פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



5
ישיבת הוועדה המיוחדת להיערכות מערכת החינוך והחינוך המיוחד, לרבות לשנת הלימודים הבאה
20/04/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 10
מישיבת הוועדה המיוחדת להיערכות מערכת החינוך והחינוך המיוחד, לרבות לשנת הלימודים הבאה
יום שני, כ"ו בניסן התש"ף (20 באפריל 2020), שעה 9:00

היערכות מערכת החינוך ללימודים לתלמידים חולים

חברי הוועדה: ניצן הורוביץ – היו"ר
איתן גינזבורג
ווליד טאהא
עומר ינקלביץ'
יבגני סובה
אורלי פרומן

מיכאל מרדכי ביטון (משתתף באמצעים מקוונים)
קרן ברק
קטי קטרין שטרית

רחל אברמזון - מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

דליה גורי - מנהלת תוכנית "שלבים",

נאוה כרמל - מורה בקדימה מדע - "שלבים"

אילנה יוחננוב - מורה בקדימה מדע - "שלבים"

שי אשכנזי - יו"ר האיגוד לרפואת ילדים, ההסתדרות הרפואית

אילהאם בשארה - מורה ונציגת מורים

דב לקס - מנכ"ל סאסא סטון (מיזם ליישום חוק חינוך חובה לילדים מאושפזים)

נלה דוידוב - אימא לילדים חולים

הרן רייכמן - מנהל הקליניקות לשינוי חברתי

יהודית גידלי

אושרה עצידה


היערכות מערכת החינוך ללימודים לתלמידים חולים

אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לחינוך בכנסת. היום יום שני, השעה 09:00 בבוקר, ואנחנו דנים בנושא ספציפי וממוקד וזה עניין הילדים החולים, לא ילדי הקורונה, אלא הילדים החולים, ויש אלפים כאלה – ילדים שהם חולים גם בבית או שהם מאושפזים בבתי חולים כלליים, בבתי חולים פסיכיאטריים, שיקומיים, ברחבי המדינה. למרבה הצער, חלקם לא מקבלים דווקא היום את המענים החינוכיים והלימודיים שהם צריכים לקבל.

אנחנו קיבלנו הרבה פניות לוועדה בנושא הזה. לכן, החלטתי לקיים על כך דיון מיוחד היום. צריך לתת קצת רקע לעניין הזה ולהסביר שהילדים האלה מקבלים תמיכה ומערכת טיפולים גם מזכיינים שעובדים עם מערכת החינוך. לכל ילד הרי נדרשת מערכת טיפולים ייחודית עבורו. בתחילת אפריל משרד החינוך, ואני מקווה שאני מדייק בפרטים, שיחרר כ-50% מהתקציב שהיה מיועד להם עבור זכייני הטיפול האלה, ומאז החלו באיזושהי חזרה הדרגתית לשגרת הטיפולים, אבל אחוז נמוך מהילדים היום מקבלים את המענה שאותו הם צריכים.

כדי לברר את הסוגיה הזו יש לנו כאן בדיון הזה נציגה של הורי הילדים החולים, מורים ומורות בתוכנית הזו – קדימה מדע ב"שלבים", מנכ"ל מיזם סאסא סטון שזה מיזם ליישום חוק חינוך חובה לילדים מאושפזים, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים יהיה איתנו, וחביבת הוועדה רחלי אברמזון מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך שגם ממונה על הנושא הזה. אלה האנשים שישתתפו, וכמובן חברי הכנסת שנמצאים כאן. בואו נתחיל עם נלה דוידוב שהיא אימא לילדים חולים ופעילה חברתית - בוקר טוב לך.

בוקר טוב. שמי נלה ואני אימא לשני ילדים חולים ואני גם פעילה במטה מאבק לילדים חולים. מאז משבר הקורונה נתקלנו בבעיה חמורה כשאין מענה, אף אחד לא עונה לנו, לא במשרד החינוך, לא בקדימה מדע. נפלנו בין הכיסאות. גם עולות כל מיני שאלות כאלו ואחרות איפה משרד החינוך, איפה הפעילים שאמורים לתת מענה לילדים החולים. לא משנה למי נשלח הודעה, אנחנו פשוט לא מקבלים כמעט הודעות. קיבלנו איזשהו אימייל.

ספרי על מצב הילדים שלך, מה הם היו מקבלים בדרך כלל ומה קרה בזמן האחרון.

הם מקבלים סיוע חינוכי טיפולי, פרא רפואי, שעות הוראה – תוכנית לימודית ספציפית ומותאמת לצרכים שלהם ובשעות שהם יכולים לקבל. קודם כל, היום אף אחד לא עונה לנו. מתקשרים המורים - - -

כדי שנבין בדיוק מה הבעיה, ספרי בדיוק מה קרה בזמן האחרון, ולא שלא עונים. האם הם הפסיקו לקבל את השיעורים ואת הטיפולים?

הפסיקו לקבל את השירותים לגמרי. ההחזרה הדרגתית במירכאות גלגלה איכשהו אחריות לצוות החינוכי של קדימה מדע. יצאה הודעה גורפת: אתם אלה שתחליטו אם בא לכם לעבוד או לא לעבוד. ואם בא לכם לעבוד, תשלחו הודעה להורה ואם הוא יסכים תשלחו הודעה לנו. איפה הדבר הזה קיים? איפה משרד החינוך? איפה ההנחיות? איך ילדה מונשמת יכולה לקבל טיפול במרחק 2 מטר? איך מישהו יכול לראות שפיזיותרפיסט מגיע לילדה מונשמת לתת סיוע חינוכי במרחק 2 מטר בלי מסכות, בלי אלקוג'ל, בלי הנחיות ברורות, בלי תוכנית לימודית? אף אחד לא מוכן לחזור במשבר הזה לתוכנית.

אין לנו גם למי לפנות. האחריות של משרד החינוך איכשהו נעלמה. שכחו אותנו, אין הנחיות, אף אחד לא מדבר עם ההורים. הילדים שלנו ננטשו. במערכת הטלוויזיה אתה גם תשמע: חינוך מיוחד והכול, אנחנו לא שייכים לחינוך המיוחד. הילדים שלנו לא אמורים לחזור למסגרות, הילדים שלנו בבית בבידוד, ובשל הקשיים שלהם גם לא יכולים ללכת למסגרת. אני חושבת שהמענה היה צריך להינתן כבר מלכתחילה שם. אני גם לא רואה איזשהו הבדל. אם משרד החינוך נתן הנחייה שילדים חולים יכולים כרגע לקבל סיוע חינוכי דרך הרווחה, אין שום סיבה שהם לא יקבלו את הסיוע החינוכי דרך משרד החינוך. איפה האפליה הזו קיימת?

יש הרבה מהצוות החינוכי שרוצה לחזור לעבוד, אבל אין עם מי לתקשר, לא עם משרד החינוך, לא עם קדימה מדע. אני אמורה כרגע להתחיל לספק להם מסכות, אלקוג'ל, ההנחיות. אנשים לא מוכנים לחזור במצב הזה.

נלה, תודה בינתיים.

בואו נשמע את אחת המורות של אחד הזכיינים שזה קדימה מדע, תוכנית "שלבים". אילהאם בשארה, בוקר טוב לך. תציגי את עצמך, בבקשה.

בוקר טוב. קוראים לי בשארה אילהאם, ואני מורה בפרויקט הזה כבר 15 שנים. זו תוכנית שהופרטה על-ידי משרד החינוך. מכאן אני פונה לנציגי משרד החינוך ומבקשת את התייחסותם. הפרטת התוכנית היא דבר מאוד חמור והיא הביאה למצב עגום בקרב המורים והתלמידים, פרט לסיטואציה של משבר הקורונה.

בבקשה, אם תוכלי לא לקרוא מהנייר ופשוט תסבירי לנו אצל מי את עובדת, איפה את עובדת, מה את עושה, מה קרה לפני הקורונה ומה קורה עכשיו.

אני מורה בתוכנית ואני מלווה תלמידים עם מחלות כרוניות, מחלות אונקולוגיות, מחלות עם רקע אורתופדי. לפני המשבר היינו עובדים והולכים כרגיל לבתי התלמידים ומבקרים אותם. בעקבות המשבר הכול מופסק. ברגע שבאנו לחזור לשגרה נמסר לנו מידע ממשרד החינוך וגם מהזכיין, אבל המידע שקיבלנו מהם היה מידע. כל הזמן היו פרצות לכל מיני שאלות פתוחות, מה עושים, איך מבקרים אצל התלמידים. אנחנו עובדים עם תלמידים שהמערכת החיסונית שלהם מדוכאת.

את רוצה ומוכנה לעבוד עכשיו?

כן, כי השיקול של הפרנסה גובר כאן. המוסד לביטוח לאומי לא נותן לך כמו שאתה עובד. בנוסף, יש כאן אחריות המוסרית. אני לא יכולה להגיד לך שאין כאן סיכון – זה ברור, אלוהים יודע.

תמשיכי עם מה שכתבת לעצמך, אבל בקיצור, אם אפשר.

אני גם כן פונה למשרד החינוך ושואלת מה עם התלמידים האורתופדים? למה אתם לא נותנים לנו להמשיך ללוות אותם? אתם אומרים שהם מקבלים את השירות מרחוק דרך בתי הספר? אני לא חושבת שהם מקבלים מענה בימים האלה. זה מביע עד כמה משרד החינוך יכול בקלי קלות לוותר עלינו. בנוסף, אני חושבת שהגיע הזמן שמשרד החינוך ייקח את התוכנית הזאת לידיו וינהל אותה. כל הזמן מכדררים את המורה והתלמיד כמו במשחק פינג-פונג. כמו כל תוכנית שהופרטה, יש תמיד ליקויים ופגיעה עגומה בציבור המורים. חלק גדול מהמורים עדיין שואלים אותי כנציגת ועד: האם חוזרים לעבודה? האם אמרו שנחזור? יש דברים שהם לא ברורים ויש כל מיני פרצות שאין להן מענה.

אם יש שאלות למורה, אז בבקשה לפי הסדר, חבר הכנסת ינקילביץ', אבל לא להתפרץ.

גברתי, האם אתם עובדי קבלן? אתם בחל"ת? מה הסטטוס שלכם? שנית, האם אתם מסוגלים לעבוד בצורה מקוונת? ואם לא, אז למה בתי הספר הרגילים לא עובדים מולם בצורה מקוונת? יש פה כאילו דיסוננס ביניכם לבין בתי הספר. מקוון אפשר גם אתם וגם הם.

כן, אנחנו פשוט עובדי קבלן לכל דבר. אנחנו לא עובדים מן המניין. אם עובדים, מקבלים משכורת. אם לא אז לא. יש למידה מרחוק דרך הקמפוס של הזכיין, אבל אין הכשרה ללמידה מרחוק. זה לא כמו הזכיין הקודם - "גלים" - שסיפק שם תשתית, מחשב לכל ילד, תשתית אינטרנט, מערכי שיעורים מסודרים. כאן המורים מתלבטים אם בכלל לוותר על החל"ת ולחזור ללמד מרחוק. הם מעדיפים יותר ללמד בבתים כי הלמידה מרחוק היא בעייתית אצל כולם, כמו שאת יודעת. לכלל התלמידים אין מחשבים, ובמיוחד לתלמידי החינוך המיוחד שלא יכולים להסתדר בלמידה מרחוק.

אילהאם, תישארי איתנו. אנחנו נשמע את הדוברים האחרים. כדי שנקבל תצוגה על העניין נשמע עוד מורה מתוכנית "שלבים" שזו התוכנית שלך, נשמע את דרור בן יעקב. הוא לא איתנו.

נפנה עכשיו לדליה גורי.

שלום, שמי ד"ר דליה גורי. אני מנהלת את תוכנית "שלבים". אני רוצה להציג כמה עובדות שהתנהלו בזמן האחרון.

קודם כל, תגידי בשתי מילים מה זה תוכנית "שלבים"? תני קצת רקע.

תוכנית "שלבים" היא תוכנית שמספקת שירותי הוראה, סיוע חינוכי וטיפולים פרא רפואיים לתלמידים חולים.

לכמה?

בסביבות כ-2,000 תלמידים בדרך כלל נמצאים בתוכנית. פעילים בפועל, כי יש ילדים שהם לא תמיד פעילים, בסביבות 1,700 פעילים בכל רגע נתון. בסך כל במשך שנה, יש גם תחלופה, אנחנו מדברים על בסביבות 2,000 תלמידים.

אוקיי, אז מה קורה עכשיו?

ב-17 לחודש קיבלנו הנחייה מהמשרד להפסיק את השירות בגלל ההסגר וכו'.

בכלל? להפסיק הכול?

להפסיק הכול טוטלית.

ב-17 למרץ או לאפריל?

ב-17 למרץ. יום למחרת פתחנו מייל ייעודי למורים וכל הורה שפנה אלינו במייל הזה קיבל תשובה. היה לחץ מאוד גידול בציבור המורים והתלמידים שדיברו גם בשמם של התלמידים שביקשו לחזור לעבודה. אני עליתי לשידור בגלי צה"ל והצגתי את הבעיות האלה. בעיקר רצינו להילחם על הילדים עם הפיזיותרפיה הנשימתית כדי שיקבלו את הטיפול הפרא רפואית ועזרה בסיוע החינוכי לילדים שהם סיעודיים קשים, ואמרנו: נתחיל איתם.

היינו בדיאלוג עם המשרד כמובן, וב- - - לחודש, אחרי שהגשנו תוכניות לימודיות, פדגוגיות וכו' ומייד אפרט במה מדובר, קיבלנו אישור להפעיל את השירות במתכונת של 50% כי זו הייתה הדרישה מהשטח אחרי שעשינו תשאול, ואנחנו הפעלנו אותו. משובצים מאות תלמידים, עדיין אנחנו משבצים. שיבצנו כבר מאות תלמידים. כמובן שהתחלנו עם התלמידים הסיעודיים. אנחנו בקשר עם ההורים, עם הילדים, ומנסים לפתור את כל הבעיות האפשריות.

