנסת ג'בארין ולראות אם אנחנו יכולים לייצר שיתוף פעולה עם הוועדה לזכויות הילד שהיא מאוד רלוונטית לנושא. ראינו מראות באמת בלתי נסבלים. אני לא יודע מי מכם בחר לצפות אבל כאבא לילד בן שלוש, זה בלתי נסבל.

חבר הכנסת קלנר, בבקשה. אנחנו מתחילים בנושא לשמו התכנסנו.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה על יוזמת הדיון החשוב.

תודה רבה אדוני היושב ראש. תודה לכל החברים. שנת הלימודים האחרונה הדגימה ביתר שאת עד כמה הכוח לניהול ויצירת מערכת חינוך משגשגת, יצירתית, מובילה ומתחדשת קשורה קשר הדוק וישיר ליכולת מנהלים ורשויות מקומיות להוביל את הדרך.

יזמתי את הדיון המהיר הזה יחד עם חבריי חברי הכנסת מתן כהנא, סמי אבו שחאדה, אורלי פרומן שהיא בעצמה בעלת ניסיון בכל הדרגים האופרטיביים של מערכת החינוך, וישראל אייכלר. אני אומר לכם שאילו הייתה אפשרות, היו כאן עוד הרבה חברי כנסת מכל סיעות הבית.

כולנו מבקשים לומר היום דבר אחד חשוב. הגיע הזמן לתת אוטונומיה, הגיע הזמן לשחרר. החינוך בישראל קפא על שמריו. התקציבים הכפילו וריבעו את עצמם בשנים האחרונות אבל ההישגים לא השתפרו. מנהלי בתי הספר נושאים על כתפיהם אחריות עצומה. מצד אחד הם נתונים מצד אן ספור גורמים לביקורת תמידית, הנחתות הוראות, דוחות וביקורות. מרוב שקושרים להם את הידיים ואת הרגליים, בפועל התוצאה היא שחופש הפעולה שלהם כמעט אפסי.

דברים אלה שנכונים במצב שגרה, נכונים שבעתיים בתקופת חירום. מכאן הצורך לשחרר. פשוט לשחרר. היום יש מספר צעדים שהכרחי לנקוט בהם כדי לצלוח את שנת הלימודים הבאה בצל הקורונה ויפה שעה אחת קודם. כשאני אומר לשחרר, אני מתכוון כמובן לאוטונומיה ניהולית ואוטונומיה ניהולית, פירושה גמישות תקציבית ופדגוגית. הא בהא תליא. שניהם קשורים זה בזה. אי אפשר לומר למנהל שיש לו אוטונומיה, יש לו אחריות, אבל אין לו שליטה, לא בתקציב, לא בחומר הנלמד ולא ביכולת שלו לבחור כוח אדם. לשחרר, זה קודם כל לפעול למען גמישות פדגוגית ולצמצם את ההנחיות של משרד החינוך ביחס לתכנים. יש לתת למנהלים ולמורים גמישות בהפעלת שיקול דעת. צריך לסמוך עליהם ליישום ההנחיות.

יש לשחרר ולתת גם גמישות תקציבית. יש שינוי בצרכים וזו עובדה. התאמת הלמידה לתקופת קורונה דורשת השקעת משאבים עצומים ויש חובה לאפשר דינמיות. לפיכך, קודם כל ביסודי, יש להעמיד את השעות התוספתיות בתקציב שקלי גמיש ובתיכוניים, כנ"ל תוך הגמשת שעות החובה להוראת כל מקצוע.

אגב, ההחלטה הזאת כבר התקבלה שוב ושוב. החלטת ממשלה 298 מה-13 במארס 2011, ניהול עצמי, התאמת סמכויות המנהל, סעיף 2(ג). החלטת ממשלה 1844 מה-11 באוגוסט 2016, צמצום פערים במערכת החינוך, סעיף 1(ב). התוכנית הכלכלית לשנים 2018-2017, עמוד 55, סעיף 1. אתם יכולים לעיין.

לשחרר זאת גם גמישות, במיוחד בתקופת הקורונה, בקביעת מבנה שבוע העבודה של המורים בדגש על החלוקה לשעות פרונטליות, פרטניות ושעות שהייה. מדובר בשנה בה לא ניתן ליישם מבנה שבוע עבודה מחייב.

אני מציע לאפשר למנהל להגדיר יחד עם המורה משימות לביצוע בהתאם לכישוריו ולצורכי המערכת. לדוגמה, פחות שעות פרונטליות במובן המקורי. למשל, מורה אחד יעשה סרטון איכותי, במקום שכל המורים ילמדו ב-זום. מורה אחד יוכל לעשות סרטון טוב לכל בית הספר, לכל העיר ולפעמים אפילו לכל המדינה, אבל מה שכן צריך – יותר שעות פרטניות ושעות שהייה, לעבוד עם הילדים באופן אישי. לעבוד עם שלושה-ארבעה ילדים, עם חמישה ילדים, עם אלה שמתקשים. הם צריכים את זה.

לשחרר זה לאפשר העסקה, במיוחד עכשיו, גם בחוזה אישי להשלמת מצבת עובדים גם למי שאינם בעלי תעודת הוראה, דבר שאנחנו רואים שכבר מתחיל לקרות בפועל אבל לא במידה מספקת וזה קורה כי צריך יותר כוח אדם בגלל הקפסולות וכיוצא בזה.

לשחרר זה גם לאפשר סמכויות רחבות יותר לרשות המקומית לניהול מערכת החינוך בתחומה. הרשות יודעת ותוכל לפעול למקסום המשאבים בתחומה. היא יודעת להצביע על הצרכים ולפעול באופן מהיר ליישום ההחלטות. הרשות גם תוכל לתמוך ולהוביל את מסגרות החינוך בתחומה.

לשחרר זה לא לפרסם לוח חופשות אחיד לשנת הלימודים הבאה ולאפשר דינמיות. כמובן זה בכפוף לשמירה על מספר ימי החופשה שמגיעים לכל מורה. אני לא רוצה חלילה לפגוע בזכות כלשהי. כך לדוגמה אפשר להשלים ימי למידה חלקיים או חסרים על חשבון ימים שבשגרה הם נחשבים ימי חופשה. כמובן שלא בחגים ובמועדים.

כל ההצעות האלה שעכשיו העליתי בראשי פרקים, אלה הצעות שנדרשת להן הקשבה עמוקה. הן ישימות היום, היו ישימות אתמול הן גם ישימות מחר. ההצעות האלה הן קריטיות להמשך קיומה של מערכת החינוך בישראל. אין ספק כי מדובר בשינויים מהאופן בו התנהלנו עד היום אבל צריך להפנים. אין ברירה אחרת. זמנים השתנו באופן שלא דמיינו שיקרה, שינויים אלה קוראים לנו לא להתמהמה, אסור לפספס את הרכבת, צריך לפעול היום כדי שלא נאבד את שנת הלימודים הקרובה.

אדוני היושב ראש, המעז מנצח. אני קורא להורות על סדרת דיונים בוועדה, ממש סדרת דיונים בוועדה, עד פתיחת שנת הלימודים ואפילו מעבר לכך לבחינת אופן היישום של כל אחת מההצעות שעוד עלו כאן היום ושנדבר עליהן בהרחבה. נדמה שמעולם לא היה נכון יותר המשפט האומר למען עתיד ילדינו. תודה.

תודה רבה. פתיחה חשובה.

מרגיש שאנחנו צריכים לעמוד להמנון עכשיו.

כן. יישר כוח על ההקראה ועל הרלוונטיות. יש כאן כמה מהלכים די בומבסטיים שחבויים בתוך הדברים שאמרת. לא ניכנס לכולם אבל ללא ספק הם מאוד מאוד רלוונטיים.

מישהו מיוזמי הדיון רוצה להתייחס.

תמיד צריך לשים לב שיש גבול דק שצריך להיזהר ממנו בין אוטונומיה לבין הפרטה. שזה ירחף בחלל החדר.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת קלנר ולחבר הכנסת אבו שחאדה על היוזמה להגיש את הדיון המהיר הזה. אנחנו בעצם באים לדבר כאן על הסמכות של דרג המנהלים במערכת החינוך. בסוף יש לנו איזהו כוח עילי. הטובים בטובים שמגיעים לניהול בתי הספר, לצערי אין להם סמכויות. אנחנו נותנים להם המון אחריות וכמעט ללא סמכות. הניסיון לעשות תוך כדי הקורונה, נדון לכישלון. זה כמו לנווט ספינה נושאת מטוסים בים סוער במקום שאנחנו צריכים בו סירות מרוץ קטנות.

אני חושב שעל ידי נתינת סמכות למנהלים, העברת סמכות אליהם, בלי לפגוע במורים בכלל, לא בשכר ולא בשעות העבודה, זה יאפשר קפיצת מדרגה בכל הטיפול בקורונה, שלא לדבר על דברים מרחיקי לכת.

אני מגיע לכאן מהצבא, גם עוזי דיין ואולי נוספים ואני אומר לכולכם שהסמכות שיש לסגן אלוף, מפקד יחידה בצבא ביחס למנהל, היא אין סופית. למפקד בצבא יש אחריות ולכן גם נותנים לו סמכות לקחת אנשים, להזיז אותם בתפקידים בתוך המערכת, לשנות להם תפקידים תוך כדי תנועה. אלה דברים שהם קריטיים במצב בו אנחנו נמצאים עכשיו.

לבקשתנו הגיעו מספר גופים שיש להם רעיונות מעולים וכל מה שצריך זה שהוועדה תתכנס להקשיב לרעיונות המעולים האלה ויהיה אפשר לצלוח את השנה הקרובה, שנת הקורונה, ואפילו להפיק ממנה לא מעט, אם רק ניתן למנהלים את הסמכות לפעול בתוך בתי הספר שלהם.

אתה מתכוון אך ורק בתקופת קורונה. לתת להם את הסמכויות להזיז, להעביר, להרים, להוריד, רק בתקופת קורונה.

מבלי לפגוע במורים.

כן, בלי לפגוע אבל רק בתקופת קורונה או שזה עיקרון?

אנחנו מתחילים בקורונה.

זאת אומרת, אתה מדבר על מצב חירום. צבא כזה.

לא, לא צבא.

השווית למה שקורה בצבא ואני לא אוהב את זה.

מן הסתם אתה לא אוהב שום דבר שמשווים לצבא אבל אני אומר לך שבצבא, שהוא הגוף עם מסגרת קשוחה, יש סמכות אדירה למפקד לפעול בתוך הגזרה שלו.

בוא נדבר חינוך.

אין בעיה. מדברים על חינוך. יש לך מנהל, תן למנהל את האופציה להגיד שהנה, יש מורה אחד ובמקום שארבעה מורים יעבירו שיעורים ב-זום, מורה אחד יעביר ב-זום ושלושה מורים יכינו מערכי שיעור וימלאו את המחסנית , ושוב מושגים מהצבא כמו שאתה אוהב.

אני בוחר לעבור לוועדה אחרת שאין בה מחסניות.

זאת מחסנית מלאה בפרחים. אל תברח.

אני הולך לוועדה שאין בה מחסניות.

אלה מחסניות שמלאות בחומרי לימוד. מה קרה לך?

בקיצור, חבר'ה, צריך לתת למנהלים, זה הדרג העלי של מערכת החינוך, לתת להם את הסמכות ואת האחריות בתוך הממלכה שלהם והם ייקחו את הספינה הזאת קדימה.

תודה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה.

בוקר טוב. תודה אדוני היושב ראש ותודה על הדיון החשוב הזה. אולי אחת הבעיות של מערכת החינוך בישראל היא שהחברה כולה צבא ואז כל מי שמנהל אותה חושב בטרמינולוגיה צבאית וגם המטרות שלה הן בעיקר לאפשר אנשים לצבא וזה מונע ממנה להתפתח. זה אחד הדברים שמונעים ממנה להתפתח.

