פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



21
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
22/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 30
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום רביעי, א' באב התש"ף (22 ביולי 2020), שעה 9:00

מוכנות מערכת החינוך והפעלתה במגבלות התו הסגול – משרד החינוך, כוח אדם בהוראה – תכנון, הכשרה והשמה – דוח מבקר המדינה 69ב

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
אריאל קלנר

אורלי פרומן

שמעון עמר - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

עופר רימון - סמנכ"ל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע, משרד החינוך

אורלי ליימן - אגף התקציבים, משרד האוצר

נועה בן אריה - יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"לית חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

זאב גולדבלט - מנכ"ל הנהגת ההורים הארצית

מרום שיף - יו"ר הנהגת ההורים הארצית

יעל גבר - מנהלת תחום חינוך, עמותת אלו"ט

עדנה דוד - סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים

רוני מלכאי - הפורום הציבורי – כפרי הנוער והפנימיות בישראל

פלורינה הלמן לוין

אור שושני



מוכנות מערכת החינוך והפעלתה במגבלות התו הסגול – משרד החינוך, כוח אדם בהוראה – תכנון, הכשרה והשמה – דוח מבקר המדינה 69ב

בוקר טוב, אנחנו נדון היום במוכנותה של מערכת החינוך לשנת הלימודים הבאה דרך הפריזמה של דוח מבקר המדינה שעסק בהיערכות משרד החינוך ללימוד מרחוק באמצעים דיגיטליים. כמו שאנחנו רואים, הדוח הזה הוא דוח מלפני שמונה שנים, וחלו מן הסתם שינויים רבים מאוד, אבל הנושא הוא נושא קריטי לקראת שנת הלימודים הבאה. אני מזכיר ששנת הלימודים נפתחת בספטמבר, ולצערנו אנחנו בצפי לכך שהחודשים מייד לאחר מכן יהיו חודשים שבהם המבחן של מערכת הבריאות יהיה בשיאו עם הכניסה לחורף, ומלבד הקורונה יהיו גם שפעת ותופעות חורף אחרות. כל הדבר הזה עלול להביא ללחצים מאוד גדולים לסגירה חלקית או מלאה של מערכת החינוך, ואז הסוגיות של דרך הלימוד מרחוק ואיך הוא משפיע על האספקטים השונים של החינוך יעמדו למבחן.

אנחנו ננסה היום לקבל על זה תשובות מכמה שיותר מקומות. נתחיל מהמצע שלנו, שהוא דוח מבקר המדינה. בבקשה.

הדוח הזה הוא דוח ישן. אני רוצה לציין שבימים אלה אנחנו עובדים על שני דוחות שעוסקים בנושא הזה, אחד בנושא של למידה מרחוק, שהוא חלק מדוח הקורונה שמבקר המדינה מתכנן לעשות; ויש עוד דוח, שבימים אלה אנחנו מסכמים אותו, בכל הנושא של תקשוב במערכת החינוך, שהוא רלוונטי גם לתקופה הזאת. אבל מכיוון שהכול עדיין בגדר של טיוטות ועדיין בתהליכי עבודה, אני לא יכול להתייחס אליהם. מה שנגיד על הדוח הנוכחי הוא לא רלוונטי, כי יצטרכו לתת פה תשובות לגבי מה שרלוונטי להיום, ולא להיכנס לפרטים קצת אנכרוניסטיים. זהו.

אנחנו בדרך כלל מתחילים עם הסוגיות והבעיות שעולות מהשטח ורק אחר כך מבקשים את התשובות, אבל במקרה הזה אני מבקש להתחיל עם משרד החינוך. עופר רימון, סמנכ"ל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע, בוקר טוב.

בוקר טוב, אני אציג בקצרה, במעוף הציפור, מה קרה פה בעשור האחרון, איפה מצאנו את עצמנו ערב הקורונה, מה הייתה תפיסת הפתרון שלנו בגל הראשון, ומשם אנחנו נוכל לדבר על היערכות לקראת ההמשך.

אני רוצה להזכיר לכולם שבסוף פברואר הייתה כאן קבוצה של צליינים מדרום קוריאה שחזרו לדרום קוריאה והתברר שהם נושאים את הנגיף. אחרי שמשרד הבריאות פרסם את המקומות שהם שהו בהם, בתי הספר הראשונים התחילו להיסגר, בסוף פברואר. שלושה בתי ספר. לבתי הספר האלה אנחנו נתנו פתרונות נקודתיים. במקביל, ראינו שהעסק הזה מתרחב ובנינו את תפיסת הפתרון למקרה שכל המערכת תושבת. תפיסת הפתרון שבנינו נבנתה על כל המהלכים שעשינו בעשור האחרון, כשהראשון שבהם הוא הדוח שהציגו כאן, דוח מבקר המדינה. אני בדיוק נכנסתי אז למשרד, ספטמבר 2009, והובלתי את תוכנית התקשוב הלאומית הראשונה. גדעון סער היה אז שר החינוך וד"ר שמשון שושני היה מנכ"ל משרד החינוך.

נבנתה אז תפיסה של התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, ובמרכזה תקשוב בתי הספר. הרעיון של תקשוב בתי הספר נשען על חמישה רכיבים. הראשון זה כמובן תשתיות. להכניס פנימה תשתיות שמאפשרות לבית הספר לעבודה בצורה מתוקשבת. הדבר השני זה התחזוקה, הדבר השלישי זה בסיס הכוח האנושי, שזה רכז תקשוב בכל בית ספר, הדרכה בבתי ספר, פיתוח מקצועי של עובדי הוראה ושל מנהלים וצוותי ניהול. כי אי אפשר להכניס את התקשוב בלי לטפל בגורם האנושי, שהוא הגורם המכריע. מעבר לזה, העמדנו לבתי הספר תשתיות למידה וניהול דיגיטליות, כי הרעיון שלנו היה להפוך את בתי הספר למתוקשבים גם מבחינה פדגוגית וגם מבחינה אדמיניסטרטיבית. לבתי הספר הועמדו תשתיות לתקשורת בין המורים לתלמידים, לניהול, וגם היצע מאוד מגוון של תוכן דיגיטלי שנשען על ספקי תוכן דיגיטלי, שאנחנו מאפשרים לבתי הספר לרכוש אותו.

בשנת 2014 הסתיימה קדנציה והתקציב שלנו קוצץ ב-50%, אבל אנחנו לא אמרנו נואש. היינו במצב שתקשבנו 1,200 בתי ספר מתוך 3,600, ועשינו ארכיטקטורה מחודש לתוכנית, גם בגלל שהתקציבים קוצצו בחצי וגם בגלל שהטכנולוגית השתנו ונכנס מאוד חזק הנושא של טכנולוגיית ענן. הפכנו את כל התוכנית לתוכנית שמבוססת על טכנולוגיות ענן, מה שאיפשר לנו לתת יותר מענים מרכזיים ולתקשב עוד בתי ספר, אבל לא מתקציב תוספתי אלא מתקציבי המשרד עצמו. הקצב ירד ומצאנו את עצמנו ערב הקורונה עם 1,900 בתי ספר מתוקשבים מתוך 3,600, אבל כשיש גם בשורה טובה של הרבה יותר מענים מרכזיים.

למה הכוונה כשאתה אומר בית ספר מתוקשב? בבית ספר שאיננו מתוקשב אין אפשרות ללמד בלמידה מרחוק?

לא. בעולם כבר הבינו מזמן שהתפקיד של מערכת חינוך הוא להניח את התשתיות הנכונות בתוך בית ספר. זה כמו כבישים. ברגע שיש לך כביש המכוניות כבר עולות עליו, אבל אתה חייב להניח את התשתיות שיאפשרו את זה. להניח תשתיות ללמידה מרחוק זה קודם כול מחשב לכל מורה, אינטרנט שמגיע עד בית הספר ופריסת אינטרנט בתוך בית הספר, גם קווי וגם אלחוטי. זה גם מצריך יכולת לתחזק את כל המערכת. אתה גם צריך אדם שמרכז את העניין ומומחה בעניין, אנחנו קוראים לזה רכז תקשוב, שהוא אחד המורים בבית הספר. זה גם מצריך להנגיש להם תשתיות אפליקטיביות. כלומר, על הדברים הפיזיים יש תשתיות אפליקטיביות שעליהן רצים התכנים. בנוסף, צריך תוכן דיגיטלי עשיר. והדבר הכי חשוב – להכשיר את צוות ההוראה לעבוד עם הדברים האלה. אם למשל אני לא הייתי יודע שהסיבה שאתם לא שומעים אותי היא כי המארח לא פתח לי את המיקרופון, ואם המארח לא יודע לפתוח לי את המיקרופון – זאת דוגמה קטנה לחוסר כשירות. אבל זה לא נגמר בזה, זה עוד המון דברים, אני לא איכנס לזה.

אני חוזר לשאלה. לפי מה שאתה אומר, 1,700 מתוך 3,600 בתי ספר הם בתי ספר שהרכיבים השונים של התשתית הזאת לא נמצאים אצלם. האם בתי הספר האלה יכולים ללמד מרחוק?

למידה מרחוק זה מצב שאתה נמצא באינטרקציה בין המורה לתלמידים. בתקופת הקורונה כל בתי הספר היו בקשר עם התלמידים שלהם. אבל רמת הקשר משתנה לפי היכולת של בית הספר. יש לנו הרבה בתי ספר במגזר החרדי שעשו למידה מרחוק. המורה העלה בפודקאסט משימות לתלמידים, יש שם הרבה תלמידים מאוד ממושמעים, והיית רואה בית של שישה ילדים, בלי מחשבים ובלי אינטרנט, וכל ילד יושב בפינה שלו, שומע בטלפון את ההנחיות איזה עמודים הוא צריך לקרוא ואיזה שאלות הוא צריך לעשות, והוא באמת עשה את זה. האם זאת תקשורת ברמה שאתה נמצא בתוך חדר סינכרוני או ברמה שאתה עובד על מערכת שיש לה גם מערכת LMS, שגם נותנת למורה חיווי על מה שהתלמיד עושה? לא, זה לא ברמה הזאת. אבל האם יש שם למידה מרחוק? יש. כי המורה נמצא במקום אחד, התלמיד נמצא במקום אחר, ובכל זאת התלמיד לומד.

אבל אני רוצה לחזור לסקירה ולהציג את תמונת המצב. ערב הקורונה אנחנו עומדים על 1,900 בתי ספר מתוקשבים ועם הרבה פתרונות מרכזיים, שאני אעבור עליהם במהירות. יש לנו פורטל מרכזי שיש בו מעל 20,000 פריטים. הכנסנו את הנושא של תוכנות ניהול פרטיות, שהקפיצו לנו את כל העניין של ניהול אדמיניסטרטיבי. בנינו תפיסת שירות שבה יש לנו תקשורת עם מנהלים דרך פורטל שבו הם מקבלים את כל ההנחיות, מוקד טלפוני, ומשם ליחידות המקצועיות, כאשר הכול מנוהל במערכת MLS. הכנסנו מאוד חזק בשנים האחרונות סביבות ענן. יש שתי סביבות ענן חינוכיות מרכזיות בעולם, אחת של מיקרוסופט ואחת של גוגל, שנבנו במיוחד עבור חינוך והן נותנות שלל מענים. "אקדמיה ברשת" זה פרויקט שבו אנחנו מכניסים מומחים לכל הכיתות באונליין. יש קורסים ברשת לפיתוח "לומד עצמאי": אנחנו יותר ויותר נכנסים לעניין שהמורה נותן לתלמידים קורס, התלמידים לומדים את הקורס, והמורה הופך להיות מכוון, התומך, זה שדוחף את התלמידים. זאת תפיסה חדשה, ואני חושב שאנחנו אחת המערכות המתקדמות בעולם מבחינת התפיסה הזאת. בנוסף, הכנסנו מערכת לשירותים פרטיים אונליין בחינם.

