פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



23
ועדת כספים (הזמנית)
23/04/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 34
מישיבת ועדת הכספים (זמנית)
יום חמישי, כ"ט בניסן התש"ף (23 באפריל 2020), שעה 9:35

המשבר הפוקד את עולם התרבות בשל התפשטות נגיף הקורונה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
קרן ברק
אחמד טיבי
מיקי לוי
אורית פרקש הכהן

סמי אבו שחאדה
ניר ברקת
מיקי חיימוביץ'
בועז טופורובסקי
עופר כסיף
אורלי פרומן

יוסי שרעבי - מנכ"ל משרד התרבות והספורט

איליה כץ - אגף התקציבים, משרד האוצר

יניב ביטון - שחקן טלוויזיה, קולנוע, תיאטרון וקומיקאי

דני וייס - מנכ"ל המדיטק בחולון ויושב-ראש פורום מוסדות תרבות

רועי כהן - נשיא להב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

חנן יובל - זמר וכותב שירים, ממלא מקום יושב-ראש אמ"י – איגוד אומני ישראל

אבי נשר - במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע

גולן עינת - הבעלים של זאפה, רשת מועדונים להופעות

יוני פיינגולד - חבר באיגוד האמרגנים ומפיקי האומנויות

לנה קריינדלין - במאית תיאטרון ומנכ"לית תיאטרון גשר

זליג רבינוביץ - מנכ"ל תיאטרון יידישפיל

דליה שימקו - שחקנית, במאית, יושבת-ראש איגוד במאי התיאטרון בישראל

שיר שפר

טמיר כהן

אור שושני



המשבר הפוקד את עולם התרבות בשל התפשטות נגיף הקורונה

היום 23 באפריל 2020, כ"ט בניסן התש"ף, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני רוצה להתחיל בדברים לאוצר שהם לא בהכרח נושא הדיון אבל הם כן חלק מנושא הדיון. אתם הבטחתם ב-1 במאי כסף, פעימה שנייה, לעצמאים – בגלל הגבינה השווייצרית המחוררת שאיתה נתתם איזשהו פיצוי על חודש מרץ לבקושי 100,000 עצמאים מתוך 600,000 איש. אנשים מחכים את כל אפריל למה שהם יקבלו ב-1 במאי. וזה לא כסף של נדבות, החבר'ה האלה לא מבקשים נדבות, מדינת ישראל סגרה להם את העסק, אין להם דרך להתפרנס, אין להם שקל שנכנס לחשבון. הם צריכים לקנות אוכל הביתה, יש כרטיס אשראי שיורד ב-1 במאי, יש שכר דירה, יש הוצאות, לחלקם גם יש עובדים שהם עדיין משלמים להם שכר. הם לא מחפשים התנצלויות ממשרד האוצר. שמעתי את ההתנצלויות אתמול של משרד האוצר על זה שהם לא מצליחים להביא את המענק השני. דיבר איתי הבוקר נשיא להב, דיבר בדמעות, בחיי. האיש לא ישן בגלל פניות הציבור שמגיעות אליו. הוא עובד בזה בהתנדבות, זאת לא העבודה שלו, הוא לא מתפרנס מזה. הוא לא ישן בגלל הטלפונים שהוא מקבל מאנשים יום-יום, שעה-שעה, גם באמצע הלילה. ואני שם את זה עוד פעם על השולחן – היום 23 בחודש, שבוע הבא יש יום הזיכרון ויום העצמאות. החבר'ה האלה לא יחכו. אני לא מבין, לאן אתם רוצים להביא ציבור של מאות אלפי אנשים? שהם יצטרכו לבזוז חנויות כי אין להם ממה לשלם? אני אומר לכם, תפסיקו לומר לחבר'ה האלה שהם מתבכיינים, שהם מפגינים וכו'. הם לא מקבצי נדבות. היה להם עסק, הם התפרנסו בכבוד, הם ידעו לגמור את החודש – ועכשיו אתם מביאים אותם לפת לחם. אל תעשו להם טובה – ואני אומר את זה לכל שרי הממשלה – תעשו את העבודה שלכם. אתם כולכם תישאו פה באחריות אישית, אחד-אחד, כל שרי הממשלה, לא תוכלו להפיל את זה אחד על השני. יש לכם אחריות משותפת, לכל הממשלה הזאת, על מה שקורה כאן. תהיה ממשלה חדשה, לא תהיה ממשלה חדשה – זה לא מעניין. אתם השרים היום, אתם הממשלה. תעשו את העבודה שלכם. אנחנו לא נוותר על העניין הזה. הרי כסף יש, כי אנחנו אישרנו כאן את הכסף, אנחנו אישרנו 11 מיליארד שקל בלילה, כאן. אתם ישבתם איתי, חברי הוועדה, אישרנו את זה. 11 מיליארד שקל לטובת עצמאים ועסקים קטנים. אבל באוצר עסוקים בלמצוא תרגילים ושיטות איך לעקוף את ועדת הכספים, כדי שזה לא יגיע לכאן.

לא הבנתי, אתה יכול להסביר?

אני אסביר. הם מחפשים שיטות איך הם יוכלו לתת איזשהו מענק, רק בלי שהם יצטרכו לעבור דרך ועדת הכספים.

למה, מה הבעיה?

כי בוועדת כספים מפשיטים את החוק שמגיע לכאן והופכים אותו לטוב יותר. וחס וחלילה שזה יקרה. אז הינה, אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה להכין מכתב לחתימה היום לראש הממשלה, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה שמבקש להביא בהקדם האפשרי – מבחינתנו עוד היום – חקיקה שנוגעת למענק העצמאים. כבר אמר היועץ המשפטי שאי אפשר לעשות את זה בתקנות שעת חירום כפי שעשו את זה אז, ובצדק. העובדה היא שכשעשו את זה בתקנות שעת חירום כתבו נוח בשבע שגיאות. אנחנו דורשים שתגיע לכאן חקיקה, ואנחנו גם מתחייבים כאן בפני הממשלה, כמו שהתחייבנו מתחילת הדרך וגם עמדנו בזה, לתת מסלול ירוק לחקיקת העצמאים בוועדת הכספים.

בכל התחום העסקי והכלכלי.

ניר, מבחינת הממשלה אין שום דבר שמונח היום בוועדת כספים והוא מעוכב. כמי שישב בוועדה הזו בחמש השנים האחרונות אני יכול להגיד לך שלא היה כדבר הזה. תמיד היו דברים שמעוכבים מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, אבל עכשיו שום דבר לא מעוכב כאן, שום דבר לא יעוכב כאן, הכול יגיע מיידית לדיון, ואני גם אומר לכם שיֵצא חוק טוב. אבל תביאו, למה אתם מחכים? הרי כרטיסי האשראי לא יחכו ב-1 במאי, שכר הדירה גם לא יחכה, המכולת והסופר גם לא יחכו.

אני רוצה לעבור לדיון של היום, שגם נוגע בעניין הזה, כי הרי כל עולם התרבות וכל עולם האומנות וכל החבר'ה האלה, רובם עצמאים. וגם כל מי שעובד מסביב לעולם הזה הוא עצמאי – מפיקים, במאים, מאפרות, ספרים וכדומה. כולם עצמאים. כולם. ומסביב לזה גם כל עולם חיי הלילה, הברים, המסעדות, זה הכול קשור אחד בשני. והם לא צריכים טובות, הם צריכים את מה שמגיע להם בדין. הם שילמו מיסים כחוק כל השנים, שילמו ביטוח לאומי כל השנים. זה מגיע להם, זה לא טובה.

אני אתחיל בהצעות לסדר של חברי הכנסת. חברת הכנסת אורלי פרומן, שחשוב לציין שהייתה מנכ"לית משרד התרבות והספורט לא מעט זמן. בבקשה. אני מבקש שמי שלא ידבר, שישים מסכה. מפה ואילך – אתם ילדים גדולים.

זו בקשה שלך, עודד?

זו בקשה שלי. שמי שלא מדבר - - -

- - - מחכים להנחיה של יושב-ראש הכנסת - - -

מנכ"ל הכנסת לא מנחה את חברי הכנסת. לי יש בקשה: שמי שלא מדבר או לא נואם או לא בשיג ושיח - - -

אבל אנחנו כל הזמן בשיחה.

חבר'ה, אתם אנשים מבוגרים, תתייחסו לבקשה שלי ככל שאפשר. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

על כל הנושא של התרבות אני רוצה לדבר אחר כך, כרגע אני רק מציעה הצעה לסדר. אני רוצה להעלות את נושא גני הילדים הפרטיים. חברים, יש קשר הדוק בין פתיחת גני הילדים הפרטיים ומניעת סגירתם בגלל משבר כלכלי, לבין שיקום המשק. אם אנחנו רוצים לשקם את המשק – כל עוד הפעוטות יהיו בבית, הוריהם לא יוכלו לצאת למקום העבודה. ונראה שהאוצר מתייחס לגנים הפרטיים כאל עוד עסק פרטי. הם גם אמרו את זה במו פיהם, "אנחנו לא נעשה הפרדה".

אבל כן צריך לעשות הפרדה. בגנים הפרטיים נמצאים מאות אלפי ילדים, פעוטות, שאם הם לא שם הוריהם לא יוכלו לצאת לעבודה. אז נכון שדובר על איזשהו שיפוי של עד 30% מהמחזור לחודשים מרץ ואפריל, כמו העסקים הפרטיים האחרים, בלי הבחנה בייחודיות של גן ילדים כמוסד חינוכי. אבל אין סיכום כתוב. והם הראשונים בתוכנית של משרד החינוך לחזור לפעול כדי לאפשר למשק להתחיל לפעול.

במקביל הם גם אומרים "אנחנו לא מבטיחים שלא נבקש מההורים העלאת שכר לימוד". היום משלמים 3,000, 3,500 שקל לגן פרטי. חלק מובטלים, חלקם בחל"תים, אנשים לא יודעים מה יהיה מחר – אז לחשוב שיש אפשרות לגבות מההורים עוד כסף כדי לאפשר לגן לפעול? זה לא יעלה על הדעת. מדובר בזוגות צעירים בתחילת דרכם. אני מבקשת שנקבע במהרה לוח זמנים וסיכום כתוב, כי אם בעוד שבוע עד עשרה ימים נתחיל להפעיל את מערכת החינוך, צריך להתחיל מגני הילדים, מאותם גני ילדים פרטיים ומעונות.

וכמובן שצריך לחשוב גם על ההמשך. אם הגן יפעל במתכונת מיוחדת, שרק חצי מהילדים יגיעו לחצי מהשבוע, התפעול יעלה אותו תפעול. אז אני מבקשת להביא סיכום כתוב מהיר עוד בתחילת השבוע, כדי שלא ייסגר אף גן. חברים, אם ייסגר גן לא יהיה לילדים לאן להגיע. כדאי שהם יוכלו לפעול כמו שצריך. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. אני מבקש כמה שיותר לקצר, כי ב-11:00 מתחילה מליאה.

