פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



21
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
06/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, י"ד בתמוז התש"ף (06 ביולי 2020), שעה 12:15

קריסת השירותים החברתיים במדינת ישראל, נוכח משבר הקורונה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
משה אבוטבול
אליהו ברוכי
הילה שי וזאן
ג'בר עסאקלה

תמר זנדברג
יוראי להב הרצנו
היבה יזבק

נתנאל אשרי - רפרנט בטל"א רווחה ועליה באג"ת, משרד האוצר

ניר קידר - סמנכ"ל בכיר, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה ראש מנהל לשירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נילי גולדברג - עובדת סוציאלית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

ענבל חרמוני - יו"ר, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

יעקב גלויברמן - מנכל העמותה, ארגוני עצמאיים

אלי כהן - מנכ"ל פתחון לב

נירה לאמעי רכלבסקי

לאה גופר

אתי אפלבוים


קריסת השירותים החברתיים במדינת ישראל, נוכח משבר הקורונה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: קריסת השירותים החברתיים במדינת ישראל, נוכח משבר הקורונה.

אני אומר משהו ברוח הדיון הקודם. אמנם אני רואה שיש לנו פה מסך מלא, אבל הלוואי שגם בשביל דיון כזה היינו רואים נוכחות אינטנסיבית. זה נושא מאוד חשוב. בתקופת הקורונה מרבים לדבר על מספרי החולים. אנחנו עושים הרבה מאוד סטטיסטיקות, נוגעים בהיבטים הבריאותיים, נוגעים בהיבטים הכלכליים, אבל לא נגענו בהיבטים החברתיים, בהשלכות של הקורונה על היבטים רגשיים ונפשיים. שלא לדבר על זה שמחלקות הרווחה הן אלה שבסופו של דבר יהיו החיילים בחזית שיקלטו את כל המשפחה, את בני הזוג שיצאו ממעגל התעסוקה ועוד. לצערי הרב, תיאלצו לפגוש אותם או את חלקם עם הרבה מאוד מורכבויות, מצוקות נפשיות, אובדנות, דיכאונות, ילדים שנמצאים במצבים שהם בלתי אפשריים בבתים ונמצאים תחת סיכון. יכולתי להמשיך ולמנות.

אני שמחה, מצד אחד, שבזכות השביתה שלכם אנחנו מצליחים להביא גם את הנושא הזה לסדר-היום בכל מה שקשור לקורונה, אבל אני פחות שמחה מזה שלא נותנים לכם את הגיבוי ואת החיזוק שנדרש. בסוף היום, אתם אלה שתישארו שם כדי להתמודד עם כל ההשלכות החברתיות והרגשיות של הקורונה.

אנחנו כאן בדיון הוועדה כדי לראות איך אנחנו מגייסים את כל המשרדים לתת לכם את המענה גם בעת הקשה הזאת, אבל גם אחר-כך בשגרה. אני מניחה שעל השגרה עוד נרבה לדבר, אם לא וועדה הזאת אז בוועדות אחרות. אנחנו כאן מתמקדים בסיוע ובחיזוק שאתם נדרשים לו דווקא בתקופה הקשה הזאת.

נתחיל עם חברי הכנסת שרוצים להתייחס. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת-ראש. מדינת ישראל וכל העולם נמצאים במשבר. זה משבר קשה, זה משבר בריאותי ובימים האחרונים אנחנו רואים שלא רק שלא הולך לשום מקום אלא הוא גם מתגבר. לא פחות מזה, מדובר במשבר כלכלי חברתי, גם מתמשך וגם נקודתי. יש את המובטלים ויש את העצמאים וכפי שציינת, זה משבר שפוגע גם נפשית. זה משבר שבו כל השירותים האזרחיים והחברתיים שלנו עומדים למבחן, החל מבתי החולים, מחלקות הקורונה ושירותי הבריאות, דרך מערכת החינוך שהפכה להיות מוקד הדבקה ועד השירותים החברתיים.

השירותים החברתיים מתחלקים לפי מה שהם מספקים לנו האזרחים: שירותי רווחה, בעיות של אלימות במשפחה. כמובן שירותי רווחה שאנחנו מקבלים כוללים גם שירותים נפשיים, תמיכה פסיכולוגית וכדומה. בשירותי הרווחה האלה יש גם את הצד השני, שזה אלה שנותנים אותם. קודם כל, זה העובדות הסוציאליות, כל המערך הזה שהוא חלק ממה שמדינה מספקת לאזרחיה.

אנחנו ראינו השבוע שהעובדות הסוציאליות יצאו לצעדת מחאה שהגיעה היום לשביתה ולהשבתה. לצערנו, אם לא צועקים חזק ואם לא משביתים, אז כנראה אין מי ששומע. המשבר הזה יכול מכאן ללכת לשני כיוונים. הוא יכול להיות משברי והוא יכול להיות הזדמנות. הוא יכול רק להמשיך ואנחנו שומעים את האיומים על עובדי המגזר הציבורי, ביניהם גם אותן עובדות סוציאליות ונותני השירותים, הרווחה והבריאות. אפילו משרד הפנים והחוץ, אלה ששמענו בדיון הקודם, זה עובדי המדינה ומשרתי הציבור. הוא יכול לראות אותם, את אלה שעדיין עובדים בשכר המועט, כשעיר לעזאזל ולהתנפל גם עליהם והוא יכול לעשות גם את הדבר ההפוך. הוא יכול להבין שרשת הביטחון של כולנו נשענת על האנשים האלה. אם לא נתחיל לחזק את השכר שלהם, אם לא נגן עליהם מפני אלימות, אם לא נחזק את המענים שהם יכולים לתת לציבור, אז המשבר לא רק שלא נצא ממנו ולא נאיץ את היציאה ממנו, אלא להיפך, רק נחריף אותו.

לכן כל הבסיס שעליו אנחנו כאן מקיימים את החברה גם בימות שגרה ועל אחת כמה וכמה בימי משבר, נמצא כאן במבחן. יש לנו הזדמנות, קודם כל בתור כנסת כי אנחנו פה רואים את הדברים כהווייתם, משוחררים כביכול מלחצים תקציביים. למרות ההשקעה בשירותים האלה, היום אנחנו מבינים אותה כהשקעה ולא כבזבוז כסף. יש לנו כאן הזדמנות להתחיל קודם כל בלחזק את רשתות התמיכה החברתיות והאזרחיות שאנחנו מציעים לאזרחים שלנו באמצעות עובדי הציבור, נותני השירותים החברתיים, העובדות הסוציאליות, אנשי החינוך, אנשי הטיפול, אנשי הרווחה. זאת רשת הביטחון שלנו לימות משבר. בלעדיהם, גם מה שעוד לא קרס והתמוטט עוד יקרוס ויתמוטט בקרוב.

אני מקווה שמכאן תתחיל הצעקה ויתחיל השינוי. אנחנו בימים שלפני התקציב. אין ספק שהדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי גם בטיוטת התקציב ובדיוני התקציב פה בכנסת. אחרת, אם נמשיך בתסריט של עסקים כרגיל, זה יביא אותנו לא לעסקים כרגיל אלא לקריסה מהירה ומואצת ואנחנו רוצים הפוך.

האמת, אני אדבר על העובדות והעובדים הסוציאליים ממקום מאוד אישי, כעובדת סוציאלית במשך 11 שנה. עבדתי עם אוכלוסייה מאוד קשה, אם זה נוער ונערות ואם זה משפחות של אסירים משוחררים. אנשים שהם בשולי השוליים של החברה הישראלית, לצערנו הרב. עכשיו אני רוצה לדבר על הצד השני של העובדות והעובדים הסוציאליים.

פשוט מאוד, אני חושבת שזאת בושה על מצחה של המדינה שמפקירה אלפי אנשים שהם המגן שלנו בעתות משבר. אם אנחנו נדבר על חדר טיפול נמרץ בריאותי, אני חושבת שהעובדים הסוציאליים הם חדר טיפול נמרץ חברתי, שאנחנו צריכים אותו כל הזמן ובטח בתקופה הזאת של הקורונה. כולנו היינו עדים לעלייה במאות אחוזים של דיווחי אלימות, אם זה בתוך המשפחות ואם זה כלפי נשים. יש כאלה שלא הצליחו למקום של לדווח.

אני שואלת את עצמי איך בכלל אפשר לחשוב על להשאיר את אותו מציל נפשות, שיכול היה תרתי משמע להציל חיים בזמן של משבר? ראינו נשים נרצחות בזמן הזה ולא היתה להן אפשרות לקבל את המענה. לא כי העובדים הסוציאליים לא רצו לתת מענה בגלל שפתחו בשביתה, בגלל שלא יכלו בכלל לתת את השירות הזה.

צריך לזכור את כל הבעייתיות של המקצוע הזה מהמקום של תנאי ההעסקה שלהם. הם בעצמם חווים אלימות וחייהם מאוימים. יש פקידות לסדרי דין ופקידות סעד ושם המצב חמור עוד יותר. העבודה הממושכת, השעות והשכר העלוב שלא מאפשר חיים מכובדים. זה אמור להסתיים.

אני זוכרת בשעות התשעים את המחאה הגדולה הראשונה של העובדים הסוציאליים. נכון שהיה שיפור אבל אי-אפשר להמשיך ככה. אלפים חווים אלימות, מקבלים כמעט שכר מינימום. עובדים סוציאליים מקבלים 5,000 שקלים. זאת בושה. מה עושים בדבר הזה? לא מקבלים ליווי, לא מקבלים פיקוח. צריך להיות רק במקומות ספציפיים כדי לקבל את הדבר הזה. הנורא מכל, זה הנושא של הפרטות של השירותים החברתיים. בהרבה שירותים המדינה משקיעה כסף ונותנת תכניות. לאן הולכות התכניות האלה בסוף? לספקים שמפריטים אותם. הם מעסיקים עובדים סוציאליים בתנאים עוד יותר גרועים אפילו פחות מזמן הקורונה.

הקורונה הזאת יוצא ממנה רק דבר אחד. לשים את הכול תחת זכוכית מגדלת ולפתוח עיניים ולהגיד שצריך סדר מחדש.

חברת הכנסת מרב מיכאלי.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. שמעתי את שתי חברותיי, אני חותמת על כל מילה שלהן. אני רוצה גם שנשים לב. לדיונים האלה מגיעים בדרך-כלל משמאוד אכפת מאוד וזה לא בהכרח מייצג את כל הכנסת ובטח ובטח לא את הממשלה.