ערב הקורונה גם היה לנו מחקר שה-OECD עשה, מחקר TALIS, שפורסם ב-2019. המחקר אמר את הדבר הבא. במדינת ישראל 53% מהמורים מדווחים לנו שהם כבר משלבים את הנושא של למידה דיגיטלית מרחוק בשגרה בצורה מאוד גבוהה. זה הממוצע של ה-OECD. הם אמרו שמדינת ישראל היא המדינה שעשתה את הקפיצה הגדולה ביותר לעומת המחקר הקודם, שהיה ב-2013.

אנחנו לקחנו את המחקר שלהם ודחפנו אותו לתוך המערכת שלנו, כדי לבדוק מה ההשפעות שאנחנו רואים. העברנו את אותן שאלות, ומצאנו ככה: שבתי הספר בתוכנית התקשוב זה בעצם 68%. כלומר, הם נמצאים 15% יותר מהממוצע של מדינת ישראל. ובתי הספר הלא מתוקשבים נמצאים באזור ה-28%, שזה שיפור לעומת המחקר הקודם, שיפור קטן. במילים אחרות, אם כל בתי הספר היו מתוקשבים – כלומר, אם היינו עושים את מה שרצינו והתקציב לא היה מקוצץ – אני מאמין שהיינו היום בין עשר המדינות המובילות בעולם בתחום הלמידה הדיגיטלית. לצערי אנחנו נמצאים כרגע במקום טוב באמצע.

כל הדברים האלה היו הרקע לבניית תפיסת הפתרון. בסוף פברואר היו כמה בתי ספר סגורים, ואמרו לנו לבנות תוך שבועיים תפיסת פתרון. בנינו תוך שבועיים תפיסת פתרון ועלינו איתה באמצע מרץ. תפיסת הפתרון שלנו כללה חמישה רכיבים מרכזיים. הדבר הראשון, סדר יום לימודי. העברנו את המסר למורים: לא משנה מה יהיה, לא משנה מה יקרה, לכל תלמיד תהיה מסגרת למידה. אתם צריכים להבין שהעניין של סדר יום לימודי הוא גם יסוד מאזן. זה לא שאתה אומר להם עכשיו להיכנס חמש שעות לזום, זה לא ריאלי, זה מתיש את כולם וגם לא לכל הילדים יש את האפשרות הזאת. אז אתה מאזן את זה. אתה אומר להם, תיכנסו עשר דקות לשיעור זום, ניתן לכם משימות, לכו לסביבה דיגיטלית, תעשו את המשימה הזאת והזאת, תחזרו, תקראו את הספר וכן הלאה. זה הציר שמנהל לנו את הלמידה.

מי עיצב את תפיסת ההפעלה הזאת? הרי זה לא רק עניין של יכולות דיגיטליות, יש פה גם תשומה פדגוגית מאוד גדולה. הרי כמו שאתה אומר, ילד לא יכול לשבת חמש שעות מול הזום, בטח כשהוא בבית וכל הגירויים האחרים נמצאים סביבו. מי עיצב את התפיסה שאומרת איך זה צריך להיות?

אני תכללתי את התפיסה, ואיתי היה צוות מאוד חזק. קודם כול, היה מנכ"ל שנתן הנחיות, והיה צוות שסייע לי. מירי שליסל, יו"ר המזכירות הפדגוגית, ועוד 40 מפמ"רים סייעו לנו לחדד את העניין בכל מקצוע. המינהל הפדגוגי וכמובן מנהלות אגפי הגיל – אורנה פז, מנהלת אגף לחינוך קדם-יסודי, אתי סאסי, מנהלת אגף לחינוך יסודי, ודסי בארי, מנהלת אגף לחינוך על-יסודי. עינב לוק, מנהלת אגף שפ"י, שעזרה לנו להכין חומרים על שיח מכבד ברשת. כל צוות אבטחת המידע שלנו, שנתן כללים איך לא יהיה לנו פוגרום בתוך החדרים הווירטואליים. ועוד ועוד. משרד שלם. אני מייצג פה את כל הצוות האדיר והמדהים הזה.

אבל יותר מזה, אני לא רק מייצג אותם, אני מייצג גם את מורי מדינת ישראל. עשינו סקר בקרב 300 מנהלים ו-1,200 מורים. לקחנו מדגם מייצג של בתי ספר מכל המגזרים, כולל בדואי בדרום, ומכל שלבי הטיפוח. מכל בית ספר דגמנו ארבעה מחנכים, ואת כולם שאלנו את אותן שאלות. לגבי כל רכיב בתפיסת הפתרון שאלנו האם השתמשתם, האם לא השתמשתם, איך זה עבד. בעניין מערכת שעות ניסינו, אבל כמעט ולא מצאנו מנהל שבית הספר שלו לא נתן מערכות שעות. יש לנו דוגמאות של אלפי מערכות שעות.

ומה אני רוצה להגיד לך בזה? יש דבר שכואב לי. אתה יודע, מדינת ישראל פרגנה לרופאים ולאחיות, ובאמת כל הכבוד, הם עשו עבודה נהדרת. אפילו היה מטס בשמיים. אבל לא שמעתי מישהו אחד שפרגן למורים ולמנהלים במדינת ישראל. אני הייתי איתם בתקופה הזאת יום-יום. מורי מדינת ישראל עבדו קשה, הזיעו, לא ויתרו, גם כשהם לא ידעו אם הם יקבלו על זה שכר בזמן שהיו דיונים עם האוצר, שהיה להם רעיון שאולי הם לא יקבלו שכר וכו'. אנחנו יצאנו למערכת כשכל המפקחים שלנו בחל"ת, כל המדריכים שלנו בחל"ת, והמורים, לא ברור אם הם בחל"ת או לא והאם הם מקבלים תשלום או לא. ולמרות זאת, לא עניין אותם כלום, הם לימדו.

ואני אגיד מה מפריע לי. ויקו אטואן עשה סדרה על למידה מרחוק. בגלל שהיו כל כך הרבה רעשים, הוא שואל אותי אם אני מגדיר את זה כהצלחה או כישלון. שאלתי אותו, תגיד, איפה אתה גר? הוא אומר לי, במיתר. שאלתי אותו כמה ילדים יש לך. שאלתי אותו, הילדים שלך היו בתהליך למידה? הוא אומר לי כן. הוא אומר לי, אני עבדתי מאוד קשה, אבל כל פעם שנכנסתי לבית כל אחד ישב בפינה ולמד. אמרתי לו, תגיד, זה קרה בגללך או בגלל אשתך? הוא אומר לי, לא, זה עבודה של המורים שלהם. אז אני אומר לכל אחד: לפני שאתם מבקרים, תחשבו מה קרה אצלכם בבית. הילדים למדו, וזה הישג שאני לא חושב שהרבה מערכות חינוך יכולות להתגאות בו.

הדברים נאמרו ונשמעו. אני מטבעי מתקשה בפרגון, אז הבאתי את חברת הכנסת אורלי פרומן, שהיא הרבה יותר טובה בזה ממני. אורלי, בבקשה.

בוקר טוב, עופר יקירי, אחד הטובים במשרד החינוך. אני רוצה להתחבר לנקודה האחרונה שלך, לעניין המורים. רק בשבוע שעבר היה בוועדת החינוך של הכנסת דיון על מעמד המורה. כל הדיון הזה החל מהמקום המאוד מפרגן. אני יודעת שהייתה הרבה ביקורת כלפי המערכת, ולפעמים לא עושים הפרדה בין הניהול הכללי של התהליך הזה לבין המורים כפרטים, שבאמת עשו עבודת קודש. אבל הדיון במעמד המורה כן היה ממקום של הערכה לעומת חוסר ההערכה החברתית והמעמד החברתי שלהם במדינה, על כל המשתמע מכך. כך שאני מבינה מאוד את מה שאתה אומר.

ואתה גם צודק, לא שמענו את ראש הממשלה עומד קבל עם ואומה ומודה לאנשי החינוך בכל המסגרות על התקופה המאוד ארוכה שהמערכת הייתה סגורה והם היו שם. הם היו שם, אדוני היושב-ראש, הרבה מעבר להוראה. הם היו שם בבעיות אישיות, בבעיות משפחתיות, הם היו שם בשיחות עם ההורים, והם גם לימדו והפנו ללמידה.

עופר, יש לי שאלות. האם יש הבדל ברמת התפקוד בלמידה המקוונת בין בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והעל-יסודיים? איך אתם מתגברים על הפער הדיגיטלי המאוד משמעותי במגזר הערבי והמגזר הבדואי? יש אוכלוסיות שלמות שכבר לא לומדות מספר חודשים כי אין איך להגיע אליהן והם לא מגיעים לבתי הספר, כאשר בית הספר של החופש הגדול קצת מקרטע גם הוא. ומה התוכנית לעתיד המאוד קרוב, לעוד כחמישה שבועות, כששנת הלימודים אמורה להיפתח? מה הדפ"אות השונות שיש לכם, בין אם המערכת תיפתח כסדרה ובין אם נהיה בקצה השני, שבו כולם לומדים באופן מקוון, כולל האפשרויות שבאמצע?

לפני שאני אענה לאורלי אני רוצה להגיד עוד שני דברים. דיברתי על כך שתפיסת הפתרון נשענה על חמישה דברים, וציינתי את הרכיב הראשון, סדר יום לימודי - - -

עפר, יש עוד לא מעט אנשים ואנחנו רוצים להיות במבט צופה קדימה. אני מבין את הצורך להסביר את הדברים, אבל בוא נתקדם.

אם לא מעניין אותך לשמוע איך תוך שבועיים הקמנו מערכת שידורים של משרד החינוך עם 26 ערוצים בעברית ובערבית, כאשר כל חברות הטלוויזיה התגייסו, אז אני אדלג על זה.

תשמע, אני פוליטיקאי, לא עובדים עליי עם התרגילים האלה. בזה אני יותר טוב ממך...

אני בטוח...

אם נסתכל על האתגרים שלנו, הייתי אומר שהצלחנו להחזיק את המערכת בשיניים במהלך הקורונה, אבל זה לא מספיק. לא דיברנו על למידה אפקטיבית, ולשם אורלי חותרת. יש המון מחקרים שמדברים על מתי למידה דיגיטלית היא אפקטיבית ומתי לא. כמובן שהתארגנות תוך שבועיים לא יכלה לתת לנו אפשרות לעשות בדיקת אפקטיביות, אבל המערכת כן צריכה ללכת לכיוון של למידה אפקטיבית. אם אתה תתקשב את כל בתי הספר, אתה תהפוך להיות בתוך העשירייה הראשונה בעולם בתחום התקשוב. אם נצליח לפצח איך לעשות את זה בצורה אפקטיבית נהפוך להיות המדינה המובילה בעולם וכולם יבואו לכאן להבין איך עושים את זה. אנחנו היום נמצאים בהזדמנות חד-פעמית, ואם באמת הייתה כאן איזושהי התגייסות והבנה שאנחנו בתקופה מטורפת... בחיים לא חוויתי דבר כזה, התחושה שמערכת שלמה היא וירטואלית, היא בענן, ואתה צריך לנהל את האירוע הזה – אני אפילו לא יכול להסביר כמה זה קשה כשכל הידיים שלך קשורות מאחורי הגב, כש-1,700 בתי ספר לא מתוקשבים, כשאין לך פריסת אינטרנט נכונה ומהודקת, כאשר אין לך סינכרוניזציה בין חדר וירטואלי לבין מערכת הניהול הבית-ספרית.

