פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 26
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ב בתמוז התש"ף (14 ביולי 2020), שעה 12:00

חיזוק מעמד המורה בישראל - דיון יזום מתוך הליך שיתוף של הציבור

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
סמי אבו שחאדה
ווליד טאהא
יוסף טייב
עופר כסיף
אורלי פרומן

אריאל קלנר

איל רם - סמנכ"ל ומנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

עמית ענבר - אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אלירן זרד - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

עדנה דוד - סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים

מוריה זגורי - יו"ר סניף, הסתדרות המורים

אבי קמינסקי - יו"ר האיגוד, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

שלמה חדד - יו"ר מחלקה פרופסיונלית, ארגון המורים

אביגיל סאמין - ארגון המנהלים

זאב גולדבלט - מנכ"ל, הנהגת ההורים הארצית

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

איילת חכים - חברת הנהלה בארגון הגננות, ארגון גננות מחנכות

צביה אנפנגר-אלמליח - מנכ"ל צופן יהלום-יוזמות והכשרה לחינוך ולמנהיגות

אברום תומר - עמית מחקר, פורום קהלת

רן רייז - מנכ"ל תובנות

דורון שרף - מורה

מאיר אסרף - שדלן/ית, מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

ס.ל., חבר תרגומים
חיזוק מעמד המורה בישראל - דיון יזום מתוך הליך שיתוף של הציבור

צהריים טובים, גם לאלה שאיתנו בזום, גם לחברי הכנסת שמכבדים אותנו בנוכחותם, מזכ"לית הסתדרות המורים שהגיעה לפני הזמן, שלום לך, יפה בן דוד.

שלום וברכה.

אני פותח בהתרגשות את הדיון הזה מכיוון שבעצם לראשונה בכנסת יש דיון שהגיע בעקבות בקשות של הציבור, בעקבות ההשתתפות שלכם בכלי שאנחנו אפשרנו להשתתף בו, בתובנות. נכנסו מעל 2,000 אנשים למערכת שלנו כדי להביע את עמדותיהם ודעותיהם באופן כללי בנושאי חינוך, תרבות וספורט ואחד הנושאים הבוערים שעלו שם, וזה משמח אותי מאוד, אני בטוח שגם את הנוכחים, זה מעמד המורה ובכלל מעמד אנשי ההוראה, מכיוון שאנחנו מתייחסים לגננות והגננים באותו מכלול.

אז שמחתי מאוד, הצוות שלי שמח, שבאמת זה הנושא הראשון שאנחנו ניקח אותו מהפלטפורמה שיצרנו, שהציבור בחר, ונביא אותו לכאן לוועדה שלנו בכנסת, ולכן אני מודה שאני מודה שאני נרגש, גם מזה שזה העיסוק שלנו, הנושא הזה, וגם מהעובדה שזה הגיע מכם, מהציבור ולא רק מרעיון שאנחנו העלינו או חברי כנסת העלו. אני חושב שזו מתכונת טובה לדמוקרטיה שלנו, ננסה להיות כמה שיותר פתוחים לציבור, לאפשר לו להשתתף איתנו לפעמים.

זה מאתגר אותנו כי זה מצריך אותנו לקרוא הרבה, להתמודד עם הרבה שאלות, עם הרבה תגובות והערות, אבל אני חושב שבסך הכול במצב הנוכחי שבו מדי פעם יש חוסר אמון בין נבחרי הציבור לציבור, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים, ובהקשר הזה קואליציה ואופוזיציה, כל אחד מהמקום שלו, כדי להגביר את האמון הזה. אני חושב שמהלכים כמו שאנחנו עושים היום בוועדה, ומבחינתי כולכם משותפים, יכולים להגביר אמון ולהראות לציבור שיש פה אנשים שרוצים לשמוע כל פנייה שמגיעה אלינו לוועדה, אליי אישית או לכל אחד מחברי הכנסת, ולנסות לסייע ולשפר את המציאות. לא תמיד כל פנייה תגיע לפתרונה, אבל היא בוודאות תקבל מענה. אז תודה רבה לכל מי שהתייחס והעלה רעיונות ושאל שאלות, אני מעריך את זה מאוד.

ספציפית לגבי נושא הדיון, ותיכף כמובן ניתן לחברים להתייחס, אני חושב שבאופן כללי הקורונה יצרה קצת, לצערי, עודדה את הספורט הלאומי שלהיכנס במורים זה אחלה. התקשורת יכולה להיכנס במורים ובמורות כאילו זה איזה מין כמה אנשים שמדי פעם עובדים ומדי פעם לא עובדים. אני לא מוכן לשיח הזה, אני חושב שהוא חוטא בענק לשליחות הכול כך ענקית של המורים והמורות בישראל, של אנשי החינוך, של הגננות, של הצוותים שבאמת מקריבים כל כך הרבה פעמים את עצמם ואת המשפחה שלהם. העבודה בחינוך אף פעם לא נגמרת בתוך כותלי בית הספר, בתוך כותלי הגן, היא מגיעה איתך הביתה, מהמוטרדות של הסוגיות שהילדים העלו, או מפניות של ההורים בשעות הערב או בכל הקשר. לכן הלוואי שנצליח בוועדה הזאת ובכלל שהמשרד יצליח בשנים הקרובות לשנות את השיח בישראל.

אני חושב שהקורונה, אחרי שאמרתי שהיא במובנים רבים לצערי בתודעה התקשורתית פגעה במעמד המורה ובגננות, היא יכולה לעשות טוויסט ולקחת את המציאות שלנו כהזדמנות, אני חושב שיש פה הזדמנות חינוכית אדירה. פגשתי לאחרונה הרבה מאוד מורים ומנהלים בסיורים שעשינו והרבה מאוד חברים שלי שמשוחחים איתי על הנושא, אני חושב שהם מבינים שיש לנו הזדמנות פדגוגית מטורפת, סליחה על הביטוי הסלנגי, לחולל שינויים אדירים בתוך המערכת. הרבה מורים ומורות מרגישים שיש להם הזדמנות דרך הזום, פשוט להסתכל אחרת על ההוראה. אני לא רוצה לתת דוגמאות, אני בטוח שיש פה מורים שידברו ויעשו את זה טוב ממני, אבל אני מקווה שנצליח בדיון הזה ובאופן כללי להתחיל להוביל את מדינת ישראל לשינוי תודעתי כלפי המורים והמורות שלה, שנתחיל בשינוי תודעתי תקשורתי ואחר כך גם נוכל לעשות שינויים משמעותיים בכל מה שקשור לזכויות ולפדגוגיה, אבל על זה תיכף נדבר. אז, שוב, תודה למי שהצטרף אלינו.

רם, אני יכולה רגע?

כן, חברת הכנסת אורלי פרומן, תוכלי להיות ראשונת הדוברים, בבקשה, תודה רבה.

אני רק רוצה לתת משהו לפתיח כי סוגיית אנשי החינוך היא סוגיית מפתח שמשפיעה על איכות מערכת החינוך וזה נושא באמת מאוד מאוד מאוד משמעותי בחברה הישראלית. אז אני רוצה לכל הדוברים האחרים לפתוח בציטוט של שיר שכתב אלתרמן ב-4 ביולי 58', הוא כתב: 'למורי ישראלי בוועידתם', וארבע השורות האלה בעצם מסכמות את עוצמתו של איש החינוך.

יֵשׁ אוֹמְרִים הַמּוֹרֶה הוּא אֻמָּן. יֵשׁ אוֹמְרִים: הוּא אָמָּן. אַךְ יֵשׁ רֶגַע

הוִא לוֹחֵם וּבוֹנֶה וּבוֹרֵא.

לוחם, בונה ובורא. ועם שלוש המילים האלה והעוצמה הזו אני מבקשת לפתוח את הדיון על מקומם של אנשי החינוך.

תודה רבה לך. החכמת אותנו בקצת היסטוריה, שאף פעם לא מזיקה לנו בוועדה. שלום לכל מי שנמצא איתנו בזום.

אני רוצה בפתח הדברים קצת לדבר על נתונים, אחר כך אני אדבר על הרבה דברים אחרים. אז לשמחתנו כרגיל מחלקת המחקר והמידע של הכנסת עושה עבודה טובה, אני רוצה שאלירן, בבקשה, יציג את הנתונים, את המצגת, וגם שנראה אותה לכולם בזום כדי שכולנו נהיה על אותו דף.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. שמי אלירן זרד ואני חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו נציג כאן מידע שמתבסס על חוברת מידע שהוצאנו כבר לפני שנה עבור הוועדה. החוברת כללית על נתונים בנוגע למורים בישראל. המעמד של המורה זה נושא רחב ומאוד מקיף, אנחנו ניגע בכמה נקודות חשובות. אני אציג קודם נתונים כלליים על המורים במערכת החינוך לשנת תש"ף, נציג נתונים על שכר המורים, מגמות בשכר והשוואות בינלאומיות, מדדי הערכה של מורים ומדדים של שביעות רצון של מורים.

(מצגת). אז כמו שאתם רואים בשקף בשנת תש"ף עבדו במערכת החינוך כ-182,000 עובדי הוראה. עובדי הוראה זה כולל לא רק מורים, זה גם מנהלים, יועצות, כל הסגל החינוכי. כמחציתם בערך מועסקים בחינוך היסודי וכמחציתם בחינוך העל יסודי. יש חפיפה, זה לא משלים ל-100%, כמו שאתם רואים בגרף. כמעט חצי מעובדי ההוראה עובדים בחינוך הממלכתי העברי, כחמישית מהם בממלכתי דתי, כרבע בחינוך הערבי וכעשירית בחינוך החרדי.

אלירן, סליחה שאני קוטע אותך, רק לרגע, פשוט הצטרפו אלינו גם צופים בפייסבוק לייב. לאור העובדה שהדיון הזה ספציפית הגיע מהציבור היה חשוב לנו גם לשתף אותו, היה לנו עניין טכני, אז אני רק רוצה להגיד ברוכים וברוכות הבאות. אנחנו בדיון על מעמד המורה שהגיע מכם, מהציבור, מכל האלפים שפנו אלינו ובעצם בחרנו בנושא מעמד המורה מכיוון שזה הנושא שעלה הכי הרבה, זה הנושא שבוער בי ואני בטוח שגם בכל חברי הכנסת שנמצאים פה. אז תודה רבה לכל מי שהשתתף. סליחה שקטעתי את אלירן ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. בבקשה, קצת נתונים בנושא.

אז אני אמשיך בנתונים כלליים. כמו שאתם רואים 80% מעובדי ההוראה הם נשים, בחינוך הערבי קצת פחות, 75%, יש יותר גברים. כ-60% מעובדי ההוראה הם בטווח הגילים של 30 עד 49. בחינוך הערבי המורים קצת יותר צעירים מהממוצע הכללי. 40% מעובדי ההוראה הם בעלי ותק של עשר שנים ופחות. כעשירית, רק כעשירית, הם מעל 31 שנים. חשוב לראות את הפרופורציות האלה כי אחר כך אנחנו נדבר על הפרשי השכר בין הוותיקים לחדשים, אז פשוט להכיר את ההיקפים של כל אחת מהקבוצות. כ-40% מעובדי ההוראה עובדים פחות מ-30 שעות עבודה שבועיות, זאת אומרת יש הרבה חלקיות משרה.

שלום, צהריים טובים. כדי להבין את האחוזים האלה, מה המספר של צוותי ההוראה?

182,000 בערך עובדי הוראה. כאמור זה הכול על בסיס חוברת שכבר הוצאנו, יש שם את כל הנתונים מפורטים.

כמו שאמרתי, 40% מעובדי ההוראה עובדים פחות מ-30 שעות עבודה שבועיות. חשוב לציין שמה שנחשב משרה מלאה למורה זה משתנה מכל מיני סיבות, אבל חשוב להכיר את זה, יש הרבה חלקיות משרה. ושוב זה חשוב כי הנתונים שנציג בהמשך על שכר הם נוגעים לבעלי משרות מלאות בדרך כלל.

אז עכשיו אנחנו עוברים לבחון את השכר של המורים. נתייחס בעיקר לשכר בפועל, שזה כולל תוספות, גמולים, הרבה דברים שלא כלולים בשכר שהוא בהסכמים, מה שמכונה הסטטוטורי. השכר עלה משמעותית בשנים האחרונות בכל שלבי החינוך, אתם יכולים לראות, הנתונים בצד ימין הם של 2017, אבל העלייה ממשיכה גם ב-2018, בין תשע"א לתשע"ז עלה השכר בחינוך הקדם יסודי ב-46%, ביסודי ב-37%, בחטיבת ביניים ב-44%, בחטיבה העליונה 35%. זה בשבע שנים, עד 2017.

בצד ימין אתם רואים את שינוי הממוצע השנתי, לשנה, וזה ביחס לשינוי השנתי של הממוצע במדינות ה-OECD, תראו כמה ישראל עלתה משמעותית ביחס לממוצע ב-OECD.

היא עדיין מאחור.

זה מה זה שקף מטעה. אתה יודע, אפשר לראות נתונים מכל מיני כיוונים. אז למה לא רוצים לבוא למערכת החינוך אם המשכורות כל כך גבוהות? אל תטעו, בסדר, יש עלייה, הייתה רפורמה, יש פער מאוד גדול בין שכר מורה מתחיל לשכר מורה - - -

והשעות הפרונטליות שאנחנו מלמדים יותר.

רגע, אורלי, את צודקת.

סליחה.

לא, זה בסדר שהתפרצת, אני מבין, זה בוער בכולנו, אבל צריך להגיד, א', יש עוד נתונים במצגת, ו-ב', אל חשש, כולנו מבינים את הפערים האדירים, אבל זה בסדר גמור, יש נתונים של העלייה, מותר להתייחס אליהם.

אלה הנתונים של העלייה, תיכף נראה ממוצעים אל מול מדינות אחרות. השקף הבא, משרד החינוך מייחס את עיקר העלייה בשכר לרפורמות כמובן, ל'אופק חדש' ול'עוז לתמורה'. 'אופק חדש' בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים כבר מיושמת כמעט במלואה, 98% מהמשרות, זה חל עליהן. 'עוז לתמורה', נכון ל-2018, רק על 77% מהמשרות זה חל ולכן צופים שהעלייה תמשיך ככל שהרפורמה תמשיך להיות מיושמת. זה גם מופיע בדוח של הממונה על השכר שיצא ממש לאחרונה, שהוא מדבר על עליית השכר בחטיבות העליונות של המורים.

עוד חשוב לציין, בהקשר הזה וגם בהקשר של הממוצעים שתיכף נראה, שיש פער גדול בישראל בין מורים חדשים לוותיקים בשכר. גם הממונה על השכר מצביע על זה ועל פי הנתונים של הלמ"ס הפער הזה הולך וגדל עם יישום הרפורמות. במשך השנים הוא גדל יותר וכיום ישראל היא שנייה בעולם בנקודה זו רק לקוריאה.

בפערים?

בפערים, כן, בין חדשים לוותיקים.

רק במידה שמישהו לא שמע, אנחנו שניים בעולם מהסוף, כלומר אנחנו הכי פחות טובים ויש לנו פערים גדולים מאוד בין המורים שמתחילים, נכנסים למקצוע, לבין המורים שמשתכרים הכי הרבה.

שניים בעולם, זאת אומרת ה-200%, קוריאה היא מעלינו בקצת, אבל ה-200% הזה בזה שניים בעולם.

עולים ממקום מאוד מאוד נמוך הפערים עדיין גדולים ולכן העלייה חשובה, אבל היא לא משקפת את המציאות, בטח לא בהשוואה ל-OECD.

עכשיו נעבור לנתונים בהשוואה למדינות ה-OECD. ניתן לראות שהיום ישראל מאוד קרובה לממוצע, היא משתווה לו בחטיבת הביניים והיא קצת עולה עליו בחינוך הקדם יסודי, ממוצע של שכר בפועל מושווה לפי PPP, לפי כוח הקנייה.

