פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



22
הוועדה לקידום מעמד האישה
15/07/20

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, כ"ג בתמוז התש"ף (15 ביולי 2020), שעה 9:30

משבר העבודה הסוציאלית וקריסת השירותים החברתיים

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
תמר זנדברג
ע'דיר כמאל מריח

יוראי להב הרצנו
סונדוס סלאח

רון שביט - מנהל אגף בכיר ארגון מינהל ופיתוח ברשויות המקומיות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מור נהרי - נציגת איגוד העו"ס, איגוד העובדים הסוציאליים

ענת שחר - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

נוי סופר - אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר

ענבל חרמוני - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

מלכה פרגר - מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית, משרד הבריאת

ניקול אנגלנדר - יוהל"ן שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

מזל לוי - מנהלת אגף רווחה ושירותים חברתיים, השלטון המקומי

עמיר קיש - מנהל אגף רווחה ושירותים חברתיים, השלטון המקומי

קרן זמיר - קופ"ח מאוחדת

נורית איתן גוטמן - עו"ס ארצית, שירותי בריאות כללית

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

תמר בן דרור - אות"ך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי

אביב יהלום - אסל"י, ארגון סרט לבן ישראלי

משכית בנדל - האגודה לזכויות האזרח

איילת רזין בית אור - יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע

גלי עציון - נעמ"ת

נס מי פז - דובר עמותת הקשב"ה

נעמה זרביב - שוברות שוויון

איריס פלורנטין - סמנכ"לית משרד העבודה

עלי בינג - רכז ביטוח לאומי, אגף תקציבים

דורון מילברג - מנכ"ל עירית רחובות

תמר שוורץ - מנכלית, רוח נשית

דינה חבלין דהן - יו"ר פורום העמותות המפעילות מקלטים

שני יהב - עמותה סטודנטיאלית עו"סים שינוי

ניצה קמיל

ענת מימון

דלית אזולאי

לאה קיקיון



משבר העבודה הסוציאלית וקריסת השירותים החברתיים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. היום 15 ביולי, כ"ג בתמוז, תש"ף. אני אומר כבר לכולם – אנחנו מוגבלים בזמן הדיון עד השעה 11:00, בשעה 11:00 מתחילה המליאה. בכל מקרה נהיה חייבים לסיים את הדיון ב-11:00. אז קודם כל הדיון הזה צריך להיות ממצה ויעיל. אני מקווה שכולם יספיקו לדבר, אבל לפחות שנהיה מאוד מאוד ממוקדים.

אני ביקשתי לקבוע את הדיון הזה לאור שביתת העובדות הסוציאליות – ואני אומר "עובדות" ולא "עובדים" כי מה לעשות? 86% מהעובדים הן עובדות, וזה בהחלט נתון שאותו חייבים לשים על סדר היום. נסתכל גם על נתונים שקיבלתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. יש כמה בעיות סביב הנושא הזה. אחת הבעיות הן שאנחנו רואים שהממוצע החציוני שבו עובדות סוציאליות נשארות בענף לעומת מקצועות אחרים – אנחנו מדברים על שמונה שנים. שמונה שנים זה מעט. אם אני מסתכל בשירות ומשווה את זה למקצועות אחרים שהוותק החציוני שם – אצל הנדסאים, עובדי הוראה, מהנדסים, משפטנים – כל זה מעל 20 שנה. זה אוטומטית משפיע על דירוג השכר, מה שגם מלמד על השחיקה שבמקצוע הזה. מדובר על מקצוע מאוד מאוד מאוד שוחק, בעומס מאוד מאוד גדול של טיפול בתיקים, ברמות שבאמת לא מקובלות גם בעולם. אם אנחנו מדברים על לפחות הנתונים שהוצגו בפני, אז מצד אחד אנחנו מגלים שיש אלף תקנים לא מאוישים, ומצד שני – כל תקן, כל עובדת סוציאלית צריכה לטפל בבין 400 ל-600 מקרים. זה משהו שפשוט בלתי נתפס מבחינת העומס, בוודאי אם גם עושים את זה בהשוואה בין לאומית. אנחנו גם לומדים איזה מקרים נדחים עכשיו בגלל האירועים האלה ובגלל השביתה הזאת שלא מגיעה לידי הסכמות – אני לא יודע אם יש משא ומתן, ותכף נשמע, כי לפחות אחת הטענות היא שהאוצר לא יושב אתם. אני ביקשתי מאגף התקציבים לבוא לפה היום. דיברתי עם הממונה על התקציבים שהבטיח לי שיהיה פה נציג מאגף התקציבים – אני מקווה שהוא באמת יגיע בסוף. זה שאתם החלטתם באוצר שהממונה על השכר ייצג את אגף התקציבים – זה לא מקובל. זה לא מקובל. אני ביקשתי את הממונה על השכר פה, וביקשתי את אגף התקציבים פה, כי אתם לא פועלים הרי בחלל ריק. בכל מה שתגידי פה – את לא באמת יודעת לייצג את אגף התקציבים.

אנחנו עובדים יחד.

במשאים ומתנים יושב רק נציג אגף תקציבים והוא מייצג את הממונה על השכר?

לא.

אז זה בדיוק המקום. ואם ביקשנו בוועדה ספציפית מראש שיגיע גם נציג כזה וגם נציג כזה – אני מצפה את המינימום, שיגיע לפה נציג. זה שאם קיבלתם את ההחלטה לעצמכם זה בסדר, אבל אגב, זה מראה חלק מההתייחסות לעניין.

הנושאים שהם דחופים ונפלו גם בוועדת חריגים זה עדכון רשימת נשים מאוימות, זה טיפול בילדה שנפלה מהקומה השישית במהלך סכסוך עם הוריה, טיפול בתינוק שאמו לא יכולה לטפל בו, טיפול בגבר בן 14 הסובל מפיגור ומאיים על אביו – אלה דברים שפורסמו אתמול בכאן 11 רק כדוגמה לנושאים שנופלים בין הכיסאות.

את הזעקה הזו של העובדות והעובדים הסוציאליים אנחנו שומעים מכלל הציבור ומנקודות הקצה שבסוף נוגעות באירועים. הכי קל לבוא לעובדות הסוציאליות ולומר להן – איך אתן מעיזות דווקא בתקופה הזו של הקורונה לעורר את העניין. אבל אולי המשבר שבו נמצאת העבודה הסוציאלית מואצת דווקא בתקופה של הקורונה? אולי בתקופה של הקורונה אנחנו רואים עלייה של מאות אחוזים בפניות למוקדי הסיוע, כי כל מדינת ישראל הפכה להיות סיר לחץ אחד גדול? אז אי אפשר לבוא לעובדות הסוציאליות שעובדות בחלקיות משרה בשכר נמוך, בשחיקה עצומה, שטיפלו עוד לפני משבר הקורונה במאות מקרים לעומת עשרות בודדות בכל המקומות האחרים בעולם, שעליהם היתה אחראית עובדת סוציאלית, ולהגיד להם – איך אתם דווקא עכשיו? כי דווקא עכשיו הן נמצאות בעומס עוד יותר גדול. גם הסוס הזה שנותנים לו פחות ופחות קש לאכול – בסוף מת מרעב, אין מה לעשות.

לכן ביקשתי לקיים את הדיון הזה. אחד הטריגרים המשמעותיים לדיון היה לפחות מה שאני שמעתי מהתקשורת – העובדה ששר האוצר לא נפגש עם העובדות הסוציאליות, לא מוכן לשים את הדבר הזה כחלק מסדר היום. אני נלחמתי ונאבקתי בוועדת הכספים על סכומי כסף מאוד מאוד גדולים שצריכים להיות מוזרמים למשק לטובת סיוע. בתוכם, בתוך יסוד: משק המדינה, שהעברנו באפריל האחרון, שהוספנו לתקציב ונתנו למשרד האוצר עוד 80 מיליארד שקל, מתוכם עשרות מיליארדים היו אמורים ללכת למשרדי הממשלה. מתוך המיליארדים האלה שהלכו למשרדי הממשלה –כמה כסף הלך לטובת נושאי רווחה? אגב, זה הדבר היחיד שהמדינה ביצעה. מהביצוע, כל הסיוע שהיה אמור להגיע לעסקים, בנתונים שאנחנו קיבלנו – רוב הביצוע הוא רק העברה למשרדי הממשלה. זה כן קרה. כמה כסף הוזרם לטובת העובדות והעובדים הסוציאליים? לצערי לא הרבה, כמו שלא הועבר לתחומים אחרים.

אפס.

כן. אפס זה לא הרבה. אני אגיד יותר מזה – כשאנחנו דרשנו בסיוע אפרופו הקורונה, סיוע למגזר השלישי, 200 מיליון שקל – גברתי מהממונה על השכר, את יודעת להגיד כמה מה-200 מיליון שקל בוצע?

לא.

לא סתם רציתי שיהיה כאן נציג של אגף התקציבים, בכל הכבוד.

כמה בוצע מתוך ה-200 מיליון שקל, אתה יודע, חבר הכנסת יוראי הרצנו? אפס. כי מה שנוגע למגזר השלישי, אותם 200 מיליון שקל שהיו צריכים להגיע לעמותות – ועכשיו אנחנו מדברים על עובדות סוציאליות, הרבה מהן גם מועסקות בתוך העמותות האלה. העמותות האלה המשיכו לתת את השירותים שהן נותנות, נותנים עוד יותר מהשירותים כי מי שעובד במגזר השלישי מחויב לנושא הזה, כי הוא רואה את הטיפול הזה הרבה מעבר לשכר – אבל חבר'ה, אני באתי לסופר בלי סופר בארנק, ואמרו לי: אתה צריך לשלם. אמרתי: אבל יש לי עקרונות. אמרו לי – בסדר, אנחנו לא מכבדים עקרונות בסופר. אז עובדות סוציאליות עובדות עם עקרונות ועם אידיאלים ועם שליחות, אבל חבר'ה, אני לא מכיר אף רשת סופרים שאמרה – תשלמו לי באידיאלים. אז אי אפשר להפיל את כל התחלואים של החברה הישראלית על קבוצה של עובדות סוציאליות ולהגיד – המצב ייפתר מעצמו.

