פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
מישיבת הוועדה לענייני רווחה ועבודה
04/05/2020


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 18
מישיבת הוועדה לענייני רווחה ועבודה
יום חמישי, ו' באייר התש"ף (30 באפריל 2020), שעה 9:30

אסטרטגיות יציאה ממשבר הקורונה - מסגרות לפעוטות (גילאי לידה עד שלוש)

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
ינון אזולאי – מ"מ היו"ר
סונדוס סאלח
אלון שוסטר

מיכאל מלכיאלי
אימאן ח'טיב יאסין
ע'דיר כמאל מריח

ורד כרמון - מנהלת תחום גיל הרך, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

מרדכי אלישע - הממונה על זרוע העבודה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

אמיר מדינה - מנהל אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

דינה צימרמן - מנהלת המחלקה לאם וילד – בריאות הציבור, משרד הבריאות

אסף וסרצוג - סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

איציק דניאל - רכז תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ליאור גבאי
_
נאות מרגלית

נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך – ויצ"ו העולמית, ארגוני נשים

שלומית למדן - מנהלת פדגוגית של מעונות היום נחל שורק, החברה למתנסים

עמית דהרי
--
נציג החטיבה ההתפתחותית של הפ"י

יניב בר אור - מנכ״ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל

אבי שגיא-שורץ - מייסד וראש המרכז אמריטוס להתפתחות הילד אוני' חיפה

אלעד חדד
_
ארגון "אמא"

נועה ניצני - ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים

עולא פחראלדין - מנהלת עמותת "ינבוע", עמותת ינבוע

ענת מימון

תמי ברנע

אתי בן-שמחון
אסטרטגיות יציאה ממשבר הקורונה - מסגרות לפעוטות (גילאי לידה עד שלוש)

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה לוועדה המיוחדת לענייני רווחה ועבודה. היום ה-4 למאי 2020, ואנחנו באסטרטגיית יציאה ממשבר הקורונה – מסגרות לפעוטות, גילאי לידה עד שלוש שנים.

אני חייבת קודם כל להתנצל לחלק מאלה שרצו להשתתף. אנחנו נמצאים במצב כזה שיש לנו מעל ל-100 משתתפים בדיון הזה, ואפילו אם זה מתקיים דרך הרשתות החברתיות, ודרך זום, אבל גם בזום אנחנו מוגבלים. חלק מהמשתתפים לצערי הרב, לא יוכלו להצטרף לשיחה, אבל תמיד אפשר לצפות בנו דרך אתר הכנסת, ולעקוב אחר הדיון הזה. אבל זה מעיד על משהו – זה מעיד על משהו שיש מעל ל-100 משתתפים שכבר נרשמו ומשתתפות שנרשמו.

אני אמרתי בתחילת הישיבה הזו, זה כמעט הפגנה ולא ישיבה. אני מרגישה, וגם מהשיחות שקיבלתי אתמול, שאנשים מודאגים. אנשים מודאגים מכל הצדדים – מודאגים כלכלית גם כן בעניין הפיצוי על התקופה שנסגרו מנהלי או הארגונים שמנהלים את מעונות יום, מודאגים שעד עכשיו הם לא יודעים ולא מבינים בדיוק איך הם יפוצו על התקופה הקודמת. הם גם מודאגים לאסטרטגיית הפתיחה, כאשר היום אני שמחה, ושמחתי לשמוע שמספר הנדבקים הוא נמוך ביותר – רק 23 אנשים אתמול נדבקו. אני מקווה, שגם נגיע לימים שבהם שיעור ההדבקה הוא אפס, ונוכל לחזור לשגרה. אבל ככל שמתקרבים, אנשים מעלים שאלות, ועדיין יש להם חששות - חששות בריאותיות, חששות כלכליות, חששות חינוכיות, כאשר הם יודעים שהם מוסד חינוכי, והם אחראים גם על המצב החינוכי הנפשי של הפעוטות, והם שואלים שאלות שהם יותר בכיוון של איך אנחנו אמורים להתנהג באותו יום שאנחנו חוזרים ללמד.

הישיבה הזו יהיה לה שני פנים שנדגיש אותם, ונרצה להבהיר את התמונה ולהגיע לתשובות ברורות. מצד אחד, את החוסן הכלכלי של הארגונים המפעילים את מעונות היום, ואת החוסן הכלכלי בשתי רמות – גם כארגונים וגם כאנשים עובדים בתוך המסגרות האלה, כדי שיוכלו להמשיך ולחזור לשגרה וליציאה מהקורונה. אבל גם כן נרצה לדעת האם יש תשובות ברורות לכל השאלות הקשורות בהתנהלות הבריאותית והחינוכית לאחר החזרה. האם יש הוראות ברורות איך המטפלות גם כן יגנו על התינוקות ועל עצמן במצב הבריאותי הקיים? אלה שני ההדגשים שנרצה. אני שמחה לראות שהרבה חברי כנסת וחברי הוועדה הגיעו לדיון. אני חייבת פור דה-רקורד להגיד את זה למען שיירשם. אני מאוד גאה בחברי הוועדה. אני חושבת שיש מחויבות רבה של חברי הוועדה גם בישיבות, והגעה לישיבות, חברי כנסת אפילו שהם גם באופן רשמי לא חברים בוועדה כמו חברת הכנסת אימאן ח'טיב - מגיעה תמיד לדיונים, זה רק מעיד על זה שאנחנו מבינים גם שאנחנו במצב חרום, אבל גם לוקחים אחריות על המצב הזה.

אנחנו גם גאים ביו"ר הוועדה.

תודה.

היום אני ארצה שננהל את זה, ותעזרו לי כי יש לנו באמת 100 משתתפים, כך שיהיה לנו קשה להשתלט, חוץ מזה, שאפשר להשתיק את כולם, ואנחנו לא מקיימים את הדיונים כדי להשתיק את האנשים, דווקא לתת להם לדבר. חברי הכנסת, תרצו להגיד משהו, או שנתחיל עם נציגים של המשרדים מה האסטרטגיה שלהם, ועל סמך זה נמשיך. אם תרצו משהו אפשר.

אני כן רוצה משפט אחד. המשפט הקצר, אמרת אותו בקצרה בסוף. על הנושאים התקציביים, סמוך ובטוח שיהיה פה מהומה גדולה, ובצדק, כדי לאפשר את הפתיחה. אבל הסטירה בהנחיות הבריאותיות, חוסר אומץ הלב לומר את האמת. הרי אין אפשרות אחרת, או שמשרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, יגידו, אכן להפסיק את אמצעי המיגון שנקטנו משום כך וכך. מה קורה עם מי שיש לו מחלות רקע? מה קורה עם מי שיש לו גיל? נושא של היריון. איך מתייחסים לעובד, עובדת בדרך כלל שמפחדת – כל השאלות צריכות להיות על השולחן ולומר דברים ברורים, גם בהסכמי עבודה, וגם בהקשרי ההתמגנות - על זה אנחנו צריכים לקבל תשובה.

מה שאני רוצה להגיד שמוזר לי מאוד שאנחנו ומשרד הבריאות עם משרד האוצר, עומדים משני צדי המתרס בעניין של המסגרות, במיוחד מעונות היום. רוצים להחזיר את המשק, זה דבר בסיסי להכין את מעונות היום לחזרה זו. ממצאים אחרונים ונתונים מראים ש-40% מהנדבקים האחרונים הם ילדים ומתחת לגיל 18, זה אומר שזה עדיין אוכלוסייה שהיא נמצאים בסיכון. כשליש מהצוות ומעונות היום והמטפלות הן מעל גיל 50, אז הן גם קבוצת סיכון. יותר מזה, הדרישות המוגזמות, והדרישות שדורש אותן בין אם זה משרד החינוך, או משרד הבריאות, הן דרישות שכרוכות בעלויות כל כך גדולות, מצד אחד. מצד שני, לא רוצים לפצות או לתת סיוע מספיק לארגונים אלה בכדי להתקיים בדרישות המינימליות שצריך בכדי לחזור למשק.

רק משפט אחד. לגבי מספר החולים שהתגלו – 23, אני שמה פה שאלה, כמה בדיקות נעשו? זו שאלה שחייבים לתת עליה תשובה כדי לדעת באמת שאנחנו במצב של ירידה. הדבר השני, בקשר לילדים בתוך החברה הערבית. אם אנחנו מדברים על החוסן הכלכלי - כמעט 97 מהמסגרות בתוך החברה הערבית, לא מקבלים תקצוב מהמדינה. ואם אנחנו רוצים להתנהל לפי הנוהל ולשמור על הילדים, זה יותר כוח אדם, וזה פחות קבוצות בתוך המעונות, אז זה אומר תקצוב יותר. אז מאיפה זה יבוא? ההורים במצב מאוד קשה, אז מאיפה ישלמו? איך התקיימו? מצד שני, המדינה רוצה להחזיר את המשק לפעול. אם היא רוצה להחזיר את המשק לפעול, אז היא חייבת לקחת אחריות.

אני חייבת להזכיר לכולם שבדיון הקודם פה, סירבו ממשרד האוצר להתחייב שלא ישיתו חלק מהעלויות על המשפחות, על ההורים. אני חייבת גם להגיד, שבאוכלוסייה הערבית כבר הכריזו ראשי הרשויות המקומיות שלא מחזירים אף אחד, ואפילו משביתים ממחר את הרשויות המקומיות הערביות, כאשר המדינה כולה מתכננת אסטרטגיית יציאה מהקורונה. האוכלוסייה הערבית שוקעת, לצערי הרב, יותר ויותר בבעיה. אחוזי ההדבקה והחולי הם גבוהים, ואף אחד לא מתייחס לזה. אבל זה גם כן קשור באיך מקבלים את ההחלטות. אחת הבעיות העיקריות - אני ניהלתי הרבה שיחות אתמול עם אנשים שרוצים להופיע היום, ההתרשמות העיקרית שלי שהשיח בעניין אסטרטגיית היציאה במעונות היום, בעניין לא רק הכלכלי, אלא יותר גם כן בעניין החינוכי והפסיכולוגי - אין שיח משותף. יש החלטות שמתקבלות, ואני לא יודעת עד כמה מקיימים את השיח עם אנשי מקצוע גם מאקדמיה וגם מהשטח.

בהמשך לוועדה שהייתה אתמול, קיימת ועדה מאוד חשובה – אלימות במשפחה. חשוב להזכיר, גם אתמול היה עוד רצח, וכולנו הזדעזענו, ומזועזעים שגם שם אמרו שהכתובת הייתה על הקיר, וחייבים להגיד את זה גם ביום הזה, אפילו שזה לא נושא הדיון, אבל חייבים להגיד את זה גם ביום הזה, שבאמת צריך לעשות הכול, שדי לאלימות. אולי זה מתקשר גם לכך – להתחיל להחזיר את המשק לשגרה. אבל צריך להחזיר אותו כך שלא יהיו אחר-כך בעיות בתוך המסגרות, ולא יהיו בעיות שיחזרו עם כל מיני תסכולים מהבית, וגם שם ינסו לפרוק את זה. הנושא הזה מאוד חשוב, ולכן, היה צריך להעלות את זה. נשמח לשמוע את נציגי האוצר ומשרד הבריאות.

אני מודה לך, חבר הכנסת אזולאי, האמת, אני התלבטתי אם להתחיל בזה. אבל מאוד היה קשה לצאת מהדיון המאוד קשה שהיה לנו, לצאת החוצה ולשמוע שוב על עוד רצח ועל אישה שהייתה תחת איום, ובן זוג שהיה בכלא. אני לא אחזור על השאלות ששאלנו אתמול את המשטרה - האם ידעו? האם דווח לאשה שהוא יוצא? כל השאלות ששאלנו נשאל שוב.

אני רוצה לשים כאן אמירה שבתוכי אני יודעת שהיא מיותרת. התחלתי להגיד משפט שלדעתי, כולנו רואים ומכירים וחיים את זה. תסתכלו איפה הבעיות הכי חזקות שקיימות היום, זה בשני נושאים – חינוך ואלימות, ושניהם קשורים לנשים. כאשר מתעלמים מנושא כל כך מרכזי, לא נושא, ממגדר, מחלק כזה גדול בתוך האוכלוסייה, אז זה מה שאנחנו נקבל. ולכן, צריך לשים את זה גם על השולחן – עאידה, גם בוועדה של המל"ל וגם פה. אני גם שמתי את זה, אבל צריך להמשיך ולעקוב.

אנחנו שמים את זה. אתמול התקיים דיון רחב. אבל אנחנו גם מוגבלים בזמן. עכשיו זה נשמע מאוד מוזר, שעאידה משתיקה דיון על אלימות, דווקא עאידה, זה לא קורה אף פעם, ולא יקרה, אבל מה לעשות, אני הבטחתי להרבה אנשים היום דיון מאוד ממוקד.

אני רוצה לתת לנציגי המשרדים השונים לשטוח בפנינו את האסטרטגיה שהם נוקטים בה כדי להחזיר. אני מבינה שההחלטה נפלה שהמעונות צריכות להתחיל לעבוד כבר בתחילת השבוע הבא, ככה זה נראה. נרצה לדעת, ובאמת, הדיון התמקד בשני ההיבטים שהם קשורים, גם הצד הכלכלי וגם הצד החינוכי, בסופו של דבר. כל משרד ייתן את הזווית שלו. אני רוצה את נציגי משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים.

בבקשה, אמיר מדינה אתנו. או שנתחיל עם משרד האוצר דווקא.

אז נתחיל עם משרד האוצר. אסף, בבקשה.

מה תרצו שאתייחס בדיוק?

דברנו על אסטרטגיות יציאה מהמצב הקיים. ואני יודעת כדי להתחיל כדי להתחיל את החזרה לשגרה בשבוע הבא, תצטרכו גם כן אתם לספק תשובות שיעזרו באסטרטגיה הזו. אני רוצה לדעת איפה אנחנו עומדים היום, גם בעניין מעונות היום וגם בעניין המשפחתונים.

וגם הגנים הפרטיים.

וגם הגנים הפרטיים, כמובן, כי בסופו של דבר, זה המתח הגדול. אבל אסף, ממש מרוכז כדי שנוכל להתקדם.

אעשה את מיטב יכולתי.

אני חושב שבראש ובראשונה, וזה לא מגיע ממקום של התחמקות. צריך קודם כל לשאול ולהעלות פה את משרד הבריאות לעניין הזה. בסוף צריך להבין - זה נכון לכל אסטרטגיית היציאה, דרך אגב. כרגע הדיון הוא על המעונות, אסטרטגיית היציאה על כל המשק. אנחנו מדברים על כל הענפים. יש לנו הרבה דיונים סביב משרד הבריאות. אנחנו גם פרסמנו אתמול עוד נייר מתווה יציאה מסודר שלשיטת משרד האוצר הוא המתווה הנכון ליציאה של המשק כולו, כולל מבחינת התנהלות מטה, מבחינת הקמת צוות בין-משרדי, מבחינת נושא זרימת הנתונים ודברים נוספים. בסוף צריך להבין, זה אני אשמח שתעלו את המעונות ותשאלו אותם לגבי זה. בסוף משרד הבריאות הוא זה שקובע את הכללים, הוא זה שקובע באיזה תנאים זה יהיה, מה יהיו הנחיות הבריאות וכן הלאה, וזה מאוד משפיע. הרבה מהלחץ ומהבלגאן שאנחנו רואים כרגע, אלה דברים שיכולים להיפתר או להימנע בקשב אחר של משרד הבריאות וביותר מודעות שלו.

