פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



8
ועדת הכספים
13/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 90
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"א בתמוז התש"ף (13 ביולי 2020), שעה 12:30

1. הצעה לסדר היום בנושא: "החשש מפגיעה בשילובן בתעסוקה של נשים חרדיות וערביות"
2. הצעה לסדר-היום בנושא: "היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה"

חברי הוועדה: אחמד טיבי – מ"מ היו"ר
ינון אזולאי
מיקי לוי
אוסאמה סעדי
מנסור עבאס
עאידה תומא סלימאן

סעיד אלחרומי
אימאן ח'טיב יאסין

אביעד שוורץ - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

רועי אסף - ראש אגף פיתוח חברתי כלכלי (מגזר ערבי), המשרד לשוויון חברתי

מור ברזני - ראש אגף גיוון תעסוקתי, נציבות שירות המדינה

משה יפרח - סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה

איתן רגב - חוקר כלכלת המגזר החרדי, המכון הישראלי לדמוקרטיה

מייסא גראבלי - עו"ד, שדולת הנשים בישראל

שיר שפר

טמיר כהן

יפעת קדם



הצעה לסדר היום בנושא: "החשש מפגיעה בשילובן בתעסוקה של נשים חרדיות וערביות", של ח"כ מיקי לוי, סעיד אלחרומי (מס' 20).

הצעה לסדר היום בנושא: החשש מפגיעה בשילובן בתעסוקה של נשים חרדיות וערביות, של חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת סעיד אלחרומי. במקור זה היה גם של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אבל היא הייתה אז בבידוד, לכן אני אתייחס אליה כאילו היא אחד המציעים.

אנחנו נמצאים בגל קשה של קורונה ובגל קשה מאוד של קורונה כלכלית ששוטף את כל המשק. אני מאוד מקווה שהוא לא ישאיר אחריו הרס רב. אני מאוד מקווה שלא יהיו משפחות שיידחקו אל קו העוני. על פי הנתונים של שירות התעסוקה, רק כ-340,000 איש חזרו לעבודה מתוך 1.2 מיליון אנשים. המשמעות היא שאחוז האבטלה הוא סביב ה-20%, הוא עומד על כ-800,000 מובטלים. אלה היו הנתונים האופטימיים. הערכות מדברות שעד סוף ספטמבר יישארו כ-400,000 מובטלים במשק. ספק אם התכניות של האוצר ישנו משמעותית את התמונה, למרות הניסיונות לתת מענק להחזרת העובדים למשק.

על פי הכלכלנית הראשית של האוצר, עם פרוץ משבר הקורונה נשים ערביות רבות איבדו את עבודתן עקב יציאה לחל"ת. מכיוון שרבות מהן משתכרות גם כך שכר מינימום, או מועסקות במשרה חלקית, דמי האבטלה שהן מקבלות נמוכים ועשויים להכניס אותן ואת המשפחות שלהן למעגל העוני. לפני שפרץ משבר הקורונה, כ-45.3% מהמשפחות הערביות נמצאו במעגל העוני, ואחוז העסקה של נשים ערביות נכון ל-2017 עמד בערך על כ-35%. מבדיקה שנעשתה במספר לשכות תעסוקה במגזר, משבר הקורונה יעלה את שיעור הנשים המובטלות בצורה משמעותית. כאלו שיצאו לחל"ת - בסדר גודל של 50%. הנתונים מעלים חשש כבד כי בטווח הארוך רבות מהנשים המפוטרות לא יוכלו להשתלב מחדש בשוק התעסוקה, שזה מאוד מאוד מדאיג.

לצד המשבר הגדול בכל הנוגע לנתונים על תעסוקת נשים ערביות, הנתונים על תעסוקת נשים חרדיות אינם מעודדים. בקרב משפחות חרדיות רבות הנשים הן המפרנסות העיקריות במשק הבית. בימי שגרה שיעור העוני בחברה החרדית עומד על 43%, אפילו יותר מהחברה הערבית. בימים אלה הוא הולך וגדל. יש בעיה שמייחדת את העובדות החרדיות, והיא שאין להן גישה לאינטרנט ולכן הן מתקשות להירשם בלשכות התעסוקה, בביטוח הלאומי, לשם קבלת מענקים לעצמאיים. אם לא די בכך, הרי שבתכנית הממשלתית אין כל התייחסות לטובת עידוד תעסוקה במגזר הערבי והחרדי. גם לא בתכניות החדשות. התחום הזה קרוב מאוד לליבי. אני רואה במגזרים האלה מעודדי צמיחה עתידיים של מדינת ישראל. הם מאוד מאוד חשובים למשק.

אני מקווה שנדע לייצר תוצרים בסיום הדיון. אין לי פתרונות קסם, אדוני, אני מודה, אבל אני מצפה מהאוצר וממשרד התעסוקה והרווחה לחשוב מחוץ לקופסא, לא להשאיר את הנשים הערביות והחרדיות מאחורה, כי אז הפער הזה ילך ויתעצם עם השנים.

אנחנו בזמן קורונה. גם הנושא מדבר על תקופת קורונה. דנו בנושא הזה רבות כשחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הייתה יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. דנו במיוחד בנושא הנשים בחברה הבדואית, בפרט בנגב.

