פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



25
ועדת הכספים (זמנית)
12/05/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 50
מישיבת ועדת הכספים (זמנית)
יום שלישי, י"ח באייר התש"ף (12 במאי 2020), שעה 11:00

סיוע חירום למפעלים בסכנת סגירה בשל משבר הקורונה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
אורית פרקש הכהן – מ"מ היו"ר
קרן ברק
מיקי לוי
אופיר סופר
מיכל שיר סגמן

ניר ברקת
אימאן ח'טיב יאסין
עופר כסיף
סונדוס סאלח
אלכס קושניר

גל ברנס - רפרנט תעשייה ומסחר, משרד האוצר

עוז כץ - מנהל מינהל תעשיות, משרד הכלכלה

רונן פלוט - ראש עיריית נוף הגליל

רון תומר - נשיא התאחדות התעשיינים בישראל

נתנאל היימן - ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל

איל זגגי - מנכ"ל פניציה תעשיות זכוכית שטוחה, פניציה מפעלי זכוכית בע"מ

אמנון כהן - יו״ר ומנכ״ל, פניציה מפעלי זכוכית בע"מ

יעל גוזלי - מנכ"לית רבגון דפוס ואריזות בע"מ

אילן אצבעוני - מנכ״ל א.ל.ק זכוכית מחוסמת בע״מ

רפי גרבר - מנכ"ל מודגל

יאיר דראל
אלי בן יוסף
–
–
מנכ"ל אורנת תעשיות מזון בע"מ
מנהל מפעל נגב זכוכית

טמיר כהן

מוריה אביגד

סיוע חירום למפעלים בסכנת סגירה בשל משבר הקורונה

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. היום 12 במאי, י"ח באייר התש"ף. אנחנו נתחיל עם הנושא הראשון שעל סדר-היום: סיוע חירום למפעלים בסכנת סגירה בשל משבר הקורונה. אני חייב לומר שזה נושא שלצערי ידענו שנגיע אליו. ככל שראינו את התנהלות הממשלה ביצירת רשת הביטחון והיכולת להציל את העסקים, הבנו שגם נגיע אליו יותר מהר לצערי ויותר חמור. מתחילות להגיע כבר הבשורות.

יעלו כאן כמה מפעלים, מכול מיני תחומים. אני חייב לומר, יעלה כאן מי שהסכים להיחשף. צריך להבין, לא כל אחד מסכים לעלות ולספר את הקשיים שלו. הוא גם לא רוצה לפגוע בעצמו מול הלקוחות הקיימים שלו ולחשוף את מצבו ולא מול המתחרים שלו. צריך להבין שמדובר פה גם באלפי עובדים, אלפי בעלי משפחות שהולכים להתווסף למעגל האבטלה, וגם בפגיעה חמורה ביכולת האסטרטגית של מדינת ישראל לייצר.

יש חשיבות בייצור ישראלי. אנחנו אומרים את זה ונלחמנו על זה כאן בוודאי בעבר, חבר הכנסת מיקי ואני, בוועדת הכספים, לשמור על הייצור הישראלי ושהוא לא יפגע, כי ברמה האסטרטגית למדינת ישראל יש תחומים מסוימים שהיא חייבת שיהיו ברשותה וגם מתוך הבנה שבתחום שאין בו ייצור ישראלי בסוף הצרכן משלם יותר. אני לא רוצה לתאר למשל משבר של מגיפה, פתאום הגבולות נסגרים ואי אפשר להביא לכאן מוצרים, או לא מוכנות לבוא לכאן אוניות מסיבות מסוימות, או מטוסים לא מוכנים לנחות כאן, בין אם זה ברמה הביטחונית ובין אם זה ברמה הרפואית, ואתה מוצא את עצמך מול שוקת שבורה, וכמובן גם היכולת להעלות מחירים.

אני חושב שהדוגמה ואולי מה שעורר הכי הרבה זה הנושא של "פניציה" צפון. ביקרתי כמה וכמה פעמים במפעל "פניציה" שבנוף הגליל, מה שהיה פעם נצרת עלית. המפעל עדיין העסיק מאות עובדים מהאזור וגם נתן איזשהו ביטחון למדינת ישראל מבחינת ייצור זכוכית. אין עוד כזה במדינה. ברגע שהוא נסגר אנחנו תלויים לגמרי, ונהיה תלויים לגמרי, בזכוכית שתגיע מחו"ל. עכשיו אולי לא מרגישים את זה, בחודשיים האלה, אבל באיזשהו שלב, בגלל היצרנים מחו"ל – יש היום השתלטות טורקית על השוק הזה, אנחנו ניהלנו פה דיון בנושא של היטל היצף ותחומים אחרים – אנחנו נמצא את עצמנו משלמים יותר על הזכוכית.

צריך להבין, כשסוגרים תנור זכוכית זה הסוף. זה מה שנקרא כבר "תפילת השכבה". לצערי, שם אנחנו נמצאים. אנחנו נשמע גם אותם מדברים. הם היו הטריגר הראשון לנסות ולקיים את הדיון הזה, מתוך הבנה שזהו, אנחנו כבר נמצאים בסוף. הם היו גם בבעיות עוד לפני כן בגלל מה שתיארתי. אנחנו נשמע פה שורה ארוכה של מפעלים שמעלים את הנושא. לצערי, משרד האוצר ומשרד הכלכלה מתנהלים כאילו אין קורונה, עולם כמנהגו נוהג, נטפל באירוע החמור הזה, החריג הזה, באמצעים הרגילים שאנחנו מכירים וכך זה נראה.

יש כאן בקשות דיבור והצעה לסדר. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה.

בהמשך לדברים שעודד אמר, פתחנו את כותרות הבוקר ואנחנו רואים שהעסקים הקטנים – במיוחד, גם הגדולים, אבל במיוחד העצמאים והקטנים – חלקם הלא מבוטל לא יצליח אפילו להשתקם. נכון להיום אנחנו נותנים מענקים, חלק מהמענקים מגיעים וחלק מגיעים בסכומים שלא באמת מאפשרים לאנשים לקיים חיים נורמליים. עם 2,600 או 2,500 שקלים מאוד קשה להתקיים.

ההצעה שאני העליתי, מאחר ומשבר הקורונה והשלכותיו יישארו אותנו בשנה הקרובה, שמעתי את בעלי העסקים, שמעתי שהם מזהירים שהם יתחילו לעבוד בשחור – ואגב, אני חייבת להודות, אני הקמתי חברה וניהלתי אותה במשך שנים. בואו, עם כזה מצב של כאלה מענקים או אינסנטיב של "תיקחו הלוואות", יכול להיות שגם אני הייתי אומרת לעצמי: אתם יודעים מה? אני לא אוציא את החשבונית הזו, אני אקח עוד קצת כסף הביתה. כרגע אנחנו מעודדים אותם לעבוד בשחור ברגע שהם חוזרים.

אני הגשתי הצעת חוק לדחיית המע"מ ל-12 חודשים עבור עסקים עד מחזור של מיליון שקלים. בתום 12 החודשים האלה אנחנו נתכנס כאן בוועדה ונחשוב על התנאים הנכונים לפריסת התשלומים. זו הדרך היחידה שאני רואה שבה גם מדינת ישראל לא מפסידה את הכסף של המע"מ, גם מאפשרת לעסקים – במקום לתת להם מענקים שאין להם כל כך מה לעשות אתם, וגם יש גבול כמה מענקים אפשר לתת במהלך השנה – אוויר לנשימה, לפתוח את השוק לתחרות, לפתוח את החמצן והאוויר לנשימה לעסקים הקטנים. גם המדינה תרוויח מזה וגם העסקים הקטנים ירוויחו מזה.

תודה. ח"כ סופר, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחת לוחם צה"ל שנפל הלילה בפעילות מבצעית.

אני רוצה להציע הצעה לסדר שנוגעת אולי במספרים קטנים אבל כן נוגעת בנקודה ערכית שבהחלט קשורה לחינוך של הדור הבא, הנושא של תשלומי הורים לנסיעה לפולין. הורים שילמו כסף על נסיעת תלמידים לפולין ואיכשהו ההסכם בין משרד החינוך ובין האוצר – אני לא בדיוק סגור מי, בין המדינה – לחברות האלה, מטיל את האחריות על דמי הביטול בסופו של יום על ההורים. נכון שמדובר כאן בכסף קטן אבל מדובר כאן בנקודה מאוד ערכית שהיא בטח לא קלה ולא שווה לכל כיס. כיוון שמדובר כאן בנקודה מהותית, חינוכית, בדור הבא שלנו, וכיוון שנראה לי שנעשה פה עוול בחיוב ההורים בדמי ביטול, עוול ערכי, אני חושב שהמדינה ודאי צריכה לקחת על זה אחריות וצריכה למצוא את הדרך לטפל בעניין.

אני רק אומר לך, אדוני, אני מכיר את הנושא הזה מתחילת המשבר. פניתי גם לממונה על התקציבים, גם לשר החינוך – אתה התחלת להתבלבל, משרד האוצר, משרד החינוך, יש מדינה. בסוף, מבחינת האזרחים, כל חלוקת המשרדים, אם זה 18 או 36, ממש לא מעניינת אותם. הם אמורים לקבל שירות מהמדינה. לצערי גם פה גוררים רגליים, גוררים רגליים, אומרים: לאט-לאט נרעיב את הסוס הזה ונלמד אותו לחיות בלי אוכל.

אני רוצה להתחיל את הדיון עם נציגים משני מפעלים. אני אבקש מאייל זגגי, מנכ"ל "פניציה" צפון, לתאר את הקשיים שלו כתוצאה מכול מה שקורה כאן בכלל במשק הישראלי בתקופה האחרונה. אחריו אבקש מאמנון כהן, מנכ"ל "פניציה" ירוחם, שגם היא נמצאת בסכנת סגירה. "פניציה" ירוחם, רק כדי לסבר את האוזן, מייצרת את כל בקבוקי הזכוכית במדינת ישראל. גם כאן יצרן יחיד.

היא נלחמה תקופה ארוכה – גם אני וחבריי לסיעה ביקרנו שם בשנה האחרונה – מול חרם רבני שהוטל עליה שפגע מאוד בייצור הבקבוקים. אגב, למרות שהמפעל הזה עומד בכל התנאים והדרישות. הוא מעסיק כ-300 עובדים מאזור ירוחם והדרום. ואגב, גם אחראי על כל מחזור הזכוכית. אם המפעל הזה נסגר לא יהיה מחזור זכוכית במדינת ישראל. בקבוקי הזכוכית – או שיקברו אותם או שאני לא יודע מה יעשו אתם. יש פה אינטרס למדינה גם מבחינת איכות הסביבה לשמור עליו. אני ארצה לשמוע אותם ולאחר מכן אני ארצה לאפשר להתאחדות התעשיינים להציג את המצגת שלהם. אייל זגגי, בבקשה.

לא שמענו אותך בדקות האחרונות.

אני מניח שאתם יודעים את הנושא. דיברתי על קריסת המפעלים באופן כללי, גם בגלל משבר הקורונה וגם בכלל בגלל התנהלות המשק הישראלי, על החשיבות ושבעצם אתם המפעל היחיד שמייצר זכוכית שטוחה במדינת ישראל. המשמעות של סגירה שלכם היא מעבר להיות תלויים לגמרי בייבוא, שבסופו של דבר יגרום לכך שהצרכן ישלם מחיר יקר יותר ויקבל מוצר פחות טוב. אני אשמח להתייחסות שלך, אחת, כללית, על מה קורה במפעל, כמה עובדים יאבדו את מקור פרנסתם ובאיזה צעדים המדינה כן סייעה לכם או לא סייעה לכם, ומה עשה לכם משבר הקורונה.

