פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
29/06/2020


26/08/2020
10:39
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, ז' בתמוז התש"ף (23 ביוני 2020), שעה 13:20

השבה הדרגתית של קהל בכל ענפי הספורט – ביוזמת ח"כ יואל רזבוזוב, וקיום ספורט לא תחרותי

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
יואל רזבוזוב

הילה שי וזאן

עידו שוואב - רפרנט מאקרו ותרבות, משרד האוצר

נורית שרביט - מנהלת המחלקה לספורט נשים וספורט עממי, משרד התרבות והספורט

ד"ר אפרת אפללו - מנהלת המחלקה לחינוך ולקידום בריאות הציבור, משרד הבריאות

פרופ' חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

ד"ר חורש דור-חיים - מנכ"לO2 , נציג אגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

אבי לוי - סמנכ"ל, ההתאחדות לכדורגל בישראל

ד"ר יוני ירום - יו"ר איגוד הטניס בישראל

חי גוזלן - מנהל ספורט, הליגה למקומות עבודה, איגודי הספורט

קרן שתוי - מנכ"לית הולמס פלייס

שי חטב - אוהד כדורגל

אילן סויסה - יו"ר ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם

לאה גופר

אירית שלהבת



השבה הדרגתית של קהל בכל ענפי הספורט – ביוזמת ח"כ יואל רזבוזוב, וקיום ספורט לא תחרותי

אני פותחת את דיון הוועדה בנושא השבה הדרגתית של קהל בכל ענפי הספורט. הדיון הוא לבקשתו של חבר הכנסת יואל רזבוזוב. החלטנו לשלב בתוך הדיון הזה גם את כל נושא הספורט הלא תחרותי.

לאט-לאט ככל שהתקדמנו בזמן לקראת הדיון הנוכחי גילינו שזו תופעה שהולכת ומתרחבת – גם הספורט וגם הסמי-ספורט, כך נקרא לו – נושא של ריקודי עם, מכוני כושר, הרבה מאוד גופים וענפים שנמצאים בתוך הדבר הגדול הזה שנקרא ספורט. אנחנו ננסה להתייחס לכולם.

נתחיל עם חבר הכנסת יואל רזבוזוב בהצגת הנושא. בבקשה.

תודה, כבוד היושבת-ראש, על הדיון הזה, שהוא דיון חשוב. הרבה אנשים מחכים לתוצאות הדיון, או לפחות למה שאנחנו נעלה כאן.

כמובן שיש לנו את החזרת הקהל למגרשים, ואנחנו מדברים לא רק על כדורגל, יש לנו עוד ענפי ספורט. הגיעה לשולחן של שנינו פנייה בנושא הטניס – אם מותרת התקהלות עד 250 אנשים באולמות אירועים, במגרש טניס פתוח אם יבואו כמה עשרות אנשים לקהל אני חושב שאין שום בעיה. אם אנחנו מדברים על כדורגל – גם אצטדיון הוא מקום פתוח וגדול מאוד.

כמובן רצינו לקיים את הדיון לפני כן, אבל מאז מצב התחלואה החמיר. אנחנו לא רוצים לסכן אף אחד אבל עדיין אני חושב שצריך להיות מתווה, גם לשנה הבאה. אנחנו לא יודעים, יש מצב של אי-ודאות. אנחנו כן רוצים לשמוע האם מישהו חושב בכלל איך אנחנו נתמודד עם זה בשנה הבאה.

השנה בכדורגל בפלייאוף העליון יש לנו כבר אלופה, אפשר לברך את מכבי תל אביב, אבל יש לנו גמר גביע ב-12 ביולי. אם עכשיו העקומה תתחיל לרדת – אני לא יודע, אני מקווה מאוד – אז כן אפשר לחשוב על נוכחות קהל, כי שם זה מכירת כרטיסים, אין מנויים. אם אנחנו מתקדמים חבל שלא תהיה לנו תוכנית. אם יתאפשר להכניס אפילו כמה אלפים לאצטדיון גדול אז אני חושב שכולם ישמחו, גם האוהדים וגם השחקנים וגם הקבוצות שעלו, כי בסך הכול לחגוג עם הקהל – התחושה שונה.

דבר שני, רשת ביטחון לקבוצות. קבוצות צריכות לתכנן תקציב לשנה הבאה. מה זה תכנון תקציב? זה לקנות שחקנים, מאמנים, יש הרבה מאוד הוצאות. חלק ניכר מן ההכנסות של הקבוצות הוא מכרטיסים ומנויים. אם אנחנו ממשיכים בגל הקורונה, היום גל שני, ואי אפשר לדעת אם יהיה גל שלישי, איך יהיה, מה יהיו ההנחיות של משרד הבריאות, אז הקבוצות לא יודעות לתכנן את התקציב, זאת אומרת שהן לא יודעות לפתוח את הליגה בשנה הבאה. אני מדבר גם על כדורגל, גם על כדורסל, על כל ענפי הספורט שההכנסות שלהם תלויות במכירת כרטיסים ומנויים.

חשוב מאוד לשמוע את עמדת משרד האוצר ועמדת משרד הספורט, האם מתוכננת רשת ביטחון, באיזה גובה. עשיתי בדיקה, יש קבוצות שאצלן ההכנסות מכרטיסים ומנויים מסתכמות ב-5, 7, 8 מיליון שקלים, ויש קבוצות שמגיעות ל-20 מיליון שקלים. אם קבוצה מתכננת תקציב, היא פועלת רגיל, היא יודעת: שנה הבאה יש משחקים, יש אוהדים, הכול בסדר, מצוין. אם פתאום אנחנו חותכים להם בחצי את מספר האוהדים שיקנו מנוי אז יהיה רק חצי מן ההכנסות. מישהו צריך לפצות על זה כי הקבוצה בנתה תקציב, קנתה שחקנים. בעלי הקבוצות נמצאים גם במצב לא הכי טוב, חלק מהם העסקים שלהם נפגעו, הם גם כך מזרימים ומפסידים הרבה כסף. חשוב מאוד לשמוע כאן את העמדה.

כמובן יש לנו גם את ענפי הספורט הלא מקצועניים, כמו קט-רגל באולמות, שצריכים בסך הכול יומיים, שלושה, ארבעה של משחקים בשביל לגמור את הליגה, כי אחרי זה כבר יהיה בלתי אפשרי. גם הסטודנטים שמשחקים. זה דומה מאוד לאימונים אז אין בעיה באולם ספורט רגיל לתת להם אפשרות לסיים את הליגה. יש לנו את הליגה למקומות עבודה. אני רואה גם חדרי כושר בקריסה. יש פה עניין גדול מאוד.

ספורט הוא דבר רחב, אבל אם נתמקד, כפי שאמרתי, זה תוכנית גם ל-12 ביולי, לגמר הגביע, גם לשנה הבאה, וכמובן רשת ביטחון ופיצוי לקבוצות כדי שיוכלו לבנות תקציב, והתייחסות לליגה למקומות עבודה ולקט-רגל, לאפשר להם לסיים את הליגות. תודה.

תודה רבה לך חבר הכנסת רזבוזוב. אני רוצה לחדד את הסוגיה, אבל לפני כן הערה קצרה.

כולנו מכירים את המספרים ואת גל התחלואה שהולך וגדל, בעיקר מבחינת מספר הנבדקים המאומתים, פחות לגבי מונשמים וחולים קשים. אני בכוונה מדגישה את זה. אנחנו לא מנותקים מן הסיטואציה הרפואית, אבל אני חושבת שגם אסור לנו להיות מנותקים מן העם. אנחנו חייבים להיות קשובים לציבור כל הזמן.

כאשר אנחנו מדברים על ענפי הספורט ואנחנו רואים שבספורט התחרותי מאפשרים את הפעילות אבל בספורט הלא תחרותי לא מאפשרים את הפעילות, מישהו שם מפספס שמדובר בתעשייה שלמה שהיא פרנסה של אנשים. אם אנחנו מדברים על פתיחה של משק ופתיחה של כלכלה אז יש פה אנשים שעוסקים בליגה למקומות עבודה, וזה מפרנס הרבה מאוד אנשים, ואנחנו מדברים על מרקידים שזאת פרנסתם היחידה ואלה אנשים שנשארים מחוץ למעגל העבודה. כשאנחנו מסתכלים על חופי הים ואנחנו רואים את הקניונים ואת המרחב הציבורי, ואנחנו יודעים שמאפשרים את הפעילות מצד אחד, אבל מצד שני לענפים הספציפיים האלה אנחנו אומרים: לא, אתם לא יכולים לחזור לפעילות, התחושה היא שאנחנו לא באמת לוקחים את כל מכלול השיקולים בחשבון. לכן אנחנו מקיימים כאן את הדיון, גם כדי לשמוע את האנשים האלה, שמתמודדים עם זה עכשיו ביום-יום, שעדיין נמצאים מחוץ למעגל התעסוקה, שלא לדבר על העניין הרגשי-חווייתי שיש בכל הקשור לספורט.

