פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



27

26/04/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 31
מישיבת הוועדה המיוחדת בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה
יום ראשון, ב' באייר התש"ף (26 באפריל 2020), שעה 9:00

השלכות משבר הקורונה על ענף המסעדנות וענף האולמות וגני האירועים

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
משה אבוטבול
מיקי חיימוביץ'
יואב סגלוביץ'
ג'אבר עסאקלה
אנטאנס שחאדה

אימאן ח'טיב יאסין

מירי סביון - משנה למנהל רשות המסים, משרד האוצר

עידו סופר - רכז תעשייה, מסחר והשכלה גבוהה באג"ת, משרד האוצר

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות

תומר מור - מנכ"ל עמותת "מסעדנים חזקים יחד"

חיים כהן - שף ומסעדן

עמית קאופמן - הנהלת התאחדות האולמות וגני האירועים

ניר שפר - הנהלת התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

תמר הומינר - כלה שחתונתה באולם האירועים בוטלה

ענת כהן שמואל

מוריה אביגד


השלכות משבר הקורונה על ענף המסעדנות וענף האולמות וגני האירועים

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה. הישיבה תעסוק היום בשני ענפים, ענף המסעדות וענף האולמות וגני האירועים, גם כשלעצמם אבל גם כמייצגים את מה שקראנו לו בישיבות הוועדה "ענפים בסיכון", ענפים שנכנסו למשבר הזה בשלב מוקדם ועדיין אין תרחיש מדויק איך הם יצאו ממנו ולכן הם נמצאים ממש בסיכון קיומי. יש כבר ידיעות על מסעדות שמודיעות שהן לא יפתחו את שעריהן גם לאחר שהקורונה תיגמר כי הן לא יכולות לעמוד בזה. לכן אנחנו נתייחס בדיון עצמו לא רק לבעיה עצמה אלא גם לבעיה כבעיה מייצגת של ענפים נוספים.

אני רוצה בדברי הפתיחה שלי להתייחס לנושא שהוא מאוד על סדר-היום וזה סוגיית יום הזיכרון והאיסור על משפחות שכולות להגיע אל בתי העלמין. אני יכול להבין מאיפה האיסור הזה בא. שמעתי הבוקר את מנכ"ל משרד הבריאות אומר שיש מיליון וחצי אנשים שמגיעים בדרך כלל לבתי העלמין הצבאיים וסכנת ההדבקה היא כמובן מאוד גבוהה. ההחלטה היא לא בלתי סבירה, היא לא מופרכת, אבל בעיניי היא מוטעית והיא מייצגת דבר שהוא מהותי ועלה הרבה פעמים בדיוני הוועדה, והוא שבמקום להדריך את הציבור הישראלי, להתייחס אליו כאל ציבור אינטליגנטי שמסוגל לקבל הנחיות ולבצע אותן, עוסקים פה במשיכות מכחול גדולות באיסורים גורפים שבסופו של דבר גם גורמים לפגיעה.

יום הזיכרון, כמו לרבים מהאנשים שנמצאים פה בחדר הזה, קרוב ללבי. אני לא משפחה שכולה אבל ביום הזיכרון אני פוקד ככל שאני יכול, ואני נמצא בקשר עם עשרות משפחות, חברים של אבא שלי, חברים שלי, לצערי בשנים האחרונות גם חברים של הבן שלי. אם היו אומרים שרק משפחות שכולות יכולות להגיע לבתי הקברות ויכולות לעשות את זה בריווח נאות ותוך שמירה על כללי התנהגות, ושמאנשים כמוני לא מצופה להגיע, לא הייתי מגיע. אני בטוח שבני המשפחות היו מעדיפים מצב כזה וגם הם היו מודיעים למי שצריך.

אז אני אומר, ההחלטה היא לא בלתי סבירה אבל בעיניי היא גורמת לכאב מיותר להרבה מאוד משפחות בישראל, וגם מעידה על כך שעדיין לא הופנם בדרג הממשלתי שאם אנחנו מדברים על חיים בנוכחות הקורונה אז חיים בנוכחות הקורונה לא יהיו רק באיסורים, הם צריכים להיות בהסברה, בהבנה, בלסמוך על הציבור הישראלי שהוא יודע מה שהוא עושה וחבל לי שזה מתחיל דווקא בנושא הכאוב הזה.

אפשר להתייחס?

כן, בבקשה.

קודם כל, אני מצטרף לאמירה שלך. אני חושב שזה נושא רגשי טעון שאי אפשר באמת לוותר עליו לגמרי. ייתכן שהיו יכולים לשקול אפשרות שמכול משפחה יהיה נציג אחד בלבד. נניח מי שהכי קרוב, אבא, אימא או אח אחד, וזה היה מצמצם את זה למספר של אלפים, כי כמה היו לנו במלחמות ישראל? גם אם אתה מוריד את אלה שלצערנו כבר עברו שנים רבות ואין אף אחד, אז לפחות היינו נותנים להם לפרוק את רגשותיהם והיו מעבירים את זה בשידור ישיר. אני גם מצטרף לנושא הזה.

כמו כן, באותה הזדמנות אני מעלה עניין נוסף – וכבר ששלחתי מכתב לשר הדתות לגביו – שישנם רבים שהרבה שנים לא היו להם ילדים והם קראו לילדם שמעון, כיוון שהם היו אצל רבי שמעון בר יוחאי, ואחרי שלוש שנים הם הולכים לגזוז את השיער בקבר רבי שמעון. זה נקרא מנהג החלאקה. יש כמה מאות כאלה. אני הצעתי לעשות עמדות של עד 19 אנשים שיוכלו לגזוז להם את השיער, סביב השעון, בחניונים הרחוקים ממירון. זה לא צריך להיות בתוך מירון עצמו. זה עניין רגשי, עניין סנטימנטלי של אנשים וגם בנושא הזה צריכה להיות קצת התחשבות. אותם אנשים קראו לילדם שמעון על שם רבי שמעון בר יוחאי, לא תהיה להם עוד הזדמנות. אם לא תהיה האפשרות הזו, בזה זה נגמר. גם את זה צריכים לקחת בחשבון.

אין קשר בין הנושא שלך לנושא הזה אבל כשמדברים על רגש אז כל הסכרים נפרצים ולכל אחד יש את הרגשות שלו. זה יכול להיות אישה שהייתה עקרה או כל אדם אחר. גם צריכים לעשות את זה. דיברתי גם עם השר עצמו שיאפשרו לעשות זאת בעמדות אפילו לא במירון, יש הרבה חניונים צמוד למירון, וזה ייעשה ברישום מראש. לא כל אחד יבוא ויגיד שהוא צריך עכשיו לספר את התינוק שלו. זה יהיה לפי תאריך לידה ואנחנו יודעים בדיוק מי הם בני השלוש. אני מקווה, בעזרת-השם, שגם כן יאזינו לבקשה הזאת. תודה.

חבר הכנסת שחאדה.

בוקר טוב. קודם כל, אחרי הישיבה האחרונה של ועדת הקורונה, שדנה בתקנות לחודש הרמדאן והדרישה שהועברה גם דרך הוועדה וגם באמצעים אחרים ל-70 מיליון שקל מהממשלה, עודכנו לאחר הישיבה שהממשלה הקצתה עד כה 55 מיליון שקל לרשויות מקומיות ערביות. זו היענות שבמקומה ובתחילת חודש הרמדאן בטח תעזור רבות לרשויות המקומיות. אבל עדיין חסרים 15 מיליון שקלים. אנחנו מקווים שהממשלה תימצא דרכים לגייס כספים לרשויות המקומיות.

אם כבר אנחנו מדברים על חודש הרמדאן אנחנו פונים גם מכאן, מהוועדה, לממשלה, לשר הפנים ולראש הממשלה, לשקול עוד פעם את כל סוגיית סגירת העסקים בין 18:00 ל-03:00 כי זה מייצר עומסים לפני השעה 18:00 בחנויות ובמיוחד בסופרים ומאפיות. ההצעה הראשונה הייתה שאנחנו רוצים לפזר כמה שיותר את הקניות לאורך היום, לכן הייתה הצעה שדווקא החנויות יהיו פתוחות 24 שעות, ולסמוך על האינטליגנציה וההיענות של האזרחים, שעד כה הוכיחו שהם מתנהגים לפי ההוראות, ממושמעים ונענים לכל הנחיות משרד הבריאות.

הבעיה הייתה שיש מחסור בפיקוח עירוני ביישובים הערביים ואת זה צריך לפתור, לא להקשות עוד יותר בתקופת הרמדאן. לכן אני פונה עוד פעם לשר הפנים, אריה דרעי, לשקול את ההחלטה. אני יודע שגם אימאן שלחה מכתב, גם אנחנו שלחנו מכתב, גם חבר הכנסת טיבי דיבר עם אריה דרעי בטלפון שהנושא יטופל.

לבסוף, סוגיית המסעדות, בתי קפה ואולמי אירועים. זו סוגיה קשה מאוד. אני מכיר מסעדות שכבר נסגרות או שהחליטו לא לפתוח אותן מחדש. בית הקפה "פטוש" בחיפה, בית קפה מאוד מוכר כי הוא יותר תרבותי-חברתי, כבר עשה מעשה יפה מאוד, הציע מכירה מוקדמת של שוברי קנייה לעתיד כדי שהוא יוכל לשרוד את ההוצאות שמחכות לו החודש. אני קורא מכאן למצוא פתרון נאות לענף המסעדות, בתי הקפה ואולמות האירועים, שהעונה הזאת מתה. אין עונה. השנה אין עונה לאולמי החתונות. תודה.

חברת הכנסת ח'טיב יאסין, אני מבקש לא לחזור אחד על דברי השני.

בוקר טוב וזיארה מקבולה לג'אבר. נקווה שתהיה זיארה, אינשאללה, בשנה הבאה ובמצבים יותר טובים. בקשר לרמדאן, בנוסף למה שאמר חברי אנטאנס, אני חושבת שיש כאן עוד סוגיה שאנחנו צריכים לשים לב אליה וציינתי אותה גם במכתב שלי. הסגר הוא בתוך הכפרים הערביים, ביישובים היהודיים על יד הכול פתוח. זה אומר שאם אני רוצה משהו ואני לא יכולה ללכת לחנות על ידי או לסופרמרקט בתוך היישוב אז אני אעלה לנצרת עילית. זה בקרבת מקום. כך יהיה בכל היישובים. אנחנו לא חיים במקום מופרד ומרוחק. מילא זה שהעסקים הערביים נופלים עוד מלפני המשבר, הם במצב לא ראוי ולא שוויוני, עכשיו זה יעמיס עליהם עוד יותר, אנשים יתחילו לצאת מחוץ ליישוב ואנחנו ניתן עוד מכה רצינית לעסקים בתוך הכפרים והיישובים הערביים.

אני אומרת שצריך לקחת אחריות מכול הצדדים. גם התושבים צריכים להתנהל בהתאם, גם העירייה והמועצות צריכות לעשות פיקוח עירוני, גם המשטרה צריכה לעשות את מה שהיא צריכה, אבל גם הממשלה צריכה לקחת את האחריות שלה, ואם היא רוצה להמשיך בכיוון הזה אז היא חייבת לתת גיבוי לעסקים הערביים.

חוץ מזה, זה גורם משבר נפשי אצל האנשים שצמים. אני אומרת לך בוודאות, הרמדאן בשבילנו זה שלושה דברים: קודם כל, עבודת אל – אנחנו יודעים שאי אפשר להתאסף במסגדים ואנחנו עושים את זה בבית, בכיף ובשמחה; הדבר השני הוא משפחה וחברה – אנחנו השכלנו גם להגיד להישאר רק עם המשפחה המצומצמת; הדבר השלישי הוא לאכול אוכל טוב, ממתקים חמים. זה הילד הקטן אחרי הצום שרוצה ללכת למכולת לקנות גלידה. זו חוויה לילדים הקטנים. כל זה נמנע. זה בלתי אפשרי. לא ביקשתי שיהיה פתוח כל היום, אמרתי לסגור חצי שעה לפני שבירת הצום, כדי שלא יהיה לחץ, ולאחר שעה משבירת הצום לפתוח למשך שעתיים, שאנשים ירגישו קצת הקלה, קצת חופש ויוכלו לנשום אחרי יום כזה. אנשים מרגישים כלואים. אני חושבת שזה רק יגביר את הלחץ הנפשי והכלכלי, זה יביא לעוד אלימות בתוך החברה וצריכים לקחת את זה בחשבון.

חבר הכנסת עסאקלה, בבקשה.

אני לא אחזור על הדברים, אני רק אזכיר שההחלטה לגבי סגירה מ-18:00 עד 03:00, קודם כל, היא לשבוע. א', אני חושב שכדאי ללחוץ כי באמת הוכח ביומיים האחרונים שהסידור הזה לא עובד, ולהבטיח שזה גם לא יחודש בשבוע הבא.

אני רוצה להציע לך, עפר, שני נושאים: אחד, שלחתי לך מכתב בעניין מה שקורה בבתי הסוהר והקורונה. אני מציע שנקיים דיון בעניין הזה.

אבל ענו לך שזה בתוכניות.

כן, בהחלט יש לנו כוונה.

יופי. הדבר השני, יש פלח של האוכלוסייה שעוד לא דיברנו עליו – כל חברות ההסעות. זו לא בדיוק התחבורה הציבורית וזה גם לא הטרנזיטים הפרטיים, אלא יש חברות הסעה גדולות שמושבתות כמעט לחלוטין ולא ברור מה קורה ויקרה אתן.

מאה אחוז. חבר הכנסת סגלוביץ'.

אני רוצה להתחבר למה שאמרת אבל בעוד נדבך אחד. אני רוצה לחבר לחץ, היסטריה ודמוקרטיה. היה פרסום בסוף השבוע כאילו המל"ל עשה איזשהו דיון על מרי אזרחי והשתתפו בו קציני צה"ל. אני רוצה פה במפגיע להגיד שזה בוודאי לא תפקידו של הצבא, אבל כן הייתי רוצה לדעת אם היה דיון כזה כי אני חושב שקצת התבלבלו פה. בתקופה הזו שאנחנו נמצאים בחירום והממשלה עושה דברים – ואנחנו עוד מעט עולים פה לוועדה למעלה שעוסקת בשינוי חוקי יסוד – אסור שנבלבל פה מושכלות יסוד. מי שמטפל בהפרות סדר אפשריות זה משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים, לא המל"ל. אם הנושא הזה נכון זה מחייב התערבות שלנו בסיפור הזה.

תראה, אפשר להגיד שהממשלה עוסקת פה במילוי תחזיותיה שלה כי חלק מהדברים שהיא מעלה עכשיו באמת יכולים לגרום למרי אזרחי, כך שצריך להתכונן. אנחנו עוברים לנושא שעל סדר-היום. אני מבקש להעלות את שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות.

