פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 37
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג באב התש"ף (03 באוגוסט 2020), שעה 12:30

הזדמנויות פדגוגיות וחינוכיות בעקבות הקורונה - היערכות לשנה"ל תשפ"א

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
קטי קטרין שטרית – מ"מ היו"ר
סמי אבו שחאדה
אורלי פרומן

יוראי להב הרצנו

יעל נאמן - מנכ"לית קרן לאוטמן, מיזם מפרש

בת חן וינהבר - בית ברל

מירב זרביב - מנהלת אגף מו"פ, בתי"ס ניסויים ויוזמות, משרד החינוך

רינת רובינזטיין - תכניתנית, מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

זאב גולדבלט - מנכ"ל, הנהגת ההורים הארצית

תמי הופמן - ראש פרויקט מדיניות חינוך לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

תומר ישראלי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלון וובר-צביק - צוות מוביל, תנועת דור העתיד

אלי דודאי - רכז פדגוגיה טכנולוגית חדשנית

רועי טפליץ - מנהל בית הספר שבילי רעות

רן רייז - תובנות

גלעד בלינדר - בית הספר הדמוקרטי, פרדס חנה

יהודית גידלי

רויטל יפרח


הזדמנויות פדגוגיות וחינוכיות בעקבות הקורונה - היערכות לשנה"ל תשפ"א

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה. שלום לחבר הכנסת שמכבדים אותנו בנוכחותם. שלום גם לכן, יעל ובת חן, שכיבדתן אותנו בנוכחותכן, מנהלות תכנית "מפרש" ועובדות בקרן לאוטמן. מיד תציגו בצורה יותר מעמיקה גם את עצמכן וגם את הסיבה שבגינה התכנסנו.

אני אגיד שהסיבה לדיון הזה – הדיון הזה נולד בפגישות שאנחנו עשינו יחד אתכן ועם עוד הרבה מאוד גופים, והבנו את מה שהרבה אנשים מבינים, אולי לא מספיק שמים על זה את הזרקור הנכון, שהמשרד, בתוך הטירוף של הקורונה עכשיו – אני אומר את זה גם בהבנה, לא רק בהתרסה. בסך הכל הסיטואציה מאוד מאוד מאתגרת עכשיו. משרד החינוך לא מצליח להתמקד, על אף ענפיו הענפים, ביכולת להתעסק בפדגוגיה ובחינוך מספיק לעומק, ולהשתמש בקורונה כהזדמנות לייצר מהלכים משמעותיים לטובת שינויים שאנחנו מדברים עליהם במשך המון המון שנים שהחינוך שלנו צריך. אני חושב שאנחנו רוצים היום לשים זרקור מאוד מאוד משמעותי, ספציפי עם תכנית דגל אחת אבל גם בעיקרון כוועדת חינוך ולהראות שבעינינו, למרות אתגרי הקורונה, אי אפשר להתעסק אך ורק בפרוצדורה, חייבים להתעסק גם במהות ובחינוך.

מחר בבוקר יש לנו ישיבה מאוד מעמיקה על כל היבטי מערכת החינוך והצגת המתווה אבל כרגע, אנחנו מתעסקים בעיקר בפדגוגיה ובהזדמנויות שאנחנו מזהים כהזדמנויות מאוד גדולות לעשות שינויים גדולים שמדברים עליהם הרהב שנים. אפילו הקפסולות הן מין מילה כזאת שהפכה להיות שזורה אצל כולנו, היא בעצם כיתות קטנות, שהן החלום של כולנו. במשך המון שנים מדברים על "מאבק הסרדינים" בזמנו ועל הצורך האדיר לשנות את יחס מורה-תלמיד ועוד הרבה דברים ופתאום, נכנסו לחיינו הקפסולות וזה הפך להיות משהו טריוויאלי כזה, שאנחנו מדברים עליו כלאחר יד. אנחנו מאמינים שצריך להעמיק הרבה יותר את השיח כדי למצוא את ההזדמנויות.

אז אם חברי הכנסת רוצים להגיד משהו בתחילה, אז בשמחה. ואם לא, נעבור לכמה מצגות שאנחנו רוצים להציג בנושא הזה. בבקשה.

ממש בקצרה, אנחנו מדברים על זה הרבה, דיברנו על זה גם לפני שהדיון התחיל בינינו – אני חושב שהנושא של הדיון הוא נהדר וחשוב, לזהות הזדמנויות שהמשבר הזה מציב בפנינו ולקחת אותן קדימה אבל אני חש שאנחנו כל הזמן בקרבות בלימה כנגד הכרסום בליבה הכי בסיסית של החינוך. כל יום מצטרפת עוד תכנית ועוד תכנית שאנשיה נשלחים הביתה, אנשי החינוך המופלאים שעושים עבודת קודש ושליחות גדולה, ונשלחים הביתה. היום נודע לנו שתכנית "היל"ה" סוגרת את שעריה. אנחנו מדברים על תכנית "קרב", שהמכתבים כבר נשלחו ותכנית "שלבים", שחלקים ממנה נקרעו, ועוד ועוד, תנועות הנוער. זאת רשימה שהולכת ונגמרת.

ברמה הפרוצדורלית, אתה אדוני היושב-ראש וגם מנהלת הוועדה יהודית, יודעים לספר למה פרוצדורלית הדבר הזה קורה, בגלל קרבות פוליטיים על תקציב – ברמה של החינוך, בהרבה מאוד מקומות, בוודאי בפריפריה, זה ליבת החינוך. ולכן, למול הדיון הזה, שהוא מאוד חשוב לגבי איך אנחנו ממשיכים ופורצים דרך תוך שימוש בהזדמנויות, אני חש שאנחנו בקרבות בלימה כנגד כרסום בליבת החינוך בהרבה מאוד מקומות ולכן, הדיון הזה הוא חשוב אבל חשוב גם לוודא שהמריבות הפוליטיות נגמרות ושלא נפגעים תלמידי ישראל.

חברתי, חברת הכנסת אורלי פרומן, שהיא אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה ויש לה גם ניסיון ניהולי בנושא הזה אומרת כל הזמן, וזאת אמירה שבעיניי היא חשובה, שמעולם, בהיסטוריה של מדינת ישראל, לא נפגע החינוך באופן שבו הוא נפגע היום כתוצאה מקרבות פוליטיים.

ולכן, צריך לעשות כל מה שאפשר, ואני יודע שאתה עושה את זה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שפע, חשוב להפעיל כל מאמץ וכל כוח שיש לנו על-מנת לוודא שתלמידי ישראל לא נפגעים מתוך הקונסטלציה הפוליטית הנוראית שאנחנו מצויים בה.

אנחנו לגמרי אתך במאבק הזה.

כל היום אנחנו נאלצים להתעסק בלבלום ולנסות להציל תכניות שנסגרות, בלי סוף. באמת, פעם ביום-יומיים, ברור ודאי שזה קשור לאתגר התקציבי, וברגע שהתקציב והתכניות האלה לא בבסיס, אז זאת הבעיה.

אני רוצה להגיד מילה על זה: הקורונה מייצרת מצב שהקרב על התקציב הפוליטי מייצר מצב שהתכניות נסגרות אבל צריך להגיד את האמת: הן נסגרות כי במשך הרבה שנים משרד החינוך לא השכיל לשים אותן בבסיס התקציב שלו, וברגע שהכסף תוספתי אז כשאין בסיס, סליחה, אנחנו משלמים את המחיר הכבד. אגב, זה נכון גם על תנועות וארגוני הנוער. אני מזכיר לכם – אותה בעיה. הם כרגע עברו למשרד אחר בגלל הפיצול במשרד, ובגלל שהם עברו למשרד, כל התוספת שלהם נעלמה וזאת הבעיה. אגב, אנחנו נדאג גם לזה וגם בקרב או במאבק על התקציב של תנועות וארגוני הנוער אנחנו לא נוותר והכסף יגיע אליהם בהמשך הדרך.

אני רוצה להזכיר לכולכם שבחרנו פה לראשונה להפוך את ועדת החינוך לוועדה שמייצרת שיתוף ציבור ופונה לציבור להביע בפנינו את עמדותיו ודעותיו בהרבה מאוד נושאים, וגם בנושא הזה פנינו. אז אני רוצה בבקשה שרן מ"תובנות", הפלטפורמה שאנחנו משתפים אתה פעולה כדי לתת לציבור להציג את עמדותיו, יציג מצגת קצרה. אחרי זה, אנחנו נעבור לשמוע את היוזמה של "מפרש" של קרן לאוטמן.

רן, בבקשה. צהרים טובים.

צהרים טובים. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה ולוועדה. אני רוצה להציג בקצרה את הנקודות המרכזיות שעלו מהשאלה ששאלנו, אז אם אפשר להציג את המצגת. עד שהיא תוצג, אז למעלה מ-2,000 איש נכנסו לזירת ההתייעצות, למעלה מ-500 תשובות שהתמקדו בשאלה שמדברת על ההזדמנויות החינוכיות והפדגוגיות. השאלה עכשיו מולכם. אפשר לדלג לשקף הבא. אתם רואים את כמות המבקרים, ככה נראה אתר ההתייעצות לכל מי שנכנס עם למעלה מ-500 תשובות.

בואו נעבור בקצרה על התובנות המרכזיות: אז כמעט 50% מהמשתתפים הדגישו את הנושא של ההזדמנות לצמצם את מספר התלמידים והתלמידות בכיתה או להקטין את הקבוצות. בהתייחס למתווה, המיקוד הוא כמובן על הגנים ועל כיתות א' ועל החשיבות של יצירת קבוצות למידה קטנות גם בגילאים הצעירים. אני חושב ששתי התובנות הנוספות גם מתקשרות לאותה סוגיה. יש פתרונות יצירתיים ליצירת הקבוצות האלה, אחד מהם הוא יציאה למרחב הפתוח, מחוץ לבית הספר בדמות תכניות של"ח או פעילויות ספורט, שגם ככה בנויות על שני מדריכים, ואז גם מאפשרים לגוון את הלמידה ואת ההתנסויות החינוכיות וגם נותנות פתרון לסוגיית הקבוצות וגם לסוגיית כוח האדם. בסוף זה מדריכים שנוספים על כוח האדם הקיים. בטח ובטח היכולת לשלב בין חינוך ותרבות, וכל היכולת להכניס פעילויות תרבות שהן מבוססות על קבוצות קטנות ולאו דווקא על בתוך אולמות גדולים, ולתת לזה גם מענה לעולם התרבות בתקופה הזאת, ולתת הזדמנו למערכת החינוך להכניס תכנים חדשים. אז אלה שלושת התובנות המרכזיות.

עוד ארבע תובנות קצרות בשקף הבא: אז כמובן עלה נושא התשתיות וזמן ההיערכות שהיה קיים והתשתיות שעדין חסרות. עלתה הסוגיה של היכולת או השינוי שהמורה צריך לבצע מבחינה פדגוגית ולהפוך ולהיות מלווה ומנחה ולאפשר למידה עצמאית.