לפני שנשמע את האורחים, חברת הכנסת הילה שי וזאן, בבקשה.

רק תיקון: גמר הגביע בכדורגל הוא ב-13 ביולי ולא ב-12 ביולי. אני מקדים ביום אחד.

אנחנו נקבל אותו גם ב-12 וגם ב-13. נדבר על סוגיית הקהל. נדבר על הורים ומשפחות שיכולים להגיע ליציעים. הרי הילדים שמגיעים לשחק במגרש מגיעים מבית מסוים, הם כבר מביאים איתם את הדי-אן-אי שנמצא שם.

באים עם הקפסולה שלהם.

בדיוק. הם באים כבר עם ערכי הקפסולה האורגנית שלהם אל תוך המגרש. אז אין שום סיבה שהורים שלהם לא יהיו ביציע, זה ממילא נוכח שם. אנחנו נפתח את הכול וננסה להגיע החלטות שיש בהן היגיון. אני רוצה שהציבור יידע שאנחנו מקבלים החלטות שיש בהן איזשהו רעיון מסדר.

בבקשה חברתי חברת הכנסת החדשה הילה שי וזאן.

תודה גברתי היושבת-ראש.

ייתכן ואנחנו נמצאים בפתחו של גל שני ואנחנו לא יודעים איך הוא יבוא וכמה חמור יהיה. מצד אחד אנחנו רואים את מספר הנדבקים שעולה ומגיע למאות בכל יום, מצד שני אנחנו רואים את כמות המונשמים הקטנה.

באשר לכל הקשור לענפי הספורט הלא תחרותיים – כמי שזה חלק משגרת יומה, ולא באופן תחרותי, זה שנים רבות, אני חושבת שהספורט הלא תחרותי הוא מזון לנשמה להרבה מאוד אנשים. הבעיה היא שכאשר אנחנו לא מסדירים בהיגיון מה אפשרי ומה לא, התחום כולו הופך להיות מאוד פרוץ.

למשל בענף השחייה, שטרם הותר, אנחנו יודעים שעל פי המחקרים נכון להיום, ככל הידוע לנו נגיף הקורונה אינו עובר במים, ועדיין זה ענף שלא נפתח ולא מאושר. מה שקורה, הוא הופך להיות פרוץ. וכמו השחייה כך גם ענפים נוספים. חשוב מאוד שאנחנו נידרש לעניין, נעשה את האבחנה גם לגבי ספורט לא תחרותי. כרגע אני לא מדברת על קהל או לא. זה באמת סוגיה שאנחנו צריכים לדון בה בנפרד. אבל בכל הנוגע לענפי ספורט שאינם תחרותיים, שאינם מסכנים והם שומרים על מרחק של שני מטרים וכל שאר הדרישות, אני חושבת שחשוב שאנחנו נאפשר כמה שיותר, כדי לשחרר ולתת את מה שהציבור צריך בתקופה הזאת.

תודה רבה. אנחנו נעבור לד"ר יוני ירום מאיגוד הטניס בישראל.

שלום רב, שלום לכולם ותודה על האפשרות לדבר.

אנחנו פנינו, וגם דיברנו עם שר הספורט, בנושא מגרשי טניס פתוחים, בייחוד במרכזים הגדולים. יש לנו סדרה של תחרויות לאומיות. באמת, כפי שאמרתם, ההורים מביאים את הילדים, ויש גם אנשים שצופים. לכן אמרנו: האם להעלות את הכמות שתאפשר גם קצת לקהל לנכוח, כמובן בתנאי שישמרו על הכללים: עם מסכות ומדידה במגרש, ספירה של שני מטרים? האפשרות לעשות את זה תאפשר גם להורים להיות ולמאמנים להיות. כמות המתחרים שיש לנו היא גדולה יחסית. אנחנו צריכים להקפיד על הכללים אבל רוצים לאפשר גם שייכנסו יותר צופים, בהתאם למה שתחליטו.

על איזה כמות מדובר?

250 איש נשמע לנו הגיוני במרכז טניס שמכיל 20 מגרשים ונמצא על פני שטח של כמה דונמים. זה מספר שהוא בהחלט הגיוני ומפוזר. כמובן בתנאי שמשגיחים ושומרים שלא תהיה שם צפיפות עודפת. הטניס בהחלט חוזר לפעילות ענפה למדי.

שלחתם פנייה ואמרתם: תאפשרו לנו לפחות להכניס את בני המשפחה. אני מניחה שאם מדובר על בני משפחה אנחנו לא מדברים על היקפים כאלה של קהל, של 250 איש.

בני משפחה זה בדרך כלל אחד ההורים או שני הורים, לא יותר מזה. זה לא כל החמולה של אחים ואחיות וכן הלאה, אין צורך בזה. הילדים חלקם צעירים יותר, די טוב להם שהמשפחה נמצאת ומעודדת. בטח המאמנים מסוגים שונים שנמצאים שם. ויש עוד קהל מקצועי שמגיע, מסתכל, בוחן את הילדים, פרט לכל אנשי המקצוע שנמצאים בסביבה, שזה כבר מביא אותנו בשקט גמור ל-50. אבל אם נעלה את המספר לפחות כפליים ואפילו יותר, זה עדיין נשמע לגמרי הגיוני בתחום של מגרש טניס, שהוא לא מגרש אלא מרכז טניס. פר מגרש זה יוצא 4–5 איש, לא יותר מזה.

תודה רבה יוני. נעבור לפרופ' חגי לוין – לא נמצא. נעבור לד"ר חורש דור-חיים, נציג איגוד רופאי בריאות הציבור – לא נמצא. עידו שוואב ממשרד האוצר, כדאי שתמצא פינה כדי שנוכל לשוחח.

אנחנו בדיוק בדיון מקביל עם משרד הספורט ועוד כ-30 נציגים. אם אתם יכולים לתת לי הודעה זה יהיה עדיף, כי אנחנו בדיוק מדברים על האירוע שעליו אתם מדברים.

אתה יכול לדבר עכשיו ולתת לנו סקירה?

אנחנו בדיוק עכשיו נמצאים בדיון עם משרד הספורט, עם המנכ"ל ועם מינהלת הכדורגל, ההתאחדות לכדורגל, איגוד הכדורסל, עם כל הגופים, בדיוק על כל הסוגיות האלה, גם של העונה הבאה וגם של העונה הזאת. כרגע אין לי משהו להגיד לכם. אנחנו פשוט עכשיו בדיונים על הנושא הזה, ברגע זה.

כמה דברים. האחד, אנחנו באמת נרצה לשמוע, ואני מניחה שלשם תלכו, אם לא אז הנה לכם טיפ, על גיבוש המתווה לקראת העונה הבאה.

דבר שני הוא הסדר של כל מה שנוגע למשחק גמר הגביע בכדורגל מבחינת כניסה של קהל על פי ויסות שיוחלט בתיאום עם משרד הבריאות, על פי כל ההנחיות וכל הכללים. תנסו לייצר את המודל שהוא נכון וראוי, או לפחות לקיים על זה דיון ביחד עם השותפים שם.

דבר נוסף שאני רוצה להעלות לפני שאתה חוזר לדיון זה כל הסוגיה של ענפי הספורט הלא תחרותיים. מדובר על אנשים שיושבים בבית ללא פרנסה כי אנחנו לא מאשרים להם לחזור לפעילות. דרך אגב, אני מתקשה להבין את ההיגיון – אם מותר כדורגל רגיל אבל אסור קט-רגל - - -

הוא נציג משרד האוצר.

למה אני אומרת לאוצר? כי היה וההחלטה תהיה שהם בכל זאת לא חוזרים לפעילות, בשל כל סיבה שהיא, מישהו צריך לשפות אותם. צריך לראות איך אנחנו נותנים להם את המענה מבחינה כלכלית כי אלה אנשים שעדיין נמצאים מחוץ למעגל העבודה.

אני מבקשת מאוד, עידו, לקחת את כל הדברים האלה אתכם לדיון כדי שאנחנו נוכל גם לתת אחר כך בסופו של דבר מענה לאותם אנשים, בתקווה שכן נוכל לאפשר להם לחזור לפעילות.

זה פיטורים של הרבה מאוד אנשים.

עידו, שאלה נוספת: מבחינת רשת הביטחון לקבוצות, חשובה ההבנה שקבוצות – דיברתי עם הרבה בעלי קבוצות – פשוט לא יתחילו את הליגה אם לא תהיה רשת ביטחון.

יואל, ממש כרגע, באמת ברגע זה, אתה יכול לראות את כל האנשים, אנחנו דנים בדיוק על הנושא הזה. אנחנו מטפלים בזה באמת.

