פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, י"ד בתמוז התש"ף (06 ביולי 2020), שעה 12:30

דיון מהיר בנושא: "7 ילדים ו 117 אזרחים מצאו את מותם מתחילת השנה כתוצאה מתאונות דרכים"

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
מיכל קוטלר-וונש

סעיד אלחרומי
אחמד טיבי
בועז טופורובסקי
ואליד טאהא
סאלח סונדוס
אוסאמה סעדי
היבה יזבק

רחל טבת ויזל - יועצת מקצועית לשרה, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

טופז פלד - מנהלת אגף הנדסת תנועה, משרד התחבורה

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אילן גורן - ר' חו' מחקר אסטרטגי, המשרד לבטחון פנים

יניב יעקב - סמנכ"ל, עמותת אור ירוק

ליאור בר אל - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

פירדאוס חביב אללה - מורה, מדריכה

תמי ברנע

אסתר מימון

"7 ילדים ו 117 אזרחים מצאו את מותם מתחילת השנה כתוצאה מתאונות דרכים", של ח"כ אחמד טיבי, בועז טופורובסקי (מס' 30).

סלאם עליכום. אני שמח לפתוח את הישיבה השנייה של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום יום שני, 6 ביולי. זו הישיבה השנייה, אבל היא ישיבה ראשונה בדיון מהיר, ויש לי הכבוד לכבד את חברי לסיעה, חבר הכנסת טיבי, אחד היוזמים, יחד עם בועז טופורובסקי. האמת היא שאם לא הייתם יוזמים, זה בטח אחד הנושאים שהיינו צריכים לחשוב עליו כנושא שצריך לעניין את הוועדה הזאת, במיוחד בכל מה שקשור לנפגעים שהם ילדים. אני מתייחס בעיקר לגילאים אפס עד 18.

לפני שאני נותן לחברי הכנסת לדבר, אני רואה שהנתון של ה-OECD בעניין הזה אומר הרבה. הנתון מדבר על כך ששיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים במדינה הוא באופן עקבי הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD, וזה נתון שאומר דרשני. בטח נשמע גם מחברי הכנסת. נתחיל עם בועז. בועז, שמחתי לשמוע שאתה מלווה את הנושא הזה הרבה שנים.

הוא מלווה את נושא תאונות הדרכים בכנסת. הוא המוביל של העניין.

אתה לא חבר ועדה, אבל אנחנו מזמינים אותך להיות שותף בעשייה בתחום הזה, כי זה מעניין אותנו, גם באופן כללי, אבל גם בייחוד שקיים בקרב הציבור הערבי, ובטח עכשיו נשמע עוד נתונים.

חברי הרשימה המשותפת היו שותפים מאוד מאוד משמעותיים בוועדות הכנסת בכל מה שקשור לנפגעים בתאונות דרכים, עם קשב מאוד מאוד גבוה, יחסית יותר ממפלגות אחרות, אני חייבת לציין.

ונמשיך להיות שותפים.

בגלל זה אנחנו כאן.

בהחלט. אדוני היושב-ראש וגם חבר הכנסת טיבי, תודה רבה שנתתם לי את זכות הדיבור. מוות של כל ילד הוא מוות בלתי נתפס, והכי הרבה ילדים מתים במוות מתאונות דרכים. מקום המדינה 5,150 ילדים ובני נוער מתו מתאונות דרכים, מוות מיותר שגדע חיים שלמים וגם הרס משפחות ומעגלים על גבי מעגלים של אנשים שחייהם השתנו לגמרי אחרי התאונה ואחרי המוות.

מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון והמפוקפק בשיעור הילדים ההרוגים בכבישים. 8% מכלל הילדים ההרוגים בכבישים הם ילדים, וזה נתון איום נורא.

מתחילת השנה, לפי נתוני הרלב"ד 24 ילדים מתו בכבישים, מוות מיותר של משפחות, מוות שאי-אפשר לדמיין איך יוצאים ממנו.

בועז, רק תדגיש עוד פעם את הנתונים.

5,150 ילדים ובני נוער מתו מקום המדינה. מדינת ישראל היא הראשונה ב-OECD בשיעור הילדים ההרוגים בכבישים, 8% מכלל ההרוגים. מתחילת השנה 24 ילדים מתו בכבישים, לפי נתוני הרלב"ד. ואלה נתונים מחרידים.

עכשיו אנחנו נכנסים לחודשי הקיץ, ובחודשי הקיץ יש יותר סיכון וסכנה ויותר ילדים ובני נוער נפגשים בכבישים. יש להם יותר זמן פנוי והם מסתובבים. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע פגיעה מיותרת.

בשנת 2019 בלבד, רק בחודשי הקיץ, יוני, יולי ואוגוסט, 26 ילדים מתו בכבישים. 26 בשלושה חודשים בשנה שעברה. 15,145 ילדים ובני נוער נפגעו בעשור האחרון בחודשי הקיץ. זה מוות מיותר, מוות שאפשר למנוע, אפשר למנוע אותו בחינוך, אפשר למנוע אותו בהסברה, אפשר למנוע אותו בבית.

אם יש הורים ששומעים אותנו, אם יש הורים שצופים בנו, שיחזרו בפני הילדים על המנטרה של הסתכלות לפני שחוצים, לא להתפרץ לכביש, להבין, לצאת מנקודת הנחה ששום נהג לא רואה אותם. שום נהג לא רואה אותם, זו נקודת ההנחה שצריכה להיות. אין סיבה לא לחזור על זה עוד ועוד ועוד, ואין דבר כזה יותר מדי חזרה על הנושאים האלה.

לצערי, בעשור האחרון, אנחנו נמצאים כל הזמן במלחמות מול הקיצוצים שיש במערכת החינוך בכל מה שקשור ללימודי תעבורה, במשמרות הזה"ב, לשוטרים בבתי ספר שמסבירים לילדים על החשיבות במניעת תאונות הדרכים, לבחינות. הרי עכשיו משרד החינוך גם אמר שהוא לא מוכן שתהיה בחינת בגרות, כי אין מספיק חומר לימודי או כל מיני דברים כאלה, אבל העובדה היא שבתוך שבועיים ילד בן 16 יכול לקבל רישיון ולעלות על אופנוע, לסכן את החיים שלו ואת החיים של הסובבים אותו, להרכיב אנשים. ראינו לצערי איך לפני שבועיים סטאר מרדכי, בגיל 16, שאחיה בן ה-19 הרכיב אותה והחליק, היא מתה, ונגמרו החיים שלה, אבל גם של אחיה, החיים שלו לא יהיו אותו דבר וגם של המשפחה שלה.

אני זוכר שביקרתי את המשפחה, ראיתי את אימא שלה מפורקת וזה משהו שאי-אפשר לדמיין, ואני לא מאחל לאף אחד. בגלל זה צריך להבין, צריך להפנים, המוות בכבישים, הוא לא גזירת גורל, ילדים שמתים זה מוות מיותר שאפשר למנוע. והמשימה שלנו, של הרלב"ד, של העמותות השונות, גם של אור ירוק – יש כאן נתונים שלהם – של משרד החינוך, של המשרד לביטחון פנים ושל הכנסת הזאת, אנחנו צריכים להילחם ולוודא שאין ילד במדינת ישראל, לא משנה מאיזה מגזר ובאיזה גיל – אין ילד שלא מקבל חינוך לבטיחות בדרכים, שלא מקבל הסברה בבית לבטיחות בדרכים ושאנחנו לא מוודאים, חוזרים על זה, מוודאים וחוזרים על זה שהוא מבין או היא מבינה, שכאשר הם נכנסים ויוצאים לכביש – אני חוזר על זה עוד פעם, כי אמרתי, זה חשוב לחזור – ילדים צריכים להבין שלא רואים אותם. ברגע שהם יבינו שלא רואים אותם, הם ייזהרו, וייזהרו כפל כפליים ואפילו משולש, העיקר שלא ייפגעו בדרכים. תודה רבה לאדוני היושב-ראש על הדיון.

תודה. תודה, בועז. הנתונים קשים כמובן, בטח עכשיו גם נשמע התייחסות. חברי חבר הכנסת טיבי, עמלת קשה כדי שהמשותפת תהיה בראשות הוועדה וגם אני, אז תודה רבה.

תוספת דקה...

הינה, אנחנו מתחילים לעבוד.

תודה רבה. אני מברך אותך, חברי יוסף ג'בארין, על תפקידך כיושב-ראש הוועדה למעמד הילד. זה נושא בעל חשיבות רבה. אכן היה חשוב לי להציע הצעה לדיון מהיר, בנושא תאונות דרכים וילדים ופגיעה של ילדים בתאונות דרכים, כי שיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, נתון שנשמר לאורך השנים האחרונות. אגב, אני משתמש גם בנתונים מאור ירוק. לפי דוח אור ירוק אחת מנקודות התורפה המרכזיות בהיפגעותם של ילדים ובני נוער בתאונות דרכים היא חודשי הקיץ והחופש הגדול, אותם חודשים שבהם הילדים ובני הנוער אינם נמצאים במסגרת חינוכית.

בחודשי הקיץ והחופש הגדול של שנת 2019 נהרגו 26 ילדים ובני נוער בתאונות דרכם. 15,145 ילדים ובני נוער נפגעו בתאונות דרכים בחודשי הקיץ והחופש הגדול בעשור האחרון. אני חוזר, 15,145 ילדים. 99 ילדים ובני נוער מהחברה הערבית נהרגו בעשור האחרון בתאונות דרכים בחודשי הקיץ והחופש הגדול. למרות שחלקם נאמד ב-25% מכלל הילדים במדינה הם נהרגים בשיעור של 58%, פי שניים ויותר מחלקם באוכלוסייה. 5,603 ילדים ובני נוער מהחברה הערבית נפגעו בחודשי הקיץ בעשור האחרון. 38%. מתחילת השנה נהרגו 24 ילדים עד כה.

יש להניח כי היעדר תשתיות בטיחות בסיסיות ביישובים הערביים מהווה גורם תורם לשיעור מותם הגבוה של הילדים שלנו.

בנוסף, יש הנושא של מוות בחצרות, בחצר הבית, שם שיעור הילדים הערבים מתאונות נדמה לי מעל 90% או אף יותר.

פי 20. הסיכוי של ילד מהחברה הערבית הוא פי 20 מאשר ילד מהחברה הכללית - -

הסיכוי הוא פי 20 לעומת ילד בחברה היהודית.

- - למות בגילאים אפס עד שנה-שנתיים.

הסיכוי למות. לא להיפגע.

