פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/06/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בסיון התש"ף (16 ביוני 2020), שעה 12:10

יחסה של מערכת החינוך לנושא הלהט"ב- לציון שבוע הגאווה

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
איתן גינזבורג – מ"מ היו"ר
עוזי דיין

עידן רול

מירב בן ארי - חכ"ל

הילה סגל - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה - שפ"י, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שפ"י, משרד החינוך

אורלי ליימן עיני - רפרנטית חינוך באג"ת, משרד האוצר

לירון אשל - מנהלת מרכז ליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

אור קשת - מנהל קשרי ממשל- האגודה למען הלהט"ב, ארגוני להט"ב

איילה רייפלר - יו"ר משותף בת קול, ארגוני להט"ב

חני גולדנגרין - מגמ"ה - מורים ומורות גאות, ארגוני להט"ב

שגיא קריספין - יושב ראש מועדון ספורט גאה תל אביב, ארגוני להט"ב

ענבל כהן חמו - מנהלת קבוצת ברית הלביאות, ארגוני להט"ב

אלישע אלכסנדר - מנכ"ל שותף ומייסד מעברים לקשת הטרנסית, ארגוני להט"ב

הדס בניהו - מנכ"ל שב"ל, ארגוני להט"ב

עודד הרוניאן - יו''ר, חוש"ן - ארגון למען הציבור

מיטשל אקאווי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיכל סטולר - עובדת סוציאלית

יהודית גידלי

יפה קרינצה


יחסה של מערכת החינוך לנושא הלהט"ב- לציון שבוע הגאווה

בוקר טוב לכולם ולכולן. אני מבקש, לפני שאני פותח את הדיון שלנו, להתייחס לסוגיה שעלתה פה בדיון הקודם. חבר הכנסת עוזי דיין התייחס לתנועת הנוער העובד והלומד; אני רוצה להביע הסתייגות מהאמירה האישית כלפי ארגון שנציגיו לא יכלו להיות פה ולהגיב. ברור לנו שהכוונה היא לכך שיש אתגרים באופן כללי בתנועות הנוער בינן לבין עצמן ולבין ארגוני הנוער ואנחנו באתגר גדול שם, אבל ברמה האישית אני מוקיר את הפעילות של כולם, ודאי גם של הנוער העובד ואנחנו ודאי לא מתייחסים לגופים כשהם לא יכולים להגיב. חשוב לי להגיד את זה בתחילת הדיון. אני מתנצל בפני משתתפי הזום שהנושא לא קשור אליהם. זה דיון שקיימנו פה והסתיים לפני עשר דקות.

גם אני מעריך את הפעילות של הנוער העובד.

גם עוזי מעריך, מצוין. יישרנו קו בנושא הזה.

צהריים טובים לכל מי שאתנו. אני מאוד שמח לקיים את הדיון ולהתייחס לאופן שבו מערכת החינוך מתייחסת באופן כללי לקהילה הגאה וציון חודש הגאווה. כולנו מצרים על כך שהקורונה פגעה משמעותית גם ביכולת שלנו לציין את חודש הגאווה בשלל הפעילויות שיש בכל שנה. אני רק מקווה שבשנה הבאה שבו אתם ואנחנו כולנו נציין את חודש הגאווה יהיה ביתר שאת, לאור החיסרון השנה.

ברמה האישית, יצא לי בשנים האחרונות לנסות, ככל שיכולתי בתפקידיי הקודמים, לקדם את היחס של מערכת החינוך לקהילה הגאה. יצא לי גם לקחת חלק בהקמת האחווה הסטודנטיאלית שמייצרת תאים סטודנטיאליים בכמה שיותר קמפוסים כדי לשפר את הכשרת המורים ואת האופן שבו המורים והמורות שלנו מתייחסים, מודעים ומגבירים את היכולת שלהם להתמודד עם האתגרים הכיתתיים שאנחנו יודעים שהרבה פעמים מחייבים אותנו, כמורים. זה החלק האישי, אבל ודאי יש שלל סוגיות שדורשות התייחסות.

אני גם לא מתבייש לומר: אני חושב ששרי החינוך האחרונים, ודאי שר החינוך רפי פרץ, בהקשר הספציפי הזה לא שיפרו את מצב המערכת, לא בתקציבים ובפעילויות ספציפיות וודאי לא ביחס כללי. היו גם כמה התבטאויות שכולנו הבענו את סלידתנו מהן. אני מתחייב, עבורכן ועבורכם – בכל לשון פנייה שתרצו – שאני פה כדי לקדם את הקהילה. אכפת לי ברמה האישית, אני מרגיש שאנחנו, כנבחרי ציבור, צריכים לחתור לשוויון שאנחנו עוד רחוקים ממנו, ולהכיל ולקבל באופן הכי פלורליסטי שאפשר את כל מי שרוצה ורוצה. אני חושב שהחברה הישראלית, לא רק במערכת החינוך, צריכה לעבור עוד כברת דרך ארוכה כדי לשפר את היחס. אני חושב שאנחנו משתפרים, אנחנו מתקדמים ואנחנו עושים תהליכים, אבל התפקיד שלנו – בוודאי בוועדת החינוך, התרבות והספורט, אבל בכל מקום – הוא לוודא שהמערכת כל הזמן משתפרת. אתם, כארגונים, וכל מי שאתנו – אל תתביישו גם לאתגר אותנו ולתזכר אותנו כשאנחנו מפספסים או טועים. אשתדל מאוד שההתייחסויות שלי יהיו רגישות ומדויקות, ואם לא – אז תסלחו לי.

לפני שאני פונה למי שאתנו בזום, אשמח שחבר הכנסת איתן גינזבורג, יו"ר ועדת הכנסת וחברי הטוב למפלגה, יתייחס בראשית הדיון. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג.

תודה רבה ובוקר טוב לכולם. קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שנענה לפנייה והחליט לקיים את הישיבה הזאת לרגל חודש הגאווה. נדמה לי שזו ישיבה שהקהילה הגאה חיכתה לה לא מעט זמן. זה דבר שבוער בקרב הקהילה הגאה, ולו רק מהטעם שמעבר למאבק הכללי למען זכויות ושוויון מלא לחברי הקהילה הגאה, שאמורים להיות אזרחים שווי זכויות בישראל, ברור שהתהליך של ההשתייכות לקהילה הגאה בדרך כלל מתחיל בתקופת בית-הספר, בדרך כלל מתחיל בתקופת הנערות, ואם הוא לא מתחיל שם אז בהרבה מאוד מובנים הוא פורץ שם. השיחה, הישיבה היום, חשובה מאוד מכיוון שהיא מעבירה מסר חשוב ביחס לדרך שבה רואה הכנסת את הקהילה הגאה, איך אנחנו הולכים להתמודד עם מי ששייך לקהילה הגאה, לראות איך המערכת יכולה לתת לו מענים, ובכלל.

בכל החודש הזה אנחנו מקיימים דיונים, פגישות וישיבות עם גורמי מקצוע ואחרים כדי להעלות את המודעות. גם המצעד, שקוראים לו "המצעד הססגוני", לא בוטל אלא נדחה, כי אנחנו עדיין צריכים לצעוד כדי להביע את זכויותינו ואת הקריאה שלנו לשוויון.

אני רוצה להתחיל מכמה נתונים ממחקר שנעשה על בני נוער שמשתתפים בפעילות של איגי – ארגון הנוער הגאה – לפני כמה שנים. שם עלה ש-63% מבני הנוער יצאו מהארון בפני החברים והחברות שלהם בבית הספר; רק 21% מהם יצאו מהארון בפני אחד מאנשי סגל בית הספר; חצי מהמשיבים אמרו שהמורים בכלל לא מגיבים להערות להטבופוביות שהם חווים בבית הספר; כמעט 40% אמרו שבשנה החולפת הם הוטרדו מילולית בגלל נטייתם המינית; רק 16% הרגישו בנוח לדבר עם היועץ או היועצת; רק 11% הרגישו בנוח לדבר עם המורה שלהם או עם מורה כלשהו ו-5% עם המנהל.

ומה עם ההורים?

לא בדקו את זה. בדקו רק במערכת החינוך. אבל זה אומר שכמעט אף אחד לא מרגיש בנוח לפנות בנושא הזה לצוות המוסד החינוכי. לדעתי זו בעיה. אם בן נוער נמצא במקום שבו הוא צריך להיות מוגן לא יכול לקבל מענה או לא מרגיש בטוח לפנות למי שאמור להוביל אותו בדברים הכי קשים, הכי אינטימיים והכי מציקים – אני חושב שזו בעיה. צריך לזכור, כל שנה יוצאים מהארון במערכת החינוך אלפי תלמידים, אבל יש אלפי תלמידים שלא יוצאים מהארון ומתמודדים עם זה לבד, בלי שום תמיכה. גם את הנתון הזה צריך לזכור.

למרות כל זה, למרות ההתמודדות הבודדת, האישית והמטלטלת שהאדם חווה, עד היום אין חוזר מנכ"ל שמסביר כיצד על המורה, על המנהל, לנהוג עם אוכלוסיית הלהט"ב במסגרת חינוכית. עד היום מערכת החינוך לא מצאה לנכון להסביר מה קורה כשבא תלמיד הומו או תלמידה לסבית ורוצים לשתף בתחושות שלהם, בסיטואציה שבה הם נמצאים. אנחנו יודעים שבקצה של העסק אחוזי הדיכאון והאובדנות בקרב תלמידים להט"בים גדולים פי כמה מתלמיד ממוצע. אנחנו מגיעים למצב שמורה לא יודע להתמודד עם סיטואציה של יציאה מהארון, לא יודע להתמודד עם הערות להטבופוביות, לא יודע להתמודד עם נער או עם תלמיד שאומר לו שהוא טרנסג'נדר ושהוא רוצה לצאת מהארון. תבינו, זה משהו קשה ומטלטל בחייו של נער.

תעשו מה שאתם מבינים, תעשו מה שאתם מוצאים לנכון. זה שרירותי, ולפעמים גם מסוכן כלפי התלמידים. אני חושב שלמורים אין כלים, והתלמידים משלמים על כך. צריך לראות איך מגנים על תלמידים גם מאפליה בגלל נטייה מינית – למורים אין כללים לזה – וגם מהצקות, אלימות וכו'. אני מזכיר שחוק זכויות התלמיד קובע שאוסר להפלות במערכת החינוך בגלל נטייה מינית או העדפה מגדרית. אפילו בצה"ל יש נוהל custom made – חליפה אישית – לכל חייל טרנסג'נדר שרוצה להתגייס, יש נהלים ברורים. השאלה הכי בסיסית היא למה משרד החינוך לא מצליח איפה שצה"ל מצליח.

