פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



30
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
15/06/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 7
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, כ"ג בסיון התש"ף (15 ביוני 2020), שעה 12:00

מצב תעשיית התרבות והאירועים בצל משבר הקורונה - ביוזמת ח"כ יואל רזבוזוב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
משה אבוטבול
יואל רזבוזוב

אוסאמה סעדי
אורלי פרומן
אנדרי קוז'ינוב
אלכס קושניר

סמי אבו שחאדה

אייל הלוי - חבר הנהלה, איגוד האמרגנים ומפיקי אמנויות הבמה בישראל

איליה כץ - רכז מאקרו, תרבות וספורט באגף תקציבים, משרד האוצר

טליה לנקרי - ראש חטיבה, משרד ראש הממשלה

מריה יריב - מנהלת אגף אמנויות, משרד התרבות והספורט

פרופ' נדב דוידוביץ' - יו"ר פורום בריאות הציבור, הר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל

דני וייס - יו"ר הפורום ומנכ"ל המדיטק, פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

דליה שימקו - יו"ר איגד במאי התיאטרון בישראל, פורום היוצרים

לירז וימן - מנכ"ל lw eventאמנים

רינת גל- און - מנכ"לית, איגוד אמני ישראל

ברוך שניר - מנהל תחום, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

אורי רשטיק - מנכ"ל שח"ם ארגון השחקנים

כפיר עמיר - מפיק

נירה לאמעי רכלבסקי

לאה גופר

הילה מליחי
מצב תעשיית התרבות והאירועים בצל משבר הקורונה נושא >>

שלום לכולם, צוהריים טובים. ראשית, אנחנו מתנצלים על העיכוב מסיבה טכנית, אבל זה לא יהיה על חשבון זמן הדיון. אנחנו נאפשר את הדיון כל עוד יהיו אנשים שירצו להשתתף ולדבר. אני פותחת, ברשותכם את דיון הוועדה בנושא: מצב תעשיית התרבות והאירועים בצל משבר הקורונה, בעקבות פנייה של חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אנחנו נחלק את הדיון לשני היבטים – אחד זה הסיוע והתמיכה שניתנים לכל האנשים שעוסקים בעולם התרבות, על ענפיו השונים, על רבדיו השונים, וזו מהות הפנייה של חבר הכנסת רזבוזוב. אנחנו נוסיף לכך את הסוגיה של השבת הפעילות של עולם התרבות לסדרה על פי תקנים שייקבעו. אני רק אומר בתור פתיחה שזה בלתי סביר שיש אירועים שכן מאפשרים את הקיום שלהם רק כי יש להם כותרת מסוימת, עם 250 משתתפים, אבל כשזה מגיע לאירועי תרבות, זה לא נכלל בכללים. אם הסיפור הוא בריאותי, ואם הסיפור הוא קורונה, אם מותר 250, זה לא משנה אם זו חתונה, בר מצווה, בת מצווה, יום הולדת, ערב כיתה שמישהו רוצה לעשות, מופע שמתקיים, וכולי. העקרונות צריכים להיות מאוד מאוד ברורים. צריך שיהיה רעיון מסדר בהנחיות שניתנות, פעם אחת גם כדי שאנחנו לא נאבד את אמון הציבור, אבל פעם שנייה, כדי שבאמת נוכל להשיב לכל האנשים בכל התחומים לחזור לאיזושהי שגרה על פי נוהל שהוא אחיד.

בבקשה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. תודה מראש על הרצון להביא את הדיון לסדר-היום של הוועדה.

תודה. תודה לך, כבוד היושבת-ראש, שנענית לדיון הדחוף הזה, כי הנושא הוא באמת דחוף. אני חושב שכולנו שומעים את הזעקה של אנשי עולם התרבות, את הזעקה האמיתית שלהם, שהם נמצאים בחוסר ודאות. הם בין אלה שהכי נפגעו במשבר הזה. אין להם שום ודאות, הם לא עובדים, רובם עצמאיים. הם נמצאים ממש בפשיטת רגל, הם כבר צעד וחצי בפנים. אנחנו שומעים את הזעקה, ואנחנו רואים אותם מול הכנסת. חשוב שהמדינה תתגייס, וחשוב שהם ידעו – בעזרתך, בעזרת הדיון הזה – שהכנסת לא מפקירה אותם. אנחנו צריכים לשאול את השאלות הקשות גם את אנשי האוצר, גם את אנשי הבריאות, גם את אנשי התרבות, להבין בדיוק איפה אנחנו עומדים, איפה המענקים, איפה הפיצויים. אם המדינה מגבילה אותם, ויש פה איפה ואיפה, כמו שאמרת – חלק מהאירועים, עד 250 אנשים אפשר, באירועים של תרבות אי אפשר.

אני חושב שאנחנו צריכים להתרגל לשגרת קורונה. בשגרת קורונה אנחנו צריכים להתייחס נקודתית ולא רוחבית לסגור את כל התחום. כמו שאמרתי, אם המדינה לא מאפשרת לתעשיית התרבות והאירועים לעבוד, המדינה צריכה לדאוג לדמי קיום וחל"ת ומענקים ל-150,000 עובדים בתעשייה הזאת. אלו משפחות שעל סף קריסה. כמו שאמרתי, אנשים מגיעים ומנסים לתת את החיבוק ולחזק אותם, אבל זאת זעקת אמת. אנחנו רואים אנשים – ואנחנו שומעים כבר מקרים טרגיים, גם בתעשייה הזאת, ואסור לנו להגיע לשם. המדינה צריכה כאן להתגייס למענם. וזאת נוסחה כלכלית פשוטה – אם אנחנו ניתן להם עכשיו לקרוס, והם יפשטו רגל, אנחנו נשלם הרבה יותר כמדינה. הרבה הרבה יותר. אז חשוב מאוד שנתגייס. וכאן אני מודה גם לחברי הכנסת שהצטרפו. אנחנו רוצים לשמוע תשובות, אולי באמת תהיה אמירה. חשוב שאנשים ידעו שאנחנו ככנסת לא מפקירים אותם. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת רזבוזוב. אני רק אומר כהערה לסדר, הרבה פעמים אומרים עולם התרבות – כולם רואים את האומנים הגדולים לנגד עיניהם. חברים, אנחנו מדברים על כל הגזרות בעולם התרבות. יש לנו עובדי סאונד, עובדי במה, עובדי תאורה, ועוד הרבה מאוד אנשים שעוסקים בלוגיסטיקה של מאחורי הקלעים. אלה האנשים שנשארו מאחורי הקלעים מאחור, והתפקיד שלנו הוא לראות איך אנחנו עוזרים גם להם. אנחנו נעשה חבר כנסת ונציג, נעשה את זה בריץ'-רץ'. ונתחיל עם חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מאוד מאוד מודה על הדיון הזה. אני מחוברת לעולם התרבות, הייתי שש שנים מנכ"לית משרד התרבות והספורט. בגדול, יש שם שתי זרועות – אחת כבר טופלה, כל הגופים הנתמכים, יש מתווה שהשר טיפל בהם. אנחנו היום מדברים על ענף האירועים בעולם התרבות שמניע את הנשמה היתרה שכולנו צריכים אותה. ואם התקופה שאנחנו נמצאים בה היא תקופה של השבת המשק והחברה הישראלית לפעילות סדירה, חייבים להפנים – חייבים להפנים – שלעולם התרבות יש תפקיד מאוד מאוד מאוד משמעותי, קל וחומר אחרי התקופה הקשה שעברנו כולנו. אני רוצה לסבר את האוזן ולהזכיר לכולנו – מדובר בחברות, באנשים, בעצמאיים, שבימים שבשגרה לא מבקשים אגורה מהמדינה. אלו עסקים עצמאיים שמפעילים מאות ואלפי אירועים, לרבות לגופים הנתמכים ולאנשים שעובדים מסביב ומאחורי הקלעים, כמו שאמרת, ומניעים את עולם התרבות ומתפרנסים בכבוד לאורך כל השנה. במשבר הזה הם היו הראשונים להיות מושבתים, הם כנראה יהיו האחרונים לחזור למעגל החיים, והמדינה שוכחת אותם, ושכחה אותם.

חשוב לזכור שיש לגופים האלה חלק מאוד מאוד משמעותי בצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל. להעסיק 200,000-150,000 עובדים ולהניע מאות אלפי אירועים בשנה זה חלק מהצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל, והמדינה צריכה להגיד להם תודה בוקר-בוקר. ומה אנחנו מגלים פה? אנשים הגיעו לפת לחם. הם רואים איך מפעל החיים שלהם קרס. ומה, אנחנו לא שם? המדינה לא שם בשבילם? ראש הממשלה וכל השרים שעוסקים בשיקום המשק, אתם לא רואים את האנשים האלה, שאיבדו את פת לחמם? זה כאב לב אחד גדול לשוחח אתם. מספיק לבקר פה בכיכר ליד הכנסת בשביל לראות את הנציגים שלהם – באיזה שברון לב האנשים האלה נמצאים. הם בסך הכול רוצים לחזור לעבוד, ורוצים פיצוי הולם, בפעם הראשונה שהם מבקשים מהמדינה, על כל השנים הטובות שאזרחי ישראל נהנים מהשירותים שלהם. נהנים.

רבותיי, תרבות, אומנות, זה חלק מהנשמה היתרה וחלק מהחיות של החברה הישראלית. אני קוראת לממשלת ישראל לעשות הכול כדי לסייע להם על התקופה שאבדה להם ולהחזיר אותם לפעילות תוך תמיכה כלכלית ותקציבית. תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת אורלי פרומן. את דיברת על הנשמה, אנחנו כל הזמן עסוקים בבריאות הפיזית, ויצא לי כבר כמה פעמים לומר שמישהו שכח פה את בריאות הנפש, בהרבה מאוד מובנים.

הן קשורות אחת בשנייה.

והתרבות היא בהחלט חלק מבריאות הנפש ומהנשמה. אנחנו צריכים גם בשבילה וגם בכלל, בשביל הציבור, לראות איך אנחנו עוזרים להם לחזור חזרה לקדמת הבמה, תרתי משמע. אייל הלוי, איגוד האמרגנים ומפיקי האומנויות. בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה שכינסתם את הדיון, אני מודה לך מאוד. אני בא מאותה כיכר פה ליד במשך שבוע שאנחנו מפגינים. טיפה על עצמי: אני הבעלים והמנכ"ל של חברת Paragon, ואנחנו מארגנים כנסים בינלאומיים בארץ ובעולם. כשמדובר על תרבות, מדובר על תרבות, כנסים, כנסים בינלאומיים, כנסים לחברות, כל הדברים האלה נופלים תחת אותה משבצת. חשוב לי קודם כל להסביר שאנחנו תעשייה – יש לנו כ-180,000-150,000 עובדים מכל הסקטורים. ואנחנו כרגע נמצאים בזעקה, בכאב. אני לא רוצה לחזור על דברים, אבל אנשים מבקשים מאתנו בקבוצות וואטסאפ לעזור להם לקנות מטרנה לילד. הגענו למצבים שלא הכרנו ולא ידענו. זו תעשייה מאוד מלוכדת. זו תעשייה שעובדים בה בכל שעות היום, שעות הלילה. אנשים עומדים על הטרסים בשמש כדי שיהיו אירועים בלילה ויהיו אירועים בערב, אם זה הופעות, אם זה כנסים, ואם זה אירועי ענק, ואם זה כנסים בינלאומיים שמייצרים network מאוד גדול. כל כך הרבה אנשים שמתעסקים שם.

אנחנו לא נאבקים נגד שום חוקים. אם יש קורונה ומחליטים שבעקבותיה אסור לעשות כנסים ואסור לעשות אירועים ואסור לעשות הופעות – so be it. נשאלת השאלה איך יכול להיות שאפשר לעשות חתונה, ואי אפשר לעשות כינוס ואי אפשר לעשות הופעה, אבל יכול להיות שהקורונה מטיילת ואומרת: הו, זה אירוע דתי, לא ניגע בו, ואירוע אחר אולי אפשר.

זה נכון, ככה זה נראה.

זה נראה כך, אם כי אני יודע שהיא לא מבחינה.

אם 250 איש מתכנסים - - -

השאלה אם הקורונה סוגרת - - -

הנה, הוא התעורר, מישראל ביתנו. תתנהג יפה, היית עד עכשיו בסדר. שמעת דת, נדלקת.

אל תיכנסו לסוגיה הזו. זה לא עניין דתי. זה עניין של תפיסה ושל רעיון מסדר. אם מותר 250 איש, אז מותר 250 איש, זה לא משנה איפה.

תיכף תשמעו גם את דבריי כשיגיע תורי. תשמעו את דבריי גם.

אין לנו שום דבר נגד מתווים ונגד חוקים. אנחנו לא מבינים בבריאות, ואנחנו מניחים שמי שצריך לעשות את העבודה עושה אותה. אבל כמו בכל מקום, אם אי אפשר לעסוק בעבודתנו, אם אני כחברה לא יכול להעסיק את 25 העובדים, ולא יכול לקיים את האירועים, ולא יכול לשלם שכר דירה, וכל ההוצאות הקבועות שיש – סתם, סדר גודל של חברה בינונית, שעושה מחזור של 30 מיליון שקל בשנה, ההוצאות הקבועות אחרי העזרה של האוצר להוריד את כוח האדם ולשלם חל"ת, אחרי הכול, היא 220,000 שקל בחודש, מינימום, אחרי שקיצצנו ולא משכנו משכורות. אני כבעל חברה, לא מגיע לי שום שכר, לא חל"ת ולא כלום. אז אנחנו לא מקבלים כי אנחנו שכירים בעלי שליטה בחברה שעשתה מעל 20 מיליון שקל ב-2019, נשארנו חשופים מכל המקומות. אנחנו ועוד רבים רבים אחרים. בסך הכול אנחנו אומרים שאם אנחנו לא יכולים לעסוק בעבודתנו, צריך לא לפצות אותנו, צריך להשקיע בנו. צריך לדעת שאם לא ישלמו לנו עכשיו, ישלמו הרבה הרבה יותר אחר כך. זה מאוד לא כלכלי. אני מדבר על התאבדויות, מדבר על פסיכולוגים, מדבר על מחלות, מדבר על פשיטות רגל. אנחנו על הקצה, ועוד רבים – כל מי שנמצא בכיכר, בהפגנה שתתחיל ב-13:00, נמצא שם וזועק וכואב.

