פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



41
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
27/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 38
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, ו' באב התש"ף (27 ביולי 2020), שעה 12:00

מצב תעשיית התרבות בצל משבר הקורונה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
משה אבוטבול
אימאן ח'טיב יאסין
מיקי לוי
מרב מיכאלי
יוליה מלינובסקי קונין
ג'אבר עסאקלה
יואל רזבוזוב

איימן עודה
אורלי פרומן

גיא גוטמן
איילה לונדנר
–
–
רמ"ט השר, משרד התרבות והספורט
יועצת לשר התרבות, משרד התרבות והספורט

עיסאם קאדרי - מנהל עמותה, זמר, ארגוני עצמאיים

ציפי פינס - מנהלת תיאטרון בית ליסין, פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

אברהם שושני - מנהל התזמורת הפילהרמונית, פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

שרון בר לב - מנכ"ל עמותת הכוריאוגרפים, פורום היוצרים

דליה שימקו - יו"ר בתי ומנהלת אנסמבל אספמיה

פרופ' אייל לשם - מומחה במחלות זיהומיות, בית החולים שיבא

גיא בסר - ראש צוות, ועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים

דני וייס - יו"ר הפורום ומנכ"ל המדיטק, פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

ענת רדנאי - מנכ"ל, פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

ישראל קטורזה - שחקן, אמנים

לאה גופר

מאיר פרץ

מצב תעשיית התרבות בצל משבר הקורונה

שלום לכולם. שמחה לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא מצב תעשיית התרבות בצל משבר הקורונה. היום יום שני ו' באב התש"ף, 27 ביולי 2020. אני יודעת שיש כאן גם אנשים שעוסקים גם בתחום של מוזיאוני המדע ובנושא התערוכות. בשני התחומים הללו נעסוק בדיון נפרד. אנחנו רוצים להקדיש את כל הדיון הנוכחי למצב עולם התרבות שהוא מורכב ורחב גם כך. הדיון עוסק לא רק באומנים, אלא גם באנשים והנשים שמקיפים את העשייה בענף זה.

אנחנו נמצאים בתקופת הקיץ, אפשר לקיים מתווים שיאפשרו לקיים את האירועים בפנים ובחוץ, בעיקר בחוץ, אנחנו יודעים שמשרד הבריאות בעד לקיים כמה שיותר אירועים במקומות פתוחים. לא יהיה מועד ב' כי אנחנו מתקרבים לחורף ואז לא תהיה אפשרות להחיות את הענף כמו שאפשר עכשיו. חשוב לומר שכשאנחנו מחיים את עולם התרבות אנחנו מחיים את הנפש והרוח של החברה. זה חשוב מאוד לחוסנה של החברה, לחוסן הלאומי, אם אנחנו באמת רוצים להתמודד בצורה טובה עם הנגיף.

אני גדלתי בקרית שמונה. בתקופות הקשות ביותר שבהן נשמעו קולות נפץ בחוץ, ורוחות מלחמה היו חלק מהשגרה, יש דבר אחד שלא ויתרו עליו אף-פעם – אומנים שהגיעו אלינו למקלטים. למה אני זוכרת את זה כחוויה מיוחדת? כי כל הזמן הייתי עסוקה בלחשוב איך הם הגיעו עד שהם נכנסו למקלט ואחר כך עד שהם יצאו מקרית שמונה. נורא דאגתי להם, אמרו שהם חייבים להיות שם כי חשוב לשמור על הרוח של האזרחים ולהפיח את התקווה ולתת קצת מרגוע לנפש וזו הייתה הדרך.

גם היום אנחנו נמצאים במלחמה קשה ומורכבת מול נגיף שאנחנו עוד לומדים אותו. אני רוצה לומר שגם במלחמה הזו אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים קצת לנפש ולנשמה הישראלית, ובעיקר לרוח החברה. זה מה שנעשה כאן, ננסה למצוא את הדרך להחזיר בחזרה את הענף הזה לפעילות.

נתחיל עם חברי הכנסת ואז נעבור לאורחים כאן ובזום, נשמע כמה שאפשר ונקבל החלטות. חבר הכנסת עסאקלה, בבקשה.

כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים ואורחות נכבדות ונכבדים. אני מסכים שהדבר המשמעותי בימים הללו הוא לרומם את הרוח של האזרחים. לצערי זה לא מה שעושים משרד הבריאות וראש הממשלה. הם עסוקים בהפחדה כל הזמן. אני חושב שהגיע הזמן לפתוח את מוסדות התרבות בכפוף להגבלות המתבקשות ולטפל בכל הנזקים. יש הרבה מאוד קורבנות למשבר הקורונה, כוונתי לקורבנות שנאלצו להפסיק לעבוד והפרנסה שלהם נפגעה. יושב כאן ידיד שלי, שכן מהצפון, שהוא זמר מאוד מפורסם. אנחנו יודעים שאם היה המצב אפשרי, אנחנו מתקרבים לתקופת חג הקורבן, הוא היה יכול להספיק השבוע ארבע, חמש, שבע הופעות. כבר חודשים רבים ללא פרנסה, מוסדות התרבות העבירו קצת כספים לעמותות התרבות, לא מספיק. מוסדות תרבות עדיין סגורים. אפילו מוסדות תרבות בחברה הערבית, התיאטרון הכי משמעותי בחברה הערבית נסגר, לא בעילת הקורונה אלא בעילות אחרות, איומות ונוראות, בזמנה של שרת התרבות הקודמת. אבל, העצמאיים מהתחום הזה לא מקבלים סיוע בכלל, וזה הזמן שאנחנו בוועדה נלחץ על הממשלה, על משרד האוצר במיוחד, ועל משרד הבריאות, כדי לפתוח עם הגבלות וכדי לפצות את כל העוסקים בתחום. תודה רבה.

תודה לך. חברת הכנסת פרומן, בבקשה.

תודה, גבירתי היושבת-ראש, אני מודה לך על קיום הדיון הזה. שמחה לראות את עמיתי מעולם התרבות, הלוואי והיינו נפגשים בנסיבות אחרות. יפעת, אני תוהה, אני נמצאת בשבועיים האחרונים כבר פעם שלישית – הפעם בוועדה זו אבל גם בוועדות אחרות – בדיון על פתיחת עולם התרבות, על חשיבות עולם התרבות במדינה, על השיקום של המשק, כאילו יש פה 200,000 עובדים שקופים שהשיקום של המשק הוא לא חלק מהשיקום שלהם. בכל דיון כולם תמימי דיון שאם אנחנו רוצים לשקם את עצמנו כחברה, אנחנו חייבים לאפשר לעולם התרבות העשיר הזה, אני רואה פה מגוון קטן ממנו, עולם עשיר, לרומם את רוחנו, זאת הנשמה היתרה של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל. אני שואלת את עצמי מה קורה פה. ב-14 ביוני אמור היה עולם התרבות להיפתח. חמישה חודשים המוזות שותקות, הושתקו. אנחנו השתגענו? אנחנו השתגענו? מה קרה מאז 14 ביוני? מישהו הוכיח שהאנשים שמציפים היום את המוזיאונים כי הם משוועים למשהו אומנותי, מישהו הציג נתונים על אחוז ההדבקה שם? מישהו אפשר לתיאטראות, לתזמורות, ללהקות המחול, לאירועים הגדולים להיפתח תחת המגבלות?

ואני אומרת שוב, אני סומכת על מנהלי המוסדות. תן להם מגבלות והם יהיו הראשונים שייקחו את האחריות, אני מכירה אותם אישית. שש שנים רצוף עבדתי עם האנשים היקרים האלה, תנו להם לפתוח תחת המגבלות של משרד הבריאות. אם חלילה נגיע למשהו, תעקבו, יהיו נתונים – נעשה חשיבה מחודשת, אבל למה לעצור לפני שניסינו.

חברים, כ-200,000 אנשים מובטלים. חלקם במוסדות הנתמכים וחלקם עצמאיים בעולם התרבות. לא יודעת אם ראיתם בטלוויזיה, כל יום מופיעים אנשים שרעבים ללחם, כן, זה לא "חארטה", יש אנשים שרעבים ללחם – וחלקם אומנים. הם דיברו בטלוויזיה, כולל אמש. אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות.

סליחה שאני עוברת רגע לעולם הפוליטי: אני לא יכולה שלא לחשוב שיש פה שיקולים זרים במישהו שעוצר את פתיחת עולם התרבות. התרבות העשירה שלנו שנבנתה במקצועיות רבה ובכוחות מופלאים וכישרונות נפלאים שיש לנו פה ובמשך כל-כך הרבה שנים. אני גם רוצה לומר לך עוד דבר: אם יש שגריר טוב למדינת ישראל בעולם, אלו גופי התרבות והאומנים. כשהם מגיעים לשם לא צריך שום הסברה.

אני קוראת לממשלת ישראל ולראש הממשלה: תנו לעולם התרבות להיפתח, תאפשרו לאזרחים ממה שהם מציעים. ועוד בנקודה, וזה הנושא של התקציב. יש שני תקציבים, השוטף, בדיון לפני עשרה ימים אמרו שיש אישור של החשב הכללי להעביר 70%–80% מהתקציב השוטף, לא עבר, עברו 50%. ודבר שני, דובר על פיצוי של 200 מיליון שקלים, איפה הוא? איפה הפיצוי הזה ולמה הוא לא הגיע לשטח. חברים, תנו לתרבות לפעול, תודה.

תודה לחברת הכנסת אורלי פרומן. אני אדגיש, בחיזוק לדברייך, ברור לכולם שאנחנו מבקשים את הפתיחה בכפוף לתו סגול או לכל הנחיה בריאותית שתצא מטעם משרד הבריאות. אנחנו גם יודעים, וגם ראש הממשלה ציין, שאומן שעומד על הבמה ושר אז הוא יכול להגיע גם לרסס של שמונה מטרים. אז יישבו בשורה הרביעית. אנחנו מנסים לומר שננסה למצוא את הדרך הטובה ביותר לפתוח את הענף הזה. אנחנו נדבר על ה-"איך" ולא על ה-"אם" כי ברור לכולנו שזה חייב להתגלגל החוצה ולהתחיל לפעול. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

תודה, גבירתי היושבת-ראש, אנחנו בוועדה בזכות וביושר הרווחנו את זה שאנחנו וועדה עניינית. אנחנו מקשיבים לכל הצדדים ומקבלים החלטות ענייניות. כמו שבחדרי הכושר משרד הבריאות לא הצליח לשכנע אותנו שצריך לסגור אותם, אותו דבר אני בינתיים לא ראיתי נתון אחד שיכול להוכיח לי למה צריך לסגור את עולם התרבות. יש לנו כל-כך הרבה פתרונות, יש את הפתרונות של הופעות בחוץ, נבנו כבר מתקנים ייעודיים בשביל להתחיל ולהניע את כל הענף הזה. בפנים – תחת מגבלות חמורות של משרד הבריאות. עדיין, אפשר להישמע להוראות ולמגבלות ולקיים את התרבות.

אני אוהב קונקרטיות. לא למה לסגור ולמה לפתוח, אלא איך לפתוח ואיך אנחנו עושים את זה. אני יכול להגיד לכם שמשרד הבריאות הולך לאשר בקרוב בדיקות תוך רבע שעה. כנראה שזה כבר בשלב של אישורים. כבר ניסו את זה במד"א. התוצאות הן טובות מספיק. תיקחו את הבדיקות של הרבע שעה, תביאו פתרונות. משרד הבריאות והממשלה צריכים לתת פתרונות איך אנחנו פותחים. אני אומר שיש, יש פתרונות בחוץ, בפנים תחת הגבלות, עם הבדיקות, עם רישום, עם בדיקה של אנשים שבאים, אי-אפשר לסגור את הענף, פשוט אי-אפשר. תבואו נציגי הממשלה ותשכנעו אותנו למה סגרתם או למה אתם רוצים לסגור. עד עכשיו לא ראינו שום נתום אז כמו שאמרתי אנחנו חייבים לפתוח וזה לא סיסמאות. אפשר לעשות את זה. אנחנו כוועדה צריכים ללחוץ על זה וכמובן על הפיצוי. אנשים לא עבדו במשך ארבעה או חמישה חודשים ולא הכניסו שקל. אני פוגש כל יום אנשים שאומרים שאין להם לחם להביא הביתה. זה מצב של מצוקה אמיתית. אז כמו שאמרתי, פחות דיבורים, אנחנו כוועדה צריכים להפעיל את כל הלחץ כדי לפתוח אלא אם יוכיחו לנו שזה אסון. כמו שאמרתי, בחוץ הפחידו אותנו עם ההפגנות, כמה הפחידו אותנו, אנשים יידבקו, מה יהיה, יהיה אסון עולמי - - -

יכול להיות שעוד נראה את ההדבקות בהמשך. אבל בינתיים זה לא אותו דבר.

בינתיים אף אחד לא נדבק בהפגנות. תאמינו לי, בעולם התרבות זו נישה אחרת שאפשר להפעיל אותה בלי שום סכנה, תודה.

בואו לא נעשה עוול לעולם התרבות, למרות שהפגנה היא לגיטימית והיא זכותו של האזרח, הייתי שמחה אם הם היו שומרים שם קצת על המרחקים, זה ביי פאר לא דומה לעולם התרבות.

ועדיין, לא נדבקו בהפגנות.

