פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



31
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/08/2020


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 39
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ד באב התש"ף (04 באוגוסט 2020), שעה 10:35

דיון מהיר בנושא: "תנאי העסקתם של עובדי הסיעוד" - הצעה לסדר של חברות הכנסת טלי פלוסקוב וסונדוס סאלח

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר
משה אבוטבול
אליהו חסיד
יוראי להב הרצנו
אוסאמה סעדי
אורלי פרומן

אימאן ח'טיב יאסין
סונדוס סאלח

מיכל דלומי - מנהלת תחום פ"א, קהילה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אייל מדן - רפרנט רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

שרון אסיסקוביץ - רפרנט מחקר, ביטוח סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

מיכל אדירי - ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

פרופ' יצחק בריק - יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

בועז ברזילי - מנהל תחום תאגידי כ"א זר לבניין, איגוד לשכות המסחר

דורון רז - יו"ר איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל

יפעת סולל - עו"ד, יועצת משפטית, כן לזקן

שמואל סמי קידר - מנכ"ל הל"ב, איגוד העמותות לזקן בישראל

שירה אהרונסון - סמנכ"לית שיווק, עמותת מט"ב, עמותה לשירותי טיפול ורווחה

זוהר גיפס - עו"ד, נשיאות המגזר העסקי

ארנון אלחנני - יו"ר עמותות חברות הסיעוד

מיטל רוסו - עו"ד, רכזת תחום סיעוד, קו לעובד

אלה סמלנסקי - ועד המטפלות

נטליה טסלנקו - ועד המטפלים

ילנה קריצ'בסקי - ועד המטפלות

אירנה לויטן - ועד המטפלות

אלה דייקין - ועד המטפלות

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

"תנאי העסקתם של עובדי הסיעוד", של ח"כ טלי פלוסקוב, סונדוס סאלח (מס' 83).

בוקר טוב לכולם. היום ה-4 באוגוסט 2020, השעה 10:35 ואני פותחת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הדיון הוא דיון מהיר בתנאי העסקתם של עובדי הסיעוד, הצעה לסדר שלי ושל חברת הכנסת סונדוס סאלח שאני מבינה שאני בדרך. אני רוצה לברך את חברת הכנסת פרומן שנמצאת אתנו ואת חבר הכנסת חסיד שנכנס עכשיו.

אני מטפלת בנושא הזה לפחות שלוש שנים, עוד מהכנסת ה-20. הדיון בנושא הזה היה אחד מהדיונים המרכזיים בוועדה משותפת שהייתה בכנסת ה-20 לבניית תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה. אני רוצה להזכיר לכם שבמהלך עבודת הוועדה אנחנו טיפלנו בכל הנושאים הקשורים לזקנה ומן הסתם נושא הסיעוד, סיעוד בקהילה, היה אחד מהדיונים המרכזיים בו השקענו זמן רב. חיפשנו פתרונות והגענו למסקנה שאני חושבת שאין אחד שלא יסכים אתי והיא שאנשים שעובדים היום בסיעוד מבחינתי הם אנשים שקופים. הם עובדים בשכר מינימום, אף אחד לא סופר אותם ואף אחד לא חושב עליהם, רק מעבירים ביקורת בלי סוף והרבה פעמים שוכחים לומר מילת תודה ומילת התודה הזאת מגיעה לאנשים האלה.

בתקופת הקורונה אלה אנשים שעמדו בחזית כדי לתת את הגב לקבוצה הכי חלשה ורגישה ואני מדברת על הסבים והסבתות שלנו.

אני רוצה להתחיל את הדיון, לפני שאנחנו מעלים את כל הסוגיות, במילה מאוד קצרה ופשוטה והמילה היא תודה. תודה לאנשים האלה שלא עזבתם את הקשישים. לפי הנתונים האחרונים שיש לי, אבל הם לא מדויקים ויש עדכון, בתחום הזה עובדים כ-80,000 עובדים ישראלים – ודורון, אתה תתקן אותי אחר כך כי אני יודעת שיש לך נתונים קצת יותר מעודכנים – ואנחנו לא מדברים כרגע על עובדים זרים אלא אך ורק על עובדים ישראלים שנותנים שירות ומענה לכ-200,000 קשישים במדינת ישראל. אני רוצה להזכיר לכם שאם האנשים האלה לא היו מקבלים את הטיפול בבית, המדינה הייתה צריכה להשקיע בהם הרבה יותר כסף, אם מדובר בבתי אבות או במוסדות גריאטריים אחרים. זה שהאנשים האלה נשארים בקהילה, זה שהאנשים האלה נשארים בביתם, זה שהם מרגישים את הקירות של הבית שלהם ובא אליהם אדם שדואג לארוחת בוקר, אדם שעוזר להם להתרחץ בבוקר, אדם שדואג שיהיו להם תרופות בבית, ואני יכולה להמשיך את הרשימה שהיא מאוד ארוכה – אני אומרת שאלה אנשים, אלה מלאכים, אנשים ששומרים על בריאותם ועל החיים של אותם קשישים שנמצאים בבית.

אני חושבת שהתנאים שהאנשים האלה מקבלים מהמדינה – וכרגע אני מדברת על תנאי העסקתם – הם לא ראויים והם לא הוגנים. אז וגם היום אני חוזרת ואומרת שהמדינה חייבת לשנות את שיטת חישוב השכר לאנשים האלה. לא יכול להיות שבן אדם שעובד 20 שנים במקצוע מקבל את אותו השכר שמקבל אדם שעובד שנה במקצוע.

בוקר טוב לחבר הכנסת אוסאמה סעדי.

לא יכול להיות שאדם שמטפל בקשיש סיעודי קשה, שצריך להרים אותו - יש לי תמונות ואם לא הייתה שמירה על הסודיות, אני מעלה אותן עלה מסך והייתם בוכים יחד אתי – לא יכול שאותן עובדות סיעוד שעובדות עם הקשישים הסיעודיים הקשים מקבלות אותו שכר כמו שמקבלת מטפלת שגם היא ראויה להערכה אבל התפקיד שלה הוא אחר, זה להכין ארוחת בוקר, לרכוש תרופות, לקנות מוצרים. אלה שני דברים שונים לגמרי ואנחנו חייבים למצוא את הדרך לעשות צדק במקצוע הזה.

הדבר הראשון הוא שיפור תדמית המקצוע. אם אנחנו לא נדאג לשיפור תדמיתו של המקצוע הזה, לא יהיה מי שיטפל בנו, חברי הכנסת שנמצאים כאן היום. לא יהיה. אנשים פשוט לא באים לעבוד במקצוע הזה האם אתם יודעים שאחוז מאוד גבוה של אנשים שעובדים במקצוע הזה הם בעצמם מבוגרים? אני כבר לא מדברת על אחוז מאוד גבוה של נשים ואני כבר לא מדברת על אחוז מאוד גבוה של עולים וזה הולך ונגמר. מה יהיה? האם אתם רואים את הילדים שלנו נכנסים לעבוד בענף הזה? אני לא.

אם אנחנו נדאג, יחד עם השותפים שלנו, לשיפור תדמיתו של המקצוע הזה, אולי להכשרה מקצועית מספיק טובה וקבלת תעודה שנותנת אפשרות לעבוד בתחום הזה, זה יהיה שונה. אם אנחנו נדאג לשכר הוגן – לא שכר מינימום, זאת לא עבודה של שכר מינימום, זה ממש לא - ואם אנחנו נדאג לכך שהאנשים האלה, גם כשהם עוברים מקשיש לקשיש, יקבלו את המעבר – זה יהיה שונה. כי אם אני עושה חישוב כמה הם מקבלים, תאמינו לי שבעיניי זה הענף היחיד במדינת ישראל שהשכר בסופו של דבר פחות משכר מינימום כי את המעבר מבית לבית, כשהם עדיין בעבודה, לא מחשבים להם.

לכן יש לנו הרבה עבודה בענף הזה ובתחום הזה ואני הכנתי כמה נקודות. אני רוצה לשמוע בדיון כאן גם את נציגי החברות, ונמצא אתנו יושב ראש איגוד נותני השירותים דורון רז. נמצאת אתנו נציגת אגף הסיעוד בביטוח הלאומי, נמצאים אתנו ב-זום גם משרד האוצר, ואתמול דיברתי עם שר האוצר, ואני מאמינה שמשרד הרווחה נמצאים אתנו ונמצא נציג משרד הבריאות.

אנחנו ננסה לשמוע את כולם ואני אנסה לרכז את כל זה. אני יודעת שמקשיבים לנו וצופים בנו הרבה אנשים שעובדים בתחום הסיעוד. אני חייבת לומר לכם, חברי הכנסת שנמצאים כאן, שיש כאן אנשים שעוקבים אחר מה שקורה בנושא שלהם כי זה חשוב להם, כי זה כואב להם, כי הם יודעים שהיום בכנסת כן מדברים עליהם. אני חייבת לומר לכם שכאשר התחלתי את זה, אף אחד לא האמין שיכול להיות שבכנסת נדבר על הקבוצה הזאת. כן אנחנו מדברים וכן אנחנו מחפשים פתרונות וכן אנחנו מחפשים שותפים במשרדי הממשלה שייתנו לנו מענים לנושאים כאלה ואחרים.

בהמשך הדיון אני כמובן אעלה את הדברים שסגרתי עם השרים.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד לאלה שנמצאים אתנו ב-זום. שום דבר לא קורה ביום אחד. כדי להילחם על הזכויות, אנחנו צריכים זמן. זמן והרבה סבלנות ולא לאבד את התקווה. לכן אני אומרת כאן עוד משהו שאני לא יודעת אם הרבה יודעים זאת. לפני שבוע, ביום שני, האנשים האלה בתמיכת ההסתדרות, כי הרבה מהם כבר חברים בהסתדרות, רצו לצאת להפגין ליד הכנסת ואני יודעת שהייתה הערכה שיגיעו 1,000 אנשים. הם ביקשו שיפור תנאי העסקתם. אלה אנשים שלא נשארו בבית אלא יוצאים לעבודה למרות הסכנה שיש בעבודה הזאת ואנחנו יודעים מה הסכנה. האנשים האלה רוצים תשומת לב, הם רוצים הערכה מצד המדינה ומצד המשרדים.

אני חייבת לומר לכם שלקחתי על עצמי ועצרתי את ההפגנה. פניתי למארגנים וביקשתי לא לצאת, ועשיתי זאת מכמה סיבות. סיבה אחת, אני רוצה להזכיר לכם שבשבוע שעבר היה היו 40 מעלות וזה מאוד מסוכן, מה גם שהם היו צריכים לצאת בצוהריים. שנית, הרבה אנשים שרצו לצאת, אלה אנשים מבוגרים. אנחנו נמצאים בתקופת קורונה ואסור לנו לשכוח את זה, והאנשים האלה היו יכולים לסכן גם את עצמם וגם את המטופלים שלהם שזה מאוד מסוכן. אני פניתי אליהם בבקשה לא לצאת ולעשות את הצעד הזה שבעיניי היה יכול להביא ללא מעט מקרים לא נעימים. הם שמעו בקולי והם נשארו בבית. אני הבטחתי להם שהיום בדיון אנחנו שוב נעלה את כל הסוגיות האלה וננסה שוב לקרוא למשרדים, לביטוח הלאומי, לחברות, לחשוב ביחד איך אנחנו משפרים לאנשים האלה, איך אנחנו נותנים להם תקווה שהדבר שהם עוסקים בו יום יום ראוי להערכה. אני רוצה שהאנשים האלה יגידו שהם גאים להיות עובדי סיעוד במדינת ישראל ולא שיכסו את עצמם ויתביישו במה שהם עושים.

