פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



26
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
28/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 13
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ז' באב התש"ף (28 ביולי 2020), שעה 12:15

הצורך החיוני במחשב לכל ילד

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר

סעיד אלחרומי
ווליד טאהא
סונדוס סאלח
אוסאמה סעדי

בת חן אילות - מנהלת תחום פרויקטים לאומיים, משרד ראש הממשלה

עופר רימון - סמנכ"ל תקשוב טכנולוגיה ומערכות מידע, משרד החינוך

מוחמד חלאילה - רפרנט חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

מרים כהן - מנהלת תחום מדע וקהילה, משרד המדע והטכנולוגיה

איתנה ברמן - סגנית מנהלת שירות ילדים ונוער, מינהל שירותים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אורלי תמיר - מנכ"לית מחשב ללילד

נועה בן אריה - עו"ד, יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

ד"ר שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

עאטף מועדי - מנכ"ל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

ראג'י מנסור - חבר הנהלת ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

הרן רייכמן - עו"ד, מנהל קליניקות משפטיות, אוניברסיטת חיפה

צופית גכולן - סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים


הצורך החיוני במחשב לכל ילד

צוהריים טובים. אני פותח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום יום שלישי, 28 ביולי 2020. על סדר היום הצורך החיוני במחשב לכל ילד, נושא מאוד חשוב ומאוד מדאיג.

אני רוצה לומר לכם שאני מלווה את הנושא הזה מאז פרוץ משבר הקורונה, הנושא של היעדר יכולת של תלמידים ללמוד מרחוק בעקבות המעבר ללמידה מרחוק. אנחנו תכף נשמע נתונים במידת האפשר אבל אני יכול לומר לכם בביטחון שבכל הנתונים שבדקנו, אנחנו מדברים על יותר מ-100,000 תלמידים שבעצם לא הצליחו ולא יכלו ללמוד מרחוק. רוב הילדים הללו הם ילדים ערבים כאשר מתוך ה-120,000-100,000 יש ייצוג מאוד ברור של אולי כ-50 אחוזים מהילדים הערבים בנגב. אני אומר לכם שזה נושא מדאיג כי אנחנו מדברים על הנושא הזה ומציפים אותו לדעתי מאז חודש מארס ואני לא מזהה התקדמות משמעותית בנושא למרות שהיו הצהרות בכיוון הנכון. כבר בחודש אפריל, בדיונים שהתקיימו בוועדת החינוך הייתה הצהרה על הקצאה של 50 מיליון שקלים לצורך זה וחשוב לנו לשמוע מה קורה עם התקציבים האלה ואיך התקדמנו בנושא.

אני גם מודאג מכך שאנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר ולפחות מהדברים אליהם נחשפתי לקראת הדיון היום, נראה שמשרד החינוך עד היום לא מוכן ולא ערוך כדי לוודא שאותם 100,000 תלמידים באמת יכולים להתחבר למערכת הלימודים מרחוק בהתחשב בכך שכנראה הלימודים מרחוק יימשכו גם עם תחילת שנת הלימודים.

אני רוצה לפתוח גם בביקורת על משרד החינוך בכך שאנחנו בוועדה פנינו אל המשרד, גם דרך מרכז המחקר והמידע, וביקשנו נתונים על ההערכה שלהם, הנתונים שיש להם לגבי תלמידים שאין להם אמצעי קצה ולכן הם לא יכולים ללמוד מרחוק, לגבי תלמידים שאין אינטרנט שתאפשר להם להתחבר מרחוק, ואני סבור שנתונים אלה היו אמורים להיות בידי משרד החינוך כבר בתחילת המשבר כדי לבין את הקשיים שהתלמידים מתמודדים אתם כי לא ייתכן מצב שתלמידים לא יכולים ללמוד במשך חודשים ארוכים.

האתגר עדיין בעיצומו. כפי שאמרתי, אנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים ואנחנו כוועדה רוצים להיות בטוחים, כך אני מקווה, שהילדים האלה יוכלו ללמוד מרחוק ולא להישאר מאחור. גם כך התקופה האחרונה הייתה תקופה קשה ומספר חודשים שהם לא הצליחו ללמוד והגיע הזמן - הוא הגיע מזמן אבל ודאי שעכשיו – לשמוע את התשובות הנכונות בעניין הזה.

לפני שאנחנו פותחים את הדיון ושומעים את נציגי משרד החינוך, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, אני רוצה לפתוח בהקדמה קצרה של מרכז המחקר והמידע עם הנתונים העדכניים שיש לו בנושא הזה. מריה, נציגת מרכז המחקר, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. צוהריים טובים. אנחנו במרכז המחקר והמידע בדקנו לבקשתך את הנושא של זמינות אמצעי קצה וחיבור לאינטרנט עבור תלמידים במערכת החינוך. אני אציג בקצרה שתי נקודות שמצאנו. שני ממצאים עיקריים.

דבר ראשון, נתונים שכבר התייחסת אליהם. אנחנו ניסינו לבדוק האם במשרד החינוך יש היום נתונים זמינים על התלמידים שאין להם אמצעי קצה ואת הנתונים האלה לא קיבלנו ממשרד החינוך. בדקנו גם סקרים ודוחות מחקר נוספים שקיימים היום שכבר נעשו בשנת 2020, מתחילת המשבר, ואת הנתונים האלה אני אציג עכשיו בקצרה. אני רק אומר שאנחנו ראינו פערים יחסית גדולים בין הנתונים ממקור למקור, ולכן קשה לנו לשים אצבע ולומר מה סדר הגודל של המחסור באמצעי קצה בקרב התלמידים.

השקף הראשון. בשקף הזה אתם יכולים לראות את היקף המחסור של אמצעי קצה בבית של התלמיד מבחינת המחשבים, בעלות על מחשבים. אנחנו הצגנו כאן שלושה מקורות שונים – מבחני פיזה, מחקר שערך אגף הכלכלן הראשי על פי נתוני סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וסקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אלה נתונים שאנחנו ניתחנו משנת 2019.

אתם יכולים לראות שמבחינת כלל המדגם, אנחנו כבר רואים פערים בין כל הנתונים. מבחני פיזה מצביעים על חמישה אחוזים מהתלמידים שאין להם מחשב, אגף הכלכלן הראשי מצביע על 20 אחוזים ובסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על 16 אחוזים. אני אומר שיש הגדרות שונות של המדגמים. אלה מדגמים שונים. למשל בפיזה לא נכללו תלמידים חרדים, אבל עדיין, גם אם מסתכלים אחר כך על ההבדלים בין יהודים וערבים, עדיין אפשר לראות שהפערים בנתונים נשמרים.

יש פער בנתונים בין המקורות השונים אבל השקף מראה בבירור שהקושי קיים במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית.

נכון.

בעוצמות גבוהות.

כן. לגבי האוכלוסייה החרדית, הייתי גם מוסיפה ואומרת שלפעמים זה אולי לא נובע מאי יכולת להשיג מחשב אלא יש שם עניין תרבותי של אי רצון להכניס מחשב או אינטרנט הביתה. הפתרונות צריכים להינתן בהתאם.

בקרב האוכלוסייה החרדית, אמצעי קצה, זה יכול להיות אולי רדיו.

כן. אמצעי שמע.

בנתונים האלה אנחנו מתייחסים לחיבור לאינטרנט וגם בנתונים האלה, בין שלושת מקורות, אותם שלושת מקורות שנחקרים בסקרים אותם ציינתי קודם, ניתן לראות פערים בין מקור למקור. בפיזה מצביעים על כ-4 אחוזים מהתלמידים שאין להם חיבור לאינטרנט, באגף הכלכלן הראשי מצביעים על 27 אחוזים ובסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על חמישה אחוזים. גם כאן יש התפלגות בין יהודים וערבים. ההבדלים קיימים בכל המקורות אלא שהעוצמה שלהם היא אחרת.

בשקף הבא אנחנו מתייחסים לעניין של כמות המחשבים בבית. לא מספיק לדעת אם יש בבית של התלמיד מחשב אלא חשוב לדעת גם מה כמות המחשבים שיש בבית, אם יש יותר מילד אחד בבית שלומד ויש גם הורים שעובדים במקביל. הנתונים האלה שהצגנו כאן, אלה נתונים של מבחני פיזה מהם עולה כי מחשב אחד בסך הכול ב-18 אחוזים מהבתים. בקרב יהודים השיעור הזה הוא 14 אחוזים ובקרב הערבים ל-30 אחוזים יש מחשב אחד וכבר אפשר לראות את הפער בין יהודים לערבים.

שני מחשבים או יותר. אנחנו רואים שבבתים יהודים, 84 אחוזים, יש יותר משני מחשבים. הנתון הזה הוא יותר נמוך בקרב האוכלוסייה הערבית, שם אנחנו מדברים על 59 אחוזים.

בשקף הבא אנחנו הצגנו את הנתונים מניתוח אגף הכלכלן הראשי. הוא מתייחס למספר מכשירים לתלמיד לפי הכנסת משק הבית. מהנתונים האלה עולה כי בעוד שלכל למיד מהעשירון העליון יש בממוצע שני מחשבים, רק לרבע מהתלמידים בעשירון התחתון יש מחשב אחד במשק הבית. כלומר, קיים פער של פי 10 בין העשירון העליון לעשירון התחתון בכמות המכשירים לתלמיד.

זה שקף שעושה ניתוח שהוא סוציו אקונומי ולא ניתוח אתני. הנתונים מאוד מעניינים. ככל שזה מתקשר לעשירון העליון, בממוצע יש שני מחשבים לילד וככל שזה מתקשר לעשירון התחתון - ואגב, שם אנחנו מדברים על כ-20 אחוזים ממשקי הבית בישראל – שם מכל ארבעה ילדים, רק לילד אחד יש מחשב.

כן. יש מחשב אחד.

את אומרת שזה פער של פי 10.

כן. אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מתייחס לנתון הזה ואומר שהממצא הזה ממחיש את הקושי ליישום הלמידה מרחוק של התלמידים המגיעים מהעשירונים הנמוכים אשר מהווים יותר מחמישית מסך התלמידים במערכת החינוך.

אלה נתונים של חודש מאי. נכון?

כן. הם פורסמו במאי. הם מתבססים על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסקר משקי הבית של 2018. הם ניתחו את נתוני הסקר.

הנתון הבא שאני אציג הוא הנתונים שהיו קיימים.

כאן זה ברמת מספרים.

כן. זה ברמת המספרים. אלה נתונים שנלקחו מאיסוף, בעצם ממצאי איסוף ראשוני שערכו במשרד החינוך. כפי שכבר ציינת ואני גם אמרתי, אנחנו לא קיבלנו נתונים עדכניים. אלה הנתונים שנלקחו מהתשובה של משרד החינוך לעתירות בבג"צ שהוגשו.

מתי הוגשו?

הם הוגשו בחודש מאי. זאת התשובה.

אלה הנתונים שמשרד החינוך מסר במסגרת ההתדיינויות בבג"צ סביב הנושא הזה. הנתונים הם מספריים. אלה הנתונים האחרונים שיש לנו כי מאז ועד היום לא היה עדכון נתונים.

אנחנו לא ראינו את הנתון מעודכן, הוא לא פורסם באתר של משרד החינוך ואנחנו לא קיבלנו אותו.

כאן אפשר לראות התייחסות לקבוצות תלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות. הם ספרו תלמידים שאין להם אמצעי קצה. ניתן לראות ששתי הקבוצות העיקריות הן ערבים ובדואים בדרום. הקבוצה הזו ביחד, אלה רוב הנתונים שמשרד החינוך מציג. בנתונים האלה חסרה קבוצה כללית של תלמידים מהאוכלוסייה היהודית שגם שם יש תלמידים ממשפחות במצב סוציו אקונומי קשה. זה נתון שחסר. במשרד החינוך בסך הכול הם מציגים איזשהו טווח, הם מעריכים כי זה בין 95,000 ל-117,000 תלמידים והטווח הזה נובע מהחפיפה האפשרית בין כל מיני קבוצות, אם אלה ערבים או בדואים בצפון ובדרום. מציגים טווח ועדיין חסר גם בטווח הזה עוד קבוצות שמשרד החינוך לא התייחס אליהן. השאלה היא אם יש נתונים היום לגבי הקבוצות האלה.

מה שאנחנו רואים כאן במספרים, יש טווח של 95,000 עד ל-117,000 כולל האוכלוסייה החרדית. אין נתון שמתייחס לאוכלוסייה היהודית הכללית. אני רואה שבכל קבוצות האוכלוסייה הראשונות, הכול מדובר על החינוך הערבי. זאת האוכלוסייה הערבית בצפון, בדרום והאוכלוסייה הדרוזית.

נכון.

הכול בתוך החברה הערבית. אנחנו מדברים על כ-100,000 ואחר כך על כ-1,200 משפחות חרדיות ו-22,000 כיתות מיוחדות. זה יכול להגיע ל-117,000. אלה הנתונים העדכניים לנו שיש במסמכים שהוגשו למרכז המחקר.

