פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



19
ועדת המשנה לעניין חיילים בודדים בשירות ובשחרור
04/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה לעניין חיילים בודדים בשירות ובשחרור
יום שלישי, י"ד באב התש"ף (04 באוגוסט 2020), שעה 14:00

חיילים בודדים יוצאי החינוך החרדי

חברי הוועדה: אלכס קושניר – היו"ר

עודד פורר

ד"ר אילה אליהו - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יאיר הס - מנכ"ל, עמותת הלל

ביני שקד - חייל בודד, עמותת הלל

שרה גזית - מנכ״לית, עמותת שחף

אביחי מרציאנו - סמנכ"ל מדיניות ופיתוח, יוצאים לשינוי

רפאל איטח - חייל בודד, יוצאים לשינוי

דן שושן - עמותת תיקון לשינוי

אבישי כהן - נציג החרדים הממלכתיים - התעוררות

תת-אלוף אמיר ודמני - ראש חטיבה מינהל תכנון וכוח אדם, משרד הביטחון - צה"ל

ד"ר גלעד מלאך - ראש תוכנית חרדים, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ד"ר שרה קצבורג - רכזת ארצית חיילים בודדים, עמותת הלל

איתן אהרון קגן - רשום בעמותת הלל, עמותת הלל

שלומית אבינח

מוריה אביגד


חיילים בודדים יוצאי החינוך החרדי

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח דיון של ועדת המשנה לעניין חיילים בודדים בשירות ובשחרור בנושא חיילים בודדים יוצאי החינוך החרדי. זהו הדיון השלישי של ועדת המשנה. למדנו שחיילים בודדים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: עולים וחסרי עורף משפחתי. בתוך הקבוצה של חסרי עורף משפחתי יש ילדים שמחליטים להתגייס ולתרום למדינה אבל במקביל, או לא במקביל, מחליטים לשנות את אורח חייהם, ואני מדבר כאן על חיילים בוגרי מערכת החינוך החרדית שהחליטו לחזור בשאלה.

לצערי הרב, החבר'ה האלה מופלים ביחס לחיילים במסלול השירות החרדיים, הן במהלך המיונים, הן במהלך השירות והן באופציות להשלמת ההשכלה. הכול רק בגלל שהם החליטו לחיות את חייהם לפי ראות עיניהם. חייל במסלול חרדי משרת שנתיים ולאחר מכן מקבל שנה השלמת השכלה וזכאי לתשלומי משפחה. לפני גיוס הוא מתמיין באופן ייחודי שמאפשר לו למממש את הפוטנציאל שבו, ואני כמובן מברך על כך. לצורך הדיון הזה אני מתעלם מהשאיפה שלנו לחוק גיוס שוויוני לכולם, שמטרתו שכל נער או נערה המגיעים לגיל 18 יתגייסו לשירות צבאי או אזרחי. מטרת הדיון הזה היא לוודא שאלה שכן מתגייסים ורוצים לתרום לא מופלים ולא נופלים בין הכיסאות.

נכון להיום, חייל או חיילת שחזרו בשאלה מופלים לרעה. רובם המוחלט מנודה על ידי משפחתם ואין להם כלים להתמודד ולהשתלב בחברה. צה"ל תמיד היה צבא העם. אחד מתפקידיו הוא לאפשר את אותו כור היתוך שכולנו גדלנו עליו. היוצאים השאלה אינם זכאים לתהליך מיון ייחודי וכך לא מממשים את הפוטנציאל שלהם בגיוס. הם צריכים להילחם כדי לקבל הכרה של חייל בודד ולא זכאים לשום תהליך של השלמת השכלה. היו מקרים שבהם חיילים ביקשו לקבל קורס מזורז של השלמת 12 שנות לימוד אך נדחו בטענה מגוחכת שהם השלימו את השכלתם. בטופס ההצטרפות למסלולים חרדיים, בסעיף 2, מחויב החייל להצהיר שהוא נוהג כבן תורה. הסעיף הזה מכריח את החיילים להתחפש למה שהם לא, כדי לקבל הטבות שמגיעות להם בלאו הכי. זה סעיף מפלה מיסודו ואנחנו בוועדה חייבים לשים לזה סוף. אנחנו חייבים לשים סוף לאפליה על רקע אורח חיים, על רקע דת, אפליה שגוזלת את חופש הבחירה.

אני מאוד שמח שיש היענות גדולה לדיון הזה ואני מאוד מקווה שנוכל לקבל תשובות ברורות מכלל הגורמים המעורבים. אני גם מקווה מאוד שלכולם מטרה אחת – שוויון והוקרה למי שבוחר לשרת את המדינה, להגן עליה, על אף הקשיים והמצוקות האישיים. שמחתי לקרוא את התשובות שקיבלנו מצה"ל היום. ראיתי שבשנה האחרונה ישנה התקדמות בנושא וישנם הבנה ושיתוף פעולה עם עמותות שמטפלות בנושא.

יחד עם זאת, אני חייב לומר שאני לא בטוח שהפתרון נמצא על ידי צה"ל, ואת זה, אגב, אנחנו נראה כאן בוועדה. אני חושב שאנחנו כמחוקקים וכחברי כנסת חייבים לשים סוף לאפליה על רקע אורח חיים, על רקע העובדה שבן אדם החליט שהוא משנה את אורח חייו, שהוא לצורך העניין מוריד את הכיפה. זה פשוט לא יכול לקרות יותר. אנחנו חיים במדינה נאורה, במדינה דמוקרטית, וכל אחד שמתגייס לצה"ל ראוי להוקרה וראוי להערכה, במיוחד כאלה שעוברים קשיים ייחודיים כדי להגיע לזה. אם אנחנו לא נצליח לפתור את הבעיה פה אנחנו נצטרך לעשות זאת בחקיקה כדי לאפשר לצה"ל באמצעות החקיקה להציע פתרונות אמיתיים ולא פלסטרים שמוצעים כיום.

אני רוצה לפתוח את הדיון. נתחיל עם נציג צה"ל, תת-אלוף אמיר ודמני. בבקשה.

שלום. שמי אמיר ונדמני, אני ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל. מתוקף תפקידי אני אחראי על שילוב כלל החיילים. אני חייב להגיד שכל מה שנאמר בפתיח על ידך, ח"כ קושניר, הוא חד-משמעית גם עמדתנו. אני רוצה להסביר כיצד אנחנו מטפלים בנושא.

כפי שהוצג על ידך, היה לנו פער בכל מה שקשור למענה לחיילים שיוצאים בשאלה. אני חייב להגיד לפני שאני נכנס לפרטים של מה שאנחנו עושים ואיך סיכמנו את הדברים, שבכל מה שקשור לטיפול בחיילים בודדים בצה"ל אין הבדל אם אתה יוצא בשאלה, חרדי או כל דבר אחר. נהפוך הוא. אני חושב שדווקא בנושא של חיילים חרדים או יוצאים בשאלה יש מדיניות הרבה יותר מרחיבה. לדוגמה, אם במקרה של חייל בודד אנחנו צריכים לראות איזשהו נתק בין החייל לבין משפחתו, בנושא של חיילים חרדים הנתק הזה לא מתחייב מבחינתנו כי אנחנו מבינים שיש פה מציאות יותר מורכבת. לכן ניתנים פה אישורים גם לטווח יותר ארוך - - -

תת-אלוף ודמני, אני מנסה למקד את הדיון: אני לא מדבר אתך על הטבות כלכליות שמקבלים חיילים בודדים, אני מדבר אתך על הפער בין חייל חרדי שהולך למסלול חרדי לבין חייל בוגר מערכת החינוך החרדית שהחליט לשנות את אורח חייו, הוריד את הכיפה וכשהוא נכנס למסלול כלל-צה"לי הוא נופל בין הכיסאות כי האתגרים שלו הרבה יותר גדולים אפילו מהאתגרים של חייל שנשאר חרדי, ומצד שני הוא לא מקבל מצה"ל היום השלמת השכלה. אני יודע שהתקדמתם, אמרתי את זה בפתיח, אבל אני רוצה לשמוע ממך איפה הדברים עומדים היום. כרגע אנחנו לא מדברים על הבדל בין חייל בודד כזה או חייל בודד אחר, אנחנו כרגע מדברים על חייל שחזר בשאלה – בדרך כלל הוא גם הופך להיות חייל בודד בגלל שהמשפחה מנדה אותו – מה ההבדל בינו לבין חייל שהולך למסלול חרדי? את הנקודה הזו אני רוצה להבין.

הבנתי היטב את השאלה, רק פתחתי בכך מכיוון שנאמר שהטיפול בחיילים בודדים הוא לא מספיק טוב. לכן הבהרתי שאין פה קשר לשאלה אם הוא יוצא בשאלה, חרדי או לא.

זה לא מה שאמרתי.

לעצם העניין של הטיפול ביוצאים בשאלה, כפי שאדוני היושב-ראש אמר, מזה מספר חודשים אנחנו מקיימים עבודת מטה, שלשמחתי אפשר לומר שסיימנו אותה, שעוסקת במענה לדברים שנאמרו פה. למה אני מתכוון? הדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו הוא שער הכניסה לצה"ל. סיכמנו שבמסגרת שער הכניסה לצה"ל חייל שיוצא בשאלה – תכף אני אתייחס לשאלה המרכזית: איך אני מזהה חייל שיוצא בשאלה? אני בכוונה אתייחס לזה בסוף – יטופל בשני אופנים מרכזיים: הדבר הראשון הוא יכולת לאפשר לו דחיית שירות לצורך השלמת השכלה או כל דבר אחר שנדרש כדי שהוא יוכל להתגייס לצה"ל כמו כל אחד אחר. זו נקודה ראשונה שהכנסנו למדיניות.

