פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



6
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
04/08/2020


הכנסת העשרים-ושלוש





הכנסת





מושב ראשון

פרוטוקול מס' 21
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ד באב התש"ף (04 באוגוסט 2020), שעה 12:00

ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות במשבר הקורונה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
מיכל וונש
תמר זנדברג
קטי קטרין שטרית
עאידה תומא סלימאן

אורלי פרומן
ע'דיר כמאל מריח – באמצעים מקוונים

רנטה קוטיקוב - בוגרת פוליטיקאיות צעירות

נעה חדד - סגנית אגף שוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

עילם שניר - עו"ד, משרד המשפטים

ברוריה לקנר - לשכת עורכי הדין

נילי ארד - שופטת בדימוס, יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל

עידית שפרן גיטלמן - ראש התכנית לצבא וחברה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

פנינה שרביט ברוך - חברת עמותה, פורום דבורה- נשים במדיניות וביטחון לאומי

אבישג שחם חדד - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו

מלי פולישוק בלוך - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

חמוטל גורי - רכזת צוות 1325, נשים עושות שלום

נטע לוי - מרכזת הפרויקט לקידום החלטה 1325, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

ניצן סניור - מייסדת ומנהלת כללית, פוליטיקאיות צעירות

מזל שאול - מנכ"לית, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

דפנה ארמוני - המשמר המגדרי

מיכל מטס ליטמנוביץ - מנכ"לית עבודה שווה לקידום שוויון מגדרי במקומות העבודה

דלית אזולאי

הילה מליחי
ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות במשבר הקורונה

אני מתכבד לחדש את ישיבת הוועדה בנושא השני שעל סדר-היום: ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת ההחלטות במשבר הקורונה. הטריגר לדיון הזה היה קבינט הקורונה החדש, המצומצם, שגם הוא רחב יחסית. קבינט של עשרה אנשים זה קבינט רחב, אבל מתוך כל עשרת השרים לא מצאה לנכון הממשלה למנות ולו שרה אחת. אגב, ישנן שרות שגם מתוקף תפקידן הן רלוונטיות לעניין. השרה לשוויון חברתי, שעוסקת באוכלוסייה המבוגרת, היא דרמטית וקריטית דווקא לקבינט הקורונה, ועדיין, הוחלט לקיים קבינט ללא נשים.

אני חייב להגיד שניהול כל המשבר הזה, מתחילתו, מעלה פעם אחר פעם שהנשים מודרות ממנגנון קבלת ההחלטות. זה לא שהנושא קרה כהפתעה דווקא עכשיו, בחודש אוגוסט או סוף יולי. כבר בוועדות המומחים שמינתה המועצה לביטחון לאומי בראשית המשבר, ואני מדבר על חודש אפריל, לא היו נשים. והתלוננו על כך גם ארגונים חברתיים, וגם הייתה התרעמות ציבורית סביב העניין הזה. התשובה של המל"ל לבקשה הייתה לדחות את הבקשה גם אז. המעניין הוא שגם לדיון הזה, שביקשנו את המועצה לביטחון לאומי להגיע – שאגב, היא זרוע של הממשלה שהכנסת אמורה לפקח עליה – למרות שהם אמרו שהם יגיעו הבוקר, הם ביטלו את השתתפותם בדיון. אני מניח שהמועצה לביטחון לאומי יודעת למה נציגיה לא רצו לבוא לכאן. או שהם לא רצו להגן על העמדה הבלתי מתקבלת על הדעת של המועצה לביטחון לאומי, שזאת עמדה שאנחנו רואים אותה כעמדה עקבית מחודש אפריל שלא לשלב נשים במוקדי קבלת ההחלטות, או שהם לא רצו להגיד לנו באמת מה הם חושבים. אני כבר לא יודע מה יותר גרוע.

אני חייב לומר שהוועדה רואה את זה כטעם לפגם שהמועצה לביטחון לאומי בחרה על דעת עצמה לבטל את השתתפות נציגיה בדיון בוועדה. אני אבקש בעניין הזה להעביר מכתב גם ליועץ המשפטי לממשלה, שמלין על ההתנהלות. אני חייב לומר שעוד תהיינה להם הזדמנויות לבוא ולהסביר את עמדתם, כי נראה לי שזה לא יהיה הדיון האחרון.

בטח באירוע בסדר גודל של משבר הקורונה, שנוגע בהרבה מאוד סוגיות שהן סוגיות אזרחיות במהותן, לא יכול להיות שליד השולחן אין ייצוג ל-51% מהאוכלוסייה. לא זו בלבד, זו גם האוכלוסייה שהנתונים מראים שהיא נמצאת בחזית – האחיות, העובדות הסוציאליות, עובדות המעבדה – שאנחנו נקיים דיון בעניינן ובעניין המשבר שם בשבוע הבא – המורות והגננות, כל מערכת החינוך, שהיא קריטית ליציאה לעבודה. אני בטוח שלו נשים היו משתתפות בקבלת ההחלטות בראשית המשבר, כל הפרסה שאנחנו ראינו סביב החזרה לעבודה, הרבה מהדברים היו נפתרים. פעם אחר פעם אני מסתכל על ההחלטות שמקבלת הממשלה, הן החלטות שמנותקות מהשטח, וכנראה שלא בכדי. לכן אני חושב שהיה מקום לתקן את זה באופן מידי. גם אם לא תוקן באופן מידי, מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא, עדיין אפשר לעשות את זה. יש מספיק שרות בממשלה, אני מכיר את חלקן מצוין והרבה שנים, אין לי ספק שהן יכולות לתרום המון לדיונים.

לו זו בלבד אלא שישנה חקיקה נרחבת שמדברת על ייצוג הולם, שהממשלה אמונה עליה בכל מיני מקומות ותחומים – אם ניקח את החברות הממשלתיות, שעליהן אנחנו עוד נקיים דיון, יש שם חובת ייצוג. אז איך הממשלה יכולה להגיד לחברות הממשלתיות: שימו בדירקטוריונים שלכן לפחות 30% נשים, כשבקבינט הקורונה, בדירקטוריון של הקורונה, אין ולו אישה אחת מתוך עשרת החברים? סביב זה נולד הדיון הזה.

אני אתן קודם לחברות הכנסת, ואחר כך יש לנו מספר אורחות מכובדות שאני אבקש את התייחסותן. בבקשה, חברת הכנסת אורלי פרומן.

תודה רבה, היושב-ראש, על הדיון הזה. כמו שאמרת, אנחנו כנראה עוד ניפגש עוד פעם-פעמיים-שלוש סביב הנושא הזה, שהוא ארוך שנים. אני חייבת תמיד לתת את הדוגמה האישית שלי. ב-2009 התחלתי לכהן כמנכ"לית משרד ממשלתי. הייתי מנכ"לית אחת עם 28 מנכ"לים. אחרי שבועיים הצטרפה עוד אחת. היינו כל הקדנציה שתיים אל מול 28 מנכ"לים. המצב לא השתנה הרבה מאז, היום יש ארבע או חמש מנכ"ליות של משרדי הממשלה, שלא נדבר על מספר השרות, מספר חברות הכנסת. משהו לא זז בחברה שלנו מבחינת התפיסה של מקומן של נשים איכותיות, מנהיגות, מובילות, לפרוץ קדימה ולעבור את המחסום הזה בעולם המקצועי, המחסום של המכרזים, שיושבים שם בעיקר גברים. תסתכל על מערכת החינוך. מערכת החינוך היסודי, או העל יסודי – מורות, מורות, מורות, מנהלים. לא הגיוני.

אני רוצה לחזור לאותה אמירה חמורה בעיני, התשובה של ראש הממשלה לשרה מירב כהן, שחשבה – בצדק – שקבינט של עשרה גברים הוא לא נכון עניינית. ומה עונה לה ראש הממשלה? גם אני שואל לפעמים באמצע הלילה למה הרמזור אדום. יש הרבה דברים שאין בהם היגיון. זאת תשובה של ראש ממשלה לשרה?

אגב, הרכבים שלו לא עוצרים באדום.

כן, לא עוצרים באדום.

מילא היה שואל למה הרמזור אדום ואנחנו נוסעים?

זו תשובה של ראש ממשלה לשרה בממשלה שלך, שמעלה נושא שהוא לא מופרך? הרי אם אנחנו מסתכלים, דווקא מגפת הקורונה סיפקה לנו הוכחות לנשים מנהיגות שהצליחו להנהיג במדינות שלהן, וגם נערך מחקר עדכני בנושא, באירלנד, שאומר שלמדינות עם הנהגה נשית היו פי 6 פחות מקרי תמותה ידועים מקורונה. ממשלות שמובלות על ידי נשים היו יותר אפקטיביות ומהירות בשיטוח עקומת ההידבקות. רמת חוסר השוויון בהכנסה נמוך משמעותית ביחס למדינות שמובלות על ידי גברים. המצב הכלכלי של אותן מדינות הורע פחות. זה מחקר עכשווי, עדכני. ראינו את זה במדינות כמו ניו זילנד, טאיוואן, גרמניה, פינלנד, דנמרק, נורבגיה, מדינות שמובלות על ידי נשים. אז יש גם הוכחות להצלחה, זה לא סתם שאנחנו צועקות אנחנו רוצות להיות שם. אנחנו מוכשרות, אנחנו יכולות לעשות את זה לא פחות טוב. השולחן המאוזן הוא שולחן נכון יותר. נכון יותר. כל פעם מתפשרים – טוב, שתהיינה שליש. לא, צריך להיות שולחן מאוזן – 50%-50%, בסיעור המוחות הזה, בחשיבה האחרת, בתכונות השונות שניחנו בהן. אין מה לעשות, ניחנו בתכונות שונות, ודווקא המפגש הרב תכונתי הזה יכול לייצר פתרונות יותר נכונים ויותר טובים.

