פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
משרד העבודה, הרווחה והבריאות
14/07/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 29
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ב בתמוז התש"ף (14 ביולי 2020), שעה 10:00

הצעה לדיון מהיר: ימי מחלה לעובד בבידוד, של חה"כ אליהו חסיד

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר
משה אבוטבול
מאי גולן
אליהו חסיד
היבה יזבק
אופיר כץ

שלמה קרעי

דקלה חורש - ממונה ייעוץ משפטי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תמר מתתיהו - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איציק דניאל - רכז תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

נינא כהן קרן - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

הרולד בר - מנהל תחום בכיר שכר ויחסי עבודה, משרד הבריאות

איה דביר - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שירי רוגל גיסר - מתמחה, משרד המשפטים

יחיאל שמיר - היועץ המשפטי להסתדרות, ההסתדרות החדשה

עירית ורונין - הממונה על תנאי השירות, מרכז השלטון המקומי

מיכל וקסמן - עו"ד, ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

ישראלה שטיר אינשטיין - יו"ר ועדת עבודה, איגוד לשכות המסחר

סיגל סודאי - עו"ד, מנהלת מהחלקה המשפטית לדיני עבודה, איגוד לשכות המסחר

אילת כהן קלוזנר - מנהלת אגף נפגעי עבודה, המוסד לביטוח לאומי

שלומי מור - עו"ד, סגן בכיר ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

יואב בכר - סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות

ישי פולק - מנכ"ל התאחדות האיכרים, חבר ועדת עבודה בנשיאות המגזר העסקי

זוהר גיפס - עו"ד, נשיאות המגזר העסקי

סיגל פעיל - עו"ד, נשיאות המגזר העסקי

רוית גרוס - מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה

בקי קשת - עו"ד, רבנים לזכויות אדם

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

ס.ל., חבר תרגומים


ימי מחלה לעובד בבידוד

בוקר טוב, חברים. היום 14 ביולי 2020, השעה 10:02. אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והנושא לדיון היום הצעה לדיון מהיר, ימי מחלה לעובד בבידוד, של חבר הכנסת אליהו חסיד. אנחנו כמובן ניתן קודם כל לחבר הכנסת לפתוח וכמובן אני מברכת גם את שאר חברי הכנסת שנמצאים פה, חבר הכנסת קרעי וחבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, חבר הכנסת אליהו חסיד.

כן, בוקר טוב, כבוד היושבת ראש. הנושא כמו שאמרנו, דמי מחלה לימי בידוד. אני חושב שבנושא הזה יש פה שני דברים שצריך לפתוח אותם ולדון בהם. כיום עובד שנכנס לבידוד, בדרך כלל זה 14 יום, מי שמשלם לו על הימים האלה זה המעביד מימי המחלה, מנכה לו מימי המחלה. זה לא סוד, מדברים על זה כל היום פה בבית, על המצב של המעסיקים, על המצב של העסקים, רובם בקריסה, זה לא באשמת אף אחד, אבל זה המצב.

על המצב של השכירים ועל המצב של המובטלים.

של שכירים ומעסיקים ועצמאים, המצב של כולם קשה מאוד מאוד מאוד מאוד. זה ברור שאנחנו צריכים לדאוג גם למעסיק וגם לעובד, לשניהם אנחנו צריכים לדאוג. רק פה יש שני דברים שצריך להעלות אותם פה ולדון בהם, אני חושב שאלה דברים מאוד מאוד חשובים. המעסיק בעצם מחזיק היום את העסק שלו בקושי, המצב של העסקים, כמו שאמרנו, קשה מאוד. כשאנחנו מפילים את ימי הבידוד שנכפו על המעסיק ועל העובד אנחנו מפילים את זה על המעסיק, אנחנו בעצם עושים לו עוולה. זה לא דבר שהוא היה אמור לקחת על עצמו, בפרט שלכל עובד יש מספר ימי מחלה שקצובים לו למשך שנה, אם במקרה חס ושלום הוא נהיה חולה אז הוא צריך לנצל בזמן שהוא נהיה חולה את ימי המחלה.

כיום, פתאום מודיעים לו, בפרט עכשיו אחרי איכון השב"כ, שאנחנו יודעים שבחלקם הגדול זה גם טעויות, מדובר על עשרות אלפי עובדים שיוצאים מהעבודה בהודעה במסרון, שולחים אותם הביתה ל-14 יום. אז אנחנו בעצם גם לוקחים לעובד מימי המחלה שלו, שאם חס ושלום במקרה שהוא יהיה חולה במשך השנה, או שיהיה לו איזה מצב רפואי שהוא יצטרך את ימי המחלה, אנחנו לוקחים את ימי המחלה, חלקם בטעות, אבל אפילו באמת, שהוא ישב ליד מישהו מאומת, אבל זה לא דבר שהוא היה צריך לקחת את זה על עצמו, בנוסף לזה אנחנו מפילים את זה על המעביד שגם היום בין כה וכה העסק שלו בקושי מחזיק מעמד, העסקים קורסים פה, אנחנו סוגרים אותם, הם נמצאים במצב קשה, חלקם לא יכולים בכלל לפעול ואנחנו מפילים את זה על המעביד.

בנוסף אני רוצה לומר שלפעמים זה קורה עם אותו עובד שלוש-ארבע פעמים, הוא יוצא ל-14 יום, הוא חוזר לשבוע, פתאום אחרי שבוע מודיעים לו עוד פעם 14 יום. זה יכול להיות בעסק שיש בו 20 עובדים, או סייעות וגננות, שאנחנו מודיעים פתאום לעובד שאם קורה שיש מקרה מאומת, על חלק מהעובדים או כל העובדים, שכולם יוצאים ואז יכול ליפול עליו עשרה או עשרים עובדים שהוא צריך לשלם עליהם ימי מחלה. זה נזק שאנחנו עושים.

עכשיו אני רוצה לפתוח פה במרכאות עוד דבר שאפשר להעלות בנושא הזה, שבכל נזק שקורה לעובד, אם זה רפואי או כל דבר אחר, שקורה לו במקום העבודה, אז מקובל בחוק שביטוח לאומי משלם את זה, זה נקרא אובדן כושר עבודה במקום העבודה, אם זה בגלל משהו רפואי שקרה או משהו. היום גם אם עובד היה ליד מאומת במקום העבודה ובעצם ימי המחלה, ימי הבידוד שקראו להם בחוק ימי מחלה, קרו לו במקום העבודה גם משלם את זה המעביד. לכאורה פה בוודאי אמור לשלם את זה ביטוח לאומי ולא המעביד, אם אנחנו קוראים לזה ימי מחלה, המחלה הזו קרתה במקום העבודה, כשקורה במקום העבודה דבר משלם ביטוח לאומי, לא המעביד. זה נקרא תאונת עבודה, תאונת עבודה משלם ביטוח לאומי. אז פה בוודאי זה צריך ללכת לגדר הזה, אבל אני מדבר בכלל בכלליות, זה אני הוספתי בסוגריים, לא אמור ליפול על המעביד בגלל שאנחנו החלטנו לשלוח ל-14 ימי בידוד את העובד.

תודה רבה לחבר הכנסת חסיד אליהו. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת הראש. אני בהחלט מצטרף לדברים של חבר הכנסת חסיד, זו נקודה שהעלינו בעבר גם בוועדת הכספים, קראנו לזה תשלום הוצאות שכר על עובדים בבידוד. מעבר לפן הכלכלי שהציג מצוין חבר הכנסת חסיד יש גם את הפן הבריאותי. עובדים שאין להם ימי מחלה וברגע שלא נדאג לשלם הוצאות שכר על התקופה שהם בבידוד הם יימנעו מלדווח שהם היו בקרבת חולים מבודדים ויימנעו מלהיכנס לבידוד כי הם יודעים שהם יישארו ללא משכורת. זה הפן הבריאותי שהוא חשוב לא פחות.

בפן הכלכלי, חוץ מהעובדים הרגילים שיכולים להיכנס לבידוד בגלל כל מיני דברים, גם בעבודה וגם מחוץ למקום העבודה, אני קיבלתי המון פניות של גננות ומורות שמראש המדינה, אנחנו שולחים אותם למקומות שבהם יש סיכון הרבה יותר גבוה. מגיעה קבוצה גדולה של ילדים שהם מטפלים בהם והיציאה לבידוד שם, הרבה פעמים נסגרים בתי ספר, נסגרים מעונות, נסגרים גנים והם הרבה פעמים בלי מספיק ימי מחלה. אז לא יכול להיות שאנחנו מבקשים מהם ללכת מצד אחד למקומות עבודה כאלה בסיכון מוגבר ומצד שני הם יוצאים לבידוד ואין מי שישלם להם את המשכורת.

ברור.

אני בהחלט מברך על זה וחושב שכדאי - - -

תודה. נחשוב ביחד על הפתרון. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

תודה רבה, גברתי, ברכות על הדיון בוועדה.

תודה. אני מאחלת ליושב ראש הוועדה הקבוע קודם כל בריאות והחלמה מהירה, אבל כמובן נמשיך לעבוד פה במסגרת הוועדה, תודה.

רפואה שלמה לחיים. אני מברך על ההצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת חסיד. בהחלט מדובר בנקודה חשובה שכמו שאמר חברי, חבר הכנסת קרעי, העלינו את זה גם בוועדת הכספים. מצד אחד אנחנו דורשים מהעובדים, והם כמובן נשמעים להנחיות ונכנסים לבידוד, מצד שני מי שסופג את זה זה גם העובד וגם המעסיק, שלמרות כל המצב הכלכלי הקשה של המעסיקים הם צריכים לשאת גם בנטל הזה. ויש לי גם שאלה, יש פה נציגים של האוצר?

כן.

הזכאות לדמי מחלה הם ב-100% מהיום הרביעי, נכון?

לא, ביום השני 50%.

