פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית
11/05/2020


20/05/2020
10:02
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית
יום רביעי, י"ב באייר התש"ף (11 במאי 2020), שעה 10:00

התגברות האלימות בצל הקורונה

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
רם בן ברק
אימאן ח'טיב יאסין
היבה יזבק
ע'דיר כמאל מריח
אנדרי קוז'ינוב
יוסף ג'אברין

אחמד טיבי
אוסמה סעדי
סעיד אלחרומי
סונדוס סלאח

לירית סרפוס - מנהלת תחום בכיר חברה ושת"פ בין מגזרי, משרד ראש הממשלה

תמי כהן - עוזרת מנכ"ל, משרד ראש הממשלה

אור רוזנמן - מנהל מחלקה בכיר לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים

אפרת אלטהולץ מרום - ר' אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר למגזר הדתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

ג'מאל חכרוש - ר' המנהלת לחברה הערבית, המשרד לביטחון פנים

שרית פרץ - ק' חוקרים ארצי, המשרד לביטחון פנים

שרון שגב - ר' מחקר בט"פ ואוכלוסיות, המשרד לביטחון פנים

יונס אבו ליל - ק' מתנדבים מנהלת חברה ערבית, המשרד לביטחון פנים

ימית אלפסי - ר' אגף המניעה, המשרד לביטחון פנים

גדעאן ספדי - מנהל מחוז חוף, המשרד לביטחון פנים

יונתן פלורסהיים - רפרנט משפט ואכיפה, משרד האוצר

מריה פודגייצקי - מנהלת תכנית לאומית למניעת אלימות במשפחה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

סאיד תלי - מפקח ארצי (תכניות וועדות בין משרדיות לאל אלימות), משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

גל שחם - עו""ס ראשי לחוק הגנה על חוסים, אגף בכיר אזרחים ותיקים, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

חגי מויאל - מפקח ארצי (אלימות במשפחה), השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

בת-שבע שרמן-שני - ממונה תחום מעמד אישי - סיוע המשפטי, משרד המשפטים

סוריא בשארה - ייעוץ וחקיקה - פלילי, משרד המשפטים

עביר מטאנס - משרד המשפטים

ליאנה מגד - משרד המשפטים

אופיר ביתן - פרקליטה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

תמר פרוש - ממונה על עניינים פליליים, פרקליטות המדינה

מריה ג'יריס - מנהלת אגף פיתוח אזוריות, משרד הפנים

שיר רבינוביץ' - מנהלת תחום פיתוח אשכולות אזוריים, משרד הפנים

יפה מועלם - מרכזת מעקב פרויקטים, משרד הפנים

אליהו רגב - מנהל מינהל החירום, משרד הפנים

יותם שדה - מנהל תחום קשרי ממשל, משרד הפנים

הילה סגל - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה שפ''י, משרד החינוך

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות -, משרד החינוך

יעקוב איברהים - מנהל מחלקה ציבורית, עמותת יוזמות אברהם

רות לוין-חן - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

פאטמה יוסף - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

הילית בן צבי - אחראית נשים ומגדר, ארגון המועצות האזוריות

רידא גאבר - מנהל, מרכז אמאן

כמאל ריאן - מרכז אמאן

מחמוד נסאר - רכז המאבק באלימות בחברה הערבית, הוועד הארצי לראשי רשויות ערביות

סיון לוי - עו"ס קהילתית ומנהלת מדיניות, פנימה - "פתרונות ישראל"

רסול סעדה - אחראי החברה הערבית במעוז ומומחה ליחסי חברה ערבית במשטרה, מוזמנים נוספים

ראגב עבאס - מנהל שרותי רווחה כפר כנא, מוזמנים נוספים

אלון ספיר - תלמיד, חבר מועצת התלמידים, מוזמנים נוספים

Shada Aamer - מניעת הטרדה מינית בחברה הערבית, מוזמנים נוספים

תת ניצב מיכאל שפשק - אגף חקירות ומודיעין, ביטחון פנים

חקמת ע'רה - ערוץ 99

לאה קריכלי

איה לינצ'בסקי


התגברות האלימות בצל הקורונה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות. אנחנו היום מתכנסים שוב בצל מגפת הפשיעה והאלימות בצל הקורונה. הנתונים שאנחנו מתעדכנים בהם מידי פעם גם ממשרד הרווחה וגם מהמשטרה מצביעים שוב על עליה באלימות בתוך המשפחה. כמובן שיש לזה גם הסברים מהריחוק החברתי, הסגר והמצב הסוציו-אקונומי של החברה בכלל ושל המשפחות שנמצאות מלכתחילה במצב חברתי קשה. יש נתונים ראשונים על עליה בתחום הפשיעה הכלכלית, הלוואות בשוק האפור ומה שמתלווה לזה בפעילות של קבוצות פשע מאורגנות שתומכות ב"בנקים שחורים" שנותנים הלוואות ומציעים את השירותים שלהם בתקופה הזו. את תוצאות השוק הכלכלי האפור לצערנו נזכה לראות בחודשים הקרובים. זאת למרות שהיום גם חווים פשיעה ועבריינות לאור מה שהיה בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות. פנו אלי מספר אנשים שמעורבים בנושא, אנשים שלקחו הלוואות מהשוק האפור והיום הם משלמים את המחיר ומבקשים שנמצא להם פתרון ואנחנו לא מתקדמים בנושא.

אני רוצה להדגיש שוב שהוועדה הזו היא ועדה מאוד חשובה. לא נסתפק רק בעדכונים של הנתונים מידי שבוע. אנחנו ניזום ונשקוד על תכנית רב שלבית. נעבוד יחד עם משרדי הממשלה על גיבוש התכנית שמנסה לקדם הוועדה הבין משרדית למיגור הפשיעה והאלימות. בשבוע הבא תהיה לנו ישיבה ראשונה כחלק מסדרת דיונים בנושא הזה. כמובן שנקדיש מסלול נוסף בו נטפל גם בפשיעה ובאלימות בחברה הישראלית בכלל.

היה לנו ניסיון מעניין לפני כשלושה שבועות בסיור בעיר רהט. זה נתן לי אינדיקציה שחשוב מאוד שעבודת הוועדה לא תתמקד רק בתוך משכן הכנסת, אלא נצא לשטח, נסייר בישובים, נביא את כל הגורמים יחד, ברמת ישוב מסוים וברמת אזור מסוים, כדי להביא לשיתוף פעולה ולעשייה בין כל הגורמים, גם בשלטון המקומי, גם ברשויות הממשלה עצמה, המשרדים השונים, כדי שנוכל לתרום בצורה מעשית ומשמעותית למיגור הפשיעה והאלימות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט.

היום נמשיך את הדיון שהתחלנו בישיבות הראשונות. לצערנו בשבוע שעבר ביטלנו את הישיבה בגלל ההתפתחויות הפוליטיות בכנסת. את ישיבת יום רביעי דחינו ליום שני הבא כדי לאפשר השתתפותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהוא יושב-ראש הוועדה המיוחדת הממשלתית בנושא הזה. יש הרבה עשייה שאנחנו צריכים לקדם.

בתחילת הדיון היום אציין קודם כל מה שהיה אתמול בטורעאן ואחר כך ע'דיר תיקח על עצמה לדבר על הרצח הכפול שהיה בדליית אל כרמל. בטורעאן המקרה הוא מיוחד. אפשר להגיד שהסכסוך בטורעאן הוא סכסוך בין כנופיות. הסכסוך הוא בין שתי משפחות. אמנם לא כל בני המשפחה מעורבים בזה, אבל אין ספק שמדובר בשתי משפחות חשובות. זה כפר שנמצא כבר שנתיים בסכסוך הזה ואנחנו לא מצליחים לצאת מהמשבר. שתי המשפחות האלו מייצגות את החברה הערבית ולכן המשבר הזה מייצג את החברה הערבית בצורה נאמנה.

אתמול נרצח בחור צעיר בן 27. נרצח מול הבית שלו, מול המשפחה שלו, תוצאה של הסכסוך המתמשך. אני מזכיר שלפני כשבעה חודשים נרצח בחור אחר מהמשפחה השנייה. בין לבין יש אירועי עבריינות ופשיעה בכפר טורעאן. בסיום הישיבה היום אצא ישירות לכפר טורעאן כדי לעקוב מקרוב אחרי האירועים שם וננסה לתת פתרון מעשי והתערבות מידית יחד עם כל הגורמים שם, כדי לנסות לבלום את ההסלמה בישוב הזה.

גם לפני כיומיים היה אירוע של רצח כפול בדליית אל כרמל וכפי שאמרתי, ע'דיר תציג את המקרה. גם באום אל פחם היה מקרה. נדבר על המקרים האלה. אני מזכיר שבצל הקורונה לא זכינו לאתנחתא בתחום הרצח של נשים. לאחרונה היה גם בלוד מקרה. לדעתי באלימות בתוך המשפחה, לנשים יש חלק די נכבד בזה בתור קורבן ולא בתור מי שעושה את זה.

קבלנו את עמדת משרד האוצר בקשר לתקציב שהיה מיועד למיגור האלימות בתוך המשפחה. בגלל בעיות של זמן אישור התקציב לא נוצל, מדובר תקציב של 20 מיליון שקל בשנה שעברה. בגלל שאין תקציב השנה עדין, התקציב הזה לא מנוצל. אנחנו דורשים בוועדה הזו וגם דורשים מוועדת הכספים וכמובן ממשרד האוצר לקדם את הנושא הזה באופן מיוחד, שהתקציב הזה יועבר ישירות למשרד הרווחה או לגורמים שאמורים לנהל אותו כדי שיהיה טיפול ראוי למניעת הפשיעה והאלימות בתוך המשפחה, במיוחד בצל הקורונה.

נפתח את הדיון בהצעות של חברי הכנסת ואז ניגש ישירות למשתתפים שנמצאים אתנו מכל המשרדים. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח בבקשה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, תודה על קיום דיון חשוב זה. קרלוס אבו תמימי בן ה-39 ועופר אבו סעדה בין ה-27 נורו למוות בליל שישי בדליית אל כרמל בסמוך לכיכר השוטר, כמה סימבולי. האירוע התרחש בסביבות 13:30 בלילה, כאשר שני בני שישבו במושב האחורי ואני, עברנו בדיוק בכיכר הזו, עשר דקות לפני האירוע. הייתה לי צמרמורת מעצם המחשבה שיכולתי להיות שם והבנים שלי היו יכולים להיות עדים לאירוע מזעזע כזה. הם נורו שניהם בתוך המכונית שלהם באופן מאוד ברוטלי.

אני גרה בדליית אל כרמל, שני הנרצחים הם מכפר עוספייה ושני ראשי המועצות גינו את האירוע והיו מזועזעים כי אנחנו מדברים על ישובים בכרמל שנחשבים לישובים בטוחים, בהם אין פשיעה ברמה גבוהה. יחד עם זאת נדגיש שהאירוע הזה לא זר לפשיעה שמשגשגת בחברה הערבית ואין לנתק אותו מהתופעה הכללית.

לאחרונה אני מקבלת יותר ויותר פניות מאזרחים מודאגים. יש אצלנו יותר מעשי שוד וגניבה בבתים בישובים אצלנו, שנחשבו עד עכשיו לבטוחים ותהיתי ביני לביני איך דבר כזה יכול לקרות? הרי אלה היו שני ילדים תמימים, איך הגענו למצב של מעגל של רצח ועבריינות.

אנחנו מבינים שלא מדובר בגנים דפוקים או במערכת חינוך כושלת אלא בסביבה שיש בה עוני, מצב סוציו-אקונומי נמוך. סביבה שיש בה חוסר אכיפה, היעדר נוכחות משטרתית. אנחנו יודעים ש-66% מהילדים הערבים נמצאים במעגל העוני בהשוואה ל-20% מהילדים היהודים. אנחנו מבינים שהסביבה היא גורם מכרעי. אנשים לא קמים נולדים ומתים ככה ונרצחים סתם.

כדי להדגיש, לפי הסקרים, 77% מהאוכלוסייה הערבית רוצה נוכחות משטרתית קרובה אליה. רוצה תחנות ונקודות משטרתיות. הסתכלתי על הנרצחים וחשבתי שכל אחד מהם יכול היה להיות שוטר או רופא שעוזר לנו מהצד השני לבנות את החברה שלנו.

אם יורשה לי, יש לי גם ביקורת פנימית, התבוננות פנימית בנו כחברה. אף תכנית ממשלתית לא יכולה לחנך אותנו. אנחנו צריכים לשים דגש על הצעירים, על הנשים כי הם העתיד שלנו, הם המשאב הכי יקר שלנו ואנחנו צריכים להכניס אותם יותר למעגלי קבלת ההחלטות, בעיצוב ופיתוח החברה שלנו. רק ככה נוכל לראות בהם שותפים אמיתיים ביצירת השינוי כי שום תכנית ממשלתית לא תעזור לנו, זה דו צדדי. גם הממשלה וגם הסתכלות פנימית שלנו כחברה כדי להילחץ מהמשבר הזה. תודה.