לגבי המורים – כל מי שרצה לעבוד בבית, שובץ בבית. כל מי שרצה לעבוד בהוראה מרחוק קיבל הדרכה דרכינו. רק בגלל אבטחות מידע אנחנו עובדים דרך היוניקו ולא דרך הזום, והמורים האלה מלמדים והם מקבלים ליווי פדגוגי כל הזמן להוראה מרחוק.

לגבי הציוד – ביקשנו מכל מי שמשתמש בציוד להגיש לנו הצעת מחיר לפי כמות העבודה שלו, והוא יקבל את התשלומים תמורת קבלה חזרה. אין שום בעיה בעניין הזה.

אנחנו בקשר כל הזמן עם המשרד, כל הזמן עם ההורים ועם התלמידים. זה לא שאין קשר, בוודאי שיש קשר. כמובן שהפעילות מתנהלת בצורה שונה כי חלק מהתלמידים והמורים לא מעוניינים לעבוד, וזה בסדר גמור מצדנו.

כן, אבל אנחנו עכשיו שמענו כאן מורה שכן מעוניינת לעבוד אבל לא נותנים לה ופרנסתה נפגעת.

למה? מה זאת אומרת "לא נותנים לה"?

אנחנו תיכף נחזור אליה שוב והיא תבהיר את העניין.

שתענה למה לא משובצים תלמידים. אנחנו בדקנו וראינו שלא משבצים תלמידים. מורים לא עובדים, לא משבצים תלמידים. יש דיסוננס באינפורמציה.

מי אמר? קודם כל, שובצו עד אתמול שובצו תלמידים. כל יום נשלחת טבלה מעודכנת למשרד החינוך עם שמות התלמידים והשיבוץ שלהם לפי השעות.

גברתי, אתם מדווחים על 5,000 תלמידים.

איזה 5,000? מי זרק את המספר הזה?

עומר, אי אפשר כך – לאט לאט. כולם ישאלו את השאלות. דליה, תחזרי, בבקשה, כי לא שמעתי את התשובה כי צעקו פה.

אני אומרת שאני לא יודעת מאיפה צץ המספר 5,000. אף פעם לא היו בתוכנית הזו 5,000 תלמידים. כרגע אנחנו שיבצנו מאות תלמידים לפי ההנחייה של המשרד, לפי התקצוב של המשרד ולפי הבקשות. אנחנו בנינו תוכנית שנבנתה על פי תשאול בשטח של מי מוכן לעבוד, ואז הגשנו הצעה, ובתוכנית הזו. מה שקרה – ביקשנו, ובימים האחרונים אנחנו מנהלים דיאלוג עם המשרד, ניוד מהוראה מרחוק להוראה רגילה משום שחלק מהמורים כן רוצים ללכת לבתים - זה הכול. זה מה שביקשנו, אנחנו בדיאלוג עם המשרד סביב העניין הזה.

אבל איפה ההורים היו? למה אף אחד - - -?

רגע, רגע, לא להתפרץ. יש לנו עוד דוברים אז אחד אחד.

איתן גינזבורג, בבקשה.

דליה, בוקר טוב. השאלה שלי מאוד פשוטה. מתוך כ-2,000 תלמידים שציינת שנמצאים בתוכנית, האם אני טועה במספר?

2,000 – לא כולם פעילים. 1,700 פעילים.

אוקיי, מתוך ה-1,700 הפעילים, כמה מספרית, וזה נתון שצריך להיות לך מול העיניים, כמה שובצו?

536 שובצו, כשחלק מההורים לא רוצים שהילדים ישובצו, וכל התלמידים האורתופדים - - -

מתוך ה-1,200 שלא שובצו, מה הסיבות? כמה הורים לא רצו?

לפחות ממחצית מההורים לא רצו.

אף אחד לא שאל אותנו.

600 הורים לא רוצים שיבוץ?

אנחנו עברנו וחלק מהמורים וההורים לא מעוניינים ב - - -

ומה קורה עם שאר ה-600 שלא הודיעו שהם לא רוצים שיבוץ?

סליחה, אדון ביטון, המשרד ביקש מאיתנו לא לשבץ את התלמידים האורתופדיים כי הם מקבלים מענה בקהילה שזה גם חלק מקבוצת התלמידים, וכל התלמידים שנרשמו משובצים ושובצו עד אתמול בערב.

חברת הכנסת ינקלביץ'.

בהמשך לדבריו של מר גינזבורג וביטון, גברתי, יש פה נתונים של 500 תלמידים שממתינים ולא משובצים. חשוב לי לומר, אני לא מכירה את אותם 5,000 - - -

זה לא נכון. מאיפה הנתונים האלה? מאיפה אתם יודעים?

דליה, היא תשאל את השאלה והיא תעני. בבקשה, קודם היא שואלת.

המספר 5,000 שאת לא מכירה – אני אחדד את זיכרונך מעט, בוועדת חינוך בשנת 2018 אתם דיברתם על 5,000 תלמידים בתוכנית. תוקצבתם על 5,000, על 4,513, בזמן שהיו 1,500 בתוכנית. אבל אני לא אכנס איתך עכשיו לסוגיה הזו, על זה אולי נדון בהמשך בוועדת החינוך. כרגע יש מעל 500 תלמידים שממתינים ולא שובצו, גברתי. זה נתון בשטח.

אני לא יודעת מאיפה הנתון הזה צץ. אנחנו עשינו תשאול בקרב התלמידים - - -

אם הייתם מתקשרים להורים אז אולי כן הייתם - - -

אי אפשר כך, לא להתפרץ. תסגרו אותה.

לכל הורה יש מייל ויש טלפונים. קודם כל, יכולים לפנות במייל. כל הורה שפנה קיבל התייחסות, כל הורה שפנה קיבל התייחסות. זה פשוט לא נכון, זה פשוט לא נכון.

דליה, תודה.

ווליד טאהא, בבקשה.

רציתי לשאול האם הם מתעסקים רק בשירותים לימודיים ומה עם השירותים הפיזיים הטיפולים הרפואיים? אנחנו מדברים על תלמידים חולים.

כן, ברור. הם מקבלים את זה. הורים שהסכימו שהילדים יקבלו טיפול בבית - - -

רק אלה ששובצו מקבלים?

כל אלה שפנו. מי שפנה קיבל – בוודאי.

ואלה שלא שובצו הם מחוץ לטיפול?

מי שפנה קיבל. מה זה "לא שובצו"? מי שרוצה בטיפול מקבל. מי שמעוניין בטיפול מקבל – בוודאי.

האם למישהו יש עוד שאלה בנושא הזה? היא איתנו על הקו, אנחנו עוד נחזור אליה.

דב לקס מנכ"ל סאסא סטון, תציג, בבקשה, את הפעילות שלכם ואת הבעיה שקיימת - או שאין בעיה, אולי הכול מצוין.

קודם כל, בוקר טוב לכולם. סאסא סטון הוא ארגון חברתי, חברה לתועלת הציבור שפועלת במיזם משותף עם משרד החינוך ליישום חוק חינוך חובה לילדים מאושפזים. בעשור האחרון אנחנו תרמנו כ-50 מיליון שקל לפעילות שממוקדת בסיוע לילדים מאושפזים בבתי חולים, ואני מדבר על כלל בתי החולים במדינת ישראל, למעלה מ-40 בתי חולים: כלליים, פסיכיאטריים, שיקומיים וסיעודיים. במהלך הפעילות שלנו אנחנו עוסקים בהארכת יום הלימודים, הפעלה של בנות שירות לאומי כסיוע למרחב החינוכי ולילדים המאושפזים.

חשוב לציין שב-17 לחודש קיבלנו הודעה על הקפאה של הפעילות שלנו. נכון להיום, צריך לזכור, מספר המאושפזים בבתי החולים, ואני מדבר על סמך בדיקה, קטן בגלל שמערכת הבריאות שחררה את כל מי שרק אפשר לשחרר. מי שנותר בתוך בתי החולים הם ילדים באמת במצבים שאינם פשוטים שמעבר לסיטואציה הרגילה שהם נמצאים בה, הסיטואציה של הקורונה רק מגבירה את סיטואציית החרדה, את חוסר הוודאות. לא נעים להיות מאושפז היום בבתי חולים. הילדים נותרו ללא כל מענה וכך נוצרת פגיעה גם בילדים וגם במערכת הרפואית. אני יכול לשתף, ויש לי את זה פה, פניות של לא מעט גורמים בכירים מבתי חולים שונים שמתחננים לחזרה לפעילות, כי כאשר הילד המאושפז שסובל מחרדה, מחוסר ודאות ומלחץ נמצא בסיטואציה הזו יש עול נוסף על המערכת הרפואית שממילא נמצאת בסיטואציה מאוד לחוצה ברמת המשאבים.

אני כבר לא מדבר על מה שקורה בפסיכיאטריה שזה סיפור אחר לגמרי. הפעילות שאנחנו עוסקים בה בילדים בפסיכיאטריה היא תומכת ריפוי. המערכת הרפואית מצהירה בזאת. ילד בפסיכיאטריה – אחד מהמשתנים המאוד חשובים הוא לאפשר לו לעסוק ביצירה, להביא את עצמו לידי ביטוי, להניע אותו ממרחב החולי למרחב שהוא תומך מרחב ריפוי. לכן, גם הילדים בפסיכיאטריה נותרו ללא מענה.

הפסיקו את הפעילות שלכם לחלוטין?

לחלוטין.

כמה ילדים שטיפלתם בהם קודם, היום בגלל זה לא מקבלים טיפול?

אנחנו מדברים במצב הנורמטיבי כאשר המצב כרגע ברמת היקפי האשפוז כמובן שונים. היקפי האשפוז היום קטנו באופן מאוד משמעותי, אבל במצבים הנורמטיביים אנחנו מדברים על כ-100,000 ילדים בשנה בכל מדינת ישראל.

כמה עכשיו לא מקבלים את הטיפול שלכם בגלל ההפסקה של הפעילות?

כדי לתת תשובה אחראית לשאלה המאוד חשובה הזו, אני צריך לדעת כמה ילדים מאושפזים היום, נכון לתאריך היום, בסיטואציה של הקורונה, במדינת ישראל. אין לי את הנתון הזה.

בערך כדי שאקבל פחות או יותר תמונה, האם מדובר ב-1,500, 200?

לא, אני מעריך שאנחנו מדברים על משהו כ-5,000, 6,000 בכל בתי החולים.

הם לא מקבלים היום כלום.

נכון. שוב, מדובר בילדים בסיטואציה מאוד מאוד משברית, מאוד קשה, שנותרו כרגע ללא מענה. מה שאנחנו עשינו, למרות הקפאת הפעילות, מתוך אחריות ושליחות של התורם, וחשוב להגיד תודה בשם מדינת ישראל לאיש היקר הזה, אנחנו בנינו מערך דיגיטלי שמעביר ושואף להעביר את הפעילות הדיגיטלית שהיא מתבצעת גם סינכרונית וגם א-סינכרונית, כאיזשהו מענה כרגע לילדים. הבעיה שכדי לקיים את זה בבתי החולים צריך לתווך את זה. כלומר, מישהו צריך לידי הילדים את הידיעה שיש להם אפשרות להיכנס למקום כזה או אחר ולעשות פעילות דיגיטלית. גם זה במאמצים עילאיים ובעזרה של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים וכל מיני גורמים כאלו ואחרים שהתגייסו לטובת המטרה הזו.

מה אמרו לכם במשרד החינוך לגבי השאלה מתי זה אמור לחזור ומה אמורים לעשות?

אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא, פורה וטוב עם האגף לחינוך מיוחד. יושבת פה אישה יקרה הגברת רחלי אברמזון. נכון לכרגע אני הגשתי שאילתה כדי להבין מה הסטטוס שלנו לגבי חזרה לפעילות. אני עדיין לא קיבלתי התייחסות לנושא הזה. שוב, כל יום שעובר הילדים סובלים והמערכת הרפואית סובלת כי היא צריכה להתעסק עם ילדים שהם משועממים. אני באמת מאוד ממליץ לתת את הדעת לבעיה הזו ולראות מה עושים כדי לפתור אותה. צריך לדייק ולהבין את הצרכים המדויקים בבתי החולים הכלליים, ובוודאי בוודאי בפסיכיאטריים ששם חייבים לתת מענה מיידי.

תישאר איתנו ותאזין.

פרופ' שי אשכנזי, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני כמובן רופא ילדים אבל גם מומחה למחלות זיהומיות. הבעיה קיימת ואני מברך על הדיון בוועדה. הייתי מחלק את יריעת הדיון לשלושה נדבכים: ראשית, ילדים עם קורונה שמאושפזים. שנית, ילדים שמאושפזים מסיבות אחרות וזקוקים למערכת החינוך, וילדים בית שאינם מאושפזים וגם הם זקוקים למערכת החינוך.

בילדים מאושפזים בסך הכול, לשמחתנו, התפרצות הקורונה פגעה מעט בילדים. עד היום, ואנחנו עוקבים בצורה הדוקה, אושפזו 58 ילדים בבתי החולים בגלל מחלת הקורונה, מהם אחד במצב בינוני וכל ה-57 במצב קל בסך הכול. הילדים האלה לא מקבלים מענה חינוכי. כמנהל מחלקה ותיק בבית חולים שניידר הרבה מאוד שנים יש צוות חינוכי בכל מחלקת ילדים שמטפל בילדים עם המחלות הממושכות שנזקקים לאשפוזים חוזרים וממושכים, כולל מעבר בחינות בגרות וכו', אבל הצוות הזה הוצא מפעילות. זה צוות של משרד החינוך אבל הוא הוצא בפעילות בתקופת התפרצות הקורונה, והילדים הללו שמאושפזים, אנחנו כרופאים דואגים גם שהם ייחשפו, ושאנחנו ניחשף כמה שפחות ככל האפשר, יש להם מחשבים ניידים ואמצעי תקשורת, ובוודאי אפשר הפעלה מרחוק. המספרים קטנים כרגע אבל הם כרגע לא מקבלים מענה חינוכי. יש עובדות סוציאליות שנכנסות אליהם ומלוות אותם כי צריכים לדאוג לילד שמאושפז בחדר מבודד. אם הוא גם מעל גיל 6 – 7 גם בלי הורים, צריכים לדאוג לו 24/7 – זה תפקידנו.