בוקר טוב. קצת נתונים ברשותך: תעשיית המסעדות מגלגלת סכום של 30 מיליארד שקל בשנה, 14,000 עסקים ומעל 200,000 עובדים, שבערך 170,000 מהם נמצאים כרגע בחופשת חל"ת. הנזק המוערך לענף בגין כל חודש שאנחנו סגורים הוא מעל 500 מיליון שקל, ליתר דיוק 520 מיליון שקל. כשאני אומר "סגורים" אני מתכוון למצב הנוכחי. כלומר, גם האגדה הזאת של משלוחים וטייק-אווי, שהיא מצילה לכאורה את הענף מקריסה, הנתח הזה הוא נתח שוק מאוד קטן ואין בו באמת איזושהי משמעות.

יש לכם כבר נתונים בחודש האחרון – נכון שרק מהיום מותר טייק-אווי, היה מותר רק משלוחים – כמה אחוזים מהמחזור כן התקיימו?

תראה, המשלוחים זה מחזור של בערך 15% מכלל הענף. כלומר, אנחנו מעריכים את הנושא של המשלוחים בסדר-גודל של עד 5 מיליארד שקל, גרוסו מודו, 4.5-5 מיליארד שקל. זו תעשיית המשלוחים. לגבי הטייק וואי, צריך להבין שזו נישה מאוד קטנה. היא נכונה בעיקר לדוכני אוכל, פלאפל, שווארמה, בתי קפה שמוכרים קפה לקחת, אבל אין בה איזושהי בשורה אמיתית שיכולה להביא איזשהו תזרים כזה ופעילות שיש לה מודל כלכלי מבחינתנו. לכן מבחינתנו הענף סגור. כך אנחנו רואים אותו. מעל 80% מהענף, גם היום, יום ראשון, אין בו פעילות.

מצב העניינים הנוכחי – ואני, ברשותך, מנתק את כל מה שאומרים בתקשורת כי אנחנו כבר למדנו ongoing במשבר הזה, שהוא כבר כמעט חודשיים, לא להתייחס למה שנאמר בתקשורת אלא להתייחס למציאות – שבעצם רוב גורף של העוסקים בענף, של היזמים, עד היום לא ראה שקל אחד בודד.

למה?

כלום. לא בהלוואות, לא בפיצויים ולא במענקים. זה גורף וזה משהו שאנחנו רואים אותו בצורה רוחבית.

כי זה ענף מסוכן להלוואות? למה לא נותנים הלוואות? הבנקים לא נותנים הלוואות?

הבנק, באופן מסורתי, לא אוהב לתת הלוואות למסעדות בצורה קטגורית. אנחנו מכירים את זה גם עוד לפני הקורונה, בטח במצב הקורונה הוא חושש יותר. אני אומר לך, הכי קל לבוא בטענות לבנקים, הבנקים זה תמיד מטרה נוחה במדינת ישראל, אבל הבנקים – ואת זה גם אנחנו מבינים – גורם עסקי שקיבל ערבות מהמדינה להלוואה שהיא ערבות מאוד נמוכה. 15% ערבות זה הרבה פחות ממה שנהוג במדינות אחרות.

יותר מזה, שי, גם נאמר לבנקים – זה עלה בדיון שלנו פה – לנהוג זהירות מתבקשת. במקרה שלכם הבנק שואל, ביושר מבחינתו: איך תחזיר לי את זה? ואתה לא יודע לענות.

בוודאי. אנחנו מבינים את החשש של הבנק. אני אומר את זה בצורה הכי גלויה. אנחנו מבינים שהבנק ב-15% ערבות לא ייתן לנו אשראי, וגם המדינה יודעת את זה, אבל כנראה שנוח לה להעביר את הביקורת ואת כדור האש הזה אל הבנקים ולהסיר את האחריות ממנה. אבל אנחנו לא משתתפים במשחק הזה ואנחנו יודעים טוב מאוד מי אחראי לזה שאנחנו לא מקבלים אשראי. זה דבר אחד, נושא האשראי.

לגבי התוכנית שאושרה ביום שישי, תוכנית הפיצויים. התוכנית הזו היא תוכנית רזה, קמצנית, אין בה פתרון אמיתי, אין בה אופק לבעלי המסעדות שרוצים להסתכל כמה חודשים קדימה. מה הם רואים? הם רואים ענף שכולם יודעים שהסיפור הזה לא יימשך עוד חודש-חודשיים, הוא הולך להימשך עוד הרבה מאוד חודשים. כולם יודעים שגם אם הענף ייפתח הוא לא ייפתח בצורה מלאה, הוא ייפתח עם הגבלות חמורות על כמות האנשים ועל התפוסה אצלנו בעסקים, ולכן הם שואלים את עצמם אם כדאי להם לפתוח.


אנחנו רואים פה את המעסיקים הגדולים, את המסעדות הקלאסיות, את מקומות הבילוי, שבאופיים שונים מדוכני האוכל, כמו פלאפל ושווארמה, אבל הם גם המעסיקים הגדולים, אלה המקומות שדורשים כוח אדם גדול, שהם באמת ובתמים חושבים לא לפתוח את העסק כי אין פה שום מודל כלכלי לפעילות הזאת ואין שום בשורה אמיתית מבחינת המדינה.

תוכנית הפיצויים היא תוכנית שקודם כל להבין את האקסיומות שרשומות שם – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כל השבת ישבנו עם צוות של רואי חשבון, אני רואה שגם ירון גינדי נמצא בדיון, הוא מכיר את זה טוב – קשה מאוד לחשב, אבל בואו נשים את זה רגע בצד. לפי המודלים שאנחנו עשינו אצלנו עם צוות של רואי חשבון של איגוד המסעדות, אנחנו מבינים שהפיצוי פה הוא בסדר-גודל כזה שאין בו בשורה אמיתית. הוא לא מכסה את ההפסדים שלנו, הוא מכסה אולי חלק מההפסדים שלנו. אין בו תשובה אמיתית קדימה, אין בו נושא של מענקים להחזרת עובדים לתעשייה.

אחד הדברים שאנחנו רואים במודלים שקיימים בכל העולם, בכל מדינות העולם, בכל הכלכלות המתקדמות, זה שבאים ואומרים למעסיקים: חבר'ה, אנחנו ניתן לכם מענקים, אנחנו ניתן לכם כסף בתנאי שתחזירו עובדים. הדבר הזה בכלל לא קיים בתוכנית. אין. זה דבר שהוא מאוד חשוב כי הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים להחזיר את העובדים ורוצים להחזיר את העבודה.

שי, אני רוצה להבין. הרי אתה בעצמך אומר: אחד, לא ברור מתי ואיך בכלל חוזרים למסעדנות קלאסית, במובן הזה שיושבים במסעדה ואוכלים, וגם כשזה יהיה, עוד לא ברור אם זה יהיה בכלל בצורה שתאפשר לכם לכסות את ההוצאות, אפילו את ההוצאות הקבועות, ובסופו של דבר להחזיק את הראש מעל המים. בתנאים האלה אני לא כל כך מבין מה יעזור אם יתנו לכם מענקים כדי להחזיר עובדים לעבוד. ובהמשך לזה, האם לכם יש תוכנית אלטרנטיבית – מעבר לזה שכולנו מבינים את המצוקה – איך מחזיקים את המסעדנות מעל המים?

אני רוצה להבין האם בישיבה הזו שישבתם אתמול ודיברתם על המודלים, גובש איזשהו מודל שאתם יכולים להציע כאלטרנטיבה הגיונית, שפויה, שאנחנו יכולים אולי להתקדם אתו הלאה?

כן, בהחלט. אנחנו הצענו מודל שכדי לפשט את הדברים הוא מדבר על פיצוי כולל. כשאני אומר "פיצוי כולל" אני מתכוון פיצוי שמדבר גם פיצוי על הנזקים, על ההפסדים הכספיים, וגם מענקים על החזרת כוח אדם לעבודה בסדר-גודל של 15% מהמחזור העסקי בכל חודש שנפגע. כלומר, אם אנחנו לוקחים את המודלים שכולנו מכירים מ"צוק איתן" וכו', לוקחים חודש לעומת חודש מקביל בשנה קודמת, מסתכלים על ההפסד – במידה ועולים על הפסד של מעל 25% העסק מקבל פיצוי של 15% מהמחזור באותו חודש שהוא נפגע. כלומר, אם המחזור במרס 20 היה מיליון שקלים – פיצוי של 150,000 שקל הוא פיצוי שנותן איזשהו אופק לבעל העסק.

עכשיו לשאלתך, חבר הכנסת שלח. תראה, אנחנו עם של יזמים, אנחנו לא עם של בכיינים. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להחזיר את העסקים שלנו לצמיחה. ברור לנו שאנחנו הולכים לשנתיים קשות, ברור לנו שאנחנו נצטרך להמציא את העסקים שלנו מחדש. צריך להבין, העסקים שייפתחו יצטרכו להיפתח לפי מודל כלכלי חדש. זה אומר לשנות את התפריט, לשנות את מצבת כוח האדם בהחלט, אבל צריך להיות איזשהו אינסנטיב ליזמים, איזשהו אופק שייתן להם איזשהו דרייב ורצון לחזור לאיזושהי פעילות, במקום ללכת ולהודיע: חבר'ה, אנחנו פושטים את הרגל, הולכים הביתה ושהמדינה תתמודד עם המובטלים, עם הבעיות ועם הצרות.

אני מתייחס בעיקר, כמו שאמרתי, למקומות הבילוי ולמסעדות הקלאסיות. אני לא מוכר סיפורים. יש הבדל ביניהם לבין דוכני האוכל. הרובריקות האלה אצלנו, הנישות האלה שהן הנישות הגדולות בענף, הם באמת ובתמים לא מתכוונים לפתוח את העסקים שלהם במציאות הזו שנוצרה. זו מציאות שבה הם לא רואים שום אופק.

אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד בעניין הזה. המדיניות היא מדיניות כזו שלא מתחשבת בנו. כלומר, אין תוכנית סדורה שמדברת על חודש-חודשיים קדימה. אני אתן לך דוגמה מסוף השבוע האחרון. מתכנסת הממשלה ביום שישי להחליט שפותחים את העסקים ביום ראשון. מחליטים שפותחים לטייק-אווי, מחליטים שצריך לשים מחיצות, לשים שלטים, לשים כל מיני דברים. כל הדברים האלה יצאו בהודעה לתקשורת של הממשלה. אני אומר לך, דיברתי אתמול בערב עם מנהלת אגף רישוי עסקים בעיריית תל-אביב, הם עדיין לא קיבלו את התקנות, אנחנו בטח עדיין לא קיבלנו את התקנות.

לוקח זמן להכין את הדברים האלה. עסק שהיה סגור במשך חודשיים ורוצה לפתוח ביום ראשון צריך להיערך לפחות כמה ימים מראש. הוא צריך לקנות חומרי גלם, הוא צריך לגייס כוח אדם, הוא צריך להתארגן לפתיחה, הוא צריך להכין את ההגבלות האלה שמטילים עליו, את לוחות פרספקס ואת השלטים. כל הדברים האלה לוקחים זמן וזה מראה רק את האטימות, את חוסר ההתחשבות וכמה שמי שכותב את הדברים האלה בכלל לא מבין מה זה עסק, בכלל לא מבין מה זו מסעדה ובמה זה כרוך.

אני יודע מה יהיה. אני יודע מה יהיה היום ואני יודע מה יהיה במהלך כל השבוע. יסתובבו פקחים בכל הערים, יראו מסעדות שלא עומדות בתקנות, כי אין להן שום סיכוי לעמוד בתקנות כי הן עדיין אפילו לא פורסמו, והם יקבלו דוחות של 5,000 שקל, 10,000 שקל ו-2,000 כי שמים אותם בפוזיציה בלתי אפשרית. מצד אחד, אומרים לו: תפתח את העסק, הוא פותח את העסק כי הוא רעב ללחם והוא רוצה להביא איזושהי פרנסה, משהו לילדים שלו, מצד שני, אין לו שום סיכוי לעמוד בתקנות האלה, חברים.

זה אחד הדברים שעדכנו את העיריות, ביקשנו מהן לגלות סבלנות וסובלנות. אני שמח מאוד שלפחות בשיחה שלי עם עיריית תל אביב הייתה גישה של טולרנטיות כלפי בעלי העסקים. הם מבינים שאף אחד לא יוכל לעמוד בתקנות האלה. אבל אני מקווה מאוד שמהוועדה הזו תצא קריאה אמיתית גם לרשויות המקומיות האחרות לנהוג יותר בטולרנטיות כלפי בעלי העסקים ולא להיות כל כך לארג'ים בחלוקת דוחות, לפחות בשבוע-שבועיים הקרובים, עד שהם יוכלו להתארגן.

אני חושבת שהדוחות זה המשטרה, לא העירייה.

לא, זה פקחים עירוניים. תודה, שי, בשלב הזה אני רוצה להעלות את תומר מור, עמותת מסעדנים חזקים יחד. בוקר טוב, תומר, אם אתה יכול להוסיף על הדברים של שי ולא לחזור עליהם, באותה נקודה, הן בתיאור המצב והראייה שלכם קדימה, והן ברעיונות ומחשבות שלכם איך פותרים אותו, כשכן, יש בעיה אובייקטיביות בסופו של דבר, ותהיה בעיה אובייקטיבית, בלהחזיר מסעדות לפעילות.

בוקר טוב. תודה רבה על ההזדמנות לדבר. אני לא אוסיף על הדברים הנכונים של חברי שי. אני אגע ברשותכם בפתרונות, בתוכניות שאנחנו מדברים עליהן ליום שאחרי. נקודה אחת שאני כן רוצה לגעת בה זה קצב העבודה של המגזר הציבורי אל מול המגזר הפרטי. אתה, אדוני, ח"כ עפר שלח, יו"ר הוועדה, מגיע גם מהמגזר הפרטי בעברך, אתה מכיר את העניין שכשאתה ממונה על משהו, אתה אחראי, אתה חייב ליישר קו עם הסטנדרטים של הגוף או האנשים שאתה עובד אתם. מה שאנחנו רואים בפועל היום, וזה אגב סוג של אבסורד, שהמגזר הציבורי מתנהל בקצב מאוד-מאוד מסוים – אני חושב שכולנו מבינים באיזה קצב מדובר – אל מול המגזר העסקי, שעובד בקצב אחר, מהר יותר, הרבה יותר.

צריך דרישות, צריך פתרונות מהירים יותר. לא יכול שאנחנו כבר חודש וחצי לתוך המשבר הזה, אפילו יותר מכך, ועוד לא ניתנו פתרונות ריאליים אמיתיים שבסופו של דבר מביאים כסף לחשבונות הבנק של אנשים, של בעלי העסקים, של חברות שמחזיקות את המשק הזה, פשוטו כמשמעותו, ועל כך אנחנו מצרים. פה אני אסיים בנקודה הזו.

