פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/06/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י' בסיון התש"ף (02 ביוני 2020), שעה 14:00

התפרצות מחודשת של הקורונה במוסדות החינוך, בדגש על ירושלים

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
משה אבוטבול
אורלי פרומן
קטי (קטרין) שטרית

עאידה תומא סלימאן

ד"ר מנחם ביתן
–
רופא מחוז ירושלים בקופת חולים, נציגי קופות החולים

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר חירום, בטחון ובטיחות, משרד החינוך

יפית יצחקי - תחום בקרה בריאות התלמיד, משרד הבריאות

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שירלי רימון - עיריית תל אביב, עיריות ומועצות מקומיות

חגית משה - סגנית ראש העיר, מחזיקת תיק החינוך, עיריית ירושלים

מאיר אסרף - נציג הסתדרות המורים בכנסת, הסתדרות המורים

מנשה לוי - יו"ר התאגדות המנהלים, ארגון מנהלי בתי ספר

אריק קפלן - יו"ר ירושלים וסגן ארצי, ארגון ההורים הארצי

נמרוד פפרני - יושב ראש, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלי שי דרמן קגנובסקי - תלמיד בי"ס בויאר, ירושלים

יאיר מנולסון (מתמחה)

יהודית גידלי

אושרה עצידה


התפרצות מחודשת של הקורונה במוסדות החינוך, בדגש על ירושלים

שלום לכל מי שנוכח איתנו באמצעות הזום, שלום לחברת הכנסת פרומן. אני מתכבד ונרגש לפתוח את ועדת החינוך הראשונה בראשותי. באופן טבעי הנושא הכי משמעותי שעל סדר-יומה של מערכת החינוך, ובכלל בציבוריות הישראלית, הוא ההתפרצות המחודשת של נגיף הקורונה בבתי הספר בישראל, ובפרט בירושלים, וכפי שאנחנו רואים בהרחבה ביממה האחרונה גם בשאר חלקי הארץ. נשמח לשמוע התייחסויות מכל הגורמים שנמצאים איתנו: משרד החינוך, משרד הבריאות, ואם יש פה נציג אוצר, נציגות ההורים והתלמידים. אני מבטיח להשתדל להביא לכך שכולם ידברו, אבל אתם תלויים האחד בשני. ככל שאתם תקצרו, החברים והחברות שלכם יוכלו יותר לדבר. נבין אלו מסקנות משמעותיות אנחנו יכולים להפיק מהדיון כדי לייצר לו גם ערך פרקטי.

נשמח להתחיל עם נציגת משרד החינוך. אינה זלצמן, סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, שלום לך, בבקשה. נשמח לשמוע ממך כיצד אתם רואים את התמונה, והאם יש לכם כבר מסקנות משמעותיות לאחר יומיים של התפרצויות די גדולות ברחבי הארץ, ובעיקר בירושלים. אנחנו רואים שהעניין מתלקח, ולכן נשמח לשמוע את עמדתכם ואיך אתם רואים את זה.

קודם כול, אנחנו באמת רואים עלייה במספר התלמידים והמורים, אבל עדיין האירוע הוא נקודתי. אם משווים את כמות התלמידים שיש במערכת החינוך, המורים ועובדי הוראה נוספים, אנחנו עדיין מדברים במוקדים שאפשר לטפל בהם, כדוגמת הגימנסיה, האירוע בחדרה ועוד אירועים גדולים. מבחינתנו, השר הנחה אותנו וחידד עוד כמה נהלים וארצה להתייחס אליהם. מעבר לחמ"ל היומי שאנחנו מקיימים כל יום במטה ובמחוזות, התקבלה החלטה שבכל בית ספר וגן שאנחנו יודעים שיש בו ילד או מורה שאומתו כחולים, אנחנו בשלב הראשון נסגור את בית הספר ונקיים מהר היערכות וחקירה כמובן יחד עם משרד הבריאות, ולאחר מכן נסיק מסקנות לגבי השאלה כמה זמן נדרש בידוד, האם נדרש, האם זה אירוע נקודתי, שכבתי, או יותר רחב. אנחנו לומדים ממקרה למקרה. לגבי האירוע אתמול בחדרה – הגיעו מייד לשטח יחד עם משרד הבריאות והחלו לבצע את החקירות האפידמיולוגיות, ולכן גם הצלחנו לתת מהר מענים לאוכלוסייה בחדרה.

דבר נוסף שחשוב לי להדגיש הוא נושא ההסברה. כל המשק חזר, ואנחנו רואים את התמונות בטלוויזיה וגם ברחוב שמשקפות איזושהי התרופפות במשמעת הציבור. אנחנו שמים דגש מאוד מאוד גדול בנושא ההסברה. בכל בית ספר יש ממונה קורונה ויש מערכי שיעור שמדברים על היגיינה, על ריחוק חברתי, על חבישת מסכה. אנחנו יודעים שזה קשה ומורכב ואנחנו מודעים לקושי, אבל הרעיון הוא שהילדים יהיו סוכני השינוי, כפי שנעשה בזמנו באמצעות ילדים לגבי פרחים מוגנים בטבע. אנחנו מאמינים שאם נצליח להגיע דרך הילדים להסברה, זה ישפיע על כל הקהילה, ולכן אנחנו שמים שם דגשים מאוד מאוד גדולים.

אנחנו באמת רוצים להגיע כמה שיותר מהר לבית הספר כשקורה אירוע, יחד עם צוות מחוזי, יחד עם הצוות של משרד הבריאות, כדי לתת מענה.

אשמח לשמוע שאלות שמעניינות אתכם ולהתייחס.

כמה מהר ניתן המענה? ניקח את חדרה לדוגמה. הבנתם שיש מקרה מאומת, תוך כמה זמן הצלחתם לבדוק את כל התלמידים והתלמידות?

באותו יום כבר הגיעו שתי ניידות, בשיתוף הרופא המחוזי שם, לבתי הספר, והתחלנו כבר באותו יום ממש את הליך הבדיקות כי זה משמעותי לאור אירועים אחרים כשבהתחלה היה מעט עיכוב בנושא הזה.

האם יש לכם יחד עם משרד הבריאות תוכנית סדורה, פק"ל, כאשר מתגלה אירוע כזה בבית ספר, מה בדיוק עושים, איך מגיבים, או שכל אירוע נבחן לגופו?

כמו שאמרתי, הנחיית השר מאוד מאוד ברורה. ברגע שאנחנו מקבלים אימות שיש ילד או עובד הוראה בבית הספר חולה, קודם כול סוגרים את המוסד. זו החלטה שבאה באמת לצמצם ככל הניתן את מעגל ההדבקה. כשמשרד הבריאות מתחיל לבצע את הבדיקות והתחקיר שלנו, אנחנו יכולים לתת אחר כך את המענים הדיפרנציאליים לכל מוסד ומוסד כי לא דומה מוסד שהוא מוסד על אזורי למוסד קטן ביישוב. יש שוני בין מוסד למוסד. אני חושבת שההנחיה הראשונית של סגירת בית הספר היא קריטית בשלב הזה.

את מדברת על ההנחיות שאתם קיבלתם משר החינוך. מה בדבר ההנחיות שבתי הספר מקבלים? עד כמה את מרגישה שהם מבינים מה הם צריכים לעשות ושהם יודעים איך צריך לטפל במקרה או איך להיערך לפני שמגיע מקרה ולמנוע?

קודם כול, החזרה לשגרה הייתה מדורגת. נכתבו מתווים, בשיתוף עם משרד הבריאות, עם שותפים שלנו שהם השלטון המקומי וההורים, לחזרה לשגרה ככל שיכולנו לעמוד בנהלים. אנחנו יודעים שזה לא פשוט. צריך לשמור על ריחוק חברתי, צריך לשמור כך שיעטו מסכות. אנחנו ישראלים ואנחנו חמי מזג ואנחנו אוהבים להתחבק וזה מורכב כשנפגשים. אבל אנחנו מאוד מאוד סומכים גם על המורים. זה המקום לומר תודה גדולה גם למורים וגם למנהלים שפועלים בהסברה. אנחנו גם כל הזמן מדייקים יותר על ידי זה שאנחנו שמעים מהשטח. למשל, אתמול נפגשנו עם קרוב ל-200 מנהלים ביסודי, היום אנחנו נפגשים עם מנהלים בעל יסודי, כדי לשמוע מהם איפה הקשיים ואיפה אנחנו יכולים לבדוק ולסייע ולהיות שוב בקשר עם משרד הבריאות כדי עדיין לעמוד בנהלים, והיכן שאפשר לראות איך אנחנו מפעילים.

בסדר, בשלב זה תודה רבה.

חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.

בתחילת הדרך היו הרבה מאוד קשיים במגזר החרדי לגבי אי בהירות כזו או אחרת, היו מוסדות שלא רצו לקיים את ההנחיות גם בגלל הוראות סותרות שהיו גם מצד המנהיגים והרבנים. חשוב לי לדעת האם באופן כללי אתם היום מרוצים מהמשמעת ומההתנהלות שם.

המנהלים והמורים במגזר החרדי הוכיחו מנהיגות מאוד יפה בנושא הזה. אנחנו מנטרים גם את מספר התלמידים שמגיעים למוסדות החינוך, ואנחנו רואים שההורים והתלמידים נותנים בנו אמון. לעומת הימים הראשונים שפתחנו ועד היום, יש לנו אחוז מאוד יפה של תלמידים שמגיעים לבית הספר, פוקדים את ספסל הלימודים, מתוך הבנה שכולנו ביחד ומתוך ערבות הדדית צריכים לשמור על הנהלים.

תודה רבה.

תודה רבה.

יפית יצחקי, תחום בקרה ובריאות התלמיד, משרד הבריאות, בבקשה.

שלום. אנחנו יודעים שהחלה תחלואה מאז שהלימודים חזרו לשגרה, בהתחלה כקפסולות ועכשיו בקבוצות גדולות יותר. אנחנו מקבלים דיווחים באופן רציף ושוטף. נמצאת איתנו גם פרופ' זמיר שתרצה אולי להרחיב על התחלואה בירושלים. בכל אחד ואחד מהמקרים שמדווחים לנו אנחנו מייד עושים חקירה אפידמיולוגית, בשיתוף כמובן משרד החינוך. ניתנה הנחייה חדשה יחסית לסיקור של כל המגעים והמבודדים.

