פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



37
ועדת הכלכלה
13/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 25
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"א בתמוז התש"ף (13 ביולי 2020), שעה 9:30

המאבק בתאונות הדרכים ודיווח על פעילות הרשות לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: בועז טופורובסקי – מ"מ היו"ר
שרן מרים השכל
תמר זנדברג
אימאן ח'טיב יאסין
מתן כהנא
יבגני סובה
אנטאנס שחאדה

סעיד אלחרומי
אוסנת הילה מארק
איימן עודה
חמד עמאר
עאידה תומא סלימאן
אוסאמה סעדי

נצ"מ נועם בגינסקי - ראש מחלקת תנועה, המשרד לביטחון הפנים

רחלי טבת ויזל - מנכ"לית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - ראש מטה וקשרי ממשל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ארז קיטה - מנכ"ל, אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

ראיק סאלם - מנהל אגף תשתיות בין-עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יוסי שנלר - ראש תחום ניידות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איציק סרור - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אריאל הבר - רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

יוסי בן שמחון - ראש ענף בטיחות בדרכים של צה"ל, אזרח עובד צה"ל

ד"ר יעקב אדלר - חבר הנהלה, אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גיל ביילין - יו"ר, הארגון לביטחון בכבישים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

איתי עצמון
נעמה דניאל

לאה ורון

טלי רם


המאבק בתאונות הדרכים ודיווח על פעילות הרשות לבטיחות בדרכים

שלום לכולם, אנחנו מתחילים את הישיבה. היום כ"א בתמוז תש"ף, 13 ביולי 2020, אנחנו מקיימים ישיבה בנוגע למאבק בתאונות הדרכים ודיווח על פעילות הרשות לבטיחות בדרכים. אני רוצה קודם כול להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, על כך שביקש ממני לנהל את הדיון. אני מודה לו מאוד, הוא היה צריך להיות בישיבה של מפלגת ש"ס ביחד עם ראש הממשלה ולכן אנחנו ננהל את זה.

אני חושב שיש לנו איזשהו חוסר הבנה לגבי כל מה שקשור בתאונות הדרכים. אם מדינת ישראל תתייחס אל תאונות הדרכים קצת כמו שהיא מתייחסת אל הקורונה, תסתכל על זה כעל מלחמה אמיתית, אז כל הטיפול בתאונות הדרכים היה משתנה, היה שונה והיה מתנהל בצורה אחרת. במקום שהיינו רודפים אחרי חלק ממשרדי הממשלה ואחרי תקציבים, אחרי החלטות ואחרי יישומן, היו הרבה מאוד אנשים שדואגים לוודא שהן מיושמות, שפועלים ולא מתעלמים מכך שמתחילת השנה 144 אנשים נהרגו בדרכים, מקום המדינה 34,244 אנשים נהרגו בדרכים, מתוכם 5,150 ילדים ובני נוער, יותר מכל מלחמות ישראל ביחד.

לכן, אין שום סיבה שלא נתייחס לזה כאל מלחמה, וכל עוד אנחנו כאן, הוועדה כאן, אנחנו נעשה את המקסימום כדי שהיחס אל נושא תאונות הדרכים ישתנה, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. אני יודע שיש הרבה אנשים טובים שעוסקים בכך, הרבה ארגונים, הרבה גופים בממשלה, יש רשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שזו מטרתה ולשם כך היא קיימת, ועוד מעט רחלי, מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תציג את מה שהם עושים ואת התוכנית.

אני רוצה להזכיר שהוועדה ב-2016 קיימה מספר דיונים מאוד רחבים ומעמיקים וקיבלה מספר החלטות בשביל להיאבק בתאונות הדרכים. כתוצאה מהדיון הייתה אמורה להיות ועדת שרים אבל היא לא התקיימה. הייתה ועדת מנכ"לים שהתכנסה פעם אחת, כתוצאה ממנה הייתה החלטת ממשלה ביוני 2017 שדיברה על 4 מיליארד שקלים שיוקצו למאבק בתאונות הדרכים, תכף אנחנו נדבר על היישום שלה. אני יכול להגיד לכם שלפי מחקר של הממ"מ שהוגש לכם, היישום הוא חלקי ביותר, ממש חלקי ביותר בכל התחומים עליהם דיברו – בתשתיות; תשתיות זה כבישי דמים אבל גם הנושא של השלטון המקומי והתייחסות שלטון מקומי לתשתיות; נושא אכיפה; נושא שפיטה; נושא חינוך ונושא טכנולוגיה.

הרי ידוע שחלק גדול מהתאונות נובעות מהגורם האנושי. יש היום טכנולוגיה שיכולה להביא למינימום את הבעיות של הגורם האנושי, וגם אם היו בהתחלה כל מיני פעולות בשביל לעודד מערכות בקרה אקטיביות ופסיביות, ב-2020 גם הן כמעט בוטלו לחלוטין וגם על זה חשוב לי שנדון.

בבקשה, רחלי טבת ויזל, מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מה שאני מבקש – אני יודע שבמצגת שלך יהיו הרבה מאוד נתונים; נתונים זה חשוב, אני רוצה לתמצת בנתונים, להסתכל פני עתיד מה המשימות שלנו בכל אחד מהתחומים שהוועדה הזאת דיברה עליהם בעבר, איפה זה עומד, מה הפער, ומה גורם לפער כדי שאנחנו בוועדה נוכל לעקוב אחרי זה ולעזור לוודא שהפער הזה יצומצם כדי שנוכל להציל חיים.

בסדר גמור, הנתונים גם נמצאים בפני חברי הכנסת, מפורסמים אצלנו באתר, כך שמי שרוצה יוכל לראות אותם.

אני רוצה לפתוח באמת בתודה לאדוני שמלווה את נושא הבטיחות בדרכים לא מהיום, אנחנו נמצאים בקשר ורואים עד כמה הנושא חשוב לך, גם למנהלת הוועדה שמוודאת שהנושא יהיה על סדר-היום. בכלל, בוועדה הזאת מצאנו כן בית לנושא של בטיחות בדרכים, כאשר הדבר כמעט ולא מטופל במקומות אחרים. כמו שאמרת, ועדת שרים התכנסה, לא התכנסה, ועדת מנכ"לים פעם אחת, לפחות בוועדת הכלכלה נעשו דיונים.

(שקף: מדדי תנועה 2018-1990). מעט נתונים בגדול. השקף שאתם רואים מדבר על תמונת מצב במדינת ישראל. זה אומנם עד 2018 כי עוד אין לנו את כל הנסועה אבל זה מה שזה מראה. העמודות שעולות זה מספר כלי הרכב והנסועה שעולה, מספר הנהגים, הכול עולה. ובגדול ובאיזשהו סוג של תנודתיות, ישנה ירידה במהלך השנים במספר הרוגים ונפגעים בתאונות דרכים, כך שבוודאי שהדבר אפשרי. אני כבר אצביע על תוכניות שעזרו וכן תרמו לירידה הזאת.

(שקף: 2019-2018), תראו את ההבדלים. 2018 הייתה שנה שבה הייתה ירידה, אחרי 2017 עם ירידה. 2019 – 57,498 נפגעים בתאונות דרכים.

(שקף: עדכון נתוני הרוגים בתאונות דרכים בכבישים ל-12/7/2020). אני יודעת שזה מרחוק אבל אני רוצה בכל זאת שתסתכלו אצלכם ותראו איך זה נראה. זה דוח יומי שהרשות מוציאה מדי יום. מדי יום יוצא דוח מאוד מאוד מפורט, וכדאי שתכירו ותיחשפו כי יש פה כמה נתונים שהם מאוד מאוד מהותיים ואפשר להבין את הסיפור בצורה מאוד משמעותית.

מתחילת השנה, כמו שאדוני אמר, 144 הרוגים, לעומת 177 בשנה שעברה, ירידה של 20%, אתייחס גם לקורונה, עד כמה היא תרמה, כן או לא. תשימו לב לכמה מספרים מאוד מטרידים. אנחנו, ולא בכדי, זה אולי ייראה לא טוב אבל אין ברירה, סופרים, עושים איזושהי ספירה גם של החברה הכללית, ומפרידים ועושים ספירה נפרדת גם של החברה הערבית. וזה למה? מכיוון שאם תסתכלו על הנתונים תראו שלמעלה מ-30% מהנפגעים בתאונות דרכים במדינת ישראל בקרב ההרוגים וגם בפרמטרים האחרים הם מהחברה הערבית ולכן צריך לייחד תוכניות פרטניות לחברה הערבית ולהסתכל על זה כן במובחן, ולא לתרגם תוכניות מעברית לערבית כי לא תמיד זה נכון. אחר כך אולי אגע בזה קצת.

(שקף: עדכון נתוני הרוגים בתאונות דרכים בכבישים ל-12/7/2020). דבר נוסף שצריך לשים לב אליו, בעוד שבתחום הלא עירוני ישנה ירידה במספר הנפגעים, בתחום העירוני יש רק עלייה, ואני רוצה לסמן שתי קבוצות נוספות. קבוצה אחת, שהיא מאוד מאוד משמעותית, זה הילדים, והקבוצה הנוספת זה רוכבי האופנוע. בעוד שבכל הפרמטרים יש ירידה – בכולם, אזרחים ותיקים ואופניים רגילים ואופניים חשמליים, בכולם – ברוכבי האופנוע יש עלייה מתמדת ומאוד מדאיגה משנה לשנה, אני אתייחס לזה.

את יכולה להתייחס להולכי רגל?

אני אדבר גם עליהם. יש לכל אחד בנפרד, אני אתייחס אליהם.

(שקף: הרוגים בתאונות דרכים). הרוגים בתאונות דרכים, כמו שאמרתי, יש איזושהי תנודתיות. עד 2012 הייתה מגמת ירידה. אצלנו אגב ובכל העולם, עד 2012 הייתה ירידה, מ-2012 ראינו את הטיפוס בחזרה. לפי רוב המחקרים, הנתונים, הסיפור של הפלאפונים והמסיחים נכנס לנו חזק מאז וזה מתחיל לעלות.

במדינת ישראל, מ-2017 מתחילים לראות ירידה, 2017, 18'. 19' – עלייה חזרה, ו-2020 אנחנו נמצאים שוב במגמת ירידה.

(שקף: השוואה בין-לאומית, הרוגים למיליארד ק"מ נסועה). כשאנחנו מסתכלים על מדינות אחרות, איך אנחנו משווים? מול קילומטר נסועה. נסועה, במחצית השנה הבאה כשסופרים את כל הקילומטרז' של כל הרכבים שעשו טסטים במדינת ישראל, אם תראו בעולם, במדינות OECD יורדים ל-5.4 נפגעים קשה למיליארד ק"מ נסועה, אנחנו עדיין לא נמצאים במספרים האלה למרות שב-18' כבר ירדנו ל-5.2, וזאת אמורה להיות המגמה. היעד שלנו כרגע הוא 5 למיליארד ק"מ נסועה, ועוד פחות מזה.

(שקף: פילוח אוכלוסיות סיכון). מבחינת פילוח האוכלוסיות שבסיכון יש פה שני פרמטרים שאנחנו מסתכלים עליהם: א', מבחינת כלי הרכב; ב', מבחינת האוכלוסייה. לגבי מגזרים, כמו שראיתם, יהודים ואחרים מול האוכלוסייה הערבית, 27%. אני מזכירה, האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל היא סביב 20%, 21%, לא יותר מזה, ועדיין אחוזי היפגעות מאוד מאוד גדולים, עם מאפיינים מאוד ברורים של נתוני היפגעות מאוד גבוהים בקרב האוכלוסייה הצעירה, זאת אומרת ילדים, תינוקות. הסיכוי במדינת ישראל לתינוק מהחברה הערבית, יחסית לילד יהודי, למות בתאונת דרכים יכול להיות פי 10 ויותר.

יש לך פילוח?

יש לנו פילוח, אני כבר אציג.

שאלה האם זה מקום שבו מתגוררת האוכלוסייה הערבית או לאום?

חזרנו לתאונות חצר?

זה הרבה מאוד הסיפור של תאונות חצר.

השאלה שלי לגבי הפילוח, ההבדל בין עירוני לבין-עירוני, ראינו שיש עלייה דרסטית בבין-עירוני. במגזר הערבי ההרוגים הם בבין-עירוני או בתוך העירוני?

בין-עירוני. מכיוון שאין לי זמן, אדוני, לדבר על הכול, כל הנתונים נמצאים אצלנו אבל אגיד על מנת לסבר את האוזן. בחברה הערבית יש שתי אוכלוסיות. אוכלוסייה אחת של התינוקות והילדים, הפעוטות ממש, עד גיל שנתיים, שלוש, תאונות חצר, מאפיין – דרום בעיקר אבל גם בצפון, כמעט ולא באזור המרכז.

כמה תאונות חצר היו בשנה שעברה?

אני לא זוכרת אבל למעלה מ-20, ולא כולן מדווחות. לא כולן מדווחות, רק שתדעו.

מעל 20 הרוגים בתאונות חצר?

לא. פצועים קשה והרוגים. לא זוכרת כרגע את המספר אבל אשלח לך תוך כדי הדיון.

זה מספר דרמטי, צריך לזכור אותו.

המספר הוא דרמטי.

מדובר על כעשרה ברב-שנתי לשנה.

עשרה הרוגים ועוד פצועים קשה. נתון נוסף זה נהגים צעירים מהחברה הערבית. הסיפור של נהגים צעירים הוא נכון לחברה הכללית ולחברה הערבית. ראינו את זה בעיקר בתקופת הקורונה. תקופת הקורונה, הייתה אמורה להיות ירידה במספרים. במספרים אבסולוטיים הייתה ירידה אבל עוד מעט אני אראה לכם. כשבדקנו מי בכל זאת נהרג בדרכים, נהרגו צעירים, כנוהגים על כלי רכב או על אופנועים, למעלה מ-50% מהחברה הערבית.

כדי שלא נאבד את האנשים בדיון, בואי נגמור מהר עם הנתונים. הפערים, אני רוצה לדעת מה עושים לעתיד. חמד, אתה גם יושב-ראש השדולה למלחמה בתאונות הדרכים, שמח שהסכמת שנהיה יושבי-ראש משותפים. אתה ראשון השואלים והדוברים.

אחר כך אתייחס לשאלות. שימו לב לפילוח מבחינת נפגעים קשה. אמר חבר הכנסת טופורובסקי נכון. אנחנו עד לפני שנתיים ספרנו הרוגים, וזו טעות לספור רק הרוגים. צריך לספור הרוגים ופצועים קשה כי לפעמים ההבדל בין פצוע קשה להרוג זה עניין של הגעה לבית חולים, פצוע קשה זה עולם ומלואו שלפעמים נחרב, ולכן אנחנו סופרים את זה ביחד.