אדוני היושב-ראש, תודה לך על הדיון הזה. אני יכול רק להתנצל בפני כל מי שנמצא אתנו בזום ובפני הנציגות המכובדות שיש פה שרק שני חברי כנסת מהאופוזיציה נמצאים בדיון הזה, מאחר ואני מוצא שאין חשוב, אין מאבק צודק וחשוב כמו המאבק של העובדות והעובדים הסוציאליים. זה לא מאבק על היכולת שלכם לקיים את העבודה שלכם כמו שזה מאבק על היכולת שלנו לקיים איזושהי תשתית רווחה בסיסית במדינת ישראל. יושבת פה ענבל חרמוני שהיא יושבת-ראש הארגון של העובדים הסוציאליים ואני רוצה לחזק את ידייך, ענבל, ולומר לך – יישר כוח על המאבק הצודק ועל העובדה שאתן מבקשות ומבקשים לא רק לבצע את העבודה שלכם אלא אתם מבקשים שהתיקים והאנשים שלהם אתם עוזרים יקבלו סיוע נאות והולם, ולכן גם הכי קל לנצל אתכם. אתם האוכלוסייה שהכי קל לנצל אותה כי אתם לא פועלים מתוך בצע כסף אלא מתוך שליחות אדירה, מותך רצון לבצע עבודת קודש אמיתית. לצערי יודעים באוצר ובמשרדי הממשלה שאין מצב שאתם לא תענו לשיחת טלפון שתמנע את הרצח הבא, שאין מצב שאתם לא תקיימו את הסיוע הזה במידה והוא עוזר להציל חיים, ולכן אפשר לא לשלם לכם הרבה, אפשר להתעלם משיחות הטלפון שלכם, אפשר פשוט להתעלם מזה.

יש בפנינו פה דוח של "עו"סים שינוי" שזה העתיד של העובדים והעובדות הסוציאליים, והנתונים מטרידים מאוד. 40% מהסטודנטיות והסטודנטים הצהירו שלא יעבדו במקצוע אחרי התואר. 40%. אני רוצה לראות שסטודנטים למשפטים, אם 40% לא יעבדו בתואר, אם 40% מהסטודנטים להנדסה לא יעבדו בתואר – אנחנו למדים על קריסה עתידית של הדבר שמהווה את אדני מערכת הרווחה הישראלית. 91 מהסטודנטיות דיווחו כי לא יעבדו בשירותים הסוציאליים תחת המדינה. 91%. לכן, גברתי מהאוצר – אני חייב לומר לכם, כי אנחנו בקשר ישיר עם ענבל חרמוני ועם יתר הגורמים שעוסקים בזה: ההתנהלות שלכם לא מקובלת. לא מקובלת, והיא מתחת לכל ביקורת בעיניי ובעיניי חברי הכנסת. לא ייתכן שאתם גם לא שולחים את הנציגים הרלבנטיים לדיון, זה כפי שיושב-ראש הוועדה אמר. לא ייתכן שאתם תתעלמו מהמאבק הזה, שתסרבו לשבת למשא ומתן עם הנציגות המאורגנת של העובדות הסוציאליות. זה פשוט מתחת לכל ביקורת. אתם, נציגי האוצר, לא פוגעים בהן. אתם פוגעים בחלקים הכי מוחלשים של החברה הישראלית. לפיכך, אני מקווה שמהוועדה הזו תצא דרישה ממשרד האוצר שתשבו למשא ומתן אמיתי, כי אני שמעתי את ההצעות שהעברתם לנציגות של העובדים הסוציאליים, שהן פשוט עם כל הכבוד לא שהן לא עונות על הדרישות, הן פשוט מהוות התעלמות מופגנת ומבישה מהדרישות האלה. לפיכך אני מבקש שההתייחסות תהיה יותר רצינית, ואני מקווה שמהוועדה הזו תצא הקריאה הזו.

קודם כל אני רוצה לפתוח בתודה ליושב-ראש הוועדה. אני חושבת שהצגת את הדברים מצוין, ולא הייתי יכולה להציג את זה טוב יותר. אז הרבה תודה, ותודה לחבר הכנסת שנמצא פה. אני אתחיל ואומר שהיתה פגישה עם שר האוצר אתמול. זה חשוב לומר. ייתכן ותתקיים גם היום עוד פגישה אתו.

בדרך כלל כשקובעים דיון בוועדה פתאום המשרדים - - -

לא, לא. חד משמעית זה לא מייתר שום דבר. אני אומרת את הדברים לצורך שנשים את הדברים כפי שהם, זה לא הופך אותם לפחות חמורים, פשוט זו המציאות. ישבנו אתמול עם נציגי האוצר, גם עם נוי סופר, ואנחנו ממשיכים גם היום. זה לא הופך את המצב ליותר טוב. כרגע ההצעות שמתהפכות על השולחן עדיין מתנות את התוספת והתגמול לעובדות סביב עבודה נוספת שכבר היום היא מסביב לשעון. עדיין יש התניה של משרד האוצר כאילו העובדות צריכות איזשהו תימרוץ לעבוד יותר. זאת אומרת, יש הצעה שמונחת על השולחן על סכום מאוד מאוד נמוך שהוא בתמורה לזה שהעובדות יגדילו את אחוזי המשרה שלהן, כאשר אנחנו מדברים על כך שזה לא פותר את הבעיה, שזה לא נותן מענה. אנחנו דורשים עבודה על עבודה שהן כבר היום עושות הרבה מעבר למה שמשלמים להן.

אתה אמרת אוד מאוד נכון – העומסים תמיד היו גדולים. אנחנו מתריעים כבר שני עשורים, למעשה, על עומסים בלתי אפשריים, על שכר מאוד מאוד נמוך. מה שקורה זה שבארבע השנים האחרונות יש נטישה של הפרופסיה שהולכת ומתגברת, בגלל השכר הנמוך, בגלל אלימות שמופנית כלפי העובדות, בגלל עומס חריף מאוד. העומס בתורו – בואו נבין, וזה קשור גם לדוח שיצא מהמ.מ.מ לבקשתנו – שבאמת העומס שהיה ממילא מחריף, כתוצאה משתי סיבות: אחת, בלי קשר לקורונה, במשך 4-3 שנים עובדים נוטשים את המקצוע. שתיים, עכשיו הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים בצורה כזו שיש 70% עלייה בפניות למעשה לשירותי הרווחה ולשירותים החברתיים. המשמעות היא פער מאוד מאוד גדול בין הצרכים לבין היכולת לתת מנעים, כי שוב- העובדים הולכים ומתמעטים, בגלל שכר, בגלל אלימות שלא מטופלת, והצרכים עלו ב-70% מאז הקורונה.

עכשיו אני אתייחס לטענה שעולה הרבה פעמים – למה דווקא עכשיו. לא, לא דווקא עכשיו. אני באופן אישי כבר שנתיים וחצי מתריעה על קריסת השירותים. לא ידעתי שתהיה קורונה, לא היה לאף אחד מושג, והנה – ידעתי כבר שאין ידיים עובדות, שיש מאות מטופלים לכל עובדת וזה לא ריאלי, זה אומר שאנשים לא באמת מטופלים. אזרחי ישראל ישנים פחות או יותר בסדר כי הם יודעים שיש להם רשת ביטחון סוציאלי לשעת חירום – זה לא קיים. המערכת לא מתפקדת גם כשאנחנו לא בשביתה, לא כי העובדים ומי שעובד בתוכה הוא לא נהדר, כשרוני ומקצועי, אלא כי אי אפשר, באמת, שעו"ס קשישים תטפל ב-500 קשישים. בוא נגיד שאחרי הקשיש ה-60 היא לא באמת יכולה לטפל. אז יש עוד 440 קשישים אצלה ובכל הארץ שכנראה לא מטופלים. כנ"ל לגבי ילדים בסיכון וכנ"ל הלאה.

אני חוזרת: הגיעה הקורונה, אחרי שאני והצוות מתריעים שנתיים וחצי במחאות, בהפגנות, בדיבורים, במכתבים – עשרות מכתבים, שיחות ופגישות, עם האוצר ועם נציגי משרדים, ישיבות פה, בוועדות. מדברים אתנו ולא מגיעים – תוצר כמו קודם, אפס. והנה, הגיע דבר לא צפוי, אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון בכלל באופן כללי שהלא צפוי הוא הצפוי. ומה שקרה – שהמערכת לגמרי קרסה. לא הקשיבו כשלא היינו בקורונה. הבעיה היא שגם כשאנחנו כן בקורונה אין הקשבה. ומה מציעים לי, כשאנחנו מדברים על החורבן הגדול הזה של המערכת ועל העלייה ב-70% בפניות וחוסר יכולת לתת מענה כי העובדים נוטשים, עם שכר של 7,000-5,000 שקל, ואחרי 25 שנה? ישב פה חבר כנסת בוועדת הכספים שאשתו עובדת סוציאלית 25 שנה, עם תואר שני בדרג ביניים, עם 9,000 שקל. אדוני, אחרי 25 שנה. עם זה היא גם תצא לפנסיה ויישארו לה 4,000 שקל. מזל שבן הזוג שלה חבר כנסת, לא לכולם זה יתאפשר, וכמובן שאנחנו גם לא צריכים לתלות את יהבנו על המשכורת הנוספת בבית, שגם לא תמיד נמצאת.

אבל מה שמעבר לזה – זה לא הולם את הצרכים, זה לא הולם את הנדרש – את העבודה מסביב לשעון. צריך להבין שעכשיו מדובר בזה שעובדות לא נרדמות בלילה כי ברור להן שהן פספסו היום לא מקרים קטנים שאפשר למנוע. אנחנו היום במצב שאנחנו מפספסות את מקרי החירום. אין דרך שלא. כשבאה אלי עובדת סוציאלית ואומרת לי – אני, כעו"ס לחוק הנוער, והקטינים שנמצאים הכי בסיכון – עובדת ב ¾ משרה כי זה התקן שנתנו לי, עם 300 קטינים בסיכון – אני אומרת לה: חביבתי, הם רשומים על שמך רק כדי שיהיה את מי להאשים כשתפשלי. אין סיכוי שאת לא תפשלי, ולא בגללך. אין סיכוי שלא ייפול לך מישהו בין הידיים. וכמו שאמרת בצורה מאוד מדויקת: אי אפשר להשאיר את העובדות הסוציאליות שנשלחות מטעם המדינה , ולא משנה אם זה בעמותות שהמדינה מתקצבת או לא, זאת עדיין האחריות של המדינה – וברשויות, במשרד הבריאות, אי אפשר להשאיר אותן – לכו, תתמודדו עם הכל, תספגו גם את כלה זעם של האזרחים, ושימשכו אתכן בשערות על הרצפה, ישלפו עליכן סכינים, יאיימו על הילדים שלכן, יגידו לכן שיודעים איפה אתן גרות וגם יבואו אליכן הביתה, ואתן תישארו בלי גנה.

