פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
20/07/2020



מושב ראשון



פרוטוקול מס' 25
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ח בתמוז התש"ף (20 ביולי 2020), שעה 10:30

סקירת שרת התפוצות חה"כ עומר ינקלביץ'

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
מיכל וונש
יוסף טייב
תהלה פרידמן
אלכס קושניר
יואל רזבוזוב

יבגני סובה
אופיר סופר

שרת התפוצות עומר ינקלביץ'
דביר כהנא - מנכ"ל משרד התפוצות

חגי אליצור - סמנכ"ל, משרד התפוצות

מירית שקד-ברק - דוברת משרד התפוצות

פרופ' יוג'ין קנדל - מנכ"ל סטארט אפ נשיונל סנטרל

דגנית סנקר - מנהלת אגף בכיר עידוד העלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

יעקב דלל - ראש תחום בכיר אקדמיה, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

ד"ר דלית אטרקצ'י - מנהלת אגף בכיר קשרי חוץ, המשרד להשכלה גבוהה

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

אייל שויקי - ראש חטיבה, יו"ר הנהלה, הסוכנות היהודית

ישעיהו יחיאלי - ראש מנהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

עופר גוטמן - מ"מ מנכ"ל 'מסע', פרויקט מסע ישראל

נטע כ"ץ - מנהל מחלקת קשרי ממשלה, ארגון 'נפש בנפש'

מקסין פסברג - סגנית נשיא אינטל העולמי

מוריה בן דוד - נציגת פדרציה בארץ, 'תלפד'-הפדרציה הציונית דרום אפריקה (ישראל)

שלומית אבינח

ס.ל., חבר תרגומים


סקירת שרת התפוצות חה"כ עומר ינקלביץ'

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. מכבדת אותנו שרת התפוצות עומר ינקלביץ', שכמובן תציג את התורה שלה שעתידה להיות בשנים הבאות, כשהיא מכהנת בתפקיד שרת התפוצות.

הקשר עם יהדות התפוצות הוא נכס אסטרטגי לאומי לקיומה של מדינת ישראל. מדינת ישראל צריכה לדאוג לכך שכל יהודי בכל מקום בעולם יוכל לחיות בביטחון ובגאווה, מדינת ישראל צריכה להבטיח את המשך החיים בקהילות היהודיות בתחומי החינוך, הדת והביטחון האישי. יהדות התפוצות מתמודדת עם אתגרים רבים, התבוללות, סוגיית הנתק של הצעירים היהודיים מהעולם היהודי, חקיקה אנטי יהודית בפרלמנטים שונים באירופה, טרור איסלמי ועלייתן של מפלגות ימין ושמאל קיצוני. בעת הזו דרושה אחדות בעם היהודי ואין זה משנה לאיזה זרם אנו שייכים ביהדות.

אנטישמיות קיימת ברחובות וגם ברשתות החברתיות, מדינת ישראל חייבת להיאבק באנטישמיות המודרנית כדי להבטיח את בטחון העם היהודי בישראל ובתפוצות. מגפת הקורונה הולידה גל חדש וייחודי של אנטישמיות ברחבי העולם, מדינת ישראל צריכה להוקיע את תופעת האנטישמיות בעולם על כל צורותיה, כולל זו של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

לפני שבוע התקיים כאן דיון, גברתי השרה, בוועדה בנושא מגמות והתגברות האנטישמיות בעולם בצל משבר הקורונה בהשתתפות יעקב חגואל ומשרדי ממשלה רלוונטיים. בדיון עלתה סוגיית האנטישמיות ברשתות שעלתה מאוד בתקופה האחרונה. בשבוע הבא עתיד להתקיים דיון נוסף בנושא אנטישמיות ברשת בהשתתפות פייסבוק, טוויטר וגוגל.

באירופה הקהילות היהודיות מתמודדות בשנים האחרונות עם מקרי אנטישמיות קשים של תקיפה פיזית נגד חברי הקהילה. חצי מהמהגרים במערב אירופה מחזיקים בדעות אנטישמיות, מיליוני אירופאים ממשיכים להחזיק במגוון רחב של סטריאוטיפים אנטישמיים. מדוח האנטישמיות של מרכז קנטור לשנת 2019 אירעו 456 תקריות אלימות חמורות לעומת 387 בשנת 2018. בארצות הברית האנטישמיות איננה חדשה, אבל היא יותר מוגבלת ליחידים ולקבוצות קטנות בחברה האמריקאית. מרבית החברה האמריקאית קיבלו את היהודים בזרועות פתוחות לתוך חברה שקידשה את ערכי השוויון וההפרדה בין דת ומדינה. בשנתיים האחרונות התקריות האנטישמיות תועדו בכל אחת מ-50 המדינות בארצות הברית, תקריות אנטישמיות בבתי ספר ציבוריים, בקמפוסים, בקולג'ים ובבתי עלמין חוללו מצבות והושחתו.

מה שאני רוצה לומר, אני יודע שאתם גם עוסקים בנושא האנטישמיות, זה חלק מהתפקיד של משרד התפוצות, צריך להדגיש גם לחברי הכנסת, אנחנו ועדה לעלייה, קליטה ותפוצות, זאת אומרת בגדול הנושא של התפוצות הוא חלק חשוב מהדיונים שיהיו פה בוועדה. נכון שהיהודים בכל העולם זה מאגר העלייה שלנו, אבל בסך הכול אנחנו צריכים גם לדאוג לתפוצות ולהבטיח להם קיום אמיתי כי לא כולם יכולים לעלות, אין מה לעשות עם העניין הזה.

אני וגם השרה, כפי שאתם יודעים, דיברתי על זה שאני רוצה לפחות לעזור לקהילות הקטנות בתפוצות כדי שיוכלו לקיים חיים יהודיים, אלה קהילות שאין להם את היכולת הכלכלית כמו בארצות הברית, קנדה, מקסיקו ובמקומות כאלה שיש שם מספיק אנשים עשירים שיכולים לתרום ולכן פנינו לשר האוצר וגם לסוכנות, זה חייב להיאמר, שאני רוצה להקים קרן שהתפקיד שלה לסייע לקהילות קטנות בעולם, במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה. שר האוצר הסכים להקציב לעניין הזה ב-2020 20 מיליון שקל, אני פניתי לסוכנות על מנת שהיא תשים 20 מיליון שקל במצ'ינג ואז יהיה לנו 40 מיליון שקל בקרן הזאת. הקרן הזאת עתידה לקום כשתהיה איזה שותפות, אני מקווה, בין משרד התפוצות לסוכנות היהודית. אם הסוכנות לא תוכל, בגלל קשיים כלכליים של גובה התרומות שעכשיו היא מסוגלת להשיג, השרה הבטיחה לי שהיא תמצא פתרון אחר.

שנעשה כל מאמץ למצוא פתרון אחר.

כל מאמץ. זו בשורה מבחינת הוועדה, אנחנו כבר מקימים את הקרן הזאת, לעזור ליהדות מרוקו הקטנה, ליהדות פרו, ליהדות צ'ילה, ליהדות פרגוואי, לכל המקומות שבהם הקהילות קטנות והן לא מסוגלות להתמודד עם הבעיות. אם אנחנו לא נעשה את זה לא יהיו קיימים יהודים במקומות האלה, זה ברור, הם לא יישארו שם ואנחנו נפסיד בעניין זה. בבקשה, גברתי השרה, הבמה שלך.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. באמת אדוני היושב ראש עושה ימים כלילות למען הנושאים החשובים הללו, תודה רבה על ההזדמנות. תודה רבה לחברי הכנסת שבאו וטרחו ואני יודעת שמי שיושב פה, הנושאים האלה בליבם ובנפשם, אני יודעת את זה בגלל הטלפונים שאני מקבלת, אז תודה רבה רבה לכולכם. תודה רבה למר יוג'ין קנדל ולגב' מקסין פסברג שטרחו ובאו, שיציגו לנו בהמשך את הדוח שלהם. תודה רבה למנכ"ל ולסמנכ"ל, מר דביר כהנא וחגי אליצור, תודה רבה לצוות.

לפני אני מתחילה חשוב לי לומר שהמשרד שלנו עובד בשיתופי פעולה עם המשרדים הרלוונטיים, משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד העלייה והקליטה, המשרד לעניינים אסטרטגיים, כמובן שהגופים הלאומיים, הסוכנות, ההסתדרות הציונית העולמית, קרן היסוד. אנחנו עובדים במשרד שלנו המון עם הפדרציות, אז צריך גם להכיר את זה ולהודות להם בפתח הדברים, וכמובן לארגונים היהודיים שהכול בשיתוף פעולה עימם.

רק למען הסדר הטוב אני אומר כמה דברים ראשונים, אחר כך המנכ"ל יציג מצגת עם פרטים שעליה אחר כך יהיה אפשר לשאול שאלות, פרטים יותר פרקטיים. פרופ' יוג'ין קנדל יציג את המתווה ואז כמובן אני אשמח לענות לשאלות.

אז, ברשותכם, אני רוצה להתחיל עם כמה מילים שקשורים לערך, לערך הכול כך חשוב הזה, בסוף ישראל היא מרכז העם היהודי. אנחנו צריכים לזכור את זה, זה מרכז העם היהודי וזה מטיל עליה אחריות, אחריות מאוד כבדה ומחויבות כבדה, יש לנו מחויבות כלפי העם היהודי. המשפט שאנחנו משתמשים בו, כל ישראל ערבים זה בזה, אני יודעת שיש אומרים כל ישראל ערבים זה לזה, אבל המשפט המקורי הוא כל ישראל ערבים זה בזה, הוא ערך, צריך להכיר אותו, להשתמש בו ולדעת שהוא ערך ציוני ויהודי, יהודי וציוני. הערך הזה הוא ערך מאוד מהותי, אנחנו תלויים וקשורים בכל המכלול הזה. כשאני מדברת על ערכים אני חושבת ורואה אותנו כמכלול, אנחנו ערבים זה בזה.

חשוב לומר שאנחנו חיים פה במדינת ישראל, אנחנו שבעה מיליון יהודים, לעתים שוכחים שאנחנו שבעה מיליון פה, אבל יש עוד שמונה מיליון בתפוצות. כשחושבים על זה אנחנו לא שבעה מיליון יהודים, אנחנו שבעה פלוס שמונה, אנחנו 15 מיליון יהודים, על כל המשמעות של זה, זו מכפלת כוח עצומה ואדירה כשחושבים על זה, אבל פה במדינת ישראל, אדוני היושב ראש, אנחנו 45% מהעם היהודי, מעל 50% נמצאים בתפוצות. וכשעוצרים שנייה ומבינים את המשמעות של הדבר הזה יש לזה משמעות אדירה.

המשמעות היא כמובן משמעות שלנו כעם היהודי והחשש שלנו והאתגר שהיהודים עוברים בתפוצות, והפחד האמיתי שאנחנו עם השנים הולכים ונעלמים. ביקשו ממני לא לומר את זה, לדבר על האתגר, אבל בסוף זו האמת. יש איזה שהיא סיטואציה שאם אנחנו לא נהיה, ותיכף כשידברו על המתווה יחדדו את זה, וכשהמנכ"ל יציג נתונים נבין את זה לעומק, אבל יש חשש אמיתי שאנחנו נלך ונתמעט.

אבל מעבר לזה גם צריך לדעת שזה נכס לאומי מכפלת הכוח הזאת, זה נכס לאומי באלמנטים רבים, ומבחינתנו זה לא פריבילגיה, האחריות הזאת, זו מחויבות, זו האחריות שלנו והנכס הלאומי הזה מתבטא בפרמטרים רבים. בפרמטרים כמובן של הערכיות, אבל מעבר לזה פרמטרים ביטחוניים ופרמטרים מדיניים ופרמטרים כלכליים ואקדמיים ואין סוף פרמטרים שבהם אנחנו רואים את החשיבות של הקשר הזה.

