פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 29
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ט בתמוז התש"ף (21 ביולי 2020), שעה 12:00

הגזירות הקשות המאיימות על סגירת תכנית "מיתרים" - חינוך משלב דתיים חילוניים

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
תהלה פרידמן – מ"מ היו"ר
קטי קטרין שטרית

השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון
שר התרבות והספורט חילי טרופר
מיכאל מרדכי ביטון
_
השר במשרד הביטחון

יובל אוליבסטון - מנהל אגף א' מקצועות המורשת, משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

מיכאל מלכיאור
_
חבר כנסת לשעבר

אודליה שינדורף - סגן יו״ר הנהגת הארצית, הנהגת ההורים הארצית

מויש לוי - סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, עיריות ומועצות מקומיות

רנית בודאי-היימן - מנכ"לית מיתרים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אתי בן-שמחון


הגזירות הקשות המאיימות על סגירת תכנית "מיתרים" - חינוך משלב דתיים חילוניים

צהריים טובים לכולם, גם לחברת הכנסת שאתנו, ולכל מי שנמצא אתנו בזום. אני שמח שהדיון הזה מעורר רצון של אנשים נכבדים ביותר. נמצאים אתנו גם השר ממשרד הביטחון, חבר הכנסת מיכאל ביטון, וגם שר החינוך התרבות והספורט, חילי טרופר. לפני כן, אני אגיד שקיבלנו פניות רבות, גם באופן כללי, על האתגרים של החינוך המשלב, וגם ספציפית, בפערים התקציביים שהתגלו בתקופה האחרונה. אני חושב שהדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לעשות בדיון הזה, כמו שאנחנו מנסים לעשות בדיונים רבים – זה לנסות להבין מה הבעיה הנקודתית, ואיך פותרים אותה. אבל גם להסתכל בפרספקטיבה רחבה, ולראות איך המדינה מתייחסת לאפיק של החינוך המשלב.

השר מיכאל ביטון, ביקשת את זכות הדיבור. בבקשה. אני שמח לארח אותך בוועדה. ברוך הבא לוועדת חינוך, שמעתי שהנושא הזה קרוב לליבך.

שלום ליושב-ראש ועדת החינוך, מר שפע, ידיד, חברי, קודם כל, אני מברך אותך. זה תענוג גדול לראות אותך שם יושב בתפקיד ובמשימה הדחופה והחשובה. נועדת לכך. גדלת לכך. הבאת את המטען המקצועי והאישי, ויש מה לעשות בעולם שוויון ההזדמנויות בחינוך, ותיקון החינוך.

תבוא כל יום....

על כך נדבר גם בימים אחרים. אני יודע שאתה פועל גם בסוגיית תשלומי הורים, ועוד דברים. אבל היום, זה יום דרמטי לתחום חשוב ביותר לחברה הישראלית. אולי אחת הבשורות המשמעותיות ביותר לאפשרות של חיים משותפים בדורות הבאים בישראל. במה הדברים אמורים – הזרם המשלב. נמצאים שם, ובזום, גם מנכ"לית עמותת "מיתרים", רנית, שאני מכיר עשרות שנים. התחום של הזרם המשלב, הוא בהובלה של גופים רבים, של "מיתרים", של כפר אדומים, מראשוני בתי-הספר המשלבים. "קשת" בירושלים, ועוד, אפילו בירוחם פתחנו מסגרת משלבת בגנים, וביסודי, אבל אני אדבר על כך עוד רגע.

אני רוצה להגיד קודם כל, דבר אחד - מה זה זרם משלב? זרם משלב, זאת הכרה שהחינוך הממלכתי, יכול להיות טוב ורלבנטי לכל ילד - דתי, מסורתי, וחילוני. אנחנו תמיד מדברים על הדתי והחילוני שצריכים להיפגש. אבל המסורתי – הוא גשר, והוא חלק מהפתרון בזרם המשלב. יש גל, בעשרות השנים האחרונות של דרישה של הורים, ומנהיגי חינוך, שטוען ואומר – הגיע הזמן ללמוד ביחד. הגיע הזמן לחיות ביחד. הערובה לחיים משותפים. הערובה לקהילות משותפות. הערובה לכך שלא יהיה מתח בין דתיים לחילונים – זאת הזכות היסודית של ילד והורה מגיל אפס, לחיות בקהילות משותפות, ובבתי-ספר משותפים – להם אנחנו קראנו הזרם המשלב.

אלא מה. אנחנו יודעים שבישראל התקבע הסיפור של זרמים. יש גב חזק מאוד לזרם החינוך הממלכתי דתי - החמ"ד. יש לו גב, יש לו מעמד, ויש לו חקיקה, ויש לו מוסדות בתוך משרד החינוך, והוא מגובה היטב. אותו דבר, הזרם של החינוך העצמאי. אותו דבר, הזרם של החינוך "אל המעיין", ואותו דבר, הזרם של החינוך ההתיישבותי שמעוגן בחוקי משרד החינוך. זרם אחד לא מעוגן מספיק טוב, ולא מוגן – זה הזרם הממלכתי. וזרם צעיר שהוא בן שלו – זה הזרם המשלב. השאלה, מי הגב של הזרם המשלב בישראל? התשובה חייבת להיות – כולנו. כי האהדה לאפשרות שילדים ילמדו יחד מגן ועד י"ב, היא באה מכל המפלגות. היא רלבנטית לבן-אדם שמצביע ליכוד, ומצביע כחול לבן, ומצביע עבודה, ומצביע ישראל ביתנו, ומצביע ימינה, וכן הלאה, וכן הלאה.

רוב תושבי ישראל, רוצים ומאמינים בחיים משותפים, בטוב משותף. אבל אידיאולוגיה ורעיונות זה דבר טוב, בסוף, צריך גב, גב כלכלי. מוסדות וזרמים, לא התקיימו בלי שידאגו לתקצב אותם באופן ראוי. בלי שבכנסת יהיה להם לובי. לכן, אני מפציר גם בך, יושב-ראש הוועדה. גם בכלל חברי הכנסת ששומעים אותי. כלל סיעות הבית - להתאחד ולהתלכד. לוודא שהזרם המשלב מתוקצב כראוי, מוגן כראוי, וצומח ומקבל את תמיכתנו ואהדתנו.

אני רוצה להגיד לך שבירוחם, החזקנו בתי-ספר קטנים - בערך 300, 400 בכל מקום. אי אפשר לקיים בתי-ספר קטנים - לא מבחינה כלכלית, לא מבחינת מגמות. בכל מקום שחיברנו בין דתיים, מסורתיים וחילונים, בירוחם, ברובוטיקה, ברחפנים, בגנים שפתחנו בזרם המשלב, בבית-ספר ניסויי מונטסורי, שפתחנו, שיש בו דתיים וחילוניים – כל מקום שעשינו את זה, זאת ברכה. ברכה מעשית, ברכה חינוכית, ברכה כלכלית, ואפשרות חדשה לטוב משותף וחיים משותפים בישראל.

אני רוצה ממש לעודד אותך, היושב-ראש, שזאת לא תהיה הפגישה האחרונה סביב הזרם המשלב. שתצא לסיור בשטח לראות את בתי-הספר והגנים המדהימים של "מיתרים", של ירוחם, של כפר אדומים, של "קשת" ועוד, ועוד. בטח חילי יוסיף גם את העשייה שלא בתחום הזה. זה תן גב, ותן תקציב, ותדרוש מעמד משמעותי. אם היה לי חלום או חזון, זה בסוף אמור להיות הזרם הגדול והמרכזי בישראל, כי הוא ההבטחה לאחדות ולחיים משותפים במדינה.

