פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
20/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 8
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ח בתמוז התש"פ (20 ביולי 2020), שעה 9:44

אלפי ילדים ערבים בגילאי 5-3 בנגב ללא מסגרות חינוך

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
יוסף טייב

סמי אבו שחאדה
סעיד אלחרומי
אימאן ח'טיב יאסין
ווליד טאהא
סונדוס סאלח

רם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

בני מלכה - מרכז תוכניות חומש, מחוז דרום, משרד החינוך

הדס סינה - מדריכה במסגרת תוכנית החומש לחברה הבדואית, משרד החינוך

יובל קרפלוס - מנהל תחום, מנהל התכנון, משרד הפנים

יריב מן - מנהל אגף פיתוח כלכלי-חברתי בחברה הבדואית, משרד הכלכלה

ישראל בודיק - מנהל מחוז באר שבע והדרום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

סלאמה אלאטרש - ראש המועצה האזורית אל קסום

עומר אבו עסא - מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית אל קסום

רינת חכים - ראש תחום חינוך ורווחה, מרכז המועצות האזוריות

עטייה אלאעסם - יו"ר, מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב

סלימאן אלהואשלה - מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב

ד"ר שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

יעל מיטלמן - מנהלת תחום ממשל, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

לירון אשל - עו"ד ועו"ס, מנהלת תוכנית ליווי קטינים נפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

אלה גיל - רכזת פרויקט קידום שוויון בנגב, עמותת סיכוי

ד"ר ת'אבת אבו ראס - מנהל שותף, קרן אברהם

זאב גולדבלט - מנכ"ל, הנהגת הורים ארצית

אסמהאן ג'בלי - ועד הורים ארצי

סלימאן אלסאנע - ועדי הורים בנגב, הנהגת הורים ארצית

עלי בולבול - הנהגת הורים ארצית

איה חאג' עודה - עו"ד, מרכז עדאלה

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

אלפי ילדים ערבים בגילאי 5-3 בנגב ללא מסגרות חינוך

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה. היום יום שני, 20 ביולי.

הישיבה תעסוק בנושא שהייתי מתאר אותו באמת נושא כאוב אבל הוא גם נושא מקומם. אני חייב לומר לכם שאני מלווה את הנושא הזה של היעדר מסגרות חינוך לאלפי ילדים ערבים בנגב בגילאי לימוד חובה, 3 עד 5. אני מלווה את הנושא הזה בשנים האחרונות ופשוט צריך להתקומם כנגד העובדה שאני מרגיש שהמצב לא משתפר.

היו לנו מספר דיונים בוועדת החינוך ב-2017. היה גם דיון ב-2018. אני גם זוכר די טוב שמנכ"ל משרד החינוך הציג תוכנית חומש שלפיה בשנת הלימודים הזו אנחנו אמורים היינו להישאר רק עם כ-800 ילדים בלי מסגרת, ככה שבתחילת שנת הלימודים הבאה, 2021, הבעיה הזו הייתה אמורה להיפתר לפי התוכנית שהוצגה על ידי משרד החינוך.

לקראת הדיון הזה ביקשנו שוב לבחון את המצב ולראות את הנתונים. מסתבר שלפי הנתונים שקיבלנו ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, השיפור היה כמעט שולי. היום אנחנו מדברים על כ-4,469 ילדים שאינם נמצאים במסגרת חינוך למרות שהם בגילאי חובה, למרות שהחוק מחייב שהם יהיו במסגרת חינוכית, לכן המספר הזה של 5,000 שהיה לפני שלוש שנים, נראה לי שחוץ מהשיפור הקטן של כמה מאות, הוא עדיין מהדהד את הבעיה הקשה הזו.

מטרת הדיון היום היא לבחון פתרונות לסוגיה הזו ואני מקווה שאנחנו גם נתקדם בדיון, לא רק לראות את תמונת המצב המאוד עגומה, נראה לי שהיא כבר מוכרת לנו ולצערי לא רק מהשנה הזו, אלא גם רוצים להתקדם ולדעת מקרוב מה מתוכנן בתקופה הקרובה כדי למצוא את הפתרון שיאפשר שילובם של אלפי הילדים הערבים בנגב במסגרות חינוך.

יש לנו הרבה אורחים, גם משרדי ממשלה אבל גם נציגי ארגונים שעוקבים אחרי הנושא הזה, אז אני כבר מבקש שהמשתתפים יהיו קצרים בדבריהם, כשלוש דקות לכל היותר, וגם להיות תמציתיים ולקלוע לנושא. כמובן לצורך הפרוטוקול גם להציג את עצמם בפתח הדיון.

אני מציע, ברשות חברי הכנסת שנמצאים, חברי כנסת ווליד טאהא, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, חבר הכנסת יוסי טייב וחברת הכנסת אימאן יאסין, אולי נשמע שלוש דקות את חומר הרקע שהכינו במרכז המחקר ואחר כך נעבור לדיון.

בבקשה אתי, ובאמת תודה על המסמך.

תודה רבה. שמי אתי וייסבלאי, אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג בקצרה נתונים מתוך מסמך שהכין מרכז המחקר והמידע על יישום חוק לימוד חובה בקרב ילדים בגילאי 3 עד 5 ביישובים הבדואים בנגב. המסמך המלא נמצא באתר הוועדה.

במערכת החינוך הבדואי בנגב כ-103,000 תלמידים בהם 22,000 תלמידי גני ילדים. התלמידים האלה לומדים ב-692 גנים בחינוך הרגיל וב-50 גנים נוספים בחינוך המיוחד. בין גני הילדים בחינוך הרגיל, 217 גנים ב-16 יישובים במועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום המעניקות שירותי חינוך לילדים המתגוררים ביישובים הבלתי מוכרים ובהם לומדים כ-6,500 תלמידים. כמו שאנחנו רואים בגרף, מאז שנת 2015 גדל מספר הגנים ביישובים הבדואים בנגב בכ-166 ומספר התלמידים בהם ב-5,500. 71 מהגנים שנוספו היו במועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר.

למרות הגידול במספר גני הילדים ומספר הילדים הלומדים בהם בשנת הלימודים תש"פ, 2019-2020 שנגמרה עכשיו, 17.3% מן הילדים בגילאי 3 עד 5 ביישובים הבדואים בנגב, 4,469 תלמידים כמו שנאמר כאן, לא למדו בגני ילדים. אנחנו רואים ששני שלישים מן הילדים שאינם לומדים בגנים מתגוררים במועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר שבהן 30% עד 45% מן הילדים בני 3 ו-4 לא לומדים בגני ילדים.

אתי, אני רואה שהחלק הגדול זה בשתי המועצות, באל קסום ונווה מדבר, שזה כולל גם כפרים לא מוכרים.

כן, המועצות האלה נותנות שירותים לכפרים הלא מוכרים.

ובעצם הנושא מתקשר באופן ישיר להיעדר מסגרות חינוך ביישובים הלא מוכרים, לרבות אלה שבמסגרת אל קסום ונווה מדבר.

כן. אם אנחנו מסתכלים כמו שנאמר כאן, לאורך זמן מאז שהתחלנו לבדוק את הנושא הזה, רואים שבשנים האחרונות מספר הילדים שלא לומדים בגני ילדים פחת בכ-20%, כלומר בשנת 2016 היו 5,547 ילדים שלא למדו בגני ילדים, בשנת 2020 – 4,469 ושיעור הילדים ירד מכ-23% ל-17%.

אז בעצם יש ירידה בארבע השנים האחרונות אבל היא מאוד - - -

נכון, יש ירידה אבל כמו שנאמר פה, זה גם לא עומד בהצהרות של משרד החינוך לגבי מה שהוא מתכוון לעשות לפתרון הסוגיה הזו.

אפשר שאלת הבהרה בבקשה? אנחנו מדברים על חלק מהילדים בנגב במספרים האלה או שיש עוד ילדים בכפרים הלא מוכרים שקצת רחוקים מאל קסום - - - ?

אנחנו מדברים על שכבת גילאי 3 עד 5 בנגב שהם מחוץ למסגרות הלימוד בכלל לרבות בכפרים הלא מוכרים, והמספר שלהם היום הוא 4,469.

שלא למדו בכלל.

כל הילדים שרשומים במרשם האוכלוסין.

כפי שאתה רואה, שמרביתם הם 3 עד 4 שלא משובצים עד היום במסגרת חינוכית, וכאמור, חוק חינוך מחייב. אלה גילאי חובה.

אם מסתכלים על מה שנעשה בשנים האחרונות על ידי משרד החינוך, שהוועדה וגם הדוח של מבקר המדינה מ-2015 מלווה את הסוגיה, אז הכלים העיקריים שיש הם בינוי כיתות והסעות תלמידים. בהקשר של בינוי כיתות, במסגרת תוכנית החומש לאוכלוסייה הנגב, החלטת ממשלה 2397, הוקצו תקציבים משמעותיים להשלמת פערים בתחום מבני החינוך ביישובי הבדואים בנגב ולהשוואת תנאי הלימוד הפיזיים והנגישות למוסדות החינוך. בסך הכול הוקצו 1.18 מיליארד ₪ לבניית 1,300 כיתות בתוכן כיתות גן.

על פי משרד החינוך, בשנים 2017 עד 2019 תוקצבה בניית 150 כיתות גן. יחד עם זאת הבניה בפועל של המבנים מוטלת על הרשויות המקומיות ויש חסמים שונים: מחסור בתקציב, צורך לבנות תשתיות, זמינות קרקעות והיכולת לבנות מבני קבע ביישובי הפזורה.

במקביל, משרד החינוך קיבל בשנת 2017 תקציב להצבת 96 מבנים יבילים במועצות האזוריות הבדואיות כדי להקים גני ילדים, מתוכם הוצבו עד כה 58 מבנים.

סליחה אתי, אנחנו יודעים מה הסיבה? מבנים יבילים לא מצריך הרבה - - -

משרד החינוך, מה שנאמר לי, מה שהיה בו צורך הוא הציב.

אוקיי.

בנוגע להסעות תלמידים, מאז 2019 שנת הלימודים תשע"ט התחילו להסיע ילדים בני 3 ו-4 במועצות האזוריות הבדואיות בנגב לגני ילדים כשבמקומות אחרים ההסעות מותרות מגיל 4 ומעלה, כלומר זה ילדים מאוד צעירים ובגלל שאלה ילדים צעירים, גם תוקצב הליווי להסעות. בשנת הלימודים שנגמרה, תש"פ, הוסעו כ-4,300 ילדים והתקציב הכולל להסעתם עמד על 31.5 מיליון ₪. הצעד הזה של ההסעות מלווה בביקורת, גם נימוקים בטיחותיים וגם פדגוגיים.

בנוסף ל-4,469 יש עוד כ-4,300 שמוסעים.

בין הילדים שלומדים יש 4,300 ילדים שמוסעים לגני ילדים.

מוסעים לאל קסום ולנווה מדבר.

כן.

שזה גם בניגוד לנהלים, שילדים בגילאים הללו לא אמורים להיות מוסעים, בטח לא מרחקים גדולים בנוסף לבעיית הדרכים הלא סלולות, נכון?

משרד החינוך מאפשר את זה, אז זה בהתאם לנהלים אבל במקומות אחרים לא מאפשרים את זה.

כן, נהלים לא רשויות התכנון לפחות.

זה הכול.

טוב, תודה אתי. זהו?

כן.

נשמע אולי חברי כנסת. נעשה את זה בקיצור כי באמת חשוב לנו גם לשמוע את נציגי משרדי הממשלה.

חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה בעצמך היית יושב ראש מחלקת החינוך בכפר קאסם.

נכון. אני חבר ועדת החינוך. הנושא הזה מאוד מאוד קרוב לליבי.

אני רוצה להתחיל ולומר שלגבי הערבים בנגב מתנהלת זוועה כללית של זכויות אדם וזוועה ספציפית של זכויות ילדים. אין מצב כזה שב-2020 מדברים בנינוחות על 4,500 תלמידים, כבוד חבר הכנסת, שאינם נמצאים באף מסגרת חינוך. זאת זוועה של ממש, זוועה של זכויות אדם. במדינה מתוקנת על זה היו נופלות וקמות ממשלות. אין כזה דבר. זה דבר שלא נסבל.

בנוסף, אפשר להבין כאילו שאלה שלומדים, הם לומדים בתנאים כמו כל ילד במדינה, ולא. אלה שמוסעים לאל קסום ולנווה מדבר, גם הם לומדים בתנאים מאוד קשים, בתוך המבנים היבילים שהקימו להם. הרשויות האלה אל קסום ונווה מדבר דיברו המון פעמים על הצורך להחליף מבנים יבילים, לשפר מבנים יבילים, לתת שירותים בסיסיים: חשמל, מים בקרבת המבנים האלה וזה לא מתקיים. יש גם תהליך ייסורים של ההסעות שמתקיים מתוך היישובים הלא מוכרים אל שני היישובים האלה שנותנים שירות לילדים האלה. בקיצור, יש שם קטסטרופה של זכויות אדם באופן כללי ושל זכויות ילדים בפרט.

ההפגנות שמתקיימות היום נגד כל המדיניות של הממשלה, הן צריכות להתקיים גם לנושא הזה. אי אפשר לסבול מצב בו אלפי ילדים ערבים אינם מקבלים את הזכות שלהם ללמוד. אין ילד יהודי אחד בנגב שלא מקבל את הזכות שלו ללמוד. יש כסף לחלק שוחד לאזרחים. עכשיו מדברים על 6 מיליארד שקל שצריך לחלק אותם לאזרחים, אז פתאום יש כסף. אנחנו לא צריכים 6 מיליארד כדי לאפשר לאלפי הילדים האלה ללמוד, אנחנו צריכים הרבה פחות אבל פתאום לא מוצאים את הכסף. צריך ללחוץ בכל הדרכים כדי שהילדים האלה יקבלו את הזכות הבסיסית האוניברסאלית שלהם להיות במסגרת חינוך. תודה.

תודה, חבר הכנסת טאהא.

חברת הכנסת אימאן יאסין.

בוקר טוב לכולם. חבל שאין כאן, כבוד היו"ר, אפשרות להראות וידאו על המצב של כלל האוכלוסייה הבדואית בנגב באופן ספציפי ובמיוחד לגבי הילדים.

במהלך מערכות הבחירות בשנה האחרונה הייתי וחייתי שם ימים שלמים והתוודעתי עוד יותר לטרגדיה האנושית ולרמיסת זכויות אדם באופן בסיסי בלי להבדיל בין ילד לאישה, לגבר, לזקן.