ילדים שנמצאים בבידוד בבתיהם – גם פה אין מענה בעצם והם כמו האוכלוסייה הרגילה כיוון שהם אינם חולים בצורה משמעותית. אבל ילדים אחרים שבעבר קיבלו שירות חינוכי כמו ששמענו לא מקבלים כרגע.

בנוסף, כמו שציין כרגע דב, יש ילדים עם מחלות אחרות שקיימות שנמצאים בבתי החולים וזקוקים לעזרת מערכת החינוך שפועלת יפה בימים כתיקונם, שלא מקבלים.

אתם פניתם למשרד החינוך כדי שזה יתחדש?

כן, אנחנו פנינו. אנחנו פנינו דרך ההנהלות, אנחנו לא פונים ישירות. בעקבות דיון הוועדה, אנחנו צריכים לחדש את פעילות מערכת החינוך בצורה מדורגת, מבוקרת, אבל צריכים לחדש את הפעילות. אגב, זה לא רק בילדים חולים אלא בכלל. הילדים אינם חולים כמעט. אלה שחולים – בצורה מאוד קלה. ככל שנעשה מוקדם יותר את זה, יותר טוב יהיה. זה לא נושא הדיון, אבל גם לילדים שנמצאים בביתם יש כאילו למידה מרחוק שהיא מאוד חלקית ולא יעילה. הילדים הללו אינם לומדים כבר מעל חודש, עם שיבוש כל אורחות החיים ושעות השינה, והכלכלה ופעילות גופנית ומחלות כרוניות אחרות. אני קורא בצורה מבוקרת לחדש את הפעילות גם למרכיבים השונים ששמענו היום של האוכלוסיות המיוחדות, אבל בכלל. אנחנו צריכים לאט לאט לחדש את הפעילות. הילדים הללו לא מקבלים מענים כיום.

בעניין הזה האם מישהו רוצה לשאול את הרופא?

אני יודעת שבבתי החולים יש מרחבים שבהם הילדים לומדים. מדוע המרחבים האלה מנוטרלים? במרחבים האלה אפשר להביא את המתנדבים של הארגון הזה שאפילו שהם אמורים להיות מתוגמלים כלכלית כי הם עובדים, אבל משיחה איתם אני יודעת שהם מוכנים לבוא ולהתנדב. לא מאפשרים להגיע. הכול צריך להיות בהתאם להנחיות: שני מטר, מסכות. אבל המרחבים האלה קיימים והם מנוטרלים והילדים במצוקה גדולה. האם לפי עמדתך הם יכולים וצריכים להגיע למרחבים הללו?

למרות שלא נשאלתי אני יכול להסביר. המרחבים האלה קיימים בכל מחלקה, אבל זו התקהלות. זה מרחבים שבהם קיימת התקהלות, ולכן כמומחה למחלות זיהומיות מלכתחילה ניתנה הוראה לסגור את המרחבים הללו. לכן, העזרה של הצוות החינוכי צריכה להיות בצורה פרטנית, חלקה מרחוק. המרחבים הללו הם אזורי התקהלות. יש הרבה ילדים וצוות ולכן על פי ההנחיות הם נסגרו, וכמומחה למחלות זיהומיות זה בצדק. אנחנו לא מאפשרים התקהלויות.

תודה.

חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה, שאלה בנושא שלו.

אתה עובד משרד הבריאות, נכון?

לא, ודאי לא. אני רופא ילדים בקופת חולים שניידר.

משרד הבריאות החליט על התקנות. האם פנית למשרד הבריאות והעלית לתשומת ליבם את הבקשה שלך שיחדשו, יתנו הוראה, כי הם אלה שמנהלים את כל המשבר הזה? האם חשבת אולי לפנות אליהם במקום להטיל את האשמה על משרד החינוך ועל המורים?

תודה.

אבהיר, אני לא הטלתי אשמה על אף אחד.

זה נשמע כך.

שאלת, הוא עונה. למה צריך להתפרץ?

האשמה היא רק עליי, אני לא מטיל אשמה על אף אחד. אני לא מטיל אשמה, לא על משרד החינוך ולא על גורם אחר. כאשר היינו בשיאה של ההתפרצות וכולנו, גם כרופאים וגם כאנשים, לא ידענו לאן זה הולך, היינו עם מגבלות חמורות, ובתוכן היתה המגבלה של איסור התקהלות שאני יכול להבין אותה, וכל אדם יכול לראות מה החומרה שהוא רואה את הדברים, והיתה מגבלה של צוות חינוכי שלא רצו לסכן אותו ונאמר שהצוות החינוכי לא יגיע לבית החולים כדי לא לסכן אותו. היום, כשאנחנו נמצאים מספר חודשים לאחר מכן, מספר החולים בבתי החולים של הילדים הוא אפסי, ממש נמוך מאוד בכל רגע נתון, היום אני קורא להתחיל לחדש בהדרגה את הפעילות החינוכית, גם בבתי החולים וגם מחוצה להם, שוב, בלי כל רמז של ביקורת. אני חושב שבאמת הכללים נקבעו על ידי משרד הבריאות, לא רק בחינוך, גם במפעלים ובכל הפעילות שאנשים נפגעו מאוד, ואנחנו יודעים את זה. אבל היום הגיעה השעה להתחיל בצורה מבוקרת להפעיל את המשק וגם את החינוך שהוא חלק מהמשק.

תודה.

לפני שאנחנו עוברים למשרד החינוך עוד מורה אחת: אילנה יוחננוב.

לפני כן אני רוצה להתייחס למספר הילדים המאושפזים. זה מאוד חשוב כי נזרקו פה מספרים גבוהים כמו 5,000, 6,000 ואולי מישהו יכול לעזור לגבי מספר הילדים המאושפזים הזקוקים ללי מודים, כי אנחנו מדברים על משהו ולא מבינים את המושגים בכלל. אני רוצה שיינתנו מספרים.

אבל הם לא נתנו מספרים.

מייד נשאל את משרד החינוך.

אילנה יוחננוב, בבקשה. תציגי, בבקשה, את עצמך. איפה את עובדת, מה את עושה, למי את שייכת.

אני רק רוצה לדבר על שכר המורים כרגע שנפגע קשה מאוד. אני עובדת כמורה ב"שלבים" דרך קדימה מדע. אנחנו עובדים עם ילדים חולים שלא מגיעים לבית הספר בגלל מצב פיזי, נפשי. מה-17 במרץ אנחנו בחל"ת, כאשר יש מצב שהוא בעייתי כי יש תלמידים שיושבים בבית גם כך, גם בימים כתיקונם הם יושבים בבית, ולא מקבלים בכלל עכשיו הוראה, וחלק מהתלמידים האלה הם גם תלמידים - - -. יש גם מורים שיושבים בבית וחותמים על חל"ת כשחל"ת זה חצי משכורת, ואני לא יודע מי מכם חתם על חל"ת. יש מצב שמורים רוצים ללמד, תלמידים רוצים ללמוד, אבל הם לא מצליחים. יש ניסיון ללמידה מרחוק אבל הניסיון הזה הוא די כושל. יש המון בעיות טכניות, המון כשלים, והם ממש לא מצליחים. שלא נדבר על כך שחלק מהתלמידים שלנו הם תלמידים עם לקויי למידה וילדים שלא מסוגלים ללמוד דרך המחשב או דרך האתר והם צריכים את המגע האישי, כך שיש הרבה מאוד תלמידים שלא יכולים לקבל את השירות הזה.

את עכשיו לא עובדת בכלל?

אני כרגע לא עובדת בכלל.

את מוכנה ורוצה לעבוד?

רוב המורים מוכנים ורוצים לעבוד. חלק מהמורים קצת חוששים.

את רוצה לעבוד?

אני הייתי רוצה לעבוד.

כן, אבל אמרה כאן קודם מנהלת תוכנית "שלבים", שזו התוכנית שאת שייכת אליה, שכל מי שמוכן לעבוד משובץ.

אני חלילה לא, אבל זה לא בדיוק נכון. יש קשיים מאוד גדולים בשיבוץ העבודה. לוקח המון זמן. מי שרצה לעבוד, הבטיחו לו שיתחיל כבר לעבוד בתחילת אפריל ואנחנו כבר ב-20 לאפריל ויש אנשים שעדיין לא שובצו. זה לא מדויק, המון כשלים טכניים.

בנוסף לזה, יש עוד מקרים של אנשים שמפחדים שמורים ייכנסו אליהם הביתה פיזית כי גם כך מדובר בילדים חולים שהמערכת החיסונית שלהם בעייתית, ולכן הם לא רוצים שייכנסו אנשים זרים הביתה. אני יכולה להבין את זה. מצד שני, גם אי אפשר ללמד מרחוק כי יש כשלים טכניים, ויש כאלה שגם לא יכולים ללמוד מרחוק. נוצר מצב שהתלמידים לא מקבלים סיוע, ומורים חיים על חצי משכורת כשאנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר.

אילנה, תודה. תישארי איתנו.

חבר הכנסת מיכאל ביטון נמצא על הזום והוא ביקש לדבר.

קודם כל, ניצן יושב-ראש הוועדה, הדיון שיזמת על "שלבים" הוא מאוד מאוד חשוב, ואני אתייחס. שלום לחברי הוועדה ולכל מי שנמצא בזום.

מה שקורה פה זה שלמשרד החינוך יש כוח-אדם היקפי נוסף שהוא זמין למשימות מיוחדות. תוכנית "שלבים" שהיא בסביבות 700 עובדים על 1,700 תלמידים חולים שהם הכי מסכנים, אומרים להם: יש כסף, אין כסף, תתחילו לעבוד, אל תתחילו. הדבר הזה הוא פספוס של משרד החינוך.

שר החינוך היה צריך להגיד שכוח-אדם כמו עובדי "שלבים", כמו עובדי קרן "קרב" כשיש 3,000 עובדי קרן "קרב" שמוכנים לעשות למידה מרחוק, והם יודעים לעשות למידה משמעותית ולעשות את זה מעניין, סך הכול, הלמידה מרחוק יכולה להיות נטל אדיר על התלמידים, אבל משרד החינוך לא מנצל כמה אלפי עובדים שלו בפריפריה המקצועית שיפתרו לו בעיות בכסף קטן. אני חושב שכוועדה, ואנחנו כחברי כנסת, צריכים להגיד לשר החינוך: קח את עובדי "שלבים" ואת עובדי "קרב" ועוד כמה גופים שנותנים לך שירות ותיעזר בהם לפתרונות כוללים במערכת. זה כסף קטן. בזמן שרואים שיש ויכוחים שונים לגבי הסכמות הסתדרות המורים וארגון המורים לגבי צורת עבודתם, רוב עובדי "שלבים" וכל עובדי "קרב" רוצים לעשות עבודה. אני קורא לך לקרוא לשר החינוך להכניס את עובדי "קרב" ו"שלבים" לפעילות מלאה בנושאים שהוא זקוק להם ובפתרונות שהמערכת נדרשת כרגע.

תודה רבה על הדיון הזה שאותו ביקשתי לקיים.

תודה לך.

חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

אני מרגישה שהילדים החולים מוכים פעמיים: פעם כי הם חולים, וכל אחד בבעיה שלו, ונאחל להם בריאות טובה, ופעם שנייה, שדווקא בתקופה כל כך רגישה הם תלויים באוויר. עד עכשיו אנחנו מדברים עם הזכיינים. מבחינתי, הזכיין לא רלוונטי. מי שאחראי על חוק חינוך חובה לכל ילדי מדינת ישראל זה משרד החינוך. קודם כל, אני מבקשת שמשרד החינוך יסביר לי למה הוא מפריט את השירות הזה, למה הוא מוציא אותו לזכיינים. שנית, אם הפרטת את השירות, אתה הרי אמור להיות הגוף המפקח על הזכיין באמצעות - - -, באמצעות המפקחים על החינוך המיוחד, באמצעות מי שתחליט. לא יכול להיות שאנחנו נשמע בלגן כזה בקרב הזכיינים ובקרב ארגון שגם תורם כסף, והמשרד רק הוציא הנחייה אחת ב-17 למרץ להפסיק כל פעילות.

חברים, תוכנית הלימודים והטיפולים לילדים החולים היא תוכנית אישית. בונים לכל ילד חליפה אישית, אין דומה אחד לשני. חלק מהחליפה האישית הזו ניתנת או מקרוב, או מרחוק, ובכל דרך שהיא, ובוודאי לא מדובר על הפסקה טוטלית, כמו שאת הטיפול הרפואי לא מפסיקים להם, הרי זה חלק מהטיפול הרפואי. לא שהם חייבים ללמוד מתמטיקה ואנגלית כרגע, אבל יש טיפולים שהם פרא רפואיים שהם חלק מהטיפול בילד חולה. אז מה זו ההנחייה להפסקה טוטלית? והזכיין ראש קטן, סגרו לו את הברז אז הוא לא עובד כי זה המשמעות של הזכיין: לא משלמים לו הוא לא נותן עבודה.

לכן, אנחנו חייבים לחזור למשרד החינוך, ואנחנו תיכף נשמע פה את רחלי, שיסביר את הקשר שלהם לילדים חולים, מה האחריות של המשרד, כיצד אפשר להחזיר את הטיפולים ואת השירותים לילדים האלה במיידית. זאת גם צריכה להיות גם הקריאה של הוועדה, כי אם ילדים רגילים כבר משתגעים במהלך החודש הזה, תאר לך מה קורה לילדים שהבית או בית החולים הם מקום מגוריהם הקבוע.

