פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2

ועדת החינוך, התרבות והספורט
01/07/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ט' בתמוז התש"ף (01 ביולי 2020), שעה 9:43

תיקון חוק החינוך המיוחד - מעקב ובדיקה אחר יישום הפיילוט - דיון המשך

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
אורלי פרומן

עופר כסיף

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר, תקציבים, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

רוית גולדנר להב - ממונה יישום הרפורמה לחוק החינוך המיוחד, משרד החינוך

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

ד"ר מיכל בן דוד - ממונה על החינוך המיוחד, הסתדרות המורים

רן ארז - יו"ר ארגון המורים

אורית גור כהן - ארגון מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך

ד"ר נועם יצחקי - פסיכולוגית חינוכית, הסתדרות הפסיכולוגים

ירדן מנדלסון - יו"ר חטיבת הפסיכולוגים, ההסתדרות החדשה

ד"ר דורית שמואלי - רכזת התפתחות הילד, שירותי בריאות כללית

שלמה קרפ - מנהל תחום החינוך המיוחד, ארגון ההורים הארצי, ירושלים

אשרת וולהנדלר - נציגות הורים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים


תיקון חוק החינוך המיוחד - מעקב ובדיקה אחר יישום הפיילוט - דיון המשך

בוקר טוב לכולם. אני ממש מתנצל על האיחור שלא תוכנן אבל הכנסנו דיון דחוף ממש אתמול בצהרים, לאור המשבר בעולם ההשכלה הגבוהה ביחס לסיום הסמסטר ולכן קיימנו כאן דיון מאוד הכרחי שקצת נמשך. סליחה על שחיכיתם. זו הסיבה היחידה לעיכוב.

אנחנו בדיון שני בעניין הרפורמה בחינוך המיוחד ומעקב אחרי תחילת היישום שהיה בצפון. היינו כאן בדיון בשבוע שעבר ולצערי נאלץ לפתוח בסיפא דומה לסיפא של שבוע שעבר ולומר שאני שמח שמשרד החינוך אתנו ומבין שיש צורך בנתונים ובשקיפות בתהליך, אבל מצר על כך ששוב היה שבוע להתכונן אבל רק אתמול – למרות שאנחנו פנינו יום אחרי הדיון בצורה מאוד מסודרת, גם הוועדה וגם הצוות שלי – מאוחר בערב קיבלנו מכם את הנתונים, ממש 12 שעות לפני הדיון. אני לא מצליח לראות לזה הצדקה. זאת כבר פעם שנייה שזה קורה. רחלי, אני אשמח מאוד לשמוע למה זה קורה ואיך אפשר לייצר מציאות בה זה משתנה ואני עדין באופן שבו אני מתייחס לזה אבל אני חייב לומר שזה כבר גורם לי קצת לאיבוד הסבלנות. אני פשוט לא מצליח להבין למה זה. הנתונים האלה צריכים להיות אצלכם, ואם הם אצלכם יום לפני, אני מניח שהם היו אצלכם כמה ימים לפני.

נקודה שנייה. עדיין חסרה לנו התייחסות מאוד מאוד ברורה לחלק מהשאלות ששאלנו. אני תכף אאפשר לאתי כנציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת להתייחס ספציפית אבל אני לא יכול שלא להביע את מורת רוחי מהאופן שבו זה מתנהל. שוב, אני מודה לכם שאתם כאן אתנו אבל ממש חושב שאין שום סיבה בעולם שייקח כל כך הרבה זמן כל פעם לשלוח לנו את הנתונים.

מיד אני אתן לכם להתייחס, אבל אני כן רוצה שקודם אתי תתייחס לשאלות שעדיין חסרות לנו.

תודה. אני אתייחס לנתונים החדשים שקיבלנו אתמול בערב ממשרד החינוך שרלוונטיים לנושא של הדיון.

לגבי ועדות זכאות ואפיון לשנת הלימודים הנוכחית, תש"ף, אנחנו יודעים שיש 56,656 תלמידים שניגשו לוועדות זכאות ואפיון ו-96 אחוזים מתוכם קיבלו זכאות לשירותי חינוך מיוחד. קיבלנו גם נתונים על הנושא של שאלון ראמ"ה והחלטות ועדות זכאות ואפיון לגבי רמת התפקוד של התלמיד. הנתונים מצביעים על כך שיש הבדלים בין הקביעה של רמת התפקוד לפי שאלון ראמ"ה לבין הקביעה הסופית של הוועדה אבל אנחנו רואים שההבדלים האלה הם מצומצמים יותר בוועדות שפעלו השנה ביחס לוועדות מחוז צפון בשנה קודמת. אני אתן דוגמה. במחוז הצפון ב-41 אחוזים מהמקרים, השאלון קבע שרמת התפקוד היא גבוהה, כלומר אחד או שתיים, והוועדה החליטה באותם מקרים של-13 אחוזים מהתלמידים נקבעה רמת אפיון גבוהה ובינונית גבוהה.

אבל במחוז צפון היה גם מחוון ואחר כך הורידו אותו.

כן. זה באותם מקרים שהיו שאלונים. לעומת זאת, בכלל המחוזות בשנה הנוכחית, שאלון ראמ"ה קבע רמת תפקוד גבוהה ובינונית גבוהה ב-33 אחוזים מהמקרים והוועדה החליטה על רמת תפקוד גבוהה ב-22 אחוזים מהמקרים. מאותם הנתונים אנחנו גם רואים שיש הבדלים בהחלטות הוועדות במחוז צפון בכלל לעומת כלל המחוזות בשנה זאת. בכלל המחוזות בשנה זאת יש יותר תלמידים שנקבעה להם רמת תפקוד גבוהה ובינונית גבוהה ביחס לשנה קודמת במחוז הצפון.

חסרים לנו עדיין נתונים מפורטים על התלמידים בשילוב במחוז הצפון בשנת הלימודים הנוכחית ביחס למוגבלויות השונות, כך שקשה לנו להסביר את ההבדלים האלה.

תודה רבה. משרד החינוך, אני אשמח להתייחסותכם לשאלות שהעליתי וגם לומר את עמדתכם המשפטית ביחס ל בג"צ. אני מבין שהגשתם תשובה אותה קיבלנו ממש רק עכשיו ולכן אני בטוח שתוכלו להתייחס אליה טוב יותר.

בוקר טוב. אנחנו באמת משתדלים להעביר את הנתונים ולהיות מדויקים גם בהעברה של הנתונים, גם בשיח שלנו מול אתי. גם אתי מבינה שגזירת נתונים ביום מסוים אינה דומה לגזירת נתונים אפילו שבוע-שבועיים אחרי ולכן גם יש פערים ואנחנו כל הזמן צריכים לנסות ולדייק, ולדייק, ולדייק, עד שבאמת מקבלים את תמונת המצב. אתי למשל אתמול בשיח בינינו וגם עם יואל הבוקר מבינה שיש נתון מסוים שמוצג בפניה למשל מוועדה שהייתה לפני ארבעה חודשים, המערכות מתעדכנות, אנחנו מגישים עכשיו נתון שהיא רואה אותו אחרת. אנחנו באמת נשתדל מאוד מאוד להיות מסונכרנים. הבטחנו גם פגישות עבודה ואנחנו נעשה את זה מול אתי ונסנכרן את זה במהירות האפשרית.

לגבי ההחלטה של העתירה, החלטת הביניים, אני מציעה שאם אילן שי נמצא כאן, הוא יציג את הנושא ואנחנו גם נסביר מה הן המשמעויות שלנו. אילן שי הוא היועץ המשפטי.

שלום לכולם. לגבי בג"צ. אנחנו הגשנו תגובה במסגרתה התייחסנו למכלול הטענות שהובאו על ידי העותרים. כדי להתייחס לאחת הנקודות המרכזיות גם בעתירה וגם בתגובה שלנו, אנחנו ביחס להנחיות שפרסם משרד החינוך אל ועדות זכאות ואפיון שמנחות אותן לגבי אופן קביעת רמת התפקוד והמשקל שיש לתת לשאלון של הראמ"ה, אנחנו חידדנו את ההנחיות והנהלים כדי להבהיר – גם בעקבות הדיון שקיימנו עם משרד המשפטים ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – שיש לוועדות הזכאות והאפיון שיקול דעת לקבוע את רמת התפקוד. היא לוקחת בחשבון את שאלון הראמ"ה ככלי מרכזי בקביעת רמת התפקוד אבל יש לה שיקול דעת לקבוע רמת תפקוד שונה אם היא משתכנעת שלתלמיד יש רמת תפקוד שהיא שונה מתוצאה שנתקבלה במסגרת שאלון ראמ"ה.

אנחנו גם נתנו משקל ובמסגרת התגובה הבהרנו שצריך לקחת בחשבון את הבעיה הטכנית היום של ההורים לראות את התשובות שהתקבלו במסגרת מילוי השאלון על ידי הצוותים המקצועיים ובעצם במסגרת השגה, הסוגיה המרכזית שנמצאת בפני ועדת ההשגה היא הסוגיה של רמת התפקוד בשל המשקל שיש לתת לשאלון ראמ"ה, כל עוד ההורים לא יכולים לראות את התשובות שניתנו על ידי הצוותים המקצועיים, ועדות ההשגה ידונו בהשגה בלי לקחת בחשבון את רמת התפקוד שנקבעה במסגרת שאלון הראמ"ה.

הבהרנו שיש לנו כרגע בעיה טכנית להפיק את התשובות של השאלון אבל אנחנו עובדים על זה ומקווים שתוך מספר חודשים ספורים יהיה פתרון לבעיה הטכנית הזאת.

