פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22/06/2020


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 12
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ל' בסיון התש"ף (22 ביוני 2020), שעה 10:05

יישום התוכנית הלאומית נגד אלימות במשפחה
בהשתתפות שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, השר איציק שמולי, ומנכ"ל המשרד, אביגדור קפלן

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר
היבה יזבק
אופיר סופר
חוה אתי עטייה
אורלי פרומן
עידן רול

קרין אלהרר
קרן ברק
תמר זנדברג
סונדוס סאלח
יואב סגלוביץ
עאידה תומא סולימאן

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, איציק שמולי
איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל לשירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי רזניק - מנכ"ל המשרד לחיזוק וקידום קהילתי (בזום)

אריאל וישניאק - אבא של מאיה וישניאק ז"ל

הילה וישניאק - אימא של מאיה וישניאק ז"ל

דניאל וישניאק - דוד של מאיה וישניאק ז"ל

לילי בן עמי - מייסדת פורום מיכל סלע

יאיר כץ - יושב ראש ועד עובדי התעשייה האווירית

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים
יישום התוכנית הלאומית נגד אלימות במשפחה

בוקר טוב. היום יום שני, ל' בסיון התש"ף, 22 ביוני 2020, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר היום יישום התוכנית הלאומית נגד אלימות במשפחה.

בעברי יצא לי להיות שר העבודה והרווחה. בעברי הרחוק. עשינו תכנית בין-משרדית למיגור או לנסות ולמגר את תופעות האלימות נגד נשים. הקצבנו כספים. להגיד שהצלחנו יותר מדי, אני לא יודע כי לא הצלחנו יותר מדי. לזרוק על מישהו אחר, זאת לא חכמה אבל קשה להביא את הכסף.

לפני שאנחנו נעביר את רשות הדיבור למישהו, אני מבקש מאיריס פלורנטין שהייתה נציגת משרד העבודה והרווחה בצוות הזה לתת לנו סקירה היכן זה עוד, מה נעשה, למה אנחנו לא מצליחים. אני כרגולטור כאן אעשה את מה שהרגולטור כאן לא עשה. אני אשב לכם על העורק. הנה, פשלה ראשונה שלי היא שלא הבאתי את אוחנה, השר לביטחון פנים. פשלה ראשונה. אבל נתקן כי זאת לא ישיבה ראשונה ואנחנו בשורה התחתונה נביא תוצאה. לא נשתוק לאוצר כמו ששתקו לו. יצטרכו להביא לכאן כסף, יצטרכו להביא תקנים, לא יסתפקו רק בדיבורים והדבר ייעשה.

איריס, תני לנו סקירה קצרה היכן אנחנו חיים.

בוקר טוב. . שמי איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל שירותים חברתיים אישיים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אני אחראית על הובלת התוכנית הלאומית לאלימות במשפחה מהיום שהוקמה. במהלך 2017 אנחנו כמשרד לקחנו אחריות על הבאת החלטת ממשלה ליישום ההתמודדות עם אלימות במשפחה. כדי לעשות את היישום קבענו ועדה בין-משרדית שבתוכה היו ועדת מנכ"לים, ועדת יו"רים, שמנו על השולחן מסמך עבודה שפירט את כל התוכניות שצריך להרחיב, את כל התוכניות שצריך להוסיף, כדי שיהיו תהליכי עבודה ותוכניות לכל הרצף, לכל סוגי האוכלוסיות. תכנית העבודה יצאה לדרך בשווה ערך של 250 מיליון שקלים, כ-50 מיליון שקלים לשנה.

כמה שנים?

חמש שנים.

אני רוצה לומר דבר נוסף לגבי החלטת הממשלה. דיברתי על החלטת הממשלה הראשונה. בעקבותיה היו שתי החלטות נוספות כאשר בהחלטה השלישית שהתקבלה ב-6 בינואר 2019, נקבע הנושא של התקציב. קובעו 50 מיליון השקלים הראשונים והתחלנו לעבוד אתם. אני מוכרחה לומר שבתהליך הכניסה של העבודה לבסיס התקציב של המשרד שלנו היו כבר 30 מיליון שקלים בשלב הזה. קיבלנו את 20 מיליון השקלים הנוספים. נרשמה בהחלטת הממשלה לראשונה הרשימה של הפעולות שאנחנו רוצים וצריכים לעשות והתחלנו לעשות את העבודה.

אני רוצה למנות את הפעולות שהוצאנו לדרך, את הפעולות שאנחנו עושים ברמה בין-משרדית. אני חושבת שחשוב לומר שמי שכתב את תכנית העבודה המתוקצבת, היו כ-200 אנשים שישבו בתתי-צוותים. תתי-הצוותים הובלו על ידי המשרדים השונים. יש כ-12 משרדי ממשלה. יש משרדים שרק מתווספים ונכנסים פנימה. בתקופת הקורונה אני עשיתי ועדת היגוי של הוועדה אחת לשבוע. סגרנו פערים ודאגנו שהתוכניות יהיו פתוחות ושום דבר לא ייסגר ואם צריך להוסיף, הוספנו. החוזק של התוכנית הזאת היא עבודה בין-משרדית על פלטפורמה אחת, לדאוג שהמענים יהיו מקיר לקיר בין כל השירותים הקיימים.

מה הוקם.

אם את יכולה לחזור על המועדים.

תמר, דברי אלי. היא נותנת סקירה. דברי אלי. תעבירי פתק, דברי אלי, תני לה לדבר. הכול יהיה מסודר.

חלוקת התקציב הייתה 8 מיליון, 12.5 מיליון, 10 מיליון, שהתגבשו בסופו של דבר ב-2019 ל-30 מיליון. עכשיו קיבלנו את ה-20 מיליון האחרונים שהפכו 50 מיליון שקלים להחלטה, אבל אנחנו לא חיכינו. אנחנו עובדים מ-day one. צריך להבין שאנחנו הכנסנו 184 תקנים כאשר המטרה שלהם הייתה לטפל בכל האוכלוסיות ולקצר את רשימות ההמתנה. ברור לחלוטין שבתוך ה-113 יחידות ברשויות המקומיות אנחנו צריכים לתת מענה לכל האוכלוסיות. אנחנו נותנים מענה למשפחות, לנשים, לגברים בטיפול ייחודי, לילדים שעדים לאלימות. יש לנו אות משטרה שיושבים על הפלטפורמה. כל העובדים הסוציאליים האלה יושבים ביחידה אחת. אותה משפחה או אישה יודעים שהם צריכים לבוא לאותו מקום שמוגדר ברשות המקומית ושם הם מקבלים את השירות באשר הוא. גם אות משטרה שנכנס כתהליך עבודה בין המשטרה לבין הרווחה, נכנס שם ואנחנו גם היום נגדיל את הפעולה הזאת.

כאמור, 184 תקנים שאפשרו לנו להרחיב את הפעולה, להקטין את ההמתנות ולתת מענה לכל האוכלוסיות.

במקביל לכל האוכלוסיות האלה שנכנסו, אנחנו כמובן צריכים להכשיר אותן. הכשרנו את כל אנשי המקצוע שעשו את העבודה. הכשרה של אנשי מקצוע אומרת הכשרה בין-משרדית, לא רק לאנשים שלנו. זה אומר גם לאנשים ממשרד הבריאות, זה אומר גם לעשות עבודה עם האנשים במשרד החינוך, לתת הכשרות בתוך שירות בתי הסוהר כי יש גם שלב שהגבר נמצא בבית הסוהר והם צריכים להיות מתואמים ולעשות את העבודה באותו תהליך.

פיתחנו כלי דיגיטלי שנמצא כבר עכשיו על השולחן. אני מקווה שבימים הקרובים אנחנו נוכל כבר לפרסם אותו. כלי שמאפשר לאישה ללחוץ ולהבין שהיא בסכנה, להתחבר ל-118 או ל-גוגל - אני היום יושבת על הנושא של גוגל – ולהבין שהיא בסכנה ולקרוא לעזרה.

בשנה האחרונה אנחנו עשינו קמפיין בין-משרדי שהצליח להביא לעלייה גדולה מאוד בפניות, גם בגו 118 וגם בטיפולים. כתוצאה מזה אנחנו עכשיו מקימים שני מקלטים נוספים לנשים מוכות, מאחר ויש לנו הרבה מאוד נשים שפונות. בתקופת הקורונה, כי הבנו שנשים ממשיכות לפנות ואין לנו יכולת לבודד את הנשים בתוך המקלטים, פתחנו מקלט חירומי לבידוד מניעתי והוא מלא בכל נקודת זמן.

אני רוצה לחזור ולומר שהתפיסה של כל ההחלטה היא שפה אחידה, מענים בכל מקום, רצף מלא של שירותים, שיתוף פעולה בין המשרדים כתפיסת עולם. ועדת היו"רים שמובילה את התהליך שבעקבותיה תהיה ועדה מחוזית וועדה ביישובים, שקובעת את דרכי הפעולה, צריך יהיה להיות בכל ישוב אדם שמוביל את המאבק והוא זה שדואג שכל השירותים יהיו פתוחים. שיתוף הפעולה והעבודה הפלטפורמית כבר הוכיחה את עצמה ב-360 לילדים. בצורה הזאת המשרדים מתגייסים ועושים את העבודה.

לפני שנפתחה הוועדה, אני רוצה לומר שבמשרד כבר היו שירותים. זה לא רק שהוועדה הייתה והתחלנו את השירותים. היום בשטח מושקעים הרבה יותר כספים. יש אות משטרה שהיה קודם, יש מקלטים קיימים, יש ועדות אלימות, יש מרכזים לטיפול שנמצאים גם לפני ההחלטה.