תודה חברת הכנסת ע'דיר. אני מאמץ את הגישה הזאת. האחריות היא גם על החברה, אבל גם על השלטון המרכזי או הממשלה.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. תודה על המאמצים שלך להתמודד בשטח עם תופעת האלימות והשלכותיה המסוכנות על כלל החברה. אי אפשר לפתוח את הדיון בלי להתייחס לאירועים הקשים מהיומיים האחרונים בישוב טורעאן, שזה היה המשך לאירועים שהיו קודם. אני לא רוצה לומר רק שתי משפחות כי נראה לי שזה משהו שפוגע בכלל הישוב, לא רק בשתי המשפחות, אז הקריאה שלנו כמובן לנסות להתגבר על האירועים הקשים על ידי שיח ועל ידי ניסיון בדרכי שלום להגיע להבנות.

אלימות ורצח זו מחלה שפוגעת בכולנו. זה מעגל של ייאוש, של עצב, של אבדות שאף אחד לא מרוויח מזה. לכן הקריאה שלנו תמיד לציבור שלנו אבל גם לציבור היקר בטורעאן, לשתף פעולה עם הנהגת הציבור הערבי ועם האנשים שעובדים קשה ביומיים האחרונים כדי להגיע לשקט במקום, לייצב את המצב ולהחזיר את יחסי השכנות והאהבה שם. הדברים נכונים גם לגבי אום אל פחם ולגבי ישובים אחרים שחשבנו שאולי הקורונה תעסיק את האנשים בדברים שיותר חשובים לכולם, אבל מסתבר שהרצח ממשיך והאלימות הקשה ממשיכה גם בתקופת המשבר ויכול להיות שממדיה שלה תופעה המדאיגה הזו גם עלו.

לדעתי, חבר הכנסת עבאס, ככל שאנחנו רואים שתופעת האלימות והרצח והפעילות של ארגוני הפשע ממשיכה ואולי גם בעלייה, אנחנו תמיד נפנה את האצבע למי שאמור לטפל בתופעה הזו ולכתובת היחידה שמוסמכת לנהל חקירות, לעצור אנשים ולמנוע את הרצח הבא, שהם גורמי המשטרה.

אין ספק שיש כאן כתובת ברורה, גם ברמה המשפטית וגם ברמה המוסדית, כאשר הימשכות מקרי הרצח אומרת שהכתובת הזו נכשלה. לצערנו אנחנו עדין לא מצליחים לראות שישנה תכנית ברורה, מגובשת, עם תקציבים, גם בתחום הרווחה, גם בתחום השלטת החוק, גם בתחום המאבק בארגוני השפיעה וגם בתחום החינוך. עדין לא רואים את זה. לכן אחד היעדים שלנו היה להגיע למצב הזה.

אם אני מדבר עם ראשי רשויות מקומיות הם חסרי אונים. הם יודעים את הכתובת, אבל לא יכולים לפעול כי אין להם כלים. לכן האצבע המאשימה מופנית למי שיש לו את המשאבים, יש לו את היכולת ויש לו את הסמכות המשפטית לעשות את זה. אני היום מודאג יותר בגלל הקורונה כי המשבר הוא גם משבר כלכלי חברתי קשה. פתחת את דבריך בהתייחסות לנושא השוק האפור. ממה שאני שומע מאנשים בתקופה האחרונה, אנשים בלית ברירה פונים לשם. אני מקבל טלפונים מאנשים שפונים לבנקים, לא מצליחים לקבל הרשאה להלוואה והם חסרי אונים. אני מאוד חושש שהצעד הבא שלהם יהיה לפנות לשוק השחור ואז להסתבך עם השוק השחור ועם ההלוואות.

צריכה להיות לנו קריאה ברורה לגורמים הפיננסיים, הלוואות, אפילו ברמה של 2,000 עד 5,000 לאנשים שצריכים להעביר את הימים הקרובים הקשים עד שיחזרו לעבודה, צריך לאשר. לכן זה חלק מהמאבק הזה. אני מקווה שנשמע מהדוברים התייחסויות ספציפיות גם לעניין המוקדים שדברנו עליהם. דברנו על טורעאן, אם אל פחם ועוספייה אבל גם באופן כללי לעניין המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית.

תודה יוסף. אין ספק שגם ראשי הרשויות בעצמם נמצאים תחת איום. יש היום מספר ראשי רשויות שנמצאים בסיכון דרגה שש ולא מצליחים לתפקד. לא מזמן נחשפה פרשה בה גורמים עבריינים איימו גם על ראשי רשויות ועל קבלנים. נעקוב אחרי זה. חברת הכנסת אימאן בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה בתחילה לחזק את ידיך ולצדד בפועלך ד"ר מנסור, על מה שאתה עושה בתקופה האחרונה. לצערנו הרב האלימות חוגגת בתוך החברה הישראלית וגם בתוך החברה הערבית. מאז פרוץ הקורונה נרצחו חמש נשים. לפני כמה ימים נרצחה עוד אישה בחולון שהרקע שלה היה ידוע, בן הזוג שלה היה במאסר ורק יצא מבית הכלא, שהיה בו על רקע אלימות. נושא האלימות כלפי נשים הוא נושא מאוד חשוב וצריך לשים אותו על סדר היום. לשכות הרווחה, גורמי האכיפה גם צריכים לקחת יוזמה בנושא הזה, כי לנשים אין יכולות והן חסרות אונים, במיוחד בתקופה הזו שהן סגורות בתוך הבתים.

לגבי מה שקרה אתמול בטורעאן זה באמת מצמרר כואב ומצער. אני חושבת שהאמירות של "די כבר" לא מועילות לנו בתוך החברה ואני חושבת שצריכה לצאת במידי תכנית שמעורבים בה כל הגורמים והאנשים הרלוונטיים אם זו ההנהגה הערבית, גורמי האכיפה ואם אלה המשפחות בעצמן.

לנו כנשים, אף פעם לא היה לנו מקום לטפל בסוגיה הזו ברמה הציבורית. לדעתי הכאב של האימהות הוא כאב כל כך חזק ואם אנחנו נצליח לדבר מהמקום הזה ללב של האנשים, נצליח ברמה מסוימת להביא לרגיעה. לכן חשוב לעשות את הצעד הזה.

דבר שלישי, בנוגע לוועדה הבין משרדית. עברנו בחירות, עברנו קורונה, עברנו הכול, החיים צריכים לחזור לשגרה והתחילו לחזור בהרבה תחומים. הגיע הזמן שגם כאן נצא מכאן בדרישה ברורה, בקול ברור וחד שצריך להעביר את הכספים בליווי התכנית הכוללת של התחלת הטיפול. אחרת זה יידחה עוד ועוד ונשלם בדם. לצערנו הרב כמו שקורה בטורעאן קורה גם בישובים אחרים, הנושא של הנקמה.

לגבי הרשויות הערביות, חיכינו שנים עד שהיו תקציבים ככה שכשהיו תקציבים התחלנו את הבלגן עם המכרזים והאיום בגלל המכרזים ואנשי ציבור נמצאים במצב מאוים והם לא יכולים לפעמים לצעוק לעזרה.

אני היו"ר מנסור עבאס: << יור >

אני מודה לך חברת הכנסת אימאן. מאוד חשוב שלנשים יהיה חלק במה שהיה תחום של הגברים בחברה הערבית. הנושא של הסולחה, הנושא של ההודנא, כל המאמץ החברתי הזה. ננסה לפתח מודל מסוים בו גם הנשים ייקחו חלק ברמת כל סכסוך וסכסוך. את צודקת בנושא הזה.

תודה רבה היושב-ראש על ההזדמנות ועל המאמצים שאתה עושה. אני מצטרף למה שנאמר לפני. הגיעו מים עד נפש. אי אפשר לסבול יותר את האלימות הזו. אי אפשר לסבול מצב שאנשים יוצאים מרכב לאור יום ויורים על חנויות. אי אפשר לסבול מצב של כל מיני סכסוכים על רקע כבוד המשפחה ודברים אחרים. אנחנו צריכים לצאת בקריאה ברורה, אנחנו רוצים תכנית מסודרת ומתוקצבת למלחמה באלימות בחברה הישראלית, למלחמה במשפחות הפשע. אי אפשר שאנשים ישלמו דמי חסות. אי אפשר שיהיו חיסולים. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. בסופו של דבר נגיע למצב שהמדינה תתפרק מבפנים כי תהיה כאן אנרכיה.

אני גם יוצא נגד העניין של ועדות סולחה ודברים כאלה. אני מכבד מאוד את התרבות הערבית, אבל בעצם זה שאנחנו מוכנים לפתור סכסוכים בתוך הבית אנחנו נותנים יד לתרבות הזו של נקמה בכבוד המשפחה.

אנחנו צריכים לצאת בקריאה לתכנית מתוקצבת שתהיה מגובה בחוקים שאנחנו נחוקק בכנסת ולא להסכים לשום סוג של אלימות מכל סוג שהוא ולא לפשע מאורגן. מספיק עם הדיבורים. אנחנו צריכים לבוא בדרישה לתכנית גדולה, מקיפה, מתוקצבת ולהילחם באלימות בחברה הישראלית, שזה כולל כמובן גם את הערבים ששם יש הזנחה של שנים שאת התוצאות שלה אנחנו רואים כל יום.

לדעתי לא לקבל בשום פנים ואופן סוג של אוקי, בואו נסגור את זה בתוך המשפחה כי ככה עושים. אנחנו מדינת חוק וברגע שנותנים פתח לדבר הזה זה מידרדר אחרי זה. זו צריכה לדעתי להיות הדרישה שלנו.

היית שותף שלנו ברהט וראית במו עיניך את התפקיד החברתי שאנחנו ממלאים שם. זה לא בא במקום התפקיד המשטרתי, זה במקביל.

ברגע שאנחנו נכנסים ואומרים שננסה לסגור את זה בתוך המשפחה, אני מבין את זה, אבל זה גורם לזה שאנשים יודעים שאם הם יפעילו אלימות או יפעילו לחץ, בסופו של דבר נהיה בסוג של סולחה, יזמינו את המשפחות ואני לא בטוח שאנחנו צריכים לתת לזה יד. למה אנשים צריכים לעזוב את הבית שלהם? למה?

נפתח מודל שיתאים גם למסורתיות שלנו וגם למודרניזציה.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת בן ברק לגבי ההודנא והסולחה. מכיוון שהמושגים באים מהעולם הדתי, ברור לי שיש תפקיד מאוד חשוב גם למוסדות האלה בתוך החברה הערבית. אבל בכל זאת השאלה היא עד כמה המוסד הזה של פתרון הסכסוכים בתוך הקהילה באמצעות גורמים דתיים, או ועדת המעקב העליונה לצורך העניין, עד כה זה בסופו של דבר יכול לפגוע במרקם העדין בין יחסי החברה הערבית לבין המשטרה?

בסוף אנשים יעדיפו משהו שהוא יותר מוכר להם, כלומר אותו מעגל פנימי ולא לשתף פעולה עם המשטרה. זו הבעיה, עד כמה הגורמים הדתיים ובכלל החברה הערבית ואותם מובילי דעה או קובעי מדיניות יכולים ומסוגלים ברקע הנתון לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק? כי ברגע שאנחנו אומרים שהמשטרה נכשלה על רקע מחסור בתחנות משטרה או מחסור בתקציבים, גם בחברה הכללית, בתרבות העבריינית לא נהוג לשתף פעולה עם המשטרה גם בחקירות. אז על כמה וכמה כשיש מוסד נפרד.

אני שוב מדגיש שהפעילות החברתית, הסולחה וההודנא, לא באה במקום שלטונות החוק. אני עצמי מנסה לפתח מודל בו יהיה ממשק עבודה גם ברמה החברתית וגם ברמה המשטרתית. לכן כשאמרתי שאנחנו מתכוונים לקיים פעילות שטח, הכוונה להביא את כל הגורמים, גם המשטרה, גם הרשות המקומית, גם החברה האזרחית, לשבת יחד ולמצוא דרך משותפת. גם הפעילות שלנו בטורעאן וברהט לא תצליח בלי העזרה של המשטרה ובדרך כלל אנחנו מתואמים עם המשטרה בנושא הזה.

