פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
05/08/2020


11/08/2020
07:59
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום רביעי, ט"ו באב התש"ף (05 באוגוסט 2020), שעה 9:30

תכנית משרד החינוך למניעת אלימות בחברה הדרוזית, הצ'רקסית והבדואית

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
אוריאל בוסו
עוזי דיין
אבי דיכטר
ע'דיר כמאל מריח

אימאן ח'טיב יאסין
ווליד טאהא
חמד עמאר

סנא סבארין אגבאריה - מפקחת מורים יועצים במגזר הבדואי, משרד החינוך

נג'וא עבאס - מפקחת על הייעוץ במגזר הבדואי, משרד החינוך

הג'ר בדר - מפקחת ייעוץ מגזר דרוזי, משרד החינוך

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות -, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה - שפ"י, משרד החינוך

מיטל אברהמי - קמ"ד חקירות, המשרד לביטחון פנים

ג'דען ספאדי - הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול

מיטל בק - עו"ד ועו"ס, המועצה לשלום הילד

אפרת אלטהולץ - המשרד לביטחון הפנים

עולא נג'מי - עמותת יוזמות אברהם

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

הדס צנוירט


תכנית משרד החינוך למניעת אלימות בחברה הדרוזית, הצ'רקסית והבדואית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות. היום 5 באוגוסט 2020. הזמן שלנו מוגבל – ביום רביעי אנחנו חייבים לסיים ב-11:00. לכן ניגש לישירות לדיון עצמו.

כמובן, אנו מגדירים את הדיון הזה כדיון משלים לדיון ראשון שעשינו עם משרד החינוך בנוכחות מר עבדאללה חטיב, שהציג תוכנית שמתייחסת לחלק מהחברה הערבית. לכן חשבנו שראוי להשלים את התמונה, ושנוכל לעקוב מה קורה בדיוק במגזר הדרוזי ובמגזר הבדואי הדרומי בנגב.

מהבוקר אני חושב שאנחנו צריכים גם לייחד ישיבה ולהסתכל על מערכת החינוך בכללותה ומה קורה בחברה בכלל והאם יש משנה סדורה במשרד החינוך, איך מטפלים בנושא של אלימות ופשיעה במסגרת בתי הספר, ואיך מייצרים חברה סובלנית, חברה לא אלימה שרמת הפשיעה והאלימות הן ברמות הנמוכות ביותר, אבל את זה נשאיר להמשך. אני חושב שרואי גם שהוועדה הזאת, אמנם היא מיוחדת לחברה הערבית, תתייחס לחברה בכלל. גם מוסרית אי-אפשר לטפל בפשיעה ובאלימות בחלק מהחברה הישראלית בכלל, ולהשאיר את החלקים האחרים ללא תשומת לב. אני חושב שהוועדה הזאת מצליחה לשים את הדגש על הנושא של אלימות ופשיעה, כי היא מיוחדת לנושא הזה.

עכשיו מתכנסת ועדת החינוך. היא מטפלת במספר רב של סוגיות, ונראה לי שהיא לא תספיק לגעת בנושא של אלימות בבתי הספר במשך שעה. לכן הדיון הזה מאוד חשוב. אני מברך את האורחים שלנו, האורחות שלנו ממשרד החינוך. כמובן, ניתן להם זמן מספיק, במה מתאימה כדי להציג את הרעיונות והיוזמות והתוכניות שיש להם. נשאל כמובן שאלות, אבל מה שמנחה אותנו בנושא הזה, לא רק לקיים דיון ענייני אלא גם להצליח לגעת בנקודת שצריך לשפר, וללמוד איך אפשר לעקוב אחרי יישום התוכנית בפועל, כי כמובן אנחנו לא מעוניינים בתוכניות על הנייר או בתוכניות שמיושמות באופן חלקי ולא מצליחות להשיג את יעדן.

אנו כמובן נמצאים בתקופת משבר הקורונה, ויש היבטים שונים במשבר הזה, כלכלי ובריאותי וכו', אבל כבר למדנו לדעת שבחודשים האחרונים רמת האלימות בתוך המשפחה גאתה, וגם בחברה בכלל, במיוחד בחברה הערבית על רקע פעילות יתר של השוק האפור וכל התופעה של פשיעה כלכלית וארגונים שמתעסקים בנושא הזה. לכן אנחנו לקראת פתיחת שנת הלימודים, ואם המשבר הזה יימשך, ואת השלכותיו אנחנו יכולים לצפות שיתבטאו בצורה זו או אחרת במערכת החינוך בשלל נושאים, אבל אחד מהם, והחשוב מבחינתנו בוועדה הזאת זה האלימות הבית ספרית, וגם מחוץ לבתי הספר.

כמובן, אני שוב מקדם בברכה את השתתפותם של כל הנציגים, גם ממשרד החינוך אך גם ממשרדים אחרים. ננסה בדיון הזה לתת במה לכולם, אבל כמובן שהדיון מיוחד לחינוך, לכן נתחיל עם משרד החינוך, ואחר כך גם ניתן הזדמנות לאורחים מהמשרד לביטחון הפנים לומר את דברם ומה מידת שיתוף הפעולה בין שני המשרדים בנושא. הגב' הילה סגל, בבקשה.

תודה. קודם כל אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה. אני לא נמצאת כאן פעם ראשונה, ואני יודעת על הדיאלוג המתמשך שלכם עם משרד החינוך. יש לו ערך מאוד משמעותי. אנחנו לא באים כאן להציג, אלא באים להגיד גם מה נעשה וגם את האתגרים שאנחנו עומדים מולם. אני מודה על השיח הזה, הוא לא מובן מאליו. הוא שיח מתמשך. אני חושבת שמעולם לא הגענו לכנסת לדון בכזאת רזולוציה בהפרדה שאומרת: החברה הערבית- ויש בה חברות שונות, צרכים שונים, אפיונים שונים. אני רוצה להודות לך.

אני מנהלת בשירות הפסיכולוגי הייעוצי אגף שנקרא אגף תוכניות סיוע ומניעה, ונמצאות אתי בחדר ובזום מנהלת היחידה לאקלים, צמצום אלימות, הגב' ורד גיל, ויחד אתנו בזום מפקחות בכירות, מובילות, שעוסקות בנושא הזה על בסיס יום-יומי גם בחברה הדרוזית-צ'רקסית וגם החברה הבדואית בדרום.

התכוננו יותר משבועיים לדיון הזה, וזה אפשר לנו לעשות דיוק של הדברים. אני מקווה שכולן יצליחו לדבר. אומר שבהחלט רואים פה רצף. אמנם הדיון הקודם שהיה עם מר עבדאללה חטיב – גם אנחנו השתתפנו בו - דיבר על בתי הספר בחברה הערבית בנפרד, אבל הדברים משפיעים אחד על השני. יש למידה בין הקבוצות, וזה מדרבן לעשות שינוי ולשאול שאלות - למה אנחנו מצליחים כאן יותר או כאן פחות. מהבחינה הזאת, זה מאוד חשוב. נשמח להציג לאדוני את התפיסה הכוללת של איך מטפלים באלימות.

בתי הספר שלנו לא מנותקים מההקשר הרחב. בית ספר נמצא בתוך קהילה, נמצא בתוך חברה. הרבה פעמים יש לנו ציפייה או משאלה שבתוך בית ספר יקרה משהו שאנחנו המבוגרים לא מצליחים לעשות אותו בחוץ, ועדיין אנחנו דורשים מעצמנו, וזה יעד שאנחנו מציבות לעצמנו כל הזמן, שבתי הספר יהיו מקום של ביטחון ומוגנות; שכשילד מגיע לבית ספר, לפחות בתוך בית הספר תהיה לו חוויה של שייכות ושל ביטחון. נעבור בקצרה להצגה של ורד על מטרות העל, ואז נשמח לעבור לתיאור התוכנית בחברה הבדואית בדרום ולאחר מכן לחברה הדרוזית-צ'רקסית בצפון.

בוקר טוב, תודה רבה על ההזמנה. אני ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בשפ"י. כשאנחנו מדברים על מטרות התוכנית החינוכית שלנו למניעת אלימות, אנחנו מדברים על מספר מטרות. המטרה הראשונית היא הגברת המוגנות וצמצום אירועי אלימות בקרב תלמידים במרחבים השונים. אנחנו מדברים על המרחבים הפיזיים והווירטואליים, בייחוד בתקופה האחרונה, בתקופת הקורונה. אנחנו מדברים על הגברת מוגנות, צוות ההוראה, על קידום אקלים חינוכי מיטבי ופיתוח הדרכה נפשית בקרב התלמידים. אנחנו עושים את זה גם דרך שיח רגשי, דרך כישורי חיים ועוד. חיזוק יחסי קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים והגברת הפנייה לעזרה של תלמידים למורים ובכלל לצוות החינוכי, וחיזוק היחסים בקרב התלמידים והגברת האחריות האישית והחברתית שלהם, שאת זה עושים דרך כישורי חיים אך לא רק.