תמסור להם ד"ש ותגיד שאנחנו רוצים תוצאות.

בסדר, אנחנו בדיוק דנים על זה. באמת אני לא יכול להגיד שום דבר כעת. אנחנו דנים בנושא הזה.

מאה אחוז. תודה עידו ובהצלחה לכם בדיון. נעבור לחי גוזלן.

חשוב לי להגיד, אתם מקיימים עכשיו ישיבה על שנה הבאה, כאשר יש הרבה קבוצות בספורט העממי שעוד לא סיימו את השנה.

אנחנו לא מקיימים דיון רק על שנה הבאה. אנחנו מקיימים דיון גם על שנה הבאה אבל לא רק עליה, דיברנו גם על מה שקורה היום. בסדר?

מעולה. פשוט תבינו שאנחנו בקשר ארוך מאוד אתכם. יש לנו את העמותה הכי גדולה במדינת ישראל של הספורט העממי, של הליגה למקומות עבודה, שנותנת כל כך הרבה פעולה וכל כך הרבה שכר וכל כך הרבה פרנסה להרבה עובדים, לאלפי עובדים. בסופו של דבר אנחנו דורשים פחות מחודש, אפילו הצענו לעשות ימים מרוכזים כדי לסיים את הליגה, כדי שנוכל להיות מוכנים כבר לספורטיאדה, שזה אחד האירועים הכי גדולים שקיימים במדינת ישראל. בכל פעם אנחנו נענים בשלילה. אתם צריכים להבין, אנחנו ספורט שקיים 40 שנים, זה ספורט עממי שמאגד את כל מקומות העבודה במדינת ישראל. אנחנו חייבים את העזרה שלכם. לא ביקשנו חודש או חודשיים. עמדנו בכל הקריטריונים שביקשתם מאיתנו של התו הסגול, לפני שהתחלפו השרה מירי רגב והשר החדש חילי טרופר. אנחנו מבקשים מכם לחזור. אנחנו צריכים כמה ימים מרוכזים כדי לסיים את הליגה ולקחת פגרה. גם כך התקופה הזאת הייתה אמורה להיות פגרה של שלושה חודשים. אנחנו רוצים לסיים את הליגה כדי שנוכל לצאת לפגרה. אנחנו חייבים את העזרה שלכם. תבינו, אנחנו מעסיקים אלפי עובדים וספקים חיצוניים.

כמה אנשים אתם מעסיקים?

יש מאות אנשים שמועסקים ישירות, ויש אנשים חיצוניים שנותנים לנו שירות, כמו למשל אולמות ספורט, שופטים, רשמים וכדומה, שתלויים בפרנסה שלנו. אנחנו לא יכולים לקיים את החוזה איתם בגלל שאנחנו לא עובדים כרגע, אין פעילות כרגע. אנחנו חייבים את האישור שלכם להפעלת הליגה למשך כמה ימים בודדים. יש לנו מספר ליגות.

אתמול דיברנו גם עם נורית שרביט שמעורבת בזה אישית. אני רוצה להגיד תודה רבה לנורית שרביט ממשרד הספורט, שבאמת מעורבת אישית ורוצה לעזור, אבל תמיד אנחנו מקבלים מכות בגלגלים ממשרד הבריאות. אני מבין את ההחמרה שיש כרגע בקורונה, אנחנו מוכנים לכל מה שתגידו – נסגור אולמות, שכרנו יותר שעות אולם כדי שיהיה מרווח בין קבוצה לקבוצה שמגיעה, עשינו הכול, מדידות, אפליקציה שנותנת לנו מידע אם יש חום למישהו, הצהרות בריאות, כל מה שאתם רוצים. החמרנו על ההחמרות שלכם, אך עדיין בסופו של דבר אנחנו לא מקבלים אישור לקיים את הליגות הללו.

תודה רבה חי. תיכף נשמע את נציגי הממשלה. פרופ' חגי לוין עלה על הקו? לא. קרן שתוי מהולמס פלייס – לא נמצאת.

חורש דור-חיים הוא שמייצג את פרופ' לוין.

ד"ר חורש דור-חיים, בבקשה.

אני פיזיולוג מאמץ ואני מייצג כאן את איגוד רופאי בריאות הציבור, שפרופ' חגי לוין עומד בראשו, אז אני כאן מופיע בשמו.

צריך לבדל. לא עד הסוף ירדתי לעומק מהות הישיבה כי באמת כל ענפי הספורט, ולא רק הספורט אלא הפעילות הגופנית, סובלים מן המשבר בצורה חמורה, ביתר שאת.

אם אנחנו מדברים על ליגות למקומות עבודה, שבאמת יש להן חשיבות גדולה מאוד בכל הקשור לפעילות גופנית של אנשים, לקיום של אורח חיים בריא וגם לתחרות בריאה בין אנשים שונים כחלק מן ההווי שיש במקומות עבודה, אין שום סיבה לא לקיים פעילות, כל עוד היא עומדת בכללים של התו הסגול. זה לא שונה מאשר כל פעילות גופנית אחרת וניתן לאפשר להם לעסוק בפעילות גופנית ולחזור, כל עוד זה עומד בהנחיות של משרד הבריאות, בהנחיות הריחוק וכולי.

צריך רק להביא בחשבון עניין מיוחד שמייחד את הליגות למקומות עבודה, שבשונה מן הספורט התחרותי בליגות האחרות מדובר באוכלוסייה יותר מבוגרת בדרך כלל. כאן צריך להביא בחשבון שיש גם אנשים עם גורמי סיכון. יש לזה שתי השלכות.

ראשית, זה הסיכון הגדול יותר לתחלואה קשה מקורונה. לכן אני חושב שצריך לנהוג במשנה זהירות. כדאי לחשוב טוב אם יש קבוצות אוכלוסייה מתוך הליגות למקומות עבודה שצריך להגיד להן שאולי עדיף שלא ישתתפו, בגלל שהם בעלי גורמי סיכון, ולעשות כאן הפרדה בין אוכלוסייה בעלת גורמי סיכון לזאת שהיא לא, ואחרים יכולים להשתתף כרגיל בפעילויות.

שנית, בעצם תקופה ארוכה שהאוכלוסייה הזאת הייתה במה שנקרא de-conditioning, כלומר היא לא עסקה בפעילות גופנית. אלה אנשים שהם לאו דווקא ברמת כשירות גבוהה. בשבילם עכשיו לפרוץ למשחקים בלי הכנה מוקדמת זה דבר שצריך להביא אותו בחשבון. אני לאו דווקא אומר את זה ברמה של מה שאנחנו עושים בהיבט של המדיניות אלא באמת צריכה להיות איזו הכנה מוקדמת שלהם וצריך להביא את זה בחשבון כאשר רוצים להחזיר אותם לתחרות. כלומר גם את המועדים של התחרויות של הליגה צריך להתאים, אולי אפילו לשנות את המועדים ולאפשר להם את ההכנה המוקדמת כפי שצריך.

אלה שני דברים שצריך להביא אותם בחשבון כאשר אנחנו מאפשרים, ושוב, לדעתי צריך לאפשר להם לחזור לפעילות.

לגבי הנושאים האחרים שקשורים בענפי הפעילות הגופנית השונים בספורט העממי, עוד פעם, הם לא שונים מאף אחד אחר. צריך לראות שזה עומד בתנאי התו הסגול ועומד בתנאי הצרכים של ריחוק. צריך לשקול כאן אוכלוסיות שהן בעלות גורמי סיכון, אולי באופן אינדיבידואלי, כל אחד ואחד, לעשות את שיקול הדעת האם צריך להשתתף או לא צריך להשתתף באירועים שיכולים להיות מסכני הדבקה. זו דעתי.

תודה רבה לך. אילן סויסה, בבקשה.

שלום לכולם. תודה על ההזדמנות. חשוב מאוד שישמעו אותנו.

שמי אילן סויסה, אני יושב-ראש ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם בארץ ובתפוצות. בחצי דקה אספר על הארגון, ממש במהירות, לא אלאה אתכם. מדובר בארגון בן 45 שנים שאנחנו מנהלים אותו. אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של הריקודים החל מ-1928 ועד היום. המרקידים שלנו נציגים ושליחים של מדינת ישראל בהרקדות בחו"ל, במחנות. אני חושב שיש לזה ערך מוסף שלא דיברו עליו עד היום. אני רציתי שתדעו את זה קודם כול לפני שאנחנו מדברים.

מדובר במאות משפחות של מרקידים ויוצרים, שנכון להיום חלקם הגדול כבר אין להם מה לאכול. באמת אני אומר את זה, זה לא קלישאה ואני לא בא עכשיו לנגן על שום דבר.