עלתה שוב הסוגיה של האוטונומיה והחופש המקצועי, גם למנהלים וגם למורים, בהכנת והעברת התכנים החינוכיים.

נושא נוסף שעלה ויכול להיות מאוד מעניין זה הנושא של מיקוד ההיערכות בתהליכי הקליטה, גם לתלמידי כיתה א' ובטח ובטח לכל התלמידים בשילוב המיוחד. זהו בקצרה.

מתחת לכל תובנה כזאת, בשקף הבא, אפשר לראות את המשפטים שמחוברים. התהליך עדין פתוח בשבוע הקרוב, אז אני מזמין את הוועדה להמשיך ולשתף ולהביא קהלים חדשים לתוך החשיבה המשותפת כדי שנוכל להביא את הקולות מהשטח.

תודה רבה. אני רק מבהיר ומתזכר, למי שלא יודע, שאנחנו מעלים בפלטפורמות שלנו אפשרות לאנשים להשתתף בדיוני הוועדה ולהביע את דעתם. מעל 2,000 שנכנסו למערכת ו-500 שהגיבו, פשוט מיצרים את העמדות שלהם על מה ההזדמנויות הנכונות בעקבות הקורונה שאפשר ליצור שינוי במערכת החינוך, והמערכת אוספת את זה לתובנות מרכזיות, שאותן ראינו עכשיו. רק רציתי לוודא שכולם מבינים את התהליך. רן, תודה רבה. כרגיל, אנחנו ממשיכים לעקוב.

אגב, המערכת חוזרת לאנשים לפי התובנות שלהם, במידה והם עלו פה לדיון. כלומר, זה לא רק שהם כותבים את מה שהם רוצים אלא אנחנו מחזירים להם פידבק שהנושא שלהם עלה או טופל או קודם, תלוי מה קורה עם כל נושא.

אני רוצה בבקשה לעבור אליך, יעל נאמן. מבחינתנו, המהלך המרכזי של הישיבה הזאת. בבקשה, יעל.

צהרים טובים. אני מנכ"לית של קרן פילנטרופית שנקראת "קרן לאוטמן". אנחנו תומכים בימים רגילים, תמיד, בחינוך ובקידום ה - - - והשותפות בין אזרחי ישראל. בתוך הפעילות שלנו, אנחנו עוסקים בחינוך במובן הרחב והמערכתי. יש לנו שותפויות עם משרדי ממשלה, כולל עם משרד החינוך ועם הרבה מאוד ארגוני שטח ואנשי חינוך. ובתוך כך, היינו שותפים בהקמה של מיזם שנקרא "מפרש", שהוא זה שהוביל את תהליך ה"קורונה סטודיו", שעליו אנחנו רוצים לדבר היום ואותו אנחנו נציג כמהלך שנעשה בתוך ימי הקורונה, ממש בסגר הראשון שהיה, והוביל לתובנות והמלצות ומסקנות וממש צעדים יישומיים, שאותם נרצה לחלוק אתכם היום.

כמה מילים על "מפרש", לפני שאנחנו צוללים לתוך המודל של ה"קורונה סטודיו" ומה עשינו שם: אנחנו גוף שקיים כבר שמונה שנים, שהבסיס של הפעילות שלו נשען על ההנחה שאת החינוך – הפוטנציאל והסיכוי לעשות חינוך טוב יותר נמצא בהעצמה של מנהלי בתי הספר ושל הצוותים שלהם כי שם נעשה החינוך, בבתי הספר. ולכן, בהם אנחנו משקיעים. אנחנו משקיעים במנהלי בתי הספר שבאים עם הצוותים שלהם לתכנית של שנתיים אצלנו, ויש לנו גם תכניות יותר רכות או פחות אינטנסיביות, ואנחנו מסייעים להם לשנות את התרבות בבית הספר שלהם לתרבות של יזמות וחדשנות, להוביל מיזמים ומהלכים שהם ממש משני בתי ספר, כל אחד או כל אחת, הרוב זה מנהלות במערכת, כמו שאתם יודעים, על-פי הקהילה שלה, בית הספר שלה, הצרכים שלה. אצלנו באים כולם, יש לנו מכל המגזרים, מכל שלבי הגיל, מכל סוגי החינוך. כולם מגיעים אלינו ל"מפרש", וכאשר פרצה הקורונה ובתי הספר נסגרו מתי שהוא לפני המון שנים באמצע מרץ, אז אמרנו: מה עושים עכשיו? איך ננצל את ההזדמנות הזאת שנוצרה, להסתכל על המצב וגם להציע פתרונות למצב של הקורונה אבל גם אולי להתייחס לזה ממש כמו שרן אמר קודם, כהזדמנות לעשות איזה שהוא שינוי שמערכת החינוך מייחלת לו.

אפשר שאלה? כמה באמת ממערכת החינוך הערבית נמצאים אצלכם, ב"מפרש"?

למעלה מחלקם באוכלוסייה. יש לנו לפחות 30% בתי ספר ערבים שמגיעים ל"מפרש".

יש הבדל בפיזור הגיאוגרפי?

לא. יש לנו מנגב ויש לנו מהגליל, יש לנו מהמשולש. יש לנו ממש מכל הארץ.

תודה.

אם תרצה, נוכל אחר-כך לחלוק אתך דוגמאות יפהפיות למהלכים מקסימים שנעשו בבתי ספר ערבים, ביחד ולחוד. גם מהלכים מערכתיים נעשו.

אז אם תוכל להעביר לשקף של חודש פתיחת שנת הלימודים – אנחנו חודש לפתיחת שנת הלימודים, ואנחנו כולנו – אני חושבת שהסיפור של החינוך נוגע לכלל אזרחי ישראל שנמצאים בסוג של בלבול מערכות. כמובן שיש הרבה חוסר ודאות, לא יודעים מה יהיה אבל גם בתוך המתווים והניסיונות לנבא התרחשויות בספטמבר ולפתוח את מערכת החינוך – כבר היום ברור כמה אתגרים מאוד מהותיים שקשורים בפערים בחינוך, שגם ככה קיימים ומעמיקים בתקופת הקורונה גם סביב הנושא של התשתיות אבל גם סביב נושאים פדגוגיים שקשורים בעובדה שמרבית המורים לא הוכשרו ולא הוכנו לתת חינוך באמצעים מקוונים בלבד, גם המודל ההיברידי דורש היערכות מאוד מיוחדת. הדברים קשורים באתגרים של חינוך פרסה – איך הם נותנים מענים רגשיים, איך משנים את הרגלי הלמידה, איך מטפחים מיומנויות של המאה ה-21, והכל בתקופה שבה הילדים מגיעים באופן חלקי מאוד לבית הספר.

אז סביב זה, אנחנו רוצים להציג מהלך מאוד ייחודי, שיזמנו אותו כתכנית "מפרש" אבל השתתפו בו הרבה מאוד אנשי חינוך, גם מהשטח וגם מארגונים. במהלך של ה"קורונה סטודיו", היו לנו 30 ארגונים שותפים, ארגונים שעוסקים בחינוך ביום-יום, ואפרופו מה שאמר חבר הכנסת להב, זה נכון שהיום ארגונים שמתעסקים בחינוך ועובדים עם משרד החינוך יד ביד בימים שבשגרה, מאחר ואין תקציב, הם עומדים היום ולא יודעים איך הם יוכלו להמשיך את הפעילות שלהם כי כל ההתקשרויות של משרד החינוך כרגע בהקפאה, וזו אכן סוגיה מאוד כואבת.

הארגונים האלה באו והצטרפו למהלך הזה, ואני מעבירה לחברתי, ד"ר בת חן וינהבר, להציג את המהלך.

תודה. צהרים טובים. אני אמשיך מהנקודה שיעל הפסיקה: יצאנו ל"קורונה סטודיו" מתוך הבנה שמה שקורה בקורונה הוא גם הזדמנות. בתוך בתי הספר קרו פעולות שחיכו להן הרבה שנים שיקרו במערכת הזאת. אני חושבת שחלוקה לכיתות קטנות או לקבוצות קטנות זה רק רכיב אחד בתוך התמונה המלאה. דברים ששנים מנסים לפרק אותם אבן אחרי אבן פתאום נפתחו.

אמרנו – בואו ניקח את כל הטוב הזה, את כל ההזדמנויות האלה ונהפוך אותן לבסיס של התכנון של איך צריך להיראות החינוך בשנים הבאות, כשהרעיון הוא לפתוח את ה-1 בספטמבר, עם קורונה או בלי קורונה, עם חינוך מתקדם יותר. חינוך מתקדם יותר, לפחות לטענת הגופים שהיו שותפים בתוך התהליך הזה – בואו נעבור לגופים כי זאת חבורה מאוד מאוד גדולה של גופים. הנה רשימת הגופים, וזו רשימה חלקית. יש עוד אנשים שבאו באופן פרטי, אנשי חינוך גם מהשטח וגם מגופים שונים – גופים שעוסקים בקידום חינוך בהרבה מאוד היבטים לאורך השנים – התקבצו ביחד ודנו על בסיס פרקטיקות שקרו בשטח, על בסיס מה שאנשים עשו, מה כדאי לחלץ מזה? כי אם אפשר לעשות את זה בזמן קורונה, כשאין תקציב מיוחד ואין תנאים מיוחדים ואין כמעט כלום – להיפך, יש שבר גדול אבל בכל זאת, צומחות פרקטיקות חדשות – בואו ננסה להחזיק אותן ולשמר אותן.

ראיתי שפסחת על שקף שהיה מעניין.

לא, חוזרים, אל תדאג אבל תגיד, אתה מקדם אותי.

ממש אחד לפני. חשבתי שראיתי שם מה אתם מזהים - -

הנה, לזה אנחנו מגיעים.

אני מתנצל.

אין על מה להתנצל בכלל.

מקדים את המאוחר.

בדיוק, אתה מקדם אותי, אז אני באמת אתקדם: עיקר הדברים שמצאנו – אז בואו נתקדם במצגת גם – זיהינו חמישה מימדים שהתרחש בהם שינוי בזמן אמת בזמן הקורונה, שהוא שינוי, ואני אומרת: המצב קשה אבל הוא שינוי מבורך והוא יצר מקומות שהסתכלת, אגב, בכל סוגי החינוך, בכל המגזרים בכל רחבי הארץ, זה לא אפיין רק קבוצה מסוימת מאזור מסוים. קיבלנו דוגמאות ממקומות יפהפיים ועשינו קבוצות דיון על פתרונות יפהפיים אבל המימדים האלה שאתם רואים פה – המימד הפדגוגי, מי מלמד, מתי מלמדים, איך מלמדים, איפה מלמדים ובכלל, האם יש לומד ומלמד? אולי בכלל כל הקונספט זה צריך להשתנות?

זה היה רכיב מאוד מאוד מרכזי – הפדגוגיה. אני חושבת שהדיון שלכם באמת מזמן את זה כי קרה שינוי – בואו נחזור אחורה.

חד-משמעית.