הנקודה השנייה היא נושא הנתונים. מכיוון שרובם לא למדו בבתי ספר רגילים ולא עשו מבחני בגרות הנתונים הבסיסיים הם נתונים נמוכים שלא מעידים על היכולות האמיתיות שלהם. כדי לפתור את זה אנחנו מדברים על שני דברים: הדבר הראשון, כל חייל יוצא בשאלה שיתגייס, מעבר לנתונים, יעבור ראיון אישי שבמסגרתו ייבחנו היכולות שלו וההחלטה לגבי שיבוצו. במידה והראיון יעלה שהוא בעל יכולות גבוהות השיבוץ יתבצע על פי הראיון ולא על פי הנתונים.

דבר נוסף, חלק מהאנשים – לא בכל המקרים יהיה צורך – יופנה לביצוע אימות נתונים. הכוונה היא מבחנים חוזרים שישקפו – כמובן אם הוא יצליח במבחנים האלה – את הרמה שהוא נמצא בה עכשיו ולא את הרמה שהיא פונקציה של החינוך שהוא עבר. אני שוב אומר שלא בכל המקרים אימות הנתונים הוא הפתרון. אני חושב שברוב המקרים הפתרון יהיה דווקא דרך הראיון האישי ושיבוץ פרטני על פי היכולות שעולות בו.

הדבר השני הוא נושא מהלך השירות. הנקודה המרכזית בו היא יציאה לפיקוד וקצונה. היציאה לפיקוד וקצונה בצה"ל היא כמובן פונקציה של הנתונים האישיים. בהקשר הזה סיכמנו שגם אם הנתונים יהיו נמוכים הדבר שיקבע יציאה לפיקוד וקצונה הוא חוות דעת המפקד. אני חייב להגיד שהנוהל הזה קיים כבר בצבא גם לגבי אוכלוסיות אחרות, לדוגמה ישראלים יוצאי אתיופיה וחרדים, ועכשיו הוא גם לגבי יוצאים בשאלה.

הדבר השלישי הוא מה שאנחנו מכנים שער היציאה מצה"ל. במסגרת שער היציאה מצה"ל סיכמנו שהחיילים האלה – בדומה לאוכלוסיות נוספות, זו לא האוכלוסייה היחידה – יקבלו מענה, כמובן בהתאם למצבם, של השלמת השכלה, של השלמת תעודת בגרות, של הכשרה מקצועית, של קורסים של משרד הכלכלה, יש פה הרבה אפשרויות, במשך 4 חודשים לקראת סוף השירות שלהם. אם אורכה של ההכשרה יעלה על 4 חודשים, יש מודל של 4 חודשים נוספים בשירות סדיר על מנת לתת מענה סך הכול של 8 חודשים. אני לא מדבר על כך שכמובן אם הם היו במסלול לחימה הם זכאים גם לתוכנית "מדים ללימודים" ותוכניות נוספות.

עכשיו אני מגיע לנקודה הכי משמעותית, שהיא בעצם הייתה הכי מורכבת, איך אתה מזהה חייל יוצא בשאלה כדי לתת לו את התנאים שאמרתי. היום אני מזהה חייל חרדי לפי החוק בתור חייל שבין גיל 14 לגיל 18 היה שנתיים במוסד לימוד חינוך חרדי מוכר. במציאות יכולים להיות לא מעט חיילים חרדים שנמצאים בצבא שלפי איך שהם נראים כלפי חוץ אני לא באמת יודע לזהות אם הם חרדים, יוצאים בשאלה. אני גם לא חושב שזה תקין שאני אלך ואשאל מישהו אם הוא יוצא בשאלה או לא.

הנקודה הראשונה, הוספתי פונקציה של איסוף ב"מיטב", בבקו"ם. הגוף הזה כבר היום עוסק בסוגיות של אוכלוסיות ייחודיות, בסוגיה של בנות דתיות ותחומים אחרים, והיום הוא יעמוד מול העמותות הרלוונטיות – שמבחינתי אין חשיבות לכמה עמותות, איזה עמותות, אני לא עושה ביניהן שום הבדל. אני מתכוון להחיל את האירוע הזה כבר ב-1 אוקטובר 2020, הם יעמדו בקשר מול העמותות ואז זרימת המידע מיהו יוצא בשאלה תוכל לעבור דרך העמותות. האופציה השנייה תהיה שאני אפרסם באתרים שלנו, שכמובן שהמלש"בים מכירים אותם, גם בפייסבוק, גם באינטרנט וגם בקרב המפקדים, את המידע שאם חייל יוצא בשאלה שהתגייס לצה"ל אבל לא הגיע דרך העמותות, הוא יוכל לפנות לאותו גורם וכמובן לקבל את התנאים האלה באופן מידי.

חשוב לי להדגיש שהדברים שהתקבלו הם בדיוק הדברים שהצגתי קודם, קרי: נושא גיוס לצה"ל, אופציה של דחיית שירות להשלמת השכלה ושיטת טיפול ומיון ייחודית שנותנת מענה ליכולות של הפרט ולאו דווקא לנתונים שלו. במידת הצורך ביצוע מבחנים; הדבר השני זה ביציאה לפיקוד וקצונה, מדיניות שמתבססת על חוות דעת המפקד; והדבר השלישי הוא בשער היציאה, כל מה שקשור להכשרה, שתהיה בין 4 ל-8 חודשים, לפי הצורך, לכל אחד מהחיילים האלה. כפי שאמרתי, המתכונת הזו תהיה אופרטיבית ב-1 באוקטובר 2020. יכול להיות שאני אצליח להקדים את לוחות הזמנים אבל לכל היותר ב-1 באוקטובר 2020 היא תהיה אופרטיבית ומסונכרנת עם כל הגורמים של צה"ל. זה מה שאני יכול לעדכן לגבי הסטטוס.

יש לי כמה שאלות בעקבות דבריך: אחת, דיברת על דחיית שירות לצורך השלמת השכלה. אתה בטח יודע שהחבר'ה האלה בדרך כלל ללא עורף משפחתי כי ברגע שהם עזבו את הקהילה החרדית הם לבד, אז בזמן דחיית השירות, מי דואג להם למקורות הכנסה ומי מממן להם את השלמת ההשכלה?

שאלה שנייה שאני רוצה לשאול היא: למה אתם מסתבכים והולכים סחור-סחור? הרי ברור לכולם שילד בוגר מערכת חינוך חרדית הוא זה שאליו אתה צריך להתייחס. אז יש לך שתי אופציות: יש לך ילד אחד שממשיך את חייו כחרדי, ואז יש לך מסלול מובנה, ויש לך ילד נוסף שגם הוא בוגר מערכת חינוך חרדית ובשבילו אתה מנסה לבנות פה עכשיו איזשהו פלסטר, מסלול אחר. ילד שהולך למסלול חרדי מקבל שנה השלמת השכלה, נכון?

לא, 8 חודשים. זה תוקן. זה כבר לא שנה, זה 8 חודשים. בגלל שהשירות קוצר בזמנו מ-36 חודשים ל–32 – עכשיו הוא כבר קוצר ל-30 – גם אורך ההכשרה ירד מ-12 חודשים ל-8.

אמרת שלחייל יוצא בשאלה אתה נותן 4 חודשים בשירות ו-4 חודשים בשס"ן. לעומת זאת, חייל חרדי עושה את זה בתוך שירות צבאי ולא בשס"ן, אני צודק?

כן, אני רק אסביר שאין שום הבדל בין שס"ן לבין שירות רגיל מבחינת כל התנאים.

חוץ מ-4 חודשים של הזמן מהחיים שלו.

הצגתי פה מסלול לחייל יוצא בשאלה שמקביל לחלוטין למסלול לחייל חרדי ולכן זה לא פלסטר, זה מסלול.

אתה לא יכול להגיד שזה מסלול מקביל לחלוטין. עוד מעט ניתן פה לעמותות ולחיילים לדבר ואתה תבין שזה לא כך. לפני שאנחנו עוברים לעמותות יש לי שאלה אליך: בטופס ההצטרפות למסלול מג"ן, בסעיף 2, כתוב שחייל חייב להצהיר על עצמו שהוא נוהג כבן תורה. זאת אומרת שאתם מציבים פה שני קריטריונים כדי להתקבל למסלול הזה: אחד, בוגר מערכת החינוך החרדי, ושניים, מצהיר על עצמו כבן תורה, שומר אורח חיים דתי. הסעיף הזה יוצר אפליה מובנית כי ברגע שחייל לא שומר על אורח חיים דתי יש לו שתי אופציות: ללכת למסלול כלל-צבאי ואז הוא צריך לחפש את עצמו בתוך הצבא כדי לקבל את המסלול שאתה מציע, שהוא פחות טוב מהמסלול בחינוך החרדי, או שהוא צריך להתחפש ולהתחזות לחרדי כדי לקבל את המסלולים האלה. האם הסעיף הזה לא מפלה מבחינתכם? אתם לא רואים בו אפליה?

אני חוזר על הדברים, אני רוצה לחדד אותם.

אל תחזור, תענה על השאלה שאני שואל, בבקשה.

אני עונה על השאלה, בוודאי. אני קודם אומר שיש הבדל בין מסלול חרדי לבין מסלולים אחרים. במסלול חרדי ההתחייבות שלי היא שאדם ישרת בסביבה של חרדים.

אדוני, פה יש לך הרבה פחות התניות. להפך. פה יש לך ילד שסיים מערכת חינוך חרדית, אין לו כלים להשתלב בשוק העבודה, אין לו כלים גם להתמודד מול חיילים אחרים שסיימו 12 שנות לימוד. אתה אומר לו: בוא אני אדחה לך את השירות. במהלך דחיית השירות לא ברור מי משלם לו על המחייה ואיך הוא מממן את השלמת ההשכלה שלו; אחר כך הוא מתגייס לצה"ל, אז אתה נותן לו פה תהליך מיון ייחודי, שהוא לא מובנה ואני בטוח שהרבה מאוד אנשים נופלים בין הכיסאות; אחר כך הוא צריך להילחם בשביל לקבל סטטוס של חייל בודד כי אנחנו יודעים שהסיפור הזה לא אוטומטי; אחר כך הוא צריך לשרת שנה ו-4 חודשים ואז אולי הוא יקבל 4 חודשים של השלמת השכלה, ואחר כך הוא יצטרך לחתום שס"ן ועוד 4 חודשים לנסות להשלים.