לגבי הפתרונות. תראו, אנחנו רואים שיש כוונה עכשיו לחזור חזרה לשגרה, וזה מבורך. אנחנו רואים את זה גם בעולם, אנחנו רואים באוסטריה, בניו זילנד, בארצות הברית, גם ברחבי אירופה, ואנחנו רואים שהתקנות הן פחות מחמירות מהתקנות בישראל. אני לא נכנס למי יותר צודק במדינות, מי עשה את זה יותר נכון ולמי יש פחות מתים. אני שם את זה בצד. אני מניח שכולם רוצים לדאוג לאזרחים שלהם במידה שווה. מה שאני רוצה להגיד הוא שלאור התקנות הנוכחיות כרגע במשרד הבריאות אנחנו נהיה בבעיה חמורה, ואנחנו שומעים את זה כל הזמן גם ממקבלי ההחלטות, שאנחנו כנראה נידחה לסוף התור. אנחנו, אולמות האירועים, חיי הלילה, הברים והמועדונים, והמסעדות. למעשה רומזים בצורה כזו אחרת שהנחיצות בנו היא נמוכה.

אז, א', תרשה לי להגיד בפורום המכובד הזה שהנחיצות של תעשיית המסעדנות, חיי הלילה והאירועים היא גדולה מאוד. היא נדרשת מאוד. מעבר להיותה קטר כלכלי משמעותי שמושך את המשק, היא גם פן תרבותי מאוד משמעותי בחיי הישראליות החדשה. היא מעסיקה כל כך הרבה אנשים, כ-250,000 איש, שכבה גדולה של סטודנטים ואנשי עמל וקשיי יום, שבסופו של דבר המשמעות של הדבר הזה היא אדירה. זה לרעת המדינה ולכיסה אם הדבר הזה לא יטופל והאנשים האלה לא יחזרו לעבודה כמה שיותר מהר, בפורום יותר גדול.

אנחנו מציעים למעשה לחזור לעבודה בנתח עבודה של 70% מנפח העבודה הישן והמותר. הכנו כבר מסמכים מקצועיים, אני לא אפרט אותם פה בצורה רחבה, שמכניסים לתוכם הגדרה של מרחק בין שולחנות לשולחנות, אופן עבודה נכון במטבחים, אופן עבודה נכון בהגשת המשקאות וההכנה שלהם, אופן עבודה נכון בקרבת הכסף וההזמנות, אופן עבודה נכון ברמת הניקיון של מסעדות וכיוצא בזה.

חשוב לציין שאחד ההבדלים בינינו לבין עסקים אחרים בתחום הזה הוא שאנחנו מתעסקים בבריאות המזון במהות שלנו. כל מסעדה ומסעדה בסופו של דבר אחראית על בריאות המזון. היא מקבלת חומרי גלם והיא מייצרת מנות. לכן אנחנו אמונים ויכולים – יש לנו את הידע, יש לנו את היכולת ויש לנו את הניסיון הרב – לדעת לעבוד בצורה כזו שתאפשר בטיחות הציבור ובריאות הציבור בצורה גדולה מאוד. מה גם, שאנחנו השוטר הכי טוב של עצמנו. יתרה מכך, הקהל גם יידע לא לבוא ולהיכנס למקומות שחס וחלילה יכולים להוות סיכון היום יותר מתמיד.

מה שאנחנו באים לומר זה שיש לנו כבר תוכניות סדורות, אנחנו כבר מול משרד הבריאות, אבל אנחנו כן צריכים פה עזרה וצריכים פה יד מכוונת לקדם ולשים את התעשייה שלנו בראש הרשימה ולהגיד שאנחנו יכולים לחזור. אנחנו רואים שיש תורים באיקאה ויש תורים במקומות אחרים, אנחנו מבינים שאפילו שהכוונה היא טובה, המציאות לא נאכפת בצורה טובה ויש סכנות במקומות שאין להם התעסקות, אנחנו, כבעלי עסקים שיש להם מקומות סגורים, עם חלל פיזי מוגדר, עם צוות שירות שנותן מענה לכל האנשים, יכולים לקדם החזרת עבודה מהירה, בזמן אמיתי, באיכות מאוד גבוהה. אני אשלח לכם למייל את התוכנית שעשינו ונקדם אותה. זה משהו שאנחנו מאוד נדרשים אליו.

תומר, מי ראה אותה עד היום בצד הרגולטורי?

משרד הכלכלה כרגע ראה אותה מהכיוון שלו, אבל זה רק בתנאי ראשוני בשביל לראות איך הם מבחינתם יכולים לדחוף לכיוון של החזרה. משרד הבריאות יקבל את זה היום. אני גם אעביר את זה לקולגות שלי וכולם יראו את זה. זה סט הנחיות מסודר שמדבר על איך אפשר לחזור לעבודה בשגרה. מאוד פשוט.

עוד דבר אחד חשוב אחרון בסוף דברי. המשמעות האדירה של החזרת העסקים ברחוב, עסקי הקהילה, עסקי המסעדנות, לחיים שלנו, היא הרבה מעבר רק לפן הכלכלי ולפן החברתי. בישראל יש פה גם את הפן התיירותי. אני לא יודע מתי התיירות תחזור אבל חלק משמעותי מכול סגמנט התיירות, מהכנסות התיירות בישראל, בעשור האחרון, נשען על תעשיית המסעדנות.

חשוב להגיד, ככל שעכשיו עסקים נפתחים, יש הקלות וחוזרים לשגרה – ישראל בתחרות ישירה עם מדינות אחרות באירופה. ככל שישראל – כמובן בגבול הבריאות שניתן – תוכל לחזור לשגרת חיים תוססת, שמחה, מועילה, עם קולינריה שופעת, עם חיים ועם אטרקציות משמעותיות, ישראל תוכל לקחת לחיקה הכנסות משמעותיות של מדינות שבהן התיירות עדיין לא תוכל להתממש. לכן, אני חושב שבפן הזה צריכה להיות פה הבנה לאומית שאנחנו חלק מהתיירות, והחשיבות של פתיחת העסקים שלנו כמה שיותר מהר והניסיון לחזרה לשגרה הם מאוד משמעותיים וזה חייב להיעשות מהר ככל שניתן. תודה.

תודה רבה. ח"כ ג'אבר, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מזדהה לחלוטין עם תחום המסעדנות. אני מכיר קצת מקרוב את התחום כיוון שקרובי משפחה שלי בעלי מסעדות, ואני לא מדבר כאן מתוך אינטרס שלי או של קרובי המשפחה. אני חושב שהנקודה האחרונה שהעלה תומר בעניין המסעדות היא נכונה – זה לא רק עסק אלא זה גם משהו לרווחת האזרחים. האזרחים נמצאים כבר חודשיים בתחושת כלא, בתחושה שהם נחנקים. אני חושב שזה שאנשים יוכלו לצאת מהבית באופן מאורגן, מסודר וכמובן עם כל הזהירות הנדרשת, זה דבר שיכול להקל על תחושותיהם. זה נראה לי מאוד נדרש אחרי חודשיים.

אני לא יכול להבין איך אפשר לפתוח את איקאה או לפעול כמעט באופן רגיל ברשתות השיווק ואי אפשר לארגן את המסעדות באופן שיוכלו לקבל לפחות 30%-40% מהיקף העבודה שלהם. מרחקים בין השולחנות, מסיכות, כפפות, כל מה שנדרש – אפשר לעשות. אני חושב שזה מאוד חיוני להוציא את האנשים מהבתים ואחד המקומות שאפשר לצאת אליהם זה באמת המסעדות.

אני רוצה להגיד לגבי האוכלוסייה הערבית. הרמדאן – תשמעו, זה לא ליל הסדר, לילה אחד, זה 30 לילות, 30 לילות לשבת בבית. אם למשפחות הגרעיניות תהיה אפשרות לצאת למסעדה לארוחת שבירת הצום פעם או פעמיים במשך חודש של צום, זה גם יפתור את הבעיה הנפשית של האנשים וגם יקל על המסעדות. אני חושב שהגיע הזמן לחשוב על מקומות שאפשר לפתוח ומהר. מסעדות זה אחד מהם, מכוני כושר, עם כל הדרישות לזהירות ושמירת הבטיחות של האנשים. צריך ממש להתחיל לחשוב על דברים.

מבחינה כלכלית, שי אמר שלא קיבלו אגורה עד היום. זה מפליא. זה מקומם אפילו. מכיר מסעדות שמשלמות 30,000-40,000 לחודש רק שכירות. כלומר, המענקים הקטנים שמוצעים על ידי המדינה ממש ממש לא יכולים לעזור להם. זה מלבד ההוצאות השוטפות והקבועות של כל מסעדה ומסעדה. אני חושב שהבנקים גם עושים עוול, לכל העסקים אגב, וגם למסעדות.

אני חושב שהגיע הזמן שמשרד האוצר ייכנס לעובי הקורה, חבר'ה, גם בתמיכה, ובהסתכלות שנתית, כי אי אפשר לבוא למסעדה ולהגיד: קח לי את החודש הזה ונתחשבן על חודש אחד. המסעדה "נדפקה" לתקופה ארוכה ולכן ההסתכלות צריכה להיות הסתכלות על שנה שלמה. לא רק על הנזק של מרס ואפריל אלא על הנזק שיצטבר גם בחודשים הקרובים – הרי אמרתם שייקח חודשים עד שנחזור לעבודה הרגילה, מישהו אמר שנתיים, אני באמת מקווה שזה לא שנתיים. לכן, תפקידנו פה הוא ללחוץ על משרד האוצר בעניין הבנקים, בעניין תמיכה משמעותית במסעדות והחזרת העובדים בתחום המסעדנות. תודה.

אני מבקש להעלות את חיים כהן, בבקשה.

שלום לכולם, תודה רבה.

טוב לראות אותך. מעבר להיותך מסעדן בולט וותיק, אני יודע – ואני לא בטוח שאתה יודע שאני יודע – שהיית גם באיזשהו צוות שניסה לעצב פתרונות כלכליים בכלל והצגת שם את ענף המסעדנות. אז אני רוצה באמת שתתמקד בסוגיית הפתרונות האפשריים, באיזה מודל אתה רואה את המסעדות יכולות לתפקד ולהמשיך לעבוד, גם בתוך כל המגבלות שאנחנו מכירים.

רק שלושה משפטים לפני שאני נכנס לנושא הזה. אני רוצה להגיד שאני כבר כמעט 40 שנה בענף הזה. פעם, באחת התוכניות אירחתי אישה בטלוויזיה ושאלתי אותה מה הכי חשוב בחיים – היא הייתה למעלה מ-90 – היא אמרה לי: הכי חשוב זו מדינת ישראל. המשפט הזה חרוט וחקוק לי בראש ואני באמת מסתכל על מדינת ישראל כדבר החשוב ביותר. זו המטרה עכשיו. לא כמה כסף אני אקבל ולא מתי אני אחזור. המטרה זו מדינת ישראל ומזה אני יוצא, מדינת ישראל והעם שחי בישראל.

אני רוצה להגיד דבר אחד – מסעדות לא יכולות לחזור ב-10%, ב-20% וב-30%. במינימום הן יכולות לחזור ב-50% עבודה. במינימום. אנחנו לא יכולים רק לחכות ולצעוק מה חסר לנו אלא זה מחייב אותנו להשתנות ולהמציא את זה מחדש, ולראות איך אנחנו לא תלויים בממשלה אלא איך מרוויחים גם ב-50%. זה החלק שלנו.

כשאתה אומר 50% - נאמר לנו קודם שהענף של הוצאת אוכל החוצה, בין אם זה טייק-אווי ובין אם זה משלוחים, הוא 15%. אתה מדבר על 50% על יד השולחנות?

כן, אני מדבר על המסעדות הסגורות כרגע.

אבל השאלה, חיים, היא האם 50% זה 15% טייק-אווי ועוד 30% בתוך המסעדה? אנחנו מנסים לראות את התמהיל.

האם שליש מסעדה צריך להיות מלא לצורך העניין או חצי מסעדה צריכה?

חבר'ה, אני רוצה לומר משהו. ההמצאה הזאת של טייק-אווי, שכולם עושים עכשיו טייק-אווי – בבתים כולם מבשלים וכל הסחורה שהייתה בסופר נמצאת בכל הבתים. אז הדבר הזה שפתאום יש איזו חגיגת טייק-אווי הוא נורא יפה אבל הוא מאוד מצומצם. אני התחלתי לפני שבוע טייק-אווי בפילדלפיה, שאתם מכירים – בואו, זה לא דומה לתקופה שלפני. אז אני מבחינתי הטייק-אווי זה איזשהו בונוס בתנאי שיש פעילות. פעילות רק של טייק-אווי היא לא משמעותית בכלל.

זה ברור. כדי להבהיר: כשאתה אומר 50% זה 50% תפוסה בתוך המסעדה. לצורך העניין כל שולחן שני.

כן, לגמרי.

אוקיי, תמשיך.

האחריות היא כמובן שלנו לנווט את זה ולשמור על הכללים. אני חושב שלנו יש אחריות גדולה, נאמר פה כבר, אנחנו אחראיים גם על בריאות הציבור, בריאות המזון וגם לכללים. אני חושב שעד שנגיע לזה כנראה ייקח הרבה זמן, שלא לדבר על הברים, שבכלל שם הצפיפות באופן טבעי גדולה, ואז, אלוהים-ישמור, מתי, אם בכלל, הם יפתחו בחצי שנה הקרובה. זה לגבי עבודה במסעדנות.

תראו, אני מסתכל גם על אירופה, נגיד ספרד. אני חוזר רגע להלוואות. ספרד נותנת ערבות מדינה של 80%. אני חושב שהמדיניות של האוצר היא שכולנו גנבים. ייקחו הלוואות, ירמו ואחר כך יסגרו. אני חושב שעל כל אחד שאולי ירמה, יש עשרות ואולי מאות אנשים שבאמת יכולים לקחת את ההלוואה וגם להחזיר אותה. אני לא מכיר מישהו מהקולגות – ואני מכיר המון אנשים – שייקחו הלוואות שהם לא יכולים להחזיר. למה? יש ערבות אישית. אנשים שוכחים שגם הם צריכים למשכן דברים. זה לא עובד כך. אז המדינה צריכה לעזור בזה.

עכשיו המדינה צריכה להחליט דבר אחד: האם היא הולכת להיות מדינת סעד של מובטלים, או מדינה של מה שהיינו במהות שלנו, יזמים, מנועי צמיחה. היא צריכה לעזור למנועי הצמיחה האלה להתקיים. יש משהו שקורה באירופה ודיברתי עליו – אתה יודע שהייתי בצוות עם שר האוצר, מר כחלון, של עזרה בהחזרת עובדים – מענק על כל עובד שחוזר מחל"ת. תראו, אם יגידו לנו שמחר נוכל לעבוד ב-30% ויתנו לי מענק על עובד חל"ת אין לי עניין בכלל, כי הדימום הולך להיות עד שנתיים לפחות. זה התרחיש שלנו. בין שנה וחצי לשנתיים שנים קשות מאוד וזה להביא כסף מהבית. אני לא בטוח כמה אנשים יכולים להביא כסף מהבית במשך זמן כזה.