ושוב, חשוב לזכור, זה ממוצע, זה לא משקף הרבה היבטים של מה שקורה עם השכר, כמו ההפרשים הגדולים שדיברנו עליהם הרגע, מה גם שכאן כלולים בעלי משרות מלאות. זה לא מתחשב בכלל המשרות, אלא רק משרות מלאות, כך שבעיקר הוותיקים יותר כלולים בממוצע הזה.

מעבר לממוצע כשלעצמו חשוב לשים לב לממוצע של המורים ביחס לשכר של בעלי ההשכלה השלישונית במשק, זאת אומרת בעלי השכלה גבוהה, היא לא בהכרח אקדמית, יכול להיות בתוך שלישונית גם הסמכות מקצועיות שונות, אז חשוב לדעת שביחס לבעלי השכלה שלישונית במשק פה ישראל כבר במצב יותר טוב מהממוצע של ה-OECD בצורה די משמעותית. הגרפים האלה שמשווים לכל המדינות, גם בשקף הקודם, זה רק בחטיבות הביניים, גם פה וגם שם. שם זה השוואה לממוצע ה-OECD יותר ספציפי, בכל השלבים.

חשוב לציין עוד דבר בנוגע להשכלה השלישונית, שישראל היא בעלת רמת השכלה שלישונית מאוד מאוד גבוהה, זה רלוונטי פה כי כשאתה משווה את המורים לכל ההשכלה השלישונית בכל המדינות אז יש פה גם הבדלים בכל מדינה מבחינת היקפי ההשכלה השלישונית שלהם.

אבל לא ביחס לשכר.

נכון.

אחרי ההשוואה הבינלאומית של השכר נעבור לכמה מדדי הערכה שאנחנו נציג, ממוצע פסיכומטרי של מורים, הישגים במבחנים בינלאומיים למבוגרים, ציוני בגרות של מורים והתאמה בתחום ההוראה של המורים להכשרה מקצועית שלהם. הציון של הפסיכומטרי הממוצע הארצי של כלל המורים, הלמ"ס מפרסם, 494, שזה די נמוך ביחס לאוכלוסייה הכללית, באחוזון 40. יש מגמת ירידה בציון הזה לאורך השנים שבולטת בעיקר אצל מורים חדשים.

כמה שנים יש כבר מגמת ירידה?

אם אני לא טועה משנת 2014 וזה נבדק ב-2017, אז אין לי נתונים של היום ממש, אבל על זה מדובר.

ה-OECD עורך מבחנים בינלאומיים של מיומנויות למבוגרים, כמו פיז"ה, אבל למבוגרים, הוא בוחן בין השאר מתמטיקה ושפה ומחקר מסוים לקח את ציוני המורים בכל המדינות של ה-PIAAC, של המבחנים האלה, והשווה אותם ובעצם מראה שבישראל ההישגים, כמו שאתם רואים פה בטבלה, ישראל ממוקמת שם, די למטה מבחינת הציונים ביחס לשאר המדינות והגרף הזה זה גם בהשוואה לממוצע של האוכלוסייה הכללית. זה לא רק השוואה בין מדינות שאנחנו יוצאים נמוך, אלא בהשוואה בכל מדינה של המורים לאוכלוסייה הכללית.

בשקף הבא ניתן לראות את דוח מבקר המדינה וגם נתונים של הלמ"ס מצביעים על כך שהמורים נעדרים הכשרה מקצועית בתחום הוראתם בעיקר מדובר על מתמטיקה, אנגלית ושפה. אז כאן אתם יכולים לראות כמה אחוז מהמורים מקבלים הכשרה במסגרת התואר שלהם או במסגרת תעודת ההוראה שלהם בנושא שבו הם מלמדים, באנגלית או במתמטיקה. אפשר גם לראות שבמגזר הערבי, בחינוך הערבי, אחוזי ההכשרה יותר גבוהים.

עוד נתון הוא ממוצעי הבגרויות של מורים חדשים בתחומים שאותם הם מלמדים. גם כאן מתמטיקה, אנגלית ושפה, הממוצעים בבגרויות של המורים שמלמדים. אלה נתונים של הלמ"ס לאחרונה, מלפני שנה, ניתן לראות ירידה במקצועות השפה לאורך השנים ועלייה מסוימת באנגלית מבחינת ממוצעי הבגרויות של מורים חדשים.

לפני כמה שנים הייתה יוזמה של משרד החינוך שהמורים הערבים שמלמדים בבתי הספר יעשו בחינת שלוש יחידות בבגרות בשפה הערבית ואז ארגוני המורים והמורים בעצמם, כי כולם ידעו שהם לא הולכים לעבור את הבחינה, היה רעש גדול וירדו מהעניין הזה, כי הם לא יכולים לעבור בחינת שלוש יחידות בשפה הערבית. הם משתתפים בבחינות האלה של המבוגרים ואנחנו יודעים כמה מהם באמת יודעים שפה לפחות?

אתה מדבר על הבחינות של ה-OECD, של ה-PIAAC?

כן.

אין לי נתון לגבי זה באופן ספציפי, זה איזה שהוא מדגם, זה לא כלל המורים. ה-OECD לוקחים מדגם מסוים של אוכלוסייה, אי אפשר לדעת אם המורים זה מדגם לגמרי מייצג מתוך האוכלוסייה. לוקחים כמות מסוימת של מורים בכל מדינה שנבחנו במקרה בבחינה הזאת ואז משווים אותם, אבל זה לא משהו - - -

אוקיי, הבנתי.

בשקופית האחרונה אנחנו רוצים קצת לגעת בעניין של שביעות רצון של מורים מעבודתם. אז יש שני סקרים שעוסקים בזה, חשוב לומר שאלה מדדים שהם קצת סובייקטיביים, הם לא קשיחים. יש סקר שבודק את זה ברמה הבינלאומית, סקר של ה-OECD שנקרא TALIS והוא בוחן את שביעות הרצון של המורים. שם אנחנו רואים שהממוצעים ב-2018 די דומים לממוצע של ה-OECD של שביעות רצון המורים. יש לציין שזה נמוך ביחס לשנה קודמת שאז היינו מעל הממוצע. ועוד נתון שכדאי לציין, שמורים דוברי ערבית מראים שביעות רצון נמוכה יותר ביחס לדוברי העברית.

סקר נוסף, סקרי אקלים של המיצ"ב גם בוחנים שביעות רצון של מורים. שם ניתן לראות לאורך השנים מגמה די יציבה בכל אחד מההיבטים שהם בוחנים, בכל אחד מההיגדים שנבדקים, כאשר יש כאלה שבאופן קבוע נמצאים יחסית למעלה, רוב ההיגדים יחסית בשביעות רצון גבוהה, אבל יש מדדים, בעיקר אלה שמתייחסים לרמת עייפות ותחושת עומס של המורים, שבאופן קבוע מביעים שביעות רצון נמוכה בהיבטים האלה.

אלה כמה נתונים שלנו, כמה נקודות עיקריות. כאמור, זה נושא מאוד רחב, נתנו כמה נתונים כלליים. מי שרוצה, כאמור, החוברת הזאת נמצאת גם באתר שלנו. זהו, תודה רבה.

תודה רבה, אלירן. ללא ספק הנושא הוא אדיר ואי אפשר להתייחס לכולו, אבל רצינו להיות על אותו דף, כמו שאומרים, ולהבין לאן אנחנו הולכים. תיכף נראה את המצגת מהתובנות שעלו אצלנו במערכת, אבל לפני כן חברי הכנסת שרוצים לדבר, או מזכ"לית הסתדרות המורים, אם את רוצה לדבר עכשיו, אם אתם רוצים. אז חבר הכנסת כסיף הצביע, לאחר מכן חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. בבקשה.

קודם כל תודה על הדיון ותודה על המצגת. אני חושב שהמצגת, למרות החשיבות שלה, יש בה איזה שהיא בעיה, יכול להיות שמלכתחילה זה מה שביקשו מכם, אני לא מתלונן או משהו, אני לא מבקר במקרה הזה ואף אחד לא יגיד שאני לא אדם ביקורתי, אבל במקרה הזה אני לא מבקר. אני פשוט רוצה להעלות סוגיה שלדעתי היא מאוד מאוד קריטית ואני מקווה שהיא תוכל להתפתח פה. מעמד המורה נגזר במידה רבה מתנאי ההעסקה, כולל השכר, אין ספק, אבל זה לא הדבר היחיד.

הדבר הנוסף שצריך לתת עליו את הדעת הוא הסטטוס של המורה. הסטטוס של המורה הוא, ללא ספק, כפי שאמרתי, אכן בחלקו נגזר מעניין השכר. אנחנו יודעים שתנאי ההעסקה של המורים בארץ, איך אני אגיד בעדינות? על הפנים, כשכמובן השכר הוא מרכיב יסודי, אבל אנחנו מדברים גם על הדרישות מהמורים, על העומס, כולנו מכירים את הסיפור של גודל הכיתות שזה כמובן רלוונטי ועוד אוסף שלם. דיברנו פה כמה פעמים בכמה דיונים על תקצוב דיפרנציאלי שהוא גם רלוונטי לתנאי ההעסקה של המורה וגם לסטטוס שלו.

הסטטוס של המורה נגזר, לדעתי, בין השאר, אני לא יכול לתת פה הרצאה, כי רם יהרוג אותי, בפעם הזאת בצדק, אבל ממש ממש בקצרה, בכמה שניות, אני חושב שיש שני היבטים מאוד חשובים בנושא של הסטטוס. הדבר הראשון זה העניין המגדרי. זה לא מקרי שבמקצועות בישראל, החברה הישראלית היא חברה סקסיסטית, ואנחנו רואים שבמקצועות שיש בהם רוב מוחלט של נשים יש זלזול יותר גדול, ראו דוגמה את השביתה עכשיו של העובדות הסוציאליות. 89% מהעובדים הסוציאליים הם עובדות. לטעמי, חבל שאני לא יכול להעריך, הייתי מצליח, אני חושב, להוכיח את זה, חלק מהזלזול בעובדות הסוציאליות הוא בגלל שרובן נשים. אותו דבר לגבי סיעוד ואותו דבר לגבי מורים. רוב המורים הם בעצם מורות. זה חלק, הביקורת שלי היא מצד אחד ברמת המקרו, על התרבות הפוליטית, נקרא לזה, בחברה הישראלית בכלל ודבר שני, ספציפית, על ההתנהלות של ממשלות ישראל. הביקורת שלי היא לא חס וחלילה על המורים, בשום אופן לא.

ברור.

אבל הסטטוס. אתם יודעים כמה פעמים אני שמעתי בוויכוחים, כולל עם חברים שאני מעריך, שמדברים בגנות המורים, המורים הם לא ברמה גבוהה, מי שהולך לעבוד בהוראה אלה אנשים שבעצם אין להם ברירה. זה הסטטוס של המורים, זאת הבעיה של מעמד המורים ובעיקר המורות וזה נגזר חלקית מהעניין המגדרי. כלומר הטיפול חייב להיות מערכתי, גם שיפור שכר, גם שיפור תנאי ההעסקה לרבות צמצום גודל הכיתות, גם סוויץ', זה נשמע קל, בוודאי שלא, בכל הנושא המגדרי, וגם בנושא של המכללות להוראה צריך להיות שינוי, לא רק בנושא של השכר.

תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה.

כן. אני מודה לכם על הדיון החשוב הזה. אני מסכים לגמרי עם מה שאמר ידידי עופר, שהסטטוס של המורה, חשוב מאוד העניין של השכר, אני עבדתי שם כמה שנים טובות, חשוב מאוד העניין של השכר, אבל הוא לא קובע לבד את הסטטוס. אני מכיר שנים, כל מי שעבד בהוראה בשנות ה-60, 70, 80, ידע שהסטטוס, לפחות בחברה הערבית, מאנשים שאני מכיר ברמה האישית, הסטטוס של המורה בשנים האלה, כשהם השתכרו הרבה פחות, דרך אגב, היה הרבה יותר גבוה מהסטטוס שלהם היום.

אז העניין של הכסף הוא חשוב, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר שמאוד פוגע, גם במעמד וגם בדימוי של המורה ובכלל בכל ההוראה. אנחנו בדקנו את המספרים ויש מספרים מזעזעים לגבי כמות מעשי האלימות כנגד עובדי הוראה בבתי ספר. יש כל שנה אלפי תקיפות על עובדי הוראה ועל בתי הספר. אם אנחנו לוקחים בחשבון שעובדים חצי שנה כמעט, 185 ימי עבודה, זה אומר עשרות תקיפות פיזיות, מילוליות ומעשי אלימות. וזה מה שמדווח, חברים, זה מה שמגיע ונרשם, יש גם המון מקרים שלא מגיעים ולא נרשמים.

אני חושב שזה דבר שהוא קל ואפשר לעשות אותו, שיכול להעלות בצורה משמעותית את מעמד המורה, זה ענישה כבדה לכל מי שמרשה לעצמו לתקוף מנהל בית ספר, מורה בבית ספר, להיכנס לבית ספר ולהפעיל אלימות, מחוץ לבית הספר, ליד בית הספר. זה דבר שאנחנו חייבים לעגן אותו בחקיקה ומי שעושה דברים כאלה צריך לשלם מחיר רציני. אנחנו פשוט לא שומרים עליהם, הם חשופים, האנשים האלה, ויש אלפי תקיפות פיזיות ומילוליות כל שנה.

תודה רבה. אני רוצה שנשלב. מכיוון שיפה בן דוד מכבדת אותנו בנוכחותה ובאופן כללי אני משתדל בכל הוועדות שמי שמגיע לכנסת ומשקיע אז יקבל זכות דיבור לפני, למרות שכמובן שיש כל מיני אתגרים להגיע לפה, וזה מובן ומקובל, אז יפה, בבקשה, מזכ"לית הסתדרות המורים.

שלום לכולם. אני חייבת לומר ששנים באמת מדברים על מעמד המורה, ואני חייבת לומר גם ולציין בצער רב שגם לא עושים כלום, חוץ מדיבורים אנחנו לא רואים מעשים, אנחנו רואים רק שמעמד המורה, כשאומרים מעמד המורה זה הגננת, זה כלל אנשי החינוך במדינת ישראל, הולך ונשחק. ראינו את זה דווקא בתקופה של משבר הקורונה, שאני חושבת שזה המקום שהיה צריך - - -

לצערנו הרב הם קיבלו הכי הרבה הסתה. למרות כל הקשיים שדווקא התווספו להם כולם תקפו אותם. זה היה ממש מביש.

אין ספק שזה היה מאוד מביש, ואני חושבת שזו הייתה הזדמנות של כולם, לא למחוא כפיים לאנשי חינוך, אלא דווקא לשאת אותם על כפיים. אני בהחלט מסכימה שחלק ממעמד המורה הוא שכר, אבל לא רק השכר, הוא גם תנאי העבודה שלו. תנאי העבודה של המורה בכלל, מורה, גננת, הם מאוד מאוד קשים, הם עובדים בתנאים מאוד מאוד קשים. יש הרבה שמכפישים אותם, אבל כל אלה שבאים ואומרים שקל מאוד להיות מורה או גננת, בואו תהיו, תנסו עשר דקות בכיתה ואז תרגישו מה זה באמת לעמוד מול כיתה של 35 תלמידים, של 40 תלמידים, כאשר צריך לגעת בכל תלמיד ותלמיד.