גם פצוע לא קשה זה הרבה פעמים עולם ומלואו. זה יכול להיות שיקום של שנים וזה יכול להיות משפחה שלמה שמאבדת ימי עבודה ושנות עבודה, ושיקום עם עלויות.

חד-משמעית, אבל כדי שיהיה לנו איזשהו נתון להשוואה אנחנו מנסים לתת איזשהם נתונים. רכב פרטי – שליש, הולכי רגל – 25%, אנחנו יותר ממדינות ה-OECD, שם זה עומד על 20%. תשימו לב לרוכבי האופנוע – 19%.

יש פילוח של הולכי הרגל, איפה מתרחשות התאונות, איפה נהרגים הולכי הרגל? כמה מהם במעברי החציה ועל המדרכות?

כן. אין לי את זה פה אבל יש לנו פילוח של כל דבר אפשרי. רוב הולכי הרגל נהרגים על מעברי חציה, שיהיה ברור, אבל שם הם חוצים, שם הם נמצאים.

בסדר, אבל שם הם אמורים להיות, זה מקום שמיועד להם.

מרבית הולכי הרגל נהרגים במעברי חציה.

אבל זה לא שהם מחליטים פתאום לפרוץ לכביש בין-עירוני.

יש מספיק שחוצים לא במעבר חציה, אבל רוב הנפגעים הם על מעבר חציה כי שם הם חוצים. בממונעים הלא מרושיינים למיניהם, אופניים וקורקינטים – 17%.

(שקף: הרוגים ופצועים קשה – משתמשי דרך). תסתכלו על משתמשי הדרך הפגיעים, איך זה נראה בתמונה של העשור האחרון. אנחנו מדברים על הולכי הרגל, רוכבי האופנוע – בעלייה כל הזמן, כששחקן נוסף שנכנס זה הקורקינטים והאופניים החשמליים. הייתה עלייה דרמטית לקראת 2018 במספר ההרוגים והפצועים קשה, יש ירידה ב-2019, אנחנו רואים ירידה גם ב-2020. חלק מהעניין זה שבילי אופניים, חלק מהעניין זה קסדות שסוף סוף אנשים מתחילים להבין שזה מציל חיים.

(שקף: מגמת עלייה בהיפגעות רוכבי אופנוע). רוכבי אופנוע, מגמת עלייה. אני לא אכנס לכל אחד מהם, יש לנו פילוח של כל דבר אפשרי.

(שקף: רוכבי אופניים חשמליים, הרוגים). אופניים חשמליים – אני לא אכנס לזה, יש מגמת עלייה. ירידה כבר ב-19' וירידה ב-20'. תשימו לב שמקרב רוכבי האופניים החשמליים והקורקינטים החשמליים, מי שנהרג או נפצע קשה היה ללא קסדה, נקודה. כל ההרוגים מתחילת השנה על אופניים חשמליים היו בלי קסדה, הסיפור של קסדה הוא קריטי ואנחנו ממשיכים בקמפיינים על זה. יש חקיקה שהיא מחייבת, זה דבר שהוא מאוד משמעותי.

טוב מאוד שאתם עושים את זה.

שאלו אותנו האם אנחנו כרלב"ד לא חושבים שצריך לאסור על שימוש באופניים חשמליים ובקורקינטים חשמליים. זאת טעות גדולה, לא צריך לאסור, צריך לקדם, רק צריך לנהל את זה בצורה נכונה – שבילי אופניים, קסדות, אכיפה, פיקוח. זה הכלי הבא. זה הכלי הבא על מנת להוציא את הכלים הפרטיים ממרכזי הערים.

רחלי, אני אשמח, כי נגיד לרוכבי אופניים חשמליים יש תקצוב שלא מנוצל של הרשויות המקומיות, אני רוצה שנגיע לפערים.

אני ממשיכה. הולכי רגל, יש ירידה מסוימת מבחינת מספר נפגעים. אזרחים ותיקים, באיזושהי ירידה. בולטות לחברה הערבית – דיברנו על זה, אנחנו מדברים על 30%.

(שקף: מעורבות סוגי רכב). תשימו לב – רוכבי אופנוע, הסיכוי להיפגע בתאונה של רוכב אופנוע היא בערך פי 15, פי 17 מרכב רגיל, יחסית לנסועה שלהם. תסתכלו, הם בעמודה הכי תחתונה. מה שמטריד אותנו לגבי אופנוע, רוב התאונות הן תאונות באיזשהו מתווה של תאונה עצמית. אם תקשיבו לתאונות האחרונות – התהפך, התגלגל, החליק, וכו'.

כשילד בן 16 תוך שבועיים יכול להשיג רישיון לאופנוע, זה לא מפתיע שיש כל כך הרבה הרוגים. שאלה מה אנחנו עושים עם זה, איפה משנים את ההכשרה.

א', זה נכון.

מה פילוח הגילאים?

ב', רוב רוכבי האופנוע שנהרגו – שוב, אפשר דיון נפרד על זה – הם לא צעירים, הם על האופנועים הכבדים, הם בני 25, 35, שמשתמשים באופנוע בין היתר כהובי. יש לנו תוכנית שלמה לגבי רוכבי אופנוע, יש מה לעשות, תוכנית מתקדמת, הכשרה מתקדמת, לטפל במעקות, לטפל במורי הנהיגה.

בתאונות האופנועים, רוב ההרוגים הם בבין-עירוני או בעירוני?

תלוי. בין-עירוני, ועירוני בין-עירוני משולב. כביש 20 למשל, שהוא לא בעיבורה של עיר, שם נהרגים יותר מאשר במקומות אחרים. אין לנו זמן להתעסק בזה. רכב – אנחנו לא ניגע בזה.

(שקף: הרוגים ופצועים קשה לפי סוג דרך). כאשר אנחנו מודדים רק הרוגים, הסיפור הוא סיפור בין-עירוני, אבל כאשר מודדים גם פצועים קשה, גם הרוגים וגם נפגעים מסוג אחר, האירוע הוא אירוע עירוני. המדינה צריכה להשקיע בעירוני, ללכת על מודלים של עיר בטוחה.

בכללי. את לא מדברת עכשיו על אופנועים.

בכלל.

באופן כללי, בעירוני יש יותר שחקנים – יש אופניים חשמליים והולכי רגל ומבוגרים – שם מרבית הפגיעות, אם מסתכלים גם על פצועים קשה.

אני אומר לכם אחר כך ואני אקדים ואגיד כבר עכשיו. העולם הולך למודלים של ערים בטוחות. מודלים של ערים בטוחות – מילנו, פריז, לונדון, לא רק מקומות מפונפנים, אמסטרדם. העולם הולך למקום שנקרא Safe System, משתמש הדרך הפגיע ביותר הוא במרכז. קודם כול הולך הרגל, המיקרו-מוביליטי, אופניים חשמליים, קורקינטים, ותחבורה ציבורית. מוציאים את הרכבים ממרכזי הערים, עוברים לכבישים של 30 קמ"ש. 30 קמ"ש בכל המקומות שיש בהם גם אופניים חשמליים וגם תחבורה פרטית, לשם הולך העולם, אנחנו מכוונים לשם.

זה עובד שם?

זה עובד מצוין. באוסלו בשנה שעברה היו אפס הרוגים. בשטוקהולם ירדו להרוג אחד בעיר, כי הפרידו, פשוט עשו הפרדה. אנחנו צריכים ללכת לשם.

כמה בתל אביב?

כמה היה קודם?

זה לא משנה, הייתה ירידה. אני יכולה להראות את זה – אני לא זוכרת בעל-פה את כל המספרים – יש לנו ניתוח של כל הערים שהראה ירידה. בלונדון, הראו ירידה של 37% בהרוגים ובנפגעים בתוך לונדון ברגע שעברו לרעיון הזה של Safe System. מי שמכיר את לונדון, היא עדיין עמוסה אבל ישנו שם יתרון להולך הרגל, למיקרו-מוביליטי.

גם ערים שהחליטו להוציא את המיקרו-מוביליטי, כמו ניו יורק ומקומות אחרים שאמרו לא יהיה, הכניסו את זה בחזרה כי הם מבינים שזה הפתרון, לשם אנחנו צריכים ללכת.

אבל בואו נתחיל קודם להכניס את התחבורה הציבורית לאוכלוסייה הערבית.

זה חלק מהעניין.

בואו נתחיל מהלחם.

רחלי, בואי ניכנס לפערים.

חברים, אני ממשיכה. מה צריך לעשות? (שקף: מספר נפגעים בשנת 2020 לפי חודש וחומרת פגיעה). בזמן קורונה – למי שהתעניין – הייתה ירידה במרס אבל לא מספיק דרמטית. באפריל-מאי אנחנו מטפסים חזרה למספרים אפילו יותר גבוהים משנה שעברה. במספרים אבסולוטיים הייתה ירידה בתקופת הקורונה, לא דרמטית, 7 הרוגים פחות במרס – אני לא מזלזלת בזה, לא דרמטית.

(שקף: מספר נפגעים בשנת 2020 לפי חודש וחומרת הפגיעה). מה שכן מטריד אותנו, יחסית לק"מ נסועה, עלייה מטורפת שלא הייתה שנים כבר, ושוב, מי שמככב בעלייה הגדולה בקורונה וביציאה מהקורונה זה צעירים על רכבים ועל אופניים חשמליים, לפחות 50% מהחברה הערבית, שזה נתון מאוד מטריד.

אני לא אכנס לקורונה, אתם תראו את זה אצלכם אם זה מעניין. סיכום היפגעות קורונה – אתם תקראו את זה אצלכם.

(שקף: כמה עולות תאונות דרכים למדינה?) כמה עולות תאונות דרכים למשק? אני לא סתם שמה את זה. הצגתי את זה למישהו והוא שואל: את שמה את זה מול כסף? בסוף, אם כל השאר לא עובד לי אז אני שמה את זה מול כסף, אין ברירה.

אנחנו עשינו חישוב – לא אנחנו – בשנה שעברה לקחנו חברה, עשינו דיון כלכלי, חברה כלכלית שבדקה. 14 מיליארד שקלים עולה למשק מדי שנה תאונות דרכים. אם נוסיף את התאונות הקלות – את הפח למיניהן – עולה 17 מיליארד שקלים מדי שנה. אני אגיד על זה משהו, תקציב הרלב"ד הוא 74 מיליון שקלים.

מה כוללים החישובים האלה?

מה כוללים החישובים? דמי השתכרות וביטוח וכלכלה ומשפחה שלא עובדת, והכול. יש חישוב,7 מיליון שקלים עולה הרוג. הרוג זה נתון קל כי הוא מת, והמשפחה רק אבלה, ואני כרגע לא מכמתת את האבל, וזה 7 מיליון שקלים, שלא לדבר על פצועים קשה ופצועים קל ובינוני, מה זה אומר. 17 מיליארד שקלים, וההשקעה, בסוף – אנחנו 74 מיליון שקלים, יש פה תנועות אחרות שמושקעות, משרד החינוך משקיע, אבל זה לא מגיע לסכומים האלה. בהשקעות לא כאלה גדולות אפשר להגיע לתוצאים משמעותיים.

למה אני אומרת את זה? (שקף: השקעה מול השפעה). אני נותנת לכם שתי דוגמאות. בשנים 17', 18', הושקע בחברה הערבית, קיבלנו תוספת של 18 מיליון שקלים. ב-18 מיליון שקלים עבודה הורדנו – לא אנחנו, כולם ביחד – מ-30% פגיעה בערך ל-25% פגיעה. זה עולם ומלואו.

שזה עלויות - - -

זה עלויות של תוכנית עם ילדים, ארגוני אימהות, זה כסף שאנחנו קיבלנו לתוספות.

ב-18 מיליון, כמה הוצאות חסכתם למדינה בחישובים?

אני לא יודעת לחשב את זה, אבל אם הייתה ירידה אז תחשבי על המיליונים.

מספיק שחסכתם - - -

ברור.

שלושה הרוגים ואתם כבר מכוסים.

חד-משמעית.

- - -

זו דוגמה אחת. דוגמה נוספת.

רחלי, כולם כאן רוצים לעזור לך, לכן זה מאוד חשוב לנו שתגידי – יש לנו את התוכנית הזאת, היא עולה ככה כסף, לא מאשרים לי.

אני אגיד לכם במה הושקעו 18 מיליון שקלים. 18 מיליון שקלים הלכו למפעלות, שזה בין היתר עבודה עם תנועות הנוער בחברה הערבית, 18,000 ילדים בחברה הערבית בגילאים המתאימים עברו הדרכה; חינוך תעבורתי בבתי הספר; עבודה עם קאדים במסגדים; ראשי רשויות; ארגוני אימהות. ניתן תקציב של 5 מיליון שקלים על מנת שיהיו סוף סוף תוכניות תמרור, 30 רשויות מקומיות, עוד לא יישמו אבל לפחות עשו תוכניות תמרור, רק 5 מיליון שקל, זה מה שזה עלה.

רחלי, אני עוצר אותך כי עוד חמש דקות יש כאן כמה אנשים שצריכים ללכת לוועדת הכנסת, אנחנו נמשיך. חבר הכנסת חמד עמאר, יושב-ראש משותף של השדולה למלחמה בתאונות הדרכים, נשמח לשמוע.

בוקר טוב לכולם. קודם כול תודה רבה לך על קיום הדיון. אנחנו דנים כאן בחיי אדם.

התודה היא ליושב-ראש הוועדה, לחבר הכנסת מרגי.

תודה ליושב-ראש הוועדה שנתן לך לנהל את הדיון, וחשוב שננהל את הדיון בנושא של תאונות דרכים. נושא תאונות דרכים, מאז שאני בכנסת אני מעלה את הנושא, כמעט 11 שנים אני מדבר רק על תאונות דרכים ומה שקורה בכל הנושא של תאונות דרכים, אבל יש כאן דברים שאנחנו חייבים להתייחס אליהם, ולהתייחס אליהם בכובד ראש, ואת התייחסת לזה, למגזר הערבי. המגזר הערבי זה צעקה. אתה לא יכול להמשיך כך.

אם המשטרה – ואני אומר המשטרה, יושבים כאן מהמשטרה – הייתה מתייחסת לנושא של המסכות והאכיפה של המסכות והדוחות שהיא מחלקת כמו שהיא מתייחסת לתאונות דרכים במגזר הערבי, היה מצבנו מעולה.

אדוני, אתמול הסתובבתי בשפרעם וראיתי יותר מעשר ניידות, איפה שיש מרכזי מסחר מתעסקים רק במסכות. אני עמדתי שם והסתכלתי על המשטרה איך היא התייחסה, ואמרתי לעצמי, מחר אנחנו מקיימים דיון על תאונות דרכים. אם המשטרה הייתה מתייחסת ככה לתאונות דרכים במגזר הערבי, אני אומר לך, לא היינו מגיעים למצב הזה.