נכון. מבחינת מה נעשה, מה המדינה עושה, מה משרד החינוך עושה על מנת לצמצם את הפערים ולסייע לאותם תלמידים שאין להם מכשירי קצה.

באפריל השנה דיווחו שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך לשעבר על כך שמתגבשת התוכנית במסגרתה יוקצו כ-50 מיליון שקלים לרכישת כ-50,000 אמצעי קצה, מכשירים. לגבי המגזר החרדי דובר על אמצעי שמע, שהם לא מחשבים אלא מכשירים אחרים. כבר אז הגורמים האלה אמרו שזה לא יכסה את כל הצרכים של המערכת. באותה תשובה של משרד החינוך לבג"צ ראינו שבסופו של דבר הוקצו 30 מיליון שקלים וכפלטפורמה לביצוע התוכנית הזאת נבחרה תוכנית מחשב לכל ילד. התוכנית הזאת היא תוכנית שמנוהלת או מתקיימת באמצעות משרד ראש הממשלה יחד עם העמותה מחשב לכל ילד.

דרך הרשויות המקומיות.

כן. דרך הרשויות המקומיות.

יש שם מצ'ינג ואז לא כל רשות ניגשת לזה.

נכון מאוד. כל רשות בוחרת אם לגשת לזה אם יש לה תקציבים. אחר כך מחליטים למי נותנים ואיך, לפי הצורך ולפי הצרכים של הרשות.

התקציב של 30 מיליון שקלים, הוא מחולק ל-27 מיליון שקלים למשרד ראש הממשלה ושלושה מיליון שקלים למשרד החינוך, עקב המחסור בקרב תלמידים בחברה החרדית. התקציב הזה שהגיע למשרד ראש הממשלה, הוא מחולק. השנה המשרד יקבל רק 13.5 מיליון שקלים שכבר אושרו בתקציב של השנה ו-13.5 מיליון שקלים נוספים הם יקבלו רק בשנת התקציב 2021, ורק בהתאם לאישור התקציב. זאת אומרת, זה עדיין לא אושר סופית.

אנחנו חודש לפני תחילת שנת הלימודים הזו.

מה שעוד חשוב לומר זה שבמסגרת התוכנית מחשב לכל ילד, כבר נכון להיום, עד היום, חולקו כבר 7,000 מחשבים לילדים ובמסגרת התוספת הזאת, כפי שאמרתי, 13.5 מיליון שקלים, בתוכנית מתכוונים להוסיף עוד בין 5,000 ל-8,000 מחשבים. השאלה אם יש מספיק זמן כדי לעשות את זה במשך חמשת החודשים האחרונים שנשארו עד סוף השנה והשאלה אם התקציב של 2021 יאושר. כאן אפשר לראות את הפער בין המענה שניתן, שאם אנחנו מדברים על 10,000 מחשבים שחולקו לעומת התלמידים שאין להם היום מחשבים, שזה כ-120,000 נכון לעכשיו ויכול להיות שהמספר גבוה יותר.

אני חושב שאת מצביעה עכשיו על הנקודה העיקרית. זאת אומרת, גם לפי כל התוכניות והמענים שקיימים, אנחנו מדברים על מקסימום 15,000 מחשבים או אמצעי קצה כאשר מבחינת הצורך אנחנו מדברים על יותר מ-100,000, שזה פער מאוד משמעותי. את אומרת שגם אותם 15,000 מחשבים, לא ברור אם יוקצו לפני תחילת שנת הלימודים אלא מה שבטוח זה שהם לא יוקצו עד אז.

ממצאים קשים. לא קלים. לפני שאני נותן למשרד החינוך, ביקשו להתייחס חבר הכנסת וליד טאהא.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה למריה על הנתונים. הנושא הזה כל כך חשוב, כל כך מציק וכל כך בנפשו של כל הורה שיש לו ילד שאין לו אפשרות ללמוד או לקבל את הזכות הבסיסית שלו ללמוד. על כן אנחנו, נציגי החברה הערבית, חזרנו על זה פעמים רבות ודיברנו בכל הזדמנות, גם בוועדות, גם במליאה, גם במפגשים שלנו מול השר ומול כל אלה שנוגעים בדבר. היו המון דיבורים אבל תוצאות ומעשים כיצד פותרים את זה – עדיין אין.

אני רוצה לומר שגם לנו יש נתונים, חוץ מהנתונים הרשמיים במסגרת מה שאפשר לקבל כנתונים רשמיים. אנחנו יודעים לומר שלמעלה משני שלישים מהתלמידים הערבים בנגב היו מחוץ לטווח הזכות של למידה בתקופת הקורונה. אנחנו הרי מדברים ותמיד ברקע אנחנו עדיין נמצאים בתקופת הקורונה ולא רק אלא אנחנו בעיצומו של גל שני שהוא יותר טורף מהגל הראשון. אם נתחיל את שנת הלימודים בממצאים לפחות הנוכחיים, זו תהיה קטסטרופה מוחלטת לגבי תלמידים שאין להם אמצעי קצה ואין להם אפשרות של תשתית תקשורת.

אמרנו שני שלישים בנגב אבל יש עוד קצת יותר משליש באזור מרכז הארץ והצפון, של תלמידים שגם הם לא נהנים מלמידה מרחוק ואין להם את האפשרות, בין אם אין להם אמצעי קצה ובין אם לישובים להם אין תשתיות תקשורת ועל כן הם לא נגישים ללמידה מרחוק. רבותיי, אנחנו מדברים על מספרים מזעזעים. זה יכול להשליך עוד כמה שנים על רמת הלמידה בקרב גילים רבים מהתלמידים שלנו ואז אנחנו נהיה בברוך מאוד מסוכן בהמון תחומים בהמשך – אלימות, פשיעה, כל מיני דברים שאנחנו צועקים תמיד שצריך למצוא להם פתרונות.

אדוני היושב ראש, ה-50 מיליון השקלים עליהם דובר רבות.

אתה חבר ועדת החינוך. בזמנו גם אני הייתי חבר ועדת החינוך הזמנית שהוקמה ואתה ואני היינו בדיון ושמענו על 50 מיליון שקלים ללא קשר לתוכנית של מחשב לכל ילד. זאת הייתה כאילו תוספת.

בדיוק. חשבו אז לעשות את זה באמצעות אגפי הרווחה ברשויות, שהם מכירים את המשפחות הנזקקות באמת.

זה באחריות משרד החינוך.

תמיד באחריות משרד החינוך, אבל בסוף זה הלך לכיוון של מחשב לכל ילד. מריה, הייתי מנהל אגף חינוך ואני יודע טוב מאוד איך זה מתנהל ויודע טוב מאוד שברשויות חלשות אין מצב להפעיל את התוכנית כי מבקשים מהרשויות להשתתף, לתת מצג'ינג. לפי מה שאני זוכר, או 100 דולר לתלמיד או 70 דולר לתלמיד, משהו כזה. אז צריך גם להמציא את המעבדות בן התלמידים יעשו את ההתנסות המעשית על האמצעים האלה, כי אם לא כן, הוא לא יקבל את האישור.

זאת ערכה. לא רק מחשב.

ן ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר > >

כן. האמצעים השונים. על כן להפעיל את זה באמצעות מחשב לכל ילד, זה אומר להשאיר מחוץ לתחום הכניסה לפרויקט עשרות ישובים ואני מניח שאלה הישובים החלשים מבין הישובים, אלה שלא יכולים להרים את זה.

תהום פעורה בנתונים בין מה שאנחנו מקבלים מהמשרד לבין מה שיש בפועל בחברה הערבית, גם בקטע של המכשיר עצמו, כל הסוגים של המכשירים עצמם וגם לגבי התשתיות של התקשורת בישובים. רבותיי, יש לנו ישובים שאמנם אינם בפריפריה הרחוקה ולא אלה שלא מוכרים בנגב אלא הם כאן במרכז הארץ, בצפון, שכונות שלמות שאו שאין להם תשתית של תקשורת ולכן אי אפשר להתחבר ללמידה מרחוק או שיש תשתית רעועה שאיננה מסוגלת לאפשר שיחת טלפון ולא מאפשרת לקיים למידה מרחוק.

לטעמי, אדוני היושב ראש, היום אתה צריך לדרוש כוועדה לזכויות הילד תשובות חד משמעיות מה באמת הולכים לעשות בשבועיים הקרובים כדי לפתור את בעיית אמצעי הקצה של עשרות אלפי התלמידים ומאות אלפי התלמידים וכדי לאפשר תנאים מאפשרים של תשתיות תקשורת בישובים בהם תלמידים לא יוכלו ללמוד בגלל הבעיה הזאת. צריך לקבל תשובות. דיברנו המון, לטעמי דיברנו מספיק וצריך לקבל תשובות שיאמרו מה הולכים לעשות. העלינו את הסוגיה בצורה שהיינו צריכים לעשות ואנחנו צריכים תשובות ולא רק דיבורים בעלמא. תודה רבה.

תודה רבה חברי חבר הכנסת טאהא. אני רוצה לשמוע ישירות את משרד החינוך. דוקטור עופר רימון אתנו?

שלום רב. כבוד היושב ראש, אני יכול להתייחס?

אתה יכול להתייחס. אתה שומע את הכעס שקיים בנושא. אני רוצה להגיד לך שאתה, אני וחברי כנסת היינו ביחד באותה ישיבה של ועדת החינוך שהתקיימה באפריל השנה. אני יכול לומר שמה שהובטח, לא קוים.

אני אתייחס. תודה רבה. כבוד יושב הראש יוסף ג'בארין, חבר הכנסת ווליד טאהא וכל האורחים הנכבדים.

בינתיים הצטרפו גם חברי הכנסת סעיד אלחרומי וחברת הכנסת סונדוס סאלח. יש גם נציגים של ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי שנוכחים כאן וכמובן גם ב-זום.

סלח לי שאני מכבד את כולם. אתה כבר כיבדת אותם. אני סמנכ"ל טכנולוגיה במשרד החינוך ואני אחראי על הנושא הזה של הלמידה מרחוק.

אני רוצה לומר בקצרה שה-50 מיליון שקלים שאתם מזכירים, זה לא כל התקציב שצריך אבל נכון, ביקשנו אותו ממשרד האוצר בחודש מארס והכנו כבר את כל שיטת העבודה, איך להפעיל את זה. עד היום הכסף הזה לא הגיע ולכן אנחנו לא יכולנו לחלק את המחשבים.

אז הסכום לא היה קשור לתוכניתץ

הבעיה היא בעיה כלל ארצית שצריך לפתור אותה וזה ברור. כשאנחנו מסתכלים על המספרים, כבוד היושב ראש, בגדול אנחנו הולכים על הנתונים לפיהם לתשעה אחוזים מכלל התלמידים – ואני לא כולל כאן מגזר חרדי כי שם יש פתרון אחר ואם תרשה לי, אני אתייחס לזה בהמשך - אין להם נגישות למחשב ואינטרנט. אלה שני דברים ביחד. אין להם את זה. אם אתה לוקח 1.5 מיליון תלמידים בערך, מכיתה א' עד כיתה י"ב, לא כולל מגזר חרדי, אז חישוב פשוט מראה שחסרים לנו בערך 140,000 אמצעי קצה.

איך אנחנו ביקשנו לסגור את הפער. אנחנו ביקשנו לסגור את הפער באמצעות בתי הספר. לפתוח ספריות השאלה בכל בתי הספר לתלמידים שידם אינה משגת, כמובן עם העדפה לאוכלוסיות שאנחנו יודעים ששם יש את הבעיות כמו האוכלוסייה הערבית, הבדואית, אוכלוסיות ממדד חברתי-כלכלי נמוך שהן יהודיות וכולי. כשיש לך ספריית השאלה כזאת, אנחנו נותנים מחשבים שהם מחשבים כולל חבילת גלישה, כולל ביטוח נגד שבר וברגע שיש לנו את המחשבים האלה לכאורה, פתרנו את הבעיה. פתרנו אותה גם יותר מזה כי ברגע שזו ספריית השאלה בבית ספר, הם משמשים גם לשגרה. גם כשאין למידה מרחוק, אנחנו רוצים לקיים למידה דיגיטלית שמותאמת למאה ה-21 ואם אין מחשבים לתלמידים כאלה, איך המורה ייתן שיעורי בית מתוקשבים? לכן זה צורך מובנה בתוך המערכת.

כשאנחנו מסתכלים על המגזר החרדי, אנחנו אומרים דבר אחר. לגבי המגזר החרדי אנחנו הולכים להנגיש להם תשתית לתקשורת סינכרונית וא-סינכרונית בעוד יום ולכן הפתרון שהם ביקשו, אלה לא מחשבים ואינטרנט אלא טלפונים כשרים. אנחנו נערכים לחלוקה מהירה מאוד של 140,000 מחשבים לספריות השאלה בבתי ספר, לא כולל חרדים, ולחרדים בערך ל-46,000 טלפונים כשרים שייתנו לנו שם את המענה.

אני רוצה ברשותך להוסיף כאן ולומר שזה אינטרס של כולנו שזה יקרה ואנחנו ערוכים להפעיל את זה באופן מיידי. רק מחכים לאישורים. אני חייב לומר שגם במשרד האוצר יש הרבה נכונות והבנה שאנחנו צריכים לפתור את העניין הזה כולנו ביחד. זה לא יזה ויכוח בין משרד החינוך למשרד האוצר לבין ועדת המעקב, כולנו מבינים את הצורך וצריך למצוא את הדרך לנוע קדימה.