בעצם הרשות של השירותים החברתיים במדינת ישראל מוחזקת היום על-ידי נשים. אלה עובדות סוציאליות, מורות, אחיות, רופאות שהולכות ותופסות נפח יותר משמעותי, בטח ובטח בשירות הציבורי. יש הרבה יותר רופאים גברים שהולכים לרפואה פרטית. אנחנו מכירות את התופעה הזאת. כל מקצוע שיותר ויותר נשים נכנסות אליו, השכר בו יורד, המעמד שלו יורד והיכולת שלהן כסקטור לדרוש כלים לתת פתרונות למה שהן אמורות לתת לו פתרונות, הכוח שלהן הולך ויורד.

זה דבר שצריך להטריד אותנו, כי כשאנחנו מדברים על אלימות כלפי עובדות סוציאליות, אנחנו בלופ של אלימות כלפי נשים. יש אלימות כלפי נשים בבית, יש מצוקה שעובדות סוציאליות צריכות להתמודד איתה ואז הן עצמן חוות אלימות. אנחנו חייבות וחייבים להבין שתהליך שנמשך, בטח ובטח אז שנתניהו היה שר אוצר, של התקמצנות באמת קיצונית מאוד של מדינת ישראל על השירותים החברתיים שלה, הפכה את המערכת שלנו להיות אנורקטית. יש לנו מעט מידי כוח אדם כדי להיות מסוגל לטפל במה שהחברה הישראלית זקוקה לו, גם בשוטף בתחום הנורמה, בוודאי בוודאי במקרים של המצוקה ובשעת משבר כזאת. אין פה שאלה. הפתרון הראשון הוא לשפוך כסף על הבעיה. אי-אפשר יהיה לעשות שום דבר בלי להוסיף הרבה כסף לשירותים החברתיים של מדינת ישראל. זה הדבר הראשון במעלה שצריך לעשות והיום יותר מתמיד.

המשבר הזה, אם לא נשפוך בו כסף על השירותים החברתיים, אנחנו נגדיל את סדר גודל המצוקה שצריך להתמודד איתה בשוטף. גם בעוד שנה וחצי, שנתיים, כשהמשק כמשק ייצא מהמשבר הזה, אנחנו נמצא את עצמנו עם עוני יותר גדול, עם יותר משפחות שיש בהן אלימות, שיש בהן מצוקה, עם יותר ויותר תלמידות ותלמידים שלא הגיעו להישגים שמאפשרים להם להתקדם לתפקוד שמדינה מתקדמת צריכה אותו. לכן הפתרון חייב להיות הרבה כסף ועכשיו.

תודה רבה חברת הכנסת מרב מיכאלי.

נעבור לשמוע את ענבל.

שלום. אני יושבת ראש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. אכן, לצערי, מהבוקר אין שירותים חברתיים בישראל. כ-12,000 עובדים ועובדות סוציאליים מושבתים. אני חושבת שהדוברות שקדמו לי ו גם את, יושבת ראש הוועדה, הסברת את המצב בצורה מאוד ברורה.

אני אחדד. עומדות היום 1,000 משרות ריקות בשירותים החברתיים בכלל השירותים, כי אף אחד לא רוצה בשנים האחרונות לבוא ולעסוק במקצוע. אבל בזמן שהשכר כל-כך נמוך הציפייה היא לעבודה מסביב לשעון בלי שום תגמול. לא מאפשרים לעובדים ולעובדות להוציא מהכוח אל הפועל את האחריות הכבדה שעל כתפיהם והם נוטשים את המקצוע. אני מתריעה על זה כבר שנתיים בפני משרד האוצר. נאמרים מילים אבל אין פתרונות. המצב הזה לא יכול להימשך. לצערי, אחרי הקורונה הגענו למצב שיש עשרות אחוזים של פניות נוספות בנוסף לעומס הקיים. העובדים לא מצליחים להתמודד עם זה יותר בכלל השירותים בהם הם נמצאים ולכן הסיפור הזה נגמר.

התרעתי באופן אישי לפני שלושה שבועות בפני הממונה על השכר ובפני סגן הממונה על אגף התקציבים שאחראי על תחום הרווחה באגף, שאני יוצאת לצעדת מחאה ברגל מתל-אביב לירושלים ואני מצפה לפתרון בזמן הזה. אני לא מתחילה ישר משביתה כמו שאולי איגוד מקצועי אחר היה עושה. עברו שלושה שבועות וכלום לא זז. אני יודעת שמועברים לשר האוצר, שמתנהל משא ומתן. זה שקר וכזב. אני יודעת ששר האוצר אמר אתמול שצריך לפרוס רשת ביטחון חברתית וכלכלית. חברים, העבודה הסוציאלית בישראל זו הרשת החברתית בישראל שבסוף היא גם כלכלית. מה שלא נמנע היום ואין שום סיכוי למניעה, אנחנו עושים רק כאשר הלהבות הם בשמים. זה עולה הרבה יותר כסף לטפל במקרים שהופכים להיות קיצוניים. אובדנות שדיברת עליה, מקרי אלימות במשפחה שגברו במאות אחוזים בגלל הסטרס והלחץ ועוד הרבה הרבה פרמטרים. העסק ממוטט. אנחנו מתריעים על זה לא מהיום. נאלצתי להשבית את השירותים עד הודעה חדשה כדי שמישהו פה ייקרא לדגל.

אני קוראת מפה לשר האוצר להתערב במשבר הזה. אין לנו זמן, מהיום אין שירותים חברתיים בישראל.

נכון שיש את רמת המקרו ואת החיזוק שצריך להינתן בענף הזה בשגרה, בלי קשר לקורונה, גם אם היינו חמישה חודשים לפני וגם אם נהיה אחרי הקורונה. העניין הוא, שבתוך התקופה הזאת, המקום שלכם אמנם נסתר מהעין, כי אנחנו לא שם. אנשים עוד לא שם, הם עסוקים בהיבטים הבריאותיים או הכלכליים. התפקיד שלכם הוא מאוד דרמטי.

האם את יכולה לומר לנו מבחינת נתונים על המשך היקפי התעסוקה שלכם? אני יודעת שבתחילת הדרך חשבו להוציא אתכם לחל"ת או לעבודה במתכונת שהיא קצת אחרת, דווקא באותה נקודת זמן שהיינו חייבים אתכם, כי כל אותם אנשים שנמצאים בבית מובטלים, בין אם בחל"ת ובין אם פוטרו, היו במצוקה מאוד קשה. המצוקה הזאת הגיעה אליכם. מה קרה שם בחודשים האלה?

באמת, כאיזה מצעד איוולת, ברגע הכי קשה שמדינת ישראל נכנסת לסגר ואנשים בכלל עוד לא מבינים מה קורה סביבם, גם אוכלוסיות שהיו לפני כן במצוקה וגם כאלה שעכשיו, ברגע הכי קשה הזה, משרד האוצר ומדינת ישראל מחליטים לקצץ בין 30% ל-50% את השירותים החברתיים בישראל. שום היגיון לא היה בזה. אנחנו כאיגוד מקצועי מצאנו את עצמנו ממש נכנסים בנעלי המדינה ומתעקשים על המשך הפעלת השירותים האלה ועל אי הוצאת העובדים האלה לחופשה. לא הגיוני היה בשלב הזה לשלוח אותם לחופשה וגם לא עכשיו.

עכשיו, תודה לאל, עובדים במתכונת מלאה ככל שהוא קיים. אבל מה שייחודי לתקופה הזאת שכאשר יש ערים אדומות ויש סגר באיזו עיר, מי שמנהל את כלל האוכלוסייה זה העובדים הסוציאליים ומחלקת הרווחה ברשות. זה דורש עבודה ומסירות בל תתואר 24/7. אנחנו מדברים על זה שבתקופה הזאת שסוגרים משפחות בבית. חלקם אולי גם לא הסתדרו לפני כן ולפעמים הם עולים אחד לשני על העצבים. אבל כשיש כבר איזה סטרס מובנה במשפחה, כמות הדיווחים על אלימות גם כלפי נשים וילדים גברה בגלל הקורונה.

גם עכשיו, לכאורה, כשאין סגר לכולם. בואו ניקח בחשבון שיש המון משפחות, קשישים, בעלי מוגבלויות ונפגעי נפש בקהילה. אלפים מהם, אם לא עשרות אלפים, כמוני אגב, נמצאים כרגע בבידוד ביתי. אנחנו חייבים להיות שם עם האוכלוסייה הזאת, גם להחזיק מבחינה רגשית את התקופה הקשה הזאת, גם מבחינת משאבים כמו מזון ותרופות שצריך להביא למבודדים. זה הכול מהצרכים המאוד בסיסיים הפיזיים עד באמת הקיום הרגשי. חברים, הקורונה תעבור אבל בינתיים אנשים רוצים להתאבד בגלל המצב. זה לא כל-כך עובר בתקשורת כי מנסים למנוע הדבקה, אבל יש מלא דיווחים על אובדנות לצערי בגלל המצב הכלכלי המזעזע הזה. צריך למצוא כנראה דרך אחרת לנהל אותו.

צריך להבין שהעובדים הסוציאליים הם אלה שעוזרים לאנשים לעשות שינוי תעסוקתי. הם אלה שעוזרים ל-17,000 אנשים עם נכויות שנפלטו עכשיו ממעגל העבודה לנסות להיכנס אליו חזרה. אנחנו מדברים על ציבור שעוסק במצוקה כאן ועכשיו וגם, אם יאפשרו לנו, נעסוק במניעה ובבנייה של הציבור קדימה.

לכן נדרשת פה השקעה. הדרישות שלנו הן מינימאליות יחסית. אנחנו מדברים על סך של דרישות בעלות כוללת של חצי מיליארד. אני לא אומרת שזה מעט אבל שזה יהיה ברור שנדרש הרבה יותר. אנחנו צמצמנו את זה לרע ההכרחי כי אני מבינה איפה אנחנו נמצאים בימים אלו. אבל מפה ועד להתעלם מאיתנו ולהיזכר לדבר איתי ערב לפני שביתה, שכל מה שיש לפקידים של האוצר להגיד לי זה להטיף לי מוסר על השביתה, כאשר איפה הם היו במהלך השנתיים האחרונות, זה לא מקובל.