בנוסף, כל הסיפור של להט"ב נמצא תחת הפריזה של שפ"י – שירות פסיכולוגי ייעוצי – ותחת הסעיף של חינוך למיניות. רבותיי, להיות להט"ב הוא לא רק הסעיף של חינוך למיניות, יש פה דבר הרבה יותר עמוק מזה: של חינוך לסובלנות, של זהות, של שוויון. הדברים האלה לא צריכים להיות תחת הפריזה של חינוך מיני בשעת חברה, ככל שבכלל מעלים את זה על סדר-היום. זה צריך להיות משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר רחב.

אני מפנה כבר שאלות לשפ"י, אולי יענו תוך כדי דיון, כדי לראות איפה הם נמצאים. אני יודע ששפ"י עברה כברת דרך. מי שעומדת בראש שפ"י מאוד מאוד פרו הדבר הזה ומנסה לקדם את זה ככל יכולתה. זה נמצא ברמות יותר גבוהות. אבל הדברים האלה צריכים להיאמר וצריכים לראות איך אנחנו, כוועדה, פונים למשרד החינוך וגורמים להם להתקדם, כי אנחנו נמצאים כבר עמוק בתוך המאה ה-21.

הדבר הנוסף והאחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא תקנה תקציבית לחינוך לסובלנות בתוך מערכת החינוך. אם אין חוזר מנכ"ל ואין כלים להתמודדות, זה קריטי לאפשר לפעילות כמו ארגון חוש"ן – שזה ארגון הסברה שעוסק בקהילה הגאה וסובלנות – לפעול בתוך מערכת החינוך, כי זו הפעילות היחידה בנושא הלהט"בי שקיימת במערכת. היום זו פעילות וולונטרית של בתי הספר – מי שרוצה מזמין את פעילות חוש"ן, והם מתוקצבים על זה. תקנת הסובלנות היא מענה מרכזי במאבק הלהטבופובי במערכת החינוך וצריך למצוא איך מאפשרים פתרונות בסדנאות לתלמידים ולצוות ההוראה. לפני מספר שנים תקציב התקנה עמד על פחות מ-1.5 מיליון שקלים, בשנה שעברה הוא הוגדל ל-3 מיליון, ואני אומר לכם שזה לא מספיק. בנוסף, אני לא בטוח שהסעיף הזה הוא בבסיס התקציב. כלומר, אם אנחנו נמצאים היום בתקציב מאוד אתגרי, יש סיכוי גדול שהדבר הראשון שייפגע זה זה. צריך לראות מה אפשר לעשות כדי להגדיל את התקנה הזאת ומה אפשר לעשות כדי לגרום לעוד בתי ספר להזמין פעילות מבורכת כזאת. היום גובה התקנה מאפשר רק ל-350 מוסדות חינוך לאפשר סדנאות כאלה.

350 בכל הארץ?

כן. אבל יש בארץ 1,674 מוסדות חינוך על-יסודיים. כלומר, רק 20% מבתי הספר התיכוניים מקיימים פעילות כזאת. אנחנו מבקשים לדעת מתי יתקבל אישור סופי לגבי התקנה, האם היא בבסיס התקציב ומה קורה עם כל הדבר הזה.

אני רוצה לסכם שהמצב שבו אין חוזר מנכ"ל בנושא להט"ב, אי-אפשר להמשיך אתו. אנחנו צריכים לדרוש שיפורסם חוזר מנכ"ל. אנחנו יודעים שיש טיוטה מונחת על שולחנו של המנכ"ל, אבל בגלל שיקולים פוליטיים זה לא מפורסם. הגיעה העת, אולי דווקא עכשיו, כשמשרד החינוך, לא עומד בראשו אדם עם אג'נדה דתית כלשהי וכשיש קונצנזוס רחב בתוך הממשלה – אולי לא מוחלט, אבל רחב – לגבי הדבר הזה, צריך לפרסם את זה, כי זה חשוב. צריך לראות איך אנחנו מגדילים את תקנת חוש"ן, מגדילים את הפעילות, מגדילים את המודעות, ויוצרים לבני הנוער מסגרת אישית בטוחה בתקופה הכי מטלטלת של חייהם.

אני שוב רוצה להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, על קיום הישיבה הזאת. היא מאוד מאוד חשובה. אנחנו צריכים לראות שמערכת החינוך שהיא מעטפת מגנה, מעטפת מאפשרת, מעטפת שתומכת בתלמידים גאים. כרגע זה לא מה שהתלמידים מעידים עליו. ואני מבקש שבסוף הדיון תצא קריאה מכאן, מהוועדה, לשר החינוך בנושא חוזר המנכ"ל ובנושא התקנה. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. בסוף אנחנו בעולם פוליטי, גם איתן התייחס לזה בקצרה וגם אני. אני רוצה להגיד אפילו משהו יותר חד, שמוסכם על שנינו, אני בטוח. זה לא סוד שבשנים האחרונות הקואליציות לא היו פרו הקהילה הגאה. היו ודאי כאלה שנלחמו, תיכף נשמע את חברת הכנסת לשעבר מירב בן ארי שעשתה חיל בנושא, אבל לא היו מספיק אנשים שנלחמו. מבחינתי, אולי לא נגשים את כל שאיפותינו, אבל אני מתחייב על זה שההימצאות שלנו בקואליציה ודאי תביא למאבק עיקש שלנו עבור זכויות, עבור מניעה של פגיעה. איתן דיבר פה על נתונים שצריכים לזעזע ולהדאיג את כולם, אני מניח שאתם מכירים את רובם. אני אומר באופן הכי נחרץ: אנחנו פה כדי לייצג את הקהילה בצורה הרבה יותר טובה ממה שיוצגה, בעיניי, בשנים האחרונות, בקואליציות האחרונות. היה לי חשוב להגיד את זה.

אשמח לשמוע תחילה את משרד החינוך, אחרי הפתיחה הארוכה שלנו יחסית. הילה סגל, מנהלת אגף תוכניות סיוע מניעה בשפ"י, שלום לך. נשמח להתייחסותך.

צהריים טובים. אנחנו כאן בייצוג רחב של משרד החינוך. נמצאת כאן גם מנהלת שפ"י, הגברת עינב לוק, ואני אשמח שהיא תפתח ולאחר מכן אוסיף.

צודקת. עינב לוק, צהריים טובים. נשמח שתפתחי.

צהריים טובים לכולם, אני שמחה ומברכת על הדיון. נמצאת אתי הילה וגם ייעוץ משפטי מהמשרד. בפתיח אני רוצה להגיד שאנחנו רואים במהלך השנים האחרונות, מבחינתי לפחות, כברת דרך משמעותית בשיח ובדיאלוג עם הארגונים ועם הקהילה הלהט"בית. עם כניסתי לתפקיד לפני שנה, זה אחד הנושאים שאני שמה על סדר-היום בשפ"י ומקדמת אותו בכל דרך אפשרית, כמובן, בהובלתה של איריס מנדה בן יעקב, מנהלת היחידה, שנמנע ממנה להגיע היום לוועדה.

קודם כול, אני רוצה להגיד שמתקיים שיח והרבה מאוד חשיבה והעמקה, מתוך תפיסת עולם שתפקידנו לקדם בתוך המערכת סובלנות, קבלה, שוויון ולתת את כל המענים הנדרשים לילדים, לבני נוער, לאווירה ולאקלים שמקדם סובלנות, ובוודאי לא לאקלים פוגעני כלפי תלמידים.

אגיד כמה פעולות מרכזיות שנעשו בשנתיים-שלוש האחרונות, שחלק מהן ציין חבר הכנסת גינזבורג. אחת הפעולות המשמעותיות שהתרחשו בשנים האחרונות זו התקנה התקציבית שמאפשרת לבתי הספר להזמין הרצאות לצוותי חינוך ולתלמידים במוסדות החינוך, הרצאות שמשתלבות בתוך תוכנית כוללת שמועברת על ידי היועצות החינוכיות. התוכנית הכוללת היא עם מספר מפגשים, כאשר יש מפגשים שמקדימים את החלק של המפגש עם הסדנה, וכמובן, תהליך של עיבוד אחרי הסדנה כדי שזה יהיה חלק מתוך תהליך כולל ולא משהו נקודתי וחד-פעמי. אנחנו רואים בתקנה הזאת הזדמנות משמעותית לאפשר לתלמידים להיחשף לסיפורים אישיים, לשמוע אנשים, להכיר ארגונים שהם יכולים לפנות אליהם. זו פעולה חשובה ומרכזית וחשוב לנו להמשיך לקדם אותה. כמו שציין חבר הכנסת גינזבורג, במידת הצורך, ככל הניתן, להרחיב אותה לעוד ועוד בתי ספר. זו פעולה אחת.

הפעולה השניה שחשוב לציין היא הכשרה של היועצות החינוכיות. במהלך השנים האחרונות אנחנו מגבירים את ההכשרה של היועצות החינוכיות: יועצות חדשות שעוברות הכשרה עם כניסתן למערכת, הכשרה מעמיקה יותר ליועצות ותיקות, ולקראת השנה הבאה אנחנו גם יוצאים עם הכשרות מקוונות. אני חושבת שהקורונה לימדה אותנו שאפשר להרחיב ולהגיע לאוכלוסייה הרבה יותר רחבה, אז נצא עם העמקה בסדנאות מקוונות. זה מבחינת ההכשרה.

יש כמה פרסומים של שפ"י שמסייעים ליועצות בעבודתן. אחד, זה התדריך לשיחה – איך מקיימים שיחה עם ילד כאשר הוא בא ומשתף. אנחנו מקווים שככל שיועצת תעשה את זה, כך ייפנו אליה יותר. הפקנו סרטון וחומרים.

אגיד לגבי תוכנית כישורי חיים, שבה יש חומרים שמתייחסים למגדר, לזוגיות, ללהט"בים, לנטייה מינית, זהות מגדרית. כל הנושאים האלה נמצאים בעיבוד ובחידוש כרגע. שפ"י מחדש מתחילת השנה הזו את תוכנית כישורי חיים ונותן דגש להיבטים של מגדר ולהיבטים של יחסים, נטייה מינית וזהות מגדרית. הם יבואו לידי ביטוי בתוכנית כישורי חיים החדשה. אני מסכימה שבתוכנית הקודמת היה לזה פחות ביטוי, ואנחנו נדגיש את החלקים האלה בתוכנית החדשה, שחלקה תתחיל לפעול בתשפ"א וחלקה המסיבי יתחיל בתשפ"ב. אלה כמה מהלכים שחשוב לציין.