עד כה היינו כולנו, כל מדינת ישראל, כל העולם, בשותפות גורל. שתקנו, ספגנו וקיבלנו את המצב איך שהוא. כרגע מחזירים אולמות אירועים עד 250 איש. ההבדל בין ספורט תחרותי לבין ספורט לא תחרותי, אני לא יודע כמה הוא גדול. למשל ריקודים סלוניים נקראים ספורט תחרותי, להם מותר לרקוד בזוגות גנריים. בריקודי עם זה בדיוק אותו דבר, זה זוגות גנריים, זה אנשים שמכירים האחד את השני באופן קבוע, אין החלפות. יש גם שמירה על ריחוק במעגלים שבהם אנחנו רוקדים.

יש פה מאות משפחות שכבר לא עובדות כל כך הרבה זמן בגלל ההגבלות ויש בלבול אחד גדול. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו שייכים – אנחנו שייכים לספורט? אנחנו שייכים למחול? לספורט תחרותי? לספורט לא תחרותי? לאולמות אירועים? למועדון? לא יודעים למה אנחנו שייכים.

בסוף בסוף מה שקורה, המרקידים לוקחים את החוק לידיים, חלקם עושים עבירות לא במודע, עד שאנחנו מעירים להם.

אנחנו מוכנים לשמור על כולם, אבל פשוט הגענו למצב שאנשים מקבלים איומים מן הבנקים ומכל מיני משרדי ממשלה, אם זה ביטוח לאומי ועוד גופים אחרים. נראה שיש פה מין קצר בין מה שהממשלה אומרת בהגבלות שהיא קובעת לבין מה שקורה בשטח, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים באמצע. אנחנו לא יודעים עם מי לדבר. אני באופן אישי פניתי אין-ספור פעמים, עשרות פעמים גם למשרד התרבות, לעידן הדובר של חילי טרופר והתכתבתי איתו במשך חודש וחצי.

תנו לנו בבקשה מתווה מסודר. אני רוצה שהאנשים שלנו יעבדו בצורה חוקית, מסודרת, בשמירה על בריאות הציבור שאנחנו שייכים אליו.

מדובר באוכלוסייה קבועה, לא משתנה. באולמות אירועים בכל ערב יש 250 איש אחרים. אצלנו זה אותם אנשים, הם לא יתחלפו, לא פתאום מישהו יתחיל לרקוד, בטח לא בתקופת הקורונה. זה אנשים קבועים, אנחנו שולטים בהם, יש לנו רשימת תפוצה. עמדנו בכל הנהלים עוד לפני שיצאנו לסגר, כבר התחלנו לעשות בדיקת חום והשתמשנו באלכוג'ל, לא כולל רישום כי לפני כן זה לא נדרש.

אנחנו כרגע בבעיה קשה מאוד, גם מבחינת תמיכה כלכלית לאנשים האלה, שנבלעו איכשהו בתרבות ואף אחד לא מדבר עליהם, וחשוב לי שתשמעו אותנו. פשוט בהגדרה אחת פשוטה שלכם אתם יכולים לעזור לנו, הגדרה פשוטה, להציל מאות משפחות בישראל. המתווה שלנו הוא לעבוד כמובן לפי הנחיות משרד הבריאות: רישום ובדיקת חום בכניסה ולשמור על כל הכללים שנקבעו. בבקשה, אנחנו צריכים את העזרה שלכם. תודה רבה.

תודה רבה לך אילן. נגעת בנקודה חשובה. אגב הרבה מאוד מן הפניות שמגיעות אליי מצביעות בדיוק על הסיפור הזה, שאין הנחיות ברורות. הם לא יודעים מה מותר ומה אסור. מותר להם 50, מותר להם 250 במקום פתוח או במקום סגור, כן זוגות או לא זוגות. אתה צודק, אילן, שהרבה מאוד מרקידים – אני לא יודעת אם לומר – לקחו את החוק לידיים, אבל אני מקבלת הרבה מאוד סרטונים של הרקדות בכל מיני מקומות בארץ, ששם הכול פרוץ. עזוב שהם בלי מסכות, אבל יש התקהלות גדולה מאוד. כאשר אתה שואל אותם, הם לא באמת יודעים אם מותר או אסור.

עוד משהו אחד קטן, ברשותכם, אם אפשר. ההגבלה של 50 אנשים בהתקהלות לנו כחוג – לאנשים לא בא לפתוח את האולם. זה 1,000 שקל שכירות לאולם, 250 שקל לקופאית ולחומרי חיטוי. נשאר 500 שקל, כי עלות כרטיס היא 35 שקלים. זה 1,750 שקלים בערב, כאשר אנחנו בסוף עוד נשלם את המסים האלה מהכיס שלנו למדינה. על 50 איש – זה לא יכול לעבוד. אנחנו מבקשים שישוו אותנו למתווה של אולם אירועים, מועדון או פאב, לא משנה, אבל משהו שיהיה במספר נורמלי, שנוכל להתקיים וכמובן לשמור על הכללים. תודה רבה.

ברור. תודה רבה לך אילן. נעבור למשרד התרבות והספורט. נבקש התייחסות גם קונקרטית לגבי נושא ההרקדות, גם לגבי ליגות של מקומות עבודה והתייחסות לענפים השונים. איפה האחידות בהנחיות? תעשו לנו סדר בבקשה.

שלום. אנחנו עובדים מול משרד הבריאות. אנחנו מרכזים את כל החזרה של הפעילות הגופנית והספורט, גם התחרותי וגם העממי, למגרשים. בנינו מתווה, שהתחיל בצורה הדרגתית. התחלנו עם הספורט ההישגי, לאחר מכן עם הספורט התחרותי. התחלנו עם כמויות קטנות של ספורטאים ולאחר מכן הרחבנו את זה לספורט התחרותי. לאחר מכן הוספנו את הספורט העממי. הראשונים שקיבלו אישור למגע בפעילות גופנית היו הילדים, והשלב הבא כמובן היה להחזיר את המגע לפעילות הגופנית למבוגרים.

אנחנו ממש בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות ובעבודה יום-יומית. אנחנו מנסים, ואנחנו גם לא מיד נענים בתשובות שליליות, אבל כל נושא החזרת המגע לפעילות הגופנית העממית והתחרותית למבוגרים – בשלב הזה כרגע לא אושר לנו, לאחר שמשרד הבריאות בדק את הנושא הזה בשבוע שעבר. זה הגיע עד לשולחנו של המנכ"ל, ויכול להיות שגם של השר. אשמח שתהיה גם התייחסות של משרד הבריאות לסוגיה הזאת.

אנחנו חושבים גם על מתווים של השבת הקהל למגרשים. אנחנו חושבים כבר על העונה הבאה. אתם התייחסתם לסוגיה של התקציב אבל אנחנו מנסים גם לחשוב על סוגיות נוספות, בהיבט של אימונים עם מגע, בהיבט של החזרת זרים לליגות, ובכלל אנחנו מדברים גם על הליגות העממיות, גם על הליגה למקומות עבודה, גם ליגת ..., גם אירועים גדולים, כמו הספורטיאדה ואירועים נוספים שמתקיימים ברשויות המקומיות.

בפועל אנחנו חושבים על הכול, אבל מה קורה עם זה? למה ליגות של מקומות עבודה לא יכולות לחזור לפעילות? מה ההבדל אם הוא משחק עכשיו כדורגל במגרש של הליגה למקומות עבודה או במגרש של ליגת העל? אני לא מצליחה להבין. אני לא מדברת כמובן מבחינת המהות אלא מבחינה בריאותית.

הסוגיה לגבי הליגה למקומות עבודה היא אותה סוגיה למבוגרים גם לגבי הליגות התחרותיות. בכל האיגודים הליגות התחרותיות למבוגרים למעשה סיימו את העונה. היחידים שקיבלו אישור להמשיך את העונה במתווה מסוים מאוד ובדגש על מה שד"ר חורש דור-חיים ציין, בכל הנושא של מניעת פציעות אימונים והחשיבות של ההכנה לפני שמחזירים אותם למשחק, היו בעצם הליגות המקצועניות, והיה להן מתווה ספציפי מאוד שאושר על ידי משרד הבריאות, מתווה שהוא סוג של בידוד. הן הליגות היחידות שהמשיכו לבצע פעילות. בכל שאר הליגות צילמו את תמונת המצב והן סיימו את העונה.

עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה על העונה הבאה כי בשביל לפתוח את העונה הבאה בספטמבר או באוקטובר הם צריכים להתחיל להתאמן לקראת סוף יולי או אמצע יולי. על זה אנחנו כרגע מסתכלים.

אני מודעת לבעיה של הליגה למקומות עבודה. הגשנו את הבקשה, אנחנו מגישים אותה כמעט בכל פעם שאנחנו מבקשים להוסיף עוד הקלות. בשלב זה קיבלנו תשובה שלילית. חשבנו על דברים נוספים, שאפשר אולי לעשות איזו החרגה. אבל גם אם חשבנו על איזו פעילות חד-פעמית כזאת, ודיברתי על זה גם עם חי, אני לא בטוחה עד כמה נכון לקיים אותה. אי אפשר לעשות רק את המשחק ולא לעשות הכנה, להחזיר משתתפים לא מיומנים לפעילות גופנית אינטנסיבית פתאום, כי משחק, גם אם זה עממי, נעשה בעצימות גבוהה.