אני אבקש אחר כך מהמנכ"ל קצת יותר להרחיב, יש מחקר שאומר שברווח הכלכלי, ועזבו, אנחנו לא מדברים פה על רווח, כי זה ערכים וזה עקרונות וזה מחויבות שלנו, אבל כשאנחנו משקיעים בתפוצות בסוף המחקר גם מוכיח שפה במדינת ישראל התמ"ג, בסביבות 58 מיליארד שקל לשנה, יש פה השפעה גם על התמ"ג. אז אנחנו חייבים להבין שבהדדיות הזאת יש ערך ומשמעות גדולה גם פה לחברה הישראלית, מעבר לערכים ומעבר לאג'נדות ולעקרונות וחייבים לטפח את הקשר הזה. מבחינתי כשיש פה מישהו במדינת ישראל, אחד משבעה המיליון, שלא מכיר את מכפלת הכוח הזו ולא מכיר את העוצמה של הקשר ואת יכולת ההפריה ההדדית שלנו אל מול יהדות התפוצות זה הפסד אמיתי.

מילה על המחויבות שלנו. אנשים אומרים לי, מכוח מה אנחנו מחויבים? מה זאת אומרת, למה אנחנו מחויבים ליהודים בתפוצות, מכוח מה? אז אחר כך יפרטו לנו את זה קצת יותר לעומק, אבל אני חייבת לומר את זה במשפט, ראשית זה מתחיל במגילת העצמאות וממשיך בהחלטות ממשלה וכלה עכשיו בחוק הלאום, וממש עכשיו ביום ראשון שעבר העברנו מתווה, שתיכף נדבר עליו לעומק, אבל זה מכוח זה שיש לנו מחויבות והמחויבות הזו היא לא פריבילגיה, היא לא רק כשנוח לנו ורק כשיש לנו ורק כשיש לנו הרבה מאוד כסף. לא, המחויבות הזו היא מחויבות שלא תלויה לא בזה שהם ייתנו לנו ובגלל שהם נותנים לנו אנחנו נותנים להם, לא, יש לנו מחויבות אמיתית והמחויבות הזאת זו אחריות שלנו על היהודים שנמצאים בתפוצות. אנחנו צריכים להכיר בזה וצריכים לטפח את זה.

עכשיו אני רוצה לומר מילה. כשאני נכנסתי למשרד גיליתי משרד שעושה עשייה מדהימה. יש פה מנכ"ל שעבד במהלך השנים האחרונות עם צוות נפלא והשקיעו בעשייה מאוד מאוד מהותית, עשו הרבה פרויקטים, ותיכף גם יסקרו לכם את הפרויקטים הקיימים ואת הנושאים הקיימים, פרויקטים אמיתיים ונפלאים בנושא של חינוך, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, חוסן קהילתי, מלחמה באנטישמיות, פעילות אל מול חידושים טכנולוגיים שקיימים, פעילות אל מול תיקון עולם, שזה בעצם כל הנושא ההתנדבותי, אבל שיהיה מחובר לערכים עם אקטיביות אמיתית של תיקון עולם אבל בצפי של הזהות היהודית קדימה. כל הדברים האלה, כל המשרד הזה שמתעסק בזהות היהודית בתפוצות, עם החיבור של הישראלים לתפוצות ועם החיבור של הקהילות בינן לבין עצמם עסק בפרויקטים מדהימים, אבל כשאני נכנסתי לתפקיד, ושוחחתי על זה ארוכות עם יושב ראש הוועדה שלגמרי תומך באסטרטגיה הזאת וטוען שהיא נכונה ומקדם אותה ביחד איתי, אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להניח שנייה טקטיקה ולהתעסק כרגע עם אסטרטגיה.

אנחנו ממשיכים עם הטקטיקה, שהיא מאוד מאוד חשובה, אבל אנחנו רוצים לדבר פה אסטרטגיה, אנחנו ממשלת העם היהודי. צריך לומר את זה, אנחנו ממשלת העם היהודי, אנחנו מחויבים, אנחנו לא עושים פה פרויקט, שם פרויקט, אנחנו ממשלת העם היהודי. כשיש לנו פרויקטים שקשורים בחינוך, בואו נסתכל על זה כמשרד החינוך של העם היהודי. כשכל מורה בעולם יודע שהוא יכול למצוא מערך שיעור, שהוא יכול לתקשר איתנו, מבחינתנו זה ערך מוסף כי אנחנו בסופו של יום ממשלת העם היהודי. זו האסטרטגיה שלנו ואנחנו ממש מכוונים כרגע את כל הפעילות שלנו מטקטיקה לאסטרטגיה ולהביא אמירה. אנחנו ממשלת העם היהודי, אנחנו מחויבים ואנחנו עושים את זה, כתפיסה אנחנו מחויבים לעם היהודי.

אני באמת רוצה לקצר, אז אני עוברת שנייה אחת להזדמנות ההיסטורית. חשוב לי לומר שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שהיא הזדמנות היסטורית אמיתית וצריך להכיר אותה. זו הזדמנות היסטורית בשלושה פרמטרים, בפרמטר הראשון באמת המצב בתפוצות הוא מאתגר מאוד, זה מצב מורכב ומאתגר. אני מקבלת, דרך אגב, מכל יהדות העולם, פונים ואומרים לי: אנחנו במצוקה. אני אומרת את זה כאתגר כי הקהילות היהודיות הן קהילות נהדרות וקהילות אקטיביות וקהילות שעובדות, אבל יש חשש שאין מספיק חיבור לזהות היהודית. ופה אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבעוד דור, בעוד עשר שנים, אנחנו נלך ונצטמצם. לכן זה רגע היסטורי כרגע. יש לנו רגע היסטורי ואין לנו דרך בעצם לומר, למה אני אומרת רגע היסטורי? כי אנחנו לא יכולים להגיד מחר, אנחנו לא יכולים להגיד מחרתיים, זה אם לא עכשיו, אימתי?

דבר נוסף, אלמנט נוסף זה הקורונה. חייבים לומר, חייבים להעלות את זה, וגם המנכ"ל ירחיב על זה בצורה קצת יותר מפורטת, אבל צריך לומר, הקהילות היהודיות בתקופת הקורונה בשבר. הם בשבר, כמו שאנחנו פה בשבר שלנו, שם זה בצורה כל כך מוחשית. אני מדברת על בסיס יום יומי עם ראשי פדרציות, ראשי קהילות, ראשי ארגונים, אני בטוחה שגם יושב ראש הוועדה חווה את זה ושומע את זה, על המשבר שבתקופת הקורונה, קהילות נסגרו. נסגרו. קהילות נסגרו, שזה היה הבסיס לחיבור היהודי. בתי ספר ננעלו על סוגר ובריח והרבה פעמים הילד הזה שהלך לבית הספר וקיבל את הזהות היהודית זו הזהות היהודית שהוא הביא הביתה, זה החיבור ליהדות, הם נסגרו ויש גם חשש שלא ייפתחו, בין היתר על מה שהמנכ"ל אמר בקהילות הקטנות, שהם לא יכולים, הם לא יפתחו את זה, אין להם כסף. פה הרעיון של קרן החירום לקהילות הקטנות זה אוויר לנשימה. בית הספר בספרד שננעל ונסגר וצריך את הטיפה אוויר לנשימה כדי להיפתח, אם לא יהיה לו את זה הוא לא ייפתח.

הסיפור הזה של הקורונה, גם צריך לומר, מקרי המוות בתפוצות, אדוני היושב ראש מכיר את זה, זה קריטי. אנחנו מדברים על צרפת, יושבים פה נציגים שיוכלו אחר כך לדייק אותי יותר, אבל פה במדינת ישראל אנחנו נמצאים במצב אבסורדי של בסביבות 350 נפטרים. כמה נפטרים? אנחנו כבר ב-400 נפטרים. אנחנו צריכים לדעת שבצרפת רק בקהילה היהודית נפטרו מעל 2,000 יהודים. רק בקהילה היהודית.

באנגליה 6,000.

רק בניו יורק אנחנו נמצאים בכמעט 3,000-2,500, וסליחה עוד פעם אם אני לא מדייקת לגמרי במספרים, אבל רק שנאמוד את כמויות הנפטרים בתפוצות. אז האירוע הזה שראשי קהילות, ראשי ארגונים נפטרו, Jewish community centers שנסגרו, בתי ספר, ממצב את הקהילות במצוקה קשה. זה מבחינתנו רגע היסטורי, לבוא ולהגיד קצת התהפך הגלגל, אנחנו עכשיו, מדינת ישראל, נמצאים פה בשבילכם ואנחנו נמצאים פה, עוד פעם, בלי שום משחק תפקידים, כי אתם עזרתם לנו אנחנו עוזרים לכם, לא זו האמירה, האמירה היא כי אנחנו פה וזו המחויבות שלנו, אבל הרגע ההיסטורי, שפתאום הם היו רגילים להיות אלה שתמיד עוזרים ופתאום הם באמת צריכים אותנו. הם צריכים אותנו ברמת הערכים, ברמת העקרונות, ברמת הזהות היהודית, להיות שם בשבילם. לכן אני אומרת שזה רגע היסטורי שצריך להכיר אותו.

ודבר נוסף, צריך לומר, האלמנט של האנטישמיות. האנטישמיות שגוברת בתקופה הזאת אלה רגעים לא פשוטים לקהילות, ופה אני רוצה שנייה לדייק, המשרד שלנו מתעסק בפרויקטים מאוד משמעותיים. אמרתי ליושב ראש שאם הוא רוצה בהזדמנות שנדבר על זה בצורה נפרדת, בנושא של החוסן הקהילתי, לנו יש מיזמים שמתעסקים עם הקהילות עצמן, בחוסן הקהילתי, בביטחון ובלוחמה באנטישמיות. זה בניגוד, אני רק מבהירה כי לעתים מתבלבלים, זה בניגוד ל-BDS. ה-BDS הם חרמות אל מול ישראל, אז באמת יש את המשרד לעניינים אסטרטגים שמתעסק עם החרמות ועם ה-BDS על ישראל ואנחנו מתעסקים עם הקהילות והפרויקטים הם מאוד מיוחדים, הם מרתקים. אני לא יודעת אם אנחנו ניכנס אליהם היום מפאת קוצר הזמן, אבל צריך להכיר אותם וצריך לדעת שהאנטישמיות גוברת. אפרופו מה שדיברת, דיברת על המפגש של שבוע שעבר, צריך להכיר, אנחנו מנטרים, אנחנו מכירים את הדברים לעומק ושווה אולי בהזדמנות שנלמד את זה.

ביום ראשון שעבר, ועל זה תיכף ירחיבו, אנחנו העברנו בממשלה החלטה תקדימית וזו החלטה שאימצה את העקרונות של דוח הוועדה של פסברג-קנדל ועליה ירחיבו, אבל האמירה אומרת שאנחנו לטווח רחוק, אנחנו בסופו של דבר לטווח רחוק צריכים לטפל בכל הנושא של יהדות התפוצות על הרבדים השונים.

אנחנו דיברנו על אנחנו לא אל מול ה-BDS וכן על האנטישמיות, אני גם רוצה לחדד וכן אמר היושב ראש בהתחלה, אנחנו גם לא מתעסקים בקליטה ועלייה, יש משרד קליטה ועלייה, ולמה חשוב לי לחדד את זה? כי פתאום כשאנחנו מדברים על מספרים אנחנו מבינים את המשמעות של משרד התפוצות. עלייה יש לארץ היום בסביבות 24,000 יהודים בשנה, צריך להגיד יורדים בסביבות 16,000, חוזרים בסביבות 8,000, אנחנו נמצאים בסביבות 14,000 עולים בשנה. בואו נגיד שבתקופה, בעקבות הקורונה, יכפיל, ישליש, ירביע, בואו נגיד יעלו 100,000 עולים בשנה, 200,000 עולים בשנה, יודעים מה? 300,000 עולים בשנה, התפרעתי בטירוף, מה עם שמונה המיליונים שחיים בתפוצות? תבינו על מה אני מדברת, אנחנו רוצים שתהיה עלייה ובסוף ההשפעה של המשרד בזהות היהודית היא בתקווה שבסוף יעלו, אבל צריך להגיד שיש אנשים שחיים בתפוצות ולא רוצים לעלות, וזה בסדר, אבל הם יהודים ואנחנו צריכים לתת להם את כל הכלים ואת הלגיטימציה להיות מחוברים לזהות היהודית שלהם ולתת להם את כל התמיכה מפאת המחויבות.