המהלך הכולל של השיח עם הארגונים ועם אנשי הקהילה איפשר לנו להתחיל לכתוב טיוטה מקצועית משמעותית לאנשי המקצוע, גם לתהליכים פרקטיים שאומרים איך צריך להתנהל בתוך בית הספר כדי לאפשר קבלה, שיח, שוויון, וגם איך מתמודדים כאשר מתרחשים אירועים שונים. כרגע הטיוטה נמצאת בעבודה עם אנשי המקצוע, עם הייעוץ המשפטי, עם גורמים רבים בתוך המשרד, ואנחנו מקווים, ככל הניתן, לפרסם חלקים ממנה ובהמשך יותר מזה, כדי שיהיו הנחיות שוטפות.

סליחה. יכול להיות שאני לרגע פספסתי ולא שמעתי, אבל איזו טיוטה?

אנחנו מקיימים כבר זמן ארוך שיח עם הארגונים שהעלו סוגיות שונות שדורשות הנחיות לשטח.

את זה שמעתי, אבל טיוטה שתהפוך להיות מה?

הטיוטה הזאת תהפוך להיות קווים מנחים שיאפשרו לשטח לדעת איך להגיב ולהתמודד. כרגע הכשרנו מנהיגים מומחים בשפ"י, שזה התפקיד שלהם, וכאשר עולה סוגיה בתוך בתי הספר הם מנחים את צוותי החינוך ביחס לסוגיות השונות שעולות, בהתאם לשיח שקיימנו, לצרכים שעלו ולקווים המנחים שאנחנו מגבשים, כשאנחנו מטמיעים את זה בתהליך הדרגתי, וככל שנצליח לגבש את המסמך בצורה מיטבית אנחנו גם נפיץ אותו לשטח.

תודה רבה, אנחנו שמחים לשמוע.

עוד מילה שתתייחס לסוגיה של חוזר מנכ"ל אקלים, שכבר נותן הנחיות ספציפיות ומשמעותיות גם בהיבטים האלו.

מעבר לחוזר מנכ"ל אקלים, האם יש חוזר מנכ"ל ספציפי שעוסק בסוגיית הקהילה הגאה? מעבר לעניין האקלים הבית ספרי, שהוא חשוב.

כמו שציינתי כרגע, ההנחיות שנמצאות באופן ישיר וספציפי נמצאות בחוזר מנכ"ל אקלים, ואתן להילה לפרט אותן. הנחיות נוספות נמצאות בתהליך עבודה ובהנחיות ליועצות חינוכיות שמלוות את המקרים. אם הילה יכולה לפרט על החוזר, אני אודה.

הילה, בבקשה.

משפט אחד מקדים, ואתייחס לחוזר המנכ"ל. צריך לעשות הפרדה בין סדנאות, שאנחנו מעודדות השטח של גופים להיכנס לתוך בתי הספר, ולצד זה הפעילות שהיא פעילות חובה ולא לבחירה נעשית במסגרת שיעורי כישורי חיים. חשוב לי להדגיש כאן שנכון שהכניסה של הגופים החיצוניים היא וולונטרית לבחירה של בתי הספר, אבל העיסוק בנושא והדיון בנושא במסגרת שיעורי כישורי חיים הוא חובה, הוא לא בחירה, ולכן צריך לראות את הדברים זה לצד זה.

בכל מה שקשור לחוזר מנכ"ל, בדיוק כמו שצוין כאן קודם, לצד המומחיות וההעמקה של היחידה למיניות ומניעת פגיעה שמנהלת איריס מנדה בן יעקב, ברור לנו שחלק גדול מהסוגיות קשור לאקלים, לרווחה נפשית – פעם בהתייחסות כזאת ופעם בהתייחסות אחרת. בחוזר מנכ"ל אקלים יש לנו את כל הפרק שמתייחס לפגיעה – אם מילולית, אם פגיעה חברתית, אם פגיעה פיזית, כמובן – מצוין בצורה מפורשת שכאשר הפגיעה הזאת נעשית על רקע של זהות מגדרית, נטייה מינית, יש התייחסות מפורשת למצבים האלה ודרישה להתייחס בחומרה כאשר אירועים כאלה מתרחשים. זאת אומרת, כבר היום בחוזר של האקלים יש התייחסות למצבים שהפוגענות נעשית על רקע של נטייה מינית וזהות מגדרית.

יש נקודות נוספות שבכוונתנו להכניס לחוזר אקלים, מתוך הבנה שזאת סוגיה רחבה ולא רק סוגיה שקשורה למיניות, שתהיה בהן התייחסות למצבים שבהם בית הספר נתקל. חשוב להבין, אנחנו מקבלים קשר מאוד רחבה של פניות ושל התייעצות; זה שונה מבחינה גילית ואפילו בתרבות שבה הילד צומח. לכן, מבחינתנו, הנחייה מרכזית אותה נרצה להוסיף כשהחוזר יעודכן בקרוב היא הפנייה להיוועצות לאנשי המקצוע בכל פעם שיש סוגיה מורכבת. כשיש פנייה של ילד או ילדה זה תמיד רגיש, תמיד מורכב ונדרשת הכוונה. זה בנוגע לחוזר מנכ"ל.

תודה על ההתייחסות. אני רק רוצה לוודא שאני לא מפספס: התייחסת לחוזר מנכ"ל, אבל מה שאת מדברת עליו זו טיוטה שעוד לא פורסמה.

התייחסתי בשלושה מישורים: מישור אחד הוא מה קיים כבר היום בחוזר מנכ"ל, ואנחנו יכולים להעביר לכם את החוזר עם הדגשים.

נשמח לקבל את החוזר.

נעביר לכם בשמחה. כל מה שקשור למצבי אלימות שונים שמופנים לבן אדם על רקע של מינו, מיניותו או נטייתו המינית – כל זה אנחנו נעביר, זה קיים. החוזר מתעדכן מדי כמה שנים, במסגרת העדכון של החוזר אנחנו רוצים להוסיף התייחסות לא לאירוע כזה או אחר אלא בחלקים הפרואקטיביים, החלקים שמתייחסים להתנהלות היומיומית בבית הספר ולהדגיש את זה שאנחנו רוצים שאנשי החינוך יפנו להיוועצות עם אנשי המקצוע שנמצאים ביחידה של איריס – והיום יש לנו אנשי מקצוע מפוזרים בכל אחד מהמחוזות – כדי שהדברים ייעשו במקסימום רגישות ובמקסימום מקצועיות ובליווי. לצד שני הדברים האלה בחוזר מנכ"ל, ציינה עינב שייצא מסמך מפורט, ספציפי וייחודי, שהוא מסמך של קווים מנחים להתנהלות הנדרשת. ושוב אני אומרת שיש כאן אוסף של מצבים שצריך לקחת אותם בחשבון.

הילה, נראה לי שחשוב שהנוהל הזה יגובש בשיתוף עם ארגוני הקהילה הגאה, ממש בשולחן עגול. בנוסף, היינו שמחים לקבל טיוטה כזאת, שנוכל גם אנחנו לראות ולהתייחס, ככל שנמצא לנכון.

מחזק, ומוסיף נקודה. לא בכדי חבר הכנסת גינזבורג דיבר על הצורך בחוזר מנכ"ל בהתחלה. אני מקשיב בקשב רב לדברים שאמרת וגם עינב ציינה, ואתן מבדילות בין חוזר מנכ"ל קיים בהתייחס לאלימות לבין מסמך שייצא בעתיד. אנחנו למדי ניסיון במה ההבדל בין מסמך לבין חוזר מנכ"ל, ולכן אני אומר שמבחינתי מה שאנחנו צריכים לעשות פה, כוועדה וכחברי כנסת, זה לוודא שהשינויים שתטמיעו יהיו בחוזר מנכ"ל ולא במסמך שעתידו, עוד לפני שהוא יצא, כבר לוט בערפל.

כבר קבעתי פגישה עם שר החינוך בנושא הזה בדיוק ובעוד נושאים אחרים. נדמה לי שהדברים האלה צריכים לקבל משנה תוקף.

נעקוב, ואתה תעדכן אותנו. תודה רבה לכם, כמו שקורה לנו בהרבה דיונים, בהתחלה המשרד מציב והתמונה נשמעת טוב, וזה בסדר וחשוב, ואחרי זה צפים עוד כמה אתגרים מהשטח. זה בסדר וזה טבעי. אשמח לשמוע את אור קשת, מנהל קשרי ממשל באגודה למען הלהט"ב, כארגון גג של הקהילה. אור, בבקשה.

אהיה קצר כי יש פה נציגות מדהימה של ארגוני הקהילה וגם של ארגונים חינוכיים של אנשי מקצוע שמכירים את הנושא הזה מהשטח, והם ישמחו לפרט. אני רוצה להודות גם ליו"ר הוועדה ולאיתן גינזבורג על הדיון החשוב הזה, בטח בחודש הגאווה.

מערכת החינוך היא אולי הזירה המשמעותית ביותר של המאבק בלהטבופוביה בישראל, זאת הזירה המשפיעה והחשובה יותר. חשוב להבין שבכל יום יש ברחבי מדינת ישראל עשרות ואולי אפילו מאות אלפי תלמידים ותלמידות שקמים למלחמה יומיומית, לקושי שהוא קושי נפשי, ולפעמים גם פיזי, שהוא בל יתואר. הם צריכים להתמודד גם עם תלמידים ותלמידות שמפנים אליהם אלימות, בריונות, קללות וניכור; הם צריכים להתמודד עם צוותים חינוכיים, שלפעמים גם לוקים בלהטבופוביה ולפעמים אין להם כוונה רעה, אבל יש להם חוסר ניסיון וחוסר ידע. אין להם שום הכוונה בנושא הזה והם פשוט לא יודעים איך להתמודד. הם עומדים נבוכים מול הסיטואציות האלה ולא יודעים איך להתמודד איתן. לצערנו, הרבה מהם גם מתמודדים בבית עם מציאות מאוד מאוד מורכבת. כלומר, זה סוגר עליהם מכל כיוון.

המציאות הזאת מוכרת היטב לגורמי המקצוע, זו לא איזושהי המצאה של ארגוני הקהילה. זה קורה בכל מקום בארץ – גם פה בתל אביב, אבל כמובן גם בפריפריה החברתית, הגיאוגרפית, במגזר הדתי, במגזר הערבי. ברוב המקרים יש השתקה בנושא הזה, יש השתקה מערכתית, ממוסדת. אנחנו מאוד מעריכים את העבודה ששפ"י עושה, היא עבודה משמעותית, היא עבודה מקצועית, אבל לצערנו, היא לא מגיעה להרבה מאוד תלמידים, לא מגיעה להרבה מאוד בתי-ספר, ומכאן המשמעות של המענים שחבר הכנסת איתן גינזבורג הציג קודם. אלה מענים שהם מוכרים וידועים ומתנהל עליהם שיח כבר כמה שנים, כולם גם כתובים בתוכנית העבודה שארגוני הקהילה פרסמו בשבועות האחרונים. עד היום היה מחסום פוליטי, והתייחסתם לזה קודם. אפשר לקרוא לילד בשמו – היה שר חינוך שתמך בטיפולי המרה ולא היו לנו ציפיות ממנו לקדם את הנושאים האלה, ולכן תקרת הזכוכית שלנו הייתה נמוכה. אבל עכשיו אנחנו מזהים הזדמנות לשינוי, גם בשיתוף פעולה מול גורמי המקצוע וגם מול הדרגים הפוליטיים. היינו רוצים לראות את השיח הזה מתקדם.

