פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2

ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/06/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 13
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, א' בתמוז התש"ף (23 ביוני 2020), שעה 12:26

מצב התרבות בצל הקורונה - מעקב

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
אורלי פרומן

סונדוס סאלח
סמי אבו שחאדה

מוריה יריב - מנהלת מחלקת אומנויות בתרבות, משרד התרבות והספורט

דביר ז'ורנו - רפרנט מאקרו, אגף התקציבים, משרד האוצר

רועי כהן - נשיא לה"ב

איתמר אביטן - מנכ"ל איגוד עובדי הקולנוע, הטלוויזיה והבמה

דורית ענבר - עו"ד, מנכ"לית הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

יואב אברמוביץ - מנכ"ל משותף, קרן רבינוביץ לאומנויות

אורי רשטיק - מנכ"ל שח"ם, ארגון השחקנים

עומר זמרי - שחקן תיאטרון

רועי אלבה - מנכ"ל איגוד הבמאיות והבמאים

שרית אורן - מנכ"לית התאחדות בעלי הוצאות הספרים

ענבל ג'וריני פרץ - מנכ"לית איגוד האמרגנים והמפיקים

ענת סלונים - שחקנית

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים


מצב התרבות בצל הקורונה - מעקב

שלום לכולם. אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני מתנצל על האיחור הקל אבל היה לנו כאן דיון ארוך וסוער בנושא הרפורמה בחינוך המיוחד. הוועדה עוברת מנושא לנושא.

למרות שחלק מהאנשים המליצו לנו לחכות קצת עם הדיון על מצב התרבות כדי לראות איך המתווה משפיע, היה לנו חשוב לקיים את הדיון. אנחנו מאוד ערים למצוקה האדירה של עולם התרבות בכל מובן ובכל רמה, בעיקר כלכלית אבל כמובן גם חברתית. יוצרים שכבר תקופה כל כך ארוכה גם לא יוצרים ולא יכולים לקחת חלק בתשוקה הכי גדולה שלהם, וכמובן גם לא להתפרנס מזה – המצוקה היא אמיתית וגדולה. אנחנו רוצים לוודא שלפחות ברור לאן הולכים, ואם לא ברור לאן הולכים, בדיוק בשביל זה הוועדה נועדה, כדי לשמוע מכם מה לא עובד טוב ואיך אני יכול לעזור או אנחנו כוועדה.

תודה רבה לחברת הכנסת סאלח שנמצאת כאן אתנו. במקביל יש עוד כמה דיונים מעניינים תקשורתית ורוב חברי הכנסת נמצאים בהם, אבל אנחנו כאן להקשיב לכם בקשב רב.

תודה לכל מי שנמצא אתנו ב-זום. אני אשתדל לתת לרובכם זכות דיבור אבל אני לא יודע אם אני אצליח כי אני רואה שיש רבים.

כהרגלנו נשמע קודם כל את משרד התרבות והספורט. מוריה יריב, מנהלת מחלקת אומנויות ותרבות.

אני רוצה לומר שיש עוד אנשים בהמתנה שכתבו לי שאתם לא נותנים להם להיכנס.

זה בטיפול. אנחנו לא נמנע מאף אחד להיות חלק מה-זום.

מוריה יריב אתנו?

כן.

בוקר טוב לך. נשמח לשמוע היכן הדברים עומדים. בואי ננסה לחסוך את זה שהמצב יהיה מוצג כביכול טוב ואחר כך כל האנשים בשטח ידברו כמה הדברים לא מגיעים אליהם. תנסי לשקף לנו נאמנה את המציאות. היא מורכבת, אנחנו יודעים, אבל בכל זאת נשמח לשמוע אותה.

תודה שאת אתנו.

כפי שרובכם יודעים, אני מניחה, אנחנו הצלחנו לאשר בקבינט הקורונה ובממשלה את פתיחת המוסדות לקיום מופעי תרבות. כבר שלשום התחילו המופעים ונכון שהאולמות עוד לא ממש מלאים בקהל, כי בכל זאת יש חששות שאפשר להבין אותם. אנחנו מקבלים פניות מהרבה מאוד גופים ומאשרים פתיחת אולמות גם עד תפוסה של 500 אנשים. המתווה מאפשר פתיחה עד 250 אנשים, תפוסה של 75 אחוזים או 250 אנשים. במקרים חריגים מנכ"ל המשרד יכול לאשר גם פתיחה עד תפוסה שלך 500 אנשים. זה מתווה מאוד מפורט של קבוצות, קפסולות ישיבה, ביניהם כיסאות ריקות וכיוצא באלה. עברו רק יומיים ומחכים לראות בהמשך השבוע איך הדברים האלה מתקיימים. זה ייתן אולי רק מענה חלקי אבל לפחות זאת תחילת הדרך. אנחנו צריכים לזכור שמדובר בשגרת קורונה, בצל הקורונה, יש עלייה בתחלואה כל הזמן ואנחנו מקווים שנוכל להתקדם עם המתווה ולהגיע אחר כך לפתיחה נרחבת יותר, אבל לא בשלב הזה.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות ומקווים שנוכל להמשיך עם המתווה, גם נרחב יותר.

אני מסכים שבאמת הצלחתם, הרבה בזכות עבודה קשה של השר חיליק טרופר, לאשר את המתווה. אני רוצה לרגע לקפוץ לאורי רשטיק, מנכ"ל שח"ם ואני מקווה שהוא יצליח לתת לנו תמונה יחסית רחבה על המצב ומשם נמשיך.

קודם כל, תודה רבה. כמו שאתם יודעים שח"ם מייצג את כל השחקנים בתחומי הבמה והמסך. אני יכול לתת סקירה נרחבת על כל מה שקורה בשני התחומים האלו בכל הסקטורים, גם בקשר לאומנים וגם בקשר לחזרה לשגרה.

אני רוצה להתחיל ולומר שהכותרות שעולם התרבות חזר לעבודה, הן פשוט לא נכונות. פשוט לא נכונות. זה נכון שתודות למאמצים של השר טרופר ושל משרד הבריאות, חלקים לא קטנים חזרו לעבודה. מדברים על התיאטרונים שמחזירים עובדים ומחזירים שחקנים, הטלוויזיה חזרה לעבודה, הפקות טלוויזיה, אבל חוץ מזה דברים לא חזרו לעבודה וברשותכם אני ארחיב ואומר היכן הבעיות המהותיות והאקוטיות של האומנים ושל ענף התרבות היום, וגם מה ניתן לעשות מכיוון שהדברים הם פתירים. הם לא ברמה אפידמיולוגית אלא הם ברמה הכלכלית וברמה של החלטות ממשלה.

אני אומר שוב שהשר טרופר ומשרד התרבות באמת עשו מאמצים כבירים והצליחו להוציא מתווה טוב לחזרה לעבודה של מוסדות התרבות המתוקצבים. הצליחו גם להביא למוסדות האלו 200 מיליון שקלים, מה שמאפשר להם לחזור לפעולה. כאן אני אסייג ואומר שמוסדות התרבות עדיין ממתינים לכללי החלוקה של אותם 200 מיליון השקלים האלו. כל עוד אין את הכללים האלו, הם בעצם נמצאים עדיין בחוסר ודאות וחלקם, בגלל שאין את הכללים האלו, נמנעים מלפתוח וחלקם כבר אומרים שאם הכללים האלו לא יפורסמו בקרוב, הם יצטרכו לסגור מכיוון שאין להם שום ודאות כלכלית. זה דבר בו משרד התרבות – ואני יודע שעובדים שם במלוא המרץ – חייב לתת גז.

אני רוצה לדבר עכשיו על התחומים שלא חזרו לעבודה ואלה תחומים לא פחות חשובים, לא פחות גדולים ולא פחות מפרנסים לאומנים, ליוצרים ולעובדים בתחום התרבות.

תחום הקולנוע לא חזר לעבוד. הוא לא יכול לחזור לעבוד. נמצא כאן רועי אלבה שהוא מנכ"ל איגוד הבמאים ונמצאים כאן נציגי קרנות הקולנוע שיכולים להסביר מדוע. בשורה התחתונה, במצב הנוכחי אין השקעות פרטיות בתחום הקולנוע. אין להם יכולת, למפיקים פרטיים, לקבל מצ'ינג או כסף מקרנות הקולנוע שנתמכות על ידי המדינה ואנחנו מעריכים שכדי שתחום הקולנוע יוכל לחזור לעבודה ולתת פרנסה להמוני עובדים, שחקים ויוצרים, מדובר בתוספת תקציבית של 50 מיליון שקלים. אגב, ביחס לתוספת שניתנה לשאר התחומים בתחום התרבות, בסכום של 200 מיליון שקלים, אני חושב שזה בהחלט סביר ומידתי להוסיף עוד 50 מיליון שקלים לתחום הקולנוע. אני בטוח שגם רועי אלבה וגם נציגי הקרנות ירחיבו על כך.

תחום התרבות הפרטי, מופעי תרבות פרטיים, מפיקי תיאטרון פרטי, לא חזרו לעבוד. הם גם לא יכולים לחזור לעבוד. הם ממש על סף פשיטת רגל. אין להם כל סיוע כלכלי שיעזור להם לצאת מהברוך הזה והם יושבים מול שוקת שבורה ואתם עשרות אלפי פועלי תרבות ואומנים ושחקנים. גם כאן שרד האוצר הבטיח שהוא ייתן קרן הזנק וסיוע אבל עד היום הדבר הזה לא נעשה.

הדבר הנוסף הוא כל הסיפור של מענקים לעצמאים. מעל 100,000 פועלי תרבות ואומנים ושחקנים קיבלו מענק סיוע לעצמאים רק על חצי חודש מרס וחודש אפריל. בחודש מאי לא עבדו, בחודש יוני הרוב לא חוזרים לעבוד גם אם פותחים את התיאטרונים. ואתם יודעים מה? גם ביולי ואוגוסט הרבה מאוד אנשים לא יוכלו לעבוד. פשוט לא יוכלו לעבוד.

לכן עשינו הפגנה לפני שבוע ודיברנו. משרד האוצר התחייב למצוא פתרון אבל אין פתרון. לאנשים כרגע אין מה לאכול. לאנשים כרגע אין מה לאכול. אני שומע אנשים, לא בהכרח שחקנים, שמדברים על להתאבד. זה המצב כרגע. אם הקורונה לא תהרוג אותם, הם יתאבדו כי אין להם מה לאכול, אין להם מה לעשות, אין להם שום מקור הכנסה. המצב הוא כזה. נכון, יש שכבה של אומנים ושחקנים ועובדי תרבות שחזרו לעבודה וטוב שכך. זה מעולה ואנחנו שמחים על כך. אבל אי אפשר לשכוח מאחור את כל אלו שלא חזרו וגם לא יכולים לחזור לעבוד בקרוב.