לכן אני בכוונה מבדלת, כי לפעמים יש בלבול, אומרים אוקיי אוקיי, עלייה, אז שיעלו, מי שיעלה יעלה, ברוך הבא, אנחנו מתפללים שיעלו, בסדר גמור, אבל מה עם כל השמונה מיליון שחיים בתפוצות? וזה רק כדי להבהיר את הנקודה הזאת שאני חושבת שהיא מאוד חשובה.

משרד התפוצות לאן, כמה מילים ממש ואנחנו עוברים למנכ"ל. אני רואה באמת בתפקיד הזה ייעוד אמיתי ברמה האישית. אני יודעת שגם אדוני היושב ראש רואה בזה ייעוד אישי והרבה מאוד שנים מתעסק בזה, מבחינתי אני מרגישה שצריך הרבה סיעתא דשמיא, אבל זה באמת ייעוד אישי לתת את הכלים ליהודים בתפוצות ולתמוך ולייצר גם את הקשר. בסוף הסיפור שלנו הוא לייצר את החיבור עם החברה הישראלית לתפוצות, את החיזוק בתפוצות ושל הקהילות עצמן. אבל, אני גם חייבת לומר, מעבר לרמה האישית של כל מי שמחויב לסיפור הזה, אני יודעת שיושבים פה חברי כנסת שהם מחויבים, הם שנים מתעסקים בדבר הזה, אבל בסוף זה לאומי, צריך לומר, אפילו שלא מקובל להשתמש במילים אינטרס לאומי, אבל זה אינטרס לאומי של העם היהודי.

אני רואה חשיבות עליונה ביציבות של המשרד שלנו, במדיניות מתמשכת, מקצועית ויציבה כדי ליצור פעילויות ארוכות טווח בין ישראל ליהדות התפוצות, ועל זה תיכף המתווה ירחיב. ולזכור, אנחנו ממשלת העם היהודי, לזכור את זה, בשיתוף כל הגורמים, אבל אנחנו ממשלת העם היהודי, אנחנו מחויבים. המשרד עבד ויעבוד על פרויקטים, אנחנו כרגע בונים תוכנית משמעותית בעזרת ה' לשנה הקרובה וצריך גם לומר, אנחנו רוצים לעלות קומה, לעלות קומה על בסיס ההמלצות ואנחנו פתוחים ונשמח לשמוע את עמדותיכם ורעיונות איך אנחנו עושים את זה בצורה מדויקת יותר, אבל צריך לדאוג שבסוף המטרה של כל הסיפור הזה היא שברצף חייו של היהודי מגיל קטן, אם זה בחינוך הבסיסי והחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, לאורך כל החיים, לאורך הקמפוסים ואחר כך בהמשך יהיה לו לאורך כל חייו זיקה וחיבור ליהדות בצורה סדורה ומסודרת.

חשוב לי לומר פה, אתה יושב פה, אדוני המנכ"ל ואדוני הסמנכ"ל, עשיתם עבודה מאוד יפה, אני רוצה להודות לכם על כל העבודה ועל כל העשייה של השנים, באמת פרויקטים ברוכים ומשמעותיים ואנחנו נרחיב את זה בעזרת ה' ונעלה דרגה. שיתוף הפעולה, חשוב גם לומר, עם יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, מהיום הראשון דיברנו ונדברנו ואני רואה שיש פה שיתוף פעולה שייבנה בעזרת ה' לפרויקטים ובמהלך בעזרת ה' השנים והתקופה שנעבוד ביחד, יש פה מישהו שמאוד מאוד מחויב לפרויקט הזה. ביום הראשון שנפגשנו הוא אמר לי: אנחנו צריכים לעשות קרן לקהילות הקטנות. אמרתי לו: השר ביטן, קדימה. הוא לא שקט עד ששר האוצר התחייב בפנינו לבסיס של תקציב. אנחנו נראה איך אנחנו ממנפים את זה. אנחנו מקווים שנצליח למנף את זה עם הסוכנות ואם לא, אז צריך לומר - - -

לא, יהיה בסדר.

אם לא, אנחנו נעשה כל מאמץ לדאוג לפילנתרופיה.

השגנו מהאוצר 20 מיליון ומהסוכנות אנחנו צריכים להשיג 20 ואז יהיה לנו קרן של 40 מיליון.

עודכנתי אתמול על ידי בוג'י בפגישה איתו ואתה בכיוון הנכון.

בעזרת ה'. צריך לומר, המלחמה שלנו על התקציב היא מלחמה לא פשוטה, אנחנו הולכים לקראת גירעון. גם השיחה שלי עם השר כץ על הפרויקט הזה, בשיתוף עם דוד ביטן, הייתה שיחה מאוד טובה, אבל כמובן שאנחנו נלחמים פה על התקציב כי אנחנו יודעים שלמשרד שלנו יש עכשיו פעילויות שהן חובה שייעשו, ואני אגיד לכם גם למה. בסופו של דבר המשרד שלנו בנוי, ופה אני משתפת אתכם, על פרויקטים של שלוש שנים ובפרויקטים שלנו המשרד עובד על מצ'ינג, אנחנו בכוונה עובדים על מצ'ינג כי אנחנו יודעים שהשותפות פה מאוד חשובה, אדוני היושב ראש, בסוף הם צריכים להיות מחויבים לפעילות הזאת ובדרך כלל על כל שקל שלנו יש שקל של פילנתרופיה או של ארגונים ושל קהילות בתפוצות או בחלק מהפרויקטים שני שקלים.

דווקא בימים הקשים האלה, אם אנחנו לא נדע להמשיך את הפרויקטים האלה עם התקציבים המורכבים האלה ונגדע חלילה את הפעילות, זו פגיעה באמון נוראית דווקא בתקופה הזאת, אל מול הקשיים שגם הם עוברים כי אנחנו בסוף צריכים מהם את החיבור וצריכים את החיבור שלהם. ואם אנחנו לא נדע לעשות את זה בצורה הכי חכמה אנחנו גם נפגע באמון של תוכניות מתמשכות וגם עלולים לפגוע במצ'ינג הזה, שזו סכנה גדולה.

אני רוצה לומר מילה על פעילות הקורונה. אני לא ארחיב, כי דביר נוגע בפרטים בהרחבה יותר, אבל בפעילות הקורונה חשוב לומר, כל הפעילות שלנו היא פעילות פנים אל פנים, היא מאוד מאוד אקטיבית עם הקהילות שם, בין אם זה בחינוך, בחינוך הפורמלי, בקהילות, הכול בממשק מול אנשים. מיד כשפרצה הקורונה עשינו במשרד שינוי מסיבי כדי לראות איך אנחנו מצליחים להיות יעילים ולהסיט כספים שקיימים אצלנו של הפעילויות כדי שיהיו אטרקטיביות ויהיו מספיק רלוונטיות בתקופה של הקורונה וזה לא פשוט. דביר ירחיב, אבל אני אתן לכם שתיים-שלוש דוגמאות, זה מחנות קיץ וירטואליים. לעשות את מחנות הקיץ וירטואליים כי הרי האנשים שם סגורים עדיין בבתים ולא יוצאים. זה קמפיין סולידריות שאנחנו עובדים עליו כדי לחבר בין הישראלים לבין האנשים שם בתפוצות. המאבק על האנטישמיות שעבר איזה שהיא אינטרפרטציה. כל הנושא של הכשרת המורים, צריך לומר, כשהבנו שהמורים שם כרגע במצוקה ולא מצליחים להגיע לבתי הספר וללמד פתחנו פה קורס אינטרנטי להכשרת מורים שמעלה אותם דרגה, נותן להם תוכן וזה חלק מההסבות הדיגיטליות שעשינו ושצריך להכיר אותם ושווה להכיר אותם. כמובן שחשוב לי לברך ולהודות על הקרן שאנחנו נקים וצריך לומר שזה חלק מהדברים שאנחנו במשרד רוצים לעשות כסיוע למערך של הקורונה.

עכשיו יש לי בקשה למי שיושב פה בחדר ולמי שמאזין לנו, וכמובן לאדוני היושב ראש, חברי הכנסת הנכבדים שיושבים פה - - -

יש לנו הרבה צופים בזום, קרוב ל-30 צופים בזום.

וכמובן הנציגים של הגופים של המוסדות הלאומיים וכל מי שיכול להיות, בסוף אנחנו שגרירים של הסיפור הזה. בסוף היום, כשנמצאים פה במדינת ישראל אנשים במצב הישרדותי זה קשה, המצב פה בארץ קשה ואנחנו חלק מהדבר הזה וצריך להכיר את זה, אבל צריך לדעת שעניי עירנו זה 15 מיליון יהודים, זה עניי עירנו. כשאנחנו מדברים על העם היהודי זה העם היהודי. אני חוזרת ואומרת, התקציב הזה הוא מורכב וקשה, אבל אם כולנו נהיה שגרירים של הדבר הזה אנחנו נדע בצורה חכמה כמובן לדאוג לזה שאנחנו נשים את כל הנושא הזה על השולחן ולא נוותר על זה, כי זה עכשיו, אם לא עכשיו אימתי.

וגם חשוב לי לומר עוד דבר. זו מכפלת כוח. אני לא רוצה לדבר על דברים שעוד לא קיימים, אבל אני רק אומרת לכם בקטנה שמתוך הרצון לייצר את ההדדיות הזאת אנחנו מנסים לייצר פלטפורמה שגם ברמת המסחר וקניית הידע – אתם יודעים? אמר לי פה מישהו בארץ: פתאום הקורונה עזרה לי קצת כי פתאום הבנתי שבחנות קפה שלי אני יכול למכור פולי קפה לא רק בירושלים, גם בנס ציונה דרך האינטרנט. ואני אומרת, אנחנו 15 מיליון וצריך לעשות פה משהו של סולידריות, שנדע גם לקנות אחד מהשני ולתמוך אחד בשני. אני לא בכוונה מפרטת מה אנחנו רוצים לעשות כי זה בתהליכי פתיחה, אבל החשיבה היא להעצים כוח.

אני מודה לכם, אני מעבירה בבקשה, ברשות אדוני היושב ראש, לדברי לעבור על המצגת, לדייק קצת יותר בפרטים.

שלום לכולם, תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה רבה, כבוד השרה. אני באמת אתן אולי רקע קצרצר על דמוגרפיה ואנחנו נעביר את המיקרופון לפרופ' יוג'ין קנדל ולמקסין פסברג שיסקרו את עבודת הוועדה ואז אני אסכם את פעילות המשרד במצגת קצרה.

(מצגת). אז ממש בקצרה אני אגיד על דמוגרפיה יהודית בעולם. אנחנו מדברים באמת על כשמונה מיליון יהודים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כידוע במדינת ישראל אנחנו מדברים על כ-45% מהעם היהודי. מה שמתרחש ברחבי העולם, מצד אחד באמת שגשוג, כמעט שאין יהודים בארצות מצוקה, כמעט שאין יהודים שלא חיים במדינות דמוקרטיות מערביות. הבשורה הטובה שרוב רובה של יהדות העולם, היהודים נמצאים ברווחה כלכלית, אזרחים שווי זכויות במעמד סוציואקונומי בדרך כלל בינוני וגבוה, אבל אנחנו גם חיים בתוך קטסטרופה היסטורית, שמעולם העם היהודי לא התמודד עם זה ש-80% מאותם שמונה מיליון יהודים לא מרגישים קשר משמעותי וחזק לא למדינת ישראל כמרכז ולא לקהילה היהודית המקומית. 80%, אלה מספרים אדירים. בפעולות שלנו כולן אנחנו שוחים כנגד זרם ששוטף את הארץ. האתגר האדיר הזה למצוא מסילה לליבם של מה שאנחנו מכנים הפחות משויכים, זה האתגר הגדול, זו האסטרטגיה.