תודה רבה, היית תמציתי וזה ראוי להערכה. אשמח לשמוע את אורלי ליימן עיני – לא נמצאת. אחרי הדיון הקודם היא הבינה שאנחנו מצפים לתשובות. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

צר לי שלא הייתי בכל הדיון, אבל אנחנו נאלצים לתזז בין דיונים. קודם כול, תודה ליושב-ראש שנתן פלטפורמה חשובה לנושא החשוב הזה. אני רוצה להגיד משהו שחשוב להבין בקונטקסט של להטבופוביה. הרבה פעמים, כשעושים דיונים מסוג זה מערכת החינוך, חלקים בה, מרגישה צורך להתגונן: רגע, אנחנו לא נותנים יד ללהטבופוביה, אנחנו לא מאפשרים אותה. חשוב להבין שלהטבופוביה זה קשת של מקרים. להטבופוביה זה לא בהכרח להרים יד על נערה טרנסית ולא בהכרח להשפיל או לקלל נער הומו בבית הספר. להטבופוביה יכולה להתבטא גם בזה שמישהו מהקהילה שלנו פשוט לא מרגיש בטוח או נוח להיות הוא בבית הספר. לכן, מעבר לענישה במקרים ספציפיים חריגים, כשרואים שיש התעללות, השפלה או אלימות פיזית, יש גם פשוט את המקרה של אותה נערה טרנסית שהיא בתחילת השינוי המגדרי שלה, היא מגיעה לבית הספר והמורה קצת נבוכה כי היא לא יודעת איך לפנות אליה או שהיא פונה אליה לפי הזהות המגדרית שהיא נולדה אתה והיא מרגישה לא בנוח או הילדים לא יודעים איך לאכול את זה. לפעמים זה פשוט בזה שלא יודעים איך לפנות, ואז אותה תלמידה מרגישה לא בטוחה או לא בנוח, מתחילה להגיע פחות ופחות, וככה מתחילה הסללה לנשירה מהלימודים ונוצרת תקרת זכוכית פוטנציאלית. אז מאוד חשוב לי שכלל המחנכים וכלל מערכת החינוך שקשובה לדיון תבין שאין פה ניסיון לבקר לשם הביקורת או ניסיון לתקוף, אלא להסביר שלפעמים היעדר הסברה הוא עצמו מעודד הדרה או קושי של תלמידים ותלמידות להט"בים.

אני רואה, מקדם ושותף להרבה יוזמות יפות ברמת בתי-הספר על פי האוטונומיה של מנהלים ברחבי הארץ. נעשים דברים מאוד יפים בחינוך לסובלנות – מהגיל הרך ועד התיכון – אבל מדובר בסופו של דבר ביוזמות פרטניות, לא מתוקצבות ולא על פי מערכים של משרד החינוך. זה הכרחי ונדרש שמשרד החינוך יוציא חוזר מנכ"ל שמחייב קודים מסוימים של התנהלות, קבלה, דיבור ופנייה לתלמידים להט"בים, וכמובן, הכשרה של המורים ואיזשהו מערך בסיסי שיעבור כסוג של לימודי ליבה. אנחנו אוהבים לדבר על לימודי ליבה במובן של הסיכויים שהם נותנים לנו להצליח בחיים, אבל גם לימודי ליבה של סובלנות, של קבלת האחר, של חינוך מיני בכללותו שלא מטופל טוב מספיק במערכת החינוך. כל דבר שהוא שונה אנחנו מעדיפים, באופן טבעי, אולי להירתע ואולי להעדיף שמישהו אחר ידברר אותו – לא; זו מערכת החינוך, זה התפקיד העליון, וזו המערכת מספר אחת שצריכה לבצע את זה. אני אומר לכל אנשי החינוך שמקשיבים: אתם לא מבינים איזה אימפקט בסך הכול לזה שמורה יודעת לזהות שתלמידה היא טרנסית, ולשאול אותה: איך את רוצה שאפנה אלייך? בלי תעודת זהות, בלי איך היא רשומה בבית הספר. זה עולם ומלואו, זו יכולה להיות התלמידה שתגיע אחרי זה לעשות תואר ולעבוד בהייטק בזכות אותה מורה, שפשוט זיהתה את הסיטואציה. זה עניין של דיני נפשות. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת עידן רול. אני רוצה לפנות לחברת הכנסת לשעבר מירב בן ארי, שהייתה לי הזכות – ואני בטוח שלכולכם – לעבוד איתה באופן צמוד בשנים האחרונות. לוחמת צדק באופן כללי, וודאי לוחמת למען הקהילה. אנחנו שמחים שאת מכבדת אותנו בנוכחותך החשובה. הייתה גם חברת ועדת החינוך, כמובן.

מעבר לזה שהיא חברה, היא גם היתה חונכת שלי בתואר הראשון.

לא רציתי לחשוף את זה, שלא יגידו איפה אתה היום – ועדת הכנסת – ואני הייתי החונכת שלך. זה כבר קרה לי פעם עם איילת שקד.

שלום לכולם. קודם כול, התנצלות בפני עידן רול, שביום ראשון היה בגג הוורוד, המקום המקסים, ולא הספקנו להיפגש. יש כאן חברי כנסת מעולים, לוחמים – איתן, עידן, רם ועוד הרבה אחרים. אני לא שם, אבל יש אנשים מעולים ומצוינים ונברך אותם. המטרה שאתם תעזרו לחברי הכנסת – כל הארגונים. יש כאן חבר'ה יקרים שעבדתי איתם, שהם מעולים שהם חברים שלי עד היום. תזכרו את זה כמשימה, כי הרבה פעמים בקדנציה הרגשתי שאנחנו במלחמה – אז לא; גם אם חבר כנסת לא מושלם, גם אם הוא לא עשה הכול, תהיו אתו, תעזרו לו, תמנפו. הוא בשבילכם והוא לטובתכם. זה משפט כללי.

שמעתי את הנציגה של משרד החינוך. לא הבנתי, אשמח אם תוכל להסביר: זה אמור להיות כתוב בחוזר מנכ"ל, אבל רם, דיברת שזה איזשהו מכתב.

התייחסתי לזה שהיא התייחסה למסמך ולא לחוזר מנכ"ל. מסמך זה משהו שאני לא יודע מה הסמכויות שלו.

גם אני לא, אז צריך לברר. דבר שני, שהוא מאוד משמעותי, זה הכסף. עידן אמר שאין תקציב, אבל שמנו כסף למערכת החינוך בשביל לקדם ארגונים כמו איגי וחוש"ן בתוך בתי הספר. אני רוצה לדעת מה קורה, שמנו 11 מיליון שקל בשביל רווחה, חינוך, קמפיין של ספורט גאה – אני רואה את הנציג של הספורט. אולי יוכלו לתת קצת פרטים.

אני לא חושבת שזה עניין של תקציב, לפחות לא בעניין של כניסה לבתי הספר. ברור שאי-אפשר להגיע לכולם. בפעם האחרונה שדיברתי עם חוש"ן אמרו לי שהמרכב"ה מלאה בהזמנות, אז מעניין אותי אם גם עושים – אם עושים למרות הקורונה, אם נכנסים לבתי הספר.

דבר אחרון, אני לא רואה נציג של השלטון המקומי, אבל אולי יש בדיון – הרבה פעמים יש יוזמות מעולות של שלטון מקומי, שפועל לבד, שעושה לבד. ראינו את זה בהרצליה בתקופה שלי. נשמח לדעת אם יש עדיין את הדברים האלה.

(היו"ר איתן גינזבורג, 12:50)

זהו. באתי בעיקר להקשיב לכם ולהגיד שלום לחברים שלי, שאני אוהבת שהם נמצאים שם, גם על המסך וגם בוועדה. תצליחו, ואני בטוחה שיש לכם פה חברי כנסת מעולים, תעזרו להם, תחזקו ותמנפו אותם, כי אני מכירה את מי שיושב שם בוועדה, אלה אנשים שבאו להילחם בשבילכם. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו מתגעגעים אלייך ונמשיך להיות בקשר. נעבור לנציג חוש"ן, עודד.

בוקר טוב, תודה רבה על ההזמנה. אני יושב-ראש שותף בחוש"ן, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה שהוזכר פה כמה פעמים. אודה שוב גם ליושב-ראש הוועדה וגם לאיתן על העבודה שלכם בכינוס המפגש הזה. חשוב לי להודות גם לשפ"י. מבחינתנו, שפ"י הן שותפות מהבטן לדבר הזה. אני מסכים עם האמירה שנאמרה בהתחלה, שאולי מבחינת מסגור, המסגור של המיניות הוא לא הנושא האידיאלי אבל מבחינתי, במהות ובעבודה הצמודה שלנו, גם עם עינב וגם עם איריס, אנחנו רואים בהן בעלות ברית, נשות מקצוע שמחוברות למשימה, וזה דבר שמאוד חשוב לי להגיד בפתח הדברים.

אני חושב שהעניין פה, שאנחנו חוזרות אליו, הוא החוסר במענה ממוסד, בין אם זה הסיפור של חוזר המנכ"ל, שלא יכול להיות רק ברמה של נוהל או המלצה אלא ממש איזשהו חוזר מנכ"ל ממוסד. בנוסף, מהבחינה שלנו, כמי שנותנים מענים למשרד החינוך על ידי סדנאות לצוותים חינוכיים ולבני נוער, בפועל אנחנו מצליחים להגיע בקושי ל-20% מבתי הספר ברחבי הארץ. התקציב שאנחנו מדברים עליו, שעד עכשיו אין לנו ודאות לגביו ואנחנו לא יודעים מה הולך לקרות בשנה הבאה, גם הוא לא מספיק מבחינתנו. לדבר על 1.5 שקלים בתקציב של 60 מיליארד של משרד החינוך ולחשוב על זה שאולי הדבר הזה יקוצץ לאוכלוסייה שהיא גם ככה אוכלוסייה מוחלשת, מודרת, שהמערכת לא נותנת משהו ממוסד, אני חושב שזה אפילו ברמת המגוחך. שלחנו אליכם נייר עמדה מפורט בנושא הזה שמסביר לכל חברי הוועדה את הסוגיה לעומק, ונשמח לתמיכה שלכם. פנינו גם לשר החינוך בעניין הזה. אנחנו ממליצים להעלות את תקציב התקנה ל-8 מיליון שקלים. אני חושב ששפ"י יסכימו אתי, ואולי שווה שגם הם יתייחסו לנושא הזה, בשביל הפרוטוקול.

