פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



12
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
17/06/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 7
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י"ח בסיון התש"ף (10 ביוני 2020), שעה 9:30

סקירת שרת העלייה והקליטה חה"כ פנינה תמנו

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
טלי פלוסקוב
אנדרי קוז'ינוב
אלכס קושניר
יואל רזבוזוב

שרת העלייה והקליטה
חביב קצב - מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

אופיר להב - סמנכ"ל, אגף בכיר לתכנון מדיניות ותקצוב, משרד העלייה והקליטה

יצחק אוחנה - סמנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

דגנית סנקר - מנהלת אגף בכיר עידוד העלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

אברהם נגוסה
--
חבר כנסת לשעבר, מוזמן

אלה אדוה גרצן - דוברת, משרד העלייה והקליטה

מאיר לב - יושב ראש, מועצת ארגוני עולים - זום

אייל מדן
_
רפרנט אגף תקציבים - זום

אריאל קנדל - מנכ"ל, ארגון "קעליטה" - עמותות הפועלות למען עולי צרפת - זום

אורי פרדניק - יו"ר המאבק לעליית יהודי אתיופיה - זום

מרב תורג'מן

שלומית אבינח

אתי בן-שמחון


סקירת שרת העלייה והקליטה חה"כ פנינה תמנו

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. אני מתכבד לארח את שרת העלייה והקליטה, חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה. קודם כל, אני מאחל לך הצלחה בתפקיד. זו הפעם הראשונה שאנחנו יושבים כאן אתך.

שמחה להיות כאן.

אני מאמין שנעשה דברים גדולים, כי גם בתקופה הקרובה צריכה להיות עלייה גדולה. יש דברים שאנחנו צריכים לשנות ביחד ולעשות ביחד. אני מאמין שנוכל לעשות עבודה טובה.

בוקר טוב לך, דוד, יושב-ראש הוועדה, זכות כמובן לעבוד אתך כמי שעומד בראש הוועדה הזאת. אין לי ספק שהתחום הזה בתוך הכנסת שאמונה על פיקוח, ועל קידום נושא העלייה והקליטה, נמצא בידיים טובות. אני גם רוצה לברך את מנהלת הוועדה שאני יודעת כמה – גם בקדנציה הקודמת כשהייתי חברת כנסת, דחפה את הנושא, בתקופה שהיינו בה, תקופה של משבר פוליטי ארוך, לא היה פשוט, בעיקר כאשר הצטברו הרבה מאוד נושאים.

הייתי רוצה להיות כאן היום כשאנחנו בלי מחיצות בעקבות הקורונה, אבל תמיד כיף להיות כאן, וטוב להיות כאן, זו זכות גדולה להיות כאן כשרת העלייה והקליטה.

כמו-כן, אני רוצה לברך את המנכ"ל של משרדי, מר חביב קצב, וכל הסמנכ"לים שנמצאים כאן. חברי הכנסת, שהם חברים של הוועדה. תמיד אני אומרת, אם יש קליקה ביטחונית, יש גם קליקה של עלייה וקליטה, של אותם אנשים שלוקחים את הנושא הזה ורצים אתו, ולא מוותרים עליו. זה תמיד מעורר השראה לראות את האנשים שמתמידים ומגיעים לכאן. רבים מהם הם גם עולים חדשים בעצמם.

אני אתחיל בזה, אני, כמי שעלתה לארץ בגיל שלוש, יכולה לומר לך – זה אחד המשרדים החשובים ביותר למדינת ישראל, לממשלת ישראל. וגם אם לעתים נדמה לנו שהישראלי הממוצע חושב שנגמרה העלייה לישראל, אז לא כך הדבר. ב-2019, זכינו לגידול משמעותי בעולים לישראל. 35,000 עולים חדשים שהגיעו לכאן, ובונים את הבית שלהם בישראל. אני חושבת שאת המגמה הזאת לא רק שאסור לעצור, אנחנו נגדיל ואנחנו נכפיל, ואנחנו ניערך בצורה מיטבית כדי לדאוג שמדינת ישראל תמיד פתוחה לעם היהודי באשר הוא.

אנחנו נפתח בסרטון שהוכן דווקא לכבוד 50 שנים למשרד. לפני שנתיים המשרד חגג 50 שנה, זה סרטון מקסים, שקצת נותן לנו טעימה קלה מה המשרד עושה, ומי הם העולים. בבקשה.

(הקרנת סרטון)

50 שנה - שני מיליון עולים בישראל, כאשר תמיד אני אומרת, שהסיפור שלנו כעם, הוא בנוי מסיפורו של כל אדם ואדם – שהסיפור הוא של עלייה. אם אתה לא עלית, אז ההורים שלך עלו. אם לא ההורים שלך, אז זה הסבא והסבתא. סיפורי העלייה הם בעצם הסיפור של העם שלנו, וזה מדהים לראות את המספרים האדירים בתחומי ההצלה, בתחומי הרפואה -בכל תחום ותחום שאנחנו מסתכלים עליו, אנחנו רואים שהעולים השתלבו. העולים הם מנוע הצמיחה הגדול ביותר של מדינת ישראל. כדי שזה יקרה, החזון של המשרד קודם כל, עומד על רגל ראשונה - שזה עידוד עלייה. אדוני היושב-ראש, זה לא היה אחד מעמודי התווך של המשרד. אחר-כך אני אראה את השינויים כאשר לקחנו את זה כאחד הפעולות המשמעותיות של המשרד. אבל עידוד עלייה זה באופן ישיר משפיע כמובן על כמות העולים שעולים מדי שנה לישראל. כשהרגל השנייה זו קליטה מיטבית. זו הבנה שאנחנו לא רק אומרים לאחים והאחיות לחזור הביתה, אלא דואגים מהרגע שהם נחתו, יש להם את כל המעטפת, יש להם את כל הליווי, ושהם תמיד נמצאים בעלייה גם ברמה האישית, זה לא חלילה, למרות שמעבר למדינה חדשה, והחזרה הביתה לא גורם להם לירידה לא בתחום התעסוקה, לא בתחום הרווחה, לא בתחום המשפחתי, כי משברי עלייה, ומשברי קליטה תמיד ישנם. אי אפשר לבוא ולומר, שגם אם כמה שאתה לא מבוסס, וכמה שאתה לא מכיר את השפה, ויש הרבה שכבר מכירים את השפה. עדיין המעבר ממדינה אחת למדינה אחרת הוא תמיד טומן בחובו משבר כזה או התמודדות, יותר נכון לקרוא לזה אתגר. אנחנו, המטרה שלנו, כן להסתכל על זה כאתגרים, וחלילה, לא להביא את זה למצב שעולים חדשים מתמודדים עם משברים. אי אפשר לומר שזה לא קיים, זה קיים, והתפקיד שלנו זה לדאוג שלא יהיו משברים, ואם ישנם כאלה, לתקן אותם כמה שיותר מהר.