את זה נראה בהמשך.

לא כמו שמאיימים עלינו.

חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

חברים יקרים, אני בעד לסייע לנושא של התרבות. הייתי בהפגנות והזדהיתי, הגעתי גם לאוהל המחאה. אני חושב שבאמת חייבים לעשות את הכול כדי שהענף הזה לא יישבר חלילה. אני גם בא מתרבות. בעבר הופעתי בכמה סרטים חינוכיים ככה שיש לנו הערכה למסרים שמעברים בעולם זה, כל אחד ותרבותו שלו.

אני רוצה להגיד בצורה הטובה ביותר. אצלנו יש עוד סוג של תרבות, ואני מצפה שידונו גם בה, מדובר בתרבות בתי הכנסת, זה המתנ"ס שלנו. כל אחד והתרבות שלו וצריכים לכבד את זה. אני יודע שכשהייתי ילד שאלו אותי מה יותר כבד, 50 קילו נוצות או 50 קילו ברזל, בהתחלה התבלבלתי, עד שהסבירו לי שאין שום הבדל. אני לא רואה שום הבדל בין אולם שמגיעים לשם 100 צופים לבין 100 שבאים כדי לשמוע את החזן בבית הכנסת.

אבל אתם פתוחים, משה, אתם פתוחים והם סגורים. נכון?

יואל, אנחנו פתוחים עם עשרה מתפללים בלבד.

להם אין אפילו את זה, הם סגורים בכלל.

אותם זה לא רנטבילי לפתוח עם עשרה, ואותנו, באולם של 300 מטרים או 400 מטרים, יושבים עשרה אנשים, זו בושה וחרפה. אני אומר בצורה הברורה ביותר שיש פה עוול שזועק לשמיים. הבוקר דיבר איתי אריק קלמן, הוא שלח לי כל מיני חומרים לגבי הנושא של תשעה באב, הגבאים לא יודעים איך להיערך לזה. אנחנו יודעים שבתשעה באב זה כנגד החורבן, אין לנו היום בית מקדש, בתי הכנסיות נקראים "מקדש מעט". בסך הכול אני מצפה שכמו שעושים תו סגול בכל מיני מקומות, לחשוב גם על הנושא הזה, איך יהיה מצב שאנחנו לא מוצאים את הכול החוצה.

בסיומם של דברים אני רוצה לומר דבר אחד: לקחו את כל הדברים שקשורים באלמנטים דתיים, חיברו אותם – מקוואות, בתי כנסיות, ישיבות – והגיעו לאחוזים גבוהים בהדבקה. בטח שיגיעו לאחוז גבוה אם יחשבו כך. אם מפרקים את זה לגורמים אפשר להבין שבבתי הכנסיות כמעט ואין שום נדבק אחד.

כשהייתי צעיר, והייתי עוזר יותר בעבודות הבית, אשתי תמיד הייתה אומרת: תראה איך שהשכן ההוא יודע לתלות כביסה, תראה איך שהשכן ההוא יודע להרים את הפח, תראה איך שהשכן ההוא תופס את הילדים והולך איתם לגינה. אמרתי לה: אשתי היקרה, את רוצה שאני אחבר את כל השכנים – זה לא הולך. אני גם אומר, לקחתם את כל האלמנטים של החרדים – מקוואות, ישיבות, בתי כנסיות – חיברתם והגעתם לאחוז הדבקה גבוה ואמרתם - - -

חבר הכנסת אבוטבול, אני מחזירה אותך לנושא הדיון.

תרבות, אני לא מדבר על משהו אחר שהוא לא תרבות.

אבל אז איימתם לפרק את הקואליציה, פתאום ירדתם מזה- - - פתחו את בתי הכנסת - - -

חבר הכנסת רזבוזוב, אני רוצה לתת לאנשים אחרים לדבר.

אנחנו דנים בעולם התרבות.

העם רוצה תרבות, העם החליט שרוצים תרבות.

תודה, חבר הכנסת אבוטבול. אנחנו ניתן את המקום לכל נושא.

מתי?

כל מה שמגיע לשולחן הוועדה יידון בצורה עניינית וממוקדת. בואו נשאיר את השיח לענף התרבות שמתפרנס מזה, גם בתי כנסת זה תרבות, אבל אנחנו מדברים על עולם התרבות שמתפרנס מזה ואחר כך נלך לעולם התרבות של המסורת היהודית.

נגיע לזה.

חברת הכנסת ח'טיב יאסין, בבקשה.

שלום לכולם. בערבית יש פתגם שאומר: (אומרת פתגם בערבית שתרגומו: "לא ארחם עליך ולא אתן לרחמי האל שלך לרדת עליך"). בעברית משמעותו: "אני פה השולט ואני לא ארחם עליך, ולא אתן לך כלום, וגם לא אתן שהברכה תרד עליך מהשמיים". זה המצב שלנו כאן.

אצלנו אומרים בערבית: - - -.

חבר'ה, איך זה יפתח את עולם התרבות?

צריכים להפוך את הבימה למרכז רוחני, זה מה שצריך לעשות.

חברים, אנא תנו לה לדבר.

אני מדברת על אנשי התרבות שבימים כתיקונם, ובמיוחד בתוך החברה הערבית, אין להם הכנסות. את רוב עבודתם הם עושים בחינם. הייתי מנהלת מתנ"ס 20 שנה והשתדלתי בכל כוחי להפיק אירועי תרבות. עשינו את זה כמעט בחינם כדי לאפשר לאנשים לצרוך תרבות. גם התמיכות שהגיעו ממשרד התרבות ומשרד החינוך לא היו כל-כך גדולות, על אחת כמה וכמה בימים קשים כאלו. אני חושבת על הדברים משני הצדדים, מצד אחד הם בני אדם ומאחוריהם יש משפחות שצריכות לחיות בכבוד, ומגיעים להם מענקים, לפחות את מה שהוסכם עליו שיועבר ויחולק, מתי?

ודאי שאפשר להחיל תו סגול על אולמות התרבות ולעשות כמו שצריך ושייכנסו ויעשו תרבות. במקום שיסתובבו ברחובות, במקום שישרפו מסגדים או דברים אחרים. אז כן, תרבות זה דבר בסיסי וזה אוכל לנשמה, ובתקופה כזו אנחנו צריכים גם קצת לנשמה, בתוך הלחץ הזה.

תודה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה תסלח לי אם אנחנו ניתן קודם לאחד הנציגים.

אין בעיה.

נעבור לרשימת הדוברים ונתחיל עם הגברת ציפי פינס, בבקשה.

שלום לכולם. אני ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין וחברה בוועד פורום התרבות. אני פעילה מאוד בלהשיב את המצב, לפחות בחלקו. חברים, האדמה רועדת, אנחנו יושבים בבית חמישה חודשים. הפתגם המפורסם "ההצגה חייבת להימשך" איבד את המשמעות שלו כמו באבחת חרב. אנחנו הופענו חולים, בריאים, במלחמות, באינתיפאדה, בכל מקום שהיו צריכים אותנו. לא היה מצב שהפסקנו הצגה אי-פעם. זה הדבר החשוב ביותר, להמשיך בכל מחיר. הנה אנחנו יושבים, חמישה חודשים אנשים יושבים בבית. אומנים, יוצרים, פועלי במה, איפור, תלבושות – כל התעשייה הגדולה הזו. אתם יודעים שתיאטרון בישראל הוא מקום ראשון בעולם בצפייה לפי דוח אונסקו?

זה נגמר וזה לא קיים. אני ראיתי את המונולוג של ישראל קטורזה בנושא. הוא אומר שאפילו לא מדברים עלינו . בטלוויזיה מפרטים מה עדיין סגור וכלל לא מזכירים אותנו, זה באמת, כאילו מישהו מלמעלה תכנן לא להזכיר אותנו. אני מדברת גם על תחום הפרינג', המוסיקה, כל אומנויות הבמה נעלמו, חוץ מהמוזיאונים. וראה זה פלא, מפוצץ במוזיאונים. אנשים עומדים בתור במשך שעתיים בצורה תרבותית ומחכים להיכנס. אני לא יודעת איך הם הצליחו להשתחל לתוך חלון ההזדמנויות הקטן הזה. אבל עלינו כלל לא מדברים.

זה לא ייתכן. חמישה חודשים בבית ואין כלל תאריך יעד. אני שומעת שמדברים על החזרת טיסות, אבל אל על חזרה שלנו. אנחנו עובדים באולמות גדולים, האולמות הגדולים הם הנפגעים הגדולים ביותר, אנחנו לא הכנסנו שקל אחד בחמשת החודשים האלה. תיאטרון כמו התיאטרון שלי שהיה מכניס 45 מיליון שקלים בשנה, לא הכניס שקל אחד. אנחנו לא נוכל להיפתח אי-פעם אם זה יימשך, אם אנחנו לא עושים חזרות אנחנו לא נוכל להיפתח.

יש מתווה, קבעו מתווה, כיבדנו את התו הסגול ואת המגבלות הכי קשות. מה זה 19 איש באולם, זה מגוחך. אני לא רוצה אפילו לדבר על זה. באולם של 1,000 מקומות אתה יכול להכניס 100 איש ברווחה עם מסכות, לשבת, יש דרך לפתור את זה.

אל תגידי את זה.

הוא לא רוצה שדברייך שלך יגבילו אותך.

אני לא רוצה שתגבילו אותנו, הוועדה מתכוונת ללכת על כמות אנשים גדולה יותר ממה שציינת. סליחה, אני מתנצל.

היתרון הוא שאפשר לרווח.

מסעדות פתוחות, חדרי כושר פתוחים, אוטובוסים נוסעים, רכבות נוסעים - - -

בזכות הוועדה.

טיסות פתוחות, רק התרבות סגורה.

כולם היו בני.

חוץ מהתרבות. אנחנו פתחנו לזמן קצר. מר שושני, מנכ"ל הפילהרמונית יסביר לכם איך הוא פתח וכמה אנשים היו. מיד אחרי הפתיחה סגרו אותנו. כאילו משתיקים אותנו. לא רוצים לשמוע אותנו.

האדמה בוערת. עד עכשיו התנהגנו נורא יפה ולא היינו בהפגנות. מדובר ביוצרים שיש מאחוריהם 150,000 אנשים. אני לא רוצה להגיד שאנחנו נפתח בין אם יתנו לנו ובין אם לאו, אבל זה מה שאנחנו נעשה, סוג של מרד. לא ייתכן שלא מתייחסים אלינו. לא ייתכן, רבותיי. אני מבקשת את העזרה שלכם. שמעתי אתכם, אני מאוד התרשמתי מהגישה שלכם. כבוד השר, חילי טרופר, עובד ימים ולילות כדי לקבל אישורים והוא לא מקבל.

אבל הוא שר, הוא הזרוע המבצעת - - -

בשביל זה אנחנו כאן.

בשביל זה הוועדה כאן.

הבעיה שלנו היא גורם יותר גבוה.

יש קבינט - - -

אנחנו כאן כי חייבים לשמר את רוחה של התרבות הישראלית.

אתם חייבים להפוך למרכז רוחני ואז אתם תיפתחו.

לא, לא - - -

חברים, אם נכניס פוליטיקה - - -

- - -

בקבינט למעלה הכניסו פוליטיקה, הממשלה היא זו שהכניסה את הפוליטיקה.

בסוף יתנו רק עשר, לא כדאי לך.

די, אבוטבול, הוועדה הייתה מקצועית עד עכשיו.

רגע, רוצים עכשיו לדבר עלי - - -

הטענה היא לא אליך, הטענה היא לממשלה.

אני מבקשת להניח את הפוליטיקה.

הוא התחיל.

תעזבו רגע את הממשלה בצד. הממשלה לא פה, היא קיימה את הדיונים שלה ואנחנו מקיימים את הדיונים שלנו. אנחנו נעשה הכול כדי לייצר את הלחץ שצריף, אז תשאירו בבקשה את הדברים כאן.

יש לפחות נציג של משרד התרבות? אחרת מה?

חברים, אנחנו מדברים על התרבות, בואו נשמור על התרבות בחדר.

תחושת העלבון שלנו, של התעלמות מנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, היא מאוד קשה. לא הייתי רוצה שתתחיל פה מלחמת תרבות. אני מבקשת מכם לעזור לנו לפתוח את האולמות ולעזור לנו להופיע בחוץ. אנחנו נעמוד בכל המגבלות, עשינו את הכול, רק לא נתנו לנו לפתוח. תודה רבה.

תודה רבה.

צריך לסייג. מוזיאונים למדע ולילדים לא פתוחים, דווקא בתקופת הקיץ הם משותקים. כשציפי נוקטת על המספר, המוסדות, אחוז גבוה מההכנסות שלהם זה הכנסות עצמיות.

וגם יש לפתוח את מוזיאוני הטבע והמדע.

אני מצטטת את דברי פרופסור מטות ממשרד הבריאות, בכתבה שהייתה איתה: "מדהים אותי שסגרו את האופציה ללכת להצגות וקונצרטים. הייתי בהיכל התרבות ונוכחתי בעצמי שאפשר לנהל זאת בצורה מאוד פתוחה. ישיבנו במרחק שני מטרים אחד מהשני, כמו שצריך, עם מסיכות". אני חושבת שזה משהו שצריך ליישם.