זה מורכב. אולי בשלב מסוים נקדיש דיון מיוחד לנושא הזה כי מאוד חשוב שמדיניות המשטרה תיקח בחשבון את האלמנט הזה. כמובן שזה לא בא במקום שלטון החוק שאנחנו היום סובלים במקום שפוליטיקאים יצאו בהצהרות שאין שלטון חוק בישובים הערבים וכו', אנחנו דורשים שהחוק יחזור לתוך הישובים הערבים. אנחנו דורשים את זה. בינתיים אין שם מדינה. המדינה שם לא מתפקדת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. כולנו משתתפים בצער המשפחה, משפחת עדוי בטורעאן, חברים שלי. כולנו מכירים את המשפחה הזו. (נושא דברים בערבית). אנחנו מדברים על העניין הזה בטורעאן זמן רב. גם לפני כן היינו לצערי בכפר מנדא והיינו עדים לכמה רציחות בשבוע האחרון של שני צעירים מעוספייה, לפני זה צעיר מאום אל פחם ואנחנו כל הזמן מעלים את הנושאים של אלימות, פשיעה ומיגור האלימות בחברה הערבית.

לצערנו אנחנו ממשיכים לאבד צעירים וקורבנות במלחמה שמסרבת להסתיים. אני רוצה להזכיר לך כבוד היושב-ראש ולחברים שאנחנו יצאנו במאבק בסוף השנה שעברה, מאבק ציבורי קשה, עיקש, שכלל הפגנות, חסימת צירים, חסימת כביש 6, היית שביתת רעב. אז חשבנו שהמשטרה התחילה לנקוט צעדים על מנת לצמצם את התופעה הזו והוקמה הוועדה.

אני רוצה לשאול אותך, כי אתה בקשר עם משרד ראש הממשלה ועם המשטרה ועם המשרד לביטחון פנים. אז היו אמורים להינתן ההמלצות. זה עדין לא יצא לפועל והדרישה הכי חשובה שכל הזמן הייתה בשנים האחרונות זה לאסוף את הנשק. אנחנו רואים ממה שקרה אתמול ושלשום אני מקווה שאנחנו לקראת הסוף בעניין הזה בטורעאן, זו תקווה. אבל יש נשק בלי חשבון.

אני רוצה לענות לחברי הכנסת בן ברק וקוז'ינוב, ועדות הסולחה וההודנא לא באות במקום המשטרה, אלא בגלל שהמשטרה לא מקיימת ולא ממלאת את התפקיד שלה. טוב שיש את הוועדות האלה. בעניין הזה מגיעה לך, אדוני היושב-ראש, כל ההערכה והתודות שאתה משקיע מאמצים אדירים גם ברהט וגם בטורעאן בימים האחרונים ובעוד מקומות, שאם נספור אז לצערנו זה בכל הישובים.

גם בתי משפט הכירו במוסד הזה של הסולחה וההודנא. זה בא לחסוך רציחות נוספות וכל הזמן אנחנו מדגישים וגם כבוד היושב-ראש הדגיש, שזה במקביל לעניין של נקיטת הליכים משפטיים גם מהתביעה וגם מהפרקליטות. אנחנו לא מבקשים לחון או לתת פטור לרוצחים.

השאלה האם זה דווקא בא מנגד ומשמר את המערכת. זו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו. אני מבינה את הייחודיות של המגזר שלנו. השאלה עד כמה המשטרה אכן ערה ומודעת לייחודיות הזו. מצד שני, האם הסולחה והודנא אולי דווקא משמרות הליך פגום. גם את זה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו.

שווה לבדוק את זה. הבטחתי כבר שנקיים דיון על הנושא הזה. זה משפיע רבות על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית וגם על תפקוד המשטרה.

ספרתי לד"ר עבאס שליוויתי את שתי המשפחות המסוכסכות עם עשרות קורבנות. ליוויתי אותם בסיוע המשטרה. המשטרה בקשה מאתנו, כאנשי חברה, להתערב. זאת אומרת שהמשטרה הגיעה למבוי סתום עם 80 תיקים על רציחות והצלחנו לסגור אותם.

אנחנו משתתפים בצער משפחת עדוי. היה רצח נוסף ממשפחת דאחלה. אני פונה בשם כולנו לכל ההנהגה המקומית בטורעאן. אנחנו מכירים את כולם בטורעאן. אנחנו מתגאים בכפר הזה, בתושבים שם. זה ישוב שאפשר להתגאות בו, אבל פרנסי העיר יחד עם ההנהגה הארצית ועדת המעקב, ועדת ראשי הרשויות, אנחנו ברשימה המשותפת פונים לכל מי שיכול לעזור, הגיע העת לסיים את הסכסוך הזה. לדעתי אם נחפש את השורשים של הסכסוך, אין מילים לתאר איך אפשר להגיע למצב שכל הישוב יישרף על זה? אנחנו צריכים להיכנס לעובי הקורה ולכפות פתרון על כל הצדדים.

נעבור לנציגי משרדי הממשלה. נתחיל עם משרד הרווחה. אנחנו לא רוצים רק לשמוע נתונים, אלא איך אתם נערכים לטפל בגל האלימות הזו בתוך המשפחה בצל הקורונה ובכלל אלימות בחברה הערבית. מריה בבקשה.

שלום לכולם. ברשותכם אעביר את זכות הדיבור לסאיד תלי שנמצא אתנו בדיון, הוא יציג את הנושא בוועדה. אני נמצאת בכובע של הוועדה הבין משרדית ואם יהיה צורך בתוספות, אני אמשיך.

שלום לכולם. שמי סעיד תאלי מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה במשרד הרווחה. כמובן תחום האלימות במשפחה הוא לא משהו שנולד בחודשיים האחרונים אלא רק התגבר וממשיך.

אנחנו רוצים לשמוע נתונים אבל יותר איך אתם מתכוונים לטפל בתופעה הזו. אני רוצה לציין לטובה שבישיבה הראשונה והשנייה העלינו דרישת וחלק גדול מהדרישות שהעלינו למשרד הרווחה אכן נענו. לכן חייבים להגיד מילה טובה ואנחנו מעוניינים שתמשיכו בגישה החיובית הזו. נשמע נתונים אבל רוצים לשמוע איך אתם נערכים בתקופה הזו ובעתיד לטיפול בתופעה הזו.

מבחינת נתונים, יש עליה בחברה הערבית מבחינת דיווחים, עליה זהה שקיימת גם בחברה הכללית מבחינת מספרים של אלימות במשפחה. אם ניקח רק את מוקד 118, שלא רק אליו פונים כי פונים גם למשטרה ופונים גם לישובים עצמם ויש גם לא מעט לצערנו שלא פונים. גם המשטרה מדווחת על עליה, אבל במוקד 118, ממוצע הפניות הכללי הוא כ-90 פניות ליום, זה פי 5 מיום רגיל בתקופה אחרת של השנה. זה כבר אומר משהו. כמובן שזה גם קשור להנגשה של 118, יצאו כמה קמפיינים, כולל בשפה הערבית. יש גם ניתוב לשפות ולשפה הערבית.

אנחנו מנסים לקדם גם קליטה של עובדים סוציאליים במוקד עצמו וגם מוקדנים. יש מוקדנים דוברי שפות, כולל ערבית. בקרב העובדים הסוציאליים כרגע אין אבל אנחנו בתהליכים מתקדמים של קליטת דוברי שפות, כולל שפה ערבית. יש גם פניה שקטה, שזה הושק רק בתקופת הקורונה. עוד מעט אנחנו גם פותחים קו ייעודי לטיפול בגברים. זה כבר קיים, אנחנו רק מסדירים את זה מול חברות תקשורת בשוק הפרטי ומול בזק. אני מאמין שזה עניין של שבוע עד עשרה ימים לכל היותר. תראו גם השקה ופרסום של פניה לגברים.

בכל השפות? ערבית, אמהרית, רוסית?

כן. יש בדרך כלל עברית ערבית רוסית ואמהרית. לפעמים יש קושי בגיוס עובדים מתאימים, אבל הכוונה היא שיהיה בארבע שפות. אז גם גברים שנמצאים במצוקה לא רק עקב היותם קורבנות, אלא גם כאלה שצריך להושיט להם יד , לעזור להם ולטפל באלימות שלהם. אלה דברים שקרו בתקופת הקורונה.

אני מניח שעודכנתם אז אני אומר בקצרה שיש מקלט חדש שנפתח לטובת העניין הזה. גם שם יש נשים ערביות שנכנסו וגם שם יש דוברות שפה. זה מצטרף לתשתית רחבה שקיימת, בשנתיים האחרונות, גם בזכות הוועדה הבין משרדית היא התרחבה. בשיתוף עם המשטרה והמשרד לביטחון פנים יש לנו 11 עובדים סוציאליים אזוריים שעובדים בממשק של תחנות המשטרה והרווחה, זה נקרא עו"ס משטרה. בשנתיים האחרונות זה הולך וגדל.

יש הרבה מורכבות ואחד הדברים שמאוד חשוב כשמדברים על קהילה ועל מנהיגות, זה לתת את הלגיטימציה, את התמיכה ואת ברכת הדרך לקורבנות, לנשים וגם לגברים, לפנות לקבלת עזרה מקצועית גם במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, גם לפעמים למקלטים וגם למשטרה. יש לא מעט אנשים שמהססים לפעמים אם לפנות למשטרה או לא, מבחינתם משטרה זה סדין אדום ואחר כך באים בטענות איפה הייתה המשטרה. אז אני לא מגן על המשטרה, אבל אני חושב שצריך כי ברור שכולנו, כולל המשטרה, צריכים לשפר לא מעט דברים.

אם אישה בסכנה, או גבר או ילד, צריך לתת להם את כל השירותים הקיימים ולא להסתפק במנגנונים חברתיים תרבותיים שאני מכבד ומברך עליהם, אבל לפעמים צריך גם יד מכוונת מקצועית ולפעמים גם יד עוצרת ואכיפה. צריך לעודד את הנשים, שאישה לא תרגיש שאם היא פונה למשטרה או למקלט או לרווחה באים אליה בטענות כאילו היא עשתה מעשה חמור. יש לא מעט נשים ב-15 המקלטים שמטפלים בהם כנשים בסיכון גבוה, לפעמים בסכנת חיים. יש במקלטים כ-40% נשים ערביות, זה אומר שיש יותר נשים ערביות שנמצאות בסכנה, אבל זה גם אומר שנשים ערביות לא תמיד פונות או מגיעות לטיפול בזמן ובורחות או מוברחות למקלטים. מכיוון שמקלט זה עניין של שיקום וטיפול זמני - - -

שתי שאלות ברשותך, הנתון שנתת, 90 פניות ביום זה עליה של פי חמש?

זה נתון של כל החברה. זו עליה של אפילו פי שבע. אני רוצה להיזהר במספרים כי זה כל הזמן נמדד מחדש ואנחנו כל הזמן מקבלים נתונים של היומיים שלושה האחרונים.

כמה פניות יש בקו השקט?

היו כ-20, 30 פניות ביום. הקו השקט הוא ממש חדש, הוא כבר לא פיילוט הוא עובד, אנשים פונים ויש מקרים קשים מאוד, אבל קשה עדיין להגיד על זה נתונים מדויקים.

יש פירוט כמה פניות הם של נשים, ילדים, קשישים?

יש בהחלט. אני יכול לומר על הנתונים שיש לי. למשל לגבי אותם 90 פניות ביום, כמעט 35-40 זה אלימות בין זוגית, נשים פונות ומבקשות עזרה עקב אלימות שמופעלת כלפיהם. כ-20 זה כלפי ילדים, כמובן שלא הילד עצמו פונה אלא צד שלישי, הורה, איש חינוך או גורמים נוספים. זה שיש פחות אזרחים ותיקים שהתקשרו זה לא אומר שאין. המוקד בחסות הקורונה, בגלל שאנשים יותר מסוגרים בבתים אז רואים מקום חשוב להנגיש שירותים, אבל יש לא מעט אנשים שפחות מכירים את זה.

מה עושה משרד הרווחה לגבי העלייה בפניות מבחינת גיוס עובדים שיטפלו בפניות? אתה מדבר על מקרים קשים, זה אומר שמי שנמצא בתקן לא יכול לטפל בכל הסוגיות במיוחד שיש פה אלמנטים רגשיים קשים שמצריכים מומחיות ולא כל אחד יכול לתת את הטיפול הזה.

נכון. התשתית הקיימת כיום הלכה וגדלה בשנתיים שלוש האחרונות בזכות הוועדה הבין-משרדית. כיום, מתוך 112 המרכזים והיחידות לטיפול באלימות במשפחה, 36 בתוך החברה הערבית. אלה יחידות של אנשים מומחים, חוץ מזה שהם תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית הם עוברים גם הכשרות מיוחדות. אנחנו לא בתת תקינה בעניין הזה, ההפך.

אני מדברת על העלייה המידית.

