פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
13/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 6
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"א בתמוז התש"ף (13 ביולי 2020), שעה 10:00

דיווח משרד הבריאות עפ"י סיכום הישיבה מיום 30.6.2020 – חשד לעבירה לפי חוק הסרטונים

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
תמר זנדברג
מרב מיכאלי
עאידה תומא סלימאן

יואב סגלוביץ'
סונדס סלאח

איילת רזין בית אור - היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שפ"י, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה - שפ"י, משרד החינוך

אורלי אלמגור לוטן - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

ענת מימון

אפרת אביבי

דלית אזולאי

שלומית כהן


דיווח משרד הבריאות עפ"י סיכום הישיבה מיום 30.6.2020 – חשד לעבירה לפי חוק הסרטונים

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 13 ביולי, כ"א בתמוז תש"ף. הנושא הוא דיווח משרד החינוך בהתאם לסיכום הישיבה מיום 30 ביוני בנושא חשד לעבירה לפי חוק הסרטונים. יש לנו כאן מוזמנות ממשרד החינוך. ברוכות הבאות. אני שוחחתי אתמול עם המשנה למנכ"ל. זה לא שאני מחפש להביא לפה נציגים של משרד החינוך, אבל בישיבה ב-30 ביוני נאמר על ידי הנציגים שלכם שאין נתונים מהמחוזות, אז רצינו לסייע בידיכם לאסוף את הנתונים מהמחוזות. קיבלנו את זה בכתב, מיד נדבר על הנתונים עצמם ועל השונות בהם. אבל ניתן לך לפתוח, עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שפ"י.

בוקר טוב. בשנה האחרונה אני מנהלת את הארגון, ואני רוצה להגיד קודם כל שהנושא של הפצת תמונות וסרטונים בעלי גוון מיני נמצא על סדר היום של שפ"י באופן מאוד משמעותי. במהלך השנה האחרונה אנחנו פועלים בנושא הזה בשני כיוונים. כיוון אחד זה הנושא של מניעה, והכיוון השני זה טיפול באירועים. בנושא של מניעה אנחנו משתמשים גם בנתונים כדי לבנות את התוכנית שלנו למניעת פגיעה ברשתות החברתיות. הנתונים מאפשרים לנו להבין באיזה גיל זה מתרחש, מה מאפיין את ההתנהלות. יש לנו כמה תובנות שאולי בהמשך, אם זה יהיה רלוונטי, אני אציין, כמו שאנחנו רואים שבחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה הנושא הזה נמצא יותר על הפרק. אנחנו רואים שהפגיעה היא בעיקר בגיל של חטיבת הביניים. אנחנו רואים שפעמים רבות זה נעשה כחלק מפגיעה, והרבה פעמים זה נעשה כאיזושהי פרידה מבני זוג ואז מפיצים תמונות. וגם אנחנו רואים הבדלים בין המגזרים בנתונים. לגבי הטיפול באירועים זו שנה ראשונה שהנתונים מגיעים אלינו להיוועצות במדריכי היחידה למיניות ומניעת פגיעה מינית בילדים ובני נוער.

תסבירי מה הכוונה להיוועצות. ראיתי את המונח הזה.

אני אומר מה המונח אומר. אנחנו בעצם מנחים את מוסדות החינוך, שכאשר מתרחשים אירועים חריגים – אני אסביר את זה באופן כללי, לא ספציפית לנושא הזה – אז קודם כל בית הספר מחויב לטפל באירוע, שזה הדבר החשוב והמשמעותי. וכאשר מדובר באירוע חריג, יש לדווח למפקחת במשרד החינוך. כאשר האירוע הוא מורכב במיוחד, אנחנו מבקשים להיוועץ במדריכים מומחים בתחום. יש לנו בשפ"י מדריכים מומחים לאלימות, מדריכים מומחים לפגיעה מינית, מדריכים מומחים לרשת, מדריכים מומחים לסמים ואלכוהול, אובדנות, ואנחנו מבקשים מהם. עם היוודע שהאירוע הוא מורכב יש להיוועץ כדי לראות איך אנחנו עושים טיפול באירוע שהוא הוליסטי, כולל היוועצות משפטית, והמדריכים בשפ"י הם המומחים להבין איך לטפל באירוע מורכב. כל אירוע כזה שמגיע למדריכי היחידה, אנחנו מטפלים בו, מסייעים, והנתונים שהבאנו הם על כל האירועים שהגיעו להיוועצות עם מדריכי היחידה.