השאלה היא למה אתם לא עושים דבר מאוד פשוט: למה אתם לא אומרים שמלש"ב שסיים מערכת חינוך חרדית, ללא קשר לאורח חייו, יקבל את המסלול שמקבלים החיילים החרדים, בלי אותן התניות של חייל חרדי שקשורות לאורח החיים הדתי שלו. זה גם יותר קל לכם, זה גם יותר זול לכם וזה גם הוגן וצודק.

זה בדיוק מה שאמרתי. הסברתי שעשינו מסלול מקביל לחלוטין – ואני מתעקש על זה שהוא מקביל לחלוטין – למה שמקבל חייל חרדי לא בתוך מסגרת חרדית. למה לא בתוך מסגרת חרדית? כי במסגרת חרדית אני מחויב שיהיו עוד - - -

אני לא רוצה שהוא יהיה בתוך מסגרת חרדית, גם הוא לא רוצה, אבל אני רוצה שהתנאים שלו יהיו זהים.

זה בדיוק מה שאני עושה. לא עשיתי את המסלול הזה בלי לדבר עם אנשים.

אנחנו מדברים בשפה שונה, אולי אני לא מסביר את עצמי נכון אז אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לעמותות. אביחי מרציאנו, "יוצאים לשינוי", בבקשה.

תן לי, בבקשה, להשיב.

שמעתי, אני מבקש לתת לעמותות להשמיע את קולן. תודה.

אמרת דברים שהם לא מה שאמרתי.

יכול להיות שלא הסברתי את עצמי נכון. בוא נשמע את העמותות שמכירות את השטח יותר ממני. קדימה.

שלום וברכות על הכינוס החשוב הזה. להבנתי, זו הפעם הראשונה בה כנסת ישראל מתייחסת לחיילים בוגרי מוסדות החינוך החרדי שבחרו לחצות את הקווים, להכיר את החברה הישראלית, ולהשתלב ביחידות הכלליות, בגולני, גבעתי, הנח"ל, שריון וכן הלאה. חברי ואני כאן נמצאים היום בעיקר וקודם כל כדי לתקן עוול, עוול שנמשך כבר שנים ארוכות כלפי היוצאים בשאלה שבוחרים להגיע לצבא. הם מגיעים בעצמם, חוצים את הקווים ומנושלים מתנאים רבים אחרים שמקבלים המקבילים שלהם.

קוראים לי אביחי, אני בן 31, גר בבאר שבע בשנים האחרונות. הייתי חייל בודד במהלך הצבא. גדלתי בבית מסורתי ביבנה, אבא שלי עלה ממרוקו, משפחת אמי מעירק. בגיל 13 וחצי, קצת אחרי בר המצווה, התחלתי את דרכי בעולם הישיבות החרדי, בבני ברק ואחר כך בירושלים. אני חייב להגיד שמצאתי שם עולם מופלא, תוכן מרתק, מאמץ אינטלקטואלי שהסב לי הרבה נחת, עונג וסיפוק אינטלקטואלי במהלך הימים שלי בישיבה. לקראת גיל 20, כשאני כבר נשוי, אברך כולל הלכה – מאוד אהבתי את הלימוד – אני מתגייס לצה"ל כמו כל חייל אחר, בלי מסלול חרדים. אני אמרתי: אני הולך "לבן" עם הצבא, בלנקו מההתחלה, אין לי מה לשקר. מגיע לצבא, אומר להם: אני חרדי לשעבר, בואו נראה מה אני יכול לעשות, איך אני יכול לתרום לכם במדינת ישראל.

באיזה גיל יצאת בשאלה? היה פה דילוג.

זה תהליך די מורכב. בשנה הראשונה שאלתי הרבה שאלות, ישבתי עם ראש הכולל ודיברנו על הנושא הזה.

בן כמה היית?

בן 19. לקראת גיל 20 התגייסתי לצבא, מרס 2012.

אתה עדיין חובש כיפה בשלב הזה?

נכון, אני עדיין מגיע עם כיפה, ובחרתי שלא ללכת למסלולי השילוב למרות שהייתי עם כיפה, הייתי נשוי והייתי במקום מאוד בטוח וטוב בקהילה שלי. עליתי על אוטובוס בבקו"ם ומורידים אותי בבא"ח נח"ל, תל ערד, 931. אני מגיע ומוצא את עצמי באוהל עם עוד 7 חיילים טירונים שביניהם וביני אין שום דבר במשותף, לא מה שהביא אותנו לשם, לא התפיסה שלנו את הצבא, את התרבות הישראלית ולא מה שאנחנו רוצים להוציא מהצבא.

הגעתי לצבא אחרי חששות ודאגות רבים, אבל אם החששות והדאגות שהתעסקתי אתם היו בעיקר מצד המשפחה והקהילה לפני שהגעתי לצבא, אחרי 3 חודשים לתוך השירות אני מבין כמה החששות שלי היו מוצדקים מכיוון אחר לגמרי. אני צריך להתחיל להילחם ולהיאבק מאבקים אישיים במש"קית ת"ש שאני אומר לה שאני חרדי לשעבר והיא לא יודעת מה זה אומר. אני אומר לה שהייתי חרדי, אני אמנם עדיין עם כיפה על הראש אבל אני מנסה למצוא את הדרך שלי בצה"ל, והיא פשוט לא יודעת מה אני אומר. היא מביאה לי רשימה של טפסים, אני חוזר אליה עם הטפסים, עובר חודש, עובר עוד חודש, 3 חודשים מתוך השירות ואני מבין שאין מי שיעזור לי, פשוט אין מי שיעזור לי כאן.

בחודש שעבר עמותת "יוצאים לשינוי" עשתה סקר בקרב חיילים בודדים וחיילים בודדים משוחררים והתברר שליותר מרבע מהמשתתפים בסקר לקח יותר מחצי שנה לקבל את ההכרה כחייל בודד. הדבר הזה שקרה לי לא קרה רק לי, קרה לרבים נוספים שהכרתי, ואני מכיר עדיין כאלה שמתמודדים עם זה. להערכתנו, הדבר נובע מבורות שקיימת בצבא. יש קובץ שנקרא "תורת ת"ש", כל קצינה ומש"קית ת"ש מכירה את הקובץ הזה, עובדת אתו, ברגע שהיא מגיעה לאיזושהי אוכלוסייה היא הולכת לשם, רואה מה הנהלים ומטפלת בו. אבל אין תורת ת"ש, אין מדיניות ליוצאי החברה החרדית שמשרתים ביחידות כלליות, אין מי שמכיר אותם, אין מי שיסביר לקצינים ולמש"קיות עליהם. חיילים כאלה מגיעים למש"קית ת"ש שלהם, הולכים לקצינת ת"ש שלהם אחרי שהם לא קיבלו שום מענה, ומבינים שאין מה לעשות, אתה לעצמך. תעשה את המאבק שלך. כך אנחנו שולחים מאות חיילים מדי שנה לקיים מאבקים אישיים נגד מערכת שלמה. זה לא פייר וזה לא הוגן. הגיע הזמן להפסיק את המשחקים האלה.

למיטב ידיעתנו, במשרד הביטחון שוקדים לא רק על המדיניות שהציג תת-אלוף ודמני אלא הסדר גיוס חדש שיוצג לממשלה בחודשים הקרובים ואנחנו פשוט דורשים לא לקחת אותנו כמובן מאליו. אנחנו לא שקופים. אנחנו חלק מהעם הזה ואנחנו חלק מהצבא הזה. אנחנו מתגייסים ואנחנו נותנים את כל מה שאנחנו יכולים בשנים הכי יפות שלנו, למרות שאנחנו עושים את זה לבד ובלי תמיכה. בן אדם שהלך ליחידה חרדית הלך ליחידה חרדית בהסכמת המשפחה, בהסכמת הרבנים, אחרי שהוא התייעץ עם גיסו, עם חמיו, עם כולם, הוא לא יהיה חייל בודד, יש לו לאיפה לחזור. כל הכבוד וזה נהדר שהצבא עושה את זה עבור חרדים, אבל למה אותנו להפיל בין הכיסאות? כל שנה אנחנו נפגשים בכנסת ומדברים על פלח קשה של חיילים בודדים ישראליים שאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם, אנחנו רק פוגשים אותם בתקשורת ומקרים כאלה שמגיעים לפת לחם. הסיבה הזו פשוטה – אין מדיניות, אין מדיניות ברורה.

כאשר אנחנו מדברים עכשיו עם הצבא ושומעים את התוכנית הלכאורה מקבילה הזאת, אני לא בא בטענות לצבא, אני בא בטעות למערכת הפוליטית שהעבירה הסדר גיוס כזה מוטה, כזה מפלה, שלא רואה אותנו, לא מתייחס אלינו. אני לא יודע מה הסיבות לכך, יכול להיות מניעים פוליטיים, יכול להיות פשוט בורות, אבל בסופו של דבר התוכנית הזו הועברה למשרד הביטחון ומשרד הביטחון מבצע אותה כפי שהיא הועברה לו, עם אותן ההנחיות. אנחנו מבקשים בעת הזו – זו עת היסטורית, זה באמת זמן לעשות את התיקון הזה – להסדיר את המעמד של היוצאים בשאלה שבוחרים להתגייס ליחידות הכלליות בחוק ולאפשר את אותה מעטפת סיוע, אותו דבר, אחד לאחד, בכלים שכבר קיימים בצבא. אנחנו לא מבקשים להמציא פה גלגלים חדשים, לתת את זה גם ליוצאים בשאלה.

אנחנו לא צריכים את היחידות הכשרות, אנחנו לא צריכים את היחידות המופרדות. זה, כמו שאמר חבר הכנסת קושניר, הרבה יותר זול והרבה יותר נכון וראוי לנו כחברה ישראלית, שמדברת על לקלוט עלייה ולצמצם פערים, להתחיל מהחבר'ה האלה שאומרים לכם: אני כאן, אני רוצה להתגייס, אני רוצה את 12 שנות הלימוד האלה, בשביל זה הגעתי לצבא. אז בארבעת החודשים האחרונים, כשהוא מגיע למש"קית ת"ש, אומרים לו: מצטערים, אין סד"כ בגדוד, אתה צריך להישאר לעשות שמירה, אתה צריך לעשות תורנויות מטבח, 12 שנות לימוד שאחר כך יכולים לסדר לו את העתיד, להיכנס לאקדמיה, לעשות קדם מכינה אקדמית וללמוד. בסופו של דבר, הדברים האלה צריכים להגיע לקו הסיום עכשיו. שוויון זכויות מלא. אין דרך אחרת לטפל בזה.

