פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2

13/05/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני רווחה ועבודה
יום רביעי, י"ט באייר התש"ף (13 במאי 2020), שעה 9:30

השפעת הקורונה על תעסוקת ורווחת האוכלוסייה הערבית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

סמי אבו שחאדה
סעיד אלחרומי
עופר כסיף
אוסאמה סעדי
ג'אבר עסקאלה

איתי טמקין - משרד האוצר

נורית נקאש וייסברג - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גל יעקובי - משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

מרים כהבא - נציבה ארצית שיויון הזדמניות בעבודה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

נועם בוטוש - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

פתחי אבו יונס - יור מנהלי מח׳ רווחה, המרכז לשלטון מקומי

איימן סייף - יועץ, ועד ראשי הרשויות הערביות

נסרין חדאד חאג' יחיא - ראש התוכנית לחברה הערבית, המכון הישראלי לדמוקרטיה

מריאן תחאוכו - מנהלת תכנית חברה ערבית, מכון אהרן למדיניות כלכלית

רים גאבר - עו״ד עמותה

אמין פארס

ענת מימון

תמי ברנע

הדס צנוירט


השפעת הקורונה על תעסוקת ורווחת האוכלוסייה הערבית

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לענייני רווחה ועבודה. היום 13 במאי 2020. אנחנו היום בהשפעת הקורונה על תעסוקת ורווחת האוכלוסייה הערבית.

לפני שנתחיל, אומר כמה מילים על רגעי שמחה שחוויתי אתמול, כשהצלחנו להחזיר את מנהלות המשפחתונים היום, לפתוח בחזרה את המשפחתונים שלהן לאחר שהובטחו הזכויות שלהן והפיצוי שלהן עבור תקופת משבר הקורונה.

השמחה המיוחדת היתה לא רק כי הצלחנו לעזור ולתמוך במנהלות המשפחתונים בתקופה הקשה הזו. הועדה אימצה את הנושא שלהן והמאבק שלהן. אני דאגתי כל הימים האחרונים, להוביל את המגעים כדי שישיגו זכויותיהן. אבל השמחה האמיתית היתה לראות אלפי נשים יהודיות ערביות, שלא ידעו קודם – לא להפגין ולא לצאת לרחובות, נלחמות, ובאומץ רב, על הזכויות שלהן, על מה שמגיע להם כמנהלות משפחתונים, כנשים עובדות במדינת ישראל. אני מאד שמחה על הצלחת המאבק שלהן. אלה הקבוצות שכולם חשבו שהן הכי מוחלשות ולא יוכלו להגן על עצמן – נתנו לכולם שיעור איך נלחמים ואיך מצליחים. אני מאד מקווה שהיום, עם פתיחת המשפחתונים בחזרה, גם הילדים ייהנו מזה וגם מנהלות המשפחתונים ייהנו מזה.

כמובן, זה חלק מהמאבק הכללי של אוכלוסיות שלמות במשבר הקורונה ובהשלכות המשבר גם על התעסוקה וגם על רווחת האזרחים והאזרחיות. האוכלוסייה הערבית, שמהווה 21% מאזרחי מדינת ישראל, המדד של איך תעבור את משבר הקורונה, תלוי בכמה גורמים. בהתחלה, זה תלוי איך נכנסנו למשבר הקורונה, מה מצב האוכלוסייה הערבית כשנכנסה למשבר הקורונה, מה היה המצב של התעסוקה ושל הרווחה. כולנו יודעים, שרוב האוכלוסייה הערבית נמצאת בחמשת האשכולות הראשונים מ-1 עד 5 וסובלת מאחוז עוני מאד גבוה. גם אחוז התעסוקה לא היה בין הגבוהים בארץ, להפך; גם בין הנשים וגם בין הגברים – האחוזים הרבה יותר פחותים מאשר קיים בממוצע הרגיל במדינה.

אני פוחדת שחברה, ש-47% מהמשפחות שלה, חיים מתחת לקו העוני, המשבר החמיר את המצב ואולי אף הוביל לעלייה ניכרת במצוקה הכלכלית בתוך החברה.

מה שנרצה לעשות היום – לבחון מקרוב, איך המשבר הזה ואיך התמודדות של גורמי המדינה, שזה הפרמטר השני שניתן דרכו למדוד איך חברה מתמודדת עם השלכות הקורונה ומשבר הקורונה, איך גורמי המדינה מתייחסים למה שקורה בחברה הערבית בנושא התעסוקה.

אני ידעתי מלכתחילה שזה נושא רחב מאד לישיבה בת שעתיים, אבל חלק מהרצון היה להתחיל לפרוס את בעיות בפנינו כדי לדעת איך מתמודדים כיום משרדי הממשלה השונים ומה מתוכנן לעתיד. אני מאד מקווה שאיך שתמשיך הוועדה הזו במתכונת הרגילה שלה בעתיד הקרוב לעבוד, שתיקח את הנושא הזה ואת הסיכומים של הדיון הזה בפניה כמשימה להשקיע בה.

אני מברכת על כך שחברי הכנסת הצטרפו לדיון. יש לנו הרבה אורחים שהם – אני מבינה שאין אפשרות להצבעות. זה שם אותנו במצב משונה שחברי כנסת לא יכולים להשתתף בזום אבל אזרחים רגילים כן יכולים להשתתף בדיון. זה מאד לא נראה לי רציונלי.

למיטב ידיעתי, יש החלטה שחברי כנסת יכולים להשתתף אך לא להצביע.

יש שלושה חריגים – או שחבר הכנסת חולה – נמצא חיובי לנגיף, או הוא בבידוד או יש מחלה קשה- -

לצערי הרב, זו הצעת אי-אמון בחברי הכנסת שירצו להישאר בבית. בבקשה.

בוקר טוב. הדיון הזה מאד חשוב, אבל יש הרגשה, אני חושב של כולנו, שהדיונים האלה, שנוגעים לחברה הערבית, רק חברי כנסת ערבים או מהרשימה המשותפת, כאילו זה עניין פרטי שלהם. זה לא רק בוועדה הזו.

נכון. גם בכספים עזבו אותנו.

בחינוך אתמול, חוץ מהיושב-ראש ואורלי.

נכחתי בישיבות אפילו איפה שיושב-ראש הוועדה נתן לחבר כנסת מהרשימה המשותפת לנהל את הדיון ויצא.

זו ההרגשה. נכון, שזו כנראה הישיבה האחרונה של הוועדה הזאת ושל כל הוועדות הזמניות, ואנחנו עוברים כנראה לוועדות קבועות, אבל עם ממשלה מנופחת, שכנראה תושבע מחר או ביום ראשון, עם 54 שרים וסגני שרים, החשש שלנו של דחיקת מעמד הכנסת, אנחנו מרגישים את זה כבר עכשיו - אווירת סוף שונה - יש ממשלה מנופחת, ולא צריך כנסת. זה מוזר מאד, ואני מוחה על כך שעניינים כאלה שחשובים מאד לכלל המשק ולכלל הציבור, רק אנחנו משתתפים. זו הצעה לסדר.

לצערי הרב, בדרך כלל הדברים האלה צריכים לשמוע אותם מי שלא נמצא סביב השולחן – אלה שלא הגיעו לדיון. אני חושבת, שצריך למצוא דרך להעביר את המסר הלאה לכל אלה שלא נוכחים בדיון.

או לנהל את הדיונים האלה בערבית, ולבקש שגם הצוות יידע ערבית.

חברי הכנסת הנכבדים, יש לנו דיון מסועף ומלא. אני לא רוצה להישמע כמי שמנסה לדכא את הרצון לעבור לערבית או להרגיש את העצמאות שניתנה לנו, אבל יש לנו דיון חשוב מאד, כואב. כשאנחנו יושבים ומדברים, הרשויות המקומיות הערביות נמצאות בשביתה - כבר ארבעה ימים או מתחילת השבוע? שמונה ימים.

והרשויות הערביות הדרוזיות מיום ראשון – עשרה ימים.

הייתי רוצה לראות מצב שבו כלל הרשויות המקומיות בישראל שובתות לשמונה ימים, וזה כמעט לא אייטם בתקשורת. אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מעלה את המצוקות הקשות של ראשי הרשויות באיך לנהל חברה תחת מצב של משבר הקורונה שממילא נכנסנו אליו כשאנו חברה מוחלשת ולא מקבלת את אשר מגיע לה ומופלית מבחינת תקציבים.

אפרופו השביתה של הרשויות המקומיות הערביות וגל האלימות בחברה הערבית, וכולנו רואים את מה שקורה ומקווים שקוראן תצא בשלום מזה סוף-סוף – אתם וגם אני מקבלים עכשיו הודעה שאני קורא אותה על רימון שהונח בפתח ביתו של ראש עיריית סכנין. זה עולה מדרגה. אנו היינו עדים למקרים של ירי ושל שריפת מכוניות של ראשי רשויות ערביות ואיומים. כנראה שהפשע עולה מדרגה.

הזהרנו, שהפשיעה תלך ותחמיר בתקופה הזו, במיוחד כשיהיו עוד מצוקות כלכליות חברתיות בחברה שלנו. לצערי הרב, גורמי הפשיעה ינצלו את זה, ייכנסו לכל חור שייפתח, וינסו להשתלט על מוקדי הכוח בחברה, ואולי, כשיתפנו מחלוקת תיקים ומסיכום הסכמים קואליציוניים, יהיה זמן להסתכל על החצר האחורית של המדינה, איפה שהאוכלוסייה הערבית נמצאת.

אני רוצה לפתוח את הדיון. יש אנשים שאתנו בזום. אני רוצה לפתוח באיימן סייף, לשעבר מנהל הרשות לפיתוח כלכלי; היום יועץ ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות ומי שמוביל במשרד הפנים את הצוות המטפל בנושא הקורונה לאוכלוסייה הערבית. אני רוצה לתת לך לספר לנו, מה קורה היום. אני מבינה שהכנת גם נייר שהוא מאד מקיף על המצוקה של הרשויות הערביות. בבקשה. יש בעיה טכנית.

אני מבקשת שתחכו קצת. לכל האורחים – כנראה יש בעיה טכנית במיקרופונים פה בחדר. ננסה מישהו אחר. בינתיים, עד שיפתרו את הבעיה הטכנית, יש בידיים שלי מסמך שפורסם באתר הוועדה, של הכנסת, השפעות משבר נגיף הקורונה על התעסוקה והעסקים במגזר הערבי, שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לחברי הכנסת איימן עודה וסונדוס סאלח. אני מציעה לכולם להסתכל בו. אולי נשמע סקירה של מרכז המחקר. זה מסמך מעניין שכתבתם, עד שנוכל להתחבר לעולם החיצוני. בבקשה.