אני מסכימה עם כל מה שאמר חברי וואליד אבל אני רוצה להוסיף עוד. כאילו שאנחנו חושבים שיש ילדים מוסעים, שזה בכלל נוגד גם לנהלים של הסעת ילדים, בדרכים הלא-דרכים שנוסעים בהם הילדים, לתנאים שלומדים בהם בתוך הכיתות עצמן. שלא נחשוב לרגע שהאוטובוס עומד מול הבית והילד עולה לאוטובוס להסעה. אל לנו לחשוב שזה המצב הטבעי, הנורמלי, שמדובר בהסעת ילדים, אז הילד יוצא מקסימום עשרה מטרים מהבית, 50 מטר, עומד על המדרכה בתוך תחנה, האוטובוס עומד, הילד עולה, אוטובוס ממוזג והכול טוב ויפה. חבריי, זה לא המצב בנגב, זה לא המצב ביישובים הלא מוכרים בדרום.

שלא נחשוב שההסעות האלה עובדות לאורך כל השנה. בכל ימי הגשם הילדים לא עולים להסעות. איך שאמרה לי אחת האימהות, אני רוצה את הילד שלי חי. שלא ילמד כל החורף אבל שיישאר בחיים, כי היא חוששת כשהיא שולחת אותו מאות מטרים מהבית הלא-בית אבל מהבית, עד לאוטובוס. יש שיטפונות ויש ואדי וכל מיני דברים שיכולים לסחוב גם את הילדים הקטנים, ופה אנחנו מדברים על ילדים ממש קטנים בני 3 עד 5, אז אני חושבת שהעניין, כבוד היו"ר וחברי וואליד, לא עניין של תקציבים. כולנו יודעים את זה. זה עניין של מדיניות, זה עניין של הכרה. אם המדינה רוצה באמת לתת תשובות, היא יכולה לתת. עובדה קיימת, בסביבה יש עוד יישובים מסוג אחר וכולם לומדים בתנאים הכי מרווחים ודווקא נותנים להם הכי טוב כדי לעודד עוד הגירה פנימית לשם.

תודה חברת הכנסת יאסין.

חברת הכנסת סלאח.

ברכות על הדיון החשוב מאוד. יש לי קודם כל שאלה לממ"מ לגבי הנתונים שנאספו, האם זה כולל שנת הלימודים הנוכחית?

כן, 2020.

זה כולל עד איזה חודש? עד קורונה, לפני הקורונה?

זה כל שנת הלימודים.

עד מרץ?

עד סוף שנת הלימודים. ילדים שהיו רשומים בתחילת שנה נשארו רשומים.

זה מה שאני רוצה להגיד לכם, שהרישום מטה לא בהכרח מנבא את המציאות הקיימת. זה שהתלמיד נרשם, זה לא אומר שהוא קיים במערכת. כבוד היושב ראש, זה שהוא רשום לשנת הלימודים, זה לא אומר שהוא תלמיד סדיר ומגיע לבית הספר, ועל זה אנחנו צריכים לבקש נתונים, על נוכחות תלמידים אלה בתוך בתי הספר. אני יודעת שיש נשירה באמצע השנה, בסוף השנה, שהיא עוד יותר מדאיגה מהשתלבות התלמידים האלה, אז אם אפשר כבוד היושב ראש לבקש את הנתונים של שנת הלימודים הנוכחית לאורך השנה ולא רק מתחילת השנה, כי זה נתון לא פחות מדאיג.

הזכות לחינוך שווה לכולם, כנראה לא מנת חלקם של הילדים בנגב וזה כתוצאה ממדיניות, וזו לא מקריות וזה קשור לכל התשתיות, לכל התחומים ולא רק בתחום אחד. זה מזכיר לי שהיה מבצע לשלוח סיוע למשפחות בנגב והבאנו לאיזושהי משפחה חלב ואז צחקה האימא, אין לי מקרר איפה לשים את החלב. בדומה לזה, כדי להגיע לבית הספר צריך לפתח תשתיות שיסייעו לתלמידים האלה להגיע לבתי הספר. צריך ארגון, צריך תוכנית כוללנית לכל התחומים כדי שהתלמידים האלה יהיו בבתי הספר. תלמידים בנגב שהם לא נמצאים בבתי הספר, הם נמצאים תרתי משמע בסכנת חיים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה.

כבוד היושב ראש, תודה רבה על הדיון הבאמת חשוב הזה. אני חושב שאנחנו קיבלנו נתונים חלקיים שלא יכולים לעזור לנו לראות את כל התמונה. השאלה אם יש בעיה בחינוך בנגב? השאלה היא כמה ילדים יהודים בנגב הם באותו מצב? כמה ילדים יהודים בנגב צריכים לנסוע כל כך הרבה קילומטרים בשביל להגיע לגן? כמה ילדים יהודים בנגב, אין להם תשתית, ההסעה לא יכולה להגיע ליד הבית כי אין כביש לבית? כדי להשלים את כל התמונה, אחרת, אם אין ליהודים את אותה בעיה ואותם גופים מתכננים את הנגב וליהודים אין את הבעיה ולערבים יש את הבעיה, אז זה לא רק עניין של חינוך.

כנראה שיש פה גזענות, כבוד היושב ראש, אחרת אי אפשר להבין את זה. איך נבין שגם לילדים המרוחקים בנגב יש פתרונות לצרכי החינוך של הילדים ולילדים הערבים אין? המתכננים לא ידעו שלערבים גם צריך חוק חינוך חובה? איך אפשר להבין את זה? אני חושב שאנחנו לא קיבלנו תמונה מלאה. אני חושב שהממ"מ היה צריך לשים לנו את התמונה בכלל של הילדים בנגב כדי לראות כמה התמונה הזאת היא תמונה מכוערת וכמה גזענית היא המערכת וכמה לא רואים את הערבים. אני באמת לא מסוגל להבין איך אפשר.

דרך אגב, לפי הקצב המדהים של ההתפתחות של משרד החינוך בעניין מציאת הפתרון, אם האוכלוסייה הערבית בנגב תפסיק להביא ילדים לעולם בשנים הקרובות, למספר הקיים יהיה פתרון בעוד עשור. אנחנו מדברים פה על העניין של הגנים. תאר לעצמך שאתה צריך ללמד בכיתה א'.

אנחנו צריכים להתחיל מייד לא להביא ילדים.

כדי שבעוד עשור יהיה פתרון לאלה שקיימים במערכת. מה יקרה? תאר לעצמך שאתה צריך לקבל אותם בכיתה א' והם הפסידו שתי שנות לימוד, מה תעשה איתם? איך תמשיך את החינוך של הילדים האלה? זה דבר שיהרוס אותם בכל מערכת החינוך. הם מפסידים שתי שנות לימוד בגלל שהם נולדו במדינת ישראל לגזע הלא נכון. אם הם היו נולדים לגזע הנכון שזה הגזע היהודי, לא הייתה להם את אותה בעיה. אולי אנחנו צריכים לחשוב, אולי צריך לרשום אותם? אבל הבעיה גם איך תרשום אותם כיהודים? הם לא נולדו לאימא יהודייה.

אנחנו שמים את הילדים האלה במצב שהמערכת הופכת אותם מכל הכיוונים ואין איזשהו פתרון סביר בגלל זלזול וגזענות. אני באמת מבקש שיהיה לנו גם נתונים ותמונה מלאה לגבי כל הילדים בנגב בפעם הבאה כשאנחנו באים לדבר על הילדים הערבים, כדי שאולי חברי הכנסת היהודים גם יחשבו שיש פה אישיו ואולי גם ידחפו בכיוון הנכון. תודה.

תודה חבר הכנסת אבו שחאדה.

חבר הכנסת סעיד אלחרומי, תושב הנגב בעצמך, אתה מלווה את הנושא הזה בשנים האחרונות בוועדת החינוך. הנתונים מדברים על כך שהיום אנחנו מדברים על 4,469. לפני שלוש שנים המספר היה בסביבות 5,000. עם כל הצער בכך אבל כנראה שאין הרבה התקדמות בנושא.

תודה אדוני היושב ראש. א', אין התקדמות, אנחנו רואים את זה בשטח. אני גם מברך את ראש המועצה לכפרים הלא מוכרים, עטיה אלאעסם ושאר חברי הכנסת שהגיעו באמת לנושא מאוד חשוב.

אנחנו גם בצל שביתת העובדים הסוציאליים. היום בבוקר בכניסה ליישוב שלי, בכניסה לשגב שלום השתתפנו איתם, אוכלוסייה שסובלת רבות ודווקא בימים אלה של הקורונה שהם נמצאים בחזית.

תראו, הסיפור של הילדים בכפרים הלא מוכרים נגזר מהסוגיה העיקרית של אי ההכרה בכפרים הערביים הבדואים בנגב. לא רק שלא מכירים בהם אלא ממררים להם את החיים. החיים שם בלתי נסבלים. הממשלה מאז הבחירות, בעצם מאז 2 במרץ התחיל גל מאוד מאסיבי של חלוקת של צווי פינוי מהקרקע למאות ולאלפי בתי אב בנגב בכל הכפרים הלא מוכרים, זה מצפון רהט ועד אחרי עבדה בדרום. במזרח, אל בקיעה מזרחית לערד ובמערב ליד טרבין אל-סאנע איפה שיש את אתר דודאים, יש שם ישוב שלם של אלפי אנשים.

הממשלה משתמשת בחינוך הילדים כמנוף לחץ בכדי למנוע מאנשים להכיר בכפר שלהם. הרי מה הסיבה שלא להביא קרוואן ולשים קרוואן באמצע יישוב שיש בו 3,000 תושבים, בביר אל משאש או באל משאש או בכמה יישובים שיש בהם את הילדים האלה? הסיבה הפשוטה היא שמנהל מקרקעי ישראל מסרב להציב שם קרוואן או שני קרוואנים ולהכריז על גן ילדים. אנחנו רואים את זה בכל הכפרים, סוואווין, עאפייה, בחאשם זאנה, בעוד ועוד יישובים ולכן המספר הזה לא יירד. המספר הזה של 5,000 תלמידים, אני אומר לך אדוני היושב ראש, אנחנו בפתחה של שנת לימודים. אם אנחנו נעשה סקר עכשווי, אנחנו נגלה שהמספר יותר מ-5,000. אנחנו נגלה שהמספר יעבור את ה-5,000 ואני חושב שזה אות קין במצחה של החברה הישראלית. זה מבייש.

חשוב מאוד ומן הראוי שמהוועדה הזאת ייצא מסר ברור שאנחנו דורשים פתרון מיידי, לא לחכות עם זה, פתרון מיידי לאלפי תלמידים שאין להם מסגרת חינוכית לא בטרום חובה ועד גן הילדים.

יש דבר יותר מסוכן. ילד בן 5 שמסיעים אותו עשרות קילומטרים בניגוד לחוק ומציבים קרוואן. הרי אמרו שיש פתרונות. הפתרונות בשתי מועצות, אל קסום ואבו בסמה, עפייה. ליד בתי ספר הכניסו קרוואנים. זה הפך להיות מחנה פליטים. הכניסו קרוואנים ואמרו, זה הפתרון, אבל זה פתרון שאתה מוביל ילד בן 5, 20 או 30 קילומטר ללא ליווי.

3 ו-4.

לא, אפילו בן 5 אני מדבר. בן 3 או 4 לא יוצא. אימא שלו לא מוציאה אותו. בן 3 ו-4, גם אם שמת קרוואן הילד לא מגיע, אבל בן 5 ללא ליווי ועם ילדים מבוגרים באוטובוס הזה, לכן אני מציע אדוני היושב ראש, אכן שתצא קריאה ממש ברורה לפתור את הסוגיה הזאת. אני גם בשיתוף עם המועצה לכפרים הלא מוכרים וגופים מהחברה האזרחית שוקלים ברצינות בחודשים הקרובים לפתוח גני ילדים מאולתרים. נביא מתנדבים שילמדו את הילדים האלה. אין לנו ברירה אחרת. אם צריך לפתוח את המסגדים, נפתח את המסגדים. אם צריך, לבנות אוהלים שילדי הבדואים ילמדו באוהלים בשנת 2021. אין לנו ברירה אחרת. הם לחצו אותנו לקיר והחברה האזרחית צריכה לפעול. תודה אדוני היושב ראש.

תודה חבר הכנסת אלחרומי.

חבר הכנסת יוסף טייב.

אדוני היושב ראש, תודה קודם כל על ההזדמנות. אני מלווה בשמחה ועצב. שמח קודם כל לקחת חלק מהדיון החשוב הזה, אבל עצב עמוק על הנתונים שאני נחשף אליהם. האמת שאני לא הכרתי את הנתונים ואני מאמין שרוב חברי הכנסת אינם יודעים את הנתונים, אם זה בקטע החינוכי, ואני מאמין שגם קיימות בעיות רבות יותר מול החברה הבדואית.

אני יוצא בהצעה אולי באמת כדאי לארגן איזשהו סיור שחברי הכנסת יפסיקו להיות מנותקים, להתחבר לאותה חברה, כי אני חושב שאנחנו כחברי כנסת אמורים להיות חוצי מגזרים ואני באמת חושב שזאת תהיה הזדמנות טובה.

תראו, למרות השקעה רבה שאני רואה שמשרד החינוך השקיע סביב אותה תוכנית חומש, אם אני מבין נכון, שהתחילה בשנת 2016-2017, עברו מספר שנים, אנחנו נשארים בכל זאת עם נתון לפי מה שאני רואה פה, של 30% עד 45% של ילדים בגילאי 5-3 שלא משתתפים ולא נרשמים או שנרשמים, וכמו שאמרה חברת הכנסת קודם, אולי גם רשומים ולא מגיעים ואולי יש איזושהי נשירה סמויה או גלויה של אותם מוסדות.