אבל תנו להם לנהל את זה. אנחנו שוב בפטרונות. אני מבינה לגמרי את הסוגיה הזאת, גם שמעתי אותה מד"ר חורש דור-חיים, אבל אנחנו עוד פעם פטרונים. אנחנו אומרים להם: לא, אנחנו לא רוצים שתחזרו עכשיו לפעילות שמא תהיה פציעה, אתם לא מוכנים. אנחנו סומכים עליהם שהם ידעו להחזיר את השחקנים שלהם לעשות את זה בצורה הנכונה, שהם ידעו לאמן אותם לפני כן.

אגיד לך מה אני מחפשת פה: את ההיגיון והפשטות שבהחלטות. אני יודעת שהכתובת היא לא את בהכרח כי אתם כפופים להנחיות של משרד הבריאות. זו הסיבה, ברשותך, שאעבור לנציגים של משרד הבריאות. אני חושבת שהתשובות צריכות להיות שם, מה הם יתירו לנו לקיים ובאילו תנאים ומה לא. אני מקווה שיהיו להם הסברים מספיק טובים כדי שאנחנו נוכל לצאת מפה ולהגיד: אוקיי, הבנו את הרעיון ואנחנו יכולים לתמוך בו. משרד הבריאות, ד"ר אפרת אפללו, בבקשה. שמעת את הנקודות שהעליתי? תעשי לנו סדר.

שמעתי. נורית שרביט ממשרד הספורט אמרה יפה: אנחנו עובדים ממש ממש צמוד על המתווים ועל ההצעות ועל הדרך להחזיר את הספורט, וגם את התרבות, כי זה בעצם משרד משותף. אני עובדת במקביל ביחד עם הצוות של פרופ' גרוטו איך להחזיר ואיך לבצע את הדברים בצורה הכי נכונה, ובמקביל לשמור על בריאות הציבור. אנחנו באמת שוקלים כל דבר כמה וכמה פעמים, חושבים על כל ההשלכות של הדברים.

אנחנו נמצאים באיזשהו תהליך, כפי שכולם רואים. בהתחלה אי אפשר היה לצאת, אם אתם זוכרים, אפילו להתרחק עשרה מטרים מהבית, והדברים השתנו עם הזמן. בהתחלה התאפשר רק לספורט לליגה המקצוענית ועכשיו גם לספורט התחרותי, ואפשר גם ספורט עממי ללא מגע. כלומר אנחנו נמצאים באיזשהו תהליך וחייבים להבין שזה תהליך. לאור העלייה בנתוני התחלואה, כפי שכולנו רואים, אנחנו צריכים לבחון כל דבר בקפידה, בצורה ביקורתית מאוד.

רק לאחרונה ישבנו עם משרד הספורט ואישרנו להם כמה דברים שעד כה לא אושרו, כמו למשל קיאקים לארבעה אנשים שיושבים יחד בקיאק, שזה לא אושר בעבר, משחקי ברידג' עם מרחקים של קצת פחות משני מטרים, בתנאי שיש מגנים ומסכות. אנחנו לא לא-מקשיבים. אנחנו מקשיבים ושוקלים את הדברים ובאמת משתדלים, אבל יש דברים שהם – למשל הליגה למקומות עבודה זה קצת בעייתי כי כפי שנורית שרביט ציינה, הליגה למקצוענים עבדה במתווה מאוד מאוד מוגדר, עם בידוד של כל השחקנים והצוות והשופטים. בליגה למקומות עבודה זה קצת יותר מורכב. אנחנו צריכים עוד טיפה להמתין, אנחנו צריכים עוד טיפה לראות מה קורה עם התחלואה, אנחנו צריכים עוד קצת להתכנס, להיות סבלניים ולקוות שלאט לאט הדברים יסתדרו.

הבעיה היא שגם הליגה למקומות עבודה, גם הכדורגל באולמות, הם צריכים לסיים את הליגה. אם הם לא מסיימים את הליגה יש להם בעיה. אמנם הם לא מקצוענים אבל עדיין בספורט הלא מקצועני אלה ענפים, לפחות בכדורגל באולמות – זה ענף שמייצג אותנו.

אני מבינה את מה שאתה אומר אבל אתה יודע כמוני שגם אם אתה מסתכל על העולם, אתה יודע שאנחנו יחסית כן אפשרנו פעילות ספורטיבית וגם ליגות למיניהן, הליגה המקצוענית למשל, בהשוואה למדינות אחרות. אי אפשר להגיד שאנחנו לא רוצים ולא אכפת לנו ולא חשוב לנו. הליגה למקומות עבודה – זה דבר שכל הזמן נמצא בדיון.

אני מבקש להוסיף לדיון גם את הליגה העליונה של קט-רגל באולמות. הם גם צריכים לסיים את הליגה, יש להם כמה ימים.

מה זה כדורגל באולמות?

יש קט-רגל באולמות. יש ליגה תחת איגוד הכדורגל. בספורט החובבני היא יחסית ליגה מקצועית, זאת ליגת העל שלהם. יש להם ליגה. נעביר לך את המסמכים.

אנחנו מקבלים את כל המתווים ממשרד הספורט, יושבים איתם ביחד וממש בוחנים סעיף-סעיף ורואים איפה אפשר להקל ואיפה לא. אנחנו נבחן את הנושא.

פשוט אנחנו מסתכלים על אולמות אירועים, על חתונות, על ללכת לעשות קניות בסופרמרקט, ולפעמים יש דיספרופורציה מול חלק מענפי הספורט. קודם כול זה ספורטאים, הם אנשים בריאים וחזקים. אנחנו לא מומחים לרפואה אבל אני חושב שהמצב היה - - -

אני רוצה להמשיך מן הדברים שלך, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אני עדיין מחפשת את ההיגיון שבדברים. אתן לך דוגמה, אפרת, מסרטונים שקיבלתי ממש ביומיים האחרונים. נמצאים אנשים על חוף הים, מרוכזים שם כולם – אני לא ממציאה, יש לי את זה מתועד, אם תרצי אני מוכנה להעלות את זה לשידור – והחליטו לרקוד שם, באופן ארעי לחלוטין, עשו שם הרקדה של ריקודי עם. את רואה את כל עם ישראל, יש שיר, כולם קמו ורקדו. מותר או אסור? מותר, אף אחד לא אומר להם לא. נכון? הם לא מתקהלים, הם במרחק האחד מן השני, הם לא היו צריכים את המסכות כי הם במקרה נמצאים בחוף הים. וואלה, זו דילמה. עכשיו תעשי הרקדה בצורה ממוסדת בתוך אולם, עם שמירה על מסכות ועל היגיינה ועל ריחוק חברתי ועל הכול, בצורה מאוד מאוד מסודרת – זה אסור. איפה ההיגיון? איך אני מצפה שהציבור שם בחוץ יבין ממני בדיוק מה מותר לו ומה אסור לו, ולמה את זה כן ואת זה לא? שלא נדבר כבר על הפרנסה של אנשים שנפגעת כאן, זה לא רק בשביל ה-fun ולא רק כי זה אורח חיים בריא. אנחנו יודעים שגם הפעילות הספורטיבית חשובה לבריאות, לא רק להגן על זה שלא נידבק מקורונה. בסוף אנשים מצביעים ברגליים ועושים דין לעצמם. אם את שואלת אותי, את זה אני רוצה למנוע.

אני יכולה לחבר את זה לדוגמה טרייה מאתמול בצוהריים. לילדים הרי אסור לעשות מסיבות סיום ואסור להם להביא הורים, אז הם החליטו לצלם בזום. הם אמרו כך: אם הם עושים את זה במהלך שעות הלימודים – מותר להם לצלם ברצף את כל המסיבה, כל השכבה ביחד; אבל אם זה אחרי שעות הלימודים – מותר להם רק בקבוצות של 50. אני אומרת: ריבונו של עולם, איך אנחנו מצטיירים שם בחוץ בחוסר האחידות? מה זה משנה עכשיו אם הם כל היום היו ביחד ואחר הצוהריים הם נפגשים ונשארים ביחד עוד שעתיים?

אותו דבר לגבי הליגות למקומות העבודה, שהם ממילא עובדים ביחד; אותו דבר לגבי הרקדות, שאנחנו מכירים בהרבה מאוד מקומות.

תעשי לנו סדר, תפשטי לנו את זה.

קודם כול אסביר לכם לגבי מערכת החינוך כי זה גם פן שאני מתעסקת בו במשרד הבריאות. הם אמורים להישאר בקבוצות קבועות, לא אמורים להתערבב.