השלישי 50% והרביעי 100%, מה קורה לבן אדם שמקבל את האיכון של השב"כ באיחור ואז אומרים לו שהוא צריך להיות בבידוד שלושה ימים. אז בעצם הוא - - -

הוא לא מקבל כלום, הוא יקבל 50%.

אז הוא בעצם מקבל 50%, הוא אפילו לא מקבל את השכר המלא בגלל שאיתרו אותו מאוחר ואז הוא במחלה שלושה ימים כשהוא מקבל 50%, 50% ועל היום הראשון כלום. אם יש לכם מענה לדבר הזה.

אם אפשר להתייחס?

בואו ניתן לחברי הכנסת וכמובן ניתן לכם, אנחנו ממתינים אפילו להתייחסות.

אני סיימתי.

רק לשאלה הזו. לשאלתך, ככל שחל פה חוק דמי מחלה ואין הסדר מיטיב אחר, יש הסדרים מיטיבים אחרים שקובעים שהתשלום הוא מהיום הראשון אז במקרה הזה העובד יקבל מהיום הראשון את המחלה שלו. אם לא חל הסכם קיבוצי מיטיב, אז חל חוק דמי מחלה ואז התשלום המלא הוא באמת מהיום - - -

מה זה אומר הסכם? מה שתיארתי, הוא מקבל או לא מקבל?

במצב העכשווי זה מהיום השני.

הסכם קיבוצי שחל על מקום העבודה שהתשלום יהיה מהיום הראשון גובר על חוק דמי מחלה. זה הסדר מיטיב. במקרה שקובע הסכם כזה שהעובד יקבל מהיום הראשון אז הוא יקבל מהיום הראשון. אם אין הסכם מיטיב אז באמת העובד יקבל במתווה של חוק דמי מחלה, זאת אומרת באופן מלא מהיום הרביעי.

מי עושה את ההסכם הזה?

מורים, למשל, יש להם את ההסכם הזה.

לכמה יש כאלה הסכם ולכמה לא?

מורים, במגזר הציבורי יש בדרך כלל.

אני לא יכולה להגיד לכמה יש ולכמה לא, אבל אני יודעת שיש סקטורים שלמים שמקבלים - - -

ויש סקטורים שלמים שלא.

נכון, מי שחל עליו חוק דמי מחלה זה המצב כפי שהוא תיאר.

בואו נשמע גם את התאחדות התעשיינים. נמצאת איתנו עורכת דין מיכל וקסמן.

אפשר לפני זה להוסיף עוד מילה?

כן, בוודאי.

אני הייתי רוצה להעלות פה עוד נושא ששייך לאותו דבר, אבל זה לא עיקר הנושא, אני רק רוצה להעלות אותו. אנחנו נמצאים היום במצב שיש המון אזורי סגר, באשדוד, בירושלים, בלוד, כולם יודעים, יש המון, במקום הסגר גם כן עובד לא יכול לצאת לעבודה והמעביד שיש לו את העסק במקום הסגר לא יכול להכניס את העובדים. בינתיים לא מסודר שום תשלום על הימים האלה של מקומות הסגר.

הבנתי. תראו, האמת, אני חושבת שהנושא יותר מתאים לוועדת הכספים, אבל בואו ננסה אנחנו להוציא מכאן המלצה.

אוקיי, אנחנו צריכים רק לזכור שהוגש בג"צ על כל הנושא הזה של ימי מחלה, האם בכלל יש זכות למשרד הבריאות להחליט על ימי מחלה. הוגש בג"צ. שם מציעים התעשיינים, שהגישו את הבג"צ, להפוך את זה לחל"ת, אבל חל"ת זה לא פתרון, כי חל"ת זה מ-30 יום, מ-14 יום כעת רוצים לעשות, אנחנו מדברים על עובד שסך הכול יצא לשבועיים, אז חל"ת הוא לא פתרון, צריכים לזכור את זה.

אלא אם כן, גברתי, אנחנו כן נצליח לסדר את זה שחל"ת חלקי גם כן מקבלים עליו.

פחות מ-14 יום.

אוקיי, זה אחד מהרעיונות. בבקשה עורכת דין מיכל וקסמן.

תודה רבה. אני רוצה לסבר את אוזני חברי הוועדה במספרים. שוהים ושהו בבידוד, נכון לאתמול, נתונים שאספתי אתמול, מעל 347,000 מבודדים, בזמן שיש 18,000 נבדקים, זאת אומרת 11% מהמבודדים הם חולים וכל השאר מבודדים במסגרת תעודת מחלה גורפת בזמן שהם לא חולים. כשבחנו כלכלית את הנתונים האלה העלות הכלכלית עומדת על קרוב למיליארד וחצי שקלים שנושא בהם המגזר העסקי נכון לימים אלה.

משרד הבריאות למעשה המציא יש מאין תעודת מחלה גורפת ללא חוק שמסמיך אותו לעשות את זה, בהליך שהוא פסול לחלוטין, וכך למעשה מטופלת המגפה, בפירוש כך, המגפה מטופלת על חשבונם של המעסיקים שגם כך כורעים תחת הנטל הכבד שנובע מהמשבר הזה. כולנו יודעים שהמשבר הזה, חלק מאוד משמעותי מהמשבר הבריאותי הזה זה המשבר הכלכלי. יש כאן למעשה שליחה בוטה של ידיים לזכות סוציאלית בסיסית ללא כל פיצוי למעסיק וגם לעובד שלמעשה עושים שימוש בזכות הסוציאלית שלו בזמן שבחלק גדול מהמקרים אין לו מספיק ימי מחלה. מספר הבידודים מביא לכך שיש יותר ויותר בידודים לעובד ספציפי, לעובד אחד והימים נגמרים. מה שהיה במרץ, ביולי הופך להיות קשה יותר, בוודאי באוגוסט, וכל יום שעובר הופך את הפתרון שניתן לפתרון שהוא בלתי אפשרי אף יותר.

אנחנו הגשנו, כפי שכבודה הזכירה, עתירה במרץ, היה דיון באפריל, דיון מקדמי שבסופו ניתן צו על תנאי נגד המדינה, שזה למעשה מעין העברת נטל הראיה למדינה, להראות מדוע בכל זאת ימשיכו המעסיקים ויממנו את הימים האלה. דיון בעתירה מתקיים החודש הזה ואני אשמח לעדכן את חברי הוועדה ואת יושבת ראש הוועדה.

אז כמו שאמרנו, יש כאן טיפול בוטה, פתרון בוטה, לבעיה בעלות שצריכה לשאת בה המדינה ללא כל ספק. אני מסכימה שחל"ת הוא לא פתרון, מה שבטוח זה שהמעסיק לא אמור לממן את הימים האלה שהולכים ונערכים. כפי שאמרתי, היום אנחנו עומדים על קרוב למיליארד וחצי, עוד מעט נעמוד על הרבה יותר מזה כי הגידול בחולים והגידול במבודדים הוא גידול אקספוננציאלי. כל המחלה הזו, כל המגפה הזו, מטופלת על ידי המעסיקים, זאת המשמעות של תעודת המחלה הגורפת ואני קוראת לוועדה לתת לזה מענה במקביל למה שאנחנו עושים בבית המשפט העליון בהגשת העתירה והדין.

תודה. אני הספקתי מאתמול בלילה קצת לקרוא את התיק בבית המשפט, שמעתי מה עמדתה של המדינה ומה עמדתכם. ננסה לעשות היום סדר, אני לא בטוחה שאנחנו כבר ניתן את ההחלטה והתשובה, אבל הכיוון צריך לצאת מכאן ואחר כך אנחנו נצטרך, לפי דעתי, לקדם את זה בוועדת הכספים כי מדובר פה, אנחנו שומעים פה על מיליארד וחצי, אותו מיליארד וחצי שקל שהיום המעסיקים משלמים אנחנו צריכים בעצם להעביר כהוצאה של המדינה, איך אנחנו מתמודדים עם זה.

מה קורה כשנגמרים ימי המחלה?

הוא לא מקבל כלום.

בוודאי שלא.

גננות ומורות פנו אליי - - -

כלומר אם בן אדם ניצל את ימי המחלה אין לו בכלל מענה, הוא יושב על חשבונו בבית.

אין לו מענה והמקרים האלה יילכו ויתרבו משום שהבידוד חוזר יותר מפעם אחת ופעמיים לאדם ואם הוא לא צבר מספיק ותק אין לו ימי מחלה ובסופו של יום כשהוא יצטרך את ימי המחלה לנסיבות אמיתיות שלו הם לא יהיו בידיו.

הם לא מקבלים כלום על הבידוד, לא משכורת ולא מחלה.

תודה רבה לעורכת דין וקסמן.

אבל גם - - - הם יימנעו מלצאת לבידוד.

אבל הם לא חולים.

בדיוק, וזו בדיוק הבעיה החוקית בתעודת המחלה הגורפת. הם לא חולים, 11% מבין המבודדים הם חולים, כל השאר הם מבודדים ולא חולים ולכן זה לא חוקי, תעודת המחלה.

תודה רבה, הבנו. יש לנו פה יועצת משפטית לוועדה, אני גם רוצה לשמוע את דעתה.

אם אני מבינה, הבידוד הוא מחשש שהאדם המבודד הוא חולה, חשש שהוא באמת חולה.

מחשש. כמו שאת שומעת - - -

נכון, החשש הזה יכול להתקיים ויכול לא להתקיים.

כן.

אז מבחינה זאת אם הבן אדם יגיד: אני לא אכנס לבידוד כי אחרי זה אני אחלה וממילא לא יהיו לי ימים לנצל - - -

לא ממילא, לא זאת הטענה. הוא פשוט לא ייכנס - - -

אם נגמרו לו ימי המחלה, הוא יעדיף להתחמק מהבידוד כדי להביא משכורת הביתה.

ואם הוא יהיה חולה?