עמותת "בטרם", שהייתה לה תוכנית שהצליחה כמעט ב-100% בנגב, היא תוקצבה על ידי המדינה, והמדינה הפסיקה לתקצב את התוכנית הזאת. חצרות בתים, פחונים, בנגב, סעיד. בטרם עבדה בנגב, הפסקת המימון והפסקת מעורבות המדינה, יש לה השפעה ותוצאה קטלנית. למה להפסיק מימון של תוכנית שהצליחה?

לכן, אדוני היושב-ראש, יש להגביר את האכיפה, הגברת חינוך והסברה והקצאת משאבים לשיפור התשתיות ביישובים הערביים. זאת הסיבה שיזמתי יחד עם חברי בועז את הדיון המהיר.

אני מקבל תוך כדי נתונים ממקבולה נסאר, שהיא אחראית במשרד.

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

נבדוק אם היא קיבלה הזמנה.

מקובלה היא ראש אגף הסברה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, היא אצלנו. הנתונים פה אצלי, זה אותם נתונים. אנחנו כבר נציג את הנתונים.

יפה.

נשמח גם לראות את מקבולה.

הגבילו אותנו.

בזום אין הגבלה.

נדע לפעם הבאה.

היא הייתה צריכה להיות בזום.

אני אבקש שהיא תעלה עכשיו.

בכל הזמנים ילדים ערבים זה 50% מההרוגים.

בימי חג גם יש עלייה באשפוז של ילדים ערבים בגלל התאונות, עלייה של 5%. לכן, אדוני, אני שב ואומר: הגברת האכיפה, הגברת החינוך וההסברה והקצאת משאבים לשיפור התשתיות ביישובים הערביים. תודה רבה.

אכן. תודה לחבר הכנסת טיבי. גם הנתונים הכלליים כמובן מאוד מדאיגים וגם בעניין הציבור הערבי. דיברת על 58% ילדים ערבים מהילדים שנהרגו בעשור האחרון בתקופת חופשת הקיץ. אני כבר מתחייב שזה יהיה אחד הנושאים החשובים שהוועדה הזאת תלווה. אני רואה בדיון היום את תחילת הדרך אולי בשרשרת של דיונים בנושא.

אהלן וסהלן, יַעְטִיכּ אִלְעַאפְיֵה (יישר כוח). סעיד, תפאד'ל. חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

תודה, אדוני היושב-ראש, ברכות על התפקיד ואני בטוח שתעשה עבודה מצוינת בוועדה הזאת, בנושאים שעל שולחן הוועדה, שהם נושאים חשובים מאוד, גם לנו כחברה הערבית, אבל גם לחברה הישראלית בכלל.

צריך להבין שבחברה הערבית מספר הילדים, מתחת לגיל 18, הוא גבוה מ-50%. זו חברה צעירה מאוד, ולכן חשוב מאוד הטיפול בסוגיות שקשורות לשכבות הגיל האלה.

אני מודה גם לחבריי היוזמים, לבועז ולד"ר לאחמד, שיזמו את הדיון המהיר הזה.

חברים, אני מגיע ממקום שבו יש את הפגיעה הכי מרובה בילדים בגילאים הקטנים האלה, מהנגב, מהכפרים הלא מוכרים בנגב, שם אנחנו מתמודדים עם הסוגיה הכואבת הזאת.

אני לא אחזור על המספרים שהחברים הציגו, אבל בכל קנה מידה זה דבר בלתי נסבל, בכל קנה מידה, והטיפול הוא מגוון. זה משהו שהמדינה צריכה להשקיע בו, אני מדבר על תשתיות, אני מדבר על תאורה בכבישים שנמצאים בקרבת יישובים וגם ביישובים עצמם, תשתיות שהרשויות עצמן, הרשויות המקומיות צריכות לטפל בזה, ובעיקר תאורה טובה ברחובות שצמודים לבתים, צמודים למגורים. הילד יוצא מחצר הבית, מתפרץ החוצה ופתאום יש רכב שמגיע.

בנוסף, הסברה – אדוני היושב-ראש, נושא ההסברה הוא מאוד מאוד חשוב. כל העמותות שעסקו בנושא הזה בשנים האחרונות, בכמה מפגשים גם ישבתי על הנושא הזה, נתתי יד ודחפתי לכיוון יותר הסברה בקרב החברה עצמה, בכפרים הלא מוכרים וגם ביישובים כמו רהט, כמו תל שבע ויישובים אחרים, כי יש לנו פגיעות חמורות בילדים בחצר הבית. בחצר הבית – אני מדבר על גיל שנתיים-שלוש – אבא מתניע את הרכב, יוצא מהחניה, או שהחניה לא מוסדרת, ובן רגע מאבדים את הילד הזה.

אני שוב חוזר, זה נושא מאוד מאוד חשוב, אני אשמח גם להירתם לעשייה. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה, חבר הכנסת אלחרומי. קודם כול, אני אשמח לשמוע אם יש פילוח גם לעניין הנגב בנתונים שיש לך - -

כן. אנחנו מתייחסים ספציפית - - -

- - כמובן אנחנו מתעניינים גם בתקציבי ההסברה, המשאבים והחלוקה.

אני אדבר על כל זה. יש גם תוכניות ספציפיות לתאונות חצר, אולי כדאי שנציג את זה בצורה סדורה.

רגע. איתנו חברת הכנסת סונדוס סאלח.

כבוד היושב-ראש, קודם כול, ברכות על התפקיד. בהצלחה. אני בטוחה שתוסיף רבות. השקעה בילד, במעמד הילד בכלל, זו השקעה בעתיד של כולנו וזה נושא חשוב מאוד.

בהקשר ספציפי לתאונות הדרכים בחברה הערבית – אני רוצה לדבר יותר על החברה הערבית – זה תוצאה מפיגורים חמורים בתכנון ובבנייה, ואני משייכת חלק גדול לשיעור הגדול בתאונות הדרכים בחברה הערבית לכמה אלמנטים: האחד, היעדר מקומות מיועדים למשחקים ולבילוי ביישובים הערביים; התכנון בכבישים לא בטיחותי מספיק כך שיאפשר מעבר מצד לצד באופן בטיחותי, במיוחד לתלמידי בתי הספר. הסיכוי למצוא ילד בכביש יותר גדול ביישובים הערביים מאשר ביישובים אחרים; החינוך לבטיחות בדרכים וחינוך לנהיגה בכבישים חסר מבחינת מה שנעשה בתחום.

ככל שאנחנו מתכננים יותר מעברי חציה שהם גשר בכבישים, זה ישמור על הולכי רגל בכבישים, במיוחד ילדים ותלמידים צעירים.

שוב, השיעור הגדול, כפי שהסביר חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי – ותודה רבה על היוזמה בנושא המאוד חשוב זה, וגם לחבר הכנסת בועז, להתחיל את הוועדה בנושא הזה זה מאוד מאוד חשוב – השיעור של הילדים הערבים שמוצאים את מותם בתאונות דרכים הוא מאוד גבוה ומחייב אותנו לתוכנית חירום, מותאמת במיוחד למאפיינים בחברה הערבית. תודה רבה, לכם. אני מתנצלת שאני מאוד צריכה לצאת לעוד דברים.

גם אני בעוד חמש דקות, אבל נשמע אותה. נוותר על הזכות לדבר.

נותנים לך את רשות הדיבור.

תודה רבה. אני אעבור במהירות. אני רוצה לומר כהקדמה שברלב"ד יש ראש אגף הסברה לחברה הערבית, מקבולה נאסר, שהזכיר חבר הכנסת טיבי, ויש תוכניות מיועדות, ועוד מעט אני אסביר גם למה, דווקא לחברה הערבית. אני אתן דוגמה לאדוני, תוכניות ההסברה למשל, קמפיינים של הסברה, לא מתורגמים מעברית לערבית, אלא נעשים בערבית, מיוחדים לחברה הערבית, עם אסטרטגים ופרסומאים בחברה הערבית, מכיוון שיש שונות גם במסרים וגם לגבי הנפגעים.

כמה מילים לגבי הנפגעים ולגבי הילדים. ילדים הרוגים ופצועים קשה, שימו לב שצריך לספור גם פצועים קשה ולא רק הרוגים, כי ילד פצוע קשה חרב עליו עולמו, וילדים לפעמים יוצאים חיים מהתאונות האלה, אבל עדיין נשארים פגועים לגמרי. תשימו לב שבשנת 2019, בגילאים האלה שבין אפס ל-19, 254 ילדים פצועים קשה והרוגים. 34 הרוגים. המספר הגבוה ביותר זה שנים.

דיברנו על המדינות האחרות, זה המיקום של מדינת ישראל יחסית לכל המדינות שאותן דוגמים, לא רק ה-OECD. אנחנו לא נמצאים בתחתית הרשימה, אבל בוודאי שלא במקום טוב מספיק.

השקף הבא הוא שקף שצריך לסמן לנו את המקומות שעליהם אנחנו צריכים לעבוד. שימו לב שהשקף הזה מחולק לפי גילאים, ויש שונות מאוד גדולה בסוגי ההיפגעות של הילדים, ותראו את זה לפי השקף הזה. אם אנחנו מדברים על הילדים הצעירים, בין אפס לארבע – מאוחר יותר אני אעשה את ההבחנה לחברה הערבית – אז רובם נהרגים ברכבים וכו'.

אם תסתכלו בעמודה הימנית ביותר, ילדים בני 15 עד 19, שם אחוזי ההיפגעות הגבוהים ביותר, חלקם על אופנוע, כבר יש לנו ילדים על אופנוע בגיל הזה, ועל אופניים. זאת אומרת, כשאנחנו עושים תוכניות התערבות שקשורים לילדים, אדוני, צריך לשים לב שתוכניות ההתערבות הן שונות לפי הגילאים. 15 עד 19 זו תוכנית התערבות שונה לחלוטין ממה שקורה בילדים הצעירים. אני עוד רגע אפרט מה אנחנו עושים במערכת החינוך.

מכאן, אדוני, ברשותכם, אני עושה הבחנה בין החברה הכללית לחברה הערבית, כי לצערי, כמו שאמר חבר הכנסת טיבי, יש שונות מאוד גדולה, ובחברה הערבית אנחנו רואים אחוזי היפגעות יותר גדולים אצל ילדים, בצורה ניכרת. פה למשל, בשקף הזה, מדובר על ילדים הרוגים כנוסעי רכב. תשימו לב לגבי החברה הערבית, יש עליות וירידות, אבל באופן קבוע הם יותר מהחברה הכללית, למרות ששיעור הילדים נמוך יותר.

באופן כללי אפשר להגיד בשיעור כפול מזה שבחברה היהודית?

בגילאים מסוימים בשיעור כפול. באופן כללי בגילאים הצעירים יותר, אפס עד שנתיים-שלוש, עוד הרבה יותר.