קבוצות קבועות. כל השכבה לומדת ביחד.

צו החינוך ברור מאוד ומערכת החינוך מכירה את זה. הכיתות אמורות להיות קבועות. כשהם נמצאים ביחד הם אמורים להימצא במתחמים נפרדים במהלך השיעורים, לצאת להפסקות מדורגות. מה שקורה בפועל – לצערי אני לא נמצאת בכל בית ספר ולא יכולה להגיד.

בשכבה, אני חוזרת ומדגישה, כשכבה.

כמה שפחות ערבוב.

לגבי מה שקורה בים ומה שקורה אחר הצוהריים ומה שקורה במגרשים – הייתי בוועדת החינוך קודם ואמרו לי: בני נוער מסתובבים בפארקים ובקניונים ולא שמים מסכות וכן הלאה. אני אומרת שיש פה אחריות אישית שלנו כציבור, יש פה אחריות של ההורים, יש פה אחריות של מוסדות החינוך, יש פה אחריות של חברי הכנסת, של כולנו פה, זה על פתחנו. ההסברה ברורה, הדברים פשוטים מאוד. צריך לצאת מסר מכולם פה, שצריך לשמור על הכללים על מנת למנוע את התפשטות הנגיף. זה לא מין גחמה אישית של משרד הבריאות. יש פה נגיף מדבק מאוד, וצריך לשים את זה על השולחן, והמטרה שלנו – הממשלה הייתה יכולה להחליט, זה הכי קל, לשחרר את המשק ולאפשר לכולם לחזור לשגרה, אבל הצעדים הם מדודים. כל פעם משחררים קצת, כל פעם בודקים מה קורה עם התחלואה, מנסים להתאים את המתווים כך שבאמת דברים יקרו. זה לא שדברים לא קורים, אתם רואים שדברים מיום ליום משתנים, בכל יום עוד דברים מאושרים.

חשוב גם להבין שהממשלה היא זו שמאשרת בסופו של דבר את הדברים. אנחנו הגורם המייעץ, אנחנו ממליצים. בסופו של דבר מי שחותם על הדברים זה הקבינט, זה הממשלה והאחריות לביצוע הדברים היא בסופו של דבר על הציבור.

את צודקת לגמרי מבחינת ההנחיות ואפילו אלך איתך צעד אחד קדימה. את יודעת מה, אני אפילו לא אומרת לכם: תסגרו, תפתחו. באמת, אני לא נכנסת לכם לשיקולים המקצועיים. אבל אני אומרת: אם החלטתם משהו אז לפחות שתהיה איזו עקביות כדי שאנשים ידעו. אני מקבלת הרבה מאוד פניות לגבי נושא הספורט, הליגות השונות, ההרקדות, חדרי הכושר. אני כל הזמן מקבלת פניות. אני כמי שמאוד מאוד בקיאה בכל מה שקורה, לא תמיד יש לי תשובות.

אז תשלחי אליי. אני שולחת אליהם ואני עונה לך.

אבל אין אחידות. אני לא אמורה לפנות אליך. אגיד לך למה: גם הציבור לא אמור לפנות אליי. הציבור אמור לדעת מתוך הפשטות של ההנחיות מה כן ומה לא, ואנחנו לא נמצאים במקום הזה. כחלק מן הדיון הזה יושבים אנשים ומקשיבים לנו. מה ההנחיות לגבי הרקדות, למשל? מה מותר?

הרקדות ללא מגע אפשר לקיים גם במבנה סגור וגם במבנה פתוח, עד 50 אנשים. יכולות להתקיים בתנאי שהם שומרים על מרחקים של שני מטרים האחד מן השני. מסכות זה קצת קשה כשעושים ספורט ורצים. ושמירה על היגיינה כמובן. על פי התו הסגול.

זה ישים?

עד 50 אנשים.

את רואה שהם לא יכולים אפילו להתפרנס מדבר כזה.

כלכלית – זה לא אני. אנחנו נותנים את ההמלצות המקצועיות.

בסוף אנחנו מדינה ומסתכלים עלינו כעל מדינה. אם משרד הבריאות אומר לי: אתם יכולים לקיים הרקדה אבל עם 50 אנשים, אז מבחינת משרד האוצר את שחררת את הענף הזה, אבל האנשים האלה לא יכולים להתפרנס. הם עוד משלמים על ההרקדה שהם עושים. מי פה לוקח אחריות על הסיפור הזה? זה מה שאני מנסה להבין. הרי לשם מה הדיונים האלה? בשביל להביא את כולם לשולחן ולראות איך אנחנו נותנים פתרון שהוא אמיתי וישים, שייקח אותך עוד צעד אחד קדימה. אסור זוגות בריקודי עם, למרות שאם את שואלת אותי: את לא באמת יכולה לדעת מה קורה שם, אבל אנחנו רואים את הסרטונים שיוצאים החוצה. בריקודי עם אסור, בריקודים סלוניים מותר. ואז אני אומרת: או כן או לא, אבל מישהו פה צריך להחליט.

יש דברים שהם מקצוע ויש דברים שהם - - -

אז לרקוד במקצוע זה לא מסוכן בריאותית ולרקוד בשביל הנפש זה כן מסוכן?

לא. אבל יש דברים שצריכים להתקיים. אנשים – זה המקצוע שלהם. זה כמו שאישרנו לליגות המקצועניות ולליגה האולימפית. יש דברים שצריכים להתקיים כדי לשמור על כשירות, ואת זה גם נורית שרביט ממשרד הספורט תגיד וכל הצוות שעבדנו איתו על העניין הזה.

אני מוכרחה לומר שאני מבינה את הפוזיציה אבל אני לא שבעת רצון.

להגביל ל-100 אנשים, להעלות מ-50 ל-100, להקדיש לזה מחשבה, לגשת לזה נקודתית – אני מאמין שזה יכול לפתור.

למה 100? כמו באולם, בחתונות רוקדים כולם ביחד.

בחתונות זה האישור של הממשלה. משרד הבריאות לא מחליט, זה לא החלטה של משרד הבריאות שאמר שהוא מאשר. זה בעצם הממשלה החליטה.

תביאו את זה לממשלה.

בדיוק, חשוב שאתם תביאו, שתבוא יוזמה כזאת לממשלה. קודם כול, הרבה משפחות מתפרנסות מזה. דבר שני, זה חוסן נפשי להרבה אנשים. אנחנו לא באים לסכן כאן את הציבור, אנחנו גם לא לוחצים אתכם לסכן, אבל יש לחשוב נקודתית על כל ענף. אני כן חושב שאפשר למצוא פתרונות.

אנחנו חושבים. אראה לך את העבודה שאנחנו עושים עם משרד הספורט, אתה לא מאמין לאיזו ירידה לאיזו רזולוציה של פרטים אנחנו נכנסים. נורית שרביט פה והיא תוכל להעיד. נכנסים לרזולוציה של – אם נתתי את הדוגמה של ברידג' ושל קיאקים אז תבין לאיזו רזולוציה אנחנו יורדים. אין לי בעיה, אם לריקודי עם יש איזה נציג או איגוד אז שיפנו למשרד הספורט ואנחנו נדבר על זה, אני לא אומרת שלא. אני לא יכולה להכתיב. שוב, זה לא החלטות שלנו, שלי באופן אישי.

אנחנו נשמח מאוד שתשקלו, גם הם וגם הליגה למקומות עבודה, שמפרנסת הרבה מאוד אנשים ורק צריכה לסיים את הליגה כדי שהיא תוכל להכין את עצמה לקראת השנה הבאה ועל כך תלויה ועומדת פרנסתם של הרבה מאוד אנשים. אגלה לך משהו, אפרת: הייתי בממשלה. אנחנו מאוד מתייחסים להמלצות שלכם, מאוד. את יודעת שיש לכם משקל משמעותי מאוד. תביאו את זה עם כל מכלול השיקולים. אני מבינה את הצורך הבריאותי, שלא יישמע לרגע שאני מנתקת את עצמי מהסיטואציה הבריאותית שבה אנחנו נמצאים, אבל באותה נשימה אני רוצה שהציבור שמסתכל עלינו יידע בדיוק מה אנחנו רוצים ומצפים ממנו. פה אנחנו צריכים להיות מאוד אחידים, לדעתי, מבחינת ההמלצות.

בואי נסכם שגם ארגון המרקידים וגם הליגה למקומות עבודה יהיו אתכם בקשר כדי שאתם תראו איך אתם יכולים לנהל שיח ולקיים את הפעילות.