כמובן העניין של האוטונומיה עליו אנחנו מדברים היום, בעיניי הוא מאוד חשוב והיה צריך לקרות עוד לפני זמן רב. באה הקורונה. כולם מדווחים – גם ראשי הרשויות, גם מנהלי בתי הספר, גם הצוות החינוכי – על האתגרים החדשים שהיו שם וכולנו יודעים כמה לא למדו התלמידים בתקופה האחרונה. בגלל הקשיחות של המערכת, בגלל תפיסה מסוימת שרק כך אפשר ואי אפשר אחרת ובשביל שינויים, צריך לעשות מיליון דברים שאי אפשר לעשות אותם בזמן סביר, המון תלמידים הפסידו. כל המערכת הפסידה. גם המדינה הפסידה, גם התלמידים הפסידו.

יש לנו כאן הזדמנות. אני חושב שאת העניין של האוטונומיה צריך לעשות באופן קבוע כי יש המון הבדלים בתוך החברה. מספר התלמידים, 2.4 מיליון תלמידים, חיים בסביבה שונה, באקלים שונה, במצב סוציו אקונומי שונה, מצב פוליטי שונה, תשתיות שונות. מתן אוטונומיה למנהלי בתי הספר, עכשיו, בתקופה בה אנחנו נמצאים, זה קודם כל ימנע נזקים ולא נמשיך להתנהג כאילו לומדים מרחוק וכולם יודעים שאף אחד לא לומד או לפחות הרוב המוחץ של התלמידים לא לומד ואנחנו כבר מאבדים שנות לימוד דבר שהוא קטסטרופה בעיקר לחלקים המוחלשים בחברה, בעיקר לערבים, לחרדים, לפריפריה החברתית. זה נותן לנו גם הזדמנות לפתוח איזשהו צוהר לאנשים לחשוב אחרת ואז ייתנו פתרונות בהתאם לצרכים.

אני חושב שצריך לקחת את הקורונה כהזדמנות, לפתוח אופק לרפורמה רצינית בחינוך בעתיד אבל לפחות לתקופה הזאת אין לנו את הלוקסוס לדחות. יש לנו את הזכות ואת היכולת הזאת לקיים את הדיון בעניין, לקבל החלטות ולאפשר למנהלים, כל אחד לפי האזור בו הוא נמצא.

אני מסכים לגמרי עם המתווה שהיה בתחילת הדיון. אני חושב שצריך לתת להם כאן גמישות, גם גמישות פדגוגית וגם תקציבית כדי שהם יוכלו לעשות עם זה משהו כי אחרת אפשר לומר להם שיש להם אוטונומיה אבל אין להם תקציב וכך אי אפשר לעבוד.

אני חושב שזו ההזדמנות ואם ננצל אותה אני חושב שכל מערכת החינוך תרוויח בעתיד. תודה.

אני רוצה להשלים את הדברים שלך. מילה אחת. זאת הזדמנות פז. אתה כל כך צודק. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם במקום להתעקש בשנה כזו מאתגרת של קורונה, במקום להתעקש על כל בחינות הבגרות, על הלמידה הפרונטלית, על ההרצאות ועל אותם חומרים, היו מחליטים שלמשל השנה בכיתות י"א ו-י"ב, גם בכיתות ג', במקום לעשות את הלמידה הפרונטלית, לחשוב על עבודות חקר לכל הילדים. במקום שאני אגש למבחן בגרות בהיסטוריה, אני אעשה עבודת חקר בהיסטוריה כי ממילא אני יושב בבית.

אני יכול להגיד לך שכולם היו מרוויחים. אם היינו פותחים את הצוהר הזה למנהלים, כולם היו מרוויחים, גם התלמידים וגם המורים. כולם

בסופו של דבר אני מזהה תפיסה בין שני הפכים. מצד אחד כן מנהלים ומורים בשטח שרוצים אוטונומיה במובנים של יותר פדגוגיה לבין משרד החינוך שהוא די שמרני ומנסה, למרות כל הקשיים האלה, ללכת בדרך שלו. מה יקרה אם במקום חמש בגרויות יהיו ארבע בגרויות? זו הנחה גדולה אבל זה כל כך מיותר וכל כך לא מפרה את הילדים ומקשה על כל המערכת.

(היו"ר אריאל קלנר)

תודה. חברת הכנסת אורלי פרומן. בבקשה.

אין ספק ששנת הקורונה זו הזדמנות ובעצם הדיון שאנחנו מקיימים היום היה על מתן מסגרת למנהלים ותנו להם להיות גמישים אם הם יכולים ללמד במשך שבוע מלא, האם יש להם מקומות, חצי זום, יותר זום, פחות זום. זאת אומרת, תנו להם לנהל את המערכת שלהם, תנו להם רק את המסגרת עם המגבלות.

זה מיד מוביל אותנו לדיון הרבה יותר רחב על מערכת החינוך ואני רוצה להזכיר לכולנו שהיא לא מקשה אחת. יש מספר מערכות חינוך בתוך מערכת החינוך הגדולה והיא מאוד מגוונת. מבחינתי משרד החינוך היה צריך להישאר הרגולטור, הוא עצמו צריך לעבור שינוי מבני, לתת סמכות ואחריות - אחריות בשטח קיימת וזו הבעיה, הבעיה היא הסמכויות – לרשויות המקומיות, לעשות כבר בשלבים הראשונים הבחנה בין רשויות איתנות וחזקות. כל המערכת המוניציפאלית היא חזקה ואיתנה, ושם לשחרר את הפיקוח. לא צריך 30-20 מפקחים על רשות שמנהל אגף החינוך בה הוא איש חינוך, מנהלי מחלקות החינוך הם אנשי חינוך והם יודעים לנהל מערכת חינוך. זה לעומת רשויות שצריך ללוות אותן יותר, לעשות אתן תוכנית חמש שנתית, להעמיד אותן על הרגליים ולאט לאט לשחרר גם את הסמכויות ולתת להן. מבחינתי זו איזושהי רפורמה מבנית רצינית במערכת החינוך שתוביל לגמישות פדגוגית ולגמישות תקציבית. אני מסכימה אתך כי כמנהלת בית ספר, הדבר הראשון שהיה חשוב לי היה לשלוט בתקציב בית הספר, לנווט בו ולתת עדיפויות שיבואו לידי ביטוי בתקציב על פי החזון, המטרות והיעדים שאני שמתי בבית הספר שלי.

תסתכלי על סילבוס של הכשרת מנהלי בתי ספר. אין היבט כלכלי. תבדקו את זה.

נכון. המחנך הטוב הפך להיות המנהל אבל ניהול זה ניהול, זה ניהול, זה ניהול. גם למנהל בית הספר יש את כל ההיבטים של מנהל בכל חברה וארגון. היום המיקוד הוא שחררו למנהלים, תנו להם ושהם יגישו את התוכניות. אל תגישו אתם את התוכניות להם אלא תנו להם את המסגרת.

אני חושבת שאנחנו צריכים וחייבים להוביל לדיון הרבה יותר רחב על מבנה מערכת החינוך. אני אומרת שוב, המערכת אינה מקשה אחת, היא מאוד מגוונת ואנחנו צריכים להתייחס למה שקורה בכל אחת מתתי המערכות. בסך הכול להחליט איך אנחנו רוצים שמערכת החינוך שלנו תיראה, איך אנחנו רוצים שהיא תתקדם, איך אנחנו נביא מחר אנשים טובים שירצו להצטרף למערכת החינוך, שיהיה כדאי להיות מורה ויראו בזה שליחות במערכת החינוך. זה אמור גם לגבי גננת, שלא נדבר על גיל הרך שזה סיפור כאוב וקשה לכשעצמו לא רק מגילי לידה עד שלוש אלא גם מגיל שלוש עד שש.

אנחנו צריכים להחליט במה אנחנו ממקדים את הדיון, אם לוקחים את שנתה קורונה כהזדמנות ואולי היא תהיה הבסיס לדיון היותר רחב שנקיים אחר כך.

תודה רבה. חברי הכנסת המציעים התייחסו. אני אנהג כפי שנוהג היושב ראש ואתן רשות דיבור קודם לחברי הכנסת ואחר כך לארגונים. חבר הכנסת גולן, ביקשת להתייחס.

אני רוצה לחזק את דבריה של אורלי ולומר דבר מאוד מאוד פשוט. כל משבר הוא הזדמנות ואנחנו חייבים, כתוצאה מהמשבר הזה, קודם כל ובראש ובראשונה להגדיל את האוטונומיה של מנהלי בתי הספר. המצב דהיום הוא מצב בלתי אפשרי שלא מאפשר להשתמש בתשתית הפיזית בצורה מושכלת כזו או אחרת וללמד בימי קורונה בצורה חכמה יותר או חכמה פחות. אם נוסיף לזה אוטונומיה מוגברת לראשי הרשויות, אנחנו נראה שמערכת החינוך בכל רשות ורשות תופעל בימי קורונה בצורה מלאה יותר, אפקטיבית יותר, יעילה יותר וחסכונית יותר מאשר הנחיות ממשרד החינוך ועכשיו לכו תממשו אותן. לכן מהבחינה הזאת זה דבר שהוא נדרש בצורה בלתי רגילה.

צריך להיזהר בתהליך האוטונומיה הזה שאנחנו לא הולכים רחוק מדי בהקשר של התכנים. התכנים הבסיסיים של מקצועות חובה ביניהם, אני רוצה להדגיש שמה שהיום חסר מאוד במערכת החינוך, זה חינוך לדמוקרטיה, חינוך לערכים ליברליים וחינוך לערכים יהודים. צריכים לוודא ששלושת הדברים האלה הם בתוך תוכנית הלימוד. בכוונה אני לא מזכיר כאן אנגלית ומתמטיקה כי לדעתי זה מה שנקרא ברור מאליו ולא צריך לפרט בעניין הזה. צריך לוודא שבצד האוטונומיה שצריכה לצאת לשטח, משרד החינוך מפעיל מערך בקרה רזה, שיטתי ואיכותי שיכול לבחון בצורה מסודרת האם צעדי הביזור אכן צלחו ולעשות את הכיול העדין כדי שהביזור יהיה מוצלח

יתרה מכך. אני הייתי לוקח את זה עוד יותר רחוק. לא רק ביזור למנהלים אלא גם ביזור לחלק מהמורים. בעיניי מורה שהוכיח את עצמו, מורה שיש לו ותק, חייב לזכות ביותר עצמאות. מה המוטיבציה שלו אם הוא לא זוכה ליותר עצמאות? אני בחיים לא הייתי מורה, לא במערכת החינוך, את החיילים לימדתי הרבה, אבל כל מי שעסק אי פעם בניהול מבין את הערך של ביזור, של עצמאות, של יוזמה מהשטח. אנחנו צריכים לראות שמורה שמוכיח את עצמו, גם הוא יכול לקנות לעצמו הרבה יותר עצמאות ודרך זה להביא את עצמו לידי ביטוי, את היצירתיות שבו, את ההתלהבות שבו, את הרצון שבו לתת בצורה הרבה יותר רצינית וחזקה. לכן, כל משבר הוא הזדמנות ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו מנצלים את המשבר הזה לשיפור דרמטי בתוך מערכת החינוך.

תודה רבה. משבר בתורה הוא המקום בו האישה יולדת. אני מתייחס למה שאמרת בהתחלה. המשבר, דווקא ממנו אפשר להצליח. זו הזדמנות לעשות שינויים שבשגרה לא כל כך לעשות.

אני אפנה עכשיו לנציגי משרד החינוך שהם ב-זום. דסי בארי, מנהלת אגף חינוך על יסודי, בבקשה.