זה דבר נוסף שהמדינה צריכה לשים כסף לכיס. המדינה סגרה, המדינה צריכה לקחת אחריות על אותם אנשים.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא בנוגע לדמי אבטלה. חלק מהאומנים, אפילו הרבה מאוד מהם, מקבלים דמי אבטלה. תבינו את האבסורד. שחקן או אומן חוזר עכשיו לעבודה, היו לו קודם שבעה או שמונה מעסיקים, הוא היה זכאי לדמי אבטלה, הוא חוזר לעבוד אצל מעסיק אחד, אפילו לא מעסיק, מישהו שהוא עובד אצלו כעצמאי, עבור הצגה אחת בה הוא מקבל נגיד 500 שקלים, הוא מדווח לביטוח הלאומי על כך שהוא חזר לעבודה ושוללים לו את כל דמי האבטלה. המצב הזה אבסורדי. הוא פשוט מטורף. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

כן יש לנו אוזן קשבת מול הפקידים ומול הנהלת הביטוח הלאומי. אני מאוד מאוד מקווה שנוכל למצוא פתרון לדבר הזה כי אנחנו רוצים ששחקנים יחזרו לעבוד אבל שלא ייפגעו כלכלית בגלל שהם צריכים לעבוד. כולנו רוצים שאנשים יחזרו לעבוד.

זאת הסקירה המלאה שלי על מה שקורה היום מבחינתנו בתחום התרבות. אני מאוד מאוד אשמח עם רועי אלבה או נציגי קרנות הקולנוע יוכלו להרחיב במומחיות שלהם, שזה תחום הקולנוע.

תודה לך רם.

תודה. תודה על ההצגה החשובה. אמרת כאן כמה דברים קשים שאני בטוח שלא סתם הגיעו אלא באמת מציאות שאתה וכולכם חיים אותה יום-יום. אנחנו צריכים גם לשמוע את האמת הכואבת.

אם רועי כאן כמייצג הקולנוע, בשמחה.

מנכ"ל איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה. צר לי על ניסיון איגוד השחקנים לא לציין אותנו.

תכף תקבל זכות דיבור.

שלום. מנכ"ל איגוד הבמאים והבמאיות. אני מתחבר בצורה מוחלטת לכל מה שאורי אמר. עולם התרבות לא חזר לעבודה. צריך לעשות הפרדה מאוד ברורה בין עולם התרבות לעולם התקשורת. אלה שני עולמות נפרדים. גם בעולם התקשורת אנחנו מדברים על סדרות וסרטים ולאו דווקא על תכניות אירוח. אנחנו כרגע מתעסקים בעולם התרבות, בעולם היצירה הקולנועי שהוא בכלל לא חלק – וחשוב לומר את זה – מהמתווה המאוד מאוד חשוב של משרד התרבות. עולם הקולנוע הוא לא חלק מ-200 מיליון השקלים ואפילו לא בשקל אחד. חשוב להבין את זה. כל הכסף שהאוצר התנה היה שהוא יעבור דרך גופים נתמכים וקרנות הקולנוע שלנו, למרות שהם גופים נתמכים, הם לא חלק מכל סל הפיצויים שהמתווה נותן.

את זה חייבים לשים על השולחן ולתת לזה פתרון. חייבים לתת לעולם הקולנוע, הבן החריג, פתרון מיידי.

אני אפרט את הדברים ואת הקשיים.

אני מניח שפניתם למשרד והוא הבין שעולם הקולנוע לא קיבל מענה.

נכון.

מה ההתייחסות?

ההתייחסות היא לא של משרד התרבות. ההתייחסות היא של משרד האוצר. בשל העובדה שהכסף עובר דרך קרנות הקולנוע אל גופי הפקה פרטיים, הם לא רואים בהם גופים נתמכים. לא כמו "הבימה" שמקבלת את התקציב ומוציאה לפועל את ההצגות עצמן. עולם הקולנוע, הכסף עובר דרך קרנות הקולנוע אל גופי ההפקה ואל היוצרים, עובדי הסט, השחקנים וכולי, ובעצם הם לא זכאים למתווה. כאן הפקק שקיים בעולם התרבות שמתייחס לעולם הקולנוע ולכן אנחנו לא רואים אפילו שקל אחד וצריך לתת פתרון במקבילל-200 מיליון השקלים, המתווה, עוד פתרון של 50 מיליון שקלים - ואני גם אפרט את החישוב – לעולם הקולנוע. עניתי לך על השאלה?

כן. בהחלט.

אני מתחבר מאוד לדברים של אורי. האנשים שלנו לא חזרו לעבוד. גם אם יש בודדים מאוד של הפקות טלוויזיה או קולנוע שחזרו לעבוד, אלה בודדים מאוד, מאוד, מאוד. אלה הפקות שהפסיקו את הצילומים שלהם בתחילת המשבר. יש הרבה מאוד הפקות קולנוע שקיבלו אור שירוק להפקה לפני משבר הקורונה או במהלך משבר הקורונה אבל הם לא יכולים לצאת לדרך מסיבה אחת פשוטה: אין כסף פרטי, אין כסף לא בישראל ולא בחוץ לארץ שאמור להיכנס אל ההפקות האלה והם לא יכולים לצאת לדרך בגלל הרגולטור. זאת אומרת, משרד התרבות מחייב אותנו להכניס עוד שליש על גבי הכסף הציבורי שקרנות הקולנוע משקיעות, שליש ויותר, אל הסרטים שמופקים על מנת שהם יצאו לדרך.

יש משבר אחד. כסף. כמעט 30 אחוזים מהתקציב של הקולנוע הישראלי צריך לגדול כדי לאפשר להפקות קולנוע לצאת לדרך אך ורק על כסף ציבורי כי כסף פרטי לא יגיע בקרוב ולא יגיע גם בשנה הקרובה, בטח לא מהארץ ובטח לא מחוץ. לארץ. כולנו יודעים שהמשקיע הכי גדול של הקולנוע הישראלי בארץ, אלה גם הבעלים של בתי הקולנוע שגם הם סגורים וגם הם הפסידו הרבה מאוד כסף בתקופה הזאת.

הדבר הנוסף הוא מה שאורי דיבר עליו. גם חודש יוני, גם חודש מאי, גם חודש יולי ואוגוסט, כנראה שרוב האנשים שלנו לא יחזרו לעבוד וצריך לתת לזה פתרון בפעימות. יש תעשיות כמו תעשיית התיירות שהאוצר מכיר בהן כתעשייה שלא נפתחה.

משפט שלך לסיכום.

בסופו של דבר החישוב שאנחנו אומרים ל-50 מיליון שקלים הוא 30 אחוזים שהם 30 מיליון שקלים השקעה ציבורית, תוספת, כדי שנוכל לצאת לדרך כי כסף פרטי לא יגיע. תוספת של עוד 15 אחוזים – זאת בעצם התייקרות הפקות כאשר בגלל משבר הקורונה מצלמים יותר לאט, יש יותר עלויות וצריך לייצר עוד כסף. ועוד בין 5 ל-10 אחוזים, כסף שילך לביטוח. חברות הביטוח לא מוכנות לבטח את הקורונה. בלי ביטוח ותוספת כסף בנושא הזה, אנחנו בכלל לא נוכל לצאת לדרך. כל ההפקות כרגע תקועות. אם אנחנו לא נשיג עוד 50 מיליון שקלים לעולם הקולנוע, אנחנו לא נוכל לחזור לעבוד ואנשים ימשיכו לשבת בבית ולחלום על זה שהם יחזרו לעבוד או לנסות להשיג כסף ודמי אבטלה מהמדינה.

תודה רבה. אנחנו תכף נשמע את נציגי משרד האוצר שכמובן יתייחסו גם לדרישות שלך ולטיעונים.

אני רוצה בבקשה לשמוע את ענבל ג'וריני פרץ, מנכ"לית איגוד המפיקים. בחרת לבוא לכאן ואני מודה לך על כך. אני יודע שתקופה ארוכה את כאן כחלק מהמחאה המאוד מובנת וחשובה של תעשיית התרבות מחוץ לכנסת ולכן חשוב לי שתדברי כבר בתחילת הדיון.

קודם כל תודה שהזמנתם אותנו. אני מייצגת כאן את תעשיית התרבות הפרטית. אני רוצה לפתוח בשאלה - האם הייתם מדמיינים את החיים שלכם בארבעה חודשים תמורת 10,550 שקלים. זה מה שקורה היום. אני מייצגת כאן את אותם אנשים שזה מה שהם קיבלו. התעשייה הזאת היא תעשייה שמונה 150,000 עובדים והיא סגורה בהוראת ממשלה כבר ארבעה חודשים, בערך החל מה-7 במרס. סגרו אותנו ביום אחד ועד היום עוד לא פתחו אותנו.

אני מצטרפת לדברי רועי ואורי שדיברו על כך. התעשייה לא נפתחה. נפתחה חלקית מאוד. 20 אחוזים. זו תעשייה בה נפתחו כרגע מופעים קטנים עם 250, 500 אנשים באישור חריג. מה שלא נפתח אלה מופעים בעמידה ואירועים גדולים – אסור לעבוד. הפסטיבלים – אסור לעבוד. אירועי חוצות – אסור לעבוד. אירועים הבין-לאומיים – לא יעבדו גם עד סוף שנת 2020. זו תעשייה שלמה, אם אלה מופעים מחוץ לארץ, אם אלה אירועים פרטיים, כנסים בין-לאומיים ותערוכות. אלה לא ייפתחו בשנת 2020 ושאלה גדולה היא מה הולך להיות אתם. תשעה חודשים בבית תמורת 10,500 שקלים.

ראש הממשלה ושר האוצר הבטיחו לנו בישיבה האחרונה שימצאו פתרון כלכלי בתחילת השבוע. אנחנו עדיין צריכים את הפתרון הזה.

מה שקורה היום זה שאנחנו ממתינים לתשובות מהאוצר. אנחנו מחכים לשמוע על מתווה של פעימה לחודשים מאי ויוני, מה הולך להיות עם אותם אנשים, פרילנסרים. חשוב לי להסביר שהאנשים האלה, אנשים גם צעירים בגיל, הם גם שחקני נשמה למקצוע שלהם, הם עושים את מה שהם אוהבים ובסופו של יום אין להם דרך אחרת להשתכר היום. הם מחכים לאיזשהו מוצא פה של האוצר. הם מנסים לשרוד את התקופה הזאת. אותם מנהלי הצגות, אותם עוזרי הפקה, מפיקים, סאונדמנים, תאורנים. גם החברות שקיבלו רק פעימה אחת, אלה הן חברות קטנות ולא גדולות. הבינוניות.

אני מודה שאני מאוד מתרגשת בסיטואציה הזאת כי לאנשים האלה אין אוכל. הם חזרו לגור אצל ההורים שלהם, הם לוקחים כסף מהילדים שלהם, הילדים שלהם מציעים להם כסף מהבר מצווה או כסף מקופת חסכון. מה מצפים כאן לעשות? סגרתם – תשלמו. סגרתם אותנו. זאת הוראת ממשלה. זה לא שאנחנו לא רוצים לעבוד. גם אין אופק. בואו נגיד את האמת – גם אין אופק. זה לא שאומרים לנו שבתאריך מסוים נחזור לעבוד. גם כשנחזור לעבוד, עולם תעשיית התרבות הפרטית נע בין 3 חודשים לחצי שנה, עד שהם רואים את הכסף. גם כשיגיע הבריף על האירוע העסקי, עד שהוא ינוע, עד שהם יראו את הכסף בשוטף 60, 90, 120, אולי יראו כסף, אולי, באוקטובר אם אנחנו באמת עובדים. לצד כל ההפחדה של גל שני, מי בכלל יגיע לאירועים? איזו חברה תרצה לקחת סיכון לעשות אירוע? גם זה משהו שאנחנו בכלל לא יודעים. איפה זה קיים בכלל? מה הולך להיות עם שנת 2020? האם הציפייה היא לסגור את התעשייה, שתעשיית התרבות הפרטית הולכת הביתה? מה השלבים? אין לנו כרגע כל אופק ואנחנו לא יודעים מה קורה אתנו. אנחנו מתחילים עוד שנייה את השבוע הרביעי למאהל - לא מקבלים כרגע התייחסות. אין לנו כרגע תשובות.