זה התפקיד שלנו ואני מאוד אשמח, וחשוב לי מאוד, לראות כאן הרבה שותפים, חברי כנסת מכל סיעות הבית, שאני בטוחה שיסכימו אתי בכך שהאנשים האלה, שמספרם מתקרב היום ל-100,000 אנשים, אנחנו מדברים על קבוצה מאוד גדולה ואלה אנשים שנמצאים בשכבה די חלשה של החברה הישראלית, איך אנחנו נחזק אותם ולא רק במלים אלא גם במעשים.

זאת מטרת הדיון. אני כמובן אתן לחברי הכנסת להתייחס ואחר כך נמשיך בדיון. נשמע ב-זום מטפלות. אני יודעת שעובדי סיעוד נמצאים אתנו ב-זום ואנחנו גם נשמע אותם.

אני חייבת לומר לכם שלבקשה לדיון הצטרפה אלי חברת הכנסת סונדוס שהיא בדרך וכמובן שניתן לה אחר כך להתייחס.

חברת הכנסת אורלי פרומן?

אני הייתי רוצה לשמוע.

מישהו מחברי הכנסת?

בוקר טוב. כמובן שאני מברך אותך גברתי היושבת ראש וגם את חברתי סונדוס על הדיון החשוב הזה בתנאי העסקתם של עובדי הסיעוד, אחים ואחיות, ואני חושב שבשם כולנו מגיעה להם ברכת הערכה וכבוד על העבודה הקשה, המאומצת, הפיזית ועבודה בתת תנאים. אנחנו כולנו ראינו וחווינו את עבודתם הקשה ובמיוחד, ושבעתיים, בתקופת הקורונה. לכן המאבק שלהם הוא מאבק צודק ולכן השביתה עליה הם הכריזו, כנראה שהממשלה הזאת מבינה רק שפת כוח. כבר חודשים מדברים על זה ומבקשים, אבל אף אחד לא שמע. כששבתו והכריזו עליה, פתאום יש תקציב, יש תקנים, 2,000 תקנים חדשים. כמובן שאנחנו מברכים על ההסכם הזה שנעשה עם משרד הבריאות.

אני העליתי את הנושא הזה במליאה בפני סגן שר הבריאות, חבר הכנסת יואב קיש. לא יעלה על הדעת שבתי החולים הציבוריים, בתי חולים פרטיים ובמיוחד בתי חולים בנצרת – אנחנו כל הזמן מעלים את הנושא הזה – לא מקבלים חלק מהתקנים האלה.

מחר מתקיים דיון.

יש דיון. היה דיון ואני העליתי את זה. הם לא מקבלים חלק מהתקנים האלה. בית החולים האנגלי, רק אתמול קיבל11 חולים קשים למחלקת הקורונה והוא לא מקבלת תקציבים מהמדינה. בתי החולים בנצרת משרתים בערך 150,000 200,000.

600,000 באזור הצפון מקבלים בבתי החולים בנצרת.

נצרת והסביבה.

אני יודעת שיש דיון נפרד על הנושא הזה.

תמיד יש דיונים. כשאנחנו מדברים עכשיו על הנושא הזה של הסיעוד, ובזה אני מתרכז, ועל 2,000 תקנים, למה לא מקבלים בתי החולים האלה נתח וחלק מ-2,000 התקנים האלה? זה אמור גם לגבי 400 הרופאים. הם משוועים לאחים ואחיות, הם משוועים לרופאים וכאשר מגיעים ומסכמים ונותנים תקנים –בתי החולים האלה לא מקבלים.

אני חושב שתנאי השכר והעבודה שלהם – זאת בושה וחרפה למדינת ישראל ולמערכת הבריאות. אנחנו מדברים על העבודה הכי קשה. באמת, הכי קשה. הם עובדים קשה ואנחנו רואים אותם בבתי החולים, ומי מאתנו לא היה בבית חולים עם קרוב משפחה ורואים את העבודה הקשה ואת המסירות שלהם. אני באמת מחזק אותם, מעריך אותם ואומר להם כל הכבוד. אנחנו נמשיך לתמוך במאבק הצודק שלהם לשפר את תנאי העבודה שלהם ואת השכר שלהם. השכר שלהם הוא בושה וחרפה וצריך לתת להם את השכר הראוי שמגיע להם.

אתה יודע למה האנשים האלה לא עושים הפגנות לא יוצאים לשביתות? כי הם יודעים שברגע שהם יוצאים לשביתה מי שייפגע, זה המטופל שלהם. בגלל הלב שלהם הם סובלים. הם לא יוצאים כי הם דואגים למטופלים שלהם ואסור לנו לנצל את זה. אסור. תודה. חבר הכנסת חסיד, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושבת בראש, אני מברך על הדיון הזה. אני חושב שזה דיון חשוב מאוד. אני חושב שכל העתיד של עם ישראל הוא אם מכבדים את הדור המבוגר. התורה כותבת על כיבוד אב ואם שזו סגולה לאריכות ימים. ואני חושב שכולם רוצים בזה, כך שזה אחד הדברים החשובים. הדיון הזה הוא חשוב מאוד.

בנוסף לכל מה שדיברו כאן, שזה חשוב מאוד, כאשר עובדי הסיעוד לא מקבלים את משכורתם כמו שצריך ומקבלים שכר מינימום כפי שזה היום, אחרי כל עבודת הקודש שהם עושים, הם נופלים תחת המטלה והם נמצאים בקשיי יום והם עושים את העבודה – נגיד בעדינות – בפחות רחמנות מכפי שהיו עושים אותה אם היה להם שקט נפשי ושקט כלכלי, כשהם היו יודעים שהם מסודרים כלכלית.

חוץ מזה שצריך להוסיף עוד עובדים ולדאוג להגדיל את מערך עובדי הסיעוד, העלאת משכורתם זה לא רק בשביל לדאוג להם אלא זה די לדאוג לאנשים המבוגרים שיקבלו שירות טוב. בן אדם שחי במשכורת מצומצמת והוא נמצא תחת עול כלכלי קשה, הראש שלו עסוק בכלכלי ולא עסוק בשיפור הטיפול וההתנהגות כלפי היהודי המבוגר ואיך לדאוג שלאדם המבוגר היה לו יותר נוח ויותר טוב.

זה דיון חשוב וטוב שהוא מתקיים.

תודה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

קודם כל יישר כוח לכל החברים ולך כמובן על הדיון החשוב הזה. צריך לדעת ולהבין שאותם עובדים סיעודיים, קודם כל עבודתם היא קשה ביותר. בעצם הם לא רק מטפלים באותו אדם אלא בחלק מהמקרים הם גם הופכים להיות הפסיכולוגים שלו, הכותל המערבי שלו, הם צריכים לשמוע את כל הצרות שלו, לפעמים מבקש אותו אדם דברים שהם שלא בדיוק במנדט שלהם כמו תנקה לי פה, תעזור לי פה, תמשוך לי פה, דברים שהם מעבר לשעות העבודה שלהם והם עושים את זה באהבה ובצורה מכובדת.

לכן באמת חייבים לעזור להם וגם צריך להבין שאם הם יינטשו את העמדה, זו סכנה גדולה. דיברנו והייתה לי הצעה לדיון בכנסת בנושא הזה כי לצערנו, על פי דיווח שהגיע אלינו, הרבה אנשים סיעודיים וקשישים נמצאו מוטלים מתים בביתם וזה דבר חמור מאוד.

הדיון שדיברנו במליאה.

במליאה העלינו את הנושא הזה, זה פשוט אחד קשור בשני.

אני רוצה לומר לך שלאף אחד מאלה שמתו לא הייתה מטפלת. אם הייתה להם מטפלת, היינו יכולים למנוע את המקרים האלה.

זה במצב קל וחומר וקל וחומר כמה חייבים לחזק את אלה שכבר יש להם מטפלים. דיברנו גם על צעדים לעודד, לנקוש בדלת של השכן, לתת כמה איתותים של בני אדם כי גילו אותם אחרי כמה ימים. לכן אני באמת חושב שהמדינה חייבת להתאמץ בנושא הזה ולא לשחק עם זה.

את דיברת על כך שהם לא שובתים. אני מאוד מאוד מעריך את זה. זה מאוד מאוד מזכיר לי את הדברים הטובים קורים במקרה הזה במערכת החינוך החרדית. יש איסור מאוד מאוד גדול של גדולי ישראל לא לעשות שביתה. לעולם לא תשמעו, לא במעין החינוך התורני, לא בחינוך העצמאי, לא במקומות האלה על שביתה של בתי ספר או מוסדות חינוכי הרבנים לא מרשים. הם אומרים שתפקידכם לטפל בילדי ישראל ואנחנו, תפקידנו להתאמץ להיטיב את התנאים שלכם. גם כאן הם ממש נוקטים בעמדה מאוד אחראית וזאת לבד סיבה גדולה וטובה שאנחנו חייבים להירתם למענם. תודה רבה.

לגמרי. אנחנו צריכים לדאוג שהם לא ישלמו בגלל הלב הטוב שלהם.

נכון. אני מסכים שלפעמים זה מנוצל לרעה אבל לשם כך כל החברים הטובים כאן נמצאים כדי להגן על הזכויות שלהם.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת סונדוס, שותפה שלי להצעה לדיון. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה על ההיענות המהירה לקיים את הדיון הכול כך חשוב. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שעושה עבודה כל כך מקודשת ומוערכת בעינינו אבל ההערכה הזו לא מספיקה כדי להגן עליהם תקופה כל כך קשה. גם לפני הקורונה, אוכלוסיית המטפלות והמטפלים, העובדות והעובדים בתחום הסיעודי, זו אוכלוסייה שסבלה מלא מעט אתגרים, גם בתנאי ההעסקה שלהם, בתנאי העבודה ובתנאים הסוציאליים בכלל.

יש צורך, במיוחד בתקופת הקורונה, לספק להם הגנה עצמית מבחינת ציוד ומיגון רפואי וגם הגנה ושמירה על התנאים הסוציאליים שלהם. הם עובדים שעות קשות וסוג עבודה מאוד קשה. אנחנו רוצים שלכל קשיש וקשישה תהיה מטפלת סיעודית. בתחום הזה יותר מ-90 אחוזים מהמועסקות בו הן נשים מפרנסות ונשים שהן כל כך חזקות ומגיע להן שנעמוד לצדן ולא להוסיף על הנטל שהן לוקחות בו חלק כל כך גדול. במקרים רבים הן המשפחה היחידה של אותו אדם בו הן מטפלות.

אנחנו כאן כדי להגן עליהן, לתמוך בהן ולא לאפשר לקבלנים לנצל את המעמד החלש שלהן ולהקשות עליהן בתנאי ההעסקה שלהן. יש צורך לקדם אותן ולמנוע ניצולן על ידי המעסיקים, במיוחד קבלני המשנה. חלק מהם הם עובדים זרים שיש להם את האתגרים של עבודה במקום שהוא לא בארצם. אנחנו כאן לבדוק איך ובמה אנחנו יכולים לעזור לאוכלוסייה הזאת.

אני רוצה לציין שיותר מחצי מעובדי הסיעוד הם מעל גיל 50 ויותר מרבע הם מעל גיל 60. תבינו במי אנחנו מדברים ועד מה חשוב לעזור להם.

זה גם מדאיג מה יהיה בהמשך ומי יעשה את העבודה.

נכון. אני חוזרת כל הזמן ואומרת שאם אנחנו היום לא נדאג למקצוע הזה, לא יהיה מי שיטפל בנו. אנחנו צריכים להבין – סליחה על המשפט הקשה אבל אני אומרת אותו – שהפראיירים של העלייה הגדולה נגמרו. הילדים שלנו לא יעבדו בתנאים כמו שעובדים ההורים שלו. לא יהיה.