התשתית הקיימת היום, המקצועית, היא תשתית שיכולה להתמודד עם העלייה. יש עכשיו למשל בדרום יותר השקעה, כי היו שם יותר עובדים סוציאליים ויש 20 רפרנטים לטיפול באלימות במשפחה שהוכשרו, עוברים הדרכות וליווי של המשרד בשנה האחרונה ויש ביכולתם לעזור. אנחנו רוצים שיפנו אלינו. יש תת פנייה לשירות הרווחה בגלל כל מיני סיבות של בושה ודברים אחרים.

מהרגע שאתם מקבלים פניה מסוימת מה מסלול הטיפול של הפניה? יש ממשק עבודה סדיר עם המשטרה ועם גורמים ורשויות אחרות?

נגיד שהמשטרה היא הספק העיקרי למרכזים למקרים של אלימות במשפחה. אנחנו מדברים על מעל 50% מהפניות שמגיעות לשירותי הרווחה ולמרכזים לטיפול מהמשטרה. מטבע הדברים, ברגע שיש פניה שהתחילה במשטרה כפניה או כדיווח, אז ברור שיש ממשק עבודה וההפך. אם מגיעה אלינו אישה, אנחנו לא יכולים לחייב אישה לפנות למשטרה, אנחנו מכבדים את זכותן, יש לא מעט שמהססות ומתלבטות אם לפנות או לא לפנות.

כמה זמן לוקח עד שהטיפול מתחיל?

תלוי, יש מקרים שהטיפול מתחיל ב-16:00 אחר הצהריים ביום חמישי ונגמר ב-18:00 באותו יום חמישי כי זה מקרה חירום ואנחנו מסדרים את האישה במקלט. אבל יש מקרים שזה מתחיל בטלפון, או במוקד 118 ואנחנו צריכים לגייס לטיפול. לא קל לאנשים, במיוחד בחברות מסורתיות לפנות לקבלת עזרה ברווחה ובמשטרה, לצאת מהמעגל המשפחתי ולהגיד שיש לי בעיה ואני אישה מוכה, זו בושה וזה פחד. יש מקרים שהטיפול יכול להימשך גם שנים. זה תלוי סכנה.

היינו עדים למקרה רצח בשבוע שעבר בחולון של אישה שבטוח הייתה מוכרת לרווחה ובטוח הייתה מטופלת אינטנסיבית ובכל זאת היא נרצחה בתוך הבית.

אני לא רוצה להרחיב על המקרה הספציפי הזה. אנחנו מוגבלים ולצערי אנחנו לא יכולים להציל כל אישה. אבל ברור שהמקרה הזה, אם הייתה האישה פונה ואומרת שהיא חשה סכנה או סיכון, אני מניח שהיו עוזרים לה באופן מידי. יש נשים שהן בסכנה, אנחנו או המשטרה מציעים להן מקלט והן מסרבות. היו מקרים גם שהן נרצחו אחר כך. אנחנו לא יכולים לגרור אותה למקלט בניגוד לרצונה.

אמנם הקו השקט הושק באיחור, הוא היה אמור להיפתח באמצע אפריל אבל התחיל לפעול רק לפני כמה ימים. איך אתם משווקים את השירות הזה, את הקו הזה בחברה, בדגש על החברה הערבית והחרדית.

הכול כמובן עניין של תקציבים וקמפיינים. יצא פרסום לחברה הערבית. זה לא מספיק וצריך כל הזמן להזין ולהוציא את זה לאור. לגבי החברה החרדית יש ניסיון להתאים את זה להם וזה כרגע מחכה להשקה.

זה חשוב כי אם נשיק קו ועוד קו ועוד קו, בסופו של דבר אנשים לא ידעו שקיים שירות כזה, אז כאילו שלא עשינו כלום.

זה אותו קו. אנחנו לא מדברים על שני קווים, אלא על 118.

אנחנו יכולים ליזום הרבה דברים אבל לא תהיה גישה לאזרחים לנצל את השירות הזה וכאילו שלא עשינו כלום. לכן בשלב הזה אני חייב לציין את אתר panet ואת ערוץ הלאה שכל ישיבה של הוועדה הזאת משדרים אותה בשידור חי וחוזרים אחר כך על השידור הזה. זה אמצעי תקשורת שתורם רבות בחברה הערבית לקידום הנושאים ובמיוחד הנשוא הזה, לכן אני שוב מודה להם. אולי אפנה גם בערבית (דובר בשפה הערבית).

אם אפשר, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לעמיתתי ממשרד הרווחה, המתחחלת של הוועדה הבין-משרדית מריה, שרק תשלים משהו בקצרה.

תהיה לנו ישיבה ודיון בשבוע הבא עם הוועדה הבין-משרדית, אבל מריה בבקשה.

תוספת קצרה בלבד לגבי נושא של פרסום של הודעות שקטות ובכלל של קו 118, לאחרונה נוצר שיתוף פעולה עם גוגל וברגע שעושים חיפוש בגוגל אפשר יהיה לראות את הפרסום ולהגיע לדף של משרד הרווחה שגם הוא כמובן יתורגם לשפות. זה משהו שאנחנו מקוים שיפיץ להרבה מאוד אנשים.

דבר נוסף זה התייחסות לשאלה של התקנים, מתוך התקציב של הוועדה הבין-משרדית הוקצו הרבה מאוד תקנים תוספתיים, כי נאמר בצדק על המחסור הצפוי, אז בהחלט נוספו תקנים נוספים ייעודיים גם לטיפול בילדים, גם לטיפול בגברים וגם לטיפול בקשישים. נמצא אתנו גם גל שחם שיכול אם תרצו להרחיב על מה נעשה על ידי משרד הרווחה בתחום של מניעת אלימות בקשישים.

בקשר לנוכחות עובדים סוציאליים בתחנות משטרה, במיוחד בחברה הערבית. האם זה באחריות של משרד הרווחה או שזה באחריות המשטרה עצמה.

זו אחריות משותפת, העובדות הסוציאליות יושבות במשטרה, הן גם יוצאות לשטח, לקהילה ולמרכזים וזה ניהול ואחריות משותפת. זה בדיוק העניין הבין-משרדי. כי בנושא משפחה, עם כל הכבוד לרווחה לבד או למשטרה לבד, צריך שיתוף.

כמה עובדים סוציאליים יש בתחנות המשטרה בישובים הערבים?

במשטרה בחברה הערבית יש 11 עו"סים ועו"סיות אזוריות שעובדות מול תחנה מסוימת אבל נותנות שירות לכמה ישובים באזור. יש עוד שני חצאים תקנים גם בלוד וברמלה שנותנות טיפול גם לאוכלוסייה ערבית.

שמי גל שחם ואני עובד סוציאלי ראשי בחוק הגנה על חוסים ומנהל התחום למניעת התעללות והזנחה באזרחים ותיקים. חשוב לחדד את הנושא, הזקנים הם אמנם חלק מהמשפחה אבל המאפיינים והטיפול במניעת הזנחה באזרחים ותיקים הוא שונה. יש מאפיינים ייחודיים שדורשים התערבויות אחרות. בעקבות זה הקפאנו את היחידות למניעת התעללות והזנחה שקיימות נכון להיום בכמאה רשויות וכרגע מחכים להצעה של תקנים נוספים.

כמה תקנים חסרים?

לפי החלטות הוועדה הבין משרדית בשנה הקודמת 2019 היינו אמורים לקבל עוד 50 תקנים. כרגע הקפיאו את הכספים, לא העבירו לנו כספים ולא הקצו את התקנים. בעיה נוספת העלויות של המשרות הללו, זה דורש התמחות ומומחיות ולא כולם רוצים להתעסק בתחום כזה קשה שהתגמול לא מספיק.

אני רוצה לציין את ההתערבות בעידן הזה של הקורונה. האזרחים הוותיקים הם אוכלוסייה שהוגדרה כאוכלוסייה בסיכון גם למחלות, אבל מכיוון שהיו סגורים בבתים ובמסגרות הייתה פחות גישה אליהם. המצב הזה שמחד היעדר טיפול ולפעמים מצבים של הזנחה וחוסר יכולת לעשות בקרה של המשפחה להיכנס ולראות אם הם חשופים לניצול, או שיש מצבים שאפילו בני משפחה שתלויים בהם, שסובלים מהתמכרויות, בעיות נפשיות ומוגבלויות כאלה ואחרות והיו סגורים בבית, נפלו קורבן למצבים קשים של התעמרות והתעללות.

עם החזרה לשגרה אנחנו שומעים שיש המון פניות שמציפות את העובדים הסוציאליים ברשויות. אני רוצה לציין את הקו של 118 שהוא קו מאוד משמעותי וחשוב, אבל לא מעט פניות מגיעות דרך המוקדים העירוניים, דרך 106 ובסופו של דבר מתנקזות לטיפול שתחת החוק הגנה על חוסים שמטפל באזרחים ותיקים או למרכזי היחידות שיש להם את המיומנות לטפל בכל האספקטים של ההתעללות, כולל ההתעללות הכלכלית, שגם בגלל המצב היום, הם חשופים יותר לניצול גם בפן הזה. גם מבני משפחה ולפעמים גם מעובדים זרים.

יש ביקורי בית?

עד לאחרונה, רק במקרים חריגים התאפשרו ביקורי בית. ההנחיות של משרד הבריאות והמל"ל לא אפשרו כניסה.

עכשיו יש הנחיות חדשות, האם נצפה לראות ביקורי בית?

הייתה המלצה בזמנו בקשר לקשישים במיוחד בגלל הקורונה שאי אפשר להגיע פיזית לשם, לתת להם את הלחצנים בחינם כדי שיוכלו לתקשר בקלות. העליתי את זה בתחילת הדיונים. זו שיטה שמאפשרת גישה מהירה וישירה.

יש ללא מעט קשישים לחצנים בבית.

נכון, אבל לא לכולם. הם גם משלמים על זה.

נכון. אפשר לקבל את זה במסגרת חוק הסיעוד, שאנחנו היום לא אמונים על זה, זה דרך ביטוח לאומי, זה יצא מהרווחה. או שיש את זה במסגרת הקהילות התומכות, או באופן פרטי. לגבי הפניה השקטה, זה עוד ערוץ כשאתה מאוים וחושש לנהל את השיחות אם יש בן משפחה או מטפל שמאיים ואתה חשוף לניצול. במקרה כזה יש חשש להתחיל לנהל שיחות טלפון גלויות.

תודה לך. נעבור לנציגי המשרד לביטחון הפנים. איתן אורן.

שמי איתן אורן, סמנכ"ל אסטרטגיה במשרד לביטחון פנים. לפני שאעבור לפעולות אני מבקש לומר שני דברים: אחד, ברור לנו, גם בהערכות המצב שלנו, גם בנתונים המשטריים, חלקם הוצגו בדיון הקודם, גם על ידי ניצב חכרוש שבסוגיה של האלימות והביטחון האישי במגזר הערבי היא במצב לא טוב וממוקמת בהתאם לכך ביעדים ובהערכות המצב ובכיוונים האסטרטגיים, גם של המשרד, גם של המשטרה, בטופ של הטופ.

בהקשר הזה נאמרה אמירה לגבי תכניות, אני מזכיר דבר שהוצג על שולחן הוועדה, המשרד לביטחון פנים הכין תכנית רב שנתית מתחללת של כלל מאמצי המשרד עם דרישות תקציביות. את חלקה אתם מכירים. הביצוע החל אבל לצערנו היא נתקעה בגלל אילוצים תקציביים. בתכנית יותר התמקדנו בהקשרים המשטרתיים בתחנות, יש לנו תכנית עם המשטרה, נמצא גם מי שאמון על תכנית הרמזור, תכנית משטרתית לפרישת תחנות למיקוד מאמץ, להסטת מפקדות משימתיות. מה שהיה בתוך המשאבים והיכולות שלנו בוצע כמובן. שבע התחנות שהוקמו, מפקדות משימתיות, מכינה במגזר הבדואי.

מעבר לכך עשינו פעולות במאמץ האזרחי, בהובלת הרשות למניעת אלימות סמים ואלכוהול, נמצאת אתנו גם ימית אלפסי שתוכל לפרט. בהקשר הזה, אחת התכניות זה עו"ס משטרה, שלמעשה מופעלת ומרוכזת בתיאום המשרדים השונים על ידי הרשות לביטחון קהילתי. ימית תיתן את המספר המדויק, אבל למיטב זכרוני גם הגדלנו את התקינה מ-11 ל-15 השנה. אמורים להיות עוד 4 נוספים, שעוד אין בגלל בעיות בגיוס שלנו ברשויות המקומיות.

זה לא רק לחברה הערבית, זה למדינה כולה? 15 עו"סים משטרתיים?

המספר 11 שהוצג פה, הם עו"סים במגזר הלא יהודי.

זה מספיק?

בטח שלא מספיק. בקושי מספיק.

