פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



38

הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/07/2020

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



32

הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, י"ד בתמוז התש"ף (06 ביולי 2020), שעה 9:34

קשיים באיתור ובמתן מענים לילדים ולנוער בסיכון בצל משבר הקורונה

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
קארין אלהרר
מיכל קוטלר וונש

ג'אבר עסאקלה

אחיה קמארה - מנהל התכנית הלאומית לילדים בנוער וסיכון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יחיאלה ארבל - מנהלת השירות לשיקום נוער, מינהל תקון, משרד העבודה, הרווחה והבריאות

איילה מאיר - עו"ס, ראש אגף בכיר למשפחות, ילדים ונוער, אגף קהילה ומינהל שירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הילה שמש - המטה לביטחון לאומי

מיכל גולד - עו"ד, מתאמת בין-משרדית למניעת עבריינות נוער, משרד המשפטים

רחלי ירדן - ממונה מחוזית, ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

רחל דניאלי - עו"ד, ממונה ארצית, ייצוג נוער, הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים

מיטל אברהמי - ראש חוליית מניעה והסברה, אג"ם, המשרד לביטחון פנים

אילן שמש - סגן מנהל אגף א', חינוך ילדים ונוער, משרד החינוך

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ד"ר ליאת יקיר - יועצת מקצועית לשרה לחיזוק וקידום חברתי

פתחי אבו יונס - יו"ר ארגון מנהלי רווחה ברשויות המקומיות, מרכז השלטון המקומי

ליאת שפירא - עו"ס לחוק הנוער, עיריית רמת גן, מרכז השלטון המקומי

רועי חומרי - ראש תחום עבודת רחוב, עמותת עלם

ח'אלד אבו עסבה - ראש תחום, מכללות לחינוך

אלי כהן - פתחון לב

אבישג שחם חדד - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו

ג'סיקה - ויצ"ו

מרדכי וינטר - יו"ר עמותת ילדים בסיכוי

גליה אנג'ל - סגנית מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

לילי הלפרין - יו"ר מרכז אמת לסובלנות

רינת חכים

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים


קשיים באיתור ובמתן מענים לילדים ולנוער בסיכון בצל משבר הקורונה

בוקר טוב. אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת ה-23. נדון בנושאים מאוד חשובים ומאוד בוערים. הקמת הוועדה התעכבה אבל בינתיים הנושאים ממשיכים להיות בוערים ואף מחריפים.

אני רוצה לפתוח בתמיכה במאבק ובשביתה של העובדים והעובדות הסוציאליים. אני חושב שזה מאבק חשוב ביותר. העובדים והעובדות הסוציאליים נאבקים לא רק על התנאים שלהם עצמם אלא בכלל על שירותי הרווחה של כלל החברה בישראל ולכן אני מביע מכאן תמיכה ומחזק את ידיהם וידיהן במאבק הזה. אני חושב שהמאבק שלהם ראוי להערכה. אי אפשר לקדם קבוצות נזקקות כשאיש המקצוע עצמו לא מקבל את התנאים הראויים, לא מבחינת שכר, לא מבחינת תנאי עבודה, שלא לדבר על התופעה המאוד מדאיגה ואף מחרידה של אלימות כלפי אנשי המקצוע, כלפי העובדים והעובדות הסוציאליים.

למאבק הזה נתונה ברכתנו. אם נוכל לסייע דרך הוועדה הזו, נשמח לעשות זאת.

הנושא הראשון שבחרנו לפתוח בו את דיוני הוועדה הוא הנושא של נוער וילדים במצוקה בישראל. אני רוצה לומר לכם שמלכתחילה תכננתי שזה יהיה אחד הנושאים הראשונים בגלל החשיבות של הנושא הזה ובגלל הדוחק שאני מרגיש בקרב ציבור הנוער והילדים אבל אני רוצה לומר שכאשר למדתי את החומרים לקראת הדיון הזה, גם דוח מבקר המדינה האחרון שיצא בחודש מאי שדיבר על נוער בסיכון בקצה הרצף הטיפולי, אבל גם עת ראיתי את הדוח של עמותת עלם וגם את הנתונים על העלייה המאוד מדאיגה גם באלימות וגם במצבי הסיכון של ילדים ונוער במצוקה בתקופת הקורונה – הבנתי עד כמה הנושא הזה כיום הוא נושא סופר חשוב.

נראה לי שאנחנו היום נקיים דיון שהוא יותר דיון מבוא כדי למקד את הזכויות המרכזיות ולראות מה התפתח בשנה האחרונה. כשאני אומר בשנה האחרונה, אני מתכוון באופן כללי, לקראת משבר הקורונה אבל גם לראות את התהליכים והתמורות שהיו בתקופת משבר הקורונה ואני מבין שכנראה הדברים הלכו והחריפו.

המצב של ילדים ונוער במצוקה גם כך היה קשה לפני תקופת משבר הקורונה ונראה לי – לפחות לפי הנתונים אליהם נחשפתי – הוא הלך והחמיר בתקופת הקורונה לפחות בעשרות אחוזים, כפי שאני למד מהדברים שקראתי.

אני רוצה לומר שהדוח של מבקר המדינה על נוער בסיכון בקצה הרצף הטיפולי מאוד מדאיג. מאוד. יש מאות ילדים שמחכים להיקלט במעונות ובינתיים אין להם מקומות. מאות ילדים. לדעתי זה נתון מחריד. איך החברה נכשלה בסיפוק מסגרות הרווחה ומסגרות הטיפוליות המתאימות? קשה לחשוב על מדינה מתקדמת ברמה הטכנולוגית וברמה הכלכלית, מדינה שמתפארת בעוצמה כלכלית, כאשר בנתונים מאוד בסיסיים של שירותי הרווחה אנחנו מזהים את הקשיים המחרידים הללו.

אני מצפה היום גם להבין יותר את התמונה שתוצג גם על ידי המגזר האזרחי אבל גם על ידי נציגי הממשלה ולנסות למקד את הדברים כדי לראות מה ניתן לעשות. אני רוצה שנקיים בשבועות הקרובים דיונים יותר ממוקדים בשלושת הנושאים אליהם התייחסתי כאשר נושא אחד הוא דוח מבקר המדינה האחרון בנושא נוער במצוקה בקצה הרצף הטיפולי, הנושא השני הוא כל מה שקשור לילדים ונוער בסיכון בכלל והתכנית הלאומית לנוער בסיכון, והנושא השלישי הוא הנושאים היותר אקטואליים לעניין ההחמרה שאנחנו מזהים בתקופת הקורונה.

אחת השאלות שצריכות להעסיק אותנו בשלב הזה היא באיזו מידה שירותי הרווחה – ככל שזה מתקשר לילדים ונוער בסיכון – בוחנים עכשיו אם יהיה גל שני של סגר והסגר. אנחנו עוד לא בטוחים שזה יהיה ומקווים שלא יהיה, אבל כל הסימנים כרגע מראים שאנחנו באמצע גל שני של וירוס הקורונה ולכן עולה השאלה באיזו מידה נלמד הלקח מהגל הראשון ושירותי הרווחה יכולים לתפקד כראוי עכשיו אל מול הגל השני ובאיזו מידה יש תכניות בנושא הזה. אני מעלה את השאלה בפני משרדי הממשלה הנוכחים כאן. נשמע היום את הדברים אבל לדעתי כמובן נצטרך לחזור אליהם בדיונים יותר ממוקדים.

תודה רבה לכולכם. יש לנו גם אורחים ב-זום ויש אורחים שנוכחים פיזית. חברי חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, תרצה לפתוח?

שני משפטים, ברשותך. אני כאן כדי לברך אותך חברי יוסף ג'בארין. בכל זאת אנחנו בפגישה ראשונה של הוועדה. הייתי בטקס אבל עכשיו זו הפגישה האמיתית הראשונה. אני מתנצל מראש כי אני צריך לדלג בין שתי ועדות נוספות בהן אני חבר, ועדת הפנים וועדת הקורונה.

אני חושב שהנושא שבחרתם לפתוח בו את הדיונים הוא נושא משמעותי, במיוחד ביום סמלי בו העובדים והעובדות הסוציאליים פתוח בשביתה, היום. חבל שלא יכולנו להשתתף בהפגנה שלהם שמתקיימת היום בשעה 10:30 בתל אביב. אני חושב שהמצב של העובדים הסוציאליים הוא גם תוצאה של הלחץ האדיר שיש בחברה והמצוקות הקשות שהחברה בכללותה עוברת, גם לפני הקורונה אבל במיוחד בתקופת הקורונה. אם אנחנו מדברים על נוער ועל ילדים, אנחנו מדברים על קושי אמיתי.

אני רוצה לשתף בתמונה שהיא בראשי ואני לא יכול להשתחרר ממנה, התמונה של הילדה בטייבה שאביה רצח את אימה ומצלמת האבטחה תפסה אותה רצה ברחוב, ילדה בת 7, שזה מחזה ממש כואב ואלים. אני חושב שהנושא הזה של מצוקת נוער וצעירים וילדים, זה נושא מאוד מאוד ראוי להשקיע בו מבחינת הוועדה הזאת וכמובן אני אשמח להיות שותף ולעזור. תודה רבה.

תודה. אתה מוזמן תמיד לישיבות הוועדה. הצטרפה אלינו חברת הוועדה, חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר.

ברכות אדוני היושב ראש.

לוחמת מוכרת בתחום זכויות אדם, בוודאי גם זכויות ילדים. תרצי לומר משהו?

בהמשך.

אני מציע שברשות משרדי הממשלה נשמע קצת מהשטח ואז תוכלו להתייחס. תוכלו לומר את הדברים שהכנתם אבל גם אולי להתחבר לדברים שייאמרו.

כשאני אומר שטח, אני מתייחס קודם כל למגזר השלישי, לעמותות. נתחיל עם ורד.

תודה אדוני. קודם כל, ברכות להצלחה. בעיני זו אחת הוועדות הכי חשובות של הכנסת, ואגב, הגיע הזמן שתהיה סטטוטורית ולא תידרש להקמה שוב ושוב. הצלחתך אדוני היושב ראש והצלחת הוועדה היא הצלחת הילדים והנוער. בהצלחה.

נדמה לי שבחרת את הנושא אולי הכי בוער וחשוב ובוער כמעט באופן מילולי, וזה הנושא של ילדים ונוער בסיכון. כל הזמן אומרים שילדים לא חוטפים קשה את הקורונה וכי התסמינים קלים, אבל הנה מבזק חדשות שאומר שהילדים חוטפים הכי קשה בקורונה, ואני מדברת על הילדים והנוער בסיכון.

מדברים כל הזמן על ההיבטים הבריאותיים שהם כמובן חשובים, מדברים על ההיבטים הכלכליים, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהקורונה היא גם מגיפה חברתית ומי שנמצא בחזית הפגיעה וההיפגעות במגיפה החברתית הזו, אלה ילדים ונוער בסיכון. אותם לא רואים, אותם לא שומעים, הם לא גודשים את אולפני הטלוויזיה אבל אני רוצה היום – ואני מניחה שעוד רבים שנמצאים כאן ב-זום – להשמיע את הזעקה שלהם, של כל אותם ילדים שנפגעים מאלימות בבית, שחשופים לאלימות בתוך הבית, שנפגעים מינית, שאין להם מסגרת והם נמצאים ברחוב ואלה שמחכים שתושט להם יד לעזרה ואין עזרה והמענים מצטמצמים.

הנתונים בימי שגרה, בימי טרום קורונה מדברים על 400,000 ילדים בסיכון, על 50,000 דיווחים מדי שנה ובמציאות המאוד קשה הזו, אליה הגיחה הקורונה. המציאות הזו שאין מספיק מסגרות ומקומות לילדים בסיכון ומציאות שבה אין מספיק עובדים סוציאליים. אנחנו במועצה לשלום הילד קיבלנו לאורך כל התקופה האחרונה הרבה מאוד פניות של ילדים ונוער שחשופים לאלימות, שנפגעים מאלימות, שמבקשים מזור. גם בימי שגרה, הרבה פעמים עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות, בגלל מחסור בכוח אדם, בגלל מחסור במשאבים, מגיעים לילדים רק כשהם על סף פי תהום ואם רוצים בכלל איכשהו להתחיל לדבר על מניעה, אנחנו בכלל לא בכיוון הזה.

מדברים על קיצוצים תקציביים אבל צריך לדבר על עיבוי השירותים החברתיים. כמו שאמרתי, הקורונה היא מגיפה חברתית והיא לא רק מגיפה כלכלית ולא רק מגיפה בריאותית. כאשר מדברים על קיצוצים, זה הזמן לדבר על עיבוי של השירותים החברתיים ולא על קיצוצים.

הדוח שמיכל גולד, נציגת הממשלה שיושבת לצדי, ואני כתבנו הוא לא דוח שנכתב מבחוץ, דוח של שולחן המשנה הבין-מגזרי תחת משרד ראש הממשלה. זה דוח שהיו שותפים לו למעלה מ-50 נציגים של חברה אזרחית, של משרדי ממשלה, של פילנתרופיה. זה דוח שנכתב בשם כולם.

הדוח שיצא באפריל?

הדוח שהוגש לפני פחות מ-10 ימים. הדוח הזה, המשמעות שלו היא קריאה לפעולה. יש שם המלצות לכל משרדי הממשלה מה הדבר הבא שצריך לעשות. לא משנה איך נקרא לזה, אם אנחנו בעיצומו של המשך הגל הראשון או בגל השני, זאת סמנטיקה, יש מצוקות שצריך לענות להן והדוח בעצם אומר איך. הוא לא פרי המצאה של אדם אחד או שניים אלא הוא פרי עבודה של כלל המשרדים וכלל הגורמים בחברה האזרחית. הדוח הזה, אני אומרת כמי שאחראית לכתיבה שלו, אין לו שום משמעות אם הוא רק יישאר כתוב על הנייר. הוא נמצא במשרד ראש הממשלה ומה שצריך לקרות עכשיו זה שהוועדה בתפקידה כמפקחת על עבודת הממשלה תדאג שהדוח הזה וההמלצות שלו יגיעו לכל משרדי הממשלה, ודאי למשרד הרווחה – הכוונה היא לשרים, לשר שמולי, לשר הבריאות, לשר החינוך – וכמובן למשרד האוצר.

הדוח מדבר באופן כללי על המענים שצריכים להינתן, בין היתר בכל מה שקשור לדיגיטציה אבל לא רק.

הדוח מתמקד בתופעת הקורונה, נכון?

הוא מדבר על ילדים ונוער בסיכון בתקופת הקורונה, השולחן הבין-מגזרי.

צודק אדוני, יש כאן הרבה מאוד על מה לדון. המועצה לשלום הילד יושבת גם בהרבה מאוד דיונים של ועדת החוקה וועדות אחרות שעוסקות בחקיקה של הקורונה. אסור לחפש את הפתרונות הקלים שמדברים אוטומטית על מעבר לדיגיטציה. ילדים ונוער, במיוחד ילדים ונוער בסיכון, צריכים את הקשר הפיזי. הם צריכים שידאגו להם במגע לא פיזי אבל פנים אל פנים. לא לחפש את הפתרונות הקלים של מעבר לדיגיטציה. זה רק כשאין ברירה. כדי שהדבר הזה יקרה, צריך להשקיע משאבים, צריך להשקיע בפרוטוקולים ובנהלים של עבודה והדבר הזה הוא רק בראשית דרכו. אם אנחנו לא נתעשת ואם הכנסת לא תגרום לכל אחד ממשרדי הממשלה להתעשת, אנחנו נימצא בדיוק באותו מקום בו היינו למרות שנעשתה עבודה מאומצת ולמרות שיש המלצות לפתרון.

אני חושבת שזה צריך להיות דיון ראשון, כפי שאמרת, ושמשרדי הממשלה יבואו וידווחו לכנסת בתפקידה כמפקחת איך נערכים. זה בעצם לא איך נערכים למחר אלא איך נערכים היום לאתמול כדי לטפל בכל אותם ילדים ונוער בסיכון שחלק מהם נמצאים ברחוב. אין בתי ספר, אין מי שיאתר ויזהה ילדים בסיכון ובין היתר העובדות הסוציאליות ועובדי קידום הנוער והפסיכולוגים החינוכיים, הם נמצאים בחזית המאבק עבור הילדים האלה. אם לא תהיה להם האפשרות להושיט להם יד, הילדים האלה לבד. אפשר לקרוא פסק דין של בית משפט לנוער שזועק מנשמת אפו שאין לו יכולת להחליט, אין לו יכולת לשלוח ילד למסגרת כי אין מסגרת.