אני חוזרת למעורבות של שר האוצר. זאת תקופת קורונה. הוא אמר שזה הזמן לפרוס רשת ביטחון חברתי וכלכלי. הרשת הזאת היא גם והרבה מאוד אנחנו, העובדים והעובדות הסוציאליות.

כל הכבוד, חיזקו ואימצו ובהצלחה.

חבר הכנסת יוראי להב ואחריו חבר הכנסת משה אבוטבול.

אני שמחו שאני מדבר אחרי ענבל כי אני מסכים עם כל מילה שהיא אמרה. אין מאבק יותר צודק מהמאבק של העובדים והעובדות הסוציאליים. אני שואל אותך, יושבת ראש הוועדה ואותנו כחברי כנסת, מה הציפייה? האם הציפייה היא שמי שנמצא בחזית של הקרב על העוני, הפשע והסיוע להכי מוחלשים בחברה הישראלית, ירוויח שכר מינימום? זאת הציפייה שלנו? שהם יתנו את כל מה שיש להם בשליחות אדירה והם לא יוכלו לבצע את מה שהם עושים בגלל שאין להם משאבים וגב והמדינה?

תארו לכם שהיינו שולחים את חיילי צה"ל להילחם בחזית בלי אמצעי מיגון, בלי כלים להתמודד עם האויב? כך אנחנו שולחים את העובדים והעובדות הסוציאליים לקרב הזה? למערכה הכי חשובה של הרווחה במדינת ישראל בלי שום אמצעי להתמודד עם זה.

ענבל ציינה ובצדק שיש 1,000 תקנים פנויים. אני שואל מה הציפייה? האם הציפייה שאנשים יעשו את הדבר הזה וירעבו לפת לחם? מה שהכי עצוב בעיניי, שהמדינה מוצאת לנכון לנצל את האוכלוסייה של האנשים המדהימים האלה בגלל שמדובר בשליחות מבחינתה. מה, עובד סוציאלי לא ירים את הטלפון כשמישהו מתקשר אליו? הם לא יעשו סיורים שהם מצילי חיים? ברור שהם יעשו את זה. לכן ולאוצר ולממשלות ישראל בשנים האחרונות קל לנצל את האוכלוסייה המדהימה של אנשי שליחות האלה, כי הם יעשו את העבודה שלהם כמצופה מהם כי זאת השליחות שהם בחרו.

אני מלווה את המחאה בשבועות האחרונים ודיברתי עם קארין דביר, שהיא עובדת סוציאלית. היא סיפרה לי שהמאבק הוא אמנם למען תנאי ההעסקה שלהם, אבל בעקיפין, המאבק הוא עבור סיוע לאנשים הכי מוחלשים בחברה הישראלית. אני לא מצליח להבין את ההתעלמות הבוטה והפוגענית של שר האוצר, ובכלל של משרד האוצר, מהמצוקה האמיתית, הנדרשת, המיידית, של העובדים והעובדות הסוציאליות.

אני אומר שמהוועדה הזאת שמטפלת בנושא הקורונה צריך לצאת קול זעקה שעולה על הזעקה של ענבל, בדרישה מיידית לשר האוצר להיכנס למשא ומתן שלא מתנהל כרגע בין העובדות והעובדים הסוציאליים, כדי להביא לפתרון מלא ומיידי. החצי מיליארד שענבל דיברה עליו, הוא סכום בסיסי שצריך להעניק מייד לעובדות ולעובדים כדי שהם יוכלו למלא את תפקידם ואת שליחותם. בעיקר כדי שהמוחלשים ביותר בחברה הישראלית יוכלו להתקיים ושחלילה לא יאבדו חיים, כי מדובר בחיי אדם.

תודה לחבר הכנסת יוראי להב. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.

ראשית, אני מאוד שמח ומאוד מודה ליושבת ראש על קיום הדיון בנושא הזה שהוא חשוב במיוחד. אני חושב שהעובדים הסוציאליים נמצאים בקדמת הבמה כדי לעזור לראשי הרשויות, לרשויות ולתושבים והם עושים עבודת קודש קודשים. אני באמת חושב שהגיע הזמן לנצל גם את המשבר של הקורונה לעשות סדר בדברים שלהם.

כראש רשות, אני זוכר שעשר שנים היו לנו מאבקים מאוד גדולים כדי להשיג אנשים שבכלל יסכימו להיכנס למכרזים האלה כדי להתמודד ולהיות עובדים סוציאליים. אף אחד לא רצה. ראו את התנאים ואת הזילות שבדבר וזה מאוד הרחיק אותם. אבל לנו כראשי רשויות היתה בעיה יותר גדולה, כי על כל עובד סוציאלי שהיינו מכניסים, משרד הרווחה היה גובה מאיתנו את החלק הדיפרנציאלי שהיו מבקשים מאיתנו. זה היה מקשה עלינו לתת להם תנאים טובים. אני מדבר על המצ'ינג, שלדעתי זאת רעה חולה וגם בזה צריכים לטפל.

זאת ההזדמנות שלנו היות ומדובר באנשים שעושים את העבודה הכי קשה, מגיעים לבתים, מטפלים במצוקות. כל השאר יושבים בהיכלי השן הממוזגים. הם הולכים לבתים, נכנסים לכל מקום ועושים את העבודה הקשה ביותר.

כאן המקום לקרוא לממשלה, לקרוא לשרים ולכל מי שיכול לתת יד, לשפר את מצבם, להפסיק את כל השביתות האלה כדי לאפשר להם להמשיך ולטפל בעם ישראל, במיוחד בתקופה הקשה הזאת.

תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול.

אני רק אומר שבמחר בוועדת העבודה והרווחה אמור להתנהל דיון על כלל התנאים של העובדים הסוציאליים. זה נושא חשוב כשלעצמו. הוא נכון לא רק לכאן ועכשיו אלא בכלל.

אני גם שם, בעזרת השם.

חשוב לי מאוד שנמקד את הדיון בכאן ועכשיו, במצוקה ובמשבר שאנחנו נמצאים בו, בהשלכות שלו ואיך מחזקים אותם, לא בהסכמים עתידיים אלא היום.

אין משא ומתן שמתנהל.

אני יודעת, העליתם את זה. אנחנו נדרוש תכף תשובות. נמצאים איתנו ממשרדי הממשלה. אני פונה לאלי כהן מנכ"ל "פתחון לב".

כל קודמיי דיברו בנושאים תקציביים שהם כולם נכונים ואני מסכים עם כל מילה שנאמרה. אבל אם אנחנו נחכה רק לעניין התקציבי, כנראה שנחכה הרבה. יש דברים שהם לא תקציביים שיכולים לעשות שינוי משמעותי בעניין של הטיפול בשירותים החברתיים. זה מצריך קצת חשיבה מחוץ לקופסה ובעיקר הרבה ויתור על אגו ארגוני או אישי או אחר.

למה אני מתכוון? ראינו שבמהלך תקופת הקורונה, כשפיקוד העורף לקח חלק בפעילות והוביל אותה, הוא עשה מהלך מאוד חכם. במקום לדחוף החוצה הוא דחף פנימה. הוא יצר חמ"ל לטיפול בחברה האזרחית. ישבו שם ארגוני המגזר השלישי יחד עם משרדי ממשלה ונציגים של הרבה ארגונים. זה לא צריך להתבצע רק כשפיקוד העורף מעורב. בואו ניקח, נאגם את המשאבים של כולם. זה לא מצריך משאבים, לא צריך כסף בשביל זה. צריך רצון טוב, לחשוב מחוץ לקופסה ולראות איך מחברים.

אגב תקציבים, בסוף לממשלה ולאגף התקציבים יש מכפיל כוח מאוד מאוד משמעותי שמלווה אותו כל השנה ובעיקר בימי הקורונה ואלה העמותות וארגוני הסיוע ההומניטרי. צריך לחבק אותם לתוך המערכת. לא להשקיע בהם כסף נוסף, עזבו את זה כרגע. לחבור אליהם ולראות איך עושים עיגון משאבים. איך עושים תכנון נכון של הפעילות בין כל הארגונים השונים וכך להצליח לגרום לשלם להיות גדול מסכום חלקיו. הדבר הזה לא מצריך משאבים, הוא מצריך רצון. אני מאוד אשמח אם הוועדה הזאת תמצא לנכון לקרוא לראשי המשרדים הרלוונטיים לייצר רק את זה. בלי כסף, רק לפתוח שערי רצון.

מה אתה מציע בעצם? לאגם את הכוחות יחד עם המגזר השלישי? אתם מרגישים שאתם לא שותפים היום.

אני מרגיש שאנחנו עושים. עשינו פעילות מאוד רחבה. אנחנו ב"פתחון לב" עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה, אבל המערכת צריכה להיות ממש בתצורה של חמ"ל. יש אין סוף פעילויות. הרבה מהעובדים הסוציאליים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו, שעושים מלאכת קודש והם חשובים מאין כמוהם, אבל הם עושים את הפעילות שלהם גם במסגרת של עמותות. אולי אפשר יחד כדי לעשות את זה בצורה מסודרת, לא עם ארגון אחד או שניים. אם ארגון הומניטרי כזה או אחר עובד כבר עם הממשלה זה נהדר. כמה כאלה יש? מסביבו יש מאות של ארגונים שעושים את הארגונים אולי ברמה יותר קטנה. אם ניקח את כולם יחד ונחבר אותם יחד לפעילות, 10 ארגונים קטנים אולי שווים כמו ארגון גדול.

החלק החשוב פה הוא שלא נדרש פה תקציב נוסף. אנחנו ב"פתחון לב" עושים פעילות של חלוקת מזון, לדוגמה. יש פעילות של מיצוי זכויות או פעילות של חינוך. עושים את זה עוד ארגונים. המדינה תבוא ותחלק את העבודה בלי לתת עוד כסף. זה חבל שזה לא קורה. זה עבד פנטסטי בתקופה הקורונה.

אנחנו נדבר תכף עם המל"ל ונראה איך אנחנו יכולים לתכלל גם את הנושא הזה. תודה רבה.

חברת הכנסת היבה יזבק.

אני מברכת את כבוד היושב ראש על קיום הדיון הזה. כבר שלושה שבועות אני מנסה לדחוף את הנושא, גם בדיון מהיר וגם בהצעה דחופה ורק עכשיו אושר בכנסת. לצערנו היו צריכים לחכות עד שהמערכת קורסת, עד שהעובדים הסוציאליים מתחילים את השביתה שלהם.