צריך להבין שכל מה שאנחנו עושים כאן כרגע זה נגזרת של החלטות שמשרד הבריאות נותן. אם משרד הבריאות, לצורך העניין מחליט שמחלקים לקפסולות של 15 ילדים או 17 ילדים זה דרמטי. אם משרד הבריאות מחליט שכל קבוצה של 15 ילדים צריכה לשהות בנפרד, ושתהיה מחיצה ביניהם למשך כל היום, ושיהיה כיור ושירותים נפרד לכל אחד, ושאולי המטפלות גם לא יוכלו לעבור בין אחד לשני, למרות שזה לא הכללים בבתי-ספר, המשמעות של זה שלא חילקנו ל-15 ילדים, אלא חילקנו ל-7, 8. צריך להבין שהדברים האלה קודם כל מכניסים הרבה מאוד לחץ למערכת. ולכן, אני חושב שיותר נכון להתחיל ולשמוע איפה משרד הבריאות עומד ורואה את הדברים, כי אנחנו גם מבינים משיח שלנו שאנחנו נמצאים בקשר שוטף עם משרד העבודה, גם עם המנכ"ל, וגם עם מוטי ואמיר, ומנסים להיות בקשר עם משרד הבריאות, זה פחות הולך בעניין הזה. בסוף הרבה מאוד מחוסר הוודאות והלחץ נובע משם. אני אשמח מאוד אם הוועדה, אחרי שתסיים לצעוק עלינו, גם תנסה להבין איך אפשר לעשות את זה בצורה יותר טובה.

מה הסיפור עם ה"לצעוק עליכם".

זה בשביל להיכנס לאווירה....

אסף, אני מנסה לגלות איפוק. אבל כשאתה מבקש שמשרד הבריאות יענו, אני מסכים אתך, זה מתחילת הדרך. אני מסכים אתך שמשרד הבריאות צריך לתת את העמדה שלו וזה נכון. אבל אם שאול מרידור, ראש אגף תקציבים שהוא מעליך נמצא בישיבת ממשלה, ואומר שם ביום שישי, יוצאת הודעה, ובסופו של דבר מה שהיה שם שאמרו שהוא מבחינה תקציבית סגר את העניין. אם אין משרד הבריאות, איך אתה סוגר עניין? אני אתך.

אני לא רציתי להעלות את זה מטעמי האנשים שמדברים אתך מפאת כבודם. אם אתה רוצה, אני אפתח את זה.

אבל זה לא הוגן לבוא - - - ולהגיד.

מפאת כבודם של האנשים שמדברים אתך, אני לא העליתי את זה.

אני לא אגיד לך שהיה לי שיחה עם האוצר, וכשאני שואל, אמרו לי, העניין של מרץ כבר נסגר. אם העניין של מרץ נסגר, תודיעו בצורה מסודרת לרשתות, תגידו להם תשמעו, הנה מסמך. קודם כל נרגיע את הרוחות – ניתן את הכוס מים קרים הראשון, את המים הצוננים – אתה יודע, קודם כל, בואו, תשמעו חבר'ה, אנחנו אתכם, נסגר, זהו, סגרנו על סכום X, Y, לא משנה מה. מבחינתי אני לא נכנס לסכום, ברגע שאתה סוגר איתם זה בסדר, אנחנו לא מתערבים בזה.

אבל מצד אחד, אתה לא יכול לבוא ולומר, תשמע, אנחנו פה רוצים את משרד הבריאות, ומצד שני, אתם מנסים להגיד - הכול בסדר, ותיכף ינון יצעק. אז בוא, עם כל הכבוד. אתה יודע, אני אתן רק גילוי נאות ששכחתי גם הפעם לומר, אני אמרתי את זה כל הזמן. אשתי מנהלת מעון שנמצאת בחל"ת של משפחה, לא שלי, אני חייב להגיד את זה כל פעם, ואני אגיד את זה כל פעם משום הגילוי הנאות. אבל כשאני זועק, אני זועק מהמקום שאני מכיר, לא מהמקום ש- - - כי היא לא מקבלת שם אחוזים.

אני רוצה להגיד משהו. בסופו של דבר, אנחנו נמצאים בשיח עם הארגונים. אני אגיד לך יותר מזה. אני עדכנתי את שר האוצר שיש לנו סגירה עם המעונות. אני לא רוצה להיכנס במי אמר למי שזה סגור, ואחר כך החליט שזה לא סגור. שביום שישי, פתאום אנחנו מגלים שבשעה שתיים בצהריים שיוצאת הודעה מטעם המעונות, שפתאום אחורה על חודש מרץ הם לא מבינים איפה התקצוב שלהם למרות שכבר סגרנו איתם את הסכום הזה ביותר אפילו ממה שביקשו – אני לא נכנס לזה. אנחנו רדפנו אחרי המעונות שישי, שבת, ראשון, לנהל שיח – אמרו לנו, הם יושבים מדברים, יש ישיבת ועדה היום, רוצים לחכות? אמרנו בסדר. אנחנו ננהל שיח עם המעונות, אני אומר פה, להערכתי, אנחנו גם נדע לסגור עם המעונות. אני גם אומר יותר מזה, אנחנו להבנתנו כבר היינו סגורים עם המעונות, מסיבות כאלה ואחרות הוחלט שאנחנו לא סגורים. זה לא רלבנטי לדיון. אבל אני לא חושד באף אחד.

עם כל הכבוד, זה לא שיח של שניכם ביחד. אני רוצה להבין משהו. אני מבינה, וטוב שאתה התחלת עם העובדה לגבי משרד הבריאות. אני חושבת לאסטרטגיית חזרה, אפילו כאשר קובעים תמיכה מסוימת, היא מאוד קשורה בהחלטות של משרד הבריאות. ככל שיגבילו יותר וישימו הדגשים חדשים, זה הצטרך סוג של פיצוי, וזה בסדר. אבל יש שני דברים שצריך שאני אבין אותם. אחד - מה הפיצוי שסוכם עליו בעניין מרץ? אתם אומרים לי שהיה סגור. הפערים - תתקנו אותי אם אני טועה. אני רוצה להבין, מה היה הפיצוי, ומה היה מדובר על אסטרטגית והתמיכה כדי שהם יוכלו לתפקד, אנחנו אני נצטרך לדעת יותר מאוחר. אבל האם סוכם על הפיצוי הקודם.

קודם כל אסביר לעניין חודש מרץ, ואז אני אסביר איפה המחלוקות עומדות גם אחורה, גם קדימה, שיהיה ברור ונהיר לכל חברי הוועדה. קודם כל, לעניין חודש מרץ, צריך להבין משהו. התקצוב שמשרד האוצר נותן למעונות בסבסוד הורי, הוא לא למעון, הוא להורה. הורה זכאי - - -

אבל אנחנו יודעים, חבל על הזמן. אני רוצה להבין האם סוכם - תגיד לי, לא סוכם אתם כלום, לא הולכים לשלם להם.

חודש מרץ - עזוב.

אני רוצה להבין מה הוחלט? הוחלט לתת פיצוי, לא הוחלט, תגיד לי, לא מגיע להם. נקודה. אני רוצה לקבל פעם אחת תשובה.

אני אסביר. יש לנו שתי סוגיות פתוחות בגדול מול המעונות. אחד - התקופה מאמצע מרץ, ועד עכשיו. זה אמור להיות 3 למאי, זה ככל הנראה נדחה ל-10 למאי, ככל שמשרד הבריאות לא יחליט שזה גם מוקדם מדי. הסוגיה השנייה שבה באים המעונות ואומרים, בסדר, אם אתם רוצים להעלות את התעריף או לא, אבל בחודש מאי כרגע אין שינוי. ולכן, לנו, מאחר ובאים פחות ילדים, יש יותר עלויות פר ראש, וצריך לקבל על זה איזשהו שיפוי, כי אנחנו לא יכולים – אלה שתי הבעיות. לגבי אחורה - אנחנו נמצאים איתם בדיון. מאחר והם מלכ"רים, נמצאים תחת תעריפים מפוקחים וכן הלאה, ובניגוד למעונות פרטיים, גנים פרטיים, לא זכאים לקבל את המענק הוצאות קבועות שיינתן דרך רשות המסים שהוצאנו. הם יקבלו מאתנו סכום שמבטא את סדר גודל הדוגמה. בעצם, נותן להם בגין ההוצאות הקבועות שלהם מאמצע מרץ, עד למעשה תחילת מאי, כולל היערכות. יש להם היערכות נדרשת לפתיחת המעון מחדש, כולל העלות הזאת.

לאיזה מהם – הפרטיים או המפוקחים?

לא, אנחנו מדברים רק על המפוקחים. אמרתי עוד הפעם, למעונות הפרטיים יש גישה – קודם כל, לא אני מבדיל, המדינה מבדילה. על המעונות המפוקחים אנחנו מפקחים, יש רישום, יודעים מה זה כל דבר. מעונות פרטיים - אין למדינה שום שליטה או ידע לגביהם, מעבר לנתונים הכלליים והערכות שנאספות - זה ההבדל. גנים פרטיים זכאים לקבל את המענק הוצאות קבועות מרשות המסים, העמותות, לצורך העניין המלכ"רים שמפעילות את המעונות המפוקחים לא זכאים, ולכן איתם אנחנו נגיע להבנה לגבי הסכום אחורה.

ומשפחתונים? - כמו המפוקחים.

כנ"ל. כל המפוקחים.

מבחינתי, כשאני אומר מפוקחים זה גם מעונות יום, אותה קבוצה, לא מבדיל בין הגילאים.

רק להזכיר, פעם שעברה דיברנו על המשפחתונים, אמרנו שיקבלו את העצמאים ועל מרץ, כי אם חוזרים, חוזרים ב- - -

מה שאתה מדבר על מענק עצמאים של בעלות משפחתונים, זה אל מול עובדת במעון מפוקח שיצאה לחל"ת – זה המקבילה. משפחתון עצמו גם הוא יקבל למעשה שני מענקים.

יש מענק העצמאים ויש מענק פיצוי על התקופה שהוא יותר לעסק.

בעלת משפחתון תקבל גם וגם, תקבל את שני הדברים. מענק עצמאים, הוא כביכול לבית, סוציאלי. המענק הוצאות קבועות הוא לעסק, למשפחתון.

לגבי הקדימה, אנחנו גם נמצאים בשיח עם המעונות.

אבל זה פחות רלבנטי, כי משרד הבריאות עדיין לא נתן את המתווה שלו.

רק שאלה עאידה. לגבי ההוצאות הקבועות – זה חשוב. זה נראה כאילו שיהיו סכומים גבוהים. מה זה הוצאות קבועות?

הוצאות קבועות דווקא של מעונות מפוקחים הם יחסית נמוכים ביחס לאחרים, מהסיבה הפשוטה שלרוב אין להם ארנונה ואין להם שכירות. לעסק, למעון מפוקח יש הוצאות. ההוצאות המרכזיות שלו – נקרא להן הוצאות משתנות וקבועות. בתוך המשתנות יש עובדים. המעונות הוציאו את העובדים לחל"ת – זה על חשבון המדינה. בנוסף, יש הוצאות משתנות כמו אוכל, חוגים, זה לא קורה בזמן שהמעון סגור.

כן, אבל אם שיפצו את הבניין בתחילת השנה - - -

הבינוי לא קשור. הבינוי הוא בתקציב נפרד שבכלל לא קשור למעון.

אני לא מדברת על בינוי. אני אומרת אדם פתח מעון בתחילת השנה, כדי לפתוח אותו מתאים - הוא שם דשא סינטטי, ואני לא יודעת עוד מה עשה, וחילק את זה לתשלומים לאורך השנה. האם זה נכנס בהוצאות השוטפות הקבועות או לא?

עוד הפעם, אנחנו לא מתחשבנים מטעמי יעילות, וגם דרישה של המעונות. זה לא פר חשבונית. אם עכשיו כל מעון במדינת ישראל יגיש חשבונית על הוצאה, והוא יתחיל לסווג אם זו הוצאה קבועה כן או לא, יקבלו את התקציב הזה איפשהו ב-2036.

ואם לא יעשו דברים כאלה, הם יקבלו את השכירות וילכו הביתה. איך אתה מחשבן את זה?

אסף, תגיד לי אם הבנתי, זה רק יעזור. אני דיברתי גם עם המעונות, ולכן אני יכול להגיב לשני הצדדים. מה שעכשיו נמצא על השולחן, זה חודש מרץ, כביכול, שהאוצר בא ואומר, אנחנו לא מסבסדים, אנחנו מסבסדים את ההורים. הוא לא אומר מה אני נותן לכם להורים פר ראש, או לא פר ראש. הוא אומר קודם כל מגיע לכם על ההפסד הזה, ואז אחר כך הם יושבים, והם אומרים - יש לנו הוצאות כאלה וכאלה, בא האוצר ואומר, בסדר, אנחנו נותנים לכם. אני אתן את הסכום שהוא לא סופי, כן סופי, לא משנה, שאחר כך יסגרו, כי אם המעונות יסכימו שזה בסדר, אז זה לא מעניין אותנו - 520 שקל עבור ראש שהם מוכנים לתת את זה למעונות המפוקחים, אומרים להם, זה עבור חצי חודש מרץ, על פסח אין מה לדבר, אנחנו לא נותנים, וכפי שהבנתי, זו הסכמה גם של המעונות.

במשפחתונים זה חלק מההסכם שהם חתומים עליו ולשלם עבור זה.

במשפחתונים הם יקבלו אותו דבר, ויקבלו את העצמאים. באים האוצר ובצדק אומרים בעניין הזה, תשמע, אנחנו מדברים אתכם עכשיו על חודש החזרה לשגרה. החזרה לשגרה, יש פה כמה בעיות. בעיה ראשונה קודם כל שמשרד הבריאות יחליט כמה חוזרים. הרי משרד הבריאות אומר - - -

חבר הכנסת אזולאי, הבנו את זה. אתם לא נותנים לנהל את זה כדי להגיע גם למשרד הבריאות וגם למשרד העבודה ורווחה, וכל פעם מתחילים לספר לי את הסיפורים שכבר שמעתי בארבע ישיבות. אני בונה על הישיבות. אני לא מתחילה הכול מחדש כל פעם מחדש. כבר היה לנו דיון, וכבר השמענו את דעתנו בהרבה נושאים, ואני מבינה שהאוצר לא מקבל שום דבר מהדברים שאמרנו. פסח, זה כתוב בהסכם והיה צריך לשלם אותו - זו דעתי. האוצר לא מקבל, אני לא אחזור לזה עכשיו. אם המשפחתונים ומעונות יום קיבלו את זה, הסכימו לדעה של האוצר - שיבושם להם, אני לא אכנס לזה. אבל אני מבינה גם כן שעכשיו נשאלה שאלה בעניין ההוצאות. אני מבינה שבסך הכול, ההוצאות הקבועות, אנחנו מדברים אם יש ארנונה ושכירות דירה, זה מה שדובר עליו.

בארנונה יש פטור.

מעונות מפוקחים, או מעונות שקיבלו מהרשויות המקומיות, מעונות פרטיות כן משלמים שכירות. תאמינו לי, אני יודעת מה המצב וקראתי. אני מבינה עכשיו שכל העניין של התכוננות ועזרה ותמיכה מהאוצר או מהמדינה בהכנות לאסטרטגיית יציאה, קשורה במה שמשרד הבריאות אומר, ואיזה הנחיות נותן.

בואו, רגע, אם תתנו לי שתי דקות, אני אשתדל לעשות את זה הכי ברור שאפשר ואתם תבינו. קודם כל, לגבי מה שאמרת עכשיו, אנחנו גם אמרנו למעונות - בגדול, מה שמשרד הבריאות רוצה אנחנו מכירים. אנחנו יודעים 15 ילדים. אנחנו יודעים הפרדה עם מחיצות לכל קבוצה כזאת. אנחנו יודעים את הדרישות לגבי שירותים וכן הלאה. אמרנו להם בואו נסגור לגבי מה שאנחנו יודעים, ככל שיהיה שינוי מהותי בהמשך השבוע, אז אנחנו גם נדבר על זה. ברור לי שאם מחר משרד הבריאות יבואו עם תנאי חדש שכל שני ילדים צריכים להיות בתוך בועה, אז נצטרך לתקצב את הבועה, אין לי דרך אחרת. אבל אנחנו כרגע כן יודעים את רוב הדברים.

