פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



23
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/06/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ג בסיון התש"ף (15 ביוני 2020), שעה 10:00

חוסר הבהירות הכולל סביב סיום שנת הלימודים

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
משה אבוטבול
ווליד טאהא
מאיר כהן
אורלי פרומן
קטי קטרין שטרית

קרן ברק
סונדוס סאלח

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

דויד גל - מנהל אגף בכיר בחינות, משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

דודו ביטס - מפקח רשותי מינהל חברה ונוער - אחראי קייט, משרד החינוך

אסף שירמן - מנהל תחום באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

גדי יעקב - מנהל תחום פדגוגיה, אגף בכיר להכשרה מקצועית ופיתוח, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

חיים ביבס - ראש עיריית מודיעין מכבים רעות ויו"ר מש"מ, מרכז השלטון המקומי

מנשה לוי - יו"ר איגוד מנהלי בתיה"ס, ארגון מנהלי בתי-ספר

אבי קמינסקי - יו"ר האיגוד, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

מאיר אסרף - לשכת הקשר הסתדרות המורים לכנסת, הסתדרות המורים

אריק קפלן - יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

ליאור בר אל - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שלמה מוכתרי - מנכ"ל ארגון הקייטנות של ישראל

יהודית גידלי

אתי בן-שמחון


חוסר הבהירות הכולל סביב סיום שנת הלימודים

בוקר טוב לכולם, גם לחברי הכנסת הנכבדים שאיתנו, ולמי שצופה בנו. התכנסנו היום לוועדת חינוך מאוד משמעותית סביב, לצערנו, הבלגאן האדיר שיש לקראת סוף השנה. כאשר קבענו את הדיון ביום חמישי שעבר, אז עדיין לא פורסם המתווה. לשמחתי, פורסם אתמול מתווה של משרד החינוך, אבל כפי שכולנו ראינו - בוודאי תיכף נשמע את זה ביתר שאת, יש אי הסכמה מאוד משמעותית עם ארגוני המורים. רן ארז, בעמדתו, לא מוכן לזוז מאי ההסכם שבעצם הוא טוען – ובצדק, שאין איתו הסכם, ולכן, הוא לא מוכן להאריך את שנת הלימודים, לעומת ההסתדרות שחתמה על הסכם.

לפני שנתחיל, בגלי צה"ל, סיפרתי שפנינו לרן ארז, גם הוועדה פנתה אליו, גם אני אישית שלחתי לו הודעה - הוא לא ענה לי, או - לא ענית לי, וטענת בגלי צה"ל שלא פנינו אליך. לזה חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם, ולומר, לא רק שפניתי, אבל עדיין מוזמן להגיע. יש לנו פה דיון מספיק ארוך כדי שתבוא ותייצג את עמדתך. כמורה בעצמי, מאוד חשוב לי שארגוני המורים ייוצגו פה. לפי מה שאני מבין, יפה בן דוד, מתכוונת להגיע ולייצג את עמדת ההסתדרות. אני מזמין אותך גם עכשיו מפה להביע את דעתך, כנ"ל גם משרד החינוך. פנינו לאבוהב, ולנציגים ממשרד החינוך. אני מקווה שעדיין יבחרו להגיע.

אני חושב שבאופן כללי, אנחנו צריכים כמדינה לראות איך אנחנו מצליחים להגיע לפתרון שלא כל שנה מחדש. עכשיו זה משבר הקורונה, אבל אנחנו זוכרים היטב גם לא במשבר הקורונה, כל שנה מחדש, ארגוני המורים, משרד החינוך והאוצר, לא מצליחים להגיע להסכמות ולחסוך ממאות אלפי ההורים, התלמידים, ובכלל, אזרחי ישראל, את הבלגאן הבלתי נסבל הזה. אני חושב שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייצרים שינוי מספיק יסודי, כדי שנגיע למצב שבשנה הבאה, אמן, לא נמצא את עצמנו שוב בחוסר ודאות כל כך משווע. אנחנו מדברים על יום שני, היום, בסוף השבוע הזה, על פניו מסתיימת שנת הלימודים, ועדיין מנהלים, מורים, הורים, תלמידים, לא יודעים מה קורה. מבחינתי - חוסר אחריות. כנבחרי ציבור, אנחנו לא יכולים לקבל, לא יכולים לסבול אותה. אני מקווה שכבר בדיון הזה, נגיע לפתרון, אם כי אני אדם ריאלי באופן יחסי. צריך להגיד בצער, מסתמן שיכול מאוד להיות שנגיע פה לערכאות משפטיות, אחרת, אני מתקשה לראות איך זה ייפתר, אבל הלוואי ואתבדה. אני אדם אופטימי, ולכן אני מקווה שנצליח לשנות את המציאות.

אני אפתח עם משרד החינוך. אם מישהי מכם עולה לזום, ואני לא פונה אליו, יכול להיות שזה בגלל שאני לא רואה שעליתם. מה שאני מבין בשלב זה, ממשרד החינוך, נמצאת אתנו אינה זלצמן, שהיא סגנית בכירה מנהל המינהל הפדגוגי. בבקשה, אשמח לשמוע את עמדתך ביחס לבלגאן שחוגג במערכת.

אני חושבת שאנחנו הבהרנו, וגם אתמול, הוציא השר הבהרה שבגני הילדים ובתי הספר היסודיים, גם עד כיתה ו', הלימודים הסתיימו ב-13 ליולי. ילדי הגנים ותלמידי כיתות א'-ד' ימשיכו את הלימודים שלהם במסגרת בתי-הספר של החופש הגדול שתימשך ה-6 לאוגוסט. מבחינת משרד החינוך, הודענו שחטיבות הביניים והחטיבות העליונות יסיימו את לימודיהם ב-1 ליולי. וכמובן, כיתות י"א, י"ב, ימשיכו בהכנות לבגרויות שייפתחו ב-22 ליוני עד ה-27 ליולי.

ועדיין, לא הצלחתם להגיע להסכמות עם ארגוני המורים – איך את מסבירה את זה?

כולנו יודעים ושומעים, מבחינתנו, מה שאמר השר, אנחנו כמובן גם נמשיך לנסות ולשוחח עם
הארגון. אבל אם לא, נצטרך לנקוט בכלים אחרים שיעמדו לרשותנו.

כלומר, יכול להיות שמשרד החינוך זה שיפנה לערכאות משפטיות?

אנחנו נבחן את הדברים ונקבל את ההחלטות כמובן.

אני מבין. אני עדיין אומר ומצפה שמנכ"ל משרד החינוך הצטרף אלינו. יש עוד מספיק זמן לעשות את זה. רציתי מאוד לשמוע את נציגי משרד האוצר. לפי מה שאני רואה פה – שניהם גם נתן נהוראי, וגם אסף שירמן, עוד לא אתנו. אז אם אתם אתנו, תגידו ונעלה אתכם כחלק מאוד משמעותי בהסכמים שנחתמו. בינתיים, אשמח מאוד לשמוע את נציגי ההורים.

בבקשה, אריק קפלן, סגן נציגות ההורים הארצית, והיו"ר של ירושלים. נשמח לשמוע את עמדתך.

בוקר טוב לכולם, קודם כל אנחנו רוצים לברך את השר שקיבל החלטה. העובדה שהגענו שבועיים לפני תחילת הלימודים, ולא ההורים, לא הילדים, אף אחד לא ידע בדיוק מתי מסתיימת שנת הלימודים, אני חושב שזו פשוט שערורייה, זה דבר שהיה צריך להסתיים כבר מזמן, נתחיל מזה. אי-הוודאות בעצם פוגעת בכולם.

לגבי הדברים עצמם. אני חושב שאין ספק שהילדים הצעירים שלנו חייבים לסיים ב-13 ליולי. אנחנו צריכים את הימים הנוספים האלה. אני לא מדבר רק מבחינה משקית, אני מדבר מבחינה חינוכית, אני חושב שכל הנושא של הנושא של מיומנויות למידה, כל הנושא של להיות בכיתה, ואני מדבר בגיל של הילדים הקטנים יותר, אני חושב שזה דבר משמעותי מאוד לכל ילד וילדה שלנו. אני מברך פה את השר על ההחלטה שהוא קיבל.

אני מאוד מקווה שהסתדרות המורים, סליחה על הביטוי, תזרום עם ההחלטה הזאת, מכיוון שאני חושב שזו החלטה נכונה. אני רוצה ומקווה שהמורים שלנו, שהם באמת מורים נהדרים, ושלא נשמע שחס וחלילה אנחנו יוצאים נגד המורים, או משהו כזה. אין לנו טענות כלפי המורים, הם עבדו קשה בזמן הקורונה, הם עבדו קשה במהלך כל השנה, ואני רוצה שהם יתנו את כל כולם גם בתשעת הימים הנותרים האלה. אני לא רוצה שנצטרך להביא אותם למצב שבית דין יחייב אותם בעצם ללמד את הילדים שלנו. אני חושב שזה יפגע בילדים, אני חושב שזה יפגע במורים. אני חושב שזה יפגע בכל מרקם היחסים עם התלמידים, איתנו ועם המורים - זה לגבי הלימודים עצמם של התשעה ימים. אני אשמח להוסיף בנושאים הנוספים של הוועדה.

אתה צודק ומעלה נקודה נכונה. בהמשך הדיון, אנחנו גם נגיע באופן כללי להיערכות של כולנו, של כלל המערכת, לבתי הספר של החופש הגדול. זו גם סוגיה מאוד משמעותית שתהיה המשכית לסיום שנת הלימודים. יש לנו סוגיה של תלמידים בבתי הספר המקצועיים שנגיע גם אליה. יש לנו עוד כמה דברים, אבל לפני כן, אני מבין שמנשה לוי כחבר בוועד המנהל של ארגון המורים רוצה להתייחס כנציג של רן ארז. נשמח לשמוע אותו.

אני רוצה להגיב לדברים של סגן יושב-ראש ועד ההורים אריק קפלן. אני שמח שהוא משבח והוא אומר את מה שהוא אומר על המורים, כי חשוב להגיד את זה. אנחנו ביומיים האחרונים המורים הפכו להיות מוקצים בגלל הוויכוח של ראשי המנהיגות שלהם. אני מציע לוועד ההורים להיות גם המתווך, ולפני שמברכים את השר על ההחלטה שלו לפנות לערכאות, אני חושב שראוי שביום או ביומיים הקרובים, אתם ההורים, תבקשו לשבת אצל השר ביחד עם ההסתדרות והארגון. אני חושב שההישגים שלכם יהיו הרבה יותר טובים מאשר ללכת ולהילחם בערכאות ובבתי-דין. כי בכל זאת, המורים האלה עבדו, ועבדו קשה מאוד, וטוב שציינת את זה בדברים שלך.

ולכן, לפני שאנחנו מניפים עליהם את אימת החוק, כדאי שנדבר אל ליבם יום, יומיים, לא יותר. אני רק רוצה, אדוני, יושב-ראש הוועדה, להגיד לך, שאתמול הרמתי טלפונים למנהלים של חטיבות ביניים ותיכוניים. הבלגאן שם הוא עצום. אומרים לי המורים, שלעתים הילדים מגיעים, ואחרי שעתיים, שלוש, משחררים אותם, גם בגלל הנוכחות שהיא לא במאה אחוז כמובן, וגם בגלל חוסר הבהירות. ראוי באמת שתנסו אתם, יושבי-ראש ועדי ההורים, תנסו אתם לתווך. זה משבר לא קטן, תנסו אתם להיות המתווכים. תודה.

אני מקבל לחלוטין את מה שאתה אומר. חבר הכנסת כהן, שהוא איש חינוך בכל רמ"ח איבריו - אני שמח על הדברים שלך. באמת, ארגון ההורים ישמח מאוד, ואני מפה קורא לכולם – בואו נשב ביחד. אין לי ספק שביחד, אני יודע שיפה בן דוד, בסופו של דבר, רוצה את הדברים הטובים. רן ארז, אני מכיר אותו, והוא רוצה את הדברים הטובים לילדים שלנו. ובטח בנו, בהורים, אי אפשר לחשוד שאנחנו לא רוצים את טובת הילדים שלנו. אז בואו נשב ביחד. אני מאמין שלא צריך עשן לבן, כמו בוותיקן, כל כך הרבה זמן. נשב כמה שעות נסגור את זה. מסיום ישיבת ועדת החינוך, אנחנו פנויים לכל רגע שנוכל לשבת. אני מברך על הדחייה הזאת.

בבקשה, חברת הכנסת קטי שטרית.