תודה רבה לך, השר מיכאל ביטון. כרגיל, דברים נכוחים וחשובים.

נמצאת פה תהלה פרידמן, היא תיכף תדבר. אני מקווה שאנחנו מצליחים "לדגמן" את התפיסה הזאת ואת היכולת לשלב. תודה רבה, מיכאל.

אני רוצה לפנות לשר התרבות והספורט, חילי טרופר. בבקשה.

שלום לכם. קודם כל, כל הכבוד על היוזמה. לתהלה, וכל השותפים. רנית - מ"מיתרים", שגית, וכל מי ששותף ואני לא רואה כחלק מהדבר הזה. יש מעט דברים שמסוגלים לגייס את כולם בצורה כזו, וזה הסיפור של החינוך המשלב. מי שרק יקרא את כותרות העיתונים, יחשוב שבארץ כולם שונאים את כולם.

אבל, לשמחתי, הגוף שמצליח להזכיר לכולנו, שבעצם, רוב הישראלים רוצים לחיות ביחד, לא בלי לבטל את המחלוקות, כן, יש הרבה מחלוקות וכאבים ולהביא את כולם לשולחן. אבל עדיין, תמיד לבחור לחיות ביחד, זה הסיפור הזה של החינוך המשלב. "מיתרים" כאופרטורים של הדבר הזה. גילוי נאות – גם אני שולח את הילדים שלי לחינוך המשלב, ואני רואה כמה זו מתנה נפלאה, והיא באמת סיפור של סדרי עדיפויות. אני חושב שהחברה הישראלית, הרוב הישראלי שרוצים לספר סיפור של חיים ביחד למרות הכול, צריכים לתעדף את הדבר הזה. להגיד – זה כל כך חשוב לי, ככה אני רוצה להעמיד מודל של חינוך – בטח לא כולם חייבים לבחור בו, לא מתאים לכולם. אבל כאמירה ערכית זה חשוב לי, ולכן, המשמעות היא לפעמים להעביר עוד כמה שעות בתוך בתי-הספר. לאפשר להם להיכנס לכל מיני מקומות, שלפעמים סוגרים בפניהם את הדלת.

לכן, אני ראיתי כזה ערך לבוא. כולנו מחזיקים בתפיסות הגדולות. יודעים לשנן את המלים הגדולות של אחדות ואהבת ישראל וכלל ישראל. קשה למצוא מקומות שזה מתורגם בצורה כל כך מדויקת כמו החינוך המשותף. לחשוב שילדים ממגזרים שונים - - -

סליחה, לא שומעים אותך.

לצערנו, לא שמענו אותך בחצי דקה האחרונה בערך.

אז רק אני אגיד שוב. בגלל שכך נראית אחדות בפרקטיקה שלכם, ולא רק בכותרות, אני רתום לגמרי. גם בפרקטיקות של הדבר הזה, שניתנו עוד כמה שעות שיעזרו להם לפתוח דלתות שנסגרות. כל הדברים האלה, כך זה נראה בפרקטיקה, אבל גם בתפיסה. מיכאל, אני, וכולם רתומים לעניין הזה. כל הכבוד רם. תרגיש חופשי לגייס אותנו. כל הכבוד למי שעושה את זה ביום יום. שיהיה הרבה בהצלחה.

תודה רבה לשר טרופר על הנכונות, והנוכחות, ואל חשש – גם לזה, אני אגייס אותך ואתכם. תודה רבה.

בוקר טוב, מצטרפת לתודות כולם. אני ארצה להציג את הסוגיות הספציפיות שעליהן בעצם אנחנו רוצים לקבל תשובה ממשרד החינוך, שאני מקווה שיש לנו פה את האנשים הרלוונטיים.

יש לנו הרבה אנשים. צריך לומר שיש לנו הרבה מאוד נוכחים בזום. אנחנו אחריך נעבור לזום.

אני מבקשת לומר משהו בענייני דיומא, מאחר וראש חודש אב. כשחז"ל אמרו לנו, שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, הם לא התכוונו לומר איזו קלישאה יפה כזו על ערכים – הם התכוונו לתאר מציאות היסטורית פשוטה. המציאות ההיסטורית הייתה, שהעם היהודי היה מחולק לכיתות וקבוצות, והשקיע את כל האנרגיה שלו בקטטה האינסופית הפנימית, ובאמת, לא נותרו לו משאבים – משאבי כוח ומשאבים אחרים בשביל המלחמה החיצונית. בזאת הוא קרס, וכך הגיע החורבן.

מאיר אריאל – זכותו תגן עלינו, אומר: אדם צועק אין מה שאין לו, מה שחסר לו. לא חסר לו, לא צועק. יהודים שאומרים פעמיים ביום – "שמע ישראל ה' אלוקינו, ה' אחד", כנראה, שבגלל שבקטע הזה של להיות אחד, זה לא - - - שלנו. אנחנו צועקים את מה שאין לנו. האחדות זו החולשה שלנו מאז ומעולם. במובן הזה, רשת "מיתרים", בתי-הספר המשלבים, באמת הולכים נגד הזרם. בתוך עולם שעסוק בקטטה פנימית ובמאבקים של דתיים וחילונים, ושל כולם, יש פה איזה ניסיון לבשורה אחרת מהשלב הראשון מכיתה א'.

אני, בגילוי נאות, לא שולחת לבתי-הספר המשלבים - - - הממלכתי דתי, ועדיין אני שותפה לתקווה של מיכאל, שזה יהיה הזרם הגדול בישראל. עכשיו, כדי שזה יקרה, ולפני החזון הגדול, ולפני שנצליח להפוך את זה לזרם כמו שהוא בוצע כבר מהשלב של חוק החינוך המשלב, שהעביר חבר הכנסת לשעבר הרב מיכאל מלכיאור, ובאמת, צריך לומר תודה רבה, למי שהניח את היסודות לכל המפעל הגדול הזה. אז כדי לפחות לא להזיק להמשך ההתפתחות, עומדות בפנינו ארבע סוגיות, שעליהן אני ארצה שמשרד החינוך התייחס.

דבר ראשון, כרגע, משרד החינוך הודיע על אי הכרה בבתי-ספר משלבים חדשים. בשנים האחרונות, הזרם הזה צומח בסדר גודל של 10% בשנה, שלושה, ארבעה בתי-ספר בשנה. לקראת השנה הבאה, משרד החינוך לא מוכן, לא אוהב לאפשר לבתי-ספר להצטרף. אני רוצה להבין מה פשר המדיניות החדשה. למה? מי החליט ומדוע?

הסוגיה השנייה – בתי-הספר התיכוניים המשלבים, זכאים – כמו בתי-הספר של הילדים שלי בחמ"ד, לארבע שעות שבועיות לתגבור לימודי יהדות. כרגע, הודיעו על קיצוץ של הדבר הזה. המשמעות של הקיצוץ היא, שהצטרכו לבחור, או לימודי חול, או לימודי יהדות – למה? כל הרעיון של בתי-ספר משלבים זה היהודית והדמוקרטית בדיבור אחד. העלות התקציבית של הדבר הזה היא 1.5 מיליון שקל, במונחי תקציב מדינה זה מעט מאוד. אנחנו מכאן מבקשים לקרוא, ולא רק מכאן, גם בדרישות התקציביות שלנו, לפחות אני, בדרישות התקציביות שאני דוחפת שייכנסו למפלגה, אני הנחתי את זה על השולחן, אני מניחה שיש נוספים. כמו שראיתם, מפלגת כחול לבן, מאוד מחויבת לנושא הזה.