אני מבין. נראה לי שאנחנו רק בראשית הדרך בעניין הזה.

התייחסות לנושא של חוזר המנכ"ל.

אנחנו כתבנו במסגרת התשובה שמשרד החינוך עובד כרגע על חוזר המנכ"ל. חוזר מנכ"ל, גם לסוגיית עבודת הוועדות וגם במסגרת ההנחיות איך לקבוע את רמת התפקוד. רצינו לצבור ניסיון מעבודת הוועדות לפני שאנחנו מפרסמים את חוזר המנכ"ל כדי שבחוזר המנכ"ל כבר יוטמעו התובנות מהיישום של עדכון 11 לחוק חינוך מיוחד בכל הארץ. פרסמנו את ההנחיות שהן לא במסגרת חוזר מנכ"ל, את חוברת ההנחיות שלא משאירה חלל ריק אלא קובעת איזשהו נוהל שמסדיר את עבודת הוועדות. העבודה על חוזר מנכ"ל כבר נעשית במקביל לעבודת הוועדות אבל היא תסתיים רק לאחר שתסתיים השנה ויצטבר ניסיון מעבודת הוועדות במשך שנה שלמה והצפי הוא שבתחילת שנה הבאה יתפרסם חוזר המנכ"ל, כך שהעבודה של הוועדות כבר מתחילת שנת תשפ"א, לקראת מתן זכאות לתשפ"ב, כבר תיעשה כאשר קיים חוזר מנכ"ל.

תודה. אני לא משפטן וכמובן ההתייחסות שלי היא בלי לעבור על הדברים לעומק. לכאורה אני עדיין לא מצליח להבין. בטח שלא הייתה התייחסות לחוזר מנכ"ל ואם אני רואה כאן בסעדים שהתבקשו, וחלק מהם הם ממש מפורשים ביחס לחוזר מנכ"ל, אבל את זה אני אומר בהסתייגות.

גם חוזר מנכ"ל אפשר לשנות.

בדיוק.

גם אם לא סגורים על דברים, אתם יכולים להוציא חוזר מנכ"ל ואז לשנות אותו ועדיין לעמוד בהוראות הדין.

בדיוק. אנחנו לא ניכנס כאן להתפלפלות משפטית. אנחנו כן אמרנו את עמדתנו וגם מכיוון שראינו את זה רק עכשיו, אנחנו לא יכולים להתייחס בהרחבה אבל אני בטוח שאנחנו עוד צפויים לעדכונים בנושא הזה ביחס ל בג"צ.

אני רוצה לברך, אני מקווה שאתה אכן אתנו, רן ארז. אחרי היעדרות מאוד ממושכת מוועדת החינוך, אני שמח מאוד שאתה נמצא אתנו ונשמח לשמוע את ההתייחסות שלך באופן כללי לכל חקיקת החינוך המיוחד ולסטטוס דהיום.

אני רוצה לומר שיש המון אנשים שנרשמו. לצערי הרב אני כמובן לא אצליח לתת לכולכם את זכות הדיבור אבל אני כן אנסה לאפשר לכמה שיותר.

נשמע אולי את נציגות הנהגת ההורים הארצית בהתייחסות קצרה. אני מזכיר שבשבוע שעבר הגענו למצב שאנחנו מתקשים לסיים את הדיון בזמן ולכן אני מבקש מכל אחד שעולה לדבר, להיות זריז ככל הניתן.

ארגון ההורים למערכת החינוך בירושלים. יש לי קצת פספוס גם בדיון הקודם כי אני חושב שהמצב הוא חמור בעיניי בקטע שגם כרגע היועץ המשפטי אמר, שלא מייחסים משקל יתר לראמ"ה, שזה ההיפך הגמור. יש תחושה שאפילו אבחון פסיכולוגי של ילד כזה ואחר הוא בכלל לא מדד להחלטה לגבי הילד ומה שהוא צריך. זאת אומרת, הראמ"ה הופך להיות הכול והרבה מאוד ילדים נפגעים ולא מקבלים את מה שבאמת הם צריכים, ואני רוצה להסביר את עצמי כדי שלא יאמרו אחר כך שאמרתי דברים לא מובנים.

כשהיו קוראים לזה ועדות השמה, היו מתכנסים בוועדות ובאמת חושבים מה הילד צריך, מה הצרכים שלו, והיום זה הפוך. התחושה בוועדות היא שהראמ"ה קובעת, היושב ראש קובע וזאת לא רק תחושה שלנו כהורים שיושבים בוועדה אלא אלה גם הפסיכולוגים וגם נציג הרשות. אנחנו בתחושה שהראמ"ה מחליפה את צרכי הילדים ואם ילד מקבל ראמ"ה 2, הבחירה – אומרים שבחירת ההורים – קצת נסגרת. אם ילד מקבל ראמ"ה 1 או 2, הוא לא יכול לבחור את כל מה שהוא רוצה, ואם הוא כבר בחר, אז מה שהוא יקבל זה לעג לרש. ואני אתן לדוגמה ילד שמבחינה קוגניטיבית תקין לגמרי, יצא מאשפוז, הוא מקבל ראמ"ה 2 - הוא לא מקבל שום דבר.

הדיון כאן, גם אם זה היה בג"צ או לא בג"צ, אני חושב שצריך לעשות חישוב מסלול מחדש. הרבה מאוד הורים יוצאים בתחושה שהם הופקרו, לא הקשיבו להם, לא שמעו אותם.

אני רוצה לתת נתון שאני לא יודע אם הוועדה יודעת אותו. רק ועדות השגה או נקרא לזה ועדות ערר מחוז חיפה, היו 300 ערעורים. זאת אומרת, זה גידול. זה אומר שמישהו כאן לא מרוצה. כל הזמן לומר שאנחנו עושים שיפורים, אני רוצה להבהיר - גם מארגון ההורים ואני מאמין שגם כל האחרים כאן - שאני חושב שהחוק, והכוונה היא מצוינת, אבל היא מיושמת בצורה גרועה. לא מקשיבים. אני יכול לומר בצורה אישית שישבתי בוועדות השגה, בוועדת אפיון וזכאות, והתחושה היא שאתה שואל את עצמך מה אתה עושה שם כי אף אחד לא מקשיב ולא משנה מה שתאמר.

אני רוצה לתת דוגמה. אני יודע שרחל אולי תכעס עלי עכשיו כשאני אומר את זה, אבל אני חייב לומר את זה. יש אפילו מצבים שהוועדה קובעת ראמ"ה 3 ואחרי כן מתקשר היו"ר או היו"רית – אני בכוונה אומר את זה כך – ומבקשים להוריד את הראמ"ה ל-2. זאת אומרת, יש כאן איזושהי שיטה שהיא לא מובנת, שאחרי כן מתקשרים לחברי הוועדה ומבקשים להוריד את הראמ"ה. אני לא יודע, אני לא נביא, אם זה בגלל לחץ מגבוה או לא מגבוה, אבל אני יודע את זה בוודאות. זאת אומרת, כל הדיבור הזה על כך שנעשה חוזרי מנכ"ל, אני חושב שצריך להתחיל ממקום אחר לחלוטין. אני חושב שהוועדה צריכה להתכנס ולחשוב מה הילד צריך. התחושה של המון הורים היום, וגם שלי אישית, שהחשיבה היחידה היא איך חוסכים כסף ואם הורה מבקש שילוב במסגרת רגילה, הוא בעצם נכנס כמעט לשום דבר.

אני מבקש ממך לסכם.

על המצב הזה אף אחד לא מדבר באמת כי המצב הרבה יותר חמור מכפי שעולה מהשטח וצריך לעשות עם זה משהו. בסך הכול ההורים מתוסכלים. הילדים לא יקבלו את שלהם ויש גם ילדים שמקבלים ראמ"ה 2 אבל ברגע שהוא בוחר מסגרת רגילה, הוא לא מקבל. בוא נגיד שהילדים שמקבלים ראמ"ה 4 לפחות, זה נדיר מאוד. 2, חופשי ו-1. על זה צריך למקד דיון.

תודה רבה. תודה על הדברים. אנחנו כאן כדי לשמוע את השטח. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. ההתייחסות שלך לגבי זה שלאחר שהוועדה מסיימת את העבודה שלה, יש התערבות של היושב ראש/יושבת ראש, אלה דברים חמורים. אני מבקש ממך, אם יש לך הוכחות לדברים כאלה שקורים, תפנה אלינו. אני מבטיח לך שאם יש לך הוכחות לדברים כאלה, אנחנו נבדוק אותם לעומק. זה לא דבר של מה בכך. אני רק אומר שלאמירות כאלה צריך להיות כיסוי ומבחינתי זה חשוב מאוד.

יש כיסוי.

בסדר. לא ביקשתי התייחסות. אמרתי את זה באופן כללי.

חשוב לי מאוד לוודא שאנחנו היום נשמע באמת את השטח לעומק ולכן אני אשמח לשמוע – אם היא אתנו ב-זום - את סמיה בהלול, מנהלת מחלקת חינוך בנצרת. נראה לי רלוונטי ביותר לשמוע אותה. לא שומעים. בינתיים נשמע אנשים אחרים שישמחו לדבר.

ד"ר מיכל בן דוד מהסתדרות המורים. את אתנו? בבקשה.