אני רוצה להעיר הערה לגבי הארגונים. צריך להבדיל בין הסתדרות המורים לארגון המורים - זה לא מקשה אחת. מי שבעצם פה מנסה איכשהו להתחכם או לעשות מה שנקרא התנהגות של עצמו הוא מחליט מה צריך להיות, זה דווקא ארגון המורים, ולא הסתדרות המורים. הסתדרותה המורים הגיעה להסכם. הסתדרות המורים, כן הסכימה שזה מה שצריך לעשות, וזה להוסיף ימים. אבל, במצב שבו ארגון המורים אומר – אני לא הולך לעשות את זה, והסתדרות המורים מוצאת את עצמה שכן היא צריכה לעשות את זה, אז לא צריך להעניש את מי שכן. לכן אני אומרת שצריך לפנות בדבר הזה לארגון המורים, וכן לבצע את מה שצריך לבצע, אלה החלטות שהחליטו עליהן, ואם לא, אז יש אמצעי אכיפה.

אני לא מבינה למה זה להעניש?

אני מבקש כנציג ארגון המורים מנשה לוי.

תודה. מה שמדאיג אותי, רם, שככה סתם, בלי משא ומתן, כמו שאמר חבר הכנסת כהן, אני קורא לזה ממש – אלימות שלטונית, מנחיתים הודעה על הארכת שנת לימודים בתשעה ימים, ממש כחצי פקודה, וגם מאיימים בצווי מניעה ובתקנות שעת חירום. אני רוצה לשאול את נציגי משרד החינוך שאלה אחת פשוטה, למה נכנעתם ללחץ של יפה בן דוד? למה להפוך את תלמידי שכבת י' לבני ערובה של החינוך היסודי? הרי תלמידי חטיבות הביניים מכיתה י' ועד י', כולל י"א, י"ב, כמובן, למדו בכל העידן של הקורונה, בלמידה מקרוב בתוך בית-הספר. אחר כך עם הסגר עברו ללמידה מרחוק. אחרי זה, חזרו ללמידה משולבת. זה למידה מרחוק, כאשר במקביל הם מכינים את תלמידי י"א, י"ב, וכל זאת כאשר הם מסכנים את החיים שלהם.

זה לא הוויכוח. הוויכוח שרן ארז רוצה להפסיק את הכול, זה הוויכוח. אתה מגן על מי? על מי שמחליט לא להמשיך?

רם, אני מבקש שתגן עליי.

וואוו, ממש, תגן עליי...

אני מגן על זכות הדיבור שלך.

המורים גם עושים את זה, כאשר הם מסכנים את החיים שלהם, וכולל אלה שיש להם מחלות רקע, ומפנים אותם לרופאים תעסוקתיים בעוד שלושה חודשים מגיעים לבית הספר. אני רוצה לשאול למה מערכת חינוך ז'-י"ב, שלא הפסידה אפילו לא יום לימודים אחד. למה צריך להעניש אותם בתשעה ימי לימוד, למה? גם הנפנוף הזה בצווי מניעה בצורה ברוטלית עם אלימות שלטונית - - -

מה זה? אתה נותן לו להמשיך ככה, מה זה? אלימות שלטונית, באמת, עם כל הכבוד. אלימות, מהצד שלך אדוני.

רק בשיתוף פעולה של כולם, כך אמרת, רק בשיתוף פעולה של כולם, אפשר יהיה להגיע להבנות, ולסיום מסודר של פתיחת הלימודים.

מנשה, תעצור את דבריך. תקשיב. אני מוכן להיכנס איתך, וחברי הוועדה ודאי גם, לדיון מהותי על כן להאריך או לא להאריך. אבל אף אחד מאיתנו לא מוכן לשמוע לא את המונח אלימות שלטונית, סלח לי, זה לא ראוי בוועדה הזאת, זה דבר אחד. דבר שני, אתה יודע היטב שהיה משא-ומתן עם רן ארז. לא הונחתה עליו ההחלטה הזאת. זאת הבחירה שלו – גם להתעלם, גם לא לענות, לראייה, בכל מקום שאני בדקתי היום, גם בתקשורת, ודאי בוועדה הזאת, הוא בחר לא להגיע. אז עם כל הכבוד, אני מוכן לנהל איתך דיון מהותי. אבל להגיד שהונחתה עליכם ההחלטה הזאת, זה פשוט לא האמת. לכן, חשוב להגיד את זה.

אתה לא מדייק. אני אומר שוב, באחריות, אתה לא מדייק.

כן, איפה אני לא מדייק?

משא-ומתן אמיתי לא היה עם ארגון המורים, לא היה. עדיין יש זמן. עד יום שישי, אפשר להיכנס למרתון.

הוא לא היה, כי הוא לא הגיע אליו. או לא היה, כי אף אחד לא הזמין לדיון הזה.

לנפנף בצווי מניעה, ובתקנות שעת חירום, ויש לנו כלים לכפות - ככה לא מדברים. במדינה דמוקרטית, יושב ראש איגוד מקצועי שמייצג הורים וגם מנהלים - - -

גם הצד השני לא יכול לדבר ככה.

ככה לא מדברים. כשמנפנפים לי בצווי מניעה, ובאיומים, אני קורא לזה אלימות שלטונית. כן, בהחלט כן.

בבקשה, חברת הכנסת קרן ברק, בקצרה.

קודם כל, יכול להיות שהתגלתה פה אלימות, אבל דווקא לא מצד השלטון, אלא דווקא הכוחנות - אתם שבויים שלנו, ונעשה מה שאנחנו רוצים. לא נגיע פה לדיונים למרות שהוזמנו, זה מבחינתי סוג של אלימות. דבר נוסף, אני רוצה להזכיר פה, לכל מי שיושב פה, אנחנו כאילו בשלב האחרון. אבל אנחנו כמדינה, עשינו הרבה דברים קשים בתקופה הזאת. אנחנו באנו לאנשי עסקים, אמרנו להם, העסק שלכם סגור. מטה לחמכם נפגע. אנחנו סגרנו לאנשים את מקומות העבודה שלהם. הוצאנו אותם לחל"ת, ועסקים שלמים נסגרו עם מנעול ולא יכלו לפתוח אותם. את זה לא עשו למורים. המורים המשיכו גם לעבוד חלקית, ולקבל את השכר. זאת אומרת, כמדינה בתקופת החירום, עשינו דברים הרבה יותר משמעותיים מלבקש ממורים להאריך את שנת הלימודים שלהם בעוד כמה ימים.

אז תסתכלו על הדברים בפרופורציה. דווקא הגוף שנתנו לו הכי הרבה להמשיך ולהתנהל – דרך אגב, זה לא היה אמור להיות לציבור המורים, אלא גם לציבור התלמידים, כדי שהמורים יוכלו לספק את החינוך לתלמידים, דווקא הגוף הזה בא עכשיו ושוכח מה קרה פה במדינה שלמה בתקופה הזאת. מאוד חשוב שעושים את הדברים האלה בפרופורציה, להסתכל על זה בזווית הנכונה, כי אי אפשר להסתכל על זה רק בזווית שהוא אומר אותה עכשיו, אלא באמת מה היה אז.

תודה רבה.

חיים ביבס יו"ר מרכז השלטון המקומי, וראש עיריית מודיעין.

בוקר טוב, אני מברך על הדיון, אני חושב שהוא נכון, והוא בזמן, והוא רגע לפני שעושים שטויות, ומתחילים בשיטות כאלה ואחריות. אני חושב שזה הזמן לקחת אחריות. צריך לזכור דבר אחד. אמרה חברת הכנסת ברק, ואני מסכים איתה לחלוטין. יש פה מגזר פרטי ששילם מחיר כבד מאוד, שנמצא על הגחון. יש פה מאות אלפי אנשים שנמצאים עדיין בבית, וכולנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. כאשר היה צריך לעשות את זה בדברים אחרים, גם ארגון המורים צריך להיכנס. אני מסכים לחלוטין עם מה שאמר הנציג שלהם, כן, הייתה התנהלות לא נכונה. מהיום הראשון היה צריך לנהל משא ומתן עם שניהם, ולא להביא רק את ההסתדרות, ולהכניס איזה סעיף שאנחנו הפכנו להיות בני ערובה של היושב-ראש כארגון כזה או אחר.

אבל יחד עם זאת, גם כאשר נעשה טעות, זה הזמן לתקן, לא על חשבון ההורים, ולא על חשבון התלמידים. אלא להיכנס כולנו וככה אפשר יהיה לפתור את זה. אני בסוף שבוע שעבר דיברתי עם רן ארז כדי לנסות לפתור את זה. ואני מאמין שבסופו של דבר, עד סוף שבוע זה, אנחנו נמצא את הנוסחה מבלי להגיע לשלב שבו אפשר להוציא צווי מניעה. אם נצטרך להוציא צווי מניעה, אנחנו נוציא אותם. אבל אני לא חושב שצריך להיות שם. אפשר לקיים דיונים היום. לא ביום חמישי, כמו אחרוני הוועדים, לחכות ליום חמישי. היום, יום שני, אפשר לקיים את הדיון, ולא להמתין עד הדקה התשעים כדי שאז נראה, כי אני אומר, אם נחכה עד הדקה התשעים, יהיו צווי מניעה. חד משמעית יהיו צווי מניעה.

וכן, עם כל הכבוד, כולם צריכים להתכנס. דעתי האישית. אני אומר מראש. אילו היה מתקיים משא ומתן, ואילו רן ארז היה מגיע למשא ומתן עם האוצר, היו, בסופו של דבר, מגיעים להחלטה אולי אחרת. אולי מספר הימים של העל יסודי של כיתות ז'-י"ב, או י'-י"ב, היו פחותים מאשר תשעה ימים. אבל יחד עם זאת, כאשר, בסופו של דבר, נקבע הדבר, אני מסכים לחלוטין ואני מפריד בין ההתנהלות, התנהלות המשא ומתן הייתה לא נכונה. אף אחד לא בן ערובה לא של בן דוד, ולא של אף אחד אחר. אבל יחד עם זאת, מכיוון שנעשה כבר, זה הזמן לתקן ולעשות את זה. לבוא ולהסביר שב-20 לחודש התקיימו הלימודים, כאשר יש פה אנשים שנמצאים על הגחון, יש פה ליקוי מאורות. יש פה אנשים שקצת התבלבלו. עם כל הכבוד, כל המגזר הציבורי יגיע לקריסה. אם אנחנו לא נעשה הכול כדי לשמור על המגזר הפרטי, כדי להחזיר אותו למסלול. כדי לתת לאנשים לעבוד. כדי לתת לאנשים לחזור להתפרנס. אם אנחנו לא נעשה את זה כל המגזר הציבורי של כל התקופה הזאת, ימשיך לקבל משכורת, ולא חסכו ממנו שקל, עם כל הכבוד, רצועת הביטחון הזאת תסתיים, ואז אנשים יבינו מה זה מגזר פרטי.

ולכן, אני מציע לכולם, לשים את האגו בצד. לשים את כל הדברים, להיכנס תחת האלונקה. צריך להמשיך ולתת להורים עד השישה באוגוסט את כל מה שצריך כדי שיוכלו בצד אחד לצאת לעבוד, בצד שני, לתת לתלמידים. וצריך לשקול דבר נוסף, מאוד חשוב, אין פה לימודים במובן הקלאסי שאנחנו מכירים, ממש לא, אלא לימודים חצי קלאץ'. אז אני מציע לכולם להיכנס לפרופורציות כי בסופו של דבר, זה התפקיד שלנו, אחריות שלנו. ואני חושב שבעת הזאת, לא צריך להתנהל כמו אחרוני העסקנים שעסוקים בלהרוויח עוד שקל פה או שם, אלא להיכנס מתחת כדי להוביל את זה. וזה הזמן של כולנו להיות שם.

חיים, תודה רבה, על נוכחותך בוועדה, וגם על דבריך שיצאו מדם ליבך.

אני חושב שהדבר המרכזי שנגעת בו, זה שהיום יום שני, ובסוף השבוע הזה, אנחנו מגיעים בעצם לדד ליין של סוף השנה. הדבר האחרון שמי שיכול לעשות כל אחד מהצדדים - זה לחכות ליום חמישי בלילה ולהתחיל משא ומתן. לא סתם אמרת את זה, כי ראינו בשנים האחרונות שזה קורה הרבה פעמים שחלק מארגוני המורים מחכים עד ליום האחרון, ואז מתחילים משא ומתן וטוענים שלא דיברו איתם. אז הנה, פה בוועדה, גם אתה אמרת את זה, גם אני אומר את זה, אמר את זה גם נציג המורים, מאיר כהן, התחיל את השיח הזה. כולנו מוכנים להירתם החל מעכשיו ומרגע שנגמר הדיון כדי לעזור לסיים את הפלונטר הזה. אני שמח שגם אתה חלק מהמאמץ, אני בטוח שתעזור בו. תודה רבה.