בנוסף, יש פה עוד סוגיה שקשורה למיצוי התקציב הזה, גם בהמשך לשאלה של מירב שעשתה הרבה כדי שיהיה את התקציב הזה בפועל. דיברו פה על המרכב"ה – המנגנון הוא מנגנון שמקשה על השטח למצות אותה. הקול הקורא נפתח רק בקיץ, בתקופה שבה בתי-הספר לא מספיק פעילים, והוא מחייב יועצות בבתי-ספר להשתמש במרכב"ה, שזו מערכת שאין להן שום אינטראקציה איתה. לכן אנחנו חושבים שיש מקום לייעל את התהליך. בפועל אנחנו מצליחות להגיע לבתי ספר, אנחנו רוצות להביא את המסר ואת הבשורה הזאת ויש בתי-ספר שרוצים, אז חבל שיש מחסום ביורוקרטי שעוצר אותנו. עשינו 300 פעילויות מחוץ לתקנה הזאת – זה המון. 75 בתי-ספר שהביורוקרטיה עצרה אותם; הם יכלו לקבל מימון ממוסד, אבל במימון עצמי קראו לנו ולשאר הארגונים המקצועיים שפועלים איתנו לתת מענים. אשמח להתייחסות על התקנה ולקבל מענה, אם יש נציג מהאוצר שיכול להגיד לנו מה הולך לקרות לקראת שנת הלימודים הבאה, התשפ"א. עדיין לא פורסם קול קורא, אנחנו לא יודעים מה יהיה היחס לנושא. ושוב תודה רבה על הכינוס היום.

תודה רבה לעודד. דיברו קודם על השלטון המקומי, אז עדי מאן מעיריית מודיעין נמצא אתנו? לא. אז נבקש התייחסות של אלישע, מנכ"ל ומייסד עמותת מעברים.

אני מנכ"ל שותף בעמותת מעברים. מעברים היא מרכז הידע הגדול ביותר בישראל בנושא הקשת הטרנסית. קודם כול, תודה על הדיון, וכיף לראות פה אנשים שלא ראיתי מזמן.

רציתי לדבר על הנושא של הקשת הטרנסית. על פי מחקר פדרלי בארצות הברית, 1.8% מהנוער בגילי תיכון הם נוער טרנסי. גם בישראל אנחנו מעריכים שזה אותו מספר, רק שהרבה מהם בארון. על פי חוק, בישראל אסורה אפליית תלמידים על רקע זהות מגדרית. הצגנו סקר, הגשנו אותו למשרד החינוך ב-2016, אם אני לא טועה. מהסקר הזה אנחנו רואים שתלמידים טרנסיים סובלים מהדרה די חמורה במערכת החינוך. יש הרבה חוסר ידע, יש שלילה של הזהות המגדרית. 71% סובלים מהערות פוגעניות מצד תלמידים; ב-24% מהמקרים האלה המורים פשוט מתעלמים. אנחנו רואים השפעה קשה על תלמידים, שיש נשירה ממסגרות ומצוקה נפשית. אחוזי האובדנות בקהילה הטרנסית, כמו שאתם יודעים, הם 41% של אנשים שניסו להתאבד, שזה נתון קשה מאוד. מחקרים מראים שהנתונים האלה מחמירים כי היחס בבתי-ספר לא הולם. אנחנו רואים קורלציה בין היחס בבית הספר לנשירה. דובר פה על מורה שאולי יכולה לשנות חיים לנערה טרנסית. 16% מהנוער שעוסק בזנות בתל אביב מורכב מנערות טרנסיות, שזה בערך פי 28 מהשיעור שלהן באוכלוסייה הכללית.

ההמלצות שלנו הן כדלקמן, ואחזור על חלק מהדברים שנאמרו כאן: פרסום של חוזר מנכ"ל הוא ממש חשוב, עם דגש על התייחסות הולמת לקהילה הטרנסית. זה לא רק לא בריונות או לא להרביץ, אלא גם איך לפנות ואיך להתמודד כשנער או נערה טרנסית יוצאים מהארון. ממש חשוב לנו שלא תהיה התנייה של יציאה מהארון בגלל איזושהי התנגדות של ההורים, של הסביבה, של מורים. יחד עם ההגדלה החשובה שצריך לעשות בתקנה, אנחנו מאמינים שהכשרות לאנשי החינוך והצוות לא צריכים להיות תלויים ברצון הטוב של בית-הספר, זו צריכה להיות חובה, וכמובן שזה צריך להיות בשיתוף ובהובלה של ארגוני הקהילה הגאה, ובנושא הטרנסי בהובלה של ארגוני הקהילה הטרנסית.

האם יש מדידה לגבי בתי-ספר שמזכירים את הנושא הטרנסי כחלק מתוכנית כישורי חיים? התוכנית הזאת נשמעת מאוד טובה והייתי שמח לדעת האם יש נתונים לגבי מה שקורה בפועל, כי לצערי, אני יודע שיש בתי ספר שמזמינים את חוש"ן לפעילות ומעדיפים שלא יהיה מישהו טרנס שיגיע אלא רק הומואים ולסביות – זה מה שהם מסוגלים לעכל.

אני רוצה לפרגן לשפ"י, שעבדנו אתם הרבה מאוד שנים על מסמך המלצות, שאני מקווה שיום אחד יהפוך לחוזר מנכ"ל. המסמך הזה יושב אצל שפ"י. הבנתי שהיו התנגדויות במשרד החינוך, אבל יכול להיות שזה בדיוק הזמן לקדם אותו.

אני רוצה להצטרף למה שנאמר לפניי, שאם יש מסמך, נוהל או חוזר מנכ"ל שנוגע לקהילה הגאה בכלל ולקהילה הטרנסית בפרט, שתינתן לנו האפשרות להגיב על המסמך לפני שהוא מפורסם. תודה רבה לכולכם, וכל הכבוד על הדיון החשוב.

(היו"ר רם שפע, 13:00)

תודה רבה, אני מחזק את כל מה שאמרת, בוודאי בהתייחס לחוזר מנכ"ל. נגעת בנקודה נכונה, שהטרידה גם אותי קודם. אני בטוח שגם בשפ"י מבינים את זה, אבל אי-אפשר להתייחס בצורך לטפל באקלים החינוכי רק בהקשרים של אלימות. ברור שאלימות זו נקודת הקצה, אני חושב שאחד התפקידים הכי משמעותיים שאנחנו יכולים למלא הוא לוודא שההתייחסות היא לכל השלבים – בין אם זה שלב היציאה מהארון ובין אם השלב שלפניו. טוב שהתייחסת לזה.

אשמח לשמוע את חני, שהיא נציגת מגמה מורים גאים. התייחסתי בראשית דבריי לנושא הכשרת מורים, ונשמח לשמוע אותך. בבקשה.

שלום. אני מאוד מתרגשת להיות פה. אנחנו ארגון חדש בשטח, אנחנו מייצגים ומייצגות התאגדות של עובדות ועובדים של מערכת החינוך, ואנחנו עובדים כקהילת מחנכים למען מרחבים בטוחים ומגוונים במערכת החינוך. אני מאוד מברכת על הדיון שמתקיים פה ועל כל הדברים שנאמרו כאן, גם על ידך וגם על-ידי חברי הכנסת גינזבורג ועידן רול. הרבה דברים ממש חשובים.

חשוב לי לתת את הקול של המורים והמורות הגאים והגאות שנמצאים בשטח. אני מצטרפת לדברים שנאמרו, איך חוסר במרחב בטוח וחוסר התייחסות של משרד החינוך בחוזרי מנכ"ל ובמנהלים ברורים ואחידים פוגעים בראש ובראשונה בתלמידות ובתלמידים – בנפש, בגוף ובכל מיני פגיעות – וגם במורות ובמורים להט"ב. אין התייחסות שנותנת את הקול הזה. יש בתי ספר שיש להם את הרצון להתייחס וכאלה שאין. לצערנו, נתקלנו בהרבה מאוד מקרים של מנהלות, מנהלים או חברי סגל, שהמליצו או אפילו אסרו על מורות ומורים לצאת מהארון, וכך מייצרים מרחב תעסוקתי מאוד לא ברור ומסוכן למורות ולמורים להט"ב. אין משהו שאומר איך לצאת מהארון, איך להתייחס לתכנים להט"בים בכיתה או אם חווים להטבופוביה מצד המנהלים לפעמים או הרבה בורות וחוסר הכלה מצד סגלי החינוך. כלים והכשרות חובה לצוותי חינוך, למנהלות ומנהלים, ממש חשובים כדי לשמור על מרחב בטוח וחופשי למורות ולמורים. בדיוק עכשיו נחקק בארצות הברית חוק שמונע אפליה תעסוקתית על רקע נטייה מינית או מגדרית. נשמח שמשהו כזה יקרה גם פה, שכל אשת חינוך ואיש חינוך ירגישו בנוח להיות מי שהם גם בתוך מערכת החינוך.

בנוסף לדברים שנאמרו, אני רוצה להגיד שאמנם שיתופי הפעולה שהיו לנו עם שפ"י מצוינים ומבורכים והתוכנית של כישורי חיים היא נהדרת, אבל נרצה לראות תכנים שמתייחסים ללהט"ב לא רק בכישורי חיים ולא רק בהקשרים של מיניות, אובדנות או אלימות. אפשר להתייחס לקהילה הגאה גם בתוך תכני הליבה, בתוכניות הלימוד – דברים שאנחנו לא רואים. אפשר לראות את המאבקים וההישגים שהקהילה הגיעה אליהם. בכל תחום, בכל מקצוע, אפשר לדבר גם על הקהילה הגאה, ונשמח שיהיו את התכנים האלה ולא רק יוזמות אישיות של אנשי חינוך נפלאים שעושים את הדברים האלה בכיתות מטעם עצמם, אלא שתהיה התייחסות כוללת מטעם משרד החינוך.

אנחנו מהווים קהילה. הקהילה שלנו ברשת בינתיים מונה למעלה מ-500 אנשי ונשות חינוך נפלאות ונפלאים מהקהילה הגאה שנמצאים ונמצאות בשטח. אנחנו מקיימים הכשרות. יש אלינו הרבה פניות גם מהרבה מורות סטרייטיות ומורים סטרייטים שצמאים לידע ולכלים איך להתמודד עם נוער גאה, ועם האוכלוסייה הטרנסית בפרט. אנחנו, מעולם הידע שלנו, נותנים את הכלים כמיטב יכולתנו, אבל נשמח לראות התייחסות מטעם משרד החינוך, שייצאו חוזרי מנכ"ל, יתקיימו הכשרות חובה, שיהיה מתן כלים רחב. אנחנו, כגוף שפועל בשטח ומייצג מורות ומורים, נשמח מאוד להיות שותפות ושותפים בתהליך הזה. שוב, תודה רבה על ההזדמנות לדבר ולקחת חלק בדיון.