אני יכולה להגיד שזו שנה שאנחנו אוספים בצורה מסודרת את הנתונים. יש לנו אותם בפילוח גם לפי שלבי חינוך, יסודי, על-יסודי. יש לנו אותם בפילוח מגזרי ויש לנו אותם בפילוח מחוזי. אלה הנתונים ששלחנו אתמול, שהם בהחלט מעידים על כל הנתונים שהגיעו. אגיד שיש עוד נתונים שהם לגבי רשת בכלל, אבל מה שכאן שלחנו זה ספציפית להפצת תמונות וסרטונים ברשת. הנתונים האלה מאפשרים לנו גם לראות מה סוג האירועים שמגיעים, מה תרבות הדיווח, ואנחנו כבר עסוקים בלטייב את האופן שבו יועצים ומנהלים מתייעצים לגבי אירועים, האם יש תרבות של היוועצות, האם יש פחות, מה הסוג, מה מאפיין, מה הגילאים, מה המגזרים, ולפי זה אנחנו גם מקיימים את הדיאלוג ואת השיח שלנו עם המפקחים על הייעוץ והמפקחים הכוללים.

אני חייב לומר שזה חלק מהנתונים שביקשתי. כי אני ביקשתי את כל האירועים. הרי בסוף מה גורם לאירוע להפוך להיות מאירוע לאירוע חריג, ומאירוע חריג לאירוע מורכב שמחייב היוועצות? רצינו להבין את התמונה כולה. הרי אם אני מבין נכון את דברייך, לא כל האירועים שכוללים הפצת תמונות הם האירועים שמגיעים להיוועצות.

ברשותך, הילה מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה מבקשת לענות על השאלה.

בוקר טוב. אני הילה סגל, אני מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי הייעוצי. אנחנו מכירות את הוועדה לאורך השנים וחשוב לנו מאוד להביא לכאן את המורכבות ולהביא אותה בצורה אותנטית. אתחיל מזה שאנחנו מתעסקים עם טווח מאוד מאוד רחב של אירועים, מרמה שילד יכול לכתוב ווצאפ משפיל ברשת, וזה יכול להיות ילד בן שמונה ובן תשע. טווח האירועים הוא עצום. אנחנו רוצים כתפיסה שחלק מהאירועים – וזה מוגדר בצורה ברורה מאוד, מיד אגיד איך – יטופלו ברמת בית הספר, שתהיה שם סמכות ותהיה שם אחריות ויהיה שם אמון במנהלים, וזאת התפיסה. יש לנו בתפיסה ובמדיניות שלנו בחוזרי המנכ"ל תבחינים שמגדירים מהו אירוע חמור, ולגבי כל אירוע מהו אירוע שצריך להיות מטופל ברמה הבית-ספרית ומהו אירוע שחייב להיות מדווח לפיקוח ולקבל היוועצות. אירועים של הפצת תמונות מיניות הם אירועים חמורים, הם אירועים שעונים על התבחינים שלנו והם אירועים שהשאלה אם יש חובת דיווח או לא, כן להגיש תלונה במשטרה או לא, כן לכנס ועדה או לא. שלא לדבר על כל ההתנהלות הזאת בתקופה של הקורונה, צריך גם את זה לזכור. אז יש פה טווח מאוד רחב של אירועים, אנחנו לא רוצים לחשק את המנהלים, אנחנו לא רוצים להקטין את המנהלים, אנחנו רוצים לתת להם את הסמכות שלהם, ולצד זה אנחנו מספקים להם מומחים כי זאת תורה שלמה של האם יש כאן אירוע של פגיעה. אירועים לאורך השנים היו נתפסים כאירוע בין ילדים וצחוקים. אנחנו לא מתייחסים לזה כך. אנחנו רוצים להגדיר בדיוק, וזה מוגדר בחוזרי המנכ"ל. אנחנו נשמח להגיד, אנחנו החמרנו מאוד. אחד הדברים שקיימים אצלנו במדיניות – החוק היום לא מחייב הגשת תלונה במשטרה על הפצת תמונות. כשזה מגיע למוסד חינוכי, חייבנו את מנהלי בתי הספר להגיש תלונה במשטרה, כי זה חמקמק. כי הרבה פעמים תמונה מסתובבת, לא יודעים מי שלח אותה, והכלים פה לא מספיקים בבית הספר. כתפיסה המדיניות שלנו היא קודם כל עבודה חינוכית של מניעה, אחר כך עבודה טיפולית. הרבה פעמים ילדים צעירים – צריך לטפל בהם, צריך להסביר להם, צריך ללמד אותם. וכמובן מעל גיל האחריות הפלילית וכשקורים אירועים, גם תגובה משמעתית וגם תגובה של פנייה למשטרה.