המטרות שלנו – כמו שאמרתי, הגדלת מספר העולים והתושבים. שיפור הצלחה של קליטת העולים והתושבים החוזרים. אני מבקשת לעקוב אחריי עם המצגת. קידום האיכות, השרות שהמשרד נותן לעולים החדשים, שזה בין היתר, לדעת מצד אחד, להנגיש את השרות האנושי. אני לא חושבת שיש תחליף לשרות אנושי, בטח כאשר מדובר בעולים חדשים. אדם נוחת בארץ, הוא לא רוצה לראות רק אפליקציות ומחשבים, זה דבר חיוני הדיגיטלי, אבל הנגשה של האדם שנותן את השרות, זה דבר שהוא לא פחות חשוב.

ולכן, יש לנו עשרות ומאות אנשים שפרוסים מהמטה, המחוזות והמרחבים. אנחנו רוצים לטפח את ההון האנושי, וכמו שאמרתי, לתת להם להמשיך את מסלול חייהם כלפי מעלה. לתת להם לשפר את ההישגיות שלהם ואת המיצוי העצמי. כמה פעמים אנחנו יודעים שהאנשים אומרים, שאני בארץ המוצא שלי הייתי ד"ר, או שעבדתי בעבודה הולמת, או שהייתי אדם מכובד, והגעתי לארץ - ופתאום אני מוצא את עצמי מטאטא רחובות, שהם לא זרים לנו. זה לא שאנחנו עכשיו נדהמים. נדהמנו לפני שני עשורים, היום אנחנו לא נדהמים, אנחנו יודעים שזה קיים. ולכן, המטרה היא באמת לא לתת להם לרדת למטה, אלא באמת, כמו שאמרתי, לתת להם מיצוי עצמי בתוך המעגלים השונים של החברה הישראלית בכל תחום ותחום, בטח בתחום התעסוקה.

הגדלת התרומה של העולים החדשים לחברה הישראלית, או יותר נכון, הבלטה. כי אני יודעת שהעולים החדשים תורמים, אבל אנחנו צריכים לתת להם את ההבלטה, ולתת להם את הכניסה לתוך החברה שלנו שלעתים היא מאוד קשה, עם כל החום שלנו והפתיחות, והצדדים המאוד חיוביים, לעתים אנחנו גם חסרי סובלנות.

מיצוב המשרד כגורם מתכלל - בסוף, במדינת ישראל, כשאנחנו מסתכלים על הפרט, יש הרבה מאוד משרדים שנוגעים להרבה מאוד תחומים. אנחנו, כמטרה שלנו, כאשר מדובר בעולה חדש, הוא יידע שאנחנו מתכללים עבורו את השירותים, וגם אם הוא לא מקבל שרות מסוים מאתנו, למשל, רווחה, עדיין משרד העלייה והקליטה, הוא זה שינגיש לו את השירותים האלה. הוא זה שיהיה הכתובת הראשונית בעבורו.

רצף טיפולי – אנחנו דיברנו על עידוד העלייה. ההכנה לעלייה היא מתבצעת כבר בארצות המוצא. המטרה היא לתת להם את הכלים הבסיסיים – השפה. יש לנו עשרות של שליחים בכל העולם, אחר-כך, אנחנו נראה את הפריסה שלהם. אבל לא רק עשרות, לזה מתווספים גם השליחים של הסוכנות היהודית, של ההסתדרות הציונית, והרבה מאוד שליחים של ארגונים, אבל בוודאי ובוודאי, יש את השליחים שלנו, והם מההתחלה נותנים להם את היכולת ללמוד את השפה באולפנים כבר בארצות המוצא. איסוף המסמכים - לעזור להם בכל התהליך כדי שהקליטה כשהם מגיעים לפה, הם פחות התעסקו בביורוקרטיה. וכאשר הם נוחתים בישראל, בנתב"ג, שזו המדינה, לדעתי, היחידה שכתוב בה – "ברוכים הבאים הביתה". הם באים הביתה, הם פוגשים את האנשים שלנו בנתב"ג. הם מנפיקים להם את התעודות, נותנים להם במזומן את סל קליטה, דמי הקליטה הראשונים, תלוי כמובן אם אתה יחיד, אם אתה נשוי, תא משפחתי וילדים וכאלה, אבל יש לנו כמובן את סל הקליטה שקבוע בחוק, וזה דבר מדהים, זה לא קיים בשום מקום אחר בעולם. אנחנו יודעים שיש לא מעט ישראלים שאוספים את הפקלאות שלהם, ועוברים לתקופה מסוימת למדינה אחרת. אנחנו, כמובן, תמיד רוצים להחזיר אותם הביתה. אבל הם נוחתים – אין מי שיחכה להם – אנחנו תמיד מחכים להם. זה דבר שהוא חשוב לנו. אני חושבת שהשערים הם גם הסימן לבאות. ברגע שמקבלים אותך בכניסה, הם יודעים שיש להם כתובת.

השותפים שלנו – משרדי הממשלה בוודאי. אני רוצה לומר לך, שאני חודש בתפקיד. אחד הדברים שאני מזהה, זה שאין לנו שולחן עגול שהוא מדבר על עלייה וקליטה כפי תכנית לאומית. שולחן שמתפנה באופן רציף, והדבר הזה יתוקן וישופר. כי בסוף, המטרה היא לייעל, לקצר ביורוקרטיות. כמובן, להיות במצב של סנכרון, אם זה עם משרד השיכון, אם זה עם משרד הרווחה. משרד החינוך שקולט את הילדים, עשרות אלפי הילדים שמגיעים לארץ, ורק על-ידי שולחן עגול, ניתן להציג בצורה מיטבית את הנושאים. כי עם כל הכבוד לנו השרים, גם בימים האלה, אני ביקשתי שיזרזו את הקמת ועדת השרים לענייני קליטה ועלייה, קבינט עלייה וקליטה. כי בסוף השרים נותנים הנחיות, אבל הפקידים, משרתי הציבור, צריכים להיות באופן תמידי להיות בקשר אחד עם השני, כי הם מבצעים את הדברים. ולכן, השולחן הזה יוקם, בוודאי אנחנו נשמח שגם אתה תגיע לתת את המסקנות שלך מעת לעת כפי שנדרש.

רשויות מקומיות - עם כל הכבוד לנו, השלטון המרכזי, הארצי, בסוף, העולים החדשים פזורים בכל הארץ – ברשויות המקומיות, בערים, ביישובים, בקיבוצים, במרכזי קליטה. אנחנו רוצים להגביר את האחריות של ראשי הערים, ושל הרשויות בטיפול בעולים החדשים. אצלי לא יהיה דבר כזה, שהטיפול בעולים חדשים יהיה בהתניה אם הם מקבלים כסף או תקציב כדי לטפל בהם. הם תושבים, הם מגיעים לעיר הקבע, הם התושבים של ראש העיר. צריך לדעת לתת את המענים בהתאם לצרכים. כמובן, אנחנו נרחיב את שיתופי הפעולה שלנו, גם מבחינת תכנית ופרויקטים, אבל גם מבחינה תקציבית – זו השאיפה שלי והמטרה שלי.