אולי נוסיף לזה שלהיות קשיש במדינת ישראל צריך הרבה מאוד כסף כי המקום הטבעי והנכון היה בבתי הורים, שם יש חברה, יש שם פעילות חברתית ותרבותית אבל לך תיכנס היום לבית הורים שעולים הון תועפות. גם שם יש חלק לא מבוטל מהקשישים שהם עם מטפל או עם מטפלת ואלה בדיוק אותם תנאים.

אני חייב לומר לך איזה סלוגן: צריך בקשיש להיות קשיש.

אני לגמרי מסכימה אתך, חבר הכנסת חסיד, על מצוות כיבוד אב ואם אבל זו המצווה הכי קשה למלא אחריה כי אנחנו כולנו עובדים, יש לנו ילדים, נכדים וגם הורים וצריך לטפל בכל השרשרת. המינימום הזה שנבטיח להם חיים מכבדים ומכובדים בגיל הזה, נדאג למטפלים שלהם שירגישו טוב.

אני אוסיף על דבריך, טלי. תוחלת החיים מתארכת. אנשים פעם היו מתים בגיל 65-60 והיום ברוך השם חיים עד גיל 90 ויותר אבל איכות החיים לא בדיוק.

אני אומרת שלא מספיק לחיות הרבה שנים אלא חשוב לחיות טוב הרבה שנים.

לכן ההזדקקות הזאת בהווה ובעתיד הקרוב לכוח אדם מיומן, אנושי, חם, שאוהב את המקצוע שלו ושאנחנו מסוגלים לתגמל אותו עבור זה, רק תלך ותגדל.

תודה רבה סונדוס וטלי על הדיון החשוב הזה. אני רוצה לציין שזאת לא סתם עבודה אלא זאת עבודת קודש. אנחנו מפקידים בידיים שלהם את היקרים לנו מכל.

אני מסכימה עם כל מה שנאמר כאן ואני רוצה להוסיף משהו ייחודי ל גבי החברה הערבית ורוצה לדבר על הקריטריונים של העסקת מטפלות ומטפלים.

לגבי הנושא של החברות הקבלניות.

בשפה המקובלת זה נקרא נותני שירותים.

נכון אבל הם עובדים בתוך חברה שזכתה במכרז מהמדינה.

זאת אומרת, יש חברה שזכתה במכרז ותחת החברה הזאת יש עוד עובדים?

כן. יש.

בהמשך אנחנו נשמע את דורון.

בתוך החברה הערבית למשל, יש חברות שהן זכייניות בנושא הסיעוד ויש להן מטפלות שמגיעות לבתים של הקשישים והקשישות אצלנו בחברה ומה שהם מקבלות, זה שכר מינימום ואפילו פחות. נותנים להם תעריף של הסעות ציבוריות והם צריכים לרוץ מבית לבית, ממקום למקום, כדי להספיק כמה שעות במשך היום.

הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו אלה הקריטריונים במיוחד אצלנו בחברה הערבית. יש לנו אחוז די גדול של נשים שהן בלתי מועסקות ולרוב בתוך הבתים יש לא רצון אלא גם ציפייה, גם מצד האחים, שהנשים, הבנות שלא עובדות מחוץ לבית והן בגיל 50 ומעלה, שהן יטפלו בהורים שלהם. נכון, מצווה לטפל, לכבד ולסעוד את ההורה. זאת מצווה קדושה.

בתקופת הקורונה, יש אישור לעבוד.

רק בתקופת הקורונה אבל השאלה היא מה קורה שלא בתקופת הקורונה. מי יותר מבין ונותן מעבר לשעתיים שנותנים להם באותו יום, שנמצא כל הזמן אצל ההורים? צריך להגמיש ולא לעשות טובה לאותן נשים או לאותם בנים אלא באמת ממקום של לתת שירות ראוי, נכון וגם נגיש לאותם הורים.

את מדברת על טיפול על ידי בני משפחה.

בני משפחה מדרגה ראשונה. מאפשרים לנכדים ולנכדות, אבל הנכדים והנכדות יוצאים לעבודה ויש להם יותר סיכויים לצאת לעולם התעסוקה וגם המשק יותר צריך אותם. אני לא יודעת מה המצב בחברה היהודית אבל אצלנו בחברה הערבית ההורים הקשישים בדרך כלל גרים בבית קטן וצנוע, שאין אפשרות להביא עובד זר לגור בו, מה גם שיש כאלה שלא רוצים שמישהו זר ייכנס לבית.

לכן אני חושבת שזה דבר מאוד חשוב וצריך לקחת אותו בחשבון. אפילו צריך לקדם ולהגיש הצעה לתקן את החוק.

שיאשרו לבני משפחה מקרבה ראשונה לטפל בהוריהם.

כן, לטפל בהורים שלהם. אין ספק שצריך לתת את כל הכבוד הראוי לאותם מטפלים - ומטפלות בעיקר – שעושים עבודת קודש וגם הם צריכים לחיות. מה לעשות, הם צריכים לשלם על כל דבר. אישה בת 60 או בת 50 שיוצאת לעבודה שהיא קשה, לא עבודה קלה. אני בעצמי עבדתי כמטפלת כשהייתי בת 18 ואני יודעת כמה זה קשה מכל הצדדים.

גם פיזית וגם נפשית.

גם פיזית וגם נפשית. זה שוחק. לתת להם לפחות מענה כלכלי הולם.

תודה רבה לך. אני רוצה לומר לך לגבי טיפול על ידי בני משפחה.

אין מעקב.

בדיוק. אני לא אסכים שינצלו את זה.

אני אתך. עם מעקב ובקרה.

מעקב ובקרה, זה המפתח להצלחה. אני מסכימה אתך.

בדיוק.

מדדים ורצפים.

אני חייבת לומר לכם שכשהגעתי לארץ, העבודה הראשונה שלי, הייתי מטפלת בבית אבות, עם תואר שני בפסיכולוגיה. הגעתי ב-1991 ועבדתי בבית אבות בפתח תקווה. החזקתי מעמד שבועיים. נשברתי. זה רק אומר, כמו שאת אומרת, עד כמה העבודה הזאת שוחקת וקשה, פיזית נפשית, ובאמת צריך לחזק את האנשים האלה.

זיכרונות שאני חייבת לשתף. הייתי בת 18 ואבא שלי לא הסכים שאני אעבוד בלי שיש לי תעודה. הלכתי ללמוד חשבונאות בנצרת ורציתי מקום לישון כי חזרתי מאוחר. אז הלכתי לבית חולים הצרפתי בנצרת. כשהנזירה אמרה לי רק בקרונית, רק אצל הזקנים יש עבודה, אמרתי שאני מוכנה. כשנכנסתי לשם, למרות כל הקושי, ואת יודעת על מה אני מדברת, יש לי רגישות נוראית לריחות, אבל הייתי חייבת והחזקתי שם. החזקתי שנה וחצי.

אני אומר לך באיזה רגע אני נשברתי. אני נשברתי כשאחד מהמטופלים נפטר. הוא לא היה חבר שלי אבל זה בן אדם שטיפלתי בו, שחיבקתי אותו בבוקר, שדאגתי לו ויום אחד הוא לא התעורר. אף אחד לא בא אלי לחזק אותי באותו רגע. אולי אם היו באים – אני לא מדברת עכשיו עלי אלא על האלפים שמקשיבים לנו שעוברים את זה יום יום – זה היה אחרת. בואו נדאג לתמיכה נפשית לאנשים האלה. יש מקרים שהם שנים עובדים, הם רואים בהם כמעט הורים שלהם ומאבדים את הבן אדם. לא מספיק שלמחרת הם נשארים ללא משכורת כי אף אחד לא דואג להם עד שימצאו מקום עבודה אחר אבל תנו לו איזשהו חיבוק.

אני יודע שמישהי עבדה כסיעודית בבית חולים וכששאלו אותה חברות היכן היא עובדת, היא נאלצה לשקר ולומר שהיא ספנג'ולוגית בכירה בהדסה. כלומר, היא לא ידעה איך לומר את התפקיד שלה כי היא התביישה בו. צריך לדעת ולהבין שגם עצם העובדה שהם מוכנים לעבוד בזה, זאת לבד סיבה לתת להם כתף.

יש מחסור רב במטפלות ובמטפלים בארץ. צריך לתת מעמד לתפקיד הזה.

כי מי ילך לעבוד במקצוע הזה? אגב, יש עוד נושא אחד שאני מעלה אותו כי אני יודעת שמשרד האוצר שומע אותי. הרבה אנשים מאלה שעובדים, הם אנשים שמקבלים השלמת הכנסה. ברגע שהם עוברים את מספר השעות שמותר להם לעבוד, פוגעים להם בהשלמת ההכנסה. אנחנו במחסור כוח אדם. למה לא לתת למקצוע הזה שיש לנו מחסור, במיוחד בתקופת קורונה אבל אני מדברת על בכלל, אפשרות לאנשים האלה לעבוד יותר שעות ללא פגיעה בהשלמת ההכנסה. אנחנו כחברה, כמדינה, והקשישים שלנו זקוקים להם.

בוקר טוב חבר הכנסת להב הרצנו.

אני רוצה לשמוע את המטפלות שנמצאות אתנו ב-זום. אם אפשר להעלות את אלה סמלנסקי. אלה סמלנסקי עמדה בראש המאבק לשיפור תנאי העסקתם של עובדי הסיעוד. יש שם קבוצה שאיגדה את האנשים מכל הארץ.

יש לנו את נטלי.

שלום לכולם. אלה ואני עמדנו בראש המאבק. רציתי לשאול. כבר זמן רב אנחנו נלחמות על ההסכם הקיבוצי וזה נמשך כשנה וחצי מאז הצטרפנו להסתדרות. רצינו לדעת באיזה מצב זה נמצא וכמה זמן זה עוד יימשך.

בנושא שאת העלית כאן, נושא המעברים. הנושא של המעברים מוריד את המשכורת שלנו בממוצע ל-25 שקלים בשעה ויש אנשים שיש להם מעברים של כשלוש שעות ביום.

את מתכוונת למעבר מקשיש לקשיש.

יצא מכרז ואנחנו אפילו לא יודעים מה תנאי המכרז. אני חושבת שדווקא לנו מגיע לדעת מה התנאים כי אנחנו חלק ממנו.

זמן רב אנחנו מבקשים שביטוח לאומי ישב אתנו כדי שתהיה הגדרה לגבי התפקיד שלנו, מה מותר לנו לעשות, מה אסור לנו לעשות. זה נשמע מצחיק, אבל עדיין בהנחיות כתוב שאנחנו חייבות לעשות כביסה ביד ויש אנשים שמנצלים את זה. אני רוצה לעדכן שאנחנו נמצאים בשנת 2020 ולכל אחד יש מכונת כביסה.

כשאנחנו באים לקשיש, כתוב שם שאנחנו צריכים לעשות ניגוב של הבית ולפעמים הבית הזה הוא וילה, מצב שנתקלתי בו. כשאני באה לקשיש סיעודי בדרך כלל לא בודקים את המקום אם בכלל אפשר לטפל בו שם כי אין אביזרי עזר. נתקלתי במצב שגם אין זרם של מים לעשות מקלחת ואין מקלחת אלא רק אמבטיה.

אני חושבת שצריכה להגיע פיזיותרפיסטית או עובדת סוציאלית לבדוק את המקום ולראות אם בכלל אפשר לבצע טיפול ואחר כך לשלוח אותנו לשם וגם לתת לנו הדרכה מקצועית איך אנחנו צריכים לעבוד כדי לא לגרום נזק גם לעצמנו, איך לעבוד עם המנופים, איך נכון להרים וכולי. יש כל מיני בעיות. זה נושא כל כך מורכב ואני משתדלת לומר הכול בקצרה.