לגבי הולכי רגל – שיעור הילדים הולכי רגל, תשימו לב לנתונים הגבוהים בחברה הערבית כשמדובר על הולכי רגל. בלי שום פרופורציות. כשאני מסתכלת על 100,000 ילדים, 12 ילדים בחברה הערבית, לעומת בין ארבעה לחמישה ילדים בחברה הכללית. זה נתון שהוא מאוד מאוד מדאיג.

אני אעבור לשקף האחרון בנושא הזה של הנתונים. היפגעות של ילדים ובני נוער בחופש הגדול – גם כאן, כשאנחנו רואים בחברה הכללית עלייה באחוזי ההיפגעות, אתה רואה בחברה הכללית עלייה יותר מהמקובל.

בשקף האחרון יש התייחסות לחודשי הקיץ. תשימו לב מה קורה בחודשי הקיץ לגבי כל אחת מהאוכלוסיות. העמודה הכתומה, זאת העמודה שמדברת על חודשי הקיץ, העמודה הכחולה היא במשך כל השנה. תסתכלו עוד פעם מה קורה בגילאים 15 עד 19, זה גם די הגיוני, מה קורה בחודשי הקיץ. אחוזי היפגעות חמורה, פצועים קשה והרוגים – 246 בחודשי הקיץ, מול 202 בממוצע בחודשים הרגילים. וזה מבחינתנו - - -

זה מול 10 חודשים?

זה מול 10 חודשים או מול חודשיים מקבילים.

מול ממוצע. ממוצע של כל אחד מחודשי הקיץ, כך זה נראה. בוודאי מול חודשיים מקבילים. מספר מול מספר.

מה כן קורה? אני רוצה רגע לעשות הבחנה בין החברה הכללית לחברה הערבית. בכל מדינת ישראל יש לנו הסברה, כמו שאמר חבר הכנסת טופורובסקי, יש הסברה שהיא ברמה הלאומית, חלקה תראו בדיגיטל, רדיו וכו', חלקה רק החברה הערבית תראה, אם זה א-שמס וכו', מופנית ספציפית לחברה הערבית. זה סוג פעילות אחד שקשור בהסברה.

פעילות נוספת קשורה לחינוך, ולא סתם הזכירו את זה. בכל כיתות י' ברחבי המדינה, בחברה הכללית ובחברה הערבית, על כל גווניה, בחברה החרדית – אצל כולם הרלב"ד מממנת מדי שנה בסכום לא מבוטל, שאני מקווה שהשנה אפשר יהיה לעמוד בו בלי כל הקיצוצים המטורפים, הרלב"ד מממנת שיעורים בחינוך תעבורתי בכיתות י' בכל המדינה, כשבסוף כיתה י' כל ילדי המדינה אמורים להיבחן בבחינת התיאוריה כבר בבית הספר. חבר הכנסת טופורובסקי, הייתה התנגדות בהתחלה, אבל אנחנו נמצאים שם.

למה אנחנו מתמקדים בכיתה י'? לא סתם. זה הגיל, רגע לפני שמוציאים את הרישיון על אופנוע או לפני שעולים על האופניים החשמליים, מבחינתנו זה גיל קריטי. אבל צריך לשים לב, ולא סתם דיברתם על חינוך, בכל מערכת החינוך בכל הגילאים, זה אמור להתחיל מגני הילדים, להיות בכיתות א', להיות בכיתות ג', ה' וכו'.

אנחנו מפעילים 18 מרכזי הדרכה לחינוך תעבורתי לכיתות ה', זה לא מספיק. הזכירו פה את שוטרות הזה"ב. יש היום שוטרות זה"ב במערך קטן של 30-20 שוטרות זה"ב שאמורות לעשות את כל הבטיחות בדרכים לכיתות ה', רגע לפני שחוצים במעבר החציה. זה לא מספיק.

יש תוכניות שנעשו. אם ניקח עוד פעם את החברה הערבית, לפני שלוש שנים ושנתיים קיבלנו תקצוב נוסף של 15 מיליון שקל בסך הכול לחברה הערבית. חלק ממנו הושקע בפרויקט בבתי הספר, מפעלות למי שמכיר, 15,000 ילדים בחברה הערבית, בינם ובנות, למדו באמצעות שיעורי כדורגל נושאים שקשורים לבטיחות בדרכים. זה לא קיים היום. זה תקציבים שלא קיימים היום. באותן שנתיים שבהן היו תקציבים גדולים יותר, לדוגמה בחברה הערבית או במקומות אחרים, הייתה ירידה משמעותית במספר ההרוגים. זה לא שהפסקנו לעשות פעילות, יש פעילות.

שאל אדוני חבר הכנסת לגבי היפגעות ילדים בתאונות חצר. היה פרויקט יפה של בטרם, אנחנו המשכנו לבד בדרום, בנגב בעיקר. עם יד שרה אנחנו עושים פרויקט דרך טיפות חלב, מגיעים ליישובים המוכרים והלא מוכרים, מנסים להגיע אליהם בעיקר דרך טיפות חלב, כי זאת האפשרות להיפגש, בעיקר עם אימהות, יחד עם יד שרה אנחנו מחלקים כיסאות בטיחות, וככה מנסים להגיע להורים.

ויש לנו פרויקט נוסף עם משרד התחבורה, שקשור לנהגים בחברה הערבית, דווקא בדרום, שמגיעים לנהיגה מונעת, בכדי לתת להם עוד העשרה.

אבל תראו, אני שומעת פעם אחר פעם את הטיעון – אני כבר שלוש שנים ברלב"ד ונמצאת בקשר טוב גם עם חברי כנסת ומשפיעים בחברה הערבית – אני שומעת את הטיעון על תשתיות בעייתיות ביישובים בחברה הערבית. א', זה נכון, ואני עוד רגע אתייחס מה אפשר לעשות, אבל מעבר לזה, לא מספיק להגיד: יש לנו בעיה בתשתיות, ולכן נהרגים כל כך הרבה ילדים ובני נוער. אדוני, רוב ההרוגים מהחברה הערבית, למעט הילדים הקטנים שנהרגו בתאונות חצר, נהרגו בכבישים הבין-עירוניים. כשאני מסתכלת על תאונות רוכבי אופנוע, אין לי פה את הנתון, כי זה לא ילדים, חלק ניכר מרוכבי האופנוע שנהרגו צעירים הם מהחברה הערבית.

דיברתי קודם עם חבר הכנסת טופורובסקי על מה קרה לנו בקורונה. בקורונה היינו אמורים להיות עם מספרים מאוד נמוכים, יחסית לנסועה, אבל לא היינו עם מספרים נמוכים בכלל, וכשאפיינו מי היו רוב ההרוגים בתקופת הקורונה, היו צעירים בגילאים שאנחנו מדברים עליהם, ולצערי יותר מ-50% בחברה הערבית.

שיעור הנפגעים בילדים ערבים עלה בתקופת הקורונה.

בחברה הערבית עלה בתקופת הקורונה. תסתכלו רגע על הגילאים 16, 17, 18, 19, הגילאים האלה נמצאים במערכות החינוך, אבל פחות תחת ההשגחה ההורית, ואליהם צריך להגיע.

ופה אני פונה לחברי הכנסת ולכל מי שהוא מנהיג ומוביל באיזה צורה מול החברה הערבית: צריכה להיות פה קריאה מאוד מסודרת גם מצד ההנהגה, כי כשאני רואה ילדים ונוער בחברה הכללית והערבית, בתקופת הקורונה לדוגמה, נהרגים על אופנוע, כשאין להם בכלל רישיון. זה גם עניין של חינוך והתייחסות. כשאני רואה פעם אחר פעם בחברה הכללית – אדוני מדבר בכלל על ילדים – ילדים בני פחות מ-16 על אופניים חשמליים או בלי קסדה, מעבר לאכיפה – אכיפה זה דבר שצריך לעשות תמיד – צריך להיות פה משהו חברתי שמגיע מההנהגה, צריכה להיות פה אחריות הורית וגם אחריות ציבורית.

והדבר האחרון, אדוני – יש עוד הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם, אבל הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא בנושא התקציבים. נכון שכסף הוא לא חזות הכול, אבל יש דברים קריטיים שאפשר לעשות. לפני שנה, על פי החלטת ממשלה, ניתן תקציב של 5 מיליון שקל כתמריץ לרשויות ערביות שהגישו תוכניות תמרור. 38 רשויות ערביות הגישו תוכניות תמרור. 5 מיליון שקל נעלמו, לא כל הרשויות הצליחו להגיש תוכנית תמרור, ועכשיו צריך לעבור לשלב הבא.

דיברה פה חברת הכנסת, ובצדק, מצב התשתיות הפנימיות בחברה הערבית הוא איום ונורא, ואם רוצים להשתלט על זה, צריך לזה תקציבים. צריך עוד תקציבים לחינוך, צריך עוד תקציבים להסברה. התקציבים לא גדולים, במיליונים בודדים אפשר עוד לעשות הסברה דרמטית. תודה, אדוני.

תודה לך. עלו לי הרבה שלאות, אני מניח שגם לחבריי חברי הכנסת. יש גם הרבה נושאים שמצריכים אולי יותר פירוט, אבל ברשות חבריי, איתנו הסופרת והמשוררת פירדאוס חביב אללה, אימה של ערוב חביב אללה, אשר נהרגה בשבוע האחרון באותה תאונה מחרידה בכביש הבין-עירוני בין נוף הגליל לעין מאהל, תאונה שזעזעה את כל הציבור הערבי באופן מיוחד, ובכלל את החברה בישראל. גם הקורבן של התאונה, ערוב, הייתה פעילה פוליטית וחברתית מוכרת, פעילה בברית הנוער הקומוניסטי, אומנית, והכאב היה גדול. יכול להיות שחשוב בהחלט כבר עכשיו לשמוע את פירדאוס, ואני מאוד מעריך את זה שהיא איתנו.

שלום לכולכם.

אנחנו משתתפים בצערך על מותה של ערוב.

שוכרן. שוכרן. תודה. אני לא יודעת כמה אימא קרובה יכולה לדבר על הכאב שלה ועל הילדה המהממת שנהרגה בקלות דעת, אבל בכל זאת חשוב לי, כאשת חינוך, להשמיע את הקול שלי, משום שזה מאוד חשוב שאנשים ישמעו, גם אם זה עדיין קרוב מבחינת הזמן.

אף פעם לא דמיינתי לעצמי שאני משתתפת בוועדה כאם שכולה. חשבתי כל הזמן שאני הולכת להשתתף כאשת חינוך ש - - - שנים במערכת, בניהול בית ספר, ושלוש שנים בהדרכה בדו-לשוני. חשבתי שיש לי המון מה לתת בחלק הזה, ועכשיו אני מגלה שיש לי מה לתת מזווית אחרת.