מצד שני, אני לא מוכן לוותר. אני רוצה לפתוח, אני רוצה להחזיר את העובדים שלי כמה שיותר. זה מחייב אותי לרזות ב-back. לא כולם יחזרו. זה ברור. מי שחושב שכולם יחזרו טועה. זה מחייב אותי לרזות מאחורה, אבל עדיין לנסות לתת את אותה חוויית שירות ואוכל מקדימה שהייתה קודם. זו אחריות שלנו.

אז אם אתה שואל אותי על פתרון – יש המון פתרונות שצפים. ראש הממשלה שמע את ירון גינדי – תכף הוא יעלה לדבר – את ויזל, אותי, את שי ואת תומר, הוא שמע את כולם, חייבים להתחיל להזיז את זה. זה נכון, אתה צודק, אדוני, בכך שאמרת: אם אתם לא יודעים מתי, אז מה הטעם בעצם לתת עכשיו? אני רוצה להגיד משהו על ענף המסעדות. מסעדה מעסיקה, חוץ מעובדים, עשרות, עשרות עסקים אחרים, קטנים וגדולים, אם זה דייגים, קצבים, אנשי מיזוג אוויר, אנשי קירור, אנשי סאונד וכלים. מה שאתם רוצים. אנחנו מעגל שסביבו יש הרבה מאוד מעגלים של עסקים והם כולם נפגעו מאתנו. הכול נעצר.

אז קודם כל אנחנו צריכים משהו לתזרים שלנו כי אנחנו הגענו רזים מאוד למשבר הזה בגלל עודף רגולציה. אדוני, אתה יודע את זה. עודף רגולציה על היטל עובדים זרים, על הפיקדון. כל הרגולציה שנעשתה סביב המסעדות, שהיא רגולציה פוליטית לחלוטין – ולא ניכנס לזה – הביאה את האנשים למשבר מאוד-מאוד רזים. אז גם פה, אדוני, יש הזדמנות לתקן עודף רגולציה, למרות שאחוזי האבטלה יהיו כאלה גדולים, גם אחרי שיחזרו, שאני מקווה שהרבה אנשים יצטרכו להבין שעבודת כפיים היא לא בזויה, כמו שחינכו אותנו כל השנים. אני זוכר שכשסיימתי בית ספר עממי אמרו שמי שיש לו ציונים טובים הולך לעיוני ומי שלא הולך מקצועי. זאת הייתה החלוקה.

אז אני חושב שהאחריות היא הדדית. אני חושב שמדינת ישראל היא בראש מעיינינו, כך צריך להסתכל על זה. אנחנו לא גנבים, אנחנו אנשים שעובדים קשה מאוד, משלמים המון מיסים ובאהבה גדולה. אני חושב שצריך להחזיר עטרה ליושנה. צריך להחזיר את העבודה למסעדות, צריך להסתכל גם איך אנחנו מסתכלים כשפותחים את איקאה בצורה כזאת. ואני לא רוצה להיכנס אם זה קשרים של ליצמן עם החרדים, זה לא מעניין. אני גם לא רוצה להיכנס להדתה של חרדים. זה לא נכון וזה לא בסדר. זו תקופה שכולם על הקצה ונורא קל עכשיו לגלות עצבים – אני לא אגיד אנטישמיות – אחד כלפי השני.

אז האחריות היא הדדית, אבל קודם כל, רבותי, תתחילו להזרים כסף. יש תוכניות. אמרתם – תעשו. אתה רוצה לתת לי הלוואה? תן ערבות. ספרד נותנת 80%. ספרד, שהיא מוכת בעיות פוליטיות מכאן ועד הודעה חדשה, מצב כלכלי לא מי יודע מה, יודעת לתת 80%.

ומוכת קורונה הרבה יותר מאתנו.

ומוכת קורונה. היא יודעת לתת 80%. אל תתייחסו אלינו כאל גנבים.

חיים, אם אנחנו מנסים להוציא מפה – כמובן שאין לנו כוח אקזקוטיבי בידיים – סוג של מודל, אתה אומר שמבחינתכם המינימום זה 50% תפוסה?

כן.

אתם תדעו למלא – כמו שאמר תומר לפניך – אחר ההנחיות הבריאותיות שנגזרות מכך, בין אם זה חציצה פיזית או כל דבר אחר. ומשהו הרבה יותר רובוסטי, הרבה יותר משמעותי, שעוזר לעבור את התקופה הקרובה, גם לפצות על הנזקים מהסגירה, כבר יותר מחודש, ובעצם עוזר לעסקים להתחיל. סיכמתי את זה טוב?

סיכמת את זה טוב. אני רק אוסיף עוד משהו לגבי מה שנאמר על הרמדאן. אני חושב נגיד על ערביי יפו, אני מוכן, ואם זה יותר, לתת את המסעדה שלי לטבחים ערביים שיידעו לבשל את ארוחת הרמדאן לציבור הערבי. אני חושב שזה חשוב. אני חושב שבימים האלה נורא צריך לשמור על סולידריות של כל התושבים שגרים פה במדינת ישראל.

כן. חבר הכנסת אבוטבול.

אני דווקא פונה אליך, היות שאתה גם שף וגם יודע בדיוק את הרגישות של הדברים – בשביל הגילוי הנאות יש לי במשפחה מי שמתעסק בנושא של קייטרינג – האם אתם מספיק ערים בבקשות שלכם לאותם אלה שמפעילים קייטרינגים במשך כל השנה כולה, שהם בבעיה הכי קשה, כי רגילים לקחת מהם רק כמויות גדולות והם נמצאים במצב שגם אירועים קטנים לא יכולים לעשות? האם גם עליהם אתם מדברים? האם גם לגביהם אתם פונים? האם קיבלתם תשובה, אפילו חלקית, בנושא הזה? גם אם עושים משהו קטן כמו אירוסין, בר מצווה, גם בזה הם חסומים. נתתם על זה את הדעת, חיים?

יש פה את עמית קאופמן, הוא בעל קייטרינג מאוד גדול, "טעם וצבע", אני חושב שהוא האיש שיכול לענות, הוא האיש שבאמת העסק שלו נסגר לחלוטין. אני חושב שצריך לפנות אליו בזה.

הוא פה כהתאחדות בעלי האולמות. חיים כהן, תודה בשלב הזה. אני רוצה לפנות לירון גינדי, שכאמור אנחנו מארחים אותו פה הרבה כראש לשכת יועצי המס. במקרה הזה, ירון, כמו ששמענו קודם, אתה גם מעורב במאמצים לגבש איזשהו מודל עבור אגף המסעדנות. האם אתה יכול להשכיל אותנו בעניין הזה?

בוקר טוב. המודל כשלעצמו הוא מודל מצוין שבנוסחאות שלו יביא לידי ביטוי את כל מה שחיים, תומר ושי ביקשו כאן, אם הוא ימשיך הלאה, אם יהיה בו תקציב. הבעיה הגדולה של המודל היא שהוא בתקציב של סביבות ה-5 מיליארד שקלים, ולכן לקחו את מודל "צוק איתן" והגבילו אותו. אנחנו צריכים להבין שגם מי שהפסיד 80% מהמחזור שלו מקבל 50% מפיצוי "צוק איתן". מי שהפסיד עד 80% מהמחזור שלו הוא ב-35% ביחס ל"צוק איתן". אם ניקח את הנוסחאות האלה וציבור המסעדות ימשיך להיפגע גם במאי-יוני אך הוא עדיין יקבל פיצוי בהתאם לנוסחאות האלה אז זה בסדר, זה יענה לכל מה שהחברים ביקשו כאן.

איפה הבעיות העיקריות שלנו במודל? אחד, כמו שאמרתי, המודל הוגבל במדרגות שלו מ"צוק איתן". שניים, מסעדות שהפסידו בשנת 2018 – פתחו בסוף 2017, הפסידו בשנת 2018 – הן בבעיה. הן לא זכאיות לפעימה הראשונה והן לא זכאיות לפעימה השנייה. לפעימה השלישית הן כן זכאיות.

אגב, ירון, רק כדי להעיר ולמקד את זה בענף – אורך חיים ממוצע של מסעדה, בעיקר באזור המרכז, הוא באזור השנתיים. זאת אומרת, זה הרבה מאוד מהעסקים שאנחנו מדברים עליהם, זו לא איזו תופעה שולית.

ממש לא שולית.

הרבה מאוד מהעסקים האלה אכן מפסידים בשנה הראשונה לקיומם.

נכון. הבעיה שנוצרה כאן היא ששנת 2018 היא שנת הבסיס לקבלת התחשיב של הפעימה הראשונה והפעימה השנייה. בשנה הזו יש המון מסעדות וגני אירועים שהפסידו ומנגד הם הרוויחו בשנת 2019 ובפעימה הראשונה ובפעימה השנייה הם בחוץ. בפעימה השלישית הם בפנים. אני אתן לך דוגמה: אם מישהו בינואר 20 – כשבכלל לא ידע שהולך להיות פה כמובן משבר הקורונה – השקיע במסעדה 2.5-3 מיליון שקל, הוא לא מקבל אגורה שחוקה, לא בראשונה, לא בשנייה, לא בשלישית ואני לא יודע מה יהיה הלאה. אז יש לנו בעיה עם עסקים שפתחו בסוף 19, עסקים שפתחו בשנת 20 ועסקים שהפסידו ב-18.

מה הפתרון שלך לעסקים כאלה? אנחנו תכף נשמע גם את נציגי האוצר. מי כמוך יודע, הם צריכים לעבוד במסות גדולות, בקריטריונים גדולים, הם לא יכולים לעבור עסק-עסק.

לא, הם לא צריכים לעבור עסק-עסק. אנחנו ביקשנו דבר פשוט מאוד. אנחנו באנו ואמרנו: עסק שהפסיד בשנת 2018, תנו לנו חודשיים-שלושה, אנחנו נגיש לו את דוח 19 ותהיו מבוססים על דוח 19. גם תחשבו לא רק עסק שהפסיד, אם מסעדה הרוויחה בשנת 2018 סכום נמוך, תנו לה בינתיים לפי הסכום הנמוך, תנו לנו להגיש לאותה מסעדה את 19 ותעשו לנו השלמה. זה מה שאנחנו ביקשנו, כי זה לא רק הפסד, זה גם אם מישהו הרוויח בשנת 2018 סכומים קטנים, למה שלא תתנו לו לפי 2019? הרי שכיר שיצא לאבטלה קיבל לפי חצי השנה האחרונה שלו, למה עצמאי שנפגע מהקורונה לא יקבל לפי חצי השנה האחרונה שלו? אלה הדברים המרכזיים.

עכשיו בואו נראה רגע במודל הנוכחי למי הוא באמת עזר. מסעדה עם מחזור של 700,000 שקל, אם היא הפסידה מעל 80% מההכנסות שלה, זאת אומרת, היא כמעט הייתה סגורה ו/או עשתה טייק-אווי ב-15%, קיבלה פה 210,000 שקל. מסעדה עם מחזור של 1.5 מיליון שקל, אם היא ירדה מעל 80% במחזור שלה, קיבלה 400,000 שקל, אבל מסעדה שהפסידה 25%, או אפילו 40% או 50%, קיבלה סכומים נמוכים. המודל הזה פתר במיוחד את הבעיה של הפסדים של 80% ומעלה. כל מי שהפסיד 50%, הפיצוי שלו מתחת לסביר.

כל זה למה? כל זה כי התקציב הוא נמוך. המודל מצוין ואנחנו שמחים שהאוצר קיבל את הבקשות שלנו ואת המודל שלנו ושהצלחנו לשכנע את ראש הממשלה שזה המודל, המאבק של כולנו צריך להיות לצקת בתוך המודל הזה תקציבים יותר גבוהים בשביל שהמסעדות, גני האירועים ושאר הציבור ייהנו מפיצוי הולם, כי כל פיצוי מ-50% ומטה הוא מאוד-מאוד בעייתי.

עכשיו שואלים פה בעלי המסעדות בצדק: אנחנו נתחיל את מאי, אנחנו לא נהיה בתפוקה מלאה במאי אבל התקציב ייגמר. כל התקציב הוא רק למרס-אפריל. כרגע אין שקל אחד תקציב לפיצוי למאי צפונה. הם מתחילים את המסעדות שלהם בבעיה כי ההוצאות הקבועות שלהם הן הוצאות קבועות, לא יעזור להם כלום. ייגמר להם הסיפור של הפטור על הארנונה, ייגמר להם הסיפור על ההקלות בשכר דירה, יש להם סרוויס מינימום שהם צריכים לשים במסעדה, הם לא יכולים לרדת ב-labor costs שלהם אפילו אם הוא רוצה לתת 50% תפוקה, כי לפעמים כשאני בתפוקה של 50% או בתפוקה של 80% אני באותו סרוויס, אני באותו צוות. אז פה מתחילות הבעיות שלהם קדימה. אני לא יודע מה יהיה הפתרון פה כי כרגע בכלל אין תקציב לזה. מה גם, שיש מסעדות וגני אירועים שהם מעל ה-20 מיליון וכרגע הם באפס.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. צודקים פה אנשים שעד לרגע זה כל מה שקיבל המגזר העסקי זה 3,000-4,000 בממוצע ל-25% מהעסקים. אני מקווה מאוד שבינואר יהיה איחוד כבר של הפעימה השנייה ושבסוף מאי כבר יקבלו את הפעימה השלישית, שזה הפיצוי הזה, ואז אנשים כבר יעמדו על הרגליים.

לפני שאנחנו עוברים לתגובות אנשי האוצר, שי ברמן, שלחת לי איזושהי הערה שאני חושב שחשוב שהיא תיאמר לגבי איזה עסקים עומדים באיזה קריטריונים. בבקשה.

בהמשך לדברים של ירון, צריך להבין אנחנו מדברים פה על פיצוי שמתייחס לחודשים מרס-אפריל. במהלך חודש מרס עבדנו חצי חודש. כלומר, העסקים שלנו היו פעילים 25% מהתקופה שלגביה אנחנו אמורים לקבל פיצוי. לכן הרוב הגורף של המסעדות לא באמת נכלל בקטגוריה של ירידה במחזור של מעל 80%. המקדם של 0.5 של ההפסדים – שהוא באמת מקדם שיש בו איזשהו היגיון יותר נכון לעסקים שלנו – לא רלוונטי לרוב העסקים. רוב העסקים אצלנו נפגעו בשיעור של בין 60% ל-80% - - -

אני רוצה להבין, מרס ואפריל מחושבים לכם יחד?

כן.

זאת הבעיה כי אחרת זה היה רק על מרס ועל אפריל היה פיצוי יותר גבוה.

כן, לכן הדברים שירון אומר הם מאוד נכונים. צריך להדגיש רק שרוב העסקים אצלנו בענף עומדים בקטגוריה של בין 60% ל-80% ושם המקדם של 0.35 הוא מאוד נמוך והוא לא נותן תשובה אמיתית.

נכון מאוד.

אני רוצה להעלות עכשיו את אנשי האוצר לסבב של תגובות.

יו"ר הוועדה, כאן עידו סופר, מאגף תקציבים, אני אשמח לפתוח באופן כללי אם אפשר, אתייחס קצת באופן רחב. זה בסדר?