תודה. חה"כ פורר, בבקשה.

תודה, אדוני. ראשית, תודה על קיום הדיון. אני חושב שזה נושא מאוד-מאוד חשוב שהרבה פעמים נעלם מעיניהם של לא מעט חברי כנסת. לומר את האמת, גם אני נחשפתי לזה רק בחצי השנה האחרונה. אני לא חושב שצריך להאשים מישהו אבל זה המצב. יחד עם זאת, יש פה איזשהו נתיב שהצבא, משרד הביטחון, הממשלה, חייבים לבנות כנתיב לאוכלוסייה, שהיא לא אוכלוסייה קטנה – לא מדובר על שניים-שלושה חיילים בשנה, מדובר על מאות רבות, אם לא אלפים, בכל מחזור – שצריכה לקבל מענה, המענה הוא הרבה יותר זול מהמענים שמקבל חייל חרדי.

המענה הזה יכול לבוא באמצעות מכינה לקראת גיוס, שבזמן המכינה אתה גם לומד ומשלים את הלימודים שלך, כשברור לחלוטין – אגב, גם מבחינת צה"ל – שחייל שסיים מערכת חינוך שהכשירה אותו ל-12 שנות לימוד או מקבילה לזה הוא חייל הרבה יותר טוב, הוא חייל עם יכולות יותר טובות, פתוחות בפניו יחידות שלא פתוחות בפניו אחרת. אני בטוח, אביחי, שכשאתה התגייסת היו יחידות שהיו חסומות בפניך בגלל שלא היו לך הכשרות מסוימות תיכוניות שהצבא דורש ביחידות מסוימות, ואני מודיע לכם, היחידות האלה מפסידות. אני לא מסתכל על זה שצריך לעשות את זה בשבילכם, צה"ל צריך לעשות את זה בשבילו. צה"ל צריך טייסים טובים, צה"ל צריך חובלים טובים וצה"ל צריך לוחמים טובים ביחידות המובחרות. כדי להיכנס למקומות האלה אתה צריך לעבור הכשרה מסוימת שבלעדיה אתה לא נכנס בדלת לראיון.

לכן, הייתי שמח שהיה נכנס פה לסיכום: אחד, דרישה מהצבא להכניס להנחיות, לפקודות ת"ש ולמה שמקבלות מש"קיות ת"ש התייחסות ספציפית לאוכלוסייה הזו. מש"קית ת"ש, קצינת ת"ש, בהכשרתה צריכה להבין שבכלל יש אוכלוסייה כזו ומה הצרכים המיוחדים שצריך לייצר עבורה. הדבר השני הוא מכינה קדם צבאית שתהיה על חשבון השירות אפילו. בסוף הרי אביחי בגיל 19 יכול היה לבחור: אוקיי, אז אני אשאיר את הכיפה והציצית עוד קצת זמן, אני אראה להם שאני חרדי, אני אהנה מהפטור וברגע שכבר לא אהיה חייב גיוס אני אצא. אגב, זה מאוד מתכתב עם הרצון שאני שומע בחוק הגיוס להוריד את גיל הפטור כדי להוציא יותר לעבודה, אז ממה נפשך? אפשר לייצר פה מכינה קדם צבאית, לייצר פה תהליך שיהיה יותר זול, יותר יעיל, ייתן יותר גם ללוחמים ולחיילים, גם לצבא ובסוף לחברה הישראלית.

אני אומר שוב, לעשות את המסלול שאתם עשיתם הרבה יותר קשה מלעשות את המסלול שעושה כל חייל רגיל, כמו שאתה אומר, שמגיע הביתה, בין אם זה בחברה החרדית כשהוא כבר עם הסכמה משפחתית, וגם חייל חילוני שמגיע הביתה כגיבור עם המדים אחרי שהוא בתוך המערכת. כניסה לצבא היא לא דבר פשוט לאף אחד, כל שכן למישהו שמגיע מהחברה החרדית ועובר את התהליך של יציאה בשאלה ואני חושב שיש מקום שזה יבוא לידי ביטוי. שני הדברים האלה לדעתי יתחילו איזשהו פתח שעליו אנחנו יכולים להילחם.

תודה, עודד. שרה גזית, בבקשה.

נעים מאוד, אני שרה, גדלתי בביתר עילית, להורים חוזרים בתשובה בחסידות ברסלב. יצאתי בשאלה לקראת סוף התיכון והתגייסתי לצבא כחיילת בודדה חסרת עורף משפחתי. שירתי בבתי ספר ללוחמה בטרור, הייתי מדריכת צליפה. החוויה שלי בצבא הייתה לא פשוטה, בלשון המעטה, ומאוד-מאוד משמעותית, עד כדי כך משמעותית שהדבר הראשון שעשיתי מיד כשהשתחררתי היה ללכת ולהקים עמותה, עמותת "שחף", שכל ייעודה לשנות את הסיפור של החיילים הבודדים החוזרים בשאלה בחברה הישראלית ובתוך הצבא.

שמענו קודם את תת-אלוף אמיר ודמני מדבר על התהליכים שהצבא עושה בשנים האחרונות, ואין ספק שבמסגרת העבודה שלי בעמותה חוויתי שבאמת יש רצון בצבא לשנות את המצב הזה, אבל אני חווה את החיילים בשטח ואני רוצה להגיד לכם שהסיפור היום של חיילים בודדים יוצאי ויוצאות החברה החרדית בצבא זה סיפור של אכזבה.

ב-90% מהמקרים שיוצא או יוצאת בוחרים להתגייס, הצבא זה המפגש הראשון שלהם עם החברה הישראלית. הם מגיעים למפגש הזה עם המון ציפיות והמון תקווה ובעצם מתאכזבים בשני היבטים: פעם ראשונה, יש פה את עניין היכולות. הבחירה להתגייס כשאתה לא חייב, כשאתה מגיע בלי השכלה פורמלית, בלי עולם המושגים והתרבות, אתה מניח שיש לך מה לתת למערכת הזו והמערכת הזו רואה בך משהו שאפשר לקבל ממנו. כשאתה מגיע ואתה צריך להילחם על בכלל להגיע לתפקיד שמאפשר לך לממש את היכולות האלה, אתה פעם ראשונה מתאכזב ואתה מבין שלא רואים בך משהו שיכול לתת.

אכזבה שנייה היא כשאתה מגיע עם סיפור חיים ששונה מכול אוכלוסייה אחרת בצבא – אנחנו לא חרדים, אנחנו לא חילונים, אנחנו לא עולים מחו"ל, אנחנו יוצאים – ואין הבנה לצרכים שלנו ולאוכלוסייה שלנו כי מערך הת"ש והסגל הפיקודי לא מכירים מה זה יוצא בשאלה עד שהם פוגשים אותי, ילדה בת 18-19, פעם ראשונה, בראיון אישי במשרד של המש"קית ת"ש. החוויה הזו של הניכור, של "אף אחד לא מבין מה הסיפור שלי", זו אחת החוויות שהכי חרותות לי מהשירות הצבאי, החוויה שלי יושבת בתחילת השירות שלי אצל מש"קית ת"ש, מבולבלת ולא מבינה מה קורה מסביבי, והיא פשוט לא מבינה מה הסיפור שלי כי אף אחד לא נתן לה שום רקע על הדבר הזה של להיות יוצא בשאלה.

כל החוויה הזו מובילה לכך שקבוצה לא מבוטלת של יוצאים ויוצאות שמגיעה לצבא כל שנה מסיימת את המפגש הראשון שלהם עם החברה הישראלית בתסכול ואכזבה, ומקבוצה ששילמה מחיר מאוד-מאוד כבד בלבוא ולנסות להשתלב, עם מוטיבציה מאוד גבוהה לצאת ולהשתלב – המוטיבציה הזו מתחלפת בתסכול ובחוסר רצון להמשיך את המסע הזה של ההשתלבות בחברה הישראלית. את שני הדברים האלה אפשר לפתור ממש בקלות, כמו שאביחי ציין קודם, על ידי הנגשה של תפקידים, על ידי יצירת תורת ת"ש שמכשירה את הסגל הפיקודי והמש"קיות ת"ש לדבר את השפה ולתת את המענה הרגשי.

אני אקצר אבל חשוב לי להעלות נקודה שאני חושבת שהמפגש הזה אתכם ולא עם הצבא מאפשר את זה. אני שמחה לספר לכם כיוצאת בשאלה וכחלק מהקהילה הזו שיוצאים ויוצאות בשאלה לא צריכים את הצבא כדי להצליח. יוצא בשאלה זה נער או נערה שהיה להם אומץ בגיל מאוד-מאוד צעיר לקום ולשנות את הסיפור שלהם ולא להתפשר על החיים שהם רוצים לחיות. אלה אנשים עם מנהיגות אישית ואישיותית והם לא צריכים אף אחד בשביל להצליח. הם יצליחו כך או כך. הנקודה פה היא הפספוס של ההירתמות של הקבוצה הזו לטובת החברה הישראלית. יש פה פוטנציאל מנהיגות שפשוט יורד לטמיון וזה חבל לדעתי. תודה לכם על הדיון הזה.

דן שושן, בבקשה.

