פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה
והאלימות בחברה הערבית
01/04/2020


19/05/2020
08:55
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור
הפשיעה והאלימות בחברה הערבית
יום רביעי, ז' בניסן התש"ף (01 באפריל 2020), שעה 9:30

אתגרים במניעת פשיעה ואלימות בצל הקורונה

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
רם בן ברק
אנדרי קוז'ינוב

משה ארבל
קרן ברק
אימאן ח'טיב יאסין
היבה יזבק
סונדוס סאלח
אוסאמה סעדי
עאידה תומא סלימאן
פנינה תמנו

אורלי אלמגור לוטן - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יסמין וולך - מפקחת ארצית פיתוח תוכניות אגפי אלימות, השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי מויאל - מפקח ארצי (אלימות במשפחה), השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נג'וא אבו נימר עבאס - נפקחת על הייעוץ, מחוז דרום, משרד החינוך

מאיר ברקוביץ' - ראש מחלקת נוער ומשפחה במטה הארצי, משטרת ישראל

ניצב ג'מאל חכרוש - ראש המינהלת לחברה הערבית, משטרת ישראל

פתחי אבו יונס - יו"ר ארגון מנהלי רווחה ברשויות הערביות

מחמוד נסאר - רכז המאבק באלימות ופשיעה מטעם הוועדה הארצי לרשויות הערביות

פואד עווד - ראש המועצה המקומית מזרעה

נאילה עואד - מנכ"לית עמותת נשים ללא אלימות

עידו בן יצחק
יוחאי אדרי – מתמחה בלשכה המשפטית

לאה קריכלי

אור שושני


אתגרים במניעת פשיעה ואלימות בצל הקורונה

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בנושא: אתגרים במניעת פשיעה ואלימות בצל הקורונה. אני נתתי התחייבות מקדמית שנעסוק בפשיעה ואלימות בחברה בכלל בישראל, ולא רק בחברה הערבית.

הדיון היום יעסוק בשני נושאים שראיתי לנכון להאיר עליהם זרקור, כי הם מייצגים נקודות תורפה בחברה אשר מתעצמות ביתר שאת במצב שנוצר בעקבות התפשטות מחלת הקורונה. הנושא הראשון הוא אלימות בתוך המשפחה. אלימות בתוך המשפחה, ובפרט אלימות כלפי נשים וילדים, נוטה להחמיר במצבי משבר ולחץ. באירוע הנוכחי, התפרצות נגיף הקורונה, נוסף עוד גורם שעשוי להשפיע על היקף התופעה של אלימות במשפחה והוא הגבלות של פעילות ותנועה.

במצב שנוצר, פרטים ומשפחות שוהים בתוך הבית למשך הרוב המוחלט או כל שעות היום, ללא יציאה למסגרות של לימודים, עבודה ופנאי, וכל זאת בתנאים של לחץ. במקרים רבים המשפחות סופגות גם פגיעה כלכלית, בשל צמצום הפעילות המשקית, אשר לעיתים גם מביאה לפיטורים. ככל שהמקורות הכספיים של המשפחה מצטמצמים גם גדל הסיכוי כי הנשים והילדים יהיו חשופים לאלימות כלכלית.

מצד אחד ההתכנסות בבתים מגבירה את הסיכוי שנשים וילדים יחוו אלימות בתוך הבית, ומצד שני כללי הריחוק החברתי מקשים הן על האיתור של פרטים ומשפחות בסיכון, בגלל שיש פחות יציאה למסגרות חיצוניות, והן על מתן טיפול וסיוע למי שנפגע מאלימות, בגלל הריחוק החברתי ובגלל הנוכחות המתמדת של הגורמים האלימים בבית.

אני מבקש מהמשטרה וממשרד הרווחה התייחסות לעניין של איתור נפגעי אלימות במשפה – נשים, ילדים וקשישים – נוכח הבידוד החברתי. כאמור, בשל ההתכנסות בבתים היכולת לאתר במסגרות ציבוריות וחברתיות שונות נפגעי אלימות במשפחה, כמעט בטלה. נוסף על כן, העובדה כי במקרים רבים בני המשפחה שוהים ביחד לאורך כל שעות היממה מקשה על נשים וילדים לפנות למשטרה או לשירותי הרווחה בבקשה לסיוע. הדבר מצריך מהמשטרה ומגופי הרווחה לחשוב על פתרונות שיאפשרו לקורבנות עברה לפנות אליהם בלי לסכן את עצמם בפגיעה חמורה יותר מצד הגורם התוקף. יש לנו נתון מאוד מדאיג: עלייה של 660% באלימות נגד ילדים בתוך המשפחה, ותכף אורלי תציג את הנתונים בדוח שהיא הכינה.

השפעת המשבר הכלכלי על הפשיעה. הלבנת הון, הלוואות והמחאות בשוק האפור וגביית דמי חסות. אנחנו נשאיר את הפירוט בנושא הזה לחלק השני של הישיבה, אבל ברור לכולם שיש קשר ישיר – במיוחד בחברה הערבית אבל גם בכלל. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לרמה של פשיעה ואלימות שגובה חיי אדם. הנושא של הלוואות בשוק השחור, הנושא של לוויית צ'קים, צ'קים חוזרים ודמי חסות הן תופעות שהן כבר מוכרות. הן מוגדרות כפשיעה גם כלכלית וגם חברתית. אנחנו נדון גם בנושאים האלה.

אני מבקש מאורלי, ששקדה בימים האחרונים על הכנת המסמך שהונח לפנינו, להציג את הדברים יותר מפורט.

שמי אורלי אלמגור לוטן, אני ראש צוות במרכז המחקר והמידע של הכנסת. חשוב לי לומר תודה גם למשטרה וגם למשרד הרווחה שבלוח זמנים מאוד קצר העבירו לנו התייחסויות לרוב השאלות. בזמן כזה זה לא דבר מובן מאליו.

בהמשך למה שאמר היושב-ראש, אנחנו מסתכלים על הנתונים כדי לראות אם יש עלייה או ירידה, ואנחנו מודאגים כשיש עלייה. אבל במקרה הזה, כמו שאפשר לראות מהנתונים של משרד הרווחה על פניות למוקד הסיוע והמידע שלהם, דווקא הירידה בנתונים אצל חלק מהאוכלוסיות היא המדאיגה יותר. יש במסמך נתונים על פניות למוקד 118 שמשרד הרווחה מפעיל שמשווים בין כמות הפניות בחודש מרץ האחרון, עד 30 בחודש, לבין חודש ממוצע שוטף. אני אגיד שלושה נתונים.

באלימות כלפי קשישים, בחודש ממוצע מדברים על 138 דיווחים, ובמרץ היו שלושה דיווחים. לגבי אלימות כלפי ילדים ונוער רואים דווקא עלייה, מעשרה דיווחים ל-76 דיווחים, ובאלימות בין-זוגית רואים ירידה מממוצע של 200 דיווחים בחודש, ל-70 דיווחים בחודש.

כמו שאמרתי, בעיניי דווקא הירידה היא הגורם המטריד, כי אנחנו עוברים למצב של יותר אלימות סמויה כרגע. אם גם בזמן רגיל אנחנו יודעים שלא כל מקרי האלימות במשפחה מדווחים לרשויות, אז כרגע רמת הדיווח אפילו יורדת, בעיקר אצל הקשישים.

כמו שאמר היושב-ראש, יש כאן גם בידוד וריחוק חברתי, דבר שאצל הקשישים הוא עוד יותר חזק, כי זאת אוכלוסייה שבמידה רבה לא יוצאת מהבית, כדי לא להידבק בעצמה, ובנוסף, פחות ילדים באים לבקר, כך שאם יש מקרים של אלימות או התעללות על ידי מטפל, הילדים פחות יראו את זה. ובמקרה שהילדים גרים בבית אין נקודת זמן שבה הקשיש נמצא לבד ויכול לדווח. בעיניי, מתוך המסמך, הנתון של הירידה בדיווח על קשישים הוא הנתון הכי זועק.

כמו שאמר היושב-ראש, הסיפור של הבידוד, שבעצם מחזיק כל הזמן את בני המשפחה ביחד, מחייב את המערכת לחשוב על פתרונות יותר יצירתיים איך נפגעי עברה יכולים לפנות היום למערכת. משרד הרווחה דיווח שהם עובדים היום על איזושהי מערכת של הודעות סמויות למוקד. זה נמצא בפיתוח. אולי המשטרה תוכל להגיד אם יש איזושהי מחשבה אצל המשטרה על משהו דומה.

מבחינת הטיפולים, המערכת ממשיכה לתת את הטיפולים בקהילה ככל שהיא יכולה. חלק עוברים לעבוד באמצעות זום. גם כאן, תחת כל האילוצים של הבידוד והריחוק החברתי, צריך לוודא שכל האוכלוסיות יכולות לקבל את הטיפול באופן הזה. יש גם אוכלוסייה חרדית, שפחות יש לה סמארטפונים, ואני גם לא בטוחה שכל אוכלוסיית הקשישים יודעת להשתמש היום בזום. הבנתי שגם באוכלוסייה הערבית לא תמיד יש אותה רמה של אוריינות טכנולוגית שמאפשרת את זה. ולכן צריך לקחת בחשבון שזה לא יכול להיות מענה לכולם.

