פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
ועדת הכלכלה
10/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 44
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ' באב התש"ף (10 באוגוסט 2020), שעה 9:35

יבוא תבואות למדינת ישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
שרן מרים השכל
עידן רול
אנטאנס שחאדה

שלמה ברימן - מנכ"ל חברת נמלי ישראל

יגאל מאור - מנהל רשות הספנות והנמלים

יורם זבה - נשיא לשכת הספנות הישראלית

משה זנה - מנכ"ל נמל אשדוד

יוני איזקוב - מנכ"ל קוראל שירותי ים בע"מ, חבר איגוד יבואני התבואות

ישעיהו בארי - מנהל מח' יבוא, שטיבל בע"מ – טחנות קמח

איתי רון - מנכ"ל ובעלים של חב' צנציפר, יו"ר איגוד יבואני התבואות

איתן שיינר - סמנכ"ל רכש אסטרטגי וסיכונים, שמן תעשיות

טל שמעון - מנכ"ל סולבר, חבר איגוד יבואני התבואות

דוד כהן - סמנכ"ל תפעול, נמל חיפה

עידית חנוכה

אור שושני



יבוא תבואות למדינת ישראל

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלכה של הכנסת, היום 10 באוגוסט 2020, כ' באב התש"ף. הנושא הוא יבוא תבואות למדינת ישראל. אני אומר לכם בכנות, קיבלתי את הפנייה של יבואני התבואות ובצוק העיתים של הקורונה, כשכל הענפים במשבר, אמרתי לעצמי, בוא נשים את הזבוב הטורדני הזה בצד. אבל כשהתפנינו ונכנסנו לנושא הזה גילנו שהסוגיה הזאת דורשת התערבות באופן מיידי. ולכן שמנו את זה על סדר היום, וזה לא מובן מאליו, כי הסוגיות הן רבות ואין תחום שקשור לכלכלת ישראל שלא נפגע ממשבר הקורונה. אבל באותה נשימה, אסור לנו להפקיר את השוטף. אנחנו כאן כדי לשמוע את המצוקה האמיתית. ואני אומר לכם בכנות, אני מאמין שצופים בנו ברשת והרבה לא מבינים את התחום, לא מכירים. אני הייתי, בכיתה ה' אני חושב, בטיול שנתי בממגורות דגון. מעבר לזה זה לא מעניין, אף אחד לא יודע איך זה מגיע, איך זה נפרק, מתי זה נפרק, כמה זמן זה לוקח וכו'. אני אתן את הבמה לאיתי רון, שיציגו לנו את הבעיה.

קודם כול תודה שקיבלתם אותנו. שמי איתי רון, אני מנהל את צנציפר, חברה ליבוא תבואות ומספוא. אנחנו יבואנים של תבואות לארץ.

תנסה לתת לנו תמונה כללית על הענף, אני לא אגביל אותך.

בשמחה. קודם אגיד שבשנים האחרונות אני מכהן כיושב-ראש איגוד יבואני התבואות.

מדינת ישראל מתבססת על יבוא בשביל המזונות הבסיסיים ביותר שלה – חיטה לקמח, סויה לשמן, קנולה, תירס ושעורה למשק החי. ההיקף השנתי שלנו גדל באופן יחסי לגידול באוכלוסייה. ככל שיש יותר אנשים, אוכלים יותר. בשנה שעברה הבאנו בערך 5.5 מיליון טון, וזה גדל כל שנה ביחס ישיר לגידול באוכלוסייה, זאת אומרת בערך 2% בשנה, שבחשבון גס זה בערך 100,000 טון בשנה. זאת אומרת שבעוד שנה אני אביא עוד 100,000 טון, שנה אחר כך עוד 100,000 טון, בתוך חמש שנים עוד חצי מיליון טון, ובתוך עשר שנים עוד מיליון טון. מדינת ישראל גדלה ומתרבה וכולם רוצים לאכול. ההיקף הכספי של היבוא לארץ הוא בין שבעה לעשרה מיליארד שקל כל שנה.

מה לגבי הגידול המקומי?

הוא שולי. לא כדאי לגדל בארץ תבואה. כמעט הכול זה יבוא, 95%. אין מספיק אדמה ואין מספיק מים, ולכן זה לא כדאי כלכלית.

צריך להבין שככל שהמחיר של התבואה עולה גם המחיר לצרכן עולה. העלות של הפריקה בנמל היא מרכיב מאוד מאוד חשוב בסל העלויות של התבואה לצרכן הסופי. אם החיטה מתייקרת אז מחירי הקמח מתייקרים או מחירי הפסטה מתייקרים או השמן מתייקר. וזה מתייקר אחד לאחד, זאת אומרת שהנחה או הורדה במחירי הפריקה, משמעותה הורדת מחיר גם לצרכנים.

בשנה שעברה אוניית תבואה ממוצעת שהתה בנמל, מרגע שהיא הגיעה ועד שהיא סיימה לפרוק, עשרה ימים בחיפה ו-11 ימים באשדוד. בשנת 2013, שהיינו פחות אנשים וצרכנו פחות תבואה, אותה שהות הייתה בין חצי לשליש מהזמן. זאת אומרת, המצב נהיה גרוע משנה לשנה, בגלל שיש יותר יבוא ובגלל שהתשתית לא גדלה בקצב שבו גדל היבוא.

הוספת נמל אחד זה לא מספיק?

הנמלים החדשים הם נמלים מוטים למכולות, אין להם את הציוד הרלוונטי לפריקה של תבואות.

איפה אתם פורקים היום?

או בחיפה או באשדוד. 80% בחיפה ו-20% באשדוד. הבעיה היא שהחלוקה הגאוגרפית של הלקוחות זה 50/50, ומה שקורה בפועל זה ש-30% עודפים נפרקים בחיפה ויורדים דרומה. מדובר על סדר גדול של מיליון טון, שזה 30,000 משאיות כבדות, כלומר בערך 100 משאיות ביום.

למה לא פורקים 50/50?

אחת הבעיות זה חוסר יעילות בנמל אשדוד.

תפרט.

אנחנו לפני שבועיים פרקנו אונייה של 3,000 טון, שיחסית זו אונייה קטנה. פרקה אותה משמרת אחת בנמל אשדוד, במשך תשעה ימים. אונייה של טחנת קמח שטיבל, שיושבת באשדוד, פרקה 13 ימים במקום יומיים או שלושה.

העלויות?

בחשבון גס העלויות הן בערך 150 מיליון שקל בשנה.

שזה מושת כולו על הצרכנים?

חד וחלק.

לא הבנתי למה זה לקח תשעה ימים?

האונייה הספציפית שלי – שאני הבאתי אותה ואני שילמתי את הקנס בגינה – הגיעה לנמל, לנמל לא היה רציף - - -

מתי היא הגיעה? תן נתונים, אל תקמץ.

האונייה הגיעה ב-6 ביולי בשעה שתים עשרה ועשרים. היא חיכתה בחוץ עד שיתפנה רציף, עד 15 ביולי. בשש וחצי היא נכנסה. תשעה ימים רק של המתנה. אחרי זה היא פרקה, התקלקל המנוף, ובמקום לסיים את הפריקה במשמרת אחת היא פרקה חלק מהמשמרת, לא נתנו לה משמרת ב' ולכן היא חיכתה עוד יותר, ורק למוחרת היא סיימה את הפריקה, ב-16 ביולי בשעה שתיים וחצי.

למה לא נתנו לה משמרת ב'?

שאלה מצוינת. אחת הבעיות שמפריעות לנו זה מחסור בכוח אדם. אין להם מספיק כוח אדם לתת לנו - - -

לנמל אשדוד אין מספיק כוח אדם?

לנמל אשדוד אין מספיק כוח אדם. ואנחנו מבקשים מהם: בעת הזאת, כשיש מאות אלפי מובטלים בישראל, גייסו עוד מספיק עובדים כדי שתוכלו לתת לנו מענה, כדי שהאונייה לא תחכה. תבינו, האונייה הזאת שתפסה את הרציף ליומיים מיותרים הייתה יכולה להיפרק קודם, ואז עוד אוניות היו נכנסות וכל התור היה מתקצר.

איתי, כמה זמן אתם מתמודדים עם המצוקה הזאת?

כל שנה יותר גרוע.

אני שואל כמה שנים אתם יודעים על הבעיה הזו?

יודעים הרבה שנים. אני אתן לך נתונים. רשות הספנות מרכזת נתונים. היא מרכזת את היחס בין מה שאנחנו מבקשים לבין מה שאנחנו מקבלים. זאת אומרת, אנחנו באים לנמל ומבקשים ידיים לפרוק את האונייה, והשאלה היא כמה ידיים הנמל באמת נותן לנו. לפי נתונים רשמיים של רשות הספנות, בשנת 2009 נמל אשדוד נתן 85%, ובצובר כללי, שזה כמעט אותו דבר, נתנו אפילו 98%. זאת אומרת שמי שביקש קיבל. באה אונייה, ביקשה משמרת או שתי משמרות, קיבלה אותן. פרוק ותיסע. בשנה שעברה, 2019, זה היה 43%. חצי. כלומר, פחות מחצי מכמות הבקשות נתקבלו.