אני רוצה לדבר מעט על מודלים. אחד הדברים החדשניים שאנחנו עשינו כאן הוא שהושבנו אנשי מחשבים עם אנשי מקצוע. לקחנו את הדאתה של המשרד. חשפנו אותו ואפשרנו לבנות מודל של מסוכנות. לבדוק מה הפרופיל של אותו גבר שהוא הגבר המסוכן שיסכן את האישה. הגענו לפרופיל הזה ואנחנו עובדים עליו כדי לפתח כלים נוספים דיגיטליים ולהגיע לאנשים. אנחנו רוצים לצאת לדרך עם מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר שיאפשר לנו לבדוק מה הפער בין האנשים שמגיעים לטיפול לבין הסטטיסטיקה שאומרת כמה משפחות נמצאות באלימות במשפחה. כבר קיבלנו מברוקדייל סקירת ספרות ואנחנו בדרך לקבל סקירה נוספת. אנחנו על השולחן עם מודל מסוכנות בין-משרדי שאומר – אמרתי שפה אחידה – שגם המשטרה, גם אנחנו, גם משרד הבריאות, גם משרד החינוך, יש שאלון אחד, עברנו עם כל המשרדים, אישרנו את השאלון, אני כבר ראיתי אותו והוא קיים. השלב הזה הוא לתקף את השאלון, להטמיע אותו ולצאת אתו לשטח. בהחלט מהפכה מהשאלון הראשון שהיה לפני יותר מ-10 שנים.

כמובן שאנחנו מדברים על התאמה תרבותית, גם במשטרה וגם אצלנו. לדבר בשפות, להביא עובדים סוציאליים דוברי שפה שיכולים לדברר את הנושא בכל השפות ובהתאם לכל האוכלוסיות.

בנושא של הסברה ומניעה. כפי שאמרתי, קמפיין טלוויזיוני שהותאם והביא לנו הרבה מאוד אוכלוסיות. אני בקשר שוטף עם גוגל כדי לקחת איזה דף נחיתה שלנו שהוא דף שאומר מה השירותים שאנחנו נותנים היום במדינת ישראל. כל מי שלוחץ על בעל מקנא או על בעל שסוגר לי את הפייסבוק, יעלה לו כאן ב-גוגל ויאפשר לנו להעלות את הדף נחיתה. העברנו ל-גוגל גם רשימה של מלים, מילות מפתח שלפיהן אנחנו נוכל לאתר את הטיפול. אנחנו גם ניעזר ב-גוגל כדי שאת אותה אפליקציה דיגיטלית שבנינו, הם יוכלו לפרסם דרכם ולעשות את העבודה. אנחנו כבר הפגשנו את אנשי גוגל גם אם אנשים שמיכל הביאה אלינו, גם עם אנשי מקצוע שלנו וגם עם קבוצה של נשים מנהלות מקלטים לנשים מוכות.

שדרגנו את הקו 118. הכנסנו קו שדובר שפות, קו מיוחד לאלימות במשפחה, קו שקט שיהיה אפשר לעשות אותו ב-SMS כאשר אישה לא יכולה להרים טלפון. הקו הזה לראשונה, הציעה לנו פייסבוק לעשות אותו ב-ווטסאפ. לא היה מעולם ווטסאפ שהוא לשירותי רווחה אלא עד עכשיו הוא היה לשירותי בריאות. בהחלט תהליכים מתקדמים.

אנחנו עובדים כרגע עם משרד החינוך על מודל שייכנס לכל בתי הספר של חברות וזוגיות שעבד אצלנו בשיתוף עם משרד החינוך. משרד החינוך התחייב לשים תכנית מניעה בכל בתי הספר.

כמובן שפיתחנו מודלים באמצעות שירות המבחן לגברים אלימים, מרכזי יום, מרכזי שהייה ובתקופת הקורונה אפשרנו לגברים אלימים להגיע אם אין להם דיור והם בצו מניעה, לקבל תקציב ולהיות בדיור חד פעמי.

אני חושבת שזה נותן איזושהי סקירה.

מתי הייתה הפגישה האחרונה שלכם? מתי נפגש לאחרונה הצוות הבין-משרדי?

בשבוע שעבר.

לא. לפני כן.

אני יכולה לומר מה התאריך.

לפני שבוע היה אצלך כאן דיון.

בתקופת הקורונה אנחנו נפגשנו כל שבוע. בשבוע וחצי האחרון, אחת לשבוע וחצי. אני יכולה לומר מה התאריך האחרון. אחת לשבוע וחצי אנחנו נפגשים, מעלים בעיות, פותרים את הסוגיות, סוגרים את הפערים. אני זוכרת שבתקופת הקורונה היה צורך לדווח למשטרה בצורה אחרת והם מיד התגייסו ועשו את העבודה. אנחנו היום אוספים את המידע בין כל המשרדים. אחת לשבוע יש לי מידע מכל המשרדים, גם מהמשטרה, גם ממשרד המשפטים, גם ממשרד החינוך וגם מידע שלנו לגבי מה שקורה בתוך התהליך. המידע הזה נמצא ואפשר להשתמש בו ואנחנו מעדכנים אותו כל הזמן.

שמענו ממך סקירה. לצערי אנחנו עכשיו נשמע כמה דברים שלא הצלחנו בהם. עם כל מה שאנחנו עושים, כנראה שאנחנו לא עושים מספיק ואנחנו צריכים להשתפר. אנחנו נשמע דברים בהם לא הצלחנו. לילי בן עמי.

תודה רבה חבר הכנסת חיים כץ. אתה שותף אמיתי במאבקים.

לא. עזבי.

שר הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי וכל הנוכחים כאן, חברת הכנסת קרן ברק, תודה רבה. אני אחותה של מיכל סלע זיכרונה לברכה שבאוקטובר האחרון, בימים הנוראים, בין ראש השנה ליום כיפור, יומיים אחרי שהיא ישבה אתנו לארוחת החג, היא והרוצח שלה, היא נרצחה בבית שלה באישון לילה, שעה וחצי אחרי שהיא נפרדה ממני. אני האחרונה שראתה אותו חיה. היא נרצחה לעיני הבת שלה. הרוצח אלירן מלול נשאר 17 שעות עם הגופה שלה ועם התינוקת בבית ורק אחר כך הוא יצא החוצה לשכנים וגם לא הזעיק עזרה.

מיכל כל החיים שלה הקדישה לעזור לאוכלוסיות מוחלשות ולפעמים אני מרגישה שהיא ממשיכה לעשות את זה גם מלמעלה. זה שאתם בתפקידים שאתם נמצאים, אני חייבת לומר שאני מאוד מתרגשת, אני בטוחה שהזכר שלה וזכרה של מאיה וישניאק – והמשפחה שלה כאן – זאת תהיה מהפכה.

אני הקמתי את פורום מיכל סלע שהמטרה שלה לקדם חשיבה מחוץ לקופסה בכל מה שקשור באלימות במשפחה. מנכ"לית פייסבוק, עדי סופר, הגדירה לי את זה כך: הובר עשו דיסטרקשן לתחבורה, פייסבוק עשו דיסטרקשן לתקשורת, RBNB עשו דיסטרקשן למלונאות, אנחנו נעשה דיסטרקשן לכל מה שקשור לאלימות במשפחה. אנחנו הולכים לשנות את השפה. זאת לא אלימות במשפחה. זה טרור בתוך הבית. ישראל, שהיא מומחית לביטחון, כל יום מדברת ביטחון, ביטחון, שאת אינתיפאדת הסכינים אנחנו עצרנו עם בינה מלאכותית, שזה מחבל שלא קשור לאף ארגון, וייצאנו את הטכנולוגיה הזאת לעולם, ישראל שהיא סטסט-אפ ניישן, יש בה את המוחות הטובים בעולם, ישראל, בסוף המסע הזה תהיה מעצמה עולמית בלוחמה בטרור בתוך הבית. הגבר האלים הוא לא גבר אלים. כשאת אומרת גבר אלים יש בעיה במונח הזה. אם אני אגיד נאצי, אף אחד לא יזדהה עם נאצי. אם אני אגיד מחבל מתאבד, אף אחד לא יזדהה עם מחבל מתאבד. אבל כאשר אנחנו אומרות גבר אלים, זה מכניס את השיח הזה של הגירושין, והרבה אנשים אומרים לי שיש כאן שטח אפור, זה מורכב, לא נעים לדחוף את האף. לא. לא. בתחום של אלימות במשפחה אין כאן שום דבר אפור. זה שחור ולבן והטיפוס הזה של המחבל, של הטרוריסט, של הפסיכופט, הוא ממש לא יכול להיות כל גבר. ממש לא. הוא טיפוס מאוד מובחן ואני, מאז שמיכל נרצחה, למדתי את הדבר הזה ויש תמרורים שאיריס פלורנטין יכולה מתוך שינה לספר לכם, היא שותפה שלנו. נפגשתי אתה עוד בדצמבר.

המשימה שלנו היא גם לקחת את תמרורי האזהרה שאותם קרימינולוגים קליניים ואותן עובדות ועובדים סוציאליים שמומחים לאלימות במשפחה יודעים לתרגם אותם לציבור.

עצרי רגע. שמעת מה איריס אמרה לגבי מה אנחנו עושים. שימי נקודות בהן את חושבת שאנחנו לא בסדר או מה אנחנו צריכים לשפר, לצערי מניסיונך. את אומרת שאנחנו רוצים לעשות מהלך, אנחנו רוצים להביא תוצאה, ואנחנו אכן רוצים להביא תוצאה. כל אלה שיושבים כאן רוצים להביא תוצאה. כולם. אני בטוח בזה. אין לי ספק. לצערי חווית. מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות שאנחנו לא עושים על מנת לשפר את התהליך.

תודה רבה על השאלה. התחום של רצח נשים, הוא התחום היחיד שהוא חיים ומוות ואין בו מניעה. אין מניעה ואין פתרונות בזמן אמת. כל הפתרונות שקיימים היום, הם בדיעבד מקרי אלימות קשים וכולם על הכתפיים של האישה. הפתרונות היום הם פנייה למשטרה, לרווחה ולמקלט. מיכל והרוצח לא היו מוכרים לא למשטרה ולא לרווחה אבל אפשר היה להציל אותה, ואתה יודע איך? כבוד יושב ראש הוועדה, מיכל – ומסתבר שהרבה מאוד מהנרצחות – הייתה קנאה אובססיבית. כל קרימינולוג קליני ומומחית לאלימות במשפחה תגיד לך שכשיש את הקנאה האובססיבית הזאת, הוא מחטט לך בנייד, חוקר אותך לאן את הולכת וכן הלאה - אסור להיפרד לבד כי זה כמו לנטרל חומר נפץ לבד. זה כמו מכור שתיקח לו את המנה שלו, כשהיא רוצה להיפרד ממנו. מיכל ניסתה להיפרד ממנו באותו לילה.

