פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



10
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
28/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ז' באב התש"ף (28 ביולי 2020), שעה 12:30

דיון מהיר בנושא: "משבר הקורונה חידד את העובדה שנשים שהן חיוניות ביותר לחברה, מועסקות בענפים מתגמלים פחות"

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
מיכל וונש
אימאן ח'טיב יאסין
עופר כסיף

יעל חסון - מנהלת המחקר - תחום מגדר, מרכז אדווה

ענבר כהן - נציגה, איגוד העובדים הסוציאליים

יעל מרים סיני - קשרי כנסת, שדולת הנשים בישראל

רות חדוה רזניק - יו"ר עמותת לא לאלימות נגד נשים, עמותות המפעילות מקלטים

מיכל נעים בן אליהו - עוזרת מחקר, מכון ואן ליר

מזל שאול - מנכ"לית, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

נילי גורין - רכזת כח לקהילה, אחותי למען נשים בישראל

מיכל אנגלברג - רכזת שותפה, המטה הפמיניסטי לשעת חירום

ציפורת שימל - יועצת משפטית, אמונה

ענת מימון

דלית אזולאי

הילה לוי

"משבר הקורונה חידד את העובדה שנשים שהן חיוניות ביותר לחברה, מועסקות בענפים מתגמלים פחות"

צוהריים טובים, אני פותח את הישיבה בנושא הבא בסדר-היום: דיון מהיר בנושא: "משבר הקורונה חידד את העובדה שנשים שהן חיוניות ביותר לחברה, מועסקות בענפים מתגמלים פחות", של חבר הכנסת עופר כסיף. כנהוג בדיונים מהירים, חבר הכנסת כסיף, תציג את מרכולתך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה על הדיון החשוב הזה. המגפה, כפי שנאמר, חשפה ביתר שאת שבישראל יש חלוקת עבודה מגדרית מובהקת. נשים עובדות הרבה יותר בעבודות שהשכר הממוצע בו נמוך. הן מרוויחות פחות גם בעבודות שמקבילות לעבודות שעוסקים בהן גם גברים. והכול בממוצע, כמובן. הן בדרגות יותר נמוכות, עובדות הרבה יותר במשרות חלקיות, נסמכות יותר על המערכת הסוציאלית – מי שראה את הדוח של אדווה, אנחנו רואים ש-60% מהזכאים להבטחת הכנסה הן נשים, ו-70% מהזכאים לקצבת סיעוד הן נשים. כמו כן, הן עוסקות גם בעבודה ללא שכר, והכוונה לעבודות בית, טיפול בילדים וכן הלאה. זאת עבודה לכל דבר, אבל זה לא ללא שכר.

הדברים שאמרתי הם תוצאה של מה שהכלכלן האמריקאי מייקל פיורה כינה בשם "שוק עבודה מפולח". בשוק עבודה מפולח, לשיטתו של הכלכלן שהזכרתי, הוא מזכיר שזה גם אינטרס של המעסיקים הרבה פעמים, להחזיק דווקא שוק עבודה מפולח בין אם זה על בסיס מגדרי, בין אם זה על בסיס לאומי או דתי או שילוב של שלושתם בדרך כלל. הסיבה לכך היא שמצד אחד זה יוצר מנגנון של "הפרד ומשול" בקרב העובדים, מה שמקשה על מאבק משותף, וזה גם מה שנקרא בשפה המכובסת עבודה גמישה, שמקלה על מעסיקים להיפטר מעובדים.

אנחנו רואים שגם בישראל, מעבר לחלוקת העבודה המגדרית ושנשים נמצאות בתחתית, זה מקביל או חופף פעמים רבות גם לאוכלוסיות אחרות או לפילוחים אחרים. אנחנו רואים, למשל, ששיעורי התעסוקה בשכר נמוך, במשרות חלקיות וכל מה שהזכרתי קודם, יותר גדולים אצל נשים ערביות ואצל נשים חרדיות. אנחנו רואים ששוק העבודה המפולח, אם אני משתמש שוב בביטוי של פיורה, הוא לא רק על בסיס מגדרי אלא גם על בסיס לאומי, אתני ודתי.

אנחנו יכולים לראות עוד דבר. במחקר שעשה פרופ' ינון כהן מאוניברסיטת תל אביב, הוא מראה אמפירית ולא רק ברמה התיאורטית, שאי השוויון גדל באופן משמעותי בישראל מאז שנות השבעים, וכרוך בפערי שכר ממוצעים בין הקבוצות השונות – אותו פילוח שהזכרתי. אחד ההיבטים המרכזיים שהוא מזכיר במחקר שלו הוא ההבחנה בין מה שמכונה "עיסוקים נשיים" ל"עיסוקים גבריים". זאת אומרת, יש תגמול דיפרנציאלי ויש גם הבדלים בסטטוס, ביוקרה ולא רק בעניין של השכר. בתוך תגמול אני כולל גם שכר וגם יוקרה, סטטוס והנאה מהעבודה שגם היא משמעותית.

יש תגמול דיפרנציאלי ואנחנו רואים שיש יחס הפוך ומובהק בין חיוניות המקצוע, בעיקר בזמני משבר, הקורונה למשל, לבין התגמול. הביטוי של זה בעיקר הוא מה שמכונה במחקרים "מקצועות נשיים", כלומר מה שנתפס כמקצוע נשי, טמון בכך סטטוס יותר נמוך, שכר יותר נמוך ודווקא חיוניות יותר גדולה. מתאם הפוך. דרך אגב, אם היה לי זמן, אבל אין לי מן הסתם, הייתי מראה איך זה סותר את הלוגיקה הפנימית שאמורה להיות לכאורה בשוק חופשי, אבל אני לא אכנס לזה.