שנה וחצי מונחת התוכנית על שולחן האוצר, אגף התקציבים – תוכנית מוגנות שהמדינה היתה צריכה לייצר. אני, כהסתדרות וכאיגוד, השקענו בזה המון כסף כדי לייצר תוכנית מקצועית בתחום ההדרכה. הובטח, לא לי אפילו, ליושב-ראש ההסתדרות – שהתוכנית הזו תתוקצב. למה מחכים, שראש אגף התקציבים ושר האוצר כולם יצטרכו לעמוד אתי שכם אל שכם בהלוויה של עובדת סוציאלית? למה תוכנית המוגנות הזו לא מתוקצבת עד היום? למה עובדת סוציאלית צריכה להרוויח 7,000 שקל ולעבוד מסביב לשעון? ועכשיו, כשאנחנו באים לדבר על פתרון אומרים לי: טוב, אז שיוסיפו עוד עבודה מעבר לעבודה עכשיו ויקבלו 400 שקל. העובדות לא יחזרו לעבודה גם אם אני ארצה להחזיר אותן, ואני לא. אבל בצדק הן לא יחזרו לעבודה. והשביתה הזו, לצערי, תימשך עוד שבועות ארוכים בקצב הזה, בגלל שגם עכשיו כשמתקיימים דיונים אני אחר כך מגלה שבערב הוצג מתווה למעסיקים שכולל נסיגה, בין היתר, מדברים שהגיענו אליהם אתמול.

ולכן אני אומרת פה בצורה מאוד מאוד ברורה: קודם כל אנחנו צריכים פתרון שהוא לא זמני. אי אפשר להגיד לי שהפתרון שנותנים עכשיו הוא רק עד יוני ואחר כך נראה. הקורונה לא הולכת לשום מקום, אם לא שמנו לב, וגם כשהיא תלך זה לא שביום אחד המובטל או המובטלת שאיבדו את כל הכנסתם והכניסו מלא לחץ לתוך המשפחה, יצרו אובדנות, הגביר מחלות נפש, יצר אלימות – כל זה ביום אחד, כשהנגיף ייעלם יעלם ונסגור את כל התיקים הנוספים? לא, חברים. זה לא להבין שום דבר באיך שהעולם הזה עובד. להגיד לי – כן, העובדות עכשיו במחאה ובשביתה מוצדקת מדם ליבן – אין להן כסף עכשיו לשלם על השביתה הזו כי הן מפסידות כסף, והן אומרות לי: ענבל, אנחנו מתחננות. חודשים, אנחנו מוכנות להיות חודשים בשביתה, אנחנו לא יכולות לחזור לעבוד בתנאים האלה. אני מבקשת, כבוד היושב-ראש, באמת – שביתה היא לא מטרה. אני בעצמי לא ישנה בלילה. יש עוד המון מקרים, לא קראת את כולם, מן הסתם. לא ישנות בלילה, אני והעובדות והעובדים – אבל אני לא ישנה בלילה גם כשאני לא בשביתה, כי המון מקרים לא מטופלים, גם כשאנחנו לא בשביתה. אז עכשיו אולי קול הזעקה שלנו יישמע.

הדבר הנוסף שאני אגיד לסיום – 89% מהעובדות הן עובדות, וגם רוב מקבלות השירותים בשירותי הרווחה, לא כולן אבל הרוב – הן נשים. לכן יש בהחלט מקום לדון בזה גם מנקודת מבט מגדרית, זאת שאלה אם זה היה מגזר שהוא מגזר גברי האם היתה את אותה התייחסות, שאנחנו ביום העשירי לשביתה, ופתרון לא נראה באופק. אני כן אגיד: הדיונים ממשיכים, ומפה גם נוי סופר וגם אני הולכות למשרד האוצר, אבל אני כרגע לא רואה אופק של סיום, כי זו טחינת מים.

קודם כל מצטרף אלינו גם עלי בינג מאגף התקציבים לבקשתך, הוא נמצא פה בזום ואם יהיו שאלות שרלבנטיות אליו הוא כמובן יוכל להתייחס. אני אומר שהתקיימה אתמול פגישה עם שר האוצר. גם לפני כן. האמירה שהיתה התעלמות מצדנו היא לא מדויקת, אבל אני לא אתווכח עליה. אנחנו נפגשנו בשבוע שעבר בימים ראשון, רביעי וחמישי - - -

בזמן שביתה לא מדלגים על ימים ופגישות.

- - - ואנחנו נפגשנו אתמול בנוכחות שר האוצר, היתה פגישה טובה, לתחושתנו. מיד אחריה המשכנו את המשא ומתן בצוותים המצומצמים – צוות המשא ומתן של האיגוד ואנחנו, וכמו שענבל חרמוני אמרה – מכאן אנחנו הולכות כדי להמשיך את הדיונים האלה ביחד במטרה לנסות ולמצוא פתרון. אם יהיה צורך – ואנחנו מקווים שלא יהיה, כי אנחנו דווקא כן מרגישים שהיתה התקדמות ושאנחנו מתקדמים לתוצאות - - -

יש פה פער מאוד גדול.

אני אומרת – אם יש פערים, בדיוק בגלל זה אנחנו הולכים עכשיו לחדר המשא ומתן כדי לנסות ולגשר עליהם במטרה, באמת, לנסות ולסיים את השביתה ואת המאבק, ולתת איזשהו פתרון כמה שיותר מהר. אם יהיה צורך אנחנו נשב גם מחר.

מה הפתרון שאתם מציעים?

כרגע אני מעדיפה שלא להיכנס לפתרונות.

אבל על זה הדיון.

מבחינתי זה בסדר שתיכנסי.

אנחנו כרגע במשא ומתן, המשא ומתן אתמול – למרות שענבל חרמוני אומרת שהיו פערים, אני לא יודעת איזו אינפורמציה קיבלת, ונוכל לדבר על זה אחר כך אם תרצי - -

אני יכולה לדבר על זה עכשיו.

- - אני לא יודעת איזו אינפורמציה התקבלה אחרי הדיונים, במהלך הדיונים הם התקיימו ברוח טובה, ולתחושתנו אנחנו מתקדמים לפתרון, לכן חבל כרגע לומר דברים שאולי - - -

אשמח אם תעדכני את הכנסת - - -

אנחנו מבקשים לדעת מה היא הצעת האוצר בנושא.

קודם כל האוצר מציע – ועל זה עלי בינג יוכל לפרט – מענה מידי לנושא המוגנות - -

מוגבל עד יוני. כאילו שאז ייגמרו ה - - -

מתקציב ייעודי לנושא הקורונה שעלי בינג יודע לפרט עליו, ולכן הוא הצטרף, ובנוסף אנחנו מנסים למצוא פתרון מידי לנושא העומסים. האיגוד העלה את אותן הסתייגויות, כמו שענבל חרמוני מעלה – לנושא הגדלת שיעורי המשרה, ואנחנו הבטחנו לבדוק מה שניתן לעשות, והיום אנחנו - - -

כמה כסף בסך הכל אתם מתכוננים לשים בפתרון הזה?

זה יהיה כמה אלפי - - -

בואי נלך בגדול, בואי תגידי לי מה התקציב שאתם שמתם לטובת פתרון שביתת העובדות הסוציאליות.

אני אומרת: אנחנו מסתכלים כרגע ברמה של מה העובדת תראה, אנחנו מקווים שזה יהיה פתרון מכובד שיכלול - - -

כמה כסף מדינת ישראל הולכת להשקיע לטובת הנושא הזה?

אני לא יודעת כרגע לומר. כרגע יש לנו גם פערים במשא ומתן, אז אני לא יודעת.

תודה, יושב-ראש הוועדה על זה שזימנת אותנו. אנחנו, הרשויות, הוצאנו מכתב תמיכה מובהק כמעסיק גדול מאוד של העובדים הסוציאליים. אני רוצה להגיד לך בכנות שהשכר שלהם הוא שכר עלוב, הוא לעול ומעמסה והתקנון החסר שיש בשלטון המקומי. לדוגמה – בעיר כמו רחובות יש לי 67 תקנים שחלקם הם תקנים מכוח חוק, תקנים שלא מטפלים בבעיות פרטניות שיש בעיר, למרות שאנחנו במצב סוציואקונומי מכובד-7, כל עובדת סוציאלית מטפלת במאות פניות. זה בלתי נסבל. בתקופת הקורונה, הגוף היחיד שנתן פתרון לאוכלוסיות החלשות זה העובדות הסוציאליות. לא רק פתרון ארגוני. הם פיזית באו אתנו, עם מתנדבים, וחילקו מנות לנזקקים. אני רוצה לראות עוד סקטור שהיה עושה את הדבר הזה ללא בקשת תמורה. פשוט הם גילו אצילות נפש. הם עבדו סביב השעון. התקבלו כל מיני הנחיות מהמדינה, עם רשימות שלא היו אצלנו, שהיה צריך להצליב אותם. התקשרו לאנשים. מעבר לעידוד הנפשי והחיזוק לאותן אוכלוסיות, שזכו למישהו לדבר אתו – הן פשוט עשו עבודת קודש, ולצערי הם יצטרכו להמשיך לעשות את זה כשהשביתה תסתיים כי הקורונה כנראה תישאר אתנו עוד זמן מה.

לכן אנחנו תומכים תמיכה מוחלטת. אתם יודעים שיכולת התמרון שלנו בשכר היא מוגבלת. הפררוגטיבה היחידה שיש לנו היא לתת להם עוד קצת אחזקת רכב, זה הדבר היחידי. אנחנו כפופים להנחיות של הממונה על השכר, וההתחשבנות, כמו שכולכם יודעים – שזה 75-25%, ואין לנו את הכלים להוסיף להן. את לנו את הכלים, לא החוקיים ולא הכספיים להוסיף להם כסף. לכן, אני אישית וחבריי המנכ"לים היינו בהפגנות שלהן ותמכנו בהן ונמשיך לתמוך, אבל האוצר צריך קצת יותר להתייחס לסקטור אינטליגנטי מאוד, מסור ואחראי מאוד – שעובד בעומס בלתי נסבל. אתם יודעים מה זה לכתוב תצהיר לבית משפט? זה שעות על גבי שעות מעבר לפגישות הפרונטליות שיש לאותה עובדת מעבר מול העבודה האדמיניסטרטיבית. יש עליהן עול אדיר. הן פשוט שקטות מדי, טובות מדי, לא מקימות רעש, ולכן ממשיכים להחליק את הנושא של השכר שלהן. ההגדרה של שעות מול העבודה - - - אני רוצה כאן להאיר את עיני כולכם: נתנו להן הטבה מסוימת בזמנו שמול מכסת שעות של 42, לעובד מנהלי רגיל ברשות המקומית, נתנו להם לעבוד 39 שעות. עכשיו יגדילו להם ל-40 וכמה ויוסיפו להן שכר. זו לא הטבת שכר. ושוב, אנחנו כמנכ"לים, לא ארגון פרופסיונאלי, לא מייצגים את ההסתדרות – אנחנו מייצגים את האמת. והאמת שלסקטור הזה – כפי שלסקטורים אחרים נתנו, לעובדי נוער, לעובדי חינוך, נתנו לסקטורים שלמים תוספות שכר. אז גם בתקופה זו צריך להתחשב באותם שכירים או שכירות שעוזבים משפחות בתקופת הקורונה- מה, אין להן ילדים בזמן שבתי ספר וגני ילדים היו סגורים? הן אימהות, בדרך כלל.