בוקר טוב, יו"ר הוועדה, אני מצטרפת לדברים שלך. אני רוצה, כרגיל, להעלות דברים שדנו בהם, העלינו דגלים לגביהם, אבל הם לא מטופלים. אני רוצה לדבר על תחום המגזר השלישי. ערכתי פה דיון מאוד חשוב בהשתתפות גורמים מהמגזר הזה. מפניות שהגיעו אליי, כפי שגם אתה יודע, הנושא הזה לא טופל. התחום הזה הוא תחום שמחזיק היבטים חברתיים וסוציאליים מאוד חשובים בתקופת המשבר הזה, אבל הוא לא מקבל את המענה הכלכלי שהוא דורש. לכן אני מבקשת להעלות שוב דיון סטטוס בנושא הזה, כדי לתמוך במלכ"רים ובמגזר השלישי, שהוא החוסן החברתי שלנו.

אמת.

אני כמובן גם תומכת בדיון המאוד חשוב שיתחיל עכשיו בנושא התרבות. יש הרבה מאוד מה לעשות בנושא הזה, כולל להתאים אותו למציאות שהשתנתה, שהפכה למציאות דיגיטלית. אני מודה לך על הדיון החשוב שהתרחש כרגע.

תודה. חבר הכנסת שחאדה, ואחריו חבר הכנסת מיקי לוי. בחדר השני נמצאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. אם את רוצה לדבר תאותתי לנו.

הדברים של אורית פרקש עכשיו כאילו נאמרו ממני.

חבר הכנסת שחאדה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני גם מצטרף לדיון המאוד חשוב בעניין התרבות. הצעתי שנבדוק את העניין של הגדרת הקורונה כאסון טבע. אני רוצה לשמוע מהיועצת המשפטית מה צריך לעשות כדי שהמדינה תתייחס לזה כאל אסון. הרי יש הרבה דברים הגיוניים בשביל להגדיר את זה ככה. אסונות טבע גם יוצרים מגפות, ובנוסף, חלק מהתוצאות שקורות – הקריסה הכלכלית, סגירת עסקים – הן תוצאות שיכולות לקרות מאסונות טבע. אני רוצה לשמוע האם אפשר לקדם את הדבר הזה והאם אפשר לעבוד איתו.

בהמשך, שכנשמע את האנשים בעניין התרבות, גם יהיה לי מה להגיד.

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אני מזכיר עוד הפעם לוועדה ולפרוטוקול: אני מבקש לזמן את מנהל רשות המיסים לישיבה נוספת. הבעיות של העצמאים הן כל כך גדולות ורחבות, אני כל יום מקבל... ביקשתי שהם יעשו שולחן עגול, אבל זה לא נעשה, אולי רק על הדרך. ואני מבקש לזמן גם את סגניתה של המפקחת על הבנקים.

מיקי, זה יהיה. אני רוצה להגיד משהו לגבי הבנקים. אחד, יהיה דיון עם הפיקוח על הבנקים ואחר כך גם יהיה דיון עם המפקחת, מאחר שהיא באבל בגלל שאביה נפטר אתמול. יותר מזה, הצעת החוק של חבר הכנסת קרעי בנושא הבנקים אמורה לקבל אישור לפטור מחובת הנחה. ככל שהיא תקודם היא מגיעה לפה, זה הסיכום שלי איתו. הבנתי שכחלון תומך בזה. כרגע זה תלוי ועומד בבחור בשם אבי ניסנקורן, יושב-ראש הוועדה המסדרת, אם הוא ייתן פטור מחובת הנחה. תאמין לי שבשביל הצעת החוק הזאת כולם יבואו לפה.

זה לא נמצא בסדר היום, אל תדאג, יש דברים יותר דחופים.

חברת הכנסת קרן ברק.

אני עושה מיקס של כל מה שנאמר פה. אנחנו יושבים פה בוועדת הכספים ימים ולילות, מקבלים פה החלטות, וכמו שאתה אמרת, שום דבר לא יוצא. בדיוק כמו ששי באב"ד מגיע לכל הדיונים כשהוא צריך להעביר דברים - - -

הם נמנעים מלהביא דברים לוועדה. הם פשוט לא מביאים כלום לכנסת.

לא התכוונתי לזה. אתה צריך, עודד - - -

הזימון הוא לא העניין - - -

הוא כן העניין. כי כשיושב פה ראש רשות המיסים וכשיושב פה החשב הכללי - - -

הם באים, הם באים.

הם לא באים. הם באים בזום, עושים עוד כל מיני דברים. זה לא אותו דבר. הרי יש דינמיקה אחרת כשבן אדם יושב איתך בחדר ואתה מצמיד לו אקדח כדי שיפעל.

עשו טוב ערוצי טלוויזיה בכך שהם מראים כל יום סיפור אמיתי מהתחלה ועד הסוף של בעלי עסקים מכל הגוונים. הרי כמו שאמרת, אנחנו לא רוצים שהם יגנבו, יבזזו או יגיעו לפת לחם. אבל אין להם דרך אחרת. הם לא יגנבו, הם אנשים נורמטיביים, הם לא יעשו את זה. אבל אנחנו חלק מהמדינה. נכון שאתה תולה כל הזמן את העיניים כלפי מעלה, כלפי שר האוצר, אבל הציבור תולה את עיניו כלפינו, עודד. אנחנו נבחרנו על ידי הציבור, ואנחנו צריכים לעשות פה צעדים, גם קיצוניים, כדי שאותו ציבור עצמאים – החל מעוסק מורשה, אותו סאונדמן או עובד במה, ועד העסק הכי גדול – ימשיך להתקיים. דרך אגב, אנחנו מדברים על חודש וחצי, לא על 200 שנה. תאר לך מה היה קורה אם זה היה נמשך עוד הרבה יותר זמן. אנחנו, כחלק מהמדינה, צריכים להחליט על כמה כסף ובאיזו דרך... יש פה הצעה של חברי ניר ברקת, ואני מציעה לכנס פה ישיבה מיוחדת, לפחות שעה, שתוקדש להצעה שהוא הגיש. זאת הצעה פרקטית אמיתית איך לצאת מהמשבר הזה בכסף שבאמת יש אותו. עודד, צריך להתחיל להציג תוכניות, אולי גם נצביע עליהן ואולי גם נביא אותן.

אני מכיר את ההצעה של ניר, וקרן, את גם מכירה את ההצעה. זה לא שאני אדבר פה ואצביע על מה שאמרתי, אין לזה שום משמעות. תגישו הצעת החוק – אני מוכן להחתים את כל ועדת הכספים – בפורמט שעליו אתה מדבר, שזה פיצוי לפי ירידת מחזור. עוד פעם, היא תצטרך לקבל פטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת. אבי ניסנקורן אמור לתת את הפטור - - -

זה פיצוי על פי אובדן הכנסות לכל הענפים, וזה מוציא את כולם מהברוך.

קרן, הכלי הוא חקיקה. תתחייבי שהליכוד תומך, תתחייבו שכחול לבן תומכים וזה בוודאי יעבור.

אנחנו לא צריכים להתחייב, אנחנו צריכים לעבוד כדי שזה יקרה. כרגע כל ההצעות שנתנו פה בזום כל הפקידים הכי בכירים – משהו קורה? מישהו מקבל הלוואות? בתחילת הדרך אני כתבתי לך, אם אתה זוכר, שתמיד 2% מהעצמאים מקבלים את קרן הערבות. אנחנו רואים שגם עכשיו המספרים לא גדולים בהרבה, זאת אומרת שהמשבר הזה לא שינה את הנוהג. והמפקחת על הבנקים לא עושה סנקציות על הבנקים, וגם אם החשב הכללי פתח איזשהו - - -

אז עשה חבר הכנסת קרעי, בואו נקדם אותה. קדימה, תעשו את זה.

דרך אגב, אני רוצה להוסיף עוד חקיקה – על הריביות.

אבל קרן, הגשת הצעות חוק זה לא רק לדבר בוועדה.

הריביות של הבנקים לעסקים הקטנים והריביות למשקי הבית גדלו בצורה דרמטית בתקופה הזאת. אתה לא יכול שהבנקים גם ירוויחו מהמשבר הזה.

אז תגישי חוק - - -

בסדר, הוא כתוב. אתה תחתום עליו?

כן. ברגע שהחוק מקבל פטור מחובת הנחה ועובר קריאה טרומית הוא יורד חזרה לוועדת כספים, ואני אומר לכם: באותו יום יהיה דיון. אין דרך אחרת.

אני רוצה להתחיל את הדיון, ואני רוצה להתחיל דווקא עם הממשלה. אני אתחיל עם מנכ"ל משרד התרבות, יוסי שרעבי.

הוא לא נמצא.

מה זאת אומרת? מי כן נמצא ממשרד התרבות? יוגב ממשרד האוצר נמצא?

אולי יוגב יוכל להסביר לנו איך חנויות איקאה נפתחו ושום מקום אחר, כולל מה שאנחנו הולכים לדון עליו עכשיו, לא נפתח. איקאה נפתחה. האם היה לחץ פוליטי שאיקאה תיפתח? בושה.

משרד האוצר, איליה, בוקר טוב. בוא תספר לנו בבקשה איך אתם מתמודדים באוצר מול עולם התרבות.

בוקר טוב לכולם. כמו שאתם בוודאי יודעים, משרד התרבות והספורט מתעסק בעיקר בעולם של התרבות והספורט הציבורי. אני אעשה הפרדה בין התרבות הציבורית, שזה עיקר העיסוק, לבין התרבות הפרטית, שהיא לא פחות חשובה אבל היא פחות בתוך הספקטרום של משרד התרבות והספורט. אני חושב שמטרת הדיון, אם הבנתי נכון, היא להתמקד כרגע בתרבות הציבורית.

מוסדות התרבות בעיקרם הם כמובן סגורים. אגב, יוסי שרעבי נמצא בדיון, אם תרצו להעלות אותו.

אז אני רוצה להעלות אותו. יוסי שרעבי, בבקשה.

בוקר טוב לחבר הכנסת פורר ולכל חברי הוועדה.

יוסי, תן לנו סקירה של כמה דקות איך אתם מתמודדים עם המשבר בתרבות, מה עשיתם בעניין.

חבר הכנסת פורר, אני אחלק את זה לשני חלקים עיקריים – מה עשינו עד עכשיו, ומה אנחנו עושים בשיח עם האוצר.