קרה גם שינוי בקשר האישי-רגשי בין מורה לתלמיד. פתאום המקום הזה קיבל עומק ורבדים חדשים, במיוחד אני אומרת, אצל ילדים שנמצאים על גבול הנשירה ממערכת החינוך. היה מאבק מאוד גדול של אנשי חינוך להחזיק אותם במערכת ולא לתת להם לברוח או להיעלם, ונוצרו קשרים חדשים מאוד טובים במקומות שהצליחו. וכן הלאה וכן הלאה. במימד החברתי-קהילתי – אנחנו תכף אולי נרחיב.

אני רוצה לעבור לשקף הבא שמסמן - -

דווקא להגיד – זה למשל דבר מאוד מדאיג אותי. אני עבדתי כמה שנים בחינוך ונוצרו הזדמנויות, ללא ספק אבל נוצרו גם כמה דברים שמאוד מדאיגים אותי ואני חושב שהם יעמיקו את הפערים. בכל מה שנוגע בחינוך המיוחד – שהכלים שהיו כמו זום וכל הדברים האלה לא היו מונגשים לכל האנשים, לחלק מצוות ההוראה – הבעיות של התשתית בחברה הערבית, אין אינטרנט וכולי וכולי. אז חלק גדול מהתלמידים בכלל הפסידו המון בכל השינוי שקרה.

אני, כמי שמאוד מעסיק אותו העניין החברתי, דואג גם לריחוק הזה כי בבתי הספר הילדים רוכשים המון כלים חשובים ברמה החברתית. זה דברים שמדאיגים אותי.

יש הרבה דאגות שצומחות בתוך המרחב הזה, פערים זה אחד מהם. אני חייבת לומר לך שמהנתונים שלנו, לא רק במקומות שאין אינטרנט לא היה חינוך. רק במקומות חזקים למיניהם, שבית ספר לא נתפס רלוונטי, ילדים חתכו. הם לא היו שם, לא בשיעורים ולא עשו משימות והקשר עם בית הספר היה מאוד חלש. ולכן, הסיפור הזה הוא בעיקר הזדמנות. אנחנו עשינו כמה תהליכים קצרים שקראנו להם "מאיצים". אחד מהם עסק למשל בנושא של החברה הערבית בזמן קורונה ורמדאן ביחד – איך מתמודדים עם שני האתגרים במשותף. אנשי חינוך ישבו והציעו פתרונות ורעיונות אחד לשני – קיבצנו אותם והפצנו אותם. אותו דבר עשינו על איך מתפקדים בתקופה שבה אין תשתיות, במקומות שבהם אין תשתיות מכל מיני סוגים: חינוך מיוחד, מקומות מסוימים בפריפריות החברתית – אתגר שהוא לא רק של החברה הערבית, הוא כללי - -

יש גם חברה חרדית.

נכון. ולכן, לקחנו שאלות כאלה ועסקנו בהן, וכל מה שאתם רואים כאן זה כבר תוצאה של עיבוד של זה, ואני רוצה להגיע למקום שחבר הכנסת רם שפע רצה לקדם, ועל זה אנחנו מאוד מאוד מברכים, איך לוקחים את החשיבה הזאת והופכים אותה לשיטתית במערכת. איך לא עושים את זה רק אצל כמה מורים שיודעים לעשות את זה באופן עצמאי וטבעי או כמה מנהלים מובילים. תכף נעלה, אולי זה הזמן להעלות את אחד המנהלים שרוצה לספר פה על דברים שנעשו בתקופה הזאת.

את מדברת על תכניות כמו "היל"ה" ותכניות אחרות?

לא, אני מדברת על - - - 10 אצבעות של אנשי חינוך ושיתופים שלי עם הקהילה המקומית.

את עובדת משרד החינוך? לא הבנתי.

לא, לא.

אני אגיד את הקונטקסט: מטרת הישיבה – בעצם אנחנו מזהים שיש משהו ברור וגם אמרתי קודם שאני לא אומר את זה בהתרסה אלא גם בהבנה – המשרד עכשיו באתגר אדיר לקראת פתיחת השנה עם הקורונה. בסוף, נוצרות המון הזדמנויות חינוכיות מתוקף זה שיש פחות פיקוח והמשרד פחות נמצא שם ואפשר לצאת מהכיתה ויש המון המון הקשרים. אז החלטנו לייצר דיון שמתמקד באיזה הזדמנויות אפשר לקחת מהשטח ולנסות להפוך אותן למוטמעות במערכת בשנה הקרובה.

של מה, של עמותות?

אז אמרתי בהתחלה - -

אני שמחה, זה מתקשר לדיון הקודם של זהות יהודית. אמרנו שצריך רק את החינוך הרגיל...

אני לא אמרתי את זה בדיון.

רם, אני מאוד שמחה שעברת שינוי. אגב, אני בעד. שלא תתבלבלו – אני בעד להכניס כמה שיותר...

עכשיו פורסם ששר החינוך ביקש לדחות את כל הישיבות של היערכות לשנה הבאה לשבוע הבא. אז אני מציע שמאחר והוא חבר מפלגתך, אולי ראוי שהממשלה תמנה פרויקטור כי הנושא הזה לא מטופל.

לא, הפרויקטור הוא השר, הוא מכובד, הוא נהדר. יש לו צוות מצוין. אני אעדכן אותך: הוא הקים גם מועצה - -

בסדר, זה לא הדיון. אני רק אגיד, חברת הכנסת שטרית, שבדיון שהיה בנושא התחדשות יהודית, שהיה מעניין מאוד, לא אמרתי בשום שלב את זה - - -

אתה לא זוכר מה היה השיח?

זוכר, זוכר. אמרתי שבעניין הזה - -

אמרו, מה קרה למורים? איפה המורים? למה המורים נעלמו? למה צריך להביא גורמים חיצוניים שייכנסו?

רגע, אני רוצה להגיד משהו משמעותי, שיהיה ברור: הגורם החיצוני פה הוא גורם מתכלל לנסות להציל את המורים ולא להחליף אותם. זה משמעותי מאוד. תגידו את זה יותר טוב ממני - -

לא, לא, ההיפך. תקשיב - -

- - אבל רק צריך להגיד.

תקשיב, אני אסביר לך את זה בצורה - -

קטי מעוררת מהומות אבל בעצם היא מסכימה עם כולנו.

אני אסביר לך את זה בצורה מטאפורית: אני שייכת לדור הזה שקראנו ספרים, את היודע - -

ואת גם היית מורה.

- - יוראי שייך לדור הזה, שאני קוראת לו "דור המיקרוגל". אתם רואים הכל מהר. עכשיו, מה שכנראה מביאים לנו זה דור ה-360 מעלות. זה אחלה, זה מצוין. אני גאה.

נסכם שלכולנו יש עתיד.

ברור. לכולנו יש עתיד בליכוד.

חברים, יפה, נתתי לכם את זה, אנחנו חוזרים לעניינינו.

אז אנחנו רוצים שמנהל בית ספר, רועי טפליץ, ידגים על כמה יישומים שחלקם עולים מההמלצות והנחות היסוד של ה"קורונה סטודיו", אם אפשר.

שלום. קודם כל, תודה רבה על ההזדמנות לשתף כאן, בעשייה שלנו בבית הספר, ולקחת חלק בדיון החשוב הזה. אני מנהל בית ספר "שבילי רעות" במועצה האזורית מנשה. אנחנו בית ספר יסודי, א' עד ו', אנחנו חלק מקרית חינוך שמונה שישה בתי ספר, שלושה יסודיים-ממלכתיים, בית ספר ממלכתי-דתי, בית ספר לחינוך מיוחד ושני בתי ספר על-יסודיים. כולנו נמצאים באותו קמפוס, באותה קריית חינוך.

אנחנו בית ספר צעיר בן ארבע שנים, נולדנו עם אתגרים גדולים מאוד. נולדנו כבית ספר צונח, כמו שאני קורא לו - -

עד איזה גיל? בית ספר צומח, עד איזה שנתון?

לא בית ספר צומח אלא בית ספר צונח, ככה אני מגדיר אותו.

לא טוב.

לא, לא, דווקא לצנוח זה דבר נפלא, מניסיון. אנחנו בית ספר שמונה היום 422 תלמידים ב-15 כיתות. כשנוסדנו לפני כארבע שנים היינו 10 כיתות עם 256 תלמידים. נולדנו עם כיתות א' עד ה' שעברו, חלקן ככיתות אורגניות וחלקן ככיתות שהתערבבו ונבנו מחדש מבתי ספר אחרים במועצה. אתגר נוסף היה שנולדנו לתוך אתר בנייה, בית הספר נבנה תוך כדי השנה הראשונה שהפעלנו אותו. אני מספר על כל האתגרים האלה כי האתגרים האלה יצרו אצלנו בצוות רוח חלוצית ויזמית חזקה מאוד, מה שעזר לנו מאוד בהמשך, וכבר אני אתייחס איך.

כעבור שנתיים מיום ההקמה אני הצטרפתי לתכנית העמיתים של "מפרש", שהיום אני הבוגר שלה, אני אחד הבוגרים שלה. בתכנית הזאת הצורך הראשון, הצעד הראשון היה לזקק את הצורך שלנו, מה בעצם הדבר שאנחנו צריכים. ואחרי תהליך של זיהוי צרכים ופנייה לכל הקהלים, בין אם זה לילדים שלנו, התלמידים, בין אם למורות ולצוות ובין אם זה להורים ולקהילה, הגענו למסקנה העצובה אבל המאוד חשובה, שאנחנו באמת לא רלוונטיים. בית הספר לא רלוונטי לחיים של הילדים, לא היה רלוונטי לחיים של ההורים וגם במידה רבה לא רלוונטי לצוותים.

ולכן, החלטנו שהצורך שלנו יהיה להיות רלוונטיים. איך מלמדים להיות רלוונטיים, איך הופכים להיות רלוונטיים? אנחנו בחרנו לעסוק בשלושה צירים: הציר הראשון הוא ציר הבחירה, שהיום, ברוח התקופה, נקרא גם גמישות. הציר השני הוא ציר העצמאות, שהיום הוא גם אוטונומיה. הציר השלישי הוא ציר המעורבות, שהיום אנחנו מתייחסים אליו גם כקהילתיות, חיבור לשותפים נוספים.

אלה שלושת הצירים שבחרנו להתמקד בהם. לא ידענו עד כמה הצירים האלה יהיו רלוונטיים ביום שבו תגיע הקורונה. איך יצרנו את השינוי? בעצם הפכנו את בית הספר לבית. הילדים מגיעים לא לבית ספר רגיל, עם כיתות רגילות, הם מגיעים לבית שבו יש מטבח ויש סלון ויש חדרי עבודה. הם עובדים בתוך המרחבים האלה. שינויים נוספים היו גם שינויים במערכת השעות. שינויים בפדגוגיה, בתפיסה של מה זה מורה ומה התפקיד שלה וזה דובר פה קודם. אני שהרבה מאוד נקודות שרן העלה, תובנות שעלו בתחילת הדיון - -

תגיד לנו בבקשה מה גיל התלמידים אצלכם?

חבר הכנסת אבו שחאדה שואל מה גילאי התלמידים.