במלחמות, כשיש טילים על הצפון או משהו בדרום, זו מלחמה גיאוגרפית. אומרים שם אי אפשר לצאת לעבוד – מס רכוש או מה שלא יהיה, מפצים את מי שלא יכול לצאת לעבוד. זאת מלחמה סקטוריאלית. הקורונה פוגעת בסקטורים מסוימים. סקטור עולם התרבות, עולם הכנסים, עולם האירועים, נפגע קשות מאוד, הוא נפגע מכה אנושה. וצריך לטפל בזה בצורה מאוד פשוטה, משוואה של דוח מע"מ – איפה שירדה ההכנסה ולא חוזרת, צריך את אותם ארגונים לפצות, גם ברמה הארגונית וגם ברמה האישית בסך הכול. וזה מה שאנחנו מבקשים. אנחנו חושבים שזו צעקה – שוב, זה דיון מאוד מתורבת, אבל הצעקה שלנו, אנחנו הרבה זמן נמצאים בחוץ, ארבעה חודשים בלי שהוצאנו חשבונית אחת. אנחנו אנשי תרבות, אנחנו לא אנשים שמתלהמים, ואנחנו אנשים שיודעים לעבוד, אבל כשיש מצוקה, מאבדים את הצפון. אנחנו בסך הכול רוצים להתקיים, רוצים שישלמו לעובדים את החל"ת. שיהיה מתווה הגיוני שמתייחס למה שצריך.

אנחנו מתבדחים ואומרים שיושבים נערי האוצר – שבחיים לא הוציאו חשבונית לאף אחד – וגוזרים את גורלנו בלי שום דיון, בלי שום שיחה.

אין לכם נציגים שם באוצר שמקיימים אתם את השיח בכל הנוגע אליכם?

לא. לא. רצינו וביטלו לנו פגישה בשבוע שעבר ברגע האחרון, עם משרד ראש הממשלה. היינו ליד הבית של ישראל כץ, שחלף על פנינו. גם ליד גנץ, שחלף על פנינו. אנחנו מנסים, אבל דוחים אותנו, וזו בירוקרטיה שאנחנו לא מבינים. אנחנו חושבים שנבחרי הציבור צריכים לעזור לנו ולשרת אותנו – לא לשרת, זו מילה לא יפה, אבל לעזור לנו.

למה לא? אנחנו אוהבים את המילה.

לשרת, לשרת.

אז להיות יחד ולהתחשב בנו. אנחנו באמת צועקים, אנחנו במצוקה אדירה. הבנקים – לא מעניין אותנו. אני לא מאשים אותם. מנהל הבנק שלי הסביר לי שברגע שהמדינה נותנת ערבות, הלוואת מדינה בערבות מדינה וטוענת שהיא נותנת את זה, אבל בעצם היא נותנת רק 15% ערבות, הבנק אומר לי: מה אתה רוצה? אני רואה את העסק שלך, אתה בעצמך לא יודע מתי תחזרו לעבוד. מאיפה תשלם לי? אני אקח לך את הבית?

כן, אבל הבנק צריך להבין שאם היית ממשיך להכניס את אותן הכנסות שלך, לא היית צריך אותו.

הבנק מבין.

חשוב להגיד את זה כל הזמן.

הבנק אומר אני גוף פרטי. אני בסך הכול אומר, אנחנו בסוף נמצאים – לאן שלא הולכים, זורקים אותנו לשלב הבא. הבנק אומר המדינה, המדינה אומרת נתנו לבנקים. עכשיו הבנתי שמדברים על ערבות מדינה לתעשייה בסיכון, ככה הוגדרנו, שזה צריך לעבור בהצעת חוק, שאנחנו נקבל הלוואת מדינה ב-60% עד 80%. בסך הכול צועקים – מתחננים – בשלב הזה. מתחננים לעזרה ברמה של חברות וברמה של העובדים עצמם. תנו לנו לחיות כדי שנוכל להמשיך הלאה, ויש הרבה עבודה בקנה, והיא תתקיים.

תודה רבה אייל. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

ראשית, אני בלי ספק מזדהה עם הצער והכאב וכל אובדן ימי העבודה שלכם. אני גם הייתי באוהל המחאה, ואמרתי בצורה הברורה ביותר שאנחנו כאן גם כדי לשרת אתכם. זו לא מילה גסה להגיד לשרת אתכם. אם ראש הממשלה הקודם, המנוח, יצחק רבין כתב ספר "פנקס שירות", ושם הוא קורא לזה שירות, אז אנחנו ודאי שצריכים לשרת אתכם. אני מאוד התחברתי לקליפ מאוד קצר שאומר את כל הכאב שלכם, מי שראה את זה, הקליפ שמדבר עבור כל אותם אנשים שנמצאים מאחורי קדמת האומנים. כל אנשי המקצוע שנמצאים בבמה, מאחורי הבמה, מאחורי הקלעים. של שולי רנד. זה קליפ שמדבר – אחרי שרואים את הקליפ הזה, כבר כל המחיצות נעלמות, שמגיע לכם כמה שיותר גיבוי מאתנו.

אני חושב שאתם עושים עבודה טובה, ובפרט שאני מכיר אתכם במשך שנים רבות. הייתי עשר שנים ראש עיריית בית שמש, ואתם הגעתם אלינו, והרבה פעמים בהתנדבות מלאה, לכל מיני אוכלוסיות בסיכון כשביקשנו אתכם. אתם הייתם הראשונים לבוא להתנדב. הגיע הזמן שנחזיר לכם מעט, ושהמדינה תכיר בימים האלה שאתם נמצאים ללא פרנסה, תמצא את מנגנון העזרה לנושא הזה. ואני קורא לוועדה וליושבת-הראש לעקוב אחרי ההחלטות בנושא הזה, כי אנחנו מזדהים ובורחים, אבל לא, אנחנו צריכים להיות אתכם, לצדכם, ואני מאמין שבקרוב ממש נוכל לצאת שיירה או להביא בשורה טובה לכל אותם אנשים שהיה כואב לראות אותם בחוץ. חלקם גם חברים טובים שלי, אומנים מהמגזר החרדי שהגיעו לשם ונתנו את כל כולם בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת אבוטבול. דליה שימקו. רק תראי שאת לא במיוט.

אני מייצגת את היוצרים במדינת ישראל בתחום התיאטרון. חשוב לציין שאחד הדברים שצורמים לי זה כל הזמן ההפרדה בין אומנים למי שעובד מאחורי הקלעים. חשוב להגיד שכמות האומנים בפרונט, המפורסמים ואלה שידם משגת, היא קטנה מאוד. רוב האנשים שעובדים על הבמה, גם השחקנים וגם היוצרים, האנשים שעושים את התיאטרון, הם בדיוק כמו אותם פועלי במה שנזכרים בהם כל כך בערגה בימים האלו. אנחנו כולנו באותה סירה. אנחנו כולנו אנשים שעובדים מאוד מאוד מאוד קשה למחייתנו. אנחנו נמצאים במצב שרצים בדרך כלל בין עבודות, שלא ממש ברור מי המעסיק הקבוע שלנו, אם יש לנו בכלל כזה. והאנשים האלה נופלים בין כל הכיסאות – בין ביטוח לאומי לבין עצמאיים. הם לא מפוצים. גם כשהמוסדות – ובתקווה שהמוסדות יפוצו כמו שצריך ויוכלו לעמוד על הרגליים אחרי המשבר המטורף הזה, אותם אנשים עשויים להיפלט משוק העבודה. ומדובר על היוצרים שעושים את התיאטרון הישראלי כמו שאנחנו מכירים אותו, על כל צבעיו ורבדיו, החל מתיאטרון ילדים לקטנים ביותר, וכלה בהפקות המורכבות ומחזות הזמר המסחריים וכל הדבר שמשרת את כל סוגי הציבור במדינת ישראל.

כמו כן, מוזר לי שבמשך כל התקופה הזאת אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לשכנע שהתרבות היא חשובה. מוזר. עם שנשאר עם בזכות תרבות, נדמה לי. בזכות שפה, בזכות ערכים, לא בזכות מקום ושלטון ריבוני. עם כזה, צריך להזכיר לו, אחרי 70 שנה שיש לו מדינה, שתרבות זה דבר חשוב? זה לא אבסורדי קצת? כל הדיון הזה וכל הצורך שלנו להזכיר שהנשמה, שאנשים, שהציבור זקוק לתרבות – כל הדיבור הזה בעיני הוא מוזר, כי זה א'-ב'. כמו כן, הייתי מצפה גם מחברי הממשלה וגם מחברי הכנסת לראות מה עשו מדינות שאנחנו היינו שמחים להימנות עליהן, מה שנקרא מדינות מתוקנות, ולראות כיצד הן טיפלו באינדיבידואלים של התרבות והאומנות, ואיך הם הבינו מהר מאוד שזה הסקטור שהולך להיות במצוקה נוראית, ומיד פיצו בלי בירוקרטיה רבה הרבה מאוד אנשים שעוסקים בתחום באופן ישיר לחשבונות הבנק שלהם. מדובר על צרפת, מדובר על בלגיה, מדובר על גרמניה, מדובר על אנגליה. מדינות שאני חושבת שיש מה ללמוד מהן.

כמו כן, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו פעם אחת ולתמיד מה מקומו של האומן העצמאי – האומן, זה שיוצר בסופו של דבר את מה שאתם קוראים תרבות, אבל בתוכה האומנות היא אולי הדבר המרכזי, הגרעין של הדבר הזה. מה מקומו במדינת ישראל? האם יש לו איזשהו מעמד, או ברגע שהוא מפסיק לשעשע אותנו, אנחנו יכולים לזרוק אותו לכלבים ולמצוא אותו מת לבד, כמו את דוד אבידן הגדול, בלי שנדע שמשהו קרה לו? יש משהו בשיח הזה שמתעורר עכשיו, שאני חושבת שהוא הרבה יותר גדול מאשר רק הקורונה.

ולסיום, אני רוצה לומר, כל העסק מריח מלוביסטיות. אין כאן שום היגיון. אין שום סיבה שיפתחו חתונות ל-250 איש, אבל לא אולמות תיאטרון ל-250 איש, בזמן שאנחנו יכולים לעבוד לפי תו סגול. אצלנו כל מי שנכנס רשום, אפשר למדוד לו חום, אפשר להושיב אותו במרחקים, הוא יכול לשבת עם מסיכה. אני לא מבינה את הסלוגן הזה – הראשונים להיסגר, האחרונים להיפתח. מי אמר שאנחנו אמורים להיות האחרונים להיפתח, על סמך מה? על סמך מה "איקאה" נפתחו ראשונים? הכול מריח מפוליטיקה, מלוביזם, לא מטובת הציבור ולא מבריאות הציבור, וזה מאוד מאוד חמור בעיני, ואני חושבת שדרוש חשבון נפש רציני מאוד בטיפול, בהשתקמות מהטראומה הזאת שנקראת קורונה.

תודה רבה, דליה. אני אומר לך מה עלה לי בסיום דברייך. קודם כל, את צודקת לגמרי בניתוח האחרון שלך. אמרנו את זה גם כאן קודם, אבל כנראה שיש פה משהו משובש בתפיסה, שאולי תרבות זה מותרות. תרבות זה לא מותרות. כשאנחנו נבין שתרבות זה חלק מהמצרך הבסיסי לנפש – לא ברמה של סלוגן ולא ברמה של סיסמאות – אז זה לא יהיה הראשון להיסגר והאחרון להיפתח, ויכול להיות שכאן אנחנו צריכים לעשות עבודה. חבל שאנחנו צריכים לשכנע בזה, אבל כנראה שכאן אנחנו צריכים לשים את האצבע.

אני רוצה לשאול אותך שאלה כדי להבין יותר לעומק את מאחורי הקלעים של הסיפור שלכם. אתם, לפחות מי שאת מייצגת, לא הייתם זכאים לחל"ת, לא למענקים – איפה אתם נמצאים בתוך כל הסל שנתנה המדינה? לפי החיוך אני מבינה שהתשובה היא פשוטה – אנחנו לא נמצאים? תעשי לי סדר, לי ולחברים כאן.

התשובה היא דווקא לא פשוטה, היא דווקא מורכבת. אני יכולה להגיד לך על עצמי. אני למשל חצי עצמאית, חצי שכירה. ביטוח לאומי מצא אותי לא ראויה לקבל ביטוח לאומי, אין לי מושג למה, ועכשיו אני מנהלת מולו מאבקים, וזה אומר שכבר ארבעה חודשים אין לי הכנסה בתור מה שנקרא שכירה. מה שעשיתי כשכירה, אני מביימת בני נוער במסגרת תל אביב. בתור עצמאית, שאני במאית, קיבלתי איזושהי פעימה. הפעימה הזאת הסתכמה בכמה אלפי שקלים, ואחר כך לא הייתי זכאית יותר לשום פעימות. זאת אומרת שבמשך - - -

למה?

אני ספציפית במשך ארבעה חודשים אמורה להתקיים מ-7,000 לאורך ארבעה חודשים. אני אשמח אם מישהו מסוגל להתקיים מ-7,000 שקל לאורך ארבעה חודשים. כל אדם שעובד מאחורי הקלעים, או גם על הבמה, והוא לא מה שנקרא כוכב ריאליטי, נמצא פחות או יותר במצב הזה. אנחנו מן חצי עצמאיים, חצי שכירים. בדרך כלל עצמאיים מוציאים חשבוניות, חלק עובדים על פי שעות. חלק הרוויחו יפה באיזושהי שנה, אבל הרוויחו מעט מאוד שנה אחר כך. הכול מאוד מאוד לא יציב, והאנשים, הציבור הזה נופל בין הכיסאות, בדרך כלל מוצא את עצמו נלחם ברשויות, כמו שאני כרגע כותבת פחות או יותר בכל יום שני וחמישי ערעור לביטוח לאומי ואין לי מושג אם זה יביא איזשהו פרי. וגם אם כן, זה יהיה מעט מאוד כסף.

צריך גם לזכור שרוב האנשים שעובדים בסקטור הזה מרוויחים סכומים קטנים. אלו לא אנשים שמרוויחים סכומים גדולים באופן חודשי ויכולים לשים בצד. אלו אנשים שהחליטו ללכת בעקבות מתת אל שהם קיבלו, שזה כישרון. בדרך כלל במדינה הזאת כישרון, וכשאתה עושה את מה שאתה נועדת לעשות, משולם לא משהו. אנחנו חיים בדרך כלל מחודש לחודש, מיום ליום, רצים אחרי הפרויקט הזה. יש מגזר שלם שנקרא מגזר הפרינג', שאני שייכת אליו, שהוא בכלל מגזר שגם המדינה מעודדת אותו, תומכת בו, בצורה מאוד בסיסית. זאת אומרת, אני למשל, שאני מנהלת של אנסמבל תיאטרון עצמאי, לא יכולה לקחת לעצמי משכורת שתפרנס אותי כמנהלת תיאטרון, ונאלצת – או רוצה, או מה שלא יהיה, אבל כלכלית, ללא ספק נאלצת – לעשות עוד הרבה מאוד דברים אחרים. מדובר על סקטור שקשה מאוד לשים אותו תחת כותרות ברורות מבחינה כלכלית, וצריך להתייחס אליו באופן פרטני ולהבין את הצרכים שלו, להקשיב לו, לזמן אותו, ולהבין איך עוזרים לו בצורה ישירה כמו שעשו במדינות מתוקנות.

תודה רבה, דליה, על הדברים האמיצים באמת. חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב.