זה רק בתחום התבואות?

תבואות ומטען כללי.

במכולות אין מצוקה?

גם במכולות הם ירדו באחוזים. באשדוד הם ירדו מ-83% ל-49%.

כי היבוא עלה. יש גידול ביבוא אבל מכסת העובדים והמתקנים נשארה אותו דבר.

כן. שוב, אנחנו משקפים צורך אמיתי בידיים עובדות.

איתי רון, אני רוצה שתשתחרר. למרות שאתה חי בהוויה מסוימת של הנמלים, של משרד התחבורה, של רשות הספנות, אני רוצה שתשתחרר ותאמר את כל אשר על ליבך, כי אני רוצה להביא לסיכום מעשי ולקבל תשובות מעשיות. התחושה שלי היא שאתה סוקר את המצב אבל אתה לא מכניס ידיים עד הסוף. אני מבקש: או שתשתחרר או שאני אתחיל לחלוב.

אנחנו צריכים להבין אם זה נוהל קבוע, אם תמיד יש את העיכובים האלה, אם יש אי-סדרים באיך שקולטים את האוניות, אם זה רק מחסור בכוח אדם, מה הייתה התשובה של נמל אשדוד. אנחנו מנסים להבין את התמונה.

מה המצב בנמל חיפה.

רגע, אני אתן לכם, אבל אני קודם כול רוצה לשים את הבעיה. נניח שנמאס לכם מנמל אשדוד ואתם הולכים לחיפה. יש שני נמלים בחיפה, נכון?

לא מדויק. יש את מספנות ישראל ויש את דגון חיפה.

אחד?

כן.

נניח היית רוצה להביא את כל היבוא של התבואה דרך חיפה – יש לך מענה מלא?

זה בדיוק מה שקורה היום. מה שקורה היום זה שנמל חיפה, דגון חיפה, עמוס בצורה מסוכנת.

ושם אתה מקבל שתי משמרות אם אתה צריך?

גם שלוש, כולל מוצאי שבת. שישה ימים בשבוע, כמה שעות לפני כניסת השבת, כמה שעות אחרי כניסת השבת - - -

אז למה אתה לא עובר לחיפה?

שאלה טובה - - -

רגע, אני שואל שאלה. עלות השינוע לאזורים בדרום היא לא יותר זולה מהקנסות שאתה חוטף?

יותר קטנה. שטיבל פורק בחיפה 30,000 טון חיטה, שזה 100 משאיות כבדות שמטיילות דרומה. זה טמטום ברמה לאומית, זה לא הגיוני. זה תאונות דרכים, זה עומס בכבישים - - -

אתה מרגיש שמישהו מתמודד עם המצוקה הזאת?

אני לא יכול, אני נלחם בטחנות רוח.

אני לא שואל לגביך. הרי הבעיה ידועה. היא ידועה לנמל אשדוד, היא ידועה למספנות ישראל, היא ידועה למשרד התחבורה, נכון?

כן.

מישהו מתמודד עם זה? הייתה פעם ישיבה בנושא הזה?

יש מיליון ישיבות אבל לא יוצא כלום. אני אסביר לך מה קורה היום. תאר מצב שיש לך סופרמרקט ויש לך מלא עמדות, אבל בעל הסופר רוצה להרוויח הכי הרבה כסף, אז הוא שם מעט אנשים שיטפלו בלקוחות. אם אתה שם בסופרמקט עמדה אחת מאוישת, יכול להיות שיהיה לך תור של שלוש שעות ואתה באופן אישי תתחרפן ולא תבוא לסופר הזה יותר. אבל אם הסופר הזה הוא מונופול אתה תשלם כל מחיר ואתה תעמוד שלוש שעות בתור. אין לך ברירה.

ידעתי שבסוף אני אחלוב אותך.

בעל הסופר – שזו מדינת ישראל, כי היא הבעלים של נמל אשדוד – רוצה למקסם את הרווחים שלו ולכן הוא שם רק שתי עמדות מאוישות, כי ככה הוא משלם פחות כסף לעובדים. אבל הלקוחות סובלים וכלל המשק מפסיד המון כסף.

מי שמשלם בסוף את השכר זה אתם ואז הציבור.

אני רוצה להרחיב על עוד דבר. יש אלמנטים של השקעה בתשתית. בנמל אשדוד התקבלה החלטת דירקטוריון ב-2008 לבנות מסוע גרעינים. לייעל הפריקה. אלא שרק ב-2022, אולי 2023, הפרויקט הזה ייגמר. יש כאן איחור מטורף.

אה, אז יש תוכנית - - -

כן, אבל זה באיחור. המדינה גובה מאיתנו סדר גודל של עשרות מיליוני שקלים כדמי תשתיות. אנחנו משלמים כדי שישקיעו בתשתיות, הכול בחוק. אלא שלא לוקחים את הכסף אלינו, אלא לוקחים את הכסף ובונים תשתית של קונטיינרים או תשתית של דברים אחרים. בסדר, זה לגיטימי, אבל אנחנו סובלים מהיעדר תשתיות.

תודה. יוני איזקוב, בבקשה.

בוקר טוב, שמי יוני איזקוב, אני מנכ"ל של קוראל שירותי ים, חברת ספנות. אנחנו אחד מסוכני האוניות הגדולים בתחום התבואות, ואני גם משמש כסגן של איתי באיגוד יבואני התבואות.

אני רוצה להשלים כמה נתונים עובדתיים. נכון להיום בממגורות דגון חיפה משך ההמתנה לכניסה של אונייה הוא 12 יום. באשדוד משך ההמתנה הוא בערך שמונה ימים.

מה הממוצע בעולם בנמלים בסדרי גודל כמו שלנו?

בעולם הכלל הוא הפוך: הרציף מחכה לאונייה ולא האונייה מחכה לרציף. זאת אומרת שבדרך כלל אתה מגיע לנמל והרציף כבר מחכה לך.

יש היום 150,000 טון של גרעינים שממתינים לפריקה בממגורות דגון בחיפה, ועד שבוע הבא יגיעו עוד 200,000 טון. תחשוב מה יקרה פה בחגים, המצב יהיה עוד הרבה יותר גרוע.

בנמל אשדוד היום בבוקר יש 11 אוניות בתור, וכמו שאמרתי, המתנה של בערך שמונה ימים.

לשאלתך, העניין הזה לא קשור לקורונה. המשבר הזה מלווה אותנו כבר הרבה שנים. לטווח הארוך יש את הסוגיות של התשתיות. דיברנו על ממגורות חיפה. היום הניצולת של ממגורות דגון בחיפה, בשנת 2020, היא 97%. זאת אומרת שאי אפשר להכניס לשם יותר סחורה. שאלת קודם למה אנחנו לא לוקחים את האוניות לחיפה. זה כי אי אפשר לקחת את האוניות לחיפה, כי הניצולת שם היא כבר 100%. בדגון חיפה הבעיות הן אחרות, ממגורות בתוך העיר, אבל אני לא איכנס לזה. בנוסף, יש גם את בניית המסוע והרחבת הממגורות באשדוד.

אבל עם כל הכבוד לתשתיות, שבאמת לוקחות הרבה מאוד שנים, אני חושב שהבעיה העיקרית היום היא רמת השירות. ובשביל זה צריך רק יותר אנשים, זה הכול. ושיהיה ברור, אין מחלוקת לגבי הצורך בעובדים, המחלוקת היחידה היא איך לגייס אותם.

התשתית באשדוד תענה על הצרכים אם יהיו עובדים שיאיישו את המשמרות?

שאלה מצוינת. אני חושב שאם היו מספיק עובדים בנמל אשדוד אפשר היה להכפיל או לשלש את התפוקות של הפריקה של התבואות. כשנמל אשדוד מקצה מספיק עובדים הוא עובד טוב, קצבי הפריקה הם טובים. אז תנו יותר עובדים, הנמל ירוויח יותר, העלות של הפריקה תרד וגם האזרחים ירוויחו. שתבינו, הבעיה של יבוא התבואות הוא לא רק של נמל אשדוד, הוא גם של נמל חיפה. זאת בעיה לאומית. כמו שהמדינה בנתה בשבעה מיליארד שקל שני נמלים לפריקה של מכולות ובעצם תכננה 40 שנה קדימה את תחום המכולות – את אותו הדבר צריך לעשות בנושא התבואות.

במכולות חלק מופרט.

