פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



18

19/04/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה
יום ראשון, כ"ה בניסן התש"ף (19 באפריל 2020), שעה 10:00

סוגיית הספורט – הקפאת ענפי הספורט והשלכות איסור פעילות גופנית לציבור

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
משה אבוטבול
מיקי חיימוביץ'
יואב סגלוביץ'
אנטאנס שחאדה

אוסאמה סעדי
יואל רזבוזוב

אורלי פרומן

פרופ' איתמר גרוטו, משנה למנכ"ל משרד הבריאות
בני דרייפוס, משרד הבריאות
מר יוסי שרעבי, מנכ"ל משרד התרבות והספורט
פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה, בריאות הציבור
דר' אפרת אפללו, מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, בריאות הציבור
מר רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים ויו"ר ועדת הספורט במש"מ
מר גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי
גב' קרן שתוי, מנכ"לית הולמס פלייס וראש פורום מועדוני הכושר
מר חיים פרנקל, מועדון ספייס, פורום מועדוני הכושר
מר יורם מנחם, מאמן ספורט וראש עמותת חמש אצבעות
גב' ביטי דויטש, מתאמנת אתלטית
מר ירון סלע, נציג התאחדות בעלי העסקים בענף העושר והספורט
עו"ד רועי כהן, נשיא להב
רות דיין, שלטון מקומי

ענת כהן שמואל

הדס צנוירט

סוגיית הספורט – הקפאת ענפי הספורט והשלכות איסור פעילות גופנית לציבור

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: סוגיית הספורט – הקפאת ענפי הספורט והשלכות איסור פעילות גופנית לציבור.

הערה שנוגעת לישיבת הממשלה אתמול. הווטסאפים זרמו ישירות לעיתונאים, ובשלב מסוים ראש הממשלה ביקש בישיבה שההדלפות יהיו לפחות מדויקות, ולדעתי זה פעם ראשונה במדינת ישראל, אבל בלט בה דבר אחד ששמנו עליו את האצבע די הרבה ונמשיך לדון בו, וזה המצב הבלתי אפשרי שבו למעשה הוכרזו הצעדים שמתכוונים לנקוט בהם בשעה 21:00 על-ידי ראש הממשלה. הדבר הזה, שבו למעשה הוכרזו ב-21:00 בערב על-ידי ראש הממשלה ומנכ"לי שני משרדים שורת צעדים, וכרגע איני נכנס לצעדים עצמם, ורק אחר כך התכנסה ישיבת הממשלה כדי לדון בהם, כשהשרים – וזה נאמר על-ידי השרים תוך כדי הדיון: מה אנחנו בעצם עושים פה? ישבו כל הלילה לדון על צעדים, ואומר אחד השרים במהלך הלילה: הרי ממילא אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר כי זה כבר הוכרז לציבור – זה בעיניי המחשה של הדברים שעסקנו בהם בנוגע לניהול המשבר הזה, ודברים שנצטרך להמשיך לעסוק בהם.

זה התעלמות גם מעוד דבר מהותי - הצורך שהציבור יבין את הצעדים שננקטים. שהצעדים לא יונחתו עליו, ומשאירים אותו מבולבל. אתם שומעם את התקשורת כל הבוקר מנסים להסביר או מעלים אנשים שינסו להסביר מה הוחלט, אלא שיהיו צעדים – אל"ף, פשוטים, וזה גם בהקשר הספורט – שהציבור יכול לעמוד בהם - וגם שיבינו את ההיגיון שלהם. ואם השרים לא מבינים את ההיגיון שלהם, מה נלין על הציבור, שלא מבין? כשבסופו של דבר המטרה היא שהציבור יקיים אותם, כי אם הציבור לא יקיים אותם, לא הועלנו שום דבר אלא להפך – נראה מה שגם קרה במדינות אחרות – התפרצות חוזרת של המחלה וחזרה לסגר מוחלט. הדברים האלה צריכים להתנהל טוב יותר. בבקשה.

הערה קצרה לסדר. במהלך סוף השבוע קיבלתי כמה פניות ואינדיקציות על המצב ההולך ומחמיר בדרום תל אביב ובקרב מבקשי המקלט. ניהלנו על כך דיון בשבוע שעבר, ושום דבר לא התקדם מאז. אין זמן. אנשים, אין להם מה לאכול. אני מאוד מבקשת, שתצא מכאן קריאה לשר הפנים, להסדיר את הסוגיה הזו שעדיין יש שם ויכוח, ולשחרר את הכסף הזה. מדובר בדיני נפשות. אין זמן בעניין הזה.

גם בעניין המגזר השלישי – שלושה שבועות מאז דובר על התוכנית של הקרן של ה-200 מיליון. עמותות קורסות. האנשים החלשים ביותר בחברה שלנו הם אלה שכרגע אין פתרון להם. אני מבקשת שתצא מפה קריאה מאוד ברורה של הוועדה לעשות מהלך מהיר בכל הנוגע לשני העניינים הללו.

בבקשה.

ודאי כמו כולם נחשפתם למה שקרה בשכונת מאה שערים עם אותה ילדה שחטפה רימון הלם. הבנתי שהיתה בקשה לדבר בנושא, לראות מה ניתן לעשות בעניין. אני חושב שדבר כזה חייבת לצאת ממנו בדיקה מסוימת, המשטרה, לראות איך מגיעים למצב כזה ואיך לא להגיע למצב כזה שוב. מדובר פה בילדה תמימה שעברה שם עם אימא נוספת ועגלת תינוק. אם זה היה קורה בכל מגזר אחר, היתה פה שאגה גדולה. במקרה הזה הכול נסלח. גם דיברתי על זה מעל במת הכנסת ביום חמישי, שאסור שתהיה תחושה של איפה ואיפה. חשוב שהיושב-ראש והוועדה תקיים דיון בנושא, של רגישותם של השוטרים מול אוכלוסייה בכל קונסטלציה. גם כשיש פורעי חוק, ואנחנו מגנים אותם, ואין לנו שליטה על קומץ שקיים בכל חברה – אבל לתת תחושה שאפשר לעבור על זה בשקט - אי-אפשר לעבור על זה. גם כתבתי מכתב בנושא לשר לביטחון פנים ביום ששי. גם אשלח לוועדה בווטסאפ. אני מבקש גם על זה תינתן הדעת.

תודה. חבר הכנסת שחאדה.

אני רוצה להתריע מהסכנה שקיימת באווירה במדינה שאנחנו אוטוטו יוצאים ממשבר הקורונה אבל התושבים הערבים, אנחנו לקראת השיא. ביליתי אתמול כל היום כמעט בדיר אל-אסד. רוב הנדבקים לא הרגישו כמעט שיש להם המחלה, כי הם צעירים, בריאים, ואין להם התסמינים, ואם זה ייפתח והאווירה שחוזרים לשגרה ועכשיו רמדאן, חוזרים לעבודה ותחזור ההדבקה כי אנשים לא יודעים שיש להם הנגיף. וראו זה פלא – למרות שאנחנו מתנגדים לחוק האיכון, אני מתפלא שזה לא עובד בישובים הערביים – מעניין, השב"כ לא מצליח לאתר. כנראה לא רוצים לחשוף משהו... אנשים לא מקבלים הודעות. לא עושים את המסלול. יש פגם רציני, ואנחנו לקראת רמדאן. אתמול ניהלנו שיחת זום עם שר הפנים, היתה מצוינת, עם ראשי רשויות ערביות והמשותפת, ואנו לקראת צעדים משמעותיים. יש חשש כבד שהאווירה הזו שכאילו אנחנו יוצאים מהקורונה, ועדיין אנחנו לקראת השיא בישובים הערביים. יש להתריע על זה ולעכב את כל החגיגיות ביציאה. תודה.

לא זיהיתי חגיגיות גדולה. אני מסכים עם ההערה לגמרי.

לגבי ההערות של חברי הכנסת חיימוביץ ואבוטבול – בעיניי הם קשורים לאותו דבר: היה פה דיון חם על מהגרי עבודה, וזה בסדר גמור. זה לא משנה את העובדה, שאם מתקבלת החלטה, היא צריכה להתבצע, והמשטרה, גם אם היא עושה עבודה חשובה, צריכה להיות לא רק רגישה – לא זורקים רימון ליד ילדה בת 8. אין הצדקה לכך. השוטרים עושים עבודה מאוד קשה בתנאים קשים מאוד. הרבה מוטל על המשטרה, ובעיניי הרבה עוד יותר צריך להיות מוטל עליה, כי היא זו שמבינה וחיה באוכלוסייה. זה לא אומר שדברים שחריגים בכל צורה שהיא, יש לקבל.

אני פותח את הדיון על הספורט לבקשתו של חברי חבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה.

תודה, היושב-ראש. אני מברך אותך על הדיון החשוב הזה. ב-10 באפריל ראיתי שהממשלה מתכננת הקלות בסגר, ושהספורט לא מוזכר בכלל. אני יודע שבספורט צריך לתכנן את הדברים, וספורט זה לא רק חובבני אלא גם פעילות גופנית, גם ריצות מחוץ לבית, גם הספורט המקצועני, גם הליגות המקצועניות, הענפים האולימפיים והלא אולימפיים והפארא אולימפיים. ספורט זה משהו גדול ולכן יש לתכנן ולעשות כמו שצריך. ראיתי שהדברים לא זזים, אז פניתי ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עפר שלח לשם כך. בעיקרון הוועדה הזו נוסדה לפקח על פעילות הממשלה, וכאן אנחנו מפקחים על אי פעילות הממשלה שלא עשתה כלום. הלחץ הפוליטי הזה עבד – ביום ראשון נקבע הדיון, ביום חמישי הודענו על זה. שעה לפני כניסת שבת פתאום ראינו תוכנית אסטרטגית של השרה מירי רגב לטובת הספורט, הקלות בספורט.

התוכנית, כפי שהוגשה, בחיפזון, היא לא תוכננה. רואים בה המון חורים. היא לא מתואמת עם אף גורם. יש שם ספורט ותרבות. בכל הקשור לספורט – יש המון חורים. דברים לא מדויקים. אין שום ודאות בשום נושא לאף אחד – לא לליגות המקצועיות, לא לספורטאים האולימפיים והלא אולימפיים, לא לספורט חובבני. הרי אנחנו יודעים, שאת הדברים הללו צריך לתאם. צריך לדבר עם משרד הבריאות. אם הייתי היום שר הספורט, הייתי ישן במשרד הבריאות. לא הייתי יוצא משם עד שלא הייתי מקבל תשובות. אף אחד לא עושה. השרה רגב בגלל לחץ פוליטי התחילה לעשות פעולות.

ראינו בישיבת הממשלה בלילה – הרחיבו למתפללים מעשרה ל-19. צעד מבורך. יש אנשים שמייצגים את הציבור. יש הרב קנייבסקי, שבא ולוחץ ודורש. אולי צריך את הרב קנייבסקי גם לספורט. כי ספורט זה לא רק לבריאות. ראינו שמשרד הבריאות הציג שאנשים עלו במשקל 5 קילו. בטח כשיושבים בבית, לא יעלו במשקל? זה גם חוסן מנטלי. אנשים צריכים את הספורט, לצאת. מה זה, עכשיו 500 מטר לצאת מהבית – מה זה? את מי האדם שרץ בפארק, את מי הוא מסכן? אין סכנה. אם האדם עושה פעילות ספורטיבית – קל לזהות את זה - למה לספור את המטרים? חייבים לשחרר את זה ולסמוך על אנשים. הוכחנו שהציבור בישראל מקשיב. הוא ממושמע. אפשר לסמוך. זה בעניין הפעילות הגופנית.