עוד שאלה, לגבי הקהל, מה שדיברתי, גמר הגביע בכדורגל ב-13 ביולי. אנחנו לא יודעים מה יהיה המצב, יש לנו עוד שבועיים, ואם אנחנו באמת נהיה בירידה. אצטדיון הוא מקום גדול, מרווח. זה מכירת כרטיסים, אנחנו יודעים את השמות של האנשים, הקהל – כמובן שכל אחד מוזמן אבל אנחנו מכירים את הסטטיסטיקה – ברובו הוא קהל צעיר. צריך לחשוב על תוכנית. אם תהיה תחלואה גבוהה אז כמובן היא תבוטל, אבל אם תהיה אפשרות צריך כן לחשוב על זה.

ולשנה הבאה, אם הקבוצות כבר צריכות להתכונן אז גם, כפי שבכנסת יש לנו את המחיצות האלה, אולי בעונה הבאה אם הנגיף לא עובר צריך לעשות הכנות לוגיסטיות, לפחות תוכנית עבודה, כדי שנוכל ליישם אותה. אם לא תהיה תוכנית עבודה, או אם נעשה אותה תוך כדי, אנחנו בטוח נאחר. גם קהל האוהדים יסבול וגם הקבוצות יסבלו.

אפשר להתייחס לזה, להעלות את זה? אני חושב שזו נקודה חשובה מאוד, גם לגבי 13 ביוני וגם לגבי העונה הבאה.

על פי מצב התחלואה כרגע קשה לי. אני מקווה שאנחנו נראה איזה שיפור ונוכל שוב לחזור לאיזה שחרור הדרגתי של הדברים, אבל כרגע המצב לא מזהיר.

נכון, אבל להסתכל קדימה. אני לא אומר לשחרר. אני אומר להסתכל קדימה.

אנחנו פשוט כותבים, יושבים וכל מי שיש לו איזה עניין לקדם משהו, בדרך כלל באים עם מתווים ברורים מאוד ומוגדרים, אנחנו עוברים על הדברים ורואים מה אפשר לעשות. אפשר, בטח, בשמחה.

לגבי 13 ביוני, עוד פעם, מי אנשי המקצוע שצריכים לכתוב את המתווה? אנשי ההתאחדות לכדורגל צריכים להציע לכם ואתם אלה שאמורים לאשר?

נורית, זה ההתאחדות לכדורגל אמורה להציע? אני לא יודעת. בדרך כלל כל הארגונים עובדים מול משרד הספורט ואז אני עובדת מול נורית.

זה הגיוני. הם גם יושבים שם עכשיו ביחד, ראית. אני מניחה שזה יעלה.

לפני שאני עוברת לדובר הבא והאחרון, אני רוצה קודם כול להודות לכן, אפרת אפללו ונורית שרביט. אני יודעת שקצת קשה במעמד הזה. אתן נציגות הממשלה אז הכול מתנקז אליכן.

אני חושבת שהמסר העיקרי פה הוא לראות איך אנחנו יוצרים פשטות ואחידות בהנחיות שאנחנו מוציאים כדי שאנשים יוכלו להבין לבד גם בלי לחפש עכשיו את מי שייתן להם תשובה. מבחינתי אם תיקחו את זה אתכם ברעיון המסדר להנחיות הבאות אז אנחנו מבחינתי עשינו את שלנו. שוב תודה לכן.

שי חטב, בבקשה.

אני אוהד כדורגל, אבל אני מדבר בשם עשרות אלפי אוהדים, לא רק מהכדורגל. הגענו לאחר פניות גם לשר וגם לחבר הכנסת רם שפע, יושב-ראש ועדת הספורט, לדיון בוועדה שהתקיים ב-17 בחודש. גם חבר הכנסת רזבוזוב היה שם. הסברנו את הסיבות ואת הטענות שלנו, למה חשוב להחזיר את הקהל. על רובן דיברתם פה.

מעבר לרווחה של אזרחים, מעבר למצב הכלכלי של הקבוצות, משהו שחשוב לי מאוד להתעכב עליו ולא כל כך עלה כאן הוא האלמנט הרפואי. אנחנו עדים בשבועות האחרונים להתקהלויות חוזרות ונשנות בכל משחק של מאות ואלפי אוהדים. הפעם האחרונה שראינו היא יום שבת האחרון בתל אביב, גם בכיכר רבין, גם בדרום תל אביב באזור האצטדיון לאחר דרבי תל אביבי.

כמובן שצריך להתייחס להנחיות ולדבר על התיאוריה אבל חשוב מאוד גם להיות מחוברים לשטח ולהבין מה קורה בסופו של דבר. אני מתחבר מאוד אל מה שהיושבת-ראש אמרה בנוגע לריקודים. אי אפשר לתת לעם לראות התקהלויות המוניות בחוף הים ולראות מסעדות ומועדונים מפוצצים באנשים, אבל להגיד להם: אתם אוהדי הכדורגל לא נכנסים. מה שקורה בסופו של דבר זה התקהלויות לא מבוקרות של מאות אנשים, שלא עומדים בהנחיות של משרד הבריאות. סביר להניח שאתם כממשלה או כנבחרי ציבור תרצו לשלוט בכאוס הזה. כדי לשלוט בכאוס הזה אני בטוח שאם נכניס מאות אוהדים לאצטדיון שמכיל מקום ל-30,000 אוהדים, תחת הנחיות משרד הבריאות, עם מסכות, עם בדיקת חום, עם היגיינה, עם קפסולות, בדיוק מה שדיברנו, זה ימנע בדיוק את התמונות האלה. כי בסופו של דבר יפה ונוח להגיד: אסרנו, אסרנו התקהלויות, נקודה, אבל בפועל ההתקהלויות האלה מתרחשות. תרצו או לא תרצו, הן מתרחשות. הן מובילות גם את המשטרה להתמודדויות לא פשוטות, לפיזור הפגנות, הפגנות שהופכות גם לאלימות, שכמובן אני לא מצדיק אבל בסופו של דבר זה מה שקורה במבחן התוצאה וחשוב מאוד לא להתעלם מזה, מעבר לאלמנט הכלכלי.

יום אחרי הדיון הקודם הייתה התייחסות, אם אני לא טועה של ראש המטה של שר הספורט, שאמר שיש הבדל בין אוהדי כדורגל לבין צרכני תרבות: "אנחנו לא יכולים לשלוט באוהדי כדורגל כמו בקהל של תרבות". אז קודם כול, גם הספורט הוא חלק מהתרבות, וחשוב שזאת תהיה הגישה. אבל אם לא ניתמם ונבין שיש באמת הבדלים במאפיינים של הקהלים האלה, ברור לי שמי שמגיע לאופרה ולתיאטרון זה לא בדיוק אותה אוכלוסייה שמגיעה למגרשי הכדורגל, אבל זה רק מחזק את הטיעון שלי. במבחן המציאות אלה התקהלויות אסורות, התקהלויות שנהפכות להרבה יותר מסוכנות לבריאות הציבור מאשר כניסה מבוקרת של אותם אנשים למגרשי הכדורגל. זאת הנקודה שחשוב לנו לחדד, כמובן הכול בהתאם למצב התחלואה.

אנחנו לא מדברים על חזרה מידית. אני אפילו לא מדבר על גמר גביע המדינה בכדורגל, אלא הליגה חוזרת בעוד חודשיים, גם בכדורגל וגם בכדורסל. צריך לנסות להיערך, להגיע לאיזשהו מתווה עד אז, על מקסימום אנשים, על פי רמת התחלואה, על פי תו סגול או כל הנחיות שמשרד הבריאות יראה לנכון לתת. אבל תמיד צריך להיות בראש, להישאר כתזכורת מה האלטרנטיבה, מה קורה כשלא מאשרים, ומה שקורה היום לא טוב יותר לבריאות הציבור. חשוב היה לנו להעביר את זה. תודה רבה.

תודה רבה שי. הוא אפילו לארז' איתנו, הוא אומר: אל תילחמו על עכשיו, תילחמו על העתיד. את מי אתה אוהד?

אני אוהד מכבי תל אביב, אבל אני מדבר פה בשם כל הקבוצות וכל ענפי הספורט, לא רק כדורגל או כדורסל.

ביקש אבי לוי, סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, לדבר לפני שאנחנו מסיימים. בבקשה.

שלום לכולם. ראשית, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה על הדיון, גם לחבר הכנסת יואל רזבוזוב, שמנסה לעזור לנו להחזיר את הליגות התחרותיות, שהן תחרותיות אבל בסך הכול הן ליגות חובבניות.

נורית שרביט התייחסה לכל מה שנוגע, שזה לא קשור לא אליה ולא אלינו אלא רק להתייחסות של משרד הבריאות. כרגע, כפי שהיא ציינה, עד גיל 18 אנחנו יכולים לעשות תחרויות לילדים, ומעל גיל 18, ולא משנה, כפי שהבנתי מהדיון, אם זה רקדנים או כל מיני בוגרים אחרים, כדורגל או כדורסל, ספורט שבו צריך לבוא במגע, משרד הבריאות כרגע לא מאשר.