שלום, קוראים לי דן שושן, אני גר בתל אביב, בן 23. גדלתי במשפחה חרדית, למדתי בישיבת מיר בירושלים. בגיל 18 וחצי, בעקבות מאורע שהשפיע ומשפיע עלי עד היום, החלטתי להתגייס. הייתי נוכח בפיגוע מאוד קשה בירושלים. נהרגה בו הלוחמת הדר כהן ז"ל. בעקבות האירוע השתנתה לי כל החשיבה, כל ההשקפות שנבנו בי שנים, של בחור ישיבה שתורתו אומנתו לגמרי, הפכו לרצון עז לבוא ולתרום ולעשות את הכי קרבי שאני יכול. התחלתי מיונים – אני בהמשך השיחה אקשר את זה לדבריו של תת-אלוף ודמני – לחטיבות הקומנדו ונאמר לי שאני לא יכול להתגייס לשם מכיוון שאני לא עונה על הדרישות, אין לי קב"א ודפ"ר מתאימים, אין לי שום נתון שיכול להביא אותי למצב של תרומה ליחידה קרבית משמעותית. התגייסתי בסוף ליחידת גבעתי, שירתי שם כלוחם ומפקד.

זה לא רע להיות קצין בגבעתי. זו יחידה מובחרת מאוד.

נכון. שירתי שם כלוחם ומפקד שירות מלא.

באיזה גדוד?

הייתי בגדוד רותם.

איזה מחזור?

אוגוסט 16'.

אני מרס 98'.

אני רוצה לקשר את זה לתחילת התקופה שלי בצבא. הוקמה בדיוק בחטיבת גבעתי פלוגה שהיא חלק ממנהלת חרדים, פלוגת תומר, וסופחתי לשם. בגלל העבר שלי, בגלל התיק האישי שלי, בצה"ל הבינו שאני חרדי לשעבר וזה עוד "גרון", כפי שזה נקרא בשפה הצה"לית, לפלוגה. היה לי שירות מאוד משמעותי. אני לא רוצה לדבר על השירות בהקשר הזה. אני רוצה לדבר על דברים שראיתי שמתחלקים לשלוש קבוצות: לפני השירות, תוך כדי השירות ולאחר השירות.

לפני השירות, מילד שלא ידע מזה צה"ל, שבא להתגייס – והקרבתי באמת את חלבי ודמי, חברים, את כל העולם הקודם שהיה לי כדי לבוא ולתרום ולשרת בצבא ההגנה לישראל – לא היה לי שום מושג לקראת מה אני הולך. תוך כדי הטירונות, הדברים שתיארו אביחי ושרה, הקושי הבירוקרטי, המערכת שלא מותאמת בכלל לצרכים של יוצאים בשאלה. לציבור החרדי יש מינהלת חרדים בצבא, כל חרדי שרוצה יבוא וכל הדלתות פתוחות בפניו. אנחנו מגיעים עם אפס ידיעה לגבי מה אנחנו הולכים לעבור בצבא. למערך הת"ש, מערך העלייה והקליטה, אין שום ידיעה איך הוא "אוכל" אותנו.

חייל שיעלה מקנדה יקבל את כל המעטפת, את המשכורת של חייל בודד, את התמיכה, את השבתות. זה גם מעבר לצבא. בואו נצא מהקופסה. אני יוצא מהצבא – לאן אני הולך עכשיו? אני רוצה לדבר בהקשר של הדברים האלה. למה משנת 97' יש לנו גדוד נצח יהודה, גדוד שפועל וקולט חרדים, וב-2020 אנחנו צריכים לדבר על המקום הזה של יוצאים בשאלה בחברה הישראלית? למה עד עכשיו הדברים האלה לא קרו? אני אשמח מאוד שתהיה לזה תגובה מצה"ל.

אני רוצה לדבר על מהלך השירות והסיומת, לאחר השירות. יש לי שיחה שחרותה בי, שיחה שקיימתי עם חייל שלי על הגדר בעזה לפני שנתיים וחצי. הוא אמר לי: שמע, באמת באתי לתרום, לשרת, מה אני עושה ביום שאחרי? אין לי 12 שנות לימוד – אני נאבקתי על כך ש-6 חיילים בודדים שלי יתקבלו למחו"ה אלון, בייסיק של כל חייל בצה"ל, אף אחד מהם לא קיבל. אף אחד מהם לא קיבל. אני לא מצליח להבין איך זה יתכן שאנחנו מגיעים, תורמים, נלחמים – איבדתי את חבר שלי בעזה – ובסוף, בשורה התחתונה, אנחנו יוצאים מצה"ל ונושאים את עינינו אל ההרים ואין שום מענה, אין שום גורם מוסמך שיכול לבוא ולקחת עלינו אחריות בסיסית?

דן, אנחנו כאן בשביל לתקן את זה.

אני רוצה רק לסיים במילה אחת. אנחנו לא חייל או שניים שמתגייסים בשנה, אנחנו 1,900 לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1,900 חיילים וחיילות בודדים. דיברתי על חיילים, יש מלא יוצאות שאני בטוח שהסיפור שלהן יותר קשה. אני ממש מבקש מכם שהוועדה הזו תיקח את הדברים האלה למקומות מעשיים, מקומות פרקטיים, כדי שהדברים האלה והעוולות האלה ישתנו.

דן, בוא תגיד לי מה קרה אחרי הצבא.

חזרתי לפני 7 חודשים מטיול אחרי צבא, טיול של שנה כמעט. אני כיום סטודנט לממשל ויחסים בין-לאומיים. אני מתנדב בדוברות העמותה מזה כשנה.

איזו עמותה?

עמותת "תיקון לשינוי". שליחות מדהימה וסיפוק. אנחנו שנה כבר מתעסקים בנושא על מנת להגיע לוועדה הזו עם כל הנתונים. הכול קיים, כל החומר קיים.

הוועדה הוקמה לפני חודש.

הוועדה הוקמה לפני חודש, אנחנו כבר שנה רק אוספים נתונים ועוד לפני השנה הזו אנחנו מנסים לתת איזשהו מענה מצד העמותה, בעיניי הוא צריך להגיע מצה"ל. כל הכלים קיימים. מחו"ה אלון זה לא בסיס שהוקם אתמול. יש את המענה הזו. חיילים בודדים שעולים מארצות הברית, מצרפת, מקנדה, מקבלים אותו, אין שום סיבה שאנחנו לא נקבל. תודה רבה לכולם.

אתה צודק. שרה קצבורג, בבקשה.

שלום לכולם. אני שרה קצבורג, מתנדבת בעמותת הלל, רכזת חיילים בודדים ארצית. לצערי, את הסיפורים שעכשיו שמענו אני חווה יום-יום. יש לנו הרבה מאוד חיילים וכל אחד עם הסיפור שלו אבל אני רוצה להתייחס נקודתית. קודם כל, אני מאוד מודה לתת-אלוף ודמני שסיפר לנו על חזון אחרית הימים, באוקטובר דברים הולכים להשתנות. הלוואי. I believe it when I see it.

יש לי כמה השגות לגבי אמיר ואחת מהן היא העובדה שרוב היוצאים בשאלה אינם מגיעים אלינו בגיל 16. הם מגיעים אלינו בגיל 18, אחרי תהליך של צו ראשון שנעשה אי שם כשהם עוד היו בישיבה. אנחנו לא יודעים אם הם קיבלו פטור על פסיכיאטרי, או בכלל איזשהו פטור, או שהם בכלל בדיחוי. הילדים האלה עוזבים בשאלה, מבולבלים לגמרי, חושבים שהם יודעים הכול, לא תמיד פונים אלינו לעזרה ומתחילים את התהליך מול הצבא ואז כמובן הם נתקלים בקיר. אני לא אומרת שזה הצבא כי כאשר אנחנו מדברים על הצבא עצמו, בצורה פרטנית הם מנסים לעזור.

אני אתן לכם דוגמה. ממש עכשיו חיילת התקשרה אלי בוכייה ממחו"ה אלון, היא 4 ימים בצבא, לא היה לה איפה לגור עד הגיוס אז היא גרה בבית הוריה, ברגע שהיא קיבלה את תאריך הגיוס זרקו אותה מהבית, לא היה לה איפה לגור. היא הייתה בקשר עם מש"קית ת"ש, מש"קית ת"ש אמרה לה: לא מגיע לך חייל בודד – כי אנחנו ממליצים להתחיל את התהליך של חייל בודד חודש לפני הגיוס, וזה בהמלצת לשכות הגיוס שאני בקשר אתן – מדוע? משום שאת גרה בבית. אז איפה היא תתגורר? אצל אחותה בכפר חב"ד, שוכבת על הרצפה כי אין לה איפה לישון. אין לה בית, אין לה משפחה, אין לה תמיכה, לא רגשית ולא כלכלית, והיא פונה אלינו לעזרה, כי מה היא יכולה לעשות? לצבא יש את החוקים שלו.

אתמול שלחתי לוועדה דגשים לחוות דעת של עובדת סוציאלית שכל מש"קית ת"ש מקבלת. אין שם שום התייחסות למצב של יוצאי בשאלה. כל ההתייחסות היא לאנשים שיש להם בעיות רווחה כי הם מוגדרים כחיילים בודדים חסרי עורף. נכון, הם חסרי עורף אבל לא חסרי עורף של אנשי רווחה. זה דבר ראשון. יופי, קיבלו סוף-סוף חייל בודד, זה יהיה לזמן מוקצב, אחרי זה הם צריכים לעבור את התהליך שוב פעם. אני לא מדברת על מקרה אחר שקרה לי, שמש"קיות ת"ש הולכות לביקור בבית החייל, הבית אומר: לא, אנחנו מוכנים שהוא יבוא אלינו הביתה, אין לנו שום נתק אתו. הם רק לא מספרים שהם מוכנים לקבל אותו חזרה בתנאי שהוא יחזור בתשובה ושהוא לא ישרת בצבא. זה שני תנאים שהם לא מספרים. לאומלל הזה כבר השגנו חייל בודד, אבל תבינו שזה מאבק יומיומי על כל הזכויות שלהם.