שלום רב. אני רוצה להציע שגברת שוש נחום, מנהלת המינהל הפדגוגי, תקבל ראשונה את זכות הדיבור.

בסדר. בבקשה.

שלום לכולם. אני אומר כמה דברים כפתיח ואז אני ארצה להעביר את זכות הדיבור לדסי בארי וגם לדודי מזרחי ממינהל כלכלה ותקציבים.

קודם כל, הנושא הזה כנושא מצוי על שולחן השר והמנכ"ל ואני חושבת שהם גם הצהירו על החשיבות של בחינה מערכתית של גמישות ניהולית.

אכן אנחנו נמצאים בשנה מאוד מיוחדת ואני חושבת שמה שפורסם כרגע לגבי הימים של תרחיש מספר 2 מראה את זה. יש לנו כבר מהלכים של גמישות פדגוגית ניהולית. שוב, אני מדברת עכשיו על גמישות ניהולית פדגוגית, גמישות ניהולית תקציבית, גמישות ניהולית בכוח אדם וזה שונה מאשר אוטונומיה.

בגמישות פדגוגית אני כבר שיכולה לומר שבארגון מערכת השעות ביסודי, כפי שכבר פורסם, אכן אנחנו הראינו שאנחנו הולכים לחלוקת שעות לאשכולות ולא מקצועות ובאמת זה מאפשר למנהלי בתי הספר היסודיים גמישות הרבה יותר גדולה לארגון הלמידה במערכת השעות.

את מוכנה לפרט מהי הגמישות בחלוקת שעות? למה את מתכוונת?

כן. ברגע שאתה אומר שלמנהל בית הספר יש באשכול שפה 15 שעות שעומדות לרשותו ויש לו רשימה של מקצועות אבל הוא יכול להתגמש ביכולת לתת אותן, בין אם זה במקבצים כאלה ואחרים, יש בזה גמישות. אני אומרת באופן כללי שהכיוון הוא ללכת על גמישות פדגוגית ניהולית. אנחנו גם רואים את זהב ראשית המהלך של תקציב ניהול עצמי, גם ביסודי, אבל בשנה שעברה התחלנו בניהול פדגוגי בחטיבות הביניים וזה מהלך אליו אנחנו הולכים גם במתווה הכלה והשתלבות. אנחנו מדברים על המרה. זאת אומרת, אני רוצה לומר שאכן אנחנו בכיוון.

אני רוצה לחדד משהו. בעבר ניהלתי שני בתי ספר תיכוניים ובעבר הייתי גם ראש מינהל חינוך של עיר גדולה, של ראשון לציון. המשוואה של משרד חינוך, מטה מחוז, רשות מקומית/בעלות אם אלה חטיבות עליונות או לא, ובתי ספר, היא מערך מאוד מורכב שמחייב אינטראקציה של עבודה משותפת כאשר צריך לזכור שבמרכז נמצאים גם עובדים. העובדים הם המורים וגם עובדי רשויות וכולי. זה מערך שלם שאם אנחנו באמת מתכווננים ללכת לכיוון הגמשות וניהול גמיש, מחייב עבודה, עבודת מקרו של כל השותפים.

זה מה שחשוב לי לומר בפתיח של הדברים. אני ארצה שדסי תרחיב וגם דודי מזרחי, ברשותכם.
(היו"ר רם שפע)

בבקשה.

שלום. אני רוצה לחזק את הדברים שאמרה שוש נחום. אני אחראית על החינוך העל יסודי ואני אתאר את המהלך שקורה בשנים האחרונות בחטיבות הביניים, בדגש על שלוש השנים האחרונות וביתר שאת זה עובד משנה לשנה. אנחנו נותנים גמישות כמעט מלאה לארגון הלימודים התלת שנתי. אם בעבר היינו שולחים מבתי הספר טבלאות מסודרות מה צריך ללמד בכיתה ז', מה בכיתה ח', מה בכיתה ט', זה כבר לא קיים יותר. יצרנו ליבה אחת מצומצמת ומחייבת שהיא הרבה יותר מצומצמת מאשר בעבר והיא מגדירה את אותה ליבת לימודים מחייבת. יש סל לא מבוטל שנשאר גמיש - אוטונומיה ניהולית. זה מופיע בכל הטבלאות שלנו - בו המנהל יכול לבחור האם הוא רוצה לחזק את אחד המקצועות הקיימים או בכלל לייצר מקצוע בית ספרי שמעניין את קהילת בית הספר שלו - יש בתי ספר שסביבה מעניינת אותם, יש בתי ספר שפילוסופיה מעניינת אותם, יש בתי ספר שרוצים להוסיף טכנולוגיה - או שהוא רוצה להוסיף למקצועות הליבה. הגמישות התלת שנתית להחלטת מנהל הולכת ומתחזקת. בשנים האחרונות גם תוכנית הלימודים עצמה התחלקה ל-70 אחוזים ליבה מחייבת בכל אחד מן המקצועות ו-30 אחוזים פרקי בחירה שהמנהל או המורה יכולים לבחור מתוכם מה הם הפרקים שהם רוצים ללמד.

כפי שאמרה שוש, בחטיבת הביניים בשנה שעברה, יחד עם דודי מזרחי שנמצא אתנו כאן בוועדה, המשרד הצליח להכניס תקציב פדגוגי גמיש לחטיבת הביניים.

יש לכם מנהלים בוועדה? יש לכם הורים בוועדה? יש לכם תלמידים בוועדה? או שמדובר בקבלת החלטות של שלושה חברים? הוועדה שאת מציינת דנה בנושא כל כך חשוב, זה הנושא עכשיו.

איזו ועדה? לא דיברתי על ועדה.

נדמה לי שאמרת ועדה. סליחה. יכול להיות שלא שמעתי. האם בקבלת ההחלטות האוטונומיה עליה את מדברת יש גם אנשים מהשטח?

תודה מאיר, זו שאלה מצוינת. כשאנחנו בחרנו להפוך את הטבלאות לטבלאות תלת שנתיות, זה נעשה אחרי מעגל מאוד גדול של שיח עם מנהלים כולל מפגש גדול של מנהלי חטיבות ביניים. אני כבר לא זוכרת את המספר המדויק אבל הגיעו לשם כמה מאות מנהלי חטיבות ביניים וביחד ניסינו לזהות מה הם הדברים המרכזיים שיכולים לגרום לחטיבת הביניים להיות יותר דינמית או לתת מענה יותר טוב, ומתוך זה עלה הצורך להגמיש את חלוקת השעות. לכן עברנו מטבלאות תלת שנתיות מדויקות שאמרו מה צריך ללמד בכל אחת מן השנים לטבלה פתוחה שיש בה רק עמודה אחת. היא רק אומרת מה צריך ללמד בסך הכול בשלוש שנים והמנהל מחליט מה הוא מלמד בכיתה ז', מה בכיתה ח' ומה בכיתה ט'. אמנם יש ארבעה מקצועות יסוד, או חמישה, שסימנו אותם ככאלה שיש מקום לשבץ אותם כל שנה, אבל גם זה בלי שאמרנו איך בדיוק וכמה. המנהל יכול להחליט שאם בעבר הוא היה מלמד שעתיים תנ"ך בכיתה ז', שעתיים בכיתה ח' ושעתיים בכיתה ט', היום הוא יכול להחליט הוא רוצה ללמד רק ארבע שעות בכיתה ח' ושעתיים בכיתה ט' או שש שעות בכיתה ט' וכדומה.

מידיעה ברורה, כי אני קרוב לחטיבות הביניים, אני חייב לומר לך שזה שינה את החיים בחטיבות הביניים. אני לא מרבה להחמיא למערכת החינוך אבל עשיתם דבר טוב מאוד.

תודה. אני שמחה.

תעלו גם לכיתות י', י"א ו-י"ב ותעשו את זה גם שם.

תרדו לכיתות א' עד ו'.

הדבר השני שציינתי, ושוש התחילה לציין את זה, אני רוצה לומר אותו כי בעיניי גם – אמנם הוא פעימה ראשונה - הוא בשורה גדולה לחטיבות הביניים וזה שניתן תקציב פדגוגי גמיש. הוא מגיע כתקציב שקלי, מה שבעבר מעולם לא היה בחטיבות הביניים וכאן המשרד עשה מהלך מאוד גדול. שנה שעברה הייתה, נדמה לי, שנת הפעימה הראשונה, אם אני זוכרת נכון. בסוף השנה שקדמה לה התחלנו והשנה שעברה הייתה שנת יישום מלאה ראשונה. בתי הספר קיבלו תקציב פדגוגי, כל בתי הספר בפריפריה, שהוא לא צבוע לדבר מסוים אלא הוא מיועד לקידום יעדיהם ומעבר לעובדה שהוא לא צבוע, הוא גם שקלי. כלומר, הוא מאפשר להם בגמישות לקחת סדרה של מענים חינוכיים כאלה ואחרים שהם לא רק שין-שינים ושעות תקן ולא רק הוראה אלא אבזור כזה או אחר או לרכוש תוכנית או להביא הרצאות וכן הלאה. בתי ספר עשו עם דברים האלה דברים נפלאים.

תוסיפי לכך את סל ההכלה וההשתלבות שהוא סל שקלי גמיש שהגיע ביחד עם תוכנית ההכלה לתוך בתי הספר ומאפשר רכישה של מענים נוספים שהם לא רק שעות הוראה אלא הם עוד דברים ומנהל בית הספר מקבל פתאום מרחב, מה שמעולם לא היה בחטיבות הביניים. צריך לומר שחטיבת הביניים לאורך השנים הייתה מקום הרבה יותר קשוח מבחינת הגמישות הניהולית.

נראה לי שהקריאה שהוועדה החשובה הזו קוראת עכשיו עומדת על רצון אמיתי וגם התחלה של מעשים מאוד חשובים שהמשרד עושה בכיוון הזה. מהבחינה הזו אני מרגישה שאנחנו ממש רואים עין בעין את הצורך ואני חושבת שכבר הקדמנו מענים לפנייה.

כמה גמישות תהיה עכשיו? אנחנו מדברים על תקופת הקורונה, על תחילת שנת הלימודים וכמה גמישות תהיה למנהלים שונים להפעיל בהתאם למבנה שיש להם ולמקומות הנוספים? אולי פרונטלי ולאו דווקא ב-זום, כמובן תוך שמירה על המסגרת הזו של חצאי כיתות או מה שתתוו.

אני חושבת שהמתווה שהשר הציג היה מתווה שמאוד ענה לפנייה שאת פונה. הוא נתן את קווי היסוד העקרוניים שצריך לעמוד בהם, קודם כל הבריאותיים, שזה כרגע מול עינינו, של כולנו, גם של הציבור ושל העולם כולו. אם כן, קודם כל הבריאותיים כפי שהוגדרו בין המשרד לבין משרד הבריאות. דבר שני, מעבר לעובדה שאנחנו רוצים שתלמיד יגיע יומיים בשבוע לבית הספר וכדומה, יש הרבה מאוד אפשרות – מי שקרא היטב את המתווה שהציגה שר וגם הגדיר זאת ממש כהגדרת משימה כפי שהוא רואה אותה - לגמישות לבתי הספר השונים לבנות על פי מאפייני המבנה שלהם ועל פי המאפיינים הפדגוגיים שלהם. אפשר לראות שאפילו המתווים עצמם נתנו מענים מעט שונים בין הצורך של החינוך המיוחד לבין הצרכים של נוער בסיכון וכדומה. נדמה לי שהקריאה שלך, כבר ממה שפורסם, אני בטוחה שגם מכל דבר נוסף שיפורסם, מקבלת מענה ויד מושטת. בהחלט בתי ספר שונים, עם תנאים שונים, עם אוכלוסיות שונות.