אני חושבת שאת ההחלטה הזאת של ראש הממשלה קודם כל צריך לשנות, ושתהיינה שם נשים שרות בתוך קבינט הקורונה. בוודאי שצריך לדרוש את הייצוג ההולם בכל קבינט, בכל ועדה, בכל פורום. כשהייתי מנכ"לית משרד, נאצלנו לעשות את זה בחקיקה. אני לא אוהבת לעשות כל דבר בחקיקה, אבל אז נאלצנו כשבכל איגודי הספורט ההנהלות היו גברים, הכנסנו אז חקיקה של מקל וגזר – אם לא יהיה אחוז נשים מסוים מההנהלה של האיגוד, אז לא תקבלו תמיכה, והפלא ופלא, פתאום נהיו נשים בהנהלות האיגוד. אפילו היה איגוד אחד שחודשיים לא קיבל תמיכה כי הוא לכאורה לא הצליח לגייס, אבל כשהוא לא קיבל תמיכה, הוא גייס גם את הנשים האלו.

דווקא מדליסטיות יש לנו.

דווקא מדליסטיות יש לנו. הנה, אנחנו טובות. אני חושבת שהגברים חייבים להיות בתוך השיח הזה, כי בסוף הם תוקעים את כל הסיפור. זה לא שאין נשים מוכשרות, אבל התקיעה היא גם שם. בשיח הזה של קידום מעמד האישה ונשים מנהיגות ונשים מובילות, הם צריכים להיות חלק מהשיח הזה. תודה.

מיכל קוטלר וונש.

תודה, אדוני היושב-ראש. לצערי, אנחנו מקיימים את הדיון הזה פה. קודם כל, לצערי, אנחנו מקיימים את הדיון הזה, אבל העובדה שאנחנו מקיימים אותו בוועדה למעמד האישה היא-היא הבעיה, היא שיקוף של הבעיה. כשהייתי ממונה למניעת הטרדה מינית – שנים רבות – בכל פעם שהיה מפגש של כל הממונות למניעת הטרדה מינית, היו רק נשים בחדר, אז דיברנו עם עצמנו על בעיה שמשפיעה בעיקר על נשים. אגב, כדי להיות הגונים והוגנים, משבר הקורונה רק מזמן לנו הזדמנות, אני מקווה שלא נחמיץ אותה, להעלות מעל פני השטח את הבעיות שמבעבעות כבר שנים רבות וארוכות – לא עשור, שבעה עשורים. השנה היא 2020 וההזדמנות היא שכל אזרחי מדינת ישראל, נשים וגברים כאחד, יבינו שכדי שיהיה מגוון דעות סביב השולחן, צריך ייצוג שווה ל-51% מהאוכלוסייה סביב השולחן, לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל. זה לא בחסד, זה בזכות, וזה לטובת כולם. זו צריכה להיות דרישה שבאה מהגברים שיהיו קולות סביב השולחן של נשים, ולא שאנחנו נכין רשימות של נשים שגם הן מוכשרות וגם הן יכולות. עד שהדבר הזה יחלחל לכל המקומות שבהם – זה לא מתקיים רק בוועדה למעמד האישה; ונסתכל מי נמצאים בחדר, או נמצאות בחדר. פרט לך, אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם יש פה נציגות הולמת למי שאמורים להבין שזו בעיה שלהם. זו בעיה של הבנים שלי כמו שזו בעיה של הבנות שלי.

אני חושב שפה האתגר הגדול שלנו. שוב אני אומר, אתגר הקורונה מזמן לנו גם הזדמנויות, אם נצליח דרך ההזדמנות שזה מזמן לנו, להבהיר את החיוניות ואת ההכרח בגיוון הדעות סביב השולחן, בגיוון הקולות. כמובן שאנחנו לא צריכות כל הזמן להוכיח, אבל יש גם את ההוכחות של המדינות שבהן ראשות הממשלה הן שמנהלות את האירוע, ושהתקשורת ואמון הציבור הוא זה שנשמר, כיוון שהתקשורת היא כזאת שמאפשרת – אני לא אוהבת לומר, אני לא יודעת אם יש לנו כישורים טובים יותר או פחות טובים, זאת לא תמיד הנקודה. חייבים שיהיה שוויון מגדרי כי זה מה שנכון למדינה מתוקנת בשנת 2020.

אמת. תודה. מצטרפת אלינו דרך הזום השופטת נילי ארד, יושבת-ראש עמותת "שקיפות בינלאומית ישראל", שבי"ל, ונשיאת בית הדין הארצי לעבודה לשעבר. בבקשה גברתי.

שלום לכולנו. כל מה שאמרתם מוסכם ביותר עליי, אבל הייתי רוצה להדגיש כאן את נושא השקיפות. השקיפות שאנחנו מקדמים אותה מטעם העמותה שלנו היא שקיפות בינלאומית ישראל. והעניין הוא שכדי שאנחנו נזכה במעמד, כדי שאנחנו נשמע ונשמיע, כדי שנדע נתונים ונדע על סמך מה פועלים, השלטון, על כל נגזריו, חייב לנו שקיפות. אנחנו בעמותה שלנו פועלים, בין היתר, במסגרת הרשויות המקומיות והשלטון במסגרת הזאת. עשינו מחקר מסוים, והתברר שהדברים ידועים. המחקר היה בקרב 14 ממונות על מעמד האישה ברשויות. התברר, ראשית דבר – אני יודעת שהן לא מוכנות או לא מורשות למסור פרטים יותר משמעותיים לגבי המגדר ולגבי חלוקת התפקידים. ברשויות המקומית נאלצנו לצפות במידע שהרשויות מספקות במסגרת האתרים שלהם. התברר – גם כן, עובדות ידועות למדי – שהנשים, שהן רוב המועסקות ברשויות המקומיות – עדיין לא מגיעות לתפקידים הבכירים. יש מן תחושה שהגברים שממלאים את התפקידים האלה, או בכלל, מי שממלא את התפקידים, לא כל כך שש להיפרד מהתפקידים הללו ומהביצועים במקום שהוא נמצא.

ברור מאליו שיש חובה למנף ולקדם את מעמד הנשים ברשויות המקומיות. הרשויות המקומיות, להזכיר לכולנו, הן המקום הראשון שהציבור – תושבות ותושבים – נדרשים להן. ולכן חשוב מאוד שתהיינה נשים, כמו שאמרו כאן החברות הנכבדות, ליד השולחן בקבלת ההחלטות, ביצוען ויישומן.

החדשות הטובות הן – וכדאי לחשוב על זה, גם כדי לקדם – שבבחירות האחרונות נבחרו 14, אם אינני טועה, ראשות רשויות מקומיות, נשים שעומדות בראש מקומית. זוהי התקדמות יפה לעומת הבחירות הקודמות, שהיו רק שש נשים. עדיין זה לא מספק, אבל זה תהליך שאנחנו צריכים לעודד אותו ולמצוא בין מי שעומדים היום בניהול הרשויות המקומיות, הגברים, שותפים להתנהלות הזאת. הרשויות המקומיות, כפי שאמרתי, הן זרוע מאוד חשובה, לא רק משרדי ממשלה, ולא רק חברות, אלא בראש ובראשונה, גם מבחינת הציבור, יש לקדם את מעמד הנשים בדרגות הבכירות, בדרגות הביצועיות בחברות שמנוספות לרשויות המקומיות, ולתת להן את המעמד המתאים.

אני חוזרת על זה, ובזה אני אסיים, כדי לא לקחת מזמנכם, השקיפות בעינינו היא האמצעי הראשון במעלה לשיתוף הציבור, לקבלת אמון הציבור. ברגע שלא מורידים על הציבור הנחתות והנחיות בלי שהוא מבין על מה – וכאן גם הסוד, ואני מצטרפת לחברות הנכבדות שדיברו קודם. הסוד של המדינות שבהן נשים שעמדו בראשן הצליחו במיגור או בהתמודדות רצינית ותוצאתית עם הקורונה היה בכך שלמשל מרקל בגרמניה, או בניו זילנד, או בטאיוואן, או בכל מקום שאנחנו מדברים בו; הן הצליחו לקבל את אמון הציבור מפני שהן שיקפו לציבור את הנתונים. הן אמרו: ציבור נכבד, אתם שותפים שלנו, הנה, אלה הנתונים. וזה הדבר גם ברשויות המקומיות וגם בשלטון בכלל.

אני רוצה לסיים ולומר עוד דבר אחד. כבר מזמן נפסק – אנחנו לא צריכים את הפסיקה, אבל חשוב שנזכור את זה – שמי שעומד בראשות השלטון במדינה, החל מראש ממשלה, שרי ממשלה, וכלה ברשויות מקומיות, הם משרתי הציבור, להם משלהם אין ולא כלום. הם נבחרי הציבור, וכדי לזכות בשיתוף פעולה עם הציבור, הם צריכים לשקף את כל המידע שיש להם ולשתף אותנו, ואז אנחנו נוכל להיות שותפים לתהליך, וגם שותפים לאמצעים שאם צריך, אנחנו ננקוט בהם כדי להתמודד עם המצב הקשה הזה. ולכן חייבים שתהיינה נשים. זו חובה שמוטלת על המדינה גם ליד שולחן ועדת הקורונה, ולא עושים בכך שום טובה, אלא משקפים את הציבור בישראל ואת הדרישות של הציבור בישראל, ונשים יודעות לשתף ויודעות לשקף. תודה.

תודה רבה. עורכת הדין פנינה שרביט ברוך מפורום דבורה. אחריך – עורכת הדין נטע לוי מ"איתך".