עקב המגבלות שמשרד הבריאות מטיל ברגע זה, היכולת להתקהל ולעשות פעילות תרבותית במתכונת הרגילה כמעט ולא מתאפשרת נכון לרגע זה. מה שעשינו עד לרגע זה זה שניסינו לעזור לעולם התרבות להתמודד עם המצוקה הזאת, ככל שרק אפשר, בשתי דרכים. אחת, הגענו להבנה עם החשב הכללי והעברנו מקדמות של 40% ללא צורך בדוחות ביצוע לכל גופי התרבות, ללא יוצא מן הכלל. כל מי שנתמך על ידנו בסעיף 3א קיבל מקדמות של 40%. קיבלו אותן הרבה לפני המועד הרגיל, קיבלו אותן עד ערב פסח, בלי חובת ביצוע ובלי דוחות ביצוע וכן הלאה.

אבל ברור שזה לא מספק וזה לא נותן מענה מלא. חלק מהגופים היו מקבלים את ה-40% באזור יוני, כך שהקדמנו להם את זה בחודשיים-שלושה, אבל מצד שני הם איבדו הכנסות גדולות מאוד. יש את הגופים שהם גופים מוטי הכנסות – התיאטראות הגדולים, להקות המחול, האופרה וכן הלאה – שהמרכיב של המדינה מהווה בין 15% ל-25%. ההישרדות הכלכלית שלהם תלויה מאוד בפעילות שלהם, כי מקור ההכנסות המרכזי שלהם זה קוני הכרטיסים והמינויים. הם נמצאים במשבר גדול מאוד.

במקביל, השקנו את פרויקט "ישראל מחוברת". הפרויקט הזה פועל בדיגיטל, שמנו עליו שמונה מיליון שקלים בהסטת תקציבים בתוך המשרד. הפרויקט הזה, נכון לרגע זה, חודש מאז הקמתו, מפרנס קרוב ל-2,000 איש בתקופה הזאת. מדובר לא רק באומנים, מדובר בכל התעשייה. מדובר גם בסאונדמנים, תאורנים, עובדי במה וכן הלאה. יש לנו כמה פלטפורמות, אנחנו מרימים מדי יום 13 הפקות, שמשודרות בערוץ 24, בפייסבוק, ברשות החברתיות, בערוץ 20 וכולי וכולי. אנחנו מרחיבים את זה, ואתמול השקנו גם לספק ערבי לטובת האוכלוסייה הערבית, ואנחנו מרחיבים ומרחיבים ומרחיבים את זה. ברור לנו שזה מענה יפה, אבל זה לא מענה מלא, זה נותן מענה רק לחלק מהתעשייה, לא לכל התעשייה. זה בטח לא המענה שהם מחפשים.

במקביל, שמנו שלושה מיליון שקל בקול קורא שיצא ממש עכשיו לאומנים במצוקה. ייהנו מזה בין 250 ל-300 אומנים שנקלעו למצוקה, כל אחד מהם יקבל מהוועדה בין 10,000 ל-20,000 שקל. מדובר בקרן שקיימת מאז ומתמיד, מדי שנה נתנו לה מיליון, ועכשיו הוספנו שלושה מיליון במיידי, ונראה אם נרחיב את זה גם לחצי השנה הבאה. בדרך כלל אנחנו נותנים את זה בשתי פעימות, בשני מועדי החגים. אנחנו נערכים לעשות משהו גם בפעימה הבאה, באזור אוגוסט-ספטמבר. המועד הזה כולל השתתפות של הפיס במיליון שקלים.

הדבר החשוב ברגע זה זה הפיצויים. האוצר, במסגרת המודל שהוא בונה ברגע זה, נערך, כמו שאנחנו מבינים, למתווה שייתן מענה לעסקים ולעמותות באשר הן. כלומר, הוא לא עושה את ההבחנה עד הסוף בין עמותות לעסקים. המתווה נועד לתת להם מענה באמצעות איזושהי נוסחה, באמצעות מס רכוש. בכל מקרה, המענה הזה אמור להיות רק למרץ-אפריל. כלומר, הוא לא לגמרי מתכתב עם המצוקה של עולם התרבות וגם לא עם עולם הספורט, שהמצוקה שלהם היא מצוקה מתגלגלת, שאנחנו מעריכים שלא תסתיים כל כך מהר. כי גם אם תהיה חזרה לשגרה והקורונה תיעלם מחיינו, עדיין אני מעריך שמסיבות פסיכולוגיות וסיבות אחרות תהליך החזרה לאולמות ולמגרשי הספורט יהיה תהליך הדרגתי, ואובדן ההכנסות והנזקים הכספיים יימשכו. לכן אנחנו צריכים לקחת בחשבון התארגנות לתהליך שיימשך אולי אפילו שנה וחצי. אני מקווה שיהיה איזשהו תהליך של שיפור הדרגתי, אבל בכל צומת אנחנו צריכים לפגוש את עולם התרבות ולתת לו מענה.

אנחנו התרשמנו שבאוצר הבינו שצריך לתת כאן מענה ייחודי שהוא קצת שונה מעולם העסקים, לפחות לגופים שנתמכים על ידנו, ולכן אתמול החלטנו להקים ועדה שתעבוד מאוד מהר ותוך 14 יום תגיש מסקנות ביניים ותוך 30 יום תגיש מסקנות סופיות. מי שיוביל אותה לידי זה יוגב, מי שאחראי על התחומים שלנו מטעם אגף התקציבים, וחגית שני. שניהם סגנים בכירים - - -

אני לא מבינה, חודש אל תוך המשבר, ואתם רק עכשיו מקימים את הצוות הזה? לא הבנתי את לוחות הזמנים.

- - -

עוד משפט ובזה אני אסיים את חלקי. אנחנו רוצים לבנות נוסחה שנכונה לעולם התרבות. אנחנו רוצים נוסחה מדויקת ורלוונטית, שמתכתבת עם המשבר הייחודי של עולם התרבות והספורט. בגלל שמדובר בקהל, בצופים, בהתגודדות והתקהלות, ייקח לו זמן לחזור. לפי כל מה שאני מבין מהשיחות היום-יומיות האין-סופיות עם משרד התרבות, אנחנו צריכים לתת את המענה. והמענה שלנו הוא מענה ייחודי. על זה אנחנו עובדים - - -

תודה, יוסי. אז בואו נעבור לאוצר. איליה, אני אשמח אם תתייחס למענה שנוגע למענקים שאמורים להינתן וגם למה שאמר יוסי לגבי קרן מס רכוש. מתי זה יינתן? מתי זה מגיע לכנסת? מה לוחות הזמנים?

כמו שאתם מכירים, חוק היסוד תוקן והוקצו תשעה מיליארד שקל עבור סיוע לעצמאים ולעסקים. כרגע התוכנית היא שמתוך תשעת מיליארד השקלים האלה, 5.2 מיליארד שקל אמורים להיות מופנים לעסקים. הממשלה גיבשה כמה חלופות למתן של הסיוע הזה לעסקים, ואנחנו מקווים מאוד שממש בהקדם תיבחר חלופה מועדפת לנתינת סיוע שממוקד בעסקים קטנים, בשביל לתת אימפקט מקסימלי של הכסף.

איליה, איליה, את כל הסיפורים אנחנו כבר מכירים. בוא תגיד מתי. מתי יהיה הסיוע, בכמה מדובר, מתי זה יונח על שולחן הוועדה.

בגלל שהדיון מתמקד בתרבות, אני אנסה להתייחס ספציפית לנושא הזה. ההיגיון אומר שיש הרבה מאוד עמותות שעושות פעילות שיש לה מאפיינים דומים לעסקים, ולפעמים אפילו באותו ענף יש גופים שונים שמאוגדים משפטית חלקם כחברה בע"מ וחלקם כעמותות. ולכן לא נכון לעשות הבחנה במנגנון הסיוע בין עמותות לבין עסקים. אני כן יכול להגיד לך שככל שהמנגנון של העסקים לא יאושר בהקדם, אנחנו לא נוכל להמשיך ולחכות לו, וניאלץ למצוא פתרונות אחרים עבור אותן עמותות. עוד פעם, הרעיון לשלב בין עמותות לעסקים הוא עדיף לעמותות, כי עדיף לעמותות להיות במנגנון עם הרבה פחות בירוקרטיה, כי המנגנון שנבנה כרגע לעסקים מצמצם את הבירוקרטיה עד כמה שניתן ומקדם את יכולת הטיפול כדי שתהיה הכי מהירה.

הוועדה שמנכ"ל משרד התרבות והספורט ציין היא מתוך הבנה שכן יש הבחנה בסופו של דבר בין עמותות לעסקים ומתוך זה שכן ברור לנו שספציפית בעולם התרבות והספורט יש הרבה מאוד גופים שימשיכו להיות מושבתים בצורה כזאת או אחרת גם אחרי שהעולם העסקי יחזור לפעילות בחלקו; וגם אחרי שאותם גופים יחזרו לפעול, סביר להניח שזה יהיה במתכונת שונה מהמתכונת שהם עבדו בה לפני כן. לא עולם התרבות ולא עולם הספורט – וכמובן יש הבחנה בין גופי תרבות שונים וגופי ספורט שונים - - -

איליה, איליה, בוא. תגיד מתי, תן לוחות זמנים.

אני לא יודע להתחייב לגבי המנגנון של העסקים, כי זה לא תלוי רק בדרג המקצועי של האוצר, כפי שכבר שמעתם. אנחנו מקווים שזה משהו שייסגר בתקופה המאוד מאוד קרובה - - -

כמה? ימים? שבועות? אנחנו כבר חודש לתוך המשבר. הרבה דיבורים, בלי לוחות זמנים לביצוע. אני לא רוצה לתקוף אותך, אבל אנחנו יושבים פה שבועות, והזמן פועל לרעת כל המגזרים השונים שנפגעים. נכון שלמגזר התרבות יש מאפיינים מיוחדים, אבל אני יכולה לספר לך איך לכל מגזר יש מאפיינים ייחודיים. אבל האחריות שלכם בתקופה הזאת זה לשבת, לפצח את הפתרונות שמתאימים לאותו מגזר, ולייצר תוכנית ביצועית – עם תאריך סופי לביצוע.

בוא נקצר. איליה, אתה יכול לנקוב בתאריך או לא?

אני לא יודע להתחייב על תאריך - -

תודה.

- - אבל אני כן יכול להגיד לכם - - -

לא צריך, תודה. לאור הדברים קודם, רועי כהן ביקש לומר כמה מילים. אני שב ומבקש מחברי הכנסת שלא מדברים, אנא שימו מסכות ככל שאתם יכולים. רועי, בבקשה.

