פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2

26/03/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת להיערכות מערכת החינוך והחינוך המיוחד
לרבות לשנת הלימודים הבאה
יום חמישי, א' בניסן התש"ף (26 במרץ 2020), שעה 10:00

הטיפול בתלמידי החינוך המיוחד בצל מגפת הקורונה.

חברי הוועדה: ניצן הורוביץ – היו"ר
איתן גינזבורג
עומר ינקלביץ'
יבגני סובה
אורלי פרומן
עידן רול

ווליד טאהא

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

מימי פלצ'י - מפקחת ארצית, ביטחון ובטיחות בחינוך המיוחד, לקות למידה, משרד החינוך

הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי מימשל ומדיניות ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

אמיתי שוחט - אחראי על תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

חיים ביבס - ראש עיריית מודיעין ויו"ר מרכז השלטון המקומי

אבי קמיניסקי - יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות

אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד, ארגון "בזכות"

רון נוטקין - אבא לילד בן ארבע על הרצף האוטיסטי

רויטל לן כהן - אימא לילד בשילוב יחידני במע' החינוך, עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צ"מ

נמרוד פפרני - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

הדר טויטו גולן - יועצת פרלמנטרית של ח"כ ניצן הורוביץ

אדם רינגלר - דובר של ח"כ ניצן הורוביץ

יהודית גידלי

רונית יצחק


הטיפול בתלמידי החינוך המיוחד בצל מגפת הקורונה

אני פותח את הישיבה. בוקר טוב לכולם מהכנסת. אנחנו גם בשידור בערוץ הכנסת דרך אתר ועדת החינוך של הכנסת, ואנחנו גם בשידור Life בפייסבוק לכולם. המוזמנים החיצוניים שאינם חברי כנסת מתחברים לדיון הזה דרך zoom.

זאת בעצם פעם ראשונה שאנחנו מקיימים כאן בכנסת דיון מהסוג הזה ומנסים את הפלטפורמה. פשוט בגלל עניין הקורונה יש איסור על הזמנת מוזמנים שאינם חברי כנסת ועובדי הכנסת לכנסת, ולכן כל המוזמנים בדיון הזה מתחברים מרחוק דרך zoom. יש לנו יותר מ-20 מוזמנים שהזמנו לדיון והם מחוברים דרך הzoom-. אני לא יודע כרגע מי בדיוק, יש לי כאן רשימה. נשים על mute את כל מי שלא מדבר כדי שלא יהיו רעשי רקע, וננסה לקיים את הדיון באופן הזה.

אני מבקש מכולם להתאזר בסבלנות. יש הרבה אנשים שמחוברים מרחוק, ננסה לאפשר לכולם לדבר, כמובן שגם לחברי הכנסת. ננסה לעשות את זה בריצ'רץ', ואני מקווה שזה יעבוד בסדר. בכל מקרה, אנחנו לומדים תוך כדי תהליך, אז בישיבות הבאות אני בטוח שזה ילך הרבה יותר חלק.

זאת ישיבה ראשונה של הוועדה המיוחדת לענייני חינוך שקמה בכנסת הזו, העשרים-ושלוש. הוועדה הזאת קמה אתמול, ואתמול קיימנו דיון פורמלי. נבחרתי כיו"ר הוועדה, והיום זה דיון ראשון שאנחנו מקיימים. זה לא יום כנסת שגרתי, אבל הזמן הזה הוא זמן חירום, ונקיים דיונים גם בימים שהם לא ימי כנסת שגרתיים.

את הדיון הראשון בחרנו לקיים בנושא החינוך המיוחד. זה נושא שהוועדה תקדיש לו הרבה מקום, הוא גם מופיע בשם הוועדה. החינוך המיוחד הוא במוקד העניין שלנו. אני חייב להגיד שביומיים האחרונים מאז שעלה עניין ועדת החינוך בכנסת אני אישית, אני בטוח שגם אתם, חברי הכנסת, קיבלנו מאות פניות. בלי להגזים, מאות פניות מהורים, ממורים בחינוך המיוחד, ממנהלים, מהתלמידים עצמם. אגב, פשוט אין פשוט אין-ספור פניות של אנשים שקובלים על המצב הקשה בעקבות השבתת מערכת החינוך המיוחד. הילדים, התלמידים נמצאים בבית, יש קושי בלימוד המקוון, בטיפולים הפארה-רפואיים, יש רגרסיה מסוימת, יש חשש גדול, והרבה מאוד לחץ ומצוקה.

ננסה בדיון היום קודם כול לתת סקירה על המצב מה כן קורה, מה עוד לא קורה, מה צריך לקרות, ונשמע גם את הנציגים השונים. יש כאן נציגים גם של הורים, מורים, תלמידים, יש כאן כמובן את אנשי משרד החינוך, השלטון המקומי, ואחרים, שכולם כאמור מחוברים ב-zoom, וכמובן את חברי הכנסת. ואני מקווה שזה יהיה דיון טוב וחשוב.

אני אבקש קודם כול דרך הzoom- סקירה קצרה מרחלי אברמזון מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. זה לא הולך דרך הzoom- אז נעלה את רחלי על הקו ונשמע אותה בטלפון. אני מתנצל על העניין הזה, תיארנו לעצמנו שזה יהיה ככה. רחלי, בוקר טוב לך, אנחנו רואים אותך בתמונה אבל לא שומעים אותך. אני שם אותך על הרמקול ותדברי. שמעת את ההקדמה שלי?

כן.

נבקש ממך עכשיו כמנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך לתת סקירה באמת קצרה של ההיערכות שלכם עכשיו בתקופת השבתת המערכת למענה לתלמידים, להורים ולמורים של החינוך המיוחד. בבקשה, רחלי אברמזון.

בוקר טוב לכולם, בראשית הדברים אני מבקשת קודם כול להביע הערכה עמוקה לכל הצוותים החינוכיים, לאנשי החינוך שלנו שפועלים כל הזמן לאורך כל התקופה הזאת, שהיא תקופה מאתגרת ועם התמודדות שבאמת איש מאיתנו לא הכיר בעבר; וגם להביע את האהבה הגדולה והחיבוק שאנחנו שולחים לכל הילדים ולמשפחות. אנחנו איתכם, אנחנו נמצאים שם יום יום, ואנחנו באמת משתדלים לעשות את המיטב בכפוף להנחיות שכולנו כאזרחים במדינה כפופים להן.

אתחיל בסקירה שלנו. 250,000 תלמידים נמצאים במערך החינוך המיוחד – כשאנחנו יודעים ש-150,000 מהם לומדים במסגרות החינוך הרגילות בתוך הכיתות הכוללות; ומתוכם כ-60,000 תלמידים לומדים בכיתות חינוך מיוחד בתוך בתי הספר הרגילים; ו-50,000 תלמידים לומדים במוסדות, שהם מוסדות החינוך המיוחד, גני ילדים ובתי הספר.

ניסינו במהלך כל התקופה הזאת למצוא את המענה שנוכל לייצר פתרון לכל התלמידים שלנו במגוון האפשרויות. אז קודם כול לומר ולבשר שהלמידה המקוונת מתחדשת ונמצאת ועובדת. היא גם לא הופסקה, אגב. הרבה מאוד צוותים המשיכו לעבוד ועושים את העבודה, בעיקר הצוותים שלנו. וכשאני מדברת על מענה באופן המקוון אני מדברת על הצוותים הטיפוליים, על כל אנשי הטיפול שלנו ממקצועות הבריאות השונים, על המטפלים הרגשיים, על מנתחי ההתנהגות, על קלינאיות התקשורת, על מרפאות הדיבור.

רחלי, כשאת אומרת שהלמידה מרחוק בעצם מתקיימת את מדברת על זה בהיקף מלא או שאתם רוצים לחדש את זה ולקיים את זה?

מבחינתנו זה בהיקף מלא מחודש.

לא לחינוך המיוחד ולא למוכר שאינו רשמי.

הצוותים עובדים, ואני מדברת גם על מורים, גם על מנהלים, על כולם. כל אנשי מערכת החינוך מבחינתנו נמצאים שם בשטח יום יום אל מול התלמידים שלהם. אז זה קודם כול האופן האחד שבו אנחנו נותנים את הנגשת השירות ככל שניתן.

בימים האחרונים קיבלנו גם אישור עקרוני ממשרד הבריאות לאפשר גם כניסת צוותים הביתה. כמובן שאנחנו צריכים לבחון את זה בהקפדה, לראות איך אנחנו יכולים לממש את הכניסה הזאת, מי יהיו האנשים שיכנסו, איך, וכמובן עם הנחיות של משרד הבריאות. למשרד הבריאות יש קריטריונים מאוד ברורים, אנחנו בודקים כל דבר, נבדוק גם את האפשרות הזאת.

שאלה לגבי הלימוד המקוון, כי אני מקבל כאן כל הזמן שאלות כשאת מדברת. כמה תלמידים לומדים עכשיו בחינוך המקוון, בלימוד מרחוק?

תראו, 130,000 תלמידים שלומדים בכיתות הרגילות מקבלים את השירות המקוון פעמיים, פעם אחת מהקמפוס שלנו שמפורסם כל יום, קמפוס הלמידה "לומדים מרחוק"; ופעם שנייה באמצעות האולפנים והפעילות המקוונת שהמשרד באופן כללי ואגפי הגיל נערכו. זה לא רק החינוך המיוחד, זה כל המערך. אז זה דבר ראשון.

גם 120,000 התלמידים האחרים שלומדים במסגרות החינוך המיוחד בכיתות ובגנים ובבתי הספר לחינוך מיוחד יכולים ליהנות קודם כול מכל השירות שהמשרד מנגיש לכלל תלמידי ישראל. אבל גם אנחנו ממוקדים לתת את המענה, ולכן כל פעם כל הסביבות שלנו מותאמות. בכל יום מתפרסמת מערכת הלמידה בקמפוס שלנו ב"לומדים מרחוק", מתפרסמים השיעורים, התכנים, ההנגשות לגילאים שונים על פי הרצף המותאם. אז כל התוכניות נמצאות שם, כך שמבחינתנו כולם יכולים לקבל את הלמידה הזאת כמו כל התלמידים.

אם כך אני מבין שהכול בסדר, ואין שום בעיה בשום דבר.

לא אמרתי שהכול בסדר. הקשיים הם קשיים, אדוני היו"ר.

אז תתייחסי לבעיות, כי יש המון בעיות.

אנחנו מדברים על למקד אוכלוסייה של כ-50,000 תלמידים, ואנחנו עכשיו מנסים לתת מענה יותר ממוקד, להנגיש אותו ככל שניתן קרוב הביתה. כפי שאמרתי, פעם אחת, ואחרי שקיבלנו אישור ממשרד הבריאות על אפשרות כניסה לבתים, ניערך עם הצוותים שלנו לראות מי צריך להיכנס ועבור מה ועבור איזה טיפול.

פעם שנייה, ניערך לעשות איזשהו שיח אל מול השלטון המקומי ואולי לגבי מענה במוקד רשותי שיאפשר כניסה או הגעה של משפחות. אבל זה דבר שאנחנו צריכים לגבש אל מול מנהלי אגפי החינוך ברשויות אל מול השלטון המקומי.

אנחנו צריכים להמשיך בדיון, אז משפט אחרון, ואת נשארת איתנו פה כי פשוט יש הרבה שאלות.

משפט אחרון. עוד שני שירותים שאנחנו נמצאים בתהליך חידוש ההתקשרויות אל מול אותם זכיינים שזכו במכרזים שלנו. אחד, זה מתן שירותי חינוך לתלמידים חולים בביתם, וגם שירות שנחדש, אני מאוד מקווה שכבר לקראת השבוע הבא; והמערך השני הוא הטיפולים הרפואיים לתלמידים שניתנו בשגרה בתוך מוסדות החינוך על ידי אחיות, היוועצות עם רופאים. את זה אנחנו מנסים להנגיש גם בתוך בתי התלמידים. שוב, הכול בכפוף להנחיות שנקבל.

נעצור כאן. שמעתם את הסקירה של מנהלת האגף לחינוך מיוחד. עכשיו נתחיל את הדיון בצורה של ריצ'רץ', ניתן לחבר כנסת ולאחד המוזמנים, ככה לסירוגין. בואו נתחיל עם אחד מחברי הכנסת. עומר ינקלביץ'.

תודה רבה, אדוני. לפני שאומר את הדברים באופן כללי, נקודתית אל גברתי. את מדברת על 160,000 ילדים מתוך מיליון ילדים במדינת ישראל, כשמדובר על ילדי המוכר. לחינוך המיוחד ולמוכר שאינו רשמי בכלל אין לימודים מקוונים. במקרה אתמול שוחחתי עם לשכת מנכ"ל משרד הבריאות ואמרו שיש רק הנחיות חתומות והלימודים המקוונים טרם יצאו לפועל, כך שילדי החינוך המיוחד נמצאים בסיטואציה שאין להם באופן גורף את הלימודים המקוונים. זה דבר שנאמר לי אתמול מלשכת מנכ"ל.

עומר, אנחנו פה בעניין החינוך המיוחד.

אני מדברת על החינוך המיוחד. כשאני מדברת על המוכר אני מדברת על המוכר שאינו רשמי בחינוך המיוחד. זה נקודתית בעניין הזה.