נכון, אבל זה לא קשור להפרטה, אני רק אומר שהמדינה תכננה, ובצדק, 50 שנה קדימה. ככה צריך גם בתחום התבואות. לא יכול להיות מצב שיש 30,000 משאיות על הכבישים עם תבואות דרומה, זה לא נתפס. חייבים איזושהי תוכנית אסטרטגית לאומית שתטפל בכל המכלול – הרכבת, הכבישים של הממגורות, הבנייה של התשתיות, המחשבה קדימה. בנייה של תשתיות זה סדר גודל של עשר שנים עד שאתה משלים את התשתית. עד אז כבר יהיו עוד מיליון טון. ואתה לא בונה את זה רק עשר שנים קדימה. ראינו בשבוע שעבר מה קרה לממגורות בביירות בפיצוץ הגדול. שם המצב הוא די דומה, יש שם ממגורה אחת שקולטת בערך 80% מהתבואות בלבנון, והיא נחרבה. תאר לך מצב כזה פה, זה לא יעלה על הדעת.

אנחנו נישאר בלי אוכל במצב כזה.

אנחנו צריכים להבטיח את ביטחון המזון למדינה בחשיבה מערכתית לאומית, ולא רק של נמל זה או אחר.

אני חוזר לנקודה של כוח אדם. אין מחלוקת, כל מי שתשאלו יסכים שיש בעיה של כוח אדם ושחייבים לגייס עובדים ולא לחכות עוד שנה או שנתיים שהתשתיות יהיו מוכנות או שיבוא מפעיל חדש לחיפה. אסור לחכות, המצוקה היא כאן ועכשיו.

נמל אשדוד, כמה עובדים אתה צריך?

בוקר טוב לוועדה, שמי משה שיקו זנה, מנכ"ל הנמל מזה כחצי שנה. לפני כן הייתי בחיל הים 33 שנה. אני מצטרף פה למה שנאמר, אבל הפוך. קודם כול, יש בעיה. יש בעיה בקצב, בתפוקות, ולכן נמל אשדוד השקיע מעל 220 מיליון שקל בשיפור התשתיות כדי להתאים את הנמל לתשתיות החדשות.

אני אתן קצת רקע לפני שאני אצלול לכיוון התבואות. אנחנו מדברים על נמל שמעסיק 1,386 עובדים, מתוכם 1,000 עובדים בקו המים, כלומר אנשים שקמים בבוקר ועסוקים בפריקה או בטעינה של אוניות או באחזקה של כל הציוד שנמצא על קו המים. דרך אגב, שבוע שעבר הייתי פה בנושא אוכלוסיות מגוונות – איך אנחנו משאירים חבר'ה מצוינים מהעדה האתיופית. בנוסף, אנחנו מעסיקים גם חרדים ומעסיקים מכל האוכלוסיות - - -

כמה עובדים ערבים יש בנמל?

אתה תופס אותי קצת לא מוכן בשאלה הזאת.

אם היית שואל בחיפה היית מוצא יותר. אני אגיד לך את האמת, אני דווקא לא אוהב שנותנים סקירה כזאת, כי כל עוד אנחנו עוסקים בקטע הזה של להשתדל להעסיק אוכלוסייה אתיופית, חרדית וערבית זה אומר שיש לנו עדיין את הנגע הזה של אוכלוסיות מודרות. לכן כשאומרים לי "אנחנו עושים מאמצים להעסיק...", אני מתכווץ בתוך הכיסא, כי אני חושב שמזמן לא היינו צריכים להיות שם. אם הם עובדים טובים קלוט אותם, לא משנה איך הם נראים, מה הצבע שלהם, מה הם לובשים, מה הם חושבים ואיך הם מדברים. העיקר שיהיו עובדים יעילים.

אני לוקח את דבריך.

לא תשמע את זה מהרבה אנשים בכנסת, אבל הגיע הזמן לזה.

אתם רשות ממשלתית?

אנחנו חברה ממשלתית בע"מ.

קורונה. האירוע לא עובר ליד הנמל; לצערי היו לנו שישה חולים בקו המים ועוד עשרות עובדים שנכנסו לבידוד, מה שמחייב אותנו לשמירה על הרציפות ועל היתירות. נמל אשדוד עובד בקפסולות, מתוך אחריות שלנו, כי אנחנו מוגדרים כנמל חיוני וקיומי עבור מדינת ישראל, ולדבר הזה יש משמעויות. מה שאיתי חווה, ובצדק, זה חלק מהמשמעויות של זה שאני למשל לא נותן לבצע שעות נוספות במעבר בין המשמרות, מה שכן היינו עושים במצב רגיל כדי לתגבר את העובדים. אנחנו עושים זאת כדי שאם יש לי עובד חולה, שלא ייצר לי הדבקה בנמל.

אבל אם איתי היה סובל מזה רק בגלל הקורונה הוא לא היה פה היום.

אני אתן תמונת מצב עכשווית ותכף אני אצלול. אני מסכים שצריך לשפר מספר דברים בנמל, ותכף אני אסביר בפירוט רב מה אנחנו עושים.

לא, חשוב לי שתיתן לי תמונה האם הבעיה היא היעילות של הפריקה, או שהבעיה היא שבאמת חסרות ידיים עובדות.

אוקיי. אנחנו נכנסנו לתחרות. תחרות זה לא איזושהי עננה תאורטית. רק אתמול נכנסה אונייה לנמל אשדוד ופרקה את המנופים שאמורים לעבוד בקו המים. באפריל 2021 ייפתחו שני נמלים במדינת ישראל: נמל הדרום, שהוא לצידנו; ונמל המפרץ, שהוא ליד נמל חיפה. המשמעות של שני הנמלים האלה היא שנמל אשדוד יצטרך להיפרד או לפטר מאות עובדים. כ-200 עובדים. אנחנו מדברים על עוד כשמונה חדשים עד שהתחרות תחל, ואז נרגיש את הירידה. המשמעות של זה היא הסטת כוח אדם, כי בסופו של דבר נמל אשדוד מעולם לא פיטר עובד. המטרה שלנו היא להסיט עובדים מעולם המכולות לעולם התבואות.

הענפים שלכם נמדדים כל אחד בפני עצמו מבחינת הרווחיות והיעילות שלו?

כמו שהציג איתי קודם, כל ענף נמדד על ידי רספ"ן - - -

היום אנחנו עוסקים בתבואות.

אז אני עכשיו אעשה זום אין לתבואות.

תעשה זום אין גם מבחינת הרווחיות וגם מבחינת היעילות.

נמל נמדד בשלושה פרמטרים. אחד, רציפים. נמל אשדוד משקיע מעל שני מיליארד שקל, כבוד היושב-ראש, כחלק מרציף ייעודי לתבואות וגרעינים. איתי יכול להתעלם מזה, אבל אנחנו עושים רציף ייעודי, בדיוק כמו בדגון. למה? כי יש לנו פער. הדירקטוריון קבע את זה כחלק ממדיניות שנעשתה עם משרד התחבורה, מתוך הבנה שנמל אשדוד צריך לשפר את פריקת התבואות.

אתה מכיר בעובדה שהשאיפה צריכה להיות 50% מהיבוא?

אני רוצה להגיע ליותר מזה.

מה מנע ממך לעשות את זה עד היום?

זמן. כשאני מדבר על הפרויקט הזה צריך להבין שהמנופים בנמל אשדוד כבר עובדים, זה לא משהו תאורטי שיקרה עוד שנה-שנתיים. כבר היום יש מנופים בנמל אשדוד שמכינים את הרציף הייעודי עבור איתי.

תאריך היעד?

סוף שנה הבאה הרציף יהיה מוכן, והמסוע יהיה מוכן ב-2022, ואני מקווה שאפילו נצליח להקדים את לוחות הזמנים האלה. ברמה החודשית אנחנו מאיצים את הפרויקט ושמים לו את כל המשאבים. מדובר גם על מסוע, שנמל אשדוד יחד עם חנ"י – חברת נמלי ישראל – השקיעו בו מעל 220 מיליון שקל.

כמה אותו מסוע יוכל לפרוק?

המסוע לא עובד לבדו, אנחנו קנינו למסוע הזה מִדְלֶה שיפרוק בקצב של 1,500 טון לשעה. אני מדבר על רכש שכבר יצא לדרך.

וכמה אתם פורקים שם היום?

היום אין לנו רציף ייעודי. כשהוא אומר שהוא מחכה, זה בגלל שהוא מתמודד עם אוניות מלט שמגיעות, אוניות עצים, אוניות ברזל – מוצרים שמדינת ישראל זקוקה לכולם. אבל איתי צודק מבחינת האינטרס שלו כשהוא אומר שהוא רוצה לקבל עדיפות.

אנחנו לא מבקשים עדיפות, שיקו.

נא לא להפריע, תן לו.

צריך להבין שיש תור תפעולי שלא הנמל קובע אותו, מי שקובע אותו זה רספ"ן. רספ"ן, רשות הספנות, היא הרגולטור שלנו.