זה המרצה שבך באוניברסיטה.

כן. מאוד מאוד מפתה אותי לעשות את זה, אבל אני אתאפק.

בכל אופן, אם אנחנו מסתכלים על החיוניות להתמודדות עם מגפת הקורונה במצגת של אדווה, שימו לב ש-85% מעובדי המעבדות הם נשים; 96% מהמרפאות בעיסוק הן נשים; 75% מהפיזיותרפיסטיות הן נשים; 90% מהעובדים הסוציאליים הן עובדות סוציאליות; 85% מעובדי הסיעוד הן מטפלות. אנחנו רואים שדווקא המקצועות החיוניים ביותר בעת משבר, כמו שאנחנו נמצאים בו עכשיו לצערנו, הם מקצועות "נשיים". כפי שכבר אמרתי, התגמול הפוך מהחיוניות. כלומר, השכר יותר נמוך וכן הלאה.
לסיכום, הנשים נפגעו יותר מהמגפה כשמדובר על השבתת עבודת נשים, וזה כולל כמובן פיטורים, הוצאה לחל"ת וכן הלאה. לכן ראיתי לנכון להעלות את הנושא החשוב הזה. ההמלצות בסוף צריכות להיות המלצות גם בטווח הקצר, אבל גם בטווח הארוך, מה שהייתי מכנה פתרון מערכתי שלוקח בחשבון היבטים שונים, אבל דיה לצרה בשעתה. אני אסיים פה ותודה.

חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, בהחלט זה נושא כל כך חשוב ואני שמחה שהוא עולה. אני אומרת כל הזמן שלצד משבר הקורונה, יש לנו הזדמנויות רבות ורק צריך לזהות אותן. הדברים שמבעבעים מתחת לפני השטח כבר הרבה מאוד שנים במדינת ישראל, פתאום עולים מעל פני השטח ואולי נצליח לתת להם תשומת לב וגם את הדעת כדי לייצר פתרונות הוליסטיים לנושאים האלה. אנשים מייחלים לחזור לשגרה ואני אומרת: חס וחלילה שנחזור לשגרה ולא נלמד ונשנה את השגרה. זה בהחלט נושא מאוד מאוד חשוב. הוא בעצם ממשיך את הדיון שניהלת פה, אדוני היושב-ראש, בנושא העובדות הסוציאליות עם המתאם ההפוך הזה. העובדות הסוציאליות הן רק סימפטום אחד. דוגמה אחת.

הוא מקביל לדיון החירום שנקיים מחר בנושא הסייעות בצהרונים, שלא מקבלות דמי אבטלה.

בדיוק. אנחנו מעלים את זה בצורה נקודתית וזה רק סימפטום לבעיה הכללית. זאת בעיה על-מגזרית, על-פוליטית, שמאפשרת את הקיום ההכרחי של הבית הזה לקיים את שיתופי הפעולה לטובת כלל אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל.

אני רוצה לומר עוד דבר בנושא הזה. אני חושבת שחלק מהנושא הוא היפוך פרדיגמטי. אני שמחה שיושבים איתי חבריי, שני גברים בחדר, כיוון שההיפוך הפרדיגמטי נדרש, ואת זה אני אומרת גם מימיי כממונה על מניעת הטרדות מיניות. הדבר הכי מטריד בכנסים שבהם דיברתי לממונות על מניעת הטרדה מינית במוסדות להשכלה גבוהה, היה שהיו שם רק ממונות. לא היה גבר אחד בחדר בדרך כלל. אני חושבת שההיפוך הפרדיגמטי שהוועדה הזאת אולי תוכל לייצר, הוא שזאת בעיה של כלל החברה.

בוועדה פה זה כבר קורה. בדיונים היום יש רוב גברי מובהק.

הלוואי שזה באמת ייצר את השינוי התפיסתי. זה היפוך הפרדיגמה, שדורש הבנה לא רק בנושא הנשים, אלא בנושא ההכרח למגוון הדעות סביב השולחן, בכל שולחן של קבלת החלטות. וזה לא מגוון חזותי, זה מגוון דעות או גיוון מחשבתי.

אני מודה על העלאת הנושא החשוב הזה, ואני אנצל את ההזדמנות לשאול שאלה. בנושא הקמת ועדת המשנה לנושא סחר בנשים, אני יודעת שיש ספייק מאוד גדול בנושא הזה אני לא יודעת אם כבר הוקמה הוועדה.

עדיין לא הוקמה. יש לנו דיון עם מי שאמורה לשבת בראש הוועדה. אני מקווה שהיא תקום בזמן הקרוב.

זה במסגרת יותר הוליסטית של טיפול בנושאים האלה של כלל החברה ולא נושאים נשיים. ממש לא. תודה.

תודה. אני אתן לכמה דוברים ודוברות מהזום. נתחיל עם מי שערך את המחקר, או חלק ממנו. מיכל אנגלברג מהמטה הפמיניסטי לשעת חירום, ואחריה ד"ר יעל חסון ממרכז אדווה.