שמעתי את השר ומה שנשמע זה יומיים למידה בבית הספר. אתם צריכים לחזק את הגמישות הזאת שאתם נותנים. רשויות מקומיות צריכות לפרסם מה הולך לקרות ספציפית, כל אחת ברשות שלה. השר דיבר על יומיים ושלושה. אגב, רציתי לשאול האם באותה הזדמנות הורדנו גם את היום השישי ממערכת הלימודים כי כל הזמן דובר על יומיים ושלושה בכל המסגרות. האם ניתן כבר לפרסם להורים במקומות שיודעים שכן אפשר תפעולית בהתאם להגדרות שלכם לנהוג אחרת?

לא הבנתי מה את שואלת, מעבר למה שכבר עניתי.

אני לא שואלת.

אני מבינה שאת אומרת שהמסר לא חד.

כן. שהמסר יאמר שנוצרות הרבה מאוד בעיות, אין מספיק מחשבים בבית, הרבה ילדים בבית, ואתם שומעים על כך כמוני, לצד התוכנית של מחשוב ומחשבים לילדים שגם היא מתמהמהת. אני אומרת שהמסר הוא לא חד ואם זה דיפרנציאלי וכל רשות ובתי ספר יוכלו בהתאם למסגרת שלכם לנהוג בהתאם לתנאים שיש להם – כדאי שזה יצא החוצה. פשוט למזער סימני שאלה ועמימות, ככל שאנחנו מתקרבים לפתיחת השנה.

הרשויות המקומיות עדיין לא נערכות. אני יודע שחלק עובדות על זה במלוא המרץ אבל עדיין, בגלל האוטונומיה הזאת שנתנו לרשויות, לא סגרו את המתווה ל-1 בספטמבר. יש מקומות שכבר בוודאות יודעים שבכיתות ה'-ו' ילמדו שלושה וארבעה ימים אבל יש מקומות שיסתפקו ביומיים כי אין להם מרחבי עבודה. יש להם בתי ספר ישנים וקטנים ועדיין אין בהם סיבים אופטיים. יש המון צרות עם זה.

דווקא לרשות מקומית יש את הגמישות ובנוסף לכך היא גם מכירה מבני ציבור אחרים והיא יודעת לתמרן בין המשאבים השונים שברשולתה.

כן. אם יש למידה מרחוק, צריך להכשיר את המבנים האלה לקראת למידה מרחוק. זה סד של זמן. זה לא פשוט.

דסי, מה התוכנית לגבי נוער בסיכון? תוכנית היל"ה וכל התוכניות האחרות. שמענו על תקצוב שלא קיים.

יושב כאן דודי מזרחי ואני מציעה שהוא יתייחס לכך.

דסי, תודה רבה, גם על המענה לשאלות On going. נעבור לדודי מזרחי. דודי מזרחי, בבקשה תשלים את התמונה התקציבית.

קודם כל, כפי שציינה שוש וגם דסי אחריה, זה נמצא בליבת המדיניות של שר החינוך לחזק את האוטונומיה בדרגי השטח. דסי סקרה את זה ממש בקצרה אבל בשנים האחרונות המשרד הוסיף מיליארדי שקלים שכולם יועדו באופן גמיש לשטח. יושמה בהצלחה החלטת ממשלה לניהול עצמי בחינוך היסודי, תוספת של משאבים בעלות של 170 מיליון שקלים. הכנו תוכנית לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, תוספת של כמיליארד שקלים דיפרנציאלי לשיקול דעת של מנהל בית הספר בשעות הוראה גמישות ובלי הנחיות קשיחות של המשרד. היו על זה רבה דיונים בוועדת החינוך כאן. דסי ציינה שיש לנו פיילוט של ניהול עצמי בחטיבות ביניים במחוז דרום ובמחוז צפון עם תקציב גמיש למנהלים. תקציב גמיש של 105 מיליון שקלים להכלה והשתלבות. שורה ארוכה של גמישות ואוטונומיה לרשתות חינוך בחטיבה העליונה. זאת אומרת, המשרד עשה שורה ארוכה של מהלכים, ואגב, חלקן גובו בהחלטות ממשלה וחלקן בהחלטות מדיניות שגם גובו במשאבים.

לפעמים אני מרגיש שאנחנו מנהלים את הדיונים האלה בלי הנתונים יהיו על השולחן. צריך לומר שנעשו הרבה דברים. צריך לעשות עוד, זו גם העמדה של שר החינוך ובכוונתנו להמשיך ולפתח את הנושא הזה. יחד עם זאת, צריך לומר כאן באחריות, וזה נאמר כאן על ידי אחד מחברי הכנסת, צריך לעשות את זה באופן מדוד ואחראי משום שהאמירה בואו נמיר שעות לתקציב שקלי, מה שעומד מאחוריה, אם לא עושים את זה באחריות, זאת פגיעה במורים ואת זה אנחנו לא רוצים לעשות. צריך לעשות את זה באופן אחראי, מדוד ומושכל וכך בכוונתנו לעשות.

לגבי המתווה עצמו.

רגע. אני לגמרי מבין את הדברים שלך ויש לי חשש כבד מזה אבל בכל זאת תסביר באיזו מידה המורים עלולים להיפגע.

אני אתן סתם דוגמה. אם לבית ספר מסוים יש 100 שעות הוראה ואני עכשיו אומר שאין בעיה – ניקח דוגמה קיצונית - אני מאפשר להמיר עד 50 אחוזים משעות התקציב השקלי, המשמעות היא - - -

אבל זה לא יקרה.

מדברים על שעות תוספתיות.

אין ויכוח שצריך לייצר גמישות אבל אני אומר שצריך לעשות את זה באופן מדוד ומושכל.

אתה אומר שקודם משרתם של המורים ואחר כך, במה שיישאר, יהיה אפשר לעשות גמישות. זה נכון.

להערכתי לכך התכוון חבר הכנסת מאיר כהן בדבריו קודם.

לגבי המתווה עצמו. המתווה שהמשרד פרסם, ואני מתייחס בין היתר לשלושת הקולות קוראים גם בנושא התקשוב שעלה כאן קודם - ואם תרצו, אני אתייחס אליו – והפקת אמצעי קצה, גם בנוגע להעסקת עוזרי חינוך בתקציבי העשרה והצטיידות וגם קול קורא שנוגע למיגון והיגיינה. אלה תקציבים אדירים בסכום של מיליארדי שקלים לטובת מערכת החינוך. הקו שמחבר את כולם ועובר כחוט השני, זו גמישות ואוטונומיה, גם לרשות המקומית וגם למנהלי בתי הספר. בנושא התקשוב למשל, המשרד נתן את הדגם האידיאלי מבחינתו אבל אפשר לכל רשות לייצר מודל אחר. בנושא עוזרי חינוך והעשרה, המשרד נתן את הדגם שלו אבל אמר שהוא סומך על מנהלי בתי הספר ועל רשות ואם הם רוצים להשתמש בדגם אחר, הם רשאים לעשות כן. המשרד מקבל תוספת של שעות הוראה ביסודי, בכיתות ג' ו-ד', שם נדרש הפיצול בהתאם להנחיית משרד הבריאות, אנחנו רוצים שהם ילמדו פיזית בכיתות, ולכן תוספת שעות ההוראה על די מורים עובדי מדינה בחינוך הרשמי ועובדים של הבעלויות בחינוך המוכר שאינו רשמי, גם כאן נתנו גמישות מאוד גדולה. מדובר על מיליארדי שקלים ומה שעובר לאורך כל המתווה, זו גמישות של המנהל. כל מנהל "יבחר" את מערכת השעות בהתאם לצרכים שלו, בהתאם לשיקול דעתו. אנחנו סומכים על המנהלים, אנחנו כמובן נלווה את זה בבקרה ובפיקוח, אבל מה שעובר כאן לאורך כל הקולות קוראים זה הנושא של הגמישות.

גם בנוגע למיגון וההיגיינה. הדבר היחידי בקול קורא – ההשקעה ברשויות היא השקעה של מאות מיליוני שקלים – שהגדרנו כקשיח, אלה הנחיות שהיו קשיחות מבחינת משרד הבריאות לסוגים שונים של הצטיידות בבתי הספר. מעבר לזה, נתנו לרשות המקומית שיקול דעת. אמרנו שאנחנו נבדוק דוחות ביצוע, אנחנו הולכים לוודא שבכסף נעשה שימוש ראוי ולמטרה הזאת, אבל כן יש גמישות.

אני לא יכול שלא לומר בדיון, ולפעמים אני מרגיש שאנחנו אומרים דברים בלי שאנחנו מספיק מסתכלים על הנתונים. חבר הכנסת קלנר דיבר בהתחלה על כך שהתקציב גדל אבל ההישגים לא עלו. קודם כל, סתם מבחינה עובדתית, אם תסתכלו על מבחני הבגרות בעשור האחרון, רואים עלייה קבועה והדרגתית סופר משמעותית ביחס לעשור הקודם, גם באיכות התעודה, יותר מתמטיקה, יותר מדעים וכולי.

בכמה? מה המספרים?

נשמח לשמוע את המספרים וגם לגבי מבחני המיצב.

מה הייתה העלייה המדהימה בבגרויות בעשור האחרון? תסביר לנו כדי שנדע.

אני אשמח שנייחד דיון רק לנושא הזה. התקיים דיון בוועדת החינוך לפני כשנה. אין לי כרגע מולי את הנתונים אבל גם במגזר הערבי יש עלייה עצומה, גם במגזר העברי. יש לנו בעיה, וזה נכון, המשרד לא מטאטא את זה תחת לפני השטח, כשאנחנו מסתכלים על המבחנים הבין-לאומיים, יש לנו אתגר גדול.

אלה המדדים החשובים.

במגזר הערבי, בעיקר במבחן פיזה, גם במגזר היהודי אבל בעיקר במגזר הערבי - - -

לא במבחן פיזה. הערבים לא עוברים את הבחינה בערבית.

אי אפשר להגיד שאין שיפור. לבוא ולומר שאין שיפור בהישגים, זה פשוט לא מדויק. שווה שיתקיים דיון ממוקד על הנושא והמשרד כמובן יברך על כך.

אני רוצה להתייחס לומר – יש לי כאן נתונים – שאכן יש עלייה וזה חשוב ומבורך. צריך לומר שזה דיון מאוד מורכב לשאול איך מתבצעת העלייה הזאת. הרי יש כל מיני כלים לייצר עלייה במדדים ובכל אופן נראה לי שאין טעם להיכנס לזה עכשיו. נראה לי שברור לכולנו שיש הסכמה על כך שבחלק מהפרמטרים – לא בכולם אבל בחלקם – אוטונומיה, או גמישות ניהולית בחלק מהפרמטרים, ואני לא חושב שבכולם, יכולה לשפר הישגים. לא הייתי נכנס לשאלה עד כמה יש עלייה או אין עלייה כי אפשר להתווכח שעות על איך מייצרים אותה.

אם תרצו, אנחנו נשמח לקיים על כך דיון. בכל אופן, לגופו של עניין, אמרתי בהתחלה וגם שוש התייחסה לזה, זו המדיניות של השר, להעצים את האוטונומיה וצריך לראות איך אנחנו עושים את זה באופן מושכל ואחראי.

מה עם היל"ה? תגיד מילה אחת על היל"ה. בפתח קווה סוגרים בית ספר שלם. ילדים בסיכון. מה קורה עם היל"ה? מה אתם מתכננים? היל"ה, קרב.

אנחנו בדיונים מרתוניים.

ה-1 בספטמבר מתקרב. איזה דיונים? בחייך. אין מורים והודיעו לתלמידים שלא יהיה להם בית ספר.

הבעיה המרכזית שלנו – ואני משקף את זה כרגע כעובד ציבור – היות ואין תקציב מדינה מאושר לשנת 2020.