קצת לסבר את האוזן לכולם. ההבדל בין הליגות המקצועניות, ששחקנים נמצאים בבידוד, הם בבידוד בבית, יוצאים לאימונים וחוזרים הביתה, להבדיל מליגות למקומות עבודה או ליגות תחרותיות א', ב' או ג' או ליגת האולמות, שזה שחקנים שלא משתכרים רק מכדורגל וכמובן שהם עובדים במקום העבודה שלהם ואז הם מעורבים בכל הקהילה וגם אחר כך באים לשחק את המשחק. פה משרד הבריאות כרגע לא נותן את המגע הזה, כך אני מבין את זה. לכן יש פה סכנה.

יש לנו בסך הכול כ-40,000–50,000 ספורטאים במסגרת ההתאחדות לכדורגל שנקראים לא מקצוענים. הם גם צריכים לשחק כדורגל אך כרגע אנחנו לא יכולים לאפשר להם. אני לא יודע איך משרד הבריאות יכול לאשר לנו ולהתמודד עם זה, איך אפשר לפתור את זה, כאשר ההנחיות הברורות כרגע הן לכולם לשמור על מרחק ולא להיות במגע. זו בעיה קשה מאוד.

אנחנו אמורים להתחיל את הליגות בעוד חודש וחצי. מה שיואל רזבוזוב אמר לגבי ליגת האולמות, זה שחקנים שעובדים. השארנו כרגע רק את ליגת האולמות, שישחקו, מכיוון שזה כולם וזה לא בחוץ וזה לא בקיץ וזה לא בחום, כי כל יתר הליגות, כמעט בכל העולם, כל הליגות החובבניות הפסיקו. רק הליגות המקצועניות פעילות, במתווה שקבעו ביחד עם משרד הבריאות, כששחקנים בבידוד ומשם מגיעים למקום העבודה שלהם שזה הכדורגל, אז הם משחקים.

הלוואי ומישהו יכול לתת לנו אישור – זה קשה להגיד בימים אלה כשאנחנו רואים את מצב התחלואה – שזה יכול להשתפר ואפשר יהיה לשחק כדורגל, גם בוגרים עם מגע. כרגע עד גיל 18 אפשר לשחק ואילו לבוגרים לא נותנים לשחק. כפי שכולם ציינו פה, אם אנחנו מסתכלים אחר כך בחוץ אנחנו רואים שכל הבוגרים האלה משחקים בשכונה, משחקים בכל יום שישי בספורטק, הכול פתוח וכל המתקנים של הרשויות משכירים להם לא במסגרת איגוד כזה או אחר. הבוגרים משחקים ביניהם כדורגל בים, הם משחקים בכל מקום, ולאיגודים אומרים: לא, אתם לא יכולים לאפשר להם. אבל בסך הכול בחוץ, כפי שכולם רואים, זה אכן קורה.

לגבי קהל במגרשים, אכן הכנו תוכנית לגמר הגביע, העברנו את התוכנית למנכ"ל משרד הבריאות. כרגע קיבלנו תשובה שלילית, שזה לא יכול להתרחש, למרות שאנחנו חושבים שאם הילדים הולכים לבתי הספר ולומדים בבתי ספר ויושבים במרחק האחד מהשני, גם במגרש הכדורגל כל אגודה יכולה בשלב הראשון להכניס את מחלקת הנוער שלה. לכל הקבוצות הגדולות, כמו מכבי תל אביב ומכבי חיפה, יש מחלקת נוער של 2,000 או 3,000 ילדים. הייתה יכולה להיות חגיגה יפה אם מחלקת הנוער של מכבי תל אביב הייתה רואה איך הם מנצחים בדרבי ובאליפות והיינו מפזרים אותם במרחק, או כפי שהם יושבים בכיתה בבית הספר, את מחלקת הנוער של הפועל תל אביב ואת מחלקת הנוער של מכבי תל אביב והם היו רואים את המשחק הזה.

הם גם מתאמנים ביחד.

צריך להכניס בהדרגה. רק צריכה להיות קצת אוזן קשבת מצד משרד הבריאות.

אבל כפי שכולם רואים, קשה לנו כאנשי המקצוע בהתאחדות לכדורגל לתת תשובות לכל השחקנים החובבנים שלנו, לליגת האולמות ולכל מי שמשחקים דרכנו, למה אנחנו לא מאפשרים להם לשחק בעוד שכל העם משחק כדורגל ונוגע האחד בשני בים ובספורטק ובפארקים ואף אחד לא אוכף את זה ואף אחד לא עוצר את זה. קשה באמת להסביר.

תודה רבה, אבי, על הדברים ועל החידוד, בעיקר בסיפה של דבריך, שאנחנו רוצים שהציבור יבין מה אנחנו רוצים, אבל לא תמיד הדברים ברורים.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, לפני שאני מסכמת, אתה רוצה לומר דבר מה?

כן. שוב תודה על הדיון.

בעקבות הדיון אנחנו רואים עכשיו ישיבה במשרד הספורט, ובדרך כלל כשיש דיון זה דוחף לפעולות. אז אני מקווה שתצא משם בשורה ויתנו רשת ביטחון לקבוצות, ואנחנו נילחם על כך כי אחרת אנחנו נאבד את הקבוצות והליגה לא תיפתח.

דבר שני, אנחנו מדברים על פתיחת הליגה ב-15 באוגוסט, זה בעוד חודשיים. כנראה לא ניפטר מהקורונה עד אז, אז צריך לבנות תוכנית. אני דוחף לכך שיבנו תוכנית, שלא ב-15 באוגוסט נגיד: הא, מה עושים? יש לנו עכשיו חודשיים. אצטדיון זה מקום גדול. אם מדברים על גמר הגביע, אז ההתאחדות לכדורגל כן הגישה תוכנית. כן להכניס את מחלקות הנוער, שגם כך הם משחקים ביחד ונמצאים ביחד כל הזמן, אין עם זה שום בעיה, והם בבתי ספר ביחד. אפשר לעשות צעדים מדודים נקודתיים, אפשר לטפל.

גם אפרת אפללו וגם נורית שרביט עובדות קשה, אין פה בכלל ספק, ויש המון פניות והמון מתווים והמון ענפים, אבל אני מרגיש איזשהו היסוס כי הבכירים במשרד הבריאות לא יאשרו. כפי שאמרת, שהיית בממשלה ושהממשלה כן מקשיבה, כן צריך ליזום תוכניות נקודתיות. בסופו של דבר, כפי שגם ציינת, יש דיספרופורציה – שם מותר ושם אסור. אף אחד לא מבין מה קורה, מי נגד מי.

בסוגיה של הקהל, גם בטניס אין שום בעיה ש-100 אנשים יהיו במגרש, וגם באצטדיונים הגדולים וגם בכדורסל. אפשר לפתור הכול. אני מאוד מאמין בזה. תודה לך.

תודה רבה לך חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

אומר בקצרה את סיכום הדיון, וחלקו היה גם בדברים שלך.

קודם כול, צריך לזכור שספורט כשלעצמו זה בריאות. אורח חיים בריא – אנחנו נוהגים כל הזמן לקדש את הערך הזה. זה נכון גם בעת הזו.

אנחנו מבקשים להיערך עם מתווה לשנה הקרובה, כולל במחלקות הנוער, לתת פתרון ייחודי גם שם.

אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות וממשרד התרבות לקיים שיח גם עם נציגי הליגה למקומות עבודה וגם עם נציגי ארגון המרקידים, לראות איך מגבשים מתווה של עבודה על פי ההנחיות כדי לאפשר גם לגופים האלה לחזור למעגל התעסוקה.

אני מבקשת שיהיו הנחיות ברורות, מה מותר ומה אסור, שיהיו נגישות באתר של משרד הבריאות. מהפניות שמגיעות אליי אני מבינה שהדבר לא כך והציבור לא באמת מכיר את ההנחיות ויודע לתרגם אותן.

בתחרויות הטניס, אנחנו מבקשים – או בכלל, ניקח את זה לכל התחרויות – לאפשר למשפחות להגיע. הרי ממילא הילדים מגיעים מתוך התא המשפחתי, עם כל המשמעויות של זה. אין שום סיבה שהמשפחה שלהם לא תוכל לצפות.

משרד האוצר, אנחנו פונים אליכם כדי לתת שיפוי לכל אותם ענפים שטרם חזרו לפעילות, או שיחזרו לפעילות בקרוב, אותם אנשים שעדיין מחוץ למעגל התעסוקה. אנחנו מבקשים לקבל התייחסות גם לכך.

נבקש כוועדה לקבל דיווח, גם ממשרד הבריאות, גם ממשרד התרבות וגם ממשרד האוצר, לגבי הסוגיות שהעלינו כאן, תוך שלושה שבועות, כדי שנבין מה סטטוס ההתקדמות.

תודה רבה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.