פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
11/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 47
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש
ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 10:00

היערכות משלבת למצבי חירום ובניית חוסן חברתי

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
מיקי לוי

יעל שמחאי - ראש תחום חוסן חברתי, משרד הביטחון

אלי מועלם - מנהל אגף רשות פס"ח עליונה, משרד הפנים

דליה לב שדה - מנהלת אגף משאבי קהילה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ברוך שוגרמן - מנהל השירות לעבודה קהילתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ברכי דליצקי - מנהלת אגף בכיר אזרחים ותיקים, המשרד לשוויון חברתי

נתנאל לוי - מנהל אגף ביטחון, חירום, מידע וסייבר, המשרד לשוויון חברתי

חני אמסלם - ממונה על עבודה קהילתית ומשאבי קהילה, מרכז השלטון המקומי

סרג' קורשיא - ראש מועצת כפר שמריהו

גל מי-בר הלר - מנהלת יחידת התכנון, עיריית תל אביב

חובב צברי - ראש עיריית קרית עקרון

הדס דניאלי ילין - מנכ"לית התנועה הקיבוצית

אילת גלס - ד"ר, ראש אגף חברה, התנועה הקיבוצית

פרופ' מולי להד - המכללה האקדמית תל-חי

ד"ר ענת מרום אברהמי - כותבת המחקר

ד"ר רן קוטנר - כותב המחקר

לאה גופר

ס.ל., חבר תרגומים



היערכות משלבת למצבי חירום ובניית חוסן חברתי

בוקר טוב לכולם, אני פותחת ברשותכם את דיון הוועדה בנושא היערכות משלבת למצבי חירום ובניית חוסן חברתי. אנחנו מרבים לדבר כאן בוועדה על ההיערכות או על ההתמודדות עם הקורונה בהיבטים הרפואיים, בהיבטים הכלכליים, אפילו החברתיים, אבל אי אפשר שלא להתייחס, כפי שנגענו בזה מספר פעמים בוועדה, לכל הנושא של החוסן החברתי של האזרחים. בעיקר דיברנו על התפקיד של הרשויות המקומיות בהתמודדות עם הנגיף, כשבעיקר בגל השני היה ברור לנו שללא המעורבות שלהם וללא ההתגייסות של המנהיגים המקומיים ואפילו האזוריים אנחנו לא באמת נצליח להתמודד עם הנגיף הזה בצורה הטובה.

בתוך כך כמובן אנחנו מדברים גם על החוסן של האזרחים, שהוא מאוד מאוד חשוב. דיברנו הרבה על המצוקות החברתיות, אבל הרעיון הוא לראות איך אנחנו נותנים איזה שהיא מעטפת שתסייע לאזרחים השונים ביישובים השונים. היום אנחנו גם רואים את התוכנית של פרופ' גמזו שבהחלט מביא איזה שהיא תפיסה מרעננת ומדבר על היישובים לפי תפיסת הרמזור של אדום, ירוק, צהוב ולפיכך יישובים יוכלו לקחת לעצמם יותר סמכויות, בעיקר באזורים ירוקים והם יוכלו לתווך את ההתמודדות ואת ההגבלות או אי ההגבלות השונות בתוך כל יישוב.

נמצאים איתנו גם ענת וגם רן, ד"ר ענת אברהמי מרום וד"ר רן קוטנר, שעשו מחקר בנושא ויביאו לנו קצת מממצאי המחקר ואולי אפילו איזה שהוא מודל שהרשויות המקומיות, השלטון המקומי, יוכלו להתייחס אליו ולאמץ אותו כחלק מדרכי הפעולה. נמצא איתנו חברי חבר הכנסת מיקי לוי. תרצה להתייחס עכשיו או קודם לשמוע ואחר כך להתייחס?

נשמע ואחר כך נתייחס.

אז אנחנו נשמע אתכם. מי פותח? ענת? בבקשה.

אנחנו נציג את ממצאי המחקר שלנו וגם נציג מודל ליישום. קודם כל מי אנחנו. אני מרצה במרכז האקדמי רופין, אני ראש יחידת מחקר והערכה במרכז גבעת חביבה, חוקרת במכון להגירה ושילוב חברתי, יועצת במאגר המומחים של ראמ"ה ויש לי ניסיון מחקרי עשיר בבחינה של מודלים יישומיים של חברה משותפת.

אני חבר סגל באוניברסיטת חיפה, בתוכנית ללימודי שלום ויישוב סכסוכים, מגשר, מומחה בתהליכי בניית הסכמות במצבי קונפליקט, מוביל כרגע פרויקט בינלאומי של חוקרים לבניית חברה משותפת. בעבר גם הייתי מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת הרווארד בתוכנית למשא ומתן.

חשוב להדגיש את הזווית שממנה אנחנו באים בתחומי המומחיות כי תחום ההיערכות לחירום הוא רחב, אנחנו לא נקיף את כולו, אנחנו מביאים דגשים שקשורים לעניין של שותפויות ובניית לכידות חברתית.

קצת על המחקר שלנו. המחקר כלל 499 משיבים שהשתתפו בסקר בהתנדבות, הם מילאו שאלון דיווח עצמי אנונימי שהופץ ברשתות החברתיות, השאלונים מולאו במהלך הסגר הראשון. השאלון הופץ בעברית למשתתפים יהודים ולערבים מהמשתתפים מהחברה הערבית, כשבחנו כל מיני עמדות של הנבדקים לגבי חוסן קהילתי, אזורי, לאומי, אישי, מידת אופטימיות ביחס להתאוששות מהמשבר וכמובן שבדקנו גם סדרת שאלות רקע דמוגרפיות.

באופן כללי אנחנו רוצים לומר שקיים פער בין המצב הרצוי למצב המצוי. הנבדקים שלנו מביעים רצון לשיתוף פעולה בין קבוצות על מנת לחזק את החברה הישראלית, אבל בפועל הם מדווחים שרמת הסולידריות בין הקבוצות בחברה הישראלית היא נמוכה והיא לא כזו שמאפשרת שיתוף פעולה לטובת ניהול של המשבר.

שוב, באופן כללי אנחנו רוצים לומר שהמשבר הזה מהווה הזדמנות לבחון מחדש את כל סדרי העדיפויות ואת כל מערכת היחסים שקיימת בין הקבוצות בחברה הישראלית. זה לא סוד שיש שסעים רבים, אבל כרגע יש אפשרות להתאחד מול אויב משותף, שזה הקורונה, ובאמצעות זה אנחנו מציעים לחזק את תחושת הסולידריות, את השייכות של כל הקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית. אנחנו חושבים שהמשבר הזה מדגים את הצורך האקוטי בפיתוח יכולות של שיתוף פעולה בכל הרמות, ברמה האזורית, המקומית, הלאומית. ההכרה הזאת שעולה מתוך הנתונים, וזה לא המחקר היחיד שזה עולה ממנו, אנחנו מציעים פשוט לחזק שיתופי פעולה בין קבוצות.

חלק מההמלצות עוסקות בתהליכי עומק ארוכי טווח. אנחנו מודים לכם שהזמנתם אותנו לעסוק בעניינים כאלה גם במהלך המשבר הזה כשהדברים בוערים. יש הרבה שריפות לכבות, אבל אנחנו מאמינים שאפשר להתחיל ולהשיג תוצאות בזמן די קצר.

אז בואו נתחיל ברמה של החוסן הקהילתי. קודם מה זה חוסן קהילתי. מדובר על התפיסה של הפרט את הקהילה שלו בכל מיני מובנים, של רשתות חברתיות, הון חברתי, תמיכה חברתית, קשרים חברתיים, מחויבות. מהמחקר שלנו עולה שאנשים שמתגוררים ביישובים קהילתיים ובקיבוצים מדווחים על חוסן קהילתי גבוה יותר מאנשים שגרים בערים. אנחנו רוצים להציע שאפשר לבדוק מה ניתן ללמוד מהיישובים האלה לטובת סוגי יישובים אחרים.

החוסן הקהילתי בנוי לרוב ממנגנונים מאוד פשוטים ליישום, פעילויות תרבות בסיסיות, מערך מתנדבים לפעילויות יום יומיות, סיוע בבישול, סיוע בקניות. אלה לא דברים שברומו של עולם. במקביל אנחנו מציעים לחזק את מערכות היחסים בין גופים שונים בקהילה. יש את ההמלצות שהוצגו ב'מתחברים לחוסן בחירום', שולחן עגול במשרד ראש הממשלה שנעשה בשיתוף משרד הביטחון ושיתופים ושם הוצע פורום שותפויות ומשאבי קהילה. החברים בפורום כזה הם כל מיני בעלי תפקידים ברשות המקומית, בתחום החינוך, בריאות, רווחה, נציגות של פיקוד העורף, נציגות של ארגוני החברה האזרחית, נציגות מהמגזר האזרחי ופשוט במצב חירום התפקיד של פורום כזה הוא להחזיק את כל הצרכים שקיימים ברשות ולהתחיל לתעדף אותם.

אנחנו נדבר עכשיו על מעגל רחב יותר שזה התחום האזורי. יותר ויותר מדינת ישראל עוברת לחשיבה ותפיסה של שלטון ברמה האזורית. אנחנו מכירים את הנושא של האשכולות שהולכים ומוקמים יותר ויותר במדינה ואנחנו בודקים את תפיסת החוסן האזורי ומוצאים פוטנציאל רב באשכולות לדוגמה כדי לבנות חוסן שפורץ את גבולות הקהילה ומאפשר לנו לייצר גם סיוע בין רשויות.

יותר ויותר אנחנו רואים, וגם מהנתונים עולה, שהשפעות הדדיות בין הרשויות הן מאוד בעלות משמעות עבור התושבים והם רואים פוטנציאל וחשיבות בשיתוף הפעולה כגורם מרגיע ולכן אנחנו מציעים לחזק את האפשרויות וההזדמנויות שטמונות ביחסי שכנות עם רשויות סמוכות כגורם מסייע, גם בתקופת הקורונה, אבל גם בכלל באופן יותר רחב. תיכף אנחנו נציג גם המלצות ספציפיות. מומלץ להמשיך לפתח את החוסן והלכידות האזוריים בעבודה במעגלים שונים. היכן שקיים אשכול, אנחנו נדבר על חיזוק מנגנוני האשכול לעבודה משותפת ובעיקר בעיקר אנחנו נציע מודל, שגם פותח בשנים האחרונות בעבודה מקדימה שעשינו, להיערכות אזורית לחירום וכיצד ניתן להתמודד עם מצבי קיצון מורכבים בעזרת בניית פרוטוקולים משותפים ברמה האזורית. זה משהו שאנחנו נציע אחר כך. אנחנו כמובן מציעים לא רק להישאר בתחום האשכולות, אלא גם היכן שאין אשכולות לבנות עבודה אזורית באופן משותף.

לפני שאנחנו מגיעים להמלצות כמה פילוחים שאנחנו עשינו תוך כדי המחקר. אז לדוגמה בחברה הערבית אנחנו רואים חוסן, גם לאומי וגם קהילתי, נמוך יותר מבחברה היהודית. כאן ההמלצה היא לעזור לייצר מעורבות יותר של האזרחים בחברה הערבית, לעזור ברמה הקהילתית. הנתונים ברמה הקהילתית בחברה הערבית היו מאוד נמוכים מבחינת האמון במנגנוני הקהילה, ביחסי השכנות וכו' וכו'. אז חיזוק המנגנונים גם הפנים קהילתיים, כאמור גם בעזרת אותה המלצה מ'מתחברים לחוסן בחירום', הפרויקט של שולחן עגול במשרד ראש הממשלה. חשוב מאוד לקדם ולראות איך אנחנו מקדמים. הרבה תושבים בחברה הערבית אומרים שהם לא יודעים מה תפקידם בחירום. כיצד מסייעים לתושבים אזרחים בחברה הערבית לדעת מה תפקידם וכיצד להיות יותר פרואקטיביים בתקופה של חירום ומצבי קיצון.

אנחנו נדבר בכמה מילים על החברה החרדית. לגבי החברה החרדית מצאנו נתון מעניין. שאלנו לגבי מידת האחריות והאחריותיות של התושבים בחברה החרדית למצבם בתקופת הקורונה וראינו פער מאוד גדול בין התפיסה בחברה החרדית, שבה אומרים שהם לא אחראים, לבין כל הקבוצות האחרות, כולל דתיים, מסורתיים, חילוניים, שרואים את החברה החרדית כמאוד אחראית, וכאן זה נתון שצריך לעסוק בו בצורה מורכבת, קודם כל לראות איך אנחנו מקטינים את הפער הזה ומגשרים עליו, מחד הגברת האחריותיות בחברה החרדית, מאידך הבנה וסובלנות יותר למצב המורכב ולתנאי הפתיחה המורכבים בחברה החרדית.

רן, כשאתה מדבר על הנושא של האחריותיות, זה האחריות האישית שלהם או האחריות שלהם כקהילה? כי הרי אנחנו יודעים שיש את האחריות האישית, שאנחנו מצפים היום מכל אזרח או אנחנו צריכים לעודד כל אזרח לקחת אחריות אישית כדי להתמודד עם הנגיף. אני כל הזמן אומרת שבסוף רק הציבור ינצח את הנגיף, לא החלטה כזאת או החלטה אחרת, לא מגבלה כזו או אחרת, אלא רק הציבור ינצח את הנגיף. לצד זה יש גם את האחריות הקהילתית מבחינת השירותים שהרשות, לצורך העניין, או המדינה נותנת לאזרחים כדי שהם יוכלו להתמודד יותר טוב עם התקופה הזו, שזה אומר מעטפת של שירותים שונים ומגוונים ועוד פעולות שונות ברמת החברה, לא ברמת הפרט.

גם ברמת המנגנונים החברתיים קהילתיים יש עוד עבודה לעשות, ואני בטוח שזו הזדמנות שינצלו אותה כדי לפתח את התשתיות של התמודדות בחירום בקהילות החרדיות. אני כן חושב שיש לנו הזדמנות גם לייצר יותר רמה של מעורבות ברמת הפרט שבה הדיכוטומיה שמייצרים בין החברה הישראלית וענייניה והחברה החרדית וענייניה, כדיכוטומיה וכפער, להבין, שוב, שיש פה אינטרסים משותפים, יש צורך להכיר בחשיבות של נטילת חלק בהבנה של סוגיות חברתיות מורכבות ואיפה אנחנו ומה תפקידנו ואת ההתבדלות שגם נעשית ברמה האישית. יש פה הזדמנות מעצם המפגש שאנחנו רואים של החיילים יחד עם האזרחים, מעצם ההעלאה של הנושא על הפרק וההבנה שבחברה החרדית ההתמודדות של האזרחים היא מורכבת. להבין את המורכבות של התושב בחברה החרדית ולייצר דיאלוג מסוג חדש, שיח מסוג חדש, היכרות מסוג חדש.