שאלו קודם פה על איזשהו נוהל סדור יחד עם משרד החינוך. יש לנו גם נוהל סדור עם משרד החינוך לבצע איזושהי בדיקה, לא רק את המגעים אלא גם לראות קצת את אורחות החיים וללמוד מהאירועים האלה ולהפיק מהם לקחים כדי באמת, כמו שהזכירה אינה קודם, להמשיך את ההסברה כי זה מהלך מאוד מאוד חשוב שאנשים יקפידו על ההנחיות. ההיגיינה והשמירה על ההנחיות ועל מסכות במרחבים הציבורים, מאוד מאוד חשובה לנו פה במניעת תחלואה.

אתן את הרשות לפרופ' זמיר, אלא אם כן יש עוד איזשהן שאלות אליי.

בסדר, את יכולה להעביר את רשות הדיבור.

אני מבקש לשאול שאלה לפני כן, האם אני יכול?

בבקשה, שאל בקצרה.

שמי אלי שי ואני תלמיד בכיתה ט' בירושלים ואני מבקש לשאול את נציגי משרד החינוך ומשרד הבריאות. נציגי משרד החינוך והבריאות כאילו מנסים לתת הסברה לגבי שמירה על היגיינה ועל מרחקים וכו'ו וכו', אבל נראה שלנו כתלמידים מאוד קשה ליישם את זה וכאילו אין ממש מוטיבציה ליישם את זה. מהניסיון שלי, בכמעט מאה אחוז מהכיתות שהייתי בהן וממה שאני שומע, אין ממש שמירה על ההנחיות. באיזשהו שלב זה אולי כבר מסוכן ואולי זה מה שהוביל לעלייה בתחלואה בימים האחרונים.

אלי שי, האם יש לך גם שאלה או שרצית להביע את התחושה האישית שלך שהיא גם מאוד חשובה?

אני מביע כרגע תחושה אישית. אם יהיו עוד שאלות, אשאל אחר כך.

אלי שי, איזה הנחייה קשה לבצע? האם לשבת עם המסכה כל היום? מה קשה לבצע?

אורלי, אני לא שומע כל כך טוב.

נחזור אליך. אורלי שאלה שאלה טובה.

נמצאת איתנו מישהי שזמנה מוגבל. אני רוצה לשמוע את חגית משה שהיא סגנית ראש עיריית ירושלים ואחראית על תחום החינוך. מאוד רלוונטי עבורנו לשמוע כמובן מה קורה בירושלים שהיא מוקד ההתפרצות. אני מניח שעוברים עליכם ימים קשים ואתם בטוח עושים לילות כימים, אבל בכל זאת נשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם הסיטואציה המורכבת.

שלום לכולם. אנחנו באמת היינו הנחשונים בכל סיפור ההתפרצות שישנה בארץ. קודם כול, אנחנו מקבלים כל הזמן נתונים ממשרד הבריאות והוא מאוד מאוד מסייע לנו לדעת שאנחנו על הנתונים, מקבלים בזמן את התוצאות. אנחנו לא מרגישים שיש עיכוב. חשוב לי מאוד להגיד ישר כוח מאוד גדול למשרד הבריאות שמלווה את עיריית ירושלים ואת ראש העיר עקב בצד אגודל.

לגבי מנהלי בתי הספר - אנחנו צריכים להבין שמנהל בית הספר כרגע, בשלב הזה, נמצא בצומת שבו הוא צריך לקבל החלטות עם הרבה מאוד לחצים וצרכים. זאת אומרת, יש הורים שחוששים, יש הורים שאומרים שצריך לסגור את בית הספר או לקבל החלטה שלא לפתוח את בית הספר באופן עצמאי כי הם חוששים לילדים, אבל יש גם קול אחר של הורים, לפעמים באותו מוסד, שאומר: אנחנו כן חושבים שצריך להמשיך, אין לנו קשר להתפרצות. מספר בתי הספר בעיר הוא מאוד מאוד גדול, ויש מוקד בגימנסיה שהוא לא פשוט והוא משמעותי, עם הגרורות שלו, כלומר, תלמידים שהיו במגע עם תלמידי הגימנסיה. אבל יש בתי ספר שאומרים: אנחנו לא מוצאים סיבה למה לא לאפשר לימודים אצלנו במוסד. אני גם מקבלת הרבה מאוד תגובות, לפעמים סותרות, ממנהלי בתי ספר שאומרים: שבועיים סגר לכולם, בואו נראה מה קורה ואז נקבל החלטה, ויש מנהלים שבאופן אישי, וגם לא באופן אישי, כותבים: אנחנו רוצים להמשיך ללמד, אנחנו עומדים במטלות, עם כל המורכבות הלא פשוטה. כלומר, יש קולות לכאן ולכאן.

דבר נוסף, החיבור של משרד הבריאות. גם השר וגם המנכ"ל בקשר ישיר עם ראש מינהל החינוך שלנו ועם ראש העיר. הקשר הוא מאוד משמעותי ומקדם. אתמול שמעתי את אבי מנהל מחוז מד"א שאמר להורים בצורה מאוד מאוד ברורה שהוא מרגיש שיש מי שמתכלל ומנהל את האירוע המאוד מורכב הזה. יש הרגשה של ניהול אירוע.

אלו פחות או יותר הדברים. אשמח לענות על שאלות יותר ממוקדות.

תודה רבה על כך שאת איתנו וגם על הסקירה הקצרה. אני מבין שאתמול הייתה ישיבה של ראש העיר עם נציגי ההורים. אשמח לשמוע מה היה שם והאם הועלו שם רעיונות רלוונטיים להבנת כולנו.

ההורים מאוד חוששים והיו קולות שאולי באמת כדאי לסגור את מערכת החינוך בירושלים או לאפשר קפסולות. היו גם הורים שמבינים את הצורך להישאר בשגרת קורונה – גם הקולות האלה היו. היה מאוד חשוב לדבר עם ההורים ולהרגיע אותם. ככל שהם יידעו בשקיפות את הנתונים ואת המהלכים שלנו, זה ירגיע אותם. אנחנו בשיח ישיר איתם ולא רק דרך הודעות בתקשורת. היה לי מאוד חשוב להעביר את הנתונים כי יש חרושת שמועות כל הזמן שמייצרת לחץ, גם את הנתונים המספריים וגם איך מקבלים החלטות, איזה בתי ספר נכנסים להסגר, איזה בתי ספר הולכים לבדיקות, מה המשמעות אם מישהו נמצא סביב ילד חולה קורונה במעגל השלישוני שלו – הדברים עלו. היה גם נציג הרופא המחוזי של קופת חולים מאוחדת שגם הסביר להורים ונתן סקירה. ככל שנדבר עם ההורים, תהיה איזושהי רגיעה. גם אמרנו להם לכל אורך הדרך: זה בסדר שהורים מחליטים באופן עצמאי לא לשלוח את הילדים לגן, לבית הספר, לתיכון וכו'. זה לגמרי בסדר, אנחנו לא כועסים וכולנו בתוך הסירה הזו. עצם השיח היה חשוב. גם אני וגם ראש העיר לקחנו על עצמנו לבדוק הצעות שהם העלו כמו: למידה בקפסולות, למידה מרחוק. כמובן שכל הדברים האלה מצריכים אישורים של משרד החינוך ושל משרד הבריאות. הם גם הבינו שזה באמת אירוע שהיה בגימנסיה ועם ילדים שהיו במגע איתם, וזה לא כל העיר. יש לנו שכונות שלמות בירושלים שאין להן שום נגיעה למשפחות עם ילדים בגימנסיה או לצוותי הוראה שהיו באינטראקציה איתם, ולכן רוב העיר מתפקדת כרגיל וברוב העיר הילדים לא בבידוד, וגם את זה צריך להגיד לתושבים.

ברור לנו שירושלים גדולה ואנחנו מבינים את המספרים, אבל עדיין אנחנו רוצים לוודא שאנחנו מונעים את המקרים הבאים.

אני רוצה להבין מה קורה עם כל מי שנמצא שלילי. כלומר, בודקים בית ספר שלם והתקווה היא שרוב התלמידים נמצאים שליליים. איך אתם בודקים לפני שהם חוזרים לבית הספר? האם אתם מאמתים ובודקים אותם? האם הם צריכים להוכיח את זה?

כשכל בית הספר נמצא בבידוד, הוא בבידוד של שבועיים. כולם עוברים בדיקת קורונה ואחרי חמישה ימים הם עוברים בדיקה נוספת כדי לזהות את החיוביים החדשים. בכל מקרה בית הספר בהסגר. ברגע שיש יותר משני תלמידים או תלמיד ואיש צוות שיצאו חיוביים, החלטת משרד הבריאות היא להכניס את כל בית הספר להסגר, ואז הם נשלחים גם לבדיקות, ואנחנו אחרי חמישה ימים מקבלים בדיקות נוספות כדי לאמת אם יש חולים נוספים.

אני חייבת להגיד שמשרד הבריאות אפשר לעשות לכל הילדים בדיקות קורונה, וזה משהו מאוד מאוד משמעותי. אני רוצה שתדעו שבירושלים עד אתמול בערב דווח על 2,500 נבדקים שעברו במד"א, וזה מספר מאוד מאוד גדול. אני בטוחה שאם היו עושים מספר כזה גדול של בדיקות בכל עיר אחרת היו אולי מגלים ממצאים נוספים. כאן לקחנו אחריות, אנחנו יודעים גם מה המשמעות. ברגע שאתה עושה כל כך הרבה בדיקות ומקבל אז את החיוביים, כדי לבדוק גם את עצמך ולעצור התפשטות, יש לזה השלכות, כי ברגע שמגלים ילדים חיוביים אנחנו צריכים להיערך במערכת החינוך. זה מכניס אותנו לסד של קבלת החלטות לגבי סגירת בתי ספר בעקבות הבדיקות, אנשי צוות שלא יכולים להגיע לבית הספר בגלל שהם בהסגר, בני משפחה וכו' – זה דבר מאוד מורכב.

תודה רבה. זה בהחלט מורכב, ונראה שלפחות בשלב הזה אתם מצליחים לתכלל את האירוע, בתקווה שהוא לא יתפשט.

אני רוצה לשמוע את ד"ר מנחם ביתן שהוא רופא מחוז ירושלים במאוחדת. נראה לי שיש לו משהו להוסיף או להעיר.

קודם כול, חגית ואני עובדים, וכולנו עובדים פה, בשיתוף פעולה פנומנלי.

נשמע את כולם ונראה אם כולם מרגישים כך.