מכאן אני רוצה לברך את העובדים הסוציאליים על המחאה הצודקת ועל ההפגנה שהיתה היום. אני באופן אישי לא יכולתי להשתתף כי הייתי בדיונים כאן. גילוי נאות, אני גם בעצמי עובדת סוציאלית לשעבר. אני מכירה את השטח, אני מכירה את התחום והקשיים ואת האתגרים. אני גם מכירה את הצוותים והאנשים המקסימים והמדהימים שעושים עבודת קודש.

אני מתייחסת לשביתה הזאת כשביתה מוצדקת ביותר. הסתכלתי על כל הדרישות שהם העלו מולנו ומול האוצר והמשרדים השונים. זה המינימום. אם אנחנו רוצים מערכת שירותים חברתיים מתפקדת, זה המינימום של המינימום. מבחינתי, ההזנחה הזאת וההתעלמות מצד הממשלה לדרישות של העובדים הסוציאליים, היא התעלמות והזנחה לכל הדרישות של השכבות המוחלשות. הרי אם יש לנו מערכת של עבודה סוציאלית ושירותים חברתיים חזקה זה אומר שיש לנו קהילה וחברה חזקה. אם אנחנו פוגעים בשירותים שניתנים לאוכלוסיות המוחלשות, זה אומר שאנחנו בעצם גם פוגעים באוכלוסיות המוחלשות עצמן.

מכאן אני רוצה לפנות לאוצר לאמץ את הדרישות. אלה דרישות מינימום. אנחנו בתקופה של משבר, במצב של חרום. אנחנו יודעים מה זה אומר בשביל הרבה אנשים והרבה אוכלוסיות, אם הם לא יכולים לקבל את השירותים המיידיים ומהלשכות והעובדים הסוציאליים במקומות השונים. אנחנו יודעים כמה זה יפגע בהם בתקופה משברית זאת. המענה צריך להיות מיידי. זה מסוכן שהעובדים הסוציאליים נאלצו להתחיל שביתה כדי שהקול שלהם יישמע.

טוב שהוועדה כאן מעלה את הנושא, לפחות שיהיה דיון ציבורי ושאנשים ידעו. לצערנו גם התקשורת לא מדברת על זה וזה מזעזע. כשזה מגיע לאוכלוסיות מוחלשות כולם מתעלמים. זה טוב שזה סוף סוף עלה.

חבר הכנסת ג'בר עסאקלה.

אני רוצה לפנות לענבל ודרכך גם לכל ציבור העובדים הסוציאליים ולהגיד שאנחנו מחזקים את ידיכם. אני חושב שהמאבק שלכם, יותר מאשר הוא צודק, הוא מאבק של השכבות החלשות על הזכויות שלהן. מיותר להגיד שהממשלה לא רואה את העובדים הסוציאליים וגם לא רואה את הציבור שנזקק לעובדים הסוציאליים.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לתמוך, דרך הוועדה הזאת ודרך המליאה ובכל מקום שאנחנו יכולים, לדחוף כדי שתקבלו את התנאים. אחד האתגרים שלכם ושלנו זה להחזיר את הכבוד ואת המעמד למקצוע הזה של העבודה הסוציאלית. מקצוע העבודה הסוציאלית לאט לאט נדחק הצידה בגלל שאתם לא יושבים על שום שאלטר. אם הייתם איזה ועד גדול שיכול לסגור שאלטר אז הייתם מהר מאוד מקבלים את מה שמגיע לכם. אני חושב שהעבודה הסוציאלית היא לא רק עבודה סוציאלית פרטנית. יש צד אחד של העבודה הסוציאלית שהמשרד מזניח או שם אותו בשוליים וזה העבודה הסוציאלית הקהילתית.

אני מגדיר את עצמי כמארגן קהילתי. אני חושב שאם הציבור שלנו לא יתארגן סביב הנושאים והמצוקות שלו בסיוע שלכם, אנחנו לא נוכל להשיג הישגים עבור אותו ציבור. הציבור המוחלש הזה חייב לעמוד על הרגליים ואתם עמוד התווך שמסייע ומלווה את הציבורים האלה כדי שיקבלו מה שמגיע להם.

חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה.

גברתי היושבת ראש, תודה רבה על קיום הדיון הזה. החשיבות של העובדים הסוציאליות לא נמצאת במחלוקת. אני מאוד מתחבר למה שאמר הרב משה אבוטבול. יש אלפי תקנים פנויים. המצ'ינג שהרשות המקומית צריכה להביא, זה דוחק את העדיפות של איוש התקנים האלה לפינה. זה דוחק לפינה בזמן כזה שזה עוד יותר לוחץ על הקופה של הרשות. אולי הקטנת המצ'ינג או איפוס טוטלי של המצ'ינג תביא לפתרון.

אומרת ענבל שהתקנים האלה פתוחים הרבה זמן ואנשים לא רוצים לבוא. אם לא תחזקו אותנו, אנשים לא רוצים להגיע.

זה גם התנאים הפיזיים לצערי, לא רק השכר.

תנאים זה הכול. האנשים לא מוכנים לבוא לזה וזה כישלון בעיניי. אנחנו מכירים את השליחות ואת כל המשמעויות שלו.

אני רוצה לציין את בוזי הרצוג שעזר לי כשהיה שר הרווחה, לבנות אגף רווחה חדש לעובדים האלה בגלל המצוקה.

יעקב גלויברמן.

שלום לכם. אני מודה לכם שהתכנסתם לדון בנושא הזה. אני מאוד משבח את העובדים הסוציאליים. כפי שציינת, אני חושב שזה צריך לעבור לוועדת העבודה והרווחה. ועדת הקורונה היום היא בעצם על נושא העוני בארץ. אני קצת נמצא בשטח ורואה את המצב. אני מזמין אתכם שבפעם הבאה תעשו את ועדת הקורונה אצלי כדי לראות את העוני בעיניים. דוח העוני מתפרסם מידי פעם ופעם ואנחנו רואים שהוא הוא ומתרחב וממדי העוני מתרחבים. גם כשראש הממשלה היה שר האוצר קיצצו את קצבת הביטוח הלאומי שקיבלו עבור הילדים ב-70% בעוד שהמשכורות לא עלו, שום דבר לא עלה. מאז שהקורונה פרצה בחודש מרץ, העמותות עושות עבודת קודש בתוך הבתים, דרך מתנדבים ומתנדבות.

בניגוד למה שאמר מנכ"ל "פתחון לב" המצב הולך ומחמיר. עוד מעט נישאר רק לקטוף את העלים מהעצים ונתחיל לאכול. המדינה השקיעה כסף ומשקיעה בנושא של העסקים. העמותות לא קיבלו עדיין שקל מפסח למרות שהיינו אמורים לקבל. דיברתי עם שר הרווחה לפני שבוע-שבועיים. שאלתי אותו: אתם מדברים הרבה על כל מיני דברים. מה קורה עם קמחא דה פסחא שעוד לא קיבלנו שקל, כאשר אנחנו חילקנו ביד רחבה לאלפי משפחות בארץ?

גם עכשיו בימים האלה, כאשר הקורונה פרצה, המצב הוא קטסטרופה. אני יודע כקצין בכיר שהשתתף במלחמות ישראל, ידענו שבמלחמה משתמשים בכל הכלים, באוויר, בים וביבשה. משתמשים בכל האמצעים כדי לצאת מהמצב שנקרא מלחמה. כאן אנחנו כרגע ממש במלחמת העוני. במלחמת העוני צריך לדעת שהמצב הוא קטסטרופה בבתים. אני לא יודע מה יהיה מחר ומחרתיים מבחינת המזון. זה נורא ואיום.

כדי לסבר את האוזן. פעם היו מקבלים קצבאות ילדים כל חודש אז על 8 ילדים היו מקבלים 5,500 שקלים וקיצצו את זה ל-1,500 שקלים פלוס מינוס. המשכורות לא עלו, שום דבר לא עלה. יש ברשות שדות התעופה אלפי מפוטרים ועל מה זה מדברים כל היום? איך נדביר את הקורונה. זה מצוין, זה בסדר גמור, אבל איך נעזור לאותן המשפחות כפי שציינו העובדים הסוציאליים שנמצאים בשטח?

דיברתי עם ידידה טובה שלי שהיא אחת מעורכות הדין הגדולות בארץ. אמרתי לה, תפתחי את המשרדים כי תהיה לכם הרבה עבודה בנושא גירושין לצערנו הרב. מדובר פה על אוכל, אין אוכל בבתים. ומי מתמודד? העמותות עובדות קשה ואין כסף. לדעתי, המדינה חייבת היום, לא מחר, להעניק לכל העמותות אחרת לא יהיה אוויר. המצב הוא קטסטרופה.

תודה רבה יעקב. הנושא הכאוב הזה מוכר ומובנת הנקודה.

לא, זה לא רק מוכר, גברתי. צריכים לבצע היום אחרת המצב קשה מאוד בבתים.

תודה רבה לך, נושא חשוב מאין כמותו. בשביל שאפשר יהיה לטפל בכל המשפחות האלה ובעוני ובכל מה שציינת, אנחנו התכנסנו כאן כדי לחזק את העובדים הסוציאליים.

תמיד נוח ללכת לעוד מקומות חשובים מאוד אבל אני רוצה להתמקד בהם.

גברתי הנכבדה, העובדים הסוציאליים שעושים עבודת קודש, הם נעזרים דרך הזרועות של הרווחה דרך העמותות. אם לא יהיה להן את העמותות, הן יוכלו לדבר ללמפות.

תודה רבה, כבוד הרב.

אם היינו באמת מכירים את העשייה הברוכה של הרב גלויברמן, אז מבינים שהוא בא ממקום של כאב.

חבר הכנסת אבוטבול, אני התעלמתי מהפטרונות שהיתה פה כאילו אנחנו לא מכירים את העוני. יש פה אנשים שטיפלו גם ברשויות המקומיות.

אלפי משפחות שהוא מחלק, את זה אני יודע.