אם הוא יהיה חולה - - -

אבל הוא לוקח - - -

הוא לוקח את הסיכון הזה.

אני לא אומר שזה בסדר, אבל בן אדם נלחם על הפרנסה שלו אז הוא יעשה גם דברים - - -

יש לו גם ילדים בבית להאכיל, שבועיים זה חצי חודש שלא מקבלים משכורת.

גברתי, עד שהוא נהיה חולה לפעמים זה לוקח עשרה ימים.

יש כאן למעשה שתי שאלות. יש פה שאלה אמיתית של המדיניות, מי אמור לממן את זה, ויש כאן את השאלה המשפטית, השאלה המשפטית מתבררת כעת בבית המשפט העליון ואנחנו סבורים שבאמת תעודת המחלה הזאת ניתנה בצורה שהיא לא חוקית, אבל יש פה שאלה אחרת שהיא שאלה של מדיניות, המדינה אמורה לשאת בנטל הכלכלי העצום הזה שרק יילך ויתעצם ויהיה גבוה יותר ויותר.

תודה רבה לעורכת הדין וקסמן.

הוזכר פה מספר המבודדים שיש פה, 347,000 מבודדים, אנחנו לא יודעים כמה מהם עצמאים, כמה מהם ילדים, זה מספר כולל, כמה מהם בני משפחה של מבודדים. אנחנו מניחים שכולם עובדים, רק לגבי העובדים עולה השאלה הזאת של תשלום דמי מחלה בידי המעסיק.

גם ה-18,000 חולים זה אותו דבר. אני לא מבין מה את מנסה לעשות, היועצת המשפטית.

לא, אני לא מנסה, אני רק מנסה להציג את ה - - -

לא, אבל גם ה-18,000 חולים, מתוכם יש הרבה ילדים ועצמאים, אז מתוכם יש עובדים 8,000.

לא, אני רק מנסה - - -

הפרופורציה נשארת אותו דבר.

אני מאמינה שהמטרה כאן, היועצת המשפטית, התפקיד שלה רק לתת לנו תמונת מצב.

לא, אבל זה לא עניין משפטי. אנחנו פה מדברים על העובדות, שיש כמות גדולה של עשרות אלפי, אולי מאות אלפי אנשים, עובדים, שלחלקם אין ימי מחלה והם נכנסים לבידוד בלי שיהיה להם מה להאכיל את הילדים שלהם. לא מעניין אותנו הסיפורים האחרים.

אנחנו צריכים לתת פתרון פעמיים, גם שהם יקבלו את המשכורת שלהם וגם שלא יגיעו למצב שהם מפרים את חובת הבידוד.

שלא ינצלו את ימי המחלה שלהם, כאשר הם יצטרכו חס וחלילה כבר לא יהיה להם.

ואני אומר לך שאנשים נמנעים להיכנס לבידוד, הם אומרים גם ככה הסיכוי הוא אחד לעשר אז ניקח את הסיכון, יש לי ילדים בבית. זה חמור שזה קורה, אבל זה קורה.

נכון. חבר'ה, בואו נמשיך, אני רוצה לשמוע עוד דעות. ההסתדרות החדשה, היועץ המשפטי להסתדרות, יחיאל שמיר, נמצא איתנו?

שלום. שלום לכולם. אני חושב שכולם מסכימים, גם מהדעות ששמעתי עכשיו בוועדה, שהנטל לא צריך ליפול על העובדים, העובד לא צריך לשאת בנטל. זו גם אגב הייתה הדעה בדיון בבית המשפט העליון של ההרכב שדן בעתירה, שהנטל לא צריך ליפול על העובד. מה שאנחנו נבקש שכל הסדר שייקבע, אם ייקבע, יתחשב בעובדים ושלא יופל בשום צורה הנטל על העובד. כפי שנאמר כאן, עובד שלא יקבל כסף ייצא לעבוד, זאת אומרת הוא יעדיף לצאת חולה לעבוד כי הוא לא יוכל להרשות לעצמו להישאר בבית בבידוד.

אם יהיה הסדר של המדינה של שיפוי המעסיקים או כל הסדר אחר אנחנו כמובן נברך ונשמח על זה ונבקש שימי המחלה שנגרעו מהעובדים יחזרו לעובדים. צריך להבין שגם ההסדר שקיים היום הוא לא טוב לעובדים, הוא לא מושלם לעובדים. כפי שנאמר, ימי המחלה, מתחילים לקבל אותם מלא רק מהיום הרביעי, על היום הראשון לא מקבלים כלום, יומיים אחרי זה מקבלים מחצית מהשכר. גם השכר שמשולם לעובד בגין ימי מחלה הוא לא מלא כי הוא לא כולל שעות נוספות או פרמיות, זאת אומרת הוא נמוך מהשכר הרגיל. יש גם הרבה הסכמים קיבוציים שאתה זכאי לפדיון ימי מחלה, אז זה יורד מפדיון ימי המחלה. ואם חלילה באמת העובד בהמשך יהיה חולה במחלה שהוא יזדקק לימים האלה הימים האלה ייגרעו עד שהם יגיעו לאפס והוא לא יהיה זכאי לימי מחלה.

כך שאנחנו נשמח להסדר שיחזיר את ימי המחלה לעובדים ויוציא את העובדים מהאלונקה הזאת כי חשוב להבין שכרגע העובדים נמצאים מתחת לאלונקה. הצגת הסיטואציה כאילו רק המעסיקים נושאים בנטל היא פשוט לא נכונה, העובדים נושאים גם בנטל, כמו שתיארתי עכשיו.

הוזכר כאן נושא הבג"צ ותעודת המחלה הגורפת שהוצאה. חשוב להגיד, העמדה שלנו, אגב, שבעת משבר איזון הביניים שנוצר בינינו הוא איזון סביר, המעסיקים משתתפים, העובדים משתתפים, נשמח להסדר יותר טוב, אבל אנחנו חושבים שלפחות ברמה המשפטית ההסדר הוא חוקי, תעודות המחלה הן חוקיות, לא נפל בהן שום פגם, אבל כמובן כל הסדר שייטיב את מצבם של העובדים וגם יסייע למעסיקים אנחנו נשמח שהוא יתקיים.

יופי, תודה רבה ליחיאל שמיר. איגוד לשכות המסחר, אני מבינה שנמצאת איתנו ישראלה שטיר אינשטיין, יושבת ראש ועדת העבודה באיגוד לשכות המסחר.

בוקר טוב, כבודה. אני מתייחסת ומסכימה לגמרי עם מה שאמר חבר הכנסת חסיד וגם מה שאמרה עורכת דין וקסמן מהתאחדות התעשיינים ואני חושבת שאין ספק שלהפיל היום על מעסיקים, שבקושי מחזיקים את עצמם ובקושי חיים, עסקים למשל כמו שלנו, שעוד לא חזרו לעבודה ולא מאפשרים להם לעבוד ואנחנו למרות הכול מחזיקים את העובדים והחזרנו אותם מחל"ת, כשיש לי כבר כמה פעמים אותו עובד, לפחות פעמיים, שיצא לבידוד בגלל שמישהו כתב לו שהוא צריך להיכנס לבידוד, זה בעיניי חמור מאוד.

אם מחליטים שנותנים תעודת מחלה גורפת לכל מי שבבידוד, שיאפשרו לאנשים האלה לעשות לפחות בדיקת קורונה, אבל לא מאפשרים להם, מחליטים באופן שרירותי שבמקרה עברת ביום זה וזה ברחוב זה וזה ליד בית זה וזה ומעכשיו אתה נכנס לבידוד ותיכנס ותילחם בטחנות רוח. אז מצד אחד אני לא חושבת שהמעסיקים צריכים לממן את זה, אני חושבת שאם המדינה החליטה בלי לבדוק להכניס אנשים לבידוד המדינה צריכה לשלם את זה, ומצד שני אני מסכימה שגם העובד לא צריך שיפחיתו לו מימי המחלה הנצברים את התקופה הזו כי הכריחו אותו להיכנס לבידוד בלי שהוא חולה ולהושיב אותו בבית.

לכן אני חושבת שהוועדה צריכה לתת לזה תשומת לב מיוחדת ופתרון כדי שהמדינה תממן את ההחלטה להכניס אנשים בריאים לבידוד ל-14 יום.

תודה רבה, גברתי. אני רוצה לתת אפשרות לדבר לעורכת דין סיגל פעיל, נשיאות המגזר העסקי.

שלום ובוקר טוב ותודה רבה שאתם עוסקים בנושא הזה שהוא בוער, ועכשיו עוד יותר, כשמגפת הבידודים התרגשה עלינו בעקבות האיכונים שחלקם המשמעותי באמת בטעות שמבצע השב"כ. אנחנו מייצגים מעסיקים של כשני מיליון עובדים במשק, זה הקבלנים והחקלאים והמלונאים, בנקים, ביטוח, חברות אבטחה, ניקיון, שמירה וכו'.

הנושא הזה כבר מזמן הפר את האיזון בין העובדים למעסיקים. אני רוצה להזכיר שהתקופה הזאת שבה העובדים נמצאים בבידוד היא תקופה שהעובדים משלמים עליה מחיר גם בלי קשר לימי המחלה שיורדים להם סתם, וגם המעסיקים משלמים על זה מחיר, על זה שעובדים נמצאים בבידוד בלי קשר למימון ימי המחלה. זו תקופה מלחיצה נורא, זו תקופה משתקת, זו תקופה כמעט בלתי אפשרית מבחינה אנושית, אין לנו ויכוח, אנחנו לא נכנסים לזה אם זה נחוץ או לא נחוץ, אני אפילו לא נכנסת לעניין המשפטי, זה תלוי ועומד בבג"צ, אם זה חוקי או לא חוקי, אני רוצה רק להזכיר שזה לא מחלה וחשש מחלה זה לא מחלה עדיין בישראל, בכל הכבוד, זו תקופה שבה העובדים נדרשים לשבת בבית כדי להגן על הציבור. אז אם העובדים נדרשים לשבת בבית ולשלם את המחיר הזה, שאני לא מתייחס אם זה מוצדק או לא, כדי להגן על הציבור, המעסיקים לא צריכים לשאת בזה, אפילו לא בשקל, והעובדים לא צריכים לשאת בזה, אפילו לא בשקל, זה משבר לאומי וצריך להתנהג בהתאם.