יש פה הזדמנות. שוב, מכיוון שיש לנו את אותו אויב משותף ואותה התלכדות סביב אינטרס משותף ולא צריך לעשות מאמץ גדול לחפש את האינטרסים המשותפים, יש אפשרות לחבר, הן ברמת הקהילה והן ברמת הפרטים בתוך איזה שהיא חשיבה שכוללת אחריות יותר ברמת המדינה גם בקרב תושבים. כן, בהחלט.

אני אעבור למה אנחנו מציעים וכאן אנחנו נדבר בעיקר על ארבעה דברים עיקריים. שוב, המחקר מכיל המלצות רבות. קודם כל אנחנו נדבר על יישום של מודל לשיתוף פעולה אזורי ובין מגזרי להיערכות לחירום, למצבי קיצון. זה יושב על פרויקט קודם שנעשה. אחר כך אנחנו נדבר על עידוד ופיתוח חברתי באשכולות. האשכולות שהוקמו כבר לפני מעל עשור, ההתחלה הייתה מהסיבות הכלכליות, של איך לעזור ולסייע בהיבטים כלכליים. עם השנים, והייתי חבר בשנים האחרונות בפורומים של הג'וינט שהיו חברים בו משרד הפנים וגם מרכז השלטון המקומי ומכל האשכולות, יש יותר ויותר הכרה שאפשר לנצל את העשייה באשכולות גם לפיתוח חברתי. על זה אנחנו רוצים לשים את הדגש ולהתפרץ אל הדלת הפתוחה הזו כדי לקדם את הסוגיות החברתיות. אז נדבר גם על זה עוד מעט.

פיתוח מנהיגות לחברה משותפת, שזה, עוד פעם, תהליך ארוך טווח ואיך אנחנו מייצרים את התודעה וההבנה בכל הרמות ובכל המגזרים. איך אנחנו מייצרים שיתופי פעולה, מה שאנחנו קוראים collaborative competencies, איך אנחנו מייצרים מסוגלות לעבוד בתכלול. אנחנו אוהבים היום לדבר על תכלול, אינטגרציה. הבעיות הן בעיות מורכבות, אנחנו מתמודדים עם בעיות מורכבות, יש צורך להתמודד איתן באופן מורכב על ידי שיתופי פעולה שלצערנו עדיין יש לנו דרך ארוכה לעשות כדי לפתח את המסוגלות הזאת בחברה הישראלית בכלל לטובת לכידות של החברה הישראלית, שאנחנו יודעים שיש לנו בעיה איתה, וגם כדי לדעת להתמודד עם בעיות אקוטיות לכשהן עולות.

והדבר האחרון שאנחנו נדבר, ענת כבר דיברה עליו, זה תחום הפעולה של שותפויות במשאבי קהילה, מתוך אותו מסמך של שולחן עגול. לא צריך להמציא את הגלגל, יש המון עשייה שכבר נעשתה, אנחנו צריכים גם להכיר ולתת את הדעת.

שיתוף הפעולה האזורי והבין מגזרי, פרויקט שהתחיל משיתוף פעולה של אוניברסיטת חיפה וגבעת חביבה. עשינו את זה בוואדי ערה עם כל המורכבות של ואדי ערה, מיפוי, עבודה עם קב"טים, עבודה עם ראשי רשויות, עם בעלי תפקידים, עם אנשי עסקים, עם עמותות, והבינו ודיברו כולם על הצורך לעבוד ביחד בהיערכות המשותפת למצבי הקיצון, כולל הכרה שבאמת יש פה מסוגלות לייצר גם איזה שהיא לכידות מסוג חדש שתשרת אותנו, הן במצבי הקיצון, אבל גם בשוטף, יצירת שותפויות בשוטף. לכן אנחנו מציעים כאן לבחון באשכולות, אני שם רגע בצד את ואדי ערה, לבחון את האפשרות לקחת את המודל הזה ומודלים אחרים, אין פה בעלות על מודל ספציפי, אבל כן להשתמש במודלים.

בשקף הבא יש לנו איזה שהוא גרף מאוד ראשוני של המודל לתכלול של עבודה של רשויות ובעלי עניין נוספים ברמה האזורית, כמובן עם משרדי הממשלה ופקע"ר וכו' וכו' לצורך בניית פרוטוקולים להיערכות למצבי קיצון שישמשו אותנו, הן בשגרה והן בחירום. זו המלצה אחת שאנחנו מציעים לנסות אותה בשניים-שלושה פיילוטים, לעשות מחקר הערכה, לראות שזה עובד ואחר כך אולי להפוך אותה למודל כלל ארצי שאפשר לגבש אותו הלאה. זו המלצה אחת.

המלצה שנייה שאליה אנחנו רוצים ללכת, המלצה שמדברת על אותן שותפויות במשאבי קהילה. מה שאנחנו רואים משמאל זה הגרף מתוך 'מתחברים לחוסן בחירום' של שולחן עגול במשרד ראש הממשלה. אז לנסות להטמיע עוד את התפקיד הזה שתפקידו לתכלל ולייצר את שיתופי הפעולה ברמה הקהילתית. כאמור, ראינו את המצוקה ברמה הקהילתית ויש לזה מקום הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית, זה לא משנה, כדאי וחשוב לעשות את זה.

אנחנו מדברים על בניית הלכידות החברתית האזורית באשכולות. שוב, דברים נפלאים נעשים, אנחנו לא ממציאים גלגל ויש יותר מודעות לעשייה חברתית, ההצעה הספציפית שלנו זה לבנות פלטפורמות לבניית הסכמות ולניהול קונפליקטים באשכולות. זה קצת לקחת את מודל מרכזי הגישור הקהילתיים, שהמדינה כבר עושה הרבה, זה נעשה רבות דרך משרד הרווחה, אבל לקחת את זה לרמה אזורית ולייצר פלטפורמות שיאפשרו לפתח את המיומנויות לעבודה בשיתוף פעולה ולניהול קונפליקטים בדרך של בניית הסכמות באשכולות כמנוע וזרז ליצירת לכידות ותפיסת win win באשכולות.

הדבר האחרון שאולי איתו אנחנו נסיים זה מה שדיברת עליו מקודם, זה הנושא של מנהיגות לחברה משותפת. שוב, כאמור, חוסן קהילתי, חוסן אזורי, חוסן לאומי תלויים כולם ביכולות המנהיגות ובעלי העניין השונים לכנס ולקיים שיח משתף מתמשך. תפיסות המנהיגות העכשוויות בעולם יותר ויותר מבינות, איך אמר איינשטיין? אנחנו לא יכולים להתמודד עם הכלים של אתמול עם הבעיות של היום, העולם הוא מורכב, העולם מרושת, אנחנו מדברים על wicked problems, הבעיות הן בעיות נבזיות, שובבות, מורכבות, קשות, הן מצריכות מנהיגות שיודעת לעבוד בצורה רשתית. אלה מיומנויות שיש לפתח, יש להמשיך להטמיע אותן בחברה בכלל.

זו קריאה לחשיבה ארוכת טווח שקשורה ליצירת אותה לכידות שהחברה הישראלית כל כך חסרה, אבל גם, כאמור, כדי להביא אותה אל תוך המעגלים השונים שעליהם דיברנו. עם זה אנחנו נסיים את דברינו ונשמח לכל התייחסות. תודה רבה.

אז ראשית אני רוצה רגע לחבר את זה למציאות שאנחנו נמצאים, בה אין לנו את הפריבילגיה לעסוק בטווח הרחוק, אנחנו צריכים להתחיל את זה בכאן ועכשיו, מהסיבה הפשוטה שאנחנו פוגשים את כל העניין של שיתופיות, של שילוב כוחות, איגום כוחות, ריכוז מאמץ של כל כך גורמי גורמים ששותפים בהתמודדות שאנחנו נמצאים בה היום, כך שאנחנו צריכים לקחת וליישם את התפיסה הזו כבר עכשיו. אני חושבת שזה מאוד בולט בעיקר בקשר שלנו עם הציבור. ככל שאנחנו נחבר יותר את הציבור, שהוא יהיה שותף לא רק באמירה, אלא באופן אמיתי, נתייחס אליו כאל שותף עיקרי במאבק שאנחנו נמצאים בו, ככה אנחנו נוכל להרוויח גם את האמון שלו וגם באמת את השותפות האמיתית שלו לדרך. זה נכון לגבי כל מצב חירום, זה נכון על אחת כמה וכמה במציאות שאנחנו נמצאים בה.

זה לא רק הציבור, זה גם השותפים האחרים. דיברנו פה על עובדי המעבדות, אנחנו נדבר היום על בריאות הנפש, על כל הפסיכולוגים שעובדים בשירות המדינה ובכלל כל מי שעוסק בתחום הזה, איך אנחנו מגייסים גם אותם, איך הם הופכים להיות שותפים, איך אנחנו מנהלים איתם את השיח, לא ברמה של להגיד מה אנחנו רוצים מהם, אלא שהם יהיו יחד איתנו ויבנו את התוכניות השונות ויביאו את הצרכים שנדרשים לשולחן הדיונים. ואני יכולה כמובן לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות, אחיות ורופאים ופיקוד העורף, שמסייע בהיבטים שלו, ואנשי התרבות, ובאמת הרבה מאוד אנשים. אני יכולה למנות פה הרבה מאוד ענפים שכולם חייבים להיות חלק מהשיח, לא רק כאלה שאנחנו אומרים להם מה אנחנו מצפים מהם, או רוצים מהם או איך אנחנו מגבילים אותם, אלא כאלה שאנחנו מדברים איתם וחושבים ביחד איך אנחנו מנהלים את המציאות הזו.

לא פעם זה חוזר ועולה על שולחן הדיונים בוועדה, אנחנו כבר לא במקום של אם אנחנו פותחים או אם אנחנו עושים דבר כזה או אחר, אלא איך אנחנו עושים אותו. באיך אנחנו עושים אותו אנחנו חייבים שהשותפים הטבעיים יהיו חלק מהשיח ומהבנייה של האיך.

זה מה שאני יכולה לקחת גם אצלכם בצורה אמפירית, שאתם בעצם זיהיתם את הצורך הזה בקרב מי שנבדק. אגב, לא בכדי אזרחים שגרים בקיבוצים, שם יש את התחושה של הביחד, אפילו שאנשים מבודדים. כולנו היינו בסגר, השיח היום הוא שיח של בידוד, הוא שיח של ריחוק חברתי, כי מה לעשות, אלה כלי המלחמה שיש לנו, וצריך לראות אולי בדיסוננס קוגניטיבי כזה איך בתוך השיח הכול כך חזק של ריחוק חברתי ובידוד אנחנו כן מייצרים תחושה של לא לבד. אני חושבת שזו אחת המשימות הכי גדולות שלנו במדינה, לראות איך אנחנו מחזירים חזרה את התחושה של אנחנו כאן בשביל האנשים למרות השיח הזה והכלים האלה.

אז קודם כל תודה רבה לכם שהבאתם עוד זווית כאן לשולחן הוועדה. אפשר כמובן גם להעלות שאלות. חבר הכנסת מיקי, בכל שלב שתרצה להצטרף.

אתם תכתבו, אתם תזכרו, אני אנסה לדבר לאט. החברה הערבית, ואני מדגיש, שלא יובן לא נכון, ערביי ישראל הם 20% מאזרחי מדינת ישראל ואני שואף ורוצה לקרב אותם ויכול להיות שיש כאן הזדמנות במה שאתם עושים, החברה הערבית, מה הדרכים להזדהות עם מדינת ישראל, ואני רוצה שהם יתקרבו למדינת ישראל, אני לא מצפה שהם ישנו את הלאומיות שלהם, אני מפריד את הלאומיות, כדי שיהיה קשר לגשר, האם בניית לכידות חברתית תגרום להם גם להזדהות עם קיום המדינה? כי לא כולם פוסלים את קיום המדינה כמדינת ישראל. ראינו שכשהיה צה"ל ביישובים הערביים רמת ההזדהות עם המדינה עלתה בצורה בלתי רגילה, כשמדובר בסכנה ממשית לקיומך האישי או לקיום המשפחה שלך.

אני חושב שזו הזדמנות ליצור קשרים חדשים. אגב, השאלה הזו היא גם רלוונטית לחברה החרדית שאם אני מפריד את הדת אז היא בנויה פחות או יותר, די קרוב, לאותה חברה ערבית. ועוד הפעם, שאני לא אובן לא נכון, אני רוצה לקרב את שתי החברות האלה כי זה עתיד נכדינו בארץ הזו, כדי שנהיה לפחות אזרחי מדינה אחת אם לא עם אחד.

אני קופץ לממצאים וההמלצות שלכם. מה שלא ראיתי פה הוא משהו פיזי. למשל כשראינו שממשלת ישראל, בחופזה, הטילה סגר על עיר שלמה, זה גרם לחוסר הזדהות, גרם לאנטגוניזם אפילו, וכשמישהו שם חשב מחוץ לקופסה, ועשינו כאן ישיבה בוועדה אחרת עם ראשי רשויות, התיאום עם ראשי הרשויות גרם לכך שאם רוצים להטיל סגר יוטל סגר על שכונה, על שני רחובות, ולא יוטל על עיר שלמה. אני כבר לא מדבר על הצד הכלכלי, שאני בא משם, שאני מתנגד גמור לכל סגר ולכל ענף שמשביתים אותו. הוועדה הזו, בראשותה של יפעת, עשתה מאמצים אדירים לפתוח את הצד הכלכלי של המשק.

ועוד דבר, מרכזים קהילתיים. יש בחברה הערבית, אין בחברה החרדית. אני לא יודע לתת תשובות למרות שאני חי בירושלים ויש לי שנות חיים איתם, סדר גודל של 35 שנה במגוון תפקידים, אני לא יודע לתת תשובות.