הסוגיה השלישית – כל בית-ספר אמור לקבל ליווי פדגוגי של רשת "מיתרים", רכז, מישהו שילווה את הדבר הזה, בגלל שזה לא משהו שמשרד החינוך נותן. זו השקעה – זאת אומרת, מה שהמדינה נתנה - 17 אלף שקל בשנה. רשת "מיתרים", גייסה גיוס פילנתרופי, כדי לממן את העלות האמיתית. כרגע, גם ה-17 אלף בשנה לבית-ספר בסימן שאלה. שוב, זה כספים קטנים עם משמעות חברתית גדולה. גם על זה, אנחנו רוצים לבדוק מה קורה. זה בסך הכול 49 בתי-ספר. אנחנו מדברים על משהו כמו 800 אלף שקל לליווי הפדגוגי. זה כספים גדולים בעולם פילנתרופי, אבל במונחים של מדינה, זה לא כספים גדולים.

אני רוצה להבין, למה לא מקבלים בתי-ספר חדשים לרשת, לא מאפשרים. למה חסכו את הליווי הפדגוגי. ולמה לא נותנים את הארבע שעות שבועיות. אני קיבלתי בימים האחרונים, הייתי בשיחות עם בית-ספר בצור הדסה, בית-ספר בתל-אביב. כל בית-ספר כזה, יש לו גם סל סוגיות ספציפיות. אבל כאן אנחנו מתייחסים לתמונה הרחבה הכוללת. אני הייתי שמחה לשמוע מאנשי משרד החינוך. אני מקווה שהם שותפים לאמירה הערכית שלנו, שזה דבר שהוא מבחינה ערכית הוא תרופה לחולי הקשה ביותר של החברה הישראלית. אני רוצה לדעת למה מונעים תרופה מחולה.

תודה רבה.

אני מבקש להגיד. אני לא יודע, אתה בן 35, כך אני חושב, אולי קצת יותר.

זה גילי המדויק.

אני בן 50. אנחנו יושבים על כתפי ענקים. הענקים אתנו בזום, והכרת הטוב, והידיעה שדברים נולדים קודם. יש לנו איזו חובה להמשכיות. אני ממש רוצה להודות לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור, שהוביל את החקיקה. בזמנו, גם אסתרינה טרטמן סייעה לו. אחר כך, גם שי פירון גיבה את הרעיונות האלה. גם עמרם מצנע. יש ענקים שלפנינו, ובתפקידך, בכיסא שלך, זו חובתנו להמשיך את המעשה שלהם ביתר שאת, ממש, לגבש יחד תכנית האצה לזרם המשלב. אז הכרת הטוב והחובה שלנו להמשכיות, זה דבר משמעותי שרציתי להדגיש אותו.

צודק. אני מתחבר מאוד. גם כמובן, מיכאל מלכיאור, יקבל את זכות הדיבור.

אמרתי אפרופו הכרת הטוב, משום מה, אני לוקח את זה עליי. לא מופיע לי פה בעצם, אבל עכשיו נזכרנו תוך כדי, שחברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד, שאמנם נמצאת בבידוד, היא יזמה את הדיון. יישר כוח גדול. אז הנה, המשך הכרת הטוב. בבקשה.

אני מצטערת שאני מלחיצה, כי אני עולה עוד מעט לשידור על נושא חשוב לא פחות, גם תכנית "קרב" שעומדת להיסגר, ומכתבי פיטורין עומדים להישלח ל-3,800 עובדי קרן "קרב". כרגע, אנחנו מטפלים בנושא הזה מול משרד החינוך ומול משרד האוצר. אז אני אמורה לעלות לשידור.

מאוד חשוב לי נושא "מיתרים". מתוך הנחה שהכול בעצם מתחיל בחינוך. אז חינוך משלב, כפי שהוא נקרא – משלב בין דתיים, חילוניים ומסורתיים. ויוצר עבורם תשתית שהיא תרבותית משותפת. אגיד לכם, אנחנו כל הזמן מדברים על שיסויים בחברה הישראלית, ועל כמה שיש הפרדה בין חינוך ממלכתי, לחינוך ממלכתי דתי וכו'. בא פרויקט כל כך אדיר, שהוא גם חוקק על ידי חוק. יש חוק בנושא הזה. אז אנחנו לא רוצים להיות מי שעובר על העבירה, ולמחוק את החוק הזה, כאילו הוא לא היה. כי ישבו מ-2001 – אתם ציינתם את הרב מלכיאור. אנחנו מדברים אתכם מ-2001, שבעצם הוקמה הרשת הזו שנקראת "מיתרים". היא נועדה בהתחלה לתמוך בתיכונים, כי שם השיח היה מאוד חשוב. אבל כמי שהתחילה כמורה, דווקא הייתי אמורה להיות מורה לבתי-הספר התיכוניים, אבל בגלל השרות הצבאי שלי ששירתתי בדימונה, ולא הייתה ברירה, אמרו – חסרה מורה בבית-ספר יסודי, את תהיי שם. בהתחלה לא הבנתי, אבל כל כך שמחתי. כי צחוק הגורל – אני חושבת שכלל שיורדים בגילאים, כך החינוך הוא יותר משמעותי. כך כעובד הוראה, הוא יותר משמעותי.

לצערנו הרב, גם מיכאל ביטון, וגם אני – שנינו נמצאים בבידוד, כתוצאה מוועדת חינוך הקודמת שבה נחשפנו לחולה מאומת. אני מאוד שמחה שגם מיכאל בישיבה הזו, וגם אני, ואנחנו רוצים פשוט לבוא ולהגיד בקול אחד – גם כחול לבן, גם הליכוד, גם אני מאמינה שהבית היהודי, כי בתחילת החוק, גם ליברמן, גם מפלגת ישראל ביתנו תמכה. גם המפד"ל בעד תמכה. לכן, אני חושבת, שהכרה בחוק המשלב, כזרם חינוך העצמאי, פשוט, אם אנחנו נכיר בו כחלק מהחינוך העצמאי שיכול להתחלק לפלגיו, אז גם זה זרם מסוים בתוך החינוך העצמאי. אנחנו נאגד את זה, ונדאג לכך, שיוקצו לזה גם שעות וגם תקציבים.

אני חושבת שלהפסיק את הפרויקט האדיר הזה, תהיה לזה השלכה מדהימה בכיוון ההפוך. ואם אנחנו - כל כך הרבה אנשי חינוך שיושבים בוועדה הזו, כל כך הרבה אנשים שמבינים, באים ואומרים למשרד החינוך – אל תפסיקו פרויקט שהוא מצליח. פרויקט שהוא טוב - לא מפסיקים אותו. ההיפך, מאדירים אותו, והופכים אותו למשהו הרבה יותר מאשר מה שהוא עכשיו כרגע. אני יכולה להבטיח לרשת "מיתרים", ולכל מי שעוסק בדבר הזה, שאני לא ארפה. נכון, אנחנו נמצאים כרגע בתקופה של קורונה, שהשיח הוא הרבה יותר בריאותי ותקציבי. אבל שוכחים גם את השיח של התוכן – של מה שיש בין הדברים. התוכן הוא חשוב. זה תוכן של תכנית כל כך טובה של רשת "מיתרים", לא מפסיקים, ההיפך – מאדירים, משבחים וגורמים לכך שזה יהיה הרבה יותר גדול וחושפים את זה.