דיברת על פריקה עתידית של 1,500 טון בשעה. כמה פורקים היום בשעה?

בקצב הרבה הרבה יותר נמוך.

בערך 300 טון לשעה.

ובנוסף, כל הרעיון של המסוע זה להסיע את הגרעינים ישר לממגורה, בדומה למה שקורה בדגון. אני יכול להגיד שאנחנו אפילו רוצים קצבים יותר טובים.

אם עדיין אין מסוע זה אומר שאנחנו בפיגור של 60-50 שנה בקטע הזה.

עוד שאלה קטנה. אתה אומר שאתם עומדים בפני פיטורים של 200 אנשים, והם אומרים לנו שאין לכם היום מספיק כוח אדם בשביל למלא את כל המשמרות. כמה כוח אדם נוסף יצטרך הרציף הזה והאם יש לכם את היכולת לגייס ולהחזיק את הצוות הזה?

איתי מכווין רק לכוח אדם, אבל צריך להבין שבעבודה בנמל יש שלושה צווארי בקבוק. אחד, רציפים - - -

הוא אמר לך שגם אם תביאי לו עוד 500 ידיים עובדות, אין לו תשתיות בשביל זה.

אבל האם זה נכון שיש משמרת א' אבל אין משמרת ב'?

הוא אמר לך מה הסיבות לזה. תסביר לה.

אם אין משמרת ב' אז יש פה גם מחסור בכוח אדם וגם לא מתפעלים במקסימום את התשתיות שקיימות כבר היום. אם הם לא מצליחים להתמודד עם התשתיות של היום אז איך הם יתמודדו עם התשתיות של 2022?

משה, רגע. אתה יודע מה ההבדל בין הרצאה אקדמית לפרקטיקה? הזמן. אנחנו רוצים ישר ולעניין. אני אשאל אותך שאלה אחת שתרכז את כל זה. יש מצב שהתשתיות האלה עומדות ללא פריקה בזמן שיש צוואר בקבוק בענפים מסוימים?

לתבואות מגיעים כל יום בין שבעה לשמונה זוגות ידיים, שזה צוותי עבודה. הטיימינג של הדיון הזה הוא טוב, כי חודשים אוגוסט וספטמבר הם חודשים שאנחנו צפויים לקבל בהם הרבה מאוד אוניות, ואנחנו נערכנו לזה מבעוד מועד. מה זה אומר שנערכנו? לאור העובדה שאני לא אגייס אנשים שעד שאני מכשיר אותם אני כבר אצטרף לפטר אותם... הרי איך שתתחיל התחרות והחברות יעברו לנמל השני, האנשים הלאה יעברו בין היתר לתבואות ולמטען הכללי, ולכן - - -

משה - - -

שנייה, אני אומר שוב. מה אנחנו כן עושים? ישבנו עם הוועדים - - -

תאמין לי שאם ארבעה ק"מ לידך היה נמל אחר והיית מתחרה בו, היית שוכר חברות פרטיות שיפרקו לך, היית מביא עובדים עונתיים, היית נערך במיוחד לפיקים. אני לא בא אליך בטענות, אני פשוט רוצה למקד את הבעיה ולחדד אותה. אם הייתה לך תחרות היית עושה הכול שלא יברח לך הקליינט.

זה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים הכול על מנת שלא יברח הקליינט.

אבל עכשיו אין לו ברירה, הוא לא יברח לך, בחיפה לא רוצים אותו, הם מלאים. משה, תבין, הטענה היא לא אליך, אתה צריך להתנהל יעיל מבחינתך. אתה יודע שאין לך לקוח שיברח לך כרגע, ואתה לא רוצה לגייס עובדים לפיקים, זאת הטענה. ואני אגיד לך את האמת, פה הרגולציה שלך לא... אני תכף אשאל אותו. תסכם לי בבקשה.

עוד שני משפטים. צריך להבין, נמל בנוי משלושה וקטורים. על רציפים דיברנו מספיק. על העובדים דיברנו אבל אני גם אסביר מה אנחנו עושים. אנחנו לא מחכים שתתחיל התחרות, אנחנו ישבנו עם הוועדים והפחתנו את גודל הצוות על מנת להסיט אותו לכיוון התבואות ולהיות יותר יעילים. יחד עם העובדים והעובדות המצוינים שלנו עשינו עכשיו מהלכים כדי להסיט את הידיים וכן לתת מענה למצוקה הזאת.

מתי המענה הזה יקרה?

עכשיו, בימים אלה. זה קורה.

אז אני אשלים את השאלה שלי. באחוזים, בכמה זה יפתור את הבעיה?

אני אדבר באחוזים. נמל אשדוד הגדיל את כניסת התבואות שלו ב-31% – את זה איתי לא יגיד לך – בשלוש שנים, על פי נתוני רספ"ן.

דרך אגב, אם מדברים על חוסר שביעות רצון של לקוחות, אני מבקש ברשותך להקריא משהו שיצא ביום רביעי מלקוח שנקרא ADM, שהוא אחד מיבואני התבואה הגדולים במדינת ישראל, מתחרה של איתי, ואיתי הוא חלק מהאנשים שמייצגים אותו.

"אני מבקש לעדכן שאנחנו ממשיכים לראות ולהרגיש בפועל בשטח שינוי לטובה, כאשר קצב הפריקה הממוצע למשמרת עולה ובו-זמנית מספר השעות של תקלות הציוד יורד. דבר נוסף שניתן לשים אליו לב שהוא שקצב הפריקה למשמרת עלה בממוצע מ-1,473 טון ל-1,784 טון למשמרת. אני מבקש לנצל את ההזדמנות להחמיא ולחזק מספר עובדי נמל שהעשייה שלהם..." - - -

הוא כתב לך כמה ימים האוניות שלו מחכות?

שוב, אמרתי, יש תור תפעולי.

האונייה האחרונה חיכתה 38 ימים.

הוא חיכה 38 ימים בתור, ואחר כך הוא הוריד אותו ל-20. כל הכבוד, באמת מגיע לו צל"ש, רק 20 ימים.

איתי, רגע. משה, תאמין לי, על הדברים שהקראת ממכתב המחמאה גם איתי יסכים איתך, אבל זה עדיין לא פותר לו את הבעיה. אני יכול להגיד לך שאתה נחמד, אתה אדיב, אתה משתדל, אבל מה לעשות ש...

כבוד היושב-ראש, אני יודע שיש לי אחריות ובסופו של דבר איתי הוא לקוח שלי - - -

אני רוצה לעבור לשמוע את - - -

ברשותך אני רוצה לסכם בחמש שורות את כל מה שאמרתי. קודם כול, נמשיך להסיט כוח אדם לטובת התבואות, בטח בחודשיים הקרובים לאור הפיק שקיים. איך נסיט אותם? על ידי הזזה. למשל, מכוניות פורקים 26 אנשים. יחד עם הוועדים הורדנו את זה ל-20 אנשים, כאשר שישה אנשים הלכו למטען הכללי, שזה גם התבואות. אותו דבר עשינו במלט. נדרש להמשיך ולהקטין את משך ההמתנה של האוניות. איך אנחנו עושים את זה? פתחנו שני רציפים, כבוד היושב-ראש. השקענו עכשיו 15 מיליון שקל ברציף שנקרא 24. איך זה קשור לתבואות? אנחנו מזיזים לו את האוניות שמפריעות לו להיכנס. הוא מדבר היום על שמונה ימי המתנה, אבל בעבר היינו לצערי גם על 11 ו-12 ימים. המטרה שלי היא להגיע לחמישה או שישה ימים. למה? כי יש תור תפעולי. אם רספ"ן יחליט שהתבואה בעדיפות גבוהה הוא יכול להגיד לי שהיא עוקפת את התור ונכנסת ראשונה, אבל זה לא בסמכות שלי כמנכ"ל הנמל.

דבר שלישי, אני מבקש להגיע בעוד ארבעה או שישה חודשים לפה. אתם תראו לא אמירות ולא מילים אלא מספרים - - -

מה, מה נראה? מה נשמע? בוא נדמיין שאנחנו עכשיו בדיון ההוא.

אני אגיד לך מה יקרה. בעוד חודשיים יגיע לי חופן. חופן זה הכף שלוקחת את הגרעינים. עד עכשיו עבדנו בחופן של תשעה קוב. קנינו עכשיו חמישה חופנים של 13 קוב. זה אומר שאני הולך להגדיל את הקצב שלי פי 1.5 כמעט על אותה פעולה, כדי לשפר את הספיקה ולתת שירות טוב יותר. בנוסף, קנינו משפכים ירוקים. אחת הבעיות של התבואות היא שכשהרוח מגיעה היא מעיפה את התבואה ואז אני מזהם את הים ואני צריך לעצור את העבודה על פי הגנת הסביבה. אסור לי לעבוד במצב כזה על פי חוק במדינת ישראל. אז מה עשינו? השקענו עשרה מיליון – הדירקטוריון שם עוד עשרה מיליון שקל – במשפכים שנקראים משפכים ירוקים, והיום אני עובד ברציפות מאוד גבוהה על ידי כך שהמשפך יונק את התבואה ולא מאפשר לה - - -

אם היית מקדים בשישה חודשים היינו עכשיו בדיון אחר.