אנחנו רוצים פה כתובת, גם במשרד הספורט. אני לא בא בטענות לחבריי שעבדו קשה באמת, ניסו בעקבות הלחץ לנסח משהו אך לא הצליח להם, כי זה גם לא מתואם עם אף אחד במשרד הבריאות. חייבים שבמשרד הבריאות תהיה כתובת, מישהו שאחראי על תחום הספורט. מה הבעיה שאנשים ילכו לגלוש בים, במרווחים? הם לא מסכנים אף אחד. מה הבעיה לשחק טניס? יש ענפים שמיידית אפשר לשחרר אותם. פשוט צריך לשבת ולדבר על זה. שגורם מקצועי ממשרד הספורט עם אנשים מענפים מייצגים יישב יחד עם גורם מקצועי ממשרד הבריאות ויקבלו החלטה. יום אחד - עשרה ענפים. עוד יום - עוד עשרה ענפים. אנחנו מדברים בלי צופים. פעילות ספורטיבית. פינג פונג. יש הרבה ענפים. אם מדברים על הענפים האולימפיים, יש ספורטאים שבשנה אולימפית. אי-אפשר להפסיק אימונים לחודש, חודשיים, שלושה. צריכים להכיר בהם כחיוניים ולבנות להם תוכנית. אנשי המקצוע צריכים לבנות תוכנית שצריכה להיות מאושרת על-ידי נציג של משרד הבריאות, בעל סמכות, אחד שיהיה לו זמן. אנחנו מבינים שהנציגים הבכירים של משרד הבריאות עובדים קשה, אין להם זמן. הספורט זה לא בסדר העדיפויות שלהם, אבל יש מספיק מחקרים והוכחות למה ספורט חשוב, אז כן צריך להיות נציג של משרד הבריאות שיהיה פנוי לזה 24/7, מול משרד הספורט.

אנחנו מדברים על חדרי כושר. זה ענף שמתאמנים מעל מיליון איש, מועסקים מעל 100,000 איש. צריכים להתחיל להחזיר גם את זה. יש מדינות שמתחילות להחזיר, עם הפיצויים, עם המגבלות, אבל תמורת המגבלות צריכים להיות פיצויים, כי חדרי כושר בחודש מאבדים בין 10% ל-15% מנויים. בסוף עוד חודשיים, שלושה הענף הזה ייגמר - לאנשים לא יהיו חדרי כושר ללכת. אנחנו מדברים על חדרי כושר בבניינים. יש הרבה בניינים בשכונות חדשות עם חדרי כושר. תמיד זה אותם אנשים שעולים במעלית ולוחצים על כפתורים. אין שם יותר ממתאמן אחד או שניים ביום. אז למה לא לאפשר? אלה החלטות שאפשר לקבל כבר עכשיו.

מדובר על ילדים, חוגי ספורט לילדים. אנחנו מפקידים בידי המאמנים את הדבר הכי יקר לנו – את הילדים. אותם מאמנים – וזה עשרות אלפי אנשים – שצריכים לשלם משכנתא, אין להם שום הכנסה. אנחנו יכולים לסמוך עליהם שיעשו קבוצות קטנות יותר, ויאמנו את הילדים, כדורגל – יעשו מסירות. כדורסל – זריקות לסל. יעשו כושר. אם מתכוונים להחזיר ילדים לבתי ספר, אפשר להחזיר אותם גם לחוגים ולסמוך על המאמנים שיעבדו בקבוצות קטנות יותר ויעשו את המגבלות. אפשר לעשות ספורט תחת מגבלות. אני יודע את זה.

בליגות המקצועיות – כדורסל, אני יודע שיש ישיבה ויחליטו. השחקנים הזרים כבר לא בארץ, אז הם צריכים לקבל את ההחלטה. כדורגל – צריכים עד 1 במאי לקבל החלטה. גם כאן יש לעשות צעדים אמיצים. כמו שמשרד הבריאות חושש – ואני מבין את החשש - לפתוח את בתי הספר, אבל כשתתקבל החלטה, יקבלו החלטה. גם בספורט, גם בכדורגל, ואנחנו מבינים שיש זכויות השידור, ורואים אנשים יושבים בבית, רואים ליגה בלרוסית, ואין לי משהו נגדם, אבל רוצים לראות כדורגל. השחקנים הם מקצוענים, כי הם צריכים לדרוש מהם את המקצועיות הזו מחוץ למגרש. יש לקבל פה החלטה אמיצה.

הענפים המקצועיים – יתייחס מנכ"ל הוועד האולימפי. בסוף, אנחנו צריכים כתובת. השרה רגב עושה את זה משיקולים פוליטיים. לא באמת מעניין אתה. כדורגל זה לא סטנגה. אי-אפשר להגיש תוכניות לא מציאותיות. אני מקווה שפה בוועדה נצליח להזיז את האבן הזו, כי ספורט זה חשוב – גם ספורט חובבני עממי, גם ספורט מקצועי, גם חדרי הכושר, גם חוגי הילדים. רועי יושב-ראש העצמאיים היה אמור להעלות פה. אנחנו מדברים פה על מאות אלפי משרות שאנחנו יכולים להחזיר גם במגבלות של משרד הבריאות, אפשר להחזר את זה. צריכים אנשי מקצוע שיתכננו, אבל לא לעשות את זה עוד שבועיים או שלושה; היום אפשר להתחיל את הישיבות. תודה.

תודה. אני רוצה להתחיל, כפי שעושים בספורט, מהבסיס. אני רוצה להעלות את חברי יורם מנחם, ממאמני הכושר הבולטים בארץ, היה מאמן של נבחרת ישראל וראש עמותת חמש אצבעות שעוסקת בהנחלת הכושר הגופני לבני נוער. אם תוכל לתת לנו בקצרה את המשמעות של ספורט בראייה לאומית כמעט. אנחנו מכירים לא מהיום. אני יודע כמה זה מעסיק אותך ומטריד אותך וכמה אתה מומחה בו. למה צריך ספורט דווקא עכשיו?

שלום. כבוד גדול בשבילי לדבר פה. ביום חמישי העליתם את נושא הספורט, ותראו כבר היום כמה דיברו על זה, איזו תהודה עשיתם לזה. תראו איזה כוח יש לספורט.

נוצר פה חלון הזדמנויות אדיר שגם יטפל בנושא הספורט בנושא הקורונה וגם להביא את המודעות של החינוך הגופני – במדינת ישראל בכלל. אפשר לעשות פה שירות גדול לתחום הזה.

אני בתוך חמש אצבעות, תנועת נוער מעל אלף ילדים, שדרך הספורט ממקסמת להם את הפוטנציאל המנטלי. אנחנו לא רוצים שיהיו ספורטאים אלא שאחר כך ישפיעו במדינה דרך הכלים המדהימים שיש בספורט.

יושבים בארץ מאות אלפי ילדים. תנועת הנוער הכי גדולה במדינת ישראל זה נושא חוגי הספורט. מאחר הצהריים מעל 2 מיליון ילדים עושים חוגים. הילדים משחררים שם את ההורמונים שלהם, מערכת גדילה, המערכת הפסיכולוגית שלהם, המגע עם החברים, וההתפתחות הפיזיולוגית שלהם. 40 ימים הילדים האלה סגורים בבית, מטפסים על הקירות. אנחנו פוגעים בגדילה שלהם, בהתפתחותם המנטלית. כמה שיותר מהר – גם חמש אצבעות נפגע כלכלית; זה לא מעניין אותי ברמה הכלכלית, אם חמש אצבעות נפגע או אם מאמנים נפגעו. אני מדבר אידיאולוגית על ילדים. הם משמינים, לא מתפתחים, מפתחים פה דברים שליליים שישפיעו עליהם בשלבים יותר מאוחרים. גם ככה מערכת החינוך הגופני בבתי הספר היא מהמדינות הנחשלות בעולם. העולם המערבי כבר הגיע ל-4, 6 שיעורים בשבוע. אנחנו עדיין ב-2, אז זה לא הזמן לתקן, אבל גם ככה אנחנו במערכת חינוך גופני שהיא בינונית ומטה, ובנוסף סגרנו את הילדים 40 יום בתוך הבתים. הדבר המרכזי כרגע זה לחפש את הפתרון, איך לאפשר לילדים, למערכת החוגים להתחיל לצאת החוצה, לנשום אוויר.

כמאמן כושר מקצועי, איך בתוך המגבלות אפשר לעשות פעילות גם בחוגים וגם אחרת, להחזיר את מיליוני הילדים הללו לפעולה?

פשוט מאוד - לייצר חוג שיש בו X ילדים, והמאמנים מחלקים את הקבוצה לחלקים של שבעה, שמונה ילדים, יעבדו בשטחים גדולים די דומה למניין עם 19 איש, אז 8, 9, 10 ילדים. מאמנים יצטרכו לעשות פה חשיבה נכונה ולפזר את הילדים.

זה לא רק הילדים – כל הגיל השלישי נמצא תחת סיכון. אנחנו צריכים להעלות את כל התרבות הישראלית בעשרות אחוזים. כל הספורט הישראלי, מגיל קטן עד גיל מבוגר. כל מערכות החוגים, הכול צריך להיכנס למודעות. גם לייצר חוסן נפשי, גופני, מנטלי, וגם להרחיק את האנשים מווירוס, כי הספורט הוא ההכנה הכי טובה להתמודדות אם הווירוס יופיע בגל שני או שלישי. זה מספר אחת בחשיבות.

עבדת באגודות ספורט גדולות בארץ. יש מספיק מתקנים כדי שמה שמתאמן בקבוצת כדורגל או כדו5רסל של עשרים יעבוד בקבוצה של שבעה או שמונה?

בקלות, כי לכל ספורט מקצועני יש היום חדר כושר. יש אולם קטן. קח את וינגייט. בכל אימון אפשר להזמין את הקבוצה. אם אתה מדבר על קבוצה - חלוקת תפקידים – קבוצה נכנסת לחדר כושר, קבוצה קטנה, קבוצה יוצאת החוצה. יש בקבוצות המקצועיות צוותים של 4 עד 6 אנשים. אין בעיה לחלק את הקבוצות. אפשר לעשות צפייה בחדר וידאו. קל לעשות דבר כזה עם ריחוק גדול אחד מהשני.

אמרו שאפשר להתאמן שני אנשים קבועים במרחק עד 500 מטר מהבית. זה סביר בעינייך?

זה הפתרון הראשוני הסביר, אבל אם אומרים לילדים שיצטרכו להגיע לחוגים- -

לא, אני מדבר על יותר מבוגרים עכשיו.

זה מצב לא רע בכלל. ב-500 מטר אפשר להפיק אפקט פיזיולוגי של אימון ברמה הטובה ביותר.

אם הולכים לחנויות, מה הבעיה לרוץ בפארק או בים?

את זה נשאל אנשים ממשרד הבריאות וגם ממשרד הספורט.

נאמר שהייתי מבקש ממך כנציג משרד הבריאות או משרד הספורט, וממאמני כושר מובילים אחרים, להוציא תוכנית, שיפרסמו ברבים, איך מתאמנים במגבלות הקיימות, אתה יודע להפיק דבר כזה?

מאמין שכן, בלי צורך במתקנים מיוחדים. זה win-win שימשוך גם את האנשים לתרבות נכונה ולתורת אימון נכונה.

יורם מנחם, תודה.

כדי להעלות את הצד המקצועי אך עדיין באותו עניין - ביטי דויטש, למי שלא מכיר – תציגי את עצמך.

שלום. אני אלופת ישראל במרתון לשנת 2020 ו-2019. אני מודה לכם על כך שהזמנתם אותי לכאן. אני מרגישה אחריות רבה.

אני מייצגת ספורטאים רבים ועשרות אלפים של אזרחים שהיו רוצים להיות כאן ולהביע את הציפייה שלהם מההנהגה והצורך שקשור לחשיבות של ביצוע פעילות גופנית בתקופה הזו.

אני מכיר את הסיפור שלך. את אשה דתית.

חרדית. יש לנו חמישה ילדים.

בת כמה את?

30.

מה התוצאה שלך למרתון?

שעתיים ו-32.

כמה המינימום האולימפי במרתון לנשים?

רק השנה הם עשו קריטריון קצת יותר קיצוני – שעתיים ו-29.5. הייתי אמורה להתחרות ב-5 באפריל ברוטרדם. הייתי בכושר שהיה לי סיכוי, אבל זה בוטל. כרגע אני מתאמנת – הם לא נתנו שום עזרה ושום תמיכה לספורטאי עלית שזה המקצוע שלנו. אני בעצמי קניתי הליכון, אפילו הליכון בסיסי, שהיה לא טוב ומאוד יקר, קניתי כדי לרוץ. זה אפילו לא מספיק מהר בשבילי, אבל עשיתי את כל האימונים והריצה על ההליכון. אני גרה בנווה מיכאל. זה מושב. מאחורי הבית שלי יש הרבה שבילים. אי-אפשר לראות שום אדם שם. אפשר לרוץ בטבע, אבל לא רציתי להיראות כפושעת שעוברת על החוק.