התסכול הגדול לצד הכאב והתחושה הזאת שסוגרים לך את הענף שאתה אוהב. אנשים שעובדים בתעשיית התרבות הפרטית, אלה אנשים שאוהבים את העשייה הזאת. הם רוצים לעבוד. הם קמים בבוקר כדי לעבוד בתעשייה שהם בחרו. זה מהארון הפרטי שלהם. הם לא מתמחים בשום צורה. שם זה הלב שלהם והיום שברו להם את הלב.

תודה. אני מחפש מילים. תכף אני אתייחס.

קשה מאוד לדבר אחרי הדברים שלך. הצפת אותנו גם רגשית, גם בנתונים. אלה דברים שאנחנו יודעים ויודעים וכל פעם כשאנחנו שומעות ושומעים את זה, זה גורם לנו לכאב עוד יותר, אבל מה נעשה עם הכאב הזה? צריך להמיר אותו לתכנית עבודה ולהחלטות. מה שקורה בעולם הזה זה שאין כל כך הרבה ומספיק חברי כנסת וגורמים מהממשלה. זו תמונת ראי שמראה כמה הנושא הזה נוכח בעיניהם וכמה חשיבות הם מייחסים למעמדם של האומנים, לגופי התרבות, למוסדות התרבות ולאנשים שעושים לנו את החיים טובים יותר. כמה משמעות הם מייחסים לאנשים האלה ולמוסדות האלה.

צר לי מאוד שעוד פעם הממשלה בהחלטות שלה מפנה עורף לקבוצת אנשים אלה. המדינה מסתכלת עליהם כבובות שצריכות לשעשע את הילדים שלהם אחר הצהרים או למלא את הזמן שלהם ובסוף ההצגה למחוא להם כפיים ולחזור הביתה. אבל לא. אם האנשים האלה ימשיכו להיות במצוקה כלכלית ולא תהיה לנו תרבות, יהיה חלל לאלימות ופשיעה. יש קשר הדוק בין שני הדברים וזה הוכח.

אם אנחנו נדבר על החברה הערבית, זה עוד יותר קשה. שם אנחנו סובלים ממחסור מאוד גדול במרכזי תרבות, בתכניות תרבות, בכל הרשויות המקומיות וכמובן בתקצוב תכניות תרבות.

החלל שתשאיר הממשלה בעיכוב ההחלטה ובתקצוב האנשים האלה והגופים האלה, אנחנו צריכים לצאת בהחלטה מיידית לפתוח להם קרן סיוע ולא הלוואות. לא לגשת עכשיו לבנקים כי אין להם איך לממן את ההלוואות. צריך לתת סיוע לאנשים האלה ולהציל אותם כי השקעה בתרבות היא השקעה בכל ילדה וילד ובכל אחד ואחת מאתנו. הפקרת התחום הזה היא פגיעה בסביבה שלנו, בילדים ובילדות שלנו. תודה.

תודה רבה. ענבל, אמרת את הדברים הנכונים. כלומר, המצב עגום ואני לא מתכוון לייפות אותו. להפך, אני מתכוון לעזור.

נעצור רגע ונשמע את נציגי האוצר. הדברים שאורי ורועי הציגו הם מאוד מאוד ברורים. זאת תעשייה שלמה שנשארה בבית ובלי הזרמה כספית לא תצליח לשרוד. נשמח לשמוע את אנשי האוצר שיאמרו מה אתם חושבים על כך.

נציגי האוצר לא כאן.

בוקר טוב. אפשר להוסיף משהו לדיון?

תכננתי לתת לך לדבר אחר כך, אבל אם התפרצת ברגע טוב, בבקשה.

כבוד גדול להיות כאן ואני מודה לך על הפלטפורמה הזו. אני רוצה לדבר על סל תרבות. זה מתקשר לדברי הגברת המכובדת שדיברה לפני. על הילדים שמחכים לתרבות שתחזור. בעצם סל תרבות חזר לפעול והכספים הרגילים שעוברים, 50 אחוזים מהקצבה השנתית הקבועה כבר עברה. אני עכשיו לא מדברת על ה-200 מיליון שקלים שהם עוד בדרך אלא אני מדברת על כסף שכבר נמצא ומה עושים אתו. כרגע השטח דומם. אין פעילות ולא קורה שום דבר. גרוע מכך, הצגות שבוטלו בגלל הקורונה ושובצו שוב, שוב בוטלו.

באיזה שלב הם בוטלו?

בימים האחרונים אני מקבלת הודעות על ביטולי הצגות כל יום.

בהוראה? הממשלה מבטלת או מי שמפיק את ההצגה?

לא. אי אפשר לקיים אותם במתווה הקיים.

אתם נותני את הכסף בתמורה להפקות מסוימות שאמורות לעלות בכל תיאטרון על פי גודלו. בפגישתנו האחרונה אתה אמרת שאתה או מי מטעמך, תהיה ועדת הביקורת על הכספים האלה. אני חושבת שזה זמן מעולה להיכנס ולבדוק היכן הכספים. יתרה מכך, יש לי פתרון. אם כרגע אין מתווה ואי אפשר לשלוח הצגות, למכור הצגות, להופיע – יש בתיאטרון מושג שנקרא רן הקפאה. אתם תבקשו להתנות את ה-50 אחוזים הנותרים שצריכים להגיע, הכסף הנותר שצריך להגיע, בהעלאת הפקות חדשות. אנשים ייכנסו לחזרות. אני מדברת אתך על קבוצה ענקית של שחקנים, במאים, רקדנים, כותבים, תפאורנים, מעצבי תלבושות, כוריאוגרפים, תאורה, מוזיקה, הרבה אנשים יחזרו לעבודה, יהיו בחזרות, יהיו הצגות מוכנות שמחכות לקיום הנכון, שנלמד איך חיים לצד הקורונה, ויהיו הצגות למכור, יהיו אנשים שיוכלו לצאת לעבודה אבל בינתיים הכסף שיושב בקופה של התיאטראות ולא נעשה אתו כלום, יגיע לשחקנים, יגיע לכל האנשים שמניתי כי הם יהיו בעבודה, הם יהיו בחזרות. חזרות יכולות להיות חודשיים, שלושה ואז מוקפא ועולה עוד הפקה. זה עוד מיליון אנשים שייכנסו לפעולה. חייבים לבדוק היכן הכסף הזה ומה עושים אתו כרגע, כי כרגע הוא תקוע בקופות.

אני מדברת על סל תרבות. אני מודה שאני מבינה רק בתיאטראות ילדים אבל אני מתארת לעצמי, ויודעת מחברים, שכך זה גם במוסדות הגדולים יותר. לא ראיתי שמשהו חדש מתלהק ב"קאמרי", ב"הבימה", בבית לסין, ואני חלק מהלופ הזה. אני שחקנית.

זו הצעת הייעול שלי ואני ממש ממש אשמח אם תמונה ועדת ביקורת כזאת שתלך לבדוק היכן הכספים שכבר ניתנו. אני לא מדברת על כספים חדשים. אני לא רוצה עוד תקציבים. יש כסף שיושב שם ויכול להגיע לאנשים הקטנים, לפועלי התרבות.

תודה. אני מוכרח לומר שלפחות באוזניים הבלתי מקצועיות שלי, נשמע שאת מציעה כאן רעיון מעניין ונשמח לנסות להרחיב עליו גם אחרי הדיון אלא אם כן יש למישהו משהו להוסיף או לגרוע מהאפשרות הזאת. נשמעת הצעה מעניינת.

עומר זמרי מאוד רוצה להמשיך את דבריך. אתה כאן אתנו?

כן. שלום רם. תודה על הכבוד להיות חלק מהוועדה ולהשמיע את הקול.

במידה ויש לך תפקיד רשמי, תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני במאי ושחקן. אני עצמאי. כל החיים הייתי עצמאי, גם כשעבדתי בתיאטראות, גם כשעבדתי אצל המפיקים הפרטיים וזה מתקשר לכל מה שמדברים עליו, על תקציבים שעוברים והאם אנחנו רואים את הכסף.

אני לא אוסיף על דברי אורי וענבל שאני מסכים עם כל מילה. לא חזרנו לעבוד. חשוב לי שהוועדה תבין. סליחה אם זה יישמע אמוציונאלי ומתרגש. אנחנו על סף מוות. מוות. אין לנו כסף. אנחנו לא מקבלים משכורות מכלום. ארבעה חודשים. אני נתמך על ידי אימא שלי בת 70. כמוני עוד 200,000 אנשים. אומרים לי ילדים. כל היום מדברים ומדברים ומברברים, ויש כסף אבל סוגרים את החלונות. חבל שנציגי האוצר לא נמצאים כאן כדי לשמוע את זה. אנשים רוצים למות. לא האמנתי בחיים שנצטרך להיות יום יום בהפגנות על משהו כל כך לגיטימי במדינה הזאת. אני אצטרך להיעצר כי באתי להשמיע את הקול שלי ואתם כל היום מדברים במקום לעשות מעשים. אנשים רעבים. תשלמו את המינימום לאנשים. קחו את הכסף הזה שמבוזבז – סליחה שאני אומר – כי בפרקטיקה, בפועל, לא קורה עם זה כלום. החזירו אולי 7 אחוזים מהאנשים במקצוע שלנו לעבוד. אנחנו לא יודעים מה לעשות.

אמרתם יוזמה. דיברתי אתך רם, דיברנו בפניך, העליתי יוזמה, העלינו יוזמה ברשות המקומית, קחו את האומנים האלה. יש בתי ספר של החופש הגדול. ביקשנו. העברתי את התכנית. אני רק קורא כתבות על כך שהעיריות לא יכולות לעמוד ולפתוח את בתי הספר ושהורים לא יודעים מה הם יעשו עוד שבוע עם הילדים. עומדים 200,000 אנשים מחוץ לכנסת שלכם במשך שלושה שבועות וכלום לא קורה. רק ועדות, רק דיבורים. די, נמאס לשמוע, תתחילו לעשות. קחו את הכסף שאתם נותנים למוסדות ועד שלא יהיה פתרון בריאותי תחזירו אותו לאנשים, לאוכל.

אני מצטער שאני כך יוצא, אבל די, נמאס מהדיבורים.

אנחנו מצטערים. אתה לא צריך להצטער.

תודה.

תודה עומר. קשה גם לי לדבר. אתה לא צריך להצטער. אני מצטרף למה שאמרה חברת הכנסת סאלח. אנחנו אלה שצריכים להצטער. אני מרגיש חלק מהדבר הזה. אני יודע ששר התרבות באמת, באמת, באמת מנסה לעשות כל מה שאפשר גם ביחס למציאות בלתי אפשרית שאנחנו חיים בה בהקשרי קורונה.