אבל הדבר החשוב, זה בעצם החזון, התפיסה, והתפיסה היא, שתושבים, עולים חדשים, הם תושבים לכל דבר ועניין, וצריך לדעת להתאים להם את הצרכים. המוסדות האקדמיים – רוצה לומר לך שיש לנו 5,000 סטודנטים עולים שמקבלים מאתנו מלגות, וזה דבר מדהים. זה מנוע צמיחה. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי כאשר נכנסתי למשרד, נכנסתי למשרד, הסתכלתי על התמונות של השרים, מתוך כבוד למי שהיה לפניי, פתאום נעצרתי – שתי דמויות שככה נעצרתי – יאיר סבן, השר, שהוא בשנת 1996, לקח החלטה מדהימה שהוא נותן מלגות ללימודים גבוהים ליוצאי אתיופיה. אני לא יודעת אם ב-1996, זו הייתה החלטה לכלל העולים. זה עשה שינוי - החלטה אחת שעושה שינוי אמתי. והיום אתה יכול לראות שיש אלפים של אקדמאים שהשתלבו במשק, נמצאים בכל מקום - רופאים, עורכי דין, אני עצמי, אגב, מלגאית של מינהל הסטודנטים. לאורך השנים היו לי ביקורות לכאן, ולכאן. כמובן, אני בתפקידי הנוכחי, אני נכנסת לעובי הקורה. אנחנו נשפר את השרות, אבל זה מדהים לראות את המספרים.

ארגונים לא ממשלתיים – כאשר יש הרבה מאוד ארגונים, שאני מברכת על הפעילות שלהם. כל מי שעוסק בעלייה וקליטה, זה דבר כל כך חשוב, לא מובן מאליו. הדלת שלי ושל המשרד פתוחה לארגונים הללו. מוסדות הלאומיים, הסוכנות היהודית, אנחנו בשיתוף פעולה מלא איתם. "נפש בנפש", אנחנו עובדים איתם, והם נמצאים בצפון אמריקה, ושם מתרכזת הפעילות שלהם. ההסתדרות הציונית. כל הארגונים שהם חשובים לנו.

אני חייבת לומר לך, השותפים, שאני רואה אותם השותפים החשובים ביותר מבחינתי – זה אזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל הם השותפים הכי חשובים. כדי שהם יהיו שותפים, אנחנו האחראים על העלאת המודעות, על מאבק באפליה כלפי עולים. לדעתי, זה מערכון הלול, שכל עלייה נדפקת, וכאילו זה בסדר. לא, זה לא בסדר, לא צריך להסתלבט על מבצע, או חס וחלילה להפלות עולים חדשים ולקטלג אותם, ולהתחיל לחשוב שכל עולה יש לו את הסממנים שלו. כדי שזה יקרה, גם אנחנו מחויבים כמשרד, להעלות את המודעות על התרומה של העולים. על זה שיש עלייה, על החזון הציוני, על בניית עם, בנינו פה מדינה לתפארת - 72 שנים. ועכשיו, אנחנו בונים חברה. הבנייה תמיד נעשית תוך כדי זה, שעולים לכאן עולים, וכמו שאמרתי, אזרחי מדינת ישראל הם שותפים מאוד חשובים.

העלייה בעשור האחרון – אתה יכול לראות את המספרים. אנחנו במגמה טובה, אנחנו רואים אם ב-2010, היו כ-20 אלף עולים, כמו שאמרתי – 2019, 35 אלף עולים. גם ניתן לראות את זה גם בעקבות החלטות שהממשלה לקחה לגבי עידוד העלייה, וכדי לקצר, כי אתה רוצה שיהיה פה דו-שיח.

ב-2014, נלקחה החלטה, שקודם כל משנים את שם המשרד, ואני הייתי והצבעתי על זה - למשרד העלייה והקליטה. עד אז היה משרד הקליטה, לא היינו אמונים על זה.

באנגלית זה Integration.

כן, אינטגרציה.

כמו שאמרתי אנחנו רואים 35 אלף עולים בשנה הקודמת, כמובן בעקבות הקורונה, ותיכף נגיע לעניין של הקורונה, אז אנחנו ירדנו במספרים. עדיין אנחנו נמצאים בשנה שאנחנו קלטנו עלייה. המספרים הם לא כל כך גבוהים – 7,000, ואנחנו מקווים להיות אחרי הקורונה. אנחנו צופים לגל עלייה כבר השנה, נוצר צוואר בקבוק. אנחנו גם נערכים לדבר הזה, כי אנחנו צופים שעד סוף השנה יעלו כ-45 אלף עולים לפי הניסוחים והאנליזות שאנחנו עשינו. אני אומרת שהדבר הכי חשוב, זה באמת לדעת להעריך.


עם זאת, היו בעיות, צריך לומר בכנות. היו בעיות בתקופת הקורונה, שאנחנו ראינו שעולים ממדינות שונות, מביעים זעקה שהם לא מצליחים לממש את ההתקדמות שלהם או את הרצון שלהם לעלות. ולכן, עם כניסתי לתפקיד, לפני כשבוע וחצי, הבנתי שאני חייבת איתם שולחן עגול. אמנם החסמים היו בארצות המוצא – בעיות אשרה, מסמכים. מבחינתי, אין להסיר אחריות. גייסתי את משרד החוץ, משרד הפנים, הסוכנות היהודית, נפש בנפש, בעיקר הזעקה הגיעה מכיוון צרפת וארצות-הברית, והצלחנו להסיר את החסמים.

אני אומרת פה באופן חד וברור - אין לאף יהודי מונופול לסגור שערי מדינת ישראל בשום תקופה - לא בעת מצוקה ומשבר ולא בעת שיגרה.

על ההתפלגות של ארצות המוצא אנחנו נדלג. אבל כן רוצה שתסתכל על הגילאים של העולים. אנחנו רואים ש-34% מהעולים בעשור האחרון, הם בני 18-35, לא חלילה שאני אזלזל בגילאים אחרים, אבל זה גיל משמעותי. זה גיל של חבר'ה צעירים, של הורים, וזה מבורך. ובהתאם לפי החלוקה הזאת, אנחנו יודעים גם לתת את המענים.

עוד אוכלוסייה שצריכים להסתכל עליה – 66 פלוס, אנחנו רואים שזה 15% אני כן רוצה שתסתכל על הגילאים של העולים. אנחנו רואים ש-34% הם בני 18 עד 35. לא חלילה שאזלזל בגילאים אחרים, אבל זה גיל משמעותי, זה גיל של חבר'ה צעירים, וזה מבורך. בהתאם לפי החלוקה הזאת, אנחנו גם יודעים לתת את המענים. עוד 66 פלוס, זה 15%, זה כמעט הולם את 10% בכלל האוכלוסייה, אבל זה כן הולם, וצריך לדעת גם להתאים את השירותים שלנו לצרכים של האזרחים הוותיקים. יש לנו גם תושבים חוזרים. אגב, התושבים החוזרים אצלנו, זה לא תושבים חוזרים כמו במשרד הפנים. לנו יש כ-7,300 שמקבלים שרות. אנחנו נותנים מיקוד על ילדים שבעצם עזבו את הארץ.

