פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



3
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
06/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 4
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום חמישי, ט"ז באב התש"ף (06 באוגוסט 2020), שעה 13:00

סיור ודיון בקהילה טיפולית הדרך

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר
יוסף טייב
מנסור עבאס

דורון כהן - ממונה מחוזי תחום התקון חוץ ביתי, מחוז הצפון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

פיטר בראון - יו"ר עמותת 'הדרך'

ד"ר אמנון מיכאל - מנכ"ל עמותת 'הדרך'

יוני ניצן - מנהל הקהילה, עמותת 'הדרך'

פאדי סמאר - רכז כיוונים, עמותת 'הדרך'

חנן וייל - מנהל המחלקה האשפוזית, עמותת 'הדרך'

האדיל עודה - רכזת טיפול בקהילה, עמותת 'הדרך'

ג'האד אבו פריח - דובר הוועדה

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר תרגומים



סיור ודיון בקהילה טיפולית הדרך

ברוכים הבאים. אנחנו בדרך כלל יושבים פה, יש לנו מרכז יפה, גדול ומקסים ומטופח ש - - - שם בתי ספר, אבל בגלל הקורונה הפכנו אותו, בין היתר, גם למרכז בידוד למטופלי האשפוזית. אני אספר מי אנחנו ומה אנחנו. סבב שמות עשינו או שאתם רוצים שנעשה?

אולי סבב קצר, כי לא כולם שמעו.

(סבב היכרות).

טוב, קצת על העמותה ומי אנחנו. קצת על עמותת 'הדרך'. 'הדרך' הוקמה בקיבוץ גשר הזיו, היא התחילה ב-91' כענף של הקיבוץ כשעוד היו קיבוצים עם כל המסירות החברתית למדינה, הם אכלו בחדר האוכל של הקיבוץ והם עבדו בקיבוץ. התחילו עם שלושה אנשים וזה התחיל לגדול וב-94' קמה העמותה שרוב חברי העמותה היו חברי קיבוץ גשר הזיו כי המקום היה בקיבוץ גשר הזיו. אני הגעתי לעמותה ב-2001. בבוקר הילדים של הגן הולכים יד ביד למעון, לגן, דרך הקהילה והם באים לראות בחזור את פינת החי שלנו והייתה הרמוניה שמאוד אהבתי את זה מהקהילה לקהילה. זה היה מקסים.

אבל שם התחילו לבנות, הרחבה, היינו צריכים לזוז ואנחנו פה מאוקטובר 2009, 11 שנים. מקורות נתנו לנו את המקום, הם אמרו שאנחנו עושים עבודת קודש ונתנו לנו את המקום.

העמותה היא עמותה ללא מטרות רווח, מלכ"ר. מה יש בעמותה? כמה דברים. קהילות טיפוליות. יש לנו שתי קהילות, אחת פה, שזה קהילת הגברים, 'הדרך' קהילה טיפולית זה כאן. יש לנו קהילה נוספת, מאוד מאוד ייחודית, אתם תהיו בשבוע הבא, אני אשמח שכולם יגיעו, קהילה עירונית ייחודית לנשים בתוך העיר חיפה, במסדה, בלב העניינים, מה שיוצר הזדמנויות ואתגרים מרתקים ומעניינים עם תוכנית ייחודית לנשים, באמת מרתקת. יש רשימות המתנה. היום אמרה לי המנהלת שם שהיא קובעת קליטות באוקטובר. יש נשים שאנחנו יודעים עליהן שמחכות במעצר על דעת עצמן חודשיים כדי להיקלט בקהילה. זה נורא. להיות במעצר או בנווה תרצה כי הן רוצות להגיע לקהילת הנשים היחידה בישראל.

זו היחידה?

היחידה בישראל. תוכנית עירונית, קהילת נשים בלבד, בלי גג של קהילה נגיד שיישבו פה. אני לא מדבר על זה.

פה יש נשים?

לא, היה פה עד לפני ארבע שנים ומשרד הרווחה החליט להפריד, כתוכנית נפרדת. במלכישוע למשל יש תוכנית נפרדת, אבל בתוך הקהילה.

בתוך אותו מתחם.

אצלנו הקהילה נשים בלבד, מנהלים אותה נשים, היא יושבת בלב העיר, כלומר למטה בתי קפה ועניינים ועם תוכנית מאוד מיוחדת ומקסימה ואתם תראו את זה שם. זו קהילת הנשים.

לכל קהילה יש גם הוסטלים או דירות המשך. זאת אומרת מסיימים פה תשעה חודשים נגיד בקהילה - - -

זה זמן קבוע, מוגדר?

יש כאלה שבאים ל - - - מעט מאוד אנשים, אבל הקהילה שלנו בנויה על תשעה גם אצל הנשים. באים לתשעה חודשים ואז ממשיכים לשלב של ה-re entry, כאילו להיקלט בתוך החיים והם מתפקדים בצורה עצמאית לחלוטין. הם מוצאים עבודה מהיום הראשון, אין בעיות של עבודה בישראל, רק שתדעו.

אתם מסייעים להשיג עבודה?