בוקר טוב. ממונה על החינוך המיוחד בהסתדרות המורים. אני רוצה ממש בקצרה לומר שבעצם הביקורת החריפה של המזכ"לית של הסתדרות המורים על הרפורמה בחינוך המיוחד מלווה את כל הליך החקיקה במהלך כל הדיונים בכנסת והיא ממשיכה גם לשלבים ולדיונים של אחרי, של יישום החוק. הביקורת הזאת מתייחסת במהות שלה לפער שהוא מאוד בולט בין הכותרת שבחוק, שזה שילוב והכלה, כאשר אנחנו רואים שמדובר בחוק כלכלי שהמטרה שלו היא בעצם יותר צמצום תקציבים. בקצרה אני אפרט.

אנחנו מתייחסים קודם כל לראמ"ה. הראמ"ה עומדת בחזית הכול. שאלון ארוך, מייגע, ההורים לא חשופים אליו. אנחנו ביקשנו כמה פעמים לקצר את השאלון כך שהוא באמת ישקף את רמת הילד ואת היכולות שלו אבל עד כה לא נענינו. השאלון נותר עם 184 שאלות כשאנחנו כבר כמעט שנתיים נמצאים בסיפור הזה והשאלון נותר בעינו, עומד בחזית הכול ובעצם קובע את רמת התפקוד של הילד.

עכשיו נכנסים לוועדה. יושבים בוועדה. יושב פסיכולוג שאני לא צריכה לספר מה ההכשרה של פסיכולוגים, יושב ההוראה שמכיר את הילד הכי טוב שאפשר, יושבים נציגים נוספים וההורים, אבל מה שמונח על השולחן היום זאת באמת רמת התפקוד, מה היא יצאה, ואין מקום לדעות ולחוות הדעת של אנשים שנמצאים בוועדה. זאת אומרת, הוועדה הזאת היא בעצם לא מביאה את הקולות והיא כאילו מכורה כי כבר יש רמת תפקוד ובואו. רמת תפקוד יצאה 3, אז הרבה פעמים גם אני שומעת על מקרים שמשכנעים הורים כן לתת לילד סיכוי בחינוך הרגיל. אני שמעתי על אימא שאמרו לה בוועדה, היושב ראש בפירוש אמר לה, תקשיבי, הילדה שלך הייתה בגן שפתי, להעביר אותה לכיתה א' רגילה, מכיוון שבכיתה א' השפה היא תקינה והילדים מדברים בשפה שבעצם נדרשת ממנה, וכך היא לא תצבור פעמים. זאת אומרת, לקחו ילדה שהייתה אמורה להמשיך בחינוך מיוחד והכניסו אותה לחינוך רגיל, האימא כמובן השתכנעה מיושב ראש הוועדה וכך היה וזה מה שקרה. היא עברה לחנוך רגיל למרות שהיא קיבלה רמת תפקוד 3.

אני מדברת על הראמ"ה, אני מדברת על התנהלות הוועדות שהיא לא מאפשרת מקום לשיח פתוח ואמיתי, אני מדברת על ההתנגדות הגורפת של החוק הזה מקצה לקצה, אם אלה ארגוני הפסיכולוגים, אם אלה ארגוני ההורים, אם אלה ארגוני זכויות, בתי הספר, מנהלי בתי הספר, יועצות. לא יתכן שחוק שהוא כל כך מיטיב עם החינוך המיוחד יגרוף כאלה התנגדויות.

משפט אחרון.

יש השינויים בהנחיות. יש את הפיילוט שבעצם לא קיבלנו נתונים.

הסתדרות המורים דורשת לצורך למידה משמעותית של החוק הזה, ולא כמו שנעשה עד עכשיו בפיילוט, להקפיא את החוק, ללמוד את הפיילוט הזה לפנים ולתוך ולקבל נתונים מדויקים. אנחנו מתריעים. ילדי החינוך המיוחד, הילדים האלה משלמים מחיר כבד וזאת תהיה בכייה לדורות. אנחנו נשלם על זה מחיר כבד ואנחנו דורשים להקפיא את החוק, לחדש את כל הוועדות שהיו עד עכשיו ולהמשיך עם הפיילוט הזה בצורה מבוקרת כאשר הנתונים חשופים לעיני כולם. לא יכול להיות שאנחנו נדרוש נתונים במשך חודשים ולא נקבל אותם כמו שצריך.

אני חייב לומר שאני מתחבר להרבה מהביקורת שהשמעת לגבי היישום אבל אני חייב לומר שאנחנו כרגע בתוך הליך חקיקה. אין כלים פרלמנטריים להקפיא יישום של חוק על דעת עצמנו. אין פשוט אפשרות חוקית כזאת. מה שאת מבקשת זה לשנות את החוק. חשוב לומר את זה כי ואם אניח טועה, מירב תתקן אותי.

זה נכון כי למעשה לפי החוק, החוק אמור היה להיות מיושם באופן מלא בכל הארץ. לא היה פיילוט מדורג. זאת הייתה החלה הדרגתית.

לכן אני חייב לומר – ואמרתי גם בדיון הקודם אבל אני מרגיש צורך לחזור על הדברים – שפיילוט לא מייצג נאמנה את המשמעות של החקיקה הזאת. פיילוט הוא משהו שעושים ואחר כך בודקים ליישם. כאן אין פיילוט. יש כאן יישום של החוק באופן הדרגתי בצפון. אנחנו מסכימים על זה ואני רק מדגיש כי המילה הזאת מאוד מטעה. היא נותנת תחושה שאחרי הפיילוט אנחנו יכולים להחליט אם מיישמים או לא. אני נכנסתי לוועדה מתוקף העובדה שהחוק כבר יוצא לדרך ועכשיו אנחנו צריכים לעשות הכול – ואני חושב שהביקורת כאן היא מאוד גדולה, גם שלי, גם שלך וגם של רבים אחרים – כדי לוודא שהיישום משתפר באופן דרמטי אבל הדרך היחידה להקפיא היא לשנות את החוק ואת זה צריך להבין.

אני רוצה בבקשה לעבור לירדן מנדלסון, יושבת ראש חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות החדשה.

תודה רבה. בוקר טוב. ברשותך, אני אומר ממש משפט וחצי ואני אתן לדוקטור נועה יצחקי לדבר בשם הפסיכולוגים. יש לנו מצגת של שלושה שקפים ואנחנו נקצר בדברינו.

אני רוצה לומר רק משפט אחד. לצערי הפתיח שנתת בתחילת הדיון עם העברת הנתונים והתשובות שאנחנו מבקשים ממשרד החינוך, הוועדה ביקשה, אנחנו ביקשנו, ארגונים אחרים מבקשים, מאוד מאוד מייצגת את התנהלות המשרד לכל הפחות בשנה וחצי האחרונות שאנחנו עובדים מול המשרד. התחושה היא של גרירת רגליים, של חוסר שקיפות, התהליך שלנו מול המשרד תקוע וזה בניגוד מוחלט למה שהמשרד אמר בשבוע שעבר בישיבה שיושבים עם הפסיכולוגים ועובדים. אנחנו מחכים בקוצר רוח. זה חבל כי יש פתרונות, יש לנו פתרונות, יש לנו מחשבות איך אפשר ליישם יישום נכון של הרפורמה, רק צריך שהמשרד יסכים לשתף פעולה ולעבוד ביחד. כאשר חוזר מנכ"ל יצא, אולי דברים לא חלוטים אבל יהיה הרבה יותר קשה לשנות אותם. בואו תעבדו עם השטח ותעבדו עם כל הארגונים המקצועיים לפני שאתם מורידים את ההנחיות כדי שהיישום יהיה נכון.

אני אשמח אם תאפשר לנעם להציג את הפתרונות שאנחנו מציעים.

בבקשה. דוקטור נעם יצחקי.

שלום. תודה. אני לא יכולה להציג את המצגת כי אני לא יכולה לשתף מסך.

תציגי את המצגת באופן מילולי ואנחנו נעשה הכול כדי להבין.

אני רוצה לומר שלושה דברים קצרים לגבי הבעיות ואז לעבור לפתרונות, רק כדי לחדד עוד שני מסרים משמעותיים שעברו כאן וחשוב לומר אותם באופן מפורש.

הראשון, הסיפור של היעדר המוכנות של המערכת הרגילה. אם רוצים לממש את הכוונה הראויה והחשובה של החוק הזה, שאני חושבת שאין עוררין על ההסכמה הרחבה שיש באשר לחשיבות שלו, המערכת הרגילה חייבת להיות מוכנה בצורה מאוד מאוד משמעותית. משרד החינוך, דרך אגב, אני מעריכה שהוא יודע את זה כי לפני שנה או שנתיים יצאה תכנית מאוד מתוקשרת ויפה של בתי ספר מכילים, אין לי ספק שבהשפעה כלכלית אדירה ובהכנה של הצוותים. כלומר, יש במשרד החינוך חלק שיודע איך עושים בתי ספר מכילים ופתאום עושים את הכול מהר מהר עם הוועדות האלה, בלי להכין את המערכת בצורה משמעותית וזה דגש מאוד מאוד חשוב שחשוב לנו לשים.

דבר שני זאת ההבטחה שהתקציב הולך אחרי הילד. חשוב לומר מאוד ברור שיש ילדים עם לקויי למידה, עם הפרעות התנהגות, עם קשיים רגשיים שמקבלים 2.2. זה אפילו לא 2.2 כי במערכת אפשר רק שעות עגולות כך שאלה שעתיים וזאת בניגוד למה שהם היו מקבלים במערכת מלאה בכיתת חינוך מיוחד. אי אפשר לומר שהתקציב הולך אחרי הילד. זה ממש לא אקוויוולנטי.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר ברמת הליקויים זה המנגנון החדש של מורים ואני חושבת שזה אחד הנתונים שצריך להביא ממשרד החינוך, כמה עולה כל המנגנון הזה ולראות כמה מגיע בסופו של דבר לילדים. אני חושבת שיש כאן השקעה כלכלית אדירה במנגנון בירוקרטי במקום להעביר את הכסף הזה לילדים. זו סוגיה מאוד מאוד חשובה שחשוב לשים אותה על השולחן.