אבל גם אנחנו צריכים להבין. כשאנחנו אומרים מגזר ערבי בבין-עירוני, צריך להבין, אתה יוצא ב-4:30 בבוקר לעבודה, ורוב המגזר הערבי שגר בצפון או גר במשולש והולך לעבוד בתל אביב, יוצא ב-4:30 בבוקר, 5:00 בבוקר לעבוד בבנייה, עובד כל היום בבנייה, חוזר, ישן על ההגה ואז נגרמת תאונת דרכים. גם לסיבות האלה צריך להתייחס וגם לתשתיות של המגזר הערבי בתוך היישובים. זאת נקודה שצריכים להתייחס אליה.

בנושא העירוני, וזה עלייה דרסטית בנושא של העירוני, למשטרה יש תפקיד מאוד חשוב. כל מה שדיברת, אם המשטרה הייתה נמצאת בכוחות שהיא נמצאת היום בקשר לקורונה בנושא של תאונות דרכים, לא היינו רואים לא במגזר היהודי, לא במגזר הערבי ולא בכל מקום בנושא העירוני.

נושא של אופנועים. תבינו, כשאתה נוסע באוטו יש לך מגן, יש לך את הפח של האוטו, יש לך את הכול. כשאתה עולה על אופנוע ואתה נוסע על אופנוע אין לך שום דבר. יש לך את הגוף שלך, שהוא ייחבט.

רק בשבוע הזה איבדנו בשפרעם בחור צעיר בן 20, 21, רק השתחרר מהצבא. חודשיים אחרי שהשתחרר מהצבא – אני לא יודע, עם רישיון, בלי רישיון – אבל מה שהבנתי היה עם רישיון אופנוע, עלה על אופנוע, עשה תאונה עצמית ונהרג כי אין מה שיגן עליו. לכן, נושא של אופנועים, חשוב מאוד לקחת את זה.

יש לנו תוכנית, רק צריך כסף. לא הרבה, אבל צריך כסף.

אני יודע. במקום להעלות לכם את התקציב הורידו לכם את התקציב בשנה זאת בשמונה מיליון שקלים.

שני מיליון שקלים לתוכנית הכשרה, זה מה שצריך. זה הזוי.

אתה מבין?

אני זוכר, כאן בוועדה דנו בתאונות חצר, עשינו הרבה דיונים כאן בנושא תאונות חצר. הגענו למצב שהיה לנו אפס תאונות חצר כי הייתה השקעה, השקיעו בנושא של הסברה. הסברה זה דבר מאוד טוב, צריך להשקיע המון בהסברה, אכיפה זה נושא שצריך לעבוד. המשטרה, יש לה תפקיד חשוב מאוד בכל נושא האכיפה, לעמוד על הדברים ולהיות במקומות הנכונים, לא לחפש את הצומת ואת המהירות של נוסע, במקום שייסע 110 נסע 120 בכביש שמאפשר לו את זה, לבדוק מספר תאונות דרכים שקורות שם לעומת מספר תאונות דרכים שקורות בצמתים מסוימים, בכבישים מסוימים, ושם צריך להתרכז.

אני שוב מודה לך. אני חייב לרוץ לוועדת הכנסת. אם אני אספיק אני אחזור גם לכאן. שיהיה לכם בהצלחה. תודה לכם.

מעולה. אנחנו נעשה זיגזג, איש מקצוע, חבר כנסת. תודה, חבר הכנסת עמאר.

אתה רוצה שאני אשלים מה הפעולות שאנחנו עושים? מה כן נעשה?

מאה אחוז, אני אשמח. גם תתייחסי – הנה, זו דוגמה – תוכנית הכשרה לאופנוענים שעולה רק שני מיליון שקלים, ולזה אין תקציב, זה משהו שאנחנו צריכים לדעת בוועדה ולהתייחס אליו.

אני לא אדבר על הרלב"ד. רק אגיד שאנחנו 70 אנשים, שלוש חטיבות: חטיבת מחקר, חטיבת מבצעים וחטיבת חינוך והסברה.

בכמה התקציב ירד? מ-550 מיליון שקלים ל-? בינתיים אני אזכיר לכם שהרלב"ד הוקמה בעקבות ועדת שיינין, שכן הסתכל על הנושא הזה באופן כלכלי, ראה 14 מיליארד שקלים עלו תאונות הדרכים במדינת ישראל, אמר, ב-550 מיליון שקלים לשנה אנחנו יכולים לשנות את המציאות. קמה הרלב"ד, זה התחיל אבל איכשהו התקציב ירד כמו שעיניכם רואות ל-74 מיליון שקלים. אני רואה נכון?

כן. 74 מיליון. זה התחיל ב-550, וחלק מהתקציבים, באמת הרשות הייתה סוג של צינור להעברת כספים. אני חושבת שזה לא נכון להשתמש במילה צינור, מי שטבע את זה זאת טעות. עדיף היה שהתקציבים יישארו ברלב"ד ויהיה איזשהו פיקוח.

(שקף: תקציב הרלב"ד). אתן לכם דוגמה. בדוח עולה הסיפור של חינוך תעבורתי. הרלב"ד היום מתקצבת חלק משמעותי מהחינוך התעבורתי, 18 מיליון שקל חינוך תעבורתי בכיתות י', ולכן יש לנו בקרה ופיקוח על זה. אנחנו לא עושים את התוכנית אבל לפחות אני יודעת שמשרד החינוך עושה, ועושה אותה יפה.

התחלנו ב-550, היום אנחנו ב-74 מיליון. תשימו לב שיש תקציב קבוע שאנחנו מעבירים למשרד התחבורה, 120 מיליון שקלים שעוברים דרכנו אבל אנחנו לא רואים אותם, לתוכניות בטיחות למיניהן ברשויות המקומיות, למרות שאנחנו יודעים שאין ניצול תקציבי מלא וזה לא מאפשר לנו למלא את כל התוכניות שאנחנו רוצים למלא, אני עוד מעט אתייחס לזה.

(שקף: תקציב שהוקצה לרשויות מקומיות). אני רוצה לתת לכם דוגמה, תקציב רלב"ד ברשויות מקומיות. אנחנו עובדים מול כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל, מול כל רשות מקומית ישנו מנהל בטיחות אזורי שלנו, יש לנו 15 מנהלי בטיחות אזוריים. כל רשות צריכה לתת לנו תוכנית בטיחות. בחלק גדול מהרשויות, מה שקורה בבטיחות בדרכים זה התקציב שמגיע מהרלב"ד. לכל המדינה השנה ניתנו 4.7 מיליון שקלים, כשהתחלנו עם 37.

יש פילוח לגבי הרשויות עצמן?

בטח.

נשמח לקבל.

נשלח עכשיו.

תודה רבה.

יש רשויות שמקבלות 16,000 שקלים לשנה. הרשויות הגדולות ממש אמרו לנו, תורידו מהרשויות המקומיות. תל אביב לדוגמה, שמקבלת מאות אלפי שקלים, זאת ההזדמנות שלי כרלב"ד, אם למשל יש כנס מתגייסים, להגיע ל-22,000 מתגייסים ולעשות איתם עבודה, אבל רוב הרשויות מקבלות ממש תקציבים מגוחכים, כולל החברה הערבית. אין לנו תוספות למקומות האלה, 4.7 מיליון שקלים השנה.

מה הקריטריונים לתקציבים האלה?

הקריטריונים הם לפי הקריטריונים של משרד הפנים, מדד סוציואקונומי פר נפש, עם מצ'ינג של העירייה לפי המדד הסוציואקונומי.

עוד מעט יהיה גם נציג משרד הפנים שידבר.

מי שאין לו, אז ימשיך שלא יהיה לו.

את צודקת. נגיד רשויות ערביות, אם אנחנו מדברים על רשויות חלשות, אין מצ'ינג בכלל אבל הכסף כולו מגיע מהרלב"ד ואלה הסכומים שיש לנו לתת. זאת אומרת, יכולה להיות עירייה עם 20,000 שקלים וזה כל מה שקורה בבטיחות בדרכים, שזה באמת קטסטרופה מבחינתי.

זה כלום. עוד מעט תהיה התייחסות של משרדי הממשלה הרלוונטיים לכל אחד מהנושאים.

(שקף: צירי עבודה מרכזיים). חטיבת המבצעים שלנו נמצאת מול כל הרשויות המקומיות ובודקת כל תאונת דרכים, לכן אנחנו יכולים לדעת מה קורה בתאונות הדרכים ואיפה להשקיע.

"שומרי הדרך". שומרי הדרך התחיל כמיזם חברתי שהגיע לרלב"ד. יש לנו היום כ-80,000 אנשים שכבר הורידו א האפליקציה ו-1,500 אנשים פעילים ששולחים לנו דיווחים, אפליקציה שמורידים בפלאפון, הם לא נוגעים. שולחים לנו דיווחים של עבירות בדרכים, עבירות קלות ומרגיזות כמו עקיפה מימין. אנחנו שולחים מכתבי יידוע לאזרחים ואומרים להם, הנה ראו אתכם, זה הסרטון. עבירות חמורות עוברות למשטרה, הוקמה מולנו יחידה במשטרה עם שמונה תקנים וזה מתורגם לדוחות. לדוגמה, "שומרי הדרך", אני יכולה לתקצב את זה ב-1.5 מיליון שקלים לשנה, אם אנחנו נוכל להעלות את זה בצורה משמעותית ויהיו לנו שני מיליון שומרי דרך אז הכבישים ייראו אחרת. אם תחשוב שבכל רגע נתון יש מצב ששומר דרך מסתכל עליך, מצלם אותך ומעביר למשטרה זה ייראה אחרת, שלא לדבר על זה ששומרי הדרך עצמם מתנהגים בצורה אחרת.

(שקף: חינוך והסברה). חינוך והסברה, אנחנו עושים את כל ההסברה, אחראים על ההסברה. הסברה זה אחד הדברים הכי משמעותיים שיש לשנות תרבות. אם קודם נתתי דוגמה של הקסדות, קסדות זאת הסברה. היום, לא שכולם הולכים עם קסדות אבל להיות עם קסדה זה כבר לא משהו שהוא לא in. "אם שותים לא נוהגים" או "ילד עד גיל תשע לא חוצה לבד", זה משנה תרבות שמגיע מהסברה ולכן זה משהו שצריך להשקיע בו.

(שקף: מידע ומחקר). מידע ומחקר, אנחנו מנהלים את מרכז המידע הלאומי.

(שקף: תוכניות מרכזיות). מה התוכניות המרכזיות שבהן צריך להשקיע? קודם כול, תוכנית לאומית. אנחנו קראנו לה "50 עד 30", אנחנו מציגים אותה לשרה ואני מקווה ששרת התחבורה תקדם את זה בממשלה ושיימצא לזה מקום גם בכנסת.

בפברואר השנה התכנסה ועידה בשטוקהולם של שרי תחבורה, תשתיות ובריאות מכל העולם. הסיכום העולמי מדבר על זה שכולנו צריכים ללכת למודל של ערים בטוחות, הזכרתי את זה קודם. זה הסיפור המרכזי, ולבנות תוכניות לאומיות.

תוכנית "50 עד 30", משמעה הורדה ב-50% של הרוגים ופצועים בתאונות דרכים עד 2030, וזה אפשרי. בנינו תוכנית, היא מחייבת תקצוב כמובן, חלקה הוא לטווח הקצר של מה עושים ב-20'-21', חלקה ל-2025, וחלקה לסוף העשור.

כמה תקצוב? כמה יש?

כרגע אין כלום, אין שום דבר. אנחנו ביקשנו בתקציב הקרוב ללכת לפחות על הסיפור של מודל עיר בטוחה. לקחת עיר אחת בולטת, כמו לדוגמה אשקלון ששם יש יותר הרוגים מאשר בכל עיר אחרת.

יש גם הסכמה של העירייה. כמה תקציב?

לשים 10 מיליון שקלים למודל עיר בטוחה, זה כלום כסף, ופעם אחת לקחת עיר אחת.

ואיפה זה עומד? בוועדת חריגים?

זה לא בוועדת חריגים, זה בתקציב שלנו שמחכה לאישור תקציב.

עוד מעט גם יהיו נציגי משרד התחבורה והאוצר שידברו על זה.

כמו כל שאר התקציב שלנו, זה מחכה לאישור תקציבי. בתוכנית "50 עד 30" יש רכיבים שקשורים לאופנועים, לערים בטוחות, לתשתיות, לתשתיות ארוכות טווח, לטכנולוגיות, לרכבים, כמעט בכל נושא. אנחנו נשמח שיהיה דיון בכנסת שייועד רק לנושא תוכנית "50 עד 30" איך היא נראית ושוועדת הכלכלה תיקח את זה כנושא שהיא רוצה להוביל.

"עיר בטוחה", דיברתי על זה קודם. יש מרכיבים בעיר הבטוחה שצריך ואפשר לקדם, לא חייבים לחכות לפיילוט באשקלון. אנחנו פנינו כבר לכל ראשי הערים, אפשר שכל ראש עיר ייקח על עצמו להתחיל לעבוד על זה, לעשות כמה מקומות, לפחות בסמוך לבתי ספר, תוכניות של 30 קמ"ש, זה העיקר.

נושא של מהירות, אנחנו עכשיו נצא בקמפיין גדול של מהירות והמשטרה גם על זה. 20% מהעבירות, וההערכה היא ש-20% מההרוגים והפצועים קשה הם כתוצאה ממהירות, זה דבר שצריך להקדיש לו.

לאופנועים יש לנו תוכנית מאוד ברורה, היא לא עולה הרבה כסף. אמרתי, 2 מיליון שקלים להכשרות מתקדמות, להכשרה של תפיסת הסיכון. צריכה להיות תוכנית של נתיבי ישראל, פנינו למשרד התחבורה להוסיף מעקות בטיחות לכל המעקות שיש. אנחנו יודעים שחלק גדול מרוכבי האופנועים נהרגים על היתדות של מעקות הבטיחות, פשוט הם עפים על זה ושם הם נחתכים ונהרגים. בכל העולם כבר שמים פס מגן נוסף. עד כמה שאני יודעת, לנתיבי ישראל זה עלה 50 מיליון שקלים בשנה, שהיום כבר לא נמצאים ולא ממגנים יותר את מעקות הבטיחות.

אבזור בטיחות אצל רוכבי האופנוע זה דבר שנתון לפתחו של משרד התחבורה, אני יודעת שהם עובדים על זה. אדוני, יש תוכנית סדורה. צריך לקחת אותה, לממן אותה ולהמשיך קדימה.

שאלה אלייך, ברשותך, ואז אנחנו נפתח את זה לדיון.

יש פה ממש רשימת מכולת של נושאים, אחד אחרי השני, שדורשים תקצוב, אנחנו יודעים על חלקם להגיד זה עובד כי כבר עשינו את זה, השקענו בזה ואפשר להמשיך הלאה.