בתי הכנסת זה המרכזים הקהילתיים שלהם, לתפיסתם.

כן, אבל עדיין הנשים, למשל. כסגן שר האוצר באתי ופיתחתי תוכנית לחשיפה למחשבים כדי לפחות את הנושאים האלה של לימודי ליבה לחשוף לתוכם. אז מי הגיעו? נשים וילדות וקצת ילדים, בגיל נמוך. יכול מאוד להיות, אני לא יודע להשיב, אני סתם זורק לחלל האוויר משהו, גם משהו שניסיתי לקדם, זה מופיע כאן בשוליים, אבל עוד פעם, כשהייתי סגן שר האוצר ניסיתי לקדם פארק תעשייה בין טירה לכוכב יאיר לצור יגאל. אני טוען וראינו את זה ברצועת עזה, דווקא עם אויב, כשיצאו לעבודה בפארק תעשייתי הייתה שותפות גורל, כי מדובר בחיים, כי מדובר במקור פרנסה.

אם תהיה בקצה של המחקר איזה שהיא התייחסות לדבר הזה זה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות כי הצד הכלכלי בסופו של דבר מקשר בין האנשים. הפערים הקיימים בין החברה הערבית שהפכה, ועוד פעם, אני נזהר בלשוני, הם 20% מאזרחי מדינת ישראל, ואני כן רוצה לקרב אותם, שהפכה לאומנית בעשורים האחרונים, הם אומרים שקודם כל הם פלסטינים ואחר כך הם אומרים: אני אזרח פלסטיני ישראלי. אין לי בעיה עם זה, הבעיה אם יש אפשרות לגשר על העניין הזה. זו שאלה מאוד קשה.

והדבר האחרון, אחרון אחרון, אני הולך לטבלה כמעט האחרונה שלכם, לתזרים שהצגת, איסוף תוצרי עבודה וקבוצות גיבוש נהלים וקבוצות. כדי שלא נגמור את הישיבה כך אני מציע לשים את זה באיזה שהוא מקום בת"ת, בתיק תזכורת, במוח האחורי, ואנחנו נשמח לראות את התוצרים בסיומו של המחקר הזה. הושקעו בו כל כך הרבה שעות ואנשים, נשמח לראות. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. אני אתן לך להתייחס, אבל אני אשאל שאלה, אולי יש לך גם את התשובה כאן. לא ראינו פה את הגרפים השונים שמציגים את התוצאות בכלל. אתם לקחתם, אני מבינה, את החלק שעוסק בנושא של השילוב האזורי והחוסן הקהילתי, אבל מידת האופטימיות ביחס להתאוששות מהמשבר, הנתון שממש מעניין אותי לראות גם מה מידת האופטימיות באופן כללי וגם לראות את הפילוחים לפי הקבוצות השונות שבדקתם. אני חושבת שזו יכולה להיות קרקע מאוד טובה להתייחסות להמשך, לראות איפה אנחנו צריכים יותר לשקם את תחושת האופטימיות ובאמת לקרב יותר את האנשים. אז אני אתן לך להתייחס ותוך כדי אם תמצאו את הנתון הזה אני אשמח. בבקשה, רן.

תודה על ההערות החשובות האלה. חבר הכנסת לוי, אם אפשר לגבי כמה נקודות שאתה העלית. קודם כל, מבלי להיכנס עכשיו לתיאוריות של קונפליקט וכו' וכו', אם אנחנו רגע נרפה משאלת הלאומיות והזהות ברמת המקרו ונעסוק בענייני דיומא, איך אומרים? הקיום קודם למהות, מידת המעורבות, יש סולידריות בין יהודים וערבים כשיש אי שוויון בהתייחסות אל שתי החברות בטיפול בקורונה. הסולידריות, בשתי החברות, מבינים שההתייחסות לא טובה, לא זהה. כלומר האם אנחנו יכולים להגביר, לייצר התייחסות טובה יותר ולתת תשובות טובות יותר וסיוע טוב יותר בחברה הערבית, כדי לחבר יותר, כדי לייצר יותר מעורבות.

יש הכרה בשתי החברות ששיתופי הפעולה בין הקבוצות יכולים רק לעזור להם בתקופת הקורונה. האם אנחנו יכולים לחבר ולייצר יותר בענייני יום יום? זה קשור לנושא אחר שאמרת, שבמקרה עסקתי בו לא מעט בעבר, זה הנושא של פארקי התעשייה, בשותפויות שבהן עסקנו בין רשויות יהודיות וערביות אנחנו ראינו שקידום של אינטרס כלכלי משותף עובד נהדר. בימים אלה ממש מוקם פארק תעשייה או אזור מסחרי בין מגידו ובין מעלה עירון, שתי רשויות שעבדו בשיתוף פעולה. השר פרץ היה שם לפני כמה שבועות, שלחו לי תמונה, יושב ראש הרשות חולבסקי וראש הרשות ממעלה עירון, והם מקדמים את זה ביחד. כלומר בהחלט אלה דברים של ענייני דיומא שייצרו מציאות חדשה סביב שותפות אינטרסים שתאפשר לנו בעוד עשר שנים, 15 שנים, גם להתייחס לשאלת הזהות הלאומית אחרת, כי חלק מסוגיית הזהות שבה אנחנו לפעמים רואים את ההתבדלות נובעת מיחס מבדל שאם הוא ישתנה אנחנו נראה גם התייחסות אזרחית ושותפות גורל אחרת שתסייע לנו גם בדיון המקרו לגבי סוגיה כזו.

אתה עכשיו נוגע במקרו ואני רוצה להחזיר אתכם לאיפה שאנחנו נמצאים.

לגמרי. ההערה שלך הייתה מאוד חשובה, שאנחנו צריכים להתעסק בדברים קונקרטיים שאפשר לעשות עכשיו, איך אתה נותן מענה יותר בתקופת קורונה, איך אתה נותן הסברים יותר טובים, איך אתה מצליח לייצר סיוע לבעיות אקוטיות שיש בחברה. גם החברה הערבית כמו החברה היהודית סובלת מאותו ניכור שמייצר אצל תושבים אולי יותר קושי למלא אחר הוראות אלה ואחרות. אלה סוגיות שצריך לפצח אותן והן בהחלט יכולות לקרב כי יש פה גם שותפות אינטרסים, כי כולנו מבינים שכאשר יש תחלואה ביישוב אחד היא משפיעה על האזרחים גם ביישוב האחר והתלות ההדדית הזו היא משהו שצריך להכיר אותו.

יש לכם תשובה לגבי הנתון של מידת האופטימיות?

כן, באופן כללי מידת האופטימיות ביחס להתאוששות מהמשבר עומדת על 3.9 בסולם של 1 עד 5. זה דווקא די גבוה. אנחנו רואים שמשיבים יהודים מחזיקים מידת אופטימיות גבוהה יותר וגם משיבים מקיבוצים מחזיקים במידת האופטימיות הגבוהה יותר. הכול קשור, דרך אגב, לחוסן.

כן, לתחושת החוסן שלהם.

גם אחר כך הרצנו ניתוחים לבדוק את הניבוי ובאמת מה שמנבא את מידת האופטימיות זה החוסן. ברור שאם הם מחזיקים שם ציונים יותר גבוהים הם יחזיקו גם במידת האופטימיות.

היה מעניין לראות את זה. אתם יודעים שאני אדם של מספרים, אני צריכה לראות בעין את כל הפילוחים כדי להבין באמת איפה נמצא שורש הבעיה.

אנחנו נשמע את האנשים שהצטרפו אלינו. משרד הפנים, אתה רוצה להתייחס עכשיו או שנשמע קודם?

נשמע קודם.

מאה אחוז. אז אני מתחילה לפי הסדר שיש לי כאן, יעל שמחאי, רשות החירום הלאומית. בבקשה.

שלום, בוקר טוב. יעל שמחאי, עובדת סוציאלית, ראש תחום חוסן חברתי ברח"ל, רשות חירום לאומית.

קודם כל היה מאוד מעניין לשמוע על המחקר. הנושא של משאבי קהילה זה פרויקט שרח"ל היו שותפים והובילו ביחד עם משרד ראש הממשלה. לצערי במגפת הקורונה, כאשר עמדנו לצאת לפיילוט לבעל תפקיד של משאבי קהילה נתקלנו בעניין של תקציב ולכן הנושא הזה לא יצא לפועל כמו שצריך ברשויות ובמקום זה, כי אין ואקום בעולם, אז במקום זה דווקא הפעילים הקהילתיים לקחו יותר תפקיד בהיבטים האלה ושווה לבחון את זה עוד פעם. הפרויקט הזה הוא נפלא וצריך לתקצב אותו.

דבר נוסף שחשוב לי להגיד. החל מחודש מרץ אני מקיימת אחת לשבוע, אחת לשבועיים, פורום חוסן חברתי לאומי עם בעלי תפקידים ובעלי מקצוע ממשרדי ממשלה ומומחי תוכן. אנחנו בעצם עוסקים במגמות ומשמעויות של מגפת הקורונה. אם זה היה בהתחלה הנושא של סגר, מחאות חברתיות, היום אנחנו עוסקים בדיוק במה שאמרת לפני כמה דקות, איך יוצרים תקווה, איך יוצרים התאוששות כי אנחנו מדברים על תרחיש של שנה ובפורום שהיה אתמול דיברו אפילו על שלוש שנים. אז איך אנחנו יוצרים את זה? בפורום אנחנו דנים בהיבטים של החוסן, הנושא הוא חוסן חברתי, אבל חוסן, אנחנו יודעים שהוא מורכב מחוסן חברתי, מחוסן כלכלי, מהנושא של תחושת הביטחון של האזרח, האמון של האזרח. הדברים האלה נושקים אחד לשני, מושפעים אחד מהשני ולכן צריך להסתכל על התמונה של החוסן הלאומי באופן כללי.

הרעיון שלנו פה ברשות החירום הלאומי הוא להצטרף למִנהלת שהקים פרופ' גמזו ולצד המִנהלת שם להקים מנהלת חברתית. אם לא תהיה לנו מִנהלת חברתית לצד עצירת ההדבקה ועצירת התחלואה, אם לא תהיה לנו מִנהלת חברתית שבדיוק תעסוק בסוגיות האלה, איך לקחת מגמות לאומיות ולהוריד אותן לרמת הרשות ולרמת הפרט והקהילה אני חושבת שאנחנו נפספס משהו. אז המטרה שלנו היא לנסות ולהביא להחלטה שיקימו מנהלת חברתית במנהלת הכללית של 'מגן ישראל', הראייה חייבת להסתכל מהפרט למדינה. פרט, משפחה, קהילה, רשות, מדינה, כל הזמן מפה לשם ומשם לפה. חלק ממומחי התוכן שנמצאים בפורום שלי נמצאים כאן, אני לא אקח את הדברים שהם מדברים, אם זה ברוך שוגרמן, ברכי. זהו, עד כאן, תודה.

יעל, שאלה לי אלייך. קודם כל זה נכון שהיום, ואני גם שמחה שאני שומעת את זה בשיח, אנחנו שומעים גם את ראש הממשלה אומר את זה, אנחנו גם שומעים את פרופ' גמזו מדבר על זה ואנחנו שומעים כל אחד היום בקרב מי שמקבל החלטות ועולה ומציג את הדברים, הוא מדבר על שלושה מרכיבים, שזה הרפואי, כלכלי, חברתי. אין מה לעשות אנחנו נמצאים היום בעולם שצריך להתמודד עם שלושתם וכל אחד חשוב, זאת אומרת אנחנו אפילו לא יכולים לומר מה יותר חשוב ממה, כל אחד חשוב לא פחות מהאחר. זאת נקודה חשובה ואני שמחה שזה משתרש בשיח.

הדבר הנוסף שאני רוצה, לשאול יותר, זה איפה אתם פוגשים את הציבור? את מדברת על פורום שאתם יושבים, דיברת על מפגש שהיה אתמול, אני יודעת שבדרך כלל הרשות מאוד מעורבת בעתות חירום, אבל בעיקר ביטחוניות, איפה אתם היום במציאות הנוכחית פוגשים את הציבור באופן מעשי?

רשות חירום לאומית היא גוף מטה ועוסקת בעיקר במדיניות ובאסטרטגיה. דרך העבודה שלה, ממשרדי הממשלה ועם פיקוד העורף, בעצם הם הגופים שיורדים ומבצעים, להם יש שלוחות להגיע לתוכניות לרשות. אנחנו הגוף שמסמן את המדיניות, את המדיניות הלאומית, את המגמות הלאומיות ומשם כל משרד, כל גוף מקצועי גוזר את תוכניות העבודה שלו עד רמת הפרט.

כן, אבל בדרך כלל זה מחלחל בכך שאתם, לצורך העניין, מנחים את הרשויות המקומיות, יש לכם הרי נציגים בכל רשות.

אין לנו נציגים ברשות, דרך משרדי הממשלה ודרך פיקוד העורף אנחנו בסוף מגיעים לרשות.

אני חושב שיפעת מדברת על הצורך לעבור לתהליכי בוטום-אפ לצד תהליכי הטופ-דאון כדי שיהיה פה שיח יותר מורכב במתמשך.

גם. אני רוצה להבין איך היום כל השיח שמנהלים, התוכניות, כל עבודת המטה שלהם מחלחלת למטה. אני יודעת שיש נציגים, התכוונתי לנציגים של הרשות שעובדים איתכם, לא שלכם באופן אישי, מהמטה שיושבים ברשות, אבל אתם עובדים מול נציגים של הרשויות המקומיות בדרך כלל, אתם, או דרך פיקוד העורף, או לא משנה, דרך השרשרת שאתם יוצרים, השאלה אם את באמת מרגישה, כי אני מוכרחה לומר לך שאני לא מזהה פעילות כזו, האם את מרגישה שאתם מצליחים לחלחל לרמת השטח דרך הרשות המקומית, ואם כן, אז איך? זאת אומרת איזה פעולות אנחנו יכולים לדעת שאלה פעולות שנבנו במטה רח"ל?