לרשות האוכלוסין היה דיון אתמול, הם אמרו, שהם בכלל לא מתייחסים, וכל הנתונים הם שלכם. זה רשום כתגובה רשמית של רשות האוכלוסין, שהם מבחינתם, אין אצלם מושג של תושב חוזר, הכול משרד הקליטה.

זה תמוה בעיניי, זה ייבדק. אני אומרת לך חד וחלק. אנחנו מטפלים בתושבים חוזרים שמבקשים מאתנו סיוע. אנחנו משרד העלייה והקליטה. נבדוק את זה, כי אני רוצה תשובה מספיק אחראית, ולא להתנגח על אמירה כזאת או אחרת שאין לי מושג מהיכן מקורה.

עידוד עלייה - כפי שאמרתי, זה "אופק ישראל", השינוי התחיל בהחלטת ממשלה ב-2013, ב-2014, כבר הקמנו, 2017, יש - - - ב-2017, היה עוד תקצוב נוסף. אני בוחנת את אופק ישראל ואת התוצרים והיקף הסיוע שנדרש, כדי להגיש הצעת מחליטים חדשה לממשלה, כי הצעת המחליטים כבר אינה תקפה, החלטת הממשלה היא תקפה כרגע, אבל היא עומדת לפוג.

אנחנו נדלג. כן להזכיר שתי פעילויות מאוד חשובות שלנו - של גרעין "צבר" ו"אתנו". מאוד חשוב לנו לשים דגש על צעירים מגיל 18. יש כל כך הרבה צעירים מדהימים שרוצים לבוא לארץ, להתגייס, לתרום, ציוניים – תרומה אדירה, אין דרך להגדיר את זה. החיילים הבודדים העולים - הרי החיילים הבודדים שלנו בארץ, הם מתחלקים לשתי קטגוריות - החיילים הבודדים שעלו לארץ לבד, והחיילים הבודדים שאין להם עורק משפחתי, אבל נולדו כאן, גדלו כאן, וכיוצא בכך. אנחנו מתאימים מענים לחיילים הבודדים העולים, אנחנו מלווים אותם. יש לנו תכניות מיוחדות. הם נמצאים בגרעינים, בקיבוצים, יש להם ליווי. מהרגע שהם דורכים בארץ, עד שהם משתחררים, ולאחר שחרור, אנחנו ממשיכים ללוות אותם.

בתים ישראלים – זה פרויקט ממש מקסים של תושבים חוזרים. תסתכלו בשקף, אנחנו פרוסים בכמה וכמה מוקדים בעולם. "הבית הישראלי", זה יגרום לצעירים שלנו, הצעירים במיוחד שעזבו את הארץ, שיהיה להם מקום חם, עם היכולת לעטוף אותם עם המסורת, תחושת הישראליות, החיבור אחד לשני, והרבה מהם חוזרים הביתה. גם אלה שלא חוזרים, לפחות יש להם את הבית החם לזכור מאיפה הם באו גם אם הם החליטו לעזוב.

קליטה בארץ – ההתחלה היא שם, אנחנו מתחילים בחו"ל, עוברים דרך נתב"ג, סל קליטה. וכמובן, ליווי למקום המגורים הקבוע. צריך להבין, שיש לנו חברים עולים שמגיעים לכאן, ואנחנו מפנים אותם למרכזי קליטה. יש לנו כ-14 מרכזי קליטה, תתקנו אותי אם אני טועה. חלקם של הסוכנות בהפעלת הסוכנות. חלקם בהפעלה שלנו. אחד הדברים שאני גיליתי כשאני נכנסתי לתפקיד, מרביתם זה עולים מאתיופיה. אגב, אנחנו אחר-כך נדון, אם צריך להתחיל לשנות את התפיסה גם, כי אנחנו צריכים להיערך ולדאוג שהממתינים יגיעו לארץ, ולא בטוח שהשיטה צריכה להיות שהם צריכים להיקלט במרכזי קליטה, כי זה הפך להיות אחד החסמים המרכזיים מבחינה תקציבית למה לא מביאים אותם – זה בעיניי חלמאות. אבל אחד הדברים שגיליתי שלא היה להם אז מזגנים, ואני לא רוצה לחשוב למה לא היה להם מזגנים. נתנו הוראה שיהיו מזגנים לימי הקיץ הקשים, וגם בימי החורף. אני ראיתי תמונות של עולים חדשים שמרטיבים את המגבת וישנים על הרצפה כי כל כך חם להם. זה בהתקדמות מאוד גבוהה, ואלה דברים בסיסיים שאנחנו צריכים להיות ערניים אליהם. אני ממשיכה לעשות את הסיור כדי לדאוג שאיכות החיים שלהם תהיה טובה. אם תרצה, כמובן, אדוני היושב-ראש, לבוא אתנו אני אשמח.

שרות לעולה – זה בכל רחבי הארץ – מקריית שמונה עד אילת, יש לנו את המוקדים שלנו. יש לנו את יועצי הקליטה שלנו - 11 מרחבים, 23 סניפים, 10 מוקדים. בואו נתקדם. קליטה ברשויות דיברנו. ערים קולטות – יש לנו רשימת 20 ערים הקולטות, אנחנו נעביר לך בהמשך. כמובן שיש לנו תמיכות שאנחנו נותנים לרשויות המקומיות, זה גם נושא שאני בוחנת בימים האלה - לראות איך אנחנו מצד אחד, מגדילים את התמיכות. אבל מצד שני – מגדילים את האחריות של הרשויות, שהעולים החדשים לא יהיו אוכלוסייה צדדית שאפשר לדלג עליה.

לימודי השפה – אני נכנסתי לאולפנים, שאלתי שאלות, אני לא מסתפקת בזה שאני רואה תמונות יפות עם מורה ותלמידים, אז אני חושבת שיש מקום לשפר את הנושא הזה. אין דבר כזה שאומרים לעולה חדש - קיבלת ללמוד אולפן פעם אחת, פעמיים, חצי שנה ראשונה, שנה ראשונה, לא משנה, ואז אומרים לו - הוא לא יודע עברית, אומרים לו – אין לך זכאות. אני חושבת שלימודי השפה העברית צריכה להיות פתוחה לא רק לעולים, לכולם. אנחנו כרגע לקדם את הפרויקטים ברמה הזאת שזה יהיה פתוח במרכזים הקהילתיים שכל מי שירצה ללמוד את השפה ילמד. אגב, יש כל כך הרבה אזרחים ותיקים שרוצים לתרום, רוצים להתנדב. אנחנו נמצא את הדרכים כדי להפוך את זה למשהו שהוא נגיש, נכון, ומשפר את השפה העברית.