אנחנו נשווה מה מתרחש מבחינת גדילת האוכלוסייה. אנחנו יודעים שבמדינת ישראל, כידוע, מ-600,000 עולים בקום המדינה ועד ימינו אלה יש פה התפתחות מדהימה, שגשוג אדיר של פריחת האוכלוסייה. בארצות הברית, במקום שגשוג וגרף שהיה אמור לעלות, אנחנו רואים את הגרף שהוא פחות או יותר שומר על עצמו. בשאר העולם אנחנו נמצאים בירידה משמעותית. צריך גם להזכיר כמובן, בגלל העולים.

העולים ששינו את המצב הדמוגרפי, במיוחד מחבר המדינות לשעבר, נראה על מפת ההגירה שאנחנו רואים פיק גדול כמובן בשנות ה-50, פיק גדול מאוד בשנות ה-90 ואנחנו רואים מה מתרחש בשנים האחרונות. מאוד חשוב לשים לב בכל גרף, החלק הירוק מתייחס לעלייה והחלק הכחול מתייחס ליהודים שמהגרים לא לישראל, צריך לראות, פחות או יותר אותה כמות יהודים שעולה לארץ היא כמות היהודים שמהגרים. אנחנו רואים תופעות בשנים האחרונות, אפילו ביהדות צרפת אנחנו רואים לא מעט יהודים שבוחרים לעבור ללונדון, לקנדה, למקומות אחרים.

מיאמי, דרום אפריקה.

מיאמי, דרום אפריקה. אנחנו רואים הגירה שמתרחשת בקרב מדינות רבות ולא כולה, לצערנו הרב, מגיעה למדינת ישראל.

אנחנו אומרים שיש פה מסר, ואני מודה פה לפרופ' דלה פרגולה שאנחנו מסתמכים על הנתונים שהוא הכין. המסקנה, שמצד אחד אנחנו מחבקים ומנשקים כל עולה ואנחנו רואים בזה תופעה שאין כדוגמתה, מי שבוחר לעזוב את מרכז חייו ולעלות לישראל, מנגד, כמו שהשרה אמרה, יש פה אסטרטגיה איך מדינת ישראל כמרכז לוקחת אחריות ובונה תוכנית עבודה משמעותית, ארוכת טווח ומתמשכת בקרב אותם שמונה מיליון יהודים שחיים ברחבי העולם כולו.

יש איזה שהוא פוקוס לצפון אמריקה, כי יש שם בערך כ-80%-70% מיהדות ארצות הברית, אבל מאידך צריך לא לשכוח, יהדות צרפת, 500,000 יהודים. מדינות רבות שיש בהן. אנחנו בעצם מסתכלים על כלל יהדות העולם בכל רגע נתון.

איך אתם מתייחסים במשרד לישראלים שנמצאים בתפוצות?

אנחנו בוודאי רואים אותם כחלק מקהל היעד, אנחנו מדברים היום על כמיליון ישראלים לשעבר שחיים בתפוצות, בריכוזים בדרך כלל.

אתם כוללים את גרמניה?

בגרמניה זו תופעה שהצטלמה טוב, אבל אלה מספרים קטנים ביחס למה שמתרחש בטורונטו, בניו יורק, בלוס אנג'לס. אז כמובן גם בגרמניה אנחנו מדברים על בערך 30,000 ישראלים, 35,000 ישראלים לשעבר.

יש להם איזה תוכנית מיוחדת?

יש לנו תוכניות מיוחדות. יש פה שני קהלים בקהילות היהודיות בעולם עם מאפיינים תרבותיים שונים מהקהילה היהודית המקומית שנמשכת שם במשך שנים, זה גם ישראלים וגם יהודים דוברי רוסית, או לפעמים אנחנו קוראים להם חושבי רוסית כי ההורים שלהם היגרו, אנחנו מדברים בשנות ה-90, מיליון עולים לישראל ומיליון שמתפזרים לכלל העולם. יש ריכוזים גם שם, תרבות שונה, שפה שונה, מאפיינים שונים, שגם להם יש תוכניות ייחודיות.

ונתמקד בהם, בעזרת ה'.

בכנסת הקודמת, בכנסת ה-20, דובר הרבה על היהודים בגרמניה, ששם צריך לעשות הרבה עבודה, דיברו על מספרים אחרים לגמרי ממה שאתה אומר.

אני יודע שאלה המספרים, אני לא יודע על מה דיברו.

דיברו על מאות.

מאות אלפים את מתכוונת?

כן.

יהדות גרמניה היא יהדות מתחדשת, הרבה מאוד מהגרים שהגיעו מחבר המדינות לשעבר עברו לגרמניה, ממשלת גרמניה נתנה להם סוג של סל קליטה, עודדה את ההגירה שלהם. אז יש שם קהילה גדולה מאוד דוברת רוסית ויש גם ישראלים.

רק נדבר במשפט אחד על הבסיס הערכי, השרה ציינה ורק נגיד, כבר מהרצל שכתב רבות על הנושא, אנחנו מדברים על כל הוגי הציונות שבאמת התנועה הציונית מדברת על דאגה לעם היהודי כולו. נתנו פה כמה משפטים, גם מחוק יסוד, חוק הלאום שעבר בכנסת הקודמת ובפעם הראשונה נותן למשרד תוקף לעשייה שלו בחוק יסוד, מעבר למגוון החלטות ממשלה. אנחנו מדברים פה באמת על התחדשות, מה שמתרחש בשנים האחרונות ומה שאנחנו כרגע חווים, המשרד תחת ההנהגה של השרה, הוא עומד לפני קפיצת מדרגה אסטרטגית לכל היחס, ההתנהלות, ההשקעה, הראייה ארוכת הטווח וההשקעה בעתיד העם היהודי בעולם.

ברשותכם נעשה פה מעבר לפרופ' יוג'ין קנדל שיסקור את עבודת הוועדה הציבורית שהמשרד הקים כדי לבחון מה הממשלה עשתה, מה הממשלה צריכה ואמורה לעשות לטובת המחויבות שלה לעתיד העם היהודי ואז אנחנו קצת נדבר מתוך מסקנות הוועדה מה יישמנו בתוך החלטת הממשלה, מה התחלנו לעשות ומה אנחנו מתכננים לעשות בשנים הקרובות.

פרופ' קנדל. אתה לא היית אז גם קשור למתווה הגז?

בין היתר.

אז איך עברת לתפוצות?

הוא היה בתפקידים רבים.

מכלכלה לתפוצות?

לא, את מתווה הגז עשיתי בתוקף תפקידי במשרד ראש הממשלה, במועצה הלאומית לכלכלה, את זה אני עושה בהתנדבות.

אני חייבת לומר, יושבים פה שני אנשים מאוד מאוד עסוקים, עם רקורד מאוד מרשים, אני לא חושבת שיש מישהו שלא היה שוכר את שירותיהם, אני משוכנעת שיש להם הצעות רבות, ובכל זאת הם מצאו לנכון - - -

קודם כל כל הכבוד ותודה שאתה עושה את זה בהתנדבות.

שנינו.

זה מה שרציתי להגיד, במשך מעל שנה הם השקיעו ממרצם ופועלם שעות על גבי שעות בפרויקט הזה ואני מודה לכם ואני חושבת שכל העם היהודי צריך להודות לכם כי בזכותכם כבר עברה החלטת הממשלה. אין מילים להודות. באתי הביתה, אחרי שהכרתי אתכם, אמרתי לילדים שלי, תכירו, יש לאן לשאוף. אז באמת תודה רבה לכם, אין מילים.

קודם כל תודה רבה, אנחנו מאוד, גם מקסין וגם אנוכי וגם חברי הוועדה, הרגשנו מאוד כבוד וזכות לעסוק בזה כי אנחנו כולנו חושבים שזאת אחת הסוגיות באמת החשובות בחיי העם היהודי.

אני שונא לחזור על דברים של אחרים, אבל אני רוצה להדגיש את זה, מצד אחד אנחנו נמצאים בתקופה חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית מבחינת הרווחה ומבחינת הביטחון, למרות האנטישמיות, מצד שני אנחנו וולונטריים, זה קצת מזכיר את מה שקרה ליהודי סין, הם היו כולם בסדר וכן הלאה ונעלמו לחלוטין. אנחנו נמצאים בזה שבמקום שתוקפים אותנו ומקטינים את מספרינו אנחנו מקטינים את מספרינו לבד. אנחנו כולנו חושבים שזאת סיטואציה הזויה לחלוטין ואי אפשר להשלים איתה ולהגיד תשמעו, ככה זה, תמיד מיעוטים נטמעים ברוב ואלא אם כן הם יכלו אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אני חושב שאנחנו כן יכולים לעשות הרבה והזמן לעשות את זה הוא עכשיו, אנחנו כבר בדקה ה-90 של התהליך.

ישנה פעילות של הממשלה. אנחנו התבקשנו להמליץ לממשלת ישראל מה היא צריכה לעשות בתור נציגה של הקהילה היהודית בארץ ישראל והמחויבות שלה כלפי הקהילות היהודיות בעולם, האחים שלנו והאחיות שלנו בעולם. אנחנו סקרנו בוועדה את כל הפעילות שנעשתה ב-20 השנה האחרונות. בעצם ישראל התחילה להתעסק בזה רק בשני העשורים האחרונים. ישנה פעילות מאוד מבורכת, גם של הממשלה, גם של הסוכנות היהודית וגופים אחרים, יש שתי תוכניות גדולות וכמה תוכניות יותר קטנות, אבל מה שאנחנו גם מצאנו, שמבחינת ממשלת ישראל כל הפעילות הזאת לא מתואמת, אין מאחוריה אסטרטגיה אחידה, אין סדרי עדיפויות ואין מחויבות ארוכת טווח שמוצהרת על ידי מדינת ישראל בזה שזה בעצם משהו אסטרטגי מאוד לעם היהודי וגם למדינת ישראל והשרה דיברה על זה.

אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא באמת אסטרטגי ואנחנו חושבים שממשלת ישראל, בתפקידה לא כריבון במדינת ישראל, אלא כנציג של הקהילה היהודית אולי הגדולה או השנייה הגדולה בעולם, תלוי איך מחשבים את זה, חייבת להכריז על מהלך אסטרטגי שלה שממוקד בעזרה לקהילות יהודיות בהגדרה מאוד מאוד רחבה, לצמוח ולהתרחב, למשוך יותר אנשים לתוך הקהילות וגם לחבר בין הקהילות. זאת אומרת אנחנו בעצם מנסים לחשוב על העם היהודי בתור נט-וורק, בתור רשת, שלא כל אחד חייב להיות מחובר לכל אחד אחר, אבל כולנו מחוברים לאותה רשת. כמו באינטרנט.

אנחנו חייבים להיות שותפים שווים, אסור לנו להישמע פטרונים ביחסים עם הקהילות האלה, אבל אנחנו כן צריכים לגייס משאבים ומאמץ והמאמץ הזה חייב להתמקד בשישה נושאים. נושא אחד הוא הנושא של חינוך יהודי פורמלי שהוא בעיקר עובד על קהילות שהן מחוברות, זאת אומרת אנשים ששולחים את הילדים שלהם לחינוך יהודי פורמלי צריך לתת להם את האפשרות הזאת, אבל אלה הם מאוד מחוברים כבר, כי רוב הקהל, כפי שדביר אמר, אפילו לא חושב לכיוון הזה. לכן מאוד חשוב, והתחום הכי גדול כנראה הוא החינוך הלא פורמלי, שהוא מייצר כל מיני נקודת מפגש ונקודות משיכה ליהודים, לילדים, להורים שלהם, איך להתחבר לסוגיות מסביב ליהדותם, לזהות שלהם, לתרבות שלהם, למסורת שלהם, להיסטוריה שלהם, איך לייצר את החיבור ברמה ובשפה שהם מבינים אותה ומתחברים אליה.