אבל אני אומר לך כאן שאם תהיה החלטה של משרד האוצר ללכת עם ההצעה שמשרד החינוך הציע, אם תהיה החלטה במדינה שעוזבים את הכול ונותנים לחינוך לעוף קדימה... אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה שהיא הזדמנות, הזדמנות לעשות קפיצה שלא חלמנו עליה ולהוביל את המערכת לעידן חדש.

אני מסכים איתך לחלוטין, אבל בוא נלך דבר-דבר. תכף גם נעלה את נציגי הנהגת ההורים וארגונים וכאלה ואחרים והבעיות יוצגו אחת אחרי השנייה. אבל בראייה קדימה ל-1 בספטמבר, איך אתם מתכוונים להתמודד עם הפערים האלה, שאת חלקם אורלי הציגה?

מאוד פשוט. אם ייתנו לנו תקציב ל - - -

דבר במספרים.

מה הניח משרד החינוך מול משרד האוצר? איזה סכום?

אני לא נמצא בתוך המשאים ומתנים האלה.

אבל אתה בקיא בתחום. קודם כול, האם זה אפשרי לתקשב ככה חצי ממערכת החינוך? ואם כן, על איזה סכום אנחנו מדברים?

כמו שהבנת מהסקירה לאחור, הצרכים הם אדירים ותקשוב זה דבר יקר. אבל צריך לעשות את הפעולות הנכונות כדי להיות אפקטיביים. יש צוות מאוד גדול במשרד שעובד על זה. דרך אגב, זה לא רק צרכים ללמידה מרחוק, אתה גם אולי תרצה לפצל גן או תרצה שתהיה עוד סייעת. יש המון צרכים.

אבל אנחנו ערב תקציב המדינה, ערב פתיחת שנת הלימודים, בטוח שמתם נייר לאוצר. זה בסדר אם אין לך את הנתונים כרגע, אבל בינתיים תבקש מהחבר'ה שלך לברר בחשבות על מה מדובר. על איזה סכום אנחנו מדברים כדי להביא את כל 3,600 בתי הספר למצב שהם יוכלו להיות מתוקשבים ויהיו להם את כל האמצעים ללמידה מקוונת כמו שצריך?

מדובר על סכומים מאוד גדולים, מאות מיליוני שקלים. למיטב ידיעתי המסמך כן הונח באוצר ולמיטב ידיעתי יש דיונים בעניין הזה. למיטב הבנתי ראש הממשלה ושר האוצר מבינים את הצרכים האלה, אבל מי שמוביל את הדבר הזה זה שר החינוך. הוא מוביל את כל המהלך הזה מלמעלה. אני חייב להגיד לכם שאני לא ראיתי הרבה אנשים שמגיעים למשרד כל כך חדורי מוטיבציה ומבינים כל כך מהר את הבעיה ונותנים לנו לעבוד ולעשות את זה. זה המסר שעובר כרגע בכל משרד החינוך, מלמעלה ועד אחרון החיילים. ואם לסכם את כל הסקרים שעשיתי, אני שומע את כל המורים בשטח אומרים: תנו לנו להמשיך את הלמידה מרחוק, נכנסנו למחוזות חדשים שלא הכרנו.

בתקופה הזאת, במשך חודש, יותר מ-110,000 עובדי הוראה עברו השתלמויות והדרכות שלנו. בדרך כלל כשאתה נותן הדרכה מתוקשבת זה כמו בן אדם שעומד ליד הים: אתה יכול ללמד אותו לשחות, והוא יכול או להקשיב או לא להקשיב. אבל אם הוא בתוך הים והוא צריך להינצל אז הוא יקשיב לך טוב מאוד. זה המצב שהמורים היו בו. אלה לא היו הדרכות של עקרונות וכו'. אלה היו הדרכות של "יש לי בעיה, אני פותח חדר room, הוא לא נפתח, מה לעשות?". ואני אומר לכם, בשלושה חודשים המערכת התקדמה כמו בשלוש שנים. ובגלל זה אני רוצה להגיד שיש לנו פה הזדמנות חד-פעמית.

אני עוצר אותך. תכף אני עושה סבב בין שאר הגורמים, אבל לסיום אני רוצה לשאול אותך האם יש איזשהו מדד שאומר איפה ההישגים של מערכת החינוך נמצאים יחסית לשנה רגילה? זאת אומרת, כמה הרווחנו או כמה הפסדנו מכך שחצי משנת הלימודים הייתה בתנאים של למידה מרחוק חלקית או מלאה? האם בסופו של דבר התלמידים שלנו נמצאים באותו מקום שהם היו לו השנה הזאת הייתה שנה רגילה?

עפר, אני בעצמי ביצעתי הרבה מאוד סקרים בתחום החינוך. השאלה היא מה אתה בודק. להגיד כמה השתמשו במערכת שעות למשל, את זה אני יודע להגיד. אבל לעשות מחקר אפקטיביות זה דבר שאי אפשר לעשות במצב כזה, וגם אין מדינה בעולם שעשתה מחקר אפקטיביות, כי למחקר אפקטיביות אתה צריך שלושה דברים. אחד, אתה צריך לשלוט על המשתנה. פה אין לך שום משתנה שאתה מסוגל לשלוט עליו, כי כמות השינויים שקרו תוך שבועיים היא צונאמי שלא חווינו כמוהו. דבר שני, כדי לתכנן מחקר אפקטיבי המינימום שאתה צריך זה זמן להכין את המחקר. ודבר שלישי, זה לא ריאלי לעשות את זה כשילדים והורים בבית ולאף אחד לא ברור איפה אנחנו עומדים, האם בכלל הם יקבלו שכר או לא, האם הלמידה היא חובה או לא וכן הלאה. אל תשכח שכשיצאנו לדרך שום דבר כזה לא הוגדר, רק אמרו שעובדי ההוראה יוצאים לחופש עד סוף חופשת פסח וכשהם יחזרו מחופשת פסח "נחשוב מה לעשות". ואז פתאום מצאת את עצמך במצב שכולם בחל"ת. אז מה, אז אתה תבדוק אפקטיביות כשאומרים לכל המורים שלך שהם בחל"ת? ובכל זאת, אני אומר לך, הם עבדו לגמרי.

להבנתכם, מסקרים רנדומליים שאתם עושים, משיחות שלכם, אתה יכול לומר אם בתי הספר השלימו את תוכנית הלימוד של שנה רגילה?

לא, ממש לא.

ולגבי התוצאות של המבחנים וכן הלאה, האם זה נותן לכם איזושהי אינדיקציה חלקית - - -

קודם כול, עשינו שינוי בבגרויות ולכן קשה למדוד את זה, כי אתה שינית את כלי המדידה. התלמידים סיימו את הבגרויות האחרונות לפני זמן מאוד קצר, ועוד יש תהליך אצלנו של קבלת כל הנתונים, וחוץ מזה יש מועדי ב', מועד חורף, ורק אז אנחנו משקללים את שיעור הזכאות לבגרות. אבל ההערכה שלי היא שבנושאים האלה לא תהיה פגיעה. יש לנו למשל את אגף שח"ר, שזה כל הכיתות לתלמידים מאוכלוסיות בסיכון. מדובר על כיתות מב"ר, כיתות אתגר. יש לנו בערך 20,000 כיתות כאלה, כיתות קטנות, כיתות של התלמידים אולי הכי חשובים לנו במערכת. יצאנו למבצע, לקחנו את כל הנושאים לבגרות, התמקדנו בבגרות, וידאנו שכל מורה בכיתות האלה יודע לעבוד בזום. אני חושב שזאת אחת ההכנות האפקטיביות ביותר; אתה ממוקד, אתה עם התלמיד, אתה רואה את כל התלמידים, אתה יכול להקצות משימות ולחזור. ושם אני וידאתי ממש באופן אישי שכל הכיתות נמצאות בתהליך של למידה וירטואלית ושיש את כל הכלים לעשות את זה. ואל תשכח שאמרתי שיש לנו גם מערכת לשיעורים פרטיים לתלמידים, שיודעת להכיל עשרות אלפי תלמידים עם מורים שנותנים להם שיעורים אונליין. וגם יש לנו עוד הרבה כלים דיגיטליים. כך שהרבה פעמים המצב הזה אפילו יותר טוב מבית הספר, כי בבית הספר אין לנו מצב שלכל ילד יש מחשב.

אני רוצה לעצור בשלב הזה ולעבור להנהגת ההורים הארצית. זאב גולדבלט, מנכ"ל עמותת ההורים הארצית, איתנו?

אני איתכם, אבל אני מבקש שמי שיישא את הדברים מטעמנו יהיה מרום שיף.

לכבוד לי. בבקשה. שמעתם את הנושאים שהעלינו, שמעתם את התשובות הכלליות ממשרד החינוך. תנו לנו את הלקחים העיקריים שלכם משנת הלימודים שהסתיימה ומה הדברים הכי חשובים לקראת שנת הלימודים הבאה.

אני רוצה בתחילת דבריי להתייחס לאחד המשפטים שעופר רימון אמר בתחילת דבריו. אני חושב שהוא צודק, באמת נעשה מאמץ אדיר על ידי משרד החינוך, על ידי המורים, להצליח בלמידה מהבית. אבל לצערי החוויה שאנחנו חווינו בתור הורים היא חוויה של כישלון. וככל שאנחנו יורדים בשכבות הגיל אנחנו רואים שזה לא עבד, וזה גם לא יעבוד בגני הילדים ובחינוך המיוחד. והשאלה היא למה, למרות המאמץ האדיר שהיה פה, מאמץ שאי אפשר לתאר אותו של המון גורמים, כולל משרד החינוך, הגענו בסופו של דבר לסיטואציה שהתחושות שלנו הן לגמרי הפוכות ממה שנאמר.

אנחנו רואים בתהליך הזה שוני בין מוסד חינוכי אחד לשני, בין קהילות שונות, ולכן, כדי להצליח בלמידה הזאת חייבים לתת אוטונומיה למנהלי בתי הספר, בשילוב הקהילה. אחרת אנחנו לא נצליח, כי אי אפשר להתייחס למדינת ישראל כאל מקשה אחת.

צריך להבין שהדבר הזה הולך ללוות אותנו בכל השנה הקרובה וכנראה גם בעתיד, ויש כמה נקודות בסיסיות בעניין הזה. אחת, הלמידה מתקיימת מהבית, וזאת למידה שתלויה במשקי הבית והיכולות שלהם – האם יש מכשיר קצה, מה הזמינות של ההורים בגיל הצעיר, מה סביבת הלמידה וכן הלאה. צריך להבין שלמידה מהבית מגדילה פערים בין אוכלוסיות שונות, בהתאם למצב הסוציו-אקונומי, השכלת ההורים והמעורבות שלהם בלמידה. לכן צריכים להבין שאי אפשר לעבוד רק בלמידה מהבית אלא צריך לשלב אותה בלמידה פיזית בתוך מערכת החינוך.

אני עובר לפן הטכנולוגי. אני לא אתייחס לבתי הספר אלא דווקא לנתונים של ההורים, של המשפחות. ב-25% מבתי האב בישראל אין מכשירי קצה בכלל ואין תשתית תואמת. ב-50% נוספים אין מכשירי קצה שיאפשרו למידה של כלל הילדים באותו בית אב, בדגש על החברה הערבית. אם רוצים להצליח בזה צריך להקטין את הפערים ולראות איך מוצאים לזה פתרון. מדובר באמת על מספרים עצומים עם מחסור במכשירי קצה, שבלעדיהם אי אפשר לעשות את הדבר הזה.

צריכים, כמו שעופר אמר, להעביר הכשרות לצוותי החינוך. צריך לעשות השתלמויות מואצות בחודשי הקיץ כדי להתכונן לשנת הלימודים הבאה, אחרת לא נצליח בדבר הזה. גם צריך לתת הכשרות להורים ולתלמידים, כי גם ההורים והתלמידים לא תמיד מוכנים ללמידה מהבית. זאת למידה שונה לחלוטין במהותה ותפיסתה מהלמידה שרגילים אליה בבתי הספר.