תודה לציפי. אני מבקשת מחברי הכנסת למעט בהערות ביניים. בסוף לא נצליח לשמוע את אנשי הענף שהגיעו לכאן. ישראל קטורזה, בבקשה.

שלום לכולם. אני רואה כל-כך הרבה אנשים עכשיו וזה עושה לי חשק להופיע. אני חייב להגיד לכם, אני רואה איך אתם יושבים בוועדה, בין דובר לדובר יש חוצץ. מה שעשו לעולם התרבות, לא שמו חוצץ בצד אחד, אתם פשוט סגרתם אותנו ממש כמו אקווריום. אתם נעלתם אותנו בלי שום סיבה. כל מה שנאמר זה נכון, לא הייתה סיבה. כשאימא שלי הייתה מענישה אותי היא הייתה אומרת לי שיש סיבה לעונש. פה אני מרגיש שנתנו לי עונש ואני לא יודע על מה. לא עשיתי שום דבר. לא הדבקתי.

יושבת-ראש הוועדה אמרה מקודם שכאילו האומנים יכולים לירוק למרחק שישה מטרים. אני יורק יותר רחוק. תשאלי את מאיה דגן במועדון לילה כמה היא סבלה מזה. האנשים יושבים עם מסכות. בבריכות לא יורקים? בים לא יורקים כשמדברים? במסעדות לא יורקים? אני הייתי בחדר אוכל במלון בכינרת בשבוע שעבר, 150 איש בחדר האוכל. גם אני רציתי לעמוד ולהופיע. אז למה הם כן ואני לא? אני חושב שכל מי שעומד בנהלים צריך להיות פתוח. בואו נעמוד בנהלים ונישאר פתוחים. אני חושב, דרך אגב, דיברו פה על כמויות של 500 ו-1,000. את המינימום סגרתם, 50 איש בתיאטרון הסמטה ביפו. באני רק בשביל הנהג שלי, של המנהלת הצגה, של הסאונד מן שייצא מהבית. גם את זה סגרתם, אתם רציניים? 50 איש ואנשים ישבו שם שני מטר אחד מהשני עם מסכות. אף אחד לא נדבק.

אני מצפה ממך, גברת יפעת, אני חושב שאת תותחית על, לא מדברים על זה אבל את תותחית על.

החשבונית בדרך על המופע הנפלא.

לא, זה עוד לא מופע, יש לי הצעה: שכל אחד ישים מסיכה לפי צבעים, מה אתם אומרים? נגיד צבע אדום זה אומר שאדם מפחד ולא רוצה שיתקרבו אליו, ירוק אומר משהו אחר. לא מזמן רציתי לתת נשיקה למישהו והוא לא רצה כל-כך, אז הוא הגיש לי את המרפק שלו, אני לא רוצה להגיד לכם איך נראה מישהו שמנשק מרפק. אז אני באמת רוצה להגיד לכם שלא ביקשנו עזרה כספית, ביקשנו לעבוד. תנו לנו לעשות את מה שאנחנו טובים בו וזהו. אנחנו לא ביקשנו עזרה כספית.

אני רוצה דבר אחד: לפני חמש שנים שיחקתי בקוסם מארץ עוץ. שם היה הקוסם. הקוסם נתן אפשרות לאריה לקבל אומץ, לאיש הפח לקבל לב, ולדחליל – שאותו אני שיחקתי – לקבל כאילו שכל.

בדגש על כאילו.

אלו שלושה דברים שצריכים לקבל לגבי עולם התרבות. צריכים לקבל אומץ, לב, תנסו להיזכר כמה עשינו גם בשבילכם. את סיפרת על קריית שמונה, אני הופעתי למען קניית מזגנים למקלטים בקריית שמונה. אבל אני לא רוצה להזכיר מה עשיתי. אימא שלי אמרה פעם שכשאתה עושה משהו טוב אל תדבר עליו, אני לא רוצה לדבר על זה. עשינו ואנחנו מוכנים לעשות עוד, אבל עכשיו אנחנו צריכים את העזרה שלכם. איפה אתם? איך מחקתם אותנו. יש רשימה בחדשות ואנחנו לא ברשימה, כאילו ירדנו ליגה, אנחנו לא בטבלה. תמלאו אותנו בריבוע הריק. אני מצפה מכם לקבל את השכל כמו שהדחליל קיבל שכל. ישנתי שבוע שלם עכשיו עם כל השחקנים בתיאטרון דימונה כדי שנוכל לעשות חזרות ואף אחד לא יידבק, יכול להיות שזה גם פתרון. יש מלא פתרונות, רק תדברו עלינו, אני מתחנן.

תודה ישראל, קשה לעצור אותך ואני מבינה את הלהט.

סליחה, סליחה.

אתה בסדר גמור, זה פשוט כי נהנינו, היה קשה לעצור. דני וייס, בבקשה.

צהריים טובים, אני דני וייס, יושב-ראש פורום מוסדות התרבות. אתייחס לנושא של אומנויות הבמה, כל מה שהוא באולמות. הסגירה האחרונה של אולמות התרבות נעשתה בדיוק של מכבש דרכים או פיל בחנות חרסינה. זה לא אפס או מאה, כמו שאמרו גם ציפי וקטורזה. אני רוצה להזכיר שפורום מוסדות התרבות הגיע לפני שלושה חודשים למתווה מאוד מורכב ומדויק שאושר על ידי משרד הבריאות. כשפתחנו זה היה מדהים לראות את הקהל בתוך האולמות ששומר על מרחק, מתרגש וכדומה, והכל נעצר אחרי שבועיים וחצי. אנחנו עד עכשיו מגרדים בראש ולא מבינים למה. אני רוצה להזכיר שאולמות התרבות יודעים לווסת את הקהל כמעט יותר מכל סוג אחר של התקהלות. אנחנו יודעים לשלוט בתור שבחוץ, אנחנו יודעים לשגר את הקהל בצורה נכונה ומדודה לאורך המבואות. מסידורי ההושבה ועד היציאה החוצה. יש לנו פתרונות איך הם הולכים לשירותים, אנחנו יודעים איך בדיוק זה מתנהל על הבמה ומאחורי הקלעים. יש לנו תו סגול, וכמו שאמרה חברת הכנסת פרומן שמכירה את העולם שלנו היטב, אנחנו יודעים לנהל את זה. אנחנו לא מבינים למה סגרו אותנו, למה זה לא מידתי. תנו לנו לפתוח מחדש כי אנחנו יודעים איך לעשות את זה, תודה.

תודה, דני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

תודה, גבירתי. חבר הכנסת אבוטבול, אני רוצה שתדע שאני עושה 50–50 עם אישתי. אני מוריד אשפה, מקפל כביסה, מקלף ירקות, ושוטף את הרצפות.

כל הכבוד.

גבירתי, אני חייב לציין לטובה את הממשלה. הממשלה אימצה את כל מה שהוועדה הזו החליטה בחודש וחצי האחרונים. עבדנו מאוד קשה, וראה זה פלא, הממשלה אימצה את החלטותינו לגבי חדרי הכושר, הסטודיו, חופי הים, הבריכות – הכול. נותר לנו לפתור עוד כמה בעיות באומץ ולוועדה הזאת יש אומץ. אז תודה לך על העניין הזה.

הגישה שלי לאורך כל דיוני הוועדה היא קודם כל גישה כלכלית. כי המשבר הכלכלי והנזק שייגרם לנינים שלנו הוא אדיר. הדרישה שלי, ושל הוועדה, למשרד הבריאות היא לספק נתונים. בהיעדר נתונים אנחנו נפתח. אם יש לכם נתונים תביאו אותם באומץ. את הנתונים הללו ביקשנו לאורך חודש וחצי, אין לכם נתונים, אנחנו נפתח את עולם התרבות. יש תו סגול, יש מתווה, יש כניסה בדירוג, יש הוראות ישיבה, יש ישיבה עם מסכות. אם אין נתונים לגבי שיעור ההדבקה בתיאטראות, אני מבקש לקיים דיון והצבעה בוועדה הזו, בראשותך, גבירתי, וידעת להביא את הנתונים הללו. יש אומץ לפתוח וללכת על הצד החיובי.

אני מבקש שהוועדה תלך על הצד החיובי. אני מתכוון להצביע בעד פתיחה, הנה, אני מצהיר.

אתה לא יכול.

אלא אם כן, עם כל הכבוד, יוליה, אלא אם כן יבואו ויגידו לי ש-80% או 60% שיעורי הדבקה.

- - -

יוליה, תני לי, אני לא אפריע לך.

זה לא נכון, זה פשוט לא נכון.

אה, לא נכון? אוקיי.

מכיוון שהנתונים הם חלקיים או אין נתונים אני מבקש, גבירתי, כמו שעשינו בנושאים מסוימים, יומיים לממשלה, תחזירי תשובה מה את רוצה. ולא, נביא את זה לדיון כאן ביחד עם הצבעה, תודה.

תודה, חבר הכנסת לוי, שרון בר לב, בבקשה.

שלום לכולם, תודה ליושבת-ראש. אני שרון בר לב. אני מנכ"לית של הכוריאוגרפים. זהו ארגון גג שמייצג 90 יוצרים עצמאיים במחול, 90 להקות מחול. אני רוצה לזעוק את זעקתם של האנשים בלי הכיסים התפוחים. אמרתם פה כמה פעמים: הם רעבים ללחם. הם לא רעבים ללחם, הם רעבים לבית, זה הרבה מתחת ללחם. אנחנו חייבים להבין, ואני מאוד שמחה שיש כאן אוזניים קשובות שמבינות את החשיבות של תרבות ואומנות. חשוב להדגיש את ההבדל, אנחנו מדברים על אומנים, סקטור גדול שזו המשכורת שהוא מביא הביתה. עולם האומנות הוא דיפרנציאלי. יש גופים גדולים שחשוב להבין איך פותחים אותם ומה התו הסגול שלהם, אבל יש גם המון גופים קטנים שהיו יכולים לפתוח מזמן. הם לא היו צריכים, מאחרי פסח הם היו יכולים לחזור לפעילות כמו שכל המשק התחיל לחזור לפעילות. אין שום סיבה שאולם בסוזן דלל, אולם קטן של 250 מקומות, תחת תו סגול, לא יפתח את עולם המחול בחזרה. יש לנו חללי חוץ מדהימים, אנחנו מבקשים מתווה להופעות בחוץ.

כבוד היושבת-ראש אמרה שיש לנו כמה חודשים ספורים, נכון שמזג האוויר פה טוב, אבל אנחנו לא נמשיך לקחת סיכון כשיתחיל פה גשם. תנו לנו לעשות הופעות בחוץ. תנו לנו לעשות הופעות באולמות קטנים. אפילו אדם שעומד ושר עם גיטרה, רקדן שרוקד מול מסעדה שיושבים בה – יכולים לקחת אותו לבית הכלא, לא? ציפי אמרה שאנחנו מוכנים להסתכן בזה. אז אנחנו מתחננים כאן: אפשרו לנו לפתוח את סקטור האומנות. תנו לרקדנים לרקוד ולכוריאוגרפיים ליצור. תנו למעצבים, לתאורנים, למפיקים. אנחנו 150,000 אנשים שמתחננים שישימו אותנו על המפה. אני מאוד שמחה על הדיון הזה, ושיאפשרו לנו תחת כל המגבלות לפתוח את העולם הזה. אין שום סיבה שכל האולמות הקטנים, שני רקדנים שרוקדים על הבמה לא יורקים, הם אולי מזיעים.

מזה אין הדבקה, אנחנו כבר יודעים את זה בוודאות.

יפה מאוד.

אחרי הדיון בנושא חדרי הכושר אנחנו מומחים.

לא יכול להיות שאנשים באים לעשות ספורט בחדר כושר ושאי-אפשר לרקוד, תנו לנו לרקוד. תבינו שיש שוני בתוך העולם הזה ותנו לכל הגופים הקטנים לפעול. אנחנו ממש מתחננים, זה באמת עניין של חיים ומוות, לא רק רגשי אלא גם כלכלי. קחו בחשבון שאומנות צריכה להיות נתמכת, זו לא אומנות פופולרית שמוכרת כרטיסים ומרוויחה. תבינו שברגע שאנחנו פותחים אנחנו חייבים מתווה של פיצויים לצדנו. לא רק ה-200 מיליון שאנחנו מחכים להם ואנחנו יודעים שכבוד השר עובד על זה ואנחנו מחכים כבר כחודשיים להבין כמה כסף נקבל. מעבר לזה, ביום שאנחנו פותחים אנחנו רוצים שבאותו רגע יתחיל דיון באיך אנחנו משמרים את הפתיחה שלנו כי אנחנו לא יכולים להסתמך על הכנסות עצמיות.

אנחנו צריכים להבין שזה נכס לאומי, במיוחד תחום המחול, ואנחנו מבקשים אופק, תנו לנו תוכנית עבודה. לא להגיד שפותחים אותנו ב-14 ביוני ואחרי שבועיים סוגרים אותנו.

כבר פותחים להופעות?

להופעות.

כי המחול היה בתוך הצו שאישרנו. אבל זה הופעות.

אנחנו מדברים על הופעות, כמובן. תודה לכם.

תודה רבה, שרון. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחר כך פרופסור גרוטו שנמצא איתנו.

למה, מה קרה? אני באתי קודם.

לא נורא, מה זה משנה, זה משנה לכם? זה לא מכוון.