שוב, אני רוצה להסביר. למעון מפוקח יש הוצאות קבועות כמו שיש לכל עסק במדינת ישראל, ההוצאות שלו לרוב הן יותר נמוכות, כיוון שרובם, לא כולם לא משלמים ארנונה, כי זה מבנים של הרשות המקומית. רובם לא משלמים שכירות, כי זה מבנים של הרשות המקומית. יש להם הוצאות קבועות נוספות - של תחזוקה, של דברים שחייבים לקרות, הוצאות מטה וכן הלאה. על הדברים האלה, אנחנו נבוא איתם בהבנות. לגבי מה העלות הקבועה, ומה לצורך העניין נותן מענה מבחינתם לדבר הזה.

במקביל, יש לנו את העלות קדימה. העלות קדימה נובעת מזה, אם נעשה חשבון פשוט - בכיתה יש 3 כיתות במעון, בדרך כלל בין 24 ל-26 ילדים - מחר הצטרכו להיות 15. המשמעות היא שאנחנו מצמצמים את כמות הילדים. בואו רגע נניח שאין רוטציה, שזה 15 ילדים שמגיעים כל החודש, המשמעות היא שיותר עלות קבועה נופלת על פחות ראשים, על פחות הורים, ולכן, העלות הזאת תהיה יותר קבועה. מאחר ומדינת ישראל עדיין לא עדכנה את התעריף, או עשתה איזשהו שינוי בהיבט הזה, ומאחר ואנחנו אחראים לתעריף אז אנחנו ניתן להם את ההבדל. אנחנו כרגע בשיח אתם לגבי מהו ההפרש. הם טוענים שההפרש הוא ככה, אנחנו טוענים שההפרש הוא ככה, אנחנו נגיע איתם להבנות.

תודה.

אני פשוט ישבתי לבד בחדר המקביל, ואני ניסיתי כל הזמן לבקש רשות דיבור, מסתבר שלא שמעתם אותי.

שמענו. אני מתנצלת, אבל לא ידעתי שזו חברת כנסת שמדברת, חשבתי שמישהו מהמשתתפים.

בבקשה, אני רוצה לבקש ממשרד העבודה והרווחה. אמיר מדינה, מנהל אגף מעונות יום ומשפחתונים על איך מתכוננים לחזרה לש\גרה, ומה העמדה של המשרד למה שקורה. יש לכם הוראות ברורות, הפצתם?

תודה רבה. כמו שאמר קודמי אסף, דיברו על שני צדדים, ובאמת, יש צד שלישי, שזה הצד הבריאותי, זה לא רק חינוך ותקצוב. יש פה גם את משרד הבריאות שבמידה רבה הוא זה שקובע איך תיראה המסגרת ביציאה, וכמה תצטרך המדינה לתקצב. מודל ההפעלה של המשרד, של אגף מעונות יום, מה שמסתמן הוא פחות או יותר מה שאושר למשרד החינוך. אנחנו בשיח מקצועי עם ד"ר דינה צימרמן ממשרד הבריאות. אני מקווה שעד מחר נוכל לפתור את מקרי ההפעלה, ואז גם באמת נוכל לשבת בצורה מסודרת אנחנו, האוצר ומשרד הבריאות ולתת תג מחיר מדויק. נכון לרגע זה, בנוסח צו בריאות העם שעבר שבוע שעבר, היו שם כל מיני הטעיות שהן בכלל בלתי אפשריות מבחינת מעונות היום. זאת אומרת, זה לא קפסולות של 15 ילדים, זו ירידה בקבוצות של 7 ילדים. ואם יש גישה לשני חדרי שירותים – חדר שירותים לכל קבוצה של שבעה ילדים, אז ברור שזה לא יכול להתקיים. המעונות יום שלנו לא יוכלו לעמוד בדרישות.

אז אנחנו בשיח הזה. נראה לי שעד מחר בצהריים נסיים ונוכל להוריד לשטח איזה משהו שהוא גם סביר. מודל הפעלה כמו שאמרתי באמת הוא דיי זהה למודל החלה של גני הילדים, גם בהיבט של שעות הפעילות, גם בהיבט של התקינה, ופה באמת הסוגיה היותר משמעותית, כי זה באמת משמעותי כמו שאסף אמר. אם זה 15 ילדים או 17 ילדים לכיתה, יש פה השלכות תקציביות יחסית משמעותיות.

מספר אנשי צוות חינוך טיפול שיהיו בכל כיתה – אנחנו דיברנו על 3 לכל כיתה.

סליחה. אני קוטעת אותך, כי פשוט אני מרגישה שאני לא מקבלת תשובות לכלום. אתם אומרים מחר יהיו לנו הוראות. אתה כבר יודע, ואני יודעת גם משיחות עם המפעילים, גם ממה שכתוב בעיתונות, על איזה סוג של פחדים מדברים המפעילים. יש לכם תשובות לכל הנושא של קבוצת הסיכון בין המטפלות עצמן - מה יהיה איתן? מחר פותחים מעון יום, ויש התפרצות של המחלה, חס וחלילה באחת המעונות, והם צריכים להיסגר - מה יהיו עם האנשים, יקבלו חל"ת או לא יקבלו, יקבלו פיצוי נוסף, או לא? אתם מדברים על - אולי יש צורך בעוד שירותים כאשר המבנים הם ברורים, מה היכולת שלהם.

תגידו לנו באופן הכי ברור. יש באמת אפשרות להיערך תוך שבוע ימים, ולהבטיח את בריאותם של התינוקות וגם של הצוותים, וכמה זה יעלה לנו? כמה זה יעלה למדינה? כי אי אפשר לבקש מהמפעילים האלה שהם יעשו את זה. האם גם מבחינה חינוכית בדקתם את העניין פסיכולוגית. תינוק שלא יוכל לקבל איזשהו מגע מהמטפלת שלו - איך? תגידו לי, פעם תנו לנו תשובות. אל תתחילו הכול במדיניות על כזו.

אמיר, אני רוצה לשאול. אמיר, אני מבקש בסיטואציה הזו, בוא נחזור חזרה – אתה מנתיב העשרה, אני ממפלסים. במצבי חירום אמיצים. אפשר לומר ולומר - אנחנו כדי להפעיל את המשק, פותחים את מערכת החינוך, וצריכים לקחת סיכונים. חלק מהסיכונים הם בריאותיים, חלק מהם הם פסיכולוגיים, חלק מהם הם כספיים. אין שום אפשרות לפתוח במוסדות חינוך לגיל הרך ולחינוך מיוחד, בלי לגעת בילדים, בלי לחבק, בהפרשות שונות של הגוף. צריך לומר את זה בבירור. צריך להיות מספיק אמיצים כדי לומר שההגבלות - שני המטר המפורסמים הם בלתי ישימים וצריך לעבור עליהם. יש לזה מחיר בריאותי, פסיכולוגי, חינוכי מסוים חברתי וכספי - כך צריך לדבר. כך הנהגה צריכה לפעול במציאות הזאת. אני לא שומע את הדיבור, אני שומע כל מיניסטריון מדבר על הצד שלו בלבד, ונותן לאזרחים להסיק את המסקנות. זה סוג של פחדנות. פחדנות של הנהגה לומר את האמת, זה מה שנדרש כרגע.

ברשותם, אם הייתם מחכים עוד דקה, הייתי אומר בדיוק את מה שאמרת. לא ליד, אלא בדיוק בצורה מאוד ברורה.

אז בבקשה, תגיד אמיר.

אני אחזור חזרה כדי לענות לכם בצורה מסודרת. אמרנו שמודל ההפעלה - זה מה שהסתמן במשרד החינוך, גם מבחינת ימים ושעות, גם מבחינת תקינה ותפוסה במעון. בסוף ההבנה היא של משרד הבריאות, לא רק הבנה שלנו, שבתוך גילאי לידה עד גיל 3, אי אפשר למנוע לחלוטין מגע, חד משמעית. מה שנכתב בצו בריאות העם היה לא רלבנטי. אם אפשר למנוע מגע בין פעוטות. אם מבקשים שכל פעוט יהיה באיזה מין בועה עם עצמו, אז בוא נסגור את מעונות היום ולא נפתח אותם. אז ירדו מהדרישה הזאת, כי אם זה מה שנכתב בצו בריאות העם, בגרסה הקודמת שלו. וחלופה היא - שמירה על כללי היגיינה אישית – רחיצה של הידיים בזמן ההאכלה, וכמו שאמרת, איך מטפלים הפרשות גוף? אין מחטאים משטחים בחדרי שירותים השיח הזה מתקיים בצורה מקצועית עם משרד הבריאות, ואנחנו מקבלים הנחיות מאוד ברורות כדי שכן יהיה אפשר לפתוח את המסגרות.

המטרה היא לא להשאיר שום דבר עמום. מי שמכיר אותי יודע שאצלי אין עמימות. אני לא אשאיר דבר עמום, ואנחנו נשים הכול על השולחן. בגלל זה, בניגוד למשרד החינוך, עוד לא הוצאנו דברים על הכתוב לפרסום בחוץ, כדי שאחר כך יגידו לנו שזה נכון או לא נכון. נסיים את העבודה בצורה מסודרת. כולנו רוצים לפתוח ביום ראשון הקרוב את המסגרות. אני יודע שאין סיכוי שנפיל את זה לא על המסגרות ולא על ההורים, זה צריך להיות בתקצוב נכון של משרד האוצר. זה צריך להיות עם פרק זמן סביר של שלושה ימים שהארגונים הגדולים והקטנים והבינוניים יוכלו להיערך, גם מבחינת המטפלות וגם מבחינת המעונות עצמם. זה בעבודה. אתם תפסתם אותנו היום ביום שני. אני אומר לכם שבשאיפה, עד מחר בערב, הנושא הזה סגור. ואם לא, אני חושש שלא נצליח לפתוח ביום ראשון, נדמה את זה ליום שני או שלישי. אנחנו עושים הכול כדי לעמוד בלו"ז שנקבע לנו. אבל אנחנו בעבודה אינטנסיבית, ואת ההנחיות אנחנו מקבלים ממשרד הבריאות. זו נקודה שחשוב להבין. אף אחד באגף מעונות יום לא יתנה על הנחיות בריאותיות. יש פה נושא של בריאות הציבור ובריאות הפעוטות, וזה נושא שהוא גובל גם על הנושא הכספי, וגם על הנושא החינוכי. פה אנחנו כולנו מבינים את הנושא הזה, אז נאזר עוד טיפה בסבלנות.


(היו"ר ינון אזולאי, 10:21)

אמיר, דבר אחד. השאלה האם אתה גם מסכים לזה, או שאתה תיתן לנו נתון אחר. גם כאשר יחזרו בקפסולות של 15 ילדים, הרי בסופו של דבר, לא יפתחו את המעון כולו, כי מעון על כלליותו יושב בערך על 78 ילדים, אם אני לא טועה. אז כלומר, גם אם כן, גם אם משרד הבריאות אומר, אנחנו לא ניתן לכם להגיע לכל ה-78 ילדים כי אין לנו מספיק את המרחבים שם בשביל לתת לכל קבוצה. הווי אומר, לפי מה שכרגע מדובר, עד 45 ילדים. אז יש לנו 33 ילדים שעדיין לא יגיעו לגן, ופה זה הפסד שכולנו צריכים לדבר עליו, והאוצר צריך לשמוע – זה החישוב הראשוני קודם כל שצריך לעשות.

האוצר מצוי בפרטים.

תענה לי בכן, ולא. האוצר מצוי בפרטים, אנחנו יודעים. אני צודק בנתון הזה או לא צודק.

אתה צודק לחלוטין. כי אם המסגרת מפעילה בממוצע 78 ילדים, ואנחנו מכניסים רק 45, תחת הנחת עבודה שאין רוטציה, גם זה עוד לא נסגר סופית. לכל קביעה שאנחנו נקבע, תהיה השלכה גם על שוק העבודה, גם על ההורים, וגם מבחינה כספית. משרד החינוך נתן הנחיה של רוטציה בין הקבוצות. זאת אומרת, אותה מטפלת היא לא על שלוש קבוצות. נגיד מטפלת בכיתת הפעוטות אמורה כל מטפלת לטפל בקבוצה של חמישה ילדים.

נשמע את ד"ר דינה צימרמן, שהיא מנהלת המחלקה לבריאות הציבור.

איתה אנחנו בקשר.

נשמע אותה על המתווה שמשרד הבריאות חושב איך אנחנו חוזרים לשגרה, ואחר כך נשמע את הארגונים.

המטרה של משרד הבריאות זה לאפשר להחזיר את התינוקות והפעוטות למעון, תוך כדי הקפדה על כללי היגיינה מתוך הבנה על הצרכים ההתפתחותיים בגילאים האלו, וגם שהם שומעים מילדי גן בבית ספר, וגם התייחסות לשוני בין כל שכבת גיל בתוך מעונות יום. כמו שמר מדינה אמר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה במשך כמה ימים, על מנת לבנות מתווה שיכול להתאים לשטח.

את אומרת במשך כמה ימים. כלומר, משרד הרווחה, משרד האוצר מדברים, ואתם בכלל לא בתמונה. אין לכם מתווה.

לא. אנחנו בתמונה. אני פשוט אמרתי שהעבודה הספציפית שלי עם מר מדינה, זה בימים האחרונים ומתקדם בקצב מאוד טוב ויפה. חלק מהאי בהירות גם כן הייתה, היו דיונים לגבי הבטיחות של הילדים, היו דוחות שהיו אמורים להגיע, ומשרד הבריאות רצה להוציא דברים באופן שיהיה מידע מדויק שעומד מאחור. מה שחשוב בקבוצה הספציפית הזאת – של לידה עד שלוש, אז אי אפשר לדבר על עניין של מרחקים בין ילדים בגילאים האלו, וזה גם כן לא נכון התפתחותי להגיד שאי אפשר מגע בכלל בין מטפלים לתינוקות קטנים. ולכן, הדגש כאן, השמירה של הבריאות הן של הילדים והן של הצוות, היא צריכה להיות שמירה על קבוצות קטנות, ולפעמים אפילו יותר קטנים ממה שיש בתוך בתי הספר.

הווי אומר, מה המתווה? מה הקבוצות שאתם רוצים שיהיו.

צריך לחלק בין כיתות, שזה החלל וקבוצה, שזו הקבוצה של הילדים. אז בכל חלל, בכל כיתה של החלל, מדובר על 15 ילדים. הדרך שמחולקים זה משתנה מבחינת הגיל. מתחת לגיל שנה בתינוקות - אנחנו מדברים על שלוש קבוצות, כל קבוצה של חמישה ילדים יחד עם המטפלת שלה. כשאנחנו מדברים על שתי קבוצות היותר גדולות, אנחנו מחלקים את שתיהן לשתי קבוצות, בגלל ש-15 לחלק ל-7 או 8, אז נהיה מ7-8, ששם יש מטפלת לכל קבוצה, ומטפלת נוספת. מטרת המטפלת הנוספת היא לענות על הצרכים של ההיגיינה שהמתווה הזה דורש. אי אפשר לבקש ממטפלת גם לטפל בקבוצה של ילדים, וגם תמיד לנקות אחריהן ולחטא אחריהן בשוטף על מנת לשמור על הכללים שדרושים בזמן הזה של הקורונה. לכן, אותה מטפלת תהיה נאמנה על ההיגיינה, שזה עונה על הרבה צרכים של הבריאות של הילדים.

אמרת שתי קבוצות. יש עוד קבוצה, קבוצה שלישית. יש עד גיל שנה, יש פעוטות ומתבגרים. אז רק תגידי לי אם הבנתי נכון. יש קבוצה אחת בחלל שאת אומרת, שמתוך 15 תינוקות נחלק את זה ל-3 קבוצות, שלכל אחת יהיה מטפלת.

נכון. אנחנו לא מונעים - - -

ושם בתוך זה, כל מטפלת של חמישה ילדים, היא גם תדאג להיגיינה. ויש גם קבוצה נוספת של הפעוטות, שבעצם שם מחולק לשניים – זה יהיה 8 ו-7 ילדים, ושם בעצם תהיה עוד אחת שתדאג להיגיינה. וכן, בקבוצה השלישית של המתבגרים, גם זה בעוד חלל, כל אחד בחלל בנפרד, שגם שם יהיה. הווי אומר, שאת אומרת משהו כמו 45 ילדים במעון, בסך הכללי מחולק ל-3 כיתות, מתוך 78 – רק את מבינה שבמצב כזה אי אפשר לפתוח את המשק במאה אחוז. אתם לוקחים את זה בחשבון.