מבחינת הפתרונות. אמרנו, הצעד הראשון הוא חיזוק מערכת החינוך הרגילה. זו צריכה להיות תכנית מוסדרת, לאורך זמן, עם ידע שקיים, שקיים גם אצל הגופים בשטח וגם במשרד החינוך על איך עושים הכלה בצורה נכונה ואפקטיבית. זאת חייבת להיות תכנית ארוכת טווח וזה צריך להיות המוקד.

ברמה המיידית, משרד החינוך מדבר על תהליך של הפקת לקחים. צריך להתחיל מיד. אנחנו יודעים כמה זמן עובר. צריך להיות מהלך מהיר, מסודר, שקוף, עם כל ארגוני השטח. חלק גדול מהתסכול שעולה כאן בוועדה הזאת לאורך התקופה הזאת זה כי רוב האנשים שהיו כאן ליוו את החוק הזה מהולדתו בוועדת החינוך בכנסת, מההתחלה, והתריעו על כל הדברים שאנחנו מדברים, התריעו שוב ושוב ושוב וצריך קודם כל לעשות מהלך אחר עם שיתוף פעולה, עם שיח מסודר, שקוף, עם נתונים כדי שיהיה אפשר לבנות מהלך אחר.

דבר אחרון שאני אומר. חלק מהבעיה היא שלקחו את מסקנות ועדת דורנר והחילו אותם באופן גורף גם על המוגבלויות בשכיחות גבוהה וגם על מוגבלויות בשכיחות נמוכה. אני חושבת שצריך רגע לחזור להגדרה המקורית של דורנר שדיברה על המוגבלויות בשכיחות נמוכה ולהתאים באמת את המענים לצרכי הילדים ובמקביל לגבי הילדים עם המוגבלויות בשכיחות הגבוהה, לתת לבתי הספר משאבים מוגברים כדי שהם באמת יוכלו להכיל את הילדים האלה ולא לתת 2.2 כשאף אחד לא יכול לעשות עם זה שום דבר עבור הילדים האלה.

כמובן שיש את הליקויים האתיים. צריך להסדיר מחדש את הנושא של המידע החסוי.

הדבר האחרון. יש בעיה משמעותית עם הגיל הרך, עם הקדם-יסודי. הרבה ילדים נופלים שם בין הכיסאות, בדיוק בדוגמה שמיכל בן דוד נתנה לגבי הילדה שעוברת מגן לכיתה א' ואולי היא תסתדר. אלה החלקים שהרפורמה לא מיטיבה לדייק את ההזדמנות הגדולה שיש במניעה בגיל הרך וחייבת להיות חשיבה ספציפית על התחום של הקדם-יסודי בדגש על מניעה. תודה רבה.

תודה רבה לך. זה לא היה הכי תמציתי, אבל זה בהחלט היה טוב ומדויק.

יחסית לפסיכולוגים, זה מעולה.

בסדר. קיבלתי.

רן ארז, אני מבין שאתה אתנו. בבקשה.

בוקר טוב לכולכם. מכובדי, צר לי מאוד שלא הגעתי לישיבות אליהן לא הוזמנתי וגם הפעם, אחד החברים שלנו שהיה צריך להיות, לא מאפשרים לו להיכנס.

כדי להיות קצר. אני לא חושב שבעבר הייתה איזושהי ועדת חינוך של הכנסת עם קונצנזוס כל כך רחב ואין לי אלא להצטרף לכל מה ששמעתי מההורים, מהסתדרות המורים ומהפסיכולוגים. אתה יכול לקבל כאן את התחושה, את הרושם, את הידע שלמעשה כרגע יש לנו כישלון במערכת החינוך. אני לא מזכיר כאן את הכלים שחסרים למורים. אתם דיברתם יותר על התלמידים וזה בסדר גמור, דיברתם על הילדים וזה עוד יותר בסדר, אבל תסתכלו גם אילו כלים נתתם לבתי הספר ולמורים. הרפורמה הזאת היא כישלון גדול והמטרה שלה כלכלית בלבד.

תודה רבה. אני לא מתייחס למה שהיה עד עכשיו מבחינת הזימונים לוועדה אלא איך אנחנו הולכים קדימה. מקווים לראות אותך כאן אתנו ואת הארגון בכלל. אני חושב שהחינוך משווע לזה שנדע, הוועדה יחד עם ארגוני המורים, לשפר את המצב, ודאי ברפורמה בחינוך המיוחד. אני מסכים אתך שיש קונצנזוס מאוד רחב לגבי העובדה שהיישום כרגע מאוד מאוד לא מיטבי.

נסה אותי ואתה תראה.

מבטיח לנסות אותך גם בהקשר הזה וגם בהקשרים נוספים. אני בטוח שיש לנו עוד הרבה דברים.

אני עומד לרשותך.

תודה רבה. אני שמח לשמוע זאת.

אני רוצה לחזור למשרד החינוך כי בסופו של דבר עולות כאן הרבה טענות, כמעט מכל הקשת, לגבי אופן היישום. לפני כן אני רוצה לשמוע את אבי קמינסקי, יושב ראש איגוד מנהלי מחלקות החינוך, בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה לומר את הדברים בקצרה. אני חושב שהחוק הוא חוק מאוד חברתי ומאוד נכון. תמכנו בחוק. היישום הפך להיות כמעט בלתי אפשרי. היישום עבר הרבה מאוד גלגולים. היה לנו שיח עם האגף לחינוך מיוחד. אני לא יכול לומר לרגע אחד שלא. לא אמרתי שהיו הסכמות, אמרתי שהיה שיח. אני חושב שבאמת כפי שאמר רן ארז, אנחנו מדברים בעיקר על נושא של חוק כלכלי. לא פעם ולא פעמיים שמעתי את המילה מכסות בתוך הוועדות עצמן. את העדויות של חלק מהחברים שהגיעו אלי בלי שביקשתי, לא משהו אחר, ואת הקשיים בתוך הוועדות, אני תרגמתי לאיזשהו משפט שבעצם פרסמתי את זה כי אני חושב שזה נכון.

המשרד התנהל בצורה לא ראויה והמשרד - אני מוציא את האגף לחינוך מיוחד מהמשחק הזה – ואני אומר את זה ומדגיש את זה. היו הרבה מאוד שיחות והן נעשו בידיים נקיות בקטע של אגף לחינוך מיוחד. כל שאר הדברים האחרים בתוך המשרד פעלו לא נכון, פעלו אפילו ברמה של אימה ואפילו הטילו אימה, גם במסגרת הוועדות וגם במסגרת ההתנהלות. הביקורת החריפה שאתה שומע מכל הגורמים מוצדקת לחלוטין ואני אומר את זה במלוא העוצמה ואפילו בלי לחשוב על מילה אחת שלי.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר, וכאן יש לי הצעה, שבאותן ועדות בהן יושב ראש הוועדה הכפיף את הקול הכפול שלו בגלל שיקולים כאלה ואחרים ובעצם התוצאה הייתה תוצאה אחרת ממה שהוועדה חשבה, או לפחות היה תיקו, אני מציע לקיים ועדות מחדש לכולם, בלי יוצא מן הכלל. מהרגע הזה. הצלחנו תוך שמונה ימים להפעיל את בית הספר של החופש הגדול, יישר כוח לכל החברים, ונעשה עכשיו גם את זה. לקדם שיח אחר לאותם ילדים שלדעתי בחלקם נפגעו. ההתנהלות הייתה התנהלות לא ראויה ויותר מכך אני לא רוצה להוסיף.

יש מקום לבחון מחדש את יישום החוק.

אתה אומר דברים מאוד חמורים. זאת אומרת, יש כאן אגף מקצועי בתוך המשרד שהוליך מהלך מקצועי ושכמובן האגף תלוי גם באגפים אחרים וגם באלו שמעליו, ומשהו בדרך השתבש כי בין הכוונות הטובות של החוק לבין היישום שהוא מאוד בעייתי ולוקה בכל כך הרבה קשיים, מה קורה שם באמצע? הוא אמר את הדברים ברמיזה, אבל זה צועק.

אכן תרגמת את הדברים שלי נכון. שוב אני חוזר ואומר שהיה לנו שיח כל הזמן עם האגף לחינוך מיוחד. היה לנו שיח מתוך רצון לקדם, לראות לשמוע ואפילו בחלק מהדברים לגעת. מעל האגף היו הרבה מאוד רעשים, הרבה מאוד התנהלויות ברמות כאלו ואחרות שהשתיקה נכון לעכשיו שווה להן, מעבר למה שהעברתי בפורמט מהמידע שהגיע אלי.

כל מה שכתבתי, לא ביקשתי שאנשים יעבירו את זה אלי. זה בא אלי ככה, באופן ספונטני לחלוטין של האנשים עם הקשיים שיש ברשויות המקומיות בקיום הוועדות.

ביחס למה שאמרת לקיים ועדות מחדש היכן שהיושב ראש התערב, אם אנחנו או משרד החינוך לא ידע באופן ודאי שהייתה התערבות כזאת, ודאי שההצעה שלך לא פרקטית. אני חושב שהיא חשובה אבל אנחנו חייבים לדעת את זה.