אנחנו מכירים את הנושא הזה. אני יכולה להעיד לפחות על עצמי והחברים שנמצאים מסביבי שהם מכירים וסייעו במשך הרבה שנים. אנחנו יודעים מה זאת המצוקה הזאת וזאת הסיבה שאנחנו כאן, לראות איך אנחנו מחזקים את אותם חיילים וחיילות בחזית שזה העובדים הסוציאליים שצריכים להתמודד עם זה.

חברת הכנסת הילה וזאן, בבקשה.

באמת המצב של העובדים הסוציאליים הוא באמת קטסטרופה. אני רוצה למקד את הדברים ולא לחזור. בעצם, בגלגל הזה יש ארבעה מרכיבים: שכר, משאבים, מעמסה ואלימות. בסופו של דבר זה הגלגל. חשוב לי לציין שלא מדובר רק באוכלוסיות מוחלשות כמו פעם. עד לא מזמן מחלקות הרווחה עסקו באוכלוסיות מוחלשות, כאלה שנמצאים במשבר כלכלי, נזקקים ואוכלוסיות מיוחדות. הפעם מדובר בהורים, הורים יחידניים כאלה ואחרים, אוכלוסיות שלפני זה מחלקות הרווחה לא הכירו אותן. אני חושבת שכדאי שניתן את הדעת לעניין הזה.

בסופו של יום אנחנו צריכים להישאר ממוקדים אבל צריכים להבין מאיפה הבעיה. אנחנו מדברים על חוק שנחקק בשנת 1958. קוראים לחוק חוק הסעד ולא חוק הרווחה. רק שנבין כמה זה אנכרוניסטי ועד כמה נדרש שינוי. בסופו של דבר זה לא המקום לדיון הזה, אבל רק צעד דרסטי של פתיחת החוק הזה ודיון בו מחדש יביא לשינוי. היו שני שרים שניסו לעשות את זה בעבר ולא הצליחו. ההתייחסות גם לחלקים התפקודיים של המחלקות וגם לתקציבים זה מה שיביא את השינוי למען העובדים הסוציאליים.

ליאור מנכ"לית "מנהיגות אזרחית" נמצאת? לא נמצאת.

טליה מהביטוח הלאומי נמצאת? לא נמצאת.

נפנה אליהם אחר-כך. העובדים הסוציאליים חייבים להיות חלק ממערך ההתמודדות עם משבר הקורונה בכל המקומות, אם זה במשל"ט ואם זה במקומות אחרים שבהם קיים מערך של רופאים, אנשי פיקוד העורף, אנשי הסברה וכל מה שבעצם אנחנו מכירים מהשיח היומיומי. חייבים שיהיו גם עובדים סוציאליים וגם פסיכולוגים שמכירים את כל התחום החברתי. אנחנו חייבים לתת מענה למצוקות הנפשיות, רגשיות, חברתיות שאנחנו פוגשים ועוד נפגוש ביתר שאת בחודשים הקרובים, כאדוות והשלכות של המשבר הכלכלי שאנחנו נמצאים בו. נדרוש את זה בסיכום.

אני רוצה לעבור למשרדים. נתחיל עם ניר ממשרד העבודה והרווחה.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל ולהגיד שיש לנו הרבה הוקרה והערכה לעובדים ולעובדות הסוציאליים שהם בעצם נמצאים בחזית של הקורונה החברתית. אנחנו כל הזמן מדברים על הקורונה הבריאותית וזה הגרפים שאנחנו רואים כל יום אבל יש פה קורונה חברתית. כשאנחנו מדברים על הקורונה החברתית חשוב להגיד שאנחנו רק בתחילת הגל הראשון. אנשים עדיין מקבלים את האבטלה. עכשיו הם נפגעו בשכר אבל המצב ילך ויחמיר. אנחנו כל הזמן רואים את זה ואנחנו מגיעים ליותר ויותר אוכלוסיות.

אני אתן דוגמה למקרה מאתמול שבעבר לא היה מגיע למשרד. צעיר שהיתה לו עבודה ויצא לחל"ת, לא מוכנים לחדש לו את שכר הדירה כי לא יודעים אם הוא יחזור לעבודה. יש לו כסף, הוא מקבל קצבה אבל עכשיו אותו אדם נזרק לרחוב. בן אדם נורמטיבי, עבד, נמצא עכשיו בחל"ת ועכשיו הוא מגיע ומערכת שירותי הרווחה צריכה לתת לו מענים. אנחנו רואים אלפי מקרים כאלה. אנחנו רואים כל שבוע עוד אלפי תיקים שנפתחים במחלקות לשירותים חברתיים. בסוף אלה האנשים שנמצאים בחזית של מתן השירותים.

בשנים האחרונות, יחד עם משרד האוצר, הגדלנו בצורה משמעותית את המשאבים. הגדלנו את מספר התקנים של העובדים הסוציאליים וגם את התקציבים. אלה היו דברים שהיו נכונים לבעיות שהיו נכונים עד אתמול. עכשיו אנחנו מדברים על צפי לגידול מאוד משמעותי. כבר היום רואים את זה ואנחנו רק בהתחלה. שר הרווחה פועל גם כן מול משרד האוצר וגם בדיוני התקציב, לתוספות משמעותיות למערכת הרווחה. גם תקנים לעובדים סוציאליים, גם סוגיית שיפור התקנים וגם בכלל לתקציבי הרווחה.

מה עושים עם התקנים? יש 1,000 תקנים ריקים. יש תקנים ולא מצליחים לאייש אותם. התנאים לא מאפשרים לאף אחד להגיע. עכשיו, עם המצוקה שאנחנו חווים, אז עוד יותר אנשים יחשבו שמונה פעמים אם הם רוצים להיות בחזית הזאת או לא.

לגבי סוגיית התקנים, מחר נוכל להרחיב יותר בוועדת עבודה ורווחה. אנחנו רואים מגמה של גידול במספר התקנים המאוישים בשנים האחרונות. בשנים האחרונות נוספו הרבה תקנים של עובדים סוציאליים. לוקח זמן עד שמאיישים אותם וכל חודש אנחנו רואים מגמה של שיפור. עדיין יש 500 תקנים לא מאוישים. זה המספר שקיים במערכת.

ניר, אני מתייחסת לא רק לרשויות המקומיות. יש עובדים סוציאליים בעוד משרדים.

אני אדייק, תודה ענבל. ברשויות המקומיות אנחנו מדברים על 500 תקנים לא מאוישים. לפני שנה וחצי היינו על 700. כלומר, יש מגמה של שיפור. אנחנו פועלים כל הזמן לראות איך אפשר לאייש אותם. חלק קשור לצעדים בירוקרטיים, איך לקצר את זמן המכרזים ואיך אפשר להעלות אחוזי משרה.

גם לגבי סוגיית השכר שר הרווחה אמר בצורה ברורה שהוא תומך בהעלאת השכר.

אפילו אחזקת רכב לא נותנים להם.

זה חלק מהדברים - - -

שר הרווחה כבר לא חבר כנסת. זה לא מספיק לתמוך. מה הוא עושה אופרטיבית כדי שהדברים יקרו? זה בגזרה שלו, הוא אמון על זה. איפה אנחנו רואים את האינפוט שלכם כמשרד בעזרה לעובדים הסוציאליים?

אני לא בטוחה שהמספר שלך לגבי 500 נכון. יש לי את הנתון מהרשויות המקומיות והוא סביב ה-700. גם אם הולכים עם ה-500 יש לך עלייה של בין 60%-70% בפניות. גם אם רשמת איזה צמצום, עדיין ברגע שגדל היקף הפניות אז זה לא רלוונטי.

אני לחלוטין מסכים. אמרתי גם בהתחלה שהתקנים שנוספו היו לבעיות שלפני הקורונה ועכשיו אנחנו עם צרכים הרבה יותר גדולים. שר הרווחה נפגש גם עם הממונה על השכר, גם מול משרד האוצר. משרד האוצר בתקופת הגל הראשון תמך מאוד בפעילות החברתית ולראות איך נותנים את המענים. שר הרווחה פועל כל הזמן כדי להשיג עוד משאבים גם לנושא הזה. אנחנו ערב דיוני התקציב. בכל דיוני התקציב עולה גם הסוגיה של השכר, גם הסוגיה של המוגנות, גם הסוגיה של התקנים. אנחנו מנסים לפעול ביחד כדי לעשות את זה. שר הרווחה מאוד מחויב. הוא גם הצטרף לעובדים הסוציאליים בצעדה שלהם. אנחנו כולנו ביחד פועלים. זאת החזית של השירותים החברתיים. צריך לאייש את התקנים וצריך להוסיף עוד תקנים ועוד משאבים. ללא זאת לא נוכל לעמוד בפרץ של גל הקורונה החברתי הראשון שהולך ומגיע אלינו.

אני רוצה לשאול לגבי ההתמודדות היום. איפה המקום שלכם בתוך כל המשבר? מה הפעילות שלכם בממשקים מול המשרדים האחרים, משרד הבריאות, מול המשל"ט? איפה אתם בכל המערך הזה.

באמת בתקופת הגל הראשון משרד הרווחה נתן סל מאוד רחב של מענים. מהתחלה, בסיוע משרד האוצר, נתנו כסף גם למסגרות שנסגרו.

נמצאת פה איריס פלורנטין, ראש מנהל שירותים חברתיים, שתוכל להרחיב. מסגרות עברו לעבוד בצורה דיגיטאלית. ניסינו כמה שפחות לסגור מסגרות. שילמנו להן תוך כדי המשבר הזה, גם כאשר הם התקינו את היקף הפעילות.

בסוגיה של אזרחים ותיקים עשינו מיפוי. הגענו לעשות אלפי קשישים. התקשרנו אליהם הביתה, חילקנו להם מנות מזון מידי יום. הפעלנו תכניות להפגת בדידות. יש סל מאוד רחב של מענים ונשמח לבוא ולהציג.

הרבה דרך מתנדבים, אגב.

גם מתנדבים. משרד הרווחה השקיע בחוסן החברתי. אני חושב שסוגיית החוסן החברתי מאוד חשובה. איך אנחנו לא רק בחרום נזכרים במתנדבים ובעבודה הקהילתית אלא משקיעים בזה גם בשגרה. אני חושב שזאת סוגיה משמעותית. אני חייב להגיד שדי שחקנו את המתנדבים לאורך זמן. הם פעלו באמת ללא הפסקה, חילקו מזון לבתים של האנשים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוזרים לעוד מתנדבים להיכנס למערכת ואיך תומכים במתנדבים האלה. אני מסכים שהסוגיה הזאת היא אחת הסוגיות החשובות.