שלום, אנחנו עשינו מחקר שניסה לבחון את ההשפעה של המשבר על התעסוקה והעסקים במגזר הערבי. ראינו, שההשפעה על התעסוקה במגזר הערבי בחודשים מרס עד אפריל, שיעור דורשי התעסוקה במגזר, מספר דורשי התעסוקה עמד על 189,000. זה שיעור של 18.5% מכלל דורשי התעסוקה החדשים. מתוכם שיעור הזכאים להבטחת הכנסת במגזר הערבי גבוה יותר מהשיעור – אחוז הבטחת ההכנסה גבוה יותר, כלומר רואים שבעלי ההכנסות הנמוכות הם יותר גבוהים בקרב המגזר הערבי. מי שנפגע בעיקר היו גברים צעירים, מהמשבר, באחוזים - גבוהים יותר.

מה עם הנשים?

היו כ-40%. הרוב היו גברים. 56% הם צעירים, עד גיל 34.

אחוז התעסוקה בקרב נשים ערביות נמוך ביותר. השאלה, מה אחוז אלה שדורשות עבודה מה-38% שעבדו קודם. בבקשה.

ה-189,000 אלה החדשים?

כן, במרס-אפריל, בעקבות המשבר. לגבי נושא העסקים, נערך סקר בלמ"ס שבדק את ההשפעה לפי ענפים. בענפים בינוי ומסחר, שבהם יש אחוז גבוה של מועסקים ערבים, הם דיווחו על פגיעה בפדיון גבוהה יותר. בתחום המסחר יש פגיעה של 67%, בבינוי 45%. אלה ענפים שבהם יש גם שיעור מועסקים גבוה בקרב המגזר ערבי וגם שיעור בעלי עסקים, כלומר 57% מהעסקים במגזר הערבי הם בענפי הבינוי והמסחר.

בנושא כלי הסיוע, כרגע בגלל שעדיין האירוע מתגלגל, עוד אין נתונים, אבל קיבלנו נתונים מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שבחודשים מרס-אפריל הוי 2,400 פניות של עסקים מהמגזר הערבי לעומת 1,200 פניות מהתקופה המקבילה אשתקד, כלומר גידול של פי שניים בפניות. מתוכם 740 פניות היו בנושא קבלת אשראי לעסק.

קיבלנו גם את הנתונים על ההתוואות במסגרת הקרן לערבות מדינה. הפילוח נעשה על הבקשות להלוואות. רואים שמקרב כמות הבקשות 13.3% היו בקשות של עסקים בישובים ערבים, ומתוך סכום הבקשות 10% היו של עסקים מהישובים הערבים. כלומר הבקשה הממוצעת נמוכה.

ובכל זאת רובם נדחים. אחת התלונות המרכזיות של העסקים ושל העצמאיים זה שהם מגישים בקשות לבנקים – אני מוצפת בפניות כאלה של אנשים שפונים לבנקים, מבקשים הלוואות בערבות המדינה, ונדחים על הסף.

העליתי את זה בוועדת הכספים.

הם לא מוצאים את זה.

אתה צריך לבקש מהמפקח על הבנקים, מבנק ישראל. כפי שאמרה כבוד יושבת-הראש, אנחנו מקבלים פניות. נתתי את הדוגמה של כפר קאסם, שאין אף בקשה שנענתה.

אני יכולה לתת לך כמה כאלה. בתמרא פנו אליי, בג'דיידה פנו אליי. הם לא מאשרים.

זה מסביר למה הם לא ניגשים, כי הקולגות שלהם לא נהנים.

זה גם הליך בירוקרטי, מסמכים, ומי שעבר את ההליך הזה, של הבירוקרטיה, נדחה.

אתמול הייתי בקשר עם הלשכה של המפקחת על הבנקים, נפלו על תקופה שהיא עוזבת ונכנס מפקח חדש על הבנקים. לצערי הרב , אף אחד לא נתן לי נתונים. אני מחכה לנתונים על אישורי הלוואות כאלה, כי העצמאיים מתקשרים ואומרים: עברנו את כל התהליך. חלק מהם עברו את התהליך פעמיים, כי כשפתחו את קרן המענקים הזו, אמרו: תגישו בקשות. זה התחיל במשרד והעבירו את זה ישירות לבנקים. הם מילאו פעמיים את הטפסים ומקבלים כל הזמן דחיות.

גם לפני משבר הקורונה הבנקים ממש התעמרו בעסקים בישובים הערביים בכלל, לקבל הלוואה, גם ללא ערבות מדינה. זה תמיד בעייתי. הבנקים טוענים שיכולת ההחזר של ההלוואות היא בסימן שאלה. דיברתי עם כמה מנהלי סניפים בישובים ערביים שאמרו לי: רק קליינטים טובים – אנחנו באים לקראתם. אחרים – זה בעייתי.

לגבי זה, יש נתונים של הפיקוח על הבנקים על אשראי לפי מחוזות. עשינו אומדן של ממוצע אשראי לתושב. במחוז הצפון האשראי עומד על 74,000 ₪ לעומת מחוז תל-אביב, למשל, שזה 470,000. כלומר מחוז הצפון היה המחוז הכי נמוך באשראי ממוצע לתושב. גם מבחינת ישובים ערבים מסוימים רואים שהממוצע נמוך יותר.

מה שקורה עם הבנקים מראה שוב שיש לקונה במדיניות עצמה ולא רק בבנקים. אני הייתי בקשר אתם בתחילת המשבר. הם אמרו: אנחנו מוציאים הוראות להקל ולהרחיב את האשראי, להוסיף לאשראי 100,000 שקל, לאפשר חריגה מהאשראי, ולאנשים פרטיים עד חריגה של 5,000 עם אותם תנאים. זו כנראה היתה החלטה למען יחסי הציבור של הבנקים. אף אחד מהבנקים בשטח לא אמר שקיבל הוראה כזו, ולהפך. הם המשיכו את המדיניות. כשמדברים על ערבות המדינה, הבנקים אומרים לנו: אבל הכסף הוא של הבנקים. המדינה לא שמה כסף. וזו הבעיה העיקרית. המדינה היתה צריכה להקציב תקציב, ובעצמה להוציא הלוואות, או דרך הבנקים. אבל הבנקים אומרים: זה הכסף שלנו. אנחנו לוקחים ריסק מאד גדול. לא שאני מגנה על הבנקים במקרה הזה. אני חושבת שאם המדינה היתה רוצה, היתה יכולה להטיל מס על רווחים מסוימים ואז לאפשר הלוואות, אבל הכול נקבע לפי מדיניות, והמדיניות לא לוקחת בחשבון את האזרח הפשוט.

המסקנה העיקרית – בדקנו את הנתונים ערב המשבר. ראינו, ששיעור ההשתתפות בכוח עבודה במגזר הערבי נמוך יותר. גם מי שכן מועסק, מועסק בענפים שבהם השכר הממוצע נמוך יותר. הכנסות של משקי בית ערבים נמוכות בכ-55% ממשק בית יהודי. ניתן לראות שהמגזר הערבי נכנס למשבר בפגיעות פיננסית גבוהה יותר, ולכן כנראה מושפע באופן חמור יותר. תודה.

תודה לך. אני יודעת שהמסמך הרבה יותר גדול, ויש בו נתונים מאד חשובים. אני מציעה לכולם, להשתמש בו. ניתן ללמוד ממנו הרבה.

אני רוצה לחזור למר איימן סייף ואחר כך ד"ר נסין חדאד חאג' יחיא – שניכם פיתחתם את הנייר הזה – השלכות משבר הקורונה על השכירים והעצמאיים בחברה הערבית. בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, ברכות על היוזמה ועל הדיון החשוב הזה. אני רוצה לדבר על ארבעה דברים בקצרה. ראשית, שמונה ימים שביתה ברשויות הערביות המקומיות ושום אייטם בתקשורת העברית. לצערי הרב, המשא ומתן תקוע בין הממשלה לבין ועד ראשי הרשויות. יש ללחוץ כמה שאפשר כדי שהרשויות המקומיות הערביות, שנמצאות במצוקה כלכלית בגלל הירידה בהכנסות מארנונה, בעיקר ממגורים, שחייבים לקבל את הפתרון, כפי ששאר המשק ושאר ענפי המשק קיבלו סיוע מהמדינה ביד רחבה מאד. מגיע גם לרשויות הערביות לקבל.

עשינו מיפוי דרך חדר המצב שהקמנו בשפרעם עם ועד ראשי הרשויות וממש עברנו אגף רווחה בכל הרשויות הערביות. לצערי הרב היה שם גידול של כמעט 30% - לאגפי הרווחה ברשויות המקומיות, משפחות שנכנסו למעגל האבטלה. אין להן הכנסה והן צריכות סיוע תקציבי. לשמחתי, הצלחנו, ועד ראשי הרשויות יחד עם משרד הפנים וגורמים אחרים, להביא 30 מיליון שקל לסייע ל-30,000 משפחות ערביות במהלך משבר הקורונה, אבל זה כסף קטן, והן צריכות הרבה יותר.

הנושא השני – התעסוקה. נועם דיבר על השלכות משבר הקורונה על התעסוקה בחברה הערבית. בגדול, אנחנו 14% מהמועסקים במדינת ישראל. אחוז דורשי העבודה מגיע לכ-18% כפי שנועם ציין. הבעיה היותר גדולה – חלקים גדולים ממי שנכנסים למעגל האבטלה לא זכאי לקבל את דמי האבטלה משתי סיבות: אחת, יש קבוצות גדולות מתחת לגיל 20 והן לא זכאיות לפי החוק לדמי אבטלה, ויש קבוצות של עובדים בעבודות מזדמנות, ולכן הם לא עומדים בתנאי הסף לקבלת תנאי אבטלה. לכן המצוקה של האנשים האלה הרבה יותר גדולה ומשמעותית.

אנחנו הראשונים שנכנסנו למעגל האבטלה, וכנראה שנהיה האחרונים לחזור אליו. לכן אני בטוח שמשרד הכלכלה ומשרד העבודה והרווחה נמצאים בשיח הזה. חייבים לגבש תוכניות. יש המלצות, איך להחזיר את הצעירים והצעירות, את האוכלוסייה הערבית לשוק העבודה. חייבים לבוא עם כלים מיוחדים וייעודיים כדי לעשות זאת.