למה אני מתכוונת להתנהג בהתאם? אני חושבת שגם על חל"ת עובדים משלמים מחיר, אנחנו יודעים שהם משלמים על זה בפיצויי הפיטורין ולכן אני לא חושבת שזה כלי מתאים כי גם לו יש מחיר, כמו שאני אומרת, מכל הבחינות, משפטית, אנושית וכו'.

אני חושבת שהמדינה חייבת לשאת בעלויות האלה והיא צריכה לעשות את זה עכשיו, עכשיו אנחנו נושאים בעלויות האלה והכנסת, כמו שהיא כבר הוכיחה את עצמה כאמיצה מאוד, ועדות הכנסת כאפקטיביות מאוד, צריך לקבל החלטה עכשיו. המעסיקים קורסים, גם ככה אנחנו משלמים מחיר, העובדים אותו דבר, צריך גם להתייחס לזה, זה אולי לא מדד כלכלי, ללחץ הנפשי והאישי והמקצועי ולפגיעה שעוד נשלם עליה הרבה מאוד זמן.

אז אין לנו זמן לחכות לבג"צ, וגם זה לא קשור אם זה חוקי או לא חוקי, תעודת המחלה, המחוקקים צריכים עכשיו להתכנס ועכשיו לקבוע, אפילו זה לתקופת ביניים של שלושה חודשים, זו תקופת חירום, שהמדינה תיכנס ותישא במלוא המחיר בכל דרך אפשרית.

אני רק רוצה להגיד שגם אם חל"ת זו לא אופציה הדרך של שיפוי המעסיקים זו גם לא אופציה, עד שאנחנו נקבל את השיפוי הזה אנחנו ניכנס לברוך מאוד מאוד גדול ולכן אנחנו מצפים ועינינו נשואות לוועדה הזו שתקבל את האינפורמציה. ושוב אנחנו מודים לכם על זה מאוד, ליושבת ראש הוועדה ולוועדה עצמה, אבל צריך לקבל החלטות אמיצות עכשיו.

רגע, אני רוצה כן לפנות אלייך, עורכת דין פעיל. את אמרת שיפוי מעסיקים לא פתרון, חל"ת לא פתרון, מה את רואה כפתרון?

לממן עכשיו. הרי פה לא צריך לעשות חישובים, המימון צריך להיות מימון של שכר, לא צריך להתכנס ולראות כמה וכמה נזקים ולחכות קצת זמן כדי לספור כמה כסף צריך להעביר. מדובר בשכר, אז צריך להעביר את השכר, אפילו לקבל החלטה עכשיו לחודש, אנחנו באיזה נקודת רתיחה עכשיו של חודש, צריך להתכנס ולשלם את השכר לעובדים, המעסיקים מיד ימציאו את תלושי השכר שלהם, לקחת את תלושי השכר ולשלם. או אם יש מנגנון, וכרגע, לצערי, אנחנו עדיין לא חשופים למנגנון כזה שיהיה יעיל מספיק כדי להזרים את השכר הזה למעסיקים והם אלה שיעבירו את זה לעובדים, זה גם אפשרי, אבל מנגנון שיפוי, כמו שאנחנו מכירים, יגיע ויגיע באחוזים מסוימים, אנחנו ערים למענקים שרק מגיעים כמקדמה, 20%. מי שבינתיים מתרסק והמשק כולו ישלם את המחיר הזה הרבה אחרי הקורונה זה אנחנו. אז זה יכול להיות בתשלום שכר ישירות לעובדים, או אם זה מורכב מדי, גם את זה אני מבינה, לשלם את השכר הזה מיד במועד תשלום חודש יולי למעסיקים. אני מדברת על מכאן ואילך, אחר כך לייצר מנגנונים לגבי מה שכבר נשאנו, שגם זה בלתי נסבל.

זאת אומרת מה שאנחנו פה מתבקשים לעשות, כמו שיש סעיף של דמי מחלה, שנפתח סעיף חדש ששמו דמי בידוד ואז אנחנו צריכים לחפש את המנגנון איך אנחנו ממלאים את הקופה של הסעיף הזה. כך אנחנו רואים את זה.

ביטוח לאומי הוכיח את עצמו כמאוד מאוד יעיל בין כל המנגנונים האחרים של הפיצויים ואפשר לעשות את זה בשיתוף פעולה עם שפיגלר, אני חושב שהוא הכתובת.

אני רוצה להזכיר, זה מה שהתכוונתי להגיד קודם, שאם אנחנו מדברים על ביטוח לאומי שמשלם את התשלום הזה, הוא משלם אותו לא רק לעובדים, הוא בוודאי לא ישלם אותו רק למגזר העובדים אלא גם למגזר העצמאים וכל האנשים שנמצאים בבידוד ומפסידים עקב כך את פרנסתם.

זאת אומרת מה שהיועצת המשפטית אומרת, שאנחנו צריכים לקחת בחשבון שאם אנחנו מחפשים פתרון, ונמצא בעזרת ה', אנחנו מדברים לא רק על שכירים, אנחנו מדברים גם על קבוצות אחרות של - - -

קודם כל בוודאי, אבל העצמאים יש להם - - -

כן, אבל יש שנמצאים גם ככה בחל"ת. אז מה ההבדל?

אלה שנמצאים בחל"ת מקבלים בחל"ת, העצמאים מקבלים על הירידה במחזור שלהם, הרי הם לא עובדים בשבועיים האלה. אם בסופו של דבר המנגנון יהיה כל כך יעיל, בינתיים המנגנון לא יעיל מספיק, אבל אם הכול יעבוד כמו שאנחנו רוצים אז הקבוצות האחרות כן משופות בדרך אחרת, השכירים והמעסיקים שלהם הם אלה שנפגעים. אני חושב שעד שנעשה את הדבר הזה אולי כדאי לכאלה שנכנסים לבידוד שבועיים שפשוט ייצאו לחל"ת של חודש, אם באמת אין להם ימי מחלה.

עד שנמצא את המנגנון - - -

הרי היום לא נגמור את זה, אבל זה פתרון חלקי שיכול - - -

נכון, גם אם מביאים עכשיו את החל"ת החלקי הזה - - -

זה מה שאמרתי, אם נצליח להביא את החל"ת החלקי אז זה עוד יותר.

זה מה שהציע חבר הכנסת קרעי, שזה לא רע בכלל.

זה יכול להיות פתרון טוב.

כן. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לפתוח בתודה לרב חסיד על הרעיון הטוב הזה ואני רוצה להגיד שזה רעיון שהיינו צריכים להתחיל לחשוב על זה עוד מהתחלת פרוץ המגפה, מזל שנכנסת לכנסת לאחרונה שהבאת איתך את הרעיון המבורך הזה. אני חושב שאסור שלבן אדם תהיה תחושה אפילו של רגע בבית בלי לדעת שהוא מכוסה מבחינת החוסן הביטחוני הכלכלי שלו, כי אז בעצם מתחילות להיות הבעיות שבן אדם מתפתה לצאת החוצה וחושב על כל מיני דברים שאוי ואבוי הוא ייצא ואומר: אתה יודע מה? הפרנסה של הילדים שלי קודמים לספק שאולי אני חולה או לא חולה, ואז אנחנו יכולים להגיע פה לממדים מאוד גדולים. לכן באמת המדינה חייבת למצוא כל פתרון.

אני גם לא חושב שצריכים להעניש אותו ולגזול ממנו את ימי החופשה או המחלה, כי בסופו של דבר הדברים האלה, הוא יצטרך אותם לדברים הקלאסיים שקורים אצלו ביום יום, אם זה פעם טיפול בילדים שלו, שהיום זה גם מוכר לצורך הנושא הזה, שאם אדם הולך עם הבן שלו למרפאה בבוקר, זה גם מוכר, יש כל מיני דברים שאדם גם ככה צריך את זה, אז פתאום עכשיו להגיד שהנה הכי טוב לקחת לו את זה מהכיס, זה בוודאי שלא.

אז צריך באמת, לאור החידוש שבמגפה הזו, שזה דבר שבאמת לא היה ודבר מאוד מאוד לא נורמטיבי באופן כללי, גם צריכים למצוא פתרון לא נורמטיבי כדי לפתור את הבעיה הזה ויפה שעה אחת קודם כי כל יום זה מצטבר. אני שוב מסיים במה שפתחתי, תודה רב אליהו היקר, תמשיך הלאה להביא דברים טובים לעם ישראל.

תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה.

תודה. אני גם רוצה לברך על קיום הדיון המאוד מאוד מאוד חשוב אשר נוגע להרבה אנשים. אני גם חושבת שהמצב הנוכחי הוא מצב שמעניש את האנשים שנאלצים להיכנס לבידוד ולא מרצונם, אבל זה לא רק לטובתם, זה גם לטובת כלל הציבור, הבידוד הוא לא רק אינטרס אישי, אלא אינטרס ציבורי כולל, על כן אני גם תומכת וחושבת שהמדינה והממשלה חייבת למצוא פתרון לממן את הימים האלה. אי אפשר שאנשים יישבו בבית וגם יישאו בנטל הכלכלי הזה המאוד כבוד ובו זמנית יהיו גם במתח נפשי מתמשך מהעניין של הבידוד ואם באמת יש להם קורונה, אין להם קורונה ובדיקות וכו'. לפחות שמהנטל הנפשי הזה יירגעו כך שהם לפחות יודעים שהימים שהם שוהים בהם בבית ממומנים ולא יצטרכו לשאת בעוד נטל, נפשי ולא רק כלכלי, בשהות שלהם בבית.