יש לי אחות שהיא מנהלת בית-ספר, ואצלה יש כיתה כזו. והיא מלאת אושר. כמה הכיתה הזאת משתלבת יפה בתוך בית-הספר ששם היא עובדת. אני חושבת שזה מה שצריך לעשות. תודה רבה לכם. זה נושא חשוב. אני מאמינה שאוכל להדביק את הפערים באמצעות החברים האחרים שיש לי שם - תהלה, רם, כל החבר'ה שנמצאים שם. אנחנו נגן על הרשת הזו, ואנחנו נמשיך לעשות הכול, כדי שהיא תקבל את ההכרה הראויה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת קטי שטרית.

אני מתכבד להעניק את זכות הדיבור, לחבר הכנסת לשעבר, שר לשעבר, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, שאני קטונתי מלשבת בכיסאך ברגעים אלו. נשמח לשמוע כאחד המובילים הכי משמעותיים של החינוך המשלב. צהריים טובים.

תודה רבה, חבר הכנסת רם שפע. אני יכול קודם כל לברך אותך. בתפקיד הזה, הייתי הראשון שישבתי שם בכיסא, בוועדת החינוך איפה שאתה עכשיו יושב, במקום החדש של ועדת החינוך. יכול להגיד לך, שמכל התפקידים הציבוריים שלי, שהייתי גם כסגן שר, וכשר בממשלת ישראל, התפקיד כיושב-ראש ועדת חינוך, התרבות והספורט, זה היה התפקיד הכי מעניין, הכי מאתגר, הכי פורה. אני באמת, רוצה לאחל. שמעתי דברים מצוינים עליך. שתהיה לך גם תקופה מאתגרת ופורייה. יש לך צוות מאוד טוב שם לעבוד איתם. יהודית עדיין אתך. יש לך קבוצה טובה של חברי כנסת לעבוד איתם. בהצלחה בתפקיד.

שני החוקים האחרונים שחוקקנו, וחוקקנו המון חוקים, וגם בעזרת היועצת המשפטית הנפלאה של הוועדה, שעדיין גם עובדת אתך.

בהחלט, גם היא פה.

שני החוקים האחרונים, היה חוק החינוך המשלב ב-2008, וחוק המכינות הקדם צבאיות, שבאותה תקופה הממשלה גם רצתה לחסל אותם. שתי החוקים האלה הלכו יד ביד. היה לי את הזכות ליזום את החוקים הללו. בסוף, בסופו של דבר, בהתחלה כשהצעתי אותם כולם היו נגד – מימין, משמאל, דתיים וחילוניים, ובסוף, כולם הצטרפו, כמו שנאמר כבר פה, כי ראו בזה חזון מאוד גדול. זה לא איזה פרויקט אחד. אלא זה דבר שיכול להיות השדרה המרכזית של החינוך.

אגב, אני מוכרח גם להגיד, שכל שרי החינוך שבאו אחר-כך גם מהליכוד, גם מכל המפלגות השונות שהיו, זאת אומרת, זה היה גדעון סער, שנלחם מאוד עם המשרד. זה לא היה פשוט להעביר את זה במשרד. לקח ארבע שנים עד שהעבירו את התקנות לחוק, שעברו אחר-כך גם בוועדת החינוך. אחר-כך השרים שבאו אחר-כך, שי פירון וגם נפתלי בנט – מאוד עזרו, ורצו לפתח את החינוך המשלב, ולעזור לנו. אנחנו מגייסים הרבה יותר כסף בפילנתרופיה. נאמרו פה כמה סכומים. אנחנו מגייסים לפחות פי עשר יותר כסף בפילנתרופיה, ממה שנותן משרד החינוך לארגונים. אבל יחד עם זאת, גם מה שנותן משרד החינוך, זה גם משהו. ועכשיו, יש איום ממשי לכל המפעל הגדול הזה. וכל הגידול וכל הרצון של ההורים לבוא ביחד – מסורתיים, דתיים מאוד, חילונים, אפיקורסים גמורים ויראי שמים.

אני רוצה להגיד, אני כן שולח – לא אני מחליט על הנכדים שלי. אבל הילדים שלי לא יכולתי לשלוח לחינוך המשלב. אבל כמעט כולם נמצאים בחינוך המשלב, ונהנים מאוד מהחינוך המשלב. הדבר הזה, הולך ופורח מהצפון, מהגולן ועד ירוחם, כמו שהשר מיכאל ביטון ציין. יש המון ביקוש. אם לא היו כל מיני בעיות גם של דברים שלא יכולנו אז לחוקק כשחוקקנו, ודברים שצריכים לפתח אותם, היינו יכולים לפתוח פי עשר יותר מסגרות של החינוך המשלב. לכן, אנחנו זקוקים לעזרה, כדי שבאופן מלא החינוך המשלב יהיה זרם חינוכי באופן מלא. ככה, כשיש מאות הורים במקום מסוים, שלא יגידו – אבל זה יוריד לנו כיתה פה, כיתה שם, ולכן, אנחנו לא רוצים לסכן. זה הרצון היום של הורים לא להיות במגזריות, אלא ללמוד ביחד. לחזק כל אחד את הזהות שלו או שלה, אבל לעשות את זה בחיים משותפים, וזה דבר נפלא.

אבל בינתיים, אנחנו בקטע לא של עשה טוב – אלא סור מרע. יש איום שבגלל הסיפור של הקורונה, אף אחד לא החליט על זה – לא במשרד האוצר, לא במשרד החינוך, לא באף מקום, אלא, סתם, דרך אגב, בכמה גרושים. זה באמת כסף כל כך קטן. יש איום ממשי על המשך החינוך המשלב, ודברים שחברת הכנסת תהלה פרידמן, עכשיו ציינה – בשלושת הדברים הללו, מישהו, ככה, דרך אגב, בפחות משלושה מיליון שקלים, עושים ממש סיכול ממוקד על החינוך המשלב, בלי שזאת, החלטת מדיניות של מישהו – ההיפך, רוצים לחזק כל הזמן אומרים, רוצים לחזק, בניגוד פוליטי של הליכוד, ושל כחול לבן, ושל ימינה, ושל מפלגת העבודה, ושל מרצ, ושל כל המפלגות, ושל כל הרצון הפוליטי, מישהו אמר – טוב, אנחנו יכולים לחסוך כמה גרושים, לחסל את זה בינתיים בתיכונים.

יש דברים אבסורדיים שקורים. אני אציין רק דבר אחד, רק דוגמה לדברים אבסורדיים שקורים. למשל, את הדבר הזה שהחינוך המיוחד, בית-ספר של חינוך מיוחד, שרוצה להיות בית-ספר משלב, הוא לא יכול להיות בית-ספר משלב - למה? כי הוא מקבל תמיכה ממשרד החינוך כחינוך מיוחד, ולכן, הוא לא יכול להיות מיוחד בזה גם שילמדו שם דתיים ומסורתיים וחילוניים ביחד, לכן הוא לא יכול להיות. אז אלו טיעונים שפשוט כל כך פסולים. וכל מי שעוסק במהות החינוך. כל מי שרואה את הצרכים הגדולים של החברה הישראלית, זה לא מתקבל על הדעת. לכן חייבים לתקן את זה גם בחקיקה, וגם בתמיכה.