כן, אבל ידעתם לבוא ולבקש 4.2 מיליארד שקלים ו-1.75. אז אל תדחו לחוליות החלשות האלה. תכניסו לתוך זה גם את היל"ה וגם את קרב. חבל.

אנחנו ביקשנו לעשות את זה.

מה שקורה כרגע זה שהמלחמות הפוליטיות על התקציב פוגשות את פתיחת שנת הלימודים ופוגעת בכל כך הרבה תלמידים, במורים ובאנשי חינוך. יודעים לבוא לממשלה – אני אומרת לך כי אתה כרגע אתנו – ובהחלטת ממשלה יעבירו איקס מיליוני שקלים שחסרים לפתיחת התוכניות האלו ואת מלחמות התקציב ימשיכו. פתיחת שנת הלימודים היא ב-1 בספטמבר ומה שלא מתחיל עכשיו, לא יצטרף אחר כך.

שר החינוך וכל הנהלת המשרד כמובן, אנחנו נלחמים על הנושא הזה. יש כאן בעיה אמיתית כי לא חסרים כמה מיליוני שקלים כי אחרת זה היה נפתר. חסרים כארבעה מיליארד שקלים לתקציב החינוך.

הילדים הרי לא יהיו ברחוב. מה יעשו כל הילדים האלה שהם בתוכנית היל"ה? הם יהיו מחר ברחוב? מי יטפל בהם? המשטרה?

מדובר ב-7,000 ילדים. אמרנו את זה לשר.

השר נלחם על זה ואני מקווה שנצליח.

כאשר משרד מסוים רוצה לצעוק גוועלד, מה הוא עושה? הוא הולך לחלשים ופוגע בהם. חבל שמשרד החינוך הולך לתוך התהום הזאת.

זה לא כך.

אסור לפגוע בהיל"ה.

הוא נלחם על ארבעה מיליארד השקלים.

לא נכון.

אם הוא יוותר על זה, הוא לא יקבל.

חברים, הוא נלחם על הארבעה מיליארד שקלים ואנחנו כולנו תומכים בו, אופוזיציה וקואליציה, ולא עושים עם זה בעיות, אבל אי אפשר להזניח 7,000 ילדים שנמצאים בסיכון. אי אפשר להזניח אלפי מורים ב-קרב שאין להם עבודה.

בסדר, אבל אם תמצמץ על זה, כל שאר הכסף הלך.

שר החינוך ומשרד החינוך, זאת לא שאלה של מצמוץ. הם צריכים להביא ולומר את זה אנחנו דורשים ולא לעשות העדפות. מה זה לעשות העדפות? אתה מוריד למדרון אחורי ילדים בסיכון? אתה ואמר שהם פחות חשובים ממחשבים בכיתות?

להיפך. אתה עושה העדפות.

לא נכון. אני אומר שים את זה בתוך חבילה אחת. אל תשימו אותם בצד. כל המלחמות שאנחנו שומעים, יוצא ברור מאליו שבעצם היל"ה זה רק אם יהיה תקציב. למה? בוא תגיד שרק אם יהיה תקציב יפתחו את שנת הלימודים.

יש 21 פריטים, אם יהיה תקציב.

לא הגיוני שלוקחים את המרכיב הכי חלש בחברה ואת כל המשחק התקציבי עושים על גבו.

בדיוק.

זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת.

לא בסדר, אבל כשאתה נלחם על דבר גדול, אם אתה מתחיל לפרוט אותו לפרטים. אני מסכים לגמרי עם מה שאתם אומרים אם בסופו של דבר זה לא יקרה. אם עכשיו אנחנו נגיד שזה בכל מקרה והשאר לא, אז על חשבון מי זה יהיה?

לא אמרנו השאר לא.

אני אגיד לך בדיוק על חשבון מי זה יהיה. יש המון דברים, כולל כוונות העסקה גרנדיוזיות, שאין להן מקום, שהדרך הנכונה הייתה בכלל ללכת לרשויות ולהגיד איך אתן מפעילות את המערכת שלכן יותר נכון בלי להגדיל את כוח האדם באופן ניכר, כוח אדם בלתי מקצועי שלא באמת מסוגל ללמד. זה דבר מופרך לחלוטין שאפשר לאסוף מורים מהרחוב ולהכניס אותם לתוך המערכת בלי שום פיקוח ובלי שום בקרה.

לא מהרחוב.

הייתה צריכה להיות כאן התמקדות מוחלטת דווקא בתוכניות הקיימות, דווקא בכוח האדם המקצועי שכן קיים. צריך למצות את כוח האדם הזה עד תום ולראות שאלה הדברים הראשונים שמתוקצבים ולעשות את שגרת הלימוד הכי קרובה לשגרה שהכרנו מהעבר, עוד לפני ימי הקורונה, ולא לשגות כאן בכל מיני אשליות שניתן עכשיו להפעיל את המערכת לפי איזה שהם כללים שהתרגום האמיתי שלהם הוא או שהמערכת לא תעבוד או היא תעבוד באופן שאנחנו נצטער עליו בראייה ארוכת טווח.

אתה בעצמך אמרת בהתחלה שיש לנו כאן הזדמנות.

הדיון כאן מדבר על הרשויות. המתווה נותן משאבים מאוד גדולים.

רגע, דודי, לא שומעים אותך.

אפילו חלק מהכיתות בכלל במקומות מרוחקים.

זה כבר משהו אחר. אני התלבטתי הבוקר אם להתייחס לתוכנית היל"ה, קרב, שלבים וכל התוכניות שנסגרות. אני חייב לומר לכם בכנות שלא יכול להיות שזה יתפתח לדיון בין קואליציה לאופוזיציה. אני גם כחבר הקואליציה לא יכול להכיל את זה. לא יכול להכיל את העובדה ובלילה לישון בשקט כשאנחנו יודעים שמערכת החינוך כרגע עתידה להיפתח ב-1 בספטמבר בלי שיש פתרון לאלפי בני נוער שהם אותם בני נוער בסיכון.

יש לזה הסכמה של כולם. אל תתחיל אתה עכשיו לעשות קואליציה ואופוזיציה.

זה מה שאני אומר. בוא נסכים שזאת מציאות שאי אפשר לקבל אותה. אני יודע ששר החינוך עושה כל מה שהוא יכול כדי לפתור את זה אבל עדיין לא יכול להיות שאנחנו נמשיך לחיות בידיעה שמערכת החינוך תיפתח ב-1 בספטמבר בלי שיש פתרון להיל"ה, בלי שיש פתרון ל-קרב, לשלבים, לצהרונים שאתמול ראינו שזה דבר דרמטי שרק יגדיל עוד יותר את הפערים. לכן אני חושב שבתוך הקופסה ובתוך הכסף שאושר עכשיו היה צריך להצליח למצוא פתרון עם האוצר כדי לממן את דברים הקריטיים והמשרד יגדיר מה הכי קריטי. כרגע מה שכנראה יאושר בכנסת, זה תקציב שהוא אך ורק להצטיידות כוח אדם בקורונה, עזרים ותשתיות. אני חושב שבנוסף לדבר הזה, המשרד היה צריך לבחור את השניים-שלושה דברים שבעיניו הם הכי קריטיים - ואני סומך עליו שהוא יעשה את זה – כדי להגיד שבלי תוכנית היל"ה, אני לא פותח את שנת הלימודים. בעיניי זו האמירה שהייתה צריכה להיאמר.

הדיון הוא מאוד ראוי.

לא תכננתי אבל זה התפתח ואני לא יכול שלא להתערב.

גם אני מסכים בנושא של היל"ה אבל בואו נתמקד בדיון הזה שיזמנו אותו.

אתה אפשרת לדיון הזה לזוז ואני הצטרפתי.

אתה היושב ראש. אני בסך הכול יזמתי דיון.

אני יושב ראש גמיש.

האמירה נאמרה והיא חשובה מאוד.

אנחנו גם נדון בזה מחר מול משרד החינוך.

הקריאה הזאת חייבת להיאמר בכל דיון. תקציב המשכי אף פעם לא פגע בפתיחת שנת הלימודים. לקחת דווקא את האוכלוסיות המוחלשות ולפגוע בהן, זה כדי לזעזע את כולנו ועובדה, זה חוצה כנסת.

אני לגמרי מסכים עם הטיעון אבל כך נפספס את שני הדיונים. הנושא מאוד חשוב.

תאמינו לי, זה הרבה יותר דחוף מהאוטונומיה.

אבל זה לא הזמן.

זה לא הדיון הזה.

תנו לאורלי לסיים את המשפט ואנחנו ממשיכים בדיון.

לדעתי זה הזמן בכל דיון כיוון ששעון החול לקראת ה-1 בספטמבר הולך ואוזל. תקציב המשכי אף פעם לא פגע בפתיחת שנת לימודים ותקציב קורונה הוא כדי לתת למערכת את כל מה שהיא צריכה כדי לתפעל אותה בזמן קורונה. לכן צריך היה לעשות הפרדה ולא לקחת את האוכלוסיות המוחלשות ולהחזיק אותן כבנות ערובה כאשר לכאורה אין תקציב.

לא את קרב ולא את תנועות הנוער. יש לי רשימה ארוכה.

דודי, משפט לסיום. יש לי כאן רשימה של עוד הרבה נציגים שאנחנו רוצים לדבר ועוד לא הספיקו. ממש משפט

משפט אחד. שימו לב שהנושא הזה של אוטונומיה הוא חרב פיפיות. מצד אחד הצגנו כאן את תקציב הגמיש לרשויות ובאותה נשימה נשמעת ביקורת על כך שאנחנו מזרימים משאבים מאוד גדולים לרשויות להעסקת עוזרי חינוך ונשמעה תהייה האם הרשויות יצליחו למצוא כוח אדם מוכשר וראוי שיוכל להיכנס ולסייע ולתגבר. יש כאן דילמה אבל אנחנו כן מאמינים ביכולות של הרשויות המקומיות ושלנו ביחד להוביל את המערכת.

דווקא בזה אין דילמה כי אנחנו כבר אמרנו לפחות עשר פעמים בוועדה הזאת שיש כוח אדם שעבר הכשרה במוסדות של מדינת ישראל, 12,000 עובדי הוראה ערבים שיושבים בבתים. אמרנו את זה מיליון פעמים וצריך להפנים את זה בתוך המערכת. לא צריך להמציא. יש אנשים בתוך המערכת, עוד לפני אלה שיושבים בבתים, כוח אדם גדול. היו כל מיני הצעות ופתרונות להעלות משרות וכולי. בנוסף למה שיש בתוך המערכת, יש עוד 12,000 אנשים שעברו הכשרות והם יושבים בבית. אי אפשר להמשיך להגיד לנו שיש בעיית כוח אדם. אי אפשר.

תודה רבה. אני מבין שרן ארז אתנו ב-זום ונראה לי שההתייחסות שלו לנושא הזה משמעותית וחשובה. הוא עדיין כאן? בודקים. אם לא, נעבור למישהו אחר וננסה לחזור אליו לאחר מכן.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לשתי נציגות שהגיעו לכאן, לעורכת הדין אביטל בן שלמה. שלום. אחרי נשמע את אסנת ספורטה.

תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני עורכת דין ואני חוקרת מדיניות חינוך בפורום קוהלת. אני כאן גם כנציגת הקואליציה לאוטונומיה בחינוך כאשר פורום קוהלת הוא אחד הארגונים בקואליציה. בנוסף חברים בקואליציה ארגונים שעוסקים בחינוך, ארגונים שפועלים לקידום שינויים במדיניות החינוך וכל אותם ארגונים מאמינים בחשיבות הראשונה במעלה של גמישות ניהולית, אוטונומיה לבתי הספר, כדי להוביל לשיפור אמיתי במערכת החינוך בישראל.