נמצאים אתי פה שני חברי ועד, יושב-ראש הוועד וחבר ועד, אחד מהם 35 שנה, אחד מהם 25 שנה בחברה. ב"פניציה" עובדים 282 עובדים. מרגע שהתחיל משבר הקורונה התחלנו לחוות ירידה מאוד-מאוד דרמטית בהזמנות. היקף ההוצאות החודשי שלנו הוא קרוב ל-6 מיליון דולר, שמורכבים בעיקרם מאנרגיה – בערך שליש מההוצאה הוא אנרגיה – כאשר מחיר הגז, כמו שכולנו יודעים, לפי מתווה הגז, לא משתנה, בניגוד למחירי הגז בעולם, שיורדים. בארצות-הברית הוא ירד ב-50% רק בתקופה האחרונה ובישראל הוא לא זז מילימטר. 35% עלות גז, 35% חומר גלם, כ-25% עלויות כוח-אדם. מכיוון שהמפעל עובד 24/7 זה לא משהו שניתן לצמצם או להוציא אנשים לחל"ת. מה שאפשר היה, קצת במשרדים, כמובן שעשינו.

קצב ההכנסות שלנו – אמרת שהמפעל היה בקשיים, הוא היה בקשיים בעברו היותר רחוק, החל מ-2017 הצלחנו להעלות את "פניציה" לפסים של רווחיות, גם 2017, גם 2018 וגם 2019. רווחיות קטנה אבל רווחיות. דיברתי על קצב הוצאות של קרוב ל-6 מיליון דולר, קצב ההכנסות עמד על 6.2, 6.3, 6.5 מיליון דולר. זה פחות או יותר מה שהיה במשך השנים 2017, 2018 ו-2019. מרגע שהתחיל משבר הקורונה קצב ההכנסות שלנו ירד דרמטית. תחילה ל-4-3.5 מיליון דולר, באפריל סיימנו ב-1.8 מיליון דולר הכנסות. כלומר, אנחנו מבינים שבעצם מדי חודש בחודשו החברה צוברת בור תזרימי, בהתחלה של 2 מיליון דולר בחודש, בהמשך כבר 4, עד עכשיו במצטבר קרוב ל-40 מיליון שקל בור תזרימי.

כשראינו שהדבר הזה קורה, עוד לפני חג הפסח, פעלנו בכל ערוץ אפשרי. דיברנו עם השרים ועם מנכ"לי משרד הכלכלה ומשרד האוצר, הפעלנו כל קשר שאנחנו יכולים, בין אם אישי ובין אם פורמלי. כולם היו מאוד אמפתיים והטו אוזן קשבת אבל בסוף אמרנו לנו לא. אמרו לנו לא על שני דברים מרכזיים שביקשנו: ביקשנו מענק משמעותי מאוד שיעזור לנו לסגור את הבור התזרימי הזה וביקשנו שתיעשה פעולה מידית לחסימת ייבוא.

במקרה שלנו, במפעל זכוכית, כמו שאמרתי, לא ניתן להאט את קצב הייצור. אנחנו מייצרים 500 טון זכוכית כל יום. בין אם אנחנו רוצים או לא אנחנו מייצרים 500 טון זכוכית. כשלא מוכרים, הזכוכית נערמת כאן בחצרות והגענו לכמויות שמעולם מפעל "פניציה" לא ידע. בדיוק כך פועלים גם כל מפעלי הזכוכית בעולם. רק בסין יש כ-250 מפעלים כמונו שמקבלים תמיכה ממשלתית, אז הם ממשיכים לייצר, הממשלה תומכת והכול בסדר. מה יקרה ביום שאחרי הקורונה, שכולנו מקווים שזה יקרה מחר בבוקר?

אייל, יש מדינות שחסמו ייבוא?

טורקיה חוסמת ייבוא כבר הרבה שנים, לא רק מישראל.

שאגב, היא היצואנית. הזכוכית כאן מיובאת מטורקיה.

אני מדבר קודם כל על טורקיה כיבואנית. היא חוסמת ייבוא לא רק מישראל אלא גם ממדינות אחרות ומאוד-מאוד תומכת בתעשייה המקומית שלה. במקרה שלנו, כשאנחנו ביקשנו את היטל ההיצף כנגד הטורקים, זה היה גם כי הם הציפו את השוק הישראלי וגם כי הם חסמו אותנו מלמכור מטורקיה, אבל הטיעון כמובן המרכזי היה שהמחירים שלהם בישראל הם מחירי היצף, וגם זה עומד להסתיים בעוד כחודשיים.

ביקשנו מענק מאוד משמעותי שיעזור לנו להתגבר, לפחות על הבור אחורה, כשידענו להגיד שזה עוד לא מביא אותנו לקו הסיום אבל זה מאוד יעזור; ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא חסימת ייבוא. חסימת ייבוא – אני לא יכול להשתמש במילה יותר מכובסת מזו – בעיקר מטורקיה, מסין, מפולין, מאיטליה, מכול מדינה, כי בעצם כל מפעלי הזכוכית בעולם הם עמוסי זכוכית לעייפה וביום שהקורונה תיגמר הם ינסו למכור את הזכוכית שלהם בכל מקום בעולם במחירי רצפה. הם יהיו חייבים להיפטר מהזכוכית. מדינה שלא תגן על עצמה – זה ייכנס אליה. ואז, בשלב הראשון, הצרכן ירוויח והזכוכית תיכנס זולה – זה לא בהכרח אומר שההוזלה תגולגל עד הצרכן אבל הזכוכית בהתחלה תיכנס זולה. "פניציה" לא תחיה וביום שזה לא יהיה אפשרי – כי "פניציה" מהווה גורם מווסת – המחירים יעלו.

שאלת מה מצבנו. אנחנו, במהלך החודשיים האחרונים, עשינו את כל אשר לאל ידינו כדי להימנע מרוע הגזירה. כשהבנו שאין ברירה הודענו על כיבוי התנור ב-17 במאי, זה יום ראשון הקרוב, ואנחנו עושים את זה. אנחנו עושים את זה. אנחנו כבר ביצענו את כל הפעולות. למעשה פיטרנו כבר כמעט את רוב עובדי החברה. זו עובדה שכבר קרתה. אלה שעוד צריכים להיות פה לפעול בתהליך הכיבוי או לסיים את המשמרת עד מועד הכיבוי עצמו, כבר עובדים תחת הודעה מוקדמת ומיד בתחילת שבוע הבא רוב האנשים כבר לא יהיו כאן.

אני מרגיש שאני בא לשיחה הזאת כדי לתאר את חומרת המצב. כדי שזה יהיה רברסיבילי – פתחנו את דלתות האורווה, אנחנו מבינים מה זה אומר. אני לא חושב שזה אפשרי לסגור אותן עכשיו, ואני גם לא בטוח מה סמכותה של הוועדה להחליט עכשיו. אבל כדי שזה לא יקרה אנחנו צריכים לקבל היום – וכשאני אומר "היום" אני לא מתכוון בעוד שבוע, 10 ימים או שבועיים – מענק מאוד משמעותי ואנחנו צריכים לדעת היום שהייבוא נחסם, שיש לנו עתיד.

מאיזה מדינות הייבוא צריך להיחסם?

בראש ובראשונה מטורקיה ומסין. אלה שתי המדינות המרכזיות. גם מדינות כמו פולין ואיטליה.

תודה. אמנון כהן, מנכ"ל "פניציה" ירוחם. אחריך ידבר רון תומר מהתאחדות התעשיינים.

שלום לכולם, שלום לאייל זגגי, יש לנו את אותו שם ופעם "פניציה" ציפורי ו"פניציה" ירוחם היו במפרץ חיפה, מפעל אחד, שייצר גם זכוכית שטוחה וגם בקבוקים. אנחנו, כמו שאייל הזכיר, חברה של 24/7, שפועלת עם תנור שלא ניתן לכבות אותו. אם מכבים אותו זה או שמחליפים תנור או שסוגרים את החברה, כפי שאייל תיאר בפנינו. אנחנו משרתים את הבקבוקים לשוק הקר, שכולו סגור, ובעצם עכשיו נכנסנו לחודש השני שבו הפסקנו את כל הייצור במפעל.

ב"פניציה" יש כ-240 עובדים ואתה צריך סדר-גודל של 15 איש לתפעל את התנור על מנת שהוא לא יקרוס והחברה תישאר עובדת. בחודש הראשון הוצאנו 200 עובדים לחל"ת, ובחודש השני, שהארכנו אותו עד לתחילת יוני, החזרנו והגענו ל-20% – אנחנו 50-60 עובדים היום – שהם מבצעים עבודות תחזוקה. בכל התקופה הזו, מעבר למלאי שעלה ותפח, המכירות ירדו ב-80%. כל החברות האסטרטגיות העיקריות, בין אם זה "קוקה קולה", "יפאורה", סגרו את הקווים של בקבוקי הזכוכית. הם ממשיכים למכור את הליטר וחצי ודברים אחרים אבל מה שנקרא השוק הקר, שעליו אנחנו מדברים, נסגר וכרגע המשך הירידה במכירות הוא קטסטרופלי. לא היה מעולם כזה דבר.

אנחנו ממתינים לראות, מצד אחד, מתי העסק הזה יחזור, ומצד שני, כמו שנאמר, מה תהיה החלטת הממשלה לגבי הפיצוי לעסקים בינוניים, שזה לא עסקים של עד 20 מיליון שקל, אנחנו קצת יותר לצורך העניין. רק לסבר את האוזן – מה שאייל אמר - - -

אין פיצוי, אמנון. עד לרגע זה אין תוכנית, אין מתווה, אין גם יעד לממשלה כמה עסקים צריכים לשרוד את המשבר הזה. היא אפילו לא קבעה לעצמה יעד.

לכן אני אומר רק לסבר את האוזן, ההפסד של סגירה של חודש ל"פניציה" דרום לצורך העניין הוא בין 4.5 ל-5 מיליון שקל, מכיוון שאין מכירות, אפס מכירות, והעלויות הקבועות, כמו שפירט אייל זגגי, ממשיכות. לכן הציפייה כרגע מול הממשלה היא לקבל החלטות שקשורות לכך – כמובן בכפוף לכל המסמכים הנדרשים, שבאמת יראו שהמחזור ירד, שהרווח ירד וכן הלאה – ובהתאם יינתנו פיצויים.

מה יעזור לכם, אמנון?

כנ"ל לגבי חל"ת. אני רוצה לציין שלא פוטר אף עובד מ"פניציה" ועדיין, כפי שאייל אמר, אחד האתגרים הגדולים ש"פניציה" נאבקת בהם הוא הייבוא, בעיקר מטורקיה, דומה לזכוכית השטוחה, אצלנו לא נעשו היטלי היצף ואנחנו כרגע מקווים ומייחלים שיהיה באמת עדיפות של כחול-לבן. רק לסבר את האוזן, אנחנו היום מתעסקים בקורונה אבל מה שהתעסקנו עד לפני הקורונה היה ההתחממות הגלובלית. ההתחממות הגלובלית הביאה לעלייה מטורפת בביקוש לזכוכית, היו לנו משאים ומתנים עם כל מדינות העולם למעט אנטרקטיקה, שכולם כמובן עברו לדום עם כניסת הקורונה.

אנחנו נמצאים במצב לא פשוט ואנחנו עוד לא יודעים מה יהיה. יש בעיות תזרימיות מאוד קשות ואנחנו מצפים להחלטות שיתקבלו. אני חייב לומר לכם שאני מאמין שכן תתקבלנה בסופו של דבר החלטות כאלה, כי האינטרס של המדינה, אני מניח, הוא שהעובדים ימשיכו לעבוד. ואני אומר את זה אחרי מפגשים לא מעטים עם כל מיני גורמים. הדבר היחידי, אגב, שקיבלנו – שאלת מה קיבלנו – נכון להיום הוא הלוואה אחת, בערבות המדינה, על סך כ-9.4 מיליון שקל. זה מה שקיבלנו עד לרגע זה, והחיסכון בארנונה כפי שקיים בשוק.

אמנון, האם חסימת ייבוא בלי מענק מצילה אותך?

ודאי. נתח השוק של "פניציה" היום הוא כ-50%. אם בעבר זה היה 70%-80%, היום נטו הוא כ-50%. אם לא יהיה ייבוא אז יהיה עתיד ורוד.