כשאנחנו מדברים על מדדי הצלחה, אנחנו מדברים על שני הצלחה מרכזיים - על העלאת תחושת מוגנות התלמידים והפחתת המעורבות שלהם באירועי אלימות – פיזית ו-ווירטואלית.

כשתהיה הצגה של כל אחת מהחברות, נראה נתונים שמראים בדיוק – הם נבדקים במיצב, בתי הספר נדרשים למדידה חיצונית, ויש שם נתונים, ואפשר לראות בדיוק את כל הקשיים, איפה הבעיות והאתגרים.

לפני התוכנית הייתי שמח לסקירה על האלימות, ומה התוכנית שלכם למניעה. האם האלימות היא בין תלמיד למורה, בין תלמיד לתלמיד.

עוד דקה אסיים את המעטפת של התוכנית, וניתן את רשות הדיבור למפקחות גם של חברה הבדואית.

הנתונים של החברה הבדואית שונים מאלה של החברה הדרוזית. אתה תראה את הנתונים בהשוואה לממוצע הארצי.

בתוכנית שלנו יש שלוש מדרגות: הראשונה, תוכנית לטיפול באלימות בכלל בתי הספר. נבנית תוכנית לכל בית ספר, תוכנית אקלים שמבוססת על נתוני מיצב שמועבר אחת לשלוש שנים ונתונים פנימיים שנבדקים על-ידי שאלונים וולונטריים שפ"י. זו המדרגה הראשונה בהובלת מנהלי בתי הספר והיועצות.

המדרגה השנייה מדברת על ליווי בתי ספר והדרכת אח"מ – אקלים חינוכי מיטבי. המדריכות שם יועצות מובחרות שמגיעות לבתי הספר ומלוות תהליך אקלים ארוך טווח של שלוש שנים. הן מגיעות אחת לשלושה שבועות לבתי הספר. בבתי ספר שהם במיקוד אקלים המדריכות מגיעות אחת לשבוע לתהליך עומק, ואנחנו רואים תוצאות גבוהות שבתי ספר שמלווים ושמים את המיקוד על תהליך אקלים, אנחנו רואים בנתוני המיצב שהם מצליחים להתקדם ולצאת מהמיקוד, כלומר רמת המוגנות שם גבוהה יותר.

המדרגה השלישית זה ליווי אינטנסיבי בבתי ספר במיקוד אקלים, שזו המדרגה שדיברתי עליה בחלק הקודם. זו המעטפת הרחבה שאנו נותנים במערכת החינוך.

אשמח להעביר את זכות הדיבור לנג'וא וסנא, מפקחות על הייעוץ במחוז דרום בחברה הבדואית. תודה.

בוקר טוב. אני מברכת על הדיון הזה. אם אי-אפשר להראות את השקף, אתחיל ישר בנתונים. אתם רואים את מיפוי מוסדות החינוך בחברה הערבית. מדובר בלא מעט בתי ספר. אנחנו מחלקים את זה ליסודי, על יסודי וחינוך מיוחד. כלל בתי הספר בחברה הערבית מקבלים את השירותים שלנו בכל- - - בעבודת הייעוץ החינוכי ובמיוחד בטיפול באלימות וקידום אקלים מיטבי. סך הכול יש לנו 146 בתי ספר, בתוכם פועלים 161 יועצים. אנחנו נותנים מעטפת של ליווי אינטנסיבי ל-32 בתי ספר שמקבלים הדרכת אח"מ על בסיס הנתונים ועל בסיס תוצאות המיצב שהם מקבלים. בית ספר שנמצא במיקוד או יש בו אחוז גבוה של תופעת אלימות, אנחנו מצמידים לו מדריכה אינטנסיבית שמגיעה אחת לשבוע, שלושה שבועות, ונותנת את ההדרכה.

חשוב לי להדגיש - זה לא שכלל בתי הספר מחויבים לעסוק בתוכנית. לפי חוזר מנכ"ל, 32 בתי הספר, אלה בתי ספר שבגלל הנתונים שלהם מקבלים ליווי תוספתי מיוחד.

נכון. המיקוד הוא ב-32 בתי ספר. כאמור, כלל בתי הספר מקבלים גם את השירותים, ונדרשים כמובן לבנות תוכנית עבודה שנתית שעוסקת בנושא של קידום אקלים מיטבי.

אפשר לראות בשלושת השקפים הבאים את תוצאות המיצב בשני פרמטרים: אחד מהם, שאנחנו שואלים – הסקר הזה מתייחס לכיתות ד' עד י"ב. חילקנו את זה לשלושה שלבי גיל. אפשר לראות, שכששואלים את התלמידים על מעורבות באירועי אלימות בחודש האחרון. אם מסתכלים על תשע"ו, אפשר לראות שהמגזר הבדואי עבר את הממוצע הארצי. זה אומר ש-13% מהמשיבים ענו שהיו מעורבים באירועי אלימות בחודש האחרון לעומת הממוצע הארצי, שהוא 10%. על פני השנים אפשר לראות שתשע"ט – התוצאות האחרונות שיש לנו – זה דומה לממוצע הארצי. השקף הזה מתייחס לתלמידים ביסודי.

אותו דבר לגבי הפרמטר השני. לפי שני הפרמטרים האלה אנחנו מגדירים גם את ההדרכה שלנו והליווי שלנו לקידום אקלים מיטבי בבתי הספר. אפשר גם פה לראות בין תשע"ו לתשע"ט מגמה של ירידה באחוז של היעדר תחושת מוגנות. זה אומר שאנחנו שואלים את התלמידים האם הוא מרגיש מוגן בתוך בית הספר. 18% מהתלמידים הצביעו על היעדר תחושת מוגנות, לעומת בתשע"ט. זה אומר שיש מגמת שיפור ניכר בקרב התלמידים ביסודי.

השקף הזה היה על היסודי.

הנושא של אלימות הוא יותר מורכב בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה, ואנחנו יכולים לראות את זה מהשקף הזה, על אותם שני פרמטרים שמשווים בין חטיבת ביניים ותיכון. אני אופטימית, כי המגמה היא של ירידה, אבל לצערי אנחנו מתקשים להגיע לממוצע הארצי. רואים שבתי ספר שמלווים בהדרכה אינטנסיבית מצליחים הרבה פעמים תוך כדי הליווי, שהוא לפחות שלוש שנים, מצליחים עם בניית תוכנית פעולה ועם בניית תוכנית ממוקדת בתוצאות של המיצב, להגיע למצב של יציאה מהמיקוד של האלימות.

אותו דבר אנחנו רואים את הירידה בהיעדר תחושת מוגנות ומעורבות באירועי אלימות בחטיבת ביניים.

אנחנו עוברים לחטיבה העליונה עם אותם שני פרמטרים. בשקף של חטיבת הביניים, כפי שמחקרים אומרים ומתריעים כל הזמן, הנושא של האלימות הרבה יותר שכיח בקרב מתבגרים, שזה גיל של חטיבת ביניים, בין ז' ל-ט'. אפשר לראות פה אחוזים נמוכים מחטיבת הביניים, אבל עדיין הם אחוזים גבוהים מהארצי. שוב אדגיש – אנחנו רואים על פני השנים, מ-14% ל-11%, ירידה במעורבות באירועי אלימות עם השנים. גם היעדר תחושת המוגנות – היתה ירידה בתשובות התלמידים, היעדר תחושת מוגנות מבחינת האחוזים.

נעבור לתוכנית הפעולה שאנחנו עושים בבתי הספר. אתם רואים מהלכים שאנחנו עושים בתוך בתי הספר. בכל בית ספר יש צוות אקלים. מה שאני מתארת עכשיו נדרש בכל בית ספר – עם ליווי והדרכה או בלי – הוא נדרש לעשות את הפעולות האלה. אנחנו מלווים אינטנסיבית את אותם בתי ספר שנמצאים במיקוד אלימות גבוה, והליווי של ההדרכה יותר אינטנסיבי, אבל תוכנית העבודה נבדקת על בסיס הנתונים שאנחנו רואים פה.