לפי מה שאת אומרת, כל האירועים שנוגעים בהפצת תמונה וסרטונים בעלי גוון מיני הגיעו להיוועצות.

תמונות וסרטונים, האם זה תמונה פורנוגרפית שנשלחה בין הילדים בכיתה, או האם מדובר חלילה בתמונה של ילד או ילדה מהכיתה? זו דרמה, זה הבדל רציני מאוד. לכן חוזר המנכ"ל שלנו עושה הבחנה בין כמה רמות חומרה. אנחנו נשמח לפרט, אם תרצה.

תפרטי.

בבקשה. יש לנו חוזר מנכ"ל שנקרא אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון, והרשת היא חלק מתוך יומם של הילדים, בשגרה, בחירום. שם הם מתנהלים, והקורונה עוד הוסיפה לנו מציאות שבה אנחנו לצערנו מעודדים אותם להיות עוד יותר ברשת. אז יש לנו כמה וכמה טבלאות. טבלה ראשונה מדברת על אירועים של בריונות ברשת. אירועים של אמירה, של הוצאת ילד מקבוצה, וגם זה צריך לזכור בהתאם לגיל. זאת אומרת, גם כאן צריך לזכור שיכולה להיות קבוצת ווצאפ של ילדים בני 12, ילדים מהכיתה שיוצרים קבוצת ווצאפ. על פי הנהלים של ווצאפ, בכלל בגיל הזה אסור להם לפתוח קבוצת ווצאפ. זאת גם סאגה מסוג אחר. נשמח לשתף את הוועדה ולהתייעץ לגבי המורכבות שאנחנו נתקלים בה בהקשרים האלה. אבל טבלה אחת תתייחס לאירועים כמו שהם היו במרחב הכיתתי – אמירה, השפלה מילולית, התנהלות חברתית בתוך הקבוצה בווצאפ, ושם יש אוסף של פעולות לחובה ולשיקול דעת שבתי הספר צריכים לפעול על פיהם.

אחר כך ישנה החמרה נוספת. למשל, חרם ברשת. למשל, אמירה משפילה בעלת רקע מיני ברשת. שם יש החמרה. חובת היוועצות עם מפקח המחוז לגבי שיקולי הדעת.

כשמישהו נועץ עם מפקח המחוז זה מופיע פה?

זה לא הפצת תמונות.

אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לשאול שאלה.

בבקשה.

תודה. גם בכובעי כמי שהייתה ממונה על מניעת הטרדה מינית, אומנם במרכז אקדמי, וגם מתוך היכרות עם הנושא, באתי כדי לבטא איזשהו סוג של דחיפות ביצירת מנגנון היוועצות דווקא בעידן הזה. נגעת בזה פעמיים, אבל אנחנו יודעים ורואים ספייק מאוד גדול של השימוש ברשת להפצת תכנים מהסוג האסור, ואין לנו המנגנון של בית הספר, ואנחנו גם לא יודעים כמה זמן לא יהיה לנו את המנגנון של בית הספר. רציתי לשאול האם יש היערכות כרגע, ממש היערכות חירומית. אני כל הזמן אומרת שלצד המשבר יש גם הזדמנויות רבות. יכול להיות שהמנגנון שייבנה יהיה נכון גם לא לשעת חירום כמנגנון יעיל יותר, כיוון שאני מכירה אותם מתוך בתי הספר ומכירה גם כמה זמן זה לוקח לעשות את הבירור. אבל אין לנו המנגנון עכשיו ואנחנו לא יודעים לכמה זמן לא יהיה אותו. אני רואה בזה דחיפות מאוד גדולה שמנגנון ההיוועצות הזה יהיה רלוונטי גם בתקופה הזאת, כיוון שאני לא רואה איך מעבירים את מנגנון ההיוועצות כרגע, בזמן אמת, בשעת חירום, כשאנחנו יודעים וצופים שהמשבר הזה הוא לאורך זמן, ממש מלחמת התשה, ומלחמת ההתשה ברשת בתחום הזה היא עניין של חיים ומוות. היא ממש בנפשנו. אז אשמח מאוד אם תוכלו להתייחס גם לזה.

אגיד באופן כללי קודם כל, שכל הנושא של המעבר מכיתה פיסית לכיתה וירטואלית חייב אותנו לכמה היבטים. גם בהיבט של מניעה, שיח על הדברים האלה בכיתות. אם יש לנו תוכנית שאנחנו מדברים עליה בכיתה, אקלים חינוכי מיטבי, על תקשורת בין-אישית, על יחסים, אז אנחנו בתקופה האחרונה בנינו מנגנון שמדבר על אקלים וירטואלי. על איך אני מקדם את האקלים החברתי.