תודה על הדיון. אני לא רוצה לחזור יותר מדי על מה שנאמר. מילה על פורום דבורה – אנחנו פורום שהיעד שלנו הוא שיהיו יותר נשים בהחלטות מדיניות וביטחוניות, במדיניות חוץ ובמדיניות פנים וביטחון לאומי. אנחנו מורכבות מרשת של נשים מומחיות בתחומן, חלקן לשעבריות, כמוני, הייתי ראש מחלקה בצה"ל והיום אני חוקרת בתחום ביטחוני. יש לנו נשים שחוקרות את התחומים האלה, או מעורבות בתחומים האלה, כולל גם בגופי הביטחון השונים והמדינה. אנחנו מאמינות שביטחון לאומי זה מושג שהוא יותר רחב רק ממי שרץ על הג'בלאות ונלחם, אנחנו טוענות את זה כל השנים. אני חושבת שהמגפה הזאת הוכיחה את זה לכולם, כך שיש לנו מלכתחילה ראייה מולטי-דיסציפלינרית של מגוון תחומים שהם רלוונטיים לביטחון הלאומי.

נאמר כאן כבר גם על העובדה שאנחנו 50% מהציבור ולכן כדאי שנהיה משולבות בהחלטות שנוגעות לכולנו, זה כבר נאמר. נאמרה כבר החובה החוקית, וגם זה נכון. חבל שיש חוק, אבל לא מיישמים אותו. מעבר לזה – וגם זה כבר נאמר – אני רוצה לחדד ולתת מהניסיון האישי, השילוב של נשים משפיע. אנחנו כולנו רוצים החלטות יותר טובות. באמצעות הכללת נשים יש לנו הזדמנות לשפר את תהליך קבלת ההחלטות. הוזכר כאן הנושא של המל"ל ושל הוועדה המייעצת ושל המתנדבים ממכון ויצמן בראשות פרופ' וקסמן. נכון שלא היו שם נשים, באיזשהו שלב צירפו נשים, אני הייתי אחת מהנשים שצורפו. אגב, מתוך הנשים שצורופו, שלוש מהן הן חברות פורום דבורה.

אני רוצה להגיד שהצירוף שלנו השפיע. השפיע. היו שם אנשים מצוינים, ועשו לילות כימים כדי לעזור למדינה, אבל כשאנחנו נכנסנו זה השפיע בשני מובנים עיקריים: קודם כל, הצפנו למשל את הנושא החברתי. אני לא באה מהתחום החברתי, אבל היה לי ברור שדוח שמתייחס רק להיבט הבריאותי ולהיבט הכלכלי של כלכלה הארד-קור, ואין בו שום היבט חברתי, מפספס היבט שלם, ואם אחר כך ממשלה תתייחס לדוח הזה – לצערי, היא לא התייחסה מספיק – איפה ההיבט החברתי? בעקבות ההתערבות שלנו, ההערות שלנו, ההצעות שלנו, נכנס ההיבט החברתי לדוח.

הדבר השני, באופן כללי היו שם מפגשים עם 30 או יותר אנשים בזום. אחד הדברים שאנחנו הבאנו – שאלנו שאלות. יש מצב שגברים הרבה פעמים לא בטוחים, ולא נעים להם להודות שהם לא יודעים. זו הכללה, יש גברים ששואלים ויש נשים שלא, אבל אנחנו פשוט שאלנו שאלות. העלינו דברים, ובכל פעם ששאלנו, הסתבר שהדברים לא באמת לא כל כך ברורים, והשאלה עוררה דיון, עוררה עוד בחינה, עוד בדיקה. זאת אומרת, ההשתתפות השפיעה, טייבה, לדעתי יצא דוח מצוין, חבל מאוד שהוא לא מיושם. אני ממליצה לחזור ולקרוא אותו וליישם, אולי גם עכשיו עדיין אפשר להציל דברים אם יישמו אותו כמו שצריך. הדברים השפיעו.

זו לא הפעם הראשונה. אני רוצה להזכיר את הוועדה של השוויון בנטל, שגם שם היינו מעורבות בעבר. הייתה ועדת שרים לגבי הנושא של שילוב החרדים. לא הייתה שם אף שרה, ואז בעקבות התערבות ופנייה, הכניסו את השרה לימור לבנת. מה זה משנה – יש שרה, אין שרה? זה משנה, כי בעקבות ההכנסה שלה, אנחנו, אני ותת אלוף במיל', גילה כליפי אמיר – אני אלוף משנה במיל' – הופענו בפני הוועדה, אמרנו: אם מכניסים חרדים, צריך לראות שזה לא משפיע לרעה על מעמד הנשים בצה"ל. כל השרים אמרו: נכון, אתן צודקות. אמרנו: צודקות, בבקשה, תכניסו את זה להחלטת הממשלה. זה נכנס להחלטת הממשלה, זה יצא אחר כך לוועדה שהייתה בראשות אישה, איילת שקד, שריכזה את הדיונים, וביחד עם עליזה לביא, לימור לבנת ואני, הוכנס סעיף לחוק השוויון בנטל. נכון שהחוק הזה לא יושם, אבל יש שם סעיף שאומר שהגיוס של החרדים לא יהיה על חשבון מעמד הנשים בצה"ל. זה משהו שלא היה נכנס אם לא היו נשים בחדר.

לכן ההשתתפות הזאת היא משמעותית גם כדי להכניס נושאים נוספים, גם בגלל הראיה היותר כוללת, היותר רב-ממדית שאנחנו מביאות, וגם בגלל העובדה שנשים באות לעבוד, לשתף פעולה, מתמקדות בעניין, קצת פחות באגו – ושוב, אני מתנצלת בפני הגברים בחדר שאני עושה הכללה, אבל זאת הכללה שעובדת ברוב המקרים. לכן אם אנחנו רוצים החלטות יותר טובות, אנחנו צריכים את הנשים, או כמו שגיל, שתדבר אחרי, עשתה סלוגן שאני חושבת שעובד: בקורונה גברים נלחמים, נשים מנצחות. מנצחות כמו בתזמורת. צריך שכולם יעבדו ביחד. תודה.

תודה רבה. עורכת הדין נטע לוי מ"איתך". אחריך חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, היא נמצאת בזום. בבקשה, נטע.

שומעים אותי? נעים מאוד, תודה רבה על זכות הדיבור. אני עורכת דין מטעם "איתך-מעכי", משפטניות למען צדק חברתי.

האינטרנט שלך מאוד חלש. נראה אם אנחנו מצליחים לקלוט.

ננסה שוב. אנחנו עוסקות רבות במעקב משפטי אחר הנושא של ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות, תחת המטריה של החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם שעוסקת בנושא. אנחנו הוצאנו פנייה דחופה לראש הממשלה בשבוע שעבר בעקבות ההודעה על צמצום הקבינט כאשר הוא נותר ללא אף אישה. אנחנו ציינו שם את הקביעה של בית המשפט העליון בבג"ץ בעתירה שהגשנו יחד עם מרכז רקמן בשם 13 ארגונים בנושא של צוות המל"ל בראשות וקסמן, שפעל בתחילת משבר הקורונה. בג"ץ אמר שם שדווקא בצוק העתים – אני מצטטת – קשה להלום מצב של היעדר ייצוג הולם לנשים, וזה לא רק בגלל כללי הייצוג ההולם ולא רק משיקולים מגדריים, אלא שיקולי שכל ישר והיגיון מכתיבים זאת.

הייתה את הפסיקה הזאת. אגב, בעקבות העתירה – וכאן אני רוצה לציין מילה טובה ובעיני משמעותית לגבי המל"ל – לאחר העתירה המל"ל עשה תיקון שבעיני הוא פורץ דרך כאשר הוא מינה ועדה חדשה בראשות ניצה קסיר ובה יש רוב נשי, כולל אישה ערבייה ואישה חרדית, נשים שבדרך כלל הן עוד יותר מודרות ממוקדי קבלת ההחלטות. זה צעד דרמטי בעיניי, ועד כמה שאני יודעת מהדיווחים שאני מקבלת, הוועדה הזאת, השוויונית והמגוונת, מוכיחה את חשיבות הייצוג. אני אציין גם שממשלת ישראל מחויבת בייצוג הולם, כמו שאתה ציינת, גם בחקיקה וגם בהחלטות רבות, בהן החלטה 2331 מדצמבר 2014, שבה התחייבה הממשלה לגיבוש תוכנית פעולה לאומית לקידום שוויון מגדרי בהתאם לעקרונות החלטה 1325. למעלה מ-80 מדינות כבר גיבשו תוכנית כזאת, ולישראל עדיין אין. במדינות שגיבשו הוכח שהייתה עלייה בייצוג הנשים במוקדי קבלת ההחלטות. נציין גם שלישראל יש מחויבות ליעדים העולמיים לשנת 2030, ה-SPJ עם יעד השוויון המגדרי. ישראל הולכת ומתרחקת באופן דרמטי מעמידה ביעדים האלה.

לסיום, אני רוצה להביא ציטוט קטן מההנחיה של מזכ"ל האו"ם בראשית משבר הקורונה לכל המדינות החברות באו"ם. הוא בחר להדגיש את חשיבות ייצוג הנשים, במיוחד במשבר הקורונה. הוא כותב: מגיפת הקורונה משפיעה על כולם, אבל שונה על קבוצות שונות ויש לה השלכות חברתיות וכלכליות הרות אסון על נשים וילדות. אני מפציר בממשלות לשים נשים וילדות במרכז המאמצים להתמודדות עם התאוששות ממגיפת הקורונה. זה מתחיל בהצבת נשים כמנהיגות עם ייצוג שוויוני במוקדי קבלת ההחלטות. תודה רבה.

תודה, נטע. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. אחריך – חברת הכנסת תמר זנדברג.

בוקר טוב לכם, או שכבר לא בוקר. אני הייתי אתכם בדיון הקודם מהבית, אני בבידוד. אני מצטרפת לקריאות החשובות. אני יכולה להגיד לכם שכל מה שקשור לייצוג הולם של נשים חשוב כפליים כאן בפריפריה אצל מיעוטים. רק אתמול התקיימה בבית-ג'אן הפגנה ענקית, ובהזמנה נכתב בפירוש שגברים מוזמנים ולא נשים, הזמנה שמזכירה את ימי הביניים. המצב עגום גם בכנסת, אנחנו מדברים על 24% ייצוג. אני חושבת שלהמשיך לנסות את אותה שיטה, להנגיש את המידע, להסביר ולדבר בינינו לבינינו כנשים, כקבינט חד מיני, אני לא חושבת שזה מוכיח את עצמו, עובדה שאנחנו עדיין מדסקסים על זה ומדברים למה חשוב שנשלב.