מועברים שני שאלונים מכיתה ד' עד כיתה י"ב: אחד זה השאלון של אקלים חינוכי מיטבי, עושים דרך שפ"י. בתי הספר מקבלים תוצאות, משהו כמו 65 שאלות, שמתייחסות להיקף רחב של מצבים, או שהם עונים על המיצב. אנחנו בודקים את הנתונים האלה, ומבצעים מייד תוכנית על הנתונים. כמובן, מי שמוביל את בניית תוכנית האקלים הם צוות האקלים הבית ספרי. אנחנו לא מביאים מהמחוז תוכנית מוכנה ואומרים לבית הספר: תטמיעו, אלא אנחנו מתייחסים לנתונים הספציפיים והצרכים של אותו בית ספר. לכל מפקח - יש מפגשי מפקח ומנהליו, מה שנקרא מועצת מנהלים. כמובן, אנחנו המפקחות על הייעוץ. אני ועמיתתי סנא, שנמצאת פה אתנו, מגיעות למפגשים האלה ומנחות ומדריכות את המנהלים, איך הם שמים דגש על הפעולה של אקלים מיטבי בתוך בית הספר. הנחיית מפגש בבית הספר – המפקחות לא מגיעות להנחות את הצוותים אלא המדריכות של האקלים מדריכות את היועצות בפועל בתוך בית הספר בשיטת המניפה: אנחנו עובדות מול המדריכות, הן עובדות מול יועצות בתוך בית הספר, והיועצת – והרבה פעמים גם פסיכולוג בית הספר ומרצים מבחוץ - מנחים מפגשי צוות בית ספרי בתחום האקלים וכישורי חיים. אנחנו מאוד קושרים את הנושא של אקלים וכישורי חיים כנושא אחד, כי ברגע שאתה נותן לכל תלמיד מיומנויות וכישורי חיים להתמודד עם מצבי חיים שונים, רובם יכול גם מן הסתם להתמודד עם מצב אלימות שהוא נקלע אליו.

פיתוח מקצועי של יועצים – יש לנו 30 שעות בכל שנה שמתמקדות בנושא של אקלים וכישורי חיים. יש- - - למדריכות האח"מ לאורך השנה על-ידי שפ"י, מדריכות האח"מ מקבלות השתלמות דרך המטה. גם ורד וגם הילה ומטה שפ"י מלוות אותם לאורך שנת הלימודים, מלוות את כל התהליכים שהם עוברים דרך בתי הספר, בנוסף למפגשים עם הפיקוח המחוזי בתוך המחוז. הן מקבלות הדרכה משני גורמים: גם מהמחוז וגם משפ"י.

נתקדם, כי יש רעש, וכבר קראנו את הפירוט.

אנחנו פועלים בכמה ישובים ברמה בית ספרית. בנוסף להשתלמויות יש מפגשים ישוביים לפי תוכנית הערכים הבית ספרית, ושני מרכזים שמטפלים בתלמידים מאתגרים גם מבחינה התנהגותית וגם מבחינת מספר אירועי אלימות.

חשוב לי להדגיש את ארבע התוכניות האלה, שמתקשרות ישירות לטיפול באלימות: תוכנית הד החיים שמיועדת לעבודה עם הורים לילדים בגיל הרך. היא בהובלה של מחוז דרום, מי שמרכזת את התוכנית היא עמיתתי סנא, עם כלל חטיבות הגיל הרך בתוך המגזר. ההורים נפגשים לאורך השנה ועוסקים בכל מיני תחומים, במיוחד במניעת אלימות.

עמיתי לחיים – ערך קדושת החיים - אנחנו שומעים בחדשות על כמה בעיות אלימות יש בתוך החברה הבדואית בדרום, אז לקחנו תוכנית, בנינו אותה, ערך קדושת החיים, כאשר היועצות מקדמות גם דרך בעלי חיים אבל גם באופן עצמאי את התלמידים בתוך בית הספר.

תוכנית מוביל עתיד בטוח – התוכניות שלנו סובבות סביב מצבי חיים, כישורי חיים וקדושת החיים.

התוכנית האחרונה – חינוך לחיי משפחה. אנחנו מלווים את התלמידים מבית הספר היסודי, חטיבת הביניים ותיכון כדי לעסוק בכל הערכים של חינוך וקידום ערכי המשפחה.

אם נוכל אחר כך, הילה ונג'וא, לקבל את הפירוט של התוכניות האלה, שנוכל גם לעקוב ולבדוק.

ודאי.

נעבור לחברי הכנסת, בבקשה.

תודה רבה. אני חבר בוועדה הזאת. אף פעם לא הייתי בישיבת הוועדה. למה – כי אני חבר בחמש ועדות, והשיבוץ שלי פה, לא הבנתי אם זה סוג של חובה או סוג של חוש הומור, אבל כיוון שהנושא מאוד רציני, איני רוצה להתבדח עליו. מה עושים במצב הזה - יש חברי כנסת חדשים. אשתדל שמישהו ימלא את מקומי, כי מעולם לא הייתי פה, ואני מבקש שההתייצבות שלי פה היום לא תהווה תקדים מחייב...

את זה צריך לפתור עם סיעת הליכוד.

אני מביא את זה למשהו. ניסיתי להתנצל למה אני לא בא.

שתיים, אשתדל לפתור את הסוגיה. אם לא אצליח, יש לי בקשה-שאלה: לא קיבלתי עד היום מהוועדה הזאת שום חומר של סיכום, ואני מציע שזה יהיה, כי אין טעם שאשאל עכשיו מה דובר עד עכשיו, מה החליטו וכו'. אז אם אפשר לקבל סוג של סיכום, גם אם הוא סיכום קצרצר.

עמאל מנהל הוועדה יעביר לכל חברי הכנסת את כל הסיכומים של כל הישיבות, מאז שהתחלנו עד היום.

שנית, איני יודע לאיזה כיוון אתם הולכים, אבל ממה שאני מסתובב בשטח – הייתי בשפרעם, היינו ביאנוח ג'ת, הייתי בזרזיר - אני נמצא בהרבה מקומות, לאו דווקא בעניין הזה. יש בעיה אחת שרוב האנשים, כולל ראשי הרשויות וכו', חושבים שהמשטרה לא פועלת ברשותם כפי שהיתה פועלת ברשות אחרת. כשמעלים את הנקודה הזאת, אומרים: כן, אבל ברשויות אחרות התושבים משתפים פעולה, ופה הם משתפים פעולה הפוך – עם מי שעושה אלימות.

אני חושב – אני אומר זאת בזהירות – שאחד הדברים העיקריים שיש לעשות, זה שהמדינה, המשטרה צריכה ללכת על הראש של משפחות הפשע. ממה שאני רואה, זה נעשה בציבור היהודי בשנים עברו, וזה הצליח, ופשוט עבר למקום אחר. ממה שאני רואה, זו הנקודה העיקרית. הם, מי שעובד אצלם, הצעירים, לכן זו עצתי כאורח לרגע. אשתדל לבוא יותר.

נעביר לך את החומר, ונשמח שתשתתף ותתרום את תרומתך.

נעבור לחבר הכנסת אבי דיכטר.

לצערי, אני בבידוד. אני רוצה לשאול שאלה. תיארו כאן בהתארגנות, המהלכים המרכזיים, מדובר על מדריכות, על יועצות - הכול בלשון נקבה, ואנחנו מבינים שבחברה הבדואית אולי בבית ספר עממי סביר להניח שמדריכות ויועצות יכולות להיות יותר אפקטיביות. אני חושב שכשמדובר בחטיבת ביניים, ובוודאי בחטיבה העליונה, אני תוהה – אנחנו כל הזמן מדברים על מדריכות ויועצות או רק כי זו טעות כתיב במצגת? אחרת זה לא מתחבר למה שאני מכיר והיכולת של מדריכות, של נשים במקרה הזה, להתמודד בצורה הכי אפקטיבית עם אלימות, והאם נותנים את הדעת לנושא?

לא הבנתי את הכוונה.

גם אני לא.

אומר בקצרה - בין היועצים החינוכיים יש גם יועצים חינוכיים גברים, בין המדריכים יש גם מדריכים גברים, אבל אני מתנגדת למשוואה- -

אין הבדל בין גבר לאשה. חשוב שיהיה איש מקצוע שמכיר את הנושא, יכול לטפל ולתת תשובות.

אם יש מורות ועושות, הן אלה שעושות את העבודה.

בבקשה, נעבור למצגת.

שלום לכולם. אני מפקחת על הייעוץ בחברה הדרוזית-צ'רקסית מזה 12 שנה. אני עובדת שבני מחוזות – במחוז צפון ובמחוז חיפה, כי החברה הדרוזית מחולקת בין שני מחוזות. אני עובדת עם מנהלת האגף, הגב' איה חיראדין, ואתחיל להציג. לא ניתן לראות אותה.

חשוב שתראו את הנתונים.

נעזור לך ונדבר על השקף הראשון. נתחיל על מיפוי מוסדות החינוך בחברה הדרוזית-צ'רקסית. מדובר על בתי ספר יסודיים, 47 בתי ספר דרוזיים ושני בתי ספר צ'רקסיים, ועל-יסודיים - 38 בתי ספר דרוזיים, ובחינוך המיוחד יש 3 בתי ספר דרוזיים. מדובר על הצפון ועל חיפה. סך הכול יש 88 בתי ספר דרוזיים ושניים צ'רקסיים, בתוכם פועלים 120 חינוכיים שב-17 בתי ספר.