תודה. אני רוצה לתת לרון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים. אני חייב לומר, זה נשמע כאילו עוד מעט אנחנו עושים תפילת השכבה ל"פניציה" נוף הגליל, להגיד "אל מלא רחמים", ולצערי אם לא ינקטו צעדים אז יהיו לנו עוד הרבה מפעלים שנצטרך לעשות להם את התפילה הזו.

אפשר לעשות כמו שעשינו עם המלט – להוציא צו הגבלת ייבוא לשנה כדי להציל אותם. אין ברירה אחרת.

אתה צריך את שר הכלכלה בשביל זה. אתה צריך שר כלכלה מתפקד. רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, ואלכס גדלקין, ממלא-מקום ראש העיר.

שמעתי את מנהל המפעל ואני מבין ללבו. אני חושב שהוא עשה מאמצים עליונים על מנת לא לסגור את המפעל. יחד עם זאת, צריך להבין דבר פשוט, המפעל מבקש שני דברים: מבקש גם חסימת ייבוא וגם מענק. פניתי לשר הכלכלה, שר הכלכלה גם היה במפעל, פניתי בנוסף לראש הממשלה והסברתי שזו יכולה להיות הסנונית הראשונה וזה מאוד מסוכן. כשמפעל אחד מתחיל להיסגר זה הולך מפעל אחרי מפעל, כולם שמים לב והדבר הזה לא יכול להיות טוב. חייבים לעשות משהו.

צריכים להבין שאנחנו נמצאים בגליל ולא במרכז הארץ. אם במרכז הארץ אפשר לעשות מאמץ ולהעביר עובדים ממקום אחר, מדובר פה ב-280 עובדים. לא הייתי אומר שכל העובדים האלה הם בעלי מקצוע. יש עובדים שילכו הביתה ומחר לא ימצאו מקום עבודה. הם פשוט יהיו עוד פעם עול על המדינה, על לשכת התעסוקה, על ביטוח לאומי, שבדרך אחרת יצטרכו לשלם להם משכורת – דמי אבטלה, לא משנה, אבל הכסף יצא.

אני באמת לא יודע כמה שיניים יש כרגע לוועדת הכספים, אבל אני אומר גם לאייל – ואני אומר לו כל הכבוד וגם לוועד העובדים שיושב יחד אתו וההסתדרות, כולם יחד אתי – שאנחנו נעשה מאמצים עליונים גם בדקה ה-90 לעשות הכול כדי שהתנור לא ייסגר. העניין פה הוא פשוט, ב-17 לחודש, ברגע שסוגרים את התנור, אפשר לעשות מיליון ועדות ואפשר לדבר כמה שאנחנו רוצים, מבחינת המפעל בזה הרגע העסק נגמר.

אני פונה אליך, עודד, ולחברי הכנסת שיושבים שם, שאת רובם אני מכיר, ואני פשוט מבקש: חברים, תנו יד, תפנו בבקשה בדחיפות לממשלת ישראל, האם אפשר כרגע אפילו ללכת לאיזשהו הסדר. אני יודע שאנשים קיבלו מכתבי פיטורין, אני יודע, אבל ניתן להחזיר את הכול לקדמותו. אם אפשר לשבת, לתת זמן – עוד שבוע, עוד שבועיים – בתנאי שאנחנו יודעים שיימצא פתרון, אני חושב שהמפעל ילך על זה. הוא לא יסגור את התנור. אני חושב שזו תהיה הדרך היחידה להציל את המפעל. חברים, 280 משפחות.

רונן, אני מכיר אותך מהכנסת וגם ממשרד הקליטה כבולדוזר לא קטן. אנחנו כאן בוועדה לא נרפה מזה, בין אם עכשיו ובין אם אחר כך. אנחנו, בעניין של סגירת מפעלים, לא נאפשר, בטח לא מפעל כזה שהוא ייחודי, יחיד בארץ, שהוא גם מעמיד את מדינת ישראל בנחיתות אל מול העולם במידה והוא ייסגר. אנחנו נוציא מכאן קריאה ברורה, מהוועדה הזו, אבל גם הלחץ הפוליטי שלך חשוב.

כל לחץ שנדרש על ידי, כל דבר שצריך לעשות, אני מוכן, לילות כימים. אני הייתי בטוח באיזשהו מקום שאנחנו לא נגיע לסיטואציה כזאת. הייתי בטוח שברגע שדיברתי עם לשכת ראש הממשלה, עם ראש הממשלה – כנראה שיש פה בעיה שלא ניתן לפתור באמצעות זום. אני מציע לשבת שבועיים, לתת ארכה שבועיים, לראות אם הממשלה מוכנה לשבת מול "פניציה". ברור שלא את כל הדרישות של "פניציה" אפשר לקבל אבל חלק.

אחת הבעיות היא שהממשלה – ולא רק בתחום הזה – לא כל כך מבינה את האירוע. אני רוצה לעבור להתאחדות התעשיינים, לאחר מכן משרד האוצר ונפתח את הדיון. נתנאל היימן, אגף כלכלה, תציג את עצמך, תן כמה מילים על מצב המפעלים באופן כללי, אני רוצה להספיק את משרד הכלכלה ואת משרד האוצר.

נתנאל היימן, מנהל אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים. עשינו כמה בדיקות, בעצם צריך לחלק את המצב לשניים. אנחנו רואים, קודם כל, במהלך המשבר שבאמת התעשייה המשיכה לעבוד, אבל ההשפעה העיקרית – וראית את זה עכשיו במצב של "פניציה" אבל זה גם בהרבה ענפים, שחלקם ידברו אחר כך – היא שאנחנו מתחילים לחוות את הירידה בביקושים מצד אחד ומצד שני אנחנו רואים את צבר ההזמנות שנגמר. זאת אומרת שגם אם היו לנו מפעלים שבחודשים הראשונים עדיין היה להם איזשהו צבר הזמנות ועדיין צרכו מוצרים, ההזמנות האלה נגמרות ואנחנו עכשיו עומדים בפני גל כלכלי שני בצד של התעשייה.

אל מול כל זה לא עזרו כמובן ההנחיות של הממשלה. עצם זה שלא ידעו בכל רגע נתון מי עובד ומתי הוא עובד, גם בתוך התעשייה עצמה מבחינת היישום של נהלי העבודה וגם בקרב הלקוחות, כי ברגע שהלקוחות שלך לא עובדים אז גם אם התעשייה לכאורה עובדת – וזה אולי המקום באמת להגיד תודה גם למשרד האוצר וגם למשרד הכלכלה שדאגו שלרוב התעשייה יהיה אישור לעבוד – אז זה לא עוזר לך. דובר פה על המסעדות והשוק המוסדי באופן כללי, וגם בענפים אחרים, בסוף זה הלקוחות שלנו.

מצד שני, גם מצב הלקוחות בעולם יש לנו ירידת ביקושים מאוד-מאוד גדולה. מסקרים שאנחנו ביצענו 50% מהיצואנים דיווחו על ירידה בביקושים שלהם. יש ענפים שממש נסגרו. אם אתה יצואן לענף הרכב בעולם, או יצואן לענף התעופה בעולם, הלקוחות האלה פשוט נעלמו. אפילו בתחום המזון, שהוא לכאורה במצב טוב, אבל חצי משוק המזון מספק לשוק המוסדי – למלונות, לבתי אירועים, למסעדות וכדו' – וגם שם יש פגיעה במפעלים. הבדיקה שאנחנו עשינו היא ש-70% מהתעשיינים דיווחו על ירידה בביקושים ואחוז אפילו גבוה יותר דיבר על מצוקה תזרימית. כמו שאייל אמר, יש לנו את ההוצאות הקבועות שממשיכות להתקיים כל הזמן.

תודה.

רק עוד שתי מילים. אני רואה שאתה רוצה לקצר אבל אני כן רוצה לדבר על השלב הבא. אמרנו שאנחנו באמת נמצאים ב-70% מהתעשיינים עם ירידה בביקושים ואנחנו חושבים שלקראת השלב הבא אנחנו צריכים שני דברים: אחד, מהבחינה התפעולית, ראינו שאין פה שום תוכנית מגירה. למרות שאנחנו מדינה עם משברים במשך כל השנים האחרונות, לא הוכנה שום תוכנית מגירה.

אין לא תוכנית מגירה ולא תוכנית מחוץ למגירה – אין תוכנית.

ולא תוכנית יציאה. תחשבו אם עכשיו לא היה מדובר במגיפה אלא במלחמה כוללת, פשוט היינו נתפסים לא משנה איך. מבחינה כלכלית יש שלושה מנגנונים שצריך להפעיל: אחד, איזושהי חלופה למנגנון החל"ת. דווקא התעשיינים רצו לשמר את העובדים שלהם, ועדיין מנסים לשמר את העובדים שלהם, ובאופן כללי פחות השתמשנו במנגנון של החל"ת אבל אנחנו רואים ברמת המשק שברגע שמיליון אנשים נמצאים בבית שפשוט זה לא עובד.

הדבר השני – ודובר עליו פה – אני חושב שהמשבר הזה הדגיש את החשיבות של שמירה על עצמאות ייצורית, את החשיבות של ייצור מקומי ושכמה שיותר נוכל לייצר פה תעשייה חזקה. המון מפעלים עשו הסטות והסבות למוצרים חיוניים. התחלנו לייצר מסכות, מכונות הנשמה, מכונות לבדיקות, אלכוג'ל והמון-המון מוצרים.

ונקודה אחרונה, אולי הכי חשובה, באמת בשביל לתת איזשהו אוויר לנשימה, מנגנון פיצויים מרכזי שיכול להתחשב אולי בהוצאות נחסכות, כי חלק מהמפעלים הוציאו עובדים לחל"ת, חסכו הוצאות, אבל אתה רואה ושומע שבלי מנגנון פיצויים מרכזי אנחנו פשוט לא נוכל להמשיך.

תודה. רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים.

תודה, עודד. קודם כל, המון תודה על הדיון הזה. הייתי שותף אתך בהרבה דיונים בוועדת הכספים, אני לא רוצה לתת ציונים לאחרים אבל זה אחד הדיונים החשובים ביותר ולצערי הוא לא מספיק תופס תשומת לב.

15 המפעלים האמיצים שבאו לפה והגיבורים שמוכנים בשמם לשבת ולספר על הבעיות שלהם הם רק קצה הקרחון, מאחוריהם עוד עשרות מפעלים, גיבורים לא פחות, שלא היו מוכנים לצאת החוצה ולדבר על הבעיות כי הם מפחדים שיהיו לזה השלכות על הבנקים וכו', אבל המשבר פה הוא משבר רוחבי והמשבר הוא לא באשמת אף אחד מאותם מפעלים שנמצאים כאן אתך ואלה שלא נמצאים. מדינת ישראל בסוף תצטרך את אותם גיבורים, את אותם מפעלים, להיות מנועי הצמיחה שלה, גם כדי לכסות את הגירעון וגם כדי להחזיר את שוק העבודה, ואם מדינת ישראל לא תדע להעביר אותם את המשבר הזה ולבנות להם את הגשר היא תאבד אותם ובסוף היא תצטרך לבנות גשרים על תהומות גדולים הרבה יותר ובעלות גדולה הרבה יותר.

בסופו של יום, שום עסק לא יכול לעבור אירוע כזה של קורונה מעבר לעניין של כמה שבועות. טוב מאוד, והיינו אצלך בהמון דיונים, שהמדינה נתנה לא מעט הלוואות, הן חשובות, אבל אף איש עסקים בר דעת לא ייקח הלוואות בלי סוף כי בסוף הלוואות אנחנו צריכים להחזיר. הלוואות לחודש מחזור אפשר, מי שיותר אמיץ ייקח הלוואות לחודשיים מחזור, אבל מעבר לזה אין דרך אחרת. מה שקרה פה – הקורונה זה פיגוע. זו מלחמה. זו מלחמת עולם. אם הייתה היום מלחמה אני חושב שאף אחד בשום מדינה, בשום ממשלה, ובטח בישראל, לא היה ממצמץ לרגע ומפצה את המגזר העסקי ואת התעשייה על כל הנזק שנגרם לה, ופה הדברים האלה נשארים באוויר. חבל לי, כואב לי, אנחנו לא נרפה.