בקטע של מעבר מחברה לחברה. אני למשל עובדת באותה חברה 12 שנים. יש חברות שנותנות תנאים, ממש קצת יותר טובים מאשר בחברה אחרת. בחברה שאני עובדת זה מאוד אופייני. כשאני עוברת לחברה אחרת, אני מאבדת את כל מה שצברתי במשך השנים האלה.

מתחילה מחדש.

היא לא מתחילה כלום מחדש. כל הזכויות שלה מופרשות לה באופן חודשי ונצברות.

חשוב לי שהדברים שלך ייאמרו לפרוטוקול. תציג את עצמך.

יושב ראש איגוד חברות הסיעוד. בנושא הזכויות של המטפלת. אם היא עוברת מחברה לחברה, כל זכויותיה נצברות לה מדי חודש ומופרשות לה מדי חודש. לצערי תקרת ימי המחלה לא משתנה כי המדינה קבעה את זה כך. נצברים לה ימי המחלה, מה שיש לה בזכויות שלה. המעבר מחברה לחברה, לא זה מה שפוגע בה.

הדבר היחיד שנפגע זה דמי מחלה?

בקטן. כל זכויותיה האחרות – פנסיה וכולי – היא צוברת הכול בקרנות, כך ששם אין לה כל פגיעה. יש חופש עיסוק ומעבר ועוברות מטפלות בין חברה לחברה. אני לא רואה שום בעיה שמטפלת שרוצה לעבור, שמשהו ימנע ממנה לעבור מחברה לחברה. היא לא נפגעת.

גם שם אני צריכה להפריש לדמי פנסיה, בחברה החדשה.

לא. זה לא. אני אסביר לך אחר כך. זאת לא פגיעה. תודה נטלי. אני רוצה לשמוע גם את אלה.

שלום. אני 23 שנים עובדת בתחום, מטפלת סיעודית. קודם כל, אני רוצה להודות לחברת הכנסת טלי פלוסקוב על האפשרות להשתתף בדיון הזה. טלי מלווה אותנו, אפשר לומר מתחילת דרכנו

שמעתי עכשיו את חברי הכנסת מדברים על המקצוע שלנו וראיתי והרגשתי הרבה הבנה. הדברים החשובים עליהם דיברתם, הם הרבה יותר מורכבים ממה שאתם יכולים לתאר לעצמכם. דרך אגב, היום יש לנו שיתוף פעולה מלא עם דורון רז, עם מנכ"ל חברת מטב מר שטרברג, עם ארנון אלחנני, עם יעקב סדן. אני רוצה להודות אבל כולנו צריכים לחשוב על רפורמה בטיפול בסיעוד. אנחנו חייבים להעביר רפורמה. יש הרבה דברים שחייבים לשנות והם לא השתנו 30 שנים. כבר דיברנו על העלאה בשכר, כבר דיברנו על דירוג בין מטפלת סיעודית לעזרה ביתית. חייבת להיות הגדרה מפורטת של תפקידה של מטפלת. יש הרבה ניצול מצד המטופלים כלפי המטפלות.

תשלום ותק. לא יתכן שאני עובדת 23 שנים ומקבלת את אותו שכר כמו כל בחורה שנכנסת לעבוד בתחום הסיעוד.

ברגע שאנחנו מאבדים את המטופלים שלנו, לא מספיק שאנחנו מאבדים חלק מהלב שלנו כי הם כבר קרובי המשפחה שלנו, אלה אבא ואימא שלנו, אנחנו נקשרים אליהם מאוד אבל אנחנו גם מפסידים את השכר. חייב להיות לזה פתרון, איזשהו תשלום, איזשהו פיצוי כספי ברגע שמטפלת מאבדת את המטופל שלה או שמעבירים אותו לבית אבות או לוקחים לו עובדת זרה. אין שום התחייבות ואף אחד לא מבטיח לנו שבאותו רגע אנחנו יכולים למצוא את אותן מספר שעות עבודה שעבדנו. מטפלות נשארות ללא כסף והבנקים דורשים תשלומים.

יש עוד דבר מאוד חשוב, אפשרות לקבל כסף עבור ימי חופשה. פעם זה היה קיים. היום המטפלות במצב שגם אין להן לאן לנסוע ואין להן אפשרות לצאת לחופש. הרבה פעמים מטפלת מפחדת לקחת חופש כי זאת שמחליפה אותה יכולה לקחת לה את מקום העבודה, כי גם בזה איןלנו שום ביטחון מבחינת העבודה שלנו.

ימי החופש שאת לא לוקחת, כאילו מוחקים אותם?

אחרי תקופה מסוימת כן. הם נמחקים. זה לפי החוק.

עוד דבר מאוד חשוב, מחלות מקצוע. חייב להיות דירוג של מחלות מקצוע כי, חברים, אנחנו הורסים את הבריאות שלנו. אם תדברו עם מטפלות, אתם תשאלו אותן מה הבעיות שלהן, כמעט לכל מטפלת יש בעיות של פרקים כי אנחנו הרבה פעמים עובדים עם מים קרים בחורף. יש בעיות בגב. אלה שעובדים עם הסיעודיים, זאת קטסטרופה. חייבות להיות מחלות מקצוע שהביטוח הלאומי יכיר בהן במקרה שהמטפלת לא יכולה להמשיך לעבוד.

אנחנו נשמח לשמוע אחר כך התייחסות של הביטוח הלאומי.

הייתי רוצה לדעת לגבי מיגון בתקופת הקורונה. אתם יודעים טוב מאוד, טלי יודעת, היא נלחמה עבורנו זמן רב עד שקיבלנו אמצעי מיגון. הייתי רוצה לדעת כמה כסף הוקצב למיגון עבור המטפלות כי עד היום אני מקבלת תלונות מהמטפלות שאומרות שעד היום יש חברות שלא חילקו מיגון.

סליחה שאני עוצרת אותך. אני אתמול העליתי אתך הסוגיה הזאת מול שר האוצר והתשובה שקיבלתי מנציגי האוצר שכן נתנו כסף למיגון למטפלות סיעודיות. אני רוצה לדעתה היכן זה נמצא ולמה המיגון לא מחולק.

עוד נושא מאוד חשוב. בדרך כלל אנחנו יוצאים לעבודה למטופל ואף פעם אנחנו לא יודעים מה המחלות שלו. יש מחלות מדבקות ואף אחד לא מודיע לנו על כך. חובה לדווח למטפלת על המחלות המדבקות של המטופלים. אני אישית טיפלתי במישהי והייתי חייבת לעשות לה תחבושות כי היא חולת סוכרת, והיו לה פצעים עם דם והייתי חייבת לטפל בזה ולא ידעתי שהיא חולת הפטיטיס.

היה לנו כאן דיון בנושא של הפטיטיס, למה אנחנו לא משתמשים במטפלות האלה כדי להעביר את המסר ולעשות בדיקות לכל הקשישים. אגב, זאת קבוצת סיכון.

ברור. יש עוד הרבה מחלות ואנחנו מטפלות בחולה. אם בתקנון של ביטוח לאומי כתוב שמטפלת לא אמורה לעשות שום עבודה מקצועית כמו לתת תרופות, למדוד לחץ דם ודברים כאלה, לצערי כשאת עובדת עם מטופלים סיעודיים ואת לבד אתם, אין מי שיעשה את זה. אנחנו חייבים קורסי הכשרה.

במקרה שמטפלת נמצאת בבית ויש שני סיעודיים, לפי התקנון של ביטוח לאומי אסור ששתי מטפלות יעבדו במקביל באותן שעות באותו בית. מטפלת עבור שכר המינימום שלה מטפלת ונותנת טיפול לשני אנשים. זאת אומרת, עובדת עבור שני קשישים. גם את זה צריך לקחת בחשבון.

אם הולכים לעשות רפורמה, חייבים לטפל בנושא המטפלות. להרים את הסטטוס שלנו, להרים את הכבוד של העבודה הזאת כי אם לא עכשיו, אז מתי?

יש לי שאלה. אני יודעת שצריך להיות מכרז. הייתי רוצה לדעת מה כולל המכרז הזה. מה הוא יכלול. רצוי שלפני שהמכרז יצא, אני פונה עכשיו לכל הגורמים, לאלה שהעתיד שלנו תלוי בהם, ההסכם הקיבוצי שלנו תלוי בהם, אני פונה אליכם, אנחנו חייבים לסגור את העניין של ההסכם הקיבוצי.

איזה סוג של מידע את מקבלת לפני שאת ניגשת למטופל? רפואי? חברתי? איזה מידע את מקבלת על המטופל?

אם את בכלל מקבלת.

שום מידע. יכולים לומר לך מה המטופל רוצה, כי לפניכן יש ביקור ראשון ובביקור הראשון יש מטופלים שרוצים ניקיון או משהו אחר. או אומרים שזה מטופל סיעודי עם טיטול ואז את כבר מגיעה לבית ואת מוצאת הרבה דברים שלא היה מדובר עליהם. למשל לא אומרים שהבן אדם לא עומד על הרגליים ושצריך מנוף, שהוא לא יכול לתפקד. אלה דברים שמגלים תוך כדי העבודה בבית.

אתן לא מקבלות כל מידע לפני שאתן באות?

כמעט כלום.

לא רקע מחלות ולא אם המחלה מדבקת?

לא. על המחלות אנחנו מקבלות מהמטופלים עצמם או מהמשפחה שלהם או לפי הכדורים שאני יודעת שאני צריכה לסדר אותם ולדאוג שהמטופל יקבל אותם בזמן.

תקשיבו, יש לי תעודות של אחות. נטלי היא אחות במקצועה אבל אין הרבה כמונו. צריכים לחשוב על זה. צריכה להיות הכשרה למטפלות. חוץ מזה, אני אגיד לכם יותר, ושוב, דוגמה אישית שלי. חמישה חודשים והמטופלת שלי יושבת כאן לידי. אני חיפשתי מטפלת שתעבוד אתי במקביל ולא יכולתי למצוא, ואתם יודעים מה הסיבה? לא רק שחסרה הכשרה ואנשים לא יודעים לעבוד אלא שהם גם לא רוצים לעבוד והם צודקים. הם אומרים למה אני צריכה להרוס את הבריאות שלי עבור שכר מינימום?

תודה. אין ספק שהצלחת לרגש אותנו. אני חייבת לומר לכם שמדי פעם אני מקבלת סרטונים שמראים לי מה זאת עבודת המטפלת ואני אומרת לכם שאם אתם עכשיו הייתם רואים אחד מהם, הייתם בוכים יחד אתי. את הסרטים האלה אני לא יכולה לראות עד הסוף. האנשים האלה באמת נותנים את החיים שלהם עבור הסבים והסבתות שלנו. באמת. את כל הבריאות שלהם. אני ראיתי איך הם הרימו את הקשיש הזה, הלב שלי פשוט נקרע. אם הייתי באותו רגע יכולה לקפוץ לעזור לה, הייתי עושה את זה.

מבחינתי המטפלות שעובדות עם הקשישים הסיעודיים הקשים, הן אחות מעשית שעובדת בבית ולא בבית חולים. אם אנחנו כחברה נשנה את הגישה הזאת ונקבל את זה שזאת אחות מעשית שעובדת בבית, צריך לתת לה את כל מה שמקבלת אחות מעשית שעובדת בבית חולים - זה יעשה צדק. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אני רוצה שוב להודות לשתי מטפלות שהתחלקו בחוויות של היום יום שלהן, מה שאנחנו רואים פעם בשנה בדיונים. קשה לקבל שכבר שלוש שנים – ואני אומרת את זה על עצמי ואני כועסת על עצמי ועל כל מי ששמע אותי גם לפני שנתיים ושלוש – אנחנו מדברים על זה, שלוש שנים אנחנו צועקים את צעקתם כי היא צעקה מוצדקת. שלוש שנים אנחנו מבקשים התייחסות של המדינה ושל הביטוח הלאומי, של החברות ושל כל המשרדים. תתייחסו לאנשים האלה בכבוד כי הם נותנים כבוד לסבים ולסבתות שלנו ואנחנו לא סופרים אותם.