לא התייחסנו כאן – ואולי כדאי שמשרד הרווחה יתייחס לזה – לשאלה איך השפיעו ההנחיות לעניין צמצום הפעילות במשק וצמצום בכוח האדם. האם זה השפיע על הנושא של העובדים הסוציאליים וגורמי טיפול אחרים בקהילה. כי משרד הרווחה כן אמר שהם נאלצים להתמודד עם כמות יותר גדולה של פניות, כולל אנשים שלא פונים בדרך כלל, בגלל מצוקות שעולות כרגע.

תודה, אורלי. חברי הכנסת שרוצים לדבר – נא להירשם אצל מנהלת הוועדה. אחרי שנשמע את חברי הכנסת במשך לא יותר משתי דקות, נפנה לגורמי הרווחה והמשטרה, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, ואחר כך נחזור לדון עם חברי הכנסת. תנאי הדיון הם מיוחדים ולכן אנחנו לא יכולים לקבל קריאות ביניים. אני מבקש מכל אחד שיציג את עצמו. אימאן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני שמחה שהוועדה הזאת התחילה לפעול, אחרי דרישה ממושכת בשנה האחרונה. הגיע הזמן לקחת את היוזמה הזאת ולרדת לעומק הדברים ולתת מענה עמוק וכולל לסוגיה של האלימות, שבעיניי היא גם מורכבת וגם מסתעפת להרבה סעיפים.

בנושא הנדון, בכל הקשור לנושא של האלימות בתוך המשפחה, חשוב לציין נתון שלא הוזכר פה. אני חושבת שבמצבים שיש בהם איום כלשהו על הביטחון העצמי, ולא משנה אם זה מכיוון בריאות או מכיוון אחר, אנשים ומשפחות בדרך כלל מנסים להיות בכל זאת מלוכדים ומגובשים ולסבול בשקט, כדי לא לגרום לחוסר איזון ולערער את המשפחה עוד יותר. במקום הזה, הנשים יותר מכולם בתוך המשפחה מנסות לקחת את האחריות של השמירה על המקום הזה. ובסופו של דבר מה שקורה זה שנשים ממשיכות לסבול, במטרה לשמור כמה שאפשר על הקיים בתוך המשפחה. בעיניי הנתון הזה צריך להילקח בחשבון.

אני רוצה להדגיש ולהתריע שוב פעם על הנושא של הוצאת חלק גדול מהעובדים הסוציאליים בתוך הלשכות לחל"ת. חלק גדול מהאוכלוסייה – במיוחד קשישים – אין לו את היכולת להשתמש באמצעים טכנולוגיים, במיוחד בשני מגזרים – המגזר החרדי והחברה הערבית – וזה דבר שמחייב גישה ישירה של העובדים הסוציאליים. עליהם להיות בתפקיד ולקיים קשר ישיר עם האוכלוסייה.

דבר שני, היו לי שיחות גם עם עובדים סוציאליים וגם עם פסיכולוגים, ושמעתי שיותר קל למשפחות, במיוחד לנשים, לפנות בבקשת עזרה בקשר לילדים. יש לחץ אדיר בתוך הבתים, במיוחד במשפחות ברוכות ילדים, כאשר מקום המגורים הוא יחסית סגור ואין מרחבים קרובים לבית שהילדים יכולים לצאת ולעשות הפוגה ושחרור מכל הלחצים. ולכן אימהות פונות לפסיכולוגים ועובדים סוציאליים בתוך המוקד העירוני בבקשת עזרה לילדים. ובתוך השיחה מגיעים גם לנושא מאוד רגיש וכאוב, שהוא האלימות הבין-זוגית. עולות שם סוגיות ובעיות מאוד רציניות, וגם עליהן חשוב לתת את הדעת ולחשוב איך לפתוח את הנושא הזה בצורה מאפשרת לאותן אוכלוסיות. בינתיים אסתפק בזה.

תודה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה.

בוקר טוב. אני חושבת שקיום של הדיון הזה דווקא בימים אלה הוא מאוד חשוב ונחוץ וצריך לטפל בו מיידית. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות, כולל גם הצעות מיידיות שצריך לפעול לפיהן כדי למגר את התופעה של אלימות בתקופת הקורונה.

א', אני מציעה, דווקא לגורמים המשטרתיים, שיהיו פרסומים בערבית של מוקדי החירום המיוחדים לטיפול באלימות בתקופה זו. צריך לתפעל - - -

לא רק בערבית. בכל השפות הרלוונטיות.

בטח. אבל בחברה הערבית יש צורך מיוחד, כי אנחנו יודעים שהמוקדים הם דוברי עברית, ולכן צריך לתפעל גם לחברה הערבית. אבל ודאי שצריך לכלל האוכלוסייה.

ב', אני חושבת שהעובדים הסוציאליים, במיוחד במישור הקהילתי ובאלימות במשפחה – חייבים להחריג אותם. חייבים. אין דרך אחרת לטפל בסוגיה ולמגר את התופעה. זה לא יעלה על הדעת שיש תופעה כל כך חמורה אבל בו-זמנית אין כוח עבודה ואין כוח מקצועי שיוכל לפעול למען מיגור התופעה ולטיפול באוכלוסייה הזו.

לצערנו, למרות הקורונה, היו כמה מקרי רצח – גם נגד קשישה, גם נגד אישה, גם בקרב צעירים. והשאלה מה המשטרה עושה כדי למגר את התופעה וכדי לפקח שלא יהיו מקרים כאלה. עצם זה שאנשים נמצאים בתוך הבית ועצם זה שהם מבודדים, זה לא אומר שהם לא מתכננים את הרצח הבא. אנחנו רוצים תשובות לשאלה איך המשטרה מתכוונת לפעול כדי למנוע את הרצח הבא.

נקודה מאוד חשובה נוספת שאני רוצה להעלות היא המסגרות הסגורות של חסרי ישע, במיוחד קשישים וילדים. אלה מסגרות שמחייבות פיקוח כפול בימים אלה. גם בימים רגילים אנחנו דורשים פיקוח יתר, ודווקא בתקופה זו אנחנו מבקשים שיהיו פיקוח כפול וחזק יותר. אנחנו רוצים לשמוע מה קורה בעניין הזה.

נקודה אחרונה, אני חושבת שהנתון שהוצג בקשר לירידה באלימות הזוגית באמת אומר שמתקיימת אלימות סמויה. אנחנו והרשויות צריכים לשאול את עצמנו למה הנשים לא מדווחות בתקופה הזו. עצם זה שהן לא מדווחות, זה אומר שהן מורגשות מופקרות, שאין להן כתובת גם בתקופה הזו. זה העניין המרכזי שאנחנו צריכים להתייחס אליו בישיבה הזו.

נשים וקשישים, נכון. תודה, היבה. עאידה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני חייבת להתחיל בברכות ליושב-ראש ולעצמנו על הישיבה הראשונה של הוועדה הזו. זה נושא שהוא מאוד חשוב וכאוב, וחייבים לעבוד באופן מסודר כדי להגיע למצב של מיגור התופעה.

כפי שהיושב-ראש יודע, תכננתי ישיבה בוועדת רווחה ועבודה על הנושא הזה, וכשהבנתי שיש את הדיון הזה באתי לפה כדי להשתתף ולתרום את חלקי.

אותי לא מפתיעה הירידה במספר התלונות של הנשים. בכל זמני חירום, מכל סוג שהוא – אם זה עניינים פוליטיים, אם זה מלחמות, אם זה מצבים חברתיים קשים – הנשים תמיד שמות את עצמן בסוף סולם הצרכים, והן לא מתלוננות, הן סופגות בשקט, כי הן יודעות שאור הזרקורים הוא לא עליהן וכי הן רוצות לתחזק את המשפחה. מגדלים אותנו כנשים שהתפקיד העיקרי שלהן זה לתחזק את המשפחה. ולכן בעיתות משבר כאלה האישה שמה את הצרכים שלה ואת הסבל שלה בצד ולא מתלוננת הרבה.

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש למדינה אחריות לא להפקיר את השטח ודווקא כן לתת את העזרה ואת הסיוע – ובטח לא באמצעות הוצאת העובדים הסוציאליים, שעכשיו העבודה שלהם היא חיונית עוד אפילו יותר מימים רגילים. קיימנו דיון אצלי בוועדה ואמרנו שהדרישה העכשווית היא החרגת כל העובדים הסוציאליים. אם ימים כאלה לא מחייבים שירותי רווחה מעולים, אז מתי כן? כמו שהצוותים הרפואיים חשובים בימים אלה, באותה מידה העובדים הסוציאליים חיוניים בתקופה הזאת. לא יכול להיות שסוגרים את השירות הזה.

עאידה, יהיה לך זמן בהמשך הדיון לנתח, לבקר ולדרוש. תני רק כותרות, כי אנחנו חייבים לעשות כאן סבב.

צריך להתייחס ולשמוע את המשטרה. היום מוטל על המשטרה כל העניין של לאכוף את הנושא של הוראות משרד הבריאות, ואני בטוחה שאין להם כוחות פנויים היום לטפל בבעיות האלה. לכן עולה השאלה איך הם מתפקדים. חשוב לדעת האם עשו מהלך מיוחד בימים כאלה לגבי נושא האלימות, ולבדוק שהם לא לקחו את כל הצוותים לטפל בנושא הבריאות.