אשמח לקבל את כל התשובות האלה, כולל מספרים מדויקים: כמה מאושפזים, כמה בבית, מי מקבל היום, כמה מקבלים, כמה מורים עובדים, למה המורים של הזכיינים מדברים בשתי שפות. זו בעיה של משרד החינוך, אתם הגוף המפקח על כל ילדי ישראל.

תודה.

רחלי אברמזון, בוקר טוב. רחלי היא מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך והיא גם אחראית על הנושא הזה של הטיפול בילדים החולים. רחלי, שמעת את הדיון שלנו.

קודם כל, בוקר טוב. באמת אולי הגיע הזמן לעשות קצת סדר. נעשה הפרדה בין שתי תוכניות: ילדים מאושפזים בבתי חולים זה מסגרות חינוכית שהן כמו בית ספר לחינוך מיוחד, יש להם סמל מוסד, הם עובדים בתוך בתי החולים, וילדים חולים בביתם – שתי תוכניות נפרדות ששתיהן מטפלות אומנם בילדים שמצבם הרפואי בשלב הזה הוא בעייתי.

נתחיל עם הסדר הזה שמדבר על תלמידים חולים בביתם ומה קרה ב-17 במרץ. אני רוצה להזכיר לכולנו שב-17 במרץ עמדנו בפני החלטה כשהנחיית משרד הבריאות היתה לסגור את כל מערכות החינוך. סגרנו גם את מערך החינוך המיוחד. לכן, מטבע הדברים כשהשירות נמצא בתוך ביתו של תלמיד ומדברים איתנו על שני מטר מרחק ולא להתקרב ולא להיכנס, אמרנו: רבותיי, עוצרים. אין כניסה לבתי תלמידים – לא נסכן לא את הילדים, לא את הצוותים ולא אף אחד, גם אם העובדים הם עובדי זכיין - זה היה השלב הראשון לגבי ההפסקה. אותו דבר קרה בתוך בתי החולים. אני רוצה להזכיר לכולנו שהמרחבים האלה שאנחנו מדברים עליהם על מסגרות חינוכיות הפכו להיות מקומות לקליטת חולי קורונה בתוך בתי החולים. לא בכל בית חולים השאירו את המרחב הזה כמרחב פתוח, וההתקהלות היתה מסוכנת. לכן, כל המערכת עברה בדרך כזו או אחרת להתקשרות מרחוק עם הילדים. אין רגע אחד שהשאירו את הילדים בהזנחה. אני רוצה להגיד, גם המורים מקדימה מדע, אני יודעת על זה כי אני הייתי גם בקשר איתם לאורך הדרך, יצרו קשר עם התלמידים שלהם. הם יקרים להם, הם חשובים להם. הם עשו את עבודתם. גם אם זה לא היה דרך עבודה, אבל התעניינו ודרשו בשלומם. כך גם קרה במרכזים החינוכיים בבתי החולים.

- - -

כשהתחיל המצב באופן כזה או אחר, קיבלנו אישור ממשרד הבריאות. אני רוצה להזכיר ב-24 בחודש קיבלנו אישור ממשרד הבריאות שניתן באופן הדרגתי ביותר, בצורה מאוד מבוקרת, להתחיל אולי לחדש, ראשית, את הקשר עם התלמידים גם במערכת החינוך וגם בבית, ואמרנו: בואו. נכנסנו שוב לשיח אל מול קדימה מדע, ואמרנו: רבותיי, בזהירות רבה. חלק מהילדים, ואני רוצה לסבר את האוזן כי מתעופפים כאן מספרים באוויר, במצטבר השנתי 3,500 תלמידים מקבלים שירותים משירותי חינוך מקדימה מדע – מצטבר שנתי. בכל רגע נתון אנחנו מדברים על כ-1,500 תלמידים כש-800 מהם הם תלמידי חינוך רגיל שלומדים במסגרות הרגילות. ואם העלו כאן את הנושא האורתופדי אז אסביר. אלה תלמידים ששברו רגל, יד, שעברו איזשהו ניתוח מסוים, והם אוכלוסייה של בערך 200 תלמידים. אמרנו: רבותיי, בשגרת היום הם אומנם בבית עכשיו לחודשיים-שלושה, אבל זה לא מצב נתון לאורך שנים כי יש לנו תלמידים שמקבלים שירות שנים, אלה התלמידים שימשיכו לקבל את השירות מהמסגרת החינוכית שבהם הם לומדים דרך קבע, וזה בסדר גמור. הם ייפגשו עם החברים שלהם בחדרי הזום, הם ייפגשו בלמידה המקוונת עם כל התלמידים האחרים מבית ספרם, והם ימשיכו לקבל את השירות. נתמקד באוכלוסייה המאוד מאוד מאוד מורכבת שבאמת, כמו שסיפרה קודם נלה ואנחנו מכירות שנים, על הילדים שלה, כשלילדים האלה אנחנו נכוון לראות איך אפשר לחדש שירות. חלק מההורים אמרו: מצטערים, וזה בסדר, אנחנו פוחדים, אנחנו חוששים. לא רוצים שייכנסו אלינו מלמדים או מורים הביתה, עם כל האהבה ועם כל הקשר הנפלא והטוב שקיים. היו גם מורים שאותו דבר אומרים. זה קורה גם היום במערכת החינוך כשאנחנו מחר אמורים לחדש את הפעילות שלנו במוסדות החינוך, וזה גם לגיטימי. לכן, באנו ואמרנו: בואו תתחילו למפות, וזה מה שעשו בקדימה מדע.

לעניין הקשר, אני חייבת לציין ולהרגיע את כל חברי הכנסת, זה לא שאנחנו אמרנו: שגר ושלח, יש לנו זכיין והוא עושה. יש מפקחת באגף בשם דנית בן עמר שכטמן שהיא ממונה על הנושא הזה. היא והמדריכות שלה עושות עבודה, נמצאות בקשר יום יומי עם כל מי שמבקש עזרה ופונה. אין פנייה, אין פנייה, כולל פניות בשעות בוקר מוקדמות, בשעות לילה מאוחרות, שלא נעשית. בכל מתי"א, בכל מרכז תמיכה יישובי או אזורי יש לנו מומחית תחום שהיא אחראית על הילדים החולים והיא זו שמייצרת את הגשר, כך שהמערכת לא התנתקה והיא לא השאירה את זה באוויר. היא מלווה כל הזמן.

לעניין הזה, ברגע זה, תלמידי קדימה מדע מקבלים את השירות, כ-530 תלמידים שרובם, רובם, הם תלמידים שאם אפשר נכנסים אליהם הביתה. הם תלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים גם אם הם לא היו בבית. לכן, התלמידים האלה מקבלים את השירות – חלקם בבית וחלקם באופן מקוון.

זה רק לגבי קדימה מדע. נדבר אחר כך על המרכזים החינוכיים. בואו, תשאלו את השאלות.

ב-17 במרץ יצאה הוראה להפסיק הכול, היום 20 באפריל, עבר יותר מחודש. את אומרת שאתם התחלתם לדון איתם, התחילו, אבל ממה שאנחנו שומעים למאות ילדים אין מענה, ומאות, מאות ילדים. אין לי מספר מדויק כי כל אחד פה נותן מספרים אחרים, אבל אפילו גם לפי המספרים שלך מאות ילדים שהם גם כך במצב לא פשוט, אז עכשיו עוד יותר, ובכלל אין להם מענה, ושמענו את זה פה משלל דוברים. איך מסבירה את הפער הזה בין מה שאת אומרת ומציגה לבין מה שאנחנו שומעים? זאת אומרת, זה כאילו נשמע יקומים מקבילים, קווים מקבילים, שלא נפגשים – זו היתה שאלתי.

חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה.

גברתי, תודה רבה על הפעילות שלכם בתקופה הקשה הזו ובאופן כללי. יש פה נתונים שונים במספרים, ואנחנו שומעים 5,000, 3,000, 1,500, 600, יש פה איזשהו נתון. היתה ועדת חקירה פנימית בנוגע ל"שלבים". אני לא הצלחתי, החבר'ה שלי ניסו להשיג את החומר של הוועדה הזו, לא הצליחו בשום מקום למצוא אותו. אני מבקשת מהפרוטוקול ומאדוני היושב-ראש לבקש את החומר של הוועדה הפנימית בנוגע ל"שלבים". זה פרויקט של 65 מיליון שקלים שמתוקצבים כמות מסוימת של חולים, מטופלים כמות אחרת של חולים.

אני מבקשת מאדוני היושב-ראש להעלות את אחד ההורים שבפירוש יענה על הנתון הזה. גברתי אומרת ש-500 ילדים מטופלים וההורים האחרים אינם חפצים בטיפול, מהנתונים שיש בידי יש עוד כ-600 הורים שחפצים בטיפול ולא מקבלים אותו. התוכנית מתוקצבת ב-65 מיליון שקלים. אדוני היושב-ראש, אני ממש מבקשת שאחד מההורים יעלה ויסתור את הטענות האלה או שיפריך אותם, או שאכן יאמר שהם צודקים, שהם לא רוצים את הטיפול הזה.

תודה.

עוד שאלה לרחלי, בבקשה.

רחלי, שלום. אני מאוד הייתי מבקשת שתבדקו כי יש פה פערים. אנחנו שומעים הורים, אנחנו שומעים מורים, אנחנו שומעים את קדימה מדע, את סאסא סטון, והדברים לא מתיישבים עם התמונה האידאלית שאת מתארת. את גם לא חייבת לענות לי כרגע, אני רק מבקשת שתבדקו לעומק באמצעות המפקחים הרשותיים שלכם שאכן הדברים קורים. הרי לכל רשות יש כמה ילדים שהם מטופלים וזו לא בעיה להגיע למידע האמיתי ומה צריך. תודה.

תודה.

רחלי, בבקשה.

אני לא רוצה להיכנס לעניין של תמונה אידיאלית. אני בוודאי לא מציינת בימים האלה, כשאנחנו עסוקים באמת בבדיקות עד לפרט האחרון לראות עד כמה ההתייחסות וההתנהלות מאוד מורכבים, התוכנית היא הדרגתית. גם כשבאנו אל קדימה מדע, ומה שאני מציגה לכם זה נתונים, אני לא מציגה תוכנית אידאלית כי אני יודעת שיש גם ילדים שלא מקבלים עדיין את השירות, כמו שאנחנו יודעים שגם אם אנחנו מאוד רוצים להנגיש לכולם את הכול אי אפשר במצב הנוכחי. לכן, - - -

רחלי, אני מנסה להבין פה כמה ילדים יש עכשיו שלא מקבלים את השירות?

אני התחלתי ואמרתי. בנקודת הזמן הזו אנחנו התחלנו באופן הדרגתי לטפל קודם כל באוכלוסיות היותר מורכבות. מתוכם 600 תלמידים מקבלים היום כבר את השירות הזה, הם נמצאים בתוך התהליך. החלק האחר ויש לנו עוד כמה ילדים שהם ה-200 - -

מאות, לא "כמה".

- - 200 תלמידים האורתופדיים אמרנו: לא, הם יקבלו את השירות באמצעות המסגרת החינוכית שלהם, וזה קורה. החלק האחר מהילדים שאנחנו מדברים עליו ימשיך לקבל לאט לאט ובהדרגה. ככל שניתן יהיה להיכנס לבתים, אנחנו נתחיל לחדש את השירות במלואו. אבל בינתיים, רבותיי, אנחנו כפופים להנחיות. חלק מהמורים באמת יודעים ללמד באופן מקוון וחלק מהמורים לא יודעים. אני לפחות יודעת שבקדימה מדע היו יומיים של הכשרות עם ניסיון להבין מה זה בכלל למידה מקוונת. אני בטוחה שזה לא מספיק. יחד עם זה, אנחנו מתקדמים. ככל שההיתר יינתן, אנחנו נחדש את השירות הזה בבית. אין לנו שום כוונה לעצור שירותים שהילדים זכאים אליהם. זה לא משהו שאנחנו אמרנו: לא, הם לא יקבלו. הם יקבלו את זה ככל שאנחנו נוכל, ולאט לאט ובהדרגה נראה שיותר ויותר ילדים מקבלים את השירות – זה לגבי ילדים חולים.

אני כן רוצה לדבר על המרכזים החינוכיים בבתי החולים. מסגרות חינוך בבתי חולים – קודם כל, בואו נסבר את האוזן. יש לנו 41 מרכזים כאלה בכל בתי החולים בארץ, כשאנחנו מדברים על תשעה מרכזים פסיכיאטריים, אנחנו מדברים על שבעה מרכזים שיקומיים, ועל 25 מרכזים של בתי חולים כלליים וזה מכל מיני סיבות. חלק מהילדים האלה נמצאים במסגרת החינוכית באשפוז יום וחוזרים הביתה, חלק מהילדים האלה מאושפזים בתוך המסגרות ובתוך בתי החולים.

הקשר עם הילדים האלה מעולם לא נפסק. אבל שוב בדיוק באותו אופן שב-17 במרץ אמרו: רבותיי, אנחנו עוצרים, נעצרו כל הפעילויות. הקשר שלנו באמת עם סאסא סטון הוא קשר מוערך, הוא קשר שאנחנו מלווים אותו שנים. הוא נמצא בשיתוף פעולה. נכון לרגע זה אני ביקשתי להנחות, להגיש תוכנית, לראות איך זה עומד בתנאי ההחלטות של משרד הבריאות. ככל שהתוכנית הזו תוגש, אנחנו נחדש. זה תוכנית העשרה.

עם כל הכבוד, היא מקריאה - - -

בסדר, אחד אחד. תגידי כל מה שאת רוצה, אבל אל תתפרצי, בבקשה. כבר דיברת הרבה פעמים. אפילו בשעה האחרונה דיברת יותר מכל אחד אחר.

אדוני היושב-ראש, - - -

תסלחי לי, את לא יודעת איך זה מתנהל בוועדות. מבקשים רשות דיבור, מקבלים.