גברתי היושבת-ראש, בהמשך לכל הדברים, רציתי לחדד כמה סוגיות. נתחיל מהסיפור של מועדוני ההופעות, בהמשך ליוצרים. יש את החתונות, ויש את התחבורה הציבורית, ואוטובוס מכיל 150 איש היום כמעט, בדוחק, ושום תו סגול לפי ההגדרות של משרד הבריאות. במועדוני ההופעות אין להם שום מקרה, וגם אין באופק, כי אנשים לא בישיבה. קצת קשה לי לתאר הופעת רוק בישיבה, זה לא הולך לקרות. מצד שני, לא נותנים שום ודאות מתי יפתחו – בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה – כאשר הפיצוי מגיע לחודשים של מרץ-אפריל, ואין שום פיצוי אחורי - - -

עוד לא פתחנו אירועים פשוטים, אתה כבר רוצה רוק? כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו.

כשיש שאנסון צרפתי, גם על זה אני הולך. שוב, זה חלק מהתרבות, אפשר להגיד תרבות הנוער או תרבות הצעירים, אבל זה עדיין חלק מהתרבות. יש גם אמצעים טכנולוגיים שיכולים לאפשר את ההכנסה של האנשים והניטור של האנשים, וזה קיים וזמין גם בשוק החופשי. אנשים מעוניינים לפתוח ולהיפתח כי זה הגיע לרמה של רעב והישרדות אמיתית.

נקודה שנייה, יצא לי לדבר עם לא מעט מהם – זה כביכול נשמע הרבה, 20 מיליון שקל בשנה. אבל אלה שהרוויחו במחזור קצת מעל 20 מיליון שקל לא זכאים לשום דבר.

הכניסו. הכניסו, לא הרוויחו.

הכניסו, זה המחזור.

זה המחזור, זה לא רווחים.

זה בור שהם מיד נכנסים אליו ואין שום יכולת לתחזק את העסק. גם בהקשר הזה, הלוואות בערבות המדינה – דיברתי עם כמה מבעלי העסקים – זה לא משתלם לקחת את ההלוואות האלה. כי ברגע שאין מתווה חזרה לשגרה, אתה לא יודע מתי אתה תחזיר את הכסף, אתה משית את זה על המדינה חזרה, ולכן גם הלוואה - - -

בסדר, הם גם לא ממהרים לתת לכם.

אלה הנקודות הפרקטיות יותר. מאחת השיחות עלה שיש מן ציפייה כזאת לגבי ה-150,000 איש שמובטלים, שרובם הגדול יצטרכו בהיעדר המתווה, בהיעדר החזרה לשגרה, לעשות הסבה מקצועית. לדעתי זה לא ריאלי לצפות מכל החבר'ה האלה לעשות הסבה מקצועית. זה לחלוטין לא ריאלי, ועצם הדבר שזה עלה באוויר, בעיני - - -

כן, זה חלק מהבדיחות הנחמדות שמנסים - - -

לא, זה נאמר ברצינות לחלוטין.

אני אגיד לך מה, אני אומרת את זה בציניות כמובן. שנזרקות לאוויר, אגב, לא רק סביב הסוגיה הזו. החליטו במדינת ישראל שיש עוד כמה ענפים שאם אנחנו רק נלחץ מספיק, אז יש אנשים שיעשו הסבת מקצוע לענפים האלה. הם לא מבינים שזה לא יקרה, בטח לא אנשים שבאים עם פרופסיה מסוימת, עם טאלנט מסוים, כל אחד מהמקום שלו.

עשרות שנות עשייה, אי אפשר לשנות את זה.

הגיע הזמן שאנחנו נאפשר לאנשים לעשות את מה שהם רוצים ואוהבים, ונעזור להם לעמוד על הרגליים, כי בסוף המצוקה שהם הגיעו אליה עכשיו היא בגלל החלטה של מדיניות. מדיניות צודקת, אגב. צודקת. והיא מדיניות לא רק במדינת ישראל, אנחנו פוגשים אותה גם עוד מדינות בעולם, אבל התפקיד שלנו לצד זה הוא לעזור להם בחזרה לעמוד על הרגליים, ומשם שכל אחד יעשה את הבחירה שלו לאן הוא ממשיך.

יש פתרונות טכניים איך ניתן לפתוח את ההופעות ואת האירועים ולעקוב אחרי כמות האנשים.

תודה רבה, חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב. יוני פיינגולד נימצא אתנו? לינדה אביטן נמצאת אתנו? לינדה אביטן? אגב, היא חלק מקבוצת המוחים, הם כנראה בהתארגנות שם. דני וייס, יו"ר פורום לתרבות ואומנות. בבקשה דני.

שלום, שמי דני וייס, ואני מנכ"ל המדיטק בחולון ויושב-ראש פורום מוסדות תרבות בישראל. לפני שבועיים התקבלו שתי החלטות שהיו אחד הצעדים הראשונים והחשובים בדרך להתניע את עולם התרבות מחדש. היו שני סיכומים שהתקבלו בין שר התרבות לבין – ראשית, קודם כל מול משרד הבריאות בנוגע למתווה התפעולי הטכני-בריאותי שאפשר היה אתו להפעיל את מוסדות התרבות. קצת אחריו התקבלו החלטות מול משרד - - - מוסדות התרבות שכוללים את התיאטראות, התזמורות, המוזיאונים, להקות המחול, וכל שאר הגופים שמופיעים בכל רחבי הארץ, לא רק באולמות שלהם עצמם, אלא גם בהיכלי תרבות ברחבי הארץ. בתיאוריה זה היה אמור לאפשר לנו להחזיר עשרות אלפי עובדים לעבודה, החל מעובדים מן השורה, דרך אנשים שנמצאים פה. צריך לזכור שגם אומנים, סאונדמנים, צוותים טכניים וכדומה, מועסקים גם במוסדות התרבות, לכאורה הרשמיים, המוסדיים, כמו התיאטראות וכדומה. יש פה שחקנים שבבוקר מופיעים בהצגת תיאטרון ובערב מופיעים ב"זאפה", וכנ"ל גם טכנאים, סאונדמנים. למרות שההסכמים האלה לא היו אמורים – וגם לא התיימרו – לפתור את כל הבעיה, הם היו חלק חשוב מאוד בהתנעת עולם התרבות מחדש.

צריך לזכור עוד משהו מאוד מאוד חשוב, וזה נאמר פה קודם, נדמה לי על ידי דליה, היכלי התרבות ואולמות התרבות ערוכים יותר טוב מכל גוף אחר שמארח קהל לטיפול בקהל ברמה הבריאותית ושמירה על התקנות. - - - אנחנו אמרנו את זה שהעניין של הקהל הוא בכלל לא בעיה תפעולית מכיוון שאנחנו יודעים לשלוט ולווסת את כמויות הקהל, החל מהתור בחוץ, דרך כמות האנשים בפואייה, וכמובן, בסידורי ההושבה עצמם. בטח יותר טוב מחתונה של 250 איש, שבה כולם אחד על השני, ואני לא רואה דרך איך אפשר לשמור שם על עקרונות התו הסגול, ובכל זאת הם קיבלו אישור, ואנחנו עדיין לא. כי מה שקרה, לפני שבועיים כאמור התקבל האישור, בעקבותיו מיד נפתחו המוזיאונים, ואלפי עובדים חזרו מידית לעבודה, והקהל התחיל להגיע למוזיאונים. אבל המוזיאונים זה החלק הקל. כולנו חיכינו ל-14 בחודש, שבו היו אמורים להיפתח אולמות התרבות עצמם, ואז בגלל כל הסיבות הידועות קיבלו יומיים קודם הודעה שזה נדחה בעוד שבוע, וכרגע אין קולות או איזשהו מתווה, או ידע ברור שאומר מתי אנחנו ניפתח. כרגע אנחנו עוד לא יודעים. בזמן שחלף, בשבועיים האחרונים מאז שהוחלט על ידי שרי הבריאות, התרבות והאוצר שאנחנו חוזרים לעבודה, מוסדות התרבות החזירו מאות אנשים לעבודה, נערכו, קבעו לוחות פעילות, שריינו אומנים, הכניסו הפקות מחדש לעבודה ולקחו על עצמם התחייבויות, ופתאום הכול נעצר.

שני דברים שנעצרו, כמו שאמרנו, גם העניין התפעולי, וגם עוד לא התקבלו שום החלטות שמאפשרות את יישום המתווה הכלכלי שמאפשר למוסדות התרבות לחזור. צריך לזכור, הסיוע הזה לא מיועד ללכת לקירות של המוסדות, אלא הוא מיועד בראש ובראשונה לשלם שכר ולהחזיר לעבודה רבבות עובדים מכל סקטור שהוא – החל מאומנים, מבצעים, יוצרים, במאים, תפאורנים, סאונדמנים ואנשים טכניים; ועד סדרנים, קופאים ועובדי ניקיון. כל הדבר הזה כרגע נעצר. אנחנו מחכים – כאמור, מוסדות התרבות לא מתיימרים לפתור את כל הבעיה, אבל באמצעותנו אנשים יוכלו לחזור לעבודה, חלק מהם, ולחלק מהעבודה, וזה גם יניע, לדעתי, את חזרתו של הסקטור הפרטי לפעילות מכיוון שאני לא רואה שום הבדל בין אישור שמקבל תיאטרון להתחיל להכניס קהל ולהתחיל לפעול, לבין אולם ב"זאפה" או "שוני", או היכל התרבות באר שבע, או כל אולם אחר. אלו אותם עקרונות, אותם כללים, ואפשר לבצע את זה ולהתניע מחדש. נכון, בהתחלה ייקח לקהל קצת זמן להגיע, וזה בסדר גמור, אנחנו בנויים על זה, אבל הקהל צמא לזה, כמו גם עשרות אלפי אנשים, שחלקם מיוצגים פה, שיושבים בבית במצב כלכלי ונפשי קשה ביותר. אנחנו לא רואים סיבות אובייקטיביות למה אי אפשר לשחרר ולהתחיל לחזור.

אי אפשר לחזור ולהסביר שוב את החשיבות של התרבות גם לחוסן הלאומי, גם למורל, וגם לא לשכוח, מדובר פה במחולל צמיחה. זאת אומרת, יש פקטור כלכלי מאוד מאוד חשוב לאור העובדה שהסקטור הזה מעסיק – במעגלים הראשונים והשניים, מאות אלפי אנשים, שכולם מפרנסים משפחות, וזה מניע כלכלה, הנושא של התרבות, ובכל העולם זה ככה, ובטח בישראל זה ככה. כרגע אנחנו תקועים, ואני לא רואה סיבות למה אי אפשר לחלץ את הפקק ולהחזיר אותנו לעבודה. תודה.

תודה רבה לך, דני. אנחנו רק יכולים להצטרף שגם אנחנו כרגע לא רואים סיבה, ואנחנו נתייחס לזה גם בהמשך מול הגורמים הממשלתיים שיצטרכו לענות כאן. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מקשיב למה שהחבר'ה אומרים פה, ואני מתלבט בין שתי גרסאות: או שיש פה חיסול ממוקד של עולם התרבות והבידור, או שיש כאן אובדן שליטה. הרי לא יכול להיות שאפילו הפלסטרים לא מדביקים. פשוט הזניחו אותם ואמרו, יאללה, מה שיהיה, יהיה. הרי האנשים האלה צריכים לקבל תשובה לשלוש שאלות: אחת, איך חוזרים לשגרה? ואמר פה חברי אנדריי קוז'ינוב שיש פתרונות טכנולוגיים, זו לא כזו בעיה. גם בתיאטראות וגם במועדונים, ובטוח גם במקומות פתוחים, אפשר היום לנטר אנשים, זו לא בעיה. דבר שני, מתי חוזרים לשגרה? ואני מבין ששאלת המתי תלויה בהרבה מאוד גורמים אקסוגניים ואפשר להתייחס לזה גם.

השאלה הנוספת שהם חייבים לקבל תשובה היא מה קורה עד אז? הרי יש פה כמה אוכלוסיות של אנשים. יש בעלי חברות שפשוט לא מקבלים שום דבר, לא זכאים לכלום. כתוצאה מכך אין להם את היכולת לסייע לעובדים שלהם, ואותם עובדים, גם הם נמצאים במצב לא ברור כי חלק מהם הם שכירים וחלק מהם הם עצמאיים. אגב, אם הוא שכיר וגם עצמאי, ובתור עצמאי הוא כן מצליח איכשהו לתחזק את העסק שלו, כי העסק שלו אולי נושק לתרבות, והוא כן מצליח לעשות משהו, כשהוא מגיע לביטוח לאומי לדרוש את החל"ת שלו כשכיר, אז אומרים לו: לא, יש לך עסק כעצמאי, ושם יש לך הכנסה של שקל וחצי, אז אני אקצץ לך את השקל וחצי מפה.

זאת אומרת, אני חושב שעבר מספיק זמן כדי שהממשלה תתעשת רגע ותבין שיש כאן סקטורים שפשוט הולכים להימחק. ואני אומר לך, או שזה אובדן שליטה, או שזה חיסול ממוקד. את אמרת את זה, ואני מאוד מאוד מתחבר למה שאמרת: התרבות והבידור זה לא מותרות, זה הכרח. כי אם את זה לא נצליח להציל, אז בסוף נאבד את כל מה שיש לנו גם ככה. אני חושב שכולנו ביחד חייבים לצעוק את הזעקה של האנשים האלה כי זו מלחמה משותפת. לא יכול להיות שיש פשוט ניתוק מוחלט. פשוט החליטו להתעלם מהם כאילו הם לא קיימים. הם מפגינים, הם מדברים בתקשורת, הם נמצאים בכל מקום, וכולנו שומעים אותם, אבל בסוף, מקבלי ההחלטות באולימפוס משלהם. תפקידנו זה להביא את הקול שלהם ואת הצעקה שלהם למקומות הנכונים כדי שסוף סוף יקבלו את התשובה לאותן שלוש שאלות: מתי? איך? ומה קורה עד שחוזרים?

תודה רבה, חבר הכנסת אלכס קושניר. אורי רשטיק?

שומעים אותי? נעים מאוד, אני אורי, אני מנכ"ל שח"ם, ארגון השחקנים בישראל. אנחנו מייצגים 2,500 שחקנים ושחקניות, שלמעשה כבר שלושה שבועות רובם ככולם יושבים בביתם. אני אתחיל ואני אתחבר לדברים של חברי, יו"ר פורום מוסדות תרבות, דני וייס. אני רוצה לחדד, 200 מיליון השקלים האלו, שמדובר עליהם, הם 200 מיליון שקלים הכרחיים וחשובים מאין כמותם להתנעה של תעשיית התרבות. וה-200 מיליון השקלים האלו – שאגב, משרד התרבות, אני מקווה מאוד שיפרסם בקרוב את הכללים הברורים לחלוקתם – אמורים לייצר אימפקט כלכלי של העסקה של עשרות אלפי אומנים ועובדים, ואימפקט כלכלי לא פחות חשוב מזה. זה אולי הצעד הכי חשוב ומשמעותי שמדינת ישראל כרגע יכולה לעשות כדי לשקם את התרבות.