רק אני רוצה לדייק שכל ההחלטות בוועדה, עם כל הכבוד ליושבת-ראש, וברור שיש כבוד - - -

זה של כל הוועדה – חד-משמעית.

הייתה פה עבודה מטורפת של כל חברי הכנסת ואחד לא יכול להילחם נגד כל המערכת. תבינו את זה, בלי תמיכה של כל חברי הוועדה זה לא היה קורה.

אז התחלת לדבר, המשיכי.

אני רוצה לשאול לגבי הסמכויות, עד כמה אנחנו יכולים להשפיע בנושא המדובר. מה גבולות הסמכות שלנו. דבר שני, בלי שום קשר לעולם התרבות, שמחתי לשמוע שכנראה הפרויקטור החדש של הקורונה ישב וצפה בכל דיוני הוועדה, כי שמעתי אחד לאחד את כל מה שדיברנו פה במשך חודש וחצי. הגישה צריכה להיות לא איך סוגרים אלא איך פותחים ומביאים חיים. הקורונה לא הולכת לשום מקום ויש לפנינו חורף. אם עכשיו המגמה היא לסגור הכול ולשים גרזן על הגרון – לא זו הדרך.

שמחתי לשמוע שפרופסור גמזו אימץ את הגישה של ועדת הקורונה. אילו לא ועדת הקורונה, אילו לא אנחנו פה בוועדה הזו, הסוף שבוע האחרון במדינת ישראל היה נראה אחרת לגמרי, הכול היה סגור. ותבינו את ההבדל, הממשלה דיברה כל הזמן על סגר, סגר, סגר, כולנו נמות עוד מעט. פתאום פתחנו הכול ואף אחד לא מת, וכבר לא מדברים על סגר, זאת אומרת שהיה אפשר אחרת פתאום אנחנו שומעים את פרופסור גמזו שמדבר כבר בגישה אחרת. משהו פה השתנה ואני מקווה מאוד שלטובה.

אמרתי, הנהגנו שיח חדש.

אי-אפשר לסגור את ההפגנות, יוליה, את יודעת.

ברור שעולם התרבות צריך לקחת על עצמו את האחריות לשמירה על ההגבלות הבריאותיות, ואנחנו צריכים לראות איך אפשר לפתוח אותו. כל דבר זה עניין של רצון. אם ירצו לסגור תמיד ימצאו סיבות. לפתוח זה יותר קשה, כי אז צריך לחשוב. לסגור זה יותר קל. אני מקווה שפרופסור ייתן לנו, הוכחנו שאפשר אחרת ואני מקווה שגם בממשלה הזו זה קצת עשה להם שכל.

תודה, חברת הכנסת מלינובסקי. את צודקת, הנהגנו שיח חדש ואנחנו רואים אותו בא לידי ביטוי. פרופסור גרוטו, אנחנו נשמח להתייחסות שלך, אני אמשיך את יוליה, היום אנחנו כבר תמימי דעים, זה כבר לא מה שהוועדה אומרת ולא השקפים שאני מציגה. אנחנו נמצאים במציאות אחרת מבחינת היקף התחלואה, מקדם ההדבקה, קצב ההכפלה של חולים קשים. אנחנו נמצאים במקום שניתן לאט-לאט לשחרר את המשק תוך כדי שאנחנו מהדקים את ההנחיות, והדברים יהיו מאוד ברורים.

ברור לנו שעולם התרבות, כשמו כן הוא, יכול לווסת ולנהל את האירועים שלו בצורה שתקפיד על כל כללי הריחוק. אני רוצה שתיתן לנו בשורה לגבי פתיחת הענף הזה בכללותו, על כל גווניו, בבקשה.

שלום לכולם ותודה על ההזדמנות להגיב. לגבי מה שתיארת בהתחלה, גבירתי, לא הייתי יכול לתאר זאת טוב יותר מבחינת מצב התחלואה, ואני שמח על כך. בסוף זה קשור במאמצים של הציבור ושלנו לעשות את הצעדים במטרה להפחית את רמת התחלואה. אנחנו רואים שיש התייצבות. אני לא רוצה לחגוג מוקדם מדי אבל אפשר בהחלט אפשר להתחיל לחשוב על שינויים בתוך המתווה.

זה המתווה הכולל וזה בהחלט משהו שאני עובד עליו. פרופסור גמזו ואנוכי התמודדנו עם כמה אירועים גדולים בעבר ולכן אני חושב שיש לנו הזדמנות ליצור שינוי. הרוח שפרופסור גמזו מביא והרוח הטובה שהייתה לי איתכם בוועדה, אני חושב שהייתה חיובית בסופו של דבר ואני רוצה שנעזור כמה שיותר למקומות שנסגרו.

נתבקשתי על ידי הפרופסור גמזו ועל ידי השר לבוא עם הצעה. חוק הקורונה יצר הזדמנות לחשוב מחדש על כל התחומים ואנחנו רוצים לבוא עם חבילה כוללת ולהתייחס בצורה שתהיה גם יותר בהירה לציבור וגם יותר שקופה, וגם שתתבסס על מדדי תחלואה מדויקים יותר כדי שבסוף נוכל להגיד: "אנחנו נגיע למצב כזה, נוכל לפתוח פה, נגיע למצב כזה נוכל לפתוח פה". זה מודל השלבים. אנחנו עושים כל מאמץ שהיום או מחר הוא יהיה מוכן. אחר כך נציג אותו לממשלה ונפעל בהתאם.

על פי אלו קריטריונים סגרתם?

יואל, עזוב את הסגירה, אנחנו עכשיו במגמה לפתוח.

אבל למה הם סגרו ?

"למה" לא מעניין אותי, מעניין אותי שהם יפתחו מחר בבוקר.

אבל איזה מתווה מכינים - - -

חברים, אני מבקשת לאפשר לו לדבר.

- - - שבוע.

לא באנו להתנצח, באנו לפתוח.

- - - נפגשתי - - -לתו הסגול - - - לאולמות התרבות - - - שנפתחה, ואפשרנו גם לכל מיני דברים שאינם מוגדים אולמות להיפתח. כגון הבארבי ומקומות אחרים. כול אלו מתווים שאני הובלתי אותם ולכן אני חושב שהגישה שלי חיובית ואני מנסה לשכנע גם במשרד הבריאות.

אדבר על הסטטוס כרגע וגם על היעד שאנחנו רוצים להגיע אליו, כמובן שזה תלוי באישור ממשלה, אני לא מחליט לבד. מה אפשר לעשות היום? אני אישרתי את המתווה של הדרייב אין, אני יודע שהוא לא נותן מענה מלא אבל בהחלט איזשהו שינוי משמעותי,

במסגרת המגבלות שמותרות, אמרו מקודם שאם מישהו יופיע במסעדה הוא ילך לכלא, זה לא נכון. לצורך העניין, אם עומדים במגבלות ההתכנסות – 20 בחוץ או 10 בפנים – אז אפשר להופיע שם בהתאם לתנאים שקבענו מה מותר ומה אסור. זה כולל ריקוד שמותר במסגרת הדרייב אין, זה לא משהו שהוא אסור.

פנו אלינו ואנחנו שוקלים לעצב מתווה שיאפשר הפרדה בין אנשים לא רק בדרייב אין אלא גם הפרדה פיזית שתאפשר הופעה בכל מיני מקומות, גם לקהל גדול יותר, בתנאי שתישמר ההפרדה של הקפסולות של עשרה או עשרים אם זה בחוץ. זה כבר אפשר במסגרת הקיימת.

יחד עם זאת, במסגרת הדיונים שבעקבות הצעת החוק החדשה, אנחנו בהחלט ניקח בחשבון את הצורך של התרבות. הכוונה שלי היא להציע פתיחה של יותר דברים בתחום התרבות, וגם לעשות בשלבים. אם אנחנו נראה שיפור ברמת התחלואה ולא ימשיכו לעלות החולים הקשים, אז נוכל כמובן לעבור לצעד הבא, ובשלב הבא לחזור למתווה שדומה למה שהיה כבר. בהמשך ננסה לשפר אפילו את זה.

יש לוח זמנים?

יש לנו שבועיים להגיש את התקנות לכנסת. הן הונחו במסגרת חוק הקורונה החדש, ובמסגרת הזו הכוונה שלנו היא להביא לפחות בשלב הראשון, לפחות להציג מתווה לציבור וגם לכם שיאפשר לכם - - -

כולל בתי כנסיות?

אנחנו עכשיו בתרבות.

סיכמנו שגם זה תרבות.

אבל אמרנו שעכשיו אנחנו דנים בתרבות שמתפרנסים ממנה.

אבל מותר לי לשמוע מה דעתו בנושא, למה הביאו אותו?

חבר הכנסת אבוטבול, תן לי רגע להתמקד בנושא - - - אנחנו נערוך דיון בנושא בתי כנסיות.

מתי נעשה?

לאט-לאט. בוא נעשה את זה מכובד.

אני רוצה לומר שבין היתר אחת המטרות של המתווה היא ליצור אחידות. שלא יהיה מצב שפה מותר כך ושם מותר אחרת. הכול כמובן במסגרת המגבלות האפשריות. ננסה לאפשר כמה שיותר שוויון. כמובן שצריך לקחת בחשבון שיש מקומות שבהם אי-אפשר להיות במסכה, כמו מסעדה, ואז אנחנו נצטרך להחמיר. העיקרון הוא שבאותם מקומות שאפשר לשמור על מרחק והתנאים בהם הם דומים אז גם אנחנו - - -

- - -

- - -

אני אתן לכם, רק רגע. פרופסור גרוטו, כמה דברים. קודם כל, לא צריך לחכות שבועיים ולא עד אוגוסט. לוועדה הזו יש עדיין הסמכות לאשר צווים, ראה מה שאנחנו נאשר מחר - - -

אבל אנחנו לא יכולים להגיש לכם צווים ללא עילה, אתם לא יכולים לאשר בעצמכם וזה המצב.

לא.

זה לא יעזור, זה לא משהו שמוכן למחר בבוקר. תנו לנו להתארגן ולעשות מתווה אחר.

אוקיי, זה סיפור אחר.

כדי שהמתווה יהיה אחיד ולא יהיו שאלות שבאמת - - -

יש 36 שרים, שילכו לעבוד. אנשים יושבים חמישה חודשים בבית בלי אוכל, שילכו לעבוד. 36 שרים.

רזבוזוב, הפוליטיקה הזו לא תביא אותנו לשום מקום.

לא פוליטיקה, שילכו לעבוד. לא נותנים מתווה, לא נותנים תשובות, לא שמעתי תשובה אחת לגבי עולם התרבות. אין תשובות, זה מרגיז, תקענו את האנשים.

זה כבר משהו אחר, פרופסור גרוטו - - -

הביקורת לגבי השבועיים היערכות לא מקובלת עלי. אני יכול לרדת מהשיחה ולהתפנות לעשות את העבודה שלי - - -

פרופסור גרוטו, כמה דברים, אני מבקשת רק שתתנו לי להשלים את הדברים ואתם תראו לבד שאני מביאה את זה לעולם התרבות. כל מה שמתואר שמותר היום הוא לא רלוונטי. ענף התרבות סגור, נקודה. גם אם הם יכולים לשיר במסעדה – אנחנו בכלל לא מכוונים לשם. אנחנו רוצים - - -

אני קיבלתי הרבה מאוד פידבקים מאנשים שרצו לעשות מופעי תרבות - - - אז אל תגידי שלא עשינו שום דבר - - -

אנחנו רוצים את הדבר הגדול, רוצים שיאפשרו לאולמות להיפתח, רוצים שיאפשרו למרחבים בחוץ שמקיימים הופעות, ומקיימים הצגות – שהם ייפתחו. אנחנו מכוונים לשם. גם הסיפור של הדרייב אין הוא נחמד, אבל תראו מה עשיתם, אתם יכולים להכניס חמישה אנשים לתוך רכב וזה בדיוק הפוך ממה שאנחנו רוצים.

מדובר במשפחה גרעינית שהם ממילא ביחד.

או שלא, אתה לא יודע מי ברכב. אנחנו לא יודעים מי בא ברכב.

- - - אפשרנו לאנשים - - -ביחד.

אני בסך הכול מנסה לומר - - -

- - - קניית הכרטיסים, אז - - -

אנחנו רוצים לייצר מציאות שבה אנחנו פותחים את הענף הזה בשום שכל. אולמות גדולים שיכולים להכיל את האנשים במרחקים יותר גדולים ממה שקבעתם, ושורה כן ושורה לא, עם ויסות נכון של הקהל שמגיע, עם הרבה מאוד מגבלות – בסופו של דבר ייצרו את המענה לענף הזה. לחכות שבועיים? אני לא יודעת מה זה ייתן.

לא אמרתי שזה ייקח שבועיים. אני מחר יהיה לי מתווה אני אציג אותו. אני מבחינתי עובד מהר יותר מכל אחד.

נכון, ובשביל זה אנחנו ביום שני יכולים להתכנס כאן לייצר מתווה לענף התרבות.

היום או לכל המאוחר מחר אני אגיש מתווה. אחר כך יש את התהליכים החוקיים שצריכים לעבור. את זה אני משאיר לפוליטיקאים להתעסק עם זה.

עכשיו לגבי התהליכים החוקיים והפרוצדורה: ברגע שאתם מקבלים מתווה עד סוף שבוע זה, ביום שני אנחנו יכולים להתכנס כאן ולאשר את הצו. עדיין בסמכות הוועדה לאשר את הצווים שאתם מקבלים, לא חייבים לחכות עם זה לסוף אוגוסט, לאנשים האלה אין זמן לנשום.