לכן, אני מבקש עכשיו, ממש בפני חברי הכנסת, ויושב-ראש הוועדה, עכשיו תדאגו שהממשלה, משרד החינוך, וקודם כל, משרד האוצר, לא יעשו את הסיכול ככה בצל הקורונה. ולא יעשו את הסיכול עכשיו בסעיפים הספציפיים עכשיו. ובהמשך הדרך שנוכל תוך כמה חודשים, לעבוד על התיקון היותר גדול, שגם זה כסף מאוד קטן, ונוכל לתת לחינוך המשלב לצאת לדרך כמו שצריך. ולפי רצון ההורים, באמת, לגדול ולפרוח, כמו שראוי לחברה ישראלית מתוקנת. באמת, כמו שתהלה פתחה. בימים בין המצרים, יש הרבה מאוד צרות, והרבה מאוד שסעים שנגלים גם מתוך הצרות, שזה יכול להיות גם חלק מתיקון העולם שאנחנו עושים יכולים לעשות כחברה משותפת, כפי שהיה כשעשינו את התיקון הראשוני שוועדת החינוך העבירה את חוק החינוך המשלב הממלכתי. תודה רבה לכם שהקשבתם לנו.

תודה רבה על ההזדמנות שנתת לנו לשמוע אותך, גם בנושא החשוב הזה, ששוב, היית המוביל שלו, וגם באופן כללי. תודה רבה לך.

אני חושב שזו עת טובה לשמוע את נציגי משרד החינוך שהתייחסו לסוגיה. אני חושב שהרב מלכיאור, הציג באופן מדויק את העניין. לא מדובר בהחלטה דרמטית שפתאום התקבלה, אלא אולי באיזושהי חוסר תשומת לב, או כך, אני לפחות מאמין ומקווה, שמייצרת פגיעה ממש עם איום ממשי. יש פה הרבה נציגים ממשרד החינוך, ככל שאני מבין.

אינה זלצמן, בבקשה, את מייצגת את משרד החינוך.

שלום לכולם, לכל המכובדים, באמת התרגשות להיות בדיון כל כך חשוב. בדרך כלל, אני לא נוהגת לחרוג ממנהגי, ואני רק באה כמייצגת משרד החינוך.

משהו פרטי, הייתי חייבת כי כולם פה דיברו מליבם. אני באופן אישי, גרה ביישוב שהוא משלב דתיים וחילוניים, כבר הרבה מאוד שנים. התוצר הנפלא של זה, שהבן שלי, שהוא חילוני דתי, נשוי לכלה מדהימה דתיה, והשילוב המנצח הזה – הוביל לשתי נכדות מדהימות, שמתחנכות בשילוב של מה שאנחנו מדברים עליו כעת.

איפה? באיזה בית-ספר.

הן עדיין קטנות. הן מתחנכות עדיין בבית. נראה לאן יגיעו. אבל הן במקום שיש שם בית-ספר משלב, תהיו סמוכים ובטוחים.

לעניין של המשרד עצמו. כמו שכולם תיארו פה. משרד החינוך מחויב למהלך. אבל אני רוצה לתת איזשהו רקע, ואז לספר למה נקלענו, ואיך אנחנו פותרים את הדברים.

קודם כל, הזרמים בחינוך בוטלו בשנת 53', ויש לנו רק את הזרם הממלכתי, והממלכתי דתי. בשנת 2008, כמו שהרב מלכיאור דיבר, אז החוק של מוסד חינוך משלב יצא אל הפועל, לפי בקשה של ההורים, ויש בקשה שאנחנו מעודדים מאוד.

(היו"ר תהלה פרידמן, 12:39)



נקבע שמוסד, שהוא מוסד משלב, יכול להיות רק מוסד של חינוך רשמי. זאת אומרת, יסודי וחטיבה. יחד עם זאת, החל מתחילת הדרך, כל שרי החינוך שהיו שותפים, ואתם מניתם אותם, עודדו את המהלך הזה. ולראייה, גם מהתוספת התקציבית שניתנה, למרות שעל-פי חוק, אנחנו לא אמורים. החוק לא אומר שמשרד החינוך צריך לתת את השעות, או את התוספת. בכל פעם אנחנו הגדלנו משנה לשנה. יש בידי את הנתונים. רק שנה שעברה, רק מבחינת שעות תקן, נתנו קרוב ל-950 שעות תקן לבתי-הספר האלה, לא כולל שעות התפילה שזו תוספת נוספת – המדיניות לא השתנתה.

אני רוצה להסביר מה קרה. בעצם, כל הדברים התוספתיים, כל הקולות קוראים, נמצאים בשנה שהיא שנה ללא תקציב. אנחנו הגשנו בקשה לחשב הכללי, זה מופיע גם בתי-הספר המשלבים, לא שינינו מדיניות, ולא אמרנו יש פה קורונה, ואנחנו רוצים להפסיק - להיפך. אפשר לבדוק את זה ברישומים. זה מופיע ברישומים שאנחנו ביקשנו, הפנינו לחשב הכללי באוצר. אנחנו מקווים שהדבר ייפתר במהירות, מבחינתנו, הכסף גם משוריין.

נוסף לכך, שלושת בתי הספר היסודיים שדיברה עליהם חברת הכנסת תהלה, צור הדסה, שוהם, ותל"י, גם הם כבר נמצאים מבחינתנו במהלך של אישורם לבתי-ספר משלבים לשנה הבאה. כך שמבחינתנו, לא הפסקנו את המהלך המבורך של בתי-ספר משלבים, אלא נקלענו למצב שאנחנו ממתינים לפתרון שלו, ואנחנו מוכנים להמשיך ולקיים אותו, ולהגדיל אותם משנה לשנה. כמובן, שוב, זה תמיד כפוף למדיניות השרים. או כפי שראינו, כל השרים מחויבים למהלך.

תודה רבה. נדמה לי שזה בשורות טובות. כיוון שאני חדשה במערכת, אני לא בטוחה.

בבקשה, ד"ר רנית בודאי-היימן, מנכ"לית רשת "מיתרים". אני אשמח להתייחסות שלך למה שנאמר כרגע.

קודם כל, תודה רבה. טוב להיות פה, וטוב לשמוע ישיבה כזאת. ישיבה שאני לא חושבת שהיא תדירה כל כך בכנסת, שכל כך הרבה שרים וחברי כנסת מסכימים על נושא. אני באמת חושבת, כמו שאמרתם לפניי כבר, שבמדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, החזון האמיתי פה, צריך להיות – שכל החינוך יהיה חינוך משלב, אם לא, רוב החינוך שיהיה חינוך משלב. אנחנו עם אחד, עם עבר אחד, עם תרבות אחת. ורק אם יהיה לנו עתיד משותף, נוכל להמשיך לחיות פה. אסור שהקורונה, שפוגעת בכל כך הרבה דברים, תפגע גם בכבשת הרש הזאת של הביחד הישראלי, שרק הוא יכול לנצח את האויבים החיצונים לנו, וגם את הנגיף הזה, הקטן, האויב הרפואי שפקד אותנו.