אבל אני אסייג את דבריי ואני אגיד שגם כאשר עולם התרבות יחזור וינוע לפעילות, ויושקעו 200 מיליון השקלים האלו בצורה כזאת או אחרת, עדיין עולם התרבות לא יניע מ-0 ל-100. הולכת להיווצר תקופה מאוד מאוד ארוכה – אני מעריך לפחות עד דצמבר 2020 או ינואר 2021 – שאומנים, עובדים ושחקנים הולכים להיפגע משמעותית בהכנסות שלהם. אני מדבר על 50% ומטה, כי מוסדות התרבות לא הולכים לפעול כמו שצריך. כאן אני חוזר ואומר שנכנסת אחריות המדינה. עולם התרבות בנוי, רובו ככולו – יש שחקנים שאומנם מקבלים דמי אבטלה, אבל 40% מהם לא מקבלים דמי אבטלה. רובו ככולו ציבור של עצמאיים. האנשים האלה יושבים בבית, וימשיכו לשבת בבית, חלקם, גם אחרי שעולם התרבות ייפתח. גם דני אמר שזה לא ייתן פתרון לכולם, ואני בטוח שהוא מסכים איתי.

מדינת ישראל לא יכולה להסתפק בלהגיד פתחנו את עולם התרבות, לא צריכים יותר מענקים לעצמאיים, לא צריך יותר דמי אבטלה. חייבים להמשיך את הסיפור הזה של מענקים לציבור העצמאיים. אנשים לא קיבלו מענקים לעצמאיים לפי דעתי מאפריל, על חשבון אפריל זו הפעם האחרונה שקיבלו, עכשיו אנחנו באמצע יוני. אומנים, שחקנים ויוצרים קיבלו בסך הכול בממוצע 10,000 שקלים. זאת אומרת, מדינת ישראל סגרה את מוסדות התרבות ואמרו להם: תחיו מ-2,000 או 3,000 שקלים בחודש. למה מדינת ישראל ולמה משרד האוצר הפסיקו את המענקים לעצמאיים לאותו ציבור? אין שום יכולת להתפרנס. אין להם איך להביא לחם הביתה. צריך לצאת קול מאוד מאוד ברור מהוועדה הזאת שאומר שני דברים: הדבר הראשון, פתחו כבר את עולם התרבות, מספיק עם המשחקים האלו. אין שום סיבה – שום סיבה – שאם יש חתונות עד 250 איש, שתיאטרוני הפרינג' לא ייפתחו עד 250 איש. אין שום סיבה שאם במסעדות יש צפיפות של פחות מ-20 ס"מ בין אדם לאדם, לא יפתחו את אולמות התיאטרון עם ההגבלות ההגיוניות שכבר הוגדרו.

והדבר השני, - - - מענקים לעצמאיים, לאנשים אין מה לאכול. - - - הם לא יחזרו לתפוסה מלאה - - - ומשרד האוצר וראש הממשלה חייבים במובן הזה. תודה.

תודה רבה לך, אורי. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה נמצא אתנו גם ב"זום". בבקשה. סמי, מה שלומך? אתה על מיוט. אתה על מיוט.

קודם כל, רפואה שלמה. סמי, רפואה שלמה.

שמחים לראות שאתה מרגיש טוב, תודה.

קודם כל, תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, על הדיון המאוד חשוב הזה. אני רציתי להגיד שקודם כל, העולם הזה של התרבות וכל היחס שהיה גם בעניין החינוך במדינה וגם בעניין התרבות, הוא מאוד עצוב בעיניי. מאוד עצוב כל היחס לכל העולם הזה של החינוך ושל התרבות. אני מבין שמה שיכול להתניע – אני חקרתי כמה שנים טוב את עולם התרבות והייתי פעיל בו הרבה שנים, ולאחרונה הייתי בכמה תיאטראות. מאוד כואב שהתיאטרון סגור. הסכום שמתבקש עכשיו כדי להתחיל להניע את הגלגל, שבצדק, כל מי שמעורב בתהליך, כל מי שמכיר את כל מה שקורה מאחורי הקלעים מבין שגם אם עכשיו אנחנו פותחים, ייקח הרבה זמן עד שהקהל יחזור ועד שהגלגל יתחיל לרוץ כמו שצריך. אני מאוד מקווה שעד סוף השנה יחזור עולם התרבות לתפקד כמו שהוא היה. אנחנו יודעים שגם במצב שבו הוא היה, הוא היה צריך הרבה תמיכה ועזרה גם אז, עוד הרבה לפני הקורונה בהרבה מהתחומים שלו.

אני באמת חושב שצריכה לצאת קריאה ברורה מהוועדה היום למשרד האוצר שאין יותר מה לדחות לגבי העניין הזה של החזרת התרבות לפעילות. זה לא סביר. כל התקנות - - - אז לפחות להיות הגיוניים. כל מה שנאמר פה על ידי אנשי התרבות, אני מסכים אתם לגמרי. אין שום הסבר הגיוני שאנשים יחזרו לחתונה ל-250 איש, ולא לחזור לתיאטרון עם 250 איש. אין איך להסביר את זה, אין איזשהו היגיון בעניין הזה. אז אני מצטרף לכל הקריאות להחזיר את עולם התרבות לעבודה באופן מידי, ולספק להם את הסכום המינימלי שהם מבקשים כרגע, 200 מיליון שקלים כדי להתחיל להתניע את התהליכים המאוד חשובים האלה.

אני רוצה בסיום דבריי לברך את כל האנשים שעובדים, שורדים, גם בימים הטובים, הם עובדים מאוד קשה. אנחנו יודעים כמה עבודה קשה הם עושים, ושהם נותנים את הנשמה שלהם כדי שיתקיימו חיי תרבות בחברה - - - כל מוסדות התרבות. אני רוצה לברך אותם על העבודה המדהימה שהם עושים כל השנה, כל השנים, ולהגיד שאני תומך במאבק שלהם. תודה לכם.

תודה רבה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, ורפואה שלמה מכולנו פה. נדב דוידוביץ' מההסתדרות הרפואית בבקשה. אני רק אומר, לפני שאתה פותח, ברשותך, משרד התרבות, בריאות ואוצר, תהיו מוכנים, כי אחרי שנאסוף את השיח מכולם אנחנו נרצה לשמוע את ההתייחסות שלכם. בבקשה נדב.

תודה רבה. תודה רבה על האפשרות. שמי פרופ' נדב דוידוביץ', אני ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, וחבר בוועד איגוד רופאי בריאות הציבור, הייתי עד לפני שנה יושב-ראש האיגוד. קודם כל, אני רוצה להגיד משהו בצורה מאוד ברורה – בריאות הציבור זה גם תרבות. בריאות הציבור זה לא רק מספרים של תחלואה בקורונה. כמו שנאמר כאן מקודם, בריאות הנפש, תרבות, כל זה הוא חלק מבריאות הציבור, וגם הצד הכלכלי הוא חלק מבריאות הציבור. אני אומר את זה כי לפעמים מציגים שכביכול בריאות הציבור וכלכלה הם דברים מנוגדים. לא. הדברים האלה הולכים יחד, והרעיון הוא לעשות תפיסה אינטגרטיבית של הדברים. האיגוד שלנו היה בקשר עם אנשים שונים מתוך התחום. ואני יכול לומר לכם כאן בבטחה, במיוחד לאור העובדה שפרופ' חזי לוי נכנס היום רשמית לעבוד כמנכ"ל משרד הבריאות, שאם אנחנו נעבוד ביחד, אנחנו נמצא את הדרכים הנכונות להפעיל את מערך התרבות.

יש הרבה דברים שנעשו שהוזכרו פה שהם לא הגיוניים. לא הגיוני שאם פותחים את המסעדות, שאנשים יושבים בתוך חדרים סגורים, למה אי אפשר להפעיל גם את התיאטראות? לא הגיוני שאם פותחים את התחבורה הציבורית או את בתי הספר, שאי אפשר למצוא את הדרכים הנכונות להפעיל את התרבות. מצד שני, אני חייב לשים פה על השולחן, צריך לעשות את זה בצורה נכונה, מותאמת. אנחנו כאיגוד רופאי בריאות הציבור מציעים את עזרתנו בייעוץ. אני ישבתי גם עם מנכ"ל בית האופרה וגם עם ארגונים אחרים. תרבות זה חלק מבריאות הציבור. אנשים צריכים תרבות, וכמובן שגם האנשים שעובדים בתוך המערך של התרבות, אז בוודאי שלהיות מובטל זה דבר שמזיק לבריאות.

אם שומרים על תקן סגול – ואפשר לעשות את זה עכשיו – אין שום סיבה שהמערך הזה לא ייפתח. אפשר לעשות אפליקציות שונות. דרך אגב, אני לא בעד מדידת חום בכניסה לתוך אולמות. אפשר שאנשים ימלאו, כמו שעושים בבית ספר או באוניברסיטה, שכל אחד מדווח על מדידת החום העצמית שלו, שהיא יותר מדויקת מאשר מדידת חום שנעשית בלחץ בתוך כניסה לאולם, כשמד החום הרבה פעמים הוא מד חום שבכלל לא מודד בצורה אמינה. אבל זה כבר לרדת לרזולוציות שהן רזולוציות פרקטיות. ברמה העקרונית, אני רוצה לומר כאן לפרוטוקול בצורה הכי ברורה: תרבות היא חלק מבריאות הציבור. אפשר היום במהלך שגרת הקורונה – במיוחד לאור העובדה שאנחנו יודעים מהבדיקות הסרולוגיות שאנחנו רחוקים מאוד מחסינות עדר, וככל הנראה נצטרך ללמוד לחיות עם הקורונה לטווח של החודשים, אם לא השנה הקרובה.

אז בשגרת הקורונה הזאת – כמו שנפתחו בתי ספר, כמו שנפתחו דברים אחרים – צריך ללמוד לעשות את זה, רק בצורה חכמה, תוך שיתוף אנשים מתוך המערכת. למשל פתיחת בתי הספר בעיני היה דבר שנעשה בצורה מבולבלת, וזה היה מאוד חבל. אז צריך ללמוד לקח ולשתף את האנשים עצמם, לשתף את איגוד רופאי בריאות הציבור בסיוע וחשיבה. אנחנו כולנו מומחים בתוך התחום הזה. אנחנו עובדים גם עם משרד הבריאות ואנחנו מקובלים עליהם. אנחנו נשמח מאוד לשתף פעולה ולסייע כדי שנקדם את בריאות הציבור גם דרך התרבות. וליבי עם כל אותם אנשים שלא יוכלו לצאת ולעבוד. יכול להיות שבהתחלה היה מדובר בהרבה לחץ כי עוד לא הבנו מה זו המחלה הזאת, היום יש לנו הרבה יותר ידע, יש לנו את הכלים לעשות את זה בצורה בטוחה שהיא גם מגנה על הבריאות וגם מקדמת את הנושא של התרבות, שהוא חלק מבריאות הציבור. תודה רבה.

תודה רבה לך, נדב. ברוך שניר, בבקשה. ברוך שניר אתנו?

שומעים אותי? אוקיי. שמי ברוך שניר, אני מנהל תחום כלכלה בהתאחדות המלאכה והתעשייה. הזיקה שלנו לתעשיית התרבות היא זה דרך טכנאי הסאונד שמיוצגים אצלנו. משבר הקורונה בסיכומו של דבר יצר מציאות לא פשוטה בתעשיית התרבות. למעשה, יש פה שילוב שמתבטא בסיכון גבוה שהוא קיומי – אני מדגיש את המילה קיומי – שנובע מעצם העובדה ששלושה חודשים רוב העוסקים בתעשייה על הנגזרות השונות הושבתו מפעילות. מאידך, כאשר מדברים על חזרה עתידית לפעילות, מובן שהיא תהיה בצורה הדרגתית ולא באותו תוואי שהכרנו לפני משבר קורונה, מה שיוצר תזרים הכנסות עתידי שהוא לא כל כך ודאי ולא כל כך ברור. כמובן זה, בהתייחס לגיבוש מדיניות ממשלתית, מחייב חבילת תמריצים שהיא ייחודית.

אני חושב שכשם שמדינה וחברה לא יכולים להתקיים בלא תרבות, סביב ההנחה הזו וסביב המציאות שכולנו מסכימים אתה, גם משרדי הממשלה, וזה לא רק משרדי ממשלה, גם רשויות מקומיות וגם גורמים אחרים, צריכים לחבור יחדיו, לחבור חבילה שהיא מאוד מאוד מדויקת בסגמנטים שלה בכדי ליצור את התשתית שתאפשר לתעשיית הבידור לחזור לפעילות ולצמוח קדימה. ואני אתן לכם רק דוגמה, למשל רשויות מקומיות. זה לא רק הנושא של הפחתה מידית בסכום הארנונה, למשל בהיבט של טכנאי סאונד, אז יש בעיה של סיווג הארנונה. חלקם מסווגים בארנונה עסקית, חלקם בבתי מלאכה, שההפרש הוא כמעט פי 3 בתעריף. בקרן ההלוואות לעסקים בערבות מדינה למשל, אפילו שהגדירו אותה כרגע במסלול של סיכון לעסקים באופן מוגבר, התקרה המרבית היא רק 16% מסכום המחזור שניתן לקבל, וזה בהחלט לא מספיק.

ציינתם כבר, בצדק, את הנושא של מענקים לעצמאיים, שניתנו רק בשתי פעימות, ודרושות פעימות נוספות. הקמת קרנות בינתיים למימון של הופעות בלייב, או במתחמים בטוחים. כלומר, יש פה עבודה שהיא של חיבור כוחות, והיא בין-משרדית, וזו צריכה להיות הגישה. כולי תקווה שגם זה בסיכומו של דבר יביא לפתרון.

תודה רבה, ברוך, על הדברים. לחלק מהם גם נתייחס. משרד התרבות התייחס במתווה שהם בונים, אני מקווה שאנחנו נצליח לצאת היום עם פתרונות גם לחלק מהסוגיות שהעלית. כפיר עמיר, בבקשה. כפיר עמיר – הוא לא אתנו? אתנו. בבקשה, כפיר. לא שומעים.

עכשיו שומעים אותי? יש גם את לירז, השותפה שלי, גם היא מנסה להיכנס, אם אפשר להוסיף גם אותה, היא בפנים.

אוקיי, אבל תייצג אתה.

בכל מקרה, אני אתחיל לדבר. שומעים אותי? אני כפיר עמיר, ואני מפיק מעל 15 שנה. חשבנו על פתרון עוד מתחילת הקורונה לתחום ההופעות, והקמנו מתחם שנקרא "לחוד אבל ביחד". זה פרויקט להשבת ההתקהלות הבטוחה בתקופת הקורונה. מה שאנחנו עשינו זה מתחם סטרילי לחלוטין. אני לא יודע אם אתם יכולים לראות, אני שלחתי לכם את כל המצגת והפרזנטציה, אבל אם אתם יכולים לראות איך שזה נראה – כולם מצליחים לראות?

כן, כן. רואים. אתה יכול להוריד את זה.