מדובר בשתי האוכלוסיות החלשות במדינה. כשאנחנו מדברים על נשים, הן עוד יותר מוחלשות. המספרים מדברים בעד עצמם. 35% מהנשים הערביות היו מועסקות ב-2017. בנגב השיעור היה פחות מזה בהרבה. מגיפת הקורונה ומה שעבר על החברה הישראלית מאז חודש מרץ הגביר מאוד את המצוקה הזאת. הכפרים הלא מוכרים לא מחוברים לעולם החיצון מבחינת אינטרנט, מבחינת תשתיות. היו סגרים חדשות לבקרים, משרדי הממשלה היו סגורים. חלק גדול מהנשים לא נרשמו בלשכות התעסוקה ולכן מצבן החמיר עוד יותר. המשפחות האלו נכנסו למעגל העוני. ראינו את זה בחדרי המצב, ראינו את זה בחדרי החירום לחלוקת מזון שקיימנו. היה לנו חדר מצב שחילק אלפי מנות מזון בנגב. דרך אגב, 90% מהלקוחות היו נשים, בעיקר מהכפרים הלא מוכרים. זה מסמל הכל. אני חושב שחייבת להיות התייחסות בתכנית הממשלתית לאוכלוסייה הזאת. האוכלוסייה החרדית דומה במצבה לאוכלוסייה הערבית.

אני חושבת ששני חברי הכנסת שקדמו לי, גם חבר הכנסת מיקי לוי וגם חבר הכנסת סעיד אלחרומי, הטיבו לתאר את המצב הקיים. בדיונים שהתקיימו בוועדת הרווחה הזמנית היה ברור ש-55% מאלה שהוצאו לחל"ת היו נשים, למרות שאחוז הנשים שנמצאות בשוק העבודה הוא הרבה פחות מהמספר הזה. ביקשנו אז פילוחים לפי סוגי תעסוקה שונים ולפי מגזרים שונים. אפילו שאחוז הנשים בתוך המגזר היה נמוך, האחוז של הנשים שהוצאו לחל"ת היה יותר גבוה מאחוז הגברים שהוצאו לחל"ת. יקפצו ויגידו לי שחלק מהנשים רצו להיות בבית כי לילדים לא היה סידור. יכול להיות שזה נכון, אבל זה עדין מבהיר את התמונה שקיימת והתפישה שקיימת כאילו שתעסוקת נשים זה משהו פריבילגי, כאילו זה משהו משני ולא צורך קיים.

בשנים האחרונות, לאחר כל מיני תכניות ועבודה מאומצת, ועקבתי אחרי זה כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, בקושי הצלחנו להגיע ל-40% תעסוקה של נשים ערביות. אנחנו לא רוצים לעבור את הקורונה ולראות שחזרנו שנים אחורה במספר הנשים המועסקות -20% או 25% - ולהתחיל לעלות משם. כל תכנית ממשלתית חייבת לקחת בחשבון איך היא מייצרת מקומות עבודה חדשים או תומכת בנשים שאיבדו את מקומות העבודה. אנחנו לא מדברים על נדבות, אנחנו לא מדברים רק על סיוע כלכלי, אנחנו מדברים על יצירת מקומות עבודה. בכל הנושא של החינוך, הבריאות והרווחה צריך לייצר מקומות עבודה לנשים, כולל זה שנשים ערביות ייכנסו לבתי ספר יהודיים. אין שום סיבה שנשים ערביות לא יוכלו ללמד כל נושא בבתי ספר כאלה. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות איזה שהוא סנכרון בין הגורמים השונים הממשלתיים. הנושא של הכשרה מקצועית והכשרות מקצועיות במדינה הוא מצב "על הפנים". אני חושבת שהגיע הזמן להתאים אותו לעידן החדש, להתחיל לתת לנשים אופציות תעסוקה יתר טובות.

כחלק מהמשבר התעסוקתי הגדול שיש עכשיו במדינה שיש מאות אלפי דורשי עבודה, ישנה קבוצה של נשים ערביות ונשים חרדיות שדורשות עבודה. חשוב מאוד לטפל בהן. אין פה איזה שהוא רצון לא לתמוך באותן אוכלוסיות. שיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות, כמו שחבר הכנסת מיקי לוי ציין, נמוכים עוד לפני הקורונה. יש מענק ממשלתי לטובת הנושא הזה של קידום תעסוקה של נשים ערביות. יש חשיבות להורדה משמעותית בשיעור האבטלה כדי ששוק העבודה יחזור לשגרה רגילה ואז יגדיל ביקושים באופן כללי בשוק העבודה גם לטובת נשים ערביות וחרדיות. ישנה תכנית הכשרות שתיתן הכשרות מקצועיות לעשרות אלפי מובטלים, כאשר בתוכה יהיו לא מעט נשים ערביות וחרדיות.

צריך לתפור חליפה מיוחדת. צרך לחשוב במיוחד מה הצרכים, במה הן יכולות לתרום, איזה סוג עבודה הן עשו. העניין של הכשרות והשתלבות זה לא מתאים.

ההכשרות יאפשרו לאותן נשים שלא רכשו הכשרה עד כה, לרכוש הכשרה חדשה. אם זה שוברי הכשרה, זה מאפשר להן לבחור את ההכשרה שהן רוצות ללכת אליה. השובר ניתן על ידי גוף מכווין משירות התעסוקה או ממרכזי הכוון של זרוע העבודה שפוגשים את האדם, עוזרים לו בהכוון התעסוקתי. אני משער שבזמן הקרוב, כשתתייצב יותר תמונת המובטלים, נוכל להבין יותר לעומק מה המאפיינים ומה הצרכים של האוכלוסייה שלא חזרה לשוק העבודה. עדיין יש הערכות שחלק מהמובטלים יחזרו למקום עבודתם הקודם, בפרט העובדים שנמצאים בחל"ת. לאוכלוסייה שלא תחזור נתחיל לתת את ההכשרות שיעזרו לה להשתלב בעוד כמה חודשים בשוק העבודה.