מי שלא יודע, איבדתי את הבת שלי בתאונה מאוד קשה, בתאונה שראיתי. הגעתי לתאונה וראיתי, וידעתי מהרגע הראשון שערוב הלכה לעולמה.

ערוב לא הבת שלי, היא הייתה חברה שלי, אני גם לימדתי אותה, היא בכיתה י'. היא הייתה תלמידה, חברה, הבת שלי. זה מאוד כואב.

אני פשוט רוצה להגיד בקטע הזה של העדה הערבית, שאני פחות רוצה לדבר על זה ככה. הייתי פחות רוצה להגיד שבחברה הערבית או בחברה הישראלית הכוללת, כי הבת שלי נהרגה ברחוב בין-עירוני, מטופח. יחסית למה שיש לנו בעין מאהל זה גן עדן, שכולם בוחרים ללכת בו. וחשוב לי לשאול, גם את עצמי וגם את מי שמעלה את כל הנתונים, כשאנחנו מדברים על החברה הערבית, האם אנחנו מתכוונים לזה בקרב ערבים או ברחובות ערביים. מאוד חשוב לי לדעת, ואני לא מחפשת תשובה עכשיו. אני לא יודעת כמה זה רלוונטי עכשיו להגיד אם זה בקרב ערבים. מה זה משנה בכלל, זה מוות בסופו של דבר, וזה הרג, וזה תמיד מוות - - -

הייתי רוצה מהמקום הכאוב הזה לבקש, אפילו אם תרשו לי, בלשון דרישה, להגביל את הגיל לרישיון נהיגה, כמו שעושים בחלק מהתחומים בארץ, שמגבילים גיל. כדי להתעסק בעבודה סוציאלית לדוגמה במקומות אחרים, הייתי גם מגבילה את הגיל, הייתי בוחרת להגביל את הגיל לרישיון הנהיגה. אם כבר לחשוב בכיתה י' על בחינה בתיאוריה ובחינוך תעבורתי, מעבירים את זה בבתי הספר, עדיין מבחינתי זה לא הזמן הנכון להעניק רישיון נהיגה לתלמיד שאמור להיות עסוק בבחינות בגרות ובהצלחה בבחינה הפסיכומטרית ולהתקבל לאוניברסיטה ולבנות עתיד. אנחנו מסיחים את הדעת שלו מהדבר העיקרי לשוליים. כולם רוצים להיות נהגים. זה הדבר הראשון שהייתי רוצה, אולי להעלות את הגיל של מי שמקבל רישיון נהיגה.

אני יודעת שזה לא מספיק. בתקופה האחרונה הזדמן לי להסתכל קצת, אני לא יודעת כמה זה מדויק, אבל אני יודעת שהעונשים בתחבורה זה לא מספיק. זה לא מספיק לתת 250 שקל או 500 שקל למי שמחזיק טלפון ביד תוך כדי נהיגה. צריך להחמיר את העונשים גם בתחבורה, זה מאוד מאוד מאוד חשוב. מי שמחזיק את הטלפון ביד יחשוב פעמיים, במיוחד אם אין לו כסף, כמו צעיר ערבי שפונה לאבא בסופו של דבר. הוא יחשוב פעמיים כשהוא מחזיק את הטלפון ביד. להעלות את הקנסות כמה שיותר.

אני חושבת שהסברה זה דבר מאוד חשוב, אבל הגענו למצב שזה לא העיקר עכשיו, העיקר זה אכיפת החוק עכשיו. לפי דעתי זה הכי חשוב.

תמיד אמרתי את זה, גם במאבק לזכויות האישה, שמרוב שאנחנו מדברים על זה, אנחנו שוכחים בדרך שאנחנו צריכים לעשות כל מיני צעדים מאוד חשובים. אנחנו עסוקים יותר בלדבר על זה מאשר לעשות את זה. הסברה זה חשוב מאוד, אבל זה עדיין לא מספיק. אכיפת חוק זה הכי חשוב.

לא לקבוע את העונשים לאנשים שעוברים על חוק, ומצד שני אנחנו חושבים על התרת השימוש בסמים. אני לא יודעת איזה סוג של סמים, שמנסים להפוך אותם ללגיטימיים בשימוש אישי. זה מאוד מסוכן. מי שדרס את הבת שלי למוות נטל סמים, בבדיקות שתן שהיו הוא היה מסומם. אם לא מרשים ואוכפים ממש חזק את העניין הזה, אולי הוא לא היה נוסע במהירות מופרזת שהוא נסע בה, אולי היינו רואים עכשיו שהיא הייתה נפגעת בגוף, אבל לא מתה. בטח לא מתה.

העניין של הסברה והגברת המודעות של האנשים זה מאוד חשוב, אבל זה מתחיל בבתים. גם אם אנחנו מתקצבים מיליוני שקלים בחודש, לא בשנה, זה לא מספיק אם אבא ואימא יודעים שהבן שלהם עובר על החוק והם מנסים להגן עליו, מנסים לתמוך בו. אני דורשת מכל אימא שיודעת שהבן שלה משתמש בסמים, שהבן שלה עבריין תנועה – אימא יודעת, אימא תמיד יודעת מה יש לילדים שלה – שהיא תגיד למשטרה, שהיא תתבע אותו, שהיא תגיד: אני רוצה לעזור לבן שלי. איך עושים את זה? אני לא יודעת. אולי דרך מחלקות רווחה ומועצות מקומיות ועיריות.

זה החלום הכי רע שדמיינתי לעצמי, שאני אאבד את הבת שלי שעסקה באומנות ובמוזיקה, באקטיביזם. היא הייתה אקטיביסטית מספר אחת, היא חברה שלי. פשוט איבדתי את החברה שלי, וזה לא קל. עפים לי הדברים מהראש מרוב שאני חושבת עליה.

תודה רבה לפירדאוס. אנחנו כמובן משתתפים בצערה. זה מקרה מאוד טרגי. ההערות שלה נוגעות גם לדברים שאמורים לעסוק בהם גם בדיון, גם בעניין החינוכי, ההסברתי, גם בעניין התשתיות, גם בעניין בני הנוער המעורבים בתאונות דרכים. חברי אוסאמה סעדי.

כבוד היושב-ראש, חברי יוסף ג'בארין, קודם כול, מברוכ, ישיבה ראשונה בסוגיה מאוד מאוד כואבת, ועכשיו בדיוק ראינו דוגמה לכאב ולסבל של המשפחות. תודה לחבריי, חברי ד"ר אחמד טיבי ובועז טופורובסקי, על היוזמה, על הדיון המהיר הזה.

בשבוע הזה שערוב נהרגה בתאונת דרכים הייתי באין מאהל והיינו ביחד, אדוני היושב-ראש - - -

נפגשנו בבית האבלים בעין מאהל.

נפגשנו בעין מאהל וניחמנו את המשפחה האבלה, אבל באותו שבוע ממש עברנו מבית אבלים לבית אבלים. היינו בשַפָאעַמְר, גם בחורה צעירה, סוגו'ד יאסין. היינו גם בביר אל מכסור, גם בחורה בת 20, פטמה חג'יראת. היינו גם באכסאל, סטודנט בשנה שלישית, שלמד באוניברסיטת ג'נין, מואיד עודה, שגם נהרג בתאונת דרכים, ואבא שלו עוד מעט חבר מועצה באיכסאל מטעם תע"ל. עמאר אבו עיאש מלקיה, גם בדרום. ולין נסראוי, בטח הזכרתם אותה, היא בחורה צעירה, נדמה לי בת עשר, ממג'ד אל-כרום. וממש לפני יומיים, האחרון שנהרג בתאונת דרכים, הוא כאמל טאהא מכאבול וגם אישתו נפצעה באופן קשה.

באותו שבוע כתבתי, בועז והיבה – כתבתי פוסט שמדובר ב-45 הרוגים בתאונות דרכים מהחברה הערבית. לפי הנתונים שקיבלנו עכשיו מדובר כבר על 49. מתוך 139 השיעור הוא 35%. הנתון הזה אומר דרשני, הוא אומר הכול. השיעור שלנו מבין אזרחי המדינה הוא 20% והשיעור שלנו בתאונות דרכים הוא 35%, זה אומר שהסוגיה הזאת היא סוגיה כואבת מאוד.

יש כבישים שהם כבישים אדומים. אנחנו יודעים כולנו שמדובר בכבישים אדומים - - -

"כבישי מוות", קוראים להם.

כבישי מוות. זה נושא לתשתיות, אבל גם יש בעיה פנימית אצלנו בחברה הערבית, מבחינת אחוז השתתפות הצעירים בגילאים האלה שדיברת עליהם, שבאמת צריכים הסברה וחינוך תעבורתי, כדי לצמצם באופן ניכר את מספר ההרוגים וגם הנפגעים קשה. לפעמים הנפגעים קשה הם טרגדיה חיה וממשיכה. לכן זה נושא שאני מבקש, אדוני היושב-ראש, שתשים לב אליו. יש גם הנושא של פגיעה בחצרות, ילדים במיוחד, פגיעה מההורים לפעמים, שזה גם טרגדיה.

כל הכבוד לכם, ברשות לבטיחות בדרכים, אבל זה לא מספיק, צריך עוד תקציבים. אתם עושים עבודה טובה, גם מקבולה נאסר, שהיא באמת עושה עבודה טובה בעניין הזה של הסברה בחברה הערבית, אבל צריך יותר.

כל הנושא של התעסוקה, שאין לנו תעסוקה בחברה הערבית, וכל הזמן הנהגים על ההגה. כאשר נוסעים בכל יום מהצפון לדרום, יש מורים, ודיברנו על זה, שנוסעים יום-יום לבאר שבע וחוזרים, אז ודאי שפה הסיכון גבוה ביותר שתקרה תאונת דרכים. זה נושא חשוב וכואב וצריכים להמשיך כל הזמן, כל יום, לדבר על הנושא הזה. תודה.

תודה, חברי חבר הכנסת סעדי. אגב, הערה לגבי שיעור האזרחים הערבים בקרב הנוהגים. אני לא יודע אם יש פילוח כזה.

בוודאי.

הנוכחות של הנהגים הערבים בין כלל - - -

אדוני, אני יכולה לתת.

בגלל מרחקי הנסיעה, אז יש נוכחות. נגיע לזה.

אין לי פה כרגע, כי התכוננתי על ילדים, אבל ודאי שיש לנו פילוחים של החברה הערבית.

השיעור הוא גדול יותר משיעורם הכללי?

בוודאי. מבחינת נסועה. הטיעון שהם נוסעים למרחקים יותר גדולים וארוכים הוא טיעון נכון. ברור, אין שאלה בכלל.

אני שואל אם יש גם נתונים שמחזקים את הטיעון הזה. נשמח לדעת.

אני אעביר.