המאמנים שלך פנו כדי שתקבלי אישור מיוחד? כי כמי שרץ ביערות - אתה יותר רחוק – אין אף אחד ברדיוס של קילומטרים ממך, בטח לא במהירות שאת רצה. פנית לקבל אישור?

ניסיתי לקבל משהו מהוועד האולימפי, מהספורט ההישגי. גם המאמן שלי ניסה, אבל לא קיבלנו שום אישור ושום עזרה. אמרו: בינתיים לא מדברים על זה. חשבתי שזה מוזר, וגם שיש כל כך הרבה מדינות – לא רציתי לומר שאני מעבר לקהל. כולנו באותו מצב, וכולנו צריכים לסבול את זה. עשיתי מה שיכולתי.

את מייצגת את ישראל. הספורטאים הבכירים - זו העבודה שלהם. הם בתקופה הזו יכולים להיות עובדים חיוניים, ולקבל אישור. הריצה שלך לא תזיק לאף אחד, ותוכלי לשמור על כושר. יש לינוי אשרם שלא מפריעה אף אחד. יש שחר צוברי שיכול להיכנס עם הגלשן לים ולא להדביק אף אחד. יש ספורטאים שיכולים לקבל את האישורים המיוחדים הללו ולהמשיך לשמור על כושר.

במרתון – יש לונה, שהיא ברמה עולמית גבוהה, ויש לנו גם רצים גברים שהשיא הישראלי ירד ל-2.07, שזו תוצאה שאתה יכול להתחרות אתה על מקום מאוד מכובד. יש רצה כמו ביטי, שאם תשתתף, כולנו נעמוד מאחוריהם. זה יביא גאווה לכולנו. יש חיוניות בכך. הרי לך שינוי ההנחיות מהלילה לא משנה כלום. 500 מטר או 100 מטר, לא משנה לך. אין ועדת חריגים שמישהו יכול לעשות כדי לשחרר ספורטאים כמוך?

אני מסכימה. הם צריכים לתת אישורים, ולתמוך בספורטאים המקצועיים. זה חשוב וחיוני. הם משקיעים כל כך הרבה, אבל זה לא יכול להמשיך ככה. אי אפשר.

תודה רבה. בהצלחה. שזה לא יפריע לך לעשות את המינימום האולימפי.

רק בנושא הרצים העממיים – אני מייצגת את הספורטאים המקצועיים אך חשובה לי קהילת הרצים. אני חושבת שאנחנו מדברים על החזרה לשגרה, אבל עדיין מוגבלים לטווח מצומצם של 500 מטר. זה מאוד חשוב – ריצה זה צורך בסיסי חיוני לכל אחד. אנחנו בזמן שמאוד קל להיכנס לדיכאון. הממשלה שלנו צריכה להבין, כמה חשוב לאדם, לצאת ולהפעיל את הגוף. לפני שהתחלתי לרוץ, לא ידעתי כמה הייתי צריכה את זה. כשאני חושבת על הזמן שהייתי אימא ולא נתתי לעצמי לצאת, עצוב לי. עצוב לי שאנחנו צריכים לחזור. חשוב גם מבחינה מנטלית ופיזית – אנחנו לא נמות מקורונה אלא נמות מהשמנת יתר. בארצות הברית יש כמה מחקרים שמוכיחים, שפעילות גופנית על בסיס קבוע משפרת את תפקוד המערכת החיסונית. מעורר גיחוך שכל מדינה אחרת, כולל המוכות בקורונה, האזרחים כבר יכולים לצאת לאוויר הפתוח, להזיז איברים, ואצלנו אנחנו מרגישים כמו פושעים בישראל. אנחנו עדיין הרצים בהסגר. השלטונות גורמים לקהילה שלמה להרגיש כאילו אנו עושים עבירה. זה לא נכון. לא נכון ששוטרים ייתנו קנס. עברנו כבר שישה שבועות ככה. הגיע הזמן שנרוץ חופשי, ועם כל הכבוד לכל החוקים, אפשר להביא מסכה. אם אנחנו קצת קרובים, אפשר לחבוש אותה, אבל ריצה זה באוויר הפתוח. להגביל את זה ל-500 מטר זה יותר מסכן, כי יש אנשים יותר צפופים. אם יש המרחק והמקום - זה דבר שצריך גם לחזור, לראות שהפעילות היומית הספורטיבית חשובה ובסיסית לחיינו.

תודה. דייקת בדברים.

אספתי קצת נתונים מארצות הברית – חוסר פעילות גופנית הוא גורם מרכזי למחלות לב – 30%, סכרת – 27%, סרטן, בעיקר סרטן המעי – 21% עד 25%. פגיעה במערכת החיסונית – היא גם קשורה לקורונה וגם לסרטן וכן הלאה, זה ברור לגמרי.

גילי לוסטיג, לגבי היכולת להחריג ספורטאים כמו ביטי דויטש או בענפים אחרים, אם זה חתירה או ענפים לא של מגע גופני, כדי שיוכלו להתאמן. בבקשה.

בוקר טוב. ראשית, אני מברך אותך ואת חבר הכנסת רזבוזוב על העלאת נושא החזרה לפעילות ספורטיבית גם בצמרת וגם בנושא העממי. זה נושא אקוטי, חשוב מאין כמוהו. אני מצטרף מאוד לדברים שאמרו קודמיי.

בגדול, אני מייצג לא רק את הועד האולימפי בנושא הזה אלא את כל גופי הרוחב. הקמנו צוות חשיבה שמורכב מפארא אולימפיים וגם מהענפים הלא אולימפיים, וישבנו בצוותי חשיבה עם יושבי-ראש ומנכ"לי איגודים כדי להבין ולראות איך אפשר להבדיל בין הענפים השונים.

אנו יודעים, שדחיית המשחקים האולימפיים, שהיה צעד שלא נעשה מעולם – בוטלו שלוש פעמים משחקים אולימפיים במהלך ההיסטוריה, אבל דחייה עוד לא היתה, וגם ביטול כל התחרויות הבין לאומיות והלאומיות בכל המסגרות, עם הגבלות התנועה והסגר, גרמו לשיתוק מוחלט של הספורט הישראלי. חודש ימים הספורט הישראלי מובטל. למשחקים האולימפיים והפארא אולימפיים נקבעו תאריכים עתידיים – האולימפיים ייפתחו ב-23.7.21, אבל עדיין יש חוסר ודאות לגבי כל התחרויות הבין לאומיות והאירועים הבין לאומיים שבדרך. כלומר ספורטאי הצמרת שלנו חיים בחוסר ודאות מוחלט למה יהיה להם בדרך. ביטי הזכירה שבוטל מרתון רוטרדם. אנחנו לא יודעים מתי אפשר יהיה לעשות שוב קריטריונים. הנושא הזה מקבל משנה תוקף לתקופות שיש לעבוד ללא מטרות ברורות וידועות מראש. שניכם יודעים מה זה ספורט ברמה גבוהה.

זה העניין בדיוק – עונת המרתון הבאה היא בספטמבר-אוקטובר, גם של המרתונים הגדולים וגם של היותר קטנים, בגלל מזג האוויר. אם הספורטאים הללו לא יתאמנו עכשיו – וזה בכל ענפי הספורט – אין להם סיכוי לעשות את הקריטריון גם אז.

אגיע לזה מייד. גם אתה הזכרת את המרתון – יש לנו חמישה רצים שיורדים מתחת לשעתיים ו-10 שזה משהו שפעם לא יכולנו לחלום על הישגים כאלה.

למשל, ביטי הזכירה – פנינו למשרד הבריאות בנושא לונה והמרתוניסטים האחרים באמצעות פרופ' דני נמט שפנה ישירות למשרד הבריאות כדי לאפשר להם לרוץ בבן שמן. מה זה מפריע למישהו?

היא יכולה לעקוף אותי – זאת הבעיה...

פנינו למשרד הספורט. גם הם ניסו לעזור, ושוב קיבלנו תשובה שלילית.

מי תוקע את זה?

הספורט הישראלי באמת שיתף פעולה באופן מלא עם כל ההנחיות המחמירות שהיו. אמרנו: יש אירוע בין–לאומי, יש מיליון מובטלים, לא רק הספורט בראש מעייננו, צריך פרופורציות, אבל זהו. הזכרתם בעצמכם – הספורטאים הללו הם אנשים שמצוינים בתחומם. הם מודלים לחיקוי. כל האומה הזו גאה שהם מייצגים אותנו, זוכים בהישגים, התקווה נשמעת. חודש ימים ספורט הצמרת לא מתאמן בכלל. אנחנו צריכים להחזיר מיידית, אפילו ללא הבחנה בין ענפים מסוימים. אנחנו צריכים לעשות תוכנית סדורה שאומרת שכל האיגודים יעשו את מתודת החזרה לאימון שלהם. נכון שזה יותר קל בענפים ייחודיים – מרתון אופניים, שייט, קייאקים, גלישת גלים וכו'. אבל גם האחרים כמו משחקי כדור יכולים לחזור במתודות אימון אחרות כדי לעבוד בנושאים שיורם מנחם הזכיר אותם – יכולות גופניות, יכולת אירובי, גמישות, מהירות, כוח מתפרץ. כל האיגודים יכולים לחזור בנושאים האלה. הזכרתם את הפתרון. אמרתם: עובדים חיוניים. ספורטאי הצמרת חייבים להיות מוכרים כעובדים חיוניים. אין שום ויכוח שהם כאלה.

אנחנו מנסים להבין, מי הכתובת? מי האדם שיושב במשרד הבריאות ואומר: לא?

אני לא רוצה לגעת בזה. אני מציע פתרונות. אני מודה לכם שוב על הנושא. אני אומר שלא נדבר על העבר אלא על העתיד. אנחנו חייבים לחזור לפעילות שגרה מלאה.

אנחנו מציעים להפוך את מכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט, למתחם אימונים אולימפי ייחודי. הדבר מחייב ביצוע פעולות שתבטחנה שהמקום יהיה שטח סטרילי מבוקר. בכלל זה - תיעוד מלא של הנכנסים בשערי המכון, הקצאת מתקני חיטוי בכל מתקן ספורט, קביעת נהלי נקיון בסיום פעילות ושמירת כללי הריחוק הפיזי. מינהל הספורט ומכון וינגייט התחילו לעשות את זה לפני הסגר. לינוי אשראם וניקול זליגמן – כל אחת התאמנה במשטח נפרד. אין שום סכנה ושום בעיה. אין שום סיבה לא לחזור. אנחנו נתחייב באמצעות היחידות המקצועיות – היחידה לספורט הישגי, לקבוע מעקב מלא אחר בריאות הספורטאים, צוותי האימון והטיפול האמצעות אפליקציות- - -

הרעיון שאמרת של הפיכת וינגייט למתקן אימונים בזמן קורונה – היה אצל מישהו?

כן. משרד הספורט בהחלט בעניין הזה. הם מאוד בעד. אני חושב שבשיתוף פעולה מלא אפשר לעשות זאת מיידית, מחר בבוקר. רק צריך לקבל את ההחלטה ואני מקווה שהוועדה הזאת תוביל לכך. יש ספורטאים שמוכנים לעשות את זה – מוכנים לצאת מביתם, לגור בווינגייט, להתאמן שם, גם המאמנים, גם הספורטאים. לא לצאת משם. מי שלא מתאמן חודש ימים זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך, אנחנו יודעים. אין: בוא נתאמן אחר כך יותר.

תודה. זו הבעיה – שגופי הספורט פונים – ישירות למשרד הבריאות, פונים למשרד הספורט, שהוא הכתובת מבחינתם, ויש שם אנשים טובים, אני מכיר אותם אישית, אבל אף אחד לא הופך שולחנות. צריך ללכת למשרד הבריאות ולהתעקש. כפי שאמרתי – הגדילו את המניין מ-10 ל-19. אותו דבר בספורט – אפשר להכיר בכל האנשים האלה כעובדים חיוניים, ואפשר לתת סיכוי לאנשים לצאת לפעילות גופנית. אם היה בלתי אפשרי, לא הייתי מכנס את הדיון הזה. אפשר ולא עושים את זה.