אני באמת שואל את עצמי אם אני כחבר כנסת יהודי הייתי שולח את הבן שלי או את הבת שלי בגיל 3 ו-5 לגן דרך הסעות בתנאים-לא-תנאים כפי שאתם מציגים. כדי באמת ללמוד את הנושא לעומק, הייתי מבקש אולי לדעת מה מספר הילדים ביסודי וגילאי תיכון? האם הנתונים הם דומים או שונים? כי אם הנתונים דומים אז אולי הבעיה באמת אחרת, אבל אם הנתונים לא דומים ובגילאי יסודי ותיכון יש לנו כאן השתתפות של אותם ילדים בדואים שנכנסים ורשומים בבתי ספר ונמצאים בתוך מערכת החינוך, אז אנחנו שמים את הדגש על הנקודה שבעצם 5-3 לא יתכן שהורה לא ישלח את הילדים שלו, ולכן הבעיה היא שנשאר לנו עוד כ-40%-35% תלמידים שנשארים מתוך מערכת החינוך בלימודי חובה וגילאי 5-3. הייתי כן מבקש לקבל נתונים של גילאי יסודי ותיכון כדי שנוכל ללמוד מזה האם הבעיה אולי באמת בנקודה הזאת על הסיפור הזה של ההסעות.

בלי קשר, אני קורא לממשלה לעשות חישוב מסלול מחדש על אותה תוכנית חומש, כי אם הסכומים שאני שומע שהושקעו ואם אנחנו נחלק את זה פר ילד, זה סכומי עתק ואנחנו לא מגיעים לפתרון, אז בואו נשנה מסלול ונחשוב על שיטות אחרות, אולי באמת להביא מבנים יבילים לאותם מקומות. עושים את זה בהרבה יישובים יהודים. אין סיבה שלא יעשו את זה שם. אני חושב שילד כילד, הוא נשאר ילד ואם יש חוק חינוך חובה, אז חובה עלינו לבוא ולתת לו את המענה. הייתי שמח לקבל את הנתונים האלה ביסודי ותיכון כדי ללמוד את הנושא.

תודה רבה חבר הכנסת טייב.

לשאלתך, לפי מה שאני שומע מההורים, גם ילדים שנמצאים במערכת הם בממוצע כ-30% מימי הלימודים לא מגיעים לבית הספר בעיקר בתקופת החורף כשהכבישים גם לא בטיחותיים. זה שיעור מדהים ולכן גם המספר הזה, 4,500 של הילדים שלא נמצאים במסגרת, מוכפל. זה המינימום, זה אלה שכבר יודעים שאין להם מסגרת בכלל. אחר כך צריך לקחת בחשבון גם את אלה, שמעת את הנתון שמדבר על 4,300 שמוסעים, אז מתוכם תחשוב על כך שלפחות שליש או 40% מפספסים 30% או 40% מימי הלימודים. בכלל לא מגיעים.

אתי, מרכז המחקר.

רציתי להגיד שהתייחסנו לנושא של שיעורי הלמידה באופן כללי בחינוך הבדואי במסמכים קודמים, והם הרבה יותר גבוהים מגיל 3 ו-4 אבל עדיין נמוכים ביחס למגזרים אחרים בחברה הישראלית. במיוחד דווקא בחינוך העל-יסודי יש נשירה מאוד גבוהה אבל בכל זאת מדובר על שיעורים הרבה יותר גבוהים מאשר בגנים.

רציתי גם להתייחס לדברים של חבר הכנסת שחאדה ששאל קודם. אם אנחנו מדברים על אותם גילאים באוכלוסייה היהודית, אז יש למעלה מ-95% מהילדים בגילאי 3 ו-4 בכלל האוכלוסייה הרשומים בגני ילדים.

בכלל האוכלוסייה או בנגב?

יש לי כרגע בכלל האוכלוסייה, לא בנגב.

ולכן לא צריך לדבר על אחוזים נמוכים אלא להגיד על פערים גבוהים.

גם וגם. בוודאי שאין תופעה דומה בחינוך היהודי בנגב.

אדוני היושב ראש, רק כמה משפטים בנושא הזה. ילד שמגיע לכיתה א' ישירות, הוא לא למד. גם בגן חובה כשהוא לא מגיע, מגיע לכיתה א', הפער הזה הלימודי נשמר עד שהוא מגיע לכיתות ח'-ט' ואז קל מאוד שהוא ינשור מהתיכון, לכן אנחנו רואים את אחוזי הבגרויות הנמוכים בעיקר בכפרים הלא מוכרים. פספסנו אלפי ילדים בכל שנה.

איתנו בדיון נציגי משרדי הממשלה שאחראים על הנושאים הללו, אז אנחנו נרצה כמובן לשמוע אותם.

בישיבה נמצא מר עטיה אלאעסם, יושב ראש המועצה האזורית לכפרים לא מוכרים. תרצה לשמוע קודם את נציגי המשרד או שאולי תוסיף לפני שאנחנו שומעים אותם?

לא, אני רוצה לדבר לפניהם.

כן, תפדל. אני רק אוסיף שגם סלאמה אלאטרש ועומאר אבו עסא, אנחנו נשמע אותם אבל כדאי גם לשלב תוך כדי הדיון גם את נציגי משרדי הממשלה.

שלום לכולם, אני בתחילה רוצה לשאול שאלה: האם הילדים הבדואים כלולים או לא כלולים בחוק לימוד חובה? אם היו כלולים, לפחות המדינה הייתה קצת מתייחסת אליהם יותר טוב.

כל הנתונים האלה, אני יודע שהם נתונים לא מדויקים. בנתונים האלה יש כאלה שהם לא רשומים אבל יש תלמידים קטנים מגיל 3 עד 5 שהם רשומים בהמתנה, מה שנקרא. הולך, רושם במועצה. אין לו מקום, אין כיתה, אז אומרים לו, תמתין עד שתהיה לך כיתה, עד שיהיה לך כיסא, עד שיהיה לך מקום. ככה העניין נמשך.

אני חושב שחברות ההסעה שמסיעות את הילדים עוברות על החוק. הם באמת עושים דבר שהוא לא נכון אבל הם עושים את זה לטובת הילדים בשביל שילמדו. אנחנו יודעים שילדים בצורה כזאת נהרגו בדרכים קשות.

אני בטוח שהמדינה יודעת את הבעיה אבל אני בטוח שהמדינה לא רוצה לפתור אותה, כי יש משחק בין המשרדים וכל משרד שאתה פונה אליו זורק את הכדור למשרד האחר והמשרד הזה זורק אותו למשרד אחר. משרד החינוך אומר, אני רוצה לעשות אבל המנהל מתנגד שאני אציב קרוואנים שם. הרשות להתיישבות הבדואים מתנגדים לשים כיתות לילדים בכפרים הלא מוכרים וככה הם מטילים גם את העונש על ילדים מגיל 3 עד גיל 5.

עטיה, אתה מאשים אותם שהם לא רוצים לפתור או שכל אחד מגלגל את זה על מישהו אחר?

המשחק הזה מראה שהם לא רוצים לפתור את הבעיה. הם יכולים לקחת החלטה ולפתור את הבעיה. תראה, זה לא קשה. יש לנו כפרים שיש בהם מאות ילדים שהמדינה לא יכולה לסלול להם דרך, לא כביש, אז איך המדינה יכולה לסלול דרך לחוות בודד במרחקים גדולים, יש לה את התקציב, יש לה את היכולת והיא סוללת לחוות בודד כביש, אבל לילדים האלה שהם בסכנה בהסעה היא לא יכולה. זה מראה שהם לא רוצים לפתור את הבעיה. מבחינת כסף, יש למדינה כסף, יש להם את כל האמצעים אבל המדינה לא רוצה. המדינה לא מאפשרת לנו בכפרים הלא מוכרים לסלול דרכים, לא אספלט, כי המנהל מתנגד. הוא רוצה שאנשים ייסעו בדרכים-לא-דרכים. הוא רוצה להקשות את החיים על אנשים בכפרים הלא מוכרים.

אני מבין שהמדינה אולי רוצה להעניש את התושבים המבוגרים בכפרים הלא מוכרים, בסדר, אבל למה היא רוצה להעניש את הילדים בגיל 3 ובגיל 5? יש פתרון אבל המדינה לא רוצה לעשות אותו. תודה.

תודה, דברים קשים. אני מציע ישירות לפנות לנציג משרד החינוך, מנהל מחוז הדרום. מר זהבי איתנו?

בוקר טוב, שלום לכולם, אני אענה קצת על השאלות שנשאלו כאן במהלך הדיון.

מר זהבי, קודם כל אולי תרים את הקול קצת. היית איתנו מתחילת הדיון?

הייתי איתך גם בדיון בשבוע שעבר וגם בדיון הזה מתחילתו.

אנחנו שמחים שאתה איתנו. אני אומר לך כפי שאולי שמעת גם ממני וגם מחברי כנסת אחרים. את הנושא הזה אנחנו מלווים מזה כמה שנים. כל כך שמחנו כשמנכ"ל המשרד הציג את תוכנית החומש של המשרד שהייתה אמורה להשאיר אותנו עם פחות או יותר 800 ילדים השנה ולפתור את הבעיה כליל בעוד שנה. אני נחרדתי לראות את הנתונים של היום שבעצם כמעט ולא הייתה התקדמות. עדיין מדברים על 5,000-4,500 ואנחנו פונים אליך כי אני מניח שאתה כמונו רוצה לפתור את הבעיה הזאת. אולי תגיד לנו בעיקר מה החסם, מה מונע את שילובם של הילדים? אגב, אתה יודע, החוק מחייב את זה. זה לכאורה אפילו עבירה פלילית שהילדים הללו לא נמצאים במסגרת.

אני רוצה לתת רגע סקירה. כבר אני משיב לך על השאלה. נשאלה כאן שאלה במהלך הדיון לגבי מה תמונת המצב של הילדים בגן חובה ובכיתות א'. אני רוצה לתת את הנתון המעודכן לשנת הלימודים תש"פ לגבי כיתות א', אותם ילדים שאנחנו גם בוחנים את הרצף הגילאי שלהם מגיל 3.

בכיתות א' נכון להיום בשנה המסיימת, מתוך 7,700 תלמידים לא למדו במערכת 186 ילדים. המספר הזה, לא למדו במערכת 186 ילדים, כל ילד זה עולם ומלואו אבל כשאנחנו בוחנים את ההשוואה בין מערכת החינוך הבדואית למערכת החינוך בשאר המגזרים במדינת ישראל, זה מספר נורמטיבי. אני מדבר על ילדים בכיתה א'.

אנחנו מתמקדים עכשיו בגנים.

נדמה לי שאמר חבר הכנסת סעיד אלרחומי, צריך לבחון את כל הרצף. גם חבר הכנסת טייב מש"ס אמר לבדוק את כל הרצף. כשאנחנו מגיעים לכיתות א', אנחנו מזהים שנתון גדול קרוב מאוד לנורמטיבי, 7,700 ילדים, 186 ילדים לא רשומים בכיתות א' מכל מיני סיבות. יש לנו גם על זה עבודה של הקב"סים. שמתי את כיתות א' בצד.

אני הולך לכיתת גן חובה. בגן חובה אחוז הילדים הרשומים והלומדים בפועל, וכאן העירה אחת מחברות הכנסת ונשאל כאן האם המספרים המוצגים, יש להם הלימה למציאות? האם מה שאנחנו מתארים זה רשום במערכות מחשב או לומד בתוך מערכת החינוך? אז אני רוצה לציין שמערכת משרד החינוך מחזיקה צוות פיקוח נרחב בגני הילדים שכולל גם ביקור בתוך מוסדות החינוך ומפגש בין מערכת הרישום לבין הראשים שאנחנו רואים בפועל. תיכף אני אדבר על הפערים שאנחנו מוצאים, אבל קודם כל צריך לומר שלמעשה כשילד רשום בגן הוא גם נמצא בגן. אם הוא לא מגיע לגן, ביקור סדיר הולך הביתה, מזהה אותו, פוגש את האימא. אני תיכף אדבר על כל סט הפעולות שאנחנו עושים כדי להביא אותו לגן. גם אם ילד לא מגיע לבית ספר יש לנו סט פעולות להביא אותו לבית הספר.

חוק חינוך חובה של המדינה אומר שאנחנו מעמידים לו כיתה, מעמידים לו מורה, מעמידים את המשאבים ואת כל המעטפת לטובת הדבר. בבוקר אנחנו לא באים הביתה להעיר אותו, לא מכינים לו את הסנדוויץ' אבל כן אם הוא לא יגיע שלושה ימים, אנחנו נלך הביתה לראות מה קרה לו.

אנחנו בוחנים את כל הרצף הגילאי, 3, 4 ו-5, ואני מזכיר לכולנו שגילאי 3 זה בעקבות המסקנות של דוח טרכטנברג. אנחנו לא מדברים כאן על היסטוריה חינוכית ארוכת שנים מאז שנת 1953-1952 אלא על דוח טרכטנברג שהרחיב את חוק חינוך חובה מגילאי 3.

גילאי חובה שהם מסורת ארוכת שנים, אנחנו מדברים נכון לתש"פ: 93% מילדי השנתון במרחב הבדואי היו בתוך גני חובה. שואלים אותי, בוא נעשה השוואות לחברה היהודית, אז הפער הוא אחוזים בודדים. אנחנו יכולים לדבר על החברה היהודית, 96%, ובחברה הבדואית 93% בגן חובה. גן חובה היה מאז ומעולם, כלומר את גני החובה הצלחנו להטמיע באופן עמוק גם עבור הילדים מהכפרים הבלתי מוכרים.

זה נכון שאנחנו מזהים דיפרנציאליות גדולה בין הילדים במועצות אל קסום ונווה מדבר לבין הילדים בשבע הרשויות האחרות, הרשויות המקומיות והעיר רהט. הפערים בין שבע הרשויות לבין נווה מדבר ואל קסום הם פערים גם בתשתיות, גם בתרבות ארגונית-רשותית, גם במסורת. יש הרבה דברים שהם פערים ואנחנו מזהים את הפערים האלה בכל הגזרות. איזה סוגיה שלא תשימו, תגידו דרכים, יש פער. תגידו תשתיות, יש פער. תגידו התנהגות ארגונית, יש פער.

נחזור לנתונים, מר זהבי. אתה מדבר על 93%. יש לך את הנתונים?

93% גן חובה. נשאלנו קודם איך הילד יגיע לכיתה א'.

ראית את הנתונים של מרכז המחקר וספציפית גם לגבי אל קסום וגם לגבי נווה מדבר. מדובר שם על אחוזים שמגיעים ל-30% של ילדים שפשוט לא רשומים במערכת החינוך.

בגילאי 3 אתה מתכוון.

בגילאי 3 עד 5. זה הנושא שלנו בעיקר.

אני אסיים רגע את הנושא של גן חובה. גן חובה, בחמש שנים הגענו בעלייה מ-87% ל-93% שזה אחד מהשלבים הקריטיים בכניסה לכיתה א'. אנחנו עובדים עליו במרץ רב. יש לנו עלייה בגני חובה.