יש לנו דרישה ואנחנו ממשיכים, נדרוש את זה מראש הממשלה ומהמשרדים הכלכליים, אבל אני חושב שגם הוועדה הזו וגם כנסת ישראל צריכה לקרוא לעזור למפעלים האלה, לא כצדקה, לא כחמלה, אלא מהמקום שמבינים שאותם מפעלים, אותה תעשייה, היא בסוף תהיה מנוע הצמיחה. אנחנו לא נרפה. אני מודה לך, עודד, על העלאת המודעות הזו. אני יודע שאתה גם מקדם הצעת חוק בנושא. אני מקווה שהדבר הזה יבשיל, יקרום עור וגידים להביא את ההיגיון במקומות שבהם הוא עסוק בדברים אחרים.

תודה. אגב, הצעת החוק שדיבר עליה רון מדברת על אותו מתווה שאנחנו מדברים עליו מתחילת הדרך, פיצוי לפי מחזור, או ירידת מחזורים, בגין זה יהיה פיצוי בדומה למה שנעשה בלבנון השנייה ובאירועים אחרים. גל ברנס, רפרנט תעשייה ומסחר, משרד האוצר, ואחריו עוז כץ.

גל ברנס, רפרנט תעשייה ומסחר באגף תקציבים. אני אתחיל מאיזושהי התייחסות יותר כללית על התעשייה. אני חושב שעיקר המיקוד שלנו בכל האירוע הזה, בשיתוף פעולה מאוד אינטנסיבי עם התאחדות התעשיינים ומשרד הכלכלה, היה לסייע לתעשייה להמשיך לפעול. אני חושב שהצלחנו בזה יחסית יפה. על אף המגבלות שהיו בשטח התעשייה יחסית המשיכה לפעול בצורה סבירה. על האף המגבלות עשו את ההתאמות, אני חושב שזה היה העיקר וגם קצת בשונה מענפים אחרים, שנפגעו יותר במובן הזה.

אני מתחבר מאוד לנקודה של התאחדות התעשיינים. אנחנו מאוד חושבים שחייבים ליצור ודאות במגזר העסקי, ולא רק במובן של התעשייה שחזרה לפעול אלא גם בשאר המשק. עלתה פה המון הנקודה של השוק המוסדי, שבעצם הם הלקוחות של התעשייה והם ייצרו משבר ביקושים די גדול בכך שהם לא פועלים, כן חשוב לייצר איזשהו מתווה ברור, הוא חשוב גם כמובן לענף הפנאי והבילוי וגם לכל השוק המוסדי, אבל הוא חשוב גם לתעשייה כדי שהיא תוכל להיערך גם מבחינת הביקושים הצפויים ומבחינת הייצור הדרוש, וגם כמובן מערכת החינוך, שהיא קריטית לחזרה לפעילות תקינה של המשק.

יחד עם זה, חשוב כבר עכשיו לייצר איזושהי אסטרטגיית נסיגה חכמה על בסיס ניתוח נתונים כדי שגם בהמשך לא נצטרך לעשות איזשהם סקרים רוחביים שייפגעו בכלכלה ובתעשייה אלא נוכל לעשות את זה בצורה ממוקדת. אנחנו מנהלים שיח מאוד רוחבי, מאוד מקיף, כל הזמן, באופן שוטף, גם עם משרד הכלכלה וגם עם התעשיינים - - -

גל, השאלה היא לא על השיח, השאלה היא על הפתרונות. עזבו, אנחנו נמצאים כבר חודשיים במשבר, בוא תספר לנו מה הפתרונות שאתה מעמיד, איזה פתרון אתה נותן למפעל "פניציה" בדרום, איזה פתרון אתה נותן למפעל "פניציה" בצפון, איזה פתרון אתה תיתן למפעלים האחרים שידברו כאן, תסביר לנו איך אתה מציל אותם, או שהאסטרטגיה היא לא להציל אותם.

אני אגיד שכמו כל שאר המשק התעשייה זכאית לכל הכלים, אם זה, כמו שצוין פה קודם, הארנונה שחלה על כל התעשייה, אם זה קרן הלוואות בערבות מדינה, שבעיקר לבקשת התעשיינים גם הורחבה והופעלה למחזורים גדולים יותר.

גל, אנחנו צריכים למקד את הדיון. מה הממשלה נתנה עד עכשיו, תאמין לי, אנחנו יודעים, בעיקר מה היא נתנה ומה היא לא נתנה. עכשיו אנחנו דברים על מפעלים שהם במצב חירום. כלי הסיוע שנמצאים כרגע על השולחן לא רלוונטיים. הם לא יסייעו לאף אחד, לפחות לא ל-15 המפעלים שידברו כאן, וכאן מדובר על אלה שמסכימים לדבר. השאלה אם יש לכם תוכנית הצלה, תוכנית חירום. אגב, אני אקבל כל תשובה. אני אכעס עליה, אני אצא נגד הממונים עליך, נגד השר שלך, נגד ראש הממשלה, אם אין תוכניות, אבל זה גם בסדר לבוא ולהגיד: אין לנו תוכנית הצלה, אין לנו תוכנית חירום לעניין הזה.

מעבר למה שיש.

כן, מעבר למה שיש. את מה שיש אל תציג לנו, אנחנו מכירים.

אנחנו יודעים יותר מידיי טוב. והאם שקלתם אפשרויות לבלום את כל הייבוא כדי למנוע תחרות מהתעשייה שנמצאת בארץ בסכנת הכחדה? יש כאלה שאפשר לעשות את זה בצו. זה לוקח בדיוק חמש דקות לשר הכלכלה.

תודה, ח"כ לוי.

אני רק אגיד שכן עלו פה טענות על סיוע תזרימי. הקרן היא כן מאוד רלוונטית לנושא הזה. למי שיש בעיות עם הקרן, אנחנו נשמח לדעת אבל - - -

אני מדבר ברור, אני חושב, גל, נכון? נראה לי שאני מדבר ברור. הקרן – אם אני עוד פעם אשמע מפקיד אוצר ששולח אותי לקרן, זה כבר אפילו לא בשביל להתעצבן. כל כלי הסיוע הקיימים, כל הקרנות, כל הסיפורים, אנחנו מכירים אותם, תאמין לי, יותר מידיי טוב. יושבים פה עכשיו ויעלו לדבר עסקים שכלי הסיוע הקיימים כבר לא יסייעו להם. השאלה היא האם יש בכוונתכם לתת מכונות הנשמה למפעלים האלה, בעיקר בתחומים שאם המפעל נסגר אין את התחום הזה במדינת ישראל, הוא נכחד – לא ייצרו יותר זכוכית במדינת ישראל, לא בקבוקים, לא את התחום הזה וגם נשמע עוד תחומים אחרים – או לא? אגב, זו שאלה פשוטה. אני אקבל כל תשובה, רק אני רוצה פעם אחת לקבל תשובה ולא שמסובבים אותנו על האצבע.

אני אגיד רק לנושא הזה שכיוון שאנחנו מוכנים לקיים שיח עם כל מפעל שיפנה אלינו, שיח פרטני ולראות כיצד ניתן לסייע - - -

תודה. התשובה ברורה.

- - -

תודה, גל. לא, אני לא מוכן לשמוע את זה יותר.

אני כן יכול להגיד - - -

לא, תודה, גל. אני רוצה לקבל פעם אחת תשובה אמיתית. שלוש פעמים אמרתי לך: תענה יש או אין. להגיד לי: "אנחנו מוכנים לקיים שיח" – אוקיי, שיח. הפתרון של משרד האוצר למשבר הוא שיח.

אני אגיד ליו"ר הוועדה שכן מתגבשת תוכנית עם משרד הכלכלה והתעשייה - - -

הו, תודה רבה, הצלחנו לחלוב משהו. כן.

תוכנית שאמורה לסייע לתעשייה בהתאמות לתקופת הקורונה, אם בייצור מתקדם ואם בהתאמות פיזיות נדרשות, כחלק מהתוכנית הממשלתית שכבר עסקה בנושא, והכלים אמורים לצאת ממש בתקופה הקרובה.

מה זה "התקופה הקרובה"? מפעל "פניציה" בצפון ייסגר ב-17 במאי.

אני לא יודע תאריכים, אבל אני יודע שנעשית עבודה מאוד אינטנסיבית יחד עם המשרד כדי שהמענים האלה יינתנו בהקדם.

אני אדמה את זה לכך שחס וחלילה היית מגיע לבית חולים כשאתה זקוק למכונת הנשמה ומנהל בית החולים היה אומר לך: אנחנו עכשיו בתהליכים אבל בזמן הקרוב תהיה לנו מכונת הנשמה. עוז כץ, משרד הכלכלה.

שלום לכולם, אני אתייחס בקצרה. שמי עוז, מנהל מינהל תעשיות במשרד הכלכלה. אני אגיד כמה דברים בקצרה: אחד, אנחנו בקשר הדוק עם הרבה מאוד מפעלים, אנחנו מקיימים עשרות שולחנות עגולים ונפגשים באופן רציף גם ביחד עם ההתאחדות. התעשייה מתפקדת בצורה טובה, יציבה. בתקופת המשבר הם הצליחו לתפקד בייצור סדיר, אנחנו רואים שהתעשייה כענף באמת התעלה בתקופה הזו ואנחנו רואים שהפגיעה היא באופן יחסי יותר בענפים אחרים מאשר בתעשייה.

אבל, כשאנחנו מסתכלים לתוך התעשייה אנחנו מבינים מה המשמעויות שקרו לחלק מהענפים. הפגיעה המרכזית היא כמובן כתוצאה מירידה בביקושים. אנחנו באירוע של ירידה בביקושים, ביקושים גלובליים וביקושים מקומיים, וזה כמובן האירוע המרכזי. אנחנו פותחים את האירוע הזה לכמה כיוונים: כיוון אחד, אנחנו מבינים שיש פה – ואני לא אומר את זה מהפה אל החוץ – הזדמנות להטמיע חדשנות, לקדם תהליכים בתעשייה. אנחנו מקבלים עשרות פניות ממפעלים שזו העת להכניס תהליכים מתקדמים, רובוטיקה, אוטומציה, מערכות לניהול, וזה המקום שאפשר להזניק את התעשייה קדימה.

הערוץ השני שאנחנו עובדים בשיתוף הדוק – זה כמובן תוכניות שאנחנו מקדמים ביחד עם משרד האוצר – הוא כל מה שנוגע להפחתת רגולציה. דחינו את כל הממשק שיש לתעשייה עם הממשלה במספר חודשים. אנחנו בדיונים מעמיקים איך אפשר להקל על התעשייה בתקופה הקרובה כדי לנצל את ההזמנות ואת הסיטואציה שקרתה כדי להפחית את הרגולציה והדרישות בממשק עם הממשלה. אלו דברים שייצאו לפועל, וחלקם כבר יצאו ממש בתקופה המידית, גם תוכניות סיוע וגם נושא הרגולציה. מתבצעת בזה הרבה חשיבה והרבה מאמץ עם הגורמים השונים, כולל עם ההתאחדות והמפעלים עצמם.

יש לי שאלה אחת קטנה אליך: אני לוקח את "חמת" כדוגמה – האם אפשר לעצור את הייבוא מסין ומטורקיה לשנה שלמה כדי לתת להם לשרוד, או לשלוח 600 עובדים הביתה? זה מה שכרגע על הפרק. יש לי עוד עשרות דוגמאות של מפעלים כאלה. האם אתם, משרד הכלכלה, יכולים לעצור את הייבוא, כן או לא?

אני לא אכנס לסיפור של "חמת", אני לא מכיר את כל הפרטים שלו היטב. אני חושב שזה עניין של תקן שאפשר להכניס מחו"ל מוצרים מסוימים, אבל לא הייתי נכנס כרגע לעומק לשאלה שהעלית.