צריך גם לדבר על החוסן האזרחי והחברתי ולא רק על החוסן הבריאותי והחוסן ועל החוסן הלאומי הביטחוני בנושא הזה. יש סדרה מאוד גדולה של צעדים. אם תרצו, אני יכול לפרט בכל התחומים.

אני מציע שאיריס פלורנטין, ראש מנהל שירותים חברתיים, תפרט מגוון מאוד רחב של צעדים שהמשרד הפעיל בתקופת הקורונה כדי לתת מענים גם בסוגיות האלימות, גם בסוגיית העוני, גם לנערים ונערות במצוקה, אזרחים ותיקים.

כל זה בתת תנאים של כוח אדם.

כל זה עם התנאים שנאמרו קודם. אני חייב להגיד שוב שמשרד האוצר הזרים כסף למערכת הרווחה לתקופת הגל הראשון של הקורונה ובזכות זה יכולנו לתת את המענים. צריכים לראות איך מבטיחים שהדברים האלה ייכנסו לבסיס של התקציבים ונוכל גם בגל הבא ובשנים הבאות לתת את המענים האלה כאשר נידרש.

אני אומר לך וגם למשרד האוצר. סליחה על הדימויים מעולם הצבא, אבל גם אם יהיה לנו הרבה נשק אבל לא יהיו לנו חיילים, לא נוכל להפעיל את כל זה. צריך לראות איך אנחנו מחזקים ומתגברים את החייל כדי שהוא יוכל לתת מענה גם במה שאתה הצגת.

אני מנסה לחשוב על פתרונות יצירתיים. האם אפשר לקבוע, למשל, שאנשים שעושים הסבה מקצועית יהיו חלק מכוח עזר לעובדים הסוציאליים? ודאי שמדובר פה במקצוע לכל דבר אבל כרגע אנחנו יוצאים מישיבות אחרות ומוועדות אחרות שמראות על המצוקה הגדולה.

כן, אבל לא בטוח שאיש הייטק ירצה להיות עכשיו עוזר של עובד סוציאלי. כנראה נצטרך לעבור איזה תהליך חברתי.

לא מדובר רק באנשי הייטק. מדובר באנשי תיירות, מורי דרך, נהגי אוטובוסים, אימהות. שוב, אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אני יודעת שיש קרן שנקראת "קרן מעגלים" שעוסקת בהסבה מקצועית. זאת קרן שכיום יש בה למעלה מ-400 מיליון שקלים בתקציב שלה בדיוק לזה, לעשות הסבה מקצועית למובטלי קורונה. צריך לבדוק אם זה מקצועית עם העובדים הסוציאליים, אבל יכול להיות שכוח עזר כלשהו לעובדים הסוציאליים, שהם יעמדו בחזית. לא יודעת, אולי אפשר לעשות פה משהו שהוא קצת אחר.

אני הייתי רוצה פתרונות מקצועיים ואם הסבה מקצועית אז עד הסוף. מי שהוא עובד סוציאלי, הוא עובד סוציאלי. בעיניי זה כמו חינוך. אני לא הייתי מכניסה כל אחד לכיתות. צריך לראות איך עושים את זה בחכמה. אני מסכימה איתך שיש מובטלים שכבר לא יחזרו למעגל העבודה. אני כל הזמן חוזרת ומדגישה כי הרבה מאוד שבויים באשליה שהם יחזרו למקום העבודה שלהם אז הם לא ממהרים לצאת החוצה. כן, הסבות מקצועיות אמיתיות לא ככוח עזר. אף אחד לא ירצה להיות שוליה.

נשמע את איריס פלורנטין ונעבור לאוצר. היא לא נמצאת. ניר, ניאלץ להסתפק בדברים שלך.

נילי גולדברג, בבקשה.

שלום לכם, צהריים טובים. אני מרגישה שאני מביאה את הקול של השטח. אני עובדת סוציאלית של משפחות ואחוזי משרה גם במעון רב תכליתי. אני עובדת בשילוב חברתי בראשון לציון. 30 שנה במקצוע שאני מאוד מאוד אוהבת, מאוד משקיעה בו. אני עם תואר שני. רוב העובדות גם משקיעות בהכשרה ובהעשרה כדי לתת את השירות הכי מקצועי.

לפני שהצטרפתי אליכם לדיון אני אביא לכם נתונים מהעיר לראשון לציון. אצלנו בעיר חסרים 40 תקנים שלא מאוישים וקשה לאייש אותם.

מתוך כמה?

יש לנו 70%-80% פניות חדשות של משפחות חדשות שלא הכרנו.

הזכרתם בדיון שאנחנו חדר מיון והחזית. באמת, אני והקולגות שלנו זה מה שהרגשנו. אנחנו באמת פוגשים את האוכלוסיות, את המשפחות והיחידים שמשבר הקורונה שהוא משבר רב מערכתי באמת פגע בהם בצורה מאוד קשה. אני רואה את המשפחות שאני מכירה, מטפלת ומלווה שהצליחו עם משכורת מינימום להשאיר את הראש מעל המים ובא המשבר הזה וטרף את כל הקלפים והאדמה נשמטה.

אני אתן דוגמה של משפחה אחת מתוך הרבה משפחות. א', אם יחידנית לתאומים. היא עבדה כמטפלת בקשישים. היא בעצם לא הוצאה לחל"ת אבל היא לא יכלה לעבוד כי היתה צריכה להישאר בבית ולטפל בילדים שלה ולכן לא קיבלה שום קצבה. משכר המינימום היא פשוט נותרה ללא שום הכנסה, רק עם חובות. אני פוגשת אותה. היא אומרת ששלושה חודשים היא לא משלמת שכר דירה והיא פוחדת שלא תהיה לה קורת גג והיא לא ישנה בלילות. יש חובות לחשמל, למים, לגז. כמו שאמרתי, זה משבר רב מערכתי.

שאלתי אותה אם היא חוזרת לעבוד והיא אמרה שאין לה כוחות. היא היתה במשבר. היא לא יודעת איך לצאת מתוך המבוך.

כמוה יש עוד הרבה משפחות ולאגף לשירותים חברתיים יש גם דוגמאות לא קלסיות, של אנשים ממעמד הביניים. שני בני זוג שעבדו והשתכרו וחיו אפילו בסטנדרטים די גבוהים ונשארו בלי כלום. זה ברור.

הזכרתי לה שהיא אישה חזקה עם יכולות, שתאמין בעצמה. אמרתי לה, מחר את מתלבשת ויוצאת לחפש עבודה. בשיחה אמרתי לה שנחלום יחד. שאלתי אותה אם היא רוצה איזו הכשרה מקצועית והיא אמרה שהיא מתעניינת בהנהלת חשבונות. למחרת היא אכן יצאה ומצאה עבודה. באמת יש לה אופק. יש לנו אפשרות בהמשך לצאת להכשרה מקצועית.

היה פה נציג של משרד הרווחה ותיאר שהם הזרימו כספים. אכן היה תקציב קורונה שאפשר היה לסייע ממנו גם בשכר דירה.

לי ולקולגות היו הרבה משפחות. התקציב הוא חשוב אבל הוא היה כל-כך מצומצם והרבה משפחות זקוקות לו ומעט יכולות לקבל. זה התסכול שלנו.

תודה רבה ויישר כוח גם על הנפש הזאת שהצלתם ונתתם הזדמנות. אני מקווה שיהיה לנו מספיק כוח אדם ומספיק תקציבים כדי להציל עוד כמה נפשות בישראל.

איריס פלורנטין, בבקשה.

צהריים טובים. אני מתנצלת, הייתי באזור בלי קליטה אז לא שמעתי את הדקות האחרונות אבל שמעתי הכול קודם לכן.

ראשית, אני רוצה להגיד שקשה בשירותי הרווחה. בהחלט מאוד קשה היום לספק את הצרכים. יחד עם זאת, אנחנו כל הזמן משקיעים בלהביא תקציבים חדשים ולעשות עשייה.

אני רוצה להתייחס רגע לתקופת הקורונה. אני חושבת שתקופת הקורונה היא היתה והיא השעה הטובה של העבודה הסוציאלית. אני חושבת שהשירותים החברתיים מחזיקים הרבה מאוד עשייה בעולם שלנו לצד הטיפול הבריאותי. אני חושבת שאנחנו שם בשביל לטפל במצוקות הקיימות היום והמצוקות העתידיות. אם אני מסתכלת על העבודה של העובד הסוציאלי היום, זאת עבודה קיומית ומרכזית. היא נכנסת למצוקות היומיומיות וגם למצוקות העתידיות. אנחנו צופים עלייה בכמות האנשים שפונים לשירותי הרווחה עם הצרכים החדשים. הדלת היא כמובן פתוחה לתת מענים למצוקות. אני מדברת על מצוקות שמתגברות בתקופה של הקורונה.

אני כן רוצה להמשיך ולומר שנכון שבתחילת התהליך חלק מהשירותים היו סגורים, אבל כולנו יחד פעלנו כדי לפתוח את השירותים ולדאוג לכך שכולם יחזרו לעבודה. ההנחיות שיצאו מאיתנו ויושמו בשלטון המקומי היו הנחיות של לפתוח ולעבוד במידת האפשר, פרונטלי בהתאם לצו הסגול וכמובן בזום. כולנו למדנו לעבוד מרחוק וכתבנו גם תכניות כדי לסייע לשירותים החברתיים גם לעבוד מרחוק ולעשות את העבודה.

הבעיות נמשכות ומתגברות. אני רוצה לומר שכל הטיפול השגרתי בשירותי הרווחה ממשיך ומתגבר, אם זה נושא אלימות במשפחה, אם זה ילדים בסיכון. אנחנו כמובן ממשיכים ומשקיעים. אני כן רוצה להוסיף ולומר בנושא של העתיד. אני חושבת שהטיפול באוכלוסיות החדשות והטיפול במכה של העוני, או המכה של הקשיים החברתיים בכל התחומים הקיימים, הם תחומים שאנחנו צריכים להיכנס אליהם, להחזיק אותם ולהמשיך. אנחנו בהחלט צריכים כולנו יחד להסתכל קדימה, לראות איך אנחנו מחזיקים את שירותי הרווחה כדי שהם יהיו אפקטיביים ויעילים ויתנו שירות נכון לאוכלוסייה ולא רק מעובדים סוציאליים. אני מחזקת את כולנו להמשיך לעבוד יחדיו ולתת את השירות הנכון ביותר. אנחנו צריכים לעשות יחד כדי לפתור את המשבר.