אני איש מקצוע ותפקידי להציג מתווה שיהיה בהלימה ואתם יודעים שהמתווה שאני מייצר המטרה שלי היא להגיע למצב שאנשים יוכלו לפעול ולא לסגור.

מצוין, אני מבקשת שזה יהיה מהר.

מחר בערב יהיה מתווה שיתייחס לכך - - -

הוא התחייב למחר או מחרתיים.

אז אנחנו יכולים לעשות את זה ביום חמישי?

אז אנחנו ממש מבקשים ממך שזה יהיה כמה שיותר מהר כי לאנשים האלה אן זמן לנשום וגם לרוח הישראלית כבר אין זמן לנשום. אנשים, אתה מכיר את האווירה בחוץ. אגב, רק אתמול התפרסמו נתונים על אווירה מאוד קשה. זה הלחם והמים של הנפש. אנחנו מחויבים גם לזה. אנחנו מבקשים שהמתווה יאורגן לצו שיאושר בממשלה עוד השבוע. אנחנו מתחייבים כוועדה לאשר את הצו הזה עוד כשהוא יגיע בתחילת השבוע. ממך אנחנו רק צריכים את המהירות. כל השאר עלינו.

מהירות גיבוש מתווה לא תהיה הגורם שיעכב את הדברים.

מצוין.

למרות שדרך אגב, אני גם רוצה לעשות אותו בשיח עם הנציגים. אנחנו לא - - -

תודה רבה שהוספת זאת, חשוב מאוד שזה יהיה בשיתוף עם האנשים שאמונים על התחום הזה. שלא ננחית איזה משהו שהוא מופרך, נגיד להם: "תכניסו 20 אנשים או 50 אנשים" שאמת יהיה הגיון בדבר הזה ולא נתחיל עוד פעם פינג-פונג ביננו.

תודה, גבירתי.

תודה רבה לך, פרופסור גרוטו.

פרופסור גרוטו, אתה צריך לבוא עם מתווה גם לעניין של סופי שבוע.

זה מטופל.

- - -

סופי שבוע יבוטל, חבר הכנסת עסאקלה. אני חוזרת חזרה לדוברים. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה.

אני אקח את תפקידו של אבי שושני ואגיש שהוא דוגמא לתזמורת שיש בה אולם של 2,300 מקומות. הם הכניסו בתוך האולם הזה 500 צופים שישבו בפער של שורה כשהם עטויי מסכות. הקהל של הפילהרמונית הוא קהל מבוגר אז אין בעיה של הרבה הזעה, יש רק לבדוק איך זה משפיע על האקוסטיקה של התזמורת בפערים האלה. זה שלא מאפשרים לכל אחד מהאולמות הגדולים, תקרות גבוהות, למה לא נותנים להכניס לשם אנשים? זה דבר הזוי ומופרך. ולשמוע את פרופסור גרוטו אומר שהמתווה לא יהיה הבעיה, איפה הייתם עד עכשיו?

חמישה חודשים.

בדיוק באותו מקום - - -

אתם - - - חברות וחברים יקרים שלי. זה באמת מפוצץ. היה מתווה, המתווה עבד, הפסיקו אותו. למה? השאלה חוזרת, התשובה היא ככה. כי ככה. אנחנו עברנו את זה כאן עם הבריכות וחדרי הכושר

עם חופי ים, חופי ים.

עם חופי ים, אלוהים אדירים. אבל אני רוצה להגיד שספציפית בעניין של התרבות זאת ממשלה שחלק ניכר ממנה, התמצית של מה שהיה לה להגיד בנושא התרבות זה: " "Cut the bullshit וככה היא מתנהגת אל תחום התרבות. תחום התרבות הוא אחד התחומים שנכנסו למשבר הזה הכי מורעבים מכל התחומים כולם, ואלוהים יודעת שיש תחרות – העובדות הסוציאליות, האחיות, מערכת הבריאות, מערכת הרווחה – אבל תחום התרבות מורעב יותר מכולם. זה רגע ממש דרמטי מאוד להמשך הפעילות ההכרחית לקיומה של חברה אנושית. אמר חברי חבר הכנסת לוי שהזווית של הוועדה הזו היא כלכלית, אני כופרת בזה מכל וכל. הזווית של הוועדה הזו היא אנושית ממדרגה ראשונה. אנחנו צריכים להתייחס למדינה הזו ולחברה שחיה בתוכה מכל האספקטים. כלכלה זה אחד מהם, אבל קיום אנושי בסיסי בלי ביטוי עצמי, בלי שיש אומנות, בלי שיש מגוון של דעות שבא לידי ביטוי אפילו בחילופי דעות מנומסים במרחבים פוליטיים, אלא בתוך משלים וסיפורים ודימויים, ושפת גוף. כל זה הכרחי ואי-אפשר להתקיים בלי זה. ממשלות נתניהו לדורותיהן, ותסלח לי חברת הכנסת פרומן שאז לא הייתה חברת כנסת והייתה משרתת ציבור נאמנה, מתוך תנאים בלתי-אפשריים, כבר אז, צריך להגיד את זה – ממשלות נתניהו פוגעות בתחום הזה כל הזמן וברצף.

מה שנדרש היום זה תוכנית להצלת התרבות בישראל. סדר הגודל שנדרש הוא לא 200 מיליון, אלא מיליארד שקל. זה מה שנדרש כאן עכשיו. מהגופים הקטנים ביותר ועד הגופים הגדולים והיחסית מסובסדים. צריך לאפשר להם לפעול במקומות הפתוחים, לפעול בכל האולמות שלהם. זה בדיוק כמו שעשינו עם חדרי הכושר ועם כל דבר אחר. כל רגע שעובר בלי שזה קורה הוא באמת לא פחות משערורייה.

גבירתי, בשבוע שעבר אמרתי בוועדה שאנחנו חייבים לפתוח את האולמות, אז עמדנו בפני הבעיה שלא היה צו הולם, שהצו הנוכחי הוא לא בסמכותנו.

נכון.

אנחנו בעצם צריכות צו חדש.

זה מה שביקשנו עכשיו מפרופסור גרוטו, יביאו צו חדש בתחילת השבוע, אנחנו מאשרים.

- - - בחסדי הממשלה האם הם יואילו לעשות את הדבר הזה. אני מקווה שתימצא דרך - - -

אני מקווה שכן, ובזכות הלחץ שאנחנו נפעיל כאן אז זה יקרה במהרה בימנו. תודה, חברת הכנסת מיכאלי. אבי שושני, בבקשה.

שלום לכולם, נדמה לי שמכל הגופים התרבותיים שאני מכיר, אנחנו היחידים שבחלון ההזדמנויות הקצר קיימנו תריסר קונצרטים. היינו אמורים להופיע ב-14 והופענו ב-21, ואז הופענו בתריסר קונצרטים – חיפה, ירושלים ותל-אביב. אני רק יכול לחזור על מה שאמרה ידידתי מרב מיכאלי: 2,400 מקומות בהיכל התרבות, 3,000 מקומות בבנייני האומה בירושלים, 1,500 מקומות באודיטוריום חיפה, לכל מקום כזה הכנסנו 500 איש, הקפדנו מאוד על שני מושבים אחד מהשני, שורה כן ושורה לא, הקפדנו מאוד איך מכניסים את הקהל ואיך מוציאים אותו. הקפדנו מאוד גם איך התזמורת יושבת על הבמה. ברור לכם שאם אין 50 איש על הבמה אז אין קונצרט. הנגנים שלנו, מאוד קשה לנגן במרחק של שני מטר בין נגן לנגן.

זה גם יכול לפגוע בסאונד.

אני באתי לישיבה הזו ברצון מכיוון שנוכחתי לדעת שהוועדה הזו מתנהלת על פי נתונים שהיא מקבלת. אני שמח להגיד לכם שהצלחנו לעשות קונצרטים באולמות גדולים, שבהם הכנסנו תמיד 500 איש, לא היה אפילו נדבק אחד, והקהל שלנו הוא קהל מבוגר. לא יודע אם ראיתם את פרופסור מטות אבל גם היא העידה על כך.

כל העניין הוא גם כלכלי. אם התזמורת לא תחזור להופיע בעתיד הקרוב, אנחנו נגווע ברעב. 200 מיליון השקלים המדוברים קיימים, אבל אף אחד עוד לא זכה לקבל מהם. אם אנחנו לא נחזור - - -

אלוהים גם כן קיים, אבל אף אחד לא ראה אותו. שאלה פרקטית, אדוני, הנגנים הם שכירים או עצמאיים?

אני מוחה על מה שהיא אומרת.

עזוב.

לא לדבר שטויות, יוליה. ממש שטויות היא מדברת.

אם הנגנים הם שכירים והם יצאו לחל"ת אז לפחות שם יש איזשהו משהו. הבעיה היא שאני מבינה שרוב-רובם של האומנים הם עצמאיים.

תני לי לסיים, אני לא הפרעתי לך.

רק חשוב לי להבין איפה ה- - -.

גם בנושא של חל"ת, המצב עם מוסיקאים, בעיקר מוסיקאים מבצעים, אי-אפשר להוציא את האנשים האלה לחל"ת, הם חייבים לנגן יום-יום. כלי נגינה זה אחד מהדברים הבוגדניים ביותר. אם אתה לא מתאמן יום-יום, אתה מתגלה בערוותך כשאתה מגיע להופעה. העניין של שיפוי שטרם קיבלנו, ומה יהיה איתנו בעתיד, אם אנחנו לא נפתח באוקטובר-נובמבר 2020 לכל המאוחר - - -

אנחנו רוצים - - -

אנחנו רוצים לפתוח מחר.

רבותיי - - -

מה שחשוב לי, אני באה ממשפחה שעודדו את כל הילדים ללמוד מוסיקה, לא צלח. צריך להבין שיש את הדברים המקצועיים שנגן צריך לנגן על מנת לא לאבד את המקצועיות שלו, ואני שואלת עכשיו משהו מאוד פרקטי: האנשים האלו צריכים לאכול ולשלם שכירות. הנגנים שלך, אבי, הם שכירים או עצמאיים? אם הם עצמאיים יש לנו בעיה בגלל כל - - - של הממשלה, בן אדם שהוא שכיר, הוא לפחות מקבל משהו.

האנשים שלי, רובם ככולם, שכירים. כדי להמשיך ולהתגייס קיצצנו בשכר שלהם בצורה אכזרית. אני צריך אותם לאימונים יום-יום כדי שאם הוועדה הזאת תצליח לארגן שנוכל לפתוח אולמות, אם אנחנו נוכל לפתוח אולמות ל-500 איש זה המון, מפני שאנחנו מסוגלים לבצע שני קונצרטים ביום. יצרנו שתי תזמורות, כל אחת בת 50 נגנים. נעשה קונצרט אחד ב-18:00 ואחד ב-21:00. יש לנו אלף איש - - -

לא שלחת אנשים לחל"ת.

חלק כן, הרוב לא.

חברת הכנסת, מתוך 150,000 איש רובם עצמאיים. כי אנחנו מדברים גם על סקטור של אומנים עצמאיים וגם על המון נותני שירותים מסביב. כל הטכנאים והמעצבים. נכון שבמוסדות הגדולים רובם שכירים אבל גם הם בבעיה, העצמאיים בוודאי בבעיה.

זה חטא על פשע, אם הם היו שכירים היו מקבלים חל"ת, אם פה הם גם עצמאיים ובגלל כל הבלגן זה - - -

והסיפור של התרבות הוא מעבר לכלכלה. פה זה במובהק נושא חברתי ורוחני ולשם אנחנו מכוונים.

אני רק רוצה להוסיף, כמו שאמרה גם חברת הכנסת פרומן, אין שגריר טוב יותר למדינת ישראל מאשר התזמורת הפילהרמונית. אתם צריכים לבוא לראות אותנו כשאנחנו מופיעים בבואנוס איירס למשל. השגריר אומר: מה שאתם עשיתם בקונצרט אחד, אני לא עשיתי בחמש שנים. הופענו בקוראה, בסינגפור, בכל מקום שאתם יכולים להעלות על דעתכם כאשר אנחנו לא מקבלים כסף מהממשלה לצורך העניין הזה. אנחנו עושים את זה בכוחות עצמנו. אנא אנו באים? זה הולך ונעלם. מוסיקאים, כמו שאמרה ציפי, זה אומנים מבצעים. אם הם לא מנגנים ולא עושים אז תבוא עליהם כליה.

זה כמו ספורטאים.

תודה, אבי. נשמע את פרופסור אייל לשם, מומחה למחלות זיהומיות מתל השומר.

צהריים טובים ותודה על ההזמנה. אני רוצה לפתוח בהיגד שלמגיפה יש נזק ישיר, הפגיעה בחולים, יש גם נזק בריאותי עקיף ברור, ניתן יהיה למדוד אותו לאורך השנים, הוא נובע מחרדה, דיכאון, הידרדרות כלכלית, ומהידרדרות לעוני. בכל צעד שאנחנו מתכננים כדי להילחם במגיפה צריך לתכנן את העלות של הנזק המשני שנובע מהפגיעה במקומות עבודה וכדומה.