הזמנו אותם והם ייתנו תשובות. תודה, עאידה. חברת הכנסת פנינה, בבקשה.

אני מצטרפת לברכות על ההחלטה לקיים את הדיון הזה, בטח בתקופה הזאת, שאנחנו מבינים שנשים רבות נמצאות תחת צל האלימות. החיכוך גובר בעת סגר, ויש לי כיוון מחשבה שאולי אחת הסיבות לירידה בדיווח היא שנשים מרגישות יותר מאוימות כשהן נמצאות באופן אינטנסיבי לצד בן הזוג האלים. יכול להיות שדווקא זה מביא אותן לחשש לדווח, ודווקא כשיש יותר מרחב ואוויר לנשימה יש להן יותר זמן להתייעץ ולהגיש יותר דיווחים. אבל אני דווקא ראיתי דיווחים אחרים, סותרים, ולכן טוב שהדיון הזה מתקיים. המשטרה לפני כשבוע יצאה בפרסומים שלפיהם יש עלייה בדיווחים על אלימות בתוך המשפחה.

עכשיו, טוב שהעובדים הסוציאליים והשירותים שניתנים על ידי הרווחה הוגדרו כשירות חיוני, אבל מעבר לכך אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים כרגע, כאשר יש נשים... אתה איתי, אדוני היושב-ראש?

אני פשוט סופר את האנשים פה. אנחנו לא רוצים לחרוג מהזמן.

נכון, לחרוג ולא לעמוד בנהלים. גם אני קצת הפרתי את זה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדעת מה הכלים שעומדים לרשות המשטרה למשל, בתקופה שבה היא מאוד עסוקה. אני יודעת על מקרה אחד שבו הוזמנה ניידת בגין אלימות, והטיפול היה טיפה שונה. היו שם את כל הנורות שאותו לילה יכול להיגמר לא טוב, ובכל זאת הניידת נסעה. לכן צריך לבדוק איך מטפלים בעת הזאת, עת החירום, בקריאות של נשים לעזרה ובדיווח שמגיע למשטרה. צריך לבדוק מה הפער בין הדיווחים שמגיעים לרווחה ולמשטרה ואיפה הנתונים נופלים לגבי הרווחה. צריך לבדוק מה השירותים שאנחנו נותנים לנשים שנמצאות באלימות אם כרגע סוגרים מוסדות לנערות במצוקה. אני שואלת את עצמי מה השירות שניתן לנשים שרוצות לחלץ את עצמן דווקא בתקופה הזאת מהבית, כאשר סוגרים מנגד מוסדות לנערות במצוקה. על כל השאלות האלה אני מקווה שנשיג תשובות, והייתי רוצה לדעת מי מאנשי המקצוע נמצאים פה.

הם נמצאים פה.

נמצאים כולם בזום?

נמצאים, כן.

מצוין. תודה רבה לך.

משה, בבקשה. ואחר כך נעבור לידידנו חבר הכנסת בן ברק, שנמצא בזום.

אני מצטרף לברכות לכבוד היושב-ראש. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חוצה מגזרים, חוצה עדות, חוצה מעמדות, ודווקא כבוד היושב-ראש כאיש דתי יודע את החשיבות של ערך חיי אדם. חז"ל אמרו בפרקי אבות: חביב אדם שנברא בצלם. כל אדם. אין שום רלוונטיות לגזע, למוצא, לדת ולמין. ולכן הישיבה הזו היא קריטית וחשובה.

אני רוצה לפתוח את הפריים בנושא הזה לא רק לאלימות במשפחה. נושא הביטחון האישי בחברה הערבית בישראל באופן כללי נוגע גם לסוגיה הקריטית מאוד של כוחו של השוק האפור ושל היעדר משכנתאות למגזר הערבי במדינת ישראל. קושי גדול בהשגת משכנתאות מביא לכך שעל פי נתונים של בנק ישראל מנובמבר 2017 שיעור מחזיקי כרטיסי האשראי במדינת ישראל במגזר הערבי מגיע לכ-30%, לעומת כ-85% בציבור היהודי. היכולת של אנשים להשיג הלוואות ולהשיג משכנתאות ולממן את רכישת הבית שלהם, שזה העסקה הגדולה המשמעותית היחידה שיש להם בימי חייהם – קשה הרבה יותר במגזר הערבי.

הוועדה צריכה לפעול גם בנושא הזה; לפעול להסרת חסמים בירוקרטיים ולאפשר לזוגות צעירים לקחת משכנתה ולהתחייב מול גופים פיננסיים באופן שבו עושה זאת כל אזרח במדינת ישראל. אין שום הצדקה בעולם שאזרח טירה וטייבה שרוצה לקנות דירה לא יוכל לעמוד ברצון הזה והבנקים לא ייתנו לו את המשכנתה המיוחלת בשל מוצאו או בשל קשיים בירוקרטיים כאלה ואחרים. זה לא ייתכן. זה גם מה שמניע את השוק האפור היום, שלפי בנק ישראל מגלגל כ-150 מיליארד שקל בשנה ומהווה 10% מהיקף פעילות המערכת הבנקאית בישראל. הדבר הזה מביא חמצן לאותם גופי פשיעה, ולכן צריך לעשות הכול כדי שלא יהיה כדאי להגיע אליהם. תודה רבה.

תודה לך, משה. הקדמת את המאוחר. התרכזת בנושא של החברה הערבית, אבל אני מדגיש, חברים: הדיון הזה הוא לא רק על החברה הערבית, למרות שהוועדה הזאת היא למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. גם יש לנו מסמך על המצב בחברה החרדית. אני מציין את חברת הכנסת עאידה תומא, שגם יזמה דיון בוועדת הרווחה ואחר כך ביטלה אותו כדי להשתתף בדיון הזה, ואת חברת הכנסת פנינה, שיזמה את הדיון הזה. הדיון מתייחס לכל החברה. אנחנו נציג את כל הנתונים ונשאל את כל השאלות.

הדיון שיזמנו היה ממוקד על אלימות נגד נשים ואלימות בתוך המשפחה. אנחנו יכולים לדון באופן רחב על האלימות בחברה הערבית - - -

זה לא רלוונטי עכשיו.

פנינה, הדיון הוא על אלימות במשפחה.

תודה.

בדרך כלל היושב-ראש קובע.

לא, לא, עאידה, אנחנו יזמנו דיון, אני יודעת מה אני אומרת. אנחנו יזמנו דיון. אני הבנתי שהדיון הוא על העלייה בדיווחים על אלימות בתוך המשפחה ואלימות נגד נשים, נתון שהמשטרה הדגישה בשבוע שעבר בעיתונות. אני לא רוצה לדבר עכשיו על אלימות על כל סוגיה, זה לא נכון.

בסדר. תודה, פנינה. נעבור דרך הזום לחבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. הייתי שמח להיות איתכם בחדר, אבל הקורונה השאירה אותי בנהלל. אני מבין שהדיון מחולק לשניים. כרגע אנחנו מדברים על אלימות במשפחה, והדיון על משפחות הפשע והאלימות המאורגנת יהיה בשלב השני. אני אדבר רק על הדיון בנוגע לאלימות במשפחה.

אני חושב שזאת טעות להוציא את העובדים הסוציאליים לחל"ת. אני חושב שבתקופה הזאת אפשר בהחלט שהעובדים הסוציאליים יעשו חלק גדול מהעבודה שלהם מהבית, טלפונית, וגם ילכו ישירות למשפחות. אני הייתי ממליץ לשקול את זה ולא לצמצם את השירות, דווקא בימים שבהם הפשיעה בתוך המשפחה עולה.

אנחנו צריכים לטפל בעניין של האלימות במשפחה, לעשות טיפול שורש. טיפול שורש הוא טיפול תרבותי, צריך להבין את זה. מעמד האישה בחברה הערבית – בחברה בכלל בישראל, אבל יש מקומות שבהם זה יותר חמור – הוא לא גבוה, והתנאים הסוציו-אקונומיים לא תמיד טובים. אנחנו חייבים לטפל בזה בשני מישורים. מישור אחד, המישור ההסברתי. אני חושב שצריך לדרוש מהמדיה, מהרשתות החברתיות, מהמדינה, להנפיק סרטונים, להנפיק הסברה, כולל עצות זוגיות, וגם לעודד את האוכלוסייה לדווח. שיבינו שאם אח של אישה רואה שאחותו סובלת, שלא יהסס לדווח למשטרה. יש המון אלימות שלא מדוּוחת, המון נשים שלא מגיעים אליהן כי לא מדווחים עליהן, בגלל איזושהי תרבות שאומרת שמה שקורה במשפחה נסגר במשפחה וכל מיני דברים לא מקובלים כאלה.

חייבת להיות קריאה של ההנהגה הציבורית – חברי הכנסת, ראשי עיריות, ראשי מועצות, הנהגה דתית – שתוקיע את התופעה הזאת. הדבר הזה הוא משהו שהשתרש לאורך השנים, אבל הוא לא גזרה משמיים, חייבים להוקיע את זה, אנשים צריכים להתבייש בזה שהם מתייחס לנשים לא בסדר. הם צריכים להתבייש כשמרימים חס וחלילה יד על אישה. צריך להוקיע את זה, וזה צריך להיות בסרטונים, במערכה מתוזמנת לאורך זמן, כדי שאנשים יבינו שצריך להתבייש בזה. היום, לצערי הרב, זה לא ככה, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. יש מקומות שבהם להרים יד על אישה לא נחשב למשהו מיוחד. חייבים להוקיע את זה.