לגבי המגזר העסקי – הסברתם את זה. אני מוסיף, שיש נתון שקיבלנו אותו: אחוז האישורים מהבקשות שהוגשו בחברה הערבית מגיע לכ-4%. כלומר מדובר באחוזים מאד נמוכים של אישורי בקשות לעסקים שניגשים להלוואות בערבות מדינה. כן גם כאן יש לתת טיפול מיוחדים לעסקים בבעלות ערבית.

אחרי מה שאמרנו, מי שנכנס לנישה הזו זה ארגוני הפשע ומשפחות הפשע שמציפות את הישובים הערביים – כסף שחור והלוואות רצחניות. זה הולך ומתעצם. לכן חשוב לשים את זה על השולחן.

לסיכום, חייבים בכל התחומים האלה שיהיו לנו תוכניות ייעודיות מתוקצבות עם משרדי הממשלה כדי לעזור לחברה הערבית לחזור לשגרה.

תודה רבה. חבר הכנסת ג'אבר עסקאלה, בבקשה.

שלום, איימן. התייחסת לשביתה של הרשויות המקומיות הערביות. כדאי לציין שגם הרשויות הערביות הדרוזיות נמצאות בשביתה מאותו זמן, והסוגיה שם אף יותר קשה – לא רק שלא קיבלו פיצוי על אובדן הכנסות מארנונה ביתית אלא גם אין להן תוכנית חומש. תוכנית החומש שלהם הסתיימה בדצמבר שנה שעברה, היו להם הבטחות לקבל כ-202 מיליון שקל כסכום ביניים עד שתהיה תוכנית חדשה. לא קיבלו כלום, ועד היום הם שובתים. משרדי הממשלה מתעלמים מהם התעלמות מוחלטת. לכן גם הנושא הזה צריך להיות באג'נדה של כולנו, גם כחברי כנסת וגם כמשרדי ממשלה. תודה.

תודה.

איימן, אני רואה במחקר שקיבלנו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, יש פה פגיעה בפדיון העסקים בחודש אפריל. אני מסתכל על המסחר הקמעוני. הפגיעה שם היא 67%. חלק גדול מזה, בגלל הסגירה שהיתה בישובים הערביים. היינו בקשר וכולנו לחצנו לשנות את שעות הסגירה. לפחות עכשיו יש שוויון בין הישובים הערביים לישובים היהודים, אבל אני שואל על מה שמתוכנן בחג עיד אל-פיטר. השמועות שעומדים לעשות סגר שלושה, ארבעה ימים אז – זו מכה קשה לכל העסקים הללו. האם מתחילים, ואתה בכובע השני שלך כיועץ של שר הפנים, מה הכיוון בעניין הזה של חופשת עיד אל-פיטר?

חד-משמעית, אני בעד הקלות ולאפשר לעסקים לפתוח. לא ייתכן שאנחנו מחזירים את העסקים באוכלוסייה היהודית לשגרה – הקניונים וכו' - ואצלנו לא. אנסה לשכנע את משרד הפנים ואת שר הפנים בעמדה הזו. יש דיונים בעיקר במל"ל עם כל משרדי הממשלה. בדיון האחרון שהיה לנו, לצערי הרב, העמדה של המשטרה, של משרד המשפטים ומשרד הבריאות לא להקל. העמדה של משרדי הממשלה היתה לא להקל, ואני שמח שהצלחנו לשכנע את משרדי הממשלה. אני יודע שגם אתם, חברי הכנסת, עשיתם עבודה מבורכת בנושא, והעסקים פותחים. היום גם נסתכל על העסקים בחברה הערבית - גם אחרי השעה 19:30 אתה לא רואה התקהלויות. לכן גם במהלך החג צריך לאפשר לעסקים לפתוח, לתת להם אוויר לנשימה ולא חלילה להדק את החגורה עליהם. זו העמדה שאנסה לקדם.

תודה. אני רוצה שנעלה על הקו את ד"ר נסרין חאג' יחיא. לפני שנעבור – יש להזכיר שהרשויות המקומיות הערביות, ששובתות היום, כי הם מרגישים שאוטוטו הם עלולים לקרוס, יש להזכיר שהם המעסיק הכי גדול בחברה שלנו. אם תהיה קריסה כזו, יש לטפל בבעיות יותר קשות בעניין התעסוקה אחר כך. כנראה זה לא מעניין בתקופה הזו את הממשלה. בבקשה.

בוקר טוב. אצלול ישירות לנתונים. כפי שציינת, היכולת של קבוצות אוכלוסייה בישראל להתמודד עם השלכות משבר הקורונה, תלויות במצבן טרום המשבר. שיעורי העוני בחברה הערבית מאד גבוהים, ומגיעים לכמעט 50% בקרב כלל האוכלוסייה הערבית, אבל חשוב לשים דגש על שתי אוכלוסיות שלא הזכרנו אותן בדיון עד עכשיו, וזה התושבים הערבים שחיים בירושלים, הערבים. הנתון שם – כמעט 70% למשפחות ערביות שחיות מתחת לקו העוני. כנ"ל לגבי הנגב, שיעורי העוני שמטפסים לכ-70%. בנייר שהפצנו לחברי הוועדה המשפחות ניתן לראות שהמיעוט הערבי מרוכז בענפי תעסוקה שבהם גם השכר נמוך, ובענפים שנפגעו קשות ממשבר הקורונה.

מנגד יש ייצוג חסר לאוכלוסייה הערבית בענפים עתירי ידע והכנסה – למשל, מידע, תקשורת, שירותים פיננסיים. שם לאוכלוסייה הערבית יש ייצוג חסר בולט. זה בהכרח אמר שכשהמעסיקים מציעים לעבוד מהבית, האופציה הזו כמעט לא אפשרית לערבים.

עוד נקודה שהתייחסנו אליה בדוח – הפער הדיגיטלי. הוא רב ממדי ובא לידי ביטוי במספר אופנים. אתייחס לשניים מהם מפאת קוצר הזמן. הביטוי הראשון – הנגישות, רוחב הפס, תשתיות תקשורת בישובים הערבים ורמת האוריינות הדיגיטלית. כולנו מודעים לכך, שהיא מאד נמוכה בקרב האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וכמובן שחשוב לומר, שדווקא בתקופה הזו, שיש בה ריחוק חברתי, הפער הזה מורגש ביתר שאת. לנגישות הנמוכה לתשתיות אינטרנט יש השפעות מרחיקות לכת על שוק העבודה במיוחד בתקופה הזו. אני וגל יעקובי ממשרד העבודה גיבשנו נייר עמדה לישראל דיגיטלית, גוף שאמור להוביל מהלך ושינוי משמעותי בנושא הזה. אני מציעה לתת לגל להרחיב על הנייר שגיבשנו.

אני רוצה לדבר על העסקים הקטנים והבינוניים בחברה הערבית. לא עשיתי מחקר עומק. לא היה יותר מדי זמן לעשות ניתוחים, וגם המדינה לא נדיבה במידע. הגשנו הרבה בקשות חופש מידע, ונענינו בשלילה לצערי, או טרם קיבלנו תשובות, אבל חשוב לי לציין שניהלתי עשרות אם לא מאות שיחות גם עם בעלי העסקים בחברה הערבית, גם עם רואי חשבון וגם עם מנהלי סניף מעוף. אנחנו לפני קטסטרופה אמיתית – אני אומרת בבטחה. רק בשבוע הראשון למשבר השוק האפור חילק 120 מיליון שקל – שמעתי את הנתון הזה מיותר מאדם אחד. קשה לאמוד את הסכומים שהשוק האפור מכר לבעלי עסקים בתקופה הזו, אבל אני בטוחה שבעוד כחצי שנה, כשנתחיל לראות את מקרי האלימות עקב אי-פירעון האשראי, נוכל לראות את ממדי האסון, ואני צופה אסון שיהיה פה אסון מבחינת פשיעה ואלימות.

פירטנו שורת המלצות, אבל אתייחס לשתיים. לפני ההמלצות – עשינו סקר במכון, ונראה שחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה הערבית מרגיש שהעתיד הכלכלי והתעסוקתי שלו נמצא באי-ודאות גבוה הרבה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית. לכן אני חושבת, שצריך פה לחדד למדינה עד כמה המענה שצריך להינתן לאוכלוסייה הערבית, יצטרך להיות מותאם, מהיר וחד-משמעי. אחרת כל המאמצים שהושקעו בעשור האחרון יירדו לטמיון – 992 ועוד החלטות ממשלה.

הראשונה היא בנוגע לאוכלוסיית השכירים. כדי לשמור אות האוכלוסייה החלשה ביותר בשוק העבודה או להחזיר מספר גדול ככל הניתן, מהר ככל הניתן, מחל"ת, אנו מציעים שהמדינה תצפה לתקופה מוגדרת – 75% משכר העובדים, בשכר נמוך, זה ענפים שנפגעו קשה. במשבר של 2008 בקבוצות אוכלוסייה שהמדינה לא נתנה להם מענה, הם התקשו לחזור לשוק העבודה. לכן דווקא המוחלשים ביותר והאוכלוסיות השקופות, הן אלה שיש לעשות מעשה אתם ולתת להם מענה משמעותי.

ההמלצה השנייה נוגעת לעסקים הקטנים. נכון שהמדינה פה הקצתה הרבה משאבים לעסקים. אני לא חושבת שהם היו במידה מספקת, אבל נעשה. אני בעד להתאים קרן חירום לאומית לעסקים בחברה הערבית, כזו שמכירה בייחודיות ובמציאות המורכבת שהעסקים הקטנים בחברה הערבית מתמודדים אתם. אני חושבת שאם לא נעצור את הקטסטרופה הזו, של השוק האפור, והמדינה לא תכניס לוואקום הזה, זה יעלה לנו פי כמה עוד שנה וחצי שנה.

תודה. נתת לנו מידע מאד חשוב. גם הנייר שכתבתם, את ואיימן סייף, כולל מידע מאד מקיף. ההמלצה הראשונה בעניין השכר היא תואמת להמלצות והתוכניות שהוגשו בעניין התעסוקה באופן כללי במדינה בדיון שקיימתי לפני כמה ימים, בתחילת השבוע, שכל הכלכלנים וכל מי שעוסק בתחום הזה חושב שמבלי שהמדינה תלך לכיוון סבסוד, חלק מהעלויות של שכר של אנשים, יתקשו המעסיקים לקלוט את כל אלה שנפלטו לחל"תים, וייתכן שימשיכו לאבטלה. חבר הכנסת עופר כסף.