הגשתי בקשה להקמת שדולה בנושא תעסוקת נשים ערביות וחרדיות, אני מקווה שהיא תאושר. הנושא של תעסוקת נשים ערביות וחרדיות הוא נושא מאוד מרכזי שיכול להיות מנוף למשק ולאותן נשים ומשפחותיהן, במיוחד אם אנחנו נזכיר שוב פעם ושוב פעם את הנושא של מעגל העוני, איפה העוני רווח ומתרווח.

אנחנו רוצים שתהיה תכנית מותאמת לצרכים של הנשים, של החברה, לראות איך אנחנו יכולים לעשות את ההצלבה הזאת כדי להביא רווח לחברה בכללותה. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק לדבר על הכשרה מקצועית כזאת או הכשרה מקצועית אחרת, אלא לחשוב בראייה כוללת ומעמיקה לגבי אותם צרכים, לשים תכנית מגובה תקציבית שמטרתה ברורה, מדודה, כדי שנגיד לעצמנו בעוד שנתיים, שלוש, ארבע וחמש שנים לאן אנחנו רוצים להגיע. אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לפי התכנית, אם אנחנו בכיוון הנכון או לא בכיוון הנכון. אני שמחה מאוד שיש הסכמה לגבי הקול הזה. בהתחלה לא רצו לאשר את השדולה כי אמרו שיש משהו דומה. מה זה הדבר הדומה? שיש שדולה לתעסוקת נשים חרדיות. כשאני מגישה שדולה משותפת לערביות וחרדיות, אתם אומרים לי שיש משהו דומה רק לחרדיות. בגלל זה עכשיו זה נמצא בתהליך של ערעור. אני מקווה שהדיון הזה יתרום למתן תשובה נכונה וראויה.

אכן המצב הרבה יותר קשה בערים הנדבקות של החרדים ושל הערבים. אין ספק שצריך פה טיפול שונה מהטיפול הרגיל. להגיד "עוד הכשרה מקצועית" זה לתת משהו שלא בטוח שבסוף יהיה אפקטיבי. אנחנו בדיון עם אגף התקציבים לקבל תקציבים לאותן אוכלוסיות כדי לעשות התאמות לפי הצרכים שלהן. צריך לשבת יחד עם המגזרים האלה, לראות מה הצרכים שלהם, מה היכולות שלהם, ולנסות לבנות להם חליפה שמתאימה להם. אנחנו יודעים שיש פערים מאוד גדולים, פערים דיגיטליים. אנחנו רוצים להעביר אותם הכשרה מקצועית מותאמת.

שירות התעסוקה, עוד לפני פרוץ המשבר, ידע לטפל באוכלוסיות האלו, ידע להתאים את עצמו לאותן אוכלוסיות. אני חייב לציין שהסתובבתי במהלך המשבר הזה לא מעט בלשכות בערים ערביות כמו שפרעם, סכנין ורהט. אנשים יכלו לבוא ללשכה ולהגיש את הבקשה להירשם לשירות התעסוקה. לי לא ידוע כיום על כאלה שרצו להירשם ולא הצליחו. ככל שמצאנו אנשים כאלה רשמנו אותם רטרו כדי שלא יפסידו. אנחנו נמצאים עכשיו עם שיקול דעת מאוד מקל בגלל המצב.

האם ישנה אפשרות להירשם רטרו? האם זה פורסם?

פרסמנו את זה גם בתקשורת.

יש כאלה שהוציאו אותם לחל"ת ולא נרשמו. הם הפסידו כמה חודשים בגלל הסגרים.

ככל שידוע לנו, וככל שהיו בקשות, נתנו שיקול דעת לאותם מנהלי לשכות לרשום רטרו, בעיקר בגלל הפערים הדיגיטליים, בעיקר בגלל שהבנו שלא יכול להיות שבן אדם שהוא לא דיגיטלי יפסיד את הקצבה שזאת זכות הקיום שלו.

אנחנו מכירים את הבעיה מקרוב במגזר הערבי ובמגזר החרדי. גם כאשר נשים חרדיות וערביות כבר מקבלות את העבודה, אנחנו יודעים בדיוק באיזה דרג הן מקבלות אותה. בכל מקום נותנים להן שכר התחלתי. אחד הפתרונות נמצא במשרד הכלכלה בתכנית 4.17,4.18,4.19 ו-4.20. מדובר שם על פריפריה, חרדיות ומגזר ערבי. אני יודע שהיא לא מתוקצבת בגלל שאין תקציב במדינה. יש להמשיך את התכניות האלו. מה שקורה היום זה שהנשים עובדות את הזמן של התכנית, אחר כך זזות הצידה כי לא ממשיכים לתקצב אותן. צריך לעשות את זה לטווח יותר ארוך, לדאוג שלא מפטרים אותן מהעבודה. גם עכשיו, במצב של המשבר, צריך להמשיך את התכניות האלו. אלו תכניות שצריך לתקצב. הן הפתרון לתעסוקה של האוכלוסיות האלו.