תגידי גם את הדברים שרצית להגיד באופן כללי, רחלי והמוזמנים האחרים שומעים, ירשמו. שוב אני מבקש פה את סבלנותכם, זה לא דיון פשוט, אנשים מחוברים פה מרחוק, חלק לא שומעים, ירשמו, כל אחד ידבר בתורו. בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני מבקשת להתייחס לכמה נקודות בנושא. אחד, בעקבות הקו הזה שפתחתי אני באמת מקבלת אין-סוף פניות, והדברים שחוזרים על עצמם כל הזמן הם הלחץ הנוראי לגבי ה-100 מטר שאפשר לנוע בהתאם להנחיות. אני מקבלת סיפורים חיים ב- Lifeעל ילדים שזקוקים לתנועה וסטיבולרית. ההורה אומר: הילד זקוק להתנדנד, הוא לא יכול להיות סגור בבית. הם בלחץ ובחרדה קשה מהנושא הזה של התנועה מסביב לבית. אנחנו צריכים לייצר היתר ולאפשר להורים האלה, או עם תעודת נכה או עם איזושהי תעודה, לצאת מהבית, לצאת לגן השעשועים, לצאת החוצה. יש פניות שקיבלתי ממש אתמול מהורים שאומרים שאם לא יאפשרו להם לצאת הם יצאו, הם יהיו מוכנים לשאת בכל סנקציה שלא תהיה, אבל הם לא יכולים לשאת את הסיפור הזה. ומה יקרה בעוד יום כשיהיה הסגר מלא? אנחנו צריכים למצוא את הפתרון וצריכים למצוא את האישור של ההורים האלה לצאת החוצה.

אני מבקשת להתייחס לנקודה נוספת של נושא האוכלוסייה המודרת הפריפריאלית, מה שחברי דיבר עליו אתמול. גם אתמול קיבלתי פנייה מהאוכלוסייה החרדית ומאוכלוסיות בדואיות ודרוזיות, אין לכולם את התשתיות ללימודים המקוונים. אומנם אנחנו רואים שמשרד הבריאות ומשרד האוצר מייצרים הסברה ומנסים לעשות כל שביכולתם, אבל אנחנו צריכים למצוא פתרונות נוספים לאוכלוסיות המודרות והפריפריאליות שמבחינתן הלימודים המקוונים מורכבים יותר.

עוד בקשה, אנחנו חייבים לדון בנושא של המתנדבים שיוצאים לסייע למשפחות האלה, בין אם זה דרך הארגונים של המגזר השלישי, בין אם זה דרך הפרויקט שהקמנו. אנשים בחרדה. הם אומרים: אנחנו נצא החוצה, איך אנחנו מתמודדים עם זה שיעצרו אותנו? צריכים לספק איזשהו אישור למתנדבים הללו, צריכים אותם. ההורים לא באמת יכולים להסתדר בלעדיהם.

דיברנו על הפתרונות של המתנ"סים. כשם שבתי אבות עובדים, כשם שבתי חולים עובדים, צריך לייצר מתנ"סים או בתי ספר להכשיר אותם בהתאם להנחיות. גם אם הילדים האלה יגיעו לטיפול, הילדים האלה בסוף צריכים טיפולים פיזיים, אי-אפשר להשאיר אותם סגורים בבית. אנחנו צריכים לייצר את המקומות האלה שיהיו בהתאם להנחיות ויאפשרו להם מפגשים גם אם זה אחד על אחד, אבל הם חייבים את המפגשים האלה.

לגבי הלמידה מרחוק דיברנו.

תנסי לסכם.

אני מסכמת. אני רוצה להודות לצוותים ולמי שעובד, אבל הנקודות שדיברנו עליהן הן מאוד חיוניות ומשמעותיות. תודה רבה.

היות שגם אנחנו משודרים ב- Lifeבפייסבוק אז אני מדי פעם גם אביא כאן תגובות של אנשים ברשת, והרבה מתחברים. הרבה מהצופים אומרים בתגובות שלהם שלא טורחים לתת מחשב מונגש לכל הילדים כפי שמחויבים על פי חוק. הורים צריכים להפוך שולחנות, לעשות מהומות כדי להשיג לילד את מה שמגיע לו. יש לנו כאן אזרחית ששואלת מדוע הלמידה מרחוק לא עובדת, לא מותאמת לילדי החינוך המיוחד שצריכים פתרון אחר? האם יש רעיונות לפתרונות כאלה? עכשיו מתוך המוזמנים - - -

אדוני, אתה לא רוצה שהיא תתייחס ותגיב לשאלות?

בסוף. אחד מהמוזמנים ואז חבר כנסת, נעשה אחד אחד. פשוט הם לא על הקו במערכת. המוזמן הבא, אביבית מארגון ב"זכות".

קודם כול, אני באמת מודה על כינוס הוועדה למרות ההסדרים הטכנולוגיים, כי הנושא באמת מאוד חשוב ומאוד בוער. ראשית, חשוב לי לומר, ברור שיש הרבה יוזמות מקומיות מדהימות, אבל ברור גם שמאז שניתנה ההנחיה, מאז שניתן צו בריאות העם - - -

אביבית, אין לנו הרבה זמן, אני עוצר אותך. בלי הקדמות מיותרות, יש לנו כאן המון אנשים. חייבים ממש בתמצית לגשת ישר לעניין, מה הבעיות וכו', בלי סקירות כלליות. אני מתנצל, אבל חייבים להגיע לעניין, אחרת לא נגמור. בבקשה.

פתחתי בכך כי מבחינתי זו הבעיה הראשונה. הבעיה הראשונה היא שבעצם לא יצאה שום הנחיה ממשרד החינוך לגבי איך לנהל את מערכת החינוך ביחס לתלמידים עם צרכים מיוחדים, לא ניתנו כלים, לא יצאה שום הנחיה מלמעלה, וניכר שמשרד החינוך לא היה ערוך כדי לתת מענה לתלמידים עם צרכים מיוחדים. זו הנקודה הראשונה.

הנקודה השנייה היא העניין של למידה מותאמת. יש אומנם למידה מקוונת, למידה מרחוק, אבל הלמידה הזאת לא מותאמת לילדים עם צרכים מיוחדים. היא לא מותאמת גם לילדים משולבים. יש מעבר ללמידה המקוונת גם כל מיני משימות שבתי הספר נותנים לילדים, המשימות לא בהכרח מתאימות לילדים, לא כל ילד יכול לפרק את המשימות הללו. יש ילדים שאין להם מיומנויות מחשב, יש ילדים שיש להם קושי לקיים למידה בקבוצה, יש ילדים בתפקודים נמוכים שהלמידה הזאת בכלל לא נותנת להם מענה. מבלי לדבר על גני הילדים ששם אין למידה בכלל.

נקודה שלישית היא הנושא של הטיפולים. מעבר לגני התקשורת, שניתנה הנחיה לגביהם על ידי משרד הבריאות, לא ניתנה שום הנחיה לגבי שאר המערכת – גני שפה, ילדים בכיתות חינוך מיוחד, ילדים משולבים, הם לא מקבלים טיפולים בכלל, גם לא טיפולים מקוונים. מעבר לכך שגם טיפולים מקוונים לא חפים מבעיות. לא כל ילד יכול לשבת מול מסך ולקבל את הטיפול דרכו.

הנקודה הבאה היא העניין של שירותי סיוע. יש ילדים שנמצאים בחינוך הרגיל ויש להם במהלך השנה סייעת אישית שעוזרת להם בין אם זה באופן פיזי, בין אם זה בתיווך חברתי, בין אם זה בתיווך של למידה. הילדים בעצם בבית והסייע בבית שלהם. יש הורים שמממנים לבד את המשך שהייתו של הסייע. זאת אומרת שיש סייעים שמגיעים לבתי הילדים וההורים מממנים זאת מכספם מאחר שמשרד החינוך לא אפשר לסייעים להגיע לבית. ברור שהדברים צריכים להיות תחת המגבלות של משרד הבריאות, אבל כרגע גם עם ממה שרחלי אמרה הם בוחנים אפשרות של כניסה של אנשי טיפול, אבל לא דובר על שירותי סיוע.

הנקודה הבאה היא זה קושי בציוד טכנולוגי. הזכרת את זה, יושב-ראש הוועדה, גם לגבי נגישות פרטנית. לא כל הילדים קיבלו את הציוד הזה. יש ילדים שאין להם בבית את המכשור. כלומר, כאשר כל מצב החירום יתבסס על תשתית טכנולוגית, אין לכל הילדים בבית גם את הכלים וגם את היכולת. מאוד מאוד קשה כך לתת את המענה, בוודאי לילדים עם צרכים מיוחדים. תודה רבה.

לגבי מה שאמרה חברת הכנסת, גם בעניין הזה קיבלנו המון המון פניות, זה הנושא של ההגבלות לגבי ה-100 מטר שניתן לצאת ממקום המגורים. יש הרבה ילדים שזקוקים למרחב הזה, וההגבלה הזאת פשוט לא מותאמת עבורם. כבר אתמול קיבלתי פנייה לגבי ילד שהסתובב עם אביו ככל הנראה לאחר השעה חמש ופקח עצר אותם, לא יודעת אם הוא קנס אותם בסופו של דבר, אבל הם בהחלט קיבלו איזושהי נזיפה בעניין הזה שהם נמצאים בחוץ.

למעשה הפתרונות שאנחנו מבקשים מהוועדה הם - - -

אבקש ממך לסיים, תודה. יש לך עוד משפט אחד קריטי שאת חייבת לומר?

אנחנו מבקשים מענה בבית במגבלות של משרד הבריאות ובהסכמת ההורים גם לגבי שירותי הסיוע, גם לגבי הטיפולים. אם יש אפשרות לקיים טיפולים בבית ספר, שאפשר לחטא אותו מראש, או בכל מסגרת אחרת בקבוצות מצומצמות, זה יכול לתת מענה הרבה יותר אפקטיבי עבור קבוצה מאוד מאוד גדולה של ילדים. טיפולים מקוונים ככל שזה יהיה רלוונטי.

אני מתנצל, נצטרך לסיים. תודה לך, אביבית. אני שוב מתנצל, יש כאן תקלה והסאונד בzoom- לא עובד, לכן אנחנו צריכים להשמיע את זה דרך הטלפון. אני מקווה שיצליחו לסדר את זה במהלך הדיון. בבקשה, חבר הכנסת עידן רול.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להציע התייחסות לנושא החינוך המיוחד להמשך הדיון ובכלל להמשך הטיפול כאן בוועדה, שבעצם מפרק את המושג המאוד רחב הזה של המון סוגי תפקודים שונים והמון צרכים משתנים. יש חלק מהחינוך המיוחד שאפשר להתאים להם כלים ללמידה מרחוק, וגם שם חשוב להתייחס אליהם לא כמקשה אחת. לצורך העניין, עבור ילדים אוטיסטים יכול להיות ששיחות zoom מרובות משתתפים או שיחות עם מטפלים יהיו משהו מציף ולא נוח להתמודדות.

נכון.

עבור ילדים עם לקויות למידה יכול להיות שכל נושא ההתחברות הטכנולוגית והסיסמאות והדברים הם מכשול. אז בשלב ראשון בעיני, אנחנו נדרשים בעצם למצוא דרך להתאים את הטכנולוגיות ואת המענה, וכמובן את התכנים, בהתאם לאותו סקטור בחינוך המיוחד.

בנוסף, אני לא רואה איך אפשר להימנע מלהתייחס לתלמידים, לדוגמה, תלמידי חינוך מיוחד אוטיסטים בתפקוד נמוך כתלמידים שאי-אפשר להשאיר בבית במסגרות הקיימות. חייבים למצוא דרך או לתת להם את אותן סייעות שהם מורגלים אליהן ויודעות לטפל בהם, שיגיעו אליהם לבתים, או להתייחס לתלמידים בתפקוד נמוך יותר כשירות חיוני כמו שבתי חולים נשארים פתוחים, ולייצר מרכזים שפשוט יוכלו לתפקד להם סביבה גם רפואית, גם פארה-רפואית וגם חינוכית. אנחנו לא יכולים להתייחס לילד עם לקויות למידה קלות כמו לילד אוטיסט בתפקוד נמוך במקשה אחת בדבר הזה. אני מאוד אשמח שגם האורחים שלנו והמוזמנים יתייחסו לנושא ככל שזה רלוונטי.

תודה, עידן. בחדר השני נמצא עכשיו אחד המוזמנים, רון נוטקין, שלום, בוקר טוב, תציג את עצמך, את הקשר שלך לנושא, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה לך, אדוני היושב-ראש, ולוועדה שמקדישה את הדיון הראשון לנושא החינוך המיוחד. אני רק רוצה לפני שאתחיל לתקן כמה דברים שגם רחלי אברמזון אמרה.

אין לך הרבה זמן, אז תיגש ישר לעניין.

קודם כול, לא הייתה למידה מרחוק, היא הופסקה אחרי שלושה ימים בגלל הסכסוך בין הסתדרות המורים למשרד האוצר.

היא חודשה.

היא לא חודשה לחינוך המיוחד.

היא לא חודשה לחינוך המיוחד. היא הופסקה גם בגלל הסכסוך בין הסתדרות המורים לאוצר. הבן שלי לומד בגן תקשורת, הטיפולים מתחילים רק ביום ראשון.

ביקשנו שתציג. אתה הורה?

אני אבא לילד בן ארבע על הרצף האוטיסטי, הוא אובחן לפני שנה וחצי. אני רוצה להתחיל באנקדוטה. הבן שלי מגיע אליי אתמול ואומר לי: אבא, תן לי כיף, בבקשה. אני בא לתת לו כיף והוא מתחמק עם היד בכוונה ומתחיל לצחוק עליי. אחרי כמה פעמים הוא פונה אליי ואומר לי: אבא, אתה כל כך חמוד. למה אני מספר לכם את זה? המילים שיוצאות מפיו של בני הן תוצר של עבודה קשה ומאומצת בת שנה וחצי מאז שהבן שלי אובחן על הרצף – טיפולים פרטיים, עבודה מאומצת בבית, כניסה לגן תקשורת והמשך עבודה בבית, והכי חשוב, עבודה קשה של ילד. מילד שכמעט ולא מדבר ולא יוצר קשר עין הגענו למצב של ילד שלא מפסיק לדבר ורוב הזמן נמצא בקשר עין. ואז הגיע משבר הקורונה.