אין ספק. תודה רבה לחברת הכנסת יזבק. משרד המשפטים נמצא איתנו? איה דביר, משרד המשפטים.

בוקר טוב. אני אבקש להתייחס בקצרה רק להיבט המשפטי כי הוא עלה ואציין שב-20 בחודש יש לנו דיון בבג"צ על העתירה שהגישו המעסיקים ועמדת המדינה, בזה נפרדות דרכינו, שונה מעמדת המעסיקים. אנחנו עומדים על טענתנו שמה שנעשה יכול היה להיעשות, בגדול גם נציג ההסתדרות הציג את אותה תפיסה, אין שום פגם משפטי במה שנעשה. אני אחדד בשתיים-שלוש מילים את מבנה הטיעון, אבל אני חושבת שראוי לו להתלבן בבג"צ בבחינה המשפטית - - -

אבל זה לא הנושא, אנחנו לא מדברים על זה.

ובאמת עלו פה אין ספור שאלות מדיניות כבדות משקל שבהם לא מקומי לתת את התשובה. רק לסבר את האוזן מבחינה משפטית, אני רוצה לציין קודם כל שהקביעה מהי מחלה היא בראש ובראשונה קביעה רפואית וטוב יהיה אם משרד הבריאות יתייחס ותינתן לו הזדמנות לנמק מדוע גם המצב הזה של התפשטות פנדמיה וקביעת אמות מידה גנריות רפואיות של הגורם המנחה בשיקול הדעת הרפואי איך צריך להתמודד עם המחלה הזאת כשהנתונים והידע עליה, כפי שכולם יודעים, הם מאוד מאוד נמוכים, היא קביעה שבשיקול דעת רפואי ויכול היה משרד הבריאות להנחות את כל רופאי הקהילה על פי שיקול הדעת שהוא מנחה כדי למנוע סיכון לבטחון הציבור בהתפשטות של מחלה. הדברים שנעשו נעשו במטרה למנוע את הפצת המחלה, למנוע את הסיכון שאנשים יגיעו לקופות החולים כדי לקבל אישורי מחלה, במיוחד בתקופה שאף אחד עוד לא ידע לאמוד ולא הבין את הדברים האלה.

בסופו של יום במתווה שנוצר עומדים כל התנאים המהותיים שנדרשים לפי מנגנון מתן תעודת מחלה, לפי חוק דמי מחלה ותקנות דמי מחלה, הרופא חותם על האישור על פי אמת מידה רפואית של שיקול דעת שמשרד הבריאות, הגורמים הרפואיים הפעילו וקבעו, ועל בסיס אותה הקביעה הרפואית, יחד עם תצהיר של עובד שמעיד על כניסתו לאותו פרמטר של מגע הדוק מנוהל הסיכון ונשלח העובד לביתו כשמנגנון המחלה הוא מנגנון דיפולט שקיים כבר היום בחקיקה סוציאלית וניתן היה לעשות בו שימוש.

אני מסכימה עם מה שאמרו אחרים פה שיש עוד אין ספור פתרונות שיכולים אולי להיות נוחים יותר לצדדים ליחסי עבודה ואולי עדיפים, אבל זה בוודאי לא משהו שהוא משפטי ואפשר להגיד שהוא לא תקין, מה שנעשה. את העמדה המאוד מפורטת גם העברנו לוועדה, אבל אנחנו חושבים שנכון לדון בה בבג"צ.

אוקיי, נתחיל מזה שאנחנו ממש לא נכנסים לנושאים משפטיים.

למה לבג"צ?

אנחנו לא דנים אם חוקי לא חוקי, אנחנו דנים אך ורק - - -

טלי, אני לא מבין, מי מדבר על בג"צ פה?

זה מה שאומרת היושבת ראש.

אנחנו מנסים למצוא פתרונות פה.

רק ביקשתי לחדד כי נציגי המעסיקים העלו טיעונים שהדברים אינם חוקיים וביקשתי רק להאיר בפני הוועדה שהמדינה עומדת על טענותיה, שזה כן חוקי וכן אפשרי.

עוד פעם, שוב, הדיון בוועדה הוא לא על בג"צ, אנחנו לא מתערבים בתהליך משפטי שכרגע בעיצומו ואני מקווה מאוד שב-20 ב חודש תהיה החלטה, אבל זה לא קשור אלינו. אנחנו מדברים על נושא אחר לגמרי, מה קורה עכשיו, לא מה שהיה, לא ההחלטות שהתקבלו, אנחנו מדברים על עכשיו. אנשים נכנסים לבידוד ואין להם מענה, או שהם יושבים על חשבונם בבית, או במצב שיש להם ימי מחלה המעסיק משלם, יש פה פגיעה גם במעסיק וגם בעובד, כי העובד ביום הראשון לא מקבל שום דבר, אחר כך מקבל 50% ועוד לא הוכח שהוא חולה בכלל. זאת אומרת יש פה דברים ש – שוב, אנחנו לא מדברים על בג"צ, אנחנו מדברים איך אנחנו כרגע יכולים לעזור למעסיקים שגם ככה נמצאים במצב קשה, וגם לחולים, המספר שאמרו לי עכשיו, 347,000, נמצאים היום בבידוד. איך אנחנו פותרים את הבעיה של האנשים האלה?

אני מבינה שיש לא מעט מקרים שהאנשים האלה ללא פרנסה בכלל, לא ימי מחלה ולא חל"ת כי לא מגיע להם, הם פשוט נופלים בין הכיסאות. פתרון לזה אנחנו מחפשים ולא נכנסים לנושאים המשפטיים. אני רואה שזה גם מקובל על חברי הכנסת שנמצאים פה ועל כל השותפים בדיון.

בג"צ בעיקר דן על תעודת המחלה, אנחנו לא מדברים על תעודת המחלה, לא על זה מדברים.

לא נכנסים לבג"צ, חברים.

תודה, גברתי היושבת ראש, על ההבהרה. תודה רבה.

יופי, תודה רבה, גברתי, גם לך. אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות. אני הבנתי שנמצאת איתנו נינא כהן קרן. בבקשה.

נכון, שלום לכולם, אני עורכת דין נינא כהן קרן ממשרד הבריאות. דבר ראשון, באמת אני לא מתייחסת לכל הנושא של מדיניות הפיצוי או מנגנון הפיצויים, שזו שאלה חשובה, אבל היא באמת לא שאלה שאנחנו כמשרד הבריאות הגורם שנותן עליה את המענה ואני אתייחס להיבטים שנוגעים למשרד הבריאות ותעודת המחלה הגורפת שעלו כאן. אני אשמח לדייק חלק מהעובדות שצוינו ואחר כך להתייחס לנושא באופן כללי.

דבר ראשון, לגבי הנושא של המספר הכולל של האנשים שנמצאים בבידוד. אמרה, בצדק, היועצת המשפטית של הוועדה שהמספר הזה לא בהכרח משקף גם את המספר של עובדים שצריכים להשתמש בתעודת המחלה אלא באמת, כמו שהיא ציינה, זה כולל גם ילדים וזקנים ובנוסף צריך לזכור שלחלק מהמבודדים אין חובה להשתמש בתעודת המחלה, זו זכות, אבל לא חובה, ויש גם לא מעט אנשים שנמצאים בבידוד ויש להם אפשרות לעבוד מהבית וזה גם מה שהם עושים.

ויש לא מעט שנמצאים כבר באבטלה, אז יש פה באמת קבוצות שונות.

יש אנשים שאין להם אפשרות לעבוד מהבית, אבל צריך לזכור שזה גם חלק מהתמונה. דבר שני, אני רוצה לציין שנעשתה פה הבחנה בין אנשים שנמצאים בבידוד לאנשים שהם חולים. צריך לזכור, אנשים שנמצאים בבידוד הם בעצם חולים פוטנציאליים, בחלקם גם מאוד יכול להיות שהם נשאים של הנגיף שהם לא בהכרח סימפטומטיים ואנחנו לא יודעים עליהם, לא כל מי שנמצא בבידוד הוא גם חולה מאובחן. נראה לי שברור שמי שהוא חולה והוא נשא בעצם זה חולה שזכאי לתעודת מחלה.

מאיפה הנתון של 11%? זה לא מכם?

אני לא יודעת, אין בפניי כרגע את הנתונים, אני יכולה לברר, אבל בכל מקרה צריך לזכור שחלק מהאנשים שנמצאים בבידוד גם הם נשאים, גם אם הם לא בהכרח - - - זה דבר שני.

דבר שלישי, לגבי הנושא של הבדיקות, צוין שצריך לעשות בדיקות עבור כל מי שנמצא בבידוד, אז אני מניחה בצד את העובדה שבדיקות זה איזה שהוא משאב מוגבל ויש עוד שיקולים למי כן ולמי לא לתת בדיקה, אבל בכל מקרה צריך לדעת שזה לא פתרון כי גם מי שעושה בדיקה ויוצא שלילי, אם הוא נחשף לחולה והיה במגע הדוק עם חולה עדיין הוא יצטרך לשבת שבועיים בבידוד מיום החשיפה, כי יכול להיות שהוא ייצא שלילי וכמה ימים אחר כך הוא יפתח סימפטומים, לכן בכל מקרה הנושא של הבדיקות זה לא פתרון לבעיה הזו.

באופן כללי לנושא. דבר ראשון, עניין מקצועי, באמת יש את צו בידוד בית ויש גם את צו בריאות העם למעסיקים שאוסר על מעסיקים להכניס אדם שנמצא בבידוד. להבהיר, אני מקווה שלא זו הסוגיה שעומדת לדיון כי זה באמת עניין מקצועי וזאת העמדה הרפואית של גורמי המקצוע במשרד הבריאות וככה גם בכל העולם שמי שנחשף וחולה צריך במשך שבועיים לשהות בבידוד. זאת אומרת זה ברור שזאת נקודת המוצא של הדבר הזה ואין כאן דיון על האם מי שנחשף לחולה יכול להגיע לעבודה או לא.