אחרי זה אנחנו מגיעים לעניין ההשכלה. עכשיו אני מטפלת בשלושה חיילים, אחד מהם סוף-סוף קיבל בזכות הקשר שלנו עם אנשי השטח. אני איש שטח שעובדת יום-יום במסירות בשביל לנסות לעזור לאותם חיילים שפונים אלינו אבל יש המון שלא פונים אלינו. אחד כזה פונה ומבקש השכלה. יש דבר כזה שנקרא תג"ת, שזה עבור אותם אנשים שלפי ההגדרה לא סיימו 12 שנות לימוד ומגיעה להם השלמה ל-12 שנות לימוד, אבל אין הגדרה לתג"ת של חסרי מקצועות הליבה. זאת הבעיה. הם עומדים מול מש"קיות חינוך שאומרות להם: אנחנו לא יכולים לעזור לך כי מוכרות לך 12 שנות לימוד. אז מה עושים עם זה?

תודה רבה, שרה. ביני שקד, בבקשה.

שלום ותודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חה"כ אלכס קושניר, שהזמין אותי, ולצוות שלו שעזר לי להגיע היום. אני ביני שקד, סטודנט לכלכלה במרכז הבין-תחומי בהרצליה. עד לפני כמה שנים הייתי חסיד גור עם חליפה, פאות, מכנסים בגרביים. היה לי ממש טוב בחסידות, מאוד נהניתי שם והייתי ממשיך שם, לולא סיבות ציוניות נטו, החלטתי להתגייס לצבא, וגם האמונה בדת. רציתי לעשות את השירות הכי משמעותי שיכול להיות, עשיתי מיונים לסיירת מטכ"ל, עברתי אותם והתגייסתי לגדס"ר גולני, שם שירתי כלוחם ומפקד. לאחר שלוש שנות שירות, כשהשתחררתי, גיליתי שכל הזכויות שאתן התגייסתי לצבא של בוגר החינוך החרדי נשללו ממני. נשארתי בלי כלום. בלי יכולת לרכוש השכלה, בלי בגרויות, בלי שום דבר, כאילו יצאתי עכשיו מהישיבה.

אני ועוד חבר עזבנו ביחד את החסידות והתגייסנו לצבא, הוא לנצח יהודה ואני לגדס"ר גולני. הוא קיבל שנת משימה, שזו השנה האחרונה בשירות שהוא משלים בה בגרויות, ואני לא. הוא קיבל נחיתה רכה לאזרחות, לאקדמיה, הוא היה יכול מיד אחרי השירות להתחיל תואר ואני לא. התחלתי לעשות בגרויות לפני שנה, עשיתי אותן במאמצים מאוד קשים אבל התגברתי על זה, הסתדרתי. היום אני מסיים שנה ראשונה בתואר בכלכלה וזה לא פשוט. הפוך. מי שהיה בציבור החרדי יודע שללמוד כלכלה בלי ידע במתמטיקה זה טירוף, אבל אנחנו מסתדרים. אני לא מבקש מהמדינה היום יותר מדי שתעזור לי, שתיתן לי משהו מסוים, אני רוצה את הזכויות שלי, לקבל את הזכויות שיוצא החינוך החרדי מקבל, שלא ייקחו לי, שלא יפריעו לי בדרך, שלא יעמיסו עלינו עוד קשיים. זהו.

אני יכול להגיד לך שעשית שתי החלטות בחיים, אחת פחות טובה, השנייה יותר טובה. זה שהתגייסת לגולני ולא לגבעתי זו החלטה פחות טובה, וזה שהלכת ללמוד כלכלה זו החלטה טובה כי גם אני למדתי כלכלה. זה באמת מתחבר למה ששרה ודן אמרו, שיש לכם כוח פנימי מנהיגותי מדהים ומי שמפסיד פה זה המדינה והצבא.

הייתי רוצה בקצרה להתייחס למה שנציג צה"ל אמר. התוכנית שלו לעשות 4 חודשים לפני הגיוס – עזבו שזה לא על חשבון הצבא, בלי מעטפת ולמישהו שעזב עכשיו את הבית זה לא רציני – ואז לעצור את הלימודים, ובסוף השירות לעשות עוד 4 חודשים, מי לומד כך? אף אחד לא יכול להשלים כך בגרות.

תודה. אבישי כהן, בבקשה.

שלום רב. אבישי כהן, נציג החרדים הממלכתיים, תנועת התעוררות בירושלים. תנועת החרדים הממלכתיים מעודדת גיוס של בחורי ישיבות שרוצים להתגייס, שרוצים לעבוד, שרוצים ללמוד באקדמיה ואני אקח את זה גם למקום שונה. מועמד לגיוס חרדי שרוצה להתגייס, כמובן אנחנו אחר כבוד שולחים אותו למנהלת הגיוס החרדית, מגייסים אותו או לעורפי, לכל מיני מסלולי שח"ר, או לנצח בקרבי וכו'. אנחנו מוצאים עוד בעיה שלא עלתה כאן. אותו מועמד חרדי שרוצה להגיע למסלול כללי, לא מסלול חרדי – דרך אגב, גם לחרדים שמתגייסים למסלולים החרדיים זה קשה, הזכירו כאן שזה ממש קל, זה מאוד-מאוד קשה – הצבא בעצם חוסם אותו מלקבל את הזכויות שמגיעות לו.

לא הבנתי. ברגע שהוא עובר למסלול כלל צה"לי הוא מאבד את הזכויות?

הוא מאבד את הזכויות של המסלולים החרדיים.

גם אם הוא נשאר חרדי?

יפה. את זה אני רוצה להוסיף וזה גם עוול שחשוב מאוד לתקן בהקשר למה שאמרנו. אם הגיע בחור חרדי, עושים לו מיונים, קב"א, דפ"ר, אומרים לו: חביבי, אתה לא עומד בנתונים, אתה הולך למסלולים – שלא ברצונו – של עובד רס"ר, מטבח, נהג, זה השירות שלך. הוא רוצה להתגייס והוא עובר קשיים מאוד-מאוד קשים, גם במשפחה, גם בחברה, גם קשיים אישיים - - -

אתה מדבר שנשאר באורח חיים חרדי.

כן. ההפך, אני רוצה להוסיף כאן שגם אם הוא נשאר בחיים החרדיים הוא מקבל ממש חסימה מהבחינה הזו. אני אוסיף עוד יותר ואדהים אתכם, גם בחור חרדי שיש לו ציון קב"א מאוד גבוה – דרך אגב, אני שירתי במודיעין, ב-8200, אחרי שסיימתי ישיבה קטנה וגבוהה, ברוך-השם השתלבתי במסלולים החרדיים של הצבא. הבחורים שאני מזהה ומטפל בהם היום יש להם ציונים מאוד-מאוד גבוהים ולא מקבלים אותם. התשובה שהם מקבלים היא: אני לא יכול לשלוח לך את השאלון למדידה, לסינון, כי אתה מגיע מהציבור החרדי.

זו התשובה הרשמית של צה"ל?

זו התשובה שאני יודע. הנה, נמצא אתנו כאן רפאל, תשמעו אותו עוד מעט, משכמו ומעלה, עם נתונים מאוד גבוהים והוא לא יכול להתגייס למקום שהוא רוצה. זה כמו שאני אשאל בחור חילוני אם הוא רוצה להתגייס למשל לגולני או גבעתי, למה? או: לא, אני אתן לך להיכנס למקום אחר לא על סמך נתונים, על סמך זה שזה מה שאנחנו רואים מול העיניים. צריך לשנות את זה.

אתה מוסיף לנו פה נקודה נוספת שלא דיברנו עליה.

נכון. זו נקודה מאוד בעייתית. אני אספר עוד סיפור קצר. הייתה לי שיחה עם רבנית ירושלמית שאמרה לי: הבן שלי רוצה להתגייס – היא חרדית וזה בסדר גמור, היא מקבלת הכול – בגלל הקב"א וכו', אין לו מה להתגייס, רוצים לשים אותו נהג והוא רוצה להיות קרבי. הוא פשוט לא רוצה להגיע למסלולים החרדים שנותנים מאלף ואחת סיבות, לא משנה כרגע הסיבות, אם הן על מה שאנחנו יושבים כאן או סיבות אישיות.

והוא מוכן להתמודד עם כל הקשיים שלו מבחינת אורח חיים בכלל צה"ל?

בחור בן 18 חושב שהוא יודע כבר להחליט לבד באיזו דרך הוא בוחר לעצמו, וגם אם יש לו תמיכה מהמשפחה וגם אם אין לו, וגם אם יזרקו מהבית, אני מאמין שצריך לדעת לכבד אותם, לקבל אותם ולתת להם את המענה הדרוש. החבר'ה האלה לא למדו, אין להם בגרויות ואנחנו מנציחים את המצב, גם במקרים של חוזרים בשאלה וגם במקרים של בחור חרדי שרוצה ללכת למסלול רגיל. שמעתי כאן את נציג צה"ל, אמיר, אני רואה את המקרים שמגיעים לשולחני – זה מקרים הזויים, אין שום התייחסות. בצבא לא יודעים לסנן בחור שמגיע. אתה חרדי או לא חרדי, זה לא מעניין פשוט. אין איזו דרך מוסדרת להציל את המצב הזה. אנחנו מקווים שזה יקרה.

איתן קגן, בבקשה, בקצרה.

הייתי חייל בודד. האמת שהיו לי שני דברים להגיד אבל אני אדבר על הדבר שאני מרגיש שהוא יותר חשוב. כשהגעתי לצה"ל הייתי חוזר בשאלה טרי וכן היה לי קשר עם המשפחה – עד היום יש לי קשר עם המשפחה וזה חשוב – אבל גם אם היה לי קשר עם המשפחה, לא הייתה לי תמיכה מהם על כך שאני הולך לצבא, לא הייתה תמיכה מהשכונה בכלל. גם לא הייתי דתי אז כבר לא גרתי בבית, כי עד כמה שהם כן יכבדו יש גבול מסוים. הם חרדים בסופו של דבר ואני לא יכול לחלל שבת בבית, זה לא נעים, יש את התחושות הלא נעימות האלה והכול. בשביל לקבל מעמד של חייל בודד, בשביל שבאמת יהיה לי מספיק כסף לאכול, בשביל שיהיה לי מקום לישון, הייתי צריך לשקר על כך שאין לי אתם בכלל קשר. זה לא אמור להיות כי באמת הייתי בודד.