אנחנו נדלג על הילדים ונוער, צעירים. אנחנו נותנים הרבה מאוד דגש, כבר, כמו שאמרתי מחו"ל. יש לנו קבוצות מנהיגות, תחומי אחריות, מינהל הסטודנטים שציינתי בפניך, שזה 5,000 צעירים שלנו שלומדים באוניברסיטאות השונות. אחד האתגרים החשובים – זה תעסוקה. אני אומרת לך, שבתקופת הקורונה שלא פסחה על אף אחד מהאזרחים, לא רק בישראל, בכל העולם, אני אומרת לך, באופן חד-משמעי שאוכלוסיית העולים החדשים נפגעה אף יותר. אנחנו רואים שנתוני האבטלה שלהם גבוהים יותר. אני מאוד מודאגת שחלילה הם לא יהיו האחרונים שהמעסיקים רוצים לקלוט אותם ברגע שהם מחזירים עובדים. עוד לפני הקורונה, יש לנו שיטת ואוצ'רים, כדי לסייע להם של תעסוקה, יש לנו תמרוץ של מעסיקים. אבל כרגע עדיין לא קיבלנו תשובה חד-משמעית לגבי כמה תקציב אנחנו נקבל כדי לתת מיקוד ולהסיר חסמים. אני חושבת שתקיימו דיון, כי המשרד שלי תמיד במשא-ומתן איתם. אני חושבת שצריך לשים דגש. אי אפשר לחשוב שכל החברה הישראלית היא אותו דבר, ושהכול בסדר, נצא לאיזה תמרוצים כאלה ואחרים שכוללים את כולם, אבל בסוף, בביצוע, אנחנו נראה שחס וחלילה יש אוכלוסיות שהן נופלות בין הכיסאות, וזה לא יקרה אצלנו, לא במשמרת שלי ולא במשמרת שלך דוד.

אני אדלג על הקליטה במדע, אנחנו מאוד משפיעים במדע. יש לנו מלגות, ויש לנו הרבה מאוד פרויקטים. אנחנו גם ראינו את המספרים המדהימים לגבי מספר הרופאים, ומספר המדענים שנמצאים בישראל והם התחילו כעולים. אני יכולה לומר לך שזה אחד הדגשים המשמעותיים במשרד. אני אדלג לתקופת הקורונה, כדי שבאמת נסכם ושיהיה לנו זמן. בתקופת הקורונה, אני, כאשר נכנסתי, אני שאלתי מה המשרד עושה בתקופת הקורונה. ממש התרגשתי. התרגשתי כי פגשתי צוות, בהנהלתו של המנכ"ל, בהובלתו של השר הקודם, גלנט, שפשוט נתנו עבודה, ולקחו אחריות על כל מקבצי דיור – יש לנו כ-74 מתחמי דיור, שבהם מתגוררים אזרחים ותיקים, עולים. אנחנו לקחנו אחריות על המגורים של האזרחים הוותיקים, העולים במקבצי דיור. שמנו מאבטח, הייתה חלוקת מזון. לא נתנו לאנשים להיכנס. באמת, שמירה קפדנית על הנהלים, גם על ביטחונם הבריאותי וגם הנפשי – זה הוביל לתוצאה חיובית. טפו טפו, רק אחת מלמעלה מ-13 אלף זקנים שהם באחריותנו חלתה ונפטרה. אבל ברוך השם, כולם בסדר, אנחנו עדיין עושים להם ימי עיון. יש שם אימהות בית, יש שם צוותים של המפעילים שם שהם כל הזמן מקבלים מאתנו תדריכים. בשבוע שעבר גם נפגשנו עם פרופ' נמרוד, שהוא מגן אבות ואימהות, הוא לקח את השרביט מפרופסור גמזו. אז אנחנו תמיד על הדבר הזה, בהובלה של המנכ"ל.

לגבי הקורונה, אני יכולה להגיד לך, כשאני נכנסתי לתפקיד, שבעצם העולים החדשים של השנה הראשונה לא קיבלו מענק קורונה. כאשר ראש הממשלה נתן את מענקי הקורונה, הם נפלו בין הכיסאות, בגלל שהם לא מטופלים על ידי ביטוח לאומי. החלטתי שאנחנו נותנים להם מענק קורונה, לתקן את האפליה הזאת. הם אזרחים, הם שלנו, אין דבר כזה שכולם יקבלו והם לא יקבלו, ועשינו את התיקון הזה. אלפי משפחות שמקבלות אצלנו דמי קיום, שזו בעצם האוכלוסייה שאנחנו יודעים שהיא לא מטופלת, לא בביטוח לאומי ולא מקבלת סיוע, קיבלו מאתנו את התשלום. נתנו 500 שקלים, זה המעט, אבל זה משהו, זה חשוב.

כן, מגיע להם.

500 לכל ילד?

לא, 500 למשפחה אנחנו נתנו, ונוסף לדמי קיום שאנחנו נותנים להם. זה מה שיכולנו לתת, וזה מה שאנחנו נתנו. הלוואי והיינו נותנים להם גם יותר. אז אנחנו עוקבים אחרי הדבר הזה – זה לגבי נושא הקורונה.

אחד הנושאים הכבדים והמשמעותיים - נושא הדיור. יש לנו עשרות אלפים לדיור ציבורי. אני חושבת שבתוך זה, אוכלוסייה שצריך לתת עליה דגש זה האימהות או הורים יחידניים, יש אבות שמגדלים את הילדים שלהם, וכמובן, האזרחים הוותיקים. אתה יכול לראות את המספרים – יש לנו 26 אלף שמחכים בתור במשרד השיכון. זו סוגיה ארצית, ממשלתית כבדת משקל, ואנחנו כל הזמן לראות איך אנחנו פותרים. כמובן, שלאורך השנים, משרד העלייה והקליטה נתן פתרונות, גם אם זה קרקע חומה, בנייה של מקבצים, כמובן, נכנסת לראות את הקריטריונים של איך מקבלים את האנשים הללו – הרבה מאוד דברים. אני רוצה שאנחנו נפתח דפוס של השתקעות והתיישבות לא רק במרכז. אנחנו רוצים שהם יהיו בירושלים, שהם יהיו בנגב, בגליל, ובמקומות שאנחנו חושבים שדווקא נהדר לחיות שם, וזה רק על-ידי גיוס כמובן של הרשויות המקומיות. אני בדיוק בשלבים האלה, ובזה אסכם.

אני, מבחינתי, מסתכלת על האתגרים של השנים הקרובות בעזרת השם:- 1. תכנית לאומית של חומש, לא של שנה, לא של שנתיים. אני הופתעתי לגלות שאין תכנית חומש או תכנית לאומית לעלייה וקליטה. ב-20 השנים האחרונות אני רוצה לראות איזו תכנית מגובשת, ואנחנו לא מוצאים, לא אני ולא הצוות שלי. צריך לבנות פה תכנית לאומית, רצינית שמסתכלים על כל הרצף של האתגרים, ואישית אני אומרת, זה בכלל לא משנה לי כמה זה יעלה. אנחנו צריכים קודם כל לשקף את היכולת שלנו לתכנון מדיניות, התגייסות, וזה הדבר שאנחנו עובדים עליו בימים האלה. כמובן, שזה לתחזיות שאנחנו צופים – והתחזית היא של השנה וחצי הקרובים - 90 אלף עולים. אנחנו עושים את הערכות שלנו, אבל זה 90 אלף עולים בשנה וחצי הקרובות, זה התחזית של המשרד בהתאם להרבה מאוד פילוחים, וסטטיסטיקה. נמצא פה הסמנכ"ל אופיר להב, שעשה את הניתוח. אם תרצה, אתה תשמע על סמך מה הוא עושה את זה. אני, מבחינתי, אני יכולה לעלות כלפי מעלה. אני לא שמרית.