במי פוגע משבר הקורונה? באנשים שנמצאים במקומות שמטילים עליהם סגר, שאלה המקומות של הציבור החרדי והציבור הערבי. העסקים שנמצאים שם נסגרים באופן אוטומטי. הם הנפגעים הראשונים. גם לאלה שיכולים לצאת לעבוד מחוץ לאזור הסגר אומרים שהם לא יכולים לצאת לעבוד כי הם מגיעים מאזור הסגר. כשאתם מכריזים על סגר, אל תכריזו לפני שאתם יודעים מה הפתרון הכלכלי, לא רק הבריאותי. כאשר הולכים לעשות סגר ביישוב ערבי או בשכונה חרדית, הפיצוי צריך להיות מאותו רגע. לא יכול להיות שאדם בסגר לא יכול לצאת לעבודה. לא יכול להיות שלאישה בריאה שהיא לא בבידוד אתה אומר לא לצאת, כי בכך אתה נותן מכה לפרנסה של אותן משפחות, אתה נותן מכת מוות כלכלית לאותן משפחות.

צריך לקחת בחשבון שהארכת דמי האבטלה לאוכלוסיות האלו לא פתרה את הבעיה, כי דמי האבטלה שלהן גם ככה מאוד נמוכים. אנחנו יודעים שגם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי למעלה מ-50% מהנשים עובדות בחלקיות משרה. הפתרון של הארכת דמי אבטלה לאותן נשים הוא לא פתרון. נשמח לקבל את העזרה של הוועדה המכובדת הזאת כדי לסייע להן בהכשרות, בתקצובים נוספים.

כל התקציבים שהיו אצלנו בתחום העבודה והרווחה הועברו למשרד העבודה. אני מסכים עם חברת הכנסת עאידה תומא על כך שיש צורך לבודד את המידע בצורה טובה. יש תחומים במגזר הערבי או בחברה הערבית שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי בקורונה, כמו תחום הרפואה שהוא רווי עובדים מהחברה הערבית. יש תחומים שנפגעו. צריך למקד מאמץ באוכלוסייה שהכי נפגעה, צריך לכוון את המשאבים בצורה הטובה ביותר על מנת לשרת את הציבור.

עוד לפני משבר הקורונה המצב של נשים ערביות בשוק התעסוקה לא היה טוב. גם הנתון שקיבלנו מלשכת התעסוקה על אחוז הנשים הערביות שהושבתו הוא לא נתון ריאלי, הוא לא נכון, משום שכ-15% מהנשים הערביות מועסקות בלי שהמעסיקים מדווחים עליהן. יש הרבה יותר נשים מובטלות בשוק העבודה הערבי. אחוז המובטלות בקרב הנשים החרדיות גבוה מאוד. צריך למסד את המושג של אפליה כבסיס לפעולות הממשלה להסרת החסמים העומדים בפני נשים מהאוכלוסיות המודרות. הדבר צריך להיעשות על ידי הוספת יעדים ממשלתיים לשיפור איכות התעסוקה. צריך להפסיק להסתכל על כמות הנשים המועסקות, ולהתחיל לדאוג לאיכות של התעסוקה של אותן נשים, בפרט בתחום השכר, בהיקף המשרה.

עוד לפני הקורונה נשים ערביות קיבלו 10,15 שקלים לשעת עבודה. היום, אחרי ששוק התעסוקה הפך לשוק תעסוקה של מעסיקים, החשש שלנו שנשים ערביות וגם חרדיות ייפגעו עוד יותר. צריך שתהיה אכיפה בצורה יותר רצינית מצד משרד העבודה. האכיפה צריכה להיות במקומות העבודה - אם זה על ידי חקירות יזומות, גלויות וסמויות, וכמובן על ידי עידוד קיום סדנאות להקניית ידע בנוגע לזכויות עבודה במקום העבודה למעסיקים ולעובדות. צריך לעשות קמפיינים, לפרסם קמפיינים בשפה הערבית והעברית כדי להנגיש את הידע המשפטי. אנחנו חושבות שצריך לשפר את השילוב של העובדות הערביות והחרדיות בשוק העבודה על ידי פיתוח תכניות הכשרה איכותיות. צריך שהתכניות האלו ייעשו בצורה יעילה. צריך להרחיב את תנאי הזכאות להשתתפות בתכניות ההכשרה במימון המדינה. צריך להוסיף תכניות הכשרה בתחומים ומקצועות חיוניים שהשכר בהם הוא גבוה.

חוץ מזה שצריך לתמרץ עסקים לקבל נשים ערביות וחרדיות למקום עבודה, אני רוצה לדבר על שיפור המענה בנוגע להטרדות מיניות בקרב החברה הערבית והחרדית. צריך לבחון את העניין הזה, לנסות לעשות מחקרים על הטרדות מיניות בקרב העובדות החרדיות והערביות כדי לאמוד את היקף התופעה. יש לטפל בה על ידי הקמת ועדה מקצועית שתתווה מדיניות לטיפול בהטרדות מיניות בחברה הערבית והחרדית. לא מדברים על הטרדות מיניות במקום העבודה, בגלל המאפיינים החברתיים בחברה הערבית ובחברה החרדית.