איך התמודדתם עם זה, ברשות המקומית? הרי אני מניח שבאמת רבות מהן אימהות, לא היו מסגרות

אז אני אומר לך – הן הגיעו, הגיעו לעבודה. זה סקטור נפלא של אנשים מדהימים. אני לא אומר את זה על כל סקטור, אבל זה סקטור שצריך להקשיב ולתמוך בו, כספית, כי באמת – התחלופה של 8-6 שנים בעבודה היא בלתי נסבלת, וזה סקטור שרוצה להמשיך ולהתמיד בעבודה, רק שהתנאים לא מאפשרים לו. אגב, משרדים ממשלתיים אחרים – יש לי כלה שעובדת במשרד הביטחון – מצאו דרך לפצות את אותם עובדים דרך המשרד, הסכמי שכר המאופיינים רק למשרד הזה, כי הרגישו צורך לתת להן גמול ראוי. תודה רבה.

בוקר טוב לנציגי הוועדה. קודם כל, כל מה שנוגע לשכר אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה בין שני האגפים, ואני מאוד מקווה שהיום במסגרת המשא ומתן שאמור להתחיל מיד עם תום ישיבת הוועדה נראה התקדמות בדיונים. בכל הנוגע לסוגיית המוגנות, כפי שציינה נוי סופר – גם שר האוצר אמר את זה אתמול בישיבה עם איגוד העובדים הסוציאליים, אנחנו רוצים למצוא תקציב כבר בקופסת הקורונה על מנת לתת מענה למוגנות באופן מידי. חשוב לי להגיד בנוגע למוגנות שהשיח הזה, גם אמרה ענבל חרמוני, החל כבר לפני תקופה לא קצרה, כן הוקצו תקנים לטובת הנושא הזה. מהתחלה אמרנו שכדי להקצות תקציב נדרש אישור של תקציב המדינה. לצערנו היו שלוש מערכות בחירות ותקציב המדינה לא אושר בתקופה הזו. אמרנו לנציגי העובדים הסוציאליים שהמוגנות תיפתר בעת אישור תקציב המדינה, אבל עכשיו עקב קופסת הקורונה וזה שהצרכים עולים בצורה דרמטית בתקופת הקורונה, גם בהיבט הזה של מוגנות – אנחנו כן חושבים שאפשר לתת מענה זמני, כפי שציינה ענבל חרמוני, לנושא של המוגנות במסגרת קופסת הקורונה. את המשא ומתן על ההיקף התקציבי – שנראה לי שזו השאלה הבאה שרצית לשאול – אנחנו עכשיו נתחיל את המשא ומתן.

אתם גם מכינים את תקציב 2020 או 2021-2020, מה שיוחלט בסוף, אבל בכל מקרה, איזשהו נייר יש שם בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה. אז אולי תעדכן את הפורום, בתוך תקציב 2020 כמה תקציב אתם מוסיפים לטובת העניין הזה? זה לא תקציב הקורונה, לא קופסת הקורונה. תקציב 2020 או 2021-2020, לבסיס התקציב – כמה כסף הולך להיכנס לנושא המוגנות?

כפי שאתה יכול להניח – אל"ף, תקציב המדינה עוד לא סגור, לא בהיבט של המסגרות ולא - - -

לא, בהצעה של משרד האוצר?

אז אין עדיין הצעה של משרד האוצר.

אתה יודע שהתקציב אמור להיות מאושר עד אמצע אוגוסט, כאן, בכנסת. מתי אתם מתכוונים להביא את ההצעה של משרד האוצר?

ההצעה של משרד האוצר בסוף תהיה בסיכומים בין המשרדים השונים. התחלנו שיג ושיח – כל אחד עם הצוות הרלבנטי , אני – לצורך העניין, עם משרד הרווחה, משרד - - -

כשדיברנו פה על התוכנית למניעת אלימות במשפחה סיפרתם פה בדיון, לפני שבוע או יותר משבוע אפילו – נתתם בדיוק נתונים כמה תקציב - - - גם הוא 20% מעלות התוכנית. 50 מיליון שקל. אמרתם שב-2020 זה מגיע ל-50 מיליון שקל, שזה 20% מעלות התוכנית, שהיא 250 מיליון שקל. מעט מדי ומאוחר מדי. אבל ידעתם לנקוב בתקציב. למה כאן אתם לא יודעים? אתם יושבים במשא ומתן עם העובדות הסוציאליות עכשיו, אתם אומרים שאתם הולכים לגמור את העניין הזה, מה יהיה בתקציב 2020? אתם עכשיו מכינים אותו.

אז אני אסביר את ההבדל. בכל הנוגע לאלימות במשפחה אנחנו בעצם מתקצבים החלטות ממשלה, אז יותר קל לנו לענות לך תשובה ודאית מה יהיה התקציב, כי בפועל אנחנו כפקידים בממשלה כפופים להחלטות ממשלה ולכן יודעים שאם החלטת הממשלה אמרה להקצות תקציב שהיה המלצה של 50 מיליון שקלים לאלימות במשפחה, כך יהיה בתקציב המדינה. בכל הנוגע לסוגיות אחרות – זה תלוי במשא ומתן שננהל הן היום עם איגוד העובדים הסוציאליים והן עם משרד הרווחה, כשהמשא ומתן הזה עדיין לא סוכם. לכן אני לא יכול לתת לך מספרים סופיים, עד שהוא לא יסתיים.

חברי וחברות הוועדה, אני מקווה שנהניתם מהסיבוב שלקחו אותנו אליו עכשיו. כי עכשיו עשו לנו סיבוב. זה נקרא סיבוב. באמת, אני בשיא הכבוד ובכל הכבוד הראוי – אני יודע ומכיר את משרד האוצר. כשהוא רוצה לנקוב בסכום, גם בתקופה שאין תקציב הוא יודע לנקוב בסכום. אני יודע את זה מלמעלה עד למטה, בין אם זה פעילות מקצועית ובין אם זה בדרג המחליט. אז אחת משתיים, ואני מבקש – אתה יכו לענות לי ב "כן" או "לא": זאת אומרת, לשיטתך, שר האוצר וראש הממשלה, מבחינתם, בניגוד למקומות אחרים, בנושא הזה לא קיבלו החלטה שהם הולכים להוסיף, ואיזה סכום הם הולכים להוסיף.

עוד פעם – הסכום, בסופו של דבר - --

- - -

לא, לא. בלי סיפור. הסיפור נגמר. שמעתי את הסיפור.

אני אגיד במשפט, ברשותך, כבוד היושב-ראש: תהיה תוספת לסכום, זה חלק ממה שמדובר גם כעת.

כמה? 100 שקל או 115 שקל, או פלוס מע"מ? כמה התוספת? אני מנסה כבר להבין מתחילת הדיון. ניסיתי להבין מהנציגה של הממונה על השכר – לא הצלחתי. אולי אגף התקציבים יצליח להגיד לי? תוספת, תקציב 2020, נמצא בהכנה עכשיו. לפי החוק אמור להיות מאושר בכנסת לדעתי עד ה-17 באוגוסט. אמור לי, בתקציב הזה – מה ההמלצה שלך כאגף התקציבים לדרגים המחליטים כמה כסף להוסיף לטובת הנושא הזה?

אני מניח שזה די ברור שעכשיו, כשאני עודה שעה נפגש עם איגוד העובדים הסוציאליים, אני לא יכול להגיד לך את המספר כרגע בדיון בוועדה.

- - -

מבחינתי זה בסדר.

תדמיין שעכשיו אה בפגישה – נמצאת פה הנציגה, יושב-ראש איגוד העובדים הסוציאליים, תדמיין שאתה בפגישה אתה. במקום שתגיד את זה ב-11:00, תגיד את זה ב- 10:08.

צר לי, אבל אנחנו את המשא ומתן ננהל בחדרי המשא ומתן ונחזור לוועדה, ונשמח תת דין וחשבון כשהמשא ומתן יסתיים.

אתם יושבים ברחוב הסמוך, אתה יושב בזום ולא טרחתם להגיע לדיון בכנסת, למרות ההתחייבות שלכם. עכשיו אני אומר, בשורה התחתונה: אתם באים לוועדה גם כדי לתת תשובות לחברי הכנסת. אתם לא יכולים לבוא ולהגיד לי: אני אגיד רק בחדרי חדרים. אתם מכינים עכשיו את תקציב 2020. יש שביתה של העובדות הסוציאליות כבר מזה 10 ימים. אנחנו נמצאים במשבר החברתי, כמו שאנחנו נמצאים במשבר הכלכלי – אחד המשברים החברתיים הכי גדולים שיש, ואתה אומר: אני לא מוכן להגיד לכם כמה אני מוסיף. אז למה אתה אומר שאתה מוסיף?

זה לא רק עניין של לא מוכן, אני גם עוד לא יודע. זה תלוי מה בסופו של דבר יסתיים במשא ומתן.

מה ההמלצה המקצועית שלך? אתה הדרג המקצועי. הכנסת שואלת אותך מה ההמלצה המקצועית שלך לעניין הזה., מה הבעיה להגיד?

אני חושבת שאנחנו מחפשים תשובות מקצועיות – ואתה, כגוף מקצועי, הצורה שהדיון הזה מתנהל לא מכובדת לא אתכם ולא אותנו. יש כאן ועדה שהתכנסה. ידעת את זה והיית צריך לבוא מוכן. אין פה, זה לא עכשיו - -

לא, הוא מוכן. יש לו את הנתון, הוא רק רוצה להסתיר אותו מהכנסת.

- - יש פה שביתה, יש פה אנשים שמבקשים ומוחים בצדק, יוצאים למאבק חשוב. אנחנו מבקשים לדעת תשובות ואתה מסרב לתת. ככה זה לא אמור להתנהל.

אני רק אוסיף לדברים החשובים של חברת הכנסת מריח – אין פה שני צדדים יריבים. העובדות הסוציאליות הן עובדות מדינה, והן זכאיות להתקיים בכבוד ולבצע את העבודה שלהן בשכר שהוא ראוי. אני חושב שזה עולה כדי ביזיון הכנסת. אתה לא יכול להגיע לוועדה ולהגיד – אני לא מוכן לחשוף נתונים בפני חברי הכנסת. זו מהות הביקורת הפרלמנטרית.

אני מסכים עם ההערה האחרונה, אנחנו בהחלט לא צדדים יריבים. אני מאוד מקווה גם שנצליח להגיע להסכמות בהקדם האפשרי, ואם אפשר אז עוד היום, לטובת העניין, לטובת סיום השביתה בהקדם האפשרי. בכל הנוגע לנתונים בכנסת, כולנו מכירים את זה כבר תקופה ארוכה. בסופו של דבר, באמצע דיונים פנימיים – אנחנו בדרך כלל - - -

הרבה פעמים בדיונים פנימיים אתם מוכנים לתת כותרות - - -

אנחנו נשמח לתת דין וחשבון לוועדה כשנסיים את התהליך, בין אם שזה יהיה בהסכמה ובין אם זה לא יהיה בהסכמה.