אני חושבת שאין מנוס מהחלטות מחייבות. דיברה קודם "איתך-מעכי" גם על ההחלטות השונות שהתקבלו ואינן מיושמות. אני חושבת שאין מנוס מלהעלות דרגה מבחינת אכיפה, מבחינת חקיקה מחייבת, זה הפתרון, אחרת – כאן בצפון, כל כך הרבה חברות, לא רק שלטון מקומי, גם במועצות, אנחנו רואים שאין ייצוג. בבחירות המוניציפליות האחרונות הייתה אישה אחת ויחידה שהתמודדה על ראשות מועצה, בעין קנייא, סמירה עמראן שמה, שאפילו בעלה לא הצביע לה. כלומר, מעבר להנגשת מידע והסברה ולשנות תפיסת עולם, אין מנוס מאכיפה מחייבת, משריונים של מקומות לנשים, וזה הפתרון היחיד שלנו.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, אני מתנצלת על האיחור, בחמש דקות הפסקה ניסיתי לגנוב עוד דיון שגם היה לי חשוב. הדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב, ואני חושבת שחשוב לקיים אותו בכל זמן, גם בזמן הזה. מאז תחילת משבר הקורונה, ארבעה פורומים ממשלתיים רשמיים כאלה ואחרים הוקמו: הקבינט המורחב הממשלתי, הצוות שהקים המל"ל עם מכון גרטנר בסוף הגל הראשון, הקבינט המצומצם, והקבינט של פרופ' גמזו אחרי שמונה לפרויקטור. בכל אחד מהם היו 0 עד 10% ייצוג נשים. כלומר, הנושא לא נס לחו, ואנחנו כנראה נצטרך לדבר עליו, בדומה לדיון הקודם, עוד מספר שנים.

כשאומרים ייצוג, זה נשמע משהו סמלי – איזו נציגות, שיהיה משהו. אני רוצה להדגיש, א', אנחנו מדברים על דבר שהוא בניגוד לחוק, יש לנו חוק ייצוג שווה. ב', מדובר על דבר שהוא קריטי וסופר – לא רק רלוונטי, אלא חיוני למהות. כאשר נשים נעדרות ממוקדי קבלת ההחלטות, מקבלים החלטות עלינו בלעדינו. לא יתכן שלחצי מהאוכלוסייה לא יהיה "סיי" על הדברים שנוגעים לחיים שלה בצורה הבסיסית ביותר. יתר על כן, במשבר הקורונה, כמו בהרבה משברים אחרים, כמו בהרבה מקומות שבהם צריך טיפול, אוכלוסיות מוחלשות, או משברים שצריך לטפל בהם, נשים נפגעות יותר. לא אותו דבר, אלא יותר. רק מספר נתונים – במשבר הזה, 62% מהמובטלים החדשים הן מובטלות. 86% מהעובדים הסוציאליים הן עובדות סוציאליות. הוועדה הזאת הקדישה רק לעובדות הסוציאליות לדעתי שניים או שלושה דיונים. כנ"ל אחיות, כנ"ל מורות. כאשר אנחנו מדברים עכשיו על ההיערכות למשבר בתי הספר, אם בתי הספר לא יחזרו במתכונת מלאה, ברוב רובן של המשפחות הישראליות, מי שיישאו בעול להישאר עם הילדים בבית – כן להתחבר לזום, לא להתחבר לזום – לשמור על הילדים בימים שלא ילכו לבית ספר, הן הנשים, האימהות.

כל הדברים האלה לא יילקחו בחשבון בצורה ראויה אם מי שיקבלו את ההחלטות הם גברים, שלא נשארים עם הילדים בבית, ואין מה לעשות, ככה זה ברוב המשפחות. זאת מציאות שאנחנו רוצות לשנות אותה, אבל כל עוד היא לא השתנתה, כאשר אנחנו לא לוקחים בחשבון נשים סביב השולחן, אנחנו ממחזרים את המצב הזה, משמרים אותו, ומגלגלים אותו עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש ועוד שנה, ועוד דור קדימה.

ולכן מכל הסיבות האלה, קיומן והימצאותן של נשים סביב השולחן הוא קריטי, הוא חיוני. אני מסכימה מאוד עם הסיפה של ע'דיר, צריך להתחיל ולעגן אותו. אי אפשר יותר לסמוך על המזל הטוב ועל הרצון הטוב. אגב, אנחנו רואות שהקבינט של פרופ' גמזו, אחרי ביקורת שקמה ברשתות החברתיות, אחרי יומיים פתאום נוספו שלוש נשים. כלומר, יש נשים, אפשר לשלב אותן, צריך לשלב אותן. אני חושבת שבהחלט הגיע הזמן לקבע מנגנונים סטטוטוריים מחייבים להבטחת ייצוג, לאפליה מתקנת, איך שלא תקראו לזה. אנחנו לא יכולות לחכות יותר לרצון הטוב ושתתעורר ביקורת, וישימו איזו אישה או שתיים או שלוש כעלה תאנה. תודה.

אגב, עודד, גם בבחירות המוניציפליות האחרונות היו עידוד תקציבי לרשויות מקומיות שיכניסו יותר נשים למועצות המקומיות.

אמת. אני הנחתי הצעת חוק, אני אדבר עליה גם בסיכום, שאני ארצה לקדם אותה. אני לא אכנס לתוך הרשימות, אבל רשימה שיש בה – הרי יש סכום שמקבלת המפלגה עבור הקמפיין או עבור המימון השוטף עבור חברי כנסת, אז אם יש לה חברת כנסת, זה יהיה 15% יותר. לייצר גזר.

ברשויות המקומיות זה עזר.

יש חוק מוניציפלי, 15% תוספת על כל אישה בשלישייה הראשונה.

אנחנו מקדימים את הדיון שיהיה לנו על זה. אני ביקשתי מהממ"מ להוציא את הנתונים. אנחנו מחכים לנתונים ממשרד הפנים.

אני יכולה להגיד לך שבתור מרצ, אנחנו מפלגה שיש בה הבטחת ייצוג בחוקה שלנו, כולל לרשויות המקומיות, ואנחנו קיבלנו סכום כסף משמעותי מאוד – חלקו קיבלנו ואת חלקו אנחנו צריכים לקבל – על הבחירות המוניציפליות, בגלל שעשינו את הדבר שאנחנו תמיד עושים, אבל הפעם זה גם השתלם.

אם כבר במפלגות, אז אנחנו המפלגה היחידה שיש לה מנכ"לית.

אבל לא הייתה לכם יושבת-ראש, לנו היו שלוש.

אבל כמה חברות כנסת, אדוני היושב-ראש?

לפעמים היו יותר, לפעמים פחות. הייתי מצפה שיהיו לנו עוד שניים-שלושה מנדטים, אז זה היה נראה קצת - - -

אני כל הזמן אומרת נאה דורש, נאה מקיים. כל כך הרבה מפלגות שהצהירו – אני מעריכה את זה שמרצ הם נאה דורש, נאה מקיים.

חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק בלוך. אחריה – חמוטל גורי.

תודה על הדיון המאוד מאוד חשוב והמאוד חוזר על עצמו, לצערנו. סביב השולחן, ובעיקר בזום, חוץ ממך אני חושבת, אני רואה רק נשים. הגיע הזמן שהציבור הישראלי יבין שהנושא הזה הוא לא נשים, הוא נושא שנכון וחשוב לכל הציבור כולו. אני לא יודעת איזה כובע לשים על הראש שלי, כי אני גם בנשים עושות שלום, גם במנל"א, תיכף מזל תדבר, וחמוטל תדבר, ואיגוד נבחרות הציבור. כל הארגונים האלה ורבות אחרות כאן שדיברו, מדברים על אותו דבר – אנחנו לא נמצאות בתהליכי קבלת ההחלטות. אני נדרשתי לעניין כשהייתי בכנסת דרך הוועדה המסוימת הזאת לעניין החקיקה, כמו שאמרו חברות כנסת לפני. ב-1951 חוקק חוק, האימהות המייסדות שלנו, חוק שווי מעמד האישה, אבל היה חסר משהו שעליו אנחנו מדברים היום: ייצוג נשים דווקא בוועדות שהממשלה מקימה. כשהוקמה ועדת שיינין לנושא כל כך אזרחי כמו תאונות דרכים אז, היו 16 גברים נורא מוכשרים, אף אישה אחת לא נמצאה בשום תחום שקשור בתחום האזרחי. אז הוספתי תיקון לחוק, סעיף 6(ג), שמדבר על חובה למנות נשים גם בוועדות שהממשלה ממנה. היום אנחנו כבר לא צריכים את החוק הזה, אבל מה שאנחנו כן צריכים זה את היישום של החוק. כאן זה התפקיד של הוועדה.

היום אני באה אליכם בכובע של התנועה לטוהר המידות. מה שאנחנו דורשים זה מינהל תקין, דמוקרטיה, קיום החוק, וכל זה לא מתקיים, וזאת בדיוק הבעיה. אני לא יודעת אם חמוטל רוצה לדבר על זה, אבל אני אקדים ואומר, אתן לכם דוגמה איך אנחנו כנשים חושבות אחרת. אני לא אחזור על הדברים שאמרתם פה, כמה חשובה חשיבה נשית, לא מדברים על המוסר, ההגינות והכול, אבל החשיבה הנשית, הראייה הנשית. לקחנו נושא דווקא מדיני ביטחוני, ואחרי עבודה מאוד מעמיקה – כי כך נשים עובדות – אחרי שראיינו 50 מומחים ומומחיות, חלק מהן יושבות פה, הגשנו הצעת חוק לקבלת החלטות חלופות מדיניות. הראינו שבאופן שיטתי אפשר לשלב גם נשים בתהליכי קבלת ההחלטות, אבל גם בכלל, לנהל את התהליכים בצורה נכונה. אז אני לא נכנסת כרגע לסגנון של החוק ולתוכן שלו, אני רק מראה לכם מה זו חשיבה נשית. חשיבה נשית היא נכונה, היא רואה במבט רחב דברים שלצערי, גברים רואים אחרת, והחשיבה האחרת, הדרך הזאת, לא יכול להיות שהיא מודרת משולחן קבלת ההחלטות, פשוט לא ייתכן.