בכל עניין הגיוס שלי לצה"ל אני התעסקתי, לא הייתה לי תמיכה כלכלית. אני זוכר שכשהתגייסתי וחזרתי בשאלה כל השכונה דיברה על זה, אז פשוט לא היה לי נעים לבוא לשכונה. גם אם היה לי בית שאמרו לי בו: אתה יכול לבוא אם תכבד, אם תחבש כיפה והכול – שזה בסדר, אין לי בעיה לעשות את זה – לגור שם זה דבר אחר לגמרי. צריך להבין שרק בגלל שבחור כן יכול לבוא לבית שלו, זה לא אומר שהוא לא בודד; זה לא אומר שאם הוא מתגייס לצה"ל והוא שונה מכול המשפחה שלו, אין לו יכולת לבוא ולהגיד: התגייסתי לצה"ל, אבא, אימא, אני צריך קצת כסף. אתה תסתדר לבד. אתה עשית את ההחלטה שלך. אם אני לא יכול להיות בודד בלי לשקר על כך שאין לי קשר עם ההורים זה מסובך. אז באתי הביתה פעם בחצי שנה וזה נודע למפקדים שלי, אז זהו? אתה מאבד מעמד חייל בודד? אתה נכנס לכלא על זה ששיקרת? זה לא בסדר.

הנקודה ברורה, תודה. רפאל, בבקשה.

אני רפאל איטח, בן 20, מועמד לשירות ביטחון. יצאתי בשאלה לפני שנה וחצי כמעט. השלמתי את כל הבגרויות שלי לבד בשנה וחצי האלה. אני מתעסק בהפקות אירועים, עכשיו זה טיפה השתבש. ניגשתי לצבא לפני חצי שנה, ביטלתי את מעמד בן ישיבה שלי. זה עוד לא ברור היה ברור האם אני כן אצא, האם אני אשאר בהחלטה שלי. ברגע שיצאתי בשאלה ביטלתי את מעמד בן ישיבה, לפני 6 חודשים, ואז התחילה סחבת מאוד-מאוד ארוכה של כל מיני תירוצים למיניהם. הייתה לי בעיה בברכיים והתור הרפואי לוקח המון זמן. הם ביקשו שאני אלך לשלם לבד – כשאני חייל בודד, אין לי תמיכה כלכלית – הלכתי לשלם 1,200 שקלים.

אתה לא חייל.

אתה לפני גיוס, נכון?

אני לפני גיוס.

אבל אתה חייל בודד לפני שאתה מתגייס ואחרי שאתה משתחרר. זה לא רק בזמן הצבא.

הם לא מכירים במעמד חייל בודד שלי, הם אומרים לי שאני לא זכאי לזה.

לפרוטוקול אני בכוונה מחדדת – שלא תבינו אותי לא נכון – לחיילים אסור להופיע פה, למועמדים ולחיילים משוחררים אין בעיה, אז אתה לא חייל.

אזרחים כן, חיילים לא, בקיצור.

אני אמור להתגייס באוקטובר. קיבלתי תאריך גיוס. ביטלתי את מעמד בן ישיבה, הייתי אמור לעשות צו ראשון, הלכתי לרופא, התור בשירות הציבורי הוא עוד 6 חודשים, הוציאו לי פקודת מעצר בגלל שזה עוד 6 חודשים, אז נאלצתי לשלם 1,200 שקל לרופא פרטי בשביל להביא להם את זה כמה שיותר מהר כי הם לחוצים וזו המערכת, אז שילמתי את זה מכספי.

סוף סוף נגמר צו ראשון, הגענו לשאלון העדפות. קיבלתי תאריך גיוס אז אמרתי להם: אין לי שאלון העדפות, הם אמרו לי: אתה בוגר החברה החרדית, אנחנו צריכים לגייס אותך מהר, אין שאלון העדפות, הצבא יקבע לפי צרכיו. ניסיתי לדבר עם מישהו שאני מכיר במודיעין, קצינה במודיעין, היא לא יכלה לעזור לי. כך נפלתי בין הכיסאות. לא קיבלתי שום דבר. אין לי הכרה כחייל בודד, אין לי כסף. המשפחה אמרה לי שברגע שאני מתגייס הם לא רוצים שאני אחזור הביתה כי אני מהווה דוגמה רעה לאחים שלי וזהו, ונשארתי עירום וחסר כול.

תודה רבה. ד"ר גלעד מלאך, ראש תחום חרדים המכון הישראלי לדמוקרטיה, בבקשה.

שלום לכולם. קודם כל רציתי כן לשבח את המהלך שהצבא עושה, ותת-אלוף ודמני, בראייה מסודרת ושיטתית של כל הנושא, גם של גיוס חרדים וגם של יוצאים בשאלה, או כמו שאני אתאר את זה תכף, זה קצת יותר רחב מיוצאים בשאלה. ההקשר הוא קריטי גם בגלל שחוק הגיוס עובר עכשיו, גם בגלל שוועדת נומה הגישה את מסקנותיה וכל המערך של זיהוי חרדים עובר עכשיו טיוב ושיפור, אז בתוך זה חייבים גם להכניס את הנושא של הקבוצה הלא חרדית.

אני אדייק את המונח. המונח בעיניי הוא לא יוצאים השאלה אלא יוצאי מערכת החינוך החרדית. למה? היטיב יפה לתאר את זה אביחי קודם. יש אנשים שמתגייסים למסלול הכלל-צה"לי והם אולי כבר לא חרדים אבל הם דתיים, הם מסורתיים, הם על הרצף, הם לא מזוהים, כל הדברים האלה, וחייבים לתת מענה גם להם. כלומר, חייבים לתת מענה לכל הקבוצה שלא הולכת למסלולים ייעודיים. רק להדגיש, המשקל של הקבוצה הזו הוא גדול. שיעור עוזבי החברה החרדית הוא אולי 10%, אבל הנוכחות שלהם בקרב המתגייסים לצה"ל היא להערכתי כ-20%-30%. גם אחר כך הנוכחות שלהם באקדמיה גדולה יותר משיעורם, לכן גם לצבא חשוב מאוד שיתייחס אליהם.

תת-אלוף ודמני הציג זיהוי טוב יותר מהזיהוי הנוכחי, גם דרך העמותות, וזה חשוב, לי נדמה שכיוון שאנחנו לא שואלים את הבן אדם האם הוא חרדי היום או לא, זה לא מה שמעניין אותנו, מעניין אותנו האם הוא בוגר מערכת החינוך החרדית, זה דבר שאפשר לזהות לכאורה כבר בעת הגיוס שלו, אם הוא עומד בקריטריונים של החוק. אם יהיה את הזיהוי הזה אז יהיה קל יותר באמת לבדוק את הצרכים שלו, האם הוא חרדי לשעבר, חרדי בהווה, דתי, מסורתי או כל הדברים האלה, ולתת את המענה. זו הערה אחת שאני מציע לשיפור.

ההערה שנייה היא לגבי שמונת החודשים בסוף. אני שמח מאוד על השינוי המתוכנן הזה כי באמת עד עכשיו זה היה 4, אז עכשיו זה 4 פלוס 4. אני מבין את הצורך במשהו המיוחד קצת בהצעה שיש פה. שימו לב שאנחנו במהלך נוסף של קיצור שירות לכלל המשרתים. מי שמתגייס עכשיו אמור להיות 30 חודשים, אז צריך לוודא שאותם 8 חודשים גם בתוכנית החדשה של צה"ל, או גם אם יהיה קיצור שירות נוסף – זה נכון לכלל החרדים אבל גם כמובן ליוצאי חינוך חרדי – יישמרו. עד כאן. תודה.

תודה רבה. יאיר הס, מנכ"ל עמותת הלל, בבקשה.

אני לא שותף למחמאות שניתנו פה למהלך שעשה הצבא בראשות תת-אלוף ודמני. יש פה שוב ניסיון להתחמק מלתת מענה אמיתי ורציני. הרעיון של ללכת לעמותות, שלכאורה היה יכול לקסום לי בכך שיוצאים בשאלה יצטרכו לעבור בעמותת הלל ולקבל אישור לקבל דברים מהצבא, הוא רעיון מופרך, הוא רעיון שמסיר אחריות מהצבא למצוא את החיילים האלה, לאתר אותם ולעזור להם.

נמצאים כאן נציגים של החרדים הישראלים והסיבה שהפתרון של ללכת לעמותות היוצאים בשאלה עלה בכלל הוא ככל הנראה ניסיון לשמר את היכולת של ההנהגה החרדית למנוע מחרדים לשרת בכלל צה"ל. כי הרי מה זה אומר? זה אומר שאם אתה לא מצהיר שאתה בהלל אתה תהיה חייב לשרת ביחידה חרדית, אבל אם אתה רוצה לשרת בכלל-צה"ל אתה צריך להצהיר שאתה יוצא בשאלה. זה מופרך. חובתו של הצבא לתת לכל בוגר חינוך חרדי את הזכות לשרת בכל מקום שהוא רוצה בצה"ל. בוגר חינוך חרדי צריך לקבל את זה רק מהיותו בוגר חינוך חרדי. והנתונים האלה קיימים במשרד החינוך, אין שום סיבה ללכת לבקש אותם מאתנו.

דבר נוסף, חיילות. צריך לדבר על זה. יש היום עשרות חיילות בוגרות החינוך החרדי שאנחנו נמצאים אתן בקשר, בוודאי יש יותר, וגם להן יש את הזכות וצריך לראות איך מטפלים בהן. הפתרון ששמעתי כרגע מתת-אלוף ודמני לא נותן מענה למה קורה במהלך השירות עבור אותן חיילות. יש ציפייה לבנות על עמותות, מעולם לא הוזמנתי לשבת בדיון ולהבין מה הדבר הזה יגרום ואיך הדבר הזה יתפתח. הצבא לא עובד אתנו בשיתוף פעולה וזה מתוך כוונה מכוונת של למצוא חן ולרצות את ההנהגה החרדית. זה הלופ שהצבא כלוא בו בדבר הזה.