אדוני יושב-ראש הוועדה עודד פורר, שמעתי את הדברים הקשים שלך שהגיעו מהלב, שבאים גם אחרי שיחה שלנו מהבוקר שבה שיתפתי אותך במה שעובר עליי בחודש וחצי האחרונים. אני בעצם קורס מכמויות הפניות של עוד ועוד עצמאים ובעלי עסקים שהגיעו למצב שאין להם מענה, אין להם תקווה, והם בעצם איבדו כל אמון במדינה שלהם, באמנה הבלתי כתובה בין המדינה לבין האזרח, שלפיה ברגע שהמדינה סוגרת לך את העסק היא לוקחת על זה אחריות. אני מצטרף לכל מילה שאמרת.

ב-1 במאי הובטח, בהודעה מסודרת של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, שכסף יהיה בחשבונות הבנק של אותם עצמאים – אבל זה לא נראה ככה. וברגע שזה לא יקרה, תהיה פה באמת רעידת אדמה, כי אנשים יבינו שבסופו של דבר מדובר פה רק בכותרות, רק כדי למרוח אותם. אני קורא לכל חברי הכנסת: תהיה פה ועדת חקירה שתבדוק התנהלות של כל אחד ואחד, איך הוא התנהל במשבר הזה. אנשים פה יקרסו, יהיו קריסות של עסקים, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שאנשים ישלמו בחייהם. אז בואו נתעשת.

צריך לבצע את מה שהובטח. לא מעניין אותנו חוקים ותקנות וכו'. בגרמניה כרגע אתה רק מכניס את מספר תעודת הזהות שלך, רואים שאתה בעל עסק, ונכנסים לך 14,000 יורו, ויתחשבנו איתך בסוף השנה. ופה – אני לא מבין את השיטה הזאת. אנחנו הרי בידיים שלכם, יש פה את האח הגדול של הביטוח הלאומי ורשות המיסים, הם יודעים הכול עלינו.

חד-משמעית.

מה קורה פה? מה הפחד הזה מלבוא ולעזור כרגע לעצמאים? מה, כולנו רמאים? כולנו גנבים? מה זה הדבר הזה?

רועי, אתה צודק, הנקודה ברורה. תודה.

רגע, אני רוצה לומר משהו לגבי עולם התרבות. הם הראשונים להיכנס והאחרונים לצאת. אנחנו דורשים דמי אבטלה לכל עובדי התעשייה, דרך הביטוח הלאומי. יש כיום מענה רק לציבור השחקנים, אבל צריך לתת מענה גם לבמאים, יוצרים - - -

רועי, יש מספרים לגבי - - - ?

רגע, מיקי.

- - - עד עכשיו אי אפשר לעשות את זה. הביטוח הלאומי הגיש תקנות להסדיר את זה, וכל עובדי התעשייה יוכלו לקבל דמי אבטלה. צריך לקבוע קרן סיוע של מיליארד ש"ח לעולם התרבות, לעידוד הפקות יצירה. לתת לרשויות המקומיות כסף כדי שיזרימו את זה, כדי שאנשים יוכלו לקבל על דברים עתידיים. כל האנשים שנמצאים כאן, צריך לתת להם תקווה. היום בלילה יש אירוע מחאה בכיכר רבין של כל עולם התרבות, כי הם מבינים שללא יציאה החוצה תוך סיכון הבריאות לא קורה כאן שום דבר.

תודה, רועי.

חייבים לתת מענה עכשיו. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לשמוע אנשים שנרשמו לדיון. נתחיל עם דליה שימקו, יושבת-ראש עמותה של איגוד במאים ויוצרים. אחריה נשמע את זליג רבינוביץ, מנכ"ל תיאטרון היידישפיל. דליה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מייצגת את ציבור הבמאים בישראל. זה ציבור שבעצם נופל בין כל הכיסאות. זה בעיקר אנשים עצמאים, חלקם אנשים שמובילים עמותות שנתמכות על ידי מינהל התרבות ומשכורתם באה מתוך התמיכות של מינהל התרבות; חלקם עצמאים שעובדים בתיאטראות הרפרטואריים והם נשענים על תמלוגים מהצגות שהם ביימו. בעצם מדובר על סקטור של מאות אנשים, שמאחוריהם יש צוותים עצומים שעובדים בתוך הדבר הזה, כאשר הבמאי הוא סוג של מפקד, מפיק שמשיט את הסירה הגדולה הזאת של שחקנים, יוצרים, פועלי במה, חשמלאים, תאורנים, מלבישות, מאפרים וכו' וכו'.

כרגע אין שום מענה לציבור הזה. הציבור הזה בעצם לא נמצא אפילו בביטוח לאומי בהגדרה. זאת אומרת, אם אני רוצה כבמאית לקבל דמי אבטלה, אז אפילו אם התמזל מזלי והפכתי שכירה – דבר שלא קורה בדרך כלל – אין לי אפשרות להגדיר את עצמי ככזאת, כי זה מקצוע שלא קיים במדינת ישראל.

מה זאת אומרת? אם את שכירה של תיאטרון מסוים את לא יכולה לקבל דמי אבטלה?

אין בביטוח לאומי הגדרה כזאת "בימוי", היא לא קיימת, אין מקצוע כזה במדינת ישראל מבחינת הביטוח הלאומי. אני צריכה להגדיר את עצמי כמדריכה או משהו כזה. אבל הדבר הוא הרבה יותר רחב מאשר רק במאים. כרגע אין בכלל תחושה שמסתכלים על העובדה שהשביתו פה ענף שלם, וזה מלווה כל הזמן באיומים להשבתה מאוד מאוד ארוכה, בלי שום תחזית. גם מכניסים את כולנו לאותו שק, כאילו אולם תיאטרון של 900 איש דומה לאולם של 100 איש. זאת אומרת, אין בכלל הבנה שעולם התרבות מורכב מהרבה מאוד אופציות של קהל.

בעצם מדובר פה על שני דברים. אחד, פיצויים לאנשים שאיבדו לחלוטין את היכולת להשתכר וגם לגופים ש... אני עומדת בראש גוף מאוד מאוד קטן, גוף שנקרא אנסמבל אספמיה, שזאת עמותה באזור הפרינג', כלומר בשולי התיאטרון, ואני מפרנסת שלושים ומשהו אנשים. עמותה קטנטנה לגמרי.

אני מניח שהם לא שכירים שלך.

לא, הם לא שכירים שלי, הם עובדים אצלי.

פרילנסרים.

דליה, תודה רבה. אני רוצה לעבור למר זליג רבינוביץ, מנכ"ל תיאטרון יידישפיל, ואחריו לבמאי אבי נשר. מר רבינוביץ, בבקשה.

שלום. קצת קשה לשבת פה בצד ולשמוע את הבלגן שיש פה. אנחנו גוססים. גוססים זאת מילה עדינה. אני חושב שהשוק שלנו בדרך לסגירה טוטלית, אלא אם כן יוסטו תקציבים באופן מיידי. אני לא איכנס עכשיו לכל מיני רזולוציות שכולכם מבינים בהן לפחות כמוני, אבל בלי הסטה דחופה של מאות מיליוני שקלים באופן מיידי לתחום שלנו, אנחנו פשוט ניסגר.

אפשר לדבר ולדבר, אבל יש לי הצעה מאוד פשוטה, ואני מניח שכולם פה יסכימו איתי: תורתנו אומנותנו. אנחנו מחזיקים מהתרבות והאומנות לא פחות מאשר דברים אחרים, אז אולי תסיטו אלינו, לאנשים שעובדים אצלנו בתחום, סכום של 5,000 שקל בחודש באופן קבוע, כמו שמקבלים אנשים אחרים במדינה. הם מאמינים בתורתם, אנחנו מאמינים בתורתנו. אנחנו לא נגדם, אנחנו בעדנו. אני חושב שזה מאוד הגיוני. תמשיכו לתת להם את הכספים, אבל תנו גם לנו את הכספים, ואז אף אחד לא יתלונן. מה שנקרא, אני בעד הנגד.

רעיון מעניין, שווה דיון בוועדת הכספים. אולי נקבע דיון לעוד חודש בעניין הזה בוועדת הכספים. מעניין אם הוא יתקיים.

אני רוצה שיובן פה שאנחנו בעד כולם, אבל אנחנו גם בעדנו. לא יכול להיות שעובדים שלי, זוגות נשואים שהם או עולים חדשים, או דור שני, או ילידי הארץ, יושבים בבית בלי כסף. לא יכול להיות. מצד שני, מגזרים שלמים, שתורמים... אני לא רוצה להגיד על אף אחד דברים, אבל אצלנו תורמים למדינה, תורמים לביטחון המדינה, משלמים מיסים כמו שעון, הכול עובד טוב. אז אני מבקש: תצמידו אותנו אליהם, תנו לנו לפחות כמו שלהם נותנים. זה דבר ראשון שהבהרתי, ואני באמת רוצה לחדד את זה, כי אני מאמין בזה. זה מה שנקרא בעד הנגד.

דבר שני שאני מבקש – ברגע שהכסף יעבור למינהל התרבות, מניסיון שלי, מינהל תרבות יודע לעבוד. זאת אומרת, אם ייתנו לו את הכסף, הוא ידע לחלק אותו. זה כל הנקודות שלי. אני מודה לכם על ההקשבה ואני מאוד אשמח אם תתייחסו גם אלינו כ"תורתנו אומנותנו". תודה.

תודה. לגבי הכסף למינהל תרבות, אני מזכיר לכם שלפני חודש ביקשנו מהאוצר לתת כסף למשרדים. תנו למשרד התיירות מיליארד שקל, תנו למשרד התרבות מיליארד שקל, תנו למשרד הכלכלה מיליארד שקל, הם יודעים לעבוד מול הקליינטים שלהם, בעלי העסקים הרלוונטיים. אבי נשר, בבקשה. ואחריו מה דני וייס, יו"ר פורום מוסדות תרבות.

אני רוצה לחרוג לרגע מהדיון הספציפי ולשים דברים בפרספקטיבה. לאורך שנים תקציבי התרבות בישראל נמצאים בעדיפות ממשלתית מאוד משנית, וחשוב לי להסביר שהתופעה זאת תימשך גם בתקופה הקשה הזאת.

אתם יודעים שביום העצמאות מוקרנים מה שנקרא "סרטי יום העצמאות", סלאח שבתי, מציצים, חלפון, סרטים שלי כמו הלהקה, סוף העולם שמאלה וכדומה. אלה סרטים שכולם ראו מיליון פעמים. אז למה בכל זאת הסרטים האלה מוקרנים? כי הם מזכירים לנו מי אנחנו ולמה אנחנו חיים כאן בארץ הזאת, ומה תרבות עושה ואיך תרבות מקנה זהות ומחברת בין אנשים. אני רוצה להדגיש שתרבות היא לא בגדר מותרות, תרבות היא נכס אסטרטגי לאומי.