לוקחים את זה בחשבון.

כלומר, משרד הבריאות אומר, אנחנו לא בעד לפתוח את המשק, אנחנו לא בעד לפתוח את המעונות היום בכלל? או שאת אומרת – לא, אנחנו בעד לפתוח.

בדיוק בנקודה הזאת אני רוצה לשאול. צוואר הבקבוק שהוא לא מחויב המציאות והוא יכול להתפרץ בתקופת חירום זה המבנים. הרי יש פה איזו הנחת מוצא שצריך להתבונן עליה. אנחנו אומרים שיש מבנים מסוימים שיש להם תקן, שיש להם הכרה, ויש מבנים שלא. אם ברשות יש אפשרות לתת מבנים נוספים, אנחנו יכולים לאפשר על ידי תוספת כוח אדם לקלוט את כל הילדים, ולשחרר את כל ההורים לעבודה במשק - צריך לקבל פה החלטה אמיצה. יש כל מיני גבולות שאנחנו מותחים אותם, ובצדק – גם בריאותית, גם חינוכית, גם כספית. יש פה שאלה של תקנים. המדינה עומדת כחומה בצורה והרגולטור לא לאפשר לכל מבנה להיות שמיש למעונות יום. אבל יש מעונות, יש מקומות, יש מרחבים שאפשר לקלוט בהם ילדים. צריך לקבל החלטה מיוחדת.

אין מרחבים. הרי במעונות כאשר צריך מרחב, כל מרחב צריך - - -

אני מדבר על מבנים אחרים, נוספים.

אין מבנים. הלוואי, אין מעונות במדינה, יש חוסר של מעונות.

אי אפשר לפתור את כל הבעיות. אבל יש ברשויות מקומיות כל מיני מבנים, יש מקלטים.

שמשרד הרווחה יענה על זה.

בסדר גמור. אני אומר, זו מדינה שלמה שרוצה לפתוח את המשק שלה, היא צריכה להעמיד את החללים הפתוחים כדי לאפשר להכניס שם את הילדים.

אדרבא, אולי זה יהיה גם פתרון לעתיד – להוסיף עוד מקומות יום.

בעצם, מה יהיה עם שאר הילדים - אני לא יודע אם זה למשרד הבריאות. אבל יש עוד 33 ילדים שלא יגיעו - איך בוחרים אותם? עוד דבר, איך אתם נערכים לאשה, מטפלת שתחלה, מה יהיה עם שאר הילדים, אתם לוקחים את זה בחשבון שהם עלולים להיות בבידוד, המטפלת בבידוד. מה נעשה עם זה? ואחר כך נראה איך לשפות את המעונות או את המטפלות. אבל קודם כל ברמה הבריאותית איך אתם מתארגנים לדבר הזה?

ברמה הבריאותית – אז קודם כל אנחנו מדברים על עצם זה שצריך לחזור באופן הדרגתי. מבחינת מתווה לפתוח את המשק, זה לא שהכול נפתח. אנחנו חוזרים לשגרה בצל הקורונה, וגם כן לומדים תוך כדי עם ציפייה באיזשהו שלב שאולי אפשר להגדיל. אבל בשלב ראשון שפותחים את זה, זה צריך להיות - - - שגם שומר על הכללים של הבריאות, ולכן, העניין של הקבוצות הקטנות הם חשובים. צריך לקחת בחשבון שיהיו הורים שרוב הסיכויים שיהיה להם סיבות אחרות שאולי לא יחזרו. אנחנו חושבים על זה, אבל צריך גם לחשוב על הילדים שמגיעים לשם עכשיו. אחד הדרכים שניסו לפתור את זה מבחינת הילדים היותר גדולים, זה העניין של הרוטציה. בילדים מאוד קטנים, צריך לקחת בחשבון שצריך לתת להם זמן להסתגל. לכן, המתווה הזה של שלושה ימים כן, ושלושה ימים לא, מבחינה התפתחותית היא יותר בעייתית. איך סוגרים מבחינת כל ההורים האחרים, זה צריך עבודה גם של מקומות אחרים, אבל מבחינת המתווה של הבריאות, חשוב להתחיל בכיתות קטנות, כי אין ריחוק חברתי. אין שתי מטר. המטפלות ייגעו בילדים האלה, ואנחנו חייבים להגן גם על הילדים, וגם על הצוות על ידי נתינת אפשרות לשמור על כללי ההיגיינה.

ומה יעשו עם ההורים שצריכים לצאת לעבודה בשלושה הימים האחרים?

לא, היא אומרת ששם אין רוטציה. אבל אם את רוצה לעשות רוטציה, אז בעצם מה קורה עם שאר הילדים? ועם הילדים האלה – ה-33 ילדים שלא מגיעים מה עושים איתם? ודבר נוסף שהוא הכי חשוב – לוח זמנים. מתי אתם נותנים את המתווה שעכשיו דיברת עליו. כתוב – שיוכלו להפיץ אותו כבר לרשתות, למעונות היום, גם למשפחתונים. אני רוצה לשמוע ממך מה את אומרת בנושא המשפחתונים שזה 5 ילדים, 6 ילדים, שיש כיום, או שאתם ממליצים פחות. משפחתונים זה בדירה.

דבר נוסף, השלב הבא, מתי אתם מחזירים למאה אחוז את התפוסה של הילדים במעונות היום והמשפחתונים?

קודם כל, מבחינת המשפחתונים, הם ממילא עונים על המספרים שאנחנו מדברים עליהם, אז אנחנו לא רואים באופן עקרוני איתם בעיה, כל עוד שהם עומדים בכללים של ההיגיינה וכו' שייצאו. המתווה שאנחנו מדברים עליו הוא ממש בשלבי התקדמות, זה כתוב.

מתי? זמן? היום, בשעתיים הקרובות זה יגיע למשרד הרווחה שיוכל להפיץ את זה? הם צריכים התארגנות. מעונות היום צריכים התארגנות.

נכון. לכן הם בקשר הדוק יחד אתי.

אני יודע שהם בקשר הדוק. תני לנו לוח זמנים. המעונות צריכים כמה? – שבוע, או לפחות חמישה ימי הערכות. האם יהיה לך היום – בתוך שעתיים המתווה הזה יגיע למשרד הרווחה? יגיע לאמיר מדינה שיוכל להפיץ את זה אחרי שיקבל את האישורים של המשרד?

נראה לי שאנחנו מדברים כמו שהוא אמר, אבל מבחינה כללית להתחיל להתארגן כבר יש לו.

מה השלב הבא. מתי אתם יכולים לפתוח במאה אחוז?

מבחינת פתיחת המשק למאה אחוז, זה משהו שנלמד מהמדינה עצמה.

לא המשק. כמה זמן אתם צריכים להבין אתם שאתם יכולים להחזיר את הילדים במאה אחוז תפוסה?

בגלל שאנחנו מדברים על וירוס שזה לוקח שבועיים עד שאנחנו רואים את התוצאות שלו, אז התשובה הזאת, עד שיעברו בערך שבועיים שלוש. ואז יש נתונים שעליו אפשר לבנות את התשובה לראות שעכשיו זה בטוח, להרחיב את זה יותר.

גברתי עוד שאלה נוספת שקשורה לניהול הכולל של המערכה הזאת. זאת מערכה מורכבת מאוד, אני מבין את העניין. אני מבקש שתשימו לב, ברשויות מקומיות, במדינה באופן כללי, לא חוזרת באופן מלא לעבודה. יש פה שאלה - מכיוון שיש צוואר בקבוק, כל עוד לא פותרים, כל עוד אין מספיק מבנים, ויש בעיה תקציבית, אולי, לא כולם יכולים להיכנס לחזרה. יש צורך לתת עדיפות לאותם הורים שהם עובדים חיוניים. כל עוד אנחנו במצב חירום, יש דרוג בצורך של ההורים. חלק יש שאלות רגילות, של קריטריונים רגילים, של הורים בסיכון, ילדים בסיכון וכו'. אבל יש שאלה מהצד של המשק - מיהו עובד חיוני ברשות או במשק, או בכוחות הביטחון וכו'. הוא חייב לעת חירום לקבל עדיפות לתקופה מסוימת. את הנושא הזה אני מבקש להבין האם אתם לוקחים את זה בחשבון, כי זה קשור לתפקוד המשק בזמן חירום.

שאלה טובה, ואני חושבת שזו שאלה בקשר לוועדת הרווחה למי הם מכניסים.


(היו"ר עאידה תומא סלימאן, 10:36)

תודה לחבר הכנסת ינון אזולאי.

אמיר מדינה, אתה יכול לפתוח את הווידאו אצלך. זה מקשה עלינו.

לצערי הרב, אני לא יכול.

לשאלה של אלון, כמובן, שיש כבר מסלול ירוק לאישור. אם נצליח לאשר לצורך העניין לצורך מעונות יום טיפוליים, וממ"דים שעומדים בכל הנהלים, ואפשר גם ליצור כיור ופינת האכלה, אז אפשר גם להכניס לא רק 45 ילדים, אפשר גם בג'ימבורי הקטן של ה-40 מטר להכניס עוד 7 או 5 ילדים קטנים, כדי לאשר את ההגדלה של מספר הילדים הכולל לתוך מעון. הכול כמובן, בהתניות שמתבקשות על-ידי משרד הבריאות, ואנחנו נעשה את זה.

כל מבנה חלופי, אנחנו עשינו את זה בעבר, ואנחנו נוכל לעשות את זה גם עכשיו, במיוחד בתקופה הלחוצה הזאת. יש מסלול ירוק ומבנים חלופיים שהם עומדים בסטנדרט הבסיסי יאושרו, וככל שיש רשויות מקומיות שיודעות להמציא מבנים אחרים שלא עומדים בשימוש, אני חושב שזה קיים קצת יותר במרחב הכפרי, וקצת פחות בערים הגדולות איפה שיש עודף ביקושים אמיתי, אנחנו נדע לתת מענה גם לזה.

בקשר לרוטציה כן או לא – כמובן, שרוטציה זאת האפשרות השלישית או הרביעית והאחרונה. בהסתכלות קדימה, אנחנו נאפשר למעונות יום לבצע כמה פעולות לפני שמגיעים לרוטציה שהיא פחות טובה, היא גם מייצרת רעש די גדול. כי נניח שהורה שיש לו ילד בגן ילדים של משרד החינוך שעובד ברוטציה של שלושה ימים, שלושה ימים, או אם זה חמישה ימים, אז זה יומיים, יומיים, ועכשיו הוא גם צריך להכניס את הילד למעון היום. אם חלילה לא יהיה סנכרון בין המעון יום לגן הילדים, אנחנו יצרנו אנרכיה. זה אתגר שהוא מאוד גדול לא רק בהיבט הבריאותי והחינוכי כלפי הילד, אלא גם בהיבט התפעולי בסוף היום, ככה שהאפשרות הזאת היא פחות טובה.

אני רוצה להגיע למשהו שהוא מלמעלה. הגזרה, במרכאות כפולות של עבודה בחמישה ימים, היא גזרה זמנית, אני מניח, וזה מה שנגזר עלינו ברגע הזה. אם הקבוצות יעלו ל-20 ילדים, אנחנו נשחרר את זה ל-20 ילדים. אני לא יודע לתת מענה עכשיו לכולם. אני יודע להגיד – אני הכי גמיש שאני יכול במסלולים ירוקים כאלה ואחרים כדי לייצר עוד חללים ועוד איזון. אבל אני לא יודע לתת מענה לכל ההורים, אני מצטער.

כלומר, מעון שאומר לך שיש לו עוד חלל, אתה תיתן לו אפשרות, אבל בד בבד הוא הצטרך להביא עוד אנשי צוות.

מה לגבי להכניס קריטריון של עדיפות הורים חיוניים?

קיים. חשבנו על זה, הקריטריון הזה קיים היום. יש עדיפות קודם כל לילדי עובדים חיוניים.

אתם תבנו איזושהי רשימה של תעדוף מבחינת חזרת הילדים?

הוא קיים כבר. לא משנים את חוקי המשחק באמצע הדרך. הקדימות וקבלת הילדים למעון ילדים הוא קיים, זה משהו שהוא קיים לאורך כל השנים.

לא, אבל אנחנו מדברים על תעדוף לא בשגרה, במצב החרום הזה.

אני בשגרה לא מכניס את כל הילדים למעון יום ומקיים תיעדוף. לא כולם מצליחים להיכנס לתוך מעונות יום שלנו. אנחנו מתעדפים קודם כל שני הורים.

תעצור שנייה. אני לא מדברת על התעדופים הרגילים בתחילת שנה. יש ילדים שכבר רשומים למעון. אתם לא מחזירים את כל הילדים בבת אחת. אז מה? מי יחליט איזה ילדים יחזרו בנגלה הראשונה, בוא נגיד ככה?

גברתי, כמו שעניתי ואני אענה עוד פעם. כמו שאנחנו בתחילת שנה לא מכניסים מהילד ה-30, אנחנו לא נכניס עכשיו מהילד ה-15 באותם קריטריונים.

מי יחליט מי זה הילד ה-15?

אתה אומר שיש לכם קריטריונים. כלומר – ילדי רווחה זה במספר אחד, הורים עובדים במספר שתיים. בתקופה הזאת אתה לוקח את זה לפי הרשימות האלה. אבל מה עם הרשימות, מי קובע אותן?

סליחה, חלק גדול מההורים הם בחל"ת, וחלק הם עובדים חיוניים. מי קובע איזה ילדים ייכנסו? אם אתה אומר להם תיקחו את הרווחה, זה עלול להיות וסביר להניח שאולי חלק מהם יהיו הורים בחל"ת, וההורים החיוניים יהיו הילד ה-16 או ה-17.

טוב, אז יש חוק, והחוק מחייב אותי קודם כל להכניס ילדי רווחה. אתם המחוקקים קבעתם את זה, לא אני.

אבל בחירום צריך לשנות.

קבענו בימים רגילים, ויש לכם סמכויות לתקנות לשעת חירום שאין לי אותן.

רק לאיכונים יש...

הבקשה שלנו כרגע זה גם בנושא חרום - עובדים חיוניים, וגם בעניין המבנים, המסלול הירוק למבנים יהיו הרבה יותר פתוחים.

בואו ננסה להוציא תשובות. ממילא אני מרגישה שמסתובבים סחור סחור. אני רוצה תשובה ברורה. אתם אומרים להנהלת המעונות – תלכו לפי החוקים של הימים הרגילים בחזרה ממצב חרום?

כן. חד משמעית כן, עם תוספת של תיעדוף לילדי עובדים חיוניים.

אני, אני לא יודע אם אני נקרא עובד חיוני, כן, לא משנה. אבל סתם אדם שהוא לא עובד חיוני, אבל הוא חזר עכשיו לעבוד, או שעובד במפעל. חזר לעבוד, מה שיגרום לו עכשיו את הבעיה, כפי שאומרת היושבת-ראש, הרי אם אתה הולך לפי ההתחלה, אתה מתקצב אותם ככה באותה מידה בדרוג הזה של ועדת הקבלה. אז היא אומרת עכשיו מה יקרה? אותו אחד כביכול שהוא עובד והוא מקבל שכר גבוה, אז הרי הוא בעדיפות האחרונה בוועדת הקבלה. מצד שני הוא עובד, ובן-אדם אחר שלא עובד, הדרוג שלו יותר נמוך, והוא בפנים כבר. אז אתה אומר לו – הוא אפילו שלא עובד, ימשיך הילד שלו להיות בפנים, יהיה לו בייבי סיטר.

לא, זה לא מה שאמרתי.

זה מה שיוצא. אז תגיד לנו במפורש. אנחנו רוצים לשמוע את ה-15 ילדים איך אתה מדרג אותם.