אני חייב לומר שזה אחד הדברים שבאמת לא הצלחתי להבין איך זה עדיין קורה. מאות בני נוער, לפי פסק דין, אמורים להישלח למסגרת מסוימת ופשוט אין מקומות.

סגרו הרבה מאוד מסגרות.

זה גם בניגוד לחוק.

סגרו הרבה מאוד מסגרות טיפוליות.

מדהים.

גם בקהילה, גם החוץ ביתיות והטרגדיה הגדולה היא שבית המשפט מצטט מפסק דין קודם וקודם קודם. זאת עוולה מתמשכת שהיום אנחנו נמצאים בסיטואציה שמקצינה את הפערים, שמקצינה את המצוקות והמענים מידלדלים.

אני מבין שאת ומיכל הגשתן את הדוח לפני שבועיים-שלושה, אחרי השולחן העגול הבין-מגזרי, המגזר השלישי, משרדי הממשלה. מה הצעד הבא? מישהו אמור לבוא ולומר שהנה, זאת התכנית, זה היישום, אלה הם התקציבים? או שמוגש הדוח ודבר לא קורה.

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל לדוח החשוב הזה אין כל משמעות אם השרים שהזכרתי - בראש ובראשונה שר הרווחה אבל גם שר הבריאות, שר החינוך, שר האוצר והשר לביטחון פנים – לא ייקחו את הדוח הזה ויתחילו לפרוט אותו לפרטים. פרטים, זה כולל תכניות ויש כאן המלצות שבאו מתוך המשרדים עצמם ולא רק מתוך ארגוני חברה אזרחית. כולם היו יחד. בתקציב המדינה הדבר הזה חייב לקבל ביטוי. בלי משאבים ותכנון מראש, המגיפה החברתית שראינו בתקופה האחרונה היא כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו רואים עכשיו ועוד צפויים לראות בעתיד.

כדי שזה יקרה, אני מבין שחייבים מעין צוות בין-משרדי שיסתכל באופן כולל על הנושאים הללו וימצא את המענים. בתקופת הקורונה, אני מבין שיש לנו שני מישורים. מישור אחד הוא איך לשפר את כל הטיפול המקוון כדי שישתכלל באופן כזה שיוכל לתת מענים, אבל גם איך בכל זאת להגיע באופן פיזי לילדים שזקוקים לטיפול. אני מניח שהרבה מהילדים בסיכון לא יוכלו לקבל את התמיכה הראויה רק באופן מקוון. צריך בכל זאת למצוא בצל קורונה את המסגרות של אותו טיפול פיזי ומגע פיזי. הדוח מתייחס גם לזה וגם לזה ושני הדברים מצריכים טיפול.

תוכלי בכל זאת להתייחס לשתיים-שלוש המלצות המרכזיות שצריך לקחת אותן לתשומת הלב?

כן.

אגב, הדוח כולל את כל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם, גם נוער בסיכון גבוה?

ככל שהוא מתמקד בתקופת הקורונה.

כן, הכול בצל משבר הקורונה.

השולחן הבין-מגזרי קם בעקבות פרוץ משבר הקורונה. השולחן הזה דן בילדים ונוער בסיכון במשבר הקורונה, אבל כמו שאנחנו רואים המשבר הוא כאן להישאר ואנחנו לצערנו לא יכולים לומר שאנחנו מדברים בסיכום ביניים. מה שהדוח הזה באופן כללי ממליץ, מעבר לתיאור של מה שנעשה, אחד האבסורדים הגדולים הוא שמחצית מהזמן של העבודה של השולחן העגול עסקה בהשבה של העובדים החיוניים. הזכרתם את שביתת העובדים הסוציאליים. היה צורך אבסורדי לחלוטין בעיני לעמול מאוד קשה כאשר כל אותם עובדים שהם חיוניים לא בהגדרה חוקית שלהם אלא הם חיוניים מילולית לילדים בסיכון, להחזיר אותם לעבודה. בלי עובדות סוציאליות, בלי עובדי קידום נוער, בלי פסיכולוגים חינוכיים, ילדים בסיכון לא יקבלו מענה מהאוויר.

אם כן, קודם כל הדוח ממליץ ואומר שאם אנחנו נכנסים לאיזושהי תקופה של מגבלות, הן לא יחולו על העובדים החיוניים האלה.

אסור לפגוע בעובדים החיוניים.

כן. זאת נקודה אחת. נקודה שנייה מדברת על איתור וזיהוי של ילדים בסיכון כשהם לא נמצאים במסגרות. אנחנו מדברים עכשיו על חשש ששנת הלימודים לא תיפתח בספטמבר. אנחנו התחלנו למעשה את החופש הגדול ולא ברור אם הילדים הצעירים יהיו בבית הספר של החופש הגדול או לא, אבל מרבית הילדים כבר היום, כפי שהם היו בקורונה, לא נמצאים במסגרות חינוכיות. המשמעות היא שאין גורם שיאתר ויזהה ילדים בסיכון שנמצאים בבית שלהם ולא יודעים למי לפנות לעזרה או לא יודעים לזהות שמשהו קורה להם, משהו רע שזועק לעזרה. לכן בדוח הצענו שיפותחו כלים לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון מרחוק. על הקשר של מערכת החינוך שניהלה קשר עם אותם ילדים אבל לפתח את המענה שניתן על ידי מערכת החינוך וגם על מערכות החינוך הבלתי פורמליות כדי לאתר ולזהות ילדים בסיכון כדי להושיט להם יד לעזרה.

במועצה לשלום הילד הרמנו קמפיין דיגיטלי כדי שאותם ילדים שנמצאים ברשתות החברתיות ידעו למי לפנות. גם בשלב מסוים 118 הרים קמפיין כזה. צריך לפתח גם את כל המענים הדיגיטליים כדי שילדים ידעו למי לפנות לעזרה.

כמו שאמרתי קודם, חלק מהמענים צריכים להינתן פיזית. הם לא יכולים להינתן באופן דיגיטלי. כדי שזה יקרה, צריך להשקיע משאבים באמצעי הגנה, בהסעות וכאשר אין תחבורה ציבורית, צריך הסעה יותר מוגנת, באמצעי היגיינה שחסרו פיזית, חסרו מוצרי היגיינה, גם במסגרות החוץ ביתיות, גם בתוך בתים שנקלעו למצוקה כלכלית ולעוני. את המשאבים האלה צריך להשקיע כדי לנהל קשר. לא תמיד טיפול נפשי יכול להינתן ב-זום, בוודאי לא לילדים בסיכון. צריך להשקיע מצד אחד במענים פיזיים אבל גם כאשר אין ברירה וכאשר זה אפשרי לנסח פרוטוקולים של עבודה מקוונת, גם עבודה מקוונת של מערכת בריאות הנפש, גם של פסיכולוגים חינוכיים ובעצם כל מי שמנהל קשר דיגיטלי עם ילדים בסיכון. את התורות האלה צריך לאסוף ולפתח.

כפי שאמרת, גם אנחנו ממליצות בדוח על כך שיהיה צוות קבוע בין-משרדי, בין אם זה במסגרת השולחן העגול ובין אם זה במסגרת אחרת, כדי שיהיה תכלול של הדברים. אחת מהבעיות הקשות שראינו זה שהיו הוראות מגבוה – במירכאות או לא – והן לא ירדו לשטח ובמקביל נסגרו מסגרות. מענים בקהילה נסגרו, מסגרות חוץ ביתיות עצרו את הקליטה והדברים האלה, אסור שהם יקרו.

נסגרו, הכוונה שנסגרו בעת המשבר.

נסגרו ואחר כך לפתוח מענים בקהילה שנסגרו, זה תהליך מאוד ארוך. קל מאוד לסגור אבל קשה מאוד אחר כך לפתוח.

אז עדיף להמשיך לגבש פרוטוקול שישמור על המסגרות האלו גם בתקופת המשבר.

באופן עקבי. אולי הדבר האחרון שאני אומר זה שיש אוכלוסיות במדינת ישראל שאו שלא משתמשות באמצעים מקוונים או שאין להן תשתית, כמו הבדואים בנגב, או משפחות שהעוני והיעדר הביטחון התזונתי ילכו ויעמיקו, לא לכולם יש טבלטים בבית – וכשאני אומרת לא לכולם, זה באנדר סטייטמנט – ואם רוצים לאפשר קשר עם המטפלים, עם המשפחות כשהילדים נמצאים במסגרות חוץ ביתיות, כדי לשמר קשר, צריך להשקיע משאבים גם בדיגיטציה וגם בשיפור מיומנויות, בין אם של הורים ובין אם של מטפלים בהקשר הזה.

כל הדברים האלה כתובים שחור על גבי לבן. בכוונה זה דוח קצר כדי שאף אחד לא יוכל לומר שהוא ארוך מדי לקריאה. כל מה שצריך זה לקחת אותו וליישם. שלא נימצא שוב עם איזה דוח חשוב וכאשר הדברים יקצינו נשאל היכן היינו.

זה מתחבר להקדמה שלי. מלכתחילה הגענו לתקופת המשבר במצב שהוא מאוד קשה. לפי הנתונים שיש לי ממרכז המחקר של הכנסת בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון אותרו כ-240,000 בני נוער בסיכון, מתוכם טופלו רקכ-60,000.

כ-60,000 מטופלים מדי שנה.

זה אומר שמדי שנה, מי שמקבלים את הטיפול, זה כמעט 25 אחוזים.

כרבע מהילדים המאותרים. אני רוצה לציין שהאיתור היה בין שנת 2008 ל-2010 ועכשיו הם מתחילים איתור חדש במסגרת התכנית. אותרו כ-260,000-240,000 ילדים וכמחצית קיבלו טיפולים במסגרת תכניות אחרות שהן לא במסגרת התכנית הלאומית. מתוך ה-130,000-120,000 שנותרו, כמחצית מהם מדי שנה מקבלים סיוע. לכן ההערכה היא שיש עוד כ-60,000 ילדים שלא מקבלים סיוע.

שנשארו מחוץ לטיפול כלשהו, לא במסגרת חינוכית ולא במסגרת שירותי רווחה.

לא במסגרת התכנית הלאומית.

ההערכה שלכם כיום מדברת על כ-60,000 ילדים ונוער בסיכון שלא זוכים למענה כלשהו, בשום מסגרת טיפולית, לא בענייני רווחה ולא במסגרת חינוכית. אלה שמאותרים פוזיטיבית. לא אותם 400,000 שלהערכתנו קיימים.

ה-400,000 הם אלה שידועים למערכת הרווחה. אין צל של ספק שזה מספר מאוד מאוד חלקי. יש ילדים שאנחנו לא יודעים עליהם והמצוקות קיימות - בגלל שהחברה נמצאת בהן כרגע - וגברו לאורך התקופה ועוד יגברו בהמשך. בכוח האדם הקיים היום במדינת ישראל, לא רק בתחום העבודה הסוציאלית אלא גם בתחום בריאות הנפש למשל, אם כבר היום ילדים מחכים חודשים ארוכים לטיפול של בריאות הנפש - צריך לחשוב מה קורה אם יש איש צוות שנכנס לבידוד. כמו שאמרתי, צריך לעבות את השירותים. אנחנו נמצאים בפיחות של המענים וגידול במצוקות.

השאלה שלי מתייחסת לתקופה טרם המשבר. האם אנחנו מדברים על כ-400,000 ילדים ובני נוער בסיכון שמזוהים על ידי המערכת, בין אם זו מערכת החינוך ובין אם זו מערכת הרווחה?

אנחנו מדברים על 400,000 ילדים ונוער שידועים.

אני מקווה שאחר כך נציגי משרדי הממשלה יתייחסו לזה, אבל האם יש מאגר נתונים אחיד?

לא.

מאגר נתונים אחיד שמכווץ את כל הידע הזה, את כל הנתונים הללו?

על זה מדבר דוח מבקר המדינה. בדיוק על זה הוא מדבר.

אבל דוח המבקר מתייחס בעיקר לנוער בסיכון גבוה. אנחנו כאן מתייחסים למסגרת שהיא הרבה יותר רחבה.

קל וחומר, אדוני.

נכון. מיכל, את תתייחסי אחר כך לשאלה. האם יש נתון כללי של ילדים ובני נוער בסיכון שמזוהים ואנחנו יכולים לבדוק אם הם מקבלים או לא מקבלים את המסגרת הטיפולית הראויה?

אנחנו מכירים לא מעט מקרים של ילדים שזקוקים למסגרת והם לא נמצאים במסגרת. אלה מספרים מתמשכים. אנחנו לא מדברים על שבועות או על ימים אלא אנחנו מדברים על המצב הזה במשך שנים.

שנים, ואז יש החמרה.

ללא ספק.

אדוני היושב ראש, קודם כל, ברכות חמות על כהונתך. אני מקווה שתצליח לשנות כאן הרבה דברים. אני בטוחה שתעשה כל שביכולתך.

מדובר באמת באחת הוועדות הכי משמעותיות לחייהם של ילדים והילדים הם העתיד של כולנו וראוי שנשקיע בהם. באמת בהצלחה גדולה.

אני רוצה לומר משהו לגבי נושא הדיון היום. אדוני, האוכלוסייה של ילדים ונוער בסיכון היא בגירעון זכויות לאורך שנים. לאורך שנים אנחנו מתריעים על כך שלא ניתנים המענים, הם ניתנים בצורה חלקית מאוד, הם ניתנים בצורה שיותר מתאימה למגבלות תקציב מאשר מתאימה לצרכים ולמענים. נעשו כמה שינויים בשנים האחרונות אבל הם מעט מדי והרבה פעמים מאוחר מדי.

במדינה בה המענים בימים של שגרה הם מענים לא טובים, כולנו מבינים שבעתות מצוקה המענים הולכים ופוחתים.

שווה בדמיונך משפחה שנקלעת למצוקה כלכלית, משפחה שמראש היה לה מעט מאוד ועכשיו יש לה ממש מעט והיא לא מסוגלת לתת לילד את מה שהוא זקוק לו. הרבה פעמים מצוקה כלכלית הופכת למצוקה נפשית של ממש. הדברים מקרינים על חייהם של ילדים. אם פעם היו הרבה מאוד אנשים שעסקו בפילנתרופיה ונתנו את החסר למסגרות שהמדינה לא הצליחה לתת להם מענה, היום יש את זה הרבה פחות. מה שזה אומר בפועל זה ילדים עם הרבה צרכים ומדינה שיודעת לתת מעט שירותים ומעט מאוד מענים.

אני אומרת שאין לנו את הפריבילגיה לעשות סדר בהיסטוריה. אנחנו צריכים לתת היום – היום, לא מחר ובטח לא מוחרתיים – אינפוזיה דחופה, מענה חירום לילדים, כי מה שהיום נמצא בקצה, בעוד כמה חודשים הוא פשוט לא יהיה. אנחנו רואים שאפילו העובדות הסוציאליות שאמורות לתת את המענה, אין להן את היכולת לעשות את זה. הן הגיעו למצב כל כך קשה שהן נאלצו לצאת לשביתה וזה לא דבר של מה בכך. הן ספגו לאורך השנים הרבה מאוד חוסרים והן פשוט הגיעו למצב שהן אומרות שאין להן את הכלים לתת מענים ובנסיבות האלה לא נהיה שם. זה לא ממקום של חוסר רצון. אלה נשים ואנשים שיצאו לשליחות אמיתית ואנחנו רק מרחיבים את השורות של אוכלוסיות הקצה.

אני קוראת לך אדוני לדרוש ממשרדי הממשלה לתת פתרונות, גם אם הם חלקיים, היום. אי אפשר להמתין. המשבר הזה רק הולך ומחריף. הממשלה מתנהלת בכאוס טוטאלי בכל רמה שבדקנו, בין אם זה ברמה הבריאותית, בין אם זה ברמה הכלכלית ואנחנו רואים את זה גם ברמה החברתית. לא צריך לתת שימרחו אותנו, לא לחכות לתקציב, אלא היום צריך להציל ילדים היום צריך להציל נוער.

אני אשמח לשמוע מהמשרדים הממשלתיים מה הם עושים היום כדי למנוע את המצב של עוד ועוד אנשים שנמצאים בחרפה. העוני הוא לא רק עוני כלכלי. העוני יביא אותם לבעיות נפשיות קשות וזה ייפול על כתפי המדינה. שקל שלא נותנים היום, הוא מאות אלפי שקלים שנידרש להם מחר. תודה.

תודה. הגעת באיחור אבל אני פתחתי את הישיבה בדברי תמיכה במאבק ובשביתת העובדים והעובדות הסוציאליים. אנחנו מחזקים את ידיהם ובוודאי מצטרפים לדרישה לשפר גם את תנאי העבודה, וגם את השכר וגם את המנגנונים שיכולים לשמור על שלומם נוכח תופעת האלימות אליה הם נופלים קורבן.