ואני אספר לך עוד דבר, אדוני כבוד יושב ראש הוועדה, לפני שלושים שנים אדם בשם גדעון שץ רצח את אשתו מרים הרמן, הוא הלם בראשה במוט ברזל וחנק אותה עם חוט חשמל, ואתה יודע למה הוא רצח אותה? כי היא ניסתה להיפרד ממנו. באותו יום היא ביקשה ממנו שיעזוב את הדירה. הרוצח הזה השתחרר שלשום מהכלא, אחרי שהוא ישב בו שלושים שנים. הרצח של מרים הרמן לפני שלושים שנים והרצח של מיכל אחותי לפני שמונה חודשים, זה אחד לאחד. אתה מסתכל והדפוסים הם אותם דפוסים. אובססיביות, קנאה, היא לא סבלה מאלימות פיזית והוא רצח אותה כשהיא ניסתה להיפרד.

כשאני מדברת עם אותם מומחים, הם אומרים לי: כן, באמת הרבה מהנרצחות, זה קורה להן כשלא הייתה אלימות פיזית קודם, והן נרצחות כשהן מנסות להיפרד. מה מסתבר? כשיש זוגיות אובססיבית אסור להיפרד לבד. זה דבר שצריך לדעת אותו כמו שאנחנו יודעים מה זה גילוי מקדים של סרטן, כמו שאני יודעת לשים חגורת בטיחות ברכב. זה מידע שכל אדם צריך להכיר. שוב, אני לא אומר שאישה תאבחן את עצמה. אני אומרת, כמו סימנים של קורונה. 1, 2, 3 – הוא מחטט לך בטלפון, מתחקר אותך על כל צעד שלך, יש אובססיביות, לכי ל-118 ותקבלי ייעוץ.

אתה יודע מה מיכל עשתה? מיכל הלכה למטפלת זוגית. היא והרוצח שלה. במשך חודשים ארוכים הם הלכו למכון מקצועי בירושלים על הקנאה שלו. מה מסתבר שקורה במדינת ישראל שלנו? שמטפלים זוגיים לא מחויבים לעבור הכשרה באלימות במשפחה. אז אותה מטפלת זוגית לא זיהתה שמיכל בסכנת חיים. חוקרת בכירה מאוד במשטרה שחקרה את הסיפור של מיכל אמרה לי - למיכל יש קול, לנרצחות אין קול, למה למיכל יש קול? כי היא כתבה יומני חיים והיא תיעדה את הכול - אותה חוקרת שחקרה את הרצח של אחותי אמרה שכל הסימנים היו שם ואם מיכל הייתה מגיעה אלינו למשטרה, היינו עושים לה את הכלי להערכת מסוכנות והיא הייתה יודעת שהיא בסכנת חיים. שאלתי אותה מה זה הכלי להערכת מסוכנות? אדוני כבוד יושב ראש הוועדה, כלי להערכת מסוכנות הוא 52 שאלות. זה שאלון מתוקף ששואלים אישה כשהיא מגיעה להתלונן על אלימות ואז יודעים אם צריך לפנות אותה למקלט. אם מיכל הייתה יודעת שהיא סובלת מאלימות – והיא לא הגדירה את זה כאלימות אלא הגדירה את זה כקנאה – היא הייתה ממלאת את השאלות והייתה יודעת שהיא בסכנת חיים והייתה ניצלת.

מיכל לא ידעה שהיא בסכנת חיים. מיכל אהבה לחיות. אני ראיתי אותה שעה וחצי לפני הרצח. מיכל, כל הפשע שלה היה שהיא ניסתה להיפרד ממנו לבד ושהיא לא ידעה שאסור להיפרד לבד.

אני אספר לך עוד דוגמה. שאלתי אותי על דברים ספציפיים. הבת של מיכל, תינוקת שהייתה בת שמונה חודשים בזמן הרצח, אנחנו רוצים לאמץ את הילדה. מסתבר שבמדינת ישראל אבא שרצח את אשתו לנגד עיניה של הילדה, התינוקת לא ברת אימוץ לפי החוק. אגב, גם אבא שהוא פדופיל שאנס את הילדים שלו והורשע, הורשע וישב בכלא על אונס, הילדים לא ברי אימוץ.

אנחנו שמחים ששר הרווחה נמצא כאן. זה תחת טיפולו והוא שומע את מה שאת אומרת.

הוא יכול לקחת את הילדה לבקר את אבא בכלא. זאת המציאות היום.

אנחנו ניתן את ההזדמנות לשר הרווחה להגיב לדברים האלה. שירים את הכפפה ויסגור את העניין.

בבקשה, אדוני השר.

למרות הנסיבות ונושא הדיון, בוקר טוב. זו הפעם הראשונה שאני בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולפני הכול זאת הזדמנות טובה לאחל לך בהצלחה, אדוני היושב ראש. אין ספק שכל זמן שאתה כאן, הוועדה הזאת היא מבצר עבור המוחלשים בישראל, גם נפגעות האלימות, הנשים, הילדים, הגמלאים, העובדים וכל מי שצריך הגנה.

אני מברך גם את כל חברי הכנסת.

הדברים של לילי וגם של משפחת וישניאק ובסוף השבוע, לא האחרון אלא לפניו, איבדנו גם את רואן ואת העובר שהיא נשאה בבטנה, אלה דברים שבאמת מפלחים את הלב. יש הרבה מאוד דברים שמשרד הרווחה, העבודה והשירותים החברתיים עושה, חלקם הציגה איריס פלורנטין שמרכזת את הנושא במשרד, אבל אני רוצה להתחבר לנושא לפני הכול מנקודת מבט אחרת.

בסופו של דבר, אני חוש שזה היה בהלוויה של מאיה וישניאק – אתם תקנו אותי אם אני טועה – שאחותה אמרה שהיא לעולם לא תהיה חלק תהיה חלק מהסטיסטיקה. האתגר שלנו היא שהנשים הללו, וגם הילדים שנמצאים בטווח האלימות, הם לא יהיו חלק מהסטטיסטיקה, לא כאשר הן באות באומץ ומתלוננות ובטח לא אחרי שהן נפגעות. אין שום ספק שאנחנו בתקופה האחרונה, יושב ראש הוועדה, בתקופת הקורונה, ראינו עלייה דרמטית מאוד מאוד של מספר הדיווחים. אני לא רוצה לדעת מה קורה בעולם הלא מדווח אבל במספר הדיווחים על היקף התלונות על אלימות במשפחה, גם כלפי נשים ובעיקר כלפי ילדים, ראינו עלייה תלולה ודרמטית.

אם אנחנו צריכים לשים את האצבע, מה אנחנו צריכים לעשות אדוני היושב ראש, אני חושב שהפעולה היא בשני ממדים. האחד, מה שאני קורא, צריך להפוך את המשוואה. זאת אומרת, מי שאנחנו צריכים לבנות לו עולם בטוח ומוגן יותר, לא רק על ידי מקלטים אלא על ידי יותר מסגרות טיפול ועל ידי מתן לגיטימציה ואפשרויות להתלונן. מה שלילי אמרה כאן זה הכשל הכי גדול היות של מדינת ישראל. ראשית, שאישה לא תמיד מודעת למצב שבו היא נמצאת, ושנית, גם כאשר היא מודעת, לפעמים היא גם מתלוננת וזה הכשל הכי גדול שלנו כמדינה, כממשלה, כשהיא מתלוננת ואף אחד לא מושיט לה יד. את הדבר הזה אנחנו צריכים לשנות.

אתה שואל אותי מה אני רוצה לשנות – את הדבר הזה.

לא מה אתה רוצה לשנות אלא מה אתה הולך לשנות. זה ההבדל. לא מה אתה רוצה אלא מה אתה הולך לשנות כגוף המבצע. אנחנו רגולטורים. אנחנו הבקריסטים. אתה צריך לבצע.

אדוני היושב ראש, כפי שהסבירה איריס פלורנטין, דווקא השנה הזאת אנחנו ביצענו וביצענו היטב וזה אפילו לא קצה הקרחון של מה שאנחנו צריכים לעשות. אתה עוד שואל אותי מה אני רוצה לעשות ואתה יודע מה? אני מהפוליטיקאים, אדוני היושב ראש, שהאגו שלהם הוא עדיין נשלט. שכאשר אני אומר לך שאין לנו עדיין את כל התשובות ובגלל זה לילי בן עמי הובילה אקתון בבית הנשיא כדי לפתח אפליקציות, כדי לעזור לנו למצוא כלים שהאחריות שלנו תהיה לתקצב. לבוא ולהגיד מה עוד צריך לעשות, כדי לתת לנשים כלים לבוא ולהתלונן. זה מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו לא חושבים שכל החכמה נמצאת במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים למרות שאיריס והצוות שלה – כמובן בראשות המנכ"ל – עושים עבודה מצוינת בתחום. מחויבים לנושא הזה באמת בכל מאודם.

הדבר הנוסף שאנחנו רוצים לעשות זה לתת מענה אינטנסיבי יותר גם בצד של הגברים. זה לא רק העניין של עוד מסגרות. אנחנו פותחים ב-20 מיליון השקלים הנוספים עוד מענים לגברים שנוהגים באלימות אבל אנחנו צריכים להגדיר את הפעולה גם במישור של האכיפה ושל ההרתעה. הצעת החוק של קרן ברק עם האזיק האלקטרוני, הצעה שקיבלה תמיכה של הממשלה, אבל זה מסוג הפעולות שאנחנו עוד צריכים לעשות. בסופו של דבר אני חושב שהשילוב של שני הדברים – גם הרחבת המענים לצד של הנשים והילדים בדגש על המניעה וגם פעולה נחושה ונחרצת יותר בצד של הגברים – זה מה שיאפשר לנו, אני חושב, לייצר תמונת מצב סבירה יותר. כלומר, נצליח להתמודד בצורה טובה יותר במספרים האלו שהולכים וגואים.

עד כאן.

תודה רבה. קרן ברק. משפחות וישניאק, כשתרצו לדבר, תרימו את היד.