נתת כדוגמה את בתי הספר של החופש הגדול ואני יכול לומר שאני במאבק יום יומי, גם בלי קשר לתעשיית התרבות, אבל ודאי עם קשר, כדי לנסות לייצר שם מצב שלילדים יהיה היכן להיות ואז ודאי שאתם תוכלו לקחת בזה חלק. אני רק אזכור שיום אחרי ששוחחנו בפעם שעברה, לדעתי כבר עברו שבועיים-שלושה מאז, משרד החינוך הצהיר שהוא ייצור שילוב של אנשי התרבות בבתי הספר של החופש הגדול. אני מאוד שמחתי. זה היה יום אחרי שדיברנו. אני שלחתי מכתב, דחפנו וזה קרה במובן של הצהרה אבל אני שומע כאן שזה לא ממש קרה. אני מבטיח שוב לבדוק היכן זה עומד, למה זה לא קרה ואיך צריך לגרום לזה לקרות.

אנחנו הכנו רשימות של אנשים שצמאים לעבודה. צמאים לעבודה. יש לנו מיילים. הקמנו קול קורא. דיברנו עם מרכז השלטון המקומי. לא רוצים להרוויח על זה כלום. רוצים רק שאנשים יעבדו אבל הכול תקוע. אומרים לנו לא, הם ייקחו את המפעילים הרגילים שלהם שעושים בלונים. אין לי בעיה. מעולה, גם הם צריכים לעבוד, אבל אין מורים שרוצים לעבוד. רוצים סטודנטים? קחו. 200,000 אנשים מחוץ לדלת. קחו, תנו לנו לעבוד.

זאת בדיוק הדוגמה למה שדיברתי, על הזעקה של האנשים, אבל הבעיה שלנו היא לא משרד התרבות. הבעיה שלנו היא משרד האוצר. זאת הבעיה שלנו. האנשים במשרד האוצר צריכים להבין את הקרע ואת השבר הגדול שיש כאן. מישהו שם חייב להתחיל להבין את המצב הבלתי נתפס. אם אתם רוצים לסגור את תעשיית התרבות הפרטית, אין בעיה. בואו, תגידו את זה. תנו מענק פרישה ונסגור את הבסטה. אבל תתייחסו. תגידו. תדברו. תנו מענה. זה גם לא הגיוני שאנחנו העצמאים, הפרילנסרים, שונים מאותם שכירים שנתנו להם את האופציה להיות בבית עד סוף יוני עם מענה, עם גב, עם שקט, להיות עם המשפחות שלהם, עם הילדים שלהם, לא משנה היכן, אבל עדיין יש להם איזשהו שכר מינימום. לא יכול להיות שהבן אדם מרוויח 10,500 שקלים בארבעה חודשים. משפחות שלמות. זה לא נתפס בשום מקום ולא כי הם לא רוצים לעבוד אלא כי המדינה סגרה אותם. זה לא יכול להיות. זה שהם בכלל לא עולים כאן בוועדה, אני חושבת שזה אומר הכול.

תעודת עניות. אני רואה בטלוויזיה את ועדת הכספים. מדברים על כסף לראשי ממשלה ועל מכוניות. זאת בושה וחרפה. אף אחד מאנשי הליכוד או האנשים שיודעים יופי יופי להגיע עכשיו לוועדות האלה, שלא יגידו לי לא רוצים פוליטיקה. הכול פוליטיקה. אם אנחנו היינו אנשים שהיו מרכז הליכוד - סליחה, ונמאס לי כבר להגיד לא פוליטיקה, כן פוליטיקה - היו יורדים, היו פותרים לנו את זה מתחת לשולחן. כך מרגיש. צר לי שזו המדינה שאני חי בה. ארץ אוכלת יושביה. פשוט כך.

אנחנו התעשייה היחידה שעדיין סגורה. התעשייה היחידה שעדיין לא חזרה לעבודה. שלא יגידו שזאת בעיה של כסף גורף לכולם.

אני רוצה להתייחס לדברים שעומר אמר. זכותך כמובן להגיד בהקשרים הפוליטיים מה שאתה רוצה ובחלק מהדברים אני בהחלט מזדהה. אני לא חושב שההקשרים של מרכז ליכוד והצרכים שלהם, זה לא העניין. אני יכול להגיד על עצמי. לא במקרה אני כרגע לא בוועדת כספים, ואני חבר ועדת הכספים אבל בחרתי להיות כאן.

חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, מפאת קורונה לא יכול להיות אתנו אבל מתמיד להיות ב-זום והיה כמעט בכל דיון. בבקשה.

תודה אדוני יושב ראש הוועדה על הדיון החשוב הזה. אני הייתי שמח לשמוע מהאוצר, להבין את הפער הזה.

תוך כדי הדיון אנחנו עושים מאמץ שנציגי האוצר יגיעו.

כפי שהאומנים אומרים, יש הצהרות מצוינות אבל כלום לא מגיע. אני מנסה להבין את זה. אני לא רואה היכן זה נתקע. זה עצוב לשמוע את הדובר לפני. זה כל כך עצוב. מצב כל כך קשה. לפחות להתקדם, שיהיה לנו איזשהו אבחון שיאמר היכן הדברים תקועים והיכן זה לא עובד. שנדע איך להתקדם צעד אחד קדימה. אני לא שומע כאן את האוצר ואני לא יכול להבין את זה. אני פשוט לא יכול להבין את זה. אנחנו צריכים לשמוע תשובות ברורות היכן זה תקוע ולמה זה לא מגיע לאנשים.

אנחנו עושים מאמצים. לא נוותר לנציגי האוצר שיעלו לדיון.

קשה לי להתחיל כי הזעקה הזאת ששמענו מעומר מכל הלב, לצערי מי שמבקר את המפגינים מחוץ לכנסת שומע את זה מדם לבם. חברים, מה צריך עוד לקרות כדי שיבינו שיש כאן אנשים על פי תהום? אתם רוצים שהוא יעשה צעד אחד קדימה? תשמעו אומנים, תשמעו בעלי עסקים. אנשים מבוגרים. השפלנו אותם. ממשלת ישראל הפקירה אותם ובואו נגיד את זה באמת. כן, עומר, זה פוליטי. אתה צודק. זאת לא בעיה של כסף. בוועדת כספים יושבים עכשיו ודנים על הזיכוי וההטבות שצריך לקבל ראש הממשלה. ריבונו של עולם. איזה ניתוק. איזה ניתוק יש כאן בממשלה הזאת. אני יודעת ששר התרבות עושה את הכול. הוא אמר לי שעל זה הוא יום ולילה אבל איפה ראש הממשלה? איפה שר האוצר? אתם לא רואים מה קורה? חלילה אתם רוצים שיקרה אסון? כבר היו בעבר מקרים ואז פתאום כולם הזדעקו. מה קורה כאן? כסף זאת לא הבעיה. יש במדינה הזאת כסף. הוא לא מנותב למקומות הנכונים.

שנים כל אזרחי מדינת ישראל, לרבות כל הממשלה, נהנים ממה שהאנשים היקרים האלה עושים, מאירועי התרבות בכל רחבי הארץ. הם לא מבקשים שקל מהמדינה כל השנה. הם לא נתמכים על ידי המדינה, הם לא מבקשים שקל לעזרה, אז עכשיו, במשבר הזה שהם נקלעו אליו שלא באשמתם, המדינה לא אתם שם? כל השנים האלה אתם נהנים ממה שהאנשים האלה עושים. אתם לא מבינים את הקשר של העשייה של האנשים האלה לשיקום המשק? זה אחד לאחד. יש כאן תהליך שיקום של חברה שלמה.

איזו מדינה אדוני ראש הממשלה אתה רוצה לנהל כשלאזרחיה אין מה לאכול? מגיעים לפת לחם, מגיעים לייאוש ועומדים על פי התהום. מדינה היא קודם כל אזרחים. איך אתה רוצה שהאזרחים שלך ירגישו. לא תיתן להם לשמח אותנו אחרי התקופה הקשה הזאת?

אני רוצה לומר לכם, גם לענת וגם לעומר וענבל ולכל מי שדיבר, נושא התרבות לא היה ולא יושב שם בסדר עדיפות גבוה מזה שנים. אומרת לכם כמי שנאבק להגדלת התקציבים והייתה מנכ"לית משרד התרבות. אחוז אחד לנשמה ששמנו כיעד, זאת לא סתם סיסמה אלא זה כדי לבטא איפה אנחנו אל מול מדינות ה-OECD, מדינות אליהן אנחנו רוצים להידמות, והממשלה מנותקת. היא לא שם. היא לא באמת רוצה להשקיע בתרבות. אנחנו רואים את זה ביום יום כי אחרת מי יכול להסביר למה הנושא הזה לא נפתר.

אין סיבה, ענת, שסל תרבות לילדים לא יצא לדרך. משרד החינוך קיבל עכשיו שבועיים כשהוא צריך להאריך את בית הספר של החופש הגדול. כן, אני רוצה לראות שם מופעי תרבות, קונצרטים, מחול, תיאטרון, כל הדברים שהילדים יכולים להעשיר את עצמם עם המגבלות של הקורונה. אין מקומות שאפשר לשמור בהם על המרחקים? מישהו לא רוצה שהענף הזה ינוע קדימה. מישהו לא רוצה לעזור לאנשים היקרים האלו להשתקם ולחיות בכבוד במדינה שלהם בה הם משקיעים את כל נשמתם ועבור חלקם זה מפעל חיים. עד אנה הגענו?

תתבייש לך אדוני ראש הממשלה שכך מרגישים אזרחים שלך ובחדר סגור דנים בהטבות המס שאתה דורש מהמדינה.

סלחו לי. גם לי קשה.

איתמר אביטן, מנכ"ל איגוד עובדי הקולנוע, הטלוויזיה והבמה.

צר לי שאנחנו עולים רק עכשיו. האומנים דיברו ואמרו ומנסים לדבר בשם העובדים.

רגע. כתבת לי את הדברים ואתה אומר זאת גם עכשיו. דיברו אנשים ועכשיו אתה מדבר. הכול בסדר. אנחנו עוד לא שעה בתוך הדיון. אין שום ערך לייצר את המחלוקות האלה ביניכם. זה לא מוסיף לדיון ולא מוסיף כבוד. אני נותן לך זכות דיבור, אנחנו מקשיבים לך והכול בסדר. אני אומר את זה בכבוד ולא בכעס.

אני כן רוצה לציין כמה דברים.

אם יש לך לומר משהו ענייני, זה בסדר גמור.

מנכ"ל שח"ם "שכח" לציין שהשחקנים והאומנים דאגו לעצמם לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי, מה שעובדי הקולנוע, הטלוויזיה והבמה לא מקבלים. למען הגילוי הנאות, להגיד שהם מקבלים כסף מהמדינה כרגע ואנחנו לא.

בנוסף. ענבל לא מייצגת את עובדי הבמות אלא היא מייצגת אך ורק את המפיקים ואני מבקש לכתוב את זה בפרוטוקול. שהיא לא מייצגת את עובדי הבנות אלא רק מספר מפיקים בודדים.

עכשיו אני אתחיל לומר את הדברים שלי.

בינתיים אמרת לפרוטוקול כל מה שהוא לא. עדיין לא הבנתי מה כן.