שם בדיוק ההזדמנות.

יש ילדים שמדווחים עכשיו על בדידות יותר גדולה, שהם לא נמצאים בקבוצות ושאף אחד לא מדבר איתם, ועצם ההגעה לבית הספר יצרה מחווה שאתה לא לגמרי בודד. ופתאום כשאתה נמצא ברשת החברתית, זה מייצר איזושהי תחושה של בדידות. לכן הנושא של קידום אקלים מיטבי חינוכי בתנאים האלה הוא גם הזדמנות והוא גם חובה.

הדבר השני זה הגברת המודעות לגבי התנהלות ברשתות החברתיות. אנחנו צילמנו לאחרונה הרבה מאוד שיעורים ופיתחנו שיעורים חדשים של כישורי חיים שעוסקים בנושא הזה ספציפית על התנהלות ברשתות החברתיות, על הפרעות ב"זום" שמצאנו, הפצת תכנים מביכים באמצע שיעור "זום", ועל כל זה פיתחנו חומרים חדשים שהם יתחילו לעבוד בשנת הלימודים הבאה, וכבר השנה התחלנו להפיץ אותם. אנחנו מגבירים את המודעות של פנייה למוקד 105. במוקד 105 יש לנו חמש מפקחות שפ"י שהן מומחות לתחום ואנחנו מעודדים תלמידים, הורים, יועצות וצוותי חינוך לפנות אליהן.

איך אתם עושים את זה?

איך זה מונגש, והאם החופש הגדול הוא לא הזמן שחייבים לדעת שזהו, הכול פרוץ?

אנחנו עושים את זה בכמה מישורים. אחד, למשל, ההגברה של המודעות היא כלפי ההורים. ההורים חייבים לדעת על קיומו של המוקד. בימים האחרונים פרסמנו באתר של שפ"י, בפורטל הורים, ודרך פורום ועד ההורים המרכזי, מידע להורים על נושא של 105. זאת אומרת, בכל הערוצים האפשריים, זה נשלח גם על ידי הוועדים המקומיים לכל ההורים.

אני בכוונה מתעכב על הנקודה הזאת, כי זה בדיוק עלה בדיון בוועדה. בא לפה תלמיד מאוד נחמד ממועצת התלמידים, בן 17, ואמר שהוא מעולם לא נחשף למוקד 105, והוא שמע עליו פעם ראשונה, ומדובר על תלמיד ככל הנראה פעיל. אם הוא גם במועצת התלמידים וגם טרח להירשם לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה. הוא הופתע לשמוע על מוקד 105, הוא לא הכיר את זה משום ערוץ. אני חייב לומר גם כהורה, תדעו, זה שאתם מפרסמים משהו בפורטל או באתר האינטרנט של המשרד זה ממש ממש לא מגיע לאף אחד. אני אומר לכם את זה במאמר מוסגר.

לא, המאמצים צריכים להיות מכל הכיוונים. הם צריכים לעשות מול התלמידים ומול ההורים.

קודם כל, היו לנו כבר פגישה או שתיים עם מועצת התלמידים, אנחנו נגביר את זה. אני לגמרי לוקחת את זה לתשומת לבנו. זה המאמץ המרכזי שלנו היום, שההורים ידעו שיש להם למי לפנות. ההיוועצות היא לא להורים, ההיוועצות היא לצוותי חינוך, ליועצות. מוקד 105 הוא דרמטי להפצה.

קמפיין 105, לעשות אותו, בשיא הצניעות, לא כזה דבר מורכב לתלות שילוט בבתי הספר, לשלוח מסרונים להורים.

נשמח שתעזרו לנו בזה. הייתה השקה בבית הנשיא.

בית הנשיא זה משהו אחר. אני רוצה לרדת לרזולוציה הנמוכה, איך תלמיד כיתה ד', ה' או ח' נחשף לעניין הזה של מוקד 105.

היום גם כל השיעורים שלנו נסגרים בכלים לשטח. למשל סביב כל הנושא של ההסברה, יש מאמץ מאוד חזק, לצד העבודה עם התלמידים, שהיא התשתית, אבל של הדוברויות השונות. מדי שנה כשאנחנו מקיימים את השבוע הלאומי לגלישה בטוחה, אנחנו מאוד מתקשים לגייס תשומת לב תקשורתית למהלכים האלה.