ערכה את המחקר יעל חסון. אני מעדיפה שיעל חסון תפתח ואני אמשיך אחריה.

יעל חסון, בבקשה.

צוהריים טובים ותודה רבה על היוזמה לקיים את הדיון הזה. העבודה בנושא נשים בזמן קורונה היא עבודה משותפת של מרכז אדווה, מרכז יודעת ומכון ואן ליר. עקבנו אחר השלכות הקורונה על נשים במספר פרמטרים: בעבודה ללא שכר, בתעסוקה, בחיוניות, בהתמודדות עם המשבר, שלשם כך נתכנסנו היום, בביטחון סוציאלי, באלימות ובייצור.

אני רוצה להזכיר שקרן המטבע העולמית פרסמה השבוע בבלוג שלה מאמר שמזהיר מנסיגה של שלושים שנה אחורה בהישגים שקשורים להשתלבות של נשים בכלכלה, בעקבות משבר הקורונה. אני חושבת שזאת אמירה שצריך להתייחס אליה מאוד ברצינות אם העתיד שלנו ושל הבנות שלנו חשוב לנו ומעניין אותנו, ואם המקום הזה חשוב לנו.

אנחנו רואות בישראל, כמו בהרבה מדינות אחרות, שיותר נשים פוטרו או הוצאו לחל"ת, ובמקביל חלה התרחבות בעבודה ללא שכר בבית ובטיפול בבני המשפחה. אנחנו גם יודעות להגיד שהנפגעים והנפגעות העיקריים הם עובדים בעבודות בשכר נמוך.

הישיבה הזאת מוסגרה תחת נושא החיוניות ואני רוצה לשים לפנינו שני שקפים מתוך המצגת הזאת, שעוסקים בחיוניות.

לא, אנחנו לא מציגים מצגת.

אני אוריד את זה.

אני רוצה להתייחס לחיוניות בשני היבטים. ראשית, על זה שנשים מהוות רוב בקרב המערכות הציבוריות החיוניות להתמודדות עם המשבר הבריאותי. אלה כל הנתונים ששמענו מחבר הכנסת כסיף. זה מתחבר לדיון שהיה פה בשבוע שעבר על פערי שכר במגזר הציבורי. דובר שם הרבה על ייצוג חסר של נשים במשרות בכירות, אבל כמעט לא דובר על ייצוג יתר של נשים בדרגות ובתפקידים בשכר נמוך. אלה התפקידים שהוזכרו כאן קודם. במערכת הבריאות זה בולט מאוד ואפשר לראות את זה. אלה עיסוקים בשכר נמוך, לפעמים נמוך מהממוצע במשק, והם מבוססים על חלקיות משרה.

שנית, אני רוצה להתייחס לנשים שמהוות רוב במקצועות החינוך והטיפול, ולמעשה בלעדיהן אי-אפשר להניע את גלגלי הכלכלה מחדש ואי-אפשר להחזיר את המשק לפעילות כלכלית. מלבד המורות, מדובר במטפלות במעונות, במשפחתונים, בסייעות בגנים ובסייעות בצהרונים. אני מאוד שמחה על הדיון שיתקיים מחר בוועדה בנושא שלהן, כי הן באמת נאבקות שנים רבות לשיפור תנאי ההעסקה והשכר שלהן.

כל זה נכון תמיד, אבל הקורונה מחדדת לנו את הפער בין מה שנחשב לחיוני ומהווה תשתית חיונית לכלכלה ולחברה, לבין התגמול הנמוך ותנאי ההעסקה של העובדות האלה.

אני רוצה לומר לסיום שכל התוכניות הכלכליות שמתפרסמות בימים אלה ויוצאות אל הפועל, ההתחלה של הדיונים על התקציב וחוק ההסדרים – כל הדברים האלה לא מביאים בחשבון היבטים מגדריים. זה מאוד חשוב, למשל כששוקלים קיצוץ רוחבי מה זה אומר, איזה עובדות ייפגעו, מה זה אומר לגבי השירותים שייפגעו כתוצאה מזה ומי ישלם את המחיר. כל זה צריך להיבחן גם בעין מגדרית וזה לא קורה כרגע. כנ"ל לגבי ההצעה להפחית את שכר המינימום. אם אנחנו מסתכלים מי אלה שמשתכרות שכר מינימום, כמובן שאלה עובדות וזה אומר שמגלגלים אליהן את המחיר של המגפה.

אני אציין שיש החלטת ממשלה שמחייבת ניתוח מגדרי של תקציבים, אבל היא מיושמת בצורה חלקית ביותר.

תודה. מיכל אנגלברג ואחרייך יעל סיני.

שלום רב, אני רכזת שותפה במטה הפמיניסטי לשעת חירום, יחד עם אדלה ביאדי שלון שלא יכלה להצטרף היום. המטה הפמיניסטי הוקם כיוזמה של למעלה מ-70 ארגונים ופעילות בשדה הפמיניסטי עם פרוץ משבר הקורונה, מתוך הבנה שנשים הולכות להיפגע פגיעה עמוקה ורצינית במשבר. באותה קבוצת עבודה גדולה ורחבה מאוד שיצרנו הבינו בתחילת חודש מאי, שממשבר בריאותי אנחנו נכנסים למשבר כלכלי, וכמטה שמרכז פעילות של הרבה מאוד ארגונים אנחנו צריכות לעבוד על הנושא התקציבי.