כיתות א' עד ו', גיל שש עד גיל 11.

רועי, אני חושבת שכדאי שתספר על כמה דוגמאות מתקופת הקורונה.

בבקשה, ואנחנו מתכנסים תוך כדי כי יש המון אנשים שרוצים לדבר.

כן, כן. אז באמת הדוגמאות ששימשו אותנו ביום שבו הופיעה הקורונה ונמצאות כולן בתוך המודלים של היום שאחרי, אנחנו בחרנו רק ארבע ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות אבל אני אפתח בדוגמה הראשונה של שימוש בפלטפורמות פופולריות: אז דווקא פה אני רוצה לתת דעה לא פופולרית – אנחנו לא מצאנו את הזום ככלי יחיד ובלעדי שאתו אפשר לעבוד. הבנו מהר מאוד את המגבלות שיש לזום. הזום מדמה באופן די מלא כיתה פרונטלית, למידה מסורתית, שאנחנו מנסים כמה שאפשר להיפטר ממנה.

אז מה כן עשינו? עשינו שימוש בפלטפורמות שנוחות לקהילה שלנו – קודם כל, הוואטסאפ. הוואטסאפ נגיש לילדי כיתות ד',ה',ו', שמחזיקים כבר טלפון נייד והוא גם נגיש להורים של ילדי כיתות א'-ב', ועשינו הרבה מאוד שימוש בלמידה מרחוק שלנו בכלים של הוואטסאפ. המורות צילמו סרטונים, בנו מערכים ומאגר של סרטוני הקנייה שנשלחו להורים, לא רק לילדים, בהתאמה לגיל. הילדים היו רואים את הסרטון, היו יכולים לחזור עליו מספר פעמים, ללמוד אותו וגם לצלם ולהקליט את עצמם ולשלוח משוב למורה, ובעצם כאן הייתה למידה - - -

כלים נוספים שהשתמשנו בהם – כלי הגוגל. אנחנו כולנו עובדים על בסיס האתר והתשתיות של גוגל. יש לנו כלים של דרייב, הילדים שותפו ב - - - עבדו על מצגות, עבדו על טאבלטים והעברנו את כל הלמידה שהתקיימה בכיתה באופן פרונטלי או בצורה פרטנית, ללמידה על בסיס הכלים האלה.
דבר נוסף - - עלתה פה שאלה?

לא. תודה רבה. אני חושב שבאופן כללי אנחנו לא רואים פה הרבה פעמים מנהלי בתי ספר שמדברים על איזה אפשרויות ומה החזון ומה העתיד ולא רק עסוקים באתגרים שיש לכם, הפרוצדוראליים, ויש אין סוף, אני בטוח. יש לי מספר חברים מנהלי בתי ספר שבאמת מאוד מאוד מוטרדים, ותודה לך שהסבת את תשומת ליבנו שאפשר גם להיות מוטרד מהפרוצדורות של פתיחת שנה וגם להתעסק בעומק החינוכי. יישר כוח על זה. אם יש עוד מישהו ספציפי, שרוצה לדבר - אז להיות מאוד יעילים.

אנחנו רק רוצים לסגור את הפרזנטציה שלנו, עם הנחות היסוד ששאלתם מה גילינו.

נכון.

אז גילינו קודם כל – קודם תיארנו את המרחבים שבהם התרחש שינוי, שזה כל מה שהופיע קודם ושאלות הנחות יסוד גדולות השתנו במציאות של קורונה והלוואי, מבחינתנו, שיישמרו לכל השנים הבאות. אני שוב מדברת מעיניהם של אנשי חינוך, לא מעיניהם של מישהו חיצוני.

הנושא של אוטונומיה וגמישות – שר החינוך הצהיר על זה בכניסה שלו לתפקיד. הסיפור של לתת אוטונומיה אמתית הוא רכיב יסוד בסיפור הזה. אי אפשר, עם כל הניסיון, לתת מתווים שיורדים מלמעלה. השטח הוא אוסף של מסגרות מאוד מאוד שונות. הקרבה ללקוח בקבלת החלטות היא קריטית. לא ניתן לקבל את כל ההחלטות ברמה גבוהה וצריך להאמין באנשים ולתת להם את היכולת ללכת. אגב, תראו מה קרה לתלמידים בסיפור הזה – התלמידים שקיבלו אוטונומיה וידעו לקחת אחריות על תהליך הלמידה, קרה להם הרבה מאוד בתקופה הזאת. רוב תלמידי ישראל עדין לא שם כי לא חינכנו אותם לזה. ברובם הם רגילים שמחזיקים אותם ומנהלים אותם ואומרים להם מה להגיש ומתי להגיש ומה ללמוד ומתי ללמוד.

איך התהליך הזה של האוטונומיה מתיישב עם התהליך ההפוך שרוצה לעשות מערכת החינוך, של האחדה? של לעשות אנשים דומים ולעשות בחינות לכולם כאילו הם כולם אותו דבר בכל הבעייתיות הזאת? אני נגדה, דרך אגב, אבל אני שואל מבחינת הפתרון, איך מתמודדים עם זה.

אני לא יודעת.

גם בימים שבשגרה יש בכל זאת דיפרנציאציה בתוך המערכת בין סוגי החינוך. זה שהמערכת מופרדת לארבעה זרמים, עם קוריקולום שונה ביניהם ועם דרכי דגשים ודרכי חינוך אחרות אבל יש בתוך המערכת גם זרמים שונים. זה לא שהכל לגמרי לגמרי - - - נכון, בסוף הכל מתכנס לבחינות הבגרות ועל זה אפשר לנהל שלוש ישיבות של ועדת החינוך.

עדין 15 שנים במערכת חינוך, אפשר לתת אוטונומיה למורים, למנהלים, למנהלי אגפי חינוך להתאים. בסוף יש יעד. את יודעת, אפשר ללמוד מתמטיקה ככה וככה וזה צריך להיות מותאם לתלמידים, לכל תלמיד ותלמידה. אפשר לקחת את תכנית הלימודים וללמד אותה בכל מיני אופנים וזה לא אומר שזה האחדה. הברוך הגדול עכשיו הוא זה שחצי מילדי מדינת ישראל לא לומדים – שהתגלה בקורונה – לא לומדים בכלל בתפיסות מתקדמות למאה ה-21 אם חצי ממערכת לא מתוקשבת, אז איך לומדים הילדים האלה? זה הצית את כל האיום של המערכת בזמן מאוד קצר.
אני לא רואה שה-1 בספטמבר ייפתח עם כל 1,700 בתי הספר שלא תוקשבו ופתאום המורים מלמדים אחרת. אני יודעת שהמורים עכשיו לומדים איך ללמד בזום, זה לא לקחת את השיעור וללמד, זו חשיבה לגמרי אחרת, גם מבחינת תהליכי הלמידה אבל אין ספק שאוטונומיה וגמישות הם מפתח להצמחת מערכת החינוך. כמה אנשים טובים יש שם? כמה רעיונות טובים יש להם? תנו להם רק "כאלף פרחים יפרחו" ותראו מה יקרה פה, במערכת.

אני נאלץ הרבה פעמים להסכים אתך.

אתן מזהות את הגמישות והאוטונומיה כהזדמנות שצמחה מתוך הקורונה? זאת אומרת...

זה היה מצב נתון, אי אפשר היה לשלוט במה שקורה בשטח. זאת אומרת, אפילו מורה אל מול 35 תלמידים היה צריך לייצר אוטונומיה כלפי אותם תלמידים. היו תלמידים שלקחו את האוטונומיה הזאת ופרחו כי הם יודעים לנצל את זה והיו תלמידים שהיה צריך לאמן אותם להיות אוטונומיים ולהיות אחראים על תהליכי הלמידה.

הבנתי. זאת אומרת, זה אנשי הוראה למול התלמידים, לא מערכת למול...

גם וגם. אם זה לא יבוא מלמעלה ומלמטה, זה לא יהיה. כל עוד המערכת מחזיקה חזק והלחץ יורד...

צריך לשחרר, צריך לשחרר. יישאר משרד החינוך רגולטור ויאפשר לרשויות המקומיות ולשטח ל...

בתקופה של הסגר ממש ראו את זה - - -

אני רק אגיד משפט: שתי הנחות – הנחת יסוד נוספת זה הרחבת השחקנים. הרבה יותר גורמים השפיעו על החינוך בתקופה הזאת, הבלתי פורמאלית, ש - - - נמחק עכשיו בעקבות ההחלטות התקציביות למיניהן. היה - - - מאוד משמעותי והפך את החינוך לחינוך בעל ערך ונתן מענים ויצר פתרונות לתלמידים שלא מצאו אותם. לכן, הסיפור של שחקנים נוספים צריך להילקח בחשבון.

הסיפור של פריצת גבולות וטשטוש גבולות – בית ספר לא יכול להישאר בועה שמתחילה ב-8:00 ונגמרת ב-14:00. העולם סביב הילד הוא 24/7. הוא מתפתח, לומד, קורים דברים 24/7.

כדאי מאוד מאוד לנצל את זה ולחבר כוחות נוספים ולייצר תהליכים משותפים, ובתהליך שעשינו יש גם המלצות מאוד קונקרטיות להרבה מאוד אפשרויות. אין מודל אחד, אין תשובת בית ספר ואף אחד לא מכתיב פה אבל יש מנעד אדיר של אפשרויות סביב העקרונות האלה שזוהו כעקרונות חותכי מערכת, ניתן לעשות חינוך אחר. וההזדמנות הזאת היא הזדמנות אדירה שאסור לפספס. הלוואי שהקריאה שתצא מפה תהיה כזאת שגם מעודדת לייצר חינוך חדש. לא רק להסתכל על מה עושים בלחץ של 1 בספטמבר. זה חשוב אבל זאת גם הזדמנות אדירה ובואו לא נפספס אותה.

תודה רבה לך ולכן באופן כללי. עוד מישהו?

יש דוגמה של מורה שלדעתנו כדאי לכם מאוד להקשיב לו, אם יש לכם עוד קצת סבלנות.

סבלנות זו בוודאי לא הבעיה שלנו. אני מתנצל שאני בחלק מהזמן טיפה בקשב למקום אחר אבל שר החינוך מאלץ אותי להתעסק בעוד כמה דברים תוך כדי, וטוב שכך. בסדר גמור, אני אתייחס לזה אחר-כך. בואו ניתן לאחד המורים. מי בבקשה?

צהרים טובים, אדוני היושב-ראש. אני בוגר תכנית "חותם" של משרד החינוך להסבת אקדמאים, ואני מורה למתמטיקה בבית ספר הספר "גיל רבין" בשדרות.

נשמח לדעת מאיפה הגעת למערכת.