לכן דווקא ממשבר הקורונה כן צריך ללמוד הרבה דברים, למשל הקטנת הכיתות. אם היו מקטינים את הכיתות, וראינו שברגע שהיה פער לימודי, כתוצאה ממשבר הקורונה כאשר הילדים היו בבית היה פער לימודי, מתי הצליחו באמת להדביק את הפער הלימודי? כאשר למדו בקפסולות, כאשר למדו בקבוצות קטנות. ברגע שלמדו בקבוצות קטנות גם הגננות, גם המורים, הצליחו להדביק את הפער הלימודי כי יכלו לגעת בכל ילד וילד. לכן יש מקום וצריך כבר להתחיל לעשות את המעשים.

תראו, השכר של המורה, ראיתי פה את ההשוואה, יש כמה דברים שהיה כן צריך לקחת בחשבון, בואו נראה את שעות הפרונטליות שמורים מלמדים, המון שעות פרונטליות. זאת אומרת במדינה שלנו לצערנו הולכים על הכמות ולא על האיכות. אני, חלילה, גם לא בצד הביקורתי, אני רק רוצה להראות נקודות מאוד מאוד חשובות. בצד הפרונטלי אנחנו מלמדים המון, וחברים, לא צריך, אנחנו צריכים ללכת על האיכות ולא על הכמות. לעומת מדינות ה-OECD שהשכר הוא הרבה יותר גבוה מאיתנו, הם מלמדים הרבה שעות פחות מאיתנו והשכר הוא גבוה.

דיברו פה גם על הנושא של האלימות. היה חוק גם בתקופה של בנט שניתן לעצור את זה, אפילו מאסר עד חמש שנים, עוד לא עצרו אף אחד, למרות שהאלימות ממשיכה במוסדות החינוך ובאמת צריך גם שם יד מאוד מאוד חזקה.

אחת הבעיות בכלל במערכת החינוך שיש יותר מדי מה שנקרא מנהלים את המורים, את המנהלים ואת הגננות, יותר מדי בוסים, מה שנקרא בלשון העם. חברים, אי אפשר שגם יהיו ההורים, אנחנו מאוד מכבדים את ההורים, אנחנו בעד המעורבות של ההורים ואנחנו באמת רוצים לשתף פעולה איתם, כי אין מה לעשות, אלה הילדים שלהם והילדים שלהם חשובים להם, הם חשובים גם לנו לא פחות, גם לציבור עובדי ההוראה, אבל לא יכול להיות שתהיה התערבות של הורים, לא יכול להיות שתהיה התערבות של רשויות. יש משרד חינוך, גם משרד החינוך לא יכול מצד אחד להכתיב את כל התוכניות, להגיד למנהלים ולהגיד למורים ולגננות איך ללמד ומצד שני גם לרצות לראות תוצאות. אי אפשר. זה כמו שאתה לוקח היום רקדן, קושר לו ידיים ורגליים ואומר לו: תרקוד. זה לא הולך ככה. לכן חייבת להיות אוטונומיה, ולא רק בדיבורים, אלא אוטונומיה במעשים למנהלים, למורים ולגננות. כאשר יש אוטונומיה אז תהיה לך הזכות לבקר אותם. המשרד מבחינתו צריך להציב את היעדים, ברגע שהוא מציב את היעדים על המורים והאוטונומיה שניתנת להם, על המנהלים והגננות, להגיע ליעדים הללו ואז אם לא יגיעו תבואו בטענות. אבל לא יכול שתכתיבו את הכול, תכבלו את כולם ותגידו להם, חברים, אתם לא מגיעים ליעדים.

גם על הנושא של המכללות אני חייבת לומר. אני חושבת שהמכללות חייבות להגביה את הרף של הכניסה למערך ההוראה. הוא לא צריך להיות נמוך. אתה מציב רף, יש לך שתי אפשרויות להגיע לרף, או להנמיך אותו או שפשוט תשתדל להגיע לרף. לצערי מה שעושים זה מנמיכים כל הזמן את הרף של הכניסה למכללה, הכול עניין של כסף. אנחנו בעד כן להגביה, שיהיה ניקוד יותר גבוה מאשר 494 נקודות, אבל, חברים, אם לא נטפל בשכר אף אחד לא ירצה לעסוק בחינוך ולהיות מורה או להיות גננת.

אנחנו רואים את זה. תראו היום, למעלה מ-28% בחמש השנים הראשונות כאשר נכנסים למערך ההוראה עוזבים. עוזבים את מערך ההוראה. ואלה אנשים איכותיים, אלה אנשים עם ניצוץ בעיניים, עם אהבה רבה, עם מסירות, אבל אלה אנשים שעוזבים את המערכת, הם אומרים בגלל השכר, בגלל חוסר הגיבוי, בגלל ההתערבות של ההורים. חברים, אנחנו באנו עם אידיאל - - -

מוסד הקביעות גם נפגע.

דווקא בנושא של הקביעות, דווקא אנחנו שם די נתנו את הטון כי ארגוני המורים שם. אבל הקטע הוא שגם אומרים תראו, אנחנו מתקדמים לשכר של מדינות ה-OECD, אבל במדינות ה-OECD עובדים 100%. תראו מה קורה, קולטים מורים, הוא הציג את זה בצורה מאוד נכונה, למעלה מ-40% עובדי הוראה עובדים בפחות מ-100% משרה. זה לא יעלה על הדעת. זאת אומרת אם השכר, ב-1.9 הוא יהיה 6,800 למורה מתחיל, תקשיבו, זה מורה שעובד במשרה מלאה, גננת שעובדת במשרה מלאה תקבל ב-1.9 6,800 ברוטו. קחו בחשבון, אלה שנכנסים ב-80%, אלה שנכנסו ב-70% מה השכר שלהם, הם לא מגיעים אפילו ל-5,000. זה ההון האנושי של מדינת ישראל.

מה שצריך לעשות, כמה דברים. קודם כל כפי שאמרתי לטפל במעמד המורה, לטפל בשכרו, לטפל בתנאי העבודה שלו, לתת את האוטונומיה. וגם מפה, מהבית הזה, באמת לחוקק, ההוראה היא פרופסיה לכל דבר ועניין. הראו, גם בשקפים פה, שאנחנו מבחינת ההשכלה מובילים אפילו יותר ממדינות ה-OECD, אבל תראו את השכר שלנו, אנחנו משכילים יותר מכולם והשכר שלנו הכי נמוך מכולם. משהו שם לא עובד. לכן כן יש קודם כל, לפני שקולטים מורים, יש הרבה עובדי הוראה שלא עובדים במשרות מלאות, אז קודם כל, חברים, תוסיפו להם את המשרות המלאות, שיהיו 100%, שלא ניצור עניים בתוך מערכת החינוך.

הדבר השני, ביום חמישי יש לי פגישה עם שר האוצר ואני הולכת גם להביא את זה, אני מקווה מאוד שיהיו בפיו בשורות, כי אם לא, לצערי הרב, אני מאוד לא אוהבת להשתמש בזה, אבל לא נוכל לפתוח את שנת הלימודים, לא נוכל לאפשר בנושא של מכסות פרישה, חברים, כאשר המורים צריכים עובדי הוראה בכל שנה יש כ-1,600, 1,800, מכסות פרישה, מורים פורשים עם מענקים לא גבוהים במיוחד, כי הפנסיה שלהם – על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על פנסיה של 7,000-6,000, שזה מה המורה או גננת יוצאים, עם זה היא צריכה לחיות בפנסיה, באים ואומרים לה היום לא, יש היום קרוב ל-2,500 ואפילו יותר, קרוב ל-3,000 אנשים שרוצים לפרוש מהמערכת ואומרים להם: אתם לא תפרשו, כי אין מכסות פרישה. אלה אנשים שמיצו את עצמם, אלה אנשים שנתנו את כל כולם באמת במסירות עד אין קץ, שחוקים, הם אומרים: אנחנו לא יכולים להיכנס לכיתה, אנחנו לא יכולים להמשיך ולנהל את הגן, אנחנו עייפים, תנו לנו את האפשרות לפרוש. באה המדינה, בא משרד האוצר ואומר להם לא, אתם לא תפרשו, אתם תיתקעו במערכת, ומצד שני גם לא קולטים מורים חדשים.

זאת אומרת יצרו צוואר בקבוק מאוד גדול, שאין כניסה למערכת החינוך של כוחות רעננים וחדשים, ומצד שני לא נותנים ולא מאפשרים לאנשים שיפרשו בכבוד. זה מה שאנחנו מבקשים, הרי מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים את הכבוד שמגיע לציבור עובדי ההוראה, ומגיע להם הרבה כבוד.

תודה רבה. דברים חשובים מאוד.

יישר כוח.

יישר כוח ובאופן כללי אני חושב שיש הרבה מאוד אתגרים בהקשר של מעמד המורה וגננות. ללא ספק הסיפור של שכר הוא אחד הדברים הכי דרמטיים - - -

סליחה, רם, שני משפטים. אנחנו עומדים חודש ומשהו לפני פתיחת שנת הלימודים, אנחנו עד היום לא יודעים איך אנחנו נלמד, איך נפתח את השנה, אם נפתח, כמו שאמרתי. זאת אומרת לא יכול להיות שכולם יישבו וידברו מעל הראש שלנו כשאנחנו אלה שצריכים להניע את המערכת. לכן מצופה שאיתנו יישבו, יחד עם מי שצריך לשבת, עם הנוגעים בדבר, כדי שבאמת לא נחכה עד לרגע האחרון. ראינו מה קורה כשמגיעים לרגע האחרון, הכול נופל. חברים, זה הזמן. אז כולם מדברים ומדברים ומדברים ותכלס לא עושים. אני שוב חוזרת ואומרת, זה הזמן לעשות. אם לא נעשה, חלילה נגיע שוב לשוקת שבורה, כמו שהגענו.

אני מצטרף ומתחייב שהוועדה פה, ואני בטוח שהחברים איתי בזה, אנחנו נעשה פה וידוא ומעקב מאוד יסודי על המשרד ועל כל הגורמים הרלוונטיים שיש מוכנות מאוד מאוד גבוהה לפתיחת השנה, הן בהיבטים הפרוצדורליים סביבתיים בהקשרי הקורונה והן באפשרויות לאור הפדגוגיה. אני רק אגיד נקודה, שתדעו, יפה, זה מתקשר לדברים שאמרת, אנחנו ביקשנו מהממ"מ לעשות בדיקה השוואתית לאופן שבו משלמים את השכר למורים בישראל, גם ביחס לשאלות הפרונטליות, לא פרונטליות, אני בטוח שיהיו ממצאים מעניינים ואני מקווה שזה יתמוך את הניסיון שלנו לחולל שינוי.

חברת הכנסת פרומן, תסלחי לי רגע, למרות שביקשת, אנחנו רגע נחזור לזום כי כבר דקות ארוכות לא פנינו למי שאיתנו.

אני חייבת לרוץ גם לגיל הרך לכמה דקות.

מיד אני אתן לך אפשרות לרוץ לגיל הרך. איל רם, סמנכ"ל מינהל עובדי הוראה במשרד החינוך. תודה שאתה איתנו, צהריים טובים.

שלום לכולם. אני אגיד כמה מילים בהתייחסות למה שנאמר. קודם כל אני מסכים עם הרוח הכללית של הדוח וההבנה שנדרשים הרבה משאבים וסיוע בלהרים את מעמד המורה, עם זאת יש המון אי דיוקים בדוח שלדעתי הם מקלקלים אותו כנקודת מוצא לצאת ממנה. אני אגיד את זה בקצרה, כדי לא להתעכב, כי הרוח היא בסך הכול נכונה, אבל אי הדיוקים משמעותיים.

חשוב להבין, הפסיכומטרי לא משקף מכיוון שאין חובה לפסיכומטרי ולכן פחות ופחות אנשים עושים פסיכומטרי ומי שעושה פסיכומטרי זה מי שמגיע עם תעודת בגרות מאוד חלשה שהוא צריך את הפסיכומטרי בשביל להשלים. לכן יש ירידה פתאום ב-2014, היה שם שינוי שהוביל שי פירון וזה פשוט לא רלוונטי.

שואלת אותך פה חברת הכנסת פרומן לגבי הצורך בפסיכומטרי לאוניברסיטה. אני גם יכול להתייחס, אבל אני בטוח שאתה יודע להגיד גם.

יש המון חוגים שלא דורשים פסיכומטרי, זה עניין של היצע וביקוש, אבל גם חוגים כמו פיזיקה, שהם הכי מסובכים, אין חובת פסיכומטרי ולכן אני לא רוצה - - -

אבל אחרי סמסטר אחד חצי הולכים הביתה כי הם לא עומדים בדרישות האקדמיות. אני אומרת לך את זה כבוגרת מתמטיקה ומדעי המחשב, זה היה כבר לפני הרבה שנים. הבעיה פה שכל מי שרוצה מתקבל למכללה, לא חשוב מה איכותו, וגם לא מעזיבים אותו.

אורלי, הקשבתי רגע בצורה – אז אפשר לכעוס, אנחנו - - -

לא, אני לא כועסת. בואו, לא להתעלם מעובדות כל כך כל כך משמעותיות.

אני לא מתעלם מעובדות, אני משקף את העובדות בדיוק כפי שהן, זה מה שאני מנסה לעשות כרגע. אחת, הפסיכומטרי זה לא המדד שאני מציע לבחון בעזרתו כי הוא לא ישקף לנו כלום. הרף ללימודי הוראה נמצא בעלייה, לא בירידה, כפי שיפה אמרה, אבל אני מסכים שלמכללות בחופש האקדמי שלהן לפעמים יש אינטרס לקלוט יותר וזה מאבק ציבורי שצריך להיות, להעלות כל הזמן את הרף.

הבעיה יושבת מול שני דברים. אחת, שכר מורה מתחיל, לא שכר מורה בכלל, אלא שכר מורה מתחיל שזה מוקד משיכה דרמטי למשיכת אנשים. אנחנו נמצאים במדינת ישראל שבה טרום הקורונה הייתה אבטלה נמוכה, ילודה גבוהה ומגזריות גבוהה. הדברים האלה לא קיימים בעולם, הם דורשים מאיתנו להכניס יותר מורים מאשר בכל מדינה אחרת בעולם וכשהם נכנסים בשכר נמוך זה מייצר תודעה קולקטיבית של מעמד מורה נמוך. לכן אני חושב שעיקר ההשקעה צריכה להיות במורים חדשים, זה גם מה שיאפשר להעלות את הרף ולראות את כל הדבר הזה כאיזה שהוא מהלך משותף.

לגבי מורים עוזבים, גם יש כל מיני אגדות אורבניות. הנתונים האחרונים של הלמ"ס מדברים על כ-15% עזיבה בשלוש שנים, נגיד שזה 20% עזיבה, זה לא דרמה נורא גדולה ביחס למקומות אחרים. בדוח גם נאמר על חוסר התאמה בין מקצועות, לדוגמה נתנו שם את היסודי שרק 12% למדו לשון. זה חוסר הבנה, כל מורה ביסודי לומד הוראת קריאה וכתיבה ורק 12% עשו התמחות בלשון, לכן זה גם לא היה כל כך רלוונטי.

מה אני חושב שנדרש? אחת, הצהרתי שוב פעם ואני אומר את זה שוב ושוב, נושא של מורים חדשים, מאוד מאוד מאוד חשוב, 50% מהמורים החדשים היום הם מוסבים, צריך לאפשר למוסבים להיכנס בשכר גבוה יותר וזו דרמה גדולה להסכמי השכר. שתיים, חשוב מאוד לחוקק את מקצוע ההוראה כפי שיש לעובדים סוציאליים, לרופאים, לעורכי דין. אין חוק, החוק הזה יכול גם להגן עליהם מפני פגיעות, כפי שנאמר בצדק, גם לאפשר תהליכי רישוי נכונים יותר, גם לאפשר יצירה של קוד אתי ואני חושב שפה יש מוטיבציה לקדם את המהלך הזה. אני חושב שאנחנו צריכים כציבור שלם להיזהר מאוד מלרדת על המורים בתקשורת. כל המלחמות האלה בין האוצר, חינוך, ארגונים, מורים, הורים, לא נותנים שום דבר. צריך לסגור את הדברים בשקט ולתת למורים לעבוד על הפדגוגיה ולא על הסוגיות של נכנסים מתחת לאלונקה, לא נכנסים מתחת לאלונקה וכו'.