מה שעשינו היה לרכז את כל הדרישות שעומדות פתוחות מרוב הארגונים הפמיניסטיים שנמצאים בשדה. רשימת הדרישות הפתוחות משלימה תמונה, שמראה איך היעדר התייחסות בתוך התקציב לנושא נשים, יכול לפגוע בצמיחה הכלכלית של המדינה. חשוב להגיד שהתמקדות רק בתעסוקה היא התמקדות חסרה. נתנו דוגמאות בנושא הטיפול והחינוך, אבל יש גם דוגמה של תשתיות. כשאין נגישות תחבורתית למוקדי תעסוקה, הראשונה שנמנע מהן להגיע למוקדי התעסוקה הן הנשים. יש נתונים לגבי שימוש בתחבורה ציבורית של נשים. אלה דברים שצריך לקחת בחשבון באופן הרחב ביותר.

היבטים נוספים שנכנסו בגיבוש הרשימה הזאת, שכולכם קיבלתם כחומר מקדים, הם הנושא של יצירת תשתיות בתוך המדינה, בתוך שירות המדינה, שמקדם שינוי בתפיסות המגדריות, החל מהיבטים בחינוך במשרד החינוך דרך הנושא של הרשות לקידום מעמד האישה, התקציב שלו והתקנים ברשות, ועד נושא של נשים בשירות הציבורי, שזה גם קשור לנושא הדיון היום ונושא התעסוקה בשירות הציבורי.

אנחנו עדיין מנסות לפעול מול גורמים שונים בממשלה כדי לקדם את רשימת הדרישות האלה, ואנחנו נתקלות שוב ושוב באמירה שמדובר בנושא חשוב, אבל אנחנו לא יודעים איך להטמיע את זה. בעצם, הכדור מתגלגל בחזרה לארגוני השטח. אנחנו מבינות שאת העבודה המקצועית הזאת צריכים לעשות בתוך משרדי הממשלה. תודה לך.

תודה רבה. יעל סיני, בבקשה. אחריה רות רזניק.

תודה רבה גם ליושב-ראש וגם לחבר הכנסת עופר כסיף על קיום הדיון. אני אומר כמה דברים קצרים ואתחיל מנושא כללי. התבשרנו ממש לא מזמן על הקמת קבינט קורונה ללא ייצוג נשי בכלל, ואני חושבת שמכל זווית שניגע בסיפור, בין של התקציב ובין של התעסוקה, אם מתקבלות החלטות שקשורות למשק או למערכת החינוך או לעובדים החיוניים ללא מבט של 51% מהאוכלוסייה, אז אנחנו רק נמשיך לאסוף את הבעיות. אני מפנה שאלה לחברת הכנסת מיכל וונש, ואני אשמח לשמוע איך בתוך הקואליציה מתכוונים להתמודד עם זה, כשהפורומים הכי משמעותיים לקבלת החלטות ביחס למשבר, אין בהם מבט מגדרי מספק. גם פרופ' גמזו, שמונה להיות האחראי העליון של המשבר, כבר ציין מספר שמות של פרופסורים שהוא הולך למנות, וגם שם לא שמענו אף שם של אישה.

יש המון פתרונות ביחס לעובדות חיוניות. יש מחקר משמעותי של ה-OECD, שמדבר על פתרונות. בפורטוגל, משפחות עם ילדים מתחת לגיל 12 נותנים להן מענקים כדי שיוכלו למצוא פתרונות לילדים, כשמערכת החינוך נסגרת. באיטליה מאפשרים לקחת ימי מחלה. יש עוד אפשרויות שאפשר לעשות ביחס לעובדות חיוניות, בהתאם למספרים שהציג חבר הכנסת כסיף. אבל כל הדברים האלה לא יעלו על השולחן עד שלא יהיה מקום לביטוי.

ראיתי שיושב-ראש הוועדה דיבר על הסיפור של ועדת הקורונה, ואני אשמח אם תהיה אמירה יותר רחבה מצד כל חברי וחברות הכנסת של הוועדה.

דבר אחרון, יש את הסיפור של העובדות בתקופות מוגנות. כלומר יש נשים שהן גם עובדות חיוניות והן גם בתקופות מוגנות – בהיריון, בחופשת לידה או בכל מיני מצבים כאלה ואחרים. או אפילו עובדות שמחייבים אותן להגיע לעבודה. אני חושבת שזה יהיה ממש טוב אם הוועדה תתעסק ספציפית במקרים האלה, שנופלים בין הכיסאות, של נשים בתקופות המוגנות. בתחילת המשבר עשתה הממונה מהלך לא ברור תחת השינוי של חוק עבודת נשים, ואני חושבת שכדאי לעקוב אחרי המספרים האלה. בתור ארגון שדולת הנשים שמפעיל קו סיוע, אני יכולה לספר על המון מקרים של נשים בתקופות הכי רגישות בחיים שלהן, שנופלות בין הכיסאות. בטח עובדות חיוניות, אבל גם בתקופת מוגנות זה עוד אתגר. תודה רבה על הדיון ובהצלחה בהמשך.

תודה, יעל. רות רזניק, בבקשה.