בוא נתמקד ב-4-3 בשתי המועצות האזוריות, נווה מדבר ואל קסום. אם יש נקודה שצריך לחולל בה שינוי וצריך לראות בה תמורה, זה הפעילות החינוכית שמתקיימת בשתי המועצות האזוריות. הפלטפורמה שנבנתה למועצות אזוריות שאחריות על שני מרחבי חיים: מרחב חיים של ישובים מקוריים בתוך המועצה האזורית ומרחב של כפרים בלתי מוכרים בתוך המועצה האזורית. המועצה האזורית נותנת שירותים גם לאלה וגם לאלה.

אנחנו בהחלט מזהים בחלק מהאזורים בתוך המועצות האזוריות חסמים רבים, חסמים של קודם כל התארגנות פנים-שבטית, זאת אומרת הטמעה של תהליכים, של רכישה ושל מחויבות לתהליכי חינוך חובה. אנחנו מדברים פה כאילו הכול ברור מאליו ואני אומר שאנחנו בתוך תוכנית החומש, מי שיעיין בתוכניות המוגשות למשרד החקלאות ומתפרסמות בפרסום החד-שנתי של מה עשתה הממשלה מדי שנה בתוכנית החומש, אנחנו מחזיקים 100 קבוצות של אימהות. אני מבקש לרשום את זה בפרוטוקול. 100 קבוצות של אימהות, בכל קבוצה כ-16 עד 20 אימהות לילדים בגיל הגן בלבד, כשהמטרה שלנו זה לחזק את הכשירות ההורית של אימהות שמלוות ילדים לגן. זה שינוי תרבותי, זה שינוי חינוכי, זה דבר מורכב. מדי שנה 100 קבוצות. הכשרנו אנשים. כמובן כל המועסקים הם אנשי חינוך מובילים שקיבלו הכשרה גם במכללות וגם על ידי משרד החינוך. 100 קבוצות פועלות מדי שנה. גם בתקופת קורונה המשכנו להפעיל את הקבוצות של האימהות. 100 קבוצות כאלה, הן מחוללות את השינוי. זה אחד ממנופי הצמיחה שלנו, שאנחנו פוגשים את האימהות.

ההיבט השני זה ההיבט שלנו בתחום התשתיות והבינוי. כפי שצוין כאן, אנחנו פועלים בעבודה בינמשרדית. אני אציין, נמצאים איתנו גם השותפים שלנו. השותפים שלנו נמצאים גם במשרד המשפטים בשביל ההסדרה וגם אצל יאיר מעיין וגם אצל תומר המתכנן המחוזי ויובל הנציג שלו. אנחנו מנטרים את כל השטח האפשרי שאפשר להגיע אליו או בהרחבת מרכזי שירותים או בפתיחת מרכזי שירותים חדשים. כל מי שמסתובב בנגב מכיר את הסיפור. אני הובלתי פתיחה של בית ספר במרכז שירותים בפזורה בשבט קוידר ופתחתי תיכון לשבט שהוא בהתיישבות לא מוכרת. הגשנו דרך רשויות התכנון, עמדנו בבית המשפט, הגנו על ההחלטה של משרד החינוך ופתחנו תיכון חדש.

אוקיי, בוא נתמקד ב-3 עד 4. אתה מצביע על הבעיה. עוד לא אמרת את הנתונים שיש לך אבל אני רואה שאתה לא כופר בנתונים שיש ואתה מדבר גם על המשרדים השותפים. מה מנע שילובם של אלפי הילדים הללו עד עכשיו ומה צריך לעשות עכשיו כדי לפתור את הבעיה?

אני אומר חד משמעית, אין דבר מונע. יותר מזה, בתוך מוסדות החינוך שמוצבים בשטח יש יותר מקום ממספר הילדים שמגיעים בפועל. יש לנו גני ילדים עם 16 ילדים למרות שמבחינת התקן אפשר 32 ילדים בגן. יש רק 16 ילדים. יש יותר מקום לילדים מהמקום המנוצל.

אם אפשר ברשות היושב ראש. רם, מדבר חבר הכנסת אלחרומי.

אפשר גם להציב את הגן במרחק של 30 קילומטר וברור שיהיו פחות ילדים בגן הזה. אני לא מטיל עליך אישית את האחריות. ציינת מה שקרה באבו קוידר וזרנוק ובעוד מקומות אבל אנחנו יודעים שמנהל מקרקעי ישראל ורשות הבדואים הם הגוף שמונע ממשרד החינוך להרחיב גם מתחמים קיימים כשיש צפיפות. לדוגמא, אל פורעה, יש צפיפות נוראית. לדוגמא, בתי ספר אלעזזמה א' ו-ב' שבית ספר אלעזזמה א' הוא כמו מחנה פליטים, ועוד מקומות. אנחנו יודעים איפה הבעיה נמצאת. אני יודע שיש כיתות שיש בהן מחסור בילדים בגלל שהילדים מרוחקים. החוכמה היא לא לבנות במקום רחוק אלא לבנות בריכוזי ילדים. האם אתה מאשר את זה שגם כשיש לך תקציב, משרדים אחרים מונעים ממך ליישם את זה ולבצע את התקציב הזה?

מר זהבי, אם יש לי ילד בן 3 או 4 ואני צריך לשלוח אותו להסעה של חצי שעה או שעה, אני מניח שגם אתה באותו מצב, יכול להיות שאתה תחשוב פעמיים אם לשלוח אותו ולכן הקריטריון הזה כשאתה מציג אותו, הוא לא מספיק.

אני רוצה להיות יותר קונקרטי. יש כיום תשעה מוקדי שירות שמספקים גם גנים. השאלה שלי אליך, האם הכיתות בתשע הנקודות הללו לדעתך מספיקות? אני מניח שהתשובה היא שלילית כי אנחנו מדברים על אלפים, והשאלה מדוע לא מרחיבים את נקודות השירות לנקודות שהן בתוך היישובים הלא מוכרים או בסמוך להם כדי גם להתגבר על עניין ההסעה. מה המניעה והאם זה מתקדם? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את זה? איפה המחסום?

אני משיב לך בשאלה שנשאלתי גם על ידך וגם על ידי חבר הכנסת סעיד.

מערכת הקשרים של משרד החינוך עד התחנה שהילד נכנס לתוך הכיתה היא שמשרד החינוך עומד מול רשות מקומית, כל רשות במדינת ישראל, כל רשות מקומית סטטוטורית שהיא מוכרת על ידי משרד הפנים מגישה לרשויות התכנון את הבקשות שלה להקמת מבנה. משרד החינוך מתקצב, מעביר לה את הכסף. אם אנחנו משווים תנאים, אז הרי כל בקשה של רשות מקומית, ואנחנו לא מונעים מאף רשות מקומית. יותר מזה, אנחנו מקיימים מערך שלם של ועדות אכלוס מדי שנה ומלווים את הצרכים הפיזיים בהקמה של מבנים. בעניין הזה למשרד החינוך יש עודף תקציב. יש לו יותר כסף ממה שמבצעים בפועל. הכסף מחכה.

מה הם החסמים? הרשות המקומית צריכה לבצע מול רשויות המדינה, זה אומר מנהל התכנון, זה אומר מנהל מקרקעי ישראל, זה אומר רשות ההסדרה. אנחנו לא משאירים אותה לבד. אנחנו הולכים יחד עם הרשויות. אתמול ישבתי במנהל התכנון ביחד עם ראש רשות, עם מנכ"ל הרשות שלו יחד עם הייעוץ המשפטי של הרשות שלו במטרה לפתור סוגיה שקשורה לבינוי בפזורה. למה אני עושה את זה? ברשות אחרת אני לא עושה. עד שלא מגיע לי היתר בניה אין לנו על מה לדבר. היתר הבניה הוא רשותי. אנחנו מתקצבים על היתר קיים. ברשויות בדואיות אנחנו מסייעים אפילו לכל התהליך של היתר הבניה.

יותר מזה, אנחנו ישבנו עם רשויות התכנון כדי לסמן קרקעות אופציונאליות להרחבת מרכזי שירותים. זה לא קורה ביום, זה לא קורה ביומיים, זה החלטות כמו שצוין כאן, של מספר משרדי ממשלה ויש לזה גם מתנגדים. גם תוכנית מופקדת, יש לה 60 יום להתנגדות ואנחנו, גם משרד החינוך לא יכול לסתום את הפה למי שיגיש התנגדות לאיזושהי תוכנית. אנחנו מעודדים הגשת תוכניות להפקדה, מעודדים הרחבת מרכזי שירותים בפועל ומתקציבים את הבינוי. הפרוצדורות האלה הן רב מערכתיות. היה וכאשר הממשלה תגיד שברשויות בדואיות בלתי מוכרות היא מחריגה, היא מוותרת על תהליכי תכנון, מוותרת על תוכניות הפקדה, מתעלמת מקווים כחולים, אם תהיה החלטת ממשלה שאומרת, קמים מחר בבוקר, אין שום דרישות רגולטוריות, אנחנו נציב קרוואן בקרקע.

איתנו גם נציג מנהל התכנון. תיכף נשמע ממנו.

אני שומע ממך שמשרד החינוך בעד פתיחת נקודות שירות נוספות בכפרים הלא מוכרים כדי לפתור את הבעיה.

אני נתתי דוגמא של אבו קוידר, שאני, משרד החינוך מתרשם שהפתרון החינוכי של הילדים הוא הרחבת מרכז שירותים, אני ארחיב אותו גם אם זה צריך להגיע עד בית משפט, כי אנחנו בוחנים בתוך סט הכלים שהממשלה מתירה לנו, אנחנו מנצלים את המקסימום האפשרי וככה נעשה גם בשנת הלימודים הבאה וגם אנחנו עושים את זה בתקופת הקיץ. המחויבות שלנו היא לתת חינוך לילדים.

מה כן נעשה? פה אני רוצה להגיד אמירה מסכמת עם שורה תחתונה. גם אנחנו כמשרד החינוך לא נעבור על החוק ולא ניתן עצה לרשויות סטטוטוריות כמו רשויות מקומיות לעבור על החוק.

אין אף אחד שמבקש לעבור על החוק. בינתיים העובדה שאלפי ילדים לא נמצאים במסגרת חינוכית זו עבירה על החוק כפי שאתה יודע.

יש נציג של מנהל התכנון איתנו, ד"ר יובל קרפלוס.

שלום לכולם.

דברים לא קלים אנחנו שומעים.

אנחנו שומעים דברים קשים מאוד בהחלט.

לרבות האחריות שלכם במנהל התכנון. כדי גם לקצר מבחינת ההקדמות, יש מרכזי שירות קיימים, אני חושב שזה תשעה מרכזי שירות, אלפי ילדים שמחכים להשתלב ומה שקיים זה לא מספיק בין השאר גם בגלל העובדה שאני מניח שהורים גם לא ישלחו ילדים עם הסעה של חצי שעה ושעה למרכזי השירות. הדרישה שאני שומע מהשטח, שצריך להרחיב את מרכזי השירות, להקים עוד מרכזי שירות בתוך היישובים הלא מוכרים, בסמוך להם כדי גם להתגבר על בעיית ההסעות. זה נושא שהוא באחריותכם. אני מבין שזה לא רק באחריותכם, זה גם אתם וגם משרד החינוך וגם משרד הכלכלה וגם משרד הרווחה אבל הרבה יגידו שבלי התכנון קשה להתקדם. בבקשה.

מאוד. אנחנו בעקבות הבג"צ לנושא של שירותים חיוניים קידמנו תוכנית שמתכננת הקמה של אתרי שירותים חיוניים במבנים יבילים היכן שנדרש. היום התוכנית הזאת כוללת כ-20 אתרים, לא כולם ממומשים, שבהם ניתן להקים את אותם מרכזי שירותים כפתרון ביניים. לא מדובר פה על פתרון קבע. פתרון קבע יהיה לאחר הסדרה של ההתיישבות, בין אם במקום, בין אם ביישוב סמוך או יישוב אחר.

מי שקובע את הצרכים של תוספת אתרים כאלה ואחרים זה הרשויות, רשויות ההסדרה, משרד החינוך. אנחנו עובדים שכם אל שכם עם המשרדים השונים וגם עם הרשויות המקומיות אל קסום, נווה מדבר, היישובים האחרים שגם מספקים שירותים על מנת לבחון, וככל שעולה צורך בתוספת של אתרים, אנחנו מקדמים אותם במסגרת של תיקון לתוכנית המתאר המחוזית הנושאית לאתרים לשירותים חיוניים. כרגע שני אתרים נוספים נמצאים בדיונים מתקדמים במוסדות התכנון הארציים, שעברו דיונים אצלנו במחוז וככל שיהיה צורך באתרים נוספים כמובן לפי חוות דעת הגורמים המקצועיים - - -

איפה שני המקומות האלה שאתם מקדמים עכשיו?

כרגע אנחנו מקדמים שני אתרים במרחב חאשם זאנה שנמצא מזרחית ליישוב שגב שלום, דרומית לכביש 25 ומערבית לכביש 6.

והשני?

שני אתרים לשירותים חיוניים במרחב חאשם זאנה, אחד צפוני ואחד דרומי.

דיברת על 20 אתרים מאושרים. אני מודע שבענייני חינוך רק קיימים תשעה מרכזים, נכון?

בביצוע בפועל יש מתוך ה-20. אני לא יודע כמה מבוצעים אבל אני יודע שיש פער בין האתרים עצמם שאושרו לאורך השנים ומספר סבבים, לבין מה שבוצע בפועל.

האם ה-20 מקומות שאתה אומר שיש בהם אפשרות להקים מרכזי שירותים, יש בהם בפועל מרכזי שירותים או שהם מחכים בעצם?

כפי שאמרתי הרגע, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, האתרים האלה מאושרים. לא בכולם הוקמו. צריך לברר מול הגורמים שאמורים להפעיל את האתרים אם הם הקימו. אנחנו מייצרים את התשתית שמאפשרת את ההקמה.