דבר שני, זאת נקודת המוצא, שמי שנחשף לחולה צריך להיות במשך עד שבועיים מיום החשיפה בבית בבידוד, אז הוצע בזמנו הפתרון, כדי לספק איזה שהוא פתרון מיידי לעובדים שנמצאים בבידוד באמת להשתמש בימי המחלה, הרציונל, כמו שגם עורכת הדין איה דביר ציינה קודם, לתעודה הגורפת, וזאת הייתה בקשה של משרד הבריאות, היה כדי למנוע מכל אותם אנשים להגיע למרפאות ולבקש באופן אישי מרופא המשפחה שלהם את תעודת המחלה ובכך בעצם להעמיד בסיכון את כל מי שהם נחשפים אליו, את הרופא ואת כל המטופלים במרפאה, לכן עלה הפתרון להשתמש בתעודת המחלה הגורפת כדי למנוע את המצב הזה. אם לא הייתה תעודת המחלה הגורפת אותם אנשים גם כן כנראה היו מקבלים אישורי מחלה, רק שהם היו מגיעים למרפאה ומקבלים את זה מהרופא שלהם וזה המצב שניסינו למנוע.

הבנתי. העמדה של משרד הבריאות ברורה לנו. אנחנו נשמע עוד כמה אנשים ואז נעבור למשרדי הממשלה. אני רוצה להתאחדות המלאכה והתעשייה, גב' רוית גרוס. בבקשה, גברתי.

בוקר טוב, תודה רבה על הדיון ועל ההזמנה. אני רוצה לתת נקודת מבט מבחינת העסקים הקטנים. אנחנו בהתאחדות המלאכה והתעשייה מייצגים עסקים יצרניים קטנים ונותני שירותים, כאלה שמעסיקים עד 20 עובדים. העצמאים, כל ההפגנה שראיתם בשבת, אנשים כאלה, אנשים שהם באמת מעסיקים מעט עובדים.

אנחנו מקבלים הרבה פניות, במיוחד עכשיו לאור הגל השני, של בעלי עסקים שאומרים שיש להם – אפילו סתם, בא אליי מישהו ממפעל אתמול שאמר שהוא מעסיק עשרה עובדים, אחד העובדים חלה, מאומת, ברגע שהוא יצא מאומת למעשה כל העובדים צריכים להיכנס לבידוד, גם הוא בעצמו בתור בעל המפעל והמפעל נסגר. מאיפה רוצים שהוא ישלם, לא רק את ימי המחלה האלה? המפעל לא עובד, אין פריון למפעל, הוא לא יכול להמשיך לייצר, זה לא משהו שאפשר לעבוד מהבית, אלה לא מקצועות שאפשר לעבוד מהבית ואותו עובד יכול לעבוד בבידוד. כל המפעל נסגר והוא שואל למה המדינה מצפה מעסק קטן, ממנו, הוא גם מעסיק עובדים, שהוא גם יממן את הדבר הזה, הוא לא יכול לעמוד בעלויות האלה.

יותר מזה, יש אצלנו עסקים קטנים שהם עצמאים, תחשבי על קוסמטיקאית, ספר, שהקרבה שלהם בין המטפל למטופל היא קרבה אפסית, המטפלת רוכנת לדוגמה על הפנים של המטופלת, בסיטואציה שכזאת נוצר מצב שבמידה שהמטופלת היא חולה אותה קוסמטיקאית נאלצת להיכנס לבידוד. אין לה שום שיפוי, אין לה ימי מחלה, אין לה ימי בידוד, היא לא שכירה אז היא לא מקבלת ימי בידוד משום מקום, אין לה אף אחד שמשפה אותה, נוצר מצב שבעצם העסק שלה נסגר ואין לה שום שיפוי בסיפור הזה, אין לה שום מקור הכנסה.

המדינה חייבת להבין שהעצמאים והעסקים הקטנים לא יכולים, אי אפשר להפיל עוד ועוד ועוד על הכתפיים שלהם, לצפות שהם ישלמו לעובדים שלהם בעוד שהם לא מקבלים שום דבר. הסיטואציה הזאת היא לא הגיונית. ביום שבת לא סתם אלפי אנשים יצאו להפגנה, אנחנו לא יכולים לעמוד בנטל הזה יותר, אי אפשר. אתם צריכים לקחת בחשבון שלא כל מעסיק שמעסיק עובדים זה תעשיין גדול, יש גם תעשיינים קטנים, כאלה שמעסיקים חמישה עובדים, ארבעה עובדים, וכמו שאמרתי, יש עצמאים שמספיק שהמטופלת היא חולה, זהו, העסק סגור, מי ישלם לעצמאית הזאת על הסיטואציה הזאת?

זאת בעיה מאוד מאוד קשה, לא הגיוני שכל הנטל נופל פה על המעסיקים. המדינה חייבת להכניס יד לכיס ולמצוא לזה פתרון, בין אם זה ביטוח לאומי ובין אם זה כל דבר אחר, כי הגרושים של המענקים והשיפויים שניתנו לעצמאים לא משפים אותם על סיטואציה כזאת. אף אחד לא דן על עצמאי קטן שהעסק שלו נסגר בסיטואציה הזאת.

תודה רבה, גב' גרוס. אני רוצה לתת זכות דיבור לעורכת דין בקי קשת, רבנים לזכויות האדם. בבקשה, בקי. רבנות לזכויות אדם, זה מה שרשום אצלי. בקי, זה נכון מה שאני מקריאה?

רבנים לזכויות אדם, כן. גם רבנים דואגים לזכויות אדם, במיוחד זכויות חברתיות. תודה ליושבת הראש ותודה כמובן לחבר הכנסת חסיד שהביא את הנושא החשוב הזה.

אני רוצה להוסיף רק משפט אחד. מי שאין לו ימי מחלה זו אותה אוכלוסייה שהיא גם ככה אוכלוסייה מוחלשת ביותר. מי לא צבר ימי מחלה? הרי מי שעובד הרבה הרבה שנים באותו מקום ויש לו בריאות סבירה ואין לו המון ילדים מצטברים לו ימי מחלה ויש לו את מה לנצל, אבל יש לנו אוכלוסיות שעוברות ממקום עבודה למקום עבודה, עובדים זמניים, או משפחות עם הרבה מאוד ילדים ולמרבה הצער בעצם אנחנו מבזבזים את ימי המחלה. זאת אומרת שמבחינת העובדים אנחנו באותו מצב שקורה הרבה בתקופה האחרונה, שמי שמשלם את המחיר אלה אוכלוסיות גם ככה הכי מוחלשות.

ימי מחלה לילד למשל זה רק שמונה ימים, אז מה קורה בשאר הימים שילד בבידוד? או מה קורה למי שכאמור הילד שלו כבר היה חולה או שאותו אדם כבר היה חולה? לכן אני רוצה רק להדגיש שהשימוש בשיטה של ימי מחלה היא שיטה מוטית, כי בעצם היא לטובת העובדים היותר חזקים, שממילא היה בריא ועבד ברצף, והיא מוטית לרעה כנגד העובדים הכי מוחלשים במשק.

תודה רבה. לפני שאני נותנת זכות דיבור למשרדי הממשלה עוד דובר אחד בזום, עורכת דין סיגל סודאי, מנהלת המחלקה המשפטית לדיני עבודה.

תודה על הישיבה. אני רואה שכולנו תמימי דעים למעשה שהנטל לא צריך ליפול, לא על המעסיקים ולא על העובדים, רציתי רק להדגיש עוד פן אחד שלא דובר עליו כל כך, שלדעתי יכול גם כן לחסוך את העלויות גם מבחינת המעסיקים וגם העובדים. אני רוצה פשוט להדגיש את האפשרות הזאת שעובד שיכול לעבוד מהבית אז שיעבוד מהבית, כי כל עוד יש לו תעודת מחלה, גם אם היא גורפת, אז לכאורה הוא יכול גם לסרב לעבוד מהבית ואז נוצר מצב שהוא נמצא בבידוד, הוא יכול לעבוד מהבית, יש לו את האפשרות הזאת, אבל הוא גם יכול לסרב מבחינה פורמלית. אז אם אפשר להסדיר את זה שעובד שהוא בבידוד והוא לא חולה, שנמצא בבידוד רק כדי למנוע ספק או הדבקה אפשרית, אז אם יש אפשרות כזאת אז שיעבוד מהבית וצריך לציין את העניין הזה באופן מפורש או להסדיר את זה באופן יותר מפורש, לא משנה איזה הסדר זה יהיה.

אוקיי, אני חושבת שזו תוספת מאוד משמעותית. נמצאים איתנו גם ממשרד העבודה וגם ממשרד האוצר. ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים עורכת דין תמר מתתיהו, הלשכה המשפטית.

דקלה חורש ותמר מתתיהו, אני אשמח להתייחס. קודם כל אני שותפה למה שעורכת דין איה דביר ממשרד המשפטים אמרה, מבחינת המחלה עצמה אנחנו חושבים שאפשר להישען על החוק כי התעודה נשענת על ממצאים רפואיים, אז אני לא ארחיב בהיבט הזה. לגבי כל מנגנוני הפיצוי ודברים שחושבים עליהם בהיבטי מדיניות, זה לא המקום שלנו, זה עניין לדון בו. לגבי מה שסיגל הזכירה עכשיו, הסיפור של עבודה מהבית בעת מחלה. לדעתי זה כבר נעשה היום בפועל.

מה מונע לעשות את זה? זה כל כך טבעי.

אני אגיד שגם אני הייתי בבידוד וגם אני עשיתי את זה בפועל. גם יש את סעיף 3 לחוק ימי מחלה שאומר שאפשר לעשות בתקופה של אי כושר עבודה מתאימה אחרת. על סמך רוח סעיף 3 לחוק ימי מחלה באמת אפשר לדרוש את זה.