אני קוראת לוועדת החינוך, וממש מבקשת שתעזרו לנו, לא רק לבטל את שלוש הגזרות האלה. אלא באמת לפעול בכוחות משותפים של ימין ושמאל, של אופוזיציה וקואליציה. של חילונים ודתיים. להקים זרם משותף. זרם של חינוך משלב, שיוכל להיות שווה לזרם הממלכתי והממלכתי דתי. כי באמת, לא יכול להיות שילד דתי בחינוך המשלב, יקבל פחות מילד דתי בחינוך הממלכתי דתי, שאין לו מספיק שעות, ואין לו הסעות. וכל הבעיה של הדיון הנוכחי הזה, בעצם נובעת מהעובדה שאנחנו לא זרם. כי אם היינו זרם, הכסף הזה היה יושב בבסיס התקציב. זה לא כסף שצריך להיות כסף תוספתי, כמו שאמרה אינה זלצמן ממשרד החינוך. זה לא כסף שצריך להיות כל שנה תלוי מחדש ואם יש או אין תקציב למדינה. אם היינו זרם, אז במשרד החינוך גם היה לנו אבא ואמא. ואבא ואמא שלנו, לא נמצאים כאן בדיון הזה, כי הם פשוט לא קיימים. אנחנו בעצמנו בקושי יודעים להגיד איפה הכסף נמצא. אם הוא נמצא אצל דסי בארי, או שהוא נמצא אצל יובל אוליבסטון, השותפים הנאמנים באמת שלנו במשרד החינוך. איפה יושב הכסף לשעות של התפילה, ואיפה יושב הכסף לחדשים. ואיפה בדיוק הכול יושב? ואיזה סעיף, והכל כאילו תלאים על תלאים, וזה לא צריך להיות ככה.

זה 20 שנה ש"מיתרים" קיימת, ו-12 שנה מאז שחוקק חוק המשלב. הביקוש העז של ההורים בכל רחבי המדינה, מעיד על הצורך הזה, הצורך הענק שיש לכולם פה לחיות ביחד. אנחנו מוכרחים בעזרתכם, להמשיך לפרוט על המיתרים כי את המנגינה הזאת אנחנו חייבים להמשיך לנגן.

תודה רבה.

עדיין אני רוצה לשאול אותך משהו ספציפי. האם נחה דעתך? כי אנחנו מדברים על דברים ספציפיים – סעיפים ותקציבים. האם נחה דעתך ממה ששמעת עכשיו ממשרד החינוך?

אני, מה ששמעתי ממשרד החינוך, שהם מאוד רוצים, ושהם מחכים לחשכ"ל, זה מה ששמעתי. אהיה יותר רגועה, כשאני אדע שהחשכ"ל גם אישר מה שמבקשים ממנו.

זאת אומרת, אנחנו כוועדה צריכים לעקוב אחרי התשובה שהחשכ"ל נותן למשרד החינוך.

אם הבנתי נכון את מה שאינה זלצמן אמרה. היא אמרה – משרד החינוך מאוד בעד. משרד החינוך לא שינה מדיניות. משרד החינוך בסך הכול גזר את שלוש הגזרות האלה, בגלל שאין לנו תקציב כרגע למדינה. אנחנו מבקשים מהחשכ"ל, אם הבנתי נכון את אינה להחריג - - -

לא גזרנו שום גזרות. אנחנו רק ממתינים לאישור הסופי. מבחינתנו, לא יצאנו עם איזושהי הצהרה חדשה. חשוב להסביר את זה.

אני רק רוצה להגיד, שיש פה מנהלים של חינוך משלב. המנהלים האלה, צריכים לדעת מה ההחלטה שמתקבלת, כי אם לא, הם פשוט צריכים לפטר מורים. אם לא, החינוך המשלב כולו הולך לספוג מכה רצינית, מכה מכרעת, שעלולה להביא מכת מוות לכל מה שבנינו עד עכשיו. לכל מה שהוועדה הזאת בנתה.

יש פה פשוט איזה פער. כי לפי מה שאומר לי הצוות של יו"ר הוועדה, שמבדיקה שהם עשו, לא הוגשה בקשה כזו לחשכ"ל, ולא עומדים לצאת קולות קוראים. ומשרד החינוך היה צריך לעשות כל מיני החרגות, והדברים לא נעשו. אני רוצה להבין, האם אנחנו פספסנו משהו, כאילו, מה זה?

הוגשה בקשה לחשכ"ל, הבקשה חזרה, צריך להגיש אותה עוד הפעם, כי החשכ"ל ביקש דברים נוספים. הוגשה בקשה לחשכ"ל באופן ודאי, ולכן, אנחנו ממתינים שוב לתשובה שלהם.

מתי צפויה להיות תשובה אנחנו יודעים. זאת אומרת, אנחנו רוצים להיות במעקב על הדבר הזה. חשוב לנו לדעת שהדברים נעשים.

גם אנחנו במעקב.

אנחנו נתעדכן מכם. ואם זה לא יקרה, נתכנס עוד פעם כדי לבדוק מה קורה עם הדבר הזה. אולי נזמין את החשכ"ל.

אני כותבת שהוועדה דורשת ממשרד האוצר תשובה.

בסדר. אז אנחנו באמת נדרוש ממשרד האוצר תשובה. רק, בואי תדריכי אותנו, אינה מתי את חושבת שזה סביר?

אנחנו הגשנו את הבקשה. אנחנו נדרשים שוב להגיש אותה, כי זה הוחזר לנו מהחשכ"ל מסיבות כאלה ואחרות.

זה הבנתי. מה את חושבת שהלו"ז?

רק שבוע הבא אנחנו מקווים לפתור את הנושא הזה. אנחנו מודעים למצבם של המנהלים.

קודם כל, אנחנו כוועדה, מבקשים עדכון מכם.

כן. אני מניחה שתוך שבוע אנחנו נקבל את העדכון מהחשכ"ל.

בקיצור, אנחנו דורשים מהאוצר תשובה בטווח של שבועיים. תודה.

אשמח לשמוע את יובל אוליבסטון. מנהל אגף מקצועות המורשת שאצלך יושב התקציב הזה לבתי-הספר לשעות הנוספות.

שלום לכולם, אני רוצה להדגיש. תהלה, את התחלת בשלוש נושאים נפרדים. דיברת על זה שלא מכירים בתי-ספר חדשים. דיברת על קיצוצים בחטיבות העליונות. ודיברת על ליווי פדגוגי. אז באמת, שלושה דברים נפרדים - כל אחד יושב על מישהו אחר. אצלי יושב הנושא השלישי של הגיבוי הפדגוגי, ואני אומר עליו שני מלים.

ראשית, אנחנו המדינה היחידה בעולם המערבי שמחלקת את האזרחים שלה לזרמי לימוד ממלכתיים על פי שיוך של לאום ודת. זה מופיע בחוק, ולכן, דעתי על החלוקה הזאת לא רלבנטית. אבל ללא ספק, אנחנו בדרג המקצועי של המשרד, גם אינה, גם דסי, וגם אני שיושבים כאן מאוד מחויבים לבתי-הספר המשלבים, לגדילה שלהם, לפדגוגיה, לדרך. אנחנו מאמינים באמירה הערכית הזאת, ואנחנו רואים בזה בפירוש תיקון עולם, כמו שאמר הרב מלכיאור.

לגבי הספור של ההדרכה הפדגוגית – את הצגת את זה כך, שכל בית-ספר אמור לקבל ליווי פדגוגי של רשת "מיתרים". אני רוצה לשים כמה סייגים למשפט הזה. תודה לרב מלכיאור, ולרנית, ולרשת מיתרים על העשייה הרבה שלהם, ועל השותפות ארוכת הדרך שלהם. על הדרך שהם פרצו לחינוך המשלב. על החוק, על הגדרת הרף הגבוה. אבל כמו כל הצלחה, ברגע שהיא מצליחה, גם אחרים שותפים בה. לא מדובר כאן על תקצוב של רשת מיתרים. מיתרים, היא לא הרשת היחידה שעובדת עם החינוך המשלב. גם על הגדרת הרף הגבוה, גם רשת תל"י שנמצאת כאן, שותפה בסיפור הזה, במספרים הרבה יותר קטנים, אבל היא גם שותפה. מיתרים היא לא גוף שעובד באופן תקציבי. אנחנו לא מתקצבים את רשת מיתרים בכלל. אין לנו שום התקשרות איתם, ולכן, זה לא קוצץ. ולכן לא עושים למיתרים סיכול ממוקד, וזה חשוב להדגיש.