הנושא של "פניציה" צפון – היינו בהרבה מאוד דיונים עם אייל זגגי, דיברנו, ניסינו לעזור, אנחנו בממשק מאוד צמוד. אני אגיד שבשנתיים-שלוש האחרונות "פניציה" צפון הייתה בקשיים די משמעותיים ומשרד הכלכלה סייע להם בהיטל, שאמור לפוג עוד מעט וקיבל הארכה של שנה, מול טורקיה. דבר שני, סייענו להם בקרן בערבות מדינה לפני המשבר של הקורונה, שרק העצים את הבעיה, ושוב הוא קיבל הלוואה מקרן לסיוע לעסקים במצוקה של 10 מיליון שקל. הדברים האלה קרו טרום המשבר, המשבר העמיק את המצב של "פניציה". אנחנו נמצאים אתם באופן - - -

סליחה, עוז, לפחות תדייק. לא יכול להיות שקרן ההלוואות שאתם השקתם בגלל המשבר, אגב, שהושקה רק לדעתי בשבועיים האחרונים, נתנה את ההלוואה הזו טרום המשבר.

לא, אני התכוונתי לקרן למפעלים במצוקה. זה מה שאמרתי, אולי טעיתי.

בסדר. ההלוואה של 9.6 מיליון שקל זה מה שסיפר לנו המנכ"ל שהוא קיבל עכשיו מהקרן.

יש הלוואה נוספת מקרן ערבות מדינה שאני מבין שאייל מקדם מול הבנקים, זה שיח שמתנהל באופן עצמאי - - -

איך הוא יחזיר את ההלוואה?

יש הרבה מאוד מפעלים ועסקים שנמצאים במצוקה, אין ערוץ של פתיחת משהו פרטני בממשלה. זאת כרגע המדיניות. אין מדיניות כרגע לתפור חליפה לעסק כזה או מפעל אחר, אלא יש קווי מדיניות מנחים, התקבלו גם כן פה ודוסקסו פה בדיון. מה שכרגע עומד על הפרק זה דברים שאולי נשמע כאילו לא ניתן מענה, אבל בסך הכול בקרן ערבות המדינה כבר ניתן מעל 8.5 מיליארד שקל ומעל 21,000 עסקים קיבלו סיוע שם. אפשר לחדש, אפשר להגביר, עכשיו אישרו עוד 6 מיליארד, אז הדברים האלה באמת ניתנים.

תודה. אני רוצה לקבל התייחסות מאייל זגגי בעניין המידע שנמסר לנו כאן.

הרבה מהמידע שנמסר פה הוא לא נכון, לא מדויק. קרן מפעלים במצוקה – הייתה התחייבות ל"פניציה" בשנת 2012, כשהחברה הגיעה להקפאת תהליכים, על השתתפות של קרן למפעלים במצוקה בהיקף של 20 מיליון שקל, לא התקבלה אגורה אחת. לפני שנתיים, במאמץ מאוד גדול, קיבלנו 12 מיליון שקל, גם זה היה בסיכומו של דבר אחרי תהליך מאוד-מאוד ארוך. לקחו כמעט 8 שנים מההתחייבות של הראל לוקר, שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה – יש לי נספח פה אצלי – שנקבל 20 מיליון שקל וזה לא קרה.

לגבי ההלוואה שמתנהלת עכשיו – אנחנו כבר פועלים שבועות בניסיון לקבל הלוואה, ומי ששאל פה מאיפה תוחזר ההלוואה, זו שאלה מצוינת, אבל בצוק העתים אנחנו אומרים: כל אגורה שתיכנס אולי תצליח לדחות בכמה ימים, בכמה שבועות, את הכיבוי, אולי בינתיים יקרה נס. את ההלוואה הזו, לכאורה בערבות מדינה, דורש הבנק ערבות מלאה של הבעלים. זו הפרקטיקה בשטח. הפרקטיקה היא שגם הבעלים הסכימו לתת ערבות מלאה ועד רגע זה לא ראינו אגורה אחת, ואני גם לא רואה שנקבל בימים הקרובים. אז זה נורא נחמד, כל הדיבורים האלה, הפרקטיקה היא אחרת לגמרי.

גם כשנאמר שהיטל ההיצף הוארך לשנה זה גם מידע לא נכון. היטל ההיצף הוארך למיטב ידיעתי לחצי שנה. הוא חייב לפעול גם על זכוכית מוגמרת כי המעבדים, אם הם נתקלים באותה תחרות מטורקיה ומפולין ומכול מדינה אחרת - - -

ברור. תודה, אייל. אני רוצה לפתוח את הדיון לחברי הכנסת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בבקשה, ואחריה חבר הכנסת קושניר.

צהריים טובים לכולם. אני רוצה להתחיל בלדבר על מפעל "פניציה" בדרום ולהזכיר שהבעלים של המפעל זה הפילנתרופ הגדול-הגדול מורטון מנדל, שבאמת העשייה שלו רבה כאן בארץ. אני יכולה גם ממקום זה להגיד תודות על העשייה שלו כבוגרת בית הספר למנהיגות חינוכית מנדל בירושלים. כל המפעל הזה בעיקרו הוא לא מפעל רווחי. אם נסתכל על העובדים שעובדים שם – מחציתם מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל.

חשוב לי לציין עוד דבר בקשר לאיך אפשר חוץ מהסיוע – שהיטבת לדמותו, עודד, למכונת הנשמה – ובנוסף לייבוא מטורקיה, במקביל יש עוד משהו שכבר התחיל לפני הקורונה, ב-2019, ודובר על כל רבות, וזו ההחרמה של פלח מאוד גדול מהחברה הישראלית של הבקבוקים בגלל שכבשן הזכוכית עובד בשבת.

על זה דיברתי בהתחלה, החרם של הוועד הרבני למען אני לא יודע מה.

כי התנור ממשיך לעבוד בשבת.

אין מפעל בעולם שהתנור לא עובד 7 ימים בשבוע.

אין. אין. אי אפשר.

אי אפשר לעמוד בעלויות שלו.

אין, אי אפשר לכבות תנור.

גם אמרו שם שיש רישיון שהיה בזמנו מהרבנות הראשית.

כל שומרי תורה ומצוות משנות ה-30, לדעתי, כשהמפעל הזה הוקם – אחר כך ב-64', אם אני לא טועה, הוא עבר לירוחם – שתו מהבקבוקים האלה גם בסעודת שבת ואין בזה שום דבר לעניין כשרות.

עודד, מצאנו פתרון – כל הבקבוקים שייוצרו בשישי-שבת ייוצאו בצו - - -

אין בעיה. כשרוצים פתרונות מוצאים פתרונות, עזוב.

מצאנו פתרון.

שנים עושים את זה עם רפתות, עם חליבה.

אני מציע לבדוק מי עומד מאחורי חלק מהיבואנים.

אני חושבת שצריך לתת פתרונות דיפרנציאליים למקומות שיש להם זכות ועדיפות ראשונה, במיוחד למקומות שנותנים תרומה חברתית כזאת גדולה לחברה הישראלית לכלל האזרחים.

תודה. חבר הכנסת קושניר, אחריו ראש עיריית נוף הגליל, שביקש להגיד עוד משפט.

אני חושב שאנחנו נמצאים פה בשיח של חירשים. בהרבה מאוד נושאים, גם בנושא של מובטלים וגם בנושא של מבוגרים שלא זכאים לקבל דמי אבטלה, וגם עכשיו לנושא של תעשייה, התחושה היא – ואני לוקח אותך, אדוני היושב-ראש, בכוונה לסלנג הצבאי – שאתה נמצא תחת האש, אתה מבקש אש לחילוץ ואומרים לך שאש החילוץ תגיע עוד מעט ואנחנו עוד לא החלטנו אם לשלוח את המטוס מפה או מפה. זאת התחושה.

מדברים פה על כך שהם עכשיו מנסים לקבוע מדיניות, מנהלים דיונים על איך לעזור – אנחנו כבר במשבר לפחות חודשיים, אם לא יותר, עוד לא חשבתם? כמה זמן אתם יכולים לחשוב? שמעתי עוד משפט – אני לא זוכר אם זה היה נציג של משרד האור או משרד הכלכלה – שאמר שלא תופרים פה חליפות פרטניות למפעל כזה או אחר. זה נכון, הם עסוקים כרגע בתפירת 36 חליפות לשרים ועוד 16 חליפות לסגני שרים ואף אחד לא באמת מנסה לעזור לחבר'ה האלה. ואגב, הפתרונות שמוצעים כאן - - -

השאלה אם החליפות יהיו מיובאות או שזה משהו שייתפר כאן בארץ.

כפי שאני מכיר את המציאות, עודד, הן יהיו מיובאות. חד-משמעית. אין ספק בכלל. יש פה גם פתרונות שמוצעים על השולחן הזה, ואגב, אני לא יודע אם הם נכונים או לא, אני לא יכול להגיד שאני מומחה בכל, אבל בחודשיים היה אפשר למצוא פתרונות לאנשים האלה ולמפעלים האלה. אני כבר לא מדבר על "פניציה" ירוחם, אנחנו יודעים על החרם שיש מחסידות גור על המפעל הזה. אני חושב שאם אנחנו לא נעצור את זה, חברים, אז אף אחד לא יוכל לעצור את זה. זה תפקידנו.

תודה. רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, בקצרה.

תוך כדי הישיבה שלכם הייתה לי שיחה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רונן פרץ. סיכמתי אתו שתוך שבועיים עד שלושה נשב עם הנהלת המפעל כדי באמת לחפש פתרון איך אנחנו לא סוגרים את המפעל הזה.

רונן, הם סוגרים את התנור ב-17 לחודש.

אז אני פונה להנהלת המפעל גם כאן ואני אומר: חברים, אתם טוענים, ובצדק, שהפסדתם הרבה כסף, בואו ניתן צ'אנס עוד שבועיים, כולנו ביחד, נעשה שמיניות באוויר כדי לא לסגור את המפעל. כל יתר הברברת לא שווה כלום. זאת ההצעה על השולחן, כרגע דיבר איתי רונן פרץ, וזה מה שאני מציע לכם. לא לכבות את התנור בשום פנים ואופן.

רק שתבינו, מבחינת הסיוע שהם מבקשים, עלות שכר של 280 עובדים, שכר מינימום – אפילו לא עלות שכר אלא שכר המינימום, הברוטו – זה 17.5 מיליון שקל בשנה.

חברים, אני לא נכנס כאן למשא ומתן. אני חושב שאפשר להביא את כל הצדדים לשולחן עגול ונעשה את הכול שייצא משם טוב.

אני רק מסביר שאת השכר הזה ישלמו בסוף בדמי אבטלה. חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו חברת הכנסת סונדוס ומנכ"ל "מודגל", רפי גרבר. אני רוצה לתת גם למפעלים נוספים.

אנחנו עדים פה בוועדה כבר במשך תקופה ארוכה לאוזלת היד של הממשלה בכלל ושל האוצר בפרט. הרי מה שאנחנו נתקלים פה ושומעים שקורה ב"פניציה" הוא רק קצה הקרחון. זאת הרי שערורייה שאי אפשר להעלות אותה על הדעת. אנחנו מדברים פה על שתי הזנחות או הפקרות עיקריות שקשורות זו בזו: אחת, של מה שמכונה פריפריה. שימו לב על איזה מפעלים דיברנו פה, דיברנו על ירוחם ודיברנו על נוף הגליל, וכמובן שהדוגמאות הן רבות – באר שבע, שדרות, שלומי, יישובים ערביים, איפה שיש בכלל - - -

דווקא היישובים הערביים ב"פניציה" צפון סובלים.

אני יודע שיש את הבעיה הסביבתית, אני לא נכנס לזה עכשיו. יש פה הזנחה פושעת של הפריפריה ומוסיפים חטא על פשע עכשיו. זה כמובן בא קודם כל על חשבון העובדים, עובדים שיאבדו את פרנסתם. ח"כ פורר דיבר על שכר מינימום. תנאי העסקה, בימים כתיקונם, של העובדים במפעלים האלה, לפחות ברובם, הם תנאי העסקה מהגרועים ביותר.