זה בעצם מה שאנחנו אומרים למעסיקים ואני יודעת ששומעים אותנו ארגוני המעסיקים.

תתאימו את העבודה למצב הרפואי.

תנסו לנצל את האנשים האלה מהבית במקרה שזה אפשרי, שהם יעבדו מהבית ולא ינצלו לא ימי מחלה ולא חל"תים והמשכורת תמשיך לרוץ והם גם יתרמו כמובן לעסק.

הדיון הוא על מי שלא מסוגל לזה.

זה פתרון בעצם לשני הצדדים, גם לעובד וגם למעסיק. ובפועל אני יודעת שזה קורה, גם אצלנו זה קורה, במשרדי הממשלה.

מצוין.

בהיבטים של הצעות שעלו פה לעניין ביטוח לאומי אז כמובן המשרדים הרלוונטיים יגיבו, האוצר, זה פחות התחום שלנו.

יופי, תודה רבה. עכשיו אנחנו מגיעים, אני חושבת, לאדם הכי חשוב בדיון הזה. אני שמחה שהיית פה כל הדיון ושמעת פה את הדעות השונות. אני כמובן פונה כרגע לנציג של משרד האוצר. אני חושבת שעצם העובדה שכל הנטל כרגע נופל על המעסיקים זה באמת לא משהו טוב ובריא לנו, במיוחד בתקופת הזמן הזו. יש פה פתרון לכמה דרכי פיצויים או כמה דרכים לפתרון, אני רוצה לשמוע את דעתך כנציג האוצר, אני מבינה שזה איציק דניאל, רכז תעסוקה באגף התקציבים. תן לנו תמונת מצב, איך אתם רואים מהמשרד ואחר כך אני אציע בסיכום מכל מה שאני ששמעתי מה אני מציעה. בבקשה, אדוני.

קודם כל בוקר טוב לכולם. אני אתחיל ואומר שהסוגיה הזו של ימי מחלה מלווה אותנו אפילו מלפני הבג"צ, נדרשנו לסוגיה כל הגורמים הממשלתיים כבר בתקופת הסגר הראשון והיה בעצם איזה שהוא סיעור מוחות בין כל משרדי הממשלה, המשפטים, זרוע העבודה, משרד הבריאות כמובן וכולם נדרשו לסוגיה והמענה שניתן הוא המענה שאתם מכירים ויודעים. יושבת הראש אמרה בעצמה שהיא קראה את פסק הדין, את מכירה את כל השתלשלות האירועים וכמה זמן הנושא הזה מלווה אותנו ומעסיק אותנו.

נכון.

אז אנחנו שמחים על הדיון הזה ובמקביל כמובן מתנהלים דיונים אחרים, בין אם בבג"צ ובין אם בסיטואציות אחרות.

המעסיקים והעובדים, אתם יודעים את זה ואני אומר את זה כאן בצורה הכי ברורה, נמצאים בשיח תמידי עם מקבלי ההחלטות והמדיניות במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה. הנציגים שלהם, על כלל גווניהם השונים, נציגים של התאחדות התעשיינים, נשיאות המגזר העסקי, קבלנים, עצמאים, כולם באמת באים ומשמיעים את עמדתם אל מול מקבלי ההחלטות במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה. הסוגיות הן רבות ומגוונות, כמו שציינו פה, זאת סוגיה אחת מני רבות שמשפיעות על המשק הישראלי. שר האוצר וראש הממשלה הציגו בשבוע שעבר תוכנית כלכלית רחבה מאוד שנותנת איזה רשת ביטחון כלכלית למשך פרק זמן מאוד מאוד ארוך ונותנת מענה לסוגיות רבות ומגוונות. אנחנו לא סיימנו את השיח עם המעסיקים בהקשרים האלה וכמובן שכל הזמן מתקיים השיח ואנחנו מנסים לטייב את המענה שלנו, בין אם בהקשרים שעלו פה בדיון ובין אם בהקשרים אחרים.

כמו שאמרו פה נציגת משרד המשפטים ונציגת משרד העבודה אנחנו לא רוצים ספציפית להתייחס לסוגיה הזו של ימי המחלה בגלל הדיון שמתקיים כרגע בבג"צ לאורך כל הסוגיה הזאת, גם בהיבט של החוקיות וגם בהיבט של השיפוי שעלה שם. אז כרגע אני לא רוצה להתייחס ספציפית לנקודה כי ההליך קיים ומתקיים כרגע בבג"צ ואנחנו מקווים שהדיון באמת יקרה במועד שבו הוא מתוכנן ושם נשמע את עמדת בג"צ ונדע להתייחס אליה בהתאם.

כן אני אומר שאנחנו נמצאים בשיח מתמיד, גם עם הגורמים ששמעתם פה עכשיו וגם עם גורמים נוספים שכרגע לא נמצאים בדיון, אגב כל הסוגיות הרלוונטיות. אז זה כרגע - - -

אז כל מה שנאמר כאן היום מוכר לכם?

אנחנו מכירים את הסוגיה, שוב גם בעקבות הבג"צ שהדברים צפו ועלו שם, וגם בעקבות שיח ישיר שאנחנו מקיימים עם המעסיקים.

טוב, הבג"צ זו דרישה קצת שונה. הבג"צ בעצם אומר שלמשרד הבריאות אין זכות לשלוח – זה משהו אחר לגמרי.

זה לא הדיון פה.

אנחנו מדברים על מי הנטל, אלה שני דברים שונים לגמרי, לחלוטין.

בוודאי ובוודאי שלהחלטה של בג"צ תהיה משמעות גם על הסוגיה הזאת, ההחלטה של בג"צ היא לא החלטה דקלרטיבית כללית, אלא יהיו לה משמעויות. אני לא משפטן ואני לא גורם מוסמך להציג את הסוגיה בהקשר הזה - - -

מה הקשר להחלטת בג"צ?

אבל כמובן שיהיו לה משמעויות גם על ההיבטים האלה.

בכל מקרה מה שתהיה החלטת בג"צ, אם היא תהיה שזה בסדר המצב עכשיו או שהיא תהיה שכל אחד צריך לרוץ לרופא ולהוציא תעודת מחלה, מי משלם את זה? משלמים את זה מימי המחלה, אז התשובה שאתה עונה לנו היא לא על מה שהדיון פה.

אני אומר שבמסגרת הדיון בבג"צ עלו שם כמה וכמה סוגיות, בין היתר המעסיקים העלו את סוגיית השיפוי. שוב, אני לא יודע מה בג"צ יחליט בסוגיה הזו.

לא, בג"צ לא ייכנס לזה, הוא פשוט יגיד חוקי או לא חוקי, לזה הוא לא ייכנס.

הוא יגיד אם ימי המחלה הגורפת זה חוקי או לא חוקי.

נכון, הוא לא ייכנס לנושא של שיפויים.

ועל זה הדיון פה.

טוב, חברים, יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

רק עוד דבר. דניאל, אתה מאסף וסרצוג, דיברנו אז בטלפון, עד עכשיו אנחנו לא יודעים מה קורה עם אותה בעיה, שגם קשורה לפה, אותם אלה שמשרתים בשירות האזרחי שלא טופל כלום ותגיד לווסרצוג היקר שאני מאוד מאוכזב כי זה כבר כמה חודשים ולא קיבלנו כלום. זה לא לי, לאותם אלה שהמדינה רוצה לעודד יציאה לצבא והנה נטשה אותם ככה, אפילו בקרב לא עושים דבר כזה, אבל לא משנה, את זה אני אשאיר - - -

חשוב לי כן להתייחס לסוגיה הזו.

אדרבא, אם אתה יכול, זה גם קורונה, הכול קורונה. גם מחר יהיה קורונה.

כן, אנחנו גם היינו בקשר עם יושב הראש על סוגיה דומה בהקשרים האלה ונתנו את המענים הנכונים.

מענים בעברית או מענים בדיבורים? כסף לחשבון הם לא קיבלו, מסכנים.

אני אגיד לך, בסוגיה הזו אנחנו דנו עם יושב הראש חיים כץ שהיה פה. במסגרת הארכת הזכאות לדמי אבטלה עד אמצע אוגוסט עלתה גם הסוגיה הזאת ואנחנו הצגנו ליושב הראש שאנחנו ניתן פתרון מנהלי ברוח הדברים שהצגנו גם לך, אנחנו עכשיו נמצאים בתהליך גם מול הגורמים המשפטיים וגם מול הגורמים המבצעים כדי שהדבר הזה יקרה בצורה המהירה ביותר. אני מסכים איתך שזה לא עומד בציפיות שאנחנו הצבנו לעצמנו, אבל אנחנו בקרוב ניתן מענה גם לסוגיה הזאת.

ארבעה חודשים, חמישה חודשים, עד שתבוא הנחמה תצא הנשמה, מכיר את זה? עכשיו רק לגבי הנושא הזה, של אליהו, האם יש כימות תקציבי לנושא הזה? כי הרי כל יום זה משתנה בגלל שמתווספים עוד מבודדים, מישהו יכול להעריך בערך מה העלויות של זה?

כן, דיברו פה על מיליארד וחצי. אבל פה התייחסו לאותם מבודדים, אבל עוד פעם, בתוך אותם כ-300,000 יש את אלה שכבר נמצאים באבטלה ובחל"ת וילדים.

זה ירוץ רטרואקטיבי או רק קדימה?

באמת קשה מאוד להעריך, כולנו תקווה שזה יתחיל לרדת, אבל אי אפשר לדעת.

אני אתן לעוד אדם אחד לדבר ואנחנו ננסה ללכת לכיוון הסיכום. נמצא איתנו מנכ"ל נשיאות ארגונים עסקיים, ישי פולק.

אני אתקן, מנכ"ל התאחדות האיכרים וחבר ועדת העבודה בנשיאות המגזר העסקי, אני עדיין לא מנכ"ל.