אדוני, אני צריכה לצאת להצביע על רוויזיה ואחזור לאחר מכן.

תודה. מצטרפת אלינו חברת הכנסת החדשה, מיכל קוטלר וונש. את גם חברת הוועדה.

אמת. גם חברת הוועדה. אני רוצה להתחיל בברכות על המינוי הראוי והחשוב. אני אומר אדוני היושב ראש שבעיני זה אחד הדברים הכי חשובים ובהם אנחנו מתעלים מעל הפוליטיקה ומעל אופוזיציה וקואליציה וחייבים לשתף פעולה.

בהקשר של דוח עלם שפורסם הבוקר, וגם חברת הכנסת אלהרר התייחסה אליו, אני אומר שצריך להסתכל על התקופה בה אנחנו נמצאים כמובן כאתגר גדול וגם כהזדמנות גדולה לעשות תיקון כאשר בעצם החוליות החלשות ביותר בחברה הישראלית למשך שנים רבות - וזאת לא רק הממשלה הזאת או המשבר הזה – נעלמות מתחת לרדאר. הרבה מאוד פעמים לתוך הוואקום הזה נכנס – ואני שמעתי רק את סוף דבריה של חברת הכנסת אלהרר – המגזר השלישי והרביעי. אנחנו צריכים לצפות, אם לא כבר צופים, במגזר הזה שהולך ומושפע בצורה מאוד אקוטית ואנחנו חייבים להיערך לדבר הזה.

ממחקר משפטי שערכתי בנושא ראיתי שכ-40,000 ארגונים ללא כוונות רווח במדינת ישראל פועלים יום יום ושעה שעה בכל התחומים הללו. 40,000 הארגונים האלה, גם אלה יושפעו בצורה מאוד מאוד חריפה. לוואקום הזה שנכנסו כל הארגונים האלה על מנת להיטיב עם אזרחי מדינת ישראל, לרבות מי שהם החוליות החלשות ביותר בחברה הישראלית, המדינה צריכה להיערך מבעוד מועד ולקחת בחשבון גם לקראת הדיונים על התקציב את הקריסה של הרבה מאוד מהארגונים ואולי בקטע של ההזדמנות ולא רק של המשבר יהיה מקום לעשות סדר בתוך הוואקום הזה שנוצר. בעצם אין דבר כזה ואקום.

אני מברכת אותך על כניסתך לתפקיד ומקווה שמתוך הדוח הזה נצא ונדע באמת לשתף פעולה בצורה מיטבית שמתעלה מעל הפוליטיקות ומתעלה מעל ההבדלים כדי לטפל בנושאים הבוערים ביותר של החברה הישראלית.

אני אומר שבעיני חשוב להסתכל במסגרת הדוח הזה גם על מספרי האימהות היחידניות שבעצם מחפשות כרגע עבודה, שהן דורשות עבודה. אני חושבת שהן בהחלט חלק מהסיפור של מה שאנחנו רואים וישפיע גם כמובן על הנתונים בנוער הזה שנותר ללא כל גב, לא כלכלי, לא נפשי ולא אחר. תודה.

תודה. בוודאי שאני מסכים אתך שזכויות ילדים אלה דברים אוניברסליים. לכולנו יש ילדים ואחים קטנים וכמובן שהם חשובים בכל הקשת הפוליטית. בהקדמה שלי אמרתי שאחרי אולי שנה וחצי שוועדות הכנסת לא תפקדו, היום זה יותר דיון מבוא. התחלנו לגעת בנושאים המרכזיים ובהמשך גם נקיים דיונים יותר ספציפיים על כל אחת מהסוגיות שעלו.

נמצאת אתנו ב-זום הילה שמש ממשרד הרווחה שביקשה להתייחס לנושאים.

אני לא ממשרד הרווחה אלא מהמטה לביטחון לאומי ולא ביקשתי להתייחס. כנראה נפלה טעות.

אם אנחנו אתך, תרצי להתייחס לדברים שנאמרו עד עכשיו?

המטה לביטחון לא עוסק בתחום הזה. אין לי כרגע מה להוסיף. תודה.

תודה. מיכל, בבקשה. תציגי את עצמך.

לפני שאני אציג את עצמי, אני אומר שאני חושבת שכל הנוכחים כאן בחדר היו אלה שעקבו כל הזמן מתי מוקמת הוועדה ומי יעמוד בראשה, ואנחנו באמת מאוד מברכים על כך. הזכרת שנה וחצי, אבל אני לא יודעת לספור כמה זמן לא היה דיון בוועדה אבל באמת וחסרונה הורגש.

אני ממשרד המשפטים, אני מתאמת בין-משרדית למניעת עבריינות נוער. חשוב לי לומר את זה כי משרד המשפטים הוא לא משרד שנותן שירותים – יש לנו את הזרועות של הפרקליטות, של הסנגוריה הציבורית, של הסיוע המשפטי – אבל היחידה שלנו היא יחידה מתכללת ומתאמת בין כל הגופים. דיברנו קודם על כך שאחד הדברים שמאפיינים ילדים ונוער בסיכון הוא שהם מטופלים על ידי הרבה מאוד משרדי ממשלה ובאמת מהמקום הזה יש את הצורך ביחידה שלנו כי אכן צריך להיות תיאום בין כל המשרדים האלה.

מכאן אני רוצה לעבור לשולחן העגול כי אני חושבת שיש שולחן בין-מגזרי במשרד ראש הממשלה ובעצם בתקופת הקורונה הבינו שיש כמה אוכלוסיות שמצריכות קשב יותר מיוחד. גם בעקבות פניות המועצה לשלום הילד וגם שלנו, הוקם השולחן העגול.

סליחה, לפני השולחן העגול. אתם במשרד המשפטים - לנוכח המציאות המשפטית כאשר קיים פיזור יתר לנושא הזה של ילדים בסיכון, גם הממשלה הגדולה יותר עם מספר השרים וכנראה שעוד אפילו משרדים נוגעים בנושא – לא חשבתם על יוזמה למקד את הטיפול בילדים ונוער במצוקה? לעשות איזשהו תיקון משפטי שאולי יכול לעשות סדר בתחום הזה? באמת הרושם שאני מקבל, אני מסתכל על החומרים, זה פיזור שבסופו של דבר פוגע בילדים.

קודם כל, הפיזור הוא לא משפטי, הוא ממשלתי. אין כאן כל כך סוגיה משפטית שנוגעת לזה. מה שאנחנו כן עושים ביחידה שלנו בסוגיות, עובדים על רצף טיפולי. בעצם כיוון שקטינים עוברים בין הרבה מאוד גופים - שאגב, חלקם במשרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים, המשרד לביטחון קהילתי ועוד – מה שאנחנו עושים, מייצרים ביחד עם כל השותפים מודלים של רצף טיפולי. כלומר, איך אנחנו רואים שכל המבוגרים בחייו של הקטין מתואמים ושהעברת המקל ביניהם היא מסודרת. אנחנו לא גורם שיכול להחליט לאחד או להקים משהו שונה. מהבחינה הזאת, זה היתרון שלנו, כאשר כאן אנחנו בשני מישורים, גם במישור של מהלכים פרקטיים של סוגיות שאנחנו מזהים ושם אנחנו בונים ממש מודל עבודה בין-משרדי, וגם במישור של הידע וההכרות. יש לנו אתר בו אנחנו הבאנו את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא הזה ומה הרלוונטיות של כל משרד כדי לאפשר את אותם שיתופי פעולה.

זה בלי קשר לקורונה אלא כהקדמה כללית.

אני מניח שלשם כך הקמתם את השולחן העגול. השאלה אולי לפחות אפשר למסד את השולחן העגול כך שיהיה תמיד גוף שרואה את כלל התמונה ויכול גם לתאם בין הגורמים השונים. בוודאי בתקופת הקורונה זה הכרח שצריך להיעשות אבל יכול להיות שזה יהווה בסיס.

אנחנו גם המלצנו בשולחן – אני מפרידה בין שני הדברים – שצריך לשמר איזשהו פורום בין-משרדי ובין-מגזרי. אני רוצה לומר מה הייתה החשיבות והיתרון של זה בטח בתקופת הקורונה. בעצם החיבור הזה בין השטח, בין העמותות, בין המגזר השלישי לבין גורמי הממשלה והשלטון המקומי, התרגום של השטח היה בעצם תקנות, היה את המצב בשטח ואת החיבור לשני הצדדים. קודם כל, יכולנו להבין מה התרגום שלהם, מה באמת קורה, כלומר, יש הוראה מסוימת שלא תמיד מודעים לכל ההשלכות שלה ואפשר היה להביא בחזרה את ההשלכות. מהצד השני, מתוך ההשלכות האלה להבין איזה תיקונים נדרשים. חברתי הזכירה קצת איזה תיקונים שכן נעשו ממש מעכשיו לעכשיו באישון ליל בתקנות לשעת חירום כדי באמת להחזיר, אם אלה מסגרות נוער נושר, אם אלה הדברים עליהם הצבענו.

אני חושבת שהראייה הבין-מגזרית הזאת שמאפשרת לחבר גם את קובעי המדיניות גם עם מה שקורה בשטח, אני חושבת שעם כל הקושי בתקופה הזאת, אחד הדברים היפים בעיני שהיו זאת באמת העבודה הבין-מגזרית המשולבת הזאת, גם מבחינת ההתגייסות של כל הגורמים, גם מבחינת הקשב שהיה והיכולת להביא את הדברים מהר מאוד לתרגום וגם מבחינת היכולת לייצר את ההמלצות כי למעשה אני מניחה שכל אחד בגוף שלו התחיל לחשוב מה אפשר לעשות. ברגע שאנחנו מביאים את זה כמפה רחבה, כהמלצה יותר כללית, באמת זה מקבל משנה תוקף.

איך נוכל לקדם את ההמלצות של השולחן העגול ברוח הדברים שאמרה ורד קודם לכן? מה צריך לעשות?

אני לגמרי מצטרפת לחברתי. צריך להעביר את אותו סיכום לשרים הרלוונטיים. השתדלנו לכתוב אותו כמה שיותר ישים ולא מצריך אחר כך תרגום ופרשנות, עם ממש המלצות אופרטיביות לגבי איזה דברים צריכים להתפתח ואיזה צריכים לשמר. להביא את זה בפני השרים, כל אחד בתחומו.

אבל מה המהלך הבא? זה צריך להיות מובא בפני הממשלה? יש צוות בין-משרדי שאמור לשבת?

קודם כל, השולחן שלנו לא סיים את תפקידו. אנחנו הגשנו את הדוח. בהחלט הציפייה היא שזה יגיע לשרים.

עת נכתב הדוח, אנחנו עדיין היינו לפני התחושה הזו שאוטוטו כנראה נכנסים לעוד החמרה. כנראה. אני מקווה שלא. יכול להיות שזאת דווקא סיבה טובה לשולחן העגול לשבת עכשיו, במיוחד אם המגמה הזאת לצערי תימשך. יכול להיות שזו סיבה טובה לשבת ולראות שהדברים אכן יהיו מיושמים. יש מניעה שהשולחן העגול ישב ויעריך את המוכנות?

לא. אין מניעה.

מי אמור ליזום?

הדוח קיים, פשוט צריך שהוא יגיע לשרים הרלוונטיים.

אני כמובן אוכל לעשות את זה בוועדה אבל השאלה אם השולחן העגול לא אמור לארח באותה ישיבה גם את נציגי משרדי הממשלה.

כל נציגי משרדי הממשלה כמובן מוזמנים.

לא, האחראים על היישום.

אנחנו העברנו את זה למשרד ראש הממשלה. אני מניחה שמשרד ראש הממשלה – היו כמה שולחנות עגולים – המתכלל את כל ההמלצות של כל השולחנות יביא את זה.

חלק מההמלצות לא מצריכות כל כך השקעה תקציבית. נכון?

נכון.

אפשר להתארגן, חלקית לפחות, עם המשאבים הקיימים.

ההמלצות כאן, כמו שהדגשתי, הן לא המלצות של מבקר חיצוני אלא אלה המלצות משותפות לחברה האזרחית ולמשרדי הממשלה.

לדעתי זו נקודת כוח.

הדרג היישומי, המשרדים ומי שעומד בראשם.

אפשר לשאול שאלה?

בבקשה.

קראתי בדוח ש"בימים אלה מוביל משרד הרווחה צוותים בנושא בניית מודל לאיתור ולזיהוי ילדים ונוער בסיכון וסיוע להם בהיעדר פעילות מלאה של מערכת החינוך והבריאות בקהילה בשיתוף משרדים רבים כמו משרד החינוך, בריאות, משטרת ישראל ומשרד המשפטים".

כבר הוקמו צוותים בעקבות הדוח?

יש איזשהו צוות ומי שמובילה אותו זאת עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער. היו כמה מפגשים אבל הצוות לא סיים את תפקידו.

אבל כבר מתחילים ליישם את ההמלצות ופועלים בעקבות הדוח.

הוא נפגש ודן בסוגיות.

תודה. גברת גולד, ברשותך, אולי נשמע קודם את הנתונים המדאיגים של עמותת עלם לגבי נוער בסיכון, כך שתוכלי גם להתייחס לזה.

את רועי חומרי מ-עלם.

אני אתכם, בוקר טוב.

בדוח היו לכם נתונים מאוד קשים.

כן. ברשותך, אני רוצה לפתוח באיזושהי הוקרה. אני רוצה לומר תודה לשתי הנשים שדיברו – ורד ומיכל – ואני חושב שבהובלה שלהם של השולחן העגול היה תפקיד מהותי בהפחתת מספר בני הנוער והצעירים שחוו סיכון ומצוקה בתקופת הקורונה. זה נשמע אולי פומפוזי, אבל באמת אין מלים שיתארו את התרומה של שתי הנשים האלה באופן ספציפי בהובלה של המהלך של הוועדה וכמה משמעותית הייתה הוועדה.

אדוני, שאלת מה אפשר לעשות ואני אומר שגם בדוח, חלק מההמלצות שלהן, מדברות על מה לא לעשות כמו לא לסגור את השירותים החברתיים בשעת משבר. יש הרבה דברים שאפשר ליישם באופן מיידי וזאת רק אחת מהתפוקות המשמעותיות של הוועדה הזאת.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה המבצעים של העשייה שלנו בתקופה הזאת. אני אומר שהעמותה לא כיבדה את כל הנחיות משרד הבריאות במקום מסוים, מה שאומר שעל אף שהורו לסגור שירותים וסגרו את התקצוב שלהם, אנחנו החלטנו כעמותה להושיט את היד לכיס ולהמשיך להפעיל את המענים גם אם הם לא תוקצבו בהיקף הזה וזה מה שנתן לנו את היכולת לראות בזמן אמת את תמונת המצב אותה הבאנו לאחר מכן בדוח שפורסם אתמול. זה מתחבר גם לדברים שגם מיכל וגם ורד העלו, שכדי לראות את הדברים ולראות מה קורה, צריך להיות היכן שבני הנוער נמצאים, היכן שנמצאים הילדים והיכן שנמצאים הצעירים.

האוכלוסייה הזאת כאוכלוסייה מוחלשת שלפעמים מתמודדת עם הצטלבות של שיוכים, גם מבחינת המגדר, גם מבחינת המגזר אליו הם שייכים, סבלה בתקופה הזאת כי בתקופה הזאת שהורו לכולם להיות בבתים, שהבתים הם הסביבה הכי בטוחה, אלה אנשים – הילדים ובני הנוער עליהם אנחנו מדברים – שחיים בבתים עבורם הבית הוא מקור כל פגיעה. זה המקום שהכי מסכן אותם. בין אם הם היו בפנימיות חינוכיות שכפו עליהם לחזור הביתה כי סגרו פנימיות חינוכיות והם חזרו למקומות של פגיעה, בין אם היו במוסדות מרכזי יום, שלטרים וכולי שלא יכלו לקלוט אותם ולא יכלו לקבל אותם כי גם הם נסגרו בגלל צווים ותקנות בריאות, הם נאלצו לחזור לבתים.