למה מבחינתך אני לא יודעת? - - -

ככה, כי את מתפרצת כל כמה דקות.

אני מתפרצת כי אני מנסה לנהל דיון. זה לא מונולוגים פה, עם כל הכבוד.

תבקשי רשות דיבור. אני מאפשר לך כל פעם שאת מבקשת, אז אל תתפרצי. אני רוצה לשאול שאלה.

אבל לא יכול להיות שהיא עומדת ואומרת דברים. עדיף שננהל דיון עם עצמנו מאשר דברים שאומרים לנו ולא מבינים מה היא אומרת. גם אין לנו דרך לבדוק אותה והיא יכולה להגיד - - -

מאה אחוז, אז את תגידי את הדברים האלה. אני מבקש שקט. כולם ידברו אבל אחד אחד.

רחלי, אנחנו מבקשים נתונים. את שבה ואומרת: כך וסוכם וב-17 במרץ. אני מבקש לקבל עוד השבוע נתונים ברורים, מספר מדויק, כמה ילדים יש היום חולים, גם בבתי חולים וגם בבית, שלא מקבלים את הטיפול? כמה? 100, 190, 300, 500, 800 - פשוט כמה ילדים? הרי יש את המספר הזה ואנחנו מבקשים לקבל מספר ברור: כמה ילדים שלא מקבלים את הטיפול יש? זהו, מספר, עובדה, לא דיונים.

מה זה "הטיפול"? אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבין. אנחנו מדברים גם על 2 מיליון תלמידים במערכת חינוך. אני רוצה להבין איזה נתון אתם מבקשים. אין מצב, אין מצב, כי זה מה טיפול? ב-17 במרץ כולם היו בבתים, ולכן בוודאי לא יכול להיות שנמצאים שם צוותי חינוך אל מול ילדים. אבל אין מורה ואין מנהל בית ספר שלא היה בקשר מתמיד עם כל התלמידים שלו ועם כל האנשים ועם כל הצוותים. לכן, באמת איזה נתונים אתם רוצים לקבל? תבהירו. אני אומרת: יש 5,000 ילדים, אתם אומרים לי: מה הנתון? אני אומרת: 41 מרכזים, אתם ממציאים מספרים חדשים.

אז תגידי לנו כמה ילדים יש ונדע.

אז תמציאו לנו את הוועדה החקירה הפנימית שאתם מסתירים ולא מוציאים לאף אחד. תוציאו אותה. זה נתון שתוציאי לנו. אנחנו נלמד אותו ונוכל לנהל שיחה יותר מדויקת.

זה לא דיון כי כל אחד משער כל מיני. כשאני באה ואומרת נתון מדויק, הוא לא המצאה.

הנתונים הם אצלך, לא אצלנו, גברתי. את משרד החינוך, הנתונים הם לא אצל אף אחד אחר.

את ביקשת, נתתי אותם.

עובדתית, הנה ההורים אומרים - - -. את אומרת: כל ההורים שרצו – הילדים שלהם מטופלים. בבקשה, יש הורים שטוענים שהם רוצים והם לא מטופלים. איך את יכולה לענות על זה? הנתונים הם אצלך, לא אצלנו, גברתי.

גברתי, חברת הכנסת ינקליבץ', - - -

אני אאפשר לכולם לשאול, אבל אני מבקש, חברת הכנסת ינקלביץ', בלי צעקות, בבקשה.

בסדר גמור.

אני מבקש ממך, אחרת אצטרך להוציא אותך כי את כל הזמן ומתפרצת. כשאת מדברת בעוד אחרים מדבירם, לא שומעים אותך ולא את האחרים . קצת כבוד אחד לשני.

אני שאלתי, רחלי אברמבזון, כמה ילדים יש. זה באחריותך, זה מספר של כמה מאות? תני לנו, בבקשה, את המספר המדויק. אל תגידי לי יש 2 מיליון תלמידים במערכת החינוך, אני יודע.

סליחה, אדוני היושב-ראש, אתה קיבלת נתון מדויק.

כמה?

אני אמרתי במצטבר כי דיברו 5,000, 6,000, 50,000.

תגידי כמה.

אמרתי, במצטבר השנתי בתוכנית קדימה מדע - "שלבים" - -

זה לא מה ששאלתי. שאלתי: כמה ילדים עכשיו, עכשיו.

- - ילדים חולים בביתם במצטבר השנתי, אנחנו מגיעים ל-3,500. נכון לרגע, יותר ממה שאמרתי, כ-1,500 תלמידים מתוכם - - -

- - -

חבר'ה, אל תעזרו לי. רחלי, סליחה. רחלי, אני לא מדבר באופן כללי ובמצטבר עכשיו בתקופה הנכונה עכשיו. כמה תלמידים, ילדים חולים, יש עכשיו שהיו בשתי המסגרות האלה של הזכיינים ועכשיו לא מקבלים טיפול? לא 2 מיליון תלמידים, לא במצטבר השנתי, עכשיו.

בואו נעשה הפרדה, ואמרתי, שוב, 1,380 תלמידים בתוכנית "שלבים" - קדימה מדע נמצאים בבית, מתוכם 550 תלמידים מקבלים היום טיפולים, 200 תלמידים אורתופדיים מקבלים טיפולים, אבל מקבלים את הקשר הזה כי הוא לא קשר טיפולי, הם ילדים ממערכת החינוך הרגילה, מקבלים את הקשר הזה באמצעות הלמידה המקוונת עם כל חברי הכיתה שלהם. שאר התלמידים אינם מקבלים את השירות.

שאר התלמידים זה אומר 600 תלמידים. אני עשיתי בראש את החשבון לפי מה שאמרת לי עכשיו 600 תלמידים.

נכון.

יפה. אז אפשר סוף סוף להסכים על נתון פה בדיון הזה ש-600 תלמידים חולים שהם באחריותכם, אבל בטיפול שני הזכיינים, לא מקבלים.

נכון, נכון. עדיין נמצאים, כשחלקם, חלקם, ההורים מבקשים לא להביא את השירות אליהם הביתה, ואנחנו נראה איך אפשר לאט לאט.

כמה מחלקם?

רגע, רגע. והחלק האחרון ימשיך לקבל בהדרגה. לאט לאט כשהמערכת חוזרת לפעולה, יתחיל לקבל בהדרגה את השירות הזה כפי שהוא היה בעבר – זה הכול. אין כוונה להמשיך לאורך זמן לא להנגיש שירות.

אני בטוח שאין כוונה שלא להגיש.

זה לגבי תוכנית "שלבים", ועכשיו אני רוצה להגיד מרכזים חינוכיים. מרגע שבו יצאנו עם התוכנית ועם המתווה שקיבלנו אותו, ואגב, אני רוצה להגיד שאתם יכולים להגיד 17, 17, ב-24 במרץ אנחנו התחלנו, קיבלנו. ב-24 במרץ היה אישור חתום מפרופ' איתמר גרוטו שאישר לנו להתחיל בצורה מדודה ומבוקרת לחדש את הביקורים בבית. זה היה, נדמה לי, אם אינני טועה, יום רביעי בלילה או חמישי. ביום ראשון כבר בקדימה מדע התחילו לתת את השירות בביתם של התלמידים שרצו, והתחילו למפות. זה לוקח זמן.

דבר שני, מרכזים חינוכיים. ברגע שבו יכולנו לאפשר פתיחה של מוקדים רשותיים בתוך המרכזים החינוכיים, פעלו, אם אינני טועה, כשבעה מרכזים מתוך כל ה-41. היום, כשמערכת החינוך עם המתווה שאנחנו הגשנו לכם והעברנו אליכם, אמורים להתחיל להתכוונן, לפתוח את כל המרכזים החינוכיים, במקביל אני בדיוק אומרת את מה שאמרתי גם קודם, במקביל, סאסא סטון שהם באמת מוערכים ביותר מוזמנים להגיש את התוכנית באופן המבוקר. אנחנו נבחן אותה על מנת לראות איך אפשר לחדש. לא נשכח שהתוכנית הזו היא תוכנית חשובה בתוך המסגרות ואנחנו נתקדם באופן הדרגתי.

רחלי, שמענו ממך את התשובות והן לא מספקות. תיכף אתייחס לזה בפירוט. אנחנו לקראת סיכום העניין הזה, פחות או יותר.

מבחינתנו, ואני מדברת בשם קדימה מדע, אנחנו מוכנים בכל רגע נתון לחדש את השירות בהיקף הכי מלא שלו, כולל פניות חדשות שמגיעות חדשות לבקרים כדי להצטרף לשירות. אשמח לחדש את השירות, האינטרס שלנו הוא ברור. אנחנו כן רוצים להרחיב את השירות ולהגדיל אותו. אין שום סיבה שלא נשבץ מורים במידה ואנחנו יכולים, אין שום סיבה כזו. המערך שלנו מוכן, הכול מסודר. מצדי, תנו לי הוראה, הרגע אני פותחת את השירות.

ניסינו להבין מתי זה יקרה, אני לא הצלחתי להבין.

שלום לכם, אני מורה בקדימה מדע. אני רוצה לדבר על כמה עובדות. מדברים על ה-17 במרץ ועל כך שיצאנו לחל"ת. הלימודים במשרד החינוך הושבתו כבר ביום חמישי ה-13 במרץ, ואנחנו רק ב-17 התחלנו לקבל מענה אחרי הרבה לחץ שלנו. אני רוצה להדגיש כאן את היותנו בן חורג של משרד החינוך.

כל הזמן אתם מדברים שמורים יכולים לחזור כרגע. דליה גורי דיברה: אני מחר יכולה להחזיר את השירות. זה לא כל כך פשוט, ואני רוצה להציג כמה חסמים. הרבה מהמורים יצאו לחל"ת והמשכורת שלהם קוצצה ב-50%. חלקם מעדיפים להישאר בחל"ת מסיבה אחת פשוטה – אם הם יקבלו ללמד בחזרה רק שניים-שלושה ילדים, המשכורת שלהם תרד הרבה פחות מהחל"ת, ואין להם שום עניין בזה. זה בדיוק ההבדל בינינו לעומת מורים של משרד החינוך. הם יודעים מה שקורה, כל הזמן יש להם את הארגונים ששומרים עליהם כמו: הסתדרות המורים, ארגון המורים. אתם דיברתם: הנה, יש לכם כל כך הרבה מורים, וקראתם לנו מורים פריפריאליים, שאפשר מייד להחזיר אותם לשירות. סליחה, אנחנו לא על המדף שלכם. אנחנו אנשים שווי זכויות, אנחנו רוצים לדעת בדיוק מה קורה איתנו. כשאנחנו חוזרים ללימודים, אנחנו מבקשים את התנאים שלנו, את הבטחת המשכורת שלנו ואת השכר.

אני רוצה להתייחס לדבר נוסף. הגמגום שהיה בין ה-13 לחודש לבין ה-17 בחודש, ואחר כך כל הפסקת הלימודים, גרמו להמון רגרסיות בקרב הילדים, בעיקר הנפשיים, והיום הם לא מוכנים בכלל לחזור ללימודים. חלק מהמורים מלמדים בהתנדבות את הילדים באמצעות מערכות הזום, ולכן הילדים האלה בכלל לא פונים לקדימה מדע. מערכת קדימה מדע לא מספקת, היא הרבה יותר מסורבלת. משום מה קיבלנו איזושהי טענה שאי אפשר לעבוד דרך הזום. כל תלמידי משרד החינוך הרגילים כן מתקשרים עם המורים שלהם באמצעות זום וקדימה מדע החליטו שלא בגלל בעיות של אבטחות מידע. אני לא יודעת בדיוק איזה בעיות של אבטחת מידע יש, אבל זו מערכת שתהיה גם הרבה יותר זמינה והרבה יותר טובה לתקשר, אם אנחנו מדברים על חסמים טכנולוגיים.

אני מבקשת שתיקחו בחשבון שאם מכניסים אותנו, את המורים, לשירות אז שהמשכורת שלנו לא תיפגע כי אחרת לא יהיה לכם את המורים שיושבים על המדף, ואנחנו לא אמורים להיות מובנים מאליהם.

תודה רבה לך, נאוה כרמל.

הרן רייכמן, בבקשה.

בעיניי, הבעיה העיקרית היא שאנחנו נמצאים במערכת מופרטת. מה שאנחנו שומעים, גם מההורים וגם מהמורים וגם מהתלמידים, זה בלגן מאוד מאוד גדול. שני דברים מאוד מאוד חסרים לי: הדבר הראשון זה הנחיות מאוד מסודרות. אין מסמך שלא ההורים ולא המורים קיבלו. אנחנו מבינים שהרבה מורים בחל"ת. ההורים בוודאי לא קיבלו משהו מסודר ממשרד החינוך. הדבר השני, מי שלא מעורב ומי שלא נמצא בעסק הרגיל זה בתי הספר. מי שצריך להיות בקשר עם כל תלמיד ותלמיד זה בית הספר. רחלי הנהדרת צריכה לקבל את המספרים, בכל הכבוד, לא מהזכיין שהוא גוף מופרט, אלא לקבל את הנתונים מכל בית ספר. מי שצריך לא לישון טוב בלילה בגלל שהילד הספציפי שלו כמו שצריך זה בית הספר.

ברור שהשירות צריך להיות מותאם. החלק שהוא עם מערכת חיסונית בעייתית יצטרכו לקבל מקוון, אבל היום עם ההנחיות החדשות כל השאר כבר צריכים לקבל שירות בביתם, ככל שההורים מוכנים. צריך לעשות חליפה פרטית, כפי שציינו. אני סומך על משרד החינוך, הוא זה שצריך להיות אחראי על הדבר הזה, כי אם משרד החינוך לא יהיה אחראי על הדבר הזה לא יקבלו שירות כמו שצריך. משרד החינוך זה מבתי הספר ועד לפיקוח למעלה.

תודה לך.

נלה, בבקשה.