מה היעד שאנחנו צריכים להגיע אליו?

6,000, כמו משגיחי הכשרות. מה זה 11?

מה היעד שאנחנו צריכים להגיע אליו? יש תכנית לפתח את התחום הזה?

אני תכף אעביר את רשות הדיבור לימית שתדבר על המאמץ האזרחי ותוכלו לשאול אותה שאלות יותר פרטניות לגבי זה.

אנחנו רוצים שתעביר את הנתונים והפילוח ברמת הישובים לוועדה. נתכתב אתכם בהמשך. לא שמענו את הדברים האחרונים שאמרת.

דברנו על המספר של 11 עובדים סוציאליים וההגדלה של 15, אלה מספרים לרשויות הלא יהודיות, ימית אלפסי מהרשות לביטחון קהילתי תפרט על זה. אני מזכיר שיש עוד תכנית שמרוכזת על ידי הרשות לביטחון קהילתי בשיתוף המשטרה והרשויות המקומיות ומשרד הפנים לגבי השיטור לגבי השיטור העירוני. בהקשר הזה יש תכנית לגדול בעוד 4 רשויות. זה מתוקצב בתהליך, הרשויות הן רהט, תל שבע, טירה וקלאנסווה. בתכניות העתידיות יש פוטנציאל לעוד 15 רשויות במגזר הלא יהודי. אבל הסוגיות התקציביות הן אלה שמגבילות אותנו.

אנחנו מודעים לזה. אבל אני חייב לציין שאמנם התכנית שלכם בנושא הזה לא מומשה כמעט, אפילו לא חצי ממנה. הנגב לא זכה בכלל לטיפול בתחום של תחנות משטרה ושיפור השירות המשטרתי בנגב. קחו את זה לתשומת הלב.

אני מבקש שתתייחס בבקשה לשני הנושאים הספציפיים שאנחנו מעלים. איך אתם מתמודדים עם הגל הגואה של אלימות בתוך המשפחה בתקופה הזו, שמענו עכשיו דיווח ונתונים ממשרד הרווחה והם מעבירים אליכם את הנתונים. מה אתם עושים בנושא הזה? בנושא השני, שהוא יותר אסטרטגי ותוצאותיו יופיעו בחודשים הקרובים, הנושא של השוק האפור וארגוני הפשע שנותנים טיפול "משטרתי" לגורמים שפועלים בתחום הזה. אלו שני הנושאים שלדעתנו יש להם עדיפות בתקופה הזו בצל הקורונה. אלימות בתוך המשפחה, כי האנשים נמצאים בבית רוב הזמן ועל רקע המצב הכלכלי העגום של האנשים, מתפתח שוק אפור נוסף שבסופו של דבר נקטוף את פירותיו בעוד כמה חודשים.

לגבי השוק האפור אני אבקש שתתנו את רשות הדיבור לתת ניצב מיכאל שפשק מהאח"ם שידבר על הפעילות המשטרתית וכנופיות הפשיעה. זה מתחבר לתכניות האסטרטגיות שלנו ויש מיקוד מאמץ לתקופה האחרונה.

אני מודע לזה, אבל עכשיו אנחנו לא מקיימים דיון רחב היקף על כל הפעילות של המשרד. אנחנו רוצים להתרכז בנושאים הבוערים בשלב הזה. אנא סכם את דבריך.

מיכאל שפשק וימית אלפסי יתייחסו לשתי הנקודות האלה. אני רק אנצל בכל זאת את הבמה, לקראת הדיון על התכנית הבין-משרדית, שבסוף אנחנו במשטרת ישראל אומרים שיש פה גם מחוללי פשיעה, הם גם עלו בדיון הקודם, הסוגיה של הקרקעות והגישה לאשראי המשכנתאי. הסוגיה של הנגישות לאשראי הצרכני שמזינות את השוק האפור והסוגיה של נוער וצעירים חסרי מעש. חשוב שהשולחן הזה יעזור גם בתכנית המערכתית.

שמי מיכאל שפשק, תת ניצב. באגף חקירות ומודיעין משמש בשנה האחרונה בראש פרויקט תחום מניעה ואכיפה בחברה הערבית. אני מניח שנפגשנו בוועדת ההיגוי ובפורום ראשי הרשויות שישבו אתך היושב-ראש, לגבי תכנית רחבה מאוד שקיימת.

אני חייב לפתוח ולומר שאני נמצא בפורומים רבים עם ראשי רשויות וארגונים כאלה ואחרים, מנסה להעביר את המדיניות של משטרת ישראל. לדעתי החברה הערבית והפשיעה בה היא משהו שעומד לנגד עינינו במקום הראשון. הוא לא מדורג בפחות מזה בכל תחומי הפעילות הרחבה הפשיעתית שקיימת. היעד המרכזי של המשרד לביטחון פנים ושל משטרת ישראל זה איך יוצרים את הגברת הביטחון האישי בחברה הערבית על כל גווניה.

לאור העובדה שמשבר הקורונה יצר סוג של הקפאת מצב באירועי הפשיעה באופן יחסי, אני חושב שדווקא בתקופת משבר הקורונה, אחד הסממנים שמראים יותר מכל את החיבור בין לא מעט מקומות הודות להקמת תחנות וגיוס רב מהעברה הערבית, זה שיתופי הפעולה שקיימים, שזה אחד המרכיבים המרכזיים שאתם אנחנו מניעים תהליכי עבודה משותפים עם החברה הערבית, עם ראשי רשויות, עם קהילות בתוך החברה הערבית שמסייעים להילחם בתופעת הפשיעה. אני יודע שהאירועים האחרונים יוצרים תמונת מצב אולי קצת אחרת בתחושה, אני מבין את התחושה, אבל נעשית עשייה רבה.

תכנית האכיפה והמניעה כפי שהיא מוכרת כתכנית ה"רמזור" אפילו בפורומים של מנכ"ל משרד רוה"מ, שהצגתי לו את המתווה בשיתוף כלל ראשי המשרדים שנמצאים נציגים שלהם פה, מדברת על שלושה תחומים מרכזיים: המניעה, האכיפה ובניין הכוח. בתחום המניעה נעשית עשייה רבה של הגברת התודעה בחברה. יש פה נציג של המנהלת של החברה הערבית שמתייחס לזה שחלק גדול מאוד בהקמת המנהלת ברשות ניצב חכרוש, שפועלת רבות והם חלק מבניין הכוח של משטרת ישראל שפועלת רבות מאוד בתחום הזה.

בתחום המניעה, כלל אגפי האגף מחויבים אם זה בפרויקטים רבים במשטרה בכל הרבדים. בתחום האכיפה אני מוביל את התכנית שכרגע הקורונה יצרה סוג של דיליי, בימים אלה אנחנו נכנסים לזה בחזרה. זה לא שמישהו יבין שהמשטרה הפסיקה, לרגע לא, כולם יודעים את האחריות הרבה שהמשטרה קבלה על עצמה בתקופת משבר הקורונה. בכל מדרגי הארגון קיימים רבדי עבודה ממוקדים מאוד בתחומי הפשיעה.

אני מבטיח שנקיים דיון וניכנס לעומק הדברים בתפקידו של המשרד לביטחון הפנים בנושא של פשיעה ואלימות. אני מודע שיש לכם תכניות, ישבנו על זה יחד והציגו לנו את תכנית "רמזור". אנחנו מבקשים עכשיו התייחסות ספציפית לשני תחומים עיקריים: אלימות בתוך המשפחה בצל הקורונה, זה נושא שמאוד מדאיג אותנו, הנתונים שאנחנו מקבלים הם כמעט פי חמש ופי שבע פניות למוקד של 118. אנחנו מעוניינים לשמוע כמה עלייה יש במוקד המשטרתי, איך אתם מטפלים בזה? זה הנושא הבוער עכשיו. אנחנו מודעים לזה שתופעת הפשיעה והאלימות רחבת היקף ויש לנו שנים לטפל בזה. אנחנו נשב אתכם ונשמע הכול.

התחום השני החשוב זה נושא העבריינות בתחום הכלכלי. השוק האפור שמאוד מדאיג אותנו, בחברה בכלל ובישובים הערבים, כי השוק הזה מתפתח היום לאור המצב הכלכלי והאבטלה הגואה בעקבות הקורונה. אם תוכל להתייחס לשני הדברים הללו וכמובן שנחזור אחר כך ונדון עם המשרד לביטחון פנים בנושאים השונים.

אם תוכל לתת לנו קצת נתונים להבין מה בדיוק קורה בשטח.

אני רוצה לפנות למיכאל ולכלל הגורמים שהשתתפו, הרצח בטורעאן אתמול הוא רצח מזעזע לכל אחד ששמע על זה. מה שמזעזע לא פחות הוא שהרצח היה עם כתובת על הקיר והיה ידוע לכל אחד בטורעאן. עם כל הצגת התיאוריות והאסטרטגיות והרעיונות אנחנו פוגשים אותם כשהם מתרסקים במבחן התוצאה. ממש מתרסקות.

מה עושים? מה התכנית בטורעאן באופן ספציפי. מה התכנית שמותאמת לשם. במקום להביא את המדיניות של המשטרה לחברה הערבית, האם יש לכם קשר גם הפוך? להביא את המדיניות והמאפיינים המיוחדים לחברה הערבית לתוך המשטרה ולדעת לזהות את החסמים שנמצאים בפני כל גורם שצריך לאכוף את החוק ולטפל בפשיעה בחברה הערבית? או ששוב אנחנו עם תיאוריות ורעיונות ופועל אין יישום לרעיונות האלה.

קודם כל אני לא מקבל את המושג תיאוריה ואי הבנה. אנחנו משתדלים מאוד להתחבר לחברה הערבית בכל המובנים ונעשית עשייה רבה מאוד. בהקשר של מחוז צפון בטורעאן נעשית עשייה רבה בהובלה של מפקד המחוז עם כוחות רבים במקום. אין לי פירוט נקודתי לתת לכם בהקשר הזה לגבי האירוע הזה כי אני רואה אתה תופעה בראייה רחבה. לשתי השאלות המקצועיות ששאלת אותי, לדעתי חפ"ק שרית חפץ מהחקירות תוכל לתת לכם את המענה המקצועי יותר ממני כי אני אדבר על זה באופן כללי, לגבי התכניות הרחבות.

קבלנו דו"ח שהוכן עבור השר לביטחון הפנים שם מציינים את שני הדברים שאנחנו מעלים. יש עליה באלימות בתוך המשפחה ומפרטים שם על זה וכמובן צופים שיש עלייה והתרחבות של השוק האפור ואת השלכותיו מי כמוך יודע לאן זה יגיע. אנחנו מודעים לזה שאחוז גבוה של הפשיעה בחברה הערבית ובחברה בכלל היא ממניע כלכלית. לכן ראוי שתהיה התייחסות למה שכתבת בדו"ח עצמו.

אפשר לומר שכאשר משבר הקורונה החל הייתה הערכה שלאור העובדה שאנשים נשארו בבתים ולא יצאו ולאור תופעת הסגר והמצוקות הכלכליות שיבואו בעקבות זה, הייתה הערכה שזה מה שיכול להיות. נעשו פעולות רבות מול הדבר הזה ואגב, לא מדובר רק על החברה הערבית, זו החברה בכלל בישראל אצל כולם עלו התופעות בתחום האלימות במשפחה.

צריך להבין שנעשו פעולות רבות בהקשר הזה, מוכוונות, בהנחיות מאוד מקצועיות וממוקדות כנגד כל התופעות האלה. נתנו הנחיות ליחידות השטח לגבי פעולות אכיפה ממוקדות. נותר פרויקט שהקדים את תקופתו, שזה פרויקט החקירה המכוונת, אפשרות להגיש תלונה במצב שקט דרך האינטרנט, אפילו בלי להגיע לתחנת המשטרה. אני יכול לומר לכם שנעשו אלפי פניות בהקשר הזה.

אתה יכול להעביר לוועדה נתונים בנושא הזה? כמה פניות יש והאם פרסמתם שיש שירות כזה, להגיש תלונות באופן מקוון.

בוודאי. זה פורסם דרך אתר ממשלתי, זה פורסם ברשומות, זה פורסם בערוצי הטלוויזיה באופן תדיר. זה לצד פעולות מקבילות רחבות מאוד שנעשות בכלל המחוזות, במרחבים, בתחנות, עד רמת השוטר הבודד. אבל לגבי התייחסות ספציפית, אני מציע שנעלה את שרית ואם יהיה צורך להשלים, נשמע את הצד המקצועי מחטיב החקירות.