היכן אנחנו עומדים. קודם כל, אני מרגישה שאנחנו נמצאים באחרית הימים. הייתי כאן בחדר החשוב הזה לפני שנה, שנתיים וארבע שנים. הייתה הסכמה על חשיבות ביזור סמכויות, גמישות ניהולית, אבל זה היה אחרי המון אבל ועוד פעם אבל, שזה מסוכן ובסוף בסוף היכן שאפשר, אולי קצת נשחרר. זה לא המצב היום וזה פשוט נפלא לראות את זה. נפגשנו ושוחחנו ב-זום עם כמה מחברי הכנסת החברים כאן בוועדה ויש כאן חברי כנסת נהדרים שגם מבינים בחינוך וגם מבינים מה מערכת החינוך צריכה וגם יש מוטיבציה גבוהה כדי להוביל לשינויים האלה.

אנחנו כאן לרשותכם. אנחנו כבר קרוב לשבע שנים חוקרים את התחום הזה, גם את ההיסטוריה של המערכת כאן בארץ וגם בראייה בין-לאומית, ויש לנו סל רחב מאוד של המלצות מעשיות איך להוביל לשינוי.

גם המתווה הזה שצורף לחומרי הרקע של הדיון, ואני רוצה להציג כאן בפניכם, נועד כדי להסביר איך גורמים לשינוי לקרות בפועל. שוב, שמענו כאן בשבועות האחרונים, כאן, בחדר הזה, את המילה אוטונומיה ניהולית, גמישות ניהולית, ושמענו שוב ושוב ושוב וזה נהדר לראות שבאמת יש הבנה כמה זה עניין קריטי כדי לאפשר למערכת לפעול ומיוחד בתקופה כזאת.

שמענו היה דיון בהשתתפות ארגון מפרץ שעשו פרויקט מופלא והראו איך זה ייראה בפועל, איך זה יכול להיראות בפועל כשמביאים למורים ולמנהלים את הכוח להפעיל שיקול דעת, להביא דברים חדשים למערכת, דברים חדשים לתלמידים, להתנהל לפי הצרכים של התלמידים ולפי המשאבים והיכולות של בתי הספר. זאת אומרת, אנחנו לא באים לדבר על למה האוטונומיה חשובה ולא מה אפשר לעשות אתה אלא להציג אילו צעדים צריך לנקוט בפועל כדי לגרום לזה לקרות. כאן אנחנו גם פונים אליכם, לוועדה, כי כדי שהשינוי יקרה, צריך גם לדבר במושגים מופשטים ולשים את היעדים המופשטים מול העיניים וגם לדרוש ולשים על השולחן את הדרישות הקונקרטיות ולבקש מענה לגבי מה שקורה כאן ושם ולעקוב, כמו שאמר חבר הכנסת אריאל קלנר בתחילת הדיון. אני באמת חושבת שזה צריך להיות מעקב שיטתי היכן השינויים נמצאים וכמה מהדברים כבר נעשו.

עוד דבר בפתח הדברים. למרות שיש כאן הסכמה מאוד רחבה, כן עלו כאן בין לבין כמה הסתייגויות ואלה הסתייגויות חשובות שאני לא מזלזלת בהן וכמובן שיש גם מקום לזהירות וצריך להבין היכן לחשוב פעמיים ולנקוט בצעדים הדרגתיים, היכן לשים גבולות ומסגרת. אבל חלק מהביקורת היא לא נכונה. דווקא לא מה שעלה כאן אלא מסמך שראיתי ממש לפני תחילת הדיון שצורף כחומר רקע לדיון, מסמך שהגיש פורום ארלוזורוב.

אני אתייחס ממש בקצרה לשלוש נקודות שעלו שם. הם הציגו את הנושא של אוטונומיה ניהולית כנושא של ימין ושמאל. אני חושבת שאחרי מה שקרה כאן בפתיחת הדיון, ברור כמה זו טענה מגוחכת. זה לא ימין ושמאל. זה ישן מול חדש.

ביקורת זה יופי, אבל טענה מגוחכת, לא קשור לוועדה הזאת. אין טעם לביטוי הזה.

בסדר, אבל חשוב להבין שיש כאן משהו.

אני מאפשר לך להעביר ביקורת, זה בסדר גמור, אבל אני רק אומר שהביטוי הזה לא במקומו.

בסדר. סליחה. עוד טענה מנסה לשים את הנושא של אוטונומיה ניהולית או גמישות ניהולית באותה משבצת של הפרטה. אני לא באה להביע כאן עמדה לגבי סוגיית ההפרטה, אבל אלה שתי סוגיות שונות. רק לסבר את האוזן, מחקר שה-OECD הוציא לפני כשלוש שנים, שבוחן את הגמישות הניהולית במגוון מאוד רחב של מדינות, הראה שבישראל 19 אחוזים בלבד מההחלטות מתקבלות ברמת בתי הספר לעומת ממוצע של 34 אחוזים ביתר המדינות.

רק בחטיבות הביניים.

לא. לא רק לחטיבות הבינים. לכל מערכת החינוך ובאמת יש שונות בין הדרגים השונים בחינוך.

לעומת כמה במדינות האחרות?

34 אחוזים. מצד שני, מנגד, בישראל 69 אחוזים מההחלטות, כמעט 70 אחוזים מההחלטות, מתקבלות ברמת המשרד לעומת 35 אחוזים בממוצע ביתר המדינות. זאת אומרת, אותו מחקר הראה שמלבד פורטוגל, תורכיה, מקסיקו ולוקסמבורג, ישראל מובילה בריכוזיות במערכת החינוך.

המדינות האחרות אליהן אנחנו משווים את עצמנו, מערכת החינוך אצלן היא מערכת ציבורית והניסיון ליצור מתאם בין גמישות ניהולית להפרטה הוא פשוט לא נכון.

נקודה נוספת הייתה לגבי החשש מהגברת פערים. הנתון הידוע והמפורסם בנושא פערים בחינוך הוא שישראל מובילה, לצערנו מקום ראשון,. במתאם בין הישגים לרקע סוציו אקונומי, שזו נקודה אחת. נקודה שנייה, היא מובילה בפער, בנקודות, בין האחוזונים העליונים, בהישגים הגבוהים ביותר, הפיזה, לבין האחוזונים שהשיגו את ההישגים הנמוכים ביותר. זאת אומרת, במחקר אחד אנחנו רואים שישראל מובילה בריכוזיות ובמחקר אחר אנחנו רואים שהיא מובילה בפערים.

את יכולה להסביר איך הפחתת הריכוזיות תביא לצמצום הפערים?

בוודאי. קודם כל, אוכלוסייה חלשה היא זאת שהכי זקוקה להתאמה מאוד מדויקת של המעשה החינוכי לתלמידים. שוחחנו עם המון מנהלים בכל הארץ וגם מנהלי מחלקות חינוך. קודם כל, הצורך שם הוא עצום. התלמידים צריכים ללמוד בצורה הרבה יותר אקטיבית, הרבה יותר גמישה, ויש את הנושא של עוד שעות לימוד ועוד שעות לימוד. מנהל של תיכון שמקבל את האוכלוסייה היותר קשה בנתיבות מספר לנו שבאמת בגלל המאפיינים הסוציו אקונומיים של התלמידים שלו, הוא זכאי להמון תוכניות תוספתיות אבל כל תוכנית תוספתית, זה עוד שעות ועוד שעות והוא אומר שהוא לא יכול כי התלמידים כבר נחנקים משעות ואלה תלמידים שאת מערכת השעות הרגילה הם לא מסוגלים לשבת בכיתה ולהקשיב. הוא שואל אז מה עוזר לו שנותנים לו עוד שעות ועוד שעות, הוא לא יגיד לא, הוא ייקח את זה אבל לתלמידים בצורה הזאת הוא שלא יכול לתת את זה כי זה לא באמת מה שהם צריכים. הוא יודע מה הם צריכים והוא מבקש את אותן תוכניות תוספתיות לקבל כשקלים, תקציב גמיש, ואז הוא ייתן לתלמידים שלו את מה שהם זקוקים לו ולא את מה שיודעים לתת לו. זה מבחינת הצורך.

מצד שני, דווקא לאוכלוסיות החזקות יותר כבר יש גמישות ניהולית. אם נלך למשל לרשות כמו תל אביב, יש להם המון תקציבים תוספתיים שמגיעים אליהם מההורים, מגיעים אליהם מהרשות ומגיעים אליהם בלי כל ההנחיות והפיקוח.

אני חייב להתעכב על הנקודה. צר לי, אבל ממה שאני שומע כאן יש סתירה מוחלטת בשני המשפטים האחרונים שלך. אני אומר מה אני מזהה ותגידי לי היכן אני מפספס. אם את אומרת שאת רוצה לאפשר יותר אוטונומיה תקציבית ובמשפט אחר כך את מסבירה שבתל אביב נותנים יותר כסף, הרי ברור שזה מה שיקרה. בנתיבות לא יהיה לא לרשות ולא להורים לתת יותר כסף וגם אם ייתנו להם גמישות מסוימת בשעות, עדיין תל אביב ירוצו ונתיבות יישארו מאחור. מה שאת מתארת, לא יעזור לזה. אולי צריך לעשות הפוך. אולי צריך שהמדינה תחזק את נתיבות ופחות תחזק את תל אביב.

תן למנהל יותר אפשרויות.

אבל אני צריך לתת לו יותר כסף כדי לתת לו יותר אפשרויות.

גם כשאתה נותן לו כסף, תן את זה לו ושהוא יעשה עם זה.

בסדר. אבל אתה רוצה שאניאתן לו יותר כסף מאשר לתל אביב?

אני רוצה שתיתן לו במסגרת השעות שנתת לו את הגמישות.

אם כולם יקבלו את אותה גמישות והרשות תמשיך להיות חזקה בתל אביב, הפערים ימשיכו להיות גדולים.

אבל כשלב ראשון היא אומרת שאת אותן שעות שאתה נותן, תן אותן גמישות. בוא נתחיל מזה. עוד לפני התוספת התקציבית.

זו נקודה חשובה. לכל בית ספר יש כמה מקורות של תקציב. המקור העיקרי הוא המשרד ואחר כך יש את הרשות, יש את ההורים וכל מיני תקציבים תוספתיים מתרומות או מכל מיני גופים שמסייעים. התקציב הכי קשיח, המשאבים הכי קשיחים, המאוד קשיחים, הם המשאבים שמגיעים מהמשרד. זאת אומרת, בית ספר שאולי בסך הכול מקבל יותר תקציב בגלל התקצוב הדיפרנציאלי - שלטעמנו הוא ממש רחוק מלהיות מספיק – התקצוב הדיפרנציאלי צריך להיות גם חלק הרבה יותר גדול מסך התקציב וגם הפערים צריכים להיות הרבה יותר לטובת האוכלוסיות החלשות בסך התקציב. אבל עדיין אם תיקח בית ספר אחד עם אוכלוסייה חלשה שסך התקציב שהוא מקבל מכל המקורות הוא גדול יותר, לעומת בית ספר עם אוכלוסייה חזקה יותר שסך התקציב שהוא מקבל הוא קטן יותר, אבל בבית הספר החלש 90 אחוזים מהתקציב הוא תקציב קשיח לעומת בית הספר החזק, עם האוכלוסייה החזקה יותר, שם 60 אחוזים מהתקציב הוא תקציב קשיח – מעט השקלים הגמישים שווים פי כמה לבית הספר ולתלמידים מאשר התקציב הגדול יותר שהוא קשיח. זה תקציב שהולך לפח. מנהלים אומרים לנו את זה, רשויות אומרות לנו את זה. אלה תקציבים אדירים שפשוט אי אפשר באמת ליהנות מהם. התלמידים לא יכולים ליהנות מהם כי מי שמחליט מה לעשות עם התקציבים האלה זה לא המנהל, אלה לא המורים, זה לא מי שרואה את התלמידים מול העיניים אלא פקידים שיכולים להיות מאוד מקצועיים וסופר אינטליגנטיים אבל הם לא רואים את השטח והם לא עובדים עם השטח ביום יום והם גם לא יכולים לראות את השונות ולהתייחס לשונות בין תלמיד אחד למשנהו שלפעמים הם באותה כיתה וזקוקים לדברים שונים. הם קובעים את אותו דבר למערכת כולה.