אני רוצה לשאול את רחל. האם הנתונים שהיא מעבירה הם לא נתונים שיש באמת ברשותה ושהיא באמת בדקה? היא מסתמכת כרגיל, מפילה את האחריות על חברת הקבלן ומה שהיא מייצרת. אנחנו, ההורים, לא קיבלנו שום מענה. אני במטה המאבק ואני מכירה את רחל באופן אישי, וכתבתי לה שבועות על גבי שבועות, ולא קיבלתי תגובה, תתפלאו. עם כל הכבוד לדנית ויפית, גם הן כותבות: נלה, אין לנו תשובות ברורות. ההורים עומדים במתווה שהוא לא לפה ולא לפה. אנחנו לא באמת יודעים מה מגיע לנו, אין שום דבר כתוב וברור. המורים רוצים לחזור לעבודה, אבל למורים, כפי שקודמתי אמרה, יש ארבעה ילדים ושניים לא רוצים ושניים כן רוצים. באיזשהו מקום המסלול הזה הלך לאיבוד. אין משהו שנותן איזושהי רשת ביטחון. הבטיחו לכולם למידה מרחוק, אבל היא לא מתקיימת, ומדובר בזמן המתנה ארוך.

יש לי ילד עם בעיות נפשיות ויש לי ילד עם מערכת חיסונית שהוא בבית. הילד עם הבעיה הנפשית נמצא ברגרסיה חמורה. אני עם עוד שלושה ילדים בבית, המצב פשוט קטסטרופה. צריך לדעת לתת הנחיות. מי שצריך לתת את הנחיות זה משרד החינוך. משרד החינוך צריך להחזיק במספרים על כמות הילדים, ולא להסתמך על קדימה מדע. דליה גורי רוצה להחזיר לשירות, אבל איך? על-ידי זה שהיא לא עונה לטלפונים, לא מגיבה? האם יצא אימייל מסודר להורים האם הם בכלל עושים את השירות הזה?

צודקת. תודה רבה, גברתי.

תודה לך על הדברים. נאחל רק בריאות לכל המשפחה ולילדים שלך במיוחד.

אם חברי הכנסת רוצים להתייחס לסיכום בנושא הזה, בבקשה.

ואז מה? ממשיכים?

אם תרצי להגיד משהו אחר כך, תגידי – אין בעיה.

אני רוצה לפתוח פה דיון.

אבל סדר היום הוא: ילדים חולים.

בכל ועדה יש משהו שנקרא הצעות לסדר.

מאה אחוז, אני אאפשר. אמרתי, אנחנו קודם נסכם את זה ותגידי אחר כך.

כשמסתכלים על הנתונים, ואפשר להגיד שבכוח הוצאנו את המספרים האלה, כדאי להסתכל גם על האחוזים. כי כשאתה מסתכל על 1,380 תלמידים שהם למעשה אמורים לקבל טיפול כפי שדיברה פה רחל ממשרד החינוך אז 50% מהם לא מקבלים. כשאתה מדבר על 50%, זה נראה אחרת לגמרי וזה נראה מפחיד. אפשר להגיד מספרים כדי לתאר את המצב לעומקו. הבעיה של 50% מהתלמידים לא נפתרה.

אני רוצה להגיד עוד משפט, ואני מצטרף לקרן כהצעה לסדר, אני לא יודע מה הצעה שלה, אבל זו גם הזדמנות לשאול את רחל כיצד מערכת החינוך מוכנה למחר כי מחר החינוך המיוחד אמור לחזור. אנחנו מפוצצים בפניות, גם של ההורים, גם של המורים שאמורים ללמד בחינוך המיוחד. אני לא מצליח להבין מה זה שלושה ילדים שכן מקבלים והשאר לא מקבלים, והאם יש תלמידים שאמורים לקבל טיפול נוסף מעבר לטיפול החינוכי.

רחלי ממשרד החינוך, אם יש לך תשובה היום לתת לנו, לפני מחר, ואני אפילו חושש להגיד שמחר יהיה בלגן גדול, ואנחנו כבר יודעים שזה מה שיהיה מחר, אז אני אשמח לשמוע ממך התייחסות איך אתם מתכוננים ליום הגדול, מחר, שבו 50,000 אמורים לחזור בקבוצה של שלושה תלמידים. אני חושב שזו גם הזדמנות לשמוע ממשרד החינוך שאחראי על הדבר הזה. תודה.

עוד מישהו רוצה להתבטא בנושא הזה?

רחלי, לפני שנסכם את נושא התלמידים החולים, תפרטי איך מחר החינוך המיוחד יחזור, איך זה הולך בדיוק לקרות ומה הקריטריונים. אנחנו מקבלים מאות שאלות כאלה.

אתה מדבר על החזרה ועל המתווה. מערכת החינוך המיוחדת נערכת כמו שאנחנו העברנו אליכם גם את המסמך המפורט. מחר נפתח את מסגרות החינוך המיוחד: גני ילדים ובתי ספר לחינוך מיוחד, שבהם ממש החל מסוף השבוע עסוקים מנהלי המסגרות וגם המפקחים וגם מנהלי המחוזות בלמפות באמת את עובדי ההוראה ולראות כי חלקם נמצאו אולי בקבוצות הסיכון שהגדיר אותם משרד הבריאות, חלקם אולי לא יכולים לחזור מטעמים כאלה ואחרים, וכן למפות את התלמידים ומתקשרים להורים לברר מה המצב והאם באמת הילד יכול והאם ההורים רוצים שהוא יגיע אל המסגרת החינוכית כפי שקבענו.

מחר בבוקר אמורים להגיע אותם תלמידים, וזה בקבוצות מדודות. להזכירכם, יש לנו מתווה שאושר על-ידי משרד הבריאות – עד שלושה תלמידים עם שני אנשי צוות במרחק כיתתי אחד או מרחב הגן. לכן, אנחנו לא נחרוג מהדבר הזה. חלק מהילדים יוכלו להגיע פעמיים בשבוע, חלק מהילדים אולי יוכלו להגיע שלוש פעמים בשבוע – זה תלוי גם בגודל ובמספר הכיתה שבשגרה היא מתנהלת. לכן, העבודה תהיה מדודה לשעתיים-שלוש – תלוי באוכלוסיות התלמידים, תלוי גם במרחקים שהתלמידים מגיעים מהם. כי אם מחדשים הסעה והילד מגיע אחרי שעה, אנחנו לא מדברים על זה שהוא יישאר שעתיים במרחב הזה. יכול להיות שבית הספר מארגן את המערכת בצורה כזו שהילדים האלה יקבלו יותר שעות, אבל הכול מאוד מדוד ומבוקר. אנחנו רוצים שכל תלמיד שיכול ומתאפשר לו יגיע למסגרת החינוכית ויפגוש את הדמויות המוכרות לו. הצוות יהיה צוות קבוע שיעבוד עם התלמיד. אם אני אמורה לפגוש ילדים אז אני פוגשת אותם שלוש פעמיים בשבוע או פעמיים בשבוע, ולא מישהו אחר. לא כל פעם מתחלף מישהו. איתי יש איש צוות שעובד קבוע, מכיר את התלמידים, וכך זה יהיה.

ביום רביעי אנחנו מתכננים להחזיר את התלמידים שלומדים במסגרות החינוך הרגילות. אני רוצה לדייק, הילדים האלה לא הולכים ללמוד בבתי ספר לחינוך מיוחד, הם הולכים לחזור ללמוד בבתי ספר רגילים. יכול מאוד להיות שזה לא יהיה בבית הספר שהוא למד בו בשגרה. אבל זה יהיה בית ספר שקרוב לביתו, זה יהיה בית ספר שהוא יכול, וינגישו לו את ההגעה, והתלמיד יגיע. שם תחכה גם אולי הסייעת של אותו תלמיד, אם יש לו סייעת שמלווה או סייע שמלווה בשגרת היום. הם יוכלו להיכנס למרחב הכיתתי של כל הכיתה כי בתוך בתי הספר הרגילים יושבות שתי אוכלוסיות: האחת זה הכיתות לחינוך מיוחד, ושתיים זה הילדים שמשתלבות בתוך הכיתות הרגילות. לכן, התלמידים האלה יקבלו גם את יכולת ההנגשה לשבת עם המשלב או עם הסייע שמלווה אותם בשגרה ולתווך את הלמידה שמתנהלת בין כה וכה בזום או בדרך אחרת במרחב הכיתתי, כך שזה יהיה הדרגתי מאוד, ושוב, עם הקפדה מאוד מאוד ברורה של שניים עד שלושה תלמידים עם צוות קבוע שיפגוש את הילדים.

תודה.

גם לכם.

חברת הכנסת ינקלביץ', בבקשה.

בנושא הזה יש לי שלוש שאלות: ראשית, מחר ילדי החינוך המיוחד חוזרים לבתי הספר, אבל אין הסעות. איך הם יחזרו?

אני לא יודעת מי אמר שאין הסעות. אנחנו הוצאנו מסמך.

תבדקו את העניין, גברתי. אני הבנתי שאין הסעות.

חברת הכנסת ינקלביץ', אני באמת לא רוצה לעמוד כאן ולנסות להתנצח. יש מסמך של משרד החינוך שאומר כך: אנחנו יוצאים בכל זאת לתקופה מאוד מורכבת עם כללים מאוד ברורים. לא ייתכן עכשיו שאנחנו, על פי ההקפדה של משרד הבריאות, ואנחנו מקשיבים למה שמנחים אותנו, לא יכול להיות שהיום לכל ילד תעמוד הסעה נפרדת. לכן, אם בעבר נסעו תלמידים ואפשר היה להסיע שמונה תלמידים בתוך רכב שהיה אמור להביא את התלמידים, והיום אנחנו נדרשים להסיע כל תלמיד בנפרד, לא יכול להיות ששמונה ילדים יעמדו אם כל חמש דקות הסעה אחרת. לכן, הכול יהיה. יש הסעות, אבל שוב אמרנו שמי שיכול להביא את ילדיו לבית הספר ולמערכת החינוך, יביא אותו, ומי שלא ואין ביכולתו להביא את הילד, יגיש את הבקשה, הבקשה הזו תיבחן, ועל פי הצורך אנחנו ננגיש הסעות.

אני רוצה להגיד כאן משהו מאוד אחראי וברור. אין ציפייה שמחר בבוקר תעמוד מונית ליד ביתו של תלמיד ותביא אותו לשעתיים למסגרת החינוכית שבה הוא לומד. לכן, יהיה מערך הסעות מבוקר על פי בחינת הצורך והתלמידים וההורים. הרשויות יגישו את הבקשות למשרד ואנחנו במחוזות בוחנים אותן.

בנוגע לילדים שנמצאים בבתים, האם אפשר פשוט לנסות לחשוב להוריד הנחייה לבתי הספר האזוריים לחבר אותם ללימוד המקוון? לפחות זה. אם ל"שלבים" אין כרגע לימוד מקוון אז לנסות להוריד הנחייה. באופן עקרוני אני חושבת שמשרד החינוך צריך לפקח על - - -

סליחה, ל"שלבים" יש לימוד מקוון.

לא לענות.

בנוגע לבתי החולים – אני חושבת שצריך לפחות לנסות להגדיר את המתנדבים כעובדים חיוניים כדי שהם יגיעו לילדים הללו. אני הבנתי מחברת סאסא סטון שהם מוכנים להגיע כמתנדבים, רק לא מאפשרים להם. גברתי, תשקלו, בבקשה, להגדיר אותם כעובדים חיוניים.

סיימת את השאלות?

כן, אדוני.

תודה. הסתיימו השאלות לעניין זה.

בבקשה, רחלי, תשובה.

גם במערך המתנדבים יש כללים ויש סדר. זה לא שכל מי שרוצה. אני באמת יודעת שיש היום מוכנות ויש היום נכונות מאוד גדולה, אבל אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים גם בכניסה של דמויות כאלה ואחרות אם התלמידים לא מכירים אותם, איך זה נעשה. שוב, רבותיי, אנחנו מתניעים מערכת מאוד מאוד מורכבת ומאוד רגישה. אנחנו נעשה את זה בהדרגה יחד עם השותפים שלנו. אני לא אציג כאן את התוכנית ואת המהלך, אנחנו נשב גם עם סאסא סטון, אחרי שתוגש לנו תוכנית, כדי לראות איך אנחנו מתקדמים ומה אנחנו עושים. יש לנו במערך סטודנטים שעובדים עם הילדים בשגרה, וגם הם נמצאים שם. יש לנו בנות שירות לאומי שמכירות את התלמידים ומגיעות. גם המערך הזה ימשיך בצורה מבוקרת להתקדם, ואנחנו ננסה לעשות את מה שאפשר כדי להקל גם על הילדים, גם על המשפחות, אבל גם בשמירה על כללים מאוד מאוד ברורים. אין מצב שנגיד: טוב, בסדר, מתנדבים יבואו. לא, זה יהיה מאוד - - -

לא התכוונתי מתנדבים חדשים, גברתי, זה העובדים הקבועים.

תודה, סיימנו את הדיון הזה.

אני רוצה לסכם את הדיון ועל מה שנאמר פה על הילדים החולים. שמענו הרבה דוברים ויש לנו פה נקודות מעניינות שעלו ואני רוצה להדגיש אותן. צופים בנו גם הרבה אנשים וזה מקל על הקשב.

שמענו שמאז משבר הקורונה תלמידים, מאות תלמידים, הפסיקו לקבל את שלל הטיפולים שקיבלו בעבר. שמענו מהורים שאין להם מענה, שהם נתקלים בחוסר תשובות, לא משרד החינוך ולא הזכיינים, וההרגשה היא שהתלמידים האלה נשכחו.

יש לנו כאן מקרה מורכב כי לא מדובר כאן בהתקשרות בין המורים האלה לבין משרד החינוך אלא יש כאן זכיינים. הפריטו את התחום הזה והדיון כאן מורכב כי הוא גם בין משרד החינוך לזכיינים וגם בין הזכיינים לעובדים, וההורים והילדים איכשהו תקועים שם באמצע. שמענו, ושמענו את זה כאן, שיש מורים שרוצים לעבוד, אבל זה לא מתאפשר, ויש תלמידים שנשארים ללא מענה.