כל התלמידים נגישים אליכם. הרי אם אתם רוצים להודיע לתלמידים שמחר צריך להביא קלמר, סרגל ולשלם תשלומי הורים, כולם מקבלים את ההודעה. בלי קמפיין, בלי הודעות, בלי בית הנשיא.

גם לגבי הרשת, אם יש בית ספר ספציפי שידוע שהוא לא עושה פעילות בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה, אנחנו רוצות לדעת עליו. אנחנו עוברים בתי ספר, אנחנו מוציאים הנחיות.

מתי השבוע הזה?

בפברואר מדי שנה. בימי שיא בכל הארץ, בשיתוף פעולה עם כל הגורמים האפשריים.

בכל בתי הספר? בכל השפות?

בכל בתי הספר.

יש לכם נתונים גם על החברה הערבית?

בוודאי.

יש שיתוף פעולה פחות, יותר?

החברה הערבית היא מגוונת. בתוכה יש חלקים שיש יותר עבודה, פחות עבודה. אבל כל החומרים שלנו הם חומרים שנכתבו על ידי צוותים מתוך החברה הערבית, הם מיועדים להורים במכוון בחברה הערבית, הם שותים שלנו מתוך האגף לחברה הערבית בתוך המשרד. חד-משמעית.

עורכת הדין איילת רזין, רצית לשאול.

אבל אני יודעת שיש הבדל בין איך שמציגים את הנושאים בחברה הערבית לבין איך שמציגים אותם בחברה היהודית.

בוקר טוב עאידה. נתתי לה רשות דיבור.

סליחה. פחדתי שזה ילך לאיבוד.

לא ילך לאיבוד, אל תדאגי. פה לא הולכים דברים לאיבוד.

קודם כל אני רוצה להודות גם על קיום הישיבה הנוספת הזאת והדקדוק בנתונים, כי באמת דוח מבקר המדינה בנושא הזה, של משרד החינוך, והטיפול של משרד החינוך והיכולת שלו לטפל בפניות מיניות מכל הסוגים בתוכו – הדוח מעלה תמונה מאוד מאוד מטרידה. אני ממליצה לכולכם להציע חברות לשפ"י בפייסבוק ולראות. יש מערכי שיעור באמת מצוינים, מאוד מאוד מרשימים. אני עוקבת. הבעיה היא שמה שדוח המבקר מעלה, וגם אנחנו מהניסיון שלנו של מרכזי הסיוע מפניות שאנחנו מקבלות, שהרבה פעמים לצערנו זה נשאר ברמה של מערך שנשאר בפייסבוק.

שלשום התבשרנו על הגשת כתב אישום מפליג בחומרתו בפרשת הטלגרם נגד רונן שיך, נדמה לי. יש שם שלוש קטינות שנפגעו בסיפור הזה, בפרשת האחים עוזיאל, בפרשת טלגרם נוספת. גם, תיאור מאוד מאוד קשה של פגיעה בקטינה. מישהו בקשר עם הקטינות האלה? תנו לי להניח שלא.

למה זאת ההנחה שלך?

אני אגיד לך למה, כי אלה המקרים שהגיעו לכתבי אישום, והרוב בכלל לא מגיעים לתלונה במשטרה וגם לא מגיעים לכתב אישום. נקודת המוצא חייבת להיות שבכל כיתה יש ילדים וילדות שעברו פגיעה מכל סוג, בוודאי – אנחנו אוהבים עכשיו להשתמש בביטוי זינוק אקספוננציאלי – אז בעקבות הדיווחים על זינוק אקספוננציאלי בפגיעה ברשת. ואנחנו רואות את זה בנתונים שלנו במרכזי הסיוע, אנחנו רואים את זה בנתונים של משרד החינוך של 105. הנתונים זועקים. לכן זאת חייבת להיות נקודת המוצא.

אתמול עלתה לוועדת שרים הצעת חוק שלנו, שעוסקת בהכשרות חובה לאנשי חינוך, רווחה ובריאות, ללמוד לזהות פגיעה מינית והתעללות ולדעת לתת מענה מותאם. לשמחתי זה נדחה להחלטה בשבועיים ואנחנו נעשה עבודה מול המשרדים. אבל בהקשר הזה, ובהקשר הזה בדיוק, אני פונה אליכם לפעול לקבל את תמיכת השר, שכל מורה כחלק מההסכמה שלו יהיה חייב לעבור הכשרה, בדיוק כמו שהוא חייב לעבור על פי חוק הכשרה בנושא עזרה ראשונה. זה דיני נפשות.