אם להתייחס למגזרים אחרים, צריך להבין שבחברה הערבית ובחברה החרדית המצב לא דומה לשאר וזה לא נעשה אותו דבר. בחברה החרדית היה שימוש במרכזיות ובהקלטות למשל. חייבים לעשות דיפרנציאציה בין כולם, אחרת זה פשוט לא עובד.

כמו שעופר אמר, אני חושב שחייבים לייצר קובץ מסודר שיכיל מדיניות והנחיות ברורות לתרחישים אפשריים, כולל זמני יישום ריאליים לביצוע ההנחיות. וכמובן צריך לתקצב בהתאם ולתת מראש את הפתרונות לדברים האלה ולא רק תוך כדי תנועה.

מרום, לפחות במצב הבריאותי הנוכחי הלמידה אמורה להיות בחלקה בבתי הספר ובחלקה בלמידה מרחוק. האם אתם מבינים איך זה הולך להיראות? האם אתם שותפים בעיצוב של איך שזה הולך להיראות? נניח אני הורה לילד בכיתה ו', האם אתה יכול לתאר לי איך ייראה עולמו הלימודי של הילד שלי ב-1 בספטמבר?

אנחנו מנהלים שיחות רבות עם משרד החינוך, אנחנו שותפים לתת-ועדות שמתעסקות בצורת הלמידה ב-1 בספטמבר. עם זאת, לפחות לגבי בתי הספר היסודיים יש בינינו מחלוקת עצומה לגבי איך הלמידה שם אמורה להיראות. אנחנו עכשיו מנסים להגיע לפתרון לגבי השאלה מה אמור להיות בבית הספר היסודי, כי שם יש הבדל עצום בין התפיסה שלנו לבין התפיסה של משרד החינוך. אני מאוד מקווה שנגיע לפתרון.

ברשותך אני רוצה להגיד שיש נושא שאני עדיין לא מבין מה הולך לקרות בו. מדובר בדבר מאוד קריטי בעיניי: ילדים למשפחות בסיכון, משפחות שאו הילד או בן משפחה בדרגה ראשונה לא יכול להגיע לבית הספר. איך אנחנו הולכים ללמד את אותם ילדים שיישארו בבית? פה אין אפשרות אחרת מלבד הבית. צריך להבין איך במקרים האלה אותה מורה מלמדת בשלב הפיזי את הכיתה בזמן שאותו ילד שיושב בבית גם לומד. צריך להבין שלא מדובר פה על עשרה ילדים במדינת ישראל, מדובר כנראה על אלפי ילדים, על ילד או שניים בכל כיתה או שכבה. זה הרבה מאוד ילדים, וחייבים להתייחס אליהם ולתת להם פתרון. אני עוד לא שמעתי את הפתרון המושלם לזה - - -

יהיו לנו נציגים שיתייחסו לנושא הספציפי הזה בהמשך. אני רוצה לדבר איתכם על המסה הגדולה. אמרת שיש לכם מחלוקת לגבי בתי הספר היסודיים. מה המחלוקת?

המודל של משרד החינוך מ-א' עד ד' מדבר על קפסולות. כשאתה מפצל את שכבות א' עד ד' לחצאי כיתות, קודם כול יש בעיה של כיתות ומרחבים, אבל בוא נגיד שאת זה יפתרו. הבעיה השנייה היא מי מלמד את הילדים שלנו. הפתרון של להביא אנשים מחוץ למערכת החינוך, בטח לשכבות א' ו-ב', שבהן ניתנות הקניות יסוד לכל אורך שנות הלמידה הבאות – בעינינו זה דבר לא ראוי. זה אומר שאנחנו מקצצים בפועל את הלמידה המשמעותית הפיזית של הילדים בשכבות הנמוכות ב-50%. ויותר גרוע מזה, אם לא נביא אנשים מבחוץ, את מי כן נביא? נביא את מורי כיתות ה' ו-ו'. ואז זה אומר שלילדי כיתות ה'-ו' במשך שנה לא יהיו מורים אמיתיים שילמדו אותם, מרחוק ומקרוב – וזה דבר שאסור שיקרה, אנחנו לא יכולים להפקיר שתי שכבות במשך שנה שלמה.

אבל אם אני משרד החינוך אני אומר לך שאני לא יכול להביא מורים יש מאין, והצרכים הבריאותיים הם כאלה שצריך לפזר את הלמידה ולהקטין את כמות החשיפה, ולכן אני עושה את זה בקפסולות ובלמידה חלקית מרחוק. ולכן אני מותח פה ושם את השמיכה, הרי אי אפשר להגדיל אותה. מה הפתרון שלכם?

עד שמרום יעלה מחדש, תרשה לי להציג איזושהי סוגיה קטנה. כשעופר הציג את ההיסטוריה של הקמת המערכת הוא ציין שהוא משקיע בזה כבר עשר שנים ובמהלך עשר השנים האלו הושקעו מאות מיליונים בהקמת המערכת, ובאותה נשימה גם הוא וגם אורלי פרומן אמרו שהם נותנים צל"ש למורים ולמנהלים – ובצדק – על זה שבתוך אפס זמן הם נאלצו להתמודד עם מערכת שהם לא הכירו ולא ידעו איך להפעיל אותה. יש כאן דבר והיפוכו. לא יכול להיות מצב שמשקיעים מיליונים בעשר שנים אבל בסוף הצוות שצריך להפעיל את זה והילדים שצריכים ללמוד באמצעות זה כלל לא הוכשרו להשתמש במערכת. אז על מה השקענו את המערכת? לכן לא פלא שמה שהציג קודם מרום זו אכן החוויה שלנו כהורים והחוויה של התלמידים. אין פלא שהתוצאה היא שאנחנו חווינו חוויה של כישלון של המערכת. על זה לא ניתנה כאן תשובה. היה כאן איזשהו דיסוננס שעופר נגע בו, אבל הוא לא הסביר איך מגשרים על הדיסוננס הזה.

זאב, זו בדיוק הנקודה שניסינו גם עפר ואנוכי להקשות על עופר רימון. עופר אמר שיש 1,900 בתי ספר מתוקשבים מתוך 3,600, קרי, 1,700 אינם מתוקשבים, חצי מהמערכת איננה מתוקשבת. זאת אומרת, כל ההנגשה הזאת לוקה בחסר. דבר שני, לגבי השאלה ששאלתי ולא נעניתי, ההבדל בין ההוראה המקוונת בין בתי ספר יסודיים לבין חטיבות ביניים ועל-יסודיים. בוודאי יש פה פערים מאוד גדולים.

אני אנסה לתת תשובה לגבי משהו שעפר שאל קודם את מרום לגבי בתי הספר היסודיים. בתי הספר היסודיים, הכיתות הנמוכות, מחייבים תיווך של ההורים, וזה אומר שלפחות אחד מההורים צריך להיות צמוד לילד שמנסה ללמוד באמצעות הזום. זאת אומרת, ההורה הופך למורה. עצם העובדה שההורה הופך למורה זה דבר שמגדיל את הפערים בין הורים שהשכלתם כזאת לבין הורים שהשכלתם אחרת. זאת אומרת, זאת מערכת שמרחיבה פערים ולא מצמצמת אותם.

דבר שני – זה דבר שמרתק את ההורים לבית, מונע מהם לעבוד, מה שהופך את הכשל הזה גם לכשל כלכלי. אני רואה שמרום חזר.

אז אני אפנה את השאלה למרום. מהו הפתרון שלכם?

אנחנו חושבים שבתי הספר היסודיים צריכים ללמוד בכיתות רגילות ולא בכיתות מפוצלות, כי אין מספיק מורים ללמד את כיתות א' עד ד'. עם זאת, צריך להכניס לתוך הכיתות מחיצות. זאת השקעה חד-פעמית וזה יותר זול מאשר להוסיף מורים ולשלם להם משכורות נוספות, במיוחד כשלא מדובר במורים אלא בתומכי הוראה. בנוסף, צריך לייצר הפסקות מדורגות בתוך בית הספר היסודי כך ששכבות א'-ב', ג'-ד', ה'-ו' יהיו שכבות נפרדות ולא ייפגשו אחד עם השני בתקופת ההפסקה. בנוסף, צריך להתמקד בלימודי הליבה ובפן הרגשי והחברתי. אני חושב שזה ייצר מערכת חינוך הרבה יותר פשוטה וימנע את התחלואה. כמובן שצריך להגן על צוותי החינוך ולתת גם להם מחיצות מתאימות. אלה דברים שרואים בעולם, זה לא משהו שאנחנו המצאנו. כמובן שצריך לתת פתרון גם לילדים בסיכון: לשים בכל כיתה מצלמה ורמקול והם יוכלו לראות את המורה והלוח, וכך יוכלו ללמוד מהבית.

אני רוצה לעבור למרכז השלטון המקומי. מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך, רווחה וחברה. בסופו של דבר כל הדברים הגדולים האלה נפרטים אחר כך ליכולותיה ותוכניותיה של כל רשות מקומית. איפה אתם בתוך הדיון הזה? איפה אתם בתוך הבעיה הגדולה של שנת חינוך שהולכת להיפתח בתנאים האלה?

ראשית אבקש להשאיר זמן לעורכת דין נועה בן אריה, שמלווה אותי ואת התהליך בנושא הזה. אני אפתח ואומר שאנחנו בשיח שוטף גם עם ההורים ובעיקר עם משרד החינוך. אנחנו למדנו שחסרות תשתיות, בין אם בתוך הרשויות, בין אם בתוך בתי הספר, בוודאי שבנקודות הקצה. אנחנו נערכים לשלושה תרחישים. אחד, תרחיש שגרה רגילה. השני, תרחיש של סגר, שמבחינתנו, מבחינת משרד החינוך, אין זה אומר שלא תהיה פעולה כלשהי שנוגעת לתלמידים. והשלישי הוא התרחיש המשולב, שהוא המודל האופטימלי הזהיר והנכון.

אחת הפעולות המהותיות – שהיא אחת מני רבות – היא פעולת המעטפת וההיערכות של למידה מרחוק, וזה בלי קשר למודלים ולמתווים, שאנחנו בדיונים ובשיח עליהם עם המשרד ועם ההורים. לא פשוט להחליט בנוגע לזה, אבל אני שוב אומרת, התשתית ללמידה מרחוק חייבת להיות שם מלכתחילה.

אהבתי את המושגים שעופר דיבר עליהם. לעיתים אני מתבלבלת אם הוא מהפדגוגיה או מהטכנולוגיה, נראה שהוא גם וגם. באמת תענוג לעבוד ויש עם מי לדבר. אני מעבירה את הדיבור לנועה, שתדבר על החוסרים ועל הפערים.

בוקר טוב ותודה רבה. אני רוצה לדבר בעיקר על החוסרים שהתבררו תוך כדי התקופה האחרונה. למעשה כל הנושא של התוכניות המתוקשבות פוגש ברשויות המקומיות את הפער בתשתית האינטרנטית, את היכולת להתחבר, בין אם זה בבית התלמידים ובין אם זה בבית הספר, ואת הפער בנושא ציוד הקצה. אלה שני פרמטרים שיצא לנו להתוודע אליהם בתקופה שהתלמידים נאלצו ללמוד מהבית.