מה שראינו בשלב הבא זה שכל אלה שהבית לא יכול היה להכיל אותם, או שהם לא יכלו להכיל את הבית, התחילו לברוח מהבתים ולהיות ברחוב וראינו עלייה של 40 אחוזים בקרב בני נוער וצעירים על רצף הבית. תמונת המצב של זה שאין נכון להיום מספיק מענים להבנת חירום לבני נוער בישראל, קיבלה משנה תוקף והמחסור הזה התבטא בחריפות. נכון להיום למשל אין כמעט פתרונות הלנה לנערות חרדיות. הדבר הזה הכפיל את עצמו, הצורך והמצוקה, בתקופת הקורונה. אני רוצה לומר שכל נקודות הכשל שלנו, כל הפערים - נראה לי שזיהיתי את יחיאלה יושבת שם – צריך לומר שהמשרד הוציא החוצה – ואני לא בא להגן על המשרד – מכרזים או מנסה לייצר פתרונות אבל נכון להיום הפתרונות האלה עדיין לא כוללים ולא כלולים ופשוט צריך לתת את הכלים כדי להניע את הפתרונות האלה ולהוציא אותם אל הפועל.

בנוסף, אנחנו כעמותה נמצאים במצב מאוד מאוד קשה מבחינת התמיכה והיכולת שלנו להמשיך ולהחזיק את המשא הזה. אנחנו איבדנו גיוס משאבים, איבדנו תרומות וכמעט ולא יצרנו פעילות. גייסנו כל מה שיכולנו כדי לפעול בזמן אמת, כדי לסייע לנוער וצעירים בסיכון ואת הרזרבות שלנו אנחנו סיימנו. אנחנו לא פחות מכל מגזר אחר צריכים גם את התמיכה של המדינה ואת הסיוע שלה אלינו כעמותות כדי שנוכל להמשיך ביחד, המגזר השלישי והמדינה, לתמוך בחברה שלנו, בחברה הישראלית.

אני אשמח אם תוכל לשתף אותנו בנתונים מרכזיים שיש לכם בדוח.

כן, בוודאי. אני אדבר על הנתונים המרכזיים שעלו לנו בצורה הכי בולטת.

אנחנו מדברים על תקופת הקורונה.

על תקופת הקורונה. אדוני, אם יורשה לי, אני חושב שהממצאים האלה מייצגים את מה שחשפנו ונחשפנו אליו במהלך תקופת הקורונה של הגל הראשון כפי שהוא נקרא. אני חושב שעכשיו אנחנו מתחילים להיחשף שוב לכל אותם דברים שרק עכשיו יוצאים לאור – פגיעות שאירעו בתקופה הזאת וכולי, בני נוער שהיו בתוך הבית – ועכשיו אנחנו נחשפים לגל השני של הנתונים.

הנתונים שפרסמנו אתמול אלה נתונים שמתייחסים לחודשים מארס עד מאי ובאמת בין הדברים הבולטים שאנחנו רואים זאת עלייה בתחלואת הנפש, בעצם בהפרעות נפשיות, דיכאון וחרדה כתוצאה מהמצב והבדידות, אבל גם הפרעות אכילה, גם פגיעות עצמיות, גם נושא של מחשבות אובדניות כתוצאה מהסיטואציה, גם החברתית-בריאותית וגם העובדה של היעדר משאבים טיפוליים, חינוכיים, פסיכולוגיים. ורד ציינה את זה בצורה מאוד ברורה. כל מערך התמיכה הרגשי שהיה לבני הנוער וצעירים הושבת בהתחלה. כל הדברים האלה השאירו את בני הנוער כלואים בבית וגרמו להחרפת המצוקה.

הדבר השני הוא מחסור קורת הגג ופתרונות הלנה חירומיים לבני נוער וצעירים. זה הגיע לנקודה שבני נוער וצעירים אומרים שעדיף להם להיות חולים בקורונה ואז יפנו אותם למלונית ויהיה להם היכן להיות מאשר ההישרדות ברחוב שהיא בלתי אפשרית.

צריך לומר שבהתחלה פשוט קשרו את ידי השירותים הקיימים. השירותים הורשו לפעול אבל הטילו עליהם כל כך הרבה מגבלות. נער שרצה להיכנס לפנימייה, היה צריך להביא בדיקת קורונה שמוכיחה שהוא נקי או להיכנס ולהיות בתוך המוסד 14 ימי בידוד. זאת מציאות בלתי נסבלת לנערים בסיכון. זה היה ברור לכל נותני השירותים באשר הם ועדיין אלה היו ההנחיות ולקח זמן לשנות אותן.

נחשפנו לפלח שנוגע לוועדה הזאת באופן דווקא קצת שונה של אימהות צעירות שפשוט מהירות ההידרדרות שלהן למקומות של רעב והיעדר אמצעי קיום בסיסיים של אוכל לילדים וחיתולים היה מאוד מאוד מהיר. אנחנו מדברים ממש על הצרכים הבסיסיים. כאן אנחנו מדברים על קול של פעוטות, תינוקות בני יומם שלאימהות שלהם לא הייתה היכולת לתמוך בהם. אנחנו מלווים את האימהות בנות 17, 18 ו-19 והן עוברות ברמה הרווחתית למערך המשפחה אבל הן עדיין נערות וצעירות והילדים שלהן גם הם בסיכון כתוצאה מהמצב שנכפה עליהן.

אחד הדברים המשמעותיים הנוספים שחשוב לציין כאן זאת כמות הפגיעות שהתרחשה בסביבה הביתית. הדיווחים כמעט הוכפלו גם על אלימות מילולית ופיזית בבית וגם כל מה שנוגע לפגיעות מיניות בתוך הסביבה הביתית. הדיווחים פשוט הכפילו את עצמם ואני רוצה לומר שוב שהדיווחים הם קצה הקרחון. זה מה שילדים אזרו את הכוחות לבוא ולשתף ולספר אבל זה לא כל מה שקרה. זה רק חלק ממה שקרה. באים לפגוש את הנערים היכן שהם נמצאים ועוזרים להם לבוא ולהביע את מה שעובר עליהם ודרך זה גם להיחשף למציאות עצמה בה הם חיים.

אתה מדווח על כך שהדיווחים בענייני אלימות בבית, לרבות פגיעות מיניות, הכפילו את עצמם יחסית לדיווחים לאותה תקופה אשתקד.

בהחלט. זאת בדיוק המציאות. אני רוצה לומר שיש קבוצות שאנחנו יודעים שהן בתת דיווח והסיבה שהן בתת דיווח כי מלכתחילה, אם דיברנו על ההתחלה, יש להן פחות מענים קיימים נכון להיום. מכיוון שיש פחות מענים קיימים, גם המענים האלה הופחתו וצומצמו בתקופת הקורונה, ואז האפשרות שמישהו יראה את תמונת המצב של שגרת היום יום שלהם בעת הזאת היא ירדה לאפס. אני מדבר על החברה הערבית, אני מדבר על החברה החרדית, שאלה שתי קבוצות אוכלוסייה שכמות המענים שיש שמופנים לטובת ילדים ונוער בסיכון שם - שממומשים, לא רק שמופנים – היא נמוכה בהשוואה לציבור הכללי. בפריפריה נמוך בהשוואה לציבור הכללי. מה שמצליחים לממש בפועל – יכול להיות שמופנים משאבים, אבל הם לא מצליחים לממש אותם.

אז מה שקרה זה שממילא יש כאן החלשה, ממילא הם בנקודת פתיחה יותר נמוכה, הקורונה הורידה אותם עוד יותר למטה ואז היכולת להיחשף למה קורה שם, גם היא הצטמצמה.

אני מקווה שהנקודה האחרונה הייתה ברורה.

כן. אין ספק שלפי הניתוח הזה קיים תת-דיווח ברור בקרב אוכלוסיות ייחודיות, בעיקר האוכלוסייה הערבית והחרדית שגם כך נכנסה לתקופת המשבר במחסור ברור ואף קיצוני במענים.

תודה. אנחנו עוד נתאם ישיבה עם העמותה ונשב יותר באופן ממוקד על הדברים, גם לקראת דיונים עתידיים.

תודה רבה לך. תודה.

תודה. אם כבר דיברנו על אוכלוסיות ייחודיות, דוקטור ח'אלד אבו עסבה אתנו ב-זום. אני שמח שאתה אתנו, אחד האנשים המובילים בתחום הזה של חקר שירותי רווחה, שירותי חינוך ובמיוחד קבוצות בסיכון, נוער בסיכון באופן כללי אבל גם במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית. אולי אחד המעטים שגם כתבו על הנושא. אני שמח שאתה אתנו ונשמח – בעקבות הדיון שהיה כאן – אם תוכל גם למקד את הדברים במיוחד לגבי האוכלוסייה הערבית אבל גם הערות כלליות בנושא.

תודה רבה. ראשית, אני מאחל הצלחה לעבודת הוועדה. אני גם מאחל הצלחה לך באופן אישי, חבר הכנסת ג'בארין. הוועדה הזאת היא ועדה חשובה מאין כמוה, לאו דווקא בתקופת הקורונה אלא בכלל היא ועדה מאוד חשובה וצריך לתת לה את הגיבוי המלא. זה חותך כמובן עמדות פוליטיות.

אני כמעט 30 שנים עוסק במחקר בתחום ילדים ונוער בסיכון. גם פרסמתי הרבה מאוד מאמרים וספרים בתחום, במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית. הנושא הזה הוא חשוב, לאו דווקא בתקופת משבר. יש אוכלוסיות מוחלשות במדינת ישראל, כפי שציין החבר מעמותת עלם שדיבר לפני, שהן כל הזמן נמצאות במשבר ואין גם איתור מספיק וגם אין מענה. האיתור האחרון שנעשה, כפי שכבר צוין, היה ב-2010. נדמה לי ש-10- שנים לא נעשה איתור ולכן גם צריך לבדוק את אמינות האיתורים האחרונים ומה הם הכלים לאיתור כאשר מדברים על בניית כלים שהם דיגיטליים לאוכלוסיות שאין להן נגישות, במיוחד אוכלוסיות מוחלשות ולגביהן אני לא יודע איך ניתן לעשות איתור.

לגבי המענים. כפי שצוין קודם, המענים כמעט לא קיימים ואם הם קיימים, הם צריכים להיות אולי מותאמים גם תרבותית וגם חברתית אבל זה לא נעשה מספיק. אני מכיר את העבודה של עלם, היו להם פרויקטים בחברה הערבית ופרויקטים דווקא מוצלחים אבל כל כך מעטים שכיום אני לא יודע מה קורה עם הפרויקטים האלה. הם היו מרוכזים באזור המרכז ולא בפריפריה, שם הבעיה היא אקוטית והבעיה רצינית ביותר.

אני חושב שהנושא של ילדים ונוער בסיכון הוא בעל חשיבות כי המחיר של זה הוא מחיר מאוד כבד מבחינה חברתית ומבחינה כלכלית. לאור מה שקורה היום, קריסת מערכת הרווחה ובכלל מדינת הרווחה במדינת ישראל ומערכות הרווחה בשלטון המקומי, והמצ'ינג שמבקשים מהשלטון המקומי דווקא באזורים שהם אזורים מוחלשים, אני לא יודע איך הם יכולים להתמודד עם סוגיות כאלה. אני מכיר באופן אישי כמה עובדות בשלטון המקומי, ברווחה, מחזיקות בתיקים ומטפלות בתיקים שוטפים ואין להן זמן לעסוק במניעה, שלא לדבר על טיפול שהוא טיפול מערכתי וטיפול כולל.

העבודה של הוועדה הבין-משרדית היא מצוינת. אני מאוד מברך על זה. אני עוד לא קראתי את הדוח אבל אני מניח שזה דוח מאוד מקצועי ויש בו המלצות שהן המלצות אופרטיביות. הבעיה היא לא בהמלצות אלא ביישום ההמלצות. לדעתי צריך לבנות איזשהו גוף שיכול לפקח ובאמת לעקוב אחר ההמלצות האלה וגם לנסות לבנות את ההקצאה והתקציב של החלוקה התקציבית באופן דיפרנציאלי שיכול לתת גם מענה לאוכלוסיות שהן מוחלשות במיוחד.

בינתיים בזה אני אסתפק.

יש לי שאלה לגבי ההמלצות של השולחן העגול. הייתה התייחסות לאוכלוסיות ייחודיות ובאוכלוסיות ייחודיות אני כולל את האוכלוסייה הערבית והחרדית. אולי בכל זאת תשתף אותנו בנקודה או שתיים שצריך לשים אותה עכשיו ביישום ההמלצות לגבי האוכלוסייה הערבית באופן מיוחד. היכן החוליה החלשה ביותר שצריך עכשיו להיות ערים לה?

שוב, אני שותף במחקר שהוא בין-לאומי ואנחנו כל הזמן עוקבים אחרי ילדים ונוער בסיכון והתנהגויות של בני נוער. אנחנו רואים עלייה מאוד מדאיגה גם בנושא של אלימות, גם בנושא של פגיעות מיניות וגם בנושא של צריכת סמים. יש הרבה מאוד מוקדים שלדעתי צריך לטפל בהם.

הדבר שאולי הוא החשוב ביותר שלדעתי צריך לתת לון מענה הוא בילוי הזמן של בני נוער, לאו דווקא בתקופת משבר אבל גם בתקופת משבר, היכן הם מבלים, באיזה מסגרות הם נמצאים, האם בכלל יש מענה לבני נוער בסיכון. אנחנו יודעים בספרות המקצועית – מי שעוסק בזה יודע – שאוכלוסיות חזקות יודעות לנצל את המשאבים טוב יותר מאשר אוכלוסיות מוחלשות. צריך לתת גם על זה את הדעת ולבנות מסגרות שהן מסגרות טיפוליות וגם מוסדות שיכולים באמת להעניק טיפול ראוי לילדים שנמצאים ממש בשוליים והם רבים, גם בנושא של נשירה ובכלל גם בנושאים של משבר חברתי וגם משבר כלכלי במשפחה. אנחנו עדים היום, דיברת על החברה הערבית, לאחוזי גירושין מאוד גבוהים ונמצאים בסכנה הרבה יותר גדולה כי אין מענה לאוכלוסיות האלה.

הבעיות הן רבות, חבר הכנסת ג'בארין. אי אפשר כרגע לפרוט אותן אבל אפשר למקד את האוכלוסיות האלה ולתת להן איזה שהם סדרי עדיפויות כאלה ואחרים. שוב, אני אומר שהבעיה היא לא המלצות. המלצות יש למכביר. השאלה היא אם יש מדיניות מאחורי ההמלצות האלה ואם יש מדיניות – אם יש תקציבים, ואם יש מעקב בבניית כלים שהם כלים מותאמים לאוכלוסיות השונות.

אני מסכים. אכן אחד התפקידים שלנו בוועדה, אחד האתגרים הגדולים עכשיו הוא לנסות לקדם כמה שאפשר את יישום ההמלצות. כפי שאמרת, אולי רובן כבר קיימות וצריך לדאוג שהן ייושמו. המעקב והלחץ על מקבלי ההחלטות, זה חלק מהתפקיד שלנו.

אני לא רק מודה לך אלא אני גם מקווה שתוכל גם להיות אתנו בדיונים של הוועדה. אנחנו נקיים דיון ספציפי על נוער בסיכון באוכלוסייה הערבית ובוודאי שנצטרך גם את הידע ואת הבקיאות שלך. תודה רבה.

יחיאלה, תרצי להתייחס? לאחר מכן נשמע את איילה ממשרד הרווחה, את אחיה קמארה ואת ליאת שהיא עובדת סוציאלית.

קודם כל, גם אני כמובן מצטרפת לברכות ומאחלת לכם הצלחה. ההצלחה שלכם זאת הצלחה שלנו ובעיקר של הילדים והנערים בסיכון.

אני במקצועי לא עובדת סוציאלית. בהכשרה אני דברים אחרים ולכן אני כאן היום. אבל אני רוצה להביע הרבה מאוד הזדהות עם חבריי העובדים הסוציאליים שהם עיקר העובדים במשרד הרווחה ולהשמיע את קולי כאן שתשמעו אותם, שהממשלה תשמע אותם, ושמהר הם יחזרו לעבודה. בני נוער בכלל ובני נוער בסיכון וכל האוכלוסיות מאוד זקוקים להם.

אכן.

לגבי העניין של פיזור המטפלים בנוער בסיכון. אתה העלית את זה כנקודה ואמרת שאולי צריך לאחד. אני דווקא חושבת שעל מנת לטפל בבני נוער בסיכון צריך מומחיות של הרבה גופים. בני נוער בסיכון, נגיד בגילי 12 עד 18, הם בגיל חוק חינוך חובה. הם חייבים את המשאבים של משרד החינוך. הם בני נוער בסיכון ולכן הם צריכים משאבים טיפוליים ולכן הם צריכים את המומחיות של משרד הרווחה, את המומחיות הטיפולית. רק שיתופי פעולה בין גופים שונים - כמו ביטחון פנים שהרבה פעמים צריך לתת את הדעת על בני נוער, אלה שלעתים עסוקים בעבריינות לצערנו - רק שיתופי פעולה בין כל הגופים האלה, אבל באמת שותפות אמיתית יכולה לסייע לבני הנוער לצאת ממעגל העבריינות, ממעגל הנחשלות, ממעגל השוטטות ולעלות על איזשהו כיוון טוב יותר ולקראת היותם אזרחים מועילים לחברה.