אתם מוכנים לתת כותרות מצוינות כל הזמן, ולספר לנו כמה אתם הולכים לאלה וכמה לאלה – עם כותרות אין בעיה. מה, אם הייתי עיתונאי כדי שתיתן את זה בבלעדי עכשיו, לכותרת, היית נותן לי את זה? כי אתם מוציאים את זה.

לא.

הרי אתם מוציאים מתוך חדרי המשא ומתן מה אתם נותנים ומה אתם לא נותנים, ואתם מדליפים מתוך חדרי המשא ומתן. אז פה, בשולחן בכנסת שבאים ואומרים - - -אתם באים לפה ומספרים לנו שאתם רוצים להוסיף, אבל אתם לא מוכנים להגיד כמה?

זה פשוט אבסורד.

מבחינתי, המדיניות והעמדה של האוצר שהיא מוצגת כרגע בוועדה היא שאתם לא מוכנים להוסיף שקל, כי אם אתה מספר לי שאתה רוצה להוסיף ואתה לא אומר לי כמה, מבחינתי – זה שקל. זה מה שאתם רוצים להוסיף. ואם אתם באים עם הצעה של שקל כדי לפתור את המשבר הזה – אל תבואו. אל תבואו.

ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני חושב שזו פרשנות - - -

אל תיתן לי פרשנות. תבוא ותגיד מספר. תבוא לפה ותגיד מה ההצעה התקציבית שלך. אתה נמצא פחות מחודש מהיום שבו אתה צריך לאשר את התקציב בכנסת ואתה לא עונה לי פה איזה סכום אתה הולך לשים? אתה יודע, אפילו לא בין לבין. תגיד לי שזה יעלה בין שקל ל-10 שקלים. כמה זה הולך לעלות בתקציב המדינה? מבקשת הכנסת לדעת מהממשלה מה הם הפערים התקציביים ביניכם ובין איגוד העובדות הסוציאליות, בעלויות. מה הפערים התקציביים? מה המינימום או מה המקסימום שאתה מתכנן לתת? אני רוצה לדעת מה הפער, אתה מסרב לתת לי את הנתון הזה?

אני לא מסרב לתת לך נתון, כבוד היושב-ראש - - -

אתה מסרב. עד לרגע זה – אני כבר רבע שעה מדבר אתך, לא נתת לי נתון אחד, רק סיבובים וסיפורים.

אין את הנתון הזה. לא נתתי את הנתון הזה גם לאף גורם תקשורת כזה או אחר - - -

- - -

אני מבקש לדעת, זה הדיון: מה הם הפערים התקציביים בין משרד האוצר ובין איגוד העובדים הסוציאליים? מה הם הפערים התקציביים?

עוד פעם – כרגע אנחנו נמצאים במשא ומתן - - -

תודה, תודה, תודה.

זה בושה. הדיון מתקיים ב live, העובדות הסוציאליות מחכות לתשובות - - -

פשוט בושה וחרפה, ההתייחסות שלכם לנושא, כי אני יודע מתי אתם רוצים לענות תשובה ומתי אתם לא רוצים לענות תשובה. ואתם לא רוצים לענות תשובה, אתה יודע למה? – כי אתם לא מוכנים לתת כלום. כי אתה בעצמך מתבייש במספר שכנראה אתה מציע להן בחדרי המשא ומתן, ולכן אתה לא מוכן להגיד אותו פה. אתה מעדיף להגיד אותו בשעה 11:00 בחדר סגור, בשקט, ואתה לא מוכן להגיד אותו פה כי אתה יודע עד כמה המספר הזה לא משקף, לא את מה שאמורות לעשות העובדות הסוציאליות, לא את המשבר החמור שאנחנו נמצאים בו, ולא את המשבר החמור שנמצא בו הענף הזה.

אם אפשר משפט, רק ברשותך: אני מאוד אשמח לבוא לדיון פעם נוספת כשיושלם המשא ומתן, להציג הכל בלי שום בושה. הכל בלי כחל וסרק, נציג הכל, אני מבטיח לפרוס את כל התמונה המלאה, בין אם נצליח להגיע להסכמה ובין אם לאו.

ברשותכם, כבוד היושב-ראש, האוצר הציג אתמול למעסיקים איזשהו מתווה. שיציג אותו פה. הוא כבר הציג את זה בחוץ, שיציג את זה פה.

אתם מוכנים להציג את זה? או שזה רק למעסיקים, לא לכנסת.

עוד פעם – במסגרת הדיון - - -

תודה, לא צריך.

כשאתה מתחיל תשובה עם "עוד פעם" – הבנו.

אבל מגיעים לפה פקידים ולא מציגים לחברי הכנסת נתונים. איך זה אמור לעבוד?

הנוכחות של משרד האוצר פה פשוט לא רלבנטית. פשוט לא רלבנטית לדיון. אתם יושבים פה כדי לצאת ידי חובה, כדי להגיע לפה ולהגיד שהגעתם לכנסת. אתם לא מוכנים לתת שום נתון לכנסת. אתם מוכנים לתת נתון למעסיקים, נתונים לעיתונאים, אתם לא מוכנים להציג בפני הציבור – ופה זה הציבור. אתם אמורים להציג כאן, בפני הציבור. ואני מודיע לכם שאת ההתייחסות שאתם מתייחסים לכנסת – זו ההתייחסות שאתם תקבלו בכל הבקשות של אגף התקציבים, בחדר אחר, בוועדה אחרת, ששם אגף התקציבים יודע לבוא עם בקשות. אל תצפו להעביר מהר את החוקים פה. ותגידו גם לחברים שלכם מעליכם, במשרדי הממשלה, שבאים לאופוזיציה בבקשות – לעכב ולהעביר מהר, למרות שאתם מביאים לאט את הדברים לפה, אל תבואו בבקשות האלה אלינו.

אני מציע, ברשותך, שניתן את זכות הדיבור קודם לסמנכ"לית המשרד, איריס פלורנטין.

בוקר טוב. אני שומעת את הדיון, אני רוצה להגיד שהעובדים הסוציאליים נמצאים בעבודה מאוד מורכבת. שירותי הרווחה בהחלט במצב של עבודה מאוד בעומס, עומס רב מאוד. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות מאמץ כולנו יחד בהחלט להגיע לפתרון שיאפשר לחזור חזרה לעבודה. מצבים שמגיעים לוועדת חריגים אלינו הם רבים מאוד. אני מקווה שבימים הקרובים בתמיכה של כולם אנחנו נתכנס סביב שולחן ונקבל את התשובות. אני יודעת שהשר והמנכ"ל בהחלט תומכים במהלך, ואני מקווה שיהיה מאמץ מאוד גדול עם האוצר ועם האיגוד להגיע לפתרון. אנחנו כולנו על זה ומחכים לזה.

אני רוצה להוסיף כמה מילים ספורות. המשבר בשירותי הרווחה – ודאי שהמשבר הכללי לא פוסח על שירותי הרווחה, כי מדובר באוכלוסיות הכי מוחלשות, וכל פגיעה פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסיות האלה, ולכן אנחנו רואים במשרד בהחלט גידול בפניות, גידול במצוקה, והעמקה של המצוקה הקיימת, של הקבוצות שקיימות, ואוכלוסיות נוספות שמתדפקות על שערי המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. השביתה, שביתת העובדים הסוציאליים שנכנסה ליומה העשירי בהחלט מעמיקה עוד יותר את המשבר הזה, כמובן.

אני רוצה לומר באמת מעדות אישית של 24 שנים היכרות עם הסקטור של העבודה הסוציאלית – אני לא עובד סוציאלי בעצמי, אני מכיר אותם מזה שנים רבות. מדובר באחד הסקטורים המשכילים, המחויבים, המקצועיים, האיכותיים ביותר שיש בחברה שלנו. אלה אנשים שלא רואים שעות, אלא מטפלים לילה ויום בקשת אדירה של אזרחים, ולא תמיד אנחנו רואים את המקרים האלה. אנחנו רואים לפעמים את מקרי הקצה, שואלים איפה הייתה הרווחה, ואני אומר לכם: הרווחה נמצאת כל יום, ומונעת את המקרים הקשים ואת המצוקות שמגיעות לפעמים לאסונות אמיתיים. לכן, העובדים הסוציאליים ראויים בעבודתם לחיזוק בכל התחומים, ומשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים ברשות השר, חבר הכנסת איציק שמולי, תומכים במטרות המאבק של העובדים הסוציאליים ופועלים מול משרד האוצר כדי מחד – לסיים את השביתה שפוגעת באמת כל יום באוכלוסיות האלה, ואתה נתת, אדוני היושב-ראש רק מעט מהדוגמאות, והדוגמאות האלה הן רבות, אבל לא רק סיום השביתה אלא – כמובן, חיזוק מעמד הפרופסיה החשובה הזאת, ואנו מקווים מאוד שהמאמצים האלה יישאו פרי.

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בן גוריון. אני שנה ג', ממש עוד מעט מסיימת. אני פה מטעם עמותת "שונים שינוי", סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית, שפונים למען קידום המקצוע והשירותים החברתיים בישראל. אני פה כדי להראות את המצב בשטח כמו שהוא, ואני אשמח להציג לכם דוח שערכנו בקרב מסיימות תואר – נשים שלמדו עבודה סוציאלית, חמש שנים מסיום התואר. 445 אמרו שהן שוקלות לעזוב את המקצוע בשנים הקרובות. 25% ענו בדוח שהן עזבו כבר את המקצוע, ו-70% ענו שזה בגלל השכר והתנאים. כמו שגם אמרו לפני – עשינו גם סקר בקרב סטודנטיות, כבר בלימודים 40% ענו שהם לא ימשיכו להיות עובדות סוציאליות, ורק 9% אמרו שהן יעבדו בשירותים החברתיים. אלה נתונים ממש ממש ממש עצומים וחמורים, ואין לי איך לתאר לכם כמה זה גם המציאות בשטח.