קיימתי ב-12 הימים האחרונים אין-ספור שיחות עם גורמי מקצוע ובכירים במשרדי הממשלה לאחר ההשבתה, והגעתי למסקנה אחת בלבד: למדינה אין תוכנית מגירה לטיפול בחינוך המיוחד. אני אדגיש, תוכנית הלימודים בשלב זה כלל לא מעניינת אותי, אלא שגרת הטיפולים. הבן שלי ללא טיפולים כבר 12 ימים. הנה מה שאי-אפשר לעשות – וחבר הכנסת רול, אני מציע לך להקשיב למה שאני אגיד עכשיו – אי-אפשר לבצע טיפול בבית, הסביבה הביתית חייבת להיות מנותקת מסביבת הגן עבור ילדים על הרצף. זה ערעור של היסודות של הילד, ולא מומלץ לעשות את זה. אי-אפשר לחזור לטיפולים הפרטיים, הבן שלנו עבר תהליך פרידה מורכב מהמטפלות שלו, והחזרתו מסוכנת, כי היא תצריך שוב הפרדה. אי-אפשר לבצע טיפול מרחוק כמו למידה מרחוק. הטיפולים כוללים משחק פרונטלי, זה חלק מהמעטפת הזו של הטיפול. הרעיון הזה לא יעיל ולא ישים.

אז בשבוע שעבר הגשתי הצעה למשרדי החינוך והבריאות להקצות ולהשמיש את מבנה המתי"א, מרכז תמיכה יישובי אזורי של משרד החינוך לטובת הטיפולים. בכל עיר מדובר בעשרות ילדים על הרצף, לא מאות ולא אלפים. אפשר לבנות מערכת שעות שתפריד בין קבוצות הילדים, כך שהם והמטפלים שלהם לא יתקלו זה בזה, ואת הילדים אפשר לחלק לקבוצות של ארבעה. בכל גן תקשורת הרי יש שמונה ילדים.

הטיפול הפרונטלי חיוני. הצעתי גם להחתים את ההורים והמטפלים על מסמך שיש להם אחריות שלא להסתובב במקומות שאסור להסתובב בהם, וגם לא לקחת לצורך העניין את הילדים לסבים ולסבתות שהם בקבוצות סיכון. מי שייתפס מפר חשוף לעבירה פלילית. משיחותיי עם משרד החינוך אני שומע שמתקיימים דיונים יומם וליל. אני מאמין להם לגמרי, אבל צעד אופרטיבי אין. אני גם עיתונאי במקצועי, אני יודע מה זה הודעות לתקשורת. אתם יודעים כמה הודעות לתקשורת הוציא משרד החינוך ב-12 הימים האחרונים בנוגע לחינוך המיוחד? תשימו לב, אפס. אפס. אפילו לא התייחסות אחת לתקשורת בנושא החינוך המיוחד.

הלמידה מרחוק חזרה היום, אבל אני לא מגדיר את זה למידה. המענה הטיפולי מרחוק מתחיל רק ביום ראשון, שבועיים אחרי ההשבתה. הרי פרויקט הלמידה מרחוק לבתי הספר לא נולד אתמול, זה לקח שהופק כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה וצוק איתן. אבל מה עם החינוך המיוחד? תבינו, אני לא בא בטענות לא לצוות החינוכי של הבן שלי ולא לצוות הטיפולי שלו. העבודה הקשה שלהם היא חלק מרכזי בהתקדמות שלו, אבל טיפול מרחוק לא יעזור.

אעשה לכם תקציר של המחקרים ממה שלמדתי בשנה וחצי האחרונות. הוצאת ילד על הרצף האוטיסטי מהשגרה לתקופה ארוכה תביא לנסיגה. אצל הבן שלי היא כבר החלה. אחרי חודשים של כמעט בלי בעיות באכילה, התחילו הבעיות.

רון, אני מצטער שאני קוטע אותך, תתכנס, כי אתה כבר חורג מהזמן.

אני מסיים. אי-אפשר לדעת באיזו רמה תהיה הנסיגה, אבל היא תהיה. אין צעדים אופרטיביים של המדינה מול החינוך המיוחד. אני מדבר רק על קבוצת הילדים על הרצף, אני לא מעורה בקבוצות האחרות, אני גם לא מבין בזה.

זאת שורה אחרונה. אני רוצה לסיים בנושא ההחרגה של 100 המטרים. אם אתם חושבים שלכלוא ילד על הרצף בין ארבע קירות זה הצעד הנכון, אז תנו לי לבשר לכולכם, גורמי המקצוע במשרד הבריאות לא מבינים מה זה אוטיזם. הילדים הללו חייבים להיות מוחרגים מהתקנות. בשבועיים האחרונים אשתי ואני מוציאים את הילד החוצה מסביב לשכונה, חמש דקות מקסימום מרחק מהבית. זה לא 100 מטר, אבל זה גם לא עשרה קילומטר. אם התקנה הזו לא תשתנה עבור הילדים המיוחדים גזרתם את דינם. תודה רבה.

תודה על הדברים, רון נוטקין, אנחנו איתך. ניתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

תודה לכולם. אני לא רוצה לחזור על הדברים שהחברות והחברים כבר אמרו. הם דיברו על למידה מרחוק, על טיפולים פארה-רפואיים, ועל הבעיות שאפשר להיתקל בהם בטיפולים הפארה-רפואיים. כמובן שטיפולים כאלה עדיין לא מתקיימים בכלל, ועבור תלמידים שנמצאים במתכונת של תלמידי חינוך מיוחד הטיפולים הפארה-רפואיים קריטיים, שלא לדבר על טיפולים רגשיים ואחרים שהם לא מקבלים. יש נסיגה קשה בהישגים שהם השיגו עד עכשיו.

אבל אני רוצה דווקא לדבר ברוח הדברים שבהם פתחה רחלי. היא דיברה על למידה מרחוק כאילו הכול מתנהל טוב, וחברות וחברים כבר הזכירו שלא כך הם פני הדברים. עשרות אלפי תלמידים בישראל לא נהנים משירות למידה מרחוק כי אין להם את התשתיות ליהנות מהשירות הזה. לא נערכנו לרגע הזה. יכול להיות שתרגלנו את בתי הספר ואת עצמנו לטילים, לרעידות אדמה, אבל אף פעם לא תרגלנו את עצמנו למצב דברים כזה, כאשר עשרות אלפי תלמידים בישראל לא מקבלים את הזכות להיות בקשר עם גורם חוץ.

אני רוצה להתמקד דווקא או לדבר בשמם של אנשים שאין להם אפשרות להגיע לכנסת ואין להם אפשרות אפילו להיות בקשר עם מישהו שמעלה את טענותיהם כלפי חוץ. אני מדבר על אלפי תלמידים, על אלפי משפחות שמתמודדות עם מצבים קשים מאוד, תלמידים שלא מקבלים ייעוץ, אין להם מושג כיצד לנהוג עם הילדים שלהם בבית. הילדים מאובחנים על כל מיני אבחנות על הרצף, ויש שם דברים קשים, תיאורים קשים מאוד. והמדינה לא שם ואף אחד לא שם, והמשפחות האלה מתמודדות לבד עם המצבים הקשים האלה.

צריכים להגיע לנוסחה עם משרד הבריאות שמאפשרת לצוותים טיפוליים רפואיים להגיע אל התלמידים שחייבים את זה לצורך המשך החיים שלהם. וגם במקרים ספציפיים לבחון אפשרות של הגעת צוותים פארה-רפואיים ורגשיים, כי אם השבועות יחלפו ולא נעשה את זה נהיה בפני בעיה קשה ביותר. תודה.

תודה, חבר הכנסת ווליד טאהא. יש לנו פה כמה תגובות שאנחנו מקבלים בפייסבוק. חשוב לי לשלב כדי שזה יהיה נגיש. כותבת אירנה אהרוני: מסגרת החינוך המיוחד נותנת מענה שיקומי ולא רק למידה, צריך לתת פתרון – כמו שאמרת, ווליד – להיבט השיקומי שהוא אפילו יותר מהותי.

כותב לנו סגן ראש עיריית רהט עטא אבו מדיעם הממונה על החינוך המיוחד, ושואל: יש שעות בודדות שמופעלות גם בחופשים, מדוע שעות אלו לא מופעלות? גם טיפולים בבית על ידי מומחים נקטעו. הורים אינם מומחים. איך יבקרו בבית לאותם תלמידים? זה בדיוק מה שאמרת.

ננסה עכשיו לשמוע דרך ה-zoom את חיים ביבס ראש עיריית מודיעין ויו"ר מרכז השלטון המקומי. לא שומעים אותו דרך ה-zoom אז נשוחח איתו בטלפון. בוקר טוב, חיים.

חברים, בוקר טוב לכולם, מה שלומכם? בעצם הכול טוב ויפה בדיון, רק בסוף אתה מדבר על הפרקטיקה, איך אנחנו היום כבר חוזרים להפעיל חינוך מיוחד. בעיקר מה שההורים צריכים זה שהילדים יתאווררו ושהם יתאווררו עד שיפתרו את כל הסוגיות. ראיתם בלמידה המקוונת הרגילה כמה זה היה כל כך מסובך, אז בחינוך המיוחד זה עוד יותר מסובך.

מה שצריך לעשות זה דבר אחד מרכזי, לאפשר לנו עם משרד הבריאות ועם משרד החינוך לעבוד במשמרות בבתי הספר ובגני הילדים של החינוך המיוחד ולהביא קבוצות קטנות. לתת להם אוורור של שעתיים-שלוש כל יום כדי שיקבלו קצת קשר עם המטפלים שלהם, קצת קשר עם האנשים המרכזיים. אחרי השלוש-ארבע שעות לעשות את זה במשמרות, וכך בעצם לעמוד גם בכללים של משרד הבריאות מצד אחד, ומצד שני גם לאפשר להחזיר אותם לאיזשהו מעין רצף, ולתת גם להורים קצת מנוחה. אחרת נמצא את עצמנו בהתרסקות שלמה של כל מערך החינוך המיוחד, כי כרגע כולם עסוקים בלהסביר איך צריך להחזיר אותם ללימודים הרגילים, ואנחנו לא שם. אנחנו בסך הכול רוצים לתת להם את האוורור המרכזי והחשוב הזה, גם לילדים וגם להורים.

זה הפתרון, נכון. תודה.

זהו, חיים? זה הכול?

זה הדבר המרכזי. הדבר השני לא פחות חשוב, אנחנו רוצים ממשרד החינוך דבר אחד פשוט, תנו לנו את האישור הזה, היום נתארגן, נתחיל להפעיל את זה מיום ראשון בצורה מסודרת עם משמרות. נעביר את זה לאישורם אם הם רוצים כדי שנוכל להחזיר את המערכת, ולוא באופן חלקי. האישור הזה הוא אישור חשוב מאוד.

בסוף הפניות הרבות הן לא אליכם ולא לאף אחד אחר, הן לרשויות המקומיות, למנהלי אגפי החינוך, לאנשים שמתמודדים עם זה ביום יום. וגם ההורים עצמם נמצאים במצוקה, לא רק הילדים, כי ההורים צריכים לשבת בסיר הלחץ הזה. אנחנו רוצים פתרון מיידי כדי שנוכל להניע את זה כבר ביום ראשון הקרוב. בזה סיימתי.

תודה רבה לך. חברת הכנסת אורלי פרומן.

תודה. קודם כול, זאת הזדמנות טובה בישיבה הראשונה של הוועדה לשלוח תודה לכל הצוותים החינוכיים בכלל, ולצוותי החינוך המיוחד בפרט, בכל רחבי הארץ על עבודת הקודש שהם עושים כל השנה, ובוודאי בימים אלו.

רואים שהיית מנכ"לית, אורלי.

ועכשיו לעצם העניין של החינוך המיוחד. תראו, המענה לתלמידי החינוך המיוחד בימים כתיקונם לא דומה למענה רגיל. אנחנו לא יכולים לדבר בנשימה אחת על למידה מרחוק למיליון הילדים הרגילים ולילדי החינוך המיוחד. בחיי היום יום לכל ילד בחינוך המיוחד – ואני מסכימה עם חברי חבר הכנסת עידן רול, שה- varianceהוא מאוד מאוד גדול גם תפקודי וגם במוגבלות ובמענים – המענה הוא אישי. התוכנית היא תוכנית תל"א, תוכנית לימודים אישית לכל ילד כזה. אין מערכת אחת שתיתן מענה, וזה הקושי והמורכבות בלתת מענה הולם לילדי החינוך המיוחד.

אני רוצה הערה אל מול התודה שאמרתי לצוותים. לא יכול להיות שברגע שהפסיקו את הלמידה מרחוק ויש לה איזושהי נגיעה לילדי החינוך המיוחד שתמיד מוחרגים, מוחרגים בשעות משבר, זאת פעם ראשונה שהפעילו גם עליהם את סוג הסנקציה או ההשבתה הזאת. אם הם מוחרגים הם היו צריכים גם בשבועיים האלה, כי כשאתה מתחיל ואתה מפסיק ואתה מתחיל ואתה מפסיק, אתה בדיוק מרע את הטיפול השוטף.