אז, קודם כל, אני קורא, אם אתם באמת רוצים לתת פתרון רציני, שבו אתנו, תמצאו את הפתרונות הנכונים. אחר כך, תנו זכות לכל בוגר חינוך חרדי בלי לשאול אותו אם הוא חרדי, אם הוא חילוני, אם הוא דתי, מסורתי, זה לא מעניין. איך יכול להיות שזה בכלל מעניין מישהו? אחרי שהצבא ייקח על זה אחריות ברצינות נוכל לדבר על כך שיהיה שוויון מלא. מה שהציע ודמני לא נותן שוויון מלא ליוצאים בשאלה וגם לא לחרדים שבוחרים לשרת בצה"ל.

תודה רבה. ד"ר אילה אליהו, בבקשה.

אני ד"ר אילה אליהו ממרכז המחקר של הכנסת. התבקשנו על ידי הוועדה להכין מסמך לקראת הדיון ופנינו לצה"ל כדי לקבל נתונים מעודכנים. לצערנו, קיבלנו אותם רק היום בבוקר, וזה קצת מקשה לכתוב מסמך כפי שצריך עבור הוועדה. מתוך המסמך שכתבנו בכל זאת באמת עולה שיש פער מאוד גדול בין מה שצה"ל מתאר ומצהיר לבין מה שעולה מהשטח, מהאנשים ומהארגונים, וכדאי לשים לב לפער הזה.

תודה. תת-אלוף ודמני, לפני שאני מסכם אני אשמח שתתייחס לכמה סוגיות: אחת, מה קורה עם כאלה שמשרתים היום בצה"ל, האם אתם עושים איזושהי עבודה כדי לאתר אותם? למרות שכולנו מבינים פה שתהליך האיתור הוא פשוט כי הנתונים נמצאים במשרד החינוך, וגם לכם יש נתונים על ההשכלה של החיילים האלה, אז אפשר לאתר אותם.

שאלה שנייה שאני רוצה לשאול היא בנושא חיילים חרדים שמשרתים בכלל צה"ל. שאלה שלישית שאני רוצה לשאול היא בנושא מערך הת"ש. האם יש איזושהי עבודה או ניסיון של הכנה של חיילים שמשרתים במערך הת"ש כדי לטפל בבוגרי החינוך החרדי. אחר כך יש לי כמה הצעות אבל אשאיר את זה לסיכום.

גם משך ההכרה כחייל בודד, למה זה אורך 5 חודשים?

כן, גם כל הנושא של הכרה בסטטוס חייל בודד, למה הוא אורך 5 חודשים. תודה.

אענה על שאלה-שאלה. כפי שאמרתי בדבריי, הכוונה היא ליישם את המדיניות הזו גם כלפי החיילים שמתגייסים לצה"ל וגם החיילים שמשרתים בצה"ל. אין פה שום הבדל. אני גם ציינתי את לוחות הזמנים ולכן הכוונה היא לגבי שני הדברים. לגבי החיילים החרדים שמשרתים בכלל צה"ל ולא במסגרות חרדיות – בדיוק אותו דבר. הם מקבלים את אותו מענה שדיברתי עליו קודם.

לגבי מערך הת"ש, נעשו הרבה מאוד התאמות גם בקורסי ההדרכה וגם בהכשרה. צוין פה שיש בורות, אני חושב שכבר עברנו את שלב הבורות. ישבתי עם חלק מהאנשים פה ואני לא חושב שאנחנו כבר לא מבינים את הדברים. לכן בנושא הזה גם נעשה התיקון הנדרש לדעתי.

בנושא ההכרה של חייל בודד – הכרה של חייל בודד לא אורכת 5 חודשים. יכולים להיות מצבים חריגים שאורכים יותר זמן מהרגיל. זה יכול להיות בגלל איזשהם פערים בשיתוף פעולה או דברים אחרים. כל מקרה חריג שאקבל לידיעתי אני כמובן מוכן לתחקר, אבל אין שום צורך בחמישה חודשים. התהליך הוא הרבה יותר קצר. נהפוך הוא. עכשיו אנחנו משנים את התפיסה בהיבט הזה ומכניסים מש"קיות ת"ש ללשכות הגיוס בהיקף הרבה יותר גדול כדי לפתור חלק ניכר מהבעיות עוד בשלב המלש"ב ולא להגיע בכלל לגיוס עצמו.

לסיכום אני רק אגיד, א', שאנחנו עושים עבודה משמעותית שלדעתי תתקן הרבה מאוד מהדברים שנאמרו כאן. שניים, על מנת לוודא שאכן לא פסחנו על איזה נושא או סעיף אני אקח לעצמי את הזכות להזמין את השותפים שהיו פה בדיון כדי להציג להם גם את הפתרונות שאנחנו נותנים וגם לשמוע אם יש דברים נוספים שאנחנו צריכים להוסיף על מנת לתת מענה, אבל אני סבור שאנחנו ניתן מענה מלא לכל הדברים שעלו כאן לפי לוחות הזמנים שציינתי בדבריי.

אדוני, אתה שמעת פה את המקרה של רפאל, אשמח אם תוכל להתייחס, בבקשה.

רשמתי אותו לפניי ואנחנו נטפל בו.

בסדר, אנחנו נהיה אתך בקשר. יש עוד כמה פניות פרטניות שקיבלנו, אני מרשה לעצמי להעביר אותן אליך כדי שנוכל לוודא שהכול טוב ומטפלים באנשים.

אני אשמח לטפל בכולן.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, אני ממש מתנצל בפני כל מי שנכח בזום ולא דיבר, מפאת קוצר הזמן אנחנו לא יכולים לאפשר את זה. אני חושב שבדיון הזה למדנו כמה דברים: אחד, כן יש התקדמות בצה"ל. אי אפשר להגיד שהדברים עומדים איפה שהם עומדים. יחד עם זאת, אני חושב שההתקדמות הזו לא מספיקה ואני גם לא בטוח שהיא יודעת לטפל בשורש הבעיה כי שורש הבעיה נמצא בהגדרה. ההגדרה צריכה להיות בוגר מערכת חינוך חרדית, נקודה. ללא שום סייגים או הסתייגויות. יש לכם את הנתונים, ואם אין לכם אתם יכולים לקחת ממשרד החינוך, ובכל מקרה כל אחד ממלא לכם את השאלון ורושם בו איפה הוא למד, אז אני לא מבין מה הבעיה לאתר את החבר'ה האלה. אתם יודעים בדיוק מי האנשים האלה. כל החבר'ה האלה שהם בוגרים מערכת החינוך החרדית חייבים להיות זהים בתנאים, אחרת זו פשוט אפליה והיא פסולה.

דבר נוסף הוא הנושא של מחו"ה אלון. אני מכיר את זה מהכיוון של חיילים בודדים עולים, אין שום סיבה שבוגרי מערכת חינוך חרדית שמתגייסים לכלל צה"ל ולא מכירים את החברה הישראלית, לא מכירים את צה"ל ולא יודעים איך להתנהל, לא יקבלו את קורס ההכנה במחו"ה אלון, כולל אולי השלמת הכנסה עוד לפני גיוס כדי לאפשר להם את היכולת להתמיין ליחידות טובות יותר ולממש את הפוטנציאל שלהם.

דבר נוסף הוא מערך הת"ש. שמענו כאן עדויות – ואני בטוח שיש עוד הרבה – כנראה שהוא עדיין לא מוכן לטפל בחבר'ה האלה. יכול להיות שאתם כבר לא נמצאים בשלב של בורות אבל אתם בטוח עוד לא בשלב של הפנמה, אז אני חושב שכדאי שתעשו עבודה על זה. אנחנו גם הוציא פנייה של הוועדה לשר הביטחון בני גץ ולשר במשרד הביטחון ביטון על מנת לקבל הסבר איך אתם מקדמים את זה.

לגבי הנושא של בחורים ובחורות שמתגייסות – אני חושב שבחורות חרדיות לא מתגייסות?

גם.

שהן ממשיכות להיות חרדיות?

יש כאלה שמתגייסות. מעט אבל יש רצון. יש התחלה של תהליך.

אוקיי, אז חיילים וחיילות שמתגייסות לכלל צה"ל, גם בהם צריך לטפל וזה חייב להיות בדיוק באותם תנאים ובדיוק-בדיוק עם אותן זכויות. אני חושב שאתם צריכים לקיים שולחן עגול עם העמותות כמה שיותר מהר על מנת שתוכלו לגשר על הפערים.

אני מבקש ממך, תת-אלוף ודמני, לשלוח לנו את התוכנית שגיבשתם בכתב, כולל קריטריונים, כולל כל שלבי השירות, החל מהשלב הקדם צבאי, דרך הצבא ומה הם מקבלים גם אחרי השירות כדי לעשות לנו טבלה השוואתית בין חייל שמתגייס למסלול חרדי לבין חייל שלא מתגייס למסלול חרדי אבל הוא בוגר מערכת החינוך החרדי. ואם אפשר לקצר את משך ההכרה וקבלת סטטוס חייל בודד זה בהחלט יעזור. אני מבקש לקיים דיון מעקב על הנושא הזה בעוד חודשיים מהיום, לפני חגי תשרי.

אני אגיד עוד דבר שלפי דעתי שם קבור הכלב. אני חושב שאני לא יכול לבוא בטענות לצה"ל כי יושבים כאן קצינים על מדים שאמורים לדבר בצורה ממלכתית ולייצג את המערכת הצבאית – ואגב, אני מאוד-מאוד מכבד ומעריך את זה – אבל מה שאני חושב שקורה באמת זה שיש כאן לחצים מאוד-מאוד גדולים של המנהיגים בחברה החרדית ופוליטיקאים חרדים שפשוט מנציחים את האפליה הזו, גם כדי למנוע מאלה שרוצים לצאת בשאלה לעשות את זה, וגם כדי להפלות אותם אחר כך במהלך השירות הצבאי ולאחריו. אני חושב שזו תופעה פסולה. אנחנו חייבים להילחם בה ואנחנו נילחם בה בכל הכלים שעומדים לרשותנו, גם בוועדה וגם מחוץ לוועדה. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:25.