לא. הדילמה שלהם היא הפוכה, הם חוזרים והם אומרים: יש לי שני מקומות עבודה איך אני מחליט? הדילמה היא תמיד הפוכה. אם אחד לא מוצא עבודה זה בגלל שנכשלנו איתו. לא בגלל שאין עבודה, לא בגלל שהוא אשם, לא עשינו את העבודה נכון. הם כולם מוצאים עבודה מהיום הראשון, כולם.

גם מה שיפה, יש כבר היסטוריה למעסיקים, בכרמיאל ובגליל, והם מקבלים מטופלים שלנו. זה כמו מרוץ שליחים, אחד מעביר את המקל השני. נגיד אני עובד בפרי הגליל, הוא מסיים את החצי שנה. או באספקה טכנית, אני הולך לכרמיאל לפעמים באספקה טכנית, יש שם שלושה איש מטופלים שלנו לשעבר שכבר שנה, שנתיים, שלוש עובדים שם. הוא אומר: אני אחראי על - - -

אחרי תשעה חודשים, פה הם מקבלים המשך ליווי גם אחרי?

כן, בהוסטל. אבל זה הוסטל עצמאי לחלוטין, אין צוות שישן, אין כלום. יש השגחה, אבל חיים עצמאיים.

סתם, מאוד מעניין, היה לנו סיפור מדהים שמטופלים, מכינים להם קורות חיים פה קצת, יש בעיות של כמה שנים בקורות החיים, לא ברורים, איפה היו, באיזה מאסר, מנסים לגשר על זה והוא הולך לרכזת כוח אדם. אז יש לנו סיפורים מדהימים שהוא הולך לרכזת כוח אדם והוא אומר: אני רוצה עבודה וזה וזה וזה. אז היא אומרת לו: אל תדאג, אתה מ'הדרך', אל תתבייש, גם אני. שזה מדהים שהיא בעצמה, רכזת כוח אדם, היא בוגרת הקהילה שלנו פה. זה מאוד יפה. יש דברים באמת מרגשים.

זה קהילת נשים, קהילת גברים. בתוך הקהילה שלנו, במתחם הזה שאמרתי לכם, שהייתם בו, שהוא יחסית סגור, יש תוכנית מאוד מסודרת, עשו לנו צרות היום, זו תוכנית כיוונים שהיא לאנשים, זו התוכנית היחידה בארץ, אנחנו יודעים בעולם, ממה שחיפשנו באינטרנט, מכל המסגרות בעולם שבדקתי, זו תוכנית למכורים שהם גם עברייני מין. פאדי הוא מנהל התוכנית, זה סיפורים, ואלה אנשים ברמת מסוכנות בינונית גבוהה. לא נפתח את זה יותר מדי, אלא אם את רוצה שנגיד כמה מילים. בגלל שיש פה קטינים אז זה לא - - -

אני אומר בגדול. כמו שאמר אמנון, זו תוכנית ייחודית, באמת יחידה בעולם במבנה הזה. מטופלים ברמת מסוכנות מעל נמוכה, שזה בעצם אומר בינונית, בינונית-גבוהה וגבוהה, התוכנית עובדת על פי המודל - - - מאוד יציבה, במשך שנה. בשלב האחרון של הטיפול אנחנו עושים גישור לתוכניות המשך בקהילה. אנחנו משתפים פעולה עם שב"ס עם תוכניות הפיקוח לעבריינים במסגרת שיקום האסיר, בעצם אנחנו בונים תוכנית המשך והיא מוכיחה את עצמה ששלוש שנים לא היה לנו מטופל אחד שחזר למאסר או להתמכרות או לעברת מין.

כן, תוכנית מאוד מאוד יציבה ויש בה ייחודיות מרתקת, החשיבה שם היא מרתקת.

מעניינת מאוד החפיפה בין ההתמכרויות ועבריינות מין.

זה מה שרציתי להגיד, משפט אחרון, בעצם שבאלכוהול, גם בסמים, אבל במיוחד באלכוהול הקשר בינו לבין אובדן שליטה ושחרור עכבות ועבריינות מין הוא מאוד גבוה, בגלל זה כולם מתחילים מ - - - בגלל האלכוהול והסמים, זה גם התמכרות.

ביצה ותרנגולת.

אפשר להרחיב, אבל אני מעדיף שלא. אלה הקהילות הטיפוליות, יוני מנהל הקהילה, האדיל היא רכזת טיפול ויש לנו את 'דרך אריאלה' שיש שם גוף נפרד.

הקהילות הטיפוליות ממומנות ומתוקצבות ומקבלות רישיון ופיקוח ממשרד העבודה והרווחה והמחלקה האשפוזית זה משרד הבריאות. הם מפקחים ונותנים רישיון ומיטות, יש לנו שם 25 מיטות, בגירים, אין אצלנו קטינים, גיל 18 ומעלה - - - גברים ונשים במחלקה האשפוזית, פה למעלה, הבניין הגדול שראיתם.

שם זה כן גברים ונשים?

שם כן גברים ונשים, המחלקה האשפוזית, מעט מאוד מיטות לנשים, ארבע מיטות, שזה נורא, יש הרבה נשים וזה כאב לב לשמוע שנשים רוצות היום להיגמל ואין דרך להיגמל. אין. יש לנו בקושי ארבע מיטות.