לכן אני רוצה להציע לוועדה ברשותך, עודד, אתם כבר לא צריכים לחוקק, אתם צריכים ליישם, לדרוש יישום. הדרך לעשות את זה היא לוודא יישום – לחברי כנסת יש תהליכים, אנחנו רואים חברת כנסת מאוד רצינית, יפעת שאשא ביטון, שעושה את זה בצורה נהדרת ומצליחה לשנות. לחברי הכנסת יש כוח, לוועדות הכנסת שהייתי בהן יש כוח. אתם לא צריכים עוד חוק - - - לנו. העובדה היא שאנחנו שוב ושוב חוזרות הנה ודורשות את מה שמגיע לנו ולציבור כולו. אז צריכים לדאוג ליישום, צריך לפעול באסרטיביות, לא לוותר על שום דבר. עצה ידידותית: ראש המשלה רוצה רק עשרה אנשים בוועדת הקורונה? לגיטימי מאוד. אני חושבת שהרבה יותר רלוונטי – כי מה אומר החוק? החוק מדבר על נסיבות העניין. אני לא אחזור על מה שאתה אמרת, אדוני היושב-ראש, על נסיבות העניין, למה זה חשוב, אבל נסיבות העניין זה השרה לשוויון חברתי, כי יש לנו קהילות שונות ומגוונות שניזוקות מהקורונה, והשרה לאסטרטגיה, כי צריך חשיבה אסטרטגית. - - - הרבה יותר בנסיבות העניין - -

וגם השרה לעלייה וקליטה.

- - רלוונטיות משר המדע ושר החוץ. אז אפשר לדרוש, אפשר לשים את הדברים נקודתית - - -

אני חייב שתי התייחסויות. אחת לגבי נושא השרים. כמעט כל שרה מהשרות בממשלה הן רלוונטיות – אם זו השרה לעלייה וקליטה, השרה לעניינים אסטרטגיים. אני חייב לומר, הרבה יותר משר החוץ, שכרגע זה בעיקר דרך הזום, אז אולי בגלל הזום. שר החוץ בעיקר דרך הזום. עוד דבר, אני לא רוצה להגיד מי חושב נכון או לא נכון, אני חושב – ופה אני מתחבר למה שאמרה חברת הכנסת פרומן – שכל הדעות צריכות להיות על השולחן. צריך להיות ייצוג של כל הדעות. זה לא אם גברים חושבים יותר נכון מנשים, או נשים חושבות יותר נכון מגברים. זה שצריכה להיות הפרספקטיבה של כלל החברה הישראלית, בוודאי של 51% מהאוכלוסייה. חברת הכנסת קטי שטרית, אני רואה שהצטרפת אלינו, ברוכה הבאה. את רוצה לומר משהו?

לא, אני במצב של הקשבה כרגע. נדיר מאוד מבחינתי.

חמוטל גורי. אחריך אני אבקש מניצן סניור. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה ליושב-הראש ולחברות הכנסת על הדיון החשוב הזה. אני חמוטל גורי, אני כאן בכובע ההתנדבותי שלי כרכזת שותפה של צוות 1325 ותנועת נשים עושות שלום. תנועת נשים עושות שלום היא תנועת שטח של נשים ממגוון קהילות בחברה הישראלית שפועלת לקדם חזון שיש בו שני חלקים – האחד הוא קידום הסכם מדיני הדדי ומכבד בין ישראל לבין הפלסטינים, תוך השתתפות פעילה של נשים לאורך כל תהליך המשא ומתן, עם דגש על ייצוג לנשים ממגוון הקהילות בחברה הישראלית. אחד ממקורות ההשראה שלנו, כפי שאמרה קודם עורכת הדין נטע לוי מ"איתך-מעכי" היא החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, שתחגוג השנה בסתיו את יום ההולדת ה-20 שלה.

בהשראת עבודה שנעשתה על ידי ארגוני נשים על נושא 1325 בבניית תוכנית הפעולה, אנחנו מתייחסות לנושא של נשים, שלום וביטחון במובן הרחב ביותר של המילה – ביטחון אישי, ביטחון פיזי, ביטחון אנושי, ביטחון כלכלי. כל הדברים האלה שהם מאוד רלוונטיים גם למשבר הנוכחי. אני באופן אישי את רוב הקריירה המקצועית שלי עשיתי בעולם ארגוני החברה האזרחית, וגם אנחנו בנשים עושות שלום, כתנועה שהיא חלק מהחברה הישראלית, אנחנו יודעות שתהליך טוב מניב החלטות טובות. תהליך טוב פירושו כמובן ייצוג שוויוני ומלא של כל בעלי ובעלות העניין. כפי שנאמר כאן רבות, אני לא רוצה לחזור על זה, אנחנו הנשים מהוות 50% מבעלי העניין.

אז אי אפשר לקבל החלטות טובות כאשר הקולות, נקודות המבט, הידע המקצועי, החוכמה והניסיון של 50% מהאוכלוסייה לא מיוצגים במוקדי קבלת ההחלטות. מלי דיברה קודם על חוק חלופות מדיניות שתנועת נשים עושות שלום מקדמת, ואני חושבת שהוא דוגמה מצוינת – עצם התהליך של יצירת החוק וכתיבת הצעת החוק היה תהליך של מחקר מאוד מעמיק תוך הקשבה למגוון רחב מאוד של קולות, גם של נשים וגם של גברים. הרוח של הצעת החוק הזאת אומרת שכשאנחנו באים לקבל החלטות גורליות שיש להן השלכות מרחיקות לכת על חייה של האוכלוסייה על חייהם של האזרחים, חייב להיות תהליך של שקילת כל החלופות ובחירה בחלופות המיטביות. זה הכול.

תודה רבה. תודה גברתי. גברת ניצן סניור בבקשה.

שלום לכולן. שומעות אותי? שלום לכולן, שמי ניצן סניור, אני מייסדת של פוליטיקאיות צעירות, תוכנית שכבר הופכת לתנועה ארצית לקידום של נשים צעירות לפוליטיקה כנבחרות ציבור. אני רוצה להגיד תודה רבה על ההשתתפות כאן, ותודה מיוחדת לתניה מפורום דבורה על היוזמה לקדם את הדיון, ולך, עודד, על הקבלה. אני מפרגנת בפניך, אני מרגישה אתה באמת מחובר אלינו, וזה מאוד מעודד ומחזק.

תודה לך, ניצן, על כל הפעילות הנרחבת שלך. יישר כוח.

תודה.

אני אוהבת אתכם. תודה. זה מאוד מרגש וחשוב לנו מאוד להביא את הקול הצעיר, שתשמעו אותנו. אני יודעת שאתן מקשיבות לנו ואתם מקשיבים לנו. אני מרגישה את החיבוק הזה. יש לנו כאן את רנטה, שתציג את עמדת פוליטיקאיות צעירות לגבי המסר הכול כך גרוע של מה שקורה. אני אסיים באופטימיות שלי לפני שרנטה תדבר. אני מבטיחה לכם שאנחנו נעשה הכול כדי ליצור ולבנות דור מנהיגות מצוינות, ערכיות, עם ניצוץ בעיניים, שיעשו את ישראל שווה יותר וטובה יותר לכולם ולכולן. התמיכה של החברות כאן וגם של הוועדה היא מה שנותנת לנו את הכוח להמשיך ולעשות את הפעילות הזאת. תודה רבה, ואני שומרת על אופטימיות תמיד.

שמי רנטה קוטיקוב, ואני סטודנטית בתואר שני ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר אילן, ובוגרת התוכנית הסטודנטיאלית פוליטיקאיות צעירות, שמשתתפת במספר אוניברסיטאות. כל המטרה של התוכנית היא לקדם ולעודד נשים צעירות להיכנס לזירה הפוליטית ברמה המקומית וברמה הארצית. כמו עוד בוגרות אחרות, כך גם אני חולמת ושואפת להשתלב במערך הציבורי מתוך תחושת שליחות אמיתית ואהבת הארץ. כמו רבות אחרות, אנחנו כרגע מאמינות שאנחנו זקוקות יותר מאי פעם לנשים שיוצבו בחזית, שאליהן נוכל לשאת עיניים. יכולתי לדבר המון, כמו שציינו, על החלטות ועל מדינות ולהשוות למדינות שנשים בהן מובילות, אבל אני לא חושבת שיש צורך להסביר מדוע חשוב שיהיו נשים, להסביר שלא חסרות נשים שיהיו מתאימות למשימה הזאת, אלא דווקא להעלות את המסר הבעייתי שהנושא הזה מעביר – לבוגרות התוכנית, לנשים צעירות, לכל אלה ששואפות וכרגע נמצאות בתחילת הקריירה שלהן. אנחנו מרגישות שהיעדר הנוכחות הנשית מניחה לנו מקל בגלגלים במסר שאנחנו רוצות להנחיל, שיש צורך אמיתי בנשים שיהיו בקרב מקבלי ההחלטות, ושנשים ייצגו אותנו ויעמדו בחזית למען כל אותן נשים.