זאת עמדתי.

לגבי עלם, ביקשת שאני אתייחס. קודם כל אני אומר שעלם היא עמותה מצוינת ואנחנו מאוד נהנים לעבוד אתה. היא מקצועית, רצינית, מחויבת. יחד עם זאת, זאת עמותה אחת מני רבות שהן ספקיות של מכרזים של משרד הרווחה. הרבה מאוד מהתקציבים של עלם הם התקציבים שאנחנו מעבירים להם מול מכרזים שהם עוברים אצלנו והם מפעילים מסגרות שאנחנו בונים את התכנית שלהן, את התפיסה, את דרכי העבודה ואת זה צריך לזכור. עלם הוא לא גוף שעומד בפני עצמו אלא הוא נשען על מכרזים של משרד הרווחה ואת זה חשוב להגיד.

אני מניח שלא רק.

לא רק אבל בעיקר. צריך לזכור שזאת עמותה אחת מני רבות, כך שהדוח הזה – אמר רועי, ובצדק – הוא רק קצה הקרחון. זה נכון. התמונה לצערי הרבה יותר גדולה.

אם הם מדברים על דיווחים שמכפילים את עצמם לצערי בהיבט השלילי, זה קצה הקרחון.

אני רוצה להצטרף לרועי ולהודות לכם – ורד ומיכל. אני מייצגת גם את המפתנים בארץ. המפתנים זאת מסגרת לטיפול בבני נוער על קצה הרצף שנשרו מכל מסגרות החינוך. זאת מסגרת שהיא משותפת למשרד החינוך ולמשרד הרווחה. בשל קשיים שמשרד החינוך נתקל בהחזרת כל בתי הספר מחד ומאידך ראינו שהילדים של המפתנים במצבים מאוד קשים של הידרדרות ושוטטות ברחובות, פנינו אל השולחן העגול, אל ורד ומיכל, ובאמת באישון לילה הן סידרו כך שהמפתנים יחזרו לעבודה, לפעילות אמיתית, כי ב-זום זה לא מספיק טוב. לילדים האלה זה ממש לא מספיק טוב. המסגרות חזרו והמון המון תודה לכן.

כמה ילדים בישראל במסגרת המפתנים?

המפתנים והמיתרים, אלה שני כלים שלנו, 2,600 ילדים בשנה.

רק?

לצערי והנה אני מגיעה לנושא האחרון שרציתי להתייחס אליו, ברשותך, דוח מבקר המדינה.

המספר הזה קצת הפתיע אותי. 2,600 זוכים למסגרת הזאת כאשר יש עשרות אלפים שנשארים מאחור.

אולי מאות אלפים.

שצריכים את המסגרת הספציפית הזאת.

נכון.

מאות אלפים זה הנתון היותר כללי.

נכון. זה בסדר שנדבר על דוח מבקר המדינה?

כן.

אני מבקשת לדבר רק על החלק הראשון של דוח מבקר המדינה. החלק הראשון מדבר על בני נוער על קצה רצף הסיכון, הסכנה והניתוק בקהילה. החלק השני של הדוח מדבר על בני נוער בראשות חסות הנוער, שזה מחוץ לקהילה, בפנימיות, במסגרות נעולות ובמסגרות אחרות אבל לזה אני לא אתייחס כי זה לא באחריות שלי.

דוח מבקר המדינה בדק את המפתנים ואת המיתרים ברחבי הארץ. אחת המסקנות שלו, הוא באמת מדבר על כך שצריך לפרוס הרבה יותר מפתנים ומיתרים בכל רחבי הארץ. זאת אחת המסקנות שלו. הוא מדבר על כך שחסרים נתונים על מספר ועל מיקום של בני נוער בסיכון גבוה. אין לנו היום מספר של בני נוער שמשוטטים ברחובות. בגלל מדיניות אי ההנשרה של משרד החינוך, בני הנוער רשומים בבתי הספר והם ממשיכים להיות רשומים שם. אין לנו מספרים על כמה בני נוער, וכנראה שיש רבים כאלה, שמשוטטים והם לא תחת הפנס של אף אחד.

בעצם נתוני הנשירה של משרד החינוך בעניין הזה לא משקפים את המציאות.

זה מה שדוח מבקר המדינה אומר. מבקר המדינה ראיין ילדים במסגרות שלנו, בעיקר במיתרים, והוא מציין שיש ילדים שמדווחים שהם היו רשומים בבית הספר, שוטטו שנתיים ברחובות עד שהם הגיעו למיתר. הוא מצטט את זה בדוח.

זה נתון שידוע למשרד החינוך? את אומרת מדיניות אי הנשרה.

יש מדיניות אי הנשרה. אפס הנשרה. זאת המדיניות שלהם. לא להנשיר בני נוער. אני לא רוצה לדבר בשם משרד החינוך.

יהיה נציג ממשרד החינוך ונוכל לשאול אותו.

אני שואל על מה שאת יודעת.

אני אומר מה שאני יודע.

לכאורה נשמע כאילו המדיניות היא לא לדווח על נשירה.

לא. אני אומר את כל מה שאני יודעת. משרד החינוך התחיל תהליך שבסופו הוא רוצה לתת מענה לכלל ילדי מדינת ישראל. זאת מדיניות מבורכת. אני רוצה לחיות במדינה שמשרד החינוך ייתן מענה לכלל ילדי מדינת ישראל על כל הגוונים שלהם, על כל הצרכים שלהם, על כל המאפיינים שלהם. בתהליך – אתם יודעים, כמו מטוטלת שבהתחלה היא זזה הכי שמאלה – נאמר כנראה, אני לא רוצה לדבר בשם משרד החינוך אבל זה מה שאני מבינה ואתה שואל מה אני מבינה – לא להנשיר את הילדים, לנסות לעשות הכול כדי להשאיר אותם במערכת ולתת להם מענים הולמים. לשם כך הוקם אגף א' לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך שעושה המון עבודה טובה בעניין הזה אבל זה תהליך וזה תהליך ארוך. כרגע לא כל הילדים ובני הנוער מצליחים לקבל מענה בבתי הספר הגדולים, עם הרבה ילדים וכולי וכולי. יש ילדים שמשוטטים ברחובות ולא מקבלים מענה.

אנחנו במשרד הרווחה נותנים, יחד עם משרד החינוך, מענה באמצעות המפתנים. זאת מסגרת שהיא משולבת לשני המשרדים. משרד החינוך נותן את הלימודים העיוניים ואנחנו נותנים את כל נושא התעסוקה, הכשרה מקצועית ובעיקר טיפול במפתנים. לצערי אני מוכרחה להגיד, ודוח מבקר המדינה עוד לא ידע להגיד את זה כשזה התפרסם במאי, באשדוד, שם יש לנו מפתן מצוין, הוחלט לסגור אותו עכשיו, בימים אלה.

בגלל הקורונה.

לא, בלי קשר לקורונה. ב-31 באוגוסט הוא ייסגר.

מי החליט לסגור?

הרשות המקומית.

איזו סיבה יש לרשות המקומית לסגור מפתן?

אני לא יודעת. צריך לשאול את הרשות המקומית. הם טוענים שיש קשיים מאוד בקשר גם עם משרד החינוך.

מצד אחד הוא מדבר על בעיה כזו ומצד שני על בעיה של רשות מקומית כמו כפר מנדא עם צורך מאוד ברור במסגרת הזו. הרבה שנים הם מבקשים ולא זוכים.

בכפר מנדא יש להם מיתר מעולה. הרשות המקומית לקחה אותו להפעלה על ידי הרשות עצמה. קודם הוא הופעל על ידי מפעיל שלא צלח. בכפר מנדא דווקא מקבלת עכשיו מענה מצוין. מה שקורה לצערי בכפר מנדא זה שהם רצו מח"ט, מרכז חינוך טכנולוגי, ומשרד החינוך העמיד תנאי, או מיתר או מח"ט, לא תקבל את שניהם. אם אתה רוצה מח"ט, תסגור את המיתר. אני אומרת את זה לצערי. כפר מנדא באומץ אמר, סליחה, אני על המיתר לא מוותר כי הוא נותן מענה לילדים שהמח"ט לא יוכל לתת להם והמיתר עובד שם מצוין.

מה תמונת המצב כרגע? הנושא נפתר?

הנושא נפתר. אין מפתן אבל יש מיתר מצוין ל-50 בני נוער בכל רגע נתון.

לגבי מפתנים ומיתרים, אנימבין שזה באחריותך.

נכון.

אם אפשר לדעת קודם כל לגבי אותם 2,600 תלמידים, הפריסה שלהם, גם בחתך היהודי-ערבי.

יש לי למסגרות שלנו במגזר הערבי. גם הבדואי וגם הערבי.

השאלה – אולי נגיע אליה בדיונים העתידיים – היא לגבי הצרכים. את אומרת, אני אומר, דוח מבקר המדינה אומר, העמותות אומרות שיש מחסור קשה במסגרות הללו.

נכון.

השאלה אם יש לכם נתונים ברמת היישובים.

כן.

יש אפשרות – מריה ויחיאלה – לקבל אחרי הישיבה את הנתונים הללו?

אני אעביר נתונים. ברהט יש מיתר מצוין. הם ביקשו מפתן. לרהט יש הרבה מאוד בעיות עם בני נוער בסיכון, בני נוער מנותקים מכל מסגרת, משוטטים. משרד החינוך שצריך לתת את האישור למפתן, כמו שאנחנו צריכים לתת אישור למפתן ואנחנו רצינו להקים שם מפתן, אמר שברהט אין צורך במפתן, שזה לא רציונאלי.

מה ההבדל בין מפתן למיתר?

אני אומר בשני משפטים מה ההבדל בין מפתן למיתר. מפתן זאת מסגרת שמובלת על ידי משרד החינוך ומשרד הרווחה כאשר המטרות הן מטרות גם טיפוליות וגם חינוכיות. היא עובדת במודל שמבחוץ נראה כמו בית ספר למרות שזאת אמירה מאוד מצמצמת למקום הזה. זה מתפקד כסביבה טיפולית. זאת אומרת, רואים את הילד ואת הצרכים שלו וזה מה שקובע. במפתן יש צלצול, שיעור, שיעור עיוני, יש סדנה מקצועית בה לומדים מקצוע, יש תעסוקה שמרוויחים בה כסף. המפתן עובד מ-8:00 בבוקר עד 3:00 אחר הצוהריים בלוח זמנים של בתי ספר בארץ.

מיתר הוקם בשנת 2000 בעקבות דוח מבקר המדינה שטען אז על 50 בני נוער מנותקים מכל מסגרת. זאת מסגרת קצרת מועד של עד שנה וחצי. היא מאוד אינטנסיבית מ-8:00 בבוקר עד 10:00 בלילה כאשר המטרה המרכזית שלה היא להיות מסגרת מעבר למסגרת משלבת בקהילה, כמו מפתן לדוגמה, כמו מקום עבודה, כמו צבא, כמו בית ספר עמל או אורט או הזדמנות שנייה אחרת. זאת המטרה של המיתר. הוא עובד מאוד אינטנסיבי, יחסית הוא עתיר משאבים כדי להחזיר את הילד למסגרת משלבת בקהילה בתעסוקה גם שם. גילינו שתעסוקה זה כלי טיפולי מאוד מאוד טוב.

ודאי. אני חייב שבנושא הזה יש הרבה מה לעשות. אני תושב אום אל פאחם, ביקרתי במפתן באום אל פאחם, היה מאוד מרשים מה שראיתי שם, איך הם מכינים את התלמידים לעתיד ברמה המקצועית. היה לי כל כך קשה לקבל את העובדה שמדובר בעשרות תלמידים בתוך המפתן כאשר ברמה של זיהוי צרכים, הם דיברו על אלפים.

אבל המפתן לא יכול לתת מענה ליותר מ-80-70 ילדים. זאת חייבת להיות מסגרת אינטימית שרואה כל ילד ומתאימה לו תכנית אישית.

אבל אפשר לפתוח כמה.

כן, אפשר.

גם ברמה האזורית. זה לא בהכרח פר ישוב.

אני כל כך מסכימה אתך, שאתה לא יכול לתאר לעצמך.

מה מונע? תקציבים?

גם. לגבי מפתנים זה משרד החינוך שלא רוצה לפתוח מפתנים. המפתן האחרון שנפתח בארץ הוא בטירה, במשולש, לפני 12 שנים. הוא האחרון שנפתח בארץ. לעומת זאת נסגרו עשרה מפתנים בעשר השנים האחרונות.

נסגרו עשרה מפתנים?

כן. היה בפתח תקווה ונסגר, היה בעכו.

השאלה מה האלטרנטיבה. אם מדובר בתכנית אסטרטגית של סגירת מפתנים לטובת מסגרות אחרות, זה בסדר.

אנחנו לא סגרנו אף מפתן. משרד הרווחה מאוד מאמין בכלי הזה ורוצה להרחיב אותו אבל יש לנו שותפים.

לכאורה זו גם המומחיות שלכם. אלה יותר ענייני רווחה.

נכון.

יש מצ'ינג במימון?

יש מצ'ינג של 25 אחוזים. כן. כמו כל ההתקשרויות עם משרד הרווחה. בוודאי.

אני לא חושב שזו הסיבה שסגרו.

אדוני היושב ראש, עוד שני משפטים לגבי הדוח. מה שהדוח מבקש זה, ראשית, להגיע לאיזשהו כלי שיאפשר לנו לדעת נתונים על מספר הנושרים, ושנית, הסדרת הליכי עבודה של משרד הרווחה עם משרד החינוך בנוגע למפתנים ובכלל מסגרות לבני נוער בסיכון גבוה. הוא מבקש שנרענן את הוראת האאוט ריצ', לאתר אותם, לחזר אחריהם, להביא אותם למסגרות. הדבר האחרון שדוח מבקר המדינה מאוד מבקש וממליץ זאת פריסה של מפתנים ומיתרים ברחבי הארץ.

לכם ומשרד החינוך יש צוות משותף?

אנחנו מנסים לרתום את מיכל להיות הגשר שלנו.

המגשרת. זה נשמע שצריכים כאן גישור.

אתמול דיברתי עם ניר פאל מאשלים וחשבנו לעשות משהו יחד אתך. אנחנו מחפשים את הדרך.

חשוב מאוד וחשוב ביותר. מיכל, כנראה שהם צריכים את עזרת משרד המשפטים.

לא את משרד המשפטים. את מיכל גולד.

שניכם שותפים לשולחן העגול, גם החינוך וגם הרווחה. נכון?

נכון. אני יושבת בשולחן העגול.

משרד הרווחה, איילה, רוצה להוסיף?

כן. בוקר טוב ותכף צוהריים טובים. אני עובדת סוציאלית, עובדת במשרד הרווחה, אני ראש אגף בכיר למשפחות, ילדים ונוער, אגף קהילה ומינהל שירותים חברתיים ואישיים. אני רוצה לפתוח ולומר שאני אמנם עובדת סוציאלית אבל אני לא שובתת בגלל שאני בחוזה אישי אבל אתי ניצבים, גם אם וירטואלית, מאחורי, לצדי, עשרות ואלפי עובדים סוציאליים שאני רוצה להביע את ההזדהות ואת התמיכה במחאה שלהם, בשביתה שלהם. אי אפשר לדבר על איתור, טיפול וזיהוי ילדים ונוער בסיכון בלי לדבר באותה נשימה על קריסת השירותים החברתיים, על המשבר החמור ביותר שידעו שירותי הרווחה בשנים האחרונות בתחום הזה, גם בגלל מחסור בעובדים סוציאליים, בתקנים שלא מאוישים בגלל שעובדים סוציאליים לא רוצים לבוא לעבוד ללא מוגנות, ללא הגנה, כשהם חשופים גם לאלימות וגם למחסור חמור בתקציבים לפיתוח. אני רוצה להתחיל בזה ולהביע את תמיכתי הרבה במאבק.