אני יכול להגיד, קודם כול, על התהליך. חגית אמרה משהו שכאילו משרד הבריאות פתח את כל הבדיקות. לכל העניין יש רציונל אפידמיולוגי. בשלושה החודשים האחרונים אנחנו מדברים על תהליך סדור שבו אנחנו אומרים שכל מי שהיה במגע עם חולה מאומת נכנס לשבועיים בידוד, ואין משמעות לביצוע בדיקה לקורונה כי גם אם הוא יהיה שלילי אנחנו נשאיר אותו עדיין שבועיים בבידוד, כי אנחנו יודעים היום אפידמיולוגית שגם אם הבדיקה שלילית, עדיין יכול להיות שלאותו אדם באותו רגע יש - - - מסוים שהוא אומנם נמוך מסף האבחנה של הבדיקה אבל הוא מספיק בשביל להדביק אחרים, ולכן גם בדיקה שלילית לא תוציא אותו מהבידוד הזה. השבועיים הוא משהו אפידמיולוגי סטטיסטי שאומר שאם תוך שבועיים לא פיתחת תסמינים קליניים, כנראה אין לך קורונה. זה הוכח אצלנו ובעולם.

במקביל לזה קורה תהליך אחר שבו אנחנו מגדירים אזורים מסוימים כמוקדי התפרצות. זו הגדרה אפידמיולוגיות שאומרת: זה קרה עד עכשיו באזורים ספציפיים, בשכונות מסוימות בירושלים, הגדירו את בני ברק כאזור התפרצות, שכונות מסוימות בבית שמש ובביתר, חווינו את הדבר הזה, ועכשיו בואו נחיל את המושג הזה על הגימנסיה. מה שקרה הוא שהגדירו הגימנסיה כמוקד התפרצות. זה אומר שאני חושש שיש לי כמות מסוימת שהיא הרבה יותר גבוהה של חולים יחסית לכלל האזור או כלל האוכלוסייה באותו מתחם או באותו בית ספר או באותה שכונה, ולכן בצורה יזומה אני רוצה לעשות דברים שהם מעבר להגדרות הבסיס של התהליך. לכן, ראשית, מכניסים את כולם לבידוד. כלומר, גם כאלה שתיאורטית לפחות לא היו במגע עם חולה מאומת, כלומר, לא היו בטווח של פחות מ-2 מטר ויותר מ-15 דקות עם חולה מאומת אלא מכניסים את כולם בצורה גורפת. שנית, בודקים את כולם כשהמטרה היא לא למצוא שליליים אלא דווקא את החיוביים, בשביל למצוא כמה שיותר מהר את כל אלה שהם חיוביים כי אנחנו חושבים שבאזור התפרצות יש הרבה יותר, ולדעת לבודד אותם כמה שיותר מהר. זו הסיבה גם שאחרי חמישה ימים עושים עוד פעם בדיקה, בשביל לנסות שוב לדגום את אלה שהם חיוביים, שלא היו חיוביים בפעם הראשונה אבל יהיו חיוביים בפעם הבאה. שלישית, לגבי החולים המאומתים – אנחנו לוקחים את המשפחה הגרעינית שלהם וגם אותה בודקים בכל מקרה, וזאת בשביל לייצר תהליך שבו אני תופס את החיוביים כמה שיותר מהר ומצליח לבודד אותם.

ההגדרה של מהו מוקד התפרצות – זה החלטה כרגע של משרד הבריאות שהגדיר: מספיק שיש לי שני חולים בבית ספר כדי שאגדיר את בית הספר כמוקד התפרצות, וזה מכניס אותו אוטומטית לקטגוריות האלה. כלומר, כולם בבידוד. אם אתה מכניס את כל בית הספר לבידוד אז אוטומטית סגרת אותו.

כמה אתם משפיעים בשיח הזה מול משרד הבריאות? היום היינו בוועדת הקורונה וראינו שיש מחלוקת. הם לא מעוניינים בפתיחת הבדיקות שוב מחדש בחתך אזורי או בית ספרי או משפחתי, וכך ההתפרצות תהיה גדולה יותר, אין לי צל של ספק. אני מסתכלת על הנתונים של ירושלים ואנחנו מדברים כבר על 164 מאומתים.

אבל מתוכם 135 בגימנסיה.

בסדר, אבל יש להם אחים.

ויש להם הורים.

מצד אחד, עלו על זה, אבל זה בית ספר אזורי עם הסעות. אתה מבין שזה מתפשט בהסעה הזו ואחר כך הם חוזרים הביתה ויש להם אחים שלומדים בבתי ספר אחרים.

זה חוזר לשאלה בסיסית האם אנחנו צריכים לעשות בדיקות סקר באוכלוסייה או לא.

אני בעד בדיקות סקר - חד-משמעית.

בגימנסיה עשינו סוג של סקר בכוונה כי הגדרנו אותו כמוקד התפרצות.

אין הסעות לגימנסיה, הם לגמרי מגיעים בתחבורה ציבורית.

עוד יותר גרוע.

אם הם לא יהיו בגימנסיה, הם יהיו בקניון ובמקומות אחרים, קחו גם את זה בחשבון.

אף אחד לא רוצה לסגור את המדינה.

בתור מי שמכיר כמה אנשים מהגימנסיה, אני רוצה להגיד ששניכם צודקים.

אלי שי, לא להתפרץ לדיון. כל אחד מקבל את רשות הדיבור שלו. אני משתדל לתת לכולם, בתקווה שכולם יצליחו לדבר.

לגבי התהליך ושיתוף פעולה בין כל הגורמים – למעשה, כמו חוק מרפי הכול נפל עלינו בסוף שבוע של חג ושבת. יצרנו תהליך תוך כדי תנועה וגם מד"א פתחו את הדרייב-אין מחדש וזה שיפר משמעותית, אם כי מד"א דוגמים רק את מאוחדת וכללית, מכבי ולאומית עושים דגימות לעצמם, וגם יצרנו מצב שבתהליך עצמו אנחנו מקבלים מבית הספר רשימה של כל התלמידים עם תעודות זהות ואנחנו צריכים לפלח אותם לפי קופות. אנחנו מפלחים, מעבירים למד"א ומד"א סוגרים. למעשה, יש להם כבר את התהליך, ולמעשה זה יוצר מצב שתוך 24 שעות אנחנו יכולים לקחת את כל התלמידים האלה שמקבלים סמ"ס הביתה ללכת להידגם בדרייב אין, ויוצרים תהליך מאוד מאוד מהיר. זה שיתוף הפעולה המטורף שיש פה.

בסדר, נשמע שבלי שיתוף פעולה אי אפשר להצליח. תודה רבה.

נשמח לשמוע את אריק קפלן, נציג ארגון ההורים הארצי, יו"ר ירושלים וסגן ארצי, בקצרה, בבקשה.

צוהריים טובים. כפי שצוין, ההורים באמת חלוקים בדעתם. אנחנו שומעים דעות של הורים שחוששים מאוד. האמת היא שכל ההורים חוששים, אבל יש הורים שמעוניינים להמשיך לשלוח את הילדים, ויש הורים שהצביעו ברגליים ואנחנו רואים שמספר מוסדות לא נפתחו. המורים מגיעים והצוות מגיע, אבל יש נוכחות של 4%, 5%, 6%, 7% ילדים שמגיעים, ואנחנו צריכים לעשות חושבים בנושא.

אני רוצה להציג בנושא הזה בעיה נוספת שנתקלנו בה במספר בתי ספר בעיר, ותיכף אגיד מה הפתרון לה, והיא שיש לנו כבר מצב שבו מעל ל- 50% מהצוות נמצא בבידוד. כלומר, גם כשרוצים לקיים לימודים כסדרם לא ניתן כי אין פשוט מורים וצוות בבית הספר. כשאנחנו פונים למשרד החינוך, אין להם בעיה שזה יתקיים, אבל אז הם אומרים שמשרד האוצר לא מאפשר למורים ללמד מרחוק. מה שקורה הוא שילדים רוצים להגיע לבית הספר, המורים רוצים ללמד מרחוק, ההורים רוצים שילמדו אותם מרחוק, ומשרד האוצר לא מאפשר למשרד החינוך לאשר לנו לקיים לימודים בגלל שכר המורים. זה משהו שחייבים להתייחס אליו.

אם זה בירושלים אז שיגיד באיזה בתי ספר מדובר. אריק, האם אתה מדבר עכשיו רק על ירושלים?

כן. זו בעיה ארצית. אני יו"ר ירושלים ואני סגן ארצי, וזו בעיה שנתקלתי בעוד בתי ספר. אנחנו צריכים לריב על כל בית ספר שאנחנו רוצים לעבור בו ללמידה מרחוק. לדעתי, מעל ל-30 בתי ספר סגורים היום בארץ, לא בירושלים. אין סיבה שהילדים האלה לא ילמדו. אנחנו רוצים שהם ילמדו, והמורים שלהם רוצים ללמד, אבל בהרבה בתי הספר לא מאפשרים למורים ללמד בגלל מריבות בין ארגון מורים למשרד האוצר. אני לא רוצה להיכנס לזה, אותי מעניין שהילדים שלנו כן יקבלו מה שמגיע להם, בנוסף לכאלו שנמצאים בבידוד ובית הספר כן מלמד.

אני כן חוזר לרעיון שעלה ולפיו א', ב' ג' כן ילמדו, ילדי ד'-ה' יכולים לבוא ליום או יומיים בשבוע וללמוד מרחוק. שוב, יש לנו בעיה קשה. הקורונה לא נעלמה, לצערנו, למרות שכולנו מתנהגים כאילו היא אחרינו. הבעיה המרכזית של כולנו היא שאף אחד לא שומר היום על ההנחיות, ולהאשים פה את בתי הספר זה פשוט לא הוגן ולא ראוי. צאו החוצה ותראו מה קורה בסופר או בכל מקום אחר, אנשים נמצאים בתחושה של: אחריי המבול.