חברת הכנסת היבה יזבק. ד"ר היבה יזבק.

קודם כול, אני מברכת אותך, חברי חבר הכנסת ג'בארין על ראשות הוועדה, אני בטוחה שתוכל לקדם כאן עבודה מקצועית, שחשובה לכולם, בנושאים מהותיים, וזה אחד הנושאים המרכזיים, הכואבים והכאובים לנו במיוחד כחברה.

נתונים מזעזעים. אנחנו מדברים על 49 הרוגים, אזרחים ערבים, בתאונות דרכים עד עכשיו, כשאנחנו עדיין בתחילת חודש יולי. בשנה שעברה, ב-2019, לפי הנתונים, נהרגו 48 אזרחים ערבים בתאונות דרכים. אנחנו מדברים על אחוז מאוד גבוה לעומת השקעה מזערית. אני יודעת שלפי החלטת הממשלה 922 היה צריך להשקיע כ-20% מתקציב ההסברה בחברה הערבית, אבל זה לא יושם וזה לא קיים.

ההסברה של הרשות הלאומית, הכוונה?

כן.

אני אסביר, חצי מהתקציב שלנו של הסברה, זאת אומרת, חלק ניכר מתקציב ההסברה הולך לחברה הערבית. לצערי דרך תוכנית 922 לא קיבלנו גרוש.

אני אמשיך ואז אני אשמח לשמוע התייחסות. לפי ההחלטה של 922 20% מהתקצוב להסברה ולהעלאת מודעות היה אמור ללכת לחברה הערבית במיוחד, כי אנחנו רואים ששם יש קייס. יש קייס מאוד מהותי. אנחנו רואים, הנתונים מדברים וזועקים בעד עצמם. לפי המידע שיש לי לפחות, יש רק תקן אחד לחברה הערבית להעלאת המודעות, שזו הגברת מקבולה אל-נסאר, אני לא יודעת אם קיימים עוד תקנים לחברה הערבית.

ואני תוהה, אם אנחנו יודעים שאחד הפתרונות, גם בעולם – כל אחד שעושה מחקרים השוואתיים, יודע שהעניין של העלאת מודעות, של חינוך ושל הסברה הוא דבר מרכזי כדי למנוע תאונות דרכים ופגיעות בדרכים – אם אנחנו יודעים שיש לנו נתונים זועקים, שהם מולנו כבר שנים, הם לא נתונים חדשים, זה רק הולך ומכפיל את עצמו, זה לא משהו חדש, ואם אנחנו יודעים שיש גם החלטה, החלטה 922 בעניין, ובכל זאת אנחנו רואים שיש רק תקן אחד שמיועד לחברה הערבית. אני יודעת שיש עוד שני תקנים, אבל הם לא מיועדים אך ורק לחברה הערבית, אז אני אשמח לשמוע התייחסות בעניין.

הדבר השני זה העניין של תאונות חצר. אנחנו עדים לזה שתאונות חצר הפכו לתאונות כלליות, זה גם בנגב, גם בצפון, וראינו שבשנה שעברה תשעה ילדים מתחת לגיל ארבע נדרסו. זו גם תופעה שהולכת ומתפשטת והופכת לתופעה כללית, שגם דורשת התייחסות עניינית ונקודתית.

אני כן חושבת שאנחנו יכולים לדבר המון, ואני מסכימה – וזה נכון לפי הנתונים, ועסקתי קצת, לא הרבה, אבל התחלתי לעסוק בנושא, וראיתי שזה לא רק עניין של התשתיות – אנחנו רואים שרוב התאונות קורות בדרכים בין-עירוניות, אבל מסתבר שאחת הסיבות וגם שמענו את האימא השכולה פיראדוס, והכאובה, היא דיברה על הכאב שלה, והיא אמרה שיש בעיה מרכזית, שאם הצעירים האלה היו מקבלים הסברה והיו מודעים לפעילות שלהם ואופן הנהיגה שלהם בדרכים, אולי התאונה הזאת לא הייתה קורית או הייתה מסתיימת בדרך אחרת. אז כן, העניין של המודעות, מסתבר שהוא העניין המרכזי כדי למנוע תאונות דרכים כאלה. תודה.

אני מציע בחלק הראשון לשמוע גם את אור ירוק. איתנו סמנכ"ל הארגון, עו"ד יניב יעקב, ואז נציג את השאלות למשרדי הממשלה.

תודה. קודם כול, אני מברך אותך, אדוני היושב-ראש, על הדיון, ולהודות לחבר הכנסת טופורובסקי וחבר הכנסת טיבי על עצם קיום הדיון.

אני רוצה לעסוק בנקודה אחת. הציגו את הדברים של הדוח שלנו, שהראה עלייה של פי 2.5 במספר הילדים ההרוגים בחודשי הקיץ, ולצערנו המצב הזה של היפגעות הילדים, הזעקה הכי גדולה היא שזה לא משהו חדש. זה לא משהו שהתחיל השנה. העובדה שילדים מהווים סדר גודל של כשליש מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים במדינת ישראל זה מצב שנמשך כבר שנים ארוכות, ולא מצליחים להביא לפתרון או לשיפור של במצב הזה.

שמענו הרבה דיבורים על הסברה, על קמפיינים ועל פעילות הסברתית, שזה דבר שצריך, אבל לצערי אנחנו לא רואים מספיק פעילות שבאה לטפל בתשתיות, באכיפה, כי נהג שנוסע כרגע מהר ליד בית ספר, כמה הסברה שנעשה, הסיכוי שהוא יפחית מהמהירות שלו באופן אינטנסיבי הוא לא גבוה, אבל אם נקים שם כיכר שתחייב אותו מבחינת מיקום תנועה, מבחינת תשתית, להפחית את המהירות שלו, אז כנראה שהוא ייסע לאט. ואם יהיה שם שוטר, שהוא ידע, לא שוטר בשביל לתת קנס, שוטר שיראו אותו, ניידת שיראו אותה, באותו אזור של בית ספר או אזור של בית אבות, או כל מקום שאנחנו יודעים שיש שם פעילות ויש שם נפגעים, כנראה שאותו נהג לא ייסע באופן פרוע, ואותו בחור צעיר לא ינהג ללא רישיון, ולמעשה נביא לשינוי. וזה מה שלנו כאור ירוק חסר פה. יש את הצד של ההסברה, את הצד של החינוך, אבל צריך תשתיות, צריך אכיפה.

מה עושים בנושא הזה? גם למשרד התחבורה, גם לרשות הלאומית, שהם למעשה גוף מחובר, יש תקציבים, יש תקציבים שעוברים לרשויות לטובת תשתיות, יש נציגים במטות הבטיחות. אנחנו באים ואומרים: תבואו ותקבעו מה מותר לעשות בתקציבים האלה, תבואו ותגדירו לרשויות שרשות שלא תשקיע בפסי האטה, שרשות של תשים כיכרות ליד בתי ספר, התקציבים האלה יילקחו. לבצע בדיקות, לבצע תסקירים.

לפני פתיחת שנה אנחנו באור ירוק מבצעים תצפיות על ידי מתנדבים שלנו ומייצרים תמונת מצב, לקחת את הדברים האלה ולתווך את זה לרשויות, שיהיה שימוש נכון בכספים האלה שמגיעים ממשרד התחבורה, מהרשות הלאומית, לטובת תשתיות בטיפול בנוסף לאותם דברים של הסברה.

פרסמנו לאחרונה גם דוח, פרסמנו דירוג של הערים המסוכנות לילדים. גם פה, כמו שהוועדה באה ומקיימת את הדיון המאוד חשוב הזה, לתת כלים, להוביל את השינוי הזה ברשויות, שיבואו ויבינו מה צריך לעשות, איך מטפלים בזה, גם תשתיות, גם אכיפה, גם הסברה, ונגרום לאותם נהגים, לאותם עברייני חוק – שמענו קודם את פירדאוס מדברת מדם ליבה – לגרום להם להבין שאם הם לא ינהגו מתוך בחירה בצורה שלא תסכן את אותם ילדים, את אותם בני נוער שנהרגים לנו, הם יעשו את זה כי התשתית תחייב אותם, או כי השוטרים והניידות יבצעו הרתעה מספקת.

ומכאן צריך לבוא השינוי. כאן אנחנו צריכים לחבר את כל הדברים האלה, את כל הגורמים המערכתיים ביחד ולהוביל את השינוי הזה בחברה היהודית וכמובן בחברה הערבית שאנחנו רואים את הדברים האלה ביתר שאת. ושוב, להודות לאדוני על הדיון החשוב הזה ולקוות שזה רק ההתחלה של רצף של דיונים חשובים בתחום הזה.

תודה, יניב. סיכמנו שנשב בקרוב כדי לקדם את הנושא. אני מזמין גם את חבריי, חברי הכנסת טופורובסקי וטיבי, אם הם ירצו להשתתף בישיבה הזאת. אגב, לגבי רשימת היישובים שנקראים "האדומים", פרסמתם את זה? אפשר לקבל את הרשימה הזאת?

כן. זה פורסם. נעביר את זה באופן מסודר.

בשמחה. תודה רבה. נציגי המשרד לביטחון פנים. מי רוצה להציג? נרצה לשמוע נציג מהמשרד לביטחון פנים.

אנחנו מדברים על המגזר הערבי או על היפגעות ילדים?

בכלל על היפגעות ילדים, אבל אנחנו ערים לכך והעלינו את הסוגיה של השיעור המאוד גבוה בקרב ילדים ערבים. עלו גם טענות, אפשר להגיד קשות, לגבי אכיפה ולגבי מצב התשתיות, גם ברמה של שינויים פיזיים ברחובות, אבל גם ברמה של נוכחות משטרתית. שמענו את האם הכאובה פירדאוס חביב אללה מעין מאהל, ובין השאר גם התשתיות שם בעייתיות.

מה עושים בקיץ הקרוב כדי למנוע הרג מיותר של ילדים בדרכים?

חבר הכנסת טופורובסקי שואל האם אתם עושים משהו עכשיו, לקראת הקיץ, כדי לחסוך בחיי ילדים?

ברשותכם, אני אעשה סדר בדברים. אנחנו כל הזמן אוכפים בנושא של מניעת היפגעות בכלל וילדים בפרט. אנחנו משקיעים הרבה מאוד עבודה בנושא של חגירת חגורות, מהירויות, גם בתחום העירוני וגם בתחום הבין-עירוני, אבל לצערי הרב זה לא מספיק, כי זה לא עומד בפני עצמו. אתם בעצמכם דיברתם שחלק גדול מזה זה נושא של הסברה, ונושא של תשתיות וגם אחריות הורית, כי רוב הילדים שנפגעים הם לא נפגעים לבד, הם נפגעים כשיש לצדם הורים, כשהם נוסעים ברכבים, והולכי רגל באמת במגזר הערבי נפגעים לא מעט. אנחנו מקימים תחנות ונעשו בשנה האחרונה לא מעט תוכניות גם מיידיות וגם רב-שנתיות להגברת הנוכחות שלנו במגזר הערבי, גם לצורך אכיפה. אנחנו מקווים שלאורך זמן הנושאים האלה יצליחו להשפיע ולהוריד את כמויות הנפגעים במגזר הערבי ובקרב הילדים בפרט. אני מקווה שעניתי לכם על השאלה.