אני מקווה שזה ענה על השאלה.

בחלק מהדברים תפיסת העולם שלי שונה אבל זה בסדר גמור.

אני לא מסכים אתך. זה לא רק עניין של תפיסת עולם. אני עבדתי בבית ספר מסוים ביפו. עיריית תל אביב היא עירייה חזקה ויכולה לתת משאבים בנוסף לכל מה שיש. אני עבדתי בבית ספר בו למדו בעיקר תלמידים מהאוכלוסייה המוחלשת ביפו. להרבה טיפולים שהילדים זכאים להם היה תקציב אבל הייתה בעיה שאין תקציב לאבחון. התקציב הוא לא לאבחון אבל אם הוא יאובחן, הוא יקבל טיפול. האבחון צריך להיות על חשבון ההורים. אם למנהלים הייתה קצת יותר גמישות בתקציבים כאלה היה אפשר לעשות גם את זה וגם את זה.

תופתע. אנחנו מסכימים. אני מסכים מאוד שצריך לתת גמישות יותר גדולה בחלוקת התקציבים. אני רק חושב שזה לא יפתור לבד את הבעיה בחיים. אם תיתן גמישות, עדיין התוספת תמיד תגיע מהרשות החזקה ומההורים החזקים. לכן הפתרון, בעיניי, הוא הפוך.

יש כאן שני דברים. אני מסכים אתך לגמרי, כולם כאן מסכימים, שאת המוחלשים צריך לתקצב יותר.

אתם מסכימים על זה?

ודאי. התקצוב חייב להיות דיפרנציאלי.

ודאי. אנחנו מסבירים את החשיבות של תקצוב דיפרנציאלי. החלשים צריכים לקבל לא רק יותר אלא הם צריכים לקבל הרבה יותר אבל התקציב הזה הוא בעיקר לשעות הטיפוח. שעות. בתי ספר חלשים מקבלים עוד ועוד שעות, ומה הם יכולים לעשות אתן? זה מוגדר בצורה מאוד ברורה. הם יכולים ללמד קבוצות של תלמיד אחד עד חמישה תלמידים, לתת להם העשרה או חיזוק. אבל אלה שעות שאפשר לעשות אתם דברים מאוד ספציפיים ואי אפשר לעשות מיליון ואחד דברים נהדרים וחשובים שאותם תלמידים זקוקים להם.

רציתי לומר איפה אנחנו עומדים בתגובה לדברים שעלו כאן על ידי המשרד. זה נכון שהדרך היא חיובית, היא נכונה, היא בכיוון של הגברת האוטונומיה ואנחנו מברכים על כך ושמחים על כך, במיוחד בעקבות הרוח החדשה שהביא אתו השר גלנט והשינויים המאוד חשובים שהוא הכניס בנושא של אוטונומיה פדגוגית וגמישות שבאמת רואים אותה בסעיפים השונים של המתווה. זה נהדר. אני יכולה להביא כדוגמה ולספר שלפני כמה שנים עת נפגשתי עם פקיד בכיר במשרד, הוא צחק עלינו ואמר שאנחנו באים לשכנע אותם כשאנחנו בכלל לא מדברים את השפה שלהם. הוא אמר שאנחנו לא מבינים מה היעד הכי חשוב למשרד. שאלנו, הישגים? הוא אמר, לא. צמצום פערים? לא. אז מה היעד הכי חשוב? הוא עונה לנו - שליטה. קודם כל שליטה. הוא אמר שאם אתם באים למשרד ואומרים תוותרי על שליטה בשביל לשפר הישגים, בשביל לצמצם פערים, אתם כבר איבדתם אותנו. ברוך השם היום זה לא המצב. ההבנה היא שצריך לשחרר שליטה, לבזר סמכויות בשביל להגיע להישגים ולשפר את המצב.

עדיין המצב רחוק מלהיות אופטימלי. אנחנו על הדרך הנכונה אבל אם אני אתייחס למשל לנקודות שעלו כאן כמו קצה ניהול עצמי, שזה שינוי שקיים כבר קרוב לעשור ולאחרונה ממש גם נכנס לחטיבות הביניים זה מבורך, זה באמת תקציב שקלי גמיש. מדובר על כ-15 אחוזים מתקציב בית הספר שמיועדים קודם כל למינהלה, למזכירות, לתחזוקה. זאת אומרת, לקחו את כל התקציבים שלא מיועדים לשעות לימוד, לפדגוגיה, ואותם הפכו לשקלים. כמובן שקודם כל צריך להשתמש בהם עבור המטרות להן הם נועדו ורק אם בית הספר מצליח להתנהל בצורה מאוד יעילה ולהשאיר לעצמו רזרבות, ברזרבות האלה הוא יכול להסיט אה תקציבים האלה למטרות פדגוגיות. אבל אותם 85 אחוזים של תקציבים שמיועדים לפדגוגיה נשארו בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים תקציבים שעתיים צבועים ולא גמישים. זה מבחינת הניהול העצמי.

תקציב דיפרנציאלי, כבר אמרתי. התקציב הדיפרנציאלי בא בצורת שעות טיפוח, שעות, ואי אפשר להשתמש בו בצורה אחרת שזה אבסורד. עוד תקציב דיפרנציאלי לכאורה, זה הנושא של יום חינוך ארוך שהוא גם לא באמת דיפרנציאלי כי הוא מחולק בצורה מגוחכת.

אני רוצה להציע לך הצעה. אני חושב שתאהבי אותה. אנחנו כמעט שעה וחצי בדיון ונראה לי שגירדנו את ראשית הדיון הזה והוא הרבה יותר מעמיק מכפי שהתחלנו בו. אני מרגיש שאת רוצה להציג עוד דברים אבל אז זה מתפספס. אני מציע שנקבע עוד דיון לא למחר אבל בקרוב מאוד. ניתן לדבר למי שהבטחתי לו. אנחנו אמורים לסיים כי יש לנו עוד דיונים נוספים בוועדת הכנסת ועוד מעט יתחיל כאן עוד דיון. אני חושב שכדאי שנעצור. אסנת כמובן תוכל לדבר וגם מיכל מנקס שאני מקווה שעדיין אתנו.

בסדר. תודה.

תודה רבה על ההזמנה. סמנכ"לית עיריית חדרה, לשעבר מנהלת אגף חינוך בחולון ולשעבר בוגרת חינוך באוניברסיטת תל אביב ומרכזת מחקר בתי הספר המקצועיים בישראל.

אני אומרת את הדברים האלה כדי להבהיר שהדברים שאני רוצה לשים כאן על השולחן ממש בקצרה מבוססים על היכרות מאוד מעמיקה עם מערכת החינוך מכל זווית אפשרית, מהזווית של משרד החינוך, מהזווית המוניציפאלית, מהזווית המחקרית, מהשוואת בין-לאומיות.

בטח כתלמידה.

גם. אני רוצה להתייחס לשני דברים שלא עלו כדי להוסיף ולא לחזור על דברים שנאמרו. אני רוצה לשתף אתכם ולומר שאנחנו נמצאים בעיצומו של משבר שאף אחד לא מדבר עליו וזה לא המשבר הפוליטי וגם לא משבר הקורונה. אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר של מחסור קריטי במנהלים. שנת הלימודים הקודמת נפתחה בחסרשלכ-250 מנהלים. כשאני ניגשתי למשרת ניהול בית ספר ב-2009 היו 14 מועמדים שהתמודדו על התפקיד הזה. היום, בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו סוגרים מכרזים יום אחרי יום עם אפס מועמדים. אין לנו אנשים שרוצים לנהל את בתי הספר. ניהול בית ספר זה התפקיד הכי תובעני והכי משמעותי במערכת החינוך ואנשים טובים פשוט מאוד מדירים את רגליהם מהמכרזים. לא מגיעים למכרזים. בשבועות האחרונים של אוגוסט, שנה אחרי שנה, כבר שלוש-ארבע שנים, אנחנו עושים מינויים מאוד חפוזים, מאוד מהירים של אנשים שלא עמדו בקריטריונים ולא נבחרו במכרזים וזה פשוט מהסיבה שה-1 בספטמבר מגיע, שנת לימודים נפתחת.

חוסר ב-250 מנהלים?

בשנה שעברה, במחצית השנייה של אוגוסט, חסרו למערכת החינוך 250 מנהלים. זאת תופעה שהולכת וגדלה משנה לשנה.

למה מקשים על מי שרוצה להתקדם לתוכניות הניהול?

בהרבה מקומות מנהלים מתחלפים כל שנה.

אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר ולא מדברים עליו. יש הרבה מאוד אנשים טובים שראויים והיו רוצים מאוד להיכנס למערכת החינוך ולהשתלב בה. הם מגיעים אלינו, הם מתראיינים, הם שואלים ומבינים שהתפקיד הזה הוא תפקיד שהוא הכי תובעני בעולם עם אפס יכולות לנהל את שני המשאבים הכי משמעותיים שמנהל צריך וזה כסף וזה כוח אדם.

אני מסכימה עם כל מילה שאמרת, חבר הכנסת קלנר. היכולת של מנהל לנהל את הדברים שבאמת חשובים ושיש להם השפעה על החינוך, היא אפסית. אותן משקולות שדיברת עליהן, זה לחלוטין המצב בשטח.

זה דבר אחד שחשוב לי מאוד מאוד לשים כאן כי אנחנו מתעלמים מזה וזה כדור שלג שיורד במדרון בצורה מאוד מאוד מהירה.

הדבר השני שחשוב לדבר עליו. דיברתם כאן על הגבול הדק בין אוטונומיה ניהולית לבין הפרטה של מערכת החינוך. אני מודעת מאוד מאוד לטענות האלו שאוטונומיה בידיים נכונות יכולה להצמיח את מערכת החינוך ולעשות פלאים ואוטונומיה בידיים הלא נכונות עלולה ליצור נזק וזה נכון.

לכן אני רוצה להציע כאן הצעה קונקרטית שניתנת ליישום כבר בשנת הלימודים הזאת. לפני שאני אציע אותה, אני רוצה לומר לחברת הכנסת אורלי פרומן שאת צודקת. מה שנדרש כאן, זאת רפורמה אמיתית שבעצם מייצרת הפרדת רשויות ממערכת החינוך. היום מערכת החינוך, אין בה הפרדת רשויות. המשרד הוא גם הרגולטור, הוא גם מגדיר מדיניות, הוא גם מגדיר יעדים, הוא גם מעסיק הכי גדול של מערכת החינוך, הוא הבעלות על בית הספר, הוא גם עושה את הפיקוח, הוא עושה את הכול. אין הפרדת רשויות ואתה לא יכול גם להיות רגולטור, גם לנהל בפועל וגם לבדוק את עצמך. לכן הרפורמה האמיתית שצריכה להיות היא להפריד. להשאיר את המשרד כרגולטור שמגדיר מדיניות ושעושה בקרה על התוצאות. כאילו הוא מפקח על השימוש בתשומות. את כל מה שבאמצע, הרשות המבצעת צריכה לעבור לידיים אחרות, כן מתוך הקפדה, כן בצורה מדורגת, כן עם מגבלות אבל הרשות המבצעת צריכה להיות בתי הספר, הרשויות, בעלויות, רשתות חינוך כי הם יודעים לעשות את זה וצריך לאפשר להם לעשות את זה כמו שצריך ובסוף גם לבדוק אותם. זה לטווח הארוך.