משפט קצר. תראו, באמת, הגיע הזמן, שיתחילו להוריד פה הנחיות עם היגיון. כאשר עושים אירוע או טקס, או חתונה, או בר מצווה, או בת מצווה, בצד אחד, או אירוע דתי בצד שני, של 250 איש, אי אפשר שלא לאפשר למסיבות הכיתתיות להיות יחד עם ההורים. זה אירוע של פעם בחיים. יושבים לצערי, חלק מהפקידים שיושבים, וחלק מהם בקבלת החלטות, אנשים אטומים שלא מבינים באמת את המשמעות של מסיבת סיום. עכשיו, מילא, הילדים האלה לא היו נפגשים, ולא היו ביחד, הייתי מבין. אבל בכיתה, יחד עם ההורים, אין שום סיבה בעולם, זה הרבה פחות מאשר כיתה בממוצע במדינת ישראל 35 ילדים, תוסיפו על זה את כל ההורים, תוסיפו על זה את כולם, אתה מגיע במקרה הטוב, ל-100, 150 איש שיהיו במסיבה הזאת. לצד זאת, כמובן המסיבה השכבתית.

השכבות במדינת ישראל, הם בדרך כלל בממוצע כ-180, 200 ילדים, עם הצוותים, הכול, לעשות את השכבתי בלי הורים, כיתתי עם הורים – שחררו את הילדים האלה, הם גם ככה נמצאים בסיום שנת לימודים המסובך ביותר שהיה פה מאז קום המדינה, בגלל הסיטואציה שנוצרה. תנו להם לפחות ליהנות מהרגע. זה המינימום שאפשר לתת להם. הגיע הזמן, שיפסיקו לבלבל במוח כל מיני אנשים, אפשר לשמור על ההנחיות יותר מאשר כל מי שנמצא בממשלת ישראל, בכנסת ישראל, ברשויות המקומיות ובכל מקום אחר. הילדים האלה יותר אחראים מכולם. אלה הילדים שמחר בבוקר – אמרה מישהי, יש פה את הלוחמים האמיתיים, זה אלה שמחר בבוקר יוצאים מכאן, הולכים להתגייס לצבא לשמור על מדינת ישראל. אלה הלוחמים האמיתיים שצריך לתת להם. צריך לתת להם רגע לפני את האפשרות לבוא וליהנות מהדבר הזה.

תודה רבה.

ארגון ההורים מצטרף לחלוטין לדברים של חיים ביבס, לחלוטין.

גם מנהלי בתי הספר.

בבקשה, חבר הכנסת משה אבוטבול.

ראשית, אני שמח באמת שמתקיים הדיון דווקא בנושא הזה, כי אנחנו נשאלים הרבה גם על ידי התקשורת, גם על ידי ההורים ומורים, שהבהירות הזאת רק מפריעה להתנהלות, לתכנון, לכל הדברים מסביב. בלי ספק שיש חשיבות מאוד גדולה דווקא לבקש מהורים שיקבלו את זה בהבנה שצריכים להיות עוד ועוד עם התלמידים. קודם כל להשלים פערים, להשלים חסכים שהיו. מורה זה לא סתם תפקיד של איזה חלילה מוכר בשוק או משהו. מורה זה ערך אחר לגמרי. אני מתגעגע לנאום הגדול והיפה של ראש ממשלתנו המנוח מר מנחם בגין, שדיבר על הנושא של המורה בעולם היהודי, זה משהו אחר לגמרי. ההתייחסות היא אחרת. היחס בין תלמיד למורה זה אפילו יותר מבן הורה לבין תלמיד. לכן, באמת, הנושא הזה חייב להיות בקונצנזוס, ולא צריך לעשות על זה מהומות, או הפגנות, או דברים מהסוג הזה. גם צריכים להבין המורים העיקריים, שיש חשיבות מאוד גדולה לזה שהם ינצלו כל יום להשלים פערים עם אותם תלמידים.

אני דווקא באותה נשימה משבח את מערכת החינוך החרדית - שם אין ויכוח. מצדם של המורים, זה באמת כמה שיותר ללמד. הם מקבלים את זה בהבנה, חלקם ילמדו אפילו עד ראש חודש אב. עד חודש אב הם ילמדו.

אז בואו נעביר את כולם למערכת החינוך החרדית... הנה, מצאנו פתרון. למדו ליבה, ואנחנו מעבירים את כולם לשם....

קרן, תעשי לי טובה. הליבה האמתית זה להבין את הערך של התלמיד ואת היחס.

שניהם חשובים.

ולכן, אני אומר לך שוב פעם, עצם העובדה ששם לא קיים בכלל ויכוח, הם מלמדים עד ראש חודש אב, וילמדו באהבה, ואפילו בחופשים גם הם עושים קייטנות. חבר'ה - כל אחד צריך ללמוד מהשני. ללמוד מאתנו מותר אם זה דברים חיוביים.

זה היתרון - - -

לכן אני באמת קורא לך, ולמערכת המורים היקרה הזאת, אנא, ברגעים האלה שצריכים אתכם, תהיו נכונים להשלים את החומרים. תנו למערכת המשק להיבנות בצורה טובה. אנחנו תלויים בכם, אתם תלויים בנו, נמתין לימים יפים יותר. תודה רבה.

אם יש אוכלוסייה שהיא באופן מלא נכנסה מתחת לאלונקה באחריות מלאה, זו קבוצת המורים והמורות. אנחנו ראינו את זה, למרות שמשרד החינוך לא הכין אותם ללמד מרחוק מבחינת השתלמויות. מורות נדרשו לקנות ציוד, לעמוד בדרישות הטכנולוגיות להעביר שיעורים. גם נדרשו להכין את השיעורים בזמן כפול מזה שלהכין שיעור פרונטלי. בזמן הזה, לא תוקצב לא במשרד החינוך, ולא בבתי הספר, ולא משום מקור אחר. אז מי שצריך לקחת אחריות זה משרד החינוך.

נשאלת השאלה, מה המטרה של הארכת הימים האלה? אם זה לעשות את המורים בייבי סיטר, ולהמשיך את המשק ואת העבודה במגזר הפרטי כמו שצריך, אז ניתן לגייס עוד צוות אחר חוץ מהמורים והמורות שנתנו את הנשמה שלהם בזמן שגם בבית שלהם הילדים שלהם היו בזום, ולא יכלו לעזור להם כמו רבים ורבות מאתנו. אם זה להדביק את הפערים הקיימים במערכת החינוך, אני עד לרגע הזה, לא שמעתי על תכנית חירום ללמד ולהדביק את הפערים בשמונת הימים האלה. אז צריך לשאול מה באמת אתם מצפים מבתי הספר, והמורות והמורים האלה לעשות? מי שצריך לקחת אחריות זה משרד החינוך. הוא יכול לגייס עוד צוותים לשבוע ימים, ולבנות תכנית בשבוע הזה לבתי הספר, אם הוא רוצה רק לשמור על הילדים בתוך בתי הספר. תודה.

רם, זה לא סותר את זה שאני בעד לתת מערכת פיצוי אחרת - - -

בבקשה, אסף שירמן ממשרד האוצר, ממונה על השכר. נשמח לשמוע ממך איך התנהל המשא ומתן. אנחנו שומעים פה כל מיני דברים סותרים על מה היה החלק של הארגונים. בבקשה.

ראשית, קודם כל ברכות לך רם על המינוי, ועל הדיון, זה דיון חשוב – כל דיון על המורים, על החינוך, הוא דיון חשוב בעיניי, וטוב שהוא קורה, וטוב שכולם מתכנסים יחדיו. הקריאה שלך לשיתוף פעולה, היא קריאה חשובה ונכונה. לצערי, לא היה שיתוף פעולה כזה לאורך התקופה האחרונה, דווקא בתקופה שהכי צריך את שיתוף הפעולה הזה. אני גם מברך את שר החינוך על ההחלטה שהוא קיבל, כי אני חושב שהמערכת הזאת צריכה את הוודאות. היא זקוקה לוודאות הזאת, אי אפשר להשאיר את כולם תלויים באוויר ולחכות ליום חמישי בלילה.

אסף, מה הייתה ההצעה שלכם? מה אתם הצעתם לארגון המורים?

אני מסכים עם הדברים שחברי, חיים ביבס, אמר פה. אני חושב שהוא פירט לגבי המשמעויות והצורך והראייה המשקית היא זו שהובילה אותנו בעצם לכל התהליך הזה. הוא גם ציין את העובדה שאנחנו ניהלנו משא ומתן עם כל ארגוני העובדים. אנחנו לא מסתכלים רק על ארגוני המורים, או רק על ארגון המורים. בתקופת הקורונה הייתה תקופת אי-ודאות מאוד גדולה במשק בכלל, וגם במגזר הציבורי בפרט. נכנסו מההתחלה בעצם למשא ומתן עם כל ארגוני העובדים – עם ההסתדרות הכללית, עם המוסדות להשכלה גבוהה.

אסף, יש ארגון מורים והסתדרות מורים, אין פה כל, זה לא מעניין אותנו כרגע לדיון הזה.

חשוב לראות את התמונה הרחבה ולא להתייחס ספציפית. אני נגיע גם אליהם לא לדאוג. למה אני אומר את זה – כי כולם נרתמו. כולם הבינו את גודל השעה, את אי ודאות שהייתה במשק, את הצורך להיות בוודאות, ואת הצורך בביטחון לשני הצדדים, גם מבחינת המשק, מבחינת ההורים, מבחינת האנשים העובדים, וגם מבחינת עובדי המגזר הציבורי, שהם בעצמם לא ידעו מה קורה. עם ההסתדרות הכללית, למשל, חלקם יצאו, חלק גדול מהם, רובם בעצם יצאו לחופשה על חשבונם. בתקופה הזו היו מקומות שהוציאו לחל"ת, זה היה חשוב לייצר את הוודאות הזאת במגזר הציבורי. אותו דבר עם ארגוני המורים. פנינו מההתחלה לארגוני המורים בבקשה להסדיר את כל הנושא הזה, גם של הלמידה מרחוק. הלמידה מרחוק הוא משהו שהוא לא מוסדר בהסכמים קיבוציים, והיה חשוב להסדיר את אופן התשלום, ואופן הלמידה מרחוק בתקופה הזאת. עם הסתדרות המורים הגענו להסכם, אמנם לקח קצת זמן, אבל הגענו להסכם ב-1 באפריל, שהיא התחייבה להארכת שנת הלימודים בתשעה ימים, מתוך הבנה שהלמידה שהתקיימה היא לא הייתה למידה מלאה, אין מה לעשות.

ארגון המורים, לצערנו, למרות ששוחחנו ודיברנו והעברנו טיוטות הסכם קיבוצי, לא זכינו לשיתוף הפעולה המלא כפי שזכינו מיתר ארגוני העובדים. לצערי, הייתה פה גרירת רגליים מסוימת גם בתקופה האחרונה שבאנו וחזרנו וביקשנו להסדיר את הנושא הזה ולדבר, וזה לא קרה. לפיכך, התכנסנו לאירוע הזה, שבאמת, יצאה החלטה חד-צדדית. בדרך כלל, אין החלטות חד-צדדיות במערכת החינוך, למרות שהסמכות היא נתונה בידי שר החינוך, ומנכ"ל משרד החינוך – לרוב הדברים האלה נעשים במשא ומתן, בהסכמה ובהידברות כמו שצריך להיות.

אסף, אני עדיין שואל. האם אתם הצעתם תמורה כספית, פיצוי לארגון המורים על הימים שהם יוסיפו?

הדיון הוא לא על מתן פיצוי כספי - הדיון הוא על הארכת שנת הלימודים כפי שנעשה בשלבי הגיל האחרים, מתוך ההבנה שהעבודה לא התקיימה במלואה בתקופה שלפני חופשת הפסח, ומתוך מטרה שאותם תלמידים שהחסירו חומר לימודי, גם מתוך ראייה משקית לטובת ההורים, לטובת כלל המשק שימשיך וייצא לעבודה, ויוכל להפעיל את גלגלי המשק – זאת הייתה הראייה שלנו.

יש מנגנון כזה לפיצוי?

בהמשך לדבריך, מנשה לוי, שדיברנו על זה. אני חושב שגם אסף מוכיח את זה, גם אנחנו אמרנו את זה, גם ביבס התייחס לזה. פנו לשני הארגונים – גם להסתדרות וגם לארגון המורים ביחד בתחילת הדרך. זה בסדר גמור שלפעמים לא מגיעים להבנות, אבל לומר שלא פנו ולא היה משא ומתן, מבחינתי, זו אמירה שאין לה שחר. נטען שלא פנו לארגון, שלא היה משא ומתן. פנו גם להסתדרות, וגם לארגון המורים. הארגון, פחות שיתף פעולה במשא ומתן, וגם לא הגיעו להסכמות. אבל צריך להתייחס לתהליך והתקיים תהליך.