דבר שני, כמובן שיש חשיבות אצל ילדי החינוך המיוחד לרצף הטיפולי הרפואי החינוכי, יש חשיבות לקשר שכבר נוצר עם המטפלים ועם אנשי החינוך שלהם. רובם לא יכולים היום פתאום לקבל דמויות אחרות.

נכון מאוד.

צריך לשקם מחדש.

כן, ולכן הדמויות האלו חייבות להמשיך וללוות את הילדים. ואני רוצה גם מבט אחד אל תא משפחתי. הייתה לי הזכות השבוע למבט פנימה למשפחה עם שני ילדים מהחינוך המיוחד. המשפחות ממש במלחמת הישרדות.

נכון.

מלחמת הישרדות, חברים, זה גם משבר בין כותלי הבית, כי זה גם מעמסה על ההורים, גם על בני המשפחה שמותשים וקצת חסרי אונים. וודאי שהם רוצים לעזור לילדים שלהם.

וגם יש עוד ילדים.

ואם יש עוד ילדים. הם חרדים אל מול הרגרסיה, אל מול מצב קיצון. כשהם שומעים סגר 100 מטרים, חברים, יש היסטריה בתוך המשפחה. ולנושא של הטיפול הרגשי והטיפול הנפשי על ידי אותם מטפלים יש חשיבות מאוד מאוד משמעותית לילד ולמשפחה כולה. הייתי רוצה לדעת איזה מענה ניתן בהיבט הזה.

נקודה נוספת אלו הילדים החולים. ילדים חולים הם חלק מילדי החינוך המיוחד. אלו ילדים שמקבלים טיפולים מיוחדים לאורך השנה, פוקוס גם עליהם.

אני רוצה לחזק את מה שאמר ביבס, ואני רוצה גם לשאול את משרד החינוך מה הקשר ושיתוף הפעולה עם אגפי החינוך ברשויות המקומיות. בסופו של דבר הם האנשים הכי קרובים לילדים ברשות. הם יכולים ליזום פתרונות ולייצר פתרונות מקומיים, כמובן, והלימה למגבלות של משרד הבריאות ומשרד החינוך. צריך לעשות כל מאמץ לייצר את המסגרות האלה, לפתוח אותן בצורה זו או אחרת עם כל המגבלות, ולא לתת לילדים ולמשפחות תקופה כל כך ארוכה להיות ללא מענה הולם מותאם אישית. אני מזכירה, פה זה מענה מותאם אישית, ולכן יש חשיבות לפתוח את המסגרות האלו. יש ברשויות המקומיות אגפי חינוך, אנשי חינוך באגפי חינוך, מתי"א שמכיר את כל הילדים ברשות. צריך בשיתוף פעולה לתת לרשויות זרוע ארוכה כדי לטפל בעניין הזה.

ונקודה אחרונה. צריך לשים לב, אין ספק שיש משפחות שכמו שנאמר פה שמשלמות באופן פרטי למטפלים שלהם, זו המחויבות שלהם כלפי הילדים. אנחנו פותחים פה פערים מאוד גדולים אל מול משפחות שלא מסוגלות להעסיק באופן פרטי, והילד שלהם חייב לקבל את אותו מענה, וזה מקומה של המדינה להתערב. תודה רבה, ושנדע ימים טובים יותר.

תודה לחברת הכנסת פרומן. יש לנו כאן שתי תגובות, שאלות מהפייסבוק. יונתן חזקיהו כותב: החינוך המקוון אינו רלוונטי לילדים על הספקטרום האוטיסטי. פתרונות אפשריים, לדעתו: אחד, מתן טיפולים פרטיים לילדים באופן פרטני, ולא לאסור על כך מחשש להידבקות; שתיים, להפעיל קבוצות קטנות; שלוש, לחשוב מחוץ לקופסה. כותבת אפרת ממליה: לבני נקטע טיפול רגשי שהוא מקבל בבית הספר בתקופה הכי משברית שחווינו אי-פעם. חובה לדאוג לרצף טיפולי לילדינו.

על זה אנחנו מדברים.

בבקשה.

אנחנו מעלים את אמיתי שוחט מנציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות ממשרד המשפטים.

שלום לכולם, בוקר טוב. קודם כול ברכות על הקמת הוועדה ובהצלחה. שמחנו לשמוע את העדכונים מרחלי ואת כל המאמצים שנעשים, כי באמת השבוע האחרון שבו הופסקו הלימודים והטיפולים היה מאוד בעייתי. עכשיו אנחנו יודעים שהאגף לחינוך מיוחד והשטח, כמו שרחלי גם אמרה, היו מוכנים מהר להתפתחויות, והופתענו שכל העבודה שלהם הופסקה. ולכן, משרד החינוך חייב לצאת בהתחייבות שלא משנה מה יהיו ההתפתחויות בהמשך עובדי החינוך המיוחד והטיפולים וההוראה שנותנים חייבים להיות מוחרגים. לא משנה מה קורה בהמשך, כן הסכמים, לא הסכמים, החינוך המיוחד חייב להמשיך לעבוד לאורך כל הזמן. אז חשוב שהמענים לילדי החינוך המיוחד יהיו מוחרגים.

בנושא של הילדים המשולבים. חשוב שהמענים יינתנו גם לילדים משולבים. המורים לילדים רגילים בכיתות הרגילות בעצמם לומדים עכשיו איך לעשות את ההוראה מרחוק. אני לא יודע אם הם יודעים לתת מענה לילדים המשולבים, את המענה הרגשי. חייבים לתת למורים האלה הדרכה, חניכה וליווי איך הם ייתנו מענים גם לילדים המשולבים, כי הילדים המשולבים הם חלק מהכיתה בשגרה, אז הם חלק מהכיתה ובאחריותם גם בחירום.

כל השידורים, כל חומר שמשרד החינוך מוציא צריך להיות מונגש. חוץ מזה שהחוק מחייב את זה, גם ההיגיון והשכל הישר מחייבים את זה. ולסיום, אני מצפה שהמשרד יצא בקריאה ובהתחייבות רשמית לכל הדברים שעולים כאן. המשרד חייב לצאת ולהגיד: אנחנו דואגים לחינוך המיוחד, החינוך המיוחד לא - - - שלנו, החינוך המיוחד אלה הילדים שאנחנו צריכים להשקיע בהם הכי הרבה ואת הכי הרבה משאבים, ואנחנו לא הולכים להשאיר אותם מאחור.

אני רק רוצה לעדכן לגבי משהו שעלה כאן, לגבי הנושא של היציאה החוצה, ההתאווררות. אנחנו כנציבות שוויון זכויות עובדים מול משרד הבריאות כדי לאפשר את היציאה הזאת של ההורים להחרגה ולאוורור. תודה רבה.

מה עם ההחרגה של המתנדבים שיוצאים להתנדב אצל המשפחות האלה? גם הם צריכים החרגה.

ראיתי שמשרד הרווחה באמת הוציאו הנחיות למתנדבים שמאפשרים להם את היציאה הזאת להתנדבות, וגם הוראות מה לעשות אם שוטרים עוצרים אותם. אני יכול להביא לכם את ההוראות של משרד הרווחה.

סליחה, אבל אם שוטר עוצר אותם, מספיק שהוא יגיד: יצאתי להתנדב?

לא, צריך להיות לו אישור.

צריך אישור.

אני רק רוצה לוודא, האם מתנדב חייב תעודת מתנדב בארגון שבו הוא נמצא כשהוא יוצא?

ההנחיה של משרד הרווחה היא להגיד לשוטר, ואם יש בעיה שיתקשרו למוקד 100 ויבקשו את מי שעוסק בנושא הקורונה שם, וההנחיה לארגונים זה להוציא להם לזה אישור. זאת לא תעודת מעבר, אלא הנחיה לארגונים להוציא אישור שהמתנדב הזה - - - בתעודת זהות מתנדב אצלם.

בסדר גמור. תודה רבה.

העברתי את הנוהל ליהודה, לעוזר שלך, כתוב שם שאם בהמשך הסגר יוחמר אז גם יצאו הוראות מותאמות לפי הסגר שיוחמר.

יופי, תודה רבה, כי צריך באמת לקחת את זה בחשבון כשיהיה הסגר מלא. תודה לך.

תודה, אמיתי שוחט, משרד המשפטים. חבר הכנסת יבגני סובה באולם השני, בוקר טוב, בבקשה.

שלום, בוקר טוב, בקצרה, אני לא רוצה לבזבז את זמנם של האורחים, אני רוצה לשמוע.

אתה לא מבזבז, אתה חבר בוועדה ותגיד את דבריך.

תראה, בקצרה. אני שמח לשמוע את הדברים, כך אנחנו גם צריכים ללמוד דברים, בטח בתחום המיוחד כמו חינוך מיוחד, סליחה על החזרה על המילים האלה. אני רוצה להגיד שני משפטים. בימים האחרונים אנחנו עדים לוויכוח שהוא לא כל כך בתקשורת, אלא ויכוח בין המשרדים, בין משרד הבריאות למשרד הביטחון על סמכויות, האם צריך להפעיל את פיקוד העורף, לא צריך להפעיל את פיקוד העורף, וכל הדברים האלה שאנחנו מכירים מהשלטון המקומי, ומכירים מהרשויות במדינה.

פה בסיפור הזה אין ויכוחים בין המשרדים, יש פה את משרד החינוך. אני מצטרף למה שאמר רון פה לפניי, צריכה להיות תוכנית מגירה. אני לא יודע אם נצליח לגרום למשרד החינוך להכין את זה בתקופת משבר, אבל אין ספק שצריכה להיות תוכנית. ובתקופת המשבר – אני כמובן כמו כל עם ישראל מקווה שלא נגיע לקורונה הבאה – שלא יהיו שאלות כאלה, שפשוט יוציאו את התוכנית מהמגירה ויפעלו על פי התוכנית.

ואם אנחנו מדברים על מספר של 260,000 או כמה שכתוב – כמה ילדים יש לנו? 260,000, נכון? כפי שאני מבין. 161,000 תלמידים, קצת יותר – אז צריכה להיות תוכנית. ואם צריך להפעיל את פיקוד העורף בתוך משרד החינוך אז צריך לעשות את זה בתוכנית מגירה, וזה תפקידנו כחברי כנסת. אני מקווה שנוכל גם לקדם את זה בקדנציה הנוכחית. אני מקווה שהיא תהיה לא קצרה, אלא ארוכה. וזה גם אולי הלקח הראשון והמסקנה הראשונה מהדיון הראשון. וכמובן שנמשיך גם בשוטף לעקוב אחרי דברים וגם להזמין את כל מי שאחראי על הנושא הזה. אני מאחל לכולנו שנדע להכין לטווח הארוך ולא רק לטווח הקצר. תודה.

תודה, חבר הכנסת יבגני סובה. עכשיו נשמע מרחוק את אבי קמינסקי יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, ואחר כך נעבור לרחלי אברמזון לסיכום ביניים עם משרד החינוך. פשוט עלו כאן המון שאלות והמון נושאים והיא תצטרך להתייחס. קודם כול אבי קמינסקי, שומע? בוקר טוב לך. בבקשה.

כן, שלום, בוקר טוב. קודם כול ברכות על קיום ישיבת הוועדה. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אחד, אני מסכים לדברים של חיים ביבס, שבעצם אומר: תנו היתר כזה או אחר וננסה לקדם את השיח עם אנשי החינוך המיוחד ולהפעיל מסגרות בצורות כאלו ואחרות. זמן התגובה צריך להיות טיפה יותר ארוך. זמן התגובה לא יכול להיות ביום ראשון אלא צריך טיפה יותר זמן תגובה, אבל זה בסדר, זה גם יכול להיות ביום שני.

אם אפשר עוד כמה דברים. אפשר כמובן להיות בקשר עם הסייעות הקיימות ושיגיעו למשפחות עצמן, אם זה אפשרי. צריך אישור מיוחד לזה. הממשלה לא אישרה את זה מהסיבות שלהם, וצריך - - - את המקום הזה. אבל חשוב גם לומר כמה דברים. אני נמצא בקשר לא רק עם המנהלים של אגפי החינוך, אלא גם בקשר רחב עם הרבה מאוד גורמים בתוך החברה הישראלית, בתוקף היותי גם בנושא הקבינט. המצוקה היא באמת מצוקה שצריך לגעת בה, וזאת הבטן הרכה של מדינת ישראל, וצריך לחשוב מה עושים הכי טוב לאותה אוכלוסייה.

הנקודה הנוספת, יש גם ברשויות המקומיות היום הרבה מאוד פעולות, השפ"חים מדברים ועושים "מסיבות עיתונאים" קוראים לזה, ואיזשהן שיחות zoom עם ההורים לוונטילציה. כמובן שמנהלי בתי הספר נמצאים בקשר עם המשפחות וגם העובדים הסוציאליים. זאת אומרת שיש היום פעולות בתוך מערכות הרשויות המקומיות שעושים את זה כל הזמן בצורה המקצועית הכי טובה, כמובן בהנחיות הקיימות.

צריך טיפה באמת איך שאמר חיים לאוורר גם את הילדים וגם את ההורים ולמצוא את השיח איך עושים את זה ברמת המסגרות, גם ברמת הערים, וגם כמובן ברמה של המועצות האזוריות, שזה קצת יותר מורכב, לכן צריך קצת יותר זמן תגובה. אבל בגדול חובה לדעת למצוא את החוט המקשר כדי לעמוד בהנחיות של משרד הבריאות, וכמובן לעשות משהו עם המשפחות ועם הילדים של החינוך המיוחד.

תודה רבה לך, אבי.

אולי הוא יכול להתייחס לנושא של מרכזים קהילתיים שייפתחו לצורך העניין.