אני רוצה כן להיות אופטימי לסיום שהרבה פעמים אומרים שמעמד המורה נפגע בקורונה ואני חושב להיפך, אני חושב שהשיח של השמרטפות והכניסה מתחת לאלונקה באמת פגע, אבל בגדול ההורים נחשפו לראשונה לעבודה של המורים בבתים, המורים עשו אדפטציה אדירה ללמידה מרחוק, הם עומדים עכשיו בחזית המאבק הזה באי ודאות מאוד מאוד גדולה כיצד הדברים ייראו ואנחנו רואים במחקר ראשון שנעשה במכללת לוינסקי, כששאלו הורים ותלמידים, 40% מהציבור שינה את עמדתו כלפי המורים ופי שניים יותר לחיוב מאשר לשלילה. כלומר אנחנו האנשים שמאוד מאוד מודאגים ממעמד המורה יום יום ולכן אנחנו ראינו חלק מהדברים שכאבו לנו מאוד, אבל צריך לראות שהציבור ראה גם את הצדדים היפים של המורים בתקופה הזאת.

אני חושב שאנחנו צריכים להעצים אותם, להחזיר את הפדגוגיה לחזית של המהלכים, לתת פיתוח מקצועי איכותי ובזמן למורים כדי לאפשר להם להתמודד עם התקופה המיוחדת הזאת, גם עם הלמידה מרחוק, גם עם אי הוודאות, גם עם ההיבטים הרגשיים והחברתיים שקשורים ואנחנו רואים כבר עכשיו עלייה ברישום למכללות בשנה הבאה. המשק משתנה ובתוך המשק כולו שמשתנה מקצוע ההוראה עולה כרגע ויש הזדמנות אדירה, גם לוועדה וגם לכל השותפים, לתת פוש רחב לדבר הזה אחרי שנים באמת שמעמד המורה נשחק לנסות ולקדם אותו קדימה, כי בסופו של דבר, כפי שהדוח גם הראה, המורים אוהבים את העבודה שלהם, הם שבעי רצון ממנה, הם היו בוחרים במקצוע הזה עוד פעם ואנחנו רואים את זה גם בדוחות של TALIS, גם במיצ"בים.

חבל שלא הוזכר פה, אבל ב-2013 הלמ"ס בדק את כל המקצועות במשק ואמר מה המקצועות שהאנשים הכי מרוצים מהעבודה, המורים היו במקום השני מכלל המקצועות במשק. אבל אנחנו כישראלים תמיד אומרים, רגע, אבל מי ראשון? נכון כולם אמרו רגע, אז מי הראשון?

כי מי זוכר את הסגן של?

אם השני זה המורים אז הראשון זה פקידי האוצר, אני מניח.

הראשון לא היה פקידי האוצר ולא חברי כנסת, צר לי לבשר לכם, הראשון היה מרצים באקדמיה שהם גם בעצם מורים בפני עצמם. לכן המקצוע הזה עם השליחות, אנחנו צריכים לתת לו את התמיכה מכל הכיוונים.

אני הייתי מרצה 20 שנה וקשה לי להאמין שזה אמין.

איל, קודם כל תודה רבה. אני רוצה להגיד שבזמן הדיון שלנו אנחנו מקבלים פה עשרות שאלות, לחלקן ניתן מענה תוך כדי, אני תיכף גם אתייחס לכמה. אני רוצה רק להאיר רק זווית אחת, כמי שגם היה חבר מל"ג וגם חבר ביחד עם איל בצוות שהיה אמור להגיש את מסקנותיו, שעוד לא פורסמו, ביחס להכשרת המורים, כהמשך למתווה אריאב שהיה בעבר, ובסוף צריך להגיד משהו כואב, אבל נכון, המכללות להוראה בישראל, לאור העובדה שאין מספיק ביקוש, מוצאות את עצמן רודפות אחרי סטודנטים וסטודנטיות כדי שהם יגיעו ללמוד. אתם מבינים, כל מי שגם צופה בנו, שברגע שהאינטרס שלך, אני אומר את זה בצער, כי האנשים שמנהלים את המכללות האלה הם אנשים נפלאים, אבל ברגע שהם חייבים כסף כדי להחזיק את המוסד האקדמי זה אומר שאין להם שום ברירה אלא להנמיך את רף הכניסה. זה אחד ממחוללי האירוע הזה באופן הכי דרמטי, מורידים רף כי אין ברירה תקציבית, כדי שיהיו מספיק לומדים במוסד האקדמי ואז אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים.

אגב מה שאיל אמר לגבי פסיכומטרי. ברור שמדי פעם, אני לא מסתכל על פסיכומטרי כמדד, יש אלף דרכים אחרות למדוד, אני רק אומר באופן שבו זה משתקף, כשמוסד מבין שאין לו ברירה אז הוא מוריד רף. זה מה שקורה. היה לי חשוב להתייחס ואני יחסית בקי בנושא.

יש המון אנשים שאני רוצה שידברו, אבל בקצרה. רן רייז, שישקף לנו את התובנות שעלו במערכת כי זה חלק מהמהות של הדיון הזה. רציתי שתציג את כל המצגת, אתה תצטרך להיות יעיל ולעשות את זה באופן תמציתי, מנכ"ל תובנות, איתכם שיתפנו פעולה בנושא הציבורי דמוקרטי, בבקשה. רן, אולי תספר במילה דקה לפני על התהליך ומיד תקבל את האפשרות לשתף.

אז דקה לפני, פתחנו בעצם את האפשרות לציבור המורים, המורות, הגננות וכל אזרחי ישראל לקחת חלק בגיבוש סדר היום של הוועדה ואחרי שנבחר הנושא הראשון של מעמד המורה גם לשאול אותם מה הדבר הראשון והדבר המרכזי שצריך לעשות על מנת לשפר את מעמד המורה.

חלק מהנושאים שהעליתם כבר הם כמובן עלו גם שם, אבל כמובן אני יכול להגיד את עשרה הנושאים המרכזיים שעלו בינתיים והזירה עדיין פתוחה לתגובות. כמובן שנושא השכר עלה כנושא ראשון, וגם יצירת רף הקבלה למקצוע, שדיברתם עליו כעת. דובר גם על כל הנושא של התמריצים להישגים ושיטות התגמול, על האוטונומיה שיפה הזכירה קודם ועל הצורך לייצר שינוי בדעת הקהל. עוד דובר על הנושא של יחס אישי וצמצום יחס התלמידים, על החשיבות של השנה הראשונה, גם בהיבט החניכה וגם בהיבט השכר, על הפיתוח המקצועי, וגם על היוזמות שקיימות לחיזוק השייכות והשליחות. זה בקצרה מאוד הנקודות המרכזיות ש עלו עד עכשיו בתהליך המשתף.

תודה, היית יותר יעיל משציפיתי. אז אני רק רוצה לוודא שכולם הבינו, גם מי שפה וגם מי שצופה בנו, תשע התובנות האלה זה בעצם איגום של סך כל הדברים שנכתבו, כמובן כל אחד בחר במילים שלו, אבל המערכת משקללת את המילים כדי להבין מה התובנות המרכזיות. אני חושב שיש פה גם דברים שלא מספיק ראינו, אני רק בוחר כדוגמה את התובנה התשיעית שמדברת על עידוד מיזמי שליחות כדוגמה למשהו שלא מספיק נגענו פה והוא דווקא כיוון מעניין. כל סיפור הפיתוח המקצועי, גם שם אפשר לייצר הרבה מאוד מחשבות, אני לא נכנס לפינה קטנה של הסכמי השכר, יש מספיק אתגרים בעולם הזה, אבל נראה לי שכן רלוונטי שגם אנחנו כל הזמן נראה עוד ועוד דברים לבחון את הנושא.

אני רוצה לשמוע מורים. אז נמצא איתנו גם אחד המורים, דורון שרף. רק למען הגילוי הנאות, אנחנו מכירים הרבה שנים והיה לי חשוב לשמוע גם את הזווית של המורים. דורון, שלום, אי שם מסאסא הרחוקה.

כן, אז לירושלים היה קצת קשה להגיע.

יש דובדבנים?

צהריים טובים. על דובדבנים אתה תדבר איתו בסוף הדיון. חבר הכנסת כסיף שאל האם יש דובדבנים, אמרתי שאתם תדברו על זה בסוף הדיון, כרגע נדבר על הוראה.

כבר לא, רק תפוחים. טוב, שלום לכולם. אני חייב להגיד שאני שמח מאוד על הדיון הזה מראשיתו, אני מורה כבר שש שנים, לימדתי בתל אביב, לימדתי בצפון, אז יש לי את נקודת המבט גם של הפריפריה אולי וגם של המרכז.

אני חייב להגיד שאני מאוד מסכים עם איל רם, עם הדברים מהדברים שנאמרו, אחד הדברים שכן היה לי חסר בדבריו, פה אני דווקא מתחבר מאוד ליפה בן דוד, הוא הנושא של האוטונומיה. אין ספק שתקופת הקורונה הייתה תקופה מאוד מאוד משנת סדרי עולם מבחינתנו כמורים. אני חייב להגיד שגם אני כמחנך ארבע שנים הקשר שלי והשינוי שהיא עשתה יחד עם התלמידים וגם עם ההורים היה מאוד מאוד גדול ומשמעותי ואני חושב שחלק מאוד עיקרי מהמשמעות הזאת הייתה סביב האוטונומיה שניתנה לנו, אולי לקחנו אותה בכוח בגלל שהנהלים איחרו להגיע, אבל זה היה מקום מאוד מאוד מחזק, מאוד מאוד מעצים אל מול השיחות התקשורתיות שהיו מאוד קשות לשמוע.

מהצד השני, יחד עם האוטונומיה, אני חושב שהאוטונומיה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי גם במקום שיש לבתי ספר, למורים, למנהלים אל מול ציבור ההורים שיחד איתם הם עובדים. כמורה בתוך המערכת אני מרגיש לא מעט, למרות יחס וקשר אישי טוב מאוד עם ההורים של כל הכיתות שלימדתי, אני אומר את זה באמת, מאוד מאוד אוהב את ההורים שאני עובד יחד איתם, מת על התלמידים שאני עובד יחד איתם, ועדיין לאורך כל התקופה שאני מורה אני מרגיש שלא פעם מי שמקבל את עיקר הכוח ותשומת הלב בתוך המערכת הזאת זה ההורים. משהו שם במערכת היחסים צריך להשתנות וצריך לקבל איזה שהוא איזון. לא פעם יש תחושה של יחסי לקוח ונותן שירות, שזה מצב מאוד מאוד קשה ובעייתי במובן הזה של מעמד המורה.

כמובן כמובן הנושא שעולה פה פעם אחר פעם, הנושא של שכר למורה מתחיל והפערים העצומים שנמצאים בתוך חדרי המורים בין מורים בתנאים שונים. בתוך זה אני גם אשים כוכבית מאוד קטנה, יש פערים אדירים בנושא השכר בבתי ספר השש שנתיים בין מורים שמלמדים בחטיבות הביניים למורים שמלמדים בתיכונים, דבר שמייצר בעיות מאוד מאוד גדולות בתוך חדרי מורים ותחושת פחיתות מאוד גדולה של מורים.

אז אם באמת כדי לסכם ולהמשיך את הדיון, הייתי מחפש את המקום של להעצים את האוטונומיה של המורה, גם בתחום התכנים הפדגוגיים, בעיקר בתחום התכנים הפדגוגיים, ההשתחררות הזאת קצת מהפיקוח המאוד מאוד גדול של משרד החינוך ושל הגופים המעורבים, ויחד עם זה כמובן הנושא של שכר למורה מתחיל ובעיקר הייתי שמח שננסה, גם אני, אולי קצת לשנות את הטרמינולוגיה, כי כמו שאמר חבר הכנסת בתחילת הדיון, אנחנו מדברים בעיקר על מקצוע שרובו הוא נשי ולכן להתייחס למורה כגבר ולגננת כנקבה, לי זה מאוד חורה כמורה, אז בואו נדבר על המורות שמלמדות את התלמידים ואת התלמידות שלנו.

דורון, תודה רבה. חברת הכנסת פרומן, חיכית בסבלנות, הרבה זמן, לרוב זה קורה מהר יותר, תודה רבה.

לא, אני גם מקשיבה, חשוב לשמוע, בעיקר את אנשי השטח. אני מאוד מודה על הדיון הזה כמי שבחרה פעם אחר פעם במשך 35 שנים להיות חלק מהמערכת הנפלאה הזאת, בעיניי באחד התפקידים הכי מאתגרים בחברה הישראלית והכי מעניינים.

הקראתי קודם את דבריו של אלתרמן ובסוף הוא אומר: הוא לוחם, הוא בונה ובורא, זה מה שהרגשתי שאני עושה. אני חלק מאותה מלחמה על איכותה של החברה הישראלית, החברה שלי, החברה שאני חיה בה, בונה נפשות, מה עושה המורה? מקבל את הפעוט ובונה לאט לאט עד היותם נער ונערה בוגרים ומשחרר אותם לחיים האזרחיים. זה תפקיד מרתק. אני לא רוצה לקרוא להם, לא מורים, מורות וגננות, אני קוראת להם אנשי חינוך כי זו המהות של התפקיד שלהם.

אדוני יושב ראש הוועדה, יכול להיות שהתשובה בכלל לנושא הזה נעוצה בזה שנסתכל מסביבנו. אני ציפיתי שבדיון כזה החדר הזה יהיה מפוצץ בחבריי חברי הכנסת כי לכל אחד מאיתנו יש ילדים, נכדים, כל בית אב בישראל קשור למערכת החינוך ואני לא רוצה לשמוע אותם רק בצד המבקר, אני רוצה שיגידו תודה יום יום לאיש החינוך שפוגש את הילד ואת הנכד ואת הנין, יום יום תודה על זה שהם שם בשבילנו. מדינת ישראל, אנחנו יכולים לדבר על מעמד וסטטוס, זה לא בא רק מלמטה, מדינת ישראל, לצערי, לא העמידה את אנשי החינוך במקום הראוי להם ברמת מדינה. לא שמעתי את ראש הממשלה מדבר לפחות פעמיים בשנה אל אנשי החינוך, פונה אליהם, מדבר אליהם, מחזק אותם, מדבר על חשיבות התפקיד שלהם. כן, אנשי החינוך צריכים תנאים של חיבה כדי להצליח. גם הנהגת המדינה, ובוודאי מכל אלה שעוטפים אותם, גם ברשויות המקומיות, משרד החינוך וכו'.

לכן הנושא של מעמד חברתי וסטטוס זה לא רק שכר, זה איך אנחנו כאנשים מתייחסים למי שבוחר להיות בשליחות החברתית החשובה ביותר של מדינת ישראל והיא חינוך ילדי ישראל. שם נמצא התפקיד הזה.

אני רוצה לגעת בנושא של ההכשרה. בואו נלך רגע היסטורית אחורה, במשך שנים ההכשרה של התפקיד הזה, החשוב ביותר בעיניי במדינת ישראל, היה ב-second best האקדמי, הוא לא היה באוניברסיטאות, הוא היה במכללות שלא העניקו בהתחלה תואר אקדמי, לקח זמן עד שהם העניקו B.Ed. למה B.Ed? אני רוצה מורה שהוא מומחה בתחום הדיסציפלינה שהוא מלמד והוא צריך להיות מומחה גם בכל מה שקשור לחינוך והוראה, בוודאי. אז נכון שבשנים האחרונות יש מעבר גם של המכללות לכיוון המל"ג, זה תהליך שנמצא בעיצומו, עוד לא הסתיים, אבל חייבים לחשוב – ואמרת נכון, רם, שמטו את הפסיכומטרי כי רצו למשוך יותר אנשים, אז מה עשיתם? הורדתם את הרמה בצורה מלאכותית?