את רואה את זה כשלושה גופים שונים בתוך המשרד? שלושה גופים מופרדים בתוך המשרד?

שלוש רשויות.

אבל כולן בתוך המשרד.

לא.

רשות, היא מתכוונת להפריד את המשרד. זאת לא הפרטה? אם את חושבת שלא, בסדר, אבל מה שהצעת עכשיו זה אקסטרה הפרטה.

המילה הפרטה היא לא נכונה.

מה זאת אומרת? הפרטה זה שאת לוקחת אחריות של מדינה ומעבירה אותה לאחריות שהיא איננה של המדינה. מבלי להביע את דעתי, אם כי אני מניח שהיא משתמעת מדבריי, מה שהצעת עכשיו זה להפריט את מערכת החינוך.

בתי הספר העל יסודיים מנוהלים היום על ידי רשויות ובעלויות ולא על ידי המדינה. התוצאות, ההישגים, הגמישות שם הרבה יותר גדולה מאשר בחטיבות, שם המדינה מנהלת במיקרו מנג'מנט כל שעה, כל תוכנית לימודים, כל מורה. לכן אני אומרת שצריך להדרים את המדיניות של התיכוניים ליסודיים, לחטיבות ואפשר גם לגילי לידה עד שלוש.

אני רוצה להציע הצעה שתהיה קונקרטית וישימה גם לטווח הקצר. ההצעה הזאת היא מדיניות שנמצאה אפקטיבית במשרדי ממשלה אחרים. אני מדברת על רגולציה דיפרנציאלית. גם משרד הפנים אל מול הרשויות, מדובר בתקציבים הרשותיים, בעצם מדרג או יצר קטגוריות של רשויות – יש איתנות, רשויות יציבות, רשויות שצריכות ועדה קרואה- ואל מול כל קטגוריה כזאת, מידת הסמכות והאחריות נקבעה כאחרת. גם בנושא של מינהל התכנון והבנייה, כל הנושא של ועדות תכנון ובנייה מקומיות ברשויות המקומיות מנוהל בצורה של קטגוריות. יש ועדות שהן עצמאיות כי הן נמצאו שיש בהן גם מינהל תקין וגם יכולות מקצועיות. יש מנהלי אגפי חינוך שהם סופר מקצועיים ויש כאלה שפחות. מי שיודע לרוץ ויכול לרוץ, צריך לתת לו סמכויות ולאפשר. מי שלא, שם המשרד צריך להתכנס ולבנות יכולות. אי אפשר להתנהל אל מול כולם באותה דרך. התנהלות שוויונית חוטאת למטרות של כולנו. לכן צריך לעשות איזשהו מדרוג, איזושהי קטגוריזציה של הרשות ולהחליט מה יהיו הקריטריונים לכל קטגוריה. שוב, אני אומרת שאפשר ללמוד את זה ממשרדים אחרים ולא צריך להמציא. מינהל תקין, יציבות כלכלית ואנשי מקצוע מבינים בחינוך ויודעים חינוך ויש לכם דברים מאוד בסיסיים. אפשר להוסיף על זה ואפשר לעדכן.

תודה רבה. בהחלט משהו שנבדוק אותו. לא הפסקנו לתת את זכות הדיבור לפורום ארלוזורוב. נמצא כאן אחד החוקרים, טל ריפא, שגם ניסח את המסמך אבל נעשה זאת בפעם הבאה. אני רוצה להביע התנצלותי כי גם הייתה התייחסות לדברים שכתבתם. עמכם הסליחה.

נמצאת אתנו מיכל מנקס?

רם, אני מוכרח ללכת לוועדת הכנסת. אני מוותר על רשות הדיבור. שנית, אני מאוד תומך בזה, אבל אני מציע לשים לב. זה דבר מאוד רגיש לעשות את זה, בפרט עכשיו. היה צריך לעשות זאת מזמן ומשום מה זה לא נעשה. צריך לראות תוכנית מדורגת, איך זה בדיוק קורה. יש מנהלים שמוכרחים הכשרה ולכן אני תומך לגמרי במה שנאמר אבל משרד החינוך יציג תוכנית.

לדעתי אנחנו צריכים לעשות את הישיבות שלנו יותר קצרות דווקא בגלל הסיבה שאנחנו מעשירים, בצדק, את משרד החינוך כי לרוב יוצא מצב שאנחנו פורסים כל דבר ולכן לא מסיימים אותו ואנחנו לא רוצים שהשנה תתחיל גם לא עם פגיעה בארגוני ותנועות הנוער וגם לא עם פגיעה בטיולים ובתרבות. יש הרבה דברים שנפגעים.

תודה רבה חבר הכנסת דיין. מיכל, בבקשה. יישר כוח שהיית אתנו.

תודה. אני כמעט הרגשתי כמו הנער המתבגר שההורים מדברים עליו שלא בנוכחותו. אני מודה על הדיון הזה, אני מודה על ההצעה לסדר של חברי הכנסת. לא בכדי חיברו חברי הכנסת את הרשות המקומית ומנהלי בתי הספר יחד.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרו עמיתיי מהמשרד. אני מכירה ומוקירה ואני עובדת אתם צמוד ובאמת בשנים האחרונות יש שינוי מאוד גדול בשיטת העבודה של המשרד אלא שמה שדומה שקורה עכשיו, זה שעכשיו גם יש להם מי שעומד בראש ומאמין בזה. בפגישה הראשונה שהייתה לשר גלנט עם יושב ראש מרכז השלטון המקומי, זו הייתה השיחה הראשונה שהייתה על סדר היום, חיים ביבס הביא בפני השר את המדיניות שאנחנו סבורים שצריך להתקדם אתה. ציינו את זה לפניי, שאנחנו מדברים על כך שאסור להתבלבל. אנחנו לא רוצים להיכנס בנעלי המדינה, חובת החינוך חלה על המדינה, זו זכותם של ילדים במדינת ישראל ואנחנו לא רוצים לקחת את החובה הזו מאחריות המדינה, אלא שצריך להגדיר מחדש ולוודא מה הן הסמכויות ומה הם תחומי האחריות שיינתנו לכל אחד מהגופים, בין שלטון מקומי לשלטון מרכזי בראש ובראשונה ולאחר מכן להבנות ברירה ניהולית מקומית. אגב, את זה ראינו בקורונה ואני חושבת שאם אפשר לדבר על קורונה כגורם מזמן, זאת אחת הנישות שאני חושבת שהובלטו במיוחד, ההובלה של השלטון המקומי, של הרשות המקומית, את הרשות שלה, את המוסדות שלה בכל התחומים.

אנחנו סבורים שצריך להגדיר יעדים. משרד החינוך קובע מדיניות, הוא ולא אחר. הוא צריך להגדיר את היעדים ואת הגבולות ואנחנו צריכים להתנהל בחופש בתוך הגבולות. במשרד החינוך יש לעבור למדידה של תפוקות. הגדיר יעדים, בוא תמדוד אותי – אותי הרשות המקומית אם עמדתי בהם, אותי בית הספר. בוא תמדוד שעמדתי בתפוקות שהגדרת לי ואל תבדוק אותי על התשומות. היום השיטה היא טיפה שונה.

אני לא רוצה לתאר כאן מודל אבל אני כן רוצה לומר שאי אפשר להתחיל בגמישות ואוטונומיה לכולם. לא כולם בנויים, לא כולם בשלים, לא כולם הוכשרו לכך. אבל חייבים לדבר על אוטונומיה עם כולם.

כאן אני רוצה לכוון, ואני קצת מוטרדת שאף אחד לא העלה את זה. יש הצעת מחליטים לחוקה הסדרים של תקציב 2020, טיוטה לפחות, שבאה ואומרת שני דברים מאוד מעודדים: אחד, שתקום ועדה בראשות שר החינוך והוועדה תכלול את כל הנוגעים בדבר והוועדה תגבש תוכנית לאומית להגברת הגמישות ואני מקריאה: "הרפורמה להעצמת הסדרה ניהולית של מערכת החינוך למערכת חינוך גמישה, אפקטיבית ומותאמת אישית". מדובר ברשויות מקומיות ומנהלי בתי הספר. אנחנו תומכים בזה ונשמח להתחיל לצעוד ביחד. תודה רבה.

תודה רבה. אגב, זה קיבל התייחסות לא כמחליטים אבל הרבה דיברו על כך שיש כוונה כזאת. בקרוב מאוד יוגש תקציב ארוך טווח ל-2021 ואז זה יוכל להתממש, אבל זה לא קשור לדיון.

חבר הכנסת קלנר, אתה רוצה לסכם ולהסכים אתי גם על המשפט האחרון? סתם.

אדוני היושב ראש, אני יכול לדבר?

לצערי הרב לא, כי הדיון צריך להסתיים. מי שלא הספיק לדבר, אנחנו נעשה עוד דיון.

אדוני היושב ראש, מדבר ראש עיריית ראש העין. אני יושב ראש ועדת החינוך של השלטון המקומי. אני מקשיב לכם קשב רב כל הזמן ואני חושב שראוי שאני אומר איזה משפט. אם אתה כבר סיימת את הדיון, שיהיה לכם כל טוב.

בסדר גמור. נפגשנו לא מזמן ודיברנו גם בנושא הזה. נפגשנו אצל חיים ביבס.

אז בדיון הבא.

אני חושבת שגם מן הראוי שישמעו את מנהלי בתי הספר.

קודם כל, כמו בכל דיון אני מתנצל. כמובן לא כולם מצליחים לדבר. בכל דיון יש המון גורמים, בצדק, שרוצים לדבר. אנחנו מנסים לתמרן בין כולם כדי לייצר מצב שבו יהיה איזון של כל הקולות. כמו שאמרתי גם לנציגת פורום קוהלת שאני חושב שיש לה המון דברים חשובים לומר, היא התכוננה לדיון אבל יחסית קטעתי את הדין די באיבו. אנחנו התחלנו דיון והוא נמשך כבר שעה ו-40 דקות. הוא בכלל לא ממצה. אנחנו בקרוב נקיים עוד דיון. שום דבר בהקשר הזה מבחינת הוועדה לא יקרה מחר בבוקר. לכן, למרות שזה מתסכל, אני מבקש מכם להיות סבלניים, לדעת שאני עושה את כל המאמצים שהרוב ידברו. הרבה לא דיברו. יש אנשים שהכינו מסמכים לדיון ולא זכו אפילו לדבר. אנא, גלו בבקשה סבלנות. בוודאות אתם תדברו בדיון הבא. תודה.

חבר הכנסת קלנר, סיכום.

אני אסכם ב-30 שניות. קודם כל, תודה לך אדוני היושב ראש על הדיון. ראינו בדיון הזה שיש השקעה עצומה של משאבים ורצון עז לשיפור החינוך שיכול להשפיע לטובה גם בימי שגרה. כל השותפים, לרבות משרד החינוך, מסכימים כי יש חשיבות גדולה להביא לשינוי והמפתח הוא אוטונומיה. היעדר אוטונומיה, זה מה שמוביל בסוף להיעדר מנהלים איכותיים וגם לא מביא תמריץ למורים להצטיין ולמורים מצוינים להגיע למערכת.

אנחנו באמת בשלב קריטי לקיומה של מערכת החינוך בישראל. אני מברך אותך אדוני היושב ראש על כך שהחלטת לקיים דיון נוסף בנושא. זה מאוד מאוד חשוב שזאת תהיה יריית פתיחה לדיונים נוספים.

תודה לכולם על ההשתתפות ועל הדברים החכמים שאמרתם.

תודה רבה חבר הכנסת קלנר. חברים, תודה רבה. שוב אני מתנצל בפני אלה שלא הגיעו לזכות דיבור.

אני נועל את הישיבה. בעוד רבע שעה אנחנו מכנסים לדיון הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 11:13.