אני רוצה להפנות אתכם למשבר עולמי נוראי שהיה לפני 90 שנה, המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30, ולדרך שבה הממשל האמריקאי – כלומר המקביל לכם לפני 90 שנה – התמודד עם המשבר הזה. הנשיא רוזוולט הבין שהקטסטרופה היא גדולה, יש מיליוני מובטלים, וכל הכספים הוזרמו לכיוונים הכלכליים הדרושים, לכלכלה ולתעשייה, אבל הוא גם שם דגש עצום על תרבות, מתוך התובנה שתרבות נותנת תקווה ותרבות מקנה את החלום האמריקאי. ואותם מיליוני אמריקאים שאיבדו את החוות שלהם, את הבתים שלהם, את העבודה שלהם ולא ראו שום אופק, הם אותם אמריקאים שנאחזו באותם סרטים הוליוודיים שנעשו באותה תקופה ויצרו את האופק. הסרטים האלה לא היו יכולים להיעשות לולי הזרמת הכספים שרוזוולט הזרים לסטודיואים האמריקאיים. מדובר אומנם בחברה קפיטליסטית פרופר, אבל הרבה מאוד כספים הוזרמו. ואני רק מבקש שבתקופה הזאת לא תחשבו עלינו כעל נודניקים שמבקשים שיזרקו להם עצם. אנחנו חלק מהחוסן הלאומי, ואנחנו לא פחות חשובים כרגע מרופאים, אנשי צבא, משטרה ומדענים. אנחנו עומדים לעמוד בראש החזית להחזיר לישראלי את האמונה בעתיד שלו.

כל האנשים הטובים שדיברו לפניי וידברו אחריי ידברו על דברים פרקטיים. כן, גם אנחנו הולכים למכולת, גם לנו יש צרות כלכליות. אבל המצב הוא הרבה הרבה יותר חמור. כי כל אותם סרטים שמוקרנים ביום העצמאות – לא יהיו יותר סרטים כאלה ברגע שהעולם שלנו ייעלם. וכרגע, העולם שלנו הוא על סף הכחדה, המצב הוא מאוד חמור. ולכן אני מבקש בהמשך השיחה לא להתייחס רק למצוקה הקטנה הכלכלית שלנו כמו לכל העצמאים בארץ, אלא גם בהיבט אסטרטגי של חוסן לאומי. כי אנחנו מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי.

תודה רבה, אבי. דני, בבקשה. אחריך תדבר לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר.

בוקר טוב, שמי דני וייס, אני מנכ"ל המדיטק בחולון ויושב-ראש פורום מוסדות תרבות. זה פורום שמייצג את הרוב המכריע של מוסדות התרבות בישראל – תזמורות, תיאטרונים רפרטואריים, להקות מחול, איגודים מקצועיים וכדומה. אני אדבר עלינו כסקטור עסקי כלכלי שמחולל צמיחה ומעסיק יותר מ-150,000 איש, שהתרומה שלו לתוצר הלאומי, לפי מחקרים שנעשו, שווה עשרות מיליארדי שקלים בשנה. אני לא רוצה לדבר על זה במונחים של נזקקות וכדומה, כי על זה ידברו האנשים עצמם, אלא אני אדבר עלינו כארגונים.

אנחנו נשענים על שלושה מקורות הכנסה עיקריים. הראשון בהם זה הכנסות עצמיות, שלפעמים זה 70% מההכנסות. השני, גיוס תרומות, שיתופי פעולה מסחריים, חסויות וכדומה. והשלישי, תמיכה ציבורית. התמיכה הציבורית מתחלקת לשניים: תמיכה ממשלתית, ותמיכה מוניציפלית, של הרשויות המקומיות, כשזה רלוונטי. לשם השוואה, המחזור של הארגון שאני עומד בראשו הוא בערך 76 מיליון שקלים בשנה, והתמיכה הממשלתית שאני מקבל עבור כל שמונת המוסדות שאני מנהל היא קצת פחות מ-5.5 מיליון שקלים.

המשבר הזה גרם לנו למעשה לעצור בחריקת בלמים, במכה אחת. ירדנו במכה אחת מ-100 לאפס. בעצם כל ההכנסות העצמיות שלנו נעצרו. יש 150,000 איש בבית, חלקם מובטלים, חלקם בחל"ת, וזה לא כולל את האומנים היוצרים ואת העצמאים שאנחנו עובדים איתם. השקעות עתק בהפקות, בתערוכות, בפרויקטים ירדו לטמיון, מכיוון שהכול נעצר. כרגע הפסדי ההכנסות מוערכים בחודשיים האחרונים ב-400 מיליון שקל, וכל יום נוסף רק מגדיל את הבעיה והופך אותה לבלתי הפיכה. אני גם רוצה להזכיר שביום שאחרי – אותו יום ערטילאי שאף אחד לא יודע איך הוא ייראה – יידרשו הרבה מאוד השקעות מצידנו ובכלל כדי להחזיר את הקהל לצרוך תרבות. כי אין לנו מושג איזה סוג של צריכת תרבות תהיה. אחרי שגרמנו לאנשים מבוגרים להישאר בבית בליל הסדר, תידרש הרבה מאוד עבודה לשכנע אותם לבוא לאולמות התרבות, הקונצרטים, התיאטרון וההרצאות.

אחד הדברים היותר גרועים שקרו בשבועות האחרונים זה ההתגבשות של הנרטיב שאותו אנחנו שומעים ממשרדי הממשלה, שהתרבות תיפתח רק בסוף. זאת מין נבואה מתגלגלת שגם משפיעה על כל השיח מולנו, "אוקיי, אתם ממילא סגורים, אז נחכה איתכם". לכן עד עכשיו לא דיברו על הענף הזה במונחים שבהם מדברים על הסקטורים הכלכליים האחרים, כמו פיצויים וכספים להתנעה מחדש וכל שאר ההשקעות שהסקטור הפרטי נדרש אליהן. עד עכשיו מדברים איתנו רק על הקדמת מקדמות, ובאמת הקדימו לנו מקדמות של כסף שממילא הגיע לנו. 40% מתוכו באמת קיבלנו. אבל צריך לזכור שכרגע, כל עוד לא שינו את הכללים, ה-100% יהיה 70% מהשנה שעברה.

בואו נדבר על מה שאנחנו צריכים. הבעיה העיקרית זה תזרים מזומנים. ולכן אנחנו צריכים קודם כול להקדים כמה שיותר מקדמות. כרגע אנחנו נסמכים אך ורק על הקופה הציבורית, כי אין לנו הכנסות אחרות. וצריך לזכור שגם בימי שלום הקופה הציבורית לא בדיוק שמה את התרבות בראש סדר העדיפות הלאומי. אז אנחנו נצטרך תזרים מזומנים, אנחנו נצטרך תקציבים לפיצוי ואנחנו נצטרך תקציבים להתנעה מחדש ביום שאחרי. מעבר לזה, אנחנו גם כופרים באמירה שאנחנו ניפתח רק בספטמבר או אחרי החגים או מתי שלא יהיה – מכיוון שאנחנו סקטור מאוד לא אחיד. ולכן, גם לפי המתווים של משרד התרבות וגם לפי המתווים שפרסמו ראשי השלטון המקומי לחזרה לשגרה, אין שום מניעה שספריות ציבוריות לא ייפתחו בעוד שבועיים ומוזיאונים לאחר מכן, כמובן בכפוף לעקרונות התו הסגול.

תודה רבה.

רק עוד משפט אחד. אחד הדברים החשובים ביותר זה לעשות שינויים בקריטריונים של התמיכה, בהוראות שעה או בדברים נקודתיים, מכיוון שהאקסיומות הרגילות בימי שלום, כמו למשל הוכחת פעילות כתנאי לתמיכה, לא יכולות להיות רלוונטיות בזמן שבו אנחנו מוכרחים להיות מושבתים.

תודה. לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר, ואחריה יוני פיינגולד.

שלום לכם ותודה על הישיבה הזאת. אני מצטרפת לכל צעקה שנשמעה פה כמובן. אני אשתדל לא לחזור על הדברים, אני רק רוצה להגיד שאנחנו, מוסדות התרבות, תיאטרון גשר, כל התיאטראות, ואני חושבת שגם מוסדות אחרים, יודעים להעסיק את אותם אנשים שאנחנו דואגים להם עכשיו, כמו במאים, שחקנים ויוצרים עצמאים וכדומה.

כולם מדברים עכשיו על חזרה לפעילות אי-שם בתנאים מיוחדים, אומרים שאנחנו נוכל להכניס לאולמות לא יותר מ-150 איש, במרחק של שני מטר, כיסא כן כיסא לא, שורה כן שורה לא. אני לא יודעת עדיין מה יהיו ההנחיות, אבל אני יודעת שאנחנו נתחיל להפסיד כספים ברגע שנפתח את הדלתות שלנו. כל הרמת מסך תהיה הפסד כסף.

אנחנו כמובן פעילים עכשיו, גם בפלטפורמות הדיגיטליות, ואנחנו גם מתכננים עכשיו יציאות החוצה. אתמול הייתה שיחה עם ראש העיר רון חולדאי, מתכננים עכשיו כל מיני הופעות בחוץ כדי לעמוד בקריטריונים, דרייב-אין וכדומה – אבל כל זה לא יביא לנו הכנסות. וההכנסות שלנו זה 75% מהתקציב, שזה פחות או יותר כמו בכל התיאטראות.

אני חושבת שהמטרה של משרד התרבות, משרד האוצר ושל כולנו זה לבנות סוג של כרית ביטחון שתאפשר לנו להחזיר את כל האנשים שעבדו אצלנו, לתת להם איזושהי אפשרות לעבוד, לשלם להם, גם בלי להרוויח לאיזושהי תקופה את אותו כסף שהרווחנו עד עכשיו. את כרית הביטחון הזאת צריך לבנות ברגע שנדע מה התנאים של החזרה, איזה אולמות ייתנו לנו לפתוח, באילו תנאים ובאילו חוקים. אני חושבת שעל זה צריך לעשות ישיבה מיוחדת במשרד התרבות יחד עם יוסי שרעבי, שאני מצטרפת לכל מילה שהוא אמר, ויחד עם שר האוצר.

אף אחד לא ציטט פה את צ'רצ'יל, אבל כולם מכירים את הציטוט שלו שהוא אמר: בשביל מה אנחנו נלחמים אם לא תהיה לנו תרבות. אני מקווה שכולם פה יודעים שרק פעם אחת בהיסטוריה התאטראות נסגרו. זה היה ב-1918-1917, בשפעת הספרדית. וגם אז, בזמן מלחמת העולם הראשונה וכו', תמכו בתרבות ונתנו לתאטראות להיפתח בהדרגה. ממשלות שילמו על זה בכסף ציבורי. תודה רבה.

תודה. מר יוני פיינגולד, מאיגוד האמרגנים ומפיקי האומנויות, ואחריו חנן יובל מאמ"י.