ביבס אמר שצריך אישור של משרד הבריאות.

עידן, בבקשה.

אתה יכול לתת לנו איזשהו אינפוט מהזווית שלך לגבי היתכנות הקמה של סוג של מרכזי חירום קהילתיים, היערכות, כמה זמן דבר כזה יכול לקחת מבחינתכם בהינתן ההוראה של משרד הבריאות.

שמעתי רק חלק מהשאלה, אפשר בבקשה לחזור על השאלה?

אני שואל האם אתה יכול לתת לנו איזושהי זווית אופרטיבית, בהנחה שיתקבל אישור ממשרד הבריאות לפתוח מרכזים אזוריים, קהילתיים ברשויות עבור ילדי החינוך המיוחד. מה הנגזרות של זה? כמה זמן היערכות זה מצריך? האם זה משהו שיכול להתבצע די מהר?

תוך יום.

הנגזרות של זה קודם כול הן נגזרות כלכליות וצריך לדעת איך עושים את זה, ועל זה כמובן צריך לחשוב ביחד. אני מעריך שכולם יתגייסו לעניין הזה. זה תלוי בספקטרום של הילדים ובמקום של הילדים, כי אם אלו ילדים - - - זה אופרה אחת, וזה קשה ואין עם זה כמעט יכולת; אם אלו ילדים עם ליקוי למידה כאלו ואחרים אפשר תוך יומיים-שלושה להתארגן. זה תלוי באמת בספקטרום של הילדים אחד לאחד ואיך אתה עושה את זה, אם זה אוטיסטים מה אתה עושה עם זה.

זאת אומרת שצריך זמן תגובה, כי אתה לא יכול לשים מרכז כזה ולהביא את כל הילדים בכל הרמות לשם. אתה צריך לעשות חלוקה של מי מתאים למי ומי יכול להיות, ומי הצוותים שהולכים לעבוד עם הילדים האלו. זה לוקח יותר זמן. זה לא רק מהרגע להרגע ברמת ההתארגנות. נעשה כמובן את כל המאמצים כדי שזה יהיה מקסימום מהיר כדי לתת את המילים הטובות גם להורים וגם לתלמידים, אבל צריך זמן תגובה לעניין הזה.

תודה, קמינסקי. עכשיו נתקשר לרחלי אברמזון מנהלת האגף לחינוך מיוחד, שהיא איתנו ושומעת כל הזמן. רציתי לתת לך לסכם ולענות בסוף הדיון, אבל הצטברו פה הרבה דברים וחבל שנדחה את זה.

אדוני, אין נציג של משרד הבריאות, זה לא הגיוני לנהל ככה דיון.

יש נציג של משרד הבריאות, גם נעבור אליו.

אה, יש נציג של משרד הבריאות, יופי. בסוף מה שאני מבינה זה שמשרד החינוך תקוע כי משרד הבריאות לא מאשר. זה הביצה והתרנגולת אם משרד הבריאות לא יהיה אפקטיבי.

רחלי, את שומעת אותנו, רואים אותך וגם שומעים אותך בטלפון. בבקשה תתייחסי לנקודות השונות בקיצור, הדברים די חוזרים על עצמם, הכיוונים די ברורים.

שלום. קודם כול אציין שבראשית דבריי בסקירה שנתתי התייחסתי כמעט לכל הנקודות שעלו. אבל אני אחזור ואומר שקודם כול שמעתי, ואני מאוד מעריכה גם את שיתוף הפעולה ואת הקשר ההדוק שמתקיים בינינו לבין השלטון המקומי ואגפי החינוך, וגם הצעתו של חיים ביבס יו"ר השלטון המקומי בהחלט עלתה גם באמירות שלנו לגבי המוקדים הרשותיים כשהצעתי ואמרתי אותם.

יחד עם זה, בכפוף להנחיות משרד הבריאות לעת הזאת קיבלנו אישור על הפעלה מאוד חלקית וממוקדת, שני אנשי צוות ושני ילדים שיגיעו. אז אם אנחנו רוצים לבחון את הכניסה אל מסגרות החינוך ועבודה במשמרות נצטרך לעשות את זה ולראות מה המשרד מנחה. אנחנו פתוחים לכל דבר, אז נעשה את זה יחד.

אתייחס לאמירות שעלו לעניין התלמידים. קודם כול לומר שההתייחסות שלנו כשדיברתי על כלל התלמידים אינה מבחינה בין ילדי חינוך מיוחד ברשמי ובמוכר שאינו רשמי. כל תלמידי החינוך המיוחד, 250,000 כוללים את כל המסגרות. במקום שאין בו תשתיות אנחנו והצוותים באמת מנסים לעשות את מה שהם יכולים כדי להגיע אל הילדים בכל אמצעי שניתן. שוב, הכול בכפוף להנחיות משרד הבריאות.

זה פשוט לא נכון. שתהיה בקשר עם מנכ"ל המשרד.

כל התוכניות בקמפוסים שלנו מותאמות לתלמידים, אם אלו תלמידים עם אוטיזם ואם אלו תלמידים עם מוגבלות שכלית, אם אלו תלמידים עם מוגבלות פיזית, גם הטיפולים מותאמים לכל אוכלוסיית התלמידים. כמובן שאף פעם אנחנו לא מצפים שזה יהיה במגע של אחד לאחד או עבודה אישית כשיושב הילד מול המטפל שלו והם נמצאים גם במגע פיזי, אז זה כמובן לא אותו דבר, אבל אנחנו כן מנסים לעשות את זה באופן המונגש. גם התייחסות לאמירה של חברת הכנסת אורלי פרומן, גם את השירות לתלמידים החולים בביתם, אמרתי בראשית דבריי ואני חוזרת, אנחנו מחזירים ומנגישים. אני מקווה שכבר נוכל לעשות את זה החל מהשבוע הבא.

אני רוצה באמת לומר תודה לכל השותפים שלנו ולומר שנשמח לכל חשיבה נוספת. יחד עם זה, אני מדגישה ואומרת, תוכניות החירום אצלנו נמצאות, משרד החינוך ערוך, הוצאנו אגרת ברורה לכל מנהלי המוסדות והצוותים על איך אנחנו ואיזה הדגשים אנחנו נותנים במתן המענה לתלמידים עם הצרכים המיוחדים, כך שאי-אפשר לומר שמשרד החינוך לא היה ערוך. העניין של הלא היה ערוך, כולנו במדינה לא חשבנו ולא ציפינו להתפשטות בצורה כזאת.

זה ברור.

נערכנו ומשרד החינוך יודע לתת את המענה. יחד עם זה, כן, כמו כל המדינה הגענו לאיזשהו מצב שבו אנחנו צריכים לעשות חשיבה מחדש וחשיבה מותאמת למצב הנוכחי, כי במצב הזה עדיין לא נתקלנו, אף אחד מאיתנו, לא מערכת הבריאות, לא מערכת הרווחה, ולא שאר השירותים במדינה. אבל אנחנו באמת נמצאים שם כדי לתת את המענה המיטבי, ונמשיך לעשות את זה באהבה רבה.

אבל לפחות ברמה הפרקטית הילדים האלה נמצאים במצוקה, אז למי צריך לפנות? ברמה הפרקטית אנחנו לא מצליחים להבין למי צריך לפנות. החינוך אומר שזה הבריאות והבריאות אומר שזה האוצר. מר ביבס דיבר ורון, זו הצעה שרון כבר הציע מלפני שבועיים להקים את המתנ"סים האלה. מי צריך לתת את האוקיי לדבר הזה? את תגידי בריאות, בריאות יגידו אוצר, אוצר יגיד חינוך. כולם צריכים להתכנס ביחד, לקבל החלטה ולהוציא אותה פרקטית לפועל אתמול, כי ההורים האלה משתגעים, ובצדק.

תני לה לענות. שמעת את השאלה, רחלי?

מה הייתה השאלה?

חברת הכנסת עומר ינקלביץ' אומרת, וזה גם עולה בדיון הזה הרבה, שהמשרדים מעבירים את האחריות מאחד לשני, החינוך אומר בריאות, הבריאות אומר אוצר, האוצר אומר חינוך. חברת הכנסת ינקלביץ' אומרת שתתכנסו ביחד, תתאמו את הדברים, תיתנו פתרונות, כי ההורים באמת יוצאים מדעתם. תשיבי על כך, בבקשה.

זה ממש לא כך, יש לנו צוותים משותפים של המשרד ואיש לא מעביר אחריות ממשרד אחד לשני. אנחנו בקשר יומיומי שוטף עם משרד הבריאות, אין כאן שום מניעה של תקציבים כאלה ואחרים ברגע זה. אנחנו מדברים על הנחיות מאוד מוקפדות, ואנחנו נמצאים שם בקשר שוטף אל מול ההנחיות שאנחנו מקבלים, ואין כאן העברת אחריות ממשרד למשרד. העבודה משותפת וצמודה יומיומית שעה שעה.

רחלי, רק שיהיה ברור, אני אומר לכולם, אנחנו לא פה חלילה בעימות עם משרד החינוך. אנחנו בשיתוף פעולה, אנחנו כולנו בעד אותה מטרה, ואנשי משרד החינוך ורחלי עושים עבודה חשובה ועובדים בצורה מאוד מאומצת. אנחנו גם רוצים להודות לך על זה. שאלה כאן לחבר הכנסת ווליד טאהא, תשאל ואני אחזור על השאלה, בבקשה.

רחלי לא התייחסה לתלמידים שאין להם גישה ללמידה מרחוק או למשפחות שלהם, אני יודע על אלפים כאלה. כיצד אנחנו מטפלים בהם? היא לא אמרה מילה על זה.

אומר חבר הכנסת ווליד טאהא שלא התייחסת לתלמידים שאין להם גישה ללמידה מרחוק. למשל, נגיד בפזורה הבדואית, אין אפשרות, ולא התייחסת לנושא הזה. אם תוכלי להתייחס, בבקשה.

לאוכלוסייה בגיל הרך דאגנו להנגשת ערכות הביתה לכל תלמיד, גם בגיל הרך וגם בגילאי בית הספר, בגילאים הצעירים יותר היו ערכות אישיות. דבר שני, זה נכון, לא לכולם יש את התשתיות, ואני יודעת לפחות משיחות שלי עם מנהלים ועם צוותים שהם אפילו מקיימים שיחות יומיומיות בטלפון עם ההורים, שואלים, דורשים בשלומם, בודקים מהן הבעיות ומהם הקשיים, ואם אפשר מסייעים באיזושהי הנחיה והדרכה. לומר שזה נפלא ונהדר, בוודאי שלא. קשה.

אבל יחד עם זה, אני שוב חוזרת, עכשיו בהינתן האישור שקיבלנו ממשרד הבריאות על אפשרות של כניסה אולי לבתים, נעשה את זה עם כל ההנחיות המדודות והמבוקרות שמשרד הבריאות מנחה אותנו ומבקש. נתחיל לעשות את זה. נגיע יותר לבתים ככל שניתן, ננסה לאתר את המצוקות, ננסה לתת את המענה. אנחנו שוב נמצאים יחד בתוך מקום שהוא מאוד מאוד מאוד מסוים, אי-אפשר להתנהל כאילו שום דבר לא קורה. אז אני מבטיחה שנמשיך לעשות את המאמצים ולהגיע אל אותם מקומות שגם מזוהים כמקומות שחסרות בהם התשתיות, ולראות איך אנחנו עדיין מקדמים את זה.

מה הכוונה כשאומרים אנחנו נגיע לתוך הבתים? מי זה אנחנו?

רחלי אברמזון תישאר איתנו, נעשה עוד סבב קצר של משתתפים, חברי כנסת. תישארי איתנו ובערך עוד רבע שעה תתייחסי לדברים החדשים שיעלו, בסדר?

אין בעיה.

עכשיו נבקש גם מנציגת משרד הבריאות את ההתייחסות שלה כי הרבה מהדברים קשורים למשרד הבריאות.

אבל יש בעיה, כי אמרו לי שהשידור לא משודר כבר אז איך אנשים בעצם רואים אותנו?

זה לא נכון, זה משודר באתר ערוץ הכנסת.

השידור משודר באתר ערוץ הכנסת.

גם בפייסבוק שלך ראיתי.

וגם בפייסבוק שלי. יש לנו פה תגובות בפייסבוק. רבים אומרים שהקושי הכי גדול הוא הסגר על הילדים עם הצרכים המיוחדים בבתים. שואלים האם יש דרך לתת לילדים את האפשרות לצאת החוצה, אולי לפתוח גני שעשועים ייעודיים או אפשרויות אחרות. זה חוזר על עצמו הרבה. כותבת ורד גלעד פרידמן: למידה מרחוק שאין בה עבודה אחד על אחד לילדים צמי"ד היא קושי שלא יתואר. ביומיום הילדים צמודים לסייעות ומטפלים, יש להם קשר ישיר עם המורה. כאן הכול נופל עלינו – הכוונה על ההורים – כל משימה, כל קושי, כל תגובה היסטרית של ילד שלא מתמודד אני עסוקה גם בללמד וגם בלהרגיע את החרדה והמתח, ובמקביל אני נדרשת לעבוד. שוב, אחת ההורות, האימהות: למידה מרחוק בפורמט הנוכחי טובה לילדים בחינוך רגיל, אך צריכים לעשות לה הרבה הסבה עם הרבה חשיבה לפורמט של ילדים בחינוך מיוחד. מירי כהן ממשרד הבריאות, שלום, שמעת את הדיון שלנו?

לא שמעתי, רק עכשיו אני מצטרפת אליכם.