אין בתי ספר צ'רקסיים עם חטיבת ביניים, על יסודיים?

יש, אבל הם לא באחרית משרד החינוך אלא באחריות משרד אחר. לכן הם לא שייכים אלינו. הם שייכים למוכר שאינו רשמי, אני חושבת.

יש בתי ספר של משרד העבודה – עמל, למשל.

אז אין לכם הנתון שלהם.

לא. אנחנו לא אחראיים עליהם מבחינת משרד החינוך.

זה גם מעניין וגם בעייתי ברצף גם שלנו כמשרד מבחינת טיפול בכל העניין של תופעות האלימות ובכלל, כל הנושא של רצף חינוכי ופדגוגי.

זה רק בתחום האלימות?

זה בכלל. זה גם בבתי ספר של דוברי עברית - גם שם יש בתי ספר שכפופים למשרד העבודה, בתי הספר של עמל.

אבל בתי הספר של עמל הם בתי ספר מקצועיים, אבל בתי ספר שלומדים את כל המקצועות, שייכים לו משרד העבודה והרווחה?

דווקא בחברה הדרוזית-צ'רקסית בתי הספר של עמל כן שייכים אליי מבחינת האחריות המקצועית על היועצות ועל התהליכים של החינוך. רק בית הספר בחברה הצ'רקסית בכפר כמא, כי בכפר ריחנייה אין בית ספר חטיבה תיכון – הם לומדים מחוץ לכפר. יש רק בית ספר יסודי.

כמובן, נקרא לזה חברה ולא מגזר, חברה קטנה יחסית. אנחנו לא מקבלים המון תקציבים במובן של ימי הדרכה לטיפול בנושא אקלים. בכל זאת יש לי שתי מדריכות שעובדות כבר שלוש שנים יחד אתי. אנחנו מלווים 17 בתי ספר השנה, בתש"ף ובתשע"ט הזמינו 12 בתי ספר. חלקם היו אדומים בישוב מסוים. ב-12 שנה אני מלווה את הנושא של מניעת אלימות ואקלים ממש צמוד. התחלתי עם מספר גדול של בתי ספר אדומים.

מה זה בית ספר אדום?

זה בית ספר שמוגדר מבחינת אלימות, שהוא באחוז אלימות ברמה גבוהה יחסית לממוצע הארצי.

לפי נתוני המיצב, 10% מבתי הספר שיש בהם האלימות החמורה הגבוהה ביותר – אנחנו מגדירים אותם כבתי ספר אדומים במיקוד, שדורשים התערבות מיוחדת.

יש לציין שבחברה הדרוזית-צ'רקסית בתי ספר אדומים בחמש השנים האחרונות מופיעים כאדומים לפי ההסבר של הילה בגלל סיבה מסוימת – או זה אלימות ישובית ספציפית בישוב אחד, או זה דינמיקה פנימית של בית ספר או ישוב או בחירת מנהל חדש, ואז כל הנושא של סטטוס קוו חברתי ורגשי ולימודי מתערער, ואז כל הנושא של אלימות כתהליך של אקטינג אאוט, גם של הילדים וגם של המורים וגם של החברה בכלל מופיע לנו בתוך בתי הספר.

אז את לא מדברת על משהו רוחבי בחברה עצמה אלא משהו נקודתי.

כן, ואני עם הממונים ומנהלי המחוזות תמיד עם יד על הדופק, מזהים את הבעיה ואת המוקד, וגם נותנים את המאמץ גם שלי, גם של ההדרכה, גם של הפיקוח הכולל, שעובד יחד אתי צמוד בתהליכים אינטנסיביים בתוך בית ספר, ואנחנו בונים תוכנית ספציפית. אם זה בית ספר אחד בתוך ישוב אחד, שרמת האלימות היא יחסית גבוהה והוא מוגדר או אפור או אדום, אנחנו נותנים את הפוש הגדול שלנו בעבודה החינוכית שם. אם זה ישובי, אנחנו עובדים גם במודל ישובי – כמובן בליווי המדריכות שלנו, שמקבלות הכשרה.

לא ברור לי אם אנחנו מעל או מתחת לממוצע הארצי מבחינת שני הפרמטרים של תחושת מוגנות או מעורבות באירועי אלימות. נעבור לשקפים.

יש לנו נתונים שהם מעל הממוצע, יש לנו נתונים שהם יחסית בהשוואה ויש שמתחת. זה תומך במה שהסברתי לגבי הבעיות היותר נקודתיות בחברה הדרוזית-צ'רקסית.

זה השקף של התלמידים בבתי ספר יסודיים. במעורבות באירוע אלימות אנחנו מתחת לממוצע, בתחושת מוגנות - היעדר תחושת מוגנות - בתשע"ט היינו מעל הממוצע. בחטיבת ביניים – אירועי אלימות – אנחנו מתחת לממוצע. גם בתחושת המוגנות אנחנו מתחת לממוצע או שווים.

משום מה במצגת כאן לא רואים את המספר של האחוזים. אצל חברי הכנסת מופיע האחוז ממש לפי המיצב.

גם אצלי מופיע האחוז. אם תרצו, אומר גם את האחוזים.

נעבור לשקף של החטיבות העליונות. שם היה לנו מוקד של התערבות בשלוש השנים האחרונות, כי היינו מעל הממוצע. שוב, זה משהו שקשור למשהו יותר נקודתי ולא מאפיין את כל המגזר אלא מאפיין מקומות מסוימים עם תהליכים פנים בית ספריים או פנים ישוביים, כי נכון שאנחנו חברה דרוזית-צ'רקסית, אבל בתוכה יש לנו פסיפס של שונות. אם נדבר על כפר מסוים, זה לא מאפיין כפר אחר במחוז השני. כל כפר בתוך החברה עצמה מאופיין גם באפיונים פנים-ישוביים אחרים, שאנחנו גם נותנים עליהם את הדעת. הנושא של בתי הספר העל-יסודיים והחטיבה העליונה היה משהו שהוא גם אפיין מקומות ספציפיים.

אז אנחנו לא מדברים על הדרוזים עצמם.

כמובן.

כי יש מספר כפרים מעורבים – מע'אר, רמי.

אבל ההתייחסות של הנתונים היא לכל הישוב, כי כולם לומדים בתוך הישוב. כמובן, מי שלומד בתוך הישוב, כי יש תלמידים שלומדים מחוץ לישוב.

הגדרת בהתחלה בתי ספר אדומים. יש לי 88 בתי ספר. מתוכם כמה אדומים וכמה לא? ככה אתה עושה תמונה יותר ברורה.

באופן עקרוני, כתפיסה, משרד החינוך תמיד לוקח את 10%. כל שנה זה יהיה אותו מספר במובן הזה שאנחנו גוזרים את ה-10%. גם אם כל המערכת היא במגמת ירידה באלימות, עדיין 10% שיש להם רמת האלימות הגבוהה ביותר, הם מבחינתנו קבוצת יעד להתערבות, אז תראה מספרים לאורך השנים שהם קבועים, כי 10% זה תמיד 10%, אבל לצד זה אנחנו עוקבים אחרי בתי הספר, ורואים את הנתונים שלהם בפני עצמם. בכל ההצגות, גם בהצגה שהציג מר עבדאללה חטיב, גם בהצגה של הגב' נג'וא וגם הגב' הג'ר, מגמת הירידה, אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו. לכאורה לפי נתוני המיצב יש ירידה קבועה, מתמשכת, יש מקומות עם קצת עלייה. אנחנו שואלים שאלות מאוד נוקבות. אנחנו לא נחים על זרי הדפנה, כי אנחנו שואלים את עצמנו, עד כמה זה באמת משקף מציאות, עד כמה זה נותן תמונה, אבל בתי הספר האלה, כשהמפקחות מקבלות כל שנה את הרשימה של בתי הספר האדומים של 10%, הן אומרות: בבתי הספר האלה אני מכירה אירועים, אני מלווה אותם, יש שם משבר, יש בעיה עם ההנהלה ועם הישוב, והם היד המכוונת. אפשר חד-משמעית לראות – והמיצב נעשה אחת לשלוש שנים, שאלון האח"מ הוא אינדיקציה פנימית, ואנחנו יכולים לראות את בתי הספר שהיתה בהם התערבות אינטנסיבית, יוצאים מתוך קבוצת ה-10% ולא מופיעים בה במדידה הבאה.

לא קיבלתי נתון.

יש 88 בתי ספר בציבור הדרוזי, אז תמיד בין 8 ל-9 בתי ספר יהיו בקטגוריה של ה-10%.