אני מוחה על זה, עופר, ואני אומר לך כמי שביקר גם ב"פניציה" ירוחם וגם ב"פניציה" ציפורי, תנאי ההעסקה שם – גם מערכות היחסים בין הוועד לבין ההנהלה, שיתוף הפעולה והשמירה על העובדים במשברים מאוד-מאוד קשים – הם טובים, העובדים שם מקבלים יחס מאוד טוב אז אני מציע לא להשמיץ את המעסיק הזה.

אני חולק עליך. לא נקבתי בכוונה בשמות של מפעלים. במפעלים תנאי ההעסקה של העובדים השכירים בישראל בכלל הם תנאי העסקה מחפירים, בעיקר במפעלים בפריפריה. אנחנו זוכרים גם בחצור הגלילית, שכחתי את שם המפעל שם, אנחנו יודעים לגבי מפעלים שנסגרו בירוחם ובשדרות בסיטונאות, איך עבדו שם אנשים, ובעיקר נשים, בתנאים מחפירים, כך שהעובדות הן עובדות הפוכות.

הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר הוא שבתחילת פברואר, לפני שהתחילה המגפה, מינהלת הרשות להשקעות במשרד הכלכלה אישרה 13 תוכניות להקמה והרחבה של מפעלים באזור פיתוח א' והתחייבו למענקים של למעלה מ-50 מיליון ש"ח לטובת זה. איפה זה נמצא? איפה זה נמצא?

אנחנו נשאל אותם באמת. תודה, ח"כ כסיף. רפי גרבר, מנכ"ל "מודגל".

שלום לכולם. אני מנכ"ל "מודגל" באזור תעשייה צח"ר ליד ראש פינה. אני אדבר בקצרה כי דיברו פה הרבה אבל תכלס לא הרגשתי ששום דבר מתקדם. אנחנו כמפעל חווים חוויה דומה למה ש"פניציה" תיארו פה ולא אחזור על זה. לא באנו חזקים למשבר והמשבר היכה בנו עוד יותר. גם אנחנו מתיכים. אנחנו מפעל שממחזר ברזל ויוצר ממנו מוצרים, 60% לייצוא ו-40% לשוק המקומי. פנינו לקבל מפעל מאושר אחרי השקעות של עשרות-מיליוני שקלים שעשינו פה, עוז כץ מכיר את הסיפור, וזה לא הסתייע עד היום.

פנינו לקבל הלוואה עכשיו, במשבר הקורונה. כמו שאמר מנכ"ל "פניציה", רוצים 100% ערבות בעלים והבנק לא מאשר את זה מכול מיני תנאים, וגם אנחנו "נהנים", במירכאות כפולות ומכופלות, מכך שהייבוא הזול באיכות גרועה מגיע לארץ ויוצר לנו פה בעיית תחרות קשה בשוק המקומי שלנו. היבואנים הם בעיקר מסין. הממשלה הסינית מסבסדת את הייצוא, כולם יודעים את זה, והממשלה הישראלית לא עושה שום דבר.

כמה עובדים יש לך?

יש לנו היום 100 עובדים, כולם עובדים ישירים. תוסיפו על זה כ-10%-20% שנהנים מעצם זה שהמפעל קיים פה. מפעל בן 50 שנה, מהאחרונים שיוצקים בארץ. מערכת יחסים טובה בין העובדים לבין ההנהלה. צודק חבר הכנסת שאמר – זה לא תנאים של חבר כנסת אבל התנאים פה הם טובים. אפשר לשאול את העובדים ולשמוע. כולנו ביחד מנסים לשרוד ואם לא נקבל איזושהי עזרה זה לא יקרה.

תודה. ח"כ סונדוס ואחריה ח"כ אופיר סופר.

אני רוצה להתייחס למפעל "פניציה", וסליחה שאני מקלקלת את המסיבה כאן. כולנו רוצים לתמוך בעסקים אבל באופן ספציפי בהקשר של מפעל "פניציה" - - -

איזה?

צפון. מישהו כאן מוליך אותנו שולל. זו לא פעם ראשונה שהמפעל הזה מול משבר כלכלי. מאז 2012, 2017, 2019, הוא כל הזמן במשבר כלכלי אחד מתמשך. כל הזמן יש לו סיוע ותמיכה מהממשלה. החיבור של מפעל "פניציה" לגז הטבעי בהחלטת ממשלה הוא בכדי להציל את "פניציה" מהמשבר הזה. לעומת זאת, יש מפעלים ועסקים שקורסים תחת הגדרה שהם ענף בסיכון ולא מגיע להם סיוע, מענקים או הלוואות. זה עסק שהוא תחת ענף בסיכון כלכלי ויש בו כל מיני בעיות כלכליות. אפשר לעבור על כל הפרוטוקולים של החברה, במיוחד שפורסמו על ידי המנכ"ל הקודם, ולבדוק מחדש מה האפקטיביות והיעילות להשקיע בו.

מאז שהגז הוזרם המפעל הזה לא צריך שום סיוע כלכלי. הייתי במפעל פעמיים, גם כסגן שר האוצר, אני רוצה להגיד לך חד-משמעית, אם המפעל הזה יפסיק לעבוד 300 עובדים מכפרי הסביבה יאבדו את מקום העבודה שלהם.

צריך לחקור את כל ההתנהלות הכספית של המפעל הזה. מפעל שב-10 שנים נכנס לשלושה משברים כלכליים ומנהל לאורך כל הזמן משא ומתן להכניס משקיעים חדשים, זה אומר שיש פה נקודה שצריך לבדוק וזה אור אדום שצריך לבדוק אותו.

גילוי נאות – אני תושבת כפר משהד, זה מפעל שכל כך מסוכן לנו מבחינה זיהומית ושפוגע באיכות החיים של תושבי הכפר. כל עובדי המפעל עוברים בכפר שלנו ואנחנו סובלים מזה. ללא שום קשר, אני פונה אליכם לבחון את היעילות של כל החלטה ולבדוק את ההחלטות הקודמות שבהן נתנה הממשלה סיוע למפעל הזה, כמה הן סייעו ולמה הוא עדיין במשבר.

תודה. ח"כ אופיר סופר, בבקשה. אחריו אבקש מאלי מ"נגב זכוכית".

אני מתפלא קצת על הדברים של חברתי. אני רוצה להגיד, אני ביקרתי במפעל "פניציה" ודווקא הדוגמה של הגז הטבעי, ששמה אותנו - - -

בצפון?

כן, אני גר קרוב.

(היו"ר אורית פרקש הכהן, 12:05)


דווקא הסוגיה של הגז הטבעי היא דוגמה למשמעות של להקים מפעל בפריפריה. כידוע, הגז הטבעי לא מגיע עדיין לאזור התעשייה תפן – שהוא אזור תעשייה גדול ומשובח – לא לאזור תעשייה דלתון, לא לאזור תעשייה צח"ר ולא לאזורי תעשייה אחרים. אבל כן, גז טבעי שהגיע לאזור תעשייה ציפורי הצליח לשים את מפעל "פניציה" על הרגליים. זה רק ממחיש כמה מדינת ישראל צריכה להשקיע במנועי צמיחה באזורי התיישבות חשובים, כמו גליל, נגב ובקעת הירדן.

בקעת הירדן זה לא ישראל אז זה לא רלוונטי.

לפעמים אנחנו מתבלבלים בשם כלכלת השוק החופשי. שכחנו שאנחנו צריכים גם לעשות קצת ציונות וזה לעשות ציונות. המפעל הזה מעסיק 300 עובדים מכול הצפון, ללא הבדל דת, גזע ומין, יש שם עובדים מסורתיים ויש שם מספר דורות - - -

יש עשרות מפעלים כאלה.

ולא בקלות הייתי מוריד את השלטר ממפעל בגליל. לכן צריך להתכנס ולתת את הדעת על העניין הזה.

תודה רבה. אנחנו עוברים עכשיו לאלי ממפעל "נגב זכוכית".

עודד, אתה מכיר אותי גם ממקומות אחרים בהתנדבות הציבורית שלי. אני מעבד זכוכית. אנחנו הלקוחות של "פניציה". אני לא מייצג 300 עובדים של "פניציה" אלא קרוב לעשרות-אלפי עובדים בענף הזכוכית, שבמידה ו"פניציה" תיסגר החרב מונחת על צווארינו גם. נכון, צודקת חברת הכנסת שהבעיה של "פניציה" לא התחילה מהיום, אבל היא נובעת מכך שטורקיה וסין שולחות לפה סחורות ב-dumping, כולל סחורות מעובדות, ולכן אנחנו לא יכולים לקחת סחורה מ"פניציה". היום רוב הזכוכית שאתם רואים בארץ היא מטורקיה או מסין, ואנו, כתעשיית הזכוכית בכלל – ואני מדבר פה על עשרות-אלפי עובדים, לא על 300 עובדים של "פניציה" – נמצא את עצמנו מחוץ לתחום.

אני אתן לך דוגמה על עצמי. אני ציוני, אני גר בתל אביב ופתחתי מפעל באר שבע בדרום מטעמי ציונות, 30 שנה, אני מעסיק כ-50 עובדים. אני אומר לכם שלא רחוקה הדרך שאני אשים את המנעולים על הדלת ואני אהיה יבואן, כי הכי משתלם למצוא מפעל בטורקיה שעושה את מה שאני עושה בארץ ואני ארוויח את העמלה באמצע.

אתם חייבים להבין, אתם חייבים להטיל כרגע, בגלל הקורונה או מכול סיבה אחרת, היטל שאסור לייבא זכוכית לישראל, לא גולמית ולא מעובדת, אם אתם רוצים להציל את התעשייה הזו. אם לא, מה שקרה בטקסטיל קורה בזכוכית. משמעות הדבר היא שבעוד כמה זמן מחירי הזכוכית בארץ רק יעלו כי הטורקים יבינו שאין אלטרנטיבה אחרת, ואז מדד תשומות הבנייה יעלה, ולא ירד כפי שאתם מצפים שהיום יקרה. סגירת "פניציה" היא חלק מתהליך של סגירת ענף שלם, לא של 300 אנשים, של 30,000 ו-40,000 אנשים. אני אומר לכם, אני יודע על מה אני מדבר. אני מדבר עם כל הקולגות שלי. אין היום זכות קיום במדינת ישראל למעבד זכוכית בתעשייה. אין. תודה.


(היו"ר עודד פורר, 12:12)

תודה, אלי. ח"כ מיקי לוי, אחריו אילן אצבעוני.

הפתרון הזה של טורקיה, של השתלטות טורקיה על התעשייה הישראלית ידוע. יש לי דוגמאות למכביר. אני מסתובב בכל הארץ. אני אומר לכם דוגמה אחת מאיטליה – טורקיה קנתה את המפעל היחיד באיטליה שמייצר זכוכית, וראה איזה פלא, מחירי הזכוכית באיטליה קפצו בעשרות אחוזים. זה לא רק "פניציה" חברים, זו התעשייה הישראלית בכלל. כיבוי התנור ב"פניציה" – ואני מציע לך לבקר שם כי אחרי שהעבירו את הגז - - -

אני גרה שם.

לא ביקרת אבל במפעל.

ביקרתי.

אחרי שסיפקו גז למפעל, הזיהום כמעט שואף לאפס כי הגז הוא דבר אחר לחלוטין, ואפשר להגיד את זה עכשיו על תחנות כוח וכו'. הנזק של הכיבוי יהיה במיליונים, במיליונים יותר מאשר יפצו את המפעל עצמו. אני יכול להביא לכם רשימה ארוכה של מפעלים שיקרסו. זו כל התעשייה הישראלית. תזכרו מה קרה לנו עכשיו בביצים – חיסלו את הלולים בצפון, לא היו ביצים, רצו לספרד להביא מיליון ביצים במכה אחת. יש לזה אפקט ארוך טווח.