אבל האם הייתה התניה בהסכם של ההסתדרות?

אכן, הייתה התניה כזאת. אני מניח שאסף יכול לאשר, הייתה התניה כזאת. יש סעיף כזה בהסכם. אני מסכים שזה מעורר תמיהה, וזה דבר דיי לא שגרתי.

אני מייצג את הסתדרות המורים. למה זה לא שגרתי?

מיד נתייחס לזה.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי, קודם כל צריך להפריד בין ארגון המורים להסתדרות המורים - שני גופים שונים לחלוטין. אני יודעת שלגבי הסתדרות המורים, כן יש נכונות, כן יש רצון, למרות שהם עבדו בכל התקופה, יש נכונות לתרום ולהיות מתחת לאלונקה. הבעיה שלנו עם ארגון המורים, שמלכתחילה ניתק מגע, ולא היה קשוב למה שגם נאמר פה בוועדות. בוועדה הזו עוד בתקופת הקורונה, בימים הקשים. ולכן, לגבי נציג האוצר, אני חושבת שצריך להמשיך עם הדרך הזו של לשבת, לדון. יש אוזן קשבת להסתדרות המורים, זה אני יודעת בוודאות מתוך שיחות שאני מנהלת עם מזכ"לית הסתדרות המורים.

לגבי הנושא שגם העלה חיים ביבס, חייבים למצוא פתרון. זה לא הגיוני באמת שמסיבות הסיום לחלוטין ייפסקו בצורה כל כך שרירותית, כשמצד שני, יש אירועים שמתקיימים באולמות. אז מה לעשות - אולי לארגן בתוך מסיבות הי"ב – לא, תקשיב, שמעתי רעיון פנטסטי. רוצים להביא רב ולחתן זוג, ואז אם זה חתונה, אפשר לקיים אירוע של 250 - זה רעיון טוב. אולי נעשה בר מצווה. בזמנו, הייתי שותפה לפרויקט מאוד יפה של בר מצווה לניצולי שואה בני 80. אולי נעשה בר-מצווה, נעשה - רה-בר מצווה מחדש. זה פשוט לא הגיוני.

אני קוראת פה באמת למשרד הבריאות, מיד להוריד את ההגבלה הזאת. מדברים על חבר'ה שאמורים להתגייס לצבא. אתה יודע, הם מתכוננים לזה להערכתי כמה שנים טובות. זה אירוע פרטי. אנחנו מתערבים פה באירוע פרטי. המדינה מתערבת באירוע פרטי. זה אירוע פרטי כאשר ילדים מכינים לעצמם את המסיבה הזאת. אני מציעה גם שההורים יבואו ויאמרו - אנחנו מוכנים לשמש פקחים. נראה איפה שיש התקהלות. ואם תהיה התקהלות כזו או אחרת שהיא לא חוקית בניגוד לנהלים, אז נפזר. אבל כל אירוע לגופו של עניין, ולא לקחת את זה באופן גורף חד וחלק. וגם השר יולי אדלשטיין יהיה חייב פה להירתם ולעזור לנו, ואני יודעת שהוא קשוב, לחלוטין הוא קשוב. אני אולי לא זוכרת מי הייתה המורה שלי בכיתה י"ב, אבל אני כן זוכרת את מסיבת הסיום, כי זה היה הדבר הכי מעניין.

הדברים של קטי, צריכים לצאת כדרישה או כפנייה של הוועדה לשני השרים - לשר החינוך ולשר הבריאות.

בהחלט נגיע לזה. אני גם רוצה להתייחס לזה שגם ועדת הקורונה, ככל שאני מבין, רוצה היום או מחר להתייחס לנושא, אבל אנחנו גם נתייחס אליו כי הוא קצת פה מהשטח והוא חשוב.

חברת הכנסת פרומן. בבקשה.

חברים, אני חושבת שהדיון הזה הוא דיון מאוד מהותי וחשוב. ואני חושבת שלא ייתכן שבדיון כזה לא יגיעו הקודקודים שלקחו בסופו של דבר החלטות, אחריות, וכנראה גם היו בסיומו או בעיקרו של המשא ומתן. ותודה לחיים ביבס שהופיע, אני מאוד מעריכה את זה. אבל אני רוצה לשמוע את האנשים שהיו שם, שלקחו בסופו של דבר את ההחלטה ואת האחריות. השמיעה שלנו ממקור ראשון היא מאוד משמעותית.

אני, צר לי מאוד שכל המערכת, תלמידים, הורים, ואנשי החינוך בשטח נקלעו למצב הזה ערב סיום שנת הלימודים. בואו נזכור איזו תקופה עברנו מחודש מרץ. אנחנו שלושה חודשים בתקופה של אי ודאות - יש לימודים - אין לימודים. מרחוק - לא מרחוק. מפסיקים לשבועיים - חוזרים לשבועיים. מתחדשים הלימודים – לא מתחדשים. מתחדשים - בתי ספר נסגרים. חברים, אנחנו בטלטלה של מערכת החינוך כבר מחודש מרץ. עכשיו גם לא יודעים מתי תסתיים שנת הלימודים. רק מי שהיה פעם בגן או בבית ספר, מבין מה המשמעות שחמישה ימים לפני תום שנת הלימודים אנשי החינוך לא יודעים, והתלמידים לא יודעים אם היא תסתיים או לא, מה התהליכים שקורים שם. אני לא רוצה בייבי סיטר אם מאריכים את שנת הלימודים. אנא, קצת כבוד למורים. אם מאריכים את שנת הלימודים, אני אזכיר מאיפה זה בא.

היעד היה להחזיר את המשק לעבודה. לאפשר לאנשים לחזור מחל"תים. לאנשים שפוטרו, למצוא מקומות עבודה חדשים. להניע את גלגלי המשק למען האנשים שיחזרו והתפרנסו. עדיין אנחנו עדים למראות מזעזעים – הנה, פה מחוץ לכנסת להפגנות יום יום על אנשים שאיבדו את פת לחמם. זה היה השיקול הראשוני מעבר לחשיבות של מערכת החינוך שצריכה הייתה לחזור לפעול, זה גם לאפשר להורים של הילדים, במיוחד, כמובן, הקטנים לחזור ולהניע את כל המשק. מערכת החינוך היא חלק גדול אינטגרלי מהנעת המשק.

אני רוצה לפנות לשר גלנט, שבעיניי הוא שר החינוך, והוא אחראי להסדיר את הנושא. אין מערכת חינוך בלי אנשי החינוך בשטח. השר גלנט. מערכת החינוך בנויה על גננות, מורים, מנהלים, אנשי חינוך ואנשי טיפול מצוינים שתמיד שם בבוקר, בערב, למה שצריך. אין, אי אפשר להסדיר נושא כל כך מהותי, והם לא אנשים אטומים, תאמין לי, השר גלנט, יש עם מי לדבר.

אני רוצה להצטרף לקריאה, ולבקש ממך, אדוני היושב-ראש, יש חשיבות חינוכית מאוד משמעותית לאירועי הסיום בבתי הספר, בכל שלב שהוא. בוודאי ל"י"ב-ניקים". לא נסלח לעצמנו שנשחרר דור שלם לצבא, לשרות הלאומי, לשרות האזרחי, בלי שניתן להם את הרגע האינטימי הזה, הכול כך חשוב של אירוע הסיום. אפשר, בהתאם למגבלות שישנם, לקיים אירועי סיום גם בי"ב, וגם בסוף כיתה ט', וגם בסוף כיתה ו'. והילדים, הפעוטות האלה בני השש שעולים לכיתה א', ונפרדים מהילדות, בואו נעשה את זה מותאם. אני מבקשת שתצא מפה קריאה לכל מי שאחראי לנושא. שחררו. תנו לילדים, תנו למורים, תנו לגננות, תנו למנהלים להיפרד האחד מהשני באירועי סיום מכבדים, מותאמים לתקופת הקורונה. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת פרומן.

אשמח לשמוע מאוד את נציגת התלמידים, מועצת התלמידים הארצית. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אתחיל ואומר שצריך לעשות פה הפרדה בין תלמידי כיתות י' והחטיבות, לבין תלמידי בית ספר יסודי, זה שני נושאים שונים לגמרי. אין צורך להצמיד את תנאי החטיבה העליונה לבתי הספר היסודיים. הארכת שנת הלימודים בעשרה ימים היא פשוט לא הגיונית, אבסורדית. אני בתור תלמידה בכיתה י', סיימתי את חומר הלימודים שלי לשנה הזו. גם תלמידי החטיבות סיימו את חומר הלימודים. אין שום היגיון בלהביא אותנו לבתי הספר. זה פשוט אבסורדי, לא הגיוני. דבר נוסף, תשתפו אותנו בשולחן קבלת ההחלטות. אנחנו פנינו לא פעם ולא פעמיים למשרד החינוך, בבקשה לקחת חלק בשולחן קבלת ההחלטות. בבקשה, באמת להשמיע את קול התלמידים. אנחנו מייצגים מאחורינו מיליון בני ובנות נוער במדינת ישראל, ולא נותנים להם להשמיע את הקול שלהם.

באמת, אנחנו בקיאים בנושא. אנחנו חלק מהשטח, השטח פונה אלינו במאות פניות, ועדיין בוחרים לקבל את ההחלטות לבד בשבילם, מצד שני, מנסים להתווכח על הארכת הלימודים ולהוסיף ימים, לא להוסיף ימים – מסיבות הסיום צריכות להתבטל. לא נותנים לתלמידי כיתות י"ב לסיים את הלימודים שלהם בכבוד הראוי.

למה הלימודים מתקיימים במתכונת הנוכחית, ומסיבות הסיום והנשפים – לא? יצאה הנחיה אתמול, לדעתי, באמת לאפשר התקהלות של עד 250 איש באירועים. לא נעים לי להגיד את זה, אבל חתונות אפשר לדחות. מסיבת סיום זה אירוע של פעם בחיים, זה אירוע שלא יחזור. התלמידים מרגישים שפוגעים בתחושת הסיום שלהם אחרי שנערכו למסיבות ולנשפים כל כך הרבה זמן. בבקשה, תאפשרו לנו לסיים בכבוד את שנת הלימודים הזו, ושתפו אותנו בשולחן קבלת ההחלטות בכל הנושאים – הלימודים, בחינות הבגרות, אנחנו כאן להשמיע את קול התלמידים.

ליאור, תודה רבה.

אני רוצה שנתייחס למסיבות הסיום בהמשך. אנחנו נגיע אליו. יש פה עוד נציגים שרוצים להתייחס לזה. אני שומע שאת מדברת את האמת של מאות אלפי תלמידים שבסך הכול רוצים לסיים את השנה שלהם כמו שצריך. אני חייב להצטרף לקריאה כמי שמייצג גם בכנסת את הצעירים, וגם הרבה שנים את הסטודנטים בישראל, בהקשר הזה, אני מסכים שהרבה מאוד פעמים קצת שוכחים אתכם ביחס לאיך מקבלים החלטות, והקול שלכם הוא לא רק חשוב, הוא מאוד משמעותי למערכת. הרבה פעמים אתם מבינים את מה שבמשרד או באוצר לפעמים מפספסים. אני מבטיח לעזור בהקשר הזה. בכל דיון אצלי אתם מדברים, ויחסית בהתחלה, כי אני חושב שהזווית שלכם היא קריטית. תודה.

חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, היום אנחנו ב-15 ליוני. ימים ספורים ורחוקים מסיום שנת הלימודים בחינוך העל-יסודי, תראו שהוויכוח הוא ויכוח שאולי אין בו אלימות שלטונית, אבל יש בו שרירות דעת לפחות בהרבה מאוד מובנים. אנחנו צריכים להבין שכל המורים והמורות גם בחינוך היסודי, וגם בחינוך העל-יסודי, נרתמו למשימה לטובת התלמידים בתקופה כל כך קשה שהיא תקופת הקורונה. אנחנו לא נשכח שאנחנו עדיין חיים בתוך תקופת הקורונה. זה לא עבר, זה לא חלף, אנחנו מנהלים את החיים ואת הלימודים בתוך הקורונה, ולא אחרי שהבסנו אותה.