עד כמה אתם, גורמי הממשלה השונים, מסונכרנים בתכניות שלכם, וכמה יש דגש מיוחד על תכניות לנשים ערביות? אני יודעת שלרשות לפיתוח כלכלי היו כמה רעיונות, אבל יש אתכם, יש את לשכות התעסוקה. האם יש איזה שהוא גוף מתכלל שמנסה לדחוף ולתאם בין כל הגורמים בנושא הזה? למה אין מדיניות ברורה של תמרוץ המעסיקים לקבל נשים ערביות לעבודה? כשרצו לשלב את הרופאים שהגיעו מברית המועצות, להכניס אותם לעבודה, הייתה תכנית עבודה מיוחדת שסבסדה את קליטתם במקומות העבודה. האם יש לכם תכניות כאלו?

יש סנכרון בין משרדי הממשלה. הקושי הוא להצליב את הנתון הבא: השוני בין חברה ערבית לחברה יהודית. בחלק מהמקרים יש כלים דומים ולא משפיעים. זו הצלבה אחת של מידע על מנת לתת את התוצר הטוב ביותר. הדבר השני, איך בונים תכנית ייעודית לחברה ערבית כשהמידע משתנה, כשהוא לא קבוע. אין מידע ודאי שמראה פגיעה ספציפית. כל אחד מהכלים הקיימים שהממשלה מפעילה מתאימים את עצמם. נשמח להיות איתך בקשר כדי לענות על שאלות באופן מפורט יותר. נשמח לשמוע אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות טוב יותר או להיות פתוחים יותר. אני פתוח יחד עם כל פקידי הממשלה לשמוע כל דבר מחוץ לדיון הספציפי הזה.

אני רוצה להציג תובנות ממחקר שעשינו לקראת סוף פסח על האתגרים של האוכלוסייה החרדית בעקבות המשבר. אני מדבר על המצוקות, האתגרים וההזדמנויות בהשוואה לאוכלוסייה הערבית, בפרט אצל נשים חרדיות וערביות. הדבר הראשון שבדקנו זה את הפגיעות הכלכלית. ראינו שלמשפחות חרדיות יש פחות מרווח תמרון כי אין ירידה אוטומטית בהוצאות תחבורה ובהוצאות נסיעה לחו"ל. מדובר ב-2,000 שקל לחודש שיורדים מההוצאות של משפחות ערביות ויהודיות, לא ממשפחות חרדיות. מכיוון שהם כבר חיים על הקצה - שם יש יותר מצוקה.

לגבי התחום התעסוקתי. אנחנו רואים שהענפים שהכי נחשפו למשבר היו מסחר סיטונאי, שירותי אירוח ואוכל, אומנות ובידור. לנשים חרדיות יש חשיפה מועטה לתחומים האלה בהשוואה לציבור הכללי, אבל לנשים ערביות יש חשיפת יתר למסחר סיטונאי וקמעונאי. זה אומר שהפגיעה בהן גדולה יותר לעומת הפגיעה בנשים החרדיות.

כמובן שהענף שבו יש חשיפה גדולה ביותר גם לנשים ערביות וגם לנשים חרדיות זה ענף החינוך. 40% מהנשים החרדיות מועסקות בחינוך ו-31% מהנשים הערביות מועסקות בחינוך. שם התמונה מורכבת. העובדה שיש להן ייצוג יתר כעובדות משרד החינוך מספק לחלקן ביטחון תעסוקתי. יש גם משרות חינוך שהן לא מטעם משרד החינוך, כמו מטפלות, סייעות ומורות מחליפות. שם יש מצוקה גדולה, בפרט בקרב 4,000 מטפלות חרדיות שנפגעה להן מאוד העבודה כי הן עצמאיות.

אם מדברים על ההזדמנויות שהמשבר הזה מספק, אז הענפים שלא נפגעו הם ענפים שמאפשרים עבודה מהבית, ענפים שיש לנשים חרדיות חשיפה מועטה אליהם. אנחנו יודעים שלפני המשבר 60% מהציבור החרדי עשה שימוש במחשב ו-50% עשה שימוש באינטרנט.

הנגישות התחבורתית של נשים חרדיות ושל נשים ערביות היה משהו שפגע בתעסוקה שלהן. אנחנו יודעים ששני שליש מהחרדים מוכנים לעבוד מחוץ ליישוב המגורים, כאשר זמן הנסיעה שהם מוכנים לנסוע הוא קצר. עבודה מהבית יכולה מאד לטפל בבעיה הזאת, יכולה להכניס עוד אנשים לשוק העבודה. Comment by user:

אם מסתכלים על מספר המפרנסים, אז מספר המפרנסים הוא נמוך בקרב החרדים והערבים. רק ב-46% ממשקי הבית החרדיים והערביים יש שני מפרנסים, כאשר בכל השאר יש מפרנס אחד או אפס מפרנסים, ולכן כשמפרנס אחד יורד זו בעיה מאוד גדולה.

אנחנו לא יודעים מה היקף ההכנסות הלא מדווחות, אבל אנשים שהיו להם הכנסות לא מדווחות לפני המשבר לא זכאים עכשיו לדמי אבטלה, לא זכאים למענקים לעצמאיים. יכול להיות שהמצוקה שם מאוד גדולה. זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

מרחב התמרון של המשפחות נמוך, לכן חשוב בתקופת המשבר שתהיה מודעות גבוהה של הרשויות למצוקה, חשוב שיינתן סיוע איפה שנדרש. ההתבלטות של עובדות חינוך ערביות וחרדיות בשוק העבודה, בייחוד סייעות ומטפלות שהן לא עובדות משרד החינוך, יכולה להיות גם הזדמנות להשיג תמהיל ענפי יותר מאוזן בשוק העבודה כדי להכשיר לענפים שמאופיינים בפריון ובשכר יותר גבוהים.