אני רוצה לקיים על זה דיון נפרד.

בכלל הקורונה יצרה בעיה קשה. גם ככה הייתה בעיה קשה, בוא נתחיל מזה, אבל הקורונה יצרה בעיה קשה כי בגלל הבידודים אתה נתקע. אנחנו יזמנו מחזור של נשים, זה גורם לנו לפחות שלושה שבועות להיתקע כי אתה לא יכול להכניס לחדר, יש לה בידוד. מרכז ההכשרה, הפכתי אותו למרכז בידוד, אנחנו עובדים עם שני חדרים של בידוד, גם מרכז ההכשרה וגם חדר אחד למעלה ועדיין אין כרגע מחלקה אשפוזית לנשים ונשים בתחלואה כפולה.

יש רשימות, יש מספרים, ממתינים?

זה של משרד הבריאות.

מה הקיבולת של המחלקה?

25 מיטות.

אמנון, אנחנו יודעים כמה נשים יש ברשימות ההמתנה שאין להן מיטות?

אנחנו יודעים. יש לנו ככה, אתמול אמרה לי המזכירה של האשפוזית: אמנון, יש לי במגרה – אנחנו שמים את כל האנשים, אנחנו לא זורקים אותם, כי אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה , אבל זו רשימה גדולה. כשנהיה בדרך אריאלה - - -

אני אשמח אם תוכלו לאסוף את הנתונים האלה, זה מאוד חשוב.

ב'דרך אריאלה' הן פונות להגר, היא המנהלת שם, וכולן רוצות - - - אבל אין קיבולת.

יש מעט מאוד מענים לנשים של משרד הבריאות, יש מענה לנשים צעירות, ברטורנו, עד גיל 30, אשפוזית, אבל גם רובה זה נערות. אם ראיתם במלכישוע יש את המבנה הדומה של הנערים הצעירים במלכישוע, יש מקבילה שלו ברטורנו, אבל לנשים שהן לא עד גיל 30 ולא נערות אין מענה. יש כמה מקומות אצל אמנון ועוד כמה מיטות באשדוד, נדמה לי.

כן, אנחנו דיברנו עם משרד הבריאות, אנחנו מוכנים ליזום עכשיו אשפוזית לנשים. אנחנו נרים את זה, אפילו עשר מיטות, נרים את זה, כי זה כאב לב.

היו פניות בעבר למשרדים הרלוונטיים, משרד הבריאות, למשרד הרווחה?

היו, היו.

אני יכול להגיד לכם שאנחנו כמשרד הרווחה פונים למשרד הבריאות על בסיס קבוע.

אנחנו נקיים על זה דיון.

כדאי לצעוק, במיוחד בקורונה.

הקורונה הוא הגורם שמעלה את כל הסימפטומים.

בדיוק, כי אי אפשר להכניס נשים. חנן פה הוא מנהל האשפוזית, הוא יודע בדיוק. יש הרבה פניות, דיברנו על פניות של נשים. יש המון פניות, נכון?

כן, כל הזמן.

כל הזמן.

כי אין לכם לאן להפנות אותם.

אין לנו פתרון.

אנחנו נקיים על זה דיון.

ב'דרך אריאלה' יש לנו 16-15 מיטות נשים, אנחנו שם עם 26. ההוסטלים שלנו, ממשרד הרווחה, יש לנו 11 מיטות, שבע מיטות לגברים, ארבע מיטות לנשים, יש שם בערך 20 מיטות. על חשבון מי, אתם יודעים? עמותת הדרך. אף אחד לא מדבר על זה. זה לפתוח שני בתים ושני הוסטלים בחיפה כשיש לנו ארבע מיטות. יש לנו וילה גדולה בכרמיאל ועוד בית קטן, בסך הכול יש שבע מיטות, אבל בפועל יש לנו 17. כי אתה לא יכול לסיים תוך תשעה חודשים ולהגיד להם שיילכו הביתה. בדקנו את הסטטיסטיקה, הכול דרך אגב במחקרים - - -

לא, ואז גם השקעת והכול יורד לטמיון, אז מה עשינו בזה?

כן, בדקנו כאלה שהיו בשהות בכרמיאל, בהוסטל, סטטיסטית, בדקנו כאלה שחזרו הביתה, פער עצום של כאלה שנשארו נקיים לעומת אלה ש - - - אז אמרנו, אין ברירה, נפתח עוד הוסטל על חשבון העמותה. אין ברירה - - - אנחנו לא יכולים להגיד לבנות: סיימתן טיפול תשעה חודשים, צאו לחיים. עם משמורת ילדים, עם אין מגורים, עם בעל מכור או בן זוג מכור. בלתי אפשרי. אז בהוסטל הן ביחד, הן קשורות לנמל האם, שזה הקהילה - - -

ויש כל הזמן עוד מישהו ששם עין.

אמנון, אני מבקשת שתשים דגש על הסיור בפועל, שניווכח במו עינינו. נוצר מצב לחוץ, אבל הכי חשוב זה הסיור. הגענו עד פה, הסיור הכי חשוב.