אז למשל אם אנחנו מעבירים השבוע שניים וחצי מיליון שקלים לטובת צוותי חירום יישוביים, דיברו כאן כרגע בסקר על הקיבוצים ועל המושבים, על המועצות האזוריות, שהחוסן שלהם חזק מאוד, ואנחנו דרך משרד הרווחה, שהוא הגוף המקצועי, אבל חלק מהמחשבה היא איך לפתח את זה ואנחנו מעבירים תקציב לשם ושותפים בעשייה ובחשיבה של התוכנית. דרך זה, אבל הגוף המקצועי הוא משרד הרווחה.

למשל אם אנחנו כותבים מסמך ומובילים את הנושא של ההתנדבות במדינת ישראל עם משרדי הממשלה אז הרמה למטה מזה היא משרד הרווחה שמפעיל את ההתנדבות בחירום. למשל אחד הדברים שעלו אתמול זה שמאוד קשה לגייס עכשיו מתנדבים. יש פחות מתנדבים עכשיו, אבל גם יש פחות צורך בהתנדבות. נושא ההתנדבות, זה אחד הביטויים לסולידריות חברתית, אפרופו חוסן חברתי. דרך הדבר הזה אנחנו מנסים לחשוב האם צריך לתקצב, האם צריך לתגמל, יכול להיות שאנחנו צריכים לתת הוצאות נסיעה למתנדבים, שזה משהו שצריך לעלות לדיון אצל ראש רח"ל והלאה משם. אז דרך זה אנחנו מגיעים לרשות.

הערך המוסף שלנו כרשות חירום לאומית היא להסתכל מלמעלה, לתכלל, לראות את התוכניות הלאומיות מלמעלה ולאפשר לבעלי המקצוע במשרדי הממשלה ובשלטון המקומי, שהם שותפים שלנו, להוריד את זה לשטח. לפעמים דרך תקציב, לפעמים דרך מסמכים, לפעמים דרך תוכניות ולפעמים דרך גיבוי.

אוקיי, תודה רבה על הדברים, יעל. אנחנו נעבור לשמוע את דליה לב שדה, מנהלת אגף משאבי קהילה, משרד הרווחה. בבקשה.

תודה. מה שאני רוצה להביא לידי ביטוי זה את העשייה שקיימת היום בשטח והמדינה, נראה לי לפעמים, לא מודעת לנכסים של עצמה. קודם כל כפי שאתם שומעים, השם זה אגף משאבי קהילה. לאגף משאבי קהילה, למרות שאנחנו יחידת מטה לאומית, אנחנו מגיעים עד רמת השטח. אנחנו פועלים באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ויש לנו לפחות ב-50-40 יישובים יחידות שהן משאבי קהילה, שהן משולבות עבודה קהילתית, התנדבות, מיצוי זכויות, ברשויות הגדולות, ויש לנו עשרות, מאות אפילו הייתי אומרת, עובדים סוציאליים קהילתיים שזו המומחיות שלהם, פעילות קהילתית, שעוסקים בנושא של חוסן קהילתי.

אלא מה? גם פה יש איזה שהיא הסתייגות. כפי שציינה יעל בדברים לפני כן, הנושא של צוותי החירום היישוביים שפועלים היום למעלה מ-640 יישובים, דרך אגב לא רק קיבוצים, גם מושבים בכל המועצות האזוריות ויש עוד כ-200 שפועלים ללא מימון שלנו, מתוך 1,100 יישובים בארץ, זאת אומרת סך הכול אחוזים מאוד גבוהים של פעילות קהילתית. כל הצוותים האלה שפועלים בשגרה ופועלים במצבי חירום הם פשוט מיד התארגנו בתחום הקורונה ונתנו מענה לכלל התושבים שנמצאים באחריותם.

ברשויות העירוניות המצב קצת יותר מורכב, יש פחות התייחסות לנושא של הארגון הקהילתי לחירום. קיימות התשתיות הקהילתיות. היום אנחנו בעצם בונים תוכנית שתוגש להנהלת המשרד, היא כבר נמצאים בשלבים האחרונים שלה, לנושא של חוסן קהילתי גם ברשויות עירוניות.

התחילו יוזמות מקומיות במקומות שבהם הייתה עבודה קהילתית והתנדבות פעילים עם כוח אדם והקימו פרויקטים, כמו 'שכנות טובה'. אפשר לראות, דרך אגב, גם בקרית שמונה וגם בעראבה, נעשה מחקר שטרם פורסם, הוא ממש עומד להיות מפורסם בימים אלה, של ברוקדייל, שמוכיח שההתארגנות הקהילתית בתוכנית קהילתית אחת, 'מוטב יחדיו', פעלה בצורה מדהימה. התושבים היו מאוד מאוד מעורבים, כל הנושא של חלוקת מזון, כל הנושא של סיוע לאזרחים עבד באמצעות עשרות מתנדבים, שדרך אגב התחלפו, כמו שכבר הוזכר, כי האזרחים הוותיקים לא יכלו לצאת לפעולות התנדבות בשטח, אבל הצטרפו כוחות צעירים של אנשים שהיו בחל"ת או פוטרו מעבודתם, הם כן לקחו את זה, או שלא יכלו להיות מועסקים, גם אנשי עסקים קטנים למיניהם, מסעדות וכדומה, פשוט נרתמו למהלכים האלה וניתן מענה רחב.

היה דוח הפקת לקחים של דלויט שעשה עבור משרד הרווחה על תקופת הקורונה. יש להם פרק נרחב ומעמיק שהשווה בין רשויות שהיה בהם ארגון קהילתי בשוטף, לעומת רשויות שלא היה בהם ארגון קהילתי. הם הוכיחו חד וחלק איך במקום שיש בו ארגון קהילתי הייתה התארגנות מיידית לנושא של החירום ותוך שלוש שעות הם הצליחו כבר להתממשק עם מרכזי המידע על אזרחים שזקוקים לסיוע, להגיע לכל הבתים, לסייע לכל מי שצריך ומיד כל המשימות בוצעו, לעומת יישובים שלא היה בהם ארגון קהילתי, לקח 48 שעות עד שהם הבינו בכלל מה קורה סביבם ולהתחיל לפתח איזה מענים הם יכולים לספק באותן רשויות שבהן הם פועלים.

יש גם המלצה של המל"ל ושל מדעני דוח של מכון וייצמן, צוות של מדענים ישב שם והמליץ על הצורך בחיזוק קהילתי. מה שאני רוצה לומר זה שיש לנו את כל התשתיות לנושא הזה, עכשיו אנחנו רק מנסים לתפור את המענה ההולם ולקבל את התקצוב הרלוונטי לכך.

את אומרת, דליה, שיש את כל התשתיות לדבר הזה. זה נבנה גם בשגרה או שלא תוקצב?

כן, זה בשגרה. כל הפעילות הזו קיימת בשגרה, בחלק מהיישובים העירוניים נדרשת התייחסות אחרת. אנחנו ראינו שתוך כדי המשבר, במקומות שבהם הייתה פעילות קהילתית הם פיתחו פרויקט לדוגמה שנקרא 'שכנות טובה', ביישובים עירוניים אחרים פיתחו תוכנית של צוותי חירום שכונתיים, לא יישוביים כמו במועצות אזוריות, וניתן שם מענה, בעכו, בשדרות. כל הפעילות הקהילתית הזאת הייתה קיימת. אני לא יודעת, החוקרים אולי לא ראו את הפעילויות האלה בשטח, אבל הפעילויות האלה, ניתן לבדוק את זה. תיגשו לעכו, לעראבה, לקרית שמונה, לשדרות, לרעננה, ללוד, לירושלים, לתל אביב, ראשון לציון ואני יכולה להגיד עוד מקומות, התשתיות האלה עבדו, האזרחים קיבלו מענה לצרכים שלהם.

זה הכול היה, דרך אגב, שולחן חירום יישובי שפעל בדרך כלל בראשות של מנכ"ל רשות כאשר גם שירותי הרווחה והעובדים הסוציאליים היו בפנים. קיבלנו מכתבים מכל מנהלי המחלקות שפנו לשר הרווחה ולמנכ"ל המשרד שהפעילות הקהילתית וההתנדבות הוכיחו את עצמם בצורה מדהימה בתקופת הקורונה ויש צורך לחזק אותם, כי אין מספיק תשתיות. לכן אנחנו מגישים את המסמך הזה, בגיבוי ובהסכמה של המשרד, גם לתקצוב. אנחנו, דרך אגב, עובדים עם כל הגורמים השותפים הללו.

אנחנו נשמח גם לקבל לוועדה את המסמך כדי ללמוד אותו ולראות איך אנחנו יכולים לסייע גם בעניין הזה. ורק שאלה קטנה, ברשויות זה התקיים על בסיס וולונטרי, זאת אומרת רשות שהתגייסה לעניין, או שמשרד הרווחה בכל רשות, האגף לרווחה ושירותים חברתיים, דאג לשים את זה על סדר היום של הרשות ולדחוף את הנושא הזה?

זה היה על סדר היום של הרשות דרך חוזרי מנכ"ל שאנחנו הוצאנו תוך כדי משבר הקורונה שהנחה את הרשויות איך לפעול וכמובן עם מרכז שלטון מקומי שחייב במקומות שהוציאו עובדים סוציאליים לחל"ת להחזיר אותם חזרה לעבודה מיידית לצורך הארגון הקהילתי וזה עבד עם מרכז שלטון מקומי בצורה הולמת. באמת היה בחלק מהיישובים את הבלבול של השבוע-שבועיים הראשונים והם מיד התעשתו והתהליכים האלה נעשו בצורה מסודרת. צריך לומר שיש היום מודעות מאוד מאוד רחבה לעניין ולכן אנחנו נרתמים מיידית לתוכנית מקיפה בנושא.

תודה רבה, דליה, על הדברים. אנחנו נעבור לברוך שוגרמן, גם כן ממשרד העבודה והרווחה.

בוקר טוב. אני אמשיך את הדברים של דליה, אני ארד טיפה לפרטים ואני אשמח גם להתייחס גם לחברה הערבית וגם הנושא האזורי ומה שאנחנו עושים.

קודם כל בנושא האזורי, אני מאוד שמחתי לשמוע את רן קוטנר ואת ענת והמחקר שלהם על הנושא האזורי, אנחנו גם מכירים מחלק מהפעילות המשותפת שלנו. אנחנו כן כבר פועלים כמה שנים בניסיונות שונים עם האשכולות ויחד עם המשרד לשוויון חברתי, שנתנאל לוי, הנציג שלהם, נמצא פה, אנחנו פועלים, כבר התחלנו לפני הקורונה, הוא קצת השתנה תוך כדי הקורונה, תוכנית שפותחה שנקראת מיי פייב, שני אשכולות, אשכול נגב מערבי ואשכול גליל מזרחי, זה בעצם לראות בדיוק כמו שנאמר במחקר, איך מתארגנים באוכלוסיות שונות, דווקא חלק מהאוכלוסיות היותר פגיעות, בצורה אזורית כדי לדאוג לאותן אוכלוסיות בחירום. אנחנו יודעים שהאשכולות האלה כוללים גם יישובים עירוניים, גם יישובים במועצות האזוריות וגם יישובי מיעוטים, גם בדרום וגם בצפון.

מחוז צפון שלנו, יחד עם המתווכים של עבודה קהילתית, התנדבות והנהלת המחוז, פועלים בשנתיים האחרונות עם אשכול בית הכרם, זה אשכול שכולל את כרמיאל, משגב וחמישה יישובים, נחף, מג'ד אל כרום, דיר אל אסד, בעצם על חיזוק כל נושא החירום. בדיוק אתמול ישבנו על תוכנית איך להכניס את הנושא של צוותי החוסן בחירום במודל ייחודי אזורי וזו גם התחברות. אנחנו פה מנסים לפעול ביחד עם האשכול ועם המגזר השלישי, יש עמותה שכנראה תתמוך בזה, אני לא רוצה להזכיר אותם עד שיסכימו סופית שהם מתחברים לזה, אבל בהחלט בין מגזרי אנחנו מנסים לפעול. כאן הרעיון, כמו שנאמר, כמובן ברשויות יותר חזקות החוסן הוא יותר חזק ולרשויות גם הקטנות אנחנו כן רוצים לנצל את הנושא האזורי כדי לבנות מודלים אזוריים.

גם רציתי להגיד שמבחינת הדיאלוג, והוזכר גם הנושא של מרכזי גישור ודיאלוג קהילתי, שהמשרד מוביל ויש לנו ארבעה מרכזים ברשויות שונות בארץ ואנחנו כל שנה מתרחבים בנושא הזה. לפני הקורונה אנחנו ישבנו על מודל אזורי, זה נעצר בגלל העיסוק בחירום ובקורונה, ואנחנו הולכים להמשיך את זה וליצור מודל אזורי גם לנושא הזה של הדיאלוג.

עוד משהו בנושא החברה הערבית בדרום, גם באמצעות החלטת ממשלה על המשאבים שניתנו לקדם את האוכלוסייה הבדואית בדרום אנחנו כן חיזקנו את צוותי חוסן בתוך היישובים והגענו יחד עם עמותת אג'יק לתוכנית שפעלה בניסוי יחד עם המוסד לביטוח לאומי וצוותי חוסן ביישובים הלא מוכרים. אנחנו הולכים להמשיך גם בהסטת משאבים ולנסות להמשיך לתמוך בצוותים האלה, שוב, גם עם המגזר השלישי ויחד עם הרשויות. זה הוכיח את עצמו גם בקורונה וגם בשגרה.

זה נחמד. אנחנו לא יכולים לסקור עכשיו את כל התוכניות שהיו, חשוב לי לדעת איך הדבר הזה בא לידי ביטוי, כי הכול נשמע פנטסטי, אבל אנחנו יודעים שיש פער בין מה שאנחנו רוצים או איך שאנחנו מציירים את זה לבין מה שקורה במציאות. איפה אנחנו פוגשים את זה בקורונה? בכל הטיפול במשבר במהלך החודשים האחרונים, איפה התוכניות האלה באו לידי ביטוי?

אני אומר שהתוכניות באו לידי ביטוי בכל מקום. חוסן הוא עניין של טווח ארוך, הוא לא עניין של טווח קצר, מה שאנחנו מכינים בשגרה, ושאלתם אם זה פועל בשגרה, אותן תוכניות שהכנו בשגרה ופעלו כבר בשגרה באו לידי ביטוי בחירום, אם זה באשכול בית הכרם, אם זה בחברה הבדואית בדרום. אין ספק שאנחנו צריכים להרחיב אותן, וכפי שדליה אמרה, אנחנו צריכים את המשאבים ולא משאבים רק בחירום, אנחנו צריכים את המשאבים בשגרה כדי שהם יהיו שם בחירום, ואנחנו צריכים את המשאבים לחזק את מה שאנחנו כבר יודעים היום ולזה אנחנו מגישים גם את התוכנית שהוזכרה, להרחיב את העשייה הזאת.