עכשיו אני רוצה להתייחס לשאלה שעלתה כאן מתחילת הדיון, של איתור וטיפול בילדים בסיכון בתקופת קורונה. מתחילת המשבר, בתחילת מארס, כל גורמי המקצוע במשרד העריכו וחזינו שהולך להיות גל עלייה והידרדרות גדול מאוד בהרבה מאוד תחומי העבודה שלנו, גם במצבים של ילדים בסיכון, גם בנושא של אלימות במשפחה, גם בהיעדר מסגרות חינוך ובהשבתה של הרבה מאוד מהשירותים שהושבתו בתחילת הדרך. ידענו שאנחנו הולכים לקראת המפץ הגדול. אנחנו ממש הגדרנו את זה כך. מהרגע הראשון נערכנו. יש שירותים רבים שאמנם הושבתו אבל יש גם שירותים לצדם שהוחרגו מהרגע הראשון, מהיום הראשון, ופעלו ב-100 אחוזים. כל המרכזים לטיפול בפגיעות מיניות גם בקטינים וגם בבגירים, כל שירותי הטיפול באלימות במשפחה, כל העובדים הסוציאליים לחוק והעובדים הסוציאליים לשירותים חברתיים הוחרגו ובחוזרי המנכ"ל שלנו הם היו אמורים לפעול ב-100 אחוזים ממש מהיום הראשון.

לצערנו הרב גילינו שהרבה מאוד ראשי רשויות החליטו, למרות ההחרגה הזאת, לשלוח עובדים סוציאליים הביתה ולהשאיר רק אחוז קטן מהם. הביתה, זאת אומרת לחופשה כפויה. גם בתוך המשרד, מנהלי התחומים שלנו, מומחים בתחומי התוכן, נשלחו כ-60 אחוזים לחופשה כפויה ועבדנו במחסור גם ברשויות המקומיות וגם במשרד הרווחה, במחסור חמור מאוד בעובדים סוציאליים מומחים דווקא בזמן המשבר. ציפינו שהממשלה והמדינה תבין שדווקא במקומות האלה אסור לשלוח הביתה את הלוחמים בחזית החברתית, אותנו במשרד הרווחה ואת העובדים ברשויות המקומיות ואני יכולה לומר שלשמחתנו, אחרי הרבה מאוד מאבק וגם בזכות הדוח של מיכל גולד וורד וינדמן מהמועצה לשלום הילד בשולחן העגול, הצלחנו להושיב ולהשיב הרבה מאוד עובדים סוציאליים לעבודה.

אתגר נוסף שגילינו הוא שהרבה מאוד עובדים סוציאליים שהיו אמונים על איתור, זיהוי וטיפול בילדים בסיכון "נשלחו" לעבודה אחרת שהיא גם חשובה וחיונית אבל היא לא העבודה המרכזית שלהם. למשל לטפל בנושא של חלוקת מזון בתוך הרשויות המקומיות וכל מיני מצבי חירום נוספים שהרשויות נדרשו להם ובמחסור של כוח אדם העובדים הסוציאליים לחוק, במקום לעשות את תפקיד הליבה שלהם שהם היו צריכים להגיע לילדים האלה בבית שלהם, לדבר עם המשפחות, לאתר ולזהות, להיות בקשר עם אנשי החינוך, להיות בקשר עם אנשי הבריאות ברשות המקומית, הם נאלצו לעשות תפקידים אחרים ופחות לטפל בנושא הליבה שלהם.

מנהלי מחלקות הרווחה אמורים להיות עכשיו אחראים?

מנהלי מחלקות הרווחה, ראשי המועצות – כן. העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות לא מועסקים באופן ישיר על ידי משרד הרווחה. המעביד שלהם זאת הרשות המקומית. אנחנו מנחים מקצועית, אנחנו קובעים מדיניות במשרד הרווחה אבל בסופו של דבר מי שאמון על הביצוע והיישום, אלה הן הרשויות המקומיות ויש רשויות שפעלו שונה מכפי שהנחינו. עשינו הרבה מאוד התערבויות, גם באמצעות מנכ"ל המשרד מול ראשי רשויות באופן קונקרטי, ספציפי, והצלחנו הרבה מהם להחזיר לעבודה והרבה מהם להחזיר לעיסוק המרכזי שלהם אבל זה לקח זמן. כולנו במדינת ישראל היינו בכאוס מאוד מאוד גדול בשבועות הראשונים ולקח זמן עד שהתעשתנו, לקח הרבה זמן עד שחזרנו לאיזושהי פעילות, אבל מלכתחילה ידענו והתרענו על מצבם של ילדים בסיכון.

עשינו כמה מהלכים ואני כן רוצה לציין אותם. גם מרכזי הגנה לקטינים נפגעי אלימות, התעללות ומין פעלו מהרגע הראשון באופן מלא. כמובן במוקד 1118 של משרד הרווחה. גם עשינו קמפיין כדי לעודד גם ילדים וגם בני נוער, גם כמובן משפחות ומבוגרים אחרים שנמצאים בתוך הבית שלהם, בתוך סיר הלחץ של הבית שלהם, הזמנו אותם ליצור קשר ויצרנו גם אפשרות לפניות שקטות באמצעות מסרונים תוך כדי משבר הקורונה. ניסינו לייצר מענים יצירתיים חדשניים נוספים, גם עבודה מרחוק, גם יצירת קשר באופן מקוון עם הילדים האלה. לצערנו הרב המעונות היום, מעונות רב-תכליתיים, הרבה מסגרות לפעוטות בסיכון, הושבתו ונסגרו והיינו צריכים ממש להמציא את עצמנו מחדש כדי להנחות את השטח איך להגיע לאותן משפחות ולאותם ילדים, לנסות לאתר ולזהות אותם.

אני אומר עוד משפט. עשינו עבודה משותפת יוצאת מן הכלל, ואנחנו עדיין בתוכה ועוד לא סיימנו, בין-משרדית יחד עם משרד החינוך ויחד עם משרד הבריאות. כמובן יחד עם האקדמיה, עם פרופסור כרמית כץ, עם חוה לוי מהצוות שלי שהיא עו"ס ראשית לחוק הנוער, עם מיכל גולד ממשרד המשפטים שיושבת אתנו כאן וכמובן עם ורד וינדמן מהמועצה לשלום הילד. ממש הוקם צוות בין-מגזרי, בין-משרדי משותף כדי לטפל, להציע את הכלים הכי יצירתיים והכי נכונים ומדויקים שהילדים צריכים. אני אומרת את זה מכיוון – אני מצטרפת לכל אלה שאמרו שיש הרבה מאוד המלצות טובות, יש הרבה מאוד מומחים שיודעים לומר מה הילדים צריכים ואיך אפשר להגיע אליהם – שהקושי הגדול שלנו הוא המחסור בתקציבים, המחסור בתקציבים לפיתוח, המחסור לעובדים סוציאליים בשטח, שיהיו שם, שיסכימו לבוא ולהיות חוד החנית בטיפול בילדים ובקטינים בסיכון. אנחנו מקווים שנצליח לשנות את זה, ואולי גם בזכות השביתה הנוכחית.

תודה. אגב, דיברת על תקנים שלא מאוישים בגלל התנאים. את יכולה לומר לנו כמה תקנים לא מאוישים?

אנחנו יודעים על מאות. יש כאלה שיאמרו 800, יש כאלו שיאמרו 1,000, אבל אנחנו יודעים שמדובר במאות.

מה מאות?

מאות תקנים של עובדים סוציאליים שהם קיימים, שיש תקן, יש תקציב, אבל לא מצליחים לאייש אותם.

מאות? דיברת על 800?

כן. בין 800 ל-1,000 תקנים לא מאוישים במחלקות לשירותים חברתיים בעיקר. שם זה עיקר השבר.

זה נתון מדהים.

עובדים סוציאליים מטפלים שם במעמסות מטורפות.

כמה עובדים סוציאליים יש?

בישראל? אני חושבת שמדברים על משהו כמו 20,000 אבל אלה גם עובדים סוציאליים בשירותים מופרטים, גם במסגרות חוץ ביתיות, גם במסגרות בקהילה וגם במחלקות של השירותים החברתייםך.

התקנים שאת מדברת עליהם הם של משרד הרווחה או בכלל?

לא. אלה תקנים שמשרד הרווחה מקצה. כמובן האוצר מקצה למשרד הרווחה ומשרד הרווחה מקצה על פי קריטריונים לרשויות המקומיות, למחלקות לשירותים חברתיים, והמחלקות לשירותים חברתיים אמורות לגייס עובדים לתפקידים שונים, למגוון של תפקידים לעובדים סוציאליים עם משפחות, לעובדים סוציאליים לחוק הנוער, לעובדים סוציאליים לסדרי דין, לעובדים סוציאליים לקשישים וכולי וכולי. לצערנו הרב יש לנו מחסור. היו לנו המון שנים שאמרנו שחסרים תקנים. דרך אגב, עדיין חסרים תקנים אבל אני חושבת שהשבר הגדול של השנים האחרונות הוא שגם כשיש תקנים, יש מאות תקנים שאנחנו לא מצליחים לאייש אותם, שהרשויות המקומיות לא מצליחות לגייס עובדים שיסכימו לבוא לעבוד בתנאים הנוכחיים, בתקציבים הנוכחיים ובמעמסות הנוכחיות.

זאת אחת הסיבות לשביתה של העובדים והעובדות הסוציאליים, שכמובן קשה לתפקד בתנאים הללו. תודה לך. אני אומר לך שנמשיך. יש עוד הרבה נקודות אבל אנחנו רוצים להשאיר זמן גם לאחרים.

נמצא אתנו אחיה קמארה?

כן. אני כאן.

בוקר טוב, צוהריים טובים. אני קודם כל מצטרף לברכות לוועדה ואני מצטרף לתמיכה הגדולה סביב השביתה של העובדים הסוציאליים. אני מקווה שהם יצליחו אבל ברור שזה נזק נוסף לכל השירותים החברתיים ובאופן ספציפי לנושא של ילדים ונוער בסיכון.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשלוש סוגיות שעלו במהלך הישיבה. האחד, לנושא הנתונים הכלליים שקיבלתם ושדיברו עליהם. הנושא הנוסף הוא מה קורה עכשיו במשבר של הקורונה והנושא השלישי הוא היערכות לגל השני שאנחנו כבר נמצאים בו.

מצוין. אם אפשר בקצרה. באמת שלוש נקודות מצוינות. אתה מנהל התכנית הלאומית, כך שאתה המקור לנתונים שאנחנו רוצים.

התכנית הלאומית היא שותפות של חמישה משרדי ממשלה – הרווחה, החינוך, הבריאות, הקליטה וביטחון פנים – יחד עם הג'וינט ומרכז השלטון המקומי. הרעיון הוא איך כולנו ביחד רואים ב-360 מעלות את הילדים והנוער בסיכון ולא כל משרד וכל גוף רואה ממשרדו. הרעיון הוא איך כולנו עובדים ביחד ומאגמים משאבים.

נכנסנו ל-185 ישובים – הישובים הפחות חזקים בישראל – מתוך 255 ושם, כמו שנאמר קודם, נמצאו 261,000 ילדים ונוער בסיכון מגיל לידה עד 18, לפי ההגדרה בין-משרדית שמבוססת על אמנת האו"מ לזכויות הילד.

אנחנו יודעים שבקרב אוכלוסיות מסוימות יש אחוז גבוה יותר של ילדים בסיכון. מכלל האוכלוסייה, מ-185 ישובים, 16 אחוזים מהילדים והנוער הם בסיכון. בקרב הערבים מדובר על 23 אחוזים, בקרב העולים החדשים על 27 אחוזים, גם אצל ילדים עם מוגבלות האחוז גבוה יותר. אלה הנתונים. כמו שנאמר קודם, מחצית מהילדים בזמן המיפוי הופנו על ידי אחד ממשרדי הממשלה ועוד רבע מהם מטופלים היום באמצעות מימון של 360 על ידי אחד מחמשת המשרדים. זה לגבי הנתונים של העבר, אתם נכנסנו למשבר הזה.

לגבי המשבר עצמו.

לפי הנתונים הללו, מדברים על אותו רבע שהוא בסביבות 70,000-60,000?

היינו אמורים השנה לעשות מיפוי מחדש.

לא, לגבי הנתונים שהיו לך. כ-250,000, מחציתם ואחר כך עוד רבע. בעצם רבע נשארו בלי.

בערך רבע לא היו. אני הייתי אומר אפילו פחות מרבע לא מטופלים. צריך לזכור שבשנים שעברו גם משרדי הממשלה הגדילו את התקציבים שלהם וגם נכנס 360 ולכן אני מעריך שיותר ויותר ילדים מטופלים. לעומת זאת, בגלל המודעות ובגלל כל מיני נושאים גם המספר של הילדים בסיכון עלה ולכן אני מעריך שבערך רבע – אבל זה לא מדויק – עדיין לא מטופלים.

לגבי המצב בעת המשבר. כמו שאמרה איילה וכמו שאמרו גם קודם, בבת אחת נסגרו כל המענים לילדים ונוער בסיכון, המענים של כל המשרדים. כולנו היינו בתחושה של מגיפה בקנה מידה ענקי, הכול התמקד בבריאות ולכן כמעט כל השירותים החברתיים נסגרו. אנחנו היום יודעים בדיעבד שקל מאוד לסגור שירותים, קל מאוד לסגור מסגרות, אבל קשה מאוד לפתוח אותם. הנתונים לתחילת יוני – ונכון שעבר חודש אבל עוד אין לי את הנתונים ליולי – מראים שמתוך 1,500 מסגרות במימון 360, ב-185 ישובים, רק 53 אחוזים מהמסגרות פעלו. כלומר, 47 אחוזים לא פעלו.

אם תשאלו אותי מה אני מעריך, לפי הדיווחים מהשטח, יהיו הנתונים של סוף יוני-תחילת יולי, אני מעריך שהם יעלו ל-66 אחוזים אבל זה עדיין אומר ששליש מהמסגרות לא נפתחו מסיבות שונות. זה אומר שלא רק הילדים שכולנו טיפלנו בהם כבר, כל משרדי הממשלה, לא מקבלים היום את הטיפול שהם קיבלו קודם ויש להניח שמצבי הסיכון שלהם החריפו במידת מה בעקבות המשבר, בעקבות זה שלא היו מסגרות, בעקבות החרדות הכלכליות, הבריאותיות וכדומה, אלא שכל אותם ילדים שהצטרפו למעגל הסיכון בעקבות המשבר, גם הם, יש להניח, לא מקבלים טיפול.

מה הסיבות לכך? שליש זה בהחלט הרבה. מישהו עוקב אחרי זה ובודק מדוע לא פותחים ולא חוזרים? מישהו מפקח על זה?

כל משרדי הממשלה מוציאים כל הזמן הנחיות בהתאם לשינויים של ההנחיות של משרד הבריאות בניסיון ליצור מצב שהמסגרות האלה ייפתחו מחדש אבל המרחק בין הנחיות של מטות המשרדים בירושלים לבין הביצוע בשטח, הוא תמיד מאוד מאוד מסובך מסיבות שונות, מסיבות שהעובדים פוטרו וקשה מאוד להחזיר אותם לעבודה, חששות תקציביים מאוד גדולים – התקציב שלנו, 360, הוא 218 מיליון שקלים בשנה אבל חסרים לנו 63 מיליון שקלים. כלומר, אנחנו נתנו הקצאות ל-185 ישובים להפעיל את המסגרות עד סוף אוגוסט והישובים שואלים מה יישאר לספטמבר, האם הם יכולים להמשיך להפעיל או לא יכולים. לכן חלק ניכר מהישובים חוששים לפתוח מחדש את המסגרות.

בנוסף לכך, אמרתי, הנחיות לא עד הסוף ברורות, אנשים פוחדים לפתוח מסגרות סביב כל הסיפור של המשבר, היה פסח, היה רמדאן, עכשיו מתחיל החופש הגדול. יש המון סיבות שמונעות את פתיחת המסגרות הללו אבל השורה התחתונה היא שלפחות 60 אחוזים מהילדים בסיכון שבמימון 360 לא מטופלים היום בגלל שאין מסגרות ובגלל שכל שיטת הטיפול שונתה – רק טיפול יחידני, רק וירטואלי וכל הדברים האלה. לכן הנזק לטווח ארוך הוא מאוד מאוד גדול.

אני רוצה לומר משהו לגבי הגל השני. אנחנו חייבים ליצור מצב שלא סוגרים בבת אחת את כל המענים, גם אם מחליטים לצמצם מאוד, להשאיר אותם פתוחים בעצימות נמוכה כי לפתוח אותם אחר כך זה פשוט קשה מנשוא. הדבר השני הוא להבטיח את החששות התקציביים של הרשויות המקומיות כדי ליצור מצב שהם אכן פותחים את המסגרות הללו, והדבר השלישי זה הנושא של הבטחת כוח אדם. כלומר, למנוע מצב ששוב מפטרים את העובדים הסוציאליים ואת מדריכי הנוער, את כל האנשים האלה שהם אלה שעושים את העבודה בשטח והוצאו לחל"ת במקרים רבים ועדיין לא כולם חזרו לעבודה. הדבר האחרון כמובן הוא הנחיות משותפות של משרדי הממשלה. לא צריך שכל משרד יוציא הנחיה אחרת, לא צריך שיהיה מצב שמשרד אחד יאמר תעשו כך ומשרד שני יאמר תעשו אחרת.