יש לנו עשרות בתי-ספר, או הרבה בתי-ספר, אדוני היושב-ראש, שהפסיקו את הלימודים בגלל מקרים של קורונה. אנחנו לא התייחסנו לזה. אנחנו לא יודעים כיצד תלמידים בבתי ספר שסגרו את שעריהם אחרי שתלמידים נדבקו - אנחנו לא יודעים מה לגביהם? איך תסתיים עבורם שנת הלימודים? איך ייראו התעודות שלהם? האם הם השלימו את כל החובות שלהם? אנחנו לא שומעים את הדברים החשובים המהותיים, ואנחנו מנהלים ויכוח שרירותי סביב ימים או מישהו שצריך לעשות.

אני מעריך את העבודה של כל המורות והמורים גם בחינוך היסודי, וגם בחינוך העל-יסודי. אני לא חלק בלתמוך בצד אחד של ארגון אחד על ארגון אחר. אנחנו יודעים שארגון המורים לא הצטרף להסכם שנעשה עם הסתדרות המורים, אבל שתקנו כל הזמן. אנחנו ימים ספורים מסיום שנת הלימודים, אף אחד לא פתח פה, פתאום אנחנו נזכרים שהם לא היה חלק. אז ידענו שלא היו חלק - איפה היה משרד החינוך עד היום? איפה היה האוצר עד היום? האם מישהו חשב שכאילו להביא אותם בכוח? אני לא יודע, משהו לקוי התנהל בכל הנושא של המגעים האלה. מישהו חשב אולי להביא את הארגון בעל כורחו לעשות את הימים האלה? עכשיו גם ההסתדרות אומרת – אם הם לא יעשו, אנחנו לא נעשה. יש פה פאשלה שאנחנו צריכים כמשרדי ממשלה לשאת בה, ולא להטיל אותה על הארגונים.

בסופו של יום, המורים האלה, הן בארגון המורים, והן בהסתדרות המורים, עשו את מה שהיו צריכים לעשות לטובת התלמידים והמערכת, והם עושים עבודה מאוד קשה. הלמידה מרחוק היא עבודה מאוד קשה. אז שמישהו יסביר לנו אולי מה עם בתי הספר שנסגרו? איך זה הסתיים עבור התלמידים? איך ייראו התעודות שלהם, ואז, אולי נתווכח אם יעשו עוד תשעה ימים, או לא יעשו תשעה ימים. ולמה שתקנו עד היום? אנחנו חמישה ימים לקראת סיום שנת הלימודים בעל-יסודי? תודה רבה.

תודה רבה.

בבקשה, אבי קמינסקי, איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות.

שלום, בוקר טוב, אני רוצה במשפט אחד לומר שאני תומך תמיכה מלאה בנושא מסיבות הסיום. יש לעשות את כל מה שניתן לעשות תחת כללים מסוים, אבל בהחלט לקדם את האפשרות הזו גם בגני ילדים, גם ביסודי של כיתות ו', בצורות נכונות. אני בהחלט יחד עם ההורים, זה חלק חשוב מתוך ההוויה החינוכית של מדינת ישראל.

לגבי ארגוני המורים, רם, אני רוצה להציע לך הצעה, תבחר מתוך חברי הוועדה, מספר חברי כנסת, תקראו לכולם לבוא ולשבת סביב שולחן אחד ולגמור את העניין. אני רוצה לומר שהמורים והמנהלים כולם הוכיחו בזמן הקורונה מנהיגות אמתית של עבודה, וחוסן חברתי של מדינת ישראל. אסור לשכוח את זה בכל מקום שאנחנו אומרים את זה. כדאי גם אם אנחנו תוקפים ואומרים - זה ככה וזה ככה, אז כדאי לומר ולזכור את הדבר הזה שמערכת החינוך הייתה החוסן החברתי של המדינה. הדבר השני, אני מופתע ממשרד החינוך, אני מופתע ממשרד האוצר. הם מכירים את הנושא של יחסי עבודה. הם מכירים שלא עושים שום הפרדה בין הסכמי השכר שישנם בתוך ציבור ההוראה. עשו את זה פעם אחת על "אופק חדש" וראינו שאנחנו תקועים עם הדבר הזה, עם הבדלים כאלו ואחרים.

ולכן, תמוה בעיניי הדבר הזה. ולכן זה נראה קצת שלומיאלי. יש מקום לתקן את זה. אני חושב שרמת האחריות של כולם - אמר את זה גם חיים ביבס, אמרו את זה גם אחרים – לקרוא ולנסות ולראות מה ניתן לעשות ולסדר את העניין הזה. חשוב להבין באמת, ואמרה את זה גם אורלי. צריך לדעת ולהבין, לא יודעים מה עושים. זאת אומרת, האם המורה שמגיעה ביום שלישי וביום רביעי לבתי הספר, נפרדת מהתלמידים בסוף שנת לימודים או לא? זאת אומרת, יש גם חלקים מינהליים, יש גם נושאים ארגוניים, יש גם נושאים חינוכיים שאתה צריך לדעת ולסיים – מה אתה עושה עם זה? ולכן, זה צו שעה, ממש צו שעה במקום הזה, וכולנו נקרא לדגל ונעשה את זה. אבל צריך לקחת מספר חברי כנסת בשולחן הזה, לא איזשהו מספר רב, אלא מספר מצומצם ולנסות לקדם את זה בשיח כזה או אחר.

אם צריך לנסוע, אז צריך לנסוע לרן ארז. אם צריך לנסוע, לנסוע גם ליפה בן דוד, לגמור את העניין הזה. אבל מתוך כבוד והערכה למורים ולארגוני המורים - זה המקום המרכזי שאני צריך לבוא ולומר. זה נאמר לא מספיק בצורה הזו. יש להם בהחלט אחריות מצד אחד, וגם איזשהו לויאליות וסולידריות חברתית למדינת ישראל. תודה.

תודה רבה לך, אבי.

אשמח לשמוע את גדי יעקב, שהוא נציג משרד העבודה והרווחה ומנהל תחום פדגוגיה, ועוד זווית שלא שמענו עד עכשיו בדיון בכל מה שקשור לתלמידים שכפופים אליך. בוקר טוב לך.

שלום, בוקר טוב, ותודה על ההזדמנות. משרד העבודה והרווחה מפעיל כ-60 בתי ספר מקצועיים לתעודות מקצוע ותעודות גמר כ-10,000 תלמידים, כאשר התלמידים האלה, מעבר לתעודות הגמר ומבחני הגמר, מבצעים גם מבחני בגרות. נרשמים באופן סדיר למבחנים. מדובר על אלפים. גם השנה הזאת, שנת המשבר הקשה הזאת, נרשמו לבחינות הבגרות.

משרד החינוך פרסם כבר באפריל מתווה לבחינות הבגרות, שבעצם כל המתווה הזה הלך על הקלות מאוד גדולות גם בנושא מספר הבחינות, וגם בנושא הקלות, ציוני בחינות שניתנו לבתי ספר ולמנהלים בתוך בתי הספר לקבוע בחלק לא קטן ממקצועות הלימוד. בפועל, כבר באפריל, אנחנו זיהינו את הנקודה הזאת. אני שוחחתי עם משרד החינוך, וביקשתי ליישר קו עם המתווה של משרד החינוך. נעניתי בשלילה, אבל חלקית שמשכה אותנו עם לא מעט שיח ביני לבין משרד החינוך לפרסום מתווה הגון, הוגן בעת הזאת, בעיקר שוויוני ולא מפלה לתלמידי משרד העבודה והרווחה.

אני מזכיר. תלמידי משרד העבודה, גוף ממשלתי, משרד ממשלתי, מפעיל כחוק בתי ספר, והתעודות שלו מוכרות גם להנדסאים, גם תלמידים שלנו עוברים לכיתות י"ג, י"ד של משרד החינוך ובחינות הבגרות בתוך משרד החינוך נעשות באופן שגרתי. לצערי הרב, מ-12 לאפריל, אני הוצאתי הצעה למתווה שכל כולה ברוח השוויוניות בין המשרדים. לצערי הרב, נגררתי עד 31 למאי. אתם מדברים על מסיבות הסיום, אני מדבר על מתווה בגרויות לתלמידים. תגיד לכם פה נציגת מועצת התלמידים של משרד החינוך, מה זה לקבל מתווה ב-31 למאי.

כולנו היינו תלמידים, כולנו ידענו ונערכנו לקראת בחינות הבגרות שלנו. 31 למאי, המייל נמצא אצלי, קיבלנו מתווה שגם המתווה הזה הוא מתווה שהוא לא מספק אותנו. הוא לא ברוח השוויון.

מה חסר לכם, אני לא מצליח להבין? מה הפער במתווה הזה?

דרך אגב, לאורך הדרך גם התקיים שיח עם משרד החינוך, שהשיח הזה, אני ניסיתי, קיבלתי על עצמי עוד גזרות ועוד גזרות, עד שהגיע המצב שהמתווה לא הגיע בזמן, ולכן, לא יכולתי יותר לקבל. אני אגיד יותר מזה, זה היה גם בהסכמתי. אני מצטער על זה שבכלל נכנסו למצב של שיח. אם הייתי יודע שנקבל ב-31 למאי את המתווה, הייתה לי בעיה. לא הייתי נכנס לשיח.

אנחנו מבקשים לקבל את אותן הקלות במקצועות הטכנולוגיים כפי שקיבלו ילדי משרד החינוך המקצועות הטכנולוגיים, קרי, ברוב המקצועות המוחלט, למעט חשמל, יש הערכות מורים לציוני הבגרות. הערכות חלופיות של המורים לציוני הבגרות. אני מזכיר, התלמידים האלה ברובם יילכו או - - - של משרד החינוך, או למה"ט במשרד העבודה, זה פחות לאקדמיה. ולכן, לא רואה פה שום בעיה. נהפוך הוא, אני חושב שזה הוגן, שוויוני ברוח התלמידים של משרד החינוך.

נעשיתי בשלילה אבל חלקית לא מעט שיח ביני לבין משרד החינוך, הגון, הוגן, בעיקר שוויוני ולא מפלה, העבודה והרווחה.

נדחו לנו בחינות לספטמבר. לא בא בחשבון. אנחנו לא יכולים לשמור לא על מתח לימודי עד ספטמבר. חלק מהתלמידים מתגייסים לצה"ל, או הולכים לשרות לאומי, או לשרות אזרחי. אני אומר, אנחנו במנעד מאוד רחב – מגזר יהודי, מגזר ערבי, בדואי דרוזי בבתי הספר שלנו. אז אני אומר ספטמבר, זה לא בא בחשבון.

הדבר השלישי, צומצמו הבחינות ההומניסטיות. תלמיד היה צריך לבחור הומניסטי אחד חובה, לכל השאר הוא קיבל הערכות בית-ספריות. אנחנו בהחלט חושבים שאנחנו זכאים בדיוק לאותה הקלה. הדברים האלה לא בשמים. אני חושב שאנחנו גופים ממלכתיים, יכולים לקבל החלטות אמיצות כאלה בשלב כל כך קשה שפגעה גם בילדים משרד העבודה והרווחה, ובכלל, להסתכל מהפריזמה של הילדים, של איך הם מרגישים. אני מאוד הזדהיתי פה עם ליאור ועם כל מה שהיא אמרה, כי אני מנסה לרדת ולהיכנס למה הורה לתלמיד שלא יודע. ונכון לעכשיו, הוא יודע שהוא אומר להיבחן בכל בחינות הבגרות, גם בטכנולוגי, גם בהומניסטי. אני אומר לכם, שביומיים, שלושה האחרונים - - - אני חושב שזה המתווה שצריך למצוא לו פתרון. ואני אומר עוד דבר. אני חושב שאנחנו צריכים ברוח הזאת לחשוב גם קדימה. תלמידי משרד העבודה והרווחה, זכאים לכל הקלה שמקבל תלמיד במשרד החינוך, כל עוד הם ניגשים לבגרות. נכון לעכשיו, זה לא כך. אני לא אגע בזה עכשיו, זה לדיון אחר.

חברת הכנסת קטי שטרית דיברה אתי על הנושא, ואני שמח שהיא העלתה את זה. ואני אומר גם לך. אני מכיר היטב את ההשכלה הטכנולוגית. ישבתי גם במל"ג במקביל. ראיתי היטב את הפערים באופן כללי אולי היה צריך להגיד. במשך עשרות שנים המדינה לא מתייחסת בעיניי כמו שצריך לא לחינוך המקצועי, וגם לא להשכלה הטכנולוגית. זה הולך, עובר כחוט השני בכל הגילאים – מתיכון ועד השכלה, שוב, אקדמית או לא אקדמית. אז נפלת על אוזניים מאוד קשובות. אני רוצה לבקש ממך, מכיוון שגם חבר הכנסת ווליד טאהא אמר פה בצדק לידי, הנושא לא הוצג פה בצורה מספיק מקיפה, למעט הדברים החשובים שלך. אני זמין בסוף הדיון. נשמח לשמוע ממך יותר לעומק איזה פתרונות פרקטיים אפשר לנסות לייצר מול משרד החינוך. אני גם מודע לאתגרים שאנחנו מדברים על שני משרדים שונים, וכל מי שחי קצת בעולם הפוליטי בישראל, מבין שזה לא במקרה קורה. אני אשמח לדבר אתך, להעמיק, לנסות להבין איך אפשר לסייע, כי ברור שצריכה להיות שוויוניות בנושא הזה. תודה לך.