יוסי שרעבי, לסוגיה הזו, גם של הספורט העממי וגם של הספורט האולימפי, שמתקשר אתו של הצורך של הספורטאים האולימפיים להתאמן בענפים שברור לכל אדם, בין אם עוסק בזה בעצמו ובין אם מסתכל על זה מהצד, שאפשר לעשות את זה ולשמור על כללי ריחוק עוד יותר גדולים מאשר בבית או במקומות אחרים – איפה זה עומד?

בוקר טוב. אני מסכים עם כל הדוברים. אני נמצא בקשר יום יומי עם איתמר גרוטו ועם משה בר סימן טוב. אני מגיע אתם להבנות כמעט מדי יום על בסיס נקודתי כולל פתרונות נקודתיים. ב-9 במרס פניתי לווינגייט במכתב וביקשתי להיערך להפוך אותו למתחם מבודד סטרילי, לקלוט משלחות ספורט במועד שעדיין לא היה סגר מלא. ב-15 במרס הגעתי להבנה די נרחבת עם גרוטו ברוח התוכנית שהגשנו היום, כלומר נכון ל-15 במרס אפשרנו באישור משרד הבריאות - והיתה על זה הסכמה ביני לבין איתמר - לקיים את כל הדברים שעכשיו מדברים עליהם כולל פעילות בקבוצות במרחקים, כולל מגרשי לחתוך מגרשי כדורגל למתחמים ולאפשר בהם פעילויות, לאפשר ריצות במרחב הציבורי ככל שזה פעילות יחדנית. פתחנו גם את ווינגייט וגם את האולם החדש להתעמלות אומנויות. החזרנו קבוצות כדורגל לאימונים, קבוצות כדורסל. כל הדברים שדיברתם בהם היו חלק מהסכם כתוב ביני לבין איתמר גרוטו.

ב-18 מרס אפילו הצלחתי להחריג בהסכם את בריכת השחייה בווינגייט לאימונים ולמשחקים והכול בכתב. ב-19 בכתב התקבלה החלטה ונעשו החמרות. כחלק ממדיניות הממשלה, החליטו להקפיא את כל הפעילות מתוך רצון לשטח את העקומה.

בכל התקופה הזו אנו לא מפסיקים את השיח עם משרד הבריאות והספורט. כל פעם אנחנו בודקים את האפשרות להחריג פה ושם. המדיניות של הממשלה בתקופה הזו היתה לייצר סגר מלא כדי להשטיח את העקומה.

במקביל, במועד הזה, התחלנו להיערך לתוכנית היציאה. אמרתי את זה בכל מקום, וראיינו אותי בכל מקום – לא חיכינו לדיון הזה. ב-19 במרס הוצאתי מכתב לכל הגופים. בנינו טבלת אקסל, שלפיה קיבלנו דוחות. הם התבקשו להגיש את כל החומרים אלינו לפני חג הפסח כדי שניערך להכין נוסחת פיצויים. קיבלנו מאות מסמכים. קיבלנו אישור מהחשב הכללי להעמיד שלושה משרדי רואי חשבון כדי לייצר את הנוסחה ואת האמות המידה לפיצויים.

נגיע סוגיית הקבוצות המקצועיות ומכוני הכושר.

ב-30.3 הוצאנו הנחיה לכל הגופים שאנחנו רוצים להיערך ליום של אחרי כי זה לא פחות חשוב. ביקשנו רעיונות לתוכניות. פרסמנו את התוכנית שלנו, שלא נעשתה כלאחר יד, ולא ביום אחד, אלא אחרי חשיבה. שמעתם מגילי לוסטיג שעשה עבודת מטה אצלו כחלק מהבקשה שלנו. הוא לא היחיד. גם המרכזים עשו עבודת מטה. כולם התבקשו להציג לנו את המתווה של היציאה לפני הבנתם. המסמך שהגשנו במועד הזה נולד מהרצון להתכתב עם תוכנית הממשלה, כדי שזו תהיה המציאות, שעכשיו כשאנחנו חושבים על היציאה מהסגר המוחלט הזה, שמישהו יראה את התרבות והספורט כמחויב.

יותר מזה – כתבנו במסמך שלנו באופן מפורט את המשמעות הכלכלית של החזרת הפעילות. הערך הכלכלי של זה וכל הדברים שאתם מדברים עליהם היום, שאין חולק עליהם.

יש רק הבדל אחד בינך והשרה לבינינו. גם לך יש תוכנית וליורם מנחם יש תוכנית ולגילי לוסטיג יש יש תוכנית. לכם יש מקום ליד שולחן הממשלה. איך זה מתיישב אפילו עם ההנחיות ששמענו הלילה? זה לא מתחבר.

נכון. השרה גם שוחחה עם ראש הממשלה, אני שוחחתי גם עם רונן פרץ, גם עם שי באב"ד, גם עם בר סימן טוב, עם כל מי שרלוונטי לדיונים הללו. מה שנאמר לנו ברגע זה – שהם ערוכים לשוחח אתנו לקראת הפעימה הראשונה. תוכנית הממשלה מדברת על מייד אחרי יום העצמאות, כלומר המאמץ שלנו כרגע זה לממש את התוכנית הזו יחד עם שלב א' של הממשלה שזה אומר החל מ-1.5, ככל הנראה. אנחנו לא רואים מניעה, ואמרתי את זה אמש גם לאיתמר, ואדבר אתו גם היום – אנחנו לא רואים מניעה לממש את התוכנית שהגשנו, בטח בתחום של ספורט עממי שלב א', שזה החזרת הבנות מ-15.3. זה כל הדיבור. היתה הקפאה של ההבנות בינינו כתוצאה מהסגר. אם פותחים את זה מחדש, צריך להחזיר את ההבנות הללו למימוש. כל הדברים שהיו בתוקף ב-15.3 זה כל מה שמדברים פה - האימונים, הספורט היחידני, הריצות במרחב הפתוח. כל הדברים הללו היו תחת הבנה ב-15.3. אנחנו לא רואים סיבה לא לחדש אותן החל מ-1.5 לכל המאוחר.

אני מבין שנכון לרגע זה רוצים לראות איך הציבור מגיב. לכן בעשרת הימים הקרובים עד יום העצמאות עושים זאת בהדרגה. לכן שלב א' של הממשלה כפי שהוגדר לא מתחיל עכשיו אלא ב-1.5 או ב-29.4, יום אחרי יום העצמאות. אנחנו רוצים ומקווים – ובזה מרכזים את המאמצים - שנקבל את ההיתר לפעול החל מ-1.5.

במשרד הבריאות מאוד חוששים, והמחלוקות שלנו אתם מאוד גדולות. יש ויכוחים אתם, יש מתח, אבל אנחנו לא רואים שום מניעה. חשוב לעשות את זה. זה מאמץ, ואנחנו שמחים ששמנו את הנייר הזה ומודים על התכנסות הוועדה. ככל שהנושא נמצא בסדר-היום הציבורי, כך אנחנו עוסקים בו יותר, כך יש יותר מודעות. אני מברך על קיום הוועדה הזאת, זה בהחלט עוזר, אבל יש להבין למה המסמך הוגש היום.

זה לא מעניין אותי. זה נשמע לי קצת חסר אונים.

כאילו – אז נכנסנו לסגר, ומראש החלטתם שאם כולם נכנסו לסגר, גם הספורט נכנס לסגר. למה, למשל, לא בדקתם את האפשרות להכניס את ספורטאי העלית שלנו לרשימת העובדים החיוניים?

ההחלטה של משרד הבריאות בתקופה הזו היתה גורפת לגבי כולם. בווינגיט מתאמנים, ספורטאים אולימפיים. במספרים הרבה יותר קטנים.

יוסי, אני יודע שהשיחות שלכם עם משרד הבריאות הן טלפוניות ברמה חברית – אתה מתקשר לאיתמר בלילה. יש לו הרבה דברים על הראש, ויש לו הרבה לחץ בישיבות הממשלה. הוא לא באמת מתייחס לספורט ולדברים שלך. הוא משתדל.

זו לא טענה לגבי איתמר. איתמר גרוטו, שמופיע אצלנו הרבה, לא יכול להגיע, אם אתם לא תגישו לו על מגש את תוכנית הספורט ולא תפעילו את הלחץ הפוליטי שידעו להפעיל ל-19 איש לתפילה, ואף אחד מאתנו לא נגד זה, אבל אם לא יהיה לחץ פוליטי כזה, יקרה מה שאתה טוען שקרה במרס וזה שהבטיחו לכם בכתב ולא קורה.

הם ימשיכו להבטיח אם לא יהיה ממונה.

כל ההבנות היו והכול עבד. לכן עולם הספורט קיים פעילויות עד 21.3, אז התקבלה החלטת הממשלה.

אנחנו במציאות אחרת מאז. ראיתי שבשלב א' הכנסתם את כל הענפים – היאבקות, ג'ודו. אתם צריכים לגרום למשרד הבריאות לבוא לקראתכם, אז תנו להם ענפים כומ רכיבה, טניס וגלישה, למשל. תעבדו אתם, אבל על זה צריכה להיות ישיבה רצינית מול גורמי מקצוע – זה מה שאנחנו דורשים. לא שיחת טלפון.

כתבנו תוכנית מאד מפורטת עם רשימת כל הענפים שבעינינו אפשר לצאת לפעילות. יש פה רשימה מפורטת פרטנית. היא נולדה כתוצאה מהבנה עם איתמר שנגיש רשימה פרטנית כדי שתהיה התייחסות ספציפית, כי עיקרון גנרי, יש לו פרשנויות. עשינו רשימה מפורטת כדי שהפתרון יהי ספציפי.

במעלה הדרך – ואני יכול להביא המון דוגמאות; אני יכול להביא את הדוגמה של המתאמן שלנו - - - לבחור שאישרתי באופן ספציפי כדי שיוכל לעמוד בקריטריונים האולימפיים, כי זה היה טורניר, הזדמנות אחרונה שלו, וזה היה באופן מאוד חריג. במועד הזה היה סגר. אני יכול להביא את הדוגמה של הפועל ירושלים ש- - - במשחק ביוון, ובנינו מתווה מיוחד בתיאום אתי ועם איתמר. אני יכול להביא את הדוגמה של בסקוניה שבאה לארץ במתווה מיוחד כדי לא לגרום לכך שמכבי תשלם מחירים ועונשים מהיורו ליג. יש הרבה דוגמאות של פתרונות נקודתיים. יש קשר.

יש להבין – היתה תקופה שהיה חוסר קשר כי היה רצון לשטח את העקומה. המציאות הזו הסתיימה. אנחנו פוגשים היום את מקבלי ההחלטות במועד שבו יש מקום להתחיל להחזיר את הדברים למסלול. השרה נמצאת שם. אני נמצא שם מול הדרג המקצועי. היעד שלנו ברגע זה – אם המחשבה על חזרה הדרגתית למסלול, שהספורט ייכנס מייד יחד עם כולם, בשלב הראשון. על זה המאמצים. כפי שמבר הכנסת שלח אומר - השרה בממשלה, אני מול הדרגים המקצועיים. יש תוכנית על השולחן. אנחנו עכשיו דוחפים אותה בכל הכוח.

זה לא מרגיע אותי כי אני יודע מאחורי הקלעים איך זה מתנהל. שוב - אני לא בא בטענות אלא רוצה לעזור לכם. אין לנו יכולת השרה להפוך שולחנות בממשלה, אבל אנחנו רוצים לדחוף את זה. איך קבעתם טורניר כדורגל שמסיים את הליגה עם ארבע קבוצות? הרי אתם יודעים שזה לא הגיוני, זה לא מתנהל מול מינהלת הליגה. לא התנהל מול אף אחד. הקרן של 200 מליון – אנחנו הולכים לקיצוצים רוחביים. מאיפה ה-200 מיליון?