חבריי העלו כמה מקרים טרגיים, אבל אולי שאלה ספציפית רק כדוגמה, לעניין המקרה שהיה בעין מאהל – אתה מכיר את המקרה בכיכר?

לא באופן ספציפי. אני מצטער.

למה אני שואל את השאלה הזאת? כי אני מקבל תלונות שאלה אזורים שתאונות דרכים חוזרות על עצמן והפגיעות חוזרות על עצמן, ממש באותו אזור פחות או יותר, לעתים קרובות. והשאלה אם למשטרה יש מנגנון לבדוק ברגע שיש עוד מקרה ועוד מקרה. האם יש יוזמה לבדוק מה קורה באותו אזור? מה ניתן לשפר? אני אישית ביקשתי באזור המדובר בעין מאהל, והיה ברור לי שיש הרבה מה לשפר, מבחינת פסי האטה, מבחינת תמרור, אפילו מצלמת מהירות.

לרוע המזל נושא התשתיות ידוע ומטופל על ידי משרד התחבורה בשיתוף הרשויות המקומיות. זה תהליכים שלוקחים זמן ולא תלויים במשטרה. יש לנו צוות של מהנדסים, שנמצא במחוזות ועובד יחד עם הרשויות המקומיות במקרים של היפגעות, ואנחנו מציפים להם את הנתונים של התאונות, ואז הם הולכים לבדוק מה התשתיות שצריך לטפל בהן, ואתם דיברתם על נושא של התקציבים קודם, אם אני זוכר נכון, וזה שמגיעים לאט והטיפול איטי. לצערי, זה לא בידיים שלנו.

אולי רק תענה על השאלה שלי. במקום שקורית בו יותר מתאונה אחת, האם יש מנגנון של דיווח למשטרה?

אנחנו נמצאים במעקב מתמיד על מקומות, על סיבות. חלק מהמונח הזה של רחובות וכבישים אדומים נובע מהמעקב שלנו אחרי הנושאים האלה. אנחנו מכוונים לשם גם את האכיפה וגם את המהנדסים לטיפול בתשתיות, אבל הם רק מפנים, לא הגוף שמבצע את זה בפועל.

תודה רבה, אילן.

אני חייב להגיד משהו, אולי זה יגרום לאנשים קצת יותר למקד את הסיפור. ב-2019 היו 254 ילדים שנהרגו או נפצעו קשה כתוצאה מתאונות דרכים. כלל האנשים שמתו מהקורונה הם 332. כל מדינת ישראל בסגר, כולם נפגעים כלכלית. מה שאני מצפה, וכאן אני גם פונה לרלב"ד, כגוף שמתכלל את זה, צריכה להיות תוכנית כוללת בכל התחומים, שבאה להציל חיים.

אם שנייה נתמקד בדיון וננסה עכשיו להסתכל קדימה, לא אחורה כדי לבוא ולהלקות את עצמנו. אנחנו בתחילה של הקיץ, איזה תוכנית כוללת יש בקיץ הזה של 2020, בתחום ההסברה, בתחום האכיפה, בתחום החינוך, בתחום הטיפול בתשתיות, בשביל שלא יהיו 26 הרוגים כמו בפעם הקודמת ושאולי לא יהיו הרוגים בכלל? הרי עכשיו אנחנו מבינים שזה סכנת חיים. אם מישהו היה הולך עם קורונה ברחוב, הרי היו עוצרים אותו ושמים אותו בבידוד, וכולנו מתעסקים רק בזה, אבל עכשיו, כשיש ילד שעוד מעט יידרס, כי זה מה שיקרה, הרי ברור שזה מה שיקרה, השאלה, מה הטיפול הכולל, המתוכלל של המדינה? מי לא ישן בלילות וקם עם הנתונים וקם עם הדאגות ומטפל בכל הנושאים האלה? יש בית ספר של החופש הגדול, יש שם חובה להסביר ולהדריך על כל מה שקשור לבטיחות בדרכים.

ואני אגיד גם מעבר לזה, חברי כנסת רוצים לעזור. אחרי מה שאמרתם שאתם עושים – אני מקווה שאני אבין שיש איזה תוכנית – אחרי שאמרתם שאתם רוצים שאנחנו, המנהיגים, נגיד לכולם להיזהר, ואנחנו נגיד לכולם להיזהר, תגידו לנו מה חסר לכם. תגידו לנו: תקשיבו, חסרים לנו 50 מיליון שקל לשוטרים בכבישים, חסרים לנו 20 מיליון שקל כדי שיהיו אנשים שידריכו בקייטנות, חסרים לנו 5 מיליון שקל לשפר תשתיות תמרורים ועוד 200 מיליון שקל לשפר תשתיות בכבישי דמים. תגידו לנו את הנתונים, תגידו לנו מה חסר, עם התוכנית. תנו לנו משימות לעבוד עליהן. אבל מה שקורה כאן, וסליחה, כולנו מסכימים שזה איום ונורא, כולנו אומרים כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר אנחנו נגיע לספטמבר ויהיו כאן המון אנשים הרוגים, שיכול להיות שהיינו יכולים להציל. זאת השאלה.

אין ספק שהשאלה הקשה של הדיון הזה היא איך עוברים את הקיץ עם פחות קורבנות. חברת הכנסת מיכל וונש, חברת הוועדה.

אני מתנצלת שאני נכנסת ויוצאת, אני פשוט בוועדות אחרות במקביל. אני פה כי הנושא הזה מאוד מאוד חשוב. אני אשמח אם יש התייחסות גם לנושא הזה. אני כמובן מצטרפת להכרח בתוכנית כוללת והוליסטית שמתסכלת על הנושא.

מה שמאוד חסר לי, לפחות בנתונים שאני ראיתי, זה כל הנושא של כיסאות רכב לתינוקות. אני מכירה ממדינות אחרות שמדובר שעד גיל שנה וגם עד גיל שלוש משתמשים באומדנים של משקל וגובה, ולא בנתון של גיל, כפי שאני מכירה אותו ממדינות אחרות. בארץ, ואני לא יודעת עדיין מה הנתון שמראה על מוות של ילדים בין אפס לשלוש כתוצאה מחוסר שימוש נכון, בכיסאות לרכב, בבוסטרים למיניהם. לפי מה שאני מכירה, זה אמור להיות לפי משקל וגובה, ובארץ בחוק זה אך ורק על פי גיל, וזה לא שימוש נכון.

זה נושא סופר מקצועי שמצריך בדיקה. אני לא יודע אם יש לכם בכלל פילוח.

רוב הילדים בגילאים האלה לא נהרגים בגלל כיסאות בטיחות. אנחנו גם מחלקים כיסאות בטיחות בנגב. הרוב זה דריסות חצר בגילאים האלה, בעיקר בדרום. ילדים לא נמצאים בהשגחה הורית ונדרסים על ידי בן משפחה ממש בחצר הבית.

רק שלא יהיה מצב שלא נתייחס לזה, כי הרוב לא נהרגים ככה, ורק חלק מהילדים.

השאלה גם אם יש פילוח לסיבת המוות. אגב, אני לא בטוח, אבל הנושא הזה שווה בדיקה. זו שאלה סופר מקצועית. יכול להיות שמרכז המחקר יוכלו לסייע לנו בקריטריונים שונים בעולם, והאם מדינת ישראל היא ייחודית בעניין הזה.

אני רוצה לשמוע את משרד התחבורה. יש הרבה טענות על התשתיות הפיזיות. זה מחייב התייחסות. טופז פלד, לא קל מה שאני שומע.

לא ידעתי שהנושא ממוקד לאוכלוסיות של המגזר הערבי - - -

הוא לא היה ממוקד.

בסדר גמור, זה לא פחות חשוב.

גם חברי הכנסת שהגיעו לדיון אלה הנושאים שהם עוסקים בהם.

בסדר גמור. אני אשמח נתונים נוספים להעביר בהמשך, כי לא בהכרח יש לי הכול. לפי החלטת הממשלה 40% מהתקציב של הרשויות מועבר למגזר המיעוטים, זה מחולק בין המגזרים ויש תעדוף לפרויקטים של בטיחות, לפרויקטים של תחבורה ציבורית במגזר הערבי.

יש גורם יהודי שאחראי על המגזר הערבי בהיבט של תקציב התשתיות, בחברת נתיבי איילון יש גוף שמקדם את המגזר הערבי בהיבטי התשתית. יש דגש גדול בהיבט הזה. כמובן שכמו בכל קיצוצי התקציב, לצערי זה פוחת במסגרת קיצוצי התקציב, אבל הדגש קיים. הדגש ייעודי ומכוון ספציפית למגזרים האלה.

לעניין מגזרי הילדים באופן כללי, פחות בהיבט התקציבי, אנחנו כן מתחילים יותר ויותר לשים דגש גם בהיבט של נקודות המבט בתכנון לנקודות מבט של ילדים. כמובן נקודת מבט של הבטיחות בדרכים באופן כללי היא אלמנט שמתוקצב במסגרת שנתית לכל הרשויות, אופן התקצוב נקבע במשותף בין המשרד לרשות הלאומית בדרכים לגבי מה הפרמטרים הנכונים בשביל להביא ליעילות מרבית של ניצול התקציב הזה לשיפור הבטיחות.

גם בהיבטים התקציביים וגם בהיבטים של איך לתכנן, הנחיות התכנון, דגש על המתכננים לתת את תשומת הלב לבטיחות, זה דבר שאנחנו על הזמן פועלים בשבילו ומשפרים אותו.

טופז, 26 ילדים נהרגו בקיץ הקודם בתאונות דרכים. האם יש תוכנית של משרד התחבורה להילחם במוות שהולך להיות של ילדים בקיץ הקרוב, בגלל שהם בחופש גדול ובגלל כל מיני סיבות? האם יש תוכנית? יש טיפול?