נשמע את חבר הכנסת שחאדה, שבאופן טבעי נמצא אתנו בזום, כיוון שהוא לא יכול להגיע לכנסת. מאחל גם בריאות איתנה. רפואה שלמה.

צהריים טובים, אני שמח על הדיון, למרות שהוא בא ממש באיחור. כמי שעבד כמה שנים טובות במערכת החינוך, גם היסודי, וגם העל-יסודי. אשתי עדיין עובדת במערכת והיא יועצת, ואני עוקב בדיוק כל מה שקורה בחודשים האחרונים כתוצאה מהקורונה, וכל מה שקורה במערכת החינוך.

אני חושב שאנחנו צריכים לקבל החלטה אמיצה כמי שרוצים להוביל את החינוך. אי אפשר להמשיך להתנהל מיום ליום וכאילו הדברים הסתדרו לבד. אני חושב שאנחנו צריכים לקבל החלטה שאומרת כך – בגלל מגפת הקורונה שהפתיעה את כל העולם, לא רק את מדינת ישראל, אנחנו צריכים להפסיק את החינוך בתאריכים הקבועים שלו, לעזור כמובן בכל מה שנוגע לבגרויות – לתת לזה יחס מיוחד, ולתת איזושהי תכנית שתפתור את כל האתגרים לתלמידים שאמורים היו לעשות את בחינות הבגרות, ולדאוג לתעודות של האנשים כדי שלא יפסידו שנה.

אבל מצד שני, אני חושב שהכיוון צריך להיות לתת תחושת ביטחון ובהירות לכל מי שנמצא שם במערכת שעושים עבודה מדהימה. לצערי הרב, המסרים שיצאו מחברי הכנסת - שהיחס למורים, ולמערכת ההוראה, ולמערכת החינוך במדינת ישראל היה כאילו שהם עובדים בייבי-סיטר, כדי שהאחרים ייצאו למשק ויעבדו ויעשו כסף, וישלמו מסים למדינה. אני חושב היה בזה משהו שהוא מזלזל ולא מכבד, לא למורים ולא למדינה, ולא לאזרחים, ולא לחברה, ולא לאף אחד. אנחנו צריכים לצאת עם תכנית ברורה החל מתחילת ספטמבר, שתדבר כבר על השנה הבאה כדי שאנשים לא יפסידו יותר זמן, ואנשים לא יהיו בתחושה הזאת של חוסר ודאות. הייתי שם את האנרגיות גם של ארגוני המורים, גם בארגון וגם בהסתדרות, וגם של המשרד, וגם של כל הגורמים הרלבנטיים, ולחשוב על תכנון השנה הבאה מההתחלה. הייתי מתחיל את החופש דווקא בזמן. לא הייתי הולך על כל ההחלטות האלה. אני מבין את העניין של החשיבות של מסיבות הסיום. אבל אני חושב שכבר יש את העשייה בכל מה שנוגע למסיבות הסיום, וזה דבר שאני לא יכול להבין אותו. אני יכול להבין את מסיבת סיום כיתה י"ב, אני לא יכול להבין את מסיבת הסיום של הגנים ושל כיתה א', וכיתה ג', וכל מה שקורה - תעשיית הכסף מאחורי הדבר הזה, שבכלל נותנת לאבד את המשמעות של כל הטקסים, אבל זה דיון אחר.

דיון אחר במובן של האם מסיבות הסיום מתנהלות כמו שצריך או לא, זה דיון חשוב, אבל בעיניי, בהקשר הזה, הוא לא הסיפור.

אשמח לשמוע בהתייחסות לקראת הקיץ, למרות שאנחנו באי ודאות לגבי מתי נגמרת השנה, אנחנו כבר מבינים שאנחנו צריכים להתכונן גם לבתי הספר של החופש הגדול, ובכלל זה לקייטנות.

שלמה מוכתרי מנכ"ל ארגון הקייטנות מה מצבכם לקראת הקיץ?

תודה רבה לך, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת רם שפע, שנתת הזדמנות להעלות לסדר היום הציבורי. חשוב לנו, קודם כל, לציין שכל בעלי הקייטנות כרגע ממתינים להודעה כלשהי על כיצד תיערך בכלל כל נושא העברת השרביט בין משרד החינוך למגזר הפרטי. נכון לרגע, לאור תקנות צו החירום בישראל, בהעדר החלטות ממשיות בתחום, אנחנו דורשים התערבות על מנת למנוע נזק בלתי הפיך. מצד שני, לקבוע דרכי פעולה אופרטיביים לקיים את הפעילות שלנו. הדברים שעלו לגבי סיום שנת הלימודים, מאוד חשובים, אבל בהעדר מתווה מסודר, ומתן מענה ברור למנהלי הקייטנות, אני חושב שיהיה פה כאוס מאוד גדול, שילדים ימצאו את עצמם ללא מסגרות חינוך, בני נוער, ללא מסגרות עבודה, והמון בעלי קייטנות ובעלי עסקים ימצאו את עצמם בהעדר פרנסה ואפשרות לפשיטת רגל.

לכן, ההזדמנות הזאת לבוא ולומר את הדברים, כרגע, עם כל האנשים שנמצאים סביבנו, חברי הכנסת, ונציגים מכל המשרדים, זאת הזדמנות שלא תחזור על עצמה, לקבוע עכשיו תנאים, ולתת למנהלי הקייטנות הפרטיות לא לחוש אפליה עצומה שמתרחשת כרגע בהעדר מתווה, בהעדר השתלמויות מקצועיות על מנת להמשיך להפעיל את המשק בצורה טובה, חכמה, עם אפשרות לתת הזדמנות לכולם פה להמשיך לעבוד לצד אנשי חינוך רציף - - -

בהעדר מתווה נכון, או בהעדר התייחסות של משרד הבריאות, יהיה מאוד קשה לצאת מהמשבר הזה, ואנחנו נחזור צעד אחד אחורה. היינו שמחים להעלות קודם כל את הנושא הזה ולקבל התייחסות של משרד החינוך ומשרד האוצר, לקבל פה תשובות איך אנחנו מתמודדים עם המציאות שאנחנו נמצאים בה, שנכון לרגע זה, קודם כל התייחסות אמיתית לפתרון המשבר שאנחנו חווים בימים אלה.

תודה רבה. ללא ספק, אתם נמצאים בחזית. וגם חלק משמעותי מהאתגר. אני אומר גם לך, שאני בהחלט מוכן אחרי הדיון הזה, בהמשך היום לדבר בטלפון, לשמוע איך אפשר לסייע לכם. נראה לי שכדאי שנבין איך ומתי נגמרת השנה, ושהכול יהיה בהיר, זה יסייע כמובן גם למשרדים הרלבנטיים לעבור אליכם.

אני רק יכול לבקש מהבמה הזאת שאנחנו מקבלים אותה, חלק מהתלונות של בעלי הקייטנות כדי להסדיר את הנושא הזה, אנחנו נדרשים להוצאת רישיון שהוא כולל השתלמויות מקצועיות שהן חובה. אנחנו כבר בשלב של גיוסי כוח אדם, של בני נוער שעתידים למצוא את עצמם ללא מסגרות תעסוקה בקיץ, וזה מעבר לפן ולכסף, גם בהחלטה שלהם להתמודד בצורה טובה ומהנה. גם כמובן בעלי עסקים מכל הקשת הרחבה, שמחכים היום לאור ירוק להפעיל תחת הנחיות תו סגול, ופה זה המקום לבוא בבקשה חברים, קחו את הדברים האלה היום ולא מחר, כי אם לא ניתן את המענה היום, מחר כבר לא התקיים פעילות בחודש אוגוסט, ואנחנו נבכה על הימים האלה שלא פעלנו בהמשך העברת השרביט ממשרד החינוך לאותם מפעילים, לאותם נושאי שירות בצורה טובה, תקינה, ולתת אור לאותם ילדים שזה בשבילם מקור פינה לקראת השנה החדשה שתבוא בפתח, ובוודאי עם התאמות חדשות של הקורונה, שאני מקווה מאוד שתעבור מכאן במהרה.

תודה על ההבהרה.

אנחנו לקראת סיכום. הייתי רוצה לשמוע את דסי בארי, מנהלת אגף חינוך על יסודי את ההתייחסות שלך לתלמידים שלומדים תחת משרד העבודה והרווחה.

אנחנו, בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה, כבר בתחילת מאי, קיבלנו החלטה שמה שחשוב לפתור זה את הבחינות הטכנולוגיות, ואת הפרויקטים הטכנולוגיים, לכן, אפשרנו ציונים שייעשו על ידי בחינות של מורה עם משרד העבודה בכל המקצועות הטכנולוגיים. נתנו פתרונות לכל השאלונים. יש 18 שאלונים שקיבלנו חזרה, בקשה לכך שרוצים להפוך אותם חזרה לבחינה חיצונית שהמכתב יכתוב. אנחנו עבדנו על זה עם הצוותים שלנו ל-14 מתוכם היה לנו פתרון, ל-4 היה קשה. ביקשנו ממשרד העבודה שהם יכתבו. אנחנו מבינים שקשה להם לכתוב את הבחינות עצמם. אבל לנו לא היה צוות להעמיד עבור אותם ארבעה מבחנים. וגם בסך הכול ארבעה שאלונים, מתוך, כמדומני 114 שנפתרו.

מה עושה מי שאמור להיבחן על השאלון הזה?

לא, מראש אפשרנו להם משרד העבודה להגיש לנו כל הצעה שהם רוצים בתיאום עם המפמ"ר. גם המורים שלנו רק כדי להדגיש – גם מורי משרד החינוך התבקשנו, יש לנו חוזר שלם שהוצאנו, חוזר הציונים הפנימיים, שבו גם מורים ממשרד החינוך התבקשו לקבל תיאום ואישור מהמפמ"ר את אותו נוהל בדיוק הנחלנו על משרד העבודה, ובגלל שאין לנו את אותו מסלול פיקוח, אז יצרנו בשבילם מסלול מיוחד, ייחודי לעת הזו. עבדנו על זה מאוד קשה, עם הרבה מאוד השקעה של הצוותים. ובעצם, אפשרנו למשרד העבודה עבור כל השאלונים להכין את המבחנים באישור המפמ"רים שלנו, ולבחון בהם את התלמידים, לא ביקשנו מהם דבר אחר. אנחנו מבינים את הקושי של משרד העבודה להעמיד צוותים ולכתוב. צריך לדעת שגם לנו קשה. כלומר, אנחנו מייצרים פה המון בחינות ייחודיות. או מה שהמורים שלנו עושים מול המפמ"רים, למשרד העבודה היה קושי להעמיד למפמ"רים וזה בסדר.

צר לי אבל הדברים לא מדויקים.

מ-18 שאלונים שקיבלנו בקשה, פתרנו 14 מתוכם. הצוותים שלנו יכתבו בשמחה את השאלונים. יש ארבעה שאלונים שאנחנו לא יכולים לכתוב עבורם את השאלון בהתאם לבקשת משרד העבודה. אין לנו את היכולת. מדובר על תלמידים בודדים. אני מבינה, ואנחנו מקבלים את זה שגם את היכולת למשרד העבודה להעמיד, ולכן, אנחנו נפתור את זה ישירות. לפני כשבועיים, או עשרה ימים, פנינו למשרד העבודה לקבל את המיפוי המדויק המחודש, כי היו הרבה שינויים ודיוקים בדרך. ברגע שנקבל אותו, אנחנו נפתור את הבעיות עד אחרון התלמידים. עוד משפט אחד. הנושא של כפילות בחינות באשכול ההומניסטי, לא קיבלנו אותו ממשרד העבודה אלא עלה מתלמידים. אנחנו בהחלט רוצים לבחון כל תלמיד כזה שיש לו כזו כפילות ולפתור לו את הבעיה, כפי שעשינו עם תלמידים במשרד החינוך. אגב, יש גם תלמידי משרד החינוך שיש להם כפילויות, לפעמים זה צורך השעה. אנחנו נחכה למיפוי, ברגע שנקבל את המיפוי השלם, המדויק מחדש שיעזור לנו, נפתור את הבעיה עד אחרון התלמידים גם הפעם. בשמחה. אגב, אנחנו רואים את זה כחובתנו, ואנחנו שמחים לעשות את זה. התלמידים הם תלמידים של כולם, וצריך לתת להם את הפתרונות.