זה לא רק בחברה הערבית.

אמרתי שזה לא רק בחברה הערבית. זה בחברה הערבית ובחברה היהודית, אבל יש מקומות שזה יותר בולט ויש מקומות שזה פחות בולט. חייבים לעשות את הדבר הזה בהסברה ובהנהגה - - -

אנחנו לא מתחילים את המאבק באלימות נגד נשים היום, ארגוני הנשים עושים את זה כבר 35 שנים.

נכון, תומא, אבל אני לא רואה מצב שבתוך המשפחה מדווחים. אומרים, טוב, זו הבעיה של הזוג, שיסתדר עם עצמו.

זה לא נכון.

אני חושב שצריך לעודד את המודעות לדבר הזה, אחרת לא נצליח להקטין את התופעה הזאת.

תודה, רם. אני שוב אציג את נושא הדיון. חברים, הדיון שלנו הוא על אלימות בצל הקורונה. לקחנו שני נושאים. הנושא הראשון זה אלימות במשפחה בצל הקורונה. הופתענו שהנתון המחריד הוא שיש עלייה מטאורית, 660%, באלימות נגד ילדים. זה לא אומר שאין אלימות נגד נשים - - -

660?

660.

רק המדוּוח.

אני חושבת שמה שאמרה אימאן הוא הנכון. נשים מתביישות להתקשר לספר על אלימות.

בדיוק.

חברים, הנושא השני קשור לפשיעה כלכלית. לשמחתי חבר הכנסת משה ארבל הציג את הנושא בצורה מתומצתת. אבל אנחנו נתרכז עכשיו בנושא הראשון. קרן, בבקשה, שתי דקות, ואז נעבור למשרד הרווחה ונתחיל את הדיון עם אנשי המקצוע.

קודם כול, ברכות על הישיבה הראשונה. אני לא חברה בוועדה הזאת, אבל כן חשוב שתדעו כמה דברים שעשיתי ושכדאי לשים עליהם דגש. אני גם מציעה שנצא מפה היום עם כמה החלטות אופרטיביות, כדי שנוכל לעשות מעקב ולדרוש תשובות.

הנושא של נשים וילדים זה אחד הדברים שהחלטתי שאני מטפלת בו עוד לפני שנבחרתי לכנסת. משפחה שמתקיימת בה אלימות בתוך האירוע הזה של הקורונה, שהוא סיר לחץ, שאתה סגור בתוך בית ואין לך לאן לצאת, אתה אפילו לא יכול לקפוץ לחבר... בדרך כלל, ילדים פשוט בורחים לאיזה חבר או הולכים להסתובב ברחוב - - -

או פנימיות.

גם פנימיות, אבל אני מדברת על אנשים שנמצאים בתוך בתים כאלה. עד עכשיו תמיד היה להם לאן לברוח – היה להם את החבר, היה להם את המסגרת, היה להם את החוג, היה להם את הפארק. ופתאום הם נשארים סגורים בתוך אותם בתים שמתבצעת בהם אלימות. אנחנו מדברים על נשים ועל ילדים, פשוט ילדים זה כמות יותר גדולה.

זו יכולה להיות גם אלימות מינית.

בדיוק, זאת אלימות פיזית ואלימות מינית. ואין להם להן לברוח, זה כמו שבי. התחלתי לדמיין את האירוע הזה, שבו פשוט נמצאים בתוך שבי. ואז פניתי לשר לביטחון פנים. למזלי זה היה באותו יום שבו התכנסה הישיבה הענקית הזאת של כל גורמי החירום בשאלה איך מחמירים את הסגר. זה היה לפני שבוע. גם כתבתי מכתב וגם שוחחתי עם השר לביטחון פנים, אמרתי לו, תקשיב, אני לא ישנה בלילות, אני פשוט לא ישנה בלילות רק מהמחשבה מה קורה בבתים האלה. אתם, ממילא יש לכם שוטרים שמסתובבים כדי לאכוף את הסגר, מסתובבים ברחובות, בשכונות, בערים, אז קחו ממשרד הרווחה את הרשימות של המשפחות שאתם יודעים שמתקיימת בהם אלימות ותדפקו בדלתות. אני לא יודעת אם נגיע למאה אחוז, אבל גם אם זה 50% וגם אם זה 30% – תדפקו בדלתות. הרי ממילא אתם אוכפים את הסגר הזה, אז תדפקו בדלתות של המשפחות שאתם יודעים שהרווחה מדווחת שיש בהן אלימות, שידוע שיש בהן אלימות, ותשאלו מה קורה שם.

שהמורים ירימו טלפונים לילדים וישמעו בטונים מה קורה, אם יש משהו שהוא רוצה לספר להם. אנחנו צריכים פה בוועדה – ואנחנו מדברים פה על כל החברה, בלי עדות ומגזרים ואוכלוסיות – לעשות את המעקב הזה. גם בעזרת העובדים הסוציאליים, גם משרד החינוך וגם המשטרה. לבקש את הרשימות, לדרוש אותן, כדי שנוכל להציל נפשות. מדובר פה על דיני נפשות, והמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. לדעתי זו הקריאה הכי חשובה והמעקב הכי חשוב שהוועדה הזאת יכולה לעשות.

תודה, קרן. בואו נעבור לשלב השני של הדיון - - -

רק משהו בהקשר של מה שהיא אמרה. אני חושבת שאנחנו צריכים לבקש ממנכ"ל משרד החינוך שיוציא חוזר מנכ"ל שאומר שכל מורה חייב להתקשר באופן אישי. לא בזום. ילד לא ייפתח אם ידברו איתו בזום, צריך להתקשר לכולם.

בואו נשמע את חגי מויאל ממשרד הרווחה, שהוא מפקח ארצי בנושא אלימות במשפחה בשירות לרווחת הפרט והמשפחה. חגי, שמעת את הדברים של חברי הכנסת, נא להתייחס. וגם תציג את הנתונים שיש לכם.

בוקר טוב לכולם, אני חגי מויאל, מנהל תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה. קודם כול אני אתן איזושהי תמונה לגבי מה משרד הרווחה כן עשה בהיערכות שלו לקורונה בתחום של האלימות במשפחה.

חגי, יש לך שלוש עד ארבע דקות.

אוקיי, יספיק לי. אני רוצה להגיד שהדיווחים שאין עלייה באלימות במשפחה הם אכן נכונים מבחינת הנתונים המספריים, אבל ברור לכולנו שכן יש עלייה, יש הסלמה. הצורך שלנו להיות עם יד על הדופק באמצעים שקיימים תוך כדי ההנחיות של משרד הבריאות וההנחיות של כוח האדם ברשויות המקומיות הוא גבוה.

מה שעשינו זה ככה. קודם כול, כל המרכזים לטיפול באלימות במשפחה במדינת ישראל עובדים, מלבד מספר רשויות שיש בהן בעיה ברמת הרשות. אבל ברמת ההנחיה של משרד הרווחה כל המרכזים לטיפול באלימות במשפחה במדינת ישראל עובדים. שיטת העבודה שלנו השתנתה והיא עובדת עכשיו באמצעות שיחות טלפון יזומות לכל המקרים שאנחנו מכירים. אנחנו מנסים באמצעות השיחות לנטר בתים שיש בהם הסלמה ויש בהם צורך בהתערבות. מהפניות שמגיעות אלינו אנחנו יודעים ומרגישים עלייה של החרדה בתוך המשפחות האלה, ובמקרים מסוימים גם הסלמה.

מבחינת טיפולים אנחנו משתדלים ככל האפשר לעשות עבודה גם באמצעות הזום. זה כמובן לא אמצעי שקיים בכל בית, וגם לא תמיד זה נכון להשתמש בו. יש פעמים שצריך להיזהר גם משיחות הטלפון וגם מהזום, כדי לא לגרום לאיזושהי הסלמה בתוך הבית. הדברים האלה נעשים על ידי אנשי מקצוע, והם יודעים לפעול בכל מקרה לגופו. אז מבחינת הפעולות שלנו, קודם כול – יוזמה שלנו ליצור קשר עם המשפחות המוכרות.

משפחות זה כולל את הילדים? אתם יוצרים קשר עם הילד, או שיצירת הקשר איתו היא רק דרך הטלפון של הבית?

אנחנו יוצרים קשר עם המטופלים שלנו. המטופלים שלנו זה בדרך כלל ההורים. ואם הילדים קשורים לזה, מטפלי הילדים מבקשים לשוחח גם עם הילדים. אבל זה בנוגע למשפחות שאנחנו מכירים. אנחנו מנסים לראות שאנחנו עם יד על הדופק לגבי סוגיית האלימות וההסלמה, במידה שהיא קיימת – והיא אכן קיימת.