בוקר טוב לכולם. התייחסו לנתונים ולעשייה המשטרתית בהיבט של המגזר הערבי, בין היתר גם בתקופת הקורונה. עלה הנושא של דיווח מקוון וחשוב שאני אתייחס לזה כי זו אפשרות די חדשה של משטרת ישראל שפותחה עוד לפני הקורונה אבל קבלה תאוצה בעקבות המצב בתקופת הקורונה, שאנשים לא יכלו לצאת מהבית ולהגיש תלונות במשטרה, לכן פתחנו אפשרות להגיש תלונות מהבית בכלל העבירות.

אנחנו עומדים כרגע על 4,670 דיווחים מקוונים, שזו כמות מאוד יפה לתקופה של חודש וארבעה ימים שבה המערכת הזו עובדת. אם אנחנו לוקחים את כלל התלונות שמוגשות למשטרה ישראל, אז ניתן לומר שכ-32% מהתלונות שמוגשות למשטרה מוגשות באופן מקוון. אני יכולה לומר שביחס למדינות אחרות שמשתפות שירות כזה של הגשת תלונה מקוונת, זה נתון מאוד יפה.

יש פרסום, יצאנו בפרסום גם באתרים של ממשל זמין ובאתרים הממשלתיים השונים וגם באתרים ברשת. אפשר לראות דיווח על כלל העבירות, אזרחים מרגישים מספיק ביטחון להגיש תלונות על כללה עבירות, גם באלימות במשפחה, גם עבירות מין, עבירות רכוש והרבה פעמים גם עבירות שפחות קשורות לטיפול במשטרה. אנחנו דואגים לבצע היזון חוזר, זה אומר לחזור לאזרח ולהסביר לו מה הפעולה הבאה שהוא צריך לעשות כדי לקבל טיפול שהציג אותה בפני המשטרה.

זו מערכת די חדשה, אנחנו משפרים אותה, אנחנו גם כרגע עובדים על להנגיש אותה בשפות נוספות, הדבר הראשון שאנחנו עובדים עליו כרגע זו השפה הערבית.

יש פילוח לפי מגזרים?

לא. אני גם לא בטוחה שאנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לעשות את זה לפי ישובים. אם זה נתון שיעזור לכם, אפשר לנסות להוציא פילוח לפי ישובים. אבל לדעתי אלה יהיו ישובים שבהם בוצעה העבירה, לא מגורי אותו אזרח, למרות שזה גם נתון שאפשר לבדוק אם תרצו. יכול להיות שממשל זמין יוכלו לפלח את הנתונים הללו.

מבחינת ההנגשה בשפה הערבית, מתי זה יהיה מוכן?

אני יודעת שעובדים על זה, אני לא רוצה לומר סתם תאריך שלא יהיה מדויק. אני יכולה לחזור לדיון הבא אם תאריך יותר מדויק.

חשוב כמובן להתייחס גם לשפה הרוסית והאמהרית.

אנחנו מטפלים בשלב הראשוני בשפה הערבית. אני יכולה לומר שמדברים על שפות נוספות, זה ממשק מורכב, עבדנו עליו בזמן אפס, זה לא פשוט, משאבים רבים נדרשו לטובת העניין הזה, אבל עדיין הצלחנו לעמוד במשימה הזו בצורה טובה. הקמנו גם מוקד מאויש של שוטרים שיושבים מאחורי טלפונים ועונים לאזרחים שמתקשים במילוי התלונה. קבלנו עשרות של פניות ובסך הכול אני חושבת שזה עובד יפה ומאמינה שלדיון הבא אוכל לחזור עם נתון מעודכן גם פילוח אזורי הגשות התלונות וגם לגביה שפות הנוספות.

ד"ר ימית אלפסי, מנהלת אגף מניעה ברשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול במשרד לביטחון הפנים, מה שמוכר לחלק מהנוכחים בישיבה כמו עיר ללא אלימות, או הרשות למלחמה בסמים לשעבר. יש בעצם רשות שפועלת במשרד לביטחון פנים. ברשותך אומר במשפט אחד על העשייה שלנו בחברה הערבית ואז אתייחס לסוגיות שהעלית לגבי אתגרים בזמן הקורונה, במיוחד האתגרים שציינת כמו אלימות במשפחה.

חשוב שתדעו שהרשות שלנו נמצאת בכל הרשויות המקומיות של החברה הערבית במדינת ישראל. כשאני אומרת נמצאת, הכוונה שבכל רשות מקומית יש מנהל, רובם במשרה מלאה והמנהל הזה הוא עובד רשות מקומית שמתוקצב על ידינו, הוא חלק מהקהילה, דובר השפה בנוסף, לכל רשות מקומית יש תקציב פעילות.

עכשיו אתייחס לפעילות שלנו אל מול האתגרים של השבועות האחרונים, החודשיים האחרונים. רוב רובם של המנהלים שלנו כבר ברגע הראשון הוגדרו כחיוניים. כ-80% מהעובדים שלנו ברשויות בחברה הערבית הוגדרו כחיוניים ומצאו את עצמם שותפים כל המשימות ולכל האתגרים של התקופה. בעיקר ניצלו את התפקיד המיוחד שלהם כדי לעזור, לגשר ולחבר עוד יותר בין המשטרה לקהילה, בין אם זה לשקף את הצרכים, לשקף את הלך הרוח ולסייע בחיבור בין מתנדבים לבין משטרה בכל מה שרק נדרש, למשל סיוע להתקהלויות. יש לנו כוח אדם שבשוטף עובד עם בני נוער וכוח האדם הזה סייע בסיורים ופיזור התקהלויות וכל מיני משימות מהסוג הזה.

לשאלתך לגבי הנושא של עו"ס משטרה אני אתן רקע קצת יותר מדויק. עו"ס משטרה זה לא עו"ס שמטפלת באלימות במשפחה, באישה נפגעת אלימות, התפקיד הייחודי שלה הוא לחבר בין הנשים שמגיעות לבין תחנת המשטרה בזמן משבר, נשים וגברים, לבין שירותי הטיפול לראות ששום מקרה לא נופל בין הכיסאות.

במדינת ישראל יש משהו כמו 40 תקנים כאלה באופן כללי, 11 מתוכם בחברה הערבית. ההבדל בין התקנים זה שאלה שהם בחברה היהודית או בערים מעורבות, היקף המשרה שלהם חצי משרה, אלה שבחברה הערבית ממומנים על ידי המשרד לביטחון פנים, על ידי הרשות שלנו ולא על ידי משרד הרווחה. הם מועסקים באמצעות רשויות מקומיות והיקף המשרה שלהם הוא מלא. כרגע יש 11 תקנים, אבל כבר אופשרו 15 תקנים והקושי לאיוש המשרות לא תקוע אצלנו במשרד אלא זה קושי של הרשויות המקומיות לקלוט עובדות סוציאליות שירצו לעשות את התפקיד הרגיש הזה.

איפה האנשים האלה יושבים? במחלקות הרווחה או ברשות עצמה.

ותסבירי בבקשה באיזה מובן הקושי של הרשויות המקומיות לקלוט?

הן יושבות לסירוגין גם בתחנת המשטרה וגם ברשות המקומית, כי זה התפקיד שלהם, לייצר חיבור. הן יושבות לפעמים בקבלת קהל קבוע ואפשר גם להזעיק אותן לתחנה ולומר לה שהגיעה אישה וזקוקים לנוכחות שלה.

מבחינת הקושי, אם אני מתייחסת לאזור המשולש, טייבה, כפר קאסם, ערערה בצפון, אלה רשויות שלמעלה משנה יש להם את התקן. הן מפרסמות מכרזים במקומונים או בכל מיני אמצעים אחרים ולא מצליחות לקלוט ולגייס עובדים. לזה אני מתכוונת. יכול להיות שזו המורכבות, יכול להיות שזה המורכבות פלוס תנאי השכר זה החסם.

המשובים שאנחנו מקבלים על התכנית הזו הם מצוינים. לשאלתך, בתקופה הזו פרסמנו בכל אותן מהתחנות, כשאני מדברת על 11 תקנים, תחנה יכולה לשרת שלושה וארבעה כפרים, לכן פרסמנו בכל אותן רשויות מקומיות רלוונטיות מי זה העו"ס, כיצד ניתן לפנות אלינו. צילמנו אפילו את העובדות שלנו מדברות על התפקיד וקוראות לנשים להגיע וליצור אתן קשר.

העו"סיות נחשבות לעובדת משטרה או עובדות רווחה? היא אמרה שהן נמצאות בשני הגופים, אז למי השייכות?

הרשות שלנו מעבירה לכל אותן רשויות תקציב תוספתי, זה לא מהתקציב השוטף, תקציב תוספתי כדי להעסיק את אותן עובדות. הן עובדות רשות מקומית, אבל במסגרת הקשר. אנחנו רשות שיושבת במשרד לביטחון פנים, אנחנו זרוע שמחוברת, פועלת בצמוד למשטרה ובצמוד לרווחה. לכן ההדרכה וההכשרה מגיעה ממשרד הרווחה, הפיתוח והליווי בשטח מגיע מאתנו, תלוי באיזה היבט. בחלקן יושבות ממש בתוך התחנות.

אנחנו חייבים לחזור ולדבר על התכנית של "עיר ללא אלימות". אנחנו יודעים שיש ביקורת ברמה הישובית על התכנית הזו, על היהירות שלה. לצערנו היא נוצלה כמקור לג'ובים, אני אומר את זה באחריות ולכן ראוי שנחזור ונדון על התכנית הזו לבדוק איך אפשר לנצל את התקציבים שמיועדים לתכנית הזו בצורה יעילה ומשמעותית יותר. בתוך עמי אני חי והתכנית הזו לא מנוצלת בצורה ראויה. אני לא רוצה להרחיב על זה. אם יש לך מה להגיד בנושא, האם עשיתם ביקורת? איך אתם מעריכים את התכנית הזו?

קודם כל אני אגיד שאני מתנגדת לאמירה הגורפת שבכל המקומות זה לא עובד.

כמובן שלא.

אני חייבת להגיד שיש המון אנשים שעושים דברים נפלאים.

הביקורת היא לא לרשות. הביקורת היא על המועצות המקומיות. החיצים שלי לא מכוונים לרשות שלכם אלא לרשויות המקומיות.

אני לוקחת אחריות, אבל גם אומרת שמצד שני אני שותפה למחשבות ולתהיות. מה שאנחנו עושים הרבה פעמים זה מניעה. אז אני יכולה לספר לך שאנחנו עושים פעולות יפות של נוער שזוכה בזכות המדריכים שלנו לעוד שעות במגרשי הכדורגל, לעוד אלטרנטיבות, לפעילות של מנהיגות נוער, לפעילות של התנדבות. יכול להיות שהקשר בין הפעילויות האלה לבין האלימות החמורה, לרצח בטורעאן, לאירועים המאוד קשים הוא לא ישיר ואכן אנחנו נמצאים כרגע בתהליך משותף בעקבות הפניה שלכם, של ראשי הרשויות למשרד רוה"מ, אנחנו בהחלט עושים תהליך משותף לחשוב על הדברים בצורה מחודשת ולראות אם יש מקומות בהם אנחנו צריכים לעשות התאמות.

אני אוסיף בהיבט הזה שישנו עוד מקום שאנחנו מעורבים בו לצד משטרת ישראל וזה הסיפור של המוקדים, הרואים והמצלמות, שגם להם יש תפקיד חשוב בכל המאמץ הזה וגם כאן יש קשיים, חלקם קשורים לרשויות המקומיות, חלקם אלינו בכל הביצוע ובכל השימוש הנכון במשאב הזה של המצלמות. אנחנו גם כאן בשלבי היערכות למוקדים אזוריים ולכל מיני פתרונות טכנולוגיים בתקווה שגם האמצעי הזה והמשאב החשוב הזה ינוצל יותר טוב.

שני דברים בנושא: קודם כל צריך לבטל את המצ'ינג בפרישת המצלמות כי מועצות מקומיות לא מצליחות לעשות את הפרישה הראויה כי אין להם את התקציב שהם אמורים לתרום לנושא הזה. דברנו עם השר לביטחון הפנים על זה. הנושא השני, בלי לחבר את המצלמות למוקד ארצי ולהישאר במוקד מקומי, אנחנו לא נפיק את התועלת מהמצלמות האלו ויכול להיות שאת מודעת למה שאני אומר. אם המוקד יישאר מקומי, הוא כמעט ולא יתרום למערך המצלמות.

בדיוק לדברים אלה אני מכוונת את מה שאני אומרת, אחרי שנים בהם נתנו את הכסף ואת הניהול לרשויות המקומיות והייתה המגבלה של המצ'ינג וגם את המגבלה של איך הרשויות המקומיות הצליחו לבצע את זה, אז העברנו בשנתיים האחרונות החלטות ממשלה לתקציב תוספתי, אחת מהן כמובן לטובת עו"ס המשטרה והשנייה לטובת מוקדים אזוריים וארציים שיעקפו את הקושי הזה. גם זה לא יצא מהתקציב השוטף של הרשויות, לא יחייב מצ'ינג וגם אנחנו מקווים שבניהול חיצוני נוכל לעקוף את זה.