אני הגעתי למערכת מעולם הפרסום וקצת מעולם הפיננסים. זאת השנה הראשונה שלי כמורה. חשוב לי להגיד שכשאתה מורה חדש, אתה כל הזמן עסוק בלהבין את הקשרים ואת ההשפעות שיש לכל המרכיבים האלה בתהליך החינוך. כמורה למתמטיקה אני קורא לזה: מלבן חסום במעגל. זה משהו שהשתנה לנו כתוצאה מהקורונה – מצד אחד, יש לנו תלמיד ומורה ומצד שני, יש לנו - - - בפלטפורמה שבה אנחנו רוצים ללמד, וכל אלה חסומים או מושפעים מתכנית הלימודים אבל חשוב להגיד שזה גם חלק מה"אני מאמין" שלי, שהמרכיבים האלה יושבים על הקשר האישי שיש לי כמורה עם התלמיד ואיך אני מפתח את הקשר הזה.

לכן, אני כל הזמן שואל איך אני מחזק את הקשר הזה, ובזכות הקורונה נוצר מצב חדש שבאמצעות זכות הבחירה, האוטונומיה והיזמות, שהיום לכל אחד מהמרכיבים האלה, גם למורה, גם לתלמיד, גם למנהל שנמצא מאחורי המורה – כל אלה אפשרו לנו לחזק את הקשר ולייצר למידה משמעותית, ואני אסביר בשתי דקות איך: דבר ראשון הוא גבולות הגזרה. ברגע שנתנו לנו ודאות וגבולות גזרה לעבודה מבלי לשנות אותן בכל רגע, סמכו עלינו שנדע מה נכון לתלמידים שלנו. אני מדבר כמובן באופן אישי, כך קרה עם המנהלת שלי, מתוך ההבנה, וזה החלק הכי חשוב ואמרה את זה חברת הכנסת פרומן, ששיעור פרונטלי הוא לא שיעור מקוון וצריך לדעת להתאים את הפלטפורמה לשיעור ולמורה, שיתחבר אליה ושיתחבר גם לתלמיד, וזה מה שאנחנו עשינו ועושים.

כל זה קרה באיזו שהיא מסגרת שהלמידה היא לא חובה, אז נוצר מצב שנאלצנו לשווק את השיעורים שלנו כמורים. אני יכול להגיד שלמזלי התיאבון של התלמידים גבר כי התחלנו לדבר בשפה ובתוכן שלהם. הם אוהבים את הטלפון ואת הטאבלט ואת המחשב, ופתאום פיסית כביכול אנחנו נמצאים שם. אני שלחתי לתלמידים שלי סרטונים בטיק-טוק. הם לא האמינו שהמורה שלהם נמצא באפליקציה הזאת. אני אוטוטו בן 40, מה הקשר לזה?. דרך אגב, בית הספר "גיל רבין" הוא בית ספר יסודי - -

עוד שני משפטים בבקשה.

אוקי. אז חילקנו את התלמידים לקבוצות קטנות, ממש. לא 18 תלמידים כקפסולה אלא קבוצות של חמישה ושישה תלמידים. יצרנו זמן פרטני. התאמנו את אופי הלמידה ופיסית יצרנו משחקים. כל הזמן המורים פעלו אצלנו בבית הספר באופן חצי-פורמאלי. יצרנו צוותי חשיבה, הקמנו בתוך 14 שעות אפליקציה לתלמידים, למורים ולהורים, הכל פרי יוזמת המורים. היזמות במקרה הזה הייתה בחודש הבחירה – הם אלה שיצרו משהו חדש. נתנו לנו לעבוד מתוך ההבנה והידע שלנו עם התלמידים, לקחנו את זה ופרצנו את הגבולות של בית הספר והכיתה כי התחלנו לדבר בשפה של התלמידים שלנו.

אלי, רק שאלה. שנייה בבקשה. אני כל הזמן חושב על החסם של הזמן בעניין הזה. אני מבין שאנחנו פה כבר לא מדברים במסגרת של שיעור של 45 דקות. אנחנו כבר עובדים ביחידות זמן שונות לגמרי כדי להגיע לכל הדברים האלה וכדי לעבוד עם כל-כך הרבה קבוצות ולחלק כל-כך הרבה משימות שונות וכולי, זה כבר אומר שהעניין של הלמידה זה כבר לא שיעור וכבר לא 45 דקות.

מצוין. אתה העלית נקודה משמעותית – הגמישות פה היא חלק מאוד מאוד משמעותי. מצד אחד, אפשרנו לתלמידים ללמוד בבוקר או בערב, שיבחרו לאיזו קבוצה הם נכנסים. שוב, הכל במסגרת שגרה וכללים שיצרנו. אתם מעדיפים ללמוד בבוקר? תלמדו בבוקר. לי היו שיעורים שלא לימדתי 45 דקות, לימדתי שעה ורבע. כן, ומה זה בדיוק לימדתי? תלמידים קיבלו משימות לבצע אם באמצעות המחשב או אם באמצעות החוברת שהייתה להם כבר בבית - -

אני לא רוצה לקטוע אותך, אלי, אבל אנחנו רוצים לאפשר להרבה אנשים לדבר. אם אתה רוצה, משפט לסיכום. אני מכבד אותך אבל צריך משפט סיכום.

משפט לסיכום זה בנושא של ההיברידיות והגמישות – תנו לנו לעשות את הדברים שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים את זה באמת טוב, תקשיבו לנו.

תודה רבה. חד-משמעית אנחנו יודעים שאתם יודעים, אנחנו יודעים שצריך להקשיב לכם ובגלל זה אנחנו פה. תודה רבה לך, באמת מעריכים.

אפרופו "להקשיב לכם", אני רוצה לעבור ליוזמה חינוכית של דור העתיד. אני אתן להם להציג את עצמם. מי נמצא אתנו? אלון?

שלום.

שלום אלון, מה שלומך?

מעולה. צהרים טובים ותודה רבה לך, יושב-ראש הוועדה, ולכל הוועדה על ההזדמנות. אני בן 17 מכפר-יונה, ואני ממובילי תנועת דור העתיד, שזאת תנועה חדשה שהוקמה על-ידי בני נוער, שכל ההתעסקות שלה וכל המטרה שלה היא לעדכן את מערכת החינוך כדי שתתאים למאה ה-21.

אני רק רוצה שתדע שבחצי דקה שהצגת את עצמך, אין חבר כנסת אחד ו/או אורח שלא התאהב. שלא חייך ושמח גם על הדברים שלך וגם שהוועדה נותנת לך הזדמנות, אם אפשר לקחת פה קרדיט קל... אז יישר כוח, בבקשה.

אז אגיד במילה קצרה, לפני שאכנס ליוזמה שאני בא להציג, שכל העקרונות של התנועה הזאת מבוססים על משהו כמו פחות או יותר 10,000 דעות של 10,000 בני נוער שונים, שבזכותם גיבשנו איזה שהוא מסמך המלצות מסוים, שמכיל את העקרונות שלנו.

מכאן אשמח בבקשה להיכנס לעזרה שאנחנו באים להציע היום, שהיא קצת יותר נוגעת לימי הקורונה – אנחנו, כתנועה, מאוד מאמינים לא רק בלהעלות את הבעיות ואת הדברים שצריכים לשפר אלא גם כדי להציע את הפתרונות עצמם וגם לעזור וליישם אותם. אנחנו מאוד מאמינים בבני הנוער. אנחנו, כבני נוער, מאוד מאמינים בעצמנו וביכולת שלנו להירתם למשימה לעזור לגופים השונים במדינת ישראל כדי להוביל את השינוי הזה גם בזמני משבר.

אני אשמח בבקשה אם יהיה אפשר להעלות את המצגת בנוגע ליוזמה - -

אתם רואים? יש נחת למורים.

לגמרי. בהחלט.

מצגת – אז למעשה, בקצרה, התכנית הזאת הוגשה עוד בימי הגל הראשון של הקורונה למספר גורמים שונים. זה מעלה איזו שהיא בעיה שעלתה בשיח הציבורי בתקופה הזאת, בהקשר ללמידה מרחוק, שהייתה איזו שהיא בעייתיות וקושי מסוים – גם קושי של התלמידים להתמודד עם כל-כך הרבה שעות בזום, כל-כך הרבה שעות בבית. מטלות ייעודיות מאוד מאוד גדולות ועומסים מאוד משמעותיים ששונים ממה שאנחנו רגילים אליהם וגם מצד ההורים, שהביעו איזה שהוא קושי מסוים גם לעבוד מהבית וגם לסייע לילדים שלהם לתחזק את הלימודים, לעזור בשיעורי הבית, בעבודות בכמויות המאוד לא פשוטות שניתנו.

(היו"ר קטי קטרין שטרית, 14:00)


ואנחנו מביאים איזו שהיא תכנית שבאה לפתור את הבעיה הזאת – תכנית חונכות שתהיה בהיקף לאומי.

אפשר לעבור שקף בבקשה – לתכנית שלוש מטרות עיקריות: 1. כמו שאמרתי, הקלה על הילדים. יש לנו הקלה לימודית. יש לנו חונך, נער, שמתלווה לילד ביסודי ועוזר לו עם המטלות ועם שיעורי הבית. אנחנו מקבלים פה איזו הקלה מסוימת בכמות ובזמן שנדרש כדי לבצע את המטלות.

הקלה נוספת היא הקלה חברתית – בימים לא פשוטים של סגר או ריחוק חברתי נוקשה, הקשר האנושי והחברתי מחוץ לתא המשפטי הוא מאוד נחוץ. קשר עם - - - חבר נוסף יצמצם את ה - - - הזה. אז כך אנחנו נותנים שתי הקלות מאוד משמעותיות לילדים.

שתי מטרות נוספות – האחת, צידוק הלמידה האישית. למעשה, אנחנו לוקחים את הכיתה הגדולה בזום או את הקפסולה ומצמצמים אותה לאחד על אחד או לאחד על שניים, ממש למידה אישית שנותנת מענה לצרכים המאוד אישיים והמאוד ספציפיים של כל תלמיד, וכך אנחנו ממנפים כל תלמיד לפי הצרכים שלו ולפי היכולות שלו ולאן שהוא יכול להגיע.

מטרה נוספת, כמו שאמרתי בהתחלה, היא גם להקל על ההורים ולאפשר להם להמשיך לעבוד בנוחות, וגם לתת להם תחושת הקלה שהילדים שלהם נמצאים בידיים טובות לאורך כל היום בפן הלימודי וגם בפן החברתי, שיש איזה שהוא ליווי ויש קשר מסוים נוסף מלבד אליהם, שיכול לסייע בכל מה שדרוש.

אני אשמח להעביר שקופית – מכאן, אני אשמח לצלול להוצאה לפועל, שהמטרה שלה להראות כמה קל ליישם את זה. הקושי העיקרי שלנו, של המסמך שאתו אני בא לוועדה במטרה לקבל עזרה, זה ה - - - אבל התכנית עצמה היא מאוד פשוטה.

אפשר לעבור שקופית – השלב הראשון זה שלב ההסברה. המטרה להגיע לכמה שיותר בני נוער, ילדים והורים, מכל רחבי הארץ בכל האמצעים. דרושה פה הירתמות של אמצעי התקשורת, של הרשתות החברתיות, של - - - וכמובן מפה לאוזן. כמו שאמרתי, המטרה היא להגדיל את נפח האנשים שמציבים ומבינים את המשמעות של תכנית כזאת ואת המשמעות שיש לה על ההקלה על מערכת החינוך, על התלמידים, על ההורים ועל הילדים.