בסדר, אנחנו נעשה. אוקיי. מערך אבחונים ארצי. אנחנו נותנים מענה, שירות לביטוח לאומי, חיפה, תל אביב, באר שבע, זה שלושה מרכזים בארץ שעושים אבחונים למוסד לביטוח לאומי לאלה שתובעים הבטחת הכנסה בגין התמכרות. כל אדם בישראל יכול לתבוע גמלת הבטחת הכנסה מזה שהוא מכור פעיל.

יודעים כמה באמת – טוב, יש פער מאוד מאוד גדול בין אלה שכבר נכונים להכיר בזה שיש להם בעיית התמכרות, אחר כך לעבור את כל התהליך הזה, כמה נופלים בין הכיסאות ובכלל לא מגיעים להגשת בקשה אנחנו יודעים?

לא, אבל אלה רוצים שיכירו בהם.

אני מבינה, אבל זה קצה ה – שהם כבר הגיעו לזה שהם - - -

עוד מעט תראו איך אנחנו סוגרים מעגל, יש לנו צפון, מרכז, דרום, יש לנו פרויקט לה"ט, שקראנו לו, ליווי והפניה לטיפול, זו יוזמה שלנו, של העמותה. אמרנו מה, כל עוד נותנים גמלת הבטחת הכנסה, אבל מה יזיז אותם לשינוי? באנו לביטוח לאומי ואמרנו שאנחנו עושים פיילוט בשיטות, יש כל מיני שיטות בתחום ההתמכרויות שנקראות העלאת מוטיבציה - - - כל מיני פטנטים שהמציאו בתחום שלנו - - -

כולנו צריכים את זה. אני רק אומרת, אמנון, כולנו צריכים את זה, רק חלקנו זכינו וקיבלנו את זה בכל מיני דרכים אחרות וחלק גדול מעולם לא קיבלו את הכלים האלה.

נכון. ואז לקחנו צוות מכל מרכז, צפון, מרכז, דרום והתחלנו לעשות הגברת מוטיבציה. כשראינו ניצוץ קטן קראנו להם ומדריך נצמד אליהם ויד ביד אנחנו לוקחים אותם לבדיקות רפואיות, יד ביד לאשפוזית של חנן, יד ביד למתדון חיפה, לא משנה, תל אביב. ועשינו סטטיסטיקות, זה דבר מדהים, 30% נקלטו במסגרות. מחלקת המחקר של הכנסת פעם אחת דיברה איתי, אחרי שסיפרתי לה, היא אומרת לי: אני חושבת שכולם צריכים לעבור דרך מרכזי האבחון, אמרתי לה נכון, לעבור פה תהליך של האבחון.

אתה לא נותן אפילו את הסיכוי אם הם לא עוברים.

אבחון, הגברת מוטיבציה והפניה. אז זה מערך האבחונים הארצי. ויש לנו את מיל"ה, המרכז הישראלי לטיפול בהימורים, מתוקצב על ידי מפעל הפיס. אנחנו בקשר מאוד הדוק איתם, יש שם שלושה מרכזים, חיפה, תל אביב, באר שבע.

הם מטפלים רק במהמרים?

גם במהמרים ובמשפחות שלהם.

לא התמכרויות באופן כללי?

לא.

הם לוקחים אחריות על סוג התמכרות לכאורה ממוקדת?

כן. את לא יודעת מה קורה. עשרות, במיוחד בתקופת הקורונה, משפחות קורסות, מהמרים בכמויות אדירות. אני כל פעם מוסיף תקן, מראיינים, מוסיף תקן. אתמול הוספתי שני תקנים, אחד בחיפה, אחד בתל אביב. ראיינתי שלושה עובדים כי יש כמות אדירה. עושים קבוצות למשפחות, גם עם המכור וגם בלעדיו.

בת שבע, צריך דיון מיוחד על הנושא הזה. אנחנו נוגעים בסמים ואלכוהול, אבל הנושא של ההימורים בקורונה ברור לי, אם אפשר לאסוף נתונים ולהיעזר בכם, זה מאוד מאוד חשוב להבין את הפיק הזה שאתה מתאר בתקופת הקורונה ואת ההכרח להתייחס לזה אולי מעט בנפרד.

כן. נ"ב, הרבה יותר הרסני מסמים. סמים לא נורא, אני אומר לך, במרכאות, לא נורא, אז הוא יבזבז בחודש 6,000 שקל, ייקח הבטחת הכנסה ויקנה סמים או אלכוהול. בסדר, אני לא מזלזל בזה, אבל זה להרוס בתים. דרך אגב לקהילה יש תוכנית מהמרים בקהילה, מניעתית. אתה רואה אנשים, היו כאן משפחות, פנסיונר של תעש, תעשייה אווירית, היה לנו חסכונות, שני בתים קנינו ברמת השרון ועכשיו גר בשכירות. האבא מוכר את כל הבתים, איומים, עולם תחתון, סיכון. זה פשוט ברמה של זוועה הרבה יותר גדולה מ - - -

וזה בחסות המדינה.

חלקה הגדול בחסות המדינה, מפעל הפיס - - -

חלק כן, חלק לא. יש הימורים חוקיים ויש שלא.

אבל יש פה בעיה.

חייבים לחשוף אותה, קודם כל להכיר בה.

זאת שאלה, כי הוא ימצא גישה אחרת להימורים לא חוקיים וזה יותר מסוכן.