אנחנו מקיימים כאן בוועדת החינוך של הכנסת דיון על החינוך המיוחד. חלק גדול מהטענות גם של נציגי הרשויות המקומיות, משרד החינוך, ההורים, אנשי המערכת, וכו', מופנות בעצם למשרד הבריאות ולהנחיות משרד הבריאות שלא מאפשרות את הטיפול והגישה הנאותה לילדי החינוך המיוחד שמושבתים, ולכן הרבה מהטיפולים נמנעים. עניין של יציאות החוצה, ביקור מטפלים, ודברים מהסוג הזה.

תני לנו סקירה קצרה על הממשק שלכם בעניין הילדים בחינוך המיוחד והטיפול בהם. תציגי את עצמך בהתחלה ואת התפקיד שלך, בבקשה.

אני מנהלת קשרי מימשל ומדיניות ותוכניות לאומיות, ולכן אני גם מכירה את הממשקים מולכם, וגם מתעסקת עכשיו הרבה בנושא קורונה כמו כל עובדי משרד הבריאות. אני לא נוגעת באופן ישיר בנושא של החינוך המיוחד, אבל באופן כללי למדיניות של המשרד.

אז למה משרד הבריאות שולח נציג כזה שלא מתעסק בחינוך?

אנחנו יודעים שבתקופה האחרונה, בשבועות האחרונים בעיקר, המדיניות של משרד הבריאות, הקו שמוביל משרד הבריאות – אבל ההחלטות מתקבלות על ידי הממשלה, ולא על ידי משרד הבריאות, חשוב לזכור את זה – כדי למגר את מגפת הקורונה בכמה שפחות נפגעים, חולים והרוגים - - -

משרד הבריאות זה לא הממשלה? אני לא מצליחה להבין את מה שהיא אומרת.

צריך לעשות את כל המאמץ כדי למנוע את ההדבקה ככל שניתן, כי הפתרון היחידי היעיל שאנחנו מכירים היום זה הנושא של סגר. אין פתרון אחר.

צריך מישהו שנמצא בחינוך המיוחד. היא לא מבינה את הנושא.

אני קוטע אותך. אנחנו לא בדיון כללי על מדיניות משרד הבריאות בנושא ההדבקה של קורונה. אנחנו מנסים לתת כאן בוועדת החינוך בדיון הזה מענים לילדי החינוך המיוחד, להורים, למורים ולמערכת החינוך המיוחד בתנאים האלה. את הדברים הכלליים לגבי הצורך במניעת הדבקה ובידוד אנחנו שומעים כמו כל האוכלוסייה וכו'. אז אני מבקש אם את רוצה תתייחסי ספציפית לנושא החינוך המיוחד, לטיפולים ולגישה של הילדים האלה, כי זה הנושא שלנו. אין צורך בהקדמות הכלליות. בבקשה.

אני לא מטפלת בחינוך המיוחד.

אז למה אנחנו מדברים איתה בכלל? בושה.

חבל על הזמן. העוזר של בר סימן טוב, תאמר לה, הוא מטפל בזה, הוא מכיר את הנושא, שהוא ישיב לנו. בשביל מה יש אנשים שמטפלים בזה?

אני לא יודע מדוע הגענו אלייך, את אולי לא הגורם המוסמך לענות בנושא הזה. נבקש דרך הוועדה שמישהו ממשרד החינוך שיש לו נגיעה ספציפית לנושא של טיפול בילדי החינוך המיוחד, טיפולים פארה-רפואיים בילדים כאלה, ואיך אפשר להמשיך את זה גם בזמני הקורונה והבידוד. תראי, נבקש בדיון הבא שיהיה מישהו ספציפי שיוכל להתמודד פה עם השאלות שעולות בדיון לא ביחס למדיניות הסגר הכללית אלא ספציפית לגבי ילדי החינוך המיוחד.

ניצן, אבל יש לי שאלה אחת אליה בכל זאת אם אפשר.

שיגיעו לכאן ממשרד הבריאות כי הם מאוד משמעותיים, אדוני היושב-ראש. זה פשוט לא יאומן.

תראו, חברים, קצת קשה לנהל את זה, כי אתם לא שומעים את מה שהיא אומרת, היא לא מחוברת. ננסה בדיון הבא לפתור את זה. חברת הכנסת פרומן.

ממה שכן שמענו ממירי כהן ממשרד הבריאות היא הצביעה על בעיה. היא אמרה שמשרד הבריאות איננו קובע, זה משרד ראש הממשלה, את זה אמרו קודמים. זאת אומרת שמה שאנחנו אומרים כל הזמן זה שאין פה משרד מתכלל. משרד הבריאות הוא הגוף המקצועי להתמודד עם הקורונה. אין פה משרד מתכלל כמו משרד הביטחון, מל"ח, רח"ל, שהם בעצם אמונים במדינה על שעות משבר כאלו, והם מתכללים את עבודת המשרדים, וגם מביאים לידי פתרון קונפליקטים בין המשרדים.

אין גוף מתכלל.

בשביל זה בסיכום, אדוני היושב-ראש, צריך להוריד הנחיות.

חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. עקבתי אחרי הדיון, ואני רוצה לגעת בנקודה אחת שאולי עלתה עכשיו בדברים שדיברה מירי, ולא אחזור על הדברים שאמרו חברי הכנסת – כל אחד, כל מי שדיבר אמר דברים נכונים וטובים, אבל שמענו עכשיו משהו שאולי הוא בעצם מספר את כל הסיפור. נדמה לי שבצוות קבלת ההחלטות שבראשו עומד ראש הממשלה או ראש המל"ל, אבל כמובן שנמצאים שם מנכ"לי משרדי הממשלה והגורמים השונים, צריך להיות מישהו מקצוען בתחום הצרכים המיוחדים כדי שינגיש את המידע גם להורים וגם לאותם ילדים או נערים עם צרכים מיוחדים. כל סיפור ההנחיות לא מונגש למטה.

כשמחליטים על הנחיות כלליות, על הסגרים, על הנחיות לציבור, אני מניח, לפי הדברים שאנחנו שומעים לאורך כל היום, שאף אחד לא מתייחס לעולם הזה שנקרא צרכים מיוחדים. ולכן הדבר הזה צריך להגיע מבחינת ההנגשה הקוגניטיבית. צריך להוריד את זה מבחינת ההסברים אפילו ברמת הניקוד לאותם ילדים, צריך לראות איך באמת אותם צוותי חינוך, אנשי מקצוע יבינו שגם הצרכים המיוחדים הם חלק מקבוצות הסיכון, וזה שהם לא שולטים בעצמם זה רק מרע את המצב. ולכן צריך להקשיב להם, לשמוע אותם, ולתרגם את כל ההנחיות הקיימות. גם כשמחליטים עליהם לקחת בחשבון את האוכלוסייה שנקראת צרכים מיוחדים. זה דבר שלדעתי כרגע לא נעשה בצוותי החירום שדנים כל יום ומספרים לנו בתשע בערב מה המגבלות החדשות. זו אמירה ראשונה שנראה לי שחשוב שתצא מהוועדה הזאת לתוך צוות החירום.

דבר שני, צריך לדעת שגם בתקנות צריך להחריג את האוכלוסייה של החינוך המיוחד. כמו שמחריגים נכים, לנכים יש איזה מין תג של פטור מתור, וכמו שמחריגים בתקנות הורים גרושים, אדוני היושב-ראש, צריך גם לקבוע חלק וקבוצה שנקראת אנשים עם צרכים מיוחדים, גם תלמידים וילדים שעדיין נמצאים ברשות הוריהם, אבל עם כל הקושי שבטיפול בהם, וגם אנשים בוגרים. עד היום בכל התקנות לא ראיתי, ראיתי התייחסויות להורים גרושים, ושאפשר לקחת את הילד שלנו מהרצליה לצפת כי ההורים גרים בשני קצוות הארץ, אבל לא ראיתי שום התייחסות לאוכלוסיית הילדים עם הצרכים המיוחדים, וזה חייב להיות בתוך התקנות.

מעבר לכך, אנחנו באמת צריכים למצוא את המסגרות כמו שאמרו, אנחנו צריכים לאפשר לעיריות או לקבוע או לדרוש מהעיריות פנייה למשפחות המיוחדות, שישאלו אותם איך להסביר לילדים את המצב, איך להנגיש להם את המצב, ואיך הצוותים והסייעים כן יגיעו לבתים, ולאפשר להם להתמודד עם הסיטואציה שבה כולם נמצאים. תודה רבה, אדוני.

תודה, חבר הכנסת גינזבורג. נביא מישהי ממשרד הבריאות שיותר רלוונטית לנושא, וזאת ד"ר הדר ירדני מנהלת המחלקה להתפתחות הילד. אנחנו גם רואים אותך וגם נשמע אותך. שלום לך, בבקשה.

שלום, בוקר טוב. תודה רבה לוועדה, תודה רבה על כל מה שנאמר עד עכשיו. אני רוצה מפה לשלוח תודה לכל הצוותים המטפלים בשטח. אני אחראית על מעונות יום שיקומיים, יחידות ומכונים להתפתחות הילד. מייד עם תחילת המשבר וסגירת מעונות היום השיקומיים הוצאנו הנחיות ברורות למטפלים להמשיך לתת את השירות במגוון אפשרויות, שתכף אציין. גם פנינו לקופות בהודעה שימשיכו לשלם עבור הטיפולים האלה למעונות. עד היום, עד להוצאת ההנחיות החדשות הטיפולים ניתנו בכמה צורות, שיחות וידאו, שיחות טלפון לאוכלוסיות מיוחדות כמו חרדים, כמו שהזכירו פה את החברה הבדואית, סרטונים שנשלחו למשפחות, ומטפלים שהגיעו לבתים, וילדים שהגיעו בקבוצות קטנות למעונות.

עם ההנחיות החדשות שניתנו אתמול אנחנו שוקלים מחדש מה לעשות עם אותם ילדים שהגיעו לקבל את הטיפולים בתוך המעונות, אבל ברור לנו שננגיש את כל האפשרויות שניתנות על מנת להמשיך לתת להם את הטיפול.

בנושא המכונים ביחידות להתפתחות הילד, גם לכאן הוצאנו הנחיות ברורות להמשיך בשירות, זה גם הוגדר כשירות חיוני. מרבית המכונים עובדים. לצערי חלק מהיחידות להתפתחות הילד נסגרו על דעת הרשויות או העמותות המפעילות, אבל אנחנו בהחלט מעודדים המשך מתן שירות. השירות הוא כמו שאמרתי מונגש מרחוק על פי סוג האוכלוסייה, על פי האפשרויות שלה לקבל שירות מרחוק. בחלק מהמקומות עדיין מגיעים מטופלים אל המכונים ואל היחידות. שוב, נצטרך לשקול מה לעשות עם זה עכשיו. בחלק מהמקרים מגיעים מטפלים לבתי המטופלים, מנגישים להם שירות, מנגישים להם סרטונים, עושים כמיטב יכולתנו, א'. להמשיך את הרצף, לתמוך במשפחות, לתמוך בילדים, לדאוג שבאמת תורי ההמתנה לא יהיו מאוד מאוד ארוכים כשיגמר המשבר הזה.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מצוין עם ארבע הקופות שעושות מאמצים גדולים להמשיך לתת את השירות, ועובדים כמובן בשיתוף פעולה מצוין עם משרד החינוך. מאחלת ימים טובים יותר.

תישארי איתנו, כי יש כמה שאלות. חברי הכנסת.

תודה רבה. אני מודה לך, גברתי, על הדברים, פעם ראשונה את עושה לנו מעט סדר ומעט משיבה על הדברים, ועדיין יש לי איזושהי תחושה שיש פה בלבול נוראי. אנחנו כח"כים מקבלים את כל הפניות ויחסית מקבלים תשובות באופן די מהיר, הצוות שלי כשפונה הוא מקבל תשובה. ההורים לא מקבלים תשובות, הם מבולבלים, הם לא מצליחים להבין מי נגד מי. הייתי מציעה, גם בהמשך לדבריו של איתן, אבל זה דבר שרציתי להציע כבר קודם, פשוט לייצר מוקד, לייצר דף הנחיות מסודר, משהו ברור שההורים ידעו שהם פונים לשם ומקבלים מענה, ולא מתחילים להתרוצץ בין משרד החינוך לבין המל"ל לבין משרד הבריאות, שבכלל אומר שזה משרד ראש הממשלה. זה יוצר אצל ההורים כאוס. מספיק שיש להם בבית ילד בדירה קטנה שהם לא מצליחים – המצוקה אדירה.

ולכן אני מציעה שתפנו לנציגי ההורים, שהם ישבו עמכם בטרם אתם מקבלים את ההחלטות, כי המצוקות מגיעות מהשטח כרגע, אנחנו לא לגמרי מכירים את התופעה, ולייצר מוקד שמשיב בצורה מסודרת ונותן מענה לשאלות. האם ה-100 המטר האלה מותר לי לצאת? הילד משתולל בבית, האם אני יכול לצאת איתו החוצה? האם מתנדב יכול להגיע? מה אני עושה? איך אני עושה? האם מכשירים מקום שאני יכול להוציא את הילד? האם המטפלת או הפיזיותרפיסטית יכולה להגיע? האם אני יכול ללכת אליה? אלו שאלות פרקטיות שאין עליהן מענה.

בבקשה.

קודם כול תודה על ההצעה. אני חייבת לציין שהצוותים שלנו זמינים, לא אגיד 24/7, אבל כמעט. אני אישית עונה לפניות של הורים שמגיעות אלינו. בכל המעונות הגננות והעובדים הסוציאליים זמינים לכל ההורים, לכל השאלות, עם תשובות מדויקות לאפשרויות שלהם, כך גם במכונים וביחידות להתפתחות הילד.