יש לנו פחות. בתשע"ט היו ארבעה בתי ספר בישוב אחד על רקע אלימות ישובית. הנתונים הראו שיש שם ארבעה בתי ספר אדומים. עשינו תהליך אינטנסיבי עם המדריכה, עם הילה והיחידה, ובתי הספר האלה יצאו מהקטגוריה של האדומים. השנה, לפי הנתונים שקיבלתי ממשרד החינוך, הופיעו ארבעה בתי ספר אדומים אחרים, שכל אחד בישוב אחר, על רקע בעיה ספציפית של אותו בית ספר. כלומר אנחנו נעים בין נתון של 4 עד 6 בתי ספר בטווח אותן 3 שנים שהם אדומים.

יש ישוב שמוגדר אדום?

בחברה הדרוזית-צ'רקסית - לא.

אני רואה שיש פירוט בכל ישוב, כמה בתי ספר אדומים, כמה ישובים אדומים וכו'.

אשמח שתסכמי. אני רואה שיש פה פירוט אפילו מעבר למה שהציגה נג'וא בעניין החברה הבדואית. חשוב לנו, שהתוכניות הללו, גם בשלב היישום, ייושמו בצורה ראויה, אבל גם מבחינת המעקב.

הילה, בעניין הביקורת העצמית, אנחנו כחברה ערבית יודעים לטייח את הנתונים, במיוחד נתונים כמו של פשיעה ואלימות, וכלם רוצים לזכות בתואר של אקלים בית ספרי מיטבי ולקבל ציונים וכו'. האם יש לכם חלון שבו ההורים, אזרחים רגילים יכולים לפנות למשרד החינוך ולדווח על דברים שלא מדווחים בצורה סדורה דרך המערכת עצמה?

חד-משמעית. בדיון הקודם שהיה עם מר עבדאללה חטיב, הזמנתם את ד"ר חגית גליקמן, מנהלת רמ"ה, וכל שנה כשאנחנו מקבלים את הנתונים, אנחנו יושבים עם חגית ואומרים - אם אנחנו יכולים לקבל את הנתונים האלה, והיא אומרת שאחת האינדיקציות החשובות – ואומרת את זה כסטטיסטיקאית - היא סיפור המגמה. היא אומרת שיכול להיות שהנתונים פחות טובים, אבל אם לאורך שנים אנחנו רואים אותה תנועה, יש מגמה לאורך שנים של ירידה, זו בשבילנו אינדיקציה שיש תנועה.

שנית, היום יש לנו האגף של פניות ותלונות הציבור. אנחנו מקבלות באופן קבוע פניות מהורים וצוותים לגבי אירועים ומקרים שנראים להם בעייתיים. כמובן, אנו עוקבים בנושא גם עם המטה הלאומי 105 לפגיעות ברשת. גם שם, אם אדוני יחשוב שזה נכון, יש עבודה מאוד רצינית עם ילדים והורים מהציבור ומהחברה הערבית. גם משם אנחנו מקבלים אינדיקציה ספציפית לחברה הערבית.

האם אתם מנתחים את האלימות ומתי היא בתוך בית הספר – אם זה בהפסקה, אם זה בדרך לבית הספר, בחזרה ממנו, בתוך הכיתה? האם יש לכם נתונים לדברים האלה, ומה אתם עושים בהפסקות? בדרך כלל רוב האלימות קורית בהפסקות. יש לכם פעילות בהפסקות? אני בעצמי מייסד שתי תנועות נוער, ואני עושה הפסקות פעילות בהרבה בתי ספר, ואני רואה את הירידה של האלימות בתוך בתי הספר, איפה שאני מכניס את החניכים שלי לעשות בנות שירות. האם אתם מפתחים את זה במגזר הלא יהודי, במגזר הערבי?

ראשית, בהחלט. הנתונים של המיצב – הצגנו היום מידע מסכם, אבל למשל, תחת הנושא של מעורבות באירועי אלימות – יש ממש שאלות ספציפיות ששואלים: איפה מתרחשת האלימות? יש אפשרות לבית ספר בשאלון האח"מ למפות אזורים אדומים, כלומר לומר: בפינה הזאת אנחנו חייבים לשים השגחה של מורה. נשמח לתת לוועדה את רשימת הנתונים.

זה חשוב מאוד. זה יפתור לנו חצי מהבעיה.

בנוסף, כל הנושא של פעילות חברתית, ויש לנו שותפים מאוד רציניים במה שהיה בעבר ללא אלימות והיום הוא הרשות למלחמה באלימות, סמים ואלכוהול, כל הנושא מדריכי מוגנות, כל הנושא של החינוך החברתי בתוך בתי הספר ומחוצה לו. יכולות לספר המפקחות.

תודה. מה שמדאיג אותי, המעבר בחברה הדרוזית מבתי ספר יסודיים וביניים, ואז מתהפכת המגמה ביחס לנתון הארצי, ואז יש לנו אלימות מעבר בפרמטרים של מעורבות באירועי אלימות וגם בתחושת הביטחון. התלמידים שלנו בבתי ספר בחטיבה העליונה מאבדים את תחושת הביטחון, והמגמה מתהפכת.

דיברנו כבר על זה שאחוז האלימות בבתי הספר היסודיים כמעט קרובים לרמה הארצית, אבל ברגע שעולים לחטיבת ביניים, אבל במיוחד פה בחטיבה העליונה- - -

זו אותה מגמה. גם בחטיבה העליונה בסופו של דבר הממוצע הארצי והנתונים של המגזר הדרוזי מאוד קרובים בתשע"ט. הם התחילו בפער מאוד גדול. אם אתה עוקב מתשע"ו, תשע"ז, כפי שהוצג, מגיעים לנתונים מאוד דומים בין הממוצע הארצי. נכון שאנחנו מודאגים, ויכולת לראות את זה עובר בין כל ההצגות – גם של מר עבדאללה חטיב, גם בהצגה של הגב' נג'וא וגם בזו של הגב' הג'ר, אין ספק שהתלמידים בחטיבה העליונה גם בממוצע הארצי וגם בכלל – הנתונים שלהם גבוהים יותר ומדאיגים יותר.

בכל הארץ או במגזר הדרוזי?

בכל הארץ אבל בחברה הערבית במיוחד.

הנושא של החטיבות העליונות נבדק לעומק עם שני המחוזות, והבנו מהבדיקה, שכל הנושא של כישורי חיים ועבודה רגשית-חברתית פחות מורגשת בחטיבות עליונות לעומת יסודיים וחטיבות ביניים, ואז עשינו תהליך של הכשרת מחנכים של חטיבות עליונות בכל הנושא של כישורי חיים לפי תוכנית יחסית חדשה ששפ"י כתב לחטיבות העליונות, ואז התחלנו לראות מגמת ירידה בנושא של אלימות, כלומר התהליכים, שנעשו בחטיבות העליונות, היו צריכים יותר תמיכה שלנו כמשרד, ואז התחלנו לראות תהליכים.

לגבי מה שאמרה הילה לגבי שיתופי פעולה – כשדיברתי על ישובים, דיברתי ברמה ישובית, כי אני עובדת כמפקחת על הייעוץ גם ברמה ישובית. אני עובדת בשיתוף פעולה המון שנים עם מר ג'דען ספאדי בכל הנושא של עיר ללא אלימות, רכזי מוגנות. אנחנו עובדים במובן ישובי בחברה הדרוזית-צ'רקסית עם כל בעלי התפקידים, שהם גם אחראיים על כל הנושא של מניעת אלימות.

איפה אני כמפקחת על הייעוץ במשך המון שנים רואה את הבעיה – אני רואה את החוסר של מסגרות טיפול דווקא לתלמידים שכבר נמצאים בתהליך של בעיית אלימות. אם אני רוצה להפנות תלמיד שמעורב באירוע אלימות למסגרת טיפולית, אין לי בחברה הדרוזית. יש לי מחוץ לחברה וזה פחות רלוונטי. אם אני רוצה להפנות תלמידה שהיא בבית אלים, אין לי מסגרת בחברה הדרוזית. כל הנושא של מסגרות, שכן קיימות בחברה הערבית הלא דרוזית וכן קיימות בחברה היהודית, בחברה הדרוזית הם לא קיימים. לכן כל הנושא של פשיעה, שהוא מעבר לטיפול של בתי ספר, לטעמי לוקה בחסר. אם נדבר על כל הנושא של התמכרויות, כל הנושא של התאמה תרבותית חברתית היא חסרה כי אין לנו שום מסגרת טיפולית מעבר לטיפול שלנו בתוך בתי הספר, וזה פוגע בכלל בטיפול בתלמידים שכבר נפלו למקרה אחד של פשע ויש להם תיק פלילי, להחזיר אותם למוטב. לי כמפקחת על הייעוץ יש לי פחות פרטנרים בחברה הדרוזית.