תודה לממ"מ, אבל שקף מספר 9, קשה לי איתו. אתם שיקפתם מציאות, אבל הוא צריך להיות קשה לכולנו ואני מבינה גם מה רם אומר ואפשר לעדכן את זה, אבל פסיכומטרי 494 שהוא שבאחוזון 40 באוכלוסייה, חברים. חברים, הם צריכים לחנך וללמד את ילדינו, הם צריכים להיות באחוזונים הגבוהים של האוכלוסייה. אז עכשיו נשאל את עצמנו למה הם לא באים, אלה שאנחנו רוצים שיבואו.

אי אפשר להתעלם מהנושא של השכר, איך שלא נהפוך אותו. תודה על כל הרפורמות האלה שנעשו בשנים האחרונות ובאמת הקפיצו את השכר, אבל בדוח מקנזי הידוע מ-2007, שחלק ממה שהוא עשה הוא בחן מערכות חינוך מצטיינות והוא גם מצא שדווקא שכר המורים המתחילים הוא אחד המפתחות למשיכת כוח אדם איכותי למערכת החינוך. ואז אני עוברת לשקף הבא שלכם, של האיזון המגדרי, 82% מאנשי החינוך הן מורות. ילד צריך לגדול בסביבה נורמטיבית, גברים ונשים כאחד, הוא צריך לפגוש מורים ומורות כאחד, הוא לא יכול לראות רק גננות, רק מורות בחינוך היסודי, זה מאפיין את החינוך היסודי, לקראת התיכון יש כבר יותר גברים במערכת. אז כן, עדיין אנחנו נמצאים בחברה שחושבת שהגבר צריך להרוויח יותר, אני לא רק חושבת, זה גם הוכח, הגבר לא הולך למקום שמשלמים לו מעט והוא צריך לעשות השלמות שכר אחר כך.

חברים, יש פה הרבה מאוד עיוותים שהם חייבים להיות חלק מרפורמה כוללת במערכת החינוך. איך אמרתי לשר החינוך לפני כמה זמן? אם לא תבין שבלי מורים ומנהלים וגננות אין מערכת חינוך, הם עמוד התווך של המערכת ואיתם צריך להתחיל כדי להגיע ליעד שהם הילדים. הם האנשים החשובים, בהם צריך להשקיע את הכול ואם נשקיע את הכול תהיה לנו מערכת חינוך איכותית, נגיע למקומות ראשונים במבחנים הבינלאומיים, הכול יקרה מעצמו. ויחד עם זאת חייבים לחזק יום יום את אנשי החינוך הקיימים, כן, ולתת להם סמכות ולא רק אחריות, ואני עכשיו עוברת גם קצת למנהלים, כי אם אין מספיק מורים, יפה יכולה לומר לכם איך נראים מכרזי הניהול, אין שום מועמדים בכלל. המנהלים הם אלה שבשטח, עמודי התווך למערכת כולה. כן, שחררו להם, תסמכו עליהם, תנו להם אוטונומיה, ואיפה שלא, שימו פיקוח קצת יותר צמוד, מה קרה? עד שיעמדו על הרגליים, אבל לצד האחריות הכול כך גדולה חייבת להיות סמכות, אוטונומיה, גמישות, גמישות תעסוקתית.

אני אסכם את דבריי, כי כמו שאתם רואים אני חיה את הנושא הזה כל כך הרבה שנים, ופוגשת כל כך הרבה אנשים עם שליחות בלב ואני רוצה שכולם יהיו שם. נקודה אחרונה, אני רוצה לגעת בנושא של ההורים, כי זה משהו שמאוד מאוד השתנה בשנים האחרונות. רצינו מעורבות הורים, שכחנו לשים סטופ בדלת שנפתחה ומצאנו את עצמנו בדלת מסתובבת. אני חושבת שיש פה ברית מחנכים, הם מחנכים ואנחנו מחנכים, הילד הוא תמיד של הוריו, אנחנו מצטרפים אליהם בגיל שלוש, נפרדים ממנו בגיל 18, אבל אצל ההורים הוא נמצא תמיד, בואו נדבר על התפקיד שלכם כמחנכים ועל התפקיד שלנו כמחנכים ותוסיפו על מערכת החינוך ואל תעשו את אותו דבר, האמינו באנשי החינוך שיעשו עבודתם מקצועית נכונה והמשיכו את זה בשעות שלכם בבית וביחד הילד יקבל יותר. יישר כוח גדול ללוחמים, לבונים ולבוראים.

תודה רבה. אני אקריא בכמה משפטים דברים ששואלים אותנו, פניות שאנחנו מקבלים בפייסבוק, והנושא הראשון שכתוב פה זה לגבי ההורים. מישהו פה כתב שקשר הורה-מורה צריך להיות קשר של שותפות, לא להתחרות על מי יותר חשוב, לא לקוח נותן שירות, לא הייתי מעצימה את המורות על חשבון ההורים.

אני רוצה להגיד, קצת קצת כמו שאת התייחסת, חברת הכנסת פרומן, זה בסדר גמור וחשוב שתהיה תקשורת מתמידה בין ההורים למורים, אבל בית הספר צריך להיות מקום ככל הניתן אוטונומי להורים, למורים, לצוות החינוך. מדי פעם ההורים, אני אומר את זה כהורה, אמנם לילדים צעירים, אבל הרצון העז שלנו לעזור לילדים או לילדות שלנו לא תמיד משקף בדיוק את הצרכים של מה שבית הספר צריך ואני חושב שאנחנו צריכים בסוף לזכור שהקודש הזה הוא של אנשי החינוך. וכמובן בשיח פתוח ומתמיד כל הזמן בין צוותי החינוך להורים.

יש פה הרבה אנשים שמתעסקים בחינוך מוזיקלי, שזה מאוד משמח. הם גם כותבים שהמורים בקונסרבטוריונים הם עדיין עובדי קבלן. באופן כללי עובדי הקבלן זה אירוע מאוד מאתגר. אנחנו רואים גם עכשיו פניות של הרבה תוכניות שנמצאות במשבר קשה, מורים ומורות שמפוטרים. מדברים פה על אוטונומיה, לשחרר למנהלים והמורים פיקוח ולאפשר להם ללמד עם יותר מרחב, גם במובן של התוכן וגם באפשרות בשעות, לשנות את האופן שבו מחשבים את השעות. עוד אתגר גדול ביחס להסכמים.

אני רק הקראתי חלק מהדברים. אני אגיד עוד מילה, דובר פה על הצורך המיידי הקריטי להתכונן לשנת הלימודים. אנחנו מבינים שבעוד חודש וחצי אנחנו הולכים לאחד האתגרים אולי הגדולים ביותר שחווינו במערכת החינוך בעשורים האחרונים ביחס לקורונה, אנחנו נעשה פה דיונים ממש בקרוב על המוכנות של המערכת. כל הסיפור של קפסולות, זו מילה קצת בעייתית, אבל במשך המון שנים כולנו דיברנו על גודל הכיתות, על הבעיה הגדולה ופתאום לפתחנו יש קבוצות למידה קטנות, זה בעצם מה שקורה הלכה למעשה. רוב החברים והחברות שלי שמלמדים מאוד מאוד מרוצים מזה והפחד הגדול שלי זה שלכשתעבור הקורונה במהרה בימינו, גם אם זה ייקח חצי שנה, שנה או שנתיים, אנחנו נחזור אחורה. בעיניי אחת המשימות הגדולות שלנו כוועדה, שלך כמייצגת מורים, זה לגרום לנו ללכת קדימה ולא אחורה, ולהשתמש בקורונה ולא ללכת אחורה.

אלה מקצת הדברים שעלו. חבר הכנסת קלנר, שלא יכול להיות איתנו, נמצא איתנו בזום. אני רוצה בבקשה לפנות אליך, אריאל קלנר, בבקשה, שלום לך.

שלום לכולם, שלום לאדוני היושב ראש. אני אפתח בזה שקודם כל אני לא איש חינוך בעצמי, אבל אני בן של מורה, חמותי הייתה גננת ואני גם רואה את המסירות הרבה של רבים מחבריי כמורים. החוויה הכי טובה שלי זה מהמורים של ילדיי, הם פשוט נותנים את נשמתם, כפשוטו כמשמעו. עם זאת אני אעבור לחלק הביקורתי יותר שיש לי להגיד.

חיכיתי לזה שתהיה ביקורתי, קלנר, זה חלק משמעותי בהקשר הזה של שכר המורים. קדימה.

אדוני היושב ראש וכל הוועדה, כשעבדתי בחברה שבה עבדתי, בחברת ההייטק, הייתה לנו פעם אחת תקלה, נפל החשמל ביום מסוים ב-11:00 בבוקר, הרימו אותו רק יום אחר כך בצהריים ועד אז לא הייתה עבודה. אחד העובדים שלנו הוא היה יוצא כל יום בחמש בערב וגם באותו יום, ביום השני, הוא יצא בחמש בערב, למרות שאי אפשר היה להספיק את כל תכולת העבודה. הוא עבד קשה באותה תקופה, אבל אי אפשר היה להספיק, אז אמנם אותו עובד, הוא לא פוטר מהעבודה, הכול בסדר, הוא גם שמר על הזכויות שלו, הוא גם ותיק ומנוסה, אבל המעמד שלו כן נפגע.

להקשר שלנו, מי שמודיע שהעט נופל בשעה מסוימת או בתאריך מסוים, ב-30 ביוני יכול להיות, גם כשכל המשק בקריסה, גם כשהילדים לא קיבלו את מה שהם היו צריכים לקבל מבחינת השכלה, זה לא מוסיף שום דבר טוב למעמד המורה. אז ארגוני המורים אולי הצליחו להשיג בצורה, אני אשים את הדברים על השולחן, בצורה די בריונית את מה שהם רצו, הם הצליחו להשיג את מה שהם רצו בזכויות שלהם, של המורה, אבל הם פגעו אנושות במעמד של המורה בקרב הציבור בישראל. התחושות האלה הן תחושות אותנטיות בקרב ציבורים גדולים בלי שום קשר ל - - -

דיברו פה על תנאי עבודה והשכר. באמת כמו שהזכירו גם חבריי וגם במצגת, אנחנו רואים שיש בעיה אמיתית בשכר. אנחנו רואים שבסך הכול בשכר אנחנו מתקרבים לממוצעים של ה-OECD, או אפילו נמצאים בממוצעים האלה, אבל הבעיה היא באמת השכר של המורים המתחילים, בדיוק כמו שציינה חברת הכנסת פרומן וגם לפניה ציינו את זה, אני חושב. נכון, מה לעשות, כדי להגיע לשכר צריך לשרוד במערכת 18 שנה. כשקריטריון היחיד הוא ותק והוותק הופך להיות חזות הכול, אז מה לעשות? אז המוטיבציה היא לשרוד, היא להצליח איכשהו לשרוד במערכת, זה מה שאנחנו רוצים? כולנו רוצים שלמורה המתחיל תהיה מוטיבציה להיכנס למערכת, אנחנו רוצים שמורים יתמודדו על פי היכולת שלהם לבלוט, על פי היכולת שלהם להשפיע, על פי היכולת שלהם להביא תוצאות טובות, על פי שביעות הרצון של כלל המערכת, של הילדים, של ההורים, של המנהלים, זה מה שצריך לקבוע ולאו דווקא אם הוא הצליח לשרוד במערכת, כי מי שרוצה לשרוד במערכת ורק מחפש יציבות, רק הוא ימצא את עצמו במערכת הזאת.

אני מתאפק בסבלנות. אוקיי, תמשיך.

בבקשה, אדוני, יש לך הרבה זמן גם להגיב, יש לך את כל הזמן שבעולם.

אתה צודק.

דיברנו לא רק על שכר, זה באמת לא רק שכר, ופה אני שמעתי שחומרי הלימוד נקבעים על ידי המורים מלמעלה.

מה אתה טוען? אנחנו לא מצליחים להבין מה אתה טוען.

שוק חופשי גם למורים, זה מה שהוא טוען.

עוד שנייה אני אגיד לך גם מה אני טוען. כששעות הלימוד, כשהחומר הנלמד, כשהכול מוכתב למורה מלמעלה, כשאין גמישות אז גם מורים שהגיעו עם המון המון מוטיבציה, ויש המון מורים שמגיעים עם המון המון מוטיבציה, חווים מפח נפש ולכן הם עוזבים גם, בין השאר, גם בגלל השכר וגם בגלל שהם חווים מפח נפש, כי נכנסים להם לתוך הוורידים והם לא יכולים לממש את השליחות שבשבילה הם נכנסו.

חבר הכנסת קלנר, אני חייב לשאול אותך שאלה.

מה שאני רוצה לומר זה ככה, מעמד המורה זה דבר שחייב חייב חייב להשתנות לחיוב. יש לנו את הפוטנציאל, יש המסורת הגדולה של העם היהודי בכלל, כבוד למורה, של החברה הישראלית גם, שהיה לה כבוד גדול למורה ואין שום סיבה שלא יחזור הכבוד הזה כי יש פה מורים ראויים ויש פה חומר אנושי נהדר. מה שצריך להיות בסופו של דבר, זה להפסיק לתלות את האשמה בגורמים חיצוניים ולעשות הנחות, מה שצריך לשפר את מעמד המורה זה למשוך אנשים איכותיים להוראה, זה יכול להיות רק על ידי זה שאנשים יתקדמו על פי האיכות שלהם ויימדדו על פי האיכות שלהם ולא על פי ותק, והדברים שאנחנו צריכים עוד זה כמובן לתת להם האוטונומיה, לתת להם את הכלים שהם יוכלו בהם לממש את שליחותם. אלה הדברים ולא צריך לברוח מאחריות.

אוקיי. קודם כל תודה, חבר הכנסת קלנר. לא סוד שאנחנו לא על הכול מסכימים באופן שצריך לתפוס כלכלית את מעמד המורה, אולי אלמנטים אחרים, אבל אני חייב להגיד שאני כן מאוד מסכים, ונראה לי שכולנו, עם סוף הדברים שלך, ביחס לאוטונומיה הפדגוגית ועוד הרבה אלמנטים.

אני בכלל לא הבנתי מה הוא רצה.

אבל אני לא מצליח להבין איך זה מתכתב, כי במובנים רבים זה יכול לנגוד.

לא, זה הכול נובע מהכול. כשבסופו של דבר מורים איכותיים או בכלל אנשים איכותיים מתלוננים שאנשים שרוצים להשתכר הרבה לא הולכים להוראה, ובוא נעלה את השכר, כשהממוצעים אומרים שהשכר הוא בסדר, איפה הכשל? הכשל הוא שהמורים מתוגמלים על פי היכולת שלהם לשרוד במערכת ולא על פי כמה הם טובים. כשלמנהלים אין גמישות ואין מנהל במדינת ישראל שנשאל אותו, ואני חושב שחברת הכנסת פרומן תסכים איתי, שאם ישאלו אותו, האם אין לך מורים שרצית אולי לפטר ולא יכולת לעבוד איתם, היו לך כאלה? בוודאי שיש - - -

זה משהו שאתה אומר בזכות המורים או בגנות המורים? אני לא מבין.

הוא נכנס לדברים שהוא לא מבין אפילו.

זה משהו שלא צריך להיות בגנות המורים, מה שאתה אומר.

זה לא בגנות המורים, אבל כדי שיהיו מורים טובים - - -

כדי שיהיו מורים טובים צריך לפטר, זה מה שאתה אומר.

אתה מציע שישלמו להם הרבה מהשנה הראשונה, אז אנחנו מסכימים.

כדי שנוכל לקלוט מורים טובים חייבת אופציה שמורים לא טובים יוכלו לצאת מהמערכת.