אני מבינה שעדיין ישנן פניות שמגיעות מהציבור, אשמח מאוד להעלות את הרעיון של מוקד ייעודי, למרות שנדמה לי שיש מוקד שנותן מענה, פתיחת מוקדים נוספים זה לא הדבר הנכון. מוקד משרד הבריאות שבו מרוכזים כל הנתונים וכל הנהלים הוא מאוד מדויק, אבל נשמח לשקול פתיחת מוקד ייעודי לצורך הנושא הזה.

גברתי, כרגע שוחחנו עם מישהי ממשרד הבריאות שאמונה שם על כל המידע ואין לה מושג לגבי המידע הזה.

זאת מישהי אחרת, היא לא הגורם המתאים.

אבל היא אומרת שיש שם מידע במוקדים ושמכירים את הנתונים. איך הם מכירים את הנתונים אם אנשי משרד הבריאות לא מכירים את הנתונים האלה?

הדר, יש כאן שאלה לגבי המוקד, לאן בדיוק צריך לפנות? מה המוקד שנותן תשובות שבו באמת יש אנשים שיודעים לתת תשובות לגבי הילדים האלה ספציפית. תעני, בבקשה, איפה מרוכזת האינפורמציה? זו בעצם השאלה.

יש את אתר משרד הבריאות שבו מרוכזים כל החומרים העדכניים לגבי נושא הקורונה כמו גם כל הנושאים האחרים. שוב אני אומרת, בכל המעונות, בכל המכונים, בכל היחידות יודעים את הנהלים, מכירים אותם, יכולים לתת מענה להורים. הורים פונים אליי למחלקה, אנחנו זמינים, עובדים, עונים לטלפון, עונים למיילים. אשמח לדבר בפרטי עם חברת הכנסת, ובאמת ביחד איתה להבין בדיוק מה הטענה ולראות איך אני יכולה לעזור לה למצוא את המענה הנכון ביותר. לא לה, אלא לציבור.

תיתן להם לסכם בסוף?

אתן לכם לסכם. אם יש שאלה ספציפית, בבקשה.

גם לי שאלה, בבקשה.

גברתי, זה גם מופנה לרחלי, אני מניח שהיא שומעת אותנו עדיין, אני מנסה להבין בסופו של דבר מה ההיקף, ואני כרגע מתייחס ספציפית לתלמידים אוטיסטים בתפקוד נמוך, מה הפתרונות המוצעים להם בכפוף - - - . אני מנסה להבין, מחר מה מתבצע? מה אחוז התלמידים שיכולים לצאת מהבית ולקבל סיוע או פגישה עם סייעת, ומה אחוז האנשים שנשארים בבית.

אני עדיין לא מצליח להבין את גבולות הגזרה של הטיפול באוטיסטים. ספציפית לאוטיסטים בתפקוד נמוך, זאת שכבת ילדים שמאוד קשה להתנהל איתם בבית. אנחנו לא מצליחים בסוף להבין מה קורה מחר בבוקר, כי יש פער בין מה שקורה בשטח לדברים.

אני לא מבינה בדיוק את השאלה.

תראי, אנחנו קצת פה במין טלפון שבור כזה, תרתי משמע. חברי הכנסת ישאלו אותך שאלות, אני אחזיק את הטלפון הזה, ואת תעני. חבר הכנסת עידן רול, רק קצר.

בהתייחסות ספציפית, גברתי, לתלמידים, לילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך, מה האופציות העומדות בפניהם נכון לרגע זה כדי לצאת החוצה מהבית?

אני שוב מעדכנת, התקנות של הממשלה מאוד ברורות, הם ציינו שניתן לצאת מהבית לשירותים חיוניים וניתן לצאת מהבית 100 מטר. אין התייחסות נוספת מעבר לזה נכון לכרגע. אנחנו שומעים את השאלות, אנחנו שומעים את ההערות, הכול יישקל, ונצטרך לעשות שינוי בתקנות בשביל לשנות את מה שהונחה עד היום. זה לא בסמכותי ולא בסמכות המשרד, אלא זאת תקנה ממשלתית. נשקול את כל הנתונים, כרגע אין הנחיות שמגדירות ספציפית, שמחריגות את אוכלוסיית האוטיסטים ברמת תפקוד נמוכה.

נראה לי שמה שעולה כאן, הדר, מכל הדיון זה שקודם כול הצורך הדחוף להחריג את ילדי החינוך המיוחד כדי שיוכלו להגיע לטיפולים. אין שום ספק שזה צורך חיוני, זה שירות נדרש ביותר שאתם צריכים לטפל בו. נתייחס לזה בסיכום. עוד שאלה, איתן, בבקשה.

רציתי לדעת האם הם ביקשו, האם הם העלו את הצורך לצוותי החירום כדי להחריג, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, את החינוך המיוחד. האם הם בכלל מכניסים לתוך צוותי החירום מישהו שידבר בשם החינוך המיוחד?

השאלה שלנו, הדר, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, האם העליתם בפני צוות החירום את הצורך להחריג את החינוך המיוחד? האם העניין הזה בכלל עלה עד עכשיו?

בוודאי שהעלינו, ביקשנו, הגשנו בקשה. כרגע הבקשה נדחתה, אבל נשמח להעלות את זה שוב, ואני מקווה שבמסגרת המגבלות נוכל לאפשר משהו.

חברת הכנסת ינקלביץ'.

רק לחדד. אני יודעת שפנו מהנציבות אליהם, אני יודעת שזה בדיון, אבל בואו נעשה סדר. אנחנו לא מדברים רק על נסיעה חיונית, כי היא מדברת על נסיעה חיונית. אנחנו מדברים על ה-100 מטר שמותר ללכת, פה חייבת להיות החרגה מעבר לנסיעה החיונית. הם כל הזמן מדברים על נסיעה חיונית. הליכה רגלית של מעל 100 מטר, להחריג את ילדי החינוך המיוחד, זה צו השעה.

יש כאן עניין ספציפי לגבי ה-100 מטר שאת ילדי החינוך המיוחד יחריגו כדי שיוכלו ללכת מעבר למגבלה הזאת בגלל הצרכים שלהם. לא רק עניין של נסיעה אלא גם הליכה וכו'.

בסדר גמור, רשמתי לפניי, וזה יועלה לדיון במשרד, ובוודאי שתקבלו תשובות על כך בהמשך.

חבר הכנסת טאהא, ממש במשפט.

היא אמרה שיש אישורים שניתנו למטפלים להגיע למעונות היום. השאלה האם ניתנו אישורים למטפלים פארה-רפואיים ורפואיים ורגשיים שיגיעו לתלמידים האלה לבתים?

שמעת את השאלה, הדר? שואל חבר הכנסת טאהא, שהוא גם איש חינוך בעצמו ומכיר את המערכת היטב מכבר קאסם, האם יש אישור למטפלים השונים להגיע לתלמידים לבתים? לתת את הטיפול לתלמידים, אני מניח שאין אפשרות לעשות את זה במעונות ובמקומות האלה, זאת השאלה.

רחלי אמרה את זה כמה פעמים. היא אמרה שיש אישור של משרד הבריאות שמטפלים יגיעו לבתים, וגם בהנחיות שאני הוצאתי יש אישור למטפלים להגיע לבתים.

אנשים לא מכירים את ההנחיות האלה, זו הבעיה.

לא מכירים ולא נעשה.

הטענה היא שזה בעצם לא נעשה. אולי יש אישור אבל זה לא נעשה, אז זה אחד הדברים שעולים פה כל הזמן.

קודם כול אשמח לקבל מידע מדויק לגבי מקומות שיש בעיה. אני אישית גם אפנה שוב למעונות שלנו, למכונים וליחידות ואברר האם הדבר מתבצע או לא. אני חייבת לציין שחלק גדול מהצוות מאוד חושש לצאת לבתים מסיבות מובנות, אבל עדיין ישנם צוותים שיוצאים ומבצעים את העבודה.

תודה לך. עזרת לנו בדיון הזה. תישארי איתנו אם את יכולה עוד כמה דקות, תאזיני, אולי יעלו דברים נוספים. אנחנו חותרים לסיום.

כן, אני מאזינה.

ניצן, עורכת דין רויטל לן מבקשת לדבר.

יש תלמידים שחוברו ויש מורים שחוברו.

נעשה סדר. יהודית, מי עכשיו?

סליחה. הורה כבר שמענו. יש תלמיד ממועצת התלמידים והנוער הארצית ויש את המורים.

בבקשה, מי? מישהו מהחינוך המיוחד? אנחנו מנסים להתמקד בחינוך המיוחד.

מאוד חשוב לתת לתלמידים לדבר, הוא מייצג גם את ילדי החינוך המיוחד.

שיתייחס באופן ספציפי לילדי החינוך המיוחד.

ד"ר מיכל בן דוד מנהלת בחינוך המיוחד. לא עונה. תלמיד. נמרוד ממועצת התלמידים הארצית.

זה כמו שידור רדיו פה, אני חוזר לימיי ברדיו. איתנו נמרוד פפרני שהוא יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית. תהיה קצר ותתייחס לחינוך המיוחד, בבקשה, זה הדיון שלנו היום.

אני לא אחזור יותר מדיי על מה שנאמר לפני, אבל אני כן אגיד שאנחנו מסכימים באופן חד-משמעי עם הצורך להחריג את החינוך המיוחד כשירות חיוני. שבירת שגרה כל כך ברוטלית יכולה לגרום להידרדרות, כי ייקח המון זמן לשחזר אותה אצל ילד אוטיסט למשל. נדגיש שמערכת החינוך צריכה לתת פה כלים ולא לזרוק את הדבר הזה על השטח.

בנוסף, רבים מהם הם ילדים עם לקויות למידה קשות או לקויות שמיעה, וכדומה, שהלמידה מרחוק בנוסח שלה כרגע הוא בלתי אפשרי בשבילם. אין אף לא תוכן אחד או הנחיה אחת באתר הרשמי של המשרד שמותאמת ללקויות למידה או ללקויות שמיעה, זה פשוט לא הגיוני. ואנחנו מבקשים בשם התלמידים האלה או שייצרו תכנים מותאמים לילדים האלה או שתמצאו דרך להחריג אותם ושהם יקבלו את החינוך שמגיע להם.

ברור. זה הרי מסכם הכול.

אמר יפה.

תודה, נמרוד. תודה גם שקיצרת. תהיה איתנו, סיכמת יפה את הדיון, כל הכבוד לך. תודה על הדברים. אני גם אראה אותך בדיונים הקרובים בנושאים אחרים. בבקשה, רויטל לן כהן.

קודם כול אני רוצה לחדד שני דברים. כשאנחנו מתייחסים לילדים בתור ילדי החינוך המיוחד זאת אחת מהסיבות שאף אחד לא ערוך אליהם – השפה של ילדי החינוך המיוחד היא בדיוק מה שמסביר למה מערכת החינוך לא הייתה ערוכה לילדים שלנו, כי מבחינתם אנחנו לא חלק ממערכת החינוך הכוללת, הם ילדי החינוך המיוחד.

שתיים, הדיבור על תפקודים מיותר תמיד ובטח עכשיו, כי מה שמשרד החינוך קורא לו תפקוד גבוה לא אומר שבעתות חירום מדובר בתפקוד גבוה, ולכן אני תמיד מבקשת לא לדבר על תפקודים. גם ילד שהוא כביכול אינטליגנטי או וורבלי דווקא בעת הזאת זקוק ליותר הנגשות מבדרך כלל, ולכן צריך להתייחס לכלל הילדים ולא רק לילדים במה שהמשרד קורא לו תפקוד נמוך. זה מאוד מאוד חשוב.

דבר נוסף, יש נתק מאוד גדול בין הדיווחים של המשרד למה שקורה בפועל, כי המשרד עושה את הבדיקות שלו מול האנשים שלו ולא מול ההורים, ולכן בפועל מה שקורה זה הרבה הרבה הרבה פחות ממה שרחלי מדווחת. אני עוד חושבת שכמו שהמשרד העביר אגרות לצוותים ולאנשי החינוך מן הראוי היה להעביר גם לנו ההורים משהו שיעזור לנו להבין איך הדברים יפעלו.

אני רוצה גם להתייחס לנושא ההנגשות עבור הילדים בבית. צריך לקחת בחשבון שמעבר לכך שיש הורים עובדים, יש הורים שאין להם את הכישורים או את היכולות הטכניות לעזור לילדים שלהם. יש הורים שיש להם יותר מילד אחד עם מוגבלות בבית, ולכן המחשבה שהורה יכול לעזור לילד שלו כמו שהורים יכולים לעזור לילדים שלא נדרשים להנגשות היא מראש לא נכונה. יש ילדים שצריכים הרבה עזרה בארגון ובהתארגנות ולכן חייבים לתת את הדעת לצורך בהנגשה אנושית בבית עבור הילדים האלה.

הנושא של התחום הרגשי חייב בעת כזאת לקבל הרבה יותר משקל ממה שהוא מקבל בעת הרגילה, ולכן גם ילדים שאין להם אולי ברגיל סיוע רגשי או טיפול רגשי חייבים בעת כזאת לקבל גם סיוע ומענה רגשי, גם אם זה לא מופיע בהנגשות הרגילות שלהם, וגם אם זה לא נמצא בתח"י או בתל"א שלהם.