תודה רבה, זווית מאוד משמעותית. נשמח לשמוע את ענבל כהן חמו מברית הלביאות. בבקשה.

אני שמחה מאוד להיות כאן. אני מייצגת את ברית הלביאות, שזו קבוצה של אימהות ומשפחות של ילדים טרנסים. אני רוצה לדבר, קודם כול, על אושר. כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים, אבל הילדים שלנו, של ברית הלביאות, הרבה מהם לא מאושרים, הם סובלים. הם סובלים כי יש להם חוויה של מצוקה בין החוויה הפיזית שלהם לגוף שאיתו הם נולדו; והם סובלים כי כל הזמן מערכת החינוך מטיחה להם את זה בפנים: פונים אליהם לא נכון, בתעודה הם יקבלו השתתפתְ יפה בשיעור – כך מדברים על ילד טרנס; הרבה פעמים הם סובלים מהצקות והטרדות; הם סובלים כי הם מתאפקים כל היום בבית הספר כי אין להם שירותים שנוח להם ללכת אליהם; הם סובלים כי כשהם כבר יצאו לפני היועצת והיא כבר כזאת שמקבלת, במקרה הטוב, אז אומרים להם: אבל עכשיו זה לא זמן טוב לספר לכיתה, נספר אחר כך. עכשיו יש תעודות, אנחנו לפני הטיול השנתי, עכשיו יש קורונה ואי-אפשר לדבר על זה בזמן הקורונה. והילדים האלה ממשיכים להסתתר, להתבייש ולצבור את המצוקות שלהם. כשהם כבר עוברים לבית ספר חדש ואף אחד בבית הספר החדש לא יודע, עדיין הרישומים הם במגדר הלא נכון ופונים אליהם ואז זה נחשף. הם הכי סובלים בשיעורי ספורט, כי הם צריכים להשתתף בשיעורים שלא מתאימים למגדר שלהם, כשהגוף שלהם הוא מקור של סבל עבורם והוא מקור של מבוכה ואין הבנה לזה שהם צריכים פטור או שיעור פרטני. הם מוותרים על טיול שנתי כי אין להם איפה ללון.

כל הדברים האלה הם רק קצה המזלג של הדברים שמונעים מהילדים שלנו להיות מאושרים, כמו כל ילד. לכן כל כך דחוף חוזר המנכ"ל, ההבהרה של כל הדברים האלה בצורה מסודרת. ההסברה וההכשרה של חוש"ן ושל ארגונים נוספים שיכירו, שיבינו את האוכלוסייה הטרנסית. אלה ילדים; אם אנחנו פותחים להם את הדלת – הם יהיו מי שהם, אבל אם אנחנו סוגרים את הדלת – הם נושרים מבית הספר, הם מתאשפזים, במצוקה נוראית. תעזרו.

תודה רבה. גם אני למדתי עוד זווית משמעותית, הורית, לנושא. אני שמח שהיית אתנו והחכמת אותנו.

אשמח לחזור לאורלי ליימן עיני, רפרנטית אגף התקציבים שעוסקת בחינוך. היית אתנו קודם, אני שמח שאת אתנו שוב. אשמח לשמוע שתי התייחסויות: 1. באופן כללי על הרצף של השנים האחרונות בכל מה שקשור לתקציבים עבור הקהילה הגאה בעולם החינוך; 2. צפי קדימה – מה תקוע, מה קיים ומה אמור להגיע.

התקציב ההמשכי של 2020, מה שכרגע יש, התקציב של החינוך לסובלנות של הקהילה הגאה תוקצב אפילו יותר מה שתוקצב ב-2019.

מה היה המשפט האחרון על תקציב 2019?

התקציב ההמשכי של 2020 תוקצב בבסיס בהיקף יותר רחב ממה שתוקצב בבסיס של 2019.

מה התקציב ובכמה התרחב?

כרגע התקציב עומד על 1.941 מיליון, והתקציב ב-2019 עמד על 1.455 מיליון, ספציפית לעניין של חינוך לסובלנות. עם זאת, אני מודעת לזאת שיש קשיים שנובעים - - -

סליחה שאני קוטע אותך שוב. זה משהו שהגופים כבר מכירים או שזה עוד לא נודע להם?

אני לא יודעת, אני אחראית על התקציב של התקנות. עם זאת, אני מודעת לזה שיש קשיים שנובעים מעצם זה שאנחנו בתקציב המשכי – יש קשיים משפטיים, יש קשיים של חשבות – ואותם חשוב להציף. אעביר, כמובן, לגורמים הרלוונטיים.

בגדול – אני לא תופס אותך במילה – בחמש השנים האחרונות אנחנו בגידול, חוץ מאשר השנה הזאת? אם אני מסתכל מ-2015 עד היום, מה המצב שלנו?

אני יכולה לבדוק ולהעביר לך תשובה יותר מפורטת. אני יודעת שב-2019 התקציב גדל והשנה, לגבי המקורי, אנחנו מתחילים מנקודת פתיחה יותר גבוהה מאשר התחלנו ב-2019.

אוקיי, רשמנו לפנינו שאת מעבירה לנו מידע על חמש השנים האחרונות. זה מידע קיים, אז אין בעיה. חשוב להבין מה התהליך שהממשלה האחרונה וזו שתגיע עשו ביחס לקהילה ולעולם החינוך. תודה רבה, אני שמח על הגדלת התקציב. אני לא הכרתי את זה, תיכף אבדוק אם הארגונים והגופים מכירים את זה. זה לא מספק אותנו, אבל חשוב מאוד.

עודד מחוש"ן רוצה להעביר שאלה. בבקשה, עודד.

ביחס למה שאורלי אמרה, היא מדברת בשנות תקציב – 2019, 2020 – כשאנחנו עובדים על פי קול קורא שהוא לשנת לימודים. כשאנחנו נכנסים לשנת הלימודים הבאה, תשפ"א, אני לא מבין איפה התקציב הזה יושב – האם הוא בשנת 2020 או בשנת 2021? זו שנת לימודים שנפרשת על פני שתי השנים הקלנדריות האלה ולא ברור מה הוא בסיס התקציב שלפיו מוציאים את הקול הקורא. אמור להתפרסם קול קורא; בשנה שעברה הוא פורסם בזמן הזה, והוא עוד לא פורסם בזמן הנוכחי מכיוון שאין ודאות על התקציב. אז האמירה שלה, מבחינתנו, לא מקדמת אותנו והיא גם מאוד עמומה, כי אני מכיר את המספרים, אבל איפה זה בא לידי ביטוי בפרקטיקה בפועל בשימוש בתקנה וביחס לשנת הלימודים, שהיא שונה משנת התקציב?

אורלי, בבקשה.

שנת הלימודים תשפ"א מתחילה ב-2020 ולכן התקציב הרלוונטי צריך להיות קיים ב-2020, לפי מה שאני יודעת. אנחנו לא אחראים על ההוצאה של קולות קוראים. כמו שהתייחסתי קודם, אני יודעת שיש כל מיני סוגים של בעיות בתקציב ההמשכי. אין מה לעשות, באמת יש מורכבות מזה שעדיין אין תקציב מדינה ואנחנו כבר חצי שנה לתוך התקציב. זה פוגש אותנו בהרבה מקרים, ולצערי, זה פוגש אותנו גם במקרה הזה. חשוב שתציפו ואעביר לגורמים הרלוונטיים. יש פה בעיות משפטיות וחשבותיות.

עודד, אני אומר לך ואני גם לוקח על עצמי: אנחנו צריכים לוודא מאיפה הכסף הזה יכול לצאת. הגדלה תקציבית היא דבר טוב, אנחנו צריכים לוודא שאופן המימוש שלה ברור לכולנו.

אנחנו פשוט ממש על זמן דחוק, כי ככל שהקול הקורא לא ייצא בשנה הבאה לא נוכל לקיים את הפעילות שלנו, והביורוקרטיה מאוד מקשה. אנחנו מעריכים את זה שאתם עושים את הדיון הזה, אבל ממש חשוב הליווי ושמישהו יהיה כתובת ברורה, כי משפ"י אנחנו מקבלים מענה מאוד טוב, אבל הוא מאוד מוגבל בהיבטים האלה. אז אם יש גורם שיכול לעבוד אתנו על זה, זה מאוד יקל עלינו.

אני חושב שאמרתי כמה פעמים, אגיד שוב: אני והצוות שלי כתובת לכל דבר ועניין. עוד היום אפשר להתחיל לעשות את הבדיקות ולהבין, ואני בטוח שגם באגף התקציבים וגם בחשבות ישתפו אתנו פעולה בנוגע לאיפה נמצא הכסף ואיך אפשר להוציא אותו. זה לא אומר שהכול ייפתר מחר, אנחנו מכירים את המערכות. אמרה אורלי, ובהקשר הזה אני מתחבר, שאנחנו באירוע תקציבי מורכב, לא הכול פשוט, אבל בכל מה שקשור לפרוצדורות ננסה לקדם כמה שיותר מהר.

אני רוצה לשמוע את לירון אשל מהמועצה לשלום הילד, בבקשה. אני מבקש לקבל ממך התייחסות.

תודה, אדוני, קודם כול על קיום הדיון החשוב הזה. אפתח באמירה מאוד בסיסית ומוסכמת על כולנו: כל ילד, באשר הוא, ראוי למקום, להכלה, לקבלה ולמקום בטוח. כל ילד זכאי להרגיש ראוי בכל בחירה שהוא עושה. אני אומרת את זה ולו בשל הדברים שנאמרו על ידי ענבל, ואם יש ילדים או בני נוער ששומעים אותנו – זו אמירה משותפת לכולנו.

האמירות המאוד ברורות האלה אל מול המצוקות המאוד גדולות שבולטות בשטח, שגם עלו מנייר העמדה, מהדברים של ענבל וגם מההכרות שלנו בשטח, מחייבות הסדרה בחוזר מנכ"ל בנושא הספציפי הזה, כמו שאמרו הדוברים הקודמים. העבודה של משרד החינוך היא מאוד רגישה וישנה התקדמות מאוד גדולה וקשר עם גורמי הקהילות השונות. אנחנו חושבים שלא די באמירות, שהן חשובות מאוד אבל מובלעות בתוך חוזר המנכ"ל הכללי של האקלים המיטבי. חשוב שתהיה הסדרה מאוד מאוד ברורה. אני חושבת שמעבר לתכנים, להתייחסות הספציפית ולכלים שיכולים להינתן בחוזר מנכ"ל כזה, יש גם אמירה של הנכחה והכרה שיש חוזר מנכ"ל כזה ספציפי, שמאוד מאוד חשוב.