זה חלק גדול מהתלונות. הורים לילדים שאומרים שנפגענו מהתהליך ומאופן התנהלות הוועדה.

נכון. אני רוצה לעזור להורים. אני רק אומר שבסוף אני צריך שיהיה לי, לנו או למשרד, את הכלי לעזור להורים האלה על ידי כך שנדע שזה בוודאות קרה.

להגיש ערעור ולבקש פתיחת ועדה מחדש.

נכון.

כל ההורים שהוועדה הוכרעה על קול כפול, שיגישו ערעור.

חבר הכנסת כסיף.

אני מחזיק מסמך שהוציא פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ואני חייב לומר, אני מחזק גם את מה שאמר קמינסקי ומה שמרו אחרים, מה שאורלי אמרה, שיש כאן דברים שהם פשוט - אני לא רוצה להישמע דרמטי למרות שהמצב כן כזה – על סף המצמררים, אם לא מעבר לזה.

אני מצטט בקצרה. למשל כתוב – שוב, דוח של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית – ש"טכניקת הרגולציה הנוכחית אינה מתחשבת בערכים המקצועיים ובתובנות של אנשי המקצוע המרכיבים את הוועדה ועל כן חוטאת למטרתן של הוועדות ולא נותנת את המענה הנכון לילדי החינוך המיוחד", כאשר כמובן הילד הוא הדבר כאן.

שימו לב. "מופעל לחץ על חברי הוועדה המקצועיים לשנות ציוני ראמ"ה ולשנות אפיוני חריגות ממניעים שאינם שמים את הילד במרכז". כלומר, כסף.

שימו לב. "41 אחוזים מהמשיבים נתקלו במצב שבו לא התאפשר לשנות בוועדה ציון ראמ"ה למרות הסכמה של כל הגורמים המקצועיים. כ-67 אחוזים – שני שליש – מהמשיבים ציינו כי לרוב ציון הראמ"ה אינו משקף את תפקוד הילד באופן מדויק על סמך דיווח בית הספר וחוות דעת פסיכולוגית".

זה חמור מאוד. ממה שנאמר כאן, והדוח הזה דווקא מתחיל בהסכמה עם החוק, כלומר, הבעיה היא היישום.

חד משמעית.

ממה שכתוב כאן, בנוסף לדברים שנאמרו קודם, נעשה כאן הכול חוץ מטובתו של הילד. זה לא יכול להיות.

אני מסכים. מדי פעם אני נאלץ להסכים אתך למרות שבמקרים רבים אני לא מסכים. בהקשר הזה אני מסכים שהדברים באמת, חלקם, ממש מצמררים. זה מתחיל להידמות גם לי באופן הרבה יותר ברור ששיקולים כלכליים משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו הרפורמה הזאת מיושמת. אני חושב שכל מי שעינו בראשו, לכאורה רואה את זה לצערי הרב.

אני רוצה לפנות לאורית גור כהן מארגון מנהיגים, ארגון מנהלי בתי ספר.

בוקר טוב. תודה רבה. קודם כל, אני מסכימה לעניין הקונצנזוס.

חצי מילה על מנהיגים.

מנהיגים זה ארגון מנהלי בתי הספר, הארגון הראשון של מנהלי בתי הספר במדינת ישראל. אנחנו כתבנו מסמך על סמך כל מנהלי בתי הספר על פני כל הרצף, גם מנהלי בתי ספר של החינוך המיוחד וגם יסודיים. כלומר, המסמך על סמך החוויות של כולם.

אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר כי אני מסכימה עם כל מה שנאמר לפני כן. אני רוצה להכניס כמה דגשים שטרם נאמרו כאשר אחד מהם הוא הסיפור של נוכחות, הקול שחסר בתוך הוועדות של בתי הספר, של מנהלי בתי הספר. מי שיגיד לי שהקול מגיע דרך המסמכים שהם ממלאים, ה-184 שאלות, מבין כבר שלמסמכים האלה אין להם באמת קול אמיתי והם מכוונים בצורה מאוד מאוד מסוימת לרמות כאלה ואחרות. השאלות פחות ופחות מתייחסות לכל הטווח הגדול של הילדים ואני חושבת שמנהלי בתי הספר שיודעים מה הם יכולים לתת וגם רואים את התפקוד של הילד בתוך המסגרת החינוכית, יש להם משמעות מאוד גדולה בנוכחות בוועדות האלה.

המנהלים מדווחים על כך שהרבה פעמים מנהלי הוועדות הם בעצם אנשים שאין להם מספיק ידע בתחום הזה, הם לא מכירים את כל טווח הבעיות ואת כל טווח החינוך המיוחד, ולכן הם לא יודעים לתת את המענה.

אנחנו מדברים על התחושה הכלכלית והם מסכימים לגמרי. אני לא נכנסת לזה כי זה חד משמעי.

יש עוד דבר שלא הוזכר כאן וזה הסיפור הזה שהוועדות לא מתכתבות עם המענים בשטח ואת זה אנחנו חווים כל הזמן. לדוגמה, המסגרות שיכולות לתת מענה, מציעים מסגרות, מגלים שאין מספיק מסגרות לתת לילדים ואז מחזירים אותם למסגרת פחות טובה במקום לתת להם את המענה הראוי. בתי ספר לא מצליחים לגייס את כל מה שהוועדות מבקשות, ואמציה לא יכולה לעזור, בטח לא בחטיבות העליונות. אין תשתיות מספקות בבתי הספר הרגילים. הצוות, כמו שנאמר כאן קודם, נעדר הכשרה מתאימה ולא יודע לתת את כל המענים כמו שצריך ועוד כהנה וכהנה.

בפועל הילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. בתי הספר לא מקבלים את מה שהם צריכים לתת לילדים ולכן אנחנו בעצם לא נותנים מענה כמו שצריך.

תודה על הדברים החשובים. דוקטור דורית שמואלי, את אתנו? רכזת התפתחות הילד בשירותי בריאות כללית. את הזווית שלכם עוד לא שמענו ונשמח לשמוע אותה.

בוקר טוב. אני נוירולוגית ילדים ואני אחראית על התפתחות הילד בכללית. קודם כל, אני מסכימה עם כל מה שנאמר כאן.

אני רוצה לתת לכם את הזווית של הקופות לגבי מה שקורה כאשר ילד שהוועדה מחליטה שהוא הולך לשילוב. ילדים שנמצאים בתוך מסגרת חינוך מיוחד מקבלים מענה טוב. מי שהולך לשילוב מקבל ברוב המקרים מה שנקרא סל סיוע חינוכי ולא מקבל טיפולים במקצועות הבריאות. אנחנו מדברים על ילדים, בעיקר הילדים הצעירים יותר, במסגרות הגן שצריכים הרבה מאוד טיפולים אצל קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וברוב המסגרות זה לא קיים. יש סייעת חינוכית שההכשרה שלה טובה יותר או טובה פחות, אבל היא בהחלט לא שייכת למקצועות הבריאות ולא נותנת להם טיפולים. מערכת החינוך גם מדברת על זה שהיא לא נותנת מענה בריאותי אלא רק מענה חינוכי.

לכל הילדים האלה אומרים לכו לקופות. אומרים להם את זה עוד בוועדה. זאת אומרת, מצד אחד אומרים להם שהילד יקבל את המענה למה שאתם צריכים במסגרת, ניתן לו סל, ומצד שני הסל הזה לא מכיל את הטיפולים במקצועות הבריאות ואומרים להם לכו לקופה.

מה זה אומר ללכת לקופה. קודם כל, זה אומר שהילד יוצא מהמסגרת החינוכית כדי לקבל את הטיפולים שלו ואם הוא צריך שניים או שלושה טיפולים בשבוע, הוא יכול לצאת שלוש פעמים בשבוע, אבל בדרך כלל הטיפול הוא לא שני מטרים מבית הספר אלא הוא צריך לנסוע כדי לקבל את הטיפולים ולפעמים זה אומר להפסיד את כל היום ולפעמים זה אומר להפסיד חצי מיום הלימודים. במקביל ההורה שצריך לקחת אותו מפסיד שעות עבודה באותו זמן. הסל שיש בתחום התפתחות הילד הוא סל מוגבל. לילדים יש מקסימום 27 טיפולים בתחום אחד, אם הם מקבלים את כל הסל, והילדים האלה בדרך כלל צריכים הרבה טיפולים, וזה נגמר תוך שלושה חודשים, ואז מה? לילד אין בעצם זכאות לקבל טיפולים דרך הקופות. זה נגמר. הוא לא יקבל עוד טיפולים והילד נשאר בלי טיפולים. זה בלי לדבר על החלק שלנו, של הקופה, ואנחנו מערכת עמוסה באופן קיצוני ואנחנו קורסים עם ההפניות אלינו. קיבלנו עכשיו כסף למבחני תמיכה שהוא נועד לצמצם את הפערים הקיימים ולא בעצם לטפל בילדים האלה שיפנו אלינו עכשיו מתוך מסגרות החינוך בגלל היישום הלוקה של הרפורמה.

בעצם אין לנו יכולת לתת מענה לילדים האלה, בעיקר באזורים פריפריאליים.

מה חסר לכם?

הילדים האלה יכולים לחכות חצי שנה ואפילו יותר רק כדי להתקבל לטיפול ובעצם נגמרה שנת הלימודים והם לא קיבלו טיפולים.