זאת צריכה להיות עבודתם של גורמי המקצוע בבריאות הציבור. שהם מסוגלים למדוד את היעילות של צעדים מסוימים או להעריך מה היעילות של סגירת אירועים המוניים בהפחתת המגיפה, לעומת הערכה של העלות הכלכלית בסגירת ענף כמו אומנות או אירועים. מטרת אנשי המקצוע צריכה להיות ניסיון לקבוע איפה נקודת איזון בין פתיחת אירועים שאינם מסכנים את הציבור בצורה גבוהה, וכן מאפשרים להפעיל מחדש את תחום התרבות.

ישנים גופי בריאות ציבור במדינות אחרות, בקנדה, בארצות הברית ובעוד מדינות, שהגדירו אירועים שבהם יש יותר בני אדם כאירועים בסיכון נמוך. ניתן בקלות להגיד שאירועים שנערכים באוויר הפתוח, ומדינת ישראל מתאימה מאוד לאירועים כאלה, שבהם מקפידים על מספר האנשים ואל הרווח בין האנשים, כל האנשים יעטו מסיכות ואפשר למדוד חום ולנהל רישום, כל אלו אירועים שניתן להגדירם "אירועים בסיכון נמוך". אני הייתי שמח אם האנשים התפעוליים במגזר האומנות היו מגישים הצעה אופרטיבית לקיום הופעות באוויר הפתוח, שעיריות ומועצות יקצו פארקים לשם כך, יגדרו אותם, ולהפעיל את כל התחום הזה קודם כל על ידי הפקת אירועים בסיכון נמוך, כאמור, ואם ניתן יהיה אז גם לאסוף את המידע על אותה רשימת אנשים שנכחה בכל אירוע על מנת לראות שאותם אנשים לא נדבקו, וכך בתוך חודש–חודשיים להוכיח שהאירועים האלה הם בסיכון נמוך, ולהתקדם לשלב הבא – יותר אנשים ואירועים קטנים באולמות.

לטעמי, פתיחת אירועים באולמות סגורים שבהם מופיעים מאות אנשים, עלולה עדיין להיחשב בסיכון. תחשבו שיהיה אירוע אחד של הדבקה המונית בקונצרט של 500 אנשים בפילהרמונית – הדבקה של כמה עשרות או מאות – זה אירוע שיכול להזיק יותר מלהועיל. ולכן, כדאי לתכנן בתור מטרה מידית, שורת אירועים שהם בסיכון נמוך, ולהוכיח למשרד הבריאות, לגורמי המקצוע, לאסוף את המידע ולהוכיח שאכן הסיכון הוא נמוך ולהתניע בחזרה כך את תחום האומנות. בזה אסיים, אשמח לענות לשאלות.

תודה רבה לפרופסור לשם.

למה לא דיברת ככה בבוקר? אני שמעתי אותך כל-כך הרבה פעמים בכל תחנות הטלוויזיה, וזו הפעם הראשונה שאני שומעת שאפשר לחיות עם זה ולחשוב איך לפתור. אתם כל הזמן הייתם בעד הפחדות. זאת הערת ביניים, אדוני. אני מצטערת שזה לא נאמר קודם.

תודה, פרופסור לשם. דליה שימקו, בבקשה.

אני דליה שימקו, אני מייצגת את פורום היוצרים העצמאיים בתיאטרון, אני יושבת-ראש איגוד במאי התיאטרון, ואני מייצגת את הפרינג' בתיאטרון הישראלי. בניגוד לחבריי, שאמרו דברים מאוד נכונים, אני לא מתכוונת להתחנן בפניכם, רבותי. לא חושבת שאנחנו צריכים להתחנן על כלום. אני זועמת, ואני מודיע לכם חד-משמעית שאם לא יחליטו על מתווה ברור ופתיחה מידית, אנחנו נפתח בעצמנו, אנחנו – הפרינג'. אנחנו אולמות קטנים, יש לנו קהל צמא, נמאס לאנשים לשבת שישה חודשים בבית ולקבל נתונים רק על כמה ומתי. איזה מן מורל זה? איזה מן חברה זו? איפה הדבר הזה שנקרא אחריות חברתית-לאומית של הממשלה? מה אתם מספרים לציבור, שהמקום הכי מסוכן להם זה המקום שבו הם מקבלים קצת מסאג' לנפש? זה המקום שבו הם יידבקו הכי הרבה? את המקום הזה סוגרים מידית?

לא מזמנים אותנו, לא שואלים אותנו על מתווים. המתווים האלה של אוויר פתוח נמצאים במשרד התרבות כבר חודשים. אנחנו זועקים למתווים של אולמות קטנים שבהם אנחנו מכניסים 30–40 איש במרחקים של שני מטר אחד מהשני עם מסכות. אני עשיתי הצגה כזאת, אנשים בכו מהתרגשות. אתם מנותקים לחלוטין מהציבור, לא כל הציבור קורא לנו בשמות גנאי כאלה ואחרים. רוב הציבור אוהב את האומנות, וכדאי להשתמש במילה "אומנות" יש אומנות ויש אומנים, והם יושבים בבית כבר שישה חודשים, מבוזים, אין להם בכלל פה. אנחנו אחרונים ברשימה, כמו שאמר קטורזה. אנחנו לא קיימים כלל על הלוחות, אף אחד לא בודק מה קורה אצלנו. מה הדבר הזה? מדינה צריכה דבר ראשון לדאוג לזהות הלאומית שלה. איפה הזהות הלאומית נמצאת, רבותיי, איפה נמצאת אותה זהות לאומית, רק במדי צה"ל? איפה היא נמצאת?

גם.

גם, ולא רק. אבל אצלנו זה הפך להיות ספרטה, לא אתונה. איזו מן מדינה אנחנו רוצים להיות? זה פשוט איום ונורא. איום ונורא שכל פעם מחדש אני שומעת את חבריי המנומסים שיודעים לשמור על מתווה יותר מכל אחד אחר. אנחנו ממושמעים, מנומסים, מתורבתים, מדברים מדם לבנו.

אז אולי צריך לעשות משהו - - -

- - -

- - -

אז אנחנו - - -

להגיד: "אנחנו נפתח - - -

היא אמרה.

חברת הכנסת מלינובסקי, בואו נרגע - - -

ואז תראי איך פתאום הכול יתהפך.

אנחנו הבנו את זה, אבל רצינו להאמין - - -

לא צריך.

אז אנחנו נפתח, ואנחנו נעשה את זה כיוון שהציבור צמא ואנחנו צמאים, ואנחנו צריכים לעבוד, ליצור ולהישמע. לא יתכן שמקום שהוא ממושמע ושהציבור שלו מזוהה, אנחנו יודעים בדיוק מי בא לאולם ובאיזה כרטיס אשראי הוא שילם. זה יותר מדויק מאיכונים של טלפונים. אנחנו יודעים איפה יושב כל אחד שבא לאולם, הוא נמצא שם כי הוא רוצה להיות שם. אנחנו האנשים הכי אחראיים שיש, שבאים לשרת את החברה. כמו שאמר קטורזה וכמו שאמרה ציפי, ברגעים המשבריים הכי גדולים ובלי פחד, כשאני אומרת לחבר'ה שלי: "בואו נופיע בחוץ" הם לא חושבים על עצמם, הם רוצים לשרת את הציבור. אנחנו פטריוטים, אנחנו נמצאים שם עבור החברה כל הזמן, זה לא ייתכן שישתיקו אותנו ויסגרו אותנו באבחת חרב, בלי לזמן אותנו, בלי לדבר איתנו, בלי להתייעץ עם אנשים ששנים עובדים במקצוע הזה ויודעים בדיוק מה הם צריכים ואיך הם עובדים. פטרונות, ביזוי, והפיכתנו למפיצי המגיפה, זה פשוט לא יאמן.

תודה.

והפרופסור גרוטו לא ענה על שאלה אחת שקשורה למתווה לאומנות – לאולמות, לבחוץ, להכול. זה שוכב אצלם, רבותי. זה שוכב אצלם חודשים והם מתעלמים מאיתנו. עד שלא יהיה לחץ ציבורי, לא יקרה כלום.

תודה רבה לך, דליה. אנחנו דרשנו מפרופסור גרוטו וצוותו הכנה של המתווים על כל ההיבטים שהעלית. אני מוכרחה לומר משהו לגבי דברייך: חברים, אנחנו יושבים במשכן הכנסת ואנחנו אנשי חוק, אנחנו לא רוצים שתיקחו את החוק לידיים, בשביל זה אנחנו כאן. בשביל אלא תצטרכו להגיע למקום הזה.

אנחנו לא רוצים לקחת את החוק לידיים.

אני יודעת.

אתם מכריחים אותנו. - - -

- - -

לעולם התרבות יש מיקרופונים והם צריכים להשתמש במיקרופונים - - -

- - - יצאו לרחוב, גם אתם תצאו לרחוב.

אנחנו כאן כדי לעזור לכם - - -

כי - - - לא מבינה דרך אחרת. - - -

חברים.

את לא יכולה לעודד לעשות דברים נגד החוק. - - - לבתי כנסת - - -

חבר הכנסת אבוטבול - - -

גם בתי כנסת את מרשה או שרק בדברים אחרים?

להפגין - - -

אני יכול גם כן להביא 50 איש לבתי כנסת, תגבי אותי? שם את לא אומרת את זה. - - -

אתם יודעים מה קורה בשיח שלכם?

- - - היא לא תגיד - - -

אותם לא מעניינת עכשיו הפוליטיקה שלכם.

אני לא מוכן שתהיה פוליטיקה פה.

אני - - -

את עושה פוליטיקה פה.

אז די.

- - - טענה שלי - - -

מה זה פה? להגיד להם, לעודד אותם לעבור על החוק? אף אחד לא יעבור על החוק.

הם לא צריכים את האישור שלנו.

חבר הכנסת משה אבוטבול, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.

- - - בצדק.

אני מרגישה כמו באיזה כיתה. אנחנו רוצים לשמוע את האורחים. בנוסף, אנחנו אנשי חוק, אנחנו לא מסיתים אף אחד למרד ולא לדברים שאינם חוקיים. אני שמחה שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי גם אמרה שכולנו תמימי דעים גם לגבי הנושא הזה. אנחנו כאן כדי לעזור לכם לא להגיע למקום הזה. אני גם לא רוצה להגיע למקום שהם צריכים לצאת להפגין. הם צריכים להיפתח כי הם צריכים להיפתח.

בכבוד.

כל מה שנאמר כאן הוא נכון ויש כל כך הרבה כלים להחזיר את הענף – קבלת קהל, מעקב אחרי מי שנכנס. אין שום סיבה שלא ייפתח - - -

אם תגיעו למצב הזה, אל תחכו לאישור שלנו.

אני רק יכול להגיד שהקהל שבא לקונצרטים, חוץ מצעקות "תודה", הם הודו לנו הרבה. התזמורת היא מ-1936 ואין ערב שהיא לא מופיעה בו. כל המלחמות - - -

בצוק איתן הייתם במקלטים ובכל מקום.

למה צריך מלחמות עכשיו? פה מדברים על תרבות.

אמירה נוספת שצריכה להיאמר, הצבא שלנו זה הגאווה שלנו וזה חלק מהגאווה הלאומית.

רק שלא נגיע לזה ש - - -

בישראל יש כמה זהויות.

אבל צריך להכיר בזה שזו הגאווה הלאומית שלנו.

יש לזכור שיש כמה לאומים וכמה זהויות.

אפשר לשכוח אותך?

לעולם לא תשכח אותי.

עיסאם קאדרי, בבקשה.

אני אתחיל - - - יש לי חבר שמנגן איתי בלהקה שזרקו אותו מהבית כי אין לו לשלם שכר דירה. עכשיו, במגזר שלנו יש בעיה מיוחדת, אנחנו סגורים תשעה חודשים, לא חמישה חודשים. הסיבה לכך היא שהעונה שלנו נפסקת באוקטובר. אז נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר, אפריל. בדרך כלל אנחנו מתחילים במרץ לראות שוב עבודה, אבל השנה לא.

אבי שושני דיבר על הנגן של מנגן בכלי שלו. אני זמר, אני לא משתמש בקול שלי כבר חמישה חודשים. אני כבר שכחתי איך לשיר. ברצינות, בבית אני מנסה. אין חשק ואני לא משתמש בקול שלי, זה עניין פיזי.

לפני חמישה חודשים אני הגשתי הצעה ל - - - משותפת. אבל - - - הדיגיטל לייף - - - אנחנו כמעט 400 מוסיקאים, זמרים ונגנים. בואו נעשה במתנ"סים, באמפי-תיאטרון, וכל יום יהיה זמר שיופיע היום בכפר הזה, מחר בעיר הזאת. הצעתי לא נענתה. לפני פחות חודש פניתי למנהלת תחום התרבות הערבית היא אמרה שהם קיבלו כספים והעבירו לעמותות. אנחנו לא ראינו 200 מיליון שקלים, ולא 200,000 שקלים, ולא 200 שקלים.

"אתה זמר ויש לך להקה, אתה מוכן לבוא אלי לנצרת להופיע?". אמרתי שכן ושאלתי כמה משלמים. התשובה הייתה שעם הלהקה הם ישלמו 3,500 שקלים. שאלתי: "אתה רציני"? והוא אמר שכן. 3,500 שקלים לזמר וחמישה נגנים.

זה הדלק.

זה רק ההסעה.