בתחום הקורונה, יש איזושהי אמירה שאין גוף שמתכלל את זה באמת ומקבל סמכויות לתכלל את זה. אפילו היה מישהו שרצה למנות שר הבריאות, והיום התברר לנו שהוא לא רוצה את זה כי הוא לא קיבל סמכויות באמת כדי שיוכל לתכלל את זה.

הרלב"ד קמה לפי מה שאני יודע בשביל לתכלל את כל הסיפור של הפעילות והמלחמה בתאונות דרכים.

נכון.

זה נושא שנוגע להרבה מאוד משרדים, תכף אנחנו נשמע את חלקם. האם את מרגישה שאת באמת יכולה לתכלל ויש לך את הסמכויות או שאת – לפעמים ככה יכול להיות אני מרגיש – את כמו בן חורג, אף אחד לא מרגיש שהוא האבא או האימא שלך, ולכן את כל הזמן רבה ורודפת אחרי אנשים, מתייחסים אלייך לפעמים – לא אלייך, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – כאל צינור, רק תעבירי את הכסף, לא כאל מישהו שאמור גם להחליט איך יחולק הכסף ואיך יעבור הכסף. השאלה עד כמה ההרגשה הזאת היא קרובה למציאות לדעתך ולגישתך – אני יודע שאת צריכה להיות זהירה – ועד כמה אולי אני לא הבנתי נכון.

אני אחלק את זה לשניים. מבחינת המקצועיות וההכרה ברלב"ד, לשמחתי בשנים האחרונות יותר ויותר גופים מבינים שמרכז הידע אצלנו ואנחנו מרכזים ידע ותוכניות ובאמת אנחנו מכירים מה קורה בעולם, משתפים אותנו ואנחנו מבקשים להיכנס, כל מה שקשור לטכנולוגיות, רשויות מקומיות, משטרה, משרד הבריאות, אנחנו שותפים בכל דבר, דעתנו נשמעת.

האם יש לנו סמכויות? חד-משמעית לא. חד-משמעית לא. אין לי תקציב נפרד. יש לי תקציב של 74 מיליון שקלים, כדי להעלות את התקציב הזה אני לא יכולה לפנות ישירות עכשיו לחבר הכנסת טופורובסקי או לממשלה ולהגיד תעלו לי את התקציב. אני חלק מתקציב של משרד אחר.

באופן עקרוני זה נוח שאנחנו במשרד התחבורה, זה נכון שאנחנו במשרד התחבורה כי כך אנחנו מכירים גם את כל מה שאפשר לעבוד בו. אין לרלב"ד באמת באמת סמכויות. אני לא יכולה לחייב את הרשויות המקומיות או את חברי הכנסת או כל גוף אחר לעשות. אני לא יכולה לחייב את המשטרה לקנות עוד ניידות, בלתי אפשרי. לא סתם אני אומרת לך, כשאני מחזיקה את הכסף זה נוח לי. למה? בשנה שעברה תקצבנו 700 אלף שקלים, שכרנו ניידות למשטרה כדי שיאכפו בעירוני. ברגע שאני שכרתי ואני חתומה על החוזה, המשטרה הייתה חייבת. זה לא שהמשטרה לא עושה, היא עושה עבודה אבל היא לא עושה עבודה שאני אומרת – עכשיו צריך אופנועים, עכשיו צריך ערים. לא, אין לי סמכויות, חד-משמעית, אין שאלה בכלל.

אם אין לך סמכויות אז גם האחריות לא עלייך.

האחריות היא עלינו.

כי אנחנו שומעים כבר כמה פעמים את הדיון הזה - - -

האחריות היא עלינו מכוח זה שאנחנו מרגישים אחראים וחשוב לנו לעשות.

להרגיש אחראים או להיות אחראים זה שני דברים שונים.

צודק.

זה שאין לך תקציב ואת לא נכנסת לתחום אחריות אז לא צריך לקחת אחריות. אנחנו שומעים כבר מתחילת הדיון מספר פעמים את נושא התקציב. הבנו, אנחנו איתך בעניין התקציב אבל הדרישה הזאת להגדלת התקציב, היא לא צריכה להיות דרישה כאילו תנו לי תקציב ואני אהיה אחראית כי בכל זאת לא תהיי אחראית. נכון?

זאת גם השאלה. ייתנו לך עוד 10 מיליון שקלים, אז עדיין לא תהיי אחראית על כל התחום, ולכן הבנו את העניין התקציבי.

לא, אם תיתנו לי תקציב אני יכולה לעשות. אני יכולה לעשות, ועושה.

בסדר, את חוזרת על זה כמה פעמים. אני לא בא אלייך בטענה אבל זה צריך להיות הטיעון המרכזי בדיון הזה - -

חבר הכנסת סובה. זה הדבר המרכזי שמפריע לי, ואני לא בא בטענות לרחלי, סך הכול היא מתמודדת. אני מנסה לעזור לה לפתור את זה.

- - אני לא בא אלייך בטענות, אני מתאר את המצב הזה שהגדלת תקציב לא אומרת שהאחריות תעבור גם אלייך.

חבר הכנסת סובה. הגוף הזה שנקרא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוא הפך להיות גוף מאוד מקצועי וטוב, אבל בלי סמכויות.

אין צל של ספק, אני רק מדבר על הכיוון של הדיון.

אנחנו בעצם חוטאים לכל הרעיון שעומד מאחורי ההקמה שלו ואנחנו תכף נגיע לזה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, חברת הוועדה, אני אשמח.

בוקר טוב לכולם. הנושא באמת כואב. אם נסתכל על שנת 19' אנחנו רואים שבממוצע יש לנו הרוג אחד כל יום, זה חוץ מאנשים שנפגעו קשה ובאמת מצבם, כמו מתים אפשר להתייחס אליהם. יש כאלה שממש לא יכולים לעשות שום דבר בחיים ואז הם נמצאים בחיים אבל הם לא בחיים.

הנושא קשה כפליים בחברה הערבית ואני רוצה קצת להתמקד בנושא של החברה הערבית, יותר נכון במצב של החברה הערבית ואני רוצה ללכת לכיוון של הסיבות שאפשר מהן להסיק מסקנה לכיוון של פתרונות.

אם נתחיל בדבר הראשון, זה הנושא של כבישים ותשתיות. אני חושבת שאני לא מחדשת כאן דברים כשאני מדברת על המצב בתוך החברה, בתוך הערים, בתוך הכפרים, שאני חושבת שאין לנו ערים, לרוב יש לנו כפרים יותר גדולים, אפילו שהם קרויים ערים. אין לנו תשתיות מובנות ואם נסתכל ספציפית על הנקודה של האופנועים ושל האופניים, לאחרונה אנחנו רואים הרבה צעירים והרבה ילדים בחברה הערבית שנוהגים באופניים, אבל אין לנו – אני לא יודעת, לא בטוחה – אבל כמעט אין לנו אף יישוב שיש בו מסלול לרכיבה על אופניים.

כמעט ואין.

לא נדבר על זה שאין לנו מדרכות ללכת ברגל.

תמרורים.

תמרורים. מסלול ללכת, מדרכות ללכת בתוך היישובים. ואחר כך אנחנו מתפלאים ואומרים, פלא, מאיפה זה בא ולמה בחברה הערבית יש כך כל הרבה הרוגים ולמה יש גם כל כך הרבה ילדים וצעירים בגיל הרך שנדרסים בתוך החצרות. נכון שצריך חינוך והסברה אבל א'-ב' זה תשתיות. אי אפשר לדבר על דברים אחרים בלי לדבר על היסוד.

דבר נוסף, אמרה קודם חברתי עאידה, קודם כול שתהיה לנו תחבורה ציבורית. אנחנו יודעים ומכירים, הרבה מאוד מתאונות הדרכים ומההרוגים בתוך החברה אלה עובדים שהולכים לעבודה או בחזרה מהעבודה, יוצאים ב-4:00 בבוקר מהבתים שלהם וחוזרים בסוף היום, עובדים בעבודות שחורות – טיח ובנייה וכל מיני דברים – בנוסף ללחץ הנפשי והכלכלי, והם לא מרוכזים, לא רק עייפות פיזית.

למה אני אומרת את כל הדברים האלה? אני חושבת שצריך להסתכל על המכלול של הדברים, בצורה הוליסטית, ולתת תוכנית כוללת לכל הצרכים של החברה הערבית. אם אנחנו נסתכל גם על הצעירים, שהם חלק די נכבד בתאונות הדרכים בחברה הערבית ונראה שיש מישהו שנהרג בשעות הלילה, למה נהרגים בשעות הלילה? כי אין מקומות בילוי בטוחים בתוך היישובים הערביים ואז הצעירים הולכים ומחפשים בילוי מחוץ ליישוב.

כל הדברים האלה, צריכים לקחת אותם בחשבון ולשים תוכנית שהיא מותאמת ולא לדבר רק כאילו יש אחוז כזה ואחוז כזה ואנחנו יושבים ומתבכיינים על זה.

הנושא האחרון שאני רוצה קצת לשים אור עליו, הנושא של האכיפה. שמעתי את חברי חמד לפני שיצא, שאמר – אם המשטרה הייתה מתייחסת באכיפה, נותנת דוחות כמו שהיא נותנת בקורונה, היינו משיגים תוצאות אחרות. אני רוצה להגיד שזה לא נכון כי אנחנו רואים את המשטרה בתוך היישובים הערביים רק נותנת דוחות, ועדיין זה לא עוזר. ולכן, ההסברה והחינוך הם הדרך ולא האכיפה.

הייתי מצפה, במקום להשקיע בשוטרים שייקחו דוחות, לתת אפשרות לתוכניות שהן בונות ולא לוקחות כסף מאנשים, ומלחיצים אותם.

הרלב"ד משקיעה 17 מיליון שקלים רק בחברה הערבית. ברור לנו שנושא ההסברה הוא קריטי. יש לנו הסברה עם אסטרטגים מהחברה הערבית, משרדי פרסום מהחברה הערבית, הסברה שהיא שונה לחלוטין מהחברה הכללית, מיועדת לחבר'ה צעירים ולנושאים שמטרידים יותר את החברה הערבית.

אני רוצה לסכם שזה תשתיות, מקומות עבודה כמו שצריך, ואז אנחנו נתקרב יותר לכיוון שאפשר לראות קצת אור.

מאה אחוז. יש לנו המון דוברים והמון נושאים, אנחנו נשתדל לקצר. עאידה צריכה ללכת לוועדה, אז עאידה תומא סלימאן ונמשיך עם דוברים מקצועיים.

תודה רבה. אני לא חושבת שאנחנו כל פעם צריכים להתחיל מחדש את הסיפור אלא ממש להתחיל לעקוב אחרי הדברים. אני חושבת שנכון, יש סיבות סובייקטיביות שתלויות בהתנהלות, בהתנהגות בתוך האוכלוסייה אבל אני גם שואלת את עצמי, אם הרלב"ד, אין לה את האפשרות לסנכרן את כל העבודה שאמורה להוריד את מספר התאונות - - -

זאת התוכנית הלאומית, בדיוק. זאת בדיוק התוכנית הלאומית, שמסנכרנת את הכול.

אבל עובדה. אתם לא אחראים על התשתיות, אתם לא אחראים על התחבורה הציבורית, איך אפשר ליצור תוכנית לאומית שהיא מתייחסת לכול? סליחה, אני לא מזלזלת בהעלאת מודעות אבל זה לא ההתערבות המסיבית שיכולה לשנות את פני השטח אלא היא יותר קוסמטית, היא יותר לטווח הארוך עובדת על המודעות.

אני חושבת שהגיע הזמן גם כן שהקריטריונים של חלוקת תקציבים שקשורים בנושא הזה תהיה לפי מפת התאונות, איפה יש צורך, איפה הצרכים.

בוודאי. זה חלק מהקריטריונים.

לא. אני מתכוונת לכסף של משרד הפנים לרשויות המקומיות, זה מה שאני שואלת.

זה חלק מהקריטריון. זה מצב סוציואקונומי ומספר תאונות.

לא. אני מדברת גם על משהו יותר לעומק. מצב סוציואקונומי, עם כל הכבוד, זה לא הקריטריון של תמיד. זה יכול להיות בעניין המצ'ינג אבל בעניין גובה התקציב, אם במקום מסוים אין בכלל תחבורה ציבורית, יש מצב מאוד מסיבי של תאונות, התשתית רעועה, אז צריך להשקיע יותר תקציב מאשר במקומות שהם במצב יותר טוב.

הנושא של התקציב הכללי של הרלב"ד, למה אני שאלתי כמה חסכתם למדינה? לא בגלל שאני דואגת לכסף יותר מאשר הארוחות של בני אדם אבל לפחות שיוסיפו לכם את התקציב שחסכתם. אתם חסכתם מהעלויות הגדולות של תאונות הדרכים. תאונות הדרכים, כמה עולות למדינה? חישבתם את זה, הורדתם, לפחות שיוסיפו את התקציב הזה שחסכתם למדינה, שיוסיפו לכם, או ישקיעו בשיפור המצב.

אני מאוד מתנצלת. זה נושא שכולם יודעים שהוא מאוד קרוב ללבי אבל יש לי הצעת חוק בוועדת הכנסת, צריכה לרוץ לשם. תודה.

תודה. בהצלחה. משרד התחבורה, האם יש נציג בזום? אני רוצה לדעת אם יש מישהו שהוא אבא או אימא של הרלב"ד. אין נציג. בינתיים, עד שיבררו נבקש מנצ"מ נועם בגינסקי, ראש מחלקת תנועה. ברשותך, השר לביטחון פנים אמר בוועדה הזאת ב-2016 שעד 2018 יהיו 450 ניידות תנועה. נכון להיום, יש 240 לפי מה שאנחנו מכירים ויודעים. נשמח שגם לזה תתייחס בדבריך.

ברשותך, ה-450 שעליהם דיבר השר לבט"פ מסתמכים על אותו דוח ועדת שיינין שאחריו הוקמה הרלב"ד, שקבע שהמשטרה צריכה להפעיל 450 ניידות ביום. הלוואי ויכולנו.

הוא אמר שיהיו עד 2018.

אז אנחנו מפעילים היום 300 ניידות ביום, במהלך יום, כל יום 300 ניידות. הדבר הזה נבדק ומנוטר מה שנקרא מדי יום. אנחנו מאוד נשמח להפעיל 450 ניידות ולקבל לטובת זה את המשאבים.

לגבי מה שנאמר פה באופן כללי, שוב, הנתונים הם נתונים. אני לא מתייחס, אני כן יכול להגיד שהמדיניות של ראש אגף התנועה ושל אגף התנועה היא חד-משמעית לעשות כל מה שאנחנו יכולים על מנת לצמצם את כמות ההרוגים. זה בא לידי ביטוי גם ביכולת שלנו להשתנות תוך כדי הפעולה, לשנות את המיקוד שלנו, את העשייה, שוב, בהתאם למיקוד התאונות, למקומות של התאונות איפה שהן מתרחשות.