אלה בוטים, כאשר יש הפרדה בין מתחם למתחם, הכול על פי הדרישות של משרד הבריאות, על פי הדרישות המחמירות ביותר. הסטריליות מתחילה כבר משלב החנייה. משלב החנייה, כשהבן אדם מגיע עד השלב שהוא חוזר, הוא לא מתקהל עם מעבר למי שהוא הגיע אתו ברכב או באותו בוקס שהוא נמצא אתו. אין שום יכולת. גם שלב הכרטיסים, שקונים את הכרטיסים, הכול מערכת אונליין. הזמנת שתייה, אוכל לאותו בוקס זה אונליין. גם החנייה – הוא חונה בחנייה צמודה שלו, כשהוא יוצא מהרכב, יש שאטל שאוסף אותו עד לבוקס שלו.

כפיר, מי מממן את הדבר הזה? אתה מציג משהו שהוא רעיון - - -

אני אענה. אנחנו לא ביקשנו כלום. אנחנו הצגנו את זה בפני שרעבי וכל משרד התרבות והספורט עוד בחודש אפריל. מה שאנחנו ביקשנו זה בסך הכול אישור. אנחנו יזמים, אנחנו יודעים לפתור את זה ולעשות את זה בעצמנו. יש לנו אישור עקרוני מעיריית תל אביב, לצורך העניין, ללוקיישן מעיריית אילת, מעוד מתחמים. אנחנו בסך הכול רצינו אישור. משרד התרבות והספורט העביר את זה לפרופ' גרוטו ולמשרד הבריאות. מעל חודשיים כמעט אנחנו מחכים לאישור. - - - שוב פעם העברנו לפרופסור, ואנחנו מחכים לאישור. הדבר הזה יכול להחזיר אלפי עובדים למשק. אנחנו לא ביקשנו שקל מהמדינה, ולא מבקשים כלום, בסך הכול אישור של הפרויקט.

אני לא מדברת רק על המדינה, אני מדברת גם על מי שעושה את האירועים. אני אומרת לך בכנות, וגם שירשם בפרוטוקול – אני לא נכנסת ליוזמות עסקיות, לא מאשרת או לא מאשרת אותן. אנחנו נמצאים כאן כדי להשיב את עולם התרבות חזרה למסלול, לאיזושהי שגרה בתוך שגרת הקורונה. איזה מתווה, איך הם יעשו את זה? זה עניין של משרד הבריאות. מבחינתנו כל דבר שהוא ריאלי, מקובל. בזה אנחנו עוסקים. אני לא עוסקת במתווים השונים או בשיטות השונות שמי שרוצה, יכול להציע בעולם העסקי שלו. חשוב לי מאוד שזה גם יירשם.

מעולה. הנה גם לירז, אם אפשר לחבר אותה.

נחמד שאתה - - - את הדיון. אם יש לה מה להוסיף, אתה יכול לייצג את זה במשפט סיכום, הבנו את הרעיון.

ממש במשפט אחד.

היי, אני לירז, אני ביחד עם כפיר בפרויקט הזה. ברור, אין פה איזשהו עניין עסקי. אנחנו מנסים, בדיוק כמוכם, למצוא פתרונות שיכולים להחזיר את ההתקהלות בצורה בטוחה, בלי לסכן אף אחד, ועדיין שיוכלו לעשות הופעות שהן כדאיות וכלכליות למי שבדרך כלל עושה אותן, כמו כל הגורמים הגדולים, שאלו הופעות של 2,000 ו-3,000 איש. ויש את הדרך, היא נמצאת במשרד הבריאות כבר די הרבה זמן, ופשוט יושבת על המדף. זה משהו שצריך לקדם. צריך לגרום להם להבין - -

שזה אפשרי.

- - לעבור. אפילו לא פנו אלינו לשאלות או להבהרות. זה באמת יכול לעזור. הראינו את זה לעשרות גורמים בתעשייה, וכולם מיישרים קו עם זה שזה יכול להיות הפתרון.

אוקיי. תודה רבה לך, לירז, ותודה גם לך, כפיר. אנחנו נעלה את הדברים בהמשך מול המשרדים הממשלתיים. רינת חכים, לפני שאנחנו עוברים לנציגים הממשלתיים, ואחר כך חבר הכנסת אוסאמה סעדי. רינת? יש רינת חכים? לא, רינת חכים כאן. אז רינת גל-און.

אני אהיה מאוד קצרה. אני רוצה להגדיש עוד כמה פנים שלא הודגשו פה. אני רינת גל-און, אני מנכ"לית אמ"י, ויש לי עוד כמה כובעים, אני עובדת תיכף 30 שנה עם עולם התרבות. אנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו לא מכירים כזה לא לעולם האומנים, לא למוסדות התרבות ולא להיכלי התרבות בפריפריה ובכל הארץ בכלל. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן מנסים לחשוב איך נפצה את האומנים, איך נפצה את ההיכלים, איך נפצה את המוסדות. אנחנו זקוקים לפיצוי לכולם. - - - אז האומנים מתחילים לעבוד, וכשמתחילים להתניע את התהליך, אז דברים קורים – גם לאומנים הפרטיים, גם לסאונד, גם לתאורה, גם להסעות, גם לכל כך הרבה דברים שבכלל לא הוזכרו פה. לכן דבר ראשון אני אומרת, העזרה שניתנת ממשרד התרבות היא מבורכת. ה-200 מיליון שניתנו למוסדות הם מבורכים. אולי לא מספיקים, אבל אנחנו מכירים את המצב, והם מבורכים.

צריך להמשיך ולעזור גם להיכלי התרבות בפריפריה, ובכל הארץ, כי בלעדיהם אנחנו לא נוכל לקיים - - - אז המוסדות יתחילו לנשום, אבל הם לא יוכלו להופיע ברחבי הארץ. וצריך כמובן לעזור לאומנים. משרד התרבות עושה את זה, ופתח קרנות ופתח דברים שיעזרו איכשהו לאומנים. כרגע אנחנו נמצאים במצב שאתם צריכים להבין, בניגוד לכל הסקטורים האחרים, האומנים עבדו כל תקופת הקורונה. אני רוצה לספר לכם את זה, כי אני יודעת את זה מהכובעים הרבים שלי. הם התנדבו, הם עשו מופעי מרפסות, הם הגיעו למקומות, הם הגיעו לימי הולדת, הם הופיעו בטלוויזיה ועשו חתונות לכל מיני אנשים מסכנים שהכול בוטל להם. אבל בסוף שכחו אותם. שכחו שכל המסכנים שהם כל הזמן הם דואגים להם, הם דואגים להם בהתנדבות.

זה נמצא כל השנים. אני כבר מתחילה לקבל כל מיני איתותים מכל מיני משרדי ממשלה שמדברים איתי – בואי ניערך איך אנחנו עוזרים לקהלים בתקופות של מצוקה. ואני בעד, ואני בעד כל הפרויקטים, ואני בעד לטפל באוכלוסייה במצב חירום, אם זה קורונה, אם זה ביטחוני, אם זה הכול, ומי כמוני בעד הדבר הזה אבל לא יכול להיות שכל הזמן ידרשו מסקטור אחד במדינה הזאת להתנדב, להתנדב, להתנדב. אני רוצה לספר לכם משהו קטן, שתבינו. כל הזמן מדברים על אומנים כאילו כולם הם אומנים שפותחים קופות ומרוויחים 200,000 ו-300,000 שקל בערב. אז אני רוצה לספר לכם שהאומנים - - - בעבר, הורדנו למקלטים בעוטף עזה, בצפון, גם בימי הקורונה, וקיבלו 1,000 שקל לשלושה מופעים, אחרי שלושה ימי פעילות אמרו לי: אנחנו עשינו כבר משהו, אנחנו מוכנים להמשיך להתנדב אם אין תקציב, כי יש לנו כבר את ה-3,000 - - -. אלה לא אנשים עשירים, אלה אנשים שדורשים את הלחם הזה, ממש את הלחם הזה.

אני מכירה אומנים שנזרקו מהדירות שלהם. אני מכירה אומנים שלא יודעים מה לעשות מחר כי אין להם - - - אני מברכת - - - חברי כנסת שכן אכפת להם - - - אבל חשוב לי - - - אנחנו לא במצב של תוכניות, אנחנו במצב של לתת פתרונות מידיים. גם להתייחס לאומנים ככל האוכלוסייה, וזה בסדר שהם נעזרים - - - אבל גם להשתמש בהם, וגם לפצות אותם. כל הזמן לחשוב על הדבר הזה, כי יש פה אנשים שיקפצו ממרפסות. וזה המצב הכי חמור שהקורונה תביא אותנו אליו. תודה רבה.

תודה רבה, רינת גל-און. ואני מקווה שהמסר שייצא מכאן הוא: אל תקפצו מהמרפסות, אנחנו ניאבק בשבילכם כדי שאתם תשרדו.

כולנו מקווים.

שהדברים יהיו ברורים. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחר כך אני ארצה לשמוע את המל"ל, משרד התרבות, משרד הבריאות והאוצר. בבקשה.

<< דובר

גברתי היושבת-ראש, קודם כל, אני מברך אותך. לא יצא לי להופיע בוועדה, זו פעם ראשונה, אז אני מברך אותך. אני זוכר את הוועדה לזכויות הילד שעמדת בראשה, וקיימנו דיונים חשובים בנושא. אני בטוח שתעלי נושאים חשובים ותקדמי נושאים חשובים, כמו הנושא הזה, שאני מברך את חברי, יואל רזבוזוב, על העלאת הנושא. אני הייתי באוהל המחאה של האומנים ושל תעשיית התרבות והאירועים מול הכנסת עם חברי, חבר הכנסת, יו"ר הסיעה שלנו, אחמד טיבי; ואנחנו שמענו את המצוקה שלהם. מדובר בכ-180,000 אנשים שעובדים בתעשייה הזאת. זה לא אחד-שניים. מדובר ב-180,000 משפחות. מה ששמענו על המצוקה שלהם, זו מצוקה קשה. הם קיבלו רק פעימה אחת באפריל, וזהו. מאז הם לא קיבלו כלום.

חלק קטן.

חלק קטן. גם מי שקיבל, קיבל חלק קטן באפריל. אנחנו שמענו על העניין של 200 מיליון שקל בין שר התרבות והספורט לשר האוצר. אז אני לא יודע למי הכסף הזה מיועד, אולי למוסדות ולתיאטראות - -

לגופים נתמכים בעיקר.

- - אבל לאנשים – מי שעובדים בתאורה, הנהגים, ההסעות, הסאונד וכל הדברים האלה, זה לא יגיע בסופו של דבר, ולכן זו מצוקה קשה. ואני תוהה איך זה שמחזירים את כל המשק כמעט לשגרה, חוץ מהענף הזה של התרבות והתיאטרון. כאשר נותנים – וזה טוב – לחתונות להתקיים ולאולמות להתקיים בחתונות – ואני הייתי בכמה חתונות. אז אפשר לקיים גם אירועים כאלה, ולא צריך לדחות את זה עוד ועוד ועוד. אני גם העליתי את הנושא של מאבק הערבי-יהודי, ויש לנו גם אומנים, יש לנו תיאטראות, ויש לנו גם עובדים בתעשייה הזאת, שהם גם נפגעו, המאבק המיוחד חשוב. המאבק הזה הוא של כולנו, ואנחנו חייבים להצליח במאבק הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אנחנו נעבור עכשיו לקבל תשובות וננסה להבין איך מתנהלת החזרה לשגרה גם בעולם התרבות. נציגת המל"ל, המטה לביטחון לאומי, טליה לנקרי נמצאת אתנו? טליה?

כן, כן, חיכיתי שתאשרו לי לצאת ממיוט. אני אגיד כמה דברים כדי לא לבזבז את הזמן. אין לי הרבה מה לתרום. אני רק אזכיר שיש לנו מתווה למתן אישור לקיום אירועים של תרבות, ובכלל, לאפשר את הפתיחה. המתווה מדבר על עד 500 איש, הוא קיים. משרד התרבות והספורט סיכם אותו ביחד עם משרד הבריאות. ביום הרביעי הקרוב בקבינט קורונה, ועדת קורונה, הנושא הזה יעלה ויסוכם. יתאפשר גם לקיום אירועים של מעל 500 איש, אבל זה יידרש כמובן באישור פרטני אל מול משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט.

אנחנו בסך הכול מבינים את הצורך בפתיחה הזו. הרבה פעמים הנושא עלה פה בוועדה, להבין מה ההיגיון, למה מאפשרים לאולמות אירועים עד 250 איש, ולאירועי תרבות לא. הרי כשאתה מסתכל על התהליך כולו ועל השלם, הכוונה של משרד הבריאות הייתה לראות שאנחנו לא פותחים את הכול בבת אחת, פעם אחת, ולאפשר את המינימום הנדרש בהינתן מצב של תחלואה עולה. שוב אני מזכירה שהאישור לאירועים הוא לאירועים דתיים בלבד, כלומר, גם פה זה צומצם אך ורק לחתונות, בר או בת מצוות, בריתות, ולא יותר מזה. זאת אומרת, זה לא לאיזושהי מסיבה כזו או אחרת, זה לא קורה. לפחות לא באישור שניתן. לסיכומו של דבר, יש מתווה, הוא קיים, עד 500 איש. מעל 500 איש באישור פרטני. יעלה בקבינט קורונה ביום רביעי הקרוב, וכולנו תקווה שזה יאושר שם ואנחנו נחזור לשגרת חירום בהקשר הזה. עד כאן.

תודה רבה, טליה. אני רוצה לבקש משהו לקראת הדיון, גם הזדמנות לומר מילה טובה למל"ל בכלל על הניהול שלו של כל המשבר הזה של הקורונה כבר מרגעיו הראשונים. הסיפור של טקסים דתיים – ותשמיעי את קולנו, את קולה של הוועדה גם בוועדת הקורונה – הוא בלתי מובן מההיבט הפשוט: כשאנחנו מדברים על רעיון מסדר של 250 איש – ואני כאדם מאמין, יסלחו לי כל הדתיים האחרים – זה לא שאלוהים עכשיו שומר שבחתונה לא תהיה התפשטות של הנגיף, ובאירוע אחר כן תהיה התפשטות של הנגיף. או שמאשרים 250 איש או שלא מאשרים 250 איש. ולכן אנחנו חייבים לצאת כבר מהסיפור הזה של אישור הסרת מגבלה כזו או אחרת רק במקום מסוים. אנחנו מאבדים ככה את הציבור. הציבור לא מבין את ההיגיון, וכשהציבור לא מבין את ההיגיון, קשה לנו מאוד לרתום אותו, גם במקומות שאנחנו מאוד מאוד רוצים להקפיד בהם.

ולכן אני אשמח אם הקול הזה יישמע שם. דבר שני, אנחנו נשמח לקבל עדכון לגבי המתווה של 500 איש, או מעל 500 איש באישור מיוחד. גם כאן אני רוצה לומר, בסוף אנחנו הרי קובעים את כללי הריחוק החברתי. אנחנו גם מאשרים 250 איש במרחק מסוים מאדם לאדם. אני חושבת שצריך להיות איזשהו כלל מפתח לגבי הסיפור של המרחקים בין האנשים, ואז גם לא יהיה חייב לבוא על כל אירוע כזה או אחר ולבקש אישורים מיוחדים. אנחנו חייבים ללמוד לחיות עם הנגיף. הנגיף הוא כאן, אנחנו צריכים לבלום את ההתפשטות שלו, אבל באותה העת גם לראות איך אנחנו מתחילים לשחרר בצורה הגיונית את המשק, בלי לייצר אפליה בין מגזר אחד למגזר אחר. אני מודה לך מראש על זה שאת תייצגי את הקול הזה בוועדה, ואנחנו נשמח לקבל עדכון לגבי - - -

זאת אמירה חשובה. זאת אמירה, 500 אנשים שעולה לקבינט הקורונה. לדעתי זה הולך לפתור את רוב הבעיות, אנשים יחזרו – זה לא יפתור את הפיצויים.