הדבר הנוסף הוא שהוא קרוב לליבי, וצריך להיות קרוב לליבו של כל מקבל החלטות בבית הזה. אנחנו נסיים את המחנות באתיופיה. אנחנו נעלה את הממתינים מאתיופיה. זו צריכה להיות משימה לאומית ראשונה במדרגה ובמעלה, כי העוול הזה, הוא עוול שזועק לשמים. אני קוראת יום יום מכתבים, ואני בטוחה שגם אתה מקבל.

אני הייתי שם.

אתה היית שם. בעיניי זה לא יהודי להפריד בין הורים לילדים. זה לא רק שאלת מי יהודי ומי לא יהודי. אנחנו ניקח אחריות על המעשים שלנו כמדינה, כממשלה. אני אומרת את זה בלי כחל וסרק, בלי למצמץ בעניין הזה. נלקחות כאן החלטות - נלקחה החלטה ב-2015, לא יושמה. אגב, אני רוצה לומר לך, תאריך היעד לסיום העלייה – 2020, לדעתי עוד כמה חודשים. סוף 2020, אז אני מקווה שנצליח להעלות את כל ה-7,000 שלא העלו מתוך ה-9,000. אבל אני אהיה ריאלית.

רגע, החלטה ראשונה הייתה שעד 2020 יעלו את כולם? אבל גם את האמצע לא העלו.

כן, וזה לא קרה.

ההחלטה התקבלה ב-15 לנובמבר 2015. בהחלטה כתוב פה חמש שנים.

כמה העלו בינתיים?

2,234 בדיוק.

מזל שיש את נגוסה שיגיד את המספרים המדויקים, כך או כך, אנחנו מבינים את תמונת המצב. אני חושבת שכמעט כולם מגויסים. זה לא האינטרס רק של המארגנים.

איך בחרו את אלה שהעלו ראשונים, לפי איזה קריטריון?

אנחנו ניכנס לזה בהמשך. אבל ברמה העקרונית, אני חושבת שזה אינטרס קודם כל של מדינת ישראל, זה לא רק האינטרס של הממתינים. אנחנו לא מדברים פה על מספרים גדולים, מה גם שאומרים לי לעודד עליה. אוקיי. אני מודדת עליה, אבל לא יכול להיות שאנחנו נהיה סלקטיביים, ובעניין הזה יש לנו גם את בני מנשה. באמת, עלייה מבורכת, אנשים מקסימים, אני יודעת שאתה פעלת בנושא. צריך להגיש הצעת מחליטים לממשלה שאני אעשה אותה, אני אקדם אותה בעזרת השם. אנחנו נקלוט מכל העולם.

השרה סיימה את הסקירה שלה. אני מודה לך.

אני מודה לך על הסקירה שהייתה מאוד חשובה.

אני אחזור עוד פעם לפרוטוקול. חוץ מלברך ולאחל בהצלחה, אין מה לומר בשלב הזה. אתמול ישבנו ודיברנו על כל מיני נושאים, אחד הנושא שעלה – נושא התעסוקה. היות ומצב התעסוקה בישראל משתנה, במקום 4% של מובטלים, יהיו פה כנראה 40% של מובטלים, צריך לראות איך אנחנו ביחד עוזרים לכם להיערך. האתגר התעסוקתי של העולים בשוק תעסוקה שהוא משתנה לחלוטין ממה שהיה עד היום.

נכון. גם הממשלה עדיין לא יודעת לאיזה כיוון כל שוק התעסוקה יילך.

אני גם רוצה להצטרף לברכות, וכל מה שנאמר פה, כמובן, שאני מצטרף לכל העשייה. אני מברך במיוחד על כל הנושא של האולפנים, לא רק מבחינת הסיפור של הענקת אורך הלימודים, אלא אני גם מאמין שכדאי וצריך להיכנס לנושא איכות ההוראה של העברית, כי הדברים משתנים, שיטות ההוראה משתנות, וכרגע זה לא מיושם. כמחשבה לעתיד, שוב ברכות, נעבוד הרבה.

תודה.

ישנם מספר עניינים שעומדים על הפרק עכשיו, אשר שמעתי בישיבות האחרונות שקיימתי. קודם כל, בגלל הקורונה, האולפנים נסגרו.

פתחנו אותם.

אבל עדיין אני הבנתי שיש בעיה של סל הקליטה, כיוון שהם עכשיו צריכים לחזור לאולפנים, ואז הם יהיו עוד פעם חודשיים שם, ולכן, צריך לתקצב את זה באיזושהי צורה. זו בעיה ראשונה.

את הזמן שהם הפסידו – את הדלתה הזאת צריך להשלים.

צריך לתת להם מענק לעוד חודשיים. אני מבקש שהמנכ"ל וגם השרה ייקחו את זה בחשבון.

דבר נוסף שהייתי רוצה לשמוע ממך, זה הנושא של התקציב. אנחנו עכשיו עומדים בפני תקציב 2020. האם ברור שצריכה להיות היערכות להגדלת התקציב? אנחנו נעזור בעניין הזה כמובן. בגלל שאם אנחנו צופים על גידול בעולים, אז צריך להיות גם גידול בתקציב מראש, ולא להגיע למצב שרק כאשר הם יבואו, אנחנו נתחיל לרוץ אחרי האוצר לקבל תקציב. אז או שיהיה הגדלת תקציב, או שזה יהיה הבטחה שזה יהיה מהרזרבה התקציבית אם יהיו יותר עולים.

אז אני אספר לך, שמה שקרה לאורך העשור האחרון, שאנחנו רואים - בעיקר 2018, 2019, ירידה תלולה ואי הלימה בין הגרף של מספר העולים שעולה, לבין הגרף של התקצוב של המדינה, וכמה באמת נותנים בבסיס. זה בעיניי שחיקה שהיא לא מתקבלת על הדעת. ולכן, אני מברכת על כך שהממשלה הנוכחית שמה לה בקווי היסוד, בתוך עשרת הדיברות של הממשלה, אחת מהדיברות – עידוד עלייה וקליטה, וזה צריך להיות מתורגם לתקציבים. בוודאי, אני סומכת עליך שאתה גם כאן כדי להיאבק אתנו ביחד בתקופה קשה זו על התפקיד של המשרד.

קודם כל, אני שמח להיות פה, כיוון שזה הדיון הראשון שאני משתתף בקדנציה הזאת. אני רוצה לברך אותך, יושב-ראש הוועדה, ידידי, דוד ביטן. ולכן, אני אומר שאני מכיר אותך, עניין העלייה והקליטה קרוב לליבך. בנסיעה שלנו לאתיופיה וגם לאמריקה, אני יודע שאתה מאוד מתאים למקום הזה. אני רוצה לברך אותך בהצלחה. יש לך צוות ענייני, ואני לא אכנס לשמות. נהניתי לעבוד עם כולם במשך ארבע שנים. זכית בצוות ולוועדה משמעותית. שיהיה לכם בהצלחה.