בשני הדברים הללו מצאנו שיש חוסרים בחלק מהרשויות המקומיות, גם בהיבט התשתיתי וגם בהיבט של ציוד הקצה. אלה דברים שבאופן עקרוני לא חונים במגרש של הרשות המקומית כמי שאמונה על העמדת התשתית הזאת. יחד עם זאת, במסגרת הכניסה של השלטון המקומי מתחת לאלונקה ושיתוף הפעולה הפורה שלנו עם משרד החינוך, ניסינו לגשר על אותם פערים, בעיקר על ידי היכולת שלנו לגייס אמצעי קצה במהירות האפשרית ולחלק לתלמידים ועל ידי הוצאה של חלק מהתלמידים ממקומות שהיה בהם רק מחשב אחד בזמן שהיה צורך לאפשר למידה לשלושה או ארבעה תלמידים בו-זמנית. אלה הדברים שבהם שהשלטון המקומי ניסה לעזור. לגייס עוד ועוד ציוד ולמצוא פתרונות לאותן משפחות.

באשר להנחת תשתית, אכן יש לנו פערים, אנחנו מוצאים אותם בעיקר במגזר הערבי, הנחת תשתיות ברשויות פריפריאליות מרוחקות, בפזורה. גם שם יש קושי אמיתי, ואגב, לא כל כך ברור איך ניתן יהיה לפתור אותו. לתלמידים מהפזורה שהולכים ללמוד מחוץ לתחום היישוב שלהם בשגרה אין מענה במצב הנוכחי, וזאת בעיה שלא ברור כיצד והאם ניתן יהיה לפתור אותה בטווח הזמנים הקרוב.

אני חושבת שבסופו של דבר כאשר אנחנו נערכים לתרחיש השלישי במספר, התרחיש המשולב, משימת העל של כולנו היא לצמצם את הפערים קודם כול של אמצעי הקצה ושל התשתית. בעניין הזה אני חושבת שהנוכחות של משרד התקשורת בדיון כזה היא חשובה בצורה בלתי רגילה. נדרשת העמדת תקציב תוספתי מיידי להנחת תשתיות נדרשות במקומות שבהם יש פערים. זה עניין שמחויב בטיפול מיידי במסגרת התקציב, אפילו תקציב חירום שיאושר לצורך העניין, כדי לבצע פריצה מהירה בכמה שיותר מקומות. או לכל הפחות לעשות את זה בנקודות שבהן הפערים הללו תופסים אוכלוסיות רבות, למשל, יישובים בצפון שבהם מצאנו שיש פער של 250 תלמידים שלא יכולים להתחבר בגלל פערי תשתית מתוך 1,000 תלמידים במועצה אחת. אלה המקומות שצריכים לקבל תשומת לב בתעדוף גבוה יותר, כדי לכסות כמה שיותר מספרים בתחילת השנה.

באשר להצטיידות, ראשית אנחנו הצענו הרבה מאוד פתרונות והם כולם נופלים על אוזניים מאוד קשובות במשרד. זה כולל הוצאת מחשבים מתוך בתי הספר ולו לתקופה מצומצמת, תוך מתן כל רשתות הביטחון לאבטחת הציוד ושמירה עליו. זה כולל הוספת תקציב – שגם זה נעשה בתוכנית "מחשב לכל ילד" – על מנת לרכוש עוד מחשבים כדי לספק אמצעי קצה לתלמידים שידם אינה משגת, אם באמצעות מחלקות השירותים החברתיים ברשויות המקומיות שממפות את הצרכים ברשויות, ואם זה באמצעות הכנסת קטגוריה נוספת, מספר המחשבים בבית אב ביחס למספר התלמידים הלומדים בו. זה משהו שאנחנו צריכים לתת לו ביטוי כדי לספק פתרון למספר התלמידים באותם בתי אב שייאלצו בחלק מימות השבוע ללמוד מרחוק.

את יודעת לשים תג מחיר על סך כל הפעולות האלה שאת אמרת? כמה זה יעלה לנו?

תשתיות האינטרנט שצריך להניח הן נתון שלא נמצא בידי הרשויות.

אין לנו פה נציג של משרד התקשורת אבל בואי נניח שתשתיות אינטרנט - - -

אני יכולה לומר שכן הוגשה בקשה להגדלת תקציב להנחת תשתית כזאת.

אבל אני פחות חושב שזה רלוונטי ל-1 בספטמבר. אני שואל על הדברים האחרים שאמרתם, למשל יותר מחשבים לילדים ודברים כאלה. יש לכם איזשהו נייר שהנחתם שאומר שעם כמות כסף מסוימת תגבירו יכולות ותקטינו את הפגיעה מבחינת שוויון ההזדמנויות עד 1 בספטמבר?

הנתון המספרי היחיד שאנחנו מכירים הוא שבמסגרת פרויקט מחשב לכל ילד הגדלת התקציב ב-30 מיליון שקלים נועדה לכסות את הפערים ולהגדיל משמעותית את מספר המחשבים שניתן יהיה לחלק לתלמידים שעומדים בקריטריונים. אלה היו סדרי הגודל שבהם דנה הוועדה בדיון האחרון שלה במסגרת הגדלת מסגרת התקציב לחלוקת מחשבים לכל ילד. אני גם אומר לסיום שהדבר עלה גם במסגרת עתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי הקליניקה לחינוך וארגוני זכויות אזרח כמו עדאלה, ששם הומחש הפער בהיבט של התשתית ובהיבט של אמצעי הקצה. בית המשפט העליון למעשה ביקש מהעותרים לשוב ולהציף מיפוי עדכני של הצרכים בשני ההיבטים הללו, כדי שניתן יהיה לדון באותם צרכים ולבדוק שאכן זהו המיפוי ולספק מענה כמה שיותר מהר לאותם פערים.

מבחינת השלטון המקומי ההתנהלות שלנו בהיבט של אמצעי הקצה היא התנהלות שהיא בבחינת סיוע, היא איננה חלק מתקציב הקיום או מהפרמטרים שהרשות מתקצבת בשוטף לצורך הצטיידות של בית ספר או לצורך מתן מענה לתלמיד. עד כאן.

תודה. יעל גבר, עמותת אלו"ט. יעל, אני מבקש שבדברים שלך תנסי לייצג לא רק את אלו"ט אלא את כל סוגיית החינוך המיוחד, גם בהקשר, אם זה בכלל רלוונטי, של עולם הלימודים הדיגיטליים, וגם איך אתם רואים את תחילת שנת הלימודים הקרובה.

שמעתי אותך קצת קטוע, אז אני אדבר ואם יש שאלות הכוונה אתם מוזמנים. היה פה הרבה שיח על שוויון הזדמנויות בחינוך ועל תשתיות שצריכות להגיע. אני אגיד שמקריאה של דוח מבקר המדינה וגם מהדיון הזה, נושא החינוך המיוחד עלה באופן מאוד צנוע וקטן, וחשוב לי כן להנכיח אותו, בעיקר לאור הדבר שנקרא שוויון הזדמנויות בחינוך.

עמדתנו היא קודם כול שאי אפשר להסתכל על מערכת החינוך כמקשה אחת. אנחנו מדברים על תלמידי החינוך המיוחד כתלמידים שזקוקים ביום-יום להנגשות ספציפיות ומסוימות כדי לאפשר להם לקבל את שירותי החינוך. אני לרגע מניחה בצד את ענייני התשתית, למרות שהיא השכבה הראשונה של הדבר הזה. השכבות הנוספות הן שצריכות להיות התאמות כדי שהילדים יוכלו לקבל את שירותי החינוך באופן שוטף ורציף. כשכיתה מתקדמת באיזשהו חומר ויש איזשהו ילד שמשולב בכיתה – ולא משנה מאיזה מגזר הוא מגיע – כאשר הוא לא מקבל את ההתאמות שהוא צריך, היכולת שלו להשתתף בתוך המערך החינוכי ובתוך השיעור הולכת ומצטמצמת. הרבה הנגשות שקיימות בשגרה וביום-יום לא קורות בלמידה מרחוק, וזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת. במצב כזה אנחנו בעצם רואים את הפערים הולכים וגדלים, כי בלמידה מרחוק אנחנו רואים שכבות על שכבות שבהן הפער הולך וגדל, בטח ובטח אם אתה מגיע מאוכלוסייה שאין לה נגישות לתשתיות.

חשוב להגיד שפרט ללמידה מרחוק, ילדים בחינוך הרגיל, גם אם הם לא סיימו את החומר הלימודי או שיש להם פערים, בעזרת המשאבים הזמינים להם הם ככל הנראה יוכלו לצמצם את הפער הזה בהמשך או כשנחזור לשגרה, ואילו תלמידי החינוך המיוחד יישארו מאחור, והמורכבות של לצמצם את הפערים האלה תלך ותגדל – וזה דבר שדורש מענה מיוחד. החינוך המיוחד הוא לא עוד תוספת לחינוך אלא הוא חלק ממערך החינוך, ואי אפשר להתייחס לכל החינוך כדבר אחיד.

יעל, לפי הפרסומים בתקשורת אני הבנתי שגם אם יהיו צמצומים או הגבלות על מערכת החינוך הכללית ב-1 בספטמבר, ההחלטה היא שהחינוך המיוחד יישאר במתכונתו הרגילה. האם זה גם מה שאתם מבינים? וכמו שאמרת, יש חינוך מיוחד ויש חינוך משולב. איזה פתרונות את מבינה שהולכים להיות לתלמידי החינוך המשולב? אם את יכולה, תהיי כמה שיותר ספציפית לגבי החסרונות ולגבי הדרישות שלכם לפתרון של החסרונות האלה.

קודם כול, גם בסגר האחרון העמדה שלנו הייתה שצריך להחריג את החינוך המיוחד, כי חלק גדול מהם, שלומדים בבתי הספר של החינוך המיוחד וכיתות התקשורת, צריכים בנוסף למערכת החינוך גם טיפולים פארא-רפואיים, כך שמדובר פה על איזשהו רצף שקטיעה שלו היא מאוד חמורה. ולכן הבקשה שלנו היא שהחינוך המיוחד יישאר פועל באופן חריג, כדי לא לקטוע את הרצף החינוכי והטיפולי.

מורכבות גדולה נוספת היא תלמידי השילוב, כלומר תלמידים שנמצאים בבתי הספר הרגילים ומשתלבים בתוך בתי הספר. אני מייצגת את אוכלוסיית האוטיסטים, שבהרבה מקרים יש להם סייעות שילוב. בגל הקודם של הקורונה אנחנו נתקלנו בתופעה שבה הוציאו את אחיות השילוב לחל"ת, והכיתה התקדמה בלי שהילד קיבל את המענה. אז אם לדבר על בקשות ספציפיות שאנחנו רוצים, זה לאפשר לסייעות שמגיעות בשגרה לתלמידי החינוך המיוחד להיות גם בלמידה מרחוק. עבור חלק מהילדים זה יוכל להיות באופנים מקוונים ועבור חלק מהם יצטרכו סיוע פיזי בבית באופן ייחודי ומיוחד לצרכים הייחודיים שלהם. אלו"ט הוציאו דוח מסכם בעקבות הקורונה, שבו כתבנו המלצות לכל טווחי החינוך. את חלקן אנחנו כבר רואים בתוכנית העבודה לספטמבר, ובחלקן יש עוד פערים שצריך לצמצם.

אורלי, רצית לומר משהו?

אני רוצה שנתקדם ונצא מהנושא של התשתיות הטכנולוגיות בלבד, כי היערכות לפתיחת שנת הלימודים כוללת בתוכה סדרה של נושאים. הדבר הראשון, צריך לשמוע מאיש משרד החינוך מהן התוכניות השונות לפתיחת שנת הלימודים. מה יקרה ב-1 בספטמבר ואיך. דבר שני, שגם הוא אקוטי, זה הנושא של מצב כוח האדם בהוראה. אנחנו יודעים ששנת הלימודים הקודמת, הרגילה, נפתחה בחסר של אלפי מורים וחסר גדול במנהלים. אני רוצה לדעת מה קורה השנה מבחינת מורים, גננות ומנהלים. אני רוצה לשמוע על ההיערכות הטכנולוגית והתשתיתית. אני רוצה להגיד שלא שמענו עד עכשיו תשובה לגבי התקציב. אני רוצה לדעת שב-1 בספטמבר, אם תהיה למידה מרחוק, תהיה אפשרות לכל ילדי ישראל ללמוד כך.