יובל, אני רק רוצה להגיע לנקודה. מבחינה תכנונית אתם אישרתם 20 מקומות שיש אפשרות להקים בהם מרכזי שירותים. בפועל אין מרכזי שירותים ב-20 מקומות וזה יצר את המצב שיש לנו קרוב ל-4,500 ילדים שלא מגיעים. כאן אנחנו רוצים לחדד את זה. אני לא בא בטענות לרם זהבי ולמשרד החינוך כי אני מכיר בפועל מה הם עושים והמאמצים. הכול מתנקז לצערי הרב ברשות להסדרת התיישבות הבדואים וכאן הסיפור תקוע. נשמח לשמוע אם יש מקומות שאכן בפועל יש בהם מרכזי שירותים. אני יודע שיש מרכז חדש עכשיו גם בראחמה. יש בית ספר ויש גן ילדים שם. יש בחאשם זאנה שני מקומות שאתה ציינת וגם בראחמה מקימים בית ספר. זה צעד בכיוון הנכון אבל זה לא מספיק בוודאי.

אל עזזמה ג' - - - גם מאושר באחד הסבבים. יש שם בתי ספר. אל עזזמה א' ו-ב' בחלק הצפוני של ואדי אל נאם.

זה הוותיק ביותר, כן. אני למדתי שם כיתה א'.

התושבים לא מוכנים לאכלס שם את - - - עד כמה שידוע ומתנגדים לאזורים האלה. יש אזורים שמייצרים מרכז כובד עבור אוכלוסייה בגלל טענות קנייניות על הקרקע, לא מוכנים להקים מרכזי שירותים. הנושא הוא מורכב, הוא לא רק תכנוני. הוא חברתי, הוא תקציבי. אנחנו פועלים יחד עם כל הגופים לאפשר את המיקום האידיאלי לאותם מרכזים, וככל שיידרשו מרכזים נוספים או אתרים נוספים שבהם ניתן להקים בשיתוף עם משרד החינוך והמועצות האזוריות, כך נקדם תוכנית לכך.

טוב, אז בעצם מה שאתה אומר, שככל שזה נוגע למנהל התכנון יש נכונות לקדם את זה וזה אמור להתקדם. בקנה עכשיו אתם מדברים על עוד שני מרכזי שירות.

נכון מאוד.

אתה יכול להעריך כמה ילדים בגילאים האלו ייהנו עכשיו ממרכז השירות החדש? עד כמה זה נותן תשובה לאלפי ילדים שאנחנו מדברים עליהם?

אנחנו מדברים על אוכלוסייה שההיקף שלה הוא בסביבות ה-5,000 תושבים, אוכלוסייה של מרחב. 5,000 תושבים, 40% הם ילדים שהם עד גיל תיכון. התיכונים הם אזוריים ביישובים המוסדרים, כיתות צומחות, גני ילדים. אפשר לעשות את החישוב.

יובל, אני אחסוך ממך, אני מכיר את היישוב חאשם זאנה על כל משפחותיו וכל הגוונים שלו. זה יפתור לבערך 200-150 ילדים, שני המרכזים.

האמת היא, אני חייב להגיד, למדתי את החומר לקראת הישיבה. עדיין לא הבנתי את הפער הזה בין 20 מוקדי השירות שאתה מדבר עליהם לבין תשעת המוקדים הקיימים. זה פער מאוד משמעותי. מדוע לא מצליחים להשתמש ולאכלס את עוד 11 מרכזי שירות? לכאורה זה יכול היה לקדם את הנושא שלנו.

יש לפנות לגורמים שאמורים להקים ולאכלס ולברר מדוע לא הוקמו. כמו שהצגתי, הנושא הוא מורכב, הוא לא - - - בתקציבים כמו שהממונה על המחוז הציג. יש פה שיקולים נוספים וקשיים נוספים. המסגרת הסטטוטורית שמאפשרת את ההקמה קיימת.

אוקיי. האמת היא שדיברת גם על גורמים מעורבים, אז נשמע את יו"ר המועצה האזורית אל קסום. חברנו סלאמה אלאטרש איתנו?

אדוני היושב ראש, אם אני יכול להתייחס רגע לדברים של יובל. אני רוצה לשים פה על השולחן.

רם זהבי, כן, התייחסות קצרה ואחר כך סלאמה אלאטרש.

אני רוצה לשתף אתכם, זה חשוב לי להביא את הדברים. תראו, יש לנו מנהל, שמו חאתם אבו קווידה. הוא מנהל מצטיין, מחונן, מחזיק בית ספר בפזורה, בית ספר שהוא מתחרה בכל בתי הספר במדינת ישראל. תנו לי רשות מקומית, תנו לי מגזר דתי, ממלכתי, חרדי, יהודי, לא משנה, מה שאתם רוצים, נוצרי, דרוזי. הוא הכי טוב שיכול להיות. מה קרה לו? לפני שלושה וחצי שבועות ירו עליו. הוא לא משחק קלפים, הוא לא מהמר, הוא לא מתנהג לא בהלכה. הוא מנהל בית ספר. הוא כל היום וכל הלילה מנהל בית ספר. למה ירו עליו? בגלל סכסוך על קרקע שקשורה לקרקע שבית הספר נמצא בו. הוא לא הראשון. באותה שנת לימודים בבית ספר הזה גירשו מנהלת שנבחרה במכרז. הוא השני. זה גם לא האירוע היחיד.

כשאנחנו שואלים מה החסם שיש, כשאנחנו מקבלים החלטה לשים קרוואן במקום, לא נתעלם מהעובדה, יובל לא אומר את זה. יש הרבה חסמים שקשורים לדרישות על בעלות על הקרקע שמונעים מאיתנו לממש יותר מוסדות חינוך בפוטנציאל בתוך השטח.

לגבי 11 מרכזי השירות?

אני לא אומר לך אחד-אחד אבל אני אומר שאחד החסמים וגם מה שדובר עכשיו, חאשם זאנה שדיבר עכשיו יובל. הדיון שלנו שנמשך שעות וישבנו ברשויות התכנון וישבנו עם המועצה. אם יש חסם שאם אנחנו נוכל לממש את זה ל-1 בספטמבר או לא, החסם הוא ההתנגדות הקהילתית של המתיישבים במקום. נבוא עם משאיות אבל לא נוריד קרוואן בשטח. נבוא עם שופלים אבל לא נבנה בית ספר כי מי שימנע את הבניה של בית הספר זה התנגדות בשטח. זה סוגיות והן מורכבות מאוד, סוגיית הקרקעות. אנחנו בהחלט אמפטיים. אני מסייר בשטח. יש לי אהבה גדולה ומחויבות גדולה לחברה הבדואית ולילדים של החברה הבדואית אבל יש חסם שהוא מרחף מלמעלה.

היית מביא לפה את תשע ראשי הרשויות והיית מתחייב להם שהשיחה היא גם לא מוקלטת ולא תצטט אותם. תשאל אותם מה מונע ממך להרחיב יותר את הבניה. יש מאות מיליונים של הרשאות תקציביות.

רם, אתה נכנס עכשיו לסוגיה מעבר לדיון שלנו.

בוא נשמע את סלאמה אלאטרש, יו"ר המועצה האזורית.

תודה רבה אדוני היושב ראש על כינוס הוועדה וקיום הדיון על גיל 5-3.

אני רוצה לעשות קצת סדר בדברים. אני שומע את מנהל מחוז ובא לי לקפוץ מהחלון, איך שהוא מדבר ומתאר את המצב של החינוך במגזר הבדואי.

מערכת החינוך במגזר הבדואי קורסת. מנהל המחוז מציג דברים כאן, ותודה למנהל המחוז שעושה לנו גם שינוי תרבותי. זה בדיוק המשך למי שרוצה להאכיל ילד בדואי, שהוא עובד היום על אישה בדואית שתוציא את הילד שלה לגן. הוא לא יודע שבמגזר הבדואי הוקם בית הספר הראשון בשנת 69' ובשנות ה-70' כבר הבדואים שלחו את הילדים שלהם ללמוד בצפון. החינוך הוא הבסיס להצלחה. החינוך הוא הבסיס לצמצום פערים. החינוך הוא המפתח לשינוי בתוך החברה בפתרון הבעיות השונות והמשתנות בתוך החברה.

אני לפני חודש וחצי הייתי בדיון בבית המשפט המחוזי, אנחנו מדברים על שטח גלילי שהוא לא שייך לאף מועצה אזורית בנגב, על הכפרים הבדואים המוכרים. בפסק דין שנתן השופט, האחריות מוטלת על משרד החינוך בהקמת משרדי שירותים ומתן מענה חינוכי לכל האוכלוסייה הבדואית בכפרים הלא מוכרים. משרד החינוך ממשיך להתנער מזה, להפיל את זה על שתי המועצות האזוריות החלשות ביותר במדינת ישראל, שזה מועצת אל קסום ונווה מדבר.

אומר מנהל המחוז, יש לנו מאות מיליוני שקלים להקמת כיתות. אני כבר שנה וחצי מתחנן למנהל המחוז שיספק לנו כיתות בכפרים הבדואים המוכרים במרכזי שירות שהם קיימים. היום למשל, ומנהל המחוז מכיר את זה, חסר לי 15 כיתות בתוך בית ספר תיכון אל פורעה. חסר לי יותר מ-15 כיתות ל-5-4 מרכזי שירותים. הם לא נותנים לנו את התקציבים האלה.

הוא דיבר על הסעות. אדוני היושב ראש, היה דיון לפני שנתיים וחצי בוועדת החינוך בראשותו של יעקב מרגי. הוחלט שם שמשרד החינוך יתקצב ילדי 3 עד 5 ב-20 שקל הסעות. משרד החינוך לא עמד בהחלטה של ועדת החינוך. הילדים האלה בגיל 3 ממשיכים לנסוע באוטובוס עם ילדים בני 18-17 שנוסעים איתם. הילדים שלנו בהסעות סובלים מאלימות, סובלים מהטרדות מיניות, דברים קשים ומזעזעים שמנהל המחוז מעדיף להתעלם מהם. כל הנושאים האלה, העליתי אותם וחבל שבדיון כל כך חשוב למען ילדים אזרחי מדינת ישראל, גם שהם בדואים, שמנכ"ל משרד החינוך לא מתייצב לוועדה שהיא ועדה חשובה מאוד בכנסת, שנמצאים בה אנשים מאוד חשובים, חברי כנסת, נבחרי ציבור, שמנכ"ל משרד החינוך ממשיך להתעלם מהאוכלוסייה הבדואית בנגב. היה מן הראוי להגיע, להתייצב ולתת תשובות.

לגבי ההסעות, משרד החינוך נתן לשתי המועצות האזוריות 15.96 שקלים בשנת 2004, עלות הסעת ילד ביום כשאנחנו מדברים לאוטובוס הזה על 700 שקל ליום. במועצה אזורית בני שמעון משרד החינוך נותן להם 27 שקלים וזה 85% מהעלות של ההסעה. מועצת תמר ים המלח שהיא העשירה ביותר במדינת ישראל, נתן להם 32 שקלים, זה עוד פעם 85%.

למה הפער הזה?

זה התעללות, זה החזק נגד החלש. אני כבר שנה וחצי עם משרד החינוך במאבקים שמתמשכים. מה שעושה משרד החינוך לאוכלוסייה הבדואית, לאוכלוסיית התלמידים זה התעללות. תנאי השטח הם מאוד קשים. היום אסור לנו לתקן דרכי עפר על מנת לאפשר לאוטובוס לנסוע בצורה בטוחה בשטח גלילי. זה לא שטח שיפוט שלנו, זה באחריות של משרד החינוך. יש לי פסק דין שמשרד החינוך ייקח אחריות על השטח הגלילי. משרד החינוך יודע לתת שירותים במרכזי שירותים אלה יותר טוב ממועצה אזורית אל קסום ויותר טוב ממועצה אזורית נווה מדבר, ואנחנו חייבים, ההמלצות של הוועדה, לחייב את משרד החינוך שהוא ייתן שירותי חינוך לכפרים הבלתי מוכרים ולא להפעיל את זה על מועצות שהן חלשות.

מר אלאטרש, אכן יש את הסוגיה הכוללת של החינוך בכל הגילאים אבל בוא נתמקד בגילאי 3 עד 5, הנתונים שדיברנו.

שמענו על 20 נקודות שירות שמאושרות, מאוישות רק תשע מהנקודות הללו. אתה מכיר עוד 11 נקודות שירות מאושרות, ואם כן, למה זה לא מתקדם? מה החסם שם?

60% מהאוכלוסייה בכפרים הבלתי מוכרים שנמצאים, אצלי אין תכנון של מרכז שירות אחד. מי שאומר שיש תכנון, הוא מטעה אתכם, מטעה את כולם, אבל בוא נחזור לסוגיה המהותית, שמי שאחראי על החינוך בכפרים הבלתי מוכרים, זה פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, זה משרד החינוך ולא המועצה האזורית אל קסום ולא מועצה אזורית נווה מדבר. זה משרד החינוך, זה משרד ממשלתי, זה מדינת ישראל.

משרד החינוך מתקצב אותנו בחוסר. משרד החינוך מקשה עלינו. יש לנו היום מחסור של עשרות כיתות לגיל הרך בתוך הכפרים שלנו וגם בתוך מרכזי השירות. יש לי ארבעה מרכזי שירות. יש לנו מחסור ואי אפשר להרחיב אותם. משרד החינוך מתקצב אותי על בניה בדיוק איך שהוא מתקצב את עיריית תל אביב. אני צריך להשלים 15%. מאיפה אני אביא כסף ל-15% כשאני רוצה להקים היום 30 כיתות גן והעלות של כל כיתת גן זה בערך 2 מיליון שקל ומשרד החינוך מתקצב אותי בערך 1.6 מיליון? כל כיתה זה הפרש של 400,000 שקל. מאיפה אני אביא את ההפרש הזה לכפרים הבלתי מוכרים או בתוך הכפרים שלי? זה מונע ממני לבנות כיתות גן. אנחנו מדברים על כיתות, מבנים יבילים שהם קיימים כבר עשרות שנים. אני מזמין אתכם שתגיעו לביקור כאן. אף אחד מכם לא יסכים להכניס את הילד שלו בן 3 או 4 לתוך הכיתות האלה, מבנים ישנים, מפוררים, קשים למראה עין.

אני מזמין את הוועדה להגיע לכאן, לעשות סיור, לראות את הדברים מקרוב ולא להטעות אתכם. אני שמעתי את מנהל המחוז. הוא מטעה אתכם. הוא מטעה את כל הוועדה כאן. הוא גם לא התייחס לסוגיה המהותית של המחסור בכיתות והסעות תלמידים. הוא ממשיך לברוח מאחריות. האחריות היא על משרד החינוך. יש פסק דין בנושא הזה. אנחנו גם כמועצות עושים עבירה פלילית שאנחנו נותנים שירותים בשטחים גליליים והמדינה מעלימה עין על זה.