התוכנית של משרד התחבורה – מי שהתחילה להציג, אבל לא הציגה, רחלי – זו התוכנית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כל הטיפול בהיבטי הבטיחות של נוער, של ילדים מרוכזת מבחינה תכנונית, כיווני העשייה, הרבה על ידי הרשות הלאומית. אמרתי שאנחנו מטעם היבטי התקציב וגם בתכנון והדגש על התוכניות ואיך ליישם אותן ואיך לתכנן אותן נכון. אנחנו בהחלט בהחלט נותנים על זה את הדגש, לומדים כל הזמן את המאפיינים הייחודיים של הילדים, ובדיוק עכשיו אני מגיעה מדיון בוועדה, לא ועדת כנסת, לתכנון ךילדים בכל האספקטים. היום דיברנו על הנושא של הרחובות, איך לתכנן בצורה שיותר תתאים לילדים, מכל מיני היבטים, אבל בטיחות אין ספק שזה אחד ההיבטים. אנחנו מקדמים את התקצוב של האטת התנועה ברשויות. הכול במסגרת המגבלות התקציביות. לצערנו היו קיצוצים בשנה האחרונה, אנחנו מקווים שבהמשך יחזרו להיות מה שהם היו.

יש לנו עוד שאלות, אבל האמת שהזמן שלנו הולך ומתקצר. דיברת בהתחלה לגבי החברה הערבית. אמרת שאמורים להקצות כ-40%. אם יש לך מידע זמין בנושא הזה, נשמח לקבל.

אין לי כרגע.

לא כרגע.

אמרתי 40% דרך אגב למיעוטים על פי תוכנית הממשלה.

בדיוק, על פי 922.

לא זוכרת, אבל אתה יודע.

היות ואת הנציגה כאן, נשמח אם יש נתונים שאפשר לקבל, זה ייתן לנו פרספקטיבה. יהיו עוד שאלות לגבי מקומות בעייתיים, במיוחד מבחינת תשתיות. האם יש מעקב אחרי המקומות הללו? אנחנו מתכוונים לקיים עוד דיונים בנושא הזה, ואין ספק שמשרד התחבורה הוא אחד המשרדים המאוד מרכזיים כאן בטיפול בסוגיה. בשלב הזה תודה. תודה לך. נרצה לשמוע את משרד החינוך.

אדוני היושב-ראש, אני מנהל אגף זה"ב במשרד החינוך. אם יורשה לי כמה דקות, אני רוצה לומר כמה דברים.

אם אפשר בקיצור.

ממש בקצרה. זה תמיד ככה. משרד החינוך תמיד בסופו של דבר הופך להיות בקצרה. אני חושב שאנחנו צריכים כמה דברים להבהיר בנושא הזה, שמשום מה לדעתי לא כל כך מובנים, ואני אסביר את עצמי. אגף זה"ב במשרד החינוך מפעיל מערך שלם של תוכניות, פעולות, הכשרה של מורים והכשרה של רכזי זה"ב, שעושים לאורך כל שנת הלימודים פעילויות מניעה בנושא הזה של תאונות הדרכים ובחינוך - - -. זה מתחיל מגני הילדים, במיוחד במגזר הלא יהודי, וממשיך בתוכניות חובה שקיימות בבית הספר היסודי גם בכיתות א'-ב' וגם ב-ה'. רכזי זה"ב מפעילים תוכנית כוללת, גם של תוכניות לימודים וגם של פעילויות ופעולות שמתקיימות בבתי הספר, כל זאת על מנת להעלות מודעות ולחנך להתנהגות נכונה ובטוחה בדרך.

אנחנו מפעילים בכיתות י' את תוכנית החינוך התעבורתי, למרות שמצטייר כביכול שהיא תוכנית שהרשות הלאומית מפעילה, אז עם כל הכבוד, הרשות הלאומית מממנת את החלק הארי של התוכנית הזאת, אבל גם משרד החינוך מקצה כספים לטובת העניין הזה, כי השכבה היא שכבה מעל הסכום שהרשות הלאומית נותנת לנו על מנת להקצות. אנחנו כותבים את התוכניות, כמובן בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה, עם הרלב"ד ועם כולם, אבל הנתח הגדול של האחריות, של השליחות ושל הפעילות בתחום הזה היא של אגף זה"ב במשרד החינוך. ולקראת הקיץ, לטובת מה ששאל חבר הכנסת טופורובסקי, נדמה לי שהרפרנטית שלנו, של המשרד, לענייני ועדות הכנסת שלחה לך, אדוני היושב-ראש, שני פלאיירים שאנחנו מוציאים בכל שנה, האחד במגזר הערבי והאחד במגזר היהודי, הם אותו דבר, רק בשפה המתאימה, והם כוללים בתוכם את כל מה שאנחנו מבקשים להדגיש ולהעלות מבחינת מודעות להתנהגות ולהתנהלות של הילדים, הנערים והנערות במהלך הקיץ.

למי הפלאיירים האלה נשלחים?

הפלאיירים קודם כול יוצאים למנהלי בתי ספר, למורים, לרכזי הזה"ב ומשורשרים גם להורים, על מנת שכולם יהיו מודעים למרכיבים המאוד מאוד מציאותיים של העובדה שבחודשי הקיץ תלמידים נמצאים יותר במרחב התעבורתי, יותר מתניידים, הם פחות נמצאים במוסדות החינוך שמגנים עליהם, ולכן אנחנו מפעילים את כל התוכניות האלה.

ודבר נוסף, אני רוצה שתדעו, חבר הכנסת טופורובסקי, גם יושב-ראש הוועדה והמשתתפים, בבית הספר של החופש הגדול, מכיתות א' ועד ג', יש התייחסות ספציפית לנושא זה"ב עם מגוון שלם של פעילויות, שמתקיימות בבית הספר של החופש הגדול, ונכון להיום הן יהיו עד ה-6 באוגוסט, שבהן אנחנו ממשיכים לחנך, להעביר מסרים ולהעלות מודעות.

זה חלק מהתכנים שאתם מבקשים להעביר שם?

כן. בפירוש.

אתם מעורבים בפעילות הסברתית כללית, נגיד מודעות, תשדירים?

אנחנו שותפים מלאים של הרשות הלאומית, המתכללת את הנושא הזה. אני מבקש לשים את כבודו של משרד החינוך ואגף זה"ב במקומו במובן שחלק גדול מאוד מהפעילויות שמתרחשות במערכת החינוך הן של משרד החינוך, של אגף זה"ב, בשותפות גם עם הרלב"ד, גם עם אור ירוק. יש פעילויות שאנחנו עושים עם אור ירוק לאורך שנים.

לגבי הכשרות זה"ב זה נכון שרק חצי מכיתות ה' הוכשרו?

כן. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, א', אני מזמין אותך ואני מזמין את עצמי אם תרצה. אני מוכן לבוא מתי שתגיד לי, אני אשב איתך, ופעם אחת נפרוס את כל יריעת הפעילויות שמתקיימות במערכת החינוך ובמדינת ישראל ונתייחס גם לסיבות. אתה יודע למה זה 50% ב-ה' למשמרות זה"ב? כדי למקם משמרות זה"ב בפעילות בבית ספר כזה או אחר, צריכים להתקיים שם תנאים בטיחותיים להעמדת המשמרות. אי-אפשר להעמיד משמרות זה"ב בכל מקום שנרצה, יש ועדה עירונית של אותו יישוב, שמורכבת מאנשי חינוך והנדסת תנועה, משטרה וכן הלאה וכן הלאה, הם ניגשים לאותו מקום מסוים שבו רוצים להעמיד משמרות זה"ב, והם צריכים לבדוק שם האם התנאים הבטיחותיים הם כאלה שמאפשרים להעמיד תלמידים שם ולהפעיל משמרות זה"ב מבלי לסכן את אלה שמפעילים את זה, שזה הילדים.

אולי זה מעיד על תשתיות שחסרות שם, אבל זה כבר סיפור לפגישה שאנחנו נעשה. נלמד את הנושא.

אני אשמח מאוד להיפגש גם עם יושב-ראש הוועדה וגם עם חבר הכנסת בועז טופורובסקי ולפרוס בפניכם את כל היריעה.

אנחנו מעוניינים, ואולי נקדם את זה ביחד, חבר הכנסת טופורובסקי. אפשר גם לקיים את זה בכנסת. יש הרבה שאלות, אבל הזמן דוחק. תודה רבה. מועצת התלמידים והנוער.

דבר ראשון, אני לא אעמיס עליכם בנתונים ודברים כאלה, כי אני חושבת ששמענו מספיק. לטעמי צריך לעשות, א', הפרדה בין ילדים ונוער, הם שני קהלי יעד שונים בנושא הסברה, בנושא אכיפה. נוער גם נוסע על אופניים חשמליים, אז מן הסתם שהנתונים גם יהיו יותר - - -

נוער כן אחראי וכן יודע לעשות מה שהוא רוצה, הוא אחראי על ההשלכות של הנהיגה. אני לא זוכרת מי בדיוק אמר כאן, אבל דיברו על העלאת הגיל של רישיון נהיגה. זה צעד שהוא שגוי בעיניי, זה יוביל את הנוער לבחון גבולות וזה לא נכון.

בעניין ילדים עם הסברה, היה הפרויקט של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שלא זזים עד שכולם מקליקים, שאני מאותו דור ששמע את זה באוזן כל הזמן, וזה נכנס לתת-מודע והפך להרגל מסוים בקרב ילדים. לעשות משהו בסגנון הזה בנושא בטיחות בדרכים, שלא רואים אותם, לעשות שיר שהוא קליט יחד עם משפיעי רשת, יוביל להקשבה הרבה יותר גדולה של הנוער. מה לעשות, ילדים מקשיבים למשפיעי רשת ומקשיבים לילדים הרבה יותר טוב מאשר הם מקשיבים למבוגרים.

בעניין הנוער, עכשיו קבינט הקורונה מתכנס על החינוך הבלתי פורמלי, שהוא עתיד להיסגר. זה יגרום, בין אם נרצה ובין אם לא, לשוטטות ברחובות, לאור העובדה שלנוער אין מסגרת מסוימת. זה גם יוביל לעלייה בנסיעה באופניים חשמליים, ניסיון לחפש תעסוקה מסוימת.

הדגמות ויזואליות יהיו הרבה יותר אפקטיביות מאשר הרצאות עם הסברה. הרבה פעמים מעמיסים אותנו בנתונים, זה כבר משהו שלא מזעזע את בני הנוער לשמוע על אחוז המתים, אחוז הפצועים קשה, זה משהו שכבר לא כואב להם. לתת הדגמות ויזואליות, באמצעות VR, של מקרים אמיתיים שקורים בשטח, להדגים בפניהם את המסר המאוד ברור, שאין דבר כזה "לי זה לא יקרה", אין דבר כזה אם אני זהיר, אין מצב שזה יקרה לי, כי זה יכול לקרות לכולם בכל מקום.