אני אומר לכם, יש אפשרות בחמש דקות לפתור חלק רציני מהבעיה. שר הכלכלה צריך לכנס את אנשיו ולעשות רשימה ארוכה של אותם מפעלים, לעצור את הייבוא למדינת ישראל לשנה וחצי-שנתיים, צו על הגבלת ייבוא: הגבלת ייבוא של דלתות עץ כדי להציל את יצרני דלתות העץ בארץ; הגבלת ייבוא של דלתות רב-בריח, שמביאים בספרד – התוצרת שלנו יותר טובה, להפסיק להביא דלתות "רב-בריח" מחו"ל, זה פטנט בכלל שהתחיל כאן בארץ; הגבלת ייבוא של בקבוקים; הגבלת יבוא של שמשות. יש אפשרות. מה שאי אפשר לייצר אפשר להביא, מה שאפשר לייצר צריך לעצור.

אני אתן לכם דוגמה: הגבלת ייבוא של כבלי חשמל, אדוני, אתה זוכר את מפעל סינרג'י?

בשדרות.

קונים בטורקיה ב-140 מיליון שקל כבלים והמפעל על 11 ליינים. בשדרות, בפריפריה החברתית, הוא רק על ליין אחד. הרשימה היא ארוכה. אם אתם רוצים להציל את התעשייה הישראלית אפשר לעשות את זה במינימום השקעה ממשלתית. תעצרו את הייבוא. אפשר לעשות רשימות מסודרות.

תודה, ח"כ לוי. אילן אצבעוני, מנכ"ל א.ל.ק זכוכית מחוסמת בע"מ. אחריו אבקש לשמוע את אלישמע פוקס, מנכ"ל ים מיכל יובל בע"מ.

שלום לכולם. שמי אילן אצבעוני, אני מנכ"ל של חברת א.ל.ק זכוכית מחוסמת שעוסקת באספקת קירות מסך לבניינים שהיום רואים בכל הארץ. הבעיה שלנו מחולקת לשניים, ואני קצת אחזור: בעיה אחת היא חומר הגלם/"פניציה", שכמובן שבלי יצרן של חומר גלם תהיה לנו בעיה להתמודד במוצר הסופי. זו בעיה מספר אחת, שאין ספק שתהיה העלאת מחירים שתחמיר את מצבנו בתור מעבדים.

הפן השני, הוא התחרות העיקרית של המפעל שלנו, שטכנולוגית הוא עם הציוד הכי מתקדם שנמצא בעולם, זאת אומרת שאין לנו חסרון טכנולוגי לעומת יצרנים בטורקיה או בסין. העניין הוא שאנחנו כבר עשינו איזשהן בדיקות מדגמיות מה קורה במחירי החומר המעובד בזכוכית לבניינים. מסתבר שהמחיר בשוק הטורקי – דימינו יחד עם ההתאחדות פרויקט שהקמנו בארץ עם מחירים שנשלחו לארץ ועשינו אותו בטורקיה כביכול, המחירים היו שם יותר גבוהים. בדקנו איזושהי אפשרות של עיבוד זכוכית עם פחים בסין ובארץ, מסתבר שהמחירים שנמכרים בסין גבוהים יותר. הם גם לא מתביישים לבוא ולומר: אנחנו מקבלים סבסוד וכדאי לנו לייצא.

אז אנחנו פה בעצם נמצאים במצב, כמו שאלי הזכיר, שכל הענף הזה הולך ונכחד. מכיוון שכל הבניינים שאתם רואים בתל אביב זה מאות-אלפי מטרים – ואני בכלל לא רוצה להיכנס כרגע לסוגיה של האיכויות כי זה לא נושא השיחה אבל גם שם יש בעיות – הכמויות האלה מגיעות לפה בגלל מחירי היצף, ולנו קשה מאוד, בגלל שיש הרבה מפעלים, לבוא ולבנות ולהגיע לדני טל - - -

כמה עובדים אתם בחברה?

60 עובדים.

כמה זמן אתה עוד יכול לשרוד במצב הקיים?

אני כרגע נמצא בצומת די גדול. אני כרגע נמצא במשאים ומתנים עם מחירים שאני לא אוכל להתמודד אתם. לי כרגע יש עבודה צפויה לעוד כארבעה חודשים, לאחר מכן אין לי שום פרויקט וההצעות שאני מתבקש להגיש מול המחירים האלטרנטיביים, סין וטורקיה – אתה לא מצליח להגיע כי אתה נקטל בעלויות חומרי הגלם.

כמה שנים העסק קיים?

תשמע, אני כבר דור שני ויש לי בן שהוא כבר דור שלישי בתוך העסק. אני עוסק במפעל משנת 1980 אז אני מניח שימלאו 40 שנה.

אז מדינת ישראל רצתה להקים תעשייה ישראלית, בשנות ה-80'.

כן. הציודים שלנו זה מהמפעלים – הייתי מגדיר את זה בשפה פשוטה – זה מרצדס בענף המכוניות. זה הציודים, כי גם האיכויות שלנו עומדות בסטנדרטים הכי גבוהים שקיימים ובארץ אין מפעל כזה. אני מודה לכם על האפשרות להציג את הנושא ואני מקווה שתעזרו.

תודה. ח"כ ניר ברקת, בבקשה.

לצערי הרב, אני הולך לחזור על מנטרה שאני מדבר עליה בשבועות האחרונים.

אני עושה את זה כבר חודשיים אז תרגיש חופשי.

היעד שהמדינה צריכה לשים לעצמה, האוצר, הוא למנוע פשיטות רגל ולעזור כמה שיותר מהר לשוק לחזור למצב שלפני הקורונה. שתי מטרות פשוטות שלצערי הרב אני כל פעם מבקש לשמוע אותן, או לחלופין מטרה אחרת, שיגידו לנו באוצר למה הם מתכוונים.

מה היעדים. אין יעדים.

אני איש עסקים, כשהייתי איש עסקים, כשאתה לא מגדיר מטרה ויעד, אתה הולך בדרך, לעולם לא תגיע ליעד. תלך בדרך אבל היא לא מגיעה לשום מקום. אני שואל את אנשי האוצר, את שר האוצר, את מנכ"ל האוצר, את מנהל אגף תקציבים: מה המטרה? מהי הצלחה? מהי הצלחה כלכלית שנוכל להגיד בסוף המשבר "הצלחנו"? לא שמעתי יעד. אני שומע איך מתחילים לפתוח, איך עושים פה, איך עושים שם, אבל לא שמעתי יעד. אני מבקש לאמץ שני יעדים פשוטים. פעם ראשונה.

פעם שנייה, אני רואה שיש תוכניות, אבל מה תכלית התוכניות? אם היו מגדירים יעד של מניעת פשיטות רגל ולעזור למגזר העסקי לחזור כמה שיותר מהר למצב הראוי שאנחנו רוצים, כמו לפני הקורונה, לא היינו בכלל צריכים להגיע ולשמוע את "פניציה". זה שהם מגיעים ומדברים כאן זה פשוט מבייש, זה פשוט מבייש שהם בכלל צריכים להתחנן ולהסביר את מצבם הגרוע. האוצר היה צריך לרוץ אחריהם, לשבת אתם בשולחן עגול, להבין מה האתגר העסקי שלהם, והם היו אומרים להם, כמו "אל על" וכמו אחרים: אנחנו זקוקים לסיוע ישיר, בכסף ישיר, במוזמן, לחשבון.

גדול, קטן, עצמאי – זה לא משנה. זה עסקים בסיכון. רק בתמהיל שחלק ממנו הוא סיוע ישיר של המדינה, מזומן לחשבון – וקל לעשות את זה אופרטיבית – ותמהיל מסוים של אשראי שיעזור לאנשים לצוף. גם לחברים האלה אשראי לבד לא יעזור. הם זקוקים לפעולות נוספות כשהיעד הוא מניעת פשיטות רגל. אני חוזר ואומר, נכון להיום הפעילות של האוצר בפועל תביא לסגירתם. הפעילות בפועל אומרת שאין מטרה למניעת פשיטות רגל. הפעילות בפועל, שבחרה רק אשראי, אומרת: חברים, כל משבר הקורונה זו בעיה של המגזר העסקי. זו בעיה שלכם. אתם תתמודדו. אנחנו אולי נעזור לכם להתמודד עם זה בפריסת התשלומים, אבל כל הנזק, הכול נופל לכם על הראש. אין מדינה. המדינה בצד.

אני שותפה שלכם. אנחנו שותפים. אנחנו ממילא לוקחים מכם מס הכנסה כל הזמן, זה בסדר, אנחנו שותפים בקבלת מס הכנסה, אבל במשבר הכי גדול שידעה המדינה, האוצר ברח, ברח מאחריות לסייע לעסקים. זה מבייש שאנחנו בכלל צריכים להזמין לכאן עסקים שעל סף פשיטת רגל. כולם יודעים שהם צודקים. זה נובע מהעובדה שאין מדיניות קוהרנטית ברורה ומטרות ברורות של האוצר, לצערי הרב.

היושב-ראש עודד פורר, אני קורא עוד פעם לוועדת הכספים לציין בסיכום שוב את הצורך המידי להגדיר מטרות ויעדים, את הצורך המידי לסיוע לעסקים. כולם משוועים לזה, מחכים לשמוע שינוי בתפיסה. שמעתי באוזן המוסיקלית, לשמחתי הרבה, שהתחילו להבין והתחילו לתת מענקים לעצמאיים, זה מצוין ותראה שעצמאיים יעמדו על הרגליים. אותו דבר צריך להיות לעסקים הבינוניים והגדולים ובוודאי-ובוודאי למפעלים כמו אלה.

רצית משפט.

כן, משפט אחד, ברשותך, בהמשך למה שאמר עכשיו חברי ניר. אני רוצה לציין רק דבר אחד: בואו נעשה חישוב – אני בטוחה שכולם עשו את החישוב הזה אבל אני לא מבינה למה לא עושים את זה בפועל – חישוב מינימלי של 250 עובדים בשכר מינימום - - -

מה שאמרתי, כמה יעלו דמי אבטלה.

בדיוק. זה 9 מיליון בשישה חודשים. אי אפשר להבין מה ההיגיון בכל זה וצריך לדבר על מענקים ולא על סיוע.

תודה. יאיר דראל, "אורנת תעשיות מזון".

שלום, שמי יאיר דראל, "אורנת תעשיות", אנחנו עושים שוקולד. אנחנו מפעל קטן. אני לא אחזור על כל מה שאמרו לפניי, הרבה דברים חשובים וקריטיים, אני אנסה לתת זווית אחרת קצת לבעיות שאנחנו רואים. אנחנו מפעל שוקולד של 36 ומשהו שנה ואנחנו מתחילת המשבר הוצאנו את כולם לחופשה כי התעשייה שאנחנו עובדים מולה היא תעשיית המלונאות, דיוטי-פרי, חברות, וכולם די נעלמו לנו, אז כרגע אין כמעט פעילות עסקית. אנחנו לא בטוחים מה מצב המשבר שלנו כי יש לנו חובות שלנו וחובות של לקוחות. חלק מהלקוחות, כמו "אל על", הודיעו שהם עוברים לשוטף 180 בינתיים, עד שנראה מה קורה.

שוטף ונראה מה יהיה.

זה יבוא יחד עם הסיוע, אני בטוח.

אני רוצה לומר משהו – ואנחנו נעלה את זה בסיכום למדינה גם – כל סיוע שיינתן ל"אל על" או למי מהחברות הגדולות, חייב להיות שם תנאי תשלום לספקים שלהם.

ושמירה על זכויות העובדים.

זה הכי חשוב.

אנחנו לא יודעים בדיוק מה עומק הבעיה והחשש שלנו הוא שאחרי שננסה לחזור לחיים, לחזור לחיים ולראות שהכול בסדר – ואני יודע שלא הכול בסדר אבל לפחות לנסות – תהיה המכה הבאה שתהרוג אותנו טוטאלית. אני עשה סבב לקוחות שלי, רוב הלקוחות לא פעילים. מי שפעיל קצת אומר: תחכה, אין כרגע מה לחזור, אין לנו - - -

כמה עובדים יש לך, יאיר?