אוקיי, קיבלנו.

רק להגיד שני דברים. שמעתי את האוצר ויש לי בעיה עם האמירה רק ממקום אחד. כשאנחנו מדברים על חל"ת יש חוק, כשאנחנו מדברים על חוקים שנותנים את תקופות האכשרה באבטלה ואלף ואחד דברים, בסופו של דבר המדינה הכירה בעובדה שהיא צריכה לקצר את תקופות האכשרה ולתת את הכיסוי הזה מהיום הראשון, מסיבה פשוטה, כדי שהמעסיק ושהעובד לא יספגו את הטיפול בבריאות הציבור שהוא טיפול רוחבי בסמכות המדינה ובאחריותה הבלעדית. כשאנחנו מדברים על מצב של ימי מחלה וחבר הכנסת שאמר את זה בצורה ברורה מאוד, הבעיה עדיין רק בהתחלה שלה. האמירה שזה מיליארד שקלים היא הערכה מאוד מאוד מאוד נמוכה כיוון שאם מחר בבוקר סוגרים אזור שיש בו עובדים הסכום הזה קופץ פי שניים, רק בגלל שסגרו אזור, לא בגלל שמישהו באמת חולה או מישהו שהיה חשוף למחלה, אלא בגלל בריאות הציבור, שמנסים למנוע את התחלואה.

לכן מדובר פה על הכשלה של המדינה, וברגע שמדברים פה על הכשלה של המדינה, של חוזי עבודה וכל המשמעויות הנגזרות, לרבות דמי מחלה, האחריות פה היא רק על המדינה. לא מעניין אותי הבג"צ, לא מעניין אותי האוצר, המדינה כבר הכירה במספר פעולות שמטרתן לכסות על הפערים האלה לגבי ילדים בני 25 שנגמרה להם הצבירה של האבטלה, האריכו להם את האבטלה עד אוגוסט, למה? כי נגמרו ימי האבטלה. אז בואו ניקח עכשיו את ימי האבטלה ונשנה את השם לדמי מחלה, לימי מחלה. המדינה צריכה, ברגע שנגמרים ימי המחלה, לתת כיסוי לימי המחלה האלה. בין אם הבג"צ יתקבל ובין אם הבג"צ לא יתקבל השורה התחתונה היא שהמדינה חייבת לקחת אחריות על ההחלטות שלה בטיפול בבריאות הציבור. זה לא יחסי עובד-מעסיק ולכן כל עוד זה לא יושב תחת המעטה של יחסי עובד-מעסיק על כל המשמעויות שלו עצם העובדה שהמדינה היא זו שגורמת לדבר הזה היא זו שצריכה לקחת אחריות. תודה.

תודה רבה. אני רואה שיש עוד בקשת דיבור, אני אתן לאחרונת הדוברים, עירית ורונין, הממונה על תנאי השירות, מרכז השלטון המקומי, ואז אנחנו נעבור לסיכום. בבקשה.

בוקר טוב לכל חברי הוועדה, לכל הנכבדים. האמת שנאמרו כאן רוב הדברים, והם באמת דברים שאנחנו מצטרפים אליהם, גם מפן המעסיק וגם מהזווית שחשוב מאוד למצוא איזה שהיא נוסחה - - -

עירית, אני מתנצלת, אנחנו לא נוכל להכניס את דברייך לפרוטוקול. לא מצליחים לשמוע אותך, כנראה שהקליטה אצלך לא טובה. אני מקווה שאת שומעת אותנו ואני שמחה שאמרת בתחילת דברייך, וזה מה ששמענו, שרוב הדברים כן נאמרו אז ניקח את זה בחשבון בסיכום הדיון.

אחת, אני רוצה קודם כל להודות לחבר הכנסת שיזם את הדיון, אני חושבת שהנושא הוא מאוד חשוב ובטח לנו, חברי הכנסת, שמקבלים אין ספור פניות מאנשים, כולל אני, על הנושא של הבידוד ואיך מתמודדים עם זה. שוב פעם, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שלא לכולם יש ימי מחלה. גם אם יש, מה אנחנו משלמים, מי משלם, יש פה באמת סוגיה מאוד מאוד מורכבת. עלו פה גם סוגיות של שיפוי מעסיקים מצד אחד, מצד שני זה לא פתרון, אומרים לי, יש גם אופציה של חל"ת, וגם מצד אחד אומרים שזה לא הפתרון. זאת אומרת יש פה יותר מדי רעיונות לפתרון ולכן אני אנסה עכשיו להגיד את מה שאני חושבת.

נראה לי שנולד פה סוג של הגדרה חדשה שנקראת דמי בידוד, כנראה שאנחנו צריכים להתייחס אליה קצת שונה מכל ההגדרות האחרות והפתרון הוא אולי לייצר מנגנון מול הביטוח הלאומי שיפצו את המעסיקים על אותם דמי בידוד, עדיף באופן מלא, אבל לפחות באותו תעריף של דמי אבטלה. זאת אומרת אנחנו מדברים פה על שיפוי חלקי, כמובן על החלק היחסי בשכר. אנחנו חייבים לקדם את זה בוועדת הכספים. לצערי הרב, לוועדה הזאת כרגע אין כלים לעשות את זה, צריך לעשות את זה בוועדת הכספים. יש פה שני חברי כנסת שהם גם חברים בוועדת הכספים ואני מבינה שהנושא הזה כבר עלה שם.

חברי הכנסת כמובן יכולים להגיש הצעות חוק פרטיות.

נכון. אני חושבת שזה צריך להגיע לוועדת הכספים. שם מנסים לקדם את הנושא של חל"ת חלקי, זה גם יכול להיות פתרון מסוים, כי אם הם יקבלו שכר חלקי, כמו דמי אבטלה, על ימי הבידוד זה כבר יהיה חלק מהפתרון.

בכל מקרה כל עוד לא הצלחנו לפתור את זה אפשר להמליץ למעסיקים קודם כל לאפשר לעובדים ללא ימי מחלה לצאת לחל"ת, זאת אומרת אתם רואים שאין להם ימי מחלה, תנו להם שחרור, שחררו אותם לחל"ת כי לחל"ת המדינה כן נותנת מ ענה.

אי אפשר חל"ת ב-14 יום.

המינימום זה 30 יום? אז צריך לשנות את זה. בעצם אם אנחנו מדברים על בידוד, לא לכולם, אבל אם אנחנו מדברים על בידוד שזו הנחיה שקיבלו מטעם משרד הבריאות שהם צריכים להיכנס לבידוד, אפשר לפתוח אופציה של חל"ת לתקופה יותר קצרה.

חל"ת זה גם כן משולם חלקית, רק לפי אחוזים.

ברור, אמרתי. אם שמת לב, בהתחלה אני אמרתי שרצוי באופן מלא, אבל אם לא נצליח באופן מלא שאנחנו ניתן התייחסות חלקית, אם זה בנוסחה של דמי אבטלה, אם זה בנוסחה של חל"ת, שזה, אני מבינה, נוסחאות זהות לחישוב. גם זו יכולה להיות אופציה.

מה שאני רוצה להגיד מכאן למשרדי הממשלה שנמצאים איתנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו היום להעמיס את כל הנטל הזה על המעסיקים, גם ככה קשה להם, אנחנו צריכים לבקש מהם עזרה בלתת לאנשים להישאר בבית ולעבוד בבית, גם אם הם נמצאים בבידוד, גם אם תשנו את הרכב העבודה שלהם, אם זה כמובן אפשרי. אותה סייעת בגן ילדים בטח לא תוכל לעבוד מהבית, אבל עובד שנמצא במקום עבודה מול מחשב בהחלט יכול להמשיך לעשות את העבודה. זו פנייה למעסיקים. זה אחת.

שתיים, אנחנו נעביר את הדיון הזה ואת ההמלצות שהעלינו כאן גם לשר האוצר, ואני שמחה מאוד שאיפה שהוא בין השורות הבנתי שכן הנושא הזה נדון. אני לא יודעת מה הפתרון, האם יש כבר פתרון או לא, אני מאוד מברכת את שר האוצר ואת ראש הממשלה על התוכנית הכלכלית שעכשיו יצאה, אני שמחה מאוד שראש הממשלה אמר, ושמעתי את זה, שזה לא הסוף, זאת אומרת אנחנו ממשיכים לפתור סוגיות חדשות שעולות על סדר היום וזה אחד הנושאים שאנחנו הוספנו אותו, כדי למצוא פתרון גם לזה. לא יכול להיות שאנחנו עכשיו מכבידים בצורה כזו על המעסיקים. אני לא רוצה לנקוב במספרים, 311,000, זה לא מספר האנשים שצריכים לתת להם מענה, הוא הרבה פחות מזה, אבל עדיין אם בן אדם נשאר בבית בגלל שקיבל הודעה ממשרד הבריאות שהוא צריך להישאר בבית אנחנו לא יכולים להשאיר אותו ללא פרנסה. לא יכולים. ועוד פעם, הוא נכנס פעם אחת, ניצל את הימים, בפעם השנייה אם הוא נכנס כבר אין לו את אותם ימים, מה יהיה? צריך לתת לזה מענה. לכן אני פונה למשרד האוצר ואני מאמינה שהדיון הזה צריך לעבור לוועדת הכספים, אני אעביר את הסיכום גם ליושב ראש ועדת הכספים, הרב גפני, ואני חושבת שגם שם צריך לתת מענה לדברים האלה בכל החלוקה התקציבית הגדולה שאתם עכשיו הכנתם והתוכנית הכלכלית.

אני מקווה מאוד באמת שאנחנו ניתן מענה גם למעסיקים וגם לעובדים. חברים, אנחנו צריכים לתת מענה לשני הצדדים במקרה הזה.

שוב פעם תודה ליוזמים, תודה לצוות הוועדה, אני נועלת את הישיבה, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.