הדיון פה על בתי-הספר, על המנהלים שעומדים בחזית, ועל איך עוזרים להם להגיע לשנה הבאה.

מבחינה משפטית, מי מספק את הליווי מבחינתכם? זאת אומרת, אתה מסכים שיש ליווי פדגוגי.

כן. אנחנו בעקבות קול קורא שהוצאנו בשנה שעברה, פתחנו מאגר. יש שלושה גופים שמלווים את בתי-הספר. אחד מהם מיתרים, אחד זה תל"י, ואחד רשת מורשה. בית הספר זכאי לבקש את הליווי מאיזה גוף שהוא רוצה, ובית-הספר מקבל תקצוב לטובת הליווי הזה דרך הרשות המקומית.

משפט אחרון. התקצוב הזה ניתן חד-פעמית בשנה האחרונה. חלק מהדברים שאנחנו מגדילים ומוסיפים את העזרה למשלבים, זה גם הליווי הזה שניתן חד-פעמי בשנה האחרונה בפעם הראשונה. ביקשנו מהמשרד ומכל אנשי התקציבים והמדיניות, לתת את זה גם בשנים הבאות. אנחנו מקווים מאוד שזה יקרה. אבל זה מוקדם מדיי, כי המשרד עדיין לא במקום של מדיניות לקראת השנה הבאה, עוסקים בדברים הדחופים ביותר של ה-1 לספטמבר, שר חדש, מנכ"ל חדש וכו'. אבל בפירוש, זה היה בראש סדר יומנו. אנחנו מקווים שנוכל להמשיך את זה גם בשנים הקרובות כשתקבע המדיניות.

עוד פרט אחד. אם אתה יכול לומר לנו כמה אחוזים לכל אחד מהגופים שמלווים? גם אחוזים בתי-הספר מתלווים על-ידי?

כ-80% רשת מיתרים.

תודה.

בבקשה, אודליה שינדרוף, סגן יו"ר ההנהגה הארצית של ההורים. בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני רוצה להגיד בהתחלה, שיחד עם כל מי שאמר קודם, לחינוך המשלב, בעיני ההורים יש מקום לכתחילה למסגרות החינוך בישראל בין הזרמים, וזה צריך להיות בדיוק כמו שאמרו – כמו שיש את הזרם של החמ"ד, ואת הזרם הממלכתי, צריך להיות זרם כזה. יותר ויותר הורים מוצאים את עצמם שזה נכון להם מבחינה משפחתית, מבחינה חינוכית, מבחינה ערכית, ויש לו מקום וחשוב לחזק אותו, לא להפחית.

אני גרה ברעננה, יש לנו יסודי גם תל"י, ויש לנו את תיכון "מיתרים", שני בתי ספר מאוד מצליחים. אני רוצה לסבר את אוזניכם, שאוכלוסיות שמגיעות לשם, זה האוכלוסיות שעושות עלייה, ברעננה יש פחות, ואני מניחה שבמודיעין, ועוד במזכרת בתיה, זה בערך ערים דומות כאלו, שזה אוכלוסיות של עולים חדשים, תושבים חוזרים, זוגות מעורבים, שלמעשה, זה הבית היחיד שלהם. הם לא יכולים למצוא את עצמם בממלכתי, הם לא יכולים למצוא את עצמם בממלכתי דתי כי הוא יותר מדיי דתי בשבילם. למעשה, זו האופציה היחידה לגדל ילדים באהבה ובנחת ולא להיכנס ולהקשות עליהם את החיים עוד יותר. אתם צריכים להבין, שהאוכלוסייה הזו גדלה וגדלה בישראל – לא נכנסים כרגע לדיון אם לכתחילה, זה החינוך, הזרם הכי טוב שאנחנו יכולים להציע, אבל צריך להבין שהוא צורך אמיתי של יותר ויותר משפחות.

אני רוצה לספר לכם, שברעננה, נאלצנו השנה לעשות הגרלה בין הילדים המבקשים לבוא לבית הספר. היה עודף ביקוש, ונפתחו רק שתי כיתות. אני הייתי נציגת ההורים, או נציגת הציבור שם, וכאב לי הלב. ההגרלה הייתה שקופה, ופשוט, כמו בלוטו, הוצאנו שמות מן הכד, לא משנה אם זה היה אחים ממשיכים. זו הייתה הרגשה מאוד קשה. שלמעשה, שילדים שבאמת, זו דרך חיים היחידה שיכולה לאפשר חינוך, לא נכנסו לשם.

מה מונע פתיחה של כיתה שלישית?

לצערי, יש חוסר מקום פיזי. אי אפשר להכניס עוד כיתה בשטח. בונים בית ספר חדש ברעננה ספציפית. לא מצאו שום דרך להוסיף אפילו עוד קרוואן. העירייה אין לי שום מלה אחת רעה להגיד נגדה, היא עשתה כל מה שהיא יכולה, ומנסים עדיין, ופותחים שתי כיתות. אבל להגיע למצב כזה, שבבית ספר תל"י אצלנו מסיימים שלוש כיתות, ובסוף מתקבלים לחטיבה ולתיכון רק שתי כיתות, כי אין מקום פיזי, הוא בעייתי לחלוטין. אם היה אפשר לפתוח ארבע כיתות, הכיתות היו מתמלאות, שלא יהיה לכם ספק. זה בתי ספר מצוינים חינוכית, ובתי ספר מצוינים ערכית. לכן יש לכם ועדת החינוך, ולמשרד החינוך, את החובה לאפשר את זה למסד את זה ולאפשר את זה. כי יש ציבורים שלמים של ערים מסוימות שזה החינוך שההורים רוצים, ולא איזה שהוא קבוצת הורים אזוטריים. אז את זה אני רוצה שתבינו שיש אוכלוסיות שלמות שעושות עלייה, או תושבים חוזרים. אני לא אוהבת להשתמש במלה זוגות מעורבים, כי אף לא יודע מי יותר. אבל יש המון משפחות שזאת האופציה היחידה, והם פונים אליי בבכי אחר כך. הם לא יכולים לשלוח לאולפנא, והם לא יכולים לשלוח לישיבה, זה לא סוג המשפחה. והממלכתי הרגיל, פשוט לא אופציה בשבילם, והם פשוט לא יודעים מה לעשות. אני רוצה שתיקחו את זה לתשומת ליבכם.