אנחנו חייבים להסתגל למצב החדש. אנחנו מדברים על היום, אבל לדעתי אנחנו צריכים לקיים מחר בבוקר דיון מה קורה בראשון בספטמבר, כי בראשון בספטמבר לא נוכל לחזור ללימודים כמו שהם היום, הווירוס יהיה פה. אני חושב שאנחנו חייבים מחר בבוקר לשבת ולראות איך אנחנו פותחים את שנת הלימודים כי זו תהיה הבעיה המרכזית שלנו בראשון לספטמבר. השנה הבאה לא תיפתח כמו שהיא במצב הנוכחי. הקורונה לא תיעלם ואנחנו חייבים עכשיו למצוא פתרונות לנושא הזה. משרד האוצר חייב להתגייס כי בסופו של דבר הוא נותן פה את התקציבים. אנחנו בקשר כל הזמן עם משרד החינוך, כמו גם עם עיריית ירושלים, ואנחנו עובדים בצורה בלתי רגילה, כפי שציינה חגית משה. העירייה שומעת אותנו ואנחנו שומעים אותם, ובאמת יש שיתוף פעולה הדוק. אנחנו גם מנסים עם משרד החינוך, אבל הרבה פעמים כשאנחנו מביאים דברים אומרים לנו: או משרד הבריאות לא מאשר או משרד האוצר לא מאשר. הם לא מספיק שותפים לעניין הזה. אני חושב שהם לא מבינים את המשמעות.

תודה רבה, זה צד שחשוב לנו לשמוע.

אני רוצה לבקש בקשה אופרטיבית לצרכים שלנו, וזאת מעבר לאיזושהי סקירה שאין בעיה להמשיך ולתת. מתוך 80 בתי ספר יסודיים, ובאמת המספרים הם מאוד מאוד גדולים, אנחנו במינהל החינוך בסך הכול כרגע יודעים להגיד בכל יום מה מספר הילדים שמגיעים לכל מוסד חינוכי ואיפה יש איזושהי ירידה בביקור הסדיר של הילדים בכל בית ספר. אנחנו זיהינו שלא כל העיר צריכה לקבל מענה רחב אלא באמת לאפשר גמישות של משרד החינוך, של משרד האוצר, לבתי ספר ספציפיים שאנחנו בודקים. הרצון שלנו לקיים שגרה ולאפשר לכל הילדים להיות בבתי הספר עם הקפדה מאוד מאוד רצינית על מסכות והיגיינה וכו' וכו', אין בכלל שאלה. אני חושבת שבשלב הזה צריך לתת מענה נקודתיים למוקדים נקודתיים, למשל, בית ספר שכולו נמצא בהסגר, מה המשמעות ואיזה גמישות המשרד ומשרד האוצר יוכלו לתת כדי שלא תהיה איזושהי פניקה וצעקה מאוד מאוד גדולה. אנחנו, במנח"י, יודעים להגיד באיזה מוקדים, באיזה בתי ספר ספציפיים, אנחנו רוצים לאפשר למידה מרחוק, רוצים לתת משהו דיפרנציאלי. כלומר, לאפשר לרשות, יחד עם המוסדות, יחד עם ההורים של אותו מוסד, לתת את המענים. כרגע אנחנו עוד לא שם, כרגע כל החלטה מחייבת אישור של משרד החינוך שאומר: אנחנו לא רוצים לפתוח משהו רוחבי, ולכן אי אפשר.

אני חושבת שקריאה של הוועדה לאפשר למינהל החינוך בירושלים, לממוני הגיל, שיודעים להגיד בכל מוסד חינוכי, יכולה בהחלט לעזור. מתוך כל המסגרות, אני מדברת היום על עשרה בתי ספר שזיהינו שיש בהם ירידה משמעותית בהגעה לבתי הספר. אנחנו חייבים איזושהי גמישות או עם הצוות או עם ההעסקה של המורים, ואם הם יוצאים להסגר, האם זה חל"ת, האם זה ימי מחלה, מה המשמעות של ימי מחלה, האם מורה ביום מחלה מחויב לתת שיעורים של למידה מרחוק. אלו שאלות שעולות, וכאן אנחנו צריכים תשובות ממשרד החינוך וגמישות מצידו.

חגית, תודה על הנקודה הזו. האם הצפתם את השאלות האלו מול משרד החינוך ולא קיבלתם מענה?

כרגע אין לנו מענים.

כמה בתי ספר סגורים כרגע בירושלים?

כרגע חמישה.

לא, יש לי נתונים אחרים.

אני רוצה לשמוע את נציג המנהלים וגם את נציגי התלמידים. מנשה לוי, יו"ר התאגדות המנהלים, בבקשה. האם אתה איתנו? הוא לא פה? אוקיי. נעבור לנמרוד פפרני, יושב-ראש מועצת התלמידים והארצית, שלום לך.

היי, צוהריים טובים. ראשית, אני רוצה לברך אותך לרגל היבחרותך לתפקיד.

תודה רבה.

אגיע ישר לעניין כי יש הרבה מה לדבר ואני לא רוצה לגזול מזמנה של הוועדה. הסיבה לקיום הוועד הזו היא מכיוון שאנחנו שמענו הרבה עדויות על כך שגם הורים וגם תלמידים רבים מתגלים כחולים כתוצאת מהחזרת החינוך לשגרה בצורה מלאה. זה משהו שגם היה יודע, זה היה משהו שידענו שיקרה. בשנייה שתלמיד אחד חולה בתוך בית ספר של 1,500 תלמידים, מן הסתם הוא ידביק עוד הרבה מאוד מהחברים שלו ואת הצוות המורים, וכנ"ל גם לגבי המורים עצמם.

אנו עדים לכך שבתי ספר ברחבי הארץ לא מצליחים לאכוף מספיק את שני הכללים המרכזיים שהם: ראשית, הסתובבות עם מסכות, ושנית, שמירת מרחק של 2 מטר בין אנשים. בגודל כיתה ממוצע אי אפשר באמת לשמור על ההנחיות, בין אם בגלל החום כשאי אפשר לשים מסכה בכל השיעורים, ובין אם בכיתה קטנה שפשוט אין מספיק ומרחק בין תלמיד לתלמיד. תלמידים ומורים מתקשים לשבת לאורך כל היום עם מסכות במרחק הלא כל כך אפשרי שיש להם.

שמעתי פה לאורך כל הדיון בוועדה שגם בקניון ובכל המגזרים נדבקים, אבל בשנייה שאני מסתכל על נתונים של משרד הבריאות, אני יכול לראות שלמעט גילאי 20 - 29, גילאי 10 עד 19, שבעיקרון אלו הגילאים של תלמידים שהולכים לבתי הספר, נקבל אחוזים די גדולים של מספר נדבקים. לדוגמא, 60 - 69 זה 5.2%, ב-10 עד 19 בפילוח של הבנים יוצא 8.5% נדבקים אצל בנים, ואצל בנות 7.4%.

תלמידים רבים פוחדים להגיע לבתי הספר מחשש להידבקות. גם אני באופן אישי חושש כל בוקר לצאת ולהגיע לבית ספר שמונה 2,400 תלמידים במחשבה שאולי אדבק ואולי לא. הישארות עם המסכות היא קריטית במניעת התגברות התפשטות הקורונה, וכרגע יש הרבה מאוד הפרות של שני הכללים שהוגדרו, כפי שנאמר, בשביל לשמור עלינו.

בתור תלמידים שחווים את זה אנחנו מציעים פתרון למצב המסובך שהגענו אליו. המתווה מדבר רק על כיתות על-יסודי: כיתות ז'-י' ילמדו במרבית הזמן בצורה מקוונת מאחר ואין צורך שהם יגיעו כל יום לבתי הספר בכך הם יסכנו את עצמם ואת החברים שלהם, ובעוד שתלמידי י"א-י"ב הניגשים לבגרויות יגיעו אך ורק למרתונים של למידה ממוקדת לבגרות שתתנהל בקפסולות במקביל ללמידה המשלימה.

נמרוד, האם פניתם עם ההצעה הזו למישהו או שאתה מעלה את זה פה לראשונה?

כרגע לראשונה אנחנו מעלים את זה פה. כמובן שבתור מועצת תלמידים נפעל בכל הרבדים על מנת לאפשר שהתלמידים יוכלו להגיע או ללמוד באיזשהו דרך מבלי לסכן את הבריאות שלהם.

בסדר גמור, תודה רבה. נראה לי שאשמח לחזור למשרד החינוך ולשמוע את תגובתו לדברים שנאמרו פה.

אני שירלי, מנהלת מינהל חינוך של תל אביב-יפו ואשמח להתייחס בתור רשות מקומית. אני רוצה לחזק גם את חגית ממנח"י וגם את נמרוד. אני חושבת שיש משהו בקשר, גם של רשות מקומית וגם של מנהלי בתי הספר, עם ההורים ועם התלמידים ובהבנה שלהם את הסיטואציה – כל אחד את הקהילה שלו. אי אפשר לקבוע מדיניות אחידה לכל מנהלי בתי הספר בארץ וגם לא לכל בתי הספר בעיר. אצלנו בעיר יש 72 בתי ספר יסודיים ואין האחד דומה לשני. היום סגרו לנו בית ספר בגלל ילד אחד חולה. הילד הזה למד בקפסולה, רק הקפסולה צריכה לצאת לבידוד. אבל בית ספר של 600 ילדים, בהחלטה שגם לא עודכנה לגביה, פשוט התקשרו למנהלת ואמרו לה לסגור את בית הספר מבלי לעדכן את הרשות המקומית, כאילו אנחנו לא קיימים, ותשלחי את הילדים הביתה. יש פה איזה חוסר פרופורציות בין מצב שבו ילד אחד חולה ו-600 ילדים צריכים ללכת הביתה לבין עבודה באמת פדגוגית טובה שעושים מנהלי בתי הספר בחצאי כיתות, בחצאי ימים, במערכת שעות מודולרית. הם עושים את זה כבר בחטיבות הביניים, אנחנו לא מחכים לאישור של הדבר הזה כי אחרת זה מסכן את בריאות הילדים. אי אפשר לשמור על בריאות הילדים בלי לפצל את הכיתות ולחלק למשמרות. אבל למה שנעשה את זה בהיחבא? למה לא להגיד לרשויות המקומיות, יחד עם מנהלי בתי הספר ויחד עם הפיקוח: בואו תציעו לנו, לכל בית הספר, לפי המקום הפיזי שלו, לפי מרחב אחר שיש לו ליד בית ספר, לפי מספרי הילדים, מספרי המורים, מספרי החל"תים, החולות, אלה שבסיכון וכו', ואנחנו הפיקוח בעירייה יחד עם המנהלים, נבנה תוכנית מותאמת לכל בית ספר. הציפייה שאפשר יהיה לעשות באופן אחיד בכל הארץ לחטיבה ולתיכון וליסודי, לא ריאלית. כל יום שעובר אנחנו סתם מסכנים את הילדים ואת הצוותים.