חכה. הייתי חייב ליישר קו כי דיברו כאן שעה וכולם מציינים שהם פועלי התרבות. תפסיקו לדבר פועלי התרבות. אף אחד מכם מעולם לא דאג לפועלי התרבות ופתאום כשיש משבר קורונה, כולכם פועלי התרבות. דאגתם לעצמכם להרבה דברים אחרים אבל לפועלי התרבות אף פעם לא דאגתם.

אני כן רוצה לומר את הדברים האלה, ברשותך יושב ראש הוועדה. שלא ידברו בשמנו.

לגבי הקולנוע. אנחנו כרגע לא חזרנו לעבודה. כרגע יש שניים-שלושה סרטים שהולכים להיות עד סוף השנה. אין לנו עבודה. לא נותנים לנו מענק בעניין. האנשים שלנו לא קיבלו משכורת ב-1 ביוני. לא קיבלו משכורת. האומנים כן קיבלו חל"ת אבל אנחנו קיבלנו אפס שקלים ב-1 ביוני. זאת אומרת, בחודש מאי לא עבדנו, אין כסף. בחודש יוני לא נעבוד כך שב-1 ביולי עוד פעם אין משכורת. אני מדבר עם האוצר על פעימה רביעית ואני מדבר עם האוצר על פעימה חמישית לענף שלנו כי אי אפשר לחזור. יושב ראש הוועדה וחברי הכנסת, אולי יש בעיה לחזור. אני לא יודע. אני לא משרד הבריאות. ככל שיש בעיה, אנחנו ענף מסוים שאמרתם לו לא לחזור לעבוד או אמרתם לו לחזור לעבוד באופן חלקי, אז תפצו אותנו.

כאן יש בעיה שאני אומר לך שאני לא יודע אפילו איך להתמודד אתה. הנציגים ממשרד האוצר שהולכים לעלות לדיון, זאת לא הנישה שלהם כי הם מתעסקים בעולם התרבות אלא זה נמצא יותר בסקטורים אחרים במשרד האוצר, והם, אני חייב להגיד, עדיין שוקלים את העניין. אם היה אפשר לדחות את האוכל, לא לאוכל, אם היה אפשר לדחות את המשכנתא וגם לחשוב האם לשלם אותה או לא, זה היה טוב. אבל כשאני מדבר עם אנשים בתעשייה, כבר מתחילים לאסוף בקבוקים ועברו לסדר סחורות בסופר או ללקט סחורה בסופר – ואני מדבר על אנשים בכירים בתעשייה שלנו, עובדים, לא אומנים, מקליט, תאורן, צלם, מאפרת, מלבישה – האנשים האלה, אין להם כלום, לא ביטוח לאומי ולא מענק. הם כבר עכשיו מסיימים כנראה את החודש השני שלי משכורת.

לקולנוע צריך לתת מענק מסוים כדי שנוכל להשלים את ההשקעות של הקרנות. אני בדיבור עם האוצר על זה. הם כן מקשיבים ויש דיבור. אני חושב שכאן בעיקר אתה והוועדה צריכים ללחוץ שהפעילות הזאת תקרה. זאת אומרת, יש אוזן קשבת במשרד התרבות ואצל השר, יש אוזן קשבת כרגע גם במשרד האוצר ואנחנו מנסים כרגע לחבר את זה כמה שיותר מהר אבל צריך ללחוץ. אתם, חברי הכנסת, הוועדה, צריכים ללחוץ על הצדדים להגיע לפתרונות מהירים. אין לנו זמן. לאנשים אין כסף. צריך מהר, מהר, מהר להגיע להחלטות בנושא.

צריך להבין שעולם הפרילנס הוא עולם ידוע בעולם התרבות. ענבל והמעסיקים שהיא מייצגת דאגו להעסיק אנשים כפרילנסרים ועכשיו עם בפני שוקת שבורה כי אין להם מה לעשות. לא רצו לתת להם תלושי שכר, כי זה נוח למעסיקים ועכשיו בעולם הקורונה כולם נדפקו. יש כאן סיטואציה שאני כמנכ"ל איגוד, 1,500 עובדים נמצאים תחת האיגוד הזה, אין לי תשובה לבן אדם אחד. לא לאחד שמתקשר אלי ואומר, זהו, הבנק סגר ושואל מה הוא עושה עכשיו. אין כאן תשובות של אופק. משהו קדימה.

יש לי רק דבר אחד טוב מהדקות האחרונות והוא שנציגי האוצר מתחברים ל-זום.

הדבר החשוב ביותר כאשר נציגי האוצר עולים, לפחות מבחינתי, ואני בדיאלוג אתם, להציב לוחות זמנים ברורים לסגירת מתווה. מבחינתי לעלות היום למשרד האוצר בירושלים, לשבת כמה שצריך.

אתה מוזמן לבוא למאהל.

לשבת כמה שצריך עד שיצא עשן לבן בנושא הקולנוע ובנושא עובדי הבמות שאם הם חוזרים לחלקיות, מה קורה בחלקיות. אם עכשיו עולות הופעות וזה 50 אחוזים עבודה, מה קורה עם 50 אחוזים שלא חוזרים? מה הפתרון? בואו נשב. תלחצו עליהם. נשב עד שיצא עשן לבן8 ונסגור את הדברים. אנחנו מתמוטטים. אין לנו ביטוח לאומי כמו לשחקנים. אנחנו הפועלים השחורים ויש לנו אפס מענה ואפס ראייה לאן זה הולך. תודה רבה.

תודה. נציגי משרד האוצר, אתם אתנו? דביר ז'ורנו או שירה עמיאל?

אני כאן.

אני מבין שלא היית כאן עד עכשיו.

היינו בדיון אצל שר האוצר. אני מתנצל.

אני לא יודע על מה דיברת עם שר האוצר. דיברו כאן נציגים רבים של תעשיית הקולנוע בכאב עצום שנובע מעובדה מאוד מאוד פשוטה. הם לא עובדים כבר ארבעה חודשים ואני בטוח שאתה יודע זאת. באופן די מפתיע, אני חייב לציין, בלי קשר שהוא חבר מפלגתי, מרבית הטענות שלהם מגיעות למשרד האוצר ולא למשרד התרבות כי הם מרגישים ממנו מאמץ אדיר בניסיון לעזור להם ועדיין השורה התחתונה היא שרובם המכריע לא חזר לעבודה. כן, נכון, חזר חלק מאנשי התרבות, מהתעשיות המאוד מאוד גדולות שיכולות גם כך בדרך כלל להתמודד בצורה טובה יותר. חלק אמרו כאן 7 אחוזים וחלק אמרו 20 אחוזים. בוודאי שזה חלק קטן.

אני מבין שאתה ואני אנחנו חלק ממציאות קורונה מאוד מורכבת וברור שההנחיות של משרד הבריאות משפיעות על כל החלטה שלכם. בסדר, אני מודע לזה. אבל אחת הבקשות הגדולות כאן, ואני חושב שאת זה אפשר לנסות לייצר להם, היא, ראשית, ודאות לגבי הפעימות, האם יגיעו ומתי, שנית, מתווה קדימה באופן שבו אתה רואה את זה ושלישית, ספציפית דיברו כאן אנשי תעשיית הקולנוע, ככל שאני מבין, ותקן אותי, ואמרו שהם לא חלק מה-200 מיליון שקלים שהוקצו לתרבות.

אלה הדברים שהבנתי עד עכשיו. באמת היה דיון קשה. חבל שלא היית ולא שמעת את הדברים. אני בטוח שעסקת בתעשיות אחרות חשובות ובכל זאת אשמח לשמוע את ההתייחסות המקיפה שלך. תודה.

הבנתי שזה בעצם דיון המשך. בדיון הקודם אני מניח שעלה איליה והוא הסביר את האופן שבו הסיוע הכולל שניתן במסגרת התכנית הממשלתית הוא רלוונטי גם לעולם התרבות, בראש ובראשונה להוציא עובדים לחופשה ללא תשלום, ללא ימי חופשה, אם זאת ההנחה בארנונה שניתנה שרלוונטית ואנחנו דאגנו במשרד האוצר שגם גופי התרבות יהיו בתוך ההנחה הזאת של הארנונה. גם מענק העצמאים, אנחנו יודעים שחלק גדול מאוד מהאנשים בתעשייה הזאת עובדים למעשה כפרילנסרים ומענק העצמאים רלוונטי כמובן גם אליהם. גם למעשה מענק ההוצאות הקבועות הם יכולים לקבל.

נמסר לי שהייתה איזושהי תרעומת לגבי אמירה שדמי אבטלה הוא לא פתרון לכולם אבל זה פתרון משמעותי לשורה ארוכה מאוד של אנשים בתחום הזה, בעיקר אומנים מבצעים. כך זה מוגדר על ידי הביטוח הלאומי.

בנוסף, הקרן של החשב הכללי שמעניקה אשראי למעשה הכלילה גם עמותות. מוסדות ציבור הם בסופו של דבר, רוב הגופים שפעילים בתעשייה הזאת של התרבות המוסדית.

בנוסף לכל הדברים האלה הרוחביים ניתן סיוע ממוקד, בסיכום שעשינו בהובלה של שר התרבות חיליק טרופר מולנו במשרד האוצר, סיוע למה שנקרא התרבות המוסדית - מוסדות התרבות – על מנת לשמר את רצף הפעילות שלהם. זו הייתה המטרה העליונה של הסיכום.

אני מבין ואני משוכנע שיש טענות לגבי העובדה שאולי לא נעשה מספיק אבל אי אפשר להגיד שלא נעשו דברים כי נעשו דברים די משמעותיים לתחום הזה. אני חושב שחלק מהביקורת שיש להם לצורך העניין, לתרבות המסחרית, היא שנתתם לתרבות המוסדית ולמה לא לתת לתרבות המסחרית. גם בהקשר הזה צריך לתת ששר התרבות הודיע – ואני חושב שהוא כבר הודיע את זה באופן רשמי, הוא הודיע את זה לעיתונות - על הקצאה של 40 מיליון שקלים לטובת עידוד מופעים כדי להזניק את תעשיית התרבות המסחרית. זה ביחד עם מצ'ינג של רשויות מקומיות. אנחנו מדברים כאן על נפח פעילות של קרוב ל-70-65 מיליון שקלים. זה יכול להיות בוסט מאוד משמעותי לתעשייה הזאת של התרבות המסחרית.

בנוגע לקולנוע. יחד עם משרד התרבות אנחנו ניתחנו את הבעיה המרכזית שצפה עד כה, גם מארגוני המפיקים וגם מקרנות הקולנוע. יש כל מיני שחקנים בעולם הזה. קודם כל, צריך לומר שאנחנו היינו בכנסת, למעשה בוועדה הזאת, לפני שנתיים והחלטנו על חתימה של חמש שנים נוספות בתוך הסכם הקולנוע. ודאות של הסכם רב שנתי לענף מסוים, זה משהו שאין לו אח ורע, אולי חוץ מתר"ש כבישים במשרד התחבורה.

גם לתקציב התרבות יש מתווה ועדיין הוספתם כסף לתקציב התרבות כי הבנתם שיש צורך. כדי להחזיר את ענף התרבות, אתם חייבים להוסיף כסף. הדבר תקף גם לענף הקולנוע. אי אפשר להתעלם מזה.