תודה. הילה, תשובה, ואחר כך חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

אנחנו קודם כל עובדים עם מרכזי הסיוע, אנחנו בקשר שוטף עם הארגונים. מערכת החינוך היא מערכת מרכזית שמזהה ומאתרת וממנה מגיעים חלק מאוד משמעותי של האירועים. הרבה פעמים לא מזה שילד בא ומספר, אלא הרבה פעמים משינויי התנהגות. אנחנו עובדים מאוד מאוד חזק סביב הנושא של איתור וזיהוי. יש כלים שאנחנו מאוד נשמח להראות לכם, גם למורים, גם לצוותים, בדיוק על החלק החמקמק הזה. שלא ילד בא ואומר נפגעתי, אלא על מה אנחנו שמים את הדגש. הגבתי למשוואה שעשית בין עניין כתבי האישום לבין הקשר עם הילדים. כל הקטינים שבית ספר מזהה או מלווה, חלק משמעותי מאוד הוא הליווי. האמירה שבוודאי הם לא מלווים היא אמירה מקוממת, שאני מבקשת לבדוק אותה ולא להגיד אותה סתם.

אני מתנצלת. מה שרציתי להתייחס אליו זה שאם אנחנו יודעים שאחד מכל שישה-שבעה ילדים נפגע, בכל כיתה יושבים לפחות ארבעה-חמישה ילדים כאלה. ואני מרשה לעצמי להניח שמשרד החינוך והמורים לא יודעים, כי אין להם כלים. לא כי הם אנשים לא טובים, להפך. אני מאוד רוצה לחזק את מעמד המורה בישראל, וחשוב גם לתת לו את הכלי הזה.

תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה חברת הכנסת סונדוס סאלח. אני מזכיר לכם, זה דיון מעקב, אנחנו תכף מסיימים אותו.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני קודם כל מברכת אותך על העובדה שסוף-סוף קיבלת איזושהי סטטיסטיקה. כי האמת היא שניסינו ועבדנו קשה, אבל כל הכבוד. למרות זאת, אני חושבת שזה תמרור אזהרה מאוד חזק, המספרים האלה. הסטטיסטיקה הזאת אמורה להדאיג אתכם יותר מאשר אותנו, כי זה אומר שהתלונות לא מגיעות. זה אומר שעדיין אין קשר אמון שהילדים האלה או הבנות האלה יגיעו ליועצות וידווחו, אלא אם יש בעיה בצורת איסוף המידע על התלונות האלה, שאני חושבת שגם קיימת. שנתיים דיברנו על הצורך בלאסוף את כל הנתונים מכל בתי הספר מכל בתי הספר כדי שתהיה לכם ראייה כוללת, ובכל זאת סוף-סוף קיבלנו, ומה שאני רואה מולי מפחיד אותי. עצם העובדה שיש 30? אני לבד יודעת על יותר מ-30. האמינו לי, אני באופן אישי יודעת על יותר מ-30, על סרטונים שהופצו על צעירות ועל איך שניצלו אותן. זה אומר דרשני. ולא נכון, התוכניות האלה לא מגיעות לכל בתי הספר, במיוחד באוכלוסייה הערבית. אתן יודעות טוב מאוד שהמנהל הוא זה שמחליט אילו תוכניות ייכנסו, ואתן יודעות טוב מאוד שיש מנהלים שעל גופתם המתה יעבירו תוכניות כאלה, ומשרד החינוך שותק, משרד החינוך מבליג על כך שהילדים שלנו לא מקבלים את המידע הזה. בעיני זה לא מתקבל על הדעת, ואתם יודעים שיש יועצות שיכולות ויש להן הזמן להקשיב למה שיש לתלמידים לומר להן. כמי שניהלה שנים רבות את מרכז הסיוע בנצרת ואת תוכניות העלאת המודעות – אתן יודעות שהיועצות היו פונות אלינו לארגון לבקש שאנחנו ניכנס לבתי הספר ונעשה את העבודה, כי הן לא מספיקות עם חצי משרה ועם רבע משרה. אז אני מברכת, אבל אני חושבת שצריך.

אני ארצה לשמוע גם את התגובה בעניין הזה.

חברת הכנסת סונדוס סלאח, אחר כך הממ"מ, ואז אני רוצה לתת למשרד החינוך להגיב, כי נאמרו פה דברים שנבקש התייחסות אליהם בהמשך.