לצד כל זה אנחנו גם רואים חשיבות בשיתוף קטינים באופן כללי בקביעת מדיניות, וקטינים מגוונים מגדרית בהקשר הזה, שישמיעו את האתגרים שלהם, את הצרכים שלהם, ויישבו בפורום שמשפיע על קבלת ההחלטות, על הסעיפים הספציפיים בחוזרי מנכ"ל וישמיעו מעולמם. שמענו פה גם את חני – מה טוב שגם הם ישבו כחלק מצוות החשיבה בחוזר מנכ"ל כזה. אנחנו כבר שנים בדיונים כאלה, אני חושבת שכולם בשלים לזה, השטח בשל לזה. חבל על הזמן, אנחנו צריכים לפעול תוך חשיבה מקצועית ומעמיקה, אבל לצאת כבר עם איזשהו תוצר.

תודה רבה. מסכים באופן כללי. ועדות, תפקידן לקחת את שלל ההיבטים, לשמוע את כל הזוויות ואחר כך לוודא שאנחנו מיישמים את מה שנאמר וגורמים, ככל שאנחנו יכולים, לדברים לצאת לפועל. אשמח לפנות למועצת התלמידים, אפרופו נוער, ואבקש ממישל להתייחס לנושא. שלום.

שלום, אני הנציג של מועצת התלמידים והנוער הארצית. תודה רבה לאדוני היושב-ראש. לדעתי, אני מדבר בוועדת הכנסת הכי גאה בתולדות המדינה, וזה לא דבר מובן מאליו. אנחנו במועצה הארצית למען כל הנוער, ואנחנו צריכים מערכת חינוך שגם פועלת בהתאם לזה. אנחנו רואים בחודשים האחרונים שאנחנו לא מקבלים ממש מענה מהמטה המרכזי של המשרד, לא משתפים אותנו. בכל נושא – בקהילת הלהט"ב, בקהילה הגאה – צריכים להשמיע גם את קול הנוער.

סליחה שאני קוטע אותך. ניסיתם להשמיע את קולכם ולא התייחסו אליו?

להבנתי, יש ניתוק בקשר שקיים מאז החלפת השרים, אבל זה יותר קשור לדיון הקודם שלכם מהבוקר.

אני שמח שעקבת אחרינו גם בדיון הקודם. יישר כוח.

אני רוצה לציין שיצא לפני כמה ימים מדד הגאווה העירוני. למערכת החינוך יש תפקיד מאוד חשוב בהקדמת הרשויות. אני מצטער אם אני מתבלבל, עברית היא לא שפת האם שלי.

אתה נהדר. הכול בסדר, אנחנו סבלניים.

תודה רבה. בכל מצב, הפתרון לבעיות האלימות – המילולית והפיזית – צריך להיות של מדיניות ויישומי, וזה לא יכול להיות לפי יוזמת מנהלים ולפי יוזמת ראשי מחלקות חינוך. סובלנות וזכות לביטחון מפני אפליה ואלימות לא יכולים להיות נתונים רק לשיקול דעת של הגורמים בשטח, זה צריך להיות מרכזי. קהילת הלהט"ב והקהילה הגאה זה לא סטייה מינית, וכל תלמיד זכאי למוסד שמקבל ומעריך אותו כמו שהוא, ואנחנו לא בהכרח רואים את זה בחוזרי מנכ"ל ואנחנו לא בהכרח רואים את זה בהתייחסות של מובילי המערכת, ובטח לא תמיד רואים את זה בשטח.

אני רוצה לתת דוגמה למה צריך הנחיות לאנשי חינוך. ההנחיות, אגב, לא יכולות להיות רק ליועצות ויועצים, זה צריך להיות גם למדריכי פנימיות – לכל איש חינוך במערכת החינוך. אני יודע על מקרה מלפני כמה שנים, שהיה נער גאה שמתלבש בצורה נשית. כל הבנים בקבוצה בפנימייה ישבו במועדון של הבניין בלעדיו והחליטו איזה חדר לתת לו. אנשי החינוך לא היו ערוכים למנוע את זה. אנשי החינוך צריכים, חייבים כלים, ופה זה התפקיד של המשרד.

אני מסכים להתייחסות שלך, אבל משפט אחרון.

יש לבית הזה תפקיד, ותזכרו אותו. יש לרשויות המדינה תפקיד. תעשו את הדברים הנכונים, תשמיעו את הנוער, תשמיעו את כל הקהילה הגאה. ביחד אנחנו יכולים לבנות קהילה יותר סובלנית, קהילה יותר שמעריכה יותר, קהילה יותר טובה. תודה.

תודה רבה. חצי הדקה האחרונה שלך מרגשת ומדויקת, ומבחינתי היא סיכום לכל שאר הדברים. זה גם נכון לגבי הבית הזה, שצריך להיות מקום שמאפשר לכולם, וגם באופן כללי חברה שצריכה להיות סובלנית ויותר פתוחה. תודה לך.

מיכל סטולר, נציגת איגי, בבקשה.

תודה רבה. לא הכנתי דברים, אני מודה. עד עכשיו הייתי על תקן מקשיבה. למרות שאני עומדת מאחורי הרבה דברים שנאמרו פה היום – גם החשיבות להנחיות ברורות של משרד החינוך איך להתמודד עם תלמידים להט"בים, במיוחד תלמידים טרנסג'נדרים. אנחנו כל הזמן נתקלות בחניכות שלנו שמתמודדות עם מורים שמסרבים לפנות אליהן לפי המגדר שלהן, סוגיה של טיולים שנתיים, של מגורים בפנימיות – באיזה חדר נמצאת התלמיד או התלמידה הטרנסית. המענה שניתן לדברים האלה היום לא מספיק וצריכה להיעשות עבודה יותר מעמיקה של משרד החינוך, בעיקר לאור זה שיש יותר ויותר תלמידים טרנסג'נדרים.

בתקופה האחרונה, בקורונה, עשינו הרבה מאוד עבודה בשביל להמשיך לתת מענים לנוער להט"בים. אנחנו, באיגי, פעלנו בכל התקופה הזאת ואנחנו צריכים עוד תמיכה מהמדינה על מנת להחזיק את הפעילות שלנו, שלא תוקצבה בכל התקופה הזאת.

אני מבין שלא היית מוכנה, אבל כרגיל, נגעת נכון – כסף זה האתגר כדי לאפשר לקהילה לעבוד בצורה יותר מיטבית. אתייחס לזה בסיכום דבריי.

אשמח לפנות לאיילה, שהיא יושבת-ראש משותפת של בת קול. בבקשה.

שלום. אני נציגה של בת קול, אנחנו ארגון של נשים, על כל הקשת המגדרית – לסביות, טרנסיות, ביסיות, קוויריות – והקשת הדתית. זה הייחוד שלנו. יש בערך 500 נשים בארגון.

חשוב לי לחזק דברים שנאמרו. קודם כול, תודה רבה על קיום הדיון. זה לא פחות ממדהים בעיניי שיושבים אנשי החינוך ואנשי שפ"י בדו-שיח אמיתי עם הארגונים כדי ללמוד ולשפר, אבל המסקנות האופרטיביות צריכות לקחת בחשבון גם אותנו – את החינוך הדתי. דיברו פה על זה שיש חובה בבתי הספר לשיעורי כישורי חיים שמתייחסים לקהילת הלהט"ב. אני חיה עם תלמידי בית הספר בבית, מגדלת כמה כאלה, ואין להם שיעורים כאלה בבית הספר. כלומר, זה לא משהו שקורה בחינוך הדתי, וחשוב שיהיה. ככל שזה לא יהיה בחוזר מנכ"ל וככל שזאת לא תהיה חובה אמיתית של בתי-הספר, קשה יהיה להשיג אפילו את מעט שיתוף הפעולה שיש היום. הדס בוודאי תמשיך ותרחיב את הדברים בהקשר של שובל.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה, שחבר הכנסת גינזבורג הזכיר בתחילת הדברים, על כך שכמעט לא קיימי תלמידים שפונים לאנשי החינוך שלהם, שפונים לצוות בית-הספר כדי להתייעץ איתם או לחלוק איתם. בחינוך הדתי, מניסיוננו, מהמקרים שאני פוגשת, בגלל שפעמים רבות אנשים יוצאים מהארון בגילים קצת יותר מבוגרים מאשר באוכלוסייה הכללית, דווקא כן מגיעים לאנשי החינוך – למחנך, לרב, ליועץ, למשגיח בישיבה – לפעמים מתוך מצוקה אמיתית, הלכתית, של קושי בהתמודדות מול סוגיות שהן ייחודיות לאוכלוסייה הדתית. אנחנו פוגשים את זה גם אצל חברות אצלנו בארגון שהן יוצאות חינוך חרדי, והמצוקות שלהן עוד יותר מורכבות.

דווקא כאן נורא חשוב שאנשי חוש"ן ואנשי שב"ליגיעו לבתי-ספר. בחינוך הדתי אנחנו ממעטים לדבר על גישה לתלמידים, אפילו בתיכון. היינו רוצים שלכל הפחות הדברים יגיעו לאנשי החינוך, לצוותים החינוכיים, שתהיה הכרות, שיידעו, שלא תהיה בורות. היום שיעורי האובדנות שאלישע דיבר עליהם הם לא רק באוכלוסייה הטרנסית; שם זה באמת האחוזים הכי גבוהים והכי ניכרים, אבל אחוזי האובדנות ואחוזי הדיכאון שמלווים נערות ונערות בחברה הדתית, גם הם גבוהים. אנשי חינוך, שלפעמים לא מתוך רשעות אלא מתוך בורות וחוסר ידע, שולחים את התלמידים שלהם לטיפולים פסיכולוגיים שהם במסווה של טיפולים פסיכולוגיים אמיתיים אבל בפועל הם טיפולי המרה, והם עושים נזק בלתי הפיך לתלמידים האלה. הדברים האלה, חשוב שיהיו בחומרים שמשרד החינוך ושפ"י מעבירים לצוותים. זה דיני נפשות, והלוואי שהדברים יתגלגלו מעבר לזה שאנחנו מדברים כאן, שזה בפני עצמו נהדר. אבל שהדברים יישמרו וייעשו בשטח.

כפי שציינת רגע לפני שחבר הכנסת גינזבורג חזר אלינו – בינתיים הוא מטפל בהרבה אתגרים אחרים – אנחנו פה ומחויבים. אמרתי את זה על עצמי כשהוא לא היה, ואני אומר את זה על שנינו.

אנחנו לקראת סיום. אתן רשות דיבור קצרה למי שעוד לא הספיק, אבל אני מבקש מכם להיות מאוד תמציתיים. שגיא, ממועדון ספורט גאה בתל אביב, נשמח לשמוע את הזווית הספורטיבית לנושא. אני מבין שאתה גם עורך דין, אז סליחה שלא ציינתי זאת. שלום.