אני רואה את זה יום יום עם חברות שלי, חברות שאומרות לי שהן רוצות לעבוד ולהיות עובדות סוציאליות, רוצות לעבוד ברווחה ובשירותים החברתיים, אומרות שזה אולי הכי מעניין, אפילו, אבל הן לא מרגישות שהתנאים האלה מכבדים אותן. יש לי מנגד גם חברות שאומרות – אוקיי, אנחנו יודעות שהתנאים לא טובים, אבל אנחנו רוצות להיות עובדות סוציאליות וליישם את מה שלמדנו, אבל הן מרגישות – והנה, עכשיו אנחנו מגיעים למשרות – וחברה שלי מתחילה עכשיו לעבוד ב-75% משרה ב-5,200 שקל, ונגיד את זה פה גם למשרד האוצר ולנציגים, שהם אמרו על חלקיות המשרה: אם היא היתה עובדת ב-100% משרה, ויש לי גם חברות כאלה, אז היא היתה מקבלת ברוטו 7,200 וזה אומר שהנטו היה בסביבות 6,000 שקל. אז יש פה בעיה קשה, גם מעבר לחלקיות המשרה. גם כשאנחנו מסיימות את התואר וגם אם נתחיל ב-1005 משרה, אנחנו נרוויח נטו בסביבות 6,000 שקל, וזה גורם לזה שהמון סטודנטים וסטודנטיות מסיימים את הלימודים ולא הולכים לעבוד במקצוע. זה פשוט עצוב. אנחנו משקיעים בלימודים שלנו, בהכשרה מעשית, חמישה ימים בשבוע המון פעמים, והמדינה גורמת לנו לא ליישם את מה שלמדנו, וזה חבל כי אנחנו באמת משקיעים בלימודים שלנו.

אני אוסיף על זה שאנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה ולשיווין מגדרי, וזה פשוט ממש מרגיש שבגלל שזה מקצוע נשי אז פחות מתייחסים אליו בצורה הולמת. אני אגיד שאני מרגישה שבחרתי במקצוע שהוא לשרת את המדינה. אני באתי לשרת את המדינה, ויכולתי גם לבחור במקצועות אחרים. הרגשתי שזה הדבר שהכי נכון לבחור כמקצוע, ושאני ארגיש את המשמעות לחברה. אני יכולה להשוות את זה לחיילים. כמו שחיילים משקיעים במשרד הביטחון ובאנשי קבע שבחרו לשרת את המדינה, גם עובדות סוציאליות בחרו לשרת את המדינה, וצריכים להבין את זה. אני מקווה שהמסרים עברו. יש כרגע אלף משרות שלא מאוישות, ואנחנו בעמותת "עו"סים שינוי" רואים שהפער הזה רק הולך וגדל כי עוד סטודנטים אומרים שהם לא ימשיכו במקצוע הזה, וזה פשוט חבל.

אני אגיד רק בנוגע למה שפקידי האוצר אמרו – המוגנות שהיא חלקית או לא חלקית, והבריונות שהיא זמנית או לא זמנית, אם קובעים עכשיו תקציב אנחנו מצפים שהמוגנות תהיה לכל הזמן, לא רק בתקופת הקורונה, וגם השכר. זאת אומרת, שתהיה תוספת תקציבית בלי קשר לחלקיות משרה, זה לא קשור.

מה הסיבה שהאלף משרות האלה לא מאוישות? את יודעת להגיד לי איפה הן?

איפה הן? לא בטוח, אני יודעת - - -

זה אלף משרות בשירות המדינה?

אני רואה עכשיו שזה יותר, בדוח החדש שעוד לא פורסם, של המ.מ.מ – שבסוף 2019 היו מעל 1,300 משרות ריקות רק ברשויות המקומיות, זה לא כולל את המשרות שעומדות ריקות ישירות תחת משרד הרווחה, נגיד – שירותי מבחן, חקירות ילדים – זה גם תפקידים שמאוד קשה לאייש, משרד הבריאות וכדומה. אז אני כבר רואה שאנחנו - - - למטה, מה שנקרא. איפה הם. אני חושבת שהדברים ששני מ "עו"סים שינוי" אמרה קצת מצביעים על זה. אנשים הולכים ללמוד – כרגע סיימו קרוב לאלף סטודנטים שלוש שנים של לימודי עבודה סוציאלית. חלקם סיימו הסבה, זאת אומרת שהם אפילו חבר'ה יותר בוגרים שכבר עשו תואר במשהו אחר, ואין שום הלימה בין זה ובין מי שנכנס למקצוע. אבל אני חושבת שהדבר הקשה יותר, וגם זה מצוין פה, זה שיש נטישה. זאת אומרת, העובדות מסיימות את הלימודים, נכנסות למערכת ומתייאשות, חלקן – אחרי שנתיים וחלקן אחרי חמש או שש שנים, וזו בעיה, בגלל שאז הם הולכות למגזר פרטי פרטי, לא למופרט, כלומר – לקליניקות פרטיות, נגיד, שהן עושות שם יותר כסף, או לכל מיני מכוני טיפול שמיועדים לאוכלוסייה שיכולה להשקיע בטיפול ואולי לא צריכה את המדינה, או שצריכה ומוותרת. אנשים הולכים לשם ואז לא נשארים לנו אנשים לשירות הציבורי.

כמה קורה ברשות מקומית שמצבה הכלכלי לא משהו, והיא צריכה לאייש תקן של עובדת סוציאלי, ואין לה את ה-25% השלמה שהרשות המקומית יכולה לתת?

מוותרים.

מה עושה המדינה במצב כזה?

אולי זו שאלה לעלי בינג?

אני שואל מה קורה, כי היא חייבת לאייש את התקן. נניח שאני ראש רשות ואין לי כסף לשלם עובר ה-25% השלמה. אני מקבל שיפוי על ה-75%, זה אני יודע.

אולי אני יכול לעזור בתשובה. במסגרת של השיפוי של המדינה לרשויות חלשות, התמיכה של משרד הפנים – זה חלק מהתמיכה. אני הייתי תקופה בלוד ושם קיבלתי שיפוי מהמדינה על ה-25%.

אוקיי. תשובה טובה.

ברשותך, דיברתי הבוקר עם מר חוסאם חליפה מנהל הרווחה בדלית אל כרמל והוא מדבר על מצב קשה ביותר. זה במענה לשאלתך. גם שיחות שאני עושה עם עובדות סוציאליות בפריפריה, מיעוטים, דווקא בזמן משבר – זה דבר שגורם לנטישת המקצוע, לאי איוש. אז התמונה בשטח מאוד עגומה, במבחן התוצאה.

נשמע קצת מה קורה בשטח. תמר שוורץ, מנכ"לית רוח נשית.

תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. ליבי רחב כשפתחת את הדיון ומהאופן שבו אתה מנהל אותו. ענבל, יש לך ממש בן ברית רציני. אני רק רוצה להגיד ברמה האישית – ציינת עובדות מהדוח של המ.מ.מ שיש נטישה אחרי שמונה של שנים של ותק, ו-40% אמרו שאינן מעוניינות לעסוק במקצוע, בוגרות BA. לפי הסטטיסטיקה שלך אני כנראה משהו מאוד חריג. אני 32 שנה עובדת סוציאלית ואני מאוהבת במקצוע כאילו אתמול סיימתי את ה BA. אני חושבת שזה מקצוע שבוחר בנו וזו דרך חיים וייעוד, אבל לא להתבלבל: גם על דרך חיים ושליחות וייעוד ועבודת קודש – וכל הסופרלטיבים שנותנים לנו כל הזמן, כמו שאמרת, צריך ללכת למכולת ולסופר, ואי אפשר לעבוד בלי שלושת התנאים המינימליים כל כך – המוגנות, התקינה, או העומס הבלתי אפשרי, והשכר.

שתי הערות אני רוצה להעיר. אחת, שמציינים כל הזמן את העובדים הסוציאליים בהקשר של טיפול בפרט. סיפרו אי הן רצות בקורונה ואיך הן מטפלות באישה נפגעת אלימות ובקשישים, וכו'. אני רוצה להזכיר שעבודה סוציאלית יש בה צד אקטיביסטי, יש בה צד שרוצה לשנות מדיניות, להשמיע את קולן של אוכלוסיות מוחלשות, של אלה שלא שומעים אותם. התגלגלה לידי הזכות להיות מנכ"לית עמותת רוח נשית שעוסקת בשיקום כלכלי תעסוקתי לנפגעות אלימות, ואנחנו גם מסייעות בפן הפרטני אבל גם כותבות הצעות חוק ומנסות לשנות נהלים בביטוח הלאומי ובהוצאה לפועל – כך שגם זה עבודה סוציאלית, שינוי מדיניות. גם החלק הזה מאוד נפגע בעקבות המצב, ועכשיו בעקבות השביתה.

הדבר האחרון שאני רוצה לספר – העמותות הוחרגו בשביתה. היא נוגעת לשירות הציבורי. אז העמותות מרגישות מאוד את השביתה, משום שלמשל אלינו יש עלייה של 300% בימים האחרונים, ואני בטוחה שזה עוד יעלה. אנחנו היום שאחרי. אנחנו השיקום התעסוקתי-כלכלי. אנחנו לא חירום. ומגיעות אלינו פניות חירום מזעזעות, ואנחנו מפנות אותן למשטרה כי אין עובדת סוציאלית שתקבל עכשיו את הפנייה. ואני אומרת לכם: זו סכנה, סכנה. אני מתה מפחד מהדיווחים שיתחילו להגיע. זה יסתיים במוות, אני מקווה שזה ברור כאן לכל הנוכחים סביב השולחן וגם בזום. ולא רק מוות פיזי, אלא בואו נחשוב על אנשים שנרצחים כל יום קצת, ונשים שנרצחות כל יום קצת. הסיפור הזה הוא סיפור מסוכן. ההימשכות של השביתה הזו היא דבר מאוד מסוכן – לא רק למטופלים של העובדים הסוציאליים אלא לכל החברה בישראל. זה הפרצוף שלנו, של החברה הישראלית.

חד משמעית. תודה.

ואני באמת ממליצה לנציגי האוצר להתעורר ומהר.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה קודם כל להביע את ההערכה הגדולה לעבודה הקשה ולצערי גם השקופה של העובדים והעובדות הסוציאליים בשירותים הממשלתיים, ברשויות המקומיות, וגם בשירותים שמופעלים על ידי עמותות וארגונים חברתיים כמו המקלטים. אני מנכ"לית עמותת מעון חירום לנשים, ויושב-ראש פורום העמותות שמפעילות מקלטים. אנחנו כמובן תומכות במאבק של העובדות הסוציאליות למוגנות ולשכר הולם שיאפשר את איוש התקנים באופן שיפחית מעומסי העבודה שלהן ויסייע להן לספק לציבור שירות איכותי יותר. שם המשחק הוא השירות לציבור.

אני רוצה להגיד שהשביתה הזאת פוגשת אותנו כמפעילי מקלטים במקום לא טוב, כי התקופה הזאת של משבר בריאותי, כלכלי וחברתי זה לא סוד שהחריפה את האלימות בבתים ואת המצוקה של נשים נפגעות אלימות, והשביתה הזו שמצטרפת לכל הדברים האלה משפיעה חזק וקשה על אותן נשים וילדים. נשים שכבר כן אוזרות אומץ לבקש סיוע לא מצליחות לקבל מענים מצילי חיים, וכמו שתמר אמרה – אנחנו מוכרחים להיות מודעים לזה. אני לא משחקת פה על המצפון של ענבל חרמוני ושל העובדות הסוציאליות, המצפון שלהן עובד שעות נוספות. אבל חשוב שבאוצר יידעו את זה. כרגע כמעט ואין הפניות למקלטים, כי ההפניות למקלטים מגיעות, כמובן, דרך עובדות סוציאליות בקהילה. אז זה לא בגלל שאין צורך במקלטים, זה בגלל שאין מי שיפנה אותן, ויש לזה משמעות.