אני מבין מה אתה אומר אבל אנחנו לא עובדים בצורה כזאת שאם ענף כזה קיבל, אז ענף כזה קיבל כי הענף הזה לא צריך להרגיש שהוא קיבל פחות מאחר. אנחנו פועלים בצורה מקצועית. הבעיה הייתה בעיה מקצועית. יש גופים שנסמכים על הכנסות עצמיות. הכנסות עצמיות, מה שאנחנו יודעים, בגלל מגבלות הקורונה, ירדו. אם אנחנו לא נבוא בתור מדינה וניתן את מה שאנחנו יכולים לתת בכפוף כמובן לצעדי התייעלות משמעותיים של הגופים האלה, אז הגופים האלה פחות או יותר יקרסו. לעומת זאת, בתעשיית הקולנוע, לא מדובר על כל התעשיות. מדובר כאן על פרויקטים, על הפקות שהתממנו כבר. רוב הפרויקטים שמצולמים למעשה בשנת 2020, הם פרויקטים שהוחלט עליהם ב-2018. אלה פרויקטים שהם סגורים מבחינה כלכלית. חס וחלילה שמישהו יצא לדרך ואין לו את כל הכסף ואת כל המקורות לפרויקט. נכון? לכן הבעיה שיש לתיאטרון או הבעיה שיש ללהקת מחול היא שלא אותה בעיה שיש להפקת קולנוע, שהיא בעיה אחרת לגמרי. בגלל שמישהו קיבל סכום מסוים ומישהו מחליט שאת הסכום הזה גם הוא צריך לקבל, לא כך צריך לנהל את הדברים אלא על בסיס ניתוח מקצועי שגם מצדיק מספרים.

לצורך העניין, גם תיאטרון שההכנסות העצמיות שלו הן מאוד מאוד נמוכות, יכול להיות שהוא לא יקבל בכלל סיוע. אנחנו עובדים לפי גודל הכנסות עצמיות. זה הדבר המשמעותי שיכול להוביל לבעיה בשנה כזאת תחת ההגבלות.

יחד עם זאת, אני אומר שאנחנו כן רצינו לנתח מה הבעיה שעומדת בפני הפקות הקולנוע והבעיה שאנחנו ראינו היא למעשה בעיה של הפרמיות של הביטוח שמאוד מאוד קפצו, בצורה מאוד משמעותית, כלפי מעלה. אנחנו בשיח עם המשרד. למשרד התרבות זה היה מאוד חשוב והוא היה מאוד משמעותי בתוך התהליך הזה. החלטנו על הקצאה – גם הודענו על זה בהודעה לעיתונות יחד עם כל הגופים – בעצם תגבור של קרנות הקולנוע על מנת לאפשר להם לתת בדיעבד להפקות שהגיעו לאיזשהו קושי, כאשר לצורך העניין אם הם מתחילים לצלם ואחד מחברי הצוות, שלא נדע, חלה במחלה וכל הצוות צריך לצאת לבידוד, אז, בגין התייקרות שתהיה על אירוע שכזה, הם יוכלו לפנות לקרן הקולנוע ולקבל את הסיוע הנוסף. זה משהו שכבר היום פתרון שנתנו אותו, לא באמצעות מה שהם רצו - להקים קרן ביטוח ממשלתית, לעשות את זה בצורה אחרת - אבל בסופו של דבר זה נותן את הוודאות. כך אנחנו חושבים. נאמר לנו על ידי הקרנות, לפחות בשיח הראשוני שהיה לנו אתן.

מה שצריך עוד לומר, אני לא יודע אם זה צוין בוועדה, אבל ארגוני העובדים, מתוך הרצון הזה כבר לצאת לדרך בהפקות, חתמו על הסכמים שלמעשה מאפשרים – לפחות רוב ארגוני העובדים, אני לא יודע אם כולם - להם לצאת לדרך וגם אם יהיה ביטול חס וחלילה בגלל איזשהו מקרה של מחלה, למעשה לא יחייבו את מלוא ההוצאות מהמפיק וזה על מנת לתת לתעשייה הזאת לנוע קדימה.

אנחנו עדיין בשיח עם מפיקי הקולנוע. הייתה לנו ישיבה בתחילת השבוע אתם ואנחנו בשיח אתם. האמת היא שאנחנו לא ששים לבוא ולפתוח סיכום שהוא סיכום רב-שנתי חתום אתם, אבל אנחנו ערים לעובדה שהייתה קורונה.

אני חייב לומר משהו. אני מבין שפירטת הרבה דברים אבל להגיד שאתם לא ששים לפתוח הסכם, בחייך, דביר. כל ההסכמים במשק נפתחו עכשיו עם הארגונים הכי גדולים. אנחנו בתקופה שלא היינו בה עשרות שנים. האמירה הזאת מיותרת. בוא נמשיך הלאה. זה מיותר וגם אתה יודע את זה. זה לא רלוונטי.

אל תפתח את ההסכם. תוסיף עליו.

אנחנו הרי לא בשגרה.

אני שוכר דירה, ההסכם שלי עם בעלת הבית, לא פתחתי.

אתה נשמע מאוד מנותק מהמציאות.

אני מייצג כרגע כאן את ממשלת ישראל ומרשה לעצמי לבקר את העובדה שעדיין תעשיית התרבות לא חזרה לעבודה ולא חזרה לפעילות שלה. אתה מייצג את משרד האוצר ובעיני האופן שבו אתה בוחר להתבטא, בטח אחרי שאני מעיר לך, ואמרתי לך שזה מנותק, לדבר על ההסכם ואתה נותן את הדוגמה על שכר הדירה שלך. סלח לי, זאת לא הדרך להראות שלפחות אתה אמפתי ומבין את המצוקה. אני מצטער, לא תכננתי להגיד לך את זה, אבל אתה מאלץ אותי.

אני חד משמעית מבין את המצוקה.

אתה מסביר לנו. לצערי לא שמעת את האנשים קודם. זה נראה קצת מנותק מהמצוקה שנשמעת מהשטח. יש כאן איזשהו נתק. לא יודעת, אולי אלה התכניות שלכם. בפועל אנשים לא עובדים, אנשים לא קיבלו כסף, לא מופעלים.

אנחנו ממשיכים לתקצב את קרנות הקולנוע כרגיל.

אולי יש תכנית סודית שאנחנו לא יודעים עליה. תספר לכולם עם לוחות זמנים מתי האנשים יראו את הכסף, מתי יוכלו להתחיל לעבוד, מתי ייפתח כל העולם הזה.

אני אשמח לשמוע מקרנות הקולנוע מה מונע היום.

אני לא מדברת על קרנות הקולנוע. אני מדברת בכלל על אירועים.

דביר, זאת ענבל ג'וריני, מה שלומך?

בסדר גמור.

אני רוצה שתתייחס בבקשה לתשובות לפעימות מאי-יוני לאותם עצמאים ופרילנסרים קטנים. היכן זה עומד.

אני לא מוסמך לדבר על זה. זה מטעם השר. מה שאני יכול לומר זה שכרגע אין החלטה על פעימות נוספות.

אתה מבין? על מה אנחנו מדברים? מה אנחנו מצפים שיקרה? איך האנשים האלה יחיו? איך הם ישקמו את המשק ואת החברה הישראלית שהנשמה שלהם שותקה ונדמה?

מבחינתנו מוסדות התרבות יכולים לפעול.

אל תדבר על מוסדות התרבות ללא דיון. עם כל מוסדות התרבות הנתמכים, הגעתם להסדר. לא זה הדיון היום.

בואו נמקד על מה אנחנו מדברים. לגבי הקולנוע, אמרנו, כמו שאמר בצדק יושב ראש הוועדה, הסכמים אמנם צריך לכבד אבל בתקופת קורונה אנחנו גם בוחנים את ההנחות.

אני שמח שהפקת לקחים משלוש הדקות האלה.

אני אומר שאנחנו לחלוטין בוחנים את ההנחות אבל אני גם אומר שוב שזה אירוע שאנחנו כן רוצים להימנע ממנו ולנסות לראות מה אנחנו יכולים לעשות במסגרת הסיכום הקיים. יש כל מיני רכיבים בהסכם הזה שחלקם רלוונטיים בתקופת קורונה וחלקם לא רלוונטיים בתקופת קורונה. לפני שאנחנו מדברים על תוספות, אני חושב שבמיוחד בתקופה כזו קשה של מצב תקציבי, מן הראוי, הצעד הראשוני שלנו הוא למקד את ההוצאה לטובת החזרת ההפקות כמה שיותר מהר. אם יש משהו בתוך סיכום הקולנוע, לדעתי, זאת העמדה שלי אבל שוב, זאת לא העמדה של משרד התרבות אולי, אני אומר כרגע את עמדת משרד האוצר, אם אפשר לבצע הסטות כך שהכסף ילך לתגבור הפקות הקולנוע והעידוד שלהם ליציאה לדרך, בתוך הסכם הקולנוע הקיים, זה משהו שאנחנו יותר מ-... לעשות. אנחנו בשיח הזה עם משרד התרבות.

תודה. אני מאוד רוצה לשמוע את עורכת הדין דורית ענבר, מנכ"לית הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. אני מניח שנפגשתם ואני אשמח לשמוע את האופן שבו היא תופסת את הדברים.

תודה על ההזדמנות ותודה על הדיון. אני רוצה להתחיל בשאלה שהיא ממשיכה שאלה שנשאלה קודם. האם הייתם מדמיינים את הסגר של החודשים האחרונים בתקופת הקורונה בלי קולנוע ובלי טלוויזיה? יש כאן תעשייה של אלפי עובדים. אלפים רבים מאוד של עובדים והעובדים האלה גם מייצגים את ישראל, בעולם בכלל, וגם מהווים תעשייה עצומה שמפרנסת הרבה מאוד אנשים. הצמצום של המקורות לקולנוע והקשיים שהקולנוע נתקל בהם היום, הם הרבה מעבר לנושא של הביטוח של הצילומים, דביר. הם הרבה יותר רחבים מזה. מדובר בהפרה והקטנה דרמטית של מקורות המימון של ההפקות, החל ממקורות פרטיים של גורמים שעד היום נתנו הרבה מאוד כסף לתעשייה כמו בעלים של רשתות של אולמות קולנוע. מדובר בצמצום גדול מאוד של תקציבים בגופי השידור, שזה למשל המקור היחיד לסרטים דוקומנטריים. מדובר בצמצום מאוד מאוד גדול אפילו בתורמים ובתרומות. מדובר, אגב, גם בנזק מאוד גדול שנגרם ליוצרים בתעשייה הזאת שאחרי שהסרטים נגמרו, הם לא יכולים להקרין אותם, לא באולמות, לא ללכת ולהציג אותם כמו שהרבה מאוד יוצרים דוקומנטריים מתפרנסים מהצגה שלהם בפריפריה, לא בסל תרבות ולא בבתי ספר. זאת אומרת, התעשייה הזאת ניזוקה בכל כך הרבה פנים ובכל כך הרבה פזות והצמצום של המקורות שלה הוא כל כך דרמטי.