אני מצטרפת מאוד לקריאה של חגית. אם תצא קריאה של ועדת החינוך האומרת: אנחנו מבקשים שייתנו לרשויות המקומיות, יחד עם הפיקוח, אוטונומיה לעשות תוכנית מותאמת לכל בית ספר – לא מתחת לשולחן, לא בהיחבא, לא שאני צריכה לחכות לנזיפות, אלא פשוט כי אתם יודעים לעשות את זה. אתם, מנהלי אגפי חינוך, תעשו את זה. אנחנו נעזור לצוותים ולילדים להישאר בריאים. אין שום התפרצות כוללת במערכת החינוך, זה מאוד נקודתי. זה יישאר נקודתי אם תעבירו לנו את המושכות כי אנחנו יודעים לעשות את זה.

תודה. ישר כוח, גם על התמציתיות ועל הבהירות.

ממש ישר כוח - ממש.

אני מבין שיש פה פרגון הדדי בין ירושלים ותל אביב, וזה נושא מעניין.

לא תיאמנו, אנחנו לא מכירות. זו פעם ראשונה שאני פוגשת את שירלי פנים אל פנים.

כשיש פרגונים בוועדה אני אציין את זה, כדי שכשלא יהיה פרגונים נזכור שהיו גם כאלה.

ראשית, אני מאוד מזדהה. ככל שזה נכון, העובדה שלא עודכנתם על זה שבית הספר צריך לשלוח את כל הילדים לבידוד, נשמעת לי כמו עוול. אני מקווה שזה לא נכון או שזה יתוקן בהקדם. זה בוודאי לא צריך להיות כך. נדמה לי שחלק מהרעיון של הקפסולות הוא לייצר הפרדות ולמנוע מצב שבו שולחים את כולם לבידוד. מאוד אשמח לשמוע פה את משרד החינוך. אינה, התחלת ופתחת. נראה שיש פער מסוים בין הדברים שהצגת לבין המציאות שלפחות מציגים פה חלק מהדוברים ונשמח להתייחסות.

אחזור ואתייחס לחלק מהדברים. קודם כול, אנחנו עובדים בשיתוף עם הרשויות. גם באירוע של הגימנסיה ובעוד אירועים, אני באופן אישי עבדתי עם אביב קינן, כך שזה קצת נראה לי לא נכון להגיד שאנחנו לא עובדים איתם ולא עם ההורים. לגבי האמירה של סגירה או חזרה לקפסולות – אנחנו התחלנו מהקפסולות. זה לא מינוח שאנחנו משתמשים בו, אבשלום קור לא יאהב את זה.

קבוצות.

בדיוק, אנחנו מדברים על קבוצות. כשהוחלט להחזיר את המשק כולו ואת התלמידים והמורים לשגרה מלאה, כך פעלנו עם כל ההנחיות וההשגות הנדרשות.

לגבי סגירת בית ספר - אמרתי בראשית דבריי שההנחייה, וזה גם ממשרד הבריאות, אומרת שכאשר יש תלמיד אחד מאומת כחולה, דבר ראשון סוגרים את בית הספר, עושים תחקור, בודקים את כל המעגלים הנדרשים, ואחר כך מקבלים החלטות, כי למדנו מהאירוע של גימנסיה ומאירועים נוספים שקרו לאחרונה את נושא מהירות התגובה. כמובן שאנחנו עושים אחר כך את כל ההיערכות עם הרשות. כך פעלנו בחדרה, ואני אבדוק מה קרה בתל אביב, אבל בהחלט מהמקום של שותפות עם האנשים שבשטח, ובוודאי עם מנהלי מחלקות חינוך והעומדים בראשן.

לגבי הנקודה הספציפית הזו – את מסבירה לנו שאתם קודם מודיעים לבית הספר ואחרי זה לרשות.

לא. יש נוהל שכבר קיים מקדמת דנא של סגירת בית ספר בחירום. ברגע שאנחנו יודעים על אירוע, אנחנו עושים את כל הפעולות ביחד. לא ברור לי מה קרה עם שירלי בתל אביב באופן ספציפי, אני אבדוק זאת עם מנהלת המחוז, ואם הייתה תקלה, אנחנו נשנה. אבל זה הולך באותו ערוץ יחד כי במקרה של סגירת בית ספר ברשות, אנחנו חייבים את הרשות עצמה. לכן, זה מה שאנחנו עשינו. אבל הנוהל אומר שצריך לסגור את בית הספר כשיש חולה מאומת, אם זה תלמיד או מורה.

לגבי הסוגיה השנייה לגבי חשש של תלמידים להגיע לבית הספר או חשש של הורים לשלוח – החששות באמת עוד בתקופת הקבוצות, אבל אנחנו לא חייבנו ולא מפעילים שום חוק ביקור סדיר. אנחנו בתקופה שהיא בסוג של משבר עולמי ואנחנו לומדים איך להתנהל במצב חירום. אנחנו עדיין תחת צו בריאות העם וזה אומר שאנחנו במצב חירומי. הורה או תלמיד שהחליט שבשלב הזה הוא עדיין חושש להגיע לבית הספר, אנחנו לא מחייבים. אני כן יכולה להגיד מהניתוב שאנחנו עושים כל יום שאחוז המגיעים לבתי הספר עומד על 85% בממוצע, כך שההורים והתלמידים כן מרגישים אמון ומגיעים למוסדות החינוך.

נציגת משרד החינוך, את מדברת על זה שרובם מרגישים בנוח, ועדיין אנחנו מבינים שחלק לא. צריך לומר גם את האמת, לא במקרה כרגע זו המציאות. רוב ההתפרצויות הן כן בבתי הספר, ולא בכדי זהו הדיון שאנחנו מקיימים. אנחנו רואים הרבה דוגמאות לכך. אתם צריכים לתת את המענה הדחוף, ועובדה שהרוב מבין הדוברים עד עכשיו לא הרגיש שהוא מבין מה שקורה.

יש לי שאלה מאוד ספציפית. האם המנהלים בבתי הספר יודעים בדיוק את ההנחיות או שהשר פנה אליכם ואתם אלה שיודעים? האם הם יודעים מה הם צריכים לעשות? כי זה לא נראה כך.

אני מוכן להשיב.

מנשה, רק רגע. פנית אליך קודם ועדיין לא היית. נכבד את אינה כרגע ואחרי זה תוכל להגיב. אחרי זה נשמע את חברות הכנסת שרוצות לדבר.

קודם כול, רוב ההתפרצות הן לא בבתי הספר. הייתי בדיון קודם בכנסת. יש לנו 17,000 חולים מאומתים, ובוודאי שלא רובו במשרד החינוך.

זה לא מדויק כי ביחס לימים האחרונים רוב החולים המאומתים האחרונים הם בוודאי הגיעו ממשרד החינוך. לא צריך להתייחס למספר הכולל של החולים.

אני מסתכלת פה על הנתונים, רובם ככולם זה מערכת החינוך.

אריה מור, סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה ליישר מעט את הנתונים ואת האירועים. ראשית, הנתונים הם כולם מבחוץ, ותיכף נדבר על האירוע בירושלים, אני מניח שאתם מכירים ותוחקר ודובר. למשל, האירוע בתל אביב עם שני הילדים הזרים, הוא אירוע משלים של התפתחות הקורונה בקרב 40 זרים במספר הימים האחרונים, וזה בכל הארץ כמובן. יש גם בתל אביב ושני הילדים קשורים לעניין. צריך לחקור את כל המקרה לעומקו. ברגע שהיה ילד אחד, לא סגרו את בית הספר. כשהיו שניים, כבר סגרו את בית הספר.

יחד עם זאת, האירוע בירושלים חייב את המערכת לבדוק ולחקור למה זה התפרץ כל כך מהר. אם אנחנו רוצים לעשות את ההתפרצות במהירות, אנחנו חייבים לקבל החלטות יחד עם משרד הבריאות והעירייה, כפי שנעשה בחדרה עם בית ספר של 2,000 תלמידים. יש שם ילדה מאומתת אחת, והילדה הזו היא בת של אחות, ושם באזור שממנו מגיע האירוע יש שלוש אחיות ממחלקה בבית חולים. בדרום השרון – אלו שני ילדים של רופא מאומת שהדביק את הילדים שבאו לבית הספר, ואני יכול לספר על עוד אירועים. כל אלו אירועים משפחתיים שמזינים מספר בתי ספר ומשם יכולה להיות ההתפרצות. לכן, כל עוד בתי הספר פתוחים, אנחנו חייבים לסגור מיידית, לבצע את תהליך הבדיקות, אני מזכיר שלא היו בדיקות, מדיניות הבדיקות לא הייתה קיימת עד אתמול, שלשום, ועכשיו ההחלטה היא לבצע בדיקות לכל אותם תלמידים ועובדי הוראה שבאים במגע. כתוצאה מהמהלך המהיר הזה תוך 24 שעות, כולל בחדרה, נוכל לדעת מה תמונת המצב, ואחרי חמישה ימים יעשו בדיקה נוספת לכל אלה שנחשפו, ואפשר יהיה להחזיר את התלמידים חזרה. בעינינו, זהו תהליך נכון שמאפשר לשלוט באירוע ובנתונים יחד עם משרד הבריאות, יחד עם הרשות המקומית, יחד עם הנהלת בתי הספר, מנהלי בתי הספר, ואז נשחרר חזרה.

לגבי הסוגיה שעלתה כאן לגבי קבוצות הלמידה היותר קטנות בחטיבות ומעלה – הנושא הזה כרגע בדיונים, ואני מעריך שתתקבלנה החלטות בעניין.

אריה, כמה בתי ספר סגורים ברחבי הארץ?

כמות בתי הספר הסגורים – אתן לכם את הנתונים המדויקים, - - -

אני אתן לך - 18. זה נתונים ממשרד הבריאות.

נכון, 18. חלק מה-18 הם כאלה שהושבתו על ידי ועדי הורים, שניים נסגרו בגלל ועדי הורים. אחד בעין גדי נסגר כי יש ילד ביישוב ורד יריחו שלא קשור בכלל לאותו בית ספר וראש המועצה החליט לסגור את המוסד כי כולם נוסעים באותן הסעות באזור.

האם אתה אומר שיש 18 בתי ספר שהם סגורים כרגע ושנמצאים בבידוד? כמה גני ילדים?