בוקר טוב. אני כבר חודשיים מופיע בוועדה, זאת לא הפעם הראשונה, אז אני אנסה להיות פרקטי. דבר ראשון, אני רוצה סוף כל סוף לשים את סדר הגודל של הסקטור העסקי שלנו על השולחן. מדובר פה על קרוב ל-47 מיליארד שקל מחזור; על 28,000 חברות ועצמאים שמעסיקים עובדים; על 193,000 עובדים שעובדים בתעשיית התרבות והאירועים המסחרית, שכמובן נותנת את כל השירות גם לתרבות הציבורית. אז חשוב לדעת שאנחנו סקטור לא פחות גדול מהתעופה, לא פחות גדול מהתיירות, וצריך להתייחס אלינו בהתאם. אני קורא לוועדה ולך, כבוד היושב-ראש, להניח את זה על השולחן ולבקש התייחסות ספציפית כמו שמתייחסים לכל סקטור אחר, כפי שאנחנו רואים כל יום בתקשורת.

אנחנו פה בבמה חשובה ואני לא רוצה להיכנס לטרוניות, אבל בתחום הבריאות כבר מפברואר גייסו את המוסד בשביל להביא מכונות הנשמה. אולי שווה לגייס אותם גם כדי שיביאו לנו מכונת הנשמה כלכלית.

ביקשו ממני להיות פרקטי ולהביא רעיונות מחוץ לקופסה, אז אני אדבר ברמה הפרקטית. יש בתקציבים, גם של התרבות וגם של משרד התרבות וגם ברשויות המקומיות, מאות מיליוני שקלים שצבועים ל-2020. ניתן בימי הקורונה לייצר כלכלה מאסיבית בתחום הדיגיטל, בתחום הפיזי, שייתן פתרון לעשרות אלפי עצמאים, פרילנסרים וחברות. אנחנו קראנו פה בוועדה הזאת להתחיל לעבוד על חוזים עתידיים, כמו בתשתיות; מכרזים שיאפשרו לסקטור שלם לחזור לעבודה. לתת לא רק למגזר השלישי מקדמות. לאפשר לאנשים להיות עם חוזים, כדי שיוכלו לעמוד מול הבנקים ולבקש גישור. זאת מעבר לאותה קרן פיצויים ומעבר לזה שחייבים להגדיל את הערבות של המדינה בצורה משמעותית בתחום שגם ככה מתקשה לקבל ליווי בנקאי. כל הדברים האלה קיימים ויש עליהם שיח, אבל הם פשוט מתנהלים לאט.

אני מצטרף לרועי, יש לנו פה עשרות אלפי עצמאים ופרילנסרים, רובם לא פגשו שקל כבר חודשיים, הם מחוץ למעגל העבודה שבועיים לפני כולם. וכל העתיד הלא ברור הזה, האי-ודאות הזאת, מכניסים אנשים למצוקות שיהיו הרבה יותר חמורות מהתוצר הרפואי שהקורונה מביאה על כולנו. צריך לשים את זה חזק מאוד על סדר היום הציבורי.

תודה. מר חנן יובל, מאיגוד אומני ישראל, ואחריו יניב ביטון, שחקן.

בוקר טוב. אני מתנצל אם אני אחזור פה ושם על דברים, פשוט חוברתי מאחור. ממה שהספקתי להקשיב אני ארשה לעצמי להיות פחות קורקטי ופחות מנומס ויותר זועק, זעקה מהבטן של הרבה מאוד מחבריי.

כאמור, שמי חנן יובל, אני אומן, יוצר, מבצע. אני משמש כממלא מקום יושב-ראש אמ"י – איגוד אומני ישראל. לפני למעלה משבוע כבר פניתי בשם אלפי חבריי האומנים לנציב המס מר ערן יעקב במסגרת תוכנית הבוקר של כאן 11 "סדר יום", שם מרח אותי הנציב בשידור חי, ללא מחאת קרן נויבך המגישה, בסיסמאות כמו ערבות הדדית, סולידריות ועוד כאלה. זאת הייתה בושה וכלימה.

אני מבקש להפנות את שוועת אומני ישראל, בנוסף לכל מה שנאמר פה היום, לחברי ועדת הכספים. אולי כאן מישהו – ותסלחו לי על מה שאני אומר – שמשכורתו נכנסת בדיון בזמן, יואיל להתייחס אלינו, אל כל אומני ישראל, כולל 150,000 ויותר בתעשייה, שהיו הראשונים לרדת מהמדף בתחילת חודש מרץ באבחת סכין בהוראת הממשלה, ויהיו אחרונים לחזור לתעסוקה. אמרה הגברת מגשר יולי-אוגוסט. איפה. הלוואי שבספטמבר ירשו לנו. ואתם יודעים כמה זמן לוקח להכניס את העסק לעגלה, להפיק, להפיץ ולשכנע אנשים לקנות את הכרטיסים, אפילו את ה-150 האלה שאתם רוצים לאשר.

אני מדבר בשם האומנים העצמאים, שבאחת ירדו מ-100% לאפס אחוז. פה ושם יש אומנים שמקבלים אשכולות או אקו"ם, אבל זה פירות מ-2018 ו-2019, זה לא מהשנה בכלל. 2020 יתבטא רק ב-2021.

נציבות המס, בהכרזותיה הבלתי מובנות, הגדירה מי זכאי ומי לא זכאי לעזרה על פי מדד הכנסות של 2018. ואני שואל מה זה רלוונטי. הכנסת האומנים ירדה לאפס, ומישהו ממשרד האוצר – שמשכורתו נכנסת בזמן – קצב את חייהם. שימותו. שיחיו מנוסטלגיה. אני לא מדבר כאן על עצמי, אבל אני כעצמאי, לדוגמה, הספקתי לשלם בחיי למעלה ממיליון שקל ביטוח לאומי. תראו לי שכירים שעשו את זה. אין דבר כזה. ואחרי כל הסיפור הזה, בבוא יום הדין האומנים העצמאים עומדים מול שוקת שבורה. שלא לדבר על כך שהרבה מאוד אומנים מצליחים ופעילים חלפו על פני גיל 67, מדבר לפניכם אחד כזה, אומנים שהם בפעילות מלאה, ביצירתיות מלאה – והפכו אותם ללא רלוונטיים, וגם לא מגיע להם כלום מטעם החברה. אז לקראת יום העצמאות, כשאומרים "לתפארת מדינת ישראל", אני רוצה להגיד, חברי הוועדה הנכבדה: בושה וכלימה. אני סיימתי, תודה רבה.

תודה, חנן. יניב ביטון ואחריו איתמר ביטן, מאיגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה.

בוקר טוב לכולם. הדברים של חנן מאוד ריגשו אותי ואני רוצה להצטרף אליהם. אנחנו פחות מדברים בשפה של המספרים, אבל אני שומע מצוקות של הרבה אנשים. אני מדבר מטעם שח"ם, ארגון השחקנים בישראל. אני שחקן בתיאטרון בית ליסין. בכל בקבוצות הווטסאפ אנשים במצוקה אדירה. זוגות ששניהם במקצוע, שניהם שחקנים, אחת מאפרת וכו' – לא נכנס שקל. אנחנו משלמים ביטוח לאומי בתוך התיאטרון – בתיאטרון בית ליסין אנחנו מעין שכירים – אבל אנשים לא קיבלו את דמי האבטלה שלהם על חצי החודש. גם כן לא ברור, אם מישהי יוצאת לחופשת לידה תוך שנה אפשר לחשב את הדברים האלה. עכשיו צריך להגיש שנה אחורה את כל המשכורות, ואנשים שלא הגישו, זה לא מגיע להם, הם נופלים בין הכיסאות כי הם לא עצמאים ולא מגיע להם לגמרי המענק של העצמאים. המצוקה היא מאוד קשה.

גם צריך לחשוב על אסטרטגיית יציאה מהדבר הזה, איך אנחנו נתקדם ביום שאחרי. גם צריך לחשוב איך הכסף מגיע עכשיו לאנשים ולא רק למוסדות. שאגב, גם למוסדות אני דואג, דרכם זה יוכל לחלחל גם למטה. בסופו של דבר רואים אותנו השחקנים, גם על המסך וגם על הבמה, אבל מאחורינו יש כל כך הרבה אנשים – מאפרות, פאניות, אנשים במתנ"סים, בהיכלים בכל רחבי הארץ. מדובר במעגל אדיר של אנשים שעובדים בכלכלה רווחית, כלכלה שעובדת במשך השנה. חייבים להזרים כסף למערכת, כי זה לא יקרה רק מהמקדמות שנתנו לנו.

אני גם מנסה לחשוב – אם לא נוכל לשחק מול קהל בתקופה הקרובה, אולי אפשר לעודד עוד הפקות של טלוויזיה, להזרים עוד כסף לקרנות קולנוע וטלוויזיה, שאת זה נוכל לעשות יותר מוקדם.

אז צריך לחשוב גם על אסטרטגיית יציאה מהדבר הזה, וגם איך להקל על אנשים ביום-יום, כי המצוקה היא אדירה. יש שכר דירה שצריך לשלם, יש ילדים שצריך להאכיל, ואין כסף לאנשים. ויש ערימות של בירוקרטיה – שאתה מרגיש שכולם רק נגדך, סתם בשביל לעשות לך חיים קשים.

תודה, יניב. סאמר מועלם, מנהל פורום מוסדות תרבות ערביים, בבקשה. סאמר, המיקרופון שלך לא עובד. נעבור בינתיים לגולן עינת, מזאפה. הוא נמצא בזום? אם לא, נעבור לחברי הכנסת. גולן, בבקשה.

אני הבעלים של זאפה, חברה שעושה בערך 2,400 מופעים בשנה. אני רוצה לתת משהו קטן מהיום בבוקר כדי שתבינו את הסיפור הזה. קבוצת זאפה מוציאה - - - (קטיעה בשיחת הזום).

האינטרנט שלך לא עובד. אני רוצה לעבור להתייחסויות של חברי הכנסת. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. ואחריה חבר הכנסת עופר כסיף.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון בנושא כל כך חשוב שלא דובר בו עד היום. מדינת ישראל וכולנו כאזרחים התברכנו בעושר תרבותי, יוצרים ואומנים מאוד מוכשרים ואנשי מקצוע מצוינים. התרבות והאומנות הן לא מותרות, כדאי שיפנימו את זה, החל מראש הממשלה דרך כל צמרת מקבלי ההחלטות. זוהי הנשמה היתרה של החברה הישראלית, של האזרחים. זהו נכס לאומי, כפי שאבי נשר היטיב לתאר. בנוסף, היא גם שגרירה מדהימה בחו"ל. וגם הפעילות הזאת פסקה.