אפשר לעבור שקופית – לאחר מכן, יש לנו את שלב הגיוס. בשלב הראשון, אנחנו רוצים להביא את שכבות הגיל שלומדות יותר שעות מרחוק. מן הסתם, הן שכבות הגיל שמתמודדות עם אותו קושי שעליו דיברתי, עם השעות המרובות בזום והמטלות מרחוק, שאיתן צריך עזרה בבית. - - - מתבקשים לתת מענה ולאחר מכן, אנחנו רוצים לתת מענה לשאר שכבות הגיל.

חשוב לציין ששלב ההסברה ושלב הגיוס הם שני שלבים שקורים במקביל – תוך כדי שאנחנו מפרסמים ומסבירים, אנחנו מתחילים לגייס אנשים, מתחילים ליצור את הרשימות ולחלק עדכונים - - -

אפשר לעבור שקופית – אחרי זה, אנחנו מגיעים לשלב של הפתיחה ההדרגתית. אנחנו עושים ראיונות אישיים לחונכים מהסיבה הפשוטה שאנחנו רוצים קודם כל להכיר את האדם שהולך לפגוש את הילדים, רוצים לראות שהוא באמת מתאים וגם רוצים להיות מאוד מעודכנים על איזה צרכים הוא יכול לתת. יש אדם, תלמיד תיכון, שהוא מאוד חזק במתמטיקה, ואני יודע שיש לי תלמיד ביסודי שהוא רק צריך את הסיוע במתמטיקה, אז מין הסתם שאני אשבץ ביניהם ואני לא אעשה שיבוץ שרירותי שהוא מאוד אקראי. תוך כדי זה אנחנו יוצרים את החיבורים בין הילדים, ההורים והחונכים.

אפשר לעבור שקופית - -

יש לנו עוד הרבה? אני רוצה לשמוע אחרים.

אנחנו תכף מסיימים. ממש עכשיו אנחנו מגיעים לשלב האחרון, שהוא לפני תחילת העבודה הרגילה, זה להפגיש בין החניכים להורים ולחונכים, ליצור איזו שהיא שבירת דיסטנס מסוימת, לאפשר קשר אמון בין ההורים לחונך וגם להכיר בין החניך לחונך. זה הכל בסך הכל.

אני אשמח לתת סיכום קצר אם אפשר – להעביר שקופית, זה תרשים – למעשה, התכנית הזאת, כמו שאמרתי, עונה על כל הבעיות של הלמידה האישית ומקלה על ההורים ועל התלמידים. התכנית הזאת מאוד פשוטה ליישום. אפשר להתחיל אותה בימים הקרובים בשיתוף פעולה של עוד גופים ממשרד החינוך והוועדה – להתחיל אותה כבר בתחילת השנה הקרובה, היא פשוטה. ודבר מאוד חשוב – התכנית הזאת יכולה לתת מענה לשעות מחויבות אישית בימים שבהם יש הגבלות ובני נוער רבים חוששים לצאת החוצה מהבית ולהתנדב פיסית. זה הכל. תודה רבה.

כל הכבוד. באמת, אני חושבת שהצגת מצגת מאוד ממצה את היכולות. יפה. דור העתיד - -

דור העתיד כבר פה.

ממש ככה. זה דור ההווה, לא דור העתיד. כל הכבוד, יישר כוח.

אני רוצה שיציג לפנינו גלעד בלינדר, מורה בבית הספר הדמוקרטי בפרדס חנה. אני חושבת שיש פה מיזם נוסף שכדאי שנשמע אותו. הוא נמצא אתנו? "כיתה זה לא קיר".

כן.

אז קודם כל תסביר מה זה "כיתה זה לא קיר" כי זה נשמע מאוד מאתגר.

אז קודם כל שלום לכולם, יושבת-ראש והועדה וחברי הכנסת. תודה על ההזדמנות. בתקופת הקורונה, בגל הראשון, ניסיתי קצת להבין איזה הזדמנויות הקורונה מאפשרת לנו, והבנתי שכל מיני התנגדויות וחסמים של כל השחקנים במגרש החינוכי למעשה ירדו. התלמידים שהיו רגילים להכתבות, ההורים שרצו רק שיעורי בית – אני מכליל – והמורים שנדבקו למצגות, אז פתאום הקורונה פתחה לנו הרבה הזדמנויות.

דבר נוסף – אותי, בתור מורה, תמיד תסכל שיש בעיות תקציב בבית הספר ויש תקן, ואיזה צוות יש בבית ספר. יש מורה לחינוך פיננסי, אין מורה לתכנות. פתאום הקורונה פתחה כיתות מכיתות רגילות לכיתות וירטואליות.

אז למעשה, היוזמה הזאת היא יצירת פלטפורמה של שיתוף ותיווך בין מורים, שהמטרה היא לעודד אותם לפתוח את הזום ולפתוח את הראש. אתן לכם כמה דוגמאות: למשל, אם אני לוקח שתי כיתות ממגזרים שונים לזום משותף של 60 משתתפים ואחרי זה מתפצלים לכיתות קטנות, אז אני לא צריך תקציב לאוטובוסים, אני יכול לקרב לבבות ככה.

אם אני מורה להיסטוריה ואני יוצר קשר עם עוד שני מורים להיסטוריה ואנחנו קובעים שאני מלמד מיתולוגיה יוונית והוא מלחמת העולם השנייה, והמורה השלישי על הרצל, ואני נותן לתלמידים בשלושת הכיתות להירשם חופשי לאיזה נושא שמעניין אותם. אם למשל אני מורה לחינוך פיננסי ואני מתנדב ללמד כיתה אחרת, אני מחפש מורה לכתיבה יוצרת או פילוסופיה, שיבואו ללמד את הכיתה שלי. זאת אומרת, שהזום מאפשר לנו ממש לשבור את קירות הכיתה ולנצל את המצב הזה ואת הפוטנציאל שלו.

דוגמה נוספת – למשל, אפשר לצרף שלוש כיתות לספרות, ללמד נושא בקבוצה גדולה של 100 איש ואחרי זה, להתחלק לחדרי זום קטנים של חמישה כל פעם כדי ליצור תוצר ולחזור למליאה.

כרגע, הרבה מורים בונים את הלמידה המקוונת ועדין בראש שלהם הכיתה היא קיר. יש ארבעה קירות כאשר למעשה אין שום מגבלות ואין מגבלות תקציב ואפשר לפרוח.

אני יצרתי קהילה – כרגע יש בה 800 מורים, של מורים שמנסים לשנות את הפרדיגמות המיושנות של מערכת החינוך, והצעתי להם טופס בקשות. אז מורים כתבו שם: אני מחפש מורה ביום ה' בשעה שנייה שמלמד היסטוריה כדי להחליף איתו ראש בראש... כל מיני הצעות כאלה וזה צובר תאוצה.

אני רוצה לספר עוד דבר קטן על פיילוט שאנחנו מתחילים בשנה הבאה – בתי הספר הדמוקרטים החליטו "לצבוע" יום במערכת השעות, יום שלישי, מ-9:00 עד 13:30, שזה יום שכל בתי הספר הדמוקרטים החליטו שיהיו שם שיעורי בחירה, ולמעשה בזמן הזה תלמידים יכולים להיכנס לאיזה שיעור שהם רוצים שהמורים שהיו אמורים ללמד פרונטלית פתחו את השיעורים שלהם באפליקציה. הורים הצטרפו והורים גם מלמדים בחלון הזמן הזה ואפילו תלמידים בוגרים וצעירים נרשמו לאפליקציה. בנינו אפליקציה. קוראים למיזם הזה "לומדים קרוב-רחוק", ולמעשה סינכרנו בין בתי הספר במערכת השעות, שיהיה לנו איזה שהוא חלון שבו כולנו לומדים ביחד בזום, ופתאום יש לי כיתה וירטואלית רבת משתתפים על פי נושא שהמוטיבציה היא פנימית, שהתלמיד והתלמידה בוחרים את הנושא, וזה הפוטנציאל שיש בלמידה מרחוק.

זה מאוד מעניין איך מתגברים על הקטע הפרונטלי בין המורה לבין התלמיד. הרי גם אנחנו עכשיו פה, בישיבת הזום שלנו, לא כולם עולים. יש חלק שעולים לזום ויש חלק שלא. איך זה בא ליידי ביטוי? הרי זה יכול להיות מתסכל שאני, כתלמיד, בכיתה הרגילה, הפרונטלית, אני מצביע. אפילו ההערה של המורה – מוישה, אתה לא מקשיב או משהו כזה. אתה יודע, לפעמים הדינמיקה הזאת חסרה בפגישות כאלה. איך אתם מתגברים על זה? בדינמיקה כזאת אני לא יודעת כמה אפשר...

אני מסכים אתך. קודם כל, זה מאתגר אבל אני יכול להגיד לך שבתקופת הגל הראשון – אני גם מורה לקרימינולוגיה - והצעתי שיעורי קרימינולוגיה לבתי הספר בארץ, וילדים שלא מכירים אותי מכל הארץ נרשמו. עצם זה שתלמיד בחר את השיעור והוא מצפה לו וזה מה שמושך אותו, אז יש כבר כימיה ויש שם חוזה שונה מאשר כשהוא מקבל ב-1 בספטמבר את מערכת השעות שלו. והמוטיבציה, בגלל שהיא באה מבפנים, אז הקסם קורה למרות הזום. כמו שיש לנו בשיחות עם חברים, שהזום לא חוסם אותנו ויש אהבה שעוברת דרך המסך אז גם הסקרנות עוברת דרך המסך.

תודה רבה לך, גלעד. באמת מאתגר.

אני חושבת שזה הזמן לעבור ליושב-ראש הנהגת ההורים, שיגיד לנו מה הוא חושב, כהורה, על כל מה שהוא שמע עד עכשיו ועל כל המיזמים החדשים שנוצרו כתוצאה מהתקופה המאתגרת הזאת. בוא נשמע מה קורה עם ההורים. מרום אתנו? או שאם יש נציגות אחרת.

מרום לא אבל אני נמצא.

זאב, מרום נמצא?

מרום נאלץ לרדת כי הזעיקו אותו כנראה לשיחה עם השר, אני לא יודע, אז אני נשאר כאן.

אין שום בעיה. אתה או מרום זה היינו הך, העיקר שתהיה לנו נציגות של ההורים. נשמח לשמוע מה ההורים חושבים כי אני קראתי, אני לא זוכרת איפה קראתי באיזה שהוא מקום, שההורים מרגישים – לא כולם מכירים את החומר, לא כולם מבינים והם הרבה פעמים נאלצים במסגרת הזום לשבת ליד הילדים ולנסות לעזור להם, וזה לפעמים מעמסה אם יש לך שלושה, ארבעה ילדים שנמצאים בזום, בלמידה, ולא תמיד זה מסתדר להם. נשמח לשמוע את דעתכם.