מה שאתה אומר זה לא סביר.

רגע, אנחנו לא יודעים מי מגיב, לא קיבלתם את זכות הדיבור. חבר הכנסת דיבר עכשיו, על הכיפק, תודה לך. אנחנו ממשיכים, נראה לי שיש גורם די מעניין שלא שמענו עד עכשיו וזה משרד האוצר. אני אשמח שעמית ענבר מאגף הממונה על השכר, נשמח מאוד להתייחסות שלך, נראה לי שהנושא של השכר עלה פה אי אילו פעמים. עמית, שלום.

אני מודה לך, אדוני היושב ראש, קודם כל על הבחירה של הנושא. אנחנו, מי שמכיר אותנו, אגף שכר במשרד האוצר, אחת המטרות שלנו זה לשפר את הפריון של מערכת החינוך, שזה בעצם איכות החינוך וההישגים של התלמידים שלה. פונקציית המטרה שלנו היא באמת להביא מורים טובים יותר ולשמר את המורים הטובים במערכת וברור לנו שאחד היעדים, כדי להשיג את הדבר הזה, הוא השיפור של מעמד המורה, דבר שאנחנו מתעסקים בו מהבוקר ועד הערב. אנחנו שמחים מאוד שהנושא הזה עולה לדיון בוועדת החינוך, באופן כללי שהציבור מביע בו עניין, זה נושא מבחינתנו קרדינלי לעתיד של מדינת ישראל.

אז לעניין השכר, אני יכול להגיד שאנחנו מסכימים עם הרבה נקודות שהעלה חבר הכנסת קלנר בעניין של המנגנון של הקידום של מורים ובעצם מה מאפשר למורה להשתכר בצורה גבוהה יותר במערכת הקיימת ומה הבעיות שלו. כמו שהוא אמר, וחזרו על זה אנשים אחרים, וזה עלה גם בדוח של הממ"מ, השכר של המורים נקבע בעיקר לפי הוותק שלהם ולא, כמו שאמר חבר הכנסת קלנר, בהתאם להישגים שלהם, להצטיינות שלהם ובאופן כללי לכמה שאותו מנהל בית הספר חושב שהמורה צריך להשתכר ואני חושב שזו נקודה ששווה גם לפנות פה אל המנהלים ולשאול אותם על המנגנון הזה ואיך הוא מקשה על היכולת שלהם לנהל את כוח האדם שלהם בצורה נכונה יותר.

ההסכמים שנעשו בשנים האחרונות הגדילו בצורה מאוד משמעותית את שכר המורה, אפשר לראות את זה גם בשכר הממוצע, כפי שזה השתקף בדוח, ואפשר לראות את זה בתקציב החינוך, אבל שאלת מיליון הדולר היא כמובן לאיזה מורים השכר הזה הלך, האם הוא הלך להגדיל את השכר של המורים הצעירים או להגדיל את השכר הכללי או הלך בעיקר לוותיקים. זה לא עלה בשקף, אבל אפשר לראות שהפערים בין המורים הוותיקים לצעירים רק גדלו בעשור האחרון ולכן המדיניות המוצהרת שלנו במשרד האוצר ואנחנו, כאגף השכר והסכמי עבודה שמובילים את המשא ומתן, היא כמה שיותר לתעל בהסכמים הקרובים את השכר למורים הצעירים. כל שקל שיילך למורה שהוא מאוד ותיק והשכר שלו גבוה הוא מבחינתנו שקל שלא יגיע וזה יבוא על חשבון המורה המתחיל ולכן אנחנו שמים על זה דגש.

לדוגמה אפשר לראות את ההסכם שנעשה עם ארגון המורים שבו באמת מה שיצר את אותו פער בין המורה המתחיל בתיכון, החטיבה העליונה, שזה הסכם שאנחנו חושבים שהוא - - - ואנחנו מקווים שגם בהסכמים הקרובים, גם עם ארגון המורים וגם עם הסתדרות המורים נצליח לתעל כמה שיותר מהעלות התוספתית להעלאת שכר המורה המתחיל.

אבל זה לא רק הדבר העיקרי, כי כמו שאמרנו מנגנוני הקידום דורשים בעצם להגמיש את הסיפור של הסכמי העבודה ושהשכר לא יעלה – כי השכר המתחיל זו לא הנקודה העיקרית - --

להגמיש באיזה מובן?

אנחנו אומרים ככה, יש את האתגר של להביא את המורים למערכת, את זה נעשה על ידי השכר של המורה המתחיל, ויש פה, אני חושב, הסכמה גורפת בוועדה שבתוך המשאבים המוגבלים שיש למדינה לשפר את הסכמי השכר זו נקודה ראשונה. הנקודה הבאה זה מה יגרום למורה מתחיל להתקדם בקריירה שלו וגם להתפתח בשכר שלו ואנחנו נרצה לראות מנגנונים שיבואו לידי ביטוי גם בהסכמי השכר וגם באופן הכללי של פעולה של בית הספר, שהמורים הטובים יותר שהגיעו להישגים גבוהים יותר, לוקחים אחריות יותר גבוהה, שהם יקבלו שכר וזה יהיה הפקטור שיקבע האם השכר שלך יגדל, וזה דבר שגם יעזור לנו לשמר את המורים הטובים ביותר במערכת. מורים שהם פחות טובים, שלא הגדילו את השכר, אז יהיה להם את הבחירה, אם ירצו להישאר או לא להישאר, אבל התמריץ יהיה להשאיר את המורים הטובים יותר.

זה עניין של האוצר?

זה בדיוק.

זה עניין של האוצר? אני לא מבין.

האוצר מנהל פה את מערכת החינוך במדינת ישראל.

האוצר קובע מי נשאר, מי לא נשאר, מי טוב, מי פחות טוב? זה העיסוק של האוצר?

אני לא טענתי שאנחנו, משרד האוצר, צריכים לקבוע. אנחנו בעבודה שלנו עובדים באופן צמוד עם משרד החינוך שהוא הגורם המקצועי שבסופו של דבר ייתן את הכלים, או למנהלים או בעצמו, לקבוע מי הם המורים הטובים יותר שראויים לקבל שכר טוב יותר. זו שאלה מאוד מורכבת איך עושים את זה, אפשר לנהל על זה גם דיון, יש הרבה שיטות ומודלים בעולם איך להעריך מורים, אבל המטרה שלנו זה לעשות את זה - - -

אני חושב שהאוצר צריך לדבר על השכר ולא על הטובים והפחות טובים, זה לא עיסוק של האוצר.

אני חייב להגיד אולי משהו – אני קודם כל תופס את התפקיד שלי גם כאזרח, בוודאי בוועדת החינוך, לוודא שהאוצר, המדינה מתייחסת למורים שלנו כאל מורים טובים ושצריך לחזק אותם, אבל אני כן חושב, ידידי ווליד טאהא, זה בסדר שהמדינה בהקשר הזה אוצר, חינוך, בתיאום ובשיח עם ארגוני המורים, ינסו לשאוף לזה שמורים טובים לא יישחקו במערכת, יש לזה גם קשר לשכר.

זה אני מסכים, זה משהו אחר.

צריך להבין, זה כן קשור. הם לא צריכים להתערב, זה בסדר שתהיה מדיניות שאומרת, שוב, ביחד עם הארגונים, שאנחנו עושים הכול כדי שבחורה צעירה בת 27 שנכנסת למערכת והיא מלאת מוטיבציה, שנשמור לה על המוטיבציה 15 שנה, וזה גם קשור לאופן שבו היא תתקדם, זה לא קשור רק לשכר, לא רק לשכר שאיתו תתחיל וצריך להגיד את זה בכנות. פה צריך לדבר על זה במשא ומתן.

אם הוא מדבר על עובדות - - -

אבל תיכף נשמע את יפה מתייחסת לזה.

בינתיים המורים מקבלים שכר על הפנים והם שורדים והם ממשיכים והם עובדים - - -

והם שחוקים והמוטיבציה שלהם נפגעת.

זה שהם מבקשים לשפר את מעמדם ושכרם, זה לא אומר שהם לא עושים עבודה טובה בשטח.

זה נכון, חד משמעית. עמית, אם אתה רוצה משפט סיכום, אני רוצה שחבר הכנסת טאהא יתייחס, כי כבר הרבה זמן הוא מבקש.

אז משפט אחרון, אני כן רוצה להסכים עם דבר אחד שאמרה מזכ"לית הסתדרות המורים, הגב' בן דוד, בעניין של נקרא לזה איזה שהוא טרייד אוף בין האיכות של ההוראה בישראל לבין הכמות, שכמות זה לא רק כמות המורים, כמות זה באופן כללי תשומות במערכת החינוך. אנחנו מסכימים חד משמעית שבמדינת ישראל, שהיא מדינה שברוכה בהרבה ילדים וכך גם בהרבה כיתות בבתי ספר, אנחנו צריכים לשים דגש עיקרי על האיכות של ההוראה ומפה גם נגזרת האיכות של המורים והאיכות של השיעורים, ולפעמים זה צריך לבוא בחשבון על כמות השיעורים שעושים. זו שאלה שיש לה גם היבטים של הסכמי עבודה ויש לה גם שאלה באופן כללי של המדיניות של ישראל באיך צריך לחלק את העוגה התקציבית של תקציב החינוך.

ואני אסכם שאנחנו מעריכים מאוד את כל העבודה של המורות והמורים בישראל ואנחנו מאחלים שהשנה הבאה תיפתח בצורה טובה והרבה בהצלחה.

אנחנו קוראים לך ולכם לקחת את המשפט וליישם אותו הלכה למעשה כדי שגם המורים והמורות המתחילים ישתכרו בהתאם. אני חושב שעל הסעיף הזה יש הסכמה, נראה לי, גם בארגוני המורים, גם בוועדה וגם באוצר, שצריך לעשות רפורמה משמעותית ביחס לשכר ההתחלתי.

חבר הכנסת טאהא ואחרי זה אני חוזר לזום לשמוע עוד מורה נציגה.

תודה רבה, היושב ראש, אהלן וסהלן, יפה. אני רוצה להתחיל ולומר שהמורים והמורות, כל מי שעוסק בהוראה וחינוך, הוא למעשה עוסק בעבודת קודש. לטעמי הוא עוסק בדבר החשוב ביותר בכל מדינה, המראה הכללי של כל מדינה נקבע באיך נראית מערכת החינוך שלה, ואם החברה היא בריאה ותקינה והיא יודעת להתנהל בסובלנות ובאורח דמוקרטי ולקבל את האחר זה אומר שכנראה שיש לה מערכת חינוך שידעה להצמיח את הדור הזה שחושב את החשיבה הזאת.

מכאן אני גם הייתי שם ועל כן יש לזה מעמד מרגש עבורי, אני רוצה לומר שהמורה בישראל איננו מקבל את המעמד הראוי לו. לא סתם קראת לדיון הזה חיזוק מעמד המורה. בדרך כלל, אם אני לא טועה מחזקים את מעמדו של מישהו שזקוק לחיזוק ואם הוא חזק אז לא היו צריכים לחזק אותו כי הוא חזק, אז חיזוק מעמד המורה זה אומר שאנחנו מודים, כולנו מודים, שמעמד המורה בישראל הוא לא חזק, בוא נגיד ככה, לא רוצה להגיד מילה יותר קשה וגסה. המעמד הוא לא טוב, אכן המעמד הוא לא טוב. החברה, המדינה, לא מייחסת למורָה ולמורֶַה את המעמד הראוי להם מתוך העבודה שהיא עושה בשטח. אגב, ללא מורות ומורים בהמשך גם לא יהיו רופאים ולא מהנדסים ולא חוקרים ולא אף אחד כי זה מתחילה אצל המורָה ואצל המורֶה.

יש איפה ואיפה בהתנהגות של המדינה, בעיקר, מה לעשות, האוצר תמיד שם את עצמו בחזית, שהם אפילו מתערבים באיזה מורה טוב, איזה פחות טוב, קריטריון שאינו צריך להיות בשיח של איש אוצר לחלוטין. מי שצריך לקבוע את זה הוא משרד החינוך יחד עם ארגוני המורים באמצעות נוסחאות מקצועיות שהם מסכימים עליהן ולא משהו שקובע פקיד אוצר לגבי מורה. לטעמי יש בדברים ממד פוגעני, איש אוצר איננו צריך להתערב במי מורה טוב, מי מורה פחות טוב.

אבל מה לעשות, כמו שיש איפה ואיפה כלפי המורים יש גם איפה ואיפה כלפי תלמידים. יפה יודעת שבמדינת ישראל יש בתי ספר שלא זכו ב'אופק חדש' כי הם בהגדרה שלהם מוגדרים מוכר שאינו רשמי. 'אופק חדש' זה משאב, זה שעות, זה זמן חשוב ביותר עבור התלמיד מול המחנכת והמורה שלו ובתי ספר ביסודי במוכר שאינו רשמי לא זכו בתוכנית הזאת, אם כי בעל יסודי כל בתי הספר, על כל ההגדרות שלהם, זכו בתוכנית 'עוז לתמורה'. אני כתבתי לך על זה, יפה, ילדים בכל מסגרות החינוך בישראל אינם צריכים להיות מופלים ביודעין, מדינת ישראל מפלה ביודעין חתך גדול של תלמידים שלומדים בבתי ספר יסודיים, ואני מדבר כאן, היושב ראש, על יהודים וערבים, שלא יהיו אי הבנות, כי כל פעם שחבר כנסת ערבי מדבר הולכים למראית הכפר, איך נראה הכפר, לא, אני מדבר גם על איך נראית מדינה.

אנחנו לא שם, אנחנו בטח לא שם.

אתה לא שם, אבל מי זה אנחנו? אתה לא שם.

בסדר, אני לא שם, אוקיי. אני מכיר עוד כמה שהם לא שם, אבל זה בסדר גמור, אני בכל דיון בוועדה מזכיר את ה - - -

לטעמי אני ואתה, היושב ראש, כמי שדואגים לכל ילד במדינה באופן שווה אנחנו צריכים לא לישון בלילה כאשר אנחנו יודעים שיש חתך לא קטן של ילדים יהודים וערבים שאינם נהנים מכל הזכויות שנהנה מהם ילד שלומד במסגרת רשמית. זה מקומם וצריך לתקן אותו לטפל בו באופן מיידי.

בדיון כזה שיש בו לפחות אווירה של צורך לחזק את מעמד המורה אז אני באמת תומך בכל צעד שיכול להביא לחיזוק מעמד המורות והמורים כי אנחנו צריכים את הסקטור הזה עם מורל גבוה, עם מוטיבציה גבוהה וגם עם כבוד ראוי, כי שכר נמוך הוא גם משהו לא מכובד כלפי המעמד הזה. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת טאהא. באופן יחסי הדיון הזה ארוך מהרגיל, גם לאור חשיבותו וגם באמת כי אנחנו משלבים הרבה אנשים. אני רוצה להגיד מה שאני אומר פה בכל דיון, בכל נושא, אני חושב שבכל פער שקיים במדינת ישראל אנחנו כמעט תמיד רואים פערים גדולים יותר בחברה הערבית, במקרים מסוימים זה קשור גם לחברה החרדית, ורק אתמול עסקנו פה בדיון משותף עם יו"ר הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בנושא מבחני פיז"ה והפער האדיר, הכי גדול ב-OECD - - -

תהומי.

תהומי, בין התלמידים והתלמידות הערבים ובין שאר החברה הישראלית. אני חושב שזה נכון לכל דיון ונכון גם פה.

אני רוצה, בבקשה, לפנות לכמה אנשים ברצף שנמצאים בזום ואחרי זה נחזור אלינו לסיכום. נמצאת איתנו מוריה זגורי. שלום לך, מוריה.