אני מברכת שאתה יושב ראש ועדת העבודה והרווחה, ואתה שמולי שר הרווחה. אני מקווה מאוד, ואני מתכוונת להיות פעילה בתחומים האלה של אלימות במשפחה. לילי נגעה בסיפור של משפחות נורמטיביות. יש כמה וכמה רבדים שאנחנו צריכים לטפל בהם. נושא ההסברה, כמו שהיא אמרה, לפשט את זה. הרבה לפני שהתעסקתי בחקיקה, הייתי הולכת וזועקת מעל כל במה שהמקום הזה שבו נשים מכילות את הקנאה, זאת נראית להן הכלה – זאת לא הכלה אלא זה עידוד. ברגע שאתה מכיל ואתה מבין ואתה מרגיש, פשוט מעודד אותם להמשיך ולהתנהג אותו דבר. לכן את המקום הזה צריך לגדוע ואם תהיה לנו כאן איזושהי מערכת שתוכל לתת הסברה נכונה של נקודות היציאה ומה צריך לראות ואילו נורות אדומות, זה יהיה במקומות האלה שבאמת לא יכולים להיות מוכרים גם לשירותי הרווחה. אלה מקרים ספציפיים. הם הולכים וגוברים. איציק יודע, הייתי בסיור בהוסטלים לגברים אלימים שהשתחררו מהכלא ובעצם הפכו את השליש האחרון שלהם לטיפול אינטנסיבי. זה מאוד מאוד חשוב. יש לזה 98 אחוזי הצלחה, לאלה שיוצאים מההוסטלים ואחר כך לא חוזרים, אבל שמעתי סיפורים אישיים וכל הסיפורים שם של אנשים נורמטיביים, אלה בדיוק אותם התקפי קנאה נקודתיים שצריך לעצור אותם לפני כן. לכן הפרידות המבוקרות, כמו נטרול פצצה, הן חשובות.

בנוסף, אחד החוקים שהגשתי הוא הפיקוח האלקטרוני שהוא מאוד מאוד חשוב. איציק, אתה דיברת על היפוך המשוואה. זה בדיוק היפוך המשוואה. שוב, זה שלא מבטל את המקלטים, אלה צעדים מאוד מאוד קטנים, אבל כל הזמן צריך לעשות צעדים קטנים כדי שבסוף המשוואה תתהפך. אחד הצעדים הוא באמת הפיקוח האלקטרוני הזה שייתן לאותן נשים להמשיך בחייהן באופן רגיל ופשוט ינטרו את המרחק מהתוקף.

אבל יש עוד חוקים. חוק של יואב שהגיע אתמול לוועדת שרים וגם אני הגשתי חוק כזה לגבי מניעת אלימות כלכלית במשפחה. זה גם חוצה מגזרים. זה גם חוצה שכבות אוכלוסייה. זה גם שייך לכל המשפחות הכי נורמטיביות, מניעת אלימות כלכלית, שגם את זה צריך יהיה לקדם.

יש לי את החוק של הכשרת אנשי מקצוע לזיהוי. לילי דיברה על המטפלת הזוגית שלא עברה הכשרה, אבל יש כל כך הרבה מקצועות שצריכים לעבור את ההכשרה הזאת. גם שופטים. שופטים שיושבים בתיקים האלה לא עוברים הכשרות כאלה. מורים. עובדים סוציאליים. זה חייב להיות קורס חובה בכל כך הרבה מקצועות. בלניות במקווה. זה צריך להיות קורס חובה בכל כך הרבה מקצועות. לא קורס בחירה או רשות שמעטים לוקחים אותו. כל כך הרבה מקצועות שידעו לזהות את המקומות האלה.

יש לי סט חוקים. יש לי עוד הרבה אבל אני לא רוצה להלאות אבל יש לי סט חוקים שאם ניקח רק אותם, לרוחב נוכל לעשות סל שלם שיצמצם את התופעה. לאולם הוא שלא יגמור אותה אבל יצמצם ואני מקווה שכולנו באותו עמוד בסיפור הזה.

תודה רבה. עידן רול.

תודה רבה אדוני היושב ראש. ראשית, תודה על הדיון החשוב הזה שמתקיים יחסית בתחילת ימיה של הוועדה.

אין חקיקה.

ברכות לשר הנכנס.

אני מקווה שנמשיך ונעשה על זה מעקב גם אחרי שתהיה חקיקה.

בזה תהיה בטוח.

השר שמולי, ברכות. אין לי ספק שאתה בן אדם שמגיע עם נפש חפצה ובאמת תשוקה לנושא וזה חשוב וטוב. המון הצלחה.

אני רוצה להתייחס קודם כל לסוגיה שחייבת להיאמר כאן בעיני וזו הסוגיה התקציבית. אנחנו מנסים כאן בדרך כלל להשאיר פוליטיקה בחוץ. אני חושב שבנושא התקציבי, זאת פשוט הפקרות. אני מלווה כל מיני מאבקים שונים והדרך של להבטיח הבטחות תקציביות בלי מקור תקציבי, זאת הדרך הכי אפקטיבית למסמס מאבק. אנחנו צריכים לזכור שכאשר מגיע מישהו, האנשים שיושבים כאן, המשפחות האמיצות האלה, הן לא כל יום מקבלות את יומן בכנסת. עד שנקבע דיון, עד שכולם מתאספים, עד שהדבר הזה קורה – אלה חודשים ולפעמים שנים של מאבקים מדממים של אנשים שחרתו על נפשם לבצע משהו, לשנות סיטואציה במדינה, לשנות מדיניות. אז הם מגיעים לכאן והם מרגישים שהנה נעשה אתם חסד, נעשה משהו, יש להם אוזן קשבת, אני רואה את המבטים שלהם מלאי התקווה ואני יודע שהרבה מהם בסוף יקבלו הבטחות ריקות מתוכן.

לא במקרה הזה. יהיה כאן מעקב. נשב להם על העורק. הם יצטרכו לתת דיווחים מה הם עשו. אני הייתי שם. אני יודע.

השאלה איפה יהיה הכסף. הם חייבים לקבל את הכסף וזה התפקיד שלנו.

אני כאן כבר 21 שנים ועברתי את זה. אתה מסביר לי. תקשיב, נשב להם על העורק ונביא תוצאה. אני לא יודע אם נוכל למנוע את הרצח הבא, אבל נוכל למזער נזקים ולתת כלים. זאת תהיה המטרה שלנו כי אנחנו כרגולטורים, זה מה שנעשה. לא יספרו לנו שרוצים תקציב וכולי, והכסף לא עובר. 50 מיליון שקלים בשנה והוא מעביר לי בנובמבר 20 מיליון ו-30 מיליון הוא לוקח כי לא ניצלתי את השנה.

אדוני היושב ראש, אני רואה כמה הרבה נעשה, גם במשרד הרווחה וגם במגזר השלישי. כמה הרבה נעשה בכל כך מעט תקציב, אז מה אפשר שיקרה, וזאת תכנית ברורה, ועברתי עליה, זאת תכנית שברור שלאן הכסף הולך ומוצדק שכל הכסף יגיע.

אני רוצה לומר משהו בהקשר של מניעה, שלא חשבתי עליו לפני כן. חברה טובה שלי הייתה בסיטואציה דומה ואני לא ידעתי לזהות את זה. אני חשבתי שזה עוד גבר אובססיבי, קצת מצורפן שכאילו בסדר, ולמה היא כבר לא נפרדת ממנו. אני לא ידעתי לזהות מה שקרוב משפחה שלה ידע לזהות ממש בדקה ה-90 וממש עזר לה לבצע את הפרידה, שלא לומר כמעט נפרד עבורה. אם הוא לא היה שם בשבילה, היא לא הייתה כאן היום. אני לא ידעתי לזהות את זה מהסיבה הפשוטה שנושא של אלימות במשפחה מתנהל במין יקום מקביל שאנחנו לא נחשפים אליו עד שקורה משהו נוראי, איזה רצח נוראי ואז זה מגיע תקשורת לכמה ימים ואנחנו חוזרים לשגרה. יש המון תופעות איומות בחברה שאנחנו מכירים מגיל צעיר. את הנושא של תאונות דרכים וזהירות בדרכים, אנחנו מקבלים חינוך מבית ספר יסודי. כולם יודעים, כל ילד וילדה בני 7 יודעים איך להתחמק ואיך להתנהל אם הם רואים חפץ חשוד ברחוב אבל לאף אחד מאתנו אין את הכלים לזהות רוצח פוטנציאלי. לאף אחד מאתנו אין את הכלים לזהות בן זוג פסיכופט ומה שהוא עשוי לעולל.

אני רוצה להציע כאן שעד שמגיעים לכל המסגרות הכל כך חשובות שציינתם, אנחנו עוברים המון מדרגות קולקטיביות במדינה הזאת. יש את מערכת החינוך הממלכתית, יש את הצבא, יש את ההשכלה הגבוהה, יש המון שערי כניסה שאפשר לבוא ולחנך ולתת כלים לגבי אלימות במשפחה ואני חושב שזה צריך להיות אחד היעדים של העבודה הבין-משרדית ואני מבקש גם מהשר לשקול איך לקדם את זה כי זה החינוך ההמוני. אפשר להגיע כך להמונים ואחרי כן להגיע לדברים הכירורגיים שצריך לטפל בהם. כלומר, בנוסף.

אני רוצה להודות למשפחות האמיצות על עבודה כל כך חשובה שאתן עושות. אני באמת מאמין שאנחנו כולנו כאן בוועדה נעשה כל מה שאפשר כדי לקדם את הנושא. תודה שבאתם.

תודה. תמר.

תודה. אני מצטרפת לברכות, גם לך אדוני היושב ראש וגם לשר הנכנס ומצטרפת לחיבוק גם ללילי ולכל המשפחה וגם למשפחת וישניאק שנמצאת כאן.

איריס ציינה את התקדמות התקציב. ציינת את ינואר 2019 כתאריך שבו הוקצו פתאום עוד 20 מיליון שקלים. אני רוצה לציין מה קרה בדצמבר 2018.

המחאה הייתה באוקטובר 2018.

בדצמבר 2018 הייתה מחאה המונית ברחובות.

זה היה באוקטובר.

למיטב זיכרוני זה היה בדצמבר, אבל בואו נגיד ברבעון האחרון של 2018.