בנוסף, נשים שמתארגנות לקראת יציאה לחיים עצמאיים מהמקלטים – נתקעות. זה יגביר את הפקק ויגביר את הביקוש בדקה שאחרי תום השביתה. למה הן נתקעות? כי אם הן צריכות לקבל מענק לקראת יציאה ממקלט שיאפשר להן לשכור דירה ולקנות כמה דברים, אין מי שיחתום להן על המענק הזה, המענק הזה לא יכול לצאת לדרך. הן תקועות. הן לא יכולות לקבל שום סיוע מאף אחד. אני קוראת פה לאוצר לעזור לנו לסיים את הדבר הזה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לך באופן מיוחד על קיום הדיון הזה בוועדה הזו, וסליחה שלא יכולתי להיות מההתחלה,. אני באמת חושבת שהרבה מהמשבר שעובר על המקצוע הזה עכשיו יש לו מאפיינים סמויים של המגדר של רוב העוסקות בו, ואולי גם רוב המטופלות שלו, וזה חלק מהסיבה שבעצם השביתה עכשיו נכנסת ליומה העשירי, ואיכשהו זה לא מרעיד עולמות. זה לא פותח מהדורות, כמו שאומרים. ההתייחסות היחידה שאני שמעתי לא היתה, לצערי הרב, במסיבת העיתונאים של שר האוצר וראש הממשלה שבה הודיעו על התוכנית, אלא היתה התייחסות באיזו אמירת אגב של הממונה על התקציבים באוצר שאמר – זה לא הזמן לתוספות שכר במגזר הציבורי. חברות וחברים, זה הזמן לתוספות שכר במגזר הציבורי וספציפית - -

תלוי איפה. השאלה היא איפה.

- - הראשונות בתור זה העובדות הסוציאליות. כי באמת, יש כאן את כל המאפיינים שדרושים עכשיו לחלק מהתיקון החברתי והכלכלי של המשבר, ובאמת – ההקשר בוועדה הזו, שמדובר בנשים או באיזשהו עוול שהוא גם מגדרי. ומספיק למנות חלק מהמאפיינים. זה מקצוע שהוא טיפולי, זה מקצוע שאין בו כסף, וכבר אמרתי לפני כמה שנים באחת הוועדות בהקשר הזה שזה המקצוע הראשון שאומרים עליו "עבודת קודש". בתחום הזה, עבודת קודש זה אומר שאין כסף. זו משוואה כמעט חד חד ערכית, שלא צריכה להיות ככה. זה תחום שראינו עוד מאפיין מאוד נשי בו זה הג'ינגול –שמענו קצת. זה פה עמותות, ופה טלאי על טלאי, ופה כן ממשלתי ועו"ס קהילתי, ועו"ס פרטני – וכל הדברים האלה, וגם – אוכלוסיית היעד, שהיא אוכלוסייה של מוחלשות, של עוני, שיש בה שיעור יתר של נשים. דיברנו גם פה, והרבה, על העלייה, על הזינוק בעבירות מין ועבירות מין בתוך המשפחה, ואלימות בתוך המשפחה בתקופה הזו. באמת, מכל כיוון שלא נסתכל מדובר בעצם באוכלוסייה נשית שזקוקה באמת יותר מכל, ואולי זו גם הסיבה שהנושא כל כך מטוטא הצידה ולא זוכה למענה הראוי.

אני רוצה לברך ולהצדיע לכן, חברות, על השביתה. אני יודעת שזה זוכה לביקורת ושזה זמן באמת לא נוח, זה זמן קשה. אני בטוחה שכשאתן הולכות לישון בלילה אתן חושבות על המטופלות והמטופלים ועל הילדים והנפגעים והנפגעות שהשארתן מאחור, אבל אם עכשיו זה לא מרעיד עולמות ולא כואב, אז בטח שאין זמן אחר לשביתה הזו. לשביתה הזו צריכה להיות כתובת אחת מאוד מאוד מהדהדת, שתבין שרגע משבר הוא גם רגע להבין עד כמה הדברים לא היו הגיוניים עד עכשיו, ועד כמה כשנצא מכאן – אסור שיהיה מה שיהיה. ואם עכשיו נחזור לעסקים כרגיל ולעולם כמנהגו נוהג, אז באמת אני לא יודעת מתי יהיה תיקון, וזה באמת התחום הראשון והיחיד שצריך תיקון אחרי ייבוש משמעותי, שהמשבר הזה רק חזק בערוותו. לכן, חיזקו ואימצו. אנחנו מאחוריכן, נביא ביחד תיקון. אני באמת סומכת עליך, אדוני היושב-ראש, שאתה יודע ותדע כמו בדברים אחרים גם כאן להוביל את התיקון הזה.

עובדת סוציאלית ניצה קמיל שנמצאת בהפגנה בחוץ – את יכולה לדבר משם ולספר לנו קצת את החוויות האישיות שלך?

- - -

שלום לחברי הוועדה.

איפה את עובדת, ניצה?

- - -

טוב, תודה. הכוונה היתה לשמוע ממנה.

אני עובדת סוציאלית בחמש השנים האחרונות. עד לפני שבועיים ניהלתי מסגרת לנערות וצעירות על רצף הזנות בבאר שבע. בשנתיים האחרונות באמת ניהלתי שמונה עובדות ובאמת החזקנו מסגרת שהיא תוכנית מופרטת של המשרד, וחשוב להגיד שמתוך הדבר הזה אז באמת גם התנאים הם בהתאם לתנאים של מופרטים, ובתקופת הקורונה הרגשנו את זה בצורה מאוד מאוד חזקה. אנחנו מדברים ומדברות על עלייה במספר המקרים אבל חשוב גם לדבר על זה שבתקופת הקורונה גם כל מקרה הפך להיות הרבה יותר אקוטי מבעבר. זאת אומרת, כל אחת מהמטופלות שלי תפסה נפח של בערך שלוש מטופלות בשגרה. החל מתקופת הקורונה עד היום ראינו גידול בכל תופעת מצוקה וקושי אפשרית. מתן הסתם אני עובדת עם נערות וצעירות שהן באמת מאוד מאוד פגועות. יכולנו לראות לאורך תקופת הקורונה עד עצם היום הזה חזרה של ביטויים של גילויי עריות קשים מאוד – צעירות שהן כבר מעל גיל 18 שממשיכות להיפגע מינית באופן תדיר ותכוף ורציף בתוך הבתים שלהם – כי אין לאן לצאת, אין את השירותים, אלימות פיזית מאוד מאוד קשה, אלימות בכל קנה מידה.

בתקופת הקורונה הוצאנו לחל"ת, למרות שאנחנו שירות שמתוקצב על ידי המשרד. הוצאנו לחל"ת, ובאמת עשינו מאבקים גדולים ועיקשים כדי לחזור, ואחרי שבועיים קיבלנו תשובה שאפשר לחזור ב-40% מהמשרה. המשמעות של זה היא שאני נתתי שבועיים של עבודה ללא תשלום כיוון שלא יכולתי לקבל את דמי האבטלה שמגיעים לי, כיוון שהוחזרתי אחרי שבועיים, ולא הייתי מסרבת לחזור אחרי שבועיים במשבר האקוטי ביותר של מדינת ישראל בשנים האחרונות. הדבר הזה הולך וגדל, ונוסף על זה חטא על פשע שהשבוע עדכנו אותנו שלא יינתנו יותר שעות נוספות, כיוון שנעשתה עבודה – באמת, העומס הלך ועלה, וכיום משרד הרווחה לא מאשר לנו שעות נוספות בתוכנית. הגדילו ואמרו לי – אם לא תעני לטלפון בלילה, אז לא יהיו לך אירועי חירום בלילה. בלילה הבנות יכולות להסתדר לבד, בלילה הם ייגשו לחדרים אקוטיים בלבד, בלילה הם ייגשו לבתי חולים לבד. אלה באמת תשובות שלא מתקבלות על דעת – זאת אומרת, בואי נקצוב לך את העבודה ואולי מקרי החירום יירדו, ואולי האירועים החריגים יירדו – כי תהיי פחות זמינה.

זה לא הגיוני, זה לא הגיוני.

בכלל גם איזה מין דבר זה שעובדי כאל ייצאו לחל"ת? אני לא מבינה.

הוחזרנו בפעימה הראשונה ב-40% והוחזרנו בפעימה שנייה ב-70%, ול-100% חזרנו רק לפני בערך חודש.

איפה את מועסקת?

אני הייתי מועסקת בויצ"ו. זו תוכנית מופרטת במשרד הרווחה. ויצ"ו נותנים שירות למשרד הרווחה.

מתי משרד ממשלתי מוציא, ועוד עובדי רווחה, לחל"ת?

כשהוא יכול לחסוך כסף.

הנה, אמרו לה – אל תעני בלילה, לא יהיו לך מקרי חירום. זאת אומרת, זה יעלים את מקרה החירום של הנערה. אם לא תנעי לה לטלפון היא לא עברה אונס.

- - -

גם אפשר לא לבדוק חולי קורונה, ואז גם לא יהיו חולי קורונה בישראל.

זה אותו רעיון.

זה חד משמעית המשמעות של זה. מקרי החירום הם אקוטיים, נוראיים. בחודש האחרון לעבודה שלי עשיתי 35 שעות נוספות, בסופי שבוע ובלילות, בליווים לחדרים פסיכיאטריים. ליוויתי צעירה במצב אקוטי למיון פסיכיאטרי באמצע הלילה כשהיא ניסתה לקפוץ לי מתוך הרכב. המקרים הם אין סופיים. אני אפילו חוששת מלהעלות פה את המקרים כי הטראומה רק של לדבר את הדברים האלה – ליוויתי צעירה שפגעה בעצמה בצורה כל כך אנושה שהיתה צריכה לעבור שחזור של שני גידים בידיים. המצבים הפכו להיות - - -אני חמש שנים במקצוע ולא ראיתי כאלה מצבים אקוטיים כמו שראיתי ב 4-3 חודשים האחרונים. לא ראיתי פגיעות מהסוג הזה, לא ראיתי עוצמות של פגיעות, שצעירה אומרת לי – אבא שלי פירק אותי במכות עם מחבת, ואני פוחדת להגיע לבית החולים כי אני פוחדת מהקורונה, ואין מי שייתן מענה. ואני יושבת בבית בחל"ת וצריכה להחליט אם אני הולכת עם הילדה הזו לבית חולים כרגע כדי שהיא תקבל מענה, או שאני נותנת לה לגשת לשם לבד – האם אני מבוטחת על זה? האם אני מקבלת תשלום על זה? האם אני אקבל שעות נוספות על הדבר הזה? האם אני מתנדבת כרגע או עובדת? איזה סוג של מענה אני יכולה לתת?