איריס, תודה על הדברים.

נתנאל ממשרד האוצר. תכלס, מה קורה כאן?

צהריים טובים. אני אגיד כמה דברים. חשוב לי להדגיש, שבניגוד לדברים שנאמרו או נרמזו פה וגם נאמרו מפורשות בתקשורת במקומות אחרים, אני וכל העמיתים שלי במשרד האוצר רואים את עצמנו שותפים. שותפים גם עם משרד הרווחה וגם עם שאר העובדים שמתאמצים כדי לספק שירותים חברתיים במדינת ישראל ולגרום להם להגיע לאזרח.

יש לזה המון דוגמאות גם מהתקופה הזאת של הקורונה. ניר דיבר קודם על תקציבים מאוד מאוד גדולים שהתאמצנו להעביר למשרד הרווחה כדי שיהיה לו כסף לפתור בעיות, אם זה במזון, אם זה בתקציבים גמישים לרשויות המקומיות, מתוך הבנה שהידע לגבי הצרכים נמצא בשטח.

דובר פה קודם על הסיפור של אחוזי העסקה של עובדים סוציאליים בעת תחילת המשבר תחת המגבלות שהטיל משרד הבריאות בזמנו בשל ההתפשטות הקורונה. אנחנו עמדנו לצד משרד הרווחה לאורך כל התהליך הזה כדי שיתאפשר להעסיק כמה שיותר עובדים בהיקף הכי נרחב שיש, גם במשרד הרווחה, גם ברשויות המקומיות ובשלטון המקומי. שילבנו ידיים בנושא הזה ואנחנו ממשיכים לשלב ידיים.

גם עכשיו, אנחנו בוחנים בקשות שמגיעות אלינו ממשרד הרווחה כדי לתת מענה לנושאים שעולים בתקופת הקורונה. חלקן מתוקצבות, לגבי חלקן אנחנו חוזרים לדיונים מחדש. כל מה שמשרד הרווחה עשה בתקופה הזאת, עשינו ביחד. מדובר על מאות מיליוני שקלים. בתוך התחלה חשוב להניח את זה על השולחן.

נכון. אני רק אחזק את זה כי אני מכירה את מערך הפעילות. זה נכון, הוזרמו הרבה מאוד כספים אבל אתם גם יודעים, מה שלא היינו מזרימים שם, היינו צריכים אחר-כך לשלם את זה פי כמה.

השאלה שלי, איך אנחנו עוזרים לחיילים בחזית ולא רק לפעילות? בסוף, מישהו צריך להפעיל את הפעילות הזאת. העובדים הסוציאליים קורסים. השאלה איך אנחנו מחזקים אותם, את מי שנמצא בתוך המערכת? איך אנחנו מתגברים אותם ומכניסים כוח אדם חדש כדי שבאמת יהיה לנו את המערך שנדרש? אגב, זה להתמודד לא רק עם מה שאנחנו רואים היום. אני כל הזמן אזכיר לכם. את המשבר האמיתי ואת המצוקה האמיתית, אנחנו נפגוש בעוד חודש, חודשיים, שלושה. שם אנחנו נראה את השבר. השאלה איך אנחנו נערכים לשם?

אתם עוזרים ואתם מסייעים אבל הבעיה היא שזה לא בבסיס התקציב.

רגע, אנחנו עוד לא יודעים אם זה בבסיס התקציב או לא.

זה לא. הוא אומר שהם עוזרים שהם מבקשים.

זה לפעילות. אני רוצה לעשות הפרדה בין הסיוע לפעילות לבין כוח אדם.

בואו נספר משהו על בסיס התקציב. בעשור האחרון בסיס התקציב של משרד הרווחה הכפיל את עצמו ועלה ב-111%, בזמן שתקציב המדינה עלה ב-55%.

זה מספיק כנראה.

רגע. רק שנבין את סדרי העדיפויות ונניח אותם על השולחן. כשמדברים על קריסה ועל ייבוש, הממשלה משקיעה בעשור האחרון יותר כסף ברווחה מאשר בשירותים אחרים. לכן קצב הגידול של משרד הרווחה גדול יותר מקצב הגידול של התקציב. זה עובד כל שנה כמו שעון.

אנחנו לא נדבר על המקרו ועל כל הצרות של הרווחה. הן חשובות אבל בטח יידונו מחר. מה אנחנו עושים בתקופה הזאת, עכשיו? אנחנו צריכים לתת מענה. אנחנו צריכים לשמור את האנשים האלה שיהיו שם ברגע שנצטרך אותם. זה לא רק העניין של השביתה. גם אם יחזרו עכשיו לפעילות ויפסיקו את השביתה, זה אנשים שקורסים תחת הנטל ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים אותם.

אני מאוד לארג'ית בעניין הזה. אני לא אומרת לך שתיתן לי את כל פתרון הרוחב שאתה מציע לשנים הבאות. יסלחו לי העובדים הסוציאליים וגם ענבל מכירה את דעתי. בוא תראה לנו איך אנחנו נותנים קודם כל את המענה לעכשיו ועליו אנחנו נוכל להצמיח גם מענה לטווח הרחוק?

כמו שניר אמר, אנחנו באמת עוקבים גם בדאגה ובשנה האחרונה במידה לא מעטה של סיפוק, אם אפשר לומר. הדאגה מעט יורדת מקצב האיוש של המחלקות לשירותים חברתיים על-ידי עובדים סוציאליים. מדובר על משרות שתקועות שנים. אפשר לשמוע מניר את הנתון לגבי משך הזמן שמשרה כזאת עומדת פנויה בפועל. המשרות הלא מאוישות, חלקן הגדול משרות חדשות שניתנות משנה לשנה ולוקח זמן לאייש אותן, אם מסיבות של שכר, יכול להיות, אבל גם מסיבות של תהליכים בירוקרטיים.

תפתרו אותם.

אנחנו עובדים על זה. יש שיתוף פעולה בינינו לבין משרד הרווחה כדי שהמשרות האלה יאוישו כמה שיותר מהר. כבר אני אומר לך, שהממוצע עומד על מספר חודשים. לא מדובר על משרות שעומדות שנים אלא משרות שמתווספות משנה לשנה ועומדות ריקות מספר חודשים. נכון, יש קושי והקושי החיכוכי הזה קיים בכל משרדי הממשלה וקיים עוד יותר ברשויות המקומיות. יכול להיות שיש עוד רכיב שהוא יותר קשה במקרה של עובדות סוציאליות.

מה שדובר גם מול האיגוד כרגע, הוא כניסה למשא ומתן שיאפשר לנו לבצע ביחד עם האיגוד, או להתחיל לחשוב יחד עם האיגוד, על התיקונים הנדרשים כדי באמת לשפר את המצב ולא לשים פלסטר מקומיים שלא יועילו לדבר לדעתנו.

תבוא יו"ר האיגוד ותגיד, בצדק, איפה הייתם שנתיים. היא יודעת גם את התשובה לזה. הסיטואציה הפוליטית בישראל לא אפשרה לנו לקיים משא ומתן פורמאלי. בזמן של ממשלת מעבר, לא יכול וגם קיבלנו הוראה מפורשת גם מהייעוץ המשפטי שלנו וגם מהייעוץ המשפטי לממשלה, שאי-אפשר לבצע פעולות שמחשקות את ידי הממשלות הבאות. מאז שיש ממשלה ואנחנו כבר לא בממשלת מעבר, אנחנו בתנאים של תקציב המשכי מאוד מאוד מגביל ומאוד מאוד בעייתי.

לכן, גם המסר שאנחנו מעבירים לעובדות הסוציאליות בימים האחרונים הוא שבקרוב אנחנו מקווים שיהיה תקציב מדינה מאושר לשנת 2020. נעבוד במסגרת החוק כמו שצריך, ננהל משא ומתן וננסה לפתור את הבעיות האמיתיות ולא נשים פלסטרים שאמנם יכולים להיראות יפה אבל לא יפתרו אף בעיה בשטח.

נתנאל, כמה דברים. אף אחד לא מבקש פלסטר. אנחנו מבקשים פתרון אמיתי לעכשיו. דבר שני, להוסיף תקינה, לתמרץ עובדים סוציאליים, להעלות את השכר, לעשות את כל התיקונים הנדרשים, זה לא לחשק שום ממשלה עתידית. אין שר שלא היה שמח להיכנס לתוך מסגרת או לתוך משרד שכבר העובדים שלו מסודרים, שכבר היה משא ומתן והעובדים מרוצים מהתנאים שלהם. אנחנו לא מדברים על משהו שקובע מדיניות. אנחנו מדברים על משהו שיודעים לגביו כבר הרבה שנים, שצריכים לבוא ולחזק את האנשים האלה. כשאנחנו נמצאים בתקופה הזאת על אחת כמה וכמה.

אני מציעה הצעות פרקטיות. פעם אחת, לתמרץ עובדים סוציאליים שיגיעו ויכנסו למערכת. אגב, יש הרבה מאוד עובדים סוציאליים שלא נמצאים בתוך המערכת כי הם התייאשו ממנה כבר מזמן אז אולי תהיה להם סיבה טובה לחזור. תבנו סל תמריצים שיעודד אנשים לחזור לתעסוקה. תבנו סל תקציבי שמחזק את העובדים הנוכחיים כדי לתת להם את האוויר והכוח להתמודד עם המצוקה של היום שרק תלך ותגדל. בסוף אנחנו צריכים אותם שם.

צריך לזכור שכל אחד כזה שלא נחזק אותו היום ולא ייתן את השירות שאנחנו צריכים לאזרחים, אנחנו נשלם על זה פי כמה. אנחנו יודעים, אנחנו נפגוש את זה בעתיד בכל מיני צורות אחרות שהמדינה תצטרך לשלם עליהם. השאלה, איך אנחנו חוסכים את זה כבר עכשיו? זאת השאלה.