אז לא הסברתי, אני אסביר עוד פעם. אנחנו כאילו ב-1 בספטמבר.

תן לנו את הדרוג, אל תגיד לנו ה-1 בספטמבר.

לא, סליחה, אנחנו לא ב-1 בספטמבר תשכחו מזה. אנחנו בחזרה ממצב חרום, כאשר מעל למיליון ו-200 אלף בני אדם יצאו לחל"ת. כאשר משפחות שלמות נמצאות במצוקה. כאשר אלימות משתוללת בתוך הבתים. תצאו לי מהרוגע הזה של ה-1 לספטמבר, אנחנו לא ב-1 לספטמבר. עוד מעט תגידו לי חגיגת תחילת שנה - אי אפשר. אני שומעת ממנהלי מעונות, אומרים לי – מי יחליט שיהיה הילד הראשון שייכנס? אתה אומר לי רווחה. יש עובדים חיוניים. יש עובדים שרק עכשיו חוזרים לעבודה, ואם לא יחזרו לעבודה, המשק שרוצים להתניע לא יתניע. אז בואו תסבירו איך אתם מחזירים אסטרטגיה ברורה של חזרה של ילדים. המטפלת לא צריכה לטפל בזה.

אני אסביר עוד פעם. אני רואה שאני לא מצליח להעביר את הפואנטה, אני אנסה בצורה אחרת. כשאני אומר 1 בספטמבר, אני מודע לעובדה, גברתי, שאנחנו לא ב-1 לספטמבר. אני אומר כאילו היינו ב-1 בספטמבר מבחינת טיפוס סדר הקדימות בכניסה למעונות יום. כשאנחנו מכניסים עוד משתנה שבדרך כלל לא היה, אם בעדיפות ראשונה היה ילד רווחה, ושאלת החיוניות לא הייתה רלבנטית, אז שאלת החיוניות כן הופכת רלבנטית, וההתייחסות לא באדישות, חס וחלילה.

לא שומעים. שומעים מקוטע....

- - - תוך התייחסות לעובדה הבסיסית היא שלי אין יכולת להכניס את כולם, ואני אומר את זה בפה מלא ובגילוי רב - אין לי יכולת להכניס את כל האנשים.

בגלל זה אנחנו שואלים איך תבחרו מי יחזור. בגלל שאנחנו יודעים שלא תוכלו להחזיר את כולם.

כמו שבתחילת שנה אנחנו מבצעים תיעדוף, והשיקולים הם שיקולים שבעיקרם שיקולי תעסוקה, כך אנחנו גם עכשיו.

יש מתווה לזה כתוב?

המתווה הזה קיים והוא כתוב בעשור האחרון. אנחנו מכניסים בשיקול השני עוד שורה שאומרת שיש פה שיקול חיוניות. ואז במקום לעצור בילד ה-30 כמו שאנחנו עושים בדרך כלל - - -

העובד צריך להביא כאילו אישור שהוא עובד חיוני?

סליחה, סיימנו עם הנושא של חיוניות, כי החיוניות הייתה כשהיה הסגר. העובדים החיוניים ניסיתם למצוא להם פתרונות אז - ופתחתם את מעונות יום בבתי חולים. עכשיו אנחנו מדברים על חזרה לשגרה. כלומר, גם זה שעובד בחנות בגדים, האמא שעובדת בחנות בגדים, והרשו לה בממשלה לפתוח את החנות, היא עכשיו צריכה סידור לילדים שלה. המטפלת או מנהל המעון להחליט מי יותר חשוב - המדינה צריכה לעשות את זה. אני חושבת שצריך נהלים. סליחה, אמיר, אני ניסיתי כבר, נתתי מעל לעשר דקות לנסות להסביר שאנחנו לא במצב רגיל, ואנחנו לא בתחילת חודש ספטמבר, ואנחנו ביציאה ממצב חירום שהוראות ברורות חייבות להיות. אני מבינה עכשיו, להגיד לכם את האמת, אני מבינה את התסכול של מפעילי מעונות יום. בדיון הזה, אני מבינה את התסכול כי אני לא מצליחה לקבל תשובות ברורות - זאת הבעיה. יש תשובות שהן קשורות מעבר לעניין של פיצוי וכמה הפיצוי. יש גם שקשור בלנהל מעונות יום ולחנך ילדים. אמיר, אנחנו נרצה לראות הוראות ברורות של איך בוחרים איזה ילדים חוזרים, ואני רוצה לראות את זה כתוב כדי שנוכל להגיב לזה, אחרת זה לא יעבוד.

אמיר, לגבי המסלול הירוק במבנים, איך אפשר להקל באמת, כי אחרת, אתה יודע הביורוקרטיה תהרוג לנו, ולא נוכל לפתוח עוד מסגרות, עוד מבנים

לקיבוצים יש להם הרבה מבנים פנויים. אנחנו בערים אין לנו מבנים. הוא קיבוצניק, הוא חי - -

לא, יש מקלטים - - -

אני צוחק, אלון. הוא אומר – קח את המבנים האלה, ותיקח חלק מהילדים לשם. אז אמיר אומר, אין לי בעיה. שם אני אעשה להם מסלול ירוק כמה שיותר מהר בשביל להכשיר את המקומות האלה. אבל זה פרטי לכמה מקומות. הוא בעד.

כן, אבל זה ירוק, אדום.

היושבת-ראש, אני כן הייתי רוצה, אם אפשר, משרד הבריאות קודם אמר. אבל יש שתי שאלות שלא שאלתי אותן. רק לשאול את גברת דינה צימרמן ממשרד הבריאות. למה אתם לא עושים דבר ראשון כמו כיתות א', יש 17 ילדים, תעשו גם במעונות 17 ילדים, את מביאה פה עוד אלפי ילדים בחזרה למעונות, ועוד אלפי הורים למעגל העבודה את מחזירה אותם. דבר שני, מה יהיה עם בעלי סיכון, אם זה נשים בהיריון, אם הן חוזרות. האם יש להן אישור לא לחזור, וכן גם מעל גיל 67 או כל אחד שנמצא בקבוצת סיכון. תני לנו אם אפשר תשובות לדברים האלה.

לגבי קבוצת סיכון, יש מסמך בשלבי גמירה מבחינת קבוצת הסיכון שכלול לכל המשק שאני לא חושבת שזה קשור ישירות למעונות. בכל החזרה לעבודה בצל הקורונה, יהיו אנשים שהצטרכו לקבל החלטות לגבי רמת הסיכון שהם מוכנים לקחת על מנת להתפרנס.

מתי זה יקרה?

סליחה, אתם מטילים את זה על האזרח, על העובד להחליט את רמת הסיכון שלו? היא אמרה את זה בצורה מפורשת. אנשים הצטרכו להחליט באיזה רמת סיכון. אם ככה, היו מחליטים לפתוח את החנויות שלהם מזמן, זה לא בידיים. יש בעיה פה של קבוצה שעובדת בצורה ישירה עם תינוקות, עם הפרשות. אתם כמומחים לבריאות צריכים לתת את דעתכם, וזה באחריות שלכם.

צריך להפריד בין הסכנה למטפלים וסכנה לילדים. בגלל שיש סכנה למטפלים מבחינת האפשרות של הפרשות וגם כן, אם עובדים קרוב לילדים, זו הסיבה שבשלב ראשון מתעקשים על הקבוצות היותר קטנות ממה שיש בגנים. גם על המחיר שזה מאפשר פחות אנשים. אם אנחנו נגלה אחרי שבועיים, שלוש, שאף מטפלת לא נדבקה, והורים שמרו על הילדים, רק הביאו לשם ילדים שהיו בריאים, אז יהיה מקום בהחלט לדבר.

אבל אומרים שההדבקה של הילדים גם ככה היא נמוכה, אז מה זה משנה לך אם זה גן או מעון לתת 17 ילדים?

המגע ביניהם היא שונה. בגן, אני יכולה להגיד, תשב שם, אני לא יכולה להגיד לפעוט אל תיגע בדברים האלו. בדרך כלל, מטפלת צריכה להרים את התינוק על מנת להאכיל אותו.

מה עם המטפלות שהן בקבוצת סיכון גבוהה? מה את ממליצה להן?

האם היריון נחשב קבוצת סיכון או לא, אני מכיר הרבה חששות.

בעמדה שאמרנו את זה כבר המון פעמים שהיריון לאשה בריאה שזה לא היריון בסיכון, נחשב סיכון רגיל, ולא קבוצת סיכון גבוהה.

תודה. מטפלות שנמצאות בקבוצות הסיכון, מה את מציעה להן?

אנחנו ממליצים להן לא לבוא לעבוד במסגרת הזו, ולדבר עם המעסיק.

מי ישלם להן?

הן נשארות בחל"ת.

עד כמה יתנו להן חל"ת? ולמה הן צריכות להפסיד 20% מהשכר שלהן?

אנחנו יכולים לקבל המלצות בריאותיות. אנחנו צריכים לעשות החלטות בהתאם, ולתת מידע על מה שאנחנו לומדים היום, תוך כדי למידה, תוך כדי תנועה עם הבנה של כל אחד.

אני מבינה אותך שהרבה מהמידע סובב את הווירוס הזה וההתנהלות סביבו הם לא ברורים, והכל מתנהל סביב לקחת סיכון באופן הדרגתי. אבל לצערי הרב, אנשים שמנהלים מוסדות, לא יכולים להרשות לעצמם את חוסר הבהירות הזו. והם לא יכולים, במיוחד אם לא ברור להם גם אם חוסר הבהירות היא כוללת החלטת הממשלה אם לעמוד לצדם או לא. בגלל זה אנחנו מנסים לדלות מכם כמה שאפשר מידע שיאפשר. ועד כמה שאני רואה, עד עכשיו אני מתנצלת, ואני אומרת לכם, זה לא נראה שביום ראשון הכול יהיה פיקס ונוכל לפתוח את המעונות ולדבר. אתם צריכים להבהיר יותר בחדות את ההוראות שלכם כדי שאנשים יידעו. הם יוכלו לקחת סיכונים, אבל סיכונים מחושבים, לא סתם סיכונים. אני מודה לך.

אני רוצה עוד הערה. אני קיבלתי כרגע מהמאזינים מאוד פופולרי. ינון, יש בכל רשתות המתנ"סים בכל הערים והמועצות המקומיות יש חללים פנויים, ואותם מסלולים ירוקים שיהיו באמת ירוקים, יכולים לקלוט אלפי ילדים.

שוסטר, במדינה יש חוץ מהקיבוצים - יש ערים, יש אוכלוסייה ערבית.

רק תזכרו שרוב מוחץ מהעובדים במתנ"סים הוצא לחל"ת גם.

אני אומר שיש מתנ"סים בכל היישובים. יש מועדוני נוער, ואפשר להשתמש בהם.

אני רוצה לאפשר לאנשים שהקשיבו לנו עד עכשיו בהרבה סבלנות.

אני רוצה לאפשר לפרופ' אבי שגיא שוורץ מאוניברסיטת חיפה.

תודה רבה. בוקר טוב, הקשבתי בהאזנה רבה למה שקורה. כמומחה לגיל הרך, קבוצה שהם כ-20 מומחים בגיל הרך מהאקדמיה, שהיא לא רק במגדל השן, היא מאוד מחוברת למעונות היום, אנחנו מקשיבים בהאזנה רבה למה שקורה כאן ומה שעולה. אני חושב, חברת הכנסת סלימאן, את מגלה, אני שמח תובנות. אפילו אני לא צריך להביא את הידע שלנו. הדברים עולים בצורה ברורה. גם חבר הכנסת שוסטר העלה את הדברים בצורה מאוד ברורה.

אני חושב שמה שחסר, וזה ברור חד משמעית ממה שעולה כאן, זה שלא קמה ועדה רב מקצועית שתטפל בכל הסוגיות שעולות כאן. יש כאן אלמנטים של היגיינה, יש כאן אלמנטים של המצב הרגשי של הילדים. המצב הרגשי והבריאותי של המטפלות, כמובן, לכל מה שכן עלה. זה ברור לכולנו, יש פן תקציבי מאוד משמעותי. אנחנו כמומחים מקשיבים, ואנחנו די המומים לשמוע שאגף מעונות היום מסכים ללכת עם קבוצה של 15 ילדים בקבוצת תינוקות ופעוטות. התקן הבינלאומי בימים כשיגרה, לא בימי מגפה הוא 6-8 ילדים בקבוצה כל כך צעירה עם שתי מטפלות קבועות. אנחנו כרגע משלמים מחיר על אי השקעה כל השנים, והיום אנחנו במצב חרום. אלון דיבר על מבנים ועל כל המקומות, והוא צודק. אם לא תהיה כאן החלטה, וכמובן, הגדלת כמות המטפלות. אם לא תהיה כאן החלטה אסטרטגית ענקית שחייבים להשקיע בפתרונות האלה עם ועדה דחופה רב מקצועית - - -

הלוואי והיינו במקום הזה.

אני חושבת שאידיאלית זה המצב שצריך להיות. לצערי הרב, אתה שמעת שעה וחצי על מה אנחנו נלחמים. אנחנו נלחמים על הדברים הכי פשוטים.

אם יש הצעה קונקרטית למצב הקיים – אני הבנתי שההצעה שלך זה להקים ועדה רב מקצועית שתדון ותסביר איך בדיוק מחזירים בצורה הכי בטוחה לכולם את הלימודים.

זו הנקודה העיקרית.

אנחנו עובדים על מתווה וחבל. זו התנדבות שלנו. אנחנו זמינים. אבל זה לא רק אנחנו, חייב להיות כאן חיבור בין הארגונים המפעילים, הפרטיים, המפוקחים, הציבוריים עם מומחים בין מקצועיים. חייב כאן להיות חיבור עם אגף מעונות היום. אנחנו ממש חושבים שביום ראשון הבא אין מקום לפתוח את מעונות היום, זה יהיה מאוד מסוכן.

תודה רבה.

בוקר טוב, שוב, תודה על ההזדמנות ליושבת-הראש ולתמיכה בנושא של הגנים הפרטיים.

מרוב הפגנות וצעקות ודיונים ארוכים עם האוצר, אני כתבתי הרבה מאוד דברים לגבי כל מה שאמרו כאן המומחים, גם לגבי קורונה לתינוקות שנולדו עם קורונה, ועוד כהנה וכהנה. העברנו גם מסמכים מאוד ברורים.

אני רוצה להתמקד בנושא הכלכלי. אנחנו פשוט מרגישים שזורקים אותנו כמו בשר תותחים, שלא מתייחסים אלינו. ועד עכשיו כל מה שמשרד האוצר עשה – זה שיחות ונטילציה, וגם כאן הם הגיעו בלי שום תשובות לגבי הגנים הפרטיים. כנראה שמשרד האוצר רוצה לראות דם ברחובות. כנראה שמשרד האוצר רוצה לראות שוב מצב שגננות מתאבדות. כנראה שמשרד האוצר רוצה לראות גם את ההורים, גם את הגננות ברחובות, כי אף אחד לא נותן תשובות איך, לכל הרוחות, גנים פרטיים יעבדו עם 8 ילדים, כשיש להם 70 או 100 ילדים - מאיפה הם יביאו את התקציבים לעוד מטפלות? הרי המשרד לא מאפשר בכלל להכשיר מטפלות בתוך הגנים הפרטיים, הם לא מאפשרים את זה.

יש שיח ביניכם לבין האוצר כמעונות יום פרטיים?

הייתה אתמול שיחה טלפונית מאוד טעונה, שוב, שיחת ונטילציה של איך אתם מרגישים. אבל אין שום תשובות לאף אחד.

האם יש ישיבות מסודרות, מישהו שומע את הבקשות שלכם?

התשובה היא לא.

כלומר, אתם כגנים פרטיים מייצגים כמעט את רוב - - -

יש 350 אלף פעוטות.

מתוך 600 אלף. כלומר, מעל 50% זה אצלכם. ואף אחד לא מדבר אתכם, אתה אומר לי.