תודה רבה על הדברים, ברוך. אני חושבת שזאת הזדמנות מצוינת, דווקא במהלך המשבר שחווינו, שאנחנו חווים, ואני אומרת לכם שעוד נחווה ביתר שאת בהמשך כי את האימפקט של הקורונה אנחנו נרגיש בחודשים הקרובים, אבל זו הזדמנות מצוינת לחקור את האפקטיביות של התוכניות האלה. לחקור את החוסן החברתי קהילתי אישי של האנשים שהיו חלק מהתוכניות אל מול יישובים שלא הייתה בהם תוכנית ואז לנסות להבין, מתוך זה, כקבוצת ביקורת, האם באמת התוכניות אפקטיביות, מה צריך לחזק, איפה אנחנו צריכים להשקיע יותר כדי שבאמת בעתיד, בזמן השגרה, נוכל להיערך יותר נכון לכל משבר שלא יתרגש עלינו בעתיד. אתם עושים את זה? מישהו חוקר את זה?

קודם כל בנושא צוותי חוסן, הנושא הזה נחקר גם על ידי מחקרים וגם בתחקירים של פיקוד העורף בזמנו וגם על ידי מחקרים אקדמיים והוכח כאפקטיבי במגוון רחב של מקרים של משבר. את הנושא החדש האזורי, מיי פייב, הוא מלווה במחקר וכל הנושא הזה ייחקר תוך כדי. כמה שיותר אנחנו נכנסים למחקרים. הנושא שהוזכר, של התשתיות, 'מוטב יחדיו', זה נחקר וראינו את העלייה בחוסן הקהילתי כתוצאה של 'מוטב יחדיו', אפרופו עראבה, קרית שמונה ו-13 יישובים שאנחנו כבר הטמענו את זה בתקציב המשרד. יש עדיין יישובים ש - - -

כן, זו תוכנית ותיקה.

ואנחנו מחכים ל-2021 להטמיע את זה גם באמצעות תקציבי המשרד בהמשך אצלנו. אנחנו בהחלט חוקרים את הנושא, אנחנו גם נעזרים בסקירות ספרות ואני מבין שגם הזכירו סקירת ספרות מעולם שמדברת על מה בחוסן הקהילתי, למה צריך להתייחס. מתחילת המשבר אני בקשר, אפרופו ריחוק חברתי, עם דניאל אלדריץ', חוקר בינלאומי שחקר את הנושא של התאוששות בחירום ואיך עושים את זה ואנחנו מחליפים מחקרים ודברים ואני משתתף באותו מטה שיעל שמחאי דיברה עליו ואני מביא לשם גם את הידע המחקרי הזה.

תודה רבה, ברוך. אנחנו נעבור לסרג' קורשיא.

בוקר טוב. אני רוצה להעלות כמה נושאים, אבל תחילה אני אומר שהמחקר הזה מאוד מעניין. חשוב לנו, כראשי רשויות, להבין את החוסן של התושבים והדברים שמציקים להם. אני חושב שבכל ניהול המשבר הזה יש לקח ברור ומיידי, זה שראשי הרשויות משחקים תפקיד ראשי ובעצם מנהלים את האירוע הזה. הממשלה עושה ברמה הלאומית, אבל הרבה דברים אנחנו נכנסנו במקום הממשלה.

אני מבין שאתם עושים הרבה מחקרים ברמה האקדמית, זה בסדר, ויש המון המון ממצאים, אבל מישהו צריך להיות מבוגר אחראי ולקחת את הממצאים מהמחקר, מהאקדמיה, ולראות מה קורה בשטח. אנחנו, ראשי הרשויות, אני אומר לכם שבפברואר היה לי כבר תיק היערכות, אפשר לקרוא לזה תיק תרגיל, תיק היערכות מסודר מה קורה כאשר משבר הקורונה יפרוץ, איך אני נערך ביישוב.

מעבר לכך היה פה שיתוף פעולה בין רשויות, שאותם אנשים שבעצם עבודת המחקר נעשתה ושאלו אותם ותשאלו אותם, בכלל לא מכירים את זה. למשל, בשרון הוקם אשכול, במרכאות, רשויות, הרצליה, רמת השרון, כפר סבא, רעננה, הוד השרון, לב השרון, חוף השרון, דרום שרון, כפר שמריהו וכפר ברא, הוקם צוות בראשותי שבעצם נערך בשקט בשקט ואנחנו ידענו לדבר ואנחנו ידענו לעזור אחד לשני, אבל אף אחד במחקר לא פנה אלינו. וזה בסדר, תשיגו ממצאים, אבל אחרי זה תבוא ותציגו, כי יש לנו הרבה מה לספר לכם. אני אומר לכם שמדי יום אני הייתי מתקשר לראשי רשויות במקומות אחרים כדי להבין איך הם מבינים את ההנחיות שלא היו ברורות. היה פה שיתוף פעולה וחבל שאתם לא משתפים אותנו.

הממצא הכי חשוב בסיפור הזה זה שהחוקרים, שעשו עבודה נהדרת, באים ואומרים שהחוסן האזורי גבוה באופן משמעותי מהחוסן הלאומי. אם אנחנו כולנו מודים בעובדה הזו ואנחנו יודעים, אז בואו תשתפו אותנו. אנחנו פה, יש לנו הכי הרבה ניסיון מכולם, אבל אנחנו גם עובדים בשקט.

מה שקרה לראשי רשויות במשבר הקורונה, ואני בתפקידים שמילאתי בעבר הייתי בכמה משברים, לאומיים גם, ראשי הרשויות בעצם עלו כיתה. הם עומדים בפרונט. פעם היה צבא, פיקוד העורף, ממשלה, פתאום נכנסו ראשי רשויות. שתפו אותנו, אנחנו שם ויש לנו ידע אדיר. כל ועדה, כל מחקר שאתם מוציאים, תשאלו שאלות אנחנו נשמח לעזור. המרכז לשלטון מקומי עשה עבודה נהדרת, הוא הצליח לגבש את ראשי הרשויות, נתן להם גב.

ודרך אגב, אנחנו קוטפים את זה עכשיו, בזה שאתמול הציגו תוכנית איך מעבירים סמכויות לראשי רשויות. אנחנו מכירים הכי טוב את האוכלוסייה ואנחנו מכירים הכי טוב את הצרות שלנו ואנחנו יודעים לטפל בהם. זהו, אז תודה לכולם.

תודה רבה לך, סרג'. אני רק אומר, זה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו, משתפים אתכם במחקרים. המחקר הוא מחקר אקדמי ואתה יודע, מחקרים אקדמיים לא נגישים לכולם ואנחנו כן מצאנו את החשיבות להביא את זה לכאן, לשולחן הוועדה, כדי שכמה שיותר ייחשפו אליו. אני מוכרחה לומר לך שממש אני זוכרת מהדיונים הראשונים כאן בוועדה שאנחנו דיברנו על כך שראשי הרשויות הם פקטור מאוד מאוד משמעותי בהתמודדות עם הנגיף, במיוחד בגל השני, עוד טרם פריצתו, אמרנו את זה, ואנחנו רואים את זה קורה הלכה למעשה עכשיו בכך שרוצים להעביר לכם את הסמכויות.

אני חושבת שזה דבר מבורך, אין ספק שאתם מפתח בכל הסיפור הזה ואני יכולה רק לומר לך שככל שזה תלוי בנו אנחנו בהחלט נעשה את החיבורים. גם רן רוצה כאן להתייחס, אני חושבת שזה המקום לייצר שיתופי פעולה ולעבוד ביחד. בבקשה, רן.

בשמחה רבה.

בהחלט. סרג', רק עוד במילה אחת. במקרה לא הזכרתי, אבל זה מופיע במצגת, שבאשכול שלכם אשכול יישובי השרון - - -

לא השרון, כפר שמריהו ו - - -

אבל באשכול יישובי השרון שהוזכר אנחנו ממתינים למענק על מנת ליישם - - -

לא, סליחה, רן, זה לא אשכול רשמי, זה אשכול שאנחנו יזמנו ואנחנו עד היום ממשיכים, ויש כאן עוד כמה אשכולות שאנחנו יזמנו ואנחנו יודעים לעבוד ביחד. זאת אומרת רשויות מקומיות בישראל יודעות לעבוד במשותף כשיש להם אינטרס ויש להם רצון להצליח ולעזור ואנחנו יודעים לעשות את זה.

אנחנו אמורים לצאת בפיילוט באשכול יישובי השרון בהקשר של היערכות משותפת לחירום, אזורים, מחכים למענק שאמור להתקבל מ-United States Institute of Peace לצורך העניין ואנחנו בקשר עם בעלי תפקידים שם.

שתפו אותנו, כי לא ידענו על זה. הנה דוגמה למשל.

המחקר נעשה ברמת הפרט, מאוד ייתכן שתושבים מהרשויות שלכם כן השתתפו. לא בדקנו ברמת החברה.

כן, אבל 494 נבדקים, מתוכם 10% שמתנדבים ברשויות ולכי תדעי כמה הם מעורבים, האם זה מישהו שהוא מפקד יחידת חילוץ והתנדבות, כמו שלי יש, או שזה בעצם מישהו שהביא מנה מזדמנת ל - - -

זה מחקר אקראי. צריך גם לדעת איך מחקר אקדמי עובד. אבל בסדר, הרעיון של שיתוף מבחינתנו הוא אבן דרך לחלוטין, זו הסיבה גם שאנחנו כאן מקיימים את הדיון הזה. ואגב, אני מוכרחה לומר שהקורונה, חוץ מכל המשברים שהיא יצרה, היא יצרה גם דברים טובים בקרב השלטון המקומי. אני מכירה את הסולידריות שיש בין הרצליה לבין קרית שמונה, תמיכה אמיתית, בחומר, לא רק בשיח, שמתרחשת שם, וזה באמת מחמם את הלב לראות את זה. צריך לומר יישר כוח גדול.

ברכי דליצקי, מנהלת אגף בכיר אזרחים ותיקים במשרד לשוויון חברתי, בבקשה.

ברכי נאלצה לרדת, אני ביקשתי לדבר מיד אחריה, אני נתנאל לוי, אני מנהל אגף ביטחון, חירום וסייבר של המשרד לשוויון חברתי.

אני רוצה להתייחס לשני נושאים ולהתחבר למה שיעל שמחאי, דליה וברוך ציינו. ראשית, נתוני המחקר, כפי שהוצגו, הם מחזקים את הידוע לנו עד כה. זאת אומרת להבנתי אין מידע חדש בנתונים אלא חיזוק של מידע קיים. שנית, בנוגע למסקנות שלו אני רוצה לציין שני פרויקטים מאוד מרכזיים שאנחנו בממשלה כבר גיבשנו ואנחנו לקראת יישום שלהם.

פרויקט ראשון, דיברה עליו יעל, זה הנושא של החלטת הממשלה בנוגע לחיזוק היערכות העורף למצבי חירום. זו החלטת ממשלה שהיא מוכנה, היא מוסכמת על כלל משרדי הממשלה, היא עברה כבר התייחסויות של כולם, היא מדברת על שולחן חירום ארצי שהוא רמה מחוזית, רמה מקומית, היא מדברת על תפקיד של רכז חירום ומשאבי קהילה. נכון, ככל שהוועדה הזאת רוצה, לקדם את ההחלטה הזאת כי בעצם היא נותנת מענה להמון מהדרישות שעלו במחקר ובעוד מחקרים רבים וטובים.

איך קוראים להחלטה הזו?

ההחלטה נקראת הגברת התיאום ושיתוף הפעולה בין הממשלה, השלטון המקומי והחברה האזרחית לחיזוק היערכות העורף למצבי חירום ופעולתו בהם. כך נקראת ההחלטה.

כבר חשבתי שלי יש שם ארוך.

היא כבר מוכנה. מדוע היא לא עברה עד כה? לאור חילופי הממשלות הרבים שהיו, אבל יש פה הסכמות רחבות בין משרדי הממשלה במגוון רחב של תחומים כשההסכמה המרכזית היא שהשינוי המרכזי, וזה דובר על ידי מר סרג', שבמתווה הנכון ליישום ראשוני לא ללכת על פיילוט של רשויות, אלא ללכת יותר על כיוון של פיילוט באשכולות ולהפעיל את זה דרך האשכולות. שוב פעם, עכשיו מדברים על ניואנסים, אבל הרעיון כרעיון מרכזי וכשיטה ליישום קיים ונכון לבוא וליישם אותו.

פרויקט שני שאני רוצה ומעוניין לדבר עליו זה פרויקט שגיבשנו אותו יחד עם רשות חירום לאומית ומוסד שמואל נאמן, שהוא מדבר על מודל לחיזוק החוסן בחברה הערבית. אנחנו כבר שנתיים עובדים על מודל שהוא מאוד מאוד מפורט, אנחנו בתוצר סופי שלו, זה כבר מוסכם על ידי כולם, עבר מחלקה משפטית, מודל מאוד מפורט שמדבר על תשעה שלבים לחיזוק החוסן בחברה הערבית. ישבנו ומיפינו 122 עמותות וגופים בחברה הערבית שרלוונטיים לנושא החוסן, ישבנו אני חושב עשרות דיונים פתוחים עם חברה אזרחית, עם ממשלה, עם חברה עסקית, עם שלטון מקומי ודיברנו עם כולם. הבנו את הפערים, הבנו את הצורך, הבנו את היכולות של החברה הערבית וגיבשנו מודל שהוא מצד אחד אקדמי ומצד שני הוא מותאם ליכולות ממשלתיות.

הוא מדבר בגדול בגדול על הקמה של מרכזי חוסן ייעודיים לחברה הערבית והוא מדבר על מודולת חוסן שתוכנס בפרויקטים קיימים, לחזק את הפרויקטים הקיימים, של משרד הרווחה לדוגמה, של משרד המשפטים, של המשרד לבטחון פנים וכו' וכו'. מודולה של בין שעתיים ליומיים תוספת, תלוי בפרויקט. הוא מדבר על חיזוק של מונחים קהילתיים בחברה הערבית ואיך באים ומחזקים אותם - - -

נתנאל, איפה זה עומד היום? זה כבר קורה בפועל?