באמת, מה שאמרו כאן, הגדרת תפקיד, מה זאת מטפלת. אני עד היום לא ראיתי שום נייר, וביקשתי, שכתוב שם – ואגב, זה גם למטפלת וגם למטופל, שידעו מה זאת מטפלת - למה הם מקבלים עזרה, האם זה לנקות תריס בקומה שביעית בחוץ וסליחה, אלה מקרים מהחיים מה שאני מספרת לכם.

בגלל זה נוצרים סכסוכים .

בוודאי. אולי יש מטופלים שבאמת ניקיון התריס בקומה השביעית מבחוץ יותר חשוב להם ממשהו אחר, אז תנו להם שירותי ניקיון. אגב, אני חייבת לומר לכם שביקשתי ממשרד העבודה והרווחה, ואמרו לי שהיה פיילוט בכמה רשויות – התברר שזה בארבע רשויות – לגבי הניקיון דרך קהילה תומכת. אני מבינה שהפיילוט התחיל לעבוד. זה משהו שלא ידעתי קודם ואני רוצה לשתף אתכם בו.

מדובר בארבע רשויות – סכנין, רמלה, חולון ולוד – 364 אזרחים ותיקים השתתפו בפיילוט. הפיילוט התחיל בספטמבר 2016, ואני אשמח לדעת למה הפיילוט צריך להיערך עד סוף 2020. ארבע שנים פיילוט? איפה יש דבר כזה? תוצאות הפיילוט אמרו שסל השירותים שניתן במסגרת הפיילוט בהשתתפות בעלות 2.75 שעות שבועיות של גמלת סיעוד, הפכו את זה לארבע שעות ניקיון חודשי. ארבע שעות בחודש. עבור הניקיון, זה כבר שכר אחר לגמרי. אף אחד לא יבוא לנקות את הבית בשכר מינימום. אולי אנחנו צריכים להמיר כמה שעות לאנשים שזה חשוב להם. שוב, שהקשיש יבחר, אני לא רוצה להכריח מישהו, אבל אם לקשיש הזה חשוב המדף העליון שלא יהיה עליו אבק, תנו לו את זה.

אני אשמח להתייחסות משרד העבודה והרווחה, למה צריך להיות פיילוט במשך ארבע שנים ולמה שלא מגיעים למסקנות. אגב, תוצאות של פיילוט מאוד מעניינות. 82 אחוזים מהמשתתפים בפיילוט הצטרפו בשל שירותי הניקיון ו-74 הביו שביעות רצון משירותי הניקיון. רבותיי, יש כאן נתונים שצריך לקחת אותם בחשבון. למה אנחנו צריכים לחכות ארבע שנים שתקבלו החלטה על סמך הפיילוט הזה? לפי דעתי שנה, מקסימום שנתיים, היה מספיק כדי להבין שהדבר הזה יכול להיות יעיל לקשישים ולא על חשבון המטפלים שגם כך יש הרבה סוגיות שאנחנו צריכים לפתור לגביהם.

אני רוצה לשמוע עכשיו את יושב ראש איגוד נותני שירותים, דורון רז. תנסה בבקשה להתייחס לכמה סוגיות שהועלו כאן ובטח אנחנו עוד נשאל אותך כמה שאלות. תאמר איפה אתה רוצה מניעה של הסכם קיבוצי ואיפה זה עצר. כשאני מדברת עם האוצר, לא מבינים מה הקשר לאוצר. אני רוצה שתגיד לי כאן, כי אנשי האוצר נמצאים כאן. אני רוצה גם להבין מה קורה עם המכרז ולמה הוא תקוע ומה צריך לעשות כדי שהוא יהיה, כי אני מבינה שבמכרז יש שיפור מסוים לתנאי העסקת העובדים. למה זה לא קורה?

תודה על הדיון החשוב הזה. אני מברך אותך על הדיון וגם על העבודה הרבה שעשינו ביחד כאן בוועדה שלך של בניית תוכנית אב לאומית בכנסת הקודמת ואני מקווה שזה ימשיך ויבוא למימוש כי זאת בעצם ההסתכלות קדימה, איך יטפלו בקשישים של מדינת ישראל והתוכנית הזאת אמורה לתת את המענה.

אני גם מעריך את חברי הכנסת שנמצאים כאן כי הייתי בהרבה דיונים ולא הייתה נוכחות כזאת רבה.

לעצם העניין. אנחנו העמותות והחברות מטפלות בחוק הסיעוד בלמעלה מ-240,000 קשישים עם למעלה מ-100,000 מטפלות ישראליות.

המספרים גדלו באופן משמעותי.

נכון. אני תכף אומר למה הם גדלו ואיך הם גדלו.

באמצעות 100,000 מטפלות יקרות שלנו ועוד כ-50,000-40,000 עובדים זרים.

כרגע אנחנו מדברים רק על הישראלים.

רק על הישראלים. אני רק ציינתי עובדה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להוריד את הכובע בפני המטפלות ולתת הערכה גדולה לתפקוד שלהן בזמן הקורונה בגל הראשון. בתחילת הגל הראשון נפגשתי עם מנכ"ל ביטוח לאומי ומיד הוא הרים את הכפפה והצטרף והצלחנו להגדיר את הסיעוד כחיוני למשק, דבר שגרם לאפשרות שכמעט 100 אחוזים מהמטפלות טיפלו בקשישים גם בחוסר הוודאות על הגנה על עצמן וגם בחוסר הוודאות הכללית במשק.

מנכ"ל ביטוח לאומי, מאיר שפיגלר, לקח על עצמו לממן את כל המיגון של המטפלות.

מאוד מעריכים את הירתמותו לנושא.

בהתחלה היה קושי רב להשיג מיגון. רכשנו מיגון לאורך כל התקופה ונתנו למטפלות. בשלב יותר מאוחר ביטוח לאומי הביא מיגון ועד היום הוא ממשיך לתת מיגון.

איך יכול להיות שאני עדיין שומעת מהמטפלים והמטפלות שאין להם מסכה או שהם מקבלים מסכה אחת ליום שלם? איך זה יכול להיות? למי לפנות?

לאגף הסיעוד של ביטוח לאומי. יושבת כאן מיכל ואחר כך היא תגיד לך. ביטוח לאומי מספק את ציוד המיגון לכל החברות והעמותות.

דרך החברות?

כן.

זאת אומרת, צריך לפנות לחברה.

החברה פונה למטפלת. פונים אליה ואומרים לה שיש ציוד מיגון שהיא צריכה לקבל.

עוד התעסקות למטפלת.

דורון, זה נשמע יפה אבל אני שוב חוזרת ואומרת שאתמול הייתה לי מטפלת שהיא עובדת עם שלוש קשישים ביום והיא מקבלת מסכה אחת ליום. איך אתה מסביר את זה?

היא לא מקבלת מסכה אחת ליום.

היא המציאה את זה?

אני אתן לביטוח לאומי לענות על זה ואחר כך אמשיך. אני אומר שמבחינתנו בשטח הגענו להסכמה עם מנכ"ל ביטוח לאומי ואגף הסיעוד מספק ציוד מיגון. נכון שהיו תקופות שהיה קשה להשיג בארץ ציוד מיגון אבל הביאו מחוץ לארץ.

ואם קשיש חולה קורונה, איזה ציוד היא מקבלת?

הציוד שמסופק הוא ציוד שמסתכם במסכות, בכפפות, במקרים מסוימים בחלוקים והדרכה איך להתנהג ואיך להתמודד.

יש הדרכה למטופל?

למטפלת. באופן כללי, בדרך כלל, חולי קורונה נמצאים במסגרות בהן מטפלים בחולי קורונה, בטח אוכלוסייה בגיל השלישי. יש לה קושי להיות מטופלת בבית כי ההידרדרות היא יותר מהירה ואם היא בבית, זה אחוז קטן מאוד.

אני רוצה להתקדם הלאה. 95 אחוזים מהקשישים במדינת ישראל מזדקנים בבית. חוק הסיעוד הוא האמצעי לתת להם את האפשרות להזדקן בבית בכבוד ומדינת ישראל היא בין הבודדות בעולם שהשכילה לחקוק את החוק הזה והחוק הזה שינה את פני הטיפול בקשישים במדינת ישראל. יש לחוק דברים שצריכים תיקון וכולנו כאן כדי לעשות את התיקון.

אין לי שום ספק שכדי שנוכל להמשיך ולטפל בקשישים האלה, אנחנו צריכים שיהיו לנו מטפלות ישראליות ולא נגיע למצב שכל קשישי מדינת ישראל יטפלו על ידי עובדים זרים. זו המטרה הראשונה של כולנו, לשמר את זה.

עשינו כמה מהלכים ואנחנו רוצים לעשות עוד מהלכים. אחד המהלכים שעשינו, ביוזמתנו, איגוד נותני שירותי סיעוד, יזמנו חקיקת חוק בכנסת לפני ארבע כנסות שהסיעוד הוא מקצוע מועדף לחיילים ובנות שירות לאומי משוחררים. החוק הזה עבר בקריאה שלישית ובעצם מבדיקה שלי, כל שנה יש כ-5,000 בנות שירות לאומי שמשתחררות - עזבו את החיילים – למרות שאמרו שהם לא ירצו, הם לא יבואו, למרות שזה יותר טוב מאשר למלא דלק בתחנת דלק, זאת גם מצווה וזה גם חינוך, אבל זה נתקע בתקנות.

תקנות משרד הרווחה?

לא. תקנות של ביטוח לאומי.

תרשמי, אני רוצה התייחסות לסוגיה הזאת.

כל חוק כזה צריך תקנות.

תקנות צריכות להגיע לוועדה.

זה תקוע.

אנחנו מקיימים כאן את הדיון לא סתם כדי לדבר אלא לפתור את הנושא. אני רואה שדאתה היום קצת חסר סבלנות.

אני לא חסר סבלנות.

אתה לא מבין איזו סוגיה אנחנו מעלים כאן ועד כמה היא חשובה.

אני מבין ולכן אני לא מצליח להבין. את חברת קואליציה. אני רוצה לשמוע את הממשלה.

סליחה, בוא נסכם בינינו. מי שמנהל את הדיון, זאת אני ותודה על הכבוד אבל אני אשמע את כולם ובסוף המשרד הממשלתי ייתן את התגובה שלו. אני לא רוצה יותר להאריך. אם הדיון לא מעניין אותך, הדלת פתוחה אבל אל תתייחס בחוסר סבלנות.

אני לא מצליח להבין למה פנית אלי.

אתה עשית תנועה כאילו חסרה לך הסבלנות לשמוע.

את חושבת שזה משעמם אותי? למה חברי הכנסת יושבים כאן?

אני לא יודעת. לכן כשנכנסת, אני מעריכה שנכנסת.

אני מבקש שלא תנזפי בי על זה שאני יושב כאן ומקשיב לדיון.

אז לבריאות.

מה זה לבריאות? את הרגע פנית אלי בלי שאני פניתי אליך ונזפת בי על כך שאין לי סבלנות.

אם אתה קורא לזה נזיפה, אוי ואבוי. אני ביקשתי ממך להקשיב למה שאומרים ולא להראות תנועות כאילו נמאס לך. אני לא רוצה לבזבז את זמן הוועדה. יש כאן נושאים כל כך חשובים ולא ויכוח אישי שלנו.