משחר ההיסטוריה אפשר לראות הרבה אנשים, סיפורים ודיוקנים על גברים שמובילים. התמונות האלה לא רלוונטיות יותר במאה ה-21. הגיע הזמן לדבר בתמונות אחרות ובמסר חדש. הרי בסופו של דבר, משבר הקורונה יחלוף מן העולם, ומה שיקרה זה שיצטרכו לתת דין וחשבון על אופן ההנהגה, קבלת ההחלטות והאופן שבו אנחנו תפסנו מהי מנהיגות ראויה. ראינו מה זה מלח הארץ, והמטרה והשאיפה שלנו הן שיהיו נשים וגברים שיעבדו ביחד כמקשה אחת, שיכולים וצריכים לנהל את המשבר הלאומי הזה. אני חושבת שלמען הדור הזה, הדור הבא, וגם זה שאחריו, יש כאן פוטנציאל להעברת מסר גדול לכל אישה שרוצה לעמוד על הרגליים ולתרום מעצמה למדינה, שהמנהיגים שלנו לא שם כדי לשים רגליים אחת לשנייה בגלל אלמנטים מגדריים, אלא כי אנחנו יודעים שבשביל להצליח, אפשר לעבוד ביחד, וצריך לעבוד ביחד; כדי להעביר את המסר לפוליטיקאיות הבאות שרוצות להשפיע.

בנימה האישית הזאת אני רוצה להגיד שהמסר והתקווה היא שהמציאות הזאת תשתנה, שאנחנו נחיה במציאות ראויה יותר, שוויונית יותר, ונכונה יותר, ושהזיכרון הכואב הזה של הקורונה ייצרב בתמונה אחרת ואנחנו נראה נשים מובילות. אני לא חושבת שהאור האדום הוא לנשים, האור האדום הוא להגיד לכולם: עד כאן, מעכשיו צריך לפעול אחרת.

תודה. ד"ר עידית שפרן גיטלמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אחריך – דפנה ארמוני.

תודה. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה, אני מצטרפת אליהם. רק להגיד שהעובדה שאנחנו עדיין צריכות להסביר למה השתתפות נשים חשובה היא מצערת. אני רוצה להעלות שתי נקודות קצרות ולחזור לדברים של ראש הממשלה, שבין היתר, אמר שככה זה בפורומים ביטחוניים. אז אני רוצה להגיד שתי הערות קצרות: א', כדאי לזכור שלא משנה כמה נכנה את המאבק בקורונה מלחמה, כמה נחפש רמטכ"ל הקורונה, משבר הקורונה הוא לא משבר ביטחוני. הוא אולי משבר שקשור לביטחון לאומי, אבל צריך גם את זה להזכיר במדינה שבה - - -

אגב, מה שצריך לעשות זה לתבוע מראש הממשלה ושר האוצר – אם המשבר הוא משבר ביטחוני, תפצו כמו במשבר ביטחוני, חוק מס רכוש, קרן הפיצויים. - - - פיצוי כפול.

יכול להיות, זה בשולי הדברים. אני חושבת שהמאבקים הפוליטיים של - - -

אתה לא יכול, לא, אי אפשר. אי אפשר, זה חייב לצאת לך מאיזה כיוון.

קטי, או שזה ביטחוני או שזה לא. אי אפשר להגיד ביטחוני - - -

אני רואה את הסגנון.

אי אפשר להגיד ביטחוני רק בצד אחד, בשני הצדדים.

אי אפשר להתאפק, נכון? בואו נקיים דיון, זה נושא מאוד חשוב.

זה חשוב, בגלל זה.

אני מזמינה אתכם לנהל דיון בשאלה למה הטרמינולוגיה היא צבאית, אני אשמח להשתתף, אבל לא זו הנקודה שלי. הנקודה שלי אומרת שדווקא הדיון הזה, ודווקא הקורונה מספקת לנו הזדמנות להיזכר למה אנחנו נאבקות כל כך לשוויון מגדרי בצבא, ולהבין שכשאנחנו דורשות שוויון מגדרי בצבא, אנחנו בעצם דורשות את הזכות שאחר כך השם שלנו יישקל להשתתף בקבינט מצומצם. אני רוצה להחזיר אתכם לפרויקט הפרויקטור. מצעד השמות שעלה לא כלל ולו שם של אישה אחת, כי במדינה שבה הכול צבא, אז כשמחפשים אנשים שינהיגו וינהלו משברים, המקום הראשון שפונים אליו הוא לאלופים. אנחנו כולנו יודעים שכדי להגיע להיות אלוף או אלופה בצבא – זה קרה פעם אחת – בדרך כלל הדרך עוברת דרך צמתים שהם או יותר מבצעיים, או לא משנה. שוב, אני יכולה להצטרף ולהרחיב על כל הדברים שאמרו פה, אבל מכיוון שהשעה מאוחרת, אני לא אחזור עליהם. אני חושבת שזו הזדמנות שלא כדאי לפספס אותה, וכרגע תלויה עתירה בנושא בפני בית המשפט. כששואלים אותנו למה חשוב לנו דווקא שוויון בצבא, בין היתר – לא רק בגלל זה, אבל בין היתר – חשוב לנו השוויון בצבא בגלל שהמשמעות של שוויון בצבא אחר כך היא גם בשאלה כמה נשים משתתפות בוועדות כמו קבינט הקורונה. תודה.

דפנה ארמוני. אחריך – ד"ר מזל שאול.

קודם כל, תודה על האפשרות לדבר. אני דפנה ארמוני. אנחנו במשמר המגדרי, ואנחנו פרלמנט נשים ישראליות מנהיגות, ואנחנו פועלות לקידום נשים, גם המשמר המגדרי וגם יש לנו משמר מגדרי בינלאומי, שאנחנו כבר שבע או שמונה שנים מקדמות את כל מה שאפשר שקשור לנשים. אין ספק שצריך הרבה יותר הנהגה נשית. אין מה לדבר. בזמנו הצעתי חוק, ואתה, יושב-ראש הוועדה הנפלא, אתה באמת עושה עבודה נהדרת וכיף שאתה אתנו. אני מאוד מאמינה בך ובעשייה שלך. קודם כל, יש תחושה – אני לא יודעת להגדיר את זה – נשים עובדות יותר מהלב. הרבה מהשכל, הרבה מאוד מהשכל, אבל המון מהלב. אני חושבת שנשים מרגישות דברים, ולכן זה מאוד מאוד חשוב שיהיו יותר נשים בהנהגה. יש תחושה כזאת שיש איזושהי עליונות גברית. זה התחיל עם פרופ' סדצקי, יפעת שאשא ביטון. אפילו עצם העובדה שליאת בן ארי זקוקה לכזאת הגנה זו הרגשה לא טובה. נשים צריכות עזרה.

אני חושבת שמאוד חשוב שנשים – העובדות הסוציאליות, המורות, הגננות וכל הנשים ששומרות על הילדים, צריכות להיות בבית וצריך לייצר יותר הזדמנויות עבודה עבורן. אולי אפשר ליצור חוק או מענק כלשהו לאישה שחייבת להישאר בבית לשמור על הילדים בתקופת הקורונה. אולי איזשהו מענק עבורה כי היא בבית עובדת, והיא עובדת קשה סביב הילדים וסביב הבית. ועוד דבר, הייתי שמחה אם אפשר היה לייצר הזדמנויות עבודה בזום מהבית לנשים כדי שהן תוכלנה גם לפרנס. זה מה שרציתי.

תודה. אני תיכף אבקש התייחסות מנציבות שירות המדינה, מי שנמצאת אתנו כאן, דווקא על הדבר האחרון שאמרת. אני רוצה לציין את החוק שהגשתי עוד בכנסת ה-20 בזכותך, של הכרה בהוצאות מטפלת. אני חושב שכל מי שנמצאת פה – קטי, את ממפלגת השלטון – אני חושב שזה נושא שהוא דרמטי ליכולת של נשים לצאת לעבודה. הכרה בהוצאת מטפלת לאישה - - -

אני הגשתי הצעת חוק כזו לגבי נשים עצמאיות.

לאישה עצמאית, כן. אני אשמח אם נקדם את זה - -

הגשתי. הגשתי.

- - כי זה אחד הנושאים שבעיני הוא אולי הכי חשוב. ד"ר מזל שאול, מנכ"לית עמותת כ"ן. אחריך – מיכל לזרוביץ' מנציבות שירות המדינה. אני אבקש את ההתייחסות של מיכל ספציפית גם על עבודה מהבית.

צוהריים טובים לכולם. תודה על ההזדמנות להציג ולדבר. אני ד"ר מזל שאול, מנכ"לית עמותת כ"ן. אנחנו פועלות כבר 20 שנה להגדלת ייצוג במרחב הציבורי והפוליטי. יש פה שותפות רבות שאנחנו עובדות אתן כאן בשטח בשיתוף פעולה לקדם את הנושא, כולל מהפכת אוקטובר שעשינו ב-2018, שציינו אותה כאן בשיחה. אני חושבת שבהקשר הזה מאוד מאוד חשוב לי לשים כמה דגשים מעבר לדברים החשובים של אכיפת החקיקה, שזה ברור. החקיקות קיימות, פעלנו לא מעט במשך שנים כדי לקדם אותן ולהעביר אותן, ואנחנו רואות שזה רחוק מלהיות מיושם בעמדות מפתח. אם נתחבר לנושא של שקיפות, נורא חשוב להנגיש את המידע. כשאנחנו עשינו מחקר ב-2018, בבחירות, 80% מהנשאלים ענו שיש 60 ראשות רשויות. זאת אומרת, יש היעדר מידע גדול בציבור על הפער המגדרי שקיים במדינת ישראל. אנחנו, שאנחנו פועלות בתחומים, מאוד מודעות לזה, אבל הציבור לא מכיר בזה. אני בטוחה שאם הציבור יכיר בזה, הוא יהיה שותף מלא שלנו לעידוד של נשים שתתמודדנה על עמדות המפתח האלה.