אנחנו מדברים על מצב שהמוזות נדמו מזה כחודש וחצי, וכנראה לעוד זמן רב קדימה. אנחנו מדברים על אסטרטגיית יציאה ועל שיקום המשק. לתרבות ולאומנות יש שני תפקידים בתקופה הקרובה. קודם כול, תפקיד מנטאלי. היא חלק מאוד משמעותי מהחוסן הלאומי, וכדאי שאנשים יפנימו את זה. בשביל אנשים שיושבים סגורים ומבודדים כל כך הרבה ימים היציאה לתיאטרון, לאופרה, למוזיקה, למופע מחול זה חזרה לחיים, זה פשוט חלק מהחזרה לחיים.

תודה.

דבר שני, התרבות כבר הוכיחה שהיא מנוע צמיחה כלכלי. הוכחנו את זה במחקר מקצועי לפני מספר שנים. היא מעסיקה תעשייה ענפה של אלפי עובדים, וחלק מהחזרה והשיקום הכלכלי של המשק זה גם להתחיל להפעיל את המנוע של עולם התרבות.

ברור. לסכם, אורלי.

כמו שדובר פה, צריך להבחין בין שני עולמות. אחד, העולם הנתמך תקציבית על ידי משרד התרבות והספורט, והשני, העולם של העצמאים. הם שניהם שלובים זה בזה. חברים, לא מדובר על שינוי של מבחני התמיכה, אלא להפעיל מנגנון פיצוי אחר. כי מבחני התמיכה הנוכחיים לא מתאימים לסיטואציה. הם מדברים על מספר הופעות, על יצירות חדשות, על כמות - - -

ברור. זה גם ייכנס לסיכום. תודה, אורלי.

שנייה. חייב להיות מנגנון פיצוי אחר. אני גם מבקשת לתחום בזמן את הוועדה הזאת שדיברו עליה ולעשות הבחנה בין סוגי התרבות השונים, כי החזרה לשגרה יכולה להיות שונה בין בתי ספר לאומנויות לבין תיאטראות וכו'.

תודה, תודה, תודה רבה.

יש לי עוד הרבה מה להגיד - - -

אני מבין, אבל אתם צריכים להבין שב-11:00 הדיון נחתך. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. ואחריו קרן ברק.

אני אהיה מאוד קצר אם לא יפריעו לי. אני רוצה מאוד לחזק את מה שנאמר עכשיו ואת מה שאמרו קודם הדוברים. אבי נשר נגע בדברים נכון. מהצד של העוסקים בתרבות – האומנים לגווניהם, עובדי במה, אנשים שנמצאים מאחורי הקלעים – מדובר פה על הצרכים הבסיסיים שלהם, על פרנסה, מה יותר מזה. מדובר על זכויות. אין להם זכויות בסיסיות. לאומנים יש צרכים כלכליים וחברתיים, ושמענו פה את הזעקה הצודקת שלהם. לא יכול להיות מצב שהם נזרקים לרחוב, נזרקים לכלבים, כמעט תרתי משמע.

מהצד השני, התרבות היא לא רק פריבילגיה, התרבות היא ערך, היא צורך אנושי. היא גם זכות, אבל היא גם צורך אנושי. היא חלק מהתמודדות שלנו עם קשיי היום-יום, היא משמשת לפעמים כסובלימציה. במובנים האלה יש לה למעשה תפקיד חברתי שהוא מעבר לצרכים האינדיבידואליים. הדברים האלה חייבים להנחות אותנו למציאת פתרון מיידי.

אבל לצערי הרב, במשך שנים, וכשהתחילה המגיפה זה ניכר עוד יותר, יש זלזול בכל מה שקשור לתרבות ובאלה שעוסקים בתרבות. שמענו קודם שאין מועד או צפי ברור לפתרון. זה חלק מהזלזול.

תודה, תודה.

אנחנו צריכים לקבל החלטה חד-משמעית ומיידית שצריך, לפי הצרכים החברתיים והצרכים של העובדים, לתת פתרון מיידי, כי גם יש לזה השלכות עתידיות.

תודה רבה.

מילה אחרונה, על דבר שלא הוזכר, הנושא של התרבות בחברה הערבית. יש שני דברים ייחודיים שמאפיינים את הצרכים התרבותיים בחברה הערבית שצריכים לתת עליהם את הדעת. דבר אחד, יש מחסור בנגישות טכנולוגית ביישובים הערביים. לכן גם כשנותנים איזשהו פתרון מקוון, זה לא תמיד מגיע לשם. המרכזים הקהילתיים ביישובים הערביים לא קיבלו עדיין כספים על תוכניות תרבות שכבר ביצעו ב-2019. כל הבקשות למענקים שהיישובים הערביים הגישו, כולל מענקי תרבות, עדיין לא אושרו.

ודבר אחרון, אנחנו לפני חודש הרמדאן. בחודש הרמדאן יש הוראה, והציבור מכיר אותה, לא להתכנס כמו שנהוג, והמענה לזה צריך להיות מענה תרבותי אפשרי, באמצעות כל מיני תוכניות – עכשיו. עכשיו.

ברור, תודה. חברת הכנסת קרן ברק, ואחריה חבר הכנסת ניר ברקת.

אני אנסה לעשות את זה ממש קצר, אבל אני רוצה לגעת בכמה וכמה נקודות. דיברנו פה עם כמה וכמה גורמים, אבל לא שמענו את תחום הקולנוע, שבו יש פתרונות פרקטיים של קרנות. פשוט צריך להזרים אליהן כסף. הם לא מבקשים נדבות, הם פשוט צריכים שהקרנות ימשיכו לפעול כמו שהן אמורות.

מה שאנחנו ראינו כאן – כמו שאנחנו רואים בהרבה מאוד תחומים אבל בתחום הזה אפילו יותר – זה כאוס. כשאנחנו יצאנו לאירוע המשברי הזה, אני חושבת שאתה, אני וכל אחד ממי שיושב פה הבנו שהתחום הראשון שייפגע יהיה ענף התרבות, וזה גם יהיה התחום האחרון שיחזור לפעול, כי מדובר במקבץ של אנשים צפופים. אנחנו ידענו שאותם יסגרו ראשונים ושלהם יהיה הכי קשה לחזור. אז אם אנחנו ידענו את זה כאן, איפה הייתה כל הפקידות שהייתה אמורה לטפל בזה כבר אז? הרי לפני חודש וחצי ידעת שזה יהיה הענף הכי הכי מסובך, אז כבר אז היו צריכים לשבת ולבנות תוכניות, והיום היה צריך כבר להציג לנו אותן. אלא שבמציאות אנחנו במצב שהם רק עכשיו יושבים להתחיל לכתוב את התוכניות. יש במדינת ישראל פקידות עצומה, ואי אפשר שכל הדברים האלה יתנקזו לשלושה אנשים – החשב הכללי, ראש רשות המיסים ומנכ"ל משרד האוצר. זה לא יכול להיות. יש כל כך הרבה פקידות, וזה לא מאוחר מדי, צריך לשבת כבר עכשיו מהבוקר עד הערב, ללמוד את הנושאים האלה ולמצוא פתרונות. כמו שאמרה פה דליה, יש סוגים שונים, ולא אתה, לא אני ולא אף אחד פה יודע מה הסוגים השונים של תיאטראות ושל מופעים שונים, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יכולים ללמוד את זה, אבל יש כל כך הרבה אנשים במשרד התרבות ובמשרד האוצר שצריכים לשבת עכשיו עם כל הגופים האלה ולחקור את הנושא הזה לעומק ולהביא פתרונות אמיתיים בדמות כסף.

ברור, תודה.

רק עוד משפט אחד, לגבי מה שאבי אמר.

אחד.

במובנים רבים אנחנו חלוצים היום. אנחנו נצא למדינה שונה אחרי המשבר הזה. מדינה שונה לחלוטין. אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב איזו מדינה אנחנו רוצים. האם אנחנו רוצים מדינה עם תרבות, עם מסעדות ועם כל מה שיצרו פה החלוצים אז, כשהקימו את המדינה, או שאנחנו רוצים מדינה של פקידות אפורה?

תודה.

אני חושבת שאנחנו כולנו פה מאוחדים בזה שאנחנו רוצים מדינה עם תרבות ומופעים ומסעדות, ובעניין הזה אנחנו צריכים לפעול כמו החלוצים ולבנות את זה ולאפשר שזה יקרה.

תודה. חבר הכנסת ניר ברקת, ואחריו חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

קודם כול, זה קורע את הלב לשמוע את האנשים שדיברו מבחוץ. אין אחד במדינה שיכול להישאר אדיש לזה. תרבות זה לא מותרות, זו תעשייה שאנחנו מאוד גאים בה. ואני חייב לומר, עודד, שאנחנו נמשיך ונשב תעשייה-תעשייה, ואנחנו נגלה שבסוף, הפתרון לכל התעשיות הוא אותו פתרון. איך שורדים את המשבר? באמצעות סיוע ישיר ישר לחשבון הבנק באמצעות דוחות מע"מ וטיפול בעצמאים. הנוסחה לא משתנה, היא אותה נוסחה לכולם, והאוצר צריך להתאפס ולהבין שבסוף זה מה שיהיה, רק בחודשיים איחור. בעולם הרחב זה מה שעשו.

חודשיים זה עוד טוב, ניר.

הרי בסוף הם יגיעו לאותה מסקנה, הם יגיעו לאותה נוסחה פשוטה שמכילה לא רק את ענף התרבות ששמענו היום, אלא היא מכילה את כולם.

אני רוצה לחזור ולומר שהפתרון הוא אותו מתווה שוועדת כספים אמרה. ואני רוצה להוסיף עוד משהו חשוב - - -

אבל ממש בדקה, כי לא אישרו לנו להאריך.

ממש דקה. אנחנו מדברים עד עכשיו על איך שורדים את המשבר. אני רוצה להתייחס גם ליציאה מהמשבר. היציאה מהמשבר צריכה להיות בתיאום ענפי, כמו שנאמר קודם – שכל ענף ישב בשולחן עגול עם המשרד הממשלתי שלו ויראה איך משקיעים. אני שמעתי שמתכננים לתת למי שקולט חזרה את העובדים שלו. אני חושב שזאת גישה לא נכונה. הגישה הנכונה זה לעבוד על הצד של הביקושים, כלומר מה צריך לעשות בשביל לייצר ביקושים: מה צריך לעשות כדי שהציבור יצרוך תרבות, שיצרוך במכולת, שיצרוך בכל מקום. והמתווה שאני ממליץ עליו זה לעשות עבודה פרטנית עם המשרדים לכל ענף וענף – ואני מדבר על זה עם רועי, עם דובי ועם נציגים אחרים – כדי להשקיע את המשאבים בלייצר ביקושים. לא ללכת על הצד של ההיצע, זה לא יעבוד בצד של ההיצע.

תודה. חברת הכנסת פרקש, ואחריה חבר הכנסת שחאדה.