זה הכיוון השני, שהוא לפי דעתנו הכי גדול, לא פחות חשוב להיכנס לתוך ישראל ולהתחיל לעשות סדרת חינוך לעם ישראל היושב בציון, שהוא לא היחיד. זאת אומרת מאוד חשוב שאנחנו, הישראלים, אנחנו לא פחות יהודים ואנחנו צריכים להתחבר ואנחנו נדהמנו מסקרים קטנים בסביבה שלנו, אנשים שחשבנו שיתחברו לנושא הזה מאוד מאוד חזק אמרו: תשמע, הם חיים שם, כל עוד הם לא פה למה זה קשור אליי? זה פשוט הדהים אותנו מבחינת איך אנחנו חווים את זה. שנינו עולים, מקסין באה מדרום אפריקה, אני עשיתי עלייה פעמיים, פעם אחת מברית המועצות, פעם שנייה מארצות הברית, ולשנינו זאת סוגיה שממש מובנת מאליה, בחוויה היום יומית שלנו. לכן זה כל כך חשוב שגם מערכת החינוך, גם צה"ל, גם מערכות אחרות ידגישו את הסוגיה שאנחנו חלק מעם יותר גדול מרק אלה שיושבים פה.

סוגיה רביעית זה כל הנושא של תיקון עולם. נושא של תיקון עולם נשמע לפעמים נדוש, אבל זה אחד הדברים שערכים יהודיים לא כל כך משנה מה האוריינטציה הדתית של ההכרה העצמית, ערכים יהודיים בדרך כלל נכנסים לרצון להיטיב או לטייב את העולם, מסביב לזה חייבים לבנות תוכניות. אנחנו גם מנסים לעשות את זה בצד הישראלי, אבל גם לעודד תוכניות בעולם.

אי אפשר להגיע לקהלים גדולים היום בלי טכנולוגיה, זה פשוט לא הגיוני, זה יקר מאוד, זה גם לא השפה שהילדים של היום מבינים. הם מבינים שפה טכנולוגית, הם מבינים את השפה שהם יודעים לדבר אותה מגיל שלוש ואם אנחנו נמשיך לטפל בסוגיה הזאת בכלים של המאה ה-20 אנחנו לגמרי נאבד את הדור של המאה ה-21, גם טכנולוגיה וגם חדשנות. יש לנו פה קלף מאוד חזק שמדינת ישראל נחשבת אולי למדינה הכי חדשנית בעולם, לאו דווקא פנימה, אבל מה שהיא מייצרת החוצה, ומסביב לזה אפשר לבנות גם טכנולוגיה וגם את הנרטיב.

הדבר השישי והאחרון, אנחנו חייבים למדוד דברים בצורה אחידה. אנחנו המלצנו איך לעשות את זה, וכל הזמן לעשות רה-אבלואציה של תוכניות מה עובד פחות, מה עובד יותר, איך אפשר להעביר best practices בין מקומות למקומות ובשביל זה צריך שיהיה ארגון אחד, ממשלת ישראל, שהוא מרכז את זה, הוא מרכז את כל האסטרטגיה של העם היהודי.

אני רוצה רק להבין, הממשלה קיבלה החלטה בעניין הזה? מה היא עשתה, היא אימצה את התוכנית?

היא אימצה את העקרונות של התוכנית.

והיא תקצבה את זה, או רק בדיבורים?

על זה אנחנו צריכים ללכת לעבוד.

זה בדיוק הנושא, זה מה שנקרא שאלה מצוינת.

אבל אני אשמח שתגיד מילה על התקצוב. לפני שפרופ' קנדל יסביר על התקצוב אני רוצה לומר, הוא יסביר את האסטרטגיה שעומדת מאחורי תקצוב תוכנית החומש, בגלל התקופה הקשה שאנחנו נמצאים, בתקופת הקורונה, לא העלינו את הדיון התקציבי בשלב הקודם, אבל בהחלט הכוונה היא להעביר תוכנית חומש עם תקציב לנושא הזה.

על מה אתם מדברים?

תיכף אני אסביר.

אבל אני מדגישה שזה לא תקציב לבקש עכשיו.

פרופ' קנדל, על מה אתה מדבר מבחינת סיוע של מדינת ישראל בקהילות?

מה מצופה, לא דווקא עכשיו בתקופת הקורונה.

באופן כללי.

קודם כל מה שמצופה, אני מניתי את חמישה התחומים שצריך לפעול. בדוח אנחנו שמנו איזה שהם טווחים של איך אנחנו חושבים שכדאי לחלק את התקציב. אני לא זוכר את המספרים במדויק, אבל הם - - -

אבל תדבר על העיקרון של ה-OECD.

תיכף אני אגיד. ואז נשאלת השאלה כמה זה סביר שאזרחי ישראל מהמסים שלהם יקדישו לאחים שלהם בעולם. פה אנחנו הלכנו לגישה קצת יצירתית ואמרנו, תראו, בואו נלך ל-OECD, שזה ארגון המדינות המתפתחות, ונשאל אותם כמה הם ממליצים או מה הסיכוי בין מדינות ה-OECD לעזרה למדינות אחרות, לא לאחים שלך, לא לעם שלך, למדינות אחרות. ההסכם ב-OECD הוא ש-0.7% של התוצר של כל מדינה מומלץ או מוסכם שיילך לעזרה למדינות אחרות.

כמה זה בישראל?

בישראל התוצר הוא קרוב ל-400 מיליארד דולר, אז אנחנו מדברים על סדרי גודל של כמעט 3 מיליארד דולר, עשרה מיליארד שקלים.

מה, בשנה?

אבל זה כמובן לא מה שמבקשים.

זאת הבקשה?

זאת לא ההמלצה, זה מסגרת חשיבה. עכשיו אנחנו - - -

לא נראה לי שדבר כזה - - -

לא, אנחנו לא שם, אבל זה העיקרון.

אני אסביר. הממוצע ב-OECD הוא לא 0.7, הוא 0.4. מדינת ישראל היום עוזרת לעולם ב-0.1, היא רבע מהממוצע של ה-OECD, אולי המדינה הכי נמוכה - - -

מתקציב הסוכנות אתה מדבר?

לא, לעולם, לא ליהודים.

איך היא עוזרת?

העזרה בכל מיני דברים, מש"ב במשרד החוץ, כל מיני דברים, זה דרך אגב כולל - - -

ארגונים בינלאומיים.

זה דרך אגב, בחישוב של מדינת ישראל זה כולל קליטת עלייה בתור עזרה למדינות אחרות ואספקה של מים לירדן גם נכללת.

זה כולל גם את הדברים האלה?

כן.

זה 0.1% מהתוצר?

אנחנו פשוט לא נמצאים שם, אנחנו יותר נמוכים מרוב מדינות מזרח אירופה בתחום של עזרה למדינות. עכשיו אמרנו, תראו, בואו ניקח את ההבדל בין 0.1 ל-0.4, איפה שהממוצע של המדינות, ונקדיש חצי לאחינו. זה מייצר מספרים מאוד מאוד גדולים. אנחנו אמרנו שאנחנו לא חושבים שצריך להגיע לשם ולא צריך להגיע לשם מיידית. מה שהכי חשוב בתקציב, ברור לנו שכל מספר שאנחנו נשים הוא מספר הרבה יותר קטן מאיזה שהוא סדר גודל שנובע מהחישוב הזה. מה שאנחנו אומרים לגבי התקציב שהתקציב חייב להיות רב שנתי, הוא חייב להיות בבסיס, כי אנחנו חייבים ודאות. אנחנו בעצם קוראים למדינת ישראל להיכנס להסכמים ארוכי טווח עם העם היהודי שעדיין לא יושב בציון. כדי להיכנס עם מישהו לחוזה רב שנתי אתה לא יכול להגיד לו: תשמע, אני אתגלגל עם זה לפי המצב כל שנה ונראה מה יהיה, ככה אף אחד לא חותם על חוזה רב שנתי.

לכן אם אנחנו רוצים ברצינות, כי כל המאמץ הזה מבוסס על מצ'ינג של קהילות יהודיות ומצ'ינג בהרבה מקרים של יותר מ-50%, אנחנו צריכים להגיד: רבותיי, הנה התוואי, זה מה שמדינת ישראל הולכת לשים. אנחנו הצענו בדוח שהתוואי הזה יגיע למיליארד שקלים, מ-400 ומשהו מיליון שכיום מושקעים בתחום הזה.

אבל רוב היהדות בעולם היום בארצות הברית, שם הם מסתדרים לבד, למה אנחנו צריכים להשקיע שם?

לא, ממש ממש לא. תראה, הקצב של היעלמות יהודים בארצות הברית הוא הכי גבוה בעולם.

כן, אבל זה בגלל ההתבוללות, לא בגלל משהו אחר.

על זה אנחנו מדברים.

כן, אבל איפה כסף יכול לעזור בנושא של ההתבוללות?

מה זאת אומרת? זה בדיוק בחינוך לא פורמלי.

אדם בשביל לתת לילד שלו חינוך יהודי - - -

זו המטרה, המטרה של הדוח הזה זו מניעת התבוללות.

זו הפעילות שלנו, אלה הן הפעילויות שלנו.

רוב הבעיה בארצות הברית זה באוניברסיטאות.

לא, אדוני, יש בניית זהות בגילים - - -

הם הולכים לאוניברסיטה ושם הם מכירים בחורות וממשיכים הלאה.

ועל זה יש לנו תוכנית קמפוסים.

הנושא של הגיור הרפורמי גם בעייתי.

אני רוצה לענות לך. פה יש לנו תוכנית קמפוסים.

אדוני היושב ראש, אלה הסימפטומים.

לא, בסופו של רגע ברגע שיש - - -

לא, משפט טוב. ככה, מכירים בחורות וזאת הבעיה.

לא, זו לא בעיה, במובן של ההתבוללות.

אדוני היושב ראש, אתה מדבר על הסימפטומים.

חינוך יהודי, צריך למכור כליה בשביל לשלוח ילד לבית ספר יהודי, זו השקעה מאוד מאוד גדולה ואם מדינת ישראל יכולה להקל בנקודה הזו זו המשכיות הכי - - -

בואו נתחיל קודם כל בקהילות הקטנות ואחר כך נעבור לגדולות.

זה לא סותר אחד את השני.

לא, זה לא סותר. זה דבר אחד. בסיס הפעילות שלנו, דרך אגב, אפרופו קמפוסים, יש לנו פרויקט ענק שמתבסס על מחויבות לשלוש שנים עם פעילות עצומה בקמפוסים לחיזוק היהדות, עם קורסים וסדנאות, עם מעקב אחרי הסטודנטים שמניב, דרך אגב - - -

הבנתי.

אדוני היושב ראש, אני רק רוצה להוסיף על מה שהשרה אומרת. היושב ראש, כל הדברים שהעלית זה הסימפטומים.

יוג'ין, תעצור רגע, אני אתן לחברי הכנסת לדבר ונמשיך.

וברשותכם, גם - - -

עוד מעט. חברי הכנסת שרוצים לדבר, לפי הסדר.

אני יכול לסיים רק, היושב ראש?

אני אתן לך, אל תדאג, אני חוזר אליך.