אני שואלת מה עבר בראש של מי שהעביר את החוק הזה שהוא עושה דבר כזה, לא באמת נותן מענה בתוך המסגרות הרגילות וגם לא נותן לנו כל תקציב כדי שנוכל להכיל את הילדים האלה אצלנו.

אני מקווה ששגררתי את הנושא הזה גם בשם שאר הקופות. אני יודעת שהקולגות שלי בקופות אחרות חושבים אותו הדבר. אנחנו דורשים קודם כל שתהיה הבטחה שהילדים יקבלו באמת את המענה. הרעיון של השילוב הוא רעיון נפלא, אבל צריך לעשות אותו כמו שצריך, כולל טיפולים במקצועות הבריאות. צריך לתת לנו תקציב כדי שנוכל להכיל את כל הילדים האלה שלא יקבלו את המענה, לתת להם איזשהו מענה אצלנו כי במצב הנוכחי אנחנו לא יכולים לתת להם מענה.

תודה רבה. אני לא רוצה להגיד שאני שמח לשמוע את הדברים כי הצגת תמונה עגומה, אבל היה חשוב מאוד לשמוע גם את הקופות או לפחות אתכם.

אני מקבל המון הודעות לתת זכות דיבור ואני מאוד משתדל לתת לכולם, אבל אני מנסה בדיון הזה לאפשר לאנשים שלא דיברו בדיון הקודם. עדיין לא נצליח להגיע לכולם אבל כמו שהבטחתי לכם בדיון הראשון, אנחנו בסדרה של דיונים ולכן אני בטוח שכולם יצליחו להשמיע את קולם.

חברת הכנסת פרומן, את רוצה להתייחס?

כן. קודם כל, אני בהחלט מצרה על מה שנכתב בזמנו בחוק שאפשר את הרחבת התכנית כך אחרי שנה במחוז אחד. המהלך הזה הוא מהלך מאוד מאוד משמעותי. זאת רפורמה מאוד מאוד משמעותית לכל כך הרבה ילדים. לא היה קורה כלום אם היינו מתחילים במחוז צפון, מוסיפים מחוז נוסף, עושים תהליכי בדיקה, קל וחומר אל מול השנה וחצי האחרונות בהן משרד החינוך עבר כל כך הרבה טלטלות. רק תראו כמה שרי חינוך התחלפו במהלך השנתיים האחרונות. חבל שזה לא נעצר אפילו חקיקתית בזמן.

אני רוצה להסתכל קדימה כי אנחנו בתוך המהלך וכרגע אין טעם לבכות על חלב שנשפך אבל הייתי חייבת לומר את הדברים.

אני חושבת שקצת שכחנו בתהליך היישום את מי אנחנו משרתים. היעד של מערכת החינוך הם הילדים. המפתח נמצא בידי אנשי החינוך ואני רוצה לדבר גם על הילדים וגם על אנשי החינוך. כל המהלך צריך היה - אם היעד של המערכת הם הילדים - כך שצרכי הילד עומדים אל מול עינינו והילד שהוריו בוחרים לו סביבה נורמטיבית בקהילה הקרובה, לא יכול לצאת נפסד. מה זה שעתיים שבועיות לילד בשילוב ולא חשוב באיזו רמה הוא נמצא? חברים, זה צחוק מעבודה. התקציב הולך אחרי הילד. זה מה שהנחה את כל המהלך הזה מדוח דורנר, אבל התקציב לא הולך אחרי הילד ולכן אתם שומעים את המילה מכסות כל כך הרבה פעמים כי בסוף יש תקציב מוגבל, אז נחלק אותו להרבה ילדים, קצת לכל אחד, או למעט ילדים וכל אחד יקבל מה שהוא צריך. אלה הכרעות דרמטיות לתפקוד של ילדים. ולו רק בהיבט הזה היו רגע עוצרים ואומרים האם התקציב שעומד לרשותנו מאפשר לתת מענה הולם, נכון ומקצועי לכל ילד וילד. כנראה שלא.

אני רוצה להתייחס לוועדות האפיון ושאלון הראמ"ה כי מכל כיוון אנחנו שומעים שזה רע. כנראה שמשהו לא טוב קורה שם. הכוונות טובות, אבל משהו ביישום לוקה. צריך במיידית לטפל בזה כי הוועדה הזו מכריעה גורלות של ילד והוריו.

אני רוצה להתייחס לבתי הספר. בתי הספר מתמודדים ללא ילדי השילוב וללא ילדי החינוך המיוחד עם מגוון מאוד מאוד רחב של ילדים. כשצריכה לעמוד מורה אחת אל מול 34-38 ילדים, ואולי גם 40 ילדים, ולתת מענה אישי, אנושי ומקצועי לכל ילד וילדה, ועכשיו יש לה ילדי שילוב ללא סיוע נוסף, ללא הכנה – אז כן, צריך תכנית תמיכה בצוות החינוכי, צריך למידת הנושא, למידה מתמשכת, צריך אנשי מקצוע נוספים שייכנסו לתוך הכיתות כדי שהצוות החינוכי יוכל להיות במיטבו לטובת כלל הילדים, לרבות ילדי השילוב.

מה שאמרה עכשיו דוקטור דורית שמואלי, וטוב שקיבלנו את התמונה של קופות החולים, מצטרף לנושא של התורים הארוכים. אתה רוצה ללכת למומחה, אתה מחכה שלושה חודשים וחצי שנה, ותאר לך מה זה חצי שנה לחכות לטיפול בגילי 3, 4, 5. זה דרמטי בחיי ילד.

הנקודה האחרונה זה הנושא של הקדם יסודי, הגיל הרך. שם הכול מעצים יותר. צריכה להיות כאן בניית תכנית מאוד סדורה, מאוד מקצועית, מאוד מכילה כי אם נטפל שם נכון בילדים שוועדת האפיון אחר כך תדון בהם, זה יביא אותם יותר מוכנים, יותר בשלים, אולי חלקם בכלל לא יצטרכו את הוועדות האלה, אם ניתן את המענה מלידה עד גיל שש.

תודה רבה. נמצאת אתנו מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד. שלום.

שלום. בוקר טוב, שלום לכולם. הסתדרות המורים אמרה את דעתה כבר במשך 18 הישיבות שהיו בוועדת החינוך בזמן היושב ראש הקודם, חבר הכנסת מרגי. עמדתנו לא השתנתה. נהפוך הוא. אנחנו רואים שכל מה שאמרנו, לא רק שהתבצע בפועל אלא שאפילו הוא יותר גרוע ואומר למה הכוונה.

כל הנושא הזה של הרפורמה של החינוך המיוחד, אם הוא לא תוקפא, אם לא יקפיאו אותה אלא ימשיכו אותה רק בצפון, אבל כאשר היא תהיה באמת מדוגמת כמו שצריך ויחילו אותה על שאר חלקי הארץ, זאת תהיה בכיה לדורות לכולנו. כולם ייפגעו. ייפגעו התלמידים המשולבים, ייפגעו הילדים הרגילים בכיתות וייפגעו עובדי הוראה. אנחנו התרענו ואמרנו שקודם כל צריכים להכשיר את עובדי ההוראה ולהתחיל עם ההכשרה שלהם במכללות וגם לעשות את ההשתלמויות שצריך לעשות למורים. זה לא נעשה. לא נעשה במכללות. עם כל הכבוד, 30 שעות, השתלמות של 30 שעות לא נותנת את המענה. המורים עדיין לא הוכשרו, גם לא הגננות, והם לא יודעים איך להכיל את הילדים האלה.

בוודאי ובוודאי שכל מה שנעשה בוועדות האפיון. אנחנו התרענו, וגם נתנו הנחיה, אני הוצאתי הנחיה, לא למלא את שאלוני ראמ"ה. המורים אוימו, הגננות אוימו כן למלא את השאלונים, כי השאלונים פשוט ניווטו את הילדים, כל מי שמילא אותם, לרמת תפקוד 1 ו-2 כאשר הילדים היו צריכים להיות ברמת תפקוד 3 ו-4. ההנחיות ניתנו מלמעלה. מה שקרה זה שיושבי ראש ועדות אפיון, לא היה להם מרחב פעולה. לא הייתה להם האפשרות באמת לשקול על פי מה שהובא בפניהם בצורה המקצועית אלא אמרו להם, חברים, אלה המכסות, לא לעבור את המכסות. תרצו להעביר ילדים מ-2 ל-3 או מ-2 ל-4, אתם תצטרכו את האישור שלנו. לכן המון ילדים נפגעו, בעיקר לקויי הלמידה, בעיקר הילדים עם הבעיות הרגשיות והנפשיות שייכנסו לכיתות כאשר לא יהיה להם את המענה.

חסרים הרבה במשרות פרה-רפואיים. חסרים המון קלינאי תקשורת. אנחנו ראינו את זה גם בצפון. אין להם. אין להם מספיק כוח אדם מקצועי ומיומן כדי לסייע לאותם עובדי הוראה. הדבר הראשון שצריך לעשות – אנחנו ביקשנו – לתת תקן ליועצת בבית הספר. זה הלב של בית הספר. אין. יש בתי ספר שנמצאים אפילו בלי יועצות ואפילו אין תקנים ליועצות.