זה נכון שהחלק הגדול יותר של התאונות מתרחשות בתחום העירוני, אם כי התאונות החמורות יותר מן הסתם יהיו בדרך כלל בתחום הבין-עירוני. מה שאנחנו מבינים, שבעצם הנושא של הסיכוי להיתפס, שברור שזה אחד הפרמטרים המשמעותיים בהתנהלות של הנהג הישראלי, שם אנחנו חייבים להשפיע ושם אנחנו חייבים מה שנקרא לתת לנהג להבין שיש סיכוי טוב מאוד שאם הוא יעשה עבירה, ובטח עבירה חמורה, הוא ייתפס. חלק מתפיסת העולם פה זה גם הנושא של פרסום, של העברת מסרים.

סתם לדוגמה, אתמול בתל אביב בבית משפט נהגת שערערה לגבי דוח על טלפון סלולרי, פעם שמינית שהיא מקבלת דוח על אותה עבירה וביקשה להישפט, במקום 1,000 שקלים קנס, השופטת נתנה לה 2,000 שקלים קנס וגם פסילה של חודש לרישיון הנהיגה. זה חלק חשוב וזה חלק בלתי נפרד מהיכולת להשפיע על הנהג הישראלי.

ככל שיהיו בהמשך דברים נוספים או משהו ממוקד יותר, בבקשה.

אתה מכיר את הפרסום שנחשפנו אליו שרוצים לבטל בחוק ההסדרים את מצלמות המהירות? זה אמיתי?

זה בטח לא יוזמה שלנו.

מה חסר לך? חסרות לך 150 ניידות?

השאלה אם צריכים בכלל 450.

הוא לא מכיר את זה.

אם זאת לא יוזמה שלכם, יש יוזמה כזאת?

אדוני היושב-ראש, ועדת שיינין קבעה – אותה ועדה מפורסמת ב-2004 – גם את ההקמה של הרלב"ד, גם נושא של 450 ניידות, גם הקמה של מה שנקרא היום פרויקט א-3 של 1,200 עמדות אכיפה פרוסות בכל הארץ עם 300 מצלמות. החלטת ממשלה 1370 קבעה שצריך להקים את הפרויקט הזה.

והיום 2020, 16 שנה אחר כך?

בגלל התקציב הוחלט להקים אותו מה שנקרא בשלבים. ב-2012 התחיל לעבוד שלב א' של הפרויקט. מאז ועד היום הפרויקט הזה גדל רק ב-40 מצלמות. יש היום בסך הכול 100 מצלמות שפועלות במקום 300, יש בסך הכול 205 עמדות במקום 1,200.

אתה לא מתייחס במתכוון לתקופת האמינות של המצלמות, נבחנה ולפיכך הפעילות שלהן הוקפאה.

המצלמות הוקפאו בתקופה עד שקיבלנו חוות דעת של הטכניון. מאז שקיבלנו חוות דעת של הטכניון, וקיבלנו אישור של משרד המשפטים לחוות הדעת הזאת, המצלמות חזרו לעבוד.

ולשאלת היושב-ראש טופורובסקי, האם יש כוונה בחוק ההסדרים לבטל את הפרויקט של א-3?

המכרז של הפרויקט הנוכחי מסתיים ב-2023. מעבר לזה, ראינו – אנחנו מתנגדים, אבל זה אכן קיים. ראיתם, קראתם.

יש כזאת כוונה, ואתם מתנגדים. הבנתי. חברת הכנסת תמר זנדברג.

אפשר בבקשה? אני מנהל ועדת עבודה ב-10:30.

אני אתן לאוסאמה אבל לכולנו יש עוד ועדות. אוסאמה, בשבילך אני נותנת.

באמת תודה, תמר. אני חייב ללכת לוועדת העבודה עוד כמה דקות, אני מנהל את הוועדה במקום היו"ר חיים כץ. אני שמעתי וראיתי את המצגת הזאת, רחלי, לפני כמה ימים בוועדה לזכויות הילד. אתם עושים עבודה טובה, אני ציינתי ואני חוזר לציין את העבודה המעולה שעושה מקבולה נסאר שהיא עובדת הרשות בחברה הערבית.

הנתונים הם זועקים לשמים. גם באופן כללי אנחנו מדברים על 144 עד היום, מהם, אדוני היושב-ראש, 51 – ואני משבח אותך על עבודתך והתמדתך בנושא הזה של מאבק בתאונות דרכים.

אומנם מתחילת השנה יש ירידה לעומת 2019, אבל לצערנו בחברה הערבית יש עלייה של 2%, חברי אנטאנס, וגם מה שאמרה רחלי, שמתחילת גל הקורונה במקום שהיינו מצפים שתהיה ירידה, אז יש עלייה ונרשמו 66 הרוגים בתאונות דרכים. כמו שאמר חברי חמד, בשבועות האחרונים יש ממש עלייה במספר הרוגים צעירים וצעירות בחברה הערבית.

התאונה המחרידה האחרונה שהייתה בטמרה ובה נהרגו בני זוג, משפחה שלמה נספתה – כמאל טאהא, וספאא טאהא אשתו, שנפטרה כמה ימים אחרי כן בעקבות התאונה.

המצב הוא באמת מחריד. חברותיי אימאן ועאידה, ובטח חבריי סעיד ואנטאנס ידברו אחריי וינמקו ויסבירו את העניין של התשתיות והיעדר אזורי תעשייה. יש מורים ומורות, אדוני היושב-ראש, שנוסעים יום-יום מהצפון ללמד בדרום, וחוזרים ליישובים שלהם בצפון, אז תאר לעצמך שכל היום הם כמו נהגי מונית ואוטובוס, הם על הכביש.

שש שעות לפחות שהכביש פתוח.

כשתהיה תחבורה אוטונומית זה ייפתר.

בדיוק. זה מתכון בטוח לתאונות ולפגועים, לפצועים והרוגים. אבל גם חשוב החינוך התעבורתי, ההסברה, חשוב להסביר גם בקרב תלמידים צעירים שרוכבים על אופנועים ומשתמשים בדרך. תודה על הדיון, ואנחנו נמשיך ללוות את הנושא הכאוב הזה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. משרד התחבורה, בזום.

שלום לכם. אני יוסי, מנהל הניידות של משרד התחבורה. משרד התחבורה, הניידות עובדות בשיתוף פעולה גם עם הרלב"ד וגם עם משטרת ישראל. יש לנו שבע ניידות בטיחות, תפקיד הניידות הוא שכשל טכני ועומס יתר בכבישי הארץ לא יגרום לתאונות דרכים. אנחנו שוקלים בשנה כ-18-17 אלף רכבי משא ואנחנו בודקים עומס יתר - -

יוסי, תסביר בבקשה באיזה ניידות מדובר.

- - בשנת 2019, 364 משאיות נשקלו עם עומס יתר מעל 15%, הנהגים קיבלו פסילות רכבים, ורכבי משא נלקחו ל-30 יום על ידי המשטרה.

יוסי, רק תסביר ברשותך על איזה ניידות מדובר ואז נוכל להמשיך, כי אנשים שומעים ניידות, הם חושבים ניידות משטרה.

ניידות הבטיחות של משרד התחבורה, אנחנו כל יום יוצאים ופורסים את הניידות בצידי הדרכים בכל רחבי הארץ לתקינות רכב. אנחנו בעצם כמו משרד רישוי נייד, רק בכבישי הארץ.

הנתונים, אנחנו עושים כ-33,000 בדיקות רכבים בשנה, כ-5,000 רכבים יורדים מהכביש. הרכבים זה לא כל מה שעובר, הבוחנים שלי מנסים לאתר רכב מסוכן ולא עוצרים כל רכב שעובר. אנחנו מנסים להתמקד ברכבי משא מעל 10 טון שבפיקוח קציני בטיחות, אנחנו עושים מבצעים עם הרלב"ד – מבצעי מוביל בטוח – אנחנו מסבירים לנהגים את הצורך בנסיעה בטוחה. אנחנו עושים מבצעים על אוטובוסים שמסיעים תלמידים לבתי ספר, לקייטנות.

בשנת 2019 אנחנו התמקדנו יותר ברכבי משא. כ-12,000 רכבי משא נבדקו וכ-16% מהם יורדים מהכביש.

המטרה שלנו היא לאתר רכב מסוכן הנע בכביש, אם זה מליקוי טכני, עומס יתר, שלא יגרום לקטל בדרכים.

מי לידך, יוסי?

איציק סרור.

אתה באותו תחום או בתפקיד אחר?

אני בתחום ייבוא והסמכות של מנהלים מקצועיים.

הבנתי. תודה רבה. השאלה אם יש מישהו ממשרד התחבורה שיש לו איזשהו סוג של אחריות כלפי הרלב"ד שאיתנו, או שיש רק את יוסי שהואיל בטובו להגיע לדיון בזום אבל הוא עובד בשיתוף פעולה עם הרלב"ד.

אני אומרת, אלה ניידות שהרלב"ד משלמת אותן, שלושה מיליון שקלים בשנה. זה מאוד מאוד חשוב אבל זה נישה, זה לא האירוע המרכזי.

יוסי, אני לא בא אליך בטענות, אני בא למשרד התחבורה ואני רוצה להגיד כאן שהוועדה מוחה שמשרד התחבורה לא בחר להביא נציג בכיר – עוד פעם, בלי לפגוע בך, יוסי.

סליחה, יש נציג. ראיק סאלם, מנהל אגף תשתיות, משרד התחבורה. אני מנסה כבר כמה זמן להתחבר ולא נותנים לי לדבר.

הבמה שלך, ראיק, בבקשה.

משרד התחבורה משקיע מאות מיליוני שקלים בתשתיות הבין-עירוניות, בתשתיות העירוניות. יש לנו תוכניות מפורטות של מוקדי סיכון בתחום הבין-עירוני, בין 200 ל-250 מיליון שקלים, בתחום העירוני סכום של כ-150 מיליון שקלים, אנחנו מדברים רק על התשתיות.

יש לנו קריטריונים ברורים ואנחנו משקיעים בכל הארץ, לא משנה, לפי קריטריונים ברורים בוועדה בין-משרדית ששותפים בה המשטרה, הרלב"ד, משרד התחבורה ונתיבי ישראל, ויש גם ועדה עירונית, גם כן בשיתוף הרלב"ד והמשטרה, יש לנו קריטריונים ברורים להשקעה של תוכנית שנתית ואנחנו משקיעים מאות מיליונים בשנה בתחום התשתית בכל הרשויות.

כן, אבל ראיק, גם כאן יש פערים מאוד גדולים. שר התחבורה הקודם הקודם, שהיום הוא שר האוצר, התחייב למשל בנושא התשתיות לדאוג לגדר הפרדה לכל אורך כביש 90, הוא התחייב על זה בנובמבר 2018, אם אני זוכר נכון, ואני לא רואה כל כך התקדמות, למשל. אפשר להמשיך עם עוד הרבה מאוד כבישי דמים, עם סיבובים מסוכנים וטיפול באופנועים, כל מה שקשור לפסי הפרדה שאמורים למנוע חיתוך של האופנוע כשהוא מחליק עליהם, וב-2019 בכלל לא נוצל שום תקציב בתחום הזה. ועוד הרבה מאוד כבישי דמים שהטיפול בהם הוא יותר מדי איטי ולצערי אנחנו רואים, לא סתם קוראים להם כבישי דמים, אנשים מאבדים שם את החיים.

לגבי כביש 90 יש תכנונים, אבל לצערי, בגלל הבעיה שאין תקציב מדינה, עדיין התוכניות האלה לא יצאו לפועל והן צריכות לבוא - אתה יודע, יש עוגה וצריך לחלק אותה, זה יבוא על חשבון דברים אחרים. אבל בהחלט יש תוכניות ויש תכנון מתקדם במשרד לגבי כביש 90 ולגבי קטעים בכביש 90, לא כל האורך. כביש 90, כידוע לך, זה 500 ק"מ, ואם משדרגים את כל הכביש מאילת זה יעלה למדינה הרבה הרבה מיליארדי שקלים, לכן צריך לעשות את זה בשלבים. עדיין אין תקצוב לביצוע כי יש בעיה של תקציב מדינה וגם יש לנו בעיה בתקציבים אחרים אבל בינתיים אין לנו את התקציב הזה.

ראיק, אני רוצה לשאול, ברשותך – אני לא בטוח שאתה הבן אדם אבל בגלל שאתה הנציג הבכיר שמשרד התחבורה שלח לכאן – הרי בכנסת העשרים תוקן חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והוא לא הושלם, יש שם הרבה עניינים של סמכויות, של סמכות להתקין תקנות ועוד כל מיני נושאים כאלה ואחרים.

השאלה היא, במשרד – שאני מזכיר, הוא נקרא התחבורה והבטיחות בדרכים – מי הבן אדם שמתכלל? מי האחראי על תכלול בכל הקשור לבטיחות בדרכים, שכן כולנו יודעים שזה לא רק תשתיות. תשתיות זה חשוב וקיבלנו סקירה חלקית על מה שאתה עושה – ותשתיות גם עולות הרבה כסף – אבל יש כאן הרבה נושאים אחרים בהכשרת נהגים, באכיפה, בשיפוט, בטכנולוגיה ובעוד המון אלמנטים אחרים. השאלה מי הגורם המתכלל של זה.

המנכ"ל, הוא אמור לתכלל את התשתיות, את התנועה, את כל מה שאמרת – המנכ"ל והשרה, הם צריכים לתכלל את כל הדברים האלה והם עושים את זה - -

הבנתי. אז אני אשמח שתמסור למנכ"ל - - -

- - אבל זה לא אצלי. התקציב של הרשות זה לא אצלי, וכידוע לך, כשאין תקציב מדינה כיום, זה גם מקשה על כולם. בינתיים אנחנו עובדים על תקציב של 1 חלקי 12 ולכן אין יכולת ואין אפשרות לתקצב דברים חדשים, רק אם יהיה לנו תקציב מדינה.

אני מודה לך, ראיק. אני אשמח שתמסור למנכ"ל, לשרה ולסגנה שלפי החוק הם אמורים לתת לנו דיווח שנתי על פעילות המשרד בנושא הבטיחות בדרכים. הדיווח הזה אמור היה להינתן עד ה-31 במרס. עברנו את 31 במרס. גם אם בגלל בחירות כאלה ואחרות לא ניתן הדיווח אני חושב שראוי שעד שיש דיון בוועדת הכלכלה – זה עדיין אפילו לא ועדת המשנה – היה אפשר לכל דיון מקצועי בתחום מסוים לשלוח את האיש המקצועי שאמון על זה בדיון בוועדה עצמה על נושא הבטיחות בדרכים. לאחר כל כך הרבה זמן, מן הראוי שהיו נציגים שמתכללים את הסיפור של בטיחות בדרכים במשרד שנושא את השם, לא רק התחבורה אלא בטיחות בדרכים. תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג.