אני יושב ושומע את הדברים.

בוא נסגור את הדברים האלה מאחורי הדלת. עכשיו אנחנו בוועדה.

אז אל תפני אלי כך.

אדוני, תודה.

אנחנו, איגוד נותני שירותי הסיעוד, יזמנו לפני בערך 15 שנים, חתמנו על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות לגבי תנאי ההעסקה של המטפלות הסיעודיות. ההסכם היה מותנה בכך שהמדינה תממן את העלויות.

מתי זה היה?

לפני כ-15 שנים. עמיר פרץ היה יושב ראש ההסתדרות. אחר כך חתמנו הסכם נוסף עם ההסתדרות ועכשיו אנחנו במשא ומתן להסכם שלישי. הסכם קיבוצי שלישי.

בהסכם הזה היה שיפור תנאי העסקה? משכורת?

היה שיפור תנאי העסקה. האוצר לא הסכים לממן את עלויות השיפור בתנאי ההעסקה. בהסכם הראשון העלויות היו בערך 120 מיליון שקלים לשנה, שיפור תנאי השכר של המטפלות. ביטוח לאומי דחה ולא הסכים לממן את זה. ההסכם היה מותנה בכך שישלמו.

אני רוצה להעמיד על השולחן שיהיה ברור שמבנה חוק הסיעוד הוא שקוף. הוא נמצא באתר של ביטוח לאומי.

נכון.

כל מרכיבי התעריף נמצאים שם, כולל כל הזכויות עד האגורה האחרונה, אפילו כולל גובה שי לחג לעובדים. הכול נמצא שם. המדינה הגדירה ששכר העובדים הסיעודיים במדינת ישראל יהיה שכר מינימום עד מקסימום שכר מינימום פלוס ארבעה אחוזים ותו לא. אין מעבר לזה, אם לא יגדילו את התקציב שיעלה את השכר הזה. אפשר לעשות כל מיני דרכים אחרות, לשפר את השכר של המטפלות והעלית כמה דברים נכונים שאם יעשו אותם, אפשר מיידית, בלי להוסיף אפילו תקציב, לצורך העניין.

מה לדוגמה?

אני אתן דוגמה לדוגמה, הדיס-ריגרד של המטפלות שמקבלות השלמת הכנסה. אני חושב שכבר שלוש, ארבע, חמש שנים אומר לאוצר שהרי אתם ממילא משלמים להן השלמת ההכנסה, תנו להן אפשרות לעבוד יותר. אם תתנו להם אפשרות לעבוד יותר, הן ירוויחו יותר.

אתה בעצם צריך להוכיח להם שזה הכרחי למקצוע הזה.

נכון. בגלל שיש מחסור במטפלות, בגלל שאנחנו רוצים להשאיר את המטפלות הישראליות שיטפלו בהורים שלנו ובגלל שאנחנו רוצים אפשרות שהן יוכלו להשתכר יותר שכר, אם באופן חריג, בגלל חשיבות הנושא, המדינה הייתה אומרת למטפלות שמקבלות השלמת הכנסה, לא נפגע להן בהשלמת ההכנסה אם הן יעבדו יותר. אנחנו עשינו חשבון שמהלך הזה שבעצם לא יעלה למדינה יותר כי היא כבר משלמת להן את השלמת ההכנסה, זה יוסיף בערך עוד 20 אחוזים שעות טיפול על ידי מטפלות קיימות. זאת אומרת, בלי לעשות שום דבר יש לנו אפשרות לקבל עוד 20 אחוזים טיפול על ידי מטפלות מקצועיות שעברו הכשרה, שיודעות את העבודה, שרוצות לעבוד, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה.

אם אנחנו רוצים לעשות את זה, אנחנו צריכים להעביר את זה בחקיקה?

נכון. מנכ"ל ביטוח לאומי בעד אבל זה לא תלוי בו. זה עניין של חקיקה.

אני מזמינה את חברי הכנסת להצטרף אלי להגשת הצעת חוק.

זה עניין של חקיקה בכנסת. זה לא תלוי במנכ"ל ביטוח לאומי. הוא אמר שהוא בעד. הוא אפילו אמר לי שהוא פנה לאוצר בנושא אבל האוצר לא הסכים. זה דבר שצריך לבוא בחקיקה מהבית הזה. אם יעשו חקיקה להחריג את המטפלות, מחר בבוקר המטפלות האלה יכולות להכפיל את שכרן ולתת לנו אפשרות של מטפלות מקצועיות שיטפלו ביותר קשישים.

מידע רפואי. אנחנו פנינו – אם את זוכרת, גם בוועדה לבניית תוכנית אב לאומית, שם העליתי את הנושא הזה – לביטוח לאומי ואמרנו שלא יתכן שאתם לא נותנים לנו מידע על מצבם הרפואי של הקשישים. הם אמרו לנו שיש חסיון רפואי. אבל אנחנו מכניסים מטפלות ואני יכול להראות לך מקרים של מטפלות שנכנסו לאנשים שהייתה להם שחפת מדבקת ואף אחד לא אמר לנו והמטפלות לא ידעו, והיו להן ילדים בבית והן הלכו לטפל. למזלנו הן לא נדבקו. יש מחלות מדבקות וזה בכל האוכלוסייה ולא רק אצל קשישים, אבל כשמטפל נכנס ויש לו מגע אישי עם קשיש, הוא עוזר לו להתרחץ, הוא מרים אותו, הוא מחליף לו חיתול, לא יכול להיות שהוא לא ידע אם יש לו סכנה רפואית כי אם ידע, הוא יכול להיזהר יותר.

אם זה נושא שיהיה אפשר להעלות אותו, זה יקל מאוד גם עלינו וגם על המטפלות.

אני רוצה לגעת בנושא של גמלה כספית, במה שדיברה חברת הכנסת על בני משפחה מטפלים. לפחות בדת היהודית שאני מכיר, אבל אני חושב שזה גם באיסלם, כיבוד אב ואם הוא במעלה הראשונה. בחוק ההסדרים אני ישבתי באחד המקומות כאן והיה כאן ויכוח סוער על הנושא של גמלה כספית. בא אלי חבר כנסת שישב שם, חבר כנסת ערבי, ואמר לי: אני אתך, אני הולך להילחם בזה.

חבר הכנסת סעדי.

מי שישב עכשיו?

לא. אני לא זוכר את שמו. אני זוכר שהוא היה חבר בוועדה בכנסת הקודמת, עת היה דיון על חוק ההסדרים והוא אמר: אתה לא יודע איזו מלחמה זה גורם בתוך המשפחה שלנו, בן אחד שמטפל, אומרים לו כולם שזו בעיה שלך, תשבור את הראש עם האבא, אתה מטפל בו, אתה מקבל כסף, תשבור את הראש. זאת בעיה חברתית רצינית.

בתוך המשפחה.

בתוך המשפחה.

אני חושבת שמדברים על מקרים ספציפיים.

מקרים ספציפיים, זה בסדר. המצב היום, המציאו גמלה חדשה שלא כתובה בשום מקום וקוראים לה גמלת קורונה. כל מי שאומר אני רוצה כסף עכשיו, נותנים לו כסף וקורה שהמטפלות שלנו, היקרות האלה, נותנים לקשיש כסף ומצד שני למחרת בבוקר משלמים למטפלת דמי אבטלה. משלמים פעמיים. למה? ככה. כי מישהו החליט כך.

הכי חשוב זה שברוב המקרים המטופל, את הכסף הזה נותן מתנות לנכדים ולילדים. הוא לא מוציא את הכסף על עצמו.

לא כולם אבל בחלק גדול מהם הכסף לא מגיע לטיפול בקשיש.

אנחנו צריכים להתקדם כי אני חייבת לשמוע אנשים נוספים ובשעה 12:00 יש לנו דיון נוסף. אני גם לא שוכחת את יוראי. יוראי, אל תכעס, אנחנו נדבר אחר כך.

אנחנו נשמור על זכותך לדבר.

אני לא רוצה לדבר. אני רוצה לשמוע את המשרדים.

הוא רוצה לשמוע את המשרדים. אני מעריכה את זה מאוד.

יוראי, זה לא יפה.

יוראי, תחזור.

אנחנו נברר את זה בוועדת האתיקה. מגיע חבר כנסת ואת נוזפת בו.

מאיפה אתה לוקח את זה?

יוראי, זה לא מתאים.

חברים, בואו נמשיך. אין לנו זמן.

אני מסכם. קודם כל, תודה על הישיבה החשובה הזאת. לסיכום אני שוב אומר שיש לנו ערכה גדולה מאוד למטפלות, אנחנו מאוד רצים ששכרן ישופר, אנחנו רוצים מאוד שנגיע להסכם קיבוצי, שהמדינה תממן את ההטבות שלא נמצאות היום בתעריף שביטוח לאומי משלם. אם תוכלו לסייע לנו בדברים האלה- הדיס-ריגרד הוא דבר שהוא מיידי. המקצוע המועדף הוא דבר שהוא מיידי. אם תצליחו להזיז את הדברים האלה שיגיעו לידי מימוש, אני חושב שתעשו שירות גדול מאוד לאזרחי ישראל. תודה.

תודה רבה. ברור שאני לא יכולה לא להסכים עם מה שאמרת ועם כל הסוגיות שהעלית שהן מוצדקות, חשובות ודחופות. אני רוצה באמת להעריך אותך על כל מה שעשית עכשיו בתקופת מהקורונה עבור המטפלות. עקבתי אחרי זה אבל יש כמה נקודות שצריך לפתור אותן כמו המיגון. אולי הוא לא מגיע אליך, אבל אם זה מגיע אלי, זה כבר לא טוב.

הביטוח הלאומי. תנסי בבקשה להתייחס לסוגיות שהועלו כאן כדי שאנחנו נדע חברי הכנסת מה עלינו לעשות כדי לעזור לכם כי בסך הכול אני מבינה שיש לכם רצון. איך אנחנו מתקדמים ומגיעים למעשים.

אני מאגף הסיעוד בביטוח הלאומי. כל מה שנאמר, בוודאי שאנחנו מתחברים לכל הדברים שנאמרו גם על המטפלות וגם על הצד של חברות הסיעוד, אבל צריך להבין –גם דורון אמר את זה וזה גם נאמר כאן – שאנחנו כמובן כפופים למה שנחקק כאן בכנסת. כמו שדורון אמר, זה קשור גם לאוצר.

הגדרת תפקיד של מטפלת, זה תלוי באוצר?

כל זכאי שמקבל גמלת סיעוד - כמו שדורון אמר זה גם כתוב באתר שלנו – אנחנו כותבים במפורש מה התפקיד של המטפלת לעשות.

אני לא אמרתי את זה. לא אמרתי כך. אני חושב שצריך להגדיר את התפקיד. ביטוח לאומי הולך על הקו הדק – סליחה שהפסקתי אותך – ולא מגדיר בדיוק שהמטפלת היא לא עוזרת בית, ושם מתחילה הבעיה. אם הוא היה אומר לקשיש שהוא לא מקבל עוזרת בית, הכול היה נראה אחרת.

ההיפך, אני לא רוצה בזה.

אתם צריכים להגיד שהיא לא עוזרת בית.

בדיוק. זה בדיוק מה שאני אומרת עכשיו לדורון. אני לא רוצה להפוך אותה לעוזרת בית. הם רוצים עוזרת בית, הם יכולים בדרכים אחרות לממן את זה, אבל גמלת סיעוד לא נועדה לניקיון יסודי.

יש נייר בו זה רשום?

לא.

ניקיון יסודי, בלוח ח-1 לא מופיע.

למה זה לא מוגדר?