לא כולם בבידוד. יש 18 בתי ספר כרגע כשחלק סגורים באופן מלא וחלק סגורים חלקית. לא כל התלמידים בבידוד. בבתי ספר מסוימים שעשו את החקירה ועשו את הבדיקות, רק חלק מהכיתות נמצאות בבידוד. המשמעות של בידוד – הילד חייב להישאר בחדר שלו על פי הנחיות משרד הבריאות, ולא לצאת משם, ולקבל את האוכל. אני מזכיר נשכחות, נחזור שלושה-ארבעה חודשים אחורה. זה אומר שאם אנחנו לא נשלוט מי בבידוד ומי נקי וחוזר בחזרה, נמצא אותם בחוף הים ובבריכות השחייה. חבר'ה, פתחו את המדינה. ברור לכולנו שהילדים יהיו בקניון, בחוף הים, וכו'.

תודה רבה. נשמח לשמוע אתכם שוב גם בהמשך.

חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך. אני באמת שמחה שקיבלת לידיים שלך את הוועדה ואני בטוחה שתעשה עבודה נהדרת. אני עדיין זוכרת את המאבק שניהלת כיושב-ראש התאחדות הסטודנטים כשהיית מגיע לוועדה שלנו.

האמת היא שאני לא יודעת למה יש הרגשה של התגוננות ושכאילו מישהו מאשים בזה שבבתי הספר תופסים את הילדים, מדביקים אותם ושולחים אותם בחזרה – חס וחלילה, אף אחד לא אומר את זה. אין מה לעשות, כאשר מכנסים קבוצה גדולה של אנשים וילדים בתוך מבנה אחד, זה עלול להיות חממה להתפרצות להידבקות חוזרת של המחלה, ואת זה אנחנו רוצים למנוע. כולנו לא רוצים להגיע למצב שבו סוגרים את בתי הספר ואת המשק לאחר מקרים כאלה. כן, כולנו מודאגים לאחר כל מה שקורה בימים האחרונים והחדשות על הידבקויות שקרו או התגלו בבתי הספר . יכול להיות שהן לא קרו בתוך בתי הספר ויכול להיות שהילדים הגיעו עם זה מהבתים בגלל כל מיני סיפורים אישיים ומשפחתיים. מכל מקום, העובדה היא שהילדים האלה הגיעו לבתי הספר וישבו ליד התלמידים, והשאלה היא איך מתכוננים למצב כזה.

לגבי הבדיקות - אני חושבת שגם כן, ואולי, הגיע הזמן לבדוק את כל אלה שנקראים קבוצות הסיכון והאם צריכים להישאר עם ההגדרה ההתחלתית של קבוצות סיכון כאשר כולנו היינו בהסגר. אולי קבוצות הסיכון היום הן גם משפחות הרופאים והאחיות וצוותים שונים שבאים במגע ישיר עם אנשים שעלולים להיות חולים. צריך לעשות את הבדיקות האלה כדי לצמצם אפשרות שילדים שנדבקו ושבאו במגע עם אותם צוותים יגיעו לבתי הספר. כלומר, אולי צריך לעשות איזושהי מגמה של בדיקה מקדימה.

אני לא בטוחה שראיתי בדיון הזה נציג כלשהו מהאוכלוסייה הערבית. אני יודעת שאולי בתי הספר הערביים התחילו קצת יותר מאוחר, אבל צריך לבדוק מה המצב הנוכחי בבתי הספר. בעיניי, מלכתחילה התשתית לא בנויה כך שאפשר להגיד שהכול יהיה בסדר ושאפשר לחלק לקבוצות משום שהצפיפות יותר גבוהה, רמת ההיגיינה פחותה. אני יודעת שישנם בתי ספר שנתקלים בבעיה של מים זורמים וקשה בהם לקיים רמת היגיינה גבוהה. יש גם כן בעיה בין הדרום לצפון. המצב הוא שונה. מה עשה משרד החינוך ואיך הוא התכונן באופן מיוחד לחזרה ללימודים בבתי הספר באוכלוסייה הערבית? קחו בחשבון גם שאנחנו נמצאים עכשיו אחרי החג, ואני מאוד מאוד מקווה שבעוד שבועיים לא נראה מצב כפי שראינו באוכלוסייה היהודית לאחר החגים.

תודה רבה. אשמח שתהיה נציגות של החברה הערבית, אני אכן לא רואה פה. אנחנו כמובן פונים לכולם.

חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה, בקצרה.

את סיפרת שאת עושה הפגנה בימים הקרובים. האם שם גם דאגתם שתהיה שמירה בנושא הזה? האם נתת לאחראים לטפל בזה?

אל תדאג, אנחנו נדאג לזה כי אנחנו אוהבים רוצים להגן על עצמנו ואוהבים את עצמנו.

אנחנו סומכים על חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן שתדאג לזה

קודם כול, אני רוצה לעדכן אתכם לגבי הנתונים כי הנתונים בנושא הזה הם מאוד קריטיים. אנחנו הולכים לקראת מגפה מאוד מאוד קשה, ואומר לכם גם למה. קודם כול, מדובר ב-18 בתי ספר. ידידי היקר אריה, ואנחנו מכירים מהמשרד, ורד יריחו זה מגילות וזה עדיין מדינת ישראל. אי אפשר להוציא את זה. אם בית הספר החליט לסגור אז כל הכבוד לו כי הילד הנדבק מגיע בהסעה, וזה דבר חשוב מאוד. אתם צריכים להבין מה קורה בבתי ספר אזוריים. הם עשו דבר חכם מאוד שהם הפסיקו כי אחרת היינו שומעים נתונים אחרים.

שים לב לנתונים מאתמול להיום. מ-1,577 שנמצאים בבידוד, אתמול 6,212 והיום 8,687 – שים לב לקפיצה האדירה במספרים. שים לב עכשיו לקפיצה במספר החולים, ואני מדברת איתך רק על מערכת החינוך. בעל-יסודי יש לנו 134 תלמידים, יסודי - 30, קדם-יסודי - 9. תקפו את עובדי ההוראה שהם לא מגיעים לבתי הספר ושהם מתחמקים מעבודתם הרבה. קרה בדיוק מה שהתריעה בפניו הסתדרות המורים. שימו לב לתוצאות לגבי צוות המורים: יש לנו 20 מורים בעל-יסודי, 18 ביסודי, ו-6 בקדם-יסודי. זאת אומרת, היום יש לנו 44 עובדי הוראה חולים. בסך הכול, יש לנו 217. יש לנו נתון של 9,934 בבידוד.

אם מערכת החינוך לא תדע היום לטפל אנחנו נמצא את עצמנו במגיפה נוראית, ואומר לכם גם למה. היום הציבור נמצא במצב של אדישות ורפיון. בגל הראשון נורא נבהלנו והיינו מאוד ממושמעים והלכנו עם מסכות ושמרנו על המרחקים. אבל בשבוע האחרון, מאז שהתחלואה והעקומה ירדו, זה פרץ את כל הסגרים האפשריים.

שירלי, איפה היו הפקחים בתל אביב כשאנשים הסתובבו ללא מסכות ובלי כל אמצעי הגנה? לא ראיתי אותם כי הרבה מהפקחים יצאו לחל"ת. תחזירו את הפקחים ואת האכיפה והמשמעת. שנית, משרד הבריאות צריך מייד לקיים דיון דחוף עם משרד החינוך כי שם תהיה המגפה. היו שני ציבורים במדינה שמאוד פחדנו מה הולך להיות לגביהם והם: החרדים והערבים. החרדים מייד יישמו את כל מה שאמרו וראיתם שהתחלואה יורדת. מגיע צל"ש לערבים בתקופת הרמדאן. הם שמרו על כל הכללים, וברוך השם, אין תחלואה בקרב הציבורים הללו. מייד צריך לקיים דיון כי הגל הבא בפתח. צריך לפתוח את הבדיקות באופן חד-משמעי ולחזור לקפסולות, כי אם יש ילד חולה בתוך הקפסולה אז הקפסולה הולכת לבידוד ולא כל בית הספר.

תודה רבה.

מנשה לוי, יו"ר התאגדות המנהלים, בבקשה. ביקשנו שתדבר קודם. תודה רבה על כך שאתה איתנו.

שלום לכולם. קודם כול, ברכות לך, חבר הכנסת רם שפע. אני מאחל לך הצלחה בתפקיד המאוד מאוד חשוב. למי שלא יודע, רם הוא בוגר בית הספר "מעיין-שחר" בעמק חפר, אותו אני מנהל.

לא הייתה לנו חפיפה, הוא לא היה המנהל שלי.

אומרים שאין אדם מתקנא, לא בבנו ולא בתלמידו, ואני מאשר את זה. בהצלחה, רם.

תודה רבה.

אני רוצה למסור לכם מה קורה בכיתות ז' עד י"ב. אני יושב-ראש התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים. אני נמצא בקשר באמצעות קבוצת הווטסאפ שלי עם מנהלי בתי הספר היסודיים עם 251 מנהלים ועוד קבוצת טלגרם של עוד כ-300 מנהלים. יש לי תמונה מהימנה של מה שקורה בשטח.

ראשית, לא ניתן לאכוף את סיפור חבישת המסכות בשיעורים ובהפסקות. זה לא הגיוני, לא אנושי, וזה לא מתקיים בשטח. שנית, לא ניתן לבצע ניקיון כמה פעמים במהלך היום, וניקיון יסודי וחיטוי בכל סוף יום. לא ניתן לקיים הפסקות מדורגות – זו בדיחה בחינוך העל-יסודי. אולי ניתן לעשות את זה בכיתות א'-ב'-ג'. לא ניתן לשמור על ריחוק פיזי של לפחות 2 מטר. לכן, מכל הסיבות האלה ההוראות שנתן משרד החינוך לבתי הספר הן הוראות שלא ניתנות ליישם, ואני אומר זאת בלשון עדינה. הייתי אומר עוד כמה סופרלטיבים אבל נוותר עליהן.

הגיע הזמן להפסיק את הבלבול בקרב מנהלים. אני שייך למינהל לחינוך התיישבותי ומנהלת המינהל הודיעה שלמנהלים אין סמכות לפזר תלמידים ולעבור ללמידה מרחוק, אלא אם כן המנהלים יקבלו אישור מהמפקחת ומהמחוז, בעוד שיש מינהלים אחרים, ואני יודע שבעיריית תל אביב זה מתקיים, וראיתי קודם את שירלי רימון, למשל שאומרת: יש שיקול דעת למנהלים והם כן יכולים. צריך להפסיק עם הסיפור הזה כי מנהלים גם נחשפים ללחצים של הורים שאומרים: מה פתאום אתם סוגרים לימודים ועוברי ללמידה מרחוק? זה פחות אפקטיבי וכו'.