אני אעביר את זה הלאה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני באה לדיונים האלה באופן קבוע כל פעם וכמו קאטו הזקן אני באה כדי לכפור בקונספציה, ואני שומעת את משרד התחבורה ואני שומעת את נציגי המשטרה שבויים עדיין באותה קונספציה. אם הייתי בן אדם פסימי הייתי מתייאשת אבל אני בן אדם אופטימי ולכן אני באה להכות בפטיש.

ושמחתי לשמוע הפעם איזו נקודת אור במצגת, שלראשונה מהדיווחים שאני זוכרת שמו את האצבע על הדבר האמיתי שיכול להפחית דרמטית את מספר ההרוגים והפצועים קשה ולהציל חיים, ממש ככה. כי אם נמשיך – סליחה – נמשיך עוד קצת מצלמות ועוד קצת ניידות, התועלת השולית הרי תלך ותפחת. אי אפשר לשים ניידת ואי אפשר לשים מצלמה כל איפה שיש תאונת דרכים וכל איפה שבן אדם מסמס וכל איפה שיש את הגורם האנושי ואת הטעות, ואי אפשר להמשיך לסלול אינסוף כבישים.

בסופו של דבר יש תקרת זכוכית או רצפת זכוכית, אנחנו נגיע לאיזשהו מספר ושם ניתקע. אבל יש מקום דרמטי – דרמטי – עצום, אדיר, שבו אפשר להפחית את ההרוגים וזה להפחית את הנסועה, והדרך היחידה להפחית את הנסועה זה לעבור באופן דרמטי לתחבורה ציבורית.

תראו מה אומרים כאן, הנתונים זועקים. רוב ההרוגים הם בערים, נכון? הממשק עם הולכי רגל ועם הרכבים הקלים – הקורקינטים וכו' – שם נמצאת הדרמה הגדולה של תאונות הדרכים, כי סטיות מהנתיב תמיד יהיו והתהפכויות תמיד יהיו וכביש 90 והירדמויות על הכביש תמיד יהיו, כמה שנפחית. יהיו.

אבל אם נעביר את הציבור באופן דרמטי לתחבורה הציבורית, ששם ישראל נמצאת בפיגור משווע יחסית למדינות ה-OECD, שם יש הר כזה ענק של הרוגים, שכל מכונית שנוריד מהכביש ונעביר את הנוסע לתחבורה הציבורית זה הצלת חיים.

אז שמחתי באמת לראשונה לשמוע שאחת ההמלצות המרכזיות שלכם – קצת הבלעת את זה, אבל אמרת - -

מודל עיר בטוחה.

- - שהמלצה מרכזית זה הנושא של העיר החכמה והעיר הבטוחה. שם ההרוגים. הערים שלנו צפופות ועמוסות במכוניות לשווא. זה מוסיף לנו זיהום אוויר, זה הורג את הילדים שלנו, זה הורג את הולכי הרגל במעברי החציה. הרי הולך רגל, איפה יעבור? תמיד הוא יהיה במעבר חציה ותמיד הוא יהיה על המדרכה, אבל אם הוא יעבור למודל של עיר בטוחה שמשקיעה בהליכה ברגל, בשבילי האופניים – עם רכיבה בטוחה, עם קסדות, וציינת שעם קסדה לא נהרגים – אז אנחנו נציל חיים, נחסוך מיליארדים, אנחנו נפחית זיהום אוויר, נהפוך את הערים שלנו לידידותיות יותר לקשישים, לילדים, לאנשים, נעשה את העיר שוויונית יותר כי היא לא תהיה נגישה רק למי שיש לו רכב. שם הדרמה העצומה שמדינת ישראל לא מתחילה אפילו לדגדג אותה.

בעולם, תראו מה קרה במשבר הקורונה. כביכול, ירדה הנסועה, אבל את אמרת שיחסית לנסועה לא ירדו התאונות, אפילו הפוך, עלו.

נכון.

בעולם, ערים שלמות – מניו יורק, העיר הצפופה והדחוסה ביותר – עברו למדרחובים, סימנו שבילי אופניים, מה שנקרא טקטיים, כלומר זמניים, בלי השקעה.

כן. 30 קמ"ש. חד-משמעית.

פשוט סימנו על הכביש, ניצלו את ההיעדרות של הציבור מהכבישים ומהרחובות כדי לעבור לערים בטוחות.

אם רוצים, אפשר לחשוב מחוץ לקופסה.

זה אפילו לא מחוץ לקופסה, כבר יש תוכניות.

יש מודל מוכן.

הם יודעים, הם רגילים. אבל מה, אנחנו עדיין שבויים בקונספציה, ומבחינתנו תאונות דרכים זה אומר עוד פעם מצלמה ועוד פעם הגורם האנושי ועוד פעם מעקה הבטיחות. זה יביא אותנו רק עד גבול מסוים שאנחנו מאוד מאוד קרובים למיצוי שלו, אבל העובדה שההשקעה בתחבורה הציבורית במדינת ישראל היא מפגרת לפחות בשני עשורים יחסית לממוצע ה-OECD ויחסית למה שהיה צריך להיות כאן, היא פשוט עולה לנו בחיי אדם, היא פושעת וזה שינוי קונספציה משמעותי של כל הממשלה ושל כל המדינה.

לכן, אני מציעה, אדוני היושב-ראש, ואני מציעה לוועדה בראשות היושב-ראש הקבוע – לא להפחית מכבודך – להזמין לכאן את שרת התחבורה ופשוט לדרוש שינוי. היא באמת עכשיו שרה חדשה, נכנסת לתפקיד, היה לנו שר עשר שנים, היה איזשהו שינוי מאוד מאוד קל ומאוד מאוד רחוק מלספק במדיניות.

זאת מדיניות לאומית. מדינת ישראל צריכה תוכנית לאומית להשקעה בתחבורה הציבורית. זה טוב בהמון המון דברים, אבל בהקשר שלנו זה פשוט מציל חיי אדם במספרים עצומים.

חד-משמעית.

ואז אתם תראו ירידות של עשרות אחוזים פתאום תוך שנים ספורות. יש לזה דוגמאות בעולם. בדוח שהיה בזמנו עם איתן כבל בשימוע שעשינו, אני דחפתי, הכנסנו פרק על הנושא הזה.

שלא יושם.

ודאי שלא, אבל אני אומרת, זה לא צריך להיות פרק, זה צריך להוביל את המדיניות, וכנגזרת ירדו דרמטית ההרוגים בתאונות הדרכים.

אני רק אומר ששרת התחבורה והבטיחות בדרכים - אנחנו אמורים להציג את זה בפניה – כן מדברת על לקבל תוכנית לאומית ולקבל מודל של עיר בטוחה.

אדרבה.

מבחינתנו, זה המחר. ככה נוריד כי צריך לחשוב אחרת ממה שעשינו עד עכשיו.

חד-משמעית.

אחרת זה ירד רק במספרים קטנים. צריך פשוט לשנות קונספט. מודל של עיר בטוחה זה האירוע המרכזי.

חברת הכנסת זנדברג, תודה רבה. אנחנו כבר נגיע לשאר המשרדים. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק.

תודה רבה. תודה רבה על הדיון ועל המקום. אני רוצה לדבר באופן כללי ואחרי כן לדבר באופן פרטני ולהתייחס לכל מיני סוגיות שעלו פה במסגרת הדיון.

לצערי הרב, שורש הבעיה זה שאין תוכנית לאומית בכלל. אנחנו נשענים משנת 2005 על דוח ועדת שיינין, ומאז ועד היום אנחנו רק עדים לכרסום בתקציבים וביכולות ובסמכויות של הרשות הלאומית, ולצערי הרב, רחלי, עם תקציב של 74 מיליון שקלים – ואני לא בא אלייך בטענות – אי אפשר להילחם בבטיחות בדרכים, ומה שהרשות הלאומית עושה היום בעיקר זה הסברה.

עבודה ברשויות המקומיות - - -

כן, אבל אנחנו רואים שרשות מקומית שמקבלת 16,000 שקלים, אי אפשר לעשות עם זה כלום.

ואנחנו רואים את הכרסום הזה ביכולות הרשות, ואין תוכנית לאומית, ולצערי הרב, אנחנו פה יכולים לדבר על תחבורה ציבורית, הוספת ניידות וכו', אבל כשלא מסתכלים על התופעה באופן כולל אנחנו רואים שאזרחים משלמים את המחיר.

ואני מסכים עם הקונספציה שאנחנו פונים יותר ויותר לנהג אבל אני לא מכיר מחקר אחד בעולם, ידידי היושב-ראש, שאומר שהנהג הישראלי יותר גרוע מהנהג הבריטי או הנהג האירופאי או הנהג האמריקני. אני לא מכיר מחקר כזה, והשאלה המרכזית היא בעצם מה הממשלה יכולה לעשות יותר כדי למנוע את הקטל בדרכים, ולצערי הרב אני לא רואה הרבה. אני רואה בעיקר אדישות ודיונים על דיונים שלא מובילים לשום תכלית.

לדברים שנאמרו פה, אנחנו רואים שבאירופה בתקופת הקורונה הייתה ירידה של 36% בהרוגים, אנחנו רואים את זה בדוח השוואתי שיצא לפני כמה ימים.

אני מתנגד למושגים של רשימת מכולת ופיילוט. אין לנו את הזמן לעשות פיילוטים יותר. חברים יקרים, נגמרו הימים – פיילוט ואז עוד פעם אנחנו מושכים זמן וכו'. אני רוצה תוכנית לאומית מחר בבוקר, אני גם לא רואה מה הסיפור הגדול. יש את דוח ועדת שיינין - -

היא מוכנה. צריך להציג.

- - שאפשר לתקן אותו, אפשר להכניס בו שינויים כאלה ואחרים כמו עיר בטוחה, אבל אפשר לעשות את זה מחר בבוקר.

ואני מאוד בעד תחבורה ציבורית, אבל תחבורה ציבורית זה עניין של עשור, ובעשור נהרגים כל שנה 350 אזרחים בישראל – לא אמרנו כלום, זה 3,500 הרוגים. אני לא נגד תחבורה ציבורית אבל מחר בבוקר אפשר לעשות פעילות אחרת ואפקטיבית יותר, כמו לדוגמה – דיברנו פה על רוכבי אופנוע, 38 מיליוני שקלים זה מה שנדרש כדי לעשות את הגיליוטינות האלה, תקציב שנעדר מתקציב נתיבי ישראל, אפשר לתקצב את זה מחר בבוקר.

גם הנושא של היסח דעת בנהיגה שאנחנו כל הזמן מלינים ומתלוננים, לא נבדק בארץ. אני לא יודע, ידידי נועם, כמה הרוגים יש כתוצאה משימוש בטלפון חכם בישראל. לא סופרים את זה, לא בודקים את זה.

לכן, אי אפשר לבוא לוועדה עם סיסמאות, מבלי נתונים ולבוא ולהגיד מספרים מדויקים. זו דעתי המקצועית.

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, בנושא של חוק ההסדרים – אני קראתי אותו – שעוסק במצלמות ואכיפה דיגיטלית, אפשר להתייחס אליו בשני היבטים. פעם אחת שהולכים להגדלה, ופעם אחת שהולכים לחיסול. זה נכון שזה הולך להיות עד מחצית 2023, אבל צריך להביא את זה פה לדיון.

והתוכנית הלאומית. חייבת להיות תוכנית לאומית למדינת ישראל, אי אפשר להמשיך עם המצב הזה, ואני מבקש שיהיה פה דיון עמוק ושקיפות לציבור כדי שנוכל להתייחס לזה באופן מקצועי. עד כאן, תודה רבה.

תודה רבה, ארז, וכל הכבוד על עבודה נהדרת שאתם עושים מכל הלב באור ירוק. חבר הכנסת יבגני סובה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שבוע אנחנו פה בוועדת הכלכלה קיימנו דיון מעקב בעניין רפורמה של בוחני רישוי. ישבו פה נציגים של מורי נהיגה, נציגי ארגון שאחראי על המבחנים, כל אחד מסתכל מהזווית שלו, ועלתה פה סוגיה של חינוך בהקשר לנהג הישראלי, מיהו הנהג הישראלי. האם הוא מזלזל בנהגים? האם מלמדים אותו טוב לנהוג בכביש? האם מלמדים אותו לעבור טסט? כי רוב מורי הנהיגה – ואני לא רוצה חלילה לפגוע באף אחד – יגידו שמלמדים היום לעבור טסט ואחר כך מורה הנהיגה כבר לא יודע, לא בודק ולא בקשר עם התלמיד ואיך התלמיד נוסע. מהנתונים שהוצגו לנו כבר בשבוע שעבר ואני מניח שהרבה פעמים הוצגו פה בכנסת, יש מעורבות של נהגים חדשים, יש גם מעורבות בתאונות בסופי שבוע, בהקשר למה שחברת הכנסת זנדברג אמרה על תחבורה ציבורית.

אני גם בעד תחבורה ציבורית אבל אין תחבורה ציבורית בשבת. אז מה, אנשים כל השבוע יתרגלו לנסוע בתחבורה ציבורית אבל בשישי-שבת, כשצריך לאסוף ילדים לבילוי או כל דבר אחר אז אין לך תחבורה ציבורית. איך אתה רוצה להרגיל אנשים לעבור לתחבורה ציבורית כשאין לך תחבורה ציבורית בשבת, זה מהות הבעיה.

זה באמת גורם מפתח בעידוד תחבורה ציבורית.

בוודאי. סוגיה נוספת שאני רוצה גם להעלות פה. לפני כמה שנים – נצ"מ נועם בגינסקי, תקן אותי אם זה נכון – אני שמעתי נתון שקרוב ל-300,000 נהגים מדי יום נוהגים ללא רישיון. האם יש לכם נתון היום? האם אתם יכולים להגיד פחות או יותר מספר אזרחי ישראל שאו שהם בפסילה או שהם בכלל לא הגיעו לגיל הרישיון ונוהגים, או שהם עושים למעשה עבירה כל יום?

ואתה – אני לא בא אליך בטענות – אבל עם 300 ניידות משטרה אתה לא יכול לאכוף את הנתון המטורף הזה כי מדובר על מאות אלפי אזרחים שמדי יום מבצעים את העבירה. אם יש נתון אני אשמח לקבל.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו זה האחריות. היום אנחנו בקורונה מדברים על מישהו שיהיה פרויקטור, מישהו שינהל את המשבר. משרדים שונים, כל אחד מושך לכיוון שלו, ומדברים על כך שימונה מישהו, כשראש הממשלה עסוק ולא יכול להתעסק עם זה, יש כאלה שיגידו ראש הממשלה מתעסק מכיוונים שלו, אז מנסים למצוא פרויקטור. מי הפרויקטור שיכול לנהל את כל הנושא של תאונות הדרכים?