כמו שפתחתי את הדיון, ככה אני רוצה לסיים אותו. אני מאוד התחברתי למה שאמר אבי נשר. מדובר כאן במגזר שלא רק נשען על אדן כלכלי. דרך אגב, בוועדה הזאת אנחנו נחשפים לצערי לחשיבות של כל סקטור במדינת ישראל, אבל התרבות נוכחת במיוחד בימים אלה שכולנו נמצאים בבתים. היא חשובה לחוסן החברתי שלנו. הענף הזה חווה משבר גדול, כמו כל ענף, אבל גם הזדמנות מאוד גדולה. אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על הכלים הפרקטיים שיש לנו, יו"ר הוועדה, כדי להביא לפתרון וכדי לשמש מנוף לחץ על הממשלה. שמעתי את הבחור מאגף התקציבים באוצר מדבר על זה שמתכוונים לקיים ועדה שתבחן את נוהל האוצר ותיתן מסקנות בתוך 14 יום. אבל לצערי, בסוף בסוף, בשורה התחתונה, הוא אמר שהוא לא יכול להתחייב ללו"ז סופי שבו הדבר הזה יבשיל לכדי תוכנית ביצועית.

מה שאני מבקשת ממך – וזה דבר שהוא בסל הכלים שלנו – זה לבקש שבתוך שבוע ימים משרד האוצר ידווח לוועדת הכספים מה הוא, כדרג ביצועי, גיבש. אני חושבת שאתם צריכים לשבת על נוהל האוצר, שלפיו חי סקטור התרבות במדינת ישראל. צריך לתקן אותו, לשנות את מבחני התמיכה, לייעל את הנושא של קרנות הקולנוע, לדבר עם הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ועם מועצת הכבלים והלוויין, שאני מבינה שגם כללי הרגולציה שלהם רלוונטיים לטיפול בנושא הזה. צריך לייצר מנגנונים, לעודד את המוסדות הקיימים להמשיך ולהעסיק את העובדים בתחום הזה. חשוב מאוד לתקן מנגנונים כדי שימשיכו העסקות.

אני חושבת שזאת גם הזדמנות לעשות שינוי טכנולוגי בתחום התרבות. אפשר להמשיך לעשות הצגות ולגבות עליהן כסף מרחוק, אפשר לדבר עם נטפליקס וכל החברות הבין-לאומיות האלה, שהמניות שלהן בשיא במשבר הזה, ולראות איך אנחנו רותמים את הדבר הזה לשמש גם כמנוף כלכלי לעובדים בארץ, לתעשייה בארץ. אנחנו יודעים שהפקות של סרטים במימון נטפליקס הופסקו במשבר הזה, וצריך לראות איך אנחנו מתקנים את הדבר הזה.

תודה.

אני מבקשת שבתוך ימים ספורים הצוות המקצועי שעליו סיפרו לנו יציג לנו מה ההמלצות שלו לדרג הממשלתי, ומשם אנחנו נלחץ על הדרג הממשלתי.

תודה. חבר הכנסת שחאדה, ואחריו חבר הכנסת לוי.

זה אחד הנושאים הכי קרובים לליבי, אני חקרתי אותו כמה שנים לדוקטורט שלי בהיסטוריה של תרבות. בארץ המצב של התרבות הערבית – זה כמעט ולא קיים. מצב התרבות הערבית ביפו לפני 48' היה הרבה יותר טוב מהמצב ב-2010, בכל דבר.

בשנים האחרונות נעשתה עבודה מאוד רצינית בהובלתה של הגברת לובנא זועבי במשרד התרבות. באמת עשו עבודה מצוינת, הייתה התקדמות, היו כמה שנים טובות של צמיחה. ועכשיו מדברים איתם על קיצוץ, כאשר התרבות הערבית בכלל מקבלת, מתוך מיליארד שקלים לפעילות, משהו כמו 35 עד 40 מיליון שקלים. אז עכשיו גם מדברים על קיצוצים. בגלל הצמיחה שהייתה נוספו בקשות, נוספו עמותות שרוצות לקדם תרבות, ועכשיו יש להם 35 בקשות יותר – בזמן שמדברים על פחות תקציב. זה פשוט הזוי.

אז אני רוצה לוודא שהתקציב שהיה להם יישאר להם. זה דבר אחד. דבר שני, צריך עכשיו עכשיו להזרים כספים. יש כל כך מעט, שכל יום כזה אנחנו מאבדים אנשים, מאבדים עמותות, מאבדים שחקנים. אז לפחות שזה יקרה עכשיו, בשבוע-שבועיים הקרובים, כדי שיוכלו לשרוד, זה הכול.

תודה. חבר הכנסת לוי, דקה.

תודה רבה, אדוני. נכון, יש בעיה, אני לא רואה איך מחר נפתחות כל התיאטראות. ולכן הסיוע חייב להיות סיוע ישיר, אחרת נאבד את האנשים היקרים האלה, שעמלו בנושא התרבות כל חייהם. מדינה ללא תרבות תאבד את הערכים שלהם, אין לי ספק בזה. האנשים שדיברו איתנו הם שקופים בשביל הממשלה, הם שקופים. והם שמים את יהבם ותקוותם בוועדת הכספים, ואנחנו צריכים לעזור להם.

תודה. חבר הכנסת טיבי.

תודה. גם אני שוחחתי עם לובנא הנהדרת. תראו, התקציב של השנה שעברה היה 40 מיליון שקל לתרבות הערבית, ועכשיו מציעים להוריד ל-35 מיליון שקל, למרות שהצטרפו 35 גופים חדשים. זה לא מתקבל על הדעת. צריך לפחות לשמור על מה שקיים.

צריך להסדיר את החזרה לשגרה. מגזר התרבות הוא האחרון לחזור לשגרה, בגלל שזה מקומות שיש בהם התקהלות. יש תקציב רמדאן לרשויות, ועכשיו הפעילויות לא מתקיימות, ולכן צריך להמיר את הפעילות הזאת לפעילות דיגיטלית או לפעילות במכונית או כל מחשבה אפשרית אחרת.

אדוני, אני מבקש לשמור על תקציב התרבות. יש אדם בשם סאמר מועלם - - -

ניסינו לתת לו לדבר ולא הצלחנו, הייתה לו תקלת סאונד. תודה, אחמד.

נקודה אחרונה לפרוטוקול. אדוני, עשית דיון על המשבר באילת?

פנה אליי חבר הכנסת סעדי, אני הולך לעשות דיון על המשבר הכלכלי ברשויות הערביות והרשויות הדרוזיות. פנה אליי גם חבר הכנסת חמד עמאר בעניין הזה.

חברים, אני רוצה לסכם, ואני גם אבקש התייחסות בכתב ממשרד האוצר לכל מה שנאמר פה, כולל עדכון סטטוס. משרד האוצר, אני מבקש שתתייחסו לתרבות כנכס אסטרטגי. גם במשבר הגדול של שנות ה-30, כפי שסופר כאן, ניתן דגש דווקא על התרבות כחלק מהחוסן הלאומי וכערך אסטרטגי. צריך להבין שזה חלק מהעניין. והוזכר גם הציטוט הידוע של צ'רצ'יל, שכשנשאל מדוע לא לקצץ בתרבות במלחמת העולם השנייה, הוא ענה: אז על מה אנחנו נלחמים כאן?

אני אדבר עם מנכ"ל הביטוח הלאומי בעניין הכנסת מקצוע הבימוי וענף האומנות כחלק מהמקצועות שרשומים בביטוח הלאומי. אנחנו חושבים שהממשלה פועלת לא נכון – הדבר הנכון הוא לתקצב את המשרדים ושהמשרדים יעבירו את התקציבים. במקום לרכז את הכול במשרד האוצר, שמתנהג כמו איזה גביר שמחלק נדבות לכל מיני אנשים, צריך לתת את התקציבים למשרדים. המשרדים יודעים להפעיל אותם.

כפי שאמרה חברת הכנסת פורמן, צריך לשנות את מבחני התמיכה. צריך כבר עכשיו להתחיל לעשות את זה. כי סעיף כמו סעיף פעילות או בחינה של מספר הצגות שנעשו וכו' – חבל על המבחנים האלה. מבחני התמיכה הקיימים פשוט לא רלוונטיים.

צריך להתעסק בזה מבוקר עד לילה. פשוט יש אנשים שלא עושים עכשיו הרבה, לא יכול להיות שהכול יהיה על ה - - -

בשביל זה יש את המשרדים. אני חייב לומר בהקשר הזה - - -

משרד התרבות - - -

חברת הכנסת קרן ברק, תודה.

אדוני, סאמר התחבר - - -

אבל הדיון מסתיים. אני רוצה לומר עוד משהו. במצב שבו 75% מתקציבם של המוסדות הגדולים מגיע ממכירת כרטיסים, ברור לחלוטין שהממשלה חייבת לפצות אותם, ולא די רק באחוזי התמיכה הרגילים. צריך להתייחס לתרבות כמנוע צמיחה כלכלי. כל מוסד כזה מעסיק מתחתיו המון שכירים, פרילנסרים, ספקים וכיו"ב. אני מבקש ממנכ"ל משרד התרבות וממשרד האוצר – אם יש כספים שמגיעים למוסדות תרבות בגין פעילות ב-2019, עליהם לעבור מייד. לא יכול להיות שבממשלה עוד מחזיקים תקציבים שמגיעים בגין שנת 2019 ולא מעבירים אותם, בטח לא במשבר כזה. זה דבר שהכי קל לבצע. תנו לפחות את מה שמגיע.

אני חוזר על הבקשה של חברת הכנסת קרן ברק – תזרימו כספים ותפעילו את קרנות הקולנוע. גם זאת עבודה שנעשית לשנה-שנתיים קדימה. דרך הקרנות האלה אפשר לאפשר לפחות לחלק מהתעשייה לפעול.

ללא קשר לעניין, אבל בגלל שנמצא כאן יוסי שרעבי, המנכ"ל של מירי רגב – יש טקס הדלקת משואות בקרוב, וזה נורא נוצץ לתת לסלב כזה או אחר או לאיזה מישהו שנותן כותרת בעיתון להדליק משואה. אני אומר לכם, קיבלתי פניות מעשרות ומאות שוטרים ופורשי משטרה בדרגות בכירות שאומרים: תנו לאיש משטרה מהשטח, מאלה שבאמת עובדים היום סביב השעון. שוטר או שוטרת, מישהו מהשטח, תנו לו להדליק משואה, דווקא במצב הזה.

או אחות בבית חולים.

מקובל. גם אנשי המשטרה וכוחות הביטחון - - -

גם כוחות הביטחון שותפים בעשייה, אתה צודק לגמרי.

אני מבקש – אנא מכם תתייחסו לפנייה שלי בעניין הזה. תודה, יוסי. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.