משרד החינוך היקר, הגיע הרגע שבו אתם צריכים לקבל החלטות אמיצות כדי להקדים תרופה למכה, והמכה היא גל שני. אני קורא למשרד החינוך לאפשר להשאיר את תלמידי ז' עד י"ב, למעט י"א-י"ב שיגיעו לתגבורים לבתי הספר בקבוצות של עד 20 תלמידים, וזה יהיה אפשרי - להשאיר את כל תלמידי ז' עד י', כולל י', בבית ללמידה מרחוק. ההחלטה האמיצה הזו צריכה להתקבל גם כדי לתת גיבוי למנהלים שחלקם חושש לעשות את הצעד שמתבקש מאליו וזה לפזר תלמידים הביתה כדי להגן עליהם, וגם כן, וסליחה שאני אומר את זה, להגן לא רק על התלמידים אלא גם על הצוותים החינוכיים. צריך לעשות את זה, ויפה שעה אחת קודם. גלו אומץ לב, קבלו את ההחלטה, כי עם ההחלטות ההזויות האלה עם ההוראות ההזויות האלה שלא ניתן לממש אותן, לא נוכל להתקדם מעבר לגל תחלואה נוסף.

מנשה, תודה. אני רוצה לשאול אותך שאלה. בסוף, הלכה למעשה, אתה מציע להחזיר אותנו באופן די משמעותי אחורה. האם אתה מציע שכל התלמידים בכיתות ז' עד י', או במסגרת האוטונומיה של המנהלים או כהחלטת משרד החינוך, לא ילמדו כרגע? האם זה מה שאתה מציע? כמובן שהם לא יגיעו לבית הספר.

אני מציע לחזור קדימה כדי לקפד את הגל השני, אני לא רוצה שהעקומה תרים ראש. אני, קודם כול, רוצה להגן על התלמידים. צריך לקבל את ההחלטה האמיצה הזו ולא להסתתר מאחורי אמירה: אנחנו נותנים שיקול דעת כזה או אחר למנהלים, וחושפים אותם ללחצים של הורים כוחניים שאומרים: מה פתאום? למה? וכו' וכו'. קבלו את ההחלטה בשם מערכת החינוך. אדוני שר החינוך ואדוני מנכ"ל משרד החינוך, כנסו את הגורמים המתאימים וקבלו את ההחלטה האמיצה.

אני חייבת לצאת, אני רוצה לומר משפט אחד, בבקשה. משרד החינוך כרגע הוא מאוד מאוד משמעותי, אבל זה לא אירוע שלו. זה אירוע של משרד הבריאות, משרד הבריאות מטפל בזה. מי שמחליט על סגירת בית ספר זה משרד הבריאות. משרד החינוך והרשות המקומית הם אלו שמיישמים ודואגים ליישום החלטת משרד הבריאות. לכן, החלק של משרד החינוך כאן הוא לא להחליט האם סוגרים בין ספר או לא. הם לא אלה שמחליטים, משרד הבריאות הוא זה שמחליט. אנחנו בוועדת החינוך ולא בוועדת הבריאות. קטי היקרה, המספר גדול מאוד של אנשים שנמצאים בהסגר נובע מכך שסוגרים בתי ספר שלמים בעיר של 1,500, 1,700, 1,800 ילדים כל פעם, ולכן המספרים עולים.

אני כן רוצה לבקש בקשה אופרטיבית מחברי הוועדה, וכמובן מהיושב-ראש. משרד החינוך צריך כאן לעשות איזשהו מהלך נוסף כנדבך נוסף להחלטות משרד הבריאות. אני מבקשת שמשרד החינוך יתכנס. לגבי השאלות איך מודיעים למנהל בית ספר על סגירה, מי מודיע – זה לא רלוונטי, אפשר גם לשלוח לו הודעה במייל. לזה לא צריך את משרד החינוך. זה לא מה שיפתור את הבעיה ואת ההתמודדות שיש כרגע למנהלים ולבתי הספר. אני חושבת שמשרד החינוך כן צריך להיות גמיש במתן מענים לבתי ספר שנמצאים בהסגר, לבתי ספר שמתמודדים עם הורים שחוששים ולא שולחים את הילדים. זה לא כצעקתה כי את מספר ההורים שהחליטו בירושלים לא לפתוח את בית הספר, אפשר לספור על כף יד אחת. רוב ההורים לא מקבלים החלטות לבד, אבל הרשות המקומית שנמצאת בקשר יום-יומי עם כולם בכל בית ספר ומסתכלים ממש פר בית ספר, צריך לתת אפשרות למענים מותאמים, וזה התפקיד של משרד החינוך. משרד החינוך חייב לאפשר סל מענים שכל בית ספר יתפור עם מנהל מינהל החינוך, שאתם סומכים עליו, ועם הפיקוח של הרשות. חייבים לעשות את זה, אחרת נהיה בבעיה מאוד מאוד גדולה כי אנחנו נסתובב סביב עצמנו ולא יהיו מענים חוץ מדיבורים, לצערי. תודה לכם.

במחוז דרום נמצאים כרגע בבידוד 3,354 תלמידים, 564 עובדי הוראה, בחיפה 2,196 תלמידים, 250 עובדי הוראה. חגית, זה לא רק ירושלים. יש גם מחוזות בצפון ובדרום שעולים אפילו על המספר של ירושלים. התמקדו בירושלים כי הכמות הגדולה התחילה מהגימנסיה.

קטי, את צודקת. אבל אני טוענת שצריכים לתת כלים לרשות המקומית לפתור את בעיית המורים שבהסגר, התלמידים שבהסגר, למידה מרחוק – כן או לא. לא כולם צריכים למידה מרחוק, לא כל הצוותים בהסגר. צריכים להבין שזה הרבה יותר מורכב ופרטני. צריך להסתכל פרטנית כי כך נפתור את זה קודם. לפני שזה יהפוך למשהו מאוד מאוד גדול ורוחבי, אפשר להתייחס לכל בית ספר נקודתית ולתת מענה הכי מתאים בצורה אישית, גם בצפון, גם בדרום וגם בירושלים.

נכון, לכן הדיון פה הוא קריטי, רם. אנחנו לא צריכים לטמון את ראשנו כבת יענה. המגפה היום ממוקדת במוסדות חינוך, ולכן צריכה להיות היערכות מאוד חשובה. הנוסחה היא פשוטה: מוניציפלי - - -

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה המענים שמשרד החינוך מאפשר לתת למוסדות החינוך ולצוותים בשטח. השאלה של ועדת החינוך היא מה המענים, לא מה שכרגע נמצא. איך משרד החינוך, שהילדים נמצאים בתוך המוסדות שלו, נותן גמישות במענים לכל בית ספר ולכל מנהל. מי שעובד עם בתי הספר ועם המנהלים, ומכיר אותם, אלו מנהלי החינוך ברשות המקומית. תנו להם אפשרות להיות גמישים. יכול מאוד להיות שזה יהיה מאוד מינורי, אבל משרד החינוך כאן צריך לתת מענים. הוא לא נותן כרגע, הכול מאוד גורף, וזו הבעיה.

אני קוראת לוועדה לקרוא למשרד החינוך ולשר החינוך החדש לשבת ולתפור סל כלים ושכל מנהל רשות יוכל להתאים לכל בית ספר. יש לתת מענה של חינוך, לא של בריאות. יש לנו פתרונות לגבי הבריאות כי משרד הבריאות מחליט חד-משמעית מהם הקריטריונים של סגירת אותו מוסד.

אנחנו מבינים את הנקודה שלך, הבהרת אותה היטב, ומייד נוציא גם קריאה בשמי ובשמנו. תודה רבה.

חברת הכנסת פרומן, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להחזיר את כולנו ליום שבו בירכנו על החזרת מערכת החינוך ללימודים סדירים. כל הגורמים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטה הבינו שיש פה חיבור הדוק בין החזרת המשק לפעילות סדירה לבין החזרת מערכת החינוך. אני מאוד רוצה לקוות שכשלקחו את ההחלטות האלה גם לקחו בחשבון שהולך להיות פה מפגש שלא היה, שלא קיים, במקומות עבודה רגילים, אפילו במקומות העבודה הגדולים. זה מפגש בלתי אמצעי של אלפי או מאות ילדים ומבוגרים. קודם כול, ישר כוח גדול למנהלים ולגננות ולאנשי החינוך על התהליך החינוכי והניהולי מאוד מאוד מאתגר בתקופה הזו. אל תשכחו שבמקביל אנחנו מצפים מהם שהם ילמדו ואנו מצפים שהתלמידים ילמדו, ושכיתות י"א-י"ב ייגשו תיכף לבחינות הבגרות ויצליחו. חברים, יושב פה על צוותי החינוך אתגר מאוד מאוד גדול, גם בפועל בבתי הספר, ובוודאי ברשויות המקומיות, באגפי החינוך ובמחוזות.

להזכירכם, אי אפשר לנתק את מה שקורה ברחוב למה שקורה בבתי הספר. ישנה התרופפות משמעת בקרב הציבור כולו ואנחנו חושבים שהילדים הם אחרים. הם יוצאים החוצה מבית הספר והם רואים אלפי מבוגרים מסתובבים ללא מסכות, בלי מרחק חברתי כנדרש, ואנחנו כופים עליהם לשבת יום שלם עם המסכות כשבקושי ניתן לנשום, ואנחנו רואים שכל אחד מוריד את זה אחת לכמה דקות כדי לקחת אוויר, ובניגוד לכל טבע לצאת להפסקות שהם כל כך אוהבים ולשמור מרחק של 2 מטר האחד מהשני. זאת אומרת, יש פה איזושהי מציאות שהיא בלתי אפשרית. יחד עם זאת, אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו חזרה עם מוסדות חינוך סגורים, אבל בין לבין צריך להבטיח את שלומם של הילדים ושל צוותי החינוך והמבוגרים סביבם.

אני שומעת פה, אדוני היושב-ראש, פער מאוד גדול בין הראייה של משרד החינוך לבין הראייה היותר מפוקחת, בעיניי, של מנהלי מחלקות החינוך והמנהלים בשטח. צריך לזכור שמנהלי אגפי החינוך ומינהלי החינוך הם אלו שנמצאים קרוב. אנחנו חייבים לשחרר להם חבל מאוד ארוך כי בפועל הם לוקחים אחריות ביום-יום על ניהול מערכת החינוך המקומית, ומנהלי בתי הספר והגננות על המוסדות שלהם. אני מצטרפת לקריאה של חגית, זו קריאה שאנחנו גם צריכים לקרוא. חברים, נדרשת פה גמישות מרבית, צריך לתת את הכלים. כן, כלים זה גם כסף וגם תקציבים, ומה מותר ומה אסור. כשבית ספר שלם יושב שבועיים בבית, הוא לא יושב שבועיים בבית בקייטנה, וצריך לראות מה אנחנו עושים שם. צריך לתת להם לא רק את האחריות אלא גם את הסמכות לקבל אחריות לצד סל כלים מותאם וגמיש.