אתה צודק, אני מתנצל. הזמן הוא פקטור, ובגלל זה אני אמרתי שעוד חצי שנה אנחנו נהיה - - -

תקשיב, אתה תגדיל את הקיבולת של החופנים, אבל בינתיים גם האוכלוסייה גדלה והצריכה גדלה. אנחנו במרוץ ואנחנו לא צריכים לכבות שריפות. אם היינו צופים פני העתיד לא היינו מעסיקים את שירותי הכבאות כל כך הרבה.

חברי הכנסת, רוצים להוסיף משהו לפני שנשמע את האחרים?

כמה דברים. דבר ראשון, ההתייעלות הטכנולוגית היא דבר מצוין, וככל שהאוכלוסייה גדלה ככה צריך להגדיל את הטכנולוגיה, משום שיש יותר צריכה. אבל אם אנחנו ניתקע באותו מקום שבו אין לכם כוח אדם למשמרת נוספת ויש לכם רק חצי יום שבו הרציף הזה עובד, אז הרציף הזה, טכנולוגי ככל שיהיה, בעצם יהיה משותק במשך חצי יום. ולכן ההתייעלות שצריכה להיעשות היא כנראה בנושא כוח האדם. אני מאמינה שכאשר יהיו נמלים תחרותיים אחרים אין סיכוי שיהיה רציף בלי פריקה, כי אתם תהיו בתחרות על למלא את הרציפים כל הזמן. אני באמת לא מבינה למה אתם לא מסוגלים להגיע לזה עכשיו, לפני שמגיעה התחרות, כדי שאותם לקוחות יעריכו את זה ולא ירצו לעבור לנמלים האחרים אלא ירצו להישאר אצלכם.

אני קיבלתי מכתב, לדעתי מאותה חברה שהזכרת לפני כן, שאומר שהיה באחת האוניות שלהם עיכוב של 38 ימים. 17 ימי המתנה מחוץ לנמל ועוד 21 ימי פריקה. זאת עלות בלתי צפויה של כמעט חצי מיליון דולר. למעשה החצי מיליון דולר יהיה מושת על מי שקונה את אותם גרעינים, למשל אוסם, שאז שואלים למה הפסטות ביבוא מאיטליה יותר זולות מהפסטות של אוסם.

שרן, נשאיר את זה באוויר. בואי נשמע אחרים. ד"ר יורם זבה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני יורם זבה, נשיא לשכת הספנות הישראלית. אני רוצה להזכיר שאנחנו מטפלים בסחר חוץ ש-99% ממנו הולך בים. זה לא רק תבואות, זה גם מטענים חיוניים אחרים, זה דלק, זה מוצרי צריכה, זה הרבה מאוד מטענים, וכולם סובלים מאותה משוואה שדובר עליה עד עכשיו.

נוצר פה פער גדול מאוד בין תשתיות שעבר זמנן, תשתיות שמנוצלות עד מעל ל-100%, לבין תשתיות חדשות שעוד לא הגיעו. עם כל הכבוד לתשתיות החדשות, הן עוד לא הגיעו. ואת הפער הזה חייבים לצמצם. אפשר לצמצם אותו בכמה דרכים, אבל הדרך החשובה והיעילה ביותר היא על ידי כוח אדם.

ופה אני רוצה לקרוא לילד בשמו. לגייס היום כוח אדם חדש בצורה מסודרת, לפי כל הכללים ועם כל ההכשרות, זה דבר מאוד מסובך, אולי אפילו כבר איבדנו את הזמן לעשות את זה. אבל אפשר בהחלט – כמו שכבר קיים היום – להיעזר במיקור חוץ זמני לפי בקשות יומיות, בלי שום מחויבות לעתיד. זה לא יפגע ב-200 האנשים ששיקו מנסה להוציא. הדבר הזה הוא חיוני ואנחנו ממליצים בכל לב לעבוד לפי הנוסחה הזאת ולעשות אותה בצורה מושכלת. אני מעריך, דרך אגב, שהתופעה הזאת תלך ותגבר, אבל זה כרגע לא העניין.

אני פונה לשיקו, שמאוד מתאמץ מאז שהוא נכנס וכבר עשה הרבה שיפורים והרבה תוכניות: תרים את הכפפה הזאת. זה לטובתך, זה לטובת ההנהלה שלך, זה לטובת כל החברים שלנו באשדוד. תרים את הכפפה הזאת. אל תפחד - - -

אז תגמרו בכמה מיליונים פחות במאזן הרווח, לא יקרה כלום, אתה לא בגירעון. בבקשה, נא לסכם.

בקיצור, לשכת הספנות על כל הסקטורים שלה תומכת תמיכה מלאה באיגוד יבואני התבואות ובדרישה שלהם לתגבור מיידי של כוח אדם בנמלים, והדרך לעשות את זה היא ברורה ופתוחה ושיקו יודע אותה היטב. אני מאוד מבקש ממנו להירתם למשימה הזאת. תודה רבה לכם.

יגאל מאור, מנהל רשות הספנות והנמלים, בבקשה.

בוקר טוב.

בבקשה.

אני לא יודע לאיזה נקודות כבודו רוצה שאני אתייחס קודם.

לא השתתפת בדיון? אוניות מחכות בממוצע 12 ימים לפריקה.

אוקיי, אני אתייחס לנקודות שעלו. חשבתי שאתה רוצה לשאול שאלה ספציפית.

לגבי הנושא של תשתיות, צריך להבין שבארץ בנייה של תשתיות זה דבר מאוד איטי, לצערי, בגלל הרבה מאוד בעלי עניין שמעורבים בכל תהליך כזה. כפי שציינו קודם, הנושא של שיפור התשתיות באשדוד הוא תהליך שנמשך יותר מעשור, בגלל העובדה שהיו הרבה מאוד הפרעות וניסיונות להגיע לדרך הנכונה ביותר לעשות את זה. תוך שנה וחצי תהיה מערכת שתעבוד כמו בחיפה, כמו בדגון, שתפרוק ביעילות.

לגבי האוניות אני חושב שצריך להיות קצת יותר מדויקים. גם אנחנו שואפים שהאוניות תיכנסנה ישר בהגעתן ולא תצטרכנה להמתין, אבל ישנם לא מעט מקרים שהאוניות של התבואה מגיעות במסה, הרבה מאוד אוניות ביחד, לעומת תקופות שבהן הפעילות יחסית נמוכה. בדיוק כמו שציינו קודם, שלפני שבועיים הייתה אונייה שחיכתה שבוע באשדוד עד שהיא נכנסה פנימה, ואני יכול לספר שלפני שבועיים רציף דגון היה ריק לגמרי כמה ימים, וכרגע עוד פעם יש עלייה בכמות האוניות שמגיעות.

לפי איזה קריטריונים אתם קובעים את סדרי העדיפויות לשימוש במסופים?

אני חושב שאדוני מדבר על התור התפעולי. התור התפעולי הוא תור שנקבע לפני כמה שנים טובות. אנחנו קודם כול נותנים לאוניות הנוסעים להיכנס ראשונות ולאוניות שקשורות לביטחון מדינת ישראל. אחרי זה נכנסות אוניות המכולה ואחרי זה כל אוניות המטען הכללי והצובר.

המיקסרים יותר חשובים מהתבואה? במכולות אתם לא עושים סדרי עדיפויות?

במכולות יש לנו עניין של אוניות קטנות ואוניות גדולות, אבל אוניות מכולה, בניגוד לאוניות צובר, עובדות במסגרות זמן נתונות. אונייה כזאת, כשהיא נכנסת היא יודעת שהיא מגיעה לנמל, היא צריכה להיכנס ביום מסוים בשמונה בבוקר ולצאת למוחרת בשמונה בבוקר, וככה זה גם בנמל הבא. ככה הענף הזה עובד בכל כדור הארץ.

ובתבואה זה לא עובד ככה כי מישהו החליט שלא צריך?

לא הבנתי מה שאלת.

למה הסדר הזה לא קיים גם באוניות שמובילות תבואה או מטענים אחרים?

אין שם את החלונות האלה כמו באוניות מכולה. גם הפרש המחיר באוניות ובעלות ההובלה הוא קיצוני. זה סוג אחר לגמרי של ענף, זה כמעט כמו הבדל בין טיסה עם נוסעים לטיסה עם מטענים.