שוב, יש שיחות אישיות, אבל אף אחד לא נותן תשובות. השיחות האלה לא מקדמות שום דבר, מלבד שיחות ונטילציה שלרוב הנציגים יושבים ומקשיבים, וכשמגיע הזמן לתת תשובות, הם פשוט אומרים – נגמר לנו הזמן, אנחנו חייבים לרוץ לישיבה אחרת. אין שום תשובות מאף אחד. עוד משהו. אני שיתפתי כאן בצ'ט את הביזיון הזה של הפיצוי לעצמאים שמכלילים אותנו עסקים, במקום להגדיר אותנו עוסקים בתחום החינוך, דיברנו על זה פעם שעברה, מכלילים אותנו בתור עסקים, ונותנים את הפיצוי הבזוי של 4,000 שקל בפעימה השלישית עד מיליון וחצי המחזור שנתי, הם יכולים אולי לקבל 15%. נתתי פה את הלינקים לאקסל שאישר אותו ירון ורועי כהן מלה"ב. אם רועי כהן מלה"ב נמצא כאן, אני אשמח שהוא ידבר. גם אשתי נמצאת כאן, גננת בוגרת נמצאת כאן בדיון. אני אשמח שתשמעו את הגננות מהשטח.

יש 100 רשומים בזום הזה. אני לא אוכל לתת לכולם לדבר. שמעתי את צעקתך.

חייבים לשמוע את השטח. אתם חייבים לשמוע את השטח, את הגננות עצמן. את השבר של הגננות האלה.

אל תגידו לי – צריך לשמוע את השטח. אין אחד בכנסת הזו ששומע את השטח כמוני.

אין לך מושג כמה אני מעריך את מה שאת עושה.

אנחנו בלחץ של זמן. חבר הכנסת ינון אזולאי כעס על זה שאני אמרתי שאני מקשיבה לשטח יותר מכל אחד אחר בבניין. הוא גם כן שומע את השטח.

אי אפשר לשבת. אני לא רוצה שהישיבה הזאת תהפוך לישיבת ונטילציה. אתם יודעים טוב מאוד. בואו, עם כל הכאב שבדברים שאני אומרת, וכן כואב לי על כל גננת ועל כל אשה שעובדת במעון יום ועל המפעילים, אבל אי אפשר להקשיב לכולם. ואי אפשר להפוך את הישיבה לגם כן סוג של ונטילציה, אחרת, אני עושה דברים פופוליסטים עכשיו כדי שימצא חן בעיניכם. אני רוצה תשובות.

גברתי היושבת-ראש, מעל ל-2,000 גנים כבר נסגרו. ל-80 אלף פעוטות, כבר לא יהיה לאן לחזור ב-10 למאי. זה יהיה עוד תאריך שהשמש תעלה ותשקע. הגנים הפרטיים לא יוכלו לחזור בתנאים האלה, משרד האוצר לא מבין את זה.

יניב, אתה מתפרץ לדלת פתוחה. זה לא הזמן לתת לאחרים גם להתבטא. תודה.

דניאלה שחר מעיריית תל אביב יפו. לא שומעת אותנו.

ליאור גבאי נאות מרגלית. בבקשה.

שלום גברתי, תודה רבה, ואני מצטרף לכל המברכים את היושב-ראש, ואת שאר החברים שנמצאים בתוך התהליך הזה. זה לא מובן מאליו, אני מודה לכולם, כולל חבר הכנסת ינון אזולאי - - - יחד עם יושב-ראש הוועדה.

לגופו של עניין. יש סעיף אחד שלא התמקדנו בו, זה הנושא של המטפלות במשפחתונים. לגבי הפיצוי שלהן – בשבוע שעבר, נציג האוצר, או רשות המסים אמר שיהיה להן פיצוי, והן יקבלו את התעריף. עד לרגע זה, אף אחד מהן לא קיבלה שום דבר לא הודעה, ובוודאי שום תשלום. מדובר במטפלות שהמצוקה היא כל כך קשה. הן לא קיבלו גם חודש שעבר את הפעימה הראשונה, שלא לדבר על הפעימה השנייה. אני מבקש מהיושבת-ראש להיות מול רשות המסים כלל האפשר, בכדי שהפתרון הזה יבוא לידי ביטוי ויוכלו לקבל את הכסף, כי מדובר על מקור החיים שלהן.

כמה מתוכן הגישו?

הגישו כולן.

1,500 קיבלו. לא, יש כאלה שנזרקו מהמערכת. רשות המסים היו פה, והם הבטיחו קודם כל, שמיד אחרי פסח יפתחו טפסים מיוחדים לאלה שלא היו רשומות ברשות המסים. אחר כך, ביקשו הארכה, ואמרו, מיד אחרי העצמאות. אתמול, היו לי שיחות עם רשות המסים, מגלה שעדיין לא פיתחו. והם טענו, שבגלל שאנחנו פעם אחרונה אמרנו להם, ביקשנו שלא יירשמו עוד פעם לפעימה השנייה. שמי שמקבלת את הפעימה הראשונה, תקבל את הפעימה השנייה. עכשיו מפתחים טופס מיוחד שייקח עוד שבוע כדי שהם ישלמו את שתי הפעימות.

איציק, אתה יודע שהבעיה הזאת קיימת עם רשות המסים. אני אתמול דיברתי עם נדב. זה לא מתקבל על הדעת שעכשיו לזרוק את זה, בגלל שאנחנו ביקשנו שישלמו את שתי הפעימות ביחד, כאילו, זה מה שמעכב אותם. זה כבר נסחב חודש וחצי. אני אומר לכם. אלה נשים שברוב המקרים, או אמהות חד-הוריות, או מפרנסות יחידות במשפחה, הן כבר חודש וחצי בלי אוכל בבית. זה לא מתקבל על הדעת. אם מדינת ישראל ב-2020, לא יודעת לפתח טופס, לשלם למנהלת משפחתון, אז אני לא יודעת מה אפשר לעשות כן. תגיד לי, קורה שם.

אני אתייחס לנקודה של המשפחתונים. כמו שאת יודעת, דיברת בעצמך, הם מטפלים בזה. ערן בעצמו נדרש לנושא הזה, מטפל בו ולוחץ על האנשים שלו, ושם את זה בראש סדר העדיפויות. אני כרגע קיבלתי עדכון שבאמת הנושא הזה ייפתר בתחילת שבוע הבא. רשות המסים עכשיו עוברת, עושה המון צעדי. ברור לנו, כמו שאת אומרת, לוחות הזמנים הם לא באמת תואמים את מה שהיינו מצפים. אבל כמו שאת יודעת - - -

לא, הם לא תואמים את מה שהם הבטיחו. לא את הציפיות שלי. הציפיות שלי היו לפני חודש – שכחתי מהציפיות שלי. הם ישבו פה בזום. בהתחלה אמרו אחרי פסח. עכשיו אומרים אחרי העצמאות. עכשיו אומרים בשבוע הבא. אני כבר לא בטוחה שאפילו בשבוע הבא יהיה טופס. זה לא מתקבל על הדעת. היה אפשר להעביר את זה למפעילים, ושהמפעילים יחלקו את הכסף למשפחתונים. אתמול הייתה לי שיחה קשה עם רשות המסים.

אולי צריך גם השלמה. את זוכרת. גם השלמה שיש כאלה שקיבלו רק 1,000 שקלים. מה קורה עם ההשלמה, הרי על ההשלמה כבר היו צריכים להעביר להן.

אני אומרת להם - תשלמו להן מקדמות, אומר לי - ומה אם נעביר להן יותר מדי, איך נתחשבן איתן? אני כמעט מקבלת התקף לב מזה. אז אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי את האשה שיושבת בבית ומחכה ל-2,000 שקל האלה - מה קורה? מדברים על 80 מיליארד שקל, ו-2,000 שקלים לא יודעים איך לשלם אותם. אני מצטערת מר גבאי. אבל בלי לקבל תשובות, אי אפשר להתקדם, זה בלתי נסבל כבר. אנחנו יושבים ושורפים שעות על גבי שעות, ובסוף אומרים לי – מטפלים בהרבה דברים. לא אכפת לי – תביאו אנשים שיושבים בחל"ת, ושיעבדו ברשות המסים, ויפתרו את הבעיות. וככה גם תחסכו את החל"ת וגם אנשים יעבדו. נדב הבטיח לחזור אליי.

מר גבאי יש עוד משהו. אני מתנצלת, אבל הנושא הזה של המטפלות כבר משגע אותי. את הסיפורים שאני שומעת ממש נוגעים ללב. אי אפשר כבר לעמוד בכל הסיפורים האישיים של אנשים שרוצים להאכיל את הילדים, ועכשיו, אומרים להן תחזרו לעבוד. עוד לא שילמו להן על התקופה הקודמת, ואומרים להן תחזרו לעבודה כמו גיבורות.

הם צריכות לעשות קניות. הן צריכות להוציא כסף מהכיס שלהן – מאיפה? ממה שלא היה להן לתת לילדים שלהן?

גברתי, אני מודה לך על העניין הזה, ואני מצפה שרשות המסים באמת יעזרו לאותן מטפלות מסכנות. הדבר השני, אני שמח על ההתקדמות עם משרד הבריאות, ואנחנו ביחד כל הארגונים נחכה ונמתין להוראות של משרד העבודה והרווחה, ביחד עם משרד הבריאות, ואז נצטרך להתמודד מול האוצר.

תודה.

נועה ניצני. ראש ענף הגיל הרך וכוח לעובדים. בבקשה.

הרבה דברים נאמרו ותודה. נכון להיום, כמו שאמרתם, כ-3,700 מטפלות משפחתוני משרד העבודה והרווחה עם אפס הכנסות כבר עוד מעט חודשיים מאמצע מרץ. הפתרונות שכאן עלו בעצם לא נותנים פתרון לשום דבר, לא מבחינה בריאותית, ולא מהבחינה של הפרנסה שלהן ושל המשפחות שלהן. אנחנו כבר אמרנו את זה. התרענו ומשרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר יודעים על המצב ש-18 אלף הורים לא יוכלו לחזור לשוק העבודה.

כפי שאמרתם, הן לא קיבלו מענק, ולא קיבלו שום דבר. יש להן שני דברים ייחודיים בעבודה שלהן שלכן, כל הפתרונות של מעונות היום לא רלבנטיים עבורן, גם כי הן עובדות מהבית שלהן, וגם כי הן נחשבות כעצמאיות, למרות שהן משוללות עצמאות.

הנושא של עבודה מהבית שלהן, זה אומר שבעצם נכנסים ילדים לבית שלהן, ויש את הנושא הבריאותי שגם בני המשפחה שלהן, שהרבה מהן מבוגרות ובקבוצות סיכון, בעלים שבקבוצות סיכון, ילדים שבקבוצות סיכון, צריך לתת מענה למטפלות שלא יוכלו לפתוח את המשפחתונים, אם באמת בשל המצב שלהן או של משפחתן. צריך להיות לזה פתרון, גם אם ייכנסו בעצם לבידוד בגלל משהו שיקרה במשפחתון, לא יהיה להן שום מענה כלכלי.

ושוב, כפי שאתם רואים, ועדה אחרי ועדה, צריכות להתחנן בסך הכול לקבל כמה אלפי שקלים כדי לכלכל את עצמן ואת המשפחות שלהן. ברגע שהן ייכנסו לבידוד או יהיו חולות, או משהו כזה, או מישהו מבן משפחתן, לא יהיה להן לא אפשרות למחלה, כי הן עצמאיות, לא אפשרות לדמי אבטלה, כי הן עצמאיות, והן שוב יישארו בלי שום שקל. אז עד שאין פתרון לזה שברור שזה יקרה בקרוב משהו מהמקרים האלה, אז הן לא יוכלו לחזור. וגם כמובן, גל נוסף של קורונה שכבר מדברים עליו. הן צריכות מענה וכן תשלום על חצי ממתווה אפריל, על החודשים האלה. הנחיות ברורות שניתנות ליישום – דיברתם על זה, לכן אני לא ארחיב. גם פיצוי כלכלי על מה קורה עכשיו, וכבר הרבה הורים הודיעו שהם לא יחזירו את הילדים שלהם למשפחתונים, בגלל שהם חוששים. צריך לתת להם מענה, כי כל ילד שלא נכנס, זה עוד פחות כסף ועוד פחות משכר מינימום. אפשר לדעת על מה הם חושבים מבחינת איך הם יעמדו בזה כלכלית.

תודה.

בוקר טוב לכולם, ותודה, הגב' עאידה, על ההזדמנות להשתתף ולהשמיע. קמה לה עכשיו בחברה הערבית ארגון "ינבוע", הוא ארגון הגג של מעונות היום בחברה הערבית, שאני מנהלת אותו עם קבוצה של אנשים נהדרים. הקטסטרופה של הקורונה אספה אותנו, לשמחתי, והביאה אותנו קודם כל, לקדמת הבמה שאף פעם לא היינו מיוצגים. בחברה הערבית יש 150 מעונות יום, מתוכם 124 פעילים, עובדים רק במחוז הצפון, ויש ביניהם 100 מעונות יום של יזמים פרטיים שבנו את מעונות היום מהכספים הפרטיים שלהם. יש לנו 7,500 ילדים שאנחנו מחנכים בתוך המעונות האלה.

אני יודעת כמה שחשוב להסביר על העבודה שלכם, אבל אנחנו ממש בלחץ זמן. תגידי לי מה הדרישות שלכן עכשיו לחזור לתפקד.

בגלל שאנחנו יזמים פרטיים, אנחנו משלמים הון תועפות על שכירות. השכירות אינה באה לידי ביטוי בסל התעריפים של סבסוד ילדים, אז כך שהמפעילים יהיה להם מאוד קשה לחזור עכשיו לשגרה שיש לנו את חודש מרץ וחודש אפריל שלא קיבלנו אפילו גרוש אחד. אנחנו במצב של קריסה. תוסיפי על זה שאנחנו צריכים להחזיר חצי מעון – חצי מעון זה חצי מהכסף שאנחנו אמורים לקבל. עוד משהו, גם הכסף שאנחנו אמורים לקבל מההורים הוא מצומצם כי ההורים בחברה הערבים אינם משלמים מלוא התשלום בגלל התחרות של המעונות הפרטיים שמקבלים 800 שקל לילד לחודש מצד אחד. מצד שני, בגלל שהמצב הסוציו-אקונומי בחברה הערבית מאוד גרוע.

אנחנו פונים מפה ומבקשים לא לפתוח את המעונות שלנו כשאנחנו לא מוכנים, ובלי הכסף של מרץ ושל אפריל שהוא אקוטי לנשום. היום אנחנו עוסקים בהישרדות ולא בחינוך. אנחנו רחוקים מלהיות מעונות שעובדים בחינוך גם ביום יום. אנחנו חברנו לארגון "אימא" – יחד אנחנו 850 מעונות בארץ שאנחנו יזמים פרטיים, שזה שליש ממספר המעונות בארץ. אנחנו באנו ונכנסנו לחלל הזה של מעונות היום, במקום שהמדינה הייתה צריכה לתת מענה לילדים אנחנו נכנסנו. בינתיים אנחנו מעונות מופקרים ולא מקבלים את מה שמגיע לנו. לא נסכים לחזור כל עוד לא קיבלנו את מה שמגיע לנו בחודשים של מרץ ואפריל. אני מקווה שנחזור לשגרה הטובה שאנחנו מרגישים טוב, ויש לנו גם כוחות לתת לילדים שלנו ולחזור בכיף.

יש לציין שאותן נשים שעושות עבודות קודש, המעונות שלהן לא מקבלים קרקעות מהמדינה כמו הגדולים שמקבלים הקצאות ובינוי. הן צריכות לשכור את המקום ולשפץ, והרגולטור מחיל עליהן את כל החובות, בלי לתת זכויות, גם זה צריך לדעת.

נכון. נציג האוצר אמר שהבעיה של המעונות יום זה הארנונה שלא משלמים ארנונה. אנחנו משלמים שכירות, ואנחנו משלמים הלוואות במשך שנים רבות בשביל להקים את המעונות האלה איפה שהמדינה לא יכלה להכניס את היד, להוציא כסף ולבנות מעונות.