צהריים טובים. קודם כל אני רוצה להודות לך, כבוד היושב ראש, על הנושא הכול כך חשוב שאתה מעלה אותו לסדר היום. לצערי עד היום סוגיית מעמד המורה נשארה בין כותלי מערכת החינוך ויש הכרח להניח זרקור מיוחד על סדר היום החברתי ציבורי, זה האינטרס הציבורי של כולנו להעלות את מעמד המורה. כל עוד לא נציף את המורה ברמה ציבורית וזה יתכנס בין ארבע אמות של השיח בבתי הספר, בחדרי המורים, במערכת החינוך, לא ייווצר השינוי המיוחל.

אנחנו מדברים על מעמד המורה, אז כמו שכולם הציגו, באמת יש המון פרמטרים שגורמים לזה שמעמד המורה לצערנו נמצא במצב הכי גרוע שאפשר ודווקא בתקופה הזו של הקורונה זה הדהד מאוד מאוד חזק. מה שמזכ"לית הסתדרות המורים והסתדרות המורים, כל המאבק שהיא ניהלה בתקופת הקורונה לא הייתה על תוספת שכר למורים, היא דיברה בדיוק על זה, על מעמד המורה.

הגיע הזמן שכולם בציבור, בטח חברי הכנסת, בטח כל מובילי דעת הקהל, בטח המחוקקים יבינו ויתפסו את מקצוע ההוראה כפרופסיה ולא כשמרטפים. צריכים להבין שעובדי ההוראה אמונים על חינוך ופיתוח ההון האנושי של מדינת ישראל, על המדענים, על הרופאים, על הפוליטיקאים, הם אלה שימנעו את המגפה הבאה. לכן ברגע שאנחנו נרים את קרנם של המורים ויבינו שמדובר פה בפרופסיה אמיתית ולא בשמרטפים, תשמרו על הילדים עוד יום בקיץ, פחות יום בקיץ, בדיוק על זה מזכ"לית הסתדרות המורים ניהלה את המאבק הכול כך עיקש שלה בצורה יוצאת דופק, על מעמד המורה, שיבינו שאנחנו מדברים פה בעצם על מקצוע חשוב מאין כמותו.

לעניין הקורונה, כל תקופת הקורונה, שבאמת עובדי ההוראה היו מבין הראשונים שנכנסו מתחת לאלונקה, הם גילו יצירתיות. מה שמערכת החינוך ניסתה להוביל במשך עשור עובדי ההוראה עשו את זה בן יום, בצורה מעוררת התפעלות והשראה, גילו יצירתיות שאין לתאר, פיתחו פלטפורמות, רשתות, כל מה שהיה, הנגישו את החומר לילדים בצורה מעוררת התפעלות. המזכ"לית רצתה להדהד את כל העשייה של עובדי ההוראה שלצערי שמענו כל כך הרבה התנגדויות שהיו כל כך לא מוצדקות ולא מובנות שלשם אנחנו כיוונו. אבל כמו שאמרו, אי אפשר לנתק את מעמד המורה, לא משכר, שלצערי הרב הוא מאוד מאוד נמוך, כי ככל שהמורים ירוויחו נמוך יותר ככה הם ייתפסו בעיני הציבור כמגזר שהערך שלו נמוך.

דבר נוסף זה, לצערי הרב, ההתרופפות של הסמכות ההורית. ככל שהסמכות ההורית מתערערת, בוודאי ובוודאי שגם הסמכות המורית. הרי יש קשר וקורלציה שהיא בלתי ניתנת להפרדה שברגע שסמכות ההורה נסדקת כך גם הסמכות של המורה. אנחנו אמונים על חינוך הילדים ולכן חייבת לחזור הסמכות ההורית של ההורים וגם של המורים. לצערי הרב, כיושבת ראש סניף הסתדרות המורים, אני וחבריי נאלצים באופן תדיר להתמודד עם אלימות כלפי עובדי הוראה. אין יום שאנחנו לא צריכים להתייצב כי עובד הוראה נפגע מאלימות פיזית ומילולית קשה על ידי הורים. פעם אם היינו מלינים על כך שההורים מתערבים בפדגוגיה, מתערבים בתכנים, היום זה לא מסתכם בהתערבות כזאת, היום אנחנו רואים אלימות ואיומים באופן תדיר כלפי עובדי הוראה. עוד פעם, הכול חוזר לאותו עניין שהוא לצערי מעמד המורים.

משפט לסיכום, אם הציגו פה שעזיבה של המורים היא מינורית, אנחנו רואים שדווקא המורים באמת הטובים, שנכנסים ומגיעים בתחושת שליחות אמיתית, לצערי זה מתמוסס אחרי שנה-שנתיים כי יום העבודה של המורה לא מסתיים אחרי שש שעות, זה 24 שעות, מדובר בעבודה תובענית מורכבת שמציבה בפני המורים צורך לנהל קונפליקטים מורכבים מאוד לצד התהליכים הפדגוגיים והחינוכיים. אין שעון למורה, מורה עובד 24 שעות, וזו גם הסיבה לשחיקה.

תודה רבה רבה על מילים חשובות. שמענו היום שני מורים, הם התייחסו לכל מיני סוגיות, אבל נראה לי שבאופן כללי השחיקה היא הדבר המרכזי שמקטין את המעוף של המורים ואני מקווה שבשנים הקרובות נצליח לשנות את זה.

אמרתי שאנחנו נשארים קצת בזום, הנהגת ההורים הארצית, לרוב יוצא לכם לדבר בתחילת הדיון, הפעם יחסית בסופו. אני יודע שמרום שיף יו"ר ההנהגה, מאוד רצה להיות איתנו ומסיבות טכניות לא הצליח, אז צופית גולן, את איתנו?

אכן.

הסגנית, שלום לך. לא נפגשנו כבר כמה ימים פה בוועדה, ברוכה השבה. בבקשה.

אז אני רוצה להתחיל את הדברים שלי במשהו שכתב הראי"ה קוק: 'מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר'. במילים האלה הוא בעצם ביסס חזון ארוך טווח למהותו של החינוך, לחיבור המיוחד שיש בין מי שמשמש כאיש חינוך ובין הילדים של כולנו.

אנחנו ההורים בטוחים שמה שעומד מול עיניהם של צוותי החינוך זה החזון הזה בדיוק, לסייע, לקדם, לטפח את הילדים שלנו ככה שיהיו הכי טובים שהם יכולים בדרך שבה הם בוחרים. אין דרך אחת נכונה ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהודות לצוותי החינוך ברחבי הארץ על העבודה הקשה שהם עושים לאורך כל השנים ובמיוחד בתקופה המאתגרת של הקורונה. ההתמודדות הזאת עם הקורונה על כל שלל האתגרים שהיא זימנה לכולנו יצרה מראית עין של שני מחנות, צוותי חינוך וההורים. יחד עם זאת, לדעתנו לפחות, הקורונה הביאה איתה הזדמנויות רבות לשינוי וצמיחה שאנחנו חולמים עליהם הרבה מאוד שנים.

אני רוצה להתייחס לשני תחומים שבסופו של דבר מתאחדים לאחד. המישור הראשון זה המשולש המקודש שמדברים עליו המון, מורים, תלמידים, הורים, זה מארג יחסים מאוד עדין שהשתנה לבלי הכר במהלך החודשים האחרונים עם המעבר ללמידה משולבת, היברידית, מהבית. יש לכולנו פה הזדמנות פז לבנות מחדש, להעמיק את מארג היחסים הזה מתוך כבוד, אמון ושותפות. יש לנו אפשרות להפוך את המשולש הזה לעוצמתי, לחזק שמתוכו אפשר לצמוח ולהצמיח.

בגלל מגבלות הקורונה מרכז הכובד של הלמידה הוא כבר לא רק בית הספר, כפי שהיה נהוג עד לפני מספר חודשים, אלא גם הבית, הנכונות שלנו כהורים לקחת חלק פעיל היא קריטית להצלחה של הילדים. התפקיד שלנו השתנה, בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו לא יכולים יותר להשאיר את המגרש רק לאחריות של המורים, אנחנו נדרשים לקחת חלק בלמידה וחובה על כולנו לשלב ידיים למען ההצלחה של הילדים. השותפות בינינו, בין ההורים והצוותים, הפכה להיות ציר מאוד מרכזי וחשוב שכולנו נבין שהמצב החדש הזה מעמיד אותנו בפני אתגרים חדשים ואנחנו צריכים לגלות אורך רוח וסבלנות אחד כלפי השני.

המישור השני שאני רוצה להתייחס אליו זה המישור של אנשי החינוך, היוזמות מהשטח. אחד הדברים הבולטים שאנחנו כהורים נחשפנו אליהם, במיוחד בהתמודדות של החודשים האחרונים, זה הידע הנרחב, היוזמות, הרעיונות הנפלאים שיש לאנשי החינוך שנובעים מכך שהם הם נמצאים בשטח ומלווים את הילדים מדי יום. זה הזמן בעינינו להפנות את הזרקור אליהם, לצוותים, למנהלים, לכוכבים האלה שיש לנו בשטח. במהלך השנים צוותי החינוך פיתחו שיטות ורעיונות שמושתתים על ידע וניסיון שהם צברו מתוך העבודה המאוד מאוד חשובה שהם עושים עם הילדים, עבודה שנעשית מתוך תחושה של שליחות ואמונה. זה הזמן לקחת את הרעיונות האלה, להפוך אותם למקור ידע, לא לחכות שהידע וההנחיות יגיעו מלמעלה, זה הזמן לתת להם העשרה, כלים, זו ההזדמנות לתת מקום לכל אנשי החינוך שחולמים חינוך, מאמינים חינוך ועושים חינוך אחר.

משפט לסיכום, צופית.

אני רוצה לסיים במשפט אחד שמתחבר למה שדיברו לפניי, האוטונומיה. האוטונומיה שאנחנו רוצים ומאמינים שצריכה להינתן למנהלים, אוטונומיה פדגוגית, תקציבית, אוטונומיה שחשוב מאוד שתתבטא בשיתוף עם הנהגות ההורים, למידה מותאמת קהילה, אנחנו מאמינים שעם החיבור הזה ולתת מקום לצוות אנחנו בעצם נעלה את מעמד המורים בקרב ההורים והתלמידים. השינוי לא יבוא אם נחכה לאדם אחר או לזמן אחר, אמר אובמה, אנחנו השינוי שחיכינו לו, אנחנו השינוי שאנחנו מחפשים. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש עכשיו משאר הדוברים, כי יש עוד כמה שרציתי שידברו, להיות מאוד מאוד תמציתיים. צופית, תודה, זה היה חשוב. אברום תומר. שלום לאברום תומר, עמית מחקר בפורום קהלת, אני בטוח שיהיה מעניין בדקה הקרובה. בבקשה.

נכון. תודה רבה. אני גם שמח מאוד על הדיון הזה, תחום המחקר שלי בפורום הוא השפעות של מודלים להעסקת מורים בין ישראל למדינות אחרות בעולם. אני חושב שאיך שלא נטאטא אי אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, מדינת ישראל, גם בגלל סיבות דמוגרפיות, אבל גם בגלל סיבות מבניות אחרות לא מצליחה למשוך את המורים שלה מהשכבה החזקה בחברה.

יש מדינות שמצליחות לעשות את זה, אגב לא תמיד עם שכר כל כך גבוה. מדינות כמו פינלנד, אסטוניה, צ'כיה, מדינות ששכר המורים בהם הוא לא דווקא גבוה ובכל זאת יש שם סינון מאוד גבוה של מורים מצליחים, על כל משרה של מורה מתחרים הרבה מאוד אנשים. זה גם מסיבות תרבותיות, שפשוט המקצוע נחשב יותר מאשר בישראל, אבל גם בגלל, כמו שדיברו לפניי, שהמורים מקבלים יחד עם האחריות הגדולה שאנחנו נותנים בידיים שלהם הם מקבלים סמכויות, יש להם השפעה על תכני הלימוד, על מה קורה בתוך הכיתות, יש להם הרבה יותר חופש לגבי כיצד המשרה שלהם נראית, מה הם עושים עם השעות שלהם ויחד עם האחריות הזאת גם, צריך לשים את זה על השולחן, הנושא של גמישות העסקת המורים בישראל הוא ייחודי לרעה.

כמו שדיברו לפניי, הסיבה שמורים צעירים מרוויחים כל כך מעט, לפי דוח השכר מורים מתמחים מרוויחים כ-4,500 שקל, שזה מחפיר בעיניי, בגלל שהם עובדים במשרות חלקיות והסיבה שהם עובדים במשרות חלקיות זה בגלל שלמנהלים אין את היכולת לנהל את הצוות החינוכי שלהם בבתי הספר וזה סוג של חתונה קתולית ברגע שיש קביעות. לכן אנחנו רואים תופעה מכוערת, שמורים צעירים יכולים להיות מצטיינים, לעשות עבודה נפלאה, ואחרי שנתיים המנהל ייפרד מהם רק בגלל שהוא לא יכול לתת להם את הקביעות כי הוא גם לא יכול לתת להם משרה על חשבון מורה שהוא היה מעוניין להשאיר מחוץ לבית הספר.

זה לגיטימי, יש לנו 180,000 מורים בארץ, סדר גודל, יש בתוכם אנשים נפלאים, יש בתוכם אנשים טובים ויש בתוכם אנשים שהם פחות ראויים, בכל מקצוע צריך להיות איזה שהיא יכולת לנהל את כוח האדם כי בלי זה מנהל לא יכול להצליח. אני אומר ברצינות, גם המורים עצמם, האנשים שנשארים במערכת רק בגלל הקביעות וחוסר היכולת לפטר, זה לוקח בישראל שנתיים לפטר מורה מסיבות פדגוגיות, לפי חופש המידע שהיה בשנים האחרונות, מדובר על סדר גודל של עד 20 מורים בכל מערכת החינוך בישראל שפוטרו מסיבות פדגוגיות, לא מנהליות, וזה הזיה, בעיניי זה משהו שלא יכול להימשך. גם אם מנהל רוצה שמורה מסוים יהיה אצלו היכולת שלו להשפיע על אחוזי המשרה כמעט לא קיימת, לכן מורים מתמחים ומורים צעירים עובדים בחלקיות משרה, לא נותנים להם משרות מלאות כי משנה לשנה אי אפשר להוריד - - -

אז אתה מבקש תקינה, אתה לא מבקש לפטר.

אני לא הפרעתי לאף אחד, אני מבקש לסיים את הדברים.

כן, אני מבקש לא להתפרץ.

אני חושב שצריך לתת למורים הרבה יותר השפעה, צריך לתת למורים מתחילים שכר יותר גבוה וצריך גם להגמיש את ההעסקה בדומה למה שקורה במדינות אחרות. כמו שחבר הכנסת קלנר אמר, ברגע שהגורם שמשפיע על השכר הוא הוותק, זאת אומרת צריך להישאר עם דופק לאורך זמן בבית הספר, כמובן שניסיון הוא פקטור מאוד חשוב בחינוך, אבל כשאיכות ההוראה והביקוש למורה לא משפיעה בכלל על השכר שלו ועל הקידום שלו, אני לא חושב שצריך להיות פה איזה שהוא מנגנון מלמעלה, מנגנון הערכה של משרד החינוך, צריך לתת למנהלים כסף ביד, יכולת לפטר מורים שמגיע להם, יכולת למשוך אקדמאים מבחוץ. למה אקדמי מבחוץ, למשל פיזיקאי, שמומחה במערכת, אפילו נניח שיש לו תעודת הוראה, למה הוא צריך להיכנס למערכת ולהתחיל לקבל מעט שכר בגלל שאין לו ותק, למרות שהוא מומחה בתחומו? צריכה להיות גמישות, צריכה להיות אפשרות גם להעסיק מורים בחוזים אישיים ולתת תוספות שכר לפי האיכות.