שוב פעם, חילופי הממשלות עיכבו אותנו בפרסום המודל. בסוף לעבוד על המודל במשך שנים ולפרסם אותו בטיימינג לא נכון, אף אחד לא ישמע ממנו. המודל מוכן, יושב אצלנו מה שנקרא במגרה ואנחנו מחכים לטיימינג הנכון כדי לפרסם אותו.

אבל הרעיון הוא לא לפרסם אותו, הרעיון הוא ליישם אותו, לראות מה הכוח שבסופו של דבר ייקח את המודל הזה ויישם אותו בשטח. זה לא משנה הטיימינג. להיפך, אני חושבת שדווקא עכשיו בשעת משבר זה נכון לראות איך אנחנו לוקחים את הדברים ומתחילים להצניח אותם בעת הנכונה להם.

אז אני אגיד כזה דבר, את המסקנות של המודל אנחנו כבר מתחילים ליישם, זאת אומרת ללא פרסום של המודל אנחנו כבר מתחילים ליישם. מכיוון שאנחנו רוצים לעשות את זה – אני רק אגיד לדוגמה, בנוגע להחלטה 922, אנחנו מעוניינים להכניס שם חלק מהמרכיבים בחידוש ההחלטה, אנחנו רוצים לנסות דרך פרויקטים קיימים של המשרד, שיתופי פעולה עם משרד הרווחה וכו' וכו'. כן בסוף יש תהליך של הבנה ורצון לקדם את התהליכים האלה וזה מאוד חשוב.

כן, כי אני לא מצליחה למצוא פה שום בשורה, הסיפור הוא לא הפרסום.

אני מבין מה את אומרת, בסוף זה עניין של הבנה אצלנו מתי יהיה נכון לפרסם את המודל. ככל שהוועדה תחליט שנכון לשקף והוועדה תתמוך בפרסום אנחנו נתמוך בזה באופן מלא. צריך לזכור גם שאין מנהל לרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית כבר לא מעט זמן והרשות עצמה הייתה מנוע פעולה של כל היישום של הפרויקטים במודל.

ברשות יש רק מנהל? יש גם אנשי פקידות בכירה שם.

נכון.

אני אומרת לך בכנות, אני לא מצליחה להבין למה אי אפשר לקחת את הדבר הזה שנשמע, ממה שאתה מתאר, נשמע טוב, אני לא יכולה לשפוט אותו כי לא ראיתי את המודל, אבל זה נשמע טוב, למה אין מישהו ולוקח ומיישם את זה, דוחף את זה פנימה לשטח? קודם כל כבר יש ממשלה חודשיים, יותר אפילו, מאמצע מאי, מספיק זמן לשבת ולקדם את זה. אני מניחה שאת העבודה אתם עשיתם ברמת הפקידות בלי קשר עכשיו מי מנהיג את המשרד, אני גם יודעת איך משרדי ממשלה עובדים, זאת אומרת קדימה לתכלס.

זה נכון שיש חודשיים, מנכ"לית המשרד נכנסה ממש לאחרונה, לפני כשלושה שבועות, בונים סדרי עדיפות חדשים למשרד, היא לומדת את הנושא מחדש ואני בהחלט דוחף שזה יקרה.

אוקיי. אז כל מה שיש לי לאחל זה בהצלחה ואני מקווה שאתם כן תוכלו להביא את זה, לפחות שאנחנו נראה במה מדובר כמה שיותר מהר, שנוכל לעזור לכם לדחוף את זה לרמת היישום.

תודה רבה.

תודה רבה לך, נתנאל. חני אמסלם מעיריית ירושלים.

תודה על ההזדמנות. אני מאוד אשמח לתאר קצת מה נעשה בירושלים בתקופת הקורונה. קודם כל אני אציג את עצמי, אני מנהלת את מה שנקרא משאבי קהילה בעיר ירושלים שכולל את תחום העבודה הקהילתית, התנדבות ומיצוי זכויות.

אני באמת רוצה לחזק דברים שגם ברוך וגם דליה לב שדה דיברו עליהם. קודם כל התפקיד של העבודה הסוציאלית הקהילתית זה לחזק את החוסן ולזהות בשגרה את הכוחות של הקהילה. דליה דיברה על הנכסים, ואני חושבת שיש באמת, גם בארץ, בטח בירושלים, לא מעט נכסים שאפשר להיעזר בהם ואני חושבת שהחוכמה הגדולה, ואנחנו למודי ניסיון מאירועי ניסיון אחרים, זה בשגרה לעבוד על החיזוק של חוסן. זה לזהות את הנכסים השכונתיים, העירוניים, ולעבוד איתם ולתת להם כלים, בין אם זה הכשרות לתושבים, לפעילים, למתנדבים, באיך להתמודד בזמן חירום.

אז באמת במהלך השגרה אנחנו עובדים על תוכניות שונות שמחזקות את החוסן. את שאלת תוך כדי מה הדוגמאות או איך קונקרטית רואים את זה בשטח, אני כן רוצה לתת שלוש דוגמאות של מה עושים העובדים הקהילתיים ביום יום בשגרה כדי לאפשר לקהילה להיות יותר חסונה בחירום ולהיעזר בקהילה ובכוחות שלה.

יש תוכנית, דליה קראה לזה 'שכנות טובה', בירושלים אנחנו קוראים לזה נציג בכל בניין. אנחנו מנסים לזהות את אותה אוכלוסייה חזקה שיכולה לקחת על עצמה אחריות ולדבר עם כל דייר בכל בניין, לזהות את אותה אוכלוסייה חלשה בבניין, בין אם זה הקשישים, בין אם זה הבודדים, שהם לאו דווקא קשישים, אנשים בודדים עריריים יכולים להיות גם לא בגיל זקנה, ובין אם לדעת מי האנשים בעלי המוגבלויות בבניין. אנחנו מזהים את בעלי הבתים או נציגים אחרים שמוכנים לקחת אחריות על הבניין שלהם ואז הם מכירים את הדייר, הם יודעים מי זקוק לעזרה בזמן חירום, הם יודעים לדפוק בדלת ולהגיד: אני כאן בשבילך, הם יודעים לשים את הסל, אם זה בקורונה, לשים את סל המזון מחוץ לדלת.

אנחנו למודי ניסיון בירושלים של חירומים אחרים ואני יכולה לספר שבשלג של לפני מספר שנים שהיה בירושלים היו פעולות שממש הצילו חיים, קשישה שהייתה בבית והתעלפה מסיבות רפואיות כאלה ואחרות, נציג הבניין שידע שהיא לא פותחת את התריס, או לא מורידה את הכלב למטה, שהוא רגיל לזה ביום יום, ידע לדפוק בדלת וידע לזהות שהיא בבית במצוקה והזעיק אמבולנס. התוכנית הזאת של נציג בכל בניין יכולה באמת להציל חיים. אז חיזקנו אותה בזמן השגרה ובדקנו שהיא מתקיימת בזמן הקורונה. אני מודה שבעיר גדולה מאוד כמו בירושלים מאוד קשה להגיע לכל בניין ובניין ולכל דייר ודייר וחסרים לנו המשאבים הכספיים, חסרים משאבים של כוח אדם, באמת להגיע בעיר מאוד גדולה לכל תושב.

תוכנית נוספת זה התוכנית שמתקיימת במהלך השנה, היא מתוקצבת על ידי משרד הרווחה, השירות לעבודה קהילתית. זו תוכנית של קבוצות לעזרה עצמית. אנחנו מחזקים אנשים שסובלים או מתמודדים עם סוגיה משותפת להתכנס בקבוצות לעזרה עצמית ואנחנו גם מפתחים לא מעט רשתות חברתיות של אנשים שמתמודדים עם סוגיה משותפת, כמו נשים חד הוריות, עולים חדשים, אנשים ששכלו בן משפחה. אותן קבוצות לעזרה עצמית, אותן רשתות חברתיות, שפועלות בשגרה, דאגנו בזמן הקורונה שהם ימשיכו לפעול, לא באופן פיזי להתראות, אבל כן להתראות באמצעות זום. לימדנו, עשינו הכשרות של איך משתמשים בזום, איך אפשר להיפגש כקבוצה בזום ודאגנו שהקבוצות האלה לא מפסיקות להיפגש, שהן נותנות תמיכה, כי הבדידות שם מאוד גדולה בקרב הקבוצות האלה. ההתמודדות עם המצב הכלכלי החדש הייתה מאוד קשה ודאגנו שאנשים ימשיכו להתמודד יחד ולהיפגש יחד בזום.

תוכנית נוספת ושלישית זו התוכנית של בנקי זמן שקיימת בלא מעט רשויות, בירושלים היא מאוד חזקה, היא פועלת לפחות ב-12 שכונות. התוכנית הזו מאפשרת חלוקה של זמן. לאדם יש נכס, יכול להיות שרברב, הוא יכול לתת מהזמן שלו ולסייע לשכן בעבודות שרברבות, או ללמד ילד גיטרה ולקבל בתמורה לזה זמן של מישהו אחר או כוחות או נכס של מישהו אחר. יכולה להיות אמא שמבשלת או אופה עוגה ליום הולדת ואותה משפחה שקיבלה את העוגה תיתן כישורים או כוחות או כלים שיש לה למשפחה אחרת. ככה אנחנו משאירים את הכוחות ואת הנכסים בתוך השכונה. זו בעצם מעין כלכלה מקומית מקיימת. זו תוכנית שפעלה מאוד טוב בזמן הקורונה, אנשים נעזרו אחד בשני באמצעים שונים ובצרכים שונים. זה ענה גם על ההיבט הכלכלי.

אני כן אגיד עוד משפט לגבי העבודה בירושלים. שני תחומים שהיו מאוד חזקים ועבדנו עליהם בשגרה והוכיחו את עצמם בקורונה זה הקשר שיש ליחידת ההתנדבות העירונית עם ארגוני מתנדבים. יש מתנדבים בשכונה שעובדים איתם העובדים הקהילתיים ביום יום ויש מתנדבים שהם מצטרפים לארגונים, אז היכולת שלנו להיות בקשר בשגרה עם אותם ארגוני מתנדבים, לתת להם כלים, לבטח אותם, להכשיר אותם לאיך עובדים עם מתנדבים נכון, לעשות ערבי הפגה או סוג של תגמול למתנדבים באמצעות התקציב שיש לנו לטובת הנושא מאפשר לנו לחזק את הקשר איתם. היו בירושלים מעל 50 ארגוני מתנדבים שהתגייסו לטובת החירום ונתנו כוחות, נתנו את מה שהם יכולים לתת, בין אם זה חלוקת מזון, בין אם זה סיוע בהסעה לטיפולים רפואיים, זה קשר שנבנה בשגרה, דיברו על זה גם ברוך וגם דליה, זה מאוד חשוב.

מה שכן אני חייבת להגיד שחסר ונדרש ברשויות המקומיות, ובזה אני אסיים, האחד זה הנושא של תקצוב לעבודה בכלים דיגיטליים. חסרים האמצעים הדיגיטליים לשדרג ולשכלל את הפעילות הזאת, חסר בוודאי תקציב של כוח אדם להתמודד בעבודה עם עיר גדולה. זה בעיקר.

אוקיי. תודה רבה, חני, על הדברים. כתבתי גם התייחסות שאנחנו נאמר אותה בסיכום. תודה רבה ויישר כוח.

חובב צברי, ראש מועצת קרית עקרון.

קודם כל אני רוצה לפרגן לך באופן אישי, כיושבת ראש הוועדה, את עושה עבודה מדהימה. אני אומר לך את זה בשם תושבי מדינת ישראל, תכניסי לך את זה טוב טוב לראש ושכולם ישמעו את כל העניין עצמו, אני חושב שאת עושה עבודה מדהימה והסוגיה הזאת לפתחנו.

היה אתמול איזה שהוא כנס מדהים עם ראשי הרשויות, כולל עם ראש הממשלה, וראינו את כל מה שקשור לנושא של המצפן, חלק קוראים לזה מצפן, חלק קוראים לזה רמזור, ואני מחזק באמת את העבודה המדהימה של הוועדה ואני חושב שזה שמבינים שראשי הרשויות היום הם אלה שיש להם את היכולת לחזק את החוסן, אני מברך על העבודה שעשו החבר'ה הנהדרים האלה, אנחנו מכירים את הנושא של החוסן הקהילתי.

לנו לדוגמה, רק לסבר את האוזן, יש אשכול שנקרא שורק דרומי, תשע רשויות שנמצאות באשכול הזה ועושים גם עבודה, במיוחד בתקופה הזאת, כדי לחבר את כולם לאזור, כולל בעלי עסקים. פתחנו אזור לכל בעלי העסקים.

אז אני רוצה לומר ברכות על מה שאתם עושים בוועדה הזאת ותמשיכו לעבוד על בסיס נתונים, אני רק מברך אתכם על כך, יישר כוח ענק.

תודה רבה, חובב, ובהצלחה. הדס דניאלי, מנכ"לית התנועה הקיבוצית.

בוקר טוב. קודם כל גם אני מברכת על הדיון החשוב הזה. נמצאת איתי גם אילת גלס, ראש אגף חברה בתנועה הקיבוצית. בראשית דבריי אני רוצה להגיד שאנחנו מגויסים לסייע לכל המגזרים בחברה הישראלית, אני אתייחס לזה גם בסוף.

קצת לדבר על השטח, ובאמת הזכרתם את הקיבוצים כמה פעמים. התנועה הקיבוצית חווה את המשבר הזה כמו כולם, אבל בעצם יכולת ההתארגנות שלנו, גם הקהילתית וגם הכלכלית, מאפשרת לנו לחזק את החוסן החברתי. אנחנו קוראים לזה קהילה קיבוצית במיטבה. חשוב לי להדגיש שחוסן נבנה בשגרה והוא בא לידי ביטוי בחירום. אנחנו תנועה שמיישבת את גבולות ישראל ולכן אנחנו נמצאים במצבי חירום מכל מיני סוגים ולכן יש לנו הרבה מאוד ניסיון ולמדנו להתנהל במצבים כאלה.