אבל זה גם דומה לסמים. אלכוהול זה סם חוקי.

נכון. ההימורים זה סיכון הרסני, מסוכן, בכל המגזרים יש את זה. אנחנו עושים עבודה עם הזכיינים של מפעל הפיס, כאלה שבאים אליהם כל יום וממלאים הימורים, ציבור מורכב. וההימורים ברשת, מזעזע. כל פלאפון אתה מהמר - - -

אתה לא צריך ללכת לדוכן למלא.

באיזה דקה במשחק בין מנצ'סטר לליברפול יהיה גול. זה נקרא - - - הימורים ברשת, עסק מורכב. מה שיפה במיל"ה, החלטנו על גישה שאתה לא צריך את המכור כדי לדבר עם המשפחה. כלומר אם המכור לא רוצה לבוא, המהמר, המשפחה יכולה לבוא לקבוצות של הורים, לשיחות של משפחה, עם המכור, המהמר, ובלעדיו. יש כמובן קבוצות למכורים עצמם, טיפול פרטני, ייעוץ תעסוקתי, ייעוץ משפטי. הכנסנו משהו חדש שאין בשום תחום, הכנסנו ייעוץ כלכלי. יש לנו סגן מנהל בנק, שהיה בעצמו מכור, שהוא עוזר למשפחה למשל לעשות הערת אזהרה בטאבו. מי היה חושב על זה?

שפשוט מאוד הבן אדם לא יוכל למשכן את הבית?

בדיוק. הכנסנו רעיונות כאלה. התחלנו להכניס יועץ תעסוקתי, שימצא עבודה, יועץ משפטי, איך מתעסקים עם החובות, פסיכיאטר וכו' וכו'. אני לא אכנס לזה, זה סיפור מעניין כשלעצמו, יש לכם את זה בפרוספקט.

יש לנו הכשרה ומניעה. כל המודל של העמותה והקהילה זה 12 הצעדים שאתם רואים את זה פה, זו גישה פילוסופית, רוחנית, טיפולית, שהתפתחה בתחום ההתמכרויות, מרתקת, מדהימה. כמה שאתה לומד אתה לא יודע מספיק. אנחנו עושים גם קורסים.

יש לנו בעיה, המודל הוא - - - זה מול הכחשה, נכון? כי התמכרות הולכת עם הכחשה, אין התמכרות ללא הכחשה. במודל זה הצעד הראשון.

מעניין אותי אם זה נתקל בהתנגדות כיוון שזה כמעט משהו דתי, כפי שאני קוראת את זה לפחות.

רוחני. כוח עליון.

יש לנו הרבה הרצאות על בין רוחניות לדת, כתוב פה אלוהים כפי שאני מבין אותו. זה יכול להיות אלוהים דתי של יהודים - - -

לגמרי. אבל אתה מבקש מבן אדם מודעות עצמית מאוד גבוהה כדי לעשות את 12 הצעדים.

מאוד. יש מחבר העמים, לפעמים קשה להם. יש לנו - - - רופא, הוא רופא, היה רופא אוגדתי בחדר מיון שהתמכר, הוא אמר, מה אלוהים אלוהים אלוהים? אני מבין רציונל, איש מדע, אחרי ארבעה חודשים פה הוא פיתח, לא יודע איך לקרוא לזה, היצמדות לתוכנית. הוא סיים פה, התחיל ללכת למפגשים בחוץ של AA. רופא במקצועו, והוא עדיין רופא במקצועו.

אתם רואים, לכפר, צעד תשע, ללכת לכפר על מה שעשינו. היה לנו כאן סיפור, מטופלת שהייתה פה, תחלואה כפולה, אבא מדען מוכר, והיא באה לסבתא, מאוד מיוחדת, עסקה בתחום מאוד מעניין, אמרה לה: סבתא, אני גנבתי ממך 3,000 שקל, צעד תשע לכפר, אני רוצה להחזיר לך את ה-3,000. אחרי שהיא סיימה את התוכנית היא רוצה להחזיר את ה-3,000 שקל, הסבתא אמרה לה: אני רוצה שתלכי לתת את זה למי שלימד אותך את זה. היא באה לפה עם עשרה צ'קים.

אז זה בית הספר לצעדים. יש לנו קורסים, לקהל הרחב, למטפלים, אנחנו במחזור 16-15 שעוסק בתחום של 12 הצעדים. אנחנו גם מפעילים את כל מדריכי הנגמלים של בתי הסוהר בישראל, מפה עד באר שבע, המדריכים לא הופכים להיות אנשי שב"ס, חלק מהם היו בבתי הסוהר בעצמם, אז אנחנו מפעילים אותם כגורם מפעיל, מתפעל.

הם נכנסים לתוך בתי הסוהר?

כן. מדריכים.

שמעבירים לשב"ס?

כן.

וגם לאסירים?

רק לאסירים, לא לשב"ס.

לא, לאסירים. הם חברי צוות לכל דבר.

אבל השב"ס עצמו עובר איזה שהיא הכשרה?