יוסי, נעלה אותך שוב בהמשך ונדבר על הקבוצות המקצועניות. האם תוכל לתת בשורה או אפילו איום – בסוף כוח פוליטי צריך לפעול פה. אני אומר לך מה יהיה בין השאר – כיוון שההנחיות הללו הן מאוד לא ברורות, והציבור לא יכול לעמוד בהן, יגיע 1 במאי ויגידו לך ולי: הציבור לא עומד בהן – לא נפתח את מה שהבטיחו ליוסי שרעבי או לציבור הישראלי בכל הנוגע לספורט. איפה משרד ההספורט כמשרד שהוא הקצה בדרישה הזו, ואני בטוח שאתה שותף לדרישה הזו כמוני.

אין שאלה בכלל. היה חשוב לנו לשים את הנייר הזה. שמנו אותו. זאת המשימה שלנו. הנייר מדבר גם על שלבים נוספים, אבל הוא מדבר על השלב המיידי הזה. דנו במשימה הזו, יש לנו תוכנית עבודה מאוד מפורטת וברורה. היא התגבשה כתוצאה ממשובים שקיבלנו גם מגופים אחרים, המרכזים, הוועד האולימפי.

אבל הנייר נכתב ללא תיאום – לא עם הוועד האולימפי, לא עם איילת, לא עם הפארא אולימפיים, לא עם מינהלת הליגה. הנייר הזה נכתב ללא תיאום עם אף אחד. אנשים לא יודעים עליו. זה מה שאומרים אנשי המקצוע.

זה לא נכון. עכשיו פירטתי את לוחות הזמנים של המכתבים והבקשות וההנחיות שהוצאתי. כפי שאתה רואה, הן מתחילות כבר ב-19.3. החומר נאסף מאז, להיערך ליום הזה.

לשאלתו של חבר הכנסת שלח – מבחינתנו, זה יהיה קריסה של הספורט הישראלי. לא נוכל לאפשר את זה. נעמוד עם הרגליים האחוריות. מבחינתנו עכשיו זה הדבר החשוב ביותר, ועד רגע זה, היה חוסר קשר. גם הבנו – יש משימה, וההחלטה של ראש הממשלה ושל ממשלת ישראל היתה משימה לנסות לשטח את העקומה. כל השוק, לא רק הספורט, שילם מחיר כבר מאוד.

ברגע הזה המחיר של אי החזרת הפעילות הספורטיבית למסלול הוא דרמטי. אני עוד לא מדבר על הצד הכספי. גם השרה וגם אני נכנסים לדיונים אינטנסיביים כבר בימים אלה, כל אחד בזירה שלו – אני מול הדרג המקצועי, היא מול הדרג הממשלתי, מול ראש הממשלה וממשלת ישראל ומול המל"ל כדי לאפשר את הדברים הללו. זה היעד. אנחנו עובדים מול משרד הבריאות, זו עבודה מול המשטרה, מול המל"ל, מול המשרד לביטחון פנים בסוגיית האכיפה, כמובן מול ראש הממשלה. אנחנו עובדים בכל הערוצים.

תודה בשלב הזה. ד"ר אפרת אפללו, מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, בריאות הציבור. אני בטוח שאת יודעת את כל הנתונים ואת כל המשמעות של האמירות בצורך בפעילות גופנית לטובת הציבור. אל מול זה, איפה עומדת המדיניות שלכם?

בנוסף, דובר פה על הפעילות הפארא אולימפית בכל הנוגע לספורטאים תחרותיים. אבל לנכים פעילות ספורטיבית זה בריאות במובן הכי מיידי שיש – אופני יד או חדרי כושר או כל פעילות אחרת. איפה אתם אל מול הצורך הזועק הזה?

תודה. זה צורך בריאותי לכולם – לילדים, מבוגרים. ראינו את זה מתחילת הדיון. ספורטאים אולימפיים ופארא אולימפיים ועצם קיום הוועדה וההד התקשורתי שנוצר בימים האחרונים - ואני שמחה שהדברים על השולחן - זה מדגים כמה ספורט הכרחי לבריאות של כולנו. אנחנו לא רוצים לצאת מהמגפה הזו עם אנשים הרבה יותר חולים מסיבות אחרות, וזה מתקשר ישירות גם לתזונה של כולם.

אפתח ואומר שאיני בקיאה בפרטי המסמך של משרד הספורט. שוחחתי עם פרופ' גרוטו והוא אמר שהוא ומנכ"ל משרד הספורט אמורים לדון במסמך הזה היום. איני בקיאה בו ולכן איני רוצה להגיד שום דבר. כמובן, כמו כל המסמכים שיצאו עבור כל המשרדים השונים, גם המסמך הזה חייב לעבור התאמות בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

אבל אם את לא בקיאה, למה משרד הבריאות אמר שאת תעני לשאלות שלנו? אני מתנצל. נאמר פה דבר חמור מזה, כלומר אמר שהיה הסכם בכתב שלא קוים, אז היו הנחיות מסומות, אבל עכשיו גם לא ברור אם אי פעם יחזור. מי האיש שמקבל את ההחלטה, האם פותחים את הספורט העממי, מה עושים עם הספורט האולימפי – מי הקודקוד שמקבל את ההחלטה הזו במשרד הבריאות?

כרגע פרופ' גרוטו אמון על זה. הוא ימנה רפרנט שיעבוד מול משרד הספורט. הוא דיבר אמש עם מנכ"ל משרד הספורט שישוחחו היום על המסמך הזה.

אתם שוכחים שספורט זה לא רק ספורט תחרותי. רוב האנשים הם לא ספורטאים אולימפיים או ספורטאים מצטיינים. אני לא מזלזלת לילה, אבל פעילות גופנית ותזונה בריאה וחוסן נפשי הם עקרונות שמשרד הבריאות ושירותי בריאות הציבור מאוד שמים דגש עליהם. יש לנו המון תכנים, המון הסברה שנעשית בנושא.

מה עוזרת לי ההסברה? אני לא יכול לרוץ.

אמרו לי שנושא הדיון הוא פעילות גופנית. לא רק ספורט.

עם זה התחלנו. אבל זה כל כך חשוב, ואת יודעת כמוני – משרד הבריאות השקיע הרבה מאוד ויש לברך על סימון האוכל כדי שנאכל יותר בריא. אם נעשה ספורט זה עוד חשוב יותר, סליחה על דעתי הלא מקצועית, מאשר סימון האוכל. למה את אומרת: ימונה רפרנט, ולמה איתמר גרוטו, שהוא אדם שכל מדינת ישראל על הראש שלו, צריך להיות האיש שפוסק גם בזה?

אני לא הדוברת שלו, אבל זה קצת מוקדם. בוא נחכה. יצאו אתמול תקנות חדשות. כפי שאמר יורם מנחם, רדיוס של 500 מטר זה משהו אפשרי. גם בתוך הבית יש המון המלצות, סרטונים, המון דברים שאפשר לעשות. זה כן נמצא בסדר העדיפויות. אם נסתכל על חדרי כושר, למשל, שהם כרגע בעייתיים מבחינת שמירה על היגיינה, ואנחנו יודעים שהמעבר של הנגיף הזה הוא טיפתי - חדר כושר יכול להיות כר פורה להדבקה.

אנחנו יודעים למה לא. זה צריך להיות בעבודה, לא רק על השולחן.

אם ניתן לאנשים לצאת עכשיו לספורט בפארקים ובשטחים הפתוחים זה בסדר, אבל המצב שנוצר לא בסדר - יכולים להיות מקומות צפופים כמו הטיילת בתל אביב, שכל אחד יוצא לפעילות ספורט מבורכת, אבל הרבה מאוד אנשים יחד זה סוג של התקהלות עם חשש להדבקה.

אתם רואים מול העיניים, ואני מבין למה, את התמונה של הטיילת בל אביב, ולכן ביטי דויטש לא יכולה לרוץ ליד המושב שלה. גם אני, רץ חובב, לא יכול לרוץ ביער בן שמן. במקום להגדיר את כללי ההתנהגות בפעילות גופנית ולפקח על כך שהם מתבצעים, כולל בטיילת בתל אביב, אתם אוסרים על זה לפי הדבר הכי חמור, ומונעים את זה שייסע מי שרוצה ליער בן שמן וירוץ שם. זה בסדר גמור.

כולנו רואים את נתוני התחלואה היום יומיים. צעד-צעד. הכול צריך לעשות בצורה מבוקרת. קשה לפקח, למשל, על גלישה בים. יש דברים שאפשר לפקח עליהם.

מה יקרה בגלישה בים?

זה יקרה.

זה דורש תכנון. אנחנו רוצים לתת לאנשים ודאות, לאנשי הספורט החובבני ולאנשי הספורט האולימפיים ודאות והלא אולימפיים והפארא אולימפיים, לכולם. הוודאות היא אצלכם, לא אצלנו.

הוודאות היחידה כרגע היא מההנחיות של ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הבריאות שניתנו אמש. אפשרות לבצע פעילות עד 500 מטר.

לא הגשתם תוכנית תכנון. תגישו תוכנית. תבנו. אנחנו מבקשים שאתם תעשו יוזמה.

התוכנית לא הונחה על שולחננו. נשב על זה. כמו שאנחנו יושבים עם משרד החינוך ופרטנו בנושא החינוך המיוחד את העבודה לשלבים, וזה יצא לפועל, זה ייצא לפועל גם בספורט. במיוחד אם יוסי מנכ"ל משרד הספורט אומר שהוגש פירוט של חוגים. צריך לעשות את ההתאמות.

פרופ' גרוטו לא יכול לעשות את זה. הוא לבד. יש עליו גם בתי הספר, הכול.

הוא לא לבד. יש לו רפרנטים בכל בתחומים גם לתחום הזה – אם עוד אין מישהו – יכול להיות שמונה מישהו, בזמן שאנחנו מדברים, אבל זה יקרה.

היתה ישיבה שנכחת בה ,של קבוצה בתוך משרד הבריאות, שדנה בנושא הזה - ועכשיו אני מדבר רק על הספורט העממי, שהסתכלה מה נכון לרצים או לרוכבי אופניים, ויש בארץ מאות אלפים כאלה, לקייאקים או לגולשים, מה נכון להם ומה אנחנו יכולים לעשות, או קודם אומרים לא, ואז שואלים מה אתה רוצה? כי ככה זה נראה. היתה ישיבה כזו?

אני אישית לא נכחתי בישיבה כזו, אבל פעלתי במסגרת תפקידי לקידום ולהנגשת הרבה מאוד תכנים שמאפשרים לאנשים לעשות פעילות גופנית בביתם, באזור שסמוך לביתם שזה לא פחות חשוב, כי רכיבה על אופניים אתה יכול לעשות ברדיוס סביב הבית, וגם הליכה וגם ריצה אתה יכול לעשות ברדיוס של חצי קילומטר.

המסמך שפורסם ביום ששי – לא ראיתי אותו על שולחני. הבנתי שהיום לפרופ' גרוטו ולמנכ"ל משרד הספורט יש דיון בנושא. אני מקווה שאחרי זה נהיה יותר חכמים.

אנחנו במציאות חדשה ומאתגרת. חייבים לחשוב מחוץ לקופסה ואנחנו עושים את זה. אנחנו עובדים וחושבים על הרבה מאוד דברים.

בשלב הזה אתם לא נותנים לנו לרוץ בתוך הקופסה.

אנחנו מדברים על הספורט התחרותי והביתי, אבל לא מדברים על האוכלוסיות בסיכון שבשלב הבא גם לא יוכלו לצאת. אנחנו גם עובדים בנושא הזה. אנחנו חייבים שיתוף פעולה של משרד הספורט לטיפול בנושא קשישים שלא יוכלו.

אז תשבו אתם עד שייצא עשן. אבל תיזמו פגישות. תשבו, תדברו על כל ענף – על חובבנים, מקצוענים, מבוגרים, ילדים. כל יום אפשר להוציא הנחיות. למה לחכות?

והנושא של התזונה – זה סופר חשוב. אי אפשר לנתק אותו מפעילות גופנית. חייבים לדבר על זה ביחד עם הנושא של תזונה בריאה. האם פרופ' רונית- - - מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות תוכל לומר על זה כמה מילים?

תזונה זה נורא חשוב, אבל לא ניכנס לזה עכשיו אלא אם יישאר לנו זמן. תודה.

נעבור לנושא מועדוני הכושר. קרן שתוי, מנכ"לית הולמס פלייס. אם תוכלי לתאר – אנחנו על התפר בין ספורט לעסקים. אתם גם עסק. אם תוכלי לתאר את מצבכם, ואת הצפי ומה שאתם מבינים מהנחיות הממשלה שיצאו הלילה.