אם הנתונים אומרים שאין עלייה ואין פניות אלינו, יש לכך סיבה נוספת: הקושי במצב הקיים לדווח טלפונית לגורמים השונים, אם זה משטרה ואם אנחנו, מתוך איזשהו אלמנט של סיכון. לכן ביום ראשון הקרוב אנחנו פותחים את קו 118 שלנו, כולל גם פניות כתובות. מבחינתנו הפניות הכתובות זה הפניות השקטות, בשביל כאלה שלא יכולים להרים טלפון ולהגיד שהם במצוקה. כך יש להם אפשרות דרך הסמארטפונים שלהם לבצע פניות כתובות. כך ננהל איתם קשר כתוב וננטר את האירועים וננסה להגיב אליהם.

קו 118 פותח קו נוסף, קו תמיכה לגברים, בשביל לאפשר לגברים שנמצאים במצוקה לפנות אלינו גם. אני מקווה מאוד ש - - -

חגי, איך תגיבו להודעות הכתובות? מה בדיוק יעשה המוקד?

המוקד קודם כול יקשר את המשך התקשורת עם אנשי המקצוע שנמצאים בשטח. אנשי המקצוע ימשיכו בהתכתבות עם אותה פנייה ויגיבו לפי הצורך. אם אנחנו נראה שיש סיכון משמעותי בתוך המשפחה, אז בעזרת השיח המשופר שאנחנו עושים בימים אלה עם המשטרה, נעלה את הסוגיה ונחשוב איך מטפלים בה.

מתי זה ייפתח?

מיועד להיפתח ב-8 באפריל, שזה שבוע הבא. ההיערכות עכשיו היא היערכות טכנולוגית ואנחנו מקווים שיפתרו אותה עד 8 באפריל.

זה יהיה גם בערבית?

כן, זה יהיה גם בערבית. וגם במוקד עצמו יש מוקדנים דוברי ערבית. נכון לרגע זה אנחנו מנסים לגייס גם עובדת סוציאלית דוברת ערבית למוקד, אבל נכון לרגע זה העובדים הסוציאליים הם דוברי עברית. אבל בין המוקדנים יש דוברי ערבית, ואנחנו משתמשים בהם לתרגום.

למי שלא מכיר את מוקד 118, המוקד בנוי ממוקדנים, וברקע, בתחום של אלימות במשפחה, גם מעובדים סוציאליים.

חגי, אתה יכול להתייחס לטענה של חברי הכנסת למה להוציא את העובדים הסוציאליים לחל"ת? בשלב הזה צריך לתגבר אותם ולמצוא דרך שהם יוכלו לתפקד בלי לסכן את עצמם. יש לכם מה להגיד בנושא הזה?

בתחום של אלימות במשפחה העובדים הסוציאליים הוגדרו כחיוניים. אני עובד סוציאלי בעצמי ואני רואה את המציאות הזאת של עובדים סוציאליים שלא נמצאים במקום עבודתם. כמובן שהיינו רוצים לעבוד בכוח מלא, במאה אחוז יכולת, אבל השאלה שלכם לא מופנית לאדם הנכון. לי ולמשרד הרווחה ברור שזה צריך להיות ככה, אבל יש כאן החלטות ממשלה שהנחו אותנו איך לפעול. לצערנו, בתחום הרווחה כמעט כל השירותים הם חיוניים, לא רק אלימות במשפחה. השירותים שהוגדרו כחיוניים עובדים בצורה מלאה.

לאור התוצאות ולאור החששות שיש לנו, ראוי שמשרד הרווחה יפנה לממשלה ולראש הממשלה בקשה להחריג את העובדים הסוציאליים.

אני לא יכול לייצג כאן את עמדת מטה משרד הרווחה בעניין הזה.

אז בואו נעשה דרישה אמיתית, לא רק פנייה.

עוד טענה היא שצריך להחריג אותם לא רק בנושא האלימות; יש גם מצוקה כלכלית. זה נראה לי הזוי.

כבוד היושב-ראש, אני חייבת להגיד שבדיון שהיה על היערכות משרד העבודה והרווחה אצלי בוועדה אנחנו העלינו את הסוגיה הזו. זה מחייב איזשהו שינוי בתקנות החירום, ואנחנו כבר ביקשנו את זה. אם הוועדה הזאת תצטרף לדרישה שלנו זה יהיה דבר מאוד חשוב. כי גם בצוותים הבכירים שלכם יש אנשים שהוציאו לחל"ת ובקהילה צועקים לשמיים שהם לא מקבלים את כל המענים שיש לכם.

תודה. בואו נתקדם עם הדיון, נעבור ליסמין ממשרד העבודה והרווחה.

אני יסמין וולך, מרכזת הוועדה הבין-משרדית למניעה וטיפול בתופעת האלימות במשפחה. חגי נתן רקע על השירותים השוטפים ואני רוצה להציג את עבודת הוועדה. הוועדה מתכנסת כל הזמן. מאז שמשבר הקורונה התחיל אנחנו מתכנסים אחת לכמה ימים לפגישה שבה אנחנו ממפים את הצרכים החדשים שעולים מהשטח ויוצרים פתרונות ומענים חדשים.

ברור לנו כרגע שלכל משרד בנפרד ולכולנו ביחד האתגר המרכזי הוא איך אנחנו בעצם מאתרים את הפניות החדשות. לגבי המשפחות שאנחנו מכירים – אומנם אנחנו מודאגים, אבל אנחנו מכירים אותן ואנחנו יודעים שהשטח עושה את המקסימום תחת המגבלות של משרד הבריאות והנהלים כדי לתת את המענים. אבל האתגר שעומד בפנינו כרגע הוא הפניות הטכנולוגיות – איך אנחנו משתמשים באפליקציות, בווטסאפים, באס-אם-אסים כדי לתת מענים לפניות חדשות ולפניות שקטות, ובפרט לילדים. הפניות לילדים הן פניות שצריך לחשוב בהן בראש של נער/נערה או ילד/ילדה ולחשוב איך אנחנו מזמינים אותם לפנות, כי זה לא תמיד מסרים שרלוונטיים לאוכלוסייה המבוגרת יותר. אנחנו בעשייה מאוד מאוד מהירה לפתח את המענים האלה. עוד מעט גם המשטרה תציג את הפיתוחים החדשים שהיא פיתחה, אבל אנחנו לגמרי על זה, בין אם זה 118 ובין אם זה אפליקציות יותר מתוחכמות בשילוב עם גורמים טכנולוגיים, אנשי טכנולוגיה, כדי לעשות את זה.

לגבי ילדים אתם בשיתוף פעולה עם משרד החינוך?

כן. גם בוועדה הבין-משרדית שותפים כמובן משרד החינוך, ואנחנו חושבים על זה ביחד איתם. כל משרד מתמודד עם האתגרים שלו עכשיו, בין היתר בנוגע לכוח האדם והאנשים שפועלים בשטח. אנחנו כולנו בתוך האתגר הזה, שקיים למשרד החינוך, למשרד הרווחה ולכל אחד מאיתנו.

לצד האיתור ושימוש בטכנולוגיה, אתגר נוסף שאנחנו מתמודדים איתו זה פונות ופונים חדשים והכנסה של גורמים חדשים לתוך מקלטים, ובכלל כל עניין ההתמודדות עם נושא הבידוד או עם חולים. לגבי מקלטים, כל המקלטים פועלים ופתוחים, ומקבלים את הפונות ואת הילדים שלהם, וערוכים לזה. יש מקומות גם לאוכלוסייה הערבית.

כמה יש בנקודת הזמן הזו?

קודם כול, כל המקלטים מקבלים את כל האוכלוסיות. בפרט, נכון להיום בבוקר יש 20 מקומות פנויים. חוץ מזה, אנחנו מפתחים ממש בימים האלה מקלט חדש למבודדים.

מעניין, כי פניתי לפני שבועיים ועד היום לא קיבלתי תשובה. היה מן הראוי לפחות להתייחס לבקשה ולענות.

עאידה, נא לאפשר לאורחים להציג את הדברים.

אני אסיים את תמונת המצב ואז אשמח לשאלות. נכון להיום בבוקר יש 20 מקומות פנויים. חוץ מזה, יש מקלטים שממש נערכים לבידוד, וכאן אני רוצה לעשות את ההפרדה בין בידוד רפואי, של אנשים שנחשפו לחולים, שזה בידוד בהנחיית משרד הבריאות. אנחנו מבינים את המתח שקיים היום של להכניס אישה חדשה. אומנם מאוד יכול להיות שהיא בריאה והכול בסדר, אבל צריך להיערך לזה ולמתח שזה מייצר – ואנחנו אכן נערכים לזה.

בימים אלה אנחנו הולכים לפתוח שירות חדש של 12 מקומות לטובת מבודדים ומבודדות. צריך לזכור שיש פה אתגר נוסף, שהנשים האלה מגיעות עם הילדים, ולילדים האלה אין מסגרות חינוך, כמו שלאף אחד מהילדים שלנו אין מסגרות חינוך. זה מכניס אתגרים חדשים לתוך השירותים הקיימים שאנחנו מתמודדים איתם.

אני רוצה להגיד עוד משפט אחד. אנחנו שותפים בשולחן עגול שמוביל משרד ראש הממשלה ביחד עם עמותות והמגזר השלישי. ברור לנו היום שמי שנמצא בשטח מזהה הרבה לפנינו את כל מה שעולה, את כל הצרכים. אנחנו בדיאלוג צמוד איתם, מקבלים מהם את תמונת המצב ומייצרים את המענים. ככה שהוועדה במובן הזה מרושתת והיא מנסה להרכיב את הפאזל המורכב הזה תוך כדי תנועה.