מנגד, צריך גם לזכור שהתעשייה הזאת היא תעשייה מאוד ארוכת טווח. להכין סרט, לייצר סרט או לייצר סדרה זה לוקח שנים. פשוט שנים. זאת אומרת, כשאתה עכשיו חוסם את התעשייה הזאת ומפסיק או מצמצם בצורה דרמטית את מספר הפרויקטים שנכנסים או שממשיכים בעבודה, אתה פשוט משמיד את התעשייה הזאת לשנים שיבואו. כשאתה אומר תנו למחצית מהסרטים, תצמצמו את המספר, קחו את תקציב 2021 ותנו אותו עכשיו לסרטים של 2020, אתה משמיד את התעשייה הזאת לטווחים מאוד מאוד ארוכים.

זאת גם הסיבה שתעשיית הקולנוע באה וביקשה סכום מינימלי, סכום באמת באמת מצומצם. אני כבר שלא מדברת על מה שמתרחש בוועדות אחרות בכנסת הזאת, שאלה דברים שהוזכרו בתחילת הדיון לפני הצטרפת אליו, אבל 50 מיליון שקלים לתעשיית הקולנוע, מדובר בכספים זעומים ומדובר בסכומים שבאמת יורדים באופן מיידי עד לקצוות הכי קטנים של האנשים הבודדים שיושבים בסופן של ההפקות הללו. אני מדברת על כל המגוון העצום של האנשים, ולא רק על המפיקים ועל הבמאים אלא גם על הצלמים, על העורכים, על התסריטאים. כל הדבר הזה פשוט שובק חיים בחודשים האלה. פשוט שובק חיים וצריך להבין שהתגובה למהלך של הצמצום הזה היא מאוד מאוד ארוכת טווח וקשה מאוד להקים דברים שנסגרים ברגע. זאת אומרת, דברים שנעצרו בבת אחת, הפקות שאנחנו רואים אותן בקרנות, אנחנו חמש קרנות, אנחנו רואים, הנזקים שנגרמים עכשיו, הסרטים שנעצרים עכשיו, ומדובר גם על הסרטים העלילתיים באורך מלא, גם על הסרטים באורך קצר, גם על הדוקומנטרי, על כל רוחב היריעה, כל הסרטים הללו, כשהם נעצרים והם לא יכולים להביא עוד כסף, גם אנחנו לא יכולים לתת להם. כשאין להם גוף שידור או כשהם לא מקבלים כסף ממשקיע פרטי או כשהם לא מקבלים כסף מקרנות בחוץ לארץ או כשהם לא מקבלים כסף מתורמים, הסרטים הללו לא יכולים להסתדר עם הכסף שלנו והם פשוט גוססים ואתם כל העובדים בתעשייה הזאת.

לכן אתם מתבקשים לראות אותנו בדיוק כפי שאתם רואים את כל איגודי התרבות שבאמת החשיבות שלהם היא עצומה וגם שם הכאב הוא אותו כאב והאנשים הם אותם אנשים והאמנות הזאת, חופש הביטוי והיצירה הזו. תסלח לי, זה נשמע מילים גדולות. חופש הביטוי שחופש היצירה היא נגזרת שלו, נשמע עכשיו כמו מילים גדולות אבל זה היסוד המוסד של הדמוקרטיה. המקום שבו אנחנו כולנו יושבים עכשיו, ולו וירטואלית, שזאת הכנסת, זה היסוד המוסד של הדמוקרטיה ולדבר הזה, החמצן שלו הוא כסף. כמו שנתתם 200 מיליון שקלים לגופי התרבות האחרים, כך אתם מתבקשים לתת, לפחות רבע מזה, ובאמת, אני חושבת שחברת הכנסת פורמן שיושבת בוועדה ויודעת בדיוק את המספרים, היא תוכל לומר לך שזה המינימום שבמינימום לתעשיית הקולנוע בעיסוק שלה מבחינת היקפי התקציב והיקפי התעסוקה, וגם האימפקט העצום שיש לתעשייה הזאת. תודה.

אני חייב להתחבר לסוף הדברים שלך ולחזק את העובדה ואת המציאות לפיה אף אחד לא יחשוב, בטח לא נציגי האוצר, ואני מקווה שאף אזרח בישראל, ולא מתייחס לתעשיית התרבות כאל מותרות שאפשר או אי אפשר. לא רק שזאת שפרנסתם של כל כך הרבה אנשים אלא זאת באמת נשמת אפה של הדמוקרטיה. אני מתייחס לזה במובן הכי עמוק שאת יכולה לדמיין, מעבר לרגישות האישית המשפחתית שלי לתעשיית הקולנוע, וכבר דיברתי על זה כאן ואני לא צריך לדבר על זה שוב. אני חושב שבאופן כללי אי אפשר להתקיים בלי תרבות, ודאי בשעת חירום זאת. מאוד קל לכולנו להתייחס למי חוזר לעבוד ומי לא חוזר לעבוד, אבל בסוף, כמו שאמרו כאן כמה אנשים בצורה מצוינת, בלי טלוויזיה שמשדרת כמובן את הכול, ואני מבין שהיא לא מכילה הכול אבל לפחות מראה לנו, אף אחד מאתנו לא היה יכול להתקיים היום, גם לא אנשים שיש להם ילדים קטנים. לכן בהקשר הזה היה לי חשוב בעיקר להתייחס להיבט הדמוקרטי של הדברים שאמרת כי זה פשוט היה דבר שלא הוזכר כאן עד עתה.

אני רוצה לחדד שוב לדביר ז'ורנו. לבוא ולומר שאנחנו, אחרי שחקרנו ובדקנו, איתרנו שהבעיה היחידה היא הבעיה של הביטוח – אני ממש פונה אליך ומבקשת ממך לראות את המכלול העצום של התעשייה הזאת, את ההיקפים האדירים של האנשים שקשורים בה, את האימפקט המאוד מאוד גדול ואת התרומה המאוד גדולה שלה. זה לא רק ביטוח.

עומר, אמנם דיברת קודם אבל אני חושב שנגעת בכולנו. אתה רוצה להתייחס?

כן. דביר, אני רוצה לומר לך משהו אישית. אני מכבד את המקצוע שלך. זה המקצוע שלך. אני במאי ושחקן. אני עצמאי. אתה אמרת עכשיו שהחזירו אנשים לעבודה. אני מייצג, אני חלק מאותם 200,000 שיושבים מתחת לחלון שלך כבר ארבעה שבועות וזועקים. הכסף שהעברתם, הכול טוב. דרך אגב, אני מתחבר, הנה, אני לא מתחום הטלוויזיה, אני מתחבר למה שהיא אמרה כי חשוב לי ואני מבין את החשיבות. אבל אני הולך אתך אחורה. ארבעה חודשים, 10,500 שקלים כשלנו אין כסף לאוכל. תעשו רגע הפרדה בין הכסף שאתם מדברים שאתם מעבירים וכאילו מה שרוצים להעניק ולהחיות את התרבות הוא חשוב, אל מול מה קורה בשטח. כרגע בשטח אין הפקות חדשות. אמרו שפתחו 500, אמרו שנתתם למוסדות אבל אותנו זה לא מחזיר לעבודה. מי שמתוך המקצוע יודע מה זה אומר בפועל. יש שר תרבות שדיבר אתנו ואני מקווה גם שהוא מבין ואני שומע שמשמיעים את הקול שלנו. בשורה התחתונה, אין לנו כסף לאוכל, דביר. אין לנו כסף. גם אם צריך והמתווה הבריאותי לא מאפשר, תעצרו רגע, זה ענף בסיכון, תפצו אותו, תנו לנו את המינימום שבמינימום להתקיים ואז תמשיכו לדבר על איך ממשיכים את התיאטרון ואת המוסדות ואת הקולנוע. קודם תנו לאנשים אוויר לנשימה.

הבטיחו שקרן טרנר תדבר עם האנשים שלנו עד יום ראשון, עד יום שני. זאת הייתה ההוראה של ראש הממשלה אבל עד היום לא קיבלנו אפילו אופציה לפגישה. לא אני, אלא האנשים שמייצגים. בעיני זאת בושה. לנו כרגע אין כסף לאוכל. זה מה שחשוב לי שתדע.

דביר, התייחסות שלך ואנחנו קרובים לסיכום.

לא נעים לשמוע את הדברים. אני מתחבר חד משמעית ואמפטי כלפי מה שאני שומע. כשר שר האוצר ושר התרבות סיכמו על ההקצאה הזאת, המטרה הייתה חד משמעית שתהיה חזרה לעבודה. המטרה לא הייתה להשאיר מוסדות תרבות ולא להשאיר הנהלות של מוסדות תרבות. בין היתר זו הסיבה שגם דרשנו ממנהלי התרבות להוריד משהו בהוצאות השכר שלהם על מנת שנלך כמה שיותר לשטח, לפעילות חדשה, להחזיר את האנשים לעבודה. אחד התנאים שהולכים להיות בכל הסיוע הזה, להחזיר כמה שיותר אנשים לעבודה. אני שומע כאן בוועדה, וזה לא משהו שאני הכרתי, בטח לא ברמה הזאת, שאנחנו החלטנו על הקצאה כזאת, כסף למעשה לא יורד למטה או הדברים לא זזים, כי זו בעיה שלנו כממשלה.

פעם ראשונה שאתה שומע את זה? דביר, אתה עובד במשרד האוצר? זה חוזר כאן בכל ועדה. פעם ראשונה שאתה שומע את זה. זה חוזר בכל ועדה ולא רק בוועדת החינוך.

סליחה ששמעתי אותך בחצי אוזן כי דיברו אתי עוד אנשים שרוצים לדבר. קודם כל, אם הוועדה היום גרמה לכך שאנשי התרבות עלו – ואני אומר את זה בשיא הרצינות – ואתה הבנת רק עכשיו שהכסף לא ירד, אז לפחות קרה דבר טוב וזה אומר שאנחנו צריכים לצאת מכאן, ושאתה תעשה הכול, כדי שהכסף הוקצה לפחות יגיע כמה שיותר מהר ויצליח לפחות להחזיר חלק מהאנשים לעבודה. אני מבין נכון?

אנחנו כרגע ממתינים למשרד התרבות שיפרסם. יש כאן הרבה סקטורים.

זה לא קשור למה ששאלתי.

האמירה שלי הייתה, כמו שאני מבין, האיש שדיבר קשור יותר לתרבות המוסדית.

יש כאן גם וגם.

אני אומר שבהקשר שלנו, זה סכום הכסף המשמעותי למעשה, סדר גודל של 200 מיליון שקלים שדווח עליו, זה סכום שמבחינתנו אנחנו עדיין ממתינים למשרד התרבות שיראה למעשה את המודל באמצעותו הוא רוצה לתמוך בגופים. זאת עבודה שעדיין לא הושלמה על ידי משרד התרבות ואנחנו ממתינים שתושלם. אנחנו דרשנו שבתוך הדבר הזה יהיה גם תנאי סף להחזרת עובדים על מנת שבאמת הכסף ירד כמה שיותר מהר לשטח. זאת המטרה, חד משמעית.

יש עוד מישהו שמרגיש שיש לו משהו קריטי לומר? יואב אברמוביץ.

שלום רב, תודה על ההזדמנות לדבר כאן.

תהיו בבקשה קצרים כדי שאני אוכל לתת אולי לעוד אחד או שניים לדבר.