שלום, אני מאוד שמחה להיות כאן. הרבה מאוד מחברותיי נמצאות כאן. אני רוצה לדבר על קבוצה מאוד ייחודית של נשים השוהות במקלטים. כידוע לכולכם, יש 14 מקלטים בארץ ועוד מקלט אחד לנשים בבידוד לפני שהן עוברות למקלטים. נשים במקלטים הן לא רק נשים, הן אימהות לילדים ובדרך כלל מספר הילדים הוא פי 2 או פי 3 אפילו ממספר הנשים. מדובר בתפוסה של כ-450 נפש בכל זמן נתון ויש גם תחלופה במהלך השנה.

רוב הנשים שעוזבות את בני הזוג ולא חוזרות אליהם, שוהות במקלטים כחצי שנה, ואז יוצאות לחיים עצמאיים, בדרך כלל. המדינה נתנה להם היום מענק מאוד מכובד על סך 10,000 שקל בעת יציאתן לעצמאות. 10,000 השקלים האלה לא יעזרו להן היום בכלל. אני חושבת שצריך להכפיל את הסכום הזה לפחות, משום שהאישה עוזבת את עיר מגוריה כשהיא עוברת למקלט. בדרך כלל היא הולכת לעיר אחרת להתגורר בה. היא וילדיה. אני מדגישה שלא תמיד מדברים על הילדים. היא וילדיה צריכים להתחיל מחדש במקום חדש, במצב של הקורונה, שגם לא ברור בכלל האם היא בשנה-שנתיים הקרובות תמצא מקום תעסוקה. היא מוגבלת למינימום קיום ואני לא ואני לא יודעת איך בכלל היא תוכל לשרוד במצב שגם הרבה מאוד מהגברים שמשלמים מזונות יהיו מובטלים ולא יוכלו לשלם מזונות. וחוץ מזה, אחוז גבוה מהגברים הם בכלל סרבני מזונות וביטוח לאומי משלם רק עבור שני ילדים, גם אם לאם יש חמישה או עשרה ילדים.

יש נשים שמגיעות למקלטים והן נשים ללא מעמד בישראל בכלל. מדובר או במהגרות, או מהגרות עבודה או מהגרות לא חוקיות. מדובר בנשים נשואות לא יהודיות, שחלקן מוסלמיות, חלקן מרוסיה או מאתיופיה שגברים יהודים-ישראלים נישאו להן, הולידו איתן ילדים אבל אין להן אפילו מעמד של תושב. אין להן שום זכויות ברגע שהן עוזבות מקלט. אלה נשים עם ילדים, ואנחנו חייבות לדבר כל הזמן על הילדים שלא מקבלים התייחסות כלל. אישה שנותרת לבד בעיר זרה, ללא סיכוי למצוא עבודה, לא תשרוד. היא פשוט לא תשרוד. היא תחזור לבעל המתעלל מחוסר בררה.

תודה, רות. חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני צריכה לצאת לפגישה ורציתי לענות לשאלה הישירה ששאלו אותי. אני רק אומר שגם בתקשורת הגבתי למה שנגעת בו בנושא קבינט הקורונה, וגם מאחורי הקלעים אל מול ראשי סיעתי. אני אומר בשמחה שנכנסנו ארבע חברות כנסת לתוך הקואליציה הזאת וכולנו מחויבות לנושא, כל אחת מכיוונה וכל אחת בוועדותיה השונות. אנחנו מחויבות בצורה רוחבית מכיוון שהמחויבות היא לטובת כלל אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, לשנות תפיסה עמוקה שאנחנו אוחזים בה, לצערי, כבר 72 שנה.

אמרתי קודם שלצד האתגר של הקורונה יש גם הזדמנויות רבות בעיניי. זהו נושא של תת-ייצוג בכלל, בטח של הנשים שהן 51% מהאוכלוסייה, וגם תת-ייצוג של מגזרים אחרים במגזר הציבורי. אני באופן אישי וגם המפלגה שאותה אני מייצגת בהחלט מחויבות לקדם את הנושא הזה. נאה דורש, נאה מקיים ואכן נאמרו הדברים בצורה מאוד ברורה.

תודה רבה. אבישג שחם חדד מוויצו, בבקשה – היא לא עלתה בזום. חברת הכנסת אימאן, בבקשה.

אני מודה לך, עופר, על היוזמה לדיון. זהו דיון מאוד חשוב ולצערנו הרב, נשים הן תמיד החוליה החלשה בחברה שגם נמצאות בחזית וגם נפגעות יותר מכולם. אני רוצה לצדד במה שאמרה חברתי רות בקשר לנשים במקלטים. בימים כתיקונם, אולי לנשים שהגיעו למקלטים היה סיכוי יותר גבוה למצוא עבודה, להשתלב בתעסוקה ואז הייתה להן יכולת להתקיים. כיום אנחנו יודעים כמה אחוזי אבטלה יש, כמה עסקים סוגרים וכמה עסקים לא מחזירים את החל"תניקים שלהם לעבודה. לכן, הסיכוי שאישה שיוצאת מהמקלט עם הילדים שלה באמת תמצא עבודה, הוא קלוש. צריך גם לדאוג לאוכלוסייה הזאת או להשאיר אותן לתקופה נוספת במקלטים. כולנו גם מודעים לבעיה של הצפיפות במקלטים וחוסר היכולת לקלוט עוד נשים. במיוחד בתקופת הקורונה, יש עלייה של מאות אחוזים באלימות נגד נשים, והמקלטים בתפוסה מלאה.