תודה, יסמין.

נערכנו לתת תשובות ספציפיות על האוכלוסייה הערבית.

בהמשך. חברי הכנסת יציגו כמה שאלות לחגי וליסמין. אולי תחשבו על להשתמש בשירותים של פיקוד העורף, שיכול לקחת בית מלון שלם ולהסב אותו לרשות רשות הרווחה ולא רק לנושא הקורונה.

יסמין, כל הכבוד שאתם חושבים ומפתחים רעיונות, אבל אני פניתי לפני שבועיים בכמה בקשות בנושא של המקלטים. דבר ראשון, כל הנושא של בידוד, מה זה גורם בתוך המקלט. ביקשתי שתיקחו בחשבון הקמת מתקן מיוחד למבודדים. אני שמחה לשמוע שהגעתם לאותה מסקנה, אבל כדאי היה להודיע על הדבר הזה במקום שנמשיך ללחוץ ולחפש דרכים לדבר אל ליבכם בנושא.

דבר שני שביקשתי – ואני יודעת שמסגרות פנימיות שלכם כבר עושות את זה – זה להסדיר בדיקות קורונה לנשים שמצטרפות ולילדים שלהם לפני שהם נכנסים. אני מטפלת - - -

תודה, עאידה.

שנייה, מנסור.

אנחנו חייבים לתת גם לחברי כנסת אחרים לשאול.

אני יודעת, אבל זו בעיה רצינית. אני מטפלת עכשיו בפניות שלפיהן מד"א לא מסכים לעשות את הבדיקה, והרווחה לא מסכימים לקבל אותן בלי זה. אז שיתאמו בינם לבין מד"א.

אפשר להגיב על זה?

יסמין, חכי קצת. חברת הכנסת סונדוס סאלח ביקשה את זכות הדיבור. בבקשה.

יש נתון שמאוד מדאיג אותי. כל הזמן מדברים על משפחות מוכרות לרווחה, אבל שוכחים שיש משפחות שעומדות מול מצוקה כלכלית, נפשית ובריאותית, שזה כל הגורמים להפוך לעוד משפחה במצוקה. ומכל המשפחות האלה מתעלמים. לכן צריך לעשות מיפוי לכל המשפחות ולא רק לאלה שמוכרות לרווחה.

ועדיין מוזר לי שעד עכשיו לא החריגו את העובדים והעובדות הסוציאליים. להפך, צריך להוסיף תקנים. כי אם לא בעת חירום, במצב מצוקה כזה, מוסיפים תקנים לעובדות ועובדים סוציאליים כדי לדפוק לאנשים בדלתות ולזהות את הבעיות ולעזור לאנשים – אז מתי כן? זה הזמן להוסיף וגם להחריג את כל העובדים והעובדות הסוציאליים.

יש לי שאלה לחגי על כל השירותים שהוא דיבר בטלפון. איך הכלים האלה מונגשים לחברה הערבית? אני רוצה לשמוע האם יש מענה בשפה הערבית? אשמח לשמוע מספרים. תודה.

אנחנו ניקח כמה שאלות ואז נשמע תשובות. חבר הכנסת משה, בבקשה.

אני רוצה לציין שתוך כדי הדיון פה התכתבתי עם מנהלת מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב-יפו, שרון בלום מלמד, והנתון שהיא סיפקה לי הוא שכל העובדים הסוציאליים בתל אביב-יפו, לרבות יפו ולרבות נותני שירות בשפה הערבית, עובדים כולם בלי הפסקה. הם מוגדרים כעובדים חיוניים ולא הייתה שום בעיה שהם יעבדו. הם עובדים אפילו יותר מהמשמרת הרגילה שלהם. אני מבקש שמהוועדה תצא קריאה גם למרכז השלטון המקומי שיבחנו את הנושא של עובדים סוציאליים עובדי רשויות מקומיות. שתהיה אמירה מאוד ברורה שלא רק הרשויות החזקות, לא רק תל אביב העשירה, גם רשויות חלשות, ואולי דווקא החלשות, ייכנסו תחת האלונקה וייקחו חלק בפעילות הזאת.

תודה. חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב, בבקשה.

בהמשך לשאלה של סונדוס, האם השירותים האלה מונגשים בשפות נוספות? יש גם אמהרית, רוסית וכל השאר. בנוסף, לגבי השירותים שאתם נותנים בשלט רחוק – במידה שתחליטו לפעול פנים מול פנים, מה היכולת שלכם להסתנכרן מול שאר הגופים מבחינת מיגון הצוותים של העובדים הסוציאליים? כי בסופו של דבר אין תחליף לעבודה של פנים מול פנים, טלפון זה לא בדיוק הפתרון.

עוד שאלה, בקשר לוועדה הבין-משרדית. רציתי לשאול איך הוועדה נערכת לתת שירותים לאנשים שלא רשומים בתוך הרווחה? כי כולנו יודעים בוודאות כמה משפחות ואנשים נכנסו וייכנסו בתקופה הזאת למעגל של צורכי שירותי הרווחה.

היבה, בקצרה, אנחנו חייבים להתקדם. אנחנו צריכים לשמוע גם את המשטרה, את משרד החינוך, משרד המשפטים.

השאלה שלי היא בקשר למסגרות הסגורות, לילדים ונוער בסיכון. אנחנו רוצים התייחסות לשאלה מה משרד הרווחה, מה המשטרה ומה הגורמים ברשויות עושים בעניין הזה.

אני אתחיל בשאלות לגבי הוועדה הבין-משרדית. השירותים כן פתוחים. השירותים של אלימות במשפחה הוחרגו והשירותים של ילדים ונוער בסיכון הוחרגו, וכולם פועלים כמו הסטטוס שקיבלתם מעיריית תל אביב. השירותים שלנו הוחרגו וגם העובדים. זה מבחינת השירותים שהמשרד נותן.

באשר למשרד הבריאות והבדיקות, אנחנו ביקשנו לקבל איזשהו מענה באשר לנשים חדשות שנכנסות למקלטים. אנחנו לא קיבלנו היתר לזה, אני משערת שזה קשור למחסור הכללי בבדיקות. אבל אני כן רוצה לומר שבתוך הוועדה הבין-משרדית משרד הבריאות ייתן עדיפות כשיהיה צורך בבדיקות לנשים במקלטים ולילדים שלהן. כלומר, במקרה שיהיה חשש לחשיפה, תסמינים וכן הלאה, נאמר לנו שאנחנו נקבל עדיפות בבדיקות.

אתייחס למה שכולנו מודאגים ממנו, שזה אותם לקוחות שאנחנו לא מכירים. פתחתי ואמרתי שמי שאנחנו מכירים אותו ומטפלים בו – אנחנו יודעים שאנחנו נותנים לו את השירות. אבל גם אנחנו מוטרדים מכל אותן משפחות שאנחנו לא מכירים. אלימות במשפחה זו תופעה שהיא בתת-דיווח, אנשים מתביישים, חוששים וכן האלה. בימים אלה אנחנו יוצאים בקמפיין שפונה לא רק למשפחות אלא גם לקהילה. כי מתוך עבודה שעשינו כדי להבין אסטרטגיות יעילות בפרסום בקשר לאלימות במשפחה, אנחנו יודעים שהרבה פעמים שינוי של הדינמיקה בבית ובקשה מהזוג שיצא ויפנה לעזרה, זה אתגר מאוד גדול עבור זוגות, כל הזוגות.

יסמין, אנחנו חייבים לסיים. חגי, יש לך משפט.

יסמין ענתה על הכול. בנושא של הקמפיין אני אתייחס לשאלה בנושא השפות והגישה לכלל האוכלוסייה. כל הקמפיין הזה יוצא עם שלוש נקודות מרכזיות. נקודה אחת, כניסה שלנו לתוך הבתים בניסיון לשפר את ההתנהלות בתוך הבתים. הקמפיין נוגע גם לציבור הרחב. חברים, צריך לדעת: בשביל לאתר משפחות אנחנו צריכים שכל הציבור יהיה ער לכך וששכן, בן משפחה או חבר ידע שברגע שהוא יודע על אלימות במשפחה אצל קרוביו, שיפנה אלינו ואנחנו ניזום את הפניות שלנו למשפחות בצורה הנכונה. הפרסום עצמו יצא בשפות, גם ערבית, ואנחנו מכוונים אותו גם לאמהרית. הוא יֵצא בשלוש השפות האלה.

חגי, חשוב שגם המוקדים יהיו זמינים בשפות שונות. כי גם בדוח שנכתב צוין שאי אפשר להפריד בין מגזרים שונים, כי כל מי שמדבר עברית מגדירים אותו בסקטור היהודי, וזה לא נכון. אין מספיק דוברי ערבית, רוסית ואמהרית.

הוא לא אמר רוסית. אני מתעקשת על הרוסית.

שמתי לב לזה בדוח. צריך להקל על אנשים. שיוכלו לדבר בשפת האם שלהם. חברים, אנחנו נשמע את השלטון המקומי, ראש מועצת מזרעה, עווד פואד, ואת מחמוד נסאר.

מה עם נציג החינוך?