היום כשאני נותן שירותי חינוך לרובארה, אסור לי לתקן דרך עפר ברובארה, אז למה אני צריך לתת שירות? אסור לי למשוך תשתיות לשם, מים, חשמל ועוד דברים, שזה נמצא בשטח גלילי. מי שמותר לו לתת שירותי חינוך בשטח גלילי זה רק משרד החינוך ויש פסק דין ואני מבקש מאדוני היושב ראש, אני אעביר לך מייד את פסק הדין. החלטות שייצאו מהוועדה שיתייחסו לפסק הדין. אסור לנו לפטור את משרד החינוך מהאחריות שלו במתן שירותי חינוך לילדי הכפרים הבלתי מוכרים.

כנראה שאנחנו בהקדם, אולי מייד לאחר חג הקורבן נעשה סיור אולי בשיתוף פעולה עם ועדת החינוך כדי גם לעמוד מקרוב על הנושאים.

דיברת על כיתות שיש הכרה בצורך ויש גם מקומות שאפשר לבנות אבל אתה לא מצליח לבנות כי אין לך מספיק תקציב. דיברת על 30 כיתות גנים.

כן. נמצא איתי מנהל אגף חינוך. הוא ירחיב על זה שהוא ישב עם רם ועם נציגי המחוז כאן לגבי היערכות לפתיחת שנת הלימודים.

אבל אם אפשר להתייחס לעניין הגנים כרגע, כי זה הדיון. הדיון הוא לא על כל הגילאים. אולי להתמקד בעניין הגנים ומה הבעיה כרגע להתקדם בבניית כיתות גנים, גילאים 3 עד 5.

שלום לכולם, אני עומר, אני מנהל אגף החינוך במועצה.

אנחנו במועצה נתקלים בקשיים רבים בבניית הגנים. אנחנו לא יכולים לבנות מחוץ לקווים הכחולים של המועצה. יש לנו המון תלמידים בחוץ שיש צורך לבנות להם כיתות.

עכשיו אני שמעתי את הנציג של מנהל התכנון ושמעתי את מנהל המחוז. תראו, בדרך כלל הצורך הוא צורך חינוכי. צריך להקים מסגרת חינוכית לילדים. מה שקורה אצלנו, שהצורך החינוכי הוא פחות חשוב מהצורך התכנוני, זאת אומרת שהתכנון לא משרת את החינוך. הם אומרים לנו, יש לכם מרכז במולדה, באום בטין, תביאו את כולם לשם, בגלל שהם לא רוצים לבנות בחוץ. המועצה לא יכולה לבנות בחוץ כי זה לא שטח שלה. הם רוצים לחסוך תקציבים ועלויות בניה ומבקשים מאיתנו לצופף מרכזי שירות שקיימים.

היום תבואו למרכזים שקיימים במועצות, תמצאו שיש 4,000-3,000 ברדיוס של 300-200 מטר, ארבעה בתי ספר, תיכון, 20 גנים, כולם ברדיוס של 300 מטר. אחר כך מתפלאים שיש נשירה. אחר כך שואלים למה התלמידים לא מגיעים. צריך פעם אחת לחשוב שלא צריך לחכות עד שנגיע לבעיה עצומה וגדולה, ולמצוא פתרונות או לבוא למצב שהמדינה מאשרת בחוק שילדים בגיל 3 שצריכים להגיע לגנים ואין גנים בסביבה הקרובה שלהם, ואז מוצאים פתרון לתת מענה בהסעות ולתקצב מלווים במקום לבנות גנים וגם לבנות מרכזים גדולים. בשביל מה לבנות מרכזים גדולים? שעוד 30 שנה יהיה יישוב, שהיישוב יתפתח מסביב ואז בתי הספר יהפכו להיות מיותרים כי בונים 6-5 בתי ספר ברדיוס קטן. לא רוצים לפזר. התכנון לקוי. התכנון צריך להיות בהתאם לריכוזי אוכלוסייה.

מבחינתי, איש חינוך, לא משנה לנו אם זה מחוץ לקו הכחול או בפנים. אם יש ריכוז גדול בחוץ, צריך להקים שם שירות לאוכלוסייה ולא להשתמש בכל מיני סיבות של תכנון, בניה, היתרים. צריך לתקצב את האוכלוסייה הזו.

דבר אחרון שרציתי להגיד וזה חשוב לי. כל הדברים האלה, אם לא נותנים מענה היום, הם יעלו לנו ביוקר בהמשך. יש השלכות מאוד קשות לזה שילדים לא מגיעים לגנים, אחר כך בשלב היסודי, בשלב העל-יסודי ובכלל בחיים של הילדים האלה. לילדים האלה מגיע את הכול בלי שום תירוץ וסיבה מדוע לא בונים להם בסביבה הקרובה שלהם.

תודה לכם על ההזדמנות ועל הטיפול בנושא הזה, כי זה נושא מאוד כאוב ויש פה צורך לתת פתרונות מיידים ולא לחכות.

תודה עומר, תודה סלאם. אנחנו נמשיך לעקוב. אני ארצה אחר כך לשמוע את אלה גיל מעמותת סיכוי שמלווים את הנושא הזה.

המחסום והחסם העיקרי למה שקורה בנגב בבניית כיתות לימוד והרחבת בתי ספר קיימים ובעצם בכל הסיפור הזה של הכפרים הלא מוכרים הוא הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, קרי מנהל מקרקעי ישראל, כי הגוף הזה לא מרשה לא למשרד החינוך ולא מרשה למועצות שהן קבלן משנה בעצם למשרד החינוך. הרי סלאם אלאטרש, מועצת אל קסום ונווה מדבר הם בעצם מטפלים בכפרים הלא מוכרים כתוספת לכפרים שלהם ולכן כל הסיפור הזה מתנקז שם, מתנקז אצל מנהל מקרקעי ישראל והרשות להסדרת התיישבות.

טוב, הרשות להסדרת ההתיישבות בשם שלה היא תחת משרד הכלכלה היום. אני מקווה שיריב יתייחס לנושא הזה.

לא, זה לא אותו דבר. יריב הוא אחראי על התוכנית הכלכלית-חברתית ולא על הרשות.

אוקיי, נשמע ממנו כי זה אותו משרד ממשלתי. אני לא רואה שיש נציג של הרשות, נכון?

לא, אין.

אלה גיל מעמותת סיכוי, העברת לנו גם מסמך מעניין וחשוב, אז התייחסותך.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני רוצה קודם כל להתחיל ולהתייחס לנושא שהעלית לגבי הפער בין 20 נקודות שמופיעות בתוכנית המתאר המחוזית לעומת תשעה מרכזים שבנויים בכפרים הלא מוכרים.

בתוכנית המתאר המחוזית תיקון 40 מופיעות נקודות שבעצם קיימים היום בכפרים מוכרים, כלומר ביישובים כאסר אסייר, ביר הדאג', אום בטין, אלסייד, בערך עשר או 11 נקודות קיימות בכפרים שהם היום כפרים מוכרים, חלקם כבר עברו למבני קבע, לא במבנים יבילים וזה המקור של הפער שאתה רואה, בין תשעה מרכזי שירותים שקיימים בכפרים הלא מוכרים לבין 20 נקודות שמופיעות בתמ"מ. יש מעט מאוד חוסר ביצוע, אם בכלל. זו נקודה אחת.

תחדדי. יש תשע נקודות בתוך הכפרים המוכרים ועוד תשע או עשר בכפרים הלא מוכרים.

תשע נקודות בכפרים הלא מוכרים.

וכל הנקודות פחות או יותר מאוישות.

פרט לאחת או שתיים, כולן מאוישות, אז זה עונה על השאלה הזאת.

צריך להגיד בצורה ברורה, הבעיה שאנחנו רואים אותה באמת בדיונים שוב ושוב מאז 2017 לא תיפתר בלי הקמה של מרכזי שירותים חדשים. כמו שנאמר פה הרבה פעמים, גני הילדים צריכים להיות קרובים לבתי הילדים. אני לא חושבת שיש פתרון אחר. כמו שנאמר, גם יש פתרון חוקי שמאפשר את ההקמה של המרכזים האלה.

העניין הוא שהתהליך צריך להיות תהליך רוחבי. אנחנו לא מדברים על פער של מאות ילדים, אנחנו מדברים על פער של אלפי ילדים. המשמעות היא שצריך להיות איזשהו תהליך רוחבי שמוסיף מרכזי שירותים בצורה רוחבית, לא כמו שנעשה עד היום, ואני מאוד מעריכה את העבודה שנעשתה עד היום להוספה של מרכז שירותים ברחאמה ומרכז שירותים בחאשם זאנה. כדי לפתור פער של 4,000 ילדים יש צורך בכמה עשרות מרכזים חדשים, וזה התהליך שצריך לקרות היום.

יש גורם שבחן את זה בשטח והציע כמה מרכזי שירות צריך להקים ובאיזה מקומות?

זו השאלה שהייתי מאוד שמחה לשמוע ממשרד החינוך, האם קיים איזשהו מיפוי מהסוג הזה? האם משרד החינוך יודע להגיד איפה נמצאים התלמידים שלא מגיעים לגני ילדים? אני חושבת שזה הצעד הראשון לבעיה. ברגע שיהיה לנו את המידע הזה, נוכל להתקדם לכיוון של איזשהו תהליך רחב יותר בשיתוף של כל הגורמים בשטח.

אני רוצה להגיד עוד מילה אחרונה על הנושא של החסם הקהילתי. אני פוגשת כל שבוע בעבודה שלי הורים שמאוד היו מעוניינים לשלוח את הילדים שלהם לגני ילדים, כמובן. אנחנו לא יכולים לצפות מהם לעשות את זה בתנאים הנוכחיים. מהניסיון שלנו, ככל שעובדים עם התושבים, עם ועדי הכפרים וזו עבודה שנעשתה בעבר, יכולה להיעשות שוב, הבעיות האלה נפתרות בהמשך. התכנון צריך להיות בשיתוף התושבים במקום. ברגע שזה נעשה, הרבה מהבעיות האלה פשוט יפתרו בהמשך.

לפי הניסיון שלכם יש גוף או אחראי מתכלל שרואה את כל התמונה הזו ומציע פתרונות? יש גורם אחד שמתכלל את הנושאים הללו? כי זה גם משרד החינוך, זה גם משרד הכלכלה ומנהל התכנון.

כל הגופים שפועלים בשטח צריכים לשבת יחד לפתרון של הדבר הזה. אנחנו נשמח לסייע. המועצה לכפרים הבלתי מוכרים צריכים להיות שם כדי שהנושא הזה יעשה בתאום עם הקהילה, אבל משרד החינוך, רשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, מנהל התכנון, כמובן המועצות האזוריות, הם גופים שצריכים לשבת יחד כדי לפתור את הבעיה הזאת.

אני מסכימה מאוד שהאחראי בסופו של דבר ליישום של חוק חינוך חובה במדינת ישראל הוא משרד החינוך. פרט לזה כל הגופים האלה נחוצים בשביל לפתור את הבעיה.

תודה אלה. נשמע את יריב ואחר כך ד"ר ת'אבת אבו ראס מקרן אברהם, מנהל שותף של הקרן.

קודם כל תודה על הדיון ועל העיסוק של הוועדה בנושא החשוב הזה.

אני בעצם אדבר מהצד של משרד הכלכלה וכפי שהוא אחראי על הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ויחידת סמך שלו וגם בצד של הפיתוח הכלכלי-חברתי כמו שאמר חבר הכנסת אלחרומי, באמת מבחינה תקציבית, ואמר את זה גם מנהל המחוז, יש תקציבים. בעבר, לפני ארבע שנים כשעסקנו בסוגיה הזאת לא היה תקציב לבינוי כיתות ביישובי הבדואים בנגב או תוקצבו בחסר. היום יש לנו מצב הפוך. יש מצב שבו יש תקציב שאנחנו שומרים אותו בעצם ליישובי הבדואים בנגב וכפועל יוצא מזה גם לפזורה, כפרים לא מוכרים. הבעיה היא באמת לא בעיה תקציבית. לא שחסר כסף. יש כסף.

אגב, אתה שומע שראש המועצה אומר שאולי חסר לו 20% או 15% שהוא צריך לממן. על כל בית ספר זה 400,000 שקל. אין לי את הכסף הזה, אני לא יכול לבנות. אז זה שיש תקציב זה עדיין לא פותר לנו את הבעיה. אני מניח שהוא צודק שאין לו את התקציבים, אז מה עושים?

אדוני ראש הוועדה, למשרד החינוך יש נהלים כמה תקציב הוא מקצה לבית ספר. הרבה רשויות רגילות בארץ, יש להן תקציבי ארנונה, יש להן אזורי תעשייה, יש להן מתחמי תיירות, יש להן מקורות שיוצרים להן הון וארנונה. למועצה האזורית אל קסום, לא רק שהיא מדורגת בדירוג סוציו אקונומי 1, אין לה אזורי תעשייה. אין לה דרך לקחת ארנונה. נגיד אם משרד הבינוי בונה גן, הוא לא מתקצב בגן מתקני משחקים, אז ראש מועצה רגיל יכול להביא מהארנונה את התקציב למשחקים. פה הוא מתכוון בעצם אם אני מבין אותו נכון, שהתקציב הזה זה התקציב שחסר על פי הפרמטרים האלו, אבל מבחינת משרד החינוך התקציב שאמור להיות מוקצה לבינוי, אני שמח להגיד שיש לנו תקציב, רק יכול להיות שצריך לחשוב מול שתי המועצות האלה שבאמת הן מטפלות ביישובים הלא מוכרים. לא רק זה שהן מטפלות ביישובים שלהן, הן גם צריכות לשאת על עצמן יישובים אחרים. יש פה משקל מאוד מאוד גדול ואני חושב שגם במשרד החינוך נעשית חשיבה על הנושא הזה.

צריך לזכור שבעבר הייתה רשות ממשלתית שטיפלה בנושא של היישובים שעדיין בעצם לא מוכרים והם נמצאים במה שאנחנו קוראים בממשלה, בפזורה. זה משהו שצריך עליו את הדעת.

אני דיברתי גם עם האנשים של רשות ההסדרה לקראת הדיון הזה. אני יודע שמתקיימים עכשיו דיונים סביב מרכזי שירותים נוספים. מתבצע גם דיאלוג עם המועצה האזורית אל קסום. יש תקציב למימון של דרכים שיהיה ניתן להסיע בהם את הילדים שצריכים להגיע למרכזי השירותים.