מתי? מתי צריכים למצוא את הדרך?

ברשותך, הבאתי לך נתונים. תן לי עוד שתי דקות. תראה, אנחנו היינו בתקופה של הקורונה כולנו ביחד במצב המורכב הזה שמדינה שלמה הייתה בסגר ובתי הספר לא למדו, כמו במדינות אחרות בעולם. אנחנו יצרנו בשבועיים תפיסת פתרון איך להתמודד עם המצב הזה ואמרנו שדבר ראשון נוודא שלכולם יש אמצעים לתקשורת סינכרונית וא-סינכרונית, העלינו מערכת שידורים לאומית תוך שבועיים, 26 ערוצים, ששודרה גם בטלוויזיה וכמובן אנחנו נתנו הנחיות למורים לגבי תוכן לימודי. אמרנו למורים שיאזנו בין תוכן דיגיטלי לתוכן שהוא לא דיגיטלי. למה? בגלל שכשאתה לומד מרחוק, אתה יכול להגיד לילדים להשתמש גם בספר הלימוד ושילמדו מעמוד 25 עד עמוד 30 ו שיפתרו שאלות. אתה לא חייב מחשב. ועדיין, מתוך הנתונים שאנחנו בדקנו, כמעט לא היה בית ספר במדינת ישראל שהמורים לא נתנו לתלמידים שלהם מערכת שעות מובנית, וזה לא משנה אם בית הספר היה ערבי או יהודי או חרדי.

כאן אני רוצה לעצור לרגע ולומר לכם שקצת כואב לי הלב על זה שמדינת ישראל פרגנה לרופאים ולאחיות ומגיע להם, כולל מט"ש, אבל לא פרגנו למורי מדינת ישראל שבתקופת הקורונה נתנו את כל מה שיש להם והרבה יותר כדי שהילדים ילמדו. אני רוצה להגיד לך שבבדיקות שאני עשיתי, המגזר הערבי, הבדואי, לא היה שונה בעניין הזה. המורים היו חדורי מוטיבציה והם נתנו משימות גם דרך הטלפונים וילדים למדו.

סליחה, אני חייב לקטוע אותך.

דווקא באוכלוסיות החלשות נזקקו יותר למערכת השידורים כי מערכת השידורים לא חייבה אינטרנט כי שידרנו אותה גם בטלוויזיה. אבל אני בכלל לא מתכחש לעובדה שיש כאן צורך אמיתי. כל תלמיד כזה שאתה מדבר עליו הוא יקר ללבנו ואגיד לך כמה פעולות שאנחנו עושים לקראת פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר.

ראשית, אנחנו כמובן מנסים להאיץ ככל האפשר את התהליכים, את אישור התוכנית וזו עבודה שלמה שמוביל שר החינוך שפשוט לא מרפה. זאת המשימה, לדאוג לילדים האלה. דע לך שמשרד החינוך היום בהנהגת השר, זה הפוקוס שלו. אנחנו מקבלים הנחיות ולא מרפים מאתנו ולו לשנייה. אומרים לנו שנעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שיגיעו המחשבים.

במקביל כל מנהל בית ספר מקבל מאתנו הנחיות לוודא מי הם הילדים האלה ועד שהמחשבים יגיעו אנחנו מקבלים רשימות ואנחנו בסנכרון עם עמותת מחשב לכל תלמיד שעושה עבודה נהדרת. אני מסכים אתך שההשתתפות מהווה בעיה אבל אנחנו מנסים לסנכרן. בינתיים אנחנו אומרים למנהלי בתי הספר בואו נמצא פתרונות זמניים לחודש - תלמיד ילמד עם תלמיד, חלק מהילדים יגיעו לבית הספר למעבדת המחשבים, חלק מהתלמידים ילמדו מהמתנ"ס, חלק אפילו ילמדו מהעירייה. נעבור את החודש הזה, נעבור חודשיים, ואנחנו ככל שמהר יגיעו התקציבים, נפעל ולא כדי להשאיר אותם במשרד החינוך אלא כדי שהם יגיעו לכל ילד במדינת ישראל. זאת השליחות שלנו ואנחנו נעשה את זה.

תודה. קודם כל, דיברת על 140,000.

כן.

ה-140,000 האלו, זה לא נתון חדש. אני מניח שזה כבר ממארס. מארס-אפריל. זה גם עלה בעתירות וזה גם עלה בתגובות שלהם. השאלה הראשונה היא האם הם מוכרים לכם לפי ישוב ומי הם אותם תלמידים? יש לכם את הרשימות?

כבוד היושב ראש, אתה בטח מכיר יותר טוב את בתי הספר במגזר הערבי.

אני מניח שהתשובה היא לא.

אני שואל אותך שאלה.

אני רוצה תשובה. אני מבין שהתשובה היא לא.

אתה בטח מכיר את המנהלים המדהימים שיש לנו במגזר הערבי. שאלה. אתה חושב שהם יודעים מי הילדים אצלם בבית הספר שאין להם מחשב?

כן. עם יודעים.

לכן אני אומר, תן להם מחשבים והם יסתדרו. אתה יודע כמה זומים אני עשיתי עם מנהלי בתי ספר במגזר הבדואי בדרום? מה הם אמרו לי? עופר, אתה נותן לי 60 מחשבים, אפילו בבית ספר של 400 ילדים, אומרת לי מנהלת שאתן להם 60 מחשבים עם חבילת תקשורת והם יסתדרו.

מה אתה אומר? מה אתה אומר? בית ספר שלאף אחד מהתלמידים אין מחשב, תיתן לו 60 מחשבים? עופר, אני שמעתי אותך עד הסוף אבל אני לא מוכן לשמוע אותך יותר. אני לא מוכן לשמוע את הזלזול הזה. עופר, אתה מדבר על רהט, אתה מדבר על ישוב מוכר, אתה לא מדבר על ישובים לא מוכרים. תפסיק. תפסיק. אני שמעתי אותך רבע שעה מדבר על זה.

אני לא יכול להתמודד עם מצב - - -

אתה גם לא יכול לקשקש לי. כבר חצי שעה אני שומע אותך מדבר על זה.

בגלל ה-זום אנחנו לא יכולים לשמוע את שניהם מדברים יחד.

אבל אני לא רוצה לשמוע אותו כי הוא מקשקש כבר חצי שעה.

זה שאני מקשקש, זה מעליב.

אני מתכוון להעליב אותך כי אתה העלבת אותי. כי אתה מעליב אותי. אתה מדבר על 400 ילדים ועל 60 מחשבים. אתה מעליב אותנו כאן. לפני חודשיים הובטח הכסף. תגיד שאין לך וסלמאת.

אתה מדבר על 140,000. אין לכם את הנתונים.

אני מדבר. אני לא מקשקש.

אתה מקשקש. אתה מקשקש. ועוד איך מקשקש. תפסיק. אני מכיר את המערכת יותר טוב ממך. אתה עכשיו הרגזת אותי. 60 מחשבים ל-400 ילדים. באיזה בית ספר? בית ספר ביר אל מששת? בית ספר ביר עדאש? בית ספר עבדה? איזה בית ספר? יש בתי ספר עם 1,000 ילדים בכפר לא מוכר. כמה מחשבים? לכולם אין מחשבים. לכולם צריך לחלק. כולם בכפרים לא מוכרים.

אפשר לעשות תוכנית לחלוקה של 1.5 מיליון.

הוא רוצה שכל עשרה ילדים יהיו על מחשב. זה מה שהוא רוצה.

יש תו סגול. זה אסור.

חברי סעיד, אנחנו רוצים להתקדם. עופר, רק רגע.

צריך לדבר על דברים ריאליים.

זאת לא הגישה של משרד החינוך.

אנחנו לא שומעים אותך, עופר. כך לא נתקדם. מערכת ה-זום לא מאפשרת לנו לקיים דיון כזה. שאלתי שאלה לגבי ה-140,000.

בלי כבוד אחד לשני לא נתקדם.

אני מבין שה-140,000 שאתה מדבר עליהם, אין לכם את הנתונים כיום, כרגע. אתה סומך על כך שהם יודעים. השאלה השנייה לגבי התקציב. מהו התקציב שאתה צריך כדי לפתור את הבעיה של ה-140,000?

בגדול, ההערכה שלנו היא שהעלות של מחשב אחד היא בסביבות 2,500 שקלים, 2,000 שקלים עבור המחשב עצמו כולל מע"מ, בנוסף לחבילת התקשורת לשנה, בנוסף לביטוח נגד שבר כי זה מחשב שילדים לוקחים אותו ואנחנו מכירים את זה, אם אין לך ביטוח לשבר – המחשב ילך. בסך הכול עם הביטוח נגד שברים ועם חבילת גלישה, כולל הרכיב שמאפשר את הגלישה, ואני מדבר על מחשב טוב, עם מעבד 5I, כי אם לא, תוך שנתיים הוא ילך, אני חושב שאנחנו מדברים על אזור, ואל תתפסו אותי במילה כי אנחנו מחדדים את המספרים ובודקים את זה לעומק, איזו הנחה אם תהיה רכישה מרוכזת, בגדול זה יגיע לאזור ה-2,500 שקלים למחשב. תכפילו את זה ב-144,000.

לפי החישובים שלכם זה 350,000 מיליון שקלים.

מה התקציב?

מה התקציב?

כן. לא עשית את החישוב קודם? עכשיו אתה עושה את החישוב?

אני עכשיו בודק. אם תרשה לי כמובן לבדוק.

יוצא לך 375 מיליון שקלים. מה הסכום שיש לך?

אין לי מזה כלום.

כל הכבוד.

360 מיליון שקלים, לא כולל חרדים. לחרדים אנחנו צריכים תקציב נוסף כי כמו שאמרתי, להם, לבחירתם, בחרנו פתרון אחר והפתרון האחר הוא טלפון כולל חבילת גלישה. למגזר החרדי, כמו שאתם יודעים, גם שם יש צורך אמיתי. אני בטוח שכשאנחנו מדברים על הצורך של ילדים שידם אינה משגת או יד המשפחה שלהם אינה משגת, כאן אין לנו הבדל לא של דת ולא של מין וכולי. לכל ילד אנחנו נייצר פתרון.

הבעיה היא שבתוצאה יש הבדל. יש הבדל ברור כנגד תלמידים ערבים ויש הבדל ברור כנגד תלמידים חרדים.

לא הייתי אומר כי אם אתה תסתכל על תוכנית התקשוב הלאומית שהתחלנו אותה ב-2010, התחלנו את תוכנית התקשוב הלאומית ממחוזות צפון ודרום וכמו שאתה יודע יותר טוב ממני, הריכוז של האוכלוסיות הלא יהודיות במחוזות האלה, הוא הרבה יותר גדול מהפרופורציה שלהן במקומות אחרים.

לא נפתח עכשיו את כל היריעה. בוא נתמקד בנושא.

זה לא נכון לומר שהקצינו יותר משאבים באופן יחסי לאוכלוסייה היהודית מאשר לאוכלוסייה הערבית.

עכשיו אתה מדבר פוליטיקה.

ההקצאה הייתה למגזר לא יהודי ו-50 אחוזים למגזר היהודי למרות שהפרופורציה של האוכלוסייה הלא יהודית, הערבית, היא הרבה יותר קטנה מ-50 אחוזים.

אני רוצה למקד את הדיון באמצעי קצה. זה מה שחשוב כרגע. לא נפתח את כל היריעה.

צריך להסתכל על בית ספר כמשהו הוליסטי. האינטרנט בבית ספר, ההכשרה של צוות ההוראה, המחשבים בבית הספר, הלמידה מרחוק. מכל הבדיקות שאנחנו עשינו, המרכיב הראשון שקבע אם יש למידה מרחוק או אין, זה תפקוד בית הספר. הגורם האנושי הוא הגורם הראשון שקובע אם תהיה למידה מרחוק או לא.

אני רוצה לאפשר לחבריי להתבטא.

לפני אמצעי קצה שהם מאוד חשובים, הם לא מדברים על הגורם מספר אחד.

בסדר, אבל זה לא הנושא כרגע.

ברזלים לבד לא מייצרים למידה. הברזלים לא מלמדים בעצמם. יש את הגורם האנושי שקוראים לו המורה.

בוא נתמקד בסוגיה העיקרית.

אני מפרגן למורים במדינת ישראל על הדבר המדהים שהם עשו, כולל המורים במגזר הערבי.

אני לא אטפל עכשיו בכלה סוגיות של החינוך, לא הערבי ולא היהודי. בוא נתמקד בסוגיה מאוד ספציפית. האם נכון לומר שב-1 בספטמבר, עוד חודש, כ-140,000 תלמידים לא יוכלו ללמוד מרחוק? אין להם מחשבים.

המשפט הזה לא נכון.

למה?

התשובה היא לא כי יהיו הרבה יותר.

אתה אומר שכרגע אין תקציבים ואין מחשבים. במה ילמדו מרחוק?