הממשלה לא שלחה 200 מיליון. זה דלק ופיתה שווארמה. אני מבקש לתת סיוע דחוף לאומנים או שנחזור לשיטה - - -. או שתתנו עבודות כדי שנחזור לשיר. 400 אנשים מוזיקאים וזמרים. אני עצמי משלם למוסדות מאז שנת 1988 ואני יושב בבית תשעה חודשים. אז מה הפתרון?

הנקודה ברורה. תודה רבה על הדברים, עיסאם. גיא ממשרד התרבות, בבקשה.

שלום גבירתי, אני ראש מטה השר. אתייחס לכמה דברים שנאמרו: ראשית, אנחנו נכנסנו למשרד ב-18 במאי 2020 ומצאנו את עולם התרבות סגור כבר חודשיים וחצי. כשנכנסנו לא היה מתווה חזרה, בראשותו של השר התחלנו להכין מתווה יחד עם פורום מוסדות התרבות ויחד עם גופים פרטיים, כדי ללחוץ ולשכנע להחזיר את עולם התרבות. לפי המתווה שלנו עולם התרבות היה אמור לחזור ב-27 במאי 2020. לצערנו זה נדחה, והוא נפתח בפועל ובצורה לא מלאה ב-14 ביוני.

דיבר פה קודם אבי שושני, השר ביקר אצלו בקונצרט בבנייני האומה בירושלים. הייתי יחד עם השר, זה היה אחד הערבים המרגשים בחיי. עמדנו בכניסה, אני חושב שהיו משהו כמו 250 איש באולם של מעל 2,000 מקומות. אנשים מבוגרים שהיו חודשים כלואים בביתם. ראינו שם אנשים אפילו בני 80 ו-90 שנכנסו לאולם. לראות את האור שהיה להם בעיניים זו באמת חוויה מרגשת. זה רק חידד את ההבנה עד כמה התרבות היא צורך הכרחי ואיננה מותרות.

זה המזון של הנפש.

אנחנו יודעים את זה.

אבל מה יקרה - - -

אוקיי, קיבלנו - - -

עד עכשיו אתה בצד שלנו, בו תגיד מה אתה עושה בדיוק.

איך אתם פורצים את המחסום הזה, שאולי גם אתם - - -

בבקשה, גיא.

אני לא יודע מה אתם חושבים. אתם חושבים שמשרד התרבות בעד לסגור את עולם התרבות?

אז למה אתם לא נלחמים בממשלה?

- - -

חברים, תנו לו לדבר, אנחנו לא נתקדם ככה.

הוא נתן אחלה נאום ואני מאוד התרגשתי. מה הם עושים? הם הגוף הממונה, הם יודעים - - -

חברת הכנסת מלינובסקי, בואי ניתן לו להמשיך ואולי נשמע תשובה.

מרגע שנפתח עולם התרבות, במתווה שהכנו, זה מתווה שמתבסס על כך שאנחנו סומכים על מנהלי מוסדות התרבות שהם יכולים לעמוד בו. מדובר בכניסה מדורגת לאולם, ישיבה לפי קפסולות, רכישה דיגיטלית, מרווחים. את כל הדברים הללו הצענו למשרד הבריאות והוא קיבל. לצערנו , עקב התגברות התחלואה, יחד עם ענפים נוספים במשק, בצער רב נאלצנו לסגור את מוסדות התרבות. מאז ועד היום, כולל בישיבה שהייתה אתמול במשרד הבריאות יחד עם שני השרים וכל הצוות המקצועי, הצגנו בפני שר הבריאות מתווים לפתיחת אולם התרבות, מתווים שברובם הם מחוץ לאולמות, כיוון שמשרד הבריאות הבהיר לנו שכרגע צריך לדבר רק על אופציות למופעים מתחת כיפת השמיים. אנחנו הצגנו מתווה שכולל הופעות בקפסולות בלי הגבלה של מספר משתתפים.

את זה הבנו, מה התשובה?

התשובה הייתה בדיוק מה שפרופסור גרוטו אמר פה.

- - -

הם קיבלו את, משרד הבריאות היה קשוב, ביקש כמה ימים לבחון את כל מה שהצענו. אני חושב שפרופסור אמר פה שהם יחזירו תשובה תוך כמה ימים. התשובה תהיה מתוך מתווים שאנחנו הצענו. מעבר לזה, הוקם צוות בתוך המשרד, אני חושב שחלק מהיושבים פה יודעים זאת כי הם היו שותפים. מדובר בצוות למחשבה מחוץ לקופסה, איך אנחנו מקיימים תרבות גם בימים הקשים האלה. שיתופי פעולה יחד עם הרט"ג, הופעות במקבצים קטנים – העיקר להנגיש תרבות גם בימים אלה.

אנחנו פרסמנו קול קורא להגשת רעיונות לתרבות מחוץ לקופסה. אנחנו מקיימים ביום שלישי - - - במוזיאון תל אביב עם כ-100 משתתפים, חלקם בזום וחלקם בחדרים נפרדים, זאת על מנת לפתח תרבות ולקדם תרבות גם בימים האלה. עושים כל מה שאפשר ולא ממתינים למשרד הבריאות שיאשר את המתווים הגדולים יותר, אלא מנסים להנגיש תרבות גם בימים האלה - - -

מה באמת מונע מהם להיענות למתווה שהיה מוכן כבר ב-14 ביוני, מה מונע? אתם מנסים כל הזמן כל מיני דברים, מישהו תוקע את זה בצד השני. אני רוצה לדעת מי תוקע את עולם התרבות ולמה.

- - -

גיא, אני אעזור לך: אנחנו רוצים תרבות בתוך הקופסה, בתוך התיאטראות, בתוך האולמות. תרבות זה לא מותרות, חייבים לצעוק את זה, זה לא מותרות.

אתם צריכים לצעוק את זה.

אנחנו מדברים כל הזמן על תזונה נכונה, מפחדים שבמצב הזה יש אנשים שלא באמת קיבלו את כל אבות המזון. התרבות היא המזון של הנפש. הנפש של החברה שלנו שבורה, גיא. אנחנו צריכים לראות איך מחיים את כל הדבר הזה מחדש. אני לא אומרת לכם איך לעשות את זה, אבל ברור שבאולמות כל כך גדולים שאפשר להושיב בהם מאות אנשים אז לא יהיו 1,000 או 2,000 – יהיו 500, יהיו 700. תנסו לראות איך אתם מרווחים, הרי ברור שמי שנמצא, הרי כל הזמן שאלנו מה ההבדל בין – ויסלחו לי בעלי אולמות האירועים שגם שם נדרש פתרון – מה ההבדל בין אולם אירועים של חתונה לבין תיאטרון? שמי שיושב בשורה העשירית לא בא בכלל במגע עם מי שיושב בשורה הרביעית. אני אומרת "שורה רביעית" כי ברור שלא נרצה להושיב אנשים בשורות הראשונות, כך לשיטת אלו שאומרים שאסור לשבת קרוב לבמה.

בסוף מישהו צריך לדפוק על השולחן וזה אתם. תעזרו לנו לעזור להם. אם אתם תחליטו שאתם מתעקשים שיגיע מתווה, אני משנה את כל הלו"ז, נתכנס בתחילת השבוע ונאשר. אבל מישהו כאן חייב לעשות את הצעד הזה. לא בקולות קוראים שאנחנו ממציאים את הכול מחדש, ולא במתווים שהם רק בחוץ. יש לנו תשתיות וכלים – תשתמשו בהם.

פרופסור מטות אמרה שכבר - - -

זה לא רק פרופסור מטות. תקשיבו, יש פה כל כך הרבה אנשי מקצוע, יוליה, שהם תמימי דעים איתנו.

אני - - -לפנות בוקר - - -

- - -

יש כל כך הרבה פתרונות אצל האנשים הללו. תאמינו לי שאנשי התרבות והמנהלים יודעים מה לעשות.

היתרון כבר על השולחן, לא צריך להמציא אותו.

אני מציע שנערוך דיון מהר יותר. למה לחכות ליום שני הבא, זה עוד שבוע.

יש מתווה מוכן, יש מתווה מוכן.

גיא, מה אתם יכולים לעשות כדי שזה יקרה עד סוף השבוע.

אתם מתפרצים פה לדלת פתוחה.

אני שמחה.

הדלת הזו סגורה וזאת הטעות. הדלת הזאת סגור הרבה זמן.

- - - הנגזרת, אתה חייב להבין שתהיה נגזרת.

בבקשה, גיא.

אנחנו פועלים מול משרד הבריאות ברמה יום-יומית. אנחנו מנסים לשכנע ומנסים לפתוח את עולם התרבות. השר נמצא באופן אישי בתוך המאבק הזה מכיוון שאנחנו מאמינים, מתוך אחריות, אנחנו מאמינים - - -

גיא, אנחנו רוצים לעזור לכם.

רגע, שנייה.

אנחנו מאמינים שעולם התרבות צריך להתקיים ויכול להיפתח. אנחנו סומכים על אנשים התרבות שישמרו על הכללים ועל התו הסגול. חשוב להבין, ואי-אפשר להתנתק ממה שקורה בעולם, ב-14 ביוני כשפתחנו היינו המדינה בעולם שאפשרה מופעים עד 500 איש, היחידה בעולם.

ואתה יודע כמה כספים קבלו אנשי התרבות והתעשייה, פיצוי כדי שיוכלו להמשיך לשרוד, ולחזור חזרה אחר כך להופיע. את זה מדינת ישראל לא השכילה לעשות.

מצב הקורונה פה שונה מאשר מקומות אחרים וצריך להיות ספציפיים. זה פשוט מדהים אותי שמפרסמים נתונים שנאספו בארצות הברית. מה הקשר בין זה לבין מדינת ישראל, ואיפה הלוחמנות של המשרד? השר הוא שר מדהים, הוא מאוד-מאוד בעדנו - -

נכון.

- - אבל אתם חייבים להבין שכנראה יש כאן מישהו שלא רוצה אותנו. זה הרבה מעבר לבדיקות כאלה ואחרות ובריאות הציבור. סליחה, בריאות הציבור זה גם בריאות הנפש.

גיא, חד-משמעית, אנחנו רוצים להיות פרקטיים. אנחנו מתקרבים לסיום הדיון ואני אומרת לך שאנחנו נקבע דיון נוסף לדון במתווה אם תגישו אותו.

ליום רביעי, תכינו מתווה ליום רביעי, יש לכם יומיים.

חבר הכנסת רזבוזוב, עלינו להיות ריאליים.

למה לא? יומיים.

כי אנחנו לא יכולים להכין מתווה ולאשר אותו, המתווה צריך לעבור החלטת ממשלה. אסור לנו לעשות כאן מה שאנחנו רוצים.

בלי דרייב אין, דרייב אין זה לא הופעה.

למה, דרייב אין זה לא - - -

אל תתייחסו לדרייב אין, אני כבר אמרתי את זה.

זה קוריוז, זה לא מעניין.

אתם מסוגלים - - -

יש מתווה מוכן - - -

קדימה, יש לכם זמן עד יום שני להעביר החלטת ממשלה.

המתווה של ה-14 ביוני הוא מתווה מוכן.

מעולה.

מתווה מוכן - - -

את יודעת שהממשלה יכולה לאשר גם במשאל טלפוני כשהיא רוצה.

ניתן לשנות את מספר האנשים, את מספר הכניסות - - -

וגם את האופי.

המתווה מוכן.

יפה.

- - -

על הכול, מאל"ף ועד תי"ו.

אז איפה הבעיה, גיא?

- - -

- - - שיש מתווה - - -

מה שאנחנו מבקשים - - -

- - - שמשרד התרבות לא מספיק חזק מול משרד הבריאות, אין לו כוח להשפיע, עובדה - - -

יוליה, יש פה מגמה פוליטית כבר הרבה מאוד שנים.

- - - אני חייבת להגיד את זה: כששר התרבות פונה לוועדת הקורונה אחרי שהוא בעצמו הצביע בישיבת הממשלה בעד סגירת מוזיאונים בסופי שבוע, בשיא חוצפתו הוא פונה לוועדה הקורונה שאנחנו בוועדה נאשר את פתיחתם, איפה אתם? למה אתם לא נלחמים?

מה שאת אומרת פשוט לא נכון.

גיא.

כן, זה נכון.

גיא.

זה פשוט לא נכון - - -

בואו נתקדם בדיון. זה לא יקדם אף אחד לשום מקום.

פשוט אתם חלשים ולא מסוגלים להתמודד מול משרד הבריאות, - - -, אז - - -

גיא, בוא נסכם שאתם תביאו מתווה - - -

- - -

- - -

יש לנו גם פרויקטור חדש.

זה גם מעל משרד הבריאות.

חבר'ה, אי-אפשר לנהל כך דיון. אני אשאיר לכם 10 דקות בסוף ותתווכחו פוליטית.

מה זה קשור לפוליטיקה?

אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו רוצים לאכול את הענבים ולא להרוג את השומר. אתם חושבים שאכפת למישהו מה היה? אנחנו רוצים לתת מענה בתחילת שבוע הבא, זה מה שמעניין.
גיא, יש כבר מתווים, יש פרויקטור חדש, שיח חדש, נתוני תחלואה חדשים. הכוכבים מסתדרים לטובתנו בעניין הזה. בואו תביאו את הדברים הללו, תביאו אותם בהחלטת ממשלה ואנחנו נאשר אותם. עכשיו, רק כדי שאנשים יהיה רגועים: ברגע שהממשלה מאשרת את המתווה בצו, הוא נכנס באופן אוטומטי לתוקף, אנחנו עדיין נמצאים בעולם הזה. אנחנו יכולים גם ביום שני להתכנס ולאשר את זה רטרואקטיבית.