האילוצים של המשבר מאלצים חלק ניכר מהציבור החרדי והערבי להיכנס לתוך העולם הדיגיטלי. צריך לשמר את המומנטום הזה, כי זה יכול להציע אפשרויות תעסוקה בשכר גבוה יותר וזה יכול לטפל בבעיה של הנגישות החברתית.

זה לא מספיק לדבר רק על מה שהעובדים צריכים, צריך גם לבדוק מה השוק צריך. לא מספיק להכשיר עובדים במה שהם רוצים להיות מוכשרים, צריך לראות שתהיה להם עבודה בזה אחר כך. לא להסתכל על נשים כמסכנות ולהציע להן עבודה במה שנוח, אלא לדאוג לספק להן עבודה במקצועות נדרשים עם שכר גבוה.

פרסמנו עכשיו מסמך מאוד גדול על מה נחוץ, על הרפורמות שנחוצות בהכשרות מקצועיות באגף להכשרות מקצועיות.

"היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה", של ח"כ מנסור עבאס (מס' 618).

הצעה לסדר-היום בנושא: העדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה, של חבר הכנסת מנסור עבאס.

על חשיבות הגיוון התעסוקתי כבר אמר נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, את דברו. הוא אמר ככה: "אני רואה בגיוון התעסוקתי ערך ראשון במעלה, שיבטיח את מקצועיותו וחיוניותו של שירות המדינה. שירות המדינה, המשקף את החברה הישראלית על כל גווניה, נהנה מהיתרונות שיש לכל חלק באוכלוסייה".

יש בשירות המדינה מעל ל-80,000 עובדים ב-96 יחידות, כשמתוכם יש פחות מ-10,000 עובדים ערבים שמועסקים, כמעט 12%. כוח העבודה הערבי במדינת ישראל הוא 20% מכוח העבודה הכללי. אין ספק שהאחוז שאני מציין בשירות המדינה הוא פחות משיעורם של הערבים בכוח העבודה הכללי. אחוז העובדים שהם בעלי מוגבלויות הוא 3.8%, 3,000 פקידים, שזה פחות מהיעד הממשלתי שהוא 5%. גם בחברה החרדית מועסקים היום 1.2%, 927 פקידים, כשהיעד הממשלתי הוא 7%. אני חושב שיש לנו פה עניין לא רק עם החברה הערבית, יש לנו גם עניין עם החברה החרדית ועם האוכלוסייה של אנשים בעלי מוגבלויות. כמובן שאת אותה בעיה אפשר למצוא בקרב החברה האתיופית ובקרב החברה של העולים חדשים.

60% מהעובדים הערבים בשירות הציבורי הם במערכת הבריאות. אם נוציא את אותם 60%, אנחנו מגיעים למקסימום 4% שמועסקים בשירות המדינה. גם מבחינת הדירוג של העובדים, 61% נמצאים בדרג הכניסה שהוא הדרג הנמוך מתוך ארבעת הדרגים בשירות המדינה. 0.6% מכוח העבודה בשירות המדינה, כוח העבודה הערבי, הוא בדרג הבכיר. אנחנו כמעט נעלמים במוקדי קבלת ההחלטות. גם תמונת המצב בחברות הממשלתיות והחברות שנמנות על החברות הממשלתיות והמעורבות לא מזהירה. בחברת הדואר יש 255 עובדים ערבים מתוך 5,600 עובדים כמעט. יש 127 עובדים ערבים בחברת החשמל מתוך כמעט 12,000 עובדים, ויש 81 עובדים ערבים מתוך 3,300 עובדים ברכבת ישראל.

למדתי את החלטות הממשלה מ-2003,2006,2007,2008,2009. אין בעיה בקבלת החלטות. הממשלה ידעה לקבל החלטות ולהציב יעדים. אנחנו רואים שהבעיה נמצאת במקום אחר, היא נמצאת ברמת היישום והביצוע. הוקמה ועדה להסרת חסמים בנושא הזה. ההמלצות של הוועדה הזאת אומצו. המלצה אחת הייתה על שכר דירה, כי מדובר באנשים שגרים בפריפריה. משרדי הממשלה ממוקמים במרכז. על מנת לפתור את הנושא של הדיור, הממשלה קבעה שהיא משתתפת בשכר דירה בסכום של 2,000 שקלים. קיבלנו תלונות על כך ש-2,000 שקלים לא מספיקים. ההחלטה הזאת התקבלה ב-2009. אנחנו היום כבר ב-2020. צריך לשדרג. יש חסמים בעניין של המודעות של הציבור הערבי. אין גישה קלה למידע. חוסר המודעות מביא את האנשים לפספס הזדמנויות. יש גם חסם פסיכולוגי. אנשים מוכשרים שיש להם יכולת לגשת למשרות מסוימות חוששים מכך שהם לא יתקבלו למשרה. אחת ההמלצות של הוועדה להסרת חסמים הייתה להכניס בוחנים לוועדות השונות שמראיונות או מקבלות את המועמדים למשרות השונות. למרות שהממשלה אישרה את ההמלצות, עדיין יש חסמים ואנחנו לא מצליחים להגיע לנתון שאנחנו מעוניינים. הממשלה קבעה יעד של 10% ב-2007, כשלפני זה היה 8%. מתי הגענו ל-10%? הגענו לכמעט 10% ב-2015, באיחור של שלוש או ארבע שנים. זה איחור שמתלווה אליו יישום מעוות של ההחלטה הזאת. אמנם אנחנו היום נמצאים ב-12%, אבל תחום הבריאות לוקח מעל ל-60% מהנתח הזה.