מישהו אמר שהמספר יותר גדול.

אני למד מהדברים שלך, אתה לא תודה ולא תכחיש, שלפחות 140,0000 תלמידים ב-1 בספטמבר לא יכולים ללמוד מרחוק. אני לא יודע איך הם ילמדו מרחוק בהיעדר אמצעי קצה. אמרת שאין אמצעי קצה.

אתה לא נותן לי להתייחס.

יש כאן הרבה דוברים ויש גם הרבה אנשים ב-זום, לרבות מהאוצר ומהתוכנית של משרד ראש הממשלה שחשוב לנו לשמוע אותם. אני מבקש למקד את הדברים ולא לחזור על דברים שנאמרו.

תראה, עופר, אני רוצה שתבין את הכעס. זה לא אישי נגדך אלא זה בגלל המצוקה ובגלל הפניות היום יומיות. אני מניח שאתה עושה את עבודתך ובא בגישה לעזור ואני מקווה שאנחנו נמצא פתרון. זה לא אישי.

הפתרון נמצא. אנחנו צריכים לשלב ידיים לא לריב בינינו. לפעול ביחד. אנחנו במשרד החינוך רוצים את זה לא פחות מכם.

ברור. אני אומר לך משהו. לפני חודשיים אנחנו בכנסת אישרנו תוכנית, באמצע חודש אפריל, תוכנית של 80 ומשהו מיליארד שקלים.

בקולות שלנו.

כן. בשלושה קולות שלנו. לטיפול בנושא הקורונה. אחר כך, לפני חודש ומשהו אישרנו עוד תוכנית של 25 מיליארד שקלים. רק אתמול אושרה גם תוכנית עם שישה מיליארד שקלים.

אני נוקב במספרים האלה כי דובר על 50 מיליון למחשבים, לאמצעי קצה, לילדים שלא יכולים עכשיו פיזית ללמוד מרחוק. הם לא למדו מרחוק. מאמצע מארס ילדי הכפרים הלא מוכרים בנגב לא למדו. הם הפסידו חצי שנת לימודים.

כשאנחנו מגדילים את הסכום, מה-50 מיליארד לא זכינו לקבל מחשבים. אנחנו כבר חודשיים מחכים. 140,000, כשמגדילים את המספר ומדברים על 350 מיליון שקלים, אני מבטיח לך שאתה לא תקבל ב-1 בספטמבר. לכן החכמה היא לקחת את הילדים בכפרים הלא מוכרים, שאין להם חשמל, אין להם אינטרנט, אין להם כלום, לקחת את הקבוצה הזאת כמספר אחד ולהתחיל בחודש הקרוב להזרים ולספק את המחשבים.

איך מספקים את המחשבים האלה? יש לנו שתי אופציות ואני מניח שהאופציה האופטימלית היא שאנחנו עושים את זה בתיאום בין שני הגופים האלה. יש את מוסד הלימודים שזה מנהל בית הספר והצוות הפדגוגי, אבל יש גם מחלקת רווחה. אם אנחנו רוצים לתת לחלק מהילדים, אז הגוף המוסמך הוא האנשים שמכירים את המשפחות, זאת העובדת הסוציאלית שמלווה את המשפחה. הרשימות ואיך מכינים את הרשימות צריך להיות בין שני הגופים האלה, גם הנהלת בית הספר אבל גם מחלקת הרווחה הרלוונטית. תודה.

נשמע את נציגת משרד ראש הממשלה. את אתנו מתחילת הדיון?

כן.

אני חושב שתמונת המצב שאנחנו רואים היא מאוד קשה ומאוד מדאיגה במיוחד בהיעדר פתרונות לפתיחת שנת הלימודים. בהתחלה דובר על תקציב בתוך משרד החינוך, של אותם 50 מיליון שקלים, אחר כך הבנו שזה עובר אליכם אבל גם אצלכם כנראה זה לא כל כך מתקדם.

לא. אני אציג את הנתונים כפי שהם. קודם כל, מחשב לכל ילד הוא פרויקט ותיק, הוא לא נולד בקורונה והוא לא בא לפתור את הקושי של משבר הקורונה בה תלמידי ישראל יצאו ללמידה דיגיטלית. פרויקט מחשב לכל ילד הוא פרויקט חברתי שרוצה לצמצם פערים חברתיים ובעצם מחלק ערכות מחשב לתלמידים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. בימים הקרובים אנחנו מציינים את המחשב ה-100,000 שחולק במסגרת הפרויקט. אנחנו פועלים ברשויות מאשכולות אחד עד חמש בכ-90 אחוזים מהפעילות של הפרויקט. התקציב שאנחנו מדברים עליו, התוספת של ה-50 מיליון שקלים, כפי שאמרתי למריה, בשלב הזה אושרו לנו 27 מיליון שקלים נוספים כאשר השנה אושרו לנו 13.5 מיליון שקלים. זאת אומרת, היקף התקציב עומד על 20 מיליון שקלים. אני אציין שבפרויקט הזה אנחנו עובדים בשיתוף עמותה. מה שמגדיל את תקציב הממשלה פי שתיים. זאת אומרת, כשהממשלה שמה 20, העמותה בעזרת תורמים חשובים ויקרים שמים 20 מיליון נוספים, מה שאומר שהתקציב מכפיל את עצמו ואף יותר. אנחנו נחלק קרוב ל-12,000 ערכות מחשב עוד בשנת 2020 כשהפעילות כרגע היא בעיצומה, כבר חולקו למעלה מ-7,000 ערכות ואנחנו נחלק את היתר בחודשים הקרובים וניתן כמובן כמה שיותר לפני פתיחת שנת הלימודים.

בת חן, יש דרישה של חברי הכנסת וגם של הוועדה לקבל בכתב, אם אפשר את הפילוח של חלוקת אותם 100,000 פר ישוב ואם אפשר גם לפי ערבים, יהודים, חרדים. אנחנו נשמח לקבל זאת.

אתה מדבר על הנתונים של שנים עברו.

בדיוק. עד עכשיו.

מפילוח מאוד כללי אני יכולה לומר שכ-30 אחוזים מהמחשבים שחולקו חולקו במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי. אנחנו עובדים בצורה מאוד מאוד עוצמתית ומשמעותית במגזרים האלה, כמו גם במשפחות מעוטות יכולת מהמגזר היהודי. גם קצת החרדי אבל כמובן שהאוכלוסייה הזאת מורכבת יותר.

בכמה שנים חילקתם 100,000? על פני כמה שנים זה התפרס?

החלטת הממשלה להקמת הפרויקט הייתה ב-1996. אפשר לומר שלאורך כל השנים הפרויקט פעל והתקציבים השתנו משנה לשנה. היו גם כמה שנים שהפרויקט לא עבד רצוף ולכן אני נוטה לומר שכמות ערכות מחשב ממוצעת בשנה הייתה 6,000. בשנת 2019 הצלחנו להגדיל את התקציב מצד משרד ראש הממשלה ולכן הצלחנו לחלק למעלה מ-8,000 ערכות.

אדוני היושב ראש, זה אומר שכ-5,000, 4,000 בשנה. 100,000 ל-20 שנים. זה 5,000.

יש תנאי. אם יש מחשב בבית, הם לא נותנים לילד השני.

בדיוק. לכן אני אומר שזאת לא התוכנית.

בת חן, אני מבין שמשרד החינוך פנה אליכם אגב הקושי של היעדר אמצעי קצה עכשיו כשיש לימודים מרחוב. התוכנית שלכם הייתה עוד לפני כן. האם אתם מודעים לכך שאנחנו מדברים על לפחות על כ-150,000-140,000 תלמידים שאין להם אמצעי קצה?

קודם כל, הנתונים האלה לא חדשים לנו. מנכ"לית מחשב לכל ילד שנמצאת כאן אתנו בשיחה, גברת אורלי תמיר, מציגה מדי שנה את הנתונים האלה. אני שוב מדגישה ואומרת שאנחנו לא משרד החינוך, אנחנו משרד ראש הממשלה. פרויקט מחשב לכל ילד הוא פרויקט חברתי שהתחיל לפני המון שנים. אנחנו לא באנו לפתור את הפער הדיגיטלי בעקבות משבר הקורונה אלא להמשיך את עבודתנו הנאמנה בצמצום הפערים הדיגיטליים בקרב תלמידי ישראל. אנחנו נעשה כל שביכולתנו לחלק כמה שיותר ערכות מחשב. מנכ"לית העמותה יכולה גם היא לומר כמה דברים בדבר הרשויות וקצב הדברים והפעילות בימים האלה.

אני מבין שהתוספת התקציבית שנועדה כדי לספק אמצעי קצה לתלמידים שאין להם בתקופת משבר הקורונה, בסך הכול מדברת על עוד כ-12 עד 15 אלף מחשבים, שזה כפי שאת יודעת פחותמ-10 אחוזים מהצורך בשטח.

רגע. אני אדייק. הכמות הזו תחולק בשנת 2020 אבל התקציב הנוסף שהוא על סך 20 מיליון שקלים נוספים מצד הממשלה, וכמו שמרתי זה מוכפל עם המצ'ינג של העמותה, אנחנו נחלק קרוב ל-12 או 13,000 נוספים בשנתך 2021.

אפשר לומר שמחשב לכל ילד זה לא ממש מחשב לכל ילד. הסיסמה לא כל כך מתבטאת בשטח.

אתה יכול להגיד את זה. זאת הצגה של דברים. אני חושבת שהעשייה החברתית בעזרת התורמים והפרויקט הזה הוא פרויקט שאין לזלזל בחשיבותו ולא בכוחות ובמשמעות שהוא מביא לרשויות ולילדים, גם אם מדובר ב-6,000 עד 8,000 תלמידים בשנה.

שאלה לגבי המצ'ינג. אנחנו מבינים שהפרויקט הזה נסמך על מצ'ינג של הרשות המקומית והרשות המקומית שאין לה, היא לא יכולה להיות חלק מהפרויקט. כמה מצ'ינג?

לא. קודם כל, לא מדובר על מצ'ינג. מצ'ינג בהגדרתו הוא סכום זהה למה שצד אחד שם. 40 אחוזים מהפרויקט ממומנים על ידי משרד ראש הממשלה, 40 אחוזים נוספים ממומנים על ידי העמותה בעזרת תורמים ובין 16 ל-20 חוזים – מדי שנה זה משתנה, לפעמים הממשלה והעמותה שמים יותר מ-40 אחוזים – מתחלקים בין הרשויות לבין דמי רצינות, נקרא לזה כך, של המשפחות שמשתתפות בפרויקט אבל את הנתונים המדויקים אפשר לקבל מאורלי מנכ"לית הפרויקט.

היו מקרים שרשות מקומית לא קיבלה מחשבים כי חסרה לה ההשתתפות העצמית שלה?

כמו שאני יודעת, אורלי מנכ"לית העמותה מצליחה להסדיר באמצעות תקציבי מפעל הפיס לגבי רשויות שיש להן קושי בהשתתפות. היא מצליחה לקדם תרומה ממפעל הפיס לצורך כספי השתתפות הרשות. זאת כמובן בחירה של רשות. אין כאן ספק שיש כאן גם אלמנט שחשוב להגיד. אני יודעת שמדי שנה קרוב ל-230 רשויות משתתפים בפרויקט, כך שבאמת מעטות הרשויות שאינן בפרויקט שלנו.

לסבר את האוזן. שמעתי אותך אומרת שצמצום פערים והתגברות על הקושי הקיים כיום, זאת לא המשימה העיקרית שלכם. אני אומר לך נתונים שקיבלתי למשל מעיריית אום אל פאחם. כיום מדברים על כ-5,000 תלמידים שרשומים אצלם ואין להם אמצעי קצה ולכן הם לא יכולים ללמוד. הם קיבלו במסגרת התוכנית בעקבות הקורונה, 90 מחשבים.

באמצעות איזו תוכנית? באמצעות מחשב לכל ילד?

אני מניח מחשב לכל ילד. כן. לא הייתה הקצאה אחרת.

אני אשמח שהנתונים האלה ייבדקו על ידי מנכ"לית העמותה. אני לא מכירה את הנתונים ספציפית אבל אני לא רוצה לומר נכון או לא נכון. אני גם לא בטוחה שזה חולק על ידי מחשב לכל ילד.

את מודעת להקצאה אחרת שהייתה בתקופת הקורונה?

נמצאת אתנו המנכ"לית והיא מחזיקה בנתונים.

המנכ"לית, את רוצה להוסיף משהו בנושא?

אני כאן.

יש לך מה להוסיף?

מעצם השאלה שלך, אם אנחנו מדברים על תקציב של 15,000 ורק באום אל פאחם יש 5,000, אז ברור שהפרויקט הזה לא יכול לתת לכל הילדים שהרשות רוצה. אבל אני יכולה להגיד לך שהמכסה של אום אל פאחם היא יותר גבוהה מ-90. זה נכון ש-90 כבר חולקו השנה, הם ביקשו, אם אני זוכרת נכון, עוד 90 ויש להם אופציה לבקש יותר אם הם ירצו. הם קיבלו מאתנו פנייה מסודרת. נדמה לי שהמכסה שלהם היא 240 כפול 2 – 480. אבל כמו שאתה אומר, מתבקשת השתתפות של הרשות. זה מודל מקובל וידוע. הסכום שאנחנו מבקשים הוא סכום סביר. הרשויות יודעות לעמוד בו גם באמצעות התקציבים שלהן וגם באמצעות מענקי מפעל הפיס.