דבר נוסף שהוא קריטי מאוד זה הרשאות לבנייה פיזית של כיתות. יש היום חסר בכ-4,000 כיתות. יש כבר הכרה בצורך הזה, משרד החינוך והרשויות כבר עברו את כל התהליכים, אבל אין הרשאה להתחייבות. ואם לא מתחילים לבנות עכשיו, בספטמבר 2021 יהיה חסר אדיר בכיתות.

דבר נוסף, הנושא של רשויות מקומיות נקודתיות שיש בהן בעיות אקוטיות. נושא נוסף זה הנושא של נוער נעל"ה. מדי שנה יש כ-2,200 בני נוער שעולים, רובם נמצאים בכפרי הנוער והפנימיות. זה מפעל מדהים. מדהים לראות את בני הנוער האלה, ציונים אמיתיים, עם מוטיבציה בשמיים, עולים לבד, ללא משפחות. אגב, 50% מההורים מגיעים אחריהם. התקציב של נוער נעל"ה קוצץ ב-300. זאת אומרת יש - - -

אנחנו תכף נשמע את הפורום הציבורי של כפרי הנוער.

דבר אחרון, יעל נתנה את הפריזמה של החינוך המיוחד וילדי השילוב, ולזה חייבים להוסיף גם את גני הילדים. אם גני הילדים ישבו בבית, מה יהיה עליהם? ויש עוד נושאים.

אנחנו נעלה עכשיו את עורכת הדין רוני מלכאי, מהפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות. אחר כך נשמע את נציג הסתדרות המורים, כי השאלות של כוח אדם הן קריטיות בעניין הזה. רוני מלכאי, בבקשה. חברת הכנסת אורלי פרומן הרימה לך להנחתה, היא דיברה על נוער נעל"ה. אני רוצה שתדברי על כפרי הנוער והפנימיות בכלל.

חבר הכנסת עפר שלח, אני קודם כול מבקשת להודות לך על קיומו של דיון מאוד מאוד חשוב. אנחנו, פורום ציבורי כפרי הנוער והפנימיות, ארגון וולונטרי, מתנדב. אני מדגישה את המילה מתנדב כי אני רוצה לספר לכם על 30,000 ילדים ובני נוער שנמצאים בכפרי נוער ובפנימיות, ואני רוצה להאיר את הזרקור על הילדים האלה, שהרבה מאוד פעמים נשכחים. הארגון הזה הוקם בשנת 2012 על ידי אבי נאור, מי שייסד את עמותת אור ירוק, כדי להגיד למדינת ישראל: בואו תזכרו שיש ילדים בתוך כפרי הנוער והפנימיות.

בתקופת משבר וירוס הקורונה אנחנו מצאנו את עצמנו במצב שבו היינו צריכים לגייס מחשבים מתורמים כדי להעביר לילדי הפנימיות. דיברו כאן הרבה, משרד החינוך וגורמים נוספים, על אינטרנט מהיר וכו', אבל אני מדברת על מחשב בסיסי. מבדיקה שעשינו גילינו של-2,000 ילדי פנימיות אין מחשבים. מדינת ישראל שלחה אותם הביתה בזמן הסגר, אבל לא בדקו אם יש לילדים האלה מחשב בבית כדי ללמוד בלמידה מרחוק, והילדים לא יכלו ללמוד. יש מחקר של מרכז המידע של הכנסת שמדבר על פערים לימודיים אדירים שייווצרו כתוצאה מהלמידה מרחוק.

ושוב, אני רוצה להאיר את הזרקור על הילדים האלה, שהיו צריכים את הפורום הציבורי כארגון מתנדב שילך לתורמים ויבקש מהם לתרום מחשבים. למזלנו הרב מדינת ישראל התגלתה במלוא הדרה, ומתוך 2,000 מחשבים שחסרים, הצלחנו לגייס מתחילת המשבר עד היום 1,000 מחשבים. זאת הצלחה מדהימה. קראנו למיזם שלנו "מחשב אחד משנה עולם", ולא סתם קראנו לו כך – מבחינתנו מחשב, שהוא מצרך בסיסי, באמת משנה עולם של ילד, שיודע שיש מי שדואג לו ללמידה מרחוק. לכן אני מבקשת לדבר גם על הנושא של מחסור במחשבים.

הקשבתי בקשב רב לחברת הכנסת אורלי פרומן, שהיא חברה ושותפה יקרה של הפורום הציבורי והיא מסייעת לנו לקדם נושאים. היא הגיעה איתנו לביקור במספר כפרי נוער, ובאמת מדובר במיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. יש שם את כל החברה הישראלית. אנחנו מבקשים לשאול את משרד החינוך ואת שאר משרדי הממשלה איך מספקים מחשבים לילדים. איך יוצרים מצב שיהיו להם תשתיות אינטרנט בפנימיות ושיהיו להם מחשבים, כדי שהם יוכלו ללמוד וכדי שלא ייווצרו פערים לימודיים. מדובר בילדים שמגיעים מפערים לימודיים אדירים יחסית לבני נוער אחרים, וצריך לצמצם את הפערים הלימודיים האלה. אני באמת מאוד אשמח שמשרד החינוך יתייחס לנקודה הזאת.

אם אנחנו כבר בכפרי הנוער, יש סיפור בכפרי הנוער על "סל האור", שזה הסל שמתקצבים פר ילד. הסל הזה לא עודכן כבר שנים, ואני ראיתי במו עיניי ירידה באיכות של מוצרי המזון שמכינים לילדים האלה. צריך לזכור שזה הבית שלהם, אין להם בית אחר. הכול התייקר מסביב אבל סל האור נשאר תקוע – רוני, מאיזה שנה?

הסל הזה לא עודכן מ-1975. וחוץ מיוקר המחיה, הילדים של שנות ה-70 הם לא הילדים של 2020, הצרכים השתנו, בעוד שהסל נשאר אותו דבר. זה דבר שמשפיע על הלמידה מרחוק, כי ברגע שמקצצים למנהל כפר בתקציב, הוא לא יכול לשים תשתיות ראויות בכפר, כי זה יורד לו מהתקציב שממילא מקוצץ, והוא צריך לקצץ באיכות המזון של הילדים. אבל זה נושא לדיון אחר. נשמח אם יהיה אפשר לקיים דיון ספציפי על הנושא הזה.

חבר הכנסת עפר שלח, אם יורשה לי, לסיום אני רוצה להזמין אותך ואת הוועדה לביקור באחד מכפרי הנוער, כדי שתראו בעיניים את היופי של ישראל.

תודה רבה לך. אנחנו מבקשים להעלות את עדנה דוד, הסגנית של יפה בן-דוד, יו"ר הסתדרות המורים. העלתה חברת הכנסת אורלי פרומן את השאלה המתבקשת: אנחנו לא יודעים באיזו סיטואציה בריאותית אנחנו נימצא, אבל בואי נגיד שאנחנו מתכוננים לתרחיש משולב, שחלקו למידה בבתי הספר, אבל למידה מדוללת בדרך כלשהי. זה מעלה כמובן את הסוגיה של כוח האדם. כמו שאורלי ציינה המערכת רעבה ממילא, יש בה חוסרים ממילא. אני רוצה לשמוע לקחים שלכם ממה שקרה בשנת הלימודים הזו וגם איפה הדברים עומדים לקראת 1 בספטמבר.

אני רוצה להעלות שני דברים עיקריים בעניין. עובדי ההוראה שיגיעו לעבוד במתווים השונים, כולל בלמידה ההיברידית על פי כל התרחישים המשולבים שהזכרת, צריכים לעבוד כשהם מוגנים, וגם צריך לקחת בחשבון את העניין של עובדי הוראה שנמצאים בסיכון, ראה המקרה של הגננת שנפטרה בשל סיבוכים. אנשים לא מוגנים. אנחנו כמדינה חייבים לתת את הדעת בקשר לעובדי הוראה שנמצאים בסיכון, שאסור להם להיות חשופים למחלה בבתי הספר פיזית. כלומר, הם יכולים לתת מענים בלמידה היברידית, למידה מרחוק, למידה מהבית, וצריך לאפשר את הלימוד הזה מרחוק למי שזקוק לזה, כדי לא לסכן חיי אדם.

דבר שני, הנושא של מכסות פרישה. כשאנחנו מתכוננים ללמידה במתווים השונים, קפסולות למשל, אנחנו צריכים הרבה יותר אנשים בשטח. כרגע מכסות פרישה לעובדי הוראה לא ניתנות, ומנגד לא נותנים להכניס מורים חדשים, מורים צעירים, כוח אדם חדש, איכותי ונמרץ לתוך המערכת. האוצר לא מאפשר כרגע לאנשים לפרוש. מדובר באנשים מבוגרים, אנשים שעשו את שלהם - - -

עדנה, תפרטו לנו את זה למספרים אם את יכולה. אני מניח שמתדפקים בשעריה של מערכת החינוך אנשים שהם בוגרי סמינרים והם מוכשרים להוראה. כשעסקנו במערכת הבריאות בוועדת הקורונה הם ידעו להגיד כמה רופאים אפשר להכניס, כמה אחיות, כמה אנשים שסיימו את הלימודים שלהם בחו"ל וכן הלאה. ובצד של הפרישה, האם למשל מתוכננת איזושהי דחייה של הפרישה או העסקה של מורים אחרי גיל הפרישה כדי למלא את החוסרים האלה?

קודם כול אני רוצה לומר שאני לא מאמינה בהעסקה של אנשים שבאים ואומרים שהם רוצים לשים את המפתחות. אנשים שנתנו את המיטב למערכת, אחרי 30 או 40 שנות עבודה, הגיע זמנם לצאת, הם לא מסוגלים יותר. אני לא מאמינה בהעסקה כפויה של מורים, מנהלים וגננות שלא יכולים יותר. צריך לתת להם את מה שמגיע להם, לשחרר אותם, ולפנות את המקום לאותם אלפי עובדי הוראה צעירים ונמרצים, כולל אנשים שעשו הסבת מקצוע מתוך אמונה במקצוע ההוראה ובחינוך הדור הצעיר.

עדנה, יש שני צדדים למטבע. אני מניח שיש אנשים שבין אם זה כתוצאה מהכרה בחומרת המצב הנוכחי ובין אם זה מהעדפותיהם האישיות דווקא מעדיפים לא לפרוש עכשיו וכן להישאר במערכת. האם יש הסכם שמאפשר את זה שהם יישארו בתוך המערכת? ודבר שני, אני חס וחלילה לא מזלזל, ואף להפך, אני מלא הערכה לאדם שעמד או עמדה במשך עשרות שנים בחזית הזאת של מערכת החינוך, אבל הימים האלה אינם ימים רגילים. כשאני הייתי נער והייתה מלחמת יום כיפור ורוב המורים גויסו למילואים, פרופסורים באוניברסיטה באו לבתי הספר. אני למדתי מתמטיקה אצל פרופ' מבר אילן. הימים אינם ימים רגילים. ואני לא אומר את זה חלילה כדי לזלזל במה שאת אומרת, אלא כדי לשאול האם יש שיח על הסדרה כזאת או אחרת, אולי בתנאים מיוחדים לאור הימים המיוחדים. ושאלה שנייה, לגבי הכנסה של אנשים שמתדפקים על שערי המערכת – איפה כל הדבר הזה עומד, חודש וחצי לפני תחילת שנת הלימודים?

ואם אפשר, דברי במספרים. מה מכסת הפרישה שתוכננה לשנה הזו? כמה מורים היו אמורים לפרוש לו זאת הייתה שנה רגילה?