אתם מחליטים אצלכם. בבקשה, עידו.

תודה רבה. אני רוצה להתחבר קודם למה שאמר חיים כהן בדבריו, שהמטרה היא מדינת ישראל, המשק הישראלי. אנחנו בהחלט מודעים למצב הקשה, והמצב הוא בהחלט קשה, בעיקר בענפים שהפעילות שלהם ירדה בכמות משמעותית. חשוב להגיד בפתח הדברים שגם אם יש פער בין הציפייה לתוכנית הכלכלית לבין התוכנית בפועל, זה לא נובע מאטימות, זה לא נובע מאדישות, זה לא נובע מכך שחושבים שמישהו במגזר העסקי הוא גנב, ממש לא. המטרה היא משותפת. אנחנו לא רואים את עצמנו משני צדי המתרס אלא בהחלט במטרה משותפת. אבל זה אירוע מתגלגל, זה אירוע דינאמי, זה אירוע בקנה מידה שלא ראינו כמותו וגם אנחנו צריכים להתנהל מתוך הדבר הזה. הביקורת היא חלק חשוב מהשיח, אנחנו מברכים אותך והתפקיד שלנו הוא להקשיב, בין אם אנחנו מסכימים ובין אם לא. חשוב לנו לומר שאנחנו מקשיבים לכל מה שנאמר.

אני רוצה להתייחס רגע לדברים של שי ולדברים של ירון ולעשות קצת סדר, ברשותך, יו"ר הוועדה, לפני שנתקדם. לעניין האמירה שלא קיבלנו שקל – התוכנית הכלכלית נחלקת לשניים: אחד, הפחתת ההוצאות של העסק, ושניים, יצירת הכנסות. מבחינת הפחתת הוצאות, שי אמר שיש 170,000 עובדים בחל"ת, בואו נניח ואנחנו מדברים על חודש וחצי שהעובדים האלה נמצאים בחל"ת כפול שכר מינימום, מדובר פה בכך שהמדינה נשאה בשכר העובדים בענף המסעדנות בהיקף של כ-1.4 מיליארד שקלים. בואו נתחיל בזה. גם הפחתת הארנונה במשך שלושה חודשים הפחיתה את ההוצאות בצורה משמעותית לאותם עסקים וגם למסעדות. זה אחד בהיבט של עוסקים שהם קטנים. גם הייתה להם דחיית מע"מ ודברים אחרים, לזה אני לא ייכנס.

לגבי יצירת הכנסות – עלו כאן שני דברים: אחד, קרן ההלוואות. אני רוצה לעשות סדר בסוגיה הזאת. 15% ערבות זה מה שניתן על התיק עצמו. כלומר, כל ההלוואות שניתנות ביחד על ידי גוף. להלוואה בודדת יש 85%. אני לא רוצה לומר שיש אינטרס לגורמים מסוימים לבוא ולהציג את ההשפעות האלה אבל - - -

עידו, הוויכוח הזה היה אצלנו בוועדה. בגדול אנחנו מבינים, אבל האם תוכל להתייחס בהקשר הזה לבעיה ספציפית? אמרתי בתחילת הדיון שאנחנו מדברים גם על המסעדות וגני האירועים כדוגמה לענפים בסיכון. אני רוצה שתתייחס לכך שבנק, בתנאים שאמרתם לו – ואנחנו מבינים את ההבדל בין ה-85% ל-15% – אומר לעצמו: לעסק כזה, שאני לא יודע מאיפה בעתיד הנראה לעין הוא בכלל יוכל לשלם, אני פשוט לא אלווה.

אני אתייחס לזה. אני כן רוצה להגיד לגבי הקרן עצמה – ואתה צודק שיש ענפים שפחות מתאימים לזה – יש הלוואות. עשינו בדיקה אתמול האם מסעדות כן קיבלו הלוואות בקרן, אז קיבלו, זה נכון שלא בהיקפים מאוד גדולים. אני כן רוצה לומר שיש בקרן הזו 75% אישור. אנחנו כנראה נבוא נגדיל אותה אחרי שהיא תמצה את כל ה-8 מיליארד בעת הקרובה.

אבל ענף המסעדות, וגם ענפים אחרים, ש-50% מהעסקים נסגרים בתוך שנתיים ללא קשר לקורונה, זה נכון שרמת הסיכון שלהם היא גבוהה ואנחנו לוקחים את זה לשני כיוונים: אחד, אנחנו כן בודקים קרן ייעודית לענפים ברמת סיכון יותר גבוהה, ופעם שנייה, אנחנו עכשיו מתחילים להיכנס לאיזושהי בחינה יותר ענפית, ואת זה אנחנו כן נרצה לעשות יחד עם המסעדנים, להבין איך הם רואים את היום שאחרי ולנסות להיערך לזה יחד.

לגבי המענקים. יש שני מענקים – ירון התייחס לזה, אני רוצה רק לעשות סדר לטובת חברי הכנסת – יש את מענק הסיוע לעצמאיים. הפעימה הראשונה של המענק הזה הייתה עד סך של 6,000 שקלים והשנייה עד סך של 10,500 שקלים. המענק הזה נועד לבוא ולתת איזשהו מענה סוציאלי לעצמאי, לא עבור מימון מרבית הוצאות עסקו אלא על מנת לממן את ההוצאות הנדרשות למשפחה ולמחייה. זה פעם אחת. הפעימה השנייה תכלול גם שכירים בעלי שליטה, שחלק גדול מהמסעדים הם שכירים בעלי שליטה, ולכן הדבר הזה שייפתח במאי – ומירי תוכל להרחיב – ייתן להם מענה. ואגב, שם גם הסדרנו את הסוגיה שמי שהפסיד ב-2018 יהיה לו מענה על בסיס שנת 2019.

לגבי המענק – המענק לעסק בעצם מדבר בדיוק על מה שחברי הכנסת ציינו, על אותן הוצאות קבועות, כמו שכירות, שמקשות על מסעדות לשמור את הראש מעל המים. כאן, אם שי ברמן הציג 15% מהמחזור לחברות שנפגעו מעל 80%, אז מדובר כאן ב-15% מהמחזור עבור שני החודשים, עבור מרס-אפריל. אלה סכומים אדירים שיכולים להגיע גם ל-400,000 שקלים. חלק גדול מהמודל היה בשיח עם המגזר העסקי וניסינו להביא מודל שבאמת נותן מענה למי שנפגע בצורה משמעותית. זה גני האירועים, זה המסעדות וזה בתוכם. אז אני חושב שכתוכנית – גם אם יש ביקורת, ואנחנו בהחלט מקשיבים וגם משפרים ומשנים דברים תוך כדי – זה נותן כאן איזושהי פריסה מאוד משמעותית שתיתן גם לענפים האלה את היכולת להתקדם קדימה. וזה נכון, זה עד פרק זמן מסוים.

עכשיו אני אגיד שני דברים מה קדימה מבחינתנו. למה אנחנו דוחפים לחזרה לפעילות? אני חושב שזה ברור לכולם. גם אם למסעדות, אגב, יותר קשה לחזור לפעילות בצורה חלקית, צריך לזכור שבסוף גם יש את הציבור שבא וקונה במסעדות. החזרה לפעילות, קבלת השכר וחזרה של הענפים האלה פנימה גם מגדילות את כוח הצריכה של הציבור שיוכל גם לבוא לקנות מזון באותן מסעדות. זה פעם אחת. לא משנה מה המדינה תעשה, בקנה מידה כזה שום מענק, פיצוי וכל דבר אחר, לא יוכל לתת מענה מלא לעולם. לכן החזרה לפעילות במסגרת המגבלות הבריאותיות זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות כדי שהמסעדות האלה - - -

האם המודל, כפי שהמסעדנים הציגו לנו אותו פה, של נאמר 50%, עלה למיטב ידיעתך על ידי מנכ"ל משרד האוצר או מישהו אחר, בדיונים שהיו בממשלה על חזרת המשק לחיים רגילים?

לא הבנתי את השאלה. איזה 50%?

הציגו פה המסעדנים, חיים כהן ואחרים, מודל שמבחינתם הרף המינימלי שמעליו הם מסוגלים להחזיק – והוא כמובן גם עוזר לכם, אפרופו הדברים שאתה אומר, מפני שעסק שמחזיק מעמד צריך פחות לעזור לו – הוא 50% פעילות. לצורך העניין כל שולחן שני ולא כל השולחנות. האם הדבר הזה עלה למיטב ידיעתך על ידי מנכ"ל משרד האוצר? הרי דנים בממשלה כמעט פרטני עסק-עסק. שמעתי הבוקר את מנכ"ל משרד הבריאות, דנים אם איקאה כן וזה לא וכן הלאה. האם הדבר הזה כפתרון אפשרי להחזרת המסעדות לפעילות עלה למיטב ידיעתך בדיונים הממשלתיים?

כולם מחפשים את הדרך שבה ניתן יהיה לחזור לפעילות. אני אומר גם לגבי המסעדות, בסוף אותו תו סגול נועד לאפשר להם פעילות מסוימת. יש כאן שאלה בריאותית לא פשוטה. אנחנו עכשיו צוללים פנימה באמת לכל ענף. אין שום דיון על עסק עסק. לצערנו יש דיון על ענף ענף כי אין כל כך אפשרות לנהל את זה אחרת. אנחנו מאוד לא אוהבים את זה, כל ענף הוא בעל ייחודיות משלו. אנחנו מסתכלים עכשיו קדימה על כל ענף. עד עכשיו התוכנית הכלכלית הייתה יותר לכיוון הוליסטי וכלל משקי ועכשיו אנחנו גם נרצה לצלול לתוך ענפים, מתוך ההבנה שיש ענפים שימשיכו בפעילות חלקית ומשך זמן יותר ארוך מענפים אחרים ושם אנחנו גם נדון לגבי מודלים כאלה ואחרים עם מסעדות. אנחנו גם צריכים להבין מהם איך הם רואים את היום שאחרי. יש כאן שונות מאוד גדולה. לא כל המסעדות הן מקשה אחת.

הנה, הם אמרו לך, ואתה אומר לי עכשיו שלמיטב ידיעתך הדבר הזה לא עלה. אנחנו מדברים על ענף שמעסיק 250,000 איש.

אני מבקש רק דבר אחד – אני מבקש שלא תשים לי בבקשה דברים בפה. אם אתה רוצה לשאול את מנכ"ל משרד האוצר – תשאל את מנכ"ל משרד האוצר. אני לא הייתי בישיבות הממשלה.

אני שואל אותך על מיטב ידיעתך. גם "לא" זו תשובה. זה בסדר גמור. עידו, אף אחד לא תוקף אותך אישית, אותך ואת חבריך שנמצאים פה, הנציגים שמשרד האוצר שלח לדיון הזה. אנחנו מתייחסים אליכם, א', בכבוד האישי, וב', כנציגי האוצר. אני שואל האם לידיעתך זה עלה או לא. גם "לא" זו תשובה.

אז אני אומר שוב, לא הייתי בדיונים האלה ולכן אם הוועדה רוצה שאחזור אליה עם תשובה מושכלת, אלך ואבדוק ואחזור עם תשובה מושכלת. אני חושב שזו התשובה האחראית.

אני מקבל. אנא, אם אפשר, ב-50 דקות שנשארו לנו לדיון הזה, אם אתה יכול להשיג לנו תשובה על זה אני אשמח. אני רוצה בינתיים לעבור למירי סביון, משנה למנהל רשות המסים. עלו פה סוגיות שונות שנוגעות לפעולתה של רשות המסים, למשל כל עניין המחזור, איך מחשבים, בעיקר לעסקים כאלה שכאמור מחזור החיים של רבים מהם הוא די קצר ולפחות בשלב הראשון הרבה מהם גם מפסידים. איך אתם מסתכלים על עסקים כאלה במסגרת מנגנון הפיצוי שלכם לעכשיו ולחודשים הבאים?

כמו שנאמר פה – אני אחדד – המענק השלישי הוא מענק שמיועד לתת כיסוי להוצאות שאי אפשר לחסוך אותן, המענק הזה לא תלוי בהפסדים וההכנסה החייבת אלא הוא מושתת כולו על העסקאות והתשומות של העסקים. לכן גם עסקים מפסידים יכולים לקבל את המענק הזה בהנחה שהם עומדים בקריטריונים.

לגבי המענק הראשון והמענק השני, הם מענקים שמבוססים על הכנסה חייבת. זאת אומרת שמי שהפסיד באמת אין לו הכנסה חייבת שעליה אפשר לחשב את המענק. מה שנקבע כרגע במענק השני הוא שאותם עסקים שהם חדשים ונפתחו בשנת 18, אם שנת 18 הייתה הפסדית – שזה דבר שיכול לקרות לעסק חדש שאמור להיות רווחי אבל בשנה הראשונה הוא מפסיד – אנחנו נותנים את האפשרות לחשב את המענק על בסיס 19.

שלטובת זה עד מתי הם צריכים להגיש לכם את הדוח על 19?

נתנו להם אפשרות להגיש אותו עד יולי.

ועד אז?

אם הם יגישו קודם הם יקבלו קודם. אין בעיה. הם יכולים להקדים את הגשת 19.

אבל זה לא משהו שתלוי בהם, את יודעת. זה רואה חשבון, זה אנשים אחרים שעושים את הדבר הזה.

אני אומרת שוב, אנחנו ערוכים לשלם להם את המענק ברגע שהם יגישו את דוח 19. הם יכולים להגיש כבר. מכיוון שהגבלנו בלוחות זמנים את כל הדרישות למענקים אז ביקשנו שגם יגישו את הדוח הזה במועד שייכלל באפשרות לשלם את המענק הזה.

הבנתי. אני רוצה לפתוח גם לנושא האולמות וגני האירועים, יש לך עוד הערה לפני שאנחנו עוברים לשם, מירי?

הנוסחאות הן כלליות לכל הענפים. מהבדיקות והסימולציות שאנחנו עשינו, אולמות האירועים, מכיוון שמחזורי הפעילות שלהם בסך הכול גדולים, לפעמים יותר משל מסעדות, אז צריך לקחת בחשבון שאם לדוגמה יש אולם אירועים שהמחזור שלו הוא בסדר-גודל של מיליון שקל לחודש, שזה אומר שני מיליון לחודשיים, הוא יכול להגיע לפיצוי גם של 300,000 שקל, שזה פיצוי מאוד-מאוד משמעותי.

אני מבין למשל שעסקים גדולים – שזה יכול להיות לצורך העניין גם כמה מסעדות או כמה אולמות אירועים שהם תחת ח"פ אחד שעוברים 20 מיליון שקל – לאלה בכלל יש בעיה עם הפיצוי, זה נכון?