בקצרה רבה. אני מצטרף לדורית. אני נציג של קרן רבינוביץ לאמנויות שתומכת בהרבה תחומי אמנות ותרבות. כאן אני מדבר על נושא הקולנוע. דביר שאל את קרנות הקולנוע מה הבעיה, כאילו אין בעיה בתחום. הבעיה היא מאוד פשוטה. תחום הקולנוע תלוי בהשקעות ולא רק בתמיכה ממלכתית. הוא תלוי בהשקעות קולנוע נוספות שהתנדפו להן. זה שיש סרט או שניים או שלושה שבמקרה סגר את המשקיעים שלו לפני הקורונה, לא פותר את הבעיה לעשרות רבות של הפקות שבאופן רגיל ב-20 השנים האחרונות של חוק הקולנוע היו מוצאים את המשקיעים שלהם בכל מיני מקומות, פרטיים, ערוצי שידור, קופרודוקציות עם חוץ לארץ, והיום אין את זה. זה אומר שאחרי שהשניים-שלושה הנוכחים יסיימו, יהיה כאן מדבר ושממה. יש שבע שנים טובות ויש שבע שנים רעות. הגיעו שבע השנים הרעות. הפתרון לא יכול להיות לקחת את מעט הגרגרים שיש לשבע פרות ולצמצם אותן לשלוש ולתת לארבע למות. צריך כאן תמיכה נוספת לשנה-שנתיים הקשות האלה כדי להחזיק את כל גופי התרבות בזמן הזה על מנת שישרדו את הזמן הזה, הם, העובדים שלהם, הבימאים, כולם. זאת חובה.

ההסכם החמש שנתי כובד על ידי תעשיית הקולנוע במשך 20 השנים האחרונות והיו לא מעט משברים. אף אחד לא צייץ על המשבר של 2008. כאן אנחנו באמת במצב קיצוני וחריג ולא רוצים לגעת בהסכם. כמו שהיו כאן 200 מיליון שקלים שניתנו מחוץ לתקציבים הרגילים, כאן צריך משהו נקודתי לשנה הזאת על מנת לפתור את הבעיה הזאת. זה מאוד חשוב. זאת הבעיה של הקולנוע. סידור בתוך הקולנוע, לא יפתור את זה. הפרות ימותו. אני לא רוצה לדבר כאן על העובדים ולא רוצה לומר מה יקרה. זאת קטסטרופה וחייבים לפתור אותה.

תודה. זווית חשובה. מי עוד רצה לדבר? הזדמנות חד פעמית.

יש לי שתי שאלות עקרוניות. האחת היא לגבי מתווה הירידים תחת כיפת השמים. אני מנסה להבין את ההיגיון בו אפשר ללכת לשוק הכרמל, אפשר ללכת לשוק מחנה יהודה, אבל אי אפשר לפתוח את שוק הספרים בישראל. את יריד הספרים הלאומי של מדינת ישראל אי אפשר לפתוח. אין מתווה מסודר לסוגיה הזאת. אני ממש אשמח לקבל מענה. להסביר לי מה ההבדל בין לעמוד מול דוכן של תפוחים לבין לעמוד מול דוכן של ספרים.

השאלה השנייה שלי היא לגבי מתווה הספריות הציבוריות. בעיקרון הספריות מקבלות כספים ממשרד התרבות, בסביבות ה-85 מיליון שקלים, מתוכם 30 מיליון שקלים אמורים ללכת לקניית ספרים חדשים. השאלה שלי היא למה לא משחררים את הכסף של תקציב 2019. שחררו אותו על מנת לאפשר לאנשים לנשום אוויר. אני מדברת על ההוצאות לאור. אני מדברת על הספריות שמקבלות תקציב מהמדינה. פשוט שחררו את הכסף. שוחרר משהו כמו 25 אחוזים עם תחילת תקופת הקורונה ובזה זה נגמר. למה אתם לא משחררים את הכסף? אני אשמח לשמוע מנציג האוצר מה קורה.

תודה רבה. אני רוצה שרועי כהן, נשיא לה"ב, יאמר כמה מלים.

אני אתכם. שלום רב. שמעתי את קול הזעקה של עומר. אני גם מכיר אותו באופן אישי. אתמול הייתי שם כמעט כל היום ושמעתי את האנשים ונקרע הלב. אני אומר לך רם שלא ניתן אחר כך להמשיך בסדר היום שלך אחרי שאתה שומע את הזעקה ואת הכאב שהיה אתמול, כמו במספר פעמים.

אני רוצה לבקש מהוועדה דבר אחד. ב-3 במאי התקיימה פגישה שהייתה גם מתוקשרת מצד ראש הממשלה ומצד כל הגורמים שהיו. השתתפו בה שר הכלכלה לשעבר אלי כהן, שר האוצר לשעבר משה כחלון, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר שי באבד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה רונן פרץ. נאמר חד משמעית – וגם יצאו אחר כך לתקשורת – שעצמאים שהמדינה סגרה להם את האפשרות לעבוד, ייקחו אחריות וייתנו להם מענה של פיצויים בדיוק כמו שייתנו לציבור השכירים. שר הכלכלה יצא משם, הלך לראיון ב-YNET, הודיע את זה. מנכ"ל משרד האוצר – יש לי התכתבויות לפיהן הוא מוכן להגיע לכל דיון של ועדה אליו הוא יוזמן – הודיע שהייתה התחייבות כזאת כלפיי וכלפי ציבור העצמאים, לקחת אחריות של האנשים שסגרו להם את העסק. לכם יש זכות לעשות שימוע. אתם ועדה סטטוטורית. תזמינו את האנשים האלה. הם היו שם. אפשר גם להוציא את ההקלטות של אותו דיון. נאמר חד משמעית שהמדינה תיקח אחריות לגבי העצמאים שהיא סגרה להם את העסק.

ידוע שבחודש מאי ועד מחצית חודש יוני, אנשים לא יכלו לחזור לעבוד בגלל הוראות משרד הבריאות. כל מה שאנחנו מבקשים זה שתיקחו אחריות. איך יכול להיות שאתם תאריכו לחל"ת בחמש דקות, בעלות של מיליארד וחצי שקלים, 35 ימים, ובצדק, כי באמת האנשים האלה לא יכלו לחזור לעבוד ולכן לקחתם אחריות, אבל לעומת זאת לעצמאים שגם הם חלק מאות התעשייה, לא תיתנו מענה?

רם, לא מדובר במספרים מאוד מאוד גדולים. מדובר ב-30,000 עצמאים שהם סביב הדבר הזה, בעוד חברות בצורה כזאת או אחרת שצריכים לקבל מענה. כלומר, אפשר לגדר את התעשייה הזאת ולתת חמצן.

זאת הדרישה שלנו ואתם יכולים לעשות את זה. אתה ועדה סטטוטורית ועדיין שי באבד נחשב עובד מדינה כי הוא בתקופת הסתגלות ואתה יכול להזמין אותו ואתה יכול להזמין את שר הכלכלה לשעבר. הם יבואו ויגידו לך שהמדינה התחייבה לתת מענה לאותם אנשים וכרגע היא מתנערת מהאחריות שלה. ביום חמישי האחרון הייתי אצל שר האוצר ישראל כץ, ואני מאוד מכבד את הגישה שלו לפיה הוא רוצה להתעסק בכמה שיותר עובדים. הוא אמר לי: רועי, אני לא אתעסק עם פעימות, מה שהיה עם הפיצויים, זה היה בקדנציה הקודמת, אני מבחינתי לא מתעסק עם זה. אמרתי לו שיש אנשים שכרגע אין להם מענה, בוא דבר עם מורי הדרך, בוא דבר עם אותו תאורן, בוא דבר עם האנשים האלה, תבין שהם לא יכלו לחזור לעבודה. זה לא שהם לא רצו אלא הם לא יכלו. קחו אחריות. אתם מדינת ישראל, מדינה מפותחת. לא יכול להיות שמדינות מסביבנו שופכות מיליונים של יורו ודולרים, מדינות אירופה, ואנחנו מדינת ישראל לא יודעים לתת כמה מאות מיליוני שקלים לאנשים שאנחנו סגרנו להם את העסק.

לכן אני מבקש ממך רם, אני יודע את הרצון העז שלך לטפל בנושא הזה. יש לך אפשרות. תעשה שימוע ציבורי, תזמין שהתחייבו בפני הגופים האלה שיהיה להם מענה ובוא נראה מה התשובות שיהיו להם. תודה רבה.

תודה רבה רועי. דברים חשובים מאוד. אני מתנצל בפני כולם. אני רואה אתה רמת הידיים שלכם אבל אני לא יכול לקיים את הדיון אחרי השעה 14:00. לצערי הרב.

אני מבטיח לכם שגם אני וגם הצוות שלי כאן. תשלחו לנו הודעות ודברים קריטיים שהיו לכם לומר ולא אמרתם. אני מתייחס לכל מה שאתם שולחים, אם כי הטלפון שלי כרגע מופצץ בענייני ועדת כספים אבל זה סיפור אחר. תשלחו לנו כי אני יודע שיש עוד סוגיות שלא עלו. אני כן חושב שהצלחנו לייצר מצב שבו דביר באופן כללי כמייצג משרד האוצר בהקשר הזה, אני חושב שהוא למד טוב יותר את הבעיות שלכם מהשטח והבין שהעובדה ששוחרר כסף לא מייצרת מצב שבו חזרתם לעבוד ותעשיות שלמות ותחומים שלמים עדיין נשארים בבית.

אני מודה שהדיון הזה היה לי, כמו לכולכם, מאוד קשה, גם אישית. שמעתי אתכם והלב נקרע. פשוט נורא שזאת המציאות אליה הגענו. אני לא מסיר מעצמי לרגע את ההבנה הקריטית שאני צריך להילחם בשבילכם. אני מודה שאחרי הדיון הקודם חשבתי שעצם שחרור הכסף ייצר מציאות הרבה יותר טובה באופן הרבה יותר מהיר, אבל בינתיים זה לא קרה. אני אשוחח כמה שיותר מהר גם עם שר התרבות, למרות ששמעתי מכולכם שאתם יודעים שהוא עושה את כל המאמצים. אני אצור קשר גם עם האוצר, גם עם מנכ"לית האוצר, כדי לוודא אם הובטחה לכם פגישה, למה היא לא התקיימה.

יש כאן המון נושאים ספציפיים שהעליתם. לא אחזור עכשיו על כולם. צוות הוועדה כתב אותם והם גם יעלו לאתר כדי שתוכלו לוודא שלא פספסנו שום נושא שעלה.

אני יודע שזה לא מספק אבל אני מבטיח לכם שככל שאני יכול בוועדה שלי לעקוב אחרי הכסף שכן הובטח ולוודא למה הכסף שחייב להגיע עדיין לא מגיע, בין אם זה בהתייחס לפעימות, בין אם זה מתייחס לדברים שרועי אמר בסוף, בין אם זה מתייחס לכסף שצריך להגיע לעובדים עצמם ולא לקרנות ו/או לאיגודים, אני מבטיח לכם לעקוב אחרי זה. באמת זה חשוב לי מאוד ואני מתוסכל בכל רמה שאתם יכולים לתאר לעצמכם מהעובדה שכך אתם מרגישים. אין לי את כל הכלים אבל בכלים שיש לי אני מבטיח להשתמש.

תודה רבה שהייתם כאן ושהצגתם את העמדה הכול כך חשובה הזאת. באמתם קרעתם את הלב של כל מי שהיה כאן. תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:57.