אני מסכימה שהנתונים הם מאוד מאוד מדאיגים, במיוחד כשאנחנו מדברות על אוכלוסייה שחוששת לשתף פעולה בסטטיסטיקות, במעקבים, בתשובות נכונות לשאלות. אני משתפת אתכם כמורה, אני מסכימה מאוד עם עאידה. התוכניות האלה הן רק בגדר הצהרות יותר בחברה הערבית ולא ממש תוכניות שהן מקורקעות ונמצאת להן תוכנית יישום בפועל, כי אין מדידה ליעדים שהם רבעוניים עד החודש הזה, עד הסמסטר הזה, מה נעשה. חסרים לי היעדים בתוך התוכנית ולבדוק את ההתקדמות. מדובר באוכלוסייה שהיא מרגישה בסכנה לחשוף את עצמה, לחשוף את הנושא, במיוחד במאפיינים המיוחדים בחברה הערבית. אז יש צורך להתאים את התוכנית ודווקא לבנות אותה עמוקה יותר, מותאמת למאפיינים של החברה הערבית. זה שיש מכל חמישה או שישה תלמידים אחד שנמצא במצוקה ומאוים ברשתות או בסרטון כזה או אחר, מה שאנחנו יודעים מראה שיש אחוז יותר גדול שאנחנו לא יודעים עליו ולא מכירים תלמידות ותלמידים שנמצאים בסכנה. יש הכלי שנעשה בו שימוש, הכלי החינוכי בתוך בתי הספר. הוא לא נוגע ממש לסוגיה הזאת, למרות שזה כלי שניתן להשתמש בו כי התלמיד ממלא את זה באופן אנונימי ולא מזדהה ולא רושם את שמו. שם אפשר להכניס עוד סעיפים לזהות תלמידים.

יש חדש.

יש חדש. מיד הן יתייחסו.

אורלי, בבקשה.

נכנסנו לדיון הבא, אבל בעקבות מה שעאידה אמרה, התעסקנו בעבר בנושא של הכשרות לבעלי מקצוע שעוסקים בפגיעה מינית, ואחד הדברים שעלו על מערכת החינוך זה שרוב העובדים במערכת החינוך, בעיקר עובדי ההוראה, לא מקבלים הכשרות מתאימות לאיתור ילדים ותלמידים שנפגעו. אני לא יודעת אם זה עלה בדיון, אבל אם זה לא עלה כדאי אולי לחזור לנושא הזה של הכשרות.

נשמע את ההתייחסות מיד.

אתחיל ואתייחס שתוכנית כישורי חיים עברה בשנה האחרונה תהליך של פיתוח ושינוי מאוד משמעותי. כי מה שקרה עד היום, הייתה תוכנית, וכל בית ספר יכול היה להחליט אילו פרקים הוא עושה מתוך התוכנית, אילו פרקים הוא לא עושה, מה מתאים לבית הספר, מה מאפיין את בית הספר. עברנו בשנה האחרונה תהליך מאוד רציני של לשנות את התוכנית ביסודה ובהגדרתה, והמטרה היא באמת מצד אחד לאפשר לבתי הספר להגיד מה הצרכים של בית הספר, מה הקשיים שאיתם הוא מתמודד, ומצד שני להגיד יש נושאים אוניברסליים שכל מערכת החינוך צריכה לעסוק בהם, וגם להתאים את התוכנית למציאות המשתנה. התוכנית היא יחסית מיושנת, צריך היה להתאים אותה למציאות המשתנה, לראות איך היא קורית גם בעולם הווירטואלי, להתאים אותה לחברות השונות. כרגע היא נמצאת בתהליך של כתיבה. אנחנו אמורים לסיים את הכתיבה שלה בסוף תשפ"א, וכבר מחציתה בשלבים מאוד מתקדמים. בתחילת תשפ"א כבר נפיץ אותה לשטח עם ההנחיות החדשות, כולל הטמעה והסברה ליועצות החינוכיות והתנעה. זה לגבי התוכנית, והיא בהחלט עם תכנים חדשים שנכתבים בהקשר של החברה הערבית על ידי מדריכות מהחברה הערבית שכותבות מחדש את התכנים בהתאמה לצרכים של החברה הערבית.

כמו שהיה הכנה לחיי הנישואין?

לא, ממש לא. נשמח להראות לכם את התוכנית החדשה, לשתף אתכם.

אני אשמח לראות.

אני אתייחס לתוכנית הזאת בסיכום.

עוד שתי סוגיות. סוגיה נוספת היא הנושא של שאלון אח"מ שעבר שינוי, מותאם גיל, כולל שאלות גם בהקשר הזה.

מה עם דוגמה?

אני לא פותח את התוכנית כרגע לדיון.

אפשר לקבל אותו?

אפשר לראות את השאלון, בשמחה.