תודה רבה.

חבר הכנסת טאהא, רוצה לשאול אותך שאלה. אחרי זה נשמח לגדי לשמוע התייחסות שלו.

דסי שלום, רציתי לשמוע ממך התייחסות דסי, האם יש לך תמונת מצב לגבי בתי ספר שסגרו את שעריהם, בתי ספר על-יסודיים בשל הידבקות תלמידים, ויש יישובים שהודיעו על סגירת מערכת בתי הספר בתוכם. האם יש לנו תמונת מצב איך התלמידים יסיימו את שנת הלימודים, והאם הם לא ייפגעו כתוצאה מסגירת בתי הספר, והאם הם ייצאו עם כל החובות שלהם - יסיימו שנת לימודים תקינה. מה את יודעת להגיד לנו על זה?

זו שאלה מתחום אחר לגמרי, אני מציעה או דוד גל שהוא מנהל אגף בחינות, או הינה, שאני רואה אותה גם כן יושבת פה, התייחסו לזה. אני יכולה להגיד שמשרד החינוך ער לעובדה, והוא עובד על פתרונות.
עד שדויד יעלה, אני יכולה להגיד שאנחנו ערים לזה, ויש הרבה מאוד עבודה שנעשית במשרד על ידי אגף הבחינות כדי לתת פתרונות גם לזה.

קודם כל נדבר רגע על עיתויים. תלמיד שעדיין ברגע זה לא יודע מה התשובה לבחינת הבגרות שלו, בואו נסכים שאם אנחנו מדברים על אי ודאות בנושא מסיבות הסיום, אז אי הוודאות פה אצל התלמיד, וחוסר השקט אצלו הוא אדיר, כשהוא לא יודע אם הוא מסיים בעוד 20 יום, או בעוד 30 יום את שנת הלימודים. על זה אני מלין לאורך כל הדרך. מתווה היה צריך להיות בתחילת אפריל – תלמיד, הוא תלמיד, הוא תלמיד. קודם כל, יש פה בעיה. אם עדיין יושבים ומחשבים, זה אומר שיש בעיה, ועל זה כל הדרך הלנתי. צריך למצוא מתווה.

דבר שני, יש פה חוסר דיוק מוחלט. בכל מקצועות ההתמחות, תלמידי משרד העבודה נדרשים לבחינה, לא להערכת מורים. אני אשמח מאוד שדסי תגיד עכשיו בקול, שזה יהיה הערכת מורים. אני אשמח מאוד, ברגע זה, זה ייתן פתרון. אני אכן אמרתי במעלה הדרך – שאלו אותי את המשפט הזה, מה יותר חשוב לך – הנושא המקצועי או הנושא ההומניסטי? במשפטים כאלה אני יודע להגיד מה יותר חשוב לי במעלה הדרך. אכן, הנושא הטכנולוגי. אני אשמח מאוד שתהיה פה אמירה של דסי, שתגיד שבכל מקצועות ההתמחות, בכל המקצועות הטכנולוגיים, אנחנו בדיוק כמו ילדי משרד החינוך. אם תהיה אמירה כזאת, אני יודע לתרגם אותה בעוד חמש דקות לשטח, חמש דקות, לא צריך ועדות גדולות. זה דבר ראשון.

בנושאים ההומניסטים, אנחנו נדחקנו לספטמבר. אני לא מסוגל להחזיק תלמידים במתח לימודי עד ספטמבר. אני אומר שוב פעם – אחד, שתיים, שלוש במקצועות הומניסטים של הגבר, זה תלמידים שעוד נוכל איכשהו. אני רוצה להגיד לכם שיש לנו היום מבחנים בספטמבר של הטכנולוגי, זה לא יעלה על הדעת. אני אשמח. אם נפתרה הבעיה, דסי, תגידי אותה כאן ועכשיו – שאנחנו מסוגלים ליישר קו על כל המקצועות הטכנולוגיים בדיוק כמו תלמידי משרד החינוך. אני חושב שזאת תהיה אמירה אמיצה, ממלכתית. אנחנו יודעים לפתור אותה מהר מאוד מול דוד גל. בנוסף לזה, להגיד שניתן לעשות עד סוף יולי, לא נעשה, ונעשה שוויון גם בהומניסטי.

כן, דסי, לא תכננתי לנהל את הדיאלוג הזה ביניכם. אבל נראה לי שיש פער משמעותי. נשמח לשמוע.

אני מוכנה תמיד לנהל כל דיאלוג, אמרתי את זה גם לגדי. קודם כל, מועדי ספטמבר, הם לא מועדים שאני קבעתי, אבל תיכף נדון בהם. אני רוצה להגיד משהו, שבואו, לא נגיד אמירות שהן יוצאות לא מדויקות. כל ילדי ישראל עושים איזשהם תהליך כדי לקבל ציון. ילדי משרד העבודה קיבלו את האישור לבנות בעצמם את המבחנים באישור מפמ"ר אבל רוב מוחלט של הבחינות שלהם. צריך לדעת משרד העבודה איננו מפוקח על ידי מפקחי משרד החינוך, ואיננו עובד באופן ישיר עם המפמ"רים, ולכן, המסלול הרגיל שקיים למורי משרד החינוך – רק אתמול יצאו הנחיות של מפמ"ר עברית לדוברי ערבית לכל בתי הספר במשרד החינוך - - -

גם ילדי ישראל שבמשרד החינוך קיבלו הנחיות מן המפמ"רים, וההנחיות האלה לא היו על ילדי ישראל שבמשרד העבודה. ולכן, בנינו מתווה שאמר למשרד העבודה – תבנו אתם בחינות, כמו שאתם מוצאים לנכון, ותעבירו אותם לאישורי המפמ"ר. אני מצטערת, אני לא חושבת שניסיון להעמיד את זה בדרך אחרת הוא הגון. נתנו למשרד העבודה לכתוב בעצמם את הבחינות שלהם, ורק לאשר אותם על ידי המפמ"ר כדי שיהיה להם את התוקף המקצועי. ורציך להגיד יותר מזה. אנחנו במקביל עושים עבודה עם האקדמיה בישראל, ועובדים איתה להכיר בכל המבחנים האלה. יש לנו על זה אחריות על מה שאמרנו, ואמרנו שאנחנו לוקחים אחריות. ולכן, כל מה שביקשנו, זה שאת הבחינות שכותבים משרד העבודה לטובת הילדים שלהם, יעברו איתם באישור מפמ"ר. לא הקשינו, לא ביקשנו שום דבר אחר.

הדרישה שאנחנו קיבלנו בחזרה עבור 18 מבין הפתרונות שנתנו, זה שאנחנו נכתוב את הבחינות כי זה קשה עבור 14 מתוכם. הצלחנו להעמיד צוותים. צריך לדעת שהעומס על משרד החינוך הוא ענק. המפמ"רים שלנו נענו. ועל 14 מתוך 18 השאלות, מסכימים לכתוב בעצמם, למרות שזו בקשה שמקשה על הילדים. יותר נוח להם שהמורים שלהם יכתבו את הבחינה, אבל הבנו את הקושי ונענינו. נותרו לנו ארבעה שאלונים בלבד שבהם לא הצלחנו להעמיד צוותים, והחזרנו למשרד העבודה את הבקשה שהם יכתבו. אם זה קשה, אנחנו נמצא את הפתרון הספציפי לגבי הדבר הזה. אנחנו למשרד העבודה לכתוב את הבחינה שעל פיה התקבל הציון, ורק לאשר אותה מולנו כדי שיהיה לה את האחריות. אגב, בקשה דומה ביקשנו, ולהיפך, היא לגיטימית, והיא בסדר גמור. אני חושבת שבואו, לא נעסוק בסמנטיקה.

לגבי ספטמבר, זה לא נושא שבאחריותי המועד הזה. אם יש ילד שנוצר לו עומס בהומניסטי, ביקשנו את המיפוי שלהם. אנחנו נשמח לעבוד ילד, ילד לאורך כל הדרך. אנחנו עובדים ילד, ילד. יש עוד הרבה מה לומר. אבל לא צריך, כי צריך בסך הכול לגייס כולנו את כל הכוחות, להפשיל שרוולים, ולמצוא פתרונות לכל התלמידים. מדובר פה בשנה מאוד סוערת, לכולנו יש המון עומס, ועם צריך עם הרבה גדלות רוח למצוא את הפתרונות האלה. אנחנו שם ונכונים לזה.

יש פה חוסר דיוק.

קודם כל, דסי מה שלומך. שלחתי לך אתמול S.M.S. אבל אני מבינה שאת עסוקה, אבל גם לא יכולת לענות לי.

קטי, אני לא ראיתי. סליחה.

גילוי נאות, אנחנו מכירות הרבה זמן, ואני מאוד את העבודה המקצועית והיעילה שלך. אבל אני נזעקתי לנושא. אני בעצם זו שביקשתי להעלות את הנושא הזה היום, ואני מתזזת, לצערי הרב, בין ועדת כספים, פנים. אני בטוחה שאתם הייתם בידיים טובות מאוד ומקצועיות של רם. אבל אני רוצה להדגיש בפניכם נקודה מאוד חשובה, שלצערי הרב, בגלל המספרים, המבחנים, הכול, אנחנו הולכים לאיבוד. אנחנו היום, היום חורצים את גורלם של הילדים הללו. אם הילדים הללו הולכים לאבדון, ואני אומרת את זה בצורה הכי טרגית שיכולה להיות. כי ללא מבחני בגרות לילדים האלה, אין שום עתיד. אפילו נהג מונית, וחלילה וחס לא לפגוע בשום תפקיד כזה ואחר. אבל דווקא בגלל הנושא הזה, כמה שהוא חשוב והוא קריטי, אני מצאתי לנכון להביא את זה. עכשיו כולם מכירים אותי. אני לא מתכוונת להרפות מהנושא הזה. הנושא של פולין צריך לשמש, אתה יודע, מנורה אדומה בפני כל מי שמנסה איכשהו למרוח את קטי שטרית. אני בכנסת הזו, אך ורק בגלל האנשים הללו. אני מייצגת את כל האנשים השקופים הללו שאין להם פה, דלת ואוזן קשבת. ולא ארפה עד שהילדים האלה יקבלו את מה שמגיע להם. הבעיה היא מתחילה, אתה יודע איפה? רם – כמו בגיל הרך, בין משרדים. זה אומר – לא באחריותי. זה אומר – לא באחריותי, וככה נופלים ילדי הרך מגיל לידה עד גיל שלוש. ככה עכשיו אנחנו צריכים להתווכח, ולכעוס, ולצרוח, ומה לא, לגבי אותם הילדים שאנחנו זועקים את הזעקה שלהם.

אני חושבת שאם הצעדים האלה לא יקרו, התלמידים הצטרכו לדחות את שירותם הצבאי, או לחילופין, לוותר על תעודת בגרות – הרי לשם מה? בעצם, כל המאמצים שעושים במשרדים הממשלתיים כדי להביא את הילדים האלה לאיזשהו הישג מסוים, אנחנו בהינף יד, ככה, ממשיכים הלאה, מסתכלים עליהם כאל מספרים. הילדים האלה הם לא מספרים, הילדים האלה הם בשר ודם, לכל אחד מהם צפוי עתיד, והעתיד הזה היום נמצא בידיים שלנו. ובידי אותה פקידות בכירה, ובכירה ככל שהיא תהיה, חייבים להגיע לפתרון. דברו ביניכם. תגיעו לאיזשהו מתווה ביניכם. אף אחד שלא יזרוק את זה מאחד לשני. מפקיד אחד לפקיד שני. אנחנו מדברים על מבחנים. אנחנו מדברים על ילדים שבעצם שככה – יש להם עם כל מה שקשור לציוני מגן, הרי גם עם זה יש להם בעיות. חסרים להם מקצועות, מתייחסים אליהם כאילו הם לא אקסטרניים. הם לא אקסטרנים, הם ילדים שמגיעים לבית הספר יום יום, אז למה הם צריכים להיענש? למה האטימות הזו? אני פשוט מנסה להבין אותה, ואני לא מצליחה להבין אותה.