אני מבקש לקבל תוך יומיים ממשרד החינוך מספר מדויק, מדויק, של התלמידים החולים שהיו במסגרות האלה ונשארו ללא מענה – מדויק. אם זה 600 אז זה 600, אם זה 700 - 700 , מספר מדויק.

ברור מכל מה שעלה כאן בדיון שמשרד החינוך צריך לקחת אחריות על העניין הזה בצורה יותר נמרצת ולא להשאיר את הפרטים האלה לזכיינים משום שבסוף זו אחריות של משרד החינוך כאן. מראש היתה כאן, בעיניי, בעייתיות להפריט תחום כזה, אבל בהינתן המצב הקיים משרד החינוך צריך לקחת פיקוד על העניין הזה. לא יכול להיות שמאות תלמידים שגם כך נמצאים במצב לא פשוט, לא יקבלו במשך שבועות ארוכים מענה, ואת זה צריך לפתור, ובאופן מיידי. לכן, את פעילות של המורים האלה שעושים עבודת קודש צריך לחדש מהר ככל הניתן, מהר ככל הניתן.

אני רוצה להדגיש נקודה נוספת שעלתה בצורה מאוד ברורה מצד המורים האלה, ואני רוצה להביע הזדהות עם המורים האלה. הם נמצאים בחל"ת, חל"ת זה לא משכורת. לפעמים זה 50% משכורת. אין שום הצדקה שהאנשים האלה שרוצים לעבוד ועבודתם נחוצה ונדרשת יקבלו חצי משכורת. אני חושב שזה עוול שנעשה להם וצריך לחדש את זה באופן מיידי, מיידי.

כאמור, אנחנו נקבל ממשרד החינוך את הנתונים. זה סביב ה-600 כמו שהצלחתי להבין בדיון הזה, אבל אני מבקש לקבל מספרי מדויקים, וכמה נופלים או כמה נמצאים באחריות של כל זכיין וזכיין.

אנחנו קוראים לכל הגורמים הנוגעים בדבר: הזכיינים, משרד החינוך, המורים, מטה המאבק, להידבר. אנחנו כבר עמדנו על זה בישיבה הקודמת ביחס לדברים באופן כללי, ועכשיו באופן ספציפי לנושא הנקודתי הזה שהוא נושא קשה, הוא נושא קשה, להידבר ולחדש את הפעילות הזו באופן מיידי.

אני חייב להגיד, ואני בטוח שחברי הכנסת כאן יסכימו איתי, יש כאן איזה רושם שקצת מעבירים את הכדור מגורם אחד לגורם אחר, ובטח זה לא צריך להיות על גב הילדים וההורים. אני כן יודע שכל גורם פה רוצה ולכולם יש כוונה טובה וכולם רוצים לעבוד, ללמד ולתת את השירות. קדימה, צריך לחדש את זה. היום ה-20 באפריל ומאז ה-17 במרץ עבר יותר מדיי זמן, ואין שום סיבה שזה יימשך, ולו יום אחד נוסף.

אנחנו נעביר סיכום מדויק של הדברים האלה לכל הגורמים שהשתתפו בישיבה. אנחנו ביקשנו את הנתונים ואנחנו נביא את זה בפניכם עוד השבוע.

עד כאן בעניין הילדים החולים. אני רוצה להודות לכל מי שהשתתף בדיון.

יש עכשיו כמה בקשות בנושאים נוספים, בבקשה, בקצרה כי אין לנו עוד הרבה זמן.

חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה.

אני רוצה לדבר על הפיל שבחדר. אנחנו חברי ועדת חינוך שהיא ועדה סטטוטורית. אני חוזרת ואומרת את זה מדיון לדיון, ואני אחזור ואומר את זה בכל דיון מחדש, אנחנו לא שדולה ולא פורום, אנחנו ועדת החינוך של הכנסת. זה חשוב מאוד שאנחנו מטפלים גם בקצוות של משבר הקורונה כמו שעשינו עכשיו כי באמת כל ילד הוא עולם ומלואו, אבל אני מרגישה שהדרך הברורה שעליה מבחינתי אנחנו צריכים לקיים דיון יום וליל היא תוכנית הלימודים בתקופת הקורונה. אנחנו אמורים להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות, אבל זה לא מספיק נדון. דיברנו על זה לפני הפסח, דיברנו על זה ביום חמישי האחרון, ואמרת בסיכום הדיון שאתה תקיים על זה דיון עוד השבוע. אבל זה לא יקרה השבוע כי לא נקבע לזה דיון ,לא היום ולא ביום רביעי. זה קצת מוזר לי, אדוני היושב-ראש, כי אתה בתור יושב-ראש ועדת חינוך אמור להיות זה שקורא תגר בכלל על כל פעילות הממשלה. אתה בכלל לא חלק מהממשלה ובקלות אתה היית צריך להבין שמה שקורה בחינוך המקוון לא יכול להמשיך בצורה שבה הוא קורה.

אני עושה הפרדה מוחלטת בין ציבור המורים. אני התחלתי לקבל קללות ונאצות שאיני אוהבת את המורים. המורים מלמדים את ילדיי ואת ילדינו והם עושים כל מה שהם יכולים, ובאמת בלב ובנפש חפצה. אבל יש את ההנהגה, ומי שצפה אתמול בריאיון המביך והמביש בערוץ 12 בערב יכול להבין שיש כאן נתק מוחלט בין הגברת יפה בן דויד למה שקורה במדינה ובין מה שחושבים המורים שלה. גם המורים רוצים ומוכנים להיכנס מתחת לאלונקה ולעזור עכשיו למאמץ הלאומי. כמדינה עשינו המון המון דברים בצורה חדה וברורה וחד צדדית לפני יותר מחודש. סגרנו עסקים, הוצאנו אנשים לאבטלה, כדי לשמור על הבריאות. אנחנו חס וחלילה לא רצינו לפגוע בשכר המורים, ואני חושבת שהם היו צריכים להמשיך לקבל את השכר בדיוק כמו שהם קיבלו אותו חודש בחודשו, יום ביומו, ולא לפגוע להם אפילו בשקל אחד. אבל מה? אנחנו גם צריכים לדאוג לתלמידים ולילדים שלנו כי אנחנו רוצים שהילדים האלה יסיימו את השנתון עם החומר הלימודי שהם אמורים לקבל, ואת זה הם לא מקבלים עכשיו. לכן, התרעתי. לפני שבועיים אמרתי שאנחנו נגיע לאירוע הזה. מצד אחד, אנחנו לא רוצים לפגוע בשכרם, אנחנו לא רוצים שהם יעבדו מבלי לקבל שכר.

בואו נקדים תרופה למכה ונגיד שהלימודים האלה בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים אינם אפקטיביים, ושיפסיקו ללמד כדי שלא נתחיל לעשות חישובים שהתוצאה שלהם תהיה בסוף אפס, ולכן שיחזירו את הלימודים הפרונטליים בסוף התקופה הזו.

אדוני היושב-ראש, אני מבקשת ממך. אנחנו לא ועדת קישוט, אנחנו אמורים לפקח על ההסדרים האלה. מה שקורה היום הוא שמשרד החינוך ומשרד האוצר והסתדרות המורים יושבים יחד וקובעים הסדרים רלוונטיים לגביהם וזאת כשאנחנו לא שחקנים. אנחנו הרי מכירים את הכנסת הזו. מנכ"ל משרד החינוך אמור להגיע לפה כפי שמנכ"ל משרד האוצר מגיע לוועדת הכספים כל יום. מנכ"ל משרד החינוך צריך לשבת איתנו פה ולנהל איתנו שיחות ולהביא לנו את ההסכמים האלה. אנחנו לא יכולים להיות צופים בהסכמים האלה, אנחנו צריכים להיות שחקנים בתוך ההסכמים האלה. אנחנו מאשרים לו כל שקל שהוא רוצה להוסיף לתל"ן וכוועדה אנחנו מאשרים לו כל דבר. לא יכול להיות שבהסכמים האלה הכל כך חשובים האלה לעתיד ילדינו אנחנו יושבים ומשוחחים כמו בסלון בביתנו. לא, אנחנו חייבים להיות חלק מזה ולאשר כל שורה בו וכל פסיק. אני מבקש ממך שתדרוש את זה. זה התפקיד שלנו, אנחנו לא מתנדבים. זו חובתנו הפרלמנטרית. כתבתי לך ולשר מכתב וביקשתי שאנחנו כוועדת החינוך נהיה חלק בלתי נפרד מההסכמים האלו ושהם לא יהיו בחדרי חדרים. אני מבקשת שתתייחס לזה.

תודה, תודה.

חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, שני דברים: קודם כל, אני מצטרף לדרישת חברת הכנסת קרן ברק לקיים דיון בעניין ביטול החופש הגדול. כמו רוב עם ישראל, גם אני צפיתי אתמול בריאיון. אני לא רוצה להגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי הריאיון הזה כי בסך הכול מדובר בתרגיל ביחסי ציבור כשיחסי ציבור הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. מבחינת יחסי ציבור זה ריאיון לא טוב, ואפשר להתווכח על התוכן.

צריך להגיב על זה כוועדת חינוך.

אני מדבר מבחינת התוכן, ויש הרבה תסכול ויש הרבה דברים שלא שומעים. כשחברי כנסת או אישי ציבור מגיעים לאולפן טלוויזיה, הם מדברים בעד עצמם ואפשר לתקוף אותם. אבל אי אפשר לדבר עם כל מורה כי המורה מיוצג למעשה על-ידי אותם ארגונים. ישנו גם ארגון המורים בנוסף להסתדרות המורים ובואו לא נשכח שאלו שני ארגונים גדולים. אני מציעה לך להזמין - - -

הערת הערה הכי חשובה. ארגון המורים פתאום נעלם. מצאו עכשיו את הסתדרות המורים כקורבן.

לא, לא אמרתי שהוא נעלם.

זה לימודים אחרים לגמרי.

אדוני היושב-ראש, אני מציע לקיים דיון בעניין הזה, ולזמן לא רק את מנכ"ל משרד החינוך אלא גם את הנהלת הסתדרות המורים וגם את הנהלת ארגון המורים כי אלו שני הארגונים הגדולים ביותר שמייצגים את הרוב הגדול של עובדי הוראה. אפשר לשאול אותם כל שאלה מבלי לכדרר.

בריאיון אתמול שמענו גם מספרים שלא כל כך נקלטים אצלי. מדברים על תשעה ימים שכביכול הם יתנו, ונזרקו לאוויר מספרים לגבי העלות של זה כמו 4 מיליארד שקל. אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך לעשות סדר בנושא הזה ולכנס את הוועדה הזו בדחיפות ולדון בזה. לדעתי, זה הנושא שיעשה סדר בתוך הבלגן הזה. אני בטוח שיהיה פה המון תקשורת בנושא הזה, עד כמה שאפשר יהיה להכניס תקשורת.

נושא שני שהייתי רוצה לבקש ממך לעשות הצעה לסדר – אנחנו מקבלים הרבה פניות מסטודנטים שמשלמים שכר לימוד שנתי כשבתוך שכר הלימוד הזה יש תשלומים נלווים כמו: ביטחון, ניקיון, שירותי הדפסה, ואפילו הזכות להיבחר לאגודת הסטודנטים. זה קרוב ל-1,000 שקל בשנה, ואני לא שמעתי שהאוניברסיטאות מוכנות לספוג את ההפסד הזה, והן מחייבות סטודנטים לשלם. אני מבקש, אם אפשר, להעלות את הנושא הזה כי מדובר ב-10% משכר הלימודים. זה אפילו 1,000-1,200 שקלים, והרבה סטודנטים פונים אלינו ומבקשים שניתן להם מענה לגבי התשלומים הנוספים שמשלמים תלמידים על השירותים שהם לא מקבלים, לא במרץ, לא באפריל, ולא יקבלו זאת בחודש מאי. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

לא, סליחה.

הוא היה לפנייך.

ממש לא.

למה את מתפרצת ככה? הוא ידבר ואת תדברי אחריו.

כי אני הייתי אחריו. בסדר, אני מוכנה לוותר.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על נושא חשוב ביותר שלדעתי גם נמצא במהות עבודתה של ועדת החינוך. תוך כדי הדיון הקודם קיבלתי הודעה מוועד ההורים הארצי בחברה הערבית הקורא לא להחזיר את התלמידים בחברה הערבית ללימודים, מסיבה פשוטה – שבזמן שבחברה היהודית ההרגשה והתחושה וחוות הדעת אומרות שאנחנו בשלב של יציאה מהמצב, בחברה הערבית ההרגשה וגם המציאות אומרת שאנחנו בשלב של כניסה לשלב של התפרצות הנגיף. לכן, לא מובן מאליו שמחליטים החלטה לגבי חזרה ללימודים בכל הארץ מבלי לקחת בחשבון את המשתנה החשוב הזה שהוא כניסה של החברה הערבית לשלב של התפשטות הנגיף. ארגון ההורים הארצי מודע לחששות והוא הכריז שלא יחזירו את התלמידים ללימודים. אנחנו צריכים לערוך דיון ספציפי מול משרד החינוך על החינוך בחברה הערבית: ראשית, נוכח התפשטות נגיף הקורונה שרק עכשיו התחיל. שנית, בעוד כמה ימים אנחנו נכנסים לחודש הרמדאן, ובלאו הכי בחודש הרמדאן הלימודים הם חלקיים מאוד. צריך להגיע לנוסחה שבאמת חזרה ללימודים תהיה חזרה ללימודים ולא סתם הכרזה על חזרה ללימודים.

תודה רבה.

חברת הכנסת שטרית.