רציתי להתייחס למסמך שהוציא המשרד לשוויון חברתי. הוא מסמך מאד חשוב, ועבר גם למועצה לביטחון לאומי, וחושף את המחדלים הרבים שנעשו בכל הקשור לציבור הערבי ולרשויות המקומיות הערביות. למשל, מתייחסים בו למחדלי הסברה, למחדלים בהנגשת מידע, היעדר תרגום לערבית, הקצאת משאבים סופר לקויה.

החשיבות שלו שהיא בזה שכל מה שהתלוננו עליו כל הזמן, קיבל גושפנקא ממשרד ממשלתי. לצערי הרב, באיחור רב. הם היו צריכים לפעול ולא לתעד.

יותר מזה – המסמך הזה, שכאמור הוגש למועצה לביטחון לאומי, הוא קורא לגבש תוכנית סיוע ייחודית לרשויות הערביות. משרד ממשלתי שמגבה את הרשויות השובתות.

אלה קורבנות של משרד האוצר.

את זה אנחנו רואים בוועדת הכספים יום-יום, שעה-שעה. זה חשוב, שמשרד ממשלתי אומר, שהרשויות צודקות. המשרד אומר במפורש, שהרשויות השובתות צודקות. יש פה גיבוי של המשרד למה שאנחנו והרשויות, ואפילו יש פה שבח לרשויות המקומיות, כי מה שהמסמך אומר – הוא מדבר על עלייה באבטלה, עוני, סכנת האלימות, השוק האפור. הוא מצר על כך ואומר: המשבר הצריך התערבות ממשלתית בתחום הרווחה בחלוקת סלי מזון מלכתחילה, שלא ניתנו. עלייה בדורשי עבודה מ-25,000 ל-175,000 בפרק זמן כל כך קצר, והממשלה לא עשתה כלום. הרשויות המקומיות כאמור זוכות לשבח במסמך הזה בהתנהלות שלהן. הן התנהלו אל מול ממשלה אטומה, שעשתה יותר נזק מזה שעשתה המגפה. ולא פלא שהרשויות שובתות, והגיע הזמן שהממשלה תתעורר ותמלא חובתה כלפי האזרחים.

תודה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה.

בוקר טוב. אני רוצה לדבר על שני ענפים מאד חשובים. חלק גדול מהמועסקים אצלנו בחברה הערבית – מסעדנות, ובמקום כמו נצרת גם מלונאות, אלה ענפים שנסגרו לגמרי. הם מעסיקים המון אנשים. גם אין צפי מה אמור להיות שם. למדינה היה חשוב, למשל, התיירות בטבריה ובאילת, ועל זה נעשו מספר דיונים בוועדת הכספים, איפה שאני גם יושב. על התיירות בנצרת לא נאמר כלום. על כל העסקים האלה של המסעדנות בכלל ברמה הארצית, גם בקרב החברה הערבית והחברה היהודית, אנשים עדיין בלי אופק. הם לא יודעים מתי יתחילו לצאת מהמשבר.

צריך יחס מיוחד לשני הענפים האלה. אין פה הרבה ברירות. לא יספיקו הלוואות. האנשים האלה ממילא לא מרוויחים כמו בהיי טק. המדינה תצטרך לתת תמיכה גדולה כדי להציל את עשרות-אלפי העובדים בחברה הערבית. אני מניח שיש הרבה יותר במספרים בענף בתי הקפה והמסעדנות ברמה הארצית מאשר עשרות אלפים. אני מניח שזה הרבה יותר גדול מזה. אלה ענפים חשובים, שצריכים לקבל יחס מיוחד כדי שיוכלו להתחיל לחשוב על העתיד.

תודה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

(אומר משפט בערבית).

האוכלוסייה הערבית, עיקר הכלכלה שלה הוא בעסקים קטנים. זה המנוע הכלכלי של האוכלוסייה הערבית. לכן הפגיעה קשה ביותר באוכלוסייה הזו. אין מפעלים גדולים, אין חברות כפי שיש במגזר היהודי. לכן שם מתרכז רוב הפגיעה באוכלוסייה הערבית, בישובים הערביים, וכולנו מכירים את זה.

בנוסף , המשבר הזה הגיע בתחילת חודש הרמדאן ובהכנות אליו. ידוע, שרוב העסקים הערביים, המחזור שלהם בחודש הרמדאן ובהכנות אליו הוא כפול או פי שלושה מהמחזור בשאר החודשים. רוב העבודה שלהם – יש עסקים שהתעסוקה שלהם בעיקר בחודש הרמדאן. לכן הפגיעה בהם היא פי כמה מאשר שאר המקומות. לזה, איימן ושאר החברים, יש להתייחס לזה, ולא להתחשבן. כשמתחשבנים עם העסקים הקטנים לגבי דוחות של 2018, יש להתחשב במרווח הזמן שאנחנו מדברים עליו, חודש הרמדאן, שיש פיק בגרף בהכנסות של עסקים דווקא בחודש הזה.

שנית - ופה אני מצטרף לחברים בקשר לרשויות המקומיות – העוול נגרם פעמיים. דיברנו על זה בוועדות השונות, גם במליאה. הן מחוסרות הכנסות עצמיות, בעיקר אזורי תעשייה ואזורי מסחר. זה כמדיניות של הממשלה, ובנוסף, מודל הפיצוי נקבע לפי ההכנסות מארנונת עסקים. לכן הפגיעה היא פעמיים.

גם מה שנורא ברשויות המקומיות – שמשרד הפנים אומר להם: אתם צודקים, מסכימים אתכם, המועצה הלאומית- -

בואו נשמע מהאוצר. הוא אתנו.

לכן הנושא הזה מאד כואב – גם בחוק הראשון, חוק הניקיון, שיש רשויות שקיבלו אלף שקל, וגם בפיצוי.

אלף שקל זה עבור ניקיון המצפון – הנה, נתנו לכם.

הסיפור החמור קרה בכפרים הלא מוכרים. זה מחצית אוכלוסיית הנגב. שם, כשהתחיל ההסגר, אנשים היו חסרי כל. אין בתי מרקחת, כי הממשלה לא מאפשרת לפתוח בתי מרקחת במוסדות כאלה בכפרים הלא מוכרים, גם אין עסקים וסופרמרקטים, כי הממשלה לא מאפשרת, אבל כשמשפחה יוצאת לקנות בשגב שלום או ברהט, מקבלת דוח. לכן נוצר מצב- -

ואין שירותי רווחה ברוב- - -

כלום. תישארו בכפרים שלכם, כ-120,000 תושבים, תסתדרו עם מה שיש לכם. העליתי את זה יותר מפעם, גם עם המשטרה. צריכה להיות אמירה של הוועדה בנושא, שהדוחות האלה, שהתקבלו לתושבי הכפרים הלא מוכרים, לבטל.

הסוגיה השנייה היתה בנושא התחבורה הציבורית. ודאי גם בכפרים הלא מוכרים, מחסור בתחבורה. אנשים לא הצליחו – אם אין למישהו רכב פרטי, הוא לא יכול להגיע. אם רוצה בית חולים או בית מרחקת, הוא צריך לקוות שמישהו ייקח אותו לשם. בשאר הדברים אני מצטרף לחבריי ולהמלצת נסרין, שיש להקים קרן ייחודית לחברה הערבית.

לגבי החינוך, האוכלוסייה הערבית – ואני מתייחס לנגב – הפסידו חודשיים מלאים של לימוד. לכן, בהסכם או בהידברות עם המורים, גם אם צריך לפצות את המורים ולשלם יותר, אבל יש להחזיר את ימי הלימודים האלה ולא להסתפק בתשעה ימי לימוד ביולי.

תודה רבה. אני רוצה את מר איתי טמקין. איפה אנחנו עומדים בעניין שביתת הרשויות המקומיות הערביות? מה עמדת האוצר בעניין הזה? בבקשה.

בוקר טוב, גברתי יושבת-ראש הוועדה. אני מבקש להסביר במשך שתיים-שלוש דקות את כל המטריה של השלטון המקומי ובפרט השלטון המקומי הערבי. הרשויות מקומיות נשענות על שלושה מקורות הכנסה מרכזיים: הראשון הוא ארנונה של עסקים, שני – ארנונה של מגורים, ושלישי – העברות ממשלה. רשויות חזקות נשענות בעיקר על עסקים ומגורים, וחלשות נשענות בעיקר על העברות ממשלה. לצערנו בשלטון המקומי יש אי-שוויון גדול מאד, שכל הרשויות הערביות כמעט נמצאות בצד הלא נכון של האי-שוויון, ולכן הן לא נהנות מארנונת מגורים, לא נהנות מארנונת עסקים, ונשענות כמעט רק על העברות ממשלה. זה מה שמאפיין רשויות חלשות בלי קשר למשבר הקורונה.

דווקא במצב הקורונה, מבחינת היקפים, הפגיעה הכי גדולה היא בארנונת מגורים וארנונת עסקים, שמראש לרשויות ערביות כפרופורציה מהתקציב יש פחות מהמקורות האלה. אלה רשויות שנהנות בעיקר ממענקי איזון והעברות ממשלתיות, אבל מבחינת השפעת משבר הקורונה, אלה רשויות שמשבר הקורונה פוגע להן במקורות באופן מופחת לעומת רשויות אחרות.

מה כן – מצד שני, אלה רשויות שכל תזוזה בהכנסות שלהן היא משמעותית.

אני חושבת שאנחנו – חשבתי שתגיד לי משהו שלא ידעתי עד כה בעניין הרשויות המקומית כי זה לא התחום שלי. אנחנו מבינים את הבסיס, ויודעים שהרשויות המקומיות הערביות נפגעו בעיקר מהנושא של ארנונה ביתית, ואתם יודעים שהמצב הסוצי אקונומי באופן כללי באוכלוסייה הערבית אינו טוב.

בוא נדבר דוגרי. יש לכם רשויות מקומיות ערביות בשביתה. המצב הכלכלי הרווחתי של הציבור הערבי ירד בצל הקורונה. מה עמדתכם? מה אתם הולכים לעשות כדי שמקום התעסוקה הגדול ביותר באוכלוסייה הערבית, ושאמור לתת את השירותים, לא יתמוטט לנו מול העיניים?

אם מסתכלים על פגיעה מארנונת מגורים - יש רשות שנפגעו גם בארנונת מגורים הרבה יותר מהרשויות הערביות.

אל תסביר לי עכשיו כאילו מסכנים, יש כאלה שנפגעו. אלה שנפגעו, קיבלו. היה חוק שלם, שניתן להם תקציב, והועבר בכנסת כדי שיקבלו תקציב לאלה שנפגעו מביטול הארנונה העסקית. אם אתה אומר שמה שנפגעו בו הרשויות המקומיות הערביות מזערי לעומת האחרים ולכן לא מגיע להם פיצוי - תגיד.