אנחנו חוזרים שוב לאחת הבעיות המרכזיות שהייתה בניהול המשבר הזה והיא האופרייטור הזה. משרד הבריאות קובע את הקווים, את המסגרת הבריאותית, משרד החינוך אחראי בפועל על מערכת החינוך, והשאלה היא איך בין זה לזה אנחנו מנהלים את התהליך הזה כך שלא נחזור אחורה. יכול להיות שזה מה שיקרה, יכול להיות שמשרד הבריאות יחליט על סגירת מוסדות חינוך כאלו ואחרים.

בואו נחזור לעידן הקפסולה, ואני לא אוהבת את המילה הזו.

קבוצה, קבוצה.

בואו נחזור לקבוצות הקטנות שהייתה להן מטרה. גם אם זה קשה, זה יותר טוב מחזרה אחורה לסגירת מוסדות החינוך. שוב, ישר כוח גדול לכל אנשי החינוך בתהליך המאוד מאוד מאתגר והאחראי הזה.

תודה רבה, חברת הכנסת פרומן.

לפני שאני מסכם, האם יש מישהו שלא דיבר או שדיבר ורוצה להוסיף משהו שנראה לו מאוד משמעותי?

מהתרשמותי, ואני מדבר עם הרבה מחבריי שגרים ברחבי הארץ, תלמידים פוחדים להגיע לבית הספר, בטח במצב הנוכחי. יש לכך סיבות שונות: ראשית, המחלה עצמה, וברור שזה מפחיד ואין פה ויכוח.

חבר'ה, אתם לא פוחדים להסתובב ברחוב ובחוף הים. אל תגזימו. זה ברור שזה לא לגמרי בטוח, אבל כשמשחררים כולם נמצאים ברחובות.

ודאי - זה מפחיד וזה מפחיד. שנית, כשיש איזשהו חוסר תיאום בדרגים הגבוהים יותר של הניהול ושל הפיקוח על בתי הספר ועל מוסדות החינוך וכשלא ברור בדיוק מה עושים, האם לומדים מחר או לא לומדים מחר, האם יסגרו את בית הספר, האם אני צריך ללכת לעשות בדיקה וכו' וכו', חוסר ודאות מייצר איזשהו פחד. גם אני פוחד, אני לא יודע אם אני יכול לעשות תוכניות או לא, האם אני חולה קורונה או לא.

לדעתי, דיברו פה קודם על החזרת העצמאות למנהלים העירוניים. ראשית, אני קורא מפה לתת עצמאות למנהלים בעיריות ובבתי הספר כי הם יודעים יותר טוב ממשרד החינוך וממשרד הבריאות. שנית, יש להסדיר מדיניות של בדיקות יותר ברורה ומי אמור להיבדק. אחותי אמורה להיבדק, אבל אני לא? מניסיון אישי, למה אני לא אמור להיבדק ואחותי כן? מה הרציונל פה? יש להסדיר את העניין של מי אמור להיבדק ולתת יותר עצמאות למנהלי בתי הספר.

תודה רבה.

חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

ראשית, כוחה של המדינה בא לידי ביטוי בגיוון של מוסדות החינוך, גם מבחינת הגיל, וכמובן שצריכים לדאוג שהמערכת תפעל בצורה טובה. למרות שנראה שאנחנו נמצאים בתהליך יציאה, ואפילו חברות התקשורת מדברות על כך שהן מורידות את ההנחות שהן נתנו, חייבים גם להכין תוכנית מגירה לנושא הלמידה מרחוק, אם יהיה, חלילה. אסור לשכוח שזה יכול לחזור על עצמו. הייתי מאוד רוצה שיושב-ראש הוועדה ייקח את הנושא הזה לתשומת ליבו. אסור לנו להתעלם מזעקות ההורים. טיפלנו בנסיעות לפולין, ונמצאת פה קטי שעשתה עבודה נהדרת בנושא הזה, אבל גם בנושא הטלפוניה צריך לטפל. בזק וחברות אחרות הבטיחו להורים שהם יקבלו מחיר מוזל אם הם יאזינו בטלפון לתוכניות לימוד או לצורכי למידה, ובפרט במגזר החרדי שלא מתעסק עם אינטרנט. רם, אני חושב שגם את הנושא הזה אתה צריך לקחת על עצמך. יש לבדוק שאכן ההבטחות תקוימנה, כי אם חלילה לא נקיים פה את ההבטחות, בגל השני הם לא ירצו בכלל להאזין לטלפון. הם יגידו: לא, רימו אותנו פעם אחת. אסור שזה יקרה. רם, תודה לך.

תודה לך. לא נדרשתי לנושא הטלפונים. אשמח לשמוע ממך בהרחבה בסוף הדיון. אם יש לך נתונים ונוכל לעזור במעקב, בשמחה רבה.

אם אין עוד מישהו שמרגיש שיש לו משהו משמעותי לומר, אסכם. אתם יכולים להרים יד, אני צופה בכולכם.

בבקשה, אדוני.

שלום, אני עו"ד מאיר אסרף, ואני מייצג את הסתדרות המורים. אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אני רוצה להעלות שתי נקודות: ראשית, נודה לך, אדוני היושב-ראש, אם תוסיף לסיכום הוועדה גם את הרצון והצורך בבדיקות נרחבות לצוותי עובדי הוראה, גם אם הם לא נמצאים באותם אזורים חמים, ובטח ובטח אם הם נמצאים באזורים חמים. אנחנו חייבים את זה לעובדי ההוראה, ויש, לכל הפחות, לעשות את הבדיקות המקדימות ובדיקות סקר כדי לדעת את תמונת המצב. שנית, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן אמרה שאין כאן ייצוג לציבור הערבי וכו'. בהסתדרות המורים שאני מייצג חברים גם מורים ערבים ויהודים, - - - באופן שוויוני.

אמרתי שלא אחזור על הדברים, אבל אני לא יכול שלא לברך את אדוני על בחירתו לתפקיד יושב-ראש הוועדה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כול, תודה גדולה לכל המשתתפים והמשתתפות. גם מי שלא דיבר, קיבל את ההזדמנות. אני חושב שכל מי שרצה לדבר בשם האנשים שהוא מייצג או בשמו, זכה לזכות הדיבור.

אני אגיד כמה מילים לסיכום, וגם כמובן קריאה שאני מקווה שמשקפת את הקול של חברי הכנסת שיושבים כאן. ראשית, אני מצטרף לאורלי באופן כללי. לא תמיד נציגי הציבור זוכרים שמי שנמצא בשטח אלו מורים ומורות ואנשי חינוך אדירים שקמים כל בוקר לעשות עבודה מאוד מאוד מורכבת, ולא תמיד זוכים לגיבוי, ובהקשר הזה מפה אנחנו בוודאי רוצים לגבות אותם, בטח בתקופה כל כך מורכבת. חלק מהאנשים נטו לזלזל במשמעות של למידה מרחוק. יש לי הרבה חברים מורים שהתאמצו מאוד כדי להצליח בתקופה הזו. גם עכשיו עם החזרה לבתי הספר, ובוודאי בקבוצות קטנות, יש להם אתגר גדול, ולכן חשוב לי מאוד להתייחס לנושא.

אני רוצה להגיד משהו שהוא יותר במאקרו, שלא נאמר פה, והוא בהקשר למתח שבו שרוי כרגע כל העולם וגם מדינת ישראל. אפרופו, מנשה, בהקשר למה שאמרת בשם המנהלים, השאלה היא האם אנחנו הולכים באופן הכי בטוח בעולם וסוגרים הכול ומוודאים שיש התפרצות כמה שיותר קטנה. ודאי שככל שנסגור, אנחנו מקטינים את הסיכוי שמשהו יקרה. מצד שני, אנחנו רואים את המצב הכלכלי בישראל ובעולם, ואנחנו צריכים ללכת בין הטיפות ולאזן. אני חושב שבאופן כללי ההחלטה על חזרה ללימודים היא החלטה נכונה וטובה, אבל יש שני דברים קריטיים שצריך לוודא שקורים: האחד, יש אכן פער משמעותי בין העמדה שמשרד החינוך מציג שיש תחושה שכולם מבינים מה קורה, אבל זה לא המצב שאני מרגיש. בהקשר הזה אני כן קורא מפה למשרד החינוך לוודא שהמנהלים, התלמידים וצוותי ההוראה, יודעים בדיוק מה קורה, ויותר חשוב מזה שיש אוטונומיה לרשויות המקומיות ולבתי הספר לקבל החלטות רשותיות או בית ספריות לפי מה שהם רואים לנכון, כמובן בתיאום. אנחנו לא רוצים שתיווצר פה אנרכיה, אנחנו כן רוצים שתהיה להם אוטונומיה גדולה יותר להחליט. הרבה מאוד פעמים המשרד מקבל החלטות שהן רוחביות, אבל זה לאו דווקא מייצר פתרונות נכונים ביותר.

דבר נוסף, שנראה לי קריטי ולא נאמר פה עד עכשיו, אני מצפה מהמשרד לקבל החלטה מה השלב שבו אם נראה שהגל השני מחמיר ואנחנו נגיע להתפרצויות יותר גדולות מאוד בבתי הספר, וכמובן שהן יכולות להיות כתוצאה מהשפעות חיצוניות, אבל בסוף זה קורה בתוך בתי הספר ושם הסיכוי להידבקויות משמעותיות גדול יותר, שבו תתקבל ההחלטה ששכבות מסוימות, ערים מסוימות באופן כולל, צריכות לחזור ללמוד מרחוק. אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו מגיעים למספר הזה, ובסוף אלו נתונים מדידים שאנחנו יכולים לקחת אותם במספרים, מתי אנחנו מחליטים לסגור - אלו שתי הקריאות שאנחנו מוציאים מפה.

שוב, תודה רבה לכל מי שלקח חלק. שמחנו מאוד, נמשיך לעסוק גם בנושא הזה, וגם באופן כללי, כבר מחר, ובוודאי בשבוע הבא.

תודה רבה לכם, אני סוגר את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.