אנחנו תיכף ניגע בפיצויים.

רק לשאול, מדובר גם על כנסים. כמובן - - - תרבות זה עולם הכנסים, אירועים. זה הכול - - -

טליה, את שומעת אותם? את שומעת את חבר הכנסת יואל רזבוזוב ואת אייל?

השאלה ששאלתי – אני זוכר, הייתי חלק מהישיבה בנושא המתווה. רק לוודא שזה מתייחס לעולם האירועים, הכנסים, התרבות וכל השאר.

טליה, את אתנו?

לא, אני לא שמעתי כלום.

טליה, אני אומר לך. חבר הכנסת יואל רזבוזוב קודם כל בירך על זה שהולכים לצעד של פתיחה של עד 500 וגם מעל 500. אנחנו מקווים שזה באמת יצא לפועל. העלה כאן אייל שאלה, אם זה כולל כנסים ואירועים שונים? אני מודה שלא עלה בדעתי לשאול את השאלה הזו, כי מבחינתי, אם פותחים אירועים, אז פותחים אירועים, ולא משנה איזה טייטל יש להם. נשמח אם תתייחסי לשאלה שלו.

אני אגיד. אני ממש מציעה לא לקחת את זה לעניין של הדת, אלא אמרתי, העיקרון של משרד הבריאות – כשהתחלנו להבין שהתחלואה עולה, ניסינו להסתכל ולהחליט אם אנחנו מצמצמים, אם אנחנו חוזרים אחורה. זו דילמה. אתם חייבים להסכים איתי שזו דילמה, כי אנחנו לא רוצים להגיע שוב למקום שבו אנחנו מחליטים על איזושהי סגירה של מקומות מסוימים. לא לשם אנחנו רוצים להגיע, אנחנו רוצים שהמשק ימשיך לעבוד, אבל מצד שני, שתהיה איזושהי יכולת שליטה במצב. ולכן אמרו: יש מקומות שבהם אנחנו לא – אני קוראת פה את דליה כותבת שהתחלואה לקשים לא עלתה, אבל ככל שהיא תעלה, ככה אנחנו מסכנים גם את אוכלוסיית הסיכון. רגע פתחתי סוגריים.

אבל זה לא משנה, אנחנו באמת לא חושבים שנכון לסגור משהו. אנחנו לגמרי חושבים שנכון יהיה להמשיך לפתוח, רק שהדברים צריכים להיעשות בצעדים. אז היכן שזה לא נכון – האירועים של חתונה, של בר מצוות, של בריתות, אלו דברים שאתה לא יכול לדחות אותם, אתה לא יכול למנוע אותם אלא אם כן יש לך סיבה טובה מאוד. ולכן אמרנו, אלה האירועים שנכון יהיה לפתוח אותם מהר ככל הניתן, לאו דווקא – גם, אבל לאו דווקא – רק בגלל בעלי האולמות והאירועים השונים. עדיין, אני מזכירה לכולם, שאירוע שהוא לא אירוע מחייב כזה – תקראו לזה דתי, מחייב, אגב, אפשר להתחתן גם לא לפי דת, וזה גם יתאפשר, אז אני ממש מציעה לא לקחת את זה לשם. בעניין הזה, כשאתה רוצה לעשות מסיבה פרטית, אז זה עדיין 50 איש, זה לא 250 איש. למה? כי אתה רוצה לצמצם את הסיכון. האם נכון עכשיו לפתוח את הכול ללא שליטה? זאת שאלה, זו דילמה. בדיוק בעניין הזה אנחנו דנים כל הזמן.

לא, אנחנו נגד פתיחה ללא שליטה.

בדיוק.

אני לגמרי מסכימה אתך שאנחנו צריכים למסגר את כל האסטרטגיה הזו כדי שאנחנו נוכל לעשות את זה בצורה נכונה. אנחנו לא כופרים בזה שהדברים צריכים להיעשות בשום שכל ובהדרגתיות. מה שהעלה כאן אייל זה דווקא לא ההיבט הדתי, אלא בכלל. זאת אומרת, אם אנחנו פותחים לאירועים של 500 איש, אז זה לא משנה אם זה מופע של זמר, לצורך העניין, מופע של אומן או כנסים מקצועיים או כל דבר אחר, אם הכול נכנס תחת אותו סל.

זה משנה במידה מסוימת. שוב, אני חוזרת לעניין השליטה. כמו שנאמר פה קודם, אני לא זוכרת על ידי מי, שדווקא כשאתה נכנס לאולם אירועים, יש לך יכולת גם על פי הכרטיס, ההרשמה מראש. אתה יודע להגיד מי האנשים. כלומר, ברגע שחלילה יש איזושהי הידבקות כזו או אחרת, אתה יודע להגיד מי היה באולם, אנשים יודעים, יש לך מספרים, אתה יודע להגיע אליהם. זו שליטה שהיא שליטה אחרת. כשאתה פותח מועדון לילה, יש לך בעיה, אתה מתחיל להיכנס לבעיות שהן אחרות. אני מניחה שגם זה יגיע באיזשהו שלב. אבל שוב, בואו נראה שאנחנו מצליחים באירועים האלה לשלוט ככל שניתן.

אבל גם לזה יש פתרונות טכנולוגיים.

בכנסים מקצועיים כן, אבל היא השוותה את זה למועדונים. אני מבינה שבמועדון אין לנו שליטה. בכנסים אחרים, באירועים - - -

אבל יש במועדון שליטה.

אין לך שליטה.

יש היום פתרונות שנותנים שליטה.

בסדר, אבל הדיון עכשיו הוא לא על מועדוני לילה.

- - -

הדיון הוא על הכול. הרי לא יכול להיות שמחליטים - -לא מצליחים להחליט עד עכשיו - -

נכון, צודקת דליה שבתיאטרון בהחלט אפשר לשלוט בצורה טובה.

- - מה הם עושים ומה הם לא עושים, ובזמן הזה יש אנשים שמחכים ונמצאים בסוג של אי ודאות מתקדמת. או שהם פותחים, או שלא פותחים. ואם לא פותחים, אז מה בינתיים האנשים האלה צריכים לעשות? כל הדיונים התיאורטיים האלה - - -

בוא ננוח שנייה. הדיון הוא לא תיאורטי, זה דבר אחד. אני מבינה את ההתלהמות ואת הרצון לרוץ עד הסוף. אבל אנחנו עכשיו בדיון על התרבות ועל עולם התרבות. ונכון שיש עוד סקטורים נוספים שצריך לגעת בהם, בשביל זה אנחנו נוגעים בדברים בצורה ייחודית לגבי כל ענף. נגיע גם לדברים האחרים כשאנחנו נרגיש שזה נכון. עכשיו הדיון הוא על עולם התרבות, על כל הנושא של אומנים, על מי שנמצא שם מאחורי הקלעים.

זה לא אותו דבר?

זה עולם התרבות והאירועים, ככה זה מוגדר.

מי מוגדר עולם התרבות והאירועים?

כנסים ואירועים.

מבחינה חוקית, כל מקום שמכניס אנשים מבחוץ שהוא ציבורי, מחויב לפי חוק גם ככה בכמות מקסימלית של אנשים. כלומר, חייבת להיות מלכתחילה שליטה על כמות של אנשים.

יש שליטה, אבל אין לך שליטה על מי שנכנס. הרי מה אומרת פה טליה? טליה אומרת שכשאנחנו מביאים לתיאטרון, להופעה של שלמה ארצי בקיסריה – סליחה, אני לא עושה פרסומת, אבל זה מה שקופץ לי בראש – אז את יודעת מי קנה כרטיס, מה השם שלו, שהוא נמצא שם בפנים, יש לך שליטה על מי שהיה שם.

ככה גם בכנס. בכנס - - -

ככה גם במועדון לילה. מה הבעיה?

במועדון לילה אתה יודע מי מגיע אליך למועדון?

אני יודע היום לעשות בדיוק את אותו תהליך. לא אני, אבל אנשים יודעים. אנשים מזמינים מראש את הכרטיסים, יודעים מי נכנס, מי יוצא. אין שום בעיה, זה בדיוק אותו דבר. העניין של קבלת החלטה - - -

סליחה, זה רק לא זה. איך אתה שומר על שני מטר ועל היגיינה? זה חלק בלתי נפרד.

היום באוטובוס אנשים לא שומרים לא על זה ולא על זה.

אני לא מכירה את עולם מועדוני הלילה. אני שמה את זה רגע בצד. אני לא מכירה את העולם הזה.

וגם אם לא, תגידו מה בינתיים האנשים האלה עושים, ממה הם חיים?

אוקיי. תודה רבה, טליה. בהצלחה בקבינט הקורונה ביום רביעי. אני מקווה שתהיו אנשי בשורות. תודה. משרד התרבות – מי יש לי נציגות שם? יש לנו את גלית ואת מריה. מי אתנו?

שלום לכולם, גלית לא, אני מייצגת את המשרד.

מריה. מריה, רגע לפני שאת פותחת את דבריך, אני יודעת שאתם מגבשים מתווה. אני יודעת גם ששר התרבות מאוד בתוך העניינים, אבל יש פה סוגיה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת לצד ההצגה שלך את המתווה, וזה הגופים הנתמכים והגופים הלא נתמכים. אני מבינה, ואם אני טועה, אז תעשי לנו סדר, שאתם ממוקדי - - -

אני מבקשת ממך לחזור כי לא שומעים אותך כל כך טוב.

סליחה, אני אחזור שוב. עכשיו את שומעת אותי יותר טוב? שומעת אותי?

כן.

רגע לפני שאנחנו פותחים את הדיון, אני אשמח שאת תתייחסי לשתי סוגיות. אני מבינה שהמתווה שאתם בונים עוסק בעיקר בגופים הנתמכים. אמרתי גם שאני יודעת ששר הבריאות משקיע הרבה מאוד זמן כדי לראות איך אנחנו מחזירים את עולם התרבות חזרה לפעילות, ומגיעה לו גם מילה טובה על זה. אבל בסוף אנחנו נמצאים פה עם כביכול שני סקטורים – סקטור שמקבל את התמיכות של משרד התרבות, וסקטור שלא מקבל את התמיכות של משרד התרבות. כך שאם אנחנו חשבנו שכל העולם הזה נופל בין הכיסאות, יש לנו בתוכו סקטור שלגמרי נעלם מהעין. אז אני אשמח שאת תיתני את ההתייחסות גם להבחנה ביניהם, ותספרו לנו מה אתם עושים כדי להחזיר חזרה את עולם התרבות לפעילות. בבקשה.

כמו שאמרה נציגת מל"ל, אנחנו גיבשנו לפני כשבועיים ימים – הגענו להסכמות לגבי מתווה לפתיחת האולמות, ולא רק אולמות התרבות, היכלי התרבות בכל הארץ, בתפוסה של עד 500 איש. מתווה מאוד מפורט, שיאפשר גם שמירה על ריחוק, גם על היגיינה ומניעת הידבקות ככל האפשר. יש גם אופציה למופעים מעל 500 איש - - - יצטרכו לקבל אישור מיוחד. זה יאפשר לא רק למוסדות התרבות לחזור לפעילות, לכל הסקטורים האחרים, אומנים מסחריים ופעילות תרבותית באופן כללי בכל התחומים – תיאטרון, מוזיקה, מחול וכולי. ממש בימים אלה סיימה את הישיבה שלה ועדת קרן אומנים במצוקה, אשר המשרד שילש בה את התקציב. בימים הקרובים ממש האומנים שנמצאים זכאיים, אומנים עצמאיים, יקבלו - - -

מי האומנים שנמצאו זכאיים? למי זה מיועד? מי האומנים שנמצאו זכאיים ולמי זה מיועד?

יש תקנון מאוד מפורט של מי שזכאי. יש פרמטר של גיל, יש פרמטר של תרומה לעולם התרבות ומצב כלכלי קשה.

מי מחליט מהי מידת התרומה לעולם התרבות? סליחה שאני שואלת אותך שאלות קשות, אבל כדי שגם האנשים בחוץ ידעו.

צריך להבין שהמענקים שהקרן נותנת הם דיסקרטיים, כמובן. אנחנו לא נוכל לחשוף יותר מדי, אבל אלה פחות או יותר אמות המידה - - -

למה? רגע, רגע, רגע, אני לא מבינה, מריה. אלה כספים של המדינה שניתנים לאומנים והם דיסקרטיים?

שנמצאים במצוקה כלכלית, כן.

למה זה דיסקרטי? איך מישהו יוכל לפקח ולבקר שמי שמקבל את זה אכן צריך לקבל את זה, ומה ההבדל בינו לבין האחרים שלא קיבלו את זה?

- - - ועדה, יש אמות מידה. ישנה ועדה, קרן שמנהלת ובודקת כל בקשה ובקשה. כל אומן צריך להגיש אסמכתאות, מסמכים שמעידים על מצבו הכלכלי הקשה. יש ועדה שדנה ומקבלת החלטות. זה ברור שאי אפשר לחשוף את השמות של האומנים. מי שאל? דליה. נכון, דליה, הקרן היא גם לימים נורמטיביים, אבל אנחנו שילשנו בה את הסכומים הכספיים שניתנו השנה ממיליון אחד לשלושה מיליון. בימים אלה אנחנו נוסיף – זה נמצא עכשיו באישורים האחרונים בוועדת המכרזים ובאוצר לגבי תוספת נוספת של שני מיליון שקלים שנוכל לחלק במסגרת הקרן הזו. כמו כן, אנחנו עובדים כעת על מענקים מיוחדים לימי הקורונה. תקציב מיוחד של מיליון שקלים נוספים, משהו בדומה לקרן אומנים במצוקה שיהיה מיועד למצוקה בימי הקורונה. כמו כן, ועל זה כבר דיברו גם דני וייס ועוד נציגים לגבי נוסחה שמתגבשת עם האוצר לגבי פיצוי למוסדות התרבות. ברגע שמוסדות התרבות יוכלו לחזור לפעול, כך מעגל האומנים שיוכלו להתפרנס יגדל כמובן.

דבר נוסף שאנחנו עובדים עליו כעת כדי שהאומנים יוכלו לחזור ולהתפרנס הוא מתווה שנותן מענה להיכלי תרבות, רשויות מקומיות ותרבות מסחרית. זה משהו שהתחילו לעבוד עליו בתקופה האחרונה, וברגע שהמתווה הזה ייסגר, אנחנו כמובן נפרסם אותו. בימי הקורונה קיימנו את מיזם ישראל מחוברת שאפשרה גם השתכרות מסוימת לאומנים במסגרת שידורים במרחב הדיגיטלי שהתקיימו בתקופת הקורונה עצמה.