אני לא יודעת לומר בדיוק את המספר, אבל מדי שנה כמה אלפי מורים אמורים לצאת. גם בכל שנה לא כולם מאושרים, כי יש מכסות. אבל השנה אין ולו מכסה אחת, אין אישור פרישה לא למנהל, לא לגננת. אני מדברת על פרישות מוקדמות, עד גיל 59. ולכן נשארים בתוך המערכת מאות ואלפי אנשים עד גיל 59 שפשוט לא מסוגלים לעשות את זה יותר, אם זה בגלל קושי בריאותי, אם זה בגלל קושי מבחינת הגיל, אם זה קושי נפשי ורגשי. כי כמו שאתם יודעים, זאת באמת עבודה מסוג אחר.

אני מאוד מתחברת למה שאמרת, שאלו אינם ימים רגילים. גם הדברים שנדרשים מהמורה בימים הללו כדי להגיע לבית הספר וללמד במתווים שונים, כולל אגב למידה היברידית, שדווקא הדור הוותיק לא תמיד שולט בנבכי הטכנולוגיה – דווקא הדברים האלה צריכים לעודד ולכוון את האוצר לשחרר את האנשים הללו, על כל הזכויות שלהם, ולהכניס את כוח האדם הצעיר.

אני אומר, בואו ננסה גם להשאיר כמה שיותר מהם וגם להכניס את כוח האדם הצעיר, כי אנחנו צריכים באופן מאוד ברור – כפי שגם עלה מהדברים של הנהלת ועדת ההורים הארצי – יותר אנשים, אין מה לעשות. אם נעבוד בקפסולות, אם נעבוד בכיתות יותר קטנות, אם נעשה את כל הדברים שמתחייבים מהמצב הבריאותי – וגם דיברת בצדק על הצורך לשמור על הבריאות של המורים בסיכון – אז בשביל זה צריך יותר אנשים. ולכן צריך ששני הצדדים יצאו מגדרם: גם להכניס אנשים חדשים וגם לנסות להשאיר כמה שיותר אנשים ותיקים, ואולי לפצות אותם בכסף או בתנאים אחרים על הדבר הזה. אין מה לעשות, אנחנו נצטרך יותר מורים.

לגמרי. בהחלט נצטרך יותר גננות ויותר מורים, אין ספק, ובוודאי שצריך לפתוח קליטה לאנשים חדשים, וגם ניתן לשמר את מי שיכול, מסוגל ורוצה – וכמו שאמרת, תוך כדי פיצוי, תוך מחשבה על דרך להשאיר את האנשים המנוסים עוד שנה או עוד שנתיים – אבל עדיין, לא יעלה על הדעת מצב שבו המדינה, האוצר, באים ואומרים שלא נותנים ולו מכסת פרישה אחת. זה לא יכול להיות. אני נמצאת בשטח, בתוך בתי הספר, ומורים אומרים לי: אנחנו ב-1 בספטמבר לא נקום ולא נפתח את דלת הכיתה, אנחנו לא מסוגלים יותר. אלה אנשים שלא יכולים להישאר בכפייה בתוך המערכת. אגב, גם מנהלי בתי ספר, שהם מנהיגים של קהילות שלמות, שאומרים עד כאן – אני חושבת שגם עליהם לא יהיה נכון לכפות להישאר. צריך לתת להם לפרוש על פי זכויותיהם את הפרישה המוקדמת, גם אם לא לכל אותם אלפים שרוצים. אבל בוודאי שכן צריך להקצות מקומות.

אני רוצה לסבר את האוזן, עפר. הנושא הזה של אישור פרישות המורים הוא בעייתי כל שנה, ובמיוחד כרגע. האוצר מושך את המורים עד לדקה ה-90. לפעמים אתה מקבל ב-31 באוגוסט בלילה הודעה שאושרה לך הפרישה. והרי בית ספר צריך להיערך, לדעת אם אתה ממשיך או לא ממשיך. זה להוציא את המיץ לאנשים שנתנו את מיטב שנותיהם למערכת החשובה הזאת. אני חושבת שצריך לדרוש מהאוצר תשובה מאוד ברורה על הנושא הזה. וכמובן שהייתי רוצה לדעת מה המספרים, על כמה מדובר.

נמצא איתנו בזום חבר הכנסת אריאל קלנר. בבקשה.

אנחנו בשגרת קורונה והנושא של מערכת החינוך הוא באמת קריטי. בנושא ההעסקה אני חושב שהנושא של חוזים אישיים יכול לפתור את הבעיה של מצבת ההוראה. כלומר, לא לקלוט את האנשים לגמרי – כי אנחנו גם לא יודעים מה יהיה מחר – אלא לפתוח את האפשרות לחוזים אישיים והעסקה ישירה של בתי הספר. בפעם הקודמת, בקורונה, הייתה איזושהי מסגרת בזק של הסבה תוך שלושה חודשים, והעניין הוכיח את עצמו. יש היום הרבה אקדמאים, סטודנטים, אנשים שרוצים ויכולים להשתלב, וזאת דרך לתגבר את מצבת ההוראה.

למידה מרחוק לגני ילדים היא כמובן לא אפקטיבית. אם נידרש לזה אני חושב שכדאי לבחון לנצל בתי ספר ריקים, מבני ציבור, בשיתוף עם הרשויות כמובן, כדי לעשות את אותן קפסולות. וגם שם צריך לתגבר את כוח האדם, כי קפסולות ידרשו כוח אדם נוסף.

בעניין הזה גם חשוב מאוד להיערך מבחינת ההיבט של המשק. אם יתבטלו ימים וילדים יהיו בבית, צריך להבין שיש לזה השלכות כבדות מאוד על המשק, על הורים צעירים שלא יוכלו לצאת לעבודה. צריך לראות איך ההורים יחזירו את ימי העבודה האלה. אני מאוד מעריך את הגננות, זה באמת חשוב, אבל את ימי העבודה שלהן הן יצטרכו לתת כדי שהמשק יוכל לחזור לפעילות.

וכמובן צריך לבחון את לוח החופשות השנתי ולהכניס בו יותר גמישות. אני לא אומר חלילה להוריד מימי החופש של המורים ועובדי ההוראה, אלא פשוט לראות איך מתאימים את הלוח לשאר הדברים. תודה רבה.

תודה. אנחנו חוזרים לעופר רימון. עופר, אני יודע שאנחנו מפילים עליך המון דברים, חלקם באחריותך הישירה וחלקם כמייצג של המשרד. אני מבקש שתייחס לדברים שעלו בסבב שעשינו.

קודם כול אני רוצה להודות לך על הדיון הזה, שהיה דיון מקצועי. לצערי לא מגיעים בדרך כלל לדיונים כאלה מקצועיים בוועדות שאני נוכח בהן, ואני מודה לך על זה. בסך הכול, הבנת מהר מאוד את העניין ולא סתם הזכרת את מלחמת יום כיפור. אנחנו במלחמה. ובמלחמה הזאת יש שלושה תרחישים. תרחיש ראשון זה סגר מלא: כל המדינה בסגר, כולם בבית, קטסטרופה. התרחיש השני הוא שאנחנו נוכל לתת לילדי הגן עד ג' ללמוד, כי למידה מרחוק מגן עד ג'... ואני לא מסכים עם מה שאריאל אמר. זאת תהיה קטסטרופה אם הילדים יהיו בבית ולא יהיה קשר עם עובדי ההוראה. הוא כנראה לא מבין את המשמעות של מה המורה מול ילד, גם אם המורה לא נמצא לידו.

בכל מקרה, אם נצליח להחזיק גן עד ג', לפחות המשק יוכל לעבוד ונוכל להחזיק את ד' עד י"ב מרחוק. התרחיש השלישי הוא מצב היברידי, שאומנם נסגרים מקומות, אבל כל הזמן עובדים עם הלמידה מרחוק כדי לאפשר למידה. כך או כך, למידה מרחוק תהיה. ובמצב כזה צריך לעשות דבר מאוד פשוט, צריך שכולם – הכנסת, כל ארגוני המורים, ארגוני ההורים, משרד החינוך, השלטון המקומי – יתאגדו ביחד כאשר המשימה שלנו היא לתת למורים הגיבורים והיקרים שלנו את כל הכלים כדי שהם יוכלו לעבוד. נרוויח מזה שלושה דברים: הילדים יתקדמו, המשק יוכל לתפקד, ומדינת ישראל תוכל לנצח את המלחמה. ובסוף הדרך גם נמצא את עצמנו עם מערכת חינוך יותר טובה ויותר חזקה.

אז אני אומר לכם, זה כמו במלחמה – עזבו את הכול עכשיו ותנו למורים לעבוד. כולם ביחד, כולל הנהגת ההורים. ברור שהמצב הוא מורכב, אבל בואו כולם ביחד נרים את העגלה הזאת. אנחנו יכולים לעשות את זה. הוכחנו בתקופת הקורונה, בשבועיים, שהצלחנו להחזיק את המערכת. אם עכשיו נקבל את כל הדרישות שלנו וכולם יתגייסו ביחד, אתם תראו שאנחנו נצליח להבקיע בכל הרכיבים.

עופר, תראה, חלק מהדרישות הן בפן התקציבי, והיינו שמחים לקבל נתונים לגבי זה. ככל שיהיו בפני ועדות הכנסת וחברי הכנסת שעוסקים בזה נתונים ברורים, היכולת שלנו לסייע ולהפעיל את הלחץ שצריך כדי שהכסף הזה יגיע תהיה יותר גדולה. אני רוצה לשאול על טיב השיח שמתקיים ביניכם לבין הנהגת ההורים וביניכם לבין הסתדרות המורים. האם יש במקום כלשהו שולחן שסביבו יושבים כל הגופים הגדולים שעוסקים בזה, כולל סוגיית החינוך המיוחד, ומייצרים את התרחיש המשולב? או שמא אנחנו נמשיך לשמוע אותם מציגים לכם דרישות כאילו הם סוג של איגוד מקצועי או מייצגים איזשהו אינטרס בתוך המערכת, בלי תכנון משולב של כל הסיפור?

ממה שאני רואה עד עכשיו יש שיח מצוין בין משרד החינוך לבין שני ארגוני ההורים. עם השלטון המקומי אנחנו כל הזמן בשיח. חלק מהפעולות שלנו בתקשוב מתבצעות על ידי מי שבית הספר בבעלותו, קרי הרשויות המקומיות. כך שאני לא יכול לעבוד בלי שלטון המקומי, ולפעמים אפילו לא ברור איפה אנחנו מסתיימים ואיפה הם מתחילים, זאת ממש עבודה משולבת.

בשעה הזאת בעיקר צריך להבין שמורה שצריך לתפקד מרחוק זאת עבודה קשה. עפר, אני לא יודע איך אתה מרגיש אחרי ישיבה כזאת של שעה וחצי, אבל אני אחרי ישיבה של שעה וחצי בזום מרגיש הרבה יותר מותש מאשר ישיבה רגילה בוועדה בכנסת. ומורה צריך לעשות את זה במשך שש שעות, כאשר חלק מהתלמידים נכנסים וחלק לא, ואז הוא מתקשר, בודק, זה לא נמצא וזה כן נמצא וכן הלאה. קשה לתפקד ככה, צריך להבין את זה. הבקשה היא לא לתת כסף למשרד החינוך, הבקשה היא לתת למורי מדינת ישראל כלים כדי שיוכלו לבצע את התפקיד שלהם.

יש לנו את נציגת האוצר לכמה דקות. אורלי ליימן מהאוצר, האם את יכולה לתת לנו מספר שכרגע נמצא במסגרת הדרישות של משרד החינוך במסגרת עיצוב תקציב המדינה והתקציב למלחמה בקורונה, והאם תוכלי לומר לנו איפה הדברים עומדים ביניכם לבינם?