לקיבוץ יש שתי רגליים, אחת כלכלית ואחת חברתית. אני חושבת שבבניית החוסן מאוד חשוב לשים לב לשני המרכיבים האלה. המרכיב הכלכלי, אני דווקא אתחיל בו, כי אנחנו מקיימים הערכות ערבות הדדית באופן שוטף, זאת אומרת כל אחד מאיתנו, חברי הקיבוצים, משלמים מסים, כל אחד לקיבוץ שלו, שמשרתים אותנו, כל אחד בתקופת חירום אחרת בחייו ומהווים בסיס ורשת ביטחון לכל מיני קרנות של ערבות הדדית.

יש לנו מערכות של עזרה הדדית ושל ערבות הדדית גם ממוסדים וגם לא ממוסדים, בלתי פורמליים, ויש לנו עסקים משותפים, אנחנו מאוגדים בקואופרטיבים, בעצם זו כלכלה משותפת שמהווה גב כלכלי לקיבוץ. כל הדברים האלה נותנים את התחושה לחברי הקיבוצים שהם לא לבד. במאמר מוסגר אני מפנה את תשומת לב הוועדה לזה שבגלל המרכיבים האלה אנחנו לא קיבלנו מענקי קורונה. חלק ממענקי הקורונה לא הגיעה בגלל המרכיבים האלה וזו באמת אפליה בגלל אורחות חיינו, אבל אני רגע שמה את זה בצד.

בנוסף הרגל הקהילתית שלנו, גם היא שומרת על החוסן. קודם כל אנחנו עוסקים בנושא של בנייה וחיזוק של הקהילה כל הזמן ואפשר היה לראות את זה בתקופת הקורונה, אנחנו עוסקים למשל בסיוע לוותיקים, גם בצרכים הבסיסיים שלהם, כמו אספקת אוכל, בישולים וכו', אבל גם בצרכים החברתיים שלהם. הם ממשיכים, ביכולות הקיימות, להיפגש ולקבל גם חיזוקים חברתיים. אנחנו לא משאירים אותם לבד. בנוסף אנחנו מסייעים למבודדים ולחולים, יש מערכות של תמיכה קהילתית בתוך הקיבוץ, חלק בהתנדבות וחלק ממש חלק מהממסד. אנחנו המשכנו את הפעילות התרבותית שלנו.

בהתאם להנחיות?

הכול בהתאם להנחיות. כל מה שאנחנו עושים הוא בהתאם להנחיות, אפשר לראות גם את רמת התחלואה הנמוכה יחסית בקיבוצים, בגלל שאנחנו מאוד מקפידים על ההנחיות. יש חולים, אבל ביחס לאחוז באוכלוסייה זה מעט וזה בגלל שאנחנו מקפידים מאוד על ההנחיות.

אז באמת התרבות, מחגים שנערכו בכל מיני אופנים מיוחדים, אנחנו חגגנו את כל החגים ביחד, אבל מרחוק וזה יצר המון יצירתיות בתוך הקהילה של אנשים שלא תמיד היו מעורבים בתוך הקהילה וזה יצר חוסן מאוד משמעותי בתקופה הזאת. אתמול עשינו לנוער משחק משימות שכלל את כל הקיבוצים, זה נקרא 'משימה בלתי אפשרית', זה כלל את כל הנערים בקיבוצים שהשתתפו במשחק אינטראקטיבי, שיתפנו את תנועות הנוער של התנועה בחו"ל והיה גם קשר עם התפוצות וזה היה מדהים.

כל הדברים האלה הם בעצם בסיס לתפיסה שהחוסן הוא להיות מעורב בתוך הקהילה שאתה חי בה. אנחנו כמובן דואגים לתת לחברים תחושה שהם לא לבד על ידי מנהיגות מקומית, זה דבר שמאוד חשוב לי להדגיש. המנהיגות המקומית בתוך הקיבוצים כוללת גם בעלי תפקידים במגוון של תחומים והתפקיד שלהם הוא לשמור על קשר עם הפרט ולהפעיל מתנדבים בתוך הקיבוץ.

והנושא שבעיניי הוא אחד החשובים ביותר בבניית חוסן זה הנושא של ההתנדבות, כי כשאנחנו יוצאים מעצמנו ותורמים לסביבתנו החוזק שלנו מתחזק. אנחנו גם עוסקים הרבה מאוד בהתנדבות בתוך הקהילה שלנו בכל מיני יוזמות וממשקים. אנחנו משתדלים להפעיל את הילדים מגיל מאוד צעיר ועד הוותיקים.

הדס, הרעיון ברור, אנחנו גם מכירים את החברה הקיבוצית. קודם כל עשייה מבורכת, אין שאלה, יש דברים שהייתי שמחה שהיו מאמצים גם לחברה עירונית, לצערי הרב יש דברים שמתאפשרים בחברות הקיבוציות בגלל האופי שלהן ומה לעשות שתושבי העיר לא מצליחים ליהנות מהם, למרות שאני חושבת שבצורה נכונה אם אפשר לקיים אירוע תרבות בקפסולות של 20 לצורך העניין בתוך קיבוץ שום סיבה שלא יעשו את זה בתוך העיר.

הערה רק כאשת חינוך, זה פשוט קפץ לי, קראתם למשימה שלכם 'בלתי אפשרית', בשביל הילדים תמיד תגידו משימה אפשרית.

זו הייתה כמובן בדיחה, הם בסוף השיגו את המשימה. אני רוצה רק לסכם שמתוך התפיסה שלנו של החוסן הקהילתי אני חושבת שיש הרבה מאוד דברים שאנחנו עושים שכן אפשר להעביר אותם לצורות היישוב האחרות ואנחנו רואים את התפקיד שלנו בלסייע לקהילות כאלה. אנחנו הגשנו בקשה למשרד הפנים לשותפות בפרויקט הזה עם החברה הערבית, להנחיל את הידע והניסיון שלנו, שהוא באמת רב גם במצבי חירום, להנחיל אותו לשאר המגזרים באוכלוסייה. אנחנו מאמינים שזה אפשרי. נכון, יש לנו צורת חיים מאוד ייחודית עם מאפיינים ייחודיים, זה לא חייב לעצור כאן, בגבולות השער הצהוב של הקיבוץ, אנחנו פתוחים ונשמח לשתף פעולה עם כל מי שרוצה לאמץ תפיסת עולם כזאת. ושוב, תודה על הדיון החשוב.

תודה, הדס. על השער הצהוב של הקיבוץ נדבר בוועדות אחרות ובדיונים אחרים, אבל באמת תודה רבה על הדברים, הם חשובים וגם רשמנו לפנינו.

מולי להד, מרכז חוסן גליל.

הלוואי שהיינו כבר מדברים על מרכז חוסן גליל, אנחנו מדברים כרגע על מרכז משאבים.

אתה יודע, זה משאלות לב.

שלוש שורות על זה וגם על הנושא שלנו. אז אנחנו באמת קיימים בקרית שמונה כבר 40 שנה, המרכז הראשון בארץ, ואפשר להגיד בעולם, שעוסק בהיבטים של התמודדות של אוכלוסיות ופיתוח חוסן, גם ברמה הפרטית, גם המשפחתית וכמובן גם ברמה העירונית. אני חושב שחלק מהדברים שנאמרו על ידי הדס אנחנו למדנו כבר בשנות ה-80 מהקיבוצים. ניסינו להכניס למסגרות של יישובים אזרחיים כולל נושא של צוותי חירום יישוביים ביישובים קטנים שאינם קיבוצים, כמו יישובים ועיירות, כמו צוותי חירום שכונתיים, וכל זה כמובן בשיתוף מאוד מאוד גדול גם עם פיקוד העורף בשלביו השונים וכמובן עם משרד הרווחה.

אני חושב שהנקודות שהייתי רוצה כרגע רק לשים על השולחן, ואני אהיה מאוד קצר, זה הנושא הזה שהפגיעה היום בעקבות הקורונה בחוסן היא לא רק בתחום שנקרא לו החוסן הנפשי. אני חושב שכבר בשנות ה-70 וה-80 המאוחרות למדנו שחוסן הוא בראש ובראשונה גם חוסן כלכלי. המצב היום הוא כזה שככל שאנחנו יותר מתרחקים מהמרכז ברור לנו שהפריפריות עוד יותר נפגעות. אני חושב שבתוך הקבוצות שנפגעות אנחנו צריכים לשים לב מאוד מאוד לקבוצת הצעירים, אלה קבוצות שיצאו לצערנו או מלימודים, או מהצבא, או ממסגרות אחרות וקשה להם עד כדי בלתי אפשרי להם למצוא עבודה.

אני מוכרח לומר שבאופן אישי אני הייתי היועץ החיצוני היחיד של הפרלמנט היווני בזמן המשבר הכלכלי העצום שלהם. לא הייתי היועץ היחידי, אבל מבחוץ הייתי היחידי שעסק בהיבט הזה של חוסן קהילתי ואיך אנחנו מחזקים אותו.

יש בהחלט דרכים לעשות את זה, אפשר בשיתוף של המגזר השלישי ומשרדי הממשלה לעבוד ביחד ולבנות תוכניות. אנחנו צריכים להסתכל על המגוון, כלומר לא רק על יישוב או מספר יישובים, אני טוען שאם אנחנו רוצים להיערך לאירועי חירום גדולים בישראל אנחנו צריכים להסתכל על תאי שטח. גם אשכול הוא גדול מדי. זאת אומרת יישובים קרובים, לעזור להם לבנות ביחד איזה שהיא תוכנית שבה יש עזרה הדדית כי לצערנו באירועי חירום גדולים יהיה מאוד קשה לכוחות ההצלה ולכוחות הסיוע של צה"ל להגיע לאזורים פריפריאליים ובכלל, הם יהיו עסקים, לעניות דעתי, בהשמשה ובהחזרה לתפקוד של מרכזים לוגיסטיים חשובים מרכזיים. לכן אני אומר שהמודל צריך להיות לא רק אזורי, כלומר של אשכולות כאלה ואחרים, שאני מברך מאוד שזה יהיה מוקד מספר אחת, אבל השני הוא אזור טריטוריאלי שאנשים יוכלו לנוע בתוכו ולסייע אחד לשני.

אני חושב שהאתגרים שהקורונה העלתה לנו הם רבים מאוד, הן בתחום מערכת החינוך שגם שם ילדים סופגים מהבית שלהם הרבה מאוד אירועים חריפים, ההורים שלהם במצוקה, הם במצוקה, זאת אומרת אנחנו רואים איך שהדברים האלה משפיעים על מעגלים ממעגלים, אני חושב שהגישה צריכה להסתכל על מעגלים שונים, לא רק על דבר אחד ממוקד. ככל שנסתכל בתמונה יותר רחבה כך גם נוכל, כפי שאמרו בירושלים וגם אחרים, לאגם יכולות, משאבים. הכי קל זה להסתכל על מה שחסר, יש הרבה מה שחסר, אבל הגישה שאנחנו באים אליה, גישת החוסן, אומרת בואו נראה מה יש, איך אפשר לאגם את מה שיש ואז לראות מה עוד חסר.

אני מקצר כי אני יודע שהישיבה ארוכה, ואני מודה לכם מאוד על הזכות להשתתף בה.

תודה רבה, מולי, על הדברים החשובים. זה חוזר על עצמו כחוט השני וזה נכון שצריך להיערך בשגרה בשביל שנוכל לתפקד טוב בחירום. לצערנו הרב, אנחנו מכירים את זה בצפון ממשברים ביטחוניים, לא חברתיים, אבל איך דווקא כשכבר יש משבר ביטחוני אז נזכרים שצריך חוסן וזה לא עובד ככה. אם לא בונים את החוסן עוד קודם אז לא באמת אפשר לייצר אותו לפעולה מיטבית בשעת חירום. אז אני מקווה שאנחנו נצליח פה לשנות או להפוך את שרשרת הפעולות באופן כזה שאנחנו נקדם את העניין של חוסן קהילתי לאורך כל הזמן ולא רק במקומות שאנחנו חווים משברים. אז תודה רבה לך.

יש לנו כאן את מנהלת התכנון של עיריית תל אביב, אחר כך אנחנו נשמע גם את משרד הפנים. בבקשה, גל.

שלום לכולם. אני גם מבקשת מאוד לברך על הדיון הזה, אלה נושאים שאנחנו עוסקים בהם פה יום יום. אני עובדת סוציאלית קהילתית בעיריית תל אביב-יפו מעל 20 שנה, היום מנהלת את יחידת תכנון ופיתוח ובקרה במינהל השירותים החברתיים ונתבקשתי להתבקש בדיון מטעם מנהלת המינהל.

היה לי כל כך הרבה מה להגיד במהלך כל הדיון ולהתייחס להמון דברים ואני אנסה מאוד מאוד לקצר וכן אולי להביא במעט את התמונה התל אביבית בימים האלה, בימי קורונה. התשתית הקהילתית בתל אביב היא תשתית היסטורית ומצוינת. יש פה עבודה סוציאלית קהילתית, אני מרשה לעצמי להגיד סוציאלית קהילתית כי זה מקצוע וגם זה הדגש שאני ארצה לדבר עליו. יש פה תשתית מצוינת היסטורית, שכמו שאת אמרת, היא מהווה את התשתית, את המשאב שלנו היום להתמודד עם משבר הקורונה ולהסתייע, להישען וגם להעצים, גם בגל הראשון, שהיו לו את המאפיינים שלו, וגם היום בגל השני.

אני רוצה להביא כמה דוגמאות קטנות. לדוגמה אצלנו בתל אביב הוקם משל"ט, מרכז שליטה, שהמטרה שלו היא להפסיק, לעצור את שרשרת ההדבקה. אני יודעת שזה ייחודי לתל אביב, ובכל זאת התפיסה הכול כך מוטמעת פה של שותפות עם הקהילה, התפיסה שאומרת שהידע לא נמצא רק אצלנו, פקידי העירייה, אנשי המקצוע, הידע נמצא אצל התושבים. אנחנו יכולים לבוא עם הכלים, עם הידע המקצועי, עם התיאוריות והמודלים, אבל הידע האמיתי, איפה כואב, איפה חלש, איפה גם המשאבים, איפה העוצמות, איפה החוזקות, הידע הזה נמצא בקהילה. לכן מהתחלה תהליך העבודה, הפעילות של משל"ט הקורונה נעשית בשותפות עם הקהילה.