פנינה. תרשי לי, אנחנו נגיע למשרד החינוך. אחרי המשטרה. תודה, חגי, תישאר איתנו. מר פואד עווד, אתה איתנו? מר פואד, ראש המועצה המקומית מזרעה, נציג השלטון המקומי וראשי הרשויות הערביות. בבקשה.

קודם כול, ברכות על הישיבה שמתקיימת. אני אתייחס בקצרה לכמה נקודות. הוגדר שהתא המשפחתי בצל הקורונה הוא סיר לחץ. האנשים נשארים סגורים בבתים וזה כשלעצמו מהווה מקור לבעיות בתוך המשפחה ואלימות בתוך המשפחה. לכן אנחנו בשלטון המקומי חושבים שצריך להגדיר את העבודה הסוציאלית, את התקן של העובדים הסוציאליים, בהעברת השירות לבתי הנזקקים. אם זה באמצעות הטלפון ואם זה באמצעות הגעה פיזית לבתים. אחרת המצב רק יחמיר.

נקודה ב', למנוע את האלימות בתוך המשפחה. כי בסופו של יום משפחה נזקקת שבה כולם יושבים בבית ואין להם מה לאכול – רק אלימות תצא מתא משפחתי כזה.

נקודה שלישית, האלימות ברחוב. הרי משרד החינוך בחודשי המצוקה מקיים לימודים מרחוק. יש הרבה משפחות שאין להם מחשבים, ואין להן פתרון קצה. איך בדיוק משפחות כאלה ילמדו? ברגע שהם לא לומדים הם מתפנים לדברים אחרים, שזה פשיעה, אלימות, וחלקם גם לא נשארים בבתים. זה כשלעצמו מקור לאלימות ובעיות.

בתקופה הזאת צריך לא רק להחריג את העובדים הסוציאליים; צריך לתגבר את העובדים הסוציאליים, צריך לתת כוח אדם נוסף, הן לעובדים הסוציאליים והן לפסיכולוגים. בינתיים הפסיכולוגים לא נחשבים משרה חיונית, שזאת טעות קשה ביותר.

אני אתמקד בעניין התמיכה והגברת המשאבים והתמיכות למשפחות נזקקות, כי כאן מקור הבעיה של האלימות במשפחה. תודה.

אבו אל עבד, דרשתם כבר תוספת תקציבים למחלקות הרווחה, לשירותי הרווחה, ממשרד הרווחה ומהממשלה?

בוודאי. יש שני פרויקטים. פרויקט אחד, חלוקת תווי קנייה למשפחות נזקקות, אבל זה פחות מ-1%, זה קטן מאוד. דבר שני, הארוחות החמות לפנסיונרים. גם זה נעשה בכמות שנותנת פתרון לפחות משליש מהאוכלוסייה הנזקקת. יש חוסר אדיר בעניין הזה.

תודה, אבו אל עבד. נשמע מטעם ראשי הרשויות גם את מחמוד נסאר, ואז נעבור ישירות למשטרה ולמשרד לביטחון הפנים.

שלום לכולם וברכות לד"ר מנסור עבאס על ראשות הוועדה שכל כך ייחלנו לה. אני שמח מאוד שהיא מקיימת את הישיבה הראשונה שלו, בהשתתפות הרבה אנשים שיש להם הרבה עשייה. אנחנו מקווים שהעשייה הזאת תלך ותתגבר ונתמודד עם האלימות לא רק בתקופת הקורונה אלא בכלל, כי אנחנו מודעים לכך שהאלימות לא תסתיים בתום תקופת הקורונה; ברשויות המקומיות ובכל החברה האזרחית ימשיכו להתמודד עם תופעות של אלימות בחברה.

כראשי רשויות לא התייחסנו למצב של המגפה כאילו זה מצב שימשיך לאורך זמן. אנחנו מודעים לכך שזה יסתיים, והחשש הוא מה עושים אחרי הקורונה. וזה קשור לנקודה השנייה שהוועדה רוצה לדון בה, שהיא המצב הכלכלי הקשה, שילך ויהיה יותר קשה. אנחנו חוששים מאוד מפתח למעורבות יתר של גורמי פשיעה ושל גורמים שירצו לנצל את המצב הכלכלי כדי לתגבר את הפעילות שלהם, שממילא הולכת וגוברת בשנים האחרונות.

בהמשך לדברים שאמר ראש מועצת מזרעה, פואד עווד, אני חושב שסיר הלחץ שגורמת הקורונה והחרדה בתוך המשפחות גורמים לאלימות לא רק בתוך המשפחה. אני רואה לצערי שהאלימות עדיין חוגגת גם במצב של הקורונה. כנראה שלגורמים שעוסקים באלימות יש את האמצעים ואת הדרכים להמשיך לפעול באלימות ובפשיעה גם במצב חירום. ונזכור כולנו שמתחילת השנה נרצחו בחברה הערבית 14 אנשים.

אני מברך על ההשתתפות של כל חברי הכנסת, ערבים ויהודים, בוועדה הזאת. אני חושב שאחרי תקופת הקורונה צריכים להתמקד יותר בסוגיות חברתיות אחרות שנוגעות להתמודדות עם תופעת האלימות.

נקודה אחרונה שאני רוצה להתייחס אליה היא שלא מדובר רק במצוקה הכלכלית. צריך לדעת שחלק ממערכות האכיפה וחלק ממערכות המשפט לא עובדות כרגיל. למשל, יש עניין של שחרור עצירים ואסורים בגלל מגפת הקורונה, דבר שיכול להשליך על האלימות בחברה הערבית. או למשל, יש אי-קיום עימותים בחקירות המשטרה. אנחנו חושבים שדווקא בזמן של משבר, בזמן חירום, מערכות החוק והאכיפה, המשטרה, אמורים לגלות יותר ערנות ומעורבות ויותר שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, כדי לעבור את התקופה הזאת ולהמשיך לפעול בנושא.

חברים, תוך רבע שעה אנחנו צריכים לסיים כי יש מליאה. ולכן הנושא השני, של פשע כלכלי, בצל הקורונה ולא בצל הקורונה – נעביר את הדיון בו לשבוע הבא. אנחנו חייבים להתקדם. נשמע את אנשי המשרד לביטחון פנים, את משרד החינוך, ואז ניתן הזדמנות לאורחים שלנו מהחברה האזרחית, העמותות, לסכם את הדברים שלהם.

סליחה, אני יכולה להתערב קצת? פשוט אנחנו מהשטח וחשוב שתשמעו אותנו. אחר כך הממשלה תתייחס לרווחה.

נאילה, את רוצה להגיד כמה נקודות בקצרה?

תודה לך. אני נאילה עואד, מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות. שלשום הייתה לנו פגישה בין-מגזרית של משרד ראש הממשלה, ושם המשרד לביטחון פנים דיבר על 30% עלייה בקריאות ודיווחים על אלימות בתוך המשפחה, בעוד שהמוקד של הרווחה מדבר על ירידה או על מצב שאין פניות. זה אומר שאין התאמה - - -

לא, יש עלייה ביחס לילדים וירידה לנשים ולקשישים.

השאלה מה התוכניות של המשטרה ושל הרווחה לטיפול במקרים שמגיעים, ולא רק לכבות שרפות ולחכות עד שתעבור הקורונה. אנחנו מפעילות קו סיוע לנשים נפגעות אלימות נפשית ופיזית, ואנחנו מציינות בפה מלא שיש עלייה בפניות למרכזים שלנו, בשונה מהדיווח של 118. חשוב לי לציין ש-188, או משרד הרווחה, כאשר הם מפרסמים, הם לא מדברים על מרכזי הסיוע של החברה האזרחית שפועלים ונתמכים על ידי משרד העבודה והרווחה. זו אחריות מלאה של משרד העבודה והרווחה לשווק ולפרסם את מרכזי הסיוע של החברה האזרחית ושל ארגוני נשים.

אנחנו פנינו לרשויות הערביות שיפרסמו באתרים שלהם ובדפי הפייסבוק את מספרי החירום למרכזי הסיוע בערבית, על מנת שיהיו נגישים גם לנשים. גם חשוב לי לציין בעניין של - - -

נאילה, אין לנו הרבה זמן. הצגת את הדברים, ועכשיו נעבור לנציג - - -

אני רק אתייחס לרווחה.

נאילה, אני מנהל את הישיבה. אנחנו נעקוב אחרי המסמך ששלחתם ונהיה בקשב. עכשיו נעבור לניצב ג'מאל חכרוש, ראש המינהלת לחברה הערבית, ואחר כך לאליעזר רוזנבאום, המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים. אבו חאלד, שמעת כבר חלק מהטענות והדרישות של חברי הכנסת ואחרים. נא התייחסותך.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, מברוכ ובהצלחה. לפני שאני אתייחס לדברים שעלו אני מבקש שברקו, ראש מחלקת נוער ומשפחה, יעלה בפניכם את הנתונים האמיתיים. ברקו, בבקשה.

אני מאיר דב ברקוביץ', ראש מחלקת נוער ומשפחה במטה הארצי של המשטרה. בתחום של אלימות במשפחה אכן יש לפנינו אתגר לא פשוט, שנובע מצד אחד מקשיי הנגישות והצמצום של גורמי טיפול, חינוך וכן הלאה. זה גם משליך על כך שיש פחות אנשים שרואים את הילדים שנפגעים, את הנשים שנפגעות – שבעבר אפשר היה לפגוש אותם בכל מיני מקומות אחרים ולזהות.