אוקיי, יש לי מספר שאלות, מריה. אחת, אני חוזרת אתך רגע לקרן אומנים במצוקה. את דיברת על שני מיליון ועוד מיליון. אני הבנתי שבשיח אנחנו מדברים על הכפלה של הקרן משלושה מיליון לשישה מיליון. איפה הפער בין המספרים?

הקרן מחלקת בשגרה מיליון אחד. אנחנו שילשנו לשלושה מיליון כעת. ממש בימים אלה הוועדה כבר סיימה את העבודה שלה, והאומנים יקבלו הודעות ממש בימים הקרובים. אנחנו מבקשים להוסיף עוד שני מיליון שקלים לפעימה הבאה של חלוקת המענקים במסגרת הקרן הזו, ומיליון אחד נוסף שההגדרות של האומנים בו יהיו רחבות יותר מאלו הקיימות בקרן כיום, מהתקנון הקיים היום.

זאת אומרת שאנחנו מדברים על ארבעה מיליון ש"ח, אלא אם כן פספסתי משהו כי לא שמעתי אותך באופן רציף.

שלושה חילקנו, ועוד שלושה - - - נוספים נחלקים שתיים ואחד.

אוקיי, הבנתי.

אני יכולה לשאול אותה משהו? שאלה לגבי עקרון השוויון. מאחר שסכום הכסף מוגבל, איך אתם יכולים לשמור על שוויון בכל הקשור לבקשות שמוגשות אליכם? הכוונה היא, אם הקרן תמצה את עצמה מבחינת משאבים ויגיש מישהו שנמצא במקום נמוך יותר ממי שכבר קיבל, איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה? ברגע שקיבלו אנשים ברמה מסוימת, עם מאפיינים מסוימים, אחרי שהכסף ייגמר וייגשו אנשים עם אותם מאפיינים וירצו לקבל גם כסף, איך מתכוונים לפתור את הבעיה הזאת; או שכולם מגישים עד קו מסוים ואז דנים בכל הבקשות?

מריה, שמעת? אז אני אשאל את השאלה. מדברת כאן נירה, היועצת המשפטית, על עיקרון השוויון, איך שומרים עליו? אם יקרה מצב שבו יגישו אומנים, יקבלו את המענק וכספי הקרן יאזלו, ואז יגיש אומן שנמצא במצוקה אולי אפילו גדולה מאלו שקיבלו לפני כן, איך נוהגים כלפיו? או אם יש תאריך יעד מסוים שעד אליו מגישים כולם את הבקשות, ואז בודקים את הבקשות באופן יחסי בין האומנים השונים?

כן. המשפט השני שאמרת. יש פרסום קול קורא, אנחנו מפרסמים קול קורא לציבור, הפצנו אותו ברבים. היה מועד אחרון להגשה. הבקשות כולן נבחנו. כל מי שעומד באמות המידה שנקבעו בתקנון של הקרן יקבלו מענק. יש פעימה ראשונה של שלושה מיליון שיחולקו, והפעימה השנייה של שני המיליון, שאנחנו ממתינים לאישור של האוצר להוציא אותם לפועל.

הסכומים הם אחידים או מדורגים לאומנים השונים?

בשגרה הם מדורגים. כעת הוחלט לתת סכום אחד אחיד של 10,000 שקלים לאומן.

הבנתי. ושאלה נוספת, אני יודעת שאתם מדברים על סיוע ותקצוב של מופעים ברשויות המקומיות. את יכולה לספר לי על זה? ולהדגיש לי בעיקר מה קורה לגבי רשויות בפריפריה, ששם אנחנו יודעים שכשיש מצוקה במרכז, היא שבעתיים בקצוות.

זה המתווה שעובדים עליו כעת. אין לי יותר מדי להרחיב עליו בינתיים. הוא אמור לתת מענה לכל הרשויות ולהיכלי התרבות ברשויות, בין היתר, גם לתרבות המסחרית.

אוקיי. צפי סיום עבודה על המתווה? כי זה די אמורפי – אנחנו עובדים עליו.

עניין של שבוע-שבועיים.

אז אנחנו נבקש ממשרד התרבות בתוך שבועיים לקבל את סטטוס ההכנה של המתווה.

זאת פעימה ראשונה ופעימה שנייה על החודשים שלא עבדו, על מרץ-אפריל?

זה האוצר. תיכף אנחנו נשאל את האוצר.

אפשר שאלת הבהרה לגבי השלושה מיליון? אם הבנתי נכון, שלושה מיליון שקל כמענק בפעימה הראשונה בסכום אחיד של 10,000 שקל, לפי חישוב זריז, 300 איש יקבלו את המענק, זה הכול.

נכון, ועוד 200 בפעימה השנייה.

עוד 200,000 איש, או עוד 200? בסך הכול 500 איש סיוע.

200 איש יקבלו עוד סיוע נוסף - - -

מתוך כמה? 500 איש מתוך כמה שמבקשים?

עוד פעם, לא יודעים כמה ביקשו.

טוב, 500 איש.

וכבר חודש בוועדה דנים על זה, אתה מבין?

500 איש.

קודם כל, תודה, אנדרי, על ההערה שמכניסה אותנו לפרופורציות, כשאנחנו מדברים על אלפי האנשים שנמצאים לנו שם בחוץ, ובסוף אנחנו מסוגלים לתת מענה רק ל-500 איש. הסכומים אומנם נשמעים נאים כשאנחנו מדברים ברמת המקרו, אבל ברמת המיקרו, אנחנו כאילו לא באמת עושים משהו. אני אשמח אם משרד התרבות מול משרד האוצר יפעל לפתרון קצת יותר רחב וקצת יותר הוליסטי עבור האנשים שנמצאים שם, כי אחרת אני לא רואה שום דרך שאנחנו באמת נצליח למשוך אותם למעלה ולהוציא להם את הראש מעל המים. תודה רבה, חבר הכנסת קוז'ינוב.

משרד האוצר, מי נמצא אתנו?

שלום רב.

אהלן איליה, תשפוך לנו קצת אור גם על מה שנאמר עד עכשיו – בכנות מוחלטת, לא מרשים, מבחינת הסכומים שמוקצים כאן לטובת הסיוע לאומנים, ובכלל, לאנשי התרבות. דבר שני שאני ארצה לשמוע ממך זה איך אנחנו מתמודדים עם אותם המוסדות שהם לא נתמכים על ידי המדינה? כי אני מבינה שכל מה שמשרד התרבות מטפל בו הם מוסדות שהם נתמכים. יש לנו הרבה מאוד גופים אחרים שהם לא בתוך הסל הזה. דבר אחרון, המשך תמרוץ, מענקים, חל"ת, כל הנגזרות שנתנו בתקופת הסגר, איך אנחנו ממשיכים אותם גם בחודש הקרוב; כי בוא נגיד את האמת, הענף עוד לא חזר לפעילות, מבחינתנו, הוא עדיין בסגר. אלה שלוש הנקודות. בבקשה.

ברשותכם, בגלל שלא מעט נתונים עלו בישיבה, אני אעבור ממש בקצרה על תוכנית הסיוע של הממשלה, ואז נדבר פרטנית על סקטור התרבות מתוך זה, כי בסוף סקטור התרבות הוא האנשים שיושבים פה מחוץ לאוצר, מחוץ לכנסת. באופן כללי, אלו אנשים שזכאים לכל הסיוע שניתן באופן רוחבי, וחשוב ליישר בזה קו כי עלו הרבה דברים.

כמו שצוין, היו שתי פעימות של מענק עצמאיים. אחת של עד גובה של 6,000 שקל, והשנייה עד גובה של 10,500 - - -

רגע, רגע, רגע. עוד פעם, איליה, כי אתה פשוט נעלמת לנו. תאמר שוב.

שתי פעימות מענק עצמאיים שניתנו בצורה רוחבית במשק. ניתנו, מן הסתם, גם לסקטור התרבות, שיש בו לא מעט עצמאיים. פעימה ראשונה עד 6,000 שקל, פעימה שנייה עד גובה של 10,500. הפעימות האלו מחושבות לפי היקף ההכנסה החייבת. לאחר מכן ניתנה פעימה נוספת - - - זו פעימה נוספת שניתנה גם עבור עצמאיים - - - בהיקף של עד 20 מיליון שקל. זו פעימה בגובה של עד 400,000 שקל בהתאם לנתונים לפי היקף הפגיעה בעסק. עד 400,000 שקל לעסק. בנוסף לזה ניתנו שלושה חודשי פטור מארנונה, או 25% במונחים שנתיים, תלוי איך רוצים להסתכל על זה. מעבר לזה, כמו שאתם מכירים ונידון בוועדה כבר, ניתן מענק תעסוקה. מענק התעסוקה ניתן בהיקף של 7,500 שקל לכל עובד שחוזר לעבודה החל מחודש יוני, זה בעקבות בקשה של - - -

אבל הם עוד לא חוזרים לעבודה.

סליחה?

הם עוד לא חוזרים לעבודה. אנחנו עדיין מחזיקים - - -

בין היתר, מאחר - - -

רגע, איליה, נעלמת.

בין היתר, מאחר - - - לא חוזרים לעבודה, גם לבקשת הכנסת, המועד שבו הם זכאים לכסף בגין החזרה לעבודה נדחה מחודש יוני לחודש יולי. זה גם תואם את המתווה שמשרד התרבות והמל"ל דיברו עליו, עם החזרה של עובדים כבר בחודש יולי. זה נותן 7,500 שקל לעובד. אני לא יודע להגיד – יש הרבה מאוד משרדים - - - לגבי מה גודל התעשייה המדוברת פה. זו לא תעשייה שמאובחנת בצורה פשוטה כמו אולי תעשיות אחרות, היא מאוד מאוד הטרוגנית, אבל אם אנחנו מדברים על עשרות אלפי שכירים שעובדים באותה תעשייה, זה מאות מיליוני שקלים שאמורים לצאת בגין מענק התעסוקה הזה כתמרוץ לתעשייה החל מחודש יולי, בהנחה שהמתווה, כמו שנאמר, יאושר בקבינט הקורונה. זה באופן רוחבי עבור כלל המשק, דברים שגם הענף הספציפי הזה, שיש לו את המאפיינים הספציפיים שלו, אבל הוא גם מקבל אותם.

כמו שנאמר בתחילת הדברים, חוץ מזה, נוכח מצוקת האשראי בענף אושרה, במסגרת תיקון של חוק היסוד, ערבות מדינה של עד 60%. הנושא הזה נידון כרגע בוועדת כספים, נידון כבר היום בוועדת כספים. יש כבר הסכמים מול הבנקים, וברגע שוועדת הכספים תאשר את זה, ניתן יהיה לפנות ולקבל הלוואות בערבות מדינה, לא של 15% ברמת התיק, אלא ברמה של 60% על התיק. אלה הלוואות מאוד אטרקטיביות מבחינת התנאים שלהן, שמיועדות עבור - - -

אתה מדבר על הקרן לעסקים בסיכון? אתה מדבר על הקרן לעסקים בסיכון?

זה עבור הענפים בסיכון, נכון. הקרן לאשראי לענפים בסיכון. חוץ מזה - - -

רגע, רגע, איליה, ושם זה 60% באמת, או שזה גם 60% פיקציה – שזה 60% בסך הכול מהאשראי, אבל בסוף ערבות המדינה היא רק 15% כמו שראינו בהלוואות הקודמות?

זו קרן של ארבעה מיליארד שקל, שהמדינה מקצה עבורה 2.4 מיליארד שקל, קרי 60% תוחלת דיפולט. מקצים את זה ואומרים שזה כסף שהוא עומד עבור זה שתהיה ערבות מדינה מלאה-מלאה, אמיתית-אמיתית, של 60% כנגד ההלוואה. ברמת ההלוואה הבודדת, הערבות יכולה להגיע לכדי 90%, ברמת התיק זה 60%. זאת אומרת, ברמת ההלוואה הבודדת זה אפילו יותר אטרקטיבי, ברמת התיק זה 60%, שזה גם מאוד מאוד אטרקטיבי בכל קנה מידה. זה משהו שאמור לסייע ביחד עם מענק התעסוקה לחברות בינוניות, גדולות, שיש להן בעיות הכנסות בעת הזו. מעבר לזה, בגלל שזה עלה הרבה בוועדה, יש הבנה של זה גם של שר האוצר, גם של ראש הממשלה, שיש ענפים, כמו שאמרתם, שעדיין לא חזרו לעבודה ויש בעיה של זכאות לדמי אבטלה עבור אותם אנשים שלא יכולים לחזור לעבודה ברגע זה. כמו שאתם מכירים, הוארכה הזכאות לדמי אבטלה.

עד מתי?

קצת מעל ל-30 יום. הוארכה הזכאות לחל"ת, וזה רלוונטי בעיקר עבור אנשים צעירים שכבר מוצו להם תשלומי דמי האבטלה. ההארכה הזאת מאפשרת להם להמשיך לקבל דמי אבטלה. אני אפתח סוגריים ואני אגיד שבניגוד למצב של מרבית העצמאיים, אומנים עצמאיים זכאיים לפי קריטריונים של בטל"א גם כן לדמי אבטלה, ולכן זה משהו שהוא מאוד מאוד רלוונטי ספציפית לסקטור הזה. עוד פעם, ספציפית גם לאומנים שהם אולי יותר צעירים בגיל וכרגע נגמרו להם דמי האבטלה. כמו שנאמר פה, הדבר הראשון זה לעזור לאותם אנשים.

אתה יודע מה קשה לי בהגדרה כאן, איליה? אנחנו קוראים לזה דמי אבטלה. הם לא מובטלים קלאסיים. הם בבית כי אנחנו החלטנו שהם ישבו בבית. האנשים האלה בחל"ת כי אנחנו לא פתחנו בפניהם את האפשרות לחזור חזרה לעסוק במה שהם עסקו לפני כן. וגם כשאנחנו נפתח, ואנחנו נפתח בהדרגה, לא כולם יוכלו לחזור למקום עבודתם באופן מידי. ולכן אנחנו חייבים לראות איך אנחנו משתחררים מהמינוח הזה, כי בסוף הוא יוצר מציאות. הם לא מובטלים קלאסיים, הם בחל"ת, אנחנו מחויבים להם בחל"ת הזה, ואנחנו צריכים לשמור להם את הזכויות לאבטלה לאם וכאשר הם באמת יהיו מובטלים מן המניין. אתה מבין בניואנסים למה אני מתכוונת?

מה שקרה זה שלמרות שאין להם את הזכאות, הם כבר מיצו את הזכאות לדמי אבטלה, אז לקחו את כל תקופת הסגר של אמצע מרץ עד אמצע אפריל, ואמרו שהתקופה הזו לא תיחשב לעניין מניין דמי האבטלה, ולכן היא הוארכה - -

אבל גם עכשיו הם בסגר. אבל גם עכשיו הם בסגר, איליה.