כרגע עסקים או עוסקים שסך המחזורים שלהם הוא מעל 20 מיליון שקל מחוץ למנגנון הזה, זה נכון. צריך לזכור שיש לנו כאן תקציב של 5.2 מיליארד למענק השלישי וצריך לחלק אותו בצורה הכי טובה לפי סוגי העסקים. לכן הממשלה החליטה להתמקד במגזר של העסקים הקטנים והבינוניים. כרגע יש חשיבה באמת מה עושים הלאה עם העסקים שלא נכללו בתוך המעגלים האלה, כשצריך לזכור שאנחנו כל הזמן נעים כאן בתקציבים מוגבלים ומחפשים את הדרך לתת לעסקים שנפגעו במידה הכי קשה את המענקים הראשונים כדי לאפשר להם להישאר עם הראש מעל המים.

מירי, זה קצת דומה לוויכוח שיש בתחום של הקמעונאות על עניין הרשתות מול העסקים הבודדים. זה שעסק הוא גדול ומעסיק הרבה עובדים תחת ח"פ אחד לא עושה בהכרח את הבעיה שלו יותר קטנה או אפילו שהיא פוגעת בפחות אנשים. אתם מתייחסים אליו כעסק גדול ולא עסק קטן ולכאורה בעל יותר רזרבות אבל בפועל כשהוא נפגע יכול שבסופו של דבר יאבדו את עבודתם יותר אנשים מאשר בצבר של עסקים קטנים.

האמירות האלה הן לגמרי נכונות במובן שגם עסקים גדולים נפגעו במידה קשה. אני מסבירה שוב שכרגע אנחנו נמצאים בתוך איזושהי החלטה תקציבית. כאשר אנחנו לוקחים מענק שמחושב על סמך מחזורי פעילות זו שאלה לאן ממקדים את המענק הזה. אם היינו מכלילים את כל העסקים, גם את בעלי המחזורים הגדולים, היינו נמצאים בסיטואציה שכנראה עיקר המענק היה מגיע לעסקים המאוד גדולים והעסקים הקטנים כמעט לא היו זוכים למענק, מכיוון שהמענק הוא פרופורציוני להיקף הפעילות בסופו של דבר. לכן כרגע היה צריך לקבל החלטה לאן ממקדים את המענקים. החשיבה הייתה שבעיתוי הזה, כשזה התקציב שיש לנו עבורו, זו העלות שאנחנו יכולים לחלק, נכון יותר לחלק אותו לעסקים קטנים ובינוניים בשלב הזה, כאשר, כמו שעידו אמר, אנחנו לא סיימנו את העבודה.

כבר בימים אלה בעצם מתקיימת חשיבה איך צריך ונכון לעזור ולסייע לעסקים שלא נכללו בכל הקבוצות שנתנו עד עכשיו, איך נכון לסייע להם בצורה הכי טובה, כשכמובן ככל שאנחנו עולים בנפח הפעילות של העסקים, כדי שמענק יהיה משמעותי ובאמת יעזור לחלץ את העסק מהקשיים שבהם הוא נמצא, הסיוע שהוא זקוק לו כדי להשאיר את הראש מעל המים הוא באמת הרבה יותר גדול ומשמעותי מבחינת ההיקף הכספי שלו. לכן צריך לראות איך אנחנו יכולים לעשות את זה, איך נכון לבנות את המענק בצורה כך שהוא ייתן את הסיוע למי שבאמת צריך אותו בצורה הכי גדולה ואחרי כן לגייס או להחליט מה העלות שנותנים לדבר הזה.

אני אומרת שוב, העבודה של הממשלה לא הסתיימה ואנחנו ממש בימים האלה ממשיכים לחשוב איך נכון לסייע גם לעסקים שלא נכללו במעגלי הסיוע עד עכשיו. היה חשוב לנו כן לצאת לדרך עם הפעימות האלה כדי להתחיל כבר במהלך חודש מאי לשלם לעסקים הקטנים והבינוניים. אני מאמינה שבימים או בשבועות הקרובים הממשלה תודיע על המשך הצעדים. ברור לכולנו שהדברים לא הסתיימו.

מיקי חיימוביץ, בבקשה.

אני רוצה לשאול גם אותך וגם את ירון: עלה בצורה די ברורה מטעם המסעדנים הנושא של מענקים על החזרת כוח אדם. כרגע, ככל שאני מבינה, זה לא נכלל בתוכנית. האם יש מחשבות לגבי זה?

כמו שאמרתי, כרגע נבחנים מספר כיוונים, גם לגבי עסקים יותר גדולים, גם איך להתייחס לנושא של החזרת עובדים או עסקים שמלכתחילה לא הוציאו את העובדים לחל"ת והחליטו לשאת בעלויות שלהם גם אם הם עובדים בפעילות חלקית ולא להעביר אותם לאחריות מדינה. כל הנושאים האלה כרגע נבחנים ונשקלים וברגע שהדברים יהיו מגובשים אני מניחה שהממשלה תודיע אותם כפי שהיא מודיעה. אבל כל הדברים כרגע נמצאים על השולחן. ברור לכולנו שיש עוד עסקים שנפגעו ועדיין לא מקבלים סיוע וגם ברור לכולנו שאחת המשימות החשובות של הממשלה היא לדאוג להחזיר כמה שיותר עובדים למעגל התעסוקה.

פה זה צעד באמת נדרש וכבר חודשיים אתם מדברים על זה.

חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בנוסחה במודל הקיים, אם המסעדות יחזירו עובדים לעבודה – ויגדילו את התקציב של המודל והן ימשיכו לקבל כסף גם במאי וגם ביוני – אז הן יפוצו על אותם עובדים כי בנוסחה הוצאת אנשים לחל"ת מקטין לך את המענק שאתה מקבל. ברגע שהם יחזירו אנשים מחל"ת, יתחילו להעסיק אותם אבל ימשיכו לקבל גם במאי-יוני בהתאם לאותן נוסחאות, הן יפוצו על זה וזה יעודד אותן להחזיר אנשים. כל מה שאנחנו אומרים זה רק דבר אחד – רק צריך לשים לזה תקציב. גם לגב' מירי סביון, תנו לה תקציב, היא תפצה את מי שאתם רוצים. אבל אין לה תקציב אז אין לה את מי לפצות. צריך להגדיל את התקציב בצורה משמעותית.

אני רוצה להעלות עוד נקודה אחת. ברגע שאנחנו לא מפצים את העסקים של ה-20 מיליון שקל, הם פוגעים בעסקים שמתחת ל-20 מיליון שקל. כל עסק כזה מעל 20 מיליון שקל, יש סביבו לפחות 30, 40, 50 – אם לא יותר, לפעמים גם 200 עסקים – שסמוכים על שולחנו, וברגע שהוא לא יכול לשלם להם אז מתחיל דומינו שבסוף מגיע עד הקצה-קצה, של הילד שייקנו לו סנדוויץ' לבית ספר. הדומינו מתחיל מלמעלה עד אחרון האזרחים ואת זה אנחנו תמיד צריכים לזכור.

יהיה לנו עוד סבב עם אנשי האוצר. אני רוצה לעבור לעמית קאופמן, הנהלת התאחדות האולמות וגני האירועים. אם תוכל להתייחס בהמשך להערה הקודמת של ח"כ אבוטבול גם לסוגיית הקייטרינג.

בוקר טוב ליושב-ראש, לחברי הכנסת, אני מבקש לשמוע גם את ניר שפר מההתאחדות כדי שיוכל לדבר גם על הפן הכלכלי והמשפטי. אני אדבר בשתי שניות קצת על עצמי. אני נשוי, אב לשלושה, בוגר חט' צנחנים בסדיר ובמילואים, בן לניצולי שואה שלימדו אותי שני דברים: אהבת הארץ ועבודה קשה. התחושה היום היא של בגידה. לא פחות מזה. בגידה של המדינה בנו, העצמאיים. ולבגידה הזו יהיה מחיר כבד. יהיה לה מחיר כבד באנרכיה. המל"ל מדבר היום על הנושא של מרי אזרחי, זה טוב מאוד כי זאת התחושה שלנו. התחושה שלנו היא שהפתיעו אותנו.

אני מדבר בשם התאחדות בעלי האולמות, שזה 700 אולמות וגני אירועים, עם מעל 100 עובדים, עם עשרות-אלפי עובדים במעגל השני. אני יכול להעיד על עצמי שאני מעסיק בשתי חברות קייטרינג שבבעלותי לשני מתחמי אירועים מעל 600 עובדים בצורה ישירה. כשהוצאתי אותם לחל"ת נחנקתי. פשוט התחלתי לבכות. זה לא קרה לי ב-25 השנים שאני מעסיק עובדים. אני תמיד עומד מולם בגב זקוף. העובדים חשבו שאני נחנק בגלל שאני דואג למפעל החיים שלי. זה לא זה. אני פשוט הסתכלתי להם בעיניים וראיתי חרדה, חרדה לקיום שלהם. השקט שהיה באולם כשדיברתי פשוט החריד אותי.

אין לנו תשובות. אנחנו חודשיים בתוך הדממה מלאה בלי תשובות. אפס אופק ואפס פתרונות. הדבר הזה הוא בושה. אנחנו רגילים לערבות הדדית במדינה הזו – איפה הערבות ההדדית? אנחנו נמצאים בחזית אחת מול המדינה. אגב, אין רגולטור במדינה שלא היה בחזית מולנו בשנים האחרונות. כל רגולטור שנמצא במדינה, כל אחד, היה בתוך הכיס שלנו והרגיש כמו בעל הבית.

הדבר השני זה הזוגות. הזוגות זה בלון החמצן שלנו. אין לנו חזית אתם. הם הלקוחות שלנו. אנחנו נמצאים היום במצב בלתי אפשרי אתם כי הממשלה לא נותנת תשובות – אז מה אנחנו צריכים להגיד להם? במקום שתגיע הממשלה ותיתן תשובה בהירה, מחזירים את זה אלינו. אנחנו רגילים לזה, רגילים שאנחנו צריכים לפתור את כל הבעיות בעולם. להפקרה הזו יהיה מחיר כבד. אני מציע להעלות על השולחן גם את המילה חדלות פירעון, כי בחדלות פירעון הזוגות בוודאי לא יראו כסף, כי קודם יש עובדים, אחרי זה רשויות, אחרי זה בנקים, אחרונים-אחרונים בתור יהיו הזוגות.

ענף האירועים הוא מלא בהוצאות קבועות. כשמדברים על 400,000 שקל, יש להבין שאולם אירועים ממוצע משלם 200,000-250,000 שקל שכירות לחודש. זה ענף של נדל"ן. זה שזה נראה שמגישים בסוף אנטרקוט או שניצל, זה החלק הקטן. אנחנו רוצים לשמוע מהממשלה דבר אחד: פיצוי, כי אנחנו ענף ייחודי עם אפס הכנסות. אין טייק-אווי, אין חתונות וירטואליות. אנחנו חייבים לדבר על פיצוי. כי גם כשהענף הזה יחזור לעבודה, כדי שהזוגות יתחילו להירשם לאירועים העתידיים, ההנעה של זה תהיה איטית. רובנו עסקים של מעל 20 מיליון שקל, אנחנו עם אפס פתרונות. אפס פתרונות.

עמית, בהמשך לשיח הקודם עם המסעדנים, האם לכם, בתנאים המיוחדים שאתה מציג – שהם באמת בהרבה מובנים יותר חמורים משל המסעדנים – יש מודל איך מחזירים את הענף?

אין לנו כרגע שום מודל מכיוון שאין לנו שום אופק. אף אחד לא מדבר אתנו. אתה לא יודע האם זה יקרה בינואר שנה הבאה, האם זה יקרה באוגוסט שנה הבאה, האם זה יקרה בקיץ של שנה הבאה. אגב, באופן היסטורי ענף האירועים מפסיד בחורף, הוא מרוויח בעונות הקיץ. כלומר אנחנו הגענו למשבר הזה מאוד-מאוד רזים. זה ענף שיש בו אלפים רבים של עובדים, עשרות-אלפים כמעט, 100,000 עובדים, והוא מגלגל 12 מיליארד שקל. אני אבקש שניר יעלה פה - - -

תוכל להתייחס לקייטרינג שביקשו ממך?

כרגע אין לנו פתרונות כי בעצם אין אמירה ברורה. ל-19 אורחים אי אפשר לעשות אירוע. כדי להוציא אירוע ל-19 אורחים צריך בערך 15 עובדים. אין באמת פתרונות. באירוע של 100 איש, שבדרך כלל הוא מאוד לא כלכלי, יש בערך 25% עובדים סביבו. כלומר, אין מודל כלכלי שמחזיק אירועים קטנים כי ההוצאות הקבועות באולם אירועים, גם אם הקייטרינג מגיע, הן עצומות. מחיר המנה, אם הוא היה בממוצע 300 שקל, הוא יצטרך להיות 1,000 שקל כי רוב ההוצאה היא הוצאה קבועה.

ניר שפר, בבקשה.

שלום. תודה על ההזמנה. אנחנו שמחים שמתחילים להתייחס אלינו כי ענף האירועים הוא ענף ייחודי.

ניר, אתה יכול לתת לנו מושג על גודל הענף? על כמה עובדים אנחנו מדברים?

אנחנו מדברים על מחזור בסדר-גודל של 12 מיליארד שקלים, סדר-גודל של 100,000 מועסקים, ואני כרגע לא מכניס מעגלים שניים, כי גם מגדל הפרחים שמגדל למעצבת את הפרחים, גם הוא קשור בנו והמעגלים הם מאוד גדולים. קחו לדוגמה את כל הזמרים למיניהם, אתם יודעים שעיקר העבודה שלהם הוא באולמות האירועים. אני יכול להחזיק אתכם פה עוד הרבה זמן עם המעגלים שאנחנו קשורים בהם. אנחנו סדר-גודל של 750 אולמות.

עד כמה שאנחנו מבינים את הסיטואציה – ושמענו את חברינו המסעדנים, שיש להם אופק, כרגע מדברים על 50% ואולי לחזור במאי או לא לחזור במאי – אנחנו בערפל מוחלט. אף אחד לא מדבר אתנו על איזשהו אופק, מתי חוזרים. אף אחד, חוץ מפגישה שהייתה לנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ששמע אותנו ואמר לנו שהתשובות כרגע הן תשובות רוחביות ולא ענפיות, לא מתייחס לנושא של הפיצויים. בסך הכול, כמו שעמית אמר, כשאולם סגור יש לו הוצאות קבועות מאוד-מאוד גדולות שממשיכות לרוץ, ואם לא תהיה פה הצלה מידית – עשינו איזשהו חישוב ראשוני שמדבר על סדר-גודל של 100 מיליון שקל לחודש לענף האירועים, לאולמות – אנחנו נמצא את עצמנו בסיטואציה שאתם פשוט סוגרים את תעשיית השמחות של מדינת ישראל. אין לי שום תיאור אחר להסביר פה את הדברים.

אני חוזר שוב לשאלה ששאלתי את עמית ואני שואל אותך: האם יש איזושהי תוכנית? ברור, המצוקה ברורה מאוד וגם התנאים המיוחדים הובהרו לנו יפה. האם גם בתנאים האלה לכם יש איזשהו מודל, ולו חלקי, ולו למקומות פתוחים ולא למקומות סגורים, אני לא יודע, איזשהו מודל? אתה אומר שלא מדברים אתכם וזה חמור לכשעצמו, אבל אם ידברו אתכם יש איזשהו מודל תוכלו לשים אותו על השולחן?