תודה רבה. למען הגילוי הנאות, הייתי מורה הרבה שנים. אני באה מהתחום ואני יודעת בדיוק מה המורים עושים. יש לי גם אחות שהיא מנהלת בית ספר ואני שומעת אותה מדי יום. לא ראיתי אותה עובדת כל כך הרבה כמו בתקופה הזו. זה שהיא עובדת מהבית, זה רק עניין גיאוגרפי. זה לא עניין של לוחות זמנים כי זה מתחיל מהבוקר ועד הלילה, כולל גם שיחות עם ההורים כי גם ההורים נמצאים במצב לא כל כך פשוט.

בתרבות שלנו בישראל אנחנו רגילים תמיד למצוא בכל משבר קורבן. הפעם הקורבן זה המורים. הפעם באים בטענות למורים, מצאו קורבן.

זה לא למורים, אף אחד לא בא למורים, אל תגידי.

קרן, לא הפרעתי לך כשדיברת. ההתנפלות על המורים היום לא מוצדקת. מה עשיתי? הלכתי ולמדתי. שאלתי את שכניי, כשהאחד מהם בכיתה ד' והשנייה בכיתה ז', מה הם עשו כל התקופה. הילדה בכיתה ז' אמרה לי: אף פעם לא למדתי כל כך קשה כמו בתקופה הזו, ולמה? כי מטילים עליה תרגילים ויש להם שיעור ומחלקים את הכיתה. כלומר, למדתי ממש מה עושים איתם: מחלקים את הכיתה לשניים כשחלק לומד בבוקר והחלק השני בערב. המורה עומדת פרונטלית בזום ומסבירה לתלמידים, אחר כך היא פונה בטלפון למי שלא הבין ושואלת ומסבירה פרטנית. היא מתחילה משמונה בבוקר כמעט עד השעה עשר בלילה, עד שאחרון הילדים הולך לישון.

זה עוול בל ישוער להגיד שהמורים לא עבדו. על זה אני עומדת ואעמוד על כך לאורך כל הדיון. אין בעיה, תזמן דיון – מצוין.

קטי, למי את אומרת את זה? תגידי את זה לאוצר. כולנו פה תמכנו במורים לאורך הישיבות.

תאפשרי לה לסיים, חברת הכנסת פרומן.

ראינו עכשיו בדיון מורה מקדימה מדע שאומרת: הלוואי והיה לי מישהו שמייצג אותי כדי לדעת מה קורה איתי.

מזכ"לית הסתדרות המורים היתה מורה כל חייה. היא לא למדה יח"צנות והיא לא למדה איך לעמוד מול כמה תותחים בתקשורת ולענות להם.

תעמדי מתחת לאלונקה. זה פופוליזם, גם של התקשורת, כדי לחפש סיבה את מי להאשים. המורים עבדו, המורים עובדים, והמורים יעבדו. לכל ההורים שאין להם סידור לילדים שלהם בקיץ אני אומרת: אל תנסו לחפש בייביסיטר לקיץ.

צריך כן לבוא למשא ומתן עם המורים האלה. נכון, במדינה שלנו לא יודעים לנהל משא ומתן, והכול צריך לבוא דרך הפגנות, בתי משפט ושביתות. יתכבדו שר החינוך ומנכ"לו וישבו מול הסתדרות המורים והאוצר ואני מבטיחה לכם שהם ימצאו פתרון.

גם אנחנו רוצים להיות שם.

קרן, את לא מנהלת את הסתדרות המורים ולא את משרד החינוך.

עשית משהו לגבי כיתה ז', אבל תבדקי מה קורה בכיתה א' עד כיתה ו'.

תעשי סקר לגבי התיכון.

קרן, העיקר שלא תהיה סתירה בין התזות. המורים רוצים לעבוד וזה רק עניין של כסף או שהם לא רוצים לעבוד?

לא, הם רוצים לבוא. מי אמר שהם לא רוצים לבוא?

יש פה סתירה, ניצן. אתה מבין?

שבו איתם. מה אמרה יפה בן דויד? תשבו איתנו.

לא, היא לא אמרה את זה. לא היה רגע אחד שהיא אמרה: תשבו איתנו - לא היה רגע אחד.

לא, לא. אתמול היא אמרה שמגיע להם חופש, ומצד שני, היא מוכנה לדבר על התשלום.

בגלל שמציגים את זה בצורה כזו: תנו, תנו, תנו. מה קרה? מי מנהל את המשבר הזה? משרד הבריאות מנהל את המשבר הזה, בואו נחכה.

אנחנו, ההיפך - - -

תני לה משפט סיכום.

נושא שני, אתמול ניהלתי שיחה בזום עם 45 ראשי התאחדות הסטודנטים. מצב הסטודנטים בכי רע. ניצן, חייבים לנהל דיון בנושא זה. אנחנו נצפה בסוף השנה הזו לכמעט, ואני אומרת נתון שהוא מזעזע, ששליש מהסטודנטים יעזבו את לימודיהם באמצע. אתמול שוחחתי איתם על נושאים מאוד חשובים שצריך להציף. אני מציעה לך באמת גם לנהל דיון בנושא הסטודנטים.

חלק הפסידו כי חלק איבדו עבודה. זה לא עניין של שכר לימוד, זה עניין של פרנסה.

נשירה על רקע כלכלי.

לדוגמה, סטודנט להנדסה צריך להציג פרויקט שהוא צריך להגיש, ואין מורים. אומרים לו: תציג את זה בעוד שנה. מה זאת אומרת? צריך למצוא פתרון עם המל"ג ועם כולם.

חברת הכנסת פרומן, בבקשה. לאחר מכן אקח את רשות הדיבור. גם לי מותר, גם אני חבר כנסת, ובזה נסיים.

פניתי אליך גם במהלך השבוע. אני חושבת שבעת הזו אנחנו צריכים לדרוש שמנכ"ל משרד החינוך יופיע פה בפנינו. אני רוצה לראות תוכנית עבודה מסודרת, כמו שכמנהלת מחוז הייתי מציגה למנכ"ל תוכנית עבודה עם מצגת, עם מקורות, עם דרכי פעולה, לכל התקופה הזו של חזרה לשגרה, ובתוך זה דגש על נושא הבגרויות. פרסמו את לוח הזמנים אבל הכנת התלמידים, שיעורים, איך מתקיים. זה או טו טו, זה ביולי. בנוסף, תוכנית העבודה שהם מתכננים לחודשי הקיץ, ולא אמרתי איזו– יהיה לא יהיה. ביחד איתו חייב להיות גם משרד האוצר ומשרד הבריאות. יש פה שלישייה, אבל מבחינתי משרד החינוך הוא זה שמוביל. זו אחריות של משרד החינוך. כמו כן, גם ארגוני המורים.

קטי, באחת הישיבות הקודמות אני באופן אישי קראתי שזו העת להעריך את מקומם של אנשי החינוך כי תראי שהמשק לא יוכל להשתקם כלכלית בלי זה.

יש זילות של התפקיד. המורים הפכו שק אגרוף, את יודעת את זה.

קטי, הקשבתי לך, ואת יכולה לראות שהקטע הזה מופיע. אני ביקשתי ואמרתי שבעת הזו כולם מבינים את ערכם של אנשי חינוך כאנשי מפתח לשיקום המשק מבחינה כלכלית, וזה בנוסף לעבודתם החינוכית החשובה שהם עושים כל השנה. לכן, פניתי למשרד האוצר ולמשרד החינוך לשבת עם ארגוני המורים, עם שני ארגונים המורים, שלא נופתע אחר כך, ולהסדיר את אופן העסקת המורים, ואני לא נכנסת כרגע לאיך ולמה. מאוד ברור שכדי שנוכל לשקם את המשק, צריך לראות שהילדים הקטנים והגדולים מועסקים בתוכניות חינוכיות מסודרות לאורך כל השנה. אני לא רוצה לראות את הילדים מסתובבים ברחובות סתם כך.

דבר אחרון, חבריי חברי הוועדה, אני הייתי פעם בצד השני כשהייתי אשת מקצוע. הדבר הכי לא נעים זה לספוג עלבונות מחברי כנסת. חברים, הם עושים את המקסימום. יכול להיות שיש לנו ביקורת, זה התפקיד שלנו לבקר אותם, אבל בואו נשמור על כבודם. הם לא פקידים, הם אנשי מקצוע.

כן, אבל זה לא אישי. המורים הם נדבך אחד בתוך המשוואה הזו, אבל - -

תנו לה לסיים.

אני אמרתי רק באופן שאנחנו פונים אליהם. אני יכולה לבקר אותם. גם אני לא מלטפת אותם כל הזמן. אני אומרת לכם את זה כמי שישבה בצד השני ויום אחד חודש שלם לא הגיעו אנשים לוועדות בגלל זה.

תודה, אורלי.

חברים, אגיד כמה מילים לסיום. קודם כל, כמה מילים בתור יושב-ראש הוועדה לגבי ההתנהלות. אנחנו בתקופה שהיא חריגה ביותר, גם מבחינת הכנסת וגם מבחינת המצב במדינה. קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לצוות הוועדה שלמרות כל הדברים שאנחנו עושים מהיום להיום, ובצורה שהיא לא בדרך כלל כמו שעושים בכנסת, נחלץ ועוזר לי. תודה ליהודית ולאתי, וכמובן גם לעוזרת שלי הדר ולדובר לירון שיושב בחדר אחר, שעוזרים. חשוב להגיד את זה. תודה רבה, יהודית.

לידיעתכם, אנחנו רוצים בהחלט, ואעמוד על זה, שיתקיים השבוע, כפי שאמרתי לך, אורלי, דיון עם צמרת משרד החינוך פה: מנכ"ל, שר. אנחנו בקשר. קרן, אני יכול להגיד שלא תמיד, ואני אומר את זה בעדינות, אנחנו נענים.

אבל חייבים.

לא בדיוק.

כן בדיוק.

בסדר, אנחנו דורשים בצורה הכי תקיפה, אבל כמו שאת יודעת אולי ממקומות אחרים, לא תמיד נענים לנו. גם לגבי ארגוני המורים אני חייב לתת כאן הערה שמנהלת הוועדה מסרה לי, והיא צודקת. למשל, ארגון המורים, שזה החטיבות העליונות, בדרך כלל לא מופיע כאן. נכון, יהודית?

הוא מוזמן דרך קבע.

הוא מוזמן ולא מופיע. אבל אנחנו נקיים דיון גם עם יפה וגם עם צמרת משרד החינוך ונעמוד על כך שיגיעו פיזית לכנסת.

אבל אתה יכול לעמוד על כך שההסכם יהיה - - - כמו כל דבר?

- - -, תודה.

אני רוצה לומר כמה מילים כחבר כנסת לא בשם הוועדה. מקצוע ההוראה הוא אחד המקצוע הקשים והשוחקים ביותר. זה מקצוע שמי שניסה אי פעם לשבת בחדר עם 30 - 35 ילדים, ואפילו יש מקומות אצלנו שבהם הכיתות הן יותר גדולות, ולהעביר חומר ולשמור על הקשב ולתת מענה ותשומת לב לכל ילד, יודע שזה שוחק, זה תובעני וזה קשה. על העבודה הקשה הזו המורים לא מקבלים את השכר שמגיע להם לקבל, בטח לא מורים צעירים בתחילת דרכם שמשתכרים שכר עלוב ממש.

הדרישה הבוטה כלפי המורים לבוא ולתת ימים על חשבונם או לתת דברים מעבר למה שהם צריכים לתת בהסכמים – אני לא מסכים לזה. אני חושב שהמורים הם כן ציבור שאם מדברים איתו ומשתפים אותו ומסבירים לו, הוא כן מתגייס. הוא עושה את זה יום יום לאורך כל השנה מול התלמידים, זה ציבור מסור. אני קורא למשרד החינוך לא ללכת מעל לראש של המורים ולא לבוא לתקשורת מאחורי גבם של המורים, אלא לשבת איתם, לשתף אותם, לדבר אליהם כמו בני אדם, לשמוע מה יש להם להגיד, לא לתת להם הרגשה שהם איזשהו סרח עודף כזה, איזשהו גורם, ושאפשר כך לדרוך עליו. כשעושים לימוד מרחוק מקוון, מורים צריכים לעשות את זה. זה לימוד לכל דבר שדורש הכנה. המורים שמשקיעים בזה הם מלמדים לכל דבר והם זכאים לתשלום מלא על הלימוד הזה.

אמת.

מי שצריך לעשות את זה זה לא כל מיני מדריכים אלא מורים, כי להיות מורה זה כישורים מיוחדים. לא סתם אנשים מוציאים תעודות הוראה ומשקיעים שנים כדי להיות מורים. זה האינטרס שלנו, של כל החברה הישראלית, שמורים יכובדו, ויזכו ליחס המתאים.

אני חושב, ושוב יכול להיות שאמרו מילה כזו או אחרת בטלוויזיה, שצריך להסתכל על המהות, והמהות היא שהמורים עובדים והם עובדים קשה. יש להם הסכמים ואף אחד לא מצפה מאף אחר לעבוד בניגוד להסכמים או לעבוד בלי לקבל על זה כסף. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

לכן, אני מבקש ממשרד החינוך לשבת עם שני ארגוני המורים: עם הסתדרות המורים ועם ארגון המורים, ומה שצריך להשלים, אם צריך להשלים, בחופש הגדול, וייתכן בהחלט שצריך להשלים ימים בחופש הגדול, שבו עם ארגוני המורים ותסכמו איתם. אבל זה צריך להיעשות מתוך כבוד למורים. אני חושב שזה משהו שאולי כל הוועדה, לפחות למשפט האחרון שלי, יכולה להצטרף.

כולנו מצטרפים, אנחנו רוצים להיות חלק מזה.

בהחלט.

ניצן, יש נתון סטטיסטי שקשה להתווכח עליו. 50% מהמורים החדשים נושרים מהמערכת בשנה הראשונה. זה בדיוק מוכיח את מה שאתה אומר. כל עוד הדבר הזה לא ישתנה לא תהיה שום תוצאה.

תודה רבה, המליאה מתחילה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.