נשים נמצאות לרוב במקצועות טיפוליים, וזה אומר שהן פוגשות יותר אנשים ויותר קהילות והסיכון שלהן להידבק יותר גבוה. צריך לקחת את הנושא הזה בחשבון. אנחנו מדברים על אחיות; אנחנו מדברים על עובדות סוציאליות; אנחנו מדברים על מערכת החינוך. בשלושת המקצועות האלה רוב רובן של העובדות הן נשים. בשבוע שעבר יצא נוהל נוסף שאומר שמי שנמצא בבידוד, לא משלמים לו על ימי הבידוד. הממשלה וביטוח לאומי לא רוצים לשלם על זה. ריבונו של עולם, לאן אפשר להידרדר עוד יותר? לא מספיק שהן עושות את העבודה, הן נמצאות בחזית ומשרתות את כולנו, ואנחנו רוצים לפגוע בהן כפליים? ממילא המקצועות האלה אין בהם שכר הוגן בימים רגילים, שלא לדבר על ימים שיש בהם סיכון בריאותי פיזי.

תודה רבה. עובדת סוציאלית ענבר כהן, בבקשה.

שלום ותודה רבה. אני מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללה למינהל, ואני מייצגת את איגוד העובדים הסוציאליים היום בדיון. אני רוצה להודות לחבר הכנסת כסיף שהעלה את היוזמה לדיון.

לשביתת העובדים הסוציאליים אי-אפשר שלא לקרוא מחאה. אפשר לקרוא לזה שביתה, אבל זו הייתה שביתה מתוך מקום של מחאה. אי-אפשר להפריד את הדיון על מעמד נשים בשוק התעסוקה מהדיון הספציפי על מצב הנשים בעתות משבר כמו הקורונה. הקורונה רק מדגישה את המצב הקיים ומקצינה אותו, אבל מלכתחילה, אם לא היה חוסר שוויון בשוק העבודה בין נשים לגברים עד לכדי אפליה, לא היה מה להקצין בעתות משבר. אם אני נותנת את הדוגמה של העובדים הסוציאליים – 89% מהעובדים הסוציאליים הם עובדות סוציאליות, שמתקיימות בחלקן מהבטחת הכנסה. חשוב להבין שכל שיפור בתנאי ההשתכרות שלהם הוא תמיד בעקבות מחאה, השבתה והכרזה על סכסוך עבודה. ההבנה שעובדים סוציאליים הם עובדים חיוניים וחשובים למשק ולביטחון הסוציאלי של המשק, לא מובנת מאליה על ידי משרדי ממשלה, ותמיד היא באה בעקבות מחאה.

בקורונה הדבר הוקצן כאשר בתחילת משבר הקורונה עובדים סוציאליים לא הוגדרו כעובדים חיוניים, כפי שלדעתי ולדעתנו היה מובן מאליו לעשות, אלא הוגדרו בהיקף של 30% תעסוקה. רק אחרי מחאה, כפי שאמרה מיכל אנגלברג, של ארגוני השטח שהועלתה בוועדת הרווחה, התקנים הועלו ל-100% והעובדים הוכרזו כעובדים חיוניים, כפי שצריך היה להיות.

אני חושבת שמתוך הוועדה צריך לצאת קול שאומר, שהאחריות היא של משרדי הממשלה. צריך להפנים את זה ולא לחכות בכל פעם למחאה נוספת של ארגוני שטח או של ארגון סקטוריאלי זה או אחר.

תודה. ענבר, חתמתם כבר על ההסכם?

חתמנו על ההסכם והוא הסכם נפלא. אני מאוד מקווה שהמשך ההטבות של המקצוע החשוב הזה, גם מבחינת תנאי מוגנות וגם מבחינת תנאי שכר, לא יבוא בעקבות שביתות שפוגעות בלקוחות שלנו, היקרים לנו מאוד.

תודה רבה. אלה אייל בר דוד. אחרייך ד"ר מזל שאול.

אדוני, אני מתנצלת מראש כי חיבור האינטרנט שלי לא כל כך טוב, ואני מנסה להתחבר גם דרך המחשב.

זה לא ברמה שאפשר לנהל ככה דיון. סליחה. אני מתנצל, לא נצליח. תנסי אחרת. ד"ר מזל שאול, בבקשה.

צוהריים טובים, הצטרפתי לדיון החשוב הזה כמנכ"לית עמותת כ"ן, שפועלת להגדלת ייצוג שוויון מגדרי. אני נסערת כמו חברותיי, שציינו כאן את הקבינט המצומצם והיעדר נשים.

עשרה אנשים זה לא כל כך מצומצם.

קבינט מצומצם ללא נשים. עשרה אנשים זה מכובד, אבל ללא נשים זה באמת מעורר תהייה ורוגז לא קטן, במיוחד שבמשך הרבה מאוד שנים אנחנו פועלות להגדיל את ייצוג הנשים ואנחנו רק בחוויה של הליכה אחורה.

בתחילת המשבר עמותת כ"ן הקימה את מועצת הנשים לביטחון אזרחי, מתוך תפיסה והבנה שקמות ועדות מל"ל וועדות קבינט וכולי, ללא הנכחת נשים בכלל. מועצת הנשים מורכבת גם ממומחיות בתחום ובעיקר מנשים בשטח, כמו לקוחות הקצה. כמו שענבר אמרה, בסוף בסוף העובדות הסוציאליות משרתות את האזרח ואת האזרחית, והן לא נאבקות עבור עצמן אלא עבור התנאים של האזרחים. אני לא אחזור פה על נתונים כי כולנו מבינות ומבינים את הפגיעה העיקרית באוכלוסיית הנשים. חבר הכנסת פורר, נבחרת כיושב-ראש הוועדה וזה הכי מייצג את השוויון המגדרי שאנחנו יכולות לשאוף אליו – שוויון מגדרי שבו אנחנו פועלים ופועלות ביחד לטובת המטרה.