המתווה להפעלת שנת הלימודים נמצא כרגע בדיונים בתוך משרד החינוך ובין משרד החינוך אלינו, ואנחנו ערוכים לשנות את חוק יסוד: משק המדינה בהתאם למה שיסוכם. אני לא יודעת כרגע לתת מתווה קונקרטי או מספר קונקרטי, זה נמצא עדיין בדיונים פנימיים בתוך המשרד ובינינו לבינם. כשיהיה מתווה אנחנו נוכל להתייחס.

מה זה "כשיהיה"? מילא זה שתוך 35 יום צריך לעבור תקציב, אחרת אנחנו בבחירות, זה לא בעיה שלך. אבל אנחנו נמצאים 40 יום מפתיחת שנת הלימודים. כל הדברים שנאמרו במהלך הדיון הזה, בין אם זה פרישה של מורים, בין אם זה הכנסת מורים חדשים, בין אם זה תוספת מחשבים, בין אם זה בינוי – כל הדברים האלה הם בסוף כסף.

אני מבינה. שוב אני אומרת, אנחנו ערוכים לתת תקציב ברגע שיסוכם המתווה. המתווה עדיין בדיונים גם בתוך המשרד וגם בינינו לבינם. אנחנו ערוכים לתת מענה ברגע שהמשמעיות יסוכמו.

לא מספיק טוב לי, אורלי, אני חייב להגיד לך, גם כחבר כנסת וגם כנציג ציבור. איך בכלל אפשר לתכנן את שנת החינוך אם לא יודעים את המסגרת התקציבית ואם לא יודעים את הפרטים התקציביים, כמו למשל כמה כסף יש בשביל תעסוקת מורים וכמה יש בשביל מחשבים.

אני מבינה ואני אבהיר שוב: אנחנו מבינים שלמידה מרחוק זה מרכיב מאוד חשוב בשנה הקרובה ואנחנו לא נהווה חסם מבחינת ההיערכות לשנת הלימודים הקרובה.

זה כנראה הכי טוב שנקבל ממך. תודה רבה, בכל אופן. אנחנו חוזרים לעופר רימון. יש לי בשורה בשבליך, עופר: כסף לא יהיה הבעיה, כסף יש כמו מים, עכשיו זה רק עליך.

עליי הביצוע. עליכם, חברי הכנסת, ארגוני המורים וההסתדרות והשלטון המקומי, לשלב ידיים ולעבוד ביחד.

לשלב ידיים אנחנו יודעים כמה שאנחנו רוצים, רק תגיד לנו איפה לשים את הידיים האלה. רצון טוב לא חסר.

אז אני רוצה להגיד לך שלמשרד יש את כל היכולות, וכל הגייסות מוכנות להסתער. ברגע שהעסק הזה יוכרע תקציבית אנחנו נצא לדרך, ואני חושב שאתם תהיו גאים באיך שמערכת החינוך הישראלית תתפקד במצב הזה.

עופר, נניח שהתגברתם על בעיית התקציב, לפחות לפי מה שנציגת האוצר אמרה. אני רוצה לדעת האם ב-1 בספטמבר, עם ההכרזה על פתיחת שנת הלימודים כסדרה, לכל ילדי ישראל – לפחות בבתי הספר היסודיים ואילך – ולכל מורי ישראל תהיה אפשרות לתקשר בלמידה מקוונת?

אני בהחלט חושב שכן. זה לא יהיה מושלם ב-100% ב-1 בספטמבר, אבל זה יהיה כבר ברמה טובה, ותוך כמה חודשים אנחנו נפתור את הכול. מה שמדהים במדינה הזאת זה היכולת שלה להתקדם תוך כדי תנועה, זה תמיד מפתיע אותי מחדש. כנראה שכל המלחמות שעברנו וכל המצבים שעברנו חישלו אותנו.

זה לא התקדמות תוך כדי תנועה, אלא כשיש פתאום משבר גדול אז פתאום מגשרים על פערים שהיו צריכים להיסגר כבר לפני כמה שנים טובות.

ממש, ממש, וזה מדהים אותי לראות את זה כל פעם מחדש. אנחנו לא מבינים שהמדינה הזאת היא נס, פשוט מדינה מדהימה. כולם-כולם, כל עובדי ההוראה. גננות בנות 60 ומעלה למדו איך לעבוד בזום, התקשרו עם הילדים שלהם. אריאל, אתה חייב לשמוע את זה, הגננת מתקשרת עם הילד. פתאום הילד רואה את הגננת שנעלמה לו לחודשיים.

עופר, זה נכון שהם יצרו קשר עם הילדים, אבל למידה לא הייתה בגני הילדים. ועוד הערה אחת, ילדי כיתות א', במשך חצי שנה מאוד קריטית של הקניית הקריאה והכתיבה, לא היו במערכת מסודרת. אז אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו לא בפער. אנחנו בפער גדול. זה מחסור שצריך לקבל טיפול נקודתי כדי שלא ייווצרו פערים אחר כך, בשנים הגבוהות יותר.

תראי, איך שלא נסובב את המשוואה, ילד בגן לא יכול לעשות למידה מרחוק לבד, וגם לא ילד בכיתה א', ב' ו-ג'. ד' זה הגבול. אבל אם מישהו כאן חושב שהורה לבד זה מספיק כדי להיות עם הילד בבית, ולגננת או למורה אין משמעות, אז הוא מפספס פה משהו.

לא אמרתי שאין משמעות, אבל כן צריך תוכנית אחרת ממה שהייתה.

לגננת יש השפעה אדירה על הילד והיא יכולה גם להנחות את ההורה, במיוחד כשיש הורים מאוכלוסיות מסוימות שאולי פחות יודעים לתת מעטפת חינוכית. כך שבמצב של סגר מלא עם ילדי הגן בבית, לגננת יש תפקיד חשוב מאי-פעם – לוודא שהילד ממשיך את התהליך החינוכי שלו. גם אל תשכחו שבנינו מערכת שידורים ויש לנו את כל השידורים מגן עד י"ב בעברית ובערבית. האם השידורים זה מספיק? לא. האם התכנים הדיגיטליים מספיקים? לא. האם הסביבות מספיקות? לא. האם האינטרנט מספיק? לא. מה צריך? מהו תנאי הסף? המורה. הגננת. שיהיו שם, שיכוונו את ההוראה. כי לטוב ולרע, אין מישהו אחר במדינת ישראל שיכול לעשות את זה.

תודה, עופר.

עופר רימון, אני מודה לך על התשובות הכנות שנתת. אורלי, דברי סיכום.

ההיערכות לשנת לימודים היא באמת היערכות מאוד מורכבת. אנחנו חמישה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, ואני מצפה מוועדת החינוך, שאני גם חברה בה, שפעם בשבוע באופן קבוע מעתה ועד פתיחת שנת הלימודים תהיה ישיבה ארוכה שתוקדש להיערכות לפתיחת שנת הלימודים. אני מצפה שיעלו בזום בכירים מכל המערכות הרלוונטיות ושיבואו עם תשובות, ולא רק דברים כמו ששמענו היום מהאוצר. אני רוצה נתונים, אני רוצה מספרים, אני רוצה לראות איך מתקדמים ואיך סוגרים את הפערים אט-אט עד ההגעה ל-1 בספטמבר בהצלחה. תודה.

תודה. חבר הכנסת אריאל קלנר ביקש לעלות.

עופר, אני חושב שלא הבנת אותי. יש לי ילד בגן ויש לי ילדים בבית ספר, כך שאני מכיר את הנושא הזה. ילדים בגילאים הקטנים האלה באמת לא יכולים ללמוד בלמידה מרחוק, ולכן אני הצעתי לבחון את הנושא של לנצל בתי ספר ריקים אם יש לנו, כי הרי הילדים הגדולים כן לומדים מרחוק, או מבני ציבור אחרים. כמובן שהכול צריך להיעשות יחד עם הרשויות המקומיות. למעשה אני הצעתי פה הצעות ייעול, אני ממש לא חולק עליך, עופר, יש לי ילדים ואני רואה שהם לא לומדים באפקטיביות בזום.

תודה. אני רוצה לסכם. אני לא נותן הוראות לוועדות אחרות בכנסת, אבל מה שאורלי אומרת הוא בוודאי נכון. אנחנו רואים שמכל מיני סיבות יש גם התעוררות במעמדה של הכנסת בתוך כל הדיון הגדול בנושא הקורונה, ובוודאי שהדברים הלאה צריכים להיות בוועדת החינוך. בדיון הזה, בניגוד למשל לדיון שעשינו אתמול על התחבורה, התפזרנו קצת לרוחב, כי הנושא עצמו הוא רחב. הנושא הזה הוא קריטי, והוא בעצם אחד העמודים שעליהם בסופו של דבר תישען כל ההתמודדות של החברה הישראלית במסגרת החיים עם הקורונה; בצד העניין הבריאותי והעניין הכלכלי, מערכת החינוך היא עמוד התיכון השלישי.

כמו שעופר אמר, צריך לשבח את האנשים ואת הירתמותם בתנאים לא קלים, וצריך להתייחס לזה כאל הזדמנות לתקן הרבה מאוד דברים שלא תוקנו לאורך השנים. אבל התחושה מהדיון הקצת מפוזר שאנחנו עשינו היא שהרבה דברים לא סגורים עדיין וגם לא ברור לנו איך הם ייסגרו בזמן הקצר שנותר, כולל תסבוכות פוליטיות כאלה ואחרות. ובלי זה, שום פתרון ושום דבר לא ינוע. אם מערכת החינוך תהיה משותקת או לא תיתן פתרון, יהיה בזה נזק ארוך טווח, נזק לשנים. למשל סוגיית העמקת הפערים. ומי כמוך, אורלי, יודע שפערים במערכת החינוך קיימים כתוצאה מזה שלמשפחות עם יכולות יש אפשרות לתת השלמה לחינוך הכללי במדינת ישראל. וברמה המיידית, אם מערכת החינוך תתקשה לתפקד ותתנהל בחיכוכים בין משרד החינוך לבין הסתדרות המורים או ארגון המורים, ואם תהיה חוסר יכולת פיזית לתפקד, אז כל פתרון בריאותי או כלכלי לא יתפקד גם הוא. בסופו של דבר מדובר על שני מיליון תלמידים, שהם חלק ממשפחות של תשעה מיליון ישראלים.

לכן הדבר הזה צריך להיות בסדר עדיפות גבוה במיוחד, ולא רק המסירות של האנשים צריכה לבוא פה לידי ביטוי אלא גם הנכונות להשקיע משאבים, מתוך ראייה מתכללת ומתוך שיתוף של כל הגורמים שישנם, אחרת נמצא את עצמנו רצים מבעיה לבעיה ומפתרון לפתרון. וכאמור, הזמן קצר, רק עוד 40 יום.

אני רק רוצה להוסיף משהו. לגבי הנושא של פתיחת תארים, שזה אחד הנושאים המאוד מרכזיים בחברה הישראלית ובוודאי במערכת החינוך, אני הצעתי שאל מול השישה מיליארד שרצו לפזר על כולנו, לקחת 2.25 מיליארד ולהשקיע בחוק חינוך חינם מגיל שנתיים עד שלוש, ששם ההורים צריכים לשלם לפחות 3,000 שקל כל חודש. ככה אתה עוזר לכל הזוגות הצעירים, אתה מצמצם פערים, גורם לכך שכל הילדים האלה יימצאו במסגרות מסודרות ומפוקחות.

השאלה אם אפשר בזמן הזה להקים את המסגרות האלה.

אני חייבת לזרוק את הרעיונות האלה ולטפטף אותם, כי הגיל הרך, גיל לידה עד שלוש, לא נמצא היום בכלל בזרקור של המדינה.

תודה רבה, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.