זה לא מה שאני אומר. אני מבקש דקה וחצי, לדבר רצוף.

אבל תדבר בעניין העמדה שלכם. אל תסביר לי מטריה.

חשוב לי להבהיר שתי נקודות כדי להגיע לעמדה. הבעיה הקשה ברשויות הערביות זה לא ההיקף של הפגיעה אלא נקודת הבסיס. הנה אני מגיע לעמדה שלנו – הרשויות הערביות, כל פגיעה בהכנסות שלהן – ובאופן כללי כל רשויות – כל תזוזה קטנה בהכנסות שלהם היא דרמטית במונחי הרשות. אין לרשויות האלה יכולת לצמצם הוצאות כי כל ההוצאות שלהן בדרך בכלל קשיחות. אין שם דברים דרמטיים שאפשר לשנות. לכן אנחנו מבינים במשרד האוצר שיהיה צורך לתת תקציב סיוע נוסף, לרשויות חלשות באופן כללי.

אנחנו נמצאים בימים אלה בשיח בנושא הזה עם משרד הפנים, עם פורום ראשי הרשויות הערביות. לא נוכל לענות לכל הדרישות, אבל היקף בפיצוי מסוים יהיה לרשויות החלשות ביותר, שאצלן הפגיעה בהכנסות היא משהו שהם לא יודעים להתמודד אתו.

אני לא יודע להתחייב להיקפים של הפתרון הזה שיינתן, אבל יהיה פתרון מסוים – אני אומר זאת בוודאות.

אישרת שכל המועצות הערבית הן חלשות. אני מפנה אותך למחקר של הממ"מ, שאומר ששיעור הרשויות המקומיות בחברה הערבית באשכולות 1 עד 4 עומד על 92%, לעומת שיעור של 16%. אנחנו יודעים שנקודת המוצא לא מאוזנת ושאנחנו בגירעון תמידי. אין ארנונה לעסקים, פגיעה קשה לארנונה בבתים. אנחנו חיים רק ממענקי איזון והעברות ממשלתיות. גם הן פחותות. לכן אנחנו שואלים – שמונה ימי שביתה, כל המועצות שובתות, ואתה אומר שאנחנו לא יכולים. אישרנו 80 מיליארד שקל תקציב קורונה.

שהוציאו ממנו 20 מיליארד.

אתם עכשיו מביאים עוד כמה ימים 14 מיליארד. אנחנו מדברים על 70 מיליון שקל לשלושה חודשים, 200 מיליון שקל. על מה אנחנו מדברים? אתם רוצים שנצא לרחובות ונתחיל לסגור כבישים עד שתענו?

בבקשה.

אתייחס רק לעניין בתחום אחריותך. אגב, כל העניין של חלוקת הארנונה מבנייני ממשלה ובאזורי תעשייה ומסחר יושבת עכשיו במשרד האוצר. כל נושא התכנון יושב במשרד האוצר. ארבע שנים אצלכם. אני שמח שאתה ער למקור הבעיה, אבל מה אתם עושים כמשרד האוצר? ארבע שנים התכנון ישב אצלכם ולא מועצה אחת הצליחה לקבל ארנונה לאזור התעשייה או בענייני ממשלה. על הקרקעות של הישובים הערביים, עליהם יושבים בתי סוהר וכו'. ולידם ממש יושבים אזורי תעשייה ומסחר, מחנות צבאיים, בתי סוהר. הארנונות שלהם הולכים ביודעין ובמתוכנן למועצות אזוריות יהודיות בקרבת מקום או בסביבה שלהם. את זה, אם רוצים לפתור את הבעיה, רוצים 210,000 שקל עכשיו במצב החירום, אבל אם אתם משרד האוצר רוצים לפתור את הבעיה, הסיפור מתחיל בצדק חלוקתי של משאבי המדינה בין ישובים צמודים, יהודים וערבים, וזה לא קרה, גם לא בתקופה שלכם.

תודה. אני חושבת שההתייחסות היא יותר עמוקה לבעיה מאיך התחילה. אני אוהבת שהאוצר מסביר את המציאות אך לא מסביר, מה יצר את המציאות הזו. בעצם, זה מה שעשית, חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, תיארת איך המציאות הזאת, שבונים עליה, נוצרה, והיא לא נוצרה סתם, ולא נוצרה בגלל שככה אלוהים רצה.

רק במע'אר יושבים על אדמות מע'אר ההיסטוריות. שני בתי סוהר ומחנה צבאי, ועובר המוביל הארצי, וכל הארנונות הולכות למועצה אזורית מרום הגליל. זה לא הוגן וזה לא נוצר אתמול ולא בגלל הקורונה אלא בגלל מדיניות.

אפשר להתרחב ואפשר לדבר על הבעיות, אבל אני בטוחה שאיתי לא ייתן לי תשובה על המדיניות, אבל איתי כן יכול לתת לי תשובה על הלו"ז שהם מתכננים, כי כל עוד השביתה הזו מתמשכת, יש אזרחים שלא מקבלים מענים. מבחינתי, האשה שצריכה לפנות היום על אלימות שקורית נגדה בבית, העובדת הסוציאלית בשביתה. הנוער שצריך לקבל שירותים, והזקן שנמצא בבית שלו, הם לא מקבלים כי יש שביתה. פינוי האשפה בזמן תחלואה גבוהה ובעיות היגיינה לא קורית בגלל השביתה. אז איך אתם הולכים לפתור? תן לי לו"ז. אני ידעתי שאתם במשא ומתן אתם, ואני יודעת שתצטרכו לפתור את הבעיה, אבל אני יודעת איך מושכים את הפתרונות האלה באוצר עד הרגע האחרון. המצב לפני פיצוץ. אנשים ייצאו לרחובות, ולא אכפת לאף אחד מהסגר הזה.

כפי שהזכרתם, בוועדה בוצע תיקון ראשון יסוד לחוק יסוד ב-80 מיליארד שקל, והממשלה מתכוונת להביא עוד תיקון לחוק יסוד. הממשלה רצתה להביא אותו כבר השבוע לכנסת, אבל בעקבות אילוצים משפטיים הדיון נדחה לממשלה החדשה, והוא צפוי להתקיים בשבוע הבא בממשלה. כחלק מאותו תיקון נוסף לחוק יסוד – אני עוד לא יודע להגיד סכום; אתם זרקתם סכומים לאוויר - נמצה את הדיון עם הרשויות הערביות. אני מקווה שחלק מאותו תיקון לחוק יסוד יכלול גם רובד של סיוע לרשויות חלשות.

ארנונה למגורים בא בחשבון בחוק החדש או בהצעה?

הממשלה צריכה להחליט באישור הכנסת בכמה כנסת היא מפצה את הרשויות החלשות. אני לא חושב שהפרמטר הנכון לחלוקה הוא ארנונת מגורים, כי אם כך יהיה, הרשויות הערביות שוב לא יקבלו סכום ניכר מהכסף.

לא ננהל אתם את המשא ומתן עכשיו. אני חושבת שקודם כל הדרישות של הרשויות המקומיות נלמדו טוב-טוב ברשויות המקומיות הערביות. ועד ראשי הרשויות יכול לייצג נאמנה את הצרכים הקיימים, ויש להישמע לדרישות שלהם. זו הדרישה שלנו.

המספרים שהם הציגו זעומים. הם מדברים על 210 מיליון שקלים לתקופה של שלושה חודשים. זה כ-70 מיליון שקלים לחודש, ואז הם יכולים להתמודד עד סוף השנה. הסכומים ממש הגיוניים.

אני רוצה להתייחס לדברים של איתי כלו"ז. אמרת שבשבוע הבא זה יעלה בממשלה כל הנושא של התוספת התקציבית, למרות שאני יודעת שאת ה-80 מיליארד עוד לא הוצאתם. אני צופה שאתם צריכים להגיע להסכם עם ראשי הרשויות המקומיות לפני שאתם מגיעים לממשלה ודנים בחקיקה הבאה של התוספת התקציבית, כדי לעגן את זה בתוספת. אני עכשיו בשם הוועדה פונה דרכך ונפנה לשר האוצר ולשר הפנים. הם צריכים לפני סוף השבוע הזה להגיע להסכם עם ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות ולסכם את הפיצוי שניתן על תקופת הקורונה; אחרת תהיה התמוטטות של הרשויות. תצטרכו לטפל בבעיות יותר חמורות אחר כך. ההרגשה שלי, שהחברה רותחת, וזה עלול להוביל לגל הפגנות. כשאנחנו מדברים על הרשויות המקומיות הערביות זה אומר כל הרשויות המקומיות הערביות כולל הדרוזיות, שהן חלק מהרשויות המקומיות הערביות. תודה. אני חושבת שזה מסר מאד ברור שייצא מהוועדה לשני השרים.

אנחנו חייבים להתקדם. נורית וייסברג, בבקשה, משרד העבודה והרווחה, רצית להגיב לדברים של איימן סייף.

אני מברכת על הדיון. אנחנו משקיעים הרבה מחשבה באיך אנו מקדמים את המענים לחברה הערבית. אנחנו ערים לשתי תופעות מרכזיות שהוזכרו פה, וזה התעסוקה, קריסת מעמד הביניים הנמוך לתוך מעגלי העוני וגם תופעה מאד מטרידה של השוק האפור.

אני מזכירה שבתקופת המשבר המענים הראשונים היו סיוע במזון. פה אני מתחברת למה שאמר איימן. הסיוע במזון, היה אולי צריך יותר, אבל 30,000 סלי מזון חולקו במימון משרד הרווחה, וגם חולקו באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים. עבדנו קשה על הנושא של כספים ממפעל הפיס, שהוקצו ישירות לאוכלוסייה הערבית, 25% מהתקציבים, 30% מהמזון.

כרגע אנחנו עסוקים בהקמת מוקד ב-118 לייעוץ ראשוני בענייני חובות שיינתן גם בשפה הערבית. אנחנו עוסקים בתוכניות היום שאחרי, כדי לקלוט את כל האוכלוסיות שקרסו לתוך העבודה אצלנו, וגם בתוך תקופת המשבר אנחנו מתרכזים במתן ליווי כלכלי, ליווי בחובות. היושב-ראש מכירה את תוכנית נושמים לרווחה, את מרכזי עוצמה. הצוותים בכל הרשויות וגם בחברה הערבית עבדו מלא. הצוותים שלה מלווים גם אחרי שהוועדה כאן התערבה. הרחבנו את היקפי העבודה והצלחנו לתת מענים ללקוחות.