ב-25 בנובמבר. היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים.

הייתה מחאה שחסמה כבישים ועזריאלי היה חסום למשך כמה שעות וכנראה שמספר שבועות לאחר מכן עבר התקציב. מאז עברה שנה וחצי, עבר עלינו משבר הקורונה שבאמת באופן מצמרר שמרגישים אותו כמעט בגוף הראה לנו איך הטרור הזה דווקא במקום הבטוח – וכולנו התכנסנו בבתים עם המשפחות ושמענו מהרבה אנשים שאומרים איזה כיף היה, אבות גילו את הילדים שלהם ומשפחות פתאום גילו את אורח החיים המטורף וכמה כיף להתכנס בתוך הבית במשפחה, במקום האהוב, המוגן והבטוח – עלייה של 40 אחוזים בדיווח על אלימות במשפחה הראתה כמה משפחות עבורן הבית הוא המקום המסוכן ולא הבטוח. זה המקום שמעורר חרדה, זה המקום שיש בו סכנת חיים.

את הדברים האלה, בדיוק מה שלילי אמרה, אנשי המקצוע יודעים. הם יודעים. הם יודעים כל כך טוב, שנכתבה תכנית ממשלתית שהצגת לנו אותה. אנחנו יודעים שאתם יודעים. הנושא של טיפול בגברים, הנושא של הרחבת המענים לנשים, הנושא של המניעה, של הסברה לציבור. כל הדברים האלה, הם בדיוק הדברים שעולים כסף, שעולים את הכסף הזה שחסר. אנחנו רואים שהמגזר הפרטי והאזרחי עובד. גוגל, פייסבוק, בית הנשיא והעמותות שקמות לצערנו, עובדים, אלא שאנחנו כציבור רחב וכנסת שומעים את זה בגלים. נרצחת אישה, יש מחאה ובאמת כבר הציבור האזרחי, הפעילות, האקטיביסטיות יוצאות לבתים. אחרי טטניאנה חייקין ואחרי מאיה וישניאק, הולכות לעורר את המחאה.

כל מה שנשאר לנו, לממשלה ולכנסת לעשות, זה לדאוג שהכסף בזמן.

זה המשפט הכי נכון שלך. אין לך מושג כמה הוא מתאים לסיום.

יש לי משפט אחרון. התכנית כתובה. פשוט כתובה. ללכת אחרי הסעיפים כי עוד פעם ועוד פעם ועוד רצח ועוד רצח ועוד פעם הפגנה, מה שצריך לעשות זה פשוט לקחת את התכנית ולהעביר את הכסף ולא לתת לחמוק מהדבר הזה.

את זה אנחנו נעשה. אנחנו נעקוב כאן אחרי העניין הזה.

משפט אחרון נוגע גם הוא לחשיבות של הכנסת. כפי שאמר עידן, ושנינו מהאופוזיציה, אנחנו לא חסכנו ביקורת מהממשלה ומתהליך הקמתה והמשרדים. כאן יש בעיה שהנושא מבוזר ביותר מדי משרדים וצריך להתכנס בחזרה. בחלק מניירות העמדה כתוב כאן איזו רשות לאומית או איזה פורום לאומי. אני לא יודעת, זאת חכמה מאוד קטנה כל פעם לפזר במיליון משרדים ואז להקים רשות לאומית שתאסוף את הדברים בחזרה.

המשפט שלך הוא משפט ארוך. אין לו נקודות.

לשם כך בין היתר קיימת כנסת ולכן המקום שהדבר הזה צריך להתכנס הוא בחזרה לכאן, לכנסת, כי המענים ידועים, הזמן נגמר, תנו לנו את הכסף.

תודה רבה. מאחר והשר עסוק, ואני יודע מה זה עסוק, והוא רוצה לומר עוד מילה או שתיים, בבקשה.

תודה רבה יושב ראש הוועדה. אני מתנצל. אני צריך לצאת לקבינט אבל אתייחס לכמה הערות ששמענו כאן.

ראשית אני אומר שהפעולה שלנו, אין דבר אחר שאנחנו רוצים לעשות, שאנחנו רואים בו איזה מפתח קסם אתו אנחנו נפתור את הבעיה. גם בהתייחס למה שאמרה תמר זנדברג. אין בי ואין לאף אחד במשרד הרווחה איזושהי יומרה לקחת את מה שנעשה, לעשות על זה דליט ועכשיו לומר, לא, בואו נכתוב את התוכנית שלנו.

זה ברור.

נעשתה תכנית טובה. יש שיתוף פעולה טוב בין המשרדים. באמת העניין הוא העניין של התקצוב. צריך לומר שהשנה נצליח לממש את ה-50 מיליון שקלים גם אם בתום החומש נצליח להעמיד את כל ה-250 מיליון שקלים, ואנחנו זוכרים שנים אחורה שלצערי לא הצלחנו בכך מכל מיני סיבות, עדיין אני חושב שזה לא יספיק. לכן אנחנו ברמת הממשלה צריכים לקחת את הנושא הזה של האלימות במשפחה. ארי שאל, אני חושב בשבעה, הוא מחפש מישהו שיגיד בממשלה שזה עליו, אז בכנסת אנחנו יודעים שזה על הוועדה הזאת. אנחנו סומכים על יושב ראש הוועדה ועל חברות וחברי הכנסת שהם באמת לא ירפו מהעניין וטוב שהם לא ירפו מהעניין ויוודאו את הביצוע.

אני רוצה לבקש מכם עוד משהו. במעט הפגישות שהספקתי לעשות גם עם חברות הכנסת, במקרה הזה עם הרשימה המשותפת, גיליתי שיש עוד הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות שעדיין לא כתובים בתכנית הבין-משרדית. מעבר לווידוא אחר הביצוע, אם אתם תעשו כאן גם כן איזושהי עבודה מקצועית על מענים נוספים שאנחנו צריכים לתת והם לא כתובים בתכנית הבין-משרדית, אנחנו נשמח ללמוד מכם וגם להוציא את זה אל הפועל.

תודה רבה. אורלי פרומן.

תודה. הייתי מאוד רוצה לברך על עצם קיום הדיון בנושא כל כך, כל כך, כל כך חשוב ומשמעותי אבל אני מודה שזה גם מתסכל ומעציב. קודם כל אני רוצה להודות ללילי ולמשפחת וישניאק שהגעתם לכאן ותחלקו אתנו את האסון שקרה לכם.

אני שואלת מה לא בסדר. מה אנחנו עושים לא בסדר. מה צריך לעשות עוד, אם זה בנושא של חינוך החל מגיל בתי הספר וכלה אחר כך גם בקורסים להורים לגבי מה זאת זוגיות מכבדת, מה זה יחסים בתוך משפחה, הורים, ילדים, כל המרקם הזה. האם אנחנו מטפלים נכון כאשר אישה היא אישה מוכה והצלחנו להציל אותה מהטרוריסט, ואני מקבלת את המינוח הזה של לילי. כן, זה אכן טרור בתוך המשפחה. האם כאשר אנחנו מוציאים אותה ואת הילדים מהסביבה הטבעית שלה, מהקהילה, מבתי הספר, ומעבירים אותה למעון לנשים מוכות ומטפלים בגבר היכן שהוא, האם זה נכון. אולי צריך להפוך את המשוואה, צריך להכניס את הטרוריסטים לתוך מעון לגברים מכים ולאפשר לה להמשיך לחיות בקהילה שלה כי למה היא צריכה לעבור שינוי כזה?

אם הוא לא בכלא.

כל עוד הוא לא בכלא. ברור. כשהוא בכלא, הוא בכלא אבל אנחנו יודעים מה עוברות הנשים האלו שמתנתקות מהקהילה שלהן. זה חלק מאותו ביטחון שאנחנו צריכים לתת לנשים ולילדים, להמשיך בחיים אחרי טראומה, להמשיך בחיים נורמטיביים.

כמובן כל הנושא של הסברה שכבר דובר כאן ואיך לעודד נשים לפנות בפיפסים הכי ראשונים או ברמזים הראשונים, אבל מן הצד השני לחדד את הרגישות בקרב האנשים שמקבלים את התלונות האלה ולהתייחס לכל תלונה קטנה כחמורה.

נושא של התקציב. יש כאן משהו מוזר. אין ספק שמשרד העבודה הוא צריך להיות המשרד המתכלל ואנחנו יודעים מה זה כשלוקחים תקציבים ומתחילים לפזר אותם. אם משרד העבודה הוא המשרד המתכלל אל מול כל 12 המשרדים.

לא. יש שם את הקטע של המשרד לביטחון פנים. אני חושב שהשילוב הוא טוב. ישלבו כוחות.

אני קראתי את הדברים שתמר דיברה עליהם, על הקמת רשות. כל פעם אנחנו ממציאים עוד מנגנונים. יש ועדה בין-משרדית, מישהו צריך לנהל את הוועדה הבין-משרדית הזאת ולהוביל אותה. אני מקווה שאנחנו נהיה לכם לפה, שהתקציבים לא יתעכבו יותר כי עכשיו האריכו את התכנית עד 2024 כי היא לחמש שנים ואז למה לא לכווץ אותה?

עזבי את הפרשנות.

בסדר. הנקודה האחרונה. הייתי רוצה להעלות עוד תופעה שעלתה עכשיו לכותרות בנושא של אלימות בתוך המשפחה וזה נושא של תופעת הניכור ההורי, שבדרך כלל היא מתפרצת אחרי תהליך של גירושין, מערכות יחסים של הורים עם ילדים, כאשר מתנהלים בבתי משפט אלפי מקרים כאלה של הורים מתנכלים ומתנכרים לילדיהם. לא נדון בזה כרגע, אבל אני מעלה את זה כי יום אחד נצטרך לדון גם בנושא הזה. זו תופעה שהולכת ומתרחבת והרבה מאוד ילדים קטנים וגדולים סובלים ממנה.

תודה רבה. עאידה תומא סלימאן ואחריה אופיר סופר.