אני יכולה לומר לך יותר מזה. רשות שמאוד מתקשה ולא מצליחה למצוא, לא באמצעות מענקי מפעל הפיס ולא באמצעים העצמיים שלה, אנחנו במחשב לכל ילד, ויותר מפעם אחת, עשינו מאמץ גדול וגייסנו עבורן תרומה והגענו לרשות גם ללא השתתפות הרשות או עם השתתפות עוד יותר מסובסדת ונמוכה. כמו שאמרה בת חן, הרעיון הוא רעיון חברתי. זה נכון שהתקציב לא מדבר על 140,000 בשנה אבל כשאתה פועל באופן אינטנסיבי ועקבי כל שנה בכל הרשויות, עוד 100 משפחות, עוד 150 משפחות, אנחנו עושים שירות גם למשפחות, לכל הילדים, לאחים, להורים. באום אל פאחם אני באופן אישי השתתפתי בטקס סיום הדרכות שהיו בו 32 אימהות, אבא אחד ושלוש סבתות וכולם השתתפו בקורס וקיבלו מאתנו תעודה בסיום ההדרכה.

הפרויקט הזה הוא פרויקט חברתי שנמשך שנים. אנחנו נרתמנו כולנו למאמץ הלאומי אבל אי אפשר לצפות מתקציב שמבוסס על פעילות בסדר גודל של 6,000, 7,000 משפחות בשנה, לךהגיע ל-140,000 בשנה.

אני רוצה לומר לך שהמודל של מצ'ינג שאתם מדברים עליו, מלבד זה שאני חושבת שהוא מודל נהדר, שהוא משתף את כולם ומאפשר לנו, כל אחד לתת מעט וביחד לעשות הרבה, אני חושבת שבמודל הזה גם עובדים במשרד החינוך. ראשי הרשויות מכירים את המודל הזה גם בפעילויות מול משרד החינוך.

כן. אנחנו מכירים את המודל אלא שאני לא בטוח שהרשויות רואות בזה מודל מוצלח. סקר שאני מכיר דיבר על כך שיותר מ-70 אחוזים מראשי הרשויות המקומיות, הייתה להם ביקורת קשה על המודל הזה בשירותי רווחה ובשירותי החינוך כי זה מקשה עליהן מבחינת ההשתתפות העצמית. אנחנו גם מדברים על רשויות שהן ממילא במצב סוציו אקונומי.

בכל מקרה, לפי מה שאני שומע הפתרון לא אצלכם. אמרתי שזה לא בדיוק מחשב לכל ילד כי אנחנו מדברים על לפחות 150,000-140,000 תלמידים שכיום אין להם אמצעי קצה ואז הם לא יכולים ללמוד מרחוק. תודה רבה לך.

חברת הכנסת סאלח, רוצה לדבר עכשיו.

כן. הדברים ששמענו כאן הם מאוד מדאיגים. הם מראים שיש החלטה ממוסדת לפגוע בתלמיד העני בכלל ובתלמיד הערבי בפרט. זה אומר שכל תלמיד שנמצא בנגב לא יקבל את הזכות לחינוך שווה לכולם. זה לא יהיה מנת חלקו. זה נופל פעם נוספת בבירוקרטיה והתלמידים נופלים בין הכיסאות ושוב קושרים את זה, גם אם זה באחוז קטן, למצ'ינג בתוך המועצות המקומיות שהן סובלות מהסוגיה הזו בכל כך הרבה מובנים.

מוכח שהסיסמה מחשב לכל ילד נשארת כסיסמה והיא מאוד מנותקת מהמציאות כאשר במקום לתגבר ולתקצב עכשיו את המחשוב הזה ולדאוג שכל התלמידים יהיו עם אמצעים טכנולוגיים שווים לכולם. אנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים וזה נתון מדאיג מאוד. זה אומר שיש החלטה להשאיר את התלמיד הערבי בפער, לשמר את הפער ואף להגדיל אותו. עלינו להתנגד בהצבעה התקציבית ולדאוג לעגן את זה בתוך התקציב שאנחנו אמורים כולנו להצביע עליו. תודה.

תודה רבה. אנחנו כמובן חייבים לשמוע את תגובת משרד החינוך לרבות תגובתו על הדברים שנשמעו חברי הכנסת.

נמצא אתנו מוחמד חלאילה נציג משרד האוצר?

כן אדוני. שמעתי את כל הדברים. אני מוכרח לומר שבהמשך למה שהציג דוקטור עופר רימון, אני לא מבין אם אנחנו עדיין מדברים על אותה בעיה. בימים אלה אנחנו מגבשים ביחד עם משרד החינוך, ויש הסכמות מאוד משמעותיות לגבי תקציבים לתקצוב ותקשוב בתי ספר ולקניית מחשבים לתלמידים חסרי אמצעים.

כמו שדוקטור עופר הציג אנחנו מדברים על סדר גודל של 140,000 מחשבים שהמשרדים אמורים לתקצב בצורה של ספריית השאלה שתהיה בתוך בית הספר. בנוסף לזה יועדו תקציבים בסדר גודל של חצי מיליארד שקלים לקשוב בתי הספר והתאמתם ללמידה מרחוק. הפתרונות האלו מתגבשים ממש בימים אלה ואנחנו מתכוונים בימים הקרובים להעלות את זה לאישור הממשלה.

אמרת דברים מאוד חשובים וסוף סוף אולי יש בשורות טובות. לגבי החצי מיליארד, זה לנושא התקשוב אבל יש בנפרד תקציב לרכישת אמצעי קצה? מהו התקציב?

כמו שדוקטור עופר רימון הציג, אנחנו מדברים על סדר גודל של 140,000 מחשבים שייועדו לתלמידים בספריות השאלה בבתי הספר. הגורמים שיקצו את המחשבים יהיו מנהלי בתי ספר וצוותי ההוראה כי הם האנשים שמכירים הכי טוב התלמידים ואת המצב הסוציו אקונומי שלהם או את המצב בבית. התקציב עומד על סדר גודל של 400 מיליון שקלים שייועדו לנושא הזה וגם לעמדות טעינה למחשבים בתוך בתי הספר.

חשוב ביותר. אתה מלווה את הדיון והדאגה העיקרית שלנו כרגע היא שעם פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, אנחנו מדברים על אותם 140,000 שלא למדו מאז חודש מארס. אגב, המספרים הם המינימום. לפחות 140,000, 150,000 שלא למדו מאז מארס. מרבית התלמידים הללו הם תלמידים מהחברה הערבית וממה שאני שומע עד כה, כנראה שגם ב-1 בספטמבר הם לא יוכלו ללמוד בהנחה שכרגע כנראה זה יהיה המצב, שיימשכו הלימודים מרחוק, או שהם ילמדו באופן חלקי מאוד. האם יש למשרדה אוצר תשובה לפתיחת שנת הלימודים? אני אומר את זה כי אני יודע שאחרי שתהיה החלטת ממשלה ויצאו מכרזים לקניית המחשבים והעברתם לילדים, זה לוקח זמן. אולי תבהיר את הנקודה הזאת מבחינת לוח הזמנים.

אנחנו מבינים את הקושי שיש לעמוד בזמנים בתקופה הקרובה ועד פתיחת שנת הלימודים ולכן אנחנו באמת עובדים במלוא המרץ לאשר את התקציבים ולהוציא את הקולות קוראים בהקדם האפשרי. בימים הקרובים אנחנו מתכוונים לסיים את כל התהליך בין המשרדים ולצאת לשטח. אנחנו מקווים מאוד שהדבר לא ישפיע או לא יפגע בתלמידים חסרי אמצעים בפתיחת שנת הלימודים. הכול תלוי בהתקדמות העבודה בשטח. אנחנו עובדים על זה ולא מתעלמים מזה שיש לוחות זמנים מאוד מאוד צפופים. בהתאם גם העבודה שלנו עכשיו.

קשה לך להעריך מבחינת לוח זמנים, מתי אתה חושב שהילד יוכל לקבל את המחשב?

מבחינת לוחות זמנים, אני אשמח אם דוקטור עופר רימון יוכל להתייחס ולפרט. זה התחום שלו.

הוא אמר שאין לו תקציב.

נשמח להתייחסות דוקטור רימון. לפני כן נשמע עוד אנשים. תודה מוחמד. אני מקווה שאתה אתנו, אם יהיו עוד שאלות מהמשתתפים.

נציגי ודת המעקב לענייני חינוך. אתם עשיתם עבודת שטח מעוד חשובה ורצינית מבחינת הצרכים. ראיתי שיצרתם קשר עם מנהלי מחלקות חינוך עוד במארס. מה התוצאות? מר עאטף מועדי, מנכ"ל ועדת המעקב לענייני חינוך.

אני מברך את ידידי דוקטור יוסף ג'בארין על בחירתו ליושב ראש ועדה מאוד חשובה וגם על הדיון החשוב הזה שמנסה לתת מענה לבעיה מאוד קשה.

אני חושב שמשבר הקורונה הציף את הפער הגדול, הדיגיטלי הגדול והאדיר בין האוכלוסיות, בין אוכלוסיות התלמידים. בהתחלתה הדרך, כמו שציין דוקטור ג'בארין, במארס, מיפוי מהיר שעשינו ואחר כך גם משרד החינוך עשה מיפוי, הביא אותנו למקום שיותר מ-120,000 תלמידים ערבים נמצאים ללא אמצעי קצה, מחשב או כל אמצעי אחר, להיות שותף בכל התהליך של למידה מרחוק. 50 אחוזים מהתלמידים הערבים, כולל הנגב, שם הבעיה חמורה יותר, לא השתתפו בתהליך הזה. ניסינו בכל הדרכים האפשריות למצוא שיח ודיבור עם משרד החינוך בכל הדרכים ותמיד היו תשובות של נעשה ונטפל אבל שום דבר לא יצא מזה. סיפור ה-50 מיליון ידוע ובסוף זה התגלגל והחזירו למשרד ראש הממשלה, לפרויקט הטוב, הפרויקט הוא טוב אבל הוא לא יכול לתת מענה. התברר שאלה 27 מיליון שקלים לשנתיים, 13.5 מיליון שקלים, כך שהגאולה או הפתרון מובן שלא יבוא ממשרד ראש הממשלה ולא מהפרויקט החשוב והטוב הזה אלא צריך לקרוא לילד בשמו, הממשלה, משרד החינוך מאז מארס נכשלו בניהול משבר הקורונה ובמשבר החינוך בכלל ובחינוך הערי בפרט.

אני חושב שהממצאים כבר אצל כולם. הוויכוח סביב הנתונים כבר מיותר וצריך לגבש ממש תוכנית רצינית ולתת משאבים לפתרון הבעיות. היה להם הרבה זמן לעשות את זה, מתחילת חודש מארס, ואנחנו היום בסוף יולי, חודש לפתיחת שנת הלימודים ולאף אחד אין תשובות, לאף אחד אין פתרונות, לאף אחד אין תקציב, לאף אחד אין מענה. אפילו חזרנו למה שהיה לפני שנות ה-2000 בפתרונות שאנחנו המצאנו כדי לתת מענה לתלמידים בנגב וחבר הכנסת אלחרומי יודע שתלמידים שהיו צריכים לעשות בגרויות, שכפלנו - עבדנו ביחד עם מנהלי מחלקות החינוך, עם הרשויות ובתי הספר – חומרים שהועברו לתלמידים כדי להתכונן למבחנים כי אין להם כל אמצעי להיות מחובר ללמידה מרחוק. אם כן, חברים, חזרנו לשנות השכפולים.

אנחנו לא יכולים לסבול את המצב הקיים הזה. זה מצב בלתי נסבל וצריך לפעול. אני לא רואה ששנת הלימודים תיפתח כסדרה ב-1 בספטמבר. אני מתריע ואומר, ואנחנו נבדוק את כל הדברים, ואם אין מענה לדרישות הצודקות האלה, אנחנו גם נחשב ונכלכל את צעדינו.

תודה רבה. אני מבין שיכול להיות שוועדת המעקב תשקול שביתה כתוצאה מהמצב הנוכחי במערכת החינוך.

יכול להיות שכן, כי במת מים הגיעו עד נפש ואי אפשר עוד לסחוב דברים. התלמידים הערבים הפסידו מאות אלפי שעות לימודים. לא הממשלה ולא משרד החינוך יפצו אותם על ההפסד שלהם. את ההפסד הזה אנחנו רואים בעיניים מולנו כבר בחודש הבא.

חבר הנהלת ועדת המעקב לענייני חינוך, מר ראג'י מנסור.

אני רוצה להוסיף על דבריו של עאטף מועדי. הוא שלח לכם את הנתונים לגבי 50 ישובים והנתונים מדאיגים. אני רוצה להבהיר נקודה. זאת לא עוד כיתת לימוד שאפשר לחכות עוד שנה על מנת להשיג או קרוואן על מנת להשיג אותו או ריהוט או ציוד שצריך להחליף, זה כלי בסיסי.