אם אנחנו זיהינו על פי נתוני החולים של משרד הבריאות, אם זיהו אזורים שיש בהם אורות אדומים, אזורי הדבקה, הקהילה הזרה לצורך העניין, היה בהתחלה, אחר כך קצת יפו, ישבו פה אנשים, חבר'ה פעילים מהקהילה הזרה ויחד איתנו חשבו איך נכון להיאבק בדבר הזה, איפה חשוב לתקוף אותו, איך מנסחים מסרים, מי המנהיגות המקומית שאיתה צריך לעבוד, הפורמלית והלא פורמלית, איזה שירותים בקהילה אלה שירותים משמעותיים ששווה לעבוד יחד איתם ולהכניס אותם לסיפור הזה.

וגם זה דובר פה, הסיפור של שיתוף פעולה בין שירותים, טיפות חלב, חינוך, מרכזים קהילתיים, כמובן עובדים סוציאליים. כל הסיפור הזה, אגב, נעשה בתוך מינהל השירותים החברתיים, יש לזה משמעות עצומה. אנחנו היינו מפעל חיוני מהתחלה ואנחנו מהתחלה היינו פה. הקשר עם הלקוחות שלנו, עם התושבים בשכונות היה מהותי לטובת גם איתור צרכים וגם היכולת לפתח ולזהות את המענים המתאימים ביותר לפי אזור ולפי קהילה. חשוב להגיד שבתל אביב יש לנו קהילות מגוונות, יש פה אזורים שהם באשכול 2 ויש פה אזורים שהם באשכול 8, לכל אזור יש את המאפיינים שלו ואת הייחודיות שלו וצריך את ההתייחסות שלו.

גל, אם אני רוצה רגע לסכם את הדברים שאת אומרת, אתם בעצם ערוכים כל הזמן למשברים שמתרגשים עליכם, נכון? זאת אומרת זה לא משהו שנבנה עכשיו במיוחד לטובת המשבר, אלא משהו שאתם יצרתם כדרך שבשגרה?

חד משמעית. אמרו את זה קודם פה לפניי, חוסן קהילתי לא נבנה ביום, הוא לא נבנה בחודש ולא בחודשיים, חוסן קהילתי הוא תהליך של יצירת אמון, הוא תהליך של פיתוח עוצמות, הוא תהליך של יצירת שיח, וזה בעיניי כל כך משמעותי, יצירת שיח נכון בין הממסד, כשהממסד זה גם הרשות וגם גורמי ממשלה, לצורך העניין. כמה פעמים מגיעים אלינו האנשים של משרד הרווחה ואנחנו יוצרים את החיבורים הנכונים כי זה חשוב, כי גם שם יש ידע. השיח הזה, אגב, הוא בעיניי המפתח, אם לא יהיה שיח בינינו אנחנו לא נוכל לעבוד עם הקהילה.

אני רק רוצה להגיד לסיום, כמו שחולה צריך רופא ככה הקהילה צריכה עובד סוציאלי קהילתי. יש מעט מדי, יש מעט מדי במדינה שלנו עובדים סוציאליים קהילתיים. עובד סוציאלי קהילתי יודע לעשות את כל הדברים היפים שדוברו פה, את כל הערכים היפים שנאמרו בדיון החשוב הזה יודעים לעשות בפועל, יודעים ליישם, יודעים לייצר, ממש יודעים לעשות את זה. התורה קיימת, הידע קיים, המיומנויות קיימות, הרצון קיים, המוטיבציה קיימת, חסרים האנשים. זהו, תודה רבה.

תודה רבה לך, גל. אנחנו נעבור לנציג משרד הפנים, אלי, בבקשה.

אלי, מנהל אגף פס"ח, משרד הפנים, אחד האגפים במינהל החירום. בסופו של דבר משרד הפנים כמאסדר את הרשויות המקומיות, בתוך התהליך עצמו, במוכנות של הרשויות לחירום, הוא עובד בצורה שוטפת מול הרשויות המקומיות, יחד עם כלל משרדי הממשלה. המושג של חוסן קהילתי הוא חלק מהמרכיבים של המוכנות של הרשות המקומית בכלל הגופים השונים בהיבטים של מוכנות לחירום.

כל התהליך שקורה היום וכל נושא העברת חלק מהאחריות לרשויות המקומיות, וחלק מהדברים שדיברו עליהם קודם גם חובב וגם סרג', על הכנס הווירטואלי שבוצע אתמול, הוא תהליך שבסופו אנחנו מבינים את החשיבות של הרשות המקומית בתהליך ההתמודדות אל מול מגפת הקורונה וכמובן בחיבור אל מול התושבים ברשויות המקומיות והוא מאגד בתוכו את כלל הגופים, יחד עם פיקוד העורף, יחד עם משרד הבריאות, יחד עם המרכז לשלטון מקומי כדי לתת את התהליך הזה בצורה נכונה. הרשויות המקומיות הן אלה שיודעות להגיד מי הם המתנדבים, איזה גופי התנדבות קיימים אצלם ואת המענה הנכון.

מבחינת משרד הפנים אשכול הרשויות, וזה דובר פה בחלק מהתהליך המחקרי, המודל הזה של אשכולות, נכון, הוא התחיל כמודל כלכלי, הוא התחיל ב-2013, והוא התחיל עם חמישה אשכולות והיום יוצרים עוד עשרה אשכולות מתוך כוונה להגיע סך הכול ל-15 אשכולות. אנחנו בתוך התהליך, בהבנה של תחום החירום, נכנסים לתוך היבטי האשכולות והיום יש כבר מכרז ראשון שרץ להיבטים של קב"ט של אשכול רשויות ואז התהליך הזה מביא בסופו של דבר גם את ההיבטים של חירום לתוך התהליך שהתחיל כתהליך כלכלי וייכנס גם לתהליך חירום.

הסיוע בין הרשויות הוא כלי חשוב. בתוך התהליך של ההבנה שלכל רשות יש תהליכים של סיוע בין רשויות, גם באמצעים וגם ביכולות, וראינו את זה גם תוך כדי התהליכים, זה עלה גם אתמול בכנס הווירטואלי, עלה ראש עיריית דימונה שדיבר על איך הוא הצליח למגר בסופו של דבר את הקורונה בגל הראשון ואת המידע שהוא יכול להעביר לרשויות האחרות. אני חושב שהתהליכים האלה של החיבור בין החוסן הרשותי לבין החוסן הקהילתי שמשפיע בסופו של דבר על החוסן האישי הוא כלי שיאפשר לנו בסוף את תהליך ההתמודדות ומשרד הפנים נותן את כל המעטפת הנדרשת כדי לאפשר את אותו תהליך אל מול הרשויות המקומיות.

תודה רבה, אלי. רק אני אשמח אם אתם תוכלו להעביר אינפורמציה, ובכלל אני מניחה שאתם נשענים גם על מחקרים נוספים, לראות איך אנחנו יכולים מתוך השטח, מתוך הממצאים האמפיריים, לייצר מודלים שהם משמעותיים. אני יודעת איך השלטון המקומי עובד, אני יודעת מה הקשר בין משרד הפנים לבין הרשויות המקומיות ובסוף אתם יודעים לזהות יותר טוב מכולם שבמקומות שיש חוסן קהילתי חברתי אמיתי ברשות גם הרשות יודעת להתמודד עם משברים שונים ומגוונים, אגב, שלא קשורים רק לקורונה או לביטחון או לדברים אחרים. שווה לבנות את זה, יכול להיות שזאת ההזדמנות שלנו לשים את האצבע על הנקודה המאוד חשובה הזאת.

אין ספק.

תודה רבה. אתם רוצים, ענת ורן, להתייחס בדברי סיכום לפני שאני מסכמת את הדיון?

אולי רק במשפט אחד. קודם כל תודה רבה שוב על שהזמנת אותנו ועל זה שיכולנו להעלות את הנושאים החשובים האלה, היה נפלא לשמוע על הדברים הנהדרים שנעשים. אמר מולי להד מאוד נכון, בסופו של דבר אנחנו מדברים על איגום יכולות, איגום משאבים, שיתופי פעולה בין המגזרים השונים, כמו לדוגמה בין המגזר השלישי והממשלה. צריך לזכור שעתות משבר והחרדה המלווה להם גורמים להתכווץ, לחפש קרקע יצוקה וביטחון שאינם בהכרח עולים בכפיפה אחת עם פתיחות לשיח ולשיתופי פעולה, אנחנו מחפשים ודאות שהיא דווקא יותר הומוגנית. אני שואל את עצמי באיזה אופן גם היוזמות השונות של הדוברים השונים מתכתבות אחת עם השנייה, מתוכללות בעבודה רוחבית.

שרק ימשיכו ושרק נמשיך. כמו שנאמר, הידע נמצא אצל אזרחים, אצל תושבים. חבר הכנסת לוי אמר שכשהם ישבו עם ראשי רשויות הבינו שאפשר לעשות סגר בשכונה ולא בעיר, ואלה תובנות שלומדים רק כאשר נעשים שיתופי פעולה, ושרק נמשיך להטמיע את התפיסה של עבודה בשיתוף פעולה. תודה רבה שוב.

תודה רבה, רן. ענת, את רוצה להתייחס?

אני גם רוצה להגיד תודה והיה פשוט נעים לשמוע על כל היוזמות שמתרחשות, יישר כוח לכולם וכמו שרן אמר, שנשכיל להמשיך ולשתף פעולה.

אז תודה רבה לכם, ד"ר רן קוטנר וד"ר ענת אברהמי מרום וגם לכל המשתתפים בזום, קודם כל על זה שיצרתם איזה שהוא קטליזטור להבאת הדיון החשוב הזה לשולחן בתוך כל השיח שאנחנו מקיימים כל הזמן בהיבטים הרפואיים והכלכליים שהם באמת בוערים על סדר היום. דליה לב שדה אמרה כאן משפט שהוא כל כך חשוב, שלא תמיד המדינה מכירה את כל הכלים שיש לה ואת כל המוסדות שיש לה ואני חושבת שהדיון הזה נתן לנו הזדמנות להיחשף לתוכניות ולפעולות באמת היוצאות מן הכלל שמתקיימות ברשויות ואני מקווה שיש עוד ועוד רשויות שגם שם זה מתקיים.

ברשותכם אני אסכם את הדיון ואני אומר, בדומה לתיאוריה של תהליך החברות שמדברת על מעגלים של השפעה והיא מתייחסת מהמעגל האישי למעגל של המשפחה, למעגל של הקהילה, של היישוב, של טלוויזיה וכו', ככה אני רואה את המעגלים של החוסן. אני חושבת שזה בלט מאוד כאן על השולחן, גם על רמת החוסן הלאומי שבסופו של דבר בתוכה יש את העניין של החוסן הקהילתי חברתי שיכול להיות ברמת אשכולות והוא יכול להיות ברמת יישוב, והוא יכול, כמו שאמר גם מולי להד, להיות ברמה של תאים, זאת אומרת של חלקים. דיברתם פה על שכונות, על קהילות קטנות בתוך הקהילה הכוללת. אני חושבת שאם אנחנו נדע לפרק את הדבר הזה ולתת מענה לכל אחד מהמעגלים האלה אז נצליח גם לעשות עבודה שהיא יסודית וטובה שתעזור לנו בעתות חירום.

ראשי הרשויות הם השותפים לדבר הזה, הם גורם המפתח בהתמודדות ובהתארגנות גם במאבק הקורונה, ואני מברכת על כך שאנחנו במגמה של להעניק להם יותר ויותר סמכויות ממש לניהול המשבר, ניהול המשבר בתוך היישובים השונים. אין ספק שיצירת רשת של קשרים בין ראשי הרשויות השונות תעזור גם להתמודד ברמה האזורית.

דיברנו על כך שחשוב מאוד לבנות בשגרה את התשתית הקהילתית שתסייע בחירום, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת תשתיות חומריות, דיברו כאן על טכנולוגיות וכו', אנחנו פוגשים את זה, אגב, גם בחינוך וגם בתחומים נוספים, אבל מה שחשוב לי לומר כאן על השולחן זה שכשתחלוף הקורונה, אנחנו מאוד מקווים שהיא תחלוף במהרה, שאנחנו לא נרפה מהנושא החשוב הזה כי לצערי הרב אנחנו מגיעים לעסוק בחירום ובחיזוק הקהילה בחירום רק בעתות חירום ואני מקווה שאנחנו נשכיל הפעם לעשות את זה גם בזמן שגרה. נתנו לנו פה דוגמה טובה בתל אביב, הם היו כבר ערוכים למשבר הזה כי הם טיפלו בזה כל הזמן.

אני מקבלת בהחלט את זה שצריכה להיות מִנהלת חברתית או זרוע חברתית, איך שתקראו לזה, בתוך המנהלת הכללית של 'מגן ישראל'. אין שאלה שזה נדבך בפני עצמו שצריך לתת עליו את הדעת, ואגב הדיון הבא שלי ממש בעוד כמה דקות יעסוק בנושא של בריאות הנפש וכל ההיבט של פסיכולוגים ציבוריים שגם שם זה חלק ממענה קהילתי שצריך לתת אותו.

אנחנו נבקש מהממשלה לקדם את החלטת הממשלה של המשרד לשוויון חברתי שעוסקת בתיאום ושיתוף הפעולה בין הממשלה, שלטון מקומי, חברה אזרחית לחיזוק היערכות העורף למצבי חירום. כל השם הארוך הזה, אנחנו נכתוב אותו בצורה מסודרת, אבל הרעיון הוא באמת לראות איך אנחנו מחברים את כל הרשויות כדי שכולם יוכלו לשתף פעולה בהיערכות לעתות משבר.

והכי חשוב, ואת זה הייתי רוצה לשים בגדול בגדול על השולחן כאן, זה הנושא של שיתופיות, של שיתוף הציבור, שיח מתמשך עם הציבור, עם הקהילה, עם האזרחים, לא רק שהחוכמה נמצאת שם, הם צריכים אותנו בצורה מאוד ברורה ונהירה וזה חלק ממה שיעזור לנו גם לבנות את החוסן שלהם, את האמון שלהם וכמובן את ההירתמות שלהם למאבק הזה.

אז תודה רבה לכולכם ואנחנו כמובן נעקוב. תודה רבה, הדיון נעול.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.