אני תכף אעלה את ענבל כי היא ביקשה להתייחס. חייב להיות שיח אמיתי ביניכם. הם לא ישבו עכשיו כמו שאנחנו יושבים כאן וישמעו שזה חשוב, שהיו שנתיים, שהיו ממשלות מעבר. הם צריכים תכלס, עם מה הם באים מחר בבוקר לעובדים שלהם ומודיעים להם שחוזרים לעבודה סדירה כי קיבלו א', ב', ג'. לא קיבלנו כי עשינו שרירים ומישהו נכנע אלא כי באמת הם צריכים את החיזוק הזה לטובת ההתמודדות.

ענבל, בבקשה.

הדברים מקוממים ממש. אני באופן אישי מתריעה כבר שנתיים על הסיפור הזה ודורשת כניסה למשא ומתן כדי לעשות שינוי מהפכני מבני. אנחנו עבדנו על זה שעות והוא בדיוק עושה את הדבר הזה שאתה מדבר עליו, נתנאל, ואתה יודע את זה. אתם יודעים את זה ואנחנו דיברנו על זה אבל אתם מרחתם אותנו, א משנה מה הסיבה. עכשיו הגענו למצב של התפרקות וזאת הסיבה שאנחנו מבקשים גם סעד מיידי וגם את מה שאתה אומר לטווח הרחוק. אבל אנחנו לא נסיים את המאבק הזה ואני לא אפעיל שוב את שרותי הרווחה עד שלא יהיה משהו כרגע ומשהו לעתיד הקרוב עם בטחונות כי אני לא סומכת על אף אחד מכם, שיהיה ברור.

אני רוצה לספר לכולם. כזכור אני בבידוד ואתמול זימנו אותי לפגישה בזום עם בערך 8 פקידים, חשובים מי יותר מי פחות, מאגף תקציבים וגם מהאוצר. גם נתנאל היה. מזמנים אותי ערב לפני שביתה כללית. אם זאת היתה שביתה בחינוך שהיתה נוגעת יותר בבטן הרכה של אנשים היו עושים זאת הרבה לפני. הם לא מבינים שגם זה נוגע להם בבטן הרכה. מדברים איתי, מטיפים לי מוסר על השביתה ולא מציעים שום הצעה על השולחן. לא מתייחסים להצעות שאנחנו הנחנו. אני אמרתי לכם אתמול ואני אחזור על זה פה. בזבוז כספי ציבור היתה הפגישה הזאת אתמול. שמונה אנשים מהאוצר כדי להטיף לי מוסר על השביתה ולא לתת שום מענה. לתת לעובדים האלה להמשיך להרוויח 5,000 ו-7,000 שקל.

ענבל, אני מבינה את הכאב אבל אנחנו לא בהפגנה.

זה שקר, זה מעבר לכאב מה שקורה פה. צריך להבין, מסמאים את עיניכם, שיהיה ברור.

הכול ברור. אני רוצה לשאול בצורה אמיתית, אני רוצה פתרון.

אנחנו מוכנים לישיבה. הם לא מוכנים לשבת איתנו על משהו שהוא קונקרטי כרגע. הם מוכנים להתחייב לדיונים. זאת לא התחייבות מבחינתי. היו דיונים כבר לפני שנה וחצי וכלום לא השתנה.

ענבל, מה הקונקרטי כרגע?

אנחנו דורשים תוספת שכר רוחבית לכלל העובדים והעובדות הסוציאליות בעלות של 1,250 לחודש לבן-אדם. אנחנו דורשים שזה יהיה כערובה מבחינתנו להחלת הרפורמה שעליה עוד צריך לשבת כי מסמסו אותנו שנתיים, אז עכשיו אנחנו נעשה את זה מהודק. אני מוכנה להביא גם שק שני לאוצר כשאני אצא מהבידוד ונעשה את זה 24/7 מבחינתי. כרגע צריך תוספת מיידית שתשדר לעובדים שמישהו רואה אותם. אף אחד לא רואה את העובדים האלה. ואז אתם יושבים לי פה ומדברים דיבורים? המצוקה קיימת.

אני אומרת את זה לאגף תקציבים. הם יודעים יפה מאוד שאני התרעתי מראש ואף אחד לא התייחס לזה. עכשיו יש שביתה והם באים לסמא את העיניים.

ענבל, הדרישה היא לגיטימית לגבי דבר אחד שיצא לנו גם לדבר עליו. העניין של לבוא ולבקש רוחבית לכל העובדים הסוציאליים את התוספת הזאת, את יודעת שזה משהו שהוא קצת מוגבל.

אני חושבת שחצי מיליארד שקל שכולל בתוכו מוגנות - - -

ענבל, רגע, שישמעו מה אני רוצה לומר, שלא יחשבו שאני עושה איפה ואיפה. דיברנו על-כך שיש הרבה מאוד עובדים שנמצאים בתחתית סולם השכר ושהשכר שלהם הוא באמת ברמה של מעליב. הנה אני אומרת את זה. הם צריכים לקבל מיידית, אין פה שאלה בכלל. אבל אני לא חושבת שדין כל אותם עובדים סוציאליים – וזה בדרך-כלל אלה שנמצאים בתוך חזית המלחמה ובקשר כל הזמן עם הציבור, הם צריכים לקבל. אני לא הייתי הולכת לשדרה הניהולית ולא הייתי הולכת לכל אותם עובדים לאותם בעלי שכר יותר גבוה.

אני מציעה בשביל הפרקטיקה ואני גם מבקשת מהאוצר, תשבו ותראו איך אתם לוקחים את אותו פלח של עובדים ובאמת מקבל שכר זעום וקודם כל עוזרים לו.

הם לא מציעים שום דבר.

אחר-כך תמשיכו את כל המשא ומתן על כל התנאים בכלל ולגבי כל העובדים. אני אומרת לך ענבל. את מכירה אותי, אני חייבת להיות ישרה. אני מאמינה שאם באים ועוזרים וזה צריך להינתן עכשיו, זה צריך להינתן לאותה שכבת עובדים סוציאליים שמקבלת את השכר הנמוך.

אני מצפה להצעה מהאוצר. הם לא שמו כלום על השולחן, גם לא את מה שאת אומרת.

נתנאל, זה מה שאני מבקשת.

יש בתוך העלות התקציבית של החצי מיליארד גם 180 מיליון תכנית מוגנות. כל שבוע יש דיווחים על אלימות מאוד קשה כלפי העובדות והן מספרות לי שהן שומרות על השומר שלא עבר שום הכשרה ולפעמים הוא גם בן 80. זה המצב. אלימות בקטע של גרירת עובדות בשערות, של מכות, של בוקסים. עובדות שלא מספיק שחסרים עובדים, הן אחר-כך נעדרות שבועות וחודשים מהעבודה רק בגלל הטראומה. למה זה מגיע להן?

זה רק עלול להקצין בגלל המציאות שאנחנו נמצאים בה.

אבל יש תכנית שהנחנו על השולחן. מדינת ישראל תואיל ותשקיע את עשרות המיליונים האלה כדי להגן על החזית החברתית שלה.

תודה רבה ענבל על הדברים. אני חושב שהכאב והמצוקה מובנים והם גם נשמעים בקולך. אנחנו מבינים את זה גם בלי שהיית צריכה להביע בצורה כזאת. אני לא אומרת את זה בביקורת אלא להיפך, מתוך מקום שכל מי שישב כאן היום בדיון מכיר את המצוקה האמיתית של העובדים האלה.

נתנאל, אם לסכם את הדיון, אנחנו מבקשים לשחרר קצת את הפרוצדורה ואת הבירוקרטיה סביב הנושא של קליטת עובדים. תמצאו את הדרך. אתם זקוקים להם נואשות לא פחות מהציבור. תמצאו את הדרך לפשט את התהליך.

דבר שני. יינתן פתרון מיידי בתוספת שכר. תציגו אתם. הם הציגו את מה שהם מבקשים, אני הצגתי את הפשרה כי אני באמת מאמינה בה. אני לא חושבת שצריך לבוא ב"פלט" ולתת לכולם את אותה תוספת שכר. יש אנשים שמקבלים שכר גבוה. תנו לאנשים, שבדרך כלל הם גם נמצאים בקו הראשון בחזית. תנו להם את תוספת השכר. גם אם אתם חושבים שזאת לא התוספת הזאת, תציעו משהו, תבואו עם משהו קונקרטי כדי שענבל תגיד שיש לה על מה להתווכח. היום היא בתחושה שאין לה על מה להתווכח כי לא מוצע שום דבר.

כמו שעשו עם עובדי הוראה, הייתי הולכת לתמרוץ של עובדים חדשים שיגיעו לתקופה מסוימת כדי למשוך עוד ועוד אנשים להיכנס למערך הזה.

איך אפשר לתמרץ אנשים להיכנס? כולכם ראיתם את תלוש השכר?

כן, אבל לפני רגע דיברתי על זה. ראית את ההיררכיה שיצרתי?

אבל זה אחד תלוי בשני. אנשים בוותק של 24 שנה במשרה מלאה מקבלים 5,371 שקלים.

לא הבנתי. מה את עכשיו מוסיפה לדיון באמירה הזאת?

אני אומרת שהתמרוץ תלוי במה שהם יחליטו להעלות בשכר.

בשביל זה יצרנו את ההיררכיה הזאת. לא שמעת אותי אומרת את זה הפוך. אמרתי את זה בצורה מאוד מאוד פשוטה. פעם אחת, תפשטו תהליכים. פעם שנייה, תיתנו לקו הראשון בחזית את תוספת השכר ופעם שלישית, תתמרצו אפילו לתקופה מסוימת עובדים חדשים שייכנסו לתוך המערכת כדי שייכנסו.

זה כמובן לא בא במקום הדברים האחרים. אני אף פעם לא צריך להיות או או כי בעיניי זה צריך להיות גם וגם.

אנחנו רוצים עד סוף השבוע לקבל עדכון לגבי התקדמות המשא ומתן עם העובדים הסוציאליים. אנחנו זקוקים להם. אני אומרת לך את זה עם כל הדרמה שבתוך הסיפור. אנחנו זקוקים להם דווקא עכשיו כשאנחנו רואים את כל הקריסה החברתית ונראה אותה ביתר שאת בתקופה קרובה, במיוחד עם המגבלות שמדברים עליהן וחששות מסגר שני. אנחנו רואים ענפים שלמים שלא חזרו לשוק העבודה. כל זה משליך על ענבל ועל החברות והחברים שלה. אנחנו חייבים לתת להם את המינימום הזה.

תודה רבה לכל המשתתפים.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:45.