חד משמעית.

תודה. תודה לך גברת עולא.

נעמי מורנו מויצ"ו. בבקשה.

הרבה דברים נאמרו, אני רוצה להדגיש שתי נקודות ספציפיות. האחת – הסנכרון בין ההיבט של ההנחיות הברורות להיבט התקציבי. קיים חשש סביר שההנחיות אולי יגיעו לפתחנו בלוח זמנים כזה או אחר, היום בערב, מחר בערב, מחרתיים בערב. אבל הדברים עדיין בהתדיינות של ההיבטים התקציביים לא תבוא ביחד איתם, אז חשוב שהכול יהיה מסונכרן באותה נקודת זמן.

דבר נוסף שקשור לנקודת הזמן, שאנחנו כולנו מדברים על חמישה ימי היערכות, שלושה ימי היערכות. אני חושבת שבמינימום צריך שלושה ימי עבודה להיערכות. יש פה הרבה מאוד תהליכים, גם של הטמעה של דברים. צריך לעשות את זה מהר, בשעת חירום, אבל צריך לעשות את זה באחריות של שעת חירום. אנחנו צריכים לספור מיום ראשון המתוכנן אחורה, וכבר לראות שאנחנו בפיגור. צריך להביא בחשבון שאם לא יהיה סגירה של שני הנושאים בו זמנית, הן התקציבית והן ההנחיות שחייבת להיות שם סגירה בשני ההיבטים – ואין זמן היערכות מינימלי של שלושה ימים לפחות, אנחנו נצטרך לספור את הזמן עד שנגיע למקום הזה. חשוב לכן מאוד שתהיה היערכות מאוד מהירה, מענים מאוד מהירים, סגירות מאוד מהירות – כי ככל שהזמן מתארך, ה-1 לחודש הוא שאיפה ולא באמת צריך יעד ריאלי.

אל תגידי לי ב-1 לספטמבר.

סליחה, יום ראשון הקרוב, הכוונה ל-10 לחודש ביום ראשון הקרוב. זה התאריך שכרגע מדובר. אז צריך להביא בחשבון, זה לספור מאותו יום אחורה, כמו שעושים בכל תהליך שמתכננים אותו. נראה לי שאנחנו נתקשה להיות שם במקום הזה, בזמן הזה, אלא אם כן, תהיה פה עבודה מאוד זריזה ומאוד מסונכרנת בין כולם. דבר נוסף, בכל מה שקשור לשינויים שיהיו תוך כדי. הסוגיה עלתה, והיא לא קיבלה התייחסות. זאת אומרת, מעון שנסגר. מטפלת שחלתה. יש פה הרבה יותר רגישות לתחלואה של עובדים, התחלופה של עובדים. ילד שחלה, בן משפחה שחלה, כל הדברים האלו עלו אבל לא קיבלו התייחסות. יש פה התייחסות גם בהיבטים של הנחיות שצריכה להיות וגם בהיבטים התקציביים, כי זה בעצם לסגור ולפתוח מעונות. אז צריך להביא בחשבון את ההיבט הזה, זה חלק מההנחיות שצריך לקבל גם בהיבט תקציבי וגם בהיבט התפעולי. תודה רבה. באמת, היה פה היקף מאוד מרשים של עמדות ושל היבטים.

שיהיה פה היקף של תשובות זה מה שחשוב.....

תודה רבה.

קרן איוס. בבקשה.

תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה, אני מאוד שמחה על ההזדמנות. אני רוצה להודות לך על ההבנה, ועל מתן מקום ומענה לצרכים של הקטנטנים האלה. מאוד חשוב לנו שבאמת ירדו לרזולוציות שהן חשובות לנו – הן מבחינת מתווה הבריאות, והן מבחינת הכיסוי והשיפוי. אני לא אחזור על דברים שנאמרו קודם. אני רק רוצה להזכיר לכולם, שאת ה-1 למאי כבר עברנו. ככל שימשיכו עוד עם דיבורים כמו חול, לנו באמת לא יישאר מה לאכול. אנחנו צריכים להיות פרקטיים, ואני ממש מקווה שבמקום הוועדה הזאת, גם משרד האוצר וגם משרד הבריאות יקראו לנו לשולחן קבלת ההחלטות כדי לחבר בין השטח לבין מה שבסוף יוציאו, כי יהיה חייב להיות פה שילוב בין טובת הציבור לבין טובת הכלכלה. ושוב, אני מודה לך מקרב לב על ההשתתפות בוועדה.

תודה לך.

אני רואה שכמעט כיסינו את כל הנושאים שקשורים בדיון. יש מישהו מחברת המתנ"סים.

בבקשה, שלומית למדן. יש לך מה להוסיף על כל מה שעלה עד עכשיו.

בפועל לא קיבלנו שום מענה בקטע של המעונות - איך לעבוד בפועל. לא קיבלנו מידע מדויק. המדריכות והמפקחות לא נדע איך לרדת עם זה לשטח. אין לנו שום מידע מה לעשות בפועל.

חמור מאוד.

ישנן המון שאלות, ולא קיבלנו תשובות. אני מוצאת שאנחנו לבד צריכות לבנות מתווה.

לא, אני לא חושבת שאתן לבד צריכות לבנות מתווה. אני חושבת שהממשלה צריכה לבנות מתווה, וצריכה לבנות את זה בשיתוף פעולה בין כמה משרדים. אתם צריכים לקבל הנחיות ברורות, זה בלתי מתקבל על הדעת מה שקורה בנושא.

אני רוצה לבדוק אם עו"ד גליה עציון מנעמ"ת נמצאת.

איציק, קיבלת איזשהו מידע מרשות המסים מה קורה.

ניסיתי לתפוס את נדב, והוא לא ענה לי.

אני חייבת להגיד כאשר דיברתי איתם בעניין הטפסים, הם הבטיחו לי, כשאמרו לי - מיד אחרי פסח, ואני כמעט צעקתי שוב. אמרתי, מה, עד אחרי פסח? אמרו לי: נעשה מאמץ שנסיים בפחות מ-14 יום, שזה הסתיים ב-10 ימים. אני האמנתי וחיכיתי, עברו 10 ימים - - -

לא אמרו איזה פסח...

כרמית, יש לך מה להוסיף על כל מה שנאמר עד עכשיו? שלא תגידו שאני לא מקשיבה לשטח...

דיברנו פה על הרבה סוגיות, אני חושבת שאחד הדברים החשובים שחשוב לשים על השולחן זה הילדים. אני חושבת שכאשר מדברים על מתווה שנעשה בין משרד הבריאות למשרד העבודה, ומדברים על שיקולים כלכליים ובריאותיים, חשוב מאוד לשים את הצרכים של הילדים החינוכיים, הפדגוגיים, הסוציאליים של הילדים על השולחן, ולכן, אני חושבת שחייבים להיות מעורבים פה גורמים נוספים.

סוגיה נוספת שחשוב לי לשים עליה דגש היא ילדים בסיכון. אם עושים מתווה, והמתווה מתפרסם אפילו בימים הקרובים צריך לקחת בחשבון שמתווה למעונות הכללים לא יכול לתת מענה לפעוטות בסיכון. לפעוטות בסיכון צריך להיות מתווה ייחודי, ייעודי. ולכן, לעמדתי, צריך שאם משרד הבריאות ומשרד העבודה יושבים ודנים במתווה למעונות הכלליים, חייבים לערב את משרד הרווחה כדי לדון במתווה ייחודי וייעודי לפעוטות בסיכון. הרי לא יכול להיות שאנחנו פעוטות בסיכון ונגיד להם – אתם יום כן מקבלים מענה, יום לא מקבלים מענה. מדובר בילדים שמלכתחילה היו צריכים לקבל מענה לאורך כל התקופה הזאת ולא קיבלו. אלה הילדים שהכי צריכים את המענה.

בנוסף לכך, במעונות הכלליים ברור שאם חלק מהילדים לא חוזרים לשגרה, צריך לתת תעדוף חד משמעי לילדים שנמצאים במעונות על תקני רווחה כדי שהילדים האלה יוכלו לקבל מענה מיטבי.

באופן כללי אני חושבת שהשיח שלנו שיח שהוא מתחבר ומתקשר אחד לשני. בסוף, טובת הילדים היא טובת המפעילים. סימה חדד, ראש המועצה לגיל הרך לא דיברה, בעיניי זה קריטי. אני חושבת שיש לנו פה חלון הזדמנויות שבו כל המעונות גם הפרטיים אומרים למדינה - אנחנו רוצים לעבוד בשיתוף פעולה. יכול להיות שהשיתוף פעולה הזה יתחיל מכלכלי, אבל אני מאמינה שהכלכלי הזה יניב לנו דברים ששאפנו ורצינו וייחלנו להם במשך שנים. לדעתי, יש פה חלון הזדמנויות שחובה לנצל. תודה רבה.

מה שנקרא - מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

מארגון "אמא" – מעונות יום ארצי. אני רוצה להדגיש נקודה אחת שלא הודגשה מספיק, בעצם, מעונות היום יש שלוש סוגי מסגרות. יש את המסגרת הרגילה, המפוקחת כמו ויצ"ו ונעמ"ת מקבלים מהמדינה מבנים מסודרים, מקבלים מהמדינה גם בינוי, ולהם יש כרגע את המצוקה שלהם, והם עושים עבודת קודש, ויש להם את המצוקה שלהם שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי ולתת להם מענה.

ממכם שוללים לגשת גם לקבל מינוי? שוללים הקצאת מבנים ובינוי.

לא שוללים מאתנו את האפשרות, אבל אני מדבר כרגע על אותם אלה שלא מקבלים. לא שוללים, אבל יש שמיכה קצרה, כמו שאתם יודעים, ובסופו של דבר, זה הולך לגדולים יותר, לחזקים יותר. אבל יש עוד יזמים פרטיים, שזה כשליש מהמעונות יום הארציים, שהם בעצם נמצאים במבנים שהם שכרו בעצמם. הם שילמו בינוי בעצמם. לקחו הלוואות ומשלמים חודש בחודשו.

מר חדד, אנחנו יודעים את זה. אני מבקשת אם יש לך עוד נקודה שלא עלתה בדיון, וחשוב שנשים אליה לב.

אני רוצה לשים את הנקודה עצמה, להבליט אותה בעיקר, זה שעד לרגע זה לא קיבלנו ממשרד האוצר מתווה כלשהו שמביא לידי חשבון את הוצאות שכירות וההוצאות של הבינוי שאנחנו שילמנו עליהם בבינוי הראשי של הבנייה של המעון, לא בשוטף, לא החזקת מבנה שוטפת. בשני הסעיפים האלה - - -

סעיף הבינוי ומה?

בינוי ושכירות, זה סעיף שמגיע לידי ביטוי בסדר גודל של 500 שקל לילד לחודש.

מה אתה מייצג מפוקחים או פרטיים?

מפוקחים. מעונות יום מפוקחים שהם בעצם שליש ממעונות היום המפוקחים בארץ שפועלים במבנים שהם הסבו אותם, או בנו אותם מלכתחילה. אבל הכול על-ידי כספים שהם הביאו מהבית ללא שום סבסוד מדינה. שכירות – שהם לא מקבלים על זה. וכל סל המחירים שיורדים שם לרזולוציות של חומרי ניקיון, של כמה שקלים לסך הכול לילד, ובסל המחירים. אבל בפיל הגדול שזה השכירות – מדובר על 260 שקל לילד ממוצע, ועל בינוי – מדובר על עוד כ-270 שקל לילד בממוצע. בסך הכול, סדר גודל של למעלה מ-500 שקל לילד לחודש, הוצאה קשיחה.

עברה הנקודה.

מה שאנחנו רוצים זה לשמוע כרגע תשובות ממשרד האוצר איזה הצעות הם נותנים לאותם גופים. עד לרגע זה לא קיבלנו הצעה לנקודות האלה הספציפיות. תודה רבה לך.

אגב, שווה פעם אחת לעשות דיון אחד ומקצועי על מה שהוא אמר – איך זה יכול להיות שחלק מקבלים וחלק לא.

תודה על רשות הדיבור. אני חושב שצריך להחזיר את הדיון לילד ולמטפלות שהולכות לטפל בילדים ומי מכין אותם, ומי מטפל בחרדות שלהם ובחששות שלהם, ואיך עושים את התהליך הזה לפני החזרה למעון. ומי מטפל בהורים החרדתיים והדיכאוניים. אנחנו יודעים שהאלימות במשפחה עלתה. אנחנו יודעים שהאלימות בזוגיות עלתה. יודעים שאלימות כלפי ילדים עלתה. החזרה למעונות היום תהיה בשבוע הבא, תהיה בעוד שבועיים, יותר משמעותית מהחזרה בספטמבר אחרי הניתוק הגדול ביותר שהיה. הרבה יותר גדול מהניתוק בחופש. צריך לחשוב על כל התהליכים האלה ולהכין אותם מעבר למחיצות והחלוקה לכיתות. לתת חשיבה לדבר הזה, גם ככה הגיל הרך הוזנח. אנחנו רואים כתוצאה מהקורונה את הפער המשמעותי בנושא הזה, על אחת כמה וכמה, אני מקווה שהוועדה תקרא להכניס מיד אנשי מקצוע בתחום הנפש, פסיכולוגים התפתחותיים, מדריכות, יועצות לגיל הרך, שיתכננו גם את החזרה במובן הרגשי והחברתי הזה. ניתן מעטפת והכנה גם להורים וגם לצוות המטפלות שבוודאי חוששות להתחיל את התהליך הזה. תודה.

תודה רבה.

איציק מהאוצר, שמענו גם מהגנים הפרטיים שטוענים שעד עכשיו לא נפתח שום משא ומתן איתם. אני מבינה שמחזירים אותי להתחלה שאסף אמר שאתם מתייחסים לזה כעסקים מבחינת הפיצוי. ואני שואלת, אם הגישה היא שאנחנו באמת מדברים על יותר מ-50% מהמעונות יום שאנחנו צריכים אותם כדי שהמשק יתחיל לתפעל. אני מהבוקר שומעת על הוויכוח הקיים בין האוצר לבין הבריאות. הבריאות שרוצה לחזור לשגרה בהדרגתיות, והאוצר שחושב שמיד אפשר לחזור להפעיל את המשק. אז אם אתם דוגלים באוצר בגישה שאומרת שצריך להפעיל את המשק מיד - למה לא חושבים על פתרון? אפילו אם אתם חושבים שלא מגיע להם, והם עסקים, והם פרטיים, אבל הם חיוניים כדי להוכיח שהגישה שלכם אפשרית. אין אף אחד ששוקל באמת להתייחס אליהם אחרת כדי שיהיו מוכנים. ובעניין של המפוקחים, בעניין השכירות והבינוי. מה קורה.

אני אתייחס לנושא הראשון של המעונות הפרטיים. אנחנו באמת קיימנו איתם שיח, ובאמת, העבירו נתונם ומסמכים. יש מורכבות שונה בין מעון שהוא מפוקח ושם התעריף מפוקח, מספר הילדים אנחנו יודעים בדיוק כמה נמצאים. יודעים כמה יש בכל מעון, ואנחנו מכירים את המנגנון ואת המבנה. והמעונות הפרטיים, כרגע חסר לנו את כל המידע ואנחנו לא מכירים מספיק את המערכת.

יש לו פיקוח רגיל, אתה יודע כמה ילדים יש לו.