השביתה הזו – אם לא נצא אליה זה לא אחראי מצדנו להמשיך לעבוד במציאות כמו שהיא, היום. זה לא אחראי מצדנו ללוות נערות וצעירות כשאנחנו לא יודעות אם אנחנו מבוטחות בתוך הסיטואציה הזאת, אם אני מקבלת על כך כרגע תשלום או לא. זה לא אחראי מצדי להמשיך לנהל מסגרת שאני לא יכולה לתת בה מענה מקיף לנערות ולצעירות, כשכולנו גם יכולים לנסות להבין איך קורה כזה מצב שיש היום כל כך הרבה נערות וצעירות במדינת ישראל שנמצאות בזנות, ומה היה קורה אם השירותים האלה היו מתוקצבים מלכתחילה והיו פוגשים אותם בתחילת רצף הסיכון, ומצילים אותן. השביתה הזו היום היא המחויבות שלנו. אני ליוויתי מטופלות שנרצחו. ליוויתי מטופלות במצבים מאוד מאוד אקוטיים. המחיר שאני משלמת ביום יום שלי הוא מספיק גדול כדי שהוא לא יהיה המחיר הכלכלי שגם ייכנס אלי הביתה, מעבר למחיר הנפשי שאנחנו משלמות בתוך המצבים האלה.

תודה, אמרת דברים חשובים.

בעולם מתוקן זה היה צריך להיות הפוך – שהמדינה מתגמלת את העובדות הסוציאליות ואת מחלקות הרווחה על העבודה שהן עושות, במיוחד בעת משבר. כלומר, זה לא צפוי ולא צריך להיות שיש עכשיו אנשים שקורסים – נשים, במיוחד, במחלקות הרווחה ולא יכולות לתת מענה בשיא המשבר לאנשים שכל כך צריכים אותם. אבל איך יכול להיות שבן אדם טובע לא יכול להציל בן אדם אחר שהוא גם טובע? והעובדות הסוציאליות קורסות חברתית וכלכלית, ולא יכולות לתת מענה לנשים שגם הן קורסות. אני לא יודעת מה עוד צריך לקרות בכדי לעגן בתקציב עכשיו החלטה לשפר להן את התנאים שלהן, לתמוך בהן, ולא פעימה של חד פעמי. זה לא פעימה ולא משהו שהוא חד פעמי. צריכה להיות עליית שכר לעובדות הסוציאליות עבור מה שהן עושות, ללא שום קשר למשבר. ועכשיו, בעת המשבר צריך לצ'פר אותן על העבודה שהיא לא מובנת מאליו, ועל השעות הלא נורמליות שהן עובדות בהן, ואני יודעת כמה שהעובדות הסוציאליות למרות השביתה מנסות, ממשיכות לתת מענה למשפחות והן לא יכולות להתנתק מעצמן, לא יכולות כי זה בדם שלהן, בנפש שלהן – לעזור לאנשים ולתמוך בהם. אבל כמה זה יכול להמשיך, עוד יום? עוד יומיים? ואז זה יפסיק וכולנו נהיה בבעיה אחת גדולה. אם העובדות הסוציאליות לא ימשיכו לעשות את העבודה שלהן אנחנו נפגוש באנשים במצוקה, שיעורי ההתאבדות יעלו, שיעור הגניבות, הפשיעה, רצח, גירושין, אלימות נגד נשים, אלימות בתוך הבתים – זה מה שיקרה.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני מצטער שלא הצלחנו לשמוע את כולם אבל זה באמת היה דיון שקבענו מעכשיו לעכשיו לאור המשבר. אני חושב שהדברים של מור נהרי שהביאה את המציאות לכאן, לשולחן, מדברים בעד עצמם. בסוף מדובר במקצוע ש-86% מהעוסקים בו הן נשים. מדובר על מקצוע שכשהוא לא מתפקד או כשהוא נמצא בעומס, הראשונות להיפגע הן נשים. העובדה שנשים לא יכולות לקבל היום הפניות למקלטים בגלל המצב, או שהמצב הוא בעומס ואן לא מגיעות לאירוע הזה – אנחנו מדברים על תקופה שאנחנו כבר בחודש החמישי שלה. העומס וסיר הלחץ של הקורונה משפיע פי כמה וכמה ומעלה את העומס על העובדות הסוציאליות מעבר לעומס שהיה שם עוד קודם. העומס לא התחיל בקורונה. בקורונה זה גולש החוצה. זה לא יחזיק, אי אפשר להחזיק את המכסה של סיר הלחץ הזה עוד ועוד. וחשוב מאוד שבמשרד האוצר – שר האוצר וראש הממשלה יבינו מה המשמעות של ההחלטות בכסף הזה, שלצערי משרד האוצר סרב לנקוב במספר, אבל אני אומר לכם מההיכרות שלי עם המספרים – מדובר בכסף קטן לעומת הכספים שנזרקו כאן בקורונה בלי שום מחשבה. 2.5 מיליארד שקל קצבאות ילדים בלי שום אבחנה למי הן ניתנות. יושבים פה בחדר הזה אנשים שקיבלו קצבאות ילדים והם לא צריכים אותן. נתנו את התוספת הזו בתקופת הקורונה. אגב, קראתי עכשיו תוך כדי שמשרד ראש הממשלה עובד על עוד סבב כזה. שוב, כדי לנסות ולייצר - - - הוא לא מנסה להשטיח את העקומה, הוא מנסה להשכיח את המחאה, ואת ההבנה שמבעבע פה משהו מלמטה.

אבל הניתוק הוא כל כך גדול שלא מבינים מה מבעבע מלמטה, ומה שמבעבע מלמטה זה הדברים שתיארה מור נהרי. מה שמבעבע מלמטה זה עצמאיות ועצמאים שרעבים ללחם פתאום. וגם שם צצים סיפורים שלא היו קודם, שלא הכרנו אותם קודם, כי פתאום – משפחות שהיו מבוססות הופכות להיות משפחות עניות, ובקצב רצחני. זה קורה במהירות. הגרזן שירד על ההכנסה של האנשים ירד כגרזן. לבסוף נותנים סיוע כלכלי – אומרים: הנה, נתנו לאותו עצמאי, או אותה עצמאית, קיבלו 700 שקל או 800 שקל. ברור לחלוטין שמשם הדרדור, לאירועים אחרים. הוא מגיע, ורואים אותו במספרים. הוא פשוט מגיע. דברים שאולי הצליחו להחזיק אותם איכשהו למטה, מתפוצצים. וכל הרקע הזה – אני אומר את זה עוד לפעם לנציגי האוצר שיושבים כאן, בניסיון להסביר לכם את מצב החירום באירוע הזה. זה מצב חירום – תראו, סוגרים פה את כל מדינת ישראל סביב האירוע של הקורונה, באמת – מחשש לבריאות הציבור ולכך שיהיו אנשים שיאבדו את חייהם בגלל הקורונה. מה עם האנשים שיאבדו את חייהם פה, בגלל הסיפורים האלה? מה עם הנשים שתאבדנה את חייהן? מה עם הבתים שייהרסו? מה עם הילדים שמאבדים את העתיד שלהם בתוך האירוע הזה? איפה כל זה נספר?

למעלה מ-100 מיליארד שקל לכל האירועים האלה. איפה התקציב לטובת הנושא של הטיפול ברווחה, במה שקורה? זה היה שם קודם וכתוצאה מהקורונה זה פי כמה וכמה. לא יכול להיות שבתוך כל התקציב שניתן לטובת הטיפול בקורונה לא היה תקציב לטובת הנושא הזה, כשהציגו בוועדת הכספים שיינתן תקציב לרווחה, בדיוק כפי שהציגו את ה-200 מיליון שקל לעמותות. זה חלק מזה. זה ממש חלק מזה. אני לא מדבר על ההחלטה ההזויה באמת להוציא דווקא את העובדות הסוציאליות שנוגעות בדברים האלה לחל"ת – זו החלטה בכלל לא ברורה. באירוע שברור שמרגע שמכריזים על סגר ומוציאים אנשים לחל"ת, הדבר הראשון שהיה ברור זה שתהיה עלייה בפנייה למוקדי סיוע כאלה ואחרים.

אני מבקש מענבל חרמוני וגם ממשרד האוצר, במקביל – בתום הפגישה שלכם היום אני מבקש לשלוח עדכון לוועדה. יהיה מעניין לראות ולוודא שהעדכון שלכם הוא גם זהה – זאת אומרת, שקיבלנו את אותו מסר גם מאיגוד העובדות הסוציאליות וגם ממשרד האוצר. זה יכול להיות אגף התקציבים או הממונה על השכר – מישהו מכם צריך להוציא עדכון לוועדה מה עלה בגורל הפגישה. הוועדה מבקשת, ופה אני אולי מסייע קצת לצד מי שפחות מנוסים בעבודה מול האוצר, אנחנו מבקשים שהסיכום ביניכם יהיה סיכום לבסיס תקציב. אי אפשר לגמור את האירוע הזה כשנתנו משהו אד הוק וסיימנו את הפרשה. אנחנו מבקשים סיכום לבסיס תקציב בנושא העבודה הסוציאלית. אנחנו מבקשים שהסיכום הזה ייכנס לתוך הצעת התקציב שתביא הממשלה לתקציב 2020 או התקציב הדו שנתי, ברגע שתחליטו לאיזה תקציב אתם הולכים. אני עוד לא מדבר על הסכום כי לא הצלחנו להגיע פה, לשמוע איזה קצה קצהו של מספר. אבל לא משנה מה המספר, הוא חייב להיות מוכנס לבסיס התקציב, כשברור לחלוטין שהוא צריך לאפשר שינוי דרמטי בנתונים, של למעלה מאלף תקנים שלא מאוישים ושינוי דרמטי בנתונים של אלה שלומדים עבודה סוציאלית ולא רוצים לעסוק במקצוע. כמה כסף משקיעה המדינה בתקצוב המוסדות להשכלה גבוהה או כל סטודנטית או סטודנט כזה לעבודה סוציאלית? אם בסוף הוא לא הולך לעסוק במקצוע, אז ממה נפשך? המדינה מבזבזת גם את המשאבים שלה שם. האינטרס צריך להיות שרוב אלה שלומדים את התחום הזה גם יעסקו בתחום הזה בסוף.

אנחנו נקבל את העדכונים האלה ואז גם נחליט, במידת הצורך, לבצע ישיבת מעקב. ויהיה מעקב. ככל שלא יהיו נתונים, אני אומר לכם כבר – בשבוע הבא אנחנו ניפגש פה עוד פעם למעקב, אם אנחנו לא רואים שהדברים מתקדמים.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00