לגבי החלוקה של המסופים עצמם, בכל הנמלים יש רציפים שהם רציפים שמיועדים לכל סוגי המטענים, וכל האוניות מתחלקות על הרציפים האלה. האורך שלהם הוא יותר מכפול מרציפי המכולות. ככה שלנמל יש את שיקול הדעת שלו בנושא של חלוקת הידיים והעמדת האוניות ברציף הספציפי שבו הם רוצים להעמיד את האונייה.

אני יודע כמה אדם יודע לתכנן, לפתור ולייעל, אני לא מקבל אקסיומות מוחלטות. כנראה שצריך פה הפעלה של ראש גדול, כדי לנסות לצמצם את הפערים כמה שיותר. תודה רבה. אני אומר לכם בכנות, אני הייתי מצפה מרגולטור ראש יותר גדול מזה. בואו נשמע את הלקוחות. ישעיהו בארי, בבקשה.

אני רוצה להגיד שמה שקורה איתנו מייצג את כל אזור הדרום של מדינת ישראל. אנחנו ממוקמים סמוך לנמל אשדוד, אנחנו קבוצה של טחנות והטחנה הקרובה ביותר שלנו נמצאת קילומטר אחד משער הנמל. ובכל זאת הרבה אוניות שלנו אנחנו מעדיפים לפרוק בחיפה. בחיפה פורקים ביום אחד מה שבאשדוד פורקים בחמישה ימים. אנחנו מביאים מחיפה איזה 30,000 טון, שזה 700 משאיות שנוסעות מחיפה בחזרה לאשדוד. מי כמוכם יודע ש-700 משאיות במשך שבוע גורמות לצפיפות איומה בכבישים, לבלאי בכבישים ולתאונות דרכים, ולצערי אפשר להניח שגם להרוגים. על ידי שיפור קטן של נמל אשדוד בהשקעה שהיא לדעתי זניחה, אפשר לחסוך את כל חיי האדם האלה. אנחנו מביאים את המשאיות האלה, עם כל זיהום האוויר הזה, לאשדוד, וזה נכון לכל המפעלים שמביאים תבואות לכיוון דרום. כל הדברים האלה עולים בין 50,000 ל-80,000 דולר לאונייה. אונייה ממוצעת שאנחנו מביאים עולה לנו ליום אחד איזה 18,000 דולר דמי המתנה.

בנמל אשדוד, כשאנחנו פורקים שם אונייה, במקום שיעבדו 24 שעות ביממה כמו בחיפה, עובדים שם משמרת אחת, וגם הציוד שם הוא די פגום. כל הבלגן הזה שקודם דיבר עליו מנהל הנמל בקשר לקורונה היה הרבה הרבה לפני הקורונה. לכן אנחנו נאלצים לפרוק 50% מהיבוא שלנו בחיפה, ודי עושה רושם שבנמל אשדוד הם מעדיפים להראות רווחים במאזנים שלהם מאשר לתת שירות יעיל ללקוחות. זה פחות או יותר מה שיש לי לומר.

רק נאמר שמדובר על שטיבל, שזאת טחנת קמח באזור אשדוד.

טל שמעון נמצא איתנו?

אני טל שמעון, מנכ"ל סולבר. סולבר היא יצרנית הסויה הגדולה בישראל, חברה תעשייתית שפועלת בארץ למעלה מ-60 שנה. החברה מייבאת את חומרי הגלם, פולי הסויה, ומפיקה מהם באשדוד ובאשקלון מוצרים לתעשיית המזון. אנחנו מייבאים כ-30,000 טון סויה כל חודש ופורקים מהאוניות אל המפעל באשדוד, שנמצא כשני ק"מ מהנמל.

נמלי ישראל הם שחקן מרכזי בשוק המזון. אני הסתובבתי בנמלים בעולם, עבדתי חמש שנים בחברת סחר אמריקאית ענקית. ביחס לנמלים אחרים בעולם הנמלים בארץ עובדים לאט וביעילות נמוכה בכל הקשור לפריקת מזון בתפזורת, מטען כללי. נמל אשדוד פורק בקצב של 6,000-5,000 טון גרעינים ליום, שזה נחשב למאוד לאט. אנחנו בסולבר סובלים בשנים האחרונות מהמתנות ממושכות לפריקת חומרי גלם. האוניות שלנו ממתינות לפריקה באשדוד בממוצע מעל שבעה ימים. גם כשהאונייה נכנסת לרציף אנחנו נלחמים על קבלת ידיים עובדות. הרבה פעמים אנחנו לא מקבלים ידיים למשמרות לילה, ואנחנו לא מנצלים את העובדה שהמפעל שלנו יכול לקבל סחורה שישה ימים בשבוע. גם ביום וגם בלילה אנחנו יכולים לקבל, אבל אנחנו לא מקבלים. אנחנו דורשים ידיים אבל לא מקבלים.

חוסר היעילות של הפריקה בנמל אשדוד גורמת לנו לעלויות יתר של מיליונים בשנה. העלויות האלה הן הוצאה כבדה מאוד על המפעל. אנחנו משלמים את העלויות האלה לספקים בחו"ל, שזה כמו לזרוק את הכסף הזה לים במקום שייכנס לפה לארץ. אני מדבר על מאות אלפי שקלים בשנה. השנה אנחנו נגיע ליותר משני מיליון שקלים.

יש הפליה של שנים בתנאי הפריקה בנמל חיפה לעומת נמל אשדוד. אם אני כמנהל מפעל סולבר, שיושב צמוד לנמל אשדוד, חושב כל פעם האם להביא את הסחורה שלי לאשדוד... מדובר על אלפי משאיות מצפון הארץ לאשדוד. זה מספר את כל הסיפור.

אנחנו מוכרים לעשרות לקוחות בארץ – יוניליבר, תנובה, אוסם, נסטלה, זוגלובק, בונז'ור, שוקולד השחר, לסלטי צבר ולמי לא, כולל לרשות הפלסטינית – ואנחנו חייבים לפרוק ביעילות את הסחורה. אנחנו חייבים לשרוד בשוק תחרותי, וזה לא עניין של מה בכך. אנחנו חייבים לחזק את עצמנו ולחזק את התעשייה כדי לאפשר הוזלת מחירים ולפרנס את המשפחות של העובדים שלנו בכבוד. אבל אין כאן היגיון. אי אפשר לומר ביד אחת שאתם רוצים לשמור על תעשייה כחול-לבן וביד שנייה לא לטפל בבעיית הבסיס.

אני פונה אליך, יושב-ראש הוועדה, בבקשה לקחת את הנושא הזה תחת ידיך כדי להביא שינוי בשטח שיבטיח את המשך קיומו של המפעל שלנו. אנחנו מפעל חיוני, מפעל אסטרטגי במדינת ישראל. תודה.

דוד כהן, נמל חיפה, בוא תספר לנו איך אתה עושה את זה.

אני עוקב אחרי הדיון ואני לא לגמרי בטוח מה חלקי בו, ואני אגיד גם למה.

בטירונות, כשהיינו מתלוננים שאנחנו סובלים בגלל אחד מהחברים, אתה יודע מה אמרו לנו? אם לא תהיה תלויים אחד בשני תהיו תלויים אחד ליד השני. הינה, הכנסתי אותך לדיון.

אני אסביר למה פתחתי באמירה הזאת. קודם כול, אני מזכיר שהסביבה הגאוגרפית שלנו זה נמל מספנות שצמוד לנו, ונמל דגון, שהוא נמל שאומנם עובד בחצרנו, אבל עובד עצמאי.

אני רוצה שתבינו למה אני לא כל כך הזדהיתי עם הבעיה. אם אני מסתכל בשבועיים האחרונים וגם קצת אחורה, אצלי אין תור, אין אוניות שממתינות. הגרעינים נעשים בדגון, ומוצרי גרעינים כמעט אינם מגיעים לפריקה בנמל חיפה, ואני חושב שזה די מובן, כי הלקוחות ממוקמים יותר קרוב לנמל אשדוד והאינטרס הכלכלי שלהם הוא לפרוק בנמל אשדוד.

אני לא רוצה לחזור על מה שהסביר שיקו, אני רק אגיד עוד הבדל קטן בינינו לבין אשדוד. אנחנו חברה בהפרטה, אנחנו עכשיו בעיצומה של תוכנית פרישה שעולה לנו ולמדינה מאות מיליונים, שבמסגרתה פורשים 150 עובדים כחלק מתהליך ההפרטה. ועדת השרים אישרה את זה, זה מטופל ברשות החברות. ממש בחודש הקרוב. זאת סוגיה שמשפיעה על העניינים של כוח אדם, אבל אם לחזור למוצרי גרעינים עצמם, אז כמו שאמרתי, גרעינים נעשים בדגון.