ואם הממשלה לא תוציא צו?

אנחנו מבחינת משרד התרבות, מוכנים.

זה בידיים שלכם, תילחמו. אם לא, אנחנו נתכנס שוב ביום שני ונמשיך להפעיל לחץ עד שנבין שהדברים הללו קורים.

אנחנו מוכנים. ישבנו אתמול בישיבה גדולה במשרד הבריאות, דיברנו שוב, לחצנו שוב לקיים את זה. ביקשו ממשרד הבריאות כמה ימים, דיבר פה קודם פרופסור גרוטו ואמר שתוך כמה ימים.

תוך יומיים.

הם לא מכינים מתווים חדשים, זה על בסיס המתווים שמשרד התרבות יצר.

לא משנה, תוך יומיים יהיה מתווה, יהיה צו? דיינו – זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו כבר מתחייבים לאשר את זה מיד כשזה יגיע לשולחן הוועדה. חייבים ללחוץ – אנחנו אתם והאומנים – כולם חייבים להיות מאוד ממוקדים בעניין הזה, יש לנו הזדמנות לעשות זאת בצורה מושכלת, זה לא אמור ליצור שום משבר רפואי חדש.

השר טרופר יהיה לא רק - - - אלא גם כן - - -

יש הרבה אורחים ולא כולם יוכלו לדבר. אני מבקשת מכל דובר לדבר שתי דקות.

גבירתי, רק מילה אחד לראש המטה של משרד התרבות: אדוני, אני מבינה שהמתווה שלכם לא מתכתב עם הדברים שנאמרו פה מבחינת מספרים. מבחינת השימוש באולמות, ולא רק פתוח. וגם המספרים, לא להיצמד למספר של 50 איש.

ברור.

אני רוצה להבהיר: המשרד הכין מתווה שעבר את אישור משרד הבריאות ונכנס - - -

דברו עם האומנים.

עם האומנים, ביחד עם פורום מוסדות תרבות, ביחד עם ועד הפעולה של אומנים עצמאיים. על פי המתווה הזה נפתח עולם התרבות ב-14 ביוני 2020. המתווה הזה הוא מצוין והוא קיים, ואפשר להפעיל אותו כבר היום.

מה המתווה אומר?

מכיוון שסגרו, אני אוכל להעביר אליכם את המתווה. מכיוון שסגרו את עולם התרבות ב-14 ביוני, בנינו מתווים נוספים בלי לוותר על המתווה הקיים, גם למופעים בחוץ וגם אותם הצלנו.

זה מה שאנחנו רוצים, שתקדמו את זה.

צריכים לקחת את המתווה וליישם אותו, נקודה.

אנחנו נשמע את נציגי השלטון המקומי, את רות דיין. השלטון המקומי הם שותפים אמיתיים שלנו בכל המאבקים לפתיחה הדרגתית של המשק. אז בבקשה. בסוף הם גם יצטרכו לקיים את זה. רות נמצאת? לא. נדבר עם ענת רדנאי, מנכ"ל אירגון עצמאיים יוצרים בתיאטרון. ענת, בבקשה.

שלום לכולם, תודה עבור זכות הדיבור. אני חושבת שרוב הדברים נאמרו. נדמה לי ששרון דיברה על היוצאים העצמאיים במחול, אני מנהלת את ארגון יוצרי התיאטרון. אני רוצה להגיד שיש מתווה ששוכב על שולחנכם שאיגודי היוצרים, יחד עם פורום מוסדות תרבות, שביחד אנחנו מכסים את כל משק התרבות בישראל למעט התרבות המסחרית. הגשנו את המתווה הזה ולא קיבלנו הזדמנות לנסותו, מכיוון שתוך עשרה ימים נסגרנו. פרופסור לשם שדיבר קודם הרים לנו להנחתה: הוא בפירוש אמר שצריך לנסות למדוד אותנו, אז בואו תמדדו אותנו, אנחנו יכולים לעשות את זה.

אני דתייה אדוקה, הדת שלי היא דת התרבות, מבחינתי רוחניות וכלים לביקורת נמצאים גם ביהדות ובדתות אחרות אבל הדת שלי היא תרבות ואני לא יכולה לחיות בלעדיה. כמוני רבים מתושבי ישראל. אחת הדאגות של כולנו זה האם קהל יגיע, אבל אם האולמות לא ייפתחו אז הקהל לא יגיע. בואו נעשה הכול כדי שהאולמות ייפתחו.

עוד מילה קטנה על המיליה שלי: יוצרי תיאטרון והמחול העצמאיים מופיעים בעיקר באולמות קטנים. אני רוצה שגם הגדולים ייפתחו אבל הקטנים זה אולמות שנעים בין 100–200 אנשים באולם. קל לנו לנטר את האולם, אנחנו יודעים את השם, תעודת הזהות, והטלפון של כל אחד שנכנס לאולם כזה, ואנחנו יכולים לשמור באדיקות רבה על הנכנסים לאולם. תנו לנו לעשות זאת ותמדדו אותנו. אנחנו נוכיח, כמו שפרופסור לשם הציע, שאנחנו יכולים לנהל את זה באופן אחראי מאוד. צריך לזכור שגם כך הקהל חושש להגיע ומי שבאמת חושש לא יגיע. מי שזקוק לדת שלו ולבית הכנסת שלו יגיע, כי זה המקום הקדוש שלנו.

תודה, ענת. עופר שטרית, בבקשה.

אני מבקש אם זה אפשרי, לתת לחברי לוועד הפעולה של התרבות והאירועים, גיא בסר, לדבר בשמנו.

אוקיי. גיא בסר, בבקשה.

שלום לכולם, אני גאי מוועד הפעולה, אני רוצה לדבר על כמה דברים, תודה רבה עבור זכות הדיבור. היינו שקטים, היינו מנומסים, הקשבנו לכל ההוראות ומילאנו אחריהן באדיקות. ביטלנו הופעות, סגרנו אולמות, סגרנו לוקיישנים פתוחים, יצאנו עם האומנים להופיע על משאיות ולעודד את רוח העם. כשהיה סגר הופענו בהתנדבות עם האומנים והיכולות של התעשייה, אנחנו אורזים חבילות מזון לחברים שלנו, אלה שגוססים.

ואז אנחנו מבינים, באיחור גמור, מעל חמישה חודשי איחור, שעושים מאיתנו צחוק גמור. המסעדות פתוחות, מכוני הכושר פתוחים, בתי המלון מפוצצים – אם מישהו ראה איך נראה תור לחדר אוכל בבית מלון אז אולי הוא מבין מה זה "מפוצץ – בים יש 10,000 איש בכל חוף, נסו למצוא שם חנייה בסוף שבוע, הפרקים פתוחים, אתרי התיירות פתוחים.

באיזה עולם הגיוני אוסרים עלינו להופיע במקומות הפתוחים? אלה שאפשר לשמור בהם על הוראות הבריאות. אנחנו לא יכולים להופיע בדרייב אין, זה לא פתרון. נכון, זה צעד קטן, אבל זה חלק מתרבות "שלוף" ישראלית. אף אחד לא בדק נתונים עולמיים. אנחנו שותפים של תאגיד הבידור הגדול ביותר בעולם שמאגד 40 מדינות, ב-39 מדינות מצאו פתרונות איך לפתוח את עולם התרבות ואיך לאפשר מופעים. יש טכנולוגיות, יש בדיקות מהירות, יש נהלים חדשים. אף אחד לא הולך ללמוד אותם ולראות מה קורה, כל מדינה מצאה פתרונות, רק מדינת ישראל לא הצליחה למצוא פתרון לעולם התרבות?

אני לא מצליח להבין את זה. אנחנו תעשייה מקצועית שמפוקחת בזמן אמת. כשאנחנו עושים אירוע אז המשטרה, מד"א וכב"א נמצאים באירוע ויכולים לעזור לנו לעשות. אנחנו תעשייה שמסוגלת לבצע חינוך קהל. אתם לא משתמשים בנו לצורך זה, כדי לעשות את האכיפה והפיקוח. איפה ניהול המשבר? איפה תגובה במשך חמשת החודשים האחרונים? אנחנו לא מצליחים להבין.

אני מרגיש שיש פה משהו נסתר שלא רק ששמו אותנו בסוף התור אלא הורידו אותנו מהשולחן לגמרי. תעשיית התרבות נמחקה לחלוטין במדינת ישראל. באף מדינה בעולם זה לא קורה, לכו תלמדו נתונים, לכו תלמדו סטטיסטיקות, לכו תראו אזורי הדבקה. מישהו עשה ניסוי עם 1,000 איש לראות איך זה מתנהל? לא, פשוט סגרו, עונש סלקטיבי. אף אחד לא בא לבחון איתנו את האפשרות של פתיחת התעשייה בשלבים.

אנחנו יודעים לשמור על זה, אנחנו יודעים לעשות זאת נכון, אנחנו תעשייה יצירתית שמביאה עשרות פתרונות. אף אחד לא בא לבדוק את הפתרונות. כולם נתפסים למתווה מלפני שלושה חודשים ואומרים: הנה, יש מתווה. יש עשרות מתווים מאז, אף אחד לא בא לחדש אותם ולבדוק אותם. אני מבקש שתחזירו אותנו, אנחנו רוצים לפתוח את עולם התרבות. נעשה את זה באופן אחראי ונשמור על החוקים, אנחנו נאכוף את כל ההנחיות שתתנו לנו. אבל אנחנו, ואני מדבר בשם 300,000 עובדים, אתם טועים בספירה, אנחנו סיימנו לשתוק.

אנחנו הולכים לפתוח את עולם התרבות, תרצו או לא. ככה זה הולך להיות מעכשיו וכך אנחנו נתנהל.

תודה רבה.

יהיה מה שיהיה, אם אתם לא תתנו מענה ותגובה בזמן אמת - - -

גיא, תודה.

לשמוע את גרוטו אומר עכשיו: "יש איזה מתווה שיפורסם ביום חמישי הקרוב", איפה המתווה הזה? מה, זה במחשכים?

תודה, גיא, הנקודה ברורה.

למה לא מפרסמים את המתווה הזה, למה אנחנו לא רואים את הדברים הללו. תודה רבה.

תודה. אסכם את הדברים: אנחנו כל הזמן נזעקים כשמדובר בחרפת רעב, אנחנו בחרפת רעב בדיון הזה. חרפת רעב רוחני, אומנותי, וגם במובן של פרנסת האנשים. המשבר שדיברנו עליו הוא רב-מימדי ואני מרגישה שזו תהיה חרפה מצדנו לא לפתור אותו. זה לא רק לטובת האנשים שיושבים כאן ולא רק לטובת האומנים המפורסמים. ככל שאנחנו מרחיבים את השיח אנחנו רואים שיש הרבה מעגלים שאוכלים מהענף הזה. אנחנו חייבים לראות איך עוזרים להם לפתוח את הענף בצורה שלא פוגעת בהיבט הבריאותי. זה אפשרי, אנחנו שמענו את זה וזה אפשרי.

אנחנו דורשים מהממשלה מתווה ברור, שיגיע לאישורנו עד יום שני הקרוב. אנחנו יכולים לאשר את זה עוד הרבה קודם, בהחלטת ממשלה זה ייכנס לתוקף מידי, ואנחנו בוועדה מתחייבים כולנו לאשר את המתווה הזה כדי שהענף יוכל לקבל בחזרה את החמצן לו הוא זקוק.

עד יום שני אנחנו מבטיחים לכם ללחוץ על כל מי שצריך. אנחנו נמשיך לנהל שיח ולעזור למשרד התרבות. אני יודעת על מה גיא מדבר, אני יודעת עם מה הם מתמודדים, אנחנו נעזור לכם מול משרד הבריאות ומול הפרויקטור החדש שמביא איתו רוח אחרת וקשובה, ממקום של חיים עם הנגיף ולצדו.

אם הם לא מגישים בפני הוועדה את המתווה, מה אנחנו עושים? נגיד הממשלה תגיד "אנחנו רוצים - - -

אז נתכנס כאן לדיון שוב, נביא את כולם ונזעק את הזעקה שוב ושוב. אני רוצה להאמין שלא נגיע למקום הזה. אין לנו שום עדות, לא רפואית ולא אחרת, שהענף הזה פוגע בבריאות.

אבל אנחנו חייבים לחכות לצו של הממשלה, אין לנו דרך אחרת?

אנחנו חייבים לחכות לצו של הממשלה. כל התקנות עוברות בממשלה. התפקיד שלנו הוא להפעיל את הלחץ.

לפקח על פעולות הממשלה. רק שיעשו פעולות, רק שהממשלה תעשה פעולה שנוכל לאשר.

אנחנו מתחייבים להעביר את זה וחשוב שהממשלה תדע זאת. אנחנו גם מקיימים איתם שיח. אנחנו נעזור למשרד התרבות כדי שהמתווים האלה יבואו גם בחוץ וגם בפנים. אפשר לייצר מתווה שלא יפגע כהוא זה בניסיון שלנו למנוע את התפשטות הנגיף. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.