היא שאלה לגבי המעונות הפרטיים לחלוטין שהם ללא סמל, אז שם יש לנו איזושהי מורכבות. אנחנו כמובן נמשיך את השיח. אנחנו באמת ננסה לתת איזשהם מענים כרגע, אבל זאת הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. לגבי השכירות, כמו שציינו הגורמים מלפניי, השכירות כרגע היא לא מרכיב בתעריף, התעריף אך שהוא בנוי, לא לוקח מרכיב של שכירות או בינוי, אלא בנוי על דברים אחרים – שכר מטפלות, אוכל לילדים וכו'. כרגע, המרכיב הזה פשוט לא נמצא בתוך המסגרת. כאשר נעשה דיון על התעריף, ביום מן הימים, נוכל להיכנס לסוגיה. אנחנו מכירים את הטענות האלה שעלו, ולכן, במסגרת המענה שאנחנו נותנים לארגונים, אנחנו לא באים ואומרים - זה המענה והוא בלתו. מי שרוצה, יוכל לגשת למענה הרגיל שקיים לכל העסקים, ולעשות את הבחירה שלו - האם הוא רוצה ללכת למענה שמשרד האוצר בא ועשה התאמה לאותם ארגונים שהמחיר שם מפוקח, ואנחנו יודעים בדיוק את הסבסוד. ומי שלא, יוכל ללכת למענה של רשות המסים. ככל שמישהו מהגופים האלה חושב שהוא נפגע בגלל שיש לו שכירות ועלויות קבועות שונות, יכול ללכת למסלול שעושה את זה בצורה יותר מדויקת, וזה המסלול של רשות המסים. כרגע זה מבחינתנו המענה שאנחנו נתנו לסוגיה הזאת.

מצד אחד אנחנו אומרים אתם מפוקחים, אתם נמצאים במערכת חינוך מסוימת. זה כמו שתגיד לבית ספר או לגן ילדים לכו לעצמאים. יש פה איזשהו מרכיב, שאתה אומר עם מרכיב המפוקחים שאין להם את השכירות, אני נותן להם את הסכום איקס. אני מדבר על המפוקחים שיש להם את השכירות, אתה בעצם בא ומפלה אותם לרעה פעמיים – למה? פעם אחת המדינה הפלתה אותם שלא נתנה להם מבנה, ופעם שנייה, כשהם באים עכשיו ואומרים, תשמע, לקחתי על עצמי – אני לא אומר שהם לא מרוויחים במשך השנה, בסדר, הם מרוויחים במשך השנה. אבל בשביל להרוויח, הם לוקחים לעצמם איזשהו סיכון פה בשכירות, או במבנה שהם בונים, בהתאמות שהם עושים. וכשאתה מגיע, ויש להם הוצאה של חודש של עוד 510 שקלים, גם אם תיתן להם את ה-520 שקלים, לצורך העניין שאתה נותן לכולם, אז נתת לכולם אותו דבר. אבל פה, ה-520 שקלים ייבלעו לך, בשבילם יישארו מתוך זה 10 שקלים, כי הם ייבלעו לך בבינוי. אז צריך לעשות גם חשיבה. אתה יודע מה, תגיד לי, תשמע, אני יכול לתת להם רק על חלק, זה מובן, אבל אי אפשר להתעלם מזה לגמרי.

אני רק אגיד לגבי האפליה שלך בהקצאת המבנים. אני רוצה להאמין שכל הקצאת המבנים שנעשית על ידי הרשויות המקומיות או על ידי משרד העבודה, נעשית בצורה כשרה ותקינה, ואין פה היבטים של התקינה.

לא. אני מדבר אפליה – בזה שאין למדינה מספיק לתת להם מבנים, לא שהיא אמרה דווקא לפלוני ולא לאלמוני, לא, ודאי שלא.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמדינה הייתה צריכה להיות אחראית על החינוך של הילדים שלנו. אבל זה לא המצב.

וככה היא מצהירה, אבל בפועל לא נעשה.

לצערי הרב, נכנסנו למשבר הזה עם ממשלה שיודעת להגיד תן לי ולא תיקח. אני ממש – מה תגיד לי? תגיד לי שלא עשיתם חשבון על הדברים האלה? שלא עלו בפניכם, ותחזור ותגיד לי, ואני יודעת איציק, זה לא אתה. אני יודעת שיש מדיניות. שיש ממשלה שמחליטה שהמדיניות שלה - כמה שאפשר לא לשלם. וכמה שאפשר שהאזרח הפשוט יישא בעול ההוצאות, וזה לא אתה. אתה בא להסביר מדיניות, יכול להיות שאתה משוכנע בה, יכול להיות שאתה לא משוכנע בה.

בוא נדון אותו לכף זכות.

אני לא מבינה איך אפשר לבוא ולהגיד, אנחנו רוצים לחזור לשגרה, אבל לא אחראים איך לעשות את זה. לא נותנים הוראות ברורות. לא מבינים שזה כרוך בהוצאות. לא מפצים על הימים שהיו סגורים, ולא נותנים תמיכה כדי לפתוח - ולכו ותעשו.

מה החלמאות הכי גדולה? הרי כל יום שעובר והמשק סגור, זה מאות מיליונים הפסד למדינה. במקום שיסגרו את העניין הזה, הרי כל יום שהם יעשו שביתה, ובצדק, ואני אומר פה בצדק, שהם ישבתו ולא יחזירו את הילדים שלהם, מה יקרה? המדינה תפסיד מאות מיליונים. שימו להם את זה, ותנו להם להחזיר את המשק לשגרה. האוצר כל הזמן אומר – תנו למשק לחזור, צועק על משרד הבריאות. וכשנותנים איזשהו מתווה, אז מתחילי לשחק עם המתווה הזה. יהיה לכם מענה? אתם צריכים לעבוד עכשיו על המתווה של ה-33 ילדים, זה בלי לדבר, 33 ילדים חייב שיהיה להם מענה לדבר הזה.

אמיר מדינה נמצא. אנחנו כן חושבים על הסוגיה הזאת. וכמו שאלון שוסטר דיבר קודם, כן, השאיפה שלנו שבאמת נמצא מענה לכמה שיותר ילדים, אם זה באמצעות הרשויות המקומיות.

מה עם המעונות הפרטיים שהם מהווים מעל ל-50% מהמעונות יום?

אמרנו, כרגע הכלים שאנחנו יודעים לתת להם, זה הכלים שבאמת נתנו לכל העסקים – זה פטור מארנונה לשלושה חודשים. יש מענק שניתן עבור הוצאות.

זה עבור הפיצוי. מה עם התקופה הבאה? לא שאני מסופקת מהמענה שנתת. אני רושמת לפרוטוקול.

מעונות היום הפרטיים, אנחנו למעשה לא מתפעלים ולא יודעים להגיד שום דבר לגבי תמחיר העלויות שלהם. לגבי מספר הילדים. לגבי המטפלות.

לא חשוב.

הבאנו הצעה. שיביאו מרואה חשבון את המאזן שלהם.

ליבי אתכם. לא ידעתם על קיום מעונות פרטיים במדינה הזו. לא ידעתם ש-50% מהמעונות יום - פתאום זה נפל. פתאום עכשיו אנחנו יודעים, ואנחנו צריכים אותם, אין מה לעשות. אני לא רגילה לדבר בשפת השוק הכלכלית הזו של צורך שקיים. אבל אנחנו צריכים אותם, מה תעשו איתם?

כרגע, בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, שעוד אין מתווה של משרד הבריאות, ולדעת בדיוק אין המודל הזה נראה, כרגע אין יכולת. אפילו הארגונים הפרטיים אלו שצריך לדעת מה המבנה, איך הדבר הזה צריך להיראות, ואז אחרי זה נבוא ונחשוב איך אנחנו בכלל מתייחסים לסוגיה לגבי המסגרות הפרטיות.

אז הם לא יעבדו. ואפילו פחות מ-50% שאתם יודעים עליהם לא יעבדו במלוא היכולת שלהם, ואז יהיו כ-20% של הילדים במדינה שאולי יש להם מענה, שהיה להם מענה ויקבלו, ותחזירו את המשק לתפעל, בוא נראה אתכם.

אני אגיד משהו שאולי הארגונים קצת יכעסו על זה. אני הייתי מצפה גם מהארגונים שיעשו יד אחת בעניין הזה עם הפרטיים, כי בסופו של דבר, היום זה פוגע בזה, מחר זה יפגע בהם. אבל, לצערי, הם לא מסוגלים, כנראה עדיין לא בנויים לשלב את הידיים ביחד, דבר שאולי חשוב שאנחנו אומרים את זה. אבל אם היו משלבים ביחד, תאמינו לי, שהאוצר היה מזמן סוגר את העניין. אבל צריך להגיד להם, שבאמת, אנחנו איתם. אם לא פותחים את זה, רק שתדעו, גם לא נתתם מענה, אבל על ה-33 ילדים האלה יש לכם מענה כספי? יש לכם מענה כספי שאתם נותנים להם על ה-33 ילדים שנשארים?

חבר הכנסת ינון, אין תשובות, בוא לא נשלה את עצמנו. תשמע, התחלנו בשעה תשע וחצי, עוד מעט שתים עשרה. אתה קיבלת תשובה מעבר למה שידעת כאשר נכנסת?

אני מעדיף להגיד שלא הבנתי את השאלה...

זה מה שקורה אחרי שיושבים כל כך הרבה שעות.

אני רוצה לשאול שאלה פשוטה. יש עובדת שנדבקה, היא תגמור את החל"ת שלה ואת חופשת ימי המחלה שלה – לקחתם את זה בחשבון?

ינון, העלינו את זה.

יש לכם תשובה לזה? עובדת נדבקה, היא עכשיו הגיעה ונדבקה. מה קורה איתה? מי ישלם לה את החל"ת הזה? יכול להיות שעוד מעט יעבור לה הזמן של החל"ת.

לא, יגידו לה, תנצלי את ימי המחלה שלך, ואחר-כך ישכחו ממנה.

אז כלומר, ימי חופשת המחלה שלה על חשבון זה שהיא שבועיים בבידוד צריכה להיות.

חברי הכנסת המכובדים, אני מבקשת מכם. אני רוצה לסכם. אני חושבת שנתנו מעל ומעבר גם מבחינת זמן, וגם מבחינת אפשרות לקבל תשובות. אני מצטערת להגיד, שאני מרגישה שבדיוק כפי שנכנסתי לדיון הזה, אני יוצאת ממנו.

אני לא רואה שזז איזשהו - אפילו אין צעד אחד לקראת המטרה שקבעה לעצמה הממשלה. הממשלה בעצמה בהתעקשות שלה בלא לקחת בחשבון שיש אחריות על הממשלה בלהחזיר את המדינה למסלול שבשגרה, לא למסלול הטבעי, ולא למסלול האידיאלי, אלא למסלול שבשגרה, והיא לא תוכל לעשות את זה, אם לא תיקח בחשבון שהיא יכולה כן לסמן לעצמה אולי הצלחה ברמת ההדבקות, ואולי הצלחה ברמה הנמוכה, לצערי הרב, על כל אדם, אבל במספרים נמוכים של תמותה מהקורונה. אבל היא קיבלה ציון כושל לגמרי בתוצאות הכלכליות חברתיות של ניהול המשבר הזה.

אם מישהו צריך לשלם עבור הניהול הכושל הזה זו הממשלה עצמה, ולא האזרח הפשוט, ולא המטפלת של המשפחתון, ולא המטפלת בתוך מעון היום, וגם לא המפעילים של מעונות היום. זה בלתי מתקבל על הדעת. הממשלה קיבלה החלטה לסגור את המשק, מצוין. בראש ובראשונה, מה שאנחנו מדברים עליו היום – מעונות היום וכל מה שקשור בזה. לא מתקבל על הדעת שגם כן הדיון יזניח, או לא ייקח בשיא הרצינות את טובתם של הפעוטות, של הילדים, של המטפלות עצמן והצוותים שיהיו מעורבים בזה.

אני חושבת שהגיע הזמן שהממשלה תיתן תשובות ויותר ברורות, ויותר מספקות, ולא להתקמצן, ולא לסגור את הכיס, ולא להוציא. מה שצריך עכשיו - אם רוצים לקבל בחזרה את המשק פועל, ולהפסיק את ההפסדים מהשבתת המשק, להכניס את היד עמוק בכיס, להוציא תקציבים. לתמוך בארגונים ולפעול. ולארגונים, אני כן מצטרפת לקריאה שלך, חבר הכנסת ינון אזולאי. אני כן מצטרפת, ואני אומרת, יש לכם הזדמנות שמישהו בכלל חייב להסתכל עליכם. כבר התעלמו מהקיום שלכם, לא ידעו שיש מעונות פרטיים יותר מ-50%. לא נזכרו בצורך של להיות אחראים על החינוך מלידה לילדי המדינה הזו. יש הזדמנות עכשיו, אבל תגלו קצת אחדות, גם הארגונים הגדולים, גם הארגונים הקטנים. מי שנוגע היום בפרטיים, ייגע מחר בכם. ואתם בעצם גם כן לא מקבלים את מה שמגיע לכם עכשיו. אני חושבת שהגיע הזמן פעם אחת לשדר מסר מאוד. חוזרים לעבוד, כאשר שלומנו ושלום ילדינו, ושלומנו הכלכלי מובטח, והמדינה לוקחת אחריות על זה.

אני חייבת להגיד שהסיפור של מטפלות המשפחתונים מראה איך שהקבוצות הכי מוחלשות נדרסות ברגל גסה על ידי המדינה, וזה לא מתקבל על הדעת. לא מתקבל על הדעת שהנשים שצריכות לחכות ל-2,000, 3,000 שקלים, צריכות לחכות מאמצע מרץ עד היום - בושה. זאת שערורייה של רשות המסים, של משרד האוצר, של ממשלת ישראל, ומי שעומד בראשה. אני בטוחה ש-3,000 שקלים שמנהלת המשפחתון מחכה להם, יש משפחות במדינת ישראל מוציאים את זה על ארוחה אחת. והן מחכות לזה מעל לחודש וחצי, זה מביש כבר. אומת ההייטק.

היושבת-ראש, תוסיפי רק את ההתחייבות של משרד הבריאות שהתחייבו. אני חושב שזה ייכלל בדברי הסיכום שלך שעד מחר הם יגישו את המתווה הסופי. גם בתוך שבועיים שהם רואים אם יש הדבקות, אין הדבקות, הם יוציאו את המתווה של חזרה של מאה אחוז.

אני רוצה יותר מזה. אני קוראת לממשלה להקים ועדה רב מקצועית שתכלול חיבור בין הארגונים המפעילים, בין המשרדים הרלבנטיים, לבין מומחים. אני לא רוצה להשאיר את זה בידיים רק של – עם כל הכבוד, לפקידי הממשלה. אני חושבת שיש מומחים מאוד טובים שיכולים לתרום לשיח, ויכולים לגשר על הפער בין עמדת הארגונים לבין עמדת הממשלה, והגיע הזמן להקים ועדה כזו שתתחיל בלדון על החזרה לשגרה, אבל תמשיך אחר כך לדון גם כן בעניין החינוך באופן כללי. כמובן, גם המועצה לגיל הרך תהיה חלק מזה.

אני מבקשת לקבל לידיים שלי את ההוראות שגם משרד הבריאות וגם משרד העבודה בהתאם יפתחו לתוך זה. אני מבקשת להתעדכן באופן יומי, יומי מהאוצר, על השיח שהוא מקיים עם המעונות כדי לדעת אם הם מוכנים. בעניין מעונות פרטיים – לפתוח במשא ומתן איתם, ולשמוע להצעות שלהם, ולא להתבצר. האוצר שלא התבצר במתווה שנתן עד עכשיו לעסקים. אנחנו מדברים על קבוצה מאוד חשובה. אני מבקשת גם כן לדעת על זמן ההיערכות שניתן לארגונים. אי אפשר. אנחנו מדברים על פתיחה ביום ראשון הבא. אנחנו כבר ביום שני. אף אחד לא קיבל לידיים שלו עדיין הוראות ברורות שמחייבות בהכנות מיוחדות והיערכות מיוחדת. זה אומר שאנחנו מזלזלים בבריאות של התינוקות ושל הצוותים. יתנו זמן היערכות סביר, תקציבים והנחיות תפעוליות, אחרת, אנחנו לא רק מסתכנים בזה שהמעונות לא ייפתחו, אנחנו מסתכנים, ואולי זאת השפה שהממשלה מבינה, מסתכנים בזה שהמשק לא יחזור לפעול.

אני נועלת את הישיבה. תודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.