- - בהינתן שהכנסת תאשר את זה, כמובן, הכוונה היא להאריך את הזכאות לדמי חל"ת או אבטלה בגין אותה תקופה של סגר רוחבי במשק. אני מבין שזה עלה כשאלות – לעניין זכאות לדמי אבטלה לאומנים, קצת נחדד כי אני מבין שזה לא היה ברור. הכוונה היא לאומנים שעושים עבודה כשכירים במוסדות תרבות כאלה ואחרים, אבל הם עובדים על חשבונית, והם זכאים לדמי אבטלה דרך בטל"א, בהתאם לקריטריונים של בטל"א. חוץ מזה, כמו שמשרד התרבות ציין, יש את הקרן לאומנים במצוקה, ששר התרבות והספורט וששר האוצר סיכמו על הגדלה שלה. הדבר הזה מצטרף, כמו שנאמר פה, לכסף שניתן ייעודי. אפשר לומר שזה הסקטור היחיד שקיבל מענה כל כך נרחב, של 200 מיליון שקל עבור העמותות הנתמכות. זה כסף שאנחנו מקווים – כמו שהסביר יושב-ראש הפורום, דני וייס – שיתניע גם את המעגל השני והשלישי של התעשייה, של העצמאיים באותה תעשייה, עוד פעם, בהנחה שמתווה הפתיחה יאושר. זה כסף מאוד מאוד משמעותי עבור הדבר הזה.

בנוסף, כמו שעלה בסוף של הדברים של מריה, אנחנו יושבים כעת מול משרד התרבות והספורט לגבש איזושהי קרן לעידוד הפקות, בין הפקות תרבות ובין אם זה הפקות אחרות, לאו דווקא תרבות, גם הפקות ספורט. הקרן הזאת אמורה להיות בסדר גודל של 90 מיליון שקל, יתכן ואף יותר. אנחנו מאגמים תקציבים מכל מיני מקומות בשביל לעשות את זה. הרציונל של הקרן הזאת הוא שאנחנו עושים עבודה ביחד עם הרשויות המקומיות וביחד עם איגודים אחרים ומייצרים ודאות של מגזר ציבורי למפיקים פרטיים. אנחנו מבינים שגם ברגע שיהיה את האישור של משרד הבריאות להתחיל לפעול, עדיין ייקח קצת זמן עד שגורמים פרטיים ייקחו את הסיכון להרים את ההפקות, ולכן לוקחים פה כסף ממשלתי וכסף ציבורי ומקצים אותו לטובות יוזמות כאלה של הפקות - - - בפריפריה. הכוונה לתת את זה בצורה רוחבית בכל הארץ במנגנון מאוד מאוד אטרקטיבי מבחינת המצ'ינג שלו בפריפריה. לכל הרשויות תהיה גישה לזה, והכוונה היא שכמה שיותר רשויות ואיגודים אחרים יפעלו ויניעו ככה את התעשייה הזאת. שוב, בהינתן שתהיה את הפתיחה של משרד הבריאות.

תודה רבה, איליה. אני רוצה שתישאר אתנו, כי שוב, אנחנו רואים איזשהו פער בין מה שאתם בונים ורוצים להוריד לשטח, לבין מה שהשטח בסופו של דבר חווה ומקבל. גם שמענו פה את דליה בתחילת הדיון, שסיפרה שביטוח לאומי בכלל לא מכיר בה, זאת אומרת היא נפלה בין הכיסאות, היא חצי עצמאית, חצי שכירה. זה כמו שהיה לנו הסיפור עם הבנקים. אנחנו רוצים לעשות טוב, ובסוף מישהו שם בקצה סוגר את הברז. דבר נוסף זה בהקשר לדברים שאתה העלית בתחילת דבריך. ישב כאן אייל ואמר: זה לא קורה. לא קורה בהקשר של הארנונה, לא קורה בהקשרים נוספים. אנחנו ניתן לאייל להצביע בדיוק על הנקודות שבהן יש פער בין מה שהמדינה רוצה לתת ומתארגנת כדי לתת, לבין מה שקורה בפועל כשאנחנו מגיעים לאנשים בשטחה. בבקשה אייל.

תודה. איליה, אתה שומע אותי?

לא, לא שומע. עכשיו כן.

מצוין. איליה, אייל הלוי. אולי לא שמעת בהתחלה, אני מוועד הפעולה שיושב ומחריש לכם אוזניים ממש ממולך, הפגנה גדולה. במקביל, בעלים של חברת כנסים והפקות אירועים בארץ ובעולם. אני שמעתי אותך, ולאורך כמה זמן אנחנו מנסים לדבר אתכם. לטעמי, אתם מנותקים לחלוטין ממה שקורה בשטח. אתם יושבים בצורה מאוד מנומסת ומאריכים, כמעט מתישים באורך השיחה במשפטים היפים, במטריצות. מנותקים לחלוטין מהשטח. אנחנו בעלי משפחות.

לא, אייל, שים את האצבע. עזוב את האמירות הכלליות. מה לא עובד? הוא אמר יש - - -

אני אסביר. עכשיו אני אסביר. הבנתי. זה היה הרקע, להכניס קצת פלפל. הנושא של חלוקה ל-20 מיליון, מתחת ל-20 מיליון ומעל ל-20 מיליון, לא רלוונטית בעולם הכנסים, בעולם האירועים ובעולם ההפקות. אנחנו לא חזרנו לעבודה. בתחילת מרץ הפסקתם לנו את העבודה, לא בגלל שאתם לא בסדר, בגלל הקורונה, אבל על פי חוק אנחנו לא רשאים לעסוק בעבודה שלנו, בין אם ב-2019 עשינו חמישה מיליון שקלים מחזור, או 30 או 40 או 50. ברגע שעשיתם את זה, אנחנו צריכים לקבל תשלום. אין רלוונטיות למה המחזור שהיה. זה לא קרה, אתם מתעלמים מהנושא הזה. בעלי חברות, שכירים בעלי עניין לא מקבלים שום פיצוי. גם אשתי, שעובדת אצלנו והיא עצמאית, גם היא לא קיבלה שום דבר כי משק הבית הוא גבוה ממה שאתם תכננתם. זאת אומרת, בכל המתווים האלה רוב האנשים לא קיבלו שום דבר, ולא מתכוונים לקבל שום דבר. ובקצב הזה שאתם מדברים על משהו הזוי כמו יולי חזרה לעבודה, איפה? איך? איך הענף שלנו יחזור? לאן יחזרו? ברגע שיחזרו, לתכנן כנסים ואירועים לוקח חצי שנה קדימה. זה לא קורה, אנחנו צריכים כסף כדי לחיות, גם השכירים וגם בעלי החברות. אנחנו לא מבקשים נדבה, אנחנו מבקשים שתשקיעו את הכסף נכון ולא תזרקו אותו. תשקיעו אותו נכון כי אלה יהיו ברחובות – גם אנחנו וגם הם. איפה זה קורה?

תודה רבה, אייל. בבקשה, איליה, רוצה להתייחס?

אני אשמח להתייחס. לגבי הנקודה האחרונה, הצפי שלנו, כמו שאמרתי, הוא שהחזרה לא תהיה פשוטה, ולכן – אולי בניגוד לטענה – ישבנו אפילו אתמול בשולחן עגול ביחד עם נציגים של המפיקים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה - - - התרבות והספורט, ביחד עם מנכ"ל ראש הממשלה החליפי. דיברנו אתם בשולחן העגול על איך אפשר לקדם את הקרן לעידוד הפקות הזו, כשהרציונל הוא שאנחנו מבינים שלוקח זמן להתארגן לכנסים ולאירועים. עוד פעם, ככל שיש עניין לשבת אתנו, אנחנו נשמח ונחשוב איך מקדמים כל מיני מקדמות אל מול התקציב הציבורי הזה, כי אנחנו רוצים להזרים כסף, ומצאנו לזה את הכסף. זה משהו שנמצא בסדרי עדיפויות, והשר כבר סיכם עליו. עוד פעם, זה עניין שאנחנו יכולים לגבש, משרד התרבות והספורט יכול לגבש את זה בעצמו. אפשר לשבת ביחד ולהקשיב להערות, לנסות לפתח את זה ביחד. אבל הרציונל הוא שהכסף יגיע כמקדמות גם, עוד לפני קרות האירוע, בין היתר, נוכח אי הוודאות בעניין הדבר הזה.

לעניין יתר ההערות, מעל 20 מיליון שקל, או מתחת ל-20 מיליון שקל – אני יודע שזה מפתיע הרבה מאוד אנשים, אבל גם משאבים של מדינה הם מוגבלים, והחלטת המדיניות הייתה שמסייעים קודם כל למי שהכי צריך את הסיוע, וההגדרה של עסקים קטנים היא עסקים עד 20 מיליון שקל. הוחלט שזה הרף שעד אליו ניתן הסיוע באמצעות מענקים מתוך המשאבים המוגבלים שיש למדינה. מעבר לזה, יש את המענקים של עידוד התעסוקה, שהם ניתנים בלי מגבלה של מחזור, גם לעסקים של 100 מיליון שקל, וגם לעסקים של מיליארד שקל מחזור. המענקים האלה ניתנים – 7,500 שקל לעובד. אייל, אני חושב שאתה אמרת בתחילת הדברים שזה ענף של 100,000 איש – אולי אמרת מספר גבוה יותר – זה מסתכם לסכומים במאות מיליונים שיוזרמו לענף, בהנחה שהמספרים האלה נכונים.

לגבי מענק עצמאיים – למיטב ידיעתי, בפעימה השנייה של מענק עצמאיים בוטלה המגבלה שאתה מתאר, אז אני לא כל כך יודע מה הקושי, אבל אין לי שום בעיה להחליף שיחה לגבי זה בפרטי, לגבי זוגתך לדעתי אמרת. ננסה לברר מול רשות המיסים מה היה הקושי. המגבלה שאתה תיארת, להבנתי, בוטלה.

תודה רבה, איליה. מה שאני מבקשת, כי זה לא רק מה שאייל העלה, גם דליה דיברה על זה, ואני הצלחתי בקושי לקרוא את מה שאחד המשתתפים ב"זום" כתב על זה שהוא מעביר קבלות וחשבוניות, הוא לא היה זכאי לדמי אבטלה, ומצד שני, הוא גם לא מקבל את המענק. בקיצור, יש לנו פה יותר מדי מקרים שנופלים בין הכיסאות. ברשותכם, אני גולשת לסיכום הדיון. מה שאני מבקשת מהאוצר, שפעם אחת ינהל שיח. שפשוט יישב עם האנשים בשטח, יבין את המורכבויות של כל אחד מתתי המגזרים בתוך עולם התרבות. אנחנו שמענו שהעולם הזה הוא מאוד מגוון מבחינת בעלי המלאכה שנמצאים שם – אלה שמאחורי הקלעים, אלה שבקדמת הבמה, וגם ביניהם יש הרבה מאוד הבדלים. תוודאי שהאנשים שם לא נופלים בין הכיסאות.

הדבר השני, אני מבקשת לקבל עדכון לגבי קרן לענפים בסיכון אחרי ועדת כספים ואחרי שהמשימה הזו תושלם, ולוודא שהם מקבלים את ההלוואה באחוזי הערבות המשמעותית של המדינה, ולא משהו שעוד פעם בסוף, בקצה, בבנקים, מתפרש בצורה שהיא אחרת.

רגע לפני שאני מסכמת גם את ההיבטים הנוספים – חבר הכנסת יואל רזבוזוב, אתה רוצה להתייחס לסיכום הדיון? אתה רוצה לומר משהו לפני שאני סוגרת?

אני אומר קודם כל תודה עוד פעם על הדיון. כמו שאמרתי, ועדת קורונה עובדת ועושה את שלה. זה שכבר יש דיון בקבינט הקורונה בנושא של מתן אישור ל-500 אנשים ואישור מיוחד ל-500 פלוס, כבר עשינו לפחות חלק מהדברים שרצינו לעשות. כמובן שאנחנו רוצים להבין בדיוק מי בתוך הסיפור הזה ומי לא. הדבר השני, כמו שאמרנו, זה הפיצויים, כי הענף עדיין לא חוזר. גם 500 אנשים, הענף עדיין לא חוזר, אז אם תהיה פעימה שלישית והלאה, אבל כמובן שנדבר אחרי זה גם עם רפרנט האוצר, עם איליה כץ. הדברים כן זזים. אנחנו חייבים להיות הכתובת. אני מקווה שנמשיך עד שיהיו הישגים. תודה.

תודה רבה לך. אני, ברשותכם, מסכמת את הדיון. אני רוצה קודם כל לפתוח באמירה הכללית שתרבות זה לא מותרות. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזירים אותה לפעילות כחלק מדאגה לבריאות הציבור ובריאות הנפש של אנשים. אם חתונה כן ב-250 איש, אז גם אירוע ומופע כן. זאת אומרת, לא לעשות חלוקה לפי כותרות, אלא לפי מהות, לפי רעיון מסדר שאומר: אם אני יכול להכניס X אנשים במקום מסוים, זה לא צריך לשנות לאיזו מטרה הדבר הזה מתרחש.

אני מבקשת מלבד הדברים שסיכמתי לגבי האוצר גם להוסיף את הבקשה להארכת החל"ת לפיצוי לגבי כל התקופה, כולל היום. מבחינתנו גם היום ענף האירועים נמצא בסגר. גם היום עולם התרבות עדיין לא מורשה להיכנס לעבודה. לכן כשאתם מחשבים את מניין הימים של הסגר של מרץ-אפריל, קחו בחשבון גם את התקופה הנוכחית.

אני דורשת גם מוועדת השרים לענייני הקורונה את המתווה להחזרת עולם התרבות מידית ובאופן ריאלי, כולל כל הסייגים וההנחיות המיוחדות. הם מוכנים לעמוד בכול, ובלבד שיינתן המתווה, ושזה יהיה נכון לגבי כל עולם התרבות, בין אם זה היכל תרבות, בין אם זה מופע בחוץ בקיסריה או במקומות אחרים, ובין אם זה כנסים מקצועיים, ובין אם זה כל דבר ששייך לעולם התרבות. תנו מתווה אחיד עם הנחיות מוגדרות כדי שיהיה אפשר לעמוד בהן.

אני מבקשת ממשרד התרבות את המתווה לסיוע לגופים גם בפריפריה וגם בשלטון המקומי בכלל. בתוך שבועיים אנחנו מבקשים לדעת מה הסטטוס של אישור וגיבוש המתווה. יש משהו נוסף שהעלינו? הוועדה, אישור, משרד התרבות. זהו. הדבר המשמעותי והחשוב – אוצר וכולם, תדברו עם אנשי הענף. תדברו אתם. אל תנהגו בפטרונות, שאתם תחליטו לאיזה מתווה הולכים, איך הולכים, כשלא שמעתם את השטח ואתם לא יודעים עד כמה זה באמת ישים, ועד כמה מה שאתם קובעים שם במשרד הוא מחובר למה שקורה בשטח. בסוף אני יודעת שגם לכם וגם לנו יש אינטרס אחד, להצליח ולהעמיד בחזרה את הענף הזה על הרגליים. תעשו את זה בשיתוף פעולה אתם. תודה רבה, הדיון הסתיים.


הישיבה ננעלה בשעה 14:20.