אחד הדברים שאנחנו יודעים היום הוא שקשר הוא מפתח מאד חשוב. אחת הראיות המעניינות היא שהפונים שלנו, שהיו מלווים צמוד, אין להם עניינים עם שוק אפור כפי שיש לפונים שאנחנו לא מכירים ולא בקשר. אנחנו מתכוונים לחבר ולבסס את הקשרים. יש לנו הרבה מאד עבודה. האוכלוסייה הצעירה מסומנת אצלנו. אנחנו מקווים ומצפים למשאבים שיעזרו לנו לעבוד מול הקהלים החדשים. אני מקווה שיחד כל משרדי הממשלה בתמיכת הכנסת, נצליח לעמוד ולצאת מחוזקים מהמשבר הזה, גם בחברה היהודית וגם בערבית.

אחת הבעיות שפנו אליי ביומיים האחרונים הרבה רשויות מקומיות, או מנהלי רווחה, שהרבה מהפרויקטים, שנועדו דווקא לאוכלוסיות מוחלשות כמו קשישים, מרכזי יום, כמו נוער, ילדים בסיכון, שהולכים לכל מיני מועדוניות אחר הצהריים או פרויקטים, מחויבים בתשלום כספי של מקבל השירות עצמו, והחברה יותר ויותר שמה לב, או מנהלי הלשכות, שיש קושי. בעבר הרשויות המקומיות כיסו חלק מהתשלומים האלה, ויתרו וקראו לאנשים שישלמו את החלק שלהם, והרשות כיסתה. היום הרשויות עצמן מתקשות.

אנחנו בפני קריסה של הפרויקטים האלה, אם תתעקשו על גבייה מסוג זה. מה אתם מתכננים לעשות? נראה גם אסקלציה בנושא.

הנושא נמצא על שולחננו. יש לנו קשר מאד צמוד עם הרשויות.

העליתי את זה גם בפני המנכ"ל, אבל האם אתם מתקדמים לכיוון פתרונות?

לחלק הזה לא הגעתי מוכנה, אבל אני בהחלט יודעת שהוא יושב אצלנו על השולחן תוך שיח, איך להתמודד עם התשלום. מנסים למצוא פתרון לעניין הזה, כי לא ייתכן מצב שילדים בסיכון לא יקבלו שירות בגלל הנושא של ההשתתפות של ההורים. אני כן יודעת שיש לנו בעיה עם מועדוניות שעובדות חלקי או מסגרות שעובדות לפי התו הסגול. כל מערכת החינוך עובדת כך. אנחנו מנסים לצמצם קשיים, אנחנו מנסים לשחק בין השעות שעובדים, לומדים ושנמצאים אצלנו. אנחנו גם נדרשים כל הזמן כמו כל חברינו במשק, להיערך ולהתאים כל הזמן את עצמו לתוך מציאות משתנה תוך כדי תנועה. אני מקווה שבמורכבות מצליחים – הוועדה פה ליוותה מקרוב את המאבק ואת העבודה סביב השירותים, להצליח לטפל בזה בהקדם.

אני מציעה ואמליץ בהחלטות שלנו – אולי תחליטו, כפי שהמדינה פטרה את העסקים מתשלומי ארנונה עסקית שלושה חודשים, אולי מעתה והלאה אתם תפטרו את הקבוצות הכי מוחלשות בציבור ואת הרשויות המוחלשות עבור תשלומים עבור השירותים האלה לשלושת החודשים הבאים? זה יהיה חלק מהעזרה לרשויות המקומיות, זה יהיה חלק מהתמיכה בקבוצות המוחלשות. הרי לא ייתכן, שקשיש, שחודשיים בבית בסגר, כשיתאפשר לו ללכת למרכזי היום עכשיו, לא יוכל לצאת כי אין לו מה לשלם עבור השתתפותו. אני מציעה שאחד הפתרונות יהיו, כפי שהמדינה הכריזה על פטור מארנונה עסקית, שתכריז על פטור מהחלק של 25% תשלומים של הרשויות המקומיות ומתשלומי הקבוצות המוחלשות האלה לרשויות המקומיות עבור השירותים האלה. זה יהיה אחת ההחלטות שלנו.

גם האנשים, שעכשיו עאידה הזכירה, הקבוצות הכי מוחלשות החברה, מסתבר שהם הצטרפו למעגלי האבטלה, כך שיש הרבה היגיון במספרים, לפי המחקר שהוצג מהממ"מ היום, שגם יקבלו את האפשרות לפחות לפטור מארנונה לכמה חודשים.

תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמרנו בעניין הרשויות המקומיות, אבל אני רוצה להציג שני נתונים מהמחקר, שמעידים על הבעיה, ועל זה שאין עדיין תשובות לבעיות האלה.

שיעור תחולת העוני בקרב משפחות ערביות עלה מ-37.3 ל-43.6, כלומר כמעט כ-50% עוני בחברה הערבית. הנתון השני, שמראה על האפליה שאנו כל הזמן מדברים עליה – פערי השכר בין החברה הערבית ליהודית. השכר החודשי הממוצע של גברים – 14,206, גבוה בשיעור 60% מהשכר החודשי הממוצע של גברים ערבים, שהינו 8,829. לגבי נשים, השכר החודשי הממוצע של נשים בממוצע הארצי הוא 9,679 – כמובן, זה נמוך פי כמה משכר הגברים, אבל גבוה בשיעור של 53.7 מהשכר החודשי הממוצע של נשים ערביות, שעומד על 6,298. אז המספרים האלה זועקים לשמיים. אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אבל עכשיו יש נתונים רשמיים. כשמדברים על רווחה ותעסוקה בצל הקורונה, ודיברו גם קודם, וזה מופיע בוועד הערבי לחירום, כל העניין שהעלינו את הגיל מ-18 עד 20 שלא מקבלים – ענפים שלמים – מלונאות, סוכני נסיעות, אוטובוסים, חברות, הסעדה וכו', אני חושב שיש לנו מלחמה קשה לנהל מול הממשלה. אנו צריכים להפשיל שרוולים ולהיאבק בממשלה שמתגבשת.

חברי הכנסת, אני מציעה – יש לנו הרבה אורחים שיש להם מה לתרום לדיון. אני מציעה, שניתן לאנשים שמחכים בסבלנות כשעה, להציע את ההצעות שיש להם, גם אולי נלמד על אפשרויות של תוכניות עתידיות, ואז אתן – נמשיך את הדיון הזה עד 10:45, ואז ניתן לכל אחד מכם להעיר לפני הסיכום. אמין פארס, בבקשה.

בוקר טוב, עאידה וחברי הכנסת המכובדים. יותר מעשר שנים לא באתי לוועדות, אבל אני רוצה שלא השתנה הרבה. אני עוקב את זה, חי את זה מהניסיון האישי שלי משלושת הגורמים – הרשויות, העסקים והמועסקים, ואני רוצה לחדד כמה נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת. המשבר הזה גם מייצר חשבון נפש.

אם מדברים על רשויות, המשבר חשף עד כמה הרשויות הערביות חלשות, וימשיכו להיות כך כל עוד לא נעשה שני צעדים חשובים – אחד מהם, חבר הכנסת ג'אבר הזכיר אותו – חלוקת ארנונה על בסיס אזורי. לא ייתכן שנמשיך כך. זה גם מופנה לאוצר. אם רוצים לסייע לרשויות המקומיות, בטווח הקצר הזרמת הכסף חשובה וחיונית, והרשות צריכה עכשיו להתמודד מול הדרישות החדשות במערכת החינוך ומערכות אחרות, זה חשוב מאד, אבל לא יפתור את הבעיה כל עוד חלוקת הארנונה על הבסיס ההגיוני והקיים גם בעולם, ועל זה דובר ונעשו הרבה מחקרים, שאומרים שחלוקת המס צריכה להיות על בסיס משאבים אזוריים, שיתחלקו בין הרשויות המשותפות. לא ייתכן להגביל תכנון ואז לומר: אין לכם מאיפה לקבל את הכסף.

שנית, בנוגע לרשויות המקומיות – ייגמר המשבר, ואז כולנו נשוב לראות שנמצאות בתחתית הסולם ללא מקורות הכנסה עצמאיות. כל עוד אין כלים שיעזרו לרשות לפתח מקורות הכנסה עצמאיות, היום אם היא רוצה להעסיק מישהו שיכוון את הרשות כדי להשיג את המקור הנוסף, לא תמצאי שום מקור. זה חשוב גם להדגיש את זה.

לגבי העסקים, אני חי את זה, אני עוסק ומלווה חלק מהעסקים בחברה הערבית. העסקים נדחים, וגם כשמקבלים, מקבלים רק 30% מהבקשות. אני לא רוצה לזלזל בנתונים שהוצגו כאן, ש-74,000 ממוצע אשראי שמקבל עסק לעומת 700 שזה עשירית ממה שמקבל עסק במרכז הארץ. זה גם נובע מזה שאין כלים, והקרן היא ארצית, לא נותנת מענה לעסקים בחברה הערבית. מאז היום הראשון התרענו שהמצב הזה הולך לכיוון הזה, שכל עוד הבנקים לא משנים כיוון במדיניות מלמעלה, המצב יישאר אותו דבר. יש לשנות את הכיוון הזה. קרן שמיועדת לעסקים בחברה הערבית היא חיונית היום גם מההיבט של לחסום את התפשטות השוק האפור.

המועסקים הערבים יחזרו למעגל התעסוקה אחרונים. הם יצאו ראשונים, כי הענפים שנפגעו כתוצאה מהקורונה הם גם העסקים של תיירות ושירותים, והם אמורים לחזור מאוחר. זה הזמן לעשות מאמצים לכיוון הסבה מקצועית באופן כללי, ושנית, הפער הדיגיטלי שדובר עליו – גם דיברנו עליו בפורום החירום הכלכלי, בוועד יושבי הרשויות המקומיות הערביות – הפער הדיגיטלי הוא זועק לשמיים ונחשף במהלך המשבר הזה גם לגבי תעסוקה וגם לגבי החינוך שהולך בכיוון און ליין ויימשך אחרי המשבר, וחשוב להדגיש את חשיבותו.

תודה רבה. מעניין שישראל דיגיטלית, כל הפרויקט הזה נמצא במשרד לשוויון חברתי, וגם הרשות לפיתוח כלכלי יושבת בשוויון חברתי, והיה אפשר לסנכרן את העבודה בין שני הדברים גם בפיתוח היכולות של האוכלוסייה וגם בנושא של הפיתוח הכלכלי - דבר שלא נעשה בהצלחה רבה.