לא. העובדים הסוציאליים כן, פחות ה – אם תשימו לב פה, אנחנו סוגרים מעגל, מהרחוב, שזה המכורים, אנשים ממש מהרחוב, שבאים מהרחוב, מכורים פעילים, דרך האשפוזית לגמילה, דרך שיקום בקהילה ודרך חזרה לחיים, להוסטלים. אז ממש לסגור מעגל שלם.

והמנעד שאתה מתאר אותו הוא הדרך היחידה - - -

נכון, זה רצף טיפולי שסוגר עיגול.

רצף טיפולי שאי אפשר בלעדיו.

נכון. זה מטרת העמותה בקהילה. ישבנו כל הצוות וניסחנו מטרה, שתהיה לנו מטרה ברורה או חזון. יצירת שינוי פנימי רוחני אצל האדם המכור והכשרה לחיים מנוהלים וערכיים במסגרת חיי קהילה וברוח 12 הצעדים. זה מה שאנחנו עושים. יוני אחראי להצלחה של זה.

התחלנו תהליכים שראינו שאנחנו עוסקים הרבה מאוד בקבוצות ובשיחות, אבל מה עם שיקום? על הדברים של העץ שאתם רואים זה דברים שהם עושים פה במחזוּר, הם עושים ספסלים, שולחנות, שעונים. נתתי כאן דוגמה, אלה משטחים של – יש להם קונדיטוריה שעובדת ומוכרת החוצה. אלה עוגיות שאנחנו מוכרים לבתי קפה בכל מיני קיבוצים ומסגרות. עבודת גינון, אתם רואים פה ארגזים שיוצאים מפה עם מלונים, חסות.

לצריכה פה?

כן, דברים שאנחנו עושים פה.

אני רציתי דווקא לראות את השקופית שבה ראיתי רשימה של - - -

אני מתעסק הרבה בסטטיסטיקות, אבל נתתי כאן על קצה המזלג, כי אני מציג את זה לפעמים בכנסים בעולם. יש כאן רצף של הסם המועדף, תראו ב-2006 מעל 80% זה הרואין. הימורים לא היה פה בכלל. תראו איך הוא עולה. היה שלב שאלכוהול היה כמו ההרואין. הקוקאין נכנס. זאת אומרת אנחנו רואים שינוי משמעותי בהרגלי הצריכה, מה שנקרא.

הנתונים האלה זה על בסיס האנשים פה?

כן. זה בערך משהו כמו 303 שהם באים מאבחון.

אתה יודע להשוות את זה בארץ באופן כללי?

אני מעריך שכן, כי זה כאלה שבאו למועמדות, זה אפילו לא לקבלה, לא כאלה שנקלטו, הם באים מאילת עד קרית שמונה. זאת אומרת זה פיזור.

אנחנו רואים פה שינויים מאוד מעניינים, ירידה מאוד חזקה שהייתה בהרואין, זה ידוע, זה מוכר, אבל מתחילה להיות עלייה נוספת, ומאוד חשוב לראות, תראו את זה, שהקנביס, אפרופו ועדת הסמים של הכנסת ולגליזציה, תראו מה קורה, הקנביס 10% - - -

16%.

לא,16 זה נומינלי. 10% ב-2018 לאנשים שיש להם קנביס.

אמנון, אבל צריך להדגיש שאלה אנשים שבאו לטיפול במסגרת פנימייתית. זה הקיצוניים.

אנשים באים לגמילה לאשפוזית על קנביס. לא על הרואין, שהם רועדים וקופצים ומזיעים, הם באים על קנביס. כלומר קנביס זה סם מסוכן. 10% מכל המשתמשים יפתחו תלות.

מאוד מאוד חשוב.

איך אומרים שלקנביס אין התמכרות?

אתה רואה? הנה. לא רק שיש התמכרות, יש פסיכוזות, במיוחד - - -

אנחנו נעשה על זה דיונים - - -

את יודעת, יש לחץ - - -

יש לחץ, והוועדה הזו תמצא את הממשקים גם עם הצוות הבין משרדי ואנחנו נעשה - - -

בכפר איזון שם אתם תראו מאוד חזק את הסיפור של קנביס. שם זה מאוד בולט.

בגלל זה הוועדה בחרה להתמקד, להתחיל את הפריזמה בעצם דרך ההתמכרויות, זה גם חלק מהמענה לאיך. גם אם כן לגליזציה, בלי הנושא - - -

יש כאן 38% הרואין ב-2018 ויש עלייה, 25% רול, קוקאין 6%, קנביס 10% וסינתטי, קנואידי וכל הסמים החדשים למיניהם ו - - -

לא הבנתי את המספרים.

יש מספרי אחוזים ומספרים כמה תכלס, כמותי. כאן אני עשיתי משהו סטטיסטי, גיל כניסה, גיל שינוי וגיל התמכרות. כלומר מתי התחלת את הסמים, מתי הפכת להיות מכור ובאיזה גיל הוא מגיע לפה.

כמה זמן עבר.

תסתכלו, גיל של שימוש, הירוק, בערך הממוצע עומד על 17-16, הממוצע של שימוש. גיל של התמכרות עומד על בערך 21-20.

זה עדיין מדויק להיום?

כן.

אבל מי שכבר פה זה המבוגרים. אני הייתי מתערבת שהילדים היום מתחילים הרבה יותר צעירים.

יש כאלה שהגיעו לפה בני תשע. יש, אבל יש גם בני 27, 28.