נקודה חשובה. אנחנו צריכים תשובות בקשר אליה ואיך השירותים של משרד החינוך עוברים בין חברה לחברה. אנחנו צריכים גם לשים דגש בנושא הזה. לא דנו בהיגיון של לחלק את התוכנית של מיגור פשיעה, אלימות בבתי הספר למגזרים שונים. יכול להית שיש היגיון מסוים, אבל נראה לי שהמערכת היא מערכת אחת שצריכה לתפקד כמקשה אחת ולהעביר גם ידע וגם תוכניות ושותפות וכו'.

אנו רוצים להתייחס גם לנושא תקציבים. אני זוכר שמר עבדאללה חטיב דיבר על 30 מיליון שקל שהוקצו במיוחד לתוכנית של מניעת האלימות. איני יודע אם יש סכום דומה או האם התוכניות של החברה הדרוזית והבדואית מתוקצבות גם כראוי, או מסתמכים על מה שיש ועל עבודה שוטפת של היועצים החינוכיים וכו'? האם יש משהו מובנה בתקציב של משרד החינוך בנושא?

בשלב הזה – ואני אומרת שוב את האפקט ואת ההשפעה הטובה שנוצרה מהתוכנית עם מר עבדאללה חטיב. אנחנו נמצאים בדיון ובשיח, יחד עם השותפים שלנו. מי שמובילה את החינוך בחברה הדרוזית-צ'רקסית – הגב' איה - לצערי כנראה לא היתה יכולה להצטרף אלינו, אבל גם איתה וגם עם מי שמוביל את החינוך בחברה הבדואית אנחנו בדיאלוג כדי שהחברות הללו יקבלו משאבים ותהליכים מקבילים.

אין להם תקציב ייעודי לנושא הזה?

כבר היום 25% מהתקציב שלנו, של היחידה למניעת אלימות, מיועד לחברה הערבית על גוניה ועל החברות שבתוכה, וגם ההוצאה של המשאבים ניתנת בצורה יחסית. זה לא חדש.

כמה תקציב הוקצה בשנת 2019 לנושא מיגור האלימות בתוך בתי הספר וכל התוכניות שדיברתם עליהן?

אומר בגדול, שבאופן קבוע – ואני יכולה לתת מספרים; אין לי אותם כרגע בשלוף, אבל כל משאב שמקבלת היחידה, אם לוורד ביחידה היום יש 200 מדריכים שעוסקים ומלווים בתי ספר, מתוכם כ-45, 5- מדריכים מוקצים לחברה הערבית – שוב, לפי המפתח של כל אחת מהמפקחות. אוכל לתת לכם את הדברים בצורה מסודרת דרך היחידה שלנו. לאורך כל השנים זה נעשה לפי המפתח של מפקחת. לכן זה ניתן לפי הגודל. כל מה שקשור לתקציב תוספתי – זה שאלות שאנחנו עדיין עסוקים בהן עם מקבלי ההחלטות גם בשנה המורכבת הזאת עם מובילת החינוך בחברה הדרוזית-צ'רקסית ועם מוביל תחום החינוך בחברה הבדואית.

אבל יש לכם נתיב. משרד החינוך הוא שותף בוועדה הבין-משרדית, ועדת המנכ"לים, ושם אמור כל משרד, ואנחנו עוקבים אחרי כל משרד, מה מגיש. משם לבקש תקציב תוספתי.

ביקשנו משם תקציב תוספתי לכל החברות. בינתיים לא התקבל, לפי הידוע לי. אנחנו נשענים על תקציב המשרד.

נעבור למשרד לביטחון הפנים, אפרת, בבקשה.

אני ראש אגף מדיניות, המשרד לביטחון הפנים. כמה דברים שיש לנו לומר בהקשרים האלה. המשרד לביטחון הפנים יחד עם משרד החינוך ביצעו לפני כמה חודשים סקר משותף ברמה הארצית לגבי התנהגויות אנטי חברתיות, בדגש על אלימות וסמים בבתי הספר, הן היסודיים, הן חטיבות הביניים והן החטיבות העליונות. הפילוח הוא לחברה ערבית וחברה יהודית – אין לנו פילוחים יותר ספציפיים, אבל הדברים שעלו פה מתבטאים גם בסקר הזה. הוא יפורסם בימים הקרובים, ומה שמעניין שם הוא גם השוואה בין-לאומית, כלומר לא רק בין-מגזרית בתוך החברה הישראלית לאורך שנים אלא גם בין-לאומית, והתוצאות בהקשר החברה הערבית לא מפתיעות אבל גם לא פשוטות כפי שאנו מכירים את הנתונים. כאמור זה יפורסם בימים הקרובים, ואני מניחה שהוועדה תתעניין בנתונים האלה.

כמובן. נשמח לקבל את התוצאות או ממשרד לביטחון פנים או ממשרד החינוך.

זה שיתוף פעולה ישיר שלנו.

הרשות לביטחון קהילתי עברה, עוברת בימים אלו למשרד חדש, ולכן כל עולם התוכן של המניעה בהקשר אלימות יוצא מהמשרד לביטחון פנים. כמובן נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה, אבל האחריות הישירה יוצאת מאתנו, והמשמעות היא שכל הפעילות של מדריכי המוגנות או ההיבטים שנאמרו על-ידי חלק מהנוכחים בישיבה, תהיה באחריות המשרד החדש.

כמובן, יש התוכנית הכוללת שמנכ"ל משרד ראש הממשלה מוביל. יש שם פרק מאוד משמעותי של המשרד לביטחון הפנים בדגש על המשטרה, בתכלול כל הדבר הזה והמאמצים מול משרדי הממשלה האחרים. ככל שהתוכנית הזו תתוקצב, אנו מדברים על הרחבה משמעותית של שירותי המשטרה בישובים הערביים, וכמובן של הנוכחות והאכיפה. הדבר הזה יקרין גם על הדור הצעיר בבתי הספר, אבל זו תוכנית כוללת. אנחנו מדברים על הקמת תחנות משטרה חדשות, על הרחבה של תחנות קיימות.

על התוכנית של המשרד לביטחון הפנים והמשטרה קיימנו כמה דיונים ונמשיך לקיים, כי תפקידם קריטי וחשוב בנושא.

התייחסות במשפט – דיברת על שיתוף פעולה עם משרד החינוך. האם יש משהו ספציפי בקשר לבתי הספר? אני יודע שהמשטרה עשתה גם הדרכות וכו'.

נכון. יש תוכניות מניעה של המשטרה, יש פה גם נציגת המשטרה בדיון - תוכנית מילא ותוכניות מניעה אחרות. הדברים הללו ממשיכים. עיקר פעילות המניעה היתה בהקשר של הרשות לביטחון קהילתי. היא כרגע עוברת לאחריות המשרד החדש.

חברת הכנסת ע'דיר מריח, בבקשה.

אני שומעת את כל הגורמים והמשרדים השונים. אין ספק שהם עושים עבודה ברוכה וחשובה, ויש מאמצים בשנים האחרונות כדי למגר את התופעה.

יחד עם זאת, אני חושבת שיש לתת דגש על הייחודיות. אני מחזקת את דבריה של הג'ר בדר שדיברה על הייחודיות. יש כפרים שבהם יש ייחודיות ויש בתי ספר שיש בהם ייחודיות בגלל סיבות כאלה ואחרות, בגלל משתנים בתוך הכפר, לעתים בגלל משחקים פוליטיים ומינויים של מנהלים או לא. אני חושבת שיש מקום לפרוט ולרדת לרזולוציות גבוהות יותר.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני ממליצה לקיים סיור בכפר דליית אל-כרמל. קיימתי ישיבה עם הקב"ט, עם מר נאסר נסרלדין, שפיתן מודל רוחבי שנותן מענה לאלימות גם בבתי הספר, גם במעורבות הורית וגם תלמידים, משולש שהוא קדוש וחשוב. למרות כל הנתונים, שאומר באופן זהיר – מעודדים – התמונה מדאיגה. להזכירכם, רק לפני יומיים היה אירוע ירי חמור בעוספייה. רק לפני חודש היה ב- - - רצח. אם מדברים על המגזר הדרוזי ספציפית, כן יש מגמה חיובית מדאיגה, יש עלייה במקרי האלימות. גם היה רצח כפול בכרמל לפני חודשיים, אז אני מחזקת את ידיכם וחושבת שאין מנוס מהחלטה ממשלתית רחבה. חברים, זה לא הון תועפות. אנחנו מדברים על מיליונים. כבוד היושב-ראש, אני מניחה שאתה מסכים אתי. אם נוכל לפתח את זה כהחלטה מחייבת שתרד אל השטח ויהיו בה מעורבים גם ראשי הרשויות עם בתי הספר, עם ההורים, עם מעורבות נכונה וחכמה, נוכל עוד יותר להצליח ולמגר את התופעה המדאיגה הזאת.