הקמנו את המועצה מתוך הבנה שאנחנו רוצות לעסוק בכל תחומי האזרחים והאזרחיות, מביטחון ושלום ועד רווחה וחינוך. כמו שאמרנו, ההתוויות המגדריות לפי מקצועות ולפי מגדר, אנחנו מעוניינות להוציא את זה מהלקסיקון. אנחנו רוצות לדבר על פעילות משותפת של נשים וגברים בכל תחומי החיים.

אני מצטרפת לחברותיי עם השאלה איך כוועדה לקידום מעמד האישה ואתה, כיושב-ראש הוועדה, יכול להשפיע על כל הנושא של ייצוג. אני חושבת שצריך לעבוד חזק מאוד על נושא החקיקה. בעבר העברנו חקיקות משמעותיות של ייצוג במועצות הדתיות, בתאגידים העירוניים וברשימות המוניציפליות. אני חושבת שזה הזמן לעגן בחוק את נושא הייצוג השוויוני ולא לאפשר הדרה של נשים ממפלגות.

אני לא נכנסת עכשיו לוויכוח על מפלגות חרדיות. יש ארגונים שפועלים בתחום ואנחנו מחזקות את ידיהם, אבל אני באמת חושבת שהגיעה העת עכשיו, בזמן הזה של הקורונה, לחוקק חוקים שידאגו לנושא השוויוני והייצוג השוויוני כמה שיותר מהר. תודה.

תודה רבה. ציפורת שימל מאמונה, בבקשה. אחרייך נילי גורין.

שלום לכולם, אני יועצת משפטית באמונה, תנועת האישה הדתית-לאומית. אני רוצה להביא את עמדת הארגונים המפעילים את מעונות היום, הארגונים המפוקחים, ולהציג את העמדה הכללית שנוגעת לענף שהוא מהענפים החיוניים ביותר במשק. הדבר הזה עלה בצורה מאוד משמעותית דווקא בעקבות משבר הקורונה שכולנו חווים. בלעדי הענף הזה, המשק וההורים בפרט, כמו שכולנו יודעים, לא באמת יכלו לחזור לשגרה. מצד שני, מדובר בענף שעוד טרם משבר הקורונה נמצא במשבר עמוק מאוד, אפשר לומר על סף קריסה. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של 2,000 מעונות יום מפוקחים, שבהם מתחנכים כ-100,000 פעוטות בגיל הרך. הרבה פעמים יש נטייה למדינה לחשוב שילדים נולדים בגיל 3, ואנחנו חוזרים תמיד ומדגישים את העובדה שילדים לא נולדים בגיל 3.

פעם חשבו שילדים נולדים בגיל 5.

כן. היום אנחנו מדברים על לידה עד גיל 3. בענף הזה עובדות כ-16,000 נשים, שרובן ככולן מחנכות, מטפלות, מבשלות, עושות את כל העבודה. אנחנו מדברים על משבר שנגרם ממחסור חמור בכוח אדם, הן בגלל שכר נמוך והן בגלל היעדר תקינה, שאנחנו חוזרים ומדגישים. משבר הקורונה רק הגביר, החמיר והחריף את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, כפי שאמרו רבות לפניי.

צריך להבין שאם מדברים על משרדי הממשלה, בשנת 2018 הייתה החלטה על הקמת ועדה בין-משרדית של משרד הרווחה עם משרד האוצר, על מנת לנסות ולשקם את ענף מעונות היום. לצערנו, עד היום טרם פורסמו מסקנות הוועדה ואנחנו שבים וקוראים לסייע לאותן נשים בהקשר הזה. אולי הוועדה הזאת תוכל לסייע בנושא.

חשוב לי רק להדגיש עוד דבר אחד. משבר הקורונה חיזק באופן משמעותי את ההבנה שאם לא פותחים את מעונות היום, אנחנו בעצם יוצרים חסם משמעותי ומרכזי בחזרה של המשק לעבודה. אנחנו רואים שהצוותים החינוכיים והנשים שנמצאות בחזית הצוותים החינוכיים במעונות היום, הם אחד הגורמים הכי משמעותיים בחזרה של המשק לתפקוד. הדיון בוועדה ספציפית בנושא הזה, חשוב מאוד שיציף אותם. כמו שאמרתי, אם הוועדה תוכל לסייע להן במאבק שלהן על מנת לשפר את התנאים שלהן, זה יהיה דבר חשוב.

תודה רבה. נילי גורין, בבקשה.

תודה. אני מתנועת אחותי ואני רוצה לדבר על קבוצה מאוד מאוד גדולה ולא הומוגנית של נשים, שעובדות בעבודות לא פורמליות – או שזה חלק מהפרנסה שלהן או שזאת הפרנסה העיקרית שלהן. זה כולל ניקיון, טיפול בילדים, אפילו בייבי-סיטר, מכירות. הרבה מאוד סוגים של עבודות. הן איבדו את העבודה והן לא זכאיות עכשיו לדמי אבטלה. רובן גם לא עומדות בקריטריונים לסיוע בשכר דירה או דברים דומים.