תודה רבה כבוד היושב ראש. תמיד קשה לשבת ולהקשיב לכאב של המשפחות ואני חושבת שתפקידנו הוא כן לשמוע טוב מאוד את הכאב הזה אבל לקחת אותו ולהפוך אותו לצעדים שעושים את השינוי במורכבות הפוליטית הקיימת סביב נושא האלימות וסביב נושא הדיכוי של הנשים. אם נישאר בתו הרגשי רק להקשיב ולדעת שזה קשה, אנחנו לא נעשה את השינוי. לצערי הרב הייתה לנו אופציה בחמש השנים האחרונות כן לעשות שינוי מהותי. הייתה תכנית שבסך הכול הייתה אמורה לעלות למדינה 50 מיליון שקלים.

250 מיליון שקלים.

250 מיליון שקלים לחמש שנים. 50 מיליון לשנה. תאמין לי שאני משננת את זה מתוך שינה.

50 מיליון שקלים בשנה. 250 מיליון שקלים התוכנית.

50 מיליון שקלים בשנה שלא קיבלנו. 50 מיליון שקלים שבאחת השנים היו 11 מיליון שקלים ואחר כך 18 מיליון שקלים ואחר כך 50 מיליון שקלים, בדקה האחרונה ומשכו בחזרה את ה-20 מיליון שקלים. תשמעו, זה לא רצון פוליטי לשנות את המצב. זאת התייחסות ברגע האחרון לעוד גל מחאה ואז אנחנו עוברים הלאה.

שני מושגים שחייבים לשנות אותם. אין דבר כזה משפחות נורמטיביות. כל משפחה עלולה להיות משפחה שיש בתוכה אלימות ואני חושבת שאת זה ראינו בשנה האחרונה, לצערי הרב, כאשר הרבה נשים שילמו בחיים שלהן. מה שנראה מבחוץ נורמטיבי – אין נורמטיבי במקרה הזה. מבחינתי אני פוקחת עיניים כל יום על מה שקורה עם הבנות שלי ובני הזוג שלהן כי אני כבר מזהה. לא בגלל שהן חס וחלילה עוברות משהו אבל אני לא שוללת כי זה לא תלוי לא בבת שלי ולא באף אחד, אלא תלוי בהתנהלות של האדם האלים.

דבר שני. אסור להתייחס לנושא כנושא חירומי. זה נושא שקורה כל יום וכל רגע. עכשיו, כשאנחנו מדברים, מאות נשים עוברות התעללותך. עכשיו, כשאנחנו מדברים, מאות נשים עלולות להיות בסכנה ויכול להיות רצח כמו רואן, כמו מיכל, כמו כל הנשים שנרצחו.

אני חושבת שזה מבזה שממשלות ישראל חמש שנים לא יכלו להקצות 50 מיליון שקלים. אנחנו עוד לא מדברים על התכנית האידיאלית שבעולם. יש עוד הרבה מה לעשות מעבר לתכנית הזאת ואני לא יכולה להבין איך אפשר ללכת לישון בשקט כאשר מוציאים מיליארדים על דברים מסוימים, ואני לא אכנס לזה עכשיו. אני בטוחה מה קפץ לכולכם בראש כשאמרתי את המשפט הזה. 50 מיליון שקלים, חיינו כנשים לא שווים את הסכום הזה? אי אפשר להתחיל כל פעם מנקודת אפס. מקלטי נשים חשובים, כי יש נשים שאין להן שום פתרון אלא להתחבא במקלט לנשים. הוסטלים לגברים מכים חשוב כדי שיקבלו טיפול, אבל צריך שגם בית המשפט יחייב אותם. אין דבר כזה בא לי או לא בא לי לקבל.

שקודם יהיו מספיק.

אמרתי. אמרתי שצריך הוסטלים. כשהגשתי את חוק האזיקונים, זה עבר בקריאה טרומית בשנת 2016. שלשום העברנו אותו בקריאה טרומית.

אם החוק יעבור לכאן, אחרי חודשיים הוא עבר שנייה ושלישית.

אני שמחה לשמוע.

אם זה יעבור לוועדה אחרת, אני לא יודע.

כבוד היושב ראש, זה לא נתקע בוועדות. זה נתקע בממשלה.

משפט אחרון. יש עוד הרבה שרוצים להתייחס. את בטח אחר כך תלכי.

אני צריכה ללכת לוועדת הכספים אבל הרצון שלי הוא להגיד.

אמרת דברים חשובים. אמרת שהממשלה לא מעבירה 50 מיליון שקלים. חשוב מאוד.

עוד משפט חשוב. בדרך כלל אני אומרת דברים חשובים. המשפט החשוב האחרון. חשוב שנעשה את המעקב אבל גם חשוב להפעיל לחץ מתון מסיבי, בעיני הכי קשה, על הממשלה לשים את הנושא הזה על סדר היום.

גם במשפט הזה את צודקת. תודה רבה. אופיר סופר.

אדוני היושב ראש, באמת דיון קשה. אני רוצה לחזק את המשפחות.

אני רוצה לומר שיש דבר שלפעמים אני מהרהר. אני חושב איך אני מעביר את כל חכמת החיים שצברתי עד היום לילדים שלי ונראה לי שאלה הדברים הכי חשובים שיש ולא מלמדים אותם בבתי הספר. יש מיומנויות של החיים שהן מאוד מאוד משמעותיות והן מאוד מאוד דרמטיות ואנחנו כאילו מדלגים עליהן. חברי דיבר כאן על סוגיית תאונות הדרכים. אני חושב שזאת דוגמה לא טובה, שאנחנו לא מתעסקים בה נכון במדינת ישראל. לפני שאני שולח את ילדיי לנהוג, אני שואל אותם כמה שעות ישנת ועוד כמה שעות אחרות. מיומנות שלמדתי אותה רק בצה"ל.

כשהקשבתי לדברים של לילי שאמרה כאן, כשהיא דיברה על הנקודה הזאת של הקנאה לפני גירושין, ברור שמדובר כאן בחידוש בעיני דרמטי ומשמעותי. הרבה פעמים אנחנו ניגשים לסוגיות שאנחנו רוצים לשנות כמו רצון טוב ועם רצון טוב ורצון טוב ואנחנו לא נוגעים בנקודה. עם הרבה רצון טוב, לא יוצא מזה כלום. נראה לי שכאשר אנחנו מדברים על מניעה, כאשר אנחנו מדברים על אלימות במשפחה וכאשר אנחנו מדברים על משברים הרבה פעמים אין יוזמה שמקדימה את המשפחה שנכנסת לאותו משבר, בין אם מדובר במשבר רפואי, בין אם מדובר במשבר כלכלי, בין אם מדובר במשבר זוגי כאשר בסוף כל המשברים האלה מתכנסים למשפחה שנמצאת במשבר ולא תמיד מקבלת את הסיוע הנכון כדי לצאת ממנו בצורה המיטבית לאותה סיטואציה.

תודה. סונדרס סאלח.

העלייה בדיווחים בשלושת החודשים האחרונים מנבאת עלייה גם בעולם הלא מדווח. כל פעם אנחנו מתמקדים במשפחות המוכרות ובעלייה בנתונים המדווחים אבל צריך לזכור שהעולם שלא מדווח, הוא לא עולם שהוא חי בטוב. לא. יש אנשים כאלה שלא מדווחים כי זאת אישה בנגב שאין לה תשתיות של חשמל ואינטרנט והיא לא יכולה להגיע לדיווח זה. זאת יכולה להיות אישה שחוששת לדווח ולהיכנס לעוד מעגל של איומים וסכנת חיים. משרד העבודה צריך לבנות מנגנון חדש, לפתח ולהקים מנגנון חדש שהזרמת הנתונים תהיה הפוכה, לא רק מהציבור לרשויות ולמחלקות העבודה והרווחה אלא צריך לעשות במיוחד בעת המשבר שאנחנו עדיין נמצאים בו, צריך לפתח מנגנון דיווחים חדש שבנוי על תכנית מיפוי חדשה ומעמיקה שהיא מחדש על כל המשפחות ולא רק על המשפחות המדווחות. זה שאנחנו מזדהים עם המשפחות ועם הקורבנות, זה טוב אבל זה לא מספיק. ההזדהות היא מהשורש זהה וזה כמו שאנחנו נמצאים באותה עמדה באותו מקום. אנחנו צריכים להיות במקום אחר, לפעול כרגולטורים לתכניות שפרסמת הממשלה ולא מקיימת ולתקציבים שלא מושקעים כמו שצריך. אנחנו עוד מעט נצביע על התקציב. צריך לגלם בתוך התכנית התקציבית הזו כספים למיפוי חדש ולזהות משפחות, נשים, ילדות ואנשים במצוקה ולמנוע את הרצח הבא וכן, אנחנו יכולים ויכולות.

תודה. חברת הכנסת היבה יזבק.

כבוד היושב ראש, אני רוצה לברך על קיום הדיון המאוד נחוץ הזה. מבחינתי דיון בסוגיה של אלימות נגד נשים ורצח נשים הוא תמיד דיון במצב חירום.

אני רוצה קודם כל להתייחס לתכנית הבין-משרדית שאנחנו אמורים לדון בה היום. אני חושבת שהתכנית היא תכנית סבירה. תכנית טובה. היא לא אידיאלית, היא לא מצוינת, היא לא עונה על כל הצרכים אבל כבסיס אני חושבת שהיא תכנית סבירה.

את מכירה אותה?

בטח. למדתי אותה ממש טוב. אני אתייחס גם לכשלים שנמצאים בה וקשורים לחברה הערבית.

יש לך שלוש דקות. תתייחסי למה שאת רוצה.

התייחסנו לזה גם לפני השר. גם אם התכנית סבירה, כל עוד התקציבים מוזרמים ואנחנו מדברים על מחסור בכ-100 מיליון שקלים שצריכים להזרים ליישום התכנית הזו, אין מה לעשות, גם אם היא סבירה, היא לא טובה כל עוד היא לא מיושמת. אני פניתי גם לכבוד השר בעניין ושאלתי למה התקציבים לא מוזרמים ואני מאוד שמחה – זה אבסורד אבל אני שמחה - שהנושא מגיע לוועדה ואנחנו מקיימים ישיבות מאוד ראשונות.