לא אנחנו קבענו. בלי אמצעי קצה, לא לומדים.

משרד החינוך קבע והוא אומר לנו שהתוכנית לשנה הבאה, לפחות 50 אחוזים למידה מרחוק.

בינתיים זאת ההנחיה?

עד עכשיו זה באופן ראשוני הם הצהירו ושלחו ש-50 אחוזים שלושה ימים ושלושה ימים, ילדים יבואו, ילדים ילמדו מרחוק בבית ואז הם מתחלפים. עדיין זה לא סופי. אני מתפלא, מה זה 50 מיליון שקלים? 50 מיליון שקלים, אם מכמתים במושגים - - -

אין 50 מיליון שקלים. כל מה שיהיה, אלה אותם 20 מיליון במשרד ראש הממשלה.

אפילו עופף דיבר על 50 שהם אפס. 50, זאת עלות של בנייה של שני בתי ספר עם 18 כיתות. זה לא הרבה כסף. משרד החינוך, יש לו תקציב של כמעט 60 מיליארד שקלים ויש לו עוד רזרבה של ארבעה-חמישה מיליארד שקלים. הוא קבע את התוכנית, אז שיהיה עוד חצי מיליארד שקלים, כפי שאמר מר חלאילה, ואז אולי יפתור באופן ראשוני את העבר. הדבר הקריטי הוא מתי. צריך לקצר תהליכים על מנת שבאמת יגיעו. אם זה לא ב-1 בספטמבר, ב-10 בספטמבר, כדי שהילדים ידעו ללמוד. אי אפשר להפסיד עוד לימודים. דבר חשוב מאוד בחינוך זה שאי אפשר אחר כך לפצות. אם אתה לא למדת השנה, אז בשנה שנייה תעלה כיתה ותלמד משהו אחר. מפספסים ומזיקים לתלמידים.

אני מבקש מחברי הכנסת, מהוועדה לזכויות הילד שתקבלו את ההחלטה הסופית ותלחצו שהכסף כן יהיה זמין וגם לקצר תהליכים על מנת שזה יגיע לבתי הספר. מה שאמרו שזה יהיה דרך המנהלים, זה דבר טוב, וספרייה שתהיה בבית הספר לתלמיד שישתמש ויחזיר, זה מצוין, אבל העיקר שיגיע לבית הספר.

אני רוצה לומר שוב שמחשב לכל ילד זה סיפור אחר. אלה תנאים אחרים. אם יש לך מחשב בבית, לא נותנים לך. יש ועדה שמחליטה ועד שזה יזוז, זה ייקח חודשים. זה עוזר אבל זה לא במקום הממשלה ואחריות הממשלה.

נכון. דוקטור רימון, שמענו את משרד החינוך ואת משרד האוצר,

אני מוטרד ואתה צריך לעזור לי. המסר שאומר שאם אין מחשבים, אין לימודים, הוא הרסני ואני אסביר לך במי אתה פוגע. אתה פוגע במנהלים במגזר הערבי, במורים במגזר הערבי, במדריכים שלנו ובתלמידים. ולמה? כי אנחנו תמיד אומרים שהחינוך בראש ובראשונה תלוי במורה.

בוא נתמקד בסוגיה.

אתה יכול לקיים למידה גם כשאין מחשבים.

אתה ביקשת זכות דיבור ואני רוצה לתת לך. כך לא נוכל לשמוע אותך.

זו גישה תבוסתנית להגיד שאם אין, לא לומדים. אתם מסבים נזק כל כך גדול. מוצאים פתרונות ואני אתן לך ארבע דוגמאות.

אתה לא רוצה להקשיב. אף אחד לא שומע אותך.

דוגמה ראשונה, אפשר ללמוד בבית עם ספרי הלימוד. דוגמה שנייה, אפשר לעשות ניסויים בבית. תכניס כוס מים לפריזר ותשאל מתי הנוזל משנה מצבי צבירה.

כך אנחנו לא שומעים אותך.

תעזרו חבר בחבר. תכניסו אחד את השני לבית. קוראים לזה תרבות הדדית.

אל תטיף מוסר כאן.

אנחנו יורים לעצמנו ברגל. אני מתחנן.

אנחנו לא שומעים אותך. קודם כל, אל תטיף מוסר לא לוועדה הזו ולא לחברי הכנסת. אנחנו לא בשיעור פדגוגיה. אתה, במקום לבוא עם תשובות לאותם 140,000, אתה עכשיו רוצה ללמד אותנו מה העיקר בפדגוגיה? זה לא הנושא שלנו. אני שואל אותך ,כבר במארס ובאפריל דיברת על 50 מיליון ואתה אומר שכל משרד החינוך עם המיליארדים שיש לו, אין לו עד עכשיו כלום כדי לסייע ל-140,000?

תשמע, אני איש מקצוע במשרד החינוך.

תעזוב עכשיו את שאר הדברים. זו הסוגיה עליה אנחנו מדברים.

... הכסף. אני לא יודע איך לעשות את זה.

אתה גם לא איש מקצוע.

מי אמור לתת לי תשובה במשרד החינוך? למה אותו בן אדם לא אתנו?

יש לך כאן נציג של משרד האוצר. הוא צרילך לתת את התשובה.

אני שאלתי שאלה אחרת.

שאלתי לגבי תקציב המשרד, לא על התוספת של משרד האוצר. כבר במארס אתם ידעתם על הבעיה. עד עכשיו לא הקציתם.

אני יכול להגיד לך שאנחנו מובילים תוכנית התקשוב הלאומית וכבר ב-2013, עת היינו רק ב-1,200 בתי ספר, בכל זאת הגדלנו את זה מ-1,200 ל-1,900 בתי ספר על חשבון תקציבי משרד החינוך. משרד החינוך נותן תוכנות ניהול לכל בתי ספר על חשבון משרד החינוך. משרד החינוך נותן תוכן דיגיטלי לבתי הספר על חשבון משרד החינוך. משרד החינוך נותן המון משאבים על חשבונו.

לא. הוא נותן מה שהוא צריך לתת.

אבל יש גבול במה שהוא יכול לעשות. אתה לא רוצה שהוא יפגע בשעות הלימוד, בליבה של הדברים.

זה לא על חשבון משרד החינוך. זה על חשבון כולנו.

נציגי משרד המדע והטכנולוגיה. חשוב לשמוע גם אתכם בסיפור הזה. יש שלושה נציגים, תסכימו מי מכם ידבר.

אני אדבר מטעם המשרד. גם אנחנו מודעים לעובדה שיש קושי רב גם במגזר החרדי וגם במגזר הלא יהודי.

הערבי.

הערבי. כן. אנחנו ניסינו להניע את הפרויקטים שלנו, את הפרויקטים שאנחנו יכולים להיות באופן מקוון. אין לנו את התקציבים שמדברים עליהם כדי לעזור בנושא הזה אבל באמצעים שלנו יש לנו פרויקטים שאנחנו עושים בחינוך הבלתי פורמלי, במדעים וטכנולוגיה, ואנחנו ממירים את כל הפעילויות שלנו לפעילות שהיא מקוונת. לכן אנחנו באמת שותפים למטרה הזאת, כדי שלכל ילד יהיה את המחשב בבית כדי שהוא יוכלל למוד לא רק בחינוך הפורמלי אלא גם בחינוך הבלתי פורמלי.

האם במשרד יש נתונים מבחינת מיפוי השטח לגבי ישובים - אני מניח שזה בעיקר רלוונטי לישובים הערבים בנגב, אבל זה לא רק - שבכלל אין בהם תשתיות אינטרנט ולחלקם אולי גם אין תשתית סלולרית כך שאפילו טלפון נייד לא יעזור כדי להתחבר מרחוק? יש לכם נתונים כאלה?

אין לנו נתונים אלה.

אנחנו גם הזמנו אתמשרד הדיגיטל והם לא הגיעו.

תודה רבה, מרים. אני רוצה למקד במחסור הזה של אמצעי קצה. בטח נשתף פעולה גם בנושאים אחרים עם המשרד.

יש אתנו את נציג המועצה של הכפרים הלא מוכרים בנגב? לא.

ד"ר שרף חסאן?

כן. אני כאן.

שמענו גם את מנכ"ל הוועד וגם את מר ראג'י מנסור. אולי תוכל בקיצור להוסיף דברים.

קודם כל אני רוצה לברך אותך, את הוועדה ואת הנוכחים על הדיון החשוב הזה. אני מסכים עם מה שאמר דוקטור עופר בכך שהחינוך הוא הרבה יותר מהדבר הטכנולוגי. אבל אני רוצה להגיד לך דוקטור עופר שגם החינוך לצערי הרב כשל בהכנת המורים ובהכנת הגורם האנושי גם עכשיו בעידן הקורונה. לצערי הרב אפילו מפמ"ר מחשבים אין בחינוך הערבי. מאז יצא המפמ"ר הקודם לפנסיה, עדיין התפקיד לא אויש. כוחות ההדרכה הקיימים, כדי להשקיע בהון האנושי הזה ולהכין את בתי הספר, גם זה לא קיים ולא חל שיפור מאז התחיל עידן הקורונה.

פה ושם יש קצת השקעה בתוכן דיגיטלי כי יש כל מיני שינויים אבל בגדול הפער עדיין אדיר בין מה שהוצא על החינוך היהודי לבין המוצא על החינוך הערבי גם בנושא הדיגיטלי.

הנושא של הנגב. אני מסכים עם לגבי רוב הנתונים ואלה כמעט אותם נתונים שיש לנו אבל בגדול התמונה אחרת. להערכתנו גם הנתונים שלנו יותר מעודכנים כי אנחנו בקשר עם השטח ובצורה אינטנסיבית והדוקה.

להערכתנו יותר ממחצית מהתלמידים הערבים לא היו מחוברים לתהליך הלמידה מרחוק. חסרים בחברה הערבית בלבד כ-140,000 מחשבים. צריך לקחת בחשבון שהנתונים בנגב, צריך לעשות ממש עבודת מיפוי שטח עמוק כדי לדעת את הנתונים ואנחנו עשינו כמה שיותר ויותר מכל המיפויים האחרים. כדי להבין את הבעייתיות, בישובים בנגב בלבד, ישובים בלתי מוכרים – 37 ישובים שיש בהם 26,000 תלמידים ובעוד ישובים בתהליכי תכנון יש עוד 25,000 תלמידים ואלה ישובים שאין בהם תשתיות חשמל, אינטרנט וכולי. סביר להניח שהתלמידים האלה, כל מיפוי שנעשה בשטח לא הגיע לתלמידים האלה בתקופת הקורונה. זה קצת משנה מבחינת הנתונים הקיימים.

הדבר האחרון. אנחנו בוועדת המעקב בקשר עם כל הגורמים בשטח, גם ועדי הורים, גם רשויות מקומיות, גם בתי ספר. שמחתי לשמוע על הנושא התקציבי שמר חלאילה הציג וגם דוקטור עופר אמר אבל בינתיים בשטח אין שום התקדמות. צריך לקחת בחשבון שהבעיה של המחשבים, הדבר הזה שהפך לכל כך חיוני, זה מתווסף לבעיות נוספות בחינוך הערבי. צריך לדעת שבחינוך הערבי עדיין לומדים בקרוואנים, עדיין בשנת 2020 נאלצנו לעתור לבית המשפט כדי לחבר בית ספר למים. צריך להבין את זה. על מה אנחנו מדברים? על חומרת המצב. מאז תקופת הקורונה תלמידים באחוזים גבוהים לא הגיעו לבתי הספר וגם מנהלים ומורים לא ששו לקבל אחריות ולשכנע את התלמידים להגיע לבתי הספר כי גם למנהלים ולמורים בהרבה בתי ספר בחברה הערבית אין הרבה משאבים וכלים. צריך לקחת בחשבון שלמשל בעיר כמו נצרת, בלא מעט בתי ספר, עדיין יש 40 תלמידים בכיתות. אז איך ילמדו?

זה חלק מההסבר. כדי להחזיר את התלמידים האלה לבתי הספר, צריך לבנות אמון. לצערנו הרב, מאז תקופת קורונה, לא קיבלנו אף מענה לאף מכתב ששלחנו. אנחנו מתחננים לדיאלוג עם משרד החינוך אנחנו מקבלים מענה רק כשיש בית משפט והתשובה היא רק לבית המשפט. המצב כרגע בחברה הערבית, אם המצב הוא כזה וממילא אין לימודים – כנראה שפתיחת שנת הלימודים בחברה הערבית, על סדר היום של כל מיני גורמים והישיבה המכרעת תהיה אחרי החג. החג מתחיל ביום שישי. הישיבה היא כנס של כל הגורמים המייצגים את חברה הערבית ויש סיכוי שעל סדר היום יהיו כל מיני אופציות. אם אנחנו לא רואים תוכניות אמיתיות, אם אנחנו לא רואים תשובה אמיתית, פתיחת שנת הלימודים היא בסימן שאלה גדול.