אני רק אומרת שהדור הצעיר היום נחשף הרבה יותר צעירים, זה בעצם מייצג את מה שקרה לפני 20 שנה אם הם מגיעים אליך בגיל 35 בממוצע.

נכון. עוד עשר שנים נדע - - -

וגם הגיל ירד. אני חושב שאם היית עושה את זה לפני עשר שנים אז היינו רואים גיל יותר גבוה.

איך אתה מגדיר את גיל הכניסה וגיל השימוש? זאת אומרת מתי אתה מחליט שזה גיל שימוש?

אני שואל אותו.

הוא אומר ניסיתי פעם ראשונה, עישנתי פעם ראשונה בגיל 15.

בדיוק.

זה כניסה, לא?

לא, זה גיל השימוש. גיל כניסה זה כניסה לקהילה. כניסה לקהילה, הממוצע עומד על 34, 35, 36. דרך אגב, המספרים יציבים. מ-2006 די יציב. כלומר המספרים פה די דומים, והם לא משתנים. זה אומר משהו. בעיניי חשוב לדעת את זה, כי היה רעש גדול מאוד שכולם כבר היום בגיל 20 מכורים, זה לא נכון. הנה, הנתון מ-2006, בכל זאת 14 שנה, מראה שאותו גיל שימוש, אותו גיל התמכרות, יציב מאוד. יכול להיות, כמו שמיכל אומרת, בעוד עשר שנים כשנבדוק על מה שקיים היום - - -

אני אגיד לך מה מדאיג בזה, כי גיל התמכרות הוא 20 ולגליזציה מדבר על גיל 21. זה מאוד חשוב לאסוף את הנתונים האלה. אנחנו גם נקיים את הדיון ספציפית לגבי הנושא של הלגליזציה מתוך הזווית הזו של התמכרויות. בעיניי זה מאוד מאוד חשוב, לפחות להעלות למודעות את כל האתגרים שצפויים לנו.

כן. אני עשיתי גם ניתוח של - - -

אז המטרה שלנו צריכה לקצר את התקופה, בין גיל ההתמכרות לגיל הכניסה. עשר שנים.

אתה צודק. אני אגיד לך משהו על זה, אחד הדברים זה הבושה סביב הנושא הזה. סטיגמה והבושה, זה לוקח לבן אדם – תחשוב, זה כבר בן אדם בגיר, הוא כבר הורס משפחה שלמה עד גיל 35, 36 כשהוא מגיע הנה.

יש גם את העניין של ההכחשה. הם לא מכירים ישר שהם מכורים.

זה אתגר מאוד גדול. חלק ממה שהוועדה הגדירה לעצמה כיעד זה גם שיהיה קמפיין ארצי מאוד גדול, קודם כל לתת את המידע, שאנשים יידעו, כדי להתגבר על ההכחשה קודם כל אתה צריך לדעת - - -

כי יש אנשים שאומרים: אני רק ממלא וינר, זה חוקי, זה לא הימורים בכלל.

נכון. ושתיים, באמת להורדי את הנושא של ה - - -

אני עשיתי גם סטטיסטיקה על פני השנים, שאלנו אותם: בכמה סמים השתמשת? ב-2002 רוב האנשים דיווחו על סם אחד מרכזי, ככל שמתקדמים עם השנים אתה רואה שני סוגי סמים והגענו לשלושה. כבר יש כאילו שליש שליש שליש, כלומר כאלה שמשתמשים בשלושה סוגי סמים, זה הפך להיות שכיח. אם לפני 20 שנה היו אומרים, אני הרואין, אני קוקאין, היום אתה רואה: אני הרואין, אני קוקאין ואני גם לוקח על הצד סמים סינתטיים, או אופיאטים או תרופות פסיכיאטריות.

אופיאטים זה בכלל בעיה שלמה.

התרופות זה סיפור בפני עצמו.

ההרואין התחלף עם אוקסיקונטין ופטולין.

שזה תרופות שהרופא רושם.

אנשים מתמכרים לתרופות מרשם.

זה כנס בוגרים שאחת לשנה אנחנו מפיקים לבוגרים. זה קורס צעדים הראשון שעשינו במגזר הערבי, בסכנין. אנחנו עשינו במגזר הכללי 15 קורסים ופה עשינו את הראשון, מאוד יפה.

כמה יש לך מבחינה סטטיסטית נתונים בקשר ליחס בין מגזרים שונים, המגזר הערבי, המגזר - - -

של שימוש?

כן.

יש של הרשות למלחמה בסמים - - -

יש גם של השירות להתמכרויות במשרד הרווחה.

ומראים ששם יש קצת יותר. במגזר החרדי - - -

קצת או - - -

יותר.

עד כמה?

הסטטיסטיקות האחרונות של הרשות, אני חושב מ-2016, האחרון מדבר על כך שיש יותר במשהו כמו 15%. במגזר החרדי דווקא, דתי-חרדי והערבי. זה מעניין. אבל גם פאדי היה פה והוא יכול להגיד לך, שגם היה - - -

זה אפרופו ההכחשה והסטיגמה.