אנחנו ראינו שמתחילת השנה נרצחו 12 נשים, ראינו שיש עלייה בדיווח למשטרה על מקרי אלימות ב-16 אחוזים, 31 אחוזים רק למוקד 100, אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. דיברו קודם על קו 118. זה קו חשוב, מאוד חשוב. זה קו מאוד נחוץ במיוחד לנשים שנמצאות באלימות במשפחה, אבל במענה לשאילתה ששלחתי לשר הרווחה קיבלתי נתונים מזעזעים ואני חושבת שחשוב מאוד שגם בוועדה כאן נתעכב עליהם. קיבלתי נתונים לפיהם מתוך 1,840 פניות טלפוניות למוקד, יש רק 3 פניות מהחברה הערבית. שאלתי לגבי תקצוב הקמפיין להעלאת המודעות סביב הקו הזה, והתקציב הכולל הוא מיליון ו-500 אלף שקלים לקמפיין הכולל ורק כ-88 אלפי שקלים לחברה הערבית. זה אומר שגם אם נעשה קמפיין בחברה הערבית, גם הוא מתוקצב באופן מינימליסטי והנושא לא מגיע לנשים. בסוף אנחנו שואלים למה נשים לא מדווחות. הן לא מדווחות כי הן לא יודעות. נשים גם צריכות לדעת שקיימים קווים כאלה וקיימות מסגרות כאלה ואחרות. זה שלא מספיק רק ליזום אלא צריך גם להשקיע בקמפיינים ולהשקיע בהעלאת המודעות סביב השירותים שהנשים יכולות להשתמש בהם. זו כן נקודה מאוד חשובה. אם אנחנו מקימים קו אבל לא מנגישים אותו, כאילו לא הקמנו אותו עבור הנשים המוחלשות שבאות מהשכבות המוחלשות ומהחברות המוחלשות.

איריס, את שומעת מה היא אומרת.

כן. שומעת.

זה נושא מאוד מאוד חשוב. אלה נתונים שקיבלתי מהמשרד לפני כמה ימים. יש עוד כמה בעיות שבגלל מגבלת הזמן אני לא ארחיב אבל אני אשמח שנתייחס לזה בהמשך. אנחנו כן צריכים להתאים את התכנית לחברה הערבית. יש כמה מכשולים בדרך בתוך התכנית הזו אבל מה שהכי בוער לכולנו עכשיו זה הזרמת התקציבים. גם כך אנחנו מדברים על תקציבים מאוד סבירים. 50 מיליון שקלים בשנה, מה זה 50 מיליון שקלים בשנה? חסרים 100 מיליון שקלים וחייבים להעביר אותם מיד כי אני שוב מדגישה שעניין של אלימות נגד נשים זה עניין של חירום. הן פשוט במצב חירום מתמשך.

תודה רבה. יואב סגלוביץ.

אני אומר כמה מלים כלליות. האלימות היא ביטוי של שליטה ולכן להתייחס רק לאלימות הפיזית, לדעתי זו הקטנה ולא הגדלה של התופעה. אני מקווה שבוועדה הזאת תהיה הזדמנות להעלות גם את הנושאים האחרים. הנושא של אלימות כלכלית שעלה אתמול כולל הצעה שלי להפוך אותה לעבירה פלילית, בשלב זה נבעטה מוועדת השרים אבל אני מקווה שבהמשך נצליח לשכנע שזה נכון לעשות את זה.

יש בית משפט לעניינים כלכליים שהוקם לפני מספר שנים ובו עוסקים בסוגיות גדולות. היו כמה רעיונות כאשר גם הנושא הזה צריך איחוד מקצועי לטפל בו. מדובר על אלימות כנגד נשים אבל בפועל נמצאת שם סביבה משפחתית שלמה. אלה ילדים, אלה קטינים. במחקרים רואים שמלווה. מעבר ליישום התכנית שאני בטוח שיושב ראש הוועדה יוודא שהיא מתבצעת, אני חושב שתהיה הזדמנות גדולה בוועדה הזאת לפתוח נתיבים שלא נפתחו עד היום כמו אפילו הדברים הכי טריביאליים כמו מכרז למרכז לנשים מוכות כאשר כל חמש שנים מחדשים את המכרז. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לגעת בהם, לקדם אותם ואנחנו נהיה שותפים לכל מהלך כזה.

תודה רבה. גילוי נאות לפני שאני מעביר את רשות הדיבור למשפחת וישניאק. אני הייתי יושב ראש ועד עובדי התעשייה האווירית. משפחת וישניאק, גם ההורים וגם האח, עובדי התעשייה האווירית. לצערי הם צריכים להיות כאן היום. הם ביקשו להיות כאן היום. לצערי קרה להם מה שקרה להם. שאני לא אמצא את עצמי פתאום שאני מהתעשייה האווירית ונעשה כאן דיון ואחר כך יאמרו לי אני עבריין. לכן גילוי נאות לפרוטוקול. אני בא מהתעשייה האווירית. נמצא כאן גם הבן שלי שהוא יושב ראש ארגון עובדי התעשייה האווירית שידבר אחריהם.

בבקשה, משפחת וישניאק.

אני אבא שלמאיה וישניאק. לצדי הילה, אשתי, אימא של מאיה, יחד עם אחי דני שהצטרף אלינו. תודה על ההזדמנות להגיע לוועדה ולשמוע ולהשמיע. אנחנו חודש וקצת אחרי הרצח הברוטלי של מאיה. מאיה נרצחה בחניקה על ידי החבר שלה בבית שלו. בבית של ההורים שלו. לא פשוט להיות כאן ולדבר. אנחנו עדיין נמצאים באיזושהי טלטלה עצומה, כל המשפחה, אבל בכל זאת החלטנו שזה נכון לבוא ונכון לומר את הדברים כדי למנוע את המקרים הבאים.

אנחנו רוצים שמאיה תהיה נקודת מפנה. לצערנו כבר אחרי המקרה של מאיה, הרצח של מאיה, הראו כבר עוד שני מקרים. אבל מאוד היינו רוצים שמאיה תהיה האחרונה או כמעט האחרונה. יש במאיה מכנה משותף גדול להרבה מאוד אנשים באוכלוסייה. כל אחד שיש לו בבית בת שעכשיו בסוף תיכון או שהיא בצבא או שהיא בשירות לאומי או שהיא כרגע נמצאת בטיול הגדול שלה בחוץ לארץ, יש לו מאיה בבית. כל אחד שיש לו בבית מאיה ויש לה חבר, לא חולם על זה בחלום הכי רע שלו, שיקרה לבת שלו משהו בבית של החבר שלה. שם אנחנו נמצאים, חברים. מאיה צריכה ויכולה להיות מפנה כיוון שלרובכם יש בבית מאיה.

אני קראתי את יישום המלצות הוועדה מ-2014 ו-2016 וגם שמעתי את איריס ויש שתי נקודות שמתוך מה שקראתי אני חושב שצריכות לעלות. אחת היא נושא החינוך. הכול מתחיל בחינוך. גם בחינוך בבית, להבדיל בין טוב לרע, וגם בחינוך בכל המסגרות הלימודיות. יכול להיות שנעשו דברים אחרי שזה נכתב, אבל מתוך מה שכתוב כאן, הקטע החינוכי, הצד החינוכי, הוא מאוד מאוד פעוט. צריכים להשקיע הרבה יותר חשיבה עם משרד החינוך לגבי איך אנחנו מעצימים ומגדילים את הנושא הזה בבתי הספר, אולי כבר בתי הספר היסודיים ובטח שאצל הבוגרים, בחטיבות וגם בתיכוניים.

דבר נוסף שחסר לי מאוד בדוח זה הנושא המשפטי, נושא החקיקה. ההתייחסות כאן היא דלה מדי. הרוצח של בתי מאיה צריך להיכנס לכל החיים שלו לכלא ולא לצאת משם עד יומו האחרון. עצם העובדה שאמרת קודם ללילי בן עמי שרוצחים משתחררים אחרי 30 שנים, למה? למה לתת לו זכות להקים משפחה? החוק צריך להשתנות. אם אנחנו נעשה את זה, הבא בתור יחשוב פעמיים. אם הוא ייכנס לכלא לכל חייו בלי זכות חנינה בכלל, עד יומו האחרון, השלישי יחשוב האם כדאי לבצע את זה. גבר שהיכה אישה, במקום שהאישה תלך למקלט, שהוא ילך למקלט. יש עוד הרבה דברים מהסוג הזה. הנושא המשפטי, לפי מה שקראתי, הוא דל מדי. זה צריך להיות הרבה יותר חד והרבה יותר ברור. מי שמרים יד על אישה, ידע כבר מראש מה הוא יקבל בלי שום ערעור ובלי שום אפשרות לצאת כמו שלצערנו קראנו, שהרוצח של מאיה מנסה לצאת בגלל כל מיני אפיונים של אי שפיות כאשר ידוע וכתוב בכתב האישום שהכול היה מתוכנן מראש ומי שקרא יכול להבין איזו זוועה קרתה שם לבת שלי. כשאני חושב על זה, עד עכשיו יש לי צמרמורת בגוף. כשהם ידעו לקראת מה הם הולכים, זה עשוי להיפסק.

הוועדה עצמה היא ועדה מורכבת. אין לי ספק. הרבה משרדים, הרבה אנשים ולא יהיה דבר אחד שיפתור את זה. זאת עבודה ארוכת שנים ומסובכת אבל מסר אחד מאוד חשוב אני רוצה להעביר שלכל אנשי הוועדה. למרות שזו אינה ועדה ביטחונית, אתם אחראים על חיי אדם. אתם אחראים על חיי אדם. כל דבר שלא ייעשה בזמן, כל דבר שיתעכב, כל תקציב שלא יגיע, כל מי שיצא מהחדר הזה ויעבור לטפל בנושא אחר, כבר בדיון הבא יעסוק בנושא שהוא אחראי עליו ובינתיים קרה משהו, הוא צריך להרגיש את כובד האחריות על הכתפיים שלו. הוא צריך להרגיש צביטה בלב שאת החלק שלו הוא יכול היה לעשות טוב יותר ומהר יותר. כשכל האנשים ביחד יראו את עצמם אחראים על חיי אדם, אני בטוח שהדברים יקרו מהר ויותר טוב.

תודה. יאיר, לפרוטוקול שם ותפקיד.

שמי יאיר כץ. אני יושב ראש ועד עובדי התעשייה האווירית. בהמשך למה שאמר יושב ראש הוועדה, גילוי נאות, אני גם הבן של יושב ראש הוועדה.