אני גם רוצה לברך את שרת הקליטה פנינה תמנו שאטה. אני חושב שפה, כפי שציינת, יש פה הזדמנות וגם אתגרים. זה שהקורונה יצרה את הפוטנציאל בגידול מספר העולים, זו גם הזדמנות. לכן אני מברך אותך שיהיה לך הצלחה, כולנו אתך, במיוחד ששמעתי את האמירה החד-משמעית שאנחנו כולנו חייבים להתגייס להעלות את הממתינים, ולסגור את המחנות באדיס ובגונדר. כולנו, יחד אתך, תובילי את הנושא הזה. יושב-ראש הוועדה למי שמכיר אותו, הוא ייתן לך כל גיבוי וגם השרים.

ולכן, חשוב לי מאוד להגיד את זה לפרוטוקול, למרות שאנחנו בהזדמנויות שונות דיברנו על זה. את ממש הולכת בגדול על הנושא הזה. אני רוצה להגיד לך בהצלחה. אני מבקש להגיד לך, שאנחנו נמצאים פה בתקופה תקציבית - הדיונים דיוני תקציב, אנחנו צריכים למהר כדי לא לפספס את ההזדמנות בגיוס תמיכת השרים והח"כים, ולהבאת ההכרעה החד-משמעית בנושא הזה.

יש לך הזדמנות היסטורית, וכפי שאומר הפסוק: "מי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות" – כך אני רואה את זה, להביא סוף לסבל שאת יודעת את הסבל של הקהילה, ההורים, והילדים, והאחים הם נפרדו, וגם האנשים שממתינים שם שנים רבות. דיי, הגיע הזמן להפסיק את הסבל, להעלות אותם, ולאחד אותם. אנחנו אתך, ואדוני, יושב-ראש הוועדה, אתך, תובילו את זה ונביא סוף לסבל האנושי והיהודי. תודה.

התקציב, הוא תקציב משוואה בכל אחת מהשנים במסגרת דיוני התקציב על-ידי הממשלה. במסגרת סדרי העדיפויות של הממשלה, כן אני יכול לומר שיש תקציבים בשנים מסוימות שעברו למשרדים אחרים, פשוט הועברו בבסיס התקציב, ולכן, יכול להיות שחלק מהירידה גם מוסברת על-ידי הדבר הזה. אבל בסך הכללי, כמו שתמיד בכל המשרדים, הגג של התקציב בכל משרד, נקבע במסגרת סדרי העדיפויות של הממשלה.

זה לא הסתיים רק בזה. אבל מה שאמרתי לך בדיון הקודם, צריכים לקחת בחשבון את העלייה הצפויה בעולים במסגרת תקציב המדינה ל-2020.

אנחנו דנים כמובן בכמות העולים.

- - - ברזרבה אם צריך את זה.

אנחנו כמובן נגיש לכם את כל התחזיות, וכל מה שצריך, צריך להיערך בהתאם. זו עבודה משותפת.

אם רוצים עולים, זה גם עולה - אין מה לעשות.

בבקשה, מאיר לב, יו"ר מועצת ארגוני עולים.

אני מודה לכם שנתתם לי את האפשרות לברך את שרת הקליטה החדשה - שתצליח בגדול בתפקיד. זה אחד התפקידים הכי חשובים בממשלה - לעודד עלייה, לקלוט עולים. אני גם רוצה לברך בהזדמנות זו את היושב-ראש החדש של הוועדה, שאנחנו תמיד משתפים פעולה איתם.

נציע ליושב-ראש הוועדה ולשרה, את העזרה, את התמיכה של ארגוני עולים. אנחנו מטפלים בעצם בכל העולים שמגיעים לישראל. יש לנו במועצה 23 ארגוני שמטפלים בכל מיני נושאים. אנחנו מכירים את המנטליות, מדברים את השפה שלהם, מאיפה שהם באים. נהיה שותפים לפרויקטים, לרעיונות, יש לנו הרבה מה לתרום. יש לכם המון חיילים מתנדבים שלנו, נמצאים בשטח שמקבלים את העולים. עשינו עבודה אדירה בתחילת מרץ, אפריל עם הקורונה, עם אנשים מבוגרים, עם חלוקת אוכל, תרופות, לקחת אותם לכל מיני בדיקות. אני אומר לכם בצורה חיובית – תנצלו אותנו, תשתפו אותנו, שאנחנו נהיה שותפים נאמנים לכל מה שאתם תצטרכו. הצלחה לכל האנשים שנכנסו עכשיו לתפקיד.

תודה רבה. אנחנו מתכוונים לשתף את כל ארגוני העולים.

תודה רבה.

אני רוצה להצטרף לדברים של יושב-ראש הוועדה, גם עבדתי אתו, וגם עם חבר הכנסת לשעבר נגוסה, ולהגיד לשרה וגם ליושב-ראש הוועדה, שאם באמת הדברים שנאמרים לסיים את העלייה ולסגור את הקהילות, כמו שהחלטת הממשלה דורשת, לעשות את זה עד סוף 2020, אז אנחנו כמובן ניתן לזה גב מלא. אבל אני חייב להגיד, שכרגע אנשים בארץ, וגם באתיופיה, הקהילה שממתינה שם, אמנם קורונה שם לא גרוע כמו רוב העולם, אבל מבחינה כלכלית המצב שם מדחי לדחי, והקהילה שם ממתינה בתנאים מאוד קשים. אנשים שם נפטרים ממצב קשה. יושב-ראש הוועדה גם ראה את זה שם, וגם השרה מכירה את זה היטב. גם המשפחות כל יום פונים אלינו בטלפונים, ואנשים לא יודעים מה הולך לקרות. והיחס שהם מקבלים מפקידי משרד הפנים הוא נורא. הם לא יודעים מה העתיד של המשפחות שלהם ששם. הם כל יום חיים באפלה. הם רואים גם שאנשים שם שממתינים נפטרים, ומצבם מדרדר. אז באמת אני מקווה שתוכלו יחד להוביל. כבר שיתחילו לבצע את החלטת הממשלה, שכבר הייתה צריכה להתבצע לפני הרבה זמן. אין סיבה שהעולים לא יוכלו להגיע אלינו כבר מחר, לפחות להתחיל את העלייה משם, מאדיס אבבה ומגונדר. המשפחות בארץ סובלות ואין להן כתובת ואין להן מענה. אני שמח על הדברים שנאמרו פה, כמובן שניתן לכם גב.

קשה לי להאמין שאפשר יהיה לעשות את זה עד מאי 2020. אבל מה שכן, נצטרך ללחוץ על הממשלה להעלות את הרף הרבה יותר מהר מאשר הם מתכוונים לעשות. אני סומך על זה שגם השרה וגם אנחנו נפעיל לחץ על העניין הזה.