אנחנו יחד עם מכון ברוקדייל ובשיתוף חמשת המשרדים ששותפים לתכנית הלאומית – אני אשלח לכם אחר כך את החומרים – הכנו ערכה לישובים איך בעבודה בין-משרדית אפשר לאתר את הילדים בסיכון ולהתאים את המשאבים המצומצמים שיש היום - התקופה היא משברית מאוד מבחינה תקציבית – כדי לתת להם ולהורים שלהם, ולא דיברנו מספיק על ההורים של הילדים האלה בישיבה הזאת, את המענים הכי מותאמים לתקופה המאוד מאוד קשה שכולנו עוברים. תודה.

תודה. אנחנו מדברים על תת איתור מאוד קיצוני שקיים ואתה מדבר על כך שגם אלה שהיו במסגרות, ההערכה היא – לפחות בתכנית שלכם – ש-30 אחוזים בכלל עוד לא חזרו לתפקד בצל משבר הקורונה. אני מניח שאחד האתגרים המרכזיים עכשיו, אם יהיה גל שני של סגר, הוא איך להבטיח ששירותי הרווחה הללו ימשיכו לתפקד. נראה לי שיש לכם אתגרים לא קלים. זה גם להחזיר את אותם 30 אחוזים שעדיין לא מתפקדים וגם לדאוג לכך שאם תהיה החרפה של המשבר, תוכלו באמת לשמור על המתכונת הרחבה של כל השירותים החיוניים.

בהחלט. אני חייב גם לומר שנכון שנתתי נתונים על מענים במימון 360 אבל אין לי שום סיבה לחשוב שמענים במימון לא של 360, אותם מענים שהם לא במימון 360, המצב בהם יותר טוב. אני מדבר על מענים של הרווחה, החינוך, הבריאות, הקליטה, ביטחון פנים. צריך להבין שיש להניח שהנתונים הם די דומים לכל האורך ולא רק מה שאנחנו מתקצבים.

תודה רבה. אין ספק שעכשיו גם השביתה של העובדים והעובדות הסוציאליים היא אולי רק מחמירה את המצב אבל כמובן שהשביתה מוצדקת והקריאה שלנו היא כמובן להיענות לדרישות של העובדים הסוציאליים.

נמצאת אתנו ב-זום ליאת, עובדת סוציאלית. אני חושב שחשוב לשמוע את הקול הזה. אני חושב שהיא בהפגנה. חשוב לי לשמוע אותה. בינתיים, עד שהיא תעלה, נעבור לדובר אחר.

נמצא אתנו אלי כהן מפתחון לב?

שלום. אני מתנצל שאתם תופסים אותי ברכב. אני בדרך לפגוש קבוצה מהילדים שאנחנו מדברים עליהם כאן בדיון. אנחנו בפתחון לב מפעילים תכנית לנוער בסיכון שמלווה אותם שבע שנים, שלוש שנים בתיכון, שלוש שנים בצבא ושנה באזרחות.

הנקודה המרכזית שאני הייתי רוצה להעלות כאן לדיון היא את המעמד של פעילות החינוך הבלתי פורמלי שהוא בעצם כמעט ולא קיים. זה עלה גם כאן בדיון. בעצם העמותות והחינוך הבלתי פורמלי, הם זרוע המשך של משרדי הממשלה השונים. דיברה הגברת ממשרד הרווחה על הפעילות של עלם שהיא בעצם פעילות המשכית לפעילות של משרד הרווחה ועדיין המעמד של החינוך הבלתי פורמלי בעצם לא קיים. הדוגמה בקורונה הייתה בולטת באופן יוצא דופן. הדבר הראשון שקרה, ברגע שהתחילה פעילות הקורונה, זה שעמותות שמשתתפות בחינוך של נוער בסיכון וכולי ובעולמות אחרים, בעצם קיבלו הודעות על הפסקת פעילות והשבתה, בדומה לספקים של ניירות למחשב או עפרונות. בעצם עצרו את הפעילות בתקופה שהכי צריך אותה.

אני חושב שאם הוועדה הזו יכולה לקחת את הדגל ולדאוג שהחינוך הפורמלי קודם כל יוכר במעמד שלו, כי בניגוד לדברים שעלו כאן, שלרובם יש משמעויות תקציביות גדולות מאוד והן פעילות לטווח הארוך, לטפל בנושא המודעות לחינוך הבלתי פורמלי ולהחליט שזה לא מהו שמבטלים אותו כלאחר יד. זה נושא שהוא יחסית מהנושאים הפחות כבדים כאן.

וכיום הצלחתם להחזיר את הפעילות בהיקף מלא או חלקי מה קורה היום?

לנו יש 984 בני נוער בכל המגזרים בלמעלה מ-43 ישובים ברחבי הארץ שם עושים את הפעילות. ברובם הצלחנו לעשות. אני עכשיו בדרכי לשדרות כדי לנסות לטפל ולהחזיר את הפעילות שנעצרה בקורונה א' בואך קורונה ב'. כפי שאמרו קודמיי, להחזיר פעילות שנעצרה, הרבה יותר קשה. אגב, התכנית לנוער בסיכון שאנחנו חלק מהפעילות שפועלת בחלק מהרשויות במסגרת התכנית לנוער בסיכון, הרבה יותר קשה. אני חושב שאם הייתה קריאה ברורה להחריג את פעילות החינוך הבלתי פורמלי ולא להתייחס לזה כאל ספק של נייר משרדי, אני חושב שזאת הייתה עשייה משמעותית. אם נמקד את זה, היינו עושים פעילות חשובה שלא כרוכה בהרבה יותר.

תודה. הקריאה שלך נשמעה. אחד ההדגשים כאן הוא איך להימנע מהשבתת שירותים חיוניים, לרבות העבודה שאתם עושים, אם יהיה גל שני שיחייב השבתה חלקית. תודה.

נמצאת אתנו ליאת?

כן. שלום לכולם. אתם רואים אותי ושומעים אותי?

כן. אני מניח שאת בהפגנה בתל אביב.

נכון. אני בהפגנה. אני אציג את עצמי. שמי ליאת שפירא. אני עובדת סוציאלית לחוק הנוער 25 שנים. אני מנהלת צוות של חוק נוער ואני יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים לחוק הנוער. אנחנו כרגע בהפגנה. אני לא יודעת אם מתאפשר לכם לראות אותה, אבל אני חושבת שיש כאן מאות עובדים סוציאליים שמוחים על תנאי העסקה שלהם. אנחנו בעצם עוסקים בשגרה וגם בחירום בילדים ונוער בסיכון, ילדים מכל הקשת, מגילי אפס עד גיל 18, מקבלים דיווחים הן על פי חוק חובת הדיווח והן צווים בבתי משפט על פי חוק הנוער, שפיטה וענישה. יש לנו מאות פניות שאינן יכולות להיות מטופלות עקב העומסים והיעדר המשאבים, גם שלנו.

אני לא יודעת כמה אתם שומעים אותי כי אני בתוך הפגנה מאוד מאוד רועשת אבל אני חושבת שאם מדינת ישראל שרטטה חצים כדי לטפל בילדים ונוער בסיכון, עליה לתת לנו את האמצעים, את הכלים ואת המשאבים כדי לתת מענה לכל אותם ילדים.

בקורונה קיבלנו הרבה מאוד דיווחי מרפסות, כפי שאנחנו קוראים להם, דיווחים של שכנים שהילדים היו בבית והם שמעו צעקות ובכי ואלימות ודמעות. עשינו ביקורי בית, כולל בקורונה. אנחנו באים לבתים של ילדים בסיכון כשאנחנו לבושים בלבוש ממוגן. נאלצנו לעשות שיחות עם הורים וילדים ובני נוער. ילדים רבים שהיו בבתים לא יכלו לחזור לפנימיות שלהם בגלל נהלי הקורונה והבידוד. אנחנו בעצם, גם בשגרה וגם בחירום, מרגישים שאין ביכולתנו לספק את המענים המתאימים לילדים ונוער בסיכון.

שמענו ממשרד הרווחה על מאות תקנים שלא מצליחים לאייש.

נכון.

בגלל תנאי העבודה ותנאי השכר.

נכון. אכן יש הרבה מאוד משרות לא מאוישות. אצלי בצוות ברמת גן יש 2.5 תקנים שלא מאוישים. אנשים שמגיעים לראיון, לא רוצים.

(הקשר מתנתק).

זאת עבודה מאוד מאוד מורכבת ואנשים לא רוצים את האחריות הזאת.

לא שמעו אותך טוב אבל חשוב לי שתדעו שפתחנו את הישיבה הזו בדברי תמיכה במאבק שלכם ובשביתה שלכם. כל חברי הכנסת שהיו כאן התבטאו ברוח הזו. אנחנו מעריכים מאוד את המאבק ואת היציאה לרחוב. נא למסור לשובתים ולמשתתפים בהפגנה את ברכתנו. במה שנוכל לסייע מהוועדה הזו, אנחנו נשמח לעשות.

כל הכבוד והמאבק שלכם ראוי להרבה הערכה. שיהיה בהצלחה.

תודה רבה.

תודה. נשמע את ג'סיקה מויצ"ו ואחר כך את משרד החינוך.

בוקר טוב. אני מויצ"ו ישראל. קודם כל, תודה רבה ליושב ראש וברכות על כינוס הוועדה. אני שמחה לראות שהנושא הזה הוא בראש סדר העדיפויות וזה באמת מאוד משמח.

אני חושבת שאני כן אחזור על דברים שנאמרו אבל חשוב לי לספק את זה מהצד של העמותות שבאמת נמצאות במצב כלכלי לא פשוט לאור המצב ובכלל. אני חושבת שכל מה שקרה סביב הקורונה, הצריך אותנו באמת לשים יד בכיס ולתמוך ולגרום למענים שהנערות הצעירות שלנו זקוקות להם להמשיך להתקיים, אם זה לגייס תרומות לאוכל הכי בסיסי, סלי מזון ומענים הכי פשוטים של יום יום כי באמת הן חזרו לרחוב כי המענים נסגרו ולא הסכמנו להשאיר אותן ללא מענים בכלל.

חשוב לי לומר לגבי העניין של המכרזים. דובר הרבה על הנושא של חוסר במענים להלנה ומרכזים שנותנים שירות לצעירות ולנערות שלנו. המכרזים הרבה פעמים נשענים על הצורך של העמותות להכניס את היד לכיס והעניין הזה של תת תקצוב עבור המענים שניתנים, הוא גם מאוד בעייתי. הוא בעייתי באופן כללי, ביום יום, ובעתות משבר כלכלי כזזה עמוק עבור העמותות עוד יותר.

אם אפשר להתייחס בקצרה כי אנחנו חותרים לסיום.

כן. בקצרה. אני רק רוצה לומר לגבי המענים הדיגיטליים. בעצם במהלך הקורונה היה ניסיון ליצור קשר דיגיטלי עם הנערות והצעירות. למעשה מה שהכי היה ברור זה שלא נוח להן להכניס אותנו לבתים הקטנים, למחסור, היה בזה משהו מאוד מאוד חודרני וצריך לחשוב גם על העניין של המענה הזה. העניין של להגיע אליהן לקשר אישי גם במצב של הקורונה וגם בכלל. הקשר האישי הוא משהו שאי אפשר לוותר עליו גם במצבי חירום.

אני מודה לכם על שהעליתם אותנו.

תודה על הנקודות הללו. אנחנו רוצים לשמוע את משרד החינוך. לא שמענו את נציג המשרד. אילן שמש אתנו?

אני אתכם. שלום לכם. גם אני מצטרף לברכות לוועדה. אני אומר בקצרה שלושה דברים. האחד, אחת המסקנות הבולטות מהתקופה הזו היא ילדים ונוער בסיכון שנמצאים במסגרות של משרד החינוך, צריכים לחזק אותן כדי שיפעלו ולא לסגור אותן. ילדים שנמצאים במסגרות – אני מדבר כאן על עשרות, אם לא מאות אלפים – שנמצאים בכיתות במרכזי חינוך טכנולוגיים, בוודאי בפנימיות, בשירותי הפסיכולוגים וכדומה, ברגע ששחררנו אותם, כולל ילדים בישיבות, כי סגרנו את המסגרות, חטפנו אותם בקהילה ברמות מטורפות. שמחתי שנעזרנו מלים טובות לומר על הוועדה - שהצליחו די מהר להתארגן ולגייס מחדש את המסגרות האלו. ילדים שלא יכולים לבוא הביתה באים למועדונית ושוהים בה עד שעה 7:00-6:00 בערב, שם הם אוכלים, שם הם מקבלים את המנה החינוכית וכל מה שהם צריכים לקבל. מסגרות כאלה נסגרו והעובדים, המדריכים, עובדי קידום נוער, מדריכות של מועדניות, כולם למעשה יצאו לחל"ת. כולם, דרך אגב, עבדו בהתנדבות. אין ספק שזו אחת המסקנות הראשונות.

הדבר המדהים שקרה לנו זה שפתאום בגלל ששחררנו את הילדים, התברר שהרבה ילדים היו זקוקים ממש לצרכים הבסיסיים שזה אוכל. למעלה מ-4,000 ילדים שנמצאים במסגרות שלנו בדרך כלל, אוכלים בבית הספר או במסגרת, לא היו מוכרים לרווחה. רובם מוכרים לרווחה וקיבלו את השירות של הרווחה, אבל אלה שלא מוכרים לרווחה, אלה יותר מ-4,000 ילדים שנעזרנו ברווחה לתת להם מזון יום יומי. אני יכול לומר לכם שנכון לעכשיו יש לנו במסגרות גם ילדים שנמצאים בסיום שנת הלימודים שלהם. ילדים שאנחנו מחזיקים אותם בשיניים בכיתות מב"ר, במרכזי חינוך טכנולוגיים, בלימודי הילה. אני מדבר על כ-25,000 ילדים שצריכים לסיים תעודת בגרות ואנחנו משקיעים ברגעים אלה, בימים אלו, את רוב המאמצים שלנו בצורה מטורפת כדי שהם יגיעו ויסיימו עם תעודת בגרות או שיעשו את הבחינות.

אני אסיים במשהו שנאמר כאן על המפתנים ועל הנשירה. משרד החינוך ב-10 השנים האחרונות טיפל ברמה גבוהה מבחינה בין-לאומית בתופעת הנשירה של תלמידים. לא סתם הוקמו המפתנים - לפני 30-20 שנים, לא משנה כמה שנים - אלא הם הוקמו בגלל שהייתה נשירה מאוד מאוד גבוהה. היום הנשירה היא סדר גודל של פחות מאחוז, כ-20,000. גם הילדים האלה, ה-20,000 האלה שנושרים, אנחנו כל שנה, פעמיים בשנה, מגיעים אליהם, שואלים אותם אישית אם הם זקוקים למשהו, אם יכולים לעזור להם במשהו. כל הנושא של נשירה, כשמדברים על ילדים ששנתיים מסתובבים וכן הלאה וכן הלאה, יש מקרה פה ומקרה שם, אבל זאת ממש כבר לא תופעה. אני מבקש לתקן את הדבר הזה שנוצר מהסיפור של המפתנים. המפתנים נפתחו בגלל צורך אמיתי והם נתנו שירות נפלא והם נותנים שירות נפלא, אבל ככל שהנשירה הצטמצמה, האוכלוסייה למפתנים קטנה ולכן הם נסגרים ולא בגלל שמשרד החינוך יש לו איזושהי מדיניות. להיפך. משרד החינוך משתף פעולה אבל במקביל לזה משרד החינוך הרחיב שירותים אחרים בתוך משרד החינוך. פתח כיתות מב"ר, פתח כיתות אתגר, פתח מח"טים ויש 114 כאלה. 114 מרכזי חינוך טכנולוגי שייתנו הסמכות מקצועיות, תעודת בגרות טכנולוגית או תעודת בגרות רגילה. כלומר, הילדים האלה לא נשארו באוויר. משרד החינוך השקיע הון עתק בדבר הזה.

אתה מעלה נקודות חשובות. אני חייב לומר שעדיין יש לנו הרבה שאלות. אנחנו נזמן ישיבה ספציפית לעניין הזה כי אנחנו עכשיו לקראת סוף הדיון. יש לנו עוד הרבה שאלות בתחום הזה. נייחד לזה דיון בהמשך ונרצה לקבל נתונים יותר מפורטים. בינתיים תודה לך על שהשתתפת.

אנחנו נעבור לדוברת האחרונה, רחלי.