אתאר את הענף – לא אדבר על הולמס פלייס ספציפית. בענף חדרי הכושר יש קרוב ל-1,500, 1,700 מועדוני כושר. בקבוצת הולמס פלייס יש רק 50. עממי – אתם מדברים על מעל מיליון ישראלים שמגיעים לחדרי הכושר כמעט כל יום, ועכשיו יושבים בבית על הספה. אני לא מזלזלת לרגע במצב המתאמנים האולימפיים והפארא אולימפיים. אני חושבת שזה חשוב. אני בטוחה שהם שומרים על כושר. אני חושבת שהרבה יותר משמעותי לוודא שעם ישראל חוזר לעשת כושר ולא רק בזום או בפארק 500 מטר מהבית אלא מצב שבו ייתנו לנו לפתוח את מועדוני הכושר לפי המסמך שהעברנו, לפי התניות משרד החינוך. אפרת דיברה על פיקוח. אנחנו גופים שיכולים להיות מפוקחים. אפשר לעשות מסילה כן ומסילה לא, למצוא דרך להכניס אנשים במרווחים הגדולים שיש לנו במועדונים כדי להחזיר את עם ישראל לכושר.

אני אמא לשתי בנות. הלמידה המקוונת הזו שמצריכה אותי להיות כל היום בחוץ היא נחמדה, אבל היא לגמרי לא באמת ללכת לבית ספר – אין מה להשוות.

התוכנית, שהגשתם, עברתם עברה פיקוח בריאותי שיכול לומר שמה שאתם מציעים, יאפשר עבודה בטוחה?

אנחנו קוראים מחקרים כל הזמן. המסמך הזה נכתב על בסיס מדינות אחרות שמתכננות כבר את החזרה לשגרה. אתמול יצא המסמך של ארצות הברית, וטראמפ אומר: חדרי הכושר ייפתחו בפעימה הראשונה. עם מגבלות – כמות אנשים וכו'.

תוכלי לתת את הפרטים של התוכנית הזו? אני חובבת כושר, אבל יודעת שמכוני כושר הם מקום מיוזע, צפוף, וכל מי שחושב על קורונה לא ירצה להיכנס למקום כזה. אז מה התוכנית אומרת – איך אפשר להתמודד עם זה במכון כושר צפוף?

רוב הזמן חדרי הכושר הם מקום צפוף ומיוזע, וגם אם הוא מיוזע, קורונה לא עוברת בזיעה אלא באופן טיפתי. גם היום יצאו מחקרים שאומרים שלרוץ עם מסכה זה בסדר גמור ואפשר לעשות את זה.

דיברנו בתוכנית שלנו על חמישה שלבים. ראשון הוא נקיון והיגיינה. הגברה מאוד משמעותית של הנקיון, צוותי נקיון, אלכווג'ל, כפפות ומסכות לאנשי הצוות, הקפדה על מגבת אישית על כל ציוד, הפרדה בין המתאמנים במסילות הריצה. יש לנו אלפי מסילות במועדונים. אפשר לעשות מסילה כן מסילה לא, כפי שהתוכנית בארצות הברית מדברת וכפי שעשו בסין. מדידת חום בכניסה, תשאול על תסמינים, חתימה על הצהרת בריאות תיעודית בכניסה למועדון. כל מי שנמצא בקבוצות סיכון אנחנו מציעים שבשלב זה לא יוכל להגיע למועדון – מי שהוא בעל מחלות רקע ומי שמשרד הבריאות החליט שלא יכול להגיע למועדון. אנחנו גם מכירים את חברי המועדון שלנו כי הם בדרך כלל קבוצה סגורה. הם אפילו חתומים על הצהרות בריאות.

אנחנו מדברים על מתקני אימון וכמות אנשים במתקן שלא תעלה על הפרדה בין מטר וחצי בין כל המתאמנים. אפילו בחדר ספינינג להפריד בין המתאמנים. היום רמת המודעות של האנשים מאוד גבוהה. אליי פונים אלפי אנשים – תחזירו לנו את האוויר. אנחנו לא יודעים לצאת להתאמן בפארקים. אנחנו לא יודעים ולא רוצים לעשות אימונים בזום. אנחנו רוצים להגיע למועדון, למתקנים. תסמכו עלינו – אנחנו חברות גדולות. תפקחו אותנו. יש פיקוח של משרד הבריאות. תייצרו עבור חדרי הכושר שהם גוף לאומי ותומך, הוא תומך בבריאות הציבור – בהשמנה, בבריאות של אנשים. אנשים שמגיעים לחדרי כושר הם חסינים, לא נמצאים בקבוצות סיכון. אני אחרי הרבה שיחות עם חברי כנסת. אין אף אחד שלוקח אחריות על התחום הזה. על הפארא אולימפיים לוקחים- - -

קודם כל, גם חדרי הכושר זה חלק מהדיון הזה. זה מעל מיליון מתאמנים ומעל 100,000 מועסקים. בהמשך לשאלה של עופר – יש הרבה מסמכים שקיבלתי. יש לי יוסי מנור, מנהל היחידה לנגיפים בסביבה לשעבר במשרד הבריאות. הוא חתום על כל מה שאמרת, על כל המגבלות שחדרי הכושר מוכנים לקחת. מנהל נגיפים זיהומיים במשרד הבריאות, לשעבר. הוא מבין בזה, והוא חתום על כל המגבלות האלה – גם בקאנטרי, גם בבריכות השחייה, ואנחנו לקראת הקיץ. חדרי הכושר – אפשר לעשות ספורט.

אפשר להביא עשרות חוות דעת. אני לא פוליטיקאית. בסך הכול יש לי עסק. אני מבינה שההחלטות יושבות במקום אחד. כפי שאמרת – אנחנו לא מצליחים להגיע לדיון נורמלי עם אנשים שלא יגידו לנו למה לא אלא איך כן. כתבנו מסמך, עבר את משרד התרבות והספורט. חלק מהמסמך שיוסי הוציא, אנחנו דיברנו עם השרה רגב וביקשנו ממנה את ההנחיות וזה מה שקיבלנו. אנחנו לא יכולים להמשיך לדבר על קבוצת אוכלוסייה קטנה. בסוף מיליון ישראלים יושבים בבית על הספה שלהם. אנחנו מוציאים כל יום 40 שיעורי זום בחינם. זה לא מגיע בכלל לרמת ההשתתפות של אנשים שמגיעים למועדונים. זה לא באותו סדר גודל, ולא סתם אנשים משמינים ונכנסים לדיכאון. החברה שלנו תסבול בהמשך ממחלות מהרבה יותר גרועות מהקורונה, וחבל שזה לא מקבל את קדמת הבמה. אנחנו העם. האנשים שבאים לחדרי הכושר הם העם. אני לא מדברת על הולמס פלייס אלא על חדר הכושר בקריית שמונה ובקריית גת ובאילת – מקומות שבהם לאנשים אין להם לאן לצאת. הם תקועים בבתים שלהם.

תודה רבה. אמרת את הדברים מאוד ברור.

חיים פרנקל, מועדון ספייס, מפורום מועדוני הכושר.

כל מה שקרן אמרה, זה אמת. אנחנו מעסיקים מעל 100,000 עובדים. 70% מהעובדים שלנו הם מקצועיים – מדריכי חדר כושר, מדריכי סטודיו, פילאטיס, זומבה וכדומה. הם כרגע בבית. אין מי שיטפל בהם. אם המועדונים הגדולים ימשיכו להיות סגורים, הם ייפלו על הביטוח הלאומי, ימשיכו לקבל את דמי האבטלה שלהם ויישארו ללא תעסוקה. זה חלק מהמאבק שלנו, לחזור לשגרת עבודה רציפה. ברגע שתחזירו את הספורט העממי, שאנשים יוכלו להתאמן בחוץ, זה לא יעזור לקהל העובדים שלנו ולספקים שלנו לצאת ממעגל האבטלה.

אתם ברשת שלך ובמועדוני הכושר שאתה מייצג לצורך העניין, מוכנים מחר ליישם, למשל, את התנאים שהונחו בתוכנית שקרן דיברה עליה, שלפחות בפרנציפ נמצאים בתוכנית שהציג משרד הספורט? אתם ערוכים לזה מחר בבוקר?

כבר נערכנו לזה. ברגעים אלה ממש המועדונים עוברים שיפוץ – הציוד זז למרווחים של משרד הספורט. אם מחר בבוקר אומרים go – ספייס יכולים לפתוח את הדלתות.

מעבר לעובדה הזאת, אנחנו עסק. חיים יסכים אתי וגם ירון סלע. אנחנו מייצגים את כל חדרי הכושר במדינת ישראל. אי-אפשר לפתוח אותנו ב-20% תפוסה. אין לזה היתכנות כלכלית. זה עסק.

אני רוצה לחדד – המועדונים הם מספיק גדולים ועם מרווחים כדי לעמוד במרווחים שלכל לקוח יהיו 10 מטרים אימון, ובסטודיו 5 מטר. זה ייתן את המענה שנוכל לפתוח ולתת לקהל שלנו מענה. ההמלצות יהיו יותר קשות - לא נוכל לפתוח ובטח לא להיות יותר כלכליים. זה יגרום לנו רגע אחרי הפתיחה לפשיטת רגל.

ירון סלע, נציג התאחדות בעלי העסקים בענף הכושר והספורט. הולמס פלייס וספייס הם מועדונים גדולים, הם יכולים להרשות לעצמם מסילה כן, מסילה לא וכן הלאה. חדרי כושר יותר קטנים יוכל לעמוד במגבלות שמשרד הבריאות יטיל עליהם ועדיין שיהיה שווה להם לפתוח את הדלת?

חד משמעית כן. אין לנו ברירה אחרת – גם לקטנים, גם לבינוניים וגם לגדולים. כולנו מבינים את המצב שנוצר. כולנו נמצאים במלכוד 22. ככל שנתרחק היום ולא פותחים אותנו תחת מגבלות מסוימות, אנחנו הולכים ונגמרים והעובדים שלנו הולכים ונגמרים. באנגלית קוראים לנו תעשיית health and fitness club. אנחנו תעשייה בריאה ובריאות. איכשהו זרקו אותנו לתרבות פנאי. אנחנו בריאות. אני שומע את נציגת משרד הבריאות אומרת שאנחנו המקום שבו הקורונה תתפשט הכי מהר. אני לגמרי לא מסכים אתה. אני רואה את הכתבות ואת המחקרים. כולנו רואים מה קורה בחו"ל – מועדוני כושר חזרו שם קטנים כגדולים.

בוא נדייק. קיבלנו מחקר מהממ"מ. גם במדינות כמו צ'כיה או פולין, שהקדימו אותנו בהקלות – חדרי כושר לא בכולם פתוחים.

צ'כיה חזרה לפעול, סין חזרה לפעול, דרום קוריאה חזרה לפעול – תחת מגבלות, אבל יש דיאלוג. אני כל כך מסכים עם דבריה של קרן וחיים, שאין לנו עם מי לנהל דיאלוג. הכנו לעצמנו על סמך מה שראינו בעולם, ומה שהם אמרו – כולנו שותפים לזה. הקטנים, הבינוניים והגדולים יודעים לטפל במסילה לא ומסילה כן, בכל מה שצריך.

כמה מנויים אתם מפסידים כל חודש?

בין 10% ל-15% מהקהל שלנו נעלם כל חודש.

גם במצב הכלכלי הקשה שאנחנו צפויים לו, אנשים לצערי הרב, יוותרו על המנוי לחדר כושר.

קודם כל בוא נדבר על מה אפשר לעשות ולעזור. אני אופטימי עם התעשייה הזאת. היא נדרשת, חיונית, ודווקא עכשיו כשנסגרנו – שוב אני מצטרף לדבריה של קרן - כמות הפניות של הלקוחות שמתחננת: תחזירו את המועדון. אני אומר לכם מאוד יפה. תעזרו לנו להחזיר את השפיות למיליון מתאמנים ול-100,000 עובדים לחזור לעבודה. אמר חיים - אם לא נחזיר אותם לעבודה, מחר בבוקר הם כולם מובטלים. כבר לא בחל"ת. הם צעירים, בני 25, 30. החל"ת תכף נגמר.