אנחנו נלך למתווה ריאלי, לא נפזר הבטחות שאין להם כיסוי למשפחות. לא בכדי, אני מאוד משתדלת לעבוד בשקט בנושא הזה, ולא לפזר כל מיני אמירות לא אחראיות, כי הממתינים יושבים שם, כמו שאמרת, חלקם במצב מאוד קשה, וזה עניין של חיים ומוות לעתים. גם אני וגם היושב-ראש, יודעים שיש דברים בזירה שלנו שטובה להם השתיקה. וכפי שאומרים - אין הברכה אלא על הדבר לעתים שסמוי מן העין. תודה רבה.

רק לומר לשרה וגם למנכ"ל. הדברים הדחופים ביותר כרגע, באמת, זה הנושא של התקציב. צריך לפעול מול הערכת העלייה שיש. לדעתי, העלייה שאתם מתכננים בשנה הזאת היא לא מספיק גבוהה. אני אומר שלפעמים כאשר כותבים 45 אלף, זה בסוף מה שייצא. צריך לצפות לעלייה הרבה יותר גדולה, כי יש הרבה נרשמים. נכון לעכשיו, אני שמעתי שעצרו את הרישומים, אבל פתחו את זה עכשיו בעקבות התערבות השרה. זה דבר ראשון.

דבר שני, הדברים האקוטיים, במיוחד עכשיו, עם הנושא של האולפנים, אני מבקש שזה יטופל באופן מידי, ואם צריך עזרה עם האוצר, אני גם יעזור. דבר נוסף, שתשקלי – אני רואה בנושא הזה של מקבצי דיור, דבר מאוד רציני וחיובי, כי זה נותן פתרונות דיור במיוחד לאוכלוסייה מבוגרת. תפתחו את העניין של מקבצי הדיור לא רק לעולי רוסיה, אלא גם לעולי אתיופיה, וגם לעולי צרפת, וגם לעוד מגזרים של עולים, זה דבר מבורך. אין שום סיבה שמגוון העולים הכללי לא ייהנה מזה. אני מבקש מהשרה לקחת את זה כחלק מהמטרות של המשרד, כולל עולי אתיופיה, גם עולי אתיופיה זכאים למקבצי דיור.

אני מתכוון דווקא ללחוץ על העניין הזה של מקבצי הדיור - זה נותן פתרון, ומאפשר עלייה. הרעיון של עולי רוסיה הוא רעיון מצוין. בסופו של עניין, זה אחד הדברים שיכול גם לגרום לעלייה יותר גדולה של הנותרים באתיופיה, כיוון שאין להם איפה לגור.

אדוני היושב-ראש, תפיסת עולמי ונקודת המוצא שלי אומרת, לייצר מענים מותאמים לצרכים. לעתים, מה שקהילה אחת צורכת, או שיש לה צורך במענה מותאם אחד, הוא לא המענה המותאם שצריכה קהילה אחרת. אני חושבת שהמשרד היחיד שיש לו את הלגיטימציה לעשות סוג של הפרדה שהיא ברורה מאוד על פי העדה, זה המשרד שלנו. כשאני, למשל, נכנסתי למשרד, וחלק מהפקידים אמרו לי - אנחנו לא מסתכלים על זה לפי עדות, אני התקוממתי, כי אני הראשונה לקדם אינטגרציה – יודעת זאת מנהלת הוועדה וחברי הכנסת. הראשונה לקדם אינטגרציה, ושילוב, והייתי בין המובילים של הדרך החדשה, ונלחמתי על הדבר הזה, וסגרתי פרויקטים נפרדים. כשמדובר בעולים, צריך לעשות התאמה הוגנת, גם תקציבית וגם לפי גודל, וגם לפי עדה. חשוב לומר לך, אני חושבת שעם העלייה מצרפת יכולנו לעשות יותר. יכולנו לעשות יותר בנושא העולים מצרפת. ואני אומרת לך שיש בעיות שלא היו נוצרות, אם היינו מטפלים בזה בזמן. אני מתכוונת להיכנס לעובי הקורה. אני חושבת שזה שווה גם דיון בפני עצמו. אני לא מתביישת להסתכל עליהם, ולשים את הזרקור עליהם. צריך לשים זרקור לפי מותאם צרכים. אנחנו נבחן גם את הנושא של הדיור לאזרחים ותיקים לכל העדות בצורה מיטבית.

אני מבקש לברך את השרה החדשה פנינה, את היושב-ראש, שיהיה להם בהצלחה. גם את המנכ"ל חביב. אני רק אגיד, אנחנו מאוד דואגים, זה כבר נאמר. גם בנושא של הצעירים שמתחילים להסתובב ברחובות וזה לא טוב, וגם הנושא של התעסוקה. דבר שני, מבחינה תקציבית כמובן שהסיפור מאוד חשוב, שהסיפור יהיה משמעותי בתקציב הקורונה – נקרא לזה ככה. התקציב הבא של מדינת ישראל דו-שנתי בנושא עלייה וקליטה, ואני מתחייב גם לפחות בשם "קעליטה" – ארגון הגג של עולי צרפת, שאנחנו גם נדע להביא מצ'ינג בכסף למשרד הקליטה, אם צריך, בפרויקטים בתעסוקה ובחינוך הילדים. אני מתחייב לזה. כי אני מבין שכולנו צריכים לעשות מאמצים גם בנושא חיפוש התקציבים. זה חשוב לי להגיד את זה גם לשרה, וגם לך, היושב-ראש. אני מאחל לכולנו הרבה מאוד הצלחה. יכול להיות שצריך לקרוא למשרד הפוך – המשרד לקליטה ועלייה, כי בסוף, רק מקליטה טובה, אנחנו נוכל להביא עשרות אלפים שמחכים עכשיו בחוץ לארץ ורוצים לבוא לפה. אבל כדי שזה יקרה, המדינה חייבת להכין תכנית, החלטת ממשלה, הצעת מחליטים. אנחנו נשמח לתמוך בכל השותפים. תודה רבה לכם.

כבוד השרה, מלות סיכום.

אני חושבת שנכנסנו לתקופה שהנושא הזה יותר משמעותי מתמיד, גם מבחינת הצפי לעלייה, גם מבחינת הירתמות הגורמים, והרוח החדשה שלפחות אני מרגישה אותה. "אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אני מדברת על האחרים בעזרת השם. אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה.

אני בטוח שתעשי עבודה טובה.

אנחנו מבינים שהנושא התקציבי הוא היכולת שלנו לממש את החזונות והפוטנציאל של העולים. אנחנו נקווה שזה יקרה בצורה הטובה ביותר. אני מברכת את המשרד, את המנכ"ל, את הסמנכ"לים שהגיעו לכאן. היה חשוב שאנחנו נכבד את הוועדה, ונעבוד איתם בשיתוף פעולה. כמו שאמרתי, את חברי הכנסת, את כל מי שמשתתף בזום. כל ארגוני העולים, הדלת שלי פתוחה לכם. אל תחשבו שאני יותר נחמדה, כי כשצריך לקחת החלטות - השוטר הרע שיודעת לעשות את זה.

אני גם רוצה לומר לעובדי המשרד, המנכ"לים. אתם קיבלתם צו 8 לתקופה שאנחנו צריכים אתכם חדורי מטרה. תעשו את העבודה לטובת עם ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לך.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.