תודה, אדוני היושב ראש. נעשה את זה זריז, רק הערה למה שאמרת עכשיו בסוף. כל הדברים האלה הם סימפטומים, החינוך היהודי זה סימפטום לבעיה, ההתבוללות היא סימפטום לבעיה, אפילו מה שקורה בקמפוסים הוא רק סימפטום לבעיה, אנחנו כבר שנים רבות מתנהלים בתגובתיות לסימפטומים. מה שאני שומעת מפרופ' קנדל וגב' פסברג ובתוכנית שהביאה השרה, אני חושבת שיש פה שינוי, ועל כך אני מברכת אותה, זה שינוי פרדיגמטי, תפיסתי, של מה שמדינת ישראל אוחזת כבר הרבה מאוד שנים. צריך לזכור שמדינת ישראל היא הפרויקט האחרון שעשינו ביחד כעם יהודי. הקמנו את מדינת ישראל כפרויקט של העם היהודי.

עכשיו מה שאני שומעת זה התוכנית החדשה, ארוכת הטווח, ההוליסטית שמסתכלת על הפרויקט המשותף של העם היהודי. זה מה שאני שומעת ורואה במה שקורה פה ומבינה ממה שקרה עכשיו. בתור מי שעלתה ארצה, יש פה הרבה אנשים שעונים על הקריטריון הזה, ואני מתחברת מאוד למה שאמר פרופ' קנדל, אני לא מבינה מה לקח על כך הרבה זמן. אני נפגשתי עם דביר כהנא, מנכ"ל משרד התפוצות, בגלגול הראשון של משרד התפוצות ואני חושבת שחוסר ההשתלבות, אדוני היושב ראש, אנחנו מדברים על זה הרבה מאוד פעמים פה בוועדה הזאת, חוסר ההשתלבות של עולים חדשים במקומות, אני לא יודעת כמה עולים חדשים יש בדרג הבכיר במשרד התפוצות שמשפיעים על השיח שמאתגר את התפיסות האלה של מדינת ישראל בכל השנים. יש לנו השפעה מאוד חשובה בכלכלה ובפילנתרופיה ובמיזמים החברתיים, לעולים חדשים, אתה יודע שאני מדברת על המילה השתלבות, יש חסמים מאוד גדולים להשתלבותם לאורך השנים ואנחנו עכשיו בעצם אוכלים את הבאושים, התוצאה של האתגר הזה.

רק דבר אחד שאני רוצה שהשרה תדע, שאני חושבת שמאוד חשוב שמשרד התפוצות יהיה מודע, שאתה, אדוני היושב ראש, מוביל פה בוועדה ושכל מי שיושב פה סביב השולחן מחויב לו, וזה באמת הסרת החסמים כדי שגם מי שמגיע וגם מי שלא מגיע וההנגשה של המידע, גם למי שמגיע וגם למי שלא מגיע, אנחנו מדברים כל הזמן על המגזר הציבורי, על הקריטריונים בנציבות שירות המדינה, לשילוב עולים חדשים. זה בעיניי מאוד מאוד חשוב ששרת התפוצות תדע.

תודה. חבר הכנסת יוסי טייב, בבקשה.

אדוני היושב ראש, גברתי השרה, אחרי הפגישה שלנו הארוכה שהייתה והסקירה שנתת - - -

זה גם מצחיק שהממשלה העיקר מאשרת תוכנית, עקרונות בלי כלום, אז מה יעשו עם זה?

על זה אנחנו נלחמים.

אתה צודק, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים להילחם על זה.

העיקר אישרו את זה.

לא, אנחנו יושבים עם האוצר ונלחמים על תקציבים בנחישות.

באמת, גברתי השרה, אחרי הפגישה הארוכה שהייתה לנו ודיברנו על התוכניות שלך, אני התרשמתי מאוד קודם כל מהרצון עז והכן והטווח הארוך, להסתכל גם מבחינת רוחב, אבל גם לטווח הארוך. אני חושב שיש לנו לא בעיה, אבל אנחנו הישראלים התרגלנו כבר לפלא הזה של שיבת ציון ואנחנו עסוקים בוויכוחים, חשובים, ערכיים ככל שיהיו, אבל אנחנו שוכחים באמת את הפלא הזה ואת החיבור לאותה אוכלוסייה שרובנו, לא משנה אם בגלגול הזה או בגלגול הקודם, הורינו או הסבים והסבתות הגיעו, בסופו של דבר הגענו משם. אני חושב שיש מדינה יהודית אחת בעולם וחובתנו היא לדאוג לאותם יהודים. אנחנו מדברים על שמונה מיליון בעולם ואני מתחבר לגמרי עם מה שהשרה אומרת על הזהות היהודית, אני חושב שעצם הירידה בעלייה נובע מחוסר החיבור לזהות היהודית וזה מביא אותנו בסופו של דבר לנקודה ישירה של ירידה בעלייה מחוסר עניין, מחוסר חיבור, מחוסר התעניינות, גם סביב היהדות, אבל גם סביב המדינה.

אתה דיברת על סטודנטים, אני יכול להגיד לך שאני כנער שלמדתי בבית ספר ממלכתי בצרפת, מה שחיבר אותנו ואת המשפחה שלי לזהות היהודית היה באמת בית הספר של יום ראשון שהיינו הולכים ומקבלים שם את החיזוק ואת החיבור לקהילתיות ולזהות היהודית. אני ראיתי את בני הדודים שלי, שהם לא היו באותם בתי ספר, איפה הם נמצאים היום, חלקם במיאמי, בדרום אפריקה, נשואים ללא יהודיות ואני רואה איפה הצד השני של המשפחה, שכן היה מחובר לזהות היהודית, איפה הוא הגיע, בסופו של דבר הוא נמצא פה בארץ.

אז אני באמת מברך אותך על התוכנית הזאת של חיזוק הזהות היהודית ואני חושב שזו חובתנו כמדינה לדאוג לאחים שלנו בחו"ל, וזה לא טובה, אני חושב שזו באמת חובתנו כמדינה יהודית אחת ויחידה בעולם לדאוג לדבר הזה.

יכול להיות שאולי חלק מהסיוע האמריקאי לישראל יכולים להמיר אותו לסיוע לעם היהודי.

אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים לקחת אחריות.

לא תמיד צריך לרוץ לממשלה. גם ככה זה חוזר לקהילות האמריקאיות שזה רוב העם היהודי בחוץ לארץ.

חברת הכנסת וונש אמרה שמדינת ישראל הייתה הפרויקט של העם היהודי, אני חושבת שבאמת הגיע הזמן שהעם היהודי יהפוך להיות הפרויקט של ישראל ולא רק כמאגר עלייה. זו המשפחה שלנו בסוף. זה לא יחס אינסטרומנטלי, זה גם הצדקת הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אין עם ישראלי, מדינת ישראל הוקמה מכיוון שיש עם יהודי. לכן התוכנית הזאת, בעיניי, היא באמת שינוי פרדיגמטי, שלא לדבר על זה שזו התוכנית הממשלתית היחידה שלא קשורה לקורונה שהתקבלה מאז קום הממשלה הזו, שזה כשלעצמו מראה על החשיבות.

אני רק רוצה לומר, כסף הוא סופר חשוב ובהחלט הגיע תורנו להשקיע בהם, אבל אני חושבת שהשלב הבא זה גם לחשוב על איפה אנחנו שומעים אותם, איפה אנחנו מתייעצים איתם, שותפות - - -

כולל בתוכנית הזאת.

כשאנחנו מקבלים כל הזמן החלטות שקשורות אליהם.

זה בדיוק הסיפור של השותפות.

אנחנו עושים את זה בלי לשמוע אותם והדבר הבא, בעיניי, וזה דבר שאני באופן אישי רוצה לקדם בכנסת הזאת, זה לחשוב על מסגרות שבהן כנסת ישראל וממשלת ישראל מתייעצת ושומעת את הקול של יהודי התפוצות בהחלטות שהיא מקבלת שקשורות אליהם.

אני יודעת שעוד לא גמרתם להשלים את ההצגה, אבל אני רוצה להגיד תודה רבה על העבודה שעשיתם, וגם התרגשות גדולה מזה שאחרי שנים שהיינו מין מעגל קטן של אנשים שמחויבים לנושא הזה, פתאום ממשלת ישראל מתעסקת בו, פתאום יש הרבה חברי כנסת שמתעסקים בו, זו קפיצת מדרגה משמעותית וזו בשורה גדולה.

תודה. בבקשה.

אדוני היושב ראש, דיון חשוב מאוד. אני רוצה לברך את השרה על הדברים. אני רוצה להגיד, לפחות אם הבנתי נכון את עקרונות הוועדה, אני חושב שהם נוגעים בדיוק בנקודה, רק אני אגיד לפני כן, בפתח הדברים, שכששמעתי את פרופ' קנדל מדבר על כך שישראלים, לפחות חלק מהישראלים מלינים על הצורך שלנו כרגע לתמוך את יהדות ארצות הברית או יהדויות אחרות, גם אני פגשתי את הופעה הזאת ואני בהחלט מצר על כך ואני חושב שזה רק אומר עד כמה אנחנו צריכים להעלות את השיח הציבורי ועד כמה אנחנו צריכים לייצר שיח מחייב שמייצר מעורבות בעניין הזה. זו משימה חינוכית שלנו כלפי עצמנו כעם וכלפי מי שיושב כאן בארץ.

אין ספק שהסוגיה המרכזית בסופו של יום היא הסוגיה שעוסקת בחינוך, ובאמת הנושא של החינוך הלא פורמלי, אנחנו מוצאים את זה גם בארץ, במסגרת תנועות הנוער ובמסגרות אחרות, כאשר אחת, בחינוך הלא פורמלי אתה בוחר להיות שייך למשהו גדול, אתה בוחר את הזהות שלך על פני זהויות אחרות, ודבר נוסף, יש שם נקודות של מעט המחזיק את המרובה. אם זה חוויה שמתכנסת למשל סביב יום העצמאות ויום הזיכרון. הבת שלי הייתה בלונדון ביום הזיכרון האחרון במסגרת שותפות 2000, זה אירוע שברור לי שהוא משפיע גם עליה וגם על הסביבה סביב העבודה הזאת והוא משפיע גם על מי שהיא פגשה. אירועים כאלה הם קטנים, הם לא עולים הרבה, אבל הם מכוננים. אני מדבר בכלל על החינוך הלא פורמלי, דוגמת תנועות נוער.

אני כן ארצה לזרוק כמה רעיונות שעלו לי ככה כי אני מתעסק עם זה בתקופה האחרונה. למשל י"א-י"ב בארץ, פרויקט שיכול בהחלט לעודד עלייה. ביקרתי במכון לב ויש להם שיעורים שלמים, אפשר לעשות תואר באוניברסיטה פתוחה. זום, ככה השיעורים היום ניתנים בזום, עכשיו, דווקא בקורונה, ואז ממילא אפשר לייצר יתרון יחסי שלא קיים בארצות הברית, למשל לימודי ארץ ישראל שנמצאים בבר אילן או בעברית או בחיפה, לא נמצאים במקומות אחרים.

ונקודה אחרונה, אדוני היושב ראש, זה הנושא של השתתפות בבתי הספר היהודיים, השתתפות שלנו בבתי הספר היהודיים. אני חושב שזה דבר קריטי.

זו חובה כרגע. יש עוד בעיה שאני ראיתי במקומות קטנים, שבתי ספר יהודיים, מעל 50% מהתלמידים הם לא יהודים. כדי שאפשר יהיה לבסס את זה כלכלית אז גם מגיעים לשם נוצרים ומוסלמים. למשל בפרגוואי ראיתי את זה, לדוגמה. זה לא ממש בתי ספר יהודיים, בגלל בעיה תקציבית.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני רוצה לברך אותך, כי זו פעם ראשונה, אני לא חבר קבוע בוועדה ולא יצא לי להשתתף, אז אני מאחל לך גם בהצלחה בתפקיד יושב ראש הוועדה לקליטה וגם כמובן לגברתי השרה, שנפגשתי מספר פעמים איתך וגם הבעתי את מה שאני חושב.