התקציב אצלכם במשרד הכלכלה?

כן. ניתן כבר תקציב של 13 מיליון שקל שבעצם בוצע לפני שנתיים. לטובת הנושא הזה גם תוקצב לפני שנה גם לאל קסום וגם לנווה מדבר. שוב, תמיד יש צרכים נוספים ונמשיך לעבוד עליהם אבל ברור שהמענה של דרכים הוא רק חלק מהמענה, כי כמו שנאמר פה קודם, מבחינה חינוכית, ואני מבין את משרד החינוך, עדיף שהגן יהיה קרוב לבתי התלמידים.

ודאי, השאלה איך אתם יכולים לסייע בעניין הזה, להקים אותם מרכזי שירות ביישובים הלא מוכרים. איפה אתם יכולים כאן לדחוף לפתרון? אני לא סתם שואל אותך. שר הכלכלה הוא ממש השכן שלי בכנסת. חדרו מול חדרי, אז מה שתגיד לי אני ישר פונה אלי ומבקש זאת.

אם אתה שואל, אני חושב ששר הכלכלה מביא איתו איזושהי חשיבה אחרת על הדברים. הוא ביקש מאיתנו גם לקיים איזשהו דיאלוג על הנושא הזה. אני חושב שיש לו ראיה שהוא מביא אותה לנושא והתפקיד שלנו כפקידות הוא לבצע את מה שהוא מבקש מאיתנו.

חשוב לי להגיד שבנוגע למה שהיה פה קודם, מרכזי שירותים, גם ציין את זה יובל מהוועדה המחוזית, אמור להתקיים דיון בין מנהל המחוז למנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב בנושא של מרכזי שירותים והצבת מקומות נוספים לשירותים. בהמשך לזה נוכל לעדכן, אבל אנחנו בתפיסה שלנו רואים את משרד החינוך כמשרד שאמור להגדיר את הצרכים, והתפקיד שלנו לסייע לו במשימה החינוכית. זאת התפיסה שלנו.

תודה, אבל זה נראה שחסר באמת גוף או אדם פשוט שרואה את כל התמונה, מתכלל את כל המאמצים כאן גם של משרד החינוך, משרד הכלכלה, מנהל התכנון, משרד הרווחה, כי בלי העבודה המשותפת הזאת קשה לראות איך הדברים מתקדמים כי אחרת כל אחד יראה את העיכוב במקום אחר.

אדוני ראש המועצה, אני שבע שנים גאה ושמח שאני עוסק בנושאים האלה. מהשיח שאני מרגיש מהחברה הבדואית בנגב ומהמנהיגות, אל תביאו לנו רשויות נוספות, אנחנו רוצים להתנהל מול רשויות המדינה כמו כל רשות מקומית אחרת והתפקיד שלנו הוא לספק את השירותים.

אני לא כופר בהצעה שלך אבל אני רק חושב שמתקיים דיאלוג עם משרדי הממשלה. אני חושב שלא היה נכון להקים עוד מערכת. יכול להיות שזה רק יפגע, כי ברגע שמשרדי הממשלה מרגישים שיש גוף אחר שיש לו אחריות, מישהו אחר יכול אולי להסיר מעצמו את האחריות ואני לא חושב שזה נכון. אחריות משרד החינוך היא ברורה ואחריות הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים היא ברורה. היא צריכה לספק מגורים ולנהל משא ומתן עם תובעי הבעלות ולפתח שכונות ולהביא תשתיות. חשוב שהיישובים יתנהלו מול משרדי הממשלה בצד המקצועי. זו ההצעה שלי.

כן, לא התכוונתי להקים משהו חדש אלא פשוט לתכלל יותר את המאמצים.

יכול להיות שאנחנו כפקידות צריכים לייצר סדרה של דיונים יחד עם ראשי המועצות כמובן.

לזה התכוונתי, סדרה של דיונים, שולחן עגול שנמשך בין כלל המשרדים, לרבות גורמי החברה האזרחית, ראשי הרשויות המקומיות.

אגב, לגבי ה-13 מיליון לסלילת דרכים, זה תקציב בתוך משרד הכלכלה?

זה תקציב שניתן בשנת 2014. הוא בוצע בשנים 2015, 2016 ו-2017. השנה רשות ההסדרה קיבלה תקציב נוסף לטובת הנושא של דרכים. אני יכול למסור לוועדה בדיוק איפה בוצעו העבודות, עד מחר.

הנושא הזה של בטיחות בדרכים והסעות עלה מאוד חזק בדיון. נשמח אם תוכל לעדכן אותנו לגבי מה שהוקצב וההתקדמות. נשמח מאוד לקבל את זה בכתב.

חבר הכנסת אלחרומי.

אני תיכף אתייחס לכל הדברים אבל אם דיברנו על דרכים, יש תקציבים שהם תקועים כבר מספר שנים, יריב. לראיה, הכביש הקצר מאלסייד לבית ספר אל עמאל בחירבת וואתאל. זה מאז הכנסת ה-20, אדוני היושב ראש, שאנחנו מטפלים בזה ועדיין לא בוצע. יש נכונות, יש תקציב אבל בפועל אין כביש.

אנחנו יודעים שהסוגיה העיקרית היא לקבוע מרכזי שירותים. תקציב, אנחנו יודעים שיש. נכונות ממשרד החינוך, ואני אומר את זה כאן, אני מרגיש שיש נכונות. אנחנו רואים שניצול התקציב בתוכנית הממשלתית כולה הוא נמוך והכסף יוחזר בסופו של דבר כי אין את הנכונות מצד הרשות שהיא עכשיו יחידת סמך של משרד הכלכלה, להכין תוכניות, וכפי שאמר מנהל התכנון, גם הוא, אין לו בעיה.

אז מה הבעיה, שהרשות לא מתכננת, לא מקדמת?

הרשות להסדרת ההתיישבות בכפרים הלא מוכרים, הם לא מתכננים שם ולא מקימים מרכזי שירותים.

אני הייתי מבקש מיריב שלפחות בחודש הקרוב, בוא נעשה משהו שנראה איפה החסם הזה לפחות באל קסום ונווה מדבר. אם יש פער תקציבי בין ההרשאה התקציבית לבין היכולת של המועצה - - -

לגבי בניית גנים.

לגבי בניית גנים ובתי ספר, לגבי היכולת. אם זה מאות אלפי שקלים בכל כפר, על זה אפשר להתגבר.

הוא דיבר שכל בית ספר עולה לו 400,000 שקל בנוסף לתקציב ואין לו את זה.

בדיוק. זה תקציב שאפשר להתגבר עליו ואפשר לפתור את הבעיה. למה ניתקע עם זה שנים רבות? זה דבר בר-ביצוע.

אכן. יריב עדיין איתנו?

כן.

יש לי שאלה לגבי ה-13 מיליון לסלילת דרכים. אני מניח שאפשר להשתמש בזה גם כמובן בכפרים הלא מוכרים כי שם עיקר הבעיה.

יש החלטת בג"צ, דרך אגב.

אין משהו שמונע השקעה שם.

כן, מדובר על תשתיות באל קסום ונווה מדבר. אני לא רוצה להתחייב כי אני לא זוכר בדיוק איפה בוצע כל קטע אבל הכוונה הייתה סביב הנושא של הדרכים. שוב אני אומר, יש גם תקציב נוסף לנושא הזה.

אני חייב להגיד פה משהו שגם מהבדיקה שלי, ושוב, אני יודע שזה עורר התנגדות כשזה נאמר קודם אבל אנחנו חייבים להבין את זה. אני אתייחס פה לדברים שאמרה נציגת סיכוי. יש מקומות שבהם תושבים מתנגדים לא לסלילה אפילו, רק להנחה של מצע, שהאוטובוס יוכלו לנסוע בצורה יותר בטוחה. אני מסכים שצריך להגיע להסכמות אבל זה לא דבר שהוא פשוט, זה דבר שאנשים עומדים על התביעה שלהם. אני לא שופט אף אחד, שוב אני אומר, אבל אנשים מבקשים את - - -

ככל שאלה הבעיות אז איתנו גם חבר כנסת תושב האזור.

אני מוכן יריב, איפה שיש בעיה עם התושבים, אני מוכן להירתם לפתור את הבעיה.

עטיה אלאעסם, יו"ר המועצה האזורית איתנו, ראשי המועצות. בשיח עם התושבים אפשר לקדם את זה. תודה רבה יריב.

ד"ר ת'אבת אבו ראס איתנו?

שלום לך אדוני היושב ראש. כן, אני אתכם ואני רוצה להסכים עם יריב מן שהבעיה היא לא כספית, הבעיה היא של מדיניות חלוקת הכסף וגם הבעיה היא לא עם הצוות המקצועי הנפלא, רוב נפלא שנמצא איתנו כאן אלא הבעיה היא במקום אחר. הבעיה היא פוליטית ולכן חשוב מאוד קודם כל להגיד דבר טוב, שקורים דברים בנגב אמנם מאוחר, אמנם מעט וגם איטי ביותר. כל הכבוד ליריב ואחרים שמנסים.

חברים, ישנה בעיה מבנית בנגב. קודם כל יש יותר מדי שחקנים, נציגי ממשלה שעוסקים בסוגיית הבדואים בנגב. לפעמים השחקנים האלה באים עם שרים מנוגדים, סותרים אחד לשני, לכן חבר הכנסת ג'בארין, אין צורך בגורם מתכלל, יש צורך לתת לרשויות המקומיות לעבוד ישירות עם משרדי הממשלה השונים.

הבעיה, אני אומר שוב שהיא פוליטית ולכן הלחץ צריך להיות על הדרג הפוליטי. אני מקווה שרם זהבי שומע אותי והוא עדיין איתנו. הוא הלך לדבר הקל, זרק מספר של תלמידי כיתה א' בחברה הבדואית, 7,700, ואז השווה את זה עם היהודים. רם, אתה יודע ש-7,700 שמתחילים בכיתה א', מי שמסיים תיכון בחברה הבדואית, רק 5,700. 2,000 תלמידים ותלמידות נעלמו. לאן נעלמו? מי אחראי על הדבר הזה?

אני נגד זריקת כל הסיפור הזה לפתחו של משרד החינוך. הבעיה היא כמו שאמרתי, פוליטית, לכן צריך לטפל בגורמי העומק בבעיה הזאת.

חברים, 12 שנים עברו מאז ששופט העליון גולדברג בדוח שלו קבע שצריך להכיר בכפרים הלא מוכרים ככל שניתן. שופט עליון אמר את זה, ועדה ממשלתית אמרה את זה. כמה כפרים הוכרו? רוב הכפרים של המועצה האזורית אל קסום ונווה מדבר הוכרו עוד לפני 2008. שלושה-ארבעה כפרים הוכרו. עדיין 35 כפרים מחכים להכרה והבעיה היא בדיוק כאן.

אני בטוח שאפשר להקים גן ולהסיע ילדים אבל זה לא פתרון. גנים צריכים להיות בשכונות, בכפרים, לכן בואו נטפל בבעיה המרכזית, בגורמי העומק והיא אי-ההכרה בכפרים הלא מוכרים. זו הזדמנות לפי דעתי. הבעיה הזאת של ילדים שאין להם נגישות לחינוך, היא לא קיימת מהיום. אני עשיתי ב-2011 סקר ומצאתי 6,000 תלמידים. המספר פחות או יותר אותו מספר. כנראה קורה משהו אבל בטח ובטח לא מספיק ולא נספר באופן נכון, לכן מה שדרוש היום היא החלטת ממשלה אמיצה בהכרה בכפרים הלא מוכרים שעומדים בקריטריונים של הכרה.

צריך להביא להחלטת ממשלה לחלק את המרחב הבדואי חלוקה חדשה, ויש מקום לפי דעתי לשלושה עד ארבעה מועצות אזוריות במקום שתי המועצות הקיימות היום, כי אי אפשר להכביד כל הזמן על אל קסום ועל נווה מדבר. הם ממש לא יכולים. זה סיפור מאוד מאוד קשה.

ניסיתי להתייחס לא נקודתית לסוגיה של הילדים, הנגשה של ילדים. הבעיה של חינוך קיימת, הבעיה של תשתית קיימת לכן בואו נלך לרמת המקרו, הכרה בכפרים וזה הפתרון.

תודה ד"ר ת'אבת. אין ספק שהפתרון המהותי יותר והפתרון הכולל יותר והמתבקש זה הפתרון של הכרה ביישובים, לפחות אותם 35 יישובים. אין ספק שזו השאיפה, אני מקווה של כולנו. בשלב הזה עד שזה יתממש אנחנו צריכים למצוא פתרונות יותר מיידים לפחות באותו נוסח של מרכזי שירות שצריכים להיות קיימים בתוך היישובים הלא מוכרים, ודיברו על עשרות מרכזי שירות שצריך להקים כמובן כדי גם להתגבר על בעיית ההסעות שהוזכרה כאן.

נציגי ועד ההורים הארצי, אסמהאן איתנו מהוועד הארצי?

אני מייצגת את ועד הורים ארצי. אני בתור אימא, אי אפשר לשלוח את הילד שלי בלי שאני מרגישה כן בטיחות. פה מדובר איך להרכיב מזגן בתוך בית שאין לו גג. לפני שאני אחשוב על המזגן, על הקירור של הבית שלי, של ארבע הקירות, אין גג.

לפני שאנחנו נדבר על זכויות ועל כל הדברים שהעלו אותם, וזה כל כך נוגע ללב שדיברו חברות הכנסת אימאן וסונדוס על הפחד של האימהות. אי אפשר. אני לא אשלח את הילד הקטן שלי בן 3 עד 5 שנים אם אני לא מרגישה בבטיחות. אם אני נותנת לו את התיק על הגב והוא יוצא מהבית, אז אני מתחילה לחשוב האם הוא כן יחזור לבית או לא. הגנים צריך שיהיו כן בכל רחוב ורחוב, לא לתת לילדים שלנו לסכן אותם בהרבה קילומטרים שכן יעברו אותם ואנחנו האימהות נחשוב האם כן יחזרו הביתה או לא. קודם כל בואו נדבר על הבסיס. הבסיס הוא כן שיהיה להם בית. אתה לא יכול לתת להם ללמוד מרחוק ולחשוב על אינטרנט ומחשבים ואין להם חשמל. בואו נחשוב איך לתת להם קודם כל כמו שדיבר ד"ר ת'אבת, שהכפרים שלהם כן יהיו קיימים בנגב.