שלום רב. אני גם עורך דין, וגם לי יש עבר משותף עם חבר הכנסת גינזבורג.

בקונטקסט מקצועי.

בקונטקסט מקצועי, כמובן. קודם כול, אני מבקש להודות לכם על קיום הדיון הזה, זה דיון חשוב מאוד, ואני מבקש להפנות את הזרקור לחינוך שמעבר לבתי הספר. בתי-הספר הם באמת המקום שבו הנוער שלנו מקבל את החינוך המרכזי, אבל הוא ממשיך גם מעבר לבתי-הספר, במקרה הספציפי שאני מדבר עליו זה פעילות ספורט. בעולם הספורט שמעבר לבתי-ספר, וכמו שענבל הזכירה, גם בתוך בית הספר עצמו, הקבלה וההכלה של בני נוער להט"בים היא בכלל לא פשוטה, ולו מתוקף העובדה שמאמנים, מדריכים ומדריכות ספורט, ההכשרה שלהם לא מפוקחת בצורה הדוקה ואין להם בהכשרה שום שלב שמחנך אותם, מלמד אותם, מכשיר אותם, להתעסקות עם צרכים של נוער להט"ב. הפועל היוצא מזה הוא שמי שהיו עשויים להיות ספורטאי או ספורטאיות העתיד של מדינת ישראל, שבמקרה הם גם משתייכים לקהילה הגאה, נוטשים את הספורט, כי הם מקבלים את ההבנה שעולם הספורט לא מיועד עבור חברי הקהילה.

אם אנחנו ממשיכים קדימה כמה שנים, אנחנו מגיעים להתבטאויות כמו ששמענו השבוע והרשת סערה סביב ההתבטאויות של אסי בוזגלו באחת מתוכניות הטלוויזיה לגבי הנוחות או אי-הנוחות שלו להיות יחד עם הומו במלתחות. גם זה מתחיל בחינוך, במקרה הזה בהכשרות של מאמנים ומאמנות ספורט, לדעת ולהבין איך לתת את השירות הטוב שלהם גם לחברי הקהילה הגאה וגם לעזור בחינוך הנוער מסביב לנושא הזה. בזה סיימתי את דבריי, בקצרה אני מקווה.

תודה רבה . אחרונת הדוברים – הדס. את תציגי את עצמך יותר טוב ממני, כבר למדתי את זה פה, אז בבקשה.

שלום לכולם, תודה. ארגון שב"להוא ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הלהט"בית הדתית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם חברותה וגם עם בת קול, שאיילה הציגה אותה קודם. חשוב לי להדגיש כמה נקודות.

רק ביעילות ובקצרה, כי אנחנו ממש בסוף.

אוקיי. לכולנו ברור שבציבור הדתי המצב מורכב יותר. כרגע המענה בשטח הוא יותר חמור או יותר מאתגר מאשר מה שקורה בשאר המקומות, במובן הזה שבבתי הספר של הציבור הדתי לאומי מעדיפים לא לעסוק בתופעה – כלומר להתעלם ממנה ולא לדבר על הנושא – או, במקרים היותר קשים, להכניס ארגונים שמעודדים טיפולי המרה והפנייה לטיפולים שמטרתם שינוי הנטייה המינית. הדבר הזה גורם למצוקה מאוד מאוד גדולה של הרבה מאוד תלמידים. עצם זה שאין חוזר מנכ"ל ואין הנחיות מאוד ברורות בתוך החמ"ד בכלל בכל הנושא של יחס של מורים, לפחות לא באופן שקוף שמגיע לכל היועצים שנמצאים בבתי-ספר, גורמים לזה שאין מענה מותאם ואפשר להפנות לטיפולי המרה, שכולנו יודעים שהם מסוכנים ובעייתיים.

קיימים עוד ועוד ארגונים – רק לפני שבוע קם ארגון נוסף – שממש נכנס לבתי-ספר ומשווק סדנאות שהמטרה שלהן היא לעודד טיפולי המרה. הייתי רוצה לשמוע התייחסות, מעבר למה שדיברנו, האם יהיה חוזר מנכ"ל או התייחסות ספציפית לחמ"ד, ומה עושים במקרה של ארגונים כאלה, שנכנסים לתוך מוסדות החינוך, לצוותים חינוכיים, ומעודדים טיפולי המרה.

בקצרה, אבל חשוב ביותר. תודה גם לך. לפני שאסכם, חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה.

תודה לכל המשתתפים. אני מודה ומוקיר על קיום הישיבה החשובה הזאת. אציין שבחלקה הייתי צריך לצאת לוועדות אחרות ולפתור שם כל מיני סוגיות. התפקיד מחייב.

אני רוצה לסכם בקצרה ולומר שאי-אפשר להמשיך במצב שבו אין חוזר מנכ"ל בנושא להט"ב. כל עוד אין כלים, הפעילויות של חוש"ן, של שב"לושל גופים אחרים הן כמעט היחידות במרחב הלימודי, ולכן להגדיל את תקנת חוש"ן ואת המשך הפעילות. כמובן, אסור לפגוע בתקציב הזה גם בתקופה מאתגרת כזאת.

אני חושב ששפ"י צריך להיות המוביל גם בהוצאת קווים מנחים בנושא הטרנסים והטרנסיות וגם בקשה להגדיל את התקנה. דווקא עכשיו, בתקופת תקציב, זה סופר חשוב. הייתי מבקש מהם גם לזרז את הוצאת הקווים המנחים, תוך התייעצות עם הארגונים השונים בשולחן עגול, כי זה מאוד חשוב לשמוע את השטח ולהבין איך הדברים עובדים.

צריך להתחיל להעביר מערכי שיעור בנושא להט"ב, ולא רק במסגרת הסיפור של חינוך מיני אלא יותר רחבה. דיברנו על זה קודם – סובלנות, אלימות, קבלה. מערכת החינוך היא גורם שצריך לתת תמיכה לתלמידים הגאים, וזה לא מה שהתלמידים מעידים שזה מה שקורה כרגע. לכן צריך להעמיק בתחום הזה.

אני מקווה שהוועדה תפנה מכאן לשר החינוך, אדוני היושב-ראש, גם בנושא חוזר המנכ"ל וגם בנושא התקנה ושנדע להמשיך ולעקוב אחרי התפתחות הדברים האלה עד מצב שבו נגיע לשוויון מלא ואולי ליום שבו לא נצטרך את חוזר המנכ"ל הזה. אבל היום אנחנו בהחלט זקוקים גם לו וגם לתקציבים. אני שוב מודה לך מעומק הלב על השותפות, על הפעילות והמחויבות, וגם לכל השותפים שעלו בשידור הזה – אנשי המקצוע השונים, משרד החינוך והארגונים. תודה לכולם.

תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג, הדיון הזה התקיים הרבה בזכותך, ונפסיק להודות פה אחד לשני. אני מתחבר לדברים שאיתן סיכם ורוצה לגעת רק בעוד כמה נקודות קצרות.

דיברתי בהתחלה על המחויבות שלנו כמפלגה, ואני ואיתן ספציפית נושא הזה ובוועדה הזאת מחויבים לקהילה באופן הכי עמוק שאפשר. זה לא אומר שנצליח לעשות את כל מה שאנחנו רוצים, אבל זה אומר שניאבק ביחד אתכם. אתם צריכים לראות בנו שותפים וגם תאתגרו אותנו ותראו איפה אנחנו לא מצליחים לממש את מה שאתם רוצים. זה בסדר, בטוח לא נצליח לעשות הכול.

אני חושב שמסך הדברים שעלו פה הנושא המרכזי הוא הוודאות שכל הקהילה החינוכית והגאה חייבת חוזר מנכ"ל, אנחנו לא מתכוונים להסתפק במסמך. אני מעריך מאוד את העבודה ואת הנציגות של שפ"י, אני בטוח שאתן רוצות שהמערכת תשתפר, וכדי שהמערכת תשתפר צריך משהו שיהיה חוזר מנכ"ל מחייב, ארוך טווח, שאי-אפשר יהיה לסטות ממנו. אני גם מצפה שתנסו להכליל כמה שיותר ארגונים וגם את התלמידים עצמם. ודאי שתוכלו לשמוע אותם ולפגוש את הזוויות המרובות שהוצגו כאן, ואני בטוח שיש עוד שלא הצלחנו לשמוע או שלא הגיעו לדיון. חוזר מנכ"ל מיטיב יהיה כזה שפגש כמה שיותר אוכלוסיות. אני סומך עליכן שתעשו את זה, שתשמעו אותם, ואני בטוח שגם הפגישה של איתן עם שר החינוך יואב גלנט תביא בשורות ושהוא יביא אתו גישה חדשה.

זה אולי לא נאמר פה בצורה ברורה וזה נראה לי מובן מאליו, ובכל זאת אציין את זה: כמובן, הוועדה שוללת מכל וכל את כל נושא טיפולי ההמרה. ובוודאי כניסה לבתי הספר, גם אם זה בחמ"ד, ועיסוק בנושא הזה זה משהו שאנחנו נבדוק לעומק. ודאי שאנחנו פוסלים אותו ולא נותנים לו שום מקום בעולם החינוך בישראל. זה נראה לי ברור.

איתן דיבר על תקנת חוש"ן, אז לא אמשיך. גם שם, פער גדול מאוד, שאני מקווה מאוד שייסגר. גם התקציב שקיים היום הוא ודאי לא מספיק. אנחנו רואים בסך הכול נציגות מזערית ביחס למספר בתי הספר בישראל, ולכן נמשיך לחתור להגדלה תקציבית, למרות האתגר הגדול שכולנו נמצאים בו סביב תקציבי הקורונה.

לסיום, דיברה פה נציגת משרד האוצר על הגדלה תקציבית של 500,000 שקלים. אני מאוד שמח והוועדה מברכת. עדיין לא הבנתי איך בדיוק הכסף הזה יוצא ומאיפה, ואני מבטיח לכם שנדקדק ונבין בפרטים.

האם בבסיס התקציב.

בדיוק, והאם זה נכנס לבסיס. ממה שאני מבין – כן, אבל ניצור קשר עם אורלי אחרי הדיון ונבין את זה יותר לעומק. כמובן שזה סכום טוב ביחס למה שהיה, אבל מזערי ביחס למה שצריך.

תודה רבה. אני מקווה שאתם רואים בנו בית במלוא מובן המילה, גם ככנסת, גם כוועדה וגם כנציגי ונבחרי ציבור שספציפית הנושא חשוב להם. תודה לכם על ההשתתפות, על הקשב, על הסבלנות. תודה, רק התחלנו. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:41.