בקצרה אני אגיד, יש שלוש אבני יסוד של הבעיה שאנחנו מדברים עליה, אני אנסה לקצר את הדברים שלי. קודם כל זו בעיית הזהות היהודית, בתוך הבעיה הזאת כמובן הבעיה של החינוך. אני אתן לכם דוגמה, אנחנו מדברים על יחס של קהילות בארצות הברית ואני לא שמעתי פה מילה על מתווה הכותל. הרי בגלל מתווה הכותל יש בעיה עמוקה, יש בעיה - - -

מה הקשר?

יש קשר ישיר - - -

בגלל מתווה הכותל לא מלמדים עברית בארצות הברית?

קשר ישיר של היחס של הקהילה בארצות הברית כלפי ישראל בגלל שהממשלה לא יכולה להעביר את מתווה הכותל.

זה לא קשור למתווה הכותל.

לא, זה מחקרים.

זה קשור להרבה גורמים, לא למתווה הכותל.

אתה יכול לדבר עם הנציגים של הקהילות בארצות הברית ואתה תראה שמתווה הכותל זה נושא שבוער בליבם.

כן, זה נכון, אבל לא בגלל זה אין לימודים יהודיים בארצות הברית.

אני מסביר לך שמבחינה חינוכית, כשאתה רוצה לחנך את היהודים בארצות הברית ומנסים לתת להם ערכים חינוכיים, אז כל ילד וכל נער שואל: שנייה, אני רוצה בתור יהודי רפורמי להגיע לכותל בירושלים ולא נותנים לי לחגוג בר מצווה. אז זה חלק מבעיה מובנית בתוך החינוך.

בעיה נוספת שלא שמעתי עליה, זה בעיית הביטחון. הרבה אנשים, בעיקר באירופה, מודאגים מהביטחון האישי.

כן, אבל בעניין זה יש קרן של הסוכנות שמסייעת. אני חושב שגם אנחנו משתתפים בה.

אני רוצה להגיד פה עוד נקודה. כשאתה מדבר על מדינות אירופה, ופה גם גברתי השרה בקשר עם הקונגרס היהודי האירופאי, אנשים מפחדים להסתובב בחוץ עם סמלים יהודיים. אז אם בן אדם מפחד להסתובב עם כיפה על הראש אז גם בבית הוא מפחד לדבר עברית - - -

זו האנטישמיות.

בוודאי שזו אנטישמיות, אבל חלק מבעיית הביטחון גם מקרינה על הנושא של הזהות היהודית ולימודים, כי הילד אומר: אני לא רוצה, אני רוצה להתרחק מהמשפחה היהודית.

והבעיה השלישית זה היחס של יהודי העולם כלפי מדינת ישראל בהקשר לעלייה. אנחנו צריכים להחליט, אנחנו רוצים אותם פה, שכולם יעלו בתוך 40-30 שנה, או שאנחנו רוצים לחזק את הקהילות. כשאנחנו נענה על השאלה הזאת בעצמנו - - -

זה לא פוסל.

בסדר, אבל אז נוכל להבין.

אתה מחזק את הקהילות, חלקם יבואו לארץ. זה לא או זה או זה.

כן, אבל אני מזכיר לאדוני, כשהיו פיגועים בצרפת וראש הממשלה ביקר בעקבות הפיגועים ועשה את זה נכון ופנה לקהילה היהודית בצרפת ודיברו על כך שמשרד הקליטה צריך להיערך לקליטה של כמעט 50,000 יהודי צרפת, בסוף הוא אמר שם כמה משפטים שהרגיזו את הממשל הצרפתי.

תודה, יבגני. אני משחרר את השרה. אנחנו נמשיך עם המנכ"ל ועם פרופ' יוג'ין קנדל.

משפט אחרון דוגמה אישית. מישהו ספר שבכנסת יש למעלה מ-35 חברי כנסת שלא נולדו בארץ. אז דוגמה אישית, אפשר להיעזר בכנסת, אפשר להביא גם במסגרת השדולה, גם במסגרת נסיעות, לא לפחד, אני פונה לגברתי השרה, לא לפחד לפנות אלינו, זה לא משנה קואליציה אופוזיציה, שמאל ימין, אין הבדל, כולנו נתגייס למאבק הזה ונסייע למשרד התפוצות בדבר הזה.

יש פה ארבעה לא נולדו בישראל.

יש 32 או 34 סך הכול.

פה אני מדבר.

ברשות אדוני היושב ראש וכל חברי הכנסת הנכבדים שנמצאים פה, אני פשוט נקראתי לישיבה מאוד דחופה. הודעתי על זה ליושב ראש מקודם - - -

נכון.

מה יש יותר דחוף מהעם היהודי?

חשוב לי לומר, אני מאוד מאוד מכבדת את הישיבה הזאת. אדוני היושב ראש, אני מאוד אשמח שנתכנס שוב. אני רוצה לענות לכם, אתם אמרתם דברים מאוד חכמים, רק ליבגני חשוב לי לומר, יש דברים שמפרידים בינינו, צריך להגיע להסכמות, אבל אנחנו ברגע היסטורי ואנחנו צריכים להניח למפריד ולדבר על המאחד. יש הרבה מאוד מאחד. פחות להתעסק במפריד, יותר להתעסק במאחד - - -

לא, תגידי להם, לא לנו. עומר, תגידי לאמריקאים, לא לנו.

כן לפתור בעיות, כן להגיע להסכמות.

את לא צריכה לשכנע אותי, תשכנעי את הקהילות האמריקאיות, שם יש בעיה ביחס אלינו.

אני מודה לכם על הדברים. אדוני היושב ראש, תודה רבה לך על שיתוף הפעולה, אני מאוד מקווה שאנחנו נשב כולנו ונדבר על הדברים. אדוני, תודה, ואני מתנצלת שאני נאלצת לעזוב, זו באמת ישיבה מאוד חשובה.

אין שום בעיה, אנחנו נמשיך, יש את המנכ"ל פה ויש - - -

תודה. תמשיכו, בהצלחה.

תעלי את מזכ"ל הסוכנות. ג'וש, שמעת את כל מה שנאמר.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לברך על הדיון הבאמת חשוב הזה ואני רוצה קודם כל לברך את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, שגם משמש יושב ראש שדולת העם היהודי בכנסת על קיום הדיון, על כל מה שהוא עושה למען התפוצות וכמובן על היוזמה המבורכת שלו להקים קרן למען הקהילות הקטנות בתפוצות. אני גם רוצה לברך את שרת התפוצות ואת משרד התפוצות, קודם כל על הפעילות המבורכת שהם עושים. יש לנו הרבה מאוד פרויקטים משותפים ואנחנו עובדים במשותף. אנחנו מברכים על היוזמות וכמובן מברכים על החלטת הממשלה בעניין שנדון כאן עכשיו, התפוצות, בוועדה.

אני רוצה להגיד שאנחנו מאוד מאוד מברכים על הנושאים שעלו פה. אין ספק שיש פה אתגר אדיר לחבר את יהדות העולם, במיוחד יהדות העולם שמתרחקת ממדינת ישראל וזה מה שהמוסדות הלאומיים עושים כבר 90 שנה, אם זה במאות שליחים בעולם, אם זה בהקמת פרויקטים כמו 'מסע' שבזמנים נורמליים מגיעים לכאן 12,000 משתתפים בשנה, להביא לפה מאות ואלפי משתתפים בחוויה הישראלית. כל הפעילות שאנחנו עושים זה בעצם לב ליבו של חיבור בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות.

אני חייב לציין שיש לנו הסתייגות מאוד מאוד ברורה מהעבודה שעשה פרופ' קנדל, מאחר שהמוסדות הלאומיים, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, לא מוזכרים באף מקום בדוח, לא באף מילה, אי אפשר להתעלם מהמוסדות הלאומיים שהקימו את המדינה ב-90 השנה האחרונות לפי חוק ו - - - ממשלת ישראל לקירוב בין התפוצות למדינת ישראל. אנחנו אחראים על ארגון הקהילות לעלייה לישראל, מפעילים פרויקטים ענקיים כמו 'מסע', יש לנו מאות שליחים שניצבים כמעט בכל קהילה יהודית בעולם, ב-60 מדינות, ולכן אנחנו אומרים באופן ברור שהדוח חייב להתייחס גם למוסדות הלאומיים, לא רק לפעילות הממשלה.

אנחנו כן תומכים באופן ברור בהמלצות הדוח, להגדלת ההשקעה של הממשלה בתפוצות. כמובן שזה דבר מאוד חשוב, מה שהתחיל לפני 20 שנה ואפילו לפני יותר מ-20 שנה, בתוכניות כמו נעל"ה, חפציב"ה, 'תגלית', 'מסע'. המגמה ברורה, הפרדיגמה השתנתה, אנחנו רואים שהממשלה משקיעה יותר ויותר כסף וזה כמובן כי מדינת ישראל היא הקהילה היהודית הגדולה בעולם, החזקה בעולם, ולכן אין ספק שזו מגמה חיובית שחייבת להיות מוגדרת.

אני גם רוצה לציין את הקשר החם ואת שיתוף הפעולה המדהים שיש לנו עם המשרד לעלייה וקליטה. כידוע אנחנו אחראים על ארגון פעילות העלייה עם הממשלה ויחד עם המשרד אנחנו מביאים לפה עשרות אלפי יהודים בשנה - - -

תודה, ג'וש, תמשיך לשמוע אותנו בזום.

בשנה שעברה היה שיא ב-15 שנה, הגיעו 35,000 עולים. אנחנו מצפים בשנים הקרובות, בעקבות הקורונה והגברת האנטישמיות, וגם כל העבודה שאנחנו עושים - - -

תודה. בבקשה, אבל אין לנו הרבה זמן.

גם מקסין לא דיברה.

אני אתן. יש לך משהו להוסיף?

אני מציע שיוג'ין ומקסין יסיימו.

בבקשה, פרופ' קנדל. אני רוצה שתתייחס, אני לא סומך על הממשלה, אני אומר לך את האמת, אף אחד לא יביא חצי מיליארד שקל מהתקציב לעניין הזה. זה לא נעשה כל השנים, זה גם לא ייעשה עכשיו.

לא, למה? 420 מיליון בשנה שעברה.

זה הם נותנים לאט לאט, זה בכוח נותנים, אבל לבוא עם תוכנית של תוספת חצי מיליארד שקל, קשה לי להאמין שזה יהיה. תחשוב על הרעיון הזה, שחלק מהסיוע האמריקאי, איזה 100, 150 מיליון דולר, יגיע לנושא הזה מבחינת ארצות הברית. אז זה גם לא יהיה על חשבון משלם המסים הישראלי ואז - - -

אדוני היושב ראש, אני חייבת לומר על זה משהו, זו פעם שנייה שאתה אומר את זה, זו לא לקיחת אחריות של מדינת ישראל על פרויקט העם היהודי.

למה? זה תקציב.

הנראוּת של - - -

במקום שזה יגיע לפה, זה יגיע לשם.

בעיניי זה ממש דבר והיפוכו, ההיפוך הפרדיגמטי בתוכנית שלהם, זה חוסר לקיחת אחריות.

שנייה רגע. אני לא מחפש את העיקרון שהממשלה תיתן, אני מחפש את העיקרון שיהיה לזה תקציב, ואז גם לא תהיה על זה ביקורת מבחינת משלם המסים הישראלי.

אדוני היושב ראש, אנחנו ויתרנו על סיוע אזרחי מארצות הברית למדינת ישראל לפני 20 שנה, אז אנחנו מקבלים רק סיוע צבאי.

זה לא סיוע אזרחי למדינת ישראל.

לא, אנחנו היום מקבלים רק סיוע צבאי.

אני מכיר את הבעיה.