אני אתמקד בהזדמנויות, כפי שהוצגו בסדר היום ולא בבעיות, את הבעיות העלו כבר בפני הוועדה. הרבה פעמים, בגילאים הצעירים, ההורים הופכים למורים ומתווכים לתלמידים אבל אני אתמקד בהזדמנויות וב - - - שאפשר לנצל את המשבר הזה כדי לפתח ולהתפתח - - -

בדוח 20-30 של ה-OECD, הספיקו להביא - - - פיתוח מיומנויות וביטחון עצמי, הקשבה - -

לא שומעים אותך, זאב, האם תוכל להגביר את קולך או לשפר את המקום שלך כי שמענו מוזיקה נלווית. זה נחמד מאוד לשמוע מוזיקה אבל...

זה הטלפון שלי במקביל עושה בלגן, אני שם אותו על שקט.

- - מוטב להשפיע כמובן במיומנויות אישיות ובין-אישיות ככלי עבודה שיעזרו להבין את התלמיד ו - - - לעוד 20 שנה וכן הלאה.

מילת המפתח בדוח הזה של ה-OECD זה well-being. המושג קצת חמקמק כשהאקדמיה ללשון הציעה לתת לו פירוש כמו רווחה גופנית, נפשית וחברתית וכל מיני דברים מהסוג הזה.

לפי מחברי הדוח, כדאי להתמקד בכמה מיומנויות כמו למשל ללמד את שפת השותפויות, דבר שהיום כמעט לא נוגעים בו. זו הזדמנות לטפח מיומנויות של ביטחון עצמי. הזדמנות לתת כלים לטפח יוזמות גמישות מחשבתית, לצמצם את הפערים בין מבוגרים, תלמידים וילדים, קונפליקט שעד היום נתפס כשהמבוגרים הם מקור הידע, דבר שכל מי שיושב כרגע באולם וכל מי שמאזין מהבית יודע שהיום האינטרנט הוא מקור ידע לא פחות מהימן, אם כי יש בו את הסיכונים שלו אבל לפחות מקור ידע טוב גם יחסית למורים.

ברור שזו הזדמנות לקיים שיח משותף מתוך כבוד ואמפתיה וללמוד ביחד ללמד, להתמודד ביחד ולהכניס ענווה לתוך השיח. זו הזדמנות לפתח את הערך המשולש של הורה-מורה-תלמיד למעגל של היזון חוזר ובאמת להדק את השותפות הזאת לשותפות אמתית ולא כשצד אחד כופה על הצדדים האחרים איך להתנסח ואיך להתבטא. זו הזדמנות לתת כלים של הקשבה, חשיבה עצמאית וקשב בין-אישי. עבודה עם תלות הדדית. הזדמנות ל - - - החלטה של תפקידי הצוותים בבית הספר ולתת להם משמעויות נוספות מעבר להקניית הידע, בעיקר להקניית - - - איך ללמוד בחוזקות ויצירתיות של אנשי הצוות. אני יודע שאחרים כאן, שקדמו לי בדברים, קראו לזה "עצמאות ניהולית". אני מניח שגם - - - אלא גם של המחנך.

אז זהו, זה הזמן שנעבור למשרד החינוך. יש לנו פה נציגות נכבדה מאוד ממשרד החינוך. אני מציעה שנעלה את מירב, אם היא נמצאת אתנו בזום?

כן.

אז בואי תתני לנו איזו שהיא סקירה, מירב.

אני מנהלת את אגף מו"פ – מחקר ופיתוח, ניסויים ויוזמות במנהל הפדגוגי. אני חייבת להגיד – נפתחה הוועדה בלהגיד איך עוסקים בדברים החשובים, אז אני זכיתי בחמש שנות ניהול האגף, לעסוק בעיקר בדברים החשובים. יש כאלה שיש להם את הזכות להיות במקום הזה. אז כבר לפני שלוש שנים ביצענו מחקר שעוסק בחקר עתיד הפדגוגיה. הוצאנו שני ספרים והשלישי כבר בשלבי סיום, והצבנו עקרונות להתנהלות במציאות משתנה. במקביל לזה, הקמנו בתי ספר שהם בתי ספר לעבר העתיד, שהתחילו להתנהל ולהתנסות במציאות החדשה.

כמובן שאת המודל שלנו תיקפנו מול ה-OECD, ואני חברה בצוות "20-30" ב-OECD, שחוקר ומתייחס להיערכות מערכות חינוך בעולם לעבר העתיד. גם בחודשים האחרונים, אני חברה בצוות ב-OECD שגם חוקר את נפלאות הקורונה, וההזדמנויות והאתגרים שהיא מציבה בפני מערכת החינוך.

אני חייבת להגיד שכבר בתשתית של המערכת יש מקום ליזמים וליוזמות, גם בלי הקורונה. נכון שהקדמנו אותם בעקבות הקורונה אבל גם כל שנה, באגף שלי, מציעים אפשרות לכל יזם שרוצה להשקיע במערכת לפנות אלינו. אנחנו מלווים את היוזמה ואם היא בשלה להיכנס למערכת החינוך אנחנו מלווים אותה. מתקצבים אותה, מתקצבים גם יזמים חיצוניים, לא רק מנהלי בתי ספר וצוותי הוראה אלא גם יזמים שמגיעים מההיי-טק, מורים, תלמידים שרוצים להשקיע במערכת ולהציע יוזמות חדשניות.

אבל מירב, מה עם יוזמות שנמצאות כבר במשרד החינוך וכתוצאה מהנגיף שינו את פניהן. מה שעולה לי בראש לדוגמה זה אשכולות, שעד עכשיו כל תפקידם היה להיות מורי דרך וטיולים וסיורים במסגרת משרד החינוך. אנחנו יודעים שאין את זה יותר, אז הם צריכים לשנות פניהם לדברים יצירתיים אחרים. האם אתם מעודדים אותם או האם אתם פונים ליוזמות חיצוניות לגמרי מבחוץ או שמשתמשים במשאבים הקיימים והידועים?

אנחנו נותנים הזדמנות שווה לכל מי שפונה אלינו. אני מודה שאנחנו כל שנה פותחים את הרישום ל-400 יזמים ותוך יום אחד נסגרת ההרשמה. יש רצון מאוד מאוד גדול של יזמים להגיע למערכת, להשפיע, וזו תחושה נפלאה שעם ישראל רוצה שהמערכת תשתנה. יש תפיסה של התכוונות והתחברות ורצון להשפיע, ואנחנו מברכים, מלווים, משקיעים, באיזה שהוא מקום שזכויות היוצרים נשארות של היזם וזכויות השימוש מועברות למערכת.

אני חייבת להגיד שגם במסלולים האלה יש לא מעט אתגרים אבל אנחנו גם רואים בזה הרבה ברכה בתקופת הקורונה. אני יכולה להגיד ששיתוף פעולה שהיה לנו עם קרן טראמפ, באתגר ה-p.i.e challenge , בתי הספר נהנו מיוזמה שבה נבחרו שישה יזמים – היה יזם זוכה שזכה בשישה מיליון שקל. בתי הספר זכו, קרוב ל-300 בתי ספר, בשימוש בתשתית של היזמים. 100 בתי ספר בשנה שעברה, ובשנה הבאה יהיו 500 בתי ספר שישתמשו בתשתית שהיזמים האלה הציעו למערכת. אנחנו חיבקנו אותם, עשינו הערכה של איכות היוזמות, של איכות התשתיות שנבנו, וכל היוזמות שהשפיעו באופן איכותי על המערכת מועברות לסקיילינג-אפ וליישום בכלל המערכת.

אז בפתיחה שלי אני אומרת שאנחנו עסוקים בזה, עסוקים בחשוב. גם בתקופה האחרונה אנחנו עסוקים בהמשגת בית הספר ההיברידי. מה זה המושג הזה שנקרא בית ספר בניהול היברידי? מה האתגרים שעומדים בפני מנהל בית הספר? איך הוא מנהל תכניות מגירה בתרחישים שונים? אז גם בזה אנחנו עסוקים ובמה הם עקרונות הניהול.

אני חייבת להגיד שיצאנו בתקופה האחרונה למחקר ב-150 בתי ספר, וניסינו לבחון מה עזר לבתי הספר האלה להצליח בתקופת הקורונה, כפי שהם טענו. גילינו שהמחקרים שביצענו לפני שלוש שנים באמת מתוקפים בתקופת הקורונה כעקרונות שמנבאים יכולת איכותית להתמודד במצב של מציאות משתנה. יש לנו את הידע, אחד מהמתקדמים בעולם, ואנחנו מייצרים אקו-סיסטם ליזמים להגיע למערכת ולהשפיע.

אני חייבת להגיד שיש אתגרים בתקופת התקציב הנוכחית. הם לא פשוטים, אני מקווה שהם יפתרו במהרה - -

כן, אני מטפלת בזה. את אומרת לי? אני מטפלת בארבעה מיליארד שאתם צריכים לקבל וכל אותן מסגרות שכרגע לא מוצאות...

כן, אני מתארת לעצמי. פתחתם עם תכנית היל"ה אז קטונתי - -

לא רק היל"ה. קרן קרב לפני שבוע, החברה למתנ"סים בדרך. בסדר, מחר יש פגישה עם שר האוצר ונראה.

נכון, וגם החברים שלי מ"מפרש" שהציעו. לגמרי. אנחנו תומכים, רוצים שיהיו כמה שיותר ארגונים כמו "מפרש", שמשקיעים ביזמים במערכת.

אנחנו גם במהלך הקורונה הקמנו תשתית שקראנו לה "פדרציית המו"פ החינוכית", שפועלת כבר שלוש שנים אבל במהלך הקורונה, עבדנו כל גופי המו"פ בישראל בשיתוף פעולה בכדי לייצר תשתית רעיונית למערכת, איך להתמודד עם התקופה הזאת, ואנחנו משתמשים בזה כבר במתווים או לא במתווים, אני קוראת לזה: המלצות למציאות החדשה. מנהלים יקבלו ידע וכלים נוספים שפיתחנו עבורם כדי להיעזר בכלים מתקדמים במציאות החדשה.

רציתי להגיד משהו על האוטונומיה – שאלתם למה אוטונומיה?

כן, חברת הכנסת פרומן שאלה, היא בעד לתת למנהלים אוטונומיה.

אני רוצה להגיד משהו על אוטונומיה - מה שקורה זה שהמציאות משתנה בקצב הולך וגובר. המחקרים שאנחנו עושים על מגמות שמשפיעות על החינוך - אנחנו רואים שהאתגרים שנמצאים בפני צוותי החינוך בבתי הספר הם אתגרים מטורפים, והיכולת של המערכת לנהל עד הקצה שינויים שמתבצעים ברמת בית הספר הם כמעט בלתי אפשרית. הראשונים שיכולים להגיב למציאות כשהיא משתנה בקצב זה מנהלי בית הספר והצוותים החינוכיים. כשיש להם את הסמכות לקבל את ההחלטות הם יכולים להתנהל באופן כזה שניתן מענה מתאים ובזמן, לכל המציאות שמשתנה סביבם. יש היבטים שנוגעים לתלמידים ולאופי הלמידה שלהם ולאופי שלהם, למשפחות השונות, לקהילות שמשתנות, לחברה בישראל ולמציאות הבינלאומית. כל זה משפיע בסוף על התלמיד בכיתה בישראל.