תודה. ברשותך, תזמי את ארגון הסיור בדליית אל-כרמל כדי שנלמד את המודל שדיברת עליו.

בשמחה אזום, ואני חושבת שמודל כזה, אם ניישם אותו, יכול להשליך נכון, כי זה תובנות משטח, ואין מנוס משטח. לצד כל גורמי המקצוע השונים, בסוף אנחנו חשים את השטח. קב"טים בישוב מבינים מה עובד ומה לא עובד בשטח. אשמח לארגן את הסיור הזה.

אם יורשה לי להתייחס לנושא של קב"ט - אני מסכימה עם מה שאמרה חברת הכנסת, אנחנו במשרד החינוך עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הקב"טים. יש לנו תוכנית שדווקא החברה הדרוזית-צ'רקסית חלוצה ביישום. סיימנו את היישום של הכשרת צוותי חירום בית ספריים יחד עם הכשרת צוות חירום ישובי. המודל שדיברה חברת הכנסת הוא מודל משותף שלנו שאנחנו מעבים אותו בכל התהליכים של אקלים בית ספרי יחד עם כל האקלים של הישוב עצמו יחד עם ההתאמה הישובית הספציפית כמובן למה שקורה בישוב.

נשלב את הרשויות המקומיות והקב"טים בתוך הישובים בנושא.

בבקשה, נחזור למר ספאדי.

בוקר טוב. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. אני מהרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול. אני מנהל מחוז חוף וגם מתכלל את כל הנושא של החברה הערבית, בתוך זה גם הנושא של החברה הדרוזית והצ'רקסית.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך. אני רוצה להדגיש את הנושא של מדריכי המוגנות. אנחנו עובדים בשני צירים: הראשון, מדריכי מוגנות בעיקר בחטיבות הביניים – היכן שמתפתח הנוער, ושם יותר אלימות ויותר התנהגות אנטי חברתית, והציר השני הוא ציר הכשרות גם לבני נוער וגם לחדרי מורים במידת הצורך והאפשר וגם בשיתוף פעולה ועל-פי הרשאת משרד החינוך.

מודל מדריכי המוגנות הוכיח עצמו הלכה למעשה, ואנו חייבים למנף את זה בשיתוף פעולה, שבכל בית ספר יהיה נטו מדריך מוגנות, שכל תפקידו הוא להתעסק בתופעות האנטי חברתיות בתוך בתי הספר – גם בהפסקות וגם כשהילדים בתוך הכיתות וכשיוצאים לשירותים וגם במקומות החשוכים והחמים בתוך בתי הספר. זה תפקיד מאוד משמעותי, ואנו חייבים להוביל שבכל בית ספר יהיה מדריך מוגנות שיתעסק בדבר הזה בצורה המרכזית.

כמה מדריכים יש לנו היום?

ברוב חטיבות הביניים – אין לי מספר מדויק כרגע, אבל הבעיה שלי - שלא בכל חטיבות הביניים נמצאים מדריכי המוגנות בגלל חוסר תקציב. אנחנו מתקצבים- - - לכן אני רוצה להעלות את זה על השולחן ולמנף את זה שתהיה החלטה מערכתית, שבכל בית ספר יהיה מדריך מוגנות. חסרים הרבה מדריכי מוגנות בתוך בתי הספר בגלל חוסר תקציב לצורך העניין.

ברצף הטיפולי, מה שאמר הג'ר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא, אבל כשאתה מאתר נערים כאלה, הרצף הטיפולי מאוד חשוב, ושיהיו מסגרות טיפוליות חיצוניות מחוץ לבית הספר או בתוך החברה עצמה, ולכן חייבים לבנות את הרצף הזה בצורה נכונה, למרות שאנחנו נותנים עדיין הכשרות מקצועיות גם לבני נוער וגם סדנאות תהליכיות כמובן לאורך השנה, להוציא שנת 2020 בגלל התקציב, שלא היה תקציב פעילות בכלל. לכן צריך לקבל החלטה מערכתית למנף את זה, שבכל בית ספר יהיה מדריך מוגנות שכל עבודתו היא לטפל בתופעות האנטי חברתיות. כאן אני חושב שנוכל להוריד את רף האלימות בקרב התלמידים בתוך בתי הספר בצורה מאוד משמעותית.

נשמח לקבל ממך דף של צרכים כדי שנוכל לעקוב, למרות שאנחנו בעבודה משותפת עם המשרד שלכם ועם חברת הכנסת אורלי לוי. נשמח להיות בקשר. בבקשה.

כיום פועלים 400 מדריכי מוגנות בכלל בבתי הספר בארץ, מתוכם כ-100 בחברה הערבית כולה. אחת הבקשות שלנו, כשהצגנו את תוכנית העבודה למשרד ראש הממשלה בדיוק זו – שיהיה לנו, ודאי בכל בתי הספר העל יסודיים, מדריך המוגנות יש לו ערך מוסף. היכולת שלו להיות אדם לא פורמלי, לייצר מרחבים שיצמצמו את החוויה של הבדידות, לדעת מראש על מצבים של אלימות היא קריטית. במובן הזה אנו שותפים מלאים לבקשה.

בבקשה.

שלום, אני מהמשטרה, מדור נוער. התפקיד שלי הוא ראש חוליית מניעה והסברה. יש לי שבעה קציני מניעה והסברה מחוזיים שפרוסים ברחבי הארץ, שמטרתם היא להיות אמונים על כל המניעה וההסברה לכלל החברות ולכלל בני הנוער.

החברה הערבית בכללותה מעבירים, מעבר להרצאות שמועברות להם גם בשפה הערבית - מצגות בשפה הערבית, יש גם לנו תוכניות ארוכות טווח, שנעשות הרבה, אם זה לחברה הבדואית ברהט, לבני נוער, לבנות נוער. אנחנו שמים שם המון דגש, וזה על קצה המזלג.

תודה. עו"ד מיטל בק, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

שלום, אני עורכת דין במועצה לשלום הילד, ואני מצטרפת לברכות על הדיון החשוב. אני מודה לכל השותפים בתוכנית ובדיון היום. מדובר בתוכנית חשובה וחיונית. אנו שמחים שהיא יוצאת לפועל, בתקווה כבר בשנת הלימודים הקרובים.

אתמול משרד החינוך הודיע לחברה למתנ"סים שאין תקציב לתוכניות לנוער בסיכון, לנוער נושר. בקרוב ייצאו מכתבי פיטורים לכל העובדים בתוכנית הילה, ואלפי תלמידים – כך נודע לנו אתמול – אלפי תלמידים נושרים יפתחו את שנת הלימודים ברחוב. משרד החינוך הודיע גם שאין תקציב לכיתות אתגר ואומץ ותקציבים למניעת נשירה.

אנו מבינים שמשרד החינוך סוגר תוכניות מאוד חשובות. יש לוודא שעם כל ההצהרות החשובות היום בדיון, התוכנית של משרד החינוך במגזר הערבי על כל גווניו ייצא לפועל. אין ספק שהתוכנית צריכה לתת מענה הוליסטי לבעיות במגזר יחד עם הקצאת משאבים בתחומים נוספים שיש בהם אלמנט של מניעה, למשל מתן מענה לנוער נושר, מועדוניות, מתנ"סים, חוגים, דברים שדוברו בהרחבה בדיון הקודם – לא רק בחינוך הפורמלי אלא גם מחוצה לו. במצב ברור שבו אין לנוער מקום לבלות, הדרך לשוטטות ברחובות, לאלימות ולפשיעה - הדרך קצרה.

במגזר הבדואי בפרט חייבת להינתן תשומת לב להשקעה הוליסטית. אין שם תשתיות מתאימות לחינוך ולתרבות מדובר בתשתיות בסיסיות כמו כבישים ומדרכות. אין דרכי הגעה לחינוך הפורמלי, וגם החינוך הבלתי-פורמלי לוקה בחסר.

במיוחד מדברים על הכפרים הלא מוכרים.

בפרלמנט הנוער שהמועצה מקיימת מדי שנה משתתפים עשרות בני נוער מכל הארץ, בין היתר גם מרהט, ויחד הם דנים בסוגיות שונות שבמרכז החיים שלהם. בני הנוער הבדואים העלו באופן בולט את סוגיית התשתיות כמקור למגוון בעיות שהם מתמודדים אתן ביום-יום. תשתיות זה חלק מחינוך, והיעדר תשתיות קשור ישירות לשוטטות, לאלימות, לפשיעה ולתאונות דרכים.

אני קוראת לוועדה הנכבדה ולכל השותפים בתוכנית היום לוודא שאכן תיתן מענה הוליסטי מלא ושאכן תצא לפועל ולא תבוטל חלילה.

תודה. בבקשה.