אם היית כותבת באותה הגדרת תפקיד, ואני מבינה את הרצון שלך שהוא תואם לשלנו.

למטפלת יש הגדרת תפקיד. מבחינת הביטוח הלאומי, כאשר זכאי מקבל את הזכאות שלו לגמלת סיעוד - - -

אני לא יודעת מה כתוב בסעיף ח'. יש שם הגדרה?

לא. אין הגדרה אבל אנחנו בביטוח לאומי הגדרנו מה אנחנו רוצים שהמטפלת תעשה בבית של הקשיש. לא ניקיון יסודי.

אני רוצה לבקש מהביטוח הלאומי, אם אתם רוצים שנפתור את זה בחקיקה, אנחנו נעשה את זה, אבל למה? אני רוצה, ואני חושבת שכולם יסכימו אתי, הביטוח הלאומי חייב להגדיר מה זאת מטפלת. מה התפקידים שלה.

בוודאי שיש.

איפה יש?

ולהגדיר מה לא.

נכון. ומה לא.

בוודאי שיש הגדרה של מטפלת, בדיוק מה היא צריכה לעשות אבל שוב, אנחנו לא רוצים להפוך את המטפלות לניקיון יסודי.

גם אנחנו לא. יש לנו מטרה משותפת. תכתבי שניקיון הבית לא כלול בתפקיד המטפלת.

אנחנו כותבים בדיוק מה התפקיד של המטפלת ברגע שנשלחת זכאות לזכאי. אנחנו כותבים לו בדיוק, שהיא יכולה לנגב את הבית, אנחנו מפרטים בדיוק את הדברים.

הוועדה יכולה לקבל את המסמך שאת מדברת עליו מהבטוח הלאומי?

כן.

בבקשה, אני מבקשת את המסמך הזה. אני פונה כאן לחברי הוועדה. אם המסמך הזה לא יהיה מספיק תואם למה שאנחנו חושבים ואם הביטוח הלאומי רוצה שאנחנו נעשה זאת באמצעות חקיקה, נעביר את זה בחקיקה למרות שאני חושבת שאם רוצים את מה שאנחנו רוצים, אז למה לא לעשות? את אומרת עכשיו בדיוק מה שאנחנו חושבים. זה מייצר בעיה, זה מייצר אי אמון, זה מייצר ויכוחים בין צד לצד. אם אין הגדרה מאוד ברורה מה על המטפלת לעשות, ברור שהמטופל יכול לבקש לנקות את התריס בקומה השביעית.

לא. להפך. יש הגדרה מאוד מאוד ברורה.

אנחנו מבקשים לקבל לאותה.

אין לי את זה כאן אבל נוכל להעביר לכם.

אנחנו מבקשים לקבל. לגבי הגדרה, אנחנו מבקשים לקבל.

אני רוצה להתייחס לשכר של המטפלות. כמו שאמר דורון רז, זה קודם כל תלוי באוצר, אבל יותר מזה, אנחנו יודעים גם שאנחנו נותנים שכר מינימום פלוס ארבעה אחוזים למטפלות. דורון יאמר איפה בדיוק ארבעת האחוזים האלה ואיך הם משולמים למטפלות.

בארבעת האחוזים, למה אתם משתמשים? להגדרה לפי הוותק? להגדרה לפי העבודה שהן עושות? במה אתם משתתפים בארבעת האחוזים?

ומה עם תשלומי תחבורה?

לא. ההסעות בפנים.

כולם מבינים ששכר המינימום פלוס ארבעה אחוזים, הוא עדיין לא שכר ראוי.

חד משמעית.

אין ויכוח על זה. ברור שחלק מהמטפלות מקבלות שכר מינימום. זה ממוצע. מה שביטוח לאומי עשה, עשה ממוצע של השכר פלוס ארבעה אחוזים. לא לכל המטפלות ואז חלק מהמטפלות מקבלות וחלק לא מקבלות.

שאלה. יש מצב שאתה לאותה מטפלת שמטפלת בקשיש סיעודי משלם שכר מינימום פלוס שמונה אחוזים ולאחרת משלם רק שכר מינימום? האם אתה משחק בזה?

קודם כל, יש מצב שמטפלת מקבלת יותר שכר מינימום פלוס ארבעה אחוזים. אני אתן דוגמה שלא בנושא הזה. העובדים הזרים מקבלים הרבה יותר.

לא מעניין אותי.

בגלל שהממוצע הוא על כלל המטפלות והתעריף לא מבדיל בין מטפלות ישראליות וזרות, כי התעריף זהה לכולם, אז החלוקה מתחלקת בין כל הגורמים כי זה לא אומר שהוא נותן לכולם.

אני מבינה שזו החלטה שלכם. אתם משחקים בזה.

ברור. לא יכול להיות שאלה עובדת 20 שנים והיא תהיה בשכר מינימום, אפילו בשכר מינימום פלוס ארבעה אחוזים כי זה נראה מגוחך. זה לא רציני.

צודק.

לא להיתפס לדברים האלה אלא צריך לשפר יותר משמעותית את שכר המטפלות.

מה אתם מצפים בהסכם קיבוצי?

קודם כל, את יודעת שאנחנו ניהלנו מאבק גדול ארוך שנים לגבי הנושא של המעבר בין מטופל למטופל.

נכון.

וזה קיבל פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה ובית הדין הארצי לעבודה קיבל את טענותינו ואמר שמגיע למטפלות לקבל זמן מעבר, החזיר את הכדור לביטוח לאומי ואמר שהם צריכים לדאוג לממן את זה כי זה לא נמצא בתעריף. אז ביטוח לאומי, כנראה במכרז הבא יופיע זמן מעבר. דרך אגב, זה חלק מההסכם הקיבוצי שאנחנו מנסים לחתום.

מה עוד בהסכם הקיבוצי? כמה כסף אנחנו צריכים בהסכם הקיבוצי מצד האוצר?

קשה לי לומר לך כרגע את הסכום המדויק. אני מעריך שזה יכול להגיע לסדר גודל של 200 מיליון שקלים נכון להיום. דרך אגב, אני רוצה לומר לך שהנתונים שיש לך לגבי מספר המטופלים, אני יכול לזקוף את הגידול במטופלים לזכותו של מנכ"ל הביטוח הלאומי ששינה את הקריטריונים לקבלת זכאות. אנחנו לא שומעים יותר את הטענות היו כאן בוועדות על תוריד את התחתונים, תרים את התחתונים. זה לא קיים. רוב האנשים מקבלים את הזכאות שלהם על פי מסמכים וזה באמת לזכותו. זה גם הגדיל ומלפני שנה וחצי אני חושב שגדל מספר המטופלים מקרוב ל-180,000 לכמעט 240,000 בגלל מבחני התלות שהם יותר נורמליים.

אני רוצה להוסיף. משפט אחד קצר. תדעו לכם שחוק הסיעוד הוא הרפואה המונעת. זאת אומרת, בן אדם שמקבל טיפול, לוקח תרופות, מתרחץ כמו שצריך בזמן ואוכל כמו שצריך, הוא ישמור על מצבו ואם אין לו את זה, מצבו יידרדר מהר.

אני רוצה לשמוע עכשיו את משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים ואחר כך את משרד האוצר. אני רוצה להבין למה אחרי שיש החלטת בית משפט אתם מחכים למכרז. מה מפריע לכם להפעיל עכשיו תשלום מעבר מקשיש לקשיש? יש החלטת בית משפט. למה לחכות למכרז? אנחנו כבר שנים מחכים למכרז הזה.

אני ממשרד העבודה והרווחה. אני לא יודעת אם יש כאן עוד מישהו מהמשרד אבל האחריות לחוק סיעוד עבר לגמרי לביטוח לאומי והוא כבר לא באחריות המשרד. צריך להפנות את השאלה לביטוח לאומי.

לך אישית יש מה להוסיף לדיון?

אני רוצה להתייחס לגבי המסמך שאת דיברת עליו בנושא של קהילה תומכת חוק סיעוד, הפיילוט שהיו בארבע רשויות. חשוב לי לציין שהסיבה שזה התארך לארבע שנים היא מאחר והיינו צריכים להעביר את זה בחוק כדי שזה יובא בסעיף ב(2), על מנת שנוכל להחליף את הפיילוט ברמה הארצית וכדי לאפשר לכלל האזרחים הוותיקים להשתמש בשעות סיעוד בחוק סיעוד ולקבל את שעות הניקיון. מאחר וכבר שתיים אין לנו ממשלה, לא ניתן היה להעביר את החוק ולכן זה התארך. אנחנו ממשיכים להאריך את הפיילוט.

למה עכשיו אתם לא מכינים הצעת חוק? אני בטוחה ששר העבודה והרווחה יתמוך בהצעת החוק הזאת. זה מונח אצלו על השולחן והוא יודע על זה, שמחכים להצעת חוק ממשלתית?

עכשיו זה מונח. אם אורנה בר יכולה להתייחס, אני אשמח. עד עכשיו זה לא היה. זה כן היה אצל השר הקודם אבל זה לא התקדם. כל הזמן זה התארך.

אנחנו חזרנו לעבוד, אני מקווה שלהרבה זמן.

הערה בנושא. הניסוי נעשה במסגרת שכונות תומכות. הוא מדבר על דמות נוספת שתיכנס הביתה. מה שהיה צריך לעשות,. היה צריך לשנות את ההגדרות ולהגיד שמטפלת בקשיש ועושה על פי החלטה של עובדת סוציאלית מקצועית שצריך ניקיון, תקבל שעתיים תמורת שעה עבודה. לא צריך לשנות את החוק.

אם אני אומרת שמטפלת היא אחות מעשית, אז המטפלת היא לא עובדת ניקיון. אנחנו כאן צריכים להפריד בין שני הדברים. אם אנחנו מדברים על אופציה להמיר שעות טיפול בשעות ניקיון, זאת אופציה אחת, אני לא מגדירה כאן שהמטפלת צריכה לבצע את הניקון. הכוונה שלי היא המטפלת הקבועה. לכן אני אומרת שוב שיש כאן רגישות.

היא עושה את זה עד היום והיא תשמח לעשות את זה תמורת תוספת שכר.

אם היא תשמח, זה משהו אחר, אבל בשום אופן לא להכריח.

לא. אף אחד לא מכריח אף אחד.

אני חייבת להתקדם. אני רוצה לשמוע את האוצר אחרי כל מה שהוא שמע כאן. אני רוצה עוד כמה שאלות. מי מהאוצר אתנו?

אני כאן. שלום. נתנאל יתייחס לנושאים שהועלו כאן.

לפני שאתה משיב, אני רוצה להעלות כמה סוגיות. אתמול נפגשתי עם שר האוצר והעליתי את הסוגיה הזאת. השר לא בדיוק הבין ואולי תיתן לנו כאן כלים. אנחנו מדברים לא על עובדי המדינה, אנחנו מדברים על עובדים של דרך ודרך ודרך, כפי שזה נקרא, ואיך הוא יכול לקחת את השותפות באותו הסכם קיבוצי, בשיפור ההעסקה. הוא טוען שזה הביטוח הלאומי. איך אנחנו עוזרים לשר להבין את הטכניקה להסכם הקיבוצי שכרגע מונח ואנחנו יכולים להפעיל אותו מהר מאוד אם תהיה הבנה לעשות זאת?