אני חייבת להגיד כמנכ"לית עמותה כבר שלוש שנים שאני מרגישה די לבד. אני מרגישה שהארגונים – אנחנו עושות ביחד עבודה משמעותית בשטח. אנחנו ארגוני השטח, אנחנו מחוברות לשטח ומכירות את השטח, ועובדות עם השטח ועובדות עם הנשים – מהצעירות, מחינוך מודע מגדר, מכל התחומים; פחות מרגישות את השותפות הממשלתית כדי לקדם את הנושא הזה. אנחנו חייבות להבין שחייבים להאיץ את התהליך הזה. אני מסכימה למה שתמר אמרה, אי אפשר כל הזמן לדבר בינינו ולפעול בינינו. חייבים לארגן איזושהי – אולי מתוך הוועדה הזאת, ועדה מצומצמת או רחבה, מה שנחליט, גם גברים, גם נשים, שתפעל לקידום הנושא הזה, גם של אכיפת החקיקה וגם האצת התהליך של השוויון המגדרי במרחב הציבורי והפוליטי, כי אי אפשר לחכות יותר. התחושה היא שאנחנו הולכים יותר אחורה מאשר קדימה.

אז אני רוצה להדגיש את הנושא של ההאצה, ואני רוצה להדגיש את הנושא של האכיפה, ואני רוצה אפילו להציע בצעד יומרני – ותרשו לי להיות טיפה יומרנית – להקים ועדת קורונה מתוך הוועדה הזאת שתורכב מנשים. אנחנו הקמנו את מועצת הנשים, יש שם את מנל"א, ודיברתי על זה בדיון בשבוע שעבר, מועצת הנשים לביטחון אזרחי. אני חושבת שגם פה, מתוך הנשים בארגונים שנמצאות פה, ומתוך ההיכרות של ח"כיות וח"כים, אני חושבת שהגיע הזמן שניתן מענה, תשובה לאותה ועדת קבינט מצומצם שהורכב. אז בוודאי כל הצעדים שנעשו עד היום לצרף נשים – לצרף למל"ל בעקבות כל הקמפיינים וכל הפעילות, והבג"ץ שהיינו שותפות לו – באמת מבורכים, אבל כעת אני חושבת שהגיע הזמן לעשות – אני אומר את זה ביומרנות, אבל מרשה לעצמי להציג גם את האופציה הזאת.

אני בעיקר רוצה להעביר מסר – בואו נלך לפרקטיקה של זה, איך אנחנו מאחדים את הכוחות של הארגונים האזרחיים יחד אתך, יחד עם הוועדה, יחד עם ח"כים וח"כיות לקדם אותה ולהאיץ את התהליך.

תודה. מיכל לזרוביץ', נציבות שירות המדינה. אני אשמח לקבל את ההתייחסות שלך לגבי הנושא של עבודה מהבית ומתן אפשרות לעבודה מהבית. הדבר השני, אני לא יודע אם את הכתובת או החשב הכללי, בכל ועדות שממנה הממשלה, ועדות כאלה ואחרות, המעקב על ייצוג הולם שם. מיכל, את שומעת אותנו?

מיכל לא נמצאת, אני נועה חדד, אני סגנית אגף שוויון מגדרי.

בבקשה נועה, תדברי את.

אני אדבר בשמה. נכון להיום לגבי התייחסות של עבודה מהבית בנוגע להיתכנות ותקצוב הנושא הזה, כרגע זה לא עומד על הפרק. נכון להיום, עבודה מהבית היא משהו שאנחנו מאפשרים ככלי ניהולי והוא עדיין בתהליך שנמצא תוך כדי. בנוגע לנושא של התקצוב בנושא הזה, אנחנו לא נוגעים בזה, זה עוד בשלבים, אבל זה כן משהו שעלה, אנחנו בודקים כל מיני אפשרויות וכיוונים. כרגע זה עוד לא על הפרק. זה לגבי העבודה מהבית. הדבר השני, לגבי העיקרון שבתוך התקשי"ר, חוק ייצוג הולם בתוך הוועדות, לגבי האכיפה, זו שאלה קצת יותר מורכבת. נכון להיום אין עדיין אכיפה מסודרת. הממונות שלנו עובדות על עדכון, לספר לנו כמה יש בכל ועדה, ואז אנחנו מטפלים - - -

למה אין אכיפה? אני חייב להבין. הרי ועדה כזו צריכה לקבל אישור של החשב של המשרד למשל. מדוע חשב המשרד מעניק אישור לוועדה כזו מבחינת ההרכב שלה, או היועצת המשפטי, או היועץ המשפטי של המשרד, אם ההרכב הוא לא הרכב מאוזן?

אני מסכימה אתך לגמרי, אנחנו כרגע בדיוק בשלבים להבין איך לעשות את האכיפה הזאת בצורה הטובה ביותר.

לא צריך להבין, זה לא כזה מורכב. כשמשרד רוצה למנות, היועץ המשפטי של המשרד חייב להגיד כן על כל שם ולדאוג שההרכב יהיה הרכב מאוזן. אגב, זה גם התפקיד של היועץ המשפטי. תיכף אני אראה אם משרד המשפטים פה. תבדקו אם מישהו ממשרד המשפטים נמצא פה.

ברמת העיקרון, כרגע הכלי הקיים זו הממונה על שוויון מגדרי, שהיא - - -

לא, אין לה שום שיניים בעניין הזה. שום שיניים אין לה.

אני מסכימה. כרגע אנחנו בשלבים להבין איך עושים את האכיפה בצורה הטובה ביותר בעניין.

תודה. אבישג שחם חדד מוויצו. בינתיים אני מבקש שתאתרו לי ממשרד המשפטים בנוגע לנושא של האכיפה בוועדות. אבישג, בבקשה.

אני לא רוצה לחזור על כל הדברים החשובים שנאמרו, אני רק אציין, כמו שאמרת, שיש אפשרות ליצור מקלות וגזרים, ואנחנו כן רואים שזה עובד, פשוט רק צריך להתחיל לעשות את זה כדי להיות יותר פרקטיות ולא לשכנע את המשוכנעות. כולן חכמות וטובות יושבות פה ואומרות את מה שרציתי להגיד. אני מרגישה שאנחנו צריכות לעלות שלב ולעבור הלאה. הייתה פה בחורה צעירה שדיברה, מנשים פוליטיקאיות. התרשמתי ממה שהיא אמרה, ואני חושבת שצריך לאותן בחורות צעירות ליצור אופק, שתהיה להן אפשרות להגיע למקומות בכירים, להשפיע, להיות חלק ממקבלי ההחלטות. זה משהו חשוב, שהמדינה צריכה לדאוג לאופק לצעירות. אנחנו יודעות שמי שנפגעו הן נשים, פתחתם עם זה את הדיון. במהלך הגל הראשון כתבנו פה בוויצו דוח מומחיות. פניתי לעשרות מומחיות בתחומן, ביניהן גם מפורום דבורה. יש לנו נשים מצוינות וראויות, פשוט צריך לפנות אליהן. גם אחרי שכתבנו את הדוח הזה והעברנו אותו למל"ל, לא קיבלנו התייחסות - - - תוך כדי. אני חושבת שצריך להעביר את המסר הלאה מחוץ לפורום הזה. תודה.

עורך הדין עילם שניר ממשרד המשפטים. מה תפקידך במשרד? אני רוצה להיות ממוקד, התייחסות לנושא של מעקב יועצים משפטיים במשרדים על מינוי ועדות וייצוג הולם.

שלום. לגבי הנושא של המעקב, כפי שציינת, האחריות בעניין הזה בכל משרד בוועדות המייעצות שמקימים היא על היועץ המשפטי במשרד, ויש הנחיית יועץ בעניין הזה. יש את הנחייה 1.1502 שמדברת על מינוי והרכב ועדות מייעצות ציבוריות ודרכי פעולתן שמתייחסת לנושא הייצוג ההולם וגם מפנה להנחיית ייצוג הולם של 1.1503.

מה המספר שוב?

1.1502, ויש הנחיית ייצוג הולם כללית, שהיא 1.1503 שמתמקדת בנושא הייצוג ההולם. ההנחיות האלה הן הנחיות שמחייבות כמובן את היועצים במשרדים, והיועצים המשפטיים צריכים לפעול על פיהם. האכיפה צריכה להיעשות על ידי כל משרד ומשרד. כמובן שכל מנכ"ל יכול להקים לעצמו צוות וועדה, הם שומרי הסף במובן הזה.

אני כבר אומר, עילם, אני אבקש בסיכום ממכם ומהיועץ המשפטי לממשלה לרענן את ההנחיה הזאת ולהוציא מכתב לכל משרדי הממשלה ולכל היועצים המשפטיים. כי כנראה שזה לא קורה. עורכת הדין ברוריה לקנר, לשכת עורכי הדין. אחריך – מיכל מטס. בקצרה, כי אנחנו ממש לקראת סוף הדיון, אז בנקודות.

אני רוצה לומר בקצרה שקצתי בהרכבים שמנסים להסביר עד כמה חשוב שיצרפו אותנו הנשים. עם כל הכבוד ליושב-ראש הוועדה ולחברות הוועדה המשתתפות, אני חושבת שאנחנו צריכות לשנות את הטון. אני חושבת שההכרזה מפה בהנהגתך צריכה להיות שקבינט הקורונה הוא קבינט בלתי חוקי, הוא קבינט שמפר ברגל גסה גם את הוראות החוק הרלוונטיות, ומלפני שלושה חודשים, גם את פרשנותו של בג"ץ להרכב החסר הקודם. אני אפילו רואה במה שאמרת לגבי היעדרה של נציגות של המל"ל בישיבה החשובה הזאת כניסיון להתנער מאותה אחריות שהם לקחו על עצמם בבג"ץ הקודם. בבג"ץ שהוזכר פה נציגי המל"ל אמרו שבהינתן שתתכנס ועדת מל"ל חדשה, כי אז הם יקיימו את החובה החוקית שלהם לייצוג הולם. מה שקרה בקבינט הקורונה, להבנתי, זה ניסיון להתגבר ולעקוף את החלטת בג"ץ, ולכן, להבנתי, לא צריך להתחנן שיכניסו אותנו פנימה. לא צריך להקים קבינט מקביל, צריך פשוט להכריז שהקבינט הזה בלתי חוקי.