בוקר טוב. אתייחס בקצרה. אני מתחברת גם לדבריה של מיטל, האחרונים, לגבי הנשירה מבתי הספר בחברה הערבית.

אני חושב שזה צעד מבורך שיש התוכנית של משרד החינוך, אבל יש לי כמה שאלות. כיוון שהחלוקה למגזרים לא נגזרת גם מהחלוקה לתקציבים, כי אם כן, אנחנו יודעים שהתקציב שמוגדר לחברה הדרוזית הוא כמעט לא מספיק לבצע תוכניות בשטח, ואם כן, מה התקציב המוקצה לתוכנית? אשמח לדעת מה התקציב שמשרד החינוך מקצה, ואם התוכנית מתייחסת ל-150 בתי הספר שאובחנו על-ידי מר עבדאללה חטיב בלפני כחודש בוועדה, האם יש ראייה הוליסטית של כל המשרדים?

אנחנו יודעים שיש פער בשירותי שפ"י בחברה הערבית, ואתם יכולים לפנות גם לשירותי שפ"י ולשאול לגבי הקצאת תקנים של שירותי שפ"י בחברה הערבית. ידוע לכולנו שהתלמידים שמוגדרים כנוער בסיכון יותר נמצאים במערכת בבתי ספר טכנולוגיים כמו עתיד, עמל וכל הרשתות האלה, כולם לומדים לפי תוכנית הלימוד של משרד החינוך, אך הם שייכים למשרד העבודה והרווחה. כאן נשאלת השאלה – מהם בתי הספר שמוגדרים לנוער הסיכון? שמענו שהם לא, אז מי מטפל בהם? כי אנו יודעים שמקור הבעיה הוא בתי הספר שיש בהם נוער בסיכון.

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה – הפרטת השירותים החברתיים החינוכיים, כלומר כשמשרד החינוך עכשיו מוציא תוכנית, הוא יוציא אותה לפועל דרך מכרזים? ואם כן, איך תתבצע הבקרה על התוכניות?

עוד נקודה שחווינו אותה בשטח במסגרת מיזם קהילות בטוחות – הצענו תוכנית חינוך ללא אלימות. אנחנו יודעים שהצוות החינוכי הוא מעגל מאוד משמעותית בעיצוב חיי בני נוער, ויכולים למנוע מצעירים להיכנס למעגל האלימות, אבל כדי לעשות זאת יש צורך לתגבר ולתת כלים למורים.

עולא, אני מכיר אותך. את חייבת לשלוח לנו נייר עמדה בנושאים האלה, ותעלי את השאלות האלה, שנוכל לעקוב. תודה.

יש לנו שמונה דקות. ניקח התייחסות קצרה מהחברים וממשרד החינוך, שנוכל לעשות סיכום. בבקשה.

כמה משפטים. אין לנו יכולת להפריד בין האלימות בתוך הישוב לאלימות בתוך בית הספר. הכול קשור אחד בשני. זה אחד הדברים שמשרד החינוך צריך לחבר – בין האלימות בתוך הישוב לאלימות בתוך בתי הספר, כי אחד קשור בשני.

שתיים, מהדיון מתברר שיש מחסור אדיר בתקציבים, ואין תקציבים ייעודיים. בדרך כלל עושים תוכניות חומש, עושים תוכניות למגזר הדרוזי, עושים תוכניות למגזר הערבי, אך לא ממקדים את הכסף היכן שיש מחסור. נקודה של אלימות ונקודה של אלימות בבתי ספר והנושא של תקציבים צריך לבוא לידי ביטוי בנושא הזה.

שלישית, רצף טיפולי. לא ייתכן שילד אלים ואלים מאוד, שיכול להגיע לתיקים פליליים, לא יהיה לו רצף טיפולי. אחרי זה מסגרות טיפול שונות – שימשיכו. אני מציע את זה גם למשרד החינוך – במגזר הדרוזי – ואני מכיר אותו היטב, אני חי אותו - אין שיתוף הפעולה בין בתי ספר לחינוך הפורמלי לחינוך הבלתי פורמלי. נכון, הפרידו לנו היום את זה. משרד החינוך הוציא את כל תנועות הנוער. צריך לעשות את הרצף של החינוך הבלתי פורמלי עם החינוך הפורמלי.

נשמח לקבל את הנקודות שלך שיהיו חלק מהסיכום. בבקשה.

אני רוצה להתייחס לסוגיה – הטיפול בסוגיית האלימות בקרב תלמידים בתוך בתי הספר, ודווקא היום עם כל ההפגנות ועם כל מה שקרה בתוך ועדת החינוך, וחוסר הוודאות לגבי פתיחת שנת הלימודים והתוכניות שקיבלו כבר הודעות הפסקתן ממשרד החינוך כמו תוכנית הילה, תכנית קרב, תוכנית סל תרבות. זו נקודת האור היחידה לתלמידים שיכולים לשחרר דרכה את הכעס שיש בתוכם. איך אפשר לבטל דברים כאלה, ואחר כך לבוא ולדבר איך אנחנו יכולים- - -

איך נוכל לתקצב את כל השרים וכל סגני השרים וכל המשרדים החדשים?

תודה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, עד עכשיו לא דיברתי. זו פעם ראשונה שאני משתתף בוועדה החשובה הזו, ללא ספק חשובה. כפי שציינו, חזרתי מהפגנה בחוץ של תוכנית קרב. אני מבין את המשמעות. תוספת כוח וצמצום פערים והגדלה ובסיוע בחינוך בתוכניות החברתיות הללו במוסדות החינוך הן בסופו של יום החלק המסייע הנכון ביותר שמשרד החינוך ומשרד האוצר צריכים להבין את החשיבות שלה. שמעתי על התוכנית ברב קשב, תוכנית מקצועית ומוסדרת. שאני חושבת שהיושב-ראש מקיים עליה דיון - היא חשובה ולא רק לחברה הבדואית, הדרוזית והצ'רקסית אלא כללית, כרעיונית בחברה. אני חושב שהעבודה של הוועדה הזו כמי שרוצה בסופו של יום לתת, ואני חושב שחברי הכנסת מהמגזר, שאני מכיר אותם מהמליאה ובדיונים - אנשים רציניים שמסייעים לשלטון ולמינהל כדי שהחברה שלהם תהיה משולבת ונכונה ומתקדמת, שאו ברכה. אני רואה ברכה להשתתף בדיונים האלה ולהיות שותף בכל תוכנית שתגיע לכאן. תודה.

תודה. בבקשה, אבי.

הציגו פה את הנתון של תשע"ו עד תשע"ט, ובתשע"ט יש עלייה. לא שמענו שום הסבר לעלייה ברמת האלימות, והאם עושים עם זה משהו ואיך נראית תש"ף בהקשר הזה.

אדוני היושב-ראש, אמרת משפט שלא הבנתי אותו עד הסוף: אנו מכירים את עצמנו במגזר הערבי, יש מגמה של טיוח נתונים וכיוצא בזה. זה משפט חמור, ואם תוכל להסביר, ממה הוא נובע.

שלישית, וזה מתחבר לדברים שאמר חמד עמאר ידידי – הסיפור של תנועות הנוער, החינוך העל-פורמלי במגזר הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי ובמגזר בכלל הישראלי עבר ממשרד החינוך למשרד של אלקין, להשכלה גבוהה, לחינוך העל-פורמלי, ובין שלושת המשרדים האלה – החינוך, השכלה גבוהה והאוצר התקציב נעצר. הכסף שם, אם יורד, בטפטוף. כשמדובר על זה כדבר שמסייע מאוד להתמודד עם נושא האלימות בבתי הספר, אני לא מבין איך זה לא נפתר. אני ממליץ לך כיושב-ראש ועדה להוציא מכתב בהול לראש הממשלה, לשר האוצר, לשני השרים, חינוך ואלקין, לדרוש שם לפתור את הסוגיה לאלתר ולא לחכות לנושא תקציבים. אני יודע שהכסף קיים, הוא פשוט תקוע אצל החשב הכללי. תודה רבה.

אני מקבל את זה, וגם אתה מכיר את החברה הערבית – לא רק אני.

אנחנו חייבים לסיים, חברים. משפט סיכום – עמאל, מנהל הוועדה, הוא מנהל חרוץ, לא מפספס אף נקודה. נסכם את זה בכתב, נשלח לחברי הכנסת. נשמח לקבל את ההערות שלכם.

משפט אחד - בסיכום של הוועדה, נעלה בכתב את הנקודות. אם אוכל לבקש להבא – נתנו תשומת לב בעיקר לחברה הדרוזית. אם תהיה אפשרות לקיים דיונים נפרדים, שבהם תינתן תשומת לב ייחודית בכל פעם לצרכים הייחודיים, נודה.

נשמח.

תודה רבה, הישיבה נעולה. נשלח את הסיכום, ונשמח לקבל הערות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.