הדבר הנוסף, וכאן אני פונה גם לביטוח הלאומי, אני העליתי בפני השר אתמול בקשה לשלם לאנשים שעבדו בתקופת הקורונה ולא עזבו את הקשישים שלהם אלא נשארו לעבוד למרות הסכנה ולמרות הקשיים, לשלם להם מענק קורונה. אבל כדי שאני אדע בכמה כסף מדובר, אני חייבת להבין לא כמה אנשים עובדים - כי יש אנשים שעובדים ארבע שעות, יש אנשים שלא עובדים משרה מלאה – אלא אני צריכה להבין כמה משרות מלאות יש לנו היום בענף הסיעוד. אני מדברת על אנשים שעובדים. לא על מי שיצא לחל"ת שאלה לא אנשים שמגיע להם אלא על אנשים שעובדים בפועל. אני גם לא מדברת על בני משפחה.

אני שומע אותך מקוטע. אני מתנצל.

אני כרגע פונה לביטוח לאומי כדי שאתה והשר, שאתמול גילה עניין ורצון לעזור לאנשים האלה ולתת להם סוג של תמיכה והערכה על עבודתם בתקופת הקורונה, אני רוצה להבין בכמה כסף אנחנו מדברים. שוב אני חוזרת ואומרת שאם אני יכולה לתת לכל משרה מענק של 1,000 שקלים, זה אומר שבן אדם שעובד חצי משרה, הוא יקבל 500 שקלים. אני רוצה להבין כמה משרות מלאות מבחינת השעות. כמה כאלה יש לי. אם תגידי לי שיש לי 20,000 כאלה אז אני יודעת להגיע לשר ולומר לו שאני צריכה 20 מיליון שקלים. אני מבקשת לתת לנו את זה כמה שיותר מהר.

עכשיו אייל, אליך, לגבי הסכם קיבוצי ולגבי שיפור השכר.

אני אנסה להתייחס לכמה שיותר מהסוגיות שהועלו. אני חושב שבאופן כללי שנכון להתייחס לנושא הקורונה בנושא תנאי השכר וההעסקה של המטפלות הסיעודיות, שעושות באמת עבודת קודש, באופן נפרד. אני חושב שהמטפלות הסיעודיות, בניגוד למקצועות אחרים שאכן נפגעו ונסגרו העסקים בהם הם הועסקו, דווקא המטפלות הסיעודיות הוגדרו כעבודות חיוניות והמשיכו לטפל ועשו עבודה מאוד מאוד חשובה במהלך התקופה הזאת ואני מצטרף לדברים שנאמרו ואני חושב שבאמת יש כאן שליחות מצדן וזה מקצוע מאוד חשוב. הן מטפלות בהורים של כולנו, ועל זה אין מחלוקת והן צריכות להיות מתוגמלות בהתאם.

השאלה היא האם צריך לתת איזשהו מענק נקודתי או איזשהו פתרון ארוך טווח.

תתייחס בבקשה להסכם קיבוצי.

ההסכם הקיבוצי, אנחנו נצטרך ללמוד את הנושא לעומק. זה משהו שאנחנו לא עסקנו בו ונצטרך ללמוד אותו ולחזור לוועדה עם תשובה. אני כן רוצה לומר שזה כן נמצא על סדר היום של הממשלה בצורה יחסית משמעותית, כל הנושא של תנאי ההעסקה של המטפלות הסיעודיות. לראיה, רק לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה 43 שבעצם טווה מפת דרכים לענף המטפלים הישראלים שמטפלים בקשישים סיעודיים. חלק מהנושאים בהחלטה הם להרחיב את הסמכויות של המטפלות הסיעודיות, לשפר את מיצוי הזכויות שלהן במענק עבודה שבעצם ייתן להן איזשהו מענה ותוספת שכר כיוון שחלקן משתכרות שכר נמוך יחסית.

שמעת את הנושא שהעלינו כאן. מה אתה חושב עליו? אני שוב אומרת שאני מעריכה את הצוות של המשרד שאתמול פגשתי במשרד אצל השר וכן אמרתי להם שאני מבינה שאתם צריכים לעשות שיעורי בית ואנחנו נמשיך לקדם את זה גם אחרי הדיון.

נכון. נמשיך.

אני רוצה לשאול אותך מה אתה חושב על הנושא של דיס-ריגרד שהעלינו כאן, לתת לענף הזה אפשרות לעבוד. אפשר לעשות את זה כרגע כהוראתך שעה בתקופת הקורונה, אפשר לחשוב לעשות את זה לתמיד כי יש לנו מחסור בכוח אדם, האם יש לנו כאן אפשרות להעביר את ההחלטה של דיס-ריגרד? בעצם של הגדלת דיס-ריגרד להשלמת הכנסה?

אני אשלים את הדברים ואני אתייחס גם לנושא הדיס-ריגרד. בעצם אני אתייחס עכשיו לנושא הדיס-ריגרד. לדיס-ריגרד יש השלכות מאוד רחבות ברגע שפותחים את הנושא הזה. השלמת הכנסה מתייחסת לכך שהיא אמורה לתת השלמה לאנשים שמשתכרים מתחת לשכר מסוים. ברגע שמחריגים קבוצה מסוימת, אין קבוצות שמוחרגות מהכלל והחוק מתייחס לכל המקצועות באופן זהה. הקריטריון המוביל הוא מה רמת ההכנסה של אותו אדם. הבקשה כאן היא להחריג קבוצה מסוימת או מקצוע מסוים ויש לזה השלכות רוחב למקצועות אחרים ואנחנו חושבים שניתן למצוא מענים טובים יותר, אבל גם על זה אפשר לדון במסגרת השיחות שנקיים בעקבות הדיון הזה.

הבנתי. בסדר. קודם כל, תודה על ההתייחסות. ביקשתי שתהיו אתנו בדיון ותשמעו את כל מה שעלה כאן כדי שתשכנעו עוד יותר מהשכנועים שלי מאתמול.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת שהתחלתי לדבר עליה, ברשותך, אם אפשר.

כן.

אני חושב שהמטרה של כולנו היא באמת לשפר את תנאי ההעסקה של המטפלות ובמסגרת המכרז החדש שכבר מוכן וממתין לפרסום על ידי המוסד לביטוח לאומי, יש שיפור בתנאי ההעסקה בנושא שגם הועלה כאן, של זמן המעבר בין המטופלים ואני יודע שזאת נקודה שהיא מאוד כואבת להרבה מטפלות. יש לזה התייחסות במכרז החדש ואני חושב שאחת הבשורות שאפשר להביא זה לפרסם את המכרז הזה כי כרגע הוא מתעכב מסיבות שאינן ברורות לנו. נשמח גם לעזרת הוועדה בנושא.

מי מעכב את המכרז, הביטוח הלאומי ומשרד האוצר? משרד המשפטים? למה זה לא פורסם?

כרגע המכרז מוכן ומתעכב מסיבות לא ברורות על ידי הביטוח הלאומי.

אני יודעת שהוא על שולחנו של המנכ"ל.

אם הוא על שולחנו של המנכ"ל, אני קצת יותר רגועה.

הוא נמצא שם מנובמבר 2019.

אנחנו נדבר עם המנכ"ל.

הוא קצת התעכב.

ברשותכם, אני אנסה לסכם את הדיון למרות שאני לא רואה שהוא הסתיים.

לפני כן, אם אפשר. אני שוב מברך אתכם, אותך ואת חברתי סונדוס על הדיון החשוב הזה. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אני מבקש גם בסיכום שאנחנו נקבל ממשרד הבריאות את החלוקה של ה-2,000 התקנים החדשים.

זה לא הנושא.

אלה לא האחיות.

דיברנו על עובדי הסיעוד בקהילה. אנחנו לא דיברנו על האחיות, לא על האחים ולא על בתי החולים. דיברנו על עובדי הסיעוד שעובדים ועוזרים לקשישים בביתם.

אני חוזר בי.

לפני הסיכום. נכון שתוחלת החיים עולה אבל בשלב הזה ובזמן הזה הבן אדם צריך עוד בן אדם כדי לחיות כמו בני אדם. אנחנו רואים שהמטפלות נתקלות בקשיים כל כך גדולים שחלקם הגדול עלה בוועדה, אבל הן שקופות למערכות ובחלקן מנוצלות על ידי חלק מהמשפחות של המטופל במודע או לא במודע בתנאי העסקתם, אם זה לנקות ולעשות דברים שלא נדרשים מהן. אני חושבת שזה נובע מאי הגדרה ברורה של התפקיד, גם למטפלת וגם למטופל ולמשפחתו. יש צורך להגדיר את התפקיד לכלל הגורמים הבאים במגע עם המטפלות ולמטפלת עצמה כדי שתדע את הזכויות שלה. אני ממליצה שתהיה המלצת הוועדה לקראת ההצבעה על התקציב לעגן מענק לא חד פעמי ולא רק לתקופת הקורונה לנשים שבוחרות את המקצוע הקשה זה, מענק שיאפשר להן לחיות בכבוד עם התנאים המינימליים. הן לא מקבלות פיצוי בזמני מחלה, ימי חופש וכולי. שמענו עוד לפני הוועדה כמה קשה להן לקחת ימי חופש.

אם צריך לעגן את זה בחקיקה, נשמח לקדם חקיקה כדי לשמור על תנאי ההעסקה ועל המטפלות והמטפלים.

אני ממליצה על דיון המשך על המטפלות הזרות שגם הן סובלות ויש לא מעט אתגרים וקשיים בתחום הזה. תודה.

תודה רבה. תודה רבה לחברי הכנסת שהצטרפו לדיון. אני אנסה לסכם.

מטפלים והמטפלות הם לא שקופים. הם קריסטלים נוצצים של החברה שלנו. זאת אנחנו צריכים להבין. סבים וסבתות שלנו, הם הקו הראשון בחזית הקורונה והאנשים האלה שמטפלים בסבים ובסבתות שלנו, הם סיירת מטכ"ל. כך אנחנו צריכים לראות את זה. רבותיי, אם אנחנו נראה את זה כך, אנחנו נדע למצוא פתרונות איך אנחנו יכולים לתת כבוד לאנשים האלה וכבוד הוא שכר ראוי, זאת הערכה מקצועית, זאת מילת תודה, זאת תדמית למקצוע ואני יכולה להאריך כי הועלו כאן הרבה סוגיות.

לאנשים האלה אין לובי חזק כמו שיש לארגונים אחרים. אין להם את יפה בן דוד שתדע להילחם עבורם. אין להם. אבל יש להם לב ענק ויש להם אותנו. אנחנו נמשיך להילחם על הזכויות של האנשים האלה. אני בכל אופן מרגישה, היום הרגשתי כאן משהו שמאוד מתחבר לכל מה שאני מעלה כאן. רבותיי, אנחנו חייבים לאנשים האלה. אמי נמצאת בבית אבות כי אני הבת שעסוקה. אני בת עסוקה. אין לי זמן לתת לאימא שלי את מה שצריך לתת ואני יושבת כאן רגועה כי מטפלים בה אנשים עם לב ענק. ויש הרבה כאלה וזאת ההזדמנות להגיד תודה למטפלות של אימא שלי ולמטפלות של עוד 240,000 מטופלים קשישים.

שוב, הסכם קיבוצי. מספיק, כל כך הרבה שנים אנחנו ממתינים והגיע הזמן להתקדם.

המכרז, יותר מדי זמן מונח על השולחנות של משרד כזה ואחר וצריך להתקדם.

ברור לנו שצריך השקעה רצינית אבל אם אנחנו לא נעשה את ההשקעה הזאת היום, אני אומרת משפט שאמרתי בהתחלה, לא יהיה מי שיטפל בנו. נקודה.

חוק הסיעוד שאנחנו כמדינת ישראל מאוד גאים בו ברמה הבין-לאומית, ואני יודעת שהרבה מדינות לומדות מאתנו איך לעשות את זה נכון, אנחנו נהרוס את כל מה שבנינו שנים ואסור לנו לתת לזה לקרות.

תודה רבה לכל השותפים. אנחנו יוצאים לעבודה. זה רק סיום של הדיון היום.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15.