ואני לא אצא מפה, למרות שעכשיו זקוקים לי בוועדת כספים, ומסמסים לי כל דקה שאני צריכה להגיע לשם. אני פשוט מבקשת בכל לשון של בקשה היום. כי אחרת אנחנו נחזור על סיפור פולין. אני אבקש דיון. אני אעלה להצעה לסדר היום, אני אזמן את שני השרים למליאה, אני אבקש מהם תשובות. בבקשה, מכם, פקידים נבחרים שזכרו במכרז כדי להגיע למה שהם הגיעו. תמצאו פתרון. תחסכו לנו חברי הכנסת, את כל הדיונים האחרים שיגיעו בהמשך. ותחסכו לנו פשוט לחזור על הנושא עוד פעם, עד שיימצא פתרון. הילדים האלה צריכים לקבל פתרון והיום.

תודה רבה חברת הכנסת שטרית.

נראה לי שהבנתם ששנינו ביחד לא נרפה מהסיפור. אני התייחסתי לזה גם כמי שהיה גם מייצג בהשכלה הגבוהה של ההשכלה הטכנולוגית אל מול האקדמית, תמיד יש פערים בנושא הזה. לצערי, הגיע הזמן שהמדינה תתקן. דסי, וגדי, אני מצפה משניכם לשוחח, אתם וכל הגורמים הרלבנטיים בין המשרדים כדי לוודא שהילדים לא נופלים בין הכיסאות. אנחנו פה נעקוב אחרי זה, מתחייבים, כמו שאנחנו עושים בכל הנושאים. אגב, גם בנושא פולין, עוד יש לנו המשך מעקב, בל נשכח.

שלום לך, אדוני, אני מתנצל, פשוט קיבלנו התראה ממש קצרה.

קיבלתם התראה לא קצרה בכלל, ובחרתם שיפה לא תדבר.

יפה בן דוד נמצאת בסיור בשטח. אני נציג ההסתדרות בוועדה משנת 2017. אנחנו מתייצבים לכל דיוני הוועדה. אני חושב שזה היה לא רציני לבקש קטע קול שהוא מנותק מכל הדברים החשובים שנאמרו בדיון, זה דבר שהוא לדעתי קצת לא אפשרי.

בוא נעמיד דברים על דיוקם. אף אחד לא ביקש קטע קול. יפה אמרה שהיא מתכוונת להגיע, ככל שידוע לי. אני מבין את זה גם ממך. אני לא יודע באיזה סיור היא נמצאת, אבל לעלות בזום כל אחד יכול מכל מקום מהטלפון. אז בבקשה. תמשיך, נתייחס לזה אחר כך.

אני האזנתי לדברים שנאמרו בדיון. לנו יש הסכם עם משרד החינוך. שמעתי איזושהי נימת ביקורת לגבי הסעיף שנועד לייצר שוויון במערכת החינוך. אנחנו מבחינתנו כרתנו הסכם קיבוצי עם משרד האוצר, עם משרד החינוך, ואנחנו מכבדים הסכמים. אשמח להשיב לשאלות, אני בשביל זה עליתי והאזנתי במהלך כל הדיון. חשוב לנו שהדברים מקבלים מענה. אילו יפה יכולה הייתה לעלות לדיון בכנסת, היא בהחלט הייתה עושה את זה. אם הייתה מקבלת התראה, היא בהחלט הייתה משתתפת בדיון בחדר הוועדה כמו שכבר נעשתה.

סלח לי, אני לרגע מתעלם מהעובדה שלדעתך ההתראה שלי להעלות בזום זה לא מספק, נראה לי שכל מי שאיתנו מבין שמה שאתה אומר הוא לא סביר. אמרת שתעלה על שאלות. נשמח לשמוע מה אתם מתכוונים לעשות בימים הקרובים. אתם מדברים על סעיף שוויון, ומצד שני, אתם חתומים על הארכת שנת הלימודים. איך אתם מתכוונים להתייחס? מה יקרה אתכם בשבוע הבא.

אנחנו, אחרי כל הסיכומים, מבחינתנו הסיכום אומר שההחלטה של משרד החינוך על הארכת שנת הלימודים לא יכולה לעלות על תשעה ימים, מבחינתנו, זה גם הנמוך מבין התנאים. זאת אומרת, זה לא יכול לעלות על תשעה ימים. אם תהיה החלטה להאריך את שנת הלימודים, אז מבחינתנו, זה גם עלינו יחול.

לא הבנתי. משרד החינוך החליט להאריך את שנת הלימודים.

אנחנו נמלא את החלטתו בהתאם להסכם הקיבוצי באופן חד וברור.

אם עיקרון השוויון שאתה הרגע דיברת עליו לא מתמלא, דהיינו, רן ארז, לא ממלא את מה שאתם רוצים שהוא ימלא. האם בכל זאת תקיימו את התשעה ימים?

תרשה לי, אני מלווה את הדיונים של הוועדה הזו לאורך השנים באופן שוטף. אנחנו מתייחסים לארגון שלנו.

אני שואל אותך על ההסכם. מה הקשר לוועדה?

קיום של ההסכם, המשמעות שלו, היא שהתנאים וההתניות שמשרד החינוך מנחים יחולו. ולכן, אנחנו נקיים את זה. אנחנו נקיים את זה, כי אנחנו מקיימים הסכמים, ואנחנו עומדים במילה שלנו.

אני לא יודע מה הקשר לוועדה, יכול להיות שאני לאבין. אבל בכל זאת, למען מי שצופה בנו וחלק מהדיון. בהסכם שלכם כתוב שמוסכם עליכם להאריך את שנת הלימודים, זאת ההחלטה שיצאה אתמול ממשרד החינוך. בנוסף, כתוב בהסכם שלכם.

זה לא בנוסף, זה אותו סעיף, אדוני.

בסדר, מן הסתם זו התייחסות שונה. ולכן, מה שאני שומע ממשך, אני רוצה לשמוע את זה שכולם ישמעו, זה שאם רן ארז וארגון המורים לא יקיים את השוויוניות שאתה מצפה לה, וזה לא חשוב אם הוא מוזכר בהסכם או לא, אז אתם לא מוכנים להאריך את שנת הלימודים, זה מה שאתה אומר.

זה לא מה שאני אמרתי, אדוני. אני אמרתי שאנחנו נקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, ומשרד האוצר שדיבר לפניי מבין את המשמעות של זה.

אני גם מבין. אוקיי. אתה אומר, אם ארגון המורים לא מאריך, גם אתם לא מאריכים.

דרך אגב, את הדברים האלה, ואפילו דברים חמורים מכך, אין לנו בעיה להגיד, גם יפה יכולה להגיד, זה לא שהיא חמקה חלילה, אם זה משתמע מדבריך. היא לא חמקה מהשתתפות בדיון. אנחנו משתתפים בדיון, גם יפה משתתפת בעשרות דיונים של ועדת חינוך.

מה זה קשור אדוני, אתה היחיד שמתייחס למי ייצג את מי באיזה דיון, זה לא הסיפור.

רם, הבעיה היא לא הסתדרת, הבעיה היא ארגון המורים שעושה את כל הבלגאן כרגע, עם ההסתדרות דווקא הכול היה בסדר. נו, איך הגענו לזה?

קודם כל עלה מאיר אסרף, והחליט לתקוף את דיון הוועדה על זה שהנציגה שלו לא נמצאת פה, אני חושבת שזאת בעיה שלו. בסדר, מה לעשות היא לא הגיעה.

דבר שני צריך לומר, בשורה התחתונה, היום, למרות שבהקשר הזה אני מגלה כבוד רב ליפה ולהסתדרות שהם הסכימו להאריך את שנת הלימודים, כרגע לא יאריכו את הלימודים, כל עוד הארגון לא ימלא אחר השוויוניות שהם מדברים עליה. צריך להבין מה המשמעות של הסעיף הזה, ולא סתם התייחסתי אליו קודם.

אני רוצה לסכם את הדיון. תודה רבה לך. אני לא, לא מעריך את זה שהשתתפת, אבל אני כן רוצה לגעת בכמה נקודות לסיום הדיון.

קודם כל, תודה למי שהשתתף – חברי הכנסת שחלקם פה רצו להצבעות, גם קטי וכולנו. תודה רבה, לכל מי שהשתתף אתנו בשלל הנושאים שעלו פה.

אני רוצה להתייחס לרן ארז ויפה בן דוד. שניכם בחרתם לא להגיע לדיון הזה, לא לעלות בזום. שניכם קיבלתם התראות מספיק ארוכות לדעת שהדיון הזה מתקיים. אני מתקשה לראות איזה סיום כרגע יותר חשוב כרגע מלספק לציבור את התשובות על מה הולכים לעשות בהסתדרות המורים, וכנ"ל לגבי ארגון המורים שאפילו לא טרח לענות לנו האם הוא בא לדיון או לא.

אני קורא מפה לשניכם, לרדת מהעץ, ולגלות אחריות ולהבין, שמאות אלפי מורים, הורים ותלמידים מחכים לפתרון שאתם תגיעו אליו בהסכמה עם משרד החינוך והאוצר. אם – ואמר את זה גם חיים ביבס – אם אנחנו נגיע למצב שרק ביום רביעי, חמישי, אנחנו נשב לדבר, או אתם תשבו לדבר עם האוצר ועם משרד החינוך, אז מי שישלם את המחיר זה ההורים והתלמידים, ואני בטוח שהציבור לא יגלה סבלנות לעובדה שאתם לא יושבים לדבר. ולכן, אני אומר, ומבחינתי אמר את זה גם אריק קפלן, כנציג ההורים, ודיבר על זה גם חיים ביבס, וגם אני אומר את זה, ואני בטוח שעוד חברי כנסת נוספים. אני מציע את עצמי החל מעוד שעה כאשר אני אסיים את ההצבעות, לעזור לכל הגורמים לרדת מהעץ ולהגיע לפתרון. לא יכול להיות שעוד ארבעה ימים אמורה להסתיים השנה, ואנשי החינוך בישראל שעושים עבודה נפלאה ואדירה, לא יודעים מה הולך לקרות איתם בסוף השבוע. רן ארז, יפה, נציגי האוצר שהיו פה, ואני בטוח שיסכימו, וגם מנכ"ל משרד החינוך ששוחתי אתו על כך בבוקר. אני יודע שהם מוכנים לשבת כבר היום לגשר על הפערים. אני קורא לכם מפה לגשר על הפערים, ולעשות את זה עוד היום.

נקודה שנייה – ביחס למסיבות הסיום. זה עלה פה כמעט מכולם. ברור שנעשה עוול. אני קורא מפה בשם כל חברי הוועדה שהתייחסו לנושא. מחר, גם התקיים קבינט הקורונה, וגם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מקיימת דיון בוועדת הקורונה. אני מצפה שבקבינט הקורונה, יתקנו את ההחלטה בנוגע למסיבות הסיום. ברור לכולם שנעשתה החלטה, כנראה בשוגג, וכרגע מבינים שאפשר לשנות אותה. אני מאוד מקווה שההחלטה הזאת תשתנה כבר מחר, כדי לאפשר להורים, לתלמידים ולמורים, לציין את מסיבת הסיום באחריות, בקפדנות ולא להתפזר, אבל כן להצליח להתייחס למסיבות הסיום. אז זו קריאה ממני ומכל חברי הוועדה שהיו פה וכרגע לא נוכחים.

ביחס לסיפור שראינו פה עם משרד העבודה ומשרד החינוך, ופה אני מסיים, בלגאן לא לגיטימי. אני קורא לכם, גם דסי וגם גדי, גם פה תגלו אחריות. אין שום סיבה שהתלמידים שמלמדים בחינוך המקצועי ישלמו מחיר על חוסר היכולת שלכם להגיע להסכמות. אני וקטי מתכוונים לעקוב אחרי זה, גם היום, גם מחר, לוודא שאתם מגיעים לפתרונות. לא ננוח עד שהנושא הזה לא ייפתר.

בנוגע לקייטנות, מזכירים לי פה, תודה רבה ליהודית, מנהלת הוועדה. בנוגע לקייטנות, התייחסתי לכך שאני אשמח לשמוע ממך וגם דיברנו לפני כן, איך אנחנו מסייעים לכם לקבל מענה, ובעצם לתת את הפתרון לילדים, לתלמידים, ובכלל, לנוער בישראל, כי ברור כאשר שנת הלימודים תסתיים, וזה יקרה במוקדם ובמאוחר, הילדים הצטרכו למצוא לעצמם פתרונות של קייטנות ולהמשיך לספק להורים, בטח בשגרת קורונה כל כך מורכבת את היכולת לחזור לעבודה, ולהניע מחדש את גלגלי המשק, כדי שכולנו נוכל לחזור, שההורים יוכלו להתפרנס, ובעצם, באמת, להניע את המשק שלנו חזרה לתפקוד השגרתי ככל שניתן. גם פה אני זמין עבורך ואנסה לעזור לכם לפתור את המשבר. המשך יבוא.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.