אני רוצה לציין עובדה. אתם יודעים שרוב התקצוב שם הוא תקצוב של שעות תל"ל, ותקצוב פרטני בבתי הספר האלה טיפה יותר יקרים, לפחות בחטיבות והתיכוניים מאשר הרגיל. לדוגמה, בבית ספר מיתרים ברעננה, ביקש להיכנס לבית ספר איכותי, כדי שהוא יוכל להפחית את שכר הלימוד. אני מניחה שכל עיר אחרת מנסה לעשות את אותו מהלך, כדי להפחית את תשלומי ההורים, כדי שהוא יהיה יותר נגיש, ולא יהיה 11 אלף לשנת לימודים, אלא רק 6,000, שגם זה יקר. אבל זה מה שנקרא חצי משכר הלימוד. כשאני שאלתי על סמך מה קיבלו הכרה, וזה ליועצים המשפטיים, הבנתי שאי אפשר להגיש בקשה על סמך בית ספר ייחודי משלב. זה לא עובר בג"צ בשנים האחרונות. ולכן, צריך בית ספר ייחודי שהוא משהו אחר. ואז יצא דבר מאוד מוזר – כשאתה רוצה בית ספר ייחודי משלב, כי זה הייחוד שלו, בסוף אתה מוצא את עצמך ייחודי בכלל על דברים אחרים. ברעננה, הייחוד, אם אני לא טועה, תסלחו לי שאני לא נוקטת במלים הנכונות. אולי רנית תוכל לדייק יותר בנושא הזה. זה בית-ספר משלב של ילדים מתקשים ומכילים – אני לא זוכרת את הביטוי. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו, שבמקום שאת כל המקומות יתפסו הילדים שמתאימים לזרם הזה, שההורים רוצים את החינוך לזה, זה ילדים ממשפחות רווחה, משפחות של ילדים שצריכים צרכים מיוחדים כאלה ואחרים. במקום שהזרם המשלב, שבית-הספר יתאים לסוג האוכלוסייה, חייבים להכניס בדלת האחורית כדי לקבל ייחודי, וזה לפתחה של הוועדה ולפתחו של הייעוץ המשפטי. צריך להכיר בזה שהשילוב הוא הייחודיות, ואי אפשר לקבל את זה, שבג"צ לא מאשר את זה. אז הייתי רוצה לקבל תשובה בשם ההורים מדוע זה קיים. אני מחזקת את ידיכם. ואם הכסף נמצא במשרד החינוך, אינה ויובל, שתעשו את כל מה שאפשר כדי שהכסף יגיע. זו תקופה קשה, אני מבינה שיש הורים שקיבלו הודעות פיטורין, או שימוע לפני פיטורין, ומנהלים, קשה להם להכין תכניות עבודה. זה חייב להיפסק, אי אפשר להכין את שנת הלימודים כשאתה נמצא באי-ודאות. כל הכוחות כאן צריכים לשלב כוחות ידיים, מול החשכ"ל, מול מי שצריך כי זה חשוב.

תודה.

הדובר הבא עו"ד מויש לוי, שהוא סגן ראש העיר במודיעין ומחזיק תיק החינוך, כי אודליה העלתה פה סוגיות שקשורות בעצם לבתי הספר אל מול הרשויות, ויכול להיות שאתה יכול לתת פה עצות טובות.

אני אקצר. שלום לכולם. גילוי נאות, אני שימשתי גם כמנכ"ל ב"מיתרים" במשך שנתיים. הייתי מבין ההורים שהקימו - - - שנמצאים במודיעין. אנסה לתת נקודת מבט.

רק כדי להבין קצת את המספרים מהשטח. אם לפני 20 שנה כשהקימו את בית-הספר, דובר על קבוצה של כמה עשרות הורים, אנחנו נמצאים היום במצב שבו כ-1,700 תלמידים שלומדים במודיעין בחינוך המשלב. במסגרת של תשעה גני ילדים, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון, וקמפוס שיש בו גם בית ספר לחינוך מיוחד. השנה, בגלל שאנחנו לא מצליחים לענות על הביקוש, אנחנו התחלנו בהצמחה של מסלול נוסף של כיתה א', בבית ספר ממלכתי אחר, באזור אחר של העיר, כדי לנסות לתת מענה לביקוש. ולמרות זאת, ופה אני מתחבר למה שאודליה אמרה. אנחנו בכל שנה, נותנים עשרות - - - כי פשוט אי אפשר לענות על כל הבקשות. חלק מהמקרים זה באמת מקרים קשים, כי מדובר על משפחות, כמו שאודליה דיברה, שהם אומרים – אין לנו אופציה אחרת. יש משפחות שמגיעות לעיר, כי הן מחפשות את החינוך המשלב, ולא תמיד מצליחים לתת להם מענה.

אני חושב שהקושי העיקרי, ובמשרד החינוך יש אנשים באמת טובים שבאמת רוצים, ושמענו את זה גם מאינה וגם מדסי - - ליוותה גם אותנו במודיעין במשך תקופה, ואנחנו זוכים לשיתוף פעולה מצוין. הבעיה המרכזית היא, ואני חושב שרנית דיברה על זה קודם, בגלל שזה לא נמצא בבסיס התקציב, ובגלל שזה לא מוכר כזרם, אנחנו תלויים בסופו של דבר, כל פעם ברצון הטוב של שר כזה או שר אחר, ופעם זה בחשב הכללי. כל שנה הרשות עומדת במצב שבו היא לא יודעת מה תהיה המשמעות הכספית. אם אנחנו ניקח – נמצא פה שגיב אלבז שהוא מנהל התיכון, מבחינתו, על 11 כיתות שיש לו בתיכון, שכל אחת זה ארבע שנות, אנחנו מדברים על סכום של מאות אלפי שקלים לבית הספר, שבסופו של דבר, הוא לא יידע אם זה ייכנס או לא ייכנס, ובהתאם לזה צריך להכין שנה. מבחינת הרשות, זה מצב שהוא בלתי אפשרי. זאת אומרת, צריך לנסות למצוא את הדרך, איך אנחנו מגיעים למצב שבו יש איזושהי קביעות. ואנחנו יודעים שיש פתרון לאורך זמן. המשמעות, אגב, של זרם מוכר, הוא גם בדברים אחרים. גני הילדים לא מוכרים היום בכלל. ויש לזה משמעות מבחינתנו אם הם מוכרים או לא מוכרים. ועוד דברים שבגלל קוצר הזמן אני לא רוצה להיכנס אליהם. אני מאוד מברך על הדיון הזה. אני חושב שהחשיבות היא לא רק במעקב אחרי הכספים הספציפיים שעלו בדיון, אלא לקחת את זה למקום יותר רחב של לתת איזושהי הכרה בסיסית שהיא תיתן שקט גם מבחינת מוסדות החינוך, גם מבחינת הרשויות המקומיות. לדעתי, גם מבחינת משרד החינוך שהוא יידע מה מקבלים בבתי הספר והמסגרות המשלבות.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם. קודם כל, לומר תודה לכל מי שהגיע. להגיע גם שזה דיון כיף, להיות ככה בחוג המשפחה קצת.

הוועדה קוראת להכיר בחינוך המשלב כזרם נפרד, כמו יתר זרמי החינוך במדינת ישראל. הוועדה קוראת לתקצב את החינוך המשלב, כמו יתר הזרמים, בבסיס התקציב, ולא באמצעות תקציבים תוספתיים ולא יציבים וכאלה.

אנחנו מבקשים וקוראים למשרד החינוך, להמשיך לאפשר לזרם לגדול, ולתת מענה לביקושים הגדולים מצד ההורים. טענו פה שאין קיצוץ. אז בוא נגיד ככה. אנחנו מבקשים להבטיח את המשכו של התקציב. ואנחנו מתכוונים ומתחייבים לעקוב אחרי ההתנהלות של משרד החינוך מול משרד האוצר, מול החשב הכללי בנושא הזה, ולוודא שהתקציבים אכן מגיעים.

תודה רבה לכל המשתתפים.



הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:05.