הענף הזה הולך לקרוס, אם עוד חודש במגבלות ולא מקבלים פיצויים מהמדינה.

אנחנו ענף שכדי לפתוח אותו, דרוש הון עתק. אני לא רוצה להיכנס לכמה עולה לפתוח הולמס פלייס – 10, 20, 30 מיליון. אבל גם מועדון קטן עולה חצי מיליון עד מיליון שקל. אם נקרוס, להרים אותנו מההתחלה שוב, זה כבר לא יהיה בידיים פרטיות. תצטרכו להלאים את התעשייה הזו.

אתם נכנסים תחת הקריטריון של הסיוע של משרד האוצר לעסקים, כל אחד לפי גודלו. זה נכון?

אולי הקטנים והבינוניים מכירים את זה טוב יותר. דיברתי בימים האחרונים עם עשרות בעלי מועדוני כושר פרטיים שביקשו כולם הלוואות בערובת מדינה. אולי 3% אמרו שהם במשא ומתן – עוד אחד לא קיבל את הכסף. חיים, אתה יודע על מישהו שקיבל?

לא. אם תדברו עם האוצר, יגידו לך שאנחנו ענף בסיכון, ולכן אפילו ממשרד האוצר ההמלצה היא לא לתת.

והדבר היותר נורא – יש פה קרן, חיים ואותי, שנגיד לך שלביטוח הלאומי אנחנו צריכים לשלם 177 שקלים, כשאנחנו סגורים, על עובד. חיים, יש לו קרוב ל-900 עובדים. לכן הוא נכנס להוצאה כשהוא סגור, של 200,000 שקל בחודש למדינה. זה נשמע לכם הגיוני? אנחנו מושבתים לחלוטין. אין לנו הכנסה של שקל.

ונקודה חשובה, שמשרד הבריאות יודע - גם אנשים שהתאמנו, בריאים, ששמרו על אורח חיים בריא, כמות הנדבקים בקרב האנשים האלה היתה פחותה באחוזים רבים מאנשים אחרים, וגם אנשים שחלו בקורונה ואנשים ששמרו על אורח חיים בריא יצאו מזה. אני לא מכיר במדינת ישראל מישהו ששמר על אורח חיים בריא ולא אתנו היום לצערנו. כל ה-140 שנפטרו סבלו ממחלות רקע. אנשים שהתאמנו, ששמרו על אורח חיים בריא, על תזונה נכונה, התאמנו בחדרי כושר, במועדונים או בכל ספורט אחר, שרדו את הקורונה. זה ברור בנתונים.

אם אנחנו מדברים, ודיברו פה בוועדה הרבה מאוד על שחרור דיפרנציאלי, בהגדרה רחבה, האוכלוסייה שמתאמנת היא לא אוכלוסיית סיכון. אלה בדרך כלל אנשים יותר צעירים – למרות שגם המבוגרים צריכים להתאמן – ובריאים יחסית, כך שהמגבלות עליהם צריכות להיות יותר קלות ולא יותר חמורות.

אני ממרכז השלטון המקומי בשם רן קוניק, רות דיין-מזר, ממונה על תחום הספורט.

אני מקדם אותך בברכה, אבל כעת הדיון בעיניי מתחיל להתמקד בהפעלת כוח; לא בהסברת חשיבות הפעילות הגופנית. אני חושב שמרכז השלטון המקומי, שהוא גוף חזק, ושבריאות תושביו שלו היא בראש מעייניו, ושיש לו היכולת – ודנו בזה עם חיים ביבס ועם רון חולדאי ועם אחרים - באופן הרבה יותר דיפרנציאלי, אתם כל אחד במקום שלו יודע מה ניתן ומה לא ניתן לפתוח – אתם צריכים לשים את הרגל שלכם לטובת פתיחת הפעילות הגופנית של התושבים שלכם, כי זה אינטרס ראשון במעלה. הרושם הברור שלי – אין לו אבא ואימא. בבקשה.

זו העמדה של מרכז השלטון המקומי, של חיים ביבס וראשי הערים. יש להיערך לשגרה. יש לקיים דיון דחוף, בדיוק כמו שעשו עם מערכת החינוך ואמרו מה כן, מה לא – יותר מה כן מאשר מה לא. זו עמדתנו לגבי הספורט. ודאי שיש ענפים שאפשר לפתוח לפעילות, כפי ששמענו כאן, כפי שאמרה כאן הבחורה שאמרה פה שהיא רוצה לרוץ. חזרה לשגרה לפי הנהלים של משרד הבריאות, אבל חזרה לשגרה במהרה.

אנחנו מבקשים מכם להפעיל את הכוח של מרכז השלטון המקומי, כי ייתכן שיש לו יותר כוח ממשרד הספורט. תודה. בבקשה.

אני שומע שמפנים את האש כלפי משרד הספורט או כלפי השלטון המקומי – דווקא הם – אני מכיר את העמדה של חיים ביבס ואת והמכתב שהוציא, כנ"ל את המכתב של רגב – הם לא הבעיה. הבעיה זה רק משרד הבריאות. דווקא תמיכת השרה והמכתב שהוציאה, הבנו שהיא בעד לפתוח את המועדונים של הכושר.

שר הוא לא שר כדי להיות בעד אלא הוא שר כדי להפעיל את כוחו הפוליטי, ושרת התרבות והספורט מוכרת לי כמי שיודעת לעשות את זה.

לגבי הליגה – ב-9.5 הבונדס ליגה הראשונה והשנייה חוזרות לשחק. גרמניה זה לא בלרוס. כנראה שהם כן יודעים משהו ואפשר לעשות תכנונים.

כן. יוסי, נחזור לסוגיית מועדוני הכושר והצורך לפתוח אותם, כי כפי שנאמר לנו ובצדק על-ידי הנציגים שלהם – עניינו ועניינו של הציבור המתאמן הוא בחדרי הכושר.

למדנו את הסוגיה הזו לעומק. דיברתי אתם. גם היתה שיחת זום של נציגות נכבדה מטעמם עם השרה ואתי. ביקשתי חומרים, קיבלתי חומרים. אלה גופים שלא מתמחים על-ידי המשרד אלא גופים שלגמרי מייצגים את עולם הספורט. הם מגלגלים מחזור פעילות מאוד גדול. מעסיקים לא מעט אנשים.

בחנו עד כמה אפשר לפתוח חדרי כושר תחת תנאי משרד הבריאות. השתכנענו מהשיחות אתם שזה לגמרי אפשרי, ולכן הכנסנו את זה תחת תוכנית העבודה שלנו כבר בשלב א'. יש שני שלבים. בשלב הראשון יש מספר לא מבוטל של הגבלות, שמתכתבות עם ההנחיות של משרד הבריאות כמו איסור הכניסה של אוכלוסיות בסיכון או מבוגרים, לעשות דברים בכניסה כדי לוודא שאנשים בריאים ויכולים לקיים פעילות. מחייבים אותם לשמור על מרחק של 10 מטרים בין המתאמנים. הפרדה של מכשירים – מטר וחצי, סגירת המלתחות ועוד. חשוב להחזירם לפעילות גם מהסיבות הכלכליות וגם מהבריאותיות. על פניו הם עומדים בתנאים שאנחנו מגדירים אותם כתנאים לצאת לשגרה. לכן הם בתוך המסמך שלנו, וגם עליהם אנחנו הולכים לדבר בשיח שלנו עם משרד הבריאות בימים אלה.

אפרופו חדרי כושר, אני רוצה להעלות נקודה שהעליתי קודם מול נציגי משרד הבריאות - ספורט של נכים, אבל הספורט העממי שלהם. חדרי הכושר של בתי הלוחם, של מועדונים כמו אילן או ספיבק לא פועלים היום?

לדעתי הם סגורים, אבל במסמך שלנו הדגשנו שאנחנו מדברים גם על הפעילות של חדרי הכושר הפרטיים וגם אלה שתומכים בפעילות של גופים ואגודות. השרה דיברה על זה אתמול בממשלה. נכון לרגע זה עמדת הממשלה, שבעשרת הימים הקרובים עד תחילת מאי עדיין הם לא מפעילים את תוכנית השלבים של הממשלה ליציאה. יש פה הרחבה מסוימת אבל לא יציאה לתוכנית הדרגתית. תוכנית הדרגתית מתחילה בתחילת מאי, ואנחנו אמורים להיות חלק ממנה. זו הסיבה שהוצאנו את התוכנית. שמנו את הנייר. הוא מתכלל את כל עבודת המטה שעשינו בשבועות האחרונים, ועל זה אנחנו הולכים לנהל את הדיון. תוך כדי הדיון אגב אני כבר מקבל טלפונים: מתי נשב היום?

אז עשינו משהו. סבב חברי כנסת. חברת הכנסת אורלי פרומן, לשעבר מנכ"לית משרד התרבות והספורט.

קודם כל, תודה רבה על קיום הדיון הזה. אני חושבת שסוף-סוף יש משמעות לאמרה: נפש בריאה בגוף בריא. אנחנו מדברים על להחזיר את המשק לפעילות, לשיקום כלכלי, גם לשקם את החברה הישראלית אחרי תקופה כל כך קשה, בהיבטים האחרים של השיקום, הפסיכולוגי, שיכולים כולם לבוא לידי ביטוי דרך הספורט בפעילות הגופנית, וגם התרבות – צריך לעשות דיון.

נעשה. מבטיח לך.

אני חושבת שיש פה חוסר הבנה למעלה בין מקבלי ההחלטות באותה ועדה שיושבת וסוגרת את כל אורחות החיים, שבהם יש לגעת - מה החשיבות של הספורט – מצד אחד, ספורט זו הפעילות הגופנית כחלק מתהליך השיקום וההבראה, חלק מהבריאות, החזרת הילדים ובני הנוער שהספורט הכי פופולרי בתקופה האחרונה אצלם זה ספורט הישיבה, ספורט האצבעות, החזרנו אותם להרגלי צפייה במחשב. שעות על גבי שעות של טלוויזיה. מה שניסינו לאורך שנים למזער, הרגלי אכילה, צריך לחזור לאכילה בריאה, וכל זה – מכה שנפלה על כולנו, אך חייבים להבין שם למעלה את חשיבות הספורט והפעילות הגופנית גם בקרב ילדים ובני נוער, גם בקרב בני הגיל השלישי וגם הספורטאים, שזה אורח החיים שלהם. זה המקצוע שלהם. ספורטאי עלית - בזה הם עוסקים. אם לא יבינו למעלה את החשיבות של החזרת הפעילות הספורטיבית בקצב הרבה יותר מהיר ואת תרומתם של ענפי הספורט והספורט בכלל כמנוע צמיחה כלכלי – לי לקח הרבה זמן להבהיר בתקופתי כמנכ"לית מה הקשר בין ספורט לצמיחה כלכלית. אם מדברים על שיקום כלכלי של המשק, יש להבין שלספורט יש חשיבות גם כמועסקים, גם כפתיחת חנויות, צריכת מוצרים לספורט. אני עצמי עוסקת בטניס. לא התאמנתי כבר חודש, אבל קונה כדורים, קונה תלבושת, מחליפה מחבטי וטניס. ענף שלם סביב נושא הציוד. כך זה בריצה, ברכיבה על אופניים וכו'.

חברים יקרים, אני מבקשת שתצא קריאה מוועדת הקורונה למקבלי ההחלטות. יש תוכניות, כולם ערוכים. קחו בחשבון את הספורט, גם כמשקם – נפש בריאה בגוף בריא, אך גם כחלק מהשיקום הכלכלי של המשק. אלפי מועסקים יוכלו לחזור לעבודה, הרבה עסקים קטנים יוכלו להיפתח. זעקת העצמאיים - שומעים אותם מכל עבר. אני חושבת שזה הרבה מעבר לרק משרד הבריאות, רק משרד האוצר. במל"ל או בראשות הממשלה - יש להבין מה התרומה של הספורט בכל המאמץ הזה של חזרה לשגרה.

תודה. מצטרף אלינו איתמר גרוטו. ביקשת להצטרף להגיב, בבקשה.