בעניין שיעורי התעבורה – אני עולה עכשיו לי"א, למדתי שיעורי תעבורה, היה זלזול מאוד גדול בשיעורים האלה, מהסיבה הפשוטה שמרחו אותם מאוד. הרגשתי שמשהו שיכולנו לסיים בתוך חודש נמרח לשנת לימודים שלמה, מה שגרם לזלזול של התלמידים. למה זה נמרח כל כך הרבה זמן?

זה שיעורים באחריות ישירה של משרד החינוך? אתם מעורבים?

אנחנו משלמים ומשרד החינוך הוא זה שעושה אותם בתוכנית משותפת.

קודם כול, אתם, במועצה הארצית, תלוו את עבודת הוועדה הזאת, כי זה הציבור שלנו. יש לי הצעה. אם יש לכם מסמך בנושא הזה, שמשקף גם איך אתם רואים את הדברים, מהם הקשיים וכמובן הצעות לשיפור, אני חושב שזה מאוד יוסיף לדיונים העתידיים שלנו. אני אשמח אם יש לכם הזדמנות לקיים שולחן עגול פנימי לכם, התלמידים, בגילאים הרלוונטיים, ולשתף אותנו אולי בתובנות שלכם, זה מאוד יכול לעזור, וגם חשוב שכולנו נשמע את הפרספקטיבה שלכם. תודה שהיית איתנו. תחשבו אם אפשר מסמך כתוב בכיוונים הללו, זה מאוד יעזור. תודה.

התשובה לגבי הפעילות, אם רוצים - - -

חשוב לשמוע אותך כמובן.

לא נמצא פה מי ששאל, אבל אני אתן תשובה גם לזה.

הכול חשוב לפרוטוקול.

בסדר. מצוין. קודם כול, פעילות בקיץ – יש פעילות שנעשית בכל קיץ, והשנה לא מתקיימת, מכיוון שאנחנו בדרך כלל עושים פעילות בקייטנות, מגרשי הדרכה. כל הדברים האלה בגלל הקורונה לא מתקיימים, ולכן אנחנו מנסים להגיע לילדים בדרך אחרת. יש הסברה בנושא שכחת ילדים ברכב. יש מסעות פרסום מטורגטים לנוער בפלטפורמות שהם נמצאים, גם בחברה הכללית וגם בחברה היהודית. שילוט. יש פעילות הסברה בנושא חגורות בטיחות בחברה הערבית, שמתקיימת רק בימים אלה ורק לחברה הערבית. יש פיילוט משותף, כמו שאמרתי, עם יד שרה בדרום, בנוגע לתאונות חצר בתקופה הזאת. אנחנו עובדים על זה ממש בימים אלה. תנועות וארגוני נוער, הם חזרו לעבוד לפני חודש, ואנחנו נמצאים בשיתוף פעולה עם תנועות הנוער הערביות והיהודיות והכלליות בכלל, מי שיש, על מנת שהפעילות, לפחות בתנועות הנוער, תעסוק גם בבטיחות דרכים. ופה אני אביא דוגמה לחבר הכנסת טופורובסקי, בפעילות איתם אנחנו משלמים מדי שנה 600,000 שקל למפגש הזה עם תנועות הנוער. השנה עוד לא אושר לנו שקל בוועדת החריגים. ביקשנו תוספת נוספת של 600,000 שקל לשאר תנועות הנוער שאנחנו מגיעים אליהן. בינתיים לא ראינו מזה גרוש.

איפה זה תקוע עכשיו?

עכשיו בוועדת חריגים. אפילו תקציב הסברה, אדוני, אושר לנו השנה בוועדת חריגים לכל מדינת ישראל, כולל החברה הערבית, כשהרוב הולך לחברה הערבית 9 מיליון שקל. 9 מיליון שקל כל תקציב ההסברה של הרלב"ד השנה בוועדת החריגים. אני מזכירה שקמפיין גדול עולה 4.5 מיליון שקל. זה לא שאנחנו לא עושים, אבל אנחנו מנסים למצוא את הפלטפורמות שעולות פחות כסף – דיגיטל, פייסבוק וכו' – על מנת להגיע.

דיברו פה על כמה אנחנו משקיעים בחברה הערבית, לפחות כמו החברה הכללית, גם מבחינת איוש, גם מבחינת כוח-אדם, גם מבחינת תקציבים. 17 מיליון שקל בתקופה כזאת, כשאין לנו תקציב, הועברו as is לפעילות בחברה הערבית, כך שזה לא העניין.

דובר על התקנים, חוץ ממקבולה נאסר.

לא, גם מבחינת תקנים. יש שלושה אנשים באגף הסברה, אחת מהן זאת מקבולה, השניים האחרים אחראים על כל החברה הכללית. יש לנו 15 אנשים, מנהלי בטיחות אזוריים, שהם על כל הארץ, שניים מתוכם מהחברה הערבית. יש לנו בכל אחד מהנושאים אנשים מתוך החברה הערבית, אנחנו מעסיקים באאוטסורסינג אסטרטגים וחברות מהחברה הערבית, שנותנים לנו את כל הייעוץ המתאים. הבעיה היא ממש לא בעיה של כוח-אדם. ברלב"ד יש מספיק כוח-אדם. מבין 70 האנשים שיש, יש לא מעט אנשים שעוסקים בחברה הערבית.

צריך להביא בחשבון שחלק מהנושאים הם נושאים שקשורים לכולם. אתה לא חייב דווקא מישהו מהחברה הערבית. כשמדובר על אגף הסברה בחברה הערבית, יש אחד כללי, אחד ערבי. זה כל הסיפור.

שאלתם פה לגבי תשתיות. אדוני, זה נושא שצריך להיכנס אליו, ותשימו לב שיש פה תקלה מבחינתי. כשמשרד התחבורה אומר, והם נמצאים פה על הקו, שהם מטפלים גם בתשתיות בחברה הערבית, זה נכון, אבל לא עד הסוף. למה? מכיוון שברגע שהייתה החלטה 922, ולכאורה התקציבים היו שם, כל הזמן מדברים על כך שהתקציבים יגיעו דרך 922, אבל זה לא קורה. תקציבים לא מגיעים משם. ולכן התקציבים שהובטחו דרך ההחלטה הזאת לא באמת הגיעו.

התקציבים התוספתיים?

התקציבים התוספתיים.

התקציב הקיים, אותו צריך לחלק באופן הוגן.

התקציבים התוספתיים. ויותר מזה, אדוני, בגלל שאומרים שזה מגיע מ-922, לא בהכרח הם מקבלים כמו שאר היישובים. הייתי מציעה רק לזה לייחד דיון, כי יש פה איזה תקלה שקשורה לתשתיות בחברה הערבית, שצריך לטפל בה, היא לא קשורה לילדים, אבל היא בהחלט קשורה לחברה הערבית.

יש מי שבודק את היעילות, את התוצאות של העבודה שלכם? אנחנו מזהים שכל הזמן יש החמרה בנתונים לכאורה.

קודם כול, יש דוח מבקר שהיה לא מזמן על החברה הערבית. אדוני מוזמן לראות את דוח המבקר.

איזה מבקר?

דוח מבקר שפורסם ממש עכשיו.

מבקר המדינה?

מבקר המדינה, ודאי. הוא פורסם ממש לאחרונה על תאונות דרכים בחברה הערבית. רוב הפעילות נעשית על ידי הרלב"ד ולא נעשית לצערי על ידי גופים אחרים. כל פעילות שלנו אנחנו מלווים במחקר לפני ואחרי. ואני אומרת מה שאמרתי בפתח הדברים: בשנתיים 2017 ו-2018, שבהן ניתן מהמדינה בשבילנו תקציב נוסף של 15 מיליון שקל נוספים לטובת החברה הערבית, הייתה ירידה משמעותית בנפגעים בחברה הערבית. זה ממש אחד מול אחד.

את אומרת שבשנה הזאת הייתה עלייה בתקציב.

בשנת 2019 יש ירידה דרמטית בתקציב, בכלל בתקציב הרלב"ד ובתקציב התוספתי לחבר הערבית, ואנחנו רואים את זה. בסוף זה מתגלם בנפגעים. זאת לא החברה היחידה. כשנתנו עוד תקציב תוספתי לאזרחים ותיקים, זה ירד.

אנחנו עובדים שלך בדברים האלה. תפעילו אותנו, בשביל זה אנחנו כאן.

אתם יכולים בוועדת החריגים להגיד שישחררו את הכסף? הלוואי.

בואי ננסה ללחוץ. לא ידעתי. אם אנחנו לא מכירים בעיות, אנחנו לא יודעים ללחוץ ולנסות לפתור אותן.

במיוחד אם זה קשור לוועדת החריגים. אם זה נושא פוליטי בתוך הכנסת, זה התפקיד שלנו לקדם את זה.

אנחנו מחלקים תקציבים לכל הרשויות המקומיות לפעילות בטיחות בדרכים. חילקנו השנה בסך הכול 4.5 מיליון שקל. זה מה שאושר לנו, במקום ה-10 מיליון, שגם זה לא הרבה. זה מה שאושר בוועדת חריגים במשרד האוצר.

בעבר גם היה 30 מיליון.

זה מה שאושר. תקציב הרלב"ד הוא 74 מיליון שקל, אנחנו ראינו מתוכו השנה פחות ממחצית.

זה בדיחה, ואחר כך מתפלאים.

ככה זה עובד.

חבל.

אני אשמח להעביר רשימה מפורטת של תקציבים, חלקם תקציבים שאושרו בעבר ושאינם נמצאים היום ותקציבים תוספתיים שביקשנו. אגב, יש תוכנית סדורה 5030, תוכנית לעשור הקרוב, רק שצריך לתקצב אותה ולהתחיל ליישם אותה. יש תוכנית סדורה.

יש ביום שני ישיבה בוועדת הכלכלה.

אנחנו שם.

אנא תני לי לפני זה את הכול. תני לי לעבוד בשביל זה.

מה הנושא?

תאונות דרכים.

השבוע זה רכב כבד. שני שלאחריו. תקבלו את הכול. בשמחה.

יהיו דיונים כמובן בוועדות אחרות. ההתמקדות שלנו תהיה בנושא של ילדים, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. ולכן אם גם תוכלי לעזור לנו בהמשך, בדיונים הבאים - -

בוודאי.

- - אם יהיה פילוח לגבי מצב תאונות הדרכים בקרב ילדים ומה ניתן לעשות. בהמשך נדבר על הקצאת תקציבים, חלק הלך לכיוון הזה של בטיחות ילדים.

תודה, חבר הכנסת טופורובסקי וחבר הכנסת טיבי, על היוזמה. זה רק תחילת הדיון. אם בהמשך נעלה דברים יותר נקודתיים, כך שיופיעו בדיון מהיר של שעה כדי למקד את זה, זה יכול לעזור לנו, לרבות תקציבים שאולי נחסמו או כרגע לא אושרו, כדי שנוכל לקדם. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:03.