תודה. אני מקווה שהזעקה שלך נופלת על אוזן קשבת ותתקיים ישיבת עבודה בהקדם. אני מקווה שמשרד האוצר יתקדם די מהר עם התוכנית ששמענו עליה. בהחלט אני יכול להבין צעדי מחאה בהיעדר פתרונות לנושאים שעלו.

נציגת ועד ההורים הארצית, צופית גולן. תרצי להוסיף לדיון?

כן. אני רוצה להוסיף לדיון. המשבר הזה, כמו שכולנו הבנו, העמיד את מערכת החינוך ואת ההורים בפני אתגרים. בבסיס העמדה שלנו עומדת איזושהי תובנה שהגיע הזמן שמשרד החינוך ישנה את הטרמינולוגיה ויבין שהלמידה היא מהבית. לא למידה מרחוק מאיזה כוכב לכת אלא מהבית. ברגע שהיא מהבית, היא תלויה במשאבי הקצה של הבית, ברשת אינטרנט שיש לנו בבית, במכשירים שיש לנו בבית, בזמינות שלנו. הלמידה הזאת, כמו שהיא מבוצעת כרגע, מגדילה את הפערים הלימודיים בין האוכלוסיות השונות על רקע של סוציו אקונומי, על רקע של מקום מגורים. הכול.

מהנתונים של הלשכה המרכזית שיש לנו עולה תמונה מאוד עגומה לפיה ל-16 אחוזים ממשקי הבית אין להם מחשב ו-24 אחוזים ממשקי הבית, אין להם חיבור לאינטרנט. אנחנו מסתכלים כאן על החברה הערבית והתמונה היא עגומה וקשה הרבה יותר. 51 אחוזים ממשקי הבית שם, אין להם חיבור לאינטרנט ולרבים אין מכשירי קצה כפי שחודד לנו יותר ויותר במהלך הדיון הזה וכפי שגם עלה בזעקה שעלתה מהשטח. השתתפנו בדיון עם נציגי המגזר. מר רימון דיבר כאן על למידה כערך אבל בחלק מבתי הספר במגזר אין תשתית אינטרנט בתוך בית הספר, כך שאם המורים רוצים לבוא לבית הספר וללמד, אין להם את היכולת. מי שאחראי על זה, זה רק המשרד.

נתון נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת, שלדעתי הוא עלה כאן קודם לכן, זה שרק ל-15 אחוזים ממשקי הבית יש יותר ממחשב אחד באופן שתואם את מספר הילדים באותו בית. המשמעות, לפי המתווים הנוכחים שבהם כמה ילדים ישבו בבית, היא שמספר ילדים לא יכול לבצע למידה במקביל והרי הלמידה מתרחשת תמיד באותן שעות, בשעות הבוקר, לכל התלמידים. גם אם יש למשפחות מחשב וגם חיבור, גם זה לא תמיד מאפשר כי בתקופת הקורונה ראינו שהרבה פעמים ההורים נמצאים בבית והם משתמשים במחשב.

מהדוח של מרכז המחקר והמידע שהוצג לנו למדנו שיש פער על רקע סוציו אקונומי בין העשירון העליון לבין העשירון התחתון. אנחנו רק מגדילים כאן את הפער. אנחנו לא פוגעים כאן במורים כפי שניסה מר רימון לומר. חלילה. אנחנו זועקים על הכישלון של משרד החינוך. מערכת שהשקיעו בה מיליונים במשך 10 שנים. המורים לא קיבלו הכשרה, אין מכשירי קצה, יכלו לחשוב על זה מזמן.

שנת הלימודים הקרובה ממש בפתח ועל מנת שלא להגדיל את הפערים החברתיים והלימודיים שכבר נוצר, צריך לפעול עכשיו, לאשר תקציב, להגדיל תקציב, לרכוש מחשבים, לדאוג לתשתיות אינטרנט, לדאוג למכשירים מוזלים עבור משפחות שלא יכולות לרכוש יותר ממחשב אחד. צריך למצוא עכשיו פתרון עבור החברה הערבית שהקושי בה הוא לא רק שאין מכשירי קצה אלא גם אין אינטרנט. אם אנחנו עוסקים בפתרון, דיברו בקטנה על החברה החרדית שאמנם אין בה מחשבים ודיברו על כך שרוכשים להם טלפונים, יש שם בעיה נוספת. כל המערכת האינטרנטית, מרכזיות הטלפון שלהם קורסות. גם בזה צריך לטפל.

שמעתי על ההצעה של עופר ממשרד החינוך, ברצון הטוב של כל השותפים כאן, אבל – וזה אבל מאוד גדול – אני חייבת להדגיש כאן בשם כולנו, תתעוררו. שנת הלימודים כבר כאן. כל הרצון הטוב שבעולם לא יעזור אם לא יהיו מאחוריו מעשים, פעולות ממשיות כאן ועכשיו. תודה רבה.

תודה לך. הערות מאוד חשובות בנושא. מרכז השלטון המקומי, נועה בן אריה, היועצת המשפטית.

אני מתנצלת, אני ברכב.

בטח שמעת וראית שתמונת המצב מאוד קשה. מה אתם יכולים לתרום לקידום הנושא?

קודם כל, אני אקדים ואומר שמרכז השלטון המקומי מעורב בנושא הפערים שקיימים בתקשוב, במכשירי קצה וציוד קצה, לכל אורך הדרך וביתר שאת כמובן בעת הנוכחית, בתקופת הקורונה. המרכז גם היה חלק מהליך הדיוני בבית המשפט העליון שבו בעצם הוצגו באופן ברור גם לבית המשפט הפערים עליהם דובר וביתר שאת הפערים בחברה הערבית ובמגזר החרדי.

אני אקדים ואומר שאני חושבת שהתהליך הזה, כפי שהוצג כאן על ידי כל הנוגעים בדבר, כולל בתוכו לפחות ארבעה שלבים שצריכים להיעשות בצורה שהיא מאוד מאוד מהירה. אני חושבת שהראשון שבהם כמובן הוא ההכרה בצורך קבלת התקציב המתאים וכפי שאמרו כאן נציגי האוצר, וגם דוקטור עופר רימון, אנחנו בתהליך מאוד מתקדם בעניין הזה וגם השלטון המקומי שמעורב בתהליך הזה ומנסה לסייע בחלקו, בהחלט מודע למהירות התהליכית שהדברים מתבצעים, גם אם הדברים לא מתבצעים מספיק מהר ביחס למועד פתיחת שנת הלימודים. המגבלות ברורות וידועות לכולם.

הדבר השני הוא העניין של מיפוי הצרכים. כאן אני אבקש לשים דגש על שני אלמנטים. אם לפני משבר הקורונה אנחנו מיפינו צרכים של הצורך בציוד קצה לתלמידי, בעיקר אלה שידם אינה משגת, כיום, כפי שאמרה גם צופית, אנחנו מזהים פער נוסף והוא באמת הצורך בציוד קצה במספרים גבוהים יותר בכל בית אב. זה נתון שבהחלט משנה את המשוואה גם מבחינת הצורך במספר המחשבים או במספר ציודי הקצה שצריך והתאמת התוכניות והתקציב בהתאם, בעיקר לאור שנת הלימודים הצפויה לנו.

המיפוי הזה לא עובר רק דרך מחלקות רווחה אם כי אני בהחלט מסכימה עם מה שנאמר כאן, שמחלקות הרווחה, גם בנושא מחשב לכל ילד וגם בכלל בנושא חלוקת אמצעי קצה בתקופת הקורונה למשפחות מעוטות אמצעים, היה תהליך שחייב את שיתוף מחלקות הרווחה ואגפי הרווחה השונים ברשויות המקומיות אבל כעת אנחנו נדרשים למצב חדש שבו המיפוי נעשה לא רק ביחס למשפחות מעוטות יכולת כפי שהוגדרו עד כה, אלא ביחס למשפחות שבהן היכולת לשלם עבור רכישת מחשב נוסף היא גם נתון שצריך לבוא לידי ביטוי ככל שיהיה צורך ביותר משני תלמידים בבית ללימודים מרחוק באותו זמן, בהיעדר פתרון אחר.

אני אשלים ואומר נתון מאוד מאוד חשוב שחשוב להדגיש אותו מבחינת הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות מסייעות לכל אורך התקופה הזאת ולוקחות חלק לא מבוטל גם בשיח עם משרד החינוך ומשרד האוצר, אם כי זה ברור לכולם שהמחשב נועד לשמש את האמצעי הפדגוגי. הוא לא חלק מהקיום וההצטיידות של מוסד החינוך. יחד עם זאת, הנתון הזה לא ריפה את ידיה השלטון המקומי שבתקופת הקורונה, בהינתן שתוכנית מחשב לכל תלמיד - כפי שהוצגה כאן גם על ידי אורלי וגם על ידי בת חן – לא באה לטפל בפער הדיגיטלי הקיים. השלטון המקומי נרתם לגייס כמה שיותר תרומות, בין אם זה באמצעות מפעל הפיס, בין אם זה באמצעות חברות היי-טק, בין אם זה באמצעות ספקים שונים, בין אם זה באמצעות האצת תהליכי רכש דרך החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, כדי לספק מענה יותר מהיר, ויותר זמין לרכישת ציוד קצה גם בתקופה שקדמה וגם עתידית.

העניין הרביעי, אדוני היושב ראש, שחשוב לומר אותו. אחרי ששמענו את דוקטור רימון ואחרי ששמענו את מוחמד חלאילה ממשרד האוצר, חשוב לומר שהדבר הזה, גם אחרי שיאושרו כל התוכניות, באמת אכן מצריך זמן לתהליכי הצטיידות לכשעצמם. זאת אומרת, גם הנושא של התקשרויות של הרשויות המקומיות, גם הנושא של חלוקת האמצעים לבתי הספר, גם סיום המיפוי על ידי מנהלי בתי הספר ביחס לצורך האמיתי של כל תלמיד בבית הספר לציוד קצה.

כל אלה גם נמצאים בשיח וחשוב לומר את זה. אנחנו מנהלים שיח מאוד פורה ומאוד אינטנסיבי, גם עם משרד החינוך, גם עם משרד האוצר וגם עם משרד ראש הממשלה על מנת לראות כיצד לקצר תהליכים. ברגע שהתקציב יאושר, ברגע שהקולות הקוראים יפורסמו, ברגע שנוכל לצאת לדרך – אנחנו מחפשים את כל הדרכים לקצר תהליכי התקשרויות, לקצר תהליכי רכש כדי לספק מענה לפער הזה עוד לפני תחילת שנת הלימודים ולכל המאוחר בתום הרבעון הראשון של שנת הלימודים כאשר בתקופת הביניים, עד להשלמת כל הרכש וחלוקת כל הציוד המתבקש, אנחנו נצטרך לייצר חלופות פתרון. חלופות פתרון יהיו בהחלט באמצעות איגום של ציוד למספר תלמידים, הסתייעות בכיתות לימוד לצורך לימוד של תלמידים שאין להם מספיק ציוד קצה בבתים שלהם וגם, ובעיקר, באמצעות מתן האוטונומיה ומתן הגמישות התפעולית להפעלת כיתות הלימוד בבתי הספר ברשויות עצמן בהתאם ליכולת הקליטה והתפוסה של מספר התלמידים בחלל למידה כדי לאפשר לכמה שיותר תלמידים בפריסה מאוד רחבה ברחבי הארץ לקבל פתרון לציוד הקצה כאשר אין להם את הפתרון הזה בבית.

בהקשר הזה, השלטון המקומי פנה - ואף מקבל את ברכתו של שר החינוך שמשתף עם זה פעולה – לאפשר את כל הגמישות התפעולית לרשויות המקומיות, לראות כיצד אנחנו מסייעים במציאת פתרונות בחללי למידה משותפים תוך שמירה כמובן על הכללים של משרד הבריאות, כדי לפתור את הבעיה באופן זמני לתלמידים שחסר להם.

לצד זה כמובן שאנחנו פונים גם לגיוס תרומות. רשויות מקומיות מגייסות תרומות. מפעל הפיס מסייע בעניין הזה וכמובן תוכנית מחשב לכל ילד.

אני חושבת שכל הדברים האלה ביחד, בהתייחס לכל ארבעת ראשי הנושאים שצריך לטפל בהם באופן מיידי וביחד, בו זמנית, עשויים לצמצם את הפערים הללו בטווח זמנים - כפי שזה נראה לנו – של מספר חודשים לתוך שנת הלימודים עם מציאת פתרונות ביניים לעת הנוכחית.

אני אסיים ואומר שלכולנו ברור שהתקופה הזאת תפסה את כולנו לא מוכנים מספיק ובהקשר הזה בעת הנוכחית אנחנו יכולים רק לנסות ולצמצם כמה שיותר מהר את הפערים אבל לא ניתן לגשר על כולם במהירות הנדרשת. אולי צריך לקחת גם את הנתון הזה בחשבון. הדבר הזה אולי נכון, כפי שנמסר כאן, במגזר הערבי אבל הוא נכון גם ברשויות מקומיות רבות אחרות בהן יש פריפריה חברתית ובכל המקומות האלה אנחנו מנסים גם בעת הנוכחית לגשר על הפערים בכל האמצעים שעומדים לרשותנו, גם אם הם נתפסים בעיני הוועדה הנכבדה כמוגבלים מדי או לא מספקים. תודה.