מה שאני רוצה זה לחשוב קודם על הבטיחות. לפני הזכות שמגיעה לכל ילד פה במדינה, לפני הלימוד ולפני החינוך זה הבטיחות. אם אנחנו כן מרגישים בבטיחות אז האימהות כן יכולות שכן הן יתנו לילדים שלהן לצאת מהבית. להדגיש קודם כל איך לתת להורים, לאימהות בעיקר שירגישו שכן הילדים שלהם יוצאים מהבית והם כן יחזרו בצהריים. זה מה שחשוב לפני שאנחנו נדבר על כל דבר. תודה רבה.

נקודה חשובה מאוד. תודה אסמהאן.

זאב, נשמע אותך, אם אפשר רק דברים קצרים כי אנחנו חותרים לסיום.

קודם כל אני מבקש להתנצל על זה שסלימאן אלסאנע מלקיה נאלץ לצאת כי הייתה לו הלוויה במשפחה כרגע. הוא נאלץ לצאת לפני שקיבלנו את רשות הדיבור.

אני רוצה להבהיר, כבר לפני למעלה משלוש שנים, ב-2017 צעקתי בוועדת החינוך בדיון שהיה בדיוק על הנושא הזה, על האפליה הבוטה של ילדי הפזורה הבדואית משל הם לא היו כלל אזרחי מדינת ישראל. לא יעלה על הדעת שילדים רכים, ואני מדבר על ילדים בני 3 עד 5 יאולצו לצאת בהסעות ללא תשתיות באין כבישים בפזורה, ללא ליווי הורי בנסיעה של עשרות קילומטרים כדי להגיע לגן ילדים. כבר על זה דיברנו לפני שלוש שנים. האם התקדמנו? כן. האם הגענו ליעד? ממש ממש לא.

זה עוד לילדים שיש להם מסגרת.

חכה, אני עוד מעט אגיע לזה. כמו שאמרת כבוד היושב ראש, מדובר כאן רק באותם ברי מזל שהתקבלו לגן או שיש להם במרחק סביר גן. יש לא מעט ילדים בפזורה שאין בכלל גן באזור שלהם.

מדובר כאן לא בעשרות ולא במאות אלא בלמעלה מאלפים. זה פשוט הזוי. אנחנו חייבים להסיר את אות הקין הזה מהמצח של החברה בישראל בכלל ושל משרד החינוך, למרות שאני יודע שמשרד החינוך כפי שרם זהבי אמר מוקדם יותר, עושה ויעשה מאמצים כדי לגשר על הפער הנוראי הזה, ובפירוש זה פער נוראי. אין לי מילה אחרת להגדיר את זה.

נושא של המבנים היבילים עלה גם לפני שלוש שנים וכבר אז דובר על זה שישימו גם ביישובים הלא מוכרים מבנים יבילים כדי לפתור את בעיית הגנים. האם התקדמנו בנושא הזה? לפי הדיון הנוכחי התשובה היא לא.

אני באמת קורא לרם זהבי שאני מאוד מאוד מוקיר את פועלו, להרים את הכפפה ולנסות לפתור את הבעיה מול המנהל. החוק במדינת ישראל אוסר על הרשויות ועל בודדים לפגוע בילד בגלל מחדל הוריו, בהנחה שזה מחדל בכלל. לא יכול להיות שילד, אזרח ישראלי לכל דבר ועניין יפגע רק בגלל שהוריו גרים ביישוב שמוגדר כלא מוגדר.

והיו פגיעות בחיים כפי שאתה יודע.

אסור לנו לתת יד לעיוות כל כך של המציאות ושל החוק הישראלי. תודה רבה.

תודה זאב. גליה איתנו?

לא.

ד"ר שרף חסאן, ועדת המעקב לענייני חינוך.

שלום לכולם, בשלב הזה של הדיון אני מצטרף כמובן לדרישות העקרוניות שהוצגו אבל אני רוצה להתמקד בשתי סוגיות. הסוגיה הראשונה, בשנה שעברה התלמידים מהיישובים הבלתי מוכרים בנגב, מדובר על אלפי תלמידים, בעצם הפסידו את שנת הלימודים שעברה לא בגלל הקורונה. שנת הלימודים נפתחה שמועצת אל קסום שלא קיבלה את המשאבים הדרושים ממשרד החינוך, לא פתחה את שנת הלימודים, לא הגישה את השירותים לתלמידים האלה. בהמשך ההורים גם שבתו. גם היו בעיות באוטובוסים. גם זה הוביל לאבדן הרבה ימי לימוד. בהמשך באה הקורונה. בעצם התלמידים האלה לא למדו שום דבר במהלך השנה.

עתרנו פעמיים לבית המשפט באמצעות האגודה לזכויות האזרח כדי להבטיח את זכותם של הילדים האלה ונוספה עוד עתירה בכדי לאלץ את המדינה לחבר למים בית ספר בתל ערד. נאלצנו ללכת לבית משפט ובסופו של דבר בשלושת המקרים משרד החינוך חויב לתת את השירות ואולץ להגיע לאיזה הסכם עם מועצת אל קסום.

הבעיה העיקרית עכשיו, שאותה בעיה כנראה חוזרת על עצמה, מועצת אל קסום טוענת כיום שהיא לא הגיעה להסדר עם משרד החינוך כי משרד החינוך לא נותן את המענה. הפער בין הצדדים אדיר, זאת אומרת ששנת הלימודים הבאה גם אם אין קורונה, גם תהיה בסכנה ותלמידים אלה הולכים להפסיד.

אי-הוודאות הזאת שהקיימת במערכת החינוך גם מובילה לכך שהמציאות בשטח היא הרבה יותר רחוקה מהמספרים הקשים שגם שמענו ממרכז המחקר של הכנסת ומנציג משרד החינוך. הפער הוא כל כך קשה, בין היתר גם בגלל אי הוודאות, גם בגלל רמת השירות, גם בגלל הנסיעות. דובר על המצב של האוטובוסים שמגיעים והבעיות בחורף.

יש עוד סוגיה נוספת. איפה שיש גנים במבנים יבילים, המצב שלהם הוא כל כך קשה גם מבחינת ציוד, גם מבחינת שהם לא עומדים בכלל בתקן. צריכים להחליף אותם כל כמה שנים. יש דרישות מינימום שבגן ילדים צריכים להיות. ברוב המקומות האלה הציוד הזה ודרישות המינימום האלה לא מתקיימות.

אני רוצה לסכם. הצבעתם על נקודה חשובה. יש הרבה גורמים מעורבים. צריך תוכנית ממשלתית שתיתן מענה עומק, ארוכת טווח. אני רוצה להזכיר שבקורונה גם עתרנו בכדי להבטיח את הלמידה מרחוק דרך מרכז עדאלה. התביעה הזאת גם נמחקה בטענה שהתלמידים חזרו ללימודים. אנחנו עכשיו הולכים לעוד שנת לימודים של קורונה ויהיה בה למידה מרחוק. שוב משרד החינוך לא יזם שום תוכנית בכדי לספק את הציוד, את הכלים הדרושים בכדי להבטיח את הלמידה מרחוק ואנחנו כנראה הולכים לעתור מחדש.

הטענה שלי, שנכון שזה מספר גורמים מעורבים וזה לא רק במשרד החינוך, אבל משרד החינוך לא עושה גם את המקסימום שהוא יכול לעשות בכדי לפתור את הפתרונות האפשריים במסגרת המצב אפילו הנוכחי הקיים.

תודה רבה ד"ר חסאן. מה שאמרתי, שאולי אנחנו בשיתוף פעולה עם ועדת החינוך נארגן סיור בקרוב בנגב, אז ועדת המעקב מוזמנת כמובן להצטרף.

אנחנו לקראת סיום. לירון אשל מהמועצה לשלום הילד איתנו?

אני לא ארחיב, בטח בשלב הזה של הדיון. אני כמובן מצטרפת לדברים שנאמרו. אני חושבת שהתסכול הכי גדול הוא שהבעיות בעיות מוכרות. במשך שנים אנחנו באמת לוקחים חלק בדיונים השונים וזה נכון שיש איזושהי כברת דרך והתקדמות, אבל עדיין אנחנו באמת מדברים על 17% מהילדים בגילאים האלה שלא נמצאים במסגרות חינוך, שאני בספק אם במקום אחר זה היה עובר בשתיקה.

אני אגיד שאי אפשר להסתכל על זה בפריזמה צרה כי אנחנו כבר שבועיים בשרשרת של דיונים על הפערים שקיימים בכל הנוגע לילדים במגזר הערבי ועם דגש על ילדים בדואים מהנגב, ואנחנו מדברים באמת על פגיעה קשה בזכויות יסוד שזה זכויות באמת לביטחון ולחיים וזכות למימוש הזכות לחינוך. אלה דברים קריטיים שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום ואי אפשר להסתכל על השילוב של ילדים בגילאי 3 עד 5 רק כבעיה יחידה כי אנחנו מודעים גם לבעיות הכלליות בתחום החינוך, על אחוזי נשירה גבוהים באזור הזה ועל זכאות לבגרות, זכאות נמוכה יותר.

חייבים לעשות מאמצים כמו שאדוני אמר, לתכלל את הנושא הזה ולתת מענה, שלא ניפגש פה בדיון הבא, בחודשים הבאים או בשנה הבאה שוב פעם עם אחוזים גבוהים של ילדים שלא מקבלים את הזכות הבסיסית ביותר לחינוך. זה הגילאים הכי קריטיים להתפתחות תקינה, זה גילאים שיש משקל מאוד גדול לכלים שהם יקבלו כדי להמשיך ולהתפתח במהלך החיים שלהם וכדי לגשר על הפערים שאולי כבר נצברו. אני חושבת שזו באמת האחריות של כלל המשרדים גם בתחום התשתיות, גם הרשויות המקומיות, גם כמובן משרד החינוך כדי שבדיון הבא לא נדבר על 17% אלא נדבר באמת על 100% מהילדים שנמצאים בתוך המסגרות האלה כפי שמגיע להם באמת בהתאם לחוק.

תודה רבה לירון, אני מקווה גם שהמועצה תפעיל את הלחצים שלה בנושא הזה יחד איתנו.

אני רוצה לפני הסיכום להודות באמת לכל המשתתפים גם בזום וגם כאן. תודה מיוחדת לנוכחים בישיבה, עטיה אלהאסם שהוא ראש המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים וחברי סעיד אלחרומי שליווה את כל הדיון.

אנחנו קודם כל נמשיך את הדיון הזה גם עם הגורמים במשרדי הממשלה השונים, לרבות משרד הכלכלה, משרד החינוך, המנכ"ל החדש. נביא את הסוגיה הזו בפניו.

אין ספק שהפתרון המהותי יותר והבסיסי יותר זאת ההחלטה להכיר ביישובים משוללי ההכרה בנגב, עשרות יישובים. ההכרה בהם תאפשר כמובן להקים מוסדות ציבור, לעניינו, להקים בתי ספר וגנים לילדים בגילאי חובה. אני מקווה שהדבר הזה אכן יתקדם. צריך פתרונות מיידים יותר.

אני מבין גם מגורמי המקצוע בתחום וגם מארגוני החברה האזרחית שפתרונות מיידים יכולים להיות דרך הרחבת נקודות השירות, מרכזי השירות של השירותים הציבוריים לרבות ענייני חינוך בכפרים הלא מוכרים עצמם, בסמוך להם גם כדי לאפשר נגישות קרובה וסמוכה וגם כמובן כדי להתגבר על הקושי ששמענו, קושי פדגוגי ובטיחותי בכל מה שקשור להסעות למרחקים ארוכים, לכן ההמלצה השנייה שלנו היא לפתוח באופן מיידי את מרכזי השירות הללו. אנחנו כמובן נלווה את זה אל מול הגורמים הממשלתיים האחראיים.

שמענו בדיון על התקדמות מסוימת לקראת פתיחת נקודות שירות חדשות, והקריאה שלנו לכל הגורמים המעורבים, גם למשרד החינוך בתור הגורם האחראי הישיר והמיידי והראשון לאספקת כיתות לימוד וכיתות גנים. בעניין הזה קוראים למשרד להבטיח קיומם של הכיתות החסרות. לא מתקבל על הדעת שאלפי ילדים בגילאי חובה יישארו מחוץ למערכת. אמר חבר הכנסת אלחרומי, אות קין. פשוט זה בושה לא רק כי זה קורה אלא גם כי זה מתמשך. זה כבר כמה שנים שזה מתמשך.

צר לי לומר, האם מישהו היה חושב שזה יכול לקרות בחברה היהודית בנגב או לא בנגב? מישהו יכול לחשוב על אלפי ילדים יהודים בגילאי חובה שלא היו במסגרת לימודים והדבר הזה ימרח כל כך הרבה שנים?

מגיעים משרד החינוך עם תוכנית חומש מבורכת שהיה בה כדי להביא את הסוגיה הזו לסיום בשנה הקרובה ולצערנו אנחנו רואים שזה לא מתקדם. זה עוד דוגמא לאותו פער עצום בין ההצהרות הטובות ויכול להיות אולי גם הכוונות הטובות, אבל בין המציאות המאוד עגומה ומאוד מקוממת בשטח שהנושא הזה לא נפתר.

שמענו שיש תקציבים גם במשרד החינוך, גם במשרד הכלכלה. אם יש תקציבים וזה חסם מרכזי, כבר התגברנו עליו ולכן הקריאה שלי גם לגורמים הממשלתיים המעורבים, משרד הכלכלה, מנהל התכנון, משרד הרווחה ככל שהוא קשור לעניין: צריך להירתם למשימה הזו כדי לקדם פתרונות מיידים לרבות סיוע מיוחד לשתי המועצות האזוריות, אל קסום ונווה מדבר כדי להקים את בתי הספר ולהקים את הגנים ולהתגבר על הקשיים הכלכליים בהן נמצאות שתי המועצות.

אמרתי שאנחנו גם נקדם סיור בשיתוף פעולה עם ועדת החינוך במקום. בסיור הזה נפגוש גם את התושבים ואת ההורים אבל גם את הגורמים הממשלתיים שאחראיים על מציאת הפתרונות. אני מקווה שעד שנעשה את הסיור בעוד שבועיים-שלושה, גם תהיה התקדמות בשטח שנוכל גם לשמוע דיווחים עליה בשטח במהלך הסיור.

תודה רבה לכם, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45.