רחל ירדן מהסיוע המשפטי.

שלום. אני מהסיוע המשפטי, משרד המשפטים. אני ממונה על ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במחוז ירושלים. אנחנו בסיוע המשפטי מייצגים ילדים מגיל אפס עד 18, כך שהרבה מאוד מהתחלואים עליהם דיברו במהלך ישיבת הוועדה, אנחנו עדים להם ורואים אותם.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות מרכזיות שעלו כאן. נקודה אחת היא הפער הגדול בין הנחיות לבין מה שקורה בשטח. ראינו שגם אחרי שהשולחן העגול הבין-משרדי פעל להחזיר את כל העובדים הסוציאליים לשטח וגם אחרי שפעלו להחזיר את התכניות בפועל לשטח, התכניות נשארו סגורות ואחד הדברים הכי מורכבים היה הפער הגדול בין ההנחיות שמורידים לבין האופן בו הן מיושמות בפועל בכל רשות מקומית בנפרד. יש לנו החלטות שמלמדות על הפער הזה. חקיקה ברורה שתגדיר חד משמעית מה טיב הטיפול ומה טיב הליווי וההדרכה שמערך האומנה צריך לתת למשפחות. אנחנו רואים את זה לאורך כל התקופה אבל בתקופה הזאת על אחת כמה וכמה, משפחות אומנה שעשו מעשה גדול ופתחו את ביתם לילדים קשים, לילדים שיצאו ממצוקה לא פשוטה ועברו חוויות לא פשוטות והן מצאו את עצמן לבד בשטח, בלי הנחיה, בלי הדרכה, מחפשות אחרי מענה וטיפולים רגשיים לילדים שנמצאים אצלן וזה בנוסף למה שעובר עליהן. אנחנו רואים את זה בהחלטות משפטיות שאומרות שהפער הוא בלתי סביר.

לדעתי השביתה שמתקיימת עכשיו, אנחנו כמובן תומכים בה, מעבר לתקנים, יש כאן איזושהי דרישה מהותית לתשתיות לעובדים סוציאליים. בתקופה הזאת שעובדים סוציאליים נדרשו לקיים ועדות טיפול ב-זום, לרוב הרשויות המקומיות לא היו רישיונות לנהל זום מעבר ל-40 דקות. זה אומר שוועדה כזאת מתנהלת בקישור אחרי קישור אחרי קישור. עובדים סוציאליים, רובם בלי מחשב מהמשרד. הם לוקחים מחשב מהילדים שלהם. זה ממש לא אפשר לנהל את הדברים בצורה סדירה.

אחד הדברים המאוד מאוד משמעותיים שראינו שאי אפשר בלעדיו, זה הקשר הבלתי אמצעי. כל עורכי הדין שלנו שמייצגים ילדים המשיכו להיות אתם בקשר בתקופה הזאת, להגיע אליהם הביתה באמצעי מיגון. הם עמדו בכל ההנחיות על רחוק חברתי וכל מה שנדרש, אבל בפועל הם הגיעו והתריעו על מצוקות מאוד משמעותיות שראו בבתים. תכניות טיפול שאמורות לתמוך בבית שביום יום הוא בקושי מתפקד אבל לא נמצאות שם.

אחד הנתונים המדאיגים ביותר בדוח מבקר המדינה ממאי לעניין ילדים שנמצאים בקצה הרצף הטיפולי הוא שמאות בני נוער שאמורים להיות בעיקר במסגרת מעונות נעולים ופשוט אין להם מקומות. איך אפשר בכלל לחיות עם המצב הזה?

הסיפור הזה הוא סיפור ארוך ועצוב שהסיוע המשפטי מלווה ויש לנו עתירה על מספר מקומות ההמתנה. רשימה הבלתי סבירה של המתנה למעונות נעולים. ורד כבר אמרה קודם שהסיפור בתקופת הקורונה היה הרבה יותר מורכב כי מעבר לעובדה שאין מספיק מקומות ותוך כדי הקורונה נסגרו מקומות של הוסטלים כאלה ואחרים, גם הקליטה הייתה סופר מורכבת.

זאת נקודה אחרונה שכדאי שאתייחס אליה, ואחיה התייחס אליה וחשוב להדגיש אותה. זה מחזיר אותי לנושא הזה של הנחיות משותפות. כמעט כל מי שעסק בהשמה של ילדים, של נוער למעונות בתקופה הזאת, ידע שהדבר הכי קריטי זה אם נצליח לקבל בדיקת קורונה ואם נצליח לצמצם את הזמן שלהם בבידוד. ילד בסיכון שנקלט לראשונה במעון ונקלט לבידוד, אין לו סיכוי. זה ממש מסוכן מבחינתו, מבחינת הבריאות הנפשית שלו. לא הצלחנו לנהל שיח משותף עם משרד הבריאות על הדבר הזה. לא הצלחנו לקבל הנחיות חד משמעיות ותגובות ממשרד הרווחה, באיזה תנאים אפשר להיקלט. אני חושבת שעכשיו זה הזמן הכי משמעותי. אנחנו כבר בתוך הגל השני אבל יש לנו איזשהו חלון הזדמנויות של היערכות. אם יש עכשיו צוותים שיושבים ומנסים לנסח הנחיות ולגבש נוהל עבודה, כדאי שכולם היו שותפים לנוהל הזה. כדאי שגם משרד המשפטים יהיה שם, שיהיה שיח פורה של עבודה.

אני מסכים אתך. הדברים האלה בטח עלו גם בשולחן העגול וההמלצות בכיוון הזה אולי ברורות. לא רק שרוצים לקוות אלא רוצים לסייע, לראות שהלקחים נלמדו ועכשיו הם ייושמו, אם באמת ניכנס לעוד תקופה של סגירת מסגרות חברתיות. תודה רבה לך.

אנחנו בכל זאת נרצה לשמוע עוד דובר אחרון. מרדכי וינטר. הוא היה אתנו כל הדיון ובכל זאת רצינו לשמוע אותו.

אני סגנית מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. היה לי מאוד חשוב לדבר בהקשר לכמה דברים שנאמרו כאן, בעיקר על הפגיעה המינית בילדים מתחת לגיל 14 ועל המענים שקיימים כיום. אם אנחנו מדברים על המענים האלה גם כמנגנוני איתור, שזו בעיה שרבים העלו כאן, ואם אנחנו מדברים על המענים האלה כמו שאיילה אמרה שהם היו בפעילות מלאה בתקופת הקורונה. חשוב לי לומר שאנחנו בלובי קיבלנו המון פניות על פגיעה מינית שהתרחשה בבתים, שזה באמת מתאים לנתונים שעלו גם מעלם וגם מדוברים אחרים שדיברו קודם לכן.

חשוב מאוד לומר שיש בעיה אינהרנטית במענים האלה כי עד היום הוכשרו רק פעמיים רופאי ילדים לטפל בזיהוי ואיתור של התעללות והתעללות מינית בילדים. קיימים רק שמונה מרכזי הגנה לילדים עד גיל 14 שמטפלים בנושא הזה ברחבי הארץ כאשר שניים מתוכם נותנים טיפול בערבית וזה לא מספיק. שני מרכזים שמספקים טיפול בשפה הערבית.

לפני כן דיברת על רופאים שהוכשרו לעשות את הבדיקה ואת הזיהוי של הפגיעה המינית.

היו שתי הכשרות בארץ לנושא הזה. כמובן שצריך עוד הכשרות. חייבים לעשות את זה אבל זה ענין של תקציבים ותקנים.

כמה רופאים השתתפו בהכשרות.

אני צריכה לשלוח לך את המספרים. יש לנו דוח על זה. כרגע בארץ מטפלים פחות מ-10 רופאים שעברו את ההכשרה הזאת. זה מאוד בעייתי. כמובן שבהכשרות נוספות חייבים לשים דגש על הכשרת רופאי ילדים דוברי ערבית.

בנוסף לזה אתם דיברתם הרבה על ועדה בין-משרדית וזה מאוד מאוד חשוב. כיום יש ועדה לא בין-משרדית שלא משתתפים בה נציגי המשרדים הרלוונטיים שזה משרד הרווחה, משרד המשפטים, משרד לביטחון פנים אלא רק משרד הבריאות לכתיבת נוהל לטיפול ראשוני בילדים נפגעי אלימות מינית.

גם ההגעה למרכזים האלה היא מלאה בחסימות בירוקרטיות. זאת אומרת, צריך הפניה של גורמים ברווחה או הפניה של המשטרה. אי אפשר פשוט להגיע למרכזי ההגנה כשיש חשש לפגיעה מינית. אנחנו רואים שהתחום הזה של ההתניות שהן עוברות דרך בירוקרטיה משפיעות בעיקר כאשר יש חשש לפגיעה מינית בילדים ממשפחות גרושות כי זה נכנס להיות חלק מתוך האג'נדה של הגירושין וזה מאוד מאוד בעייתי. כמובן הפריסה הארצית היא דלה מאוד מאוד וזה בעייתי.

באמת דברים מאוד חשובים. נשמח אם תעבירי את זה באופן מסודר לוועדה, כדי שיהיו לנו את הנתונים הללו.

אני כמובן אעביר את הדוחות שלנו. הדוח שלנו עכשיו בכתיבה. אנחנו עכשיו במחקר ביחד עם רופאים שכן עברו והעבירו את ההכשרה הזאת.

ואם אפשר גם התייחסות לאוכלוסיות ייחודיות, לאוכלוסייה הערבית, לאוכלוסייה החרדית.

בוודאי. מאוד חשוב לומר שמרכזי ההגנה האלה פועלים כדי לטפל בילדים מגיל אפס עד גיל 14 בגלל שהטיפול האקוטי שנעשה רק בחמישה בתי חולים בישראל היום הוא לא מותאם לילדים, הוא לא מותאם לטיפול בשפה הערבית - וגם על זה אנחנו עובדות, על הכשרה של עוד רופאים שיוכלו להעביר טיפול אקוטי בשפה הערבית – ויש כאן בעיות אינהרנטיות שנכנסו אתנו לתוך תקופת הקורונה. זה דבר שלדעתי בגלל הייחודיות של פגיעה מינית בילדים ופגיעה מינית בנוער, צריך לכנס ואני אשמח מאוד אם היא תתכנס, ועדה לדיון מיוחד בנושא הזה.

אכן כן. תודה רבה. אכן תתקיים ישיבה מיוחדת. זה נושא סופר חשוב שמתקשר גם לחוק שאנחנו אמורים לעקוב אחר יישומו. אנחנו בטח נהיה בקשר. ככל שיהיו לך נתונים מוכנים, אשמח שתעבירי אלינו. תודה.

מרדכי וינטר אתנו?

לא ביקשתי לדבר.

אמרו לי שרצית להגיע לכאן פיזית. בסדר. טעות שלי.

היית אתנו בדיון?

כן. כל הדיון.

תודה רבה. תרצה לומר שני משפטים לפני נסיים? אני בכל זאת אשמח לשמוע.

מה שמצער לשמוע זה שגם אחרי 10 שנים הקשיים די דומים. מצד שני אני חושב שיש הרבה מאוד מענים שהתפתחו בעשור האחרון ולא דיברו עליהם. זאת אומרת, התמונה היא לא רק שחורה. בתמונה יש הרבה דברים חיוביים. הרבה מאוד מענים לפרטי פרטים. אבל לא תיארתם את זה. כאשר אתה עומד מהצד – ואני כבר שש שנים לא עובד בממשלה אלא אני בצד השני של המגזר השלישי – אתה רואה שנעשים דברים טובים מאוד. נכון שחסרים משאבים אבל צריך גם להציג את הדברים שנעשים וחבל שזה לא נעשה. אני מציע לך כבוד היושב ראש החדש – ואני מאחל לך בכל לבי הצלחה, ישבתי 20 שנים בוועדה הזאת – כדאי שתביא גם את הדברים שמצליחים ויש הרבה מאוד הצלחות. למרות הקורונה וגם עם הקורונה, צריך להציג אותם, לראות מה עובד ומה לא עובד. אם למשל בתכנית הלאומית שהוצגה – וזו תכנית 360 - יש עשרות תכניות טובות שמצליחות. זה לא בא לידי ביטוי. לא צריך להציג רק את חצי הכוס הריקה. יש דברים טובים וגם במסגרת הקורונה הם הוכיחו את עצמם.

תודה רבה על ההערה. מטבע הדברים, אתה יודע, התקופה הזו היא תקופה של ניסיון לשפר ולקדם את הדברים ולכן התמקדנו בדברים שצריך לשפר.

כדאי ללמוד גם מהצלחות.

כן. אני מניח שתהיה לנו הזדמנות לשמוע גם על העשייה בתחום שאני בטוח שהיא קיימת. נפגשנו לדיון הזה גם בצל הדוח הקשה של מבקר המדינה, גם בצל המחדל שהיה בתחילת משבר הקורונה כאשר כמעט והשירותים החברתיים לא תפקדו וילדים ונוער בסיכון נשארו מרחוק. עכשיו אנחנו מנסים ללמוד ממה שהיה, כדי שזה לא יחזור על עצמו. גם הדיווחים ששמענו, לרבות התכנית הלאומית לשלום הילד, עדיין יש קשיים להגיע לכל אלה שהיו בתכנית. דיברו על כך שלפחות 30 אחוזים מהתכניות והמסגרות עוד לא חזרו לתפקד. השאיפה שלנו היא לשפר עד כמה שאפשר.

אני רוצה לסכם את הדיון. אכן יש את ההיבטים החיוביים בכך שיש כיום מסקנות והמלצות ברורות, במיוחד עכשיו של השולחן העגול. אנחנו צריכים לשתף פעולה ולעבוד ביחד כדי לראות איך הדברים אכן מתכתבים ומיושמים. אנחנו פתוחים גם לרעיונות שלכם, ורד ומיכל, לגבי דיונים שאפשר לקיים כדי לקדם את ההמלצות הללו. אני מניח גם שאתן בעצמכן תיזמו ישיבה של השולחן העגול עכשיו, לקראת אולי החרפת המצב, כדי להיות בטוחים שהשירותים האלה ימשיכו לתפקד. שמענו ממנהלי כל התכניות שמסגרת שנסגרת, ילדים שנפלטים, כמעט ואי אפשר להחזיר אותם אחר כך. לכן חשוב שלא נגיע למצב הזה שהילדים הללו נפלטים מהמערכת.

הנושא של דוח מבקר המדינה והילדים בקצה הרצף הטיפולי, נתונים מאוד קשים ואנחנו נרצה לקיים על זה דיון מיוחד. יכול להיות שיש מקום לבקש מהוועדה לביקורת המדינה לקיים דיון בעניין הזה. קשה, מאוד קשה לשמוע על מאות ילדים שלא זוכים למענה. זאת מסגרת טיפולית שהם לא זוכים לה ואני מניח שהתוצאה תהיה רק הידרדרות נוספת במצבם.

בתכנית הלאומית, אני מבין שכיום עובדים על הערכה מחדש של הילדים שצריך לאתר. לצערנו, אני מניח שבעקבות משבר הקורונה, הנתונים כנראה יהיו יותר קשים. אם דיברו על 250,000 בשנת 2010, אני מבין, לפחות מהדברים ששמענו היום, שהמספר הזה כנראה ילך ויגדל. מכאן חשיבות המעקב שלנו, שיימצאו התקציבים והמשאבים והתקנים כדי לטפל בילדים בסיכון ונוער במצוקה.

התמונה לצערי לא טובה, בלשון המעטה, ונצטרך כולנו לעשות כל מאמץ כדי לקדם את הנושא הזה. אלה הילדים שלנו, הבנים שלנו, האחים של כולנו וצריכים להתאמץ כדי למצוא את התשובות ומהר ככל שאפשר, לפני שאלה יהיו מקרים שאולי יהיה קשה להציל אותם.

אם אין הערות, אני אסיים בנימה הזאת.

לדעתי הדיון הזה היה מאוד חשוב כדי לקבל את התמונה הרחבה. לי היה טוב להפליג בים הסוער הזה עם כל המסגרות שצריך ללמוד ועד כמה הן מתפקדות ולא מתפקדות, אבל היה מצער מאוד לשמוע על המחסור בהרבה תחומים. כמעט אין מסגרת שדיברנו עליה שאפשר לומר שהמצב שם מושלם אלא עדיין צריכה להיעשות עוד הרבה עבודה.

אני לוקח על עצמי יחד עם הצוות שלי בלשכה וכמובן צוות הוועדה להמשיך את הדיונים הללו. אין ספק שנצטרך להיות ממוקדים יותר, כל פעם בהיבט מסוים, כדי שנוכל אולי להתקדם יותר.

תודה רבה לכם. נמשיך את העשייה הזאת. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:56.