אני אסיים בניסיון אישי. השנה היא 1994, הממשלה מתעלמת מסעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות. סעיף זה חייב את הממשלה למנות נשים בייצוג הולם בדירקטוריונים ממשלתיים. עד אז לא נמצאה אישה ראויה אחת לשבת בבורדים ובדירקטוריונים של חברות ממשלתיות כמו חברת חשמל. ואז שדולת הנשים הגישה עתירה לבג"ץ, ופשוט נעצרו הדירקטוריונים. לא מונו גברים לדירקטוריונים. ורק כאשר עצרו את המינויים של הגברים, רק אז פתאום נמצאו נשים מתאימות, והייתה לי הזכות להיות אחת משתי הנשים הראשונות ב-1994 שמונתה אי פעם לחברת החשמל. היום, אתם יודעים, יש כמעט שוויון, ייצוג מלא בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. רק אם נרים קול, נפסיק להיות נחמדות ונחמדים, ונכריז מפה שהקבינט הזה הוא בלתי חוקי, והוא לא ראוי ולא יכול שהוא יתכנס עד אשר לא ממונות 50% נשים להרכבים האלה, לא יקרה מאומה, נמשיך להתכנס.

תודה. עורכת הדין לקנר, מאז שנות ה-90' ועד היום, לאחר מינוי כל הנשים לדירקטוריונים בחברות הממשלות, יש רק אישה אחת שעומדת בראש דירקטוריון של חברה ממשלתית. עד היום. אני חושבת שזאת תעודת עניות.

על משקל קל וחומר, אבל לפחות יש לנו חברות בדירקטוריונים.

אמת. אמת. אני מקבל.

אני חושבת שבאותו אופן, לעצור מינויי גברים, וכל עוד אין ייצוג, הפורומים האלה לא חוקיים.

תודה רבה. מיכל מטס, מנכ"לית עבודה שווה.

שלום. אני מיכל מטס ליטמנוביץ, מנכ"לית של עבודה שווה לקידום שוויון מגדרי במקומות עבודה. אנחנו מתעסקות יותר בשוק הפרטי, אבל יש דברים שחלים גם על החברות הממשלתיות. לפני שנתיים הגענו לוועדה לקידום מעמד האישה. בזמנו הייתה יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. דיברנו על חוק שחוקק לפני 12 שנה, שחברות פרטיות – אני כרגע מדברת על חברות פרטיות, אבל תיכף נעבור לציבורי – שאמורות להיות מתוגמלות על ידי המדינה לקידום של נשים, לפי קריטריונים מסוימים, אחוזים מסוימים, וכולי. החוק לא מיושם בכלל. היינו בפגישה לפני שבוע אצל חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלא ידעה בכלל על החוק. כלומר, יש פה אי חוקיות בזה שהמדינה לא מיישמת אותו, וזה חל על השוק הפרטי וגם על השוק הציבורי והחברות הממשלתיות.

אנחנו דיברנו באותה ועדה, כמו שאתם דיברתם עכשיו, על המקל והגזר. כלומר, איפה אני מגלה גם את הכדאיות של האוצר ביישום של חוקים, או בתקצוב של חוקים, ואיך אני מיישמת אותם אחר כך. האם זה למשל שחברות לא יכולות לגשת למכרזים ממשלתיים? ברגע שאני לא נותנת לחברות כאלה לגשת למרכזים ממשלתיים, אני חוסכת מצד אחד כסף, ומצד שני, ואני משכנעת אותם בצורה כלכלית לעשות את מה שהוא מתבקש, ודרך אגב, הוא יתרון כלכלי ענק לקדם נשים. השאלה פה איך המדינה – הרי אנחנו מדברים כל הזמן, היינו כולנו באין סוף ועדות, באין סוף פגישות, גם עם משרד הכלכלה. איך אנחנו מיישמים את זה בתכל'ס?

אני בטוחה שיש כאלה שקיבלו את התו השווה שכתבנו, פרופ' קרק ואנוכי על איך ארגונים מתמודדים עם משבר הקורונה. כלומר, אם זה ארגונים ציבוריים, ואם זה פרטיים. איך הם מתמודדים עם המשבר. איך שהם מתמודדים עם המשבר זה לפטר נשים. קודם כל לפטר נשים, לפטר נשים בהיריון. כמובן שאני מדברת בהכללה מאוד מאוד גסה. ברגע שאנחנו מדברות על הדבר הזה, ואיך אני נותנת כלי יישומי לדבר הזה – דרך אגב, שר העבודה והרווחה, איציק שמולי, קיבל את התו השווה הזה, והוא גם הומלץ לכל הרשויות המקומיות להשתמש בו. זה לתת כלי יישומי לאותן חברות / למדינה איך לעשות את זה. כי אנחנו מדברות ומדברות ומדברות, ושום דבר לא קורה, עובדה ש-2020 – היום יש משבר הקורונה, מחר יהיה משבר אחר של טילים, ומחרתיים יהיה את המשבר של מגפה נוספת. איך אנחנו מתמודדים עכשיו ובפעם הבא עם המשבר הבא?

כי להגיד כל פעם – יש את ועדת הקורונה, ומחר יש ועדת מלחמה, צריך שיהיה גם עניין של אכיפה של המדינה. המדינה חייבת לאכוף את הדבר הזה. הוועדה, אני חושבת שיש לה תפקיד מאוד מאוד גדול ביכולת של אכיפת הדבר הזה. אז אני פונה אליכם לנסות ליישם את זה וליישם את החקיקה שכבר קיימת.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון, חברים. אני אתחיל דווקא עם הדברים של עורכת הדין מלשכת עורכי הדין, ברוריה לקנר. אני מקבל בהחלט את דברים שלה. אני חושב שבעניין הזה אנחנו לא יכולים להיות עדינים. אני חושב שעצם המינוי של קבינט קורונה בהרכב נעדר ייצוג נשי בכלל, הוא מתעלם מהאחריות המוטלת על שרי הממשלה ועל ראש הממשלה, ועל ראש הממשלה הרזרבי. בסופו של דבר, בהקמת קבינט כזה יש חובה חוקית שחלה על כל משרדי הממשלה. אז נכון שהחובה החוקית הזו לא חלה ברמה של חקיקה על שרים, היא גם לא יכולה, אי אפשר להחיל, הם נבחרי הציבור. אבל הם בהחלט צריכים לקחת על עצמם משהו שאולי הם שכחו אותו – לא אולי, בטוח נשכח מהם – וזו הדוגמה האישית. הדוגמה האישית שאתה אומר אנחנו ממנים עכשיו קבינט, לא יכול להיות – שוב, זה גם לא לעשות טובה למישהו, זה לעשות את מה שצריך. לשים את שר המדע ולא לשים את השרה לשוויון חברתי זה אבסורד מאין כמוהו. אפילו גם לא את שרת התחבורה, נושא שהוא דרמטי מבחינת ההנחיות שיוצאות מאותו קבינט על תחבורה ציבורית ועל הנושאים האלה.

זה נוגע ברמה המקצועית, לא רק ברמה הערכית. אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? אז מה יעשה המל"ל כשמזמינים אותו לדיון בנושא בוועדה למעמד האישה? לא יגיע. לא יגיע, כי אין שום שרשור כלפי מטה כשהממשלה מרשה לעצמה לנהוג בכזאת בוטות ובכזאת רגל גסה לדרוש דבר שהוא אלמנטרי מבחינה ניהולית. בטח בקבינט בהרכב של עשרה שרים, אנחנו לא מדברים – מינינו רק שני שרים, היה צריך להיות שר הביטחון. לא, אתם מדברים פה על קבינט של עשרה שרים שהיה צריך להיות ברמה המקצועית מאויש גם על ידי שרות שאחראיות על משרדים שרלוונטיים לעניין. בחרתם להתעלם מזה, ואחר כך המועצה הלאומית לביטחון לאומי מתעלמת גם היא מחובתה, וכך זה יורד כלפי מטה.

לפיכך הוועדה מגנה את הקמת קבינט קורונה שנעדר ייצוג נשי, גם ברמה המקצועית וגם ברמה הערכית. קבינט כזה, שנעדר ייצוג של 51% מהאוכלוסייה, אין לו זכות מוסרית, אין לו יכולת מוסרית ואין לו שום יכולת אמיתית להטיל מרות על הציבור, כי הוא לא ייהנה מאמון ציבורי. ואנחנו רואים את זה. אנחנו רואים פעם אחר פעם את הציבור אומר: חבר'ה, אנחנו לא מאמינים לכם. לכן אני קורא לראש הממשלה ולראש הממשלה הרזרבי לתקן את האירוע הזה, עוד לא מאוחר. כל אחד בגזרה שלו בתוך הפריטטיות שלו.

הוועדה פונה ליועץ המשפטי לממשלה ומבקשת שירענן בפני משרדי הממשלה, מנכ"לי המשרדים והיועצים המשפטיים, את הנהלים לגבי ייצוג הולם בוועדות, בכל ועדה מייעצת כזו או אחרת שמקים משרד לעצמו – ועדה כזו, ועדת פרויקטורים, ועדת יועצים, או אני לא יודע מה. ללא שום קשר, כחלק מהנושאים שעלו כאן, הוועדה פונה שוב לנציבות שירות המדינה ולאגף התקציבים, ספציפית בראי הקורונה, לקדם את הנושא של מתן אפשרויות לעבודה מהבית על מנת לקדם תעסוקת נשים, כמו גם הכרה בהוצאות מטפלת לנשים עצמאיות.

אנחנו נגיש חוק שלדעתי כבר קיבל פ' לגבי ייצוג הולם של נשים בכנסת ומתן עדיפות במימון לחברות כנסת, תוספת של 15%, ואני מקווה שנזכה בו לתמיכה של קואליציה אופוזיציה. החוק לא גורע דבר משאר הסיעות בבית, אבל המימון שהמפלגה תקבל בגין חברת כנסת יהיה גבוה ב-15%. אני מניח שזה יסייע בידנו לאזן קצת את המספרים. עד כאן. תודה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:35.