פתחי אבו יונס, יושב-ראש ועד מנהלי לשכות הרווחה, ונמצא גם על תקן נציג השלטון המקומי. מרים כהבא – תהיי ראשונה, ואני בטוחה שיש לך מה להוסיף לדיון הזה, אבל אני מזכירה שוב את מה שהיה לנו בפגישת העבודה ביום ראשון, את המידע שמאד היה קשה לשמוע עליו בנושא של חזרת עובדים שכירים לעבודה ממקומות או כפרים מוכים בקורונה כמו ז'יזר א-זרקא. בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כפי שאמרת, אנחנו בנציבות מקבלים המון פניות במהלך חודש אפריל של עובדים ערבים שלא מחזירים אותם למקום העבודה, מוציאים אותם לחל"ת או מבקשים מהם לעבוד מהבית, לעומת חבריהם שמחזירים אותם למקום העבודה פיזית, וזה בשל מקום מגוריהם. יש לנו כ-17 פניות באפריל רק בנושא הזה לעומת – בדרך כלל אנחנו לא מקבלים הרבה פניות של החברה הערבית. בינואר היו לנו רק 10 פניות, שהם 28% מהפניות. באפריל קיבלנו 17, ואנחנו רואים שהמגמה ממשיכה במאי. זה מאד מדאיג. כמובן, בנציבות אנו מטפלים בכל הפניות האלה. חלקן מגובות בראיות, שמראות שבאמת המעסיק התנהג כך, הקלטות וכאלה, ואנו ממשיכים בטיפול, אך אני חוששת שזו תופעה, ולנו בנציבות בלבד אין איך לשלוט בה.

אנחנו מפרסמים בפייסבוק פוסטים גם בשפה הערבית, שמזמינים את העובדים לפנות לנציבות, ואנחנו גם בקשר עם הרבה מהעמותות הציבוריות.

בדרך כלל המעסיקים שלא מאפשרים חזרה כזו, שזה שערורייתי, הם עסקים פרטיים?

לרוב כן, אבל מדובר ברשתות מאד גדולות. לא מדובר בעסקים קטנים. זה מאד מדאיג. יש לי רשימה ארוכה של מעסיקים כאלה. האבסורד, שאין הנחיה של משרד הבריאות, שאנשים ממקומות המגורים האלה, אסור להם לחזור לעבודה. משרד הבריאות לא מאפשר לכל אחד לעשות בדיקת קורונה, להוכיח שאין לו. נוצר אבסורד, שעובדים כאלה מופלים בשל מקום מגוריהם, וזו תופעה שאנו נתקלים בה יתר ויותר בנציבות שוויון. צריך למצוא לה פתרון, ואנחנו בכלים שלנו מנסים למגר אותה כמה שאנחנו יכולים אבל אני חוששת שהמגמה תתרחב, ויש למצוא לזה פתרון.

זה מצב שמחייב גם שייצאו הוראות ברורות - או ממשרד הכלכלה לרשתות האלה, או ממשרד העבודה. משרד הבריאות גם צריך להזהיר ממגמה כזו. בלתי-מתקבל על הדעת שאנשים שסובלים מהמצב הזה גם יסבלו עוד מאפליה מסוג זה. יש אפליה חדשה, אפליית הקורונה כנראה.

תודה רבה. זו גם הזדמנות שהציבור יידע, שאם הוא נופל כקרבן לאפליה מסוג זה או אחר, אפשר תמיד לפנות לנציבות ולהתלונן.

פתחי אבו יונס, בבקשה. תקלה טכנית. עו"ד רים ג'אבר, בבקשה.

שלום. אני עו"ד מטעם עמותת- - - שעובדת בעיקר בכפרים הלא מוכרים בנגב. העמותה, יחד עם עמותת דו-קיום, הגישה נייר עמדה, שמתייחס לשני מישורים: האחד הוא של משרד הרווחה. נכון להיום, יש כ-35 כפרים לא מוכרים בנגב.

רים, בבקשה תעלי את הבעיות העכשוויות. את הרקע אנחנו מכירים.

טוב. מסקר טלפוני שנערך על-ידי - - - חשף כי משבר הקורונה גורם למחסור אקוטי בצרכים בסיסיים. 40% ציינו כי משפחתם זקוקה לסלי מזון, אך 92 ציינו כי אינן זוכות לו. שירותי הרווחה ברשויות המקומיות התמקדו במתן מענה לישובים המוכרים, וכמעט לא הקצו מזון וסיוע לכפרים הלא מוכרים, כי הם אינם נמצאים ברשות שלהם. קשיים מיוחדים שנרשמו בהמצאת סיוע לתושבים בכפרים הבלתי מוכרים, למשל בשירות הרווחה, לא נמצאו רישומים שאפשרו חלוקת מזון הוגנת לכלל הנזקקים בכפרים, ועל כן חלק מהמשפחות קופחו.

פעולת שירותי הרווחה במחוז הדרום לקתה בכשלים לא מעטים. לכן דרושה תוכנית כוללת לשיפור שירותי הרווחה במחוז הדרום ובפרט בנוגע לתפקודם של הישובים שאינם מוכרים. תוכנית זו חייבת לכלול מיפוי צרכים עדכנית בנוסף לבדיקת התקציב שהוחזר על-ידי ה- - - - שלא בוצע בה שימוש ומענה מהיר למכלול הצרכים הנובעים מהמשבר.

לעניין המישור השני, למשרד התעסוקה, ההזנחה הכוללת של המדינה בנגב הובילה לעוני הגבוה ביותר בשיעורי אבטלה בקרב נשים בדואיות שהגיעה עד 24%. כך למשל נשים מהוות כשני-שלישים מהמובטלים במשק כתוצאה מהשיתוק הכלכלי של המשק. לאור המצב שאותו שיתפה עו"ד מרים כהבא, ההערכה היא ש-10% עד 20% מהמובטלים לא ישובו למקומות עבודתם – הן בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, הנשים הן אלה שחשופות יותר מגברים לסכנת עוני ורעב.

אסיים בכך, שמשבר הקורונה עלול לגרום לעלייה ניכרת בשיעורי האבטלה לא רק בטווח המיידי אלא גם מעבר לכך. לכן מתחייבת תוכנית מקיפה לקידום תעסוקה בדרום ובפרט בקהילה בכפרים הבלתי מוכרים בדגש על מאמץ מיוחד שחייב להיות מוקדש לנשים תוך הנגשת משפחתונים, מעונות יום, פארקים מסחריים, מלאכה ותעשייה מקומית, שכרגע מהווים חסם עיקרי בשילוב העובדים בנגב בשוק התעסוקה.

תודה רבה. אני חושבת שהבאת קול שלא נשמע הרבה פה בוועדות הכנסת.

ד"ר מריאן תחאוכו ממכון אהרן למדיניות כלכלית.

שלום. פעם ראשונה שאני משתתפת בוועדה בכנסת, ואני מודה שזה מעניין ומרתק. תודה על ההזדמנות לשאת דברים. במכון אהרן למחקי מדיניות יש לנו תוכנית לחברה הערבית עם צוות יחסית גדול של חוקרים. אנו עובדים עם משרד האוצר, עם אגף הכלכלן הראשי. מנסים לזהות את החסמים לשילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה. המשבר הנוכחי נחת עלינו בתקופה שבה – יש לזכור – קודם כל, אענה על השאלה ששאלת, עאידה, בתחילת הדיון, מי קבוצות האוכלוסייה שנפגעו הכי הרבה מהמשבר. כשמסתכלים על רמת הפגיעה של אוכלוסיות שונות מהמשבר, כלומר מה היחס של הקבוצות האלה בתוך המובטלים החדשים, בהשוואה ליחס שלהם בתעסוקה, הקבוצה שנפגעה הכי הרבה מהמשבר היא הנשים הערביות. השיעור שלהן בקרב המובטלים הוא פי שניים מהשיעור שלהן בתעסוקה, כלומר הנשים באופן כללי נפגעו יותר מהמשבר, והנשים הערביות הן הנפגעות הכי גדולות מהמשבר הזה.

כשמדברים על תעסוקה ועל משברים יש להבין ממה נובעת הפגיעה השונה בקרב אוכלוסיות שונות. אגיע לתשובה – הסיבה העיקרית לפגיעה הקשה באוכלוסייה הערבית מבחינת תעסוקה במשבר הנוכחי – וזה נכון גם למשברים קודמים – בשני העשורים האחרונים היו שני משברים כלכליים גדולים, וגם שם האוכלוסיות שנפגעו במשבר הן האוכלוסיות עם ההשכלה הכי נמוכה ועם המיומנויות והכישורים הכי נמוכים. כשמדברים על השכלה נמוכה וכישורים נמוכים, האוכלוסייה הערבית מרוכזת במקום הזה. למשל, עשינו השוואה של כמה אנשים יצאו לחל"ת או פוטרו בעקבות המשבר בהינתן ההשכלה שלהם. כשמסתכלים על זה, אין פער בין ערבים ליהודים. הסיכוי של ערבי עם השכלה גבוהה מול יהודי עם אותה רמת השכלה, זהה. הסיכוי של ערבי לא משכיל עם מיומנויות נמוכות, עם יהודי לא משכיל עם מיומנויות נמוכות – אותו דבר. כלומר הסיפור פה הוא רמת ההשכלה הנמוכה של החברה הערבית. נורא קל לדבר על נישות קטנות של מה נכון לעשות כרגע כדי לפתור את המשבר, אבל צריך לחשוב הרבה מעבר; יש לחשוב ברמת המקרו. מי שנפגע מזה, זה לא רק החברה הערבית. יש מחיר כלכלי כבד ברגע ש-20% מהאוכלוסייה היא חלשה ולא תורמת לכלכלה.

אני חושבת שמה שאת אומרת, מרתק. כולם יודעים, כשנוגעים בנושא של נשים ערביות ותעסוקה, אני תמיד קשובה, אבל לצערי, אנחנו תחת זמן, ואולי נצטרך לקיים המשך לדיון הזה.

אתן בשני משפטים את המסקנות הסופיות ומה נכון לעשות. מבחינת הטווח הקצר, שוק העבודה הוא כזה שיש הרבה מתחרים על כל מקום עבודה, בגלל שיש הרבה מפוטרים. אם אנחנו רוצים לאפשר לאוכלוסייה הערבית לחזור למעגל העבודה, הדבר הראשון שיש לעשות הוא הכשרות, לתת להם מיומנויות והכשרות דרך המרכזים הקיימים כדי לתת להם עדיפות ואפשרות לחזור למעגל העבודה.