ההכנסה הזאת, בין אם היא הכנסה יחידה או הכנסה משלימה, היא קריטית לרובן. הן השתמשו בכסף הזה לדברים חיוניים וזה אומר שעכשיו זה בא על חשבון טיפול רפואי או טיפול בילדים. זה גורם לצבירה של חובות וכולי.

זאת קבוצה הטרוגנית והיא נופלת מתחת לרדאר. אלה יכולות להיות נשים צעירות או מבוגרות, אלה יכולות להיות נשים מכל מיני קבוצות מודרות או קבוצות בפריפריה. גם אם הן רוצות לנסות למצות זכויות, חלק מהן חוששות שבגלל שהן עבדו בעבודה לא פורמלית והייתה להן הכנסה לא מדווחת, והן ייענשו. יש כאלה שיש להן חסמים אחרים למיצוי זכויות אם זה שפה או סיבות אחרות. זה נושא שחייבים לעסוק בו בוועדת הקורונה, והוא דורש טיפול מערכתי. זה לא רק משהו נקודתי. למשל, הנגשה או הקלה בקריטריונים לקבלת סיוע בשכר דירה וכמובן, דמי אבטלה. זה דורש טיפול רחב וחשוב להבין שזאת קבוצה מאוד גדולה של נשים, שנמצאת מתחת לרדאר ויש לזה השלכות רחבות – זה עוני, זה פוגע בילדים, זה פוגע במשפחה.

תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, אתה רוצה להגיד משהו לסיכום?

קודם כל, שוב אני מודה על הדיון לכל המשתתפים וליושב-ראש. אני חושב שמה ששמענו פה מאשש את הדברים שנאמרו גם בהתחלה לגבי זה שנשים הן הנפגעות המרכזיות במשבר הקורונה. לא רק, אבל בעיקר בכל מה שקשור לשוק העבודה. יש גם נושאים שהוזכרו בחטף כמו נושא אלימות במשפחה וכן הלאה.

אני חושב שנייר העמדה של שדולת הנשים בישראל וגם של משפטניות למען צדק חברתי נמצא אצל כולם. יש שם המלצות מצוינות וקונקרטיות לגבי התמודדות עם המשבר הנוכחי בכלל, ועם חלוקת העבודה המגדרית בפרט. נושא שעלה פה הרבה נוגע לנשים שבמהלך משבר הקורונה, כאשר מערכת החינוך לא עבדה, נאלצו להישאר בבית. בדרך כלל אלה היו נשים, ואחת ההצעות של שדולת הנשים היא הקמת קרן סיוע להורים עובדים בעבודות חיוניות, בעיקר נשים שעובדות בעבודות חיוניות, כפי שראינו. אני חושב שזה דבר שראוי בהחלט לזרז. כנ"ל לגבי תוכניות הסברה למעסיקים וגם תוכניות הסברה לעובדות, לגבי הזכויות שלהן בזמני המשבר. הכשרות תעסוקתיות ספציפית לנשים – במיוחד נשים שבאות ממעמדות נמוכים ומקבוצות מוחלשות. בנוסף לכך, להכיר בחל"ת כמזכה בדמי אבטלה וגם לטובת טיפול בילדים שהם מחוץ למסגרת. להכיר בהתפטרות של נשים משום שאין להן ברירה והן צריכות להישאר בבית, כך שיהיו זכאיות לפיצויי פיטורין. יש רשימה ארוכה שקיימת במסמכים ואני חושב שכדאי לאמץ. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת כסיף, על יוזמת הדיון. אני חייב לומר שזה מתחבר להרבה מאוד דיונים פרטניים שכבר קיימנו כאן בוועדה, וגם בכוונתנו לקיים כבר מחר בנושא הסייעות בגני הילדים. מעבר לאי-הסדרת המקצוע הזה והעובדה שאין להן באמת מישהו ברור שאחראי עליהן – זה גם הרשות המקומית, גם משרד החינוך וגם חברות פרטיות – הן הגיעו למצב שכאשר הן בחל"ת, הן לא זכאיות לדמי אבטלה בגלל איך שהפעילו את המשק במשך חמישה ימים וכל הפתרונות האלה. זאת דוגמה אחת. כנ"ל לגבי העובדות הסוציאליות שקיימנו דיון בנוגע אליהן. אני אקיים שורה של דיונים נוספים. ראיתי שהממשלה יצאה להליך של סגירת פרויקטים. במקרה הזה אלה פרויקטים שכל המועסקות בהם הן נשים וזה בהחלט נושא חשוב.

לצערי, ממשלת ישראל לא יצרה שום תוכנית להתמודדות עם משבר הקורונה והכול נעשה בשליפות מהמותן. בוודאי שהנושא הזה לא מטופל מספיק ואנחנו נטפל בו בוועדה. הדרך לעשות את זה היא דווקא בדיונים פרטניים סביב כל מקצוע ומקצוע, להביא את הגורמים הרלוונטיים ולדחוף אותם לעשייה. אני חושב שבנושא העובדות הסוציאליות, הלחץ שהופעל מהוועדה כולל שניים-שלושה דיונים שקיימנו כאן ברצף ולא אפשרו לנושא הזה להימלט מסדר-היום, סייעו להגיע להסדר שאני מקווה שיחזיק מים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:23.