אנחנו הקמנו צוות שמטפל במשבר, צוות של ההתאחדות ועלו מספר מודלים. אין פה מודל אחד כי אתם צריכים להבין שהענף הזה מורכב מהמון עסקים שהם שונים מאוד אחד מהשני. עלו כל מיני אופציות, כמו שאמרת, לארח אולי חלק מהאורחים בחוץ וחלק מהאורחים בפנים, לעשות אזור של צעירים ואזור של מבוגרים. יש פה המון דברים ואנחנו צריכים לנהל את זה עם משרד הבריאות, שנעלה בפניו את כל ההצעות והוא ייתן קווי מתאר איך אנחנו מתמודדים עם הסיפור הזה. זה שנעלה רעיונות מאוד יפים ונהיה מאוד יצירתיים זה מאוד נחמד, אבל כל עוד אין מול מי לדבר ומול מי ללבן – ואנחנו עובדים כרגע מול קיר – אז כל הדברים לא רלוונטיים.

יש לזה עוד צד והוא כמובן הצד של הלקוחות, של הזוגות וכל מי שהזמין – וזו כמות גדולה מאוד של אנשים כי כמו שנאמר פה קודם, זה נפל לנו בדיוק על חודשי האביב וגם לתוך הקיץ, שהם החודשים הגדולים של הענף הזה. תמר הומינר, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה על האופציה להשמיע את הצד שלנו. אנחנו יודעים שזה לא ברור מאליו. אני אציג רגע את עצמי: קוראים לי תמר הומינר, אני במקור מהצפון, אני מתחתנת עוד חודשיים וחצי ושינינו מחתונה של 400 מוזמנים באולם לחתונה אצל ההורים שלי בבית. בן הזוג שלי הוא חייל בשירות סדיר שנמצא כרגע בעוצר יציאות וכרגע אנחנו הולכים להפסיד 30,000 שקל. אני יודעת שזה כלום לעומת המספרים שאמרו פה אבל לזוג צעיר, במיוחד כשאחד מאתנו הוא חייל ויש הרבה סטודנטים ואנשים שנמצאים במצב של חוסר ודאות, זה הרבה כסף. חשוב להגיד.

ה-30,000 שקל זו מקדמה ששילמתם?

זו מקדמה ששילמנו והאולם שלנו לא יודע להגיד לנו אם יהיה או לא יהיה, מה יהיה המצב. אני באה מבית דתי, אני מאמינה שלא דוחים חתונות, בעיקר כשאנחנו מחכים כבר הרבה זמן לחתונה. אנחנו התעכבנו עם החתונה כדי להתחתן באביב, כדי שבן הזוג שלי יסיים מסלול בצבא. אנחנו מתכננים את האירוע הרבה זמן כדי לשמוח בו באמת. כמונו יש הרבה מאוד זוגות שנמצאים במצב של חוסר ודאות, שנמצאים כבני ערובה של בעלי האולמות שלנו. לא נותנים לנו תשובות. מבקשים מזוגות לשלם דמי ביטול על חתונה שהתבטלה בגלל הקורונה, שזה מצב אבסורדי. זה יכול להגיע למאות-אלפי שקלים ובשביל זוג צעיר זה סכום שהוא לא יכול לעמוד בו.

מה אומר לכם בעלי האולם אתו דיברתם?

חשוב להגיד שלכל זוג יש חוזה שונה ולכן זה מצב שהוא מאוד מורכב. אני יודעת להגיד עלינו שהאולם שלנו לא מאפשר לנו לבטל והם רק מציעים לנו אופציה לדחות. אנחנו לא רוצים לדחות. אנחנו רוצים להתחתן ולחגוג את האהבה שלנו כי אנחנו מבינים שזה הדבר החשוב. חשוב לי לחזק את עמית ואת ניר ולהגיד שאנחנו לא במאבק מול בעלי האולמות. אין לנו שום מטרה שאנשים יפשטו את הרגל, אבל לשמוע שאנחנו בתחתית שרשרת המזון מבחינת החזרי הכספים זה קצת צורם וחורה לי כי בסוף האירועים הם למען הזוגות.

לא, מה שנאמר – בשביל לדייק – זה שאם הם יפשטו רגל, אם הם יהיו בחדלות פירעון, על פי חוק אתם תהיו - - -

בדיוק. זו לא אמירה ערכית. את צריכה להבין את זה. זה לא שאתם בתחתית שרשרת המזון כי כך הם חושבים עליכם, זה מה שהחוק מחייב אותם.

תודה על הדיוק. אני אדייק את עצמי ואגיד שהרבה זוגות נמצאים במצב מאוד-מאוד מורכב מחודש מרס. אנחנו חיכינו עד פסח, אמרנו: אולי, בעזרת-השם, הדברים יתבהרו, הכול יסתדר ונוכל להתחתן כמו שצריך. כרגע אנחנו מתכננים חתונה שתהיה שמחה לנו, עם המשפחה המצומצמת. אנחנו באנו עם ארבע הצעות בסיסיות שנשמח להציג לוועדה בנוגע למה שנכון לזוגות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. הזוגות התרכזו יחד לטובת הדבר.

הדבר הראשון הוא לתת את האופציה לבטל את האירוע בלי תשלום קנס והחזרת המקדמות. כמובן שצריך למצוא לזה דרך ופתרון אבל זו ההצעה הראשונה שלנו. הדבר השני הוא דחיית האירוע והתאמת החוזה. אם עכשיו אני דוחה את האירוע שלי מהקיץ לחורף, מחירי השוק משתנים, הצרכים משתנים, אני אצמצם את החתונה, אני אשאיר את המספר, כל זוג ומה שנכון לו.

הדבר השלישי, שהוא מאוד מתחבר למה ששי ברמן אמר בנוגע למסעדות, הוא זמן התראה סביר מראש, שזה בעיניי הדבר הכי חשוב. אם היום מודיעים שמותר לקיים את האירועים, מזל טוב, איזה כיף, זה לא יהיה הגיוני לבוא לזוג שאמור להתחתן עוד יומיים ולהגיד לו: אתה חייב לקיים את החתונה באולם. זה מצב שהוא לא הגיוני. זה לא פייר כלפי הזוגות, לא במצב כלכלי ולא במצב נפשי. אנחנו נמצאים פה במתח נפשי מאוד-מאוד גדול. אנחנו ממליצים על תקופה – התייעצנו עם ספקים – של שישה שבועות. התייעצנו עם כמה ספקים וכולם המליצו על כך כטווח הגיוני. כמובן שאם הדבר הזה יהיה אפשרי אנחנו סומכים על הוועדה שתדע לתת לזה זמן נכון.

דבר אחרון הוא לא לחייב את הזוגות להתחתן אם יש הגבלת התקהלות על פי משרד הבריאות. אם יש פער ענק בין החוזה שחתמנו, שאתה מתחייב על מינימום של מוזמנים, לבין הגבלת ההתקהלות, אז שיהיה איזשהו דו-שיח. הדבר הכי חשוב בעיניי הוא שצריכה להיות פה הסכמה פה אחד בין הזוגות ובעלי האולמות לכל הסעיפים שאמרנו.

אני רק אסכם ואגיד שכולנו נמצאים בערפל, גם החברים בוועדה, גם בעלי האולמות, גם אנחנו וגם הספקים. אנחנו רק מקווים שתהיה לנו תקווה לא להתחיל את החיים שלנו גם במתח נפשי וגם בחובות כלכליים. כמו שאמרו לפניי, אנחנו נשמח לאיזשהו צפי, לדעת שעד ספטמבר אין על מה לדבר, לא פותחים אולמות, או משהו שנוכל להחזיק את המתח הנפשי שלנו בצורה קצת יותר ברורה. אנחנו מאוד-מאוד מעריכים את העובדה שנתנו לנו לבוא ולהשמיע את הקול שלנו.

תמר, עכשיו אנחנו נשמע תגובה של התאחדות האולמות ואחר כך נעבור לאוצר, רק כמה דברים: אחד, הצגת את הדברים באופן מאוד ברור; ושניים, מניסיונם של חברי הוועדה לגודל האירוע אין שום קשר להצלחת חיי הנישואין. שיהיה במזל בכל מקרה.

תודה רבה. אני אבקש מעמית קאופמן וניר שפר: אחד, האם אתם יכולים לתת לנו איזשהו מושג על גודל הבעיה הזאת. כמה אירועים, באיזה סדר-גודל כספי, נמצאים היום, וכמה זוגות אולי, אם אתם יודעים את הנתון, נמצאים היום בצנרת בצורה הזו ומה אתם מציעים להם, לפני שניגש לצד של האוצר ונראה אם יש להם פתרון.

קודם כל, אני רוצה להגיד שאנחנו לאורך כל השנים שירתנו באהבה, עם הרבה שמחה, את הזוגות, ובמצב הכאוטי שאנחנו נמצאים בו יחד אתם – ואני מדגיש את זה, יחד אתם – כואבים את המצב. צריך להבין שמדובר בהמון סוגים של אולמות והמון סוגים של חוזים. כלומר, אין פה איזה חוזה אחיד ואנחנו מוצאים את עצמנו במצב שאנחנו לא יודעים לתת תשובות לזוגות. אנחנו לא יודעים מתי אנחנו חוזרים לעבוד, אנחנו לא יודעים אם הזוג של יוני צריך לקבל תשובה כזו או אחרת. אנחנו גם לא יודעים לגבי הפיצויים כי צריך לזכור שתאריך שבוטל הוא תאריך שהיו בגינו הוצאות קבועות מאוד-מאוד גבוהות. זה לא שאם לא עשינו את החתונה אז זה לא עלה לנו שקל.

שאלה של בורות: אתה אומר שיש הרבה סוגי חוזים, האם יש בחוזים האלה, כאיזשהו סוג של סטנדרט, סעיף של כוח עליון והאם יש איזה ביטוח שמכסה את זה?

אין סוג של סטנדרט ואין לצערי ביטוח שמכסה את הסיפור הזה. אנחנו כרגע מתנהלים עם יועץ משפטי, שגם יוכל להעביר לוועדה תגובה מאוד מסודרת כי הוא זה שבודק את הנושא של האחוזים השונים ואת ההתייחסות. אבל אנחנו פה בסיטואציה יחד עם הזוגות – אני מדגיש, יחד עם הזוגות – ואנחנו מבינים ללבם.

שאלת לגבי מספרים, אז אני לא יודע לתת מספרים כי אין לנו דרך לכמת את זה אבל אני יודע מסקר שעשו באחד האתרים שכ-12% מהזוגות לא היו מרוצים מהפתרונות שהם קיבלו מאתנו. אתם צריכים להבין שההתייחסות זה עולם ומלואו, זה מורכבויות, זה משפחה שצריכה להגיע מחו"ל, זה הורים מבוגרים. תאמינו לי, אנחנו יכולים לכתוב ספר על כל אירוע ואירוע. אנחנו מקשיבים ומטפלים. אנחנו על זה. זה הלב של העסקים שלנו.

בשלב הזה אני רוצה לשמוע תגובות מאנשי האוצר על ענף שמסתמן אולי כהכי מסובך ובמצב הכי גרוע מכולם, עוד יותר אפילו מהמסעדות, וגם לזוגות עצמם. לפני שאתם עונים לנו אני רוצה לקשור את זה לדיון בהצעת חוק שעולה היום במליאה וזה מה שנוגע לענף התעופה ולפיצוי של אנשים שרכשו כרטיסי טיסה והכרטיסים האלה בוטלו, מה שנקרא חוק טיבי – צריך לתת את הקרדיט גם למי שעשה אותו.

כולל נושא פולין?

מאה אחוז. גם לכאלה שהיו להם נסיעות לפולין כמקרה מבחן. האם אתם דנים באוצר בפיצוי הצרכני לזה, בהינתן שברור שבעלי האולמות לא יכולים לעמוד בכך? הם יכולים אולי להציע תאריך חלופי אבל בוודאי במצבם הנוכחי והנראה לעין הם לא יכולים לפצות את האנשים האלה. תבחרו מכם מי יתייחס, אולי חגית שני, סגנית החשכ"ל, או מישהו אחר שרוצה לתת לנו תשובה. מירי, אנחנו מקבלים אותך אז נתחיל אתך. בבקשה.

לא, לצערי אני באמת פחות רלוונטית כי רשות המסים כרגע לא מפצה את הציבור הרחב ואת הלקוחות. אני יכולה להתייחס לאותם מענקים שרשות המסים מפעילה ומשלמת, קשה לי להתייחס לדברים שהם לא בתוך המגרש שלנו.

מי באוצר אחראי – למשל היוזמה לתקן את החוק שנוגע לתעופה, שהיא דומה בהקשר הזה – על הצד הצרכני, או על עזרה לעסקים לפצות את הצד הצרכני?

כרגע אני באמת לא יודעת לענות לך על השאלה הזו. אני יכולה להגיע לך שכרגע זה לא נמצא בתוך המגרש שלנו. אני פשוט לא רואה כרגע גורמים אחרים מהאוצר שנמצאים בפגישה אז אני מציעה שתעבירו את זה להנהלת האוצר ונראה מי יוכל לענות תשובה טובה.

עידו, אתה חזרה אתנו. בפרינציפ, מי אחראי על זה?

יו"ר הוועדה, אתה יכול לחזור בבקשה על השאלה? חזרתי כרגע.

עלה פה הנושא של בעלי האולמות, הן מבחינת הקושי העצום שיש בענף הזה, אי-הוודאות העצומה והתלונה שלהם שלא מדברים אתם, שכמובן בזה צריך לטפל, אבל מעבר לזה, זה ענף שבאופן בולט באה פה לידי ביטוי פגיעה בצרכנים מכיוון שהם כבר הזמינו. זה דבר שאתה מזמין היום חצי שנה ואפילו שנה מראש. מכיוון שהעתיד הוא כל כך לוט בערפל לא ברור גם איך מפצים את הצרכן על הדבר הזה, כי ברור דבר אחד – בעלי האולמות לא יכולים לעשות את זה. מי באוצר מטפל בסוגיה הזאת, גם בהקשר הספציפי של ענף האולמות וגם בכלל?

נתחיל מהנקודה שנאמרה באמצע לעניין זה שלא מדברים עם כל ענף. ישנם ענפים ששוחחנו אתם. אנחנו צוללים כרגע לניתוח הענפי ולכל ענף. אני אשמח לשוחח עם עמית. אני מתחייב שאנחנו נקיים את השיח הזה. בלי קשר, אגב, לוועדה היינו עושים את זה, אבל הנקודה ברורה.

מתי?