מבחינת המלצות לטווח הארוך, יש לזכור - האוכלוסייה הערבית אינה משכילה ומיומנת. אנחנו חייבים להשקיע בתחום הזה כדי לחזק את האוכלוסייה הערבית וכדי לצמצם פערים מול האוכלוסייה הכללית במדינה.

תודה רבה. אני בטוחה שיהיה לנו שיתוף פעולה, כשנתחיל לפתח פתרונות.

גל יעקובי, בבקשה.

שלום, אני מנהלת תחום בכיר תעסוקת חברה ערבית במשרד העבודה והרווחה. תמיד היה התחום הספציפי לתעסוקת החברה הערבית לאור החשיבות של הנושא שאנחנו רואים אותו במשרד העבודה.

תצטרכי להיות ממוקדת, שלוש דקות גג.

אתייחס לעבודה שנעשה במשרד בתקופת הקורונה. קודם כל, מרכזי ההכוון התעסוקתיים של החברה הערבית היו פעילים משך כל התקופה הזו, ונתנו סיוע ועבודה מרחוק באופן מקוון לחברה הערבית. נעשה ליווי טלפוני. אני מקווה שיצא לכם לראות את כל הסדנאות המקוונות שנעשו באינטרנט, בזום, בפייסבוק, בכל הדרכים כדי גם להביא מידע לציבור לגבי מיצוי זכויות והיכולת למצות זכויות, ייעוץ פיננסי לאור תקופת הרמדאן וכמובן גם תכנים המותאמים גם לאוכלוסייה וגם לקורונה כדי שאנשים יוכלו לקבל את המידע.

מה אתם מתכננים עכשיו, לחזרה לשגרה, לאור כל מה ששמעת עד כה?

בכל התקופה הזו גם אנחנו וגם כל המפעילים שלנו, בנינו תוכניות עבודה ליום שאחרי שכוללות דגש על הכשרות מקצועיות ועל עברית ועל חיבור והכשרות ספציפיות גם עם מעסיקים כדי כמה שיותר לצמצם את הפערים של האוכלוסייה הערבית לתוך שוק העבודה כדי שהמעסיקים יראו אותם בתור מועסקים יותר שווים בתוך שוק העבודה. אנחנו עושים הרבה מאד עבודה כדי שהתכנים האלה יהיו גם באופן פרונטלי וגם באופן מקוון כי אנו מבינים שגם אם אנו חוזרים לשגרה – היא לא מה שהיה קודם. רוב העבודה שאנו עושים היא בנושא הזה – הכשרות מקצועיות, עברית כדי לצמצם פערים.

סליחה, אבל לפני יומיים זה עלה בדיון. אלה בדיוק הדברים שאני שומעת מכם לאורך חמש השנים האחרונות בעניין שילוב ערבים בתעסוקה, נשים ערביות או גברים ערבים. עכשיו אנחנו במצב ייחודי. יש אנשים שכבר היו משולבים בתעסוקה. כלומר העברית שלהם היתה טובה, ההכשרה שלהם התקיימה. עכשיו הם נזרקים לאבטלה. האם יש הצעות קונקרטיות של היום שאחרי או ממשיכים מה שהיה קיים קודם? תגידי לי רעיון אחד שעכשיו פיתחתם אותו במיוחד ליום שאחרי. לא כל מה שעשיתם עד היום.

בתקופת הקורונה עשינו הרבה דברים חדשים. עברנו לקורסים מקוונים.

נו, באמת. גם החינוך עבר למקוון. אני מדברת על תוכנית לשלב אנשים בתעסוקה ליום אחרי, אנשים שנפלטים לשוק האבטלה. לא אותו דבר מה שהיה קודם. השינוי מקורסים פרונטליים לקורסים מקוונים זה לא התוכנית.

דבר ראשון, הצרכים של המעסיקים הם אותם צרכים. הם צריכים עובדים איכותיים, מוכשרים, בעלי מיומנויות לשוק העבודה. לומר שאנחנו עושים אותו דבר, זה לא נכון. זה מקצועית לגבי מה שהמעסיקים צריכים, לא מדויק. המעסיקים צריכים עובדים בעלי כישורים, מיומנויות שמדברים בשפה שלהם, והם יעילים לתוך שוק העבודה. זה מה שאנחנו מנסים ליצור. אנו כן מכניסים בתוכניות שהצענו לתוכנוית יציאה ואחרי המשבר, לראות איך אנו מגדילים את כמות ההכשרות שאנחנו עושים, מגדילים את כמות ההנדסאים וכמות הטכנאים שיש לנו, איך אנו מחברים ונותנים למשתתפים עוד מיומנויות ועוד כישורים בתוך שוק העבודה. אין קיצורי דרך. חייבים להשקיע בהון האנושי של האוכלוסייה הערבית, לצמצם את הפערים האלה.

לצערי הרב, אני כל כך לא מסכימה לגישה הזו. אני חושבת שאם רוצים להשקיע, תפסיקו ללמד עברית, תכניסו את העובדים להכשרות שאפשר אחר כך לעשות להם השמה. עברית היא לא הכלי שפותח את הדלתות.

עברית זה חלק מהסל שאנחנו מציעים.

אני יודעת את מכלול הסל ואני יודעת אילו הכשרות מקצועיות נעשות באוכלוסייה הערבית. אני רציתי לשמוע על תוכנית מיוחדת ליום שאחרי הקורונה. אנחנו לא מדברים על מה שנעשה קודם.

בשני משפטים אשמח להתייחס לתוכניות שאנחנו מתכננים ושהצענו.

נתתי לך שלוש דקות להתייחס. אמרת לי מה עשיתם עד היום. יש משהו חדש?

כן, חלק ממה שאנחנו מציעים זה תוכניות שנת מעבר, שיכללו הכשרה מקצועית – חלקה גם הכשרה טכנולוגית, בנוסף לאנגלית וכישורים בפרחי טכנולוגיה שאנחנו מציעים. אנחנו מציעים תוכניות של עברית דיגיטלית, תוכניות של הכוון תעסוקתי בתיכונים. אנחנו לוקחים את כל העבודה שעשינו ומנסים לראות איך להעלות אותה לרמה גבוהה יותר מבחינת הכישורים.

אתם עדיין מתייחסים שהבעיה היא אצל העובדים. דווקא במשבר הזה אנחנו מתייחסים לבעיה שנוצרה בעולם התעסוקה לאחר הקורונה. אני מחפשת פתרונות לא איפה שהעובד עצמו, שלפני הקורונה ואחרי הקורונה, עדיין עם אותם כישורים. אני מחפשת לאותו עובד שהיה חלק מהתעסוקה, ועכשיו נפלט לשוק בגלל הקורונה. כל הכבוד על מה שנעשה עד עכשיו; אני מדברת על משהו שצריך לשנות את התפישה. צריך לפתור את הבעיה בעולם התעסוקה, ולא להתמקד שוב בעובדים. זה עושים לאורך כל השנה.

אני חייבת לסכם, לפני שאנחנו סוגרים את הדיון כי המליאה נפתחת ב-11:00. הדיון הזה אמנם לא הושלם, כי היה צריך לשמוע עוד קולות, וצריך להשלים עוד נקודות. אם יהיה ביכולתי להמשיך את הדיון ביום שני, נעשה זאת. זה תלוי עד כמה אפשר שהוועדה הזו תמשיך לתפקד. אני מתעקשת שנמשיך ביום שני.

המשבר חשף את המדיניות רבת השנים, משבר הקורונה, של אפליה והחלשה לאוכלוסייה הערבית. אנו רואים את זה איפה שנוגעים. היתה מדיניות שצברה לאורך השנים פערים מאד גדולים בין האוכלוסיות, שמתבטאים היום, וחושף אותם משבר הקורונה גם באחוזי התעסוקה, באחוזי העוני, ברשויות המוחלשות וכו'. לכן היה מן הראוי שהממשלה תקים מטה מיוחד – לא שכל גוף מהממשלה יפעל לבד אלא להקים מטה מיוחד שיעסוק באוכלוסייה הערבית ואיך ניתן לתת לה לעבור את המשבר הזה בצורה הכי ברורה.

אני קוראת לראש הממשלה היוצא והנכנס והחלופי שיקדישו תשומת לב מיוחדת ויקימו מטה שיתכלל את העבודה ואת הקצאת המשאבים והתוכניות לאוכלוסייה הערבית לצאת מהמשבר.

בעניין שביתת הרשויות המקומיות, אני קוראת לממשלה להיכנס למשא ומתן ולפתור את הבעיה הזו עוד לפני סוף השבוע הזה כדי שתיכנס לתוכנית ולבקשה להרחבת התקציב של הממשלה בעניין משבר הקורונה, ולאפשר לרשויות המקומיות הערבית את הדרישות שלהן, להיענות להן.

בעניין הבנקים, זה שערורייתי שרק 4% מההלוואות ניתנו לאוכלוסייה הערבית. אצור קשר עם המפקחת על הבנקים, לבדוק איך ניתן להקל על האוכלוסייה, כי אם תהיה קריסה של העסקים הקטנים באוכלוסייה הערבית, תהיה קריסה כלכלית יותר חזקה באוכלוסייה בכלל והבנקים לא ישיגו לא את הכסף שלהם ולא את החובות שלהם.

אני קוראת למטה שיקום או למי שדן, לפתח תוכניות, כולל לקחת בחשבון את האפשרות של תוכנית מיוחדת שתאפשר שימור של השכירים הערבים שנקלטו עד היום ועלולים להיפלט לאבטלה, כולל לחשוב על לסבסד חלק מהשכר שלהם. נשלח משהו יותר קונקרטי לאוכלוסייה.

אני קוראת למשרד העבדה והרווחה, לפטור את מקבלי השירותים הרווחתיים מהתשלומים לשלושה חודשים, ולאפשר מתן השירותים האלה ולפטור גם את הרשויות המקומיות מהתשלום שלהן ה-25% על השירותים האלה, כל הרשויות המוחלשות, עד האשכול הרביעי, כך שלא רק נפטור את העסקים ונעזור להם אלא גם את הקבוצות המוחלשות.

אני קוראת באופן מיוחד לשים לב לבעיות של האוכלוסייה הערבית הבדואית בכפרים הלא מוכרים, ואפנה גם לבדוק את שירותי הרווחה שניתנים לכפרים האלה ושסובלים ממצב סוציו אקונומי נמוך וגם כמעט אין שירותים שקיימים שם, שירותי רווחה ואחרים. היה מן הראוי לייחד גם דיון לאוכלוסייה הזו באופן ייחודי.

אני מודה לכל המשתתפים שהשתתפו בסבלנות רבה. אם זה בידיים שלי, נמשיך את הדיון ביום שני.


תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.