רחלי מציגה פה דברים שאם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יכולה לקחת את זה, אז תקציב של 74 מיליון זה לא תקציב שבכלל יאפשר לכם לעשות את זה. אתם רוצים שלושה מיליארד שקל? צריך לעשות פה שינוי מהותי, צריכה להיות פה רפורמה.

יש מספר משרדים מרכזיים שעושים את זה – אם זה משרד התחבורה, אם זה משרד החינוך, אם זה משרד התשתיות, וגם משרד האוצר שצריך לחלק את הכסף, וכמובן המשרד לביטחון פנים. אם אתם תעלו את הסוגיה הזאת אני לא בטוח שבכלל תצליחו לקבל את זה כי מי שאחראי על זה זה הממשלה – ראש הממשלה, משרדים, מי שעומד בראשי המשרדים – הם אלה שאחראים.

אתם הגוף – ושוב, אני לא מחנך אותך חלילה כי את יודעת את העבודה שלך טוב מאוד – אבל אתם צריכים להגיע לתודעה של הציבור. זה כמו בכלכלה, יש את הפקטור הפסיכולוגי ויש את הפקטור הכלכלי. אם בן אדם אין לו כסף, הוא לא ילך לקנות אבל אם בראש של בן אדם פסיכולוגיה שהכול יקרוס והכול יהיה מחר זול, אז הוא גם לא הולך לקנות.

מה שאני מציע לכם, ובאמת זאת הצעה – תיכנסו לתודעה של אנשים. תתחילו להסביר לאנשים – באמת, אם יוסיפו לכם תקציב מה יהיה? הנהג הישראלי הממוצע ירגיש יותר בטוח בכביש? אני שואל אותך סתם שאלה, יהיו לך מחר 100 מיליון שקלים תקציב - -

גם לשנות תודעה עולה כסף.

- - עוד 2,000 תלמידים יעברו הכשרה, האם הנהג הישראלי הממוצע ירגיש בטוח על הכביש? לא. התשובה היא לא כי כולנו בבוקר נכנסים לאוטו ונוסעים ורואים מה קורה בכבישים. ובהקשר לאכיפה אני לא מסכים, אני כן חושב שצריכה להיות אכיפה, ופה אני אומר למשטרה – שוב, אני לא נכנס לתפקיד שלכם – אבל הרבה פעמים אנחנו עדים לסיטואציה שמשטרה עומדת במקום מסוים ונותנת דוחות למי שמנסה להשתלב ועוקף את התור ימינה. אם אנשים ידעו שמדי בוקר בצמתים יש נוכחות משטרתית וככה גם תרגילו את הנהגים, אני בטוח שהנהגים בכבישים מסוימים בחלקים האלה ינהגו בצורה זהירה והם ידעו שיש משטרה, ולא אחד שמסתכל בווייז האם יש משטרה או אין משטרה או אחד שחושב, אתמול הייתה פה ניידת, מחר אין פה ניידת.

תודה.

ההרגלים מאוד חשובים. אנשים צריכים לדעת שבכבישים האלה יש נוכחות של המשטרה, ונוכחות גלויה כי אני יודע שאתם עושים נוכחות לא גלויה, אני יודע שיש לכם מצלמות ורחפנים ודברים כאלה, אבל שוב, אני לא מזלזל – תבין אותי נכון – אני רק אומר שלממוצע לאזרח, אכיפה גלויה יכולה לעצור אותו מביצוע עבירה וגם להרתיע כי הרתעה זה דבר מאוד חשוב.

ואתה יודע מה, תספר לי על אלף דוחות שאתה נותן, זה לא עוזר לי. תספר לי על 5,000 דוחות שאתה נותן, זה לא עוזר. אני רוצה לדעת שאני יוצא לכביש, אני נכנס לאוטו ונוסע, ואני יודע שיש נוכחות משטרתית וככה אני נרתע. זה מה שחשוב לי לדעת, שכל בן אדם שנכנס לכביש יודע שיש הרתעה על הכביש. זה מה שאני מציע.

חבר הכנסת סובה, תודה רבה.

חבר הכנסת סובה, זה בדיוק מתקשר למה שאמרתי קודם לגבי המדיניות של ראש האגף. מצד שני, אנחנו מדינה נאורה, הנהג הישראלי לא יכול לבנות את היום שלו על זה שהוא בודק איפה יש שוטר. אני מצפה שהוא יציית לחוק כי זה החוק, לא כי הוא ראה שוטר.

אז אל תצפה. התשובה היא אל תצפה.

לא כי הוא ראה שוטר ולא כי הוא יודע ששוטר עומד שם.

יש הרבה דברים בחינוך שלנו שלא תצליח לשנות.

- - -

אם אתה מצפה שנציית לחוק אז אל תסתתר מאחורי העצים.

לא צריך לצפות אבל צריך לאכוף.

שהוא יציית לחוק בדיוק כמו שאני מצפה שבתוך הכפר ייסעו עם חגורות בטיחות בלי שיראו שוטר.

אבל אם הם יראו שיש שוטר קבוע בכפר אז הם ישימו חגורת בטיחות כי אתה תיתן להם דוחות והאכיפה היא בהחלט חשובה פה.

זה מתקשר כמו שאמרתי בדיוק עם העניין של המדיניות שלנו, שהנהג ידע – זו הייתה הערת שוליים אבל מה שאני אומר מתקשר למה שאמרת, לשם אנחנו מכוונים. שנהג היום יוצא מהבית, שהוא יבין שאם הוא יעשה עבירת תנועה חמורה יש לו סיכוי מאוד גדול להיתפס.

אבל עד שהוא לא נתפס הוא לא מבין. הוא לא רואה את הנוכחות.

אגב, נועם, מאז שנבחרתי לכנסת – לא זו – עוד בכנסת ה-21, אני מבקש להיפגש עם ראש אגף התנועה, עד עכשיו לא היה זמן או אישור להיפגש. אני חושב שזה חלק מהעניין.

אני יודע, אדוני, שביקשת עכשיו עם אלון.

אנחנו נדבר על זה אחר כך. בכל מקרה, יבגני, חלק גדול ממה שאתה אמרת כן נוגע לכסף – גם שינוי תודעה, גם הוספת ניידות – ואני רוצה לשמוע את נציג האוצר כדי שיוכל להסביר לנו למה תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ירד ולמה החלטת הממשלה, שהייתה אמורה לעלות ארבעה מיליארד שקלים, יושמה באופן חלקי מאוד. אריאל הבר, בבקשה.

שלום. אני רפרנט תחבורה במשרד האוצר. קודם כול, אני חייב להגיד שצר לי על הגרף שהוצג עם ירידה בתקציב, הוא פשוט מטעה. אפשר לחלק את זה לכמה חלקים. דבר ראשון, כפי שראיק ממשרד התחבורה אמר, תקציבים גדולים מאוד עברו לשיפור התשתיות, מאות מיליונים.

בתוכנית החומש של נתיבי ישראל שהחלה בשנת 2017, תוקצבו 230 מיליון שקלים כל שנה למוקדי סיכון בכבישים בין-עירוניים, 80 מיליון שקלים לכבישים חוצי-יישובים בכפרים במיעוטים, עוד 200 מיליון שקלים לשיפור תשתיות בסביבה העירונית. זה בתחום התשתיות.

חוץ מזה, יש לא מעט תקציבים שעברו בבסיס למשרדים אחרים כמו המשטרה, מטעמי יעילות, כלומר התקציבים האלה היו קיימים בתקציב הרלב"ד ועברו לתקציבים של משרדים אחרים שמבצעים את אותה פעילות בדיוק. כשהממשלה מחליטה על flat-ים, על קיצוצים רוחביים, גם הרלב"ד נפגעים לצערנו, וזה בנוגע לגרף שהוצג שהוא פשוט מטעה. תקציב הרלב"ד לא קוצץ בצורה שהראו.

וזו הסיבה שיש 300 ניידות ולא 450?

- - - מדבר על תקציב הרלב"ד, לא על תקציב תשתיות. אין קשר.

אריאל, אתה גם הרפרנט של בטיחות בדרכים, נכון? לא רק תחבורה.

נכון. המשרד הוא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

אני רק רציתי לוודא כי נאמרו כאן כל מיני. אתה אומר שהיו flat-ים אבל בסופו של דבר, 300 ניידות במקום 450 זה חתיכת קיצוץ או אי עמידה בתוכנית, ואותו דבר באלמנטים אחרים. אומרת מנכ"לית הרלב"ד שהיא מחכה הרבה אישורים של מיליונים בודדים, לא הרבה מאוד כספים בוועדת החריגים באוצר. שאלה מה קורה עם זה ואיך זה מתקדם.

זה לא בוועדת חריגים.

נכון. כפי שהמנכ"לית אמרה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה טוב מאוד, אני חושב שכולנו נודה.

נכון.

זה לא בוועדת חריגים, זה בדיוני תקציב. דיוני התקציב מתנהלים כרגע. גם תוכניות האופנועים שהמנכ"לית הזכירה, גם ההרחבה של תוכנית שומרי דרך, הכול נדון במסגרת דיוני התקציב, במסגרת סדרי העדיפויות של משרד התחבורה, והמענה יינתן שם.

למה הופסק מימון מערכות בקרה פסיביות למכוניות שעוברות טסטים, מה שהיה עד תחילת 2020 והופסק?

גם פה מדובר בתהליך מקצועי בתוך משרד התחבורה. באופן כללי כדאי לשאול את האנשים הרלוונטיים במשרד התחבורה, אבל המערכות שהתמרוץ שלהן הופסק למעשה נמצאות בכל רכב. אין סיבה לתת תמריצים חיוביים והטבות מס לרכבים שממילא המערכות האלה מותקנות בהם בסדר גודל של מעל 90% מהרכבים, ומעדיפים לתת את התמריצים החיוביים האלה למערכות בקרה אקטיביות שעדיין לא מותקנות בכל הרכבים ואנחנו רוצים שיותקנו בכל הרכבים, אבל שוב, כדאי מאוד לדבר עם איש המקצוע במשרד התחבורה, הוא יוכל להסביר.

לצערי, הוא לא הגיע. אני רק רוצה להגיד שמערכות בקרה פסיביות נמצאות אולי ברוב הרכבים החדשים שעולים על הכביש, הן לא נמצאות ברכבים הישנים, ומערכות בקרה אקטיביות נמצאות כן ברכבים – ברכבים שאנחנו חברי הכנסת מקבלים ואנשים שמרוויחים יותר מאתנו – רוב האנשים ורוב הציבור הישראלי לא קונה מכוניות שיש בהן מערכות בקרה אקטיביות, פשוט כי הן עולות הרבה מאוד כסף. כאן יש מקום למדינה לדאוג שהבטיחות של האזרחים תהיה לכלל האזרחים ולא רק לאלה שיש להם כסף.

זה בדיוק השינוי שנעשה. המשקל עבר ממערכות פסיביות למערכות אקטיביות כדי שיותר אנשים יתקינו מערכות.

יש למישהו מחברי הכנסת שאלה לאוצר? תודה רבה, אריאל. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה.

תודה, אדוני היושב-ראש, בהיבט תאונות הדרכים אני חושב שזה משבר אמיתי, זו מצוקה אמיתית בקרב החברה הערבית, במיוחד הרג הצעירים ולצערי אחוז הצעירים מסך כול ההרוגים בתאונות דרכים בחברה הערבית גם גבוה ביחס למשקלם האמיתי בחברה.

אני מבקש שיהיה שינוי מנטליות בטיפול בבעיית תאונות הדרכים אצל מקבלי ההחלטות, אצל השרים והמתכננים. תכנון המדיניות צריך להתאים למצוקה האמיתית.

נכון, יש לנו – כמו כל האזרחים – בעיות של ריבוי נסיעות מחוץ ליישובים. לדוגמה, כמעט 50%, 55% מהגברים הערביים עובדים מחוץ ליישובים הערביים, בדומה לממוצע הארצי אבל אם נבדוק את המרחק ממקום יישוב ואם נבדוק את כלי התחבורה, גברים יהודים שעובדים מחוץ ליישוב משתמשים ברכבת או בתחבורה ציבורית, ביישובים הערביים אין תחבורה ציבורית. לכן, כל הנסיעות מהצפון למרכז או מהמשולש למרכז זה ברכבים פרטיים. אלה שעות עומס, שעות בוקר ושעות ערב. לכן צריך לטפל גם בפיתוח כלכלי, גם בתשתיות בתוך היישובים הערביים, כפי שהמנכ"לית אמרה, לעבור לעיר חכמה. ביישובים הערביים אין תשתיות למצב הקיים, אי אפשר לבנות תשתית לרכבת קלה. לדוגמה, בנצרת אין היתכנות לרכבת קלה כי אי אפשר מבחינת הנדסה, מבחינת תשתיות, אי אפשר להקים רכבת קלה בתוך העיר נצרת כי אין מקום, אי אפשר לבנות את זה.

לכן, הן התשתיות בתוך הכפרים הערביים, הן האכיפה. לדוגמה, התאונות המזוויעות שהיו בשבועיים האחרונים - בעין מאהל, הבחורה הצעירה שנדרסה בתוך הכפר.

תחרות שהם עשו.

נכון, אבל אם הייתה תשתית טובה יותר, תאורה ומדרכה, יכול להיות שהתאונה, הרצח הזה היה נמנע. בכניסה לקסר בחור צעיר נהרג. אני מזמין את הוועדה לבוא לבקר בכניסה ליישוב שקוראים לו קסר, זו תשתית מפגרת במאה שנה, והפתרון הוא פשוט מאוד אבל צריך לפתור את זה.

כל הכניסות ליישובים הערביים – כבוד היושב-ראש, אתה מאוד מתעניין בנושא הזה, אז בוא נארגן סיור בכמה יישובים ערביים כדי שתראו איך במדינת ישראל עדיין יש כניסות ליישובים בצורה הזאת, עם תשתיות מפגרות, סכנה בטיחותית, והפתרון ידוע, צריך רק ליישם.

עוד נקודה אחרונה, ואתם עושים עבודה יפה מאוד, במיוחד בפרסום ובפנייה לאוכלוסייה הערבית בשפה הערבית, זה מאוד חשוב, אבל כמו שאמרת, צריך להתאים את התכנים, לא רק לתרגם ולדבר בערבית.

לא מתרגמים.

צריך להתאים את תוכניות הפעולה - -

נכון.

- - והסברה בקרב בתי ספר ובתקשורת לאוכלוסייה הערבית. ואולי צריך תוכנית מיוחדת, רחבה יותר, לא רק בתי ספר, שרשויות מקומיות יהיו מעורבות ושותפות בה, גם המשותפת נהיה שותפים בתוכנית הזאת כי 30% מההרוגים הם מהאוכלוסייה הערבית. הקטנה גם מבחינה אבסולוטית וגם יחסית זה יקטין מאוד את אחוז ההרוגים והפצועים מכלל האוכלוסייה.

אני ציינתי. כשהייתה הגדלה של 18 מיליון שקלים הרשימה המשותפת הייתה מאוד שותפה בתוכנית.