מכיוון שההחלטות שמתקבלות מלמעלה, קשה להן מאוד להגיע מהר למטה ולהשפיע, כל העולם הולך לכיוון של יותר אוטונומיה לצוותים בשטח בדגמים שונים, ואנחנו יצאנו לפני שלוש שנים לניסוי ב-11 רשויות מקומיות, עוד בתקופתו של בנט, ואפשרנו העברת תקציבים לרשויות המקומיות. זה גם משך תקציבים לטובת בתי הספר, הקמנו ערים בניסוי בתחום הזה והיום אני נורא שמחה כי אני יכולה להציע תובנות ורעיונות מה כן עובד, מה לא עובד, מה הסכנות במתן אוטונומיה? איפה ההזדמנויות? אוטונומיה כערך או אוטונומיה כאמצעי – אז זה בהתייחסות לאוטונומיה. אנחנו בלב-ליבו של תהליך ניסוי מאוד מאוד מעניין שגם בתקופת הקורונה פרח בעבודה מרחוק.

מאה אחוז. תודה רבה, מירב. אני רוצה שנעבור מכאן לדוקטור מירי שליסל, יושבת-ראש המזכירות הפדגוגית. בואו נשמע גם את הקטע של תכניות הלימודים הרגילות ואיך אנחנו משלבים כאן את כל ההזדמנויות הפדגוגיות והיוזמות – היא לא התחברה. אז יש לנו עוד נציגה של משרד החינוך, רינת, והיא כן נמצאת כי זה מעניין לשמוע איך מתגברים על כל האתגרים הטכנולוגיים בתקופת הקורונה. רינת, את שומעת אותנו? אם רינת לא התחברה - -

רינת כאן.

רנני, רינת.

אני פה, אנחנו ממש מתוקשבים.

תראו, חברי הכנסת מבינים בטכנולוגיה. כמה? אני לא יודעת, זה עניין של סולם אבל בעידן הקורונה, כולנו הפכנו להיות מומחים. אני גם יודעת שהמצלמה ושאר הדברים נמצאים בצד שמאל וכולי. חבר'ה, הפכנו למומחים.

רשמתי כאן כמה נקודות שחשוב שתדעו שעשינו אותם בזמן הקורונה. אז קודם כל, אחד הדברים שעשינו – הקמנו קורסים ללמידה מרחוק בלמידה עצמית, שהיום הם כבר פתוחים. יש היום שני קורסים שממש פיתחנו אותם בצורה טובה כדי שהם יוכלו להיכנס ללמוד ולראות בקטע הזה של איך אני יוצרת, כמו שאמרתם קודם, מפגש סינכרוני נכון, איך אני יוצרת מפגש א-סינכרוני נכון? איך אני יודעת לפרט את התוכן שאני צריכה ללמד כדי שבאמת אפשר יהיה לראות אותו בצורה נכונה? מה כדאי לי ללמד בכיתה ומה כדאי לי ללמד בצורה סינכרונית או בצורה א-סינכרונית וכולי.

יש מערכות תומכות למורים, מערכות פדגוגיות, כלומר שמורה יוכל לתת לתלמידים ממש מערכת שעות ברורה והוא יוכל לקשר משם את המטלות הסינכרוניות והא-סינכרוניות.

בתוך כל הדבר הזה יש לנו כמובן בתי ספר שנמצאים בתכנית התקשוב, להם יש גם רכזי תקשוב שדרכם נתנו המון תכלול לבתי הספר מבחינת מערכות שיש להם. בתי הספר האלה יש להם ספרים דיגיטליים שהם לומדים ואז הם יוכלו להיעזר בהם. בנוסף לזה, כמובן הנושא של הכיתות הסינכרוניות, שזה משהו שהכנסנו במהלך הקורונה כדי שמורים יוכלו ללמד. הדוגמה לזה זה זום, יש גם את "וובקס" שעשו וגם עוד מערכת שנקראת - - - נתנו את שלושת המערכות לבתי ספר כדי - -

ומה קורה עם בתי ספר שלא מחוברים לרשת האינטרנטית, ויש כאלה הרבה, אם אקח לדוגמה את המגזר הערבי והמגזר החרדי. האם נתתם את הדעת על זה? חשבתם אולי איך אפשר יהיה לסייע להם בתקופה הזאת?

כן, בוודאי. זה משהו שיש לנו מהלך לגביו לבדוק איך הופכים את כלל בתי הספר למתוקשבים כדי לתת להם את הדברים, גם במגזר הערבי וגם אצל החרדים. אנחנו גם יוצרים תכנים בשביל בתי הספר. למשל אצל החרדים – אנחנו יוצרים ממש תכני אודיו שאפשר יהיה לתת לתלמידים ואפשר יהיה ללמד בעזרתם.

הדבר האחרון – אחד המורים שם הזכיר את הנושא של סביבות ענן. עכשיו אנחנו הולכים למהלך שלקראת נובמבר כל בתי הספר יוכלו לבנות לעצמם סביבות ענן, אם זה מייקרוסופט או גוגל, והם יוכלו לבחור ולנהל שם את הלמידה.

יופי, תודה. הבנתי שנמצאת אתנו בזום דוקטור תמי הופמן, שהיא ראש פרויקט מדיניות חינוך לדמוקרטיה. את תהיי אחרונת הדוברים אלא אם כן יש עוד מישהו...

יש תלמיד.

תלמיד, אני מצטערת. אחריך יגיע תלמיד אז בואו נעשה את זה כמה דקות כי יש לנו עד 14:30, ואנחנו צריכים לשמוע גם אותך, תמי, וגם את התלמיד. אנחנו נסיים עם התלמיד. כן תמי, בבקשה.

קודם כל, תודה. אני שמחה מאוד להיות פה וגם מודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת רם שפע, ולכל חברי הוועדה על המהלך הזה שהוא סופר-חשוב, ואני חושבת שגם אחת הפעמים היחידות שנותן קול מאוד משמעותי למורים ולמורות.

אני - - - את התכנית למדיניות חברתית ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה וחברת סגל במכללת סמינר הקיבוצים, מנהלת את תכנית המצטיינים בסמינר הקיבוצים. אני חושבת שמתוך הדיון החשוב הזה, שתי בשורות עולות – אחת מעולה ממש, אחת אולי טיפה פחות. המעולה ממש היא שיש פה - - - מאוד גדול, שגם מורים ומורות, אנשי ונשות חינוך ותלמידים ושותפים וחומרים גם בתוך המשרד וגם מחוצה לו, שהם באמת יוצאים מין הכלל וכן עומדים בכל הרף או הדרישות כשמדברים על המאה ה-21 ועל בית הספר של העתיד. ואגב, הם לא נולדו בקורונה, הם קיימים לאורך זמן.

הבשורה הקצת פחות טובה היא למה כל הטוב הזה לא הופך לנחלת הכלל? אמרה קודם חברת הכנסת פרומן – שחררו. זה עלה פה בכל מיני צורות, גם בבקשות ישירות של אלי וגלעד שדיברו על זה, אז אני כמובן מאוד מסכימה אבל השאלה המעניינת היא למה כל-כך קשה לשחרר את הדבר הזה ועל מה זה יושב ובאיזה אופן?
אני חושבת שהדרך להפוך את הקורונה באמת להזדמנות חינוכית-פדגוגית, כפי שעולה מתוך המהלך הזה, זה להתחיל לפצח את הדבר הזה. ואני רוצה לתת דוגמה קטנה ואתה אני אסיים כי קורים המון מהלכים אחד ליד השני אז לכן השאלה היא פחות ה"מה" והרעיונות והיוזמות שהוצגו פה, ויש עוד רבים שהם באמת באמת מצוינים וגם השותפים השונים אבל לאורך השנים, היכולת להפוך את זה למשהו שהוא כלל-מערכתי והוא בתרבות והוא ב-DNA והוא בשפה – הדבר הזה - - - וגם הקורונה, אם החסמים האלה לא ידבקו, לא בהכרח תעשה את זה.

אני רוצה לתת דוגמה עכשווית כי עלה פה גם בסקר שהצגתם בהתחלה, של שיתוף הציבור שערכה הוועדה, עלה שם מקום מאוד מרכזי של תפקיד המורים כמנחים, ההכשרה שלהם, זה עלה פה. במקביל לזה שאנחנו מדברים כאן, בגלל הקורונה ובגלל הקפסולות, יש גם צורך בהכנסה מהירה מאוד של מורים למערכת כי יש מחסור במורים. אז אנחנו ישר חושבים על הכשרות מהירות. שני המהלכים האלה שאומרים: אני צריכה מורה יותר פרופסיונלי, יותר מותאם לפדגוגיה הנוכחית, יותר מנחה וכולי, לא בהכרח הולכים ביחד עם מהר-מהר, כל מי שרק רוצה להיות מורה, להיכנס למערכת והיא באמת הדוגמה לאיזה שהוא היגיון סותר מובנה, שאני חושבת שהוועדה הזאת היא הזדמנות מאוד גדולה וטובה לחשוב לא על המצאת הגלגל – הגלגל כבר פה עם דברים מאוד יפים וטובים אלא איך גורמים לזה שדברים שקיימים בתוך משרד החינוך, מחוץ למשרד החינוך, יוזמות של מורים הם לא איים בודדים בתוך השדה אלא הם תמונה אחת גדולה.

תודה רבה, תמי. אנחנו נעבור עכשיו לתלמידה שלנו, תומר.

אני מטעם מועצת התלמידים הארצית מהמכון ההתיישבותי. מועצת התלמידים והנוער הארצית שמחה שמתקיים הדיון הזה ופונה בבקשה לשיתוף פעולה בכל הנוגע לדבר, כגוף המייצג הרשמי של כלל התלמידים במדינת ישראל.

חשוב לנו בנושא ההזדמנויות להגיד כי למידה עצמית לדעתנו, ממש שמנו לב עד כה, היא כלי מועיל מאוד כאשר הוא מבוצע נכון. לאפשר למידה עצמית מהבית תוך התמקדות בחקר או למידה אינטראקטיבית על פני למידה פרונטלית-הרצאתית בזום, וזו פעולה שכדאי מאוד להתחיל בה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון היום בסיכום קצרצר:

הוועדה מברכת את יוזמות החינוך החדשות. הוועדה מברכת את משרד החינוך על התכניות שכבר יישם. הוועדה קוראת למשרד החינוך ללמוד את התכניות החדשות וליישם אותן ככל שניתן, בעיקר בעידן הקורונה, שלא מתכוונת לעזוב אותנו לפחות בטווח הקרוב וגם לא בשנה הקרובה, ונשמח שמשרד החינוך יישם את התכניות החדשות.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לספק את הציוד לכל התלמידים כי ללא כלים, אי אפשר יהיה לקיים זאת.

אני נועלת את הישיבה. תודה רבה לכל המשתתפים, נשתמע בוועדה הבאה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:31.