במשבר הקורונה, פשוט כל הוועדות היו ב-זום. חברים, תסתכלו ותראו. המון יושבי ראש ועדות אפיון התפטרו מהתפקיד. הם לא ימשיכו בשנה הבאה בתפקידם. הם אמרו לי שהם לא יעשו שקר בנפשם. הם יידעו אותנו ועדכנו אותנו בכל ההליך שנעשה. מה קרה? גם כאשר הייתה ועדה לפני תקופת ה-זום, התאספו כל החברים, גם הפסיכולוגים, והייתה בעיה כאשר היה פסיכולוג מונחה והיה פסיכולוג שהלך והיה צריך לצפות בילדים, אבל לא צפו בילדים אבל כתבו את הדוח. בא הפסיכולוג המונחה, הסתכל בדוח וניסה לשכנע גם את חברי הוועדה, בעיקר את יושב ראש ועדת האפיון ולא הצליח לשכנע. הוא אומר שלא יכול להיות שהוא הפסיכולוג המומחה אומר לכם, חברים, הילד הזה צריך להיות ברמת תפקוד 3 אבל לא הקשיבו לו ושמו את הילד ברמת תפקוד 1. אז למה אנחנו נמצאים שם? לשם מה אנחנו היינו?

לכן גם כאשר הם היו צריכים גם לכתוב את הפרוטוקול, גם להקשיב למה שכל חברי הוועדה אמרו, וגם בסופו של דבר להחליט על גורלו של הילד. איך? ריבונו של עולם, אנחנו לא מלאכים, האנשים האלה לא מלאכים ולכן הם אמרו שלא יכלו לעשות את העבודה שלהם במקצועיות לה הם נדרשים.

אני חוזרת ואומרת שדווקא בעת הזאת, צריך קודם כל להקפיא את הרפורמה, לתת אפשרות לכל ההורים – ויש המון הורים שרוצים – להגיש ערעור. כל הורה שהגיש ערעור, לתת לו את האפשרות לכנס ועדה ושהוועדה תהיה מקצועית ובאמת להקשיב לאנשי השטח, להקשיב למנהלי מחלקות חינוך, להקשיב למורים, להקשיב למנהלים, למי שנמצא באמת בוועדה ומביאים אותם לוועדה. לא יכול להיות שיביאו אותם לוועדה והם יהיו רק קישוט. הרי המטרה היא לסייע לילדים.

לכן עמדתנו לא השתנתה. אני חושבת שכולנו מחויבים להקפיא את הרפורמה, להשאיר אותה בצפון, אבל לעשות את הרפורמה הזאת בצפון באמת מדוגמת, שבאמת תיתן את המענה לילדים המשולבים ואחר כך להשית אותה על כלל חלקי הארץ.

יש לי עוד הצעה ואת זה אני הולכת להציע לשר החינוך. לגבי יושבי ראש ועדות האפיון – מאחר וגם רבים התפטרו - אני חושבת שמי שצריך לעמוד בראש הוועדה, מנהלי מחלקות חינוך. מה האוצר ראה? האוצר ראה את הכסף. זה מה שעניין אותו. לכן הוציאו את מנהלי מחלקות החינוך מלהיות יושבי ראש ועדות אפיון וזכאות. הם האנשים המקצועיים, הם מכירים את המשפחות, הם מכירים את הילדים, הם מכירים את המורים, הם מכירים את המנהלים, הם יודעים בדיוק מה שטוב. אז החליטו שלא. אבל אם החליטו שלא ולא רוצים להחזיר אותם, לדעתי מי שצריך להיות יושב ראש ועדות אפיון וזכאות, אלה מנהלות מתי"א. מנהלות מתי"א הן המקצועיות ביותר, הן גם מכירות את הילדים, מכירים את המורים, מכירים את המנהלים. כמובן גם לתגמל אותן על כך.

אחרת, חברים, הכול יקרוס. אני אומרת, התרענו על כך לפני שנה. עשיתי סיור. בצפון ואני רוצה לומר לכם שגם ההתרשמות שלי היא בדיוק הדברים שאני אומרת. הגיעה העת לעשות חישוב מסלול מחודש. אם לא נעשה את החישוב הזה מחודש לטובת כלל המערכת, מערכת החינוך לצערי תקרוס.

תודה על הדברים החשובים והבהירים. פנית לשר החינוך בעניין שינוי ההחלטה לגבי היושב ראש?

אני ביקשתי אתמול להיפגש עם שר החינוך לפגישת עבודה, בין השאר לצורך הדברים הללו. שוב אני אומרת את עמדתנו. כל מה שאני אומרת כאן, אמרתי גם בעבר. לצערי הדברים נפלו על אוזניים לא קשובות. דרך אגב גם הקימו ועדה והוועדה שהקימו מתוקף ההסכם, ועדה שגם אנחנו, הסתדרות המורים, שותפים, גם משרד האוצר וגם משרד החינוך. הוועדה הזו במשך כל השנה נפגשה פעמיים בלבד. חברים, פעמיים בלבד – זה צחוק מהעבודה. זאת לא עבודה רצינית.

את זה אני רושם לעצמי. שתי התייחסות כאשר האחת רצינית והשנייה פחות. אנחנו מתכוונים להביא לדיון בוועדת החינוך ממש בקרוב את הדיון על הרפורמה במקצועות שקשורים להתפתחות הילד בהשכלה הגבוהה. התייחסת לקלינאי תקשורת ולמחסור. אני, כמי שהיה חבר המועצה להשכלה גבוהה, מודע היטב למחסור ואנחנו רוצים להביא לכאן דיון ולנסות להוביל גם שם שינוי שאולי זה יארך קצת זמן, אבל יצליח להביא לשיפור היחס או מספר האנשים שמוכשרים בעניין.

יותר בהלצה רציתי לומר שאם הגענו בוועדה למצב שאת ורן ארז מסכימים על כל מילה שלכם, עוד דבר טוב שוועדת החינוך עושה.

מכאן אני ממשיך. אני רוצה בבקשה לשמוע את הנציגות של ההורים, דבר שנראה לי מאוד מאוד משמעותי. אני מזכיר לכולם שאסור לנו להמשיך את הדיון בזמן שיש מליאה והמליאה מתחילה בשעה 11:00. לכן נשארו לנו 13 דקות לדיון ואני ארצה כמובן שגם משרד החינוך יתייחס.

שלום לכולם. אני אימא לשישה ילדים מתוכם שלושה ילדים במסגרות של חינוך מיוחד. במקצועי אני אחות ראשית בבית חולים הדסה. אני חייבת לומר שבמהלך השנים - הילדים שלי בין גילי 3 ל-18 שנים – נפגשתי לא מעט עם הוועדות. בשנה החולפת, האחרונה, לפחות נפגשתי לפחות שלוש פעמים ואחת הוועדות הייתה כבר בזמן הרפורמה החדשה. אני חייבת לומר מילה אחת. אני שומעת את כל הדעות המקצועיות ומסכימה עם כל מילה שנאמרה כאן אבל אני מדברת עכשיו ממקום של אימא.

יש לי מילה אחת להגיד והיא שאני חוויתי כאב. יצאתי בתחושת תסכול אדירה. מה שהתחולל בוועדה, ושוב, אני אומרת שהייתי במספר ועדות בשנים האחרונות, הרגשתי שבין כל חברי הוועדה היה כאוס אחד גדול. אנשים לא ידעו שם מה תפקידו של מי ומי צריך לקבוע מה. אני הרגשתי שבכלל לא רואים אותי ובכלל לא שומעים אותי. התייחסו לשאלונים אבל לא הקשיבו לי. כששאלתי שאלות, אמרו לי שאני תוקפת אותם. אני רק ניסיתי להבין דברים שגם להם לא היו ברורים. בסופו של דבר ההחלטה שהתקבלה באמת לא הייתה מקובלת עלינו והגשנו ועדת השגה שגם שם – כמו שמישהו ציין – זה נעשה דרך זום והרגשתי לגמרי מנותקת. אני חייבת לומר כאימא שמערכת החינוך באמת אכזבה אותי וכואב לי להגיד את זה.

תודה רבה. גם לנו היה חשוב לשמוע אותך ובאופן כללי את מייצגת קול של הרבה מאוד אנשים ונשים שהרפורמה לא מצליחה לתת להם אפילו את התחושה שהמשרד פועל למענם. אני כן רוצה לומר, ואמרתי את זה גם בפעם הקודמת, שלמרות כל הביקורת שיש לי ולכולנו, אני יודע שאנשי משרד החינוך מנסים בתוך סד זמנים מאוד מורכב לעשות הרבה מאוד התאמות כדי שיישום הרפורמה יצליח. עד כה, נדמה שלא בהצלחה יתרה אבל כן חשוב לי לומר שאני יודע שהם באמת משקיעים את מרצם כדי להצליח.

אני אשמח לפנות עכשיו אל נציגי המשרד, רחלי או מישהו אחר. תנסו לספק תשובות להרבה מאוד דברים שעלו כאן בשעה וחצי האחרונות.

אני חייבת לומר שאני יודעת שמשרד החינוך מנסה לעשות הכול. אני מודה על הדברים האלה.

תודה לך. גם זה חשוב.

אני חוזרת אליכם אחרי הקשבה לא פשוטה ואני מבינה גם את התסכולים ואני מבינה גם את הקשיים. אני רק רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו מטמיעים מהלך ברמה לאומית שמטבעו מהלך כזה מייצר גם את הקשיים שבדרך ואת הלמידה.

אני רק אומר שמתוך ההקשבה, גם לאורך הדרך, על אף הביקורת המאוד גדולה, עשינו וערכנו שינויים תוך כדי תנועה בעיקר בגלל ההבנה שמה שנאמר לנו ומה שאנחנו מבינים מדברים שצצים ועולים, צריך לטפל בהם כאן ועכשיו ולא לחכות לתהליך של סיום התהליך ואז להפיק לקחים.