אברום, תודה רבה. אני חושב שהנקודה שלך הובנה. אני לא פוסל את מה שאמרת, אבל חייב להגיד, זה לא קשור אליך, באופן כללי לתפיסת העולם הזאת, באמת אני לא מצליח להבין איך הקורונה שיצרה מציאות שבה אנחנו מבינים שהשיח על גמישות מייצר באמת קטסטרופה חברתית שבה אין לנו רשת ביטחון, גם למורים שלנו, באופן כללי בכל המשק, ועדיין כל פעם מחדש אנחנו ממשיכים לשמוע כמה הגמישות היא חזות הכול. אני אומר לך, בעיניי, בסדר, יש בינינו פער בתפיסת העולם, למרות שאפשר לנסות לדבר על זה, אם כל הזמן נדחף את המשק לגמישות - - -

משפט אחד רק להגיב על הטענה שלך?

משפט אחד, אני רק אומר בסוף אם כל הזמן תמשיך לדבר על גמישות הקטסטרופה החברתית שלנו תמשיך.

משפט אחד, ממש קצר. אם יש משהו אחד שהקורונה לימדה אותנו זה עד כמה צריך לתת לבתי הספר את הכוח בידיים לנהל את הדברים ולנהל גם את הפדגוגיה, גם את התקציב, כדי לתת מענים קהילתיים לפי הצרכים למטה וגם לנהל את המורים. כשאין גמישות בהעסקה של המורים אז מה שקורה זה שעכשיו אנחנו מקבלים שבועיים בייביסיטר. במקום להאריך את בתי הספר לתוך החופש הגדול כדי שיהיה חינוך אמיתי אנחנו קיבלנו בייביסיטר, בדיוק הפוך ממה שארגוני המורים דיברו, כי לא הייתה יכולת להתאים את המערכת לצרכים שבשטח. זה הכול.

אוקיי, בסדר. אם לא היו פערים בתפיסות העולם היה פה מאוד משעמם, אז הכול בסדר, אני בטוח שהיינו יכולים להמשיך את זה עוד שעות.

תודה רבה, תודה רבה על זכות הדיבור.

נשארו שלושה דוברים לסיום, אני רק אומר לכם, כדי שתדעו וכל אחד מכם יהיה קצר, אני רוצה לשמוע את אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך, את אורית גור כהן מארגון מנהיגים, שמייצגת מנהלים, ובסיום, בכוונה שמרתי אותך לסוף, את הדר אסרף שמובילה את יוזמת יום המורה, שבעיניי מייצרים תודעה מאוד משמעותית.

כל מי שלא ייצא לו אני מאוד מאוד מתנצל, אבל אנחנו לקראת שעתיים דיון וזה באופן כללי הרבה מעבר לשעות הרגילות שלנו. אבי התנתק, נעבור לאורית גור כהן, בבקשה. גם אורית לא נמצאת.

אני במקום אורית גור כהן, אנחנו שתינו יושבות ראש משותפות יחד עם יואב פרידן.

שמחים שאת פה. לא רשום לנו, אבל אוקיי, אנחנו גמישים.

תודה לך, אדוני היושב ראש. שלום לכולכם. אז אני אביגיל סאמין, יושבת ראש משותפת בארגון מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר הראשון והיחיד בישראל, ומנהלת את קרית החינוך אורט באריאל. נושא השיחה כאן היום הוא מעמד המורה ו - - -

אני חייב לשאול אותך שאלה, אני רואה שאתם כל פעם מדגישים את היותכם ראשונים ויחידים, אין עוד ארגון?

כארגון מנהלים. אני בוחרת להעלות כאן רכיב חשוב ביצירת המעמד, בהמשך לנושא שהזכרת, רן רייז, רכיב המימוש העצמי של מי שבחר לעסוק בחינוך. המצב כיום הוא שבמערכת החינוך לא משתלם להתפתח. ככל שהמורה טוב ומוצלח וישאף להתקדם במערכת הוא יגלה שזה פחות משתלם. המערכת מעודדת מורים להישאר חפ"שים וכשאין סולם קידום מתגמל אז המערכת נפגעת ואז יש מחסור במנהלים ובבעלי תפקידים ניהוליים. כל המורים הטובים, ויש המון מורים טובים במערכת, כשהם בוחרים להשפיע יותר ולקבל על עצמם תפקידים מערכתיים, הם פוגעים בתנאי ההעסקה שלהם ואף ביכולת ההשתכרות. למשל מחנך שהוא מנהל ומתכלל כיתה שלמה מתוגמל בשעתיים-שלוש בשבוע עבור עבודה ניהולית שכוללת ימים ולילות וחופשות. או מנהל שכבה, סגן מנהל, מתוגמל בתגמול מצחיק של חצי שעה בשבוע לכיתה ובכל שאר השעות הם מלמדים, מגישים לבגרויות, כמו כל המורים האחרים. אז למה להם? עדיף להישאר מורה חפ"ש, לבוא ללמד וללכת ומישהו אחר יעשה את כל העבודה החינוכית המערכתית.

ואם באמת המורה הזה משוגע, אז הוא יהפוך למנהל ואז הוא ייפגע ביכולת השתכרותו, יעבוד בזמן חופשת המורים ביולי-אוגוסט בחינם, יפסיק לקבל שעות נוספות, יפסיק לקבל תמריצים ובאופן כללי ירוויח פחות מהמורים שלו. אם תשאלו מה זה מנהל בית ספר, במה שונה העיסוק שלו ממורה רגיל? כמעט בכול, מנהל בית ספר הוא בעצם ראש עיר קטנה. בעיר שלי יש 1,200 משפחות ובאחריותי יש מחלקת ביטחון, בטיחות, שפ"ע, גזברות, הנדסה, תרבות וכן, גם מחלקת חינוך. לא פלא שראשי עיר רבים וטובים היו מנהלי בתי ספר בעבר.

משפט לסיכום, בבקשה.

אני כבר מסכמת. המערכת חייבת להתנהג להבין את גודל ההבדל באחריות ובתפקיד, במעמד, באמון, במוגנות. פעם שוחחתי עם שתי בכירות במשרד החינוך שאמרו לי: אביגיל, אבל זה ככה, גם אנחנו כשהתקדמנו במערכת נפגענו בשכר. ואני שואלת למה, באיזה עוד מערכת ככל שתתקדם תפסיד? לכולנו ברור שהמהפך בחינוך מחייב שהטובים יבחרו בחינוך ושהטובים ביותר יהיו בתפקידים ניהוליים וכשנבנה סולם קידום הגיוני כשאחריות וסמכות יבואו ביחס ישר לתגמול ותנאים ונדאג לאוטונומיה, לאמון ולמוגנות לנושאים בתפקידים הבכירים במערכת, אז הטובים ירצו לקחת חלק והמערכת כולה תזכה לשינוי מיטיב. תודה רבה.

תודה רבה לך. הדר אסרף איתנו?

אולי אנחנו? אולי משהו שיאגד את כל הדברים, משהו שהוא חשוב?

אני לא יודע את מי את מייצגת, משפט, לא דקה, משפט. נראה אותך. את מי את מייצגת ומה השם לפרוטוקול?

אני מייצגת את המורים, כתוב כאן צופן יהלום יזמות והכשרה לחינוך ולמנהיגות. רק שתדעו, ניהלתי אגף חינוך במועצה האזורית לכיש, ניהלתי בית ספר לנוער בסיכון, אני באה מהשטח, הייתי מורה שנים רבות, ריכזתי שכבה, עשיתי את כל התפקידים בבית ספר עירוני א' מודיעין, צמחתי מהשטח, מהכוח למטה כמורה. היום אני מנחה מנהלים, עתודות לניהול של אבני ראשה, מנחה מורים, צוותי בתי ספר.

אוקיי, מעולה, משפט. אנחנו איתך. מעולה, שמחים.

במשפט אני לא אוכל, אבל בכמה משפטים אני אעשה את זה קצר. כל מה שאמרתם זה נכון, צריך להבדיל ולהפריד פה, כדי לעשות סדר אתם מדברים על שני מיקודים, מיקוד חיצוני ומיקוד פנימי. המיקוד החיצוני, כמו שאמרתם, זה תנאי עבודה וקבוצות קטנות, משכורת ופערים, קבלה לסמינר ומיון של מורים, הליכה ראש אחד עם משרד החינוך או נגד, מי מייצג את המורים בתקשורת, האם יש קורסים זריזים לקבלת תעודת הוראה לאקדמאים. זה מיקוד חיצוני וצריך לעבוד על זה.

יחד עם זה, כמערכת, בעבודה מערכתית צריך לעבוד על מיקוד פנימי. יש מורים שלא תשמע אצלם הפרעה בשיעורים, שמאוד מעריכים אותם, מה יש למורים האלה? מיקוד פנימי זה אומר לחבר מורים למשמעות של שליחות וערך. מורים אומרים: איבדנו את זה. אפשר להבין למה. זה לחבר מורים, שהמערכת תהיה תומכת. היום מורה לא יכול לעמוד לבד בכיתה ולהגיד לתלמיד: אתה לבוש לא ראוי כי הוא מפחד שיכתבו לו פוסט. אם יש לו מנהל שתומך בו ופיקוח שתומך בו ויש כללים בבית הספר ויש מסגרת, בתוך מסגרת טובה אפשר לפתח אוטונומיה.

אני רוצה להגיד שיש בתי ספר קשים מאוד שמאוד מאוד מצליחים כי יש מסגרת מסודרת, יש כללים, ההורים יודעים את הכללים, המורים יודעים את הכללים, מורה יכול לדבר אותם ואז יש סדר. מתי מתאפשרת אוטונומיה? כשיש מסגרת וכשיש גבולות, בתוך גבולות אתה יכול להיות אוטונומי.

אני לא אפרט כאן יותר, אני רוצה רק משפט אחד. יש שחיקה במעמד המורה, אני מדברת על משמעות, שליחות, ערך, דיברתם על מקצועיות, שזה קשור לרמות ידע וארגון, הרבה מורים והרבה בתי ספר חסרים את נושא הארגון, זה דיברנו על גבולות. אנחנו מדברים על אוטונומיה שלהעביר כוח לרשויות, משרד החינוך נחשב משרד מאוד ריכוזי, היום יודעים שצריך להעביר כוח לרשויות כי הניהול הוא ניהול חכם וניהול קטן יותר ולהעביר את הכוח ואת האוטונומיה גם לבתי הספר ואז המעמד של המורים יעלה. השכר הוא עוד פרט, הוא לא הפרט העיקרי, כי איך מורים אומרים לי? המקצוע בחר בי, לא אני בחרתי בו, אני רוצה להיות מורה, ככה נולדתי. תודה רבה

אני חייב להגיד לך משהו. אמנם ביקשתי ממך לתמצת ולקצר כמה פעמים, אבל במעט הזמן שלך הצלחת להבהיר לי שיש לך גם הרבה תובנות, גם הרבה תשוקה ואני מבקש מהצוות שלי שיקבע לנו פגישה, אז אני מבקש שבמעט הזמן שלך לפחות נצליח לייצר משהו. יישר כוח, לפעמים במעט זמן אפשר לייצר הזדמנויות גדולות. ננסה להצליח.

חברים וחברות, אנחנו מסיימים עכשיו כשעתיים דיון וכשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים אז מי שנשאר איתנו, תודה, אני מעריך את זה מאוד, בזום, בפייסבוק ובכל מקום. תראה לי, בבקשה את הזום, שלפחות אני אראה בעיניים את מי שלא נתתי לו את זכות הדיבור, שיוכל לסלוח לי לקראת הפעם הבאה. אני יודע שרבים מכם רצו, תסמכו עליי שאני רוצה.

אני אגיד כמה דברים לסיום. קודם כל באמת תודה גדולה למי שהיה איתנו, ראינו פה זוויות אין סופיות לאחד האתגרים הכי גדולים שהמדינה שלנו מתמודדת איתם. יצא לי לשבת לאחרונה גם עם מזכ"לית הסתדרות המורים, גם עם אנשי משרד האוצר, כמה פעמים לאחרונה, אנחנו לקראת כמה אתגרים בנושא הזה. אני כן רוצה לציין, ולא בפעם הראשונה, שהייתי מאוד רוצה לראות גם את יושב ראש ארגון המורים, רן ארז, מגיע לדיונים שלנו. אחרי שכבר כמה פעמים נאמר לי שהוא יגיע לדיון, גם היום, לא יצא לך להגיע לדיון. אני לא יודע למה, אבל אני יודע שאנחנו ממשיכים להזמין אותך. אני חושב שהמורים בישראל זקוקים לכך שתראה להם שחשוב לך להעלות את מעמדם, לא רק במובן של זכויות, שזה סופר חשוב, אלא גם במובן של פדגוגיה, של היכולת שלנו לשנות את המערכת מבפנים. בעיניי חלק חשוב מהאופן שבו ארגוני המורים צריכים לייצג את המורים ואת אנשי החינוך ואת הגננות בישראל זה גם בלהיות אמיצים ולשנות את האופן שבו המערכת שלנו מתנהלת, לא רק בהיבטי זכויות, חשוב לי מאוד להגיד את זה, אני אשמח להרחיב.

רם, רן ארז בבידוד, בגלל זה הוא לא הגיע לישיבה.

אוקיי, גם בבידוד אפשר להיות בזום. מה לעשות, עד עכשיו הוא לא היה בבידוד, בחודשים האחרונים, ועדיין לא נכח פה. אז אני לא יודע מי בחר להגן עליו, זה בסדר גמור, אבל המציאות אפשרה לו כבר הרבה פעמים להגיע.

לסיום, אני חושב שיש פה הסכמה גורפת על הצורך בהסכמי השכר הבאים לייצר רפורמה משמעותית באופן שבו משתכרים המורים בתחילת דרכם, המורים והמורות, אני מקווה שנצליח לחולל את זה וליישם את זה. אני חושב שכל המדינה בתקופת הקורונה בקיץ ראתה כמה למורים ולמורות שלנו יש ערך קריטי בחברה הישראלית, לא רק בעובדה שהם מניעים את הגלגלי המשק ובלעדיהם פשוט המשק שלנו לא בתפקוד, אלא בעיקר בשליחות שלהם ובהבנה שלהם שגם כשמסיימים, ואמרו פה, סוגרים את השער ב-30.6, או בארבע אחר הצהריים, מי שיש לו חברים מורים ומורות, אני בטוח שלרובנו, יודע שהם לוקחים את זה הביתה, יודע שללמד בזום היה אתגר אדיר, לעשות אדפטציות אין סופיות בזמן מאוד מהיר, גם של כל המערכת החינוכית, גם של המורה בקצה, לנסות להתאים את עצמו, לנסות לפגוש כל ילד וילדה ולתת להם הזדמנויות. אני חושב שהמדינה שלנו צריכה להגביר את הערך שבו היא מתייחסת למורים והמורות שלה ולצוות החינוך ולא כל הזמן לחבוט בהם. הספורט הלאומי הזה, הלוואי שיגיע לקצו בקרוב.

ואם אני צריך לתכלל את כל זה, זה הוזכר פה, אני חושב שאחד הדברים שצריכים לקרות, ואני מתחייב לבדוק שינוי חקיקה שיתייחס למעמד המורה כפרופסיה. עד עכשיו במשך הרבה מאוד שנים רק מדברים על זה, זה עדיין לא נעשה, אני אבדוק את זה לעומק. ביחד איתכם, מורים, מורות וכל שאר הנציגים, אני חושב שזה יכול לייצר שינוי משמעותי שכולנו מחכים לו.

שוב, תודה גדולה לכולם, שמחתי, נתראה בקרוב, תודה גם לכל מי שאיתנו בפייסבוק, מעריך את זה מאוד, אנחנו רק בתחילת הדרך. אני רואה שם מישהו מוחא כפיים, איל רם, תודה לך, ראיתי את זה אז ציינתי. להתראות לכולם, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:05.