נעקוב אחרי זה.

אני רוצה לבקש לומר משהו מקרוב, כעובדת סוציאלית שנמצאת הרבה שנים ברשויות המקומיות ושהיה לה מגע בשני התפקידים לפני שהתאחדו והיו לתפקיד אחד. אני חושבת שיש משהו לא תקין בתפיסה לגבי התפקיד עצמו. הרי בהתחלה, ברשויות היה מעט אלימות והצד השני היה סמים ואלכוהול. בהתחלה זה היה דבר טכני גרידא היה הנושא של המצלמות ולצערי זה המשיך לחלחל באותה רמה. לדעתי החוליה החסרה בשני הנושאים זה התוכן והמהות של הפעילות עצמה. נכון שמדובר בעשייה של צעירים ומגרשים ובכל מיני מקומות, אבל בסך הכול אין את האינפוט העיקרי של הטיפול ושל הדיאלוג ושל כל הסיפור של השיח למניעת אלימות ולא רק לשחק כדורגל ולחזור הביתה. על זה צריך לתת את הדגש, על העשייה עצמה.

אני יכולה להסכים עם מה שאת אומרת ברמת הנתונים היבשים, 20% מהכסף ברשויות המקומיות אולי הלך על החלקים הטכניים, על המצלמות. אני אזכיר בהזדמנות זו את השיטור העירוני, שגם פועל כעוד זרוע שמשותפת לרשות שלנו ולמשטרת ישראל וגם נכנסת לרשויות מקומיות ערביות. לגבי החלקים הרכים יותר של המניעה, בתוכם תוכלי למצוא גם את הדברים הרכים שלך חלופות, של כדורגל, של עיבוי פעילויות ברמדאן טרם ימי הקורונה. גם בתוכו פעילויות של שיח, של דיאלוג, יש ועדות אכיפה, אני לא אומרת שהם מתקיימות בכל המקומות, אבל יש ועדות אכיפה. יש אנשים שזה התפקיד שלהם לארגן, להגיע, לייצר את השיח הזה. אני מסכימה אתך שיש המון מה לעשות כדי שהשיח הזה יעשה קפיצת מדרגה. זה גם עלה לפני, הסיפור של איפה הקהילה מעורבת לצד הממסד, לצד הגורמים הפורמאליים במניעה של אלימות. לא הצלחנו להקים סיירות הורים בחברה הערבית, זה לא עבד. הרבה מודלים שניסינו לא עבדו ובהחלט אנחנו יודעים שיש מקום להרבה חשיבה איך עושים את הדברים האלה.

נחשוב ביחד. תודה לך ד"ר ימית אלפסי. חבר הכנסת אחמד טיבי בבקשה.

תודה רבה אדני היושב-ראש. אתמול התבשרנו בבשורה קשה וכואבת בטורעאן על הירצחו של מחמוד מועאיד עדוי. אני מכיר את שניהם. טורעאן קרובה ללב שכולנו אבל היא נמצאת במערבולת של סכסוך דמים בשנה האחרונה. אתה, חבר הכנסת מנסור עבאס נמצא שם הרבה, נדמה לי שביקרת שם לפחות 20 פעם. אני ביקרתי שם כחמש פעמים, חלקם יחד אתך. התוצאה כואבת וטרגית ואנחנו מתקשים לעכל את התוצאה הזו והכאב של הציבור הערבי כולו על מה שמתרחש בטורעאן. זה מחייב מאמץ על מאתנו אבל גם את המשטרה שהייתה בישוב ביום הרצח.

אני רוצה לקרוא לאחי ואחיותי בישוב טורעאן, שהוא אחד הישובים ממנו יצא מודל לחיקוי של רופאים, ספורטאים, אנשי דת, הרבה כישרונות, גברים ונשים כאחד. זו לא טורעאן בפועל, זה לא הראי האמיתי של הישוב ולכן כל החברה הערבית מביטה בצער, בתסכול ובכעס וכולם רוצים ששפיכות הדמים הזו תבוא לקיצה ואני מקווה שכל המאמצים יעשו לזה, אנחנו נעשה גם את כל המאמצים. תודה רבה.

אני רוצה להצטרף לדברים של חברי בעניין של קיום הישיבה באווירה העצובה הזו אחרי האירועים הקשים, העצובים והמכאיבים שהיו בטורעאן. אני גם רוצה להציע אדוני היושב-ראש, שנקיים ישיבה מיוחדת בשבוע שעבר שתדון באופן מקומי וספציפי בטורעאן, במאמצים שנעשים שם. אני יודעת שאתה עושה שם הרבה והמאמצים שלך מבורכים וחשובים, אבל אנחנו גם רוצים לשמוע מהגורמים הממשלתיים והגורמים המשטרתיים המעורבים מה הם עושים במקרה מאוד קשה וכאוב זה.

אמנם אנחנו כחברה רוצים ועושים את כל המאמצים כדי לנסות ולהיפטר מהתופעה מהקושי והכאב שקיים וכבר חלחל בטורעאן ומצד שני אנחנו רואים שיש אחריות מאוד גדולה על המשטרה והגורמים הממשלתיים. אני מציעה שנקיים ישיבה מיוחדת לדון בעניין של טורעאן בוועדה הזו. השילוב הזה בין האנשים שנמצאים בשטח שם ופה בפרלמנט, יחד עם הגורמים הממשלתיים שהם האחראים הישירים, זה הדיון שיכול אולי לקדם את העניין. תודה.

תודה אדוני היושב-ראש. אני מברך על קיום הישיבה, אני פעם ראשונה בוועדה הזו אבל אני חשוב שאתה באופן אישי עודה עבודת קודש. הייתי בסיור אחד וצריך ליידע את הוועדה והפרוטוקול, אחרי הסיור של הועדה ברהט הרגענו את המצב ואנחנו מקווים שאחרי סוף החודש יימשך המצב הרגוע, נגיע להסכמות ונצא מהקונפליקט שהיה שם.

כמה הערות לגבי מה ששמעתי מהמשרד לביטחון פנים בעניין העבודה בנושא האלימות בחברה הערבית. לגבי המשרד לביטחון פנים והמשטרה, בנגב, באזור ממנו אני מגיע, סדרי העדיפות שלהם שונים לגמרי. סדר עדיפות שם הוא לא טיפול באלימות. סדר עדיפות שם הוא טיפול אינטנסיבי בהריסות בתים בכפרים הלא מוכרים. ברגע שאנחנו יושבים ומדברים פה אנשים מסתובבים בכפרים הלא מוכרים ומחלקים צווי הריסה בזמן קורונה.

יש יחידה מיוחדת שנקראת יחידת יואב שכל תפקידה זה ללוות את ההריסות ולפתוח תיקים פליליים לתושבי הכפרים הלא מוכרים. אז אל תתפלאו אם יהיה סקר שיגיד שרוב אנשי האוכלוסייה הבדואית הם עבריינים עם תיקים פליליים כי מחצית האוכלוסייה חיה בכפרים הלא מוכרים ונפתחים להם תיקים פליליים, מה לעשות? לצערי יהיו אלפים ואולי יותר. לכן זה לא סדר העדיפויות שם. שם סדר העדיפות הוא הריסות בתים.

אני חושב שצריכה להיות החלטה של הוועדה לקרוא לראשי הרשויות לישיבה מיוחדת. אני ראש רשות לשעבר ופעלתי בנשוא האלימות. גם בשיתוף עם המשטרה הפעלתי את כל המערך של מחלקת החינוך, מחלקת הרווחה. בתוך שנתיים הורדנו את האלימות בקרב בני נוער ב-60% בשנים 2006-2007 בשגב שלום. העבודה של מנהלי בתי הספר, היועצים בבתי הספר ומחלקת הרווחה והחינוך היא קריטית בנושא האלימות. הילד שמתפרע בגיל 10 ובגיל 12 בחטיבת הביניים בשגב שלום יהיה העבריין של העתיד אם לא נטפל בו. אז צריך לזמן את מנהלי מחלקות החינוך ונציגות של ראשי הרשויות לדיון משותף, כי הנושא הזה מאוד קריטי. אי אפשר לפסוח על הסוגיה הזו, בד בבד עם הנושא המשטרתי שהוא חשוב לא פחות.

הנושא השני הוא הטיפול המשטרתי. אין לנו עד עכשיו ולא נראה לי שיש פשיעה מאורגנת בנגב, אנחנו לא שם עדיין. אבל אם לא נשים את האצבע על מוקד הבעיות אנחנו נגיע לשם. נלך אחרי המרכז בנושא האלימות והשפיעה המאורגנת. אני מצטרף לחברתי היבה בנושא ישיבה על טורעאן, זה חשוב מאוד. לא רק שנביא את הפתרון בבת אחת אבל זה יסמל משהו וישדר משהו לקהילה.

מילה אחרונה בנושא הטיפול המשטרתי בכלל ותחנות המשטרה. תחנת משטרה זה לא מספיק. אם אין שיתוף פעולה עם הקהילה ולפי המסורת של הקהילה, בנגב, בח'ורה, בשגב שלום, כשיש שייחים ויש הסכם במעורבות השייחים, ההסכם נשמר. כשההסכם הוא בכוח של המשטרה, אחרי יום יומיים הסיפור יחזור על עצמו. מערובות הקהילה מאוד חשובה ובעיקר באוכלוסיות שזה בתרבות שלהם, כמו האוכלוסייה בדרום.

מריה ג'יריס מנהלת אגף פיתוח אזוריות במשרד הפנים.

בוקר טוב לכולם. שמי מריה ג'יריס, מנהלת אגף פיתוח אזוריות במשרד הפנים. אלי רגב, ראש מנהל חירום גם משתתף בדיון, אני מבינה שיש לו בעיות בחיבור אז אני אציג ואם הוא יצליח הוא גם יצטרף.

אני רוצה להמשיך את הדברים של ימית ממשרד הבט"פ על תפקיד הרשויות המקומיות. כולנו מבינים שהמאמץ הוא מאמץ משולב, גם של משרדי ממשלה, של המשטרה, מערכת המשפט וכמובן הרשויות המקומיות. פה אני רוצה לשים את הדגש על הפערים ביכולות של הרשויות המקומיות. ציינתם קודם נושאים של גיוס כוח אדם ואולי כל מיני אלמנטים חברתיים קהילתיים. לדעתי מן הראוי לייעד דיון על תפקיד הרשות המקומית ואיך מחזקים אותה.

אני רוצה לומר באופן כללי איך אנחנו רואים את הדברים ולתת הצעה לכמה כיוונים אפשריים. הנושא של פערים כלכליים, חברתיים וארגונים בין הרשויות המקומיות הוא משהו שידוע לכולם, אם נתמקד בחברה הערבית אז הפערים הולכים ובולטים וזה כמובן בא לידי ביטוי במחסור במשאבים וביכולות ארגוניוות, כולל בתחום של התמודדות הרשות המקומית בתחום של אלימות.

הציר שאנחנו בדרך כלל מדברים עליו הוא הציר התקציבי, שבוודאי צריך להשקיע משאבים. שמעתי שלפני הקורונה הייתה כוונה לקצץ מתקציבי תכנית עיר ללא אלימות, אני מקווה שזה משהוא שהוא לא נכון. הגישה צריכה להיות גישה של תגבור תקציבים ולא קיצוצים. אני רוצה לציין ולהדגיש שהציר התקציבי הוא לא מספיק. ימית נתנה דוגמה של תקציבים שקיימים לתקנים שלא מצליחים לאייש אותם.

אני רוצה לשים את הדגש על המגבלות המבניות שרשויות מקומיות, כולל רשויות ערביות, נתקלים בהם. הדגש הוא לא בהכרח על זה שהן ערביות, הדגש הוא על רשויות קטנות. במדינה יש 257 רשויות מקומיות, יותר ממחצית מהן מתחת ל-15,000 תושבים. זה משליך על הזכאות שלהם לקבל שירותים ממשרדי הממשלה כי יש תנאי סף. למשל בשיטור העירוני יש תנאי סף של 20,000 שזה משהו שאנחנו בשיח עם משרד הפנים כדי לשנות, כדי שנוכל להגיש את השירות הזה לרשויות הערביות.

המגבלות הארגוניות ומגבלות הגודל באות לידי ביטוי גם בתחומים שלא ניתן לגשר עליהם ברמה המקומית. אנחנו במשרד הפנים בשנים האחרונות מנסים לפתח מודלים משלימים, מעבר לזה שאנחנו רוצים לחזק את הרשויות המקומיות כארגון, כבעלי תפקידים וכראשי רשויות ובהקשר הזה משרד הפנים מקצה תקציב למאוימים מקרב נבחרי הציבור בשלטון המקומי.