אני קיבלתי מכתבים מאיתי בתחילת השנה הזאת, תלונות ספציפיות, וגם הגבתי לו די מהר. בזמנים שאני בדקתי התור לנמל חיפה היה תור אפסי. אתם רוצים לדעת מה למשל התור היום?

כן, תאמר לנו.

אין אוניות עם מוצרי גרעינים שממתינות בנמל חיפה, לא היום, לא אתמול ולמיטב זיכרוני גם לא שבוע שעבר.

למה כן יש אוניות שממתינות?

אם מישהו ממתין אז זה בעיקר אוניות לפריקת ברזל. זה שוק שנמל המספנות ואנחנו מתחרים בו. האמת היא שעל כל שוק המטען הכללי נמל חיפה ונמל המספנות מתחרים.

מכיוון שכבר נתתי רקע אומר כמה מילים להמשך. לפי התוכניות האסטרטגיות נמל חיפה אמור לרדת בתוך שנה ל-50% מהיקף המכולות שהוא מטפל בהן היום. מטען כללי, כולל גרעינים ומוצרי גרעינים, הוא בהחלט יעד באסטרטגיה שלנו. אנחנו עושים כמה דברים מתוך מטרה להגדיל את השוק המטען הכללי. אחד, קיבלנו את נמל קישון מזרח מחנ"י. אנחנו משלימים שם תוכניות עכשיו, אחרי שקיבנו את הנמל חזרה. דבר שני, נמל חיפה משדרג את נמל קישון מערב. הזמנו חמישה מנופים שמיועדים למטען כללי שיעמדו ברציף קישון מערב. הראשון מהם אמור להגיע בעוד 14 חודש. דבר שלישי, נמל חיפה מקנה לנמל המכולות המזרחי יכולות דואליות, מתוך מטרה שהרציף המזרחי, שהיום הוא רציף מכולות נטו, יהיה מסוגל לתת שירות שלא ניתן היום בצפון, שירות של פריקת מטען כללי באוניות פנמקס. כל התוכניות שאמרתי כרגע הן תוכניות שהיה קשה לשכנע להשקיע בהן, כי אנחנו לא לגמרי בטוחים בביזנס. אבל כל התוכניות האלו אושרו, ואנחנו מקווים שנביא את הביזנס אלינו עם הירידה הצפויה במכולות. אבל כמו שאמרתי, כרגע אנחנו לא רואים שיש לנו - - -

אתם מסתדרים עם פרסום היתר שלאחרונה אתם זוכים לו?

זה כנראה חלק מהחיים. תפקידנו לעבוד ולתת שירות וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. ההפרטה היא אתגר רציני - - -

לא, אני התכוונתי לאותו אחד שמזכיר אתכם כל הזמן. נסראללה. הוא מפרסם אתכם.

אני יכול להגיד לך שאת אשתי הרגעתי; אנחנו מאוד מסודרים מבחינת הדברים האלה, ומדינת ישראל לקחה את האיומים שלו ברצינות.

החצוף הזה עוד מחייך. אבל בעזרת השם עוד יימחק לו החיוך. עם כל האסון האיום ונורא שקרה שם הוא עוד מחייך. תודה רבה לך, אדוני. חברת נמלי ישראל, חנ"י, בבקשה.

בוקר טוב, שמי שלמה ברימן ואני המנכ"ל של חברת נמלי ישראל. אני ארצה להתייחס לאשדוד, כי שם נעשות כרגע ההשקעות הגדולות. הן לא נותנות פתרון לאיתי וליוני לטווח הקצר. אנחנו כלנד-לורד של הנמלים, התפקיד שלנו זה להסתכל לטווח ארוך ובינוני, ולשם זה אנחנו משקיעים כרגע, יחד עם חברת הנמל, במסוע גרעינים, מסוע שיאפשר עבודה בקצב של בערך פי שמונה מהקצב של היום באשדוד. הוא יעבוד 24 שעות ביממה ועם כוח אדם הרבה יותר קטן: במקום צוות של שישה אנשים ניתן יהיה להסתפק בצוות של שני אנשים. כך שמכל צוות של היום אפשר יהיה להרכיב שלושה צוותים. בנוסף, חברת הנמל מקצה את אחד הנמלים כרציף ייעודי שישמש רק את אוניות הגרעין.

הבעיה היא שכל מה שאני אומר לא יקרה מחר.

מתי?

הפרויקט נמצא כרגע בבנייה והוא יתחיל לעבוד בסוף 2022. לכן אני לא יכול לבשר לוועדה משהו שנותן פתרון למחר.

ידידי, השאלה אם ניתן לצמצם את לוחות הזמנים.

אנחנו כבר עובדים בלוחות זמנים מתוגברים, ובהחלט יש לנו בתוך ההתקשרות עם הקבלן אפשרות לתת לו תמריצים כדי לקצר את לוחות הזמנים. אבל גם אם נצליח זה יהיה קיצור של מספר מועט של חודשים. לכן לא נוח לי המצב, כי אני לא נותן פתרון למחר, זה נשאר בידיים של חברת הנמל, שהיא זו שצריכה לתת את הפתרון לטווח המיידי.

אנחנו נבקש מהנמל פתרונות לא קונבנציונליים.

אני אסיים ואומר שבמסגרת התכנון לטווח הבינוני והארוך אנחנו רואים את הצורך של מדינת ישראל לקראת שנת 2028. זה עוד רחוק מאיתנו, אבל יצטרכו לתת מענה לרציף ייעודי נוסף לגרעינים, אם זה בחיפה ואם זה באשדוד, כדי לתת מענה לגידול. נושא הגרעינים גדל ב-1% בשנה באופן קבוע לאורך שנים, ואנחנו יכולים להעריך את הדרישה העתידית. אבל הפתרון שהזכרתי, שיהיה פתרון מצוין, יהיה רק עוד שנתיים. להערכתנו זה יוריד מיליון טון גרעינים שנפרקים היום בחיפה, וגם יאפשר בחיפה הגדלת הקיבולת של הממגורה לעומת היום. זה כמובן גם יחסוך תנועה של עשרות אלפי משאיות, כפי שאמרו לפניי.

תודה. חוץ מהרעיונות שאתן בסיכום אולי כדאי להציע לתאגיד השידור שייתנו לנו כל חצי שעה סקירה לא רק של העומסים בכבישים אלא גם של הפקקים בנמל – כמה אוניות מחכות ובאיזה יום הן. אף אחד לא מודע לזה. זה גם לא מזיז. אני ראיתי את נחת הרוח שבה מדברים איתנו אלה שצריכים להיות לחוצים מזה. ומשרד התחבורה בכלל יושב ביציע העליון כאילו זה לא העניין שלו. הוא שולח את מספנות ישראל, את חנ"י, אבל לא שלח אפילו נציג של משרד התחבורה לדיון. אני אומנם נראה לכם מחייך, אבל הם יקבלו את הזה שלהם.

אני רוצה להגיד עוד משהו קטן. האוניות שמחכות בחוץ מפעילות מזוט ודיזל כדי שיהיה להם חשמל - - -

אבל כשיבואו לתכנן עוד מסוף מטען ארגוני הסביבה יגידו... זה לא מעניין אותם.

רק האוניות שמחכות בחוץ, זה כבר זיהום אוויר מטורף.

אסור להם להפעיל מזוט.

איתן שיינר, חברת שמן תעשיות, בוא נשמע כמה אתה סובל.

אני איתן שיינר, סמכ"ל בשמן תעשיות. שמענו פה כמה דברים מדוד כהן מנמל חיפה, שאומר שאין כרגע אוניות שעומדות בתור. אני יכול להגיד שכרגע יש אונייה בשם בכר שהגיעה בשבת והצפי הוא שיפרקו אותה רק בשבוע הבא. כמובן שאונייה שעומדת בחוץ עולה אלפי דולרים כל יום.

הוא דיבר על עניין הגרעינים.

אני מדבר על גרעיני קנולה. מייצרים מזה שמן קנולה. אנחנו המפעל היחיד שמייצר שמן קנולה בארץ, והינה – האונייה עומדת בחוץ.

לגבי מה שמנכ"ל רספ"ן דיבר עליו, התור התפעולי, שהאוניות של המכולות יותר חשובות מהאוניות של הגרעינים – מה שזה אומר זה שעדיף להביא בקבוקי קנולה במכולות, כי אותם הנמלים יפרקו מייד ברגע שהם יגיעו, מאשר להביא גרעינים ולייצר תעשייה ישראלית.

בנוסף, לגבי התשתיות, כפי שרמז שלמה ברימן, שאמר שצריך לעשות תוכנית ב-2028 וכו' – אנחנו יודעים שעיריית חיפה בתוכנית המתאר שלה בעצם רוצה לסגור את ממגורות דגון. לא ברור בדיוק מי מתכנן, איך מתכננים, מה הולך להיות - - -

חלומות. לימדו אותי שלפעמים טוב לחלום.