קודם כל, היו דברים שעדכנו תוך כדי וכן, אני רוצה לומר שגם בעקבות האמירות שאנחנו שומעים, חוזרים ושומעים, הבטחנו ולא מן הסתם יצאה חוברת הנחיות שעברה גם סבב התייחסויות של הרבה מאוד גורמים כולל כל הגורמים שהיו כאן והיו שותפים, חלקם, לתהליך הזה. חוברת ההנחיות תהיה בסופו של דבר המסמך שהתחייבנו לפרסם אותו לקראת סוף ספטמבר אבל זה יהיה מסמך שיגובש רק אחרי שאנחנו נפגוש את ארגוני ההורים, את ארגוני הפסיכולוגים, את הנציגויות השונות, את אגפי החינוך. אנחנו חייבים ואנחנו יודעים שאנחנו חייבים להמשיך את השיח הזה שהתחלנו אותו גם תוך כדי תנועה וגם עוד לפני. העקרונות הם עקרונות מאוד ברורים ואת התיקונים ליישום אנחנו נעשה יחד עם כל השותפים שלנו.

יחד עם זאת אני רוצה לומר שיש נתונים, מספרים ועובדות. אגב, אדוני היושב ראש, אני כן הצגתי בפניך נתון כי כל הזמן עולה הסוגיה של המשקל שהראמ"ה קיבל בוועדה ועל אף שאנחנו אמרנו שהוא גורם מרכזי וכולי, אני רוצה להזכיר לכולנו שאת שאלון הראמ"ה – ואני הצגתי גם בפעם הקודמת – ממלאים אנשי המקצוע שמכירים הכי טוב את הילד. ממלאה הגננת. לא נדרש שם, באמת, אני שומעת ואני מקשיבה אבל לא נדרשת שם איזושהי הכוונה או למידה מעמיקה כדי שגננת או מחנכת תוכל לכתוב מה היא מבינה שהילד זקוק או במה הוא מתקשה או מה הם נקודות החוזק.

אבל שוב יחד עם זה, אנחנו הצגנו בפניך אדוני היושב ראש את התוצאות של מה היה או מה השתקף בשאלון הראמ"ה, ואתי הציגה את זה בתחילת הדיון, בסופו של דבר מבחינת התוצאות של השאלון כפי שהוא היה והובא בפני הוועדה ומה הייתה ההחלטה לאחר מכן. ברמה העקרונית אנחנו רואים שאם 33 אחוזים היו לפני הוועדה ברמה של 1-2, אחרי החלטת הוועדה רמה 1 ו-2 הייתה 22 אחוזים. זאת אומרת, היא ירדה ממה שהייתה ההחלטה בראמ"ה והוועדה קבעה רק ב-22 אחוזים שהיא משאירה את השאלון שהוא. ב-78 אחוזים היא קבעה את ההחלטה שלה לרמות תפקוד 3 ו-4. אלה נתונים שהם מספריים. הם עובדות. זה רק לגבי השאלון עצמו. גם עם כל הביקורת שנשמעת יש כאן שיקול דעת שהוועדה מייצרת ומביאה בפני ההחלטה שלה.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר הוא שהיה גידול מאוד משמעותי במשאבים. 300,000 שקלים שהוקצו לפיתוח מקצועי, להקמת מרחבי הכלה, לתקציב שקלי לבתי הספר, ללמידה גם של המערכת. תראו, ברור מאוד שלא בלחיצת כפתור אנחנו נצליח להגיע ל-100 אחוזים של אנשי הצוות, ל-100 אחוזים מורים, ל-100 אחוזים גננות, אבל זה תהליך שהוא בהחלט עם תשומת לב מאוד מאוד משמעותית והבנה שחייבים לתת בידי הצוותים החינוכיים כלים נכונים יותר, מקצועיים יותר, ואני מאמינה שעוד שנה נראה את השינוי הזה באופן יותר משמעותי מהיום.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר, לגבי המשאבים שמופנים לטובת התלמידים. דבר אחד אנחנו כן לקחנו בהתייחסות, באמירה של הגדלה של סל שיינתן בידי מנהל בית הספר, סל מורחב יותר שיאפשר לו באמת לטפל כפי שנעם הציגה כאן קודם לכן באחת ההצעות שלה, לעשות הפרדה בין השכיחות הגבוהה והשכיחות הנמוכה וכן כבר משנת הלימודים הבאה. מנהלים יקבלו סל משאבים מורחב יותר שיאפשר להם גם את הפניית המשאבים על פי ההבנה שלהם והכרות עם התלמידים שלהם כדי לטפל באותם תלמידים שחלקם הם עם לקויות למידה שחוזרים לבית הספר עם הסל האישי היותר גדול ממה שהיה בעבר וגם יאפשר להם לטפל באותם תלמידים שעדיין לא נכנסו למסלול הזה של תמיכות מסל השירותים בחינוך המיוחד.

אנחנו בהחלט מקשיבים ורוצים לאפשר למנהל בית הספר את כל המשאבים שיעמדו לרשותו לנווט לטובת הטיפול בתלמידים שלו שחוזרים בחזרה עם זכאות.

משפט אחד לסיכום ואני אומרת אותו כאן בהתחייבות מלאה. אנחנו לא נאפשר פגיעה באף תלמיד ולכן אתם דיברתם קודם על כך שהורים יפנו לוועדות השגה. קודם כל, כל דיון כזה יתקיים ואין מצב שאנחנו לא נאפשר את קיום הדיון הזה. כל הורה שיפנה לוועדות, בוודאי שאנחנו נקיים אותן ונתייחס.

אנחנו חייבים לסיים. אני מצטער. תכף יוציאו אותנו. בבקשה משפט לסיכום.

אני אחזור ואומר שאנחנו כאן קשובים. אנחנו מבטיחים מהלך משותף עם כל הגורמים שהיו כאן וייצגו גם את הקולות הביקורתיים והמבקרים. כן לומר גם להורים שאנחנו לא נאפשר פגיעה בילדים שלכם. תודה.

היא אומרת שיהיה למנהל בית הספר לחלק, אבל הנה הודעה של אחד המחוזות: בהתאם להודעה שקיבלנו מהמטה, נבקש ליידע אתכם כי בשנת כך וכך לא יוקצו שעות הכלה לבתי הספר ויש להיערך בהתאם.

אין לנו זמן להתייחס לזה בהרחבה כי אסור לנו להמשיך בדיון, אבל חברת הכנסת פרומן מדברת על כך שלא יוקצו שעות נוספות. אנחנו נוודא את המייל הזה שכרגע קיבלת.

אני מכירה את ההודעה. ההודעה הזאת יצאה לפני העדכון שלנו שאנחנו הולכים להעביר סל אחד גדול ומורחב.

אנחנו נבדוק את זה.

אני אשמח להעביר לכם את ההודעה.

תעדכני אותנו.

אני חייב לסיים את הדיון. תודה רבה.

אני אומר כמה דברים לסיכום. ראשית, רחלי, למרות הביקורת הרבה, אני כן מעריך את זה שאת כאן אתנו מקשיבה ומנסה לתקן אבל מה לעשות, האמירה שלא תתנו לאף ילד להיפגע, היא לא פוגשת את המציאות ואני אומר את זה בכאב. שמענו כאן הורים ושמענו נציגים. כשאת מדברת על כך שייקח עוד שנה עד שהרפורמה תיושם טוב יותר, זה אומר שבינתיים בדרך יהיו לנו הרבה מאוד הורים וילדים שייפגעו מהמציאות הזאת. יכול להיות שההחלטה ליישם את הרפורמה באופן כל כך מיידי, במקורה היא הייתה הבעיה. בשורה התחתונה, בפועל, ילדים וילדות ייפגעו כי הם לא יקבלו את המענה המיטבי בין אם זה שהכסף לא ילך אחריהם או שהוועדה לא תקבל את ההחלטה שבאמת מיטיבה אלא - כמו שאמרתי קודם בצער - יהיו שיקולים כלכליים. אני לא יכול שלא לומר את זה. זה נראה מאוד מאוד לא טוב. שני נציגי ארגוני המורים דיברו על זה. כולם דיברו על זה.

אני רוצה לומר ברמה האישית שאני באמת מתנצל בפני מי שלא נתתי לו את זכות הדיבור אבל אין יכולת במשך הזמן שיש לנו לתת לכולם את זכות הדיבור. אני יודע שכל אחד מרגיש שיש לו את הערך המוסף הנוסף, והרבה פעמים זה גם נכון, אבל אין פשוט אפשרות טכנית כזאת.

יפה בן דוד דיברה ספציפית על נושא החלפת היושב ראש ואני חושב שזאת סוגיה שעולה כבר כמה פעמים. הייתה לי על זה שיחה ארוכה גם עם השלטון המקומי ואני חושב שזו סוגיה שצריכה כן להיבדק. כלומר, אמנם אין באפשרותנו כרגע לעצור את החוק או עצור את הרפורמה אלא בשינוי חוק, אבל כן יש לנו את היכולת לעשות שינויים משמעותיים ביישום.

יש לי עוד הרבה נקודות שרשמתי במהלך הדיון וכמובן שאנחנו גם נוציא את סיכום הוועדה. כמו שאמרתי בדיון הקודם, המעקב שלנו הוא רק בראשיתו ולא בסופו. יש לנו גם את ה בג"צ שהמשרד התייחס אליו בתחילת הדיון.

אנחנו חייבים לסיים. אני מודה לכולם. המשך יבוא. אנחנו לא נזניח במילימטר את הנושא הקריטי הזה. תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.