יש לי 15 עובדים, רובם עובדים 15-17 שנה, עובדים מאוד ותיקים.

כרגע הם בחל"ת או שהעסק ממשיך לעבוד?

לא, העסק לא עובד. הרוב בחל"ת והעסק מחכה. השאלה מתי חוזרים. לא ברור לי אם ומתי אפשר לחזור כי אין לי כרגע למי למכור, ממש-ממש בשוליים. גם אם נגיד: אוקיי, נתחיל לייצר למלאי ונתחיל להחזיר את העובדים לעבודה – מה יקרה אם מחר בבוקר יעבור מישהו באיזה קניון ויגידו לו: עכשיו אתה חייב להיות שבועיים בבידוד, ואלה שהיו לידו גם שבועיים בבידוד? מי משלם את זה? אני לא אוכל לשלם כאלה דברים.

דבר נוסף זו הרגולציה. תמיד הייתה פה רגולציה קשה מאוד, עכשיו יש לנו רגולציית קורונה. איך אנחנו עובדים ברגולציית הקורונה? זה עוד מישהו שבא, עוד הוצאות ועוד דברים שאני לא יודע מתי נראה אותם.

תודה רבה, יאיר. יעל מ"רבגון דפוס", בבקשה.

שמי יעל גוזלי, אני מנכ"לית דפוס "רבגון". אנחנו אחד מבתי הדפוס הגדולים בתחום שלנו. יש לנו בין 80 ל-100 עובדים, זה משתנה בתקופה. אני באה לייצג את הענף שלנו ולדבר באופן כללי. אני רוצה לדבר על שני דברים ואני מחלקת את זה: מצד אחד, תחילה לדבר על משהו שהוא לא רק קשור לענף שלנו אלא למשהו יותר רחב, שמדובר על עסקים בין 20 מיליון ל-100 מיליון. אני לא כל כך מצליחה להבין מדוע המדינה גוררת רגליים בנושא מתן המענקים. אני יכולה להגיד שבתוך החברות בענף שלנו יש הרבה אולד-סקול וכתוצאה מכך לוקח להם זמן להתניע את עצמם בשינויים המתרחשים שהיו מאוד-מאוד מהירים.

הירידה במחזור שדיברתם עליה – דיברתם על מרס ואפריל אבל יש ירידה מתמשכת בענפים כאלה ואחרים ויש צורך בהתאמת כל המשאבים בהתאם. זה תהליך שלוקח זמן. כתוצאה מזה אין התאמה בין העלויות לבין ההכנסות. כדי להביא לכך שיהיו פחות פיטורין זה מתבקש שיתנו מענקים כדי לעזור.

בנוסף, חוסר הוודאות לגבי מה יהיה המחזור הבא דורש הרבה מאוד עבודה ולא כולם יודעים לעשות את ההערכות האלה. כתוצאה מכך אם לא תהיה המשכיות בנושא החל"ת לפחות עד סוף יוני אז בסוף מאי יפטרו יותר אנשים ממה שנדרש. אני חושבת שחבל. זה דבר שהמדינה בהחלט יכולה לתת לו מענה.ממעבר למענקים, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה בתחום שלנו – אנחנו כמובן נותנים מענה לתחומים נרחבים במשק - - -

קיבלת סיוע מהמדינה, יעל? איזשהו סיוע?

לא קיבלתי כלום. חוץ מהארנונה, הביטול של השלושה חודשים בעצם לא קיבלנו שום דבר.

הדבר היחיד שהיה בסמכות הוועדה.

אני אספר על כמה דברים שאנחנו מתמודדים אתם מעבר לשוטף. קודם כל, בתוך הבום הזה הרבה חברות עצרו פעילות ופרויקטים באמצע. חלק ביטלו את הפרויקטים - - -

עצרו לכם צ'קים, תשלומים שהיו אמורים להגיע?

היו דברים שביקשו. לנו ספציפית יש לקוחות טובים, אנחנו בתיאום אתם ואנחנו מסתדרים עם הנושא. חלק ביקשו להאריך את התשלום, חלק ביקשו לעצור, אבל סך הכול אנחנו בתיאום אתם והדברים בשליטה. אני פחות מדברת על זה.

מה שחשוב להדגיש אבל הוא שכתוצאה מכך שפרויקטים בוטלו, אנחנו נקבל את התשלום על החלק שבוטל אבל יש מקרים שבהם הפרויקטים נעצרו ועד שהלקוח החליט לצמצם את הנפח או להמשיך עם הפעילות היה לנו כאן מימוש של מספר חודשים, רק עכשיו בעצם קיבלנו תשובות על חלק מהדברים האלה. אנחנו מפעל שעוסק גם בייצוא. פנינו לכל מי שאפשר. הייתה לנו סחורה שהלקוחות שלנו לא יכלו להוציא אותה, ויש לנו עדיין סחורה שנמצאת במפעל כי עכשיו, כשכבר עזרו ללקוחות למצוא פתרון להוציא את הסחורה, המשלוח האווירי עלה במאות אחוזים. אז כרגע אנחנו תקועים עם סחורה שאנחנו נקבל עליה מתישהו כסף, אבל כרגע הסיטואציה היא שבאמת יש לנו נפח עבודה במלאי יותר גבוה ממה שהיה צריך להיות לאור הנתונים האלה. אנחנו חברה - - -

תודה, יעל. אני מצטער אנחנו פשוט צריכים להתקדם לנושא הבא.

אז אני מבקשת רק עוד דבר אחד, בבקשה, שקשור לענף שלנו.

משפט סיכום.

הנושא של הלוואה בערבות מדינה, ההלוואה של הקורונה. המדינה מאפשרת לבנקים להחליט למי לתת ולמי לא, נותנת להם משקל רב מאוד ויש ענפים שהם מסומנים. ענף הדפוס הוא ענף מסומן כענף שפחות יש רצון לתת לו הלוואות ואני שומעת על מעט עסקאות שנסגרות שמפעלים שזקוקים להלוואה מקבלים. הנושא הזה הוא חיוני ביותר לטיפול.

תודה. אני חושב שהמשפט האחרון שלך ממחיש עד כמה אין הבנה פשוט באוצר, בממשלה, מה קורה פה.

אחד, לסיכום הדיון הזה ולפני שאנחנו פותחים את הדיון עם רשות המסים, אני רוצה כן לפנות ל"פניציה" צפון, נוף הגליל, להיענות לבקשה של ראש עיריית נוף הגליל וכן לנסות למצות את התהליכים עוד שבוע-שבועיים. אני מוכן גם להיכנס לעניין הזה. אני אומר את זה גם לרונן פלוט וגם למנכ"ל משרד ראש הממשלה, רונן פרץ. צריך לייצר איזשהו פתרון למנוע את הסגירה של המפעל הזה. אנחנו רתומים לזה, וכשאני אומר "אנחנו" אני אומר את זה בשם כל חברי הוועדה. ועדת הכספים תסייע לממשלה כדי להוציא לפועל סיוע כדי שהמפעל הזה לא ייסגר. זה לא עוד מפעל, זה היחיד שמייצר את הזכוכית בארץ. אין. אם הוא נסגר העסק נסגר.

יש לי בקשה לאוצר, ואני מבקש שזה ייצא בפרוטוקול וגם להוציא מכתב בעניין הזה לפקידי האוצר, שכל מי שיעלה לדבר הוועדה שימנע משימוש בביטויים הבאים: "יש לנו שיתוף הדוק", "יש לנו שיח שוטף", "יש לנו דיונים מעמיקים", "אנחנו מגבשים תוכניות" ו"אנחנו עושים הרבה מאמץ". אין מקום לאמירות האלה יותר בוועדת הכספים. שבענו בחודשיים האחרונים מהמילים האלה.

אני חייב לומר, אנחנו נמצאים במשק שנכנס למשבר הזה כמשק חולה. הצמיחה הכלכלית שאנחנו ראינו לאורך השנים, ומי שישב פה בוועדה ראה את הדוחות האלה, נולדה מצריכה פרטית. היא הייתה צמיחה שבמובנים מסוימים הייתה מדומה. היא הייתה כל כולה על בועת האשראי הצרכני הפרטי. לכן הייצור גם כך היה יחסית חלש עם לא מספיק פריון במדינת ישראל.

ענף הייצור והתעשייה הוא קריטי כבסיס למשק בריא. כדי שאחרי הקורונה יהיה לנו משק בריא אנחנו חייבים ייצור, אנחנו חייבים תעשייה מקומית, אנחנו חייבים לחזור למקורות שהתחילו לבנות את המשק הישראלי והבינו שאין מה לעשות, צריכים להגן על הייצור המקומי כדי שיהיה ייצור מקומי, אפילו שהיה יותר זול להביא חלק מהדברים מבחוץ. אנחנו די חוזרים אחורה אחרי המשבר הזה. אגב, לא רק אנחנו, כל העולם. כל העולם הבין שמעולם גלובלי גבולות יסגרו לשנה הקרובה כדי לשמור על הייצור המקומי. מה ששמענו עכשיו ממנכ"ל "פניציה" צפון זאת התרעה. המצב שם והסגירה שלו – אם ייסגר וככל הנראה לשם זה הולך לצערי – זו צפירת האזעקה שצריכה להעיר את כולנו לפני ההגעה של הצונאמי. תבינו לאן זה הולך להגיע.

אני חייב לומר שההתנהלות פה היא קלוקלת גם כי לא מבינים שההתנהלות במשבר הזה זו מלחמת יום כיפור של הכלכלה הישראלית. ההיערכות של הממשלה וההתנהלות שלה במשבר הזה נגועה כל כולה בחוסר יכולת ביצוע, בניהול כושל. ואגב, בניגוד למה שקרה במלחמת יום הכיפורים, ששם במהלך המלחמה ההנהגה התעשתה והובילה לניצחון במלחמה, כאן מובילה הממשלה את הכלכלה הישראלית לקבורה. לא פחות. אנחנו נראה עוד ועוד ועוד מפעלים נסגרים בחודשים הקרובים. זה נראה כאילו משרד האוצר שולח את המשק הישראלי להגיד "אל מלא רחמים", לבצע תפילת השכבה ולייחל לנס של תחיית המתים.

אנחנו קוראים לממשלה לייצר לעסקים שנמצאים במצב קשה פתרון מידי ובמתכונת חירום, ולא פתרון שנוגע במילים של "שיתוף הדוק", "שיח שוטף", "דיונים מעמקים" ו"הרבה מאמץ", אלא פתרון חירום מידי לעסקים שנמצאים בסכנת סגירה, שזה כולל מענק לעסקים האלה. צריך להגדיר. הממשלה תצטרך להגדיר איזה עסקים היא מצילה, כן. צריכים להגדיר שיש נושאים שמדינת ישראל לא יכולה לוותר על כך שלא יהיה לה ייצור בתחומים אלה.

למי נותנים מכונת הנשמה.

כן, אבל צריכים לתת גם מכונת הנשמה. כרגע לא מגדירים למי נותנים וגם לא מגדירים שנותנים באופן כללי.

בהקשר הזה, גם חסימת ייבוא בתחומים שבהם סגירת מפעל תביא להכחדת הענף מהמשק. אם יש תחום שאני מבין שכשמפעל אחד נסגר המשמעות היא שאין יותר ענף כזה במשק, הענף הזה נסגר ונהיה תלויים כל כולנו בייבוא, צריך לעצור. צריך לעצור, עם כל המשמעויות של ייבוא ופיקוח על המחירים, אבל זה בדיוק הכלים של הממשלה. אנחנו דורשים משר הכלכלה להתערב באופן דחוף ולעצור ייבוא, בוודאי ממדינות שלא מאפשרות לנו לייצא אליהן את הסחורה הזו. לא יכול להיות שאני מוגבל בייצוא זכוכית למדינות מסוימות והן לא מוגבלות למכור את הזכוכית שלהן כאן. חבר'ה, תתעוררו. פשוט תתעוררו. אני כבר לא יודע באיזו שפה להגיד את זה אבל זה המצב. תודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.