מבחינתי, אגב, אנחנו נקיים שיחה ראשונה היום. אבל זה לא קשור, אנחנו רוצים לשבת ולשוחח עם כל הענפים ושכל אחד ירגיש שהוא מקבל את המענה וההתייחסות הראויה לו. זה אחד מהעקרונות של העבודה שלנו. זה נכון שעד כה המיקוד היה רוחבי, עם הפתיחה והפתיחה החלקית ההתייחסות הענפית תקבל ביטוי יותר משמעותי. זה פעם אחת.

לעניין החוזים. זו סוגיה מאוד מורכבת. יש כרגע צוות שעובד בהובלת משרד המשפטים, יש לנו גם נציג שם, שעוסק בסוגיית השכירות, סוגיית החוזים, וגם ביקש לקבל התייחסויות מהאיגודים השונים איך הם חושבים שהדבר הזה צריך לקבל ביטוי. אי אפשר להסתכל, מהיכרותי המועטה עם הנושא הזה, על חוזה אחד כנקודה בודדת כי לכל אחת מההחלטות שיהיו בנושא הזה יש כמובן השלכה על כלל החוזים האחרים במשק.

הנושא הזה נבחן בראשות ארז קמיניץ, למיטב ידיעתי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואני חושב שכדאי שמי שרוצה יוכל להעביר לשם את האינפוטים. אני יודע שהם גם מחפשים את ההתייחסות הזו. אז אנחנו נוכל להיות בשמחה בקשר לאחר מכן ואוכל גם לחבר אתכם. במידת הצורך להעביר את הפרטים לוועדה או איך שתבחרו לעשות את זה. זו שאלה שלא ניתן להתייחס אליה כנקודה פרטנית בלבד, היא משליכה על כל עולם החוזים שיש במשק הישראלי.

יש איזשהו סוג של אירוניה היסטורית שדווקא ארז קמיניץ עוסק בחוק טיבי. זה יפה.

אני רוצה להרחיב את השאלה כי אני מעריך את הכנות בתשובות שלך. אם אנחנו לוקחים את ענף האולמות יותר מכול ענף אחר כענף שהוא באמת בסיכון מוגבר ושאין לנו פתרון נראה לעין, ובניגוד למסעדנים, גם בעלי האולמות התקשו להציג לנו אפילו מודל שלהם – מה הפתרון שלכם לדבר הזה? מה צורת החשיבה שלכם לדבר הזה, בהינתן גם שבסוף אולמות אירועים, אם אנחנו לוקחים אותם כדוגמה, זה לא מותרות? זה אמנם אירוע שלא קורה הרבה בחיים אבל זה לא מותרות. אנשים לא באמת יחזרו לחגוג חתונות אצלם בחצר במינימום הוצאה. יש סטנדרט מסוים, יש צורת חיים מסוימת שקשורה בעניין הזה. זאת אומרת, זה ענף שאנחנו כן רוצים לראות אותו צף מעבר למשבר הזה. מה החשיבה שלכם על פתרון לענפים מהסוג הזה?

אחת – וזו נקודה שאומרים כלפינו לא מעט – היא שאנחנו לא מכירים את הדקויות שיש בעבודת מסעדות, גני אירועים וכו', אז קודם כל זה נכון. אנחנו ניכנס לעבודה יחד עם הענפים הפרטניים כדי להכיר טוב יותר את הפרטים. אני אגיד בגדול, כמחשבה מסדרת, לכל ענף יש באמת את הייחודיות שלו וגם הדבר נגזר מכך שיש כאן הרבה חוסר ודאות לגבי מהו טווח האירוע שאנחנו מדברים עליו. אבל השאלה כאן בסוף היא האם עסק יכול להתקיים בצורה שלדית, למעשה להיכנס לסוג של שנת חורף כדי לעבור את הדבר הזה, או שיש צורך לייצר לו איזושהי אלטרנטיבה תעסוקתית אחרת.

אלה דברים שנרצה לשבת עם הגופים הרלוונטיים של כל אחד מהענפים, ונרצה לעשות את זה גם בהקדם, כדי להבין איך הם רואים את הדברים, מה הדקויות של כל ענף, להכיר אותו ככל הניתן מבחינתנו. זה הדבר הכי כן ואמיתי שאני יכול לומר. זה לא פשוט, גם עבורם, גם עבורנו. אנחנו מנסים לקחת פה כל ענף ולבחון אותו בצורה פרטנית, זה מעט שאפתני אבל אני חושב שזה מאוד מכבד כל ענף. זה הכיוון שלנו לעת הקרובה ונרצה להתחיל עם זה באופן מידי.

שאלה אחרונה, עידו, לפני שנעבור להתייחסות חברי הכנסת. חלק גדול מהמועסקים, גם במסעדות וגם באולמות אירועים, הם בני 25 ומטה. יש סוגיה שהצפתי בשיחה פרטית עם מנכ"ל האוצר והיא העובדה שהחל"ת של בני 25 ומטה למעשה מסתיים בשבוע הבא. החל"ת שמפצים עליו בדמי אבטלה של הביטוח הלאומי הוא 50 יום, אחרי 50 יום הם לא מפוצים יותר.

זה משהו שאפשר לתקן אותו.

לכן אני מעלה את השאלה. אני יודע שאתם ערים לדבר הזה. האם מסתמן איזשהו פתרון לסוגיית החל"ת של בני 25 ומטה, שזה מאות-אלפי אנשים דווקא בענפים האלה? למשל, שינוי תקנות החל"ת לגביהם? שבועיים וחצי אחר כך יגיעו אלה שהם עד גיל 32, אז זה לפתחנו גם כן.

אנחנו כמובן מודעים לסוגיה הזו וללוחות הזמנים, הדבר הזה נמצא על שולחננו כרגע ובוחנים את דרך הטיפול ההולמת. אני מניח שביומיים-שלושה הקרובים נידרש לזה. ככל שיהיה צורך בקיום תיקון אנחנו נעשה אותו. זו נקודה שהיא מורכבת מהרבה סיבות. אני כן אגיד שהדבר הזה מובן, ידוע לנו ויש חשיבה מאוד אינטנסיבית כרגע מה לעשות עם הדבר הזה.

תודה רבה. ח"כ ג'אבר עסאקלה.

תחילה רציתי להעלות את הנושא של הזוגות. אני שמח שתמר עלתה והציגה את הנושא באופן יפה וברור. אני חושב שזה נושא מאוד משמעותי לזוגות צעירים, שבתחילת החיים שלהם מפסידים סכומים גדולים. אני לא מאשים פה אף אחד אבל נקלענו למצב שבלתי אפשרי לקבל אותו כמו שהוא.

הדבר השני שאני רוצה להגיד הוא שיש טיפה שונות, לא הרבה, בין האולמות בחברה הערבית לאולמות בחברה היהודית. האולמות בחברה הערבית עובדים מרס עד ספטמבר. זהו. בחורף אין כלום. האולמות סגורים, חוץ מאלה שיש להם גם מסעדה ליד. זה אומר שמבחינת בעלי העסקים האלה זה טוטאל לוס. כלומר, יש בעיה רצינית.

הדבר השלישי שאני רוצה להתייחס אליו, ועפר התחיל בו, הוא שבחברה הערבית רוב העובדים באולמות – אני יכול להגיד 95% מהם – הם צעירים בני 17, 18 ו-19. בגיל שהילדים היהודיים בצבא, הילדים הערביים עובדים במקצועות המלצרות, בין השאר, ועכשיו, גם אם מפוטרים, לא מגיע להם לפי תקנות ביטוח הלאומי לא חל"ת, לא דמי אבטלה ולא שום דבר. לכן, אם אנחנו הולכים לחשוב על תיקונים לתקנות של הביטוח הלאומי בענייני אבטלה, צריך לקחת בחשבון את הדבר הזה. הרבה מהם גם סטודנטים שממשיכים לשלם שכר לימוד, שכר דירה וכו'.

ח"כ מיקי חיימוביץ', בבקשה.

אני חושבת שהתמונה שעולה פה היא מורכבת וקשה, במיוחד כשמסתכלים קדימה כי התחזיות לא אופטימיות. מה שאני יכולה להגיד בשורה התחתונה זה שאני מצטערת לראות שגם בתחום הזה נראה שבאוצר, בחשב הכללי, הכול מאוד-מאוד איטי. אני מבינה שאתם מתמודדים באמת מול משהו שאף אחד מאתנו, ובטח אתם, לא התמודד, אבל אני מצטערת, התגובה שלכם איטית מידיי. אתם חייבים להניע את המערכת הזו הרבה יותר מהר ולתת פתרונות בצורה הרבה יותר שלמה ומקיפה. כל הזמן אנחנו רק שומעים: אנחנו בדיונים, אנחנו בדיונים, אנחנו בודקים וכו' – די, אנחנו כבר חודשיים בתוך הסיפור הזה, למה אתם מחכים?

ח"כ משה אבוטבול.

ראשית, אני חושב שהדיון מאוד חשוב ואני רוצה להודות לכל החברים שגילו עניין רב בנושא הזה. זה באמת מאוד מקשה. אני בקשר עם המון זוגות צעירים – כמו הכלה שדיברה על החתונה שלה – גם במגזר החרדי זה באמת תופס עניין. אמנם שם בלית ברירה חלקם התחתנו באירועים מצומצמים של 10 איש, אבל הקו המרכזי אצלנו הוא שחתונה זה אחד מהאירועים שהכי-הכי נוגע לחיי האדם.

אני חושב שהזעקה שלכם, גם לגבי האולמות, גם לגבי המסעדנות – בדגש על אותם עסקים חדשים, הסברתי את זה גם בוועדת הכספים, שעסק קטן שהתחיל, לא ניתן לו עכשיו את מלוא הכתף והוא יישבר, כבר יאבד אמון להקים את עצמו פעם נוספת. הוא יאבד הכול ונאבד לגמרי את האמון של אלה שהתחילו בעסקים קטנים. לכן באמת חשוב להדגיש את הכוח שצריכים לתת להם. זה לא עסק בינוני או גדול שיש לו קצת שומנים משנים עברו, פה זה ממש להיות או לחדול וזה יגרום לריסוק האמון שלו במדינת ישראל ובלצאת לעבודה.

אני מאוד-מאוד מקווה שהדברים שנאמרו פה היום יפלו על אוזניים קשובות, גם באוצר, גם בשאר המקומות, לתת דגש לכל העסקים החדשים והקטנים, וכמובן לאלה שמספקים לנו את שמחת החיים, שזה האולמות והמסעדות. הרבה אירועים גם נעשים במסעדות. תודה רבה.

תודה לחברי הכנסת.

עפר, אני מבקש מעידו סופר שיצור אתנו קשר במידי כדי שנוכל להתחיל ליצור דיאלוג לגבי המשבר בענף האירועים. זה פשוט לא נתפס איך עד היום לא קיבלנו שום פנייה ממשרד האוצר.

זה באמת לא נתפס.

אין אף אחד שמטפל בנו. יש את הטלפונים, גם של עמית, גם שלי, בוועדה, הוא יכול ליצור אתנו קשר בסיום הדיון. אנחנו מוכנים להגיע בכל שעה, היום, מחר, מתי שהוא יגיד לנו, כדי לשבת ולהתחיל לנסות לפתור את הבעיה. הענף שלנו נמצא בסיטואציה הכי קשה שיש, יותר מכול הענפים, אנחנו מבקשים עזרה. אני מודה לך שנתת לי לדבר.

שמענו את הנכונות של עידו סופר בצד השני. אם צריך להעביר טלפונים הוועדה תעביר טלפונים. זה עדיין בסמכותנו הפרלמנטרית. אני רוצה לסכם ולומר שאני חושב שהדיון נגע באמת במה שהתכוונו שהוא יגע, לא רק בשני ענפים שהם באמת בסיכון גדול אלא גם בשלושה דברים שנוגעים לדרכי הטיפול בעניין. אנחנו מדברים על שני ענפים שביחד מעסיקים מאות-אלפי אנשים, כולל כמות גדולה של צעירים, שהמחזור שלהם והתרומה שלהם למשק היא בעשרות מיליארדים. אנחנו לא מדברים פה על נישה, אנחנו מדברים על משהו מאוד גדול.

הראשונה עלתה מעניין המסעדנים, ענף שיש לו מודל פחות או יותר מוסכם על נציגיו, שעולה, לפחות לדעתם, בקנה אחד עם רוחן של הנחיות הבריאותיות הקיימות – הרי אין הנחיה פרטנית לכל ענף. צריך להתקיים – ואני חושב שנציגי האוצר רק יתמכו בזה – שיח שהוא שיח פוזיטיבי, איך פותחים, באיזה תנאים פותחים, איך מקיימים, איך לוקחים את ה-50% שדיברו עליהם המסעדנים והופכים את זה להנחיות פוזיטיביות, איך עושים אותן כי ברור לכולם שהדרך הכי טובה היא לפתוח כמה שיותר. על זה צריך להתקיים שיח והוא צריך להתקיים מהר, כי כל יום – הוועדה אומרת את זה מתחילת דיוניה – שבו מחזירים איזשהו חלק לפעילות, כפוף לכל המגבלות הבריאותיות הנדרשות, זה פיצוי שאחר כך לא יצטרכו לשלם, זו בריאות כלכלית, בריאות נפשית ובריאות חברתית למשק. במסעדנים אני חושב שזה הדבר העיקרי.

לעומת זאת, אנחנו מבינים שיש ענפים – והאולמות זו דוגמה מובהקת – שכרגע לא מסוגלים להציג אפילו מודל של חזרה. אי הוודאות גדולה מידיי. ידידיי מהאוצר, אלה דורשים מבחינתכם אולי איזה סוג של רפרנט ספציפי שעוסק בדברים האלה עם פתרון שלהם.

לזה לחבר את הנקודה השלישית והיא הנקודה של הצרכן. לא יכול להיות בסופו של דבר, בלתי אפשרי, שהפיצוי לצרכן ייפול על אנשים ועסקים שאין להם בכלל דרך לצאת. אצל המסעדנים אנחנו שומעים על הפרויקטים של: תקנו ארוחות בהמשך, או איזושהי סדנת בישול, כל מיני פטנטים – ואני אומר "פטנטים" במובן הכי חיובי – שנועדו לאפשר להם לגשר, למרות שגם כשהם מוציאים ואוצ'ר של ארוחה עכשיו הם יצטרכו לממן אותו בהמשך. זה לא פתרון שלם. אבל בסופו של דבר זה משהו שהוא חיובי לגמרי.

בעלי האולמות, וזה נוגע גם לאולם כאולם, גם כקייטרינג, גם להוצאות של האולם – שמענו על הוצאות השכירות העצומות שלהם – לא מסוגלים כרגע בטוב שבתנאים להציג ללקוחות שלהם מודל שכולל גם החזר מלא או חלקי של ההוצאות שלהם. על הדבר הזה המדינה צריכה לתת את דעתה. אי אפשר להפיל את זה על האנשים האלה במצב שלהם. לכן, הן פתרון להציף ענף שהוא ענף חיוני ונמצא במצב של חוסר ודאות מוחלט והן פתרון ללקוחות שלו, גם בזה אנחנו מבקשים שייגעו.

הדיון היה חשוב וממצה. אני מודה גם לנציגי האוצר. תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.