צריך להגיד בצורה הכי מפורשת שלמרות שהמשטרה פרוסה במאמצים עצומים כדי לאכוף את הוראות הבריאות של כולנו, אנחנו לא מורידים רגל מהגז בשום מצב בתחום של האלימות במשפחה. ההפך, אנחנו מגבירים פעילות בתחום הזה. אנחנו לא נהסס לעצור אם צריך, ולא תפחיד אותנו לא קורונה ולא בידוד.

במה זה מתבטא?

מה הנתונים, ברקו?

אנחנו צריכים לתת מענה לפערים שנוצרו כתוצאה מהמצב, ואני רוצה להגיד כמה כיוונים שאנחנו עכשיו מתמקדים בהם. אחד, יש לנו רשימות של אנשים בסיכון שאנחנו עוקבים אחריהן. מטבע הדברים כרגע יש פחות תקשורת איתם, ולכן אנחנו עושים מאמץ מאוד ממוקד לייצר קשר יזום ויותר תכוף – מה שלא עושים בשגרה תמיד – עם האנשים האלה. זה כולל שיתוף הדוק הרבה יותר של הרווחה. דווקא בתקופה הזאת הפעילות מהודקת יותר מאשר בשגרה.

הדבר השני זה לייצר לאנשים אפשרויות לפנות אלינו בתוך המצב שבו הם נמצאים, שהם לא יוצאים מהבתים, שכמו שתואר פה על ידי הגורמים שפועלים בשטח, הם נמצאים כנראה במצוקות גדולות, גם אם הדבר הזה לא תמיד מתבטא בנתונים עדיין. ככה אנחנו פועלים גם כדי לתת אפשרות לפנות למוקדים באופן שקט באמצעות אפליקציות של המשטרה שמאפשרות במקרים קיצוניים גם להזעיק משטרה בלי צורך לדבר עם מוקד 100. יש טכנולוגיה שמאפשרת לנו לאתר את המקום ולהגיע למישהי שתהיה במצוקה.

אנחנו גם פועלים עכשיו להסדיר פנייה למשטרה והגשת בקשה לתלונה במשטרה באופן מקוון, בלי שיהיה צורך להגיע, ואז אנחנו ניצור את הקשר להמשך. כמובן יש גם את הקשר הטלפוני והקשר של הגורמים הרלוונטיים ברווחה ובמשטרה עם אנשים שאנחנו יודעים או מזהים שהם נמצאים בסיכון.

יש מרכזי הגנה שאנחנו במשטרה פועלים בהם ביחד עם משרד הרווחה. הם נועדים לילדים שנפגעים מעברות מין ואלימות. הם ממשיכים לפעול, אפילו בפעילות מאומצת יותר. ממשיכים לקבל שם אנשים ולטפל בהם, למרות המצב.

אדוני, נא לתמצת את הדברים.

כמו שאמרתי, אנחנו במעקב הרבה יותר הדוק מאשר הרגיל. אנחנו שותפים לכל הפורומים והשולחנות העגולים במסגרת שיתוף הפעולה הבין-משרדי, ואני מצטרף פה לקריאה שאנחנו מאוד זקוקים לכל העובדים הסוציאליים וגורמי החינוך שפועלים בשטח, כי הם העיניים שרואות את האנשים ביום-יום. ככל שיחזירו יותר ויותר מהם לתפקידים בשטח, כן ייטב לחברה שלנו.

אז למה אתם, השר לביטחון פנים והמפכ"ל, לא אומרים את הדברים האלה, שצריך להחזיר את העו"סים לעבודה? העמדה של המשטרה חשובה מאוד.

שאלה נוספת. הייתי רוצה לדעת האם יש עלייה או ירידה בדיווחים?

אנחנו רואים עלייה מסוימת בדיווחים על אלימות במשפחה. בנתונים זאת עדיין לא עלייה דרמטית, אבל אני מציע לכולנו להיות מאוד זהירים כשעוסקים בנתונים, כי במספרים קטנים, כשהדברים עדיין לא יוצאים החוצה, אז אפשר לדבר על עלייה של מאות אחוזים שמשקפת עלייה מעשר פניות בנושא מסוים ל-70. אבל זה מטעה. כולנו מבינים שהמצב לא פשוט, גם אם הוא עדיין לא מדוּוח, ושאנחנו צריכים להגיע לאנשים.

אבו חאלד, שתי דקות, כי אנחנו צריכים לסכם את הישיבה. ואחר כך משרד החינוך.

יש אפשרות לשמוע גם מהשטח של המחלקות מה קורה.

לצערי אנחנו מוגבלים בזמן כי ב-11:00 יש לנו ישיבת מליאה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו - - -

אני מבטיח שנשמע אתכם בישיבה אחרת, בקרוב.

כולם מדברים בכנסת על מה שצריך להיות, אבל השטח אומר אחרת. חברים, אתם מדברים על העובדים הסוציאליים אבל אתם לא שמעתם את העובדים הסוציאליים. אני יו"ר פורום מנהלי שירותי רווחה ברשויות הערביות, ואני רוצה להשמיע את הקול שלנו - - -

אנחנו מבטיחים שאנחנו נזמין אותך לדיון אחר וניתן לך פרק זמן מתאים להגיד את הדברים שלך. בתחילת שבוע הבא נקיים עוד דיון. אבו חאלד, שני משפטים בבקשה.

אני אתחשב בזמן הקצר ואתייחס בהמשך למה שברקו אמר. מבחינת פשיעה בחברה הערבית בזמן הקורונה, אין עלייה באלימות במשפחה. עלייה של 6% בתקופה קצרה זה לא מייצג. יש עלייה בדיווחים, אבל זה לא דבר שצריך להבליט אותו.

מפקד תחנה עובד בתקופה הזאת מול ראש הרשות באזור שלו, וזה המקום לשבח את שיתוף הפעולה שיש בין מפקדי תחנות לראשי הרשויות, שבזכות עבודה משותפת בין שני הצדדים יש הפנמה מצוינת ברחוב הערבי למשבר הקורונה, ולא סתם פחות דוחות מוגשים ברחוב הערבי לעומת מקומות אחרים. זה בגלל שיש ציות והפנמה.

עלתה איזו שאלה בקשר לתופעה שעקב הלחץ הכלכלי ייתכן שיהיו הלוואות בשוק השחור, דבר שיכול להוות בעיה עתידית. אנחנו עוסקים המון בהסברה בינתיים, ואני פונה לכל מי שאחראי באזור שלו, לעבוד בהסברה בתחום הזה, כדי שנמנע מהציבור לסבול - - -

אבו חאלד, על הנושא של השוק האפור נקיים דיון בשבוע הבא, ואז יהיה לכם זמן להתייחס לזה.

מה שתקבע – אנחנו נביא את הנתונים ונציג את עמדתנו.

תודה רבה.

גם עלתה בעיה שהתחנות עסוקות בדברים שקשורים למשבר הקורונה. התחנות ממשיכות להגיע לציבור באופן רגיל, וגם יש יותר כוחות. התחנות מתוגברות על ידי יחידות המטה, כך שהשטח קיבל תגבור במשבר הקורונה, ואנחנו ממשיכים לתת את השירות הטוב לאזרחים, כי אנחנו רוצים לשמור עליהם גם מבחינת הפשיעה וגם מבחינת הבריאות שלהם בכך שאנחנו מעבירים את ההנחיות של משרד הבריאות.

תודה, אבו חאלד. משרד החינוך, המפקחת נג'וא אבו נימר, בבקשה.

אני אתייחס התייחסות כללית בשתי דקות, למרות שנאמרו פה הרבה דברים. אני לא אדבר על העשייה לפני הקורונה, אני רק אדגיש את השינויים שנעשו בזמן ההתמודדות עם בעיית הקורונה, של הימצאות הילדים והמשפחות בתוך הבית. בתוך ההתייחסות שלי אני אענה לכמה שאלות שעלו.

כמובן שכולם פה התייחסו ללמידה מרחוק. השאיפה היא להגיע לכמה שיותר ילדים, אפילו 100% תלמידים, שלומדים דרך למידה מרחוק. זה לא רק למידה פדגוגית, אלא גם שעות של כישורי חיים, הפעלות של פיתוח חוסן משפחתי ופעילויות קבוצתיות עם המחנך מול התלמידים.

אחד האתגרים שהיו בחברה הערבית היא שאין מספיק אמצעים טכנולוגיים ואין הנגשה. לכן סוכם עם הערוצים הרשמיים של התקשורת לשדר בתוך התחנות - - -

גברת נג'וא, אנחנו קיבלנו הוראה שאנחנו חייבים לסיים את הדיון. אנחנו ננעל את הישיבה אבל הדיון ימשיך ביום שני הבא. נסכם את הדברים בסוף הדיון ולא בסוף הישיבה. אנחנו מודים לך ומודים לכל האורחים והמשתתפים. אני מתנצל שלא יכולנו לכווץ את ההתייחסויות לישיבה אחת. ברור לי שהנושא מורכב, ולכן נמשיך את הדיון ביום שני הבא. תודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.