אני כאן כיושב ראש ועד העובדים של התעשייה האווירית. אני בעצמי אבא לשלוש בנות. למזלי הרב אין לי הכרות מוקדמת בנושא הכול כך חשוב ומורכב שעליו דנה הוועדה ורק לפני חודש פגשתי לראשונה את המקרה המזעזע של מאיה וישניאק דרך אריאל שהוא עובד החברה. פגשתי אדם חזק, פגשתי אבא לילדים שיכול בצורה הכי טבעית שיש להתכנס בתוך עצמו ולהתמודד עם השבר ועם הכאב בעצמו. אנחנו נמצאים קצת אחרי 30 ימים להירצחה המזעזע של מאיה והוא נמצא כאן היום בוועדה חשובה בכנסת, אחרי שהוא התבטא בכנסים נגד אלימות כנגד נשים. מארגנים פעילויות לזכרה. זאת הדרך להביא את השינוי.

אני מזדהה עם מה שאמר חבר הכנסת עידן רול. כולנו נושאים עינינו לבית הזה, לכנסת לממשלה, למצוא את הפתרונות ואת התשובות ואנחנו כציבור מבינים שכאן בבית הזה גם מתמחרים חיי אדם בכסף. מדברים על 50 מיליון, זה הרבה, זה קצת, 20 מיליון, אבל כך הדברים עובדים. כך מתמחרים אנשים, מיגון אזרחים, תרופות ומטופלים אונקולוגיים. האם הנערה בסיכון תצא מהרחוב, האם נצליח למגר את הרצח הבא.

אבל חברים אני חושב שהאחריות היא גם עלינו האזרחים. אני כיושב ראש ועד מהגדולים במשק לוקח על עצמי להמשיך את מה שכבר עשינו בשבוע שעבר בתעשייה האווירית וזה כנסי הסברה בנושא אלימות נגד נשים. במסגרת הכנס הזה הבאנו להרצאה, שהיא הרצאה סופר חשובה, את לילי סלע. בהרצאה הזאת קיבלנו כלים שלא ידענו עליהם.

אני מזדהה עם עוד דברים שנאמרו כאן. ההנגשה. הציבור לא מכיר את תמרורי האזהרה. אני לוקח על עצמי להוביל בתעשייה האווירית מהלך הסברתי תקופתי שיעסוק בנושא החשוב הזה. יתרה מכך, אני לוקח על עצמי גם להרים את הכפפה ולדבר עם חבריי בנציגויות עובדים נוספים במשק.

אני קורא לשר שאחראי על החברות הממשלתיות להורות לכל חברה ממשלתית לדון בזה. קורא לחברי ארנון בר-דוד, יושב ראש ההסתדרות, להרים את הכפפה ולהורות לכל חברה מאורגנת או לכל ארגון אחר שמעסיק עובדים במדינה הזאת לשים את הדברים כדי שלא נגיד בדיעבד שהכתובת הייתה על הקיר אבל לא ידענו לקרוא אותה. תודה רבה.

תודה. אנחנו ננסה לעבור ל-זום. בדרך כלל זה לא מצליח לנו. אני לא יודע למה, אבל כנראה שאנחנו לא מספיק טכנולוגיים. ננסה לעבור ל-זום, לחגי רזניק, מנכ"ל המשרד לחיזוק וקידום קהילתי.

תודה אדוני היושב ראש. אני מנכ"ל המשרד לחיזוק וקידום קהילתי בראשית השרה אורלי לוי אבקסיס.

אדוני היושב ראש, היה חשוב לשרה אורלי לוי אבקסיס להופיע בפני הוועדה. כמנכ"ל שלה קודם כל חשוב לנו להציג בקצרה, בדקה אחת, את עיקרי המשרד. המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, יש לנו גם את הזרוע המניעתית. זאת אומרת, הרשות למניעת סמים, אלכוהול ואלימות בגרסה המעודכנת של הרשות לביטחון קהילתי עברה אלינו. גם מוקד ה-115, יחידת המאור על הצדדים של לחימה לאומית לביטחון ילדים ונוער ברשת, והקרן לחילוט מסמים שהיא על בסיס כסף מלוכלך שמגיע מהרחוב וחוזר לפרויקטים חברתיים. באמת חשוב לשרה שלנו להביא את הממד הקהילתי באותו מאבק באלימות במשפחה שהוא מאבק שאנחנו רואים את הקושי הגדול של המדינה להתמודד אתו ואנחנו באמת חושבים שההיבט של הקהילה, לקהילה עצמה יש כוחות שיכולים לסייע בדבר הזה.

השרה גיבשה תכנית לאומית שנקראת קהילה מזהה כאשר במסגרת הזאת אנחנו גם נכשיר קבוצות של מנהיגות מקומית ונייצר גם הכשרה לבעלי תפקידים שהרבה פעמים נמצאים בקשר עם אנשים בקהילה. לדוגמה, יש כבר פרויקט שרץ ברשות שנקרא טיפול בבלניות. לפעמים הבלנית במקווה, באמצעות שיחה לא פורמלית, יכולה להביא למשהו שמוביל לגילוי ומוביל לדיווח. זאת רק דוגמה אחת. המנעד כאן הוא מנעד רחב שממלא תפקידים בקהילה. הטיוב של השיח, היכולת והכוח של הקהילה לייצר משהו שהוא רחב והוא דבר חשוב.

אנחנו נעבוד מול הרשויות המקומיות לייצר את מערכת התמיכה לארגונים של מגזר שלישי שפועלים בתוך המרחב הקהילתי על מנת להיות בתוך השותפות הזאת. אנחנו נעשה פעילות ברשת. עומדת לרשותנו יחידת המאור וגם בדבר הזה אנחנו נכונים לשתף פעולה. אני אומר גם משהו על חיבוריות. כל מי שמכיר את המערכת יודע שעומדים לבד, לא יכול אף גוף לעשות את זה ולכן נצרכת כאן תפיסה הוליסטית, תפיסה חיבורית, וזאת גם הזדמנות להזמין את יתר השותפים. אנחנו כאן חלק ממנעד רחב. אנחנו נייצר מענים לזיהוי גם ברמת הדרכות, גם ברמת תכנים, גם ברמת הכשרות, גם ברמת הסברה.

אמצעי נוסף שעומד לרשותנו מה שבזמנו נקרא עו"ס משטרה. בהנחיית השרה נשנה את השם הזה כי עו"ס משטרה מייצר קונוטציה משטרתית כך שהקשר יהיה קשר אינהרנטי בתוך תחנת המשטרה. בסופו של דבר כאשר אישה מגיעה ומתלוננת, תהיה איזושהי תחנה שהיא תוכל גם לקבל את המענה היותר טיפולי ויותר קשוב, ומצד שני נוכל לאורך זמן ללוות את הדבר הזה.

אני לא רוצה להרחיב. אני יודע שזה דיון רב משתתפים.

תודה רבה. נעשה עוד ניסיון לשמוע את המשנה למשרד לביטחון פנים. הוא לא עולה.

אני חוזר לתחילת דבריי. אני הייתי שם. יש כאן הרבה חברי כנסת חדשים שצריכים להבין שזה קל להצהיר וקשה לבצע. לפעמים כדי לבצע מאבדים כותרות בעיתונים. חשוב לחברי הכנסת שיהיו להם כותרות ויהיו להם כתבות אבל אני אנהל מלחמה עד שהתקציבים יגיעו והעסק ייושם. אני אבקש דיווחים ואני אהיה הרגולטור הרע כי אני חושב שאם אני אהיה הרגולטור הרע, אנחנו נצליח במקצת. אם נצליח במקצת, הצלחנו בענק. אני לא חושב שיום אחד כל הרוע בעם הזה ייעלם אבל לאט לאט נעשה את הסדק בקיר ודרך הסדר הזה נפוצץ את הקיר ונביא מעט ביטחון לנשים שנזקקות לו.

גם ילדים.

כאן קיימנו את הדיון על נשים. בסדר. למשפחה. נרחיב את המושג ונאמר משפחה.

תם ולא נשלם. יהיו דיונים. נכון שאני עכשיו לא השר, נכון שמגיע שר סדר העדיפות משתנה, אבל אני הייתי שם ואני יודע איך התנהגתי שם, אני יודע איך התנהגתי כאן לפני כן ואני יודע איך אני אתנהג אחר כך. שום דבר לא יעמוד בדרכי. שום דבר. כי אני יודע למה באתי לכאן ואני אעשה את מה שאני חושב.
לצערי אני לא יודע להחזיר לכם את מאיה אבל אני אומר לך שאנחנו כאן נעשה הכול למנוע את המאיה הבאה. נעשה הכול בלי להתייפייף ובלי להיות נחמד. אני מקווה שנצליח. אם תרצה פעם מעקבים על הוועדה ומה היא עשתה, תוכל לקבל מעקבים ולומר היא עשתה. היא ניסתה. אנחנו צריכים להשתפר פה ולהשתפר שם כי אנחנו לא מושלמים ויש לנו אילוצים והאילוצים הם אוצריים. כולם רוצים לעשות אבל האילוצים הם אוצריים.

יש דברים שהם לא אוצריים.

שהם אנושיים.

יש דברים ששמים תג מחיר שהוא לא נכון, שאפשר לעשות את זה במחירים אחרים.

אני שומע אותך ואני שומע את אורלי. אני הייתי שם 21 שנים. ואני נמצא היום במרדף בגלל שאני התנהגתי לאוצר כמו שהתנהגתי.

אנחנו אתך.

בסדר גמור. אני הייתי שם. אין כאן יותר מדי חברי כנסת שמוכנים להיות שם. הייתי שם. שמעתי כאן חברת כנסת שאמרה לי: אני חושבת שאתה צודק אבל דה מרקר יעשה עלי כתבה, אני מצטערת, אני מתנצלת בפניך.

לנו לא אכפת שדה מרקר יעשה עלינו כתבה.

אנחנו נעשה כאן מעקב. אנחנו נהיה הרגולטורים. אנחנו ננסה ללחוץ על המערכת כדי להביא טיפה מזור וכדי להביא טיפה ביטחון.

תודה רבה. תם ולא נשלם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:20.