נציבות שירות המדינה הייתה אמורה לפקח, לבקר וליזום. לפי החלטות ממשלה היא מוסמכת לקבוע משרות ייעודיות. אחוז העובדים הערביים בנציבות שירות המדינה הוא 3%. אם נציבות שירות המדינה לא מהווה מודל מייצג, שאר יחידות המינהליות בשירות הציבורי לא יצייתו להוראות ולא יממשו את היעדים שנקבעו. אני יודע שבנציבות שירות המדינה מדברים היום על 15% לקראת 2025. אנחנו היום נמצאים ב-12%. זה לא נכון, זה לא הוגן וזה לא הולם את כוח האדם הערבי במדינה.

במתווה שניסחתי או גיבשתי, ואני מעוניין שהוא יועבר דרך ועדת הכספים כסיכום או כדרישות שלנו, קודם כל צריך לקבוע יעד חדש ל-2025 כך שלפחות 20% מעובדי המדינה יהיו מבני החברה הערבית, בהתחשב במגזרים השונים ובעדות השונות בתוך האוכלוסייה הערבית, כולל הדרוזים והצ'רקסים. שנית, לקדם תכנית עבודה של חמש שנים, עד 2025, לקידום ייצוגם ההולם של בני החברה הערבית במשרדי הממשלה השונים וביחידות הסמך. זה האתגר שעומד בפנינו. ההיגיון של להכניס כוח אדם ופקידים, במיוחד פקידים במשרות בכירות למשרדים השונים, הוא כדי שהם יוכלו להשפיע על החלטות ברמות השונות ולהיטיב עם כל האוכלוסיות שמרכיבות את החברה הישראלית באופן כללי. הנקודה השלישית, שעד סוף 2025 35% לפחות מהמשרות החדשות המוקצות כל שנה בהתאם לצרכים הרגילים ייועדו לבני החברה הערבית. המשרות שאנחנו מדברים עליהן הן משרות פנויות, הן משרות חדשות, והן משרות מיועדות שהממשלה מחליטה שהיא רוצה להכניס לשירות הציבורי כדי לאזן את ההרכב של השירות של הציבורי. ראוי שבמשרות החדשות, גם המיועדות וגם הנוספות, האחוז של בני החברה הערבית, על מנת לתקן את העוול שיש, לא יפחת מ-30%.

למה משרדי הממשלה לא מיישמים את ההחלטות? צריך לקבוע מנגנון פיקוח אדוק על המשרדים השונים, על היחידות השונות, וללכת בגישה של מקל וגזר, מה שאומר שאת המשרד שמיטיב לממש את המדיניות אפשר לתגמל, ועל המשרד שימשיך להתעלם מהחלטות ומהיעדים ניתן להטיל עונשים מסוימים. חשוב שכל מתווה חדש יענה על הערך העליון של שוויון בין האזרחים. אנחנו לא רוצים להשאיר את הקבוצות השונות מתוסכלות ומסתכלות על שירות המדינה כשירות שלא נותן להן את המענה הראוי. אנחנו לא רוצים שיגידו אחר כך שיש חוסר אמון בשירות הציבורי, שאנשים לא משתפים פעולה עם ההחלטות ועם המדיניות וכו'. זה הזמן שהכנסת עצמה תגיד את דבריה בנושא הזה. אנחנו התחלנו את הצעד הראשון. היושב-ראש ד"ר אחמד טיבי טיפל בנושא הזה לפני שנים רבות. הוא גם עמד בראש ועדה מיוחדת בנושא הזה. אין ספק שהוא הצליח לקדם את הנושא הזה, אבל הדרך עוד ארוכה. אנחנו שוב יוצאים לדרך חדשה, כדי שנוכל לממש את הזכות הבסיסית הזאת של שוויון בשירות המדינה, בחברות הממשלתיות ובחברות המעורבות.

חבר הכנסת מנסור עבאס, היטבת להציג נושא חשוב, והפירוט שלך קלע לעניין. אכן לפני מספר שנים עמדתי בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת ערבים בשירות הציבורי. היא הכריחה את כולם לשים על השולחן את המספרים בנוגע לכל משרד ממשלתי, לכל יחידת סמך, לכל מנכ"ל, לכל ראש אגף וכדומה. הדרך עוד ארוכה לשילוב אמיתי וייצוג הולם של הערבים בשירות המדינה, בחברות הממשלתיות ובסקטור הציבורי.

התכנית שחבר הכנסת הציג היא תכנית טובה. הוא באמת התייחס לכל הסעיפים.

אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו ולומר שיש עדיין פערים. גם אנחנו מסתכלים על כל קבוצות האוכלוסייה שזכאיות לייצוג הולם בהתאם לשיעורן באוכלוסייה ובכוח העבודה. זו הנקודה שבה נרצה להיות - ששירות המדינה ייצג את החברה הישראלית במגוון הדרגים, במגוון התפקידים ובמגוון היחידות השונות. צרך לומר שזו גם לשון החוק - סעיף 15א בחוק שירות המדינה (מינויים).