תודה. הערות חשובות וגם נימה יותר אופטימית מכפי שהייתה בדיון. נקווה שזה יהיה הכיוון.

עורך דין הרן רייכמן מהקליניקה המשפטית באוניברסיטת חיפה.

שלום. ישראל מובילה בעולם בפערים על רקע סוציו אקונומי ועל רקע לאומי, בין יהודים לערבים, ועל רקע סוציו אקונומי לפי נתוני פיזה האחרונים ההזנחה היא ארוכה ורבת שנים.

ברור מהדברים שנאמרו לפני שה-140,000, זה לא המספר. זה לא קרוב להיות המספר. אני חושב שבחברה היהודית יש מספר דומה. זה לא מתקרב באחוזים לחברה הערבית אבל מכיוון שמספר הילדים גדול יש מחסור שלא קיבל התייחסות. גם בחברה הערבית, בהתייחס לכך שיש משפחות מרובות ילדים, המספרים להערכתנו הם הרבה יותר גדולים.

לצד זה גם חשוב לומר שאוכלוסייה כמו מזרח ירושלים שלא קיבלה כאן ביטוי ואני לא בטוח שנספרה, שם הצפיפות של בתי הספר ותשתיות האינטרנט בתוך בתי הספר הן בלתי נסבלות. היא לא קיבלה התייחסות והמצב שם קטסטרופלי.

אוכלוסייה נוספת שלא קיבלה התייחסות ולא ברור לי שהיא בכלל נספרת, זאת אוכלוסיית מבקשי המקלט שזה עוד מעל 10,000 תלמידים. שם יש פחות מחמישה אחוזים מחשבים וגישה לאינטרנט והיא חייבת לקבל התייחסות. שם קשה לתת פתרונות כי יש צפיפות.

אני שמעתי היום את מנכ"ל משרד החינוך היוצא מדבר על כ-2,000 בתי ספר שבכלל לא ערוכים לכל לימוד מתוקשב, אין מערכות בתוך בתי הספר עצמם וכל הפתרונות האלה חסרים וההיערכות רחוקה מלספק. לכן, גם ההיערכות היא הרבה יותר דחופה לאור הפערים הקיימים. אני מודה ששמעתי את המספר ש-60 מתוך 400 יקבלו מחשבים, אוזניי סמרו. זאת לא תחושת דחיפות. גם כשמסבירים שזאת לא דרך הלימוד וחשוב הגורם האנושי, זה מאוד מאוד נחמד אבל אי אפשר לאפשר את הגדלת הפערים באוכלוסיות מוחלשות והמדינה צריכה לצאת מכליה ולעשות מאמץ יתר כדי לסגור את הפערים כמה שיותר מהר ולא לסמוך על כמה שהמורים נהדרים, עם כל כמה שהמורים נהדרים. זה מטריד כי אין תחושת דחיפות לאורך שנים ואין תחושת דחיפות מספקת עכשיו.

שוב אני אומר, המספרים כאן הרבה יותר גדולים והמדינה צריכה להיערך כבר עכשיו לנתונים הרבה יותר גדולים.

מה ההערכה שלכם לגבי המספרים הכוללים של כלל התלמידים בישראל?

זה לא אחראי מצדי לומר את המספרים אבל אם לוקחים את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואת מספר המשפחות עם שני ילדים ומעלה, ואת מעט המשפחות עם יותר ממחשב אחד, גם אם נוציא את החברה החרדית, אני חושב שהמספר הוא לפחות כפול, אם לא יותר, של אלה שאין להם פתרון. אני מעריך שהוא הרבה יותר אבל לצערי עת היינו בבית המשפט, אחד הדברים שביקשו היה לאסוף נתונים. בעיניי זה פשוט מדהים שעד היום משרד החינוך לא יודע נתונים. כל מנהל בית ספר היה מזמן צריך לתת תשובה ומנהלי בתי הספר יודעים מי הילדים שאין להם אצלם פתרון, שיודעים שיש לילד הזה אח ואין לו פתרון. זה היה מביא לנתונים קיימים של משרד החינוך וצריך לעשות ריצ'ינג אאוט, זה לא היה מסובך והיו חודשים על חודשים לעשות את זה, שלא לדבר על כך שבתוכנית התקשוב הלאומית ובתוכנית ההכנה לחירום יש דרישות של שנים על גבי שנים לאסוף את הנתונים. יש תרגיל חירום שנתי כל שנה, במסגרתו מנהלים צריכים למסור כמה תלמידים בתוך המערכת. הנתונים האלה היו צריכים להיות כבר שנים וגם העובדה שבמצב הזה עדיין אין נתונים שאומרים לכמה ילדים בבית ספר, פר בית ספר, חסר. ועדת המעקב עשתה עבודה מדהימה לגבי הישובים הערביים.

אלה מספרים חסרים ותפקיד המערכת היה לדעת את הנתונים עצמם. גם אם אני רואה שיש התגייסות יפה של משרד האוצר היום, ההתגייסות מתייחסת לנתונים חסרים. ברור שהמספרים עליהם מדובר עכשיו לא יספיקו וצריך לדעת אותם כמה שיותר מהר.

תודה רבה. הנתונים שקיבלנו במשרד החינוך באמת היו חסר נתון לגבי המחסור באוכלוסייה היהודית הכללית, ללא האוכלוסייה החרדית. הנתונים שקיבלנו התייחסו רק לאוכלוסייה החרדית.

אם נמצאת אתנו נציגת משרד העבודה והרווחה, היא תהיה הדוברת האחרונה. איתנה ברמן.

כן. אני כאן.

תודה שהיית אתנו לאורך הדיון.

אני חייבת לדבר על ההשפעה של המצב הזה על המשפחות ועל הילדים. המצב הזה העמיק והרחיב את הפערים החברתיים, בעיקר בקרב משפחות עניות שהן כ-20 אחוזים מתושבי המדינה ולאור מצב הקורונה אתם יודעים שיש קפיצה אדירה בפניות לרווחה. עוני הוא הפרה של זכויות אדם. הוא בעצם מתקיים בשלושה מעגלים שנוגעים ישירות בילדים שאין להם מחשבים.

המחסור הראשון הוא מחסור חומרי, כולל גם אוכל ותזונה. המחסור שמקיף אותו זה המחסור בהזדמנויות חברתיות, זכות לתעסוקה, דיור, רווחה, בריאות וחינוך. המעגל השלישי שמקיף אותו זה מחסור בחוויה של ערך חברתי, ההון הסימבולי, איך אנחנו תופסים את הבן אדם או את הילד על ידי החברה.

היעדר מחשב נוגע בשלושת המעגלים האלה כשזה בעיקר בולט בפריפריה, וכפי שציינתם – בחברה הערבית, הבדואית והחרדית. היעדר מחשב לילד חוסם את ההזדמנות שלו ללמידה ומביא לנשירה סמויה, מביא לנשירה גלויה ותחשבו גם על עוד 20 אחוזים ילדים שיש להם קשיי קשב וריכוז וקשיי למידה. ילד ששלושה או ארבעה חודשים לא למד, יש לו קשיי למידה וקשיים נוספים, איך מצפים ממנו ב-1 בספטמבר התיישב על הכיסא או על ה-זום או על כל דבר אחר ולהמשיך כאילו לא קרה כלום?

מבחינת המגע של הערך החברתי, ההון הסימבולי, בואו נבין את המשמעות של ילד שלא היה ב-זום. הילדים למדו, היו אולי אירועים חברתיים, אולי כל ילד דיבר על כל מיני דברים שקרו לו אבל הילד הזה, הערבי, החרדי, הבדואי, לא היה חלק מזה. עושים להם הדרה. לא רק העוני, עוני והדרה, מדירים אותם גם חברתית. זאת אומרת, הם נשארים בשולי החברה, הם לא יודעים על מה מדובר שם, הם לא חלק מקבוצת הילדים והם לא שם. אי קבלת המחשב יכול ליצור סכנה או הזדמנות. בעצם המצב הזה שילדים לא קיבלו מחשבים יצר מה שנקרא אפקט הפרפר. זאת אומרת, למידה מרחוק, לא דאגו למחשבים, רצו למשרד הרווחה, מאות ואלפי משפחות. משרד הרווחה ניסה להתארגן, המנכ"ל, דוקטור אביגדור קפלן, בעזרת קרן רש"י והג'וינט ארגן מיליון שקלים, חולקו במיליון השקלים האלה כ-400 מחשבים אבל זה לא מספיק. זה לא בתחום שלנו וחייבים להיאבק בזה.

במשרד הרווחה יש תוכנית שנקראת תוכנית מפ"ה, שאלה משפחות פוגשות הזדמנות. זאת ממש תוכנית פורצת דרך שמדברת על מחויבות של המשרד לשנות את המצב של המשפחות העניות. זה בהובלה של אגף משפחות, ילדים ונוער בקהילה ועלתה תמונה ממש קשה. דרך אגב, 60 אחוזים מהמשפחות בעוני, חלקן הן משפחות חד הוריות שיש להן עוד קשיים.

כולנו כאן צריכים להתגייס כי הילד נמצא בסיכון ובסכנה מבחינה אישית, מבחינה חברתית ומבחינת הסיכוי שלו להתקדם כי איך הוא יתקדם אחר כך הלאה? אנחנו סוגרים לו את כל התהליך החברתי שלו, לא נותנים לו הזדמנות ללמוד ופוגעים בהזדמנויות החברתיות והאישיות שלו.

50 מיליון שקלים, זה לא הרבה. אני בטוחה שהוועדה הזאת תעמוד על כך ותסגור את זה חזק חזק כדי שכל הילדים יקבלו את המחשבים, כולל כל התפעולים וכל מה שדיברתם עליו בתחום של האינטרנט וכל שאר המשאבים. אנחנו חייבים את זה לילדים, אלה הילדים שלנו, של כולנו.

בהחלט. תודה רבה על הדברים שיש בהם נימה מסכמת.

אני רוצה לסכם את הדיון וקודם כל להביע את המחאה של הוועדה על כך שלמרות הצורך לספק אמצעי קצה ליותר מ-100,000 תלמידים במערכת החינוך שלא יכלו ללמוד מרחוק, למרות שהצורך הזה עלה עוד בתחילת המשבר, עד היום הנושא הזה לא נפתר והתלמידים משלמים מחיר פדגוגי וחברתי מאוד קשה.

הוועדה מביעה דאגה גדולה מכך שכנראה גם ב-1 בספטמבר כ-150,000-140,000 תלמידים יוותרו בלי אמצעי קצה שיאפשרו להם להתחבר באופן מלא למערכת החינוך.

אמנם הוועדה רשמה לפניה את הצהרת נציג משרד האוצר על הקצאת כ-400 מיליון שקלים לרכישת אמצעי קצה וכן כחצי מיליארד שקלים כדי לחזק את מערכת התקשוב בתוך בתי הספר, אבל הוועדה קוראת להליך אישור התקציב והעברתו למימוש היעדים אכן יהיה הליך מהיר ויתקיים בימים ובשבועות הקרובים כדי שהתלמידים יוכלו לקבל את אמצעי הקצה בהקדם האפשרי עוד בספטמבר.

בהמשך להערות שעלו בדיון. ביקשנו פילוח של חלוקת המחשבים בתוכנית מחשב לכל ילד לרבות על בסיס יישובי ועל בסיס לאומי ואם יש תוכניות עתידיות לשנתיים הקרובות של התוכנית.

הוועדה גם מפנה תשומת לב המשרד לאוכלוסיות שאולי לא נלקחו בחשבון עד כה כמו אוכלוסיית מבקשי המקלט וגם היעדר נתונים לגבי האוכלוסייה הכללית בנוסף לנתונים לגבי האוכלוסייה הערבית והחרדית.

שוב, אני חושב שכולם יכולים לחוש את הדאגה, את המחאה ואת הכעס שעלה בדיון. זה משקף את חומרת המצב. הקריאה שלנו, הן למשרד החינוך והן למשרד האוצר, היא לפעול באופן מיידי - מה שהיה אמור להיות קודם לכן, בחודשים האחרונים - כך שיתאפשר לכלל התלמידים להיות מחוברים דרך אמצעי קצה למערכת החינוך מרחוק. חינוך מרחוק, אם זו האופציה שנבחרה על ידי משרד החינוך, היא זכות לכולם כי אחרת יותר מ-150,000 תלמידים יישארו רחוק מלמידה ולא ילמדו מרחוק.

אני שוב מביע את הדאגה מתמונת המצב ששמענו כיום, את הצורך בטיפול דחוף של משרדי הממשלה בנושא הזה שכן אי אפשר לסבול פגיעה נוספת באותם תלמידים לאחר חודשים רבים שהם לא יכלו ללמוד מרחוק.

אני נועל את הישיבה. תודה רבה לכולם וסליחה למשתתפים ב-זום שלא יכולתי לשמוע אותם. נקוה שהם יהיו אתנו גם בדיונים עתידיים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:06.