אז אני לא יודע אם משלם המסים האמריקאי – קודם כל לפי החוקה האמריקאית הממשל לא יכול לתמוך בדת מסוימת, אני חושב שיש לזה קושי, אבל אני לא בא להגיד מאיפה יבוא הכסף. דרך אגב, סגן ראש אגף התקציבים היה בוועדה וחתום על הדוח ואכן לגמרי גם אגף התקציבים מתחבר לחשיבות של הסוגיה. אני חושב שיש פה חשיבות של הכרזה, שזה חשוב למדינת ישראל. ואם מדינת ישראל אומרת תשמעו, זה חשוב, אבל כרגע לא נוח לנו, אז אנחנו נחכה, אני חושב שכדאי להסתכל, אם איזה שהיא קהילה יהודית קטנה בעולם הייתה בסכנה פיזית, האם אנחנו היינו אומרים - - -

אז כן, על זה אין ויכוח.

אז כן. אבל פה יש קהילות ענקיות שנמצאות באחוזים מאוד גבוהים בסכנת הכחדה תוך דור. אנחנו לא יכולים להגיד שזה לא נוח לנו כרגע, בואו נחכה למתי שיהיה יותר נוח כי אף פעם לא יהיה יותר נוח.

אני מסכים איתך.

אני איתך שצריך להיות יצירתי ולמצוא דרך להביא כסף. למשל, מישהו הציע את זה כבר בממשלה, ממשלת ישראל השנה לא משלמת על 'תגלית' כי הנערים והנערות האלה לא יכולים להגיע. אפשר למשל מהכסף הזה לעזור בקורונה. יש דברים יצירתיים שאפשר לעשות, אבל המחויבות חייבת להיות.

כן, אבל זה חד פעמי.

דבר שני, אתה אמרת משהו, אני חושב שאתה מסתכל על התוצאה, התבוללות זו תוצאה של תהליך, אם אנחנו אומרים שהתבוללות זה נגזר משמים אז חבל, אפשר לפרק את המשרד וללכת הביתה.

וגם את המדינה.

לפי דעתנו יש הרבה מאוד מה לעשות במקור של הבעיה, בילד או ילדה בגיל ארבע-חמש שיכולים להתחבר ולהיות כל החיים שלהם מחוברים ואז האוניברסיטה לא תפריע להם. האוניברסיטה תקשה עליהם, זה נכון, אתה צודק שזו אחת הבעיות, אבל זה לא נגזר משמים. אנשים הלכו על קדושת ה' לאש וטבעו במים, אני חושב שאפשר לעבור אוניברסיטה אמריקאית ארבע שנים גם בלי לאבד את הזהות היהודית.

הדבר האחרון, אני רציתי להגיד לגבי האמירה של מזכ"ל הסוכנות. הוועדה הזאת עסקה בהמלצה לממשלת ישראל, זה היה המנדט שלה. אנחנו בפירוש הזכרנו פעילות ברוכה שנעשתה לאורך כ-100 שנה על ידי המוסדות הלאומיים וממשלת ישראל, אבל אנחנו מסתכלים קדימה ואנחנו אומרים לממשלת ישראל שהיא צריכה לקחת אחריות. עם היא הולכת לעבוד אחר כך, זה לא מקומנו להגיד לה איך לעבוד. אני בטוח שהסוכנות ומוסדות לאומיים אחרים, יש להם את היכולות שלהם, אנחנו דיברנו על טכנולוגיה, על חדשנות, יש הרבה מאוד גופים אחרים נוספים שצריכים להיות מעורבים בזה. לכן זה לא המקום שלנו ולכן אני לא חושב שיש פה התנגדות, יש פה פשוט אי הבנה של מה שאנחנו ניסינו לעשות. אנחנו דיברנו על מה צריך לעשות, מי יעשה את זה זו כבר החלטה של הממשלה. לכן אני לא רואה שהיה פה בדוח הזה איזה שהוא חוסר כבוד לסוכנות היהודית, שאני מאוד מעריך אותה, כי היא גם עזרה לנו להיקלט במדינה.

תודה. בבקשה.

אני אוסיף רק שני דברים. האחד זה שאנחנו מדברים פה על שינוי פרדיגמה שהשרה בהחלט מבינה והדגישה ודביר דיבר עליה גם כי אנחנו חייבים לעשות שיחה משותפת, אנחנו לא יכולים להתנשא ולהגיד להם מה צריך לעשות. צריך מאוד להיזהר, לעומת מה שחברת הכנסת אמרה, אנחנו לא רוצים שהם יתערבו במה שנעשה בממשלת ישראל או בכנסת, אין להם זכות הצבעה, אבל כן הכנסת והמדינה וכל הקהילה היהודית בישראל צריכים לדעת להקשיב למה הצרכים ויחד אנחנו צריכים לייצר את השותפות הזאת, שדרך אגב, אם אתה דואג לכסף, אחד העקרונות שכתובים בדוח זה שהם צריכים pay to play, כדי שהם יוכלו לשחק במשחק ובאינטרנט הזה הם יצטרכו לשלם ולכן יהיה מקור תקציבי שיבוא גם מהתפוצות.

אני לא רוצה להרחיב את מה שג'וש מהסוכנות אמר כי אני באמת מסכימה עם יוג'ין שיש פה חוסר הבנה אמיתי מה אנחנו מנסים לעשות ואיך התפיסה שלנו את תפקידם. אני כן מברכת על כל הפעילות שנעשית, אבל היא חייבת להיות מחוברת והוליסטית, היא לא יכולה להמשיך להיות נקודתית בכל מיני היבטים וקהילות. תודה רבה.

תודה. מזכ"ל הסוכנות. ג'וש, בבקשה.

רק להגיד שזה לא עניין של כבוד בכלל, לא קשור לכבוד. מדינת ישראל חוקקה חוק מעמד על הסוכנות וההסתדרות הציונית, אנחנו גופים ממלכתיים, עם תקציבים שפועלים לפי האמנה עם ממשלת ישראל בהתאם להחלטות של הממשלה והסוכנות. לפי האמנה עם הממשלה אנחנו אחראים על ארגון העלייה לארץ, יש לנו פרויקטים בהיקפים אדירים מול הממשלה. אז לכתוב דוח על מה הממשלה צריכה לעשות עם התפוצות ולא לכלול אף מילה על הסוכנות או ההסתדרות הציונית העולמית, שרוב הקשר עם העולם היהודי זה דרכנו, עם כמעט 500 שליחים שיש לנו בעולם, אין אף שליח של מדינת ישראל חוץ מהמוסדות היהודיים, הביקורת שלי היא עניינית, אני רק אומר, לכתוב דוח בנושא הזה ולא על המוסדות הלאומיים הוא להפסיד חלק ניכר מהתמונה.

תודה. חברי הכנסת, יש לכם משהו לומר לפני שמסיימים? בבקשה.

רק שזו בשורה ענקית, הקרן שאתה מקים היא בשורה ענקית.

וזו ההתחלה. זה כמו בדוח, זה תומך במה שאתם אומרים, רק אנחנו מתחילים בקהילות הקטנות.

נכון.

אני רוצה, אדוני היושב ראש, רק לומר שמה שאמרה עכשיו מקסין פסברג מאוד מאוד חשוב לגבי השותפות. השותפות, about us not without us אומרים באנגלית, אנחנו כבר שנים מדברים על הקהילות, בין אם זה עולים חדשים או שאינם עולים חדשים, ואומרים להם מה הם צריכים לעשות ומה אנחנו צריכים במערכת היחסים בינינו. כשדיברתי על השינוי הפרדיגמטי, שאני מברכת את יוג'ין קנדל ואת מקסין פסברג, שהם הנגישו לנו בצורה הזאת, אני מתכוונת בדיוק לזה, ההיפוך של המשוואה זה אומר שיש פה שותפות, אנחנו שותפים שווים בשיח הזה והוא שיח מתמשך של לקיחת אחריות משותפת על הפרויקט של 72 השנים הבאות של העם היהודי.

מסכים. אנחנו נתמכנו על ידי הקהילות היהודיות כשהקמנו את מדינת ישראל ועכשיו הגיע הזמן שאנחנו נעזור להם, זה המצב.

זה לא לעזור להם, אפילו זה חלק מהתפיסה, זה לעזור לעצמנו. אנחנו כל הזמן חושבים בצורה - - -

לעזור להם הכוונה מבחינה תקציבית, כספית, כי זה מוביל לתוכניות שהם מדברים עליהן.

שוב, אנחנו לא עוזרים להם, אנחנו עוזרים לעצמנו.

דגנית ממשרד הקליטה, חשוב לה להגיד כמה דברים.

חשוב לה להגיד. בבקשה, דגנית.

ממש קצר. ראשית אני רוצה לומר שאני שמחה לשמוע ששני המשרדים מסכימים על תפקידה של העלייה, רוצה לומר לך, כבוד היושב ראש, שאנחנו מקיימים שיתוף פעולה הדוק ואני מסכימה עם מי שאמר שם שהאתגרים הגדולים הם בתחום של ה-affiliated וגם בתחום של הקהילות הקטנות והבינוניות. אני רוצה לספר לכם שאנחנו את תוכניות עידוד העלייה שלנו מרכזים מאמץ גם על שתי הקהילות האלה.

לגבי נושא הישראלים, אני מניחה שנדבר עליהם גם בדיון הבא, אני רק רוצה לומר שמשרד העלייה והקליטה מקים 12 בתים ברחבי העולם וזה נמצא על שולחן העבודה המשותף שלי ושל חגי, שאיתו אנחנו מקיימים שיתוף פעולה הדוק, כמו שציינתי.

הנושא הזה של סנכרון והתאמה במסגרת תוכנית החומש, כבוד היושב ראש, יהיה גם פרק שמתעסק בישראלים. נכון לא בחיזוק הקהילות, מה שאתה מדבר, אבל בהחלט בכל מה שקשור בליווי שלהם חזרה הביתה, ובכלל זה גם הנקודות של ביטוח לאומי וכו'. השרה תגיש את זה, אתה יודע ואתה מכיר. השרה שלי כמובן.

לגבי מספרי העולים, רק תיקון קטן למי שאמר שם, אני לא יודע איך הגיעו ל-14,000. אם יש תופעה של חזרה של עולים הרי שהיא זניחה, באחוזים בודדים ובשול שוליים של תופעת העלייה. תודה רבה.

מה שחשוב להדגיש, בעצם מה שפרופ' קנדל אומר, שאם לא נחזק את הקהילות בחו"ל לא יהיה גם את מי להעלות אחר כך. זה פלוס מינוס המצב. המנכ"ל רוצה לסכם?

רק בקצרה לסיים. עולם הפעילות שלנו הוא גם בעולם המאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי, גם בקשר של ישראלים לישראל והיחס שלהם אל יהדות העולם, ובעיקר באמת בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי בעולם. שיתופי הפעולה שלנו באמת מאוד הדוקים גם עם משרד החינוך והיום עם המשרד להשכלה הגבוהה, אנחנו ממש עובדים יד ביד, גם בישראל, בתוכניות לימודים בתוך בתי הספר בישראל כדי לחבר אותם לאותה ערבות הדדית, וגם כמובן הכשרות מורים ומנהלים. גם היום עם משרד של השר אלקין, בכל העולם של מורים שליחים ושל עיסוק בחינוך יהודי בתפוצות וגם כמובן עם משרד ראש הממשלה, 'מסע' ו'תגלית'. חשוב לנו מאוד שיתוף הפעולה הזה, אנחנו מתכללים את פעולות התפוצות בממשלה ושמחים מאוד לעבוד בשיתוף פ עולה עם כלל המשרדים.

אנחנו באמת מרגישים שאנחנו מצויים בפני קפיצת מדרגה. בהנהגת השרה היום בעצם תרגמנו את חוק יסוד הלאום, את סעיף 6 שבא ומדבר על העקרונות. יש היום מתווה אסטרטגי, אני חושב שממשלות ישראל לדורותיהן עכשיו יתייחסו אל אותה החלטת ממשלה עקרונית שהתקבלה בשבוע שעבר, אנחנו עכשיו עמלים באמת לתרגם אותה לתוכנית חומש משמעותית ורצינית.

בהצלחה לכולם.

תודה רבה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:56.