לפני שנתיים הוקם האגף בנציבות שירות המדינה שאני עומדת בראשו. מדובר באגף שהוא יחסית חדש. המטרה שלו היא להאיץ את התהליכים כדי לסגור את הפערים שנוצרו במשך שנים ביחס לכל קבוצות האוכלוסייה. יש מגמת עלייה עקבית בשיעור ייצוגם של בני החברה הערבית. אם אנחנו מסתכלים על המערכות, אנחנו רואים שמערכת הבריאות היא מערכת יחסית מגוונת. המיקוד שלנו בטיוטת ההחלטה שנביא ממש בחודשים הקרובים לאישור: קידום הערבים שכבר נמצאים במערכת, והבטחה שכל תכניות העתודה השונות יורכבו משיעורם של ערבים בהתאם לגודלם באוכלוסייה. כמובן שהדבר הזה נלווה לתהליך השיווק והגיוס לשירות המדינה, ששם אנחנו יודעים שיש לנו חסמים משמעותיים. החלטת הממשלה, שבעזרת השם נביא בקרוב לאישור הממשלה, מתייחסת לסיפור של גיוס, לסיפור של קידום ולסיפור של שימור עובדים.

מה השיעור שתבקשו?

כפי שציין מקודם חבר הכנסת עבאס, אנחנו רוצים להמליץ על 15%, אבל אני לא רוצה להתחייב כי הממשלה צריכה לאשר את האחוז הזה. זה עד שנת 2024.

עלייה של 3% במשך ארבע שנים?

אם נסתכל על דרגי הבינים ועל הדרגים הבכירים, זה הרבה יתור מ-3%, ושם המיקוד שלנו.

בשלושת הדרגים הבכירים כמעט ואין ערבים.

נכון. אלה נתונים שמדאיגים אותנו. אני חושבת שאנחנו צריכים להתמקד באיכות, כשאיכות זה דרגי הביניים והדרגים הבכירים. גם במערכת הבריאות, אבל בעיקר במערכת משרדי הממשלה שהיא המערכת האסטרטגית שמעצבת איך המדינה נראית.

באמת דיון חשוב מאוד. כמובן שאתה, אדוני היושב-ראש, מלווה את הנושא מלפני שנים רבות, וגם הייתה ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת אקדמאים ערבים, שהיה לה תפקיד חשוב בהעלאת המודעות של ייצוג הולם ודחיפה כל משרדי המשלה על מנת להגיע ליעד של 10% על פי החלטת ממשלה מספר 2579 מ-2007. ליעד הזה היה צריך להגיע ב-2012. אנחנו היום ב-2020. פניתי יחד איתך ויחד עם חברתנו סונדוס לראש הממשלה ולראש המשלה במכתב בו ביקשנו יעד מעבר ל10%. אם אנחנו עומדים היום על 12%, צריך לפחות עוד 5% כדי להגיע ל-17%. קיבלתי נתונים מדאיגים שמראים שאנחנו לא בתהליך של שיפור, אנחנו בתהליך של נסיגה. מתחילת שנת 2020 מונו רק 34 ערבים מתוך 485. במשרד הבינוי והשיכון - שלושה מתוך 57. במשרד האנרגיה - חמישה מתוך 54. בתחבורה - 10 מתוך 81. אם אנחנו מדברים על 34 מתוך 485, מדובר באחוז וחצי. חשוב לעקוב אחר הנושא הזה, על מנת להגיע להחלטת ממשלה בדבר יעד חדש.

שני הנושאים שנדונו כאן בפני ועדת הכספים הם נושאים חשובים וקשורים אחד בשני. הנושא הראשון: החשש מפגיעה בשילובן בתעסוקה של נשים חרדיות וערביות, והנושא השני: ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה. ניתנו לוועדה מספרים ונתונים המראים תמונה מדאיגה, לעיתים אף מביכה מבחינת ייצוג, בעיקר ייצוג ערבים בשלושת הדרגים הבכירים בשירות המדינה. בחלק מהמשרדים, אם מנכים את משרד הבריאות, המצב הוא מצב עגום, כפי שציין חבר הכנסת עבאס. כך לגבי הצורך החשוב של שילוב נשים ערביות וחרדיות בתעסוקה. בהוצאה לחל"ת 55% הן נשים, למרות ששיעורן בתעסוקה הוא הרבה יותר נמוך. ועדת הכספים רואה חשיבות רבה בקליטת יותר נשים בעבודה, לרבות נשים ערביות וחרדיות.

אני רוצה להודות לחברי הכנסת מיקי לוי, סעיד אלרחרומי ועאידה תומא סלימאן על היוזמה להעלות את הנושא. נושא של ייצוג ערבים בשירות המדינה הוא נושא כבד וחשוב ביותר. חשוב שנמשיך לעקוב אחריו. תודה לחבר הכנסת מנסור עבאס שהעלה את הנושא לסדר היום במליאה ועכשיו בדיון בוועדת הכספים. הנושא מצריך מעקב ומחייב קבלת החלטת ממשלה במקום ההחלטה הקודמת שפג תוקפה. היעד, לפי דעתי, צרך להיות יותר מ-15%, לא 15%, וצריך לצמצם את מרווח הזמן - לא עד 2024, אלא פחות. אני רוצה להודות לחברי הכנסת היוזמים. אני רוצה להודות לחבר הכנסת אוסאמה סעדי על הנתונים החשובים שהוא הציג פה. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:55.