נכון. והאיסורים. זה בדרך כלל מתנגש, אז זה פתרון, והם מוצאים את זה. ככל שיהיו יותר שירותים לעזור להם ככה נצליח יותר.

גם הסביבה שותקת יותר. יש דברים שאני חושבת שלסביבה יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי בלהגיד - - -

אני עבדתי בעמותת - - - שנסגרה, כל ואדי ערה היה שייך למרכז שלי בנצרת. אני הולכת למנהלי הלשכות ברווחה, לא, אסור אלכוהול, לא משתמשים באלכוהול. אסור, כאילו אז אין לנו נתונים.

כן, הם אומרים: אין אצלנו.

זה שירות המבחן מפנה לי פניות של אנשים ש - - -

כלומר מכחישים ברמת לשכות הרווחה?

הם לא רוצים שאני אשב שם. אני אומרת להם שאני נותנת להם עובד שיישב אצלכם ברווחה, לא. לא.

כשהייתי הממונה למניעת הטרדה מינית באיזה שהיא אונהיברסיטה, אז אמר לי פעם מרצה, פרופסור: עד שהגעת הנה לא היו פה הטרדות מיניות.

כן, למה שתשבי פה ותגדירי שיש לנו - - -

זה כמו בצבא, עד שלא היה צבא לא היו בעיות נפשיות.

אין, לא היו.

כאילו. לסיכום. דבר אחד, יש פה יהודים, ערבים, נוצרים, מחוץ לארץ שבאים לפה, מפה. אם היינו יודעים לחיות כמוהם היה לנו מזרח תיכון נפלא.

נראה לי שיש סולידריות ביניהם.

בפתיחה של הוועדה שלנו, אני חושבת קודם כל שאם הוועדות בכנסת, הציבור היה מכיר את העבודה בוועדות הכנסת, בכל הוועדות, לא רק בוועדה הזאת, זאת העבודה האמיתית וזו השליחות האמיתית שלנו.

ובמה שאתה סיימת אני רק רוצה לומר דבר אחד, הוועדה הזאת מתייחסת לדברים בדיוק כפי שאתה הצגת אותם עכשיו, זה עניין של כולנו, זה עניין חוצה דת, גזע, מין, גיל, מעמד סוציואקונומי, זה המקום שלנו לעבוד ביחד במחויבות בשליחות שלנו לטובת הציבור. אני מבקשת מכם ככה להתייחס לוועדה הזאת, לדעת שאנחנו מתייחסים לנושא הזה ככה ובאמת להנגיש לנו את המידע.

אני גם אמרתי את זה, בכל מקום שאני אגיע לסיור, מאוד חשוב לנו מראה העיניים, מאוד חשוב לוועדה לגעת בשטח, לדעת על מה אנחנו מדברים, לא רק מתוך הכנסת. אנחנו נקדיש יום אחד בשבוע לדיונים בתוך הכנסת ויום אחד לסיורים ואני מבקשת מכל אחד ואחת מכם להנגיש לנו גם את הנושאים בדחיפות וגם את הנושאים שהם לטווח רחוק יותר. הדיונים יבואו מכם. הנושאים לדיון, החתכים, מי יושב סביב השולחן בכל דיון, יבוא מכם. גם הדחיפות של הנושאים. עכשיו החופש הגדול, אז יש נושאים שהם עם דחיפות מאוד גדולה דווקא עכשיו, נוער ללא מסגרות. יש עכשיו את הנושא של נשים שאין להן מיטות. דברים שאתם מעלים אלינו, בבקשה תמשיכו להעלות אלינו דרך בת שבע ואנחנו נקבע ככה את סדרי הדיונים של הוועדה הזאת. השותפות פה היא מלאה, ללא הבדלי שום דבר.

מצוין. אני רוצה רק לסכם שקהילה טיפולית זה בעיניי גאונות, כדאי ללמוד את זה. אנחנו לא דיברנו על זה בכלל. קהילה טיפולית עובדת בצורה שהיא גאונות. מי שהמציא את זה הוא גאון, הוא צריך לקבל פרס נובל, כי יש פה מודל ייחודי שאתם לא מכירים בשום דבר. זה לא פנימייה, זה לא דומה לפנימייה.

אני אגיד לך דבר אחד על מה שאמרת עכשיו, שברור לי, אני עולה חדשה, גם יוסי הוא עולה חדש לארץ, קהילה באופן כללי, קהילה היא הדבר שמאפשר לנו כאנשים פרטיים להיות שייכים למשהו. גם השייכות הזאת וגם הזהות הזאת וגם הערבות ההדדית שנוצרת מטבע הדברים בכל קהילה בסופו של דבר כל בן אדם צריך אותה. אז גם קהילה טיפולית.

נכון. זו תרופה לניכור שהמכורים לסמים חשים.

ובמיוחד בעידן שלנו, ביתר שאת.

הבאתי לכם משהו לפני הסיור, לכל חברי הכנסת. זה שלנו, תפילת השלווה.

תודה.

תודה.

תודה.

תפילת השלווה. זה עושה קסמים. יש דברים שאני לא יכול לשלוט בהם, פקק בדרך, קורונה, ויש דברים שאני יכול לשלוט וצריך - - - וכל בוקר להסתכל על זה וזה מרגיע.



הישיבה ננעלה בשעה 14:15.