אני יודע.

אני אעביר ליושב-ראש הוועדה את הבקשה לקיים סיור ביישוב ערבי. תודה רבה לך, חבר הכנסת שחאדה. אנחנו צריכים להזדרז בזמנים. אני כן רוצה לשמוע את המשרדים השונים. משרד הפנים, פאני מועלם, אני אשמח שתתייחסי בקצרה גם לפער בתקציב שהוקצה לרשויות המקומיות, עם השנים איך הוא ירד, לעומת חוסר הניצול התקציבי שיש במסלולים לרוכבי אופניים וקורקינטים. פאני.

צריכה לפתוח מצלמה ווידאו.

בהחלט מורכב עם הזום. אני רואה שפאני לא עולה. נציג משרד החינוך אולי נמצא בזום בינתיים? מקס.

שלום, אדוני היושב-ראש.

שלום, אני כבר מתגעגע אליך.

אנחנו עוד מעט ניפגש.

נכון. אני אשמח שתתייחס גם לעובדה שחצי מכיתות ה' לא נהנים ממשמרות הזה"ב ומחינוך לזה"ב, והבמה היא שלך, כמובן גם לעבודה שאתם עושים.

אדוני היושב-ראש, לא עכשיו אבל אני גם את זה אסביר באופן מפורט בפגישה שתהיה לנו.

אני ברשותך רוצה לומר ממש דברים קצרים. א', מטבע הדברים, אגף זה"ב בתוך משרד החינוך עוסק בחינוך לבטיחות בדרכים בתוך בתי הספר ומפעיל תוכניות ופעולות שקשורות לחינוך לבטיחות בדרכים, להתנהלות נכונה ובטוחה במרחב התעבורתי, בהיבטים של ידע, מיומנויות וערכים שקשורים לתחום הזה.

מטבע הדברים אנחנו גם קצת יוצאים החוצה, מחוץ לבית ספר. יש לנו קשרים עם ארגוני הורים, יש לנו קשרים מאוד מאוד הדוקים עם הרלב"ד שמתכללת את הנושא, אנחנו גם ניזונים קצת מתקציב שהם נותנים לנו. הוא לא מספיק אבל הוא בהחלט נתח מאוד מאוד חשוב לנו בהפעלה של תוכנית החינוך התעבורתי.

אנחנו מפעילים ברחבי הארץ למעלה מ-2,500 רכזים גם בבתי ספר יסודיים וגם בבתי ספר על-יסודיים, שתפקידם המרכזי הוא לעשות מיקוד בבית ספר בנושא של בטיחות בדרכים – זה לבנות תוכנית עבודה וזה ליישם אותה, להפעיל אותה, כשחלקה היא התוכניות הרשמיות שאנחנו מפעילים בבית ספר וחלקה האחר הוא כל האקס-קוריקולרי.

אנחנו משתפים פעולה עם עמותות – אני רואה פה חלק מהחברים היקרים שאנחנו איתם משתפים פעולה, אני רואה את ארז מאור ירוק שאיתו אנחנו עושים פעילות משותפת, עם בטרם אנחנו עושים פעילויות, ועוד ועוד ועוד גופים אחרים. אף פעם, גם התקציב וגם הפעילות היא לא מספיקה ואנחנו נשמח מאוד מאוד מאוד שתהיה תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים במדינת ישראל, שיהיה מיקוד על ערים חכמות, ואנחנו בהתאם לזה נשנה גם את התוכניות שלנו ונפעל ליישם אותן בתוך מוסדות החינוך הלכה למעשה. תודה.

תודה רבה, מקס. נציגת משרד הפנים עכשיו על הזום? היא לא על הזום. משרד המשפטים לא שלח נציג. משרד הביטחון, יש מישהו שמעוניין לדבר?

יוסי בן שמחון, ראש ענף בטיחות בדרכים של הצבא. בסך הכול, לחציון א' של השנה הזו עשינו סיכום לא מזמן. בלי עין הרע, יש לנו אפס הרוגים ביחס לשנה שעברה, שהיו בה ארבעה הרוגים בחציון הזה, והתוצאות הן תוצאות טובות כי אנחנו באמת נלחמים יום-יום על שמירת חיי החיילים.

עשינו כמה דברים ואני שומע שאתם מדברים על אופנועים. ב-2018 איבדנו חמישה חיילים שרכבו על אופנוע וקבעתי שתי הוראות חדשות בצה"ל: 1. איסור כניסה של אופנועים בצה"ל. הדבר הזה יצר צמצום משמעותי בהגעה של חיילים על גבי אופנוע לתוך מחנות צה"ל. דבר נוסף, שנה שעברה הכנסתי השתלמויות מקצועיות, חברה אזרחית שמגיעה לבסיסי צה"ל ומבצעת השתלמות חד-יומית, רכיבה מקצועית על גבי אופנוע. חייל שיש לו אופנוע מקבל השתלמות חד-יומית, זה עולה לי הרבה כסף אבל בסוף זה משתלם. היינו בחמישה, והיום ברוך השם, אנחנו על אפס.

הכנסנו טכנולוגיה חדשה. חברת Saver One זכתה במכרז בשבוע שעבר ואנחנו או-טו-טו מתחילים פיילוט של טכנולוגיה למניעת שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. יש לי באמת כוונה שצה"ל יהיה הארגון הראשון שמכניס את הטכנולוגיה הזאת. אנחנו עכשיו עושים פיילוט על 30 רכבים ואני מקווה שכבר בשנה הבאה נוכל להכניס ברכבי הליסינג שלנו וברכבים המשימתיים, הג'יפים וכו', את הטכנולוגיה הזאת כך שנהג שנכנס לאוטו, בעצם אין לו יכולת לעשות שימוש בטלפון הנייד, בדגש על כתיבת הודעות, למעט ווייז כדי שיוכל לנווט.

אנחנו מגדילים את האכיפה בצה"ל בצורה משמעותית, גם באמצעות משטרה צבאית, אבל לאחרונה הכנסנו הנחיה חדשה. קבענו בעצם חמש עבירות חמורות, החל משימוש בטלפון נייד, מהירויות, חציית קו לבן וכו', במקביל לדוח שאותו נהג מקבל, מפקד יחידה בדרגת תא"ל יכול להחרים את האוטו לשבועיים. זו ענישה מחמירה מאוד, ובסוף מסתבר שהיא אכן משתלמת.

נקודה אחרונה שאליה אני רוצה להתייחס זה סיפור הקורונה. בצה"ל, דווקא בתקופת הקורונה, מעבר למשימות השגרתיות של צה"ל הגדלנו בצורה משמעותית את היקף הנסיעות. לקחנו חיילים שאין להם רישיון צבאי, העלינו אותם על רכבים, סדר גודל של 2,000 רכבים שכורים, והם ביצעו בדיקות קורונה – בתי אבות, בני ברק מה שאתם מכירים, וכו'.

תודה. יוסי, אני רוצה להגיד לך קודם כול מילה טובה. מספר ההרוגים בצה"ל ירד בעקבות חלק ממה שאתה סיפרת עכשיו, בסופו של דבר זה מראה שאפשר אחרת. אפשר להוריד את מספר ההרוגים בדרכים, אתם עושים הכשרות נוספות לכל הנהגים, בין אם זה על רכב דו-גלגלי ובין אם זה על רכב כבד וכל מה שביניהם, וזה מוכיח את עצמו. אתם עושים אכיפה מוגברת, אתם מאמצים טכנולוגיה, וכמו שאמרת, עם Saver One, בסופו של דבר זה מוכיח, זה מראה שעם התנהלות חזקה, עם אמונה בדרך ועם התמדה מצליחים להוריד את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ובהחלט מגיעה מילה טובה למערכת הביטחון ולך על ההצלחה בתהליך הזה. אני הייתי עד לכמה מהלכים, גם לפני שהם קרו, תוך כדי שהם קרו, ועכשיו כתוצאה מזה גם התוצאות, אז בהצלחה והמשיכו ככה כדי שלא יהיו בכלל הרוגים בדרכים גם בצה"ל.

תודה.

אני עובר לדוברים אחרונים שביקשו לדבר. ד"ר יעקב אדלר, אנשים באדום. אני יודע שחיכית בסבלנות, רק בקצרה וביעילות.

אנחנו מדברים הרבה מאוד על התשתיות, אנחנו מדברים הרבה מאוד על נוכחות המשטרה בכל מקום. הבעיה היא החינוך הביתי של הנהג לעתיד. הנהג נוהג כמו ההורים שלו, ולכן יש לא להסתפק באכיפה רק לגבי הנהגים אלא גם לגבי ההורים שלהם, הנהגים הצעירים. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי התשתיות, להעביר אותן לתשתית של רכב ציבורי. היום, הכבישים מלאים ברכב פרטי והפעילות של משרד התחבורה בעבר הייתה להרחיב את הכבישים כדי לכלול יותר רכב פרטי. רכב פרטי הוא הגורם לתאונות דרכים הרבות ביותר. כביש רחב גורם לנהיגה מהירה. יש להצר את הכבישים, יש לעשות כבישים חד-כיווניים בערים ולתת את עודף הכביש שהצרו אותו לרכב הדו-גלגלי ולהולכי הרגל.

תודה רבה, ד"ר אדלר. גיל ביילין, יו"ר הארגון לביטחון בכבישים.

קודם כול, תודה רבה, כבוד היושב-ראש והמנכ"לית. אני אהיה מאוד מאוד קצר, שמעתי את הדוברים.

גם מקס במשרד החינוך וגם יוסי במשרד הביטחון עושים עבודה מדהימה, הם יודעים מה שאני חושב עליהם ובאמת התוצאות מרגשות, לא פחות, אני רואה את זה גם ביום-יום.

אני לא אחזור על כל הדברים כי באמת הרבה דברים חכמים נאמרו. דבר אחד אני כן אגיד. בדרך כלל ההסתכלות שלי היא הרבה יותר לאומית והפורטה שלי זה פרסום, אסטרטגיה ושיווק, אבל הפעם אני רוצה לשמש שופר לאנשים בתעשייה. יש הרבה מאוד אנשים בתעשייה – מרצים בבתי הספר, בתיכונים, גם בצבא – ואלה אנשים שגם מרוויחים מעט מאוד וגם מפברואר לא הרצו בגלל הקורונה כמובן, לא הוציאו אפילו חשבונית אחת, וכשאני מסתכל קדימה אני גם לא רואה מתי תהיה החשבונית הבאה שהם יוציאו כי ספטמבר זה תחילת הלימודים, אוקטובר זה חגים, ונובמבר, מי יודע אולי ניכנס לסגר שוב.

אני הייתי מאוד מבקש ממנכ"לית הרלב"ד להוציא איזושהי בקשה, הוראה, לקנות שעות של הרצאות, לקנות שעות של הדרכות מהאנשים האלה שנותנים את חייהם ומקדישים את חייהם לנושא של ההרצאות לחבר'ה צעירים, וכשהכול יחזור לקדמותו או יחזור לדבר הבא שנהיה בו אחרי הקורונה, אני בטוח שהם ישמחו לבוא ולהרצות לתלמידים, לחיילים וכו'. תודה רבה.

תודה רבה. רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים – היו"ר הנצחי, יש לומר. הוא ירד. יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו לפני שאני מסכם את דיון הוועדה?

אז ברשותכם, אני אסכם את דיון הוועדה. אני חייב להגיד, בגלל שזה דיון ראשון אני קצת קל ומוריד את הקיצוניות מהסיפור. אני חושב שבסופו של דבר צריך לזכור שתאונות בדרכים זה מלחמה, זה מוות מיותר, ועלינו כמדינה ונציגים ואנשים שזאת העבודה שלהם, לא לישון, לעשות כל מה שאנחנו יכולים בכל רגע נתון בשביל להציל את החיים. אנחנו גם עכשיו בחודשי הקיץ ויש הרבה מאוד ילדים שנהרגו בקייצים האחרונים, אני חושב שזאת משימה לאומית שלנו לוודא שכמה שפחות ילדים ימותו או ייפגעו קשה, בינוני או קל בכלל בדרכים.

הוועדה מבקשת מנציגי משרדי הממשלה - תחבורה ובטיחות בדרכים, ביטחון פנים, חינוך, הפנים והמשפטים - לבחון את החלטת הממשלה מס' 2779 מיום 25 ביוני 2017, להעביר אליה בכתב עד סוף חודש אוגוסט 2020 התייחסות מפורטת ביחס ליישום ההחלטות.

הוועדה דורשת ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים להעביר אליה את הדיווח השנתי בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק, דיווח שעד עכשיו עוד לא הועבר אליה.

הוועדה מותחת ביקורת כי לא נמסר לה דוח מפורט מנציג בכיר ומתכלל של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים על כלל הפעילות בכל נושא הפעילות בבטיחות בדרכים. המשרד הפנה לישיבת ועדת הכלכלה נציגים בכירים בנושאים מצומצמים ובהם הניידות והתשתיות – כמו שכולנו יודעים זה לא כל הנושאים, זה אפילו מעט מהנושאים שיש בתחום הבטיחות בדרכים.

הוועדה מצפה ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים לבחון את פעילות הרשות לבטיחות בדרכים, את מעמדה, סמכויותיה ומיצוי הפוטנציאל שלה, ולהעביר הצעה לתיקוני חקיקה. הרשות לבטיחות בדרכים יכולה וצריכה לתכלל את כל נושא הבטיחות בדרכים, היא צריכה לקבל בשביל זה גם תקציב, גם סמכויות וגם יחס ראוי מהממשלה.

הוועדה תבקש לקיים דיון על חזון המלחמה בתאונות הדרכים, ובכלל זה הטמעת אמצעים טכנולוגיים וקידום החזון של הרכב האוטונומי, כמי שיכול לשנות את המציאות הישראלית ובעולם בכלל.

הוועדה מבקשת מהמשרד לביטחון הפנים ומהמשטרה להגביר את נוכחות המשטרה בכבישים. הוועדה תזמן לישיבה את ראש אגף התנועה של המשטרה ומבקשת כי יעביר אליה עד מחצית אוגוסט 2020 נתונים על האכיפה שהמשטרה מבצעת, בפילוח משקל העבירה בתאונות הדרכים.

הוועדה רוצה להודות גם ליושב-ראש הוועדה שנתן לי לנהל את הוועדה, לנוכחים, למשתתפים, ואני רוצה לקוות שאנחנו גם נקים כאן ועדת משנה לבטיחות בדרכים שתוכל לדון בכל מגוון הנושאים הרחב בצורה מעמיקה ונכונה, וגם הלוואי הלוואי הלוואי ולא יהיו לנו הרוגים בדרכים, לא יהיו לנו פצועים ונוכל לחיות במדינה שמתעסקת בדברים החשובים ולא במוות מיותר של אנשים.

תודה רבה לכם על הדיון. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:20.