פעילות נוספת שחשוב לנו לקדם ואנחנו מקדמים בשנים האחרונות היא הפעילות האזורית. שיתופי פעולה בין רשויות מקומיות. בשש השנים האחרונות הקמנו אשכולות אזוריים, אשכול זה התאגדות של רשויות מקומיות שכנות שנמצאות במרחב. אשכול חייב מבחינת התנאים לכלול את מגוון הרשויות שקיימות במרחב, זה וולונטרי, זה לא בכפייה ובכל זאת הצלחנו להגיע למעל 52% מהרשויות המקומיות.

בכל אשכול לפי המודל שלנו חייב שיהיה רשויות גדולות, קטנות, חזקות ומוחלשות, רשויות ערביות ויהודיות. כל האשכולות אצלנו כוללים באמת רשויות ערביות. עד עכשיו האשכולות התמקדו בסוגיות מרחביות כמו סביבה, כמו פיתוח כלכלי, נושאים שהאינטרס האזורי משותף ובולט ובאמצעות האשכולות נכנסו לכל מיני מערכי שירות משותפים. נושא חשוב שזיהינו לפני הקורונה זה התגברות האלימות כנושא שיכול להיות רלוונטי לאשכולות, הוא נושא של התמודדות עם אלימות ונושאים נוספים בתחום החירום ובתחום החוסן.

אני רוצה להדגיש שנושא הפשיעה הוא לא רק מקומי אלא אזורי. ארגוני פשיעה, אנחנו מזהים אותם, הם עובדים ברמה אזורית. עושים אשכולות בדיוק כמו האשכולות של משרד הפנים, יש שם תחומי ריבונות של הקבוצות האלו. לכן שיתוף הפעולה האזורי בין רשויות מקומיות ביחד עם משרד הפנים זה מאוד חשוב.

זו סוגיה מאוד חשובה. כמו שבתחום הכלכלי, כשרשויות מקומיות מאחדות כוחות ויש להם כוח קניה והם שוברים מונופולים ומשיגים מחירים יותר טובים, אז אני חושבת אם באמת רשויות מקומיות, ערביות ויהודיות ישתפו פעולה סביב הנושא הזה, אז נוכל לעשות עוד נדבך בטיפול. מוקדים אזוריים זה פעילות שצריכה להיות מנוהלת באשכולות. היום המודל, שהוא מאוד טוב, של מוקדים אזוריים שבט"פ הקים בשנתיים האחרונות כפיילוט עובד מתוך ערים. עיר גדולה כמו כרמיאל מספקת שירות לרשויות השכנות. זה מודל חלקי, יש בו הרבה חלקי, שמנוהל באשכול. עוד פעילויות שצריך לשים עליהם את הדגש, נושא של "עיר ללא אלימות" יכול להיות מתוגבר על ידי תקינה ותקנים אזוריים. עו"ס אזורי יכול להיות פתרון לרשויות שלא מצליחות לגייס עו"סים וכמובן פעילות נוספת. אני מבינה שאלי רגב, ראש מנהל הפיתוח לא מצליח להתחבר.

האם יש לכם פרויקטים מוגדרים ספציפיים ברמה אזורית לנושא הפשיעה והאלימות?

לפני הקורונה, בעקבות הסיור שהיה באום על פחם והוקם הצוות ברשות מנכ"ל ראש הממשלה, גיבשנו תכנית אופרטיבית עם לוחות זמנים להקמת מוקדים אזוריים בפרישה מלאה.

אז נתחיל לדבר על זה בשבוע הבא כי אנחנו צריכים לסיים. נעלה את הנושא הזה של התכנית הבין משרדית. תודה לך.

שמעתי את הנציג של המשרד לביטחון פנים ואני מוכרח להגיד שלא יצאתי עם הרגשה טובה מהשיחה שלו. אני לא אוהב כשאומרים המגזר היהודי והמגזר הלא יהודי. יש במדינה הזו אזרחים שגרים בערים וצריך להתייחס להם אותו דבר. צריכה להיות סטנדרטיזציה מוחלטת בין מה שקורה בעפולה לבין מה שקורה בשפרעם. יש לי גם הרגשה שכל העניין שמתגאים בתחנות המשטרה, הקמנו תחנת משטרה פה ותחנת משטרה שם, זה פלסטר. זה הרבה יותר עמוק מהעניין של תחנות משטרה. אם לא ישתמשו באמצעים מודיעיניים, אם לא ידעו מיהם חברי הכנופיות, אם לא יעשו חיפושים בבתים וייקחו את הנשק מהם. לא צריך לעבור בית בית בשפרעם כי 95% ויותר הם אנשים שומרי חוק. צריך להגיע למי שלא שומר חוק. צריך להפעיל אמצעים מודיעיניים. אנחנו במצב חירום. אתה רואה מה קרה בטורעאן, אנשים לא מקבלים את תוצאות הבחירות ומתחילה שם מהומה.

אני מסכים אתך, אנחנו נקיים דיון מיוחד עם המשרד לביטחון פנים על הטיפול המשטרתי.

התשובות של המודיעין היו ממש לא מספקות. באותו יום של הרצח בטורעאן בבוקר היה ראיון ברדיו עם נציג מהמשטרה. שאלו אותו כמה שאלות והוא אמר שהם נמצאים שם עם כל הכוחות ואז שאלו אותו על כפר כנא והוא אמר, תעזבו עכשיו כפר כנא, אנחנו בטורעאן. בערב ראינו שהם לא שם ולא שם. החינוך יפתור לנו את כל הבעיות במדינה, לא רק של האלימות. לגבי יהודי ולא יהודי, זה לקסיקון שמאמצים אותו.

שמי רות, מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם. תודה רבה על זכות הדיבור בדיון החשוב מאוד הזה. לצערנו אנחנו רואים שאף על פי שהחזרה לשגרה הולכת ומתקדמת, מקרי האלימות והפשיעה בחברה הערבית לא עוצרים והם מגיפה שמשפיעה על חיי האזרחים והאזרחיות הערבים לא פחות ממגפת הקורונה.

חשוב להבין שמגפת הקורונה מחריפה בעיות ופערים שקיימים ממילא בחברה הערבית. כל גורמי העומק שגורמים לתופעות האלימות והפשיעה כגון הקושי להשיג הלוואות ואי הנגישות להון ולאשראי בחברה הערבית. העוני והאבטלה שמחמירים כתוצאה מהקורונה והמשבר הכלכלי שנלווה לנגיף הזה. כל מה שקשור לאלימות במשפחה שדיברנו על זה בהרחבה, כל התופעות האלה מחמירות כרגע בצל משבר הקורונה.

בלי התמודדות עם גורמי העומק האלה, אי אפשר יהיה למגר את תופעות האלימות והפשיעה. כמו שאמרתם קודם, אנשים ימשיכו לפנות להלוואות בשוק האפור אם הם לא יוכלו לקבל הלוואות מגורמים ממוסדים. האלימות במשפחה תלך ותגבר כל עוד לא יהיה מענה הולם ונשים שפונות למשטרה לא באמת מקבלות את המענה המתאים נשארות מתויגות בחברה שלהם גם אם הן יוצאות למקלטים או לפתרונות אחרים.

הנשק החם שנמצא בחברה הערבית ממשיך לגבות מחיר כבד. אנחנו קוראים כאן להמשיך לקיים מבצעים למסירת נשק באופן וולונטארי בתמורה לאי הפללה, כפי שנעשה בשנה שעברה ובמקביל, על המשטרה להמשיך ולהילחם בנשק הבלתי מורשה שנמצא בחברה הערבית באמצעות מבצעים יזומים.

המקרה של טורעאן שהוזכר הרבה והוא מקרה כואב, אנחנו רואים מה קורה כשיש מצוקה על משרות ואבטלה בשיעורים גבוהים בחברה הערבית בהשוואה לחברה היהודית. הרשות המקומית היא מעסיק מרכזי ברשויות המקומיות הערביות ולכן הבחירות לרשות המקומית בטורעאן עדין גובות את מחיר הדמים הזה. גם פה, בלי טיפול במצוקת האבטלה בחברה הערבית, במצוקת העוני בחברה הערבית, אי אפשר לצפות לשינוי שיבוא מתוך החברה כשאין לאנשים משרות והם תולים את יהבם במשרות שמציעה הרשות המקומית.

דבר נוסף, משבר הקורונה יכול היה להיות הזדמנות לנקודת מפנה באמון של החברה הערבית במשטרה מאחר שהיה מדובר במשבר בעל אופי אזרחי ולא בעל אופי ביטחוני או לאומי. לצערי כל המקרים האלה של אלימות ופשיעה, שחלקם מבוצעים לאור יום תוך שימוש בנשק חם וירי והעובדה שאנחנו כמעט לא שומעים על עצורים, לא שומעים על כתבי אישום שהוגשו כנגד מבצעי העבירות האלה, כל ההתנהלות הזו עשויה דווקא להפחית את האמון במשטרה ובגורמי האכיפה במקום להגביר אותו וזה מאוד מצער.

תודה לך רות, עוד ניפגש בנושא הזה, ליוזמות אברהם יש תרומה משמעותית לנושא האלימות והפשיעה וגם לאיכות השיטור בחברה משוסעת, או איך שמגדירים זאת. חשוב שהוועדה תשאיר את הנושא של הפשיעה והאלימות על סדר היום הציבורי במיוחד בצל משבר הקורונה ומה שיבוא אחריו כי כנראה שלאור המצב, גם הבריאותי וגם הכלכלי והחברתי, סדר העדיפות ישתבש. חשוב שהנושא הזה, שקשור ישירות לערך של קדושת ואיכות החיים והביטחון האישי, יישאר על סדר היום מידי שבוע. גם בכנסת, גם בסיורים באזורים השונים, נדאג שהנושא יישאר על סדר היום.

אני חייב לציין, אנחנו לקראת ממשלה חדשה. מצד אחד אנחנו מצפים מהממשלה הזאת להמשיך לטפל בצורה יסודית בנושא. אמנם יש החלטה להקים ועדה בין משרדית, השאלה האם הוועדה הזו תצליח לממש את היעד שלמענו הוקמה והאם כל התקציבים הדרושים למימוש התכניות אכן נזכה לראות אותם בתקציבי המדינה בשנה הקרובה.

בשבוע הבא נפתח דיון בנושא הזה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נמשיך עם כל המשרדים וננסה להיכנס לעובי הקורה. חשוב לנו שהתכנית הכללית תהיה מותאמת לצרכים של החברה הערבית, אבל לא נשכח שאנחנו מופקדים על הנושא ברמת החברה בכלל ולכן נקדיש לא רק תשומת לב אלא זמן רב ומאמץ כדי שהנושא הזה יטופל גם בחברה הישראלית כראוי.

יש הרבה דרישות שנעלה למשרדים השונים. לא קיבלנו תשובות משכנעות איך אפשר לבלום את העלייה באלימות בתוך המשפחה במצב הזה. זו הדרישה שלנו מהרשויות השונות. מאוד מצער שבצל משבר כזה אנחנו חווים ושומעים על אלימות בתוך המשפחה, בין בני הזוג, עם הילדים, עם הקשישים ועוד. סולם הערכים והקוד האתי שלנו בנושא הזה חייב לבוא לידי ביטוי בהתנהגות ראויה.

נסכם את הדיון הזה ונעלה את הדרישות שלנו. אמנם בישיבות שהיו לנו קיבלנו תשובות חיוביות על חלק מהדברים. נביא שוב את כל הדברים, נסכם אותם, נפנה לגורמים השונים ונמשיך לעקוב אחרי רמת הפשיעה והאלימות במשפחה, בחברה בכלל ובמגזרים השונים, בתוך החברה הישראלית הכללית. אנחנו מקווים שנצליח לתרום בנושא הזה.

הוועדה המיוחדת הזו, חשוב שעבודתה תימשך. אנחנו מתכוונים לקיים הרבה דיונים. אני לא יודע מה תהיה בסופו של דבר הפוליטיקה הפנימית בתוך המפלגות, בתוך הקואליציה והאופוזיציה, אבל ברור לכולם שאם מישהו יציע לבטל את הוועדה הזאת, הוא בוגד בשליחות שלו כחבר כנסת ובאינטרס הכללי של כולנו. לכן אני חושב שכולנו צריכים לדאוג שהוועדה הזו תמשיך לפעול ותתרום את תרומתה כי היא מתמקדת בנושא מאוד ספציפי ותוכל לתרום בצורה משמעותית ולא רק כחלק מוועדה סטטוטורית של הכנסת.

אני חושבת שהמציאות שקיימת כיום, באלימות הגואה בתוך החברה הישראלית, מחייבת את המשך הוועדה הזאת. אי אפשר אחרת.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15.