אני רוצה פה להתייחס גם לתח"י ולתל"א, הרי מדובר בעצם בדברים פרטניים, ובעת כזו כשמנסים להתייחס בצורה מקוונת לכולם מתעלמים מהתח"י ומהתל"א, וילדים לא מקבלים את ההנגשות שהם זקוקים להם. מעולם בעצם לא היה ניסיון להיערך לדבר כזה. גם כשמדי פעם משרד החינוך עושה ימים שבהם צריך לבדוק איך מתחברים מרחוק בצורה מקוונת נראה שלא הייתה חשיבה למשהו שהוא מעבר לחיבור הטכני, אלא לאיך אנחנו מיישמים במצבים כאלה הנגשות גם פיזיות, וגם הנגשות אקדמיות, איך מנגישים את התח"י ואת התל"א ללימוד בבית.

אני רוצה להתייחס לעוד דבר אחד. דובר פה על האפשרות אולי כן להסיע ילדים ללמידה במרכזים. במידה שזה קורה אני מבקשת להתייחס לנושא של חיטוי של ההסעות, ולוודא שהילדים האלה בדרך הלוך ובדרך חזור לא נחשפים לווירוסים.

תודה, רויטל, תישארי איתנו גם לשמוע את הסיכום, ואני מודה לך. את יכולה קצת לספר במשפט אחד על העניין האישי שלך, איך החוויה האישית שלך בימים האלה לא בתור נציגה אלא בתור אימא?

הבן שלי בכיתה י"א, ולומד לבגרויות. חלק מההנגשות שלו זה הקראה והכתבה. ומאחר שאין פה את המשלב שלו שיוכל לעזור בזה זה בעצם גורם לזה שאני צריכה להפסיק את כל מה שאני עושה כדי להקריא וכדי להכתיב. הוא צריך עזרה מלאה בהתארגנות, למרות מה שמשרד החינוך קורא לו תפקוד גבוה כי הוא מאוד אינטליגנטי, ויוצא שהוא לא מסוגל בעצם לקיים שום סוג של למידה מקוונת מול הכיתה אם אנחנו לא נמצאים איתו. זאת אומרת שאני מנוטרלת רוב שעות הבוקר.

חוץ מזה שמאחר שלא הייתי איתם כל השנה, אני בעצמי לא תמיד יודעת איך לעזור לו ולהנגיש לו. והמצב הזה הוא מאוד מאוד בעייתי וקשה. בעצם אין הנגשות של החומר, אין הנגשות של דרכי הלמידה ודרכי ההיבחנות, וגם לא הנגשה ברמה האישית. מאחר שהוא תלמיד בשילוב יחידני, אז גם אם הכיתה לומדת בצורה מקוונת הוא בעצם תלוש מהלמידה, וזה עוד לפני שדיברנו על העובדה שהוא מנותק מבחינה חברתית ולא יכול כמו כל התלמידים האחרים לדאוג לקשרים החברתיים שלו בצורה עצמאית. ובכיתה י"א אני כאימא שלו לא יכולה להנגיש לו את הדבר הזה, כי ילדים בכיתה י"א לא מתים על אימהות שמתחברות להם לתוך העניינים החברתיים, וגם על זה אף אחד לא נתן את הדעת.

רויטל, הרבה תודה לך. אנחנו איתך, וננסה לעזור. תודה רבה על הדברים.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש.

כן, איתן.

נדמה לי שמה שעולה פה מהדברים של רויטל זאת סיטואציה בעצם חדשה, וצריך לתת פה הדרכות מקצועיות גם למורים לפי קהל היעד שלהם. לראות איך רותמים את ההורים לשמירה על הקשר עם התלמידים גם כשהם מתמודדים עם חרדות כלכליות, ועם בעיות של צרכים מיוחדים, ואיך מתקשרים עם תלמידים בסיכון עם בעיות רגשיות שחווים נטישה ואיבוד אמון במערכת, ואיך מסבירים לאוטיסטים שחיים עכשיו בתבניות למה בית ספר סגור, פתאום הוא נסגר והם צריכים להיות בבית. אלו דברים שגם משרד החינוך צריך לתת עליהם את הדעת, ולראות איך אפשר להדריך את אותם צוותים כדי לתרגם, ושוב להנגיש לאותם ילדים עם צרכים מיוחדים וגם להורים שלהם איך להתמודד עם הסיטואציה החדשה. ונדמה לי שמשרד החינוך חייב גם לכך לתת את הדעת, יש עמותות שעוסקות בזה, יש צוותים שעוסקים בזה, אבל צריכים להתעסק גם בזה.

אני רוצה לחתור לסיכום. רק אם זה משהו חדש, עומר.

תסכם, ואם נרצה להוסיף אז שזה יהיה לך.

אני כבר צריך לסיים, אלא אם כן דברים נוספים. רחלי אברמזון, משפט אחד, בבקשה.

אני רק רוצה לומר בהתייחס לסיכום. משרד החינוך מפעיל קו שמאויש על ידי אנשי מקצוע מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי שיש להם הרבה מאוד ניסיון בעבודה גם עם ילדים עם צרכים מיוחדים, והוא פועל כל יום בין השעות שמונה בבוקר לשבע בערב. בהחלט אפשר וניתן לפנות, ויש שם הנחיה והדרכה להורים ככל שנדרש. אנחנו מייחלים ומקווים שבאמת נעבור את הימים האלה, והכי מהר.

אם יורשה לי, אני רק אתן את המספר כדי שכולם יוכלו לדעת ולהתקשר בעת הצורך.

כן, בבקשה.

073-3931111 או 1-800-250025.

אחזור על המספרים – מספר ראשון – 073-3931111 או 1-800-250025. תודה לרחלי אברמזון.

ולומר תודה לכם.

תודה לך, עוד נהיה בקשר. באמת הרבה תודה על הזמן. ושוב, תמסרי את ההערכה שלנו לאנשי משרד החינוך, ואנחנו מקווים שהדברים ישתפרו.

אקרא את הסיכום, אז אני מציע שגם תקשיבי, יש לנו כאן הרבה דברים שעלו. קודם כול אקרא כאן את סיכום הוועדה שהכינה מזכירת הוועדה.

הוועדה רשמה לפניה את הסקירה של נציגת משרד החינוך לפיה יש 250,000 ילדים בחינוך המיוחד. התלמידים שלומדים בחינוך הרגיל נהנים מהשירותים שכל התלמידים בחינוך הרגיל נהנים ממנו, 50,000 תלמידים במוסדות החינוך המיוחד. יש עתה אישור של משרד הבריאות שבתנאים מסוימים המטפלים יכנסו לבתים ויתנו את הטיפולים הנדרשים.

כן שמעה הוועדה שאין מענה לתלמידי החינוך המיוחד במוכשר ובמגזרים שאין להם אמצעים מקוונים, מגזר חרדי, בדואי, דרוזי, פריפריה.

בתום הישיבה הגיעה הוועדה למסקנות הבאות – עוד מעט אני גם אומר כמה מסקנות משלי – אחד, לטווח הקצר והמיידי הוועדה קוראת למשרד החינוך לוודא שכבר ביום ראשון הקרוב תחזור הלמידה המקוונת לאותם התלמידים שיש להם מחשבים ולמידה זו אפשרית עבורם.

לטווח הארוך יותר הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תוכנית מגירה – לא מגירה, אנחנו כבר לא במגירה, אנחנו בדבר עצמו – תוכנית פעולה לטיפול בחינוך המיוחד בשעת חירום, ואנחנו בשעת החירום הזאת עכשיו.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות לסיים את ההכנות לכניסת המטפלים לבתים של תלמידי החינוך המיוחד שזקוקים לטיפולים מסוגים שונים. אנחנו גם מודעים לזה שעבור חלק מהמטפלים זה בעייתי, וצריך לתת להם את התמיכה הנדרשת. אנחנו מודעים לבעיה.

הוועדה קוראת לממשלה להחריג את תלמידי החינוך המיוחד ולאפשר להם יציאה מהבתים להפוגה ולהתאווררות, וכן לאפשר למטפלים ולמתנדבים להגיע לבתיהם, כמו שאמרנו. עבור תלמידים אלה זה צורך חיוני ממש. עבור התלמידים ועבור ההורים.

אבל צריך להדגיש את הנסיעה וגם את ההליכה של ה-100 מטר.

דקה. הוועדה פונה למשרד הבריאות ליצור מוקד או דף הנחיות להורים, או גם וגם, כדי שידעו בבירור לאן יוכלו לפנות. מוקד לפניות במשרד הבריאות עם דף הנחיות להורים כדי שהכול יהיה ברור.

אני אוסיף עוד כמה דברים משלי. אנחנו בהחלט נוציא דרישה דחופה למשרד הבריאות עוד היום להחריג את הילדים וההורים שזקוקים להתאווררות, העניין הזה פה עלה כמעט אצל כל הדוברים, לאפשר להם התרחקות מהבית תוך הקפדה על ההוראות כמובן. זה לא מסובך, זה רק מצריך גמישות ופתיחות של משרד הבריאות. תראו, אי-אפשר להחזיק את הילדים האלה בבית, זה סיר לחץ, וחייבים פה להתחשב בעניין הזה.

דבר שני, החזרת הרצף הטיפולי גם על ידי החזרת המטפלים לעבודה בבתים ובמתנ"סים בהתאם להוראות משרד הבריאות כפי שעושים במשרד העבודה והרווחה. רצף טיפולי זה צורך רפואי חיוני, טיפולי חיוני, ולכן חייב להיות מוחרג, לרבות החזרה לעבודה מצד משרד החינוך ומשרד הבריאות.

דבר שלישי, וזה, רחלי, באמת מופנה גם אלייך. הכנסת נציגי החינוך המיוחד לדיונים על הנחיות לציבור בדבר מניעת הפצת קורונה. אתם צריכים להיות חלק מהתכלול שם, מהצוות, כי הצרכים של הילדים האלה והמשפחות שלהם הם קריטיים, ומדובר פה בהמון אנשים.

דבר רביעי, עבודה משותפת עם השלטון המקומי וקבלת ההצעה של חיים ביבס, ששמענו אותה כאן, כדי לאפשר מסגרות מצומצמות למטפלים ולצוות כדי לפגוש את התלמידים ולאפשר להורים שעה או שעתיים של התאווררות. אני יודע שלא בכל מועצה ערוכים לעניין הזה, אבל צריך להתקדם בכיוון הזה.

כאמור, הנגשת הלמידה מרחוק והתאמה לילדי החינוך המיוחד גם מבחינת התכנים וההנחיות. כמו שאמרנו, החרגה של מתנדבים וצוותים טיפוליים חינוכיים שתאפשר גישה לילדים ולמשפחות.

אנחנו מתכוונים כאן בוועדה הזאת לקבוע דיון נוסף על החזרת הרצף הטיפולי, בעיקר עם נציגים של משרד החינוך, הבריאות והשלטון המקומי, כדי לנסות לראות את ההתקדמות בשטח. בדברים האלה נמצא הפתרון לדעתי למשפחות ולילדים שזקוקים למפגשים פיזיים ולא רק ללימוד ולטיפול מרחוק. המפגשים הפיזיים חשובים ביותר, וצריך למצוא את הדרך לאפשר ולקיים את זה. נרצה גם בהמשך לקיים דיון מיוחד, כולל הדגמות, על נושא הלמידה מרחוק.

אגיד משפט אחד לסיכום. מדובר פה ברבבות, אולי אפילו יותר, של הורים ומשפחות שנמצאות במצוקה קשה, וכולנו מחויבים לעמוד לצידם ולתת מענה ופתרונות. אני מודה לכולם על הדיון הראשון הזה. אני שוב מתנצל בדיעבד גם על הקשיים הטכניים. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. נאמרו דברים חשובים. הדיון הבא יהיה טוב יותר מבחינה טכנית.

אני גם מבקש, ואני פונה פה לציבור, שאלות שלא עלו בדיון הזה, ואני יודע שהרבה רצו לדבר ולא הצלחנו להעלות אותם, תשלחו שאלות במייל לוועדת החינוך של הכנסת, נקבל את זה ונתייחס לזה. אז יש לכם כתובת גם כאן בוועדת החינוך של הכנסת.

אחזור שוב על שני המספרים של מוקד המידע.

גם צריך לפרסם את זה. זה מוזר שהארגונים לא מכירים את זה, אבל עכשיו אולי הם יכירו.

גם נפרסם את המספרים האלה בפייסבוק. אדם, אתה יכול לכתוב אותם – 073-3931111, והמספר השני – 1-800-250025. בבקשה.

מילה אחת. אני מבקשת בבקשה מהנציגה מארגון "זכות" שדיברה לקבל את הפרטים של האב שקיבל קנס על היציאה עם בנו. אני באופן אישי רוצה לטפל בדבר הזה, לפנות למשרד המשפטים. ואני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, זה היה כמעט בלתי אפשרי לנהל את המערך הזה, ועשית את זה בצורה פנומנלית, אז כל הכבוד. מכאן זה רק יכול להשתפר.

מאה אחוז. מילה, אורלי.

לגבי האגרת להורים, זאת משימה או פנייה למשרד הבריאות, היא צריכה להיות אגרת משולבת, משרד החינוך ומשרד הבריאות, תוסיף את זה.

דבר שני, כאשר אנחנו מדברים על ילדי החינוך המיוחד חשוב לדעת שחלק מהם אלו גם הילדים המשולבים, לא רק הילדים שנמצאים במסגרות, ושזה יהיה מובן שאנחנו פונים גם אליהם.

בוודאי, לכל מי שיש לו את הצרכים האלה. חברות וחברים, תודה רבה, תודה רבה לצופים, למי שבבית, תודה לחברי הכנסת. נודיע על הדיונים בתחילת השבוע הבא. תודה לכם, ואני מקווה שתהיה לנו התקדמות בעניין הזה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.