אני אתייחס לזה בסיום. אנחנו פשוט בדיון מעקב על נתונים אחרים.

אני צריכה לצאת לעוד ועדה, אבל אם אפשר לבקש.

אני אבקש את זה בסיכום.

משפט אחרון זה הנושא של איתור וזיהוי ילדים בסיכון, שמחויבות לעבור את זה כל היועצות החינוכיות בתחילת דרכן ובמהלך הכשרתן, והן מפעילות ומעבירות את זה לצוותי החינוך.

לא התייחסת לסוגיה שהעלתה חברת הכנסת תומא סלימאן על מנהלי בתי ספר שלא מעבירים נתונים. הרי בתוך המחוזות האלה אני מניח שישנם בתי ספר שפשוט שם הכול נפלא, וכנראה שלא.

אני חושבת שזה יהיה לא נכון מצדנו לשבת כאן ולהגיד שהכול מצוין ולתת תשובות. אנחנו מייצגות מערכת ענקית, מגוונת, עם שונות אדירה. אנחנו מכירות, וחברת הכנסת סלימאן מכירה את העבודה שלנו לעומק. יש פה פערים. אני רוצה להגיד שאנחנו יותר מאי פעם נמצאים בעבודה צמודה עם האגף לחינוך ערבי. כל הנושא של אלימות מינית בכלל נמצא על הפרק. אנחנו היום בהבנה מאוד ברורה של הרחבת משרות יועצת בבתי ספר יותר מאי פעם. האם מצבנו כבר מצוין? לא. האם הוא יותר טוב ממה שהוא היה אי פעם? בהחלט. סביב החברה הערבית זזנו תזוזה מאוד רצינית. בשנה האחרונה נעשתה פעולה עם 70 בתי ספר, בדגש מיוחד על הנושא של אלימות, בדגש מיוחד על השיעורים, בדגש מיוחד על הליווי של הפיקוח ועל דיווח למטה. האם עדיין יש בתי ספר שיש לנו סימני שאלה? יש לנו.

אני רוצה לסכם. זה בסך הכול דיון מעקב, אבל יש כמה דברים שעלו פה שאני אבקש.

אני רוצה לקבל את הנתונים בחלוקה – אני לא רוצה להגיד חלוקה לבתי ספר, כי יתחילו להגיד לי בבית ספר אתה תדע, לא תדע. אני לא רוצה לרדת ברמה הזאת, אבל בחלוקה לרשויות. את הנתונים ששלחתם לנו לכאן אני רוצה לדעת בחלוקה לרשויות, איזו רשות מקומית, כולל רשויות שיש בהן אפס. זאת אומרת, רשות שדיווחה אפס יש בה בעיה. אני רוצה להבין באילו רשויות מקומיות יש בעיה. לכן אפשר לקבל את אותם 285 אירועים בחלוקה לרשויות מקומיות.

רק להזכיר, לא אמרנו שאין אירועים ברשויות או בבתי ספר.

אין אירועים שהגיעו להיוועצות.

האירועים האלה הגיעו להיוועצות סביב הנושא של הפצת תמונות. זאת אומרת, יש לנו עוד הרבה נתונים על פגיעה מינית בכלל.

זה הסעיף הבא. את אותם 3,452 אירועים שהגיעו להיוועצות עם מדריכי יחידה למיניות ומניעת פגיעה, כנ"ל, אותה חלוקה גם לפי מחוזות, גם לפי רשויות מקומיות. זה בלחיצת כפתור, זה לדעתי יכול להיות מהר מאוד.

אמרה קודם עינב שבשנה הזאת התחלנו איסוף שיטתי. עד עכשיו זה לא היה שיטתי. יש לנו בשנה הבאה עוד שדרוג של המערכת. אנחנו נבדוק. כל מה שאנחנו יכולים לתת לוועדה אנחנו ניתן, ומה שלא אנחנו נבדוק את האפשרות לעשות את זה.

הרי הנתונים מגיעים מהמחוזות ולמחוזות הם מגיעים מהרשויות המקומיות. גם אם המערכת לא יודעת לעשות את זה, אפשר לעשות את זה בלי הרבה עבודה.

בנוסף, את התוכנית שאתם מייעדים לקראת שנת הלימודים תשפ"א, מה שנשאל פה על ידי חברות הכנסת. אני מבקש להעביר אותה לוועדה ברגע שהיא מוכנה. אני גם מציע לכם לבוא ולהציג אותה בפני הוועדה, אני חושב שזה יהיה בהחלט ראוי וניתן לזה את כל המקום ואת הכבוד הראוי.

נשמח.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.