הלוואי שזה יישאר להם חלום.

אלא אם כן תהיה אלטנטיבה אחרת. גם אני, אם הייתי ראש עיר, הייתי רוצה לפנות את זה, זה תקוע כמו עצם בגרון. אבל כמובן צריך לייצר לזה חלופות.

איפה המפעל שלכם נמצא?

בדיוק מאחורי נמל חיפה, מעבר לכביש.

עידן, בבקשה.

אני חושב שיש פה אוסף של כשלים שתוארו פה בצורה מסודרת. יותר מזה, אני חושב שברמת המאקרו זה עוד סימפטום להיעדר תכנון קדימה, להיעדר ראייה תשתיתית. אני אפילו קצת מקביל את זה לדיון שעשינו פה בנושא של תשתיות תקשורת. זה כאילו מפתיע את הגופים, את הרגולטור, את משרד התחבורה, את הגופים האמונים על הנושא, שהאוכלוסייה הולכת וגדלה, שהצרכים גדלים, שמספר האוניות יגדל. אבל זה לא הגיוני להבין דברים בדיעבד.

בנוסף, בסופו של דבר יש לזה קשר ישיר ליוקר המחיה, למחיר עבור הצרכן הסופי. זה משהו שהוא חמור וצריך לתת עליו את הדעת, בטח בתקופה שהעם קורס תחת אבטלה.

דבר שלישי, כמו שמלמדת אותנו הקורונה, אנחנו צריכים לדעת להסתמך יותר ויותר על עצמנו, כמו בחיסונים וכמו בנושאים אחרים. אנחנו לא יודעים מתי יבוא המשבר העולמי הגדול הבא, והתעשיינים הישראלים חייבים שיהיו להם את הדגן ואת הדברים האחרים שמאפשרים להם לייצר כאן בארץ. כי בסופו של דבר אנחנו עלולים להיתקל במצב שבו מדינות יעדיפו לא לשלוח אלא לשמור את הסחורה אצלם, ואז לנו לא יהיה איך לייצר את המוצרים הבסיסיים האלה כאן בארץ. אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך לקבל לזה פתרון ארוך טווח, כי לא יכול להיות שנמשיך להיות מופתעים מזה שהאוכלוסייה הולכת וגדלה במדינת ישראל.

אני חושב שבדברים האלה אסור להיות מופתע, זה כמעט מדע מדויק. הבעיה שלנו היא שלפעמים לא מתכננים קדימה. אדוני, בבקשה. אני גם רוצה להודות לך שבאת לדיון.

היה מאוד חשוב לי להגיע וביקשתי להגיע. אני באמת מברך על הישיבה הזאת. אנחנו לא מתכחשים לאירוע; דירקטוריון נמל אשדוד החליט על השקעה חסרת תקדים. רק שתבינו, השקענו עכשיו מיליון שקל על מלט, שמכניס לנו הרבה יותר מהתבואות. כך שאין פה עניין כלכלי. ההחזר של ה-250 מיליון שקל שהשקענו עכשיו במסוע, אולי עוד 20 שנה נראה אותו. אבל אנחנו לא עושים את זה מתוך המחשבה על החזר השקעה, אלא אנחנו עושים את זה מתוך אחריות. אפשר אולי להגיד שזה קורה לאט מדי, אבל זה קורה.

דבר שני, תבינו, להכשיר עובד נמל זה סדר גודל של שנה. לעבוד בנמל, לעבוד בסַפְנוֹת, זה לא "קח את המפתח ותתחיל לעבוד". אם אני קולט היום עובד, רק בעוד שנה הוא יוכל להיכנס לספנה באופן בטוח. בעוד שנה אני כבר אצטרך לפטר אנשים. ולכן התהליך שאמרנו פה הוא לדעתי התהליך הנכון. להשיג ממקומות אחרים, לחזק את התבואה מתוקף האחריות שלנו - - -

בוא נעשה הסכם: לא מעניין איך תעשה את זה, אבל תן לי את המענה במיידי. יכולתי להגיד לך כל מיני דברים על שוק העבודה היום, אבל אני לא נכנס לזה, כי אנחנו באמת בצוק העיתים. אני אומר לך, משה, תעשה ראש גדול, בשונה מהרגולטורים שלך. אני בדיון הזה איבדתי את התקווה, וזה יובע פה עוד מעט. אני אגיד לך מה אני דורש מהרגולטורים שלך ומאלה שהיו צריכים לפתור לך את הבעיות תוך כדי שהם מייצרים לך תחרות. בסופו של דבר אנחנו לא מקבלים את המוצר הראוי, וב-2020, אנחנו כמדינה... לפעמים אני נמצא במשלחות פרלמנטריות בעולם, מסתכלים שם עלינו בהשתאות. על ההישגים, על פריצות הדרך. הם צודקים, אבל לפעמים אני אומר לעצמי, וואלה, הם באמת מדברים עליי? יש אצלנו באמת מערכות פורצות דרך בתחומים מסוימים, אבל בתחומים אחרים אנחנו תקועים אחורה אחורה אחורה. נכון, הגענו לחלל, תעשיית ההייטק שלנו - - -

היא צריכה יותר עזרה.

נכון, אי אפשר לבנות עליה, זה לא מובן מאליו, צריך גם לה לתת, וגם על זה יהיה דיון. אבל רבותיי, נמלים זה אולי הדבר הכי עתיק בסחר הבין-לאומי, ואנחנו עוד תקועים אחורה.

רבותיי, כמו שאמרתי בפתיח, לא האמתי שהנושא הזה יהיה באמת נושא מרתק ומעניין, אבל לצערי הרב, זה כן היה. בכל התפקידים שלקחתי בכל הקריירה הארוכה שלי אני מרגיש כמו קבלן שיפוצים: אין תפקיד אחד שאני אבוא אליו והכול בו יהיה טוב ומשעמם. כל פעם אני מרים טפח ומגלה דברים. ככה היה בדיון על יבוא הרכבים וככה גם בדיון הזה.

אני אומר לכם, אני לא הולך לעזוב את הנושא הזה. אני אלווה אתכם, אני אשב לכולכם על הצוואר. נמלי ישראל צריכים לקבל את קדמת הבמה.

אני עובר לסיכום. הוועדה שמעה סקירה מקיפה על המצוקה של פריקת התבואה בנמלי ישראל. בזמן שהחלוקה הגאוגרפית בצריכה היא 50/50, בפועל נמל אשדוד פורק כ-30% בלבד, ותקנו אותי אם אני טועה.

20%.

ממוצע הימים גבוה יותר מנמל חיפה ומכל נמל אחר. מהדיון עולה שיש מחסור בידיים עובדות בענין התבואות, ואילו הייתה תחרות לנמל אשדוד, נמל אשדוד היה יוצא מגדרו להעסיק ידיים עובדות, גם לפיקים, לתקופות העומס, הן על ידי זכיין, הן על ידי רכישת שירותים והן על ידי ייעול העבודה.

הוועדה קוראת לנמל אשדוד – אם צריך, אני לא נכנס למשה לעניינים – להישען על מיקור חוץ כאמור ולהשלים את החוסר בידיים עובדות. הוועדה קוראת לצמצם את ימי ההמתנה בחודשים הקרובים, עד לכניסת החופנים החדשים. זה לגבי המענה המיידי. אני מבקש לתת מענה מיידי.

הוועדה קוראת למשרד התחבורה, לרשות הנמלים, להכין תוכנית לייעול וצמצום ימי ההמתנה בנמל אשדוד לפחות ב-50%. הוועדה מבקשת לקבל את התוכנית ואת הצעדים שיינקטו לטובת העניין תוך 30 יום מהיום.

הוועדה קוראת למשרד התחבורה להגיש לוועדה את ה"אני מאמין" שלו, אם יש לו בכלל, לגבי נמלי הים ב-2030 ו-2040 אם יש. 2030 זה כבר ההווה. אם מישהו חושב ש-2030 זה עתידני, הוא טועה, יש לו בעיה בתפיסת הניהול שלו. אני רוצה לדעת את ה"אני מאמין" של משרד התחבורה, נמלי הים, לגבי 2030, אני רוצה לקבל את זה תוך 30 יום מהיום.

הוועדה רואה בחומרה את הנזק הכלכלי שנגרם לתעשייה הישראלית, לצרכן הישראלי, הן בהיבט של העלויות והן מבחינת העובדה שעשרות משאיות נעות בכבישים בין חיפה לדרום שלא לצורך. הן מזהמות אוויר, מעמיסות על תשתיות התחבורה שלנו, שגם ככה סובלות מעומס, ושלא נדבר על תאונות דרכים.

תם ולא נשלם. הוועדה תקיים דיון מעקב בעוד 60 ימי עבודה מהיום, שבו נבדוק מה נעשה בנושא. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.