שמעתי מאנשים על הדיון, אז קודם כל, יש לנו רפרנט במשרד שעובד מול משרד הספורט, ומי שגויס לנושא - בני דרייפוס. היה מנכ"ל משרד השיכון בעבר. הוא כאן לידי.

תוכלו לומר לנו, אילו דיונים התקיימו ואילו יתקיימו עם משרד הספורט, והיכן אתם עומדים אל מול הדברים שמשרד הספורט שם, אל מול הדברים שנאמרו פה בדיון?

בני היה בקשר עם משרד הספורט באופן ישיר וגם אני בקשר רציף עם משרד הספורט. ראיתי שהיתה ביקורת שאני משקיע בזה פחות, והספורט באופן אישי חשוב לי כמי שעושה ספורט וגם כמי שצופה בספורט הרבה מאוד. הייתי בצמוד עם יוסי שרעבי, מינהלת הליגות וכל התהליך. בדקה ה-90 התוכנית של משרד הספורט, קיבלתי אותה דרך התקשורת ולא ישירות. אבל בהחלט אחרי זה יוסי שלח לי אותה, וכרגע אנחנו עובדים על זה. רוב הדברים שם הגיוניים ואפשר להתקדם.

בדבר אחד כן תהיה בעיה – בכל המקומות שאנחנו נותנים אישורים וכניסה, אנחנו מקפידים על מסכות ושני מטרים, וזה בתחומים מסוימים של ספורט יהיה מאוד בעייתי. לכן אני לא רואה בעניין הזה אופק גדול, אבל שאר הדברים שקשורים בספורט עממי – בהחלט אני חושב שכבר בשלב הבא נוכל להרחיב את המרחקים, להגדיל את הפעילות. יש הנושא של האימונים של קבוצות מקצועניות שאפשר להתייחס אליהם כמקום עבודה. נבקש ממשרד הספורט חוות דעת- - -

אם תוכל להיות קונקרטי – אומר יוסי שרעבי – הדבר היחיד שהבנו קונקרטי מדבריו הוא שעכשיו לא. עכשיו לא מועדוני כושר, עכשיו פעילות ספורטיבית אמרתם שני אנשים, 500 מטר, שזו מגבלה מאוד גדולה. מתי כן, ומתי יהיו החלטות הרבה יותר ספציפיות ופרטניות לגבי ענפי ספורט שונים שאנשים עוסקים בהם, וגם נקודת חדרי הכושר? כי כאמור זה רוב הציבור שעושה כושר.

אני מניח שתוך כשבועיים נוכל להגדיר הגדרות הרבה יותר ברורות, אם הכול יתקדם כפי שאנו מצפים, ולא תהיה קפיצה גדולה בתחלואה, אז נוכל להתקדם בספורט היחידני, אם זה בריצות מחוץ לבית במרחקים יותר גדולים ואם זה ב- - -

שבועיים זה המון זמן – גם לספורט, גם לחדרי הכושר. ועוד שבועיים רק תתחילו לדבר. למה אי-אפשר לשבת כל יום עם בני שיישב מול נציגים מקצועיים מכל הענף, גם מחדרי כושר, עד שייצא עשן, וכל יום אפשר לקבל החלטות?

אנחנו רוצים לראות מה מצב התחלואה, וזה לא דבר שקורה תוך יום-יומיים. נראה את התפרצות התחלואה בעוד שבועיים - גם זה מהיר מדי, זה משך הזמן שצריך לחכות כדי לראות.

אבל מדינות אחרות עשו. יש תאריך – כמו בגרמניה. אפשר לקבוע תאריכים. אם חלילה תהיה התפרצות, אפשר לבטל. אבל אם נקבע יעדים, יהיה יותר קל. כדי לקבוע יעדים יש לעשות הרבה ישיבות. אני לא רוצה לבוא בטענות אבל אנחנו רוצים כתובת.

יש דברים שהיעד שלהם הוא לחודשים קדימה – קיום תחרויות של קבוצות- - -, יש דברים שאפשר להגיד כבר עכשיו שאפשר לעשות, כמו 500 מטר, ואולי אפשר להאריך את זה יותר, אבל יש דברים שיהיו תלויים במצב. אני מסכים שהתוכנית של משרד הספורט היא בסיס מצוין החוצה. צריך להתאים אותה, לעשות כמה תיקונים.

יש ענפים כמו טניס, גלישת גלים, שאפשר כבר היום להחריג.

אני מסכים, אבל לא נכון – וזו גם המדיניות של הממשלה – לעבור מאפס למאה בבת אחת. צריך לעשות את זה בשלבים, דוח בקרה, מצב התחלואה. אני מניח שאף אחד לא ירצה לראות עוד שבועיים שוב התפרצות.

אם יש משחקים ללא קהל, מה הבעיה מבחינה בריאותית?

כללי 2 מטר ומסכות.

אם אפשר ללכת לסופר, ושם הסיכוי להידבק הרבה יותר גדול, אני מאמין שאפשר לעשות הרבה פעילת גופנית.

לדעתי לפחות חצי שנה קדימה אי-אפשר יהיה לעשות ספורט תחרותי.

יש טניס ויש כדורסל. לא הכול באותו סל. יש ספורט תחרותי ויש ספורט תחרותי. יש התעמלות קרקע. יש דברים שאין מגע שם.

זו החלטה מסוכנת מאוד. אי אפשר יהיה לשקם.

במה שאין מגע, זה מוסכם. אני מדבר על הספורט שיש בו מגע, קבוצתי, לא כדאי לבנות שבחצי השנה הקרובה יהיה שינוי משמעותי.

אם אתם מכניסים תלמידים לבית ספר עוד שבועיים שלושה, למה לא לקחת את הספורטאים, שהם חבר'ה צעירים, חזקים, יש להם מערכת חיסון חזקה, ולתת להם לשחק? זו החלטה אמיצה. צריך להיות אמיצים. הם יצטרכו להיות מקצוענים כי הם כדורגלנים מקצוענים ולשמור על עצמם מחוץ למגרשים.

אני מודה שכרגע הכדורגל המקצועי לא בראש מעייני – הוא יקר לכולנו, וזה ענף כלכלי גדול, אבל אתה יכול להבין את המגבלות.

איתמר, תודה שהצטרפת אלינו. אני יודע שהנושא קרוב ללבך. אני חושב שבנושא הספורט העממי אתם גורפים מדי, אתם לא הולכים לדיפרנציאציה כפי שיכולה להיות. לכם אני בטח לא צריך לומר את הנזק הבריאותי והנפשי שנובע מהצטברות אנשים שיושבים בבית ולא עושים כלום. עד כה הפתרונות שניתנו הם לא טובים.

גם לגבי הספורט המקצועני יש מקום להחריג את הענפים שבהם יש אפשרות להתאמן בצורה יחידנית כמו עובדים חיוניים. אין שום סיבה שיפסיקו להתאמן במרתון, בהתעמלות קרקע או מכשירים, שעושים לבד.

גם בספורט אפשר להתחיל לשחרר.

הכי חשוב – כתובת, ושתעבוד מול גופי המקצוע בענפי הספורט, מול נציגים של חדרי כושר, קאנטרי, בריכות. שבאמת כל יום ישיבות. אין מה לעשות. אנחנו צריכים להיערך לעתיד. אם מצב התחלואה יורד, ואפשר לשחרר, יש לשחרר מיידית. בכדורגל מחכים ל-1 במאי. זה התאריך שצריך לקבוע, לקבל החלטה, אבל אני אומר: בואו ננסה למה כן ולא למה לא. צריך לקבל החלטות.

תודה. אני מסכם את הדיון.

עובדי משרד הספורט, הבנתי שחלקם נפגעו ממה שאמרתי, שהתוכנית לא רצינית. אני מתנצל. אני לא רוצה לפגוע. אני מבין את המצוקה שלכם אך עדיין אני חושב שהתוכנית לא מספיק רצינית, ואני מבין את המצוקה של אותם ספורטאים שלא יכולים לרוץ, את האנשים שמפעילים חדרי כושר ואותם עובדים שלא מתפרנסים, 100,000 משפחות. המטרה לא היתה לפגוע, אבל לשרה שלכם יש הכוח הפוליטי להפוך שולחנות בממשלה, ולהוציא גם את הספורט מההסגר. תודה.

בבקשה.

גם בדיון הזה בולטת התחושה שאין גוף אחד שמתעסק בנושא הזה בצורה עמוקה ורצינית. זה נופל בין מלא כיסאות. אין כתובת.

בבקשה.

מיקי אמרה שאין ספורט במגזר הערבי.

חלילה. שאלתי, למה אתה לא פה.

אני משעה 09:00 יחד עם חברי סגלוביץ בוועדת חוץ וביטחון. הנושא חשוב מאד, אדוני היושב-ראש, ויש הרבה דברים – כל העניין של חדרי הכושר, למשל. הבן שלי מנוי בחדר כושר של טדי ומשגע אותנו שהוא לא מתאמן. גם ריצות – נכון שעכשיו יש 500 מטר, אבל ההצהרה של פרופ' גרוטו שזה חצי שנה מדאיגה וחמורה ומסכנת את כל ענפי הספורט המקצועיים. מה זה חצי שנה? הספורט קורס. רציתי לשאול את ארז – נכון שקיבלו החלטה בעניין הליגות הנמוכות. יש קבוצות שעלות אוטומטית, יש כאלה שההכרעה לא היתה ספורטיבית, אבל לפחות היתה הכרעה. לפחות ליגת העל וליגה לאומית - שיקבלו החלטה. ומה עם העונה הבאה? גם היא בספק, כי מתי יתחילו להתאמן הקבוצות, אם אחרי חצי שנה? שוב רואים את אי הסדר.

הרי חייבים לסיים את הליגה. החליטו על טורניר ארבע קבוצות. אין פלייאופים. אין מממשים את זה?

בבקשה.

רציתי לברך על הדיון הזה. יש חשיבות גדולה להתאמץ בעניין הזה. העלו פה כמה דברים חשובים ביותר – לא פחות מהנושא הבריאותי – הנושא של ההשמנה, של השעמום, ואלה שרגילים לעשות ספורט, יכולה להזיק להם ההפסקה, כולל כאבים בשרירים, ואם ירצו לחדש את זה, יהיו להם כאבים. למרות שזה לא נוגע מספיק לציבור שאני מייצג אותו, המגזר החרדי, אבל יש הרבה ענפים בספורט של הציבור החרדי כולל מקבצים של חברים מהמגזר החרדי שמשחקים באופן פרטי כדורסל, כדורגל, וגם שם נשמעות התלונות שהם רואים מגרשים ריקים והיו מצפים לאייש אותם, בפרט אם זה בלי צופים. הנושא הזה של בלי צופים או אם אפשר לחפות את אותם מתקני ספורט – יש לתת את הדעת ויישר כוח.

אסכם. ההערה של מיקי היתה במקום – אנחנו רואים גם פה את היעדר היד המתכננת והמתכללת, ומצד אחד, סוג של מיקרו ניהול, שראש הממשלה מתעסק אם זה 500 או 600 מטר, ומצד שני, מתקשים להבין מי ישב עם מי בנושא קריטי כל כך, ואם יש רפרנט במשרד הבריאות, אבל מנכ"ל משרד הספורט לא מכיר אותו, אז מה זה מועיל לנו?

ההחלטות לגבי הספורט העממי – אין שום סיבה שלא יתקבלו עכשיו. לא שמענו שום הסבר מניח את הדעת לכך שבמסגרת המגבלות שקיימות, וגם הן לא תורה מסיני – על 500 מטר אפשר להתווכח – לא יאפשרו לאנשים במקומות הפתוחים להתאמן. ואם חוששים מתופעות כמו הטיילת בתל אביב, שיהיה אסור לעשות שם פעילות ספורט. יש בתל אביב לא מעט מקומות בטווח הגעה סביר לספורט. זה צריך לקרות מהר. הקונצנזוס ששמענו פה בין כל הדוברים צריך לבוא לידי ביטוי גם בפעילות, כל אחד שמפעיל את משקלו במקום שהוא נמצא. אנחנו עושים את שלנו, ונעשה יותר, אבל מרכז השלטון המקומי, ודאי משרד הספורט, גופי הספורט, לא ייתכן שכולם